ט. דברים קלאסיים בנושא גילוי טבעה השטני של האנושות המושחתת ואת מהותה

1. המקור להתנגדותו של האדם ולהתמרדותו נגד אלוהים הוא השחתתו על ידי השטן. כיוון שהשטן השחית אותו, מצפונו של האדם נעשה אדיש. מסיבה זו הוא בלתי מוסרי, מחשבותיו מנוונות, ויש לו השקפה מחשבתית נחשלת. לפני שהשטן השחית אותו, האדם הלך באופן טבעי בעקבות אלוהים ושמע לדבריו לאחר ששמע אותם. היו לו היגיון ומצפון יציבים באופן טבעי, והייתה לו אנושיות רגילה. אחרי שהשטן השחית אותו, ההיגיון, המצפון והאנושיות המקוריים שלו הלכו ונעשו קהים והשטן פגם בהם. כך הוא איבד את צייתנותו ואת אהבת אלוהים שלו. ההיגיון של האדם נעשה לקוי, טבעו נעשה זהה לטבע של חיה והתמרדותו באלוהים נעשתה תכופה וחמורה יותר. אולם האדם עדיין לא יודע זאת ולא מכיר בכך, והוא רק מתנגד ומורד בעיוורון. גילוי טבעו של האדם הוא ביטוי ההיגיון, התובנה והמצפון שלו, ומכיוון שההיגיון והתובנה שלו רעועים ומצפונו נעשה קהה ביותר, טבעו מתמרד באלוהים. אם ההיגיון והתובנה של האדם לא יכולים להשתנות, אין סיכוי לשינויים בטבעו ולהיותו כלבבו של אלוהים. אם ההיגיון של האדם רעוע, הוא אינו יכול לשרת את אלוהים והוא לא ראוי לשימושו של אלוהים. "היגיון רגיל" פירושו ציות ונאמנות לאלוהים, כמיהה לאלוהים, יחס חד-משמעי כלפי אלוהים, ומצפון כלפי אלוהים. פירושו שפיכם ולבכם שווים כלפי אלוהים, ללא התנגדות מכוונת לאלוהים. בעלי היגיון לקוי אינם כאלה. מכיוון שהשטן השחית אותו, האדם יצר תפיסות על אלוהים, ואין לו נאמנות או תשוקה לאלוהים, וקל וחומר שאין לו מצפון כלפי אלוהים. האדם מתנגד ושופט את אלוהים במכוון. יתרה מכך, הוא מטיח בו גידופים מאחורי גבו. האדם יודע בבירור שזהו אלוהים, אך הוא בכל זאת מותח עליו ביקורת מאחורי גבו. אין לאדם כוונה להישמע לאלוהים והוא רק מציב לאלוהים דרישות ובקשות בעיוורון. בני אדם כאלה – בני אדם שיש להם היגיון לקוי – לא מסוגלים להכיר בהתנהגותם המתועבת ולהתחרט על מרדנותם. אם בני אדם מסוגלים להכיר את עצמם, הם ישיבו לעצמם מעט מההיגיון שלהם. ככל שבני אדם מתמרדים יותר נגד אלוהים ולא מכירים את עצמם, כך ההיגיון שלהם רעוע יותר.

מתוך 'מי שטבעו אינו משתנה צורר את אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'

2. המקור לגילוי טבעו המושחת של האדם אינו אלא מצפונו שהוקהה, טבעו הזדוני וההיגיון הרעוע שלו. אם מצפונו של האדם וההיגיון שלו יוכלו לשוב לעצמם, הוא יהיה ראוי לשימושו של אלוהים. בפשטות, מפני שמצפונו של האדם היה תמיד אדיש, ומפני שההיגיון של האדם מעולם לא היה יציב ורק הלך והתקהה, האדם מורד באלוהים יותר ויותר, עד כדי כך שהוא אף צלב את ישוע וסירב להכניס לביתו את אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם באחרית הימים. מסיבה זו הוא מגנה את בשרו של אלוהים, ורואה בבשרו של אלוהים דבר שפל ונחות. אילו הייתה באדם ולו מעט אנושיות, הוא לא היה כה אכזרי כלפי התגלמותו של אלוהים כבשר ודם; אילו היה לו ולו מעט היגיון, הוא לא היה כה אכזרי כלפי התגלמותו של אלוהים כבשר ודם; אילו היה לו ולו מעט מצפון, הוא לא היה כה "אסיר תודה" להתגלמות אלוהים כבשר ודם, בדרך זו. האדם חי בתקופה שבה אלוהים מתגלם כבשר ודם, אבל הוא לא מסוגל להודות לאלוהים על שנתן לו הזדמנות טובה שכזו, ובמקום זאת הוא מקלל את בואו של אלוהים או מתעלם לגמרי מעובדת התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, ונדמה שהוא מתנגד לה ועייף ממנה. בלי קשר לאופן שבו האדם מתייחס לבואו של אלוהים, בקיצור, אלוהים תמיד המשיך בעבודתו למרות הכל – על אף שהאדם לא קיבל אותו בברכה כלל, ועל אף שהאדם בא אליו בדרישות בעיוורון. טבע האדם נעשה אכזרי מאוד, ההיגיון שלו נעשה קהה מאוד, ומצפונו נרמס לגמרי על ידי השטן, והוא חדל מזמן להיות מצפונו המקורי של האדם. לא זו בלבד שהאדם כפוי טובה כלפי אלוהים המתגלם כבשר ודם, על כך שהעניק לאנושות כל כך הרבה חיים וחסד, אלא שהוא אף נוטר טינה כלפי אלוהים, על שהעניק לו את האמת. האדם נוטר טינה לאלוהים מפני שאין לו שום עניין באמת. לא זו בלבד שהאדם לא יכול להקריב את חייו למען אלוהים המתגלם כבשר ודם, אלא שהוא אף מנסה לסחוט ממנו טובות הנאה, ודורש עניין גדול בעשרות מונים מזה שהאדם נתן לאלוהים. בני אדם עם מצפון והיגיון כאלה מתייחסים לכל זאת כאל מובן מאליו ובכל זאת מאמינים שהם ויתרו על הרבה כל כך למען אלוהים, ושאלוהים נתן להם מעט מדי. יש כאלה שנתנו לי קערת מים, אך הושיטו את ידיהם ודרשו סכום שווה ערך[א] לשתי קערות חלב, או שנתנו לי חדר ללילה אחד אך ניסו לגבות עליו מחיר גבוה פי כמה בתעריפי לינה. עם אנושות שכזו, ומצפון שכזה, כיצד אתם עדיין מעזים לבקש לזכות בחיים? כמה אתם נקלים ובזויים!

מתוך 'מי שטבעו אינו משתנה צורר את אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'

3. לאחר כמה אלפי שנות שחיתות, נעשה האדם אדיש וקהה חושים ונעשה לשד המתנגד לאלוהים, עד כדי כך שמרדנותו של האדם כלפי אלוהים תועדה בספרי ההיסטוריה, ואפילו האדם עצמו לא מסוגל לתת דין וחשבון מלאים על התנהגותו המרדנית. זאת משום שהשטן השחית את האדם עד עמקי נשמתו והוביל את האדם הרחק מדרך הישר, עד כדי כך שהאדם לא יודע לאן לפנות. גם היום, האדם עודנו בוגד באלוהים: כשהאדם רואה את אלוהים, הוא בוגד בו, וכשהוא לא יכול לראות את אלוהים, גם אז הוא בוגד בו. יש גם מי שלאחר שהיה עד לקללות אלוהים ולחרון אפו, בכל זאת בוגד בו. לכן אני אומר שההיגיון של האדם איבד את תפקידו המקורי, ושגם מצפונו של האדם איבד את תפקידו המקורי. האדם שאני מביט בו הוא חיה בדמות אדם – הוא נחש ארסי – ולא משנה כמה הוא מנסה להיראות מעורר רחמים אל מול עיני, לעולם לא אהיה רחמן כלפיו, מפני שאין לאדם יכולת הבחנה בין שחור ללבן ובין אמת לשקר. הגיון האדם נעשה כה אטום, אך הוא בכל זאת מבקש לקבל את ברכתי. אנושיותו כה נחותה, אך הוא בכל זאת רוצה להחזיק בריבונות של מלך. על מי הוא יכול למלוך, עם היגיון שכזה? איך הוא יכול לשבת על כס מלכות עם אנושיות כזו? אין ספק שאין לאדם בושה! הוא חדל אישים ויהיר! למי מכם שרוצה לקבל ברכות, אני מציע שימצא תחילה ראי ויתבונן בבבואתו המכוערת – האם יש לכם את מה שנדרש כדי למלוך? האם יש לכם פנים של אדם שיכול לקבל ברכות? לא חל אפילו שינוי קל בטבעכם, ולא הנהגתם שום דבר מן האמת, ובכל זאת אתם מייחלים לעתיד נפלא. אתם משלים את עצמכם!

מתוך 'מי שטבעו אינו משתנה צורר את אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'

4. לצד זאת ניתן לציין את ההשפעות הזדוניות שאלפי שנים של "רוח נשגבת של לאומנות" הותירו בעומק לבו של הלב האנושי; וכן את החשיבה הפאודלית של בני האדם הכפותים והכבולים, שאין להם אף שמץ של חירות, אף רצון לשאוף או להתמיד ואף משאת נפש להתקדם, וכך הנותרים הם במקום זאת פסיביים ורגרסיביים, ובעלי מנטליות עמוקה של עבדות, וכן הלאה – הגורמים האובייקטיביים האלה שפכו טינופת וכיעור על ההשקפה האידאולוגית, האידיאלים, המוסר והטבע של האנושות. בני האנוש, כך נדמה, חיים בעולם טרוריסטי חשוך שאף אחד מהם לא שואף להתעלות עליו, ואף אחד מהם לא חושב לעבור לעולם אידאלי. במקום זאת, הם שמחים בחלקם, ומבלים את חייהם בהעמדת ילדים וגידולם, בשאיפה, בהזעה ובביצוע מטלותיהם; וכן בחלומות על משפחה נוחה ומאושרת, על אהבה זוגית, על ילדים טובים, על האושר שלהם בזקנתם כשהם יעבירו את שארית חייהם בשלווה... במשך עשרות, אלפים ורבבות של שנים עד היום, בני האדם בזבזו כך את זמנם, ואיש לא יצר חיים מושלמים. כולם מתמקדים רק בטבח הדדי בעולם החשוך הזה, במרוץ לפרסום ועושר ובמזימות זה נגד זה. מי אי-פעם חיפש את רצונו של אלוהים? מי אי-פעם נתן דעתו לעבודתו של אלוהים? כל חלקי האנושות ששקועים בהשפעת החושך הפכו לפני זמן רב לאופי האנושי, ולכן קשה למדי לבצע את עבודתו של אלוהים, ובני האדם אפילו פחות מעוניינים להקדיש תשומת לב למה שאלוהים מטיל עליהם כיום.

מתוך 'עבודה והיווכחות (3)' ב'הדבר מופיע בבשר'

5. אופיו של האדם שונה לחלוטין ממהותי. הסיבה לכך היא שאופיו המושחת של האדם נובע לגמרי מהשטן, ושהשטן עיבד והשחית את אופיו של האדם. כלומר האדם שורד תחת השפעתו של רשעותו וכיעורו של השטן. האדם לא גדל בעולם של אמת או בסביבה קדושה, ויתרה מזאת, הוא לא חיי באור. לפיכך, אופיים של בני האדם לא מסוגל להכיל את האמת באופן טבעי, ויתרה מזאת, בני האדם לא יכולים להיוולד עם מהות של יראת אל וציות לאלוהים. נהפוך הוא, הם ניחנים באופי שמתנגד לאלוהים, שממרה את פיו של אלוהים ושלא אוהב את האמת. האופי הזה הוא הבעיה שאני רוצה לדבר עליה – בגידה.

מתוך 'בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)' ב'הדבר מופיע בבשר'

6. קיומה של האנושות תלוי בהתגלמותה של הנפש בתורה כבשר ודם. במילים אחרות, כל אדם זוכה בחיים אנושיים כבשר ודם עם התגלמות נשמתו. לאחר שגופו של האדם נולד, החיים האלה ממשיכים עד המגבלה הגדולה ביותר של הבשר והדם, כלומר הרגע האחרון, שבו הנפש עוזבת את הקליפה שלה. תהליך זה חוזר על עצמו שוב ושוב, ונפשו של האדם באה והולכת שוב ושוב, וכך נשמר קיומה של האנושות כולה. חיי הבשר והדם הם גם חייה של נפשו של האדם, ונפשו של האדם תומכת בקיום בשרו ודמו של האדם. במילים אחרות, חייו של כל אדם נובעים מנפשו. בשרם ודמם הם לא הדבר שניחן בחיים במקורו של דבר. לפיכך, אופיו של האדם נובע מנפשו, ולא מבשרו ודמו. רק נפשו של כל אדם יודעת שהיא עברה את הפיתויים, החולי וההשחתה של השטן. בשרו ודמו של האדם לא יכולים לדעת זאת. בהתאם לכך, האנושות הופכת בלא יודעין ליותר ויותר מטונפת, רעה וחשוכה, ואילו הפער ביני לבין האדם הולך ומתרחב, וימיה של האנושות הופכים לחשוכים יותר ויותר. נפשותיה של האנושות נמצאות כולן בידו של השטן. מכיוון שכך, מן הסתם, השטן כבש גם את בשרו ודמו של האדם. איך ייתכן שבשר ודם כאלה ובני אנוש כאלה יוכלו שלא להתנגד לאלוהים ולתאום אותו באופן טבעי? הסיבה לכך שהשטן השליך אותי אל האוויר היא שהוא בגד בי, ועל כן, איך בני האנוש יוכלו להיחלץ מן ההשלכות של זה? זו הסיבה לכך שהאופי האנושי הוא בגידה.

מתוך 'בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)' ב'הדבר מופיע בבשר'

7. התנהגות שלא יכולה להישמע לי לחלוטין היא בגידה. התנהגות שלא יכולה להיות נאמנה אליי לחלוטין היא בגידה. הונאתי ושימוש בשקרים כדי להוליך אותי שולל הם בגידה. החזקה בתפיסות רבות והפצתם לכל עבר הן בגידה. אי הגנה על עדויותיי ועל האינטרסים שלי היא בגידה. חיוך מזויף כאשר כבר עזבתם אותי בלבכם הוא בגידה. ההתנהגויות האלה הן כולן דברים שאתם תמיד מסוגלים להם, והן גם נפוצות ביניכם. ייתכן שאף אחד מכם לא חושב שזו בעיה, אבל זה לא מה שאני חושב. אני לא יכול להתייחס לבגידה בי כאל עניין פעוט, ויתרה מזאת, אני לא יכול להתעלם מכך. אני עובד בקרבכם כעת, אך אתם עדיין מתנהגים כך. אם יום יבוא ואף אחד לא ידאג לכם וישגיח עליכם, כולכם תהפכו למלכי הגבעה,[ב] הלא כן? בשלב הזה, מי ינקה את האנדרלמוסיה שלכם כשתגרמו אסון ענק?

מתוך 'בעיה חמורה מאוד: בגידה (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'

8. אל תבטחו במזל שאין לכם אופי של בגידה רק משום שלא גרמתם לאף אחד לעוול. אם זה מה שאתם חושבים, הרי שאתם דוחים מדי. המילים שאמרתי בכל פעם כוונו אל כל בני האדם, ולא רק לאדם אחד או לסוג מסוים של בני אדם. עצם העובדה שלא בגדתם בי בעניין אחד לא מוכיחה שלא תוכלו לבגוד בי בכל עניין אחר. יש בני אדם שמאבדים את ביטחונם בחיפוש האמת במהלך מכשולים בנישואיהם. יש בני אדם שמזניחים את חובתם להיות נאמנים לי במהלך משברים במשפחה. יש בני אדם שנוטשים אותי כדי לחפש רגע של שמחה או התרגשות. יש בני אדם שמעדיפים נפילה אל תוך התהום האפלה על פני חיים באור וזכייה בעונג עבודתה של רוח האל. יש בני אדם שמתעלמים מעצותיהם של חברים כדי לְרַצות את תאוות הבצע שלהם, ולא יכולים להכיר בטעויותיהם ולחזור בהם עד היום. יש בני אדם שרק חיים באופן זמני תחת שמי כדי לקבל את הגנתי, ואילו אחרים מקדישים רק מעט מעצמם משום שהם דבקים בחיים ומפחדים מהמוות. מעשים כאלה ופעולות אחרים לא מוסריות ובלתי מכובדות הם פשוט התנהגויות שבהן בני האדם בגדו בי כבר מזמן בעומק לבם, הלא כן? כמובן, אני יודע שבני האדם לא תכננו מראש לבגוד בי, אלא שזה גילוי טבעי של אופיים. איש לא רוצה לבגוד בי, ויתרה מזאת, איש לא שמח משום שהוא עשה דבר מה שמהווה בגידה בי. נהפוך הוא, בני האדם רועדים מפחד, נכון? אם כן, האם אתם חושבים כיצד תוכלו לכפר על הבגידות האלה, וכיצד תוכלו לשנות את המצב הנוכחי?

מתוך 'בעיה חמורה מאוד: בגידה (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'

9. כל הנפשות שאותן השטן השחית נמצאות בשליטתו של תחומו של השטן. רק בני האדם שמאמינים במשיח הופרדו, זכו בישועה מהמחנה של השטן והובאו אל המלכות של היום. בני האדם האלה כבר לא חיים תחת השפעתו של השטן. אף על פי כן, אופיו של האדם עדיין נעוץ בבשרו ודמו של האדם. פירוש הדבר הוא שאפילו שנפשכם זכתה בישועה, אופייכם עדיין שומר על מראהו הישן, והסיכוי שתבגדו בי עדיין עומד על מאה אחוזים. זו הסיבה לכך שעבודתי מתקיימת כל כך הרבה זמן – משום שאופייכם כל כך מקובע. כעת כולכם סובלים ככל יכולתכם במילוי חובותיכם, אך יש עובדה בלתי מעורערת והיא זו: כל אחד מכם מסוגל לבגוד בי ולחזור אל תחומו של השטן, למחנה שלו, ולשוב אל חייו הישנים. בשלב הזה, לא תהיה לכם אפשרות לשמור על שום שביב של אנושיות או על המראה של בן אנוש רגיל שיש לכם כעת. במקרים חמורים, אתם תושמדו, ויתרה מזאת, תנחלו אבדון נצחי, ולעולם לא תתגלמו שוב כבשר ודם אלא תיענשו בחומרה. זו הבעיה שניצבת בפניכם.

מתוך 'בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)' ב'הדבר מופיע בבשר'

10. אתם הופרדתם מהבוץ, ובכל מקרה, אלוהים בחר בכם מהפסולת, הטינופת ובני האדם השנואים. הייתם שייכים לשטן,[ג] ופעם הוא רמס אתכם והכתים אתכם. זו הסיבה לכך שנאמר שהופרדתם מהבוץ, ושאתם לא קדושים, אלא שאתם עצמים בלתי אנושיים שהשטן הפך לפני זמן רב לאווילים. זה התיאור המתאים ביותר עבורכם. עליכם להבין שאתם יצירי טומאה שמצויים במים מעופשים ובבוץ, בניגוד ליצורים שטוב לתפוס, כגון דגים וחסילונים, משום שלא ניתן להפיק מכם שום הנאה. באופן בוטה, אפשר לומר שאתם חברים במעמד החברתי הנמוך ביותר – בעלי חיים גרועים יותר מחזירים וכלבים. למען הכנות, תיאורכם במונחים כאלה הוא לא הגזמה או הפרזה, אלא דרך לפשט את העניין. תיאורכם במונחים כאלה הוא למעשה דרך לרחוש אליכם כבוד. לא די בתובנות, בדיבור ובהתנהגות שלכם כבני אדם, ובכל הדברים בחייכם – לרבות מעמדכם בבוץ – כדי להוכיח שזהותכם "יוצאת מגדר הרגיל".

מתוך 'מהי הזהות הטבעית של האדם ומהו ערכו?' ב'הדבר מופיע בבשר'

11. האדם לא מוכן ללכת אחר אלוהים, לא מוכן לתרום את רכושו למען אלוהים ולא מוכן להקדיש את חייו לאלוהים, ובמקום זאת הוא אומר שאלוהים הרחיק לכת, ושדברים רבים מדי הקשורים לאלוהים לא עולים בקנה אחד עם תפיסותיו של האדם. עם אנושיות כזו, אפילו אם הייתם נדיבים במאמציכם, בכל זאת לא הייתם יכולים לזכות באישורו של אלוהים, ואתם הרי גם לא מחפשים את אלוהים. האם אתם לא יודעים שאתם הסחורה הפגומה של האנושות? האם אתם לא יודעים שאין אנושיות נחותה מאנושיותכם? האם אתם לא יודעים מה ה"תואר הכבוד" שלכם? אלו שאוהבים את אלוהים באמת מכנים אתכם אבי הזאב, אם הזאב, בן הזאב, נכד הזאב – אתם צאצאיו של הזאב, אנשי הזאב, ועליכם לדעת את זהותכם ולא לשכוח אותה לעולם. אל תחשבו שאתם איזושהי דמות נעלה: אתם הקבוצה האכזרית ביותר של בני אדם חסרי אנושיות בקרב האנושות. האם אתם לא יודעים את כל זה? האם אתם לא יודעים איזה סיכון לקחתי על עצמי כדי לעבוד בקרבכם? אם ההיגיון שלכם לא יוכל לחזור לעצמו ואם מצפונכם לא יוכל לעבוד כראוי, לעולם לא תהיו חופשיים מהכינוי "זאב," לעולם לא תימלטו מיום הקללה, לעולם לא תימלטו מיום עונשכם. נולדתם נחותים, חסרי ערך. אתם במהותכם להקת זאבים רעבים, ערמת פסולת וגרוטאות, ושלא כמוכם, אני לא עובד עליכם כדי לזכות בטובות הנאה, אלא משום הצורך בעבודה. אם תמשיכו להתמרד כך, אפסיק לעבוד, ולעולם לא אעבוד עליכם שוב. נהפוך הוא – אעביר את עבודתי לקבוצה אחרת המוצאת חן בעיני, וכך אעזוב אתכם לנצח, מפני שאני לא מוכן להביט במי שצורר אותי. אם כך, האם אתם רוצים להיות תואמים לי או לצרור אותי?

מתוך 'מי שטבעו אינו משתנה צורר את אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'

12. האנושות אינה אלא אויבת שלי. האנושות היא השטן המתנגד לי וממרה את פי. האנושות אינה אלא התולדה של השטן שאותו קיללתי. האנושות אינה אלא צאצא הארכי-מלאך שבגד בי. האנושות אינה אלא המורשת של השטן, שאותו דחיתי לפני זמן רב, ואשר מאז הוא האויב העוין שלי. הרקיע מעל האנושות יורד. הוא קודר ואפל ואין בו שום ניצוץ של בהירות, והעולם האנושי שרוי בעלטה מוחלטת, ובעלטה כזו, בן אדם לא יכול לראות את ידו מול פניו, ולא יכול לראות את השמש כשהוא מרים את ראשו. הדרך שלרגליו היא דרך בוצית ומלאת מהמורות, והיא מתעקלת בפיתולי פיתולים. הארץ כולה זרועה גוויות. הפינות החשוכות מלאות בשרידי המתים. הפינות הקרות והמוצללות דחוסות בהמוני שדים המתגוררים שם. בנוסף, גם בכל מקום בעולם האנושי, המוני שדים מופיעים לפרקים. צאצאיהם של בהמות שונות המכוסים בזוהמה נלחמים פנים אל פנים במאבק אכזרי שקולו מעורר אימה בלב. בזמנים כאלה, בעולם כזה, וב"גן עדן ארצי" כזה, היכן מחפשים את רגעי האושר שבחיים? לאן הולכים למצוא את יעד החיים? האנושות שמזמן נרמסה תחת רגלי השטן, פועלת מהרגע הראשון בצלם השטן, ויתרה מזאת, היא משמשת התגלמות של השטן ומהווה ראיה שנושאת עדות רמה וברורה על השטן. איך ייתכן שבני אנוש כאלה, חלאות אדם מנוונות וצאצאים כאלה של משפחת האדם המושחתת, יישאו עדות על אלוהים? מהיכן מגיע כבודי? היכן ניתן להתחיל לשאת עליי עדות? זאת מכיוון שהאויב שניצב נגדי אחרי שהוא השחית את האנושות, כבר לקח את האנושות – את האנושות שבראתי לפני זמן רב ואשר הייתה מלאה בכבודי ובהבאתי לידי ביטוי – והכתים אותה. הוא חטף ממני את כבודי, ומה שהוא הטמיע באדם הוא רעל עם קורטוב של כיעורו של השטן וקורטוב ממיץ פרי עץ הדעת.

מתוך 'מהו אדם אמיתי' ב'הדבר מופיע בבשר'

13. "בשמיים, השטן הוא אויבי, ובארץ, האדם הוא צרי. משום האיחוד בין השמיים והארץ, תשעה דורות של בני אדם צריכים להיחשב אשמים כשותפים לפשע." השטן הוא אויבו של אלוהים. הסיבה לכך שאני אומר זאת היא שהשטן לא גומל לאלוהים על טובתו ואדיבותו האדירות, אלא "חותר נגד הזרם", ובכך הוא "לא נאמן כבן" לאלוהים. כך גם בני האדם, הלא כן? הם לא מכבדים כלל את "הוריהם" ולעולם לא חוזרים לטיפוח והתמיכה של "הוריהם". די בכך כדי להוכיח שבני האדם על פני האדמה הם צאצאיו של השטן בשמיים. האדם והשטן תמימי דעים נגד אלוהים, ולכן אין זה פלא שאלוהים מרשיע תשעה דורות כשותפים לפשע ושאף אחד לא יכול לזכות בחנינה.

מתוך 'פרק 38' מתוך 'פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה' ב'הדבר מופיע בבשר'

14. לא עובר יום אחד שבו אלוהים לא קורא אל בני עמו המתנמנמים כדי להושיע אותם, אך הם שרויים כולם במצב של עצלתיים, כאילו הם נטלו גלולות שינה. אם הוא לא מעיר אותם אפילו לרגע, הם חוזרים למצב השינה שלהם, ללא כל מודעות. נדמה שכל בני עמו משותקים בשני שלישים. הם לא יודעים מה הצרכים והליקויים שלהם עצמם, והם אפילו לא יודעים מה עליהם ללבוש או מה עליהם לאכול. זה מוכיח שהתנין הגדול האדום כאש הקדיש מאמץ רב כדי להשחית את בני האדם. כיעורו מתפשט בכל חבל ארץ בסין. הוא אפילו גרם לבני האדם לרוגז ולאי-נכונות להישאר עוד במדינה המושחתת והגסה הזו. מה שאלוהים שונא יותר מכל הוא מהותו של התנין הגדול האדום כאש, וזו הסיבה לכך שהוא מזכיר לבני האדם בחרון אפו מדי יום ביומו, ובני האדם חיים תחת השגחתו של חרון אפו מדי יום. אף על פי כן, מרבית בני האדם עדיין לא יודעים שהם צריכים לחפש את אלוהים, והם פשוט יושבים להם בציפייה וממתינים שיאכילו אותם בכפית. אפילו אם הם היו גוועים מרעב, הם לא היו מוכנים לצאת למצוא לעצמם אוכל. השטן השחית מזמן את המצפון של בני האדם והפך את מהות מצפונם לרוע לב. מה הפלא שאלוהים אומר, "אילולא עוררתי אתכם, לא הייתם מתעוררים עוד, אלא הייתם נותרים קפואים, כאילו אתם בתרדמת חורף." נדמה שבני האדם היו כמו בעלי חיים בשנת חורף, והם לא ביקשו לאכול או לשתות. זה בדיוק מצבם הנוכחי של בני עמו של אלוהים, וזו הסיבה לכך שאלוהים רק דורש מבני האדם להכיר את אלוהים בהתגלמותו עצמו באור. הוא לא מציב לבני האדם דרישה להשתנות באופן משמעותי או לגרום להם לצמוח באופן משמעותי בחייהם. די בכך כדי להביס את התנין הגדול האדום כאש, המלוכלך והמטונף, ולבטא בכך טוב יותר את עוצמתו האדירה של אלוהים.

מתוך 'פרק 13' מתוך 'פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה' ב'הדבר מופיע בבשר'

15. כשעבודתי תסתיים, אני כבר לא אזדקק ל"קרן הסיוע" הזו מהאדם. במקום זאת, אמלא את תפקידי הטבעי, וארעיף את כל "הדברים של בניתי" להנאת בני האדם. כיום, כולם נבדקים במהלך ניסיונותיי. כשידי תגיע באופן רשמי אל האדם, בני האדם כבר לא יביטו בי בהערצה, אלא יתייחסו אליי בשנאה, וברגע הזה, אני אעקור את לבם כאזהרה לאחרים. אני בוחן את לבו של האדם ב"מיקרוסקופ" – אין שם אהבה אמיתית אליי. במשך שנים, בני האדם הונו אותי ושיטו בי – מתברר שגם העלייה השמאלית וגם החדר הימני של לבם מכילים את רעל השנאה כלפיי, ואם כך, מה הפלא שאני נוקט גישה כזו כלפיהם. ואלם, הם לא מודעים לכך כלל, והם אפילו לא מכירים בכך. כשאני מראה להם את תוצאות המחקר שחל, הם עדיין לא פוקחים את עיניהם. נדמה שבדעתם, אלה עניינים של העבר שאסור לי להעלות שוב היום. לפיכך, בני האדם פשוט מביטים ב"תוצאות המעבדה" באדישות. הם מחזירים את גיליון הבדיקות בחזרה ומסתלקים. יתר על כן, הם אומרים דברים כגון "אלה לא דברים חשובים. הם לא משפיעים כלל על הבריאות שלי." הם מחייכים חיוך קטן של בוז, ואז עיניהם שולחות מבט מאיים במקצת, כאילו הם רומזים שאסור לי להיות כל כך גאוני ושעליי להיות יותר שטחי. נדמה כאילו העובדה שגיליתי את סודו הכמוס של האדם הפרה את "חוקיו", ולכן הוא שונא אותי יותר ויותר. רק אז, אני רואה את מקור שנאתם של בני האדם. זאת מפני שכאשר אני צופה בהם, דמם זורם, ולאחר שהוא עובר בעורקי גופם, הוא נכנס ללבם, ורק בשלב הזה אני מגלה "תגלית" חדשה. אולם בני האדם לא מתייחסים לכך כלל. הם אדישים לגמרי כלפי זה, והם לא מקדישים אף מחשבה למה שהם זוכים בו או למה שהם מפסידים. די בכך כדי להוכיח את רוח המסירות "חסרת האנוכיות" שלהם. הם לא מתייחסים כלל למצבם הבריאותי, והם "מתרוצצים" למעני. זו גם "נאמנותם", ומה ש"ראוי להערכה" בהם, ולכן אני שולח להם שוב מכתב מלא "שבחים", כדי לשמח אותם. אך כשהם קוראים את "המכתב" הזה, הם מיד מתרגזים במקצת, מכיוון שדחיתי במכתבי השקט את כל מה שהם עושים. תמיד הנחיתי את בני האדם בעודם פועלים, אך נדמה שהם מתעבים את דבריי. לפיכך, ברגע שאני פוצה פה, הם עוצמים את עיניהם באופן הדוק וסותמים את אוזניהם בידיהם. הם לא מביטים בי בכבוד משום אהבתי, אלא שהם תמיד שנאו אותי, מכיוון שאני מצביע על הלקויות שלהם וחושף את כל רכושם היקר, ולכן העסק שלהם נחל הפסד, משום שכל אמצעי המחייה שלהם אבדו. לפיכך, שנאתם כלפיי מתגברת מאותו רגע והלאה.

מתוך 'פרק 32' מתוך 'דברי האל לתבל כולה'

16. אופייה של האנושות הוא כזה שאפילו אם נשאר שביב של תקווה, האנושות לא תפנה לאלוהים כדי לקבל עזרה, אלא תאמץ שיטות עצמאיות של הישרדות טבעית. זאת משום שאופייה של האנושות הוא צדקני, ומשום שהיא מזלזלת בכולם. לפיכך, אלוהים אמר: "אף בן אנוש לא מסוגל לאהוב אותי כשנוח לו. אף אדם לא פנה אליי בעתות שלווה ואושר, כדי לחלוק איתי את שמחתו." זה בהחלט מאכזב: אלוהים ברא את האנושות, אך כשהוא בא אל העולם האנושי, בני האדם שואפים להתנגד אליו ולסלק אותו מהשטח שלהם, כאילו הוא יתום תועה או אדם חסר מדינה בעולם. איש לא מרגיש קשור לאלוהים, איש לא אוהב אותו באמת, ואיש לא קיבל את בואו בברכה. במקום זאת, כשבני האדם רואים את בואו של אלוהים, פניהם השמחים מתקדרים כהרף-עין, כאילו הופיעה לפתע סערה, כאילו אלוהים ייקח את האושר ממשפחתם, כאילו אלוהים מעולם לא בירך את האנושות, אלא שהוא רק נתן לאנושות פורענות. לפיכך, בדעתה של האנושות, אלוהים לא מביא להם תועלת, אלא שהוא תמיד מקלל אותם. לפיכך, האנושות לא מתייחס אליו, לא מקבלת אותו בברכה, ותמיד מתנהגת אליו בקור, וזה מעולם לא השתנה. משום שיש לאנושות דברים בלבה, אלוהים אומר שהאנושות לא סבירה ובלתי מוסרית, ושלא ניתן לזהות בבני האנוש אפילו את הרגשות שהם כביכול מצוידים בהם. האנושות לא מגלה כל התחשבות ברגשותיו של אלוהים, אלא משתמשת במה שהיא מכנה "צדק" כדי לטפל באלוהים. האנושות שרויה במצב כזה כבר שנים רבות, וזו הסיבה לכך שאלוהים אמר שטבעם לא השתנה. זה מוכיח שאין להם להם מהות של יותר מכמה נוצות.

מתוך 'פרק 14' מתוך 'פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה' ב'הדבר מופיע בבשר'

17. אלוהים משמיים ירד אל ארץ החטא הזו, המזוהמת מאין כמותה, והוא מעולם לא התמרמר או התלונן על האדם, אלא שהוא מקבל בשקט את ההרס[1] והדיכוי של האדם. הוא מעולם לא השיב לאדם על הדרישות בלתי סבירות שלו, מעולם לא דרש דרישות מוגזמות מהאדם, ומעולם לא דרש דרישות בלתי סבירות מהאדם. הוא בסך הכל עושה את כל העבודה שהאדם דורש מבלי להתלונן: הוראה, הארה, הוכחה, זיכוך במילים, הזכרה, שכנוע, ייעוץ, שיפוט וגילוי. איזה משלביו לא היה למען חייו של האדם? על אף שהוא הסיר את הסיכויים העתידיים של האדם ואת גורלו, איזה מהשלבים שאלוהים ביצע לא נועד לגורלו של האדם? איזה מהם לא היה למען להישרדותו של האדם? איזה מהם לא נועד לשחרור האדם מהסבל והדיכוי של כוחות החושך האפלים כמו הלילה? איזה מהם לא הה למען האדם? מי יכול להבין את לבו של אלוהים, שהוא כלבה של אם אוהבת? מי יכול לתפוס את לבו הנלהב של אלוהים? לבו הלהוט של אלוהים וציפיותיו המשולהבות נענו בלב קר, בעיניים אדישות וחסרות רגש, בנזיפות ועלבונות חוזרים ונשנים מצד האדם, בהערות פוגעות ובעוקצנות וזלזול. הם נענו בלעגו של האדם, בדריסתו ודחייתו, בחוסר תפיסתו, באנחתו, בהתנכרותו ובהתרחקותו, ואך ורק בהונאה, מתקפות ומרירות. מילים חמות נענו בעזות מצח ובהתרסה של אלף אצבעות מנוענעות לשלילה. אלוהים לא יכול לעשות דבר אלא לשאת זאת בראש מורכן ולשרת את בני האדם כשור מסור.[2] כל כך הרבה פעמים, אלוהים ראה את השמש והירח; כל כך הרבה פעמים, הוא הביט בכוכבים; כל כך הרבה פעמים, הוא יצא עם שחר וחזר בשעת דמדומים, והתהפך על משכבו לנוכח ייסורים האדירים פי אלף מהכאב של עזיבתו את אביו, ולנוכח התקפות האדם ו"שבירתו" את האדם, ולנוכח "טיפולו" באדם ו"גיזומו" את האדם. ענוותו וחביונו של אלוהים נענו באמונות התפלות[3] של האדם, בהשקפות הלא הוגנות של האדם וביחסו. האלמוניות, ההבלגה והסובלנות שלו נענו במבטו תאב הבצע של האדם. האדם מנסה להלום באלוהים ולהרוג אותו ללא נקיפות מצפות, והוא מנסה לרמוס את אלוהים. יחסו של האדם ביחסו לאלוהים הוא כזה של "פיקחות נדירה", ואלוהים, שהאדם מתעמר בו ובז לו, נרמס תחת רגליהם של רבבות בני אדם בעוד האדם עצמו עומד זקוף, כאילו הוא "מלך הארמון", כאילו הוא רוצה "לזכות לכוח אבסולוטי",[4] "להיות במרכז העניינים מאחורי הפרגוד", להפוך את אלוהים ל"במאי מאחורי הקלעים", המצפוני והצייתן, שלא רשאי להתנגד או לגרום לבעיות. אלוהים חייב לגלם את התפקיד של "הקיסר האחרון", עליו להיות "בובה על חוט"[5] ללא כל חירות. מעשיו של האדם בל יתוארו, ולכן איך ייתכן שהוא כשיר לבוא בדרישות כאלה ואחרות לאלוהים? איך ייתכן שהוא כשיר להציע הצעות לאלוהים? איך ייתכן שהוא כשיר לדרוש שאלוהים יאהוד את חולשתו? איך ייתכן שהוא ראוי לרחמיו של אלוהים? איך ייתכן שהוא ראוי לרוחב הלב של אלוהים פעם אחר פעם? איך ייתכן שהוא ראוי למחילתו של אלוהים פעם אחר פעם? איפה מצפונו? הוא שבר את לבו של אלוהים לפני זמן רב. הוא הותיר את לבו של אלוהים שבור לחתיכות זה מכבר. אלוהים בא אל קרב בני האדם בהתלהבות ובהתחשבות, בתקווה שהאדם ינהג בו באדיבות, ושהאדם ינהג בו ולו במעט חום. עם זאת, האדם מנחם את לבו של אלוהים לאט מאוד. כל מה שהוא קיבל הוא מתקפות מתגלגלות וגדלות ככדור שלג[6] וייסורים. לבו של האדם יותר מדי תאב בצע; רצונו של האדם גדול מדי, הוא לעולם לא יודע שובע; האדם תמיד שובב ופזיז; הוא לעולם לא נותן לאלוהים חירות או חופש ביטוי, והוא לא מותיר לאלוהים ברירה אלא לנחול השפלה ולאפשר לאדם לתמרן אותו כאוות נפשו.

מתוך 'עבודה והיווכחות (9)' ב'הדבר מופיע בבשר'

18. מהבריאה עד היום, אלוהים סבל כל כך הרבה כאב, ועבר כל כך הרבה מתקפות. אולם עד היום, האדם עדיין לא מקל בדרישותיו מאלוהים. הוא עדיין בוחן את אלוהים בדקדקנות, והוא עדיין לא סובלני כלפיו כלל, ורק "מייעץ" לו, "מבקר" אותו ומטיל עליו "משמעת", כאילו הוא מפחד מאוד שאלוהים יצעד בנתיב השגוי, שאלוהים על פני האדם אכזרי וחסר היגיון, כאילו הוא משתולל או כאילו שאלוהים לא יגיע לשום הישג. זה תמיד היחס של האדם לאלוהים. איך ייתכן שזה לא יעציב את אלוהים? בכך שאלוהים התגלם כבשר ודם, הוא סבל כאב והשפלה אדירים. אם כן, גורע אף יותר לדרוש מאלוהים יקבל את תורתו של האדם. בואו אל קרב בני האדם נישל אותו מחירות, כאילו שהוא נאסר בשאול, והוא קיבל את "ניתוחו" של האדם מבלי להתנגד כהוא זה. זה דבר מביש, הלא כן? בכך שישוע בא אל קרב משפחה של אדם רגיל, הוא סבל עוולות איומות. אפילו יותר משפילה העובדה שהוא בא אל העולם המאובק הזה והצטנע באופן עמוק ולבש בשר שגרתי לגמרי. בכך שהוא הופך לבן אנוש עלוב, אלוהים המרומם לא סובל מצוקה, הלא כן? והוא עושה את כל זאת למען האנושות, הלא כן? האם היו זמנים כלשהם שבהם הוא חשב על עצמו? לאחר שהיהודים דחו אותו והמיתו אותו, ולאחר שבני האדם לעגו לו ולגלגו בו, הוא מעולם לא התלונן בפני השמיים או מחה בפני הארץ. כיום, הטרגדיה הזו בת אלפי השנים חזרה והופיעה בקרב העם הזה, הדומה לעם היהודי. הם עושים את אותם חטאים, הלא כן? מה הופך את האדם לכשיר לקבל את הבטחותיו של אלוהים? הוא מתנגד לאלוהים ואז מקבל את ברכותיו, הלא כן? מדוע האדם אף-פעם לא נשפט או מחפש את האמת? מדוע הוא אף-פעם לא מתעניין במה שאלוהים עושה? איפה צדיקותו? איפה הגינותו? האם יש לו החוצפה לייצג את אלוהים? איפה חוש הצדק שלו? כמה מהדברים שהאדם אוהב אהובים על אלוהים? האדם לא מסוגל להבדיל בין מזרח ומערב,[7] הוא תמיד מבלבל בין שחור ולבן,[8] הוא מדחיק צדק ואמת ומעלה ומרומם חוסר הגינות ורשע. הוא מבריח את האור ומדלג בחשיכה. בני האדם שמחפשים את האמת ואת הצדק מבריחים את האור במקום זאת, ובני האדם שמחפשים את אלוהים רומסים אותו מתחת לרגליהם ומרוממים את עצמם. האדם לא שונה משודד.[9] איפה ההיגיון שלו? מי יכול להבדיל בין טוב ורע? מי יכול לדגול בצדק? מי מוכן לסבול למען האמת? בני האדם אכזריים ושטניים! לאחר שהם מסמרו את אלוהים לצלב, הם מוחאים כפיים ומריעים, ומייללים בפראות ללא הפסק. הם כמו תרנגולות וכלבים; הם קושרים קשר וזוממים; הם ייסדו מלכות משלהם; ההתערבות שלהם לא הותירה אף מקום כפי שהיה. הם עוצמים עיניים ומייללים בטירוף ללא הפסקה בעודם לכודים יחדיו בלול. אווירה דלוחה מתפשטת – היא שוקקת ומלאת חיים. צצים עוד ועוד בני האדם שנוהים אחר אחרים בעיוורון, והם כולם נושאים באוויר את שמותיהם ה"מהוללים" של אבות אבותיהם. הכלבים והתרנגולות האלה דחפו את אלוהים לפינה אחורית בדעתם זה מכבר, והם מעולם לא התייחסו כהוא זה למצבו של לבו של אלוהים. מה הפלא שאלוהים אומר שהאדם הוא כמו כלב או תרנגולת – כלב נובח שגורם למאות כלבים אחרים ליילל אחריו. כך הוא הביא את עבודתו של אלוהים להווה ברעש ובצלצולים, בלתי להתייחס לטיבה של העבודה, לשאלה אם יש צדק ולשאלה אם יש לאלוהים מקום ללכת אליו, לטיב המחר, לעליבותו שלו ולסיאובו שלו. האדם מעולם לא חשב כל כך הרבה ומעולם לא דאג ליום המחר, והוא אסף לחיקו את כל הדברים המועילים והיקרים ולא הותיר לאלוהים דבר פרט לפסולת ולשאריות.[10] כמה שהאנושות אכזרית! האדם לא מותיר לאלוהים אף רגש, ולאחר שהוא טורף את כל כולו של אלוהים, הוא משליך את אלוהים הרחק מאחוריו ולא מתייחס עוד לקיומו. הוא נהנה מאלוהים, אך הוא מתנגד לאלוהים ורומס אותו תחת רגליו, תוך שהוא מודה לאלוהים ומהלל אותו בשפתיו. הוא מתפלל לאלוהים ונסמך על אלוהים, תוך שהוא גם מרמה את אלוהים. הוא "מרומם" את שמו של אלוהים, ומרים את מבטו להביט בפניו של אלוהים, אך הוא גם יושב על כס מלכותו של אלוהים בחוצפה וללא בושה ו"שופט" את "רשעותו" של אלוהים. בדבריו, הוא אומר שהוא "אסיר תודה לאלוהים", והוא מביט בדברי האל, אך בלבו הוא מטיח באלוהים דברי גינוי. הוא "סובלני" אל אלוהים, אך הוא מדכא את אלוהים, ובשפתיו הוא אומר שהדבר נעשה "למען אלוהים". בידיו, הוא מחזיק את הדברים של אלוהים, ובפיו הוא לועס את המזון שאלוהים נתן לו, אך עיניו נעוצות בקור ובחוסר רגש באלוהים, כאילו האדם רוצה לזלול את כל כולו. הוא מביט באמת אך הוא ממשיך להתנגד ואומר שהיא תכסיס של השטן. הוא מביט בצדק אך כופה עליו להפוך להכחשה עצמית. הוא מביט במעשיו של האדם, אך מתעקש שהם מה שאלוהים הינו. הוא מביט בכישרונותיו הטבעיים של האדם, אך הוא מתעקש שהם האמת. הוא מביט במעשיו של אלוהים אך מתעקש שהם יהירות ושחצנות, התרברבות וצדקנות. כשהאדם מביט באלוהים, הוא מתעקש לתייג אותו כאנושי, והוא מנסה מאוד להושיב אותו במקומו של יציר נברא שמשתף פעולה עם השטן. הוא יודע היטב שמדובר באמירותיו של אלוהים, אך הוא קורא להם רק כתבים של בן אדם. הוא יודע היטב שרוח האל התגשמה כבשר ודם, שאלוהים התגלם כבשר ודם, אך הוא רק אומר שהבשר הזה הוא צאצא של השטן. הוא יודע היטב שאלוהים צנוע ונסתר, אך הוא אומר שהשטן בויש ושאלוהים ניצח. איזה לא-יוצלח! האדם אפילו לא ראוי לשרת ככלב שמירה! הוא לא מבדיל בין שחור ולבן ואפילו מעוות שחור כך שיהיה לבן. האם כוחותיו של האדם והמצור שלו על אלוהים יכולים לשאת את יום שחרורו של אלוהים? לאחר שהאדם התנגד לאלוהים במתכוון, לא אכפת לו כלל, והוא אפילו מוכן להמית את אלוהים ולא להניח לו להתגלות. איפה הצדיקות? איפה האהבה? הוא יושב לצד אלוהים ודוחף את אלוהים אל ברכיו כדי שיתחנן למחילה, כדי שאלוהים יישמע לכל הסדריו של האדם, וכדי שהוא יקבל ללא עוררין את כל התמרונים של האדם. האדם גורם לאלוהים לפעול בהתאם למעשיו שלו בכל אשר הוא יפנה, ואחרת הוא רותח מזעם[11] ומתמלא חמה. איך ייתכן שאלוהים לא יהיה שרוי באבל תחת השפעה כזו של חושך שמעוותת שחור כך שיהיה לבן? איך ייתכן שהוא לא ידאג? מדוע נאמר שכאשר אלוהים החל בעבודתו האחרונה, הדבר היה כמו שחר של תקופה חדשה? מעשיו של האדם כה "עשירים", כך ש"המעיין הלא נגמר של מים חיים" "משקה" את ללא-הרף את השדה שהוא לבו של האדם, בעוד "מעיין המים החיים" של האדם "מתחרה" באלוהים ללא נקיפות מצפון.[12] השניים סותרים זה את זה, והמעיין מקיים את בני האדם במקום אלוהים מבלי להיענש, והאדם משתף איתו פעולה ללא כל שיקול של הסכנות שבכך. ומה התוצאה? הוא משליך את אלוהים מעליו ומרחיק אותו ממנו אל מקום שבו בני האדם לא יתייחסו אליו, משום שהוא פוחד שאלוהים ימשוך את תשומת לבם, ומשום שהוא חושש מאוד שמעיין המים החיים של אלוהים יפתה את האדם ויפיל אותו בנחלתו של אלוהים. לפיכך, לאחר שהאדם חווה שנים כה רבות של דאגות ארציות, הוא זומם וחורש רעה נגד אלוהים, ואפילו הופך את אלוהים למטרת ה"ענישה" שלו. נדמה שאלוהים הפך לקורה בין עיניו, והוא נואש לתפוס את אלוהים ולהשליך אותו לאש כדי לזכך ולנקות אותו. לנוכח חוסר הנוחות של אלוהים, האדם מכה על חטא וצוחק. הוא מתרונן ואומר שאלוהים צלל גם הוא לזיכוך, ואומר שהוא יטהר את הפגמים המטונפים של אלוהים, כאילו זה דבר רציונלי וסביר, וכאילו שאלו השיטות ההוגנות וההגיוניות של השמיים. ההתנהגות האלימה הזו של האדם נראית גם מכוונת וגם לא מודעת. האדם מגלה גם את פרצופו המכוער ואת נשמתו הדוחה והמטונפת וגם את המראה העלוב של קבצן. לאחר שהוא השתולל בכל מקום, הוא מאמץ מראה עלוב ומתחנן למחילה משמיים, כשהוא נראה כמו כלב פאג. האדם תמיד מתנהג באופן בלתי צפוי; הוא תמיד "רוכב על טיגריס כדי להפחיד את הזולת";[ד] הוא תמיד מגלם תפקיד; הוא לא מתייחס כלל ללבו של אלוהים; הוא לא משווה כלל בינו לבין מצבו שלו. הוא בסך הכל מתנגד לאלוהים בשקט, כאילו אלוהים פגע בו ושהוא צריך לא להתייחס אליו כך, וכאילו השמיים עיוורים ומקשים עליו בכוונה. לכן, האדם תמיד מבצע מזימות זדוניות ולא מקל בדרישותיו מאלוהים כהוא זה. הוא מביט הלאה בעיניים של טורף ונועץ מבטים זועמים באלוהים בכל מהלך. הוא אף-פעם לא חושב שהוא אויבו של אלוהים, והוא מקווה שיבוא יום שבו אלוהים יעלים את הערפל, יבהיר את הדברים, יושיע אותו מ"פיו של הטיגריס" ויתנקם בשמו. מדי יום, בני האדם עדיין לא חושבים שהם מגלמים תפקיד מנוגד לאלוהים שגילמו בני אדם כה רבים לאורך העידנים. איך ייתכן שהם ידעו שבכל מעשיהם, הם סטו מהדרך זה מכבר, ושכל מה שהם הבינו מוקף זה מכבר בים?

מתוך 'עבודה והיווכחות (9)' ב'הדבר מופיע בבשר'

19. אין תקדים לכך שהאנושות התקדמה כל כך. עבודתו של אלוהים והיווכחותו של האדם מתקדמות כאיש אחד, ולפיכך, גם עבודתו של אלוהים נמצאת במעמד רם שלא היה דומה לו. היווכחותו של האדם עד כה היא פלא שהאדם מעולם לא העלה בדעתו. עבודתו של אלוהים הגיעה לשיאה, וכתוצאה מכך, "היווכחותו" של האדם[13] גם היא הגיעה לנקודה הגבוהה ביותר שלה. אלוהים הנמיך את עצמו ככל האפשר, והוא מעולם לא מחה בפני האנושות או בפני כל הדברים שבתבל. לעומת זאת, האדם ניצב על ראשו של אלוהים ומדכא אותו בדרך לפסגה. הכל הגיע לשיאו – הגיע הרגע שבו יופיע הצדק. מדוע להניח לקדרות לכסות את הארץ ולהניח לחושך להסוות את כל בני האדם? אלוהים משקיף מזה כמה אלפי שנים – אפילו מזה רבבות שנים – וסובלנותו הגיעה זה מכבר לקצה גבול היכולת. הוא השקיף בכל מהלך של האנושות. הוא בחן את השאלה עד מתי תשתולל רשעותו של האדם, אך האדם שחושיו קהו לא מרגיש דבר. ומי אי-פעם הביט במעשיו של אלוהים? מי אי-פעם הרים את מבטו והסתכל למרחקים? מי אי-פעם הקשיב בזהירות? מי היה אי-פעם בידו של האל הכול יכול? כל בני האדם לוקים בפחדים דמיוניים.[14] מה הטעם בערימת חציר וקש? הדבר היחיד שהם יכולים לעשות הוא לענות את התגלמותו החיה של אלוהים עד מוות. על אף שהם רק ערימות של חציר וקש, בכל זאת יש דבר אחד שהם עושים "יותר טוב מכולם":[15] לענות את אלוהים למוות בעודו בחיים ואז לבכות שזה "משמח את לבם של בני האדם". איזה אוסף של חיילים חסילונים ואלופים סרטנים! באופן מפתיע, בתוך הזרם הבלתי פוסק של בני האדם, הם מתמקדים באלוהים, וצרים עליו במצור בלתי חדיר. כשקנאותם בוערת בחום הולך וגובר,[16] הם הקיפו את אלוהים בהמוניהם כך שהוא לא יוכל לזוז כלל. בידיהם הם אוחזים כלי נשק שונים, והם מביטים באלוהים כאילו היה האויב. עיניהם מלאות כעס, והם משתוקקים ל"קרוע את אלוהים לגזרים". כמה מבלבל: מדוע האדם ואלוהים הפכו לאויבים כל כך מנוגדים? האם ייתכן שיש איבה בין אלוהים החביב כל כך לבין האדם? האם ייתכן שמעשיו של אלוהים לא מועילים לאדם כלל? האם הם מזיקים לאדם? האדם לוטש עיניים באלוהים במבט יציב, בפחד עמוק שאלוהים יפרוץ את המחסום של האדם, ישוב לרקיע השלישי וישליך את האדם שוב אל הצינוק. האדם חושש מאלוהים, הוא במתח רב והוא מתפתל על הקרקע במרחק כשבידיו הוא אוחז "מקלע" המכוון אל אלוהים שבקרב בני האדם. נדמה שאם אלוהים יניד עפעף, האדם ימחה את כל כולו – את כל גופו ואת כל בגדיו – ולא ישאיר לו זכר. היחסים בין אלוהים והאדם הרוסים לבלי תיקון. האדם לא מסוגל להעלות את אלוהים על דעתו. הוא עוצם את עיניו במכוון ועושה שטויות ללא כל נכונות לראות את קיומי ולסלוח ל"משפטי". לפיכך, כשהאדם לא מצפה לכך, אני מרחף לי מכאן, ולאחר מכן לא אשווה עוד בין המרומם והשפל באדם. האנושות היא ה"חיה" העלובה ביותר, ואני לא מעוניין להתייחס אליה עוד. זה מכבר השבתי את כל חסדי בחזרה למקום שבו אני שוכן בו בשלווה. מאחר שהאדם כל כך מרדן, מדוע שהוא ייהנה עוד מחסדי רב הערך?

מתוך 'עבודה והיווכחות (10)' ב'הדבר מופיע בבשר'

20. על אף שעבודתו של אלוהים עשירה ושופעת, היווכחותו של האדם לוקה בחסר. מתוך ה"עסק" המשותף של האדם ואלוהים, כמעט כולו הוא עבודה של אלוהים. האדם לא הוכיח כמעט כל היווכחות. האדם המרושש והעיוור אפילו משווה את חוזקו לאלוהים של היום כש"כלי נשק עתיקים" בידיו של האדם. "הקופים הפרימיטיביים" האלה בקושי מסוגלים ללכת בזקיפות, והם לא מתביישים כלל בגופם ה"עירום". מה נותן להם את הסמכות להעריך את עבודתו של אלוהים? עיניהם של רבים מהקופים האלה, בעלי ארבע הגפיים, התמלאו בזעם, והם נאבקים באלוהים עם כלי נשק עתיקים מאבן בידיהם, בניסיון ליזום "תחרות של בני האדם הקופים" שלא היה כמוה בעולם כולו, לקיים "תחרות של האחרית הימים בין בני האדם הקופים ואלוהים" שתהפוך למפורסמת ברחבי הארץ. יתרה מזאת, רבים מבני האדם הקופים העתיקים והזקופים למחצה האלה גדושים בשאננות. בפנים של שיער סבוך, הם מלאים בכוונות רצחניות, והם מרימים את רגליהם הקדמיות. הם עדיין לא התפתחו לבני אדם מודרניים, ולכן לפעמים הם עומדים בזקיפות ולפעמים הם זוחלים, כשאגלי זיעה מכסים את מצחם כמו הצטברות של טל – ניכר שהם להוטים לפעול. הם בקושי מצליחים להתאפק כשהם מביטים באדם הקוף הקדמון והעתיק, בן לווייתם, העומד על ארבע ואשר ארבעה גפיו גמלוניים ואיטיים, כשהוא בקושי מסוגל להדוף מהלומות ו כשאין לו כוח להתקיף בחזרה כהרף עין – לפני שיש זמן לראות מה קרה – "הגיבור" בזירה נופל ארצה כשגפיו באוויר. הגפיים האלה, שהיו נטועים בקרקע באופן שגוי כבר שנים רבות, התהפכו לפתע, ולאדם הקוף אין כבר כל רצון להתנגד. מרגע זה ואילך, "בני האדם הקופים העתיקים ביותר" נמחים מפני האדמה – זה בהחלט "מצער". האדם הקוף הזה בא על סופו באופן פתאומי. מדוע הוא היה צריך להיחפז מעולמו הנפלא של האדם כל כך מהר? מדוע הוא לא דן בשלב הבא ב"אסטרטגיה שלו" עם בני לווייתו? כמה חבל שהוא נפרד לשלום מהעולם מבלי להותיר מאחוריו את הסוד להשוואה של כוחו של האדם לזה של אלוהים! כמה חסר התחשבות היה האדם הקוף הזקן שהוא מת ללא לחישה, ועזב מבלי להעביר הלאה לצאצאיו את "התרבות והאמנות העתיקות". לא היה לו זמן לקרוא לבני האדם הקרובים אליו ביותר כדי לספר להם על אהבתו. הוא לא הותיר אף הודעה על לוח אבן, הוא לא הבחין בשמש ולא אמר דבר על מצוקתו שבל תתואר. כשהוא נשם את נשמתו האחרונה, הוא לא קרא לצאצאיו להתייצב לרגליי גופו הגוסס כדי להגיד להם "אל תיכנסו לזירה כדי לקרוא תיגר על אלוהים" לפני שהוא עצם את עיניו, וארבעה גפיים הזדקרו בנוקשות לנצח כלפי מעלה כמו צמרות עצים הצומחות אל על. נדמה שהוא מת מוות מר... לפתע, שאגה מתפרצת מתחת לזירה. אחד מבני האדם הקופים הזקופים למחצה רותח מזעם. כשבידו "אלת אבן" שנועדה לציד אנטילופות או צייד פראי אחר שהיא מתקדמת יותר מזו של האדם הקוף הזקן, הוא מזנק אל תוך הזירה בחמת זעם, כשבדעתו תוכנית חכמה.[17] הוא כאילו עשה דבר ראוי לשבח. באמצעות "כוחה" של אלת האבן שלו, הוא מצליח לעמוד זקוף במשך "שלוש דקות". "חוזקה" של "רגלו" השלישית כה רב! היא אפשרה לאדם הקוף זה, הגדול, המגושם, הטיפש והזקוף למחצה, לעמוד במשך שלוש דקות – מה הפלא שהאדם הקוף הזקן והמכובד[18] הוא כל כך שתלטן. "המוניטין" של כלי האבן העתיק בהחלט היה מוצדק: יש ידית של סכין, קצה וחוד, והחיסרון היחיד הוא שהקצה לא בוהק כלל – כמה שזה מצער. הביטו שוב ב"גיבור הקטן" של ימי קדם, הניצב בזירה ומתבונן בבני האדם שמתחתיו בארשת בוז, כאילו שהם חסרי אונים ונחותים ושהוא הגיבור האמיץ. בלבו, הוא מתעב בסתר את בני האדם שלרגלי הבנה. "המדינה בצרות וכל אחד מאיתנו אחראי. מדוע אתם בורחים מאחריותכם? האם ייתכן שאתם רואים שהמדינה שלכם ניצבת בפני אסון, אך אתם לא מוכנים לקחת חלק בקרב העקוב מדם? המדינה נמצאת על סף אסון – מדוע אתם לא הראשונים להביע דאגה והאחרונים ליהנות? איך אתם יכולים לעמוד מנגד בזמן שהמדינה נכשלת ואנשיה הולכים ונרקבים? האם אתם מוכנים לשאת את הבושה של שיעבוד לאומי? איזה אוסף של חסרי תועלת!" בעודו חושב זאת, מתפרצות קטטות בפני הבמה, ועיניו נרגזות עוד יותר, כאילו הן עומדות לירות[19] אש. הוא משתוקק שאלוהים ייכשל לפני הקרב ונואש להמית את אלוהים כדי לשמח את בני האדם. הוא לא יודע שאף על פי שהמוניטין של כלי האבן שלו מוצדק, הוא לעולם לא יוכל לפגוע באלוהים. לפני שיש לו זמן להגן על עצמו, לפני שיש לו זמן ליפול ארצה ולקום על רגליו, הוא מתנדנד אנה ואנה, ועיניו כבר לא "רואות". הוא מועד אל הקרקע אל "אביו הזקן" והוא לא קם שוב על רגליו. הוא אוחז את אדם הקוף העתיק והוא כבר לא זועק, לא מכיר בנחיתותו וכבר אין לו כל רצון להתנגד. שני בני האדם הקופים המסכנים האלה מתים לפני הזירה. כמה "מצער" ש"אבות האנושות" ששרדו עד ימינו אנו מתו בבורות ביום שבו שמש הצדקה הופיעה! כמה טיפשי שהם הניחו לברכה כזו אדירה לפסוח עליהם – שביום ברכתם, בני האדם הקופים שחיכו במשך אלפי שנים לקחו את הברכות לשאול כדי "ליהנות" מהן עם שר השדים! מדוע לא לשמור את הברכות האלה בעולם החיים כדי ליהנות מהן עם "בניהם ובנותיהם"? הם פשוט מחפשים צרות! איזה בזבוז הוא זה שלמען עלייה קלה במעמד, מוניטין ויוהרה, הם סובלים את "הקטילה המצערת", כשהם נאבקים להגיע ראשונים לשערי הגיהינום ולהפוך לבניו של השטן. המחיר הזה הוא כל כך לא הכרחי. כמה חבל ש"האבות העתיקים" האלה, שהיו כה "חדורים ברוח לאומית", היו יכולים "להקשות עם עצמם כל כך אך להיות כה סובלניים עם אחרים", ולנעול את עצמם בגיהינום ולנעול את "חסרי האונים הנחותים" האלה מחוץ לשעריו. איפה אפשר למצוא "נציגי אנושות" כאלה? למען "שלומם של צאצאיהם" ו"חייהם השלווים של דורות העתיד", הם לא מתירים לאלוהים להתערב, ולכן הם לא חוששים לאבד את חייהם שלהם. ללא רסן, הם מקדישים את עצמם ל"מטרה הלאומית" ונכנסים לשאול מבלי לומר מילה. איפה אפשר למצוא לאומנות כזו? הם נלחמים באלוהים ולא פוחדים לא ממוות ולא משפיכות דמים, ויתרה מזאת, הם לא דואגים מיום המחר. הם פשוט יוצאים לשדה הקרב. כמה חבל שהדבר היחיד שהם מקבלים כגמול ל"רוח המסירות" שלהם הוא צער אינסופי ונצח של הישרפות בלהבות העולם של הגיהינום!

מתוך 'עבודה והיווכחות (10)' ב'הדבר מופיע בבשר'

21. העברתי ימים ולילות רבים עם האדם, שכנתי בעולם ביחד עם האדם ומעולם לא באתי בדרישות נוספות אל האדם. אני רק מכוון את האדם הלאה והלאה. אני איני אלא מכוון את האדם, ולמען גורלה של האנושות, אני מבצע את עבודת ההסדרה ללא-הרף. מי אי-פעם הבין את רצונו של האב שבשמיים? מי חצה בין השמיים והארץ? אני כבר לא רוצה לבלות עם האדם "בזקנתו", משום שהאדם "מיושן" מדי, ומשום שהוא לא מבין דבר, ושהדבר היחיד שהוא יודע הוא להתפטם בסעודה שערכתי לו, באדישות מוחלטת לכל דבר אחר – הוא לעולם לא חושב על אף דבר אחר. האנושות קמצנית מדי, והרעש, העגמומיות והסכנה בקרב בני האדם רבים מדי. לכן, אני לא רוצה לחלוק איתם את הפירות רבי הערך של ההתגברות שמושגים במהלך אחרית הימים. האדם מוזמן ליהנות מהברכות העשירות שהוא עצמו יצר, מכיוון שהאדם לא מקבל אותי בברכה – מדוע שאכפה על האנושות לחייך חיוך מזויף? כל פינה בעולם נעדרת חום, ואין זכר לאביב בכל רחבי נופי העולם, מכיוון שהאדם נעדר כל חום, כמו יצור החי במים – הוא כמו גווייה, ואפילו הדם הזורם בעורקיו הוא כמו קרח קפוא המצנן את לבו. איפה החום? האדם מסמר את אלוהים לצלב ללא סיבה, ולאחר מכן, הוא לא נתקף בשום דאגה. איש לא חש חרטה מעולם, והרודנים האכזריים האלה עדיין מתכננים "ללכוד את בר האנוש בעודו בחיים"[20] פעם נוספת, להציב אותו מול כיתת יורים ולשים קץ לשנאה שבלבם. איזו תועלת יש בכך שאשאר בארץ המסוכנת הזו? אם אשאר, הדבר היחיד שאגרום לאדם הוא סכסוך ואלימות, וצרות עד בלי די, משום שמעולם לא הבאתי לאדם שלום, אלא רק מלחמה. אחרית הימים של האנושות חייבת להיות מלאה במלחמה, ויעדו של האדם חייב להתמוטט באלימות ובסכסוך. אני לא מוכן "לחלוק" את "עונג" המלחמה, ואני לא מסכים ללוות את שפיכות הדמים ואת ההקרבה של האדם, משום שדחייתו של האדם גרמה לי ל"דכדוך", ואני לא מעז להביט במלחמות האדם. האדם מוזמן להילחם כאוות נפשו, אבל אני רוצה לנוח, אני רוצה לישון – השדים יכולים להיות בני לווייתה של האנושות במהלך אחרית הימים שלה!

מתוך 'עבודה והיווכחות (10)' ב'הדבר מופיע בבשר'

22. בחיפושכם, יש לכם יותר מדי תפיסות, תקוות ועתידים אישיים. העבודה הנוכחית נועדה לטפל ברצונכם במעמד וברצונכם הראוותניים. התקוות, הרצון במעמד[ה] והתפיסות הם כולם ביטויים קלאסיים של טבע שטני. הסיבה לכך שהדברים האלה קיימים בליבם של בני האדם היא לגמרי משום שרעל השטן תמיד מאכל את מחשבותיהם של בני האדם, ובני האדם תמיד לא מסוגלים להתנער מהפיתויים האלה מהשטן. הם חיים בחטא אך הם לא מאמינים שזהו חטא, והם עדיין מאמינים: "אנחנו מאמינים באלוהים, ולכן הוא חייב להעניק לנו ברכות ולהסדיר הכל למעננו באופן ראוי. אנחנו מאמינים באלוהים, ולכן אנחנו חייבים להיות נעלים על הזולת, וחייב להיות לנו מעמד רם מזה של הזולת ועתיד טוב יותר מזה של כל אדם אחר. מכיוון שאנחנו מאמינים באלוהים, הוא חייב לתת לנו ברכות בלתי מוגבלות. אחרת זו לא הייתה נקראת אמונה באלוהים." במשך שנים רבות, המחשבות שבני האדם הסתמכו עליהן כדי לשרוד איכלו את ליבם עד כדי כך שהם הפכו לבוגדניים, לפחדנים ולמתועבים. לא רק שלא היו להם כוח רצון ונחישות, אלא שהם גם הפכו לתאבי בצע, יהירים וזדוניים. אין להם נחישות שמתעלה על העצמי, ומעבר לכך, אין להם שום אומץ להתנער מכבלי ההשפעות החשוכות האלה. מחשבותיהם וחייהם של בני האדם רקובים, נקודת המבט שלהם על האמונה באלוהים עדיין מכוערת באופן בלתי נסבל, ואפילו כשבני האדם מדברים על נקודת המבט שלהם על האמונה באלוהים, ההאזנה לכך פשוט בלתי נסבלת. בני האדם הם כולם פחדנים, חדלי אישים, מתועבים וכן שבירים. הם לא נגעלים מכוחות החושך, והם לא רוחשים אהבה אל האור והאמת. במקום זאת, הם עושים כמיטב יכולתם לגרש אותם. מחשבותיכם ונקודות המבט שלכם כיום הם בדיוק כאלה, הלא כן? "מכיוון שיש לי אמונה באלוהים, עליי לקבל שפע ברכות, ויש להבטיח שהמעמד שלי לעולם לא ירד, ושהוא יהיה רם מזה של חסרי האמונה." אתם לא מחזיקים בנקודת מבט כזו בקרבכם במשך שנה או שנתיים בלבד, אלא שאתם מחזיקים בה שנים רבות. דפוסי החשיבה שלכם יותר מדי מבוססים על עסקאות. אף על פי שהגעתם לשלב הזה כיום, עדיין לא הרפיתם מהמעמד, אלא שאתם תמיד נאבקים "לחקור לגביו" ואתם מביטים בו מדי יום, בפחד עמוק שיום אחד מעמדכם יאבד ושמכם ייהרס. בני האדם לעולם לא מניחים בצד את רצונם בנוחות.

מתוך 'מדוע אתם לא מוכנים להיות ניגוד?' ב'הדבר מופיע בבשר'

23. אמונתם של בני האדם באלוהים שואפת לגרום לאלוהים להעניק להם יעד ראוי ולספק להם את כל החסד תחת השמיים, להפוך את אלוהים למשרת האישי שלהם, לגרום לאלוהים לקיים איתם קשר שלו וידידותי, ולגרום לכך שלעולם לא תהיה כל מתיחות ביניהם. כלומר אמונתם באלוהים דורשת שאלוהים יבטיח למלא את דרישותיהם, ולהעניק להם כל דבר שהם יתפללו לקבל, בדיוק כפי שנכתב בספרי הקודש, "אני אאזין לכל תפילותיכם." הם דורשים שאלוהים לא ישפוט אף אחד ולא יטפל באף אחד, מכיוון שאלוהים הוא תמיד המושיע האדיב ישוע שמקיים קשר טוב עם בני האדם בכל עת ובכל מקום. הם מאמינים באופן הבא: הם תמיד דורשים דברים מאלוהים בגסות רוח, ואלוהים פשוט מעניק להם הכל בעיוורון, בין שהם מרדניים ובין שהם צייתנים. בני האדם פשוט דורשים מאלוהים "תשלום" ללא-הרף, ואלוהים נדרש לשלם ללא כל התנגדות, ולשלם כפליים, בין אם אלוהים קיבל מהם משהו ובין אם לאו. הוא יכול רק להיות נתון לרחמיהם. הוא לא יכול לתזמר את בני האדם באופן שרירותי, וקל וחומר שהוא לא יכול לגלות את חוכמתו ואת טבעו הצודק שהסתתרו מזה שנים רבות כאוות נפשו בפני בני האדם, ללא רשות מהם. הם פשוט מתוודים על חטאיהם בפני אלוהים, ואלוהים פשוט מוחל להם, והדבר לא נמאס להם, ונמשך לעולם. הם פשוט נובחים על אלוהים פקודות והוא פשוט נשמע להם, כפי שמתועד בספרי הקודש, "אלוהים לא בא כדי שהאדם ישרת אותו, אלא כדי לשרת. הוא בא כדי להיות משרתו של האדם." תמיד האמנתם כך, הלא כן? כשאתם לא יכולים לזכות בדבר מאלוהים, אתם רוצים לברוח. וכשאתם לא מבינים משהו, אתם מתרגזים, ואפילו מטיחים גידופים שונים. אתם פשוט לא מתירים לאלוהים עצמו לבטא ללא רסן את חוכמתו ופלאיו – אתם רק רוצים ליהנות ממרגוע ונוחות זמניים. עד עתה, גישתכם באמונתכם באלוהים התאפיינה באותן השקפות ישנות. אם אלוהים מגלה בפניכם אפילו שמץ של מלכותיות, אתם נעצבים. האם אתם מבינים כעת מהו שיעור הקומה שלכם? אל תחשבו לכם שאתם כולכם נאמנים לאלוהים, כשלמעשה, ההשקפות הישנות שלכם לא השתנו. כששום דבר רע לא פוקד אתכם, אתם חושבים שאתם שטים על מי מנוחות, ואתם אוהבים את אלוהים עד אין קץ. אולם כשדבר שלילי וקטן פוקד אתכם, אתם נופלים אל השאול. האם כך אתם נאמנים לאלוהים?

מתוך 'עליכם להניח בצד את ברכות המעמד ולהבין את רצונו של אלוהים בנוגע לישועת האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'

24. מעשי רבים מהחול אשר על שפת הים, וחוכמתי רבה מזו של כל בני שלמה, אך בני האדם רואים בי רק רופא חסר חשיבות ומורה אלמוני לאדם! כמה מאמינים בי רק כדי שארפא אותם? כמה מאמינים בי רק כדי שאשתמש בכוחותיי לגרש שדים טמאים מגופיהם? וכמה מאמינים בי רק כדי לקבל שלווה ואושר ממני? כמה מאמינים בי רק כדי לדרוש ממני יותר עושר חומרי, וכמה מאמינים בי רק כדי להעביר את החיים הללו בבטחה וכדי להיות בטוחים בעולם הבא? כמה מאמינים בי רק כדי להימנע מסבל הגיהינום ולקבל ברכת שמיים? כמה מאמינים בי רק לשם נוחות זמנית אך אינם מבקשים להרוויח דבר בעולם הבא? כשהבאתי את חרוני על האדם ולקחתי את כל האושר והשלווה שהיו לו בתחילה, האדם הפך ספקני. כשנתתי לאדם את סבל הגיהינום ולקחתי ממנו את ברכות השמיים, חרפת האדם הפכה לזעם. כשהאדם ביקש ממני לרפא אותו, אך אני לא הכרתי בו וחשתי סלידה ממנו, האדם הלך ממני כדי לבקש את דרכי רפואת הרשע והכישוף. כשלקחתי מהאדם את כל אשר דרש ממני, הוא נעלם ללא עקבות. לפיכך, אני אומר שלאדם יש אמונה בי מכיוון שאני נותן יותר מדי חסד ויש הרבה יותר מדי להרוויח.

מתוך 'מה אתם יודעים על אמונה?' ב'הדבר מופיע בבשר'

25. כיום, מה שהבנתם מתעלה על מה שהבין כל אדם שלא הפך למושלם לאורך ההיסטוריה. גם ידיעתכם על ניסיונות וגם ידיעתכם על האמונה באלוהים מתעלות על אלה של כל מאמין אחר באלוהים. הדברים שאתם מבינים הם מה שאתם לומדים לפני שאתם עוברים את הניסיונות של סביבתכם, אך שיעור קומתכם האמיתי לא תואם אותם כלל. הדברים שאתם יודעים מתעלים על הדברים שאתם מנהיגים. אף על פי שאתם אומרים שבני אדם שמאמינים באלוהים צריכים לאהוב את אלוהים ולשאוף רק לְרַצות את רצונו של אלוהים ולא לקבל ברכות, מה שמתבטא בחייכם רחוק מכך כרחוק מזרח ממערב, והוא נגוע עד מאוד. רוב האנשים מאמינים באלוהים למען שלווה ויתרונות אחרים. אתם לא מאמינים באלוהים אלא אם הדבר מועיל לכם, ואם אתם לא יכולים לקבל את חסדיו של אלוהים, אתם מחמיצים פנים. איך ייתכן שזה שיעור קומתכם האמיתי? בכל הנוגע לתקריות משפחתיות בלתי נמנעות (ילדים חולים, בעל שמתאשפז, יבול דל, רדיפה של בני משפחה וכן הלאה), אתם אפילו לא יכולים לשרוד את הדברים האלה שקורים לעתים קרובות בחיי היום-יום. כשדברים כאלה קורים, אתם נכנסים לפאניקה, ואתם לא יודעים מה לעשות – ורוב הזמן, אתם מתלוננים על אלוהים. אתם מתלוננים שדברי האל הפילו אתכם בפח, ושעבודתו של אלוהים שיטתה בכם. יש לכם מחשבות כאלה, הלא כן? האם אתם חושבים שדברים כאלה קורים ביניכם רק לעתים נדירות? אתם מבלים כל יום בקרב אירועים כאלה. אתם לא מקדישים כל מחשבה להצלחה של אמונתכם באלוהים ולאופן שבו יש לְרַצות את רצונו של אלוהים. שיעור קומתכם האמיתי נמוך מדי, והוא אפילו נמוך יותר מזה של אפרוח קטן. כשהעסק של בעלך מאבד כסף, את מתלוננת על אלוהים, כשאתה נקלע לסביבה ללא הגנתו של אלוהים, אתה עדיין מתלונן על אלוהים, אתם מתלוננים על אלוהים אפילו כשאחד מהאפרוחים שלכם מת, או כשפרה זקנה ברפת חולה, אתם מתלוננים כשמגיע הרגע שבו בנכם צריך להקים משפחה משלו, אך אין למשפחתכם כסף, וכשעובדי הכנסייה אוכלים כמה סעודות בביתכם, אך הכנסייה לא נותנת לכם החזר כספי או שאיש לא שולח לכם ירקות, אתם גם מתלוננים. כרסכם מלאה מתלונות, ומשום כך, אתם לפעמים לא הולכים לאסיפות או אוכלים ושותים את דברי האל, וסביר שאתם הופכים לשליליים לפרקי זמן ממושכים. שום דבר שקורה לכם כיום נוגע לסיכוייכם העתידיים או לגורלכם. הדברים האלה היו קורים גם אם לא הייתם מאמינים באלוהים, אך כיום אתם מטילים את האחריות עליכם על אלוהים ומתעקשים לומר שאלוהים סילק אתכם. מה לגבי אמונתכם באלוהים? האם באמת נתתם לאלוהים את חייכם כקורבן מנחה? אם הייתם סובלים את הניסיונות שעבר איוב, אף אחד מכם, חסידי האל של היום, לא היה מסוגל לעמוד איתן – כולכם הייתם נופלים אפיים ארצה. ויש, לפשוטו של עניין, הבדל של שמיים וארץ בינכם לבין איוב. כיום, אם מחצית מנכסיכם יילקחו לכם, אתם תעזו להכחיש את קיומו של אלוהים. אם בנכם או בתכם יילקחו מכם, אתם תרוצו ברחובות ותזעקו חמס. אם פרנסתכם תגיע למבוי סתום, אתם תנסו להפנות את הנושא לאלוהים, ותשאלו מדוע אני אומר דברים כה רבים בראשית כדי להפחיד אתכם. אין דבר שלא תעזו לעשות בזמנים כאלה. זה מוכיח שלא רכשתם תובנות אמיתיות ושאין לכם שיעור קומה אמיתי. לפיכך, הניסיונות בכם גדולים מדי, מכיוון שאתם מבינים יותר מדי, אבל מה שאתם מבינים באמת הוא אפילו לא אלפית של הדברים שאתם מודעים אליהם. אל תעצרו בהבנה וידיעה ותו לא. מוטב שתגלו כמה אתם באמת יכולים להנהיג, כמה מהיזע של עבודתכם הקשה הפך לנאורות והארה של רוח הקודש, ובכמה מהנוהגים שלכם הבנתם את הנחישות שלכם. עליכם להתייחס ברצינות לשיעור קומתכם ולנוהגכם. באמונתכם באלוהים, אסור לכם לנסות רק לפעול מתוך הרגל למען אף אחד – השאלה אם אתם יכולים לזכות בדברים תלויה בעיסוקכם בחיפוש.

מתוך 'נוהג (3)' ב'הדבר מופיע בבשר'

26. אתה מקווה שאמונתך באלוהים לא תביא עליך שום אתגרים ותלאות, אף לא את הקשיים הקלושים ביותר. אתה תמיד עוסק בדברים חסרי ערך ולא מייחס שום ערך לחיים, ובמקום זאת מציב את מחשבותיך המוגזמות לפני האמת. אתה כל כך חסר ערך! אתה חי כמו חזיר – איזה הבדל יש בינך לבין חזיר או כלב? האם כל אלה שלא מנסים להשיג את האמת, ובמקום זאת אוהבים את הבשר, אינם חיות? האם כל האנשים המתים ומחוסרי הנשמה הללו אינם הגוויות המהלכות? כמה דברים נאמרו לכם? האם רק עבודה מעטה נעשתה בקרבכם? כמה הענקתי לכם? אם כך, מדוע לא זכית בדבר מהללו? על מה יש לך להתלונן? האין זה נכון שלא השגת דבר משום שאתה מאוהב מדי בבשר? האם זה לא כך משום שהמחשבות שלך מוגזמות מדי? האם זה לא כך משום שאתה מאוד טיפש? אם אתה לא יכול לזכות בברכות הללו, היכול אתה להאשים את אלוהים על שלא הושיע אותך? אתה מנסה להשיג שלווה הודות לאמונתך באלוהים – כדי שהילדים שלך יהיו פטורים ממחלות, כדי שלבעלך תהיה עבודה טובה, כדי שהבן שלך ימצא אישה טובה, כדי שהבת שלך תמצא בעל הגון, כדי שהשוורים והסוסים שלך יחרשו את האדמה כראוי, כדי שתזכה בשנה של מזג אוויר טוב עבור יבולך. זה מה שאתה מחפש. מטרת החיפוש שלך היא כדי לחיות בנוחות בלבד, כדי שלא יקרו תאונות למשפחה שלך, כדי שהסערות יחלפו על פניך, כדי שחצץ לא יפגע בפניך, כדי שהיבולים של משפחתך לא יוצפו, כדי שלא תושפע משום אסון, כדי לחיות בחיק אלוהים, כדי לחיות בקן נעים וחמים. פחדן שכמותך שתמיד עוסק בבשר – היש לך לב, היש לך נשמה? האין אתה חיה? אני מעניק לך את הדרך האמיתית בלי לבקש דבר בתמורה, אך אתה לא מנסה ללכת בה. האם אתה אחד מאלה שמאמינים באלוהים? אני מעניק לך את החיים האנושיים האמיתיים, אך אתה לא מנסה לחיות אותם. האם יש הבדל בינך לבין חזיר או כלב? חזירים לא מנסים לחיות את חיי האדם, הם לא מנסים להיטהר, והם לא מבינים מה הם החיים. מדי יום לאחר שהם אוכלים לשובעה, הם פשוט ישנים. אני נתתי לך את הדרך האמיתית, אך אתה לא קיבלת אותה: אתה חסר-כל. האם אתה מוכן להמשיך בחיים האלה, בחיים של חזיר? מה החשיבות בחייהם של אנשים כאלה? חייך נבזים ושפלים, אתה חי בקרב זוהמה ופריצות ואתה לא שואף לשום יעד – האין חייך הם החיים השפלים ביותר שיש? היש לך החוצפה להביט באלוהים? אם תמשיך לחוות בצורה זו, האין זה נכון שלא תשיג דבר? הדרך האמיתית ניתנה לך, אך מעשיך האישיים והתנהגותך הם אלה שיקבעו אם בסופו של דבר תוכל ללכת בה או לא.

מתוך 'חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ומשפט' ב'הדבר מופיע בבשר'

27. בכל פעם שמוזכר יעד, אתם מתייחסים אליו ברצינות מיוחדת. כולכם רגישים במיוחד לנושא הזה. יש כאלה שלא יכולים לחכות להתרפס בפני אלוהים על מנת להשיג יעד טוב. אני יכול להזדהות עם הלהיטות שלכם, שאותה אתם לא צריכים לבטא במילים. אתם לא רוצים בשום אופן שיקרה אסון לבשרכם ודמכם, ומעבר לכך, אתם לא רוצים לרדת בעתיד אל בור הענישה הנצחית. אתם רק מקווים לחיות בחופש ובקלות רבים יותר. על כן, אתם חרדים במיוחד בכל פעם שמוזכר יעד, בפחד עז שאם לא תהיו מספיק קשובים, תפגעו באלוהים ותיענשו על כך. לא היססתם להתפשר למען היעד שלכם, ואפילו רבים מכם שהיו פעם נלוזים וקלי דעת הפכו פתאום לעדינים וכנים. הכנות שלכם אפילו מצמררת. כך או כך, לכולכם יש לב "ישר", ומראשית ועד תכלית, נפתחתם בפניי מבלי להסתיר אף אחד מהסודות שבלבכם, בין שהם נוגעים לרגשות אשם, להונאה או למסירות. בסך הכל, "התוודיתם" בפני באופן גלוי מאוד בנוגע לדברים החיוניים האלה שבמעמקי נפשכם. כמובן, מעולם לא נמנעתי מדברים כאלה, משום שהם הפכו לשכיחים עבורי. אתם מעדיפים להיכנס לים האש למען יעדכם הסופי על פני אובדן שיערה אחת כדי לזכות באישורו של אלוהים. אני לא דוגמטי מדי איתכם, אלא שלבכם המסור לא כשיר בשום אופן להתמודד עם כל הדברים שאני עושה. יכול להיות שאתם לא מבינים למה אני מתכוון, אז אספק לכם הסבר פשוט: מה שאתם צריכים הוא לא האמת והחיים; הוא לא עקרונות להתנהל לפיהם, והוא במיוחד לא עבודתי הקפדנית. מה שאתם צריכים הוא כל רכושכם כבשר ודם – עושר, מעמד, משפחה, נישואין וכו'. אתם מתייחסים בביטול מוחלט לדבריי ולעבודתי, ולכן אני יכול לסכם את אמונתכם בשתי מילים: חוסר התלהבות. אתם לא תבחלו באמצעים כדי להשיג את הדברים שאתם מסורים אליהם לחלוטין, אך גיליתי שאתם לא מתעלמים מהכל למען עניינים הנוגעים לאמונתכם באלוהים. במקום זאת, אתם פשוט נאמנים יחסית ורציניים יחסית. זו הסיבה לכך שאני אומר שבני האדם שאין להם לב של כנות מלאה נכשלים באמונתם באלוהים. חשבו בזהירות – האם יש ביניכם כישלונות רבים?

עליכם לדעת שההצלחה באמונה באלוהים מושגת בזכות מעשיהם של בני האדם. כשבני האדם לא מצליחים אלא נכשלים, גם זה נובע ממעשיהם, ולא מההשפעה של גורמים אחרים. אני מאמין שאתם לא תבחלו באמצעים כדי לבצע דברים מסובכים שדורשים סבל רב יותר מאמונה באלוהים, ואשר אתם מתייחסים אליהם ברצינות רבה. אתם אפילו לא תהיו מוכנים לעשות שגיאות. אלה מאמצים בלתי פוסקים מהסוג שכולכם מקדישים בחייכם. אתם אפילו מסוגלים להונות אותי כבשר ודם בנסיבות שבהן לא הייתם מסוגלים להונות אף אחד מבני משפחתכם. זו התנהגותכם העקבית וזה העיקרון שחל בחייכם. אתם מטפחים תדמית מטעה כדי להונות אותי, למען היעד שלכם וכדי לזכות ביעד משמח, הלא כן? אני מודע לכך שמסירותכם וכנותכם זמניות בלבד. השאיפות שלכם והמחיר שאתם משלמים נועדו רק למען ההווה ולא למען העבר, הלא כן? אתם רוצים רק להשקיע מאמץ אחד אחרון כדי להשיג לבטח יעד יפהפה. המטרה שלכם היא רק לבצע עסקת חליפין. אתם לא עושים זאת כדי שלא תהיו מחויבים לאמת, ואתם בהחלט לא עושים זאת כדי לגמול לי על המחיר ששילמתי. בקצרה, אתם מוכנים רק להשתמש בחוכמתכם, אך אתם לא מוכנים להיאבק על כך. האין זו משאלת לבכם הכנה? אסור לכם להסוות את עצמכם, ויתרה מזאת, אסור לכם לשבור את הראש בנוגע ליעד שלכם, עד כדי כך שלא תהיו מסוגלים לאכול או לישון. יעדכם ייקבע בסופו של דבר, הלא כן?

מתוך 'על יעד' ב'הדבר מופיע בבשר'

28. כל יום, הוא בוחן את המעשים והמחשבות של כולם ובה בעת, מעשים ומחשבות אלה בונים עתיד משל עצמם. זוהי הדרך שכל הבריות צריכות לצעוד בה וזו הדרך שמיועדת לכולן. איש לא יכול להימלט מהעובדה הזו ואיש אינו יוצא מן הכלל. נשאתי אינספור דברים ומעבר לכך, עשיתי כמות אדירה של עבודה. כל יום, אני מביט ורואה כיצד האדם מוציא לפועל את כל שעליו לעשות לפי טבעו הפנימי וכיצד טבע זה מתפתח. ללא יודעין, רבים כבר עלו על "דרך המלך" שאני סללתי כדי שכל סוג אדם יוכל לגלותה. כבר מיקמתי כל סוג אדם בסביבה שונה, וכל אחד במקומו מביע את תכונותיו הטבעיות. איש לא יכול לחייב אותם, איש לא יכול לפתות אותם. הם חופשיים לחלוטין והדברים שהם מביעים נאמרים באופן טבעי. ישנו רק דבר אחד שמרסן אותם, ואלה הם דבריי. לפיכך, מספר בני אדם קוראים את דבריי באי-רצון רק כדי שסופם לא יהיה במיתה, אך הם אינם מממשים את דבריי. מצד שני, יש אנשים שמתקשים לשאת את הימים מבלי דבריי שינחו אותם ויתמכו בהם, כך שבאופן טבעי, הם תמיד מחזיקים בדבריי. עם הזמן, הם מגלים את סוד החיים האנושיים, את ייעודה של האנושות ואת הערך של היותם בני אדם. האנושות אינה דבר מעבר לכך בפני דברי, ואני פשוט נותן לדברים לעשות את שלהם. אני לא עושה דבר המאלץ את האדם לחיות על פי דבריי כתשתית לקיומו. ואלה שלעולם אין להם מצפון או ערך בקיומם צופים בשקט בהתקדמות הדברים ומשליכים את דבריי הצדה ועושים כאוות נפשם. הם מתחילים למאוס באמת ובכל מה שבא ממני. זאת ועוד, הם מואסים בשהות בביתי. אנשים אלה דרים בביתי באופן זמני לשם ייעודם וכדי להימלט מעונש, אפילו אם הם משרתים אותי. אך כוונותיהם לעולם לא משתנות, וכך גם מעשיהם. דבר זה ממשיך ומעודד את רצונם בברכות, כדי לזכות ולו בביקור יחיד בתחומי המלכות שהם יכולים להישאר בה לעולמים, ואפילו בביקור בשמי הנצח. ככל שהם כמהים לבוא היום שלי במהירה, כך הם חשים שהאמת הפכה למשוכה, לאבן נגף בדרכם. הם מחכים בקוצר רוח להיכנס למלכות, ליהנות לנצח מברכות מלכות השמים, ללא צורך לרדוף את האמת או להישפט ולהתייסר, ומעל הכל, ללא צורך לדור בכניעות בביתי ולעשות כדבריי. אנשים אלה נכנסים לביתי לא על מנת לרצות לב השואף לאמת ולא על מנת לעבוד בהתאם לניהולי. הם רק מכוונים להיות אלה שלא יושמדו בעידן הבא. לכן לבם מעולם לא ידע מה היא האמת וכיצד לקבל את האמת. זו הסיבה לכך שבני האדם האלה מעולם לא נהגו לפי האמת ומעולם לא הבינו את העומק הרב של שחיתותם, ובכל זאת שכנו בביתי כ"משרתים" עד הסוף. הם ממתינים "בסבלנות" לבוא היום שלי, והם אינם יודעים מנוח בהיותם מושלכים אנה ואנה מעצם עבודתי. לא משנה כמה יתאמצו ומה יהיה המחיר שישלמו, איש מהם לא יבין שסבלם הוא למען האמת ושקורבנם הוא למעני. בלבם הם קצרי רוח לקראת היום שבו אשים קץ לעידן הישן, ויתר על כן, הם ממתינים בחוסר סבלנות לדעת כמה גדולים עוצמתי וסמכותי. הדבר שמעולם לא מיהרו לעשות הוא לשנות את עצמם ולרדוף את האמת. הם אוהבים את הדברים שמאסתי בהם והם מאסו בדברים שאני אוהב. הם כמהים לדברים שאני שונא אך בו בזמן הם מפחדים לאבד את הדברים שאני מתעב. הם חיים בעולם המרושע הזה אך לעולם אינם רוחשים לו שנאה והם מפחדים פחד מוות שאני אשמיד אותו. כוונותיהם סותרות: הם מרוצים מהעולם הזה שאותו אני מתעב, אך בו בזמן הם מייחלים שאשמיד את העולם הזה במהירה. כך ייחסך מהם סבל ההשמדה והם יהפכו לאדוני העידן הבא לפני שיסטו מדרך האמת. זאת מפני שהם אינם אוהבים את האמת ונמאסו עליהם כל הדברים שבאים ממני. אולי הם יהפכו ל"אנשים ממושמעים" לזמן קצר כדי לא לאבד את הברכות, אך תפיסתם המשתוקקת לברכה ופחדם מאבדון ומכניסה לאגם האש הבוער בגופרית לעולם לא ייעלמו מעיניי. ככל שיומי קרב ובא, רצונם רק גדל וגדל. וככל שהאסון גדול יותר, כך הוא עושה אותם יותר לחסרי אונים – הם אינם יודעים מה לעשות כדי לשמח אותי ולהימנע מאובדן הברכות שלהן ייחלו מזה זמן רב. מרגע שידי מתחילה בעבודתה, אנשים אלה נלהבים לפעול ולשרת כחיל חלוץ. הם רק חושבים כיצד להתייצב בראש הכוח, מתוך חשש שמא לא אראה אותם. הם עושים ואומרים את הדברים שהם חושבים לנכונים, מבלי לדעת שמעשיהם ופעולותיהם מעולם לא היו קשורים לאמת, ושהם רק משבשים ומפריעים את תוכניותיי. גם אם השקיעו מאמץ עליון וגם אם כוונתם לשאת את הקשיים היא כוונת אמת, אף מעשה שלהם אינו קשור אליי, משום שמעולם לא ראיתי כי מעשיהם נובעים מכוונות טובות, ויותר מכך, מעולם לא ראיתי אותם מניחים דבר על המזבח שלי. כאלה הם מעשיהם לפניי במשך שנים כה רבות.

מתוך 'עליכם לשקול את מעשיכם' ב'הדבר מופיע בבשר'

29. רבים מחסידיו של אלוהים עסוקים רק בשאלות כיצד לזכות בברכות או להימנע מאסון. ברגע שמוזכרות העבודה והניהול של אלוהים, הם משתתקים ומאבדים כל עניין. הם מאמינים שידיעת התשובות לשאלות המשעממות האלה לא תוביל לצמיחה בחייהם ולא תביא להם כל תועלת, ועל כן אף שהם שמעו מסרים מסוימים באשר לניהולו של אלוהים, הם מתייחסים אליהם כלאחר יד. הם לא רואים בהם דבר מה יקר ערך שיש לקבל וקל וחומר שהם לא מקבלים אותם כחלק מחייהם. לבני אדם כאלה יש מטרה פשוטה מאוד להיותם חסידים של אלוהים – זכייה בברכה – והם עצלים מכדי לטפל בכל דבר שלא קשור למטרה הזו. מבחינתם, האמונה באלוהים כדי לזכות בברכות היא היעד הלגיטימי ביותר ודווקא בכך נעוץ ערכה של אמונתם. הם לא מושפעים על ידי דברים שלא יכולים לסייע להם להשיג את המטרה הזו. זהו מצבם של מרבית בני האדם המאמינים כיום באלוהים. המטרה והמניע שלהם נראים לגיטימיים, מפני שבמקביל לאמונתם באלוהים, הם גם פועלים למען אלוהים, מקדישים את עצמם לאלוהים וממלאים את חובתם. הם מוותרים על נעוריהם, זונחים משפחה וקריירה ואפילו מעבירים שנים בהתעסקויות הרחק מביתם. למען יעדם הסופי, הם משנים את האינטרסים שלהם, משנים את השקפתם על החיים ואפילו משנים את הכיוון שהם מחפשים, אך הם לא יכולים לשנות את מטרת אמונתם באלוהים. הם מתרוצצים למען ניהול האידיאלים האישיים שלהם. ללא קשר לאורכה של הדרך וללא קשר לכמות הקשיים ומכשולים שהם נתקלים בהם בדרכם, הם דבקים במטרותיהם ונותרים עשויים לבלי חת מפני המוות. איזה כוח גורם להם להמשיך להקדיש כך את עצמם? האם זהו מצפונם? האם זהו אופיים הנהדר והאצילי? האם זוהי נחישותם להילחם בכוחות הרשע עד הסוף? האם זוהי אמונתם, שבה הם נושאים עדות על אלוהים מבלי לבקש כל תמורה? האם זוהי נאמנותם, שלשמה הם מוכנים לוותר על הכל כדי למלא את רצון האל? או שמא זוהי רוח מסירותם שבה הם מוותרים תמיד על דרישות אישיות ראוותניות? העובדה שבני אדם שמעולם לא הכירו את עבודת הניהול של אלוהים נותנים כל כך הרבה היא פשוט נס מופלא! לעת עתה, בואו לא נדון בשאלה כמה נתנו בני האדם האלה. לעומת זאת, התנהגותם ראויה מאוד לניתוחנו. פרט ליתרונות הקשורים להם הדוקות, האם ייתכן שיש כל סיבה אחרת לכך שבני האדם האלה, שלעולם לא מבינים את אלוהים, ייתנו לו כל כך הרבה? בכך אנחנו מגלים בעיה שלא זוהתה קודם לכן: הקשר בין האדם ואלוהים הוא קשר של אנוכיות עירומה. זהו קשר בין מעניק הברכות ומקבל הברכות. במילים פשוטות, זהו קשר הדומה לקשר בין עובד ומעביד. העובד עובד רק כדי לקבל את הגמול שהמעביד מעניק לו. בקשר כזה, אין חיבה אלא רק עסקה; אין אהבה הדדית, אלא רק צדקה וחסד; אין הבנה, אלא רק כניעה והטעיה; אין אינטימיות, אלא רק תהום שלא ניתן לגשר עליה. כשהדברים מגיעים למצב כזה, מי יכול לשנות מגמה שכזו מן הקצה אל הקצה? וכמה בני אדם מסוגלים להבין באמת עד כמה נואש הפך הקשר הזה? אני סבור שכשאנשים צוללים אל תוך השמחה שבזכייה בברכות, איש מהם לא מסוגל לדמיין עד כמה קשר כזה עם אלוהים הוא מביך ומכוער.

מתוך 'האדם יכול לזכות בישועה רק תחת ניהולו של אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'

30. רוב בני האדם מאמינים באלוהים למען הייעוד העתידי שלהם או למען הנאה זמנית. בקרב בני אדם שלא עברו אף טיפול, האמונה באלוהים היא למען הכניסה לשמיים, כלומר למען זכייה בגמול. היא לא למען ההפיכה למושלם, או מילוי חובתו של ברוא אל. כלומר רוב בני האדם לא מאמינים באלוהים כדי למלא את אחריותם, או כדי להשלים את חובתם. נדירים המקרים שבהם בני אדם מאמינים באלוהים כדי לחיות חיים בעלי משמעות, ואין בני אדם שמאמינים שמכיוון שהאדם חי, עליו לאהוב את אלוהים לפי דין שמיים ועקרון הארץ, ושזה ייעודו הטבעי של האדם. לכן, על אף שכל אדם עוסק בחיפוש היעדים הייחודיים לו, יש דמיון בין המטרה והמניע של עיסוקם של כל בני האדם. יתרה מזאת, רוב בני האדם עובדים את אותם דברים. במהלך אלפי השנים האחרונות, מאמינים רבים מתו, ורבים מתו ונולדו מחדש. לא רק אדם אחד או שניים מחפשים את אלוהים, ואפילו לא אלף או אלפיים, אך רוב בני האדם האלה עוסקים בחיפוש למען הסיכויים העתידיים שלהם או למען התקוות המפוארות שלהם. נדירים בני האדם שמסורים למשיח. הרבה מאמינים אדוקים מתו בנפילה ברשתות שלהם עצמם. מעבר לכך, מספר בני האדם שהצליחו הוא קטן להחריד. עד היום, אנשים לא יודעים את הסיבות לכישלונם, או את סוד הצלחתם. בני האדם שמחפשים את המשיח באופן כפייתי עדיין לא זכו בתובנה פתאומית. הם עדיין לא הצליחו לפרש את התעלומות האלה משום שהם פשוט לא יודעים. אף על פי שהם השקיעו מאמצים אדירים בעיסוקם בחיפוש, הדרך שבה הם צועדים היא לא דרך ההצלחה אלא דרך הכישלון שבה צעדו קודמיהם בעבר. לכן, ללא קשר לאופן שבו הם מחפשים, הם צועדים בדרך המובילה לחושך, הלא כן? הדברים שהם זוכים בהם הם פירות מרים, הלא כן? אומנם קשה לחזות אם בני אדם המתחקים אחר אלה שהצליחו בעבר יצליחו או ייכשלו, אך קשה עוד יותר לבני אדם המחפשים בהתחקות אחר אלה שנכשלו. יש להם סיכוי גדול אף יותר להיכשל, הלא כן? איזה ערך יש לדרך שהם צועדים בה? הם מבזבזים זמן, הלא כן? גם כשבני האדם מצליחים בעיסוקם בחיפוש וגם כשהם נכשלים, יש סיבה לכך. גורלם להצליח או להיכשל לא נקבע על פי העובדה שהם מחפשים כאוות נפשם.

מתוך 'ההצלחה או הכישלון תלויים בדרך שבה האדם צועד' ב'הדבר מופיע בבשר'

31. מהותה של האמונה באלוהים בקרב רוב בני האדם היא הכרה דתית: רוב בני האדם לא מסוגלים לאהוב את אלוהים ויכולים רק ללכת בעקבותיו כמו רובוטים, ללא יכולת לכמוה לאלוהים באמת או להעריץ אותו באמת. הם בסך הכל הולכים בעקבותיו בדממה. בני אדם רבים מאמינים באלוהים, אך רק מעטים מאוד אוהבים את אלוהים. בני האדם "יראים" את אלוהים מפני שהם פוחדים מאסון, או שהם "מעריצים" את אלוהים משום שהוא רם ונישא – אך ביראתם ובהערצתם אין אהבה אמיתית או כמיהה אמיתית. בחוויותיהם הם מחפשים את פרטי הפרטים של האמת או תעלומות חסרות חשיבות. רוב בני האדם רק הולכים בעקבות אלוהים, הם דגים במים עכורים רק כדי לקבל ברכות. הם לא מחפשים את האמת ולא נשמעים לאלוהים באמת כדי לקבל את ברכותיו. חיי האמונה באלוהים של כל בני האדם הם חסרי משמעות – אין להם ערך והם כוללים את שיקוליהם ועיסוקיהם האישיים. הם לא מאמינים באלוהים כדי לאהוב את אלוהים, אלא כדי לקבל את ברכתו. בני אדם רבים פועלים כאוות נפשם, עושים ככל העולה על רוחם ולעולם לא מביאים בחשבון את ענייניו של אלוהים או שואלים את עצמם אם מעשיהם הם על פי רצון אלוהים. בני אדם כאלה אפילו לא יכולים להגיע לאמונה אמיתית, וקל וחומר שהם לא יכולים להגיע לאהבה כלפי אלוהים.

מתוך 'בני האדם שאוהבים את אלוהים יחיו לאורו לנצח' ב'הדבר מופיע בבשר'

32. הדבר העצוב ביותר באמונה של האנושות באלוהים הוא שהאדם מקיים ניהול משל עצמו בתוך עבודתו של אלוהים ומזלזל בניהולו של אלוהים. הכישלון הגדול ביותר של האדם טמון באופן שבו, בד בבד עם שאיפתו להתמסר לאלוהים ולעבוד אותו, האדם בונה לעצמו את ייעודו האידיאלי תוך חישוב האופן שבו יוכל לזכות בברכה הגדולה ביותר ובייעוד הטוב ביותר. גם אם בני אדם מבינים עד כמה הם מעוררי רחמים, מלאי שנאה ועלובים, כמה מהם מוכנים לזנוח בקלות את האידיאלים והתקוות שלהם ולוותר עליהם? ומי מסוגל לעצור את עצמו מלכת ולהפסיק לחשוב רק על עצמו? אלוהים זקוק לאלה שישתפו איתו פעולה הדוקות כדי להשלים את הניהול שלו. נחוצים לו בני האדם שיקדישו את שכלם וגופם לעבודת הניהול שלו כדי להתמסר לו. הוא לא זקוק לבני אדם שיושיטו את ידם ויתחננו אליו בכל יום, ועל אחת כמה וכמה הוא לא זקוק לבני אדם הנותנים מעט ואז מצפים לקבל גמול עבור הטובה הזו. אלוהים מתעב את בני האדם התורמים תרומה קטנה ולאחר מכן נחים על זרי הדפנה. הוא שונא את בני האדם קרי הדם המתמרמרים על עבודת הניהול שלו ורק רוצים לדבר על העלייה לשמיים ועל זכייה בברכות. הוא מתעב אף יותר את בני האדם המנצלים את ההזדמנות שהעניקה להם העבודה שהוא עושה לשם ישועת האנושות. זאת מפני שלבני האדם האלה מעולם לא היה אכפת מה אלוהים מייחל להשיג ולרכוש באמצעות עבודת הניהול שלו. הם רק עסוקים בשאלה כיצד הם יכולים לנצל את ההזדמנות שהעניקה להם עבודתו של אלוהים כדי לזכות בברכות. הם אדישים כלפי לבו של אלוהים, משום שכל עיסוקם הוא בעתיד ובגורל האישי שלהם עצמם. בני האדם המתמרמרים על עבודת הניהול של אלוהים ושאין להם כל עניין ברצונו של אלוהים ובאופן שבו הוא מושיע את האנושות, עושים מה שמסב להם הנאה ללא כל קשר לעבודת הניהול של אלוהים. אלוהים לא זוכר את התנהגותם, לא מאשר אותה, וקל וחומר שהוא לא מביט עליה בעין יפה.

מתוך 'האדם יכול לזכות בישועה רק תחת ניהולו של אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'

33. בחוויות חייהם של אנשים, לעתים קרובות, הם חושבים לעצמם, "ויתרתי על המשפחה והקריירה שלי למען אלוהים, ומה הוא נתן לי בתמורה? עליי לחשב ולאשר זאת – האם קיבלתי ברכות כלשהן לאחרונה? נתתי הרבה לאורך הזמן, רצתי וסבלתי הרבה – האם אלוהים גמל לי בהבטחות כלשהן? האם הוא זכר את מעשיי הטובים? מה יהיה סופי? האם אוכל לקבל את ברכותיו של אלוהים?"... כל אדם, באופן מתמשך ותדיר עושה חישובים כאלה בלבו ודורש דרישות מאלוהים בהתאם ל מניעיו, שאיפותיו ועסקאותיו. כלומר בלבו, האדם תמיד בוחן את אלוהים, תמיד מתכנן תוכניות לגבי אלוהים, תמיד נאבק עם אלוהים על סופו, ומנסה לחלץ הצהרה מפיו של אלוהים, כדי לראות האם אלוהים יוכל למלא את רצונו. באותו הזמן שהוא מחפש אחר אלוהים, האדם אינו מתייחס לאלוהים כאל אלוהים. הוא תמיד ניסה לעשות עסקאות עם אלוהים, דרש ממנו דברים ללא-הרף ואף דחק בו בכל צעד, בניסיון לקחת את כל היד כשניתנה לו רק אצבע. בו-בזמן שהוא מנסה לעשות עסקאות עם אלוהים, האדם גם מתווכח עמו. יש אפילו אנשים שכאשר פוקדים אותם ניסיונות או כשהם נקלעים לסיטואציות מסוימות, הם לעתים קרובות נעשים חלשים, פסיביים ומרושלים בעבודתם, ומלאי תלונות נגד אלוהים. מרגע שהאדם החל לראשונה להאמין באלוהים, הוא חשב את אלוהים לקרן שפע ולכלי לכל מטרה. נדמה שהוא חשב את עצמו לנושה הגדול ביותר של אלוהים, כאילו הניסיון להשיג ברכות והבטחות מאלוהים היה זכותו וחובתו הטבעיות, בעוד שבאחריותו של אלוהים להגן על האדם, לדאוג לו ולספק את צרכיו. זו ההבנה הבסיסית של "אמונה באלוהים" של כל מי שמאמין באלוהים והבנתו העמוקה ביותר לגבי האמונה באלוהים. ממהות טבעו של האדם ועד לעיסוקו הסובייקטיבי, אין דבר אשר מתייחס ליראת אל. מטרת האדם באמונתו באלוהים לא יכולה הייתה להיות קשורה לעבודת אלוהים. כלומר האדם מעולם לא הביא בחשבון ולא הבין שאמונה באלוהים מצריכה יראה של אלוהים ועבודתו. לאור התנאים האלה, מהות האדם ברורה. ומהי המהות הזו? המהות היא שלבו של האדם זדוני, שהוא מסתיר בוגדנות וערמומיות, שהוא לא אוהב הוגנות וצדק או דברים חיוביים ושהוא בזוי ותאב בצע. לב האדם לא יכול להיות סגור יותר בפני אלוהים. הוא לא מסר אותו לאלוהים כלל. אלוהים מעולם לא ראה את לבו האמיתי של האדם, והאדם מעולם לא עבד אותו. בלי קשר למחיר שאלוהים משלם, לעבודה שהוא עושה ולדברים שהוא מספק לאדם, האדם נותר עיוור לכך ואדיש לחלוטין. האדם מעולם לא נתן את לבו לאלוהים – הוא רק רוצה לשמור על לבו בעצמו, לקבל החלטות בעצמו. המשמעות הסמויה כאן היא שהאדם אינו רוצה ללכת בדרך של יראת אל והישמרות מרע, או להישמע לריבונותו של אלוהים ולהסדריו וגם אינו רוצה לעבוד את אלוהים כאלוהים. זהו מצב האדם כיום.

מתוך 'עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב'' ב'הדבר מופיע בבשר'

34. אנשים אומרים שאלוהים הוא אל צודק, וכל עוד האדם נוהג לפי דבריו בשלמות, אלוהים בוודאי יהיה הוגן כלפי האדם, שכן אין צודק ממנו. אם האדם נוהג בשלמות לפי דברי אלוהים, האם יוכל אלוהים לזנוח את האדם? אני הוגן כלפי כל בני האדם. אני שופט את כל בני האדם על ידי טבעי הצודק. עם זאת, יש תנאים מתאימים לדרישות שלי מהאדם, והדברים שאותם אני דורש מחייבים את כל בני האדם, ולא משנה מי הם. לא אכפת לי כמה נרחבים או נכבדים הם כישוריך – אכפת לי רק אם אתה הולך בדרכי ואם אתה אוהב את האמת וכמה לה או לא. אם אתה לא מחזיק באמת ובמקום זאת אתה ממיט קלון על שמי, אם אתה לא נוהג לפי דרכי אלא רק נוהג כחסיד חסר זהירות ונטול דאגה, אז כשיגיע הזמן אני אכה אותך ואעניש אותך בשל רשעותך, ומה יהיה לך לומר אז? האם תוכל לומר שאלוהים לא צודק? היום, אם כבר ציית לדברים שאמרתי, אז אתה מסוג האנשים שאני מקבל. אתה טוען שבתור חסיד אלוהים תמיד סבלת, שדבקת באלוהים באש ובמים, שחלקת עם אלוהים את הטוב ואת הרע, אבל לא הבאת לידי ביטוי את דברי אלוהים – אתה רק רוצה להתרוצץ למען אלוהים ולהשקיע מעצמך עבורו מדי יום, ומעולם לא העלית בדעתך לחיות חיים בעלי משמעות. אתה גם טוען: "בכל מקרה, אני מאמין שאלוהים הוא אל צודק: סבלתי למענו, התרוצצתי עבורו, הקדשתי לו את עצמי, ועבדתי קשה על אף שלא קיבלתי שום הכרה – הוא בוודאי יזכור אותי." נכון שאלוהים הוא אל צודק, אך הצדק הזה אינו נגוע בשום טומאה: אין בו דבר מן הרצון האנושי ואין הוא מזוהם על ידי הבשר או עסקאות אנושיות. כל המתנגדים, המורדים ומי שלא מציית לדרכו של אלוהים, ייענשו – אף אחד לא יזכה במחילה ועל איש לא יחוסו!

מתוך 'חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ומשפט' ב'הדבר מופיע בבשר'

35. מפני שתמיד יש התפתחויות חדשות בעבודתו של אלוהים, יש עבודה חדשה וגם עבודה ישנה ומיושנת. העבודה הישנה והעבודה החדשה לא סותרות זו את זו, אלא משלימות זו את זו – כל שלב בא בעקבות השלב שלפניו. מפני שיש עבודה חדשה, יש לבטל את הדברים הישנים כמובן. לדוגמה, חלק מהנוהגים המבוססים והאמירות השגרתיות של האדם, בשילוב עם שנים רבות של ניסיונו ותורתו של האדם, גיבשו כל מיני תפיסות בדעתו של האדם. נוחה עוד יותר להתגבשות של תפיסות כאלה בדעתו של האדם היא העובדה שאלוהים טרם חשף את פניו האמיתיות ואת טבעו הפנימי במלואם בפני האדם, בשילוב עם התפשטותן של תיאוריות מסורתיות מקדם במשך שנים רבות. הוגן לומר שבמהלך אמונתו של האדם באלוהים, השפעתן של תפיסות שונות הובילה באדם להתגבשות והתפתחות מתמשכות של ידע הכולל כל מיני תפיסות על אלוהים – וכתוצאה מכך, דתיים רבים המשרתים את אלוהים הפכו לאויביו. לכן ככל שהתפיסות הדתיות של בני האדם חזקות יותר, כך הם מתנגדים יותר לאלוהים, וכך הם יותר אויבי אלוהים. עבודתו של אלוהים תמיד חדשה ולעולם אינה ישנה, והיא לעולם לא מגבשת דוקטרינה, אלא משתנה ומתחדשת ללא הרף במידה כזו או אחרת. העבודה הזו היא הביטוי לטבעו הפנימי של אלוהים עצמו. היא גם העיקרון הפנימי של עבודת אלוהים ואחד האמצעים שאלוהים מגשים באמצעותם את ניהולו. לולא עבד אלוהים כך, האדם לא היה משתנה ולא היה מסוגל להכיר את אלוהים, והשטן לא היה מובס. לפיכך, בעבודתו של אלוהים חלים תמיד שינויים שנראים אקראיים, אך הם למעשה מחזוריים. עם זאת, הדרך שבה האדם מאמין באלוהים שונה למדי. הוא נצמד לדוקטרינות ולמערכות הישנות והמוכרות, וככל שהן ישנות יותר, כך הן מתקבלות יותר על דעתו. כיצד יכולה דעתו המטופשת של האדם, דעת עיקשת וקשה כאבן, לקבל עבודות ודברים חדשים כה רבים ובלתי נתפסים של אלוהים? האדם מתעב את אלוהים שתמיד חדש ולעולם אינו ישן. האדם אוהב רק את אלוהים העתיק, בעל השיער הלבן, העומד ללא ניע. לפיכך, כיוון שאלוהים והאדם מעדיפים כל אחד דבר אחר, האדם הפך לאויבו של אלוהים. רבות מהסתירות האלה קיימות עדיין גם היום, אף שאלוהים כבר עושה עבודה חדשה מזה כמעט ששת אלפים שנה. אם כך, הן חסרות תקנה. אולי הסיבה לכך היא עקשנותו של האדם, או עמידותם של צוויו המנהליים של אלוהים בפני כל אדם – אך אנשי הדת האלה עדיין נאחזים בספרים ובניירות ישנים ומעופשים, בשעה שאלוהים ממשיך בפעולת הניהול שלו שטרם הושלמה כאילו אין איש לצדו. אף שהסתירות האלה הופכות את אלוהים והאדם לאויבים, ואף שהן לא ניתנות לתיקון, אלוהים לא שם לב אליהן, כאילו היו קיימות אך גם לא קיימות. עם זאת, האדם בכל זאת דבק באמונותיו ובתפיסותיו, ולעולם לא מרפה מהן. אולם דבר אחד ברור מאליו: על אף שהאדם אינו חורג מעמדתו, רגליו של אלוהים תמיד בתנועה והוא תמיד משנה את עמדתו בהתאם לסביבה, ובסופו של דבר, האדם הוא זה שיובס ללא מאבק. בינתיים, אלוהים הוא אויבם הגדול ביותר של כל יריביו שהובסו, והוא גם זה שמגן על בני האדם שהובסו ואלה שטרם הובסו. מי יכול להתחרות באלוהים ולנצח? נדמה שתפיסותיו של האדם באות מאלוהים, מפני שרבות מהן נובעות מעבודתו של אלוהים. עם זאת, אלוהים לא סולח לאדם בשל כך, ויתרה מזאת, הוא לא משבח את האדם על כך שהוא מייצר משלוח אחר משלוח של מוצרים "למען אלוהים" שהם מחוץ לעבודתו של אלוהים. במקום זאת, הוא נגעל מאוד מתפיסותיו של האדם ומאמונותיו החסודות והישנות, ואף מתעלם מהמועד שבו התגבשו התפיסות האלה. הוא לא מקבל כלל את האפשרות שעבודתו היא שהובילה לתפיסות האלה, מפני שהאדם הוא שהפיץ את תפיסות האדם. מקורן הוא במחשבותיו ובדעתו של האדם, והמקור הזה הוא לא אלוהים, אלא השטן. כוונתו של אלוהים היתה מאז ומתמיד שעבודתו תהיה חדשה וחיה, ולא מיושנת ומתה, והדברים שהוא רוצה שהאדם ייאחז בהם הדוקות משתנים לפי העידן והתקופה, והם אינם נצחיים ובלתי משתנים. הסיבה לכך היא שהוא אל שגורם לאדם לחיות ולהיות חדש, לעומת השטן שגורם לאדם למות ולהיות זקן. האם אתם עדיין לא מבינים זאת? יש לכם תפיסות על אלוהים ואתם לא מסוגלים להרפות מהן מפני שדעתכם מקובעת. זאת לא משום שאין מספיק הגיון בעבודתו של אלוהים, או משום שעבודתו של אלוהים אינה עולה בקנה אחד עם רצונות האדם; כמו כן, הסיבה לכך היא לא שאלוהים תמיד מתרשל במילוי חובותיו. העובדה שאינכם יכולים להרפות מתפיסותיכם נובעת מכך שאתם לא מספיק ממושמעים, ושאתם לא נראים כלל כברואי אל, ולא מכך שאלוהים מקשה עליכם. אתם אלה שגרמו לכל זה, ואין לכך שום קשר לאלוהים – האדם הוא שגרם לכל הסבל והפורענות. כוונותיו של אלוהים תמיד טובות: אין ברצונו לגרום לכם לגבש תפיסות, אלא ברצונו שתשתנו ותתחדשו עם חלוף העידנים. אולם אתם לא יודעים לברור מוץ מבר, ואתם תמיד חוקרים או מנתחים. אלוהים לא מקשה עליכם, אלא שאין לכם כל יראה כלפי אלוהים, ומרדנותכם רבה מדי. יצור קטן מעז לקחת חלק פעוט ממה שאלוהים נתן בעבר ולהשתמש בו כדי לתקוף את אלוהים – האין זו מרדנות מצד האדם? הוגן לומר שהאדם לא ראוי כלל לבטא את השקפותיו בפני אלוהים, לא כל שכן להמציא עקרונות חסרי ערך, רקובים ומצחינים כאוות נפשו – שלא לדבר על התפיסות המעופשות האלה. האין הן אפילו יותר חסרות ערך?

מתוך 'רק מי שמכיר את עבודתו הנוכחית של אלוהים יכול לשרת את אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'

36. עבודתו של אלוהים ממשיכה להתקדם, ועל אף שמטרת עבודתו נותרת ללא שינוי, האמצעים שבהם הוא עובד משתנים בהתמדה, וכתוצאה מכך, משתנים גם חסידי האל. ככל שעבודתו של אלוהים רבה יותר, כך האדם לומד להכיר את אלוהים יותר לעומק, וכך טבעו של האדם משתנה בהתאם ביחד עם עבודתו. אולם מכיוון שעבודתו של אלוהים משתנה תמיד, בני האדם שלא מכירים את עבודתה של רוח הקודש ובני האדם המגוחכים שלא יודעים את האמת הופכים למתנגדיו של אלוהים. עבודתו של אלוהים לעולם לא מתאימה את עצמה לתפיסותיו של האדם, משום שעבודתו תמיד חדשה ולעולם לא ישנה. הוא לעולם לא חוזר על עבודתו הישנה אלא מתקדם בהתמדה בעבודה שלא נעשתה מעולם בעבר. מכיוון שאלוהים לא חוזר על עבודתו, ומכיוון שהאדם תמיד שופט את עבודתו של אלוהים כיום על סמך עבודתו בעבר, קשה מאוד לאלוהים לבצע כל שלב עבודה בעידן החדש. האדם מציב מכשולים רבים מדי! מחשבתו של האדם יותר מדי צרת אופקים! איש לא מכיר את עבודתו של אלוהים, אך כולם מגדירים את העבודה הזו. הרחק מאלוהים, האדם מאבד את החיים, את האמת ואת ברכותיו של אלוהים, אך האדם לא מקבל את החיים או את האמת, לא כל שכן את הברכות הגדולות יותר שאלוהים מעניק לאנושות. כל בני האדם רוצים לזכות באלוהים אך לא מסוגלים לשאת שום שינוי בעבודתו. מי שלא מקבל את עבודתו החדשה של אלוהים מאמין שעבודתו של אלוהים לא משתנה ונותרת תמיד במצב של קיפאון. לאמונתם, כל מה שנחוץ כדי לזכות בישועת נצח מאלוהים הוא לציית לחוקים, וכל עוד הם יכו על חטא ויתוודו על חטאיהם, לבו של אלוהים יהיה שבע רצון לנצח. לדעתם, אלוהים יכול להיות רק אלוהי החוקים והאל שנצלב למען האדם. לדעתם, אלוהים גם לא אמור לחרוג מכתבי הקודש ולא יכול לעשות זאת. הדעות האלה בדיוק הן מה שכבל אותם בחוזקה לחוקים הישנים והותיר אותם מרותקים בשלשלאות לכללים נוקשים. בני אדם רבים עוד יותר מאמינים שתהיה אשר תהיה עבודתו החדשה של אלוהים, נחוצות נבואות שיאששו אותה, ושבכל שלב של עבודה כזו, כל חסידיו הנאמנים חייבים גם לחזות בגילויים. אחרת, לא ייתכן שזו תהיה עבודתו של אלוהים. גם כך לא קל לאדם להכיר את אלוהים. אם מביאים בחשבון בנוסף לכך את לבו המגוחך של האדם ואת אופיו המרדני והמלא יהירות וחשיבות עצמית, קשה לאדם עוד יותר לקבל את עבודתו החדשה של אלוהים. האדם לא לומד בקפידה את עבודתו החדשה של אלוהים ולא מקבל אותה בענווה. במקום זאת, הוא מאמץ יחס של בוז וממתין לגילוייו ולהנחייתו של אלוהים. האין זו התנהגותו של אדם שמורד באלוהים ומתנגד לו? איך ייתכן שבני אדם כאלה יזכו באישורו של אלוהים?

מתוך 'איך ייתכן שאדם שהגדיר את אלוהים בתפיסותיו יקבל את הגילויים של אלוהים?' ב'הדבר מופיע בבשר'

37. אם אתם משתמשים בתפיסות כדי למדוד ולתאר את אלוהים, כאילו אלוהים היה פסל חימר שאינו משתנה, ואם אתם תוחמים את אלוהים בתוך גבולות כתבי הקודש, ומכילים אותו בתוך טווח עבודה מצומצם, דבר זה מוכיח שגיניתם את אלוהים. מכיוון שבעידן התנ"ך, בני ישראל יצקו את דמות האל בתבנית של אליל בלבם, כאילו אלוהים יכול להיקרא רק המשיח, ורק מי שמכונה המשיח הוא אלוהים, ומשום שהם שירתו את אלוהים ועבדו אותו כאילו היה פסל חימר (חסר חיים), הם מסמרו את ישוע של אותה תקופה על הצלב, וגזרו עליו מיתה – גזרו גזר דין מוות על ישוע התמים. אלוהים לא ביצע שום פשע, אך האדם לא חס על אלוהים, ודן אותו למוות ללא היסוס. זו הסיבה שישוע נצלב. האדם תמיד מאמין שאלוהים לא משתנה ומגדיר אותו על פי כתבי הקודש, כאילו האדם רואה את ניהולו של אלוהים, כאילו כל מעשיו של אלוהים נתונים בידי האדם. בני האדם מגוחכים באופן קיצוני, הם ניחנו ביהירות מאין כמוה, ולכל אחד מהם יש כישרון ללשון צחה ומליצית. לא משנה כמה אתם מכירים את אלוהים, אני אומר בכל זאת שאינכם מכירים את אלוהים, שאיש אינו מתנגד לאלוהים יותר מכם וכי אתם מגַנים את אלוהים, משום שאתם חסרי כל יכולת להישמע לעבודתו של אלוהים וללכת בנתיב של אלה שאלוהים הופך למושלמים. מדוע אלוהים אף פעם לא מרוצה ממעשיו של האדם? מכיוון שהאדם אינו מכיר את אלוהים, מכיוון שיש לו כל כך הרבה תפיסות, ומשום שבמקום להתאים למציאות, כל הידע שלו בנוגע לאל הוא אותו הדבר, ונוקשה וחסר גמישות. הוא נוקט אותה גישה כלפי כל מקרה. כך גם היום, לאחר שאלוהים ירד ארצה, האדם ממסמר את אלוהים לצלב.

מתוך 'על הרשעים להיענש' ב'הדבר מופיע בבשר'

38. בכל תקופה, אלוהים יפתח בעבודה חדשה, ובכל תקופה, תהיה התחלה חדשה בקרב בני האדם. אם האדם יציית רק לאמיתות ש"יהוה הוא אלוהים" ו"ישוע הוא המשיח," החלות רק בעידן יחיד, האדם לעולם לא יעמוד בקצב של עבודת רוח הקודש, ולעולם לא יהיה מסוגל לזכות בעבודתה של רוח הקודש. בלי קשר לאופן עבודתו של אלוהים, האדם צועד בדרכו של אלוהים ללא כל ספק, וצועד בדרכו בזהירות. אם כך, כיצד יכולה רוח הקודש לסלק את האדם? בלי קשר למה שאלוהים עושה, כל עוד האדם בטוח שזוהי עבודתה של רוח הקודש, וכל עוד הוא משתף פעולה עם עבודתה של רוח הקודש ללא היסוס ומנסה לעמוד בדרישות האל, כיצד ייתכן שהוא ייענש? עבודתו של אלוהים לא נפסקה מעולם, הוא מעולם לא עמד מלכת ולפני השלמת עבודת הניהול שלו, הוא תמיד היה עסוק והוא לעולם לא עוצר. אך האדם הוא שונה: משזכה רק בקמצוץ מעבודתה של רוח הקודש, הוא מתייחס אליה כאילו לא תשתנה לעולם; משזכה בידע מועט, הוא אינו ממשיך לצעוד בעקבות עבודתו החדשה של אלוהים. משראה מעט מעבודתו של אלוהים, הוא מיד רואה באלוהים בובת עץ מסוימת ומאמין שאלוהים יישאר תמיד בצורה שראה, שכך היה ושכך תמיד יהיה; משזכה רק בידע שטחי, האדם כה גאה עד שהוא שוכח את מקומו ומתחיל להכריז בהפקרות על טבע והווייה של אלוהים שפשוט אינם קיימים; מרגע שהאדם בטוח ב שלב אחד בעבודתה של רוח הקודש, לא משנה מי יכריז על עבודתו החדשה של אלוהים, האדם לא יקבל זאת. אלה בני אדם שלא יכולים לקבל את עבודתה החדשה של רוח הקודש; הם שמרניים מדי ואינם מסוגלים לקבל דברים חדשים. בני אדם כאלה הם אלה המאמינים באלוהים אך גם דוחים את אלוהים. האדם מאמין שבני ישראל טעו כש"האמינו רק ביהוה ולא האמינו בישוע", אך מרבית בני האדם מגלמים תפקיד שבו הם "מאמינים רק ביהוה ודוחים את ישוע" ו"כמהים לשיבת המשיח, אך מתנגדים למשיח ששמו ישוע." אם כך, אין זה פלא שבני האדם עדיין חיים בתחומו של השטן לאחר שקיבלו שלב אחד בעבודתה של רוח הקודש, ושהם עדיין לא זוכים בברכותיו של אלוהים. האין זו התוצאה של מרדנות האדם?

מתוך 'עבודת האל ונוהגו של האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'

39. הבעיה החמורה ביותר הנוגעת לאדם היא העובדה שהוא אוהב רק דברים שהוא לא יכול לראות ושהוא לא יכול לגעת בהם, דברים מסתוריים ופלאיים ביותר, שהוא לא יכול לתאר ושבן תמותה לא יכול להשיג. ככל שדברים אלה פחות מציאותיים, כך האדם מקדיש זמן רב יותר לניתוחם, וכך הוא עוסק בהשגתם ללא פשרות ומנסה לזכות בהם. ככל שהדברים האלה פחות מציאותיים, כך האדם בוחן ומנתח אותם בדקדקנות רבה יותר, ואף מגדיל לעשות ומגבש רעיונות מקיפים משלו לגביהם. מנגד, ככל שהדברים יותר מציאותיים, כך האדם נוטה יותר לבטלם – הוא בז להם ומזלזל בהם עוד יותר. האין זה בדיוק אותו יחס שאתם מפגינים כלפי העבודה המציאותית שאני עושה כיום? ככל שדברים שכאלה יותר מציאותיים, כך אתם יותר משוחדים נגדם. אתם לא מקדישים זמן כדי לבחון אותם, אלא פשוט מתעלמים מהם. אתם בזים לדרישות המציאותיות והישירות האלה. אתם אף מטפחים שפע של תפיסות בנוגע לאל הזה, שהוא אמיתי מאוד, ואתם פשוט לא מסוגלים לקבל את היותו מציאותי ורגיל. כיוון שכך, האין אמונתכם לוטה בערפל? יש לכם אמונה בלתי מעורערת באל המעורפל של ימים עברו, ואין לכם כל עניין באל האמיתי של הימים האלה. האם הדבר אינו נובע מכך שהאל של אתמול והאל של היום שייכים לשני עידנים שונים? האם הדבר אינו נובע גם מכך שאלוהים של אתמול הוא האל הנשגב של השמיים, בעוד שאלוהים של היום הוא אדם זעיר שנמצא על פני הארץ? יתר על כן, האם הדבר אינו נובע מכך שהאל שהאדם עובד הוא פרי תפיסתו של האדם, בעוד שאלוהים של היום הוא בשר ודם וארצי? בסופו של דבר, האם הדבר לא נובע מכך שאלוהים של היום אמיתי מדי ולכן האדם לא עוסק בו? זאת משום שהדבר שאלוהים של היום מבקש מהאדם הוא בדיוק הדבר שהאדם מסרב לעשות, ואשר גורם לו לבושה. האין זה מקשה על האדם? האין זה חושף את הצלקות שלו? כך, רבים מאלה שאינם עוסקים במציאות הופכים לאויביו של האל בהתגשמותו כבשר ודם, ולצוררי משיח. האין זו עובדה ברורה מאליה?

מתוך 'רק מי שמכיר את אלוהים ואת עבודתו יכול לְרַצות את אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'

40. במשך שנים רבות, פגשתי בני אדם רבים שמאמינים באלוהים. איך מתבטאת האמונה הזו? יש בני אדם שמאמינים באלוהים כאילו הוא אוויר. לבני האדם האלה אין תשובות לשאלות הנוגעות לקיומו של אלוהים משום שהם לא יכולים להרגיש את נוכחותו או את היעדרו של אלוהים ולהיות מודעים אליהן, ועל אחת כמה וכמה הם לא יכולים לראות או להבין אותן בבירור. באופן לא מודע, בני האדם האלה חושבים שאלוהים לא קיים. יש אחרים שמאמינים באלוהים כאילו הוא אדם. בני האדם האלה מאמינים שאלוהים לא מסוגל לעשות את כל הדברים שהם לא מסוגלים לעשות, ושאלוהים צריך לחשוב בדיוק כמו שהם חושבים. הגדרתו של אלוהים על פי בני האדם האלה היא: "אדם בלתי נראה שאי-אפשר לגעת בו." יש גם קבוצה של בני אדם שמאמינה באלוהים כאילו הוא בובה. בני האדם האלה מאמינים שאין לאלוהים רגשות, ושאלוהים הוא פסל. אין לאלוהים יחס, השקפה או רעיונות לגבי שום עניין. הוא נתון לחסדו של האדם. בני האדם פשוט מאמינים במה שהם רוצים להאמין בו. אם הם הופכים אותו לגדול, הוא גדול; אם הם הופכים אותו לקטן, הוא קטן. כשבני האדם חוטאים וזקוקים לרחמיו של אלוהים, לסובלנותו של אלוהים ולאהבתו של אלוהים, אלוהים צריך להעניק מרחמיו. בני האדם האלה מדמיינים אלוהים במחשבותיהם, וגורמים לאלוהים הזה לעמוד בדרישותיהם ולספק את כל רצונותיהם. על פי כל מקום וזמן, ועל פי מעשיהם, בני האדם האלה משנים את יחסם לאלוהים ואת אמונתם באלוהים. יש אפילו כאלה שמאמינים שאלוהים יכול להושיע אותם לאחר שהם פגעו בטבעו של אלוהים. זאת משום שהם מאמינים שאהבתו של אלוהים לא יודעת גבול, שאלוהים צודק בטבעו, ושכאשר בני האדם פוגעים באלוהים, אלוהים לא זוכר מכך דבר. מכיוון שפגמיו של האדם, הסגות הגבול של האדם ומרדנותו של האדם הם ביטויים רגעיים של טבעו של האדם הזה, אלוהים ייתן הזדמנויות לבני האדם ויהיה סובלני וסבלן כלפיהם. אלוהים ימשיך לאהוב אותם כמו בעבר. לכן התקווה לישועתם עדיין רבה. למעשה, ללא קשר למידה שבה מישהו מאמין באלוהים, כל עוד הוא לא עוסק בחיפוש האמת, אלוהים נוקט יחס שלילית כלפיו. זאת משום שכאשר אתם מאמינים באלוהים, אתם אולי נוצרים בלבכם ספר מסוים של דבר האל, לומדים ממנו מדי יום, קוראים בו מדי יום, אך אתם זונחים את אלוהים האמיתי, מתייחסים אליו כאל אוויר, מתייחסים אליו כאל אדם, וכמה מכם למעשה מתייחסים אליו כאל בובה. מדוע אני מנסח זאת כך? משום שמנקודת המבט שלי, כשאתם מתמודדים עם עניין מסוים או נתקלים במצב מסוים, אין קשר בין הדברים שקיימים בדעתכם באופן לא מודע, שמתפתחים בקרבכם, לבין דבר האל או עיסוק בחיפוש האמת. אתם רק יודעים מה אתם עצמכם חושבים ומה ההשקפות שלכם עצמכם, ואז אתם מכפיפים את אלוהים לרעיונות שלכם ולהשקפות שלכם. הם הופכים להשקפות של אלוהים, שמשמשות כרף שצריך לעמוד בו ביציבות. עם הזמן, התנהלות כזו מרחיקה אתכם יותר ויותר מאלוהים.

מתוך 'כיצד להכיר את טבעו של אלוהים ואת תוצאת עבודתו' ב'הדבר מופיע בבשר'

41. כשבני האדם נאספים איתי, לבי מתמלא בשמחה. תכף ומיד, אני מעניק את הברכות שבידי לבני האדם, כדי שהם יוכלו להתכנס איתי ולא להיות אויבים שממרים את פי אלא חברים שתואמים אותי. לכן, אני גם ישר אל האדם. בעבודתי, האדם הוא כמו חבר בארגון ברמה גבוהה, ולכן אני שם אליו יותר לב, מכיוון שהוא תמיד היה מושא עבודתי. ייסדתי את מקומי בלבם של בני האדם כדי שלבם יעריך אותי. עם זאת, הם לא עדיין לא מודעים כלל לסיבה לכך שאני עושה זאת, והם אך ורק מחכים. על אף שיש מקום שייסדתי בלבם של בני האדם, הם לא דורשים שאשכון בו. במקום זאת, הם מחכים ש"האל הקדוש" שבלבם יופיע לפתע. משום שזהותי "עלובה" מדי, אני לא עומד בדרישות של בני האדם, ולכן הם מסלקים אותי. זאת מפני שמה שהם רוצים הוא ישותי הרמה והנישאת, ואילו כשאני באתי, לא הופעתי כך לעיני האדם, ולכן בני האדם שוב ושוב הביטו למרחק בציפייה לאלוהים שבלבם. כשבאתי בפני בני האדם, הם דחו אותי מול ההמונים. יכולתי רק לעמוד בצד בהמתנה ל"פסק הדין" של האדם, בציפייה לגלות מה בני האדם יעשו איתי בסופו של דבר, בהיותי "מוצר" כה לקוי. אני לא מביט בצלקות של בני האדם, אלא בחלקם שלא מצולק, ומכך אני מתרצה. בעיני אנשיי, אני רק "כוכב קטן" שירד מהרקיע, אני בסך הכל הדבר הפעוט ביותר בשמיים, ואלוהים ציווה על בואי ארצה כיום. כתוצאה מכך, בני האדם פיתחו פירושים נוספים למילים "אני" ו"אלוהים", בפחד עז לאחד ביני לבין אלוהים. משום שצלמי לא דומה כהוא זה למראהו של אלוהים, כל בני האדם מאמינים שאני משרת שלא שייך למשפחתו של אלוהים, והם אומרים שזה לא צלם אלוהים. ייתכן שיש בני אדם שראו את אלוהים, אך משום היעדר התובנה שלי על פני האדמה, אלוהים מעולם לא "הופיע" בפניי. ייתכן שאין לי מספיק "אמונה", ולכן בני האדם רואים בי עלוב. בני האדם מתארים לעצמם שאם מישהו הוא באמת אלוהים, אין ספק שהוא יהיה בקיא בשפת האדם, מכיוון שאלוהים הוא הבורא. אך העובדות מעידות על ההיפך הגמור: לא רק שאני לא מומחה בשפת האדם, אלא שיש רגעים שבהם אני אפילו לא יכול "לקיים" אותו ב"ליקוייו". כתוצאה מכך, אני מרגיש מעט "אשם" משום שאני לא פועל כפי שבני האדם "דורשים" אלא רק מכין את החומרים ועובד לפי מה ש"חסר" להם. אני לא דורש הרבה מהאדם, אך בני האדם לא חושבים כך. לפיכך, ה"צניעות" שלהם מתגלה בכל צעד ושעל שלהם. תמיד מתקבל על הדעת שהם יצעדו לפניי ויובילו לי את הדרך, בפחד עז שאני אלך לאיבוד, ובאימה שאתעה אל תוך היערות העתיקים בעומק ההרים. כתוצאה מכך, בני האדם תמיד הובילו אותי קדימה, בפחד עז שאלך אל הצינוק. יש לי "רושם חיובי" במידת מה לגבי אמונתם של בני האדם, מכיוון שהם עמלו למעני מבלי לחשוב על מזון או שינה, עד כדי כך ש"עמלם" הדיר שינה מעיניהם יומם ולילה ואפילו הלבין את שיערם – ודי בכך כדי להוכיח שאמונתם "התעלתה" על התבל, ו"עקפה" את זו של שליחים ונביאים לאורך העידנים.

מתוך 'פרק 32' מתוך 'דברי האל לתבל כולה'

42. כל מי שלא מאמין באלוהים בהתגלמותו – כלומר כל מי שלא מאמין בעבודתו ובדיבורו של האל הנראה לעין, ולא מאמין באל הנראה לעין אלא עובד במקום זאת את האל הבלתי נראה שבשמיים – אלוהים לא שוכן בלבו. אלה בני אדם שמורדים באלוהים ומתנגדים לו. לבני האדם האלה חסרים אנושיות והיגיון, שלא לדבר על האמת. בעיני בני האדם האלה, לא ניתן להאמין באל המוחשי והנראה לעין, אך האל הבלתי נראה והמופשט הוא המהימן ביותר וזה שמשמח ביותר את לבם. הם לא מחפשים את האמת של המציאות או את מהות החיים האמיתית, וקל וחומר שלא את כוונותיו של אלוהים. במקום זאת, הם עוסקים בחיפוש אחר התרגשות. הדברים שמסוגלים יותר מכל לאפשר להם להשיג את רצונותיהם הם ללא ספק האמונות והעיסוקים שלהם. הם מאמינים באלוהים רק כדי להשביע את רצונותיהם ולא כדי לחפש את האמת. בני האדם האלה הם רשעים, הלא כן? הם בטוחים מאוד בעצמם ולא מאמינים שאלוהים שבשמיים ישמיד אותם, את "בני האדם הטובים" האלה. במקום זאת, הם מאמינים שאלוהים יניח להם להישאר, ויתרה מזאת, יתגמל אותם היטב, מכיוון שהם עשו דברים רבים למען אלוהים והפגינו "נאמנות" רבה כלפיו. אילו הם היו עוסקים באל הנראה לעין, הם היו משיבים מיד מכה לאלוהים או נתקפים זעם לאחר שרצונותיהם היו מסוכלים. אלה בני אדם נתעבים ששואפים להשביע את רצונותיהם. הם לא בני אדם הגונים שעוסקים בחיפוש אחר האמת. בני אדם כאלה הם אלה שמכונים הרשעים, חסידי המשיח. בני האדם שלא מחפשים את האמת לא יכולים להאמין באמת. עוד פחות מכך הם מסוגלים לתפוס את סופה של האנושות בעתיד, מפני שהם לא מאמינים בעבודה או בדיבור כלשהם של האל הנראה לעין, ומפני שהם לא מסוגלים להאמין ביעדה העתידי של האנושות. לפיכך, גם אם הם חסידיו של האל הנראה לעין, הם בכל זאת עושים מעשים רעים ולא מחפשים את האמת, והם גם לא מנהיגים את האמת כפי שאני דורש. בני האדם שלא מאמינים שהם יושמדו הם בדיוק בני האדם שיושמדו. הם כולם מאמינים שהם כה נבונים, ושהם עצמם הם אלה שמנהיגים את האמת. הם רואים בהתנהגותם הרעה אמת, ולכן הם מוקירים אותה. הרשעים האלה בטוחים מאוד בעצמם. הם רואים באמת דוקטרינה ובמעשיהם הרעים אמת. בסופו של דבר הם יוכלו רק לקצור את מה שהם זרעו. ככל שבני האדם בטוחים יותר בעצמם וככל שהם יהירים יותר, כך הם מסוגלים פחות להשיג את האמת. ככל שבני אדם מאמינים יותר באל שבשמיים, כך הם מתנגדים יותר לאלוהים. אלה בני האדם שייענשו.

מתוך 'אלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה' ב'הדבר מופיע בבשר'

43. בעיני בני האדם, דברי האל הם כמו כלי יום-יומי – הם לא מייחסים אליהם כל חשיבות. לכן, בני האדם לא יכולים להנהיג את דברי האל – הם הפכו לשברי כלי אומללים שמודעים לאמת אך לא יכולים להנהיג אותה. לפיכך, די בפגם הזה של האדם לגרום לאלוהים לבחילה ממושכת, ולפיכך, הוא אומר פעמים רבות שבני האדם לא מתייחסים כלל לדבריו. עם זאת, בתפיסותיהם, בני האדם חושבים את הדברים הבאים: "בכל יום, אנחנו חוקרים ומנתחים את דברי האל – איך ייתכן שאנחנו לא מתייחסים אליהם? האמירה הזו לא עושה איתנו צדק, הלא כן?" אך אני אנתח זאת במקצת למענכם – בני האדם יאדימו מזעם. כשהם קוראים את דברי האל, הם מהנהנים בראשיהם, קדים ומקרצפים, כמו כלב פאג המזיל ריר למשמע דברי אדונו. לפיכך, ברגע הזה, בני האדם מרגישים לא ראויים ודמעות זולגות במורד פניהם. נדמה שהם רוצים להכות על חטא ולפתוח דף חדש. עם זאת, לאחר שהזמן הזה חולף, הביישנות שלהם, כשיים תמימים, נעלמת כלא הייתה ומתחלפת בזאביות. הם מניחים בצד את דברי האל ותמיד בטוחים שענייניהם קודמים להם ושענייני האל הם הכי פחות דחופים. ומפני המעשים האלה שלהם, הם לעולם לא מסוגלים להוציא לפועל את דברי האל. כשהעובדות מגיעות, הם פורשים את מרפקם קדימה[ו] – כלומר, בוגדים באנשיהם. מה הפלא שאלוהים אומר, "הוא 'בורח לצד השני' וסומך עליי שאקיים אותו"? רק מכך אפשר להבין שאין כל שקר בדברי האל – הם מכילים אמת בלבד, ואין בהם כל הגזמה. עם זאת, נדמה שהם מעודנים במידת מה, מכיוון ששיעור קומתו של האדם נמוך מדי, ולכן הוא לא מסוגל לקבל את האמת.

מתוך 'פרק 36' מתוך 'פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה' ב'הדבר מופיע בבשר'

44. אנשים רבים מחזיקים בדברי האל כדי לקרוא בהם מדי יום ביומו, אפילו עד כי הם משננים בקפדנות את כל הפסוקים הקלאסיים, כאילו היו הנכס היקר ביותר שלהם, ומעבר לכך, הם מטיפים בכל מקום את דברי האל, תוך תמיכה בזולת וסיוע לו באמצעות דבריו. הם חושבים שבכך הם נושאים עדות לאלוהים, נושאים עדות לדבריו, שבכך הם פוסעים בנתיב אלוהים. הם חושבים שבכך הם חיים על פי דברי האל, שבכך הם מכניסים את דברי האל אל תוך חייהם באמת ושבכך יזכו לשבח מאלוהים, ייוושעו ויהפכו למושלמים. אולם אף שהם מטיפים את דברי האל, בפועל הם לא נשמעים לדבריו, ואינם מנסים לעמוד בקנה אחד עם מה שדברי האל מגלים. במקום זאת, הם משתמשים בדברי האל כדי לזכות בדרכי מרמה בהערצתו ובאמונו של הזולת, לנהל בעצמם ולמעול ולגנוב את התפארת המגיעה לאלוהים. תוך ניצול ההזדמנות הנקרית בדרכם בעצם הפצת דברי האל, הם מקווים לשווא לזכות בעבודתו של אלוהים ובשבחיו. שנים חלפו, ולא רק שלא יכלו אנשים אלה לזכות בשבחי אלוהים כשהטיפו את דברי האל, ולא רק שלא יכלו לגלות את הנתיב הנכון שבו עליהם ללכת כשהם נושאים עדות לדברי האל, ולא רק שלא סייעו לעצמם או תמכו בעצמם בעודם מסייעים לזולת ותומכים בו באמצעות דברי האל, ולא רק שהם לא יכלו להכיר את אלוהים או לעורר בלבם יראה אמיתית לאלוהים בעודם עושים את כל הדברים האלה – נהפוך הוא, חוסר הבנתם את אלוהים רק גדל והולך, חוסר אמונם בו מחמיר והולך, האופן שבו הם מדמיינים אותו מקצין והולך. התיאוריות שלהם באשר לדברי האל מנחות אותם ותומכות בהם, ונדמה שהם מרגישים בבית, כאילו הם מפעילים את כישוריהם בקלות, כאילו מצאו את ייעוד חייהם ואת שליחותם, כאילו זכו בחיים חדשים ובישועה, כאילו בהעלאת דברי האל שוב ושוב על לשונם, זכו בגישה לאמת, תפסו את כוונותיו של אלוהים וגילו את הדרך להכיר אותו, כאילו שכשהם מטיפים את דברי האל, הם זוכים לעתים קרובות לפגוש את אלוהים פנים אל פנים. כמו כן, לעתים קרובות הם "מתרגשים" עד לכדי התקפי בכי, ולעתים קרובות הם הולכים אחרי ה"אל" שבדברי האל ונדמה שהם מנסים ללא הרף לזכות בדאגתו ואדיבותו ובה בעת לתפוס את ישועת אלוהים את האדם ואת ניהולו, להכיר את מהותו ולהבין את טבעו הצודק. בהסתמך על יסודות אלה, נדמה שהם מאמינים באמונה שלמה יותר בקיומו של אלוהים, מודעים יותר לרוממותו וחשים אף יותר לעומק את תפארתו ואת נשגבותו. בהיותם ספוגים בידע שטחי של דברי האל, נדמה שאמונתם גדלה, שנחישותם לעמידה בסבל התחזקה וכי הכרתם את אלוהים העמיקה. הם אינם יודעים שעד שיחוו באמת את דבר אלוהים, כל הידע שלהם על אלוהים ודעותיהם לגביו נובעים אך ורק מתקוות דמיונם ומניחושיהם. אמונתם לא תעמוד באף מבחן מאלוהים, רוחניותם ושיעור קומתם לכאורה, פשוט לא יעמדו בניסיון או בדיקה של אלוהים, נחרצותם אינה אלא טירה בחול, והכרתם לכאורה את אלוהים היא פרי דמיונם ותו לא. למעשה, אנשים אלה שהשקיעו לכאורה מאמץ רב בדברי האל, מעולם לא הבינו מהי אמונה אמיתית, מהו ציות אמיתי, מהי אכפתיות אמיתית, או מהי ההכרה האמיתית של אלוהים. הם לוקחים תאוריה, דמיון, ידע, מתנה, מסורת, אמונות טפלות, ואף את ערכי המוסר של האנושות, והופכים אותם ל"השקעות הון" ו"כלי נשק צבאיים" לשם האמונה באלוהים והחיפוש אחריו, ואף הופכים אותם ליסודות אמונתם באלוהים וחיפושם אחריו. במקביל, הם גם לוקחים את ההון ואת כלי הנשק הללו והופכים אותם לקמע קסם להכרת אלוהים, ועמידה והתמודדות עם ניסיונו, בדיקתו, ייסוריו ושיפוטו של אלוהים. בסופו של דבר, יציר כפיהם איננו אלא מסקנות על אלוהים הספוגות בקונוטציה דתית ובאמונות טפלות פיאודליות, וכל זה אינו אלא תפיסה רומנטית, גרוטסקית וחידתית, ודרכם להכיר ולהגדיר את אלוהים יצוקה באותה תבנית של אותם האנשים המאמינים רק בשמיים ממעל, או באיש הזקן שבשמיים, בעוד שממשיותו של אלוהים, מהותו, טבעו, התכונות השייכות לו, הווייתו וכו' — כל הדברים הקשורים באלוהים האמיתי בעצמו —הם דברים שלא הצליחו לתפוס – דברים לא רלוונטיים ואף מנוגדים לחלוטין לתפיסתם. כך, על אף שהם חיים על פי ההדרכה והתמיכה של דברי האל, הם בכל זאת אינם מסוגלים באמת לפסוע בנתיב של יראת אלוהים והסתלקות מרע. הסיבה האמיתית לכך היא שהם מעולם לא התוודעו לאלוהים, ומעולם לא היו להם קשר או התקשרות אמיתית איתו, ועל כן לא התאפשר להם להגיע לכדי הבנה הדדית עם אלוהים, או לעורר בקרבם אמונה אמיתית בו בחיפוש אחריו או בעבודת אלוהים. צורכם להתייחס כך לדברי האל ולאלוהים – השקפה וגישה אלה הן שחרצו את גורלם להעלות חרס במאמציהם, לנצח לא להיות מסוגלים לצעוד בנתיב יראת אלוהים וההסתלקות מרע. המטרה שאליה הם מכוונים והכיוון בו הם צועדים מסמלים את היותם אויבי אלוהים לנצח נצחים, ומסמלים כי לנצח נצחים לא יוכלו לזכות בישועה.

מתוך 'הכרת אלוהים היא הדרך ליראת אלוהים ולהסתלקות מרע' ב'הדבר מופיע בבשר'

45. אני מופיע בפניכם בחייכם אך אתם תמיד לא מודעים לכך ואפילו לא מזהים אותי. כמעט מחצית מהדברים שאני אומר הם דברי משפט לגביכם, ומחצית מהם אפקטיבית, ולכן אתם סובלים מהסחות דעת. והמחצית השנייה שלהן מורכבת מדברים שנועדו ללמד אתכם על החיים ועל האופן שבו עליכם להתנהל. אולם נדמה שהם לא קיימים בעיניכם, ונדמה שאתם מאזינים לדבריהם של ילדים משחקים שאתם תמיד מחייכים אליהם בהיחבא, ואז שום דבר לא נעשה. מעולם לא דאגתם מהדברים האלה. תמיד עיינתם במעשיי מתוך סקרנות, ולכן כעת נפלתם אל החשיכה ואתם לא יכולים לראות את האור – אתם בוכים באופן מעורר רחמים בחשיכה. מה שאני רוצה הוא הציות שלכם – הציות חסר התנאים שלכם. מעבר לכך, אני דורש שתהיו בטוחים לגמרי בכל מה שאני אומר. אסור לכם לאמץ גישה של הזנחה, ובפרט, אסור לכם להתמודד עם הדברים באופן סלקטיבי. בנוסף, מיותר לציין שאסור לכם להיות אדישים כלפי דבריי ועבודתי. עבודתי נעשית בקרבכם, והענקתי לכם כמות רבה של דבריי, אך אם תרמו אותי כך, אוכל רק לתת את מה שלא קיבלתם ואת מה שלא הנהגתם למשפחות גויים. אילו מהברואים לא בידיי? רובכם "באים בימים", ואין לכם האנרגיה לקבל עבודה כזו שלי. אתם בקושי שורדים, כמו ציפור האנהאו,[ז] ומעולם לא התייחסתם לדבריי ברצינות. הצעירים יהירים עד מאוד ומפונקים מדי, והם מקדישים עוד פחות מחשבה לעבודתי. לא מתחשק להם לאכול את המטעמים של המשתה שלי. הם כמו ציפור קטנה שברחה מהכלוב שלה ועפה אל המרחקים. איך ייתכן שצעירים וזקנים כאלה יוכלו להיות לי לתועלת?

מתוך 'דברים לצעירים ולזקנים' ב'הדבר מופיע בבשר'

46. יש בני אדם מסוימים שאלוהים לא הכיר באמונתם בלבו מעולם. במילים אחרות, אלוהים לא הכיר בכך שבני האדם האלה הם חסידים שלו, משום שאלוהים לא משבח את אמונתם. במקרה של בני האדם האלה, בלי קשר למספר השנים שבהן הם היו חסידיו של אלוהים, דעותיהם והשקפותיהם מעולם לא השתנו. הם כמו הלא מאמינים, הם דבקים בעקרונות ובשיטות של הלא מאמינים, ולחוקים שלהם להישרדות ולאמונה. הם מעולם לא קיבלו את דבר האל כחייהם, מעולם לא האמינו שדבר האל הוא האמת, מעולם לא התכוונו לקבל את ישועתו של אלוהים, ומעולם לא הכירו באלוהים כאלוהיהם. הם מתייחסים לאמונה באלוהים כאל תחביב חובבני, והם מתייחסים לאלוהים כאל צידה רוחנית, ולכן הם לא סבורים שראוי לנסות להבין את טבעו של אלוהים או את מהותו של אלוהים. אפשר לומר שכל מה שנוגע לאלוהים האמיתי לא נקשור כלל לבני האדם האלה. הם לא מעוניינים בכך, והם לא יטרחו להישמע לכך. זאת משום שבעומק לבם, יש קול עוצמתי שתמיד אומר להם: אלוהים נסתר ולא ניתן למגע, ואלוהים לא קיים. הם סבורים שהניסיון להבין אל כזה לא שווה את המאמץ, שזו רק השליה עצמית. הם מכירים באלוהים רק במילים, והם לא נוקטים אף עמדה אמיתית. הם גם לא עושים דבר באופן מעשי, במחשבה שהם די פיקחים.

מתוך 'כיצד להכיר את טבעו של אלוהים ואת תוצאת עבודתו' ב'הדבר מופיע בבשר'

47. שנות הפעילות הרבות שלכם בפניי העניקו לי את התשובה שמעולם לא קיבלתי קודם לכן. השאלה שזו תשובתה היא: "מהי גישתו של האדם בפני האמת ובפני האל האמיתי?" המאמץ שהשקעתי באדם מוכיח את מהות אהבתי כלפי האדם, והפעולות והמעשים של האדם בפניי הוכיחו אף הם את מהות תיעובו כלפי האמת והתנגדותו לי. אני מלא דאגה לכל חסידיי בכל רגע, אך אין רגע שבו חסידיי מסוגלים לקבל את דברי; הם אפילו אינם מסוגלים כלל לקבל ממני הצעות. זה הדבר שמעציב אותי יותר מכל. איש אינו יכול להבין אותי ומעבר לכך, איש אינו יכול לקבל אותי, אפילו שגישתי כנה ודבריי עדינים. כולם עושים את העבודה שהטלתי עליהם על פי כוונותיהם המקוריות; לא זו בלבד שהם אינם מחפשים את מחשבותיי, אלא שהם אף לא שואלים מה אבקש. הם עדיין טוענים שהם משרתים אותי נאמנה תוך שהם מורדים בי. רבים מאמינים שאמיתות שהם אינם יכולים לשאת או לנהוג על פיהן אינן אמיתות כלל. בעיני בני אדם כאלה, האמיתות שלי הופכות לדבר מה שיש לדחות או להשליך הצידה. בה בעת, אני הופך בזאת לאל שהאדם מכיר בו במילים בלבד, אך גם נתפס כגורם חיצוני, שאינו האמת, הדרך או החיים. איש אינו יודע את האמת הזו: דבריי הם האמת שלא משתנה לעולם. אני מקורם של חיי האדם ואני היחיד שיכול לכוון את האנושות. ערך דבריי ופירושם לא נקבעים על פי זיהויים או קבלתם בידי האנושות, אלא על פי עצם מהותם של דבריי. אפילו אם אין ולו איש אחד בעולם הזה המסוגל לקבל את דבריי, ערך דבריי ועזרתם לאנושות אינם ניתנים לשיעור על ידי אף בן אדם. לפיכך, אל מול אנשים רבים המורדים בדבריי, מתכחשים להם או בזים להם כליל, עמדתי היא רק זו: הזמן והעובדות יהיו עדותי והם יוכיחו שדבריי הם האמת, הדרך והחיים. הם שיוכיחו שכל שאמרתי היה נכון, וכי דבריי אלה הם שאמורים למלא את האדם, ומעבר לכך, שהם מה שהאדם אמור לקבל. אאפשר לכל חסידיי לדעת את העובדה הזו: אלה שאינם מסוגלים לקבל את דבריי במלואם, אלה שאינם מסוגלים לנהוג על פי דבריי, אלה שאינם מסוגלים למצוא תכלית בדבריי ואלה שאינם מסוגלים להיוושע בזכות דבריי, הם אלה שדבריי גזרו את דינם, ויתרה מזאת, הם אלה שאיבדו את ישועתי, והמטה שלי לעולם לא ירפה מהם.

מתוך 'עליכם לשקול את מעשיכם' ב'הדבר מופיע בבשר'

48. אתם חסידים שלי מזה שנים רבות, אך מעולם לא הייתם נאמנים לי כהוא זה. במקום זאת, אתם מתרכזים בבני האדם שאתם אוהבים ובדברים שמספקים אתכם, עד כדי כך שהם מוחזקים קרוב ללבכם ולעולם אינם נשכחים בכל זמן ובכל מקום. כאשר אתם נלהבים או חדורי תשוקה לגבי דבר מה שאתם אוהבים, הדבר קורה כשאתם נשמעים לי או אפילו כשאתם מאזינים לדבריי. לכן אני אומר שאתם משתמשים בנאמנות שאני דורש מכם כדי להיות נאמנים ולהוקיר את "חיות המחמד" שלכם במקום זאת. גם אם אתם מקריבים דבר או שניים עבורי, הדבר לא מייצג את כל כולכם ולא מראה שאני הוא מי שאתם נאמנים לו באמת. אתם מתעסקים במטלות שמלהיבות אתכם: יש שנאמנים לבנים ולבנות, אחרים לבעלים, לרעיות, לעושר, לעבודה, לממונים עליהם, למעמד או לנשים. כלפי הדברים שאתם נאמנים אליהם, מעולם לא חשתם יגעים או כעוסים. במקום זאת, אתם כמהים עוד ועוד להשיג את הדברים שאתם נאמנים אליהם בכמות טובה יותר ובאיכות רבה יותר, ואתם אף פעם לא מוותרים. אני ודבריי תמיד נדחקים מאחורי הדברים שמלהיבים אתכם, ואין לכם ברירה אלא לדרג אותם במקום האחרון. יש כאלה שאפילו מותירים את המקום האחרון הזה לדברים שהם טרם גילו. הם מעולם לא שמרו אפילו שמץ ממני בלבם. אתם אולי חושבים שאני דורש מכם יותר מדי או שאני מאשים אתכם שלא בצדק, אך האם חשבתם אי-פעם על העובדה שבעודכם מבלים זמן להנאתכם בחיק משפחתכם, מעולם לא הייתם נאמנים לי ולו פעם אחת? ברגעים כאלה, האין זה מכאיב לכם? כשלבכם מלא שמחה לאחר שקיבלתם גמול על עמלכם, האם ידיכם אינן מתרפות כי לא הצטיידתם במידה מספקת של אמת? מתי בכיתם כי לא זכיתם לקבל את האישור שלי? אתם מאמצים את מוחותיכם ועושים מאמצים רבים למען בניכם ובנותיכם, אך אתם לא מסופקים. אתם עדיין מאמינים שלא הייתם חרוצים מספיק למענם, שלא הקדשתם את כל מה שיכולתם עבורם. אולם כלפיי אתם תמיד רשלנים ואדישים. אני תמיד רק בזיכרונות שלכם, אך אני לא נמצא בלבכם. אתם לעולם לא חשים במסירותי ובמאמציי עבורכם, ומעולם לא הערכתם אותם. אתם רק שוקעים בהרהור קצר ומאמינים שדי בכך. "נאמנות" כזו היא לא זו שנכספתי לו זה מכבר, אלא זה שאני מתעב מזה זמן רב.

מתוך 'למי אתם נאמנים?' ב'הדבר מופיע בבשר'

49. אילו הייתי מניח עכשיו כסף לפניכם ומעניק לכם את החופש לבחור – ואילו לא גיניתי אתכם על בחירתכם – רובכם היו בוחרים בכסף וזונחים את האמת. הטובים שבכם היו מוותרים על הכסף ובוחרים באי-רצון באמת, ואילו אלה שבאמצע היו תופסים את הכסף ביד אחת ואת האמת ביד השנייה. אם כך היה קורה, אופייכם האמתי היה מתגלה, הלא כן? בבחירה בין האמת לבין דבר כלשהו שאתם נאמנים לו, כולכם תקבלו את ההחלטה הזו, וגישתכם תישאר כשהייתה. לא כך? יש רבים בקרבכם שהיטלטלו בין טוב ורע, הלא כן? בתחרויות בין חיובי ושלילי, בין שחור ולבן, אתם ודאי מודעים לבחירות שבחרתם בין משפחה ואלוהים, בין ילדים ואלוהים, בין שלום ופילוג, בין עושר ועוני, בין מעמד גבוה ומעמד רגיל, בין קבלת תמיכה ודחייה וכן הלאה. בין משפחה שלווה לבין משפחה הרוסה, בחרתם באפשרות הראשונה ללא כל היסוס; בין עושר לבין חובה, שוב בחרתם באפשרות הראשונה, ואפילו אין בכם רצון לשוב אל החוף;[ח] בין מותרות לבין עוני, בחרתם באפשרות הראשונה; בין בנים, בנות, רעיות ובעלים לביני, בחרתם באפשרות הראשונה; ובין תפיסה לבין האמת, בחרתם שוב באפשרות הראשונה. לנוכח כל מעשיכם הרעים, איבדתי לחלוטין את אמוני בכם. אני נדהם לחלוטין מכך שלבכם כה מתנגד לריכוך. נראה ששנים רבות של מסירות ומאמץ הביאו לי רק דחייה וייאוש מצדכם, אך תקוותיי למענכם גדלות בכל יום שחולף, מפני שיומי כבר נחשף בפני כולם. עם זאת, אתם ממשיכים לחפש את הדברים החשוכים והרעים ומסרבים להרפות את אחיזתכם בהם. אם כן, מה תהיה תוצאתכם? האם אי-פעם חשבתם על כך בכובד ראש? אילו הייתם מתבקשים לבחור בשנית, מה הייתה אז עמדתכם? האם עדיין תהיה זו עמדתכם הקודמת? האם עדיין תגרמו לי אכזבה וצער מר? האם לבכם יהיה עדיין מקור החמימות הזעומה היחיד? האם עדיין תהיו חסרי מודעות בנוגע למה שעליכם לעשות כדי לנחם את לבי?

מתוך 'למי אתם נאמנים?' ב'הדבר מופיע בבשר'

50. אני מסתתר כשבני האדם עסוקים ומתגלה בזמן הפנאי שלהם. האנושות מדמיינת אותי ככל-יודע וכאלוהים עצמו הנענה לכל בקשה. לפיכך, רוב בני האדם פונים אליי רק כשהם זקוקים לעזרתו של אלוהים, ולא מתוך רצון להכיר אותי. כשבני האדם חולים ומיוסרים, הם מתחננים שאסייע להם במהרה. כשהם במצוקה, הם חולקים איתי את קשייהם ככל יכולתם בניסיון להיפטר מהסבל. אולם אף בן אנוש לא מסוגל לאהוב אותי כשנוח לו. אף אדם לא פנה אליי בעתות שלווה ואושר, כדי לחלוק איתי את שמחתו. כשמשפחתם הקטנה מאושרת ובריאה, בני האדם משליכים אותי הצדה או סוגרים את הדלת בעדי – הם מונעים ממני להיכנס וליהנות מהאושר המבורך של משפחתם. הדעת האנושית צרה מדי – צרה מדי אפילו כדי להכיל אל אוהב, רחום ונגיש כמוני. פעמים כה רבות, בני האדם דחו אותי בזמנים של צחוק עליז; פעמים כה רבות, שימשתי לבני האדם משענת כשהם מעדו; פעמים כה רבות, בני אדם הסובלים ממחלות אילצו עליי לשמש להם רופא. כמה אכזרית היא האנושות! הם לגמרי לא הגיונית ולא מוסרית. לא ניתן לזהות בבני האנוש אפילו רגשות שאמורות להיות להם. כמעט שאין להם שמץ אנושיות.

מתוך 'פרק 14' מתוך 'דברי האל לתבל כולה'

51. במלכות, אני המלך, אך במקום להתנהג אליי כאל המלך, האדם מתייחס אליי כאל המושיע שירד מהשמיים. כתוצאה מכך, הוא משתוקק שאתן לו נדבה, והוא לא עוסק בניסיון להכיר אותי. בני אדם כה רבים קראו אליי כקבצנים; בני אדם כה רבים פתחו לי את "שקיהם" והפצירו בי לתת להם מזון כדי שיוכלו לשרוד; בני אדם כה רבים נעצו בי עיניים תאוותניות כזאבים רעבים ברצון לזלול אותי ולמלא את בטנם; בני אדם כה רבים הרכינו את ראשם בשקט עקב העבירות שלהם והתביישו והתפללו שאמחל להם או קיבלו ברצון את הייסורים שאני מטיל עליהם. כשאני מדבר, המעשים השטותיים השונים של האדם נראים מגוחכים ודמותו האמיתית נחשפת באור, ובאור הזוהר, האדם לא מסוגל לסלוח לעצמו. לכן הוא ממהר להתייצב בפניי כדי להשתחוות ולהתוודות על חטאיו. משום ה"כנות" של האדם, אני מעלה אותו אל מרכבת הישועה, ולכן האדם מודה לי ושולח אליי מבט אוהב. אולם הוא בכל זאת לא מוכן למצוא בי מחסה באמת, והוא לא התמסר אליי בכל לבו. הוא בסך הכול מתרברב עליי, אך הוא לא אוהב אותי באמת משום שהוא לא נתן דעתו עליי. גופו בפניי, אך לבו מאחוריי. משום שהאדם לא מבין היטב כללים ומשום שאין לו עניין להתייצב בפניי, אני מספק לו תמיכה הולמת כדי שהוא יפנה לעברי בבורותו העיקשת. זה בדיוק החסד שאני מעניק לאדם, וזו בדיוק השיטה שבה אני חותר להושיע את האדם.

מתוך 'פרק 22' מתוך 'דברי האל לתבל כולה'

52. מי מבין כל בני האדם בעולם הנוכחי, לרבות בני ביתי, באמת ימצא בי מחסה? מי מהם ימסור את לבו בתמורה למחיר שאני שילמתי? מי מהם התגורר אי-פעם בביתי? מי מהם באמת העלה את עצמו כקורבן מנחה בפניי? כשאני מציב דרישות לאדם, הוא מיד סוגר את "המחסן הקטן" שלו בפניי. כשאני מעניק דברים לאדם, הוא מיד פותח את פיו כדי לקבל את השפע בחשאי, ולעיתים קרובות לבו רועד מחשש עמוק שאני אכה אותו בחזרה. לכן פיו של האדם חצי פתוח וחצי סגור, והוא לא מסוגל ליהנות באמת מהשפע שאני מעניק. אני לא ממהר לגנות את האדם, אך הוא תמיד נאחז בידי ומבקש שאעניק לו רחמים. רק כשהאדם מתחנן בפניי, אני שוב מעניק לו מ"רחמיי," וגוער בו חריפות, כדי שהוא יתבייש מיד. משום שהוא לא מסוגל לקבל את "רחמיי" באופן ישיר, הוא גורם לאחרים להעביר אותם אליו. כשהאדם תופס את כל דבריי באופן יסודי, שיעור קומתו של האדם הולם את רצוני, ובקשותיו מניבות פירות, ואינן לחינם או ללא תועלת. אני מברך את בקשותיה הכנות של האנושות, שאינן העמדת פנים.

מתוך 'פרק 28' מתוך 'דברי האל לתבל כולה'

53. היות שאנשים אינם מכירים אותי וטבעם הוא להתריס נגדי, אפילו אלה שנאמנים לי עושים זאת למען העונג שלהם. אך אם יקרה דבר שיגרום להם צער, ליבם ישתנה באחת, והם ירצו לסגת ולפרוש מנוכחותי. זה טבעו של השטן. אל לכם להיות דעתנים ולהאמין כי אתם נאמנים! אם זה לא יעניק לו דבר, עדר בהמות זה פשוט אינו מסוגל להיות נאמן לי. אלמלא פרסמתי את צוויי המנהליים, כבר הייתם נסוגים מזמן. כולכם לכודים כעת בין הפטיש לסדן – אינכם מעוניינים לתת לי שירות, אך אינכם רוצים שאכה אתכם ארצה בידי. אלמלא הכרזתי שהאסונות הגדולים יומטו על כל מי שמתריס נגדי בכל עת, הייתם נסוגים כבר מזמן. האם איני יודע עד כמה חשיבתם של אנשים יכולה להיות צרה? לרוב האנשים יש כעת תקווה קלושה, אך כאשר התקווה הופכת לאכזבה, הם אינם מעוניינים להמשיך והם מבקשים לפנות לאחור. כבר אמרתי שאיני מחזיק כאן איש בניגוד לרצונו, אך הקדישו מחשבה לשאלה מה תהיינה ההשלכות מבחינתכם – וזוהי עובדה, איני מאיים עליכם כאן. איש מלבדי אינו יכול להבין את טבע האדם, וכולם חושבים שהם נאמנים לי מבלי לדעת שנאמנותם אינה טהורה. אותם מיני טומאה יהרסו אנשים, שכן הם מזימה של התנין הגדול האדום כאש. כבר מזמן חשפתי את העניין לעיני כול; אני הוא האל הכול יכול, האם לא אבין דבר כה פשוט? אני מסוגל לחדור אל דמכם ואל בשרכם כדי לראות את כוונותיכם. לא קשה לי להבין את טבע האדם, אך אנשים מנסים להתחכם, בחשבם שאיש מלבדם אינו יודע את כוונותיהם. האין הם יודעים שהאל הכול יכול קיים בשמיים, בארץ ובכל הדברים?

מתוך 'פרק 118' מתוך 'אמירותיו של המשיח בראשית' ב'הדבר מופיע בבשר'

54. לא משנה כמה אלוהים מנסה אותו, נאמנותו של מי שאלוהים בלבו לא משתנה. עם זאת, עבור מי שאלוהים לא בלבו, ברגע שעבודת האל לא מביאה תועלת לבשרו ולדמו, הוא משנה את גישתו כלפי אלוהים, ואפילו נפרד ממנו. אלה בני האדם שלא יעמדו איתן בסוף, שרק רוצים את ברכותיו של אלוהים אך אינם מעוניינים להקריב את חייהם עבור אלוהים ולהקדיש את עצמם אליו. בני אדם בזויים שכאלה יגורשו כשתושלם עבודתו של אלוהים, והם לא ראויים כלל לחמלה. בני האדם שאינם אנושיים אינם מסוגלים לאהוב את אלוהים באמת. כשהסביבה בטוחה ושמורה, או כשהם יכולים להפיק רווחים, הם נשמעים לאלוהים לחלוטין, אך כשאלוהים לא מספק להם את מלוא רצונם או בסופו של דבר מסרב לרצותם, הם פורצים מיד במרד. אפילו תוך לילה אחד בלבד, הם יכולים להפוך מחייכנים ו"טובי לב" לרוצחים מכוערים ופראיים הרואים במי שאתמול תמך בו כאויבו המושבע היום ללא סיבה נראית לעין. אם לא יגורשו השדים האלה, המוכנים לרצוח ללא היסוס, האם הם לא יהפכו למקור לסבל נוסף?

מתוך 'עבודת האל ונוהגו של האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'

55. האדם מחפש אותי כשהוא שרוי בכאב והוא מביט אליי במהלך הניסיונות. בעת שלווה, הוא נהנה ממני; בעת מצוקה, הוא מתכחש אליי; כשהוא עסוק הוא שוכח אותי; וכשהוא בטל הוא יוצא ידי חובה עבורי – אך איש מעולם לא אהב אותי לאורך כל חייו. אני רוצה שהאדם יהיה כן איתי: אני לא דורש שהוא ייתן לי דבר, אלא רק שכל בני האדם יתייחסו אליי ברצינות ושבמקום להוליך אותי שולל, הם יאפשרו לי להשיב את הכנות של האדם. הנאורות שלי, ההארה שלי והמחיר של מאמציי חודרים אל כל בני האדם, אך כך גם העובדה האמיתית שכל מעשה אדם חודר אל כל בני האדם, וכך גם האופן שבו הם מוליכים אותי שולל. נדמה שמרכיבי הרמאות של האדם מלווים אותו עוד ברחם אמו, כאילו הוא ניחן בכישורים המיוחדים האלה של הולכת שולל מבטן ומלידה. יתר על כן, הוא מעולם לא גילה את סודו – איש מעולם לא גילה את המקור של כישורי הולכת השולל האלה. כתוצאה מכך, האדם חי חיי רמאות מבלי לדעת זאת, כאילו הוא סולח לעצמו וכאילו אלה הסדרי האל ולא האופן שבו הוא מוליך אותי שולל במכוון. האין זה בדיוק המקור לאופן שבו האדם מוליך אותי שולל? האין זו מזימתו הערמומית? החנופה והתחבולות של האדם מעולם לא בלבלו אותי, משום שהבנתי את מהותו זה מכבר. מי יודע כמה טומאה יש בדמו וכמה מארס השטן יש בו עד לשד עצמותיו? עם הזמן, האדם מתרגל לכך יותר ויותר, כך שהוא אדיש לסבל שהשטן גורם, ולכן אין לו עניין במציאת "אומנות הקיום הבריא."

מתוך 'פרק 21' מתוך 'דברי האל לתבל כולה'

56. פעמים רבות, קראתי לאדם ברוחי, אך האדם מתנהג כאילו דקרתי אותו – הוא מתבונן בי מרחוק בפחד עז שאוביל אותו לעולם אחר. פעמים רבות, בחנתי את רוחו של האדם, אך עדיין אין לא שום מושג והוא מפחד מאוד שאכנס לביתו ואנצל את ההזדמנות כדי לגזול ממנו את כל רכושו. לכן הוא סוגר את הדלת בעדי, ואני נותר מול אותה דלת קרה ואטומה. פעמים רבות, האדם נפל ואני הצלתי אותו, אך לאחר שהוא מתעורר, הוא מיד עוזב אותי ומביט בי בזהירות, מבלי שאהבתי נגעה ללבו. מעולם לא חיממתי את לבו של האדם. האדם הוא בעל חיים חסרי רגש, בעל דם קר. על אף שהחיבוק שלי מחמם אותו, הוא מעולם לא ריגש אותו במיוחד. האדם הוא כמו ברברי השוכן בהרים. הוא מעולם לא הוקיר את האופן שבו אני מטפח את האנושות. הוא לא מוכן להתקרב אליי ומעדיף להתגורר בין ההרים; אף על פי שהחיים שם הם בצל איום של חיות פרא, הוא עדיין לא מוכן למצוא בי מקלט. אני לא כופה דבר על אף אדם: אני רק עושה את עבודתי. יום יבוא שבו האדם ישחה אליי באוקיינוס רב-העוצמה, כדי ליהנות מכל השפע שעל פני האדמה ולהינצל מסכנת הטביעה בים.

מתוך 'פרק 20' מתוך 'דברי האל לתבל כולה'

57. אני מבין היטב את המרמה שקיימת בלבכם. רובכם הפכתם לחסידים שלי מתוך סקרנות והתחלתם לחפש אותי מתוך ריקנות. כשמשאלתכם השלישית מתנפצת – משאלתכם לחיים שמחים ושלווים – גם הסקרנות שלכם מתפוגגת. המרמה שקיימת בלבו של כל אחד מכם נחשפת באמצעות דבריכם ומעשיכם. למען הענות, אתם פשוט סקרנים לגביי, ולא מפחדים. אתם לא נוצרים את לשונכם, ומעבר לכך, אתם לא מרסנים את התנהגותכם. אם כן, מה טיב אמונתכם, באמת? האם היא אמיתית? אתם פשוט משתמשים בדבריי כדי להפיג את הדאגות שלכם ולהתמודד עם השעמום שלכם, כדי למלא את החללים הריקים בחייכם. מי מבינכם הנהיג אותם? למי יש אמונה אמיתית? אתם שוב ושוב צועקים שאלוהים הוא אל שרואה לעומק לבם של בני האדם, אך עד כמה האל שאתם צועקים עליו בלבכם תואם אותי? מאחר שאתם צועקים כך, מדוע אתם מתנהגים כך? האם ייתכן שזו האהבה שאתם רוצים לגמול לי בה? יש כמות לא מעטה של מסירות על שפתיכם, אך היכן הקורבנות שלכם ומעשיכם הטובים? אלמלא דבריכם הגיעו לאוזניי, איך ייתכן שהייתי שונא אתכם כל כך? אילו באמת הייתם מאמינים בי, איך ייתכן שהייתם נקלעים למצב כזה של מצוקה? סבר פנים מדוכא מרוח על פרצופכם כאילו אתם עומדים למשפט בשאול. אין לכם שום חיוניות, ואתם מדברים בחולשה על הקול הפנימי שלכם. אתם אפילו מלאים בתלונות וקללות. איבדתם ביטחון במעשיי לפני זמן רב, ואפילו הביטחון המקורי שלכם נעלם, ולכן איך ייתכן שתוכלו להיות חסידים עד הסוף? איך ייתכן שתזכו כך בישועה?

מתוך 'דברים לצעירים ולזקנים' ב'הדבר מופיע בבשר'

58. על אף שהאדם מאמין באלוהים, אלוהים אינו בלבו של האדם והאדם אינו יודע כיצד לאהוב את אלוהים ואינו רוצה לאהוב את אלוהים, משום שלבו לעולם אינו מתקרב לאלוהים והוא תמיד מתחמק מאלוהים. כתוצאה מכך, לבו של האדם מרוחק תמיד מאלוהים. אם כן, היכן לבו? למעשה, לבו של האדם לא הלך לשום מקום: במקום למסור את לבו לאלוהים או לחשוף אותו אליו, הוא שומר אותו לעצמו. זאת חרף העובדה שיש כאלה שמתפללים תדיר לאלוהים ואומרים, "הו, אלוהים, הבט בלבי – אתה יודע את כל מחשבותיי," ויש שאפילו נשבעים להניח לאלוהים להביט בהם, ושייענשו אם הם יפרו את שבועתם. על אף שהאדם מאפשר לאלוהים להביט אל תוך לבו, אין פירוש הדבר שהוא מסוגל להישמע לכל התזמורים והסידורים של אלוהים, או שהוא נתן את גורלו ועתידו ואת כל כולו לשליטתו של אלוהים. לכן, יהיו אשר יהיו השבועות שאתם נשבעים לאלוהים או הדברים שאתם מצהירים בפניו, בעיני אלוהים לבכם עדיין סגור בפניו, משום שאתם מתירים לו רק להביט בלבכם, אך לא לשלוט בו. במילים אחרות, לא מסרתם את לבכם לאלוהים כלל, ואתם רק אומרים מילים יפות כדי שאלוהים ישמע. מצד שני, אתם מסתירים את כוונותיכם הערמומיות מאלוהים, יחד עם התככים, המזימות והתוכניות שלכם, ואתם אוחזים את עתידכם וגורלכם בידיכם, בפחד שאלוהים ייקח אותם מכם. לכן, אלוהים לעולם אינו חוזה בכנותו של האדם כלפיו. על אף שאלוהים צופה בעומקי לב האדם ויכול לראות מה האדם חושב ולמה הוא מייחל בלבו, ויכול לראות אילו דברים שמורים בלבו, לבו של האדם אינו שייך לאלוהים – הוא לא מסר אותו לשליטת אלוהים. כלומר לאלוהים יש הזכות לצפות, אך לא לשלוט. בהכרתו הסובייקטיבית של האדם, האדם אינו רוצה להיות נתון לחסדי האל ואינו מתכוון לעשות זאת. לא רק שהאדם סגר עצמו בפני אלוהים, ישנם אפילו אנשים המעלים דרכים לעטוף את לבם. הם משתמשים בדיבור חלק ובחנופה כדי ליצור מראית שווא ולרכוש את אמונו של אלוהים, והם מסתירים את פניהם האמיתיים מעיניו של אלוהים. מטרתם בכך היא למנוע מאלוהים לתפוס את טיבם האמיתי. הם אינם רוצים לתת את לבם לאלוהים, אלא לשמור אותם לעצמם. המשמעות הסמויה כאן היא שהאדם עצמו מתכנן, מחשב ומחליט את כל מה שהאדם עושה ורוצה. הוא אינו זקוק להשתתפותו או התערבותו של אלוהים, לא כל שכן לתזמוריו וסידוריו של אלוהים. לפיכך, בין אם ביחס לציווייו של אלוהים, למינויו או לדרישות של אלוהים מהאדם, החלטות האדם מבוססות על כוונותיו וענייניו שלו ועל מצבו ונסיבותיו שלו באותו הזמן. האדם תמיד משתמש בידע ובתובנות המוכרים לו ובתבונתו כדי לשפוט ולבחור את הדרך שבה ילך והוא לא מאפשר התערבות או שליטה מצד אלוהים. זהו לב האדם שאלוהים רואה.

מתוך 'עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב'' ב'הדבר מופיע בבשר'

59. לעתים קרובות, אנשים דואגים וחוששים מניסיונות אלוהים, אולם בכל עת הם חיים במלכודות השטן ובשטח מסוכן שבו השטן מתקיף אותם ומתעלל בהם – ובכל זאת, הם לא מפחדים ולא חוששים. מה קורה כאן? אמונת האדם באלוהים מוגבלת רק לדברים שהוא מסוגל לראות. אין לו שמץ של הערכה לאהבתו ודאגתו של אלוהים לאדם, או להערכה ולרוך שאלוהים מפגין כלפיו. מלבד מעט חרדה וחשש מניסיונותיו של אלוהים, משיפוטו, מייסוריו, ממלכותיותו ומחמתו, לאדם אין ולו הבנה קלושה של כוונותיו הטובות של אלוהים. לשמע האזכור של ניסיונות, אנשים מרגישים שלאלוהים יש מניעים נסתרים, ויש אפילו כאלה שמאמינים שלאלוהים יש כוונות רעות, מבלי שיהיו מודעים למה שאלוהים עושה להם בפועל. לפיכך, בה בעת שהם מייללים על ציות לריבונותו של אלוהים והסדריו, הם עושים ככל יכולתם להתנגד לריבונותו של אלוהים על האדם והסדריו עבור האדם. זאת משום שהם מאמינים שאם הם לא ייזהרו, אלוהים יוליך אותם שולל; שאם הם לא ישמרו על אחיזה בגורלם שלהם, אלוהים עלול לקחת את כל מה שיש להם, וחייהם עלולים אף להסתיים. האדם נמצא במחנה השטן, אך הוא לעולם אינו חושש שהשטן יתעלל בו. השטן מתעלל בו, אך האדם לעולם אינו חושש ליפול בשבי השטן. הוא חוזר ואומר שהוא מקבל את ישועתו של אלוהים, אך הוא מעולם לא נתן אמון באלוהים ולא האמין שאלוהים יושיע את האדם באמת מציפורני השטן. אם האדם מסוגל היה להתמסר כמו איוב לתזמורי אלוהים והסדריו, ויכול היה לתת את כל הווייתו בידו של אלוהים, האם אז לא יהיה סופו של האדם כסופו של איוב – קבלת ברכות מאלוהים? אם האדם מסוגל לקבל את שלטונו של אלוהים ולהתמסר לו, מה הוא יכול להפסיד? לפיכך, אני מציע שתיזהרו בפעולותיכם ובכל מה שעומד לפקוד אתכם. אל תהיו נמהרים ופזיזים, ואל תתייחסו לפי דמכם החם או מזגכם, או בהתאם לדמיונותיכם ולתפיסותיכם אל אלוהים ואל אנשים, עניינים או חפצים שהוא סידר עבורכם. עליכם להיות זהירים במעשיכם ולהתפלל ולחפש יותר, כדי להימנע מלעורר את חמתו של אלוהים.

מתוך 'עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב'' ב'הדבר מופיע בבשר'

60. אמונתכם יפה מאוד. אתם אומרים שאתם מוכנים להקדיש את חייכם לעבודתי – לעשות כל דבר ודבר למענה – אך הטבע שלכם לא השתנה במיוחד. היו רק מילים יהירות, והמעשים שלכם בפועל אומללים ביותר. נדמה שלשונו ושפתיו של האדם נמצאים בשמיים אך רגליו נמצאים בארץ, הרחק משם, ולכן דבריו ומעשיו וכן המוניטין שלו עדיין שרויים במצב מזעזע. המוניטין שלכם נהרס, מיקומכם מביש, אופן הדיבור שלכם עלוב, חייכם מתועבים, ואפילו כל האנושיות שלכם עלובה. אתם צרי אופקים כלפי הבריות, ואתם עומדים על המקח על כל דבר קטן. אתם רבים על המוניטין והמעמד שלכם עצמכם, אפילו עד כדי כך שאתם מוכנים לרדת לגיהינום, אל אגם האש. די במילים ובמעשים שלכם בהווה כדי שאוכל להכריע שאתם חוטאים. די בגישתכם לעבודתי כדי שאוכל להכריע שאתם רשעים, ודי בטבע שלכם כדי לומר שאתם נפשות מטונפות מלאות בתועבות. די בביטויים שלכם ובמה שאתם מגלים כדי לקבוע שאתם בני אדם ששתו מספיק מדמן של רוחות טמאות. כשמדובר על כניסה למלכות, אתם לא מסגירים את רגשותיכם. האם אתם סבורים שדי במצבכם הנוכחי כדי שתוכלו להיכנס בשערי מלכות השמיים? האם אתם סבורים שתוכלו לזכות להיכנס לארץ הקודש של עבודתי ודבריי מבלי שאבחן את דבריכם ומעשיכם? מי מסוגל לשטות בשתי עיניי בהצלחה? איך ייתכן שההתנהגויות המתועבות והעלובות שלכם יימלטו מעיניי? אני הכרעתי שחייכם הם חיים של שתיית דמן של הרוחות הטמאות ואכילת בשרן של הרוחות הטמאות, מפני שאתם מאמצים את דמותן בפניי מדי יום. ההתנהגות שלכם בפניי הייתה ראה במיוחד, ולכן איך ייתכן שלא אגעל? יש בדבריכם מן הסיאוב של רוחות טמאות: אתם מוליכים שולל, מסתירים ומתחנפים בדיוק כמו אלה שמבצעים מעשי כישוף, כמו אלה שמוליכים שולל ושותים את דמם של הרשעים. כל הביטויים של האנושות מאוד מרושעים, ולכן איך ייתכן שכל בני האדם ייכנסו לארץ הקודש שבה מצויים הצדיקים? האם אתם חושבים שהתנהגותכם המתועבת יכולה לבדל אתכם כקדושים בשונה מהרשעים? לשונכם דמוית הנחש תהרוס בסופו של דבר את הבשר שלהם שמבטא השמדה ומבצע תועבות, והידיים שלכם שמכוסות בדמן של רוחות טמאות יגררו את הנשמה שלכם בסופו של דבר לגיהינום. עם כן, מדוע אתם לא ממהרים לנצל את ההזדמנות הזו לטהר את ידיכם שמכוסות בזוהמה? ומדוע אתם לא מנצלים את ההזדמנות הזו כדי לכרות את לשונכם שאומרת דברי רשע? האם ייתכן שאתם מוכנים לסבול באש הגיהינום למען שתי ידיכם ולמען לשונכם ושפתיכם? אני משגיח על לבם של בני האדם בשתי עיניי, מפני שזמן רב לפני שבראתי את האנושות, תפסתי את לבם בתוך ידיי. לפני זמן רב, ראיתי מבעד ללבו של האדם, ולכן איך ייתכן שהמחשבות שעל לבו של האדם יימלטו ממבטי? ואיך ייתכן שהן יספיקו להימלט מהאש שתצית רוחי?

מתוך 'האופי שלכם כה עלוב!' ב'הדבר מופיע בבשר'

61. השפתיים שלכם אדיבות ממקורה של יונה, אך לבכם זדוני יותר מהנחש הקדמון. השפתיים שלכם אפילו יפהפיות כאישה מלבנון, אך לבכם הוא לא מהסוג ששייך לנשים מלבנון, ובהחלט לא ניתן להשוות אותו ליופיין של נשות כנען. לבכם יותר מדי ערמומי! מה שאני מתעב הוא רק השפתיים של הרשעים והלב של הרשעים. הדרישות שאני מציב לבני האדם לא רמות מאלה שהוצבו לקדושים. העניין הוא רק שאני חש תיעוב כלפי המעשים הרעים של הרשעים, ואני מקווה שהרשעים יהיו מסוגלים להשליך מעליהם את הטינופת שלהם ולהימלט ממצבם הנוכחי, כדי שהם יוכלו להיבדל מהרשעים ולחיות עם הצדיקים ולהיות קדושים ביחד איתם. אתם נמצאים באותן נסיבות שאני מצוי בהן, אך אתם מכוסים בזוהמה, אתם לא ניחנים אפילו במקצת בצלם האנוש שנברא בכם בראשית, ומשום שמדי יום אתם מחקים את צלמן של הרוחות הטמאות ועושים את מה שהן עושות ואומרים את מה שהן אומרות, כל חלק מכם ואפילו לשונכם והשפתיים שלכם רוויים במים מעופשים. המצב חמור עד כדי כך שאתם מכוסים כולכם בכתמים האלה ושאין אפילו חלק אחד שיכול לשמש לעבודתי. זה כל כך שובר לב! אתם חיים בעולם כזה של סוסים ובקר, אך אתם למעשה לא מודאגים. ואתם מלאים באושר וחיים בחופשיות ובקלות. אתם שוחים סביב במים המעופשים האלה, אך אתם למעשה לא יודעים שנקלעתם לנסיבות כאלה. בכל יום, אתם מתרועעים עם רוחות טמאות ומתעסקים ב"צואה". חייכם עלובים מאוד, אך אתם לא יודעים שאתם בשום אופן לא שורדים בעולם האנושי, ושאתם לא נמצאים בתפיסתכם שלכם. האם אינכם יודעים שרוחות רעות רמסו זה מכבר את חייכם, ושהמים המעופשים העכירו את האופי שלכם? האם אתם חושבים שאתם חיים בגן העדן הארצי, ושאתם מאושרים? האם אינכם יודעים שחייתם את חייכם עם רוחות טמאות, ושחייתם חיים עם כל מה שהם הכינו לכם? איך ייתכן שיהיו לחיים שלכם איזושהי משמעות? איך ייתכן שיהיה לחייכם איזשהו ערך? עד היום, אתם מתרוצצים סביב למען הוריכם הרוחות הטמאות. אולם אתם לא יודעים שאלה שמפילים אתכם בפח הם הרוחות הטמאות האלה, הוריכם שהולידו וגידלו אתכם. יתר על כן, אתם לא יודעים שהם למעשה הורישו לכם את הטינופת שלכם. כל מה שאתם יודעים הוא שהם יכולים להסב לכם "הנאה", שהם לא ממיטים עליכם ייסורים, שהם לא שופטים אתכם, ושהם בפרט לא מקללים אתכם. הם מעולם לא התפרצו עליכם בזעם, אלא שהם מתנהגים אליכם בחביבות ובאדיבות. דבריהם מזינים את לבכם ושובים את לבכם, כך שאתם מאבדים את הצפון, ומבלי לשים לב, אתם נשאבים פנימה ואתם מוכנים לשרת אותם, ולהיות להם למוצא ולמשרתים. אין לכם תלונות כלל, אלא שאתם מוכנים לעמוד לשירותם – הם מוליכים אתכם שולל. זו הסיבה לכך שאתם לא מגיבים כלל לעבודה שאני עושה – אין זה פלא שאתם תמיד רוצים להימלט בסתר מידיי, ואין זה פלא שאתם תמיד רוצים להשתמש במילות חנופה כדי לתחמן אותי כדי לשאת חן בעיניי. מתברר שכבר הייתה לכם תוכנית אחרת, הסדר אחר. אתם יכולים לראות מעט מהמעשים שלי, האל הכול-יכול, אך אתם לא מכירים כהוא זה את המשפט והייסורים שלי. אתם לא יודעים מתי הייסורים שלי החלו. אתם רק יודעים כיצד לרמות אותי, אך אתם לא יודעים שאני לא סובלני כלפי הביזוי של האדם.

מתוך 'האופי שלכם כה עלוב!' ב'הדבר מופיע בבשר'

62. אני חי בקרבכם ומתרועע איתכם מזה כמה אביבים וסתווים, אני חי בקרבכם מזה זמן רב – כמה מהתנהגותכם הבזויה חמקה מעיניי? דבריכם הכנים בהחלט מהדהדים באוזניי. מיליונים על מיליונים של שאיפותיכם הונחו על המזבח שלי – הן רבות מספור. אולם באשר למסירות וההשקעה שלכם, אין שום דבר. אין אפילו טיפה קטנה של כנות על המזבח שלי. איפה הפירות שהניבה אמונתכם בי? קיבלתם ממני חסד עד-אין-קץ, וראיתם אינסוף תעלומות מהשמיים. אפילו הראיתי לכם את להבות השמיים, אך לא העזתי לשרוף אתכם. כמה נתתם לי בתמורה? כמה אתם מוכנים לתת לי? בעודכם אוחזים במזון שנתתי לכם, אתם פונים ומציעים לי אותו, ואפילו אומרים שזה דבר שקיבלתם בתמורה על זיעת אפכם בביצוע עבודה קשה, ושאתם נותנים לי את כל שיש לכם. איך ייתכן שאתם לא יודעים שה"תרומות" שאתם מציעים לי הן דברים שגנבתם מהמזבח שלי? וכעת אתם מציעים אותם לי – אתם מרמים אותי, הלא כן? איך ייתכן שאתם לא יודעים שמה שאני נהנה ממנו היום הוא כל המנחות שעל המזבח שלי, ולא מה שהרווחתם בתמורה לעבודה הקשה ואז הצעתם לי? אתם למעשה מעזים לרמות אותי כך, ולכן איך ייתכן שאמחל לכם? איך ייתכן שאשא זאת עוד? נתתי לכם הכל. פתחתי הכל בפניכם, מילאתי את הצרכים שלכם ופקחתי את עיניכם, אך אתם מרמים אותי כך ומתעלמים ממצפונכם. הענקתי לכם הכל בחוסר אנוכיות, כך שאפילו שתסבלו, תזכו ממני בכל מה שהבאתי מהשמיים. אולם אין לכם שום מסירות כלל, ואפילו אם יש לכם תרומה זעירה, אתם מתחשבנים איתי לאחר מכן. תרומתכם לא תהיה שווה דבר בסופו של דבר, הלא כן? מה שנתתם לי הוא אך ורק גרגיר חול אחד, אבל מה שביקשתי מכם הוא טון זהב. אתם מתנהגים בחוסר היגיון, הלא כן? אני עובד בקרבכם. אין שום זכר למעשר שאני אמור לקבל, ועל אחת כמה וכמה אין זכר לקורבנות נוספים. יתרה מזאת, המעשר שמפרישים בני האדם יראי האל נחטף בידי הרשעים. כולכם מקבלים ממני דברים, הלא כן? כולכם עוינים כלפיי, הלא כן? כולכם משמידים את המזבח שלי, הלא כן? איך ייתכן שאדם כזה ייחשב לאוצר בעיניי? בני אדם כאלה הם חזירים וכלבים שאני מתעב, הלא כן? איך ייתכן שאתייחס למעשיכם הרעים כאל אוצר?

מתוך 'האופי שלכם כה עלוב!' ב'הדבר מופיע בבשר'

63. אני מאוד מעריך את בני האדם שלא מטפחים חשד לגבי אחרים ואת אלה שמקבלים את האמת ללא היסוס. לבני אדם כאלה אני דואג בקפידה, מכיוון שבעיניי הם בני אדם כנים. אם אתם מאוד ערמומיים מטבעכם, יש לכם לב זהיר וחשד לגבי כל דבר וכל אדם. לכן, אמונתכם בי בנויה על יסודות של חשד. אני לעולם לא אכיר באמונה מסוג זה, וללא אמונה אמיתית, אתם תתרחקו עוד יותר מאהבה אמיתית. אם אתם מסוגלים לפקפק באלוהים, ואם אתם עוסקים בספקולציות ביחס אליו כאוות נפשכם, אתם בהחלט בני האדם הערמומיים ביותר שיש. אתם מעלים ספקולציות שאלוהים יכול להיות כמו האדם: חוטא ללא מחילה, בעל אופי קטנוני, לא הוגן וחסר היגיון, נטול חוש צדק, הנוטה לטקטיקות זדוניות, בוגדני וערמומי, המקבל סיפוק מרוע וחושך וכיוצא בזה. הסיבה לכך שיש לאדם מחשבות כאלה היא משום שאין לו שום ידע לגבי אלוהים, הלא כן? אמונה כזו היא לא פחות מחטא! יתרה מזאת, ישנם אפילו בני אדם שמאמינים שאני שבע רצון מאלה שמתחנפים ומתרפסים בפניי, ושבני אדם שלא נוהגים כך לא יתקבלו בברכה בבית האל ואף לא יצליחו לשמור על מקומם בו. האם זה כל הידע שקיבלתם לאורך הדורות? האם זהו הדבר שרכשתם? הידע שלכם לגביי לא מסתכם באי-ההבנות הללו, אלא שהוא גם כולל את חילול רוחו של אלוהים והשמצת השמיים. זו הסיבה לכך שאני אומר שהאמונה הזו שלכם רק תגרום לכם לתעות יותר הרחק ממני ולהתנגד לי יותר.

מתוך 'כיצד להכיר את אלוהים על פני האדמה' ב'הדבר מופיע בבשר'

64. אי-אפשר להתייחס לאלוהים ולאדם כאל שווים. האדם לא מסוגל לתפוס ולהבין את מהותו ועבודתו של אלוהים. אם אלוהים לא היה עושה את עבודתו באופן אישי ולא היה מדבר בעולמו של האדם, האדם לעולם לא היה מסוגל להבין את רצון האל, וכך אלוהים לא היה מאשר אפילו את מי שהקדיש את כל חייו לאלוהים. בלי עבודתו של אלוהים, גם אם מעשיו של האדם יהיו טובים מאוד, לא תהיה לכך כל חשיבות, משום שמחשבותיו של אלוהים תמיד יהיו נעלות יותר ממחשבותיו של האדם, ומשום שהאדם לא מסוגל לתפוס את חוכמתו של אלוהים. לכן אני אומר שמי שכביכול "מבין בבירור" את אלוהים ועבודתו הוא חסר-תועלת, יהיר ובור. אסור לאדם להגדיר את עבודתו של אלוהים, יתרה מכך, אדם לא יכול להגדיר את עבודתו של אלוהים. בעיני אלוהים, האדם קטן מנמלה. אם כן, איך יוכל האדם לתפוס את עבודתו של אלוהים? אלה שתמיד אומרים "אלוהים לא עובד כך או אחרת" או "אלוהים הוא כך או אחרת" – האין הם יהירים? על כולנו לדעת שבני אדם, שהם בשר ודם, כולם הושחתו ע"י השטן. זהו אופיים להתנגד לאלוהים, והם לא באותה רמה של אלוהים, והם, על אחת כמה וכמה, לא יכולים לייעץ על עבודתו של אלוהים. האופן שבו אלוהים מכוון את האדם הוא עבודתו של אלוהים עצמו. האדם צריך להישמע לו, ואסור לו להחזיק השקפה כזו או אחרת, כי האדם אינו אלא אבק. מכיוון שאנחנו מנסים לחפש את אלוהים, אסור לנו לכפות את תפיסותינו על עבודת אלוהים ושיקוליו, ופחות מכל להשתמש בנטייתנו המושחתת להתנגד במכוון לעבודת אלוהים. בכך נהפוך לצוררי משיח, הלא כן? איך בני אדם כאלה יכולים לומר שהם מאמינים באלוהים? מכיוון שאנחנו מאמינים שיש אלוהים, ומכיוון שאנחנו רוצים לְרַצות אותו ולראות אותו, עלינו לחפש את דרך האמת, ועלינו לחפש דרך להיות תואמים לאלוהים. אסור לנו להתנגד לאלוהים בקשות עורף. מה יועילו מעשים כאלה?

מתוך ההקדמה ל'הדבר מופיע בבשר'

65. בני אדם רבים מתנגדים לאלוהים ומפריעים לעבודתה של רוח הקודש מפני שהם לא מכירים את עבודתו העשירה ומגוונת של אלוהים, ויתרה מכך, הם עושים זאת מפני שיש להם רק קמצוץ של ידע ודוקטרינה המאפשרים להעריך את עבודתה של רוח הקודש. האין זה כך? על אף שחוויותיהם של בני אדם כאלה הן שטחיות, הם יהירים ומפונקים באופיים והם בזים לעבודתה של רוח הקודש, מתעלמים מתפיסותיה של רוח הקודש ויתרה מזאת, הם משתמשים בטיעונים הישנים והשוליים שלהם כדי לאמת את עבודתה של רוח הקודש. הם גם מעמידים פנים ומאמינים לגמרי בהשכלתם ולמדנותם ומאמינים לגמרי שהם מסוגלים לנסוע ברחבי העולם. בני אדם כאלה הם אלה שרוח הקודש מתעבת ודוחה, הלא כן? הם יסולקו לפני העידן החדש, הלא כן? בני האדם המתייצבים בפני אלוהים ומתנגדים לו בגלוי הם אנשים עלובים וקצרי ראייה שבסך הכל מנסים להוכיח כמה הם נבונים, הלא כן? הם מנסים לכבוש את ה"אקדמיה" העולמית כשבידם רק ידע זעום על ספרי הקודש; הם מנסים להפוך את כיוון עבודתה של רוח הקודש ומשתדלים לגרום לה להתאים את עצמה להלך המחשבה שלהם עצמם כשהם יכולים ללמד בני אדם רק דוקטרינה שטחית; הם כל כך קצרי ראייה שהם מנסים לראות במבט חטוף אחד 6,000 שנים של עבודת האל. בני האדם האלה אינם ניחנים בשום היגיון! למעשה, ככל שבן אדם מכיר את אלוהים יותר טוב, כך הוא פחות ממהר למתוח ביקורת על עבודתו. יתר על כן, בן אדם כזה ממעט לדבר על הכרתו את עבודת האל כיום, אך הוא הביקורת שלו לא נחפזת. ככל שבני אדם מכירים פחות את אלוהים, כך הם יותר יהירים ובעלי ביטחון עצמי מופרז יותר וכך הם מצהירים יותר הצהרות מיותרות על הווייתו של אלוהים. עם זאת, הם מדברים רק על תיאוריה ולא מציעים הוכחות אמיתיות. בני אדם כאלה הם חסרי כל ערך. בני אדם שרואים בעבודתה של רוח הקודש משחק הם קלי דעת! בני אדם שלא נזהרים כשהם נתקלים בעבודה החדשה של רוח הקודש, שמדברים ללא הרף, שממהרים למתוח ביקורת, שמשלחים רסן מהאינסטינקט הטבעי שלהם להתכחש לנכונותה של עבודתה של רוח הקודש וכן מעליבים אותה ומחללים את קדושתה – בני אדם כה גסי רוח אינם מבינים כהוא זה את עבודתה של רוח הקודש, הלא כן? יתרה מזאת, האין הם יהירים, גאוותנים מטבעם ובלתי ניתנים לשליטה? אפילו אם יום יבוא ובני האדם האלה יקבלו את עבודתה החדשה של רוח הקודש, אלוהים עדיין לא יסבול אותם. לא רק שהם מזלזלים במי שעובד עבור אלוהים, אלא שהם גם מחללים את קדושתו של אלוהים עצמו. בני אדם פזיזים כאלה לא יזכו למחילה, ובין שבעידן הזה ובין שבעידן הבא, הם ירקבו בגיהינום לנצח נצחים! בני אדם גסי רוח ומפונקים כאלה מעמידים פנים שהם מאמינים באלוהים וככל שהם ממשיכים לעשות זאת, כך סביר יותר שהם פוגעים בצווים המנהליים של אלוהים. כל בני האדם היהירים האלה שהם חסרי מעצורים מיסודם ומעולם לא נשמעו לאיש צועדים בנתיב הזה, הלא כן? הם מתנגדים לאלוהים כל יום ביומו, מתנגדים לאלוהים שהוא תמיד חדש ולעולם אינו ישן, הלא כן?

מתוך 'הכרת שלושת השלבים של עבודת האל היא הנתיב להכרת האל' ב'הדבר מופיע בבשר'

66. דעו לכם שאתם מתנגדים לעבודתו של אלוהים או משתמשים בתפיסות שלכם עצמכם כדי למדוד את העבודה של ימינו משום שאתם לא מכירים את עקרונות עבודתו של אלוהים ומשום שאתם לא מתייחסים במספיק רצינות לעבודתה של רוח הקודש. התנגדותכם לאלוהים והפרעתכם לעבודתה של רוח הקודש נובעות מתפיסותיכם ומהיהירות הטבעית שלכם. הן לא נגרמות מכך שעבודתו של אלוהים מוטעית אלא משום שאתם יותר מדי מרדנים מטבעכם. לאחר שבני אדם מסוימים מוצאים את אמונתם באלוהים, הם אפילו לא יכולים לומר בוודאות מהיכן הגיע האדם, אך הם מעזים לשאת נאומים בפומבי שבהם הם אומדים את הדברים הטובים והרעים בעבודתה של רוח הקודש. והם אפילו מתחצפים, מעבירים ביקורת ומטיפים לשליחים שמחזיקים בעבודתה החדשה של רוח הקודש. אנושיותם נחותה מדי ואין להם אפילו טיפה אחת של היגיון. יבוא יום שבו עבודתה של רוח הקודש תדחה בני אדם כאלה והם יישרפו באש הגיהינום, הלא כן? הם לא מכירים את עבודת האל, אך במקום זאת הם מבקרים את עבודתו וגם מנסים להורות לאלוהים איך לעבוד. איך ייתכן שבני אדם חסרי היגיון כאלה יכירו את אלוהים? האדם מתחיל להכיר את אלוהים במהלך התהליך שבו הוא מחפש אותו וחווה אותו. הוא לא מתחיל להכיר את אלוהים באמצעות הנאורות של רוח הקודש בכך שהוא מבקר את אלוהים מתוך גחמה. ככל שבני אדם מכירים את אלוהים באופן יותר מדויק, כך הם פחות מתנגדים אליו. בניגוד לכך, ככל שבני אדם פחות מכירים את אלוהים, כך סביר יותר שהם יתנגדו אליו. תפיסותיכם, טבעכם הישן והאנושיות, האופי וההשקפה המוסרית שלכם הם ה"הון" שבאמצעותו אתם מתנגדים לאלוהים, וככל שאתם יותר מושחתים, שפלים ונחותים, כך אתם יותר אויבים של אלוהים. מי שמחזיק בתפיסות מצערות וניחן בטבע יהיר עוין את אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם אפילו יותר, ובני אדם כאלה הם צוררי המשיח. אם תפיסותיכם לא יתוקנו, הן תמיד יהיו נגד אלוהים, לעולם לא תוכלו להיות תואמים לאלוהים ותמיד תהיו נפרדים ממנו.

מתוך 'הכרת שלושת השלבים של עבודת האל היא הנתיב להכרת האל' ב'הדבר מופיע בבשר'

67. אל תחשבו שאתם מבינים הכל. אני אומר לכם שלא די בכל מה שראיתם וחוויתם כדי להבין ולו אלפית מתוכנית הניהול שלי. אם כן, מדוע אתם כה יהירים? לא די במעט הכישרון ובידע המזערי שיש לכם כדי לשמש בעבודתו של ישוע אפילו שנייה אחת! כמה חוויות יש לכם באמת? הדברים שראיתם וכל הדברים ששמעתם בימי חייכם, וכן הדברים שדמיינתם מעטים מהעבודה שאני עושה ברגע אחד! מוטב שלא תיטפלו לזוטות ושלא תחפשו פגמים. בלי קשר לשאלה כמה יהירים תהיו, אתם עדיין ברואים ששווים פחות מנמלים! כל תכולת בטנכם קטנה מתכולת בטנה של נמלה! אל תחשבו שמכיוון שחוויתם חוויות מסוימות ונעשיתם בכירים, אתם יכולים לדבר ולפעול בהתנשאות בלתי מרוסנת. החוויות והבכירות שלכם נובעות מהדברים שאמרתי, הלא כן? האם אתם מאמינים שקיבלתן אותן תמורת עבודתכם ועמלכם? כיום, אתם רואים את התגלמותי, וכתוצאה מכך אתם מתמלאים בהשקפות כה עשירות שאתם מפיקים מהן אינספור תפיסות. לולא ההתגלמות שלי, אפילו אם היו לכם כישרונות יוצאי דופן, לא היו לכם השקפות כה רבות. והרי מההשקפות האלה נבעו התפיסות שלכם, הלא כן? לולא הפעם הראשונה שבה ישוע התגלם כבשר ודם, מה הייתם יודעים על ההתגלמות? רק בזכות מה שאתם יודעים לגבי ההתגלמות הראשונה, אתם מעזים למתוח ביקורת במצח נחושה על ההתגלמות השנייה, הלא כן? מדוע אתם בוחנים אותה בקפידה במקום להיות חסידים ממושמעים? כשתיכנסו לתוך הזרם הזה ותתייצבו בפני אלוהים בהתגלמותו, האם הוא יתיר לכם לבחון זאת? אתם רשאים לחקור את ההיסטוריה המשפחתית שלכם, אך אם תנסו לחקור את "ההיסטוריה המשפחתית" של אלוהים, האם אלוהים של ימינו יתיר לכם לערוך מחקר כזה? אתם עיוורים, הלא כן? אתם ממיטים על עצמכם בוז, הלא כן?

מתוך 'שתי ההתגלמויות משלימות את חשיבותה של ההתגלמות' ב'הדבר מופיע בבשר'

68. מה השיטה הראויה ביותר לעיסוק בנתיב של היום? כאיזו דמות עליכם לראות את עצמכם בעיסוקכם? עליכם לדעת כיצד להתמודד עם כל דבר שקורה לכם כעת, בין שמדובר בניסיונות או בסבל, בייסורים חסרי רחמים או בקללות – עליכם לשקול את כל הדברים האלה בקפידה. מדוע אני אומר זאת? משום שאחרי הכל, מה שקורה לכם הוא רצף של ניסיונות קצרים. אולי הדבר לא גורם לכם ללחץ נפשי רב כעת, ולכן אתם מניחים לדברים פשוט לשוט על פניכם ולא מתייחסים אליהם כאל עושר יקר ערך למען עיסוקכם בהתקדמות. אתם יותר מדי חסרי זהירות! אתם למעשה מקבלים את העושר יקר הערך הזה כעננים המרחפים לנגד עיניכם, ואתם לא נוצרים בלבכם את מפחי הנפש קצרי הטווח האלה אשר נדמה שלא מקשים עליכם במיוחד. אתם פשוט משקיפים בקור רוח ולא נותנים לדברים להיכנס ללבכם, אלא רק רואים בהם מחסומים שנתקלים בהם מדי פעם בפעם. אתם כל כך שחצנים! אתם פשוט מאמצים גישה מלאת בוז כלפי כל מתקפה עזה ורוגשת שפוקדת אתכם, ולפעמים אתם אפילו מחייכים בקרירות וחושפים סבר פנים של אדישות. זאת משום שמעולם לא חשבתם מדוע אתם שוב ושוב סובלים כאלה "פורענויות". האם ייתכן שאני עד כדי כך לא הוגן עם בני האדם? האם אני רק נטפל לפגמים קטנים שלכם? על אף שחשיבתכם לא רצינית כפי שתיארתי אותה, ההתנהגות הרוגעת הזו מבטאת את העולם הפנימי של לבכם באופן מלא חיים. מיותר לומר שמה שנסתר בעומקי לבכם אינו אלא עלבונות חסרי התחשבות וגוונים אינסופיים של צער שכמעט אף אחד מלבדכם לא יכול לראות. זאת משום שסבלתם ניסיונות כאלה שאתם חשים שהם כל כך לא הוגנים, ולכן אתם משליכים כך עלבונות. משום הניסיונות האלה, אתם מרגישים שהעולם כה שומם, ולכן אתם מלאים במרה שחורה. אתם לא רואים במכה אחר מכה ובהטלת משמעת אחרי הטלת משמעת כהגנה הטובה ביותר, אלא שאתם רואים בהן פרובוקציות בלתי סבירות מהשמיים או עונשים ראויים עבורכם. אתם כה בורים! אתם כיסיתם את הזמנים הטובים ביותר בחשכה, ללא רחמים, ואתם רואים את כל הניסיונות היפהפיים החוזרים והנשנים כמתקפות אויב. אתם לא מסוגלים להתאים את עצמכם לסביבה, ויתרה מזאת, אתם לא מוכנים להתאים את עצמכם. זאת משום שאתם לא מוכנים לזכות בדבר מהייסורים החוזרים והנשנים, שאתם רואים כאכזריים. אתם לא מחפשים או ומגששים, ואתם נכנעים לרצון שמיים – יעדכם הסופי הופך למיקומכם הנוכחי. הייסורים שאתם רואים כאכזריים לא שינו את לבכם כלל ולא חדרו אל לבכם. במקום זאת, הם רק פצעו אותו. אתם רק רואים את "הייסורים האכזריים" האלה כאויב בחיים האלה, אך לא זכיתם בדבר. אתם כל כך צדקנים! נדיר שאתם סבורים שאתם עוברים ניסיונות כאלה משום שאתם כה מתועבים. במקום זאת, אתם סבורים שאתרע מזלכם, ויתרה מזאת, אתם אומרים שאני תמיד נטפל לפגמים קטנים שלכם. עד עתה, כמה אתם מבינים באמת ממה שאני אומר וממה שאני עושה? אל תחשבו שאתם גאונים מלידה שכמעט שייכים לשמיים ומיתמרים מעל הארץ. אתם לא חכמים מבני אדם אחרים, ואפשר אפילו לומר שאתם אווילים באופן חמוד שכזה בהשוואה לבני אדם בני דעת אחרים על פני האדמה, משום שאתם כה מלאים בעצמכם. מעולם לא תפסתם כלל עד כמה אתם נחותים. נדמה שכל הדברים שאני עושה בהירים לכם כשמש. האמת היא שאתם לא בני אדם בני דעת כהוא זה. הסיבה לכך היא שאין לכם מושג מה אני עתיד לעשות, ושאתם יודעים אפילו פחות מכך מה אני עושה בימים אלה. זו הסיבה לכך שאני אומר שאתם פשוט לא יכולים להשתוות לחקלאי ותיק שלא מבין את החיים האנושיים אך מסתמך על ברכות משמיים למען החקלאות. אתם כל כך מזלזלים בחיים שלכם עצמכם ואתם לא יודעים מה המוניטין שלכם עצמכם ומכירים את עצמכם עוד פחות מזה. אתם יותר מדי "יהירים ומתנשאים"! אני באמת מודאג מהאופן שבו נערי שעשועים או גבירות עדינות כמותכם יהיו מסוגלים לעמוד בהתקפות של רוחות וגלים רבים וסוערים יותר. לנערי השעשועים האלה לא אכפת כלל מהסביבה שהם נקלעו אליה כעת. נדמה שזה עניין פעוט – הם לא מתייחסים לדברים האלה כלל. הם לא שליליים והם לא רואים בעצמם עלובים. במקום זאת, הם עדיין מטיילים להנאתם ופוסעים ברחבי ה"שדרות" תוך שהם מנפנפים על עצמם במניפה. ל"אישים" האלה שלא לומדים ולא יודעים דבר אין מושג מדוע אני אומר להם את הדברים האלה. הם רק יודעים שיש להם מבט מעט נועז בעיניים, ולאחר מכן, דרכיהם הרעות לא משתנות. לאחר שהם עוזבים, הם ממשיכים להשתולל בעולם ולהתייהר ולרמות. הבעת פניכם משתנה במהירות רבה מדי – אתם עדיין מוליכים אותי שולל כך. אתם כל כך חצופים! והגבירות העדינות הצעירות האלה באמת מגוחכות. הן שומעות את האמירות הבהולות שלי, הן רואות את הסביבה שהן שרויות בה, והן לא יכולות שלא להזיל דמעות. הן מעוותות את גופן כאילו הן מנסות להיות שובות לב. זה כל כך דוחה! הגבירה רואה את שיעור קומתה שלה ושוכבת במיטה ונשארת שם, ובוכה ללא מעצורים, כמעט כאילו היא עומדת להיחנק. מהמילים האלה, היא רואה את הילדותיות והעליבות שלה, ולאחר מכן, היא עולה על גדותיה בשליליות. היא בוהה באוויר, ואין אור בעיניה. היא לא מתלוננת, והיא לא שונאת אותי – היא פשוט כל כך שלילית עד כדי כך שהיא אפילו לא זזה. היא גם לא לומדת ולא יודעת דבר. לאחר שהיא נפרדת ממני, היא שוב מתבדחת וצוהלת, והצחוק הזה שנשמע כמו פעמוני כסף הוא ממש כמו "נסיכת פעמוני כסף". בעת ובעונה אחת, הן גם שבריריות מדי וגם חסרים להן רחמים עצמיים! כולכם, הסחורה הפגומה בקרב בני האנוש – יותר מדי חסרה לכם אנושיות! אתם לא יודעים אהבה עצמית או הגנה עצמית מה הן, אתם לא מבינים מהו היגיון, אתם לא מחפשים את הדרך האמיתית או אוהבים את האור האמיתי, ואתם במיוחד לא יודעים כיצד לנצור את עצמכם בלבכם. פעם אחר פעם, דחקתם את דברי ההוראה שלי לשולי דעתכם, ואפילו השתמשתם בהם כבידור בזמן הפנאי שלכם. תמיד השתמשתם בהם כקמיע משל עצמכם. כשהשטן מאשים אתכם, אתם פשוט מתפללים מעט. כשאתם שליליים, אתם ישנים, וכשאתם שמחים, אתם מתרוצצים בשיגעון. כשאני נוזף בכם, אתם מנידים בראשכם וקדים קידה, אך כשאתם עוזבים אותי, אתם צוחקים בפראות. מבין בני האדם, אתם תמיד הרמים ביותר, ומעולם לא חשבתם על עצמכם כשחצנים ביותר. אתם תמיד יהירים ומתנשאים, מרוצים מאוד מעצמכם וגאוותנים באופן מדהים. איך ייתכן ש"גבר צעיר", "גבירה צעירה", "אדון" או "גבירה" שלא לומדים ולא יודעים דבר יתנהגו אל דבריי כאל אוצר יקר? אשאל אתכם מעבר לזה – מה באמת למדתם מדבריי ומעבודתי כל הזמן הזה? התכסיסים שלכם חכמים יותר? בשרכם ודמכם מתוחכמים יותר? גישתכם כלפיי יותר מלאת בוז? אומר לכם בכנות: העבודה הרבה הזו שלי למעשה הגבירה את האומץ שלכם, שהיה בעבר כזה של עכבר. הפחד שלכם ממני פוחת מדי יום ביומו מפני שאני רחום מדי. מעולם לא השתמשתי בשיטות אלימות כדי להעניש את הבשר שלכם. ייתכן שאני מדבר בחומרה בעיניכם, אך רוב הזמן, אני מקבל אתכם בחיוך ובקושי מותח עליכם ביקורת פנים אל פנים. ובמיוחד משום שאני תמיד מתחשב בחולשות שלכם, הגענו למצב שבו אתם מתייחסים אליי כפי שהנחש מתייחס אל החקלאי טוב הלב. אני באמת מעריך את כישרונם של בני האדם לאמוד את הזולת בקפידה – זה בהחלט כישרון יוצא דופן ומדהים! אני אגיד לכם את האמת. לא חשוב אם יש לכם לב מלא יראה כיום. אני לא מודאג או חרד, אך גם אספר לכם שאתם, ה"גאונים", שלא לומדים ולא יודעים דבר, תיהרסו בסופו של דבר משום החוכמה הקטנונית של ההערצה העצמית שלכם. אתם תהיו אלה שיסבלו, ואתם תהיו אלה שיחוו ייסורים. לא אשתטה ואמשיך ללוות אתכם אל הגיהינום כדי להמשיך לסבול, משום שאתם ואני לא שייכים לאותו סוג. אל תשכחו שאתם ברואים שקיללתי, ואשר אני מלמד אותם ומושיע אותם. אין בכם דבר שאני כמה אליו. בלי קשר לתזמון של העבודה שלי, אני לא סובל מתמרונים מצד אף אדם, אירוע או דבר. אפשר לומר שהגישה שלי לאנושות ותפיסתי אותה תמיד נותרו בעינן. אתם לא מוצאים חן בעיניי כלל, מפני שאתם לוואי של הניהול שלי. בשום אופן אין לכם חוזקות רבות יותר מאלה של שום דבר אחר. אני ממליץ לכם תמיד לזכור שאתם לא יותר מברואים! אף על פי שאתם חיים איתי, עליכם לדעת את מעמדכם ולא לחשוב שאתם מרוממים יותר מדי. אפילו אם אני לא מותח עליכם ביקורת או מטפל בכם, ואפילו אם אני מקבל אתכם בחיוך, זו לא הוכחה לכך שאני ואתם שייכים לאותו סוג. עליכם לדעת שאתם מחפשים את האמת, ושאתם עצמכם לא האמת! עליכם להשתנות בהתאם לדבריי בכל עת – אסור לכם לחמוק מזה. אני מציע לכם ללמוד משהו בעודכם בעיצומי הזמנים המופלאים האלה, בזמן שההזדמנות הנדירה הזו כאן, ולא לנסות להונות אותי. אתם לא צריכים להשתמש בחנופה כדי להונות אותי. חיפושכם אותי לא נועד רק למעני – הוא נועד למענכם!

מתוך 'בני האדם שלא לומדים דבר ולא יודעים דבר אינם אלא חיות, הלא כן?' ב'הדבר מופיע בבשר'

69. לאמיתו של דבר, האדם שממלא את חובתו מגשים את כל מה שטמון בחובו של האדם, כלומר כל מה שהאדם מסוגל לו. כך מתמלאת חובתו. במהלך שירותו, מגרעותיו של האדם פוחתות בהדרגה באמצעות הניסיון המצטבר והתהליך של השיפוט שהוא חווה. מגרעותיו של האדם לא משבשות את חובתו או משפיעות עליה. מי שמפסק לשרת או נרתע ונסוג מתוך פחד מהמגרעות שעלולות להיות בשירות הוא גדול הפחדנים. אם האדם לא יכול להביע את שעליו הביע במהלך השירות, או אם הוא לא יכול להשיג את מה שאפשרי עבורו, ובמקום זאת הוא משתטה ויוצא ידי חובה, הרי שהוא איבד את התפקיד שצריך להיות ליציר נברא. אדם כזה נחשב לאפס מאופס, לבינוני, לחסר תועלת ולבזבוז של מקום. איך ייתכן שאדם כזה יתכבד בתואר של יציר נברא? האין הוא ישות מושחתת שנוצצת כלפי חוץ אך רקובה מבפנים? אם בן אדם קורא לעצמו אל, אבל הוא לא מסוגל להביע את הוויית האלוהיות, לעשות את עבודתו של אלוהים עצמו או לייצג את אלוהים, הרי שאין ספק שהוא לא האל. זאת משום שאין לו מהות האל, ואין בו הדברים שאלוהים יכול להשיג מעצם מהותו. אם האדם מאבד את מה שביכולתו להשיג, הוא כבר לא יכול להיחשב לאדם, והוא לא ראוי לעמוד בפני האל כיציר נברא ולשרת אותו. יתר על כן, הוא לא ראוי לקבל את חסדו של אלוהים, את השגחתו או את הגנתו, והוא לא ראוי להפוך מושלם על ידי אלוהים. רבים שאיבדו את אמונו של אלוהים מאבדים בהמשך גם את חסדו. לא רק שהם לא סולדים מעבירותיהם, אלא שהם מפיצים במצח נחושה את הרעיון שדרכו של אלוהים לא נכונה. והמרדנים האלה שוללים אפילו את קיומו של אלוהים. איך ייתכן שאדם מרדני כזה יזכה ליהנות מחסדו של אלוהים? בני אדם שכשלו במילוי חובתם היו מרדנים מאוד כלפי אלוהים, וחובם אליו רב. עם זאת, הם מסתובבים במקום וגוערים שאלוהים טועה. איך ייתכן שבן אדם כזה יהיה ראוי להפוך מושלם? האין זה מבשר שבן האדם הזה יסולק וייענש? בן אדם שלא ממלא את חובתו כלפי אלוהים אשם בפשע המתועב ביותר שאפילו המוות הוא לא עונש הולם עבורו, ובכל זאת האדם מעז להתווכח עם אלוהים ולהשוות את עצמו אליו. מה הערך של הפיכת אדם כזה למושלם? אם האדם נכשל במילוי חובתו, עליו להרגיש אשם וחייב. עליו לבוז לחולשתו ולחוסר התועלת שלו, למרדנותו ולשחיתותו. יתרה מכך, עליו להקריב את חייו ואת דמו לאלוהים. רק אז הוא יהיה יציר נברא שאוהב את אלוהים באמת, ורק בן אדם כזה ראוי ליהנות מברכותיו והבטחותיו של אלוהים, וראוי לכך שאלוהים יהפוך אותו למושלם. ומה עם רובכם? כיצד אתם מתייחסים לאל החי בקרבכם? כיצד מילאתם את חובתכם כלפיו? האם עשיתם את כל מה שנקראתם לעשות, אפילו להקריב את חייכם? מה הקרבתם? האם לא קיבלתם ממני הרבה? האם אתם מסוגלים להבדיל? כמה אתם נאמנים לי? כיצד שירתם אותי? ומה לגבי כל מה שהענקתי לכם ועשיתי למענכם? האם הבאתם את כל זה בחשבון? האם כולכם שקלתם והשוואתם זאת באמצעות המצפון המועט שיש בכם? מי ימצא ערך בדבריכם ובמעשיכם? האם ייתכן שהקרבה זעומה כזו מצדכם שקולה לכל מה שהענקתי לכם? אין לי ברירה אחרת והייתי מסור אליכם בכל לבי, ולמרות זאת אתם נוטרים בלבכם הסתייגויות מרושעות לגביי ולבכם חצוי. זו כל חובתכם וזה תפקידכם היחידי, הלא כן? האם אתם לא יודעים שכלל לא מילאתם את חובתכם כיצירים נבראים? כיצד ניתן להחשיב אתכם ליצירים נבראים? האם אתם לא יודעים בבירור מה אתם מבטאים ומביאים לידי ביטוי? נכשלתם במילוי חובתכם, ובכל זאת אתם שואפים לזכות ברחמיו ובחסדו השופע של אלוהים. חסד כזה לא נועד לבני אדם כה חסרי ערך ושפלים כמותכם, אלא לאלה שלא מבקשים דבר ומקריבים הקרבות ברצון. בני אדם כמוכם, אפסים מאופסים ובינוניים, לא ראויים כלל ליהנות מחסדי שמיים. כל ימיכם יהיו רק קשיים ועונש אינסופי! אם אתם לא יכולים להיות נאמנים לאלוהים, גורלכם נחרץ לסבול. אם אתם לא יכולים לתת דין וחשבון לדבריי ולעבודתי, מנת חלקכם תהיה עונש. החסד, הברכות, והחיים הנפלאים במלכות השמיים לא יהיו קשורים אליכם כלל. זהו הסוף הראוי לכם והוא פרי מעשיכם!

מתוך 'ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו וחובת האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'

70. כעת, בואו נסתכל על הפסוק הבא: "ואני אומר לכם שבמקום הזה יש דבר שהוא גדול מן המקדש. אך אילו ידעתם מה פירוש הדבר 'כי חסד חפצתי ולא-זבח', לא הייתם מרשיעים את החפים מפשע. שהרי בר האנוש הוא אדון השבת" (מתי י"ב 6-8). למה מתייחסת כאן המילה "מקדש"? במילים פשוטות, "מקדש" מתייחס לבניין גבוה ומפואר, ובעידן החוק, בית המקדש היה המקום שבו הכוהנים עבדו את אלוהים. כשהאדון ישוע אמר, "במקום הזה יש דבר שהוא גדול מן המקדש," למי מתייחסת המילה "מקום"? ברור שהמילה "מקום" מתייחסת לאדון ישוע בעצמו, משום שרק הוא היה גדול מן המקדש. מה אמרו המילים הללו לאנשים? הן אמרו לאנשים לצאת מהמקדש – אלוהים כבר יצא ולא עבד בו יותר, לכן על האנשים לחפש אחר עקבותיו של אלוהים מחוץ לבית המקדש וללכת בעקבותיו בעבודתו החדשה. הרקע לאמירה הזו של האדון ישוע היה שתחת החוק, אנשים החלו לראות את בית המקדש כדבר גדול יותר מאלוהים עצמו. כלומר אנשים עבדו את בית המקדש במקום לעבוד את אלוהים. לכן האדון ישוע הזהיר אותם לא לעבוד אלילים, אלא לעבוד את אלוהים, משום שהוא עליון. לפיכך, הוא אמר: "כי חסד חפצתי ולא-זבח." ברור שבעיני האדון ישוע, מרבית האנשים תחת החוק לא עבדו יותר את יהוה אלוהים, אלא פשוט ביצעו את התהליך של הקרבת קורבנות, והאדון ישוע קבע שהתהליך הזה היה עבודת אלילים. עובדי האלילים הללו היו ראו את בית המקדש כדבר גדול ונשגב יותר מאלוהים. בלבם היה רק בית המקדש, ולא אלוהים. ואילו הם איבדו את בית המקדש, הם היו כאילו מאבדים את מקום מגורם. בלי בית המקדש, לא היה להם מקום לעבוד את אלוהים ולהקריב את קורבנותיהם. מקום מגורם, לכאורה, הוא המקום שבו הם פעלו תחת נס עבודת יהוה אלוהים, מה שאפשר להם להישאר בבית המקדש ולקיים את ענייניהם שלהם. קורבנותיהם לכאורה היו רק לשם עיסוקיהם האישיים המבישים במסווה של קיום עבודתם בבית המקדש. זו הייתה הסיבה לכך שאנשים באותו הזמן ראו את בית המקדש כגדול יותר מאלוהים. מכיוון שהם השתמשו בבית המקדש ככיסוי, ושהם השתמשו בקורבנות כמסווה לרמאות כנגד אנשים וכנגד אלוהים, האדון ישוע אמר זאת כדי להזהיר אנשים. אם תיישמו את הדברים הללו ביחס להווה, הם עדיין תקפים וענייניים באותה מידה. על אף שאנשים כיום חוו עבודה שונה של אלוהים בהשוואה לאנשים בעידן החוק, מהות הטבע שלהם נותרה דומה. בהקשר של העבודה היום, אנשים עדיין עושים אותו סוג של דברים כמו "בית המקדש גדול מאלוהים". לדוגמה, אנשים רואים את מילוי חובותיהם כתפקידם. הם רואים בנשיאת עדות על אלוהים ובמאבק בתנין הגדול האדום כאש תנועות פוליטיות להגנה על זכויות אדם, על הדמוקרטיה ועל חירות. הם מנצלים את חובתם כדי להשתמש בכישוריהם לטובת הקריירות שלהם, אך מבחינתם, יראת אל והישמרות מרע הם רק פיסות דוקטרינה שעליהם לציית להן, וכן הלאה. האין ההתבטאויות האלה מצד בני האדם למעשה זהות ל"בית המקדש גדול מאלוהים"? אלא שלפני אלפיים שנה, אנשים קיימו את ענייניהם הפרטיים בבית המקדש הגשמי, אך כיום, אנשים מקיימים את ענייניהם הפרטיים במקדשים בלתי מוחשיים. אותם אנשים הנוצרים את החוקים רואים בהם דבר מה גדול מאלוהים. אותם אנשים שאוהבים מעמד רואים בו גדול מאלוהים. אותם אנשים שאוהבים את הקריירות שלהם רואים בהן גדולות מאלוהים, וכן הלאה. משום כל התבטאויותיהם אני אומר: "אנשים מהללים את אלוהים כגדול מכל בדבריהם, אך בעיניהם הכל גדול יותר מאלוהים." זאת מכיוון שברגע שבהיותם חסידים של אלוהים, נקרית הזדמנות בדרכם של אנשים להציג את כישרונותיהם שלהם, או לנהל את ענייניהם שלהם או את הקריירה שלהם, הם מתרחקים מאלוהים ושוקעים בקריירות שהם אוהבים. באשר למה שאלוהים הפקיד בידיהם ובאשר לרצונו, הדברים הללו הושלכו זה מכבר. בתרחיש הזה, מה ההבדל בין האנשים הללו לבין אלה שניהלו את עסקיהם בתוך בית המקדש לפני אלפיים שנה?

מתוך 'עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג'' ב'הדבר מופיע בבשר'

71. אנשים רבים מאחוריי חומדים את ברכת המעמד הגבוה. הם מאביסים את עצמם במזון, אוהבים לישון ומסבים את כל תשומת לבם לבשרם, ותמיד חוששים שאין דרך להימלט מהבשר. הם לא ממלאים את תפקידם הרגיל בכנסייה. הם אוכלי חינם, או שהם גוערים באחיהם ובאחיותיהם בשימוש בדבריי. הם מתנשאים מעל הזולת ומתעמרים בו. בני האדם האלה חוזרים ואומרים שהם ממלאים את רצון האל, ותמיד אומרים שהם מקורבים של אלוהים – האין זה מגוחך? אם אתם מונעים מהמניעים הנכונים אך אתם לא יכולים לשרת לפי רצון האל, הרי שאתם משתטים. אולם אם המניעים שלכם לא נכונים אך אתם בכל זאת אומרים שאתם משרתים את אלוהים, הרי שאתם מתנגדים לאלוהים, ואלוהים צריך להעניש אתכם! אין לי שום אהדה לבני אדם כאלה! הם אוכלי חינם בבית האל, והם תמיד חומדים את הנאות הבשר, ולא מתחשבים כלל בענייניו של אלוהים. הם תמיד מחפשים את מה שטוב להם ולא מתייחסים לרצון האל. רוח האל לא מסתכלת במעשיהם. הם תמיד מתמרנים תמרונים וזוממים מזימות נגד אחיהם ואחיותיהם, והם דו-פרצופיים, כמו שועל בכרם הגונב ענבים ורומס את הכרם. האם ייתכן שבני אדם כאלה יהיו מקורביו של אלוהים? האם אתם כשירים לקבל את ברכות האל? אתם לא לוקחים שום אחריות על החיים שלכם ועל הכנסייה. האם אתם כשירים לקבל את התפקיד שאלוהים מטיל עליכם? מי יעז לסמוך על בני אדם כמוכם? כשאתם משרתים כך, האם אלוהים יעז להפקיד בידכם משימה גדולה יותר? אתם מעכבים את העניינים, הלא כן?

מתוך 'איך לשרת בהרמוניה עם רצון האל' ב'הדבר מופיע בבשר'

72. אנושות אכזרית, ברוטלית! המזימות והתחבולות, המאבק אחד עם השני, המרדף אחר מוניטין ועושר, הטבח ההדדי – מתי כל זה ייגמר? אלוהים דיבר מאות אלפי מילים, אך אף לא אחד התעשת. הם פועלים למען משפחותיהם, ובניהם ובנותיהם, למען הקריירה שלהם, שאיפותיהם, מעמדם, יהירותם וכספם, למען בגדים, מזון והבשר – מיהו זה שמעשיו באמת למען אלוהים? גם בקרב אלה שמעשיהם הם למען אלוהים, רק מתי מעט מכירים את אלוהים. כמה אנשים אינם פועלים למען האינטרסים שלהם עצמם? כמה לא מדכאים ומפלים אחרים למען שימור המעמד שלהם? לפיכך, נגזר על אלוהים גזר דין מוות בעל כורכו פעמים אין ספור; שופטים ברבריים רבים מספור גזרו את דינו של אלוהים ושוב צלבו אותו. כמה בני אדם יכולים באמת להיקרא צדיקים משום שהם פועלים באמת למען אלוהים?

מתוך 'על הרשעים להיענש' ב'הדבר מופיע בבשר'

73. האם אי-פעם הבנתם מה אתם עושים היום? כלומר, משתוללים ברחבי העולם, זוממים זה נגד זה, מוליכים שולל איש את רעהו, מתנהגים בבוגדניות, בסודיות וללא בושה, לא יודעים את האמת, מתאפיינים בשחיתות ובהונאה, מנהיגים חנופה, רואים בעצמכם כנכונים וטובים יותר מהזולת, ניחנים ביהירות ופועלים בפראות, כמו חיות פרא, ובקשיחות, כמו מלך החיות – האם זה צלמו של בן אנוש? אתם חצופים וחסרי היגיון. מעולם לא התייחסתם אל דברי כאל אוצר, אלא אימצתם גישה מלאת בוז. כך, מהיכן יבואו הישגים, חיים אנושיים אמיתיים ותקוות יפהפיות? האם הדמיון הראוותני שלכם באמת יחלץ אתכם בלוע הטיגריס? האם הוא באמת יחלץ אתכם מהאש הבוערת? האם הייתם נופלים עד למיקומכם הנוכחי אילו באמת התייחסתם לעבודתי כאל אוצר שלא יסולא בפז? האם ייתכן שבאמת לא ניתן לשנות את גורלכם? האם אתם מוכנים למות עם חרטה כזו?

מתוך 'מהותו וזהותו של האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'

74. כל אחד מכם עלה לגבהים הרמים ביותר של ההמון. עליתם והפכתם לאבותיהם של בני האדם בהמון. אתם שרירותיים במיוחד, ואתם מתפרעים בקרב כל הרמשים המחפשים מקום לנוח ומנסים לטרוף את הרמשים שקטנים מכם. אתם מרושעים וזדוניים בלבכם, ואתם עולים על רוחות הרפאים ששקעו אל המצולות. אתם חיים בתחתית ערימת הזבל ומפריעים לרמשים לכל אורכה ורוחבה כך שלא תהיה להם מנוחה, ואתם נאבקים זה בזה לזמן מה ואז נרגעים. אתם עדיין לא יודעים מה מהמעמד שלכם, אך אתם בכל זאת נאבקים זה בזה בערימת הזבל. מה אתם יכולים להשיג מהמאבק הזה? אם באמת היה לכם לב מלא יראה כלפיי, איך ייתכן שהייתם יכולים להיאבק זה בזה מאחורי גבי? גם אם מעמדכם רם, אתם בכל זאת תולעים קטנות ומצחינות בזבל, הלא כן? האם תהיו מסוגלים להצמיח כנפיים ולהפוך ליונת שלום ברקיע?

מתוך 'כשעלי השלכת ישובו לשורשיהם, אתם תתחרטו על כל הדברים הרעים שעשיתם' ב'הדבר מופיע בבשר'

75. הדבר הטוב ביותר בשבילכם יהיה להשקיע מאמץ רב יותר בהכרת העצמי. מדוע לא מצאתם חסד בעיני אלוהים? מדוע הטבע שלכם כה נתעב בעיניו? מדוע דבריכם מעוררים סלידה בעיניו? מדוע הדיבור שלכם מעורר את תיעובו? ברגע שמפגינים מעט נאמנות, אתם משבחים את עצמכם ודורשים גמול על התרומה המועטה שלכם. אתם מתנשאים על אחרים בכל עת שאתם מראים שמץ ציות, ואתם בזים לאלוהים ברגע שאתם מבצעים משימה זערורית כלשהי. אתם רוצים כסף, מתנות ומחמאות על כך שקיבלתם את אלוהים. לבכם דואב כאשר אתם נותנים מטבע או שניים; כאשר אתם נותנים עשרה, אתם רוצים ברכות ומעמד נכבד. כשמדברים או שומעים על אנושיות כשלכם, היא מעליבה ממש. האם יש משהו ראוי לשבח בדבריכם ובמעשיכם? אלו שממלאים את חובותיהם ואלו שלא; אלו שמובילים ואלו שמובלים; אלו שמקבלים את אלוהים ואלו שלא; אלו שנותנים תרומות ואלו שלא; אלו שמטיפים ואלו שמקבלים את הדברים, וכן הלאה – כל האנשים האלו משבחים את עצמם. האין הדבר נלעג בעיניכם? אתם יודעים היטב שאתם מאמינים באלוהים, ובכל זאת אינכם יכולים להיות תואמים לאלוהים. אתם יודעים היטב שאינכם ראויים כלל, ובכל זאת אתם ממשיכים להתרברב. אינכם מרגישים שההיגיון שלכם הידרדר עד למצב שבו אין לכם עוד שליטה עצמית? עם היגיון כזה, איך ייתכן שתהיו כשירים לקשר עם אלוהים? אתם חוששים על נפשכם בשלב הזה, הלא כן? טבעכם כבר הידרדר עד כדי כך שלא תוכלו להיות תואמים לאלוהים. מכיוון שכך, האין אמונתכם נלעגת? האין אמונתכם מגוחכת? איך תתמודדו עם עתידכם? איך תבחרו את הנתיב שבו תלכו?

מתוך 'מי שלא תואם למשיח בוודאי מתנגד לאלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'

76. כיום, אני חי על פני האדמה ובקרב בני האדם. כל בני האדם חווים את עבודתי וצופים באמירותיי, ולצד זאת אני מעניק את כל האמיתות לכל אחד מחסידיי, כך שהם יוכלו לקבל ממני חיים, ובכך תהיה להם דרך לצעוד בה. זאת מכיוון שאני אלוהים, מעניק החיים. במסגרת שנות עבודתי הרבות, האדם קיבל רבות וויתר על רבות, אך אני עדיין אומר שהאדם לא מאמין בי באמת ובתמים. זאת מפני שהאדם רק מכיר באופן שטחי בכך שאני אלוהים, והוא לא מסכים עם האמת שבפי, ויתרה מזאת, הוא לא מנהיג את האמת שאני מבקש ממנו. במילים אחרות, האדם מכיר רק בקיומו של אלוהים, אך לא בקיומה של האמת; האדם מכיר רק בקיומו של אלוהים, אך לא בקיומם של החיים; האדם מכיר בשמו של אלוהים, אך לא במהותו. עקב לקנאותו, האדם נמאס עליי. זאת מכיוון שהאדם פשוט משתמש במילים ערבות לאוזן כדי לרמות אותי, ואף אחד לא עובד אותי בלב שלם. דיבורכם נושא עמו את פיתוי הנחש. יתרה מזאת, דיבורכם יהיר באופן קיצוני – הוא ממש הצהרה מפי הארכי-מלאך. מעבר לכך, מעשיכם מרופטים וקרועים ברמה מבישה, ורצונותיכם המוגזמים וכוונותיכם החמדניות צורמים את האוזן. כולכם הפכתם לעשים בביתי, שמהם אפטר בתיעוב. זאת מכיוון שאף אחד מכם לא אוהב את האמת – אתם רק בני אדם שחושקים בברכות, ואשר חושקים לעלות לשמיים ולראות את החיזיון המדהים של המשיח כשהוא משתמש בעוצמתו על פני האדמה. אולם האם אי-פעם חשבתם איך ייתכן בני אדם כה מושחתים כמוכם, שכלל לא יודעים מהו אלוהים, יוכלו להיות ראויים להיות חסידי אל? איך ייתכן שתוכלו לעלות לשמיים? איך ייתכן שתהיו ראויים לראות את התפארת, שחסרת תקדים בהדרה? פיכם מלא דברים של רמאות וזוהמה, של בגידה ויהירות. מעולם לא נשאתם בפניי דברי כנות וקדושה או דברים על ציות לי עקב חוויית דברי. בסופו של דבר, איזו מין אמונה יש לכם? לבכם מלא בתשוקות ובעושר, ודעתכם מלאה בדברים חומריים. מדי יום, אתם מחשבים כיצד להפיק ממני רווח, ומעריכים כמה עושר וכמה דברים חומריים הרווחתם ממני. מדי יום, אתם ממתינים לברכות נוספות שיורעפו עליכם, כדי שתוכלו להתענג אף יותר ואך טוב יותר על דברי עונג. הדבר אשר במחשבותיכם בכל רגע אינו אני ואינו האמת הנובעת ממני, אלא בעלכם (רעייתכם), בניכם, בנותיכם, או מה שאתם אוכלים או לובשים, והמחשבה כיצד תוכלו ליהנות מעונג טוב יותר ורב יותר. אפילו אם תמלאו את בטנכם עד אפס מקום, אתם לא הרבה מעבר לגוויות, הלא כן? אפילו תעטרו את דמותכם החיצונית בפאר, אתם אינכם אלא גוויות מהלכות ללא רוח חיים, הלא כן? אתם עמלים למען בטנכם עד שמאפיר שיערכם, אולם אף אחד מכם לא מוכן להקריב ולו שערת ראש אחת למען עבודתי. אתם נודדים ללא-הרף, מאמצים את גופכם ומענים את דעתכם למען בשרכם ולמען בניכם ובנותיכם, אך איש מכם לא דואג לרצוני. מה אתם עדיין מקווים להרוויח ממני?

מתוך 'רבים הקרואים אך מעטים הנבחרים' ב'הדבר מופיע בבשר'

77. לבכם גדוש רוע, בגידה ומרמה, ומכיוון שכך, כמה פגמים יש באהבתכם? אתם סבורים שכבר ויתרתם על מספיק למעני. אתם מאמינים שאהבתכם כלפיי כבר מספיקה. אולם מדוע דבריכם ומעשיכם תמיד נושאים איתם מרד ומרמה? אתם חסידים שלי אך אתם לא מכירים בדברי. האם זה נחשב לאהבה? אתם חסידים שלי, אך אז אתם משליכים אותי הצדה. האם זה נחשב לאהבה? אתם חסידים שלי, אך אינכם בוטחים בי. האם זה נחשב לאהבה? אתם חסידים שלי אך אתם לא יכולים לקבל את קיומי. האם זה נחשב לאהבה? אתם חסידים שלי אך אתם לא נוהגים בי כראוי למי שאני ומקשים עליי בכל צעד ושעל. האם זה נחשב לאהבה? אתם חסידים שלי, אך אתם מנסים לשטות בי ולרמות אותי בכל דבר ועניין. האם זה נחשב לאהבה? אתם משרתים אותי, אך אתם לא מפחדים ממני. האם זה נחשב לאהבה? אתם מתנגדים לי בכל מובן ובכל דבר. האם כל זה נחשב לאהבה? נכון, הקרבתם הרבה, אך מעולם לא הנהגתם את מה שדרשתי מכם. האם זה יכול להיחשב לאהבה? חשבון זהיר מגלה שאין בכם ולו שמץ של אהבה כלפיי. אחרי שנים רבות אלה של עבודה ואחרי כל המילים שסיפקתי, כמה קיבלתם בפועל? האין זה מצדיק מבט זהיר לאחור?

מתוך 'רבים הקרואים אך מעטים הנבחרים' ב'הדבר מופיע בבשר'

78. בני האדם שלא מבינים את רצון האל הם מתנגדים של אלוהים. בני האדם שמבינים את רצון האל אך לא מנהיגים את האמת הם מתנגדים של אלוהים. בני האדם שאוכלים ושותים את דברי האל, אך מתנגדים למהותם של דברי האל הם מתנגדים של אלוהים. בני האדם שמחזיקים בתפיסות לגבי האל בהתגלמותו כבשר ודם ואשר מורדים בו במכוון הם מתנגדים של אלוהים. בני האדם שמותחים ביקורת על אלוהים הם מתנגדים של אלוהים. כל מי שלא מסוגל להכיר את אלוהים ולשאת עליו עדות הוא מתנגד של אלוהים. לכן, שמעו את דברי התוכחה שלי: אם אתם באמת מאמינים מספיק כדי לצעוד בדרך הזו, המשיכו לפסוע בה. אם אתם לא מסוגלים להימנע מהתנגדות לאלוהים, מוטב שתסתלקו לפני שיהיה מאוחר מדי. אחרת, זה סימן רע מאוד, משום שאופייכם מושחת מדי. אין בכם שמץ של נאמנות או ציות, או לב הצמא לצדק ולאמת. ואין בלבכם גם שמץ של אהבה לאלוהים. אפשר לומר שמצבכם בפני אלוהים הוא בוקה ומבולקה. אתם לא מסוגלים להקפיד על הדברים שאתם צריכים להקפיד עליהם או לומר את הדברים שאתם צריכים לומר. אתם לא מסוגלים להנהיג את מה שאתם צריכים להנהיג, ואתם לא מסוגלים לבצע את התפקיד שאתם צריכים לבצע. אין לכם הנאמנות, המצפון, הציות או הנחישות שצריכים להיות לכם. לא סבלתם את הייסורים שאתם צריכים לסבול, ולא האמנתם כפי שאתם צריכים להאמין. אתם לגמרי חסרי ערך. האם יש לכם מספיק כבוד עצמי כדי להמשיך לחיות? אני מפציר בכם שמוטב שתעצמו עיניים ותיכנעו למנוחת עולמים. כך תחסכו מאלוהים את הדאגה לכם ואת העמידה בסבל למענכם. אתם מאמינים באלוהים, אך אתם לא מכירים את רצונו. אתם אוכלים ושותים את דברי האל, אך אתם לא מסוגלים לעמוד בדרישותיו של אלוהים. אתם מאמינים באלוהים, אבל אתם לא מכירים אותו, ואתם חיים כאילו אין לכם שום מטרה. אין לכם ערכים ואין לכם תכלית. אתם חיים כבני אדם, אך אין לכם מצפון, יושר או אפילו קמצוץ של אמינות. איך תוכלו להיחשב לבני אדם? אתם מאמינים באלוהים, אך אתם מרמים אותו. יתרה מזאת, אתם לוקחים את כספו של אלוהים ואוכלים את הזבחים שלו, אולם בסופו של דבר, אתם לא מתחשבים כלל ברגשותיו של אלוהים או ואין לכם נקיפות מצפון על כך. אתם לא יכולים לעמוד אפילו בדרישות הפשוטות ביותר של אלוהים. לכן, איך תוכלו להיחשב לבני אדם? האוכל שאתם אוכלים והאוויר שאתם נושמים מגיעים מאלוהים. אתם נהנים מחסדו, אך בסופו של דבר, אתם לא מכירים את אלוהים כהוא זה. נהפוך הוא, הפכתם ללא-יוצלחים שמתנגדים לאלוהים. אתם חיות עלובות יותר מכלבים, הלא כן? האם יש בעל חיים יותר זדוני מכם?

מתוך 'כל מי שלא מכיר את אלוהים מתנגד לאלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'

79. נאמנותכם היא במילים בלבד, הידע שלכם הוא רק אינטלקטואלי ותפיסתי, עמלכם הוא לשם קבלת ברכות משמיים. אם כך תארו לעצמכם איזו אמונה היא אמונתכם? עד היום, אתם מתעלמים מכל מילה ומילה של האמת. אינכם יודעים מהו אלוהים, אינכם יודעים מהו ישוע, אינכם יודעים כיצד לירוא את יהוה, אינכם יודעים כיצד להיווכח בעבודתה של רוח הקודש ואינכם יודעים כיצד להבחין בין עבודת האל בכבודו ובעצמו ורמאותם של בני האדם. אתם יודעים רק כיצד לגנות כל מילה של אמת שאלוהים מבטא שאינה עולה בקנה אחד עם מחשבותיכם. היכן הענווה שלכם? היכן הצייתנות שלכם? היכן הנאמנות שלכם? היכן רצונכם לחפש אחר האמת? היכן יראת האל שלכם? אומר לכם שמי שמאמין באלוהים רק בגלל האותות, הוא בוודאי זה שיומט עליו חורבן. מי שלא מסוגל לקבל את דבריו של ישוע השב כבשר ודם הוא נצר לגיהינום, צאצאו של הארכי-מלאך, זה שיומט עליו חורבן עולמים.

מתוך 'כשתראו את גופו הרוחני של ישוע, אלוהים יברא מחדש את השמיים והארץ' ב'הדבר מופיע בבשר'

80. למה כל אחד מכם, גבר ואישה כאחד, מקדיש את תשומת לבו כל היום? אתם יודעים במי אתם תלויים כדי לאכול? הביטו בבגדים שלכם, הביטו במה שקצרתם בידיכם, טפחו על הבטן שלכם – מהו פרי הדם והיזע ששילמתם? אתם עדיין חושבים לצאת לטיולים, אתם עדיין חושבים לעטר את בשרכם המצחין – מה הערך בכך?! אתם מתבקשים להיות רגילים, אך כיום לא רק שאתם לא רגילים, אתם ההיפך הגמור. איך ייתכן שאדם כזה יעז לבוא בפניי? עם אנושיות כזו, כשאתם צועדים סביב וחושפים את בשרכם, ותמיד חיים בתשוקת הבשר, הרי שאתם צאצאים של שדים מטונפים ורוחות רעות, הלא כן? לא ארשה לשדים מטונפים כאלה לשרוד עוד זמן רב! ואל תחשבו שאני לא יודע מה אתם חושבים בלבכם. אתם אולי מרסנים היטב את תשוקתכם ובשרכם, אך האם ייתכן שלא אדע את המחשבות שבלבכם ואת כל מה שעיניכם חושקות בו? האם הנשים הצעירות ביניכם לא מתייפות כפרחים כדי לצעוד סביב בבשרן? מה מועילים לכן גברים? האם הם באמת יכולים להושיע אתכם מים הצרה? ונערי השעשועים ביניכם, שמתלבשים כמו גברים מכובדים וג'נטלמנים – האם הם לא עושים זאת כדי להתרברב במראה החיצוני שלהם? ולמען מי אתם עושים זאת? מה מועילות לכם נשים? הן מקור החטא שלכם, הלא כן? נשים וגברים כאחד, אמרתי לכם דברים רבים, אך אתם מצייתים רק למעט מאוד מהם. אתם כבדי אוזניים, עיניכם התעמעמו, ולבכם קשה מדי, כך שאין בגופכם דבר מלבד תשוקה. אתם לכודים בה, ולא מסוגלים להימלט. מי רוצה להתקרב כלל לשרצים שכמותכם, המתבוססים בזוהמה וברפש? אל תשכחו שאתם אינכם אלא בני האדם שרוממתי מערימת הזבל, ושבמקור, לא ניחנתם באנושיות רגילה. מה שאני דורש מכם הוא האנושיות הרגילה שלא ניחנתם בה במקור. אני לא דורש שתצעדו סביב ותציגו לראווה את תשוקתכם, או שתשלחו רסן מבשרכם המעופש, שהשטן אימן אותו במשך שנים כה רבות. כשאתם מתלבשים ומתגנדרים כך, האם אתם לא נלכדים אפילו יותר? האם אתם לא יודעים שבמקור הייתם בני חטא? האם אתם לא יודעים שגופכם מלא בתשוקה? המצב כל כך גרוע שהתשוקה אפילו דולפת מתוך הבגדים שלכם וחושפת את מצבכם כשדים מכוערים ומטונפים באופן בלתי נסבל. האם זה לא הדבר שהכי ברור לכם? לבכם, עיניכם, שפתיכם – שדים מטונפים חיללו אותם, הלא כן? הם מטונפים, הלא כן? אתם חושבים שכל עוד אתם לא עושים משהו לא מוסרי,[ט] אתם הקדושים ביותר. אתם חושבים שלבוש יפה יכול להסוות את הנשמות המזוהמות שלכם – אין סיכוי לכך! אני מציע לכם להיות יותר מציאותיים: אל תהיו רמאים ומזויפים, ואל תצעדו סביב בראוותנות. אתם מתרברבים בתשוקה זה בפני זה, אך כל מה שתקבלו הוא סבל אינסופי וייסורים אכזריים! מה הטעם בפלירטוט זה עם זה ובאהבה? האם זו ההגינות שלכם? האם זה הופך אתכם למיוחדים? אני מתעב את אלא מכם שעוסקים ברקיחת שיקויים קסומים ובכישוף. אני מתעב את הגברים והנשים הצעירים ביניכם שאוהבים את בשרם שלהם. מוטב שתרסנו את עצמכם, מכיוון שכיום אני דורש שתתאפיינו באנושיות רגילה, ולא שתתהדרו בתשוקה שלכם. אתם תמיד מנצלים כל הזדמנות שיש לכם, משום שהבשר שופע מדי, ותשוקתכם רבה מדי!

מתוך 'נוהג (7)' ב'הדבר מופיע בבשר'

81. במהלך עבודתי, אתם תמיד פועלים נגדי, ואתם לעולם לא מצייתים לדבריי. אני עושה את עבודתי, ואתם עושים את עבודתכם שלכם ומקימים לכם מלכות קטנה משלכם. להקת שועלים וכלבים שכמותכם – כל מה שאתם עושים הוא נגדי! אתם תמיד מנסים לחבק רק את בני האדם שאוהבים רק אתכם – איפה היראה שלכם? כל מה שאתם עושה הוא ערמומי! אין לכם כל ציות או יראה, וכל מה שאתם עושים הוא ערמומי ומחלל קודש! האם בני אדם כאלה יכולים לזכות בישועה? גברים תאוותנים ולא מוסריים מבחינה מינית תמיד רוצים להשתמש בפרוצות המיופייפות ל"הנאתם" שלהם. אני לא אושיע שדים כאלה, שאינם מוסריים מבחינה מינית. אני שונא אתכם, שדים מזוהמים. התאוותנות והמיופייפות שלכם הורידו אתכם אל הגיהינום – מה אתם יכולים לומר להגנתכם? אתם שדים מזוהמים ורוחות רעות כל כך אכזריים! אתם דוחים! איך ייתכן שאשפה כזו תוכל לזכות בישועה? האם בני האדם שנפלו לפח החטאים עדיין יכולים לזכות בישועה? האמיתות האלה, הדרך הזו, והחיים האלה לא מושכים אתכם כהוא זה. אתם נמשכים לחטאים, לכסף, למעמד, לפרסום ורווח, להנאות הבשר והדם, לגברים יפי מראה ולנשים מיופייפות. מה הופך אתכם לכשירים להיכנס למלכותי? צלמכם אפילו גדול מצלם אלוהים, מעמדכם מרומם ממעמדו של אלוהים, והיוקרה שלכם בקרב בני האדם אפילו רמה מכל זה – הפכתם לאלילים שבני האדם האלה עובדים. הפכתם לארכי-מלאך, הלא כן? ברגע שבו קצם של בני האדם ייחשף, שהוא גם הרגע שבו עבודת הישועה תיחתם, רבים מכם יהיו גוויות שלא יכולות לזכות בישועה ואשר יש לסלק אותן.

מתוך 'נוהג (7)' ב'הדבר מופיע בבשר'

82. אפשר לומר שבני האנוש הם חדלי אישים חסרי ערך, משום שהם לא נוצרים את עצמם בלבם. הם אפילו לא אוהבים את עצמם, אלא רומסים את עצמם. האין זה מוכיח שהם חסרי ערך? האנושות היא כמו אישה בת אל-מוות שמשחקת עם עצמה משחקים ואשר נותנת לאחרים לחלל אותה. אולם אף על פי כן, בני האדם בכל זאת לא יודעים כמה עלובים הם. הם מוצאים תענוגות בעבודה למען אחרים, או בדיבור עם אחרים, ונותנים לאחרים לשלוט בהם. האין זו הטינופת האמיתית של האנושות? על אף שלא עברתי חיים בקרב בני האנוש, מאחר שלא חוויתי באמת את החיים האנושיים, יש לי הבנה ברורה מאוד של כל מהלך, כל מילה וכל מעשה של האדם. אני אפילו מסוגל לחשוף את האנושות לבושתה העמוקה ביותר, עד כדי כך שבני האדם כבר לא יעזו להראות את התכסיסים שלהם וכבר לא יעזו להיכנע לתאוותם. כמו חילזון שנסוג אל הקונכייה שלו, הם כבר לא מעזים לחשוף את מצבם המכוער. משום שבי האדם לא מכירים את עצמם, הפגם הגדול ביותר שלהם הוא חוסר נכונותם להציג לאחרים את קסמם, כלומר להציג את ארשת פניהם המכוערת בגלוי. זה דבר שאלוהים מתעב יותר מכל. משום שהקשרים בין בני אדם הם חריגים ומשום שאין אלה קשרים בין-אישיים רגילים בין בני אדם, על אחת כמה וכמה אין להם קשר רגיל[י] עם אלוהים. אלוהים אמר כל כך הרבה, וכשהוא עושה זאת, מטרתו העיקרית היא לתפוס מקום בלבה של האנושות, ולגרום לבני האדם להיפטר מכל האלילים שבלבם, כדי שאלוהים יוכל להחזיק בסמכות על האנושות כולה ולהשיג את מטרת היותו על פני האדמה.

מתוך 'פרק 14' מתוך 'פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה' ב'הדבר מופיע בבשר'

83. עבדתי ודיברתי כך בקרבכם, הקדשתי כוח ומאמץ כה רבים, אך מתי האזנתם אי-פעם לדברים שאני אומר לכם בפשטות? היכן כרעתם לפניי, בפני הכל-יכול? מדוע אתם מתייחסים אליי כך? מדוע כל דבר שאתם אומרים ועושים מעורר את כעסי? מדוע אתם מקשים כל כך את לבכם? האם אי-פעם הכיתי אתכם? מדוע אתם לא עושים דבר מלבד לגרום לי צער וחרדה? האם אתם מחכים ליום חרון אפי, חרון יהוה, שיכה בכם? האם אתם מחכים שאתן דרור לכעס שהתעורר בעקבות מרדנותכם? האם כל מה שאני עושה הוא לא למענכם? אך מאז ומתמיד התייחסתם כך אליי, אל יהוה: אתם גונבים את קורבנותיי, לוקחים את מנחות המזבח שלי לביתכם כדי להאכיל את הגורים ובני הגורים במאורת הזאב. בני אדם נלחמים זה בזה, עומדים זה מול זה במבטים חודרים וזועמים ובחרבות ובחניתות. הם משליכים את דבריי, דברי הכל-יכול, לבית השימוש ומטנפים אותם כצואה. היכן היושר שלכם? אנושיותכם הפכה לחייתיות! לבכם הפך מזמן לאבן. האם אתם לא יודעים שכשיגיע יום חרון אפי, אשפוט את הרוע שאתם מבצעים כיום נגדי, נגד הכל-יכול? האם אתם חושבים שאם תרמו אותי כך, אם תשליכו את דבריי לרפש ולא תקשיבו להם – האם לדעתכם, אם תנהגו כך מאחורי גבי, תוכלו להימלט ממבט החמה שלי? האם ידוע לכם שעיניי, עיני יהוה, כבר ראו אתכם כשגנבתם את קורבנותיי וחמדתם את רכושי? האם אתם לא יודעים שכאשר גנבתם את קורבנותיי, היה זה בפני המזבח שעליו מקריבים את הקורבנות? כיצד יכולתם להאמין שאתם חכמים מספיק כדי לרמות אותי כך? כיצד יכול חרון אפי המשתולל לסור מעל חטאיכם הנתעבים? כיצד יכול זעמי לפסוח על מעשיכם הרעים? הרוע שאתם מבצעים היום לא פותח לכם דרך מוצא, אלא צובר לכם ייסורים למחר. הוא מעורר ייסורים ממני, הכל-יכול, כלפיכם. כיצד יוכלו מעשיכם הרעים ודבריכם הרעים לחמוק מייסוריי? כיצד יוכלו תפילותיכם להגיע לאוזניי? כיצד אוכל לפתוח דרך מוצא מרשעותכם? כיצד אוכל להתעלם ממעשיכם הרעים בהתנגדותכם לי? כיצד אוכל שלא לכרות את לשונותיכם, הארסיות כלשונו של הנחש? אתם לא קוראים אליי למען צדקתכם, אלא צוברים את חרון אפי כתוצאה מרשעותכם. כיצד אוכל לסלוח לכם? בעיניי, עיני הכל-יכול, דבריכם ומעשיכם מטונפים. עיניי, עיני הכל-יכול, רואות את רשעותכם שלכם כייסורים בלתי פוסקים. כיצד יכולים ייסוריי ושיפוטי הצודק לסור מעליכם? כיוון שאתם עושים זאת לי, גורמים לי צער וחרון אף, כיצד אוכל להניח לכם להימלט מידיי ולסור מהיום שבו אני, יהוה, אייסר ואקלל אתכם? האם אתם לא יודעים שכל דבריכם ואמירותיכם המרושעים כבר הגיעו לאוזניי? האם אתם לא יודעים שרשעותכם כבר הכתימה את גלימת הצדק הקדושה שלי? האם אתם לא יודעים שמרדנותכם כבר עוררה את כעסי העז? האם אתם לא יודעים שמזמן גרמתם לי לרתוח מזעם, ומזמן ניסיתם את סבלנותי? האם אתם לא יודעים שכבר פגעתם בבשרי עד שנקרע לגזרים? התאפקתי עד כה, כך שאפרוק את זעמי, ולא אהיה סבלני עוד כלפיכם. האם אתם לא יודעים שמעשיכם הרעים כבר הגיעו לעיניי, ושזעקותיי כבר הגיעו לאוזני אבי? כיצד הוא יכול להניח לכם להתייחס אליי כך? האם משהו מעבודתי וממעשיי הוא לא למענכם? אך מי מבינכם נעשה אוהב יותר כלפי עבודתי, עבודת יהוה? האם אני יכול לבגוד ברצונו של אבי, מפני שאני חלש ובגלל הייסורים שסבלתי? האם אתם לא מבינים ללבי? אני מדבר אליכם כפי שדיבר יהוה – האם לא ויתרתי למענכם על דברים כה רבים? על אף שאני מוכן לשאת את כל הייסורים האלה למען עבודתו של אבי, כיצד תוכלו להשתחרר מהייסורים שאני מביא עליכם כתוצאה מייסוריי? האם לא נהניתם מחלקים כה רבים ממני? כיום אבי העניק אותי אתכם. האם אתם לא יודעים שאתם נהנים מדברים רבים כל כך מלבד דבריי הנדיבים? האם אתם לא יודעים שחיי הוחלפו תמורת חייכם והדברים שאתם נהנים מהם? האם אתם לא יודעים שאבי השתמש בחיי כדי להילחם בשטן, ושהוא אף העניק לכם את חיי וגרם לכם לקבל פי מאה, ואפשר לכם להימנע מפיתויים כה רבים? האם אתם לא יודעים שרק באמצעות עבודתי נפטרתם מפיתויים רבים, ומייסורים רבים של אש? האם אתם לא יודעים שרק בזכותי אבי הניח לכם ליהנות עד כה? כיצד אתם יכולים להמשיך להקשות את לבכם כיום, כאילו נעשה חסר רגש? כיצד יכול הרוע שאתם מבצעים היום לחמוק מיום חרון אפי שיגיע בעקבות עזיבתי את העולם? כיצד אוכל להניח לקשי הלב לחמוק מכעסו של יהוה?

מתוך 'אף אדם בשר ודם לא יכול להימלט מיום חרון אפי' ב'הדבר מופיע בבשר'

84. תולעים קטנות ומצחינות שכמוכם שגונבות את קורבנות המנחה מהמזבח שלי, יהוה. האם כך אתם יכולים להציל את השמות הנכשלים שלכם ולהפוך לעם ישראל הנבחר? אתם חדלי אישים חסרי בושה! בני האדם העלו את הקורבנות האלה על המזבח למעני כביטוי לרגשות הנדיבים שחשים אלה שמפחדים ממני. הקורבנות האלה נועדו לשליטתי ולשימושי, ולכן איך ייתכן שאתם תשדדו ממני את התורים שבני האדם נותנים לי? האם אתם לא מפחדים להפוך ליהודה איש קריות? האם אתם לא מפחדים שארצכם תהפוך לשדה דם? יצורים חסרי בושה שכמותכם! אתם חושבים שהתורים שבני האדם מעלים לי כקורבנות מנחה נועדו כולם להזין את הכרס שלכם, רמשים שכמותכם? מה שנתתי לכם הוא מה ששמחתי ורציתי לתת לכם. מה שלא נתתי לכם שייך לי, ואתם לא יכולים פשוט לגנוב את קורבנות המנחה שלי. אני הוא יהוה, זה שעובד, אדון הבריאה, ואני הסיבה לכך שבני האדם מעלים קורבנות מנחה. האם אתם חושבים שהקורבנות האלה הם פיצוי על כל ההתרוצצויות שלכם? באמת אין לכם בושה! למען מי אתם מתרוצצים? אתם עושים זאת למען עצמכם, הלא כן? מדוע אתם גונבים את הקורבנות שלי? מדוע אתם גונבים כסף מארנק הכסף שלי? אתם בניו של יהודה איש קריות, הלא כן? הקורבנות שלי, יהוה, נועדו להנאתם של הכוהנים. האם אתם כוהנים? אתם מעזים לאכול את הקורבנות שלי בזחיחות, ואתם אפילו פורשים אותם על השולחן – אתם חסרי ערך! חדלי אישים חסרי תועלת שכמותכם! האש שלי, יהוה, תעלה אתכם בלהבות!

מתוך 'כשעלי השלכת ישובו לשורשיהם, אתם תתחרטו על כל הדברים הרעים שעשיתם' ב'הדבר מופיע בבשר'

85. ייתכן שבכל שנות אמונתכם באלוהים, מעולם לא קיללתם איש ולא ביצעתם מעשה רע, אך בקשרכם עם המשיח אינכם מסוגלים לדבר אמת, לפעול ביושר או להישמע לדברי המשיח. במקרה כזה, אני אומר שאתם המרושעים והזדוניים ביותר בעולם. ייתכן שאתם ידידותיים ומסורים לקרוביכם, חבריכם, רעייתכם (או בעלכן), בניכם ובנותיכם והוריכם, ולעולם אינכם מנצלים אחרים, אך אם אינכם יכולים להיות תואמים למשיח ולחיות איתו בשלום, הרי שאפילו אם תתנו הכל כדי לסייע לשכניכם, או שטיפלתם היטב באביכם, באמכם ובבני ביתכם, אני בכל זאת אומר שאתם מרושעים וגם מלאים בתכסיסים ערמומיים. אל תחשבו שאתם תואמים למשיח רק מפני שאתם מסתדרים עם הזולת או עושים כמה מעשים טובים. האם אתם מאמינים שנדיבותכם יכולה לגנוב ברכות מהשמיים? האם אתם חושבים שכמה מעשים טובים הם תחליף לציות מצדכם? איש מכם לא יכול לקבל טיפול וגיזום, וכולם מתקשים לאמץ לחיקכם את האנושיות הרגילה של המשיח, אולם אתם תמיד טוענים לציות לאלוהים. אמונה שכזו תביא עליכם גמול הולם. חדלו משיגיון בהזיות גחמניות ומהשאיפה לראות את המשיח, שכן שיעור קומתכם כה עלוב עד כדי כך שאינכם ראויים אפילו לראותו. רק לאחר שתטהרו את כל מרדנותכם ותוכלו לחיות בשלום עם המשיח, ואז אלוהים יופיע בפניכם באופן טבעי. אם תלכו לראות את אלוהים מבלי שנגזמתם או נשפטתם, ודאי שתהיו למתנגדי האל ותעמדו בפני השמדה. אופיו של האדם מיסודו עוין את אלוהים, מפני שהשטן השחית כליל את כל בני האדם. לא תיתכן תוצאה טובה לניסיון של אדם עם אלוהים מתוך שחיתותו שלו. פעולותיו ודבריו של האדם לבטח יחשפו את השחיתות שלו. בכל צעד ושעל, ובהקשר לאלוהים, מרדנותו של האדם תתגלה בכל ההיבטים. בלא יודעין, האדם מתנגד למשיח, מוליך אותו שולל ודוחה אותו. כשזה יקרה, האדם יהיה במצב מסוכן עוד יותר. אם המצב הזה יימשך, הוא יהיה נתון לענישה.

מתוך 'מי שלא תואם למשיח בוודאי מתנגד לאלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'

86. הבעתי דברים כה רבים, וכן הבעתי את רצוני וטבעי, אך אף על פי כן, בני האדם עדיין אינם מסוגלים להכיר אותי ולהאמין בי. ניתן אף לומר שהם עדיין אינם מסוגלים להישמע לי. אלו החיים בכתבי הקודש, אלו החיים בתוך החוק, אלו החיים על הצלב, אלו החיים על פי הדוקטרינה, אלו החיים בתוך העבודה שאני עושה היום – מי מהם תואם לי? אתם חושבים רק על קבלת ברכות וגמול, ומעולם לא הקדשתם מחשבה על הדרך שבה תוכלו לתאום לי או איך להימנע מעוינות כלפיי. אני כה מאוכזב מכם, שכן הענקתי לכם רבות, אך קיבלתי מכם בתמורה כה מעט. המרמה שלכם, ההתנשאות שלכם, החמדנות שלכם, רצונותיכם המוגזמים, הבגידה שלכם, המרדנות שלכם – האם יכולים הדברים האלו לחמוק מהבחנתי? אתם מקלים בי ראש, אתם משטים בי, אתם מעליבים אותי, אתם מרמים אותי, אתם תובעים ממני דברים, אתם סוחטים ממני קורבנות – כיצד יכול זדון שכזה לחמוק מעונשי? מעשיכם הרעים הם הוכחה לעוינותכם כלפיי, וכן הוכחה להיותכם מנוגדים לי. כל אחד מכם מאמין שהוא כה תואם לי, אך אם כך הדבר, על מי חלה עדות זו שאינה ניתנת להפרכה? אתם מאמינים שהכנות והנאמנות שלכם כלפיי היא הנעלה ביותר. אתם סבורים שאתם כה טובי לב, כה מלאי חמלה, ושהקדשתם לי הרבה כל כך. אתם סבורים שעשיתם די למעני. אך האם אי-פעם השוויתם אמונות אלו להתנהגותכם? אני אומר שאתם מאוד גאוותנים, מאוד חמדנים ומאוד שטחיים; התחבולות שבהן אתם משטים בי מאוד מחוכמות, ויש לכם די והותר כוונות ושיטות בזויות. נאמנותכם דלה מדי, רצינותכם חסרת ערך, ומצפונכם נבוב עוד יותר מכך. יש בלבכם זדון רב מדי, ואיש אינו פטור ממנו, גם לא אנוכי. אתם מסתגרים מפניי למען ילדיכם, למען הבעלים שלכן או למען השימור העצמי שלכם. במקום לדאוג לי, אתם דואגים למשפחתכם, לילדיכם, למעמדכם, לעתידכם ולסיפוק שלכם. מתי בכלל חשבתם עלי בזמן שדיברתם או פעלתם? כשמזג האוויר קר, מחשבותיכם פונות לעבר ילדיכם, בעליכן, נשותיכם או הוריכם. גם כשמזג האוויר חם, אין לי מקום במחשבותיכם. כשאתם ממלאים את חובתכם, אתם חושבים על האינטרסים שלכם, על בטיחותכם האישית, על בני משפחתכם. איזה דבר עשיתם אי-פעם למעני? מתי בכלל חשבתם עלי? מתי התמסרתם בכל מחיר לי ולעבודתי? היכן העדות להיותכם תואמים לי? היכן ההוכחות האמיתיות לנאמנותכם לי? היכן ההוכחות האמיתיות לציותכם לי? מתי כוונותיכם לא היו למען קבלת ברכותיי? אתם משטים בי ומרמים אותי, אתם משחקים באמת, מסתירים את קיומה של האמת, בוגדים במהותה של האמת, ונוהגים בי בעוינות. אם כך, מה מצפה לכם בעתיד? אתם שואפים לתאום לאל המעורפל שלכם, ושואפים רק לאמונה מעורפלת, אך אינכם תואמים למשיח. האם הזדוניות שלכם לא תזכה לגמול זהה לזה שמגיע לרשעים? כשיגיע הזמן אתם תבינו שכל מי שמנוגד למשיח אינו יכול להימלט מחרון אפי, ואף תגלו מהו סוג הגמול שיוטל על מי שנוהג בעוינות כלפי המשיח.

מתוך 'עליכם לחפש דרך להגיע להרמוניה עם המשיח' ב'הדבר מופיע בבשר'

87. כולכם שמחים לקבל תגמול מאלוהים ולשאת חן בעיניו. זוהי שאיפתם של כל בני האדם לאחר שהם מתחילים להאמין באלוהים, מפני שבני האדם תמיד רודפים בלב שלם אחר דברים נעלים יותר, והם לא מוכנים להשתרך אחרי אחרים. זוהי דרכם של בני האדם. ובשל כך רבים מכם תמיד מנסים לזכות באהדתו של אלוהים שבשמיים. אולם האמת היא שנאמנותכם וכנותכם כלפי אלוהים פחותות באופן ניכר מנאמנותכם וכנותכם כלפי עצמיכם. מדוע אני אומר זאת? מכיוון שאני לא מכיר כלל וכלל בנאמנותכם לאלוהים, ואני אף מכחיש את קיומו של האל שבלבכם. כלומר האל שאתם עובדים, האל המעורפל הזה שאתם מעריצים, כלל לא קיים. אני יכול לומר זאת בהחלטיות שכזו משום שאתם רחוקים מדי מהאל האמיתי. הנאמנות שלכם נובעת מאליל שנמצא בלבכם, ובאשר לי, האל שנתפס בעיניכם לא כגדול ולא כקטן, הכרתכם בי מסתכמת במילים ותו לאו. כשאני מדבר על המרחק הרב שביניכם לבין אלוהים, אני מתכוון לכך שאתם רחוקים מאוד מהאל האמיתי, בעוד שנדמה שהאל המעורפל נמצא בהישג ידכם. כשאני אומר "לא גדול", כוונתי היא לכך שהאל שאתם מאמינים בו בימינו נתפס בתור אדם פשוט ללא יכולות עוצמתיות, בתור אדם לא ממש נשגב. כשאני אומר "לא קטן", כוונתי היא לכך שעל אף שהאדם הזה לא יכול לזמן את הרוח או לשלוט בגשם, הוא מסוגל לזמן את רוחו של אלוהים כדי שתעשה עבודה שתזעזע את השמיים והארץ ובכך תגרום לאדם לתדהמה. למראית עין, כולכם מצטיירים כבני אדם צייתנים מאוד המסורים למשיח הזה על פני האדמה, אך ביסודו של דבר אתם לא מאמינים בו ולא אוהבים אותו. כלומר אמונתכם האמיתית נתונה לאל המעורפל הזה שבתוככם, והאל שאתם באמת אוהבים הוא זה שאתם משתוקקים אליו יום ולילה, אך למרות זאת מעולם לא חזיתם בו במו עיניכם. באשר למשיח זה, אמונתכם בו היא מזערית ואהבתכם כלפיו היא מזערית. אמונה פירושה לתת אמון ולבטוח; אהבה פירושה לחוש הערצה והתפעלות בלב, ולא להתנתק לעולם. עם זאת, אמונתכם במשיח של היום הזה ואהבתכם כלפיו לא עונות על ההגדרות האלה. כשמדובר באמונה, מהי מידת אמונתכם בו? כשמדובר באהבה, מהי מידת אהבתכם אליו? אתם לא יודעים דבר על טבעו, ועוד פחות מכך על מהותו, אז איך ייתכן שאתם מאמינים בו? איפה מציאות אמונתכם בו? באיזה אופן אתם אוהבים אותו? איפה מציאות אהבתכם כלפיו?

מתוך 'כיצד להכיר את אלוהים על פני האדמה' ב'הדבר מופיע בבשר'

88. לפני שתראו את ישוע, כלומר לפני שתראו את אלוהים בהתגלמותו, סביר שיהיו לכם דעות רבות ושונות, למשל באשר למראהו של ישוע, לדיבורו, לאורח חייו וכן הלאה. עם זאת, כשתראו אותו באמת, הדעות שלכם ישתנו במהרה. מדוע? האם ברצונכם לדעת? אומנם נכון שלא ניתן להתעלם מחשיבתו של האדם, אך יהיה הרבה יותר בלתי נסבל לשנות את מהותו של המשיח. אתם מתייחסים אל המשיח כאל בן אלמוות או כאל חכם גדול, אך איש לא מתייחס אליו כאל אדם רגיל בעל מהות אלוהית. לפיכך, רבים מאלו הכמהים יום ולילה לראות את אלוהים הם למעשה אויבים של אלוהים ואינם תואמים לו. האין זו טעות מצדו של האדם? גם עכשיו, אתם עדיין חושבים שדי באמונתכם ובנאמנותכם כדי שתהיו ראויים לחזות בארשת פניו של המשיח, אך אני מפציר בכם להצטייד ביותר דברים מעשיים! זאת מפני שבעבר, בהווה ובעתיד, רבים מאלו הבאים במגע עם המשיח כשלו או ייכשלו – כולם ממלאים את תפקיד הפרושים. מה הסיבה לכישלונכם? הוא נובע בדיוק מכך שבמושגים שלכם ישנו אל נשגב וראוי להערצה. אולם האמת אינה על פי רצונו של האדם. לא רק שהמשיח אינו נשגב, אלא שהוא קטן במיוחד; לא רק שהוא אדם, אלא שהוא אדם רגיל; לא רק שהוא לא יכול לעלות השמיימה, אלא שהוא אפילו לא יכול לנוע בחופשיות על פני האדמה. ומכיוון שכך, בני האדם מתייחסים אליו כאל אדם רגיל. הם מתנהגים באופן לא מכובד בקרבתו ומדברים אליו בהפקרות, ובמקביל לכך, עדיין ממתינים לבואו של "המשיח האמיתי". אתם מתייחסים אל המשיח שכבר בא כאל אדם רגיל ואל דבריו כאל דברי אדם רגיל. לפיכך, לא קיבלתם דבר מהמשיח, ובמקום זאת הוצאתם לאור את כיעורכם שלכם.

מתוך 'מי שלא תואם למשיח בוודאי מתנגד לאלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'

89. לפני המגע עם המשיח, אתם עשויים להאמין שהטבע שלכם השתנה לחלוטין; אתם עשויים להאמין שאתם חסידים נאמנים של המשיח ושאתם ראויים ביותר לקבל את ברכתו. בנוסף, מכיוון שצעדתם בדרכים רבות, עשיתם עבודה רבה, והנבתם פירות רבים, ודאי תזכו בכתר בסופו של דבר. אולם ישנה אמת אחת שאולי אינכם יודעים. הטבע המושחת והמרדנות וההתנגדות של האדם נחשפים כאשר הוא רואה את המשיח, והמרדנות וההתנגדות הנחשפות במקרה כזה הן גלויות לגמרי ולחלוטין יותר מאשר בכל מצב אחר. עצם היותו של המשיח בר האנוש ובעל אנושיות רגילה היא הסיבה לכך שבני האדם לא מכבדים או מוקירים אותו. מכיוון שאלוהים חי כבשר ודם, מרדנות האדם יוצאת כולה לאור באופן כה גמור ובפרטי פרטים. לכן אני אומר שביאת המשיח חשפה את כל מרדנותה של האנושות ושפכה אור על אופייה של האנושות. הדבר מכונה "פיתוי טיגריס לרדת מההר" ו"פיתוי זאב לצאת מהמערה". האם אתם מעזים לומר שאתם נאמנים לאלוהים? האם אתם מעזים לומר שאתם מפגינים ציות מוחלט לאלוהים? האם אתם מעזים לומר שאתם לא מרדנים? יש שיאמרו: "בכל פעם שאלוהים מפקיד אותי בסביבה חדשה, אני תמיד מציית ללא היסוס, ויתרה מזאת, אני לא נותן מקום לאף מושג לגבי אלוהים". יש שיאמרו: "אני עושה כמיטב יכולתי כל משימה שאלוהים מטיל עליי ואני לעולם לא מתרשל". אם כן, אני שואל אתכם: האם באפשרותכם להיות תואמים למשיח כשאתם חיים במחיצתו? וכמה זמן תהיו תואמים לו? יום אחד? יומיים? שעה? שעתיים? אמונתכם אכן ראויה לשבח, אך אין לכם יציבות רבה. כשתחיו באמת עם המשיח, צדקנותכם וחשיבותכם העצמית ייחשפו לאיטן בדבריכם ובמעשיכם, וכך גם תאוותיכם היהירות ועמדתכם המרדנית וחוסר שביעות הרצון שלכם ייחשפו באופן טבעי. לבסוף, גאוותנותכם תגדל אף יותר, עד שתהיו מנוגדים למשיח באותה מידה שהמים מנוגדים לאש, ואז אופייכם יתגלה בשלמותו. באותו הזמן, לא ניתן יהיה להסתיר עוד את תפיסותיכם, תלונותיכם גם הן יתבטאו מעצמן, ואנושיותכם הנלוזה תתגלה במלואה. עם זאת, אפילו אז, אתם ממשיכים להתכחש למרד שלכם עצמכם, ובמקום זאת, אתם מאמינים שהאדם מתקשה לקבל משיח שכזה, שהוא מחמיר מדי עם האדם, ושאתם הייתם נשמעים לו לחלוטין אילו הוא היה משיח נדיב יותר. אתם מאמינים שתמיד יש סיבה מוצדקת למרדנות שלכם, ושאתם מתמרדים נגד המשיח רק לאחר שהוא דחק אתכם לנקודה מסוימת. מעולם לא שקלתם את האפשרות שאינכם מתייחסים אל המשיח כאל אלוהים, ושאין בכוונתכם להישמע לו כלל. במקום זאת, אתם ממשיכים להתעקש שהמשיח עובד בהתאם לרצונכם, וברגע שיש דבר אחד שבו הוא לא עושה זאת, אתם סבורים שהוא לא אלוהים, כי אם אדם. האם אין רבים בקרבכם שהתמודדו איתו כך? במי אתם מאמינים, אחרי הכל? ואיך תחפשו זאת?

מתוך 'מי שלא תואם למשיח בוודאי מתנגד לאלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'

90. אתם תמיד שואפים לראות את המשיח, אך אני מפציר בכם שלא לרומם את עצמכם כל כך. כולם יכולים לראות את המשיח, אך אני טוען שאיש לא כשיר לראותו. מכיוון שאופיו של האדם מלא רוע, גאוותנות ומרד, כשתראו את המשיח, אופייכם יהרוס אתכם וידון אתכם למוות. קשרכם עם אח (או אחות) עשוי שלא לגלות רבות עליכם, אך הדבר אינו פשוט כל כך כאשר אתם בקשר עם המשיח. בכל עת, תפיסותיכם עלולות להשתרש, גאוותנותכם עלולה ללבלב ומרדנותכם עלולה להניב פרי. כיצד תוכלו להיות כשירים לקשר עם המשיח עם אנושיות שכזו? האם אתם מסוגלים באמת להתייחס אליו כאל אלוהים בכל רגע של כל יום? האם באמת תהיה לכם המציאות של ציות לאלוהים? אתם עובדים את האל הנשגב שבלבכם כיהוה, אך מתייחסים אל המשיח הגלוי לעין כאל אדם. ההיגיון שלכם נחות מדי ואנושיותכם עלובה מדי! אין ביכולתכם להתייחס אל המשיח לנצח כאל אלוהים. רק מדי פעם, כשמתחשק לכם, אתם מושכים אותו אליכם ועובדים אותו כאלוהים. לכן אני אומר שאתם לא ממאמיניו של אלוהים, אלא שותפים של אלו שנאבקים במשיח. אפילו בני אדם המפגינים רוחב לב כלפי אחרים זוכים לגמול, אך המשיח, שעובד כך בקרבכם, לא מקבל אהבה או גמול וציות מצד האדם. האין זה דבר מצער?

מתוך 'מי שלא תואם למשיח בוודאי מתנגד לאלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'

91. אלוהותו של המשיח היא למעלה מכל אדם, ולכן הוא הסמכות העליונה על כל הברואים. סמכות זו היא האלוהות שלו, כלומר, הפנימיות וההוויה של אלוהים בכבודו ובעצמו, שקובעות את זהותו. לכן, לא משנה עד כמה רגילה האנושיות שלו, אין ספק שהוא ניחן בזהותו של אלוהים בכבודו ובעצמו. בלי קשר לנקודת ההשקפה שהוא מדבר ממנה ולאופן שבו הוא נשמע לרצון האל, לא ניתן לומר שהוא לא אלוהים עצמו. בני אדם טיפשים ובורים רואים באנושיות הרגילה של המשיח פגם. גם כשהוא מבטא ומגלה את ההוויה של האלוהות שלו, האדם לא מסוגל להכיר בכך שהוא המשיח. וככל שהמשיח מפגין צייתנות וענווה, כך בני אדם טיפשים מתייחסים אל המשיח בקלות ראש. ישנם אף כאלה שמאמצים כלפיו יחס של הדרה ובוז, ויחד עם זאת מעלים את אותם "אנשים דגולים" בעלי דמות נעלית לדרגת הערצה. ההתנגדות והמרי של האדם כלפי אלוהים נובעים מהעובדה שמהות האל בהתגלמותו כבשר ודם מתמסרת לרצונו של אלוהים, כמו גם מהאנושיות הרגילה של המשיח. בזאת טמון מקור ההתנגדות והמרדנות של האדם כלפי אלוהים. אילו לא היה המשיח תחת מסווה האנושיות שלו ולא היה שואף לקיים את רצון האל האב מנקודת מבט של נברא, אלא במקום זאת היה בעל אנושיות נעלית, הרי שכנראה לא הייתה מרדנות באדם. הסיבה שבגינה האדם מוכן תמיד להאמין באל בלתי נראה בשמיים היא מכיוון שאלוהים בשמיים אינו בעל אנושיות ואין בו אף לא תכונה אחת של נברא. ולכן האדם תמיד מתייחס אליו בהערכה גדולה ביותר, אך מפגין יחס של בוז כלפי המשיח.

מתוך 'מהותו של המשיח היא ציות לרצון האב שבשמיים' ב'הדבר מופיע בבשר'

92. כשמדובר באמונה, רבים סבורים שהם צועדים בעקבות אלוהים מפני שהם מאמינים. אחרת הם לא היו יכולים לשאת סבל כה רב. לכן אני שואל אתכם: מדוע אתם לעולם לא יראים את אלוהים, על אף שאתם מאמינים בקיומו? אם כך, מדוע אתם לא מפחדים מאלוהים אם אתם מאמינים בקיומו? אתם מקבלים את העובדה שהמשיח הוא התגלמות האל כבשר ודם, אם כך מדוע אתם כה מזלזלים בו ונוהגים בו בחוסר כבוד כה רב? מדוע אתם מותחים עליו ביקורת בגלוי? מדוע אתם תמיד מתעקשים לדעת איפה הוא נמצא? מדוע אתם לא מתמסרים להסדריו? מדוע אתם לא פועלים כדבריו? מדוע אתם סוחטים ושודדים ממנו את מנחותיו? מדוע אתם מדברים בשם המשיח? מדוע אתם פוסקים אם עבודתו ודבריו נכונים או לא? מדוע אתם מעזים לחלל את קדושתו מאחורי גבו? האם דברים אלה ואחרים הם שמהווים את אמונתכם?

כל חלק מדיבורכם והתנהגותכם מגלה את רכיבי חוסר האמונה במשיח שאתם נושאים בקרבכם. המניעים למעשיכם והמטרות שלהם הם חדורי חוסר אמונה. אפילו המבט בעיניכם והאוויר בריאותכם נגועים ברכיבים האלה. במילים אחרות, כל דקה ודקה, כל אחד מכם נושא בקרבו רכיבים של חוסר אמונה. פירוש הדבר הוא שבכל רגע, אתם מסתכנים בבגידה במשיח, מכיוון שהדם הזורם בגופכם חדור בחוסר אמונה באל בהתגלמותו כבשר ודם. לפיכך, אני אומר שהעקבות שאתם מותירים בנתיב האמונה באלוהים אינן איתנות. המסע שלכם בנתיב האמונה באלוהים הוא חסר בסיס ובמקום זאת, אתם רק יוצאים ידי חובה. אתם תמיד מפקפקים בדבר המשיח, ואתם לא יכולים להנהיג את דברו מיד. זו הסיבה שאתם לא מאמנים במשיח, וסיבה נוספת לחוסר אמונתכם במשיח היא שאתם תמיד לוקים בתפיסות עליו. ספקנות תמידית בעבודתו של משיח, אי הקשבה לדבר המשיח, החזקת דעות על עבודתו של המשיח וחוסר יכולת להבין אותה, קושי בהתנערות מתפיסות גם לאחר קבלת הסברים וכן הלאה – כל אלה הם רכיבי חוסר האמונה המעורבבים בלבכם. אף על פי שאתם צועדים בעקבות עבודתו של המשיח ולא משתרכים מאחור, התמרדות רבה מדי מעורבבת בלבכם. ההתמרדות הזו היא דופי באמונתכם באלוהים. אולי אתם חולקים על כך, אבל אם אתם לא יכולים לזהות את כוונותיכם, אתם לבטח תאבדו. הרי אלוהים הופך למושלם רק את מי שמאמין בו באמת, ולא את מי שמפקפק בו, וקל וחומר שלא את מי שצועד בעקבותיו בחוסר רצון אף על פי שמעולם לא האמין שהוא אלוהים.

מתוך 'האם אתם מאמינים באלוהים באמת?' ב'הדבר מופיע בבשר'

93. יש כאלה שלא מרוצים מהאמת ועל אחת כמה וכמה לא מרוצים מהמשפט. במקום זאת, הם מרוצים מעוצמה ומעושר. בני אדם כאלה נחשבים שחצנים. הם מחפשים אך ורק זרמים בעלי השפעה בעולם וכמרים ומורים שהוכשרו בסמינרים. אף על פי שהם קיבלו את דרך האמת, הם ממשיכים להיות ספקנים והם לא מסוגלים להקדיש את עצמם לחלוטין. הם מדברים על הקרבה לאלוהים, אך עיניהם מתמקדות בכמרים ובמורים הגדולים, ואת המשיח הם משליכים הצדה. לבם מלא בתהילה, הון וכבוד. הם לא מאמינים כלל שאדם כה עלוב מסוגל לכבוש אנשים רבים כל כך, ושאדם כה חסר חשיבות מסוגל לעשות בני אדם למושלמים. הם לא מאמינים כלל שהאפסים האלה החיים באבק ובין ערימות אשפה הם העם הנבחר של אלוהים. הם מאמינים שאם בני אדם כאלה היו מושאי הישועה של אלוהים, השמיים והארץ היו מתהפכים, וכולם היו צוחקים בלי סוף. הם מאמינים שאם אלוהים בחר באפסים האלה כאלה שהוא יעשה למושלמים, בני האדם הדגולים האלה יהפכו לאלוהים עצמו. נקודות המבט שלהם נגועות בחוסר אמונה. למעשה, לא רק שהם לא מאמינים, אלא שהם פשוט בהמות מגוחכות. זאת משום שהם מעריכים רק מעמד, יוקרה, ועוצמה. מה שהם מעריכים באמת הם קבוצות וזרמים גדולים. אין להם עניין בכל מי שהמשיח מוביל את דרכו. הם פשוט בוגדים שהפנו את גבם למשיח, לאמת ולחיים.

מתוך 'האם אתם מאמינים באלוהים באמת?' ב'הדבר מופיע בבשר'

94. אתם לא מעריצים את הענווה של המשיח, אלא את אותם רועי שווא שמעמדם רם. אתם לא אוהבים את חביבותו או חוכמתו של המשיח, אלא את אותם פוחזים הקשורים לעולם הנתעב. אתם צוחקים לנוכח כאבו של המשיח, שאין לו מקום להניח את ראשו, אך מעריצים את אנשי הגוויות האלה החוטפים מנחות וחיים חיי הוללות. אתם לא מוכנים לסבול עם המשיח, אך הולכים בשמחה לזרועותיהם הפתוחות של צוררי המשיח הפזיזים, על אף שהם מספקים לכם אך ורק בשר ודם, רק אותיות ורק שליטה. למרות זאת, לבכם נמשך אליהם, אל המוניטין שלהם, אל מעמדם בלבם של כל השטנים, אל השפעתם ואל סמכותם. אולם אתם ממשיכים להחזיק בעמדה שבה קשה לכם לבלוע את עבודתו של המשיח ואינכם מוכנים לקבל אותה. זו הסיבה שאני אומר שאין לכם האמונה של ההכרה במשיח. הסיבה היחידה שצעדתם בעקבותיו עד היום היא שהדבר נכפה עליכם. בלבכם תמיד נישאות תמונות נשגבות רבות ואתם לא יכולים לשכוח את הדברים והמעשים שלהן, ולא את דבריהן וידיהן המשפיעים. בלבכם הן לעולם עליונות ומלאות גבורה. אבל לא כך הדבר עם המשיח של היום. הוא לעולם חסר חשיבות בלבכם, ולעולם לא ראוי ליראה. זאת מפני שהוא יותר מדי רגיל, משום שיש לו השפעה מעטה מדי ומשום שהוא כלל לא נשגב.

מתוך 'האם אתם מאמינים באלוהים באמת?' ב'הדבר מופיע בבשר'

95. נכון להיום, יש בכם עדיין הרבה חוסר אמונה. נסו להעמיק בעצמכם בשקדנות ולבטח תמצאו את התשובה. כשתמצאו את התשובה האמיתית, תודו שאתם לא מאמינים באלוהים באמת, אלא מרמים אותו, מחללים את קדושתו, בוגדים בו וחסרי נאמנות אליו. אז תבינו שהמשיח הוא לא בן אדם אלא אלוהים. כשיבוא היום הזה, תרחשו למשיח כבוד, תפחדו ממנו ותאהבו אותו באמת. נכון להיום, אמונתכם ממלאת אך ורק שלושים אחוזים מלבכם, בעוד ששבעים אחוזים מלאים בספק. כל מעשה שעושה המשיח וכל משפט מפיו יכול לגרום לכם לגבש תפיסות ודעות עליו. התפיסות והדעות אלה נובעות מחוסר האמונה המוחלט שלכם בו. אתם מעריצים רק את האל הנסתר בשמיים ורק ממנו אתם מפחדים – אתם מתעלמים לגמרי מהמשיח החי בעולם. האין זו גם חוסר אמונה? אתם משתוקקים רק לאל שעבד בעבר, אבל אתם לא מתמודדים עם המשיח של היום. ה"אמונות" האלה הן תמיד אלה המעורבבות בלבכם עם חוסר אמונה במשיח של היום. אני לא ממעיט בערככם, אלא שיש בכם יותר מדי חוסר אמונה, ויותר מדי טומאה שיש לעקור מתוככם. הטומאה הזו היא סימן שאין לכם אמונה כלל, היא אות לכך שאתם כופרים במשיח והיא מוכיחה שאתם בוגדים במשיח. היא מהווה מסך המכסה את המשיח מהכרתכם, מחסום המונע מכם ליפול בנחלתו של המשיח, משוכה המונעת מכם להיות מותאמים למשיח והוכחה שהמשיח לא מרוצה מכם.

מתוך 'האם אתם מאמינים באלוהים באמת?' ב'הדבר מופיע בבשר'

96.  זו הסיבה לכך שאני אומר שהאמונה הזו שלכם רק תגרום לכם לתעות יותר הרחק ממני ולהתנגד לי יותר. במשך שנים רבות של עבודה, ראיתם אמיתות רבות, אך האם אתם יודעים מה שמעו אוזניי? כמה מבינכם מוכנים לקבל את האמת? כולכם מאמינים שאתם מוכנים לשלם את המחיר בעבור האמת, אך כמה בני אדם באמת סבלו בעבור האמת? בלבכם יש אך ורק אי-צדק, ולכן אתם מאמינים שכולם, ללא יוצא מן הכלל, הם ערמומיים ורמאים. אתם אפילו מאמינים שאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם יהיה כאדם רגיל: ללא שמץ של טוב לב או אהבה אדיבה. יתרה מזאת, אתם מאמינים שרק לאלוהים שבשמיים יש אופי אצילי וטבע אדיב ומלא חמלה. כמו כן, אתם מאמינים שאדם קדוש כזה לא קיים, ושרק חושך ורוע מושלים על פני האדמה, וכן שאלוהים הוא רק מטרה שבני האדם תולים בה את תקוותיהם למען כל מה שטוב ויפה, ושהוא דמות אגדית שהאדם המציא. בדעתכם אתם מאמינים שאלוהים שבשמיים מאוד הגון, צודק, ודגול, ואף ראוי לעבודה ולהערצה, אך אלוהים שבארץ הוא רק תחליף לאלוהים שבשמיים או כלי בידיו. אתם סבורים שאלוהים שבארץ לא שווה-ערך לאלוהים שבשמיים, ועל אחת כמה וכמה שאין להזכירו באותה הנשימה עם אלוהים שבשמיים. כשמדובר בגדולתו וההוקרה של אלוהים, הן נתפסות כחלק מכבודו של אלוהים שבשמיים, אך כאשר מדובר באופי האדם ושחיתותו, הרי שהם נתפסים כשייכים לאלוהים שבארץ. אלוהים שבשמיים הוא נשגב לעד, ואילו אלוהים שבארץ יהיה לעד חסר חשיבות, חלש וחסר יכולת. אלוהים שבשמיים לא מונע מרגשות, אלא רק מהצדק, ואילו אלוהים שבארץ מונע רק ממניעים אנוכיים, והוא חסר כל הגינות או היגיון. באלוהים שבשמיים אין אפילו שמץ של מרמה, והוא נאמן לעד, ואילו באלוהים שבארץ תמיד יש צד של רמאות. אלוהים שבשמיים אוהב את האדם עד מאוד, ואילו אלוהים שבארץ לא דואג לאדם באופן מספק, ואפילו מזניח אותו לחלוטין. מזה זמן רב נשמר בלבכם הידע הכוזב הזה, וייתכן שהוא גם יונצח בעתיד. אתם מתייחסים לכל מעשיו של המשיח מתוך נקודת מבט של חוטאים ומעריכים את כל עבודתו, זהותו ומהותו מתוך נקודת המבט של רשעים. עשיתם טעות חמורה מאוד, טעות שקודמיכם מעולם לא עשו. כלומר אתם משרתים רק את האל הנשגב שבשמיים העוטה כתר, אך לא מייחסים כל חשיבות לאל שהוא כה חסר חשיבות בעיניכם עד שהוא בלתי נראה. זה החטא שלכם, הלא כן? זו דוגמה אופיינית לעבירה שלכם נגד טבעו של אלוהים, הלא כן? אתם עובדים את אלוהים שבשמיים. אתם מעריצים צלמים נשגבים ומערכים את בעלי הלשון הצחה. אתם מצייתים בשמחה לאל שמעניק לכם שפע, ומשתוקקים עד מאוד אל האל שיכול להגשים את כל משאלותיכם. היחיד שאתם לא עובדים אותו הוא האל שאינו נשגב. הדבר היחיד שאתם שונאים הוא קשר לאל הזה שאף אדם לא יכול להעריך. הדבר היחיד שאתם לא מוכנים לעשות הוא לשרת את האל הזה שמעולם לא נתן לכם אף פרוטה, והיחיד שאתם לא עורגים אליו הוא האל הלא נעים הזה. אל כזה לא מסוגל להרחיב את האופקים שלכם או לגרום לכם להרגיש כאילו זה עתה מצאתם אוצר, ובוודאי שלא להגשים את משאלותיכם. אם כן, מדוע אתם חסידים שלו? האם בכלל חשבתם על כך? מה שאתם עושים לא רק פוגע במשיח זה, אלא חשוב מכך, הוא פוגע באלוהים שבשמיים. אני חושב שזו לא מטרת אמונתכם באלוהים!

מתוך 'כיצד להכיר את אלוהים על פני האדמה' ב'הדבר מופיע בבשר'

97. אתם מאוד רוצים שאלוהים יסב לכם עונג, אך אתם מאוד רחוקים מאלוהים. מה הבעיה כאן? אתם מקבלים רק את דבריו, אך לא את טיפולו או גיזומו. יותר מכך, אתם לא מסוגלים לקבל את כל הסדריו ולהאמין בו לגמרי. אם כך, מהי הבעיה כאן? אם ננתח זאת, נראה שאמונתכם היא כקליפת ביצה ריקה שלעולם לא יתפתח ממנה אפרוח, מפני שאמונתכם לא סיפקה לכם את האמת ולא העניקה לכם חיים. במקום זאת, היא רק יצרה בתוככם תחושה כוזבת של תזונה ותקווה. אם כן, מטרתכם באמונתכם באלוהים היא לשמר את התקווה הזו ואת תחושת התזונה הזו – אתם לא מאמינים למען האמת והחיים. לכן אני אומר שדרך אמונתכם באלוהים אינה אלא ניסיון לזכות באהדתו של אלוהים על ידי התרפסות וחוסר בושה, ומכאן שהיא לא יכולה להיחשב לאמונה אמיתית. כיצד יכול לבקוע אפרוח מאמונה שכזו? במילים אחרות, איזה פרי אמונה שכזו יכולה להניב? מטרת אמונתכם באלוהים היא לנצל את אלוהים כדי להשיג את היעדים שלכם. זו עובדה נוספת שמעידה על העבירה שלכם נגד טבעו של אלוהים, הלא כן? אתם מאמינים בקיומו של אלוהים שבשמיים אך מכחישים את קיומו של אלוהים שבארץ. אולם אני לא מקבל את ההשקפות שלכם. אני משבח רק את בני האדם ששומרים על שתי רגליים על הקרקע ומשרתים את אלוהים שעל פני האדמה, ולעולם לא את אלה שלא מכירים במשיח שעל פני האדמה. בלי קשר לשאלה כמה בני האדם האלה נאמנים לאלוהים שבשמיים, בסופו של דבר הם לא יינצלו מִיָדי המענישה את הרשעים. בני אדם כאלה הם הרשעים, הרשעים שמתנגדים לאלוהים ושמעולם לא נשמעו בשמחה למשיח. כמובן, קבוצת בני האדם הזו כוללת את כל אלה שלא מודעים למשיח, וכן את אלה שלא מכירים בו.

מתוך 'כיצד להכיר את אלוהים על פני האדמה' ב'הדבר מופיע בבשר'

98. בכל כנסייה וכנסייה יש בני אדם שמפריעים לכנסייה ובני אדם שמפריעים לעבודתו של אלוהים. כל בני האדם האלה הם השטן המתחזה לבני משפחתו של אלוהים. בני אדם כאלה טובים במיוחד בחיקוי, בהתייצבות מכובדת בפניי, בהנהון ובהשתחוות – הם מתנהגים כמו כלבים מוכי שחין: הם מקדישים את "כל כולם" על מנת להשיג את היעדים שלהם עצמם, אך הם מגלים את ארשת פניהם המכוערת בפני האחים והאחיות. כשהם רואים מישהו שמנהיג את האמת, הם מתקיפים אותו ומדירים אותו, וכשהם רואים מישהו יותר מאיים מהם עצמם, הם מתחנפים ומתרפסים בפניו. הם מתנהגים כמו רודנים בכנסייה. אפשר לומר שברוב הכנסיות יש כאלה "נחשים מרושעים מקומיים" וכאלה "כלבי שעשועים". הם מתגנבים ביחד, קורצים ומאותתים זה לזה בסתר, ואף אחד מהם לא מנהיג את האמת. מי מהם שניחן בכמות הארס הרבה ביותר הוא "השד הראשי", ומי מהם שניחן ביוקרה הרבה ביותר הוא זה שמוביל אותם ונושא את דגלם גבוה באוויר. בני האדם האלה גדלים פרא בכנסייה, מפיצים את השליליות שלהם, יורקים מוות, עושים כל דבר שעולה על רוחם, אומרים כל דבר שעולה על רוחם, ואיש לא עושה דבר כדי לעצור אותם, מכיוון שטבעם שטני לחלוטין. ברגע שהם מתחילים לגרום להפרעות, אווירת מוות משתררת בכנסייה. בני האדם שמנהיגים את האמת בכנסייה נזנחים, והם לא מסוגלים להגשים את הפוטנציאל שלהם, ואילו בני האדם שמפריעים להתנהלות בכנסייה ומפיצים מוות גדלים פרא בכנסייה. יתרה מזאת, רוב בני האדם נוהים אחריהם. כנסייה כזו פשוט נמצאת תחת שליטתו של השטן, והשטן מולך בה. אם אנשי הכנסייה לא יתקוממו ויגרשו את השדים הראשיים האלה, גם הם יושמדו במוקדם או במאוחר. מעתה ואילך, יש לנקוט אמצעים נגד כנסיות כאלה. אם בני האדם שמסוגלים להנהיג מעט אמת לא יעסקו בחיפוש, הכנסייה הזו תוחרם. אם אין אף אחד בכנסייה שמוכן להנהיג את האמת, ואם אין אף אחד שיכול לשאת עדות על אלוהים, הרי שצריך לנתק את הכנסייה הזו לגמרי, וצריך לגדוע את כל הקשרים שלה עם כנסיות אחרות. מעשה כזה נקרא קבירת המוות וגירוש השטן. אם יש מספר נחשים מרושעים מקומיים בכנסייה, וכן כמה זבובים קטנים שנוהים אחריהם ואשר נעדרים כל יכולת הבחנה, אם אנשי הכנסייה עדיין לא יכולים להתנער מהכבלים והמניפולציות של הנחשים האלה אחרי שהם ראו את האמת, הרי שהשוטים האלה יסולקו בסופו של דבר. אף על פי שייתכן שהזבובים הקטנים האלה לא עשו שום מעשה איום, הם אפילו יותר ערמומיים, ואפילו יותר חלקלקים וחמקנים, וכל זבוב כזה יסולק. לא יישאר אף אחד! בני האדם ששייכים לשטן יוחזרו לשטן, ואילו בני האדם ששייכים לאלוהים יצאו לחפש אחר האמת ללא ספק. הדבר נקבע לפי האופי שלהם. מי ייתן וכל חסידי השטן לגווע! איש לא ירחם על בני האדם האלה. מי ייתן ובני האדם שיוצאים לחפש אחר האמת יזכו באספקה ויוכלו להתענג על דבר האל כאוות נפשם. אלוהים צודק – הוא לא נוהג בבני האדם באופן לא הוגן. אם אתם שדים, אתם לא תהיו מסוגלים להנהיג את האמת. אם אתם בני אדם שיוצאים לחפש אחר האמת, לבטח לא תפלו בשבי השטן – אין שום ספק בכך.

מתוך 'אזהרה למי שלא מנהיג את האמת' ב'הדבר מופיע בבשר'

99. בני האדם שלא שואפים להתקדם תמיד מייחלים שהזולת יהיה שלילי ובטלן כמוהם עצמם. בני האדם שלא מנהיגים את האמת מקנאים באלה שמנהיגים את האמת. בני האדם שלא מנהיגים את האמת תמיד רוצים להוליך שולל את אלה שמבולבלים ונעדרים יכולת הבחנה. הדברים שבני האדם האלה נותנים להם פורקן יכולים לגרום לכם להתנוון, להידרדר, לפתח מצבים חריגים ולהתמלא בחושך. הם גורמים לכם להתרחק מאלוהים, והם גורמים לכם להוקיר את הבשר והדם ולהתפנק. בני האדם שלא אוהבים את אמת, אשר תמיד מתנהלים עם אלוהים באדישות, נעדרים הכרה עצמית, וטבעם מפתה את בני האדם לעשות חטאים ולהתריס נגד אלוהים. הם לא מנהיגים את האמת והם גם לא מאפשרים לאחרים להנהיג אותה. הם מוקירים את החטא, והם לא מתעבים כלל את עצמם. הם לא מכירים את עצמם, הם מונעים מאחרים להכיר את עצמם, והם מונעים מאחרים לכמוה לאמת. בני האדם שאותם הם מוליכים שולל צוללים אל תוך החשיכה ולא יכולים לראות את האור. הם לא מכירים את עצמם ולא מבינים בבירור את האמת – הם מתרחקים יותר ויותר מאלוהים. הם לא מנהיגים את האמת, והם מונעים מאחרים להנהיג את האמת – כך הם גורמים לאווילים האלה להתייצב בפניהם. במקום לומר שהם מאמינים באלוהים, עדיף לומר שהם מאמינים באבותיהם הקדמונים, שהם מאמינים באלילים שבלבם. עדיף שבני האדם האלה שאומרים שהם חסידי אל יפקחו עיניים ויביטו היטב כדי לראות במי הם מאמינים בדיוק: האם אתם מאמינים באלוהים, או שמא זהו השטן? אם אתם יודעים שהדבר שאתם מאמינים בו הוא לא אלוהים אלא האלילים שלכם עצמכם, מוטב שלא תאמרו שאתם מאמינים. אם אתם באמת לא יודעים במי אתם מאמינים, מוטב שלא תאמרו שאתם מאמינים. אמירה כזו תהיה חילול קודש! אף אחד לא מכריח אתכם להאמין באלוהים. אל תאמרו שאתם מאמינים בי, מכיוון ששמעתי מספיק מילים כאלה לפני זמן רב, ואני לא רוצה לשמוע אותן שוב, מפני שהדבר שאתם מאמינים בו הוא האלילים שבלבכם והנחשים המקומיים המנוולים שבקרבכם. בני האדם שמנענעים בראשיהם כשהם שומעים את האמת ומחייכים מאוזן לאוזן כשהם שומעים דיבור על מוות, הם צאצאיו של השטן, והם כולם מושאים לסילוק. קיימים בכנסייה בני אדם רבים שאין להם כל יכולת הבחנה, וכשמשהו מטעה קורה, הם פשוט עומדים לצדו של השטן. כשהם נקראים משרתי השטן, הם מרגישים שנעשה להם עוול כה גדול. ואפשר לומר שאין להם כל יכולת הבחנה, אך הם תמיד יעמדו בצד שהאמת לא בו. לא הייתה אפילו פעם חיונית אחת שבה הם עמדו בצד של האמת, ולא הייתה אפילו פעם אחת שבה הם עמדו על רגליהם וסנגרו על האמת – אם כן, האם באמת אין להם כל יכולת הבחנה? מדוע הם תמיד עומדים לצדו של השטן? מדוע הם לעולם לא אומרים אף מילה הוגנת או סבירה למען האמת? האם המצב הזה באמת נובע מהבלבול הרגעי שלהם? ככל שיש לאדם פחות יכולת הבחנה, כך הוא פחות מסוגל לעמוד בצד של האמת. מה זה מוכיח? האין זה מוכיח שבני האדם חסרי יכולת ההבחנה אוהבים רוע? האין זה מוכיח שבני האדם חסרי יכולת ההבחנה הם צאצאים נאמנים של השטן? מדוע הם תמיד מסוגלים לעמוד לצדו של השטן ולדבר באותה שפה שבה הוא מדבר? כל מילה וכל מעשה שלהם, ואף הדברים שהם מבטאים מוכיחים היטב שהם לא אוהבים את האמת בשום אופן, אלא שהם בני אדם שמתעבים את האמת. העובדה שהם יכולים לעמוד לצדו של השטן מוכיחה היטב שהשטן באמת אוהב את השדים העלובים האלה שנלחמים למען השטן כל חייהם. האין העובדות האלה ברורות להפליא? אם אתם באמת אוהבים את האמת, מדוע אתם לא מסוגלים להעריך כלל את בני האדם שמנהיגים את האמת, ומדוע אתם מיד נוהים אחרי אלה שלא מנהיגים את האמת ברגע שחל השינוי הקל שבקלים בארשת פניהם? איזו מין בעיה היא זו? לא אכפת לי אם יש לכם יכולת הבחנה או לא, לא אכפת לי כמה יקר המחיר ששילמתם, לא אכפת לי כמה אדירים כוחותיכם, ולא אכפת לי אם אתם נחשים מרושעים או מנהיגים נושאי דגלים. אם כוחותיכם אדירים, אתם היחידים שזוכים לסיוע מעוז ידו של השטן. אם יוקרתכם רבה, הסיבה לכך היא פשוט שיש יותר מדי בני אדם מסביבכם שלא מנהיגים את האמת. אם לא סולקתם, הסיבה לכך היא שכעת לא הזמן לעבודת הגירוש, אלא שכעת הזמן לעבודת הסילוק אין בהילות לגרש אתכם כעת. אני רק צריך לחכות לבוא היום אחרי שתסולקו, כדי להעניש אתכם. מי שלא מנהיג את האמת יסולק!

מתוך 'אזהרה למי שלא מנהיג את האמת' ב'הדבר מופיע בבשר'

100. בני האדם שמאמינים באלוהים באמת ובתמים הם אלה שמוכנים להנהיג את דבר האל, והם אלה שמוכנים להנהיג את האמת. בני האדם שיכולים באמת ובתמים לשאת עדות על אלוהים הם גם אלה שמוכנים להנהיג את דברו, והם אלה שיכולים לעמוד בצד של האמת באמת ובתמים. בני האדם שמשתמשים בתכסיסים ואשר עושים עוול הם כולם בני אדם שאין להם אמת, והם ממיטים חרפה על אלוהים. בני האדם בכנסייה שעוסקים בוויכוחים הם משרתיו של השטן, והם התגלמותו של השטן. אדם כזה הוא זדוני מדי. בני האדם חסרי יכולת ההבחנה ואשר לא מסוגלים לעמוד בצד של האמת רוחשים כולם כוונות רעות ומכתימים את האמת. בני האדם האלה מייצגים את השטן באופן אפילו יותר טיפוסי. הם כבר לא יכולים לזכות בשום גאולה, ומיותר לציין שהם יהיו כולם מושא לסילוק. בני האדם שלא מנהיגים את האמת לא ראויים להישאר במשפחתו של אלוהים, והדבר נכון גם לגבי אלה שמשמידים את הכנסייה בכוונה תחילה. אך כעת לא הזמן לעשות עבודת גירוש. הם פשוט ייחשפו ויסולקו בסופו של דבר. אין לבצע עוד עבודה חסרת תועלת על בני האדם האלה. מי ששייך לשטן לא מסוגל לעמוד בצד של האמת, ואילו מי שמחפש אחר האמת יכול לעמוד בצד של האמת. מי שלא מנהיג את האמת לא ראוי לשמוע את דרך האמת ולא ראוי לשאת עדות על האמת. הלכה למעשה, האמת לא נועדה לאוזניו של אדם כזה, אלא שהיא נאמרת כדי שישמע אותה מי שמנהיג אותה. לפני שיתגלה סופו של כל אדם, אלוהים יזנח את בני האדם שמפריעים לכנסייה וקוטעים את העבודה. ברגע שהעבודה תסתיים, בני האדם ייחשפו בזה אחר זה לפני שהם יסולקו. במהלך העת של אספקת האמת, בינתיים אין כל התייחסות אליהם. כשהאמת כולה תתגלה לאדם, צריך יהיה לסלק את בני האדם האלה, מכיוון שזו תהיה גם העת שבה כל בני האדם ימוינו על פי סוגם. משום הפיקחות העלובה של בני האדם חסרי יכולת ההבחנה, בני אדם רעים ישמידו אותם ויורידו אותם מדרך הישר – הם לא יוכלו לשוב לעלות עליה. כך צריך לטפל בבני האדם האלה, מכיוון שהם לא אוהבים את האמת, מפני שהם לא מסוגלים לעמוד בצד של האמת, מפני שהם נוהים אחרי בני אדם רעים, שהם עומדים בצד של בני אדם רעים, ומפני שהם מתריסים נגד אלוהים ועושים יד אחת עם בני אדם רעים. הם יודעים היטב שבני האדם הרעים האלה קורנים מרוב רוע, אך הם מקשים את לבם ונוהים אחריהם, וכך הם מתקדמים בניגוד לאמת. כל בני האדם האלה, שלא מנהיגים את האמת אלא עושים דברים הרסניים ונוראים, למעשה עושים דברים רעים, הלא כן? על אף שיש ביניהם כאלה שרואים בעצמם מלכים וכאלה שמשתרכים מאחור, האופי שלהם של התרסה נגד אלוהים זהה לחלוטין, הלא כן? איזה תירוץ יכול להיות להם לכך שאלוהים לא מושיע אותם? איזה תירוץ יכול להיות להם לכך שאלוהים לא צודק? הרוע שלהם עצמם ישמיד אותם, הלא כן? המרדנות שלהם עצמם תגרור אותם מטה אל הגיהינום, הלא כן? בני האדם שמנהיגים את האמת יזכו בישועה ויהפכו למושלמים באמצעות האמת בסופו של דבר. בני האדם שלא מנהיגים את האמת יזמינו עליהם את השמדתם באמצעות האמת בסופו של דבר. זה הסוף שממתין למי שמנהיג את האמת ולמי שלא מנהיג אותה.

מתוך 'אזהרה למי שלא מנהיג את האמת' ב'הדבר מופיע בבשר'

101. מכיוון שאתם מאמינים באלוהים, עליכם לבטוח בכל דברי האל ובכל מעשיו. כלומר מכיוון שאתם מאמינים באלוהים, עליכם להישמע לו. אם אתם לא מסוגלים לעשות זאת, לא חשוב אם אתם מאמינים באלוהים או לא. אם אתם מאמינים באלוהים מזה שנים רבות, אך מעולם לא שמעתם לו ומעולם לא קיבלתם את כל דבריו, אלא דרשתם מאלוהים להישמע לכם ולפעול על פי התפיסות שלכם, הרי שאתם בני האדם המרדנים ביותר, ואתם חסרי אמונה. כיצד יכול אדם כזה להישמע לדברים ולעבודה של אלוהים, שלא תואמים את תפיסות האדם? האדם המרדן ביותר הוא זה שמתריס נגד אלוהים ומתנגד לו ביודעין. הוא אויבו של אלוהים והוא צורר משיח. אדם כזה תמיד רוחש עוינות נגד עבודתו החדשה של אלוהים, הוא לא שום מראה נכונות להישמע לאלוהים, והוא מעולם לא נשמע לו ברצון ולא היה צנוע בפניו. הוא מרומם את עצמו על פני הזולת ולעולם לא נשמע לאיש. לפני אלוהים, הוא רואה בעצמו האדם המיומן ביותר בהטפת דבר האל והמוכשר ביותר בעבודה בזולת. הוא לעולם לא נפטר מה"אוצרות" שכבר בבעלותו, אלא מתייחס אליהם כאל נכסים משפחתיים שיש לעבוד אותם, שיש להטיף עליהם לזולת, והוא משתמש בהם כדי לחנך את השוטים שמעריצים אותו כאליל. בהחלט ישנם כמה בני אדם כאלה בכנסייה. אפשר לומר שהם "גיבורים עשויים לבלי חת", אשר דרים כפולשים ארעיים דור אחר דור בבית האל. הם רואים בהטפת "דבר האל" (הדוקטרינה) את חובתם הרמה ביותר. שנה אחר שנה ודור אחר דור, הם מתרוצצים ואוכפים במרץ את חובתם "המקודשת והבלתי ניתנת להפרה". איש לא מעז להתקרב אליהם ואיש לא מעז להוכיח אותם בגלוי. הם הופכים ל"מלכים" בבית האל, ומשתוללים כרודנים על הזולת לאורך העידנים. להקת השדים הזו שואפת להתאחד ולהשמיד את עבודתי. איך ייתכן שאאפשר לשדים החיים האלה להתקיים לנגד עיניי? אפילו אלה הצייתנים רק באופן חלקי לא יכולים ללכת עד הסוף, לא כל שכן הרודנים האלה שאין ולו שמץ של ציות בלבם! לא בקלות זוכה האדם בעבודתו של אלוהים. אפילו אם האדם ישתמש בכל כוחו, הוא יוכל לזכות רק בחלק ולהגיע לשלמות בסוף. אם כך, מה באשר לילדי הארכי-מלאך ששואפים להשמיד את עבודתו של אלוהים? יש להם עוד פחות סיכוי ליפול בנחלת אלוהים, הלא כן?

מתוך 'מי ששומע לאלוהים בלב טהור ייפול לבטח בנחלתו' ב'הדבר מופיע בבשר'

102. האם אתם רוצים לדעת מה היה יסוד התנגדותם של הפרושים לישוע? האם אתם רוצים לדעת מה הייתה מהותם של הפרושים? היו להם דמיונות רבים לגבי המשיח. יתר על כן, הם האמינו רק שהמשיח יבוא, אך לא חיפשו אחר אמת החיים. כך, אפילו כיום, הם עדיין ממתינים למשיח, שכן אין להם כל ידע לגבי דרכי החיים, והם אינם יודעים מהי דרך האמת. כיצד אתם סבורים שיוכלו אנשים כה עקשניים ובורים לזכות בברכת האל? כיצד יוכלו לראות את המשיח? הם התנגדו לישוע משום שהם לא ידעו את מגמת עבודה של רוח הקודש, משום שהם לא ידעו את דרך האמת שהשמיע ישוע ויתר על כן, משום שהם לא הבינו את המשיח. מכיוון שהם מעולם לא ראו את המשיח, ומעולם לא היו בחברתו של המשיח, הם טעו בכך שהיללו את שמו של משיח במחוות ריקות מתוכן ובו בזמן התנגדו למהותו של המשיח בכל יכולתם. הפרושים האלה היו במהותם קשי עורף ויהירים והם לא נשמעו לאמת. עקרון אמונתם באלוהים הוא: לא משנה עד כמה עמוקה ההטפה שלך, לא משנה עד כמה עליונה הסמכות שלך, אינך המשיח אלא אם כן מכנים אותך המשיח. האין ההשקפות האלה נלעגות ומגוחכות? אני שואל אתכם שוב: האם לא קל לכם להפליא לטעות את אותן טעויות שטעו הפרושים המוקדמים ביותר, נוכח העובדה שאינכם מבינים את ישוע כהוא זה? האם אתם מסוגלים להבחין בדרך האמת? האם אתם יכולים להתחייב שלא להתנגד למשיח? האם אתם מסוגלים לפעול על פי עבודתה של רוח הקודש? אם אתם לא יודעים אם תתנגדו למשיח, אני אומר לכם שאתם כבר חיים על סף המוות.

מתוך 'כשתראו את גופו הרוחני של ישוע, אלוהים יברא מחדש את השמיים והארץ' ב'הדבר מופיע בבשר'

103. כל מי שלא מבין את התכלית של עבודתו של אלוהים הוא אדם שמתנגד לאלוהים, וגרוע ממנו הוא אדם המודע לתכליתה של עבודתו של אלוהים אך לא שואף לְרַצות את אלוהים. בני האדם שקוראים את כתבי הקודש בכנסיות גדולות מדקלמים כל יום פסוקים מכתבי הקודש, אך אף אחד מהם לא מבין את תכליתה של עבודתו של אלוהים. אף אחד מהם לא מסוגל להכיר את אלוהים. יתרה מזאת, אף אחד מהם לא תואם את לבו של אלוהים. הם כולם בני אדם חסרי תועלת ונתעבים, שכל אחד מהם מתייהר לרצות לחנך את אלוהים. על אף שהם מנופפים בשמו של אלוהים, הם מתנגדים אליו בכוונה תחילה. על אף שהם מתקראים מאמינים באלוהים, הם בני האדם שאוכלים ושותים את דמו של האדם. בני אדם כאלה הם שטנים שטורפים את נשמתו של האדם, שדים ראשיים שמפריעים בכוונה לבני האדם שמנסים לעלות על הדרך הנכונה, ואבני נגף שמכשילים בדרכם את בני האדם שמחפשים את אלוהים. על אף שבשרם "איתן", כיצד יוכלו חסידיהם לדעת שהם צוררי משיח שמובילים את האדם בדרכים המנוגדות לאלוהים? כיצד הם יוכלו לדעת שהם שטנים חיים שמחפשים במיוחד נשמות לטרוף?

מתוך 'כל מי שלא מכיר את אלוהים מתנגד לאלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'

104. שדים ורוחות רעות משתוללים ללא רסן על פני האדמה והם סוגרים על רצונו ומאמציו הקפדניים של אלוהים והופכים אותם לבלתי חדירים. איזה חטא קטלני! איך ייתכן שאלוהים לא ידאג? איך ייתכן שאלוהים לא יתמלא בחמה? הם גורמים לעיכוב והתנגדות חמורים לעבודתו של אלוהים. הם מרדנים מדי! אפילו השדים האלה בכל מיני הגדלים הופכים ליהירים לאור הכוח של השטן העוצמתי יותר והם מתחילים לעשות גלים. הם מתנגדים לאמת במכוון על אף שניכר שהם מודעים אליה. בני מרד! נדמה שכעת, כשמלך הגיהינום שלהם הומלך על כס מלכות, הם נעשים זחוחים ומתייחסים לכולם בבוז. כמה בני אדם מחפשים אמת וכמה בני אדם הם חסידים של צדק? הם כולם בעלי חיים כגון חזירים וכלבים הגורמים לכנופיה של זבובים מסריחים בערימת זבל לנער את ראשם ולעורר אי-סדר.[21] הם מאמינים שמלך הגיהינום שלהם הוא מלך המלכים, מבלי להבין שהם אינם אלא זבובים על ריקבון. לא רק זאת, אלא שהם גם משמיצים את קיומו של אלוהים ומסתמכים על הוריהם החזירים והכלבים. זבובים זערוריים חושבים את הוריהם לגדולים כלווייתני שיניים.[22] הם לא מבינים שהם קטנטנים ושהוריהם הם חזירים וכלבים טמאים הגדולים מהם עצמם פי מיליארד? ללא מודעות לעליבותם שלהם, הם משתוללים על סמך הסירחון המצחין של החזירים והכלבים האלה ויש להם מחשבות שווא שהם ילדו את דורות העתיד. הם ממש חסרי כל בושה! עם כנפיים ירוקות על הגב (זה מתייחס לטענתם שהם מאמינים באלוהים), הם מתחילים להיות יהירים ולהתרברב בכל מקום ביופי ובמשיכה שלהם עצמם, בעודם משליכים בסתר את הפגמים שלהם על האדם. הם אפילו זחוחים, כאילו זוג כנפיים בצבעי הקשת יכול להסתיר את הפגמים שלהם, ולכן הם רודפים את קיומו של האל האמיתי (זה מתייחס לסוד של עולם הדת). האדם לא יודע שעל אף שכנפי הזבוב יפהפיות ושובות לב, הוא אינו אלא זבוב זערורי מלא בזוהמה ומכוסה בחיידקים. באמצעות כוחם של הוריהם החזירים והכלבים, הם משתוללים ברחבי הארץ (זה מתייחס לאנשי הדת שרודפים את אלוהים על סמך תמיכה חזקה מהמדינה, ובוגדים באלוהים האמיתי ובאמת) באכזריות מעל לכל דמיון. נדמה שרוחות הרפאים של הפרושים היהודים חזרו ביחד עם אלוהים אל אומת התנין הגדול האדום כאש, ושבו אל קנם הישן. הם התחילו שוב את עבודת הרדיפה שלהם, והם ממשיכים את עבודתם המקיפה כמה אלפי שנים. אין ספק שקבוצת בני האדם המנוונים האלה תירקב על פני האדמה בסופו של דבר! נראה שלאחר כמה אלפי שנים, הרוחות הטמאות הפכו לערמומיות ונכלוליות אף יותר. הן חושבות ללא-הרף על דרכים לערער את עבודתו של אלוהים בסתר. הן תככניות וערמומיות, והן רוצות לשחזר במולדתן את הטרגדיה של לפני אלפי שנים. הדבר כמעט מדרבן את אלוהים לזעוק בקול רם, והוא מתקשה להתאפק מלחזור לרקיע השלישי ולהשמיד אותם.

מתוך 'עבודה והיווכחות (7)' ב'הדבר מופיע בבשר'

105. בכתבי הקודש, הערכת הפרושים את ישוע אדוננו עצמו ואת הדברים שעשה הייתה: "הם אמרו, 'הוא יצא מדעתו'... 'יש בו בעל זבוב, ובעזרת שר השדים הוא מגרש את השדים'" (מתי ג' 21-22). שפיטתם של הסופרים והפרושים את האדון ישוע לא הייתה חזרה מכנית על דברים או דמיון חסר בסיס – זו הייתה מסקנתם לגבי האדון ישוע ממה שהם ראו ושמעו על מעשיו. על אף שהסקתם נעשתה לכאורה בשם הצדק ונראתה לאנשים כמבוססת היטב, היוהרה שבה הם שפטו את האדון ישוע הייתה קשה להכלה אפילו על ידם. האנרגיה המטורפת של שנאתם כלפי האדון ישוע חשפה את שאיפותיהם הפרועות ואת פניהם השטניים, כמו גם את טבעם המרושע של התנגדות לאלוהים. הדברים הללו שהם אמרו בשפיטתם את האדון ישוע הונעו משאיפותיהם הפרועות, מקנאה ומהטבע המכוער והמרושע של עוינותם כלפי אלוהים והאמת. הם לא חקרו את מקור פעולותיו של האדון ישוע ולא את מהות דבריו או מעשיו. במקום זאת, באופן עיוור, חסר סבלנות ומטורף ובזדון מכוון, הם תקפו את מעשיו והטילו בהם דופי. הם עשו זאת עד כדי הטלת דופי ללא אבחנה ברוחו, כלומר ברוח הקודש, רוחו של אלוהים. זו הייתה כוונתם כשהם אמרו, "הוא יצא מדעתו", ו"בעל זבוב" ו"נסיך השדים". כלומר הם אמרו שרוח האל היא בעל זבוב ונשיא השדים. הם הגדירו את העבודה שעשה הבשר שעטתה רוח האל כטירוף. לא רק שהם אמרו דברי כפירה נגד רוח האל וכינו אותה בעל זבוב ונשיא השדים, אלא שגם גינו את עבודתו של אלוהים. הם גינו את האדון ישוע המשיח ואמרו דברי כפירה נגדו. מהות התנגדותם וכפירתם נגד אלוהים הייתה זהה לחלוטין למהות השטן ולהתנגדותו וכפירתו נגד אלוהים. לא רק שהם ייצגו בני אדם מושחתים, הם גם היו התגלמות השטן. הם היו ערוץ לשטן בקרב האנושות, והם היו שותפיו ושליחיו של השטן. מהות כפירתם והשמצתם את האדון ישוע המשיח הייתה מאבקם עם אלוהים על מעמד, התחרותם עם אלוהים ובחינתם הבלתי פוסקת את אלוהים. מהות התנגדותם לאלוהים וגישתם העוינת כלפיו, כמו גם דבריהם ומחשבותיהם, היו חילול קודש מובהק והם הכעיסו את רוח האל. לפיכך, אלוהים קבע שיפוט סביר של מה שהם אמרו ועשו, וקבע שמעשיהם היו חטא כפירה נגד רוח הקודש. החטא הזה היה בלתי נסלח בעולם הזה ובעולם הבא, בדיוק כפי שכתוב בפסוקים הבאים מכתבי הקודש: "...חילול רוח הקודש לא ייסלח", "...וכל מי שידבר כנגד רוח הקודש לא ייסלח לו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא."

מתוך 'עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג'' ב'הדבר מופיע בבשר'

106. יש סוד אדיר בלבכם שאתם לעולם לא מודעים לקיומו משום שאתם חיים בעולם ללא אור. השטן שבה את לבכם ואת רוחכם, החשכה מכסה את עיניכם, ואתם לא יכולים לראות את השמש ברקיע או את הכוכב המנצנץ בלילה. אוזניכם סתומות בדברי הונאה ואתם לא שומעים את קולו הרועם של יהוה או את צלילם של המים הגועשים מכס המלכות. איבדתם את כל מה שהיה אמור להיות שלכם ואת כל מה שהאל הכול יכול העניק לכם. נכנסתם לים אינסופי של מכאוב, ללא כוח להימלט וללא סיכוי להינצל – אתם רק תיאבקו ותנועו אנה ואנה... מרגע זה, נגזר עליכם לסבול את הייסורים שממיט השטן, להיות מרוחקים מאוד מברכותיו של האל הכול יכול, מחוץ להישג ידה של תמיכתו של האל הכול יכול, ואתם תצעדו בדרך ללא מוצא. מיליון צעקות בקושי משפיעות על לבכם ועל רוחכם. אתם ישנים עמוק בידי השטן, שפיתה אתכם אל המישור חסר גבולות שאין בו כיוונים ואין בו תמרורים. מעתה ואילך, אתם נעדרים את התום והטוהר המקוריים שלכם ואתם מתחילים לדחות את טיפולו של האל הכול יכול. בתוך לבכם, השטן מכוון אתכם בכל עניין והופך לחייכם. אתם כבר לא מפחדים ממנו, כבר לא מתרחקים ממנו וכבר לא מפקפקים בו. במקום זאת, אתם מתייחסים אליו כאל אלוהים בלבכם. אתם מתחילים להוקיר אותו, לעבוד אותו ולדבוק בו כאילו הייתם צלליתו, ואתם מתחילים להתמסר זה לזה בחיים ובמוות. אין לכם מושג מה מקורכם, מדוע אתם קיימים ומדוע אתם מתים. אתם רואים באל הכול יכול ישות זרה. אתם לא יודעים מה מקורו, וקל וחומר שאתם לא יודעים את כל מה הוא עשה למענכם. כל דבר שנובע ממנו הופך למאוס בעיניכם. אתם לא מוקירים את מתנותיו ולא יודעים את ערכן. אתם הולכים עם השטן, מהרגע שבו התחלתם לקבל אספקה מהאל הכול יכול. אתם והשטן עברתם יחד אלפי שנים של סופה וסער, וביחד עם השטן, אתם מתנגדים לאלוהים, שהיה המקור לחייכם. אתם לא יודעים דבר על הכאה על חטא, וקל וחומר שאתם לא יודעים שכמעט הגעתם לנקודת האבדון. שכחתם שהשטן פיתה אתכם וייסר אתכם, ושכחתם את מקורכם. בדיוק כך, השטן פגע בכם בכל שלב, ועד לרגע זה ממש. לבכם ורוחכם קהי חושים ורקובים. אתם כבר לא מתלוננים על הדברים המכעיסים בעולם, וכבר לא מאמינים שהעולם לא צודק. אכפת לכם עוד פחות אם האל הכול יכול קיים או לא. זאת משום שאתם סבורים זה מכבר שהשטן הוא אביכם האמיתי, ומשום שאתם כבר לא יכול להתרחק ממנו. זה הסוד שבלבכם.

מתוך 'אנחתו של האל הכול יכול' ב'הדבר מופיע בבשר'

107. כשעולה הבוקר, כוכב השחר מתחיל להאיר במזרח. זה כוכב שלא הופיע שם מעולם לפני כן, והוא מאיר את הרקיע הרגוע והמנצנץ ומצית מחדש את האור הכבוי בלבם של בני האדם. בני האנוש כבר לא בודדים, בזכות האור, שמאיר עליכם ועל אחרים. אולם רק אתם ממשיכים לישון עמוק בלילה החשוך. אתם לא שומעים את הקול ולא רואים את האור. אתם לא מסוגלים להבחין בהתגלותם של שמיים חדשים וארץ חדשה, השייכים לעידן חדש, משום שאביכם אומר לכם, "ילדיי, אל תקומו. עוד מוקדם. קר בחוץ. הישארו בפנים, פן החרב והחנית ינקבו את עיניכם." אתם מאמינים רק בדברי התוכחה של אביכם, מפני שאתם סבורים שאביכם צודק, משום שהוא מבוגר מכם ואוהב אתכם עד מאוד. דברי התוכחה האלה והאהבה הזו גורמים לכם להפסיק להאמין באגדה שיש אור בעולם, וכבר לא אכפת לכם אם עדיין קיימת אמת בעולם. אתם כבר לא מעזים לקוות שהאל הכול יכול יחלץ אתכם. אתם מסופקים מהמצב הנתון, וכבר לא מצפים להופעת האור, ולא מחכים לבואו של האל הכול יכול שתואר באגדות. מבחינתכם, כל הדברים היפים לא יכולים לקום לתחייה או להמשיך להתקיים. בעיניכם, המחר והעתיד של האנושות נעלמו והושמדו. אתם נאחזים בחוזקה בבגדיו של אביכם – אתם שמחים לחלוק את הקשיים ומפחדים לאבד את שותפכם למסע ואת הכיוון של המסע שלכם הרחק. העולם האנושי רחב הידיים והמעורפל גיבש רבים מכם, ואתם חסרי פחד ועשויים לבלי חת בעת מילוי תפקידים שונים בעולם הזה. הוא יצר "לוחמים" רבים שלא מפחדים כלל מהמוות. מעבר לכך, הוא יצר קבוצה אחר קבוצה של בני אנוש קהי חושים ומשותקים שלא מבינים את תכלית בריאתם. עיני האל הכול יכול סוקרות את כל בני האנוש המיוסרים קשות. מה שהוא שומע הוא את יללותיהם של הסובלים, מה שהוא רואה הוא את חוסר הבושה של המיוסרים, ומה שהוא חש הוא את הייאוש והאימה של האנושות שאיבדה את חסד הישועה. האנושות דוחה את טיפולו, בוחרת לצעוד בנתיב משלה ומנסה להתחמק מעיניו הביקורתיות. בני האדם מעדיפים להתענג על המרירות של הים העמוק לצד האויב, עד הטיפה האחרונה. האנושות כבר לא יכולה לשמוע את אנחתו של האל הכול יכול. ידי האל הכול יכול כבר לא מוכנות ללטף את האנושות הטרגית הזו. פעם אחר פעם, הוא זוכה בבני האדם מחדש ואז מאבד אותם שוב, וכך עבודתו חוזרת על עצמה. מאותו רגע, הוא מתחיל להתעייף והרגיש תשוש, ולכן הוא מפסיק את העבודה שבידיו ומפסיק לצעוד בקרב בני האנוש... האנושות לא מודעת כלל ועיקר לשינויים האלה, והיא לא מודעת לתנועותיו של האל הכול יכול, או לעצבו ולמרה השחורה שהוא חש.

מתוך 'אנחתו של האל הכול יכול' ב'הדבר מופיע בבשר'

108. כשהלילה יורד בשקט, האדם לא מודע לכך, מפני שלב אדם לא יכול לתפוס כיצד הלילה מגיע ומאין הוא בא. כשהלילה עוזב בחשאי, האדם מברך את בואו של אור היום. אולם השאלה מאין בא האור וכיצד הוא גירש את חשכת הלילה מובנת לאדם עוד פחות, והוא מודע לכך עוד פחות. חילופי היום והלילה האלה החוזרים והנשנים מעבירים את האדם מפרק זמן אחד למשנהו ומניעים אותו מהקשר היסטורי אחד למשנהו, וכן מוודאים את הגשמתן של עבודתו של אלוהים בכל תקופה ושל תוכניתו של אלוהים לכל עידן. האדם צעד לאורך התקופות האלה עם אלוהים, אך האדם לא יודע שאלוהים מושל בגורל כל הדברים ובגורל כל היצורים החיים, והוא לא יודע איך אלוהים מתזמר ומכוון את כל הדברים. העובדה הזו חמקה מידיעתו של האדם משחר הימים ועד היום. מדוע? לא מפני שמעשיו של אלוהים האל נסתרים מדי, ולא מפני שתוכניתו של אלוהיםעדיין לא התגשמה, אלא מפני שלבו ורוחו של האדם יותר מדי רחוקים מאלוהים, עד כדי כך שהאדם ממשיך לשרת את השטן במקביל להיותו חסיד אל – מבלי שהוא מודע לכך כלל. איש לא מחפש באופן פעיל את עקבותיו של אלוהים או את הופעתו, ואיש לא מוכן להתקיים תחת חסותו ותמיכתו של אלוהים. במקום זאת, בני האדם רוצים להסתמך על ריקבונו של השטן המרושע כדי להסתגל לעולם הזה ולכללי הקיום הזדוניים שהאנושות מצייתת להם. בשלב הזה, לבו ורוחו של האדם הופכים לקורבן המנחה של האדם לשטן, והשטן ניזון מהם. יתר על כן, הלב והרוח האנושיים הופכים למקום משכן של השטן ולמגרש משחקים המתאים לו. כך האדם מאבד בלא יודעין את הבנת העקרונות של ההוויה האנושית, ושל שוויו ומשמעותו של הקיום האנושי. חוקי האל והברית שבין אלוהים והאדם מתפוגגים בהדרגה בלב האדם, והוא מפסיק לחפש את אלוהים ולהקשיב לו. עם הזמן, האדם כבר לא מבין מדוע אלוהים ברא את האדם, והוא לא מבין את מוצא פיו של אלוהים ואת כל הדברים שנובעים מאלוהים. לאחר מכן, האדם מתחיל להתנגד לחוקי האל ולצוויו, ולבו ורוחו של האדם מתעמעמים... אלוהים מאבד את האדם שהוא ברא במקור, והאדם מאבד את שורש ראשיתו: זהו הצער של האנושות הזו.

מתוך 'אלוהים הוא מקור חיי האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'

הערות שוליים:

1. המילה "הרס" משמשת כדי לחשוף את המרדנות של האנושות.

2. במקור, הקטע "בעזות מצח ובהתרסה של אלף אצבעות מנוענעות לשלילה... לשאת זאת בראש מורכן ולשרת את בני האדם כשור מסור," מופיע כמשפט אחד, אך כאן הוא חולק לשניים כדי להבהיר את הדברים. המשפט הראשון מתייחס לפעולותיו של האדם, ואילו השני מציין את הסבל שאלוהים עובר, ואת העובדה שאלוהים צנוע ונסתר.

3. המילים "אמונות תפלות" מתייחסות להתנהגותם המרדנית של בני האדם.

4. המילים "לזכות לכוח אבסולוטי" מתייחסות להתנהגותם המרדנית של בני האדם. הם מרוממים את עצמם, כובלים את הזולת וגורמים לו לנהות אחריהם ולסבול למענם. הם הכוחות שעוינים לאלוהים.

5. המילים "בובה על חוט" באות ללעוג לבני האדם שלא מכירים את אלוהים.

6. המילים "מתקפות מתגלגלות וגדלות ככדור שלג" משמשות כדי להדגיש את התנהגותם העלובה של בני האדם.

7. המילים "לא מסוגל להבדיל בין מזרח ומערב" מתייחסות למצב שבו בני האדם מעוותים את רצון האל והופכים אותו למשהו שטני. הדבר מתייחס באופן כללי להתנהגות שבה בני האדם דוחים את אלוהים.

8. המילים "מבלבל בין שחור ולבן" מתייחסות לבלבול בין אמת ואשליות, בין צדק ורוע.

9. המילה "שודד" משמשת כדי לציין שבני האדם חסרי היגיון ותובנה.

10. המילים "לפסולת ולשאריות" משמשות כדי לציין התנהגות שבה אנשים דוחים את אלוהים.

11. המילים "רותח מזעם" מתייחסות לפרצופו המכוער של האדם כשהוא רוגז ומתקצף.

12. המילים "ללא נקיפות מצפון" מתייחסות למצב שבו בני האדם פזיזים ולא יראים את אלוהים כהוא זה.

13. המילים "'היווכחותו' של האדם" מתייחסות כאן להתנהגותו המרדנית של האדם. במקום להתייחס להיווכחותם של בני האדם בחיים – שהיא דבר חיובי – היא מתייחסת להתנהגותם ומעשיהם השלילית. היא מתייחסת באופן רחב לכל מעשיו של האדם שמתנדים לאלוהים.

14. המילים "לוקים בפחדים דמיוניים" משמשות כדי ללעוג לחיי האנושיות הלקויים של האדם. הן מתייחסות למצב המכוער של חיי האנושות, שבו בני האדם חיים ביחד עם שדים.

15. המילים "יותר טוב מכולם" נאמרות בלעג.

16. המילים "כשקנאתם בוערת בחום הולך וגובר" נאמרות בלעג ומתייחסות למצבו המכוער של האדם.

17. מילים "כשבדעתו תוכנית חכמה" נאמרות בלעג, והן מתייחסות לאופן שבו בני האדם לא מכירים את עצמם ולא יודעים מה שיעור הקומה שלהם עצמם.

18. המילה "מכובד" נאמרת בלעג.

19. המילה "לירות" מתייחסת למצב המכוער של בני האדם שרותחים מזעם כשאלוהים מביס אותם. היא מתייחסת למידת התנגדותם לאלוהים.

20. המילים "ללכוד את בר האנוש בעודו בחיים" מתייחסות להתנהגותו האלימה והבזויה של האדם. האדם אכזרי ולא סלחן כלל כלפי אלוהים, והוא מציב לו דרישות מגוחכות.

21. המילים "לעורר אי-סדר" מתייחסות לאופן שבו בני האדם השטניים משתוללים, מפריעים לעבודתו של אלוהים ומתנגדים אליה.

22. המילים "לווייתני שיניים" משמשות בלעג. זו מטאפורה לאופן שבו זבובים כל כך קטנים עד שחזירים וכלבים נראים להם גדולים כלווייתנים.

א. בטקסט המקורי נכתב "מטבעות זהב בשווי של".

ב. ביטוי סיני, שפירושו המילולי הוא "שודדים שכובשים את ההרים ומכריזים על עצמם כמלכים."

ג. בטקסט המקורי נכתב "לו"

ד. זה ניב סיני.

ה. בטקסט המקורי לא מופיעות המילים "הרצון ב-".

ו. "פורשים את מרפקם קדימה" הוא ניב סיני שפירושו שהאדם עוזר לזולת על חשבון אנשים הקרובים לו, כגון הוריו, ילדיו, קרוביו או אחיו.

ז. סיפורה של ציפור ההאנהאו דומה מאוד למשל של איזופוס על הצרצר והנמלה. ציפור ההאנהו מעדיפה לישון במקום לבנות קן כשמזג האוויר חם, חרף האזהרות החוזרות והנשנות מצד השכן שלה, העקעק. כשמגיע החורף, הציפור קופאת למוות.

ח. לשוב אל החוף: ניב סיני שפירושו "להפנות גב לאורחות הרעות שלכם".

ט. בטקסט המקורי לא מופיעות המילים "לא מוסרי."

י. בטקסט המקורי לא מופיעה המילה "רגיל."

קודם: ח. דברים קלאסיים בנושא גילוי האופן שבו השטן משחית את האנושות

הבא: י. דברים קלאסיים על החוקה, הצווים המנהליים והדיברות של עידן המלכות

אם יש לכם אי-אילו קשיים או שאלות בנוגע לאמונתכם, אנא צרו עמנו קשר בכל עת.
צרו קשר ב-Whatsapp
צרו קשר ב-Messenger

תוכן דומה

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה