I

קצם של כל הדברים קרב, וכל השמיים והארץ באו אל סופם. איך ייתכן שבני האדם ימלטו מהיום שבו הקיום האנושי יגיע אל קצו? איך ייתכן שאלה שיראים את האל וכמהים להופעתו לא יראו את יום ההופעה של צדקת האל? איך ייתכן שהם לא יקבלו את הגמול הסופי על הטוב? האם אתה אדם שעושה טוב או אדם שעושה רע? האם אתה אדם שמקבל משפט צדק ואז מתמסר, או האם אתה אדם שמקבל משפט צדק ואז מקולל?

II

האם אתה חי בפני כס המשפט המצוי באור, או האם אתה חי בהאדס בתוך האופל? האם אתה עצמך לא זה שיודע באופן הברור ביותר מה יהיה סופך, אם הוא יהיה גמול או עונש? האין אתה הוא זה שיודע באופן הברור ביותר ומבין באופן העמוק ביותר שהאל צודק? אם כך, מהי בדיוק התנהלותך ומהו בדיוק לבך? כמה ויתרת למעני? עד כמה עמוקה סגידתך לי? האם אתה עצמך אינך יודע באופן הברור ביותר כיצד אתה מתנהג כלפיי? אתה אמור לדעת טוב יותר מכל אדם אחר איזה סוף תקבל!

III

אני אומר לך בכנות: אני רק בראתי את האנושות, ובראתי אותך, אך לא מסרתי אתכם לידי השטן. גם לא גרמתי לכם בכוונה תחילה להתמרד נגדי או להתנגד לי ולכן הענשתי אתכם. האם כל האסונות הללו אינם תוצאה של לבכם העיקש והתנהלותכם המתועבת? אם כך, האם אינכם יכולים לקבוע בעצמכם גם מה יהיה סופכם? האם אינכם יודעים בלבכם, טוב יותר מכל אדם אחר, מה יהיה סופכם?

IV

הסיבה לכך שאני כובש אנשים היא כדי לחשוף אותם, ובכך להביא לך ישועה טובה יותר. זה לא נעשה כדי שתעשה מעשים רעים ולא כדי לגרום לך בכוונה תחילה לצעוד לתוך גיהינום ההשמדה. בבוא העת, כל הסבל האדיר שלך, הבכי וחריקת השיניים שלך – האם כל אלה לא יתרחשו בשל חטאיך? לפיכך, האם טוב לבך או רוע לבך אינם השיפוט הטוב ביותר שייעשה עליך? האם אין זו ההוכחה הטובה ביותר והחושפת ביותר לגבי מה יהיה קיצך?

מתוך: הדבר, כרך ראשון – הופעתו של האל ועבודתו, הסיפור האמיתי של עבודת הכיבוש (1)