I

רבים מאלה שנוהים אחר האל עסוקים רק בשאלות כיצד לזכות בברכות או להימנע מאסון. ברגע שמוזכרים העבודה והניהול של האל, הם משתתקים ומאבדים כל עניין. הם מאמינים שהבנת סוגיות מייגעות כאלה לא תוביל לצמיחה בחייהם ולא תביא להם כל תועלת. על כן, אף על פי שהם שמעו מידע על ניהולו של האל, הם מתייחסים לכך בחוסר רצינות. הם לא רואים בכך דבר מה יקר ערך שיש לקבלו, וקל וחומר שהם לא מבינים זאת בכך שהם מתייחסים לכך כאל חלק מחייהם. מטרתם של אנשים אלה בנהייתם אחר האל היא פשוטה מאוד, ויש לה יעד אחד ויחיד: להיות מבורכים. אנשים אלה לא טורחים לשים לב לכל דבר אחר שאינו קשור למטרה זו.

II

הקשר בין האדם לבין האל נובע אך ורק מאינטרס אישי מובהק. זהו קשר בין מקבל הברכות לבין זה שמעניק אותן. זהו קשר בין עובד למעביד. העובד עובד קשה רק כדי לקבל את הגמול שהמעביד מעניק לו. אין חיבה משפחתית בקשר כזה, שמבוסס על אינטרסים, רק עסקה. אין לאהוב או להיות נאהב, אלא רק צדקה ורחמים. אין הבנה, אלא רק תרעומת נואשת ומודחקת ותרמית. אין אינטימיות, אלא רק תהום שלא ניתן לגשר עליה. כעת, משהדברים הגיעו למצב כזה, מי יכול לשנות את הכיוון של מגמה כזו? וכמה אנשים מסוגלים להבין באמת עד כמה נואש הפך הקשר הזה? כאשר אנשים צוללים אל תוך השמחה שבזכייה בברכות, איש מהם לא מסוגל לדמיין עד כמה קשר כזה עם האל הוא מביך ומכוער.

מתוך: הדבר, כרך ראשון – הופעתו של האל ועבודתו, נספח 3: האדם יכול להיוושע רק תחת ניהולו של האל