דברי האל רלוונטיים:

האנושות, שהשטן השחית אותה כה עמוקות, איננה יודעת שיש אלוהים, והיא חדלה לעבוד את האל. בראשית, כשאדם וחווה נבראו, תהילתו ועדותו של יהוה היו נוכחים תמיד. אולם לאחר שהאדם הושחת, הוא איבד את התהילה והעדות, מפני שהכול התמרדו נגד האל וחדלו כליל לירוא אותו. עבודת הכיבוש של היום נועדה להחזיר את כל העדות והתהילה ולגרום לכל בני האדם לעבוד את האל, כך שתהיה עדות בקרב יצירי הבריאה. זו העבודה שיש לעשותה בשלב הזה. כיצד בדיוק האנושות תיכבש? בעזרת שימוש בעבודת המילים של שלב זה כדי לשכנע את האדם לחלוטין, על ידי שימוש בחשיפה, במשפט, בייסורים ובקללה ללא רחמים כדי לשכנע אותו לחלוטין, ועל ידי חשיפת מרדנותו של האדם ושיפוט התנגדותו, כדי שהוא יוכל להכיר את הרשע והזוהמה של האנושות, וכך, להשתמש בדברים אלה כניגוד לטבעו הצודק של האל. האדם ייכבש וישתכנע לחלוטין בעיקר באמצעות המילים האלה. מילים הן האמצעי לכיבושה הסופי של האנושות, וכל מי שמקבל את הכיבוש בידי האל חייב לקבל את המכות ואת השיפוט של מילותיו. תהליך הדיבור כיום הוא בדיוק תהליך הכיבוש. וכיצד בדיוק צריכים בני האדם לשתף פעולה? על ידי שיידעו כיצד עליהם לאכול ולשתות את המילים האלה ועל ידי שירכשו הבנה שלהן. באשר לאופן שבו בני האדם נכבשים – זה אינו דבר שהם יכולים לעשות בעצמם. באמצעות האכילה והשתייה של מילים אלו, תוכל להתוודע לשחיתות ולזוהמה שלך, למרדנות שלך ולרשעותך, ותוכל להשתחוות בפני האל. אם תוכל ליישם בפועל אחרי שתבין את כוונותיו של האל, ואם יהיה לך חזון ותוכל להישמע לחלוטין למילים אלו ולא לבצע בחירות כלשהן באופן עצמאי, הרי שכבר נכבשת – וזו תהיה התוצאה של מילים אלו. מדוע איבדה האנושות את העדות? מפני שאיש אינו מאמין באל, מפני שאין בלבות בני האדם מקום לאל. כיבוש האנושות הוא שיקום האמונה של בני האדם. בני האדם רוצים תמיד לרוץ בפזיזות אל העולם היום-יומי. הם מטפחים תקוות רבות מדי, רוצים דברים רבים מדי לעתידם ויש להם יותר מדי דרישות מוגזמות. הם חושבים תמיד על הבשר, מתכננים עבור הבשר ואינם מעוניינים כלל לחפש את דרך האמונה באל. השטן חטף את לבם, הם איבדו את לבבותיהם יראי-האל, והם מקובעים על השטן. אולם האדם נוצר בידי האל. כך, האדם איבד את העדות, כלומר איבד את התהילה של האל. המטרה של כיבוש האנושות היא להחזיר את התהילה, הטמונה ביראתו של האדם את האל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (1)

עבודת הכיבוש הנוכחית נועדה להבהיר מה יהיה סופו של האדם. מדוע נאמר שהייסורים והמשפט הנוכחיים הם משפט בפני כס המלכות הלבן הגדול של אחרית הימים? האם אינך מבין זאת? מדוע עבודת הכיבוש היא השלב האחרון? האין זאת בדיוק כדי לחשוף את סופם של בני האדם מהמעמדות השונים? האין זאת כדי לאפשר לכל אדם להראות את אופיו האמיתי ואז לעבור מיון לפי סוגו, במהלך עבודת הכיבוש של הייסורים והמשפט? במקום לומר שזהו כיבוש האנושות, אולי מוטב לומר שהדבר מראה מה יהיה סופם של כל המעמדות השונים של בני האדם. מדובר בשיפוט חטאיהם של בני האדם, ואחר כך בחשיפת הסוגים השונים של בני האדם, ובכך להחליט האם הם רשעים או צדיקים. לאחר עבודת הכיבוש, באה העבודה של פיצוי הטוב והענשת הרע. בני אדם שמתמסרים לחלוטין, כלומר אלה שנכבשו עד היסוד, יועברו לשלב הבא של הפצת עבודת האל לתבל כולה. אלה שלא נכבשו יושמו בחשכה ויפקוד אותם אסון. כך ימוינו בני האדם על פי סוגם. הרעים יקובצו עם הרוע ולעולם לא יראו עוד אור יום, והצדיקים יקובצו עם הטוב, על מנת לקבל אור ולחיות לנצח באור. קצם של הדברים כולם קרב. סופו של האדם הוצג בבירור לנגד עיניו, וכל הדברים ימוינו על פי סוגם. כיצד, אם כן, יכולים בני האדם להימלט מהסבל של המיון לסוגיהם? סופו השונה של כל סוג של בני אדם מתגלה, כאשר קרב קצם של הדברים כולם, והדבר נעשה במהלך עבודת הכיבוש של התבל כולה (כולל כל עבודת הכיבוש, החל בעבודה הנוכחית). חשיפת קצה של האנושות כולה נעשית בפני כס המשפט, במהלך הייסורים ובמהלך עבודת הכיבוש של אחרית הימים. ...הכיבוש של השלב האחרון נועד להושיע אנשים, וכן לגלות את סופם. הוא נועד לחשוף את הניוון של בני האדם באמצעות משפט, וכך לגרום להם להכות על חטא, לקום על רגליהם ולחתור אל החיים ואל הנתיב הנכון לחיי אדם. הוא נועד לעורר את לבם של קהי-החושים והאטומים, ולגלות את מרדנותם הפנימית באמצעות משפט. אולם אם בני האדם עדיין אינם מסוגלים להכות על חטא, עדיין אינם מסוגלים לחתור אל הנתיב הנכון לחיי אדם, ואינם מסוגלים להשליך מעליהם את השחיתויות האלה, הם יהיו מושאים לבליעה על ידי השטן, שהם מעבר לישועה. זו החשיבות של הכיבוש: להושיע את בני האדם ולגלות את סופם. סוף טוב, סוף רע – כולם מתגלים באמצעות עבודת הכיבוש. במהלך עבודת הכיבוש יתגלה האם בני האדם יזכו בישועה או יקוללו.

אחרית הימים היא המועד שבו כל הדברים ימוינו על פי סוגם, באמצעות כיבוש. הכיבוש הוא העבודה של אחרית הימים. במילים אחרות, המשפט של כל אדם בגין חטאיו הוא עבודת אחרית הימים. אחרת, איך ניתן למיין את בני האדם לפי סוגם? עבודת המיון לפי סוג שנעשית בקרבכם היא תחילתה של עבודה כזו ברחבי התבל כולה. לאחר מכן, אנשים מכל הארצות ומכל העמים יצטרכו גם הם לקבל את עבודת הכיבוש. פירוש הדבר הוא שכל אדם בבריאה יצטרך להיות ממוין על פי סוגו ולהיכנע בפני כס המשפט כדי להישפט. אין אדם או דבר שיוכל לחמוק מהסבל של הייסור והמשפט האלה, ואין אדם או דבר שלא ימוין על פי סוגו. כולם ימוינו לסוגים, כי קצם של כל הדברים קרב, וכל השמיים והארץ באו אל סופם. איך ייתכן שבני האדם יחמקו מהיום שבו הקיום האנושי יגיע אל קצו?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (1)

מעל לכול, התוצאה המיועדת של עבודת הכיבוש היא שבשרו של האדם יחדל למרוד. כלומר, שהאדם ישיג בשכלו הכרה חדשה של האל, שלבו יתמסר לאל לחלוטין וששאיפתו תהיה להתקיים למען האל. כאשר מזגו או בשרו של אדם משתנים, אין זה נחשב שהאדם נכבש; אלא כאשר חשיבתו, תודעתו והגיונו משתנים, כלומר, כאשר כל גישתך הנפשית משתנה – או-אז נכבשת על ידי האל. כאשר גמרת אומר להתמסר ואימצת דפוס חשיבה חדש, כאשר אינך מביא עוד שום תפיסות או כוונות משלך לדברי האל ולעבודתו, וכאשר מוחך יכול לחשוב באופן רגיל – כלומר, כאשר אתה יכול להתאמץ למען האל בכל לבך – אז אתה אדם שנכבש לחלוטין. בדת, אנשים רבים סובלים סבל רב לאורך כל חייהם: הם מכניעים את גופם ונושאים את הצלב שלהם, ואף ממשיכים לסבול ולעמוד בסבל כשהם על סף מוות! יש שעדיין צמים בבוקר יום מותם. כל חייהם הם מונעים מעצמם אוכל טוב ובגדים נאים, ומתמקדים רק בסבל. הם מסוגלים להכניע את גופם ולמרוד בבשרם. רוחם, המאפשרת להם לעמוד בסבל, ראויה לציון. אך חשיבתם, תפיסותיהם, גישתם הנפשית, ולמעשה כל טבעם הישן, לא עברו ולו שמץ של גיזום. אין להם שום הכרה אמיתית של עצמם. דימוי האל שקיים במחשבותיהם הוא אותו דימוי מסורתי של אל מעורפל. נחישותם לסבול למען האל נובעת מקנאותם ומן האופי הטוב של אנושיותם. על אף שהם מאמינים באל, הם לא מבינים אותו ולא יודעים את כוונותיו. הם רק עובדים וסובלים בעיוורון למען האל. הם אינם מייחסים כל ערך להבחנה, ולא אכפת להם כלל כיצד להבטיח ששירותם אכן מגשים את כוונות האל, וקל וחומר שאינם מודעים כיצד להשיג את הכרת האל. האל שהם משרתים אינו האל בדימויו האינהרנטי, אלא אל פרי דמיונם, אל ששמעו עליו או קראו אודותיו באגדות. לאחר מכן הם משתמשים בדמיונם הפורה ובאדיקותם כדי לסבול למען האל ולקחת על עצמם את העבודה שהאל רוצה לעשות. שירותם כל כך לא מדויק, עד שכמעט אף אחד מהם אינו מסוגל באמת לשרת בהתאם לכוונות האל. בלי קשר למידת נכונותם לסבול, נקודת המבט המקורית שלהם על השירות ודימוי האל שבשכלם נותרים ללא שינוי, מפני שהם לא עברו את המשפט, הייסור, הזיכוך וההבאה לידי שלמות של האל, ואיש גם לא הנחה אותם באמצעות האמת. גם אם הם מאמינים בישוע המושיע, איש מהם מעולם לא ראה את המושיע. הם יודעים עליו רק מאגדות ומשמועות. כתוצאה מכך, שירותם אינו אלא שירות אקראי בעיניים עצומות, כמו עיוור המשרת את אביו. מה בסופו של דבר ניתן להשיג משירות כזה? ומי יאשר אותו? מתחילתו ועד סופו, שירותם נותר זהה לחלוטין; הם מקבלים רק לקחים מעשה ידי אדם ומבססים את שירותם רק על טבעיותם ועל העדפותיהם האישיות. איזה גמול יכול הדבר להביא? אפילו פטרוס, שראה את ישוע, לא ידע כיצד לשרת בהתאם לכוונות האל; הוא הגיע לידיעה זו רק בסוף, בזקנתו. ומה נאמר על אותם עיוורים שלא חוו ולו שמץ של גיזום, ושלא היה איש שינחה אותם? האין שירותם של רבים מכם כיום כמו זה של העיוורים האלה? כל אלה שלא קיבלו משפט, לא קיבלו גיזום, ולא השתנו – האין הם כולם כאלה שלא נכבשו במלואם? איזו תועלת יש באנשים כאלה? אם בחשיבתך, בהכרתך את החיים ובהכרתך את האל לא חל כל שינוי חדש, ואם אינך משיג דבר מה אמיתי, לעולם לא תגיע להישג יוצא דופן בשירותך! ללא חזון והכרה חדשה של עבודת האל, אינך נכבש. נהייתך אחר האל תהיה אז כמו זו של הסובלים והצמים: בעלת ערך מועט! דווקא משום שאין כמעט עדות במעשיהם, אני אומר ששירותם הוא לשווא! לאורך כל חייהם, אנשים אלה סובלים ומבלים זמן בכלא; הם תמיד סבלניים, אוהבים, ותמיד נושאים את הצלב, העולם לועג להם ודוחה אותם, הם חווים כל קושי, ועל אף שהם צייתנים עד הסוף, הם עדיין לא נכבשים, ואינם יכולים לספק שום עדות על כך שנכבשו. הם סבלו סבל רב, אך בתוכם הם אינם מכירים את האל כלל. לא נעשה גיזום של אף אחת ממחשבותיהם ותפיסותיהם הישנות, ולא של נוהגיהם הדתיים, הידע שלהם מעשה ידי אדם ורעיונותיהם האנושיים. אין בהם ולו שמץ של הכרה חדשה. אף לא שמץ מהכרתם את האל הוא אמיתי או מדויק. הם הבינו לא נכון את כוונות האל. האם זה משרת את האל? לא משנה מה הייתה הכרתך את האל בעבר, אם היא נשארת כפי שהיא היום ואתה ממשיך לבסס את הידע שלך אודות האל על תפיסותיך ורעיונותיך שלך, בלי קשר למה שהאל עושה, כלומר, אם אין לך הכרה חדשה ואמיתית של האל ואם אינך מצליח להכיר את תדמיתו ואת צביונו האמיתיים של האל, אם הכרתך את האל עדיין מונחית על ידי חשיבה פיאודלית ואמונות טפלות ועדיין נובעת מדמיון ותפיסות אנושיים, אזי לא נכבשת. כל הדברים הרבים שאני אומר לך כעת נועדו לאפשר לך לדעת, ולאפשר להכרה זו להוביל אותך להכרה חדשה ומדויקת יותר; הם נועדו גם לגזום ממך את התפיסות הישנות ואת ההכרה הישנה שבך, כדי שתהיה ניחן בהכרה חדשה. אם באמת תאכל ותשתה את דבריי, הכרתך תשתנה במידה ניכרת. כל עוד תאכל ותשתה את דברי האל בלב של התמסרות, אזי נקודת המבט שלך תתהפך. כל עוד תהיה מסוגל לקבל את הייסורים החוזרים ונשנים, דפוס החשיבה הישן שלך ישתנה בהדרגה. כל עוד דפוס החשיבה הישן שלך יוחלף לחלוטין בחדש, גם הנוהג שלך ישתנה בהתאם. באופן זה, שירותך יהפוך מדויק יותר ויותר, ויהיה מסוגל יותר ויותר לעמוד בכוונות האל. אם תוכל לשנות את אורח חייך, את הכרתך את חיי האדם, ואת תפיסותיך הרבות לגבי האל, אזי טבעיותך תפחת בהדרגה. זו, התוצאה כאשר האל כובש אנשים, ולא פחות מכך. זהו השינוי המתרחש באנשים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (3)

עבודתו של יהוה הייתה בריאת העולם, זו הייתה הראשית. שלב העבודה הנוכחי הוא סופה של העבודה והסיכום. בהתחלה, עבודתו של אלוהים התבצעה בקרב העם הנבחר, ישראל, וזה היה שחר של תקופה חדשה במקום הקדוש מכולם. שלב העבודה האחרון מתבצע במדינה הטמאה מכולן, כדי לשפוט את העולם ולסיים את העידן. בשלב הראשון, עבודתו של אלוהים נעשתה במקום הבהיר מכולם, ואילו השלב האחרון מתבצע במקום החשוך מכולם, והחושך הזה יגורש, האור יצא וכל בני האדם ייכבשו. כשאנשי המקום הטמא והחשוך מכל הזה ייכבשו והאוכלוסייה כולה תכיר בכך שיש אלוהים ושהוא האל האמיתי, וכשכל אדם ישוכנע לחלוטין, העובדה הזו תשמש כדי לבצע את עבודת הכיבוש בתבל כולה. שלב העבודה הזה הוא סמלי: לאחר שעבודת העידן הזה תסתיים, עבודת ששת אלפי שנות ניהול תסתיים לחלוטין. לאחר שתושבי המקום החשוך מכל ייכבשו, מיותר לציין שכך יקרה גם בכל מקום אחר. מכיוון שכך, עבודת הכיבוש בסין לכשעצמה נושאת עמה סמליות משמעותית. סין מגלמת את כל כוחות החושך, והעם הסיני מייצג את כל מי ששייך לבשר, לשטן, ולבשר ודם. הסינים הם אלה שהתנין הגדול האדום כאש השחית יותר מכל, שהתנגדותם לאלוהים היא העזה ביותר, שאנושיותם היא השפלה והטמאה ביותר, ולכן הם אב-הטיפוס של האנושות המושחתת כולה. אין פירוש הדבר שלמדינות אחרות אין בעיות כלל. התפיסות של האדם כולן זהות, ועל אף שייתכן שיש לבני האדם במדינות האלה איכות טובה, אם הם לא מכירים את אלוהים, פירוש הדבר הוא שהם מתנגדים לו. מדוע גם היהודים התנגדו לאלוהים ומרדו בו? מדוע גם הפרושים התנגדו לו? מדוע יהודה איש קריות בגד בישוע? בזמנו, רבים מהתלמידים לא הכירו את ישוע. אחרי שישוע נצלב וקם לתחייה, מדוע בני האדם עדיין לא האמינו בו? כל מרדנותו של האדם זהה, הלא כן? העניין הוא רק שהסינים משמשים כדוגמה, וכשהם ייכבשו, הם יהפכו לאות ולמופת וישרתו כנקודת התייחסות לאחרים. מדוע אמרתי תמיד שאתם נספח לתוכנית הניהול שלי? בעם הסיני, השחיתות, הטומאה, הרשעות, ההתנגדות והמרדנות באות לידי ביטוי באופן המלא ביותר ומתגלות על כל צורותיהן השונות. מצד אחד, איכותם נמוכה, ומצד שני, חייהם והלך רוחם נחשלים, וההרגלים שלהם, סביבתם החברתית, המשפחה שאליה נולדו – כולם ירודים ונחשלים ביותר. גם מעמדם נמוך. העבודה במקום הזה היא סמלית, ולאחר שעבודת המבחן הזו תתבצע במלואה, העבודה הבאה של אלוהים תהיה הרבה יותר קלה. אם ניתן יהיה להשלים את שלב העבודה הזה, אין ספק שגם העבודה הבאה תושלם כראוי. לאחר ששלב העבודה הזה יוגשם, תושג הצלחה אדירה וגמורה, ועבודת הכיבוש בכל רחבי תבל תסתיים לחלוטין. למעשה, לאחר שהעבודה בקרבכם תנחל הצלחה, הדבר יהיה שווה ערך להצלחה בכל רחבי תבל. זו חשיבות הסיבה לכך שאני משתמש בכם כאות ומופת. מרדנות, התנגדות, טומאה, רשעות – כולן מצויות בבני האדם האלה, והם מייצגים את כל מרדנותה של האנושות. הם באמת משהו מיוחד. לפיכך, הם מוצגים כתמצית הכיבוש, ולאחר שהם ייכבשו, הם יהפכו באופן טבעי לאות ומופת לאחרים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חזון עבודתו של אלוהים (2)

אין דבר שחשוב לאדם יותר מאשר הקץ הסופי, יעדו הסופי ומאשר השאלה אם יש דבר טוב שאפשר לקוות לו. אילו קיבל האדם תקווה יפה במהלך עבודת הכיבוש, ואילו קיבל האדם יעד הולם שאליו ישאף, לפני עבודת הכיבוש, אזי לא זו בלבד שכיבוש האדם לא היה משיג את ההשפעה הרצויה, אלא שהדבר היה גם משפיע על התוצאה של עבודת הכיבוש. כלומר, עבודת הכיבוש משיגה את התוצאה הרצויה באמצעות סילוק גורלו וסיכוייו העתידיים של האדם, שיפוט האדם על צביונו המרדני וייסור צביונו המרדני של האדם. היא לא משיגה את השפעתה באמצעות חתימת הסכם עם האדם, כלומר על-ידי הענקת ברכות וחסד לאדם, אלא על-ידי חשיפת נאמנותו של האדם באמצעות גזלת "חירותו" וחיסול סיכוייו העתידיים. זוהי תמציתה של עבודת הכיבוש. אילו ניתנה לאדם תקווה נהדרת מלכתחילה ועבודת הייסורים והשיפוט הייתה נעשית לאחר מכן, אזי האדם היה מקבל על עצמו את הייסורים ואת השיפוט על סמך העובדה שיש לו סיכויים עתידיים, ובסופו של דבר, לא הייתה מושגת התמסרות של כל יצירי הבריאה לבורא ללא תנאי, והלא היו עובדים אותו ללא תנאי. הייתה מתקיימת רק התמסרות עיוורת, התמסרות מתוך בורות, או שהאדם היה מציב לאל דרישות מתוך עיוורון, ולא ניתן היה לכבוש את לב האדם באופן מלא. כתוצאה מכך, לעבודת כיבוש כזו אין יכולת לזכות באדם ויותר מכך, לשאת עדות על האל. יצירי בריאה כאלה לא יוכלו למלא את חובתם ורק יתמקחו עם האל – זה לא יהיה כיבוש, אלא רחמים וברכות. הבעיה הגדולה ביותר בקשר לאדם היא שהוא חושב אך ורק על גורלו וסיכוייו העתידיים, שהוא סוגד להם. האדם חותר אל האל לשם גורלו וסיכוייו העתידיים. הוא אינו עובד את האל בשל אהבתו לאל. על כן, במהלך כיבוש האדם, יש לגזום את אנוכיותו של האדם, את חמדנותו ואת המכשולים הגדולים ביותר בפני עבודתו את האל ובאמצעות זאת לחסלם. כך ניתן יהיה להשיג את ההשפעות של כיבוש האדם. כתוצאה מכך, בשלבים הראשונים בכיבושו של האדם, יש לטהרו משאיפותיו המופלגות ומחולשותיו הקטלניות ביותר, ובכך לחשוף את לבו אוהב-האל של האדם לאל ולשנות את הידע שלו אודות החיים האנושיים, את השקפתו על האל ואת משמעות קיומו. כך יטוהר לבו אוהב-האל של האדם כלפי האל וכך ייכבש לבו. אולם גישתו של האל כלפי כל יצירי הבריאה שלו איננה לכבוש לשם כיבוש בלבד. במקום זאת, האל כובש כדי לזכות באדם, למען תהילתו של האל, וכדי להשיב לאדם את דמותו המוקדמת ביותר והמקורית. אילו האל היה כובש אך ורק כדי לכבוש, הייתה אובדת בכך חשיבותה של עבודת הכיבוש. כלומר, אם האל היה מנער את חוצנו מהאדם לאחר שכבש אותו ומתעלם מחייו וממותו של האדם, אזי לא היה זה ניהול האנושות, וכיבוש האדם לא היה למען ישועתו. לב לבה של עבודת הישועה היא אך ורק לזכות באדם לאחר כיבושו ולהביאו בסופו של דבר אל יעד נפלא. רק בכך ניתן להשיג את המטרה, שהיא ישועת האדם. במילים אחרות, הציפיות היחידות שצריכות להיות לכל יצירי הבריאה הן שהאדם יגיע ליעד יפהפה וייכנס למנוחה, וזו העבודה שעל הבורא לעשות.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, שיקום חייו הרגילים של האדם והובלתו אל יעד נפלא

השלב של אחרית הימים, שבו האדם ייכבש, הוא השלב האחרון בקרב כנגד השטן וזו גם העבודה של הישועה המלאה של האדם מהשפעתו של השטן. המשמעות הפנימית של כיבוש האדם היא להשיב לבורא בעקבות הכיבוש את התגלמות השטן, דהיינו, את האדם שהשטן השחית. באופן זה הוא ימרוד בשטן וישוב לאל באופן מלא. כך, האדם יזכה בישועה מלאה. על כן, עבודת הכיבוש היא העבודה האחרונה בקרב כנגד השטן והשלב האחרון בניהולו של האל לשם הבסת השטן. ללא העבודה הזו, ישועת האדם באופן מלא לא הייתה אפשרית, תבוסתו המוחלטת של השטן לא הייתה אפשרית והאנושות לעולם לא הייתה מסוגלת להיכנס ליעד הנפלא או להשתחרר מהשפעתו של השטן. כתוצאה מכך, לא ניתן להשלים את עבודת הישועה של האדם לפני שיושלם הקרב בשטן, מכיוון שליבת עבודת הניהול של האל הוא לשם ישועת האנושות. האנושות הקדומה ביותר הייתה בידיו של האל, אך בשל הפיתוי וההשחתה של השטן, השטן שיעבד את האדם והאדם נפל לידי הרשע. לפיכך, השטן הפך ליעד שאותו יש להביס בעבודת הניהול של האל. משום שהשטן השתלט על האדם ומשום שהאדם הוא ההון של מכלול הניהול של האל, על מנת להושיע את האדם, האל צריך לחטוף אותו בחזרה מידי השטן, דהיינו, האל חייב להשיב אליו את האדם שהוחזק בשבי השטן. לפיכך, יש להביס את השטן באמצעות שינויים בצביונו הישן של האדם והשבת הגיונו המקורי של האדם על כנו. כך ניתן לחטוף מידי השטן את האדם שנלקח בשבי. אם האדם ישוחרר מהשפעותיו ומשעבודו של השטן, השטן יבויש, האדם יוחזר בסופו של דבר והשטן יובס. ומשום שהאדם שוחרר מההשפעה החשוכה של השטן, האדם יהפוך לשלל הקרב הגדול הזה, והשטן יהפוך למושא הענישה בתום הקרב. לאחר מכן, עבודת הישועה של האנושות תושלם במלואה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, שיקום חייו הרגילים של האדם והובלתו אל יעד נפלא

עבודת הכיבוש שנעשית בכם היא בעלת החשיבות העמוקה ביותר. מצד אחד, מטרתה של העבודה הזו היא להביא לידי שלמות קבוצה של בני אדם, כלומר, להפוך אותם למושלמים ולקבוצה של מתגברים – בתור קבוצת בני האדם הראשונה שהושלמה, כלומר הביכורים. מצד שני, המטרה היא לאפשר לברואים ליהנות מאהבתו של האל, לקבל את הישועה הגדולה והמלאה ביותר מהאל, לאפשר לאדם ליהנות לא רק מחסד ומרחמים, אלא חשוב מכך, מייסור וממשפט. מבריאת העולם ועד ימינו, כל מה שהאל עשה בעבודתו הוא אהבה, ללא כל שנאה לאדם. אפילו הייסור והמשפט שראית הם אהבה, אהבה אמיתית וממשית יותר, אהבה שמובילה את האדם אל דרך הישר של החיים האנושיים. מצד שלישי, המטרה היא לשאת עדות בפני השטן. ומצד רביעי, המטרה היא להניח יסוד להפצה של עבודת הבשורה העתידית. כל העבודה שהאל עשה נועדה למען הובלתם של בני האדם אל דרך הישר של החיים האנושיים, כדי שיוכלו לחיות חיים אנושיים רגילים, מפני שהאדם אינו יודע איך לחיות את חייו. וללא הנחייה כזו, תחייה חיים ריקים מתוכן בלבד. חייך יהיו חסרי ערך ומשמעות, ולא תהיה מסוגל כלל להיות בן אדם רגיל. זו החשיבות העמוקה ביותר של כיבוש האדם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (4)