דברי אלוהים רלוונטיים:

האנושות, שהשטן השחית אותה כה עמוקות, איננה יודעת שיש אלוהים, והיא חדלה לעבוד את אלוהים. בראשית, כשאדם וחווה נבראו, תהילתו ועדותו של יהוה היו נוכחים תמיד. אולם לאחר שהאדם הושחת, הוא איבד את התהילה והעדות, מפני שהכול התמרדו נגד אלוהים וחדלו כליל לירוא אותו. עבודת הכיבוש של היום נועדה להחזיר את כל העדות והתהילה ולגרום לכל בני האדם לעבוד את אלוהים, כך שתהיה עדות בקרב הברואים. זו העבודה שיש לעשותה בשלב הזה. כיצד בדיוק האנושות תיכבש? בעזרת שימוש בעבודת המילים של שלב זה כדי לשכנע את האדם לחלוטין, על ידי שימוש בגילוי, במשפט, בייסורים ובקללה ללא רחמים כדי לשכנע אותו לחלוטין, ועל ידי חשיפת מרדנותו של האדם ושיפוט התנגדותו, כדי שהוא יוכל להכיר את הרשע והזוהמה של האנושות, וכך, להשתמש בדברים אלה כניגוד לטבעו הצודק של אלוהים. האדם ייכבש וישתכנע לחלוטין בעיקר באמצעות המילים האלה. מילים הן האמצעי לכיבושה הסופי של האנושות, וכל מי שמקבל את הכיבוש בידי אלוהים חייב לקבל את המכות ואת השיפוט של מילותיו. תהליך הדיבור כיום הוא בדיוק תהליך הכיבוש. וכיצד בדיוק צריכים בני האדם לשתף פעולה? על ידי שיידעו כיצד עליהם לאכול ולשתות את המילים האלה ועל ידי שירכשו הבנה שלהן. באשר לאופן שבו בני האדם נכבשים – זה אינו דבר שהם יכולים לעשות בעצמם. באמצעות האכילה והשתייה של מילים אלו, תוכל להתוודע לשחיתות ולזוהמה שלך, למרדנות שלך ולרשעותך, וליפול אפיים ארצה בפני אלוהים. אם אחרי שתבינו את רצונו של אלוהים תוכלו להנהיג זאת, ואם יהיה לכם חזון ותוכלו להישמע לחלוטין למילים אלו ולא לבצע בחירות כלשהן באופן עצמאי, הרי שכבר נכבשתם – וזו תהיה התוצאה של מילים אלו. מדוע איבדה האנושות את העדות? מפני שאיש אינו מאמין באלוהים, מפני שאין בלבות בני האדם מקום לאלוהים. כיבוש האנושות הוא שיקום האמונה של בני האדם. בני האדם רוצים תמיד לרוץ בפזיזות אל העולם היום-יומי. הם מטפחים תקוות רבות מדי, רוצים דברים רבים מדי לעתידם ויש להם יותר מדי דרישות מוגזמות. הם חושבים תמיד על הבשר, מתכננים עבור הבשר ואינם מעוניינים כלל לחפש את דרך האמונה באלוהים. השטן חטף את לבם, הם איבדו את יראתם לאלוהים, והם מקובעים על השטן. אולם האדם נוצר בידי אלוהים. כך, האדם איבד את העדות, כלומר איבד את התהילה של אלוהים. המטרה של כיבוש האנושות היא להחזיר את התהילה, הטמונה ביראתו של האדם את אלוהים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (1)

עבודת הכיבוש הנוכחית נועדה להבהיר מה יהיה סופו של האדם. מדוע נאמר שהייסורים והמשפט הנוכחיים הם משפט בפני כס המלכות הלבן הגדול של אחרית הימים? האם אינך מבין זאת? מדוע עבודת הכיבוש היא השלב האחרון? האין זאת בדיוק כדי לחשוף את סופם של בני האדם מהמעמדות השונים? האין זאת כדי לאפשר לכל אדם להראות את אופיו האמיתי ואז לעבור מיון לפי סוגו, במהלך עבודת הכיבוש של הייסורים והמשפט? במקום לומר שזהו כיבוש האנושות, אולי מוטב לומר שהדבר מראה מה יהיה סופם של כל המעמדות השונים של בני האדם. מדובר בשיפוט חטאיהם של בני האדם, ואחר כך בחשיפת הסוגים השונים של בני האדם, ובכך להחליט האם הם רשעים או צדיקים. לאחר עבודת הכיבוש, באה העבודה של פיצוי הטוב והענשת הרע. בני אדם שנשמעים לחלוטין, כלומר אלה שנכבשו עד היסוד, יועברו לשלב הבא של הפצת עבודת האל לתבל כולה. אלה שלא נכבשו יושמו בחשכה ויפקוד אותם אסון. כך ימוינו בני האדם על פי סוגם. הרשעים יקובצו עם הרוע ולעולם לא יראו עוד אור יום, והצדיקים יקובצו עם הטוב, על מנת לקבל אור ולחיות לנצח באור. קצם של הדברים כולם קרב. סופו של האדם הוצג בבירור לנגד עיניו, וכל הדברים ימוינו על פי סוגם. כיצד, אם כן, יכולים בני האדם להימלט מהסבל של המיון לסוגיהם? סופו השונה של כל סוג של בני אדם מתגלה, כאשר קרב קצם של הדברים כולם, והדבר נעשה במהלך עבודת הכיבוש של התבל כולה (כולל כל עבודת הכיבוש, החל בעבודה הנוכחית). חשיפת קצה של האנושות כולה נעשה בפני כס המשפט, במהלך הייסורים ובמהלך עבודת הכיבוש של אחרית הימים. ...השלב האחרון של הכיבוש נועד להושיע את בני האדם, וכן לגלות את סופם. הוא נועד לחשוף את הניוון של בני האדם באמצעות משפט, וכך לגרום להם להכות על חטא, לקום על רגליהם ולעסוק בחיפוש החיים והנתיב הנכון לחיי אדם. הוא נועד לעורר את לבם של קהי-החושים והאטומים, ולהראות את מרדנותם הפנימית באמצעות משפט. אולם אם בני האדם עדיין אינם מסוגלים להכות על חטא, עדיין אינם מסוגלים לעסוק בחיפוש אחר הנתיב הנכון לחיי אדם, ואינם מסוגלים להשליך מעליהם את השחיתויות האלה, אזי לא ניתן להושיעם, והשטן יבלע אותם. זו החשיבות של הכיבוש בידי אלוהים: להושיע את בני האדם ולהראות את סופם. סוף טוב, סוף רע – כולם מתגלים באמצעות עבודת הכיבוש. במהלך עבודת הכיבוש יתגלה האם בני האדם יזכו בישועה או יקוללו.

אחרית הימים היא המועד שבו כל הדברים ימוינו על פי סוגם, באמצעות כיבוש. הכיבוש הוא העבודה של אחרית הימים. במילים אחרות, המשפט של כל אדם בגין חטאיו הוא עבודת אחרית הימים. אחרת, איך ניתן למיין את בני האדם? עבודת המיון שנעשית בקרבכם היא תחילתה של עבודה כזו בתבל כולה. לאחר מכן, בני אדם מכל הארצות ומכל הלאומים יעברו גם הם את עבודת הכיבוש. פירוש הדבר הוא שכל אדם בבריאה ימוין על פי סוגו ויישמע ויישפט בפני כס המשפט. אין אדם או דבר שיוכל לחמוק מהסבל של הייסורים והמשפט האלה, ואין אדם או דבר שלא ימוין על פי הסוג שלו. כולם ימוינו לסוגים, כי קצם של כל הדברים קרב, וכל השמיים והארץ באו אל סופם. איך ייתכן שבני האדם יחמקו מהימים האחרונים של הקיום האנושי?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (1)

התוצאה אליה מכוונת עבודת הכיבוש היא בעיקר שבשרו של האדם יחדל להתמרד. פירוש הדבר הוא שדעתו של האדם תכיר את אלוהים באופן חדש, שלבו יישמע לאלוהים עד תום, ושהוא ישאף להתקיים למען אלוהים. השינויים שחלים במזגו או בבשרו ודמו של אדם לא קובעים אם הוא נכבש. במקום זאת, כשהחשיבה, התודעה וההיגיון של האדם משתנים – כלומר כשכל הגישה המנטלית שלכם משתנה – פירוש הדבר שאלוהים כבש אתכם. לאחר שגמרתם בדעתכם להישמע לאלוהים ואימצת מנטליות חדשה, כשאתם כבר לא מחדירים תפיסות או כוונות משלכם בדבריו ובעבודתו של אלוהים, וכשהמוח שלכם יכול לחשוב כרגיל, כלומר כשאתם יכולים להשקיע מאמצים למען אלוהים בכל לבכם, פירוש הדבר שאתם סוג האדם שנכבש לגמרי. בדת, רבים סובלים באופן משמעותי לאורך חייהם: הם מכניעים את גופם או נושאים את הצלב שלהם, ואף סובלים ומתמודדים עד לנשימתם האחרונה! יש כאלה שעדיין צמים בבוקר יום מותם. כל חייהם הם מתנזרים ממזון טוב ובגדים יפים ומדגישים רק את הסבל. הם מסוגלים להכניע את גופם ולזנוח את בשרם. יכולתם הרוחנית לשאת בסבל הינה מרשימה. אולם חשיבתם, תפיסותיהם, גישתם המנטלית, ועצם אופיים הישן – אף אחד מאלה לא זכה לשום טיפול. הם חסרי כל ידע עצמי. הדימוי המחשבתי שיש להם על אלוהים הוא הדימוי המסורתי של אל מעורפל. נחישותם לסבול למען אלוהים נובעת מקנאותם ומאנושיותם הטובה. על אף שהם מאמינים באלוהים, הם לא מבינים את אלוהים ולא יודעים את רצונו. הם רק עובדים למען אלוהים וסובלים למענו בעיוורון. הם לא מייחסים כל ערך להבחנה, והם לא טורחים כלל לוודא ששירותם באמת ישביע את רצונו של אלוהים. מעבר לכך, הם כלל לא יודעים איך להצליח להכיר את אלוהים. האל שהם משרתים הוא לא אלוהים בצלמו האינהרנטי, אלא אל שהוא תוצר דמיונם, אל שעליו הם רק שמעו או קראו אגדות. לאחר מכן, הם נעזרים בדמיונם הפורה ובלבם ירא האל כדי לסבול למען אלוהים ולקחת על עצמם את העבודה שאלוהים רוצה לעשות. שירותם יותר מדי לא מדויק, כך שלמעשה אין איש שמשרת את אלוהים באמת באופן שמשביע את רצונו. למרות שהם מוכנים לסבול, לא חל כל שינוי בנקודת מבטם המקורית על שירות ובדימוי המחשבתי שיש להם על אלוהים, מפני שהם לא עברו את המשפט והייסורים של אלוהים ואת הזיכוך והטיהור שלו, ומפני שאף אחד לא הנחה אותם באמצעות האמת. אפילו אם הם מאמינים בישוע המושיע, אף אחד מהם לא ראה את המושיע מעולם. הם רק יודעים עליו מאגדות ושמועות. לפיכך, השירות שלהם מסתכם בלא יותר משירות אקראי בעיניים עצומות, כמו עיוור שמשרת את אביו. מה ניתן להשיג בסופו של דבר באמצעות שירות כזה? ומי יראה אותו בעין יפה? מההתחלה ועד הסוף, השירות שלהם כלל לא משתנה. הם מקבלים רק שיעורים מעשה-ידי-אדם ומבססים את השירות שלהם רק על הטבעיות שלהם ועל העדפותיהם. איזה גמול יכול להיות לכך? אפילו פטרוס, שראה את ישוע, לא ידע איך לשרת באופן שישביע את רצונו של אלוהים. הוא הבין רק בסוף, בזקנתו. מהן ההשלכות של הדבר על אותם עיוורים שלא חוו כל טיפול או גיזום ואשר אף אחד לא הנחה אותם? השירות של רבים מכם היום דומה לזה של אותם עיוורים, הלא כן? כל מי שלא השתנה ולא זכה למשפט, גיזום וטיפול, הוא למעשה אדם שלא נכבש לחלוטין, הלא כן? מה התועלת בבני אדם כאלה? אם החשיבה שלכם, ידיעתכם את החיים והכרתכם את אלוהים לא מראות כל שינוי חדש ולא מובילות ולו לרווח ממשי מועט, לעולם לא תשיגו דבר ראוי לציון בשירותכם! ללא חזון וללא הבנה חדשה על עבודתו של אלוהים, לא תיכבשו. אם כך, האופן שבו אתם משמשים כחסידי אל יהיה כמו זה של אלה שסובלים וצמים – ערכו יהיה מועט! בדיוק מפני שיש עדות מעטה במעשיהם, אני אומר ששירותם חסר תועלת! לכל אורך חייהם, בני האדם האלה סובלים ויושבים בכלא, תמיד מבליגים, מלאי אהבה ונושאים את הצלב שלהם. העולם משמיץ ודוחה אותם, והם חוו את כל הקשיים. הם נשמעים לאלוהים עד הסוף, ובכל זאת, הם לא נכבשים ולא יכולים לשאת עדות על כך שהם נכבשו. הם סבלו לא מעט, אך בתוך תוכם, הם לא מכירים כלל את אלוהים. שום דבר מחשיבתם הישנה לא טופל, וכך גם תפיסותיהם הישנות, הנהגים הדתיים שלהם, הבנותיהם האנושיות ורעיונותיהם האנושיים. אין בהם הבנה חדשה כלל. הבנתם על אלוהים לא אמיתית ולא מדויקת ולו במעט. הם לא הבינו כהלכה את רצונו של אלוהים. האם ייתכן שהדבר נועד לשרת את אלוהים? יהיה אשר יהיה האופן שבו הבנתם את אלוהים בעבר, אם תמשיכו להחזיק בו היום ולבסס את הבנתכם את אלוהים על התפיסות והרעיונות שלכם, בלי קשר למה אלוהים עושה, כלומר שאין לכם שום הבנה חדשה ואמיתית על אלוהים ושאתם לא מצליחים להכיר את צלמו וטבעו האמיתי של אלוהים, שהבנתכם על אלוהים עדיין מונחית על ידי חשיבה פאודלית חדורת אמונות טפלות, ושהיא עדיין תולדה של דמיונות ותפיסות אנושיות, הרי שלא נכבשתם. הדברים הרבים שאני אומר לכם כעת מטרתם לאפשר לכם להבין ולנצל את הידע הזה כדי להוביל אתכם להבנה מדויקת וחדשה. מטרתם גם להיפטר מהתפיסות הישנות ומההבנה הישנה שאתם נושאים בתוככם, כדי שתוכל להיות לכם הבנה חדשה. אם באמת תאכלו ותשתו את דבריי, הבנתכם תשתנה במידה ניכרת. כל עוד תאכלו ותשתו את דברי האל עם לב צייתן, נקודת המבט שלכם תשתנה. כל עוד תהיו מסוגלים לקבל את הייסורים החוזרים והנשנים, המנטליות הישנה שלכם תשתנה בהדרגה. כל עוד המנטליות הישנה שלכם מתחלפת מהיסוד בחדשה, גם הנוהג שלכם ישתנה בהתאם. כך, השירות שלכם יהפוך יותר ויותר מוכוון מטרה, ויותר ויותר הוא יוכל להשביע את רצונו של אלוהים. אם תוכלו לשנות את חייכם, את הבנתכם על החיים ואת תפיסותיכם הרבות על אלוהים, הטבעיות שלכם תצטמצם בהדרגה. זו התוצאה כאשר אלוהים כובש את האדם, לא פחות מכך. זה השינוי שייראה באדם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (3)

עבודתו של יהוה הייתה בריאת העולם, זו הייתה הראשית. שלב העבודה הנוכחי הוא סופה של העבודה והסיכום. בהתחלה, עבודתו של אלוהים התבצעה בקרב העם הנבחר, ישראל, וזה היה שחר של תקופה חדשה במקום הקדוש מכולם. שלב העבודה האחרון מתבצע במדינה הטמאה מכולן, כדי לשפוט את העולם ולסיים את העידן. בשלב הראשון, עבודתו של אלוהים נעשתה במקום הבהיר מכולם, ואילו השלב האחרון מתבצע במקום החשוך מכולם, והחושך הזה יגורש, האור יצא וכל בני האדם ייכבשו. כשאנשי המקום הטמא והחשוך מכל הזה ייכבשו והאוכלוסייה כולה תכיר בכך שיש אלוהים ושהוא האל האמיתי, וכשכל אדם ישוכנע לחלוטין, העובדה הזו תשמש כדי לבצע את עבודת הכיבוש בתבל כולה. שלב העבודה הזה הוא סמלי: לאחר שעבודת העידן הזה תסתיים, עבודת ששת אלפי שנות ניהול תסתיים לחלוטין. לאחר שתושבי המקום החשוך מכל ייכבשו, מיותר לציין שכך יקרה גם בכל מקום אחר. מכיוון שכך, עבודת הכיבוש בסין לכשעצמה נושאת עמה סמליות משמעותית. סין מגלמת את כל כוחות החושך, והעם הסיני מייצג את כל מי ששייך לבשר, לשטן, ולבשר ודם. הסינים הם אלה שהתנין הגדול האדום כאש השחית יותר מכל, שהתנגדותם לאלוהים היא העזה ביותר, שאנושיותם היא השפלה והטמאה ביותר, ולכן הם אב-הטיפוס של האנושות המושחתת כולה. אין פירוש הדבר שלמדינות אחרות אין בעיות כלל. התפיסות של האדם כולן זהות, ועל אף שייתכן שיש לבני האדם במדינות האלה איכות טובה, אם הם לא מכירים את אלוהים, פירוש הדבר הוא שהם מתנגדים לו. מדוע גם היהודים התנגדו לאלוהים והמרו את פיו? מדוע גם הפרושים התנגדו לו? מדוע יהודה איש קריות בגד בישוע? בזמנו, רבים מהתלמידים לא הכירו את ישוע. אחרי שישוע נצלב וקם לתחייה, מדוע בני האדם עדיין לא האמינו בו? כל מרדנותו של האדם זהה, הלא כן? העניין הוא רק שהסינים משמשים כדוגמה, וכשהם ייכבשו, הם יהפכו לאות ולמופת וישרתו כנקודת התייחסות לאחרים. מדוע אמרתי תמיד שאתם נספח לתוכנית הניהול שלי? בעם הסיני, השחיתות, הטומאה, הרשעות, ההתנגדות והמרדנות באות לידי ביטוי באופן המלא ביותר ומתגלות על כל צורותיהן השונות. מצד אחד, איכותם נמוכה, ומצד שני, חייהם והלך רוחם נחשלים, וההרגלים שלהם, סביבתם החברתית, המשפחה שאליה נולדו – כולם ירודים ונחשלים ביותר. גם מעמדם נמוך. העבודה במקום הזה היא סמלית, ולאחר שעבודת המבחן הזו תתבצע במלואה, העבודה הבאה של אלוהים תהיה הרבה יותר קלה. אם ניתן יהיה להשלים את שלב העבודה הזה, אין ספק שגם העבודה הבאה תושלם כראוי. לאחר ששלב העבודה הזה יוגשם, תושג הצלחה אדירה וגמורה, ועבודת הכיבוש בכל רחבי תבל תסתיים לחלוטין. למעשה, לאחר שהעבודה בקרבכם תנחל הצלחה, הדבר יהיה שווה ערך להצלחה בכל רחבי תבל. זו חשיבות הסיבה לכך שאני משתמש בכם כאות ומופת. מרדנות, התנגדות, טומאה, רשעות – כולן מצויות בבני האדם האלה, והם מייצגים את כל מרדנותה של האנושות. הם באמת משהו מיוחד. לפיכך, הם מוצגים כתמצית הכיבוש, ולאחר שהם ייכבשו, הם יהפכו באופן טבעי לאות ומופת לאחרים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חזון עבודתו של אלוהים (2)

אין דבר שחשוב לאדם יותר מאשר יעדו הסופי ומאשר השאלה אם יש דבר טוב שאפשר לקוות לו. אילו קיבל האדם תקווה יפה במהלך עבודת הכיבוש, ואילו קיבל האדם יעד הולם שאליו ישאף, לפני עבודת הכיבוש, אזי לא זו בלבד שכיבוש האדם לא היה משיג את ההשפעה הרצויה, אלא שהדבר היה גם משנה את ההשפעה של עבודת הכיבוש. כלומר, עבודת הכיבוש משיגה את התוצאה הרצויה באמצעות סילוק גורלו וסיכוייו העתידיים של האדם, שיפוט האדם על טבעו המרדני והמטת ייסורים על טבעו המרדני של האדם. היא לא משיגה את השפעתה באמצעות חתימת הסכם עם האדם, כלומר על-ידי הענקת ברכות וחסד לאדם, אלא על-ידי חשיפת נאמנותו של האדם באמצעות גזלת "חירותו" וחיסול סיכוייו העתידיים. זוהי מהותה של עבודת הכיבוש. אילו ניתנה לאדם תקווה נהדרת מלכתחילה ועבודת הייסורים והשיפוט הייתה נעשית לאחר מכן, אזי האדם היה מקבל על עצמו את הייסורים ואת השיפוט על סמך העובדה שיש לו סיכויים עתידיים, ובסופו של דבר, לא הייתה מושגת צייתנות של הברואים לבורא ללא תנאי, והלא היו עובדים אותו ללא תנאי. היה מתקיים רק ציות עיוור, ציות מתוך בורות, או שהאדם היה מציב לאלוהים דרישות מתוך עיוורון, ולא ניתן היה לכבוש את לב האדם באופן מלא. כתוצאה מכך, לעבודת כיבוש כזו אין יכולת לזכות באדם ויותר מכך, לשאת עדות על אלוהים. ברואים כאלה לא יוכלו למלא את חובתם ורק יתמקחו עם אלוהים – זה לא יהיה כיבוש, אלא רחמים וברכות. הבעיה הגדולה ביותר בקשר לאדם היא שהוא חושב אך ורק על גורלו וסיכוייו העתידיים, שהוא סוגד להם. האדם עוסק בחיפוש אחר אלוהים לשם גורלו וסיכוייו העתידיים. הוא אינו עובד את אלוהים בשל אהבתו לאלוהים. על כן, במהלך כיבוש האדם, יש לטפל באנוכיותו של האדם, בחמדנותו ובמכשולים הגדולים ביותר בפני עבודתו את אלוהים ולחסלם. כך ניתן יהיה להשיג את ההשפעות הרצויות של כיבוש האדם. כתוצאה מכך, בשלבים הראשונים בכיבושו של האדם, יש לטהרו משאיפותיו המופלגות ומחולשותיו הקטלניות ביותר, ובכך לחשוף את אהבתו של האדם לאלוהים ולשנות את הידע שלו אודות החיים האנושיים, את השקפתו על אלוהים ואת משמעות קיומו. כך תטוהר אהבתו של האדם כלפי אלוהים וכך ייכבש לבו. אולם גישתו של אלוהים כלפי כל ברואיו איננה לכבוש לשם כיבוש בלבד. במקום זאת, אלוהים כובש כדי לזכות באדם, למען תהילתו של אלוהים, וכדי להשיב לאדם את דמותו המוקדמת ביותר והמקורית. אילו אלוהים היה כובש אך ורק כדי לכבוש, הייתה אובדת בכך חשיבותה של עבודת הכיבוש. כלומר, אם אלוהים היה מנער את חוצנו מהאדם לאחר שכבש אותו ומתעלם מחייו וממותו של האדם, אזי לא היה זה ניהול האנושות, וכיבוש האדם לא היה למען ישועתו. לב לבה של עבודת הישועה היא אך ורק לזכות באדם לאחר כיבושו ולהביאו בסופו של דבר אל יעד נפלא. רק בכך ניתן להשיג את המטרה, שהיא ישועת האדם. במילים אחרות, הציפיות היחידות שצריכות להיות לכל הברואים הן שהאדם יגיע ליעד יפהפה וייווכח בשלווה ובמנוחה, וזו העבודה שעל הבורא לעשות.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, שיקום חייו הרגילים של האדם והובלתו אל יעד נפלא

השלב של אחרית הימים, שבו האדם ייכבש, הוא השלב האחרון בקרב כנגד השטן וזו גם העבודה של הישועה המלאה של האדם מתחומו של השטן. המשמעות הפנימית של כיבוש האדם היא להשיב לבורא בעקבות הכיבוש את התגלמות השטן, דהיינו, את האדם שהשטן השחית. באופן זה הוא ייטוש את השטן וישוב לאלוהים באופן מלא. כך, האדם יזכה בישועה מלאה. על כן, עבודת הישועה היא העבודה האחרונה בקרב כנגד השטן והשלב האחרון בניהולו של אלוהים לשם הבסת השטן. ללא העבודה הזו, ישועת האדם באופן מלא לא הייתה אפשרית, תבוסתו המוחלטת של השטן לא הייתה אפשרית והאנושות לעולם לא הייתה מסוגלת להיווכח ביעד הנפלא או להשתחרר מהשפעתו של השטן. כתוצאה מכך, לא ניתן להשלים את עבודת הישועה של האדם לפני שיושלם הקרב בשטן, מכיוון שליבת עבודת הניהול של אלוהים הוא לשם ישועת האנושות. האנושות הקדומה ביותר הייתה בידיו של אלוהים, אך בשל הפיתוי וההשחתה של השטן, השטן שיעבד את האדם והאדם נפל לידי הרשע. לפיכך, נוצר צורך להביס את השטן בעבודת הניהול של אלוהים. משום שהשטן השתלט על האדם ומשום שהאדם הוא ההון של מכלול הניהול של אלוהים, על מנת להושיע את האדם, אלוהים צריך לחטוף אותו בחזרה מידי השטן, דהיינו, אלוהים חייב להשיב אליו את האדם שהוחזק בשבי השטן. לפיכך, יש להביס את השטן באמצעות שינויים בטבעו הישן של האדם, שינויים אשר משיבים לאדם את הגיונו המקורי. כך ניתן לחטוף מידי השטן את האדם שנלקח בשבי. אם האדם ישוחרר מהשפעותיו ומשעבודו של השטן, השטן יבויש, האדם יוחזר בסופו של דבר והשטן יובס. ומשום שהאדם שוחרר מההשפעה החשוכה של השטן, האדם יהפוך לשלל הקרב הגדול הזה, והשטן יהפוך למושא הענישה בתום הקרב. לאחר מכן, עבודת הישועה של האנושות תושלם במלואה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, שיקום חייו הרגילים של האדם והובלתו אל יעד נפלא

עבודת הכיבוש שנעשית בכם היא בעלת החשיבות העמוקה ביותר. מצד אחד, מטרתה של העבודה הזו היא להביא לידי שלמות קבוצה של בני אדם, כלומר, להפוך אותם למושלמים ולקבוצה של מתגברים – בתור קבוצת בני האדם הראשונה שהושלמה, כלומר הביכורים. מצד שני, המטרה היא לאפשר לברואים ליהנות מאהבתו של אלוהים, לקבל את הישועה הגדולה והמלאה ביותר מאלוהים, לאפשר לאדם ליהנות לא רק מחסד ומרחמים, אלא חשוב מכך, מייסורים וממשפט. מבריאת העולם ועד ימינו, כל מה שאלוהים עשה בעבודתו הוא אהבה, ללא כל שנאה לאדם. אפילו הייסורים והמשפט שראית הם אהבה, אהבה אמיתית וממשית יותר, אהבה שמובילה את האדם אל דרך הישר של החיים האנושיים. מצד שלישי, המטרה היא לשאת עדות בפני השטן. ומצד רביעי, המטרה היא להניח יסוד להפצה של עבודת הבשורה העתידית. כל העבודה שאלוהים עשה נועדה למען הובלתם של בני האדם אל דרך הישר של החיים האנושיים, כדי שיוכלו לחיות כבני אדם רגילים, מפני שהאדם אינו יודע איך לחיות את חייו. וללא הנחייה כזו, תחייה חיים ריקים מתוכן בלבד. חייך יהיו חסרי ערך ומשמעות, ולא תהיה מסוגל כלל להיות בן אדם רגיל. זו החשיבות העמוקה ביותר של כיבוש האדם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (4)