איך אתם מתפללים כיום לאל? באיזה מובן יש בכך שיפור לעומת תפילות דתיות? מה למעשה אתם מבינים בנוגע לחשיבות התפילה? האם חשבתם על השאלות האלה? מי שלא מתפלל הוא מרוחוק מהאל, ומי שלא מתפלל הולך אחר רצונותיו האישיים. החוסר בתפילה מעיד על ריחוק מן האל ועל בגידה באל. מהי חוויית התפילה שלכם בפועל? דרך התפילות ניתן לראות את הקשר בין האל לבני האדם. כיצד אתה מתנהג כאשר האחים והאחיות מעריכים ומשבחים אותך על התוצאות שאתה משיג בעבודתך? כיצד אתה מגיב כאשר אנשים נותנים לך עצות? האם אתה מתפלל לאל? כולכם מתפללים כאשר אתם מתמודדים עם בעיות או עם קשיים, אבל האם אתם פונים אל האל בתפילה כשמצבכם אינו טוב? האם אתם מתפללים כאשר נחשפת בכם שחיתות? האם אתם מתפללים באמת ובתמים? אם אינכם מתפללים באמת, לא תתקדמו. עליכם להתפלל ולשבח, במיוחד בכינוסים. יש כאלה שמאמינים באל במשך שנים רבות, אבל למרבה הצער אינם מתפללים לעתים תכופות. הם מבינים מספר מילים ודוקטרינות והופכים יהירים, מתוך מחשבה שהבינו את האמת ושזכו בשיעור קומה והם מרגישים מרוצים מאוד מעצמם. כתוצאה מכך, הם שוקעים במצב חריג זה וכשהם מגיעים לתפילה הם מגלים שאין להם מה לומר ושהם ללא עבודתה של רוח הקודש. כאשר אדם אינו יכול לשלוט במצבו, הוא עשוי ליהנות מפירות העבודה לאחר שעבד מעט – או שהוא עלול להפוך לשלילי, להתחיל להתרשל בעבודתו ולהפסיק למלא את חובתו כאשר הוא נתקל בקושי מסוים, וזה מסוכן מאוד. זו הדרך שבה מתנהלים אנשים ללא מצפון וללא היגיון. רוב האנשים מקדישים זמן לתפילה רק כאשר הם נתקלים בקשיים, או כשהם אינם מצליחים להבין עניין כלשהו לאשורו. הם מתפללים רק כאשר מטרידים אותם ספקות והתלבטויות, או כשהם מגלים טבע מושחת. הם מתפללים רק כשהם במצוקה. זהו דבר רגיל. אבל עליך להתפלל ולהודות לאל גם כאשר אתה משיג תוצאות בעבודתך. אם חשוב לך רק להרגיש שמח ואינך מתפלל, אם אתה תמיד במצב רוח מרומם ונהנה מהרגשות האלה, אבל שוכח את חסד האל, זהו אובדן מלא של השכל הישר. כשאתה מתרחק מדי מן האל, לעתים אתה נאלץ לסבול הטלת משמעת; או נתקל במכשול כשאתה מנסה לעשות דברים; או טועה ועובר גיזום, נדרש להקשיב למילים שחודרות את הלב וסובל לחץ או אומללות, וכל זאת מבלי לדעת מה בדיוק עשית שפגע באל. למעשה, לעתים קרובות האל משתמש בסביבות חיצוניות כדי להטיל עליך משמעת, לגרום לך כאב ולזכך אותך, וכשאתה מתפלל ומהרהר סוף כל סוף לפני האל, אתה מבין שמצבך שגוי – זחוח, שאנן ומלא בהערכה עצמית – ואז אתה מתמלא גועל מעצמך ומוצף בחרטה. כשאתה מתפלל לאל ומתוודה, אתה מתחיל לתעב את עצמך ורוצה לכפר, ובשלב זה מצבך השגוי מתחיל לתקן את עצמו. כאשר אנשים מתפללים באמת, רוח הקודש עושה את עבודתה ומעניקה תחושה מסוימת, או נאורות, שמאפשרת לאנשים להיחלץ ממצב שאינו רגיל. להתפלל אין משמעותו לחפש מעט, להקפיד על מספר נהלים פורמליים וזה הכול. המשמעות אינה לומר כמה דברי תפילה כשאתה זקוק לאל ולא להתפלל כלל כשאין לך צורך בו. אם במשך זמן רב אינך מתפלל, הרי שגם אם מצבך נראה רגיל מבחוץ, אתה מסתמך על רצונך שלך כבסיס למילוי חובתך ועושה ככל העולה על רוחך, ולכן אינך מסוגל לפעול בהתאם לעקרונות. אם אינך מתפלל לאל במשך זמן רב, לעולם לא תהפוך לנאור או למואר על ידי רוח הקודש. גם אם אתה ממלא את חובתך, אתה בסך הכול פועל לפי הכללים ומילוי חובתך בדרך זו לא יניב את הפירות של נשיאת עדות לאל.

אמרתי בעבר כי במהלך מילוי חובותיהם, אנשים רבים מטפלים בעסקיהם האישיים ועוסקים בענייניהם הפרטיים, והמצב נותר כך גם כיום. לאחר שהם עובדים במשך זמן מה הם מפסיקים להתפלל והאל כבר לא נמצא בליבם. הם חושבים, "אנהג פשוט לפי מה שמכתיבים הסדרי העבודה. בכל מקרה, לא עשיתי שום טעות ולא גרמתי לשיבושים או הפרעות...". כשאתה עושה דברים מבלי להתפלל ואינך מודה לאל כאשר הדברים מתנהלים היטב, יש בעיה במצב שלך. אם אתה יודע שמצבך שגוי אבל אינך מסוגל להתאימו בכוחות עצמך, המשמעות היא שאתה מסתמך תמיד על רצונך האישי בכל מה שאתה עושה, וגם כאשר אתה מבין את האמת, אינך מסוגל ליישם אותה בפועל. אתה סבור תמיד שדרך המחשבה שלך נכונה ואתה דבק בה, אתה עושה ככל העולה על רוחך, מתעלם מדרך עבודתה של רוח הקודש ושוקע עד צוואר במעשיך שלך, וכתוצאה מכך רוח הקודש זונחת אותך. כאשר רוח הקודש תזנח אותך, תרגיש כי אתה שרוי באפלה וקמל. לא תהיה מסוגל להרגיש כי אתה ניזון או נהנה בכל דרך שהיא. יש רבים שאינם מתפללים באמת אפילו פעם בחצי שנה. האל כבר אינו שוכן בלבם של אנשים כאלה. יש כאלה שאינם מתפללים בדרך כלל, אלא רק כאשר הם נתונים בסכנה או מתמודדים עם סבל כלשהו. הם אמנם ממשיכים למלא את חובתם, אבל הם חשים נבולים מבחינה רוחנית ולכן, באופן בלתי נמנע, עולות בהן מחשבות שליליות. לעתים הם חושבים, "מתי כבר אסיים עם החובות שלי?" אפילו מחשבות שכאלה עשויות להתעורר והכול משום שלא התפללו מזה זמן רב והתרחקו מן האל. אם דבר שכזה גורם לכפירה וללב מרושע, זה מסוכן מאוד. התפילה היא קריטית! חיים ללא תפילה הם יבשים כאבק ולא ניתן להשיג בהם את עבודתה של רוח הקודש; אנשים שכאלה אינם חיים לפני האל והם כבר שרויים באפלה. לכן, עליכם להתפלל לעתים קרובות ולשתף על דברי האל, על מנת שתוכלו ליהנות מעבודתה של רוח הקודש ולשבח את האל מתוך לבכם. רק כך חייכם יתמלאו בשלווה ובשמחה. רוח הקודש עובדת ביתר שאת בקרב מי שמתפללים ומשבחים בכל דבר. הכוח שרוח הקודש מעניקה לאנשים הוא אינסופי ולא ניתן למצות אותו או לכלות אותו. אנשים יכולים לדבר ולהטיף ללא לאות ואף להבין דוקטרינות רבות, אבל ללא עבודתה של רוח הקודש, זו ברכה לבטלה. במקרים רבים, אנשים עשויים להקדיש מחצית מיומם לתפילה, אבל אינם מצליחים להגיע ליותר מכמה מילים כשהם עושים זאת, כמו "אלוהים, אני מודה לך ומשבח אותך!". לאחר זמן מה, ייתכן שישתמשו שוב באותו משפט. הם אינם מצליחים לחשוב על דברים אחרים לומר לאל, אין בהם מחשבות פנימיות שברצונם לשטוח בפניו. זה מסוכן מאוד! אם אנשים שמאמינים באל אינם מסוגלים אפילו להביע דברי שבח, הודיה והאדרה באוזני האל, כיצד אפשר לומר שלאל יש מקום בלבם? ייתכן שאתה מתיימר להאמין באל ולהכיר בו בלבך פנימה, אבל אינך מתייצב לפניו, אינך מסוגל לומר לו את שעל לבך כשאתה מתפלל ולבך מרוחק מדי מן האל, ולכן רוח הקודש אינה עושה את עבודתה. כשאתם מתעוררים מדי בוקר, עליכם לפתוח את לבבכם בכנות דרך תפילה, לקרוא את דברי האל ולאחר מכן להרהר בהם עד שתמצאו אור וויהיה לכם נתיב של יישום בפועל. אם תעשה כן, היום שלך יהיה טוב ומספק במיוחד ותרגיש כי רוח הקודש תמיד איתך ומגינה עליך.

שמתי לב, שלאנשים רבים יש בעיה משותפת. כשהם נתקלים בקשיים, הם מתייצבים לפני האל כדי להתפלל, אבל כאשר דבר לא מטריד אותם הם מתעלמים מן האל. הם דבקים בתענוגות הבשר כראות עיניהם אבל לעולם אינם מתעוררים. האם זו אמונה באל? האם זו המשמעות של אמונה אמיתית? היעדרה של אמונה אמיתית היא היעדרו של נתיב ללכת בו. ללא אמונה אמיתית, לא ניתן לדעת אילו מעשים הקשורים לאמונה באל עולים בקנה אחד עם רצון האל, או באמצעות אילו מעשים ניתן לזכות באמת או לצמוח בחיים. ללא אמונה האדם הוא עיוור, מלא בתשוקה לחתור אולם חסר כיוון ויעדים. אם כך, כיצד נוצרת האמונה? האמונה נוצרת דרך תפילה ושיתוף עם האל, ואף יותר מכך על ידי קריאת דברי האל וזכייה בנאורות של רוח הקודש. ככל שתבינו יותר את האמת, כך תהיה בכם יותר אמונה. אנשים שאין להם הבנה של האמת, אין בהם שום אמונה, וגם אם הם מסתובבים בכנסייה, הם חסרי אמונה. אנשים שמאמינים באל אינם יכולים לעשות כן ללא תפילה וללא קריאה של דברי האל. אם הם ממשיכים להשתתף במפגשים אולם מתפללים רק לעתים רחוקות, הם יתרחקו מן האל יותר ויותר. כולכם מתפללים בכנות רק לעתים רחוקות ויש כאלה שעדיין אינם יודעים איך להתפלל. למעשה, תפילה נסובה בעיקר על דיבור מתוך הלב. המשמעות שלה היא לפתוח את הלב לפני האל ולהיפתח לפניו בפשטות. אם לבו של אדם הוא מן הסוג הנכון, אזי הוא מסוגל לדבר מתוך לבו, ובדרך זו האל שומע את תפילתו ומקבל אותה. יש כאלה שבעת התפילה לאל יודעים אך ורק להתחנן. הם מתחננים תמיד לחסד ולא אומרים דברים אחרים. לכן, ככל שהם מתפללים, כך הם מרגישים מיובשים יותר. כשאתה מתפלל, עליך לנהוג בהיגיון שהוא מנת חלקה של אנושות רגילה, בין אם אתה משתוקק לדבר מה, מבקש דבר מה מן האל, פונה אל האל כדי שיעניק לך חוכמה וכוח בעת שאתה מתמודד עם דבר מה שאינו ברור לך, או שאתה מבקש מן האל נאורות. ללא היגיון, אתה תכרע על ברכיך ותאמר, "אלוהים, אני מתחנן לפניך שתעניק לי אמונה וכוח, אני מתחנן לפניך שתעניק לי נאורות ותאפשר לי לראות את האופי שלי, אני מתחנן לפניך לעבוד ולהעניק לי חסד וברכה". ל"התחננות" הזו יש טון מחייב. זו דרך להפעיל לחץ על האל, לומר לו שיש לבצע את הדבר הזה, ממש כאילו הוא נקבע מראש. זו אינה תפילה כנה. מבחינת רוח הקודש, אם כבר קבעת את התנאים והחלטת מה בכוונתך לעשות, האם אין זו רק דרך לצאת ידי חובה? האם זה לא נקרא לרמות את האל? אדם צריך להתפלל בלב מחפש וכנוע. אם משהו קרה לך, לדוגמה, ואינך בטוח איך להתמודד עם הדבר, אתה עשוי לומר, "אלוהים, אינני יודע מה לעשות לגבי העניין הזה. אני רוצה לרצות אותך בעניין זה ומבקש לדעת את רצונך. אני מעוניין לנהוג לפי רצונך ולא לפי רצוני. ידוע לך, שהרצון האנושי מנוגד לחלוטין לכוונותיך, מתנגד לך לגמרי ואינו עולה בקנה אחד עם האמת. הלוואי שתעניק לי נאורות, תנחה אותי בעניין זה ותאפשר לי לא לפגוע בך..." זהו הטון המתאים לתפילה. אם תאמר, "אלוהים, אני מבקש ממך לעזור לי, להנחות אותי, להכין את הסביבה המתאימה ואת האנשים הנכונים ולאפשר לי לעשות את עבודתי כהלכה" לאחר התפילה שלך, עדיין לא תצליח להבין את כוונותיו של האל, משום שאתה מבקש מן האל לפעול בהתאם לרצונך. עליך לוודא כי יש היגיון במילים שבהן אתה משתמש בתפילה וכי הן מגיעות מן הלב. אם אין היגיון בתפילות שלך, עבודתה של רוח הקודש לא תתקיים בך. לכן, כשאתה מתפלל, עליך לדבר בהיגיון ובטון מתאים. אמור, "אלוהים, אתה מכיר את נקודת התורפה שלי ואת המרדנות שלי. אני רק מבקש שתיתן לי כוח ותעזור לי לעמוד במצב שנקלעתי אליו, אבל רק בהתאם לרצונך. אינני יודע מהו רצונך ואני מבקש רק את זה. עם זאת, אבקש שרצונך ייעשה. גם אם אצטרך לתת שירות או לשמש כניגוד, אעשה זאת ברצון. אני מבקש שתעניק לי כוח וחוכמה ותאפשר לי לרצות אותך בעניין הזה. אני מבקש רק לציית להסדרים שלך..." לאחר תפילה כזו, לבך יהיה נינוח במיוחד. אם אתה רק מתחנן, הרי שגם אם תרבה בדברים, אלה יהיו רק מילים חלולות; האל לא יעבוד בתגובה לתחינה שלך, כיוון שהחלטת מראש מה אתה רוצה. כשאתה כורע ברך בתפילה, אמור, "אלוהים, אתה מכיר את נקודת התורפה של האדם ואתה מכיר את המצבים שהאדם נתון בהם. אני מבקש כי תעניק לי נאורות בעניין הזה. תן לי להבין את רצונך. אני רק רוצה לציית להסדרים שלך והלב שלי נכון לציית לך..." התפלל כך ורוח הקודש תניע אותך. אם בעת התפילה הכוונה שלך שגויה ואתה תמיד מציג בפני האל דרישות בהתאם לרצונך האישי, תפילותיך יהיו יבשות ועקרות ורוח הקודש לא תניע אותך. אם אתה רק עוצם את עיניך ופולט כמה אמירות שחוקות ונבובות כדי להיפטר מן האל, האם רוח הקודש תניע אותך? כאשר אנשים מתייצבים לפני האל, עליהם להתנהג בצייתנות ולהפגין יחס ירא שמיים. אתה מתייצב בפני האל האחד והיחיד, אתה מדבר עם הבורא. האם אינך אמור להפגין כלפיו יראה? תפילה אינה עניין פשוט. כשאנשים מתייצבים לפני האל, הם מנופפים בציפורניים ובמלתעות שלהם, ללא שמץ של אדיקות; וכאשר הם מתפללים הם משתטחים בבתיהם, משתמשים בכמה מילים פשוטות ושטחיות, והם סבורים שהם מתפללים ושהאל יכול לשמוע אותם – האם אין בכך הונאה עצמית? כשאני אומר זאת, המטרה שלי היא לא לדרוש מאנשים לדבוק בתקנה ספציפית. עם זאת, המעט שאדם יכול לעשות הוא להתייצב לפני האל בלב כנוע וביחס ירא שמיים. לעתים קרובות מדי, אין בתפילות שלכם היגיון. אתם מתפללים תמיד בטון הבא, "הו אלוהים! כיוון שהטלת עלי למלא את החובה הזו, הקפד שכל מה שאעשה יהיה ראוי, כדי שעבודתך לא תשובש וכדי שהאינטרסים של משפחת האל לא ייפגעו. עליך להגן עלי..." תפילה כזו חסרה היגיון במידה רבה מדי, הלא כן? האם האל יעבוד בך אם אתה מתייצב לפניו ומתפלל כך? האם אני הייתי מקשיב, אילו היית מתייצב לפני ומדבר ללא היגיון? אם היית גורם לי לתעב אותך, הייתי בועט אותך החוצה מיד! האם אינך מתנהג לפני הרוח כפי שאתה מתנהג לפני המשיח? כשאתה מתייצב לפני האל כדי להתפלל, עליך לשקול כיצד תוכל לדבר בהיגיון וכיצד תוכל להתאים את מצבך הפנימי על מנת להשיג יראת שמיים ולהיות מסוגל לציית. כאשר תעשה זאת, התפילה תחזור להיות ראויה ואתה תרגיש את נוכחות האל. לעתים קרובות, אנשים כורעים על ברכיהם בתפילה; הם עוצמים את עיניהם וכל שהם עושים הוא לצעוק, "הו, אלוהים! הו, אלוהים!" מדוע הם צועקים כך ללא מילים במשך זמן רב? בגלל המנטליות השגויה של האנשים ומצבם החריג. כאשר אדם אינו מצליח להגיע אל האל בלבו, תפילותיו חסרות מילים. האם אתם מתנהגים כך לפעמים? כעת אתם יודעים מהן המגבלות שלכם, אבל כאשר מצבכם אינו רגיל, אינכם מהרהרים בעצמכם ואינכם מחפשים את האמת, ואף אינכם נכונים להתייצב לפני האל בתפילה או לאכול ולשתות את דברי האל. זה מסוכן. בין אם מצבו של אדם הוא רגיל או לא, ובלי קשר לבעיות שעשויות להתעורר, הוא אינו יכול לסטות מן התפילה. גם אם מצבכם רגיל כעת, הרי שאם לא תתפללו במשך זמן רב, הוא יהפוך להיות חריג. התפילה והקריאה בדברי האל חייבות להיות רגילות. קריאה של דברי האל במטרה לחפש את האמת יכולה להוביל לתפילה אמיתית, תפילה יכולה לזכות בנאורות מידי האל וזה יכול לאפשר לאדם להבין את דברי האל. הדבר החשוב ביותר שיש לעשות בעת תפילה לאל הוא קודם כל לתקן את המנטליות שלך. זהו עיקרון התפילה. אם המנטליות שלך שגויה אתה לא תהיה ירא שמיים, רק תעשה הכול באופן שטחי ותרמה את האל. אם יש בלבך יראת אל וציות כלפי האל ואתה מתפלל אל האל, רק אז לבך יוכל להירגע. לכן, כשאתה מתפלל, המנטליות שלך חייבת להיות נכונה ואז תפילותיך יישאו פרי. אם תנהג כך לעתים קרובות, ובעת התפילה תאמר לאל את אשר על לבך באמת ותשמיע את הדברים שלבך משתוקק ביותר לומר לאל, אזי מבלי שתשים לב תצליח להתפלל לאל ותוכל לשתף עמו בדרך רגילה.

אינך צריך להיות משכיל או מתורבת כדי להתפלל, והתפילה איננה כתיבת חיבור. פשוט דבר בכנות, בהיגיון שהוא מנת חלקו של אדם רגיל. חשוב על תפילותיו של ישו. הוא התפלל בגן של גת שמנים, "אם אפשר הדבר..." כלומר, "אם ניתן לעשות זאת". הדבר נאמר כחלק משיחה. הוא לא אמר, "אני מפציר בך". בלב כנוע ובמצב כנוע הוא התפלל, "אם אפשר הדבר, העבר נא ממני את הכוס הזאת; אך לא כרצוני אני כי אם כרצונך אתה". הוא המשיך להתפלל כך בפעם השנייה, ובפעם השלישית הוא התפלל, "יהי נא כרצונך". לאחר שהבין את כוונות האל האב, הוא אמר, "יהי נא כרצונך". הוא הצליח לציית לחלוטין, ללא כל בחירה אישית. במהלך תפילתו, ישוע אמר, "אם אפשר הדבר, העבר נא ממני את הכוס הזאת". מה הייתה כוונתו? הוא התפלל כך כיוון שחשב אודות הסבל הרב שיחווה כשידמם על הצלב עד לנשימתו האחרונה – היה לכך קשר לנושא המוות – וכיוון שטרם הבין במלואן את הכוונות של האל האב. היכולת להתפלל כך, למרות המחשבה אודות הסבל הרב, מוכיחה את עומק הציות שלו. דרך התפילה שלו הייתה רגילה. הוא לא הציע כל תנאי בתפילתו ואף לא אמר שחובה להרחיק את הכוס. נהפוך הוא, מטרתו הייתה לחפש את רצון האל במצב שהוא עצמו לא הבין. כשהתפלל בפעם הראשונה הוא לא הבין ולכן אמר, "אם אפשר הדבר... כי אם כרצונך אתה". הוא התפלל לאל במצב של כניעה. בפעם השנייה הוא התפלל באופן דומה. בסך הכול הוא התפלל שלוש פעמים, ובתפילתו הסופית הוא הגיע לכדי הבנה מלאה של רצון האל ולאחר מכן לא ביקש עוד דבר. בשתי תפילותיו הראשונות הוא רק חיפש, ועשה זאת במצב של כניעה. עם זאת, אנשים פשוט אינם מתפללים כך. בתפילותיהם הם אומרים תמיד, "אלוהים, אני מבקש ממך לעשות כך וכך ואני מבקש ממך להנחות אותי בעניין זה וזה ואני מבקש ממך ליצור עבורי תנאים..." ייתכן שהאל לא ייצור עבורך תנאים מתאימים. ייתכן שהאל יגרום לך לסבול קשיים כדרך ללמדך לקח. אם אתה מתפלל תמיד כך – "אלוהים, אני מבקש ממך לעשות עבורי הכנות ולהעניק לי כוח" – זה לגמרי חסר היגיון! כשאתה מתפלל לאל, אתה חייב להיות הגיוני ועליך להתפלל אליו בלב מלא ציות. אל תנסה לקבוע את אשר תעשה. אם תנסה לקבוע מה לעשות בטרם תתפלל, זהו אינו ציות לאל. בתפילה לבך חייב להיות כנוע, ותחילה עליך לחפש בפני האל. בדרך זו לבך יתבהר באופן טבעי במהלך התפילה ותדע מה נכון לעשות. המעבר מן התוכנית שגיבשת לפני התפילה אל השינוי שנגרם בלבך לאחר התפילה הוא התוצאה של העבודה של רוח הקודש. אם כבר קיבלת החלטה וקבעת מה לעשות, ולאחר מכן אתה מתפלל אל האל כדי לבקש את רשותו או כדי לבקש ממנו כדי שינהג לפי רצונך, סוג כזה של תפילה אינו הגיוני. פעמים רבות, תפילותיהם של אנשים אינן נענות על ידי האל בדיוק משום שהם כבר החליטו מה לעשות ופשוט מבקשים את רשות האל. האל אומר, "כיוון שכבר החלטת מה לעשות, מדוע לשאול אותי?". סוג כזה של תפילה הוא במובן מסוים כמו לרמות את האל ולכן תפילותיהם מתייבשות.

אף על פי שאנשים מדברים אל האל כאשר הם כורעים ברך על מנת להתפלל, עליך לראות דברים כהווייתם: התפילה היא ערוץ שדרכו רוח הקודש עובדת בקרב אנשים. רוח הקודש מעניקה תמיד נאורות לאנשים, מאירה ומובילה אותם כאשר הם מתפללים. אם אנשים מתפללים ומחפשים כאשר הם במצב נכון, רוח הקודש מבצעת את עבודתה בו זמנית. זהו סוג של הסכם לא כתוב בין האל לבין בני האדם; אפשר לומר שזו דרכו של האל לסייע לאנשים לטפל בעניינים. התפילה היא דרך שמאפשרת לאנשים להתייצב לפני האל ולשתף עמו פעולה. זו גם דרך של האל להושיע אנשים ולטהר אותם. בנוסף, זהו נתיב להיווכחות בחיים; לא מדובר בריטואל. התפילה אינה רק דרך להמרצת אנשים, או דרך של ריצוי האל לפי נוסחה. מחשבות כאלה הן שגויות. תפילה היא בעלת משמעות עמוקה! אם אתה מאמין באל, אינך יכול להתרחק מן התפילה או מקריאת דברי האל. דרך התפילה רוח הקודש עובדת בקרב אנשים, מעניקה להם נאורות ומנחה אותם. אם אנשים אינם מתפללים לאל, הם יתקשו מאוד לזכות בעבודתה של רוח הקודש. אם אתה מתפלל לעתים קרובות, מיישם בפועל את התפילה לעתים קרובות ומתפלל לעתים קרובות כשלבך מלא בהתמסרות לאל, אזי מצבך הפנימי רגיל. אם, כאשר אתה מתפלל, מדובר בדרך כלל במשפטים ספורים של דוקטרינות ואינך פותח את לבך לאל או מחפש את האמת, ואם אינך מהרהר ברצונו של האל ובדרישותיו, אזי אינך מתפלל באמת. רק מי שלעתים קרובות מהרהרים באמת, לבם קרוב אליו והם חיים בתוך דבריו מחזיקים בתפילה אמיתית, יש בלבם מילים לומר לאל והם מסוגלים לחפש את האמת דרך האל. כדי ללמוד כיצד להתפלל, עליכם להרהר לעתים מזומנות בדברי האל. אם אתם מבינים את רצון האל, יהיו בלבכם דברים רבים לומר לו ותוכלו להבין אילו מן הדברים הם תפילות סבירות ואילו אינם כאלה; אילו מן התפילות הן עבודה אמיתית של האל ואילו אינן כאלה; אילו מן התפילות הן ניסיון להבין את רצון האל ואילו מהן הן כבר החלטה שגמלה בלבכם ואינן אלא בקשת רשות מן האל. אם אינכם מתייחסים ברצינות לעניינים אלה, התפילות שלכם לעולם לא יצליחו ומצבכם הפנימי יהיה תמיד חריג. באשר למהותם של היגיון רגיל, של ציות אמיתי, של עבודת אל אמיתית וגם של העמדה שצריך אדם לנקוט במהלך התפילה – לקחים אלה כרוכים כולם באמיתות התפילה. אלה כולם עניינים מורכבים. כיוון שרוב האנשים אינם מסוגלים לראות אותי בפועל, הם מוגבלים לתפילה בפני הרוח. כשאתה מתחיל להתפלל, העניין כולו מתמקד במידת ההיגיון שבדבריך, בכך שדבריך הם באמת ובתמים דברי סגידה לאל, בהתאמת הדברים שאתה מבקש לאישור האל, בהימצאות של אלמנטים של התמקחות בתפילתך או בהיותה מהולה בטומאה אנושית, בהתאמה של תפילותיך ודבריך לרצון האל וגם ביכולתך להפגין יראה מיוחדת, כבוד וציות לאל ולהתייחס אליו באמת ככזה. עליך להתייחס ברצינות אל הדברים שאתה אומר במהלך התפילה, להתחשב ברצון האל, ולהיות תואם לדרישותיו. רק אם תתפלל כך תדע שלווה ושמחה בלבך. רק כך יהיה בך היגיון רגיל כאשר תתייצב לפני המשיח. אם לא תתפלל ולא תשמיע את הדברים שבלבך לפני הרוח, אזי כאשר תבוא לפני המשיח עלולות לעלות בך תפיסות ואתה עלול למרוד בו ולהתנגד לו, לדבר באופן בלתי הגיוני או חסר כנות, או לגרום לשיבושים תמידיים בדבריך ובמעשיך, ולאחר מכן תיאלץ לסבול תמיד דברי תוכחה. מדוע תסבול תמיד דברי תוכחה? משום שבאופן כללי חסר לך אפילו הידע הבסיסי ביותר בנוגע לאמיתות של עבודת האל או בנוגע ליחס לאל ולכן, כאשר אתה נתקל בבעיה, אתה הופך מבולבל, אינך יודע כיצד לנהוג ועושה טעויות ללא הפסקה. כיצד צריכים אנשים שמאמינים באל להתייצב בנוכחותו? מובן שהדבר צריך לקרות דרך תפילה. אם במהלך התפילה תיקנת את יחסך ולבך שליו, הרי שאתה נמצא בנוכחות האל. לאחר התפילה, עליך לבדוק אם הדברים שהובעו במהלך התפילה היו הגיוניים, אם נמצאת בעמדה מתאימה, אם לבך היה מלא בציות לאל ואם היו בך טומאה וחוסר יושר אנושיים. אם זיהית בעיות מסוימות, עליך להמשיך להתפלל לאל וכמו כן עליך להודות בטומאה ובפגמים שלך לפני האל. אם תאמר לאל את אשר על לבך בדרך זו, מצבך יהפוך רגיל יותר ויותר, יהיו בך יותר ויותר מצפון והיגיון, ומצביך השגויים ילכו ויתמעטו. לאחר יישום בפועל בדרך זו במשך זמן מה, התפילות שלך ימשיכו להשתפר וברוב הפעמים הן יישמעו על ידי האל ויתקבלו על ידו. מי שמסוגלים להתפלל לאל בדרך זו לעתים קרובות הם אלה שחיים לפני האל. אם אינך מתייחס לתפילה ברצינות או שאינך מתקן את דרכי התפילה השגויות שלך, לא תדע כיצד להתפלל. כתוצאה מכך שלא תדע כיצד להתפלל, תתקשה לחיות לפני האל. סוג אדם כזה לא יזכה בהיווכחות בחיים ויימצא מחוץ לדברי האל. אם אינך יודע כיצד להתפלל לפני האל או כיצד לדבר לפניו, אם אינך רציני כשאתה מדבר ואתה אומר רק את מה שאתה רוצה, אם אינך מרגיש שיש בעיה כלשהי באמירת דברים שגויים ואם אתה נוהג באופן עקבי ברשלנות ובבלבול, הרי שכתוצאה מכך, כאשר תעמוד בנוכחות המשיח, תחשוש לומר או לעשות משהו שגוי. ככל שתחשוש יותר לשגות, כך תעשה טעויות רבות יותר ולעולם לא תוכל לפצות עליהן. וכיוון שאנשים אינם יכולים להימצא במגע מתמיד עם המשיח או לשמוע אותו מדבר אליהם פנים אל פנים, כיוון שאינני יכול להימצא בפניכם לעתים קרובות, כל שבאפשרותכם לעשות הוא לחפש את האמת ולהשמיע את אשר על לבכם בפני הרוח דרך תפילות תכופות, ודי בכך שתשיגו ציות לאל ולב שמלא ביראת האל. גם אם אדבר אליכם פנים אל פנים, הקבלה של נתיב האמת והחתירה אליו, וההליכה בנתיב של אמונה באל, הם עדיין באחריותכם. מעתה ואילך, עליכם לשים לב יותר לדברים שאתם אומרים בעת התפילה. הקדישו זמן לתפילה, להרהור ולהרגשה. ואז, כאשר רוח הקודש תעניק לכם נאורות, תצליחו להתקדם. התחושה שאתם חווים כאשר רוח הקודש מעניקה לכם נאורות היא מורכבת במיוחד. לאחר שתחווה כמה מתחושות מורכבות אלה ומהידע העמוק הזה, אם תעשה דברים מסוימים, או אם תבוא במגע עם המשיח לצורך טיפול בנושאים מסוימים, תוכל לזהות אילו מן הדברים נאמרים באופן הגיוני ואילו – לא, אילו דברים נעשים בהיגיון ואילו אינם נעשים באופן הגיוני. כך תשיג את מטרות התפילה.

כתבי הקודש מתעדים את תפילותיהם של אנשים רבים, אשר במהלך תפילות אלה לא קבעו מראש תנאים משלהם. במקום זאת, הם השתמשו בתפילה כדי לחפש את רצון האל ולהבין אותו וכדי לאפשר לרוח הקודש לקבל החלטות. לדוגמה, בני ישראל תקפו את יריחו באמצעות תפילה. אנשי נינווה היכו על חטא והשיגו את מחילת האל דרך תפילה. תפילה איננה סוג של ריטואל. היא שיתוף אמיתי בין אדם לאל ויש לה חשיבות עמוקה. דרך תפילותיהם של אנשים אפשר לראות כי הם משרתים את האל באופן ישיר. אם אתה מתייחס לתפילה כאל ריטואל, התפילה שלך לא תהיה יעילה והיא לא תהיה תפילה אמיתית משום שאינך משמיע את רגשותיך הפנימיים בפני האל ואינך פותח את לבך בפניו. מבחינתו של האל, לתפילה שלך אין משמעות. אינך קיים בלבו של האל. ואם כך, איך תוכל רוח הקודש לעבוד בך? כתוצאה מכך, לאחר שאתה עובד במשך זמן מה, אתה הופך מותש. מנקודה זו ואילך, ללא תפילה, לא תוכל לבצע עבודה. התפילה היא שמאפשרת את העבודה, והתפילה היא שמאפשרת את השירות. אם אתה מנהיג, אדם שמשרת את האל ובכל זאת מעולם לא התמסרת לתפילה ולא התייחסת לתפילה ברצינות, הרי שאין בך מחשבות להביע בפני האל וכיוון שכך אתה מועד לשגות בעת מילוי חובתך ואתה מועד להיכשל, כיוון שאתה מסתמך בעקביות על כוונותיך האישיות בכל מה שאתה עושה. אי אפשר להאמין באל מבלי להתפלל במידה מספקת. יש כאלה שמתפללים לעתים רחוקות, מתוך מחשבה שאם האל התגלם כבשר ודם, מספיק לקרוא ישירות את דברי האל. דבר זה מעיד על חשיבה פשטנית מדי. האם ייתכן שרוח הקודש תעניק לך נאורות ותאיר אותך אם רק תקרא את דברי האל מבלי להתפלל אליו? אם אדם אינו מתפלל כלל לאל ואינו מדבר אל האל או משתף עמו באמת ובתמים, הוא יתקשה מאוד להתנער מטבעו המושחת ולרצות את האל במהלך מילוי חובותיו. אפילו האל בהתגלמותו כבשר ודם מתפלל לפעמים! כאשר ישוע התגלם כבשר ודם, גם הוא התפלל בנוגע לעניינים הרי גורל. הוא התפלל על ההר, על הסירה ובגן. הוא גם הוביל את שליחיו בתפילה. אם אתה מתייצב לפני האל ומתפלל לפניו לעתים קרובות, הדבר מוכיח כי אתה מתייחס אליו כאל אלוהים. אם אתה פועל לעתים קרובות בהתאם לרצונותיך האישיים, מרבה להזניח את התפילה ועושה דברים שונים מאחורי גבו, אזי אינך משרת את האל אלא פשוט עסוק בענייניך שלך. כיוון שכך, איך ייתכן שלא יוקיעו אותך? כלפי חוץ לא ניתן יהיה לראות כי עשית דבר-מה שגורם לשיבוש וגם לא ניתן יהיה לראות כי חיללת את האל, אבל אתה עדיין תהיה עסוק בענייניך שלך. אתה תהיה שקוע בענייניך שלך ותרדוף אחר תהילה, רווח, מעמד והנאות אישיות. האם אין בכך שיבוש של עבודת הכנסייה? גם אם על פני השטח נראה כי אינך גורם לשיבושים, מעשיך מעצם מהותם מהווים התנגדות לאל. אם לא תגלה חרטה ולא תשתנה, תהיה בסכנה.

כל אחד חווה בעבר מצב של כאב ואומללות בעקבות התרחשות בעייתית, כמו גם חוסר רצון לדבר עם אנשים אחרים. לאחר זמן מה ההרגשה משתפרת, אבל מצב זה לא בא על תיקונו. לפעמים, אנשים מגלים טבע מושחת במהלך מילוי חובותיהם ומעכבים את העבודה, או שהם עוברים גיזום והם נתונים בכאב או במצוקה, אבל אם לא יחפשו את האמת כדי למצוא פתרון, מצב חריג זה לא יבוא על תיקונו. כמה פעמים התייצבתם לפני האל מתוך כאב ומצוקה כדי להתפלל? כולכם מאמצים הלך רוח רגוע ופשוט ממשיכים להתנהל מתוך בלבול. לפיכך, יש רבים שטוענים כי הם מאמינים באל, אבל האל אינו שוכן בלבם. בכל עת שהם נתקלים בבעיה, הם לעולם אינם מתפללים ואינם מחפשים את האמת, בלי קשר לחובה שהם ממלאים. הם מסתמכים על רצונם שלהם ועושים דברים בעיוורון, כשלמראית עין הם חווים סבל ומשקיעים אנרגיה והם אף סבורים שהם ממלאים את חובתם היטב, אם כי הם אינם משיגים דבר וכל מאמציהם לשווא. לעתים קרובות אנשים מסתמכים על רצונותיהם שלהם וסוטים מדרך הישר. כאשר הם עובדים מעט הם הופכים יהירים, מרגישים שהשיגו הצלחה ולאחר מכן אין עוד מקום לאל בלבם. מכך ניתן לראות, כי אופי האדם הוא בוגדני. אנשים אף חושבים "איך ייתכן שאין מקום לאל בלבי אם אני מאמין בו? האם אינני עובד כעת בשביל הכנסייה? איך יכול להיות שהאל ינטוש אותי?" אין זה שהאל רוצה לנטוש אותך, אלא שלך אין מקום לאל בלבך. גם אם תרבה לעבוד, לא תוכל להיגאל מכך ולא תהיה לך כל דרך לזכות בעבודתה של רוח הקודש. בלי קשר למה שתעשה, אתה תמשיך להתרחק מן האל ולבגוד בו. הלקח של התפילה עמוק ביותר. אם אתה ממלא את חובותיך מבלי להתפלל, הביצועים שלך לא יהיו טובים מספיק וכל עבודתך תהיה לשווא. ככל שמצבך חריג יותר, כך עליך להתפלל יותר. ללא תפילה, מצבך רק יחמיר וחובתך תהיה חסרת תועלת. התפילה אינה תלויה בכך שהדברים שאתה אומר יישמעו טוב. במקום זאת, היא מצריכה דיבור מתוך הלב, אמירת אמת ביחס לקשיים שלך, דיבור מעמדה של יציר בריאה ומנקודת מבט של מסירות: "אלוהים, אתה יודע כמה קשי עורף בני האדם. אנא הנחה אותי בעניין הזה. אתה יודע שאני חלש, שיש בי פגמים חמורים, שאינני מתאים לכך שתעשה בי שימוש, שאני מרדן ושבכל פעם שאני עושה מעשה, אני משבש את עבודתך ועושה דברים שאינם עולים בקנה אחד עם רצונך. אני מבקש שתעשה את עבודתך, כל שאני רוצה הוא להתמסר ולשתף פעולה..." אם אינך מסוגל אפילו לומר את המילים האלה, אין לך כל תקווה. יש אנשים שחושבים, "כשאני מתפלל, אני עדיין צריך להבחין אם אני מתפלל בהיגיון או לא. אם כך, כיצד עלי להתפלל?". האם נדרש זמן רב כדי להבחין אם אתה פועל בהיגיון? לאחר כל תפילה עליך להרהר ברצינות ואז יתבהרו הדברים. אם תעשה כן, תנהג בהיגיון רב עוד יותר בתפילות הבאות, משום שבעת התפילה תדע כי דברים מסוימים אינם נאותים. כאשר אדם מתפלל, הקשר שלו עם אלוהים הוא הישיר והקרוב ביותר. האם בדרך כלל ניתן לכרוע ברך ולהתפלל מיד כאשר עושים דברים? לא תמיד; זה תלוי בסביבה. כשאתה בבית לבד ואתה כורע ברך ומתפלל לאל, הקשר שלך עם האל הוא הקרוב ביותר. אתה יכול לומר את כל שעל ליבך ואתה מרגיש את השמחה הגדולה ביותר. אם תתפלל תחילה, לפני קריאת דברי האל, קריאת הדברים תהיה מלווה בהרגשה אחרת. כשאתה ממלא את חובתך, הקפד להתפלל ולחפש תחילה. כך תהיה רצינות בלבך, וכאשר תמלא את חובתך ההשפעה תהיה שונה. אם אתה קורא את דברי האל ומוצא אור, עליך להתפלל לאל וכך תמצא שמחה גדולה עוד יותר. אם אינך מתפלל אף פעם, לא תרגיש את נוכחות האל כשתקרא את דבריו וכשתמלא את חובתך. לעתים, קריאת דברי האל לא תעניק לך הארה ולאחר שתקרא את דבריו לא תהיה לכך כל השפעה ברורה. שום דבר ממה שאתה עושה במסגרת אמונתך באל אינו יכול להתבצע ללא תפילה. אם אתה מתפלל לאל לעתים קרובות ואם הקשר שלך עם האל הופך רגיל, תזכה בהיווכחות בחיים והאמונה שלך תתחזק. אם אינך מתפלל במשך זמן רב, תאבד את אמונתך ואז איך תזכה בהיווכחות בחיים? אנשים שניחנים באמונה אמיתית זוכים בה על ידי כך שהם חיים לפני האל דרך תפילה ומחפשים את האמת דרך תפילה. אנשים רבים פשוט ימתפללים בשטחיות ואינם מחפשים את האמת. הם מתייצבים בפני האל כדי להתפלל ולהתחנן רק כאשר דבר מה קורה ואין להם ברירה אחרת. הם תמיד מאלצים את האל לעשות כרצונם ולרצות אותם. הם זו תפילה אמיתית? האם האל מקשיב לתפילות כאלה? תפילה וחיפוש בנוכחות האל אין משמעותם לכפות על האל לעשות כרצונך, לא כל שכן לבקש ממנו לעשות כך או אחרת. כל אלה הם גילויים של חוסר היגיון. מהי תפילה הגיונית? מהי תפילה לא הגיונית? לאחר זמן מה, תדע דברים אלה מתוך ניסיונך. לדוגמה, לאחר שאתה מתפלל, אתה עשוי להרגיש שרוח הקודש אינה עושה את הדבר שלשמו התפללת ואינה מנחה אותך בהתאם לתפילתך. בתפילתך הבאה תתפלל אחרת. לא תנסה לאלץ את האל כפי שניסית לעשות קודם לכן ולא תציג בפניו בקשות על בסיס רצונותיך האישיים. תאמר, "הו, אלוהים! מי ייתן והכול ייעשה בהתאם לרצונך". כל עוד תתמקד בגישה זו, אזי לאחר שתרכוש מעט הבנה במשך זמן מה, תדע מהי תפילה הגיונית ומהי תפילה לא הגיונית. יש גם מצב שבו, כאשר אתה מתפלל בהתאם לרצונותיך האישיים, אתה מרגיש באופן רוחני כי תפילותיך יבשות ובתוך זמן קצר אתה מגלה שאין לך דבר לומר. ככל שאתה מנסה לדבר, כך אי הנוחות שלך גדלה. זה מוכיח כי כאשר אתה מתפלל כך, אתה הולך באופן מלא אחר הבשר ורוח הקודש אינה עובדת ואינה מנחה אותך בדרך זו. גם זה עניין של חיפוש ושל ניסיון. ככל שאתה מתנסה יותר בעניינים כאלה, כך אתה מבין אותם באופן טבעי.

עיקר התפילה הוא לדבר אל האל בכנות ולומר לו את אשר על לבך. אתה אומר, "אלוהים! אתה מכיר את שחיתותו של האדם. היום עשיתי עוד דבר לא הגיוני. טיפחתי בלבי כוונה – אני אדם שמרמה. לא פעלתי בהתאם לרצונך או לאמת. פעלתי לפי רצוני שלי וניסיתי להצדיק את עצמי. עכשיו אני מכיר בשחיתות שלי. אני מבקש ממך להעניק לי נאורות נוספת ולאפשר לי להבין את האמת, ליישם אותה בפועל ולהתנער מן השחיתות הזו". כך עליך להתפלל; להצהיר ולומר דברים אמיתיים בדרך אמיתית. כשרוב האנשים מתייצבים לפני האל כדי להתפלל, רוב דבריהם הם דברי דוקטרינות. הם לא מתפללים באמת מתוך הלב. הם פועלים רק מתוך מחשבה כי יש להם ידע מסוים וכי לבם מוכן להכות על חטא, אבל הם לא השקיעו כל מאמץ בהרהור באמת או בהבנה מלאה שלה. דבר זה משפיע על התקדמות חייהם. אם אתה מסוגל להרהר בדברי האל ולחפש את האמת כשאתה מתפלל, ולאפשר לרוח הקודש להעניק לך נאורות, הרי שהדבר כדאי הרבה יותר מאשר הסתפקות בחשיבה על העניין ובהבנתו; כך תוכל להבין את עקרונות האמת. רוח הקודש מניעה אנשים דרך עבודתה והיא מעניקה נאורות לאנשים ומאירה אותם דרך דברי האל, כדי שלאנשים תהיה הבנה אמיתית וחרטה אמיתית, שהיא עמוקה הרבה יותר מאשר המחשבות וההבנה שלהם. עליך להבין זאת לעומק. אם אתה מסתפק בחשיבה ובבחינה שטחיות ואקראיות, לא יהיה לך נתיב מתאים ליישום בפועל בהמשך, לא תזכה כמעט להיווכחות באמת ולא תהיה מסוגל להשתנות. במקרים מסוימים, למשל, אתה מחליט להשקיע למען האל ברצינות ולגמול לו על אהבתו ברצינות. אבל גם כשאתה נחוש לעשות זאת, ייתכן שלא תשקיע מאמץ רב במיוחד וייתכן שלבך לא יהיה מחויב למטרה באופן מלא. אבל אם לאחר תפילה והתעוררות של רגשות אתה מקבל החלטה ואומר, "אלוהים, אני מוכן לסבול קשיים. אני מוכן לקבל את הניסיונות שלך; ואני מוכן להתמסר לך באופן מלא. גם אם הסבל שלי יהיה רב, אני מוכן לגמול לך על אהבתך. אני נהנה מאהבתך הגדולה ואתה רוממת אותי. על כך אני מודה לך מעומק לבי ומהלל אותך בכל מאודי". לאחר שתשמיע תפילה כזו, גופך כולו יתעצם ואתה תזכה בנתיב של יישום בפועל. זו השפעתה של התפילה. לאחר שאדם מתפלל, רוח הקודש מתחילה לעבוד בקרבו, מעניקה נאורות, מאירה ומנחה אותו ואף מספקת לו אמונה ואומץ ומאפשרת לו ליישם את האמת בפועל. יש כאלה שקוראים את דברי האל מדי יום ולא משיגים תוצאה כזו. אבל לאחר שהם קוראים את הדברים הם משתפים אודותיהם, לבם מתבהר והם מוצאים דרך. אם בנוסף לכך רוח הקודש מפעימה אותך, מטילה עליך עול כלשהו ומנחה אותך, התוצאות יהיו שונות מאוד. כשאתה קורא את דברי האל, אתה עשוי להתרגש מעט וייתכן שאף תזיל דמעה. לאחר זמן מה ההרגשה הזו תחלוף. אבל אם התפילה שהשמעת מלווה בדמעות, רצינית, כנה ואמיתית, ואם רוח הקודש מעוררת בך רגש, אזי השמחה תשכון בלבך במשך ימים רבים. זו השפעתה של התפילה. מטרת התפילה היא להתייצב לפני האל ולקבל את שהוא נכון להעניק לבני האדם. אם אתה מתפלל לעתים קרובות, אם אתה מתייצב לעתים מזומנות לפני האל כדי לשתף עמו ואם יש לך קשר רגיל איתו, הוא תמיד יעורר בך רגש. אם אתה מקבל תמיד את תנאיו ואת האמת, אתה תשתנה ומצבך ימשיך להשתפר. כאשר אחים ואחיות מתפללים יחד, הדבר מוביל להתעוררות של אנרגיה רבה במיוחד והם מרגישים שזכו בהרבה מאוד. למעשה, גם אם הם לא שיתפו הרבה בזמן שבילו יחד, התפילה היא שעוררה אותם וגרמה להם להרגיש כי אינם יכולים לחכות עוד שנייה נוספת ושעליהם לוותר על משפחותיהם ועל העולם, כי אינם רוצים דבר וכי האל לבדו מספיק להם. איזו אמונה כבירה! ההנאה מן הכוח שעבודתה של רוח הקודש מעניקה לאנשים היא אינסופית! כמה רחוק תוכל להגיע על ידי כך שתהיה קשה עורף ותסתמך על עקשנותך, במקום להסתמך על הכוח שהאל מעניק לך? אתה פשוט תלך ותלך עד שתהיה מותש ואז, כאשר תיתקל בבעיה או בקושי, לא יהיה לך לאן ללכת. אתה תיפול ותתנוון לפני שתגיע לסוף. אנשים רבים כל כך כשלו ונפלו בנתיב של הליכה אחרי האל; ללא האמת הם אינם יכולים לעמוד. לפיכך, אנשים צריכים להתפלל לאל בהתמדה, לסמוך על האל ולקיים קשר רגיל איתו עד לסוף. אלא שבני האדם, בעת שהם ממשיכים ללכת, מתרחקים מן האל. האל הוא האל, האנושות היא האנושות. כל אחד הולך בנתיבו שלו. האל משמיע את דברי האל והאנושות מהלכת בנתיבה שלה, שאינו זהה לנתיב האל. כאשר אמונתו של אדם באל נחלשת, הוא מתייצב לפני האל כדי לומר כמה דברי תפילה וכדי לשאוב מעט כוח. לאחר שמתעוררת בו אנרגיה, הוא שב ומתרחק. מקץ זמן מה, כשנגמר לו הדלק, הוא חוזר לאל כדי לחדש את המאגר. אם אדם מתנהג בדרך זו, הוא לא יצליח להחזיק מעמד לאורך זמן. אם אדם עוזב את האל, אין לו דרך קדימה.

התברר לי, שיכולת הוויסות של אנשים רבים לקויה במיוחד. מהי הסיבה? הסיבה היא שרבים אינם מבינים את האמת מלכתחילה ואם הם אינם מתפללים, סביר להניח שהם יהפכו מושחתים. הם מבינים רק מילים ודוקטרינות, שאינן עובדות, והם אינם מסוגלים לרסן את עצמם כלל. במצב כזה אפשר לזכות בנאורות ובהארה מרוח הקודש רק דרך תפילה, ותוכל לרסן את עצמך בדרך כלשהי ולזכות בצלם אנוש כלשהו רק אם תבין חלק מסוים של האמת. מי שמאמינים באל צריכים לקרוא את דבריו לעתים תכופות, לשים דגש על האמת ולהתפלל לעתים מזומנות. רק כך אנשים יוכלו להשתפר, לחולל שינוי ולחיות לפי צלם אנוש מסוים. אם אתה רק מדבר על כך שאתה מכיר את עצמך וחי ברוח האנושות הרגילה, אין זה בסדר; ללא עבודתה של רוח הקודש, לא תהיה לכך כל השפעה. אם אתה מתעלם מן האופן המדויק שבו רוח הקודש פועלת ומרגשת אנשים ומן האופן שבו אנשים צריכים לחפש את האמת וליישם אותה בפועל בחיי היום-יום שלהם, כיצד תוכל להאמין באל? איזו חובה תוכל למלא? אם בלבם אנשים מאמינים אך ורק בקיומו של האל, אם כל מה שנותר מאמונתם הוא הכרה באל ואם דבריו והאמת נדחקים הצדה, הם לא יזכו בהיווכחות בחיים ולא האל ולא האמת ישכנו בלבם. המחשבות והתפיסות שלהם יהיו מלאות אך ורק בעולם החומרי. סוג זה של אמונה באל הפך לריטואל דתי. אלה שאינם אוהבים את האמת עלולים אפילו לקבל את האתאיזם או המטריאליזם, וייתכן שבהדרגה אף יעמידו בסימן שאלה את עצם קיומו של האל ויכחישו את הממלכה הרוחנית ואת העניינים הקשורים בחיי הרוח. זוהי סטייה מלאה מדרך האמת והם נופלים לתוך בור ללא תחתית. ללא תפילה, רצונם של אנשים ליישם בפועל את האמת אינו אלא רצון סובייקטיבי; הם פשוט דבקים בתקנות. גם אם אתה פועל בהתאם להסדרים שנקבעו מלמעלה ואינך פוגע באל, אתה פשוט דבק בתקנות ולכן לעולם לא תמלא את חובתך היטב. כיום, רוחם של אנשים היא נרפית וקהה. קשריהם של אנשים עם האל מתאפיינים בדקויות רבות, כמו היכולת להתרגש ולקבל נאורות מרוח הקודש, אבל הם אינם יכולים להרגיש בהן – הם קהים מדי! אם אנשים אינם קוראים את דברי האל ואינם מתפללים, אינם חווים לעולם את העולם הרוחני ואינם מצליחים לשלוט במצבם, אין להם כל דרך להיות בטוחים שהם חיים לפני האל. אם ברצונך לחיות לפני האל, אין זה קביל לא להתפלל ואף יותר מכך, לא לקרוא בדברי האל. גם הימנעות מחיי הכנסייה אינה קבילה. אם אדם מתרחק מדברי האל הוא כבר אינו יכול להאמין בו, והתרחקות מתפילה היא התרחקות מן האל. כדי להאמין באל, אדם נדרש להתפלל. ללא תפילה, אין שמץ של אמונה באל. אמרתי שאינכם צריכים לציית לתקנות וכי אתם יכולים להתפלל בכל מקום ובכל עת, ולכן יש כאלה שמתפללים רק לעתים רחוקות. הם אינם מתפללים בבוקר עם השכמתם, אלא פשוט קוראים כמה פסקאות מדברי האל ומקשיבים למזמורים. במשך היום הם עסוקים בעניינים חיצוניים והם אינם מתפללים לפני שהם הולכים לישון בלילה. האם אינכם סבורים שנכון לומר, כי אם אתם מסתפקים בקריאת דברי האל ואינכם מתפללים, דומה הדבר לקריאת דברי האל על ידי כופרים, ללא כל הפנמה של הדברים? אם אנשים אינם מתפללים, לבם אינם יכול להתעמק בדברי האל והם לא יהפכו לנאורים על ידי קריאתם. לא יתעוררו בהם רגשות רוחניים עמוקים והרוח שלהם לא תתעורר. הם רדומים ונרפים; הם משתפים באופן שטחי על עבודת הכנסייה וממלאים את חובתם. כאשר קורה משהו, הם אינם מצליחים להבין את הרגשות העמוקים ביותר שבלבם. האם הדבר הזה אינו משפיע על הקשר הרגיל שלהם עם האל? בלבם כבר אין מקום לאל, וגם אם הם מתפללים הם אינם מביעים דברים ואינם מצליחים להרגיש את האל. זה כבר מסוכן מאוד. המשמעות היא שהם התרחקו מדי מן האל. בפועל, ההתכנסות אל תוך הרוח על מנת להתפלל לא תפריע למשימות העבודה החיצוניות שלך; היא לא תעכב דברים כלל. אם מתעוררת בעיה ואינה נפתרת, או אז דברים מתעכבים. תפילה לאל מיועדת לפתור בעיות ולאפשר לאנשים לחיות בנוכחות האל וליהנות מדבריו. יש בכך תועלת רבה יותר למילוי חובותיהם של אנשים ולהיווכחות שלהם בחיים.

1998