אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

הדבר מופיע בבשר

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

רוחב הדף

0 תוצאת(תוצאות) חיפוש

לא נמצאו תוצאות

הדרך שבה האדם צועד קובעת את הצלחתו או כשלונו

רוב בני האדם מאמינים באלוהים למען הייעוד העתידי שלהם או למען הנאה זמנית. בקרב בני אדם שלא עברו אף טיפול, האמונה באלוהים היא למען הכניסה לשמיים, למען זכייה בגמול. היא לא כדי שיהפכו למושלמים, או כדי למלא את חובתו של ברוא אל. כלומר, רוב בני האדם לא מאמינים באלוהים כדי למלא את אחריותם או כדי להשלים את חובתם. נדירים המקרים שבהם בני אדם מאמינים באלוהים כדי לחיות חיים בעלי משמעות, ואין בני אדם המאמינים, שמכיוון שהאדם חי, עליו לאהוב את אלוהים לפי דין שמיים ועקרון הארץ, ושזה ייעודו הטבעי של האדם. לכן, על אף שכל אדם עוסק בחיפוש היעדים הייחודיים לו, המטרה והמניע של עיסוקם של כל בני האדם דומים. יתרה מזאת, רוב בני האדם סוגדים לאותם הדברים. במהלך אלפי השנים האחרונות, מאמינים רבים מתו ורבים מתו ונולדו מחדש. לא אדם אחד או שניים מחפשים את אלוהים, ואפילו לא אלף או אלפיים, אך רוב בני האדם האלה עוסקים בחיפוש למען הסיכויים העתידיים שלהם או למען התקוות המפוארות שלהם. נדירים בני האדם שמסורים למשיח. הרבה מאמינים אדוקים מתו כשהם לכודים ברשתותיהם שלהם. מעבר לכך, מספר בני האדם שזכו בניצחון הוא קטן להחריד. עד היום, אנשים לא יודעים את הסיבות לניצחונם, או את סוד הצלחתם. בני האדם שמחפשים את המשיח באופן כפייתי עדיין לא זכו בתובנה פתאומית. הם עדיין לא הצליחו לפרש את התעלומות האלה משום שהם פשוט לא יודעים. אף על פי שהם משקיעים מאמצים אדירים בעיסוקם בחיפוש, הדרך שבה הם צועדים אינה דרך ההצלחה אלא דרך הכישלון שבה צעדו קודמיהם בעבר. לכן, ללא קשר לאופן שבו הם מחפשים, הם צועדים בדרך המובילה לחושך, הלא כן? הם זוכים רק בפירות מרים, הלא כן? אומנם קשה לחזות אם בני אדם ההולכים בעקבותיהם של אלה שהצליחו בעבר יצליחו או ייכשלו, אך מה קטנים סיכוייהם של בני אדם ההולכים בעקבותיהם של אלה שנכשלו. יש להם סיכוי גדול אף יותר להיכשל, הלא כן? איזה ערך יש לדרך שהם צועדים בה? האין הם מבזבזים את זמנם? בין אם בני אדם מצליחים בעיסוקם בחיפוש ובין אם הם נכשלים, יש סיבה לכך. הצלחתם או כישלונם לא נקבעים רק על פי העובדה שהם מחפשים כאוות נפשם.

הדרישה הבסיסית ביותר מאמונת האדם באלוהים היא שיהיה לו לב ישר, ושהוא יתמסר ויישמע לאלוהים באמת ובתמים. הדבר שהאדם מתקשה לעשות יותר מכל הוא לתת את כל חייו בתמורה לאמונה אמיתית, שבאמצעותה יוכל לזכות באמת המלאה ולמלא את חובתו כברוא אל. זאת לא משיג האדם שנכשל, ועל אחת כמה וכמה לא משיג זאת מי שלא יכול למצוא את המשיח. משום שהאדם נכשל בהתמסרות מלאה לאלוהים, משום שהאדם לא מוכן למלא את חובתו לבורא, משום שהאדם רואה את האמת אך נמנע ממנה וצועד בדרך משלו, משום שהאדם תמיד צועד בחיפושיו בעקבות מי שנכשל, ומשום שהאדם תמיד מתריס נגד שמיים, האדם תמיד נכשל, תמיד הולך שולל אחרי התכסיסים של השטן ונופל ברשת שלו עצמו. משום שהאדם לא מכיר את המשיח, משום שהאדם לא מיומן בהבנת האמת ובחוויית האמת, משום שהאדם מעריץ את פאולוס יתר על המידה וחומד את השמיים יתר על המידה, ומשום שהאדם תמיד דורש שהמשיח יישמע לו ופוקד על אלוהים, האישים הדגולים האלה ובני האדם שחוו את תהפוכות העולם הם בכל זאת בני תמותה, והם בכל זאת מתים במהלך הייסורים שאלוהים ממיט עליהם. כל שאני יכול לומר על בני האדם האלה שהוא שהם מתים מוות טרגי, ושיש הצדקה לסופם, כלומר למותם. האין כישלונם אף יותר בלתי נסבל לדין השמיים? האמת באה מעולמו של האדם, אך המשיח הוא זה שמוסר את האמת לאדם. מקורה במשיח, כלומר מאלוהים עצמו, והאדם לא יכול להשיג אותה. אולם המשיח מספק את האמת בלבד – הוא לא בא כדי להחליט אם האדם יצליח בעיסוקו בחיפוש האמת. מכאן, ההצלחה או הכישלון באמת תלויים רק בחיפושו של האדם. ההצלחה או הכישלון של האדם באמת מעולם לא היו קשורים למשיח, אלא שהם נקבעים על פי חיפושו של האדם. לא ניתן לתלות באלוהים את ייעודו של האדם ואת הצלחתו או כישלונו, כך שאלוהים יישא באחריות לגביהם. זאת משום שזה לא עניין הנוגע לאלוהים עצמו אלא עניין המתקשר באופן ישיר לחובה שברוא אל חייב למלא. רוב בני האדם יודעים קצת על עיסוקם וייעודם של פאולוס ופטרוס, אך בני האדם לא מכירים דבר מלבד סופם של פטרוס ופאולוס, והם לא יודעים דבר על סוד הצלחתו של פטרוס, או על הליקויים שהובילו לכישלונו של פאולוס. על כן, אם אתם כלל לא מסוגלים להבין את מהותה העמוקה של עיסוקם, הרי שהעיסוק של רובכם עדיין ייכשל; ואפילו אם מעטים מכם יצליחו, הם עדיין לא ישתוו לפטרוס. אם דרך העיסוק שלכם היא הדרך הנכונה, יש לכם סיכוי להצליח. אם הדרך שבה אתם פוסעים בעיסוקכם בחיפוש האמת היא לא הדרך הנכונה, לעולם לא תהיו מסוגלים להצליח, וסופכם יהיה דומה לסופו של פאולוס.

פטרוס היה אדם שהפך למושלם. רק לאחר שהוא חווה ייסורים ומשפט וזכה משום כך באהבה טהורה לאלוהים, הוא הפך למושלם לגמרי. הדרך שבה הוא צעד הייתה הדרך של ההפיכה למושלם. כלומר מהרגע הראשון, הדרך שפטרוס צעד בה הייתה הדרך הנכונה, והמניע לאמונתו באלוהים היה המניע הנכון, ולכן הוא היה לאדם שהפך למושלם, והוא פסע בדרך חדשה שהאדם מעולם לא צעד בה בעבר. לעומת זאת, הדרך שפאולוס צעד בה מהרגע הראשון הייתה הדרך המנוגדת למשיח, ורק משום שרוח הקודש רצתה להשתמש בו ולנצל בעבודתה את הכישרונות שלו ואת כל מעלותיו, הוא עבד עבור המשיח במשך כמה עשורים. הוא בסך הכול היה אדם שרוח הקודש השתמשה בו, והיא לא השתמשה בו משום שישוע ראה בעין יפה את אנושיותו, אלא משום הכישרונות שלו. הוא היה מסוגל לעבוד למען ישוע משום שהוא הוכה אפיים ארצה, ולא משום שהוא שמח לעשות זאת. הוא היה מסוגל לעשות עבודה כזו בזכות הנאורות וההכוונה של רוח הקודש, והעבודה שהוא עשה לא ייצגה בשום אופן את חיפושו או את אנושיותו. עבודתו של פאולוס מייצגת עבודה של משרת, כלומר הוא עשה עבודה של שליח. פטרוס, לעומת זאת, היה שונה: הוא גם עשה עבודה. היא לא הייתה רבה כעבודתו של פאולוס, אך הוא עבד מתוך החיפוש שלו אחר היווכחות, ועבודתו הייתה שונה מעבודתו של פאולוס. עבודתו של פטרוס הייתה מילוי חובתו של ברוא אל. הוא לא עבד בתפקיד שליח, אלא עבד כחלק מחיפושו אחר אהבת האל. גם מהלך עבודתו של פאולוס כלל את עיסוקו האישי: עיסוקו היה אך ורק למען תקוותיו לעתיד ולמען רצונו בייעוד טוב. הוא לא קיבל זיכוך במהלך עבודתו, והוא גם לא קיבל גיזום או טיפול. הוא האמין שכל עוד עבודתו מספקת את רצון האל, וכל עוד כל מעשיו מרצים את אלוהים, ממתין לו גמול בסוף הדרך. לא היו חוויות אישיות בעבודתו – היא נעשתה לשם העבודה עצמה ולא מתוך חיפוש אחר שינוי. כל עבודתו הייתה עסקת חליפין. היא לא הכילה דבר מהחובה או מההישמעות של ברוא אל. במהלך עבודתו, לא התרחש שינוי בטבעו הישן של פאולוס. עבודתו הייתה רק שירות לאחרים, והיא לא הייתה מסוגלת להביא לשינוי בטבעו. פאולוס ביצע את עבודתו באופן ישיר, מבלי להפוך למושלם או לעבור טיפול, והגמול הוא מה שהניע אותו. פטרוס היה שונה: הוא עבר גיזום וטיפול וכן זיכוך. המטרה וההנעה של עבודתו של פטרוס היו שונות מהותית מאלה של פאולוס. על אף שפטרוס לא עשה כמות רבה של עבודה, טבעו עבר שינויים רבים, וחיפושו היה אחר האמת ושינוי של ממש. עבודתו לא התבצעה רק לשם העבודה עצמה. על אף שפאולוס עשה עבודה רבה, כולה הייתה עבודתה של רוח הקודש, ואפילו שפאולוס שיתף פעולה עם העבודה הזו, הוא לא חווה אותה. הסיבה היחידה שפטרוס עשה פחות עבודה הייתה שרוח הקודש לא עשתה עבודה רבה דרכו. כמות עבודתם לא קבעה אם הם הפכו למושלמים. עיסוקו של האחד היה כדי לקבל גמול ואילו עיסוקו של השני היה כדי לזכות באהבה שלמה לאלוהים ולמלא את חובתו כברוא אל, ככל שיכול היה להביא לידי ביטוי צלם חביב כדי לְרַצות את רצונו של אלוהים.הם היו שונים מבחינה חיצונית וגם מהותם הייתה שונה. לא תוכלו לקבוע מי מהם הפך למושלם על סמך כמות העבודה שהם עשו. פטרוס רצה להביא לידי ביטוי בחייו את צלמו של אדם שאוהב את אלוהים, להיות אדם שנשמע לאלוהים, להיות אדם שמקבל טיפול וגיזום ולהיום אדם

שממלא את חובתו כברוא אל. הוא היה מסוגל להתמסר לאלוהים, להפקיד את כל כולו בידיו של אלוהים ולהישמע לו עד המוות. זה מה שהוא גמר בדעתו לעשות, ויתר על כן, זה מה שהוא השיג. זו הסיבה המהותית לכך שסופו היה שונה מזה של פאולוס בסופו של דבר. העבודה שרוח הקודש עשתה בפטרוס הייתה להפוך אותו למושלם, והעבודה שרוח הקודש עשתה בפאולוס הייתה להשתמש בו. זאת משום שהאופי וההשקפות שלהם בנוגע לחיפוש היו שונים. לשניהם הייתה עבודתה של רוח הקודש. פטרוס יישם את העבודה הזו בעצמו וכן סיפק אותה לאחרים. לעומת זאת, פאולוס רק סיפק את כל עבודתה של רוח הקודש לאחרים ולא זכה ממנה לדבר בעצמו. לכן, לאחר שפאולוס חווה את עבודתה של רוח הקודש במשך שנים כה רבות, בקושי חלו בו שינויים. הוא עדיין נשאר כמעט בדיוק במצבו הטבעי ועדיין היה פאולוס הישן. אחר שעמד בקשיים של עבודה רבת שנים הוא רק למד איך לעבוד ורכש סיבולת, אך אופיו הישן – אופיו התחרותי ורודף הבצע – נותר כשהיה. לאחר שעבד במשך שנים כה רבות, הוא לא הכיר את טבעו המושחת ולא נפטר מטבעו הישן, וטבעו זה עדיין ניכר בבירור בעבודתו. בסך הכול היה בו יותר ניסיון בעבודה, אך ניסיון מועט כל כך כשלעצמו לא היה מסוגל לשנות אותו, ולא יכול היה לשנות את השקפותיו על הקיום או על משמעות החיפוש שלו. על אף שהוא עבד שנים רבות למען המשיח, ולא התנכל עוד לאדוננו ישוע, בלבו לא השתנתה הכרתו את אלוהים. פירוש הדבר הוא שהוא לא עבד כדי להתמסר לאלוהים, אלא נאלץ לעבוד לשם הייעוד העתידי שלו. משום שבראשית, הוא התנכל למשיח ולא נשמע למשיח. הוא היה מורד מיסודו שהתנגד למשיח במכוון ואדם שלא הכיר את עבודתה של רוח הקודש. גם כאשר עבודתו כבר כמעט הסתיימה, הוא עדיין לא הכיר את עבודתה של רוח הקודש, ופעל רק מרצונו החופשי בהתאם לאופיו, מבלי להתייחס כלל לרצונה של רוח הקודש. ולכן אופיו היה עוין כלפי המשיח והוא לא נשמע לאמת. אדם כזה, שעבודתה של רוח הקודש זנחה אותו, אשר לא מכיר את עבודתה של רוח הקודש ואשר גם מתנגד למשיח – כיצד יכול אדם כזה לזכות בישועה? ישועת האדם לא תלויה בכמות העבודה שהוא עושה, או במידת התמסרותו. היא נקבעת בהתאם למידה שבה הוא מכיר את עבודתה של רוח הקודש, ליכולתו להנהיג את האמת ולמידה שהשקפותיו על החיפוש עולות בקנה אחד עם האמת.

על אף שגילויים טבעיים אכן התרחשו לאחר שפטרוס הפך לחסיד של ישוע, בטבעו הוא היה מוכן מלכתחילה להישמע לרוח הקודש ולחפש את המשיח. הציות שלו לרוח הקודש היה טהור: הוא לא חיפש פרסום או עושר – מה שהניע אותו היה ציות לאמת. אף על פי שהיו שלושה מקרים שבהם פטרוס הכחיש שהוא מכיר את המשיח, ואף על פי שהוא פיתה את האדון ישוע, החולשה האנושית הקלה הזו לא באה לידי ביטוי בטבעו, לא השפיעה על עיסוקו העתידי ולא יכולה להוכיח כראוי שהפיתוי שלו היה מעשה של צורר משיח. חולשה אנושית רגילה היא דבר שמשותף לכל בני האדם בעולם – האם ציפית שפטרוס יהיה שונה? בני האדם מחזיקים בהשקפות מסוימות על פטרוס משום שהוא עשה כמה טעויות טיפשיות, הלא כן? ובני האדם מעריצים כל כך את פאולוס בזכות כל העבודה שהוא עשה, ובזכות כל האיגרות שהוא כתב, הלא כן? כיצד האדם יהיה מסוגל להבין את מהותו של האדם לאשורה? בני אדם בעלי היגיון יכולים לראות דבר כה פשוט, נכון? על אף שהשנים הרבות שבהן פטרוס עבר חוויות כאובות לא תועדו בספרי הקודש, זו לא הוכחה שפטרוס לא חווה חוויות אמיתיות או שפטרוס לא הפך למושלם. כיצד יכול אדם לתפוס את עבודתו המלאה של אלוהים? ישוע לא בחר באופן אישי מה יתועד בכתבי הקודש – דורות מאוחרים יותר ערכו אותם. על כן, כל מה שתועד בספרי הקודש נבחר על פי תפיסותיו של האדם, הלא כן? מעבר לכך, סופם של פטרוס ופאולוס לא מפורטים במפורש באיגרות, ולכן האדם שופט את פטרוס ואת פאולוס על פי תפיסותיו שלו, ועל פי העדפותיו שלו. ומשום שפאולוס עשה כל כך הרבה עבודה, משום ש"תרומותיו" היו כה רבות, הוא זכה באמון ההמונים. האדם מתרכז בדברים שטחיים בלבד, הלא כן? כיצד האדם יהיה מסוגל להבין את מהותו של האדם לאשורה? זאת ועוד, מכיוון שפאולוס היה מושא להערצה במשך אלפי שנים, מי יעז להתכחש בפזיזות לעבודתו? פטרוס היה רק דייג, ולכן איך ייתכן שתרומתו רבה כתרומתו של פאולוס? על סמך תרומותיהם, פאולוס אמור היה לבוא על גמולו לפני פטרוס, ואמור היה להיות יותר כשיר לזכות לאישורו של אלוהים. מי היה מאמין שהדרך היחידה שבה אלוהים טיפל בפאולוס הייתה לעשות עבודה באמצעות הכישרונות שלו, בעוד שאלוהים הפך את פטרוס למושלם? לאדוננו ישוע לא היו בשום פנים ואופן תוכניות עבור פטרוס ופאולוס מההתחלה: הם הפכו למושלמים או שימשו לעבודה בהתאם לאופיים הפנימי. על כן, מה שבני האדם רואים הוא בסך הכול תרומותיו החיצוניות של האדם, ואילו מה שאלוהים רואה הוא מהותו של האדם, וכן הדרך שבה האדם צועד בחיפושו מההתחלה, והמניע לחיפושו של האדם. בני האדם מודדים אדם על פי השקפותיהם ועל פי התפיסות שלהם עצמם, אך סופו של אדם לא נקבע על פי חיצוניותו. לכן אני אומר שאם הדרך שאתם צועדים בה מלכתחילה היא דרך ההצלחה, ואם נקודת המבט שלכם בנוגע לחיפוש היא נקודת המבט הנכונה מלכתחילה, אתם דומים לפטרוס. אם הדרך שאתם פוסעים בה היא דרך הכישלון, גם אם תשלמו מחיר יקר, סופכם יהיה כסופו של פאולוס. כך או כך, ייעודכם וההצלחה או הכישלון שלכם נקבעים שניהם על פי חיפושכם בדרך הנכונה או השגויה, ולא על פי מסירותכם או המחיר שאתם משלמים. המהות של פטרוס ופאולוס והמטרות אליהן חתרו היו שונות. האדם לא מסוגל לגלות את הדברים האלה, ורק אלוהים יכול לדעת אותם בשלמותם. זאת מכיוון שאלוהים רואה את מהותו של

האדם, ואילו האדם לא מכיר את מהותו כלל ועיקר. האדם לא מסוגל לחזות במהות הטמונה באדם או בשיעור הקומה שלו בפועל, ולפיכך הוא לא מסוגל לזהות את הסיבות לכישלון ולהצלחה של פאולוס ופטרוס. הסיבה לכך שרוב בני האדם מעריצים את פאולוס ולא את פטרוס היא משום שפאולוס שימש לעבודה ציבורית, והאדם מסוגל לתפוס את העבודה הזו, ולכן בני האדם מכירים ב"הישגים" של פאולוס. לעומת זאת, החוויות של פטרוס אינן גלויות לאדם, והאדם לא מסוגל להשיג את הדברים שהוא חיפש, ולכן אין לאדם עניין בפטרוס.

פטרוס הפך למושלם באמצעות חוויית הטיפול והזיכוך. הוא אמר, "עליי לרצות את רצונו של אלוהים בכל עת. בכל מעשיי, אני רק שואף לרצות את רצונו של אלוהים, וגם אם יומטו עליי ייסורים, וגם אם אשפט, אני עדיין אשמח לעשות זאת". פטרוס הקדיש את כל כולו לאלוהים, ועבודתו, דבריו וכל חייו נועדו כולם לאהוב את אלוהים. הוא היה אדם שחיפש קדושה, וככל שהוא חווה יותר דברים, כך גדלה אהבתו לאלוהים בעומק לבו. פאולוס, לעומתו, עשה רק עבודה כלפי חוץ, ועל אף שגם הוא עבד קשה, מאמציו הוקדשו לעשיית עבודתו כראוי כדי לזכות בגמול. אילו הוא ידע שהוא לא יקבל גמול, הוא היה מפסיק לעבוד. לפטרוס היו חשובים אהבת האמת בתוך לבו והדברים המעשיים שניתן להשיג. לא היה אכפת לו אם הוא יקבל גמול – היה אכפת לו אם טבעו יכול להשתנות. לפאולוס היה אכפת מעבודה קשה, מעבודה ומסירות כלפי חוץ, ומהדוקטרינות שאינן מוכרות לבני אדם רגילים. לא היה אכפת לו כלל מהשינויים העמוקים בתוכו ומאהבת אמת לאלוהים. החוויות של פטרוס נועדו להשיג אהבת אמת לאלוהים והכרה אמיתית שלו. חוויותיו נועדו לזכות בקשר קרוב יותר עם אלוהים ולהביא לידי ביטוי דברים מעשיים בחייו. עבודתו של פאולוס נבעה ממה שישוע הטיל עליו, והיא נועדה להשיג את הדברים שהוא חפץ בהם, אך הדברים האלה לא היו קשורים להכרתו את עצמו ואת אלוהים. עבודתו נועדה אך ורק להימנע מייסורים וממשפט. מה שפטרוס חיפש היה אהבה טהורה, ומה שפאולוס חיפש היה כתר הצדקה. פטרוס חווה שנים רבות של עבודת רוח הקודש והכיר את המשיח באופן מעשי, וכן הכיר את עצמו היטב. משום כך, אהבתו לאלוהים הייתה טהורה. שנים רבות של זיכוך העצימו את הכרתו את ישוע ואת החיים, ואהבתו הייתה אהבה שלא תלויה בדבר – הייתה זו אהבה ספונטנית, והוא לא ביקש דבר בתמורה ולא קיווה לגמול. פאולוס עבד במשך שנים רבות, אך הוא לא הכיר את המשיח באופן מעמיק, והכרתו את עצמו הייתה שטחית. פשוט לא הייתה לו אהבה למשיח, ועבודתו ומסלול צעידתו נועדו לאפשר לו לנוח על זרי הדפנה. הוא חיפש את הכתר המשובח ביותר, ולא את האהבה הטהורה ביותר. הוא לא חיפש באופן פעיל, אלא רק באופן פסיבי. הוא לא מילא את חובתו, אלא נאלץ לעסוק בחיפוש לאחר שעבודתה של רוח הקודש השתלטה עליו. משום כך, עיסוקו לא מוכיח שהוא היה ברוא אל כשיר. פטרוס היה ברוא האל הכשיר שמילא את חובתו. בני אדם חושבים שכל מי שתורם לאלוהים צריך לקבל גמול, ושככל שהתרומה גדולה יותר, כך מובן יותר מאליו שאלוהים יגמול לתורם בעין יפה. מהות השקפתו של האדם היא של עסקת חליפין, והוא לא שואף למלא את חובתו כברוא אל. מבחינתו של אלוהים, ככל שבני האדם מחפשים אהבת אמת וציות מוחלט לאלוהים, שפירושם גם שאיפה למלא את חובתם כברואי אל, כך הם יכולים יותר לזכות באישורו של אלוהים. מנקודת מבטו של אלוהים, האדם נדרש להחזיר לעצמו את חובתו ומעמדו המקוריים. האדם הוא ברוא אל, לכן אסור לאדם לצאת מגבולותיו ולהציב דרישות לאלוהים, ועליו למלא את חובתו כברוא אל ולא יותר. הייעודים של פאולוס ופטרוס נמדדו לפי יכולתם למלא את חובתם כברואי אל, ולא לפי מידת תרומתם. ייעודיהם נקבעו על פי מה שהם חיפשו מההתחלה, ולא על פי כמות העבודה שהם עשו או מידת ההערכה שבני אדם אחרים רכשו כלפיהם. משום כך, שאיפת האדם למלא את חובתו כברוא אל היא הדרך להצלחה; חיפוש הדרך של אהבת אמת לאלוהים הוא

הדרך הנכונה ביותר; שאיפת האדם לשינויים בטבעו הישן וחיפושו אחר אהבה טהורה לאלוהים הם הדרך להצלחה. דרך כזו להצלחה היא הדרך להחזרת החובה המקורית והמראה המקורי של ברוא אל. זו דרך החזרה, וזו גם המטרה של כל עבודתו של אלוהים מהראשית ועד התכלית. אם חיפושו של אדם נגוע בדרישות אישיות ראוותניות וחשקים לא רציונליים, ההשפעה שהוא ישיג לא תשנה את טבעו. עיסוק כזה סותר את עבודת החזרה. אין ספק שזו לא עבודה שעושה רוח הקודש, ולכן זו הוכחה שעיסוק כזה לא יקבל אישור מאלוהים. איזו חשיבות יש לעיסוק שלא יקבל אישור מאלוהים?

העבודה שעשה פאולוס הוצגה לאדם, אך טוהר אהבתו לאלוהים ועומק אהבתו לאלוהים בלבו – את אלה האדם לא יכול לראות. האדם יכול לחזות רק בעבודה שהוא עשה, וממנה האדם יודע שרוח הקודש לבטח השתמשה בו, ולכן האדם חושב שפאולוס יותר טוב מפטרוס ושעבודתו הייתה רבה יותר, משום שהוא היה מסוגל לתמוך בכנסיות. פטרוס רק דאג לחוויותיו האישיות, ואסף סביבו רק בני אדם ספורים במהלך עבודתו המזדמנת. קיימות ממנו רק מעט איגרות שאינן מוכרות היטב, אך מי יודע מה רבה הייתה האהבה לאלוהים בעומק לבו? פאולוס עשה לילות כימים בעבודתו למען אלוהים: כל עוד הייתה עבודה, הוא עשה אותה. הוא הרגיש שכך הוא יהיה מסוגל לזכות בכתר, ויוכל לְרַצות את אלוהים, אך הוא לא חיפש דרכים להשתנות באמצעות עבודתו. כל דבר שלא ריצה את רצונו של אלוהים בחייו של פטרוס גרם לפטרוס להרגיש שלא בנוח. אם דבר מה לא ריצה את רצונו של אלוהים, פטרוס התמלא בחרטה וחיפש דרך ראויה שבה הוא יוכל לְרַצות את לבו של אלוהים. אפילו בהיבטים הכי הפעוטים והכי חסרי החשיבות בחייו, הוא דרש מעצמו לְרַצות את רצונו של אלוהים. הוא החמיר לא פחות בכל הנוגע לטבעו הישן, והיה קפדני בדרישותיו מעצמו, כדי להתקדם אל עומק האמת. פאולוס חיפש רק מוניטין ומעמד שטחיים. הוא שאף להתרברב בפני האדם, ולא שאף להתקדם כהוא זה בהיווכחותו בחיים. היה לו אכפת מדוקטרינה ולא מהמציאות. יש כאלה שאומרים: "פאולוס עשה עבודה רבה למען אלוהים. מדוע אלוהים לא זכר אותו? פטרוס ביצע רק עבודה מעטה למען אלוהים, ולא תרם תרומה רבה לכנסיות. מדוע הוא הפך למושלם?" פטרוס אהב את אלוהים במידה מסוימת, כפי שאלוהים דרש. רק לבני אדם כאלה יש עדות. ומה עם פאולוס? עד כמה פאולוס אהב את אלוהים? האם אתם יודעים? למה נועדה עבודתו של פאולוס? ולמה נועדה עבודתו של פטרוס? פטרוס לא עשה עבודה רבה, אך האם אתם יודעים מה היה בעומק לבו? עבודתו של פאולוס נוגעת לכלכלת הכנסיות ולתמיכה בכנסיות. פטרוס חווה שינויים בטבע חייו – הוא חווה את האהבה לאלוהים. עכשיו, כשאתם יודעים את ההבדל במהותם, אתם יכולים להבין מי מהם האמין באלוהים באמת ומי מהם לא האמין באלוהים באמת. אחד מהם אהב את אלוהים באמת, והשני לא אהב את אלוהים באמת; האחד השתנה בטבעו והשני לא; האחד שירת בצניעות ובני אדם נטו שלא להבחין בו, והשני זכה בהערצתם של בני האדם ושמו פואר; האחד חיפש קדושה והשני לא, ועל אף שהוא לא היה טמא, לא הייתה לו אהבה טהורה; האחד ניחן באנושיות אמיתית והשני לא; האחד ניחן בהיגיון של ברוא אל והשני לא. אלה ההבדלים במהותם של פאולוס ופטרוס. הדרך שפטרוס צעד בה היא דרך ההצלחה, וזו גם הדרך להשגת החזרה לאנושיות רגילה ולחובתו של ברוא אל. פטרוס מייצג את כל המצליחים. הדרך שפאולוס צעד בה היא דרך הכישלון, והוא מייצג את כל בני האדם שנשמעים לאלוהים ומשקיעים מאמצים רק באופן שטחי, ולא אוהבים את אלוהים באמת ובתמים. פאולוס מייצג את בני האדם שלא מחזיקים באמת. באמונתו באלוהים, פטרוס שאף לְרַצות את אלוהים בכול, ושאף להישמע לכל הוראותיו של אלוהים. ללא כל תלונה, הוא היה מסוגל לקבל ייסורים ומשפט, וכן זיכוך, צרות וחוסר בחייו, ואף אחד מהדברים האלה לא יכול היה לשנות את אהבתו לאלוהים. האין זו האהבה המושלמת לאלוהים? האין זה מילוי חובתו של ברוא אל? בין אם מתוך ייסורים, משפט או צרות – אתה תמיד מסוגל להגיע לציות עד המוות

, זה מה שכל ברוא אל צריך להגיע אליו, וזה טוהר האהבה לאלוהים. אם האדם יכול להגיע לכך, אזי הוא ברוא אל כשיר, ואין דבר שמרצה יותר את רצונו של הבורא. תארו לעצמכם שאתם מסוגלים לעבוד למען אלוהים, אך שאתם לא נשמעים לאלוהים, ושאתם לא מסוגלים לאהוב את אלוהים באמת. בכך לא רק שלא תמלאו את חובתו של ברוא אל, אלא שאלוהים גם יגנה אתכם, משום שהאמת לא ברשותכם, משום שאתם לא מסוגלים להישמע לאלוהים, ומשום שאתם ממרים את פיו של אלוהים. אכפת לכם רק מעבודתכם למען אלוהים, ולא אכפת לכם מהנהגת האמת או מהכרת עצמכם. אתם לא מבינים או מכירים את הבורא, ואתם לא נשמעים לבורא או אוהבים אותו. אתם ממרים את פיו של אלוהים מבטן ומלידה, והבורא לא אוהב בני אדם כאלה.

יש כאלה שאומרים: "פאולוס עשה כמות אדירה של עבודה, נשא עול גדול למען הכנסיות ותרם להן כל כך הרבה. שלוש עשרה האיגרות של פאולוס תמכו ב-2,000 שנים של עידן החסד, ומלבד ארבע הבשורות, הן כתבי הקודש החשובים ביותר. מי יכול להשוות לו? איש לא יכול לפענח את ההתגלות של יוחנן, ואילו האיגרות של פאולוס מספקות חיים, והעבודה שהוא עשה הועילה לכנסיות. מי עוד יכול היה להשיג דברים כאלה? ואיזו עבודה עשה פטרוס?" כשהאדם מודד אחרים, הוא עושה זאת על פי תרומתם. כשאלוהים מודד את האדם, הוא עושה זאת כל פי טבעו. מבין בני האדם שחיפשו חיים, פאולוס היה אדם שלא הכיר את מהותו שלו. הוא לא היה צנוע או צייתן בשום אופן, והוא לא הכיר את מהותו, שהייתה מנוגדת לאלוהים. על כן, הוא היה אדם שלא עבר חוויות מפורטות ואדם שלא הנהיג את האמת. פטרוס היה שונה. הוא היה מודע לפגמים שלו, לחסרונות שלו ולטבעו המושחת כברוא אל, ולכן הייתה לו דרך הנהגה שבאמצעותה הוא שינה את טבעו. הוא לא היה מבני האדם שיש להם רק דוקטרינה ואין להם מציאות כלל. בני האדם שמשתנים הם כאלה שזכו לישועה – הם כאלה שכשירים לעסוק בחיפוש האמת. בני אדם שלא משתנים הם כאלה שאבד עליהם הקלח מעצם טבעם – הם בני האדם שלא זכו בישועה, כלומר בני האדם שאלוהים מתעב ודוחה. אלוהים לא יזכור אותם גם אם הם עשו הרבה עבודה. כשאתם משווים זאת לחיפוש שלכם, תוכלו לזהות בקלות אם אתם דומים לפטרוס או לפאולוס. אם עדיין אין אמת במה שאתם מחפשים, ואם אתם עדיין יהירים וחצופים כמו פאולוס עד היום, ואתם עדיין רברבנים וחלקלקים כמוהו, אין ספק שאתם אווילים כושלים. אם אתם מחפשים כמו שפטרוס חיפש, אם אתם שואפים לנוהגים ולשינויים אמיתיים ואתם לא יהירים או עקשנים, אלא שואפים למלא את חובתכם, משמע שתהיו ברואי אל שיכולים להשיג ניצחון. פאולוס לא הכיר את המהות והשחיתות שלו, ועל אחת כמה וכמה הוא לא הכיר את המרדנות שלו. הוא מעולם לא הזכיר את ההתרסה הבזויה שלו כלפי המשיח, והוא לא הביע חרטה רבה. הוא רק הציע הסבר קצר, ובמעמקי לבו הוא לא נשמע לגמרי לאלוהים. על אף שהוא נפל ארצה בדרך לדמשק, הוא לא התבונן עמוק אל תוך עצמו. הוא הסתפק בהמשך עבודתו בלבד ולא חשב את ההכרה העצמית ואת שינוי הטבע הישן שלו לעניינים החיוניים ביותר. הוא הסתפק באמירת האמת בלבד, בכלכלת בני אדם אחרים כדרך לשכך את המצפון שלו, ובכך שהוא כבר לא מתנכל לתלמידיו של ישוע כדי להתנחם ולסלוח לעצמו על חטאי העבר. המטרה של עיסוקו הייתה אך ורק כתר עתידי ועבודה בת חלוף; המטרה של עיסוקו הייתה חסד רב. הוא לא חיפש אמת מספקת, ולא שאף להתקדמות נוספת לעומק האמת שהוא לא הבין בעבר. לכן אפשר לומר שהיכרותו את עצמו הייתה שקרית, והוא לא קיבל ייסורים או משפט. יכולתו לעבוד אין פירושה שהוא לא הכיר את טבעו ומהותו שלו עצמו. הוא התמקד בנוהגים כלפי חוץ בלבד. מעבר לכך, הוא לא חתר לשינוי אלא להכרה. עבודתו הייתה לגמרי תוצאה של הופעתו של ישוע על הדרך לדמשק. היא לא הייתה דבר שהוא גמר בדעתו לעשות במקור, והיא לא הייתה עבודה שהתרחשה לאחר שטבעו הישן זכה לגיזום. ללא קשר לאופן שבו הוא עבד, טבעו הישן לא השתנה, ולכן עבודתו לא כיפרה על חטאי העבר שלו אלא רק השפיעה על

הכנסיות באותה תקופה. בהיותו אדם כזה, שטבעו הישן לא השתנה – כלומר אדם שלא זכה לישועה ושהאמת לא הייתה ברשותו – האדון ישוע לא היה מסוגל לקבל אותו בשום אופן. הוא לא היה מלא באהבה ויראה לישוע המשיח, והוא לא היה מיומן בחיפוש האמת, וקל וחומר שהוא לא חקר את תעלומת ההתגלמות כבשר ודם. הוא היה בסך הכול אדם בעל כישורי התחכמות, אשר לא היה נכנע לאדם יותר מרומם ממנו או לאדם שהאמת בידיו. הוא קינא בבני האדם ובאמיתות שהיו מנוגדים אליו או עוינים כלפיו, והעדיף בני אדם מוכשרים שהיו בעלי שם ידוע ובעלי ידע מעמיק. הוא לא אהב להתרועע עם בני אדם עניים שחיפשו את הדרך האמיתית ודאגו לאמת בלבד. במקום זאת, הוא התעניין באישים בכירים מארגונים דתיים שדיברו רק על דוקטרינות ואשר היה להם ידע רב. לא הייתה בו אהבה לעבודה החדשה של רוח הקודש, ולא היה לו אכפת מכיוונה של העבודה החדשה של רוח הקודש. במקום זאת, הוא העדיף את התקנות והדוקטרינות שהיו מרוממות יותר מאמיתות כלליות. על סמך מהותו המולדת וכל הדברים שהוא חיפש, הוא לא ראוי להיחשב למשיחי שחיפש את האמת, וקל וחומר שהוא לא ראוי להיחשב לעבד נאמן בבית האל, משום שצביעותו הייתה רבה מדי ומרדנותו הייתה חמורה מדי. על אף שהוא ידוע כעבדו של האדון ישוע, הוא לא היה כשיר כלל לבוא בשער של מלכות שמיים, מכיוון שמעשיו מראשית ועד תכלית לא היו צודקים כלל ועיקר. אפשר לראות בו רק אדם צבוע וחוטא אשר אף על פי כן עבד למען המשיח. על אף שאי-אפשר לקרוא לו אדם רע, בהחלט אפשר לקרוא לו חוטא. הוא עשה עבודה רבה, אך אין לשפוט אותו על סמך כמות העבודה שהוא עשה, אלא על איכותה ומהותה. רק כך אפשר להגיע ללב העניין. הוא תמיד האמין: "אני מסוגל לעבוד. אני יותר טוב מבני אדם אחרים. אני מתחשב בעול של אלוהים יותר מכל אדם אחר, ואיש לא מכה על חטא יותר ממני, מכיוון שהאור הגדול האיר עליי וראיתי את האור הגדול, ולכן אני מכה על חטא יותר מכל אדם אחר." באותה עת, זה מה שהוא חשב בלבו. עם סיום עבודתו, פאולוס אמר: "נלחמתי במלחמה, השלמתי את המרוץ. מעתה שמורה לי עטרת הצדק." המלחמה, העבודה והמרוץ שלו היו כולם למען כתר הצדקה, והוא לא פרץ קדימה באופן פעיל. על אף שעבודתו לא הייתה שטחית, אפשר לומר שעבודתו נועדה אך ורק כדי לכפר על הטעויות שלו, לכפר על ההאשמות שמצפונו הטיח בו. הוא רק קיווה להשלים את עבודתו, לסיים את המרוץ, ולהילחם במלחמה כמה שיותר מהר, כדי לזכות בכתר הצדקה שהוא השתוקק אליו בהקדם האפשרי. הוא לא השתוקק לפגוש את האדון ישוע באמצעות חוויותיו והכרתו האמיתית, אלא לסיים את עבודתו כמה שיותר מהר, כדי לקבל את הגמול שהוא זכאי לו על עבודתו כשהוא יפגוש את האדון ישוע. הוא השתמש בעבודתו כנחמה וכעסקת חליפין בתמורה לכתר עתידי. הוא לא חיפש את האמת או את אלוהים, כי אם את הכתר. איך ייתכן שעיסוק כזה יעמוד ברף? הדמיונות המופלאים שלו חדרו אל כל מניעיו, אל כל עבודתו, אל המחיר שהוא שילם ואל כל מאמציו – הוא עבד אך ורק על פי רצונותיו שלו. לאורך כל עבודתו, הוא כלל לא שילם את המחיר בנכונות – הוא רק ביצע עסקה. הוא לא עשה מאמצים מרצון כדי למלא את חובתו, אלא מרצון להשיג את מטרת העסקה. האם יש ערך למאמצים כאלה? מי היה משבח את מאמציו

הטמאים? למי יש עניין במאמצים כאלה? עבודתו הייתה מלאה בחלומות על העתיד ובתוכניות נפלאות, והיא לא הכילה אף דרך לשנות את הטבע האנושי. כל כך הרבה מנדיבותו הייתה העמדת פנים. עבודתו לא העניקה חיים, אלא הייתה אדיבות מזויפת – היא הייתה עסקת חליפין. איך ייתכן שעבודה כזו תוביל את האדם לדרך החזרה אל חובתו המקורית?

הדבר היחיד שפטרוס חיפש היה לבו של אלוהים. הוא שאף למלא את רצונו של אלוהים ולמרות הסבל והצרות הוא עדיין היה מוכן למלא את רצונו של אלוהים. אין עיסוק טוב יותר עבור המאמין באלוהים. הדברים שפאולוס חיפש היו נגועים בבשרו ודמו ובתפיסות, בתוכניות ובמזימות האישיות שלו. הוא לא היה ברוא אל כשיר כלל ועיקר, והוא לא היה אדם השואף למלא את רצונו של אלוהים. פטרוס שאף לשמוע לתזמוריו של אלוהים, ועל אף שהעבודה שהוא עשה לא הייתה רבה, המניע של עיסוקו ושל הדרך שהוא צעד בה היה נכון. על אף שהוא לא היה מסוגל לזכות בבני אדם רבים, הוא היה מסוגל ללכת בדרך האמת. משום כך אפשר לומר שהוא היה ברוא אל כשיר. כיום, אפילו אם אתם לא עובדים, עליכם להיות מסוגלים למלא את חובתו של ברוא אל ולשאוף לשמוע לכל תזמוריו של אלוהים. עליכם להיות מסוגלים לשמוע לכל דבריו של אלוהים ולחוות צרות שונות וזיכוך. על אף שאתם חלשים, עדיין עליכם להיות מסוגלים לאהוב את אלוהים בלבכם. בני האדם שנושאים באחריות על חייהם מוכנים למלא את חובתו של ברוא אל, והשקפתם של בני אדם כאלה בנוגע לחיפוש היא ההשקפה הנכונה. אלה בני האדם שאלוהים צריך. אם עשיתם עבודה רבה ובני אדם אחרים זכו בתורותיכם, אך אתם עצמכם לא השתניתם, ואתם לא נושאים עדות כלל, ולא עברתם אף חוויה אמיתית, כך שבסוף חייכם, אף מעשה שלכם לא נושא עדות, האם השתניתם? האם אתם עוסקים בחיפוש האמת? רוח הקודש השתמשה בכם בעבר, אך כשהיא השתמשה בכם, היא השתמשה בחלק שלכם שיכול היה לעבוד, והוא לא השתמשה בחלק שלכם שלא יכול היה לעבוד. אילו שאפתם להשתנות, הייתם הופכים למושלמים בהדרגה תוך כדי שרוח הקודש משתמשת בכם. עם זאת, רוח הקודש לא נושאת באחריות על כך שתיפלו בנחלתו של אלוהים, והדבר תלוי באופן חיפושכם. אם אין שינויים בטבע האישי שלכם, הסיבה לכך היא שהשקפתכם בנוגע לחיפוש שגויה. אם לא קיבלתם גמול, זו בעיה שלכם, והדבר נובע מכך שאתם עצמכם לא הנהגתם את האמת, ושאתם לא מסוגלים למלא את רצונו של אלוהים. על כן, שום דבר לא יותר חשוב מהחוויות האישיות שלכם, ושום דבר לא חיוני יותר מההיווכחות האישית שלכם! בסופו של דבר, יש בני אדם שיאמרו, "עשיתי כל כך הרבה עבודה למענך, ולמרות שההישגים שלי לא זכו להכרה, התאמצתי בשקדנות. האם אתה לא יכול לתת לי להיכנס לשמיים ולאכול את פרי החיים?" עליכם לדעת אילו בני אדם אני רוצה. בני אדם טמאים לא מורשים להיכנס למלכות – בני האדם הטמאים לא מורשים לטנף את האדמה הקדושה. על אף שעשיתם עבודה רבה ועבדתם שנים רבות, בסופו של דבר, אם אתם עדיין מזוהמים ללא תקנה, דין השמיים לא יסבול את רצונכם להיכנס למלכותי! מאז ייסוד העולם ועד היום, מעולם לא אפשרתי לחנפנים להיכנס בקלות למלכותי. זהו כלל שמימי ואיש לא יכול להפר אותו! עליכם לחפש חיים. כיום, בני האדם שיהפכו למושלמים שייכים לאותו סוג שפטרוס היה שייך אליו: הם בני האדם ששואפים לשנות את טבעם שלהם, ואשר מוכנים לשאת עדות על אלוהים ולמלא את חובתם כברוא אל. רק בני אדם כאלה יהפכו למושלמים. אם אתם דואגים רק לגמול ולא שואפים לשינוי בטבע חייכם, כל המאמצים שלכם יהיו לשווא. זו אמת שאי-אפשר לשנות!

מההבדל בין מהותם של פטרוס ופאולוס עליכם להבין שכל מי שלא עוסק בחיפוש חיים עובד לשווא! אתם חסידים של אלוהים ואתם מאמינים באלוהים, ולכן אתם חייבים לאהוב את אלוהים בלבכם. עליכם להשליך מעליכם את הטבע המושחת שלכם, עליכם לשאוף למלא את רצונו של אלוהים, ועליכם למלא את חובתכם כברוא אל. מכיוון שאתם חסידים של אלוהים ושאתם מאמינים באלוהים, עליכם להקריב הכול למענו, אסור לכם לקבל החלטות אישיות או להציב לו דרישות, ועליכם להצליח למלא את רצונו של אלוהים במלואו. מכיוון שנבראתם, עליכם להישמע לאלוהים שברא אתכם, משום שמעצם מהותכם, אין לכם ריבונות על עצמכם, ואין לכם יכולת לשלוט בגורלכם. מכיוון שאתם מאמינים באלוהים, עליכם לחפש קדושה ושינוי. מכיוון שאתם ברואי אל, עליכם לדבוק בחובתכם ולדעת את מקומכם, ואסור לכם לחרוג מחובתכם. הדרישות האלה לא נועדו להגביל אתכם או לדכא אתכם באמצעות דוקטרינה, אלא הן הדרך שבה אתם יכולים למלא את חובתכם – אותה דרך שכל בני האדם הצדיקים יכולים וצריכים לעלות עליה. אם תשוו את המהות של פטרוס ופאולוס, תדעו כיצד עליכם לחפש. מבין הדרכים שפטרוס ופאולוס צעדו בהן, האחת היא הדרך להפוך למושלם, והשנייה היא הדרך הסילוק – פטרוס ופאולוס מייצגים שתי דרכים שונות. על אף ששניהם קיבלו את עבודתה של רוח הקודש, ששניהם זכו בנאורות ובהארה של רוח הקודש, וששניהם קיבלו את מה שהאדון ישוע הטיל עליהם, הם לא נשאו פרי באותה מידה: אחד מהם באמת נשא פרי, והשני לא. ממהותם, מהעבודה שהם עשו, מהדברים שהם ביטאו כלפי חוץ ומהסוף שלהם, עליכם להבין על איזו דרך עליכם לעלות, ובאיזו דרך עליכם לבחור לצעוד. הם צעדו בשתי דרכים שונות בבירור. פאולוס ופטרוס היו התמצית של כל דרך, ולכן מההתחלה הם שימשו לאפיון שתי הדרכים האלה. מה הנקודות העיקריות בחוויותיו של פאולוס, ומדוע הוא לא הצליח? מה הנקודות העיקריות בחוויותיו של פטרוס, וכיצד הוא חווה את ההפיכה למושלם? אם תשוו בין הדברים שהיו חשובים להם, תדעו בדיוק איזה סוג של אדם אלוהים דורש, מה רצון האל, מה טבעו של אלוהים, איזה סוג של אדם יהפוך למושלם בסופו של דבר, וגם איזה סוג של אדם לא יהפוך למושלם, מה טבעו של מי שיהפוך למושלם, ומה טבעו של מי שלא יהפוך למושלם. את העניינים המהותיים האלה אפשר לראות בחוויותיהם של פטרוס ופאולוס. אלוהים ברא את הכול, ולכן הוא גורם לבריאה לכרוע תחת ריבונותו ולהישמע לריבונותו. הוא יצווה על הכול ולכן הכול נמצא בידיו. כל בריאת הכול, לרבות בעלי החיים, הצמחים, האנושות, ההרים, הנהרות והאגמים – הכול חייב להיות תחת ריבונותו. כל הדברים ברקיע ועל פני הקרקע חייבים להיות תחת ריבונותו. לא יכולה להיות להם ברירה, והם כולם חייבים להישמע לתזמוריו. כך ציווה אלוהים וזו סמכותו של אלוהים. אלוהים מצווה על הכול ומסדר ומדרג את כל הדברים, כשכל אחד מהם ממוין על פי סוג, ולכל אחד מהם מוקצה מעמדו שלו, על פי רצונו של אלוהים. יהיה גודלו אשר יהיה, אין דבר שיכול להתעלות על אלוהים, וכל הדברים משרתים את האנושות שברא אלוהים, ואין דבר שמעז להמרות את פיו של אלוהים או להציב לאלוהים דרישות. לכן האדם, כברוא אל, חייב גם הוא למלא את חובתו של אדם. גם אם האדם מוכרז אדון הכול או אם הוא מופקד על הכול, וגם אם הוא יזכה למעמד הגבוה ביותר בין כל הדברים, הוא עדיין בן אנוש קטן תחת

ריבונותו של אלוהים, ואינו אלא בן אנוש חסר חשיבות, ברוא אל, והוא לעולם לא יתעלה על אלוהים. כברוא אל, על האדם לשאוף למלא את חובתו של ברוא אל, ולשאוף לאהוב את אלוהים מבלי לבצע בחירות אחרות, משום שאלוהים ראוי לאהבתו של האדם. על בני האדם ששואפים לאהוב את אלוהים שלא לחפש אף הטבות אישיות או את הדברים שהם משתוקקים אליהם. זה האופן הנכון ביותר לעיסוק בחיפוש. אם מה שאתם מחפשים הוא האמת, אם מה שאתם מנהיגים הוא האמת, ואם מה שאתם משיגים הוא שינוי בטבע שלכם, הדרך שאתם פוסעים בה היא הדרך הנכונה. אם מה שאתם מחפשים הוא ברכות הבשר והדם, ואם מה שאתם מנהיגים הוא האמת של התפיסות שלכם, ואם אין שינוי בטבע שלכם, אם אתם כלל וכלל לא נשמעים לאלוהים כבשר ודם, ואם אתם עדיין חיים בעמימות, משמע שמה שאתם מחפשים ללא ספק ייקח אתכם לגיהינום, משום שהדרך שאתם צועדים בה היא דרך הכישלון. הפיכתכם למושלמים או סילוקכם תלויים בחיפוש שלכם. במילים אחרות, הדרך שבה האדם צועד קובעת את הצלחתו או כשלונו.

קודם:איזו גישה צריכה להיות לכם כלפי שלוש עשרה האיגרות

הבא:עבודת האל ועבודת האדם

פוסט בנושא דומה

  • המושיע כבר חזר על "ענן לבן"

    במשך כמה אלפי שנים, האדם השתוקק לחזות בבואו של המושיע. האדם השתוקק לראות את ישוע המושיע על ענן לבן כשהוא יורד באופן אישי אל קרבם של בני האדם שערגו ונכ…

  • שלוש תוכחות

    כמאמינים באלוהים, עליכם להיות נאמנים לו בלבד מכל בחינה ולתאום את רצונו מכל בחינה. עם זאת, על אף שכולם מבינים את הדוקטרינה הזו, לא ניתן לראות באדם את ה…

  • עבודה והיווכחות (8)

    אמרתי כל כך הרבה פעמים שעבודתו של אלוהים באחרית הימים נועדה לשנות את רוחו של כל אדם ואדם – לשנות את נפשו של כל אדם ואדם – כך שישוקם לבו, שסבל טראומה ק…

  • ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו וחובת האדם

    עליכם להכיר את חזון עבודתו של אלוהים ולתפוס את הכיוון הכללי של עבודתו. זו היווכחות באופן חיובי. מרגע שתתמחו כראוי באמיתותיו של החזון, תובטח היווכחותכם…