מאת ליו ז'ן, נפת שאנדונג

שמי הוא ליו ז'ן. אני בת 78 ואני נוצרייה פשוטה, החברה בכנסייה של האל הכול יכול. אני מכירה תודה לאל הכול יכול על שבחר בי, כפרייה בגיל מתקדם, שאין בה שום דבר ראוי לציון בעיני האנשים. לאחר שקיבלתי על עצמי את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים התפללתי לאלוהים מדי יום ביומו, הקשבתי לדקלומים של דברי אלוהים והלכתי לפגישות בהן שיתפתי עם אחיי ואחיותיי. בהדרגה התחלתי להבין אמיתות מסוימות, ודברים מסוימים החלו להתבהר עבורי. הייתי מלאת שמחה, וחוויתי אושר שמעולם לא התנסיתי בו קודם לכן. כיוון שאני זקנה וההליכה קשה עליי, לא יכולתי לצאת את הבית כדי להשתתף במפגשים של הכנסייה. מתוך התחשבות בי, אחיי ואחיותיי קיימו את המפגשים בביתי. הם לא החמיצו אף מפגש, לא בקור החורף ולא בחום הקיץ; רוח, גשם ושלג לא עצרו בעדם, והם באו לבקר אצלי ולטפל בי, אף כי אני סתם אישה זקנה. בייחוד יש לציין, שכאשר לא הבנתי דבר מה בעת הקריאה בדברי אלוהים, חבריי הסבירו לי תמיד את הדבר בסבלנות, ומעולם לא התעלמו ממני ולא התנשאו עליי. התנהגות זו נגעה מאוד ללבי, שכן מי היה מפגין כלפיי סבלנות וחיבה שכאלו, אלמלא אהבת האל? במגעיי עם אחיי ואחיותיי שמתי לב שהם שונים מאוד מאנשים שאינם מאמינים. הם הפגינו סובלנות ואהבה, והיו מסוגלים לפתוח את לבם ולנהוג איש ברעהו בכנות, ללא מחסומים או ריחוק ביניהם. הם היו קרובים זה לזה כאילו היו קרובי משפחה, והדבר חיזק בי עוד יותר את הוודאות שזהו ביטוי לעבודת האל הכול יכול. ככל שהבנתי אמיתות נוספות, נוכחתי לדעת שעליי למלא את חובתי כיציר האל; וכך פניתי לכנסייה וביקשתי לקבל עליי חובות. היות שעקב גילי הייתי מנועה מביצוע רוב החובות, הקצתה לי הכנסייה משימות של אירוח בביתי. הסכמתי והכרתי תודה לאלוהים על כך שהחובה שניתנה לי תאמה ליכולותיי. בנסיבות אלו היחסים שלי עם אחיי ואחיותיי היו מצוינים, וחשתי הקלה גדולה בגוף ובמחשבה. כמו כן, סבלתי פחות מחולאים שונים שבהם לקיתי, והכרת תודתי לאל הכול יכול על החסד והחמלה שהשפיע עליי גברה.

למרבה הצער, הזמנים הטובים לא נמשכו זמן רב, שכן אדם חורש-רע בכפר הלשין על אחיי ואחיותיי ועליי. אחיי ואחיותיי נעצרו על ידי שוטרים, והללו הורו למזכיר המפלגה בכפר לקחת אותי לתחנת המשטרה. כשהגעתי לשם, שאלו אותי השוטרים: "איך קרה שהתחלת להאמין באלוהים? מדוע את מאמינה באלוהים?" אמרתי: "האמונה באלוהים היא עיקרון שלא ניתן לשנותו. כשקוראים את דברי האל מדי יום ביומו, יש באפשרותנו להבין אמיתות רבות, להיות אנשים טובים בהתאם לדברי האל, ולצעוד בדרך הנכונה בחיינו. אלו המאמינים באלוהים אינם מכים ואינם מקללים, ואנו תמיד מצייתים לחוק, אז מדוע אסור להאמין באלוהים? מדוע אתם שמים אותנו במעצר?" קצין המשטרה הביט בי בבוז, ושאל בנימה בוטה: "מי זה שהטיף לך את הבשורה? האם יש מאמין נוסף במשפחתך?" אמרתי שאני היחידה במשפחתי שמאמינה. השוטרים נוכחו לדעת שלא יוציאו ממני מידע נוסף, ולכן שחררו אותי עוד באותו יום. לאחר שהלכתי משם, תהיתי מדוע המשטרה שחררה אותי בקלות כה רבה. רק כשהגעתי בחזרה לביתי נודע לי, שכאשר בני משפחתי גילו שנלקחתי לתחנת המשטרה, הם נעזרו בקשרים שהיו להם ושילמו 3,000 יואן לשוטרים כדי שישחררו אותי. אבל המשטרה המשיכה לזרוע מחלוקת ביני לבין משפחתי, שכן השוטרים ביקשו ממשפחתי למנוע ממני להאמין באלוהים. כלתי רבה עם בני בקשר לכך, ואיימה להתאבד בשתיית קוטל מזיקים אם אמשיך להאמין באלוהים. אז הבנתי שהמשטרה של המפלגה הקומוניסטית הסינית מושחתת עד היסוד. בעבר התנהלה משפחתי על מי מנוחות, אבל כשהמשטרה "בחשה בקדרה" פרצו בינינו מריבות והתנפלנו זה על האחר. אני האמנתי באלוהים היחיד האמיתי שברא את כל הדברים בשמים ובארץ, וכיום האל הכול יכול בא לגאול אותנו, על ידי כך שביקש מאיתנו להבין את האמת, לחיות בצלם אנוש, לדבר ולהתנהג בהתאם לצו מצפוננו ולמה שנכון וראוי, ולא לעשות דברים הנוגדים את האנושיות או את המוסר שלנו. כל שעשיתי היה שנשארתי בבית וקראתי את דברי אלוהים, קיימתי פגישות ומילאתי את חובותיי. אבל המשטרה של הממשלה הקומוניסטית הסינית סימנה אותי כעבריינית והאשימה אותי ב"הפרת הסדר הציבורי". השוטרים סילפו את העובדות באופן בוטה, במכוון, דיברו שקר במקום אמת, והאשימו אנשים בעבירות שלא ביצעו. אכן, השטן מתועב. כל העניין היה הכפשה בעזות מצח והוצאת דיבה מרושעת. למשטרה נודע מפי המלשין, שאני מקיימת בביתי מפגשים עם אחיי ואחיותיי, ומאז ואילך לא פסקו להטריד אותי. לאחר זמן-מה לקחו אותי לתחנת המשטרה לשם חקירה. הם איימו עליי באומרם: "תני לנו את השמות של מנהיגי הכנסייה שלכם ושל האנשים שמגיעים לביתך לפגישות. אם לא תמסרי לנו אותם, נכלא אותך בבית הכלא!" אני עניתי בחריפות אך מתוך תחושת צדק: "אני לא יודעת שום דבר! אין לי מה להגיד לכם!" השוטרים רתחו מכעס, אבל היות שאלוהים הגן עליי, הם לא העזו לגעת בי.

לאחר שהמשטרה שחררה אותי השוטרים המשיכו לעקוב אחריי, במטרה להשתמש בי כפיתיון כדי לדוג "דגים גדולים" יותר. חששתי לסבך את אחיי ואחיותיי, כך שלא העזתי עוד ליצור איתם קשר. לכן נשרתי מחיי הכנסייה. ללא חיי הכנסייה הרגשתי ריקנות ויאוש; הלכתי והתרחקתי מאלוהים. כל יום בחיי עבר עליי בחרדה. הייתי אחוזת אימה, שמא המשטרה שוב תיקח אותי מביתי. בעבר, נהגתי להקשיב לדברי אלוהים, לדרשות ולחברותה בכל יום. אבל כעת נמנע ממני הדבר: אילו ראו אותי בני משפחתי מתפללת, או שמעו אותי אומרת "אלוהים", היו תוקפים אותי ומציקים לי. כלתי דיברה אליי בקרירות משום שקיבלתי קנס מהמשטרה, ובעלי ובני נזפו בי על כל דבר. המשפחה, שבעבר תמכה באמונתי באל הכול יכול, התנגדה לכך כעת ורדפה אותי בכל דרך אפשרית. הדבר העציב אותי מאוד. רוחי הייתה מדוכאת, ותחושת האפלה והסבל שחוויתי הייתה קשה משהרגשתי אי-פעם. לא יכולתי להקשיב לקריאה של דברי אלוהים, ולא יכולתי להתחבר לשיתוף של אחיי ואחיותיי – חשתי שנפשי צחיחה. מדי לילה התהפכתי על מיטתי בחוסר שינה, ולעתים קרובות נזכרתי בזמנים הטובים שבהם השתתפתי במפגשים יחד עם אחיי ואחיותיי. הם חסרו לי מאוד. בזמנים שכאלו שנאתי את הממשלה הקומוניסטית הסינית. היא שגרמה לאומללות הזאת; היא גרמה לי לאובדן הזכויות של יציר האל, להאמין באלוהים ולסגוד לו באופן חופשי; היא לקחה ממני את חיי הכנסייה, מנעה ממני לשתף עם אחיי ואחיותיי את דברי אלוהים, ומנעה ממני את ביצוע חובותיי. חשתי מצוקה עזה, ויכולתי להתפלל לאלוהים רק בדממה: "אלוהים! אני שרויה באפלה, אני מרגישה שנשמתי צחיחה, ואני רוצה לחיות את חיי הכנסייה עם אחיי ואחיותיי. אלוהים! אני מתחננת בפניך שתראה לי את הדרך בה עליי ללכת!"

התייצבתי בפני אלוהים והמשכתי לפנות אליו באופן זה, ואלוהים אכן שמע את תפילותיי – הוא סידר שאחיי ואחיותיי יבקרו אצלי. אחת האחיות ידעה שאני נוהגת ללכת לשדות הכותנה כדי לקטוף כותנה, ולכן הלכה לשם בחשאי כדי לפגוש אותי, ואנו קבענו זמן כדי לקיים שם את הפגישות. בכל פעם שנפגשנו, יצאתי לשדה בשעה מוקדמת וקטפתי כותנה. כאשר כל האחרים הלכו לאכול צהריים, ישבתי עם אחותי בשדה כדי לקרוא את דברי אלוהים. כשהתראיתי עם אחותי, הרגשתי כאילו אני נפגשת עם קרובת משפחה שלא ראיתי מזמן. דמעות שמחה זלגו מעיניי, ולא יכולתי לעצור בעדן. סיפרתי לה על העוול שנעשה לי, על האומללות שחוויתי, וגם על המחלוקות עם משפחתי. אחותי ניחמה אותי בעוד דברי אלוהים היו לי כמים לצמא. היא חלקה איתי את דבר האל, ובהדרגה מצבי החל להשתפר. הרדיפות מצד הממשלה הקומוניסטית הסינית הן שגרמו לכך, שיכולתי להשתתף בפגישות רק בישיבה על הארץ בשדה כותנה. יום אחד, קראנו יחד קטע מדברי אלוהים: "אין ביניכם אף אחד שנהנה מהגנת החוק. נהפוך הוא – החוק מעניש אתכם, והקושי הגדול יותר הוא שאיש לא מבין אתכם – לא קרוביכם, לא הוריכם, לא חבריכם ולא עמיתיכם. איש לא מבין אתכם. כשאלוהים דוחה אתכם, אין לכם אף דרך להמשיך לחיות על פני האדמה. אך לא כל שכן, בני האדם לא יכולים לעזוב את אלוהים. זו חשיבותו של האופן שבו אלוהים כובש את בני האדם, וזה כבודו של אלוהים. ...אי-אפשר לקבל ברכות תוך יום או יומיים – יש לזכות בהן באמצעות הקרבות רבות. כלומר אתם זקוקים לאהבה מזוככת, לאמונה גדולה ולאמיתות הרבות שאלוהים דורש מכם להשיג. בנוסף, עליכם להישיר מבט אל הצדק ולעולם לא לפחד או להיכנע, ואתם זקוקים לאהבה מתמדת לאלוהים שאינה דועכת. נדרש שתהיו נחושים, ושיתחולל שינוי בטבע חייכם. יש לתקן את שחיתותכם ועליכם לקבל את כל התזמור של אלוהים ללא תלונות, ואפילו להיות צייתנים עד המוות. זה מה שעליכם להשיג. זו מטרתה הסופית של עבודתו של אלוהים, ואלה הדרישות שאלוהים מציב לקבוצת בני האדם הזו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האם עבודתו של אלוהים פשוטה כפי שהאדם חושב?). דברי אלוהים הביאו איתם הבנה, שהסבל הנוכחי שלי הוא דבר-מה שעליי לעמוד בו. סין היא מדינה שבה שולט האתאיזם, והמאמינים באלוהים נרדפים ומבוזים. אבל הסבל הזה חולף ומוגבל בזמן. אלוהים הוא שהסדיר בקפידה את הדבר, כדי שאמונתי בו והציות לו ייעשו למושלמים. כך אוכל בעתיד לקבל ביתר קלות את הבטחותיו ואת ברכותיו. לא נותרו לי עוד שאיפות כעת, משום שהעובדה שאלוהים איתי מספיקה. בו בזמן, נוכחתי לדעת שהחוקים של ממשלת סין הקומוניסטית הם בסך הכול תכסיסים להונות אנשים. כלפי מדינות העולם היא טוענת שהיא דוגלת בחירות דתית, אבל בפועל, למאמינים באלוהים אין אפילו זכות לקרוא את דברי אלוהים, ואף לא לקיים מפגשים. היא אינה סובלת את קיומם של מאמינים באלוהים, ואינה מתירה לאנשים ללכת בעקבות אלוהים או לבחור בדרך הנכונה בחיים. ממש כשם שנאמר בדברי האל הכול יכול: "חופש דת? זכויות והעניין הלגיטימיים של האזרחים? אלה כולם תכסיסים לחיפוי על חטא!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודה והיווכחות (8)). אלוהים ברא את השמיים והארץ והם רחבי ידיים מאין כמותם, אבל בסין אין אף דריסת רגל למאמינים באלוהים. בסין, כל אדם שמאמין באלוהים סובל מנחת ידה של הממשלה הקומוניסטית: נרדף, נעצר וחירותו מוגבלת. הממשלה הקומוניסטית של סין רוצה, יותר מכול, לחסל כל מי שמאמין באלוהים ולהפוך את סין לאומה ללא אלוהים. הדבר כה מושחת, מרושע ונוגד כל שינוי. הממשלה הזאת מתנגדת לאלוהים, היא אויבת האל שאינה מסוגלת לשאת את קיומו!

וכך, המשכתי להיפגש עם אחותי בחשאי בשדה הכותנה. אולם הזמן חלף, והחורף התקרב. העלים של צמחי הכותנה כמשו ונשרו, ושדה הכותנה שוב לא היווה עבורנו מחסה. לא יכולנו יותר לקיים שם את הפגישות, ושוב נותרתי ללא אחיי ואחיותיי, ללא חברותה לשתף בה את דברי האל. בתחילה הצלחתי לקיים את דברי אלוהים, וכך יכולתי להמשיך להיות איתו ביחסים תקינים. אבל ללא דברי האל שיזינו וירוו אותי, יבשה רוחי וחרבה, ועד מהרה שקעתי שוב באפלה. הרגשתי כאילו צנחתי מגן העדן אל השאול והייתי אומללה כל כך, עד שביקשתי את נפשי למות. משפחתי האמינה לשקרים של המשטרה; הם השגיחו עליי כל הזמן, ואיימו להכות אותי אם אמשיך להאמין באלוהים הכול יכול. לא העזתי להתפלל בבית; יכולתי להתפלל רק כשהסתתרתי תחת השמיכות בלילה, או כשהבית היה ריק מיושביו. וכך עברו עליי ימיי. נאלצתי לסבול את ההאשמות שהטיחו בי בני משפחתי, ונוסף לכך את השמועות והרכילות שסבבו בכפר. לנוכח כל המתרחש הרגשתי אומללה עוד יותר. מבחינה רוחנית הרגשתי חלשה וחסרת אונים, וכל הזמן הייתי מדוכדכת. היות שלא יכולתי לקחת חלק בחיי הכנסייה, לא לקרוא את דברי אלוהים ולא להתראות עם אחיי ואחיותיי, חשתי אומללה מעצם היותי בחיים, ושמחת החיים אבדה לי. בעבר, במקרה שחשתי אומללה וחלשה, מצאתי נחמה בדברי אלוהים, אחיי ואחיותיי תמכו בי בסבלנות, ואחרי שהבנתי מה אלוהים רוצה ממני, חשתי מייד משוחררת, נינוחה ובהתרוממות רוח. אבל כעת, בגלל ההשגחה והרדיפות מצד המשטרה, כבר לא הייתי רשאית לקרוא את דבר אלוהים, ואפילו לא להתראות עם אחיי ואחיותיי. הימים עברו עליי תוך מאבק מר ומתמשך. כשבחנתי את אורח חיי, התמלאתי ייאוש ואומללות. ראיתי שאני כמו מתה-חיה, חסרת חיוניות, וזאת בניגוד גמור לעבר: אז הייתי מלאת חיים בנוכחות האל שאפפה אותי בכנסייה. וכאשר חשבתי על האופן שבו ממשלת סין הקומוניסטית הונתה את בני משפחתי והוליכה אותם שולל, על קרוביי שלא הבינו אותי, ובמקום לתמוך, קיימו את צו הממשל והגבילו את חירותי, חשתי שלבי נשבר בקרבי. אולם, בעת שהרגשתי שכל הדרכים חסומות בפניי, התפללתי ללא הפסק לאלוהים והתחננתי שיראה לי את הדרך ללכת בה: "אהה אלוהיי! כעת אינני יכולה לקרוא את דבריך, ואינני יכולה לחיות את חיי הכנסייה. אינני יכולה יותר לשאת את החיים הללו. אלוהיי! משפחתי הולכה שולל על ידי ממשלת סין הקומוניסטית, וקרוביי מנסים בכל כוחם להניא אותי מאמונה בך. אנא, עזור לי. הנח לי להעיד על מעשיך, ומנע ממשפחתי ללכת שולל ולהיות כלי שרת בידי השטן. אלוהיי! ברצוני להפקיד את משפחתי בידיך, ובקשתי – שתראה לי מוצא."

תודה לאל! הוא באמת שעה לתפילותיי. ערב אחד, לאחר האירועים עליהם סיפרתי קודם לכן, התעלפתי לפתע לצד מיטתי. בעלי נבהל עד אובדן עשתונות ולא ידע מה לעשות, ובני התקשר במהירות לשירותי החירום. כאשר דיבר עם בית החולים הראשון ואמר, שהחולה היא זקנה חולה מאוד, סירבו לקבל אותי. בני התקשר לקו החירום של בית חולים אחר, והרופא שם אמר שאין סיכוי שהכרתי תחזור אליי, שאין טעם לעשות שום דבר כדי להציל אותי, ושעל משפחתי להתכונן לאפשרות הגרועה ביותר. אבל בני סירב לוותר, והתחנן בפני אלו שענו לו, עד שלא נותרה בידם ברירה אלא לקחת אותי לבית החולים. אבל גם לאחר שטופלתי בשיטות של רפואה דחופה לא חזרה אליי הכרתי. הרופאים לא יכלו לעשות דבר, ובני משפחתי כבר היו סמוכים ובטוחים שלא אשרוד. אולם, אין דבר שאינו אפשרי עבור אלוהים! ואז קרה הנס. לאחר שהייתי שרויה בתרדמת במשך 18 שעות, הכרתי חזרה אליי בהדרגה. כל הנוכחים נדהמו. פקחתי את עיניי וראיתי את הרופאים, והם היו בעיניי כמלאכים. שאלתי אותם היכן אני, ואחד מהם אמר לי שאני בבית חולים. הם הזדרזו ובדקו את סימני החיים שלי, ותוך כדי כך חזרו ומלמלו לעצמם: "זה ממש נס...". לא חלף זמן רב ואני התיישבתי. הייתי רעבה מאוד והאחות האכילה אותי. כשסיימתי לאכול הרגשתי חזקה ומלאת אנרגיה. ידעתי שזהו אחד ממעשי הנסים של אלוהים הכול יכול, שאלוהים שעה לתפילותיי והתווה לי את הדרך בה עליי ללכת. ישבתי במיטה ולא יכולתי לעצור בעצמי – שרתי שירי הלל לאלוהים. הרופא המופתע, שהסקרנות גברה עליו, שאל: "גברתי, מיהו אותו אלוהים שאת מאמינה בו?" עניתי: "אני מאמינה באל האמיתי, הבורא של כל הדברים בשמיים ובארץ – אלוהים הכול יכול." הרופא התבונן בי נדהם, ואילו בני משפחתי הופתעו ושמחו כשצפו בי שרה. שוחררתי מבית החולים וחזרתי הביתה. השכנים באו בזה אחר זה לבקרני ואמרו: "איזה דבר מופלא! הרופאים אמרו שאזלה כל תקווה עבורך, ולמרות זאת התעוררת. זה נס ממש!" נשאתי בפניהם עדות על אלוהים; אמרתי שכל זה קרה הודות לכוחו האדיר של האל: אלוהים הוא שהציל אותי, ואלמלא הוא הייתי מתה כעת; הוא זה שהעניק לי הזדמנות נוספת לחיות. אמרתי להם שהמין האנושי כולו נברא על ידי אלוהים; שאלוהים הוא המעניק לנו חיים, מנהל את חיינו ושולט בהם. אנשים אינם יכולים להפנות עורף להנחייתו של האל, כי להפנות עורף לאלוהים פירושו מוות. לאחר החוויה הזו, משפחתי כבר לא התנגדה לכך שאאמין באלוהים. נוסף לכך, אלוהים העניק לי ברכה בלתי צפויה – בעלי אף הוא קיבל על עצמו לעבוד את אלוהים בשלב הנוכחי. הוא החל לבוא איתי לעתים קרובות למפגשים כדי להתחבר, ואני שבעתי מכך נחת, ותחושת שלווה וביטחון נחה עליי. באותה תקופה כל יום עבר עליי בשמחה, שכן באמת חזיתי בכוח הכול יכול של אלוהים ובחוכמתו, והודיתי על כך והיללתי את אלוהים מעמקי לבי.

באמצעות ההתנסות שלי, הבנתי בכל מאודי שיהיו מעשי אלוהים אשר יהיו, הוא עושה אותם מתוך אהבה לאדם. אלוהים הירשה לשטן לרדוף אותי, אבל מאחורי זה הסתתרו כוונותיו הטובות. ממשלת סין הקומוניסטית רצתה לגרום לי, באמצעות מאסרי והרדיפות אחריי, לנטוש את אלוהים, לבגוד באלוהים, אבל לא היה להם שום מושג שאלוהים בחוכמתו כי רבה משתמש בתכסיסיו של השטן. לא זו בלבד שהדיכוי מצד ממשלת סין הקומוניסטית נכשל, ולא גרם לי לנטוש את אלוהים ולא לבגוד בו, אלא שהדבר אפשר לי לראות בבהירות את המהות הנפשעת של הממשלה, שהתנגדה לאלוהים ופעלה נגד השמיים. יתר על כן, הדבר חיזק עוד יותר את הוודאות שחשתי: שדבריו של האל הכול יכול הם האמת, הדרך והחיים. כמו כן אפשר לי הדבר להיווכח בעוצמתו הרבה של אלוהים ובמעשי הנסים שלו, וכך גם התחזקו אהבתי לאל ונאמנותי לו. ממש כשם שנאמר בדברי האל הכול יכול: "בתוכנית שלי, השטן תמיד עקב אחריי בכל צעד ושעל, ותמיד ניסה למצוא דרכים ואמצעים לשבש את התוכנית המקורית שלי, בהיותו מכשול חוכמתי. אולם האם המזימות הערמומיות שלו יכולות להכניע אותי? צבאות השמיים והארץ משרתים אותי – האם המצב יכול להיות שונה עבור המזימות הערמומיות של השטן? זו בדיוק הצטלבות חוכמתי, זה בדיוק מה שמופלא במעשיי וזה העיקרון שעל פיו מתבצעת כל תוכנית הניהול שלי" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 8). ככל שממשלת סין הקומוניסטית יוצאת נגד אלוהים בפראות, ורודפת את עמו הנבחר של האל, כך אנו מסוגלים יותר להבחין בכך ולנטוש את דרכה, ומתחזקת יכולתנו להבין את האמת ולהכיר בחוכמת האל ובמעשי הנסים שלו. גם אמונתנו מתחזקת, ומדרבנת אותנו ללכת בעקבות אלוהים; והמיומנות שלנו להעיד בקול גדול למען אלוהים עוד גוברת. עקב כך שהתנסיתי ברדיפה מצד ממשלת סין הקומוניסטית, נוכחתי לדעת ללא ספק, שתפקיד השטן בעבודת אלוהים הוא להוות ניגוד בלבד, והוא משמש ככלי בידי אלוהים. כמו כן, התוודעתי בבירור רב יותר לשאיפתו הכנה של אלוהים להציל את המין האנושי. בעתיד, יהיו אשר יהיו הקשיים והמכשולים שיהיה עליי להתמודד עמם, ברצוני למלא את חובותיי כמיטב יכולתי, ולעשות את חלקי במימוש רצון אלוהים.