מאת לי ז'י, מחוז ליאונינג

בשנת 2000 התמזל מזלי לשמוע את בשורת המלכות של האל הכול יכול. מתוך קריאת דברי האל הגעתי להבנה של תעלומת שמותיו של האל, תעלומת התגלמויותיו והאמיתות הנוגעות לעניינים כגון אלו: כיצד שלושת שלבי עבודתו של אלוהים מושיעים את האנושות וכיצד הם מחוללים שינוי יסודי בבני האדם, מטהרים אותם ומביאים אותם לידי שלמות. התגבשה בי ידיעה ודאית שהאל הכול יכול הוא ישוע אדוננו ששב, וקיבלתי בשמחה את בשורת מלכות האלוהים. לאחר מכן הצטרפתי ונטלתי על עצמי תפקיד פעיל בחיי הכנסייה, והשתתפתי גם בהפצת הבשורה ובנשיאת עדות למען אלוהים. בשנת 2002 יצא לי שם באיזור המקומי כאדם שנושא את הבשורה, והייתי תמיד בסכנת מעצר בידי משטרת הממשל הקומוניסטי. לא נותרה בידי ברירה אלא לברוח מביתי, כדי שאוכל להמשיך למלא את חובתי.

הממשל הקומוניסטי השתמש מאז ומתמיד בטלפונים כאמצעי לניטור משיחיים, וכדי לעצור אותם – לכן לא העזתי להתקשר למשפחתי לאחר שעזבתי את ביתי. בפרוס 2003 כבר הייתי מנותקת ממשפחתי במשך שנה כמעט, ולכן הלכתי לביתה של חמותי כדי לפגוש את בעלי – התגעגעתי אליהם כל כך. כשאחיו הצעיר של בעלי ראה שחזרתי, הוא התקשר לאמי ואמר לה שאני בביתה של חמותי. להפתעתי, כעבור שלוש שעות הגיעו לביתה של חמותי ארבעה שוטרים בניידת, מהלשכה העירונית לבטחון הציבור. ברגע שבו הם נכנסו הביתה, הם אמרו לי בתקיפות: "אנחנו מהלשכה העירונית לבטחון הציבור. את לי ז'י, נכון? את נמצאת ברשימת המבוקשים שלנו כבר כמעט שנה, ועכשיו סוף סוף תפסנו אותך! את באה איתנו!" אין לתאר את הפחד שחשתי, והתפללתי לאלוהים בליבי ללא הפסק: "האל הכול יכול! הממשל הקומוניסטי עוצר אותי היום ברשותך. אך שיעור קומתי כה קטן ואני חשה חסרת ביטחון ומפוחדת. אנא הנחה את צעדיי, גונן עליי והענק לי אמונה וכח. לא משנה כיצד הם יתייחסו עליי, ברצוני להסתמך עליך ולשאת עדות. אני מעדיפה ללכת לכלא מאשר להיות כיהודה איש קריות ולבגוד בך!" לאחר שהתפללתי, חשבתי על הדברים הבאים מפי האל: "טבעו הוא הסמל של סמכות ושל כל מה שצודק, יפה וטוב. מעבר לכך, זהו סמל לכך שהחושך או כל כוח אויב לא יכולים להביס את אלוהים^[א] או לפלוש אליו..." (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חשוב מאוד להבין את טבעו של אלוהים). "זה נכון", חשבתי לעצמי. "אלוהים הוא הריבון, המושל בכל הדברים. בשנים האחרונות הממשל הקומוניסטי עשה כל שביכולתו כדי להפריע ולמנוע את הפצת בשורת מלכות האלוהים – ובכל זאת, אותם אנשים שהגיעו מכל הדתות והזרמים, שמאמינים באלוהים בכנות ושומעים את קולו, שבו אל כס מלכותו כדי לקבל את ישועתו באחרית הימים. מכאן ברור שאין כח שיכול לעצור את עבודת האל, ואף אדם אינו יכול לעמוד בדרכו. אמנם נפלתי עכשיו בידי משטרת הממשל הקומוניסטי, אך הם עצמם נתונים בידי האל וכשאלוהים לצדי, אין לי ממה לחשוש!" דברי האל נתנו לי אמונה וכח, ובהדרגה התחלתי להירגע.

השוטרים ליוו אותי לחדר חקירות אחרי שהגענו ללשכה העירונית לבטחון הציבור. השוטרים לקחו ממני את חגורתי, הסירו את בגדיי, נעליי וגרביי וערכו עליי חיפוש. לאחר מכן אחד השוטרים צעק: "עכשיו פשוט ספרי לנו מהר את כל מה שאת יודעת. כמה שנים את מאמינה? מי הטיף לך להאמין? מיהם ראשי הכנסייה שלך? לכמה אנשים הטפת בעצמך את הדברים? מה את עושה בכנסייה?" לא עניתי לשאלותיו, מה שהביך אותו מייד עד כדי כעס, והוא צרח: "אם לא תתחילי לדבר, יש לנו המון דרכים לגרום לך לדבר!" באמרו זאת הוא גרר אותי בתוקפנות מהכיסא אל הרצפה. שני שוטרים דרכו על רגליי ואילו שני האחרים דרכו בחזקה על גבי. ראשי כמעט הוטח ברצפה והתקשיתי לשאוף אוויר. אחד השוטרים לקח עיפרון ומשך אותו במגע קל, הלוך ושוב, לאורך הקשתות שבכפות רגליי – זה כאב לי ודגדג אותי בו זמנית. זה היה בלתי נסבל; כל כך היה לי קשה לנשום, עד שכמעט נחנקתי ופחד המוות רבץ עליי. אחד מהם איים עליי: "את תדברי או לא? אם לא, נענה אותך למוות!" חשתי פחד אמיתי נוכח מסע הייסורים וההפחדה מצד הכנופייה המשטרתית הזו; הייתי מודאגת שהם יענו אותי למוות. כל שיכולתי לעשות היה להמשיך ולהתפלל לאלוהים, לבקש ממנו שיעניק לי אמונה וכח ולגונן עליי כדי שאוכל לשאת עדות ולא להפוך ליהודה איש קריות ולבגוד בו. לאחר שהתפללתי עלו בדעתי הדברים הבאים מפי האל: "האמונה היא כמו גשר העשוי מקורה בודדת – מי שדבק בחיים באופן עלוב יתקשה לחצות אותו, אך מי שמוכן להקריב את עצמו יוכל לעבור ללא חשש. אם האדם חושב בביישנות ובפחד, משמע שהשטן משטה בו. השטן חושש שנחצה את גשר האמונה וניווכח באלוהים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 6). בהשראת דברי האל חשתי מייד כיצד הכח גואה בקרבי והבנתי שחוסר הבטחון שלי והפחד שלי מפני המוות נבעו מכך שהשטן השתעשע בי. הממשל הקומוניסטי קיווה לשווא להפעיל עליי עינויים אכזריים כאמצעי כדי לאלצני להיכנע לכוחו העריץ ולגרום לי לבגוד בכנסייה ולהפוך ליהודה איש קריות הבוגד באל, כי אני מפחדת למות או שאיני רוצה לסבול כאב כלשהו. בשום אופן לא יכולתי להרשות שתכניתו הערמומית של השטן תישא פרי – והחלטתי שאעיד למען אלוהים אפילו במחיר חיי. השוטרים המשיכו לענות אותי באותה צורה, אך שוב לא הרגשתי כה מפוחדת. ידעתי שבכך אלוהים מראה לי את רחמיו ומגונן עליי, וחשתי כלפיו הכרת תודה שלא תיאמן.

כעת שניים מהשוטרים אזקו אותי בחזרה לכיסא ושאלו אותי בקשיחות את אותן השאלות, שוב. היות שעדיין לא עניתי, הם הגבירו את עוצמת העינויים. הם משכו את זרועותיי כלפי חוץ, ישרות, ואז משכו אותן בכח אחורנית וכלפי מעלה, מאחוריי. ההרגשה המיידית היתה שזרועותיי תישברנה והכאב המפלח גרם לי להזיע בכל גופי; לא יכולתי שלא לשחרר צרחה. הם משכו כעת את רגליי למעלה, כך שכפות רגליי היו מעל לראשי, ואז משכו את רגליי בכיוונים מנוגדים. חשתי שאני נקרעת לגזרים, והכאב גרם לי כמעט להתעלף. בליבי רק המשכתי להתפלל לאלוהים: "האל הכול יכול! אנא הענק לי אמונה וכח, ואת הנחישות לעמוד בכאב הזה. הלוואי שתהיה הגיבוי העיקש שלי, שמעניק עוצמה לרוחי. לא משנה באילו תכסיסים אכזריים תשתמש נגדי כנופיית השדים הזו, תמיד אסתמך עליך ואשא עדות". לאחר שהתפללתי, עלה בדעתי מזמור מדברי האל: "במהלך ניסיונות, חוויית חולשה, שליליות או היעדר בהירות בנוגע לרצונו של אלוהים או בנוגע לנתיב הנוהג היא דבר רגיל. אולם בכל מקרה, כמו איוב, אתם צריכים להאמין בעבודתו של אלוהים ולא להתכחש לאלוהים. ...כך, מה שהופך למושלם הוא אמונתם ושאיפותיהם של בני האדם. לא ניתן לגעת בו או לראות אותו. בנסיבות אלה נדרשת אמונתכם. אמונתם של בני האדם נדרשת כאשר לא ניתן לראות דבר מה בעין בלתי מזוינת, ואמונתכם נדרשת במקרים שבהם אתם לא יכולים להרפות מהתפיסות שלכם. כשאתם לא מבינים את עבודתו של אלוהים, מה שנדרש הוא אמונתכם ושתנקטו עמדה יציבה ותישאו עדות. כשאיוב הגיע לשלב הזה, אלוהים הופיע בפניו ודיבר אליו. כלומר תהיו מסוגלים לראות את אלוהים רק מתוך אמונתכם, וכשתאמינו, אלוהים יהפוך אתכם למושלמים" ("ניסיונות דורשים אמונה" ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). דברי האל נתנו לי הרבה אמונה וכוחות. חשבתי על הנסיונות העצומים שאיוב עמד בהם, כשכל גופו כוסה בשלפוחיות מכאיבות והוא חש כאב נוראי. ועדיין, למרות כאבו, הוא היה עדיין מסוגל לחפש אחר רצון האל; הוא לא חטא בדבריו ולא התכחש לאל, אלא ציית לאל והילל את שמו הקדוש. לאיוב היתה אמונת אמת ויראת אלוהים אמיתית – וזו הסיבה שהוא יכל להעיד למען אלוהים ולבייש ולהכריע לחלוטין את השטן – בסופו של דבר אלוהים הופיע ודיבר אליו. הניסיון הזה, הצרות שנקלעתי אליהן עכשיו התרחשו אף הן ברשות האל. אמנם לא הבנתי לגמרי את רצון האל וסבלתי כאבים עזים ביותר בגופי – אך לאלוהים היתה שמורה המילה האחרונה, אם אחיה או אמות – וללא רשותו, השוטרים אינם מסוגלים לעולם ליטול את חיי, ולא משנה עד כמה יענוני. כלפי חוץ, השוטרים האלה נראים פראיים ואכזריים – אך מול האל, הם רק נמרים של נייר, כלים ביד האל. אלוהים משתמש בברוטליות ורדיפה שלהם כדי להביא את אמונתי לידי שלמות, ומשאלתי היתה להישאר נאמנה לאלוהים, למסור עצמי לחלוטין בידיו ולהסתמך על אלוהים כדי לגבור על השטן ולהפסיק לחשוש מפני השוטרים.

השוטרים עינו אותי שוב ושוב. כשראו שבכל זאת איני מדברת, אחד השוטרים הרים סרגל פלדה לבן שארכו כחמישים ס"מ והחל להצליף בפניי באכזריות בסרגל. אין לי מושג כמה פעמים הוא היכה אותי בסרגל; פניי התנפחו ובערו בכאב. כל שיכולתי לראות היה כוכבים מרחפים מול עיניי, ובראשי היה זמזום. לאחר מכן, שניים מהשוטרים דרכו בחזקה על ירכיי בעקבי נעלי העור שלהם. כל מהלומה גרמה לי כאב בלתי נסבל. בסבלי, כל שיכולתי לעשות היה לקרוא לאלוהים מעמקי ליבי ולבקש ממנו שיגן עליי כדי שאוכל להתגבר על העינויים האכזריים שסבלתי בידי שוטרי הממשל הקומוניסטי.

בשמונה בבוקר יום המחרת, ראש חטיבת המשטרה הפלילית נכנס לחדר החקירות. מששמע שהשוטרים לא הצליחו להוציא ממני כל מידע, הוא אמר בתקיפות: "את מסרבת לדבר, נכון? אנחנו נראה בקשר לזה!" ואז הוא יצא. באותו אחר-צהריים, שוטר שמן שהחזיק בידו תעודת זהות ניגש אליי ואמר: "את מכירה את האישה הזו?" ראיתי מייד שזו אחות מהכנסייה שגרה בכפר שבו אני מתגוררת. חשבתי לעצמי: "לא חשוב מה יקרה, אסור לי לבגוד באחותי", ולכן עניתי: "לא, איני מכירה אותה". עיניו הצטמצמו והוא הרים אלה חשמלית שהיתה מונחת על השולחן ונופף אותה מול פניי. הוא אמר בנימה מאיימת: "את בחורה עקשנית. אנחנו יודעים שאת מראשי הכנסייה, אז תתוודי! כמה חברים יש בכנסייה שלך? איפה כספי הכנסייה? אם לא תספרי לי, אתן לך לטעום מהאלה החשמלית הזאת!" כשהבטתי בפני-הזדון של השוטר חשתי פחד עז ומיהרתי לשאת תפילה חרישית לאלוהים. בדיוק אז עלו בדעתי דברי האל: "אל תפחדו. האל הכול יכול וצבאותיו יהיה איתכם ללא ספק. הוא תומך בכם והוא המגן שלכם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 26). דברי האל מלאי הסמכות העניקו לי אמונה וכח, ומייד הרגשתי שיש לי על מה להישען. חשבתי לעצמי: "אלוהים הוא כל-יכול, ולכן לא משנה מה רבה אכזריותם של השטן ושל השדים, האם הם אינם נתונים גם כן בידי האל? כשהאל הכול יכול הוא משעני האיתן, אין לי ממה לפחד!" ולכן עניתי בנונשלנטיות: "אני לא יודעת כלום". השוטר השמן אמר ברשעות: "זה מה שאת מקבלת על זה שאת לא יודעת כלום!" באמרו זאת, הוא נגע באזיקיי באלה החשמלית ומפל חזק של זרם חשמלי הוטח בכל גופי בגל כואב ובלתי נסבל – אין לתאר את הכאבים. השוטר המשיך להמם אותי באלה, ובדיוק כשכמעט ולא יכולתי לשאת זאת יותר, התרחש נס: נגמרה הסוללה! הייתי עדה לכל-יכולתו וריבונותו של אלוהים, ויותר מכך – חוויתי את העובדה שאלוהים נמצא תמיד לצדי, משגיח עליי, מגונן עליי ולוקח בחשבון את חולשתי. אמונתי גברה ונחישותי להעיד למען אלוהים התחזקה.

לאחר מכן השוטרים ראו שאני בכל זאת לא מתכוונת לדבר, ולכן הם השגיחו עליי במשמרות, שניים בכל פעם. הם לא נתנו לי לאכול, לשתות או אפילו לישון. ברגע שהתחלתי להירדם, הם היו מכים אותי ובועטים בי בתקווה שישברו כך את כח רצוני. אך אלוהים הנחה אותי לראות מבעד לתכניתם הערמומית, ואני התפללתי חרישית לאלוהים, שרתי מזמורים בליבי והגיתי בדברי האל. לפני שהבנתי מה קורה, התעודדתי והרגשתי השתפרה. מאידך, השוטרים האלה שתו כל הזמן קפה אך היו כה עייפים עד כי לא הפסיקו לפהק. אחד מהם אמר בתדהמה: "יש לה בטח איזה כח מאגי שגורם לה להמשיך – אחרת איפה היא מוצאת את כל המרץ הזה?" כששמעתי את השוטר מדבר כך, היללתי את כוחו הגדול של אלוהים לעילא ולעילא, כי ידעתי היטב בליבי שכל זה נובע מההכוונה שזכיתי לה בדברי האל, ושכח החיים של אלוהים עצמו היה מה שהחזיק אותי והעניק לי אמונה וכח. למרות שבאותה עת עדיין לא ידעתי אילו סוגים נוספים של עינויים אכזריים השוטרים מכינים לי, היתה בי האמונה להסתמך על אלוהים כדי להתמודד מול החקירות שיבואו, וגמרתי בדעתי: לעולם לא אכנע לכוחו העריצי של הממשל הקומוניסטי הסיני, אלא אשא עדות למען האל!

בערב היום השלישי, ראש חטיבת המשטרה הפלילי מזג לי ספל מים חמים, ובדאגה מעושה הוא אמר: "אל תהיי טפשה עכשיו. מישהו אחר כבר בגד בך, אז מה הטעם לסבול את כל זה למען אנשים אחרים? פשוט ספרי לי את כל מה שאת יודעת ואני מבטיח שאשחרר אותך. בנך עדיין צעיר וזקוק לאהבת אמו. יכולים להיות לך חיים טובים, ואת מבזבזת אותם באמונה באיזה אל! אלוהים לא יכול להציל אותך – אבל אנחנו יכולים. אנחנו יכולים לעזור לך בכל קושי שתיתקלי בו, ואנחנו יכולים לעזור לך למצוא משרה טובה כשתצאי מכאן..." כשהקשבתי לדבריו, לא יכולתי שלא לחשוב על בני הצעיר. תהיתי מה שלומו מאז מעצרי. האם חבריי וקרוביי חסרי האמונה ילעגו לו? האם חבריו לכיתה בבית הספר יתגרו בו? בדיוק כשהתחלתי להיחלש, אלוהים האיר את עיניי בקטע מדבריו: "אתם חייבים להיות ערים ולהמתין בכל רגע, ואתם חייבים להתפלל בפניי. אתם חייבים לזהות את המזימות והקשרים הערמומיים של השטן, להכיר את הרוח להכיר את בני האדם ולהיות מסוגלים להבחין בבני אדם, עניינים ודברים מכל הסוגים..." (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 17). בהשראת דברי האל התגבשה בי ההבנה הברורה שהשטן משתמש ברגשותיי ובמשפחתי כדי לפתות אותי לבגוד באלוהים. השטן ידע שאני אוהבת את בני יותר מכל, והוא השתמש במשטרה כבשופרו, כדי לתקוף ולפתות אותי וכדי לגרום לכך שאהבתי לבני תגרום לי לבגוד באחיי ובאחיותיי. במצב כזה הייתי הופכת ליהודה איש קריות הבוגד באלוהים, שבסופו של דבר יקולל וייענש בידי אלוהים – השטן הוא כה חתרני ומרושע! חשבתי על כך שאיני יכולה להיות עם בני ולטפל בו, אך האם כל זה לא נבע מכך שהממשל הקומוניסטי הוא אויבו של אלוהים והוא רודף ועוצר משיחיים בטירופו? אך השוטרים אומרים שזה מפני שאני מאמינה באלוהים. באמרם כן, האינם הופכים את האמת על פיה ומעוותים את העובדות? הממשל הקומוניסטי הוא כה מנוול וחסר בושה! ואם כן, לא משנה מה אמר השוטר – לא התייחסתי בכלל לדבריו. משראה שלא המקל ולא הגזר יזיז אותי מעמדתי, השוטר הסתלק בעודו רוטן. בהנחיית אלוהים ותחת הגנתו, שוב גברתי על פיתויי השטן.

היה זה אחרי שמונה באותו הערב, כאשר השוטר השמן חזר, אלה חשמלית גדולה בידו ושלושה מפקודיו משתרכים מאחוריו. הם לקחו אותי לחדר כושר, הסירו את בגדיי (נותרתי בתחתונים וחזייה בלבד) וקשרו אותי בחבל להליכון. כשהתבוננתי בפניהם – האחד מרושע מחברו – היתה בי תחושה עזה של פחד וחוסר אונים ולא היה לי מושג איזה עינוי אכזרי הם עומדים להפעיל עליי כעת, או כמה זמן הוא יימשך. חשתי כזו חולשה באותו הרגע, והתחלתי לחשוב על המוות. אך ידעתי מייד שהמחשבות האלה אינן ראויות, ולכן מיהרתי להתפלל ולקרוא לאלוהים: "האל הכול יכול! אתה מכיר את ליבי, ואיני רוצה להיות כיהודה איש קריות הבוגד בך ולהיזכר בהיסטוריה כבוגדת. אך שיעור קומתי כה קטן ואני חשה כה כאובה וחלשה למול העינויים – אני חוששת שלא אוכל לשאת זאת ואבגוד בך. אלוהים! אנא גונן עליי והענק לי אמונה וכח. אנא הייה איתי, הנחה אותי ואפשר לי לשאת עדות מתוך העינוי האכזרי הזה". לאחר התפילה חשבתי על דברי האל, בהם נאמר כך: "לפיכך, במהלך אחרית הימים, אתם חייבים לשאת עדות על אלוהים. בלי קשר לגודל הסבל שלכם, עליכם להמשיך ממש עד הסוף, ואפילו בנשמת אפכם האחרונה, עליכם להיות נאמנים לאלוהים ובחסדו של אלוהים. רק זה נחשב אהבה אמיתית לאלוהים, ורק זה נחשב לעדות חזקה ומהדהדת" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, רק על ידי חוויית ניסיונות כאובים תוכלו להכיר את חביבותו של אלוהים). דברי האל הביאו לי נחמה ועידוד. הם אפשרו לי להבין שאלוהים מאפשר שיופעל עליי העינוי האכזרי הזה כדי שאמונת אמת ואהבת אמת יתגבשו בקרבי, כדי שאוכל להמשיך ולהישאר נאמנה לאלוהים בסבלי, להתמסר לתזמוריו והסדריו של האל ולשאת עדות בכך שאישען על דברי האל גם אם הניסיון יהיה קשה והכאב יהיה נוראי. משהבנתי את רצון האל, האומץ והנחישות ללחום בשטן עד סוף המר התגבשו אצלי בן-רגע. החלטתי שלא משנה אילו עינויים עליי לעבור עדיין, ברצוני להמשיך לחיות. החלטתי שלא משנה כמה אסבול בהמשך, אלך בעקבות האל עד נשימתי האחרונה ממש!

בדיוק אז, השוטר השמן ניגש אליי כשסיגריה תלויה מפיו, ושאל: "את תדברי או לא?" עניתי בנחישות: "אתה יכול להכות אותי למוות, אך בכל זאת איני יודעת דבר". בזעמו הוא הטיח את הסיגריה שלו ארצה, ובזעם יוקד הוא תקע את האלה החשמלית בגבי ובירכיי שוב ושוב. הכאב שאין לשאתו גרם לזיעה קרה להתפרץ בכל גופי ואני פשוט ייבבתי בצורה מעוררת חמלה. בעודו תוקע בי את האלה הוא רעם: "זה מה שאת מקבלת כשאת לא מדברת! אני אגרום לך לצרוח ונראה כמה זמן תחזיקי מעמד!" שאר השוטרים שבחדר עמדו בצד, צחקו צחוק גס ואמרו: "איך זה שהאלוהים שלך לא בא להציל אותך?" הם גם אמרו הרבה דברי חילול השם. כשראיתי את פניהם השטניים, קראתי קריאה נואשת לאלוהים כדי שיעניק לי את האמונה והכח לעמוד בכאב ולמחות את החיוך מעל פני השטן. לאחר התפילה קפצתי את פי וסירבתי להשמיע קול נוסף, לא משנה כמה הם עינו אותי. הם חשמלו אותי ללא הרף. כשנגמרה הסוללה באלה חשמלית אחת, הם החליפוה באחרת והם עינו אותי עד כי דעתי היתה מטושטשת כליל והמוות נראה כעדיף על החיים. לא יכולתי להניע שריר וכשהם ראו שאיני זעה, הם חשבו שאיבדתי את הכרתי. הם שפכו עליי מים קרים כדי לעורר אותי ואז המשיכו לחשמל אותי. בכאבי חשבתי על דברי האל, שבהם נאמר כך: "החבורה הזו של שותפים לפשע^[1]! הם באים אל קרב בני התמותה כדי להתענג על הנאות ולעורר אי סדר. הפרעתם גורמת להפכפכות בעולם ומעוררת בהלה בלב האדם... הם אפילו רוצים לתפוס את השלטון על פני האדמה כעריצים. הם מסכלים את עבודתו של אלוהים כדי שהיא בקושי תוכל להתקדם, וכולאים את האדם כמו בתוך חומות של נחושת ופלדה. לאחר שהם עשו כל כך הרבה חטאים וגרמו לכל כך הרבה צרות, איך הם מצפים לדבר מלבד המתנה לייסורים? שדים ורוחות רעות משתוללים ללא רסן על פני האדמה והם סוגרים על רצונו ומאמציו הקפדניים של אלוהים והופכים אותם לבלתי חדירים. איזה חטא קטלני! איך ייתכן שאלוהים לא ידאג? איך ייתכן שאלוהים לא יתמלא בחמה? הם גורמים לעיכוב והתנגדות חמורים לעבודתו של אלוהים. הם מרדנים מדי! אפילו השדים האלה בכל מיני הגדלים הופכים ליהירים לאור הכוח של השטן העוצמתי יותר והם מתחילים לעשות גלים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודה והיווכחות (7)).

דבריו מאירי העיניים של אלוהים אפשרו לי לראות בבירור את פניו האמיתיים של הממשל הקומוניסטי הסיני. הוא שונא את האמת ואת אלוהים שנאה גמורה, והוא נבעת מכך שדברי האל הכול יכול יתפשטו למרחקים. כדי לשמר את שלטונו לעד, הוא עושה כל שביכולתו כדי למנוע את הפצת בשורת מלכות האל, והוא אינו בוחל באמצעים – הוא עוצר את נבחרי האל, מענה אותם ונוהג בהם בברוטליות. הממשל הקומוניסטי רודף אחרינו, המאמינים, ופוגע בנו פגיעה כה קשה כי הוא רוצה להשמיד את עבודת האל באחרית הימים. הממשל הקומוניסטי עושה זאת כי הוא מנסה למחות לחלוטין את האמונה הדתית מעל פני האדמה, למנוע מאנשים להאמין באלוהים וללכת בדרכו, ולהפוך את סין לאיזור אתיאיסטי – בכך תושג מטרתו המטורפת לשלוט לנצח בעם היושב בסין. למרות שהממשל הקומוניסטי מצהיר בפני העולם החיצון כי יש "חופש אמונה" וכי "אזרחי סין נהנים מזכויות כחוק", למעשה אלה הם רק שקרים גסים שנאמרים כדי לרמות, להטעות וללכוד אנשים – אלו הן מזימות שנועדו להסוות את התנהלותם המנוולת! הממשל הקומוניסטי נוהג בצורה מעוותת, בניגוד לחוקי שמיים, ומהותו היא מהותו של השטן, אויב האל! בדיוק באותו הרגע הייתי פשוט חייבת להגיע להחלטה שקטה: אסור לי לאפשר מצב שבו המחיר שאלוהים שילם בדאגתו הפרטנית יהיה לשווא; עליי להיות נחושה ובעלת מצפון. לא משנה אילו עינויים אכזריים יהיה עליי עדיין לעבור, תמיד אשא עדות למען אלוהים. בדיוק באותו הרגע גאתה בי תחושה אדירה של צדק, וחשתי שאלוהים נמצא לצדי ומעניק לי כח. לאחר מכן, לא משנה כמה חשמלו אותי השוטרים, לא חשתי כאב. שוב הייתי עדה למעשיו הפלאיים של האל; היתה בי מודעות עמוקה לנוכחותו של האל, שאלוהים היה זה שגונן עליי והשגיח עליי. השוטרים עינו אותי במשך ארבע שעות, אך בכל זאת לא השיגו ממני מידע כלשהו. היות שלא נותר להם מה לעשות, הם נאלצו לשחרר אותי מן ההליכון. לא נותר עוד גרם של כח בשום פינה בגופי, ואני צנחתי ארצה, אל הרצפה. שני שוטרים גררו אותי בחזרה לחדר החקירות והושיבו אותי בכיסא. הם אזקו את ידיי לצינור הסקה מרכזית. כשראיתי אותם כה מרוקנים מגאוותם, לא יכולתי שלא להביע תודות ושבחים לאלוהים: "האל הכול יכול! חוויתי את כל-יכולתך וריבונותך ואני רואה שכח החיים שבך יכול להביס את כל שאר הכוחות. תודה לאל!"

ביום הרביעי, חמישה שוטרים נכנסו לחדר החקירות. אחד מהם נשא אלה חשמלית וגרם לה להשמיע קולות פצפוץ חשמליים. ימים של עינויים ברוטליים מילאו אותי באימה למראה אלה שקורנת באור הכחול הנוראי הזה. שוטר שלא חקר אותי לפני כן נכנס וניצב מולי, דקר אותי באלה החשמלית ואמר: "אני שומע שאת אגוז קשה לפיצוח. היום אראה בדיוק כמה את קשוחה. אני לא מאמין שלא נוכל לטפל בך. את מתכוונת לדבר או שלא? אם לא, סופך יבוא היום!" עניתי כך: "אני לא יודעת כלום". דבריי הביכוהו עד כדי זעם, והוא גרר אותי בפראות מהכיסא אל הרצפה והחזיק בי שם. שוטר אחר דחף את האלה החשמלית כלפי מעלה, מתחת לחולצתי. בעודו מכה בגבי בהלם חשמלי, הוא צרח: "את תדברי או לא? אם לא, נהרוג אותך!" למול הברוטליות שלהם ומבטם הנתעב והחודרני, לא יכולתי שלא לגלוש לתחושת אימה. מיהרתי לקרוא לאלוהים: "האל הכול יכול! אנא הנחה אותי! אנא הענק לי אמונה וכח של אמת!" השוטרים המשיכו לחשמל אותי ואני לא הפסקתי לייבב. ההרגשה היתה שכל הדם שבגופי זורם אל ראשי, ומרוב כאב הייתי מכוסה כולי בזיעה וכמעט התעלפתי. כשהם ראו שאני בכל זאת לא אדבר, השוטרים החלו לקללני בזעמם. מעט מאוחר יותר, כשהייתי על סף אבדן ההכרה, הם גררו אותי בחזרה למעלה ואזקו אותי שוב אל הכיסא, ואז שניים מהם, איש איש בתורו, השגיחו עליי כדי לוודא שלא ארדם. בינתיים לא אכלתי, לא שתיתי ולא ישנתי כלל במשך ארבעה ימים ולילות. אם נוסיף לכך את העינויים האכזריים שהם הפעילו עליי, גופי הגיע למצב של חולשה מירבית. היה לי קר והייתי רעבה, והכאב שגרם הרעב יחד עם הקור המקפיא והכאב הפועם בגופי הפצוע – הרגשתי שחיי מתקרבים לקיצם. במצבי המוחלש ביותר, שורה מדברי האל עלתה בדעתי: "לֹא עַל־הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל־כָּל־מוֹצָא פִי־יהוה" (מתי ד' 4). כשחשבתי על כך הבנתי שרק דברי האל יהיו משענתי, ורק בזכותם אמשיך לחיות במצב כזה. הבנתי גם שזהו בדיוק המצב שאלוהים משתמש בו כדי להביא לידי שלמות את היווכחותי בהיבט הזה של האמת. ככל שהגיתי בכך עוד ועוד, מבלי משים שכחתי את כל הסבל שלי, את הרעב ואת הקור.

ביום החמישי, השוטרים ראו שאני עיקשת בשתיקתי והם החלו לאיים עליי ברשעות באמרם: "חכי עד שיגזרו את דינך. את תקבלי לפחות שבע שנים, אבל יש עוד סיכוי להימנע מכך אם תתחילי לדבר עכשיו!" אני נשאתי תפילה חרישית לאלוהים: "האל הכול יכול! שוטרי הממשל הקומוניסטי אומרים שהם יגזרו עליי שבע שנות מאסר, אך אני יודעת שהמילה האחרונה אינה שלהם שכן גורלי נתון בידיך. אלוהים! אני מעדיפה להיכלא לשארית ימיי ולהישאר בדרך הנכונה מאשר לבגוד בך אי פעם!" לאחר מכן השוטרים ניסו לפתותני לבגוד באלוהים כאשר הכניסו את בעלי חסר האמונה. כשבעלי ראה אותי עם אזיקים, עם חתכים ופציעות בכל גופי, הוא אמר לי בנימת אומללות: "אני ראיתי אזיקים רק בטלוויזיה. מעולם לא חשבתי שאראה אותם עלייך". כששמעתיו אומר זאת וראיתי את הבעתו הלומת הצער, מיהרתי לשאת תפילה לאלוהים, ממנו ביקשתי לגונן עליי כדי שלא אילכד ברשתו של השטן בשל רגשותיי כלפי משפחתי. לאחר שהתפללתי אמרתי ברוגע לבעלי: "אני מאמינה באלוהים, איני גונבת דבר ואיני שודדת אנשים. אני רק הולכת לאסיפות, קוראת את דברי האל ומנסה להיות אדם ישר כפי שאלוהים דורש. לא ביצעתי כל פשע, אך הם רוצים לגזור עליי מאסר". בעלי ענה: "אני אמצא לך עורך דין". כשהשוטרים ראו שבעלי אינו מנסה לגרום לי למסור מידע על הכנסייה ועל אחיי ואחיותיי, אלא מציע לשכור עבורי עורך דין – הם גררו אותו אל מחוץ לחדר. ידעתי שבכך אלוהים מגונן עליי, כי רגשותיי כלפי משפחתי הם עמוקים ביותר. אילו בעלי היה אומר דבר שעולה ממנו דאגה למצבי הפיסי, אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת להישאר חזקה. אלוהים הנחה אותי וגונן עליי, וזה מה שאפשר לי להתגבר על הפיתוי מהשטן.

השוטרים ראו שהם לא הצליחו ללכדני, ובהתפרצות זעם הם אמרו: "בעוד דקה ניתן לך זריקה שתשגע אותך. אחר כך נשחרר אותך, ואת אפילו לא תוכלי למות!" הדברים הכניסו אותי מייד לחרדה והאימה לפתה אותי שוב. חשבתי עד כמה אכזרי ומרושע הוא הממשל הקומוניסטי: ברגע שהם עוצרים אדם המכהן בתפקיד אחראי בכנסייה, אם הם אינם מצליחים לחלץ ממנו מידע על הכנסייה לאחר הכאות ועינויים אכזריים, הם מזריקים לו בכפייה סמים, משגעים אותו וגורמים לו לסכיזופרניה – היו אחים ואחיות שעברו רדיפה ועינויים אכזריים כאלה בידי הממשל הקומוניסטי. ליבי החל להלום בחזי עם המחשבה הזו, ותהיתי: "האם משרתי הממשל הקומוניסטי האלה באמת יענו אותי עד שאצא מדעתי ובסופו של דבר אנדוד אנה ואנה כמטורפת?" ככל שחשבתי על כך יותר כך גבר פחדי, ולא יכולתי למנוע מהזיעה הקרה לכסות את כל גופי. מיהרתי להתפלל ולקרוא לאלוהים: "האל הכול יכול! משרתי הממשל הקומוניסטי רוצים להזריק לי סמים כדי לשגעני, ואני חוששת שאהפוך למטורפת. אלוהים! אמנם אני יודעת שאני אמורה להעיד למענך, אך אני מרגישה כה חסרת ביטחון ומפוחדת עכשיו. אלוהים! אנא גונן על ליבי והענק לי אמונה אמיתית, כדי שאוכל להפקיד בידיך את חיי ואת מותי, ולהתמסר לתזמוריך ולהסדריך". בדיוק באותו הרגע עלו בדעתי דבריו של ישוע אדוננו: "אַל תִּפְחֲדוּ מִן הַהוֹרְגִים אֶת הַגּוּף שֶׁאֵין בִּיכָלְתָּם לַהֲרֺג אֶת הַנֶּפֶשׁ, אֶלָּא יִרְאוּ מִזֶּה אֲשֶׁר יָכוֹל לִגְרֺם הֵן לְאָבְדַן הַנֶּפֶשׁ וְהֵן לְאָבְדַן הַגּוּף בְּגֵיהִנּוֹם" (מתי י' 28). דברי אדוננו נסכו בי אמונה וכח. "כן", חשבתי. "השדים האלה יכולים אולי להרוג את גופי ולהטיל בו מומים – אך הם אינם יכולים להרוג את נפשי או להטיל בה מומים. ללא רשות מאלוהים, לא אשתגע אפילו אם הם אכן יזריקו לי את הסמים האלה". ואז חשבתי על דברי האל, שבהם נאמר: "כשבני האדם מוכנים להקריב את חייהם, כל הדברים הופכים לזוטות, ואף אחד לא יכול לנצל אותם. מה יכול להיות חשוב יותר מהחיים? לפיכך, השטן מאבד את היכולת לעשות דברים נוספים בבני האדם, ואין שום דבר שהוא יכול לעשות באדם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה, פרק 36). ככל שהגיתי בדברי האל, הפחד שחשתי בעמקי ישותי התפוגג לאיטו ושוב לא חשתי באימה הזו. התגבשה בי הנכונות להפקיד עצמי בידי האל ולהתמסר לריבונות האל בין אם אחיה או אמות, בין אם אהפוך למטורפת או לשוטה. בדיוק באותו הרגע אחד השוטרים הביא את המחט ואת הסם ואיים עליי באמרו: "את מוכנה לדבר או לא? אם לא תדברי, אזריק לך את זה!" ללא פחד כלשהו אמרתי לו: "עשה מה שאתה רוצה. מה שיקרה הוא באחריותך". כשהשוטר ראה שאיני מפחדת, הוא אמר באכזריות: "לך ותביא את המזרק עם נגיף האיידס! נזריק לה את זה". היות שבכל זאת לא הפגנתי פחד כלשהו, הוא חשק את שיניו בזעם ואמר: "כלבה שכמוך. את יותר קשוחה מליו הולן!" ואז הוא השליך את המחט על השולחן. חשתי התעלות. לאחר שראיתי כיצד דברי האל הנחו אותי וסייעו לי שוב להשפיל את השטן, לא יכולתי שלא להגיש תפילת הודיה לאלוהים. בסופו של דבר השוטרים הבינו שהם לא ישיגו ממני את המידע שרצו, ולכן הם עזבו את החדר במורת רוח.

לאחר שהם השתמשו בכל הקלפים שלהם ללא הועיל, השוטרים לא יכלו לעשות דבר, והם נאלצו לשלוח אותי לבית מעצר. ברגע שהגעתי לשם, שומרי הכלא הסיתו את שאר האסירות ואמרו: "היא מאמינה בברק ממזרח. תנו לה 'קבלת פנים חמה!' לפני שאפילו היתה לי הזדמנות להגיב, כמה מהאסירות הסתערו לעברי וגררו אותי לשירותים. לאחר שהפשיטוני מבגדיי הן שטפו אותי במי-קרח. כל דלי של מים קרים שנשפך עליי הרגיש כסלע המכה בגופי, מקפיא ומכאיב. נהיה לי כה קר עד כי רעדתי בכל גופי. כרעתי על הרצפה, אחזתי את ראשי בין ידיי וקראתי שוב ושוב לאלוהים בליבי. לאחר זמן-מה, אחת האסירות אמרה: "טוב, טוב, זה מספיק. אנחנו לא רוצים שהיא תחלה". האסירות שהענישו אותי חדלו ממעשיהן רק כששמעו את דברי האסירה ההיא. כשנודע לה שלא אכלתי דבר במשך חמישה ימים, בארוחת הערב היא נתנה לי חצי לחמניית-תירס מאודה. הבנתי היטב שבכך שאלוהים גורם לאסירה הזו לעזור לי, הוא מגלה התחשבות בחולשתי. ראיתי שאלוהים נמצא עמי תמיד, ומקרב ליבי הודיתי לאלוהים על רחמיו וישועתו.

בבית המעצר התגוררתי יחד עם אסירות אחרות מכל הסוגים. כל אחת משלוש הארוחות שקיבלנו היתה מורכבת מחתיכת לחם תירס מאודה ושתי רצועות לפת במלח – או קערת מרק כרוב שבה צפו חרקים וכמעט לא היה כרוב. פעם בשבוע קיבלנו ארוחה ובה חיטה בגריסה דקה – אך עדיין היה מדובר בלחמניה מאודה אחת, בגודל של אגרוף – הארוחה כלל לא מילאה אותי. בכל יום היה עלינו לדקלם את הכללים בכלא, ומלבד זאת קיבלנו מכסות עבודה – נדרשנו ליצור פריטים במלאכת יד בכמות בלתי אפשרית. היות שידיי נפגעו מהאזיקים ההדוקים וממכות החשמל שגרמו לי לאבד כליל את התחושה בהן – ומלבד זאת, פריטי מלאכת היד היו כה קטנים עד כי לא יכולתי לאחוז בהם, לא הייתי מסוגלת להשלים את מכסות העבודה שהוטלו עליי. פעם אחת, היות שלא השלמתי את העבודה, השומרים בכלא הורו לאסירות האחרות לפקח עליי כל הלילה ולמנוע ממני להירדם. לעתים קרובות הוענשתי גם בכך שהוטלה עליי חובת שמירה, כזקיפה, ואז הורשיתי לישון רק ארבע שעות בלילה. באותה תקופה שוטרי הממשל הקומוניסטי המשיכו לתחקר אותי שוב ושוב. הם אפילו הטילו על בני לכתוב לי מכתב, וניסו כך לגרום לי בתחבולות לבגוד באלוהים. אך היות שאלוהים גונן עליי והנחה אותי, הצלחתי לראות מבעד למזימותיו הערמומיות של השטן ולשאת עדות שוב ושוב. למרות שהשוטרים לא הצליחו להשיג שום ראיה מפלילה, הם האשימו אותי ב"הפרעה לסדר הציבורי" וגזרו עליי שלוש שנים של חינוך מחדש באמצעות עבודת פרך.

ב-25 בדצמבר 2005, עונשי רוצה במלואו והשתחררתי. לאחר שחוויתי את המאבק הזה בין צדק לרשע, למרות שסבלתי הן בגופי והן בנפשי הבנתי הרבה אמיתות וראיתי בבירור את מהותה השטנית, המתנגדת-לאל, של הממשלה הקומוניסטית בסין. זכיתי גם ברמה מסוימת של הבנה אמיתית של כל-יכולתו, ריבונותו, פלאיותו וחכמתו של אלוהים, וחוויתי באמת את אהבתו של אלוהים כלפיי, ואת ישועתו. בעוד השדים הללו מענים ורודפים אותי, דברי האל האירו את עיניי והנחו אותי כאשר הייתי זקוקה להם, ובכך קיבלתי את הנחישות ואת האומץ ללחום בשטן עד הסוף המר. כאשר השטן ניסה להפעיל כל מיני מזימות ערמומיות כדי לפתותני לבגוד באלוהים – אלוהים היה זה שהשתמש בדבריו בעוד מועד כדי להזהירני ולהנחותני, וכדי להסיר את האבק מעיניי הרוחניות כדי שאוכל לראות מבעד למזימותיו של השטן ולעמוד איתן בעדותי; כאשר השדים האלה הפעילו עליי עינויים נוראיים עד כי המוות נראה כאפשרות עדיפה וחיי היו תלויים בחוט השערה, דברי האל הפכו למסד להישרדותי. דבריו העניקו לי אמונה וכח עצומים ואפשרו לי להיחלץ מלפיתתו של המוות. כל הדברים האלו אפשרו לי לראות באמת את מהותו היפה ונדיבת-הלב של אלוהים – רק אלוהים אוהב ביותר את האנושות. לעומתו הממשל הקומוניסטי הסיני, אותה חבורה של השטן ושדיו, יכולה רק להשחית, לפגוע ולטרוף אנשים! היום, כאשר המתקפות על כנסיית האל הכול יכול מצד הממשל הקומוניסטי בסין נעשות יותר ויותר פראיות, אני נחושה בדעתי לנטוש את השד הזקן הזה, הממשל הקומוניסטי הסיני, למסור את ליבי לאלוהים ולעשות כל שביכולתי כדי לחתור אל האמת ולשאוף לאהוב את האל. אפיץ את בשורת מלכות האלוהים ואחזיר לאלוהים את כל אלה שמאמינים בכנות לאלוהים, המייחלים לאמת ואשר הוטעו בצורה כה עמוקה ע"י הממשל הקומוניסטי בסין – ובכך אוכל לגמול לאלוהים על שהעניק לי את חסד ישועתו!

הערות שוליים:

1. "שותפים לפשע" שייכים לאותו סוג שלו שייכת "כנופיית בריונים"

א. בטקסט המקורי נכתב "זהו סמל של חוסר היכולת."