פרק 9

מכיוון שאתה נמנה עם בני ביתי ומכיוון שאתה נאמן במלכותי, כל מעשיך חייבים לעמוד באמות המידה שאני דורש. אני לא מבקש שתהיה ענן דואה באוויר ותו לא, אלא שתהיה שלג מבהיק, ושתחונן במהותו, ויתרה מזאת, שתחונן בערכו. זאת משום שבאתי מארץ הקודש, שלא כמו הלוטוס, שיש לו רק שם ולא מהות, משום שהוא בא מהרפש ולא מארץ הקודש. הזמן שבו שמיים חדשים ירדו ארצה וארץ חדשה תיתלה מעל הרקיע הוא גם בדיוק הזמן שבו אעבוד באופן רשמי בקרב בני האדם. מי מבין בני האדם מכיר אותי? מי חזה ברגע בואי? מי ראה שלא רק שיש לי שם, אלא שמעבר לכך, אני ניחן במהות? אני מוחה את העננים הלבנים בידי ומשקיף מקרוב ברקיע. בחלל, אין דבר שלא סידרתי, ומתחת לחלל, איש לא תורם את מאמצו הזעיר להגשמת היוזמה האדירה שלי. אני לא מציב דרישות קשות לבני האדם על פני האדמה מפני שתמיד הייתי האל המעשי ומפני שאני האל הכול יכול, שברא את האדם ומכיר אותו היטב. האל הכול יכול רואה את כל בני האדם. איך ייתכן שאפילו בני האדם בפינות הנידחות ביותר עלי אדמות נמנעים ממבטה הבוחן של רוחי? על אף שהאדם "מכיר" את רוחי, הוא עדיין פוגע ברוחי. דבריי חושפים את פרצופם המכוער של כל בני האדם, כמו גם את המחשבות העמוקות ביותר של כל בני האדם, וגורמים לאורי להבהיר את יושבי העולם וליפול תחת מבטי הבוחן. אולם אף על פי שהאדם נופל, לבו אינו מעז להתרחק ממני. מבין הברואים, מי אינו מתחיל לאהוב אותי כתוצאה ממעשיי? מי אינו עורג אליי כתוצאה מדבריי? מי אינו מפתח רגשות שייכות כתוצאה מאהבתי? ההשחתה מצד השטן היא הסיבה היחידה שהאדם אינו מסוגל להגיע למצב שאני דורש. אפילו אמות המידה הנמוכות ביותר שאני דורש מדאיגות את האדם, וקל וחומר כיום, בתקופה זו שבה השטן משתולל ונוהג בעריצות מטורפת, או בזמן שבו השטן רומס את האדם כל כך עד שכל גופו של האדם מכוסה בטינופת. מתי חוסר יכולתו של האדם לדאוג ללבי כתוצאה מקלקלתו לא גרם לי לצער? יכול להיות שאני מרחם על השטן? יכול להיות שאני טועה באהבתי? כשהאדם ממרה את פי, לבי בוכה בסתר; כשהאדם מתנגדים אליי, אני מייסר אותו; כשאני מושיע את האדם ומקים אותו לתחייה, אני מאכיל אותו בדאגה רבה; כשהאדם נשמע לי, לבי קל עליי ואני מיד מרגיש בשינויים עצומים בשמיים ובארץ ובכל צבאם. כשהאדם מהלל אותי, איך אוכל שלא ליהנות מזה? כשהאדם רואה אותי ונופלים בנחלתי, איך אוכל שלא להיות מלא כבוד? האם ייתכן שאני לא מושל בכל מה שהאדם עושה ומקיים את כל מה שהאדם עושה? כשאינני מכוון את בני האדם, הם בטלים ושלווים, ומאחורי גבי. יתר על כן, מאחורי גבי, הם עוסקים באותם עיסוקים מלוכלכים "ראויים לשבח". האם אתה חושב שהבשר והדם שאני לובש אינם יודעים דבר על מעשיך, התנהגותך ודבריך? שנים רבות סבלתי את הרוח והגשם, וכך גם חוויתי את המרירות של העולם האנושי, אולם במחשבה מעמיקה יותר, שום כמות של סבל אינה יכולה לגרום לאנושות העשויה בשר ודם להתייאש ממני. קל וחומר שאין כל מתיקות שיכולה לגרום לאנושות העשויה בשר ודם להפוך לקרירה ומדוכדכת או לזלזל בי. האם אהבתם אליי באמת מוגבלת להיעדר סבל או להיעדר מתיקות?

כיום אני מתגלם כבשר ודם והתחלתי באופן רשמי לבצע את העבודה שעליי לעשות, אך על אף שהאדם פוחד מקול רוחי, הוא לא נשמע למהותה של רוחי. אין צורך לפרט כמה קשה לאדם להכיר אותי כבשר ודם באמצעות דבריי. כפי שאמרתי קודם לכן, דרישותיי לא מחמירות ואתם לא צריכים להכיר אותי לגמרי (משום שהאדם לוקה בחסר. זה מצבו הטבעי ותכונות נרכשות לא יכולות לכפר על כך). עליכם רק להכיר את כל מה שאני עושה ואומר בדמותי כבשר ודם. מאחר שדרישותיי לא מחמירות, אני מקווה שתוכלו להכיר אותי ושתוכלו להשיג זאת. עליכם להיפטר מהפגמים שלכם בעולם המטונף הזה, לחתור להתקדם ב"משפחת הקיסרים" הנחשלת הזו, ואסור לכם לוותר לעצמכם. אסור לכם להקל על עצמכם כלל: עליכם להקדיש זמן רב ומאמץ רב כדי לדעת את מה שאני מביע כל יום, והכרה אפילו של משפט אחד שאמרתי שווה חיים שלמים של ניסיון. הדברים שאני אומר לא מעורפלים ומופשטים, והם לא מילים נבובות. בני אדם רבים מקווים לזכות בדבריי, אך אני לא מתייחס אליהם; בני אדם רבים כמהים לשפע שלי, אך אני לא מעניק להם דבר; בני אדם רבים רוצים לראות את פניי, אך תמיד הסתרתי אותם; בני אדם רבים מקשיבים ברוב קשב לקולי, אך אני עוצם את עיניי ומושך את ראשי לאחור, וכיסופיהם לא נוגעים ללבי; בני אדם רבים פוחדים מקולי, אך דבריי תמיד במתקפה; בני אדם רבים חוששים לראות את פניי, אך אני בכוונה מופיע להכות בהם. האדם מעולם לא ראה את פניי באמת ומעולם לא שמע את קולי באמת, זאת משום שהוא אינו מכיר אותי באמת. אפילו שאני מכה אותו, ואפילו שהוא עוזב אותי, אפילו שאני מייסר אותו, הוא עדיין לא יודע אם כל מה שהוא עושים הוא כלבבי, והוא עדיין לא יודע למי לבי נגלה. מאז בריאת העולם ועד היום, איש מעולם לא הכיר אותי באמת או ראה אותי באמת, ואף על פי שאני מתגלם כבשר ודם כיום, אתם בכל זאת לא מכירים אותי. האין זו עובדה? האם אי-פעם ראיתם אפילו שמץ ממעשיי וטבעי כבשר ודם?

בשמיים אני שוכב, ומתחת לשמיים אני מוצא מנוחה. יש לי מקום לגור בו, ויש לי זמן שבו אני מדגים את כוחותיי. לולא הייתי על פני האדמה, לולא הסתתרתי בבשר ודם מסתיר את עצמי בתוך הבשר ולולא הייתי צנוע ונסתר, השמיים והארץ היו כבר משתנים מזמן, הלא כן? כבר הייתי משתמש בכם, בני עמי, הלא כן? אולם יש חוכמה במעשיי, ואף על פי שאני לגמרי מודע להונאתו של האדם, אני לא מושפע ממנו, אלא מוצא תחליף. חוכמתי במישור הרוחני היא בלתי נדלית, ואילו חוכמתי כבשר ודם היא נצחית. זה בדיוק הזמן שבו מעשיי מתבהרים, הלא כן? סלחתי לאדם וחננתי אותו פעמים רבות עד היום, בעידן המלכות. האם אני באמת יכול להשתהות עוד? על אף שריחמתי יחסית על האדם השברירי, ברגע שעבודתי תושלם, האם עדיין אוכל להסתבך בביצוע עבודה ישנה? האם אוכל ביודעין להרשות לשטן להאשים? כל מה שאני צריך שהאדם יעשה הוא לקבל את המציאות של דבריי ואת הפירוש המקורי של דבריי. על אף שדבריי פשוטים, הם מורכבים במהותם, מפני שאתם קטנים מדי ונעשיתם יותר מדי קהי חושים. כשאני מגלה את תעלומותיי באופן ישיר ומבהיר את תוכניתי כבשר ודם, אינכם שמים לב לכך. אתם מקשיבים לצלילים אבל אינכם מבינים את הפירוש. אני מלא עצב. על אף שאני מתגלם כבשר ודם, אינני יכול לעשות את עבודת הכהונה כבשר ודם.

מי מכיר את מעשיי כבשר ודם מתוך דבריי ופעולותיי? כשאני מגלה את תעלומותיי בכתב, או אומר אותן בקול רם, כל בני האדם מוכים בהלם ועוצמים את עיניהם בדממה. מדוע האדם לא יכול לתפוס את מה שאני? מדוע הוא לא יכול להבין אותם? מדוע הוא עיוור למעשיי? מי מסוגל לראות אותי ולעולם לא לשכוח? מי מסוגל לשמוע את קולי ולא לתת לו לחלוף על ידו? מי יכול לחוש ברצוני ולְרַצות את לבי? אני חי ונע בקרב בני האדם, חוויתי את חייהם, ועל אף שהרגשתי שכל דבר טוב לאחר שבראתי אותו עבור האדם, אני לא שמח לחיות בקרב בני האדם, ואני לא עולץ מאושרו של האדם. אני לא מתעב ודוחה את האדם, אך אני גם לא רגשני כלפיו, משום שבני האדם אינם מכירים אותי, הם מתקשים לראות את פניי בחשיכה ומתקשים לשמוע את קולי בתוך ההמולה, והם אינם מסוגלים להבין את דבריי. על כן, באופן שטחי, כל מה שאתם עושים הוא מתוך ציות לי, אך בלבכם אתם עדיין ממרים את פי. אפשר לומר שאופייה הישן של כל האנושות כולה הוא כזה. מי יוצא מן הכלל? מי אינו אחד ממושאי הייסור שלי? אולם מי לא חי בחסד סובלנותי? אילו הייתי משמיד את האנושות כולה בחרון אפי, מה הייתה החשיבות לכך שבראתי את השמיים והארץ? פעם הזהרתי בני אדם רבים, והוכחתי בני אדם רבים ושפטתי בני אדם רבים בגלוי – האין זה טוב בהרבה מהשמדת האדם באופן ישיר? אני לא מתכוון להמית את האדם, אלא לגרום לו להכיר את כל מעשיי במהלך משפטי. כשתעלו מבור התהום, כלומר, כשתשתחררו ממשפטי, עניינכם האישי ותוכניותיכם ייעלמו כולם, וכל בני האדם יישאפו לְרַצות אותי. ובכך אשיג את מטרתי, הלא כן?

1 במרץ, 1992

קודם: פרק 8

הבא: פרק 10

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה