פרק 25

הזמן חולף וכהרף עין בא היום הזה. על פי הכוונתה של רוחי, כל בני האדם חיים לאורי, ואיש אינו חושב עוד על העבר או מתייחס ליום האתמול. מי לא חי והתקיים אי-פעם בהווה? מי לא בילה ימים וחודשים נפלאים במלכות? מי לא חי תחת השמש? על אף שהמלכות ירדה אל בני האדם, איש לא חווה באמת את חומה – האדם מביט בה רק מבחוץ, בלי להבין את מהותה. במהלך התגבשות מלכותי, מי לא עולץ בגללה? האם המדינות על פני האדמה יכולות באמת להימלט? האם התנין הגדול האדום כאש באמת מסוגל להימלט בזכות ערמומיותו? הצווים המנהליים שלי מוכרזים בכל רחבי תבל, מחילים את סמכותי בקרב כל בני האדם ומשפיעים ברחבי היקום. אף על פי כן, האדם מעולם לא ידע זאת באמת. הרגע שבו הצווים המנהליים שלי ייחשפו לתבל יהיה גם הרגע שבו אהיה על סף השלמת עבודתי על פני האדמה. כשאמשול ואחזיק בסמכות בקרב כל בני האדם וכשהם יכירו בי כאלוהים האחד עצמו, מלכותי תרד ארצה לגמרי. כיום, לכל בני האדם יש התחלה חדשה בנתיב חדש. הם התחילו חיים חדשים, אך איש מעולם לא חווה באמת חיים בארץ הדומים לחיים בשמיים. האם אתם באמת חיים לאורי? האם אתם באמת חיים תחת דבריי? מי לא חושב על סיכוייו העתידיים? מי לא מודאג מגורלו שלו? מי לא נאבק בים של סבל? מי לא מייחל להשתחרר? האם הברכות של המלכות באות בתמורה לעבודתו הקשה של האדם על פני האדמה? האם ייתכן שכל רצונותיו של האדם יתגשמו בדיוק כפי שהוא רוצה? פעם הצגתי לאדם את המראה היפה של המלכות, אך הוא רק נעץ בה מבט תאב בצע ואיש לא שאף באמת להיכנס אליה. פעם "דיווחתי" לאדם על המצב האמיתי על פני האדמה, אך הוא רק הקשיב ולא הפנה את לבו אל הדברים שיצאו מפי. פעם סיפרתי לאדם על המצב בשמיים, אך הוא התייחס אל דבריי כאל מעשיות נפלאות ולא קיבל באמת את מה שפי תיאר. כיום, תמונות של המלכות זוכות למבטים חטופים באדם, אך האם מישהו אי-פעם "חצה הרים וגבעות" בחיפוש אחריה? אילולא דחקתי באדם, הוא לא היה מתעורר עדיין מחלומותיו. האם הוא באמת כה מוקסם מחייו על פני האדמה? האם באמת אין בלבו ציפיות גבוהות יותר?

בני האדם שהועדתי להיות בני עמי מסוגלים להקדיש לי את עצמם ולחיות איתי בהרמוניה. בעיניי, הם יקרי ערך והם זוהרים באהבה כלפיי במלכותי. מתוך בני האדם של ימינו, מי עומד בתנאים כאלה? מי מסוגל לעמוד ברף של דרישותיי? האם דרישותיי באמת מקשות על האדם? האם אני בכוונה גורם לו לעשות טעויות? אני נוהג בכל בני האדם במידת הרחמים ונותן להם יחס מועדף. יחד עם זאת, זה המצב רק ביחס לבני עמי בסין. אינני ממעיט בערככם וגם אינני מביט בכם בחשדנות, אלא אני מעשי ומציאותי ביחס אליכם. באופן בלתי נמנע, בני האדם נתקלים במשוכות בחייהם, בין אם במשפחתם או בעולם הרחב. אולם מי גרם למצוקה שלהם? האדם אינו מסוגל להכיר אותי. הוא מבין במידת מה את המראה החיצוני שלי, אך הוא אינו מכיר את המהות שלי. הוא אינו מכיר את הרכיבים של המזון שהוא אוכל. מי מסוגל לתפוס את לבי במדויק? מי מסוגל להבין באמת את רצוני בנוכחותי? כשאני יורד ארצה, העולם מכוסה בחשכה והאדם "ישן שינה עמוקה." אני הולך בכל המקומות וכל מה שאני רואה קרוע ומרופט וקשה מנשוא להביט בו. נדמה שהאדם מוכן רק ליהנות ושאין לו רצון לשים לב ל"דברים מהעולם החיצון." ללא ידיעתם של כל בני האדם, אני סוקר את כל פני האדמה, אך אינני רואה שום מקום שוקק חיים. תכף ומיד, אני מקרין את האור והחום ומביט בפני האדמה מהרקיע השלישי. אף על פי שהאור מכה בקרקע והחום מתפשט בה, נדמה שרק האור והחום שמחים – הם לא מעוררים דבר באדם, המתענג בנוחות. כשאני רואה זאת, אני מיד מעניק לאדם את ה"מטה" שהכנתי. כשהמטה מכה, האור והחום מתפזרים בהדרגה ופני האדמה הופכים מיד לשוממים וחשוכים, ועקב החשכה, האדם מנצל את ההזדמנות להמשיך ליהנות. האדם חש במידת מה את בואו של המטה שלי, אך הוא אינו מגיב, והוא ממשיך ליהנות מ"ברכותיו על פני האדמה". לאחר מכן, פי מכריז על הייסורים של כל בני האדם, ובני אדם מכל רחבי תבל נצלבים במהופך. כשהייסורים באים, האדם מזדעזע מהרעש של ההרים מתמוטטים ושל פני האדמה נקרעים לגזרים. לאחר מכן, הוא מתעורר בחרדה, מוכה הלם ומבועת והוא רוצה לברוח, אבל כבר מאוחר מדי. כשאני מטיל את ייסוריי, המלכות שלי יורדת ארצה וכל הארצות מתנפצות לרסיסים ונעלמות ללא זכר ואינן מותירות דבר מאחור.

בכל יום אני מביט בפני התבל, ובכל יום אני עושה את עבודתי החדשה בקרב בני האדם. עם זאת, כל בני האדם מאבדים את עצמם בעבודתם ואיש אינו שם לב לדינמיקה של עבודתי או מבחין במצבם של הדברים שמחוץ לו. נדמה שבני אדם חיים בשמיים חדשים ובארץ חדשה שהם יצרו במו ידם ושהם אינם רוצים שאף אחד אחר יתערב בכך. הם כולם עוסקים בעבודה של הנאה ומתפעלים מעצמם בעת ביצוע "אימוני כושר." האם באמת אין לאדם מקום בלבו השמור לי? האם באמת אינני מסוגל להיות שליטו של לב האדם? האם רוחו של האדם באמת עזבה אותו? מי אי-פעם הרהר עמוקות בדברים שיוצאים מפי? מי אי-פעם הבין את רצון לבי? האם דבר אחר באמת השתלט על לבו של האדם? פעמים רבות קראתי אל האדם, אך האם מישהו אי-פעם חש חמלה? האם מישהו אי-פעם הפגין אנושיות? בני האדם אומנם חיים כבשר ודם, אך אין להם אנושיות. האם האדם נולד בממלכת החיות? או שהוא נולד בשמיים ויש בו אלוהיות? אני מציב לאדם את דרישותיי, אך נדמה שהוא אינו מבין את דבריי, כאילו אני מפלצת בלתי נגישה וזרה לו. פעמים כה רבות התאכזבתי מהאדם, פעמים כה רבות התמלאתי זעם משום הביצועים הגרועים שלו, ופעמים כה רבות חשתי מצוקה משום חולשתו. מדוע אינני מסוגל לעורר את הרגש הרוחני בלבו של האדם? מדוע אינני מסוגל לעורר אהבה בלבו של האדם? מדוע האדם אינו מוכן להתייחס אליי כאל בבת עינו? האם לבו של האדם אינו שלו? האם משהו אחר השתלט על רוחו? מדוע האדם מיילל בלי הפסק? מדוע הוא אומלל? מדוע הוא מתעלם מקיומי בצערו? הייתכן שדקרתי אותו? הייתכן שזנחתי אותו במכוון?

בעיניי, האדם הוא המושל בכול. נתתי לו סמכות לא מועטה והרשיתי לו לנהל את כל הדברים על פני האדמה – את העשב על ההרים, את בעלי החיים ביערות ואת הדגים במים. אולם במקום לשמוח מכך, האדם אחוז חרדה. כל חייו הם סבל אחד גדול, וחיפזון, ושעשוע כתוספת לריקנות, ובכל חייו אין המצאות ויצירות חדשות כלל. איש אינו מסוגל להשתחרר מהחיים הנבובים האלה, איש מעולם לא מצא משמעות בחייו, ואיש לא חווה מעולם חיים אמיתיים. על אף שבני האדם כיום חיים כולם תחת אורי הזוהר, הם אינם יודעים דבר על החיים בשמיים. אם לא אהיה רחום כלפי האדם ולא אושיע את האנושות. כל בני האדם הגיעו לחינם, חייהם על פני האדמה חסרי משמעות, והם גם יעזבו לחינם, בלי שיהיה להם במה להתגאות. בני האדם מכל דת, מכל מגזר בחברה, מכל אומה ומכל כת מודעים כולם לריקנות על פני האדמה, והם כולם מחפשים אותי ומחכים לשובי – אך מי יהיה מסוגל להכיר אותי בבואי? אני יצרתי את כל הדברים, אני בראתי את האנושות, וכיום ירדתי להיות בקרב בני האדם. עם זאת, האדם מכה אותי ומתנקם בי. האם העבודה שאני עושה על האדם לא מועילה לו כלל? האם באמת אינני מסוגל לְרַצות את האדם? מדוע האדם דוחה אותי? מדוע האדם קר ואדיש כלפיי? מדוע פני האדמה מכוסים בגוויות? האם זה באמת מצב העולם שבראתי לאדם? מדוע הענקתי לאדם שפע שאין שני לו, אך בתמורה הוא בא אליי בידיים ריקות? מדוע האדם אינו אוהב אותי באמת? מדוע הוא לעולם לא מתייצב בפניי? האם כל דבריי היו באמת לחינם? האם דבריי נעלמו כפי שמים מבריחים חום? מדוע האדם אינו מוכן לשתף איתי פעולה? האם בואו של יומי הוא באמת רגע מותו של אדם? האם באמת ייתכן שאשמיד את האדם כשמלכותי תיווסד? מדוע איש מעולם לא תפס את כוונותיי במהלך כל תוכנית הניהול שלי? מדוע האדם מתעב אותי ודוחה אותי במקום להוקיר את האמירות שלי? אינני מגנה אף אחד, אלא רק גורם לכל בני האדם לשוב אל השלווה ולעשות חשבון נפש.

27 במרץ, 1992

קודם: שימחו, בני האדם!

הבא: פרק 26

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה