מהי המשמעות של חתירה אל האמת (10)

בהתכנסות האחרונה שלנו, שיתפנו וניתחנו את האמרה על התנהגות מוסרית "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי". ובכן האם יש לכם הבנה אמיתית של האמרות השונות על התנהגות מוסרית בתרבות המסורתית? כיצד האמרות הללו על התנהגות מוסרית שונות מן האמת? האם אתם יכולים לאשר שהאמרות האלו על התנהגות מוסרית הן באופן עקרוני לא האמת, ושהן בהחלט לא יכולות לתפוס את מקומה של האמת? (כן). מה מראה היכולת שלכם לאשר זאת? (שיש לי איזושהי יכולת להבחין מהן באמת האמרות האלו בתרבות המסורתית. בעבר, לא הבנתי שהדברים האלו היו בליבי. רק לאחר השיתופים והניתוחים האחדים מצדו של האל הבנתי שהייתי תחת השפעת הדברים האלו לכל אורך הדרך, ושתמיד ראיתי את האנשים ואת הדברים על בסיס התרבות המסורתית. אני גם רואה שהאמרות האלו על התרבות המסורתית באמת מנוגדות לאמת, ושכולן דברים שמשחיתים אנשים). לאחר שאישרתם זאת, ראשית יש לכם מידה של הבחנה ביחס לדברים הללו של התרבות המסורתית. לא רק שיש לכם ידע תפיסתי, אלא שאתם גם מסוגלים להבחין בתמצית של הדברים הללו מנקודת מבט תאורטית. שנית, אתם כבר לא מושפעים על ידי דברים בתרבות המסורתית, ואתם יכולים לסלק את ההשפעות, את המגבלה ואת הכבלים של הדברים האלו מליבכם ומדעתכם. במיוחד כשאתם רואים דברים שונים או מתמודדים עם בעיות שונות, אתם כבר לא מושפעים ומוגבלים על ידי הרעיונות וההשקפות הללו. באופן כללי, באמצעות שיתוף, זכיתם במידה של הבחנה ביחס לרעיונות ולהשקפות האלו בתרבות המסורתית. זאת התוצאה שהושגה מתוך הבנת האמת. הדברים האלו מהתרבות המסורתית הם אמרות חלולות שנשמעות נעימות ומלאות בפילוסופיות שטניות, במיוחד האמרות על התנהגות מוסרית, "יש לגמול בהוקרה על טובה שהתקבלה", "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקרו את החסרונות שלהם" ו"הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי". הם משפיעים, מגבילים וכובלים בני אדם כל העת באמצעות המחשבות שלהם, ואינם ממלאים תפקיד פרואקטיבי וחיובי בהתנהגות המוסרית של אנשים. על אף שיש לכם כעת מעט הבחנה, קשה לשרש לחלוטין את השפעתם של הדברים האלו מעומק ליבכם. עליכם לצייד את עצמכם באמת ובחוויה בהתאמה עם דברי האל במשך פרק זמן מסוים. רק אז תוכלו לראות בבירור אחת ולתמיד כמה הדברים הצבועים הללו מזיקים באורח עמוק, לא נכונים ומופרכים, ורק אז תהיה אפשרות לפתור את הבעיה מהשורש. אילו רציתם להתכחש למחשבות ולרעיונות השגויים האלו ולהיפטר מההשפעה, ההגבלה והכבלים שלהם, רק על ידי הבנה של כמה דוקטרינות, היה קשה מאוד להשיג את הדבר. כעת, כשאתם מסוגלים במידה מסוימת להבחין מהן באמת האמרות האלו על התנהגות מוסרית, יש לכם לפחות מידה של הבנה, והתקדמתם במידת-מה בחשיבתכם. השאר תלוי באופן שבו אדם מחפש את האמת ובאופן שבו הוא רואה את האנשים והדברים בהתאמה עם דבר האל, ואיך הוא חווה את העתיד.

לאחר השיתופים והניתוחים האלו של אמרות על התנהגות מוסרית בתרבות המסורתית, האם אתם מסוגלים לראות בבירור את התמצית של האמרות האלו? אם אתם באמת מסוגלים לראות בבירור, הרי שאתם יכולים לקבוע שהאמרות האלו מהתרבות המסורתית אינן האמת, והן גם לא יכולות לבוא במקום האמת. דבר זה, לכל הפחות, הוא ודאי, ורוב האנשים כבר אימתו זאת בליבם באמצעות שיתוף. אם כך, כיצד יש להבין את התמצית של האמרות השונות על התנהגות מוסרית? אם אינך ניגש לסוגייה הזאת בהתאמה עם דברי האל והאמת, הרי שאין להבחין בה ולהבין אותה. בלי קשר לכמה האמרות הללו על התנהגות מוסרית בתרבות המסורתית נאצלות וחיוביות על הנייר, האם הן באמת הקריטריונים למעשים ולהתנהגות של אנשים, או עקרונות להתנהלות? (לא). הן לא עקרונות או קריטריונים להתנהלות. אם כך, מה הן בדיוק? על ידי ניתוח התמצית של כל אמרה על התנהגות מוסרית, האם אתם יכולים להסיק מסקנה מה הן בדיוק האמת והתמצית של האמרות האלו על התנהגות מוסרית שהופיעו בקרב האנשים? האם מעולם לא חשבתם על השאלה הזאת? אם נניח בצד את המטרות של אותם הוגים ואנשי מוסר לכאורה, שמחניפים ומבקשים לשאת חן בעיני המעמדות השולטים ורק שמחים לשרת אותם, הבה ננתח את הדבר מנקודת המבט של האנושיות הרגילה. היות שהאמרות האלו על התנהגות מוסרית אינן האמת, שלא לדבר על כך שהן אינן יכולות לבוא במקום האמת, הן חייבות להיות מטעות. הן בהחלט לא דברים חיוביים – זה לכל הפחות ודאי. אם, בדרך הזאת, תוכלו לזהות אותן בתור מה שהן, הדבר מוכיח שהשגתם מידה מסוימת של הבנה של האמת בליבכם, ושכבר יש לכם מעט הבחנה. האמרות האלו על התנהגות מוסרית אינן דברים חיוביים, והן גם אינן קריטריונים למעשים ולהתנהגות של אנשים, ועוד פחות מכך עקרונות להתנהלות של אנשים שיש לקיימם, כך שמשהו בהן לא בסדר. האם שווה לרדת לעומק העניין הזה? (כן). אם רק תביטו ב"התנהגות מוסרית" ותחשבו שהאמרות האלו הן השקפות נכונות ודברים חיוביים, הרי שאתם טועים ותיפלו ברשתן ותולכו שולל. דבר צבוע לעולם לא יוכל להיות חיובי. באשר למופעים ולמעשים השונים של התנהגות מוסרית, יש להבחין האם הם נעשים בכנות ומן הלב או לא. אם הם נעשים באי-רצון, מתוך העמדת פנים או כדי להשיג מטרה מסוימת, הרי שיש בעיה עם מעשים ומופעים כאלו. האם אתם יכולים להבחין מהן באמת האמרות האלו על התנהגות מוסרית? מי יכול לומר לי? (השטן משתמש באמרות על התנהגות מוסרית כדי להוליך שולל ולהשחית אנשים, והוא גורם להם להישמע לאמרות הללו וליישם אותן כדי להשיג את המטרות: לגרום להם לסגוד לשטן וללכת אחריו, ולהרחיק אותם מן האל. זאת אחת הטכניקות והשיטות של השטן כדי להשחית אנשים). זאת לא התמצית של האמרות על התנהגות מוסרית. זאת המטרה שהשטן משיג על ידי כך שהוא משתמש באמרות כאלו כדי להוליך אנשים שולל. ראשית, עליהם לדעת בבירור שכל סוג של אמרה על אודות התנהגות מוסרית אינה האמת, קל וחומר שהיא אינה יכולה לבוא במקום האמת. הן אפילו לא דברים חיוביים. אם כך, מה הן בדיוק? אפשר לומר בוודאות שהאמרות האלו על התנהגות מוסרית הן Sברי כפירה מופרכים שבאמצעותם השטן מוליך אנשים שולל. הן כשלעצמן אינן מציאות-האמת שצריכה להיות לאנשים, והן גם לא דברים חיוביים שהאנושיות הרגילה צריכה לממש. האמרות הללו על התנהגות מוסרית הן זיופים, העמדות פנים, מעשי הונאה ותכסיסים – הן התנהגויות שקריות ומקורן כלל אינו במצפון ובהיגיון של האדם או במחשבתו הרגילה. לכן, כל האמרות של התרבות המסורתית בנוגע להתנהגות מוסרית הן מגוחכות, הן דברי כפירה אבסורדיים ומגוחכים ודברים שקריים. באמצעות שיתופים ספורים אלה, האמרות שהשטן מעמיד על התנהגות מוסרית הוקעו בעת הזאת, בשלמותן, עד מוות. אם הן אינן אפילו דברים חיוביים, כיצד יתכן שאנשים מסוגלים לקבל אותן? כיצד אנשים יכולים לחיות על פי הרעיונות וההשקפות האלו? הסיבה היא שהאמרות הללו על התנהגות מוסרית תואמות כל כך לתפיסות ולדמיונות של אנשים. הן מעוררות הערצה והסכמה, כך שאנשים מקבלים את האמרות הללו על התנהגות מוסרית לתוך ליבם, ועל אף שהם אינם יכולים ליישם אותן, בתןך-תוכם, הם מאמצים אותן וסוגדים להן בהנאה. וכך, השטן משתמש באמרות שונות על התנהגות מוסרית כדי להוליך שולל אנשים, לשלוט בליבם ובהתנהגותם, שכן בליבם אנשים סוגדים לכל מיני אמרות על התנהגות מוסרית ויש להם אמונה עיוורת בהן, וכולם היו רוצים להשתמש בטענות האלו כדי לעורר יותר כבוד, אצילות ונעימוּת, ובכך להשיג את מטרתם, שהיא שיעריכו אותם מאוד וישבחו אותם. בקצרה, כל האמרות הללו על התנהגות מוסרית מבקשות שכאשר אנשים עושים דבר מסוג מסוים, הם יפגינו איזושהי התנהגות או איכות אנושית בתחום של התנהגות מוסרית. ההתנהגויות והמעלות האנושיות הללו נראות אציליות למדי, וסוגדים להן, כך שכל האנשים בליבם שואפים אליהן במידה רבה מאוד. אך מה שהם לא לקחו בחשבון הוא, שהאמרות הללו על התנהגות מוסרית אינן כלל העקרונות להתנהלות שאדם רגיל צריך לקיים; במקום זאת, הן מגוון של התנהגויות צבועות שאדם עשוי להפגין. הן סטיות מן הסטנדרטים של המצפון וההיגיון, התרחקות מן הרצון של האנושיות הרגילה. השטן משתמש באמרות שקריות, אמרות שהן העמדת פנים, על התנהגות מוסרית כדי להוליך אנשים שולל, כדי לגרום להם לסגוד לו ולאותם צבועים, שהנם חכמים לכאורה, ובכך לגרום לאנשים לראות את האנושיות הרגילה ואת הקריטריונים להתנהלות אנושית כדברים שגרתיים, פשוטים ואפילו שפלים. אנשים בזים לדברים האלו וחושבים שהם ראויים לכל גנאי. הסיבה לכך היא שהאמרות על התנהגות מוסרית שהשטן אימץ הן כל כך נעימות למראה וכל כך תואמות לתפיסות ולדמיונות של האדם. אך העובדה היא, ששום אמרה על התנהגות מוסרית, תהיה אשר תהיה, אינה עיקרון שעל אנשים לקיים בהתנהלותם ובמגעיהם עם העולם. הרהרו על העניין – האין זה כך? במהותן, אמרות על התנהגות מוסרית הן בסך הכול דרישות מאנשים לחיות באורח שטחי חיים מכובדים יותר, חיים אציליים, אשר יאפשרו לאחרים לסגוד להם או לשבח אותם, במקום לזלזל בהם. מהותן של האמרות האלו מראה שהן בסך הכול דרישות מאנשים להראות התנהגות מוסרית טובה ובכך לכסות ולהגביל את השאיפות ואת הרצונות הראוותניים של האנושיות המושחתת, תוך הסוואת מהות טבעו הרעה והמבחילה של האדם, ושל כל הגילויים של הצביונות המושחתים למיניהם. הן נועדו לשפר את אישיותו של אדם באמצעות התנהגות טובה ונוהגים טובים ברמה השטחית, לשפר את תדמיתו בעיני אחרים ואת ההערכה כלפיו מצדו של העולם הרחב. הנקודות האלו מראות שעניינן של אמרות על התנהגות מוסרית הוא לכסות על המחשבות הפנימיות של אדם, על השקפותיו, מטרותיו וכוונותיו, על ארשת פניו המבחילה ועל מהות טבעו באמצעות התנהגות שטחית ונוהגים שטחיים. האם אפשר לכסות בהצלחה על הדברים הללו? האם הניסיון לכסות עליהם לא יגרום להם להיות יותר גלויים לעין? אך לשטן לא אכפת מזה. מטרתו היא לכסות על ארשת פניה המבחילה של האנושיות המושחתת, לכסות על האמת ביחס לשחיתותו של האדם. אם כן, השטן גורם לאנשים לאמץ ביטויים התנהגותיים של התנהגות מוסרית כדי להסוות את עצמם, כלומר הוא משתמש בכללים ובהתנהגויות של ההתנהגות המוסרית כדי לארוז יפה את חזותו של האדם, תוך שהוא משפר את תכונותיו האנושיות של האדם ואת אישיותו כדי שהאדם יוכל לגרום לאחרים להעריך ולשבח אותו. באופן בסיסי, האמרות הללו על התנהגות מוסרית קובעות האם אדם הוא אצילי או שפל על יסוד הביטויים ההתנהגותיים והסטנדרטים המוסריים שלו. למשל, מדידת היותו של אדם מסוים אלטרואיסט תלויה בכך שהוא מראה שהוא מקריב את האינטרסים שלו עצמו למען אחרים. אם הוא מראה זאת כהלכה, מסווה את עצמו היטב, וגורם לעצמו להיראות ראוי להערכה באורח מיוחד, הרי שהאדם הזה יוערך כבעל יושרה וכבוד, כאדם בעל סטנדרטים מוסריים גבוהים במיוחד בעיני אחרים, והמדינה תעניק לו לוחית הוקרה על כך שהוא מופת למוסריות שאחרים צריכים ללמוד ממנו, לסגוד לו ולחקות אותו. אם כך, כיצד צריכים אנשים להעריך האם אישה היא טובה או מרושעת? הם צריכים לעשות זאת על ידי כך שיבחנו אם ההתנהגויות השונות שהאישה מפגינה במסגרת קהילתה תואמות את האמירה: "אישה צריכה להיות חסודה, אדיבה, עדינה ומוסרית". אם היא תואמת לכך בכל היבט על ידי היותה בעלת מידות טובות, נעימה וצנועה, ועל ידי כך שהיא מפגינה כבוד שאין למעלה ממנו כלפי הקשישים, מתפשרת ברצון מתוך התחשבות לטובת האינטרס הכללי, מגלה סבלנות רבה ומסוגלת לעמוד בקשיים, בלי לנטור לאנשים או להתווכח עם אחרים, ועל ידי כך שהיא מכבדת את החותן והחותנת שלה ומטפלת היטב בבעלה ובילדיה, לעולם לא חושבת על עצמה ולעולם לא מבקשת לעצמה כל תמורה, וגם לא נהנית מהנאות הבשר וכן הלאה, הרי שהיא אכן אישה בעלת מידות טובות, נעימה, אדיבה ומוסרית. אנשים משתמשים בהתנהגויות החיצוניות האלו כדי להעריך את ההתנהגות המוסרית של נשים. אין זה מדויק ואין זה מציאותי למדוד את ערכו של אדם, את מידת היותו טוב או רע על פי הנוהגים השטחיים שלו והתנהגותו השטחית. גם השמעת קביעות כאלו גם היא דבר שקרי, מטעה ומופרך. זאת הבעיה המהותית שנחשפת אצל אנשים ביחס לאמרות על התנהגות מוסרית.

לאור ההיבטים השונים שהוזכרו לעיל, האם האמרות האלו על התנהגות מוסרית בתרבות המסורתית הן באמת עקרונות להתנהלות? (לא). הן אינן עונות כלל על הצרכים של האנושיות הרגילה, שכן הן נוגדות אותה לחלוטין. מה שהן מספקות למין האנושי אינו עקרונות להתנהלות וגם לא עקרונות למעשים ולהתנהגות של אנשים. להפך, הן דורשות מאנשים להסוות את עצמם, לכסות את עצמם, להתנהל ולפעול בדרך מסוימת בפני אחרים כדי שיזכו להערכה רבה ולשבח, לא במטרה לגרום לאנשים להבין כיצד להתנהל נכון, או את הדרך הנכונה להתנהל, אלא כדי לגרום לאנשים לחיות באורח שיתאים יותר לתפיסות ולדמיונות של אחרים, ולזכות בשבח ובהכרה מצדם של אחרים. זה כלל אינו מה שהאל דורש, דהיינו, שאנשים יתנהלו ויפעלו בהתאמה עם עקרונות-האמת, בלי שיהיה להם אכפת מה אנשים חושבים, אלא תוך שהם מתמקדים בהשגת אישורו של האל. עניינן של אמירות על התנהגות מוסרית הוא יותר דרישה מאנשים להיות הגונים ואציליים בהתנהגותם, בנוהגיהם ובמראית העין שהם מקרינים – אפילו אם זאת תחפושת – ולא פתרון בעיות הקשורות במחשבות ובהשקפות של אנשים, או במהות טבעם. במילים אחרות, הדרישות שאמרות על התנהגות מוסרית בתרבות המסורתית מטילות על אנשים אינן מבוססות על התמצית של האנשים, ועוד פחות מכך הן מביאות בחשבון את התחום בר ההשגה של המצפון וההיגיון. בה בעת, הן נוגדות את העובדה האובייקטיבית שלאנשים יש צביונות מושחתים ושהם כולם אנוכיים וראויים לבוז, והן מאלצות אנשים לעשות כך ואחרת בכל הנוגע להתנהגות ולנוהגים שלהם. לכן, בלי קשר לפרספקטיבה שממנה הן מטילות דרישות על אנשים, הן אינן יכולות, באופן יסודי, לשחרר אנשים מהכבלים והמגבלות של צביונות מושחתים, והן גם לא יכולות לפתור את בעיית תמציתם של אנשים, במלים אחרות הן אינן יכולות לפתור את הבעיות הקשורות לצביונות המושחתים של אנשים. בשל כך, הן אינן יכולות לשנות את העקרונות והכיוון של התנהלותם של אנשים, והן גם אינן יכולות לגרום לאנשים להבין כיצד להתנהל, כיצד להתייחס לאחרים או כיצד לטפל ביחסים בין-אישיים מהיבט חיובי. אם לדבר מנקודת מבט אחרת, אמרות על התנהגות מוסרית הן בסך הכול סוג של כלל ומגבלה התנהגותית שניתנים לאנשים. על אף שלמראית עין הן נראות טובות למדי, האמרות הללו משפיעות באורח לא מודע על החשיבה ועל ההשקפות של אנשים, ומגבילות וכובלות אותם, כך שהתוצאה היא שאנשים אינם יכולים לגלות את העקרונות הנכונים ונתיב להתנהלות ופעולה. בהקשר הזה, כל מה שאנשים יכולים לעשות הוא לקבל באי-רצון את השפעתם של הרעיונות וההשקפות של התרבות המסורתית, ותחת השפעתם של הרעיונות וההשקפות המופרכים הללו הם מאבדים באורח לא מודע עקרונות, מטרות וכיוון של התנהלות. הדבר גורם לבני אדם מושחתים לשקוע באפלה ולאבד את האור, כך שכל מה שהם יכולים לעשות הוא לרדוף אחר תהילה ורווח אישי על ידי הסתמכות על זיוף, העמדת פנים ותכסיסים. למשל, כשאתה רואה אדם שזקוק לעזרה, אתה חושב מיד: "התנהלות ראויה משמעה להתענג על מתן עזרה לאחרים. זה עיקרון בסיסי וסטנדרט מוסרי להתנהלות של אנשים", וכך אתה תעזור לאותו אדם באורח לא מודע. לאחר שתעזור לו, תרגיש שכיוון שהתנהלת באופן הזה אתה אדם אצילי ויש לך מידה קטנה של אנושיות, ואתה אפילו תשבח את עצמך באורח לא מודע כאדם אצילי, אדם בעל אופי אצילי, אדם בעל כבוד ואופי, וכמובן אדם הראוי לכבוד. אם אינך עוזר לו, אתה חושב: "אבוי, איני אדם טוב. כל אימת שאני נתקל באדם הזקוק לעזרה ואני חושב להושיט לו יד, אני תמיד לוקח בחשבון את האינטרסים שלי. אני אדם אנוכי כל כך!" אתה תשתמש באורח לא מודע בהשקפה האידאולוגית "להתענג על מתן עזרה לאחרים" כדי למדוד את עצמך, להגביל את עצמך ולהעריך מה נכון ומה לא נכון. כשלא תוכל ליישם בפועל את האמרה הזאת, אתה תבוז לעצמך או תביט בעצמך בזלזול, ותרגיש מעט לא בנוח. אתה תשלח מבטי הערצה והערכה לאלו שיכולים להפיק הנאה מעזרה לזולת, ותרגיש שהם אציליים יותר ממך, מכובדים יותר ממך, שיש להם יותר אופי מאשר לך. יחד עם זאת, כשמדובר בסוגיות כאלה, הדרישות של האל שונות. הדרישות של האל הן שתישמע לדבריו ולעקרונות האמת. ביחס להתנהגות מוסרית, כיצד על אנשים ליישם בפועל? על ידי קיום השקפות מוסריות ותרבותיות מסורתיות, או על ידי קיום דברי האל? הכול ניצבים בפני הבחירה הזאת. האם ברורים לך כעת עקרונות האמת שהאל מלמד אנשים? האם אתה מבין אותם? עד כמה אתה מיטיב לקיים אותם? כשאתה מקיים אותם, אילו מחשבות והשקפות משפיעות עליך ומציבות בפניך מכשול, ואילו צביונות מושחתים נחשפים? עליך להרהר על עצמך באופן הזה. כמה בדיוק מן התמצית של אמרות על התנהגות מוסרית בתרבות המסורתית אתה יכול לראות בבירור בליבך? האם לתרבות המסורתית יש עדיין מקום בליבך? כל אלו הן בעיות שאנשים חייבים לפתור. כשהצביונות המושחתים שלך נפתרים, ואתה מסוגל להתמסר לאמת ולקיים את דברי האל באורח מוחלט וללא פשרות, מה שאתה מיישם בפועל תואם באורח מוחלט לעקרונות-האמת. אתה לא תהיה עוד מוגבל על ידי צביונות מושחתים, או כבול על ידי רעיונות והשקפות מוסריים בתרבות המסורתית, ותהיה מסוגל ליישם בפועל באורח מדויק את דברי האל ולפעול בהתאמה עם עקרונות-האמת. אלו העקרונות שצריכים להנחות את התנהלותם ופעולותיהם של מאמינים. כשתהיה מסוגל ליישם בפועל בהתאמה עם דברי האל, לקיים את דברי האל וליישם בפועל בהתאמה עם עקרונות-האמת, לא רק שתהיה אדם בעל התנהגות מוסרית טובה, אלא גם אדם שיכול ללכת בדרכו של האל. כשאתה מיישם בפועל את העקרונות ואת האמת באשר להתנהלות, לא רק שיש לך סטנדרטים של התנהגות מוסרית, אלא שיש בהתנהלותך גם עקרונות-אמת. האם יש הבדל בין קיום עקרונות-האמת וקיום הקריטריונים של התנהגות מוסרית? (כן). במה הם שונים? קיום הדרישות להתנהגות מוסרית הוא נוהג וגילוי התנהגותי בלבד, בעוד שיישום בפועל בהתאמה לעקרונות-האמת נראה גם הוא מן החוץ כיישום, אבל היישום הזה מקיים את עקרונות-האמת. מנקודת המבט הזאת, קיום עקרונות-האמת מתייחס להתנהלות ולנתיב שאנשים הולכים בו. משמעות הדבר היא שאם אתה מיישם בפועל את האמת ומקיים את עקרונות-האמת בדברי האל, זאת הליכה בנתיב הנכון, בעוד שקיום הדרישות להתנהגות מוסרית בתרבות המסורתית הוא בסך-הכול הפגנה של התנהגות, בדיוק כמו קיום כללים. הוא אינו מערב את עקרונות-האמת, והוא גם לא מתייחס לנתיב שאנשים הולכים בו. האם אתה מבין את מה שאני אומר? (כן). הנה דוגמה. למשל, האמרה על התנהגות מוסרית "הקריבו את האינטרסים שלכם למען אחרים" דורשת מאנשים "להיפטר מהאני הנחות יותר ולממש את האני הגדול יותר", בכל עת ובכל מצב. בקרב כופרים, זה סגנון שמכונה להיות אצילי מבחינת האופי ואיתן מבחינת היושרה. "להיפטר מהאני הנחות יותר ולממש את האני הגדול יותר" – איזו רטוריקה גרנדיוזית! חבל שהיא רק נשמעת כמו סגנון שהוא אצילי מבחינת האופי ואיתן מבחינת היושרה, אך אין זה עקרון-אמת שאנשים צריכים לקיים בהתנהלותם. העובדה היא שהמטרה הסופית של האמרה הזאת "להיפטר מהאני הנחות יותר ולממש את האני הגדול יותר" ושל הרצון לגרום לאנשים להקריב את האינטרסים שלהם למען אחרים, היא למעשה להבטיח שאחרים ישרתו אותם. מנקודת המבט של המטרות והכוונות של אנשים, האמרה הזאת מדיפה ריח של פילוסופיות שטניות ויש בה איכות של כוונה לעשות עסקאות. מתוך כך, האם אתה יכול לקבוע אם יש עקרונות-אמת באמרה "להיפטר מהאני הנחות יותר ולממש את האני הגדול יותר"? בהחלט אין! זה כלל אינו עיקרון להתנהלות, זו אינה אלא פילוסופיה שטנית גרידא, כי המטרה בכך שאנשים ייפטרו מהאני הנחות יותר שלהם היא לממש את האני הגדול יותר שלהם. בלי קשר האם נוהג כזה הוא אצילי או וולגרי, הוא בסך-הכול כלל שכובל אנשים. הוא נראה הגיוני, אבל במהותו הוא מופרך ואבסורדי. בלי קשר למה שקורה לך, הוא רק דורש מאנשים להקריב את האינטרסים שלהם למען אחרים. לא משנה אם אתה מוכן או לא, אם אתה יכול לעשות זאת או לא, ובכל סביבה שהיא, הוא רק דורש ממך להקריב את האינטרסים שלך למען אחרים. אם אינך מסוגל "להיפטר מן האני הנחות יותר", הרי שהמשפט "לממש את האני הגדול יותר" נמצא שם כדי לפתות אותך, כך שאפילו אם אינך מסוגל להקריב את האינטרסים שלך למען אחרים, אבל עדיין אינך רוצה לוותר על זה. אנשים מתפתים על ידי המחשבה "לממש את האני הגדול יותר". בנסיבות כאלה, קשה לבחור. אם כך, האם להקריב את האינטרסים של האדם למען אחרים הוא עיקרון להתנהלות? האם הוא יכול להשיג תוצאות חיוביות? כל אדם מסווה את עצמו היטב, ומראה את האצילות, הכבוד והאופי העילאיים ביותר, אך מה התוצאה בסוף? אפשר רק לומר שלא יצא מכך ולא כלום, כיוון שלעשות כן רק ישיג את הערכתם של אנשים אחרים, אבל לא ישיג את אישורו של הבורא. כיצד זה קרה? האם זה מה שנוצר מכך שהכול מקיימים אמרות על התנהגות מוסרית בתרבות המסורתית והולכים אחר פילוסופיות שטניות? אם כולם יקבלו את דברי האל, יקבלו רעיונות והשקפות נכונות, וידבקו בעקרונות-האמת, ויחתרו אל הכיוון בחיים שהאל מדריך ללכת בו, הרי שיהיה קל לאנשים ללכת בנתיב הנכון בחיים. האם מוטב ליישם בפועל את הדרך הזאת מאשר להקריב את האינטרסים שלך למען אחרים? יישום בפועל בדרך הזאת הוא קיום עקרונות-האמת וחיים באור בהתאמה לדברי האל, במקום נהייה בעקבות השטן בנתיב הצביעות. רק על ידי נטישת הפילוסופיות השטניות וכן נטישת כל הרעיונות השונים שמובעים באמרות על התנהגות מוסרית בתרבות המסורתית, ועל ידי קבלת האמת וחיים בהתאמה עם דברי האל, אתה יכול לממש צלם אנוש אמיתי ולזכות באישורו של האל.

על בסיס מה ששיתפנו לעיל, האם הגעתם למסקנות כלשהן בנוגע לתמצית של אמרות על התנהלות מוסרית? כל האמרות השונות האלה על התנהלות מוסרית הן בסך הכול תקנות ומוסכמות שמגבילות את המחשבות של אנשים, את השקפותיהם ואת התנהגותם החיצונית. הן כלל אינן עקרונות או קריטריונים להתנהלות, והן לא עקרונות שאנשים צריכים לקיים כשהם נתקלים בכל מיני אנשים, עניינים ודברים. אם כך, אילו עקרונות אנשים צריכים לקיים? האם לא כדאי שנשתף על כך? יש אנשים שאומרים: "מה ההבדל בין עקרונות-האמת שאנשים צריכים לקיים והתקנות והמוסכמות של האמרות האלו על התנהלות מוסרית?" אמרו לי, האם יש איזשהו הבדל? (כן). באיזה מובן יש הבדל? אמרות על התנהלות מוסרית הן בסך הכול תקנות ומוסכמות שמגבילות את המחשבות, ההשקפות וההתנהגויות של אנשים. ביחס לכל העניינים השונים שקורים לאנשים, הן הטילו על אנשים דרישות שמגבילות את ההתנהגות שלהם וכובלות את ידיהם ורגליהם, וגורמות להם לעשות כך ואחרת, במקום לתת להם לחפש את העקרונות הנכונים ואת הדרכים הנכונות לטפל באנשים, בעניינים ובדברים השונים. עקרונות-האמת, לעומת זאת, שונים. הדרישות רבות הפנים שדברי האל מטילים על אנשים אינם כללים, תקנות או מוסכמות, ועוד פחות מכך הן אמרות למיניהן שמגבילות את המחשבה וההתנהגות של אנשים. במקום זאת, הן אומרות לאנשים את עקרונות-האמת שאנשים צריכים להבין ולקיים בכל מיני סביבות וכל אימת שמשהו קורה להם. אם כך, מה הם בדיוק העקרונות הללו? מדוע אני אומר שרק דברי האל הם האמת, או עקרונות-האמת? כיוון שאפשר להשיג את כל הדרישות השונות שדברי האל מטילים על אנשים על ידי אנושיות רגילה, שכן הם דורשים מאנשים לא להיות מושפעים ומוגבלים על ידי התחושות, הרצונות, השאיפות והצביונות המושחתים שלהם כל אימת שמשהו קורה להם, אלא ליישם בפועל בהתאמה עם דברי האל ועקרונות-האמת, וזהו עיקרון שאנשים מסוגלים לקיים. עקרונות-האמת של דברי האל מצביעים על הכיוון הנכון ועל המטרה שאנשים צריכים לקיים, והם גם הנתיב שאנשים צריכים ללכת בו. לא רק שהעקרונות של דברי האל מאפשרים למצפון ולהיגיון של אנשים להמשיך לתפקד באופן רגיל, אלא שהם גם מוסיפים באורח טבעי את עקרונות-האמת ליסוד שהוא המצפון וההיגיון של אנשים. אלו הסטנדרטים של האמת שאנשים בעלי מצפון והיגיון יכולים להתעלות אליהם ולעמוד בהם. כשאנשים מקיימים את העקרונות האלו של דברי האל, מה שהם זוכים לו אינו שיפור של המוסריות והיושרה שלהם, וגם לא הגנה על כבודם האנושי. במקום זה, הם עולים על הנתיב הנכון בחיים. כשאדם מציית לעקרונות-האמת האלו של דברי האל, לא רק שיש לו מצפון והיגיון של אדם רגיל, אלא שעל יסוד העובדה שיש לו מצפון והיגיון, הוא מגיע לכלל הבנה של עקרונות-אמת רבים יותר באשר לאופן שבו עליו להתנהל. אם לומר זאת בפשטות, הוא מגיע לכלל הבנה של עקרונות ההתנהלות, לידיעה באילו עקרונות-אמת עליו להשתמש כשהוא מתייחס אל אנשים ואל דברים וכשהוא מתנהל ופועל, והוא כבר לא נשלט או מושפע על ידי התחושות, הרצונות, השאיפות והצביונות המושחתים שלו. כך, הוא מממש באורח שלם את הצלם של אדם רגיל. עקרונות-האמת האלו שהועמדו על ידי האל פותרים באורח בסיסי את הבעיה של צביונות מושחתים השולטים באנשים ומונעים מהם מלהיחלץ מן החטא, כך שאנשים לא חיים עוד בחיים הישנים, כשהם נשלטים על ידי תחושות, רצונות, שאיפות וצביונות מושחתים. ומה תופס את המקום של כל זה? הקריטריונים של דברי האל ועקרונות-האמת, שהופכים לחייו של אדם. באופן כללי, ברגע שאנשים מתחילים לקיים את עקרונות-האמת שהמין האנושי צריך לקיים, הם לא חיים עוד בתוך צרות הבשר למיניהן. אם לומר זאת ביתר דיוק, אנשים לא חיים עוד תחת הולכת השולל, התרמית והשליטה של השטן. ובאופן ספציפי יותר, הם לא חיים עוד תחת הכבלים והשליטה של אינספור הרעיונות וההשקפות והפילוסופיות להתנהלות בעולם שהשטן משריש באנשים. במקום זה, הם חיים לא רק עם כבוד ויושרה, אלא גם בחירות ועם מראית עין של אנשים, שהיא הצלם האמיתי של יצירי בריאה תחת ריבונותו של הבורא. זה ההבדל המהותי בין דברי האל והאמת של האל, והאמרות על התנהלות מוסרית בתרבות המסורתית.

הנושא של השיתוף של היום הוא עמוק במידה מסוימת. לאחר שתקשיבו לו, עליכם להגות בו זמן-מה, להפנים אותו, ולראות האם אתם תופסים את מה שנאמר. על בסיס השיתוף הזה, האם הבנתם באורח מלא את ההבדל בין אמירות על התנהלות מוסרית ובין האמת? אמרו לי במונחים הפשוטים ביותר: מה היא התמצית של אמרות על התנהלות מוסרית? (אמרות על התנהלות מוסרית הן בסך הכול תקנות ומוסכמות שמגבילות את המחשבות וההתנהגויות של אנשים, הן לא עקרונות או קריטריונים להתנהלות). היטב אמרתם. בתרבות המסורתית יש סיפור על קונג רונג שמוותר על האגסים הגדולים יותר.[א] מה אתם חושבים: האם כל מי שאינו יכול להיות כמו קונג רונג אינו אדם טוב? אנשים נהגו לחשוב שכל מי שיכול להיות כמו קונג רונג הוא אציל באופיו ואיתן ביושרתו, ומקריב את האינטרסים שלו למען אחרים – אדם טוב. האם קונג רונג מהסיפור ההיסטורי הזה הוא מופת שהכול הלכו בדרכו? האם יש לדמות מקום מסוים בליבם של אנשים? (כן). לא שמו, אלא מחשבותיו ונוהגיו, המוסריות וההתנהגות שלו, הם שתופסים מקום בליבם של אנשים. אנשים מעריכים נוהגים כאלו ומאשרים אותם, ובתוכם הם מעריצים את ההתנהלות המוסרית של קונג רונג. לכן, אם אתה רואה מישהו שאינו מסוגל להקריב את האינטרסים שלו למען אחרים, מישהו שהוא לא סוג האדם שיוותר על האגסים הגדולים יותר כפי שעשה קונג רונג, בתוכך תהיה מורת רוח כלפיו ודעתך עליו לא תהיה טובה. אם כך, האם מורת הרוח שלך ודעתך הלא טובה מוצדקות? הן חייבות להיות מבוססות על משהו. בראש ובראשונה אתה חושב: "קונג רונג היה כל כך צעיר ועם זאת הוא היה מסוגל לוותר על האגסים הגדולים יותר, בעוד שאתה בוגר לגמרי ואתה עדיין כל כך אנוכי", ובתוכך יש לך דעה לא טובה על האדם הזה. אם כך, האם דעתך הלא טובה ומורת הרוח שלך מבוססות על הסיפור על קונג רונג שוויתר על האגסים הגדולים יותר? (כן). האם זה צודק להעריך אנשים על הבסיס הזה? (לא). מדוע אין זה צודק? כי הבסיס שלך להערכה של אנשים ודברים אינו נכון, וכיוון שנקודת המוצא שלך שגויה לחלוטין. נקודת המוצא היא להשתמש בעובדה שקונג רונג ויתר על האגסים הגדולים יותר כסטנדרט למדידה של אנשים ודברים, אך הגישה ושיטת המדידה הזו – שגויות. באיזה אופן הן שגויות? הן שגויות שכן אתה מאמין שהרעיון מאחורי הסיפור של קונג רונג הוא נכון, ואתה מתייחס אליו כאל נקודת השקפה אידאולוגית חיובית שעל פיה יש לאמוד אנשים ודברים. כשאתה מודד באופן הזה, התוצאה שאתה מקבל היא שהרוב המכריע של האנשים אינם אנשים טובים. האם תוצאות המדידה הזאת מדויקות? (לא, הן אינן מדויקות). מדוע אין הן מדויקות? כיוון שהסטנדרט שלך למדידה שגוי. אם אתה משתמש בשיטות ובעקרונות שהאל נתן, כיצד יש למדוד אדם כזה? על ידי כך שנבחן אם האדם הזה תומך באינטרסים של בית האל, האם הוא לצד האל, האם יש לו לב ירא-אל והאם הוא מחפש את עקרון-האמת במה שהוא עושה: רק מדידה המבוססת על ההיבטים האלו היא מדויקת ביותר. אם, כל אימת שמשהו קורה לאדם הזה, הוא מתפלל, מחפש ודן בכך עם כולם – גם אם לעתים הוא אינו מסוגל להיות אלטרואיסטי והוא קצת אנוכי בדברים קטנים – אם מה שהוא עושה נאות באופן בסיסי כשמודדים זאת לעומת ההיבטים הנדרשים על ידי האל, הרי שזה אדם שיכול לקבל את האמת, אדם צודק. אז על מה מבוססת המסקנה הזאת? (היא מבוססת על דברי האל ודרישותיו). אם כך, האם המסקנה הזאת מדויקת? היא הרבה יותר מדויקת מאשר אילו מדדת אותה תוך שימוש בנקודת המבט האידאולוגית של קונג רונג המוותר על האגסים הגדולים יותר. נקודת המבט האידאולוגית של הסיפור על קונג רונג מודדת את ההתנהגות והנוהגים הזמניים של אנשים, אך מה שהאל דורש מאנשים למדוד הוא את התמצית של האדם הזה, וכן מה היא בדיוק גישתו של האדם לאמת ולדרישות של האל. הדבר שאתה משתמש עבורו באמרות על התנהלות מוסרית הוא מדידת התנהגותו הרגעית של אדם, או המעשים או הגילויים הרגעיים במהלך מקרה אחד. אם תשתמש בהם כדי למדוד את התכונות המהותיות של אדם, זה לא יהיה מדויק, כי מדידת התכונות המהותיות של אדם תוך שימוש באמרות על התנהלות מוסרית משמעו למדוד אותן תוך שימוש בעקרונות הלא נכונים, והתוצאה שתגיע אליה לא תהיה מדויקת. ההבדל טמון לא בהתנהגויות החיצוניות שלו, אלא במהות הטבע שלו. לכן, זה לא נכון באופן מהותי למדוד אנשים תוך שימוש באמרות על התנהלות מוסרית. רק המדידה של אנשים תוך שימוש בעקרונות-האמת היא מדויקת. האם אתה מבין את מה שאני אומר?

מהות האמרות על התנהגות מוסרית היא שיש תקנות ומוסכמות שמגבילות את ההתנהגות והמחשבות של אנשים. במידה מסוימת, הן מרסנות ושולטות במחשבה של אנשים, ומגבילות חלק מהביטויים הנכונים של המחשבות ושל הדרישות הרגילות של אנושיות רגילה. כמובן, אפשר גם לומר שבמידה מסוימת, הן מפירות חלק מחוקי ההישרדות של האנושיות הרגילה, וגם מונעות מאנשים רגילים את הצרכים והזכויות האנושיים שלהם. למשל, האמרה הקלאסית "אישה צריכה להיות חסודה, אדיבה, עדינה ומוסרית" מתערבת בכוח ומשמידה את זכויות האדם של נשים. איזה תפקיד הדבר גורם לנשים למלא בחברה האנושית בכללותה? הן ממלאות את התפקיד של להיות משועבדות. האם אין זה כך? (כן). מנקודת המבט הזאת, התקנות והמוסכמות של האמרות האלו על התנהלות מוסרית השמידו מחשבות אנושיות, שללו את הצרכים השונים של האנושיות הרגילה, ובה בעת תחמו את הביטוי של בני אדם של המחשבות השונות של אנושיות רגילה. האמרות האלו על התנהלות מוסרית לא נוצרות באופן מהותי על בסיס הצרכים של אנשים רגילים, וגם לא על בסיס הסטנדרטים שאנשים רגילים יכולים לעמוד בהם, אלא כולן נוצרות על בסיס הדמיונות, השאיפות והרצונות של אנשים. האמרות האלו על התנהלות מוסרית לא רק מגבילות ותוחמות את המחשבות של אנשים, ומגבילות את התנהגותם של אנשים, אלא גם גורמות לאנשים לסגוד ולרדוף אחר אותם דברים שהם שקריים ודמיוניים. אך אנשים אינם יכולים להשיג אותם, כך שכל מה שהם יכולים לעשות הוא להשתמש בהעמדת פנים כדי לטייח ולכסות את עצמם, על מנת שיוכלו לחיות חיים הגונים ואציליים, חיים שנראים מכובדים ביותר. אך העובדה היא שלחיות תחת הרעיונות וההשקפות האלו של התנהלות מוסרית משמעו שהמחשבות של המין האנושי מעוותות ותחומות, ושאנשים חיים בצורה לא רגילה, באורח סוטה, תחת שליטתם של הרעיונות וההשקפות המופרכים האלו, הלא כן? (כן). אנשים לא רוצים לחיות כך, והם לא רוצים לעשות את זה, אבל הם לא מסוגלים להשתחרר מן המגבלות של הכבלים האידאולוגיים הללו. כל מה שהם יכולים לעשות זה לחיות באי-רצון ושלא מרצונם תחת ההשפעה והתיחום של הרעיונות וההשקפות הללו. בה בעת, בשל הלחץ של דעת הקהל והרעיונות וההשקפות הללו שבליבם, אין להם ברירה אלא למשוך את קיומם השפל בעולם הזה, בעודם עוטים מסכות של צביעות בזו אחר זו. זאת התוצאה של אמרות על התנהלות מוסרית מבחינת המין האנושי. האם הבנתם זאת? (כן). ככל שאנחנו אנחנו משתפים ומנתחים את האמרות האלו על התנהלות מוסרית, כך אנשים רואים אותן ביתר בהירות, ומרגישים יותר שהאמרות השונות האלה בתרבות המסורתית אינן דברים חיוביים. הן מוליכות שולל בני אדם ומזיקות להם מזה אלפי שנים, עד כדי כך שאפילו לאחר שאנשים שומעים את דברי האל ומגיעים להבנת האמת, הם עדיין לא מסוגלים להיפטר מהשפעתם של הרעיונות וההשקפות הללו מהתרבות המסורתית, והם אפילו שואפים אליהם כאילו היו דברים חיוביים. אנשים רבים אפילו משתמשים בהן כתחליף לאמת, ומיישמים אותן בפועל כאמת. באמצעות השיתוף של היום, האם זכיתם בהבנה טובה יותר ומדויקת יותר של האמרות האלו על התנהלות מוסרית בתרבות המסורתית? (כן). כעת כשיש לכם הבנה מסוימת שלהן, בואו נמשיך לשתף על אמרות אחרות על התנהלות מוסרית.

ועכשיו נשתף על האמרה על התנהלות מוסרית "על החסד שבטיפת מים יש לגמול במעיין גועש". כפי שאתם יכולים להבחין, כל אחת מהאמרות האלו על התנהלות מוסרית כל כך מנופחת ומטלטלת מוסדות-ארץ, כאילו כל אחת מהן חדורת רוח הרואית ותכונות של אנשים דגולים, ואדם מן השורה או מי שהוא אדם רגיל אינו יכול להשיג אותה. "על החסד שבטיפת מים יש לגמול במעיין גועש" – איזה רוחב דעת אדיר הדבר היה דורש! איזו אישיות נעימה, מיטיבה וגדולה היית צריך להיות כדי לעשות זאת! "טיפת מים" מקבילה ל"מעיין גועש", אך בה בעת, ההקבלה הזאת מותירה את הרושם שיש תהום אדירה והבדל עצום בין השניים. משמעות הדבר היא שאתה חייב לגמול אפילו על חסד של טיפת מים, אך במה? יש לגמול עליו במעיין גועש, שהוא מספר עצום של מעשים והתנהגויות, או במידה כה גדולה של כנות ונכונות, במקום שהעניין יישכח. עד כדי כך נדרש כדי לגמול על חסד של טיפת מים, ואם תגמול עליו בכל דבר שהוא פחות מכך, אין לך מצפון. על פי ההיגיון הזה, האם האדם שגילה חסד אינו גם מי שבסופו של דבר מרוויח מכך באורח לא הוגן? המיטיב הזה בהחלט מפיק רווח נאה מטוב ליבו! הוא מגלה חסד על ידי כך שהוא נותן טיפת מים ומקבל בחזרה מעיין גועש. זאת עסקה רווחית ביותר, ודרך להפיק תועלת גדולה על חשבונם של אחרים. האין זה כך? בחיים האלו, כל אדם יקבל חסד של טיפת מים. אם כולם צריכים לגמול על כך במעיין גועש, יידרשו מהם חיים שלמים כדי לגמול, והדבר יותיר אותם ללא יכולת לקיים אף אחת מהחובות המשפחתיות והחברתיות שלהם, קל וחומר לבחון את הנתיב שלהם בחיים. אם אתה נהנה מחסד של טיפת מים אבל לא גומל עליו במעיין גועש, אתה תוקע על ידי המצפון שלך ועל ידי החברה, ותראה את עצמך כמורד, נבל, כפוי טובה ולא אנושי. אבל מה אם מישהו יכול היה לגמול על טוב הלב הזה במעיין גועש? הוא היה אומר: "אין אדם יותר מצפוני ממני, כי אני יכול לגמול על החסד שבטיפת מים במעיין גועש. כך, האדם שפעם עזר לי וגילה כלפי חסד יכול לראות איזה מין אדם אני, והאם הוא הפסיד או לא מכך שהוא עזר לי, והאם היה כדאי לו או לא כדאי לו לעזור לי. כך, הוא לעולם לא ישכח זאת, והוא אפילו ירגיש מבויש. יתרה מכך, אמשיך לגמול לו. היות שאני יכול לגמול על החסד שבטיפת מים במעיין גועש, האם אני לא אדם בעל התנהלות מוסרית ואופי אציליים? האם אני לא ג'נטלמן? האם אני לא אדם דגול? האם אני לא ראוי להערצה?" כולם משבחים אותו ומוחאים לו כפיים, והדבר מעורר מאוד את רגשותיו, כך שהוא אומר: "היות שאתם משבחים אותה כאדם בעל חסד, אדם בעל אופי אצילי, דוגמה בקרב בני האדם ומופת למוסריות של המין אנושי, הרי שלאחר מותי עליכם להקים אנדרטה לכבודי ולחקוק עליה כתובת זיכרון שתאמר 'האדם הזה היה מופת לאמרה "על החסד שבטיפת מים יש לגמול במעיין גועש" ויכול להיקרא דוגמה למוסריות של המין האנושי'". אבל אפילו לאחר שהאנדרטה ניצבת במקומה, הוא חושב שהם צריכים גם להקים פסל חרס בדמותו ולהציב אותו במקדש, ואז לכתוב עליו את שמו הנכבד: "מקדש של האל כך-וכך", ולהקים מתחתיו מזבח קטורת, שבו כולם יהיו חייבים להניח עבורו מנחות של קטורת, כך שהיא תבער לכבודו כל העת. בנוסף, אנשים יהיו חייבים להחזיק פסלונים שלו בבתיהם, ולשרוף קטורת, ולקוד לו שלוש פעמים ביום, ולחנך את ילדיהם ואת נכדיהם ואת הדורות הצעירים להיות בדיוק כמוהו, ואף יספרו לבניהם ובנותיהם שהם חייבים להתחתן עם אדם כמוהו, מישהו שיכול לגמול על חסד שבטיפת מים במעיין גועש – דוגמה ומופת למוסריות של המין האנושי. הגישה החינוכית המסורתית של העם הסיני היא ללמד את ילדיהם להיות אנשים טובים, והיא שמה דגש על הכרה בחסד ועל שאיפה לגמול עליו. אם אתה מקבל חסד שבטיפת מים עליך לגמול עליו בחיים של עבודה קשה, כלומר במעיין גועש. כשילדים גדלים, הם גם מלמדים את הדורות הבאים באותו האופן, וכך זה נמשך, עובר מדור לדור. כשאדם מסוגל לגמול על חסד שבטיפת מים במעיין גועש, הרי שהוא גם השיג את מטרתו העליונה. איזו מטרה הוא השיג? לזכות להכרה ולאישור מצדם של אנשי העולם והחברה. כמובן, זהו דבר משני. הדבר החשוב ביותר הוא שאנשים יתלו את הדיוקן שלו על הקירות שלהם ויעלו מנחות לפסלו, ושהוא יוכל ליהנות מן הקטורת הבוערת של העולם הזה מדור לדור, ושרוחו ורעיונותיו יונחלו לדורות של אנשים לעתיד לבוא ויזכו לשבחם. בסוף, לאחר שהוא מפטם את עצמו בקטורת הבוערת של העולם הזה, למה הוא הופך? הוא הופך למלך שד, והוא משיג סוף-סוף את מטרתו. זאת התוצאה הסופית של ההשחתה של העולם בידי השטן. בשלב הראשון, הרבה אנשים פשוט מקבלים רעיון אחד של התרבות המסורתית על התנהלות מוסרית, כגון חסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות. לאחר מכן, הם נענים לדרישה של הרעיון הזה, ומהווים דוגמה לאחרים על ידי יישום קפדני של הרעיון והדרישה האלו ועל ידי קיומן, והם משיגים את המטרה של להפוך לדוגמה ומופת למוסריות עבור יתר המין האנושי. ואז, לאחר שהם מתים, הם מותירים מאחוריהם מוניטין טובים, שמועברים הלאה מדור לדור. לבסוף, הם משיגים את מה שהם רצו, שהוא לשאוף את הקטורת הבוערת של העולם הזה במשך שנים רבות ולהפוך למלך של שדים. האם זה דבר טוב? (לא). מדוע אתם אומרים שזה לא דבר טוב? זאת המטרה העליונה שכופר שואף לה בחיים. הם מאשרים רעיונות על התנהלות מוסרית מסוימת, ואז משמשים דוגמה ומיישמים את הדרישות בנוגע להתנהלות המוסרית הזאת, עד שבסופו של דבר הם מגיעים לנקודה שבה כולם משבחים אותם כאדם טוב, אדם מיטיב, אדם מכובד, אדם בעל אופי אצילי. שמעם של התנהגותם ומעשיהם יוצא בכל רחבי המין האנושי, ודורות של אנשים לומדים ומעריצים את התנהגותם ומעשיהם, עד שבסופו של דבר אותו אדם נעשה מודל לחיקוי לדור שלם, וכמובן למלך שדים עבור דור שלם. האם אין זה הנתיב שבו אנשי העולם הולכים? האם אין זאת התוצאה שאנשי העולם שואפים לה? האם יש לכך קשר לאמת? האם יש קשר לישועת האל? אין שום קשר כלל. כזאת היא התוצאה הסופית שאמרות על התנהלות מוסרית צופנות עבור אנשים. אם אדם מקבל באורח מלא את כל הרעיונות השונים שבתרבות המסורתית ומקיים אותם בשלמותם, הרי שהנתיב שהוא הולך בו הוא ללא ספק דרך השדים. אם בחרת בדרך השדים פעם אחת ולתמיד, הרי שאין לך כל קשר עם עבודת האל לישועתם של אנשים, ובשום פנים ואופן אין לך קשר לישועה. לכן, אם על יסוד ההבנה של האמת, אתה עדיין תחום ומושפע על ידי הרעיונות של התרבות המסורתית, ובה בעת תחת השפעתם של אותם רעיונות, אתה מקיים את החוקים ומקיים את הדרישות והאמרות האלו, כשאינך מסוגל להתמרד נגדם או לוותר עליהם, ואינך יכול לקבל דרישות מן האל, הרי שסופך שתלך בדרך השדים ותהפוך למלך של שדים. אתה מבין זאת, נכון? שום תאוריה או אמרה בעולם לא יכולות להחליף את נתיב הישועה שהאל נתן למין האנושי, אפילו לא הסטנדרטים המוסריים הנעלים ביותר בעולם. אם אנשים רוצים ללכת בנתיב הנכון, שהוא נתיב הישועה, הרי שרק על ידי כך שהם יבואו בפני האל, יקבלו בענווה ובדבקות את דבר האל, על ידי קבלת כל הטענות והדרישות השונות שמקורן באל, ועל ידי כך שהם יתנהלו ויפעלו כשדברי האל הם הקריטריון, רק כך הם יוכלו לזכות באישורו של האל. אחרת, לאנשים אין כל דרך לבחור בנתיב הנכון בחיים, והם יכולים רק ללכת בעקבות הפילוסופיות של השטן בדרך לאבדון. יש אנשים שאומרים: "האם יש דרך ביניים?" לא, או שאתה הולך בדרכו של האל או שאתה הולך בדרכו השטנית של השטן. יש רק שתי דרכים. אם אינך הולך בדרכו של האל, הרי שאתה ללא ספק מקיים את הרעיונות השונים שהשטן הביא לך ואת הדרכים השטניות השונות שנוצרות על ידי רעיונות כאלו. אם אתה רוצה להתפשר על ידי בחירה בדרך האמצע או באיזושהי דרך שלישית, הדבר בלתי אפשרי. האם העניין הזה ברור? (כן). לא ארחיב עוד על האמרה "על החסד שבטיפת מים יש לגמול במעיין גועש" כי היא פחות או יותר דומה לאמרה "יש לגמול בהוקרה על טובה שהתקבלה", ששיתפנו עליה קודם לכן. תמציתן של שתי האמרות היא בעצם זהה, כך שאין צורך לדון בה ביתר פירוט.

כעת בואו נדבר על האמרה הבאה על התנהלות מוסרית – אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך. לכאורה, קל מאוד להבחין באמרה הזאת, הלא כן? אם משווים אותה לדרישות של האמרות על התנהלות מוסרית שדיברנו עליהן קודם לכן, ברור שגם האמרה הזאת היא כלל חסר גמישות שכובל אנשים. על אף שעל הנייר היא נראית גרנדיוזית ומרשימה, ונראה שאין בה שום דבר לא בסדר, והיא נראית כעיקרון פשוט של התמודדות עם אנשים, בעיקרון הפשוט הזה אין כל היגיון כשמדובר באופן שבו יש להתנהל או לטפל באנשים, והוא לא עוזר כלל להתנהלות של אדם או לחתירה שלו לחיים. זה אינו עיקרון שאנשים צריכים לקיים בהתנהלותם ובהתנהגותם, והוא גם לא עיקרון שעל פיו אנשים יחתרו לכיוון הנכון ולמטרה הנכונה בחיים. אפילו אם אתה מקיים את הדרישה הזאת, כל מה שהיא עושה זה להרתיע אותך מלעשות כל דבר לא סביר כשאתה מטפל באנשים, אבל אין פירושה שיש לך אהבה אמיתית לאנשים או שאתה באמת עוזר להם, וקל וחומר שהיא אינה מוכיחה שאתה נמצא בנתיב הנכון בחיים. במובן מילולי, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" פירושו שאם אינך אוהב דבר מסוים, או אינך אוהב לעשות דבר מסוים, הרי שאתה גם לא צריך לכפות אותו על אנשים אחרים. זה נראה כדבר חכם וסביר, אבל אם תשתמש בפילוסופיה השטנית הזאת כדי להתמודד עם כל מצב, הרי שתעשה שגיאות רבות. סביר שתפגע באנשים, תוליך אותם שולל ואפילו תזיק להם. בדיוק כפי שהורים מסוימים לא אוהבים ללמוד, אבל הם אוהבים לגרום לילדיהם ללמוד, ותמיד מנסים להתדיין איתם בהיגיון, תוך שהם דוחקים בהם ללמוד בשקידה. אילו היית מיישם כאן את הדרישה "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", הרי שההורים האלו לא היו צריכים לגרום לילדיהם ללמוד, כי הם עצמם אינם נהנים מכך. יש אנשים אחרים שמאמינים באל אבל אינם חותרים אל האמת; אך בליבם הם יודעים שהאמונה באל היא הנתיב הנכון בחיים. אם הם רואים שילדיהם אינם מאמינים באל ואינם נמצאים בנתיב הנכון, הם דוחקים בהם להאמין באל. על אף שהם עצמם אינם חותרים אל האמת, הם עדיין רוצים שילדיהם יחתרו אליה ויזכו בברכה. במצב הזה, אילו הם היו מקיימים את האמירה "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", ההורים האלו לא היו צריכים לגרום לילדיהם להאמין באל. זה היה תואם את הפילוסופיה השטנית הזאת, אבל זה גם היה משמיד את הסיכוי של הילדים שלהם להיוושע. מי אחראי לסוף הזה? האם האמרה המסורתית על התנהלות מוסרית אשר גורסת אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך לא מזיקה לאנשים? הנה דוגמה נוספת. יש הורים שאינם מסתפקים בכך שהם מנהלים חיים של צייתנות וקיום החוק. הם אינם מוכנים לעמול בעיבוד האדמה או לצאת לעבוד כדי לקיים את משפחתם. במקום זה, הם אוהבים לרמות, להונות או להמר, תוך שהם משתמשים באמצעים לא הגונים כדי לעשות הון שלא הושג ביושר, כדי שיוכלו אז לחיות חיי מותרות, להשתעשע וליהנות מהנאות הבשר. הם אינם אוהבים לעסוק בעבודה ישרה, או ללכת בנתיב הנכון. זה מה שהם לא רוצים, נכון? הם יודעים בליבם שזה לא טוב. במצב הזה, כיצד עליהם לחנך את ילדיהם? אנשים רגילים היו מלמדים את ילדיהם ללמוד בשקידה ולרכוש שליטה במיומנות כדי שהם יוכלו למצוא משרה טובה בעתיד, והם היו גורמים לילדיהם ללכת בנתיב הנכון. זה מה שנקרא לקיים את האחריות שלך כהורה, האין זאת? (אכן כן). זה נכון. אבל אם הם מקיימים את האמרה "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", הרי שהם יאמרו: "בני, הבט בי. אני יכול לעשות כל מיני דברים בחיים, כמו לשתות ולאכול ברוב פאר, ללכת לזונות ולהמר. אני מסתדר בחיים על אף שלא למדתי או רכשתי מיומנות. תלמד איתי בעתיד. אתה לא צריך ללכת לבית הספר או ללמוד בשקידה. תלמד לגנוב, לרמות ולהמר. אתה עדיין יכול לנהל חיים נוחים כל ימי חייך!" האם נכון לעשות את זה? האם מישהו לימד את ילדיו באופן הזה? (לא). זה "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", האין זאת? האם הדוגמאות האלו לא הפריכו את האמרה הזאת באורח יסודי? אין בה שום דבר נכון. למשל, יש אנשים שאינם אוהבים את האמת; הם חומדים את הנוחות של הבשר ומוצאים דרכים להשתמט כשהם מבצעים את חובתם. הם אינם מוכנים לסבול או לשלם מחיר. הם חושבים שהאמרה "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" מיטיבה לנסח זאת, והם אומרים לאנשים: "אתם צריכים ללמוד איך ליהנות. אתם לא צריכים לבצע את חובתכם כיאות או לסבול קושי או לשלם מחיר. אם אתם יכולים להשתמט, תשתמטו; אם אתם יכולים לעשות משהו כלאחר יד, עשו אותו כלאחר יד. אל תקשו על עצמכם כל כך. תראו, אני חי כך – האם אין זה נהדר? חיי ממש מושלמים! אתם מתישים את עצמכם בכך שאתם חיים באופן הזה! אתם צריכים ללמוד ממני". האם אין זה עומד בדרישה "לא לעשות לחברך מה ששנוא עליך"? אם אתה פועל כך, האם אתה אדם בעל מצפון והיגיון? (לא). אם אדם מאבד את מצפונו ואת הגיונו, האם לא חסרה לו מידה טובה? זה מה שנקרא להיות חסר מידה טובה. מדוע אנו מכנים זאת כך? כיוון שהם משתוקקים לנוחות, הם מבצעים את חובתם באורח שטחי, ומסיתים אחרים ומשפיעים עליהם להצטרף אליהם בשטחיות ובהשתוקקות לנוחות. מה הבעיה בכך? להיות שטחי וחסר אחריות בחובתך הוא מעשה של רמייה והתנגדות לאל. אם תמשיך להיות שטחי ולא תתחרט, תיחשף ותסולק. אנשים רבים בכנסייה מורחקים באופן הזה. האם אין זאת עובדה? (כן). אם כך, על ידי קיום האמרה הזאת והסתת אחרים להיות כמוהם, כך שאנשים לא יבצעו את חובותיהם בשקדנות, אלא ישטו באל וירמו אותו, האם אין בכך גרימת נזק לאנשים ושליחתם לאבדון? הם עצמם עצלנים וחלקלקים, ועם זאת הם גם מונעים מאחרים לבצע את חובותיהם. האם אין זה שיבוש והפרעה לעבודת הכנסייה? האם אין זה להשניא את האל? האם בית האל יכול לשמור אצלו אנשים כאלו? נניח שמישהו שעובד בחברה של כופרים מסית את העובדים האחרים לא לבצע את עבודתם כראוי. האם הבוסית לא תפטר אותו אם היא תגלה זאת? היא בהחלט תבעט אותו החוצה. אז אם הוא עדיין יכול לעשות את זה כשהוא מבצע את חובתו בבית האל, האם זה אדם שמאמין באל? זה אדם רע וחסר אמונה שהסתנן לבית האל. יש להרחיקו ולהיפטר ממנו! לאחר שהקשבתם לדוגמאות האלו, האם אתם מסוגלים במידה מסוימת לזהות את התמצית של האמרה על התנהלות מוסרית "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"? (כן). מהי המסקנה הסופית שהסקתם? האם הדרישה הזאת היא עיקרון-אמת? (לא). ברור למדי שלא. אז מה היא? היא בסך הכול אמרה מבולבלת, אמרה שנשמעת יפה באורח שטחי, אבל שלמעשה אין לה כל משמעות מעשית.

האם אתם חסידים של האמרה על התנהלות מוסרית "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"? אם מישהו היה מצדד במשפט הזה, האם הייתם חושבים שהוא אדם דגול ואצילי? יש מי שהיו אומרים: "תראו, הוא לא כופה את עצמו, הוא לא מקשה על אחרים או מציב אותם במצבים קשים. האין הוא נהדר? הוא תמיד קפדן עם עצמו וסובלני כלפי אחרים; הוא לעולם אינו אומר לאף אחד לעשות משהו שהוא לא היה עושה בעצמו. הוא נותן לאחרים חופש רב, וגורם להם להרגיש שפע של חום וקבלה. איזה אדם נהדר!" האם זה באמת כך? מן האמרה "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" משתמע שעליך לתת או לספק לאחרים רק מה שאתה עצמך אוהב או נהנה ממנו. אך אילו דברים אנשים מושחתים אוהבים ונהנים מהם? דברים מושחתים, דברים מופרכים ורצונות אקסטרווגנטיים. אם תיתן ותספק את הדברים השליליים הללו לאנשים, האם המין האנושי לא יהפוך למושחת יותר ויותר? יהיו פחות ופחות דברים חיוביים. האין זאת עובדה? זאת עובדה שהמין האנושי מושחת באופן עמוק. בני אדם מושחתים אוהבים לרדוף אחר תהילה, רווח, מעמד והנאות הבשר; הם רוצים להיות ידוענים, להיות אדירים ועל-אנושיים. הם רוצים חיים נוחים ונרתעים מעבודה קשה; הם רוצים לקבל את הכול מן המוכן. מעטים מאוד מהם אוהבים את האמת או דברים חיוביים. אם אנשים יתנו ויספקו לאחרים את השחיתות שלהם ואת מה שהם מעדיפים, מה יקרה? זה בדיוק כפי שהיית מתאר לעצמך: המין האנושי רק יהפוך למושחת יותר ויותר. אלו שמצדדים ברעיון "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" מבקשים שאנשים יתנו ויספקו לאחרים את השחיתות שלהם, את ההעדפות ואת הרצונות האקסטרווגנטיים שלהם, ובכך יגרמו לאנשים אחרים לחפש רוע, נוחות, כסף וקידום. האם זה הנתיב הנכון בחיים? קל לראות ש"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" היא אמרה בעייתית ביותר. החורים והפגמים שיש בה גלויים לעין באופן בולט; אין אפילו טעם לנתח ולבחון את זה. השגיאות וההיבטים המגוחכים שבה גלויים לעין עם הבחינה הקלה ביותר. יחד עם זאת, רבים מביניכם משוכנעים ומושפעים בקלות מן האמרה הזאת ומקבלים אותה ללא הבחנה. כשאתם באים במגע עם אחרים אתם משתמשים באמרה הזאת לעתים קרובות כדי לנזוף בעצמכם ולדחוק באחרים. על ידי כך שאתם עושים כן אתם חושבים שהאופי שלכם אצילי במיוחד, ושההתנהלות שלכם הגיונית מאוד. אך מבלי משים, המילים האלו גילו את העיקרון שאתה חי על פיו ואת העמדה שלך בסוגיות. בה בעת, הולכת שולל והטעית אחרים כדי שהם יתייחסו לאנשים ולנסיבות עם אותה השקפה ועמדה כמוך. פעלת כמו מישהו שיושב על הגדר, במלוא מובן המילה, ולחלוטין בחרת בדרך האמצע. אתה אומר: "לא משנה באיזו סוגייה מדובר, אין צורך להתייחס אליה ברצינות. אל תקשה על עצמך או על אחרים. אם אתה מקשה על אחרים, הרי שאתה מקשה על עצמך. להיות נדיב כלפי אחרים משמעו להיות נדיב כלפי עצמך. אם אתה קשה עם אנשים, הרי שאתה קשה עם עצמך. מדוע להעמיד את עצמך במצב קשה? לא לעשות לחברך מה ששנוא עליך זה הדבר הטוב ביותר שאתה יכול לעשות למען עצמך, וגם הדבר המתחשב ביותר". הגישה הזאת היא בעליל לא להיות קפדן בשום עניין. אין לך שום עמדה נכונה או השקפה נכונה על שום סוגייה; יש לך השקפה מבולבלת על הכול. אתה לא קפדן ופשוט מעלים עין מדברים. כשתעמוד לבסוף בפני האל ותיתן דין וחשבון על עצמך, הכול יהיה בלבול אחד גדול. מדוע? כיוון שאתה תמיד אומר לעצמך אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך. זה נותן לך נחמה רבה והנאה גדולה, אך בה בעת זה יגרום לך לצרות גדולות, וימנע ממך להיות בעל השקפה או עמדה ברורה בעניינים רבים. מובן שזה גם גורם לך לא להיות מסוגל להבין באורח ברור מהם הדרישות והסטנדרטים של האל עבורך כשאתה נתקל במצבים האלו, או איזה סוף עליך להשיג. הדברים האלו קורים כיוון שאתה לא קפדן בשום דבר; הם נגרמים על ידי גישה והשקפה מבולבלות. האם לא לעשות לחברך מה ששנוא עליך היא לא הגישה הסובלנית שצריכה להיות לך כלפי אנשים ודברים? לא, היא לא. זאת רק תאוריה שנראית נכונה, אצילית ואדיבה מן החוץ, אך למעשה היא דבר שלילי מן היסוד. ברור שהיא עוד פחות מכך עקרון-אמת שאנשים צריכים לקיים. האל אינו דורש שאנשים לא יעשו לחברם מה ששנוא עליהם, במקום זאת הוא דורש מאנשים שהעקרונות שעליהם לקיים כשהם מטפלים במצבים שונים יהיו ברורים להם. אם זה נכון ועולה בקנה אחד עם האמת שבדברי האל, הרי שאתה חייב להיצמד לכך. ולא רק שאתה חייב להיצמד לכך, אלא שאתה חייב לנזוף באחרים, לשכנע אותם ולשתף עמם, כדי שהם יבינו בדיוק מהן כוונות האל, ומהם עקרונות-האמת. זאת האחריות והמחויבות שלך. האל אינו מבקש ממך לבחור בדרך האמצע, ועוד פחות מכך הוא מבקש ממך להתפאר ברוחב לבך. אתה חייב לדבוק בדברים שבהקשר להם האל נזף בך ולימד אותך, ולמה שהאל אומר בדבריו: הדרישות, הקריטריונים ועקרונות-האמת שאנשים צריכים לקיים. לא זו בלבד שאתה חייב להיצמד אליהם ולאחוז בהם לנצח, עליך גם ליישם בפועל את עקרונות-האמת האלו על ידי כך שתשמש דוגמה, וכן על ידי כך שתשכנע אחרים, תפקח עליהם, תעזור להם ותדריך אותם להיצמד אליהם, לקיים וליישם אותם בפועל באופן שאתה עושה זאת. האל דורש שתעשה זאת – זה מה שהוא מפקיד בידיך. אתה לא יכול פשוט להעמיד דרישות לעצמך תוך שאתה מתעלם מאחרים. האל דורש ממך לנקוט בעמדה הנכונה בסוגיות, להיצמד לקריטריונים הנכונים, ולדעת בדיוק מהם הקריטריונים בדברי האל, והוא דורש ממך לגלות מהם בדיוק עקרונות-האמת. אפילו אם אינך יכול להשיג זאת, אפילו אם אינך רוצה, אם אינך אוהב את זה, אם יש לך תפיסות, או אם אתה מתנגד לכך, עליך להתייחס לכך כאל האחריות שלך, כאל מחויבות. עליך לשתף עם אנשים על הדברים החיוביים שבאים מן האל, על דברים שהם צודקים ונכונים, ולהשתמש בהם כדי לעזור לאחרים, להשפיע עליהם ולהדריך אותם, כך שאנשים יפיקו תועלת מהם ויחונכו על ידם, וילכו בנתיב הנכון בחיים. זאת האחריות שלך, ואסור לך להיצמד בעקשנות לרעיון "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" שהשטן החדיר למחשבותיך. בעיני האל, האמרה הזאת היא בסך הכול פילוסופיה להתנהלות בעולם; היא דרך חשיבה שכוללת את התכסיסים של השטן; היא כלל אינה הנתיב הנכון, והיא גם לא דבר חיובי. כל מה שהאל דורש ממך הוא שתהיה אדם ישר שמבין בבהירות מה עליו לעשות ומה אסור לו לעשות. הוא לא קורא לך להיות אדם שמחפש לרצות אחרים או מי שיושב על הגדר; הוא לא קרא לך לבחור בדרך האמצע. כשעניין נוגע לעקרונות-האמת, עליך לומר מה שצריך להיאמר, ולהבין את מה שצריך להבין. אם מישהו אינו מבין משהו אבל אתה כן מבין אותו, ואתה יכול לתת עצות ולעזור לו, הרי שאתה לחלוטין חייב לקיים את האחריות והמחויבות הזאת. אסור לך סתם לעמוד בצד הדרך ולהתבונן, קל וחומר להיצמד לפילוסופיות שהשטן החדיר למחשבותיך כגון לא לעשות לחברך מה ששנוא עליך. האם אתה מבין? (כן). מה שנכון וחיובי הוא כזה אפילו אם אתה לא אוהב אותו, לא רוצה לעשות אותו, לא מסוגל לעשות ולהשיג אותו, מתנגד לו או מפתח תפיסות נגדו. תמצית דברי האל והאמת לא ישתנו רק כיוון שלמין האנושי יש צביונות מושחתים וכיוון שיש לו רגשות, תחושות, רצונות ותפיסות מסוימים. תמצית דברי האל והאמת לעולם לא ישתנו. ברגע שאתה יודע, מבין, חווה ומשיג את דברי האל ואת האמת, המחויבות שלך היא לשתף את העדויות החווייתיות שלך עם אחרים. הדבר יאפשר לאנשים רבים עוד יותר להבין את כוונות האל, להבין ולהשיג את האמת, להבין את הדרישות והסטנדרטים של האל ולתפוש את עקרונות-האמת. על ידי כך, האנשים הללו ישיגו נתיב של יישום בפועל כשהם ייתקלו בנושאים בחיי היומיום שלהם ולא יהפכו מבולבלים או כבולים על ידי הרעיונות וההשקפות השונים של השטן. האמרה על התנהלות מוסרית "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" היא באמת ובתמים התוכנית הערמומית של השטן לשליטה בדעתם של אנשים. אם אתה תמיד מצדד בכך, הרי שאתה מישהו שחי על פי פילוסופיות שטניות; אדם שחי לחלוטין בצביון שטני. אם אינך הולך בדרכו של האל, הרי שאינך אוהב את האמת ואינך חותר אליה. בלי קשר למה שקורה, העיקרון שעליך לקיים והדבר החשוב ביותר שעליך לעשות הוא לעזור לאנשים ככל יכולתך. אתה לא צריך ליישם בפועל את מה שהשטן אומר, דהיינו, "לא לעשות לחברך מה ששנוא עליך" ולהיות אדם "פיקח" שמחפש לרצות אחרים. מה זה אומר לעזור לאנשים ככל יכולתך? זה אומר להשלים את האחריות וההתחייבויות שלך. ברגע שאתה רואה שמשהו הוא חלק מהאחריות וההתחייבויות שלך, עליך לשתף על דברי האל ועל האמת. זאת המשמעות של השלמת האחריות וההתחייבויות שלך. האם השיתוף הזה הבהיר באורח בסיסי את האמרה על התנהלות מוסרית "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"? האם הבנתם אותה? (כן). קל יחסית להבחין באמרה הזאת, ואתם יכולים לזהות מה לא בסדר בה בלי יותר מדי התחבטויות. היא פשוט מגוחכת מדי, כך שאין כל צורך לשתף עליה בפירוט נוסף.

כעת בואו נשתף על האמרה הבאה על התנהלות מוסרית – אקריב את עצמי למען חבר. זאת לכאורה אמירה גרנדיוזית, שנפוצה מאוד בקרב המין האנושי. במיוחד, אנשים שמעריכים רגש ומייחסים חשיבות לאחווה מאמצים את האמרה הזאת כעיקרון כדי לרכוש חברים רבים. בכל עידן או קבוצה אתנית שבה היא נמצאת בשימוש, האמרה הזאת על התנהלות מוסרית "אקריב את עצמי למען חבר" מחזיקה מעמד לא רע. כלומר, היא מתאימה יחסית היטב למצפון ולהיגיון של המין האנושי. ליתר דיוק, האמרה הזאת מתאימה למושג ה"אחווה" שאנשים דבקים בו במצפונם. אנשים שמעריכים אחווה היו מוכנים להקריב את עצמם למען חבר. בלי קשר לכמה קשה ומסוכן המצב שבו החבר שלהם נמצא, הם היו קמים ומקריבים את עצמם למענו. זאת הרוח של הקרבת האינטרסים שלך למען אחרים. בעיקרון, האמרה על התנהלות מוסרית "אקריב את עצמי למען חבר" מטביעה באנשים את הערכת האחווה. הדבר מחייב את המין האנושי לדבוק באמת המידה של הערכת האחווה: זאת התמצית של האמרה הזאת. מה הפירוש של המילה הזאת "אחווה"? מהו הסטנדרט לאחווה? המשמעות היא להיות מסוגל להקריב את האינטרסים שלך למען חבר ולעשות הכול כדי לרצות אותו. כל דבר שהוא שהחבר צריך, אתה מחויב מבחינת הכבוד להציע כל עזרה שנדרשת, ואם משמעות הדבר היא לסכן את חייך, לו יהי כן. זה מה שנדרש כדי להיות חבר אמיתי, ורק זה יכול להיחשב לאחווה אמיתית. פירוש נוסף של אחווה הוא היכולת לסכן את חייך, להקריב את חייך או להשליך את חייך מנגד למען חבר, ללא התחשבות בחיים או במוות. זאת חברות ששורדת ניסיונות מסכני-חיים, חברות של חיים ומוות, והיא אחווה אמיתית. זאת ההגדרה של חבר בדרישות של התנהגות מוסרית. עליך להיות מוכן להקריב את עצמך עבורך חבריך כדי להיחשב לחבר אמיתי, זה הקריטריון של התנהלות מוסרית שעל אדם לקיים כשהוא בא במגע עם חבריו, וזאת הדרישה להתנהלות המוסרית של אנשים כשמדובר ברכישת חברים. האמרה על התנהלות מוסרית "אקריב את עצמי למען חבר" מתקבלת כהרואית וצודקת במיוחד, ובעיקר כנשגבת ואצילית, והיא מעוררת הערצה ואישור מצדם של אנשים, והיא גורמת לאנשים לחוש שאלו שיכולים לעשות דבר כזה הם כמו יצורים אלמותיים מעולם אחר, שמסוגלים לזנק מתוך סדקים בסלעים, והדבר גורם להם לחשוב שהאנשים האלו מיוחדים, בדיוק כמו אבירים ולוחמים אוחזי-חרב. לכן אנשים מקבלים ברצון רעיונות והשקפות בלתי מתוחכמים וישירים כאלו, והם חודרים בקלות אל ליבם. האם יש לכם תחושות דומות ביחס לאמרה "אקריב את עצמי למען חבר"? (כן). על אף שבתקופתנו אין הרבה אנשים שהיו מקריבים את עצמם למען חבר, רוב האנשים מקווים שחבריהם יהיו מוכנים להקריב את עצמך למענם, שהם אנשים נאמנים, חברים טובים, ושבעתות צרה, החברים שלהם יושיטו להם יד לעזרה ללא מחשבה נוספת ובלי להציב שום תנאים, ושחבריהם יעשו עבורם הכול, נוכח כל הקשיים ומבלי להירתע מהסכנה. אם יש לך דרישות דומות מחבריך, האם הדבר עשוי להראות שאתה מושפע ומחויב על ידי הרעיון הזה של הקרבת עצמך למען חבר? האם היית אומר שאתה עדיין חי על פי צורת החשיבה הישנה והמסורתית הזאת? (כן) בימינו, אנשים מלינים לעתים קרובות על כך ש"המוסריות הציבורית נמצאת בירידה בתקופתנו, לאנשים אין אותה המנטליות כמו לאבותיהם, הזמנים השתנו, חברים אינם מה שהם היו פעם, אנשים כבר לא מעריכים אחווה, אנשים איבדו את החום האנושי שלהם ויחסים בין-אישיים הופכים למרוחקים יותר ויותר". על אף שבימינו רק אנשים מעטים מאוד מעריכים אחווה אצל חברים, יש כאלה שעדיין זוכרים בחיבה את אותם אנשים אביריים ובעלי לב חם מימים עברו שהיו מוכנים להקריב את חייהם למען חבר, והם סוגדים לסגנון שהם מקרינים. למשל, קח לדוגמה כמה מהסיפורים שהגיעו אלינו מההיסטוריה על אנשים בימים עברו שהקריבו את חייהם למען חבר, במיוחד סיפורים שמתרחשים בעולם של אומנויות לחימה ועוסקים באנשים שמקיימים את ערך האחווה. עד עצם היום הזה, כשאנשים צופים בסיפורים האלו בסרטים ובדרמות טלוויזיוניות, הם עדיין חשים גל של רגש שגואה בליבם, והם מטפחים תקוות של חזרה לעידן מלא בחום אנושי, כשאנשים העריכו אחווה. מה מראים הדברים הללו? האם הם מראים שבמחשבותיהם אנשים מעלים את הרעיון הזה של הקרבת עצמך למען חבר כדבר חיובי, ושהוא מוצב כסטנדרט מוסרי נעלה עבור אלו שרוצים להיות או להפוך לאדם טוב? (כן). על אף שבימינו אנשים אינם מעזים לדרוש דברים כאלה מעצמם, והם עצמם גם אינם מסוגלים להשיג זאת, הם עדיין מקווים לפגוש אנשים כאלו בקהילה שלהם, להתרועע איתם ולהפוך לחברים שלהם, כך שכשהם עצמם ייתקלו בקושי, החבר שלהם יוכל להקריב את עצמו למענם. כשאנו מביטים בגישות ובהשקפות על האמרה הזאת על התנהלות מוסרית, ברור לעין שאנשים מושפעים באורח עמוק מרעיונות ומהשקפות כאלו המוקירות אחווה. בהינתן שאנשים מושפעים מרעיונות ומהשקפות כאלו המעודדות אותם לשאוף לרוח האחווה ולקיים אותה, מובן שסביר מאוד שהם יחיו על פיהם. כתוצאה מכך, אנשים נוטים להיות תחת שליטה ובקרה של רעיונות והשקפות כאלו וסביר שהם יתייחסו לאנשים ולדברים ויתנהלו ויפעלו בהתאמה עם רעיונות והשקפות כאלה, ובה בעת, הם נוטים להשתמש ברעיונות ובהשקפות כאלה כדי לשפוט אנשים, על ידי כך שהם שואלים את עצמם: "האם האדם הזה מעריך אחווה? אם הוא מעריך אחווה הרי שהוא אדם נחמד; בעוד שאם הוא לא מעריך אחווה, הוא אינו ראוי שיתרועעו איתו, והוא לא אדם טוב". כמובן, אתה גם נוטה להיות מושפע מן הרעיונות האלו על אחווה מבחינת ניהול ההתנהגות שלך עצמך ומבחינת הגבלת ההתנהגות שלך והפעלת שיפוט ביחס אליה, ואתה מאמץ אותם בתור הקריטריונים והכיוון למגעים שלך עם אחרים. למשל, תחת ההשפעה המושרשת עמוק של רעיונות והשקפות כאלו, כשאתה מתרועע עם אחים ואחיות, אתה משתמש במצפון כדי למדוד כל מה שאתה עושה. מה הפירוש של המילה הזאת "מצפון"? העובדה היא שעמוק בליבם של אנשים, פירושה אינו אלא אחווה. לפעמים, העזרה לאחים ולאחיות שלך נעשית מתוך אחווה, לעתים ההזדהות איתם מקורה גם היא באחווה. לפעמים, ביצוע החובה שלך ועשייה של איזשהו מאמץ סמלי במשפחת האל, או השקעת מאמץ, או נחישות רגעית כלשהי, מתהווים כולם מתוקף רעיונות כגון אלה, שמוקירים אחווה. האם התופעות הללו אינן מראות באורח ברור ושאינו משתמע לשתי פנים שאנשים מושפעים באופן עמוק מרעיונות והשקפות כאלו, ושהם כבר נכבלו ונטמעו על ידם? למה כוונתי ב"נכבלו" ו"נטמעו"? האם אפשר לומר שרעיונות והשקפות כאלו המעריכים אחווה לא רק שיש בכוחם לשלוט בהתנהגות של אנשים, אלא שבנוסף לכך הם כבר הפכו לפילוסופיית הקיום של אנשים ולחיים שלהם, ושאנשים נצמדים אליהם ומתייחסים אליהם כאל דברים חיוביים? מדוע אני אומר שהם מתייחסים אליהם כאל דברים חיוביים? משמעות הדבר היא שכשאנשים מקשיבים לדברי האל, מיישמים בפועל את דבריו ומתמסרים לו, מבצעים את חובתם בלי להיות שטחיים, משלמים מחיר גבוה יותר, ונאמנים לאל, כל ההתנהגות נשלטת במידה רבה על ידי רעיון האחווה, ומהולה ביסוד הזה של אחווה. למשל, יש אנשים שאומרים: "עלינו להיות מצפוניים לגבי האופן שבו אנו מתנהלים, איננו יכולים לבצע את חובתנו באורח מבולבל! האל העניק לנו חסד כה רב. בסביבה כל כך מסוכנת, עם כל הדיכוי הפושה והרדיפות מצד הדרקון הגדול האדום כאש, האל מגן עלינו ומציל אותנו מהשפעת השטן. אל לנו לאבד את המצפון שלנו, עלינו לבצע את חובתנו כדי לגמול כיאות על אהבת האל! חיינו ניתנים לנו על ידי האל, כך שעלינו להיות נאמנים אליו כדי לגמול על אהבתו. איננו יכולים להיות כפויי טובה!" יש אנשים אחרים שמתמודדים עם חובה שדורשת נטילת סיכון ותשלום מחיר, והם אומרים: "אם אחרים לא יקומו, אני אקום. איני חושש מסכנה!" אנשים שואלים אותם: "מדוע אינך פוחד מסכנה?" והם משיבים: "האם אין לך ולו שמץ של יושרה מוסרית בהתנהלותך? משפחת האל מתייחסת אליי יפה, והאל טוב אליי. היות שהחלטתי ללכת אחריו, עליי לעשות את חלקי וליטול את הסיכונים הללו. חייבת להיות לי רוח האחווה הזאת ואני חייב להעריך אותה". וכן הלאה וכן הלאה. האם אלו תופעות וגילויים של אנשים שנשלטים במידה מסוימת על ידי רעיונות והשקפות שמעריכות אחווה? אנשים שנשלטים על ידי רעיונות והשקפות כאלה, השיפוטים והבחירות שאנשים עושים וכמה מן ההתנהגויות שאנשים מגלים רוב הזמן אין להם ולא כלום עם יישום בפועל של האמת. הם בסך הכול דחף רגעי, הלך רוח רגעי או רצון רגעי. כיוון שהדבר אינו קיום עקרונות-האמת, ואינו נובע מהרצון הסובייקטיבי של אדם לבצע את חובתו, ואינו נעשה מתוך אהבת האמת או מתוך אהבת דברים חיוביים, האחווה הזאת בין אנשים לעתים קרובות אינה יכול להחזיק מעמד, ואינה יכולה להימשך יותר מפעמים אחדות, וגם אינה יכולה להימשך זמן רב מדי. לאחר זמן-מה, לאנשים אוזלת האנרגיה, כמו כדור שיצא ממנו האוויר. יש אנשים שאומרים: "מדוע קודם לכן הייתי כל-כך מלא אנרגיה? מדוע הייתי כל-כך מוכן לקחת על עצמי את התפקידים המסוכנים האלו למען בית האל? מדוע האנרגיה הזאת נעלמה כעת?" בשעתו, זה היה רק דחף רגעי, רצון או נחישות רגעיים מצדך, ובאורח בלתי-נמנע הדבר דולל ביסוד של אחווה. אם כבר מדברים על כך, מה היא בדיוק המשמעות של "אחווה"? אם לומר זאת במילים פשוטות, זה מצב-רוח או הילך מחשבה רגעי, כלומר מצב רוח שאנשים מפתחים בסביבות ובמצבים מיוחדים. מצב רוח כזה הוא שמח מאוד, עליז מאוד, חיובי מאוד, גורם לך להעביר שיפוטים חיוביים ולקבל החלטות חיוביות או שהוא גורם לך להשמיע הצהרות גרנדיוזיות מסוימות, ויוצר מידה של נכונות לעבודה קשה, אבל רצון מהסוג הזה אינו מצב אמיתי של אהבת האמת, של הבנת האמת, או של יישום בפועל של האמת. הוא בסך הכול מצב רוח שנוצר תחת שליטתם של רעיונות ותפישות שמעניקים ערך לאחווה. כך הוא הדבר במונחים פשוטים. ברמה עמוקה יותר, מנקודת המבט שלי, אחווה היא למעשה פרץ של פזיזות. מה כוונתי ב"פרץ של פזיזות"? למשל, כשאנשים שמחים באופן רגעי, הם יכולים להמשיך כל היום וכל הלילה בלי לאכול או לישון, ועם זאת הם לא מרגישים רעבים או עייפים. האם זה דבר רגיל? בנסיבות רגילות, אנשים יהיו רעבים אם הם לא יאכלו ארוחה, והם יהיו תשושים וחסרי מרץ אם הם לא ישנו היטב כל הלילה. אבל אם, לפתע פתאום, הם במצב רוח עליז והם אינם מרגישים רעבים, ישנוניים או עייפים, האם זה דבר לא רגיל? (אכן כן). האם זה הביטוי הטבעי של צביון חיים? (לא). אם זה לא גילוי רגיל, מה זה, אם כן? זאת פזיזות. איזו משמעות נוספת יש לפזיזות? משמעותה היא שבגלל תחושות לא רגילות כגון שמחה או כעס רגעיים, אנשים מפגינים התנהגויות קיצוניות מסוימות בשעה שהם במצב לא-רציונלי. מה הן ההתנהגויות הקיצוניות האלה? לעתים, כשהם שמחים הם נותנים במתנה לאחרים את הדברים היקרים ביותר בביתם, או שלפעמים בהתקף של זעם הם הורגים מישהו בסכין. האם אין זאת פזיזות? אלו התנהגויות שגובלות בקיצוניות, שקורות כשאנשים נתונים במצב לא רציונלי: זאת פזיזות. יש אנשים ששמחים במיוחד כשהם מתחילים לראשונה לבצע את חובתם. הם לא חשים רעבים כשמגיעה השעה לאכול, והם לא חשים ישנוניים כשמגיעה השעה לנוח. במקום זה, הם צועקים: "תשקיעו למען האל, שלמו את המחיר למען האל ותעמדו בכל קושי!" כל אימת שהם לא מאושרים הם לא רוצים לעשות שום דבר, הם סולדים מכל מי שהם רואים והם אפילו חושבים על האפשרות להפסיק להאמין. כל זה הוא פזיזות. כיצד נוצרה הפזיזות הזאת? האם היא נוצרה מהצביונות המושחתים של אנשים? בשורש שלה, היא נגרמת על ידי כך שאנשים אינם מבינים את האמת ואינם מסוגלים ליישם בפועל את האמת. כשאנשים אינם מבינים את האמת, הם מושפעים על ידי מחשבות מעוותות למיניהן. תחת השפעתן של מחשבות מעוותות ושליליות למיניהן, הם מפתחים מצבי-רוח לא-רציונליים ולא רגילים מסוימים. בשעה שהם נתונים במצבי-הרוח הללו, הם מפיקים כל מיני שיפוטים והתנהגויות רגזניים. כך זה עובד, הלא כן? מה היא התמצית של ההשקפה האידאולוגית הזאת "אקריב את עצמי למען חבר"? (פזיזות). זה נכון: פזיזות. אם כך, האם באמרה "אקריב את עצמי למען חבר" יש רציונליות כלשהי? האם היא תואמת עם העקרונות? האם היא דבר חיובי שאנשים צריכים לקיים? ברור למדי שלא. העניין הזה של הקרבת עצמך למען חבר הוא לא רציונלי, הוא אימפולסיבי ופזיז. בעניין הזה יש לטפל באורח רציונלי. האם זה בסדר שאינך מעריך אחווה עד כדי כך שהיית מקריב את עצמך למען חבר? האם זה בסדר פשוט לעזור לחבריך במסגרת מגבלות היכולת שלך? כיצד לעשות את הדברים נכון? מדוע רעיונות והשקפות כגון הייתי מקריב את עצמי למען חבר, שנראים כאילו הם מעריכים במיוחד אחווה, שגויים לחלוטין? מה שגוי בהם? יש צורך להבהיר את העניין הזה. ברגע שהעניין יובהר, אנשים יוותרו כליל על רעיונות והשקפות כאלו. העובדה היא שהעניין הזה פשוט מאוד. האם אתם יכולים להסביר אותו באורח ברור? אין לכם השקפות על העניין, אין לכם דבר לומר. זה מאשר דבר אחד, והוא שלפני שניתחתי את האמרה "אקריב את עצמי למען חבר" כולכם הייתם אנשים שקיימו את האמרה הזאת או סגדו לה במיוחד, וכולכם קינאתם באנשים שהיו מקריבים את עצמם למען חבר, וגם קינאתם באלו שהיו יכולים להתיידד עם מישהו כזה, ולהרגיש שהעובדה שיש להם חברים כאלו זאת שמחה וכבוד. האם אין זה כך? כיצד אתם רואים את העניין הזה? (אני חושב שהתמודדות עם אנשים על פי האמרה "אקריב את עצמי למען חבר" היא נטולת עקרונות ואינה תואמת לאמת). מה אתה חושב על התשובה הזאת? האם היא יכולה לשחרר את הכבלים והאזיקים שרעיונות והשקפות כאלו שמים עליך? האם היא יכולה לשנות את השיטות והעקרונות שעל פיהם אתה מטפל בעניינים כאלו? האם היא יכולה לתקן את ההשקפות המופרכות שלך על עניינים כאלו? אם היא אינה יכולה לעשות זאת, אז מה היא התשובה הזאת? (דוקטרינה). מה התועלת בהשמעת דוקטרינות? אל תדבר על דוקטרינה. כיצד נוצרת דוקטרינה? העניין הוא שאתה לא רואה בבירור את התמצית של רעיונות והשקפות כאלו, ואתה לא מבין באורח מלא את ההשפעה השלילית ואת הנזק של רעיונות והשקפות כאלו ביחס לאופן שבו אתה רואה אנשים ודברים, וכיצד אתה מתנהל ופועל. אינך יודע מה לא בסדר בהם, כך שכל מה שאתה יכול לעשות הוא לענות ולפתור את הבעיה הזאת תוך שימוש בדוקטרינות שטחיות. התוצאה הסופית היא שדוקטרינות אינן יכולות לפתור את הבעיה שלך, ואתה עדיין חי תחת השליטה וההשפעה של רעיונות והשקפות כאלו.

מה לא בסדר ברעיונות ובהשקפות כגון "להקריב את עצמך למען חבר"? השאלה הזאת למעשה פשוטה למדי ולא קשה. אף אדם שחי בעולם לא מזנק מתוך סדקים בסלעים. לכולם יש הורים וילדים, לכולם יש קרובי משפחה, אף אחד לא קיים עצמאית בעולם האנושי הזה. מה כוונתי בכך? אני מתכוון שאתה חי בעולם אנושי, ויש לך את המחויבויות שלך שעליך למלא. ראשית, עליך לתמוך בהוריך, ושנית, עליך לגדל את ילדיך. זו האחריות שלך במסגרת המשפחה. בחברה, יש לך גם אחריות ומחויבויות חברתיות שעליך למלא. עליך למלא תפקיד בחברה, כמו להיות פועל, איכר, איש עסקים, סטודנט או אינטלקטואל. בין המשפחה לחברה, יש תחומי אחריות ומחויבויות רבות שעליך למלא. כלומר, בנוסף למזון, לבגדים, למגורים ולתחבורה שלך, יש לך דברים רבים שאתה חייב לעשות, וגם דברים רבים שאתה צריך לעשות ומחויבויות רבות שעליך למלא. אם נניח בצד את הנתיב הנכון הזה של אמונה באל שאנשים הולכים בו, כפרט עליך למלא סוגים רבים של אחריות משפחתית ומחויבויות חברתיות רבות. אתה לא קיים באורח עצמאי. האחריות שעל כתפיך אינה רק לרכוש חברים וליהנות או למצוא מישהו שאתה יכול לדבר איתו ושיכול לעזור לך. רוב תחומי האחריות שלך – החשובים ביותר – הם אלה הקשורים למשפחתך ולחברה. רק אם תממש היטב את האחריות המשפחתית שלך ואת המחויבויות החברתיות שלך, חייך כאדם ייחשבו שלמים ומושלמים. אם כך, מה כוללת האחריות שעליך למלא במשפחה? כילד, עליך להיות בן טוב להוריך ולתמוך בהם. כל אימת שהוריך חולים או נתונים בקשיים, עליך לעשות כל מה שלאל ידך לעשות. כהורה, עליך להזיע ולהשקיע מאמץ, לעבוד קשה ולעמוד בקשיים כדי לפרנס את כל המשפחה, וליטול על עצמך את האחריות הכבדה הכרוכה בלהיות הורה, לגדל את ילדיך, לחנך אותם ללכת בנתיב הנכון, ולגרום להם להבין את עקרונות ההתנהלות. כך, יש לך אחריות רבה בתחום המשפחה שלך. אתה חייב לתמוך בהוריך וליטול על עצמך את האחריות הכרוכה בגידול ילדיך. יש דברים רבים שצריך לעשותם. ומהי האחריות שלך בחברה? עליך להישמע לחוקים ולתקנות, צריכים להיות לך עקרונות כדי להתנהל עם אחרים, עליך לעשות את המיטב שלך בעבודה ולנהל היטב את הקריירה שלך. שמונים או תשעים אחוזים מזמנך ומן האנרגיה שלך צריכים להיות מושקעים בדברים האלו. כלומר, בלי קשר לתפקיד שאתה ממלא במשפחה או בחברה, בלי קשר לנתיב שאתה הולך בו, בלי קשר למהות השאיפות והכמיהות שלך, לכל אדם יש אחריות שהוא נדרש לשאת, שהיא חשובה לו מאוד ברמה האישית, ותופסת כמעט את כל זמנו ואת כל האנרגיה שלו. מנקודת המבט של האחריות המשפחתית והחברתית, מה הערך שלך כאדם ושל חייך בכך שבאת לעולם האנושי הזה? הערך הוא בכך שתממש את האחריות והשליחויות שניתנו לך על ידי השמיים. חייך אינם שייכים לך בלבד, והם כמובן לא שייכים לאחרים. חייך קיימים עבור השליחויות והאחריות שלך, ועבור האחריות, המחויבויות והשליחויות שעליך למלא בעולם האנושי הזה. חייך אינם שייכים להוריך, וגם לא לאשתך (בעלך), וכמובן הם אינם שייכים לילדיך. עוד פחות מכך הם שייכים לצאצאיך. אז למי שייכים חייך? אם נדבר מנקודת המבט של אדם בעולם, חייך שייכים לאחריות ולשליחויות שניתנו לך על ידי האל. אך מנקודת מבטו של מאמין, חייך צריכים להיות שייכים לאל, היות שהוא מי שמסדר את כל הדברים סביבך ויש לו ריבונות עליהם. לכן, כאדם, החי בעולם, אל לך להבטיח את חייך לאחרים באופן שרירותי, ואל לך להקריב את חייך באופן שרירותי למען אחווה. כלומר, אל לך להמעיט בערכם של חייך. חייך חסרי ערך עבור כל אחד אחר, במיוחד עבור השטן, החברה הזאת והמין האנושי הזה, אך עבור הוריך וקרוביך, חייך הם בעלי חשיבות עליונה, כיוון שיש קשר בל-ינותק בין האחריות שלך ובין ההישרדות שלהם. כמובן, מה שעוד יותר חשוב הוא שיש קשר בל ינותק בין חייך ובין העובדה שלאל יש ריבונות על כל הדברים ועל המין האנושי כולו. חייך חיוניים בקרב החיים הרבים שהאל ריבון עליהם. יתכן שאינך מעריך כל-כך את חייך, ואולי אתה לא צריך להעריך כל-כך את חייך, אבל העובדה היא שחייך חשובים מאוד להוריך ולקרוביך, שאיתם יש לך קשרים קרובים ויחסים בל ינותקו. מדוע אני אומר זאת? כי יש לך אחריות כלפיהם, וגם להם יש אחריות כלפיך, יש לך אחריות כלפי החברה הזאת, והאחריות שלך כלפי החברה קשורה לתפקידך בחברה הזאת. תפקידו של כל אדם ושל כל ישות חיה חיוניים לאל, והם כולם אלמנטים חיוניים של הריבונות של האל על המין האנושי, על העולם הזה, על כדור הארץ הזה, על היקום הזה. בעיני האל, כל חיים הם אפילו יותר חסרי משמעות מגרגר של חול, ואפילו בזויים מאשר נמלה; אף על פי כן, כיוון שכל אדם הוא חיים, חיים תוססים ונושמים, הרי שבמסגרת הריבונות של האל, על אף שהתפקיד שהאדם הזה ממלא אינו מרכזי, הוא גם חיוני. לכן, כשאנו בוחנים זאת מן ההיבטים האלו, אילו אדם היה מקריב את עצמו ברצון למען חבר ולא רק חושב על האפשרות לעשות כן, אלא גם מוכן לעשות זאת בכל רגע, למסור את חייו ללא כל התחשבות באחריות המשפחתיות שלו, באחריות החברתית שלו, ואפילו ללא התחשבות בשליחויות שניתנו לו על ידי האל ובחובות המוטלים על כתפיו, האין זה שגוי? (כן). זאת בגידה! הדבר היקר ביותר שהאל מעניק לאדם הוא הנשימה הזאת המכונה חיים. אם אתה מבטיח כלאחר יד את חייך לחבר שאתה חושב שאתה יכול להפקיד אותם בידיו, האם אין זאת בגידה באל? האם אין זה חוסר כבוד כלפי החיים? האם אין זה מעשה של התמרדות כנגד האל? האם זה מעשה של בגידה באל? (כן). זה בבירור ויתור על אחריות שעליך לממש במשפחתך ובחברה, והשתמטות מהשליחויות שהאל נתן לך. זאת בגידה. הדברים החשובים ביותר בחייו של אדם אינם אלא האחריות שעליו לקחת על עצמו בחיים הללו – אחריות משפחתית, אחריות חברתית והשליחויות שהאל נתן לך. הדברים החשובים ביותר הם האחריות והשליחויות האלו. אם אתה מאבד את חייך על ידי ויתור עליהם כלאחר יד למען מישהו אחר בשל תחושה רגעית של אחווה ופזיזות של רגע, האם האחריות שלך עדיין קיימת? כיצד אתה יכול לדבר אם כן על שליחויות? ברור שאתה לא מוקיר את החיים שהאל העניק לך כדבר היקר ביותר, אלא מבטיח אותם כלאחר יד לאחרים, מוותר על חייך למען אחרים, מתעלם או זונח לחלוטין את האחריות שלך למשפחה ולחברה, באופן לא מוסרי ולא הוגן. אם כך, מה אני מנסה לומר לכם? אל תוותרו על חייכם כלאחר יד ואל תבטיחו אותם לאחרים. יש אנשים שאומרים: "האם אני יכול להבטיח אותם להוריי? ומה עם להבטיח אותם לאהוב שלי, האם זה בסדר?" זה לא בסדר. מדוע זה לא בסדר? האל מעניק לך חיים ומאפשר לחייך להימשך כדי שתוכל למלא את האחריות שלך למשפחתך ולחברה ולמלא את השליחויות שהוטלו עליך על ידי האל. אין זה מקומך להתייחס לחייך כאל בדיחה על ידי כך שתבטיח אותם כלאחר יד לאחרים, תמסור אותם לידי אחרים, תשקיע אותם עבור אחרים ותקדיש אותם לאחרים. אם אדם מאבד את חייו, האם הוא עדיין יכול למלא את האחריות והשליחויות המשפחתיות והחברתיות? האם עדיין אפשר לעשות את זה? (לא). וכשהאחריות והשליחויות של אדם למשפחה ולחברה אינן קיימות עוד, האם התפקידים החברתיים שהוא ביצע עדיין קיימים? (לא). כשהתפקידים החברתיים שאדם ביצע אינם קיימים עוד, האם השליחויות של האדם הזה עדיין קיימות? לא. כשהשליחויות והתפקידים החברתיים אינם קיימים עוד, האם הדברים שהאל מושל עליהם כריבון עדיין קיימים? מה שהאל מושל עליו כריבון הוא דברים חיים, בני אדם שיש בהם חיים, וכשהאחריות החברתית שלהם וחייהם אינם עוד, והתפקידים החברתיים שלהם הופכים כולם ללא-כלום, האם זה ניסיון לגרום למין האנושי, שהאל מושל עליו כריבון, ולתוכנית הניהול של האל, להפוך ללא-כלום? אם אתה עושה זאת, האם אין זאת בגידה? (כן). זאת אכן בגידה. חייך קיימים רק עבור האחריות והשליחויות שלך, והערך של חייך יכול להשתקף רק באחריות ובשליחויות שלך. פרט לכך, להקריב את עצמך למען חבר אינו האחריות והשליחות שלך. כאדם שהאל העניק לו חיים, מה שעליך לעשות הוא למלא את האחריות ואת השליחויות שהאל הפקיד בידיך. לעומת זאת, להקריב את עצמך למען חבר אינו אחריות או שליחות שהאל העניק לך. להפך, זאת פעולה שלך מתוך רגש של אחווה, משאלת הלב שלך עצמך, החשיבה חסרת האחריות שלך על החיים, וכמובן, זה גם סוג החשיבה שהשטן משריש באנשים כדי להרבות עליהם לעג ולרמוס את חייהם. לכן, לא משנה מתי תגיע השעה, ובלי קשר לאיזה סוג של חבר קרוב רכשת, ואפילו אם החברות שלך איתו עמדה במצבים של סכנת חיים, אל תבטיח כלאחר יד להקריב את עצמך למענו, ואפילו אל תגלגל מחשבות כאלו בקלות דעת, אל תחשוב להקדיש את כל חייך והווייתך למענו. אין לך כל אחריות או חובה כלפיו. אם יש לכם תחומי עניין דומים, אישיות דומה ואתם הולכים באותו הנתיב, אתם יכולים לעזור זה לזה, אתם יכולים לשוחח זה עם זה על כל דבר שתרצו, ואתם יכולים להיות חברים קרובים, אבל החברות הקרובה הזאת אינה בנויה על יסוד של הקרבת עצמכם זה למען זה, והיא גם אינה מבוססת על מתן ערך לאחווה. אתה לא צריך להקריב את עצמך למענו, ואתה לא צריך לוותר על חייך ואפילו לא לשפוך טיפה אחת של דם למענו. יש אנשים שאומרים: "אז מה הטעם ברגש האחווה שלי? באנושיות שלי ובליבי, אני תמיד רוצה להפגין אחווה, אז מה עלי לעשות?" אם אתה באמת רוצה להראות אחווה, הרי שעליך לומר לאדם האחר את האמיתות שהגעת לכלל הבנתן. כשאתה רואה שהאדם האחר חלש, תמוך בו. אל תעמוד בצד הדרך ותסתכל; כשהוא הולך בדרך הלא נכונה, הזכר לו, יעץ לו והושט לו יד. כשאתה רואה את הבעיות של האדם האחר, יש לך מחויבות לעזור לו, אבל אתה לא צריך להקריב את עצמך למענו, אתה לא צריך להבטיח לו את חייך. האחריות שלך כלפיו היא רק לעזור, לתמוך, להזכיר, לייעץ ולפעמים לגלות מעט סלחנות וסובלנות, אבל לא לוותר על חייך למענו, קל וחומר להפגין תחושת אחווה כביכול. מבחינתי, אחווה היא בסך הכול פזיזות, והיא אינה שייכת לאמת. בהשוואה לחיים שהאל מעניק לאנשים, אחווה בין אנשים היא זבל. היא סוג של פזיזות שמושרשת באנשים על ידי השטן, תחבולה ערמומית שגורמת לאנשים לעשות באימפולסיביות דברים רבים למען אחווה, דברים שהם יתקשו לשים מאחוריהם ושהם יתחרטו עליהם עד סוף ימיהם. זה לא רצוי. לכן, מוטב לך לוותר על רעיון האחווה הזה. אל תחיה בהתאמה עם אחווה, אלא חיה בהתאמה עם האמת ועם דברי האל. לכל הפחות, עליך לחיות בהתאמה עם האנושיות, המצפון וההיגיון שלך, להתייחס לכולם ולכל דבר באורח רציונלי, ולעשות הכול כראוי, בהתאמה עם המצפון וההיגיון שלך.

לאחר ששיתפנו על כל כך הרבה אמרות ודעות הנוגעות לאחריות ולחיים, האם יש לכם כעת יכולת הבחנה באשר לדרישה הזאת על להקריב את עצמך למען חבר? כעת שיש לכם הבנה, האם יש לכם את העקרונות הנכונים כדי להתמודד עם דבר כזה? (כן). מה היית עושה אילו מישהו באמת היה מבקש ממך להקריב את עצמך למענו? כיצד היית משיב? היית אומר "אם אתה דורש שאקריב את עצמי למענך, הרי שאתה הוא זה שרוצה ליטול את חיי. אם אתה רוצה ליטול את חיי, אם אתה דורש ממני דבר כזה, הרי שאותה מונע ממני את הזכות למלא את האחריות המשפחתית שלי ואת הזכות למלא את האחריות שלי בחברה. משמעות הדבר היא גם שלילה של זכויות האדם שלי, וחשוב מכך, שלילה של ההזדמנות שלי להתמסר לריבונות האל ולבצע היטב את חובתי. זה שאתה תמנע ממני את זכויות האדם שלי באופן הזה יהיה הסוף שלי! אתה מונע ממני כל כך הרבה זכויות וגורם לי למות למענך. כמה אנוכי ומתועב אתה יכול להיות? ועם זאת אתה עדיין חבר שלי? ברור שאתה לא חבר שלי, אלא אויב שלי". האם נכון לומר את זה? (כן). אכן, זה הדבר הנכון לומר. האם אתה מעז לומר זאת? האם אתה באמת מבין את זה? אם איזשהו חבר שלך חוזר ומבקש ממך להקריב את עצמך למענו ודורש את חייך, הרי שאתה צריך להתרחק ממנו בהזדמנות הראשונה, כי הוא לא אדם טוב. אל תחשוב שהוא אמור להיות חבר שלך רק בגלל שהוא מסוגל להקריב את עצמו למענך. אתה אומר: "לא ביקשתי ממך להקריב את עצמך למעני, אתה הוא שהתנדבת לעשות את זה. גם אם אתה יכולת להקריב את עצמך למעני, אל תחשוב אפילו לבקש ממני להקריב את עצמי למענך. אתה לא רציונלי, אבל אני מבין את האמת, אני רציונלי, ואני אטפל בעניין הזה באופן רציונלי. לא משנה כמה פעמים הקרבת את עצמך למעני, אני לא אקריב את עצמי למענך באורח אימפולסיבי. אם תהיה בקשיים, אעשה כמיטב יכולתי כדי לעזור לך, אבל אני בשום פנים ואופן לא אזניח את האחריות ואת השליחויות שהאל הטיל עלי בחיים האלו כדי לחיות אך ורק למענך. בעולם שלי אין שום דבר פרט לאחריות, מחויבויות ושליחויות. אם אתה רוצה להיות חבר שלי, אז אני מבקש ממך לעזור לי, לסייע לי למלא את האחריות שלי ולהשלים את השליחויות שלי ביחד. רק אז תהיה חבר אמיתי שלי. אם אתה ממשיך לבקש ממני להקריב את עצמי למענךy, ואתה ממשיך לגרום לי להבטיח הבטחה כזאת, לוותר על חיי למענך, להבטיח לך את חיי, הרי שאתה צריך להתרחק ממני מיד, אתה לא חבר שלי, אני לא רוצה להתרועע עם מישהו כמוך, ואני לא רוצה להיות חבר של מישהו כמוך". מה דעתך על האמירה הזו? (טובה). במה זה טוב? על ידי כך שאין לך חבר כזה, יורד ממך לחץ, אתה חופשי מדאגה, ללא כל מועקה של מחשבה, ואינך כבול על ידי רעיונות כגון מתן ערך לאחווה. אילו מישהו היה אכן אומר "אנשים כמוך שלא מקריבים את עצמם למען חבר אינם ראויים שיתרועעו איתם ואינם יכולים להיות חברים של אף אחד", האם היית מרגיש עצוב לשמע הדברים האלו? האם היית מושפע מן הדברים האלה? האם היית מרגיש עצוב ושלילי, נטוש על ידי אנשים, ללא תחושת קיום וללא תקווה בחיים? זה ייתכן, אבל כשתבין את האמת, אתה תהיה מסוגל להגיע להבנה יסודית של העניין הזה, ואתה לא תהיה מוגבל על ידי המילים האלו. מעתה ואילך, אתה חייב ללמוד לוותר על הדברים האלו של התרבות המסורתית, בלי שהיה לך צורך לשאת את הנטל הזה. רק כך תוכל ללכת בנתיב הנכון בחיים. האם תיישם זאת? (כן). כמובן, אין זה דבר שאפשר לוותר עליו כל-כך מהר. אנשים צריכים קודם להכין את מחשבותיהם, להרהר בהדרגה, לחפש את האמת בהדרגה, להבין בהדרגה, ולאחר מכן ליישם את זה בפועל בהדרגה, בהתאמה עם עקרונות-האמת. זה מה שנקרא להשתמש בעקרונות-האמת כדי לטפל ולהתמודד עם אנשים ועם קשרים ויחסים עם אנשים. לסיכום, הייתי רוצה לתת לכם כמה מילים אחרונות: הוקר את החיים שלך ואת האחריות שלך; הוקר את ההזדמנות שהאל נתן לך לבצע את חובתך, והוקר את השליחויות שהאל נתן לך. אתה מבין, האין זאת? (כן). האם אין זה משמח שהשגת הבנה יסודית של העניין הזה? (כן). אם לא תהיה מוגבל וכבול על ידי הדעות וההשקפות המופרכות האלו, תחוש בנוח. אבל אתה לא באמת חש בנוח כעת. רק כאשר בעתיד, כאשר תתחיל ללכת בנתיב החתירה אל האמת, ולא תהיה מוטרד עוד מהדברים האלו, תחוש באמת בנוח. רק מי שבאמת מתייחסים לאנשים ולדברים, מתנהלים ופועלים, אך ורק על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלהם, הם מי שבאמת חשים נינוחים ובנוח, הם מי שיש להם שלווה ושמחה, מי שחיים ומתנהלים בהתאמה עם האמת, ומי שלעולם לא יחושו חרטה. הבה נסיים כאן את השיתוף של היום.

7 במאי, 2022

הערות שוליים:

א. קונג רונג מתואר בסיפור סיני ידוע, המשמש באופן מסורתי לחינוך ילדים על ערכי הנימוס ואהבת האחווה. הסיפור מספר שכאשר משפחתו של קונג רונג בן הארבע קיבלה סל אגסים, הוא ויתר על האגסים הגדולים יותר לטובת אחיו הבוגרים ממנו ולקח את האגס הקטן ביותר לעצמו.

קודם: מהי המשמעות של חתירה אל האמת (9)

הבא: מהי המשמעות של חתירה אל האמת (14)

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה