האם זכור לכם התוכן שעליו שיתפנו במהלך הכינוס האחרון שלנו? (האל שיתף תחילה על ההבדלים בין מה שאנשים תופסים כהתנהגויות טובות לבין מימוש אנושיות רגילה בהתאם לדרישות האל, ולאחר מכן שיתף על ההתנהלות המוסרית של אדם במסגרת התרבות המסורתית, וסיכם עשרים ואחד טיעונים בנוגע להתנהלותו המוסרית של אדם). בכינוס האחרון שלנו שיתפתי על שני נושאים. ראשית, סיפקתי שיתוף נוסף אודות הנושא של התנהגות טובה, ולאחר מכן עסקתי בשיתוף פשוט ומקדים אודות אופיו של אדם, התנהלותו ומעלותיו, מבלי להיכנס לפרטים. כבר שיתפנו מספר פעמים על הנושא של משמעות החתירה אל האמת, וסיימתי לשתף על כל ההתנהגויות הטובות שקשורות לחתירה אל האמת, ואשר אותן היה צריך לחשוף ולנתח. בפעם האחרונה שיתפתי מעט גם על כמה נושאים בסיסיים שנוגעים להתנהלות מוסרית של אדם. למרות שלא עסקנו בחשיפה או בניתוח מפורטים של הצהרות אלה בנוגע להתנהלות מוסרית, פירטנו מספר דוגמאות לטיעונים שונים בנוגע להתנהלותו המוסרית של אדם – עשרים ואחד, למען הדיוק. עשרים ואחת הדוגמאות האלה הן, בעיקרון, ההצהרות השונות שמחדירה התרבות הסינית המסורתית באנשים, אשר נשלטות על ידי הרעיונות של החסד, הצדיקות, ההגינות, החוכמה והמהימנות. לדוגמה, הזכרנו אמרות שונות בנוגע להתנהלות המוסרית של אדם, אשר קשורות לנאמנות, לצדיקות, להגינות ולמהימנות, כמו גם לאופן שבו צריכים להתנהג גברים, נשים, בעלי תפקידים רשמיים וילדים, וכן הלאה. בכל מקרה, בין אם עשרים ואחת האמרות האלה מקיפות וכוללות או לא, הן מסוגלות לייצג באופן בסיסי את מהות הדרישות השונות אשר מציבה התרבות הסינית המסורתית בקשר להתנהלותו המוסרית של אדם, מנקודת מבט אידיאולוגית ומהותית כאחד. לאחר שפירטנו את הדוגמאות האלה, האם הרהרתם בהן ושיתפתם עליהן? (שיתפנו עליהן מעט במהלך הכינוסים שלנו וגילינו שקל לבלבל בין כמה מהן לבין האמת. לדוגמה, "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי", "אקריב את עצמי למען חבר" וכן "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך", בין היתר). אמרות נוספות כוללות: "על החסד שבטיפת מים יש לגמול במעיין גועש", "מילתו של ג'נטלמן היא הערובה שלו", "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקרו את החסרונות שלהם", "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים", "כששותים את מי הבאר, זכרו מי חפר אותה", וכן הלאה. אם תבחנו זאת מקרוב, תגלו כי רוב האנשים מבססים באופן עקרוני את התנהלותם ואת הערכות ההתנהלות המוסרית של עצמם ושל אחרים על הצהרות אלה שנוגעות להתנהלות מוסרית. במידה מסוימת, הדברים האלה קיימים בלבו של כל אדם. הסיבה העיקרית לכך היא הסביבה החברתית שבה חיים אנשים והחינוך שהם מקבלים מן הממשלות שלהם, וסיבה נוספת היא הדרך שבה הם גדלים בקרב משפחותיהם והמסורות שמועברות אליהם מאבות-אבותיהם. משפחות מסוימות מלמדות את ילדיהן לעולם לא לשלשל לכיסיהם את הכסף שמצאו, ומשפחות אחרות מלמדות את ילדיהן שעליהם להיות פטריוטים וש"כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו", משום שכל משפחה סומכת על המדינה שלה. יש משפחות שמלמדות את ילדיהן ש"אדם לא יאפשר לעושר להשחית אותו, לעוני לשנות אותו, או לכוח לכופף אותו", ושאסור להם לעולם לשכוח את השורשים שלהם. הורים מסוימים משתמשים בהצהרות ברורות כדי ללמד את ילדיהם אודות התנהלות מוסרית, בעוד שאחרים אינם יכולים להביע את רעיונותיהם בנוגע להתנהלות מוסרית בצורה ברורה, אולם משמשים כמודל עבור ילדיהם ומלמדים על דרך הדוגמה האישית, כשהם משפיעים ומחנכים את הדור הבא דרך מילותיהם ומעשיהם. מילים ומעשים אלה עשויים לכלול את: "על החסד שבטיפת מים יש לגמול במעיין גועש", "התענג על מתן עזרה לאחרים", "יש לגמול בהוקרה על טובה שהתקבלה", כמו גם הצהרות שנשמעות נשגבות יותר, כמו "לעלות מתוך הרפש ללא רבב, לרחוץ במים צלולים מבלי להיראות ראוותני", וכן הלאה. בדרך כלל, הנושאים והמהות של מה שהורים מלמדים את ילדיהם כלולים בטווח ההתנהלות המסורתית, כפי שהיא נדרשת על ידי התרבות הסינית המסורתית. הדבר הראשון שמורים אומרים לתלמידיהם עם הגעתם לבית הספר הוא, שעליהם להיות אדיבים כלפי הזולת ולהתענג על מתן עזרה לאחרים, שאל להם לשלשל לכיסיהם את הכסף שמצאו ושעליהם לכבד את מוריהם ולהעריץ את תורתם. כאשר התלמידים לומדים סיפורת סינית עתיקה או ביוגרפיות של גיבורים מימי קדם, הם לומדים ש"אקריב את עצמי למען חבר", "נתין נאמן אינו יכול לשרת שני מלכים, אישה טובה אינה יכולה להינשא לשני בעלים", "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך", "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו", "אל לאיש לקחת חפצים אבודים שמצא ברחוב", וכן הלאה. הדברים האלה נובעים כולם מן התרבות המסורתית. גם אומות תומכות ברעיונות האלה ומפיצות אותם. למעשה, החינוך הממלכתי מקדם פחות או יותר את הדברים שמקדם החינוך המשפחתי – כולם נסובים על הרעיונות האלה, שלקוחים מן התרבות המסורתית. באופן עקרוני, הרעיונות שנגזרים מן התרבות המסורתית מחלחלים אל כלל הדרישות הנוגעות לאופי, למידות טובות ולהתנהלות אנושית וכן הלאה. במובן אחד, הם דורשים שאנשים יפגינו נימוסים והליכות טובים כלפי חוץ, שאנשים יפעלו ויתנהלו בדרך שתזכה לאישור אחרים ושינקטו התנהגויות ומעשים טובים לעיני אחרים, תוך הסתרת ההיבטים האפלים שבמעמקי לבם. במובן אחר, הם מרוממים גישות, התנהגויות ומעשים שקשורים לאופן שבו אדם מתנהל, מתייחס לאחרים ומטפל בעניינים שונים; לאופן שבו אדם מתייחס לחברים ולבני משפחה; ולדרך שבה אדם מתייחס לסוגים שונים של אנשים ושל דברים, לרמת ההתנהלות המוסרית, וזאת כדי לזכות בשבחים ובכבוד של הזולת. הדרישות שהתרבות המסורתית מפנה כלפי אנשים נסובות באופן עקרוני על הדברים האלה. בין אם מדובר ברעיונות שאותם מקדמים אנשים בקנה מידה חברתי גדול יותר, או במחשבות הנוגעות להתנהלות מוסרית שאותן מקדמים אנשים ושבהן הם דבקים בקנה מידה קטן יותר בקרב משפחותיהם, ובדרישות שמוצבות בפני אנשים בהקשר של התנהלותם – באופן עקרוני, כל אלה כלולים בטווח זה. ולכן, בין אם מדובר בתרבות הסינית המסורתית או בתרבויות המסורתיות של ארצות אחרות, לרבות התרבויות המערביות, רעיונות אלה בנוגע להתנהלות מוסרית שקיימים בקרב אנשים כוללים כולם דברים שאנשים מסוגלים להשיג ולהגות; אלה הם דברים שאנשים יכולים לבצע על בסיס המצפון וההיגיון שלהם. לכל הפחות, יש אנשים מסוימים שיכולים לממש חלק מן ההתנהלות המסורתית שנדרשת מהם. הדרישות האלה מוגבלות לטווח האופי המוסרי, המזג וההעדפות של אנשים, ותו לא. אם אינך מאמין לי, אני דוחק בך להביט מקרוב ולראות אילו מן הדרישות האלה, הנוגעות להתנהלות המסורתית של אנשים, מתייחסות לצביונותיהם המושחתים. אילו מהן מתייחסות לעובדה שאנשים סולדים מן האמת, לא אוהבים את האמת ומתנגדים לאל מעצם מהותם? אילו מן הדרישות האלה קשורות בדרך כלשהי לאמת? אילו מן הדרישות האלה יכולות להתעלות לרמת האמת? (אף לא אחת). לא משנה כיצד אדם בוחן את הדרישות האלה, אף אחת מהן לא יכולה לעלות לרמת האמת. לאף אחת מהן אין דבר וחצי דבר עם האמת, לאף אחת מהן אין ולו הקשר הקל ביותר לכך. עד כה, מי שמאמינים באל במשך זמן רב, שיש להם ניסיון מסוים ושמבינים מעט מן האמת אוחזים רק בשמץ של הבנה אמיתית של העניין הזה; אבל רוב האנשים עדיין מבינים דוקטרינות בלבד ומסכימים לרעיון הזה באופן תיאורטי, ולא מצליחים להגיע לרמה של הבנה אמיתית של האמת. מדוע זה? הסיבה היא שרוב האנשים מגיעים לכדי הבנה שהיבטים אלה של התרבות המסורתית לא עולים בקנה אחד עם האמת ולא קשורים לאמת רק על ידי השוואה של התקנות האלה של התרבות המסורתית לדברים ולדרישות של האל. באופן מילולי, הם עשויים להכיר באופן מלא בכך שאין לדברים האלה כל קשר לאמת, אבל במעמקי לבם, הדברים שאליהם הם שואפים ושאותם הם מאשרים ומעדיפים הם באופן עקרוני אותם רעיונות שמקורם בתרבות המסורתית של האנושות, ושכמה מהם הם דברים שבהם דוגלת המדינה שלהם ושאותם היא מקדמת. אנשים רואים בהם דברים חיוביים או מתייחסים אליהם כאל האמת. האין אלה פני הדברים? (כן). כפי שאתם יכולים לראות, היבטים אלה של התרבות המסורתית השתרשו עמוק בלב האדם, ולא ניתן לבער אותם ולעקור אותם מן השורש בתוך פרק זמן קצר.

עשרים ואחת הדרישות בנוגע להתנהלות המוסרית של אדם שאותן פירטנו הן רק חלק אחד מן התרבות הסינית המסורתית, אבל במידה מסוימת, הן יכולות לייצג את כלל הדרישות שהציבה התרבות הסינית המסורתית בנוגע להתנהלותו המוסרית של אדם. כל אחד מעשרים ואחד הטיעונים האלה נתפס על ידי האדם כדבר חיובי, כאצילי וכנכון, ואנשים מאמינים שהטיעונים האלה מאפשרים להם לחיות בכבוד, ושהם סוג של התנהלות מוסרית שראויה להערכה ולהערצה. לעת עתה נניח בצד אמרות שטחיות יחסית, כמו אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת או התענג על מתן עזרה לאחרים, ובמקום זאת נדבר על ההתנהלות המוסרית שהאדם מעריך במיוחד ושהוא תופס כאצילית. לדוגמה, קחו את האמרה: "אדם לא יאפשר לעושר להשחית אותו, לעוני לשנות אותו, או לכוח לכופף אותו" – הדרך הפשוטה ביותר לסכם את משמעות ההצהרה הזו היא שאל לאדם לשכוח את שורשיו. אם אדם אוחז בהתנהלות מוסרית זו, אזי כולם יחשבו שיש לו אישיות אצילית שכזו, ושהוא באמת ובתמים "עלה מתוך הרפש ללא רבב, רחץ במים צלולים מבלי להיראות ראוותני". אנשים מעריכים זאת מאוד. העובדה שאנשים מעריכים זאת מאוד משמעה שהם מאשרים סוג כזה של הצהרה ומסכימים איתו. וכמובן, הם גם מעריכים מאוד את מי שמסוגלים לנקוט התנהלות מוסרית כזו. יש אנשים רבים שמאמינים באל, אבל עדיין מאשרים את אותם דברים שמקודמים על ידי התרבות המסורתית, והם נכונים ליישם את ההתנהגויות הטובות האלה. אנשים כאלה לא מבינים את האמת: הם סבורים שאמונה באל משמעה להיות אדם טוב, לעזור לאנשים אחרים, להתענג על מתן עזרה לאחרים, לעולם לא לרמות אחרים או להזיק להם, לא לחתור אחר דברים גשמיים ולא לחמוד עושר או תענוגות. בלבם, כולם מסכימים שההצהרה "אדם לא יאפשר לעושר להשחית אותו, לעוני לשנות אותו, או לכוח לכופף אותו" אכן נכונה. יש כאלה שאומרים: "אם, לפני האמונה באל, אדם כבר מקפיד על התנהלות מוסרית כגון 'אדם לא יאפשר לעושר להשחית אותו, לעוני לשנות אותו, או לכוח לכופף אותו', אם הוא אדם נהדר ואדיב שלא שוכח את שורשיו, אזי לאחר שהוא מתחיל להאמין, הוא יוכל בתוך זמן קצר להשיג את שמחת האל. לאנשים כאלה קל להיכנס למלכות האל – הם יכולים לזכות בברכותיו". כאשר אנשים רבים מעריכים אחרים ומתבוננים בהם, הם לא בוחנים את מהותם על בסיס דברי האל והאמת; במקום זאת, הם מעריכים ובוחנים אותם על פי דרישות התרבות המסורתית בנוגע להתנהלותם המוסרית של אנשים. מנקודת המבט הזו, האין זה סביר שאנשים שלא מבינים את האמת יטעו ויחשבו שדברים שהאדם מאמין כי הם טובים הם אכן האמת? האין זה סביר שהם יתייחסו לאנשים שהאדם מאמין כי הם טובים, כאל מי שהאל סבור שהם טובים? אנשים תמיד רוצים להשליך את רעיונותיהם שלהם על האל – בעשותם כן, האם הם לא שוגים שגיאה עקרונית? האם הדבר אינו פוגע בצביונו של האל? (כן). זו בעיה חמורה מאוד. אם אנשים אוחזים בהיגיון באמת ובתמים, עליהם לחפש את האמת בעניינים שהם לא מסוגלים לתפוס, עליהם להגיע לכדי הבנה של כוונות האל ואל להם לפלוט כלאחר יד צרורות של שטויות. האם באמות המידה ובעקרונות של האל להערכת האדם יש שורה שקובעת: "מי שלא שוכחים את שורשיהם הם אנשים טובים וניחנים במאפיינים של אדם טוב?" האם האל אמר אי פעם דבר שכזה? (לא). בדרישות הספציפיות שהציב האדם לאל, האם הוא אמר אי פעם: "אם אתה עני, אל לך לגנוב. אם אתה עשיר, אל לך להיות מופקר מבחינה מינית. כאשר אתה מתמודד עם איומים או הפחדות, אל לך להיכנע"? האם דברי האל כוללים דרישות שכאלה? (לא). אכן, לא. ברור למדי שההצהרה "אדם לא יאפשר לעושר להשחית אותו, לעוני לשנות אותו, או לכוח לכופף אותו" נאמרת על ידי האדם – היא אינה תואמת לדרישות האל מן האדם, היא לא תואמת לאמת והיא באופן עקרוני לא זהה לאמת. האל מעולם לא דרש שיצירי הבריאה לא ישכחו את השורשים שלהם. מהי המשמעות של שכחת השורשים שלך? אתן לך דוגמה: אם אבותיך היו איכרים, עליך תמיד לנצור את זכרם. אם אבותיך עסקו במלאכת יד, עליך לשמר את העיסוק במלאכת היד הזו ולהעבירו מדור לדור. גם לאחר שאתה מתחיל להאמין באל, אינך יכול לשכוח את הדברים האלה – אינך יכול לשכוח את התורה או את האומנות או כל דבר שהועבר בירושה מאבותיך. אם אבותיך היו קבצנים, אזי עליך לשמור את המקלות שבהם הם השתמשו כדי לחבוט בכלבים. אם האבות הקדמונים נאלצו לשרוד על ידי אכילת מוץ ועשבי פרא, אזי גם צאצאיהם צריכים לנסות ולאכול מוץ ועשבים – זו הנצחה של יגון העבר כדי להתענג על שמחות ההווה, כך אדם לא שוכח את שורשיו. לא משנה מה עשו אבותיך, עליך לדבוק בכך. אינך יכול לשכוח את אבותיך רק משום שאתה משכיל ויש לך מעמד. הסינים מקפידים מאוד על הדברים האלה. נדמה שבלבם, רק מי שלא שוכחים את שורשיהם ניחנים במצפון ובהיגיון, ושרק אנשים כאלה יכולים להתנהג בדרך נכונה ולחיות בכבוד. האם הגישה הזו נכונה? האם משהו שכזה מופיע בדברי האל? (לא). האל מעולם לא אמר דבר שכזה. מתוך דוגמה זו אפשר לראות, שגם אם נשווה מערכת שלמה של מעלות שהאדם מעריך ושאליהן הוא שואף לדברי האל ולאמת, תוכלו להבין כי הטיעונים והמחשבות האלה של התרבות המסורתית הם מגוחכים לחלוטין, וזאת גם אם הם נראים כדבר חיובי, כדבר שיכול לווסת את התנהלותו המוסרית של אדם ולמנוע מאנשים ללכת בנתיב הרוע ולהפוך למושחתים, וגם אם הם מופצים בקרב אנשים ומקובלים על כולם כדבר חיובי. אתם תבינו שהדברים האלה לא ראויים שיזכירו אותם, שאין להם ולו את הקשר הקל ביותר לאמת, ושהם רחוקים אפילו יותר מלהיות דרישותיו של האל וכוונותיו. כאשר אנשים מקדמים את הרעיונות ואת ההשקפות האלה ומציגים הצהרות שונות בנוגע להתנהלות המוסרית של אדם, הם בסך הכול משתמשים בדברים מסוימים שהנם נשגבים יותר מתחום חשיבתו של אדם, על מנת להעמיד פנים שהם מקוריים וחדשניים, להתרברב בגדולתם ובצדקתם ולגרום לאנשים לסגוד להם. באופן עקרוני, כל האנשים חושבים בצורה דומה, בין אם הם במזרח או במערב. הרעיונות ונקודות המוצא של הדרישות שאותם מקדמים אנשים ושאותם הם מציבים בנוגע להתנהלותו המוסרית של אדם, והמטרות שהם מעוניינים להשיג באמצעותן, זהות באופן עקרוני. אף על פי שאנשים מן המערב לא מחזיקים ברעיונות ובהשקפות ספציפיים כמו "על רע יש לגמול בטוב" או "על החסד שבטיפת מים יש לגמול במעיין גועש", שאותם מדגישים אנשים מן המזרח, ואף על פי שאין להם אמרות מפורשות כגון אלה שמקורן בתרבות הסינית המסורתית, בתרבות המסורתית שלהם עצמם אין דבר מלבד הרעיונות האלה. גם אם הדברים שעליהם שיתפנו ושעליהם דיברנו משתייכים לתרבות הסינית המסורתית, הרי שבמידה מסוימת, במהותם, הטיעונים והדרישות הנוגעים להתנהלות מסורתית מייצגים את הרעיונות השולטים בקרב האנושות המושחתת כולה.

היום שיתפנו בעיקר על סוג ההשפעה השלילית שיש לתרבות המסורתית על אנשים דרך טיעוניה ודרך הדרישות הנוגעות להתנהלות המוסרית של אדם. לאחר שיבינו זאת, הדבר החשוב הבא שעל אנשים להבין הוא אילו דרישות יש לאל, לאדון הבריאה, בנוגע להתנהגות המוסרית של האנושות, מה הוא אמר באופן ספציפי ואילו דרישות הציב. אלה הדברים שעל המין האנושי להבין. ראינו עתה בבירור שהתרבות המסורתית לא נושאת ולו את העדות הקלה ביותר לדרישותיו של האל מן האדם, או לדברים שנאמרו על ידו, וכי אנשים לא חיפשו את האמת בהקשר של נושא זה. וכך, התרבות המסורתית הייתה הדבר שאנשים למדו בתחילה, והיא שלטה בהם ונכנסה ללבבותיהם והנחתה את הדרך שעל פיה חיה האנושות במשך אלפי שנים. זו הדרך העיקרית שבה השטן השחית את האנושות. לאחר שאנשים הכירו בכך באופן ברור, הדבר החשוב ביותר שעליהם להבין כעת הוא מהן דרישותיו של אדון הבריאה מבני האדם הנבראים בנוגע לאנושיות ולמוסריות שלהם – או, במילים אחרות, אילו אמות מידה קיימות בקשר להיבט זה של האמת. בה בעת, על אנשים להבין אילו מן הבאים הם האמת: הדרישות שהציבה התרבות המסורתית, או הדברים שדורש האל מן האנושות. עליהם להבין אילו מן הדברים האלה יכולים לטהר אנשים ולהושיעם, ולהנחות אותם אל הנתיב הנכון בחיים; ואילו מהם אינם אלא דברים מופרכים, שיכולים להטעות אנשים ולהזיק להם, ומוליכים אותם אל הנתיב השגוי ואל חיי חטא. כאשר לאנשים יש הבחנה כזו, הם יכולים להכיר בכך שדרישותיו של אדון הבריאה מן האנושות הן טבעיות ומוצדקות לחלוטין, ושהן עקרונות-האמת שאנשים צריכים ליישם בפועל. באשר לטיעונים בנוגע להתנהלות מוסרית ולאמות המידה הלקוחים מן התרבות המסורתית, אשר משפיעים על חתירתם של אנשים אל האמת ועל גישות של אדם כלפי אנשים ודברים, וכן על התנהלותו ועל מעשיו של אדם – אם אנשים יוכלו להבחין בהם מעט, ולראותם לאשורם ולהכיר בכך שהם מגוחכים מעצם מהותם, ולוותר עליהם מעומק לבם, אזי ניתן יהיה לפתור חלק מן הבלבול או הבעיות שיש לאנשים בנוגע להתנהלות מוסרית. האם הפתרון של אלה לא יפחית מספר ניכר של מכשולים וקשיים שעמם מתמודדים אנשים בנתיב החתירה אל האמת? (כן). כאשר אנשים לא מבינים את האמת, הם מועדים לטעות ולחשוב שרעיונות שזוכים להכרה רחבה כהתנהלות מוסרית הם האמת, ולחתור אליהם ולהקפיד עליהם כאילו היו האמת. דבר זה משפיע במידה ניכרת על יכולתם של אנשים להבין את האמת וליישם אותה בפועל, וגם על התוצאות שהם משיגים במהלך החתירה אל האמת שמיועדת להשיג שינוי בצביון. זה דבר שאיש מכם לא היה רוצה לראות; כמובן, זהו דבר שגם האל לא רוצה לראות. לכן, בקשר להצהרות, לרעיונות ולנקודות המבט החיוביות לכאורה בנוגע להתנהלות מוסרית שבהם דבק האדם, תחילה על אנשים להכיר אותם ולהבחין בהם בצורה ברורה על בסיס דברי האל והאמת, ולראות נכוחה את תמציתם, וכך לגבש הערכה מדויקת ומקום עבור הדברים האלה במעמקי לבם, על מנת שיוכלו בהמשך לחפור אותם החוצה, לעקור אותם מן השורש ולזנוח אותם בהדרגה. בעתיד, בכל פעם שאנשים יראו כיצד ההצהרות החיוביות לכאורה האלה מתנגשות עם האמת, יהיה עליהם לבחור תחילה באמת, ולא בהצהרות שנחשבות לחיוביות במסגרת תפיסותיו של אדם, וזאת משום שההצהרות החיוביות לכאורה האלה הן השקפותיו של אדם ותו לא, ואינן עולות בקנה אחד עם האמת. לא משנה מאיזו זווית אנו מדברים, המטרה העיקרית שלנו בשיתוף על הנושאים האלה היום היא להסיר מכשולים שונים שמתעוררים בתהליך החתירה של אנשים אל האמת, במיוחד חוסר הוודאות שמתעורר במחשבותיהם של אנשים בנוגע לדברי האל ולקריטריונים של האמת. חוסר הוודאות הזה משמעו שכאשר אתה מקבל את האמת ומיישם אותה בפועל, אתה לא יכול להבחין אילו דברים הם האמרות הנוגעות להתנהלות מוסרית שמקדמת האנושות, ואילו הם דרישות האל מן האנושות, ומהם העקרונות והקריטריונים האמיתיים. הדברים האלה לא ברורים לאנשים. מדוע? (כיוון שהם לא מבינים את האמת). במובן אחד, הסיבה היא שהם לא מבינים את האמת. במובן אחר, הסיבה היא שהם חסרים את ההבחנה בנוגע לטיעונים הנוגעים להתנהלות מוסרית שמקורם בתרבות המסורתית של האנושות, והם עדיין לא מסוגלים לראות את המהות של טיעונים אלה לאשורה. בסופו של דבר, מתוך הלך רוח מבולבל, תקבע שהדברים שאותם למדת תחילה ושמושרשים בנפשך הם הנכונים; ותקבע שאותם דברים שמוכרים על ידי הכול כצודקים הם אכן הנכונים. ואז תבחר בדברים שאתה אוהב, שאתה מסוגל להשיג ושתואמים לטעמך ולתפיסותיך; ותתייחס לדברים האלה, תיצמד אליהם ותדבק בהם כאילו הם האמת. וכתוצאה מכך, התנהגותם והתנהלותם של אנשים, כמו גם הדברים שאליהם הם חותרים ושבהם הם בוחרים ודבקים, יהיו לחלוטין לא קשורים אל האמת – כולם יהיו שייכים להתנהגויות אנושיות ולביטויי מוסריות אנושיים, אשר אינם משתייכים לתחום האמת. אנשים מתייחסים להיבטים אלה של התרבות המסורתית ודבקים בהם כאילו הם האמת, ובה בעת דוחקים הצדה את האמיתות הנוגעות לדרישות האל לגבי התנהגות האדם ומתעלמים מהן. ההתנהגויות שנתפסות בעיני האדם כטובות לעולם לא ישיגו את אישורו של האל, ולא משנה בכמה מהן אוחז אדם. זהו מקרה שבו אנשים מבזבזים מאמץ ניכר על דברים שאינם כלולים בטווח האמת. יתר על כן, בכך שאנשים מתייחסים אל הדברים שנובעים מן האדם ושלא עולים בקנה אחד עם האמת כאל האמת, הם כבר סוטים מן הדרך. אנשים למדו תחילה את ההיבטים האלה של התרבות המסורתית, ולכן הם נשלטים על ידם; דברים אלה מעוררים בקרבם כל מיני סוגים של השקפות מופרכות, וגורמים לקשיים ולהפרעות רבים עבור אנשים כאשר הם מנסים להבין את האמת וליישמה בפועל. האנשים כולם מאמינים שאם יאחזו בהתנהגויות נאותות, האל יאשר אותם והם יהיו ראויים לקבל את ברכותיו ואת הבטחתו, אבל האם הם מסוגלים לקבל את השיפוט ואת הייסור של האל בעודם מטפחים גישות והלך רוח שכאלה? עד כמה גדול המכשול שהלך רוח שכזה מציב בפני טיהור האנשים וישועתם? האם הדמיונות והתפיסות האלה לא יגרמו לאנשים להבין את האל שלא כהלכה, למרוד בו ולהתנגד לו? האם לא אלה יהיו ההשלכות? (אכן). הבעתי פחות או יותר את חשיבות השיתוף על נושא זה, זהו הרעיון הכללי.

כעת, ננתח ונבחן בזו אחר זו את האמרות השונות של התרבות הסינית המסורתית בנוגע להתנהלות מוסרית, ולאחר מכן נגיע למסקנה בנוגע אליהן. כך יזכו כולם לאישור בסיסי ולתשובה באשר להן, ולכל הפחות תהיה לכל אחד הבנה מדויקת יחסית והשקפה בנוגע לאמרות אלה. הבה נתחיל באמרה הראשונה: "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת". מה יהיה הסבר מדויק של הפתגם הזה? (אם מצאת דבר מה, אל תיקח אותו ותציג אותו כשלך. הוא מתייחס לסוג של מוסריות ומנהג חברתי טוב). האם קל להשיג זאת? (זה קל יחסית). עבור רוב האנשים, זה קל להשגה – אם אתה מרים דבר מה, אזי לא משנה מהו, אל לך לשמור אותך לעצמך, שכן הוא שייך למישהו אחר. לא מגיע לך להחזיק בו, ועליך להחזירו לבעליו החוקיים. אם לא יעלה בידך למצוא את בעליו החוקיים – אזי עליך להעבירו לרשויות – בכל מקרה, אל לך לקחת את הדבר לעצמך. כל זה ברוח האיסור לחמוד רכוש של אנשים אחרים ולנצל אחרים. זו דרישה שהוטלה על התנהגותו המוסרית של האדם. מהי המטרה של הטלת דרישה שכזו על התנהגותם המוסרית של אנשים? כאשר אנשים מחזיקים בסוג כזה של התנהלות מוסרית, יש לכך השפעה טובה וחיובית על האקלים החברתי שלהם. המטרה של החדרת רעיונות כאלה באנשים היא למנוע מהם לנצל לרעה אנשים אחרים, וכך לשמר את התנהלותם המוסרית הנאותה. אם כל אדם יחזיק בסוג כזה של התנהלות מוסרית, האקלים החברתי ישתפר, ויגיע לרמה שבה איש לא מנכס לעצמו פריטים אבודים שהוא מוצא ברחוב, ואיש לא צריך לנעול דלתות לעת לילה. על רקע אקלים חברתי כזה, הסדר הציבורי ישתפר ואנשים יוכלו לחיות בשלווה רבה יותר. יהיו פחות גניבות ופחות מעשי שוד, פחות מאבקים ומקרי רצח מתוך נקמה; אנשים שיחיו בסביבה כזאת ייהנו מתחושת ביטחון ומרווחה כוללת טובה יותר. "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" היא דרישה שהוטלה בנוגע להתנהלות המוסרית של אנשים בתוך החברה ובסביבות המחייה. המטרה של דרישה זו היא להגן על האקלים החברתי ועל סביבת המחייה של אנשים. האם קל להשיג זאת? בלי קשר ליכולתם של אנשים להשיג זאת, מי שגיבשו את הרעיון הזה ואת הדרישה בנוגע להתנהלות המוסרית של האדם שאפו לממש את סביבת המחייה ואת הסביבה החברתית האידאלית שאליה כמהים אנשים. ל"אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" אין כל קשר לקריטריונים של התנהלות האדם – אין זו אלא דרישה שמוטלת על התנהלותם המוסרית של אנשים בכל עת שהם מוצאים פריט כלשהו. אין לה נגיעה למהותו של אדם. האנושות הביעה את הדרישה הזו בנוגע להתנהלותו המוסרית של אדם במשך אלפי שנים. מובן, שכאשר אנשים מצייתים לדרישה הזו, המדינה או החברה עשויות לחוות תקופה שבה יש פחות פשע, והן עשויות אפילו להגיע לנקודה שבה אנשים לא צריכים לנעול את דלתותיהם לעת לילה, ושבה איש לא מנכס לעצמו פריטים אבודים שהוא מוצא ברחוב, ורוב האנשים לא משלשלים לכיסם את הכסף שמצאו ברחוב. בזמנים כאלה, האקלים החברתי, הסדר הציבורי וסביבת המחייה יהיו כולם יציבים והרמוניים יחסית, אולם ניתן לקיים את האקלים והסביבה החברתית האלה רק באופן זמני, או למשך תקופה, או במהלך פרק זמן נתון. דהיינו, אנשים יכולים להשיג או לקיים סוג כזה של התנהלות מוסרית רק בסביבות חברתיות מסוימות. מיד כאשר סביבת המחייה שלהם משתנה, והאקלים החברתי הישן מתפורר, סביר להניח שעקרונות מוסריים כמו "לא לשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" ישתנו, בד בבד עם שינויים שחלים בסביבה החברתית, באקלים החברתי ובמגמות החברתיות. ראו כיצד, לאחר שהדרקון הגדול האדום כאש עלה לשלטון, הוא הטעה אנשים על ידי כך שקידם כל מיני אמרות על מנת להשיג יציבות חברתית. בשנות ה-80' היה אפילו שיר פופולרי, שמילותיו אמרו: "בצדי הדרך, הרמתי גרוש אחד מן האדמה, ומסרתי אותו לשוטר. השוטר לקח את הגרוש והנהן לעברי. אמרתי בשמחה, 'להתראות, אדוני!'". נראה שאפילו עניין פעוט כמו מסירת גרוש אחד היה ראוי שיזכירו אותו וישירו אודותיו – זו הייתה התנהגות חברתית ומוסרית "אצילית" כל כך! האמנם? אנשים מסוגלים למסור לשוטר גרוש אחד שהם מוצאים, אבל האם הם ימסרו מאה יואן או אלף יואן? קשה לומר. אילו אדם היה מוצא זהב, כסף או פריטים יקרים אחרים, או אפילו דבר מה שערכו רב עוד יותר, הוא לא היה יכול לשלוט בחמדנותו, המפלצת שבקרבו הייתה מתעוררת והוא היה מסוגל לפגוע באנשים ולהזיק להם, להפליל ולהערים על אנשים אחרים – הוא היה מסוגל לשדוד את כספו של אדם אחר ואפילו להרוג מישהו. בעת כזו, מה יישאר מן התרבות המסורתית ומן העקרונות המסורתיים הראויים של האדם? מה יהיה אז על הקריטריון המוסרי של "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת"? מה הדבר מראה לנו? לא משנה אם אנשים ניחנים ברוח הזו ובהתנהלות המוסרית הזו, הדרישה והאמרה האלה הן רק דבר מה שאנשים מדמיינים, רוצים ומתאווים שיוכלו לממש ולהשיג. בהקשרים חברתיים ספציפיים, ובסביבות מתאימות, אנשים שניחנים במידה מסוימת של מצפון ושל היגיון יכולים ליישם בפועל את "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת", אבל זו התנהגות טובה בת חלוף ותו לא, והיא לא יכולה להפוך לקריטריון של התנהלותם או של חייהם. מיד כאשר משתנים הסביבה החברתית וההקשר שבהם אנשים אלה חיים, העיקרון הזה, וההתנהלות המסורתית הזו, שנחשבת כאידאלית על פי תפיסותיו של האדם, יהיו רחוקים עד מאוד מן האנשים. הם לא יוכלו לספק את הרצונות והשאיפות שלהם, ועוד פחות מכך, כמובן, להגביל את מעשיהם הרעים. אין זו אלא התנהגות טובה חולפת, ואיכות מוסרית אצילית למדי על פי האידיאלים של האדם. כאשר סוג מוסר זה מתנגש עם המציאות ועם אינטרסים אישיים, כאשר הוא מתנגש עם אידאלים של אנשים, הוא לא יכול להגביל את התנהגותם של בני האדם וגם לא להנחות את ההתנהגות ואת המחשבות שלהם. בסופו של דבר, אנשים יחליטו לצאת נגדו, יפרו את תפיסת המוסריות המסורתית הזו ויבחרו באינטרסים האישיים שלהם. לפיכך, בכל מה שנוגע ל"אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת", אנשים יכולים למסור גרוש אחד שהם מצאו לידי המשטרה. אבל כאשר הם מוצאים אלף יואן, עשרת אלפים יואן, או מטבע זהב, האם גם אז הם ימסרו זאת לשוטר? הם לא יהיו מסוגלים לעשות זאת. כאשר התועלת שיש בלקיחת הכסף הזה עולה על הטווח שיכולה להשיג מוסריותו של אדם, הם לא יהיו מסוגלים למסור את הכסף למשטרה. הם לא יוכלו לממש את העיקרון המוסרי של "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת". אם כך, האם "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" מייצג את מהות אנושיותו של אדם? הוא לא יכול לייצג את מהות אנושיותו כלל וכלל. ברור למדי שדרישה זו בנוגע להתנהלותו המוסרית של אדם לא יכולה לשמש כבסיס להערכת היותו של אדם כלשהו בעל אנושיות, ושהיא לא יכולה לשמש כקריטריון להתנהלותו של אדם.

האם יהיה זה מדויק להעריך את העקרונות המוסריים ואת אופיו של אדם על ידי כך שנבחן תחילה אם האדם הזה משלשל לכיסו את הכסף שמצא? (לא). מדוע לא? (אנשים לא מסוגלים לציית באמת לדרישה הזו. אם הם מוצאים סכום כסף קטן או משהו שערכו פעוט, הם יוכלו למסור אותו, אבל אם מדובר במשהו בעל ערך, פחות סביר שיעשו זאת. אם זה פריט יקר במיוחד, הסבירות שימסרו אותו קטנה עוד יותר – הם עשויים אפילו להשאיר אותו ברשותם בכל מחיר). כוונתך ש"אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" לא יכול לשמש כקריטריון להערכת אנושיותם של אנשים, כיוון שאנשים לא מסוגלים להשיג אותו. אם כך, אם אנשים היו מסוגלים לציית לדרישה זו, האם היא הייתה נחשבת כקריטריון להערכת אנושיותם? (לא). מדוע היא לא הייתה נחשבת כקריטריון להערכת אנושיותם של אנשים, אפילו אם אנשים היו מסוגלים לציית לה? (יכולתו של אדם, או היעדר יכולת כזו, לציית ל"אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" לא משקפים באמת את איכותה של אנושיותו. אין לכך דבר וחצי דבר עם היותה של אנושיותו של אדם טובה או רעה, וזה לא קריטריון להערכת אנושיותם של אנשים). זו דרך אחת להבין את הנושא. אין קשר בין העובדה שאדם לא משלשל לכיסו את הכסף שהוא מוצא, לבין האיכות של אנושיותו. אם כך, אם אתם פוגשים אדם שבאמת מסוגל לא לשלשל לכיסו את הכסף שהוא מוצא, איך תתייחסו אליו? האם תוכלו להתייחס אליו כאל אדם שאוחז באנושיות, אדם ישר ומישהו שמתמסר לאל? האם תוכלו לסווג את לא לשלשל לכיס את הכסף שאדם מוצא כאמת מידה לאחיזה באנושיות? עלינו לשתף על הנושא הזה. מי ידבר על כך? (יכולתו של אדם שלא לשלשל לכיסו את הכסף שהוא מוצא אינה רלוונטית להגדרת מהות האנושיות של אדם זה. המהות שלו מוערכת בהתאם לאמת). מה עוד? (אנשים מסוימים מסוגלים שלא לשלשל לכיסם את הכסף שהם מוצאים, גם כאשר מדובר בסכום כסף נכבד, או שהם עושים שלל מעשים טובים אחרים כגון זה, אבל יש להם מטרות וכוונות משלהם. הם רוצים לקבל תגמול על מעשיהם הראויים ולזכות במוניטין טובים, כך שההתנהגות החיצונית הטובה שלהם לא יכולה לקבוע את איכות אנושיותם). עוד משהו? (נניח שמישהו מסוגל שלא לשלשל לכיסו את הכסף שהוא מוצא, אבל הוא מתייחס לאמת בגישה מתנגדת, בגישה שסולדת מן האמת. אם נעריך אותו על בסיס דברי האל, אין הוא מחזיק באנושיות. לכן, לא מדויק להשתמש באמת המידה הזו כדי לשפוט אם אדם כלשהו מחזיק באנושיות או לא). כמה מכם כבר הבינו שטעות היא להשתמש ב"אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" כדי להעריך אם אדם כלשהו ניחן באנושיות – אינכם מסכימים שייעשה בכך שימוש כאמת מידה להערכת היותו של אדם בעל אנושיות. נקודת המבט הזו נכונה. לא משנה אם מישהו מסוגל שלא לשלשל לכיסו את הכסף שהוא מוצא, אין לך קשר לעקרונות של התנהלותו ולנתיב שבו הוא בוחר. מדוע אני אומר זאת? ראשית כול, כאשר אדם לא משלשל לכיסו את הכסף שהוא מוצא, הדבר מייצג התנהגות רגעית ותו לא. קשה לומר אם הוא עשה זאת כיוון שהפריט שמצא היה חסר ערך, או כיוון שאנשים אחרים התבוננו בו, והוא רצה לזכות בשבחים שלהם ובהערכתם. גם אם לא הייתה כל טומאה במעשהו, זהו סוג של התנהגות טובה גרידא, ויש לכך רלוונטיות מועטה לחתירתו ולהתנהלותו. לכל היותר, ניתן רק לומר שלאדם הזה יש מעט התנהגות טובה ואופי אצילי. אף על פי שלא ניתן לכנות את ההתנהגות הזו דבר שלילי, גם אי אפשר לסווגה כדבר חיובי, ובהחלט אי אפשר להגדיר אדם כחיובי רק משום שהוא שלא משלשל לכיסו את הכסף שהוא מוצא. זה משום שאין לכך קשר לאמת, ואין לכך קשר לדרישות של האל מן האדם. יש כאלה שאומרים: "איך ייתכן שזה לא דבר חיובי? איך ייתכן שלא ניתן להתייחס להתנהגות אצילית שכזו כחיובית? אם מישהו הוא חסר מוסר ונעדר אנושיות, האם הוא היה מסוגל שלא לשלשל לכיסו את הכסף שהוא מוצא?" זו לא בהכרח דרך מדויקת לנסח את הדברים. שד מסוגל לעשות כמה דברים טובים – אם כך, האם היית אומר שלא מדובר בשד? מלכי שדים מסוימים עושים דבר טוב או שניים כדי להתפרסם ולהטביע את חותמם על ההיסטוריה – האם היית מכנה אותם אנשים טובים? לא ניתן לקבוע אם מישהו אוחז באנושיות או לא, או אם אופיו טוב או רע, אך ורק על בסיס דבר אחד שהוא עושה, בין אם טוב או רע. כדי שההערכה תהיה מדויקת, עליך לבסס אותה על התנהלותו הכוללת, ועל היותו בעל רעיונות או גישות נכונים. אם מישהו מסוגל להחזיר פריט בעל ערך רב שמצא לבעליו החוקיים, דבר זה מלמד שהוא לא חמדן, ושהוא לא חומד את רכושם של אנשים אחרים, ותו לא. הוא אוחז בהיבט הזה של התנהלות מוסרית טובה, אבל האם יש לכך קשר כלשהו להתנהלותו ולגישתו כלפי דברים חיוביים? (לא). סביר להניח שאנשים מסוימים לא יסכימו לכך, ושהם ימצאו את ההנחה הזו סובייקטיבית מעט ולא מדויקת. עם זאת, אם נבחן את העניין מנקודת מבט שונה, אם מישהו מאבד פריט שימושי מאוד, האם הוא לא יהיה מודאג מכך מאוד? לכן, באשר לאדם שמוצא את הפריט, לא משנה מה הוא מוצא, הפריט לא שלו ולכן הוא לא צריך להשאיר אותו בחזקתו. לא משנה אם מדובר בחפץ גשמי או בכסף, ולא משנה אם הוא בעל ערך או חסר ערך, הפריט לא שייך לו – ולכן, האין זו חובתו להחזירו לבעליו החוקיים? האין זה מה שאנשים צריכים לעשות? מהו הערך של קידום דבר זה? האם זה לא לעשות עניין גדול משום דבר? האין זה מוגזם להתייחס ל"אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" כאל סוג של איכות מוסרית אצילית ולרומם אותו להקשר רוחני נשגב? האם ההתנהגות האחת הטובה הזו ראויה אפילו שיזכירו אותה בקרב אנשים טובים? יש התנהגויות רבות שהן טובות ונשגבות יותר מזו, ולכן, לא ראוי אפילו להזכיר את "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת". לעומת זאת, הפצה וקידום של התנהגות טובה זו בקרב קבצנים וגנבים יהיו ראויים, ועשויים להועיל במידה מסוימת. אם מדינה מקדמת במרץ את "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת", זו עדות לכך שהאנשים שם הם כבר רעים מאוד, שהמדינה הזו מלאה בשודדים ובגנבים, ושהיא לא מסוגלת להתגונן בפניהם. לכן, האמצעי היחיד שעומד לרשותה הוא לקדם ולהפיץ סוג התנהגות כזה כדי לפתור את הבעיה. למעשה, התנהגות זו הייתה מאז ומעולם חובתם של אנשים. לדוגמה, אם מישהו מוצא חמישים יואן ברחוב ומחזיר אותם בקלות לבעליהם החוקיים, האם הדבר הזה לא חסר חשיבות במידה שאפילו לא ראוי להזכירו? האם באמת צריך לשבח אותו? האם צריך לעשות עניין כה גדול משום דבר, ולהלל את האדם הזה, ואפילו לשבח אותו על התנהלותו המוסרית האצילית והמכובדת, רק משום שהוא החזיר כסף לאדם שאיבד אותו? האם החזרת כסף לבעליו החוקיים היא לא פשוט הדבר הרגיל והטבעי שיש לעשות? האין זה משהו שאדם שמחזיק בהיגיון רגיל נדרש לעשות? אפילו ילד קטן שלא מבין עקרונות מוסר חברתיים יהיה מסוגל לעשות זאת, ואם כן, האם באמת יש צורך לעשות מכך עניין כה גדול? האם ההתנהגות הזו באמת ראויה שירוממו אותה למדרגה של מוסריות האדם? לדעתי, לא ניתן לרומם אותה לרמה הזו, והיא לא ראויה לשבחים. זו בסך הכול התנהגות טובה חולפת, ואין לה כל קשר להיות אדם טוב באמת ובתמים ברמה העקרונית. לא לשלשל לכיסך את הכסף שמצאת הוא עניין שולי עד מאוד. זהו דבר שכל אדם רגיל, וכל מי שעוטה עור אנושי או דובר בשפה אנושית, צריך להיות מסוגל לעשותו. זהו דבר שאנשים יכולים לעשות אם יתאמצו, הם אינם זקוקים למחנך או להוגה שילמדו אותם לעשות זאת. ילד בן שלוש מסוגל לעשות זאת, ועדיין, הוגי דעות ומחנכים התייחסו לכך כאל דרישה מכרעת בנוגע להתנהלותו המוסרית של אדם, ובעשותם כן, הם עשו עניין גדול מכלום ושום דבר. למרות ש"אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" היא הצהרה שמעריכה את התנהלותו המוסרית של אדם, בעיקרון היא לא מתעלה לרמה של אומדן היותו של אדם בעל אנושיות או מוסריות אצילית. לפיכך, אין זה מדויק ואין זה ראוי להשתמש ב"אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" כדי להעריך את איכות אנושיותו של אדם.

"אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" היא הדרישה הרדודה ביותר של התרבות המסורתית בנוגע להתנהלות מוסרית. אף על פי שכל החברות האנושיות קידמו ולימדו את סוג הרעיון הזה, כיוון שלאנשים יש צביונות מושחתים, ובגלל שכיחות המגמות הרעות של האנושות, הרי שגם אם אנשים מסוגלים ליישם בפועל את "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" או שהם אוחזים בסוג זה של התנהלות מוסרית טובה במשך פרק זמן מסוים, הדבר לא משנה את העובדה שצביונותיהם המושחתים של אנשים שולטים בהתמדה במחשבותיהם ובהתנהגויות שלהם ובה בעת גם שולטים בהתנהלותם ובחתירתם וקובעים אותן. למופעים חולפים של התנהלות מוסרית טובה אין כל השפעה על חתירתו של אדם, והם בהחלט לא יכולים לשנות את ההערצה וההערכה שרוחש אדם למגמות רעות ולא את נהייתו אחריהן. האם אלה לא פני הדברים? (אכן). אם כך, השיר שנהגו אנשים לשיר בעבר, "בצדי הדרך, הרמתי גרוש אחד מן האדמה", הוא כיום לא יותר מאשר שיר ילדים. הוא הפך לזיכרון. אנשים אפילו לא מסוגלים לקיים את ההתנהגות הטובה הבסיסית, לא לשלשל לכיסם את הכסף שמצאו. אנשים רוצים לשנות את החתירה ואת הצביונות המושחתים של האנושות על ידי קידום התנהלות מוסרית טובה, והם מנסים לעצור את התדרדרות האנושות, ואת ההתנוונות ההדרגתית של החברה, אבל בסופו של דבר הם כשלו בהשגת יעדים אלה. העיקרון המוסרי "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" יכול להתקיים רק בעולם האידיאלי של האדם. אנשים מתייחסים לעיקרון מוסרי זה כסוג של אידיאל, כשאיפה לעולם טוב יותר. העיקרון המוסרי הזה קיים בעולמו הרוחני של האדם. זהו סוג של תקווה שהאדם מטפח ביחס לעולם העתיד, אולם היא לא תואמת למציאות של החיים האנושיים ולאנושיותם של אנשים בפועל. היא מנוגדת לעקרונות ההתנהלות של האדם ולנתיבים שבהם הולכים אנשים, כמו גם לדברים שאליהם הם חותרים, ולדברים שעליהם להחזיק ולהשיג. היא לא תואמת לביטויים ולגילויים של אנושיות רגילה, ולא לעקרונות של קשרים בין-אישיים ושל טיפול בעניינים. וכך, מאז ימי קדם ועד היום, אמת המידה הזו לשיפוט ההתנהלות המוסרית של האנושות הייתה תמיד לא תקפה. הרעיון והגישה "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת", שאותם מקדם האדם, הם חסרי משמעות במיוחד, ורוב האנשים מתעלמים מהם, משום שהם לא יכולים לשנות את כיוון התנהלותם, או את הדברים שאליהם הם חותרים, והם בהחלט לא יכולים לשנות את שחיתותם של אנשים, אנוכיותם, האינטרסים האישיים שלהם או את נטייתם ההולכת וגוברת לעוט על הרוע. הדרישה השטחית במיוחד "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" הפכה לבדיחה סאטירית משעשעת. כיום, אפילו ילדים לא רוצים לשיר את "בצדי הדרך, הרמתי גרוש אחד מן האדמה" – אין לו אפילו שמץ של משמעות. בעולם שעמוס לעייפה בפוליטיקאים מושחתים, השיר הזה הפך לאירוני במיוחד. המציאות, שאנשים מודעים לה היטב, היא שאדם יכול למסור גרוש אבוד למשטרה, אבל אם ימצא מיליון יואן, או עשרה מיליון יואן, הוא ישלשל אותם הישר לתוך כיסו. מתוך תופעה זו אפשר ללמוד שכשלו ניסיונותיהם של אנשים לקדם בקרב האנושות את הדרישה הזו בנוגע להתנהלות מוסרית. המשמעות היא שאנשים אינם מסוגלים ליישם בפועל אפילו התנהגות בסיסית טובה. מהי המשמעות של חוסר יכולת ליישם בפועל אפילו התנהגות בסיסית טובה? המשמעות היא שאנשים לא מסוגלים ליישם בפועל אפילו את הדברים הבסיסיים שעליהם לעשות – כמו לא ליטול דבר מה שהם מוצאים, אם הוא שייך לאדם אחר. יתרה מכך, כאשר אנשים עושים דבר מה פסול, הם לא יאמרו מילה ישרה אחת לגבי המעשה ויעדיפו למות מאשר להודות בטעותם. הם לא מסוגלים לקיים אפילו דבר פשוט כמו הימנעות משקרים, ולכן הם בהחלט לא ראויים לדבר אודות מוסריות. הם אפילו לא רוצים להחזיק במצפון ובהיגיון, ואם כך, איך יוכלו לדבר על מוסריות? פקידים רשמיים ובעלי הסמכות מאמצים את מוחם בניסיון להגות דרכים שיאפשרו להשיג ולסחוט רווחים נוספים מאנשים אחרים, ולהשתלט על דברים שאינם שלהם. אפילו החוק לא מרתיע אותם – מדוע זה? כיצד הגיע האדם לנקודה הזו? הכול נובע מצביונותיהם השטניים והמושחתים של אנשים, ומהיותם נתונים ונשלטים בידי טבעם השטני, דבר שגורם לכל מיני התנהגויות מתעתעות ומזיקות. הצבועים האלה עושים שלל דברים בזויים וחסרי בושה תחת מסווה של "שירות העם". האם הם לא איבדו כל תחושת בושה? כיום יש אנשים צבועים רבים כל כך. בעולם שבו אנשים רעים משתוללים ללא רסן ואנשים טובים מדוכאים, דוקטרינה כמו "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" פשוט אינה יכולה לרסן את צביונותיהם המושחתים של אנשים, והיא פשוט לא יכולה לחולל שינוי במהות טבעם, או בנתיב שבו הם הולכים.

האם הבנתם את הדברים שאמרתי במסגרת שיתוף זה על הנושא "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת"? איזו משמעות גלומה באמרה מבחינת בני אנוש מושחתים? איך בדיוק צריך אדם להבין את עיקרון המוסר הזה? (ל"אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" אין כל קשר להתנהלותם של אנשים או לנתיב שבו הם הולכים. הוא לא יכול לשנות את הנתיב שבו הולך אדם). זה נכון, אין זה מתאים שאנשים יעריכו את אנושיותו של אדם על בסיס האמרה "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת". אמרה זו לא יכולה לשמש אומדן לאנושיותו של אדם, וכמו כן אין זה נכון להשתמש בה לצורך מדידת מוסריותו של אדם. אין זו אלא התנהגות חולפת של אדם. היא פשוט לא יכולה לשמש להערכת מהותו של אדם. האנשים שהציעו את האמרה בנוגע להתנהלות מוסרית, "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" – כל אותם הוגים ומחנכים לכאורה – הם אידיאליסטים. הם לא מבינים את אנושיותו של האדם או את מהותו, והם לא מבינים את המידה שבה האדם הפך מסואב ומושחת. כיוון שכך, אמרה זו בנוגע להתנהלות מוסרית שקודמה על ידם היא ריקה מאוד מתוכן, היא פשוט לא מעשית והיא לא מתאימה לנסיבות האמיתיות של האדם. לאמרה זו בנוגע להתנהלות מוסרית אין ולו שמץ של קשר למהות האדם או לצביונות המושחתים השונים שמבטאים אנשים, וגם לא לתפיסות, לגישות ולהתנהגויות שעשויות להתעורר בקרב אנשים כאשר הם נשלטים על ידי צביונות מושחתים. זו נקודה אחת. נקודה אחרת היא, שלא לשלשל לכיסך כסף שמצאת הוא פשוט דבר שאדם רגיל אמור לעשות. לדוגמה, הוריך הולידו אותך וגידלו אותך, אבל כאשר היית עדיין בור ולא בוגר, כל שעשית היה לבקש מהוריך מזון ובגדים. עם זאת, לאחר שהתבגרת והשגת הבנה טובה יותר של דברים, באופן טבעי ידעת לאהוב את הוריך מאוד, להימנע מלגרום להם דאגה או כעס, לנסות שלא להכביד על העומס המוטל עליהם או על סבלם, ולעשות דברים בעצמך ככל יכולתך. הגעת להבנה של דברים אלה באופן טבעי, ולא היית צריך שמישהו ילמד אותך. אתה אדם, יש לך מצפון והיגיון, ולכן אתה מסוגל וצריך לעשות את הדברים האלה – אף אחד מן הדברים האלה אינו ראוי אפילו שיזכירו אותו. על ידי כך שהם מרוממים את "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" לרמה של אופי מוסרי אצילי, אנשים הופכים לא כלום לעניין גדול והולכים צעד אחד רחוק מדי; אין להגדיר את ההתנהגות הזו כך, האם לא כן? (אכן). מה ניתן ללמוד מכך? היכולת לעשות את שאדם צריך לעשות ומסוגל לעשות במסגרת האנושיות הרגילה היא סמן של היות האדם בעל אנושיות רגילה. המשמעות היא שאם לאדם יש היגיון רגיל, הוא יכול לעשות את הדברים שאנשים בעלי אנושיות רגילה סבורים ומבינים שעליהם לעשות – האין זו תופעה רגילה מאוד? אם אתה עושה דבר מה שכל אדם בעל אנושיות רגילה מסוגל לעשות, האם באמת ניתן לקרוא לכך התנהלות מוסרית טובה? האם יש צורך לעודד זאת? (לא, אין צורך). האם זו באמת נחשבת להתנהגות אצילית? האם זה נחשב כאחיזה באנושיות? (לא). הפגנת התנהגויות שכאלה לא מעלה את האדם לרמה של אחיזה באנושיות. אם אתה אומר שלאדם יש אנושיות, המשמעות היא שנקודת המבט והעמדה שמהן הוא מתייחס לבעיות היא יחסית חיובית ופעילה, וכך גם הדרכים והשיטות שבהן הוא מטפל בבעיות. מהו הסמן של חיוביות ופעילות? לאדם זה יהיו מצפון ותחושת בושה. סמן נוסף של חיוביות ופעילות הוא תחושת צדק. ייתכן שלאדם זה יש הרגלים רעים מסוימים כמו הליכה לישון והתעוררות בשעות מאוחרות, בררנות באוכל או העדפה של מזונות מתובלים, אולם מלבד הרגלים רעים אלה, יש בו תכונות טובות מסוימות. בכל מה שנוגע להתנהלות ומעשים, יש לו עקרונות ומגבלות; יש בו תחושת בושה וצדק; ויהיו בו יותר תכונות טובות ופחות תכונות שליליות. אם הוא מסוגל לקבל את האמת וליישם אותה בפועל, זה אפילו טוב יותר ויהיה לו קל לעלות על נתיב החתירה אל האמת. בניגוד לכך, אם אדם אוהב רוע; מחפש תהילה, רווח ומעמד; אוהב כסף; אוהב חיים של תענוגות; ונהנה מהעברת זמנו בבטלה תוך שהוא מחפש הנאות, אזי נקודת המבט שממנה הוא מתייחס לאנשים ולדברים, השקפתו על החיים ומערכת הערכים שלו יהיו שליליות ואפלות, והוא יהיה משולל תחושת בושה וצדק. סוג זה של אדם לא יחזיק באנושיות, וללא ספק לא יהיה לו קל לקבל את האמת או להשיג את ישועת האל. זהו עיקרון פשוט להערכה של אנשים. הערכה של התנהלותו המוסרית של אדם היא לא סטנדרט שמאפשר לאמוד אם הוא מחזיק באנושיות או לא. כדי להעריך אם אדם הוא טוב או רע, יש לשפוט אותו על בסיס אנושיותו, ולא על פי התנהלותו המוסרית. התנהלות מוסרית נוטה להיות רדודה, והיא מושפעת מן האקלים החברתי של האדם, מן הרקע ומן הסביבה שלו. גישות וביטויים מסוימים משתנים בהתמדה, כך שקשה לקבוע את האיכות של אנושיותו של אדם על בסיס התנהלותו המוסרית בלבד. לדוגמה, אדם עשוי לכבד מאוד את עקרונות המוסר החברתיים, ולפעול על פי הכללים בכל מקום שאליו הוא הולך. הוא עשוי להפגין איפוק בכל מעשיו, להקפיד על חוקי הממשלה ולהימנע מלחולל מהומות בפומבי או מהפרת אינטרסים של אנשים אחרים. הוא גם עשוי להיות מכבד ועוזר, ולגלות אכפתיות כלפי צעירים וקשישים. האם העובדה שלאדם זה יש כל כך הרבה תכונות טובות משמעה שהוא מביא לידי ביטוי אנושיות רגילה ושהוא אדם טוב? (לא). אדם עשוי ליישם בפועל את "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" בצורה טובה ביותר, הוא עשוי להתנהל בעקביות על פי העיקרון המוסרי הזה שהאנושות מקדמת ומעודדת, אבל מהו מצב האנושיות שלו? העובדה שהוא מיישם בפועל ולא משלשל לכיסו את הכסף שהוא מוצא לא אומרת דבר על האנושיות שלו – לא ניתן להשתמש בהתנהלות המוסרית הזו כדי להעריך אם האנושיות שלו טובה או רעה. אם כך, כיצד צריך לאמוד את האנושיות שלו? יש להסיר מעליו את האריזה של ההתנהלות המוסרית הזו ולהרחיק את ההתנהגויות ואת ההתנהלות המוסרית שאדם רואה כטובות, ואשר הן הדברים המינימליים שכל אדם בעל אנושיות רגילה מסוגל להשיג. לאחר מכן, יש להתבונן בביטויים החשובים ביותר שלו, כגון עקרונות התנהלותו והקווים שהוא לא מוכן לחצות בהקשר של התנהלות זו, כמו גם גישתו כלפי האמת והאל. זו הדרך היחידה בה ניתן לראות את מהות אנושיותו ואת טבעו הפנימי. התייחסות לאנשים בדרך זו היא יחסית אובייקטיבית ומדויקת. כאן מגיע לסיומו הדיון שלנו אודות העיקרון המוסרי: "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת". האם הבנתם את השיתוף הזה? (כן). אני דואג לעתים קרובות שמא לא באמת הבנתם את שאמרתי, שאתם מבינים רק מעט דוקטרינה בהקשר לדברים אלה, אבל עדיין אינכם מבינים את החלקים שנוגעים למהותם. לכן, כל שאני יכול לעשות הוא להרחיב מעט אודות הרעיון. ארגיש בנוח רק כאשר תהיה לי תחושה שהבנתם. איך אוכל לדעת שהבנתם? כאשר אני רואה מבט של שמחה על פניכם, סביר להניח שהבנתם את שאמרתי. אם אצליח להשיג את זה, אזי יש טעם לדבר מעט יותר על הנושא.

השלמתי, פחות או יותר, את השיתוף שלי אודות "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת". אף על פי שלא אמרתי לכם ישירות כיצד העיקרון המוסרי הזה מתנגש עם האמת, או מדוע לא ניתן להעלות אותו לרמת האמת, או אילו דרישות האל מציב בנוגע להתנהגות ולהתנהלות המוסרית של אנשים, האם לא כיסיתי את כל הדברים האלה? (כן). האם בית האל מקדם עקרונות מוסריים כמו "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת"? (לא). אם כך, כיצד מתייחס בית האל לאמרה זו? אתם יכולים לחלוק את ההבנה שלכם. ("אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" הוא פשוט משהו שכל מי שמחזיק באנושיות רגילה צריך לנהוג על פיו ולעשותו, כך שאין צורך לקדם זאת. כמו כן, "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" אינו אלא ביטוי של מוסריותו של אדם, הוא לא קשור לעקרונות ההתנהלות של אנשים, לגישות שיש להם בנוגע לדברים שהם חותרים אליהם, לנתיבים שבהם הם הולכים או לאיכות אנושיותם). האם התנהלות מוסרית היא סימן של אנושיות? (היא לא סימן לאנושיות. היבטים מסוימים של התנהלות מוסרית הם רק דברים שאנשים בעלי אנושיות רגילה אמורים להיות ניחנים בהם, ותו לא). כאשר בית האל מדבר על אנושיות ועל הבחנה באנשים, הוא עושה זאת בהקשר הרחב של החתירה אל האמת. באופן כללי, בית האל לא מעריך את מהות ההתנהלות המוסרית של אדם – לכל הפחות, בית האל לא מעריך אם אדם מסוגל לחיות על פי האמרה "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת". בית האל לא יבחן זאת. במקום זאת, בית האל יבחן את איכות האנושיות של אדם זה, אם הוא אוהב דברים חיוביים ואת האמת ואיזה סוג של גישה יש לו כלפי האמת והאל. אדם עשוי שלא לשלשל לכיסו את הכסף שמצא כאשר הוא בחברה חילונית, אבל אם הוא לא מגן כלל על האינטרסים של בית האל לאחר שהוא הופך למאמין – אם הוא מסוגל לגנוב, לבזבז ואפילו למכור מנחות כאשר ניתנת לו ההזדמנות לנהל אותן – אם הוא מסוגל לעשות כל מיני דברים רעים, אזי מהו? (אדם רע). כאשר מתעוררות בעיות, הוא מעולם לא נוקט עמדה על מנת להגן על האינטרסים של בית האל. האם אין אנשים כאלה? (יש). אם כך, האם יהיה זה מתאים להשתמש באמרה "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" כדי להעריך את אנושיותו? זה לא יהיה מתאים. יש כאלה שאומרים: "הוא היה פעם אדם טוב. היה לו אופי מוסרי אצילי וכולם אישרו אותו. אם כך, מדוע הוא השתנה לאחר שהגיע לבית האל?" האם הוא באמת השתנה? האמת היא שהוא לא השתנה. הוא החזיק במעט התנהלות מוסרית והתנהגות טובה, אבל מלבד זאת, זו הייתה תמיד מהות האנושיות שלו – זה לא השתנה כלל. לכל מקום שאליו הוא הולך, הוא תמיד מתנהל כך. אלא שבעבר, אנשים העריכו אותו באמצעות הקריטריון של התנהלות מוסרית, במקום להשתמש באמת כדי לשפוט את אנושיותו. אנשים סבורים שהוא עבר סוג של שינוי, אבל במציאות, לא חל כל שינוי. יש כאלה שאומרים: "הוא לא היה כזה בעבר". הוא לא היה כזה בעבר משום שהוא לא התמודד בעבר עם מצבים כאלה, והוא לא מצא את עצמו בסביבה מסוג כזה. יתרה מכך, אנשים לא הבינו את האמת, ולא היו מסוגלים להבחין בו. מהי התוצאה הסופית של התייחסות אל אחרים ושיפוט שלהם על בסיס התנהגות טובה אחת ולא על פי מהות אנושיותם? לא רק שאנשים לא יוכלו לראות אחרים בבירור, אלא שההתנהלות המוסרית החיצונית הטובה של הזולת גם תעוור ותטעה אותם. כאשר אנשים לא יכולים לראות אחרים בצורה ברורה, הם ישימו את מבטחם באנשים אחרים, יקדמו אותם ויקצו להם תפקידים, והם ילכו שולל וירומו על ידי אנשים אחרים. אנשים ועובדים מסוימים עושים את הטעות הזו לעתים תכופות כאשר הם בוחרים וממנים אנשים. אנשים שמחזיקים למראית עין בהתנהגויות טובות ובהתנהלות מוסרית טובה מעוורים את עיניהם, והם מסדרים עבורם עבודה חשובה או שמירה על פריטים חשובים. כתוצאה מכך משהו משתבש, והדבר גורם הפסדים מסוימים לבית האל. מדוע משהו השתבש? הוא השתבש משום שהמנהיגים והעובדים לא הצליחו לראות לאשורה את מהות טבעם של אנשים אלה. מדוע הם לא הצליחו לראות את מהות טבעם לאשורה? כיוון שהמנהיגים והעובדים לא מבינים את האמת, והם לא יכולים להעריך אנשים ולהבחין בהם. הם לא יכולים לראות את מהות טבעם של אנשים לאשורה, והם לא יודעים איזה סוג של גישה יש לאנשים כלפי האל, האמת והאינטרסים של בית האל. מדוע? כיוון שהמנהיגים והעובדים האלה מתייחסים לאנשים ולדברים מנקודת מבט שגויה. הם מתייחסים לאנשים אך ורק על בסיס תפיסות ודמיונות אנושיים, הם לא מתייחסים למהותם בהתאם לדברי האל ולעקרונות האמת – במקום זאת, הם מתייחסים לאנשים על בסיס התנהלותם המוסרית וההתנהגויות והביטויים החיצוניים שלהם. כיוון שהגישות שלהם לאנשים נעדרות עקרונות, הם שמים את מבטחם באנשים הלא-נכונים, ממנים אנשים לא נכונים, וכתוצאה מכך הם מוכים בעיוורון, מרומים ומנוצלים על ידי אנשים אלה, ובסופו של דבר האינטרסים של בית האל נפגעים. אלה הן התוצאות של חוסר היכולת להבחין באנשים או לראותם נכוחה. לכן, כאשר מישהו רוצה לחתור אל האמת, הלקח הראשון שעליו ללמוד הוא כיצד להבחין באנשים ולהתייחס אליהם – נדרש זמן רב כדי ללמוד את הלקח הזה, והוא אחד מן הלקחים העקרוניים ביותר שאנשים נדרשים ללמוד. אם ברצונך לראות אדם בבירור וללמוד לזהות אותו, תחילה עליך להבין באילו סטנדרטים משתמש האל כדי להעריך אנשים, אילו מחשבות וגישות מוטעות קובעות ושולטות בדרך שבה אנשים מתייחסים לאחרים ומעריכים אותם, אם הן מתנגשות עם אמות המידה שבהן משתמש האל כדי להעריך אנשים, וכיצד הן מתנגשות. האם השיטות והקריטריונים שעל פיהם אתה מעריך אנשים מבוססים על דרישות האל? האם הם מבוססים על דברי האל? האם יש להם בסיס באמת? אם לא, ואתה מסתמך אך ורק על החוויות ועל הדמיונות שלך כדי להעריך אחרים, או אם אתה אפילו מרחיק לכת עד כדי ביסוס ההערכות שלך על עקרונות המוסר החברתיים שמקודמים בחברה, או על מה שאתה רואה בעיניך שלך, אזי האדם שבו אתה מנסה להבחין יישאר לא ברור עבורך. לא תוכל לראותו נכוחה. אם אתה בוטח בו ומקצה לו חובות, תיקח על עצמך רמה מסוימת של סיכון, ובאופן בלתי נמנע תהיה אפשרות שהדבר יגרום נזק למנחות האל, לעבודת הכנסייה ולהיווכחות בחיים של נבחרי האל. הבחנה באנשים היא הלקח הראשון שעליך ללמוד אם ברצונך לחתור אל האמת. מובן, שזהו גם אחד ההיבטים הבסיסיים ביותר של האמת שבהם על אנשים לאחוז. לימוד ההבחנה באנשים הוא בלתי נפרד מנושא השיתוף של היום. עליך להיות מסוגל להבחין בין התנהלות מוסרית ותכונות טובות של אנשים, לבין הדברים שאדם בעל אנושיות רגילה אמור להיות ניחן בהם. היכולת להבחין בין שני הדברים חשובה מאוד. רק אז תוכל לזהות ולהבחין במדויק במהותו של אדם, ובסופו של דבר לקבוע למי יש אנושיות ולמי לא. במה צריך האדם להיות מצויד תחילה כדי להבחין בדברים האלה? אדם נדרש להבין את דברי האל, וכן את ההיבט הזה של האמת, ולהגיע לנקודה שבה הוא מתייחס לאנשים על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלו. האין זה עיקרון-אמת שעל האדם ליישם בפועל ולהיות ניחן בו בעת חתירה אל האמת? (כן). אם כך, חובה עלינו לשתף על נושאים אלה.

זה עתה שיתפתי על האמרה הראשונה, "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת", שהיא בבירור סוג של התנהלות מוסרית אנושית. זהו סוג של אופי מוסרי והתנהגות חולפת, אשר מותיר רושם טוב על אנשים, אולם למרבה הצער הוא לא יכול לשמש כאמת מידה להערכת היותו של אדם בעל אנושיות. האמרה השנייה, "התענג על מתן עזרה לאחרים", גם היא כזו. על פי הניסוח של ההצהרה, ברור שגם זה דבר שאנשים אוהבים ומחשיבים כהתנהגות טובה. מי שמפגינים את ההתנהגות הטובה הזו זוכים להערכה כאנשים שניחנים בהתנהלות מוסרית טובה ובאופי אצילי – בקצרה, הם נתפסים כאנשים שמתענגים על מתן עזרה לאחרים ושאוחזים באופי מוסרי מצוין. "התענג על מתן עזרה לאחרים" דומה במספר מובנים ל"אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת". גם זו התנהגות טובה, שמתעוררת אצל אנשים באקלים חברתי מסוים. המשמעות המילולית של "התענג על מתן עזרה לאחרים" היא למצוא הנאה בעזרה לאחרים. אין זה אומר שמחובתו של אדם לסייע לאחרים – האמרה לא קובעת "באחריותך לעזור לאחרים" – אלא אומרת "התענג על מתן עזרה לאחרים". מכך ניתן ללמוד מה מניע אנשים לעזור לאחרים. הם לא עושים זאת למען אנשים אחרים, אלא למען עצמם. אנשים מלאים בדאגות ובכאב, ולכן הם מוצאים אנשים אחרים שזקוקים לעזרה ומספקים להם צדקה וסיוע; הם מושיטים יד לעזרה, ועושים את המעשים הטובים שלאל ידם לעשות כדי לגרום לעצמם לחוש שמחה, שביעות רצון, שלווה ואושר, ולמלא את ימיהם במשמעות, כך שלא יחושו ריקנות וכאב – הם משפרים את התנהלותם המוסרית כדי להשיג את היעד של טיהור ורוממות של ממלכת הלב והנפש שלהם. איזו מין התנהגות זו? אם אתה מתייחס לאנשים שמתענגים על מתן עזרה לאחרים מנקודת המבט של הסבר זה, אזי הם לא אנשים טובים. לכל הפחות, לא המוסריות, המצפון או האנושיות שלהם מניעים אותם לעשות את שעליהם לעשות, או למלא את האחריות החברתית והמשפחתית שלהם; במקום זאת, הם עוזרים לאנשים כדי להשיג הנאה, נחמה רוחנית, נוחות רגשית וחיים מאושרים. איך להתייחס לסוג זה של התנהלות מוסרית? אם נבחן את מהותה, היא אפילו גרועה יותר מאשר "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת". לפחות ל"אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" אין היבט אנוכי. ואם כך מה באשר ל"התענג על מתן עזרה לאחרים"? המילה "התענג" מלמדת שההתנהגות הזו מכילה אלמנטים של אנוכיות וכוונות שפלות. היא לא נסובה על מתן עזרה לאנשים למענם הם, והיא לא מעשה חסר אנוכיות, אלא היא מתבצעת למען הנאתו האישית של האדם עצמו. דבר זה פשוט לא ראוי שיעודדו אותו. לדוגמה, נניח שאתה רואה אדם מבוגר שנפל ברחוב ואתה חושב לעצמך: "בימים האלה אני מרגיש מדוכא. האדם המבוגר הזה שנפל הוא הזדמנות מצוינת – אני עומד להתענג על מתן עזרה לאחרים!" אתה ניגש ועוזר לאדם המבוגר לקום, וכאשר הוא עומד על רגליו הוא משבח אותך ואומר: "אתה באמת אדם טוב, חבר. הלוואי שתהיה מוגן ושמח ושתחייה עד לגיל מופלג!" הוא מרעיף עליך מילים נעימות ולאחר שאתה שומע אותן, כל הדאגות שלך מתפוגגות ואתה מרגיש מרוצה. אתה סבור שטוב לעזור לאחרים ואתה נחוש להלך ברחובות בזמנך הפנוי כדי לעזור לכל מי שנופל ולהקים אותו על רגליו. בהשפעת סוג החשיבה הזה אנשים מפגינים התנהגויות טובות מסוימות, והחברה האנושית סיווגה את העניין כמסורת הראויה של התענגות על מתן עזרה לאחרים, וכסוג של אופי מוסרי אצילי שמאפשר להעביר הלאה את המסורת הנפלאה הזו. ההקשר המובלע של התענגות על מתן עזרה לאחרים הוא שאלה אשר מעניקים את העזרה רואים את עצמם בדרך כלל כהתגלמות המוסריות. הם מחשיבים את עצמם לנדבנים גדולים, וככל שאנשים משבחים אותם, כך הם נכונים יותר לעזור, לתת צדקה ולעשות יותר למען הזולת. דבר זה משביע את רצונם להיות גיבורים ומושיעים של האנושות, כמו גם את רצונם להפיק סוג של סיפוק מכך שאחרים זקוקים להם. האם לא כל בני האדם רוצים להרגיש נחוצים? כאשר אנשים מרגישים שאחרים זקוקים להם, הם סבורים שהם מועילים במיוחד ושיש משמעות לחייהם. האין זה סוג של חיפוש תשומת לב? חיפוש תשומת לב הוא הדבר היחיד שמסב הנאה לאנשים – זו דרך חייהם. למעשה, לא משנה מאיזו נקודת מבט אנחנו מתייחסים לנושא ההתענגות על מתן עזרה לאחרים, הוא לא אמת מידה להערכת עקרונותיו המוסריים של אדם. לעתים תכופות, עצם הפעולה של התענגות על מתן עזרה לאחרים מצריך את המאמץ הקל ביותר ותו לא. אם אתה נכון לעשות זאת, אזי תממש את אחריותך החברתית; אם אינך מוכן לעשות זאת, איש לא יראה בך אחראי, ואתה לא תהפוך למושא של הוקעה בפומבי. בכל הנוגע להתנהגויות הטובות שהאדם משבח, ניתן לבחור אם ליישם אותן בפועל או להימנע מהן, וכל אחת מהאפשרויות היא קבילה. אין כל צורך להגביל אנשים באמצעות האמרה הזו, או לגרום להם ללמוד כיצד להתענג על מתן עזרה לאחרים, שכן אין זו אלא התנהגות טובה בת חלוף כשלעצמה. לא משנה אם אדם מונע על ידי רצונו למלא את אחריותו החברתית, או אם הוא מיישם בפועל את ההתנהגות הטובה הזו מתוך תחושה של אזרחות טובה, מה תהיה התוצאה הסופית? הוא בסך הכול ישביע את רצונו להיות אדם טוב ולגלם את רוחו של ליי פנג במעשה יחיד זה; הוא יפיק הנאה ונוחות מסוימת מעשותו כן, וכך תתעלה חשיבתו לרמה גבוהה יותר. זה הכול. זו המהות של מעשיו. אם כך, מה הייתה ההבנה שלכם בנוגע לאמרה "התענג על מתן עזרה לאחרים" לפני השיתוף הזה? (קודם לא הכרתי בכוונות האנוכיות והבזויות שמאחוריה). קח למשל תרחיש שבו יש לך חובה למלא, אחריות שאינך יכול להתחמק ממנה, משהו קשה למדי, ועליך לעמוד בסבל מסוים, לוותר על דברים מסוימים ולשלם מחיר כדי להשיג את הדבר, אבל אתה מסוגל למלא את האחריות הזו בכל מקרה. במהלך המעשה לא תרגיש מרוצה כל כך, ולאחר שתשלם מחיר ותממש את האחריות הזו, התוצאות של מאמציך לא יסבו לך הנאה או נינוחות, ואף על פי כן, משום שהיה מדובר באחריות ובחובה שלך, עשית זאת. אם נשווה זאת להתענגות על מתן עזרה לאחרים, באיזה מהם ניכרת אנושיות רבה יותר? (אנשים שממלאים את אחריותם וחובותיהם ניחנים באנושיות רבה יותר). התענגות על מתן עזרה לאחרים לא נסובה על מימוש אחריות – זו אינה אלא דרישה בנוגע להתנהלות המוסרית של אנשים ולאחריותם החברתית, שקיימת בהקשרים חברתיים מסוימים; מקורה בדעת הקהל, בעקרונות מוסר חברתיים ואפילו בחוקי המדינה, והיא משמשת להערכת היותו של אדם בעל עקרונות מוסריים ולהערכה של איכות אנושיותו. במילים אחרות, "התענג על מתן עזרה לאחרים" היא בסך הכול אמרה שמגבילה את התנהגותם של אנשים, ושגובשה על ידי החברה האנושית על מנת לרומם את תחום חשיבתו של אדם. אמרה מסוג כזה מיועדת אך ורק לגרום לאנשים ליישם בפועל כמה התנהגויות טובות, ואמות המידה להערכת ההתנהגויות הטובות האלה הן עקרונות מוסר חברתיים, דעת הקהל ואפילו החוק. לדוגמה, אם אתה רואה מישהו שזקוק לעזרה במרחב ציבורי ואתה האדם הראשון שמן הראוי שייגש אליו ויעזור לו, אבל אינך עושה זאת, מה יחשבו עליך אחרים? הם ינזפו בך על היותך משולל נימוסים – האם לא לכך אנו מתכוונים במונח "דעת קהל"? (כן). אם כך, מהם עקרונות מוסר חברתיים? אלה הם דברים והרגלים חיוביים, ששואפים כלפי מעלה, אשר החברה מקדמת ומעודדת. באופן טבעי, הם כוללים שלל דרישות ספציפיות, לדוגמה: תמיכה באנשים פגיעים, הושטת יד לעזרה כאשר אחרים נתקלים בקשיים, ולא להסתפק בלעמוד מנגד. אנשים אמורים ליישם בפועל סוג כזה של התנהלות מוסרית, וזו המשמעות של אחיזה בעקרונות מוסר חברתיים. אם אתה רואה מישהו שסובל ומפנה לו עורף, מתעלם ממנו ולא עושה דבר, אזי אתה משולל עקרונות מוסר חברתיים. אם כך, אילו דרישות מציב החוק בנוגע להתנהלות מוסרית של אדם? במובן זה, סין היא מקרה מיוחד: בחוק הסיני אין התניות מפורשות בנוגע לאחריות חברתית ולעקרונות מוסר חברתיים. אנשים פשוט לומדים מעט אודות הדברים האלה דרך החינוך המשפחתי שהם מקבלים, החינוך בבית הספר והדברים שהם שומעים ורואים בחברה. בניגוד לכך, במדינות המערב דברים אלה מעוגנים בחוק. לדוגמה, אם אתה רואה שמישהו נפל בצד הדרך, לכל הפחות עליך לגשת אליו ולשאול: "אתה בסדר? אתה צריך עזרה?" אם האדם הזה משיב: "אני בסדר, תודה", אזי אינך צריך לעזור לו, אתה לא נדרש לממש את האחריות הזו. אם הוא אומר: "אני צריך עזרה, בבקשה", אזי עליך לעזור לו. אם לא תעזור לו, תישא באחריות מבחינת החוק. זו דרישה מיוחדת, שמדינות מסוימות מציבות בנוגע להתנהלות המוסרית של אנשים; הן מטילות את הדרישה הזו על אנשים דרך התניה מפורשת בחוקיהן. הדרישות האלה, שמוטלות על התנהלותם המוסרית של אנשים מתוקף דעת הקהל, עקרונות מוסר חברתיים ואפילו החוק, מוגבלות אך ורק להתנהגותם של אנשים, והקריטריונים ההתנהגותיים הבסיסיים האלה הם אמות המידה שעל פיהן מוערכת ההתנהלות המוסרית של אדם. על פני השטח, נראה כי הסטנדרטים המוסריים האלה מעריכים את התנהגותם של אנשים – במילים אחרות, האם אנשים מימשו את אחריותם החברתית או לא – אבל מעצם מהותם הם משמשים להערכת האיכות הפנימית של אנשים. בין אם מדובר בדעת הקהל, בעקרונות מוסר חברתיים או בחוק, הדברים האלה רק אומדים או מציבים דרישות בנוגע למה שעושים אנשים, והמדידות והדרישות האלה מוגבלות להתנהגותם של אנשים. הם שופטים את איכותו של אדם ואת התנהלותו המוסרית על בסיס התנהגותו של אדם זה – זהו ההיקף של הערכתם. זו מהות ההצהרה: "התענג על מתן עזרה לאחרים". בכל הנוגע להתענגות על מתן עזרה לאחרים, מדינות המערב מטילות דרישות על אנשים דרך התניות החוק, בעוד שבסין, התרבות המסורתית משמשת לחינוך אנשים ולהחדרת רעיונות אלה לתודעתם. למרות ההבדל הזה בין המזרח למערב, הם דומים במהותם – שניהם משתמשים באמרות כדי להגביל ולווסת את התנהגותם של אנשים ואת מוסריותם. עם זאת, בין אם מדובר בחוקים של מדינות המערב או בתרבות המסורתית של המזרח, כל אלה הם רק דרישות ותקנות שמוטלות על התנהגותו של אדם ועל התנהלותו המוסרית, והקריטריונים האלה רק מווסתים את התנהגותם של אנשים ואת התנהלותם המוסרית – אבל האם יש ביניהם כאלה שממוקדים באנושיותו של אדם? האם תקנות שרק קובעות מהן ההתנהגויות שאדם צריך ליישם בפועל ותו לא, יכולות לשמש כאמות מידה להערכת אנושיותו? (לא). אם נבחן את האמרה "התענג על מתן עזרה לאחרים", יש אנשים רעים שמסוגלים להתענג על מתן עזרה לאחרים, אבל הם מונעים על ידי הכוונות והמטרות האישיות שלהם עצמם. כאשר שדים עושים מעשה טוב פעוט כלשהו, סביר עוד יותר שיש להם כוונות ויעדים משלהם מאחורי העשייה. האם אתם סבורים שכל מי שמתענג על מתן עזרה לאחרים הוא אוהב אמת שניחן בחוש צדק? ראו את אלה שלכאורה מתענגים על מתן עזרה לאחרים בסין, כמו אותן דמויות אביריות, או אנשים שגוזלים מן העשירים ומעניקים לעניים, או אלה שנחלצים תכופות לעזרתן של קבוצות פגיעות ולעזרת בעלי מוגבלויות, וכן הלאה – האם כולם ניחנים באנושיות? האם כולם אוהבים דברים חיוביים ויש בהם תחושת צדק? (לא). לכל היותר, אלה אנשים שיש להם אופי טוב יותר באופן יחסי. כיוון שהם נשלטים על ידי רוח-הדברים של התענגות על מתן עזרה לאחרים, הם עושים שפע של מעשים טובים שמספקים להם הנאה ונינוחות ומאפשרים להם להתענג באופן עמוק על תחושת אושר, אבל יישום בפועל של התנהגויות כאלה לא מעיד שיש בהם אנושיות, שכן הן אמונתם והן הדברים שאליהם הם חותרים ברמה הרוחנית אינם ברורים, והם משתנים לא ידועים. לכן, האם על בסיס התנהלות מוסרית טובה זו ניתן להתייחס אליהם כאנשים שמחזיקים באנושיות ובמצפון? (לא). לכל היותר, מוסדות מסוימים כמו קרנות וגופי רווחה, שלכאורה מתענגים על מתן עזרה לאחרים ומסייעים לקבוצות פגיעות ולבעלי מוגבלויות, מממשים מעט מאחריותם החברתית. הם עושים את הדברים האלה כדי לשפר את תדמיתם הציבורית, להגדיל את הנראות שלהם ולרַצות את הלך הרוח של התענגות על מתן עזרה לאחרים – זה בהחלט לא מתעלה לרמה של עדות לכך שהם "אוחזים באנושיות". יתרה מכך, האם האנשים שלהם ניתנת העזרה שמסבה עונג אכן זקוקים לסיוע? האם התענגות על מתן עזרה לאחרים מוצדקת כשלעצמה? לא בהכרח. אם תבחן את כל המאורעות הגדולים והקטנים שמתרחשים בחברה במשך פרק זמן ארוך מספיק, תראה שכמה מהם נסובים אך ורק על התענגות של אנשים על מתן עזרה לאחרים, בעוד שבמקרים רבים אחרים, מצבים שבהם אנשים מתענגים על מתן עזרה לאחרים טומנים בחובם סודות שלא נחשפו והיבטים אפלים של החברה. בכל מקרה, מאחורי התענגות על מתן עזרה לאחרים יש כוונות ומטרות, בין מדובר ברצון להתפרסם ולהתעלות מעל לאנשים אחרים, או לנהוג על פי חוק ולא להפר אותו, או לזכות בהערכה חיובית יותר של החברה בכללותה. לא משנה כיצד אדם מתייחס להתענגות על מתן עזרה לאחרים, היא אינה אלא אחת מן ההתנהגויות החיצוניות של האדם, ולכל היותר היא מסתכמת בסוג של התנהלות מוסרית טובה. אין לה דבר וחצי דבר עם האנושיות הרגילה שדורש האל. מי שמסוגלים להתענג על מתן עזרה לאחרים יכולים בהחלט להיות אנשים ממוצעים ללא כל שאיפות אמיתיות, או שהם עשויים להיות דמויות בולטות בחברה; הם יכולים להיות אנשים נדיבים יחסית, אבל הם גם עלולים להיות בעלי לב זדוני. הם יכולים להיות אנשים מכל סוג שהוא, וכל אחד מסוגל ליישם בפועל התנהגות שכזו ברגע חולף. לכן, ההצהרה בנוגע להתנהלות מוסרית, "התענג על מתן עזרה לאחרים", בהחלט אינה מתאימה לשמש כאמת מידה להערכת אנושיותם של אנשים.

"התענג על מתן עזרה לאחרים" – למעשה, אמרה זו בנוגע להתנהלות מוסרית לא מייצגת את מהות אנושיותם של אנשים ואין לה קשר למהות טבעם של אנשים. לכן, אין זה מתאים להשתמש בה לצורך הערכת האיכות של אנושיותו של אדם. אם כן, מהי דרך מתאימה להערכת אנושיותו של אדם? לכל הפחות, אדם שיש בו אנושיות לא צריך להחליט אם לעזור למישהו או לממש את אחריותו על בסיס יכולתה של העשייה לגרום לו לשמחה; במקום זאת, החלטתו צריכה להתבסס על המצפון ועל ההיגיון שלו, ואל לו לשקול מה הוא יכול להרוויח, או אילו השלכות יהיו מבחינתו לכך שיעזור לאותו אדם, או איזו השפעה עשויה להיות לדבר בעתיד. אל לו להתחשב באף אחד מדברים אלה, ועליו למלא את אחריותו, לסייע לאחרים ולמנוע אחרים מלחוות סבל. עליו לסייע לאנשים בדרך טהורה, ללא כל מטרות אנוכיות – זה מה שיעשה אדם אשר ניחן באנושיות באמת ובתמים. אם מטרתו של אדם בעזרה לאחרים היא לרַצות את עצמו או לבנות מוניטין טובים לעצמו, אזי יש לכך איכות אנוכית ושפלה – מי שבאמת אוחזים במצפון ובהיגיון לא ינהגו בדרך זו. אנשים שחשים אהבה אמיתית כלפי הזולת לא פועלים אך ורק במטרה לממש את רצונם בתחושה מסוימת, אלא עושים זאת כדי למלא את אחריותם ולעשות ככל שביכולתם לסייע לאחרים. הם לא עוזרים לאנשים כדי לקבל תגמול, ואין להם כל כוונות או מניעים אחרים. אף על פי שפעולה בדרך זו עשויה להיות קשה, ואף על פי שהם עשויים להישפט על ידי אחרים ואפילו להתמודד עם סכנה מסוימת, הם מבינים שזו חובה שעל אנשים לבצע, שזו אחריותם של אנשים, ושאם לא יפעלו בדרך זו, הם לא יקיימו את מה שהם חבים לאחרים ולאל, ותיוותר בהם חרטה לאורך כל חייהם. כיוון שכך, הם פועלים ללא היסוס, עושים כמיטב יכולתם, מצייתים לרצון שמיים וממלאים את אחריותם. כל עוד הם מסוגלים לסייע לאותו אדם לעשות את שעליו לעשות, וכל עוד הם יכולים לעשות זאת בכל לבם, הם יחושו שביעות רצון, ולא משנה כיצד אחרים שופטים אותם או אם אחרים מראים להם הכרת תודה ומעריכים אותם. מי שמסוגלים לפעול בדרך זו ניחנים במצפון ובהיגיון, והם מחזיקים בביטויים של אנושיות ולא רק בסוג ההתנהגות המוגבלת לתחום של אופי מוסרי ושל התנהלות מוסרית. הפקת עונג ממתן עזרה לאחרים היא רק סוג של התנהגות, ולעתים היא סוג של התנהגות שמתעוררת בהקשרים ספציפיים מסוימים ותו לא; החלטתו של אדם לנקוט בסוג זה של התנהגות בת חלוף מתקבלת על בסיס מצב רוחו, רגשותיו, סביבתו החברתית וכן ההקשר המיידי, והתועלות או החסרונות שעשויים לנבוע מפעולה כזו. אלה שיש בהם אנושיות לא שוקלים את הדברים האלה כאשר הם מסייעים לאנשים – הם מקבלים את החלטתם על בסיס סטנדרט של שיפוט שהוא חיובי יותר, ותואם יותר למצפון ולהיגיון של אנושיות רגילה. לעתים הם אפילו מסוגלים להתמיד במתן סיוע לאנשים כאשר הדבר עומד בסתירה לסטנדרטים של מוסריות ומתנגש עמם. הקריטריונים, הרעיונות וההשקפות של המוסריות יכולים להגביל אך ורק את ההתנהגויות החולפות של אנשים. היותן של התנהגויות אלה טובות או רעות משתנה בכפוף למצב רוחו של האדם, רגשותיו, הטוב והרע השוכנים בתוכו וכוונותיו החולפות, בין אם טובות או רעות; באופן טבעי, גם לאקלים החברתי ולסביבה תהיה השפעה על דבר זה. בהתנהגויות אלה יש מזהמים רבים; כל אלה הן התנהגויות שטחיות, ואנשים לא יכולים לשפוט על פיהן אם באדם מסוים יש או אין אנושיות. בניגוד לכך, מדויק ומעשי בהרבה לשפוט אם באדם מסוים יש או אין אנושיות על בסיס מהות האנושיות שלו, הדברים שאליהם הוא חותר, השקפתו על החיים ומערכת הערכים שלו, הנתיב שבו הוא הולך והבסיס להתנהלותו ולמעשיו. אמרו לי, מה תואם לאמת: הבסיסים להערכת האנושיות, או הבסיסים להערכת התנהלות מוסרית? האם אמות המידה להערכת התנהלות מוסרית הן שתואמות לאמת, או אמות המידה להערכת היותו של אדם ניחן באנושיות? אילו מאמות המידה האלה תואמות לאמת? למעשה, אמות המידה להערכת היותו של אדם ניחן באנושיות הן אלה שתואמות לאמת. זו ודאות שלא מוטלת בספק. הסיבה שבגינה הדברים המשמשים להערכת ההתנהלות המוסרית של אנשים לא יכולים לשמש כקריטריונים היא שהם לא עקביים. הם מלאים במזהמים רבים, כמו עסקאות של אנשים, האינטרסים שלהם, העדפותיהם, הדברים שאליהם הם חותרים, רגשותיהם, מחשבותיהם הרעות, צביונותיהם המושחתים וכן הלאה. יש בהם יותר מדי טעויות ומזהמים – הם לא ברורים. לפיכך, הם לא יכולים לשמש כקריטריונים לשיפוט אנשים. הם מלאים בדברים מכל מיני סוגים אשר השטן מחדיר באדם, וכן בתנאים נוספים אשר מתעוררים בגלל צביונו השטני המושחת של האדם, וככאלה הם לא האמת. לסיכום, לא משנה אם אנשים סבורים שקל או קשה לעמוד בקריטריונים אלה של התנהלות מוסרית, או אם אנשים מעריכים שהם בעלי ערך גבוה, נמוך או ממוצע, בכל מקרה מדובר אך ורק באמרות שמגבילות את התנהגותם של אנשים ומווסתות אותה. הן מגיעות אך ורק לרמת האיכות המוסרית של אדם; אין להן ולו את הקשר הקלוש ביותר לדרישתו של האל, שהאמת תשמש לשיפוט אנושיותו של אדם. הן לא כוללות ולו את אמות המידה הבסיסיות ביותר שמי שניחנו באנושיות צריכים להחזיק ולממש; הן לא מגיעות לרף של כל הדברים האלה. כאשר אדם מתייחס לאנשים, הוא מתמקד אך ורק בהערכת ביטויי ההתנהלות המוסרית שלהם; הוא מתייחס לאנשים ומעריך אותם אך ורק בהתאם לדרישות של התרבות המסורתית. האל לא מתייחס לאנשים אך ורק על בסיס ביטויי ההתנהלות המוסרית שלהם – הוא מתמקד במהות האנושיות שלהם. מה כלול במהות אנושיותו של אדם? העדפותיו, גישותיו לדברים, השקפתו על החיים, מערכת הערכים שלו, הדברים שאליהם הוא חותר, האם יש לו חוש צדק, האם הוא אוהב את האמת ודברים חיוביים, יכולתו לקבל את האמת ולהתמסר לה, הנתיב שבו הוא בוחר וכן הלאה. מדויק לשפוט את מהות אנושיותו של אדם על פי הדברים האלה. כאן מסתיים, פחות או יותר, השיתוף שלי על התענגות על מתן עזרה לאחרים. דרך השיתוף הזה על שתי הדרישות בנוגע להתנהלות מוסרית, האם יש לכם כעת הבנה של העקרונות הבסיסיים של הבחנה, הן בהקשר של הערכת התנהלות מוסרית, והן בהקשר של ההבדל בין אמות המידה של האל להערכת אנשים לבין ההתנהלות המסורתית שעליה מדבר האדם? (כן).

זה עתה שיתפתי על שתיים מן הדרישות שהוטלו על ידי התרבות המסורתית על התנהלותו המוסרית של אדם: "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" וכן "התענג על מתן עזרה לאחרים". מה למדתם מן השיתוף שלי על שתי אמרות אלה? (למדתי שההתנהלות המוסרית של אנשים אינה קשורה למהות האנושיות שלהם. לכל היותר, אנשים שמפגינים סוגים כאלה של התנהלות מוסרית מחזיקים בהתנהגויות טובות ובגילויים טובים מסוימים, במונחים של איכות המוסריות שלהם. אבל אין זה אומר שהם ניחנים באנושיות או שהם מביאים לידי ביטוי צלם אנוש. זכיתי בהבנה מעט ברורה יותר של סוגייה זו). אנשים שמפגינים התנהלות מוסרית טובה לא בהכרח אוחזים באנושיות – כל אחד יכול לזהות זאת, ואלה אכן פני הדברים. כל האנשים נוהים אחר המגמות הרעות של החברה וכולם איבדו בהדרגה את מצפונם ואת הגיונם – רק מעטים מסוגלים להביא לידי ביטוי צלם אנוש. האם כל אדם שאי פעם מסר לשוטר גרוש שמצא על המדרכה התברר כאדם טוב? לא בהכרח. מה היה הסוף שהמתין בהמשך למי שזכו פעם לשבחים כגיבורים? כל האנשים יודעים את התשובות לשאלות האלה בלבם. מה קרה לאותם מופתים של מוסריות חברתית ונדבנים גדולים, אשר לעתים קרובות התענגו על מתן עזרה לאחרים, עוטרו בפרחים אדומים וזכו לדברי השבח של האדם? התברר כי רובם אינם אנשים טובים. הם פשוט עשו במכוון מספר מעשים טובים כדי להתפרסם. למעשה, התנהגותם בפועל, חייהם ואופיים לא טובים כלל ועיקר בחלקם הגדול. הדבר היחיד שבו הם טובים באמת הוא חנפנות וחנופה. כאשר הם מסירים מעצמם את הפרחים האדומים ואת המעטה השטחי של היותם דוגמה ומופת למוסריות חברתית, הם אפילו לא יודעים כיצד להתנהל או כיצד לנהל את חייהם. מה הבעיה כאן? האם הם לא נפלו למלכודת של עטרת "המופת המוסרי" שהחברה העניקה להם? הם לא יודעים מהם באמת – הם זכו לדברי חנופה מוגזמים כל כך, עד שהחלו לחשוב שהם נישאים מדי והם כבר לא יכולים להיות אנשים רגילים. בסופו של דבר הם אפילו לא יודעים כיצד לחיות, קיומם היומיומי הופך לתסבוכת מושלמת וכמה מהם אף הופכים לאלכוהוליסטים, סובלים מדיכאון ומתאבדים. אנשים מסוימים משתייכים בהחלט לקטגוריה הזו. הם תמיד רודפים אחר תחושה, מתוך רצון להפוך לגיבורים ולדוגמה ומופת, להתפרסם, או לשמש כהתגלמות המצוינות המוסרית. הם לעולם לא יוכלו לחזור לעולם האמיתי. הצרכים היומיומיים של החיים האמיתיים הם מקור מתמיד של תסכול וסבל עבורם. הם לא יודעים כיצד להיפטר מן הכאב הזה או כיצד לבחור בנתיב הנכון בחיים. במהלך החיפוש אחר ריגוש, כמה מהם פונים לסמים, בעוד שאחרים בוחרים לסיים את חייהם כדי לברוח מתחושת ריקנות. לעתים קרובות, כמה מאלה שלא נוטלים את נפשם מתים בסופו של דבר מדיכאון. האם אין דוגמאות רבות לכך? (כן). זהו סוג הנזק שהתרבות המסורתית גורמת לאנשים. לא רק שהיא לא מאפשרת לאנשים לזכות בהבנה מדויקת של האנושיות ולא מנחה אותם אל הנתיב הנכון שבו עליהם ללכת – זה לא הכול – היא בעצם מסיטה אותם מדרך הישר ומנתבת אותם אל ממלכת האשליות וההזיות. הדבר מזיק לאנשים, והנזק עמוק למדי. יש כאלה שיאמרו: "זה לא נכון בכל המקרים! אנחנו מסתדרים לא רע, נכון?" האם העובדה שאתם מסתדרים לא רע כעת היא לא התוצאה של הגנת האל? האל בחר אתכם ואתם נהנים מהגנתו, ורק משום כך התמזל מזלכם לקבל את עבודתו ואתם מסוגלים לקרוא את דבריו, להשתתף בכינוסים, להחליף דברי שיתוף ולבצע כאן את חובתכם; רק בזכות הגנת האל אתם יכולים לנהל חיים של בן אנוש רגיל ולאחוז בהיגיון הרגיל המאפשר להתמודד עם כלל ההיבטים של חיי היום-יום. עם זאת, לא ניתן להכחיש שבמעמקי נפשכם קיימים עדיין רעיונות והשקפות כמו: "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" וכן "התענג על מתן עזרה לאחרים". בה בעת, אתם עדיין כלואים באותם קריטריונים אידיאולוגיים ומסורתיים שמקורם במין האנושי. מדוע אני אומר שאתם כלואים בדברים האלה? משום שהנתיב שאתם בוחרים ללכת בו בחיים; העקרונות והכיוון של מעשיכם ושל התנהלותכם; והעקרונות, השיטות והקריטריונים שעל פיהם אתם מתייחסים לאנשים ולדברים, וכן הלאה, עדיין מושפעים כולם מן הקריטריונים האידיאולוגיים והמוסריים האלה, ואפילו כבולים ונשלטים על ידם, במידה זו או אחרת. לעומת זאת, דברי האל והאמת טרם הפכו לבסיס ולקריטריונים של גישותיכם כלפי אנשים ודברים, וגם של ההתנהלות והמעשים שלכם. נכון לעכשיו, רק בחרתם בכיוון הנכון בחיים, ויש בכם את הרצון, השאיפה והתקווה לעלות על נתיב החתירה אל האמת. עם זאת, במציאות, רובכם טרם עברתם כלל את כברת הדרך המובילה אל הנתיב הזה – במילים אחרות, כף רגלכם טרם דרכה על הנתיב הנכון שהאל הכין לאדם. יש כאלה שיאמרו: "אם כף רגלנו עדיין לא דרכה על הנתיב הנכון, מדוע אנחנו עדיין יכולים לבצע את חובותינו?" זו תוצאה של בחירתו של האדם, שיתוף הפעולה שלו, מצפונו ונחישותו. נכון לעכשיו, אתה משתף פעולה עם דרישות האל ומנסה כמיטב יכולתך להשתפר, אבל רק משום שאתה מנסה להשתפר, אין זה אומר שכבר עלית על הנתיב של חתירה אל האמת. אחת הסיבות לכך היא שאתם עדיין מושפעים מן הרעיונות שהתרבות המסורתית החדירה בכם. לדוגמה, ייתכן שיש לכם הבנה טובה של מהות ההצהרות "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" וכן "התענג על מתן עזרה לאחרים", לאחר ששמעתם אותי משתף עליהן וחושף אותן, אבל בעוד מספר ימים אתם עשויים לשנות את דעתכם. אתם עשויים לחשוב: "מה רע כל כך ב'אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת'? אני דווקא מחבב אנשים שלא משלשלים לכיסם את הכסף שהם מוצאים. לפחות הם לא חמדנים. מה רע ב'התענג על מתן עזרה לאחרים'? לכל הפחות, כשאתה במצוקה, אתה יכול לסמוך על כך שמישהו יושיט לך יד לעזרה. זה דבר טוב וזה משהו שכל אחד צריך! חוץ מזה, התענגות של אנשים על מתן עזרה לאחרים היא דבר טוב וחיובי, ולא משנה איך תסתכלו על העניין. זו החובה שמוטלת עלינו ואין להעביר על כך ביקורת!" אתה מבין, לאחר ההתעוררות שלך, די בשינה של לילה אחד כדי שתשתנה; היא תחזיר אותך למקום שבו היית קודם לכן, ותשיב אותך לכבלים של התרבות המסורתית. במילים אחרות, הדברים האלה ששוכנים במעמקי נפשך משפיעים מעת לעת על המחשבות וההשקפות שלך, כמו גם על הנתיבים שבהם אתה בוחר. באופן בלתי נמנע, כשהם משפיעים עליך הם גם מעכבים אותך בהתמדה, ומונעים ממך לממש את רצונך לעלות על הנתיב הנכון בחיים, לדרוך על נתיב החתירה אל האמת ולבחור בנתיב החיים שבו דברי האל הם הבסיס שלך והאמת היא הקריטריון שלך. גם אם אתה נכון ביותר ללכת בנתיב הזה, אפילו אם אתה משתוקק לעשות זאת, ואת חש נסער מכך ומעביר את ימיך במחשבה ובתכנון, בקבלת החלטות ובתפילה לכך, הדברים בכל זאת לא מתנהלים כפי שאתה רוצה. הסיבה לכך היא שהיבטים אלה של התרבות המסורתית מושרשים עמוק מדי בתוך לבך. יש כאלה שיאמרו: "זה לא נכון! אתה אומר שהתרבות המסורתית מושרשת עמוק מדי בלבבותיהם של אנשים, אבל אני לא חושב שזה נכון. אני רק בשנות העשרים שלי, לא בשנות השבעים והשמונים, ואם כך, איך ייתכן שהדברים האלה כבר השתרשו כה עמוק בלבי?". מדוע אני אומר שהדברים האלה כבר מושרשים בעומק לבך? חשוב על כך: האם כבר מזיכרונותיך המוקדמים ביותר לא שאפת תמיד להיות אדם אצילי, גם אם הוריך לא החדירו בך רעיונות כאלה? לדוגמה, רוב האנשים אוהבים לצפות בסרטים ולקרוא רומנים על גיבורים, והם תמיד מגלים סימפטיה עמוקה לקורבנות של סיפורים אלה, תוך תיעוב הרעים והדמויות האכזריות שפוגעות באנשים אחרים. כשאתה גדל על רקע כזה, אתה מקבל באופן לא מודע את הדברים שעליהם הסכימה החברה באופן קולקטיבי. אם כך, מדוע קיבלת את הדברים האלה? כיוון שאנשים לא נולדים כשהם אוחזים באמת, ואין להם יכולת מולדת להבחין בדברים. אינך ניחן באינסטינקט הזה – האינסטינקט שבו מחזיקים בני אנוש הוא נטייה מולדת לאהוב דברים טובים, חיוביים ואקטיביים מסוימים. הדברים האקטיביים והחיוביים האלה גורמים לך לשאוף להיות טוב יותר, להפוך לאדם טוב, הרואי ודגול. הדברים האלה מתחילים להתגבש בהדרגה בלבך כשאתה בא במגע עם אמרות שנובעות מדעת הקהל ומעקרונות מוסר חברתיים. כאשר חודרות אליך הצהרות שמגיעות מן המוסריות של התרבות המסורתית, ונכנסות לעולמך הפנימי, הן משתרשות בלבך ומתחילות לשלוט בחייך. כאשר דבר זה קורה, אינך מבחין בדברים האלה ואינך מתנגד להם או דוחה אותם, ובמקום זאת אתה חש צורך עמוק בהם. הצעד הראשון שלך הוא להיענות לאמרות האלה. מדוע? משום שהאמרות האלה מתאימות כל כך לטעמיהם ולתפיסותיהם של אנשים, הן תואמות לצורכי העולמות הרוחניים של בני האדם. כתוצאה מכך, אתה מקבל את ההצהרות האלה כדבר טבעי, מבלי להתגונן מפניהן כלל. בהדרגה אתה משתכנע באופן עמוק שהאמרות האלה הן דברים חיוביים, וזאת דרך החינוך המשפחתי שלך, החינוך בבית הספר וההשפעה והאינדוקטרינציה של החברה, כמו גם בגלל הדמיונות שלך עצמך. בעקבות זיכוך הזמן וככל שאתה מתבגר, אתה שואף לפעול על פי האמרות האלה בכל מיני הקשרים ומצבים, ולנהות אחר אותם דברים שבני האדם מעדיפים ותופסים מלידה כטובים. הם מתגבשים יותר ויותר בקרבך, והופכים מושרשים בך יותר ויותר. בה בעת, הדברים האלה שולטים בהשקפתך על החיים ובמטרות שאליהן אתה חותר, והם הופכים לאמות המידה שעל פיהן אתה שופט אנשים ודברים. כאשר האמרות האלה מן התרבות המסורתית מתעצבות בתוך אנשים, מתקיימים כל התנאים הבסיסיים אשר גורמים להם להתנגד לאל ולאמת; נדמה כאילו אנשים מוצאים סיבות ובסיס משלהם לעשות זאת. וכך, כאשר האל חושף את הצביונות המושחתים והמהות של האנשים, וממטיר עליהם ייסור ושיפוט, אנשים מגבשים כל מיני תפיסות לגביו. הם חושבים: "אנשים אומרים לעתים קרובות, 'אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקרו את החסרונות שלהם' וגם 'הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו; היה סלחן בכל מקום אפשרי', ואם כך, איך יכול האל לדבר בצורה כזו? האם היה זה באמת האל? האל לא היה מדבר כך – עליו לדבר מעמדה נשגבת ולפנות אל אנשים בטון עדין, הטון של בודהא אשר מציל את כל בני האדם מן הסבל, הטון של בודהיסטווה. זו מהותו של האל – דמות עדינה ונשגבת במידה שלא תיאמן". סדרת הרעיונות, הגישות והתפיסות האלה ממשיכה לנבוע מתוך לבך בהיקפים שהולכים וגדלים, ובסופו של דבר אינך מסוגל לסבול זאת עוד ואתה עושה משהו כדי למרוד באל ולהתנגד לו, חרף רצונך. בדרך זו, התפיסות והדמיונות שלך גורמים לך להרס עצמי. מכך ניתן לראות כי לא משנה מה גילך, כל עוד קיבלת את החינוך של התרבות המסורתית, ואתה אוחז ביכולות המנטליות של אדם בוגר, לבך יהיה מלא בהיבטים אלה של המוסריות של התרבות המסורתית, והם ישתרשו בהדרגה בתוכך. הדברים האלה כבר שולטים בך ואתה חי על פיהם במשך שנים רבות. החיים והטבע שלך נשלטים על ידי ההיבטים האלה של מוסריות התרבות האנושית. לדוגמה, מגיל חמש או שש למדת להתענג על מתן עזרה לאחרים, וגם לא לשלשל לכיסך את הכסף שמצאת. הדברים האלה השפיעו עליך והכתיבו באופן מלא את הדרך שבה התנהגת. כעת, כאדם בגיל העמידה, מאחוריך שנים רבות של חיים על פי הדברים האלה; המשמעות היא שאתה מרוחק מאמות המידה שהאל דורש מן האדם. מאז שקיבלת את האמרות האלה אודות התנהלות מוסרית, שאותן התרבות המסורתית מקדמת, התרחקת יותר ויותר מדרישות האל. הפער בין אמות המידה שלך בנוגע לאנושיות לבין אמות המידה בנוגע לאנושיות שדורש האל הפך גדול יותר ויותר. כתוצאה מכך, התרחקת עוד ועוד מן האל. האין אלה פני הדברים? הקדישו זמן להרהור בדברים האלה.

הבה נשתף כעת על האמרה הבאה שנוגעת להתנהלות מוסרית – "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים" – מהי המשמעות של אמרה זו? משמעותה היא שעליך להציב לעצמך דרישות מחמירות ולהיות סלחן כלפי אחרים, כדי שיוכלו לראות עד כמה אתה נדיב ורחב לב. מדוע, אפוא, אנשים צריכים לעשות זאת? מה האמרה מיועדת להשיג? האם היא ניתנת לביצוע? האם מדובר באמת בביטוי טבעי של אנושיותם של אנשים? כדי לקבל אותה עליכם, אתם נדרשים להתפשר במידה רבה כל כך! עליכם להיות נטולי רצונות ודרישות, לאלץ את עצמכם לחוש פחות שמחה, לסבול מעט יותר, לשלם מחיר גבוה יותר ולעבוד יותר, כדי שאחרים לא יצטרכו להתיש את עצמם. ואם אחרים מייללים, מתלוננים או שביצועיהם ירודים, אינכם צריכים לבקש מהם יותר מדי – די בהחלט ב"פחות או יותר". אנשים מאמינים שזהו סימן לעקרונות מוסריים אציליים – מדוע זה נשמע לי שקרי? האין זה שקרי? (אכן כן). בנסיבות רגילות, הביטוי הטבעי של אנושיותו של אדם מן השורה הוא היות האדם סבלני כלפי עצמו והחמרה עם אחרים. זו עובדה. אנשים יכולים להבחין בבעיותיהם של אחרים – "האדם הזה גאוותן! האדם הזה רע! זה אנוכי! ההוא שטחי בביצוע חובתו! האדם הזה עצלן כל כך!" – ואילו לעצמם הם חושבים: "אם אני מעט עצל, זה בסדר. אני בעל איכות טובה. למרות שאני עצלן, הביצועים שלי טובים יותר מאלה של אחרים!" הם מוצאים פגמים באחרים ואוהבים להיתפס לקוצו של יוד, אבל כלפי עצמם הם סבלניים וגמישים בכל הזדמנות. האין זה ביטוי טבעי של האנושיות שלהם? (כן). אם הציפייה היא שאנשים יממשו את הרעיון "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים", אילו ייסורים הם צריכים להעביר את עצמם? האם הם יוכלו באמת לעמוד בכך? כמה אנשים יצליחו לעשות זאת? (אף אחד). ומדוע זה? (אנשים הם אנוכיים מטבעם. הם פועלים בהתאם לעיקרון "כל אדם לעצמו והשטן ייקח את האחרון"). אכן, האדם נולד אנוכי, האדם הוא יצור אנוכי והוא מחויב עמוקות לפילוסופיה השטנית הזו: "כל אדם לעצמו והשטן ייקח את האחרון". אנשים סבורים שיהיה זה קטסטרופלי ולא טבעי עבורם אם לא ינהגו באנוכיות ואם לא ידאגו לעצמם כאשר קורים להם דברים. זה מה שאנשים מאמינים וכך הם פועלים. אם הציפייה היא שאנשים לא יהיו אנוכיים, יציבו לעצמם דרישות מחמירות, ויפסידו מרצון במקום לנצל אחרים, האם זו ציפייה מציאותית? אם, כאשר אנשים מנוצלים על ידי מישהו, הציפייה היא שהם יאמרו בשמחה, "אתה מנצל אותי אבל אני לא עושה מזה עניין. אני אדם סובלני, לא אכפיש אותך ולא אנסה לנקום בך, ואם טרם ניצלת מספיק, אל תהסס להמשיך" – האם זו ציפייה מציאותית? כמה אנשים מסוגלים לעשות זאת? האם זו הדרך שבה מתנהגת בדרך כלל האנושות המושחתת? ברור שמקרים כאלה הם חריגים. מדוע? משום שאנשים בעלי צביונות מושחתים, במיוחד אנשים אנוכיים ומרושעים, נלחמים על האינטרסים שלהם עצמם, והקדשת מחשבה לאחרים בהחלט לא תגרום להם לחוש סיפוק. לפיכך, כאשר מתרחשת התופעה הזו, מדובר באנומליה. "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים" – טיעון זה בנוגע להתנהלות מוסרית הוא בבירור לא יותר מאשר דרישה, שאינה עולה בקנה אחד עם העובדות או עם האנושיות, ואשר מוטלת על האדם על ידי אנשי המוסר החברתי, שלא מבינים את האנושיות. הדבר דומה לכך שנגיד לעכבר שאינו רשאי לכרסם, או לחתול שאינו רשאי לתפוס עכברים. האם נכון להציב דרישה כזו? (לא. היא נוגדת את חוקי האנושות). ברור שדרישה זו לא תואמת למציאות, ושהיא חלולה מאוד. האם אלה שמציבים את הדרישה הזו מסוגלים לציית לה בעצמם? (לא). הם מצפים מאחרים לציית לדרישה שהם עצמם לא מסוגלים לממש – מהי הבעיה כאן? האין זה מעט לא אחראי? לכל הפחות, ניתן לומר שהם חסרי אחריות ומדברים שטויות. ואם ניקח את העניין צעד אחד קדימה, מהו הטבע של הבעיה הזו? (צביעות). נכון, זו דוגמה לצביעות. ברור שהם לא מסוגלים לציית לדרישה הזו בעצמם, ובכל זאת הם מתיימרים להיות סבלניים, רחבי לב ובעלי עקרונות מוסריים נשגבים – האין זו פשוט צביעות? לא משנה איך תציגו את האמרה הזו, היא ריקה מתוכן וטמונה בחובה שקריות מסוימת, אז נסווג אותה כאמרה צבועה. היא דומה לסוג האמרות שקידמו הפרושים; מאחוריה יש מניע נסתר, שהוא ללא ספק רברבנות של אדם, רצון לאפיין את עצמו כבעל התנהלות מוסרית אצילית ולזכות לשבחים של אחרים כדוגמה וכמופת להתנהלות מוסרית אצילית. אם כך, אילו אנשים מסוגלים להיות קפדניים כלפי עצמם וסבלניים כלפי אחרים? האם מורים ורופאים מסוגלים לציית לאמרה זו? האם אנשים מפורסמים לכאורה, אנשים דגולים וחכמים כמו קונפוציוס, מנציוס ולאו דזה מסוגלים לחיות על פי האמרה הזו? (לא). לסיכום, לא משנה כמה מגוחכת האמרה הזו שהציב האדם, או אם היא ניתנת למימוש, בסופו של דבר אין זו אלא דרישה שהוטלה על האופי המוסרי של אנשים ועל התנהגותם. לכל הפחות, אנשים לא מוכנים לציית לדרישה הזו ולא קל עבורם ליישם אותה בפועל, משום שהיא מנוגדת לאמות המידה שבהן יכולה לעמוד האנושיות הרגילה של אדם. אבל בכל מקרה, מדובר עדיין באמת מידה ובדרישה שנוגעות להתנהלות המוסרית של האדם, ואשר מקודמות על ידי התרבות המסורתית. אף על פי ש"היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים" הוא משפט ריק מתוכן שרק מעטים יכולים לעמוד בו, הוא דומה ל"אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" ו"התענג על מתן עזרה לאחרים" – ולא משנה אילו מניעים או כוונות יש לאנשים שמיישמים אותם בפועל, או אם מישהו מסוגל בכלל ליישם זאת בפועל – בכל מקרה, אם נתבסס פשוט על העובדה שהאנשים שמקדמים את הדרישה הזו מציבים את עצמם בפסגת המוסריות, האם הדבר לא הופך אותם לגאוותנים וצדקנים, ולבעלי היגיון חריג במידה מסוימת? אילו היית שואל אותם אם הם מסוגלים לציית לאמרה "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים", הם היו אומרים: "כמובן!" ועם זאת, כאשר הם ייאלצו בפועל לציית לכך, הם לא יהיו מסוגלים לעשות זאת. מדוע הם לא יהיו מסוגלים לציית לכך? משום שיש להם צביון גאוותן ושטני. בקש מהם לנהוג על פי עיקרון מוסרי זה כאשר אחרים מתחרים איתם על מעמד, כוח, יוקרה ורווח, וראה אם הם מסוגלים לעשות זאת. הם פשוט לא יהיו מסוגלים לעשות זאת, והם אפילו יהפכו עוינים כלפיך. אם תשאל אותם: "מדוע אתה עדיין מקדם את האמרה הזו, כשאתה עצמך לא מסוגל אפילו לנהוג על פיה? מדוע אתה ממשיך לדרוש שאחרים יצייתו לה? האין זו צביעות מצדך?" האם הם יקבלו זאת? אם תחשוף אותם, הם לא יקבלו זאת – לא משנה כיצד תחשוף אותם, הם לא יקבלו זאת ולא יודו בפגם כלשהו – והדבר מראה שהם לא אנשים טובים. העובדה שהם משמיעים דברי מוסר נשגבים למרות חוסר יכולתם לציית לדרישותיהם-עצמם מוכיחה שהם מכונים בצדק רמאים גדולים ומעמידי פנים צבועים.

בדומה לאמרות "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת" ו"התענג על מתן עזרה לאחרים", גם "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים" היא אחת מאותן דרישות שהתרבות המסורתית מציבה בנוגע להתנהלות המוסרית של אנשים. באותה מידה, ובלי קשר ליכולתו של אדם להשיג או לממש את ההתנהלות המוסרית הזו, עדיין לא מדובר באמת מידה או בנורמה למדידת אנושיותו. ייתכן שאתה באמת ובתמים מסוגל להיות קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים, ושאתה מעריך את עצמך כבעל אמות מידה גבוהות במיוחד. ייתכן שאתה נקי מכל רבב ושאתה חושב תמיד על אחרים ומתחשב בהם, מבלי להפגין אנוכיות ולקדם את האינטרסים האישיים שלך. ייתכן שאתה נראה רחב לב וחסר אנוכיות במיוחד, ושיש לך תחושה חזקה של אחריות חברתית ושל עקרונות מוסר חברתיים. ייתכן שאתה מפגין את האישיות האצילית ואת האיכויות שלך כלפי הקרובים אליך, וכלפי מי שאתה פוגש ומקיים עמם קשר. ייתכן שההתנהגות שלך אף פעם לא נותנת לאחרים סיבה להאשים אותך או להעביר עליך ביקורת, ובמקום זאת מעוררת שבחים רבים ואפילו הערכה. אנשים עשויים להתייחס אליך כמישהו שהוא באמת ובתמים קפדן עם עצמו וסובלני כלפי אחרים. עם זאת, אלה לא יותר מאשר התנהגויות חיצוניות. האם המחשבות והמאוויים שמצויים עמוק בלבך תואמים להתנהגויות החיצוניות האלה, ולאותם מעשים שאתה מביא לידי ביטוי באופן חיצוני? התשובה היא לא, הם לא תואמים להם. הסיבה שאתה יכול לפעול בדרך זו היא שיש מאחוריה מניע. מהו בדיוק המניע? האם תוכל לעמוד בחשיפה של המניע הזה לעיני כל? בהחלט לא. הדבר מוכיח שהמניע הזה הוא משהו שאסור להזכיר, משהו אפל ורע. מדוע המניע הזה הוא רע ולא ניתן להעלותו על דל שפתיים? הסיבה היא שאנושיותם של אנשים נשלטת ומונעת על ידי צביונותיהם המושחתים. כל המחשבות של המין האנושי נשלטות, מנוהלות ומנותבות באופן מוחלט על ידי צביונותיהם המושחתים, ולא משנה אם אנשים מביעים אותן במילים או נותנים להן ביטוי. כתוצאה מכך, המניעים והכוונות של אנשים הם כולם זדוניים ורעים. אין זה אלא בלתי נמנע שלעיקרון המוסרי הזה לא תהיה כל שליטה או השפעה על אנושיותם של אנשים, בין אם הם מסוגלים להיות קפדניים עם עצמם וסובלניים כלפי אחרים, ובין אם הם מביעים אותו בצורה מושלמת כלפי חוץ. אם כך, מה שולט באנושיותם של אנשים? צביונותיהם המושחתים, מהות האנושיות שלהם שמסתתרת מאחורי העיקרון המוסרי "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים" – זהו טבעם האמיתי. טבעו האמיתי של אדם הוא מהות אנושיותו. ומה כוללת מהות האנושיות שלהם? היא כוללת בעיקר את העדפותיהם, את הדברים שאליהם הם חותרים, השקפתם על החיים, מערכת הערכים שלהם, וגם את גישתם כלפי האמת וכלפי האל, וכן הלאה. רק הדברים האלה מייצגים באמת ובתמים את מהות אנושיותם של אנשים. ניתן לומר בוודאות, שהאנשים אשר דורשים מעצמם לממש את העיקרון המוסרי "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים" הם ברובם אובססיביים למעמד. הם מונעים על ידי צביונותיהם המושחתים ואינם יכולים שלא לחתור אל יוקרה בקרב בני האדם, עמדה חברתית בולטת ומעמד בעיני אחרים. כל הדברים האלה קשורים לרצונם לזכות במעמד, והחתירה אליהם מתבצעת תחת מעטה של התנהלות מוסרית טובה. ומה מקור החתירה הזו שלהם? היא מגיעה באופן מוחלט מצביונותיהם המושחתים ומונעת על ידם. לכן, לא משנה אם אדם מסוים מגשים את העיקרון המוסרי "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים" או לא, ואם הוא עושה זאת באופן מושלם או לא, הדבר לא יכול לשנות את מהות אנושיותו כהוא זה. מכך משתמע שהדבר לא יכול לשנות כלל ועיקר את השקפתו של אדם על החיים או את מערכת הערכים שלו, וגם לא להנחות את גישותיו ואת נקודות המבט שלו כלפי כל מיני אנשים, מאורעות ודברים. האם לא אלה פני הדברים? (אכן). ככל שאדם מסוגל יותר להיות קפדן עם עצמו וסובלני כלפי אחרים, כך הוא טוב יותר בהעמדת פנים, בהסוואת עצמו ובהטעיית אחרים באמצעות התנהגות טובה ודברי נועם, וכך הוא יותר ערמומי ומרושע מעצם טבעו. ככל שהוא משתייך יותר לסוג זה של אנשים, כך אהבת המעמד והכוח שלו והחתירה אליהם הופכות עמוקות יותר. לא משנה כמה נשגבת, מהוללת ונכונה נראית ההתנהלות המוסרית שלו, וכמה נעים לאנשים לחזות בה, החתירה הנסתרת ששוכנת במעמקי לבו, מהות טבעו ואפילו שאיפותיו עלולות להתפרץ מקרבו בכל עת. לפיכך, ההתנהלות המוסרית שלו לא יכולה להסתיר את מהות האנושיות המובנית בו, ולא את שאיפותיו ורצונותיו, ולא משנה עד כמה היא טובה. היא לא יכולה להסתיר את מהות הטבע המבעיתה שלו, שאינה אוהבת דברים חיוביים וסולדת מן האמת ושונאת אותה. כפי שמלמדות העובדות האלה, האמרה "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים" היא יותר מאשר מגוחכת בלבד – היא חושפת את אותם טיפוסים שאפתניים, שמנסים להשתמש באמרות ובהתנהגויות מעין אלה כדי להסוות את השאיפות והרצונות שלהם, שאין להעלותם על דל שפתיים. ניתן להשוות זאת לכמה מצוררי המשיח והאנשים הרעים בכנסייה. כדי לבסס את מעמדם ואת כוחם בכנסייה, וכדי לזכות במוניטין טובים יותר בקרב החברים, הם מסוגלים לעבור סבל ולשלם מחיר תוך ביצוע חובותיהם, והם עשויים אפילו לוותר על עבודתם ועל משפחותיהם ולמכור את כל מה שיש להם כדי להשקיע מעצמם למען האל. במקרים מסוימים, המחירים שהם משלמים והסבל שהם עוברים בעת שהם משקיעים מעצמם למען האל עולים על מה שאדם ממוצע מסוגל לשאת; כדי לשמר את מעמדם, הם מסוגלים לגלם רוח של הכחשה עצמית קיצונית. עם זאת, אף אחד מהם לא מגן על עדות האל או על האינטרסים של בית האל, והם גם לא מיישמים בפועל בהתאם לדברי האל, ולא משנה כמה הם סובלים או כמה גדולים המחירים שהם משלמים. המטרה שאליה הם חותרים היא השגת מעמד, כוח, ותגמול מאת האל, ותו לא. לדבר ממה שהם עושים אין ולו קשר קלוש לאמת. לא משנה כמה קפדניים הם עם עצמם וסובלניים כלפי אחרים, מה יהיה הקץ הסופי שלהם? מה האל יחשוב עליהם? האם הוא יקבע את סופם על בסיס ההתנהגויות הטובות שהם מביאים לידי ביטוי כלפי חוץ? בהחלט לא. אנשים מתייחסים לאחרים ושופטים אותם על בסיס ההתנהגויות והביטויים האלה, ומשום שהם לא מסוגלים לראות את מהותם של אנשים אחרים לאשורה, בסופו של דבר הם מולכים שולל על ידם. האל, לעומת זאת, לעולם לא מרומה על ידי האדם. הוא בהחלט לא משבח את התנהלותם המוסרית של אנשים ולא זוכר אותה משום שהם היו מסוגלים להיות קפדניים עם עצמם וסובלניים כלפי אחרים. במקום זאת, הוא יוקיע אותם על שאיפותיהם ועל הנתיבים שבהם בחרו בחתירתם אל המעמד. לכן, מי שחותרים אל האמת צריכים להיות בעלי הבחנה בקריטריון הזה של הערכת אנשים. הם צריכים להתכחש באופן עמוק לאמת המידה המגוחכת הזו ולזנוח אותה, ולהבחין באנשים בהתאם לדברי האל ולעקרונות-האמת. הם צריכים בעיקר לבחון אם אדם אוהב דברים חיוביים, אם הוא מסוגל לקבל את האמת ואם הוא יכול להתמסר לריבונות האל ולהסדריו, וגם את הנתיב שבו הוא בוחר והולך, ועל בסיס הדברים האלה לקבוע איזה סוג אדם הוא ומהו סוג האנושיות שבה הוא ניחן. כאשר אנשים שופטים אחרים על בסיס אמת המידה "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים", עיוותים ושגיאות עלולים להתעורר בקלות. אם אתה מבחין באדם ומתייחס אליו על בסיס עקרונות ואמרות שמקורם באדם, אזי אתה מפר את האמת ומתנגד לאל בעניין זה. מדוע? הסיבה היא שהבסיס לגישותיך כלפי אנשים שגוי ולא תואם לדברי האל ולאמת – ייתכן שהוא אפילו מנוגד להם וסותר אותם. האל לא מעריך את אנושיותם של אנשים על בסיס ההצהרה בנוגע להתנהלות מוסרית "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים", כך שאם אתה עדיין מתעקש לשפוט את המוסריות של אנשים ולקבוע איזה סוג של בני אדם הם על פי קריטריון זה, אזי אתה מפר לחלוטין את עקרונות-האמת ואתה מועד לעשות שגיאות ולגרום לטעויות ולסטיות. האם זה לא המקרה? (כן). כאשר אנשים מבינים את הדברים האלה, לכל הפחות תהיה להם רמה מסוימת של הבנת הבסיס, העקרונות והקריטריונים שעל פיהם האל מתייחס לאנשים ולדברים – לכל הפחות תהיה לך הבנה והערכה של גישתו של האל לדברים האלה. אם כך, מה לגבי נקודת המבט שלך? עליך לדעת, לכל הפחות, מהו הבסיס הנכון להתייחסות לאדם, ואיזה קריטריון של התייחסות לאנשים תואם לאמת ולעובדות בפועל, ולא יגרום בשום מקרה לשגיאות או לסטיות. אם הדברים האלה ברורים לך באמת, תהיה לך הבחנה של היבטים אלה של התרבות המסורתית, כמו גם של ההצהרות והתיאוריות של האדם ושל דרכי ההתייחסות שלו לאנשים, ותהיה מסוגל לזנוח באופן יסודי את ההיבטים האלה של התרבות המסורתית ואת כל האמרות והגישות השונות שמקורן באדם. בדרך זו תתייחס לאנשים ותבחין בהם על בסיס עקרונות-האמת, ובמידה מסוימת תהיה תואם לאל ולא תמרוד בו, תתנגד לו או תפעל בסתירה אליו. ככל שתשיג בהדרגה תאימות לאל, כך תפתח תובנה ברורה יותר ויותר בנוגע למהויות של אנשים ושל דברים, ותמצא אישוש לכך בדברי האל. תראה שהצהרותיו השונות של האל, אשר חושפות את האנושות, כמו גם האפיונים וההגדרות שלו את האנושות, כולם נכונים, ושהם כולם האמת. מובן שככל שתקבל אישור לכך, תזכה באמונה ובידע רבים יותר ויותר של האל ושל דבריו, ותהפוך משוכנע יותר ויותר בכך שדברי האל הם האמת והמציאות שעל האדם להביא לידי ביטוי. האם זה לא מה שכולל התהליך של קבלת האמת והשגתה? (כן). זהו התהליך של קבלת האמת והשגתה.

המטרה של חתירה אל האמת היא לקבל את האמת כחייו של אדם. כאשר אנשים מסוגלים לקבל את האמת, האנושיות הפנימית והחיים שלהם מתחילים להשתנות בהדרגה, ובסופו של דבר, השינוי הזה הוא הגמול שלהם. בעבר התייחסת לאנשים ולדברים על בסיס התרבות המסורתית, אבל כעת הבנת שזה היה שגוי, וכבר לא תתייחס לדברים מנקודת המבט הזו, ולא תתייחס לאף אדם על בסיס מה שמכתיבה התרבות המסורתית. אם כך, מאיזה בסיס תתייחס כעת אל אנשים ואל דברים? אם אינך יודע, הדבר מוכיח שטרם קיבלת את האמת. אם אתה כבר יודע על פי אילו עקרונות-אמת עליך להתייחס לאנשים ולדברים, אם אתה יכול להצהיר במדויק ובבירור מהם הבסיס, הנתיב, הקריטריונים והעקרונות שלך, ואם אתה יכול גם להבחין באנשים ולגשת אליהם בהתאם לעקרונות-אמת אלה, אזי האמת כבר החלה להשפיע בקרבך, היא מנחה את המחשבות שלך ושולטת בנקודת המבט שממנה אתה מתייחס לאנשים ולדברים. כל זה מוכיח שהאמת כבר השתרשה בתוכך והפכה לחייך. אם כך, כיצד תסייע לך, בסופו של דבר, ההשפעה שיש לאמת בתוכך? האם האמת לא תשפיע על האופן שבו אתה מתנהל, על הנתיב שבו תבחר ועל הכיוון שלך בחיים? (כן). אם היא תוכל להשפיע על האופן שבו אתה מתנהל ועל הנתיב שבו אתה הולך, האם היא לא תשפיע על הקשר שלך עם האל? (אכן כן). מה תהיה התוצאה של השפעת האמת על הקשר שלך עם האל? האם תהפוך קרוב או מרוחק יותר? (אני אהיה קרוב יותר לאל). ללא ספק תהפוך קרוב אליו יותר. כשתהיה קרוב יותר אל האל, האם תהיה נכון יותר לנהות אחריו ולהשתחוות לפניו, או שתאמין בקיומו בחוסר רצון, כשספקות ואי הבנות מכבידים עליך? (אהיה נכון לנהות אחר האל ולהשתחוות לפניו). זה בטוח. איך תשיג את הנכונות הזו? תמצא אישוש לדברי האל בחייך האמיתיים; האמת תתחיל להשפיע בתוכך, ואתה תמצא אישור לה. בתהליך ההתגלות של כל הדברים, המקור הנסתר של הדברים האלה יאושר בתוכך ואתה תגלה שהוא תואם לחלוטין לדברי האל. אתה תוודא שדברי האל הם כולם האמת, והדבר יעצים את אמונתך באל. ככל שתהיה לך אמונה רבה יותר באל, כך הקשר שלך איתו יהפוך רגיל יותר, תהיה נכון יותר ויותר לפעול כיציר בריאה ותהיה מוכן לקבל את האל כריבון עליך, והחלקים בך שמתמסרים לאל יהפכו רבים יותר. מה דעתך על השיפור הזה בקשר שלכם? הוא נפלא, הלא כן? זו התוצאה של מסלול התפתחות טוב וחיובי. אם כך, מה יהיו התוצאות של מסלול התפתחות רע וזדוני? (האמונה שלי בקיומו של האל תהפוך חלשה יותר ויותר, ויהיו לי אי הבנות וספקות בנוגע לאל). לכל הפחות, אלה יהיו התוצאות. לא תקבל אישור לגבי כל עניין שהוא, ולא רק שלא תצליח להשיג את האמת באמונתך, אלא שגם תגבש כל מיני תפיסות – יהיו בך אי הבנות, תוכחות והגנות מפני האל, ובסופו של דבר אתה תתכחש לו. אם תתכחש לאל בלבך, האם תוכל עדיין לנהות אחריו? (לא). כבר לא תוכל לנהות אחריו. מה יקרה בסופו של דבר? אתה תאבד עניין במה שהאל עושה ואומר. כאשר האל יאמר: "סופה של האנושות כבר נראה לעין", אתה תשיב: "איני רואה דבר!". אתה לא תאמין לאל. כאשר האל יאמר: "אתה תזכה בייעוד טוב לאחר חתירה אל האמת", אתה תשיב: "היכן הייעוד הטוב הזה שעליו אתה מדבר? איני רואה אותו!" לא יהיה לך כל עניין. כאשר האל יאמר: "עליך לנהוג כיציר בריאה אמיתי", אתה תשיב: "האם יש תועלת כלשהי בהתנהלות כיציר בריאה אמיתי? בכמה ברכות אוכל לזכות כתוצאה מכך? האם באמת אוכל לזכות בברכות אם אנהג כך? האם הדבר קשור להשגת ברכות?" כאשר האל יאמר: "עליך לקבל את ריבונות האל ולהתמסר לה!", אתה תשיב: "איזו ריבונות? מדוע איני יכול לחוש בריבונות של האל? אם האל אכן שולט כריבון, מדוע הוא מאפשר לי לחיות בעוני? מדוע הוא אפשר לי לחלות? אם האל שולט כריבון, מדוע הדברים קשים כל כך עבורי?" לבך יהיה מלא בתלונות, ואתה לא תאמין לדבר מדברי האל. זו תהיה עדות לכך שאין בך אמונה אמיתית באל. וזו הסיבה, שכאשר אתה נתקל בבעיות שונות, כל שאתה עושה הוא להתלונן, ללא שמץ של התמסרות. כך תגיע לתוצאה הזדונית הזו. יש כאלה שאומרים: "כיוון שהאל שולט כריבון, עליו לעזור לי להתאושש ממחלתי באופן מידי. עליו לעזור לי להשיג את כל מה שאני רוצה. מדוע החיים שלי מלאים כעת באי נוחות ובסבל?" הם איבדו את אמונתם באל, והם נותרו אף ללא שמץ של אותה אמונה מעורפלת שבה אחזו פעם – היא נעלמה לחלוטין. זו ההשלכה הזדונית והתוצאה הרעה של כל הדברים האלה. האם אתם רוצים להגיע לנקודה הזו? (לא). איך תוכלו להימנע מהתדרדרות לרמה הזו? עליכם להשקיע מאמץ בכל מה שנוגע לאמת – המפתח והנתיב עבור כל אלה טמונים באמת ובדברי האל. אם תשקיע מאמץ בכל מה שנוגע לדברי האל ולאמת, מבלי משים תתחיל לראות בבירור רב יותר את הנתיב שאותו לימד האל ושאליו הנחה אותך, ואתה תראה את תמציתם של האנשים, המאורעות והדברים שמתזמר האל. לאורך כל שלביה של חוויה זו תגלה בהדרגה את העקרונות ואת הבסיס להתייחסות לאנשים ולדברים, ולהתנהלות ופעולה בהתאם לדברי האל. על ידי קבלה של האמת והבנתה, תגלה את העקרונות ואת הנתיבים של היישום בפועל באנשים, במאורעות ובדברים שייקרו על דרכך. אם תיישם בפועל בהתאם לנתיבים אלה, דברי האל ייכנסו אליך ויהפכו לחייך, ומבלי משים תתחיל לחיות בכפוף לריבונות האל ולתזמוריו. כשתחיה תחת ריבונות האל ותזמוריו, תלמד באופן בלתי מודע כיצד להתייחס לאנשים ולדברים על בסיס דברי האל, ותתייחס אל הדברים מן העמדה, נקודת המבט והגישה הנאותות; התוצאות של השקפותיך על דברים יהיו תואמות לדברי האל ולאמת, והן יאפשרו לך להתקרב יותר ויותר אל האל ולהיות צמא יותר ויותר לאמת. עם זאת, אם לא תחתור אל האמת, לא תשקיע מאמץ בהקשר של האמת ולא תגלה כל עניין באמת, קשה לומר לאיזו נקודה תגיע לבסוף. בסופו של דבר, התוצאה הגרועה ביותר האפשרית היא כאשר אנשים אינם מצליחים לראות את מעשיו של האל או לחוש בריבונותו, לא משנה כמה הם מנסים להאמין בו; כאשר הם לא מצליחים להבחין בכול-יכולתו של האל ובחוכמתו, לא משנה כמה דברים הם חווים. במקרים כאלה, אנשים רק יכירו בכך שהדברים שמביע האל הם האמת, אבל הם לא יראו כל תקווה לישועה, קל וחומר את היות הצביון של האל צודק וקדוש, והם תמיד יחושו כי אמונתם באל היא מעורפלת. דבר זה מוכיח שהם לא השיגו את האמת ולא את ישועת האל, ושהם לא זכו בדבר לאחר שהאמינו באל במשך שנים. כאן מסתיים השיתוף שלי על האמרה השלישית: "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים".

מהי ההצהרה הרביעית בנוגע להתנהלות מוסרית? (על רע יש לגמול בטוב). האם אנשים מסתירים כוונות מסוימות כאשר הם גומלים על רע בטוב? האם הם לא לוקחים צעד לאחור כדי להקל על עצמם? האין זו דרך פייסנית של התמודדות עם דברים? אנשים לא רוצים להסתבך במעגל נצחי של נקמה, הם רוצים להחליק את הדברים כדי שיוכלו לחיות מעט יותר בשלווה. חייו של אדם הם לא ארוכים במיוחד, ובין אם הוא חי מאה שנה או כמה מאות שנים, החיים קצרים מדי בעיניו. במשך היום כולו הוא שקוע במחשבות על נקמה וטבח, עולמו הפנימי שרוי באנדרלמוסיה והוא מנהל חיים לא מאושרים. לכן הוא מנסה למצוא דרך לחיות חיים שמחים ומאושרים יותר, וליהנות מיחס ראוי – דהיינו, לגמול על רע בטוב. בלתי נמנע שבמהלך חייהם אנשים יפגעו זה בזה ויהיו קורבנות של תחבולותיהם ההדדיות, הם תמיד נגועים ברגשות נקמניים ומרירים ומביאים לידי ביטוי קיום עלוב למדי, וכך, למען אקלים חברתי ויציבות ואחדות חברתית, כאשר כל אלה הם הכוח המניע אותם, אנשי המוסר מקדמים את הקריטריון המוסרי הזה בעולם. הם מזהירים אנשים שלא לגמול על רע ברע, ולהימנע משנאה ומהרג, ובמקום זאת דוחקים באנשים ללמוד כיצד לגמול על רע בטוב. הם אומרים שאפילו אם מישהו הזיק לך בעבר, אינך צריך לנקום בו, אלא דווקא לעזור לו, לשכוח את שעשה בעבר, לקיים איתו תקשורת רגילה ולשנות אותו בהדרגה, תוך נטרול העוינות שביניכם והשגת קשרים הרמוניים. האם דבר זה לא יוביל להרמוניה בחברה בכללותה? הם אומרים שלא משנה מי פגע בך, בין אם מדובר בבן משפחה, חבר, שכן או עמית לעבודה, עליך להשיב על הרע שלו בטוב ולהימנע מלשמור טינה. הם טוענים שאם כולם יהיו מסוגלים לעשות זאת, זה יהיה בדיוק כפי שאנשים נוהגים לומר: "אם כל אחד ייתן מעט אהבה, העולם יהפוך למקום נפלא". האם הטענות האלה לא מבוססות על דמיונות? מקום נפלא? ממש! ראו מי מנהל את העולם הזה ומי משחית את האנושות. איזה שינוי יכולה ההצהרה בנוגע להתנהלות מוסרית, "על רע יש לגמול בטוב", להשיג באמת? היא לא יכולה לשנות דבר. כמו ההצהרות האחרות, גם הצהרה זו מציבה דרישות מסוימות בנוגע לאיכות המוסרית של אנשים, או אוכפת עליהם תקנות מסוימות. היא דורשת שיימנעו משנאה ומהרג כאשר הם מתמודדים עם שנאה והרג מצדם של אנשים אחרים, וכי יתייחסו לאנשים שמזיקים להם ברוגע ובשיקול דעת, וישתמשו בהתנהלות המוסרית שלהם כדי לנטרל את העוינות ואת ההרג, ולהפחית את שפיכות הדמים. מובן שלאמרה זו בנוגע להתנהלות מוסרית יש השפעה מסוימת על אנשים; היא יכולה לדכא את העוינות ואת הטינה ולהפחית מקרי רצח שמקורם בנקמה עד למידה מסוימת; ויכולה להיות לה רמה מסוימת של השפעה חיובית על האקלים החברתי, הסדר הציבורי וההרמוניה החברתית, אבל מהם התנאים המוקדמים שנדרשים כדי שלאמרה אכן תהיה השפעה כזו? יש תנאים מוקדמים משמעותיים במונחים של הסביבה החברתית. אחד התנאים הוא היגיון רגיל ושיקול דעת שבהם ניחנים אנשים. אנשים חושבים: "האם האדם הזה שבו אני רוצה לנקום חזק או חלש ממני? אם אנקום בו, האם אוכל להשיג את מטרתי? אם אנקום את נקמתי ואהרוג אותו, האם אחתום על גזר דין המוות שלי?" תחילה הם שוקלים את התוצאות. לאחר שהם מהרהרים בדברים, רוב האנשים מבינים: "יש לו הרבה קשרים, יש לו השפעה חברתית רבה והוא מרושע ואכזר, כך שלמרות שהוא הזיק לי, אין באפשרותי לנקום בו. עלי לבלוע בשקט את העלבון. אבל אם אי פעם יזדמן לי לנקום בו בחיים האלה, אעשה זאת". כדברי האמרות העממיות, "מי שאינו מחפש נקמה הוא לא גבר" וכן "לעולם לא מאוחרי מדי כדי שג'נטלמן ינקום את נקמתו". אנשים עדיין אוחזים בפילוסופיות האלה להתנהלות בעולם. במובן אחד, אנשים מחזיקים בפילוסופיה להתנהלות בעולם הגורסת כי על רע יש לגמול בטוב כיוון שהיא מחוברת ישירות לסביבה החברתית ולשחיתות העמוקה של האדם – היא התעוררה בגלל תפיסותיהם של אנשים ובגלל השיפוט המבוסס על ההיגיון שלהם. כאשר רוב האנשים נתקלים במצבים מסוג כזה, הם יכולים רק לבלוע את העלבון בדממה, וכלפי חוץ ליישם בפועל גמול על רע בטוב, תוך שהם מניחים בצד את שנאתם ואת נקמות הדם שלהם. יש סיבה נוספת שבגינה אנשים דבקים בפילוסופיה זו להתנהלות בעולם, והיא שבמקרים מסוימים יש חוסר איזון משמעותי של כוחות בין שני הצדדים המעורבים, כך שהצד שלו נעשה עוול לא מעז לחפש נקמה, ונאלץ לגמול על רע בטוב, שכן אין לו ברירה אחרת. אילו היה נוקם, הוא היה עלול לסכן את חייהם של כל בני משפחתו, ואת ההשלכות של דבר זה אי אפשר להעלות על הדעת. במקרים כאלה, אנשים מעדיפים להמשיך לחיות על ידי כך שהם בולעים את העלבון. עם זאת, בעשותם כן, האם הם התגברו על הטינה שלהם? האם יש אדם שמסוגל לשכוח טינה? (לא). במיוחד במקרים של טינה חמורה מאוד, לדוגמה, כאשר מישהו הרג קרוב שלך והרס את משפחתך, וגם המיט קלון על שמך, וכך גרם לעוינות עמוקה מאוד מצדך כלפיו – איש אינו יכול לשכוח טינה שכזו. זהו חלק מן האנושות, ודבר מה שהאנושות לא מסוגלת להתגבר עליו. במצבים כאלה, אנשים מפתחים תחושות שנאה באופן אינסטינקטיבי – זה דבר רגיל למדי. לא משנה אם אלה מתעוררות כתוצאה מרגזנות, אינסטינקט או מצפון, מדובר בכל מקרה בתגובה נורמלית. אפילו כלבים מתקרבים לאנשים שמתייחסים אליהם היטב ומאכילים אותם או עוזרים להם באופן קבוע, ומתחילים לבטוח בהם, בעוד שהם מתעבים את מי שפוגעים בהם ומתעללים בהם – וזה לא הכול, הם אפילו מתעבים אנשים שריחם דומה לזה של מי שמתעללים בהם, או שנשמעים כמותם. אתה רואה, אפילו לכלבים יש אינסטינקט כזה, קל וחומר לבני אדם! לאור העובדה שמוחותיהם של אנשים מורכבים יותר מאשר אלה של בעלי חיים, אין זה אלא נורמלי שהם יחושו עוינות כאשר הם מתמודדים עם הרג מתוך נקמה או עם יחס לא צודק. עם זאת, עקב מספר סיבות ובגלל נסיבות ספציפיות, אנשים נאלצים לעתים קרובות לוותר ולבלוע עלבונות, וגם להשלים עם דברים באופן זמני – אבל אין זה אומר שהם רוצים או מסוגלים לגמול על רע בטוב. מה שאמרתי זה עתה מתבסס על נקודת המבט של האנושיות ושל התגובות האינסטינקטיביות של האדם. אם נבחן זאת כעת מנקודת המבט של עובדות אובייקטיביות הנוגעות לחברה – אם מישהו לא גמל על רע בטוב, ובמקום זאת נקם וביצע רצח, מה יהיו ההשלכות? מבחינת החוק הוא יהיה אחראי, והוא עשוי להיעצר, להישפט לתקופת זמן בכלא ואולי אפילו ייגזר עליו עונש מוות. על בסיס הנאמר, נוכל להסיק כי כאשר אנשים מתמודדים עם יחס לא הוגן ועם הרג מתוך נקמה, אין אדם שמסוגל לסלק את השנאה מראשו או ממעמקי לבו, בין אם מדובר בנקודת המבט של האנושות או של הכוח המגביל של החברה ושל החוק. גם כאשר הם קורבנות של נזקים קלים כמו תקיפה מילולית, לעג או בוז, אנשים עדיין לא מסוגלים לגמול על רע בטוב. האם היכולת לגמול על רע בטוב היא ביטוי רגיל של אנושיות? (לא). אם כך, כאשר אדם סובל מהטרדה ומפגיעה, מה אנושיותו צריכה ודורשת לכל הפחות? האם יש אדם שיאמר בעליצות ובשמחה: "קדימה, אל תהסס להטריד אותי! אתה חזק ורע, אתה יכול להציק לי כראות עיניך, ואני בכל זאת אגמול על הרע שלך בטוב. אתה תחוש היטב באופי האצילי ובמוסריות שלי, ואני בהחלט לא אנקום בך ולא אפתח דעות כלשהן לגביך. לא אכעס עליך – פשוט אתייחס לכך כבדיחה. לא משנה עד כמה הדברים שתאמר יעליבו את האופי שלי, יפגעו בגאוותי או יזיקו לאינטרסים שלי, הכול בסדר ואתה יכול להרגיש חופשי ולומר כל מה שתרצה". האם אנשים כאלה קיימים? (לא). אין אפילו אדם אחד שמסוגל באמת ובתמים לזנוח את הטינה שלו – די בכך שהוא מסוגל להמתין זמן מה מבלי להרוג את אויבו מתוך נקמה. אם כך, איש לא מסוגל באמת לגמול על רע בטוב, ואפילו אם אנשים מיישמים בפועל את ההתנהלות המוסרית הזו, הסיבה לכך היא שהם הוכרחו לנהוג כך בגלל האילוצים של נסיבות ספציפיות באותה עת, או משום שהמקרה כולו היה למעשה כוזב ובדוי. בנסיבות רגילות, כאשר אנשים סובלים מרדיפות או מהתעללויות חמורות, הם מפתחים טינה והופכים נקמנים. המקרה היחיד שבו אדם עשוי שלא להיות מודע לשנאתו שלו או להגיב לכך הוא כאשר השנאה הזו עצומה מדי, וההלם שנגרם לו חמור כל כך, עד שהוא מאבד את זיכרונו או את עשתונותיו. אבל כל אדם שניחן באנושיות רגילה ובהיגיון לא היה מסכים לספוג עלבונות, אפליה, השפלה, לעג, הקנטה, לגלוג, נזק וכן הלאה, או לכך שמישהו ירמוס את אופיו ואת כבודו ויפר אותם; איש לא היה מסכים לגמול למי שפגעו בו או הזיקו לו בהתנהלות מוסרית לא כנה – איש לא מסוגל לעשות זאת. וכך, הטענה הזו הנוגעת להתנהלות מוסרית הגומלת על רע בטוב נראית חלשה מאוד, אנמית, ריקה מתוכן וחסרת משמעות מבחינת האנושות המושחתת.

אם נבחן זאת מנקודת המבט של המצפון ושל ההיגיון של האנושיות הרגילה, כל האנשים מקווים שאחרים יתייחסו אליהם היטב וברמה בסיסית של כבוד, ולא משנה עד כמה אדם הוא רע או אם הוא ניחן באנושיות טובה יחסית. אם מישהו היה מתחיל להחמיא לך ולהתחנף אליך ללא סיבה, האם זה היה מסב לך שמחה? האם היית אוהב זאת? (לא). מדוע לא היית אוהב זאת? האם היית מרגיש כאילו משטים בך? היית חושב: "האם אני נראה לך כמו ילד בן שלוש? איך זה יכול להיות שאני לא מצליח להבין מדוע אתה חש צורך לומר לי את הדברים האלה? האם אני טוב כפי שאתה אומר? האם עשיתי משהו מהדברים האלה? מה המטרה של כל החנפנות המטופשת הזו? איך יכול להיות שאתה לא מעורר בעצמך גועל?" אנשים לא אוהבים לשמוע דברי חנופה, והם מתייחסים אליהם כאל סוג של עלבון. מלבד רמה בסיסית של כבוד, כיצד אנשים רוצים שאחרים יתייחסו אליהם? (בכנות). בלתי אפשרי לבקש מאנשים להתייחס לאחרים בכנות – עצם זה שהם נמנעים מלהציק לאחרים הוא כבר הישג בפני עצמו. בקשה מאנשים שלא להציק זה לזה היא דרישה אובייקטיבית יחסית. אנשים מקווים שאחרים יכבדו אותם, לא יטרידו אותם, ובעיקר יתייחסו אליהם בצורה הוגנת. הם מקווים שאחרים לא יטרידו אותם כשהם פגיעים, לא ינדו אותם כשייחשפו הפגמים שלהם ולא יחמיאו להם ויתחנפו אליהם ללא הפסקה. אנשים סבורים שסוגי התנהגות האלה מעוררים גועל ופשוט רוצים שיתייחסו אליהם בצורה הוגנת – האם זה לא המצב? התייחסות לאחרים בצורה הוגנת היא אידיאל חיובי למדי בעולמו של האדם ובתחום החשיבה שלו. מדוע אני אומר זאת? חשבו על כך: מדוע כל האנשים אוהבים את באאו זנג? אנשים אוהבים להביט בהמחזות של באאו זנג שפוסק במקרים שונים, אפילו כאשר המקרים האלה הם דמיוניים ומומצאים לחלוטין. מדוע אנשים עדיין נהנים מהם? מדוע הם עדיין מוכנים להתבונן בהם? כיוון שבעולמם האידיאלי, בתחום החשיבה שלהם ובמעמקי לבם, הם כולם מייחלים לעולם חיובי ומעט טוב יותר. הם משתוקקים לכך שהאדם יוכל לחיות בסביבה חברתית הוגנת וצודקת יחסית, בעולם שבו הדבר מובטח לכל אחד ואחד. כך, לכל הפחות, כאשר כוחות הרע יטרידו אותך, יהיה מקום שבו ישלוט הצדק ושבו תוכל להגיש תלונה בנוגע לקשיים שלך, שתהיה לך זכות להתלונן, ושבסופו של דבר ייחשף חוסר הצדק שנגרם לך. בחברה ובאנושות שכאלה יהיה מקום שבו תוכל לטהר את שמך, להגן על עצמך ולא לסבול מהשפלה או להתמודד עם קשיים. האם זו לא החברה האידיאלית של האדם? האם זה לא מה שכל אדם עורג אליו? (כן). זהו חלומו של כל אדם. אנשים מקווים שיתייחסו אליהם בצורה הוגנת – הם לא רוצים להיות מושא של יחס לא הוגן, או שלא יהיה להם מקום להתלונן בו אם נוהגים בהם שלא בצורה הוגנת, והם סבורים שזהו דבר מעיק מאוד. ניתן לומר שאמת המידה והדרישה שמוטלות על התנהלותו המוסרית של אדם על ידי "על רע יש לגמול בטוב", רחוקות מאוד מן המציאות של שחיתותה של האנושות בחיים האמיתיים. וכך, הדרישה הזו, שמוטלת על התנהלותו המוסרית של אדם, אינה מגלה התחשבות באדם והיא רחוקה מן העובדה האובייקטיבית ומן החיים האמיתיים. זו הצהרה שמוצעת על ידי אידיאליסטים, שנעדרים כל הבנה בנוגע לעולמות הפנימיים של האנשים המקופחים אשר סבלו עוול והשפלה – לאידיאליסטים האלה אין כל תחושה לגבי היקף העוול שנעשה לאנשים אלה, המידה שבה נפגעו כבודם ואופיים ואפילו האיום שנשקף לביטחונם האישי. הם לא מבינים את סוגי המציאות האלה, ובכל זאת הם דורשים שהקורבנות יתפייסו עם התוקפים ויימנעו מלנקום בהם, כשהם אומרים דברים כמו: "נולדת כדי לקבל יחס לא הוגן ועליך לקבל את גורלך. נולדת למעמד הנמוך ביותר של החברה וקורצת מחומר של עבדים. נולדת להישלט בידי אחרים – אל לך לנקום במי שפגעו בך, ובמקום זאת עליך לגמול על רע בטוב. עליך למלא את חלקך לטובת האקלים החברתי וההרמוניה החברתית ולתרום לחברה על ידי הפגנת האנרגיה החיובית שלך והתנהלותך המוסרית הטובה ביותר". כל זה נאמר בבירור כדי להצדיק את ניצולם לרעה של המעמדות הנמוכים על ידי השכבות העליונות של החברה והמעמדות השולטים, על מנת לאפשר להם את הנוחות הזו, ולהשקיט למענם את הלבבות ואת הרגשות של המקופחים. האם זו לא המטרה של אמירת הדברים האלה? (כן). אילו המערכות המשפטיות והחברתיות של כל מדינה, והמערכות והתקנות של כל גזע וכל שבט היו הוגנות ונאכפות בחומרה, האם עדיין היה צורך לקדם את האמרה נטולת האובייקטיביות הזו, שמנוגדת לחוקי האנושות? לא היה בכך צורך. ברור שהאמרה: "על רע יש לגמול בטוב" קודמה כאמצעי לנוחותם של המעמדות השולטים ושל אותם אנשים רעים שאוחזים בסמכות ובכוח המאפשרים ניצול לרעה ורמיסה של המעמדות החלשים. בה בעת, על מנת להשקיט את המעמדות החלשים ולמנוע מהם לחפש נקמה או לגלות עוינות כלפי העשירים, האליטות והמעמד השולט, אותם הוגים ומחנכים לכאורה ממקמים את עצמם בפסגת העליונות המוסרית ומקדמים את האמרה הזו תוך שהם מעמידים פנים שהם דורשים מכולם ליישם בפועל התנהלות מוסרית טובה. האם הדבר לא יוצר סתירות רבות עוד יותר בתוך החברה? ככל שאתה מדכא אנשים יותר, כך החברה הופכת לא הוגנת יותר. אילו החברה הייתה הוגנת וצודקת באמת ובתמים, האם עדיין היה צורך לשפוט את ההתנהלות המוסרית של אנשים ולהטיל עליה דרישות באמצעות האמרה הזו? ברור שהדבר נובע מן העובדה שאין צדק בחברה או בקרב בני האדם. אילו עושי הרע היו נענשים על ידי החוק, או שבעלי הממון והכוח היו אחראים גם הם בעיני החוק, אזי האמרה "על רע יש לגמול בטוב" הייתה מאבדת מתוקפה ומפסיקה להתקיים. כמה מבין פשוטי העם מסוגלים לפגוע בפקידי ממשל? כמה אנשים עניים יכולים להסב נזק לעשירים? יהיה להם קשה לעשות זאת. לכן, האמרה "על רע יש לגמול בטוב" מיועדת ב בירור לפשוטי העם, לעניים ולמעמדות הנמוכים – זו אמרה לא מוסרית ולא צודקת. לדוגמה, אילו היית דורש שפקיד ממשל יגמול על רע בטוב, הוא היה אומר לך: "על איזה רע אני צריך לגמול? מי יעז להתעסק איתי? מי יעז לפגוע בי? מי יעז לומר לי 'לא'? אהרוג את כל מי שיאמר לי לא – אחסל את כל משפחתו ואת כל קרוביו!" אתה מבין, אין כל רע שעליו פקידי הממשל צריכים לגמול, ולכן האמרה "על רע יש לגמול בטוב" אפילו לא קיימת עבורם. אילו היית אומר להם: "עליך ליישם בפועל את ההתנהלות המוסרית הזו, לגמול על רע בטוב, עליך לאחוז בהתנהלות המוסרית הזו", הם היו משיבים: "ברור, אני יכול לעשות את זה". זהו שקר וכזב באופן מוחלט. בכל מקרה, "על רע יש לגמול בטוב" היא בעיקרון רק אמרה שקודמה על ידי אנשי מוסר חברתי כדרך להשקטת המעמדות הנמוכים, ועוד יותר מכך, זו אמרה שמקודמת כדי לשעבד את המעמדות הנמוכים. היא מקודמת כדי לייצב עוד יותר את סמכותו של המעמד השולט, לזכות באהדתו של המעמד השולט ולהמשיך את שעבודם של המעמדות הנמוכים, כדי שלא יתלוננו גם אם השעבוד שלהם נמשך דורות. מכך ניתן לראות שבסוג כזה של חברה, החוקים והמערכות הם באופן ברור לא צודקים; סוג זה של חברה לא כפוף לאמת, והוא לא נשלט על ידי האמת, הצדק או הצדיקות. במקום זאת הוא נשלט על ידי הרוע של האדם וסמכותו, ולא משנה מי מכהנים כפקידים רשמיים. אילו פשוטי העם היו מכהנים כפקידים רשמיים, המצב היה זהה. זו המהות של המערכת החברתית הזו. "על רע יש לגמול בטוב" חושפת את העובדה הזאת. ללא ספק, למשפט הזה יש נופך פוליטי מסוים – זו דרישה שמוטלת על ההתנהלות המוסרית של אדם, על מנת לחזק את שליטתו של המעמד השליט ואת השעבוד של המעמדות הנמוכים.

לא רק שהדרישה שאנשים יגמלו על רע בטוב לא תואמת לצרכים או לדרישות הרגילים של האנושות, או לאופי ולכבוד של האנושות, באופן טבעי היא גם לא מהווה אמת מידה נאותה כלל להערכה של איכות אנושיותו של אדם. הדרישה הזו רחוקה כל כך מן האנושיות בפועל; לא זו בלבד שהיא בלתי ניתנת להשגה, מעולם לא היה צריך לקדם אותה מלכתחילה. אין זו אלא אמרה ואסטרטגיה שנמצאת בשימוש המעמד העליון כדי לחזק את שלטונם ואת שליטתם בהמונים. כמובן, האל מעולם לא קידם סוג כזה של אמרה, בין אם בעידן החוק, בעידן החסד או בעידן המלכות הנוכחי, והאל מעולם לא השתמש בסוג כזה של שיטה, אמרה או דרישה כבסיס להערכת איכות האנושיות של בני האדם. הסיבה היא שהאל מתחשב אך ורק במהותם של אנשים, ולא משנה אם אדם מסוים הוא מוסרי או לא מוסרי, או כמה טובה או רעה התנהלותו המוסרית – האמרות האלה אודות התנהלות מוסרית פשוט לא קיימות בתחום פעילותו של האל. לכן, האמרה אודות התנהלות מוסרית, "על רע יש לגמול בטוב" אינה תקפה בבית האל, ואינה ראויה לניתוח. כיצד צריכים המאמינים באל להתייחס לעניין "לגמול על רע", ולא משנה אם אתה גומל על רע בטוב, או גומל על רע בנקמה? על פי איזו גישה ומאיזו נקודת מבט עליהם להתייחס לעניין הזה ולגשת אליו? אם מישהו עושה מעשה רע בכנסייה, לבית האל יש צווים מנהליים ועקרונות משלו לטיפול באדם הזה – אין כל צורך שמישהו ינקום למען הקורבן או יגן עליו מפני חוסר צדק. אין בכך כל צורך בבית האל, ובאופן טבעי הכנסייה תטפל בבעיה בהתאם לעקרונות. זו עובדה שאנשים יכולים להבחין בה ולהיתקל בה. במילים ברורות ומדויקות: לכנסייה יש עקרונות לטיפול באנשים ולבית האל יש צווים מנהליים. אם כך, מה לגבי האל? בכל הנוגע לאל, כל אדם שעושה רע ייענש בהתאם, והאל יכתיב מתי וכיצד יינתן העונש. עקרונות ההענשה של האל הם לחלוטין בלתי נפרדים מצביונו וממהותו. לאל יש צביון צודק שאין לפגוע בו, יש בו מלכותיות וחרון אף, וכל מי שעושים רע ייענשו על ידו בהתאם. דבר זה גדול בהרבה מחוקי האדם, הוא עולה על האנושות ועל כל החוקים החילוניים. לא רק שהוא הוגן, הגיוני ותואם לרצונות האנושות, הוא גם לא מצריך תשואות ואישור של כולם. הוא לא מחייב אותך לשפוט עניינים מפסגת העליונות המוסרית. כאשר האל עושה את הדברים האלה, יש לו עקרונות ותזמון משלו. יש לאפשר לאל לפעול כראות עיניו, ואנשים צריכים להימנע מלהתערב, שכן אין לכך כל קשר אליהם. מה מבקש האל מאנשים, בהקשר של "לגמול על רע"? שלא יפעלו ולא ינקמו באנשים אחרים מתוך רגזנות. מה עליך לעשות אם מישהו פוגע בך, מטריד אותך או אפילו רוצה להזיק לך? האם יש עקרונות להתמודדות עם דברים כאלה? (כן). יש לדברים האלה פתרונות ועקרונות, ובסיס בדברי האל ובאמת. ללא קשר לכל דבר אחר, האמרה אודות התנהלות מוסרית "על רע יש לגמול בטוב" היא גם לא אמת מידה שעל פיה יש לשפוט את איכות אנושיותם של בני האדם. לכל היותר, אם מישהו מסוגל לגמול על רע בטוב, ניתן לומר שהוא יחסית סובלני, פשוט, טוב מזג ונדיב, שהוא אינו קטנוני, ושהוא אוחז בהתנהלות מוסרית סבירה. עם זאת, האם ניתן להעריך ולשפוט מהי איכות האנושיות של אדם זה על בסיס אמרה יחידה זו? לא, בהחלט לא. יש לקחת בחשבון גם את הדברים שאליהם הוא חותר, את הנתיב שבו הוא הולך, את גישתו כלפי האמת ודברים חיוביים, וכן הלאה. זו הדרך היחידה לשפוט במדויק אם הוא ניחן באנושיות או לא.

כאן מסתיים השיתוף שלנו להיום.

26 במרץ, 2022