1. מהי ההתגלמות כבשר ודם? מה מהותה של ההתגלמות כבשר ודם?

דברי אלוהים רלוונטיים:

משמעותה של ההתגלמות היא שאלוהים מופיע כבשר ודם ובא לעבוד בקרב בני האדם שהוא ברא בצלם בשר ודם. לפיכך, כדי שאלוהים יתגלם כבשר ודם, עליו להיות תחילה בשר ודם בעלי אנושיות רגילה. זו הדרישה המוקדמת הבסיסית ביותר. למעשה, ההשלכה של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם היא שאלוהים חי ועובד כבשר ודם. אלוהים בעצם מהותו הופך לבשר ודם – הופך לאדם. ניתן לחלק לשני שלבים את חייו ועבודתו בהתגלמותו כבשר ודם. הראשון הוא החיים שהוא חי לפני ביצוע כהונתו. הוא חי במשפחה אנושית רגילה, באנושיות רגילה לחלוטין, כשהוא נשמע למוסר ולחוקים הרגילים של חיים אנושיים, עם צרכים אנושיים רגילים (מזון, ביגוד, מחסה, שינה), חולשות אנושיות רגילות ורגשות אנושיים רגילים. במילים אחרות, במהלך השלב הראשון, הוא חי באנושיות לא אלוהית, רגילה לחלוטין, כשהוא עוסק בכל הפעילויות האנושיות הרגילות. השלב השני הוא החיים שהוא חי לאחר שהוא החל לבצע את כהונתו. הוא עדיין שוכן באנושיות רגילה עם מעטפת אנושית רגילה, מבלי להראות כל סימן חיצוני של על-טבעיות. אולם הוא חי אך ורק למען כהונתו, ובמשך הזמן הזה, אנושיותו הרגילה קיימת לחלוטין כדי לשרת את העבודה הרגילה של אלוהיותו. זאת מפני שבעת הזו, אנושיותו הרגילה התבגרה עד כדי כך שהוא מסוגל לבצע את כהונתו. לכן, השלב השני של חייו הוא ביצוע כהונתו באנושיותו הרגילה, חיים הן של אנושיות רגילה והן של אלוהיות מוחלטת. הסיבה לכך שבמהלך השלב הראשון לחייו, הוא חי באנושיות רגילה לחלוטין, היא שאנושיותו עדיין לא שווה לכלל העבודה האלוהית, ושהיא עדיין לא בוגרת. רק לאחר שאנושיותו מתבגרת ונעשית מסוגלת ליטול על עצמה את כהונתו, הוא יכול להתחיל לבצע את כהונתו. מכיוון שכבשר ודם, עליו לגדול ולהתבגר, השלב הראשון של חייו הוא שלב של אנושיות רגילה. לעומת זאת, בשלב השני, מכיוון שאנושיותו מסוגלת לקחת על עצמה את עבודתו ולבצע את כהונתו, החיים שאלוהים בהתגלמותו חי במהלך כהונתו הם חיים של אנושיות ואלוהיות מוחלטת כאחת. אילו אלוהים החל את כהונתו במלוא המרץ מרגע לידתו, אילו הוא היה עושה אותות ונסים על-טבעיים, לא הייתה לו מהות גשמית. לפיכך, אנושיותו קיימת למען מהותו הגשמית. לא ייתכנו בשר ודם ללא אנושיות, ואדם ללא אנושיות הוא לא בן אנוש. כך, אנושיות בשרו של אלוהים היא תכונה פנימית של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. האמירה ש"כאשר אלוהים מתגלם כבשר ודם הוא כולו אלוהי וכלל לא אנושי", היא חילול הקודש מפני שקביעה זו פשוט לא קיימת והיא מפרה את עקרון ההתגלמות כבשר ודם. אפילו לאחר שהוא מתחיל לבצע את כהונתו, הוא עדיין חי באלוהיות שלו עם מעטפת חיצונית אנושית, כאשר הוא עושה את עבודתו. העניין הוא שבאותה עת, אנושיותו משמשת למטרה אחת ויחידה – לאפשר לאלוהיותו לבצע את העבודה כבשר ודם רגילים. לפיכך, הגורם המניע של העבודה הוא האלוהיות ששוכנת באנושיות שלו. אלוהיותו, ולא אנושיותו, היא שעובדת, אך זוהי אלוהיות שחבויה בתוך אנושיותו. עבודתו נעשית במהותה בידי אלוהיותו המוחלטת ולא בידי אנושיותו. אולם זה שמגלם את העבודה הוא בשרו. אפשר לומר שהוא אדם וגם אלוהים, מפני שאלוהים הופך לאל שחי כבשר ודם עם מעטפת אנושית ומהות אנושית, אך גם עם מהותו של אלוהים. מכיוון שהוא אדם עם מהותו של אלוהים, הוא נעלה על כל אדם נברא ועל כל אדם שיכול לבצע את עבודתו של אלוהים. על כן, בקרב כל מי שיש לו מעטפת אנושית כמו שלו, בין כל מי שיש לו אנושיות, רק הוא אלוהים עצמו בהתגלמותו – כל היתר הם בני אדם נבראים. על אף שלכולם יש אנושיות, לבני האדם הנבראים אין דבר פרט לאנושיות, ואילו אלוהים בהתגלמותו שונה מהם. בבשרו יש לא רק אנושיות, אלא חשוב מכך, אלוהיות. אנושיותו משתקפת במראה החיצוני של בשרו ודמו ובחיי היום יום שלו, אך קשה לתפוס את אלוהיותו. מכיוון שאלוהיותו באה לידי ביטוי רק כשיש לו אנושיות, ומפני שהוא לא על-טבעי כפי שבני אדם מאמינים, קשה מאוד לבני אדם להבין זאת. גם היום, קשה מאוד לבני אדם להבין לאשורה את מהותו האמיתית של אלוהים בהתגלמותו. אפילו לאחר שדיברתי על כך ממושכות, אני מניח שזו עדיין תעלומה בעיני רובכם. למעשה, הסוגייה הזו פשוטה מאוד: מכיוון שאלוהים מתגלם כבשר ודם, מהותו היא שילוב של אנושיות ואלוהיות. השילוב הזה נקרא אלוהים עצמו, אלוהים עצמו על פני האדמה.

קטע מתוך "מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו" ב'הדבר מופיע בבשר'

החיים שישוע חי על פני האדמה היו חיים רגילים של בשר ודם. הוא חי באנושיות הרגילה של בשרו ודמו. סמכותו – לעשות את עבודתו ולומר את דברו, או לרפא חולים ולגרש שדים, לעשות דברים כה יוצאי דופן – לא באה לידי ביטוי, ברובה, עד שהחל את כהונתו. חייו לפני גיל עשרים ותשע, לפני שהוא ביצע את כהונתו, היו הוכחה מספקת לכך שהוא בשר ודם רגילים בלבד. משום כך ומשום שהוא עדיין לא החל לבצע את כהונתו, בני אדם לא ראו בו שום דבר אלוהי ולא ראו יותר מבן אנוש רגיל, אדם רגיל – כמו במקרה שבו האמינו שהוא בנו של יוסף. בני האדם חשבו שהוא בנו של אדם רגיל, ולא הייתה להם דרך לדעת שהוא התגלמותו של אלוהים כבשר ודם. גם כאשר הוא עשה נסים רבים במהלך ביצוע כהונתו, רוב בני האדם עדיין אמרו שהוא בנו של יוסף, משום שהוא היה המשיח עם מעטפת חיצונית של אנושיות רגילה. אנושיותו הרגילה ועבודתו התקיימו שתיהן כדי להגשים את חשיבותה של ההתגלמות הראשונה ולהוכיח שאלוהים התגלם כולו כבשר ודם והפך לאדם רגיל לחלוטין. העובדה שהייתה לו אנושיות רגילה לפני שהוא החל בעבודתו, הייתה הוכחה לכך שהוא בשר ודם רגילים. בנוסף לכך, העובדה שהוא עשה לאחר מכן הוכיחה אף היא שהוא בשר ודם רגילים, מפני שהוא עשה אותות ומופתים, ריפא חולים וגירש שדים כבשר ודם עם אנושיות רגילה. הסיבה לכך שהוא יכול היה לעשות נסים הייתה שבשרו טמן בחובו את סמכותו של אלוהים, ושהוא היה הבשר והדם שעטתה רוח האל. הייתה לו הסמכות הזו בזכות רוח האל, ופירוש הדבר לא היה שהוא לא בשר ודם. ריפוי חולים וגירוש שדים היו העבודה שהיה עליו לבצע בכהונתו, ביטוי לאלוהיות החבויה בתוך האנושיות שלו. ובלי קשר לשאלה אילו אותות הוא עשה וכיצד הוא הפגין את סמכותו, הוא עדיין חי באנושיות רגילה ועדיין היה בשר ודם רגילים. עד לשלב שבו הוא קם לתחייה לאחר מותו על הצלב, הוא שכן בתוך בשר ודם רגילים. הענקת חסד, ריפוי חולים וגירוש שדים היו כולם חלק מכהונתו – כולם היו עבודה שהוא ביצע כבשר ודם רגילים. לפני שהוא הלך אל הצלב, הוא מעולם לא יצא מתוך בשרו האנושי הרגיל, היו אשר היו מעשיו. הוא היה אלוהים עצמו, והוא עשה את עבודתו של אלוהים עצמו, אך מכיוון שהוא היה התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, הוא אכל מזון ולבש בגדים, והיו לו צרכים אנושיים רגילים, היגיון אנושי רגיל ושכל אנושי רגיל. כל הדברים האלה היו הוכחה לכך שהוא אדם רגיל, וזו הייתה הוכחה לכך שהתגלמותו של אלוהים כבשר ודם היא בשר ודם עם אנושיות רגילה ולא על-טבעית. תפקידו היה להשלים את עבודת ההתגלמות הראשונה של אלוהים ולהשלים את הכהונה של ההתגלמות הראשונה. חשיבותה של התגלמות כבשר ודם היא בכך שאדם רגיל מבצע את עבודתו של אלוהים עצמו. כלומר אלוהים מבצע את עבודתו האלוהית באנושיות, ועל ידי כך הוא מביס את השטן. התגלמות כבשר ודם פירושה שרוח האל הופכת לבשר ודם, כלומר אלוהים הופך לבשר ודם. העבודה שהוא עושה כבשר ודם היא עבודתה של רוח הקודש שמתממשת כבשר ודם ומתבטאת כבשר ודם. אף אחד מלבד אלוהים כבשר ודם לא יכול להשלים את כהונתו של אלוהים בהתגלמותו. כלומר רק התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, האנושיות הרגילה הזו – ואף אחד מלבדה – יכולה להביא לידי ביטוי את העבודה האלוהית.

קטע מתוך "מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו" ב'הדבר מופיע בבשר'

אנושיותו של אלוהים בהתגלמותו קיימת כדי לשמר את העבודה האלוהית הרגילה כבשר ודם. חשיבתו האנושית הרגילה מקיימת את אנושיותו הרגילה ואת כל פעילויותיו הגשמיות הרגילות. ניתן לומר שחשיבתו האנושית הרגילה קיימת כדי לקיים את עבודתו של אלוהים המתגלם כבשר ודם. לולא היה לבשר והדם האלה שכל אנושי רגיל, אלוהים לא היה יכול לעבוד כבשר ודם, והדברים שעליו לעשות כבשר ודם לעולם לא היו יכולים להתגשם. על אף שיש לאלוהים בהתגלמותו שכל אנושי רגיל, עבודתו לא מהולה במחשבה אנושית. הוא לוקח על עצמו את העבודה באנושות עם שכל רגיל, עם התנאי המוקדם שיש לו אנושיות עם שכל, ולא על ידי הפעלת מחשבה אנושית רגילה. בלי קשר לשאלה עד כמה נשגבות מחשבותיו כבשר ודם, עבודתו לא נושאת את חותם ההיגיון או החשיבה. במילים אחרות, עבודתו לא נהגית בידי מחשבותיו כבשר ודם, אלא מהווה ביטוי ישיר לעבודה האלוהית באנושיותו. כל עבודתו היא הכהונה שעליו להשלים, ודבר ממנה לא נהגה במוחו. לדוגמה, ריפוי החולים, גירוש השדים והצליבה לא היו תוצרים של שכלו האנושי. שום אדם עם שכל אנושי לא יכול היה להגשים אותם. בדומה לכך, עבודת הכיבוש של היום היא כהונה שאלוהים בהתגלמותו חייב לבצע, אך היא לא עבודה של רצון אנושי, אלא עבודה שהאלוהיות שלו צריכה לעשות – עבודה ששום בן אנוש בשר ודם לא מסוגל לה. לפיכך, על אלוהים בהתגלמותו להיות בעל שכל אנושי רגיל ובעל אנושיות רגילה, מפני שעליו לבצע את עבודתו באנושות עם שכל רגיל. זוהי מהות עבודתו של אלוהים בהתגלמותו – עצם מהותו של אלוהים בהתגלמותו.

קטע מתוך "מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו" ב'הדבר מופיע בבשר'

לפני שישוע ביצע את העבודה, הוא רק חי באנושיותו הרגילה. איש לא יכול היה להבחין בכך שהוא אלוהים, ואיש לא גילה שהוא אלוהים בהתגלמותו. בני אדם הכירו אותו רק כאדם רגיל לחלוטין. אנושיותו הרגילה לחלוטין הייתה הוכחה לכך שאלוהים התגלם כבשר ודם ושעידן החסד הוא עידן עבודתו של אלוהים בהתגלמותו ולא עידן לעבודתה של הרוח. זו הייתה הוכחה לכך שרוח האל התממשה באופן מלא כבשר ודם, ולכך שבעידן התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, גופו הגשמי יבצע את כל עבודתה של הרוח. המשיח בעל האנושיות הרגילה הוא גוף בשר ודם שהרוח מתממשת בו, בעל אנושיות רגילה, היגיון רגיל ומחשבה רגילה. "להתממש" פירושו שאלוהים הופך לאדם – שרוחו מתגלמת כבשר ודם. במילים פשוטות, הדבר מתרחש כשאלוהים עצמו שוכן בבשר ודם בעלי אנושיות רגילה ומבטא דרכם את עבודתו האלוהית – זו משמעותה של ההתממשות או ההתגלמות.

קטע מתוך "מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו" ב'הדבר מופיע בבשר'

בפרק הזמן שבו ישוע אדוננו עבד, אנשים יכלו לראות שלאלוהים היו ביטויים אנושיים רבים. לדוגמה, הוא יכול לרקוד, להשתתף בחתונות, לשתף אנשים, לדבר עמם ולשוחח עמם. בנוסף לכך, ישוע אדוננו השלים גם עבודה רבה שייצגה את אלוהיותו, ומובן שכל עבודתו הייתה הבעה וגילוי של טבעו של אלוהים. במהלך הזמן הזה, כשאלוהיותו של אלוהים התגשמה בגוף בשר ודם שאנשים יכלו לראות ולחוש, הם לא חשו עוד שהוא מופיע ונעלם ושהם אינם יכולים להתקרב אליו. להיפך, הם יכלו לנסות לתפוס את רצון האל או להבין את אלוהיותו בכל תנועה של בר האנוש, בדבריו ובעבודתו. בר האנוש בהתגלמותו הביע את אלוהיותו של אלוהים באמצעות אנושיותו, והעביר את רצונו של אלוהים עבור האנושות. ובאמצעות הבעת רצון האל וטבעו, הוא גם חשף בפני אנשים את אלוהים שלא ניתן לראות או לחוש בעולם הרוחני. מה שאנשים ראו היה אלוהים עצמו, מוחשי ובעל בשר ודם. כך, בר האנוש בהתגלמותו הפך דברים כמו זהותו של אלוהים, מעמדו, דמותו, טבעו ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו לממשיים ומואנשים. על אף שהמראה החיצוני של בר האנוש היה בעל מגבלות מסוימות מבחינת דמותו של אלוהים, מהותו ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, היו מסוגלים לחלוטין לייצג את זהותו ואת מעמדו של אלוהים – פשוט היו כמה הבדלים בצורת הביטוי. בין אם מדובר באנושיותו של בר האנוש או באלוהיותו, איננו יכולים להכחיש שהוא ייצג את זהותו ומעמדו של אלוהים. עם זאת, במהלך הזמן הזה אלוהים עבד כבשר ודם, דיבר מנקודת המבט של בשר ודם ועמד לפני האנושות עם הזהות והמעמד של בר האנוש, והדבר נתן לאנשים את ההזדמנות לפגוש ולחוות את דבריו האמיתיים ועבודתו האמיתית של אלוהים בקרב האנושות. הדבר גם אפשר לאנשים להשיג תובנות על אלוהיותו ועל גדולתו מתוך ענווה, כמו גם לקבל הבנה ראשונית והגדרה ראשונית של האמיתות והממשות של אלוהים. על אף שהעבודה שביצע ישוע אדוננו, דרכי עבודתו ונקודת המבט שממנה דיבר היו שונות מישותו האמיתית של אלוהים בעולם הרוחני, הכל לגביו ייצג באמת את אלוהים עצמו שבני האדם מעולם לא ראו לפני כן – לא ניתן להכחיש זאת! כלומר בלי קשר לשאלה באיזו צורה אלוהים מופיע, מאיזו נקודת מבט הוא מדבר, או באיזו דמות הוא ניצב בפני האנושות, אלוהים אינו מייצג דבר מלבד עצמו. הוא אינו יכול לייצג שום אדם – הוא אינו יכול לייצג שום אדם מושחת. אלוהים הוא אלוהים עצמו ולא ניתן להכחיש זאת.

קטע מתוך "עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג'" ב'הדבר מופיע בבשר'

על אף שהופעתו של אלוהים בהתגלמותו הייתה זהה בדיוק לזו של בן אדם, ועל אף שהוא למד ידע אנושי ודיבר בשפת בני אדם, ושלפעמים הוא אף הביע את רעיונותיו באמצעים וביטויים אנושיים, האופן שבו הוא ראה את בני האדם, את מהות הדברים היה שונה לחלוטין מהאופן שבו אנשים מושחתים רואים את האנושות ואת מהות הדברים. נקודת המבט שלו והגובה שבו הוא ניצב אינם בני השגה לאדם מושחת. זאת משום שמכיוון שאלוהים הוא האמת, הבשר שהוא עוטה מכיל גם הוא את המהות של אלוהים ומחשבותיו ושל מה שהוא מביע באמצעות אנושיותו – כולם אמת גם כן. עבור אנשים מושחתים, הדברים שהוא הביע כבשר ודם הם אספקות של האמת ושל החיים. האספקה הזו לא מיועדת לאדם אחד בלבד, אלא לאנושות כולה. עבור כל אדם מושחת, בלבו ניצבים רק אותם אנשים מעטים המקורבים אליו. רק אותם אנשים מעטים שיקרים לו, שהוא דואג להם. כאשר אסון ניצב באופק, הוא חושב ראשית על ילדיו, על אשתו, או על הוריו, ואדם נדיב יותר יחשוב לכל היותר על קרוב משפחה או חבר טוב. האם הוא יחשוב על נוספים? לעולם לא! מכיוון שאחרי הכל, בני אדם הם בני אדם, והם מסוגלים להביט בכל רק מנקודת המבט של אדם ומגובה של אדם. עם זאת, אלוהים בהתגלמותו שונה לחלוטין מאדם מושחת. בלי קשר לשאלות כמה רגיל, כמה שגרתי, וכמה נחות גופו של אלוהים בהתגלמותו, או אפילו כמה אנשים מתנשאים עליו, מחשבותיו וגישתו לאנושות הם דברים שאיש לא יוכל להחזיק או לחקות. הוא תמיד צופה באנושות מנקודת מבט אלוהית, ממרומי מעמדו כבורא העולם. הוא תמיד רואה את האנושות דרך המהות ודפוס החשיבה של אלוהים. הוא בפירוש אינו יכול לראות את האנושות מגובהו של אדם ממוצע ומנקודת המבט של אדם מושחת. כשאנשים מביטים באנושות, הם מסתכלים בראייה אנושית והם משתמשים בדברים כמו ידע אנושי וכללים והשערות אנושיים כמדד. זה בתחום שאנשים יכולים לראות בעיניהם – בתחום שאנשים מושחתים יכולים להשיג. כשאלוהים מביט באנושות, הוא מביט בראייה אלוהית ומשתמש במהותו ובמה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו כמדד. התחום הזה כולל דברים שאנשים לא יכולים לראות וזו הנקודה שבה אלוהים בהתגלמותו ובני אדם מושחתים נבדלים לחלוטין. ההבדל הזה נקבע על פי המהויות השונות של אלוהים ושל בני האדם. המהויות השונות הללו הן אלה שקובעות את זהויותיהם ועמדותיהם, כמו גם את נקודות המבט והגבהים שמהם הם רואים את הדברים.

קטע מתוך "עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג'" ב'הדבר מופיע בבשר'

הבשר שרוח האל לובשת הוא בשרו של אלוהים עצמו. רוח האל היא עליונה, היא כול-יכולה, קדושה וצודקת. בדומה לכך, גם בשרה עליון, כול-יכול, קדוש וצודק. בשר כזה יכול לעשות רק את מה שצודק ומועיל לאנושות, את מה שקדוש, מהולל ועוצמתי. הוא אינו מסוגל לעשות דבר שמנוגד לאמת, למוסר ולצדק, לא כל שכן דבר שבוגד ברוח האל. רוח האל קדושה, ולפיכך השטן אינו מסוגל להשחית את בשרה. המהות של בשרה שונה מזו של בשר האדם. זאת מכיוון שהשטן משחית את האדם, לא את אלוהים. השטן אינו יכול בשום אופן להשחית את בשרו של אלוהים.

קטע מתוך "בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)" ב'הדבר מופיע בבשר'

אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם נקרא משיח, ולכן המשיח שיכול להעניק לבני אדם את האמת נקרא אלוהים. אין בכך שום דבר מוגזם, מפני שהוא מחזיק במהות אלוהים ובטבעו ובחוכמה בעבודתו – דברים שהאדם לא יכול להשיג. מי שמכנה את עצמו משיח אבל לא יכול לעשות את עבודתו של אלוהים הוא רמאי. המשיח הוא לא רק התגלמות אלוהים על פני האדמה, אלא הבשר והדם שאלוהים בחר כדי לבצע ולהשלים את עבודתו בקרב בני האדם. לא כל אדם יכול לתפוס את מקום הבשר והדם האלה, אלא רק מי שיכול לשאת באופן הולם את עבודתו של אלוהים על פני האדמה, לבטא את טבעו של אלוהים, לייצג את אלוהים נאמנה ולספק לאדם חיים. במוקדם או במאוחר, כל מתחזי המשיח האלה ייפלו, מפני שעל אף שהם טוענים שהם המשיח, אין להם דבר ממהותו של המשיח. על כן אני אומר שהאדם לא יכול להגדיר את אמיתות המשיח – אלוהים עצמו משיב ומחליט עליה.

קטע מתוך "רק המשיח של אחרית הימים יכול להעניק לאדם את דרך חיי הנצח" ב'הדבר מופיע בבשר'

(קטעים נבחרים מדברי אלוהים)

מהותו של המשיח היא ציות לרצון האב שבשמיים

האל בהתגלמותו כבשר ודם נקרא המשיח, והמשיח הוא הבשר שעוטה רוח האל. בשר זה שונה מכל אדם העשוי בשר ודם. הבדל זה נובע מהעובדה שהמשיח הוא לא בשר ודם, אלא התגלמותה של רוח האל. יש בו גם אנושיות רגילה וגם אלוהות מוחלטת. אף בן אדם אינו ניחן באלוהות של המשיח. האנושיות הרגילה שלו מקיימת את כל הפעילויות הרגילות שלו בבשר, בעוד שהאלוהות שלו מבצעת את העבודה של אלוהים עצמו. בין אם זה האנושיות או האלוהות שלו, שתיהן מתמסרות לרצונו של האב שבשמיים. מהותו של המשיח היא הרוח, כלומר, האלוהות. לכן, המהות שלו היא של אלוהים בכבוד ובעצמו. מהות זו לא תפריע לעבודתו, ואין הוא יכול לעשות דבר שיהרוס את עבודתו שלו, והוא גם לעולם לא ישמיע מילים שהן נגד רצונו שלו. לכן, האל בהתגלמותו לעולם לא יעבוד באופן שפוגם בניהול שלו. על כל בני האדם להבין זאת. מהות העבודה של רוח הקודש היא להציל את האדם, והיא למען הניהול של אלוהים עצמו. בדומה לכך, העבודה של המשיח היא להציל את האדם, למען רצון האל. בהתחשב בכך שהאל מתגלם כבשר ודם, הוא מגשים את המהות שלו בתוך בשרו, כך שבשרו מספיק כדי לבצע את עבודתו. לפיכך, כל העבודה של רוח האל מוחלפת בעבודה של המשיח בזמן ההתגלמות כבשר ודם, ובמרכזה של כל העבודה לאורך תקופת ההתגלמות כבשר ודם נמצאת העבודה של המשיח. לא ניתן למזג אותה עם עבודה מכל עידן אחר. ומאחר שהאל מתגלם כבשר ודם, הוא עובד מתוך הזהות של בשרו; מאחר והוא מתגלם כבשר ודם, הוא מסיים בבשר את העבודה שעליו לעשות. בין אם זו רוח האל, ובין אם זה המשיח, שניהם אלוהים בכבודו ובעצמו, והוא עושה את העבודה שעליו לעשות ומבצע את הכהונה שעליו לבצע.

מהותו של אלוהים עצמו מחזיקה בסמכות, אבל הוא מסוגל להתמסר במלואו לסמכות המושפעת ממנו. בין אם זו עבודת הרוח או עבודת הבשר, אלו לעולם לא יעמדו בקונפליקט. רוח האל היא הסמכות על פני כל הבריאה. הבשר עם מהות האל ניחן גם הוא בסמכות, אבל האל המתגלם כבשר ודם יכול לעשות את כל העבודה הנשמעת לרצון האב שבשמיים. בני אדם לא יוכלו לתפוס או להבין זאת. אלוהים בעצמו הוא הסמכות, אבל בשרו יכול להתמסר לסמכותו. זוהי המשמעות הפנימית של המילים: "המשיח נשמע לרצונו של אלוהים האב". אלוהים הוא רוח והוא יכול לבצע את עבודת הגאולה, כפי שאלוהים יכול גם להיות אדם. בכל מקרה, אלוהים בכבודו ובעצמו עושה את עבודתו; הוא לא מפריע ולא מפסיק, ובוודאי שלא מבצע עבודה סותרת, שכן מהות העבודה שנעשית על ידי הרוח ועל ידי הבשר הן זהות. בין אם זו הרוח או הבשר, שניהם עובדים כדי למלא רצון יחיד ולבצע את אותה העבודה. אף על פי שלרוח ולבשר תכונות שונות, המהות שלהם זהה; בשניהם נמצאת מהות האל בכבודו ובעצמו, וזהות האל בכבודו ובעצמו. לאלוהים עצמו אין יסודות של מרדנות; המהות שלו טובה. הוא הביטוי של כל היופי והטוב, כמו גם כל האהבה. גם בבשר, אלוהים לא עושה דבר הממרה את פיו של אלוהים האב. אפילו אם פירוש הדבר הקרבת חייו, הוא יהיה מוכן לעשות זאת בלב שלם והוא לא יבחר באפשרות אחרת. אין באלוהים אלמנטים של צדקנות וחשיבות עצמית, או כאלה של יהירות והתנשאות; אין בו אלמנטים של נוכלות. כל דבר שממרה את פיו של אלוהים בא מהשטן; השטן הוא מקור כל הכיעור והרשע. הסיבה שיש לאדם איכויות הדומות לשטן היא שהשטן השחית את האדם ועיבד אותו. השטן לא השחית את המשיח, ולכן המשיח ניחן רק בתכונות האל ולא בתכונות השטן. לא משנה כמה קשה היא העבודה או חלש הוא הבשר, אלוהים לא יעשה דבר שיפריע לעבודת אלוהים עצמו בעודו שוכן בבשר ודם, ובוודאי שלא יזנח את רצון אלוהים האב במרדנות. הוא מעדיף לסבול את כאב הבשר מאשר ללכת נגד רצונו של אלוהים האב, בדיוק כפי שישוע אמר בתפילה, "אָבִי, אִם אֶפְשָׁר הַדָּבָר, הַעֲבֵר נָא מִמֶּנִּי אֶת הַכּוֹס הַזֺּאת, אַךְ לֹא כִּרְצוֹנִי אֲנִי כִּי אִם כִּרְצוֹנְךָ אַתָּה". האדם בוחר, אך המשיח לא. אף שיש לו זהותו של אלוהים בכבודו ובעצמו, הוא עדיין מחפש אחר רצונו של אלוהים האב, ומקיים את מה שהוטל עליו על ידי אלוהים האב, מנקודת המבט של הבשר. דבר זה אינו בר השגה על ידי האדם. כל דבר שבא מהשטן לא יכול לקבל את מהות האל, אלא רק את מהותו של מי שממרה את פיו של אלוהים ומתנגד לו. הוא לא יכול להישמע לאלוהים בשלמות, ובוודאי שלא למלא את רצון האל בחפץ לב. כל אדם מלבד המשיח יכול לעשות דברים הנוגדים את אלוהים, ואף אחד לא יכול לקחת על עצמו באופן ישיר את העבודה שאלוהים מטיל; אף אחד לא מסוגל לראות בניהולו של אלוהים חובה המוטלת עליו. התמסרות לרצונו של אלוהים האב היא המהות של המשיח; מרדנות כלפי אלוהים היא מאפיין של השטן. שתי איכויות אלו אינן מתיישבות אחת עם השנייה, וכל מי שיש לו האיכויות של השטן לא יכול להיקרא משיח. הסיבה שהאדם לא יכול לבצע את עבודת האל במקומו נובעת מכך שמהות האל לא שוכנת באדם. האדם עובד עבור אלוהים למען האינטרסים האישיים של האדם ולמען תקוותיו לעתיד, אך המשיח עובד כדי לעשות את רצונו של אלוהים האב.

אנושיותו של המשיח נשלטת על ידי האלוהות שלו. אף שהוא מתגלם כבשר ודם, האנושיות שלו איננה לגמרי כזו של אדם העשוי בשר ודם. יש לו אופי ייחודי משלו, וגם הוא נשלט על ידי האלוהות שלו. האלוהות שלו חסרת חולשה; החולשה של המשיח שייכת לאנושיות שלו. במידה מסוימת, חולשה זו מגבילה את אלוהותו, אלא שמגבלות כאלה הן רק בהיקף וזמן מסוים, ואינן ללא גבול. כשמגיע הזמן לבצע את עבודת האלוהות שלו, הדבר נעשה ללא קשר לאנושיות שלו. אנושיותו של המשיח מונחית כולה על ידי האלוהות שלו. פרט לחיים הרגילים של האנושיות שלו, כל הפעולות האחרות של האנושיות שלו מושפעות ומונחות על ידי האלוהות שלו. על אף שהמשיח הוא בעל אנושיות, הדבר לא פוגם בעבודת האלוהות שלו. דבר זה נובע בהכרח מן העובדה שהאנושיות של המשיח מכוונת על ידי האלוהות שלו; אף על פי שהאנושיות שלו אינה בשלה באשר להתנהלותו עם אחרים, אין זה משפיע על העבודה הרגילה של האלוהות שלו. כשאני אומר שהאנושיות שלו לא נפגמה, אני מתכוון לכך שהאנושיות של המשיח יכולה להיות מודרכת ישירות על ידי האלוהות שלו, וכי הוא ניחן בהיגיון רם יותר מזה של אדם רגיל. האנושיות שלו היא המתאימה ביותר להיות מודרכת על ידי האלוהות בעבודתו; האנושיות שלו היא המוכשרת ביותר על מנת לבטא את עבודת האלוהות, והמוכשרת ביותר להתמסר לעבודה כזו. כשאלוהים עובד בהתגלמותו כבשר ודם, הוא לעולם לא שוכח את החובות שעל אדם בשר ודם למלא; הוא מסוגל לעבוד את אלוהים שבשמיים עם לב נאמן. הוא ניחן במהות האל והזהות שלו היא של אלוהים בכבודו ובעצמו. הוא רק הגיע אל פני האדמה והפך ליציר נברא, עם קליפה חיצונית כשל יציר נברא, וכעת הוא ניחן באנושיות שלא הייתה לו לפני כן; הוא מסוגל לעבוד את אלוהים בשמיים. זו ההוויה של אלוהים עצמו שהאדם לא יכול לחקות. זהותו היא אלוהים בכבודו ובעצמו. הוא עובד את אלוהים מנקודת המבט של הבשר; ולכן, המילים "המשיח עובד את אלוהים שבשמיים" אינן טעות כלל. מה שהוא מבקש מן האדם הוא מה שיש בו בעצמו; הוא כבר השיג את כל מה שהוא מבקש מן האדם לפני שביקש זאת ממנו. הוא לעולם לא יבוא בדרישות כלפי אחרים בעוד שהוא עצמו אינו מחויב להן, שכן הן מהוות את הווייתו. בכל דרך שבה יבצע עבודתו, הוא לעולם לא יפעל באופן שימרה את פיו של אלוהים. לא משנה מה הוא מבקש מן האדם, לא תהיה דרישה שלא ניתנת לקיום על ידי האדם. כל מה שהוא עושה הוא מילוי רצונו של אלוהים ולמען הניהול שלו. אלוהותו של המשיח היא למעלה מכל אדם, ולכן הוא הסמכות העליונה על כל הברואים. סמכות זו היא האלוהות שלו, כלומר, הפנימיות וההוויה של אלוהים בכבודו ובעצמו, שקובעות את זהותו. לכן, לא משנה עד כמה רגילה האנושיות שלו, אין ספק שהוא ניחן בזהותו של אלוהים בכבודו ובעצמו. בלי קשר לנקודת ההשקפה שהוא מדבר ממנה ולאופן שבו הוא נשמע לרצון האל, לא ניתן לומר שהוא לא אלוהים עצמו. בני אדם טיפשים ובורים רואים באנושיות הרגילה של המשיח פגם. גם כשהוא מבטא ומגלה את ההוויה של האלוהות שלו, האדם לא מסוגל להכיר בכך שהוא המשיח. וככל שהמשיח מפגין צייתנות וענווה, כך בני אדם טיפשים מתייחסים אל המשיח בקלות ראש. ישנם אף כאלה שמאמצים כלפיו יחס של הדרה ובוז, ויחד עם זאת מעלים את אותם "אנשים דגולים" בעלי דמות נעלית לדרגת הערצה. ההתנגדות והמרי של האדם כלפי אלוהים נובעים מהעובדה שמהות האל בהתגלמותו כבשר ודם מתמסרת לרצונו של אלוהים, כמו גם מהאנושיות הרגילה של המשיח. בזאת טמון מקור ההתנגדות והמרדנות של האדם כלפי אלוהים. אילו לא היה המשיח תחת מסווה האנושיות שלו ולא היה שואף לקיים את רצון האל האב מנקודת מבט של נברא, אלא במקום זאת היה בעל אנושיות נעלית, הרי שכנראה לא הייתה מרדנות באדם. הסיבה שבגינה האדם מוכן תמיד להאמין באל בלתי נראה בשמיים היא מכיוון שאלוהים בשמיים אינו בעל אנושיות ואין בו אף לא תכונה אחת של נברא. ולכן האדם תמיד מתייחס אליו בהערכה גדולה ביותר, אך מפגין יחס של בוז כלפי המשיח.

על אף שהמשיח עלי אדמות מסוגל לעבוד מטעם אלוהים בכבודו ובעצמו, הוא לא מגיע עם כוונה להראות את צלמו בבשר לכל בני האדם. הוא לא בא על מנת שכל בני האדם יראו אותו; הוא בא כדי להוביל את האדם, ובכך להיכנס לתקופה החדשה. התפקיד של הבשר של המשיח הוא לשם עבודתו של אלוהים עצמו, כלומר, לשם עבודת האל המתגלם כבשר ודם, ולא כדי לאפשר לאדם להבין את מהות בשרו. לא משנה עד כמה הוא עובד, עבודתו לא תעלה על מה שהבשר יכול להשיג. לא משנה באיזה אופן הוא עובד, הוא עושה זאת בגוף בשר עם אנושיות רגילה ואינו חושף לגמרי לבני האדם את פניו האמיתיים של אלוהים. בנוסף, עבודתו בבשר לעולם איננה על-טבעית או בלתי נתפסת כפי שהאדם מבין זאת. למרות שהמשיח מייצג את אלוהים עצמו בהתגלמותו כבשר ודם ומבצע באופן אישי את העבודה שעל אלוהים עצמו לעשות, הוא לא מתכחש לקיומו של אלוהים שבשמיים ולא מתרברב במעשיו שלו. במקום זאת, הוא נשאר חבוי בתוך בשרו בענווה. מלבד המשיח, אלה הטוענים באופן שקרי שהם עצמם המשיח חסרים את האיכויות שלו. כשהם מוצגים זה לצד זה, עם היהירות והשבח העצמי של משיחי שקר אלה, מיד מתברר איזה בשר הוא המשיח האמיתי. ככל שהם שקריים יותר, כך משיחי שקר אלו יותר מתפארים בעצמם, ויותר מסוגלים להונות את האדם באותות ובמופתים. משיחי השקר לא ניחנים באיכויות של אלוהים. המשיח לא נגוע בכל אלמנט השייך למשיחי השקר. אלוהים הופך לבשר ודם רק כדי להשלים את העבודה כבשר ודם, לא כדי לאפשר לכל בני האדם לראות אותו. במקום זאת, הוא נותן לעבודה להוכיח את זהותו, ומאפשר למה הוא מגלה להעיד על מהותו. מהותו אינה מופרכת; זהותו לא נלקחה באופן שרירותי; היא נקבעת על ידי עבודתו והמהות שלו. על אף שיש בו מהות האל עצמו, והוא מסוגל לעשות את עבודת האל עצמו. אחרי הכל, הוא עדיין בשר ודם ולא רוח הקודש. הוא לא אלוהים עם תכונות הרוח; הוא אלוהים בקליפה של בשר. לכן, לא משנה כמה רגילים וכמה חלשים הוא והאופן שבו הוא שואף לקיים את רצון האל האב, האלוהות שלו אינה מוטלת בספק. באל בהתגלמותו כבשר ודם קיימת לא רק האנושיות הרגילה וחולשותיה; קיימות עוד יותר הנפלאות והאיכות הבלתי נתפסות של האלוהות שלו, כמו גם כל המעשים שלו בבשר. לפיכך, גם האנושיות וגם האלוהות מתקיימות למעשה בתוך המשיח. דבר זה כלל אינו ריק או על-טבעי. הוא מגיע אל העולם במטרה העיקרית של ביצוע עבודה; יש הכרח שיהיה בעל אנושיות רגילה כדי שיוכל לבצע עבודה על בעולם; אחרת, לא משנה עד כמה גדול כוחה של האלוהות שלו, לא ניתן יהיה להשתמש כראוי בייעוד המקורי שלו. למרות שהאנושיות שלו בעלת חשיבות רבה, היא איננה המהות שלו. המהות שלו היא האלוהות; ולכן, הרגע שבו הוא מתחיל לבצע את כהונתו עלי אדמות הוא הרגע שבו הוא מתחיל לבטא את ההוויה של האלוהות שלו. האנושיות שלו נועדה אך ורק כדי לקיים חיים נורמליים של בשרו כך שהאלוהות שלו תוכל להשלים את העבודה כרגיל בהתגלמותו כבשר ודם; זוהי האלוהות שמנתבת את עבודתו באופן מוחלט. כשהוא משלים עבודתו, הוא משלים את כהונתו. מה שעל האדם לדעת הוא מכלול עבודתו, ודרך עבודתו הוא מאפשר לאדם להכיר אותו. במהלך עבודתו, הוא מבטא באופן מלא למדי את הווית האלוהות שלו, שהיא לא טבע הנגוע באנושיות, או במחשבה והתנהגות אנושיות. כשיגיע הזמן שבו כל כהונתו תגיע אל קצה, הוא כבר יבטא לחלוטין ובאופן מלא את הטבע שהיה עליו לבטא. עבודתו איננה נתונה להכוונתו של אף בן אדם; הביטוי של האופי שלו גם הוא די חופשי. הוא לא נשלט על ידי המוח או מעובד על ידי מחשבה, אלא מתגלה באופן טבעי. דבר זה הוא דבר שאף בן אדם לא יכול להשיג. גם אם הסביבה קשה או התנאים אינם מאפשרים זאת, הוא מסוגל להביע את טבעו בזמן המתאים. המשיח מבטא את הווייתו של המשיח, ואילו אלה שאינם המשיח לא ניחנים בטבעו של המשיח. לכן, גם אם יתנגדו לו כולם או שיהיו להם מחשבות שונות לגביו, אף אחד לא יכול להכחיש על בסיס מחשבות האדם שהטבע הבא שמבטא המשיח הוא טבעו של אלוהים. כל מי שמחפש אחר המשיח ולבו טהור, או כמה לאלוהים וכוונתו כנה, יודה שהוא המשיח על פי ביטוי האלוהות שלו. הוא לעולם לא יתכחש למשיח על סמך היבטים שלו שאינם עולים בקנה אחד עם מחשבות האדם. אף על פי שהאדם טיפש מאוד, כולם יודעים בדיוק מה נובע מרצון האדם ומה נובע מאלוהים. העניין הוא שאנשים רבים מתנגדים בכוונה תחילה למשיח בגלל הכוונות שלהם. אלמלא כן, לא הייתה לשום אדם סיבה להכחיש את קיומו של המשיח, מכיוון שהאלוהות שהוא מבטא אכן קיימת, וכל אדם יכול לחזות בעבודתו.

העבודה והביטוי של המשיח קובעים את מהותו. הוא מסוגל להשלים בלב שלם את מה שהופקד בידיו. הוא מסוגל לעבוד את אלוהים שבשמיים בלב שלם, ובלב שלם לשאוף לקיים רצונו של אלוהים האב. כל זה נקבע על ידי המהות שלו. וכך גם ההתגלות הטבעית שלו נקבעת על ידי המהות שלו. הסיבה לכך שההתגלות הטבעית שלו נקראת כך היא משום שהביטוי שלו אינו חיקוי, או תוצאה של חינוך על ידי אדם, או תוצאה של שנים רבות של טיפוח על ידי אדם. הוא לא למד זאת או לבש זאת; במקום זאת, הדבר טבוע בתוכו. האדם יוכל אולי להתכחש לעבודתו, לביטוי שלו, לאנושיות שלו, ולכל מהלך החיים של האנושיות הרגילה שלו, אבל אף אחד לא יכול להכחיש שהוא עובד את אלוהים שבשמיים בלב שלם; אף אחד לא יכול להכחיש שהוא הגיע כדי למלא את רצונו של האב שבשמיים, ואף אחד לא יכול להכחיש את הכנות שבה הוא מחפש אחר אלוהים האב. למרות שמראהו לא נעים לחושים, שהדיבור שלו לא משרה אווירה יוצאת דופן ושעבודתו לא מזעזעת את הארץ או מרעידה את השמיים כפי שהאדם מדמיין, הוא אכן המשיח, המגשים את רצון האב שבשמיים בלב שלם ומתמסר לחלוטין אל האב שבשמיים, והוא צייתן עד המוות. הסיבה לכך היא שהמהות שלו היא המהות של המשיח. אמת זו קשה להבנה עבור האדם אך היא אכן קיימת. משכהונתו של המשיח תושלם, יוכל האדם לראות מעבודתו שטבעו והווייתו מייצגים את טבעו והווייתו של אלוהים שבשמיים. בזמן ההוא, הסיכום של כל עבודתו יוכל לאשר שהוא אכן הבשר שבו מתגלם דבר האל, ואינו זהה לבשר ודם של אחד האדם. לכל צעד בעבודתו של המשיח בעולם יש משמעות ייצוגית, אך האדם שחווה את העבודה בפועל של כל שלב אינו מסוגל לתפוס את המשמעות של עבודתו. הדבר נכון במיוחד עבור מספר השלבים של העבודה שבוצעו על ידי האל בהתגלמותו השנייה. לרוב מי שרק שמע או ראה את דבריו של המשיח אך מעולם לא ראה אותו לא יודע דבר בנוגע לעבודתו. אלה שראו את המשיח ושמעו את דברו, כמו גם חוו את עבודתו, מתקשים לקבל את עבודתו. האם לא כך הדבר מכיוון שהמראה והאנושיות הרגילה של המשיח אינם לטעמו של האדם? מי שמקבל את עבודתו אחרי הסתלקות המשיח לא יחווה קשיים כאלה, מכיוון שהוא רק מקבל את העבודה ואינו בא במגע עם האנושיות הרגילה של המשיח. האדם לא מסוגל להרפות ממחשבותיו לגבי אלוהים ובמקום זאת לבחון אותו בקפידה. הסיבה לכך היא העובדה שהאדם מתמקד רק במראה שלו ואינו מסוגל לזהות את המהות שלו על פי עבודתו ודבריו. אם יתעלם האדם ממראהו של המשיח או יימנע מדיון בדבר האנושיות של המשיח, וידבר רק על האלוהות שלו, שאף אדם אינו יכול לתפוס את עבודתה ואת דבריה, הרי שיפחתו מחשבותיו של האדם בחצי, אפילו עד כדי כך שכל הקשיים של האדם יבואו על פתרונם. במהלך העבודה של האל בהתגלמותו כבשר ודם, האדם לא יכול לסבול אותו והוא מלא במחשבות רבות בנוגע אליו, ומקרים של התנגדות ומרי נפוצים. האדם לא יכול לסבול את קיומו של אלוהים, להפגין יד רכה כלפי הענווה וההסתר של המשיח, או לסלוח למהותו של המשיח שנשמעת לאב שבשמיים. לכן, הוא לא יכול להישאר עם האדם לנצח לאחר סיום עבודתו, מכיוון שהאדם מסרב לאפשר לו לחיות לצדו. אם האדם לא מסוגל להפגין יד רכה כלפיו במהלך תקופת העבודה שלו, כיצד יוכלו בני האדם לסבול אותו חי לצדם אחרי השלמת כהונתו, כשהוא צופה בהם חווים את דבריו בהדרגה? האם לא ייפלו רבים מהם בגללו? האדם מאפשר לו רק לעבוד בעולם. זו היד הרכה שמסוגל האדם להפגין. אלמלא עבודתו, האדם היה כבר מזמן מגרש אותו מהעולם. אם כן, כמה רכה תהיה ידו של האדם לאחר שעבודתו הושלמה? האם האדם לא יהרוג אותו אז ויענה אותו למוות? אם הוא לא היה נקרא משיח, הוא לא יכול היה לעבוד בקרב בני האדם; אם הוא לא היה עובד בזהות אלוהים עצמו, ובמקום זאת היה עובד רק כאדם רגיל, לא היה האדם סובל ולו משפט אחד מפיו, ובוודאי שלא היה סובל אף מקצת מעבודתו. לכן הוא יכול לעבוד רק בזהות הזו. כך עבודתו יותר חזקה מאשר היא הייתה אם הוא לא היה עושה כך, מכיוון שבני האדם מוכנים כולם להישמע למעמד רם וזהות דגולה. אם הוא לא היה עובד בזהות של אלוהים עצמו, או מופיע כאלוהים עצמו, הוא לא היה מספיק לעשות את העבודה כלל. למרות העובדה שהוא ניחן במהות האל ובהוויה של המשיח, האדם לא היה מרפה ממנו ולא היה מאפשר לו לבצע את העבודה בקלות בקרב בני האדם. הוא עובד בזהות של אלוהים עצמו. על אף שעבודה שכזו עוצמתית פי עשרות מונים מעבודה המתבצעת ללא זהות כזו, האדם עדיין אינו נשמע לו לחלוטין, משום שהאדם מתמסר רק למעמדו ולא למהות שלו. אם כן, כשיום אחד אולי יפרוש המשיח מתפקידו, הייתכן שהאדם יאפשר לו להישאר בחיים אפילו ליום אחד? אלוהים מוכן לחיות בעולם עם האדם, כדי שהוא יוכל לראות את פירות עבודתו בשנים הבאות. עם זאת, האדם לא מסוגל לסבול את שהותו אפילו יום אחד, כך שלא נותר לו אלא להרים ידיים. רק מתוך כל רכות ידו וחסדו של האדם, הוא מאפשר לאלוהים לבצע בקרבו את העבודה שעליו לעשות כדי למלא את כהונתו. על אף שאלה שכבר כבש באופן אישי מעניקים לו חסד כזה, הם עדיין מרשים לו להישאר רק עד שעבודתו תסתיים ולא רגע אחד יותר. אם כך הדבר, מה בדבר אלה שהוא לא כבש? האם הסיבה שהאדם מתייחס כך לאל בהתגלמותו כבשר ודם היא שהוא המשיח בקליפה של אדם רגיל? אם הייתה לו רק האלוהות ולא אנושיות נורמלית, האם לא היו קשיי האדם באים על פתרונם בקלות רבה? האדם מודה בחוסר רצון באלוהות שלו ולא מראה שום עניין בקליפתו כאדם רגיל, למרות העובדה שהמהות שלו היא בדיוק זו של המשיח שמתמסר לרצון האב שבשמיים. לכן הוא יכול רק לבטל את עבודתו בקרב בני האדם כדי לחלוק עמם שמחות וצער גם יחד, מכיוון שהאדם לא יכול לסבול עוד את קיומו.

מתוך 'הדבר מופיע בבשר'

קודם: 5. כיצד עליכם להאמין באלוהים כדי שהוא יושיע אתכם ויהפוך אתכם למושלמים?

הבא: 2. חשיבותה של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.

תוכן דומה

הקדמה

למרות שבני אדם רבים מאמינים באלוהים, מעטים מבינים מהי משמעותה של אמונה באלוהים ומה עליהם לעשות כדי להיות כלבבו של אלוהים. זאת משום שעל אף...

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה