אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

צאנו של אלוהים שומעות בקולו של אלוהים

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

רוחב הדף

0 תוצאת(תוצאות) חיפוש

לא נמצאו תוצאות

`

פרק 5, עליכם להכיר את האמיתות על התגלמותו של אלוהים כבשר ודם

1. מהי ההתגלמות כבשר ודם? מה מהותה של ההתגלמות כבשר ודם?

דברי אלוהים רלוונטיים:

אלוהים בהתגלמותו הראשונה חי על פני האדמה במשך שלושים ושלוש שנים וחצי, אך ביצע את כהונתו במשך שלוש וחצי מהשנים האלה בלבד. הן במשך הזמן שבו עבד והן בטרם החל בעבודתו, היתה לו אנושיות רגילה. הוא שכן באנושיותו הרגילה במשך שלושים ושלוש שנים וחצי. לכל אורך שלוש וחצי השנים האחרונות, הוא התגלה כאלוהים בהתגלמותו. בטרם החל לבצע את כהונתו, הופיע באנושיות רגילה ושגרתית, מבלי להראות סימן כלשהו לאלוהותו, ורק לאחר שהחל לבצע את כהונתו באופן רשמי, אלוהותו באה לידי ביטוי. חייו ועבודתו במהלך עשרים ותשע השנים הראשונות הדגימו כי הוא בן אדם אמיתי, בר אנוש, בשר ודם; שכן כהונתו החלה ברצינות רק לאחר גיל עשרים ותשע. משמעותה של ההתגלמות היא כי אלוהים מופיע בבשר ודם ובא לעבוד בקרב בני האדם שברא, בדמות בשר ודם. לפיכך, כדי שאלוהים יתגלם בבשר ודם, עליו להיות תחילה בשר ודם, בעל אנושיות רגילה; דבר זה, לכל הפחות, מוכרח להיות אמת. למעשה, ההשלכה של התגלמות אלוהים בבשר ודם היא כי אלוהים חי ועובד כבשר ודם, אלוהים בעצם מהותו נעשה בשר ודם, נעשה אדם. את חייו ועבודתו בהתגלמותו כבשר ודם ניתן לחלק לשני שלבים. הראשון הוא החיים שהוא חי לפני ביצוע כהונתו. הוא חי במשפחה אנושית רגילה, באנושיות רגילה לחלוטין, כשהוא נשמע למוסר ולחוקים הרגילים של חיים אנושיים, עם צרכים אנושיים רגילים (מזון, ביגוד, מחסה, שינה), חולשות אנושיות רגילות ורגשות אנושיים רגילים. במלים אחרות, במהלך השלב הראשון הוא חי באנושיות לא אלוהית, רגילה לחלוטין, כשהוא עוסק בכל הפעילויות האנושיות הרגילות. השלב השני הוא החיים שהוא חי לאחר שהחל לבצע את כהונתו. הוא עדיין שוכן באנושיות רגילה עם מעטפת אנושית רגילה, מבלי להראות כל סימן חיצוני לעל-טבעי. אולם הוא חי אך ורק למען כהונתו, ובמשך הזמן הזה אנושיותו הרגילה קיימת לחלוטין בשירות העבודה הרגילה של אלוהותו; שכן בעת הזו, אנושיותו הרגילה התבגרה עד לשלב שבו הוא מסוגל לבצע את כהונתו. כך, השלב השני של חייו הוא לבצע את כהונתו באנושיותו הרגילה, חיים הן של אנושיות רגילה והן של אלוהות מוחלטת. הסיבה לכך שבמהלך השלב הראשון לחייו הוא חי באנושיות רגילה לחלוטין, הוא כי אנושיותו עדיין אינה שווה לכלל העבודה האלוהית, אינה בוגרת עדיין; רק לאחר שאנושיותו מתבגרת, נעשית מסוגלת ליטול על עצמה את כהונתו, הוא יכול להתחיל לבצע את כהונתו. כיוון שכבשר ודם, עליו לגדול ולהתבגר, השלב הראשון של חייו הוא שלב של אנושיות רגילה, ואילו בשלב השני, מכיוון שאנושיותו מסוגלת לקחת על עצמה את עבודתו ולבצע את כהונתו, החיים שאלוהים בהתגלמותו חי במהלך כהונתו הם חיים של אנושיות ואלוהות מוחלטת כאחת. אילו אלוהים החל את כהונתו ברצינות מרגע לידתו, נותן אותות על-טבעיים ועושה נסים, לא היתה לו מהות גשמית. לפיכך, אנושיותו קיימת למען מהותו הגשמית; לא ייתכן בשר ודם ללא אנושיות, ואדם ללא אנושיות אינו בן אדם. בדרך זו, אנושיות בשרו של אלוהים היא תכונה פנימית של התגלמות אלוהים בבשר ודם.

מתוך 'מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו' ב'הדבר מופיע בבשר'

גם לאחר שהוא מתחיל לבצע את כהונתו, אלוהותו עדיין שוכנת במעטפת החיצונית האנושית כשהוא עושה את עבודתו; אלא שבאותה עת, אנושיותו משמשת למטרה אחת ויחידה – לאפשר לאלוהותו לבצע את העבודה כבשר ודם רגיל. לפיכך, סוכן העבודה הוא האלוהות השוכנת באנושיותו. אלוהותו, ולא אנושיותו, היא שעובדת, אך זוהי אלוהות החבויה בתוך אנושיותו; עבודתו נעשית במהותה על ידי אלוהותו המוחלטת, ולא על ידי אנושיותו. אך מבצע העבודה הוא בשרו וגופו. ניתן לומר שהוא אדם וגם אלוהים, כי אלוהים נעשה לאל החי כבשר ודם, עם מעטפת אנושית ומהות אנושית, אך גם מהותו של אלוהים. כיוון שהוא אדם עם מהותו של אלוהים, הוא מעל לכל אדם שנברא, מעל לכל אדם שיכול לבצע את עבודתו של אלוהים. וכך, בקרב כל מיש שיש לו מעטפת אנושית כשלו, בין כל מי שיש לו אנושיות, רק הוא אלוהים עצמו בהתגלמותו – כל היתר הם בני אדם שנבראו. על אף שלכולם יש אנושיות, בני אדם שנבראו הם אנושיים בלבד, ואילו אלוהים בהתגלמותו שונה מהם: בבשרו יש לא רק אנושיות, אלא חשוב מכך, אלוהות. את אנושיותו ניתן לראות במראה החיצוני של גופו ובחיי היום יום שלו, אך את אלוהותו קשה לתפוס. מכיוון שאלוהותו באה לידי ביטוי רק כשיש לו אנושיות, והוא אינו על-טבעי כפי שבני אדם מאמינים, קשה מאוד לבני אדם לראות זאת. גם היום קשה מאוד לבני אדם להבין לאשורה את מהותו האמיתית של אלוהים בהתגלמותו. למעשה, גם לאחר שדיברתי על כך ממושכות, אני מניח שזו עדיין תעלומה בעיני רובכם. הסוגייה הזו פשוטה מאוד: כיוון שאלוהים מתגלם בבשר ודם, מהותו היא שילוב של אנושיות ואלוהות. שילוב זה נקרא אלוהים עצמו, אלוהים עצמו על פני האדמה.

מתוך 'מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו' ב'הדבר מופיע בבשר'

אלוהים לא יורד ארצה כדי להפוך את האנושיות הרגילה שלו למושלמת. הוא לא בא כדי לעשות את העבודה של האנושות הרגילה, אלא רק כדי לעשות את עבודת האלוהות בקרב האנושות רגילה. מה שאלוהים מגדיר כאנושיות רגילה הוא לא מה שהאדם מתאר לעצמו. האדם מגדיר "אנושיות רגילה" כנישואין וגידול ילדים. עבור האדם[א], דברים אלה פירושם שהוא בן אדם רגיל. אבל אלוהים לא רואה זאת כך. הוא תופס אנושיות רגילה כחשיבת מחשבות אנושיות רגילות וניהול חיים רגילים, והיוולדות לאנשים רגילים. אבל הרגילות שלו אינה כוללת נישואין וילדים, בניגוד לתפיסת האדם. כלומר עבור האדם, האנושיות הרגילה שעלייה אלוהים מדבר היא דבר שהאדם תופס כהיעדר אנושיות, כמעט ללא רגשות ולכאורה ללא צרכים של הבשר, ממש כמו ישוע, שהיה רק בעל חיצוניות של אדם רגיל ולבש צורה של אדם רגיל, אך במהותו לא היה כאחד האדם. מכאן ניתן לראות כי האל בהתגלמותו כבשר ודם אינו מכיל את כל אשר נכלל באנושיות רגילה, אלא רק חלק מן הדברים שבני האדם זקוקים להם כדי לקיים את הכללים של חיים אנושיים רגילים ותפיסה אנושית רגילה. אבל לדברים אלה אין כל קשר עם מה שאדם תופס כאנושיות רגילה. אלה הם הדברים שאלוהים צריך בהתגלמותו כבשר ודם. עם זאת, יש אנשים שטוענים כי ניתן לטעון שהאל בהתגלמותו כבשר ודם ניחן באנושיות רגילה רק אם יהיה נשוי ויהיו לו ילדים – רק אם תהיה לו משפחה. בלי הדברים האלה, הם אומרים, הוא אינו בן אדם רגיל. אם כן, אני שואל אתכם, האם אלוהים נשוי לרעייה? האם ייתכן שאלוהים יהיה נשוי לבעל? האם יכולים להיות לאלוהים ילדים? האין אלה טענות מופרכות? עם זאת, האל בהתגלמותו כבשר ודם לא יכול לצוץ מתוך סדקים בין סלעים או ליפול מהשמיים. הוא רק יכול להיוולד למשפחה אנושית רגילה. לכן יש לו הורים ואחיות. אלה הם כל הדברים שחייבים להיות לאל כחלק מן האנושיות הרגילה שלו בהתגלמותו כבשר ודם. כך היה עם ישוע. לישוע היו אב ואם, אחיות ואחים. כל זה היה רגיל. אך אם היה נשוי והיו לו ילדים, האנושיות שלו לא הייתה האנושיות הרגילה שאלוהים רצה עבור האל בהתגלמותו כבשר ודם. כך לא היה מסוגל לייצג את האלוהות בעבודתו. רק משום שלא היה נשוי ולא היו לו ילדים, אך נולד להורים רגילים ולמשפחה רגילה הוא היה מסוגל לבצע את העבודה האלוהית. לשם ההבהרה, אלוהים תופס בן אדם רגיל כמי שנולד למשפחה רגילה. רק אדם כזה כשיר לבצע את עבודת האלוהות. מצד שני, אם היה אדם זה נשוי לבעל או לרעיה, ואם היו לו ילדים, הרי שלא יכול היה לבצע עבודה אלוהית מכיוון שהוא ניחן באנושיות רגילה שבני האנוש דורשים אך לא באנושיות הרגילה שאלוהים דורש. מחשבותיו של אלוהים וההבנה של בני האדם לרוב שונים מאוד זה מזה כשמיים וארץ.

מתוך 'ההבדל המהותי בין האל בהתגלמותו כבשר ודם ובני אדם שהאל משתמש בהם' ב'הדבר מופיע בבשר'

המשיח בעל האנושיות הרגילה הוא בשר ודם שהרוח מתממשת בו, בעל אנושיות רגילה, היגיון רגיל ומחשבה רגילה. "להתממש" פירושו שאלוהים מתגלם באדם, רוחו מתגלמת בבשר ודם; במלים פשוטות, הדבר מתרחש כאשר אלוהים עצמו שוכן בבשר ודם בעל אנושיות רגילה, ומבטא דרכו את עבודתו האלוהית – זוהי משמעותה של ההתממשות או ההתגלמות.

מתוך 'מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו' ב'הדבר מופיע בבשר'

(קטעים נבחרים מדברי אלוהים)

מהותו של המשיח היא ציות לרצון האב שבשמיים

האל בהתגלמותו כבשר ודם נקרא המשיח, והמשיח הוא הבשר שעוטה רוח האל. בשר זה שונה מכל אדם העשוי בשר ודם. הבדל זה נובע מהעובדה שהמשיח הוא לא בשר ודם, אלא התגלמותה של רוח האל. יש בו גם אנושיות רגילה וגם אלוהות מוחלטת. אף בן אדם אינו ניחן באלוהות של המשיח. האנושיות הרגילה שלו מקיימת כל הפעילויות הרגילות שלו בבשר, בעוד שהאלוהות שלו מבצעת את העבודה של אלוהים עצמו. בין אם זה האנושיות או האלוהות שלו, שתיהן מתמסרות לרצונו של האב שבשמיים. מהותו של המשיח היא הרוח, כלומר, האלוהות. לכן, המהות שלו היא של אלוהים בכבוד ובעצמו. מהות זו לא תפריע לעבודתו, ואין הוא יכול לעשות דבר שיהרוס את עבודתו שלו, והוא גם לעולם לא ישמיע מילים שהן נגד רצונו שלו. לכן, האל בהתגלמותו לעולם לא יעבוד באופן שפוגם בניהול שלו. על כל בני האדם להבין זאת. מהות העבודה של רוח הקודש היא להציל את האדם, והיא למען הניהול של אלוהים עצמו. בדומה לכך, העבודה של המשיח היא להציל את האדם, למען רצון האל. בהתחשב בכך שהאל מתגלם כבשר ודם, הוא מגשים את המהות שלו בתוך בשרו, כך שבשרו מספיק כדי לבצע את עבודתו. לפיכך, כל העבודה של רוח האל מוחלפת בעבודה של המשיח בזמן ההתגלמות כבשר ודם, ובמרכזה של כל העבודה לאורך תקופת ההתגלמות כבשר ודם נמצאת העבודה של המשיח. לא ניתן למזג אותה עם עבודה מכל עידן אחר. ומאחר שהאל מתגלם כבשר ודם, הוא עובד מתוך הזהות של בשרו; מאחר והוא מתגלם כבשר ודם, הוא מסיים בבשר את העבודה שעליו לעשות. בין אם זו רוח האל, ובין אם זה המשיח, שניהם אלוהים בכבודו ובעצמו, והוא עושה את העבודה שעליו לעשות ומבצע את הכהונה שעליו לבצע.

מהותו של אלוהים עצמו מחזיקה בסמכות, אבל הוא מסוגל להתמסר במלואו לסמכות המושפעת ממנו. בין אם זו עבודת הרוח או עבודת הבשר, אלו לעולם לא יעמדו בקונפליקט. רוח האל היא הסמכות על פני כל הבריאה. הבשר עם מהות האל ניחן גם הוא בסמכות, אבל האל המתגלם כבשר ודם יכול לעשות את כל העבודה הנשמעת לרצון האב שבשמיים. בני אדם לא יוכלו לתפוס או להבין זאת. אלוהים בעצמו הוא הסמכות, אבל בשרו יכול להתמסר לסמכותו. זוהי המשמעות הפנימית של המילים: "המשיח נשמע לרצונו של אלוהים האב". אלוהים הוא רוח והוא יכול לבצע את עבודת הגאולה, כפי שאלוהים יכול גם להיות אדם. בכל מקרה, אלוהים בכבודו ובעצמו עושה את עבודתו; הוא לא מפריע ולא מפסיק, ובוודאי שלא מבצע עבודה סותרת, שכן מהות העבודה שנעשית על ידי הרוח ועל ידי הבשר הן זהות. בין אם זו הרוח או הבשר, שניהם עובדים כדי למלא רצון יחיד ולבצע את אותה העבודה. אף על פי שלרוח ולבשר תכונות שונות, המהות שלהם זהה; בשניהם נמצאת מהות האל בכבודו ובעצמו, וזהות האל בכבודו ובעצמו. לאלוהים עצמו אין יסודות של מרדנות; המהות שלו טובה. הוא הביטוי של כל היופי והטוב, כמו גם כל האהבה. גם בבשר, אלוהים לא עושה דבר הממרה את פיו של אלוהים האב. אפילו אם פירוש הדבר הקרבת חייו, הוא יהיה מוכן לעשות זאת בלב שלם והוא לא יבחר באפשרות אחרת. אין באלוהים אלמנטים של צדקנות וחשיבות עצמית, או כאלה של יהירות והתנשאות; אין בו אלמנטים של נוכלות. כל דבר שממרה את פיו של אלוהים בא מהשטן; השטן הוא מקור כל הכיעור והרשע. הסיבה שיש לאדם איכויות הדומות לשטן היא שהשטן השחית את האדם והשפיע עליו. השטן לא השחית את המשיח, ולכן המשיח ניחן רק בתכונות האל ולא בתכונות השטן. לא משנה כמה קשה היא העבודה או חלש הוא הבשר, אלוהים לא יעשה דבר שיפריע לעבודת אלוהים עצמו בעודו שוכן בבשר ודם, ובוודאי שלא יזנח את רצון אלוהים האב במרדנות. הוא מעדיף לסבול את כאב הבשר מאשר ללכת נגד רצונו של אלוהים האב, בדיוק כפי שישוע אמר בתפילה, "אבי, אם אפשר הדבר, העבר נא ממני את הכוס, אך לא כרצוני אלא כרצונך." האדם בוחר, אך המשיח לא. אף שיש לו זהותו של אלוהים בכבודו ובעצמו, הוא עדיין מחפש אחר רצונו של אלוהים האב, ומקיים את מה שהוטל עליו על ידי אלוהים האב, מנקודת המבט של הבשר. דבר זה אינו בר השגה על ידי האדם. כל דבר שבא מהשטן לא יכול לקבל את מהות האל, אלא רק את מהותו של מי שממרה את פיו של אלוהים ומתנגד לו. הוא לא יכול להישמע לאלוהים בשלמות, ובוודאי שלא למלא את רצון האל בחפץ לב. כל אדם מלבד המשיח יכול לעשות דברים הנוגדים את אלוהים, ואף אחד לא יכול לקחת על עצמו באופן ישיר את העבודה שאלוהים מטיל; אף אחד לא מסוגל לראות בניהולו של אלוהים חובה המוטלת עליו. התמסרות לרצונו של אלוהים האב היא המהות של המשיח; מרדנות כלפי אלוהים היא מאפיין של השטן. שתי איכויות אלו אינן מתיישבות אחת עם השנייה, וכל מי שיש לו האיכויות של השטן לא יכול להיקרא משיח. הסיבה שהאדם לא יכול לבצע את עבודת האל במקומו נובעת מכך שמהות האל לא שוכנת באדם. האדם עובד עבור אלוהים למען האינטרסים האישיים של האדם ולמען תקוותיו לעתיד, אך המשיח עובד כדי לקיים את רצונו של אלוהים האב.

אנושיותו של המשיח נשלטת על ידי האלוהות שלו. אף שהוא מתגלם כבשר ודם, האנושיות שלו איננה לגמרי כזו של אדם העשוי בשר ודם. יש לו אופי ייחודי משלו, וגם הוא נשלט על ידי האלוהות שלו. האלוהות שלו חסרת חולשה; החולשה של המשיח שייכת לאנושיות שלו. במידה מסוימת, חולשה זו מגבילה את אלוהותו, אלא שמגבלות כאלה הן רק בהיקף וזמן מסוים, ואינן ללא גבול. כשמגיע הזמן לבצע את עבודת האלוהות שלו, הדבר נעשה ללא קשר לאנושיות שלו. אנושיותו של המשיח מונחית כולה על ידי האלוהות שלו. פרט לחיים הרגילים של האנושיות שלו, כל הפעולות האחרות של האנושיות שלו מושפעות ומונחות על ידי האלוהות שלו. על אף שהמשיח הוא בעל אנושיות, הדבר לא פוגם בעבודת האלוהות שלו. דבר זה נובע בהכרח מן העובדה שהאנושיות של המשיח מכוונת על ידי האלוהות שלו; אף על פי שהאנושיות שלו אינה בשלה באשר להתנהלותו עם אחרים, אין זה משפיע על העבודה הרגילה של האלוהות שלו. כשאני אומר שהאנושיות שלו לא נפגמה, אני מתכוון לכך שהאנושיות של המשיח יכולה להיות מודרכת ישירות על ידי האלוהות שלו, וכי הוא ניחן בהיגיון רם יותר מזה של אדם רגיל. האנושיות שלו היא המתאימה ביותר להיות מודרכת על ידי האלוהות בעבודתו; האנושיות שלו היא המוכשרת ביותר על מנת לבטא את עבודת האלוהות, והמוכשרת ביותר להתמסר לעבודה כזו. כשאלוהים עובד בהתגלמותו כבשר ודם, הוא לעולם לא שוכח את החובות שעל אדם בשר ודם למלא; הוא מסוגל לעבוד את אלוהים שבשמיים עם לב נאמן. הוא ניחן במהות האל והזהות שלו היא של אלוהים בכבודו ובעצמו. הוא רק הגיע אל פני האדמה והפך ליציר נברא, עם קליפה חיצונית כשל יציר נברא, וכעת הוא ניחן באנושיות שלא הייתה לו לפני כן; הוא מסוגל לעבוד את אלוהים בשמיים. זו ההוויה של אלוהים עצמו שהאדם לא יכול לחקות. זהותו היא אלוהים בכבודו ובעצמו. הוא עובד את אלוהים מנקודת המבט של הבשר; ולכן, המילים "המשיח עובד את אלוהים שבשמיים" אינן טעות כלל. מה שהוא מבקש מן האדם הוא מה שיש בו בעצמו; הוא כבר השיג את כל מה שהוא מבקש מן האדם לפני שביקש זאת ממנו. הוא לעולם לא יבוא בדרישות כלפי אחרים בעוד שהוא עצמו אינו מחויב להן, שכן הן מהוות את הווייתו. בכל דרך שבה יבצע עבודתו, הוא לעולם לא יפעל באופן שימרה את פיו של אלוהים. לא משנה מה הוא מבקש מן האדם, לא תהיה דרישה שלא ניתנת לקיום על ידי האדם. כל מה שהוא עושה הוא מילוי רצונו של אלוהים ולמען הניהול שלו. אלוהותו של המשיח היא למעלה מכל אדם, ולכן הוא הסמכות העליונה על כל הברואים. סמכות זו היא האלוהות שלו, כלומר, הפנימיות וההוויה של אלוהים בכבודו ובעצמו, שקובעות את זהותו. לכן, לא משנה עד כמה רגילה האנושיות שלו, אין ספק שהוא ניחן בזהותו של אלוהים בכבודו ובעצמו. בלי קשר לנקודת ההשקפה שהוא מדבר ממנה ולאופן שבו הוא נשמע לרצון האל, לא ניתן לומר שהוא לא אלוהים עצמו. בני אדם טיפשים ובורים רואים באנושיות הרגילה של המשיח פגם. גם כשהוא מבטא ומגלה את ההוויה של האלוהות שלו, האדם לא מסוגל להכיר בכך שהוא המשיח. וככל שהמשיח מפגין צייתנות וענווה, כך בני אדם טיפשים מתייחסים אל המשיח בקלות ראש. ישנם אף כאלה שמאמצים כלפיו יחס של הדרה ובוז, ויחד עם זאת מעלים את אותם "אנשים דגולים" בעלי דמות נעלית לדרגת הערצה. ההתנגדות והמרי של האדם כלפי אלוהים נובעים מהעובדה שמהות האל בהתגלמותו כבשר ודם מתמסרת לרצונו של אלוהים, כמו גם מהאנושיות הרגילה של המשיח. בזאת טמון מקור ההתנגדות והמרדנות של האדם כלפי אלוהים. אילו לא היה המשיח תחת מסווה האנושיות שלו ולא היה שואף לקיים את רצון האל האב מנקודת מבט של נברא, אלא במקום זאת היה בעל אנושיות נעלית, הרי שכנראה לא הייתה מרדנות באדם. הסיבה שבגינה האדם מוכן תמיד להאמין באל בלתי נראה בשמיים היא מכיוון שאלוהים בשמיים אינו בעל אנושיות ואין בו אף לא תכונה אחת של נברא. ולכן האדם תמיד מתייחס אליו בהערכה גדולה ביותר, אך מפגין יחס של בוז כלפי המשיח.

על אף שהמשיח עלי אדמות מסוגל לעבוד מטעם אלוהים בכבודו ובעצמו, הוא לא מגיע עם כוונה להראות את צלמו בבשר לכל בני האדם. הוא לא בא על מנת שכל בני האדם יראו אותו; הוא בא כדי להוביל את האדם, ובכך להיכנס לתקופה החדשה. התפקיד של הבשר של המשיח הוא לשם עבודתו של אלוהים עצמו, כלומר, לשם עבודת האל המתגלם כבשר ודם, ולא כדי לאפשר לאדם להבין את מהות בשרו. לא משנה עד כמה הוא עובד, עבודתו לא תעלה על מה שהבשר יכול להשיג. לא משנה באיזה אופן הוא עובד, הוא עושה זאת בגוף בשר עם אנושיות רגילה ואינו חושף לגמרי לבני האדם את פניו האמיתיים של אלוהים. בנוסף, עבודתו בבשר לעולם איננה על-טבעית או בלתי נתפסת כפי שהאדם מבין זאת. למרות שהמשיח מייצג את אלוהים עצמו בהתגלמותו כבשר ודם ומבצע באופן אישי את העבודה שעל אלוהים עצמו לעשות, הוא לא מתכחש לקיומו של אלוהים שבשמיים ולא מתרברב במעשיו שלו. במקום זאת, הוא נשאר חבוי בתוך בשרו בענווה. מלבד המשיח, אלה הטוענים באופן שקרי שהם עצמם המשיח חסרים את האיכויות שלו. כשהם מוצגים זה לצד זה, עם היהירות והשבח העצמי של משיחי שקר אלה, מיד מתברר איזה בשר הוא המשיח האמיתי. ככל שהם שקריים יותר, כך משיחי שקר אלו יותר מתפארים בעצמם, ויותר מסוגלים להונות את האדם באותות ובמופתים. משיחי השקר לא ניחנים באיכויות של אלוהים. המשיח לא נגוע בכל אלמנט השייך למשיחי השקר. אלוהים הופך לבשר ודם רק כדי להשלים את העבודה כבשר ודם, לא כדי לאפשר לכל בני האדם לראות אותו. במקום זאת, הוא נותן לעבודה להוכיח את זהותו, ומאפשר למה הוא מגלה להעיד על מהותו. מהותו אינה מופרכת; זהותו לא נלקחה באופן שרירותי; היא נקבעת על ידי עבודתו והמהות שלו. על אף שיש בו מהות האל עצמו, והוא מסוגל לעשות את עבודת האל עצמו. אחרי הכל, הוא עדיין בשר ודם ולא רוח הקודש. הוא לא אלוהים עם תכונות הרוח; הוא אלוהים בקליפה של בשר. לכן, לא משנה כמה רגילים וכמה חלשים הוא והאופן שבו הוא שואף לקיים את רצון האל האב, האלוהות שלו אינה מוטלת בספק. באל בהתגלמותו כבשר ודם קיימת לא רק האנושיות הרגילה וחולשותיה; קיימות עוד יותר הנפלאוּת והאיכות הבלתי נתפסת של האלוהות שלו, כמו גם כל המעשים שלו בבשר. לפיכך, גם האנושיות וגם האלוהות מתקיימות למעשה בתוך המשיח. דבר זה כלל אינו ריק או על-טבעי. הוא מגיע אל העולם במטרה העיקרית של ביצוע עבודה; יש הכרח שיהיה בעל אנושיות רגילה כדי שיוכל לבצע עבודה על בעולם; אחרת, לא משנה עד כמה גדול כוחה של האלוהות שלו, לא ניתן יהיה להשתמש כראוי בייעוד המקורי שלו. למרות שהאנושיות שלו בעלת חשיבות רבה, היא איננה המהות שלו. המהות שלו היא האלוהות; ולכן, הרגע שבו הוא מתחיל לבצע את כהונתו עלי אדמות הוא הרגע שבו הוא מתחיל לבטא את ההוויה של האלוהות שלו. האנושיות שלו נועדה אך ורק כדי לקיים חיים נורמליים של בשרו כך שהאלוהות שלו תוכל להשלים את העבודה כרגיל בהתגלמותו כבשר ודם; זוהי האלוהות שמנתבת את עבודתו באופן מוחלט. כשהוא משלים עבודתו, הוא משלים את כהונתו. מה שעל האדם לדעת הוא מכלול עבודתו, ודרך עבודתו הוא מאפשר לאדם להכיר אותו. במהלך עבודתו, הוא מבטא באופן מלא למדי את הווית האלוהות שלו, שהיא לא טבע הנגוע באנושיות, או במחשבה והתנהגות אנושיות. כשיגיע הזמן שבו כל כהונתו תגיע אל קצה, הוא כבר יבטא לחלוטין ובאופן מלא את הטבע שהיה עליו לבטא. עבודתו איננה נתונה להכוונתו של אף בן אדם; הביטוי של האופי שלו גם הוא די חופשי. הוא לא נשלט על ידי המוח או מעובד על ידי מחשבה, אלא מתגלה באופן טבעי. דבר זה הוא דבר שאף בן אדם לא יכול להשיג. גם אם הסביבה קשה או התנאים אינם מאפשרים זאת, הוא מסוגל להביע את טבעו בזמן המתאים. המשיח מבטא את הווייתו של המשיח, ואילו אלה שאינם המשיח לא ניחנים בטבעו של המשיח. לכן, גם אם יתנגדו לו כולם או שיהיו להם מחשבות שונות לגביו, אף אחד לא יכול להכחיש על בסיס מחשבות האדם שהטבע הבא שמבטא המשיח הוא טבעו של אלוהים. כל מי שמחפש אחר המשיח ולבו טהור, או כמה לאלוהים וכוונתו כנה, יודה שהוא המשיח על פי ביטוי האלוהות שלו. הוא לעולם לא יתכחש למשיח על סמך היבטים שלו שאינם עולים בקנה אחד עם מחשבות האדם. אף על פי שהאדם טיפש מאוד, כולם יודעים בדיוק מה נובע מרצון האדם ומה נובע מאלוהים. העניין הוא שאנשים רבים מתנגדים בכוונה תחילה למשיח בגלל הכוונות שלהם. אלמלא כן, לא הייתה לשום אדם סיבה להכחיש את קיומו של המשיח, מכיוון שהאלוהות שהוא מבטא אכן קיימת, וכל אדם יכול לחזות בעבודתו.

העבודה והביטוי של המשיח קובעים את מהותו. הוא מסוגל להשלים בלב שלם את מה שהופקד בידיו. הוא מסוגל לעבוד את אלוהים שבשמיים בלב שלם, ובלב שלם לשאוף לקיים רצונו של אלוהים האב. כל זה נקבע על ידי המהות שלו. וכך גם ההתגלות הטבעית שלו נקבעת על ידי המהות שלו. הסיבה לכך שההתגלות הטבעית שלו נקראת כך היא משום שהביטוי שלו אינו חיקוי, או תוצאה של חינוך על ידי אדם, או תוצאה של שנים רבות של טיפוח על ידי אדם. הוא לא למד זאת או לבש זאת; במקום זאת, הדבר טבוע בתוכו. האדם יוכל אולי להתכחש לעבודתו, לביטוי שלו, לאנושיות שלו, ולכל מהלך החיים של האנושיות הרגילה שלו, אבל אף אחד לא יכול להכחיש שהוא עובד את אלוהים שבשמיים בלב שלם; אף אחד לא יכול להכחיש שהוא הגיע כדי למלא את רצונו של האב שבשמיים, ואף אחד לא יכול להכחיש את הכנות שבה הוא מחפש אחר אלוהים האב. למרות שמראהו לא נעים לחושים, שהדיבור שלו לא משרה אווירה יוצאת דופן ושעבודתו לא מזעזעת את הארץ או מרעידה את השמיים כפי שהאדם מדמיין, הוא אכן המשיח, המגשים את רצון האב שבשמיים בלב שלם ומתמסר לחלוטין אל האב שבשמיים, והוא צייתן עד המוות. הסיבה לכך היא שהמהות שלו היא המהות של המשיח. אמת זו קשה להבנה עבור האדם אך היא אכן קיימת. משכהונתו של המשיח תושלם, יוכל האדם לראות מעבודתו שטבעו והווייתו מייצגים את טבעו והווייתו של אלוהים שבשמיים. בזמן ההוא, הסיכום של כל עבודתו יוכל לאשר שהוא אכן הבשר שבו מתגלם דבר האל, ואינו זהה לבשר ודם של אחד האדם. לכל צעד בעבודתו של המשיח בעולם יש משמעות ייצוגית, אך האדם שחווה את העבודה בפועל של כל שלב אינו מסוגל לתפוס את המשמעות של עבודתו. הדבר נכון במיוחד עבור מספר השלבים של העבודה שבוצעו על ידי האל בהתגלמותו השנייה. לרוב מי שרק שמע או ראה את דבריו של המשיח אך מעולם לא ראה אותו לא יודע דבר בנוגע לעבודתו. אלה שראו את המשיח ושמעו את דברו, כמו גם חוו את עבודתו, מתקשים לקבל את עבודתו. האם לא כך הדבר מכיוון שהמראה והאנושיות הרגילה של המשיח אינם לטעמו של האדם? מי שמקבל את עבודתו אחרי הסתלקות המשיח לא יחווה קשיים כאלה, מכיוון שהוא רק מקבל את העבודה ואינו בא במגע עם האנושיות הרגילה של המשיח. האדם לא מסוגל להרפות ממחשבותיו לגבי אלוהים ובמקום זאת לבחון אותו בקפידה. הסיבה לכך היא העובדה שהאדם מתמקד רק במראה שלו ואינו מסוגל לזהות את המהות שלו על פי עבודתו ודבריו. אם יתעלם האדם ממראהו של המשיח או יימנע מדיון בדבר האנושיות של המשיח, וידבר רק על האלוהות שלו, שאף אדם אינו יכול לתפוס את עבודתה ואת דבריה, הרי שיפחתו מחשבותיו של האדם בחצי, אפילו עד כדי כך שכל הקשיים של האדם יבואו על פתרונם. במהלך העבודה של האל בהתגלמותו כבשר ודם, האדם לא יכול לסבול אותו והוא מלא במחשבות רבות בנוגע אליו, ומקרים של התנגדות ומרי נפוצים. האדם לא יכול לסבול את קיומו של אלוהים, להפגין "יד רכה" כלפי הענווה וההסתר של המשיח, או "לסלוח" למהותו של המשיח שנשמעת לאב שבשמיים. לכן, הוא לא יכול להישאר עם האדם לנצח לאחר סיום עבודתו, מכיוון שהאדם מסרב לאפשר לו לחיות לצדו. אם האדם לא מסוגל "להפגין יד רכה" כלפיו במהלך תקופת העבודה שלו, כיצד יוכלו בני האדם לסבול אותו חי לצדם אחרי השלמת כהונתו, כשהוא צופה בהם חווים את דבריו בהדרגה? האם לא ייפלו רבים מהם בגללו? האדם מאפשר לו רק לעבוד בעולם. זו היד הרכה שמסוגל האדם להפגין. אלמלא עבודתו, האדם היה כבר מזמן מגרש אותו מהעולם. אם כן, כמה רכה תהיה ידו של האדם לאחר שעבודתו הושלמה? האם האדם לא יהרוג אותו אז ויענה אותו למוות? אם הוא לא היה נקרא משיח, הוא לא יכול היה לעבוד בקרב בני האדם; אם הוא לא היה עובד בזהות אלוהים עצמו, ובמקום זאת היה עובד רק כאדם רגיל, לא היה האדם סובל ולו משפט אחד מפיו, ובוודאי שלא היה סובל אף מקצת מעבודתו. לכן הוא יכול לעבוד רק בזהות הזו. כך עבודתו יותר חזקה מאשר היא הייתה אם הוא לא היה עושה כך, מכיוון שבני האדם מוכנים כולם להישמע למעמד רם וזהות דגולה. אם הוא לא היה עובד בזהות של אלוהים עצמו, או מופיע כאלוהים עצמו, הוא לא היה מספיק לעשות את העבודה כלל. למרות העובדה שהוא ניחן במהות האל ובהוויה של המשיח, האדם לא היה מרפה ממנו ולא היה מאפשר לו לבצע את העבודה בקלות בקרב בני האדם. הוא עובד בזהות של אלוהים עצמו. על אף שעבודה שכזו עוצמתית פי עשרות מונים מעבודה המתבצעת ללא זהות כזו, האדם עדיין אינו נשמע לו לחלוטין, משום שהאדם מתמסר רק למעמדו ולא למהות שלו. אם כן, כשיום אחד אולי יפרוש המשיח מתפקידו, הייתכן שהאדם יאפשר לו להישאר בחיים אפילו ליום אחד? אלוהים מוכן לחיות בעולם עם האדם, כדי שהוא יוכל לראות את פירות עבודתו בשנים הבאות. עם זאת, האדם לא מסוגל לסבול את שהותו אפילו יום אחד, כך שלא נותר לו אלא להרים ידיים. רק מתוך כל רכות ידו וחסדו של האדם, הוא מאפשר לאלוהים לבצע בקרבו את העבודה שעליו לעשות כדי למלא את כהונתו. על אף שאלה שכבר כבש באופן אישי מעניקים לו חסד כזה, הם עדיין מרשים לו להישאר רק עד שעבודתו תסתיים ולא רגע אחד יותר. אם כך הדבר, מה בדבר אלה שהוא לא כבש? האם הסיבה שהאדם מתייחס כך לאל בהתגלמותו כבשר ודם היא שהוא המשיח בקליפה של אדם רגיל? אם הייתה לו רק האלוהות ולא אנושיות נורמלית, האם לא היו קשיי האדם באים על פתרונם בקלות רבה? האדם מודה בחוסר רצון באלוהות שלו ולא מראה שום עניין בקליפתו כאדם רגיל, למרות העובדה שהמהות שלו היא בדיוק זו של המשיח שמתמסר לרצון האב שבשמיים. לכן הוא יכול רק לבטל את עבודתו בקרב בני האדם כדי לחלוק עמם שמחות וצער גם יחד, מכיוון שהאדם לא יכול לסבול עוד את קיומו.

מתוך 'הדבר מופיע בבשר'

הערות שוליים:

א. הטקסט המקורי משמיט את המילים "עבור האדם."

קודם:כיצד עליכם להאמין באלוהים כדי שהוא יושיע אתכם ויהפוך אתכם למושלמים?

הבא:עליכם לדעת את חשיבותה של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם.

ייתכן שתאהב גם...