הדרישה של האל שאנשים יהיו ישרים היא הדבר המשמעותי מכול. למרבה הצער רבים אינם מבינים זאת, והם מתעלמים מהעניין של היות האדם ישר. אילו אנשים היו מבינים באמת את עבודת האל, הם היו יודעים שלאחר שיסיים את עבודת השיפוט שלו באחרית הימים, יזכו בישועתו רק האנשים הישרים שטוהרו מצביונותיהם המושחתים והשליכו מעליהם את ערמומיותם ואת שקריהם, ורק הם יתאימו להיכנס למלכותו. אם לאחר שנים רבות של אמונה באל, אנשים עדיין מלאים בשקרים ובערמומיות; אם הם אינם יכולים להשקיע מעצמם למען האל בכנות ותמיד מבצעים את חובותיהם בשטחיות, אין ספק שהאל ידחה אותם בתיעוב. מה יהיה קיצם? אין ספק שהם יורחקו מהכנסייה ויסולקו. כיום, כשרואים את עבודת האל מגיעה לשלב הזה, זה מזכיר לאדם איך האל ביקש ממנו בעקביות להיות אדם ישר. לדבר הזה יש משמעות אדירה. הוא לא נאמר כבדרך אגב ובכך נגמר העניין – הוא קשור ישירות לשאלה האם האדם יכול או לא יכול להשיג ישועה ולשרוד, וכן לקצו ולייעודו של כל אדם ואדם. משום כך ניתן לומר בוודאות שהאדם יכול להביא לידי ביטוי אנושיות רגילה ולזכות בישועה אך ורק על ידי השלכת הצביון הערמומי מעליו והפיכה לאדם ישר. אנשים שהאמינו באל שנים רבות אך נותרו ערמומיים מיועדים לסילוק.

כל אנשיו הנבחרים של האל מיישמים בפועל כעת את ביצוע חובותיהם, והאל משתמש בביצוע חובותיהם של אנשים כדי להפוך קבוצת אנשים אחת למושלמת וכדי לסלק קבוצת אנשים אחרת. אם כך, ביצוע החובה הוא מה שחושף כל סוג של אדם, וכל סוג של אדם ערמומי, חסר אמונה ורע נחשף ומסולק על פי ביצוע חובתו. מי שמבצעים את חובותיהם בנאמנות הם אנשים ישרים; מי שעושים זאת בשטחיות באופן עקבי הם אנשים ערמומיים וממולחים, והם חסרי אמונה; ומי שבביצוע חובותיהם גורמים לשיבושים ולהפרעות הם אנשים רעים וצוררי משיח. כרגע עדיין קיים מגוון רחב של בעיות בקרב אנשים רבים שמבצעים חובות. אנשים מסוימים תמיד סבילים מאוד בחובותיהם, הם תמיד יושבים וממתינים, ומסתמכים על אחרים. איזו מין גישה היא זו? זהו חוסר אחריות. בית האל הקצה לך חובה, ובכל זאת אתה מהרהר בה במשך ימים בלי לבצע שום עבודה ממשית. לא רואים אותך במקום העבודה, ואנשים אינם יכולים למצוא אותך כשיש להם בעיות הזקוקות לפתרון. אינך נושא בעול העבודה הזאת. אם מנהיג שואל על העבודה, מה תאמר לו? כרגע אינך מבצע עבודה מכל סוג שהוא. אתה מודע היטב לכך שעבודה זאת היא באחריותך, אבל אינך מבצע אותה. על מה אתה חושב בכלל? אתה לא מבצע שום עבודה כי אין לך יכולת לבצע אותה? או שאתה פשוט תאב נוחות? מהי גישתך כלפי החובה שלך? אתה רק מדבר על מילים ודוקטרינות ורק אומר דברים שנשמעים טוב, אבל אתה לא מבצע שום עבודה מעשית. אם אינך רוצה לבצע את חובתך, עליך להתפטר. אל תחזיק במשרתך בלי לעשות בה דבר. האם במעשה זה אינך מזיק לאנשיו הנבחרים של האל ומסכן את עבודת הכנסייה? מדרך דיבורך נראה שאתה מבין דוקטרינות מכל הסוגים, אבל כשמבקשים ממך לבצע חובה, אתה עושה זאת בשטחיות ואין בך טיפת מוסר עבודה. האם כך אתה משקיע מעצמך בכנות למען האל? אינך כן כשמדובר באל, אלא אתה מזייף כנות. האם אתה מסוגל להערים עליו? דבריך בדרך כלל נראים מלאי אמונה כה גדולה; היית רוצה להיות אחד מעמודי התווך של הכנסייה והסלע שלה. אבל כשאתה מבצע חובה, אתה שימושי פחות מגפרור. האין זאת הערמה על האל בעיניים פקוחות לרווחה? אתה יודע מה יקרה לך אם תנסה להערים על האל? הוא ידחה אותך בתיעוב ויסלק אותך! כל האנשים נחשפים בעת ביצוע חובותיהם – עליך פשוט להקצות לאדם חובה, ועד מהרה ייחשף אם הוא אדם כן או ערמומי, ואם הוא אוהב או לא אוהב את האמת. אוהבי האמת יכולים לבצע את חובותיהם בכנות ולתמוך בעבודת בית האל; מי שאינם אוהבי אמת אינם תומכים כלל בעבודת בית האל, והם מבצעים את חובותיהם בחוסר אחריות. למי שעיניו בראשו, זה ברור מיד. אנשים שאינם מבצעים את חובתם היטב אינם אוהבי אמת או אנשים ישרים; כל האנשים האלה ייחשפו ויסולקו. כדי שאנשים יבצעו את חובותיהם היטב מוכרחות להיות להם תחושת אחריות ותחושת עול. כך אין כל ספק שהעבודה תתבצע כראוי. זה מדאיג כשלמישהו אין תחושת עול או אחריות, כשמוכרחים להורות לו לעשות כל דבר, כשהוא תמיד מבצע את חובתו בשטחיות, וכשמתעוררות בעיות, הוא מנסה להאשים אחרים וגורם בכך לעיכובים בפתרונן. האם בכל זאת אפשר לבצע את העבודה כראוי? האם ביצוע חובתו יניב תוצאות כלשהן? הוא לא רוצה לבצע אף לא אחת מהמטלות שהוקצו לו, וכשהוא רואה אנשים אחרים שזקוקים לעזרה בעבודתם, הוא מתעלם מהם. הוא מבצע מעט מהעבודה רק כשמצווים עליו, רק כשהמצב מחייב זאת ואין לו ברירה. אין זה ביצוע חובה – זוהי עבודה של פועל שכיר! פועל שכיר עובד בשביל מעסיק ומבצע עבודה יומית תמורת שכר יומי, עבודה שעתית תמורת שכר שעתי; הוא ממתין שישלמו לו. הוא חושש לבצע כל עבודה שהמנהל שלו אינו רואה, הוא חושש שלא יתוגמל על מה שהוא עושה, הוא עובד תמיד רק בשביל לעשות רושם – ופירושו של דבר הוא שאין לו שום נאמנות. רוב הזמן אינכם מסוגלים להשיב כששואלים אתכם על ענייני עבודה. מקצתכם נעשיתם מעורבים בעבודה, אבל מעולם לא שאלתם איך היא מתקדמת או חשבתם על כך בקפידה. בהתחשב באיכות ובידע שלכם, אתם אמורים לדעת משהו לכל הפחות, כיוון שכולכם השתתפתם בעבודה הזאת. אז למה רוב האנשים אינם אומרים דבר? ייתכן שבאמת אינכם יודעים מה לומר – שאינכם יודעים אם הדברים מתקדמים היטב או לא. יש לכך שתי סיבות: סיבה אחת היא שאתם אדישים לחלוטין, שמעולם לא היה לכם אכפת מהדברים האלה, ושתמיד התייחסתם אליהם כאל מטלה שיש למלא. הסיבה האחרת היא שאתם חסרי אחריות ואינכם מוכנים לגלות אכפתיות לגבי הדברים האלה. אילו היה לכם אכפת באמת והייתם מעורבים באמת, היו לכם השקפה ונקודת מבט על הכול. המקור לחוסר השקפה ונקודת מבט הוא לעתים קרובות אדישות ואפתיה, וכן אי קבלת אחריות. אינכם מסורים לחובה שעליכם לבצע, אינכם מקבלים עליה שום אחריות, אינכם מוכנים לשלם מחיר בגינה או לגלות מעורבות. אינכם מתאמצים, אינכם מוכנים להשקיע אנרגיה רבה יותר מכפי שאתם כבר משקיעים; אתם בסך הכול מעוניינים להיות כפופים לעובד אחר, והיחס הזה אינו שונה כלל וכלל מהיחס של כופר שעובד בשביל הבוס שלו. סוג זה של ביצוע חובה אינו מקובל על האל ואינו משביע את רצונו. הוא אינו יכול לקבל את אישורו.

ישוע אדוננו אמר פעם "כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נָתוֹן יִנָּתֵן לוֹ וְשֶׁפַע יִהְיֶה לוֹ, אַךְ מִי שֶׁאֵין לוֹ, גַּם מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ יִלָּקַח מִמֶּנּוּ" (מתי י"ג 12). מהי משמעות המילים האלו? המשמעות היא שאם אפילו לא תבצע את חובתך או את תפקידך, או תקדיש את עצמך למענם, האל ייקח את מה שפעם היה שלך. מה פירוש "ייקח"? איך זה גורם לאנשים להרגיש? ייתכן שאינך מצליח להשיג את מה שהאיכות והכישרונות שלך היו מאפשרים, ואינך מרגיש דבר, ואתה בדיוק כמו כופר. זוהי משמעות הדבר, שהאל לוקח ממך את הכול. אם בעת ביצוע חובתך אתה מתרשל, אינך משלם מחיר ואינך כן, האל ייקח ממך את מה שהיה שלך פעם, הוא ייקח בחזרה את זכותך לבצע את חובתך, הוא לא ייתן לך את הזכות הזאת. מכיוון שהאל נתן לך כישרונות ואיכות, אך אתה לא ביצעת את חובתך כראוי, לא השקעתך מעצמך למען האל, או לא שילמת מחיר ולא ביצעת את חובתך מכל הלב – לא רק שהאל לא יברך אותך, הוא גם ייקח ממך את מה שהיה שלך פעם. האל מרעיף על אנשים מתנות, מעניק להם מיומנויות מיוחדות כמו גם בינה וחכמה. איך אנשים צריכים להשתמש בדברים אלה? אתה מוכרח להקדיש לחובתך את מיומנויותיך המיוחדות, את הכישרונות שלך, את בינתך ואת חוכמתך. אתה מוכרח להשתמש בלבך וליישם על חובתך את כל מה שאתה יודע, את כל מה שאתה מבין ואת כל מה שאתה יכול להשיג. בכך שתעשה זאת, אתה תבורך. מה זאת אומרת, להיות מבורך על ידי האל? איך זה גורם לאנשים להרגיש? זה גורם לאנשים להרגיש שהאל העניק להם נאורות והדריך אותם, ושיש להם נתיב כאשר הם מבצעים את חובתם. אולי לאנשים אחרים נדמה שאיכותך והדברים שלמדת אינם מאפשרים לך לבצע את הדברים – אבל אם האל יעבוד ויעניק לך נאורות, לא רק שתוכל להבין את הדברים האלה ולבצעם, אלא גם תוכל לבצעם היטב. בסוף אתה אפילו תתהה בינך לבין עצמך: "בעבר לא הייתי מיומן עד כדי כך, אבל עכשיו יש כל כך הרבה דברים טובים נוספים בתוכי – וכולם חיוביים. מעולם לא חקרתי את הדברים האלה, אבל עכשיו אני מבין אותם פתאום. איך נעשיתי חכם כל כך פתאום? איך זה שיש כל כך הרבה דברים שאני יכול לעשות כעת?" לא תוכל להסביר את זה. אלה הן הנאורות והברכה של האל; כך האל מברך אנשים. אם אינכם מרגישים את זה בזמן ביצוע חובתכם או מילוי תפקידכם, אזי האל לא בירך אתכם. אם אתה תמיד מרגיש שביצוע חובתך הוא חסר משמעות, שאין מה לעשות ואינך יכול להביא את עצמך לתרום, אם אינך מקבל נאורות אף פעם ואתה מרגיש שאין לך שום בינה או חכמה שאפשר להשתמש בהן, אתה בצרות. הדבר מראה שאין לך את המניע הנכון או את הנתיב הנכון עבור ביצוע חובתך, שהאל אינו מאשר אותך, ושמצבך אינו רגיל. אתה מוכרח לבדוק את עצמך: "למה חסר לי נתיב בחובתי? חקרתי את הנושא והוא כלול בתחום המומחיות שלי – אני אפילו טוב בו. למה כשאני מנסה ליישם את הידע שלי אני לא מצליח? למה אני לא יכול לעשות בו שימוש? מה קורה פה?" האם זה במקרה? יש כאן בעיה. כשהאל מברך מישהו, אותו אדם נעשה נבון וחכם, יש לו ראייה ברורה בכל הנושאים והוא גם נעשה חד, ערני ומיומן במיוחד; הוא מקבל כישרון והשראה לכל מעשיו, והוא חושב שכל מה שהוא עושה הוא קל מאוד וששום קושי אינו יכול לעצור בעדו – הוא מבורך על ידי האל. אם האדם מתקשה בכל דבר והוא מגושם, נוטה לעוות דברים ואין לו מושג מה הוא עושה, אם הוא אינו מבין כלום ממה שאומרים לו, מה פירוש הדבר? פירוש הדבר הוא שאין לאדם זה את הדרכת האל ואת ברכת האל. יש אנשים שאומרים: "השקעתי מעצמי, אז למה אני לא רואה את הברכות של האל?" אם רק תשקיע ותתאמץ אך לא תשאף לפעול בהתאם לעקרונות-האמת, אזי אתה פועל כלאחר יד בביצוע חובתך. איך ייתכן שתראה את ברכות האל? אם תמיד תבצע את חובתך בחוסר אכפתיות ולא תפגין מצפוניות אף פעם, אזי לא תקבל נאורות או הארה מרוח הקודש ולא יהיו לך ההדרכה או העבודה של האל, והפעולות שלך לא יישאו פרי. קשה מאוד לבצע חובה היטב או לטפל היטב בעניין כלשהו על ידי הסתמכות על כוח ועל למידה אנושיים. כולם חושבים שהם יודעים דבר או שניים, שהם בקיאים במידה מסוימת, אבל הם מבצעים דברים בצורה גרועה, דברים תמיד משתבשים, והם סופגים הערות ולעג. זוהי בעיה. ייתכן שאדם לא יהיה שווה הרבה ובכל זאת הוא יחשוב שהוא בקיא ולא יוותר לאיש. הדבר קשור לבעיה בטבע האדם. כל מי שאינו מכיר את עצמו הוא כזה. האם אנשים כאלה יכולים למלא את חובותיהם היטב? לא רק שאינם יכולים למלא את חובותיהם היטב, יש להם נטייה לנחול כישלון חרוץ. יש אנשים שאינם יכולים לבצע היטב שום חובה ובכל זאת הם מנסים תמיד לקבל על עצמם תפקידים בכירים ולנהל אנשים אחרים. אנשים כאלה אינם משיגים דבר – הם לא יכולים אפילו להפיץ את הבשורה או לשאת עדות לאחרים, ובשיתוף על האמת, אין להם אפילו מילה אחת לחלוק עם אחרים. אנשים כאלה הם עירומים כביום היוולדם, הם מרוששים ומעוררי רחמים! כל מי שאינו חותר אל האמת מבצע את חובותיו בגישה חסרת אחריות. "אם מישהו מוביל, אני הולך אחריו; לא משנה לאן הוא מוביל, אני הולך איתו. אעשה את כל מה שהוא מבקש. באשר לקבלת אחריות ולהפגנת אכפתיות, או להשקעת מאמץ רב יותר בשביל לעשות משהו, ולעשיית מעשים מכל הלב ובכל מאודי – אני לא מוכן לזה". אנשים אלה אינם מוכנים לשלם מחיר. הם מוכנים רק להתאמץ, לא לקבל על עצמם אחריות. אין זאת הגישה שבה אדם מבצע חובה באמת ובתמים. אדם מוכרח ללמוד לבצע את חובתו מכל הלב; אדם בעל מצפון יכול להשיג זאת. אם אדם לעולם אינו מבצע את חובתו מכל הלב, פירוש הדבר הוא שאין לו מצפון, ומי שאין לו מצפון אינו יכול לזכות באמת. למה אני אומר שהוא לא יכול לזכות באמת? הוא לא יודע כיצד להתפלל לאל ולחפש את הנאורות של רוח הקודש, כיצד להתחשב בכוונות האל, כיצד להרהר מכל הלב בדברי האל, וכן כיצד לחפש את האמת, וכיצד לחפש דרך להבין את דרישות האל ואת רצונותיו. ככה זה כשאין יכולת לחפש את האמת. האם אתם חווים מצבים שבהם, לא משנה מה קורה או איזו מין חובה אתם מבצעים, אתם יכולים לעתים קרובות להשקיט את עצמכם לפני האל ולהרהר בדבריו מכל הלב, לחפש את האמת ולהרהר כיצד עליכם לבצע את התפקיד בהתאם לכוונות האל, ואילו אמיתות צריכות להיות ברשותכם כדי לבצע את התפקיד הזה באופן משביע רצון? האם אתם מרבים לחפש כך את האמת? (לא). השקעה מכל הלב בחובה והיכולת לקבל אחריות דורשות מכם לסבול ולשלם מחיר – לא מספיק לדבר על הדברים האלה ותו לא. אם לא תשקיע מכל הלב בחובתך ובמקום זאת תמיד תרצה לעמול, אזי חובתך בהחלט לא תבוצע היטב. אתה פשוט תעבוד כלאחר יד ולא יותר, ולא תדע אם ביצעת את חובתך היטב או לא. אתה תבין את האמת בהדרגה אם תשקיע בכך מכל הלב; אם לא תעשה זאת, לא תבין את האמת. כשתשקיע מכל הלב בביצוע חובתך ובחתירה אל האמת, תבין בהדרגה את כוונות האל, תגלה בהדרגה את השחיתות ואת הפגמים שלך ותשתלט בהדרגה על כל מצביך השונים. כשאתה מתמקד בהשקעת מאמץ בלבד ואינך משקיע מכל הלב בהרהור עצמי, אינך יכול לגלות את המצבים האמיתיים בלבך ואת אינספור התגובות וביטויי השחיתות שלך בסביבות שונות. אם אינך יודע מהן ההשלכות של בעיות שממשיכות להתקיים ללא פתרון, אזי אתה בצרות צרורות. לכן לא טוב להאמין באל בדרך מבולבלת. אתה מוכרח לחיות לפני האל בכל זמן ובכל מקום; אין זה משנה מה קורה לך, אתה מוכרח תמיד לחפש את האמת, ובעודך עושה זאת, אתה מוכרח גם להרהר בעצמך, לדעת אילו בעיות יש במצבך, ולחפש את האמת מיד כדי לפתור אותן. רק כך תוכל לבצע את חובתך היטב ולמנוע עיכובים בעבודה. לא רק שתוכל לבצע את תפקידך היטב, תהיה לך גם היווכחות בחיים, הדבר החשוב מכול, ותוכל לפתור את צביונותיך המושחתים. רק כך תוכל להיכנס אל מציאות-האמת. אם תמיד תהרהר בלבך בעניינים שאינם קשורים לחובתך או לאמת ובמקומם תסתבך בדברים חיצוניים ותחשוב על ענייני הבשר, האם תוכל להבין את האמת? האם תהיה מסוגל למלא את חובתך היטב ולחיות לפני האל? בהחלט לא. אי אפשר להושיע אדם כזה.

להאמין באל פירושו ללכת בנתיב הנכון בחיים, והאדם מוכרח לחתור אל האמת. זהו עניין של הרוח ושל החיים, והוא שונה מהחתירה של הכופרים לעושר, לתהילה ולהנצחת שמם. אלה הם נתיבים נפרדים. כשהכופרים עובדים, הם חושבים איך יוכלו לעבוד פחות ולהרוויח יותר, ואילו תחבולות מפוקפקות יוכלו לבצע כדי להרוויח יותר כסף. הם חושבים כל היום איך להתעשר ולצבור הון למשפחתם, והם אפילו ממציאים אמצעים חסרי מצפון להשגת מטרותיהם. זהו נתיב הרוע, נתיב השטן, וזהו הנתיב שבו צועדים הכופרים. הנתיב שבו צועדים המאמינים באל הוא נתיב של חתירה אל האמת וזכייה בחיים; זהו נתיב של הליכה בעקבות האל וזכייה באמת. כיצד יש ליישם בפועל כדי לזכות באמת? חובתך לקרוא, ליישם בפועל ולחוות את דברי האל במסירות – רק לאחר שתעשה זאת, תבין את האמת. ולאחר שתבין את האמת עליך לשקול כיצד לבצע את חובתך היטב כך שתוכל לעשות דברים התואמים לעקרונות, וכן כיצד תוכל להגיע להתמסרות לאל. הדבר דורש ליישם בפועל את האמת. יישום בפועל של האמת אינו עניין קל: חובתך היא לא רק לחפש את האמת, אלא גם להרהר ולזהות אם יש לך תפיסות ורעיונות שגויים, ואם קיימות בעיות – חובתך היא לשתף על האמת כדי לפתור אותן. כשתבין את עקרונות היישום בפועל של האמת, תוכל ליישם אותה בפועל. ורק על ידי יישום בפועל של האמת תוכל להיכנס אל מציאות-האמת ולהפוך לאדם המתמסר לאל. על ידי יישום בפועל והתנסות בדרך זו, אתה תשנה את הצביונות שלך ותזכה באמת מבלי שאפילו תבחין בכך. כופרים חותרים תמיד אל תהילה, רווח ומעמד. כתוצאה מכך, הם צועדים בנתיב הרוע, והולכים ונעשים מופקרים, ממולחים וערמומיים, וכן מחושבים ועסוקים בקנוניות; ליבם נעשה רע יותר ויותר, הם אינם ניתנים להבנה יותר ויותר, והם הולכים ונעשים מסתוריים – זהו נתיב הכופרים. הנתיב של המאמינים באל הוא ההפך הגמור. מאמינים באל רוצים להפריד את עצמם מהעולם הרע הזה ומהאנושות הרעה; הם רוצים לחתור אל האמת ולטהר את השחיתות שלהם. ליבם יציב ושלו רק כשהם מביאים לידי ביטוי צלם אנוש; הם רוצים לדעת את האל, לירוא מהאל, לסור מרע ולזכות באישורו ובברכתו. זה מה שהמאמינים באל מחפשים. אם אתה מאמין באל שנים רבות, אם אתה מבין את האמת לחלוטין והשתנית, אזי ככל שאנשים אחרים יתקשרו איתך יותר, כך הם ירגישו יותר שאתה אדם ישר – בדיבורך ובביצוע חובתך – אדם פתוח לחלוטין שאין לו דבר להסתיר, שמדבר ופועל בשקיפות. דרך הדברים שאתה אומר, הדעות שאתה מבטא, המעשים שלך, החובה שאתה מבצע, וכן דרך הגישה הישרה שלך כשאתה משוחח עם אחרים, אנשים יכולים לראות את אשר על לבך, כיצד אתה מתנהל, מהן העדפותיך ולאילו מטרות אתה חותר. הם יכולים לראות בבירור שאתה אדם טוב וישר ושאתה צועד בנתיב הנכון. הדבר הזה מראה שהשתנית. אם אתה כבר מאמין באל ומבצע חובה במשך זמן רב, אבל אנשים שאתה מתקשר איתם מרגישים תמיד שאתה לא שקוף בדבריך, שההשקפות שלך אינן ברורות ושהם אינם יכולים לראות בבירור את לבך משתקף במעשיך, אם הם מרגישים כל הזמן שיש דברים חבויים עמוק בלבך, אזי הדבר מראה שאתה אדם שיש לו סודות ויודע כיצד להסתתר, להתחפש ולהעמיד פנים. אם אנשים אחרים אינם יכולים להבין את לבך במלואו אפילו לאחר שנים של תקשורת איתך, וכל מה שהם רואים במקום הצביון או התמצית שלך הוא המזג והאופי שלך, הדבר מראה שאתה עדיין חי לפי הצביון השטני שלך. ככל שאתה ממולח יותר, הדבר מראה יותר שאינך אדם טוב, שחסרה לך אנושיות ושאתה שייך לשדים ולשטן. אם לא תזכה בשום אמת והצביונות המושחתים שלך לא יטוהרו, אז לאדם כמוך יהיה קשה מאוד לזכות בישועה ואין זה משנה כמה שנים האמנת באל. ואם, למרות יכולתך לומר חצאי אמיתות, אופן ההתנסחות שלך, פיקחותך, תגובותיך המהירות והמיומנות שלך בטיפול בדברים – מי שמתקשר איתך תמיד מרגיש לא נוח ויכול לחוש שאתה לא אמין, שאי אפשר לסמוך עליך ושאינך ניתן להבנה, במקרה כזה, אתה בצרות. זהו סימן לכך שלא השתנית כלל כל אותו הזמן שהאמנת באל, ושאתה לא ממש מאמין בו. האם חוויתם שינוי ממשי כלשהו באמונתכם באל עד כה? האם אתם מפגינים גישה של יושר בתקשורת שלכם עם אנשים אחרים? האם אנשים אחרים מרגישים שאתה כן? (כשמדובר בדברים שיש בהם רווח מיידי עבורי, אני עלול לשקר ולהטעות; אבל כשבדברים האלה אין רווח מיידי עבורי אני יכול לומר את האמת ולפתוח את לבי קצת). (אני בורר מילים – אני מדבר גלויות על דברים מסוימים, אבל הדברים החבויים עמוק בתוכי נשארים כמוסים. כשאני מתקשר עם אנשים אחרים אני עדיין נוטה להתחפש ולהעמיד פנים). במקרה כזה, האדם חי בתוך הצביונות המושחתים שלו. אם האדם אינו חותר אל האמת ואינו פותר את הצביונות המושחתים שלו, איך הוא יכול להשתנות? כולכם אנשים שמבצעים חובות. מוכרח להיות לכם לב כן, לכל הפחות, ואתם מוכרחים לאפשר לאל לראות שאתם כנים – רק אז אפשר להשיג את הנאורות, את ההארה ואת ההדרכה של האל. הדבר החיוני הוא שתקבל את הבחינה של האל. אין זה משנה אילו מחסומים קיימים בינך לבין אנשים אחרים, עד כמה הכבוד והמוניטין שלך יקרים לך ואילו כוונות אתה מסתיר ואינך יכול להיפתח לגביהן בפשטות – כל הדברים הללו מוכרחים להשתנות בהדרגה. כל אדם מוכרח להשתחרר, צעד אחר צעד, מהצביונות המושחתים ומהקשיים האלה, ולהתגבר על המכשולים שמציבים בפניו צביונותיו המושחתים. לפני שתצלח את המכשולים האלה, האם לבך ישר עם האל באמת ובתמים? האם אתה מסתיר ומסווה דברים ממנו או מעמיד פנים ומטעה אותו? הדבר הזה צריך להיות ברור לך בלבך. אם הדברים האלה קיימים בלבך, עליך לקבל את הבחינה של האל. אל תשאיר את הדברים ליד המקרה ותגיד, "אני לא רוצה להשקיע את כל חיי למען האל. אני רוצה להקים משפחה ולחיות חיים משלי. אני מקווה שהאל לא יבחן אותי ויגנה אותי". אם תסתיר את כל הדברים האלה מהאל – כלומר את הכוונות, המטרות, התוכניות והיעדים לחיים שאתה מחביא בעומק לבך – ואם תסתיר את השקפותיך על דברים רבים וכן סברות בעניין האמונה באל, אזי תהיה בצרות. אם תסתיר את הדברים חסרי הערך האלה ולא תחפש את האמת כדי לפתור אותם, הדבר יראה שאינך אוהב את האמת ושקשה לך לקבל את האמת ולזכות בה. אתה יכול להסתיר דברים מאנשים אחרים, אבל אינך יכול להסתירם מהאל. אם אינך סומך על האל, מדוע אתה מאמין בו? אם יש לך סודות ואתה חושש שאנשים יזלזלו בך אם תיפתח לגביהם ואין לך אומץ להתבטא, אז אתה יכול פשוט להיפתח לפני האל. עליך להתפלל לאל ולהתוודות על הכוונות הנאלחות שאתה מסתיר באמונתך בו, על הדברים שעשית למען עתידך וגורלך ועל האופן שבו שאפת לתהילה ולרווח. הנח את כל הדברים האלה לפני האל וחשוף אותם לעיניו; אל תסתיר אותם ממנו. אין זה משנה בפני כמה אנשים לבך סגור, אסור לך לסגור את לבך בפני האל – אתה מוכרח לפתוח את לבך בפניו. זוהי דרגת הכנות המזערית שאמורה להיות לאנשים שמאמינים בו. אם לבך פתוח בפני האל ואינו סגור בפניו, ואם אתה יכול לקבל את הבחינה שלו, מה תהיה השקפתו עליך? אם תוכל להיפתח בפני האל, הוא יראה בך אדם ישר בעל לב ישר, אף על פי שאולי אינך נפתח בפני אחרים. אם לבך הישר יכול לקבל את הבחינה של האל, אזי הוא יקר ערך בעיניו ואין ספק כי יש לו עבודה לעשות בך. לדוגמה, אם עשית משהו ערמומי כלפי האל, הוא יטיל עליך משמעת. במקרה כזה אתה מוכרח לקבל את המשמעת שהוא מטיל עליך, להתחרט ולהתוודות לפניו במהירות ולהכיר בטעויותיך; אתה מוכרח להכיר במרדנותך ובשחיתותך, לקבל את הייסור ואת השיפוט של האל, להכיר את הצביונות המושחתים שלך, ליישם בפועל בהתאם לדברי האל ולהתחרט באמת. זוהי ראיה לאמונתך הכנה באל ולאמונתך השלמה בו.

יישום בפועל של להיות אדם ישר דורש קודם כול ללמוד לפתוח את הלב לאל ולומר לו מילים מכל הלב כשמתפללים כל יום. לדוגמה, אם שיקרת פעם אחת היום ואנשים לא שמו לב לכך, אך לא היה לך האומץ להיפתח לפני כולם, אזי עליך לכל הפחות להביא את הטעויות שבחנת וגילית ואת שקריך להרהור לפני האל ולהגיד: "הו אלוהים, שוב שיקרתי כדי להגן על האינטרסים האישיים שלי וטעיתי בכך. אנא הטל עליי משמעת אם אשקר שוב". האל מרוצה מגישה כזאת והוא יזכור אותה. ייתכן שיידרש ממך מאמץ גדול כדי לפתור את הצביון המושחת הזה של אמירת שקרים, אבל אל דאגה, האל לצדך. האל ידריך אותך ויעזור לך להתגבר על קושי חוזר ונשנה זה, והוא ייתן לך את האומץ לעבור ממצב שבו לעולם אינך מכיר בשקריך למצב שבו אתה מכיר בשקריך ויכול לחשוף את עצמך בגלוי. לא רק שתכיר בשקריך, אלא גם תוכל לחשוף בגלוי את הסיבה לכך שאתה משקר ואת הכוונות והמניעים שמאחורי שקריך. כשיהיה לך האומץ לפרוץ מבעד למחסום הזה, לפרוץ את הכלוב של השטן ואת שליטתו, ולהגיע בהדרגה לשלב שבו לא תשקר עוד, אזי תגיע בהדרגה לחיים באור, בהדרכתו ובברכתו של האל. כשתפרוץ מבעד למחסום של מגבלות הבשר ותוכל להתמסר לאמת, לחשוף את עצמך בגלוי, להצהיר בפומבי על עמדתך ללא שום הסתייגויות, אז תהיה משוחרר וחופשי. כשתחיה כך, לא רק שאנשים יחבבו אותך, אלא גם אלוהים יהיה מרוצה. אף שאולי עדיין תטעה ותשקר לפעמים וייתכן שיהיו לך לפעמים כוונות אישיות, מניעים נסתרים או התנהגויות ומחשבות אנוכיות ונאלחות – בכל זאת תוכל לקבל את הבחינה של האל ואתה תחשוף לפניו את כוונותיך, את מצבך בפועל ואת הצביונות המושחתים, ותחפש את האמת אצלו. לאחר שתבין את האמת, יהיה לך נתיב של יישום בפועל. כשהנתיב שלך ליישום בפועל יהיה נכון ואתה תתקדם בכיוון הנכון, עתידך יהיה יפה ומזהיר. כך תחיה כששלווה בליבך, הרוח שלך תזכה להזנה, ואתה תרגיש הגשמה וסיפוק. אם אינך יכול להשתחרר ממגבלות הבשר, אם אתה מוגבל כל הזמן על ידי רגשות, אינטרסים אישיים ופילוסופיות שטניות, אם אתה מדבר ופועל באופן שנוטה לסודיות ותמיד מתחבא בצללים, אזי אתה חי תחת השפעתו של השטן. אולם אם תבין את האמת, אם תשתחרר ממגבלות הבשר ואם תיישם את האמת בפועל, אזי תאחז בהדרגה בצלם אנוש. אתה תהיה כן וישיר בדבריך ובמעשיך ותוכל לחשוף את דעותיך, את רעיונותיך ואת הטעויות שעשית, ותאפשר לכולם לראותם בבירור. בסוף, אנשים יכירו בך כאדם שקוף. מהו אדם שקוף? אדם שקוף הוא אדם שמדבר בכנות יוצאת מהכלל, שכולם מאמינים שדבריו הם אמת. אפילו אם הוא משקר או אומר דבר מוטעה בלי כוונה, אנשים יכולים לסלוח לו בידיעה שזה לא נעשה בכוונה. אם האדם השקוף מבין ששיקר או אמר דבר מוטעה, הוא מתנצל ומתקן את עצמו. זהו אדם שקוף. כולם מחבבים אותו וסומכים עליו. עליך להגיע לרמה הזאת כדי לזכות באמון האל ובאמון הזולת. אין זאת משימה פשוטה – זוהי רמת הגדלות הגבוהה ביותר שאדם יכול לאחוז בה. לאדם כזה יש כבוד עצמי. אם אינך מסוגל לזכות באמון הזולת, איך אתה יכול לצפות לזכות באמון האל? יש אנשים שחיים חיים חסרי כבוד כשהם כל הזמן ממציאים שקרים וניגשים למטלות בדרך שטחית. אין להם שום חוש אחריות, הם דוחים גיזום, הם תמיד פונים לטיעונים מטעים וכל מי שפוגש אותם אינו מחבב אותם. הם חיים ללא שום חוש בושה. האם באמת אפשר לראות בהם בני אדם? אנשים שנתפסים בעיני הזולת כמרגיזים ולא אמינים איבדו את אנושיותם לחלוטין. אם אחרים אינם יכולים לסמוך עליהם, האם האל יכול לסמוך עליהם? אם אחרים אינם רוחשים להם חיבה, האם האל יכול לחבב אותם? האל אינו רוחש חיבה לאנשים כאלה, הוא מתעב אותם ואין מנוס מכך שהם יסולקו. בתור בן אדם עליך להיות ישר ולכבד את ההתחייבויות שלך. עליך לעמוד במילה שלך, בין שאתה עושה למען הזולת ובין שאתה עושה למען האל. כשהאדם זוכה באמון הזולת והוא יכול לרצות את האל ולהבטיח לו הבטחות, אזי הוא אדם ישר יחסית. אם תפגין אמינות במעשיך, אז לא רק שאנשים אחרים יחבבו אותך אלא גם האל בוודאי יחבב אותך. בכך שתהיה אדם ישר תוכל לרצות את האל ולחיות בכבוד. משום כך, כנות צריכה להיות נקודת המוצא של התנהגות האדם.

מהו היישום בפועל החשוב ביותר לגבי אדם ישר? לפתוח את הלב לאל. אבל מה פירוש "לפתוח"? פירושו לשתף עם האל את מחשבותיך, את הכוונה שלך ואת הדברים ששולטים בך, ואז לחפש את האמת אצל האל. האל רואה הכול בבהירות יוצאת מן הכלל, ללא קשר למה שאתה חושף לפניו. אם תוכל לבטא לאל את רגשותיך ולהיפתח לפניו על הדברים שאתה מסתיר מאחרים, ותצהיר אותם בבהירות בלי להסתיר כלום תוך ביטוי מחשבותיך כפי שהן, ללא כל כוונה, אזי זוהי פתיחות. לפעמים דיבור בכנות עלול לפגוע באנשים אחרים או להעליב אותם. במקרים כאלה, האם יהיה מישהו שיגיד: "אתה מדבר בכנות רבה מדי, זה פוגע מדי ואני לא יכול לקבל את זה"? לא, איש לא יאמר זאת. אפילו אם לפעמים תגיד משהו שיפגע באנשים אחרים, אם תיפתח ותתנצל תוך שתכיר בכך שהמילים שאמרת לא נאמרו בחכמה ושנהגת בחוסר אהדה כלפי החולשה של בן השיח שלך, הוא יכיר בכך שלא הייתה לך כוונה רעה. הוא יבין שאתה אדם ישר שפשוט מתקשר באופן ישיר וחסר טקט. הוא לא יתווכח איתך והוא יחבב אותך בלבו. האם יוכלו כך להיות מחסומים ביניכם? אם אין מחסומים, אפשר להימנע מסכסוכים ולפתור בעיות במהירות, והדבר מניח לך לחיות במצב של שחרור ורגיעה. זוהי משמעות האמירה "רק אנשים ישרים יכולים לחיות באושר". החלק החשוב יותר מכול בלהיות אדם ישר הוא להיפתח לפני האל תחילה ואז ללמוד להיפתח לפני אחרים. דבר ביושר, בכנות ומהלב. שאף להיות אדם שיש לו כבוד, אופי ויושרה, הימנע מדיבור נעים שהוא ריק מתוכן או מדיבור ערמומי ואל תדבר באופן מוליך שולל או מטעה. עוד היבט של להיות אדם ישר הוא ביצוע חובתך בגישה כנה ובלב כן. עליך לכל הפחות להסתמך על מצפונך כדי שידריך את פעולותיך, לשאוף לדבוק בעקרונות-האמת ולעמוד בדרישות האל. אין זה מספיק להכיר בדברים האלה באופן מילולי ולא יותר, וזה שפשוט אימצת גישה מסוימת אין פירושו שאתה מיישם בפועל את האמת. היכן מצויה בזה המציאות של להיות אדם ישר? לא מספיק לצעוק סיסמאות מבלי שאתה אוחז במציאות. כשהאל בוחן יחידים הוא מבחין לא רק בלבם אלא גם בפעולותיהם, בהתנהגויותיהם וביישום בפועל שלהם. אם אתה טוען שברצונך להיות אדם ישר, אך כשמשהו קורה לך אתה עדיין יכול לשקר ולהטעות, האם זוהי התנהגות של אדם ישר? לא; ההתנהגות הזאת קרויה "אחד בפה ואחד בלב". אתה אומר דבר אחד ועושה דבר אחר, מטעה בחלקות לשונך את הזולת ונוהג בהתחסדות. אתה בדיוק כמו הפרושים שיכלו לדקלם את כל כתבי הקודש מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה תוך שהם מסבירים אותם לעם, אך כשמשהו קרה להם הם לא יישמו בפועל בהתאם לכתבי הקודש. מה שהניע אותם כל הזמן הוא התשוקה להשיג את ההטבות שמקנה המעמד, והם לא היו מוכנים לוותר על הפרסום, על הרווח ועל המעמד שלהם. מבחינה זו היו הפרושים צבועים. הם לא הלכו בנתיב הנכון, הנתיב שלהם לא היה הנתיב הנכון והאל מתעב אנשים מסוגם. האם אנשים אחרים יכולים לסמוך על אנשים כאלה? (לא). האם אתם יודעים כמה גבוהה היא רמת האמון שיש לאל בכם כרגע? האם זכיתם באמון האל? (לא). האם זכיתם באמון הזולת? (לא). אם לא זכיתם באמון של האל ושל הזולת, האם אתם חיים בכבוד? (לא). איזו דרך מעוררת רחמים לחיות בה! העצב העמוק ביותר של האדם הוא לחיות ללא כבוד ובלי יכולת לזכות באמון הזולת והאל. אילו מישהו היה שואל אותך: "מה אנשים אחרים חושבים עליך? הם יכולים לסמוך עליך? אם יפקידו משימה בידיך, האם יאמינו שתבצע אותה היטב?" אולי היית מרגיש שאיש אינו רוחש לך אמון ברמה כזאת. אם אתה מאמין שלבך כן ובכל זאת אנשים אינם סומכים עליך, סימן שהכנות שלך עדיין אינה מספקת ואינה טהורה. האם אפשר לבנות אמון אם אחרים אינם יכולים לראות את כנותך? לא מספיק רק להאמין בכנות שלך; אתה מוכרח ליישם בפועל ולהפגין את כנותך על מנת שאחרים יראו אותה. אם איש אינו סומך עליך, אז אתה בהחלט לא אדם ישר. בהתחשב בכך שאחרים יכולים לראות מבעד לחוסר הכנות שלך ובכך שהאל בוחן את המעמקים הפנימיים ביותר בלבם של אנשים בבהירות רבה פי מאה או אלף מהבהירות שבה עושה זאת כל אדם שהוא – אתה באמת מאמין שהאל יסמוך עליך? אם אתה מגלה שאתה מרגיש שהאל עשה לך עוול בגלל חוסר האמון שלו בך, עליך להרהר בעצמך ולהעריך את המידה ואת העומק של כנותך. עליך להרהר כך: "האל בוחן את מעמקי הלב של אנשים והוא אמור לדעת מה אני חושב. אילו הייתי מדרג את עצמי על סמך ההתנהגויות שלי, לא הייתי נותן לעצמי דירוג גבוה. זה רגיל שהאל אינו סומך עליי". אם לא זכית באמון של האל או של הזולת, מה צריכה להיות דרך הפעולה שלך? אתה מוכרח להיכנס לאמת של להיות אדם ישר, ללא קשר לאתגרים שהיא עלולה להציב לפניך. אם לא תוכל לעשות זאת, לא תוכל לזכות בישועה.

הדרישה שהאל מציב בנושא הכנות היא חשובה ביותר. מה עליך לעשות אם אתה חווה כישלונות רבים במהלך יישום בפועל של כנות ומתקשה בכך מאוד? האם עליך להיעשות שלילי, להירתע ולזנוח את היישום בפועל של האמת? זהו הסימן הברור ביותר לכך שאדם אוהב או לא אוהב את האמת. יש אנשים שלאחר תקופה מסוימת שבה יישמו בפועל כנות חושבים: "קשה מדי להיות כן – אני לא יכול לעמוד בנזק שהכנות גורמת ליוהרה, לגאווה ולמוניטין שלי!" משום כך הם לא רוצים להיות כנים עוד. במציאות, במקום זה מצוי האתגר שבלהיות אדם ישר, ורוב האנשים מגלים שהם תקועים בשלב הזה ואינם יכולים לחוות זאת. אז מה דורש ממך יישום בפועל של להיות אדם ישר? איזה סוג של אדם יכול ליישם בפועל את האמת? ראשית, על האדם לאהוב את האמת. האדם מוכרח להיות אדם שאוהב את האמת – זה ודאי. יש אנשים שמשיגים תוצאות ממשיות לאחר שנים רבות שבהן הם חווים יישום בפועל של כנות. הם מפחיתים בהדרגה את השקרים ואת ההטעיות שלהם ואכן נעשים אנשים ישרים ביסודם. האם ייתכן שבזמן שהם חוו את היישום בפועל של הכנות הם לא התמודדו עם קשיים או עם סבל לאורך הדרך? הם בהחלט עמדו בסבל רב. כיוון שאהבו את האמת, הייתה להם היכולת לסבול על מנת ליישם אותה בפועל, להתמיד באמירת דברי אמת ובעשיית דברים פרקטיים, להיות אנשים ישרים ולבסוף לזכות בברכת האל. כדי להיות אדם ישר מוכרחים לאהוב את האמת ולהחזיק בלב שמתמסר לאל. לשני הגורמים האלה יש חשיבות עליונה. לכל מי שאוהב את האמת יש לב אוהב-אל. ומי שאוהב את האל מגלה שקל לו במיוחד ליישם בפועל את האמת ושהוא יכול לעמוד בסבל על כל צורותיו כדי לרצות את האל. אם למישהו יש לב אוהב-אל, אזי כשהוא יישם בפועל את האמת וייתקל בהשפלה או בעיכובים ובכישלונות, הוא יוכל לספוג את ההשפלה ולעמוד בסבל כדי לרצות את האל, כל עוד האל מרוצה. על כן יש לו היכולת ליישם בפועל את האמת. ברור שיישום בפועל של כל היבט של האמת גורר מידה מסוימת של קושי, ולהיות אדם ישר קשה עוד יותר אפילו. הקושי הגדול ביותר הוא המכשול שמהווים הצביונות המושחתים של האדם. לכל בני האדם יש צביונות מושחתים והם חיים בהתאם לפילוסופיות שטניות. ניקח לדוגמה את הפתגם: "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" או "אי אפשר לעשות מעשים גדולים בלי לשקר". אלה הן דוגמאות של פילוסופיה שטנית ושל צביון מושחת. אנשים פונים לשקרים כדי לגרום לדברים להתבצע, להרוויח יתרונות לעצמם ולהשיג את מטרותיהם. לא קל להיות אדם ישר כשיש לך צביון מושחת מסוג זה. האדם מוכרח להתפלל לאל, להסתמך עליו, להרהר בעצמו לעתים קרובות ולהגיע להכרה עצמית כדי למרוד בבשר, לנטוש את האינטרסים האישיים שלו ולוותר על יוהרתו ועל גאוותו – כל זאת בהדרגה. זאת ועוד, על האדם לשאת השמצות ושיפוט מכל הסוגים לפני שיוכל להיעשות לאדם ישר שמסוגל לומר את האמת ולהימנע משקרים. במשך התקופה שבה האדם מיישם בפועל את הנושא של להיות אדם ישר, אין מנוס מכך שייתקל בכישלונות רבים וברגעים שבהם ייחשף הצביון המושחת שלו. ייתכן שיהיו פעמים שבהן דבריו של אדם לא יתיישרו עם מחשבותיו, או רגעים של העמדת פנים וערמומיות. עם זאת, ללא קשר למה שקורה לך, אם אתה רוצה לומר אמת ולהיות אדם ישר, אתה מוכרח שתהיה לך יכולת לשחרר את הגאווה ואת היוהרה שלך. כשאינך מבין משהו, אמור שאינך מבין; כשמשהו לא ברור לך, אמור שלא ברור לך. אל תחשוש מכך שאנשים אחרים יתנשאו עליך או יעריכו אותך פחות. בכך שתדבר מהלב בעקביות ותאמר אמת בדרך זאת תמצא חדווה, שלום ותחושת חופש ושחרור בלבך, ויוהרה וגאווה יפסיקו להגביל אותך. אין זה משנה עם מי אתה מקיים אינטראקציה – אם אתה יכול לבטא את מה שאתה באמת חושב, לפתוח את לבך לפני אחרים ולא להעמיד פנים שאתה יודע דברים שאינך יודע, אזי הגישה הזאת היא גישה ישרה. אנשים עלולים לפעמים להתנשא עליך ולכנותך שוטה כי אתה תמיד דובר אמת. מה עליך לעשות במצב זה? עליך לומר: "אפילו שכולם קוראים לי שוטה אני מחליט להיות אדם ישר ולא ערמומי. אדבר אמת ואתאים את דבריי לעובדות. אף שאני מסואב, מושחת וחסר ערך לפני האל, עדיין אומר אמת בלי העמדת פנים או התחפשות". אם תדבר כך, לבך יהיה יציב ושלו. כדי להיות אדם ישר אתה מוכרח לשחרר את היוהרה ואת הגאווה שלך, וכדי לומר אמת ולבטא את הרגשות האמיתיים שלך, אל לך לחשוש מלעג ובוז מהזולת. אפילו אם אנשים אחרים מתייחסים אליך כמו לשוטה, אל לך להתווכח או להתגונן. אם תוכל ליישם את האמת בפועל בדרך הזאת, תוכל להיעשות אדם ישר. אם אינך יכול להשתחרר מהעדפות הבשר, מהיוהרה ומהגאווה, אם אתה תמיד מחפש אישור מהזולת, מעמיד פנים שאתה יודע דברים שאינך יודע וחי למען יוהרה וגאווה, אזי אינך יכול להיעשות אדם ישר – זהו קושי מעשי. אם יוהרה וגאווה מגבילות את לבך תמיד, סביר שתשקר ותעמיד פנים. זאת ועוד, כשאנשים אחרים יזלזלו בך או יחשפו את פרצופך האמיתי, יהיה לך קשה לקבל את זה ותרגיש שסבלת מהשפלה גדולה – אתה תסמיק, הדופק שלך יעלה ואתה תרגיש נסער ונבוך. כדי לפתור את הבעיה הזאת תצטרך לעמוד בעוד קצת כאב ולעבור עוד מספר זיכוכים. אתה תצטרך להבין היכן שורש הבעיה וברגע שתבין את העניינים האלה לאשורם, תוכל להקל קצת את כאבך. לאחר שתבין לאשורם את הצביונות המושחתים האלה ותוכל לוותר על יוהרתך ועל גאוותך, יהיה לך קל יותר להיעשות אדם ישר. לא יהיה לך אכפת אם אנשים ילעגו לך כשתאמר את האמת ותגיד את מה שאתה חושב, ואתה תוכל לשאת את השיפוט ואת היחס שתקבל מאנשים אחרים – ללא קשר לאופן שבו הם יעשו זאת – ולהגיב כראוי. ואז תהיה משוחרר מסבל, לבך יהיה תמיד שלו ושמח ואתה תשיג חופש ושחרור. בדרך הזאת תשליך מעליך שחיתות ותביא לידי ביטוי צלם אנוש.

פעמים רבות בחיי היום-יום שלהם אנשים מדברים שטויות, משקרים ואומרים דברים המתאפיינים בבורות, בטיפשות ובמגננה. אנשים אומרים את רוב הדברים האלה למען היוהרה והגאווה וכדי לספק את האגו שלהם. האמירה של שקרים אלה חושפת הצביונות המושחתים שלהם. אילו היית פותר את היסודות המושחתים הללו, לבך היה מטוהר והיית נעשה בהדרגה טהור וישר יותר. במציאות, כל האנשים יודעים מדוע הם משקרים. הם מנסים להתחרות באחרים ולהתחזות למשהו שאינם, למען רווח אישי וגאווה או למען יוהרה ומעמד. עם זאת, שקריהם מתגלים ונחשפים בסופו של דבר על ידי אחרים, ואחריתם היא לאבד את יוקרתם, את כבודם ואת אופיים. כל זה נגרם מכמות שקרים מוגזמת. השקרים שלך התרבו יותר מדי. בכל מילה שאתה אומר יש טומאה ואין בה כנות, ואי אפשר להחשיב אף אחת מהן כדבר אמת או כדבר כן. אף שאתה לא מרגיש שאתה מאבד יוקרה כשאתה משקר, אתה מרגיש בושה עמוק בלבך. המצפון שלך מאשים אותך ואתה בז לעצמך וחושב, "למה אני חי חיים מעוררי רחמים כל כך? האם קשה כל כך לדבר אמת? האם אני מוכרח לפנות לשקרים למען גאוותי? למה חיי מתישים כל כך?" אתה לא מוכרח לחיות חיים מתישים. אם תוכל ליישם בפועל את הנושא של להיות אדם ישר תוכל לחיות חיים רגועים, חופשיים ומשוחררים. עם זאת, בחרת לשמור על גאוותך ועל יוהרתך על ידי אמירת דברי שקר. עקב כך המטת על עצמך חיים מעייפים וקיום אומלל. אדם יכול לזכות בתחושת גאווה על ידי אמירת שקרים, אבל מהי תחושת הגאווה הזאת? התחושה הזאת היא פשוט דבר ריק והיא חסרת ערך לחלוטין. אמירת שקרים פירושה בגידה באופי ובכבוד של עצמך. אמירת השקרים פושטת ממך את כבודך ואת אופייך; היא אינה מוצאת חן בעיני האל והוא מתעב אותה. האם זה כדאי? לא. האם זהו הנתיב הנכון? לא. אנשים שמשקרים לעתים קרובות חיים בהתאם לצביונות השקריים שלהם; הם חיים תחת השפעתו של השטן. הם אינם חיים באור והם גם לא חיים בנוכחות האל. אתה חושב כל הזמן כיצד לשקר ואז, אחרי שאתה משקר, אתה מוכרח לחשוב איך לכסות על השקר הזה. וכשאינך מכסה מספיק טוב על השקר הוא נחשף ואתה מוכרח להתאמץ כדי לנסות וליישב את הסתירות ולגרום לשקר להיות מתקבל על הדעת. האם לא מעייף לחיות בדרך הזאת? זה מתיש. האם זה כדאי? לא. איזו משמעות יש במאמץ כדי לשקר ואז כיסוי על השקרים, והכול למען גאווה, יוהרה ומעמד? לבסוף, אתה מהרהר בעצמך וחושב לעצמך: "מה הטעם? מתיש מדי לומר שקרים ולהיאלץ לכסות עליהם. התנהגות באופן זה אינה עובדת; יהיה לי קל יותר אם פשוט אהפוך לאדם ישר". אתה רוצה להיעשות אדם ישר, אבל אינך יכול להשתחרר מגאוותך, מיוהרתך ומהאינטרסים האישיים שלך. על כן אתה יכול רק לפנות לשקרים כדי לשמור על הדברים האלה. אם אתה אדם אוהב-אמת, אתה תעמוד בקשיים שונים על מנת ליישם בפועל את האמת. אפילו אם פירוש הדבר הוא להקריב את המוניטין ואת המעמד שלך ולשאת לעג והשפלה מהזולת, לא יהיה לך אכפת – כל עוד תוכל ליישם בפועל את האמת ולרצות את האל, זה מספיק. מי שאוהבים את האמת בוחרים ליישם אותה בפועל ולהיות כנים. זהו הנתיב הנכון והוא מבורך בידי האל. אם אדם אינו אוהב-אמת, מה הוא בוחר? הוא בוחר להשתמש בשקרים כדי לשמור על המוניטין, המעמד, הכבוד והאופי שלו. הוא מעדיף להיות ערמומי ושהאל יתעב וידחה אותו. אנשים כאלה דוחים את האמת ודוחים את האל. הם בוחרים במוניטין ובמעמד שלהם; הם רוצים להיות ערמומיים. לא אכפת להם אם אלוהים מרוצה או לא מרוצה או אם הוא יושיע אותם או לא. האם אנשים כאלה יכולים עדיין להיוושע בידי האל? בהחלט לא, כיוון שהם בחרו בנתיב הלא נכון. הם יכולים רק לחיות על שקרים ועל מרמה; הם יכולים רק לחיות חיים כואבים של שקרים וכיסוי על שקרים, וכן מאמצים להגן על עצמם כל יום ויום. אם אתה חושב ששקרים יכולים לשמור על המוניטין, המעמד, היוהרה והגאווה שאתה רוצה, אתה טועה לחלוטין. במציאות, בכך שאתה משקר אתה לא רק נכשל בשמירה על יוהרתך, גאוותך, כבודך ואופייך, אלא, חמור מזאת, אתה גם מחמיץ את ההזדמנות ליישם בפועל את האמת ולהיות אדם ישר. אפילו אם הצלחת להגן על המוניטין, המעמד, היוהרה והגאווה שלך באותו הרגע, הקרבת את האמת ובגדת באל. פירושו של דבר הוא שאיבדת לגמרי את ההזדמנות שהאל יושיע אותך ויהפוך אותך למושלם, וזהו האובדן הגדול ביותר וחרטה לכל החיים. אנשים ערמומיים לעולם לא יבינו זאת.

נכון לעכשיו, האם יש לכם נתיב בנושא של להיות ישרים? אתם מוכרחים לבדוק כל התבטאות וכל פעולה בחיים כדי שתוכלו לזהות עוד שקרים וערמומיות ולהכיר בצביון הערמומי שלכם. ואז אתם מוכרחים להסתכל כיצד אנשים ישרים חווים ומיישמים בפועל וללמוד לקחים מסוימים. אתם מוכרחים גם ליישם בפועל את קבלת הבחינה של האל בכל הדברים ולבוא לפני האל לעתים קרובות כדי להתפלל ולשתף איתו. נגיד שזה עתה שיקרת: אתה מבין מיד ש"כמה מהדברים שאמרתי הרגע לא היו מדויקים – אני מוכרח להודות בזה במהירות ולתקן, ליידע את כולם בכך שהרגע שיקרתי". אתה מתקן את עצמך בו במקום. אם תמיד תתקן את עצמך כך ואם תרכוש הרגל ליישם בפועל בדרך הזאת, אזי כשתשקר ולא תתקן את עצמך תחוש אי נוחות והאל יעזור להשגיח עליך. לאחר שתחווה ותיישם בפועל בדרך הזאת זמן מה, אתה תתחיל לשקר פחות, כמות הטומאות בדבריך תרד בהדרגה והפעולות שלך יהיו מזוהמות פחות ופחות וטהורות יותר ויותר – ובכך תטוהר. כזהו הנתיב ללהיות ישר. אתה מוכרח להשתנות בהדרגה, טיפין-טיפין. ככל שתשתנה, כך תשתפר; ככל שתשתנה כך דבריך יהיו ישרים יותר ואתה תפסיק לשקר – וזהו המצב הנכון. לכל האנשים המושחתים יש אותה הבעיה: כולם נולדים עם היכולת לשקר והם מתקשים מאוד לשתף את המחשבות הפנימיות ביותר שלהם או לומר אמת. הם אינם יכולים להביא את עצמם לומר אמת אפילו אם הם רוצים בכך. כל האנשים מאמינים שטיפשי ואווילי הוא להיות ישרים – הם חושבים שרק שוטים מדברים בכנות ושסביר מאוד שאדם יפסיד אם יהיה שקוף לחלוטין עם אנשים אחרים ותמיד יאמר את מה שהוא חושב, ושאנשים אחרים לא ירצו לקיים איתו אינטראקציה ובמקום זאת יבוזו לו. הייתם בזים לאדם מסוג זה? אתם מחזיקים בדעה הזאת? (לפני שהתחלתי להאמין באל נהגתי לבוז לאנשים מסוג זה, אבל כיום אני מעריץ אנשים כאלה וחושב שעדיף לחיות חיים פשוטים וישרים. חיים בדרך הזאת מכבידים פחות על הלב. אילו הייתי חי כך, הייתי מוכרח לכסות על שקרים שהייתי אומר למישהו, ובסוף הייתי חופר לעצמי בור שהיה גדל וגדל ולבסוף השקר היה נחשף). שקרנות וערמומיות – שתיהן התנהגויות אוויליות; חכם הרבה יותר פשוט לומר אמת ולדבר מהלב. כולם מבינים את העניין הזה עכשיו – אם מישהו עדיין חושב ששקרנות וערמומיות הן סימנים לכך שלאדם יש איכות ושהוא פיקח, אז הם סכלים במידה שלא תיאמן, הם מתעקשים להישאר בורים והם לא אוחזים אפילו בשמץ של האמת. כל אדם בגיל מתקדם שעדיין מאמין שאנשים ערמומיים הם האנשים הנבונים ביותר ושהאנשים הישרים הם כולם סכלים הוא טיפוס מגוחך שאינו יכול להבין שום דבר לאשורו. כולם חיים את החיים שלהם – יש אנשים שמיישמים כל יום את הנושא של להיות ישרים והם מאושרים ונטולי מתח, הם מרגישים חופשיים ומשוחררים בלבם. לא חסר להם דבר וחייהם נוחים יותר. כולם נהנים לקיים אינטראקציה עם אנשים כאלה ובעצם הם צריכים להיות מושא קנאתם של כל האחרים – אנשים כאלה הגיעו להבנה של משמעות החיים. יש אנשים אוויליים שחושבים: "האדם הזה תמיד אומר את האמת והוא נגזם, נכון? נו, זה מה שהגיע לו! תראו אותי – אני שומר את הכוונות שלי קרוב לחזה ואני לא מדבר עליהן או חושף אותן, לכן לא נגזמתי, ספגתי הפסדים או הבכתי את עצמי מול כולם. זה נפלא! אנשים שמסתירים את הכוונות שלהם, שלא מדברים בכנות עם איש ושמונעים מהזולת לדעת מה הם חושבים הם האנשים הנעלים והנבונים ביותר". אולם כולם יכולים לראות שהאנשים האלו הם האנשים הכי ערמומיים וממולחים; אנשים תמיד נזהרים מפניהם כשהם איתם ושומרים על מרחק מהם. איש אינו רוצה להיות חבר של אנשים ערמומיים אלה. האם אלו אינן העובדות? אם אדם כלשהו הוא תמים ואומר את האמת לעתים קרובות, אם הוא יכול לחשוף את לבו לאחרים ואין לו כוונות מזיקות כלפי הזולת, אז אף שאולי לפעמים הוא נראה בור ופועל בטיפשות, האנשים סביבו מכירים בו כאדם טוב וכולם יהיו מוכנים ברצון לקיים איתו אינטראקציה. כולם מכירים בדרך כלל בעובדה שאנשים נהנים מיתרונות ומתחושת ביטחון כשהם באינטראקציה עם אנשים ישרים וטובים. מאמינים באל שהם ישרים וחותרים אל האמת לא רק אהובים על אנשים אחרים בכנסייה אלא גם על האל עצמו. ברגע שהם זוכים באמת יש להם עדות ממשית ויכולת לקבל את אישור האל – האם זה לא הופך אותם לברוכים יותר מכל בני האדם? מי שמבינים שמץ מהאמת יבינו את העניין הזה בבירור. עליך לנסות להתנהל כאדם טוב וישר שאוחז באמת; כך, לא רק שתהיה אהוב על הזולת אלא גם תזכה בברכות האל. לא חשוב כמה טובה היא התנהגותו של אדם שנוהה אחר מגמות גשמיות, הוא בכל זאת לא אדם טוב. מי שאינם מבינים זאת הם סכלים שעדיין אינם מבינים את האמת. מי שמבינים את האמת באמת ובתמים בוחרים לצעוד בנתיב הנכון בחיים, להיות אנשים ישרים ולנהות אחר האל. רק על ידי עשיית הדברים האלה יכול אדם לזכות בישועה. אלה הם האנשים הנבונים מכול.

כדי להאמין באל ולצעוד בנתיב הנכון בחיים, עליך לכל הפחות לחיות בכבוד ובצלם אנוש, אתה מוכרח להיות ראוי לאמונם של אנשים ושיראו אותך כאדם בעל ערך; אנשים מוכרחים להרגיש שבאופי וביושרה שלך יש מהות, שאתה מוציא לפועל עד הסוף את כל מה שאתה אומר ושאתה מקיים את הבטחותיך. אנשים מוכרחים להעריך אותך כך: הם צריכים לומר שוודאי שתעמוד במילתך, שתקיים את הבטחותיך, שתבצע את המוטל עליך בצייתנות ומכל הלב ולמלוא שביעות רצונו של האדם שהטיל עליך את המטלה. האין זה אדם העומד במילתו? האם אנשים כגון אלה אינם חיים בכבוד? (כן). יש אנשים שאיש לעולם אינו מעז להטיל עליהם דבר. אפילו כשאחרים כן מטילים עליהם דברים, הסיבה לכך היא שאינם יכולים למצוא מישהו הולם יותר ואין להם ברירה אחרת, ועדיין הם צריכים לדאוג לכך שמישהו ישגיח עליהם. איזה מין אדם זה? האם זהו אדם שיש לו כבוד? (לא). אתה מוכרח לנתח ולבדוק כל דבר שהוא אומר, לפקפק בו לאחר מעשה, לשים לב לטון הדיבור שלו ולבקש מאנשים סביבך אישור ואימות. כשהוא מצהיר הצהרה כלשהי או מדבר על משהו, רמת האמינות שלו קרובה לאפס. מה שהוא מדבר עליו אולי קיים, אבל הוא מגזים בתיאורו או מגמד אותו, או שאולי הדבר הזה לא קיים והוא פשוט ממציא אותו. ומדוע הוא ממציא דברים? כי הוא רוצה להערים על אנשים, לגרום לאנשים לחשוב שהוא גאון ובעל יכולות; זוהי מטרתו. האם אחרים מחבבים אנשים כאלה? (לא). עד כמה הם לא מחבבים אותם? אנשים מתעבים אותם ומתנשאים על אנשים כאלה – ואולי אפילו מרגישים שעדיף היה אילו לא פגשו בהם מעולם. כשאנשים נמצאים עם אנשים כאלה הם לא סומכים על שום דבר שהם אומרים או מתייחסים אליו ברצינות; הם פשוט מנהלים שיחת חולין ומדברים בשטחיות על עניינים חיצוניים כלשהם. אפילו כשאנשים אלה אומרים את האמת, אחרים אינם סומכים עליהם. אדם מסוג זה הוא שפל וחסר ערך לחלוטין; איש אינו רואה בו אדם בעל ערך. כשהתנהגותו של אדם מגיעה לשלב זה, האם יש לו כבוד במידה כלשהי? (לא). איש אינו מטיל עליו דבר, איש אינו סומך עליו, איש אינו חושף את ליבו לפניו, איש אינו מאמין למה שהוא אומר; אנשים אחרים רק מקשיבים לו ולא יותר. כשאנשים אלה אומרים "אני אומר את האמת הפעם", איש אינו מאמין להם או שם לב אליהם כלל, אפילו אם מה שהם אומרים הוא האמת. כשהם אומרים: "לא כל מה שאני אומר הוא שקר, נכון?" אנשים עונים: "אני לא רוצה לנתח אם מה שאמרת הוא אמת או שקר. כל כך מתיש להקשיב לך מדבר; אני מוכרח לנתח את המניעים ואת הכוונות שלך ולבדוק אותם, וזאת פשוט טרחה רבה מדי. את הזמן שהייתי משקיע בזה הייתי יכול להשקיע במחשבה על פסוק כלשהו מדברי האל או בלמידה לשיר מזמור והייתי זוכה ביתרונות של ממש מעצם עשיית הדברים האלה. מהשיחה איתך איני יכול לזכות בשום דבר. אין שום מילת אמת בדבריך ואני לא רוצה שום קשר איתך". כך הם נוטשים אנשים כאלה. כיום אפשר לשמוע כופרים אומרים לעתים קרובות: "אתה רוצה לשמוע את האמת או שאתה מעדיף לשמוע שקר?" איש אינו רוצה לשמוע שקרים. אם כן, מי שתמיד משקרים ואומרים חצאי אמיתות הם האנשים השפלים ביותר; הם חסרי ערך. איש אינו רוצה לשים לב אליהם, איש אינו רוצה להיקשר איתם, קל וחומר לחשוף את לבם לפניהם או להיות חברים שלהם. האם לאנשים אלה יש אופי או כבוד כלשהם? (לא). כל מי שיפגוש אנשים כאלה יתעב אותם; הם אינם ראויים לאמון בדבריהם, במעשיהם, באופיים וביושרתם – לאנשים כאלה אין שום מהות כלל. האם אנשים היו מחבבים אותם אילו היו להם מתנות וכישרונות? (לא). ועל כן, מה אנשים צריכים כדי להסתדר זה עם זה? הם צריכים אופי, יושרה, כבוד ולהיות אנשים שאחרים יכולים לחשוף לפניהם את לבם. לכל האנשים שיש להם כבוד יש קצת אישיות, לפעמים הם לא מסתדרים עם אחרים, אבל הם ישרים ואינם מתאפיינים בשקרים או בתחבולות. הם זוכים להערכה גבוהה מאנשים אחרים בסופו של דבר כי הם יכולים ליישם בפועל את האמת, הם ישרים, יש להם כבוד, יושרה ואופי, והם לעולם לא מנצלים אחרים, הם עוזרים לאנשים אחרים כשהם בצרות ומתייחסים לאנשים במצפוניות ובהיגיון ולעולם אינם שופטים אותם בחופזה. כשהם מבצעים הערכה של אנשים אחרים או משוחחים עליהם, כל מה שאנשים אלה אומרים הוא מדויק, הם אומרים את מה שהם יודעים ולא מברברים על מה שהם לא יודעים, הם לא מייפים ודבריהם יכולים לשמש כראיה או כנקודת התייחסות. כשהם מדברים ופועלים, אנשים שיש להם יושרה הם מעשיים יחסית ואמינים. איש אינו רואה ערך באנשים חסרי יושרה, איש אינו שם לב למילותיהם ולפעולותיהם או מתייחס אליהן ברצינות, ואיש אינו סומך עליהם. זאת מכיוון ששקריהם מרובים מדי ודבריהם הכנים מעטים מדי, מכיוון שכאשר הם מקיימים אינטראקציה עם אנשים או עושים משהו בשבילם חסרה להם כנות, הם מנסים להוליך שולל ולשטות בכולם ואיש אינו מחבב אותם. האם מצאתם מישהו ראוי לאמון בעיניכם? אתם חושבים שאתם ראויים לאמונם של אנשים אחרים? אנשים אחרים יכולים לסמוך עליכם? אם מישהו שואל אותך על מצבו של אדם אחר, אסור לך להעריך ולשפוט את האדם הזה כרצונך, דבריך צריכים להיות אובייקטיביים, מדויקים והולמים את העובדות. עליך לדבר על דברים שאתה מבין ולא על דברים שאינך מבין בהם. אתה מוכרח לנהוג באדם הזה בצדק ובהגינות. זוהי דרך הפעולה האחראית. אם רק הבחנת בתופעות שטחיות ומה שאתה רוצה להגיד הוא השיפוט שלך על אודות אותו אדם ותו לא, אסור לך לפסוק את דינו בעיוורון ואסור לך בהחלט לשפוט אותו. אתה מוכרח להקדים לדבריך את המילים, "זהו רק השיפוט שלי", או "זה רק מה שאני מרגיש". כך, דבריך יהיו אובייקטיביים יחסית ואחרי שבן השיח שלך ישמע את דבריך, הוא יוכל לחוש שהם נאמרו בכנות, הוא ירגיש בגישה ההוגנת שלך ויוכל לסמוך עליך. אתם בטוחים שאתם יכולים להשיג את זה? (לא). זה מוכיח שאינכם ישרים מספיק כלפי אחרים ושבדרך שבה אתם מתנהלים ומטפלים בעניינים חסרות כנות וגישה ישרה. נגיד שמישהו שואל אותך, "אני סומך עליך: מה דעתך על האדם ההוא?" ואתה משיב: "הוא בסדר". הוא שואל: "אתה יכול לפרט?" ואתה אומר: "ההתנהגות שלו טובה, הוא מוכן לשלם מחיר כשהוא מבצע את חובתו והוא מסתדר עם אנשים". האם לשלוש ההצהרות האלו יש ראיות מעשיות? האם הן מספיקות לשמש כהוכחה לאופיו של האיש? לא. אפשר לסמוך עליך? (לא). אף לא אחת משלוש ההצהרות האלו כוללת פרטים; הן פשוט מילים גורפות, ריקות ושטחיות. המילים האלו היו רגילות אילו היית אומר אותן זמן קצר לאחר שפגשת את האיש והיית מתבסס על מראה חיצוני. אבל אתם בקשר כבר זמן מה ואתה אמור כבר להיות מסוגל לגלות בעיות מהותיות כלשהן אצלו. אנשים רוצים לשמוע כיצד אתה מעריך את האיש ומה דעתך עליו בעומק לבך, אבל אתה לא אומר שום דבר אמיתי, ביקורתי או חיוני, לכן אנשים אינם סומכים עליך ואינם רוצים אינטראקציה נוספת איתך.

בזמן אינטראקציה עם האחים והאחיות אתה מוכרח לחשוף לפניהם את לבך ולסמוך עליהם, לטובתך האישית. בזמן ביצוע חובתך חשוב עוד יותר לחשוף את לבך ולסמוך על אחרים, כיוון שרק כך תוכלו לעבוד היטב יחד. אבל אם מישהו אינו חושף את לבו לפניך, אם הוא לא אדם שמקבל את האמת ובמקום זאת הוא ערמומי מאוד, אז יהיה טיפשי מצדך לחשוף את לבך לפניו והחשיפה הזאת תוכל בקלות להוביל לצרות. אופן האינטראקציה שלך עם האחים והאחיות מוכרח להתבסס על עקרונות; אתה צריך לחשוף את לבך ולהיפתח רק לפני אנשים שמאמינים באלוהים באמת ובתמים ויכולים לקבל את האמת. אם אתה חושף את לבך לפני אנשים רעים וחסרי אמונה, הנך טיפש, בור וחסר חכמה. אתה מוכרח לחשוף את לבך לפני אחים ואחיות שמאמינים באל באמת ובתמים ושיכולים לקבל את האמת. אנשים ערמומיים, מבולבלים, רעים וחסרי אמונה – אנשים שאין בהם שום קבלה של האמת – אלה אינם אחים ואחיות; אל תחשוף את לבך לפניהם בשום אופן, משום שחשיפת לבך לפניהם היא חשיפתו לפני שדים שסביר שבסופו של דבר תגרום לכך שתיפול טרף למזימותיהם ולמלכודותיהם. בין העובדים והמנהיגים יש מנהיגי שקר ועובדי שקר, ובין המאמינים יש מאמיני שקר ואנשים חסרי אמונה. איש מהם אינו מהאחים והאחיות; לכן, עשה הכול חוץ מלנהוג בהם כאילו הם כאלה. רק מי שלבם טוב והם אוהבים את האמת, מי שיכולים לקבל את האמת וליישם אותה בפועל – אלה הם אחים ואחיות, וכאשר אתה מקיים אינטראקציה עם אחים ואחיות אמיתיים אלה, אתה מוכרח לחשוף את לבך לפניהם, אתה מוכרח פשוט להיפתח לפניהם ורק אז תוכלו לאהוב זה את זה ולשתף פעולה בתיאום בזמן שאתם מבצעים את חובותיכם היטב. בזמן אינטראקציה בין שני אנשים קורה לפעמים שהאישיויות שלהם מתנגשות או שאין התאמה ביניהם מבחינת הסביבה המשפחתית, החברתית או הכלכלית שלהם. אבל אם כל אחד מהם יוכל לחשוף את לבו לפני בן שיחו ולהיפתח לחלוטין לגבי הבעיות שלו ולתקשר בלי שקרים או ערמומיות, ויוכל להראות את לבו לבן שיחו, כך יוכלו השניים להיות חברים אמיתיים, כלומר להפוך לחברים אינטימיים. אולי כשהאדם האחר נתקל בקושי הוא יפנה אליך ולא לשום אדם אחר, והוא יסמוך רק עליך שתוכל לעזור לו. אפילו אם תנזוף בו הוא לא יתווכח, כי הוא יודע שאתה אדם ישר בעל לב כן. הוא סומך עליך ולא חשוב מה תאמר לו או איך תתייחס אליו, הוא יוכל להבין. אתם יכולים להיות אנשים כאלה? האם אתם אנשים כאלה? אם לא, אז אתם לא אנשים ישרים. כשאתם מקיימים אינטראקציה עם אחרים אתם מוכרחים תחילה לתת להם לראות את כנותכם ואת לבכם האמיתי. אם במהלך דיבור ועבודה משותפת ויצירת מגע עם אחרים מישהו אומר מילים שטחיות, מדבר גבוהה-גבוהה, מתחנף ואומר דברי נימוסין, דברים חסרי אחריות או דברים שהם פרי דמיונו, או פשוט מדבר מתוך כוונה לקבל טובה כלשהי מבן שיחו – במצב כזה, דבריו חסרי אמינות לחלוטין ואין בהם אפילו שמץ כנות. זהו אופן האינטראקציה שלו עם אנשים אחרים, לא חשוב מיהם. לאדם כזה אין לב כן. אין הוא אדם ישר. נגיד שמישהו נמצא במצב שלילי והוא אומר לך בכנות: "תגיד למה בדיוק אני שלילי כל כך. אני פשוט לא מבין את זה!" ונניח שאתה למעשה מבין בלבך את הבעיה שלו אבל אתה לא מספר לו, ובמקום זאת אתה אומר: "זה שום דבר. אתה לא שלילי; גם אני עובר את זה לפעמים". המילים האלו הן נחמה גדולה לאדם הזה, אבל הגישה שלך אינה ישרה. אתה נוהג בשטחיות באדם הזה; נמנעת מלדבר איתו בכנות על מנת שהוא ירגיש יותר נוחות ונחמה. אינך עוזר לו ברצינות ומנסח את הבעיה שלו במילים פשוטות כך שיוכל להשאיר את השליליות שלו מאחוריו. לא עשית את מה שאדם ישר צריך לעשות. נהגת בו בשטחיות כי ניסית לנחם אותו ולוודא שלא יהיו התנכרות או סכסוך ביניכם – ואדם ישר לא היה נוהג כך. אם כן, כדי להיות אדם ישר, מה עליך לעשות כשאתה נתקל במצב מסוג זה? אתה צריך לספר לבן שיחך מה ראית ומה זיהית: "אספר לך מה ראיתי ומה חוויתי. תחליט אתה אם מה שאני אומר הוא נכון או לא נכון. אם זה לא נכון, אתה לא מוכרח לקבל את זה. אם זה נכון, אני מקווה שתקבל את זה. אם אגיד משהו שיהיה לך קשה לשמוע ואתה תיעלב בגללו, אני מקווה שתוכל לקבל את זה מהאל. הכוונה והמטרה שלי הן לעזור לך. אני רואה את הבעיה בבירור: אתה מרגיש שהשפילו אותך ושאף אחד לא מזין את האגו שלך, ואתה חושב שכולם מתנשאים עליך, שאתה תחת מתקפה ושלעולם לא עשו לך עוול גדול מזה, וזה לא מקובל עליך; משום כך נעשית שלילי. מה אתה חושב – האם זה מה שבאמת קורה?" ולאחר שבן שיחך שומע את זה הוא מרגיש שאכן כך הוא. זה מה שנמצא בלבך למעשה, אבל אם אינך אדם ישר, אתה לא תאמר זאת. אתה תאמר, "גם אני נעשה שלילי לעתים קרובות," וכשבן שיחך שומע שכולם נעשים שליליים, הוא חושב שלהיות שלילי הוא דבר רגיל לגביו ובסופו של דבר הוא לא משאיר את השליליות שלו מאחוריו. אם אתה אדם ישר ואתה עוזר לו מתוך גישה ישרה ולב ישר, אזי אתה יכול לעזור לו להבין את האמת ולהשאיר את השליליות שלו מאחוריו.

ליישום בפועל של כנות יש היבטים רבים. במילים אחרות, אי אפשר להגיע לרף של להיות אדם ישר בכך שמגשימים אותו בהיבט אחד בלבד; אתה מוכרח להגשים אותו בהיבטים רבים ורק אז תוכל להיות אדם ישר. יש אנשים שחושבים שכל שעליהם לעשות כדי להיות אנשים ישרים הוא להצליח לא לשקר. האם ההשקפה הזאת נכונה? האם להיות אדם ישר קשור רק בלא לשקר? לא – זה קשור להיבטים רבים אחרים. ראשית, לא חשוב עם מה אתה מתמודד – דבר שראית במו עיניך, משהו שמישהו אחר סיפר לך, אינטראקציה עם אנשים, פתרון בעיה כלשהי, חובה שאתה אמור לבצע או תפקיד שהאל הטיל עליך – אתה מוכרח תמיד לטפל בעניין בלב כן. איך על האדם ליישם בפועל טיפול בעניין בלב כן? אמור את מה שאתה חושב ודבר בכנות; אל תאמר מילים ריקות, נפוחות או מילים שנשמעות נחמד, אל תתחנף ואל תדבר בצביעות, אלא אמור את המילים שבלבך. התנהגות כזאת היא התנהגות של אדם ישר. לבטא את המחשבות וההשקפות האמיתיות שבלב – זה מה שאדם ישר אמור לעשות. אם לעולם אינך אומר את מה שאתה חושב והמילים הן כמוגלה בלבך, ומה שאתה אומר הוא תמיד לא מה שאתה חושב – המעשים האלה אינם מעשים של אדם ישר. לדוגמה, נניח שאתה לא מבצע את חובתך היטב, וכשאנשים שואלים מה קורה כאן, אתה אומר: "אני רוצה לבצע את חובתי היטב אבל לא עשיתי את זה, מכל מיני סיבות". למעשה, אתה יודע בלבך שלא עבדת בשקדנות, אבל אתה לא אומר את האמת. במקום זאת אתה ממציא סיבות שונות ומשונות וכל מיני צידוקים ותירוצים שמטרתם לכסות על העובדות ולהימנע מאחריות. האם זה מה שאדם ישר עושה? (לא). אתה משטה באנשים וצולח איכשהו את ביצוע חובתך על ידי אמירת הדברים האלה. אבל המהות של מה שנמצא בתוכך, של הכוונות שבתוכך, היא צביון מושחת. אם אינך יכול להוציא החוצה לעיני כול את הדברים ואת הכוונות שבתוכך, אי אפשר לטהרם – ואין זה דבר של מה בכך! אתה מוכרח לדבר אמת: "דחיתי קצת את ביצוע חובתי. נהגתי בשטחיות ובחוסר תשומת לב. כשמצב הרוח שלי טוב אני יכול להשקיע בכך מאמץ קטן. כשאני במצב רוח רע אני מתרשל ולא רוצה להשקיע בכך את המאמץ הדרוש ואני מתאווה לנחמות הבשר. לכן הניסיונות שלי לבצע את חובתי אינם יעילים. המצב התהפך בימים האחרונים ואני מנסה להקדיש לכך את כולי, לשפר את יעילותי ולבצע את חובתי היטב". זהו דיבור מהלב. צורת הדיבור האחרת לא הייתה דיבור מהלב. בגלל הפחד שלך מגיזום, מכך שאנשים יגלו את בעיותיך ומכך שאנשים יחשיבו אותך כאדם האחראי לפניהם, המצאת סיבות שונות ומשונות וכל מיני הצטדקויות ותירוצים שמטרתם לכסות על העובדות, תחילה כדי לגרום לאנשים להפסיק לדבר על המצב ואז להעביר את האחריות למישהו אחר – כדי להימנע מגיזום. זהו מקור שקריך. לא חשוב כמה השקרן מדבר, חלק מדבריו מכילים גרעין של אמת עובדתית. אבל דברים מרכזיים אחדים שהוא אומר מכילים מעט שקר וחלק קטן מהמניע של הדובר. לכן חשוב מאוד להבחין מה אמת ומה שקר ולהבדיל ביניהם. עם זאת, לא קל לעשות את זה. דברי השקרן הם תערובת של דברים מזוהמים וכוזבים, דברים שהולמים את העובדות ודברים שסותרים את העובדות; כשעובדות ובדיון מעורבבים כך, קשה להבדיל בין אמת לשקר. זהו סוג האדם הערמומי ביותר והסוג הקשה ביותר לזיהוי. אם לא יוכל לקבל את האמת או ליישם בפועל כנות, הוא בהחלט יסולק. אם כן, איזה נתיב אנשים צריכים לבחור? איזו היא הדרך שבה יש ליישם בפועל כנות? עליכם ללמוד לדבר אמת ולהיות מסוגלים לשתף בפתיחות על מצביכם ועל בעיותיכם האמיתיות. זאת הדרך שבה אנשים ישרים מיישמים בפועל, ויישום בפועל כזה הוא נכון. כל האנשים בעלי המצפון וההיגיון מוכנים לשאוף להיות ישרים. רק אנשים ישרים מרגישים שלווים ושמחים באמת, ורק באמצעות יישום בפועל של האמת כדי להשיג התמסרות לאל יוכל האדם ליהנות מאושר אמיתי.

כשאנשים חווים מה זה להיות אדם ישר עולות בעיות מעשיות רבות. לפעמים הם מדברים בלי לחשוב, הם מועדים לרגע ומשקרים כי הם נשלטים בידי מניע או כוונה שגויים או בידי יוהרה וגאווה, ומשום כך הם נאלצים להמשיך לשקר עוד ועוד כדי לכסות על כך. בסוף הם לא מרגישים שלווה בלבם, אבל אינם יכולים לחזור בהם מהשקרים, אין להם אומץ לתקן את שגיאותיהם, להודות ששיקרו, וכך הם ממשיכים לטעות עוד ועוד. אחרי זה מצבם הוא כמו אבן שרובצת על לבם; הם רוצים תמיד למצוא הזדמנות להתוודות, להודות בטעותם ולהתחרט, אך הם לעולם לא מיישמים זאת בפועל. בסופו של דבר הם מהרהרים על כך ואומרים לעצמם: "אפצה על זה כשאבצע את חובתי בעתיד". הם תמיד אומרים שיפצו על זה, אבל לעולם לא עושים זאת. זה לא פשוט כמו סתם להתנצל אחרי שמשקרים – האם אפשר לפצות על הנזק ועל התוצאות של השקרים והערמומיות? אם בעיצומה של שנאה עצמית אדירה תהיה מסוגל ליישם בפועל חרטה ולעולם לא לעשות שוב דבר מסוג זה, ייתכן שתקבל את סובלנותו ואת רחמיו של האל. אם תאמר מילים מתוקות כדבש ותגיד שתפצה על שקריך בעתיד, אך לא תתחרט באמת ואחר כך תמשיך לשקר ולהטעות, אז תהיה עקשן ביותר בסירובך להתחרט ותסולק בוודאות. אנשים בעלי מצפון והיגיון צריכים לזהות זאת. אחרי שאתה משקר ומטעה, לא מספיק רק לחשוב על לעשות תיקון; הדבר החשוב מכול הוא שאתה מוכרח להתחרט באמת. אם אתה רוצה להיות ישר, אתה מוכרח לפתור את בעיית השקרנות והערמומיות. אתה מוכרח לומר אמת ולעשות דברים מעשיים. אמירת האמת יכולה לפעמים לגרום לאיבוד יוקרה ולגיזום, אבל בכך יישמת בפועל את האמת, וההתמסרות לאל וריצויו באותו רגע אחד יהיו שווים את הגיזום ואת אבדן היוקרה וזה מה שינחם אותך. בכל מקרה אתה תהיה במצב שבו כבר הצלחת סוף-סוף ליישם בפועל את הנושא של להיות אדם ישר והצלחת סוף-סוף לומר את אשר על לבך בלי לנסות להגן על עצמך או להצטדק; זוהי צמיחה אמיתית. לא חשוב אם גוזמים או מחליפים אותך, אתה תרגיש שאתה איתן בלבך כיוון שלא שיקרת; אתה תרגיש שגזמו אותך בצדק כי לא ביצעת את חובתך כראוי וכן שעשית את המעשה הנכון בכך שקיבלת אחריות על כך. זהו מצב נפשי חיובי. ובכל זאת, מה יהיו התוצאות אם תעסוק בהטעיה? מה תרגיש בלבך לאחר מכן? אתה תרגיש אי נוחות; תמיד תרגיש בלבך אשמה ושחיתות, תמיד תרגיש כנאשם: "איך יכולתי לשקר? איך יכולתי להטעות שוב? למה אני כזה?" אתה תרגיש תמיד כאילו אינך יכול להרים ראש, כאילו אתה מתבייש מדי לעמוד מול האל פנים אל פנים. בייחוד כשאנשים מבורכים בידי האל, כשהם מקבלים את חסדו, את רחמיו ואת סובלנותו, הם מרגישים בושה גדולה עוד יותר להטעות את האל, ובלבם יש להם תחושת תוכחה חזקה יותר, ופחות תחושה של שלום וחדווה. איזו בעיה זה מדגים? שהטעיית אנשים היא גילוי של צביון מושחת, היא מרד באל והתנגדות לו, ולכן היא תסב לך כאב. כשאתה משקר ומטעה אתה אולי מרגיש שדיברת ברוב טקט ופיקחות, ושלא הסגרת את ההטעיה שלך אפילו ברמז – אבל אחר כך תרגיש תחושת תוכחה והאשמה שעלולה ללוות אותך כל חייך. אם תשקר ותטעה בכוונה ויום יבוא ותבין את חומרת העניין, הדבר יפלח את לבך כמו סכין ותמיד תחפש הזדמנות לתקן. וזה מה שעליך לעשות, אלא אם אין לך מצפון כלל ומעולם לא חיית על פי מצפונך ואין לך אנושיות, אופי או כבוד. אם יש לך קצת אופי וכבוד וקצת מודעות למצפון, אז כשתבין שאתה משקר ומטעה, תרגיש שהתנהגותך היא בושה, חרפה ונקלות; אתה תבוז לעצמך, תתעב את עצמך ותנטוש את נתיב השקרים וההטעיה. למי שדומים לשטן אין מצפון והיגיון כאלה האוחזים באנושיות הרגילה; הם נשארים במצב של התעלמות מכל השקרים שסיפרו ולא אכפת להם מהם; יש להם אפילו בסיס תאורטי לשקרים – אי אפשר לעשות מעשים גדולים בלי לשקר – ולכן הם מסרבים בעקשנות להתחרט. אנשים בעלי מצפון והיגיון הם שונים. אנשים אלה רק הושחתו בידי השטן ואף שהם חושפים צביונות מושחתים הם אינם אנשים רעים, יש להם מודעות למצפון וצרכים של האנושיות הרגילה, והאינסטינקטים והצרכים של אהבת הדברים הטובים, הצודקים והחיוביים. משום כך הם מסוגלים להרהר בעצמם ולהתחרט באמת כשהם חשים ייסורי מצפון. השטן הוא דבר רע במידה קיצונית. הוא לא מחבב דברים חיוביים וטובים, ובטבעו יש רק דברים אפלים ורעים, אין שם דבר מלבד דברים מושחתים וזדוניים; אין לו שום אנושיות, אין לו את הצרכים של האנושיות הרגילה ואין לו מודעות למצפון. אבל אנשים הם שונים. אנשים נבראו בידי האל, יש להם מצפון והיגיון; לאנשים בעלי מצפון יש מודעות בלבם, הם יכולים לחוש בהאשמה ובתוכחה של מצפונם כשהם מנסים להטעות אנשים אחרים או את האל, והתוכחה וההאשמה האלו מכאיבות להם. כשאדם חש בכאב הזה, כשהוא חש בהאשמה ובתוכחה, המצפון שלו מתחיל לקבל מודעות: הוא מבין שעל אנשים להיות ישרים ושהם צריכים לצעוד בנתיב של חתירה אל האמת. כשיש להם את הצורך הזה, זהו דבר טוב. נכון לעכשיו, האם אתם חשים בתחושת תוכחה כשאתם משקרים ומטעים? (כן). עצם כך שאתם חשים בתוכחה מוכיח שיש לכם מודעות כלשהי למצפון ושעדיין יש לכם תקווה; זוהי רמת המודעות המזערית וסוג ההתנהגות שמוכרחים להיות לכם כדי לזכות בישועה. אם המצפון שלכם אינו חש תוכחה, זה בעייתי ופירושו הוא שאין לכם אנושיות. אתם יודעים להתחרט אחרי ששיקרתם לאנשים אחרים והטעיתם אותם? אם אתם מסרבים בעקשנות להתחרט, מה תהיה התוצאה? לא ניתן יהיה לגאול אתכם. כעת כולכם יכולים לראות שהאל יושיע את מי שיש לו מצפון, היגיון, צרכים של האנושיות הרגילה, יכולת להבדיל בין טוב לרע, אהבה של דברים חיוביים וטובים, שנאה של הרוע והיכולת לקבל את האמת. אנשים כאלה יכולים להיוושע.

30 בנובמבר, 2017