דבר אלוהים היומי  מובאה 232

אני צודק, אני אמין, אני האל שבוחן את תוככי לבו של האדם! אני אגלה בן-רגע מי אמיתי ומי שקרי. אין צורך להיבהל. כל הדברים פועלים לפי הזמן שלי. מי רוצה אותי באמת ובתמים ומי לא – אני אומר לכם, בזה אחר זה. פשוט דאגו לאכול הכול, לשתות הכול והתקרבו אליי כשאתם בנוכחותי, ואני אעשה את עבודתי בעצמי. אל תהיו קצרי רוח מדי לקבל תשובות מהירות. עבודתי איננה דבר שניתן לממש את כולו בבת אחת. השלבים שלי וחוכמתי בתוכה, וזו הסיבה לכך שחוכמתי יכולה להיחשף. אני אניח לכם לראות את מה שידיי עושות – הענשת הרעים ותגמול הטובים. אני בהחלט לא מעדיף אף אחד. אוהב בכנות את מי שאוהב אותי בכנות, וחרון אפי לעולם ייצא על מי שאינו אוהב אותי בכנות, כדי שהם יזכרו לעולמי עד שאני האל האמיתי, האל שבוחן את תוככי לבו של האדם. אל תנהג בצורה מסוימת בנוכחות הזולת ובצורה אחרת מאחורי גבו. אני רואה בבירור את כל מעשיך, וגם אם תוכל לשטות באחרים, לא תוכל לשטות בי. אני רואה הכול בבירור. אינך יכול להסתיר דבר. הכול מצוי בידי. אל תחשוב שאתה חכם כל כך ושהחישובים הקטנוניים שלך יועילו לך. אני אומר לך: אין זה משנה כמה תוכניות יערוך האדם, אלף או עשרות אלפים, בסופו של דבר, הוא לא יימלט מידי. ידי שולטת בכל הדברים ובכל העצמים, קל וחומר באדם אחד! אל תנסו לחמוק ממני או להתחבא, אל תנסו לשדל או להסתיר. הייתכן שעדיין אינכם רואים שארשת פניי המהוללת, חרון אפי והמשפט שלי נחשפו בגלוי? אני אשפוט מיד וללא רחמים את כל מי שאינו רוצה אותי בכנות. תמו רחמיי, ולא נותר מהם עוד. אל תהיו צבועים עוד, ושימו קץ לדרכיכם הפרועות.

בני, הישמר, בלה זמן רב יותר בנוכחותי ואני אקח אחריות עליך. אל תפחד, הבא את חרב הפיפיות החדה שלי והילחם בשטן עד הסוף המר, בהתאם לרצוני. אני אגן עליך. אל תדאג. כל הדברים המוסתרים ייפתחו וייחשפו. אני השמש שזורחת ומאירה ללא רחמים את כל החשיכה. המשפט שלי הגיע במלואו, והכנסייה היא שדה קרב. על כולכם להתכונן ולהקדיש את כל הווייתכם לקרב המכריע האחרון. אני בהחלט אגן עליך, כדי שתילחם למעני בקרב הטוב ותנצח.

היזהרו – לבם של בני האדם כיום ערמומי ובלתי צפוי, ואין להם שום דרך לזכות באמונם של אחרים. רק אני לגמרי למענכם. אין בי ערמומיות. פשוט הישענו עליי! בניי ינצחו ללא ספק בקרב המכריע האחרון, ואין ספק שהשטן ייצא לחבלי גסיסתו. אל תפחד! אני העוצמה שלך ואני כל כולך. אל תהרהרו בדברים שוב ושוב. אינכם יכולים להתייחס למחשבות רבות כל כך. אמרתי זאת בעבר, לא אמשוך אתכם עוד איתי לאורך הדרך, משום שהזמן דוחק מדי. אין לי עוד זמן לאחוז באוזניכם ולהזהיר אתכם בכל פנייה – זה בלתי אפשרי! פשוט סיימו את ההכנות לקרב. אני לוקח את מלוא האחריות עליך. כל הדברים מצויים בידיי. זהו מאבק עד המוות, ואחד הצדדים לבטח יגווע. אולם אתם חייבים להבין זאת: אני המנצח והבלתי מנוצח לעולמים, והשטן יגווע ללא ספק. זו הגישה שלי, העבודה שלי, הרצון שלי והתוכנית שלי!

הדבר נעשה! הכול נעשה! אל תהיו רכי לבב ואל תפחדו. אני אתכם ואתם איתי, נהיה מלכים לנצח נצחים! משאמרתי את דבריי, הם לא ישתנו לעולם, ובקרוב יפקדו אתכם אירועים. עמדו על המשמר! עליכם להרהר היטב בכל שורה. אל תהיו מעורפלים עוד ביחס לדבריי. עליכם להבין אותם בבירור! עליכם לזכור – בלו זמן רב ככל שתוכלו בנוכחותי!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 44

דבר אלוהים היומי  מובאה 233

התחלתי לפעול כדי להעניש את העושים מעשים רעים, ואת בעלי הסמכות שרודפים את בני האל. מעתה ואילך, ידם של הצווים המנהליים שלי תכה לעד את כל מי שיסתור אותי בלבו. דעו זאת! זו ראשית השיפוט שלי, ולא ארחם על איש ולא אחוס על איש, כי אני האל שאין בו את תחושות הבשר, המנהיג צדק, ומוטב לכם שתכירו בכך.

אין מדובר ברצון שלי להעניש את העושים מעשים רעים, אלא בגמול שהמיטו על עצמם מעצם מעשיהם הרעים. אינני ממהר להעניש אף אחד, ואיני נוהג באיש בחוסר הגינות – אני נוהג בהגינות כלפי הכול. אני בהחלט אוהב את בניי ובהחלט שונא את הרשעים שמתריסים נגדי. זה העיקרון שעומד מאחורי מעשיי. כל אחד מכם צריך לזכות בתובנה מסוימת בנוגע לצווים המנהליים שלי. אחרת, לא יהיו בכם שמץ של יראה ותנהגו בפזיזות בפניי. כמו כן, לא תדעו מה ברצוני להשיג ומה ברצוני להגשים, במה ברצוני לזכות או לאיזה מין אדם זקוקה מלכותי.

הצווים המנהליים שלי הם:

1. בלי קשר לזהותכם, אם תסתרו אותי בלבכם, אני אשפוט אתכם.

2. על אלה שבחרתי אטיל משמעת מיידית, בתגובה לכל מחשבה שגויה.

3. אזיז הצידה את כל מי שלא מאמין בי. אניח להם לדבר ולנהוג ברשלנות עד הסוף, ואז אעניש אותם באופן יסודי ואטפל בהם.

4. אשגיח ואגן בכל עת על המאמינים בי. אספק להם חיים בכל עת באמצעות הישועה. אנשים אלה יקבלו את אהבתי, ואין ספק שהם לא ייפלו או יתעו בדרכם. כל חולשה שלהם תהיה זמנית בלבד, ובוודאי שלא אזכור את חולשותיהם.

5. בנוגע לאלה שנדמה שהם מאמינים, אך למעשה אינם מאמינים – אלה שמאמינים שיש אלוהים, אך אינם מחפשים את המשיח, ועם זאת, אינם מתנגדים – אלה האנשים מעוררי החמלה ביותר, ובאמצעות מעשיי אגרום להם לראות נכוחה. באמצעות מעשיי, אושיע אנשים כאלה ואשיב אותם.

6. הבנים הבכורים, שהיו הראשונים שקיבלו את שמי, יבורכו! אין ספק שאעניק לכם את הברכות הטובות ביותר, ושתיהנו כאוות נפשכם. איש לא יעז לעכב זאת. הכול מוכן עבורכם לגמרי, מכיוון שזה הצו המנהלי שלי.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 56

דבר אלוהים היומי  מובאה 234

ברוכים בני האדם שקראו את דברי ומאמינים שהוא יתגשם. אני לא אתעלל בכם כלל, אלא אגשים בכם את אמונתכם. זו ברכתי הבאה עליכם. דברי חודר אל הסודות הנסתרים בכל אדם. לכולם יש פצעים אנושים, ואני הרופא הטוב שמרפא אותם – פשוט התייצבו בפניי. מדוע אמרתי שבעתיד לא יהיו עוד עצב או דמעות? זו הסיבה לכך. בתוכי, הכול מושג, אך בבני האדם, כל הדברים מושחתים ומוליכים שולל את בני האנוש. בפניי, לבטח תזכו בכל הדברים, תראו את כל הברכות שמעבר לדמיונכם ותיהנו מהן. בני האדם שלא מתייצבים בפניי הם מרדנים, ואין ספק שהם המתנגדים אליי. לא אחוס עליהם; על בני אדם כאלה אטיל ייסורים קשים. זכרו זאת! ככל שיותר בני אדם יתייצבו בפניי, כך הם יזכו ממני ליותר – אף שיהיה זה חסד בלבד. לאחר מכן, הם יקבלו ברכות אדירות אף יותר.

מאז בריאת העולם, התחלתי להועיד ולבחור את קבוצת בני האדם הזו, כלומר אתכם כיום. בעצמי הסדרתי את מזגכם, איכותכם, מראכם, שיעור קומתכם, המשפחה שנולדתם אליה, עבודתכם ונישואיכם, כל כולכם, ואפילו את צבע שערכם, צבע עורכם ומועד לידתכם. אני מסדיר אפילו את הדברים שאתם עושים ואת בני האדם שאתם פוגשים מדי יום, ועל אחת כמה וכמה הסדרתי את התייצבותכם בפניי כיום. אל תטילו עצמכם לסערת רגשות. עליכם להתקדם ברוגע. הדבר שאני מאפשר לכם ליהנות ממנו כיום הוא נתח שמגיע לכם, ואני הועדתי לכם אותו כשבראתי את העולם. בני האדם כולם כה קיצוניים – או שהם עקשנים מדי או לגמרי חסרי בושה. הם לא מסוגלים להתנהל בהתאם לתוכנית שלי ולהסדרים שלי. אל תעשו זאת עוד. בתוכי, הכול משוחרר. אל תכבלו את עצמכם, מכיוון שיהיה אובדן בחייכם. זכרו זאת!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 74

דבר אלוהים היומי  מובאה 235

אני האל הייחודי עצמו, ויתרה מזאת, אני דמותו האחת והיחידה של אלוהים, ואף יותר מכך, אני הבשר בשלמותו והתגלמותו המוחלטת של אלוהים. כל מי שיעז לא לירוא אותי, כל מי שיעז להתנגד לי בעיניו, וכל מי שיעז לבטא דברי התנגדות נגדי, ימות לבטח מהקללות והחימה שלי (יהיו קללות כתוצאה מהחימה שלי). בנוסף, כל מי שיעז לא להיות נאמן לי או לא לאהוב אותי כאב, וכל מי שיעז לנסות לשטות בי ימות לבטח כתוצאה מהשנאה שלי. הצדק, המלכותיות והמשפט שלי ישרדו לעולמי עולמים. בתחילה, הייתי אוהב ורחום, אך זה איננו טבעה של האלוהיות המוחלטת שלי. צדק, מלכותיות ומשפט רק מהווים את הטבע שלי – האל המוחלט עצמו. במהלך עידן החסד, הייתי אוהב ורחום. בשל העבודה שהיה עליי לסיים, התאפיינתי בנדיבות אוהבת וברחמים, אך לאחר מכן, לא היה עוד צורך באלה (ולא היו כאלה מאז). הכול צדק, מלכותיות ומשפט, וזהו הטבע המוחלט של האנושיות הרגילה שלי, לצד האלוהיות המוחלטת שלי.

אלה שאינם מכירים אותי יגוועו בבור ללא התחתית, ואילו אלה שבטוחים לגביי יחיו לנצח, ואדאג להם ואגונן עליהם באהבתי. ברגע שאני מבטא מלה אחת התבל כולה וקצותיה רועדים. מי יכול לשמוע את דבריי ולא לרעוד מפחד? מי אינו יכול לפתח לב ירא-אל? ומי אינו יכול להכיר את הצדק והמלכותיות של מעשיי! ומי אינו יכול לראות את כול-היכולת והחוכמה שבמעשיי! כל מי שלא ישים לב ימות ללא ספק. זאת משום שמי שאינו שם לב מתריס נגדי ואינו מכיר אותי, והוא המלאך הראשי המופקר ביותר. בחנו את עצמכם – מי שהוא מופקר, צדקן, יהיר ושחצן יהיה בהחלט מושא לשנאתי ובהחלט ייגווע!

אני מכריז כעת את הצווים המנהליים של מלכותי: כל הדברים נתונים לשיפוטי, כל הדברים כלולים בצדק שלי, כל הדברים כלולים במלכותיות שלי, ואני מנהיג צדק לכולם. אלה שאומרים שהם מאמינים בי אך סותרים אותי בלבם, או אלה שלבם נטש אותי, יסולקו, אך כל אחד יסולק בזמן המתאים לי. אנשים שמדברים עליי בעוקצנות אך באופן שאחרים אינם מבחינים בו, ימותו מיד (הם יגוועו ברוחם, בגופם ובנפשם). אלה שמדכאים את אהוביי או מפנים להם עורף יישפטו מיד באמצעות חרון אפי. פירוש הדבר שאלה שמקנאים באהוביי וחושבים שאינני צדיק יימסרו לידי אהוביי ויישפטו על ידיהם. כל המחונכים, הפשוטים והכנים (לרבות אלה שחסרה להם חוכמה) ואשר נוהגים כלפיי ביושר שאינו משתמע לשתי פנים, יישארו במלכותי. אלה שלא עברו הכשרה, כלומר, בני האדם הכנים שחסרים להם חוכמה ותובנה, יזכו לעוצמה במלכותי. אולם הם גם עברו גיזום ושבירה. לא נכון לומר שהם לא עברו הכשרה כלשהי, אלא שבאמצעות הדברים האלה אגלה לכולם את כול-יכולתי ואת החוכמה שלי. אני אסלק את כל אלה שעדיין מפקפקים בי. אינני רוצה אף אחד מהם (אני בז לבני האדם שעדיין מפקפקים בי בזמן שכזה). באמצעות המעשים שאני עושה ברחבי התבל כולה, אגלה לבני האדם הכנים את נפלאות פעולותיי, ובכך אפתח את החוכמה, התובנה וההבחנה שלהם. אגרום להשמדתם המיידית של הרמאים כתוצאה ממעשיי המופלאים. כל הבנים הבכורים שהיו הראשונים לקבל את שמי (כלומר בני האדם הקדושים והכנים שאין בהם כל דופי) יהיו הראשונים להיכנס למלכות ולמשול בכל האומות ובכל העמים יחד איתי, למלוך כמלכים במלכות ולשפוט את כל האומות ואת כל העמים (הכוונה לבנים הבכורים של המלכות, ולא לאף אחד אחר). אלה מבין כל האומות וכל העמים שנשפטו והיכו על חטא ייכנסו למלכותי ויהפכו לאנשיי, ואילו העקשנים שלא היכו על חטא יושלכו אל הבור ללא התחתית (ויגוועו בו לעולמים). משפט המלכות יהיה המשפט האחרון, וכך אטהר את העולם באופן יסודי. לא יהיו עוד עוולות, צער, דמעות או אנחות, ויתרה מזאת, לא יהיה עוד עולם. הכול יהיה ביטוי של המשיח, והכול יהיה מלכות המשיח. איזו תהילה! איזו תהילה!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 79

דבר אלוהים היומי  מובאה 236

כעת, אני מכריז בפניכם את הצווים המנהליים (והם תקפים מיום הכרזתם, ומקצים ייסורים שונים לבני אדם שונים):

אני מקיים את הבטחותיי, והכול מצוי בידיי: כל מי שיפקפק בכך ייהרג לבטח. אין מקום לשיקול דעת כלשהו. הם יחוסלו מיד, וכך תסולק השנאה מלבי. (מעתה ואילך, יש אישור לכך שכל מי שייהרג בהכרח איננו חבר במלכות שלי והוא בהכרח צאצא של השטן.)

כבנים הבכורים, עליכם לשמור על מעמדכם ולמלא את חובותיכם היטב, ולא להיות חטטנים. עליכם להעלות את עצמכם כקורבן מנחה למען תוכנית הניהול שלי, ובכל מקום שתלכו אליו, עליכם לשאת עליי עדות טובה ולהלל את שמי. אל תעשו מעשים מבישים. היו דוגמא ומופת לכל בניי ולאנשיי. אל תהיו מופקרים אפילו לרגע אחד: עליכם להופיע תמיד בפני כולם בזהות של הבנים הבכורים, ואל תתרפסו. תחת זאת, עליכם לצעוד קדימה בראש מורם. אני מבקש מכם להלל את שמי ולא להמיט עליו חרפה. לכל אחד מהבנים הבכורים יש תפקיד משלו, ואיש אינו יכול לעשות הכול. זו האחריות שהענקתי לכם, ואל לכם להשתמט ממנה. עליכם להקדיש את עצמכם בלב שלם, בכל נפשכם ובמלוא כוחכם להגשים את מה שהפקדתי בידכם.

מהיום והלאה, ברחבי התבל, החובה לרעות את כל בניי ואת כל אנשיי תופקד בידי בניי הבכורים, ואני אייסר את כל מי שלא יוכל להקדיש לב ונפש שלמים להגשימה. זה הצדק שלי. לא אחוס אפילו על בניי הבכורים ולא אקל עליהם.

אם מישהו מבין בניי או מבין אנשיי ילעג לאחד מבניי הבכורים ויעליב אותו, אני אעניש את האדם הזה בחומרה, מפני שבניי הבכורים מייצגים אותי עצמי. מה שנעשה כלפיהם נעשה גם כלפיי. זה הצו החמור ביותר מבין הצווים המנהלתיים שלי. אני ארשה לבניי הבכורים להחיל את הצדק שלי כרצונם כנגד כל אחד מבניי ומאנשיי שיפר את הצו הזה.

אני אנטוש בהדרגה את כל מי שמתייחס אליי בקלות דעת ומתמקד רק במזון, בלבוש ובשינה שלי, כל מי שמטפל רק בעניינים החיצוניים שלי ואינו מתחשב בעול שלי, וכל מי שאינו מקפיד למלא את תפקידו כראוי. דברים אלה מכוונים לכל מי שיש לו אוזניים.

כל מי שמסיים לשרת אותי חייב לסגת בצייתנות בלי לחולל מהומה. היזהר, ולא, אני אטפל בך. (זהו צו נוסף.)

בניי הבכורים יניפו את מטה הברזל מעתה ואילך ויתחילו להוציא לפועל את הסמכות שלי ולמשול בכל האומות ובכל העמים, להתהלך בקרב כל האומות וכל העמים, ולהוציא לפועל את המשפט, הצדק והמלכותיות שלי בקרב כל האומות וכל העמים. בניי ואנשיי ייראו מפניי, ישבחו אותי, יריעו לי ויהללו אותי ללא הרף, מפני שתוכנית הניהול שלי מתגשמת ובניי הבכורים יכולים למלוך איתי.

זהו חלק מהצווים המנהליים שלי. לאחר מכן, אומר לכם אותם, כאשר העבודה תתקדם. מהצווים המנהליים לעיל אתם תראו את הקצב שבו אני עושה את עבודתי, כמו גם את השלב שעבודתי הגיעה אליו. זה יהיה האישור.

כבר שפטתי את השטן, מאחר שלא ניתן לסכל את רצוני ומאחר שבניי הבכורים זוכים לתהילה לצדי, כבר החלתי את הצדק והמלכותיות שלי על העולם ועל כל מה ששייך לשטן. אינני נוקף אצבע או מתייחס כלל לשטן (מפני שהוא אינו ראוי אפילו לדבר איתי). אני פשוט ממשיך לעשות את מה שאני רוצה לעשות. עבודתי מתקדמת באופן חלק, שלב אחר שלב, ושום דבר אינו מסכל את רצוני על פני האדמה כולה. דבר זה בייש את השטן במידת מה, והוא הושמד לחלוטין, אך דבר זה לכשעצמו לא נתן מענה לכוונותיי. אני גם מתיר לבניי הבכורים להוציא לפועל את הצווים המנהליים שלי עליהם. מצד אחד, אני מאפשר לשטן לראות את חרון אפי כלפיו, ומצד שני, אני מאפשר לו לראות את תהילתי (לראות את בניי הבכורים נושאים את העדות המהדהדת ביותר על השפלתו של השטן). אינני מעניש את השטן באופן אישי, אלא אני מאפשר לבניי הבכורים להוציא לפועל את הצדק והמלכותיות שלי. מאחר שהשטן נהג להתעלל בבניי, לרדוף ולדכא אותם, כיום, לאחר שהשירות של השטן תם, אני אאפשר לבניי הבכורים והבוגרים לטפל בו. לשטן אין שום יכולת למנוע את נפילתו. השיתוק של כל אומות העולם הוא העדות הטובה ביותר לכך. מריבות בין בני אדם ומלחמות בין מדינות הן הביטויים הגלויים לעין לקריסת מלכותו של השטן. הסיבה לכך שלא הפגנתי בפניכם אותות ומופתים בעבר הייתה כדי להשפיל את השטן ולהלל את שמי, באופן הדרגתי. כשהשטן יחוסל כליל, אתחיל להפגין את עוצמתי: מה שאני אומר מתממש, והדברים העל-טבעיים שאינם תואמים את התפיסות האנושיות יתגשמו (אלה מתייחסים לברכות שיבואו בקרוב). מאחר שאני האל המעשי עצמו ואין לי כללים, ומאחר שאני מדבר בהתאם לשינויים בתוכנית הניהול שלי, דבריי בעבר אינם בהכרח ישימים בהווה. אל תיאחזו בתפיסות שלכם! אינני אל שמציית לכללים. אצלי הכול חופשי, נשגב ומשוחרר לחלוטין. ייתכן שמה שנאמר אתמול אינו תקף היום, או שאשליך אותו הצדה היום (עם זאת, הצווים המנהליים שלי לעולם לא ישתנו, מרגע הכרזתם). אלה השלבים בתוכנית הניהול שלי. אל תיצמדו לתקנות. בכל יום יש אור חדש וגילויים חדשים, וזו התוכנית שלי. בכל יום, האור שלי יתגלה בכם וקולי יושמע בתבל. האם אתה מבין? זו חובתך, וזו האחריות שהפקדתי בידיך. אסור לך להזניח אותה אפילו לרגע. אני אשתמש עד תום בבני האדם שאישרתי, ודבר זה לעולם לא ישתנה. מאחר שאני האל הכול יכול, אני יודע איזה אדם צריך לעשות דבר מסוים, ואיזה אדם מסוגל לעשות דבר מסוים. זו כול-יכולתי.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 88

דבר אלוהים היומי  מובאה 237

כל משפט שאני מבטא נושא בתוכו סמכות ושיפוט, ואיש אינו יכול לשנות את דבריי. משביטאתי את דבריי, העניינים יתבצעו לבטח בהתאם לדבריי. זהו הטבע שלי. דבריי הם סמכות, וכל מי שמשנה אותם פוגע בייסורים שאני ממיט, ואני חייב להכות אותו אפיים ארצה. במקרים חמורים, בני אדם כאלה ממיטים חורבן על חייהם שלהם, והם נשלחים לשאול או אל הבור ללא התחתית. זו הדרך היחידה שבה אני מתמודד עם האנושות, ואין לאדם שום דרך לשנות זאת – זה הצו המנהלי שלי. זכרו זאת! איש אינו מורשה להפר את הצו שלי. יש לעשות את הדברים בהתאם לרצוני! בעבר, הקלתי עליכם יותר מדי, ונתקלתם רק בדבריי. דבריי בנוגע להכאת בני אדם אפיים ארצה טרם התממשו. אולם החל מהיום, כל האסונות (אלה שקשורים לצווים המנהליים שלי) יתרחשו בזה אחר זה, כדי להעניש את כל אלה שאינם מתיישרים לפי רצוני. העובדות חייבות לצאת לאור – אחרת, בני האדם לא יהיו מסוגלים לראות את חרון אפי, אלא ישקעו בשחיתות פעם אחר פעם. זהו שלב בתוכנית הניהול שלי, וזה האופן שבו אני עושה את השלב הבא בעבודתי. אני אומר לכם זאת מראש, כדי שתוכלו להימנע מביצוע עבירה ולהימנע מאובדן לנצח. במילים אחרות, מהיום והלאה, אגרום לכל בני האדם, למעט בניי הבכורים, לתפוס את מקומם הראוי בהתאם לרצוני, ואמיט עליהם ייסורים בזה אחר זה. לא אחוס אף על אחד מהם. רק תעזו להיות שוב מושחתים! נראה אתכם מעזים להיות שוב מרדנים! אמרתי בעבר שאני צודק כלפי כולם, שאין בי שמץ של רגשנות, וזה מראה שאסור לפגוע בטבע שלי. זו הדמות שלי. איש אינו יכול לשנות זאת. כל בני האדם שומעים את דבריי וכל בני האדם רואים את ארשת פניי המהוללת. כל בני האדם חייבים להתמסר לי לחלוטין ובאופן גמור – זה הצו המנהלי שלי. כל בני האדם ברחבי העולם ובקצות תבל צריכים לשבח אותי ולהלל אותי, כי אני האל הייחודי עצמו, וכי אני דמותו של אלוהים. איש אינו יכול לשנות את דבריי ואת האמירות שלי, את הדיבור שלי ואת ההתנהגות שלי, מכיוון שאלה העניינים שלי בלבד, ואלה דברים שישנם ברשותי מקדמת דנה ואשר יתקיימו לנצח נצחים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 100

דבר אלוהים היומי  מובאה 238

עבודתי המתוכננת ממשיכה להתקדם ללא הפסק ולו לרגע. משעברתי לעידן המלכות, ועכשיו שהבאתי אתכם לתוך מלכותי כבני עמי, יהיו לי דרישות אחרות מכם; כלומר, אתחיל לפרסם בפניכם את החוקה שבאמצעותה אמשול בעידן זה:

כיוון שאתם מכונים בני עמי, עליכם להיות מסוגלים לפאר את שמי; כלומר, לעמוד בעדות בעת ניסיון. אם מישהו ינסה לשדל אותי ולהסתיר ממני את האמת, או לעסוק בעסקאות מפוקפקות מאחורי גבי, אנשים כאלה, ללא יוצא מן הכלל, יגורשו ויסולקו מביתי וימתינו עד שאטפל בהם. אלה שלא היו נאמנים כלפיי ולא כיבדו אותי בעבר, ואלה שקמים שוב היום כדי לשפוט אותי בגלוי – גם הם יגורשו מביתי. אלה שהם בני עמי חייבים להתחשב תמיד בעול שלי וכן לחפש להכיר את דבריי. רק לאנשים כאלה אעניק נאורות, והם בוודאי יחיו תחת הנחייתי ונאורותי, ולא יתקלו לעולם בייסורים. אלה שאינם מתחשבים בעול שלי, ומתרכזים בתכנון עתידם שלהם – כלומר, אלה שמעשיהם אינם מכוונים לרצות את לבי, אלא מחפשים נדבות – ביצורים קבצניים אלה אני מסרב בהחלט להשתמש, כי מאז שנולדו, הם אינם יודעים מה פירוש הדבר להתחשב בעול שלי. הם אנשים חסרי היגיון רגיל; אנשים כאלה סובלים מ"תת-תזונה" של המוח, והם צריכים לחזור הביתה כדי לקבל מעט "הזנה". אין לי שימוש באנשים כאלה. בקרב בני עמי, כל אחד יידרש להתייחס להכרתי כאל חובה הכרחית שיש לבצעה עד תום, כמו אכילה, לבוש ושינה, דבר שאף פעם לא שוכחים ולו לרגע, כך שבסוף, הכרתי תהפוך למוכרת כמו אכילה – דבר שאתה עושה ללא מאמץ, ביד מיומנת. בנוגע לדברים שאני אומר, יש לקבל כל אחד ואחד מהם באמונה מרבית ולהטמיע אותו במלואו; לא תיתכן התייחסות שטחית ומרושלת. כל מי שלא ישים לב לדבריי ייחשב כמי שמתנגד לי ישירות; כל מי שלא יאכל את דבריי, או לא יחפש לדעת אותם, ייחשב כמי שלא שם לב אליי, ומיד יושלך החוצה מדלת ביתי. זאת משום שכפי שאמרתי בעבר, מה שאני רוצה הוא לא מספר גדול של אנשים, אלא מצוינות. מתוך מאה אנשים, אם רק אחד יוכל לדעת אותי דרך דבריי, אהיה מוכן לסלק את כל האחרים כדי להתמקד בהענקת נאורות ובהארה של האחד הזה. מכאן אתם יכולים להבין שלא בהכרח מספר גדול יותר של אנשים יכול לבדו לבטא ולממש אותי. מה שאני רוצה הוא חיטה (גם אם הגרעינים אינם מלאים) ולא זונין (גם כאשר הגרעינים מלאים דיים כדי להתפעל מהם). בנוגע לאלה שאינם מקדישים תשומת לב לחיפוש, אלא שמתנהגים ברשלנות, עליהם לעזוב מעצמם; אינני רוצה לראותם עוד, פן ימשיכו להביא חרפה על שמי.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 5

דבר אלוהים היומי  מובאה 239

מכיוון שאתה נמנה עם בני ביתי ומכיוון שאתה נאמן במלכותי, כל מעשיך חייבים לעמוד באמות המידה שאני דורש. אני לא מבקש שתהיה ענן דואה באוויר ותו לא, אלא שתהיה שלג מבהיק, ושתחונן במהותו, ויתרה מזאת, שתחונן בערכו. זאת משום שבאתי מארץ הקודש, שלא כמו הלוטוס, שיש לו רק שם ולא מהות, משום שהוא בא מהבוץ ולא מארץ הקודש. הזמן שבו שמיים חדשים ירדו ארצה וארץ חדשה תיתלה מעל הרקיע הוא גם בדיוק הזמן שבו אעבוד באופן רשמי בקרב בני האדם. מי מבין בני האדם מכיר אותי? מי חזה ברגע בואי? מי ראה שלא רק שיש לי שם, אלא שמעבר לכך, אני ניחן במהות? אני מוחה את העננים הלבנים בידי ומשקיף מקרוב ברקיע. בחלל, אין דבר שלא סידרתי, ומתחת לחלל, איש לא תורם את מאמצו הזעיר להגשמת היוזמה האדירה שלי. אני לא מציב דרישות קשות לבני האדם על פני האדמה מפני שתמיד הייתי האל המעשי ומפני שאני האל הכול יכול, שברא את האדם ומכיר אותו היטב. האל הכול יכול רואה את כל בני האדם. איך ייתכן שאפילו בני האדם בפינות הנידחות ביותר עלי אדמות נמנעים ממבטה הבוחן של רוחי? על אף שהאדם "מכיר" את רוחי, הוא עדיין פוגע ברוחי. דבריי חושפים את פרצופם המכוער של כל בני האדם, כמו גם את המחשבות העמוקות ביותר של כל בני האדם, וגורמים לאורי להבהיר את יושבי העולם וליפול תחת מבטי הבוחן. אולם אף על פי שהאדם נופל, לבו אינו מעז להתרחק ממני. מבין יצירי הבריאה, מי אינו מתחיל לאהוב אותי כתוצאה ממעשיי? מי אינו עורג אליי כתוצאה מדבריי? מי אינו מפתח רגשות שייכות כתוצאה מאהבתי? ההשחתה מצד השטן היא הסיבה היחידה שהאדם אינו מסוגל להגיע למצב שאני דורש. אפילו אמות המידה הנמוכות ביותר שאני דורש מדאיגות את האדם, וקל וחומר כיום, בתקופה זו שבה השטן משתולל ונוהג בעריצות מטורפת, או בזמן שבו השטן רומס את האדם כל כך עד שכל גופו של האדם מכוסה בטינופת. מתי חוסר יכולתו של האדם לדאוג ללבי כתוצאה מקלקלתו לא גרם לי לצער? יכול להיות שאני מרחם על השטן? יכול להיות שאני טועה באהבתי? כשהאדם מורד בי, לבי בוכה בסתר; כשהאדם מתנגדים אליי, אני מייסר אותו; כשאני מושיע את האדם ומקים אותו לתחייה, אני מאכיל אותו בדאגה רבה; כשהאדם נשמע לי, לבי קל עליי ואני מיד מרגיש בשינויים עצומים בשמיים ובארץ ובכל צבאם. כשהאדם מהלל אותי, איך אוכל שלא ליהנות מזה? כשהאדם רואה אותי ונופלים בנחלתי, איך אוכל שלא לזכות בתהילה? האם ייתכן שאני לא מושל בכל מה שהאדם עושה ומקיים את כל מה שהאדם עושה? כשאינני מכוון את בני האדם, הם בטלים ושלווים, ומאחורי גבי. יתר על כן, מאחורי גבי, הם עוסקים באותם עיסוקים מלוכלכים "ראויים לשבח". האם אתה חושב שהבשר והדם שאני לובש אינם יודעים דבר על מעשיך, התנהגותך ודבריך? שנים רבות סבלתי את הרוח והגשם, וכך גם חוויתי את המרירות של העולם האנושי, אולם במחשבה מעמיקה יותר, שום כמות של סבל אינה יכולה לגרום לאנושות העשויה בשר ודם להתייאש ממני. קל וחומר שאין כל מתיקות שיכולה לגרום לאנושות העשויה בשר ודם להפוך לקרירה ומדוכדכת או לזלזל בי. האם אהבתם אליי באמת מוגבלת להיעדר סבל או להיעדר מתיקות?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 9

דבר אלוהים היומי  מובאה 240

כיום, מכיוון שהובלתי אתכם עד כה, ערכתי הסדרים מתאימים ויש לי כוונות משלי. אילו הייתי מגלה לכם אותם היום, האם באמת הייתם מסוגלים להכיר אותם? אני מכיר היטב את המחשבות שבדעתו של האדם ולמשאלות לבו: מי מעולם לא חיפש לעצמו דרך מוצא? מי מעולם לא חשב על סיכוייו העתידיים? אולם על אף שהאדם ניחן באינטלקט עשיר ורבגוני, מי היה מסוגל לחזות שאחרי כל העידנים, יהיה ההווה כפי שהוא? האם זה באמת פרי מאמציך הסובייקטיביים? האם זה גמול על שקדנותך הבלתי נלאית? האם זו התמונה היפהפייה שדימית בנפשך? לולא הכוונתי את האנושות כולה, מי היה מסוגל להתנתק מההסדרים שלי ולמצוא מוצא אחר? האם המחשבות והרצונות של האדם הם אלה שהביאו אותו עד הלום? בני אדם רבים מעבירים חיים שלמים מבלי להגשים את רצונותיהם. האם הסיבה לכך היא באמת חשיבה לקויה? חייהם של בני אדם רבים מלאים באושר ובסיפוק בלתי צפויים. האם הסיבה לכך היא באמת ציפיות נמוכות מדי? מי מהאנושות כולה לא זוכה לדאגתו של האל הכול יכול? חייו של מי לא יועדו מראש על ידי האל הכול יכול? האם חייו ומותו של האדם קורים מבחירתו שלו? האם האדם שולט בגורלו שלו? בני אדם רבים כמהים למוות, אך הוא רחוק מהם; בני אדם רבים רוצים להיות אלה שחזקים בחיים ומפחדים מהמוות, אך הם אינם יודעים שיום מותם הולך וקרב ומשליך אותם אל תהום המוות; בני אדם רבים מביטים ברקיע ונאנחים עמוקות; בני אדם רבים ממררים ביללות בכי רמות; בני אדם רבים לא עומדים בניסיונות; ובני אדם רבים הופכים לאסירי הפיתוי. אף על פי שאני לא מופיע באופן אישי כדי לאפשר לאדם לחזות בי בבירור, בני אדם רבים חוששים לראות את פניי מפחד מר שמא אכה אותם ואחסל אותם. האם האדם מכיר אותי באמת או לא? איש לא יודע בוודאות, הלא כן? אתם פוחדים הן ממני והן מהייסורים שאני מטיל, אך אתם גם קמים על רגליכם ומתנגדים אליי ומותחים עליי ביקורת בגלוי, הלא כן? הסיבה לכך שהאדם מעולם לא הכיר אותי היא שהוא מעולם לא ראה את פניי או שמע את קולי. לפיכך, על אף שאני שוכן בלבו של האדם, האם יש מישהו שאני לא מעורפל ועמום בלבו? האם יש בני אדם שאני ברור כשמש בלבם? אני לא רוצה שגם בני עמי יראו אותי באופן מטושטש וקלוש, ולכן אני פותח בעבודה האדירה הזו.

אני בא בקרב בני האדם בשקט והולך ומתרחק חרישית. האם מישהו ראה אותי אי-פעם? האם השמש יכולה לראות אותי משום להבותיה הבוערות? האם הירח יכול לראות אותי משום בהירותו המבריקה? האם מערכות הכוכבים יכולות לראות אותי משום מיקומן ברקיע? כשאני בא, האדם לא יודע, ואף אחד מהדברים לא יודע, וכשאני עוזב, האדם עדיין לא מודע לכך. מי יוכל לשאת עליי עדות? האם ייתכן שיהיה זה ההלל של בני האדם על פני האדמה? האם ייתכן שיהיו אלה החבצלות הפורחות בטבע? האם יהיו אלה הציפורים העפות ברקיע? האם יהיו אלה האריות השואגים בהרים? אף אחד לא יכול לחזות בי לגמרי! אף אחד לא יכול לעשות את העבודה שאני אעשה! אפילו אם מישהו אחר היה עושה את העבודה, איזו השפעה הייתה יכולה להיות לה? בכל יום אני משקיף על כל מעשיהם של בני אדם רבים, ובכל יום אני מחפש בלבם ובדעתם של בני אדם רבים. איש מעולם לא נמלט ממשפטי, ואיש מעולם לא השיל מעצמו את המציאות של משפטי. אני ניצב מעל הרקיע ומביט למרחקים: הכיתי אינספור בני אדם, אך ישנם גם בני אדם רבים מספור שחיים הודות לרחמיי ואדיבותי. גם אתם חיים בנסיבות דומות, הלא כן?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 11

דבר אלוהים היומי  מובאה 241

על פני האדמה, אני האל המעשי עצמו השוכן בלבם של בני האדם, ובשמיים, אני ריבון כל הבריאה. טיפסתי על הרים וחציתי נהרות, וגם נסחפתי אל תוך האנושות ומחוצה לה. מי יעז להתנגד בגלוי לאל המעשי עצמו? מי יעז להתנתק מריבונותו של האל הכול יכול? מי יעז לקבוע שאין כל ספק שאני נמצא בשמיים? יתר על כן, מי יעז לקבוע שאין מחלוקת על כך שאני על פני האדמה? אין באנושות אף אדם שמסוגל לבטא בפרוטרוט את המקומות שבהם אני שוכן. האם ייתכן שכאשר אני בשמיים, אני האל העל-טבעי עצמו, וכאשר אני על פני האדמה, אני האל המעשי עצמו? אין ספק שלא ניתן לקבוע אם אני האל המעשי עצמו על סמך היותי ריבון הבריאה או על סמך העובדה שחוויתי את הסבל של העולם האנושי. לו היה זה כך, הרי שבני האדם היו נבערים ללא תקנה, הלא כן? אני בשמיים, אבל אני גם על פני האדמה. אני נמצא בקרב שפעת הבריאה וגם בקרב המון האדם. האדם יכול לגעת בי מדי יום. יתרה מזאת, הוא יכול לראות אותי מדי יום. ככל שהדבר נוגע לאנושות, נדמה שלפעמים אני נסתר ולפעמים גלוי. דומה שאני קיים בפועל, אך גם שאינני קיים. מצויות בי תעלומות שהאנושות אינה יכולה לרדת לעומקן. נדמה שכל בני האדם מביטים בי מבעד למיקרוסקופ כדי לגלות בי אפילו עוד תעלומות, בתקווה שכך ייפטרו מתחושת חוסר הנוחות בלבם. אולם גם אם האנושות תשתמש בקרני רנטגן, כיצד היא תוכל לחשוף סודות כלשהם הטמונים בחובי?

ברגע שבו אנשיי יזכו בתהילה לצדי, כתוצאה מעבודתי, תיחשף המאורה של התנין הגדול האדום כאש. כל הבוץ והלכלוך ייסחפו ויתנקו, וכל המים המזוהמים, שהצטברו במשך אינספור שנים, יתייבשו באש הבוערת שלי ולא יהיו עוד. לאחר מכן, התנין הגדול האדום כאש יגווע באגם האש והגופרית. האם אתם באמת מוכנים להישאר תחת השגחתי האוהבת כדי שהתנין לא יחטוף אתכם? האם אתם באמת שונאים את תכסיסיו הערמומיים? מי מסוגל לשאת עדות איתנה עליי? מי מסוגל להקריב את כל כוחו למען שמי, למען רוחי ולמען כל תוכנית הניהול שלי? כיום, כשהמלכות נמצאת בעולמם של בני האדם, זו העת שבה אני בא באופן אישי אל האנושות. אלמלא כן, האם מישהו היה יכול לצאת ללא חת לשדה הקרב בשמי? האנושות כולה עושה כל שביכולתה ואינה בוחלת בדבר כדי להקריב עצמה למעני – כדי שהמלכות תלבש צורה, כדי שלבי יתרצה, ויותר מכך, כדי שיומי יבוא, כדי שתגיע העת ושפע יצירי הבריאה ייוולדו מחדש ויתרבו, כדי שכל בני האדם ייחלצו מים הסבל, כדי שיום המחרת יגיע וכדי שהוא יהיה נפלא, ילבלב וישגשג, ויותר מכול, כדי שההנאה מהעתיד תקום ותהיה. האין זה אות לכך שכבר ניצחתי? האין זה סימן להשלמת התוכנית שלי?

ככל שבני האדם יחיו יותר באחרית הימים, כך הם יחושו יותר את הריקנות של העולם, וכך יתמעט אומץ לבם לחיות את חייהם. זו הסיבה לכך שבני אדם רבים מספור מתו מאכזבה, רבים מספור התאכזבו מהחיפוש שלהם ורבים מספור סבלו מתכסיסיו של השטן. הצלתי בני אדם רבים כל כך וסייעתי לרבים כל כך, ולעיתים קרובות כל כך, כשבני האדם איבדו את האור, החזרתי אותם למקום מואר, כדי שיוכלו להכיר אותי באור וליהנות ממני באושר. בואו של האור שלי מחזק את ההערצה בלב בני האדם המתגוררים במלכותי, יען כי אני האל שהאנושות אוהבת, האל שהאנושות דבקה בו בחיבה, והאנושות שופעת התרשמות תמידית מדמותי. אולם בסופו של דבר, איש אינו מבין אם זו עבודתה של הרוח או ביצוע של הבשר והדם. האדם זקוק למשך חיים שלמים רק כדי לחוות דבר זה בפרוטרוט. בני האדם מעולם לא בזו לי בתוככי לבם, אלא הם דבקים בי מעומק נפשם. חוכמתי מגבירה את הערצתם, הנסים שאני עושה הם עבורם חגיגה לעיניים, ודבריי מהממים אותם, אולם הם מוקירים אותם עד מאוד. המעשיות שלי גורמת לבני האדם לחוש אובדן עצות, הלם ובלבול, אך הם מוכנים לקבלה. האין זו בדיוק הדרך לבחון את בני האדם כפי שהם באמת?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 15

דבר אלוהים היומי  מובאה 242

1. אסור לאדם להעצים או לרומם את עצמו. עליו לעבוד ולרומם את אלוהים.

2. עשו כל דבר שמועיל לעבודתו של אלוהים, ואסור לכם לעשות שום דבר שפוגם בתועלת של עבודתו של אלוהים. הגנו על שמו של אלוהים, על עדותו של אלוהים ועל עבודתו של אלוהים.

3. הכסף, החפצים החומריים וכל הרכוש בביתו של אלוהים הם מנחות שעל האדם להעניק. רק לכומר ולאלוהים מותר ליהנות מהמנחות האלה, משום שהמנחות של האדם נועדו להנאתו של אלוהים, אלוהים חולק את המנחות הללו עם הכומר בלבד. אף אדם אחר לא כשיר או זכאי ליהנות מהן כהוא זה. כל המנחות של האדם (לרבות כספים ודברים חומריים שניתן ליהנות מהם) ניתנות לאלוהים ולא לאדם. לפיכך, אסור לאדם ליהנות מהן – אילו האדם ייהנה מהם, הוא יגנוב את המנחות. כל מי שעושה זאת כמוהו כיהודה איש-קריות, כיוון שבנוסף להיותו בוגד, יהודה איש-קריות גם התכבד במה שהיה בקופה.

4. האדם הוא בעל צביון מושחת, ומלבד זאת הוא בעל רגשות. לכן, אסור בתכלית האיסור לגבר ואישה לעבוד ביחידות, ללא ליווי, בשירות האל. כל מי שיתגלה שעשה זאת יגורש, ללא יוצא מן הכלל.

5. לא תמתחו ביקורת על אלוהים ולא תדונו כבדרך אגב בעניינים הקשורים לאלוהים. פעלו כפי שהאדם אמור לפעול ולדבר כפי שהאדם אמור לדבר ואל תחרגו מן המגבלות או תחצו את הגבולות. ש נצרו את לשונכם והיזהרו בצעדיכם, כדי למנוע מכם לעשות כל דבר שיפגע בטבעו של אלוהים.

6. עשו את מה שעל האדם לעשות, מלאו את ההתחייבויות שלכם, ממשו את האחריות שלכם, והקפידו על חובתכם. מכיוון שאתם מאמינים באלוהים, עליכם לתרום לעבודתו של אלוהים. אם לא תעשו זאת, לא תהיו ראויים לאכול ולשתות את דברי האל ולא תהיו כשירים לחיות בביתו של אלוהים.

7. בכל הקשור לעבודה ולענייני הכנסייה, מלבד ההתמסרות לאלוהים, פעלו על פי הוראות האדם שרוח הקודש משתמשת בו, בכל עניין. אפילו העבירה הקלה ביותר לא תתקבל. צייתו באופן מוחלט ואל תנתחו מה נכון ומה לא נכון – למה שנכון ולא נכון אין שום קשר אליך. התמסרות מוחלטת הוא הדבר היחיד שעליך לעסוק בו.

8. בני אדם שמאמינים באלוהים צריכים להתמסר לאלוהים ולעבוד אותו. אל תרוממו או תעריצו אף אדם. אל תשימו את אלוהים במקום הראשון, את האנשים שאתם מעריצים במקום השני, ואת עצמכם במקום השלישי. אף אדם לא אמור לתפוס מקום בלבכם, ואסור לכם להתייחס לבני אדם – במיוחד את אלו שאתם מעריצים – כאל בעלי מעמד זהה לאלוהים או כשווים לו. אלוהים לא יסבול זאת.

9. התמקדו בעבודת הכנסייה. הניחו בצד את עתידם של דמם ובשרכם, היו החלטיים בענייני משפחה, הקדישו את עצמכם בלב שלם לעבודתו של אלוהים ושימו את עבודתו של אלוהים במקום הראשון ואת חייכם במקום השני. זוהי ההגינות של איש קדוש.

10. אסור לכפות על בני משפחה שלא נמנים על שורותינו (ילדיכם, בעלך או אשתך, אחיותיכם או הוריכם, וכן הלאה) להצטרף לכנסייה. לא חסרים חברים בבית האל ואין צורך להוסיף חברים חסרי תועלת. אסור להוביל בני אדם שאינם מאמינים בשמחה אל הכנסייה. צו זה מכוון לכל בני האדם. עליכם לבדוק, לעקוב ולהזכיר זה לזה לגבי הנושא, ואסור לאיש להפר אותו. אפילו כשבני משפחה שלא נמנים על שורותינו נכנסים לכנסייה בעל כורחם, אסור לתת להם ספרים או שם חדש. בני אדם כאלה לא שייכים לבית האל ויש לשים קץ לכניסתם לכנסייה בכל דרך אפשרית. אם באות צרות על הכנסייה משום פלישת שדים, אתם בעצמכם תגורשו או שיוטלו עליכם הגבלות. בסיכומו של עניין, כולם נושאים באחריות בעניין זה, אך אסור לכם להיות פזיזים או להשתמש בכך כדי להשיג נקמות אישיות.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עשרת הצווים המנהליים שאנשיו הנבחרים של האל חייבים להישמע להם בעידן המלכות

דבר אלוהים היומי  מובאה 243

על בני האדם לדבוק בחובות הרבים שהם צריכים לבצע. זה מה שבני האדם צריכים לדבוק בו וזה מה שעליהם לבצע. תנו לרוח הקודש לעשות את מה שרוח הקודש חייבת לעשות. האדם לא יכול להשתתף בכך. על האדם לדבוק במה שעל האדם לעשות ואין לכך כל קשר לרוח הקודש. אלה הם רק הדברים שעל האדם לעשות והדברים שעליו לדבוק בהם כדיברות, בדיוק כמו הדבקות לחוקי התנ"ך. על אף שזה אינו עידן החוק, עדיין יש מילים רבות שיש לדבוק בהן מסוג המילים שנאמרו בעידן החוק. מילים אילו אינן יוצאות לפועל רק תוך הסתמכות על המגע של רוח הקודש אלא הן דבר שעל האדם לדבוק בו. למשל:

לא תמתחו ביקורת על עבודתו של האל המעשי.

לא תתנגדו לאדם שהאל העיד עליו.

בפני האל, תישארו במקומכם ולא תהיו מופקרים.

עליכם לדבר במתינות, ודבריכם ומעשיכם מוכרחים לעלות בקנה אחד עם הסדריו של האדם שהאל העיד עליו.

עליכם לירוא את עדותו של האל. לא תתעלמו מעבודתו של האל וממוצא פיו.

לא תחקו את הנימה ואת המטרות של אמירותיו של האל.

כלפי חוץ, לא תעשו דבר שמהווה התנגדות מובהקת לאדם שהאל העיד עליו וכן הלאה.

על כל אדם לדבוק בדברים אלה. בכל עידן, האל מציין כללים רבים אשר דומים לחוקים ושעל האדם לדבוק בהם. כך האל מרסן את צביונו של האדם ומזהה את כנותו. קחו למשל את המילים "כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ" מעידן התנ"ך. המילים האלו אינן תקפות כיום. באותה עת, הן פשוט ריסנו חלק מצביונו החיצוני של האדם. הן שימשו כדי להוכיח את האמונה הכנה של האדם באל והיו סימן לבני האדם שמאמינים באל. על אף שאנחנו נמצאים כעת בעידן המלכות, עדיין יש כללים רבים שהאדם חייב לדבוק בהם. כללי העבר אינם חלים וכיום, יש נוהגים רבים ומתאימים יותר שעל בני האדם לבצע ושיש בהם צורך. לא מעורבת בהם עבודתה של רוח הקודש ועל בני האדם לבצעם.

בעידן החסד, רבים מהנוהגים של עידן החוק ננטשו משום שהחוקים האלה לא היו יעילים במיוחד לעבודה בעת ההיא. לאחר שננטשו, נקבעו נוהגים רבים שהתאימו לעידן ואשר הפכו לכללים הרבים של ימינו. כשבא האל של ימינו, הכללים האלה בוטלו ולא נדרש עוד לדבוק בהם ונקבעו נוהגים רבים שמתאימים לעבודה של ימינו. כיום, הנוהגים האלה אינם כללים, אלא הם מיועדים, תחת זאת, להשגת תוצאות. הם מתאימים לימינו וייתכן שמחר הם יהפכו לכללים. לסיכומו של עניין, עליך לדבוק במה שנושא פירות עבור העבודה של ימינו. אל תחשוב כלל על המחר: מה שנעשה היום הוא למען היום. ייתכן שכשיגיע המחר, יהיו נוהגים טובים יותר שתידרש לבצע, אך אל תחשוב על כך יותר מדי. במקום זאת, דבוק במה שיש לדבוק בו היום כדי להימנע מהתנגדות לאל. כיום, הדבר שהאדם חייב לדבוק בו יותר מכול הוא זה:

אסור לך לנסות לשדל את האל שניצב לנגד עיניך או להסתיר ממנו דבר.

אל תבטא דברי זוהמה או דברי יוהרה בפני האל שניצב בפניך.

אל תרמה את האל שלנגד עיניך במילים מתוקות ובנאומים נאים, כדי לזכות באמונו.

אל תנהג בזלזול בפני האל. התמסר לכל מוצא פיו של האל ואל תתנגד, תחלוק על דבריו או תערער עליהם.

אל תפרש כאוות נפשך את מוצא פיו של האל. נצור לשונך כדי למנוע ממנה לגרום לך ליפול טרף לתכסיסיו הערמומיים של המרושע.

היזהר בצעדיך כדי שלא תחרוג מהגבולות שהאל הציב לך. אם תחרוג מהם, הדבר יגרום לך לשים את עצמך במקומו של האל ולומר דברים גאוותניים ולכן, האל יתעב אותך.

אל תפיץ בחוסר מחשבה את מוצא פיו של האל, פן בני אדם אחרים יקניטו אותך ושדים ישימו אותך ללעג.

התמסר לכל עבודתו של האל כיום. אפילו אם לא תבין אותה, אל תמתח עליה ביקורת. מותר לך רק לחפש ולשתף.

איש לא יחרוג ממקומו המקורי של האל. אתה רק יכול לשרת את האל של ימינו מעמדתו של האדם. אינך יכול ללמד את האל של ימינו מעמדתו של האדם – זו טעות לעשות זאת.

אסור לאף אחד לשים את עצמו במקומו של האדם אשר האל מעיד עליו. בדבריך, במעשיך ובמחשבותיך העמוקות ביותר, אתה נמצא בעמדתו של האדם. יש להקפיד על כך. זו אחריותו של האדם ואיש אינו רשאי לשנות זאת. ניסיון כזה יהיה בגדר הפרה של הצווים המנהליים. כולם צריכים לזכור זאת.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דיברות העידן החדש

דבר אלוהים היומי  מובאה 244

יש דברים רבים שאני מקווה שתשיגו, אך לא כל מעשיכם, לא כל דבר בחייכם, מסוגלים למלא את מה שאני מבקש, ועל כן, אין לי אלא לגשת ישר לעניין ולהסביר לכם את כוונותיי. בהתחשב בכך שיכולת ההבחנה שלכם ירודה ושיכולת ההערכה שלכם ירודה גם כן, אתם בורים כמעט לחלוטין לגבי צביוני ומהותי, ולפיכך חיוני שאודיע לכם עליהם בדחיפות. לא משנה כמה הבנת בעבר, ובין שברצונך להבין את הסוגיות הללו ובין שלא, עליי עדיין להסביר לכם אותן בפירוט. הסוגיות הללו אינן זרות לכם לחלוטין, אך חסרה לכם הבנה רבה, היכרות רבה, עם המשמעות הגלומה בהן. לרבים מכם יש רק הבנה מעורפלת כלשהי, וגם היא חלקית ובלתי שלמה. כדי לעזור לכם ליישם את האמת בפועל בצורה טובה יותר – ליישם את דבריי בפועל בצורה טובה יותר – אני סבור שאלה הן הסוגיות שעליכם להיות מודעים להן בראש ובראשונה. אם לא, אמונתכם תישאר מעורפלת, צבועה ומלאה בסממנים של דת. אם אינך מבין את צביונו של האל, אז יהיה זה בלתי אפשרי עבורך לעשות את העבודה שעליך לעשות למענו. אם אינך מכיר את מהותו של האל, אז יהיה זה בלתי אפשרי עבורך לחוש יראה ופחד כלפיו; במקום זאת, יהיו רק שטחיות והתחמקות מלאות זלזול, ועוד יותר מכך, ניאוץ שאין לו תקנה. הבנת צביונו של האל היא אכן חשובה, ואין להתעלם מהכרת מהותו של האל, ובכל זאת איש מעולם לא בחן את הסוגיות האלה ולא התעמק בהן ביסודיות. ברור כשמש שכולכם התעלמתם מהצווים המנהלתיים שהוצאתי. אם אינכם מבינים את צביונו של האל, סביר מאוד שתפגעו בצביונו. פגיעה בצביונו כמוה כהתגרות בזעמו של האל עצמו, ובמקרה כזה, הפרי הסופי של מעשיך יהיה הפרת הצווים המנהלתיים. עליך להבין שכאשר אתה מכיר את מהותו של האל, אתה יכול להבין גם את צביונו, וכאשר אתה מבין את צביונו, תבין גם את הצווים המנהלתיים. למותר לציין, חלק גדול ממה שכלול בצווים המנהלתיים נוגע לצביונו של האל, אך צביונו אינו בא לידי ביטוי במלואו בצווים המנהלתיים; לפיכך, עליכם לקדם עוד יותר את ההבנה שיש לכם לגבי צביונו של האל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חשוב מאוד להבין את צביונו של האל

דבר אלוהים היומי  מובאה 245

צביונו של האל הוא נושא שנראה מופשט מאוד לכולם, ויותר מכך, נושא שלא קל לאיש לקבל, שכן צביונו אינו דומה לאישיותו של בן אנוש. גם לאל יש רגשות משלו של שמחה, כעס, צער ואושר, אך רגשות אלה שונים מאלה של האדם. לאל עצמו יש את תכונותיו והווייתו. כל מה שהוא מביע ומגלה מייצג את מהותו ואת זהותו. תכונות אלה ומהות זו, כמו גם מהות וזהות אלה, הם דברים ששום אדם אינו יכול להחליפם. צביונו כולל את אהבתו לאנושות, נחמתו כלפי האנושות, שנאתו כלפי האנושות, ויותר מכך, הבנה יסודית של האנושות. אישיותו של האדם, לעומת זאת, עשויה לכלול עליזות, חיוניות או קהות חושים. צביונו של האל הוא מה שניחן בו ריבון כל הדברים והיצורים החיים; זהו מה שניחן בו אדון הבריאה. צביונו מייצג כבוד, עוצמה, אצילות, גדולה, ומעל לכול, עליונות. צביונו הוא סמל הסמכות, סמל כל מה שצודק, סמל כל מה שיפה וטוב. יותר מכך, צביונו הוא סמל לחסינות מפני תבוסה או פלישה של אופל או כל כוח אויב, וכן סמל לחסינות מפני פגיעה (וחוסר סובלנות לפגיעה) על ידי כל יציר בריאה. צביונו הוא סמל הכוח העליון ביותר. שום אדם או אנשים לא יכולים להפריע לעבודתו או לצביונו, ואינם רשאים לעשות זאת. אך אישיותו של האדם אינה אלא סמל לעליונותו הקלה של האדם על הבהמה. לאדם כשלעצמו אין סמכות, אין אוטונומיה, ואין יכולת להתעלות מעל עצמו, אלא במהותו הוא נתון לשליטתם של כל מיני אנשים, מאורעות ודברים. שמחתו של האל נובעת מקיומם והופעתם של צדק ואור, בגלל השמדת האופל והרוע. הוא שמח להביא את האור וחיים טובים לאנושות; שמחתו היא שמחה צודקת, סמל לקיומם של כל הדברים החיוביים, ועוד יותר מכך, סמל מבשר טובות. כעסו של האל נובע מהנזק שקיומו של חוסר הצדק והפרעתו גורמים לאנושות שלו, בגלל קיומם של רוע ושל אופל, בגלל קיומם של דברים הדוחקים החוצה את האמת, ועוד יותר מכך, בגלל קיומם של דברים המתנגדים למה שטוב ויפה. כעסו הוא סמל לכך שכל הדברים השליליים אינם קיימים עוד, ויותר מכך, הוא סמל לקדושתו. צערו נובע מהאנושות, שעבורה יש לו תקוות אך היא נפלה לתוך האופך, וזאת משום שהעבודה שהוא עושה באדם אינה עולה בקנה אחד עם כוונותיו, משום שהאנושות שהוא אוהב אינה יכולה כולה לחיות באור. הוא חש צער על האנושות התמימה, על האדם הישר אך הבור, ועל האדם הטוב, אך חסר דעות משלו. צערו הוא סמל לטובו ולרחמיו, סמל ליופי ולחסד. אושרו, כמובן, נובע מהבסת אויביו ומהשגת נאמנותו הכנה של האדם. יותר מכך, הוא נובע מגירוש והשמדה של כל כוחות האויב, ומכך שהאנושות זוכה לחיים טובים ושלווים. אושרו של האל אינו דומה לשמחתו של האדם; אלא, זוהי תחושה של איסוף פירות טובים, תחושה הגדולה אף יותר משמחה. אושרו הוא סמל לכך שמעתה ואילך האנושות משתחררת מסבל, וסמל לכך שהאנושות נכנסת לעולם של אור. רגשות האנושות, לעומת זאת, מתעוררים כולם למען האינטרסים שלה, לא למען צדק, אור, או מה שיפה, ובוודאי שלא למען החסד שהוענק מהשמיים. רגשות האנושות הם אנוכיים ושייכים לעולם האופל. הם אינם מתעוררים למען רצון האל, קל וחומר שלא למען תוכניתו של האל, ולכן לעולם לא ניתן לדבר על האדם ועל האל בנשימה אחת. האל הוא לעד עליון ולעד מכובד, בעוד האדם הוא לעד שפל ולעד חסר ערך. זאת משום שהאל מקדיש את עצמו לאנושות ומשקיע מאמץ למענה לנצח, ואילו האדם לעד תובע ושואף רק למען עצמו. האל עמל לנצח למען הישרדותה של האנושות, אך האדם לעולם אינו תורם דבר למען צדק או אור, וגם אם האדם עושה מאמץ זמני, המאמץ הזה אינו יכול לעמוד ולו בפני מכה אחת, שכן מאמציו של האדם הם תמיד למען עצמו ולא למען אחרים. האדם הוא לעד אנוכי, בעוד האל הוא לעד חסר אנוכיות. האל הוא מקור כל מה שצודק, טוב ויפה, בעוד האדם הוא זה שמקבל בירושה את כל הכיעור והרוע ומביע אותם. האל לעולם לא ישנה את מהות הצדק והיופי שלו, אך האדם עלול לבגוד בצדק ולהתרחק מהאל בכל עת ובכל מצב.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חשוב מאוד להבין את צביונו של האל

דבר אלוהים היומי  מובאה 246

בכל משפט שאמרתי גלום צביונו של האל. מוטב שתהרהרו בדבריי בקפידה, וללא ספק תפיקו מהם תועלת רבה. קשה מאוד לתפוס את מהותו של האל, אך אני סמוך ובטוח שלכולכם יש לפחות מושג כלשהו לגבי צביונו של האל. אני מקווה, אם כן, שתוכלו להראות לי מעשים רבים יותר שלכם שאינם פוגעים בצביונו של האל. אז אהיה רגוע. למשל, שמור את האל בלבך בכל עת. כשאתה פועל, עשה זאת על פי דבריו. חפש את כוונותיו בכל דבר, והימנע מלעשות את מה שמהווה זלזול באל ופוגע בכבודו. קל וחומר, אל תדחק את האל הצדה כדי למלא את הריק העתידי שבלבך. אם תעשה זאת, תפגע בצביונו של האל. ושוב, נניח שלעולם לא תשמיע דברי ניאוץ או תלונות נגד האל במשך כל חייך, ונניח גם שתוכל למלא כראוי את כל מה שהוא הפקיד בידך וגם להתמסר לכל דבריו במשך כל חייך, ואז תימנע מהפרת הצווים המנהלתיים. למשל, אם אמרת אי פעם, "למה אני לא חושב שהוא האל?" "אני חושב שהדברים האלה אינם אלא הארה כלשהי של רוח הקודש", "לדעתי, לא כל מה שהאל עושה הוא בהכרח נכון", "אנושיותו של האל אינה עליונה על שלי", "פשוט אי אפשר להאמין לדברי האל" או אמירות שיפוטיות דומות אחרות, אזי אני מפציר בך להתוודות על חטאיך ולחזור בתשובה לעיתים קרובות יותר. אחרת, לעולם לא תהיה לך הזדמנות לסליחה, שכן אינך פוגע באדם, אלא באל עצמו. אתה עשוי להאמין שאתה שופט אדם, אך רוח האל אינה רואה זאת כך. חוסר הכבוד שלך כלפי בשרו שקול לחוסר כבוד כלפיו. אם כך, האם לא פגעת בצביונו של האל? עליך לזכור שכל מה שנעשה על ידי רוח האל נעשה כדי להגן על עבודתו בבשר וכדי שעבודה זו תיעשה היטב. אם תתעלם מכך, אזי אני אומר שאתה אדם שלעולם לא יוכל להצליח באמונתו באל. שכן עוררת את זעמו של האל, ולכן הוא ישתמש בעונש הולם כדי ללמד אותך לקח.

ההכרה במהותו של האל אינה עניין של מה בכך. עליך להבין את צביונו. כך, בהדרגה ובלי משים, תגיע לכדי הכרת מהותו של האל. כשתגיע להכרה זו, תמצא את עצמך מתקדם למצב גבוה ויפה יותר. בסופו של דבר, תתחיל להתבייש בנשמתך הנוראה, ויותר מכך, תרגיש שאין לך מקום להסתתר מפני בושתך. באותה עת, יהיו פחות ופחות דברים בפעולותיך שיפגעו בצביונו של האל, לבך יתקרב יותר ויותר ללבו של האל, ובהדרגה תצמח בלבך אהבה כלפיו. זהו סימן לכניסתה של האנושות למצב יפה. אך עדיין לא השגתם זאת. כשכולכם מתרוצצים למען גורלכם, למי יש עניין לנסות להכיר את מהותו של האל? אם זה יימשך, תפרו בלי משים את הצווים המנהלתיים, שכן אתם מבינים מעט מדי מצביונו של האל. אם כן, האין מה שאתם עושים כעת בגדר הנחת יסוד לפגיעותיכם בצביונו של האל? בקשתי מכם להבין את צביונו של האל אינה מנותקת מעבודתי. שכן אם תפרו את הצווים המנהלתיים לעיתים קרובות, מי מכם יוכל להימלט מעונש? האם עבודתי אז לא תהיה כולה לשווא? לכן, אני עדיין מבקש שבנוסף לבחינת התנהגותכם, תהיו גם זהירים בצעדיכם. זוהי הדרישה הגבוהה יותר שאני מציב בפניכם, ואני מקווה שכולכם תשקלו אותה בקפידה ותתייחסו אליה ברצינות. אם יבוא יום שבו מעשיכם יעוררו בי זעם רב, אזי ההשלכות יהיו שלכם בלבד, ולא יהיה אדם אחר שיישא בעונש במקומכם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חשוב מאוד להבין את צביונו של האל

דבר אלוהים היומי  מובאה 247

אנשים אומרים שאלוהים הוא אל צודק, וכל עוד האדם הולך אחריו עד הסוף, אלוהים בוודאי יהיה הוגן כלפי האדם, שכן אין צודק ממנו. אם האדם הולך אחרי אלוהים עד הסוף, האם יוכל אלוהים להשליך הצדה את האדם? אני הוגן כלפי כל בני האדם. אני שופט את כל בני האדם על ידי טבעי הצודק. עם זאת, יש תנאים מתאימים לדרישות שלי מהאדם, והדברים שאותם אני דורש מחייבים את כל בני האדם, ולא משנה מי הם. לא אכפת לי מהם כישוריך או כמה זמן הם היו לך. אכפת לי רק אם אתה נוהה אחר דרכי ואם אתה אוהב את האמת וכמה לה או לא. אם אתה לא מחזיק באמת ובמקום זאת אתה ממיט קלון על שמי, אם אתה לא נוהג לפי דרכי אלא רק נוהג כחסיד חסר זהירות ונטול דאגה, אז כשיגיע הזמן אני אכה אותך ואעניש אותך בשל רשעותך, ומה יהיה לך לומר אז? האם תוכל לומר שאלוהים לא צודק? אם צִיַּתָּ לדברים שאמרתי היום, אז אתה מסוג האנשים שאני מאשר. אתה טוען שבתור חסיד אלוהים תמיד סבלת, שנהית אחריו באש ובמים, שחלקת עם אלוהים את הטוב ואת הרע, אבל לא הבאת לידי ביטוי את דברי אלוהים – אתה רק רוצה להתרוצץ למען אלוהים ולהשקיע מעצמך עבורו מדי יום, ומעולם לא העלית בדעתך לחיות חיים בעלי משמעות. אתה גם טוען: "בכל מקרה, אני מאמין שאלוהים הוא אל צודק: סבלתי למענו, התרוצצתי עבורו, הקדשתי לו את עצמי, ועבדתי קשה על אף שלא קיבלתי שום הכרה – הוא בוודאי יזכור אותי." נכון שאלוהים הוא אל צודק, אך הצדק הזה אינו נגוע בשום טומאה: אין בו דבר מן הרצון האנושי ואין הוא מזוהם על ידי הבשר או בעסקאות אנושיות. כל המתנגדים, המורדים וכל מי שלא מציית לדרכו של אלוהים, ייענשו – אף אחד לא יזכה במחילה ועל איש לא יחוסו! יש אנשים שאומרים, "היום אני מתרוצץ עבורך – התוכל להעניק לי ברכה קטנה כשיגיע הקץ?" אז אני שואל אותך, "האם כבר ציית לדבריי?" הצדק עליו אתה מדבר מבוסס על עסקה. אתה רק חושב שאני אל צודק, שאני הוגן כלפי כל בני האדם, ושכל החסידים שילכו בדרכי עד הסוף ייוושעו בוודאות ויזכו בברכותיי. יש משמעות סמויה לדבריי והיא ש"כל החסידים שילכו בדרכי עד הסוף ייוושעו בוודאות": החסידים שילכו בדרכי עד הסוף הם אלה שיתקבלו לנחלתי, הם אלו, שלאחר שנכבשו, מחפשים אחר האמת ומובאים לידי שלמות. באילו תנאים עמדת? הצלחת רק ללכת בדרכי עד הסוף, אך מה עוד? האם ציית לדבריי? מילאת אחת מחמש דרישותיי, אך אין לך שום כוונה למלא את ארבע הנותרות. רק מצאת את הדרך הפשוטה והקלה ביותר והלכת בה בתקווה שיתמזל מזלך. כלפי אדם כמוך, הטבע הצודק שלי הוא חלק מהייסורים והשיפוט, הוא תגמול צודק, הוא העונש הצודק לכל הרעים. כל מי שלא נוהה אחר דרכי ללא ספק ייענש, אפילו אם הוא ייוותר חסידי עד הסוף. זהו הצדק של אלוהים. כשהטבע הצודק הזה מבוטא על ידי הענשת בני האדם, הללו יוכו הלם ויחושו צער על כך שבזמן היותם חסידי אלוהים הם לא נהו אחר דרכו. בזמן המדובר, האדם סבל אך מעט בעודו חסיד אלוהים, אך לא נהה אחר דרכו של אלוהים. איך ניתן לתרץ זאת? אין אפשרות אחרת מלבד ייסורים! עם זאת, בראשו הוא חושב, "בכל מקרה הייתי חסיד עד הסוף, אז אפילו אם תייסר אותי, לא ייתכן שאלה יהיו ייסורים חמורים, ולאחר שתייסר אותי כך, עדיין תרצה בי. אני יודע שאתה אל צודק, ושלא תנהג בי כך לנצח. אחרי הכול, אני לא דומה לאלה שיושמדו – אלה שיושמדו יקבלו ייסורים חמורים, בעוד שהייסורים שלי יהיו קלים יותר." טבע צודק אינו כמו שאתה טוען. אין זה נכון שמי שטוב בהתוודות על חטאיו זוכה לטיפול ביד רכה. צדק הוא קדושה, וזהו טבע שאינו יכול לסבול עלבונות מן האדם. כל מי שפשתה בו הזוהמה ומי שלא השתנה מהווה מטרה לתיעובו של אלוהים. הטבע הצודק של אלוהים אינו חוק, אלא צו מנהלי: צו מנהלי זה הוא חלק מהמלכות, והוא העונש הצודק לכל מי שלא מחזיק באמת ושלא השתנה, ואין מרווח לישועה. משום שכאשר בני האדם ימוינו לפי סוגים, הטובים יתוגמלו והרעים ייענשו. זהו הרגע שבו יעד האדם יתבהר, הרגע שבו עבודת הישועה תסתיים. לאחר מכן, עבודת הישועה של האדם לא תבוצע יותר, וכל מי שביצע מעשים רעים יקבל כגמולו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסור ועל משפט

דבר אלוהים היומי  מובאה 248

אני אש מכלה-כל ואיני סובל פגיעה. מפני שאני הוא זה שברא את כל בני האנוש, הם חייבים להתמסר לכל דבריי ומעשיי ואל להם להתנגד. אין לבני האדם זכות להתערב בעבודתי, וקל וחומר שאינם מוסמכים לנתח מה נכון ולא נכון בעבודתי ובדבריי. אני אדון הבריאה, ויצירי הבריאה צריכים להשיג את כל הדברים שאני דורש מהם בלב ירא כלפיי. אל להם להתווכח איתי, ובמיוחד אסור להם להתנגד. אני משתמש בסמכות שלי כדי למלוך על עמי, וכל בני האדם ששייכים לבריאה שלי צריכים להתמסר לסמכות שלי. על אף שאתם עזי מצח וחצופים בפניי כיום, על אף שאתם מורדים בדברים שאני מורה לכם ואינכם יודעים לפחד, אני מקבל את המרדנות שלכם בסובלנות. לא אתרגז באופן שישפיע על עבודתי מפני שהרימות הקטנות וחסרות החשיבות הפכו את העפר בערימת הגללים. למען רצונו של אבי, אני סובל את הקיום המתמשך של כל הדברים שאני מתעב ושל הדברים שאני בוחל בהם, ואמשיך לנהוג כך עד שהאמירות שלי יושלמו, עד הרגע האחרון ממש. אל תדאגו! אני לא יכול לשקוע לאותה רמה של רימה חסרת שם, ואני לא אשווה את דרגת המיומנות שלי לזו שלכם. אני מתעב אותך, אך אני מסוגל לעמוד בכך. אתה מורד בי, אך לא תוכל להימלט מהיום שבו אמיט עליך ייסורים, שאותו הבטיח לי אבי. האם רימה ברואה יכולה להשתוות לאדון כל הבריאה? בסתיו, עלי שלכת ישובו לשורשיהם; אתם תשובו לבית "אביכם" ואני אשוב אל צדו של אבי. חיבתו העדינה של אבי תלווה אותי והרמיסה של אביכם תבוא בעקבותיכם. לי תהיה תהילתו של אבי ולכם תהיה הבושה של אביכם. אני אשתמש בייסורים שאני מרסן מזה זמן רב כדי ללוות אתכם, ואתם תפגשו בייסורים שלי בבשרכם המעופש, שמושחת מזה כבר עשרות אלפי שנים. אני אסיים בכם את עבודת המילים שלי המלווה בסובלנות, ואתם תתחילו לגלם את התפקיד של חווית האסון הנובע מדבריי. אני אשמח מאוד ואעבוד בישראל, ואתם תבכו ותחרקו שיניים, תתקיימו ותמותו בבוץ. אני אשוב לצורתי המקורית ולא אשאר עוד בטינופת במחיצתכם, ואילו אתם תשיבו לעצמכם את כיעורכם המקורי ותמשיכו להתחפר לכם בערימת הגללים. כשעבודתי ודבריי יסתיימו, יהיה זה יום שמחה עבורי. כשהתנגדותכם ומרדנותכם יסתיימו, יהיה זה יום של בכי עבורכם. לא תהיה לי חמלה עליכם, ואתם לעולם לא תראו אותי שוב. לא אנהל דו-שיח עמכם, ואתם כבר לא תפגשו בי. אשנא את מרדנותכם, ואתם תתגעגעו לחביבותי. אכה אתכם, ואתם תתגעגעו אליי. אפרד מכם בשמחה, ואתם תהיו מודעים לחובכם לי. לעולם לא אראה אתכם שוב, אך אתם תמיד תקוו לראות אותי. אשנא אתכם משום שאתם מתנגדים לי כעת, ואתם תתגעגעו אליי, משום שאני מטיל עליכם ייסורים כעת. לא אהיה מוכן לחיות איתכם במחיצה אחת, אך אתם תשתוקקו לכך במרירות ותבכו עד אין קץ, משום שתתחרטו על כל מה שעשיתם לי. אתם תתחרטו על המרדנות וההתנגדות שלכם, ואפילו תשתטחו על הקרקע בחרטה, תיפלו ארצה לפניי ותישבעו לא למרוד בי שוב. אולם בלבכם, אתם פשוט תאהבו אותי, אך לא תהיו מסוגלים לשמוע את קולי – אגרום לכם להתבייש בעצמכם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כאשר עלי השלכת ישובו לשורשיהם, תתחרטו על כל מעשיכם הרעים

דבר אלוהים היומי  מובאה 249

רחמיי מובעים כלפי אלה שאוהבים אותי ומוותרים על עצמם. ואילו העונש הפוקד את עושי הרע הוא בדיוק הוכחה לצביוני הצודק, ויתרה מכך, עדות לזעמי. כשיבוא האסון, כל המתנגדים לי יבכו כשיפלו קורבן לרעב ולמגיפה. אלה שביצעו כל מיני מעשים רעים, אך נהו אחריי שנים רבות, לא יימלטו מלשלם על חטאיהם; גם הם יוטלו אל תוך האסון, שכמותו לא נראה אלא רק לעתים רחוקות במשך מיליוני שנים, והם יחיו במצב מתמיד של בהלה ופחד. ואלה מבין חסידיי, שהפגינו כלפיי נאמנות מוחלטת, ישמחו ויהללו את עוצמתי. הם יחוו סיפוק שאין לתארו ויחיו בתוך שמחה שכמוה לא הענקתי מעולם לאנושות. כי אני מוקיר את מעשיו הטובים של האדם ומתעב את מעשיו הרעים. מאז שהתחלתי להנהיג את האנושות, קיוויתי בשקיקה לזכות בקבוצת אנשים שמאוחדים עמי בנפש. ואילו את אלה שאינם מאוחדים עמי בנפש, מעולם לא שכחתי; אני תמיד מתעב אותם בלבי, וממתין להזדמנות לגרום להם לתת את הדין על מעשיהם הרעים, דבר שאתענג לראות. עתה יומי הגיע סוף סוף, ואיני צריך להמתין עוד!

עבודתי האחרונה אינה מיועדת רק להעניש את האדם, אלא גם לסדר את ייעודו. על אחת כמה וכמה שהיא נועדה לכך שכל האנשים יכירו במעשיי ובפעולותיי. אגרום לכל אדם ואדם לראות שכל מה שעשיתי הוא נכון וביטוי לצביוני, שאין זה מעשה ידי אדם, וקל וחומר שאין זה הטבע שהביאו את האנושות עד הלום, אלא אני הוא המזין כל יצור חי בקרב כל הדברים. ללא קיומי, האנושות רק תאבד ותסבול מפגעי הפורענות. שום בן אנוש לא יראה עוד לעולם את השמש והירח היפים, או את העולם הירוק; האנושות תפגוש רק את הלילה האפל והקר ואת גיא צלמוות הבלתי נמנע. אני הגאולה היחידה של האנושות. אני תקוותה היחידה של האנושות, ויתרה מכך, אני הוא זה שעליו נשען קיומה של האנושות כולה. בלעדיי, האנושות תגיע מיד לקיפאון, בלעדיי, האנושות רק תסבול מקטסטרופה הרסנית ותרמס תחת רגליהם של כל מיני רוחות, אף שאיש אינו שם לב אליי. עשיתי עבודה שאיש מלבדי אינו יכול לעשותה, ואני מקווה רק שהאדם יוכל לגמול לי בכמה מעשים טובים. על אף שרק מעטים יכלו לגמול לי, עדיין אסיים את מסעי בעולם האנושי ואתחיל בשלב הבא של עבודתי העומדת להתגלות, כי התרוצצותי בקרב האדם במשך כל אותן שנים נשאה פרי, ואני מרוצה מאוד. מה שחשוב לי אינו מספר האנשים, אלא מעשיהם הטובים. על כל פנים, אני מקווה שתאגרו כמות מספקת של מעשים טובים לקראת ייעודכם שלכם. אז אהיה מרוצה; אחרת, איש מכם לא יוכל להימלט ממתקפת האסון. האסון מקורו בי, וכמובן שאני מתזמר אותו. אם לא תוכלו להיראות כטובים בעיניי, לא תימלטו מסבל האסון. בעת צרה, מעשיכם ופעולותיכם לא נחשבו הולמים לחלוטין, שכן אמונתכם ואהבתכם היו ריקות מתוכן, והצגתם את עצמכם רק כחששנים או כקשוחים. בנוגע לכך, אשפוט רק בין טוב לרע. הדרך שבה כל אחד מכם פועל ומביע את עצמו היא הדבר שממשיך לעניין אותי, ועל בסיס זה אקבע את סופכם. אולם, עליי להבהיר את העניין הבא: לא ארחם עוד על אלה שלא הפגינו כלפיי ולו שמץ של נאמנות בעתות צרה, שכן יש גבול לרחמיי. יתרה מכך, איני מחבב את מי שאי פעם בגד בי, וקל וחומר שאיני אוהב להתרועע עם אלה המוכרים את האינטרסים של חבריהם. זהו צביוני, יהיה האדם אשר יהיה. אני חייב לומר לכם זאת: כל מי ששובר את לבי לא יזכה לחנינה נוספת ממני, וכל מי שהיה נאמן לי יישאר בלבי לנצח.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הכן מספיק מעשים טובים למען ייעודך

דבר אלוהים היומי  מובאה 250

כשהאל בא אל פני האדמה, הוא לא היה שייך לעולם, והוא לא התגלם כבשר ודם כדי ליהנות מהעולם. הוא נולד במקום שבו עבודתו תוכל לחשוף את צביונו ולהיות משמעותית ביותר, ולא משנה אם הייתה זו ארץ קדושה או מזוהמת. בלי קשר למקום שבו הוא עובד, הוא קדוש. הוא ברא את כל הדברים בעולם, אם כי השטן השחית אותם. אולם כל הדברים עדיין שייכים לאל. כולם נתונים בידיו. הוא בא לארץ מזוהמת ועובד בה כדי לחשוף את קדושתו. הוא עושה זאת רק למען עבודתו, כלומר, הוא סובל השפלה אדירה בביצוע עבודה כזו, רק כדי להושיע את האנשים בארץ המזוהמת הזו. הדבר נעשה למען עדות, למען האנושות כולה. עבודה כזו מראה לאנשים את צדקתו של האל, והיא מיטיבה להפגין את עליונותו. גדולותו ויושרו מתבטאים בדיוק בישועה של קבוצת אנשים נחותים, שהאחרים בזים להם. העובדה שהוא נולד בארץ טמאה אינה מוכיחה שהוא שפל. היא פשוט מאפשרת לכל יצירי הבריאה לחזות בגדולתו ובאהבתו האמיתית לאנושות. ככל שהוא פועל כך יותר, כך הדבר מגלה יותר את אהבתו הטהורה לאדם, שאין בה רבב. האל קדוש וצודק, למרות שהוא נולד בארץ טמאה, ולמרות שהוא חי בקרב האנשים האלה המלאים בזוהמה, בדיוק כפי שישוע חי בקרב חוטאים בעידן החסד. האם כל פרט ופרט בעבודתו לא נעשה למען הישרדות האנושות כולה? האם היא לא נועדה כולה כדי שהאנושות תוכל לזכות בישועה אדירה? לפני אלפיים שנה, אלוהים חי עם חוטאים במשך כמה שנים. הוא עשה זאת למען הגאולה. כיום, הוא חי בקרב קבוצה של בני אדם מטונפים ממעמד נמוך. הוא עושה זאת למען הישועה. האם כל העבודה הזו לא נועדה למענכם, בני האנוש? אם העבודה לא נועדה להושיע את האנושות, מדוע הוא חי וסבל עם חוטאים במשך כל כך הרבה שנים לאחר שנולד באבוס? אם העבודה לא נועדה להושיע את האנושות, מדוע הוא חזר כבשר ודם בפעם השנייה, נולד בארץ הזו, שבה מתקהלים שדים, וחי עם בני האדם שהשטן השחית אותם באופן יסודי? האין אלוהים נאמן? איזה חלק בעבודתו לא נועד למען האנושות? איזה חלק ממנה לא נועד למען גורלכם? אלוהים קדוש – זו עובדה נצחית. טינופת לא מזהמת אותו, על אף שהוא בא לארץ מטונפת. פירוש הדבר של כל זה הוא שאהבתו של אלוהים לאנושות חסרת אנוכיות לחלוטין, ושהסבל וההשפלה שהוא חווה אדירים ביותר! האם אינכם יודעים איזו השפלה אדירה הוא סובל למען כולכם ולמען גורלכם? במקום להושיע בני אדם דגולים או את בניהן של משפחות עשירות ורבות השפעה, הוא מושיע דווקא את בני האדם מהמעמד הנמוך שאחרים מזלזלים בהם. האין כל זה מהווה את קדושתו? האין כל זה מהווה את הצדק שלו? למען הישרדות האנושות כולה, הוא מעדיף להיוולד בארץ מטונפת לסבול את כל ההשפלות. אלוהים אמיתי מאוד – הוא אינו עושה עבודת שקר. האין זה נכון שכל שלב בעבודתו נעשה באופן מעשי כל כך? על אף שכל בני האדם משמיצים אותו ואומרים שהוא יושב לשולחן עם חוטאים, ואפילו שכל בני האדם לועגים לו ואומרים שהוא חי בקרב בני הזוהמה, בקרב בני האדם מהמעמד הנמוך ביותר, הוא בכל זאת מקדיש את עצמו בחוסר אנוכיות, והאנושות בכל זאת דוחה אותו כך. האין הסבל שהוא חווה גדול מהסבל שלכם? האין העבודה שהוא עושה גדולה יותר מהמחיר שאתם שילמתם?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חשיבות ישועתם של צאצאי מואב

דבר אלוהים היומי  מובאה 251

אלוהים הצטנע עד כדי כך כדי לעשות את עבודתו בבני האדם המטונפים והמושחתים האלה וכדי להפוך את בני האדם השייכים לקבוצה הזו למושלמים. אלוהים לא רק התגלם כבשר ודם כדי לחיות ולאכול בקרב בני האדם, כדי לרעות את בני האדם וכדי לספק את צרכיהם של בני האדם. חשובה מכך העובדה שהוא עושה את עבודת הישועה והכיבוש האדירות שלו על בני האדם האלה, המושחתים באופן בלתי נסבל. הוא בא אל לב לבו של התנין הגדול האדום כאש כדי להושיע את בני האדם האלה, המושחתים ביותר, כדי שכל בני האדם יוכלו להשתנות ולהפוך לחדשים. הסבל האדיר שבו האל נושא הוא לא רק הסבל שעובר אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, אלא שהיא בעיקר ההשפלה העצומה שרוח האל סובלת – היא מצטנעת ומסתתרת עד כדי כך שהיא הופכת לאדם רגיל. האל התגלם ועטה גוף של בשר ודם כדי שבני האדם יראו שיש לו חיים וצרכים של אנושיות רגילה. די בכך כדי להוכיח שאלוהים הצטנע במידה רבה. רוח האל מתממשת כבשר ודם. רוח האל כה נעלה ואדירה, ובכל זאת היא עוטה גוף של בן אנוש מן השורה, של בן אנוש חסר משמעות, כדי לעשות את עבודתה של רוח האל. מבחינת האיכות, התובנות, ההיגיון, האנושיות והחיים של כל אחד מכם, אתם באמת לא ראויים לקבל עבודה כזו של האל, ואתם באמת לא ראויים שהאל יישא בסבל כזה למענכם. האל כה נשגב. הוא נעלה עד כדי כך ובני האדם כל כך שפלים, ועדיין הוא מבצע בהם עבודה. לא רק שהוא התגלם כבשר ודם כדי לקיים את בני האדם ולדבר אל בני האדם, אלא שהוא גם חי יחד עם בני האדם. אלוהים כל כך צנוע וכה חביב.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק בני האדם שמתמקדים בנוהג יכולים להפוך למושלמים

דבר אלוהים היומי  מובאה 252

לילות רבים הדיר אלוהים שינה מעיניו כדי לבצע את העבודה של האנושות. מלמעלה ועד למעמקים, הוא ירד אל הגיהינום שבו האדם חי כדי להעביר את ימיו עם האדם. הוא מעולם לא התלונן על מצב המחיה העלוב בקרב בני האדם ולא הוכיח את האדם על מרדנותו, אלא שהוא סובל השפלה מאין כמוה בעת שהוא מבצע את עבודתו באופן אישי. איך ייתכן שמקומו של אלוהים יהיה בגיהינום? איך ייתכן שהוא יעביר את חייו בגיהינום? אולם למען כל האנושות, וכדי שהאנושות כולה תוכל למצוא מנוח בהקדם האפשרי, אלוהים סבל השפלות ועוולות כדי לרדת ארצה, ונכנס באופן אישי ל"גיהינום" ול"שאול", אל גוב האריות, כדי להושיע את האדם. מה נותן לאדם את הזכות להתנגד לאלוהים? איזו סיבה יש לו להתלונן על אלוהים? איך ייתכן שתהיה לו עזות המצח להביט באלוהים? אלוהים משמיים ירד אל ארץ החטא הזו, המזוהמת מאין כמותה, והוא מעולם לא התמרמר או התלונן על האדם, אלא שהוא מקבל בשקט את ההרס^[1] והדיכוי של האדם. הוא מעולם לא השיב לאדם על הדרישות בלתי סבירות שלו, מעולם לא דרש דרישות מוגזמות מהאדם, ומעולם לא דרש דרישות בלתי סבירות מהאדם. הוא בסך הכול עושה את כל העבודה שהאדם דורש מבלי להתלונן: הוראה, הארה, הוכחה, זיכוך במילים, הזכרה, שכנוע, ייעוץ, שיפוט וגילוי. איזה משלביו לא היה למען חייו של האדם? על אף שהוא הסיר את הסיכויים העתידיים של האדם ואת גורלו, איזה מהשלבים שאלוהים ביצע לא נועד לגורלו של האדם? איזה מהם לא היה למען להישרדותו של האדם? איזה מהם לא נועד לשחרור האדם מהסבל והדיכוי של כוחות החושך האפלים כמו הלילה? איזה מהם לא היה למען האדם? מי יכול להבין את לבו של אלוהים, שהוא כמו לבה של אם אוהבת? מי יכול לתפוס את לבו הנלהב של אלוהים? לבו הלהוט של אלוהים וציפיותיו המשולהבות נענו בלב קר, בעיניים אדישות וחסרות רגש, בנזיפות ועלבונות חוזרים ונשנים מצד האדם. הם נענו בהערות פוגעות, בעוקצנות ובזלזול. הם נענו בלעגו של האדם, בדריסתו ודחייתו, בחוסר תפיסתו, באנחתו, בהתנכרותו ובהתרחקותו, ואך ורק בהונאה, מתקפות ומרירות. מילים חמות נענו בגבות קמוצות ובהתרסה של אלף אצבעות מנוענעות לשלילה. אלוהים לא יכול לעשות דבר אלא לשאת זאת בראש מורכן ולשרת את בני האדם כשור מסור.^[2] כל כך הרבה ימים וחודשים, כל כך הרבה פעמים, אלוהים הביט בכוכבים; כל כך הרבה פעמים, הוא יצא עם שחר וחזר בשעת דמדומים, והתהפך על משכבו לנוכח ייסורים האדירים פי אלף מהכאב של עזיבתו את אביו, ולנוכח התקפות האדם ו"שבירתו" את האדם, ולנוכח גיזומו את האדם. ענוותו וחביונו של אלוהים נענו באמונות התפלות^[3] של האדם, בהשקפות הלא הוגנות של האדם וביחסו הלא הוגן. האופן השקט שבו אלוהים עובד באלמוניות, ההבלגה והסובלנות שלו נענו במבטו תאב הבצע של האדם. האדם מנסה להלום באלוהים ולהרוג אותו ללא נקיפות מצפון, והוא מנסה לרמוס את אלוהים עד עפר. עמדתו של האדם ביחסו לאלוהים היא של "פיקחות נדירה", ואלוהים, שהאדם מתעמר בו ובז לו, נרמס תחת רגליהם של רבבות בני אדם בעוד האדם עצמו עומד זקוף, כאילו הוא "מלך הגבעה", כאילו הוא רוצה "לזכות לכוח אבסולוטי",^[4] "לשפוט מאחורי הפרגוד", להפוך את אלוהים ל"במאי מאחורי הקלעים", המצפוני והצייתן, שלא רשאי להתנגד או לגרום לבעיות. אלוהים חייב לגלם את התפקיד של "הקיסר האחרון", עליו להיות "בובה על חוט"^[5] משולל כל חירות. מעשיו של האדם לא יתוארו, על כן איך ייתכן שהוא כשיר לבוא בדרישות כאלה ואחרות לאלוהים? איך ייתכן שהוא כשיר להציע הצעות לאלוהים? איך ייתכן שהוא כשיר לדרוש שאלוהים יאהוד את חולשתו? איך ייתכן שהוא ראוי לרחמיו של אלוהים? איך ייתכן שהוא ראוי לרוחב הלב של אלוהים פעם אחר פעם? איך ייתכן שהוא ראוי למחילתו של אלוהים פעם אחר פעם? איפה מצפונו? הוא שבר את לבו של אלוהים לפני זמן רב. הוא הותיר את לבו של אלוהים שבור לחתיכות זה מכבר. אלוהים בא אל קרב בני האדם בהתלהבות ובשמחה, בתקווה שהאדם ינהג בו ברוחב לב, ולו גם במעט חום. עם זאת, האדם מנחם את לבו של אלוהים לאט מאוד. כל מה שהוא קיבל הוא מתקפות מתגלגלות וגדלות ככדור שלג^[6] וייסורים. לבו של האדם יותר מדי תאב בצע; רצונו של האדם גדול מדי, הוא לעולם לא יודע שובע; האדם תמיד שובב ופזיז; הוא לעולם לא נותן לאלוהים חירות או חופש ביטוי, והוא לא מותיר לאלוהים ברירה אלא להיכנע להשפלה ולאפשר לאדם לתמרן אותו כאוות נפשו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודה והיווכחות (9)

הערות שוליים:

1. המילה "הרס" משמשת כדי לחשוף את המרדנות של האנושות.

2. במקור, הקטע "בעזות מצח ובהתרסה של אלף אצבעות מנוענעות לשלילה... לשאת זאת בראש מורכן ולשרת את בני האדם כשור מסור," הופיע במקור כמשפט אחד, אך כאן הוא חולק לשניים כדי להבהיר את הדברים. החלק הראשון של המשפט מתייחס לפעולותיו של האדם, ואילו השני מציין את הסבל שאלוהים עובר, ואת העובדה שאלוהים צנוע ונסתר.

3. המילים "אמונות תפלות" מתייחסות להתנהגותם המרדנית של בני האדם.

4. המילים "לזכות לכוח אבסולוטי" מתייחסות להתנהגותם המרדנית של בני האדם. הם מרוממים את עצמם, כובלים את הזולת וגורמים לו לנהות אחריהם ולסבול למענם. הם הכוחות שעוינים לאלוהים.

5. המילים "בובה על חוט" באות ללעוג לבני האדם שלא מכירים את אלוהים.

6. המילים "מתקפות מתגלגלות וגדלות ככדור שלג" משמשות כדי להדגיש את התנהגותם העלובה של בני האדם.

דבר אלוהים היומי  מובאה 253

למשמעות של כל מה שהאל עושה יש עומק ניכר. חשוב למשל על צליבתו של ישוע. מדוע ישוע היה חייב להיצלב? האם זה לא היה כדי לגאול את כל האנושות? לכן, ישנה משמעות רבה להתגלמותו הנוכחית של האל ולכך שהוא חווה את סבלו של העולם – זה למען יעדה היפה של האנושות. בעבודתו, האל תמיד עושה בדיוק את הדבר המעשי ביותר. מדוע האל רואה את האדם כנקי מחטא, ולאדם יכול להיות המזל הטוב לבוא אל לפני האל? זה כיוון שישוע מוסמר לצלב, נשא את חטאי האדם וגאל את האנושות. מדוע, אם כן, האנושות לא תסבול יותר, לא תרגיש צער, לא תזיל דמעות ולא תיאנח יותר? זה כיוון שהתגלמותו הנוכחית של האל לקחה על עצמה את כל הסבל הזה, והסבל הזה נסבל כעת עבור האדם. הדבר דומה לאם שמתבוננת בילדה החולה ומתפללת לשמיים, מייחלת לכך שחייה שלה יקוצרו אם המשמעות תהיה שילדה יירפא. גם האל עובד באופן הזה, מציע את כאבו בתמורה ליעד היפה שנכון לאנושות. לא יהיה יותר צער, לא יהיו יותר דמעות, לא יהיו יותר אנחות ולא יהיה יותר סבל. האל משלם את המחיר – העלות – על ידי כך שהוא חווה באופן אישי את סבלו של העולם בתמורה ליעד היפה שיבוא עבור האנושות לאחר מכן. המשמעות של האמירה שזה נעשה "בתמורה" ליעד היפה אינה שלאל אין כוח או סמכות להעניק לאנושות יעד יפה, אלא שהאל רוצה למצוא הוכחה מעשית וחזקה יותר כדי לשכנע אנשים באופן מוחלט. האל כבר חווה את הסבל הזה, לכן הוא ראוי, יש לו את הכוח, ויתרה מכך יש לו את הסמכות להביא את האנושות ליעד היפה, לתת לאנושות את היעד היפה ואת ההבטחה הזו. השטן ישתכנע לגמרי; כל הדברים הנבראים ביקום ישתכנעו לגמרי. בסופו של דבר, האל יאפשר לאנושות לקבל את הבטחתו ואהבתו. כל דבר שאלוהים עושה הוא מעשי, שום דבר ממה שהוא עושה אינו ריק מתוכן והוא חווה את הכול בעצמו. אלוהים משלם את מחיר התנסותו בסבל בתמורה ליעד סופי עבור האנושות. האין זו עבודה מעשית? הורים עשויים לשלם מחיר ממשי למען ילדיהם והדבר מייצג את אהבתם לילדיהם. בעשותו כך, האל בהתגלמותו פועל, כמובן, ביושר ובנאמנות עמוקה לאנושות. מהות האל נאמנה. הוא מקיים את דברו, ומעשיו משיגים מטרתם. כל דבר שהוא עושה למען בני האדם נעשה ביושר. הוא לא סתם משמיע מילים. כשהוא אומר שישלם מחיר, הוא משלם מחיר ממשי. כשהוא אומר שייקח על עצמו את סבל האנושות ויסבול במקומה, הוא ממש בא לחיות בקרבה, לחוש ולהתנסות בסבל באופן אישי. לאחר מכן, כל הדברים ביקום יכירו בכך שכל מעשי האל צודקים ונכונים, ושהם כולם מעשיים: זוהי ראייה חזקה ביותר. בנוסף, האנושות תגיע ליעד יפהפה, וכל הנותרים ישבחו את אלוהים. הם יהללו את מעשי האל שאכן נעשו מתוך אהבתו לאנושות. אלוהים בא בקרב האדם בענווה, כאדם רגיל. הוא לא רק מבצע עבודה כלשהי, מדבר כמה מילים ואז עוזב, אלא הוא מדבר ועובד בצורה מעשית תוך שהוא חווה את מכאובי העולם. רק כשיסיים לחוות את המכאוב הזה, הוא יעזוב. כל כך אמיתית ומעשית היא עבודתו של אלוהים. כל הנותרים יהללו אותו בשלה ויחזו בנאמנותו של האל לאדם ובטוב לבו. מהות האל היפה והטובה מתגלית בחשיבות התגלמותו כבשר ודם. כל מעשיו נעשים ביושר. כל אמירותיו כנות ונאמנות. כל דבר שהוא מתכוון לעשות, הוא עושה בצורה מעשית וכאשר צריך לשלם מחיר, הוא משלם אותו בפועל. הוא לא סתם מפזר מילים. אלוהים אל צודק, אלוהים אל נאמן.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, ההיבט השני של חשיבות ההתגלמות כבשר ודם

דבר אלוהים היומי  מובאה 254

דרך החיים היא דבר שאף אדם אינו יכול להחזיק בו, וגם לא דבר שכל אדם יכול להשיג בקלות. שכן החיים יכולים לבוא רק מהאל; במילים אחרות, רק האל עצמו ניחן במהות החיים, ורק לאל עצמו יש את דרך החיים. על כן, רק האל הוא מקור החיים והמעיין הנובע הבלתי-פוסק של המים החיים. מאז בריאת העולם, האל עשה עבודה רבה הנושאת בחובה את חיוניות החיים, הוא עשה עבודה רבה המביאה חיים לאדם, והוא שילם מחיר כבד שמאפשר לאדם לזכות בחיים. זאת משום שהאל עצמו הוא חיי הנצח, והאל עצמו הוא הדרך שבאמצעותה האדם יכול לקום לתחייה. האל לעולם אינו נעדר מלב האדם, והוא שוכן בקרב בני האדם בכל עת. הוא הכוח המניע של חיי האדם, שורש קיומו, ומשאב שופע לקיומו לאחר לידתו. הוא מאפשר לאנשים להיוולד מחדש, ומאפשר להם לחיות בדבקות בתפקידיהם האישיים. בהסתמך על עוצמת האל ועל כוח החיים שלו שלא כבה לעולם, האדם חי מדור לדור, בעוד שכוח חייו של האל תומך בקרב בני האדם בעקביות, והאל שילם מחיר שאף אדם מן השורה לא שילם מעודו. כוח חייו של האל יכול לגבור על כל כוח; יתרה מכך, הוא עולה על כל כוח שהוא. חייו הם נצחיים, כוחו יוצא דופן, ושום יציר בריאה או כוח עוין לא יכולים לגבור על כוח החיים שלו. כוח חייו של האל קיים וזורח בזוהר מבריק, ללא תלות בזמן או במקום. השמיים והארץ עשויים לעבור שינויים עצומים, אך חייו של האל נותרים כשהיו לנצח. כל הדברים עשויים לחלוף, אך חייו של האל ימשיכו להתקיים. הסיבה היא שהאל הוא מקור הישרדותם של כל הדברים והשורש שבו תלויים כל הדברים לצורך הישרדות. חיי האדם מקורם באל, השמיים קיימים בזכות האל, וקיומה של הארץ נובע גם הוא מכוח חייו של האל. אין דבר חי שיכול לחרוג מריבונותו של האל, ואין דבר עם חיות שאינו יכול לחמוק מתחום סמכותו של האל. באופן זה, כל האנשים, יהיו אשר יהיו, חייבים להיכנע לריבונותו של האל, כל בני האדם חייבים לחיות תחת שליטתו של האל, ואיש מהם אינו יכול לחמוק מידיו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק המשיח של אחרית הימים יכול להעניק לאדם את דרך חיי הנצח

דבר אלוהים היומי  מובאה 255

אם אתה באמת רוצה לזכות בדרך חיי הנצח, ואם אתה משתוקק לה בלהיטות, השב תחילה על השאלה הזו: היכן נמצא האל כיום? אולי תשיב: "האל שוכן בשמיים, כמובן – הוא לא ישכון בבית שלך, הלא כן?" אולי תאמר, שברור שהאל שוכן בקרב כל הדברים. או אולי תאמר שהאל שוכן בלבו של כל אדם, או שהאל נמצא בממלכת הרוח. איני מכחיש אף אחת מהאמירות הללו, אך עליי להבהיר את הנושא. אין זה נכון לחלוטין לומר שהאל שוכן בלב האדם, אך גם אין זה שגוי לחלוטין. זאת משום שבקרב המאמינים באל, ישנם כאלה שאמונתם אמיתית וכאלה שאמונתם שקרית, ישנם כאלה שהאל מאשר וכאלה שהוא אינו מאשר, ישנם כאלה המְרַצים אותו וכאלה שהוא מתעב, וישנם כאלה שהוא הופך למושלמים וכאלה שהוא מסלק. לפיכך, אני אומר שהאל שוכן בלבם של אנשים מעטים בלבד, ואנשים אלה הם ללא ספק אלה המאמינים באל באמת, אלה שהאל מאשר, אלה המְרַצים אותו, ואלה שהוא הופך למושלמים. הם אלה שהאל מנחה. מכיוון שהאל מנחה אותם, הם האנשים שכבר שמעו וראו את דרך חיי הנצח של האל. אלה שאמונתם באל שקרית, אלה שהאל אינו מאשר, אלה שהאל מתעב, אלה שהאל מסלק – נגזר עליהם להידחות על ידי האל, להישאר ללא דרך החיים, ולהישאר בורים בנוגע למקום הימצאו של האל. בניגוד לכך, אלה שהאל שוכן בלבם יודעים היכן הוא נמצא. הם האנשים שהאל מעניק להם את דרך חיי הנצח, והם אלה הנוהים אחר האל. האם אתה יודע היכן נמצא האל? האל נמצא הן בלב האדם והן לצדו. הוא נמצא לא רק בממלכת הרוח ומעל לכל הדברים, אלא אף יותר מכך, על פני האדמה שעליה האדם מתקיים. ועל כן, ההגעה של אחרית הימים הביאה את שלבי עבודתו של האל לתחום חדש. האל הוא ריבון על כל הדברים, והוא התמיכה של האדם בלבו, ויתרה מכך, הוא מתקיים בקרב האדם. רק באופן זה הוא יכול להביא את דרך החיים לאנושות, ולהביא את האדם אל תוך דרך החיים. האל ירד אל פני האדמה, והוא שוכן בקרב האדם, כדי שהאדם יוכל לזכות בדרך החיים, ולמען קיומו של האדם. בה בעת, האל גם פוקד על הכול בקרב כל הדברים, כדי לאפשר את שיתוף הפעולה עם הניהול שהוא עורך בקרב האדם. ועל כן, אם אתה מכיר רק בדוקטרינה שהאל נמצא בשמיים ובלב האדם, אך אינך מכיר באמת של קיומו של האל בקרב האדם, לעולם לא תזכה בחיים, ולעולם לא תזכה בדרך האמת.

האל עצמו הוא החיים והאמת, וחייו והאמת שלו מתקיימים זה לצד זה. אלה שאינם מסוגלים לזכות באמת, לעולם לא יזכו בחיים. ללא ההכוונה, התמיכה והאספקה של האמת, אתה תזכה רק במילים, בדוקטרינות, ויתרה מכך, במוות. חייו של האל נוכחים תמיד, והאמת והחיים שלו מתקיימים זה לצד זה. אם אינך יכול למצוא את מקור האמת, לא תזכה בהזנת החיים; אם אינך יכול לזכות באספקת החיים, לבטח לא תהיה לך אמת, ומלבד דמיונות ותפיסות, כל גופך לא יהיה דבר מלבד בשרך – בשרך המצחין. דע לך שמילותיהם של ספרים אינן נחשבות לחיים, שרישומים היסטוריים אינם יכולים להיחשב כאמת שיש לקדש, ושכללי העבר אינם יכולים לשמש כתיעוד של דברי האל הנוכחיים. רק הדברים שהאל מבטא כשהוא יורד אל פני האדמה ושוכן בקרב האדם הם האמת, החיים, כוונותיו של האל ואופן עבודתו הנוכחית. אם אתה לוקח את רישומי הדברים שהאל אמר בעידנים קודמים ודבק בהם כיום, אתה הופך לארכיאולוג, ובמקרה כזה, האופן הטוב ביותר לתאר אותך הוא כמומחה לשרידים היסטוריים. אתה תמיד מאמין בשרידי העבודה שהאל עשה בעבר, אתה מאמין רק בצלו של האל שנותר מהתקופה שבה הוא עבד בקרב האדם, ואתה מאמין רק בדרך שהאל נתן לחסידיו בזמנים קודמים, אך אינך מאמין בכיוון עבודתו של האל כיום, אינך מאמין בפניו המפוארים של האל כיום, ואינך מאמין בדרך האמת שהאל מבטא כעת. לפיכך, אין ספק שאתה חולם בהקיץ, המנותק לחלוטין מהמציאות. אם כעת אתה עדיין נאחז במילים שאינן יכולות להביא חיים לאדם, הרי שאתה ענף יבש^[א] וחסר תקווה, שכן אתה שמרן מדי, עקשן מדי ואטום מדי להיגיון!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק המשיח של אחרית הימים יכול להעניק לאדם את דרך חיי הנצח

הערות שוליים:

א. ענף יבש: ביטוי סיני, שפירושו "מקרה אבוד".

דבר אלוהים היומי  מובאה 256

האל עצמו הוא האמת, והוא ניחן בכל האמיתות. האל הוא מקור האמת. כל דבר חיובי וכל אמת באים מהאל. האל יכול לשפוט את צדקתם ואי-צדקתם של כל הדברים ושל כל המאורעות; הוא יכול לשפוט דברים שקרו, דברים שקורים כעת ודברים עתידיים שעדיין לא ידועים לאדם. האל הוא השופט היחיד שיכול לשפוט את צדקתם ואי-צדקתם של כל הדברים, ומשמעות הדבר היא, שרק האל יכול לשפוט את היות כל הדברים נכונים או שגויים. הוא מכיר את הקריטריונים עבור כל הדברים. הוא יכול לבטא אמיתות בכל עת ובכל מקום. האל הוא התגלמות האמת, כלומר, הוא עצמו ניחן במהות האמת. אפילו אם אדם מבין אמיתות רבות והאל הופך אותו למושלם, האם יהיה לו קשר כלשהו להתגלמות האמת? לא. אין ספק בכך. בהתייחס לעבודתו הנוכחית של האל ולאמות המידה השונות שהאל דורש מהאדם, כשאדם יהפוך למושלם, הוא ישפוט באופן מדויק, ישתמש בשיטות מדויקות ליישום בפועל ויבין באופן מלא את כוונות האל. הוא יוכל להבחין בין מה שבא מהאל לבין מה שבא מאדם, בין מה שנכון למה ששגוי. עם זאת, יש דברים שייוותרו בלתי ניתנים להשגה ויהיו לא ברורים לאדם, דברים שהוא יוכל להבין רק לאחר שהאל יאמר אותם. האם אדם יכול לדעת או לחזות דברים שעדיין לא ידועים, דברים שהאל עדיין לא אמר לו? בהחלט לא. יתר על כן, גם אם אדם היה מקבל את האמת מהאל, ניחן במציאות-האמת, מבין את מהותן של אמיתות רבות והייתה לו היכולת להבחין בין טוב לרע, האם הייתה לו היכולת לשלוט ולמשול בכל הדברים? לא הייתה לו היכולת הזו. זהו ההבדל בין האל לאדם. יצירי בריאה יכולים להשיג את האמת רק ממקור האמת. האם הם יכולים להשיג את האמת מאדם? האם אדם הוא האמת? האם אדם יכול לספק את האמת? הוא לא יכול, וכאן טמון ההבדל. אתה יכול רק לקבל את האמת, לא לספק אותה. האם ניתן לכנות אותך אדם הניחן באמת? האם ניתן לכנות אותך התגלמות האמת? בהחלט לא! מהי בדיוק המהות של התגלמות האמת? זהו המקור שמספק את האמת, מקור השלטון והריבונות על כל הדברים, והוא גם הקריטריון ואמת המידה היחידים שעל פיהם נשפטים כל הדברים וכל המאורעות. זוהי התגלמות האמת.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק ג')

דבר אלוהים היומי  מובאה 257

כשהאל מבטא את האמת, הוא מבטא את הצביון ואת המהות שלו עצמו; הביטוי שלו את האמת אינו מתבסס על מגוון הדברים החיוביים והקביעות שאנשים מאמינים כי הם מתמצים על ידי המין האנושי. דברי האל הם דברי האל; דברי האל הם אמת. הם הדין והיסוד היחידים שעל פיהם המין האנושי מתקיים, וכל אותם עיקרים לכאורה שמקורם באדם הם שגויים, מגוחכים ומוקעים על ידי האל. הם אינם זוכים לאישורו וקל וחומר שאינם המקור או הבסיס לביטויים שלו. האל מבטא את הצביון ואת המהות שלו באמצעות דבריו. כל הדברים שהאל מבטא הם האמת, משום שהוא ניחן במהות של האל, והוא המציאות של כל הדברים החיוביים. לא משנה באיזה אופן האנושות המושחתת הזאת ממצבת את דברי האל או מגדירה אותם, ולא משנה איך היא תופסת או מבינה אותם, דברי האל הם לנצח האמת והעובדה הזאת לעולם אינה משתנה. לא משנה כמה דברים האל דיבר ולא משנה כמה האנושות המושחתת והמרושעת הזאת מגנה ודוחה אותם, עובדה אחת נותרת בעינה ולעולם אינה משתנה: דברי האל לעולם יהיו האמת, והאדם לעולם לא יוכל לשנות זאת. בסופו של דבר האדם חייב להודות שדברי האל הם האמת ושהתרבות המסורתית והידע המדעי המוערכים של המין האנושי לעולם לא ייעשו לדברים חיוביים ושהם לעולם לא ייעשו לאמת. דבר זה מוחלט. התרבות המסורתית של המין האנושי ואסטרטגיות ההישרדות שלו לא יהפכו לאמת בגלל השינויים או בגלל חלוף הזמן, וגם דברי האל לא ייעשו לדברי האדם בגלל הוקעתם בידי המין האנושי או בגלל השכחה שלו. האמת היא תמיד האמת; המהות הזאת לעולם לא תשתנה. איזו עובדה מתקיימת כאן? העובדה שאמרות הכנף האלה שהמין האנושי תִמצת, מקורן בשטן ובדמיונות ותפיסות אנושיים, או שהן נובעות מן הרגזנות האנושית ומן הצביונות המושחתים של בני האדם, ושאין להן שום קשר שהוא לדברים חיוביים. לעומת זאת, דברי האל הם ביטויים של מהות האל וזהותו. מאיזו סיבה הוא מבטא את הדברים האלה? למה אני אומר שהם האמת? הסיבה היא שהאל הוא ריבון על כל הדינים, הכללים, השורשים, המהויות, הממשויות והתעלומות של כל הדברים באשר הם. הוא אוחז בהם בכף ידו. ועל כן רק האל יודע את החוקים, הממשויות, העובדות והתעלומות של כל הדברים. האל יודע את המקור של כל הדברים והאל יודע מהו בדיוק שורש כל הדברים. ההגדרות לכל הדברים שמוצגים בדברי האל הן בלבד המדויקות ביותר, ורק דברי האל הם אמות המידה והעקרונות לחיי בני האדם והאמיתות ואבני הבוחן שעל פיהם בני אדם יכולים לחיות...

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי (חלק א')

דבר אלוהים היומי  מובאה 258

מהרגע שבו אתה מגיח בבכי לעולם הזה, אתה מתחיל למלא את האחריות שלך. אתה ממלא את תפקידך ומתחיל את מסע חייך למען התוכנית והייעוד של האל. לא משנה מה הרקע שלך, ומה המסע הצפוי לך, בכל מקרה איש אינו יכול להימלט מהתזמורים ומהסידורים שהותוו לו משמיים, ואיש אינו יכול לשלוט בגורלו, מפני שרק האל הריבון על הכול מסוגל לבצע עבודה כזו. מאז ראשית קיומו של האדם, האל תמיד מבצע את עבודתו באופן זה – הוא מנהל את התבל ומכוון את חוקי השינוי של כל הדברים ואת מסלולי התנועות שלהם. כמו כל הדברים, האדם ניזון בשקט ובלא יודעין מהמתיקות, ומהגשם, ומהטל, הבאים מהאל. כמו כל הדברים, האדם חי בלא יודעין תחת תזמור ידו של האל. לבו ורוחו של האדם אחוזים בידו של האל, וכל חייו גלויים לעיני האל. בין אם אתה מאמין בכל זה ובין אם לא, כל הדברים, החיים והמתים כאחד, ישתנו, יתחלפו, יתחדשו וייעלמו לפי מחשבותיו של האל. זהו האופן שבו האל מחזיק בריבונות על כל הדברים.

כשהלילה יורד בשקט, האדם לא מודע לכך, מפני שלב אדם אינו יכול לתפוס כיצד הלילה יורד ומאין הוא בא. כשהלילה עוזב בחשאי, האדם מברך את בואו של אור היום. אולם השאלה מאין בא האור וכיצד הוא גירש את חשכת הלילה מובנת לאדם עוד פחות, והוא מודע לכך עוד פחות. חילופי היום והלילה האלה החוזרים והנשנים מעבירים את האדם מפרק זמן אחד למשנהו ומניעים אותו מהקשר היסטורי אחד למשנהו, וכן מוודאים את הגשמתן של עבודתו של האל בכל תקופה ושל תוכניתו של האל לכל עידן. האדם צעד לאורך כל התקופות האלה בעודו נוהה אחר האל, אך האדם אינו יודע שהאל מחזיק בריבונות על גורל כל הדברים ועל גורל כל היצורים החיים, והוא אינו יודע איך האל מארגן ומכוון את כל הדברים. העובדה הזו חמקה מידיעתו של האדם בן זמננו ואפילו משחר הימים ועד היום. מדוע? לא מפני שמעשיו של האל נסתרים מדי, ולא מפני שתוכניתו של האל עדיין לא התגשמה, אלא מפני שליבו ורוחו של האדם רחוקים מדי מהאל, עד כדי כך שהאדם ממשיך לשרת את השטן במקביל לנהייה אחר האל – מבלי שהוא מודע לכך כלל. איש אינו מחפש באופן פעיל את עקבותיו של האל או את הופעתו, ואיש אינו מוכן להתקיים תחת חסותו והגנתו של האל. במקום זאת, אנשים מוכנים לקבל את השחתת השטן, השד הרע, להסתגל לעולם הזה ולכללי הקיום שהאנושות הרעה הזו מצייתת להם. בשלב הזה, לבו ורוחו של האדם נהפכים לקורבן המנחה של האדם לשטן, והשטן ניזון מהם. יתר על כן, הלב והרוח האנושיים נהפכים למקום שבו שוכן השטן, כמו גם למגרש המשחקים הראוי לו. כך מאבד האדם בלא יודעין את הבנת העקרונות של התנהלות אנושית, ושל שוויו ומשמעותו של הקיום האנושי. חוקי האל והברית שבין האל לאדם מתערפלים בהדרגה בלב האדם, והוא מפסיק לחפש את האל ולהקשיב לו. עם הזמן, האדם מאבד את הבנתו לגבי חשיבות בריאתו על ידי האל, והוא אינו מבין את הדברים שיוצאים מפי האל ואת כל מה שנובע מהאל. לאחר מכן, האדם מתחיל להתנגד לחוקי האל ולתקנותיו, ולבו ורוחו של האדם הופכים קהים... האל מאבד את האדם שהוא ברא בראשית, והאדם מאבד את השורש שהיה לו במקור: זו הטרגדיה של האנושות הזו. לאמיתו של דבר, מההתחלה ממש ועד עכשיו, האל העלה טרגדיה עבור האנושות, שבה האדם הוא גם הדמות הראשית וגם הקורבן. ואיש אינו יודע מי במאי הטרגדיה הזו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל הוא מקור חיי האדם

דבר אלוהים היומי  מובאה 259

האל ברא את העולם הזה והביא לתוכו את האדם, יצור חי שהאל העניק לו חיים. האדם, בתורו, זכה בהורים ובקרובי משפחה, וכבר לא היה לבד. מהרגע שבו האדם ראה לראשונה את העולם החומרי הזה, גורלו היה להתקיים בהתאם לייעוד שקבע לו האל. נשימת החיים שמפיח האל בכל יצור חי היא שתומכת בצמיחתו עד בגרות. לאורך התהליך הזה, איש אינו מרגיש שהאדם מתקיים וגדל בהשגחת האל. במקום זאת, כולם סבורים שהאדם מתבגר כשהוא נתון לחסד של גידול בידי ההורים, ושאינסטינקט החיים שלו הוא שמכוון את צמיחתו. זאת משום שהאדם אינו יודע מי העניק לו את חייו ומאין הם באו, וקל וחומר שהוא אינו יודע איך אינסטינקט החיים מחולל נסים. האדם יודע רק שהמזון הוא הבסיס להמשך חייו, שההתמדה היא המקור לקיום חייו, ושהאמונות שהוא מחזיק הן הנכס שבו תלויה הישרדותו. האדם אינו מודע כלל לחסד האל ולאספקתו, ובדרך זו הוא מבזבז את החיים שהאל העניק לו... אף לא אדם אחד שהאל דואג לו יומם וליל אינו מקבל על עצמו לעבוד את האל. האל רק ממשיך לבצע עבודה באדם, שממנו אין ציפיות, בהתאם לתוכניתו. הוא עושה זאת מתוך תקווה שיום אחד, האדם יתעורר מחלומו ויבין לפתע את הערך והמשמעות של החיים, יבין את המחיר שהאל שילם בעבור כל מה שנתן לאדם ואת הלהיטות שבה האל משתוקק נואשות לשובו של האדם אליו. איש מעולם לא בחן את הסודות הנוגעים למקור חיי האדם ולהמשכיות שלהם. רק האל מבין כל זאת וסובל בשקט את הכאב והמהלומות מהאדם, שקיבל הכול מהאל ואינו מודה על כך. האדם נהנה מכל מה שהחיים מעניקים לו כמובן מאליו, ובד בבד, העובדה שהאדם בוגד באל, שהאדם שוכח את האל ושהוא סוחט את האל היא "דבר מן השורה". האם ייתכן שתוכנית האל באמת כל כך חשובה? האם ייתכן שהאדם, היצור החי הזה שהאל ברא, הוא באמת כל כך חשוב? תוכנית האל חשובה ללא ספק. עם זאת, היצור החי הזה שנברא ביד האל קיים למען תוכנית האל. לפיכך, האל אינו יכול להחריב את תוכניתו מתוך שנאה כלפי האנושות הזו. האל סובל את כל העינויים האלה למען התוכנית שלו, ולמען החיים שהאל נפח באדם – לא למען בשרו ודמו של האדם, אלא למען חיי האדם. הוא עושה זאת על מנת להשיב אליו את החיים שהוא נפח באדם, ולא את בשרו ודמו. זוהי תוכניתו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל הוא מקור חיי האדם

דבר אלוהים היומי  מובאה 260

כל מי שבא לעולם הזה חייב לחוות חיים ומוות, והרוב חוו מחזור של מוות ולידה מחדש. מי שחי ימות בקרוב, והמתים ישובו בקרוב. כל זה הוא מסלול החיים שהאל סידר עבור כל יצור חי. עם זאת, המסלול הזה והמחזור הזה הם בדיוק העובדה שהאל רוצה שהאדם יראה: שהחיים אותם העניק האל לאדם הם אין-סופיים, וגשמיות, זמן או מרחב לא מגבילים אותם. זוהי תעלומת החיים אשר העניק האל לאדם, והוכחה לכך שהוא מקור החיים. על אף שרבים אולי אינם מאמינים שחיי האדם באים מהאל, האדם נהנה באופן בלתי נמנע מכל מה שנובע מן האל, בין שהוא מאמין באל ובין שהוא מכחיש את קיומו. אם יום אחד האל ישנה את דעתו לפתע וירצה להשיב לעצמו את כל אשר קיים בעולם, ולהשיב את החיים אשר העניק, הרי שהכול יחדל להתקיים. האל משתמש בחייו כדי להעניק אספקה לכל הדברים, החיים והדוממים, ודואג לשמירת הסדר הטוב מכוח עוצמתו וסמכותו. זוהי עובדה שאיש אינו מבין או מעלה על דעתו, ועובדות בלתי נתפסות אלה הן עצם ביטוי כוח החיים של האל, והעדות לקיומו. כעת, תן לי לגלות לך סוד: אף יציר בריאה אינו יכול לתפוס את גדולתם ועוצמתם של חיי האל. כך זה כעת, כך היה בעבר, וכך יהיה בעתיד. הסוד השני שאגלה הוא זה: האל הוא מקור החיים לכל היצורים; יהיו אשר יהיו ההבדלים באופן חייהם או במבנה שלהם, ולא משנה איזה סוג של יצור חי אתה, אף יצור לא יכול לסטות ממסלול החיים שהאל קבע. כך או כך, כל רצוני הוא שהאדם יבין שללא ההשגחה, ההגנה והאספקה של האל, האדם אינו יכול לקבל את כל מה שהוא אמור לקבל, גם אם ינסה במשנה מרץ וייאבק בכל מאודו. ללא אספקת החיים שהאל מעניק, האדם מאבד את ערך החיים ואת משמעות החיים. איך ייתכן שהאל יאפשר לאדם שמבזבז בקלות דעת את ערך חייו של האל, לחיות בשאננות כזו? כפי שאמרתי בעבר: אל תשכח שהאל הוא מקור חייך. אם האדם לא יוקיר את כל מה שהאל הרעיף עליו, לא זו בלבד שהאל ייקח בחזרה את כל מה שהוא נתן, אלא שהוא גם יגרום לאדם לשלם כפליים תמורת כל מה שהאל נתן לו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל הוא מקור חיי האדם

דבר אלוהים היומי  מובאה 261

כל אשר בעולם הזה משתנה כהרף עין במחשבותיו של האל הכול יכול ולנגד עיניו. דברים שהאנושות לא שמעה עליהם מעולם מופיעים לפתע, ואילו דברים שהיו ברשותה זה מכבר נעלמים מבלי משים. איש אינו יכול לתפוס את מקום הימצאו של האל הכול יכול, קל וחומר לחוש את התעלותו ואת גדולתו של כוח החיים שלו. התעלותו מתבטאת ביכולתו לתפוס את מה שבני אדם אינם יכולים. גדולתו מתבטאת בכך שהוא האחד אותו נטשה האנושות, ובכל זאת הוא מושיע אותה. הוא יודע את משמעות החיים והמוות, ויותר מכך, הוא יודע את חוקי הקיום שעל פיהם צריכה האנושות, אשר נבראה, לנהוג. הוא יסוד הקיום האנושי, והוא הגואל המקים את האנושות לתחייה מחדש. הוא מכביד ביגון על לבבות שמחים ומרים בשמחה לבבות עצובים, כל זאת למען עבודתו ולמען תוכניתו.

לאחר שהאנושות סטתה מאספקת החיים של האל הכול יכול, היא לא יודעת את תכלית הקיום, אך בכל זאת פוחדת מהמוות. אין לה עזרה או משענת, ובכל זאת היא לא רוצה לעצום את עיניה, ובני האדם מתאזרים בכוח כדי לתמוך בשקי הבשר שלהם, שהנם חסרי כל תחושה רוחנית, וגוררים קיום בזוי בעולם הזה. אתה חי כך, ללא תקווה, וכמוך גם אחרים, חיים ללא מטרה. רק הקדוש מהאגדה יושיע את האנשים אשר גונחים בתוך סבלם וכמהים נואשות לבואו. אמונה שכזו נותרה לא ממומשת זה זמן רב בקרב אלה שאין להם מודעות. אף על פי כן, הם עדיין כמהים לכך עד מאוד. האל הכול יכול מרחם על האנשים האלה שסבלו עמוקות; ובה בעת, הוא סולד מאלה שאין להם מודעוּת כלל, מפני שעליו לחכות זמן רב מדי בטרם יקבל תשובה מבני האדם. הוא חפץ לחפש, לחפש את לבך ואת רוחך, ולהביא לך מים ומזון, כדי שתתעורר ולא תהיה עוד צמא או רעב. כשאתה יגע, וכשאתה חש בשמץ מעגמומיות העולם הזה, אל תרגיש אבוד, אל תבכה. האל הכול יכול, השומר, יחבק אותך בבואך בכל עת. הוא עומד על המשמר לצדך. הוא ממתין שתשוב על עקבותיך, וממתין ליום שבו זיכרונך ישוב אליך פתאום: כשתבין שבאת מהאל, ושבזמן לא ידוע כלשהו איבדת את כיוונך, שבזמן לא ידוע איבדת את ההכרה בדרך, ושבזמן לא ידוע כלשהו היה לך "אב"; יותר מכך, כשתבין שהאל הכול יכול תמיד עמד על המשמר, והמתין שם לשובך זמן רב עד מאוד. הוא כמה נואשות, וממתין לתגובה שאין לה תשובה. השגחתו יקרה מפז, והיא למען לב האדם ורוח האדם. אולי עמידתו על המשמר היא אינסופית, או שמא היא הגיעה לקיצה. אך עליך לדעת בדיוק היכן נמצאים כעת לבך ורוחך.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אנחתו של הכול יכול

דבר אלוהים היומי  מובאה 262

כחלק מהמין האנושי וכנוצרים אדוקים, זוהי אחריותנו ומחויבותנו להקדיש את נפשנו ואת גופנו למילוי שליחות האל, שכן כל הווייתנו באה מהאל, והיא מתקיימת בזכות ריבונותו. אם נפשנו וגופנו אינם מוקדשים לשליחות האל ולעניינה הצודק של האנושות, אזי נשמותינו יבושו בפני אלה שמסרו את נפשם למען שליחות האל, ועל אחת כמה וכמה בפני האל, המספק לנו הכול.

האל ברא את העולם הזה, הוא ברא את האנושות הזו, ויתרה מכך, הוא היה האדריכל של תרבות יוון העתיקה ושל הציוויליזציה האנושית. רק האל מנחם את האנושות הזו, ורק האל דואג לה יומם ולילה. התפתחות האדם והתקדמותו הם בלתי נפרדים מריבונות האל, וההיסטוריה והעתיד של האנושות אינם יכולים לחמוק מהסידורים שנעשו בידיו. אם אתה נוצרי אמיתי, אתה בוודאי תאמין שעלייתה ונפילתה של כל מדינה או אומה נתונות לסידוריו של האל. האל לבדו יודע את גורלה של כל מדינה או אומה, והאל לבדו שולט במהלך קיומה של האנושות הזו. אם האנושות רוצה גורל טוב, אם מדינה רוצה גורל טוב, על האדם להשתחוות לאל בסגידה, ולבוא בפניו כדי להכות על חטא ולהתוודות, אחרת גורלו ויעדו של האדם יהיו אסון בלתי נמנע.

הביטו לאחור אל התקופה שבה נח בנה את התיבה: האנושות הייתה מושחתת עד היסוד, בני האדם סטו מברכת האל, האל חדל לדאוג להם, והם איבדו את הבטחותיו. הם חיו באופל, ללא אורו של האל. אז הם הפכו להוללים מטבעם והתמסרו לשחיתות נתעבת. בני אדם כאלה לא יכלו עוד לקבל את הבטחת האל; הם לא היו ראויים לחזות בפני האל או לשמוע את קולו, כי הם נטשו את האל, השליכו הצדה את כל מה שהעניק להם, ושכחו את תורתו. לבם התרחק מהאל יותר ויותר, וככל שעשה זאת, הם התנוונו מעבר לכל היגיון ואנושיות והפכו לרעים יותר ויותר. אז הם התקרבו יותר ויותר למוות וזעמו ועונשו של האל ניחתו עליהם. רק נח סגד לאל וסר מרע, ולכן הוא היה מסוגל לשמוע את קולו של האל ולשמוע את הוראותיו. הוא בנה את התיבה על פי הוראות דברו של האל, ואסף אליה את כל מיני היצורים החיים. וכך, לאחר שהכול הוכן, האל המיט את חורבנו על העולם. רק נח ושבעת בני משפחתו האחרים שרדו את החורבן, כי נח סגד ליהוה וסר מרע.

כעת הביטו על העידן הנוכחי: אנשים צדיקים כמו נח, שיכלו לסגוד לאל ולסור מרע, חדלו מלהתקיים. אך האל עדיין רב חסד כלפי האנושות הזו ועדיין מוחל לה בעידן הסופי הזה. האל מחפש את אלה הכמהים להופעתו. הוא מחפש את אלה המסוגלים לשמוע את דבריו, את אלה שאינם שוכחים את שליחותו ושמוסרים לו את לבם וגופם. הוא מחפש את אלה הכנועים לפניו כתינוקות ואינם מתנגדים לו. אם אתה מקדיש את עצמך לאל, בלי ששום כוח יעצור בעדך, אזי האל יביט בך בעין יפה ויעניק לך את ברכותיו. אם יש לך מעמד רם, מוניטין רב, ידע רב, נכסים רבים ותמיכה של אנשים רבים, אך אתה נותר חופשי מהשפעתם של דברים אלה ועדיין בא בפני האל כדי לקבל את קריאתו ואת שליחותו, וכדי לעשות את מה שהאל מבקש ממך, אזי כל מה שתעשה יהיה המפעל המשמעותי ביותר עלי אדמות והמפעל הצודק ביותר של האנושות. אם אתה דוחה את קריאתו של האל למען מעמד ולמען מטרותיך שלך, כל מה שתעשה יהיה מקולל ואף מתועב בעיני האל. אולי אתה נשיא, מדען, כומר או בכיר, אבל לא משנה כמה רמה משרתך, אם בפועליך אתה מסתמך על הידע והיכולת שלך, אזי תמיד תהיה כישלון ולעולם יישללו ממך ברכות האל, כי האל אינו מקבל דבר ממה שאתה עושה, והוא לא מכיר בכך שהמפעל שלך צודק, או מקבל את העובדה שאתה פועל לטובת האנושות. הוא יאמר שכל מה שאתה עושה אינו אלא שימוש בידע ובכוח של האנושות כדי להדוף את הגנת האל מהאדם, ושאתה מכחיש את ברכותיו של האל. הוא יאמר שאתה מוביל את האנושות לעבר האופל, לעבר המוות, ולעבר תחילתו של קיום אינסופי שבו האדם איבד את האל ואת ברכתו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נספח 2: האל אוחז בריבונות על גורל האנושות כולה

דבר אלוהים היומי  מובאה 263

מאז שהאנושות הגתה את מדעי החברה, המדע והידע מילאו את מחשבותיו של האדם. הם הפכו לכלים לשליטה באנושות, וכבר לא נותרו לאדם די מקום או תנאים הולמים לסגוד לאל. מעמדו של האל בלבו של האדם הלך ושקע. ללא מקום לאל בלבו של האדם, עולמם הפנימי של בני האדם אפל, חסר תקווה וריק. כתוצאה מכך, חוקרים בתחום מדעי החברה, היסטוריונים ופוליטיקאים רבים עברו אל קדמת הבמה והציגו תיאוריות במדעי החברה, את תורת האבולוציה האנושית ותיאוריות אחרות הסותרות את האמת בנוגע לבריאת האדם על ידי האל, וזאת כדי למלא את לבם ואת נפשם של בני האדם. וכך, מספרם של המאמינים בכך שהאל ברא את הכול הלך ופחת, ומספרם של המאמינים בתורת האבולוציה הלך וגדל. יותר ויותר אנשים מתייחסים לתיעוד עבודתו של האל ודבריו בעידן הברית הישנה כאל מיתוסים ואגדות. בלבם, בני האדם נעשים אדישים לכבודו ולגדולתו של האל, לקיומו, ולעיקר שלפיו האל ריבון על כל הדברים. הישרדותה של האנושות וגורלן של מדינות ואומות אינם חשובים להם עוד, והאדם חי בעולם חלול שעניינו רק אכילה, שתייה ורדיפת תענוגות... מעטים הם האנשים הנוטלים על עצמם לחפש היכן האל עושה את עבודתו כיום, או לחקור כיצד הוא אוחז בריבונות על יעדו של האדם וקובע אותו. וכך, מבלי שהאדם יודע זאת, הציוויליזציה האנושית הולכת ומתרחקת מהתאמה למשאלותיו של האדם, וישנם אף רבים החשים שמעצם כך שהם חיים בעולם כזה, הם פחות מאושרים מאלה שכבר מתו. אפילו בני אומות שנחשבו בעבר למתורבתות מאוד משמיעים קובלנות כאלה. גם אם שליטים וסוציולוגים מאמצים את מוחם כדי לשמר את הציוויליזציה האנושית, הרי שללא הנחיית האל אין בכך כל תועלת. איש אינו יכול למלא את הריקנות שבלב האדם, כי איש אינו יכול להיות חייו של האדם, ושום תיאוריה חברתית אינה יכולה לשחרר את האדם ממצוקת הריקנות. מדע, ידע, חופש, דמוקרטיה, תענוגות ונוחות מביאים לאדם נחמה זמנית בלבד. גם עם הדברים האלה, באופן בלתי נמנע האדם עדיין חוטא ומתלונן על חוסר ההוגנות בחברה. קיומם של דברים אלה אינו יכול לעצור את כמיהתו ואת רצונו של האדם לחקור. זאת משום שהאדם נברא בידי האל, והקורבנות והחיפושים חסרי ההיגיון של האדם יכולים רק להביא עליו יותר ויותר מצוקה, ולגרום לו להיות במצב מתמיד של חרדה, מבלי לדעת כיצד להתמודד עם עתיד האנושות או כיצד להתמודד עם הנתיב שלפניו, עד כדי כך שהאדם אף נעשה מפוחד מהמדע ומהידע, קל וחומר שהוא מפחד מתחושת הריקנות. בעולם הזה, בין שאתה חי במדינה חופשית או במדינה ללא זכויות אדם, אתה חסר יכולת לחלוטין לחמוק מגורל האנושות. בין שאתה השליט ובין שאתה הנשלט, אתה חסר יכולת לחלוטין לחמוק מהרצון לחקור את הגורל, התעלומות והיעד של האנושות, קל וחומר שאינך מסוגל לחמוק מתחושת הריקנות המבלבלת. תופעות כאלה, המשותפות לכל האנושות, מכונות בפי סוציולוגים תופעות חברתיות, אך שום אדם דגול אינו יכול להתייצב ולפתור בעיות כאלה. אחרי הכול, אדם הוא אדם, ושום אדם אינו יכול להחליף את מעמדו ואת חייו של האל. האנושות זקוקה לא רק לחברה הוגנת שבה כולם שבעים, שווים וחופשיים; האנושות זקוקה לישועת האל ולאספקת החיים שלו לאדם. רק כאשר האדם יקבל את אספקת החיים של האל ואת ישועתו, אזי צרכיו, רצונו לחקור והריקנות שבלבו ייפתרו. אם אנשיה של מדינה או אומה אינם מסוגלים לקבל את ישועתו והשגחתו של האל, אזי מדינה או אומה כזו תתדרדר לשקיעה, לאופל, וכתוצאה מכך היא תושמד על ידי האל.

אולי ארצך משגשגת כעת, אבל אם תאפשר לעמך להתרחק מהאל, אזי ארצך תגלה שיותר ויותר מברכותיו של האל נשללות ממנה, הציוויליזציה שלה תירמס יותר ויותר על ידי האדם, ובמהרה עמה יקום נגד האל ויקלל את השמיים. כך, מבלי דעת, ייהרס גורלה של מדינה. האל יקים אומות חזקות כדי להתמודד עם אותן אומות שקילל, ואף עשוי למחות אותן מעל פני האדמה. המפתח לשגשוגה או לחורבנה של מדינה או אומה הוא השאלה אם שליטיה סוגדים לאל, ואם הם מובילים את עמם להתקרבות לאל ולסגידה לו. אך בעידן הסופי הזה, מכיוון שאלה המחפשים את האל וסוגדים לו בכנות הולכים ומתמעטים, האל מעניק חסד מיוחד למדינות שבהן הנצרות היא דת המדינה. הוא אוסף את המדינות האלה יחד כדי ליצור את המחנה הצודק יחסית בעולם, בעוד שהמדינות האתאיסטיות ואותן מדינות שאינן סוגדות לאל האמיתי הופכות ליריבותיו של המחנה הצודק. כך, לא רק שיש לאל מקום בקרב האנושות שבו הוא יכול לבצע את עבודתו, אלא שהוא גם זוכה במדינות המפעילות סמכות צודקת, ומאפשר להטיל סנקציות והגבלות על אותן מדינות המתנגדות לו. למרות זאת, האל עדיין אינו מסוגל לזכות ביותר אנשים שיסגדו לו, כי האדם התרחק ממנו יותר מדי, ושכח את האל למשך זמן רב מדי, ועל פני האדמה הזאת ישנן רק מדינות הנוקטות צדק ומתנגדות לאי-צדק. אך הדבר הזה רחוק מלהגשים את משאלותיו של האל, כי אף שליט של מדינה כלשהי לא יתיר לאל למלוך על עמו, ושום מפלגה פוליטית של מדינה כלשהי לא תאסוף את אנשיה כדי לחלוק כבוד לאל; האל איבד את מקומו הראוי בלב כל מדינה, אומה, מפלגה שלטת, ואף בלב כל אדם. על אף שקיימים כוחות צדק בעולם הזה, כל שלטון שבו אין לאל מקום בלב האדם הוא שברירי מאוד, והזירה הפוליטית, החסרה את ברכת האל, שרויה באי-סדר ואינה מסוגלת לעמוד ולו במכה אחת. עבור האנושות, קיום בהיעדר ברכת האל שקול לקיום נטול שמש. בלי קשר למידת השקדנות שבה שליטים תורמים לעמם, בלי קשר למספר הוועידות הצודקות שהאנושות מקיימת יחד, שום דבר מזה לא יהפוך את הגלגל או ישנה את גורל האנושות. האדם מאמין שמדינה שבה אנשים שבעים ולבושים, ושבה הם חיים יחד בשלום, היא מדינה טובה, ושיש לה מנהיגות טובה. אך האל אינו חושב כך. הוא מאמין שמדינה שבה איש אינו סוגד לו היא מדינה שהוא ישמיד. מחשבותיו של האדם תמיד שונות מאוד מאלה של האל. לכן, אם ראש מדינה אינו סוגד לאל, אזי גורלה של מדינה זו יהיה טרגי מאוד, ולמדינה זו לא יהיה יעד.

האל אינו נוטל חלק בפוליטיקה של האדם, אך הוא שולט בגורלה של כל מדינה ואומה, הוא שולט בעולם הזה וביקום כולו. גורל האנושות ותוכניתו של האל קשורים זה בזה בקשר הדוק, ושום אדם, מדינה או אומה אינם יכולים לחמוק מריבונותו של האל. אם אדם רוצה לדעת את גורלו, עליו לבוא בפני האל. האל יגרום לאלה ההולכים אחריו וסוגדים לו לשגשג, ויביא דעיכה והכחדה על אלה המתנגדים לו ודוחים אותו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נספח 2: האל אוחז בריבונות על גורל האנושות כולה

דבר אלוהים היומי  מובאה 264

במרחבי היקום והשחקים, יצורים אין סוף חיים ומתרבים, מצייתים לחוק החיים המעגלי ודבקים בכלל אחד קבוע. כל מי שמת לוקח איתו את הסיפורים של אלה החיים, וכל מי שחי חוזר על אותה היסטוריה טרגית של אלה שגוועו. על כן, חזקה על האנושות לשאול את עצמה: מדוע אנו חיים? ומדוע עלינו למות? מי שולט בעולם הזה? ומי ברא את האנושות הזו? האם הטבע באמת ברא את האנושות? האם האנושות באמת שולטת בגורלה שלה? ... זה אלפי שנים האנושות שואלת את השאלות האלה ללא הרף. למרבה הצער, ככל שהאדם יותר אובססיבי לגבי שאלות אלה, כך הוא מפתח צמא רב יותר למדע. המדע מעניק סיפוק קצר-מועד והנאה זמנית של הבשר, אך הוא רחוק מלהיות מספיק כדי לחלץ את האדם מהבידוד, מהבדידות ומהאימה וחוסר האונים בעומק נשמתו שהוא אך בקושי מסווה. האנושות רק משתמשת בידע מדעי שניתן לראותו בעין בלתי מזוינת ושהמוח יכול להבינו כדי לאלחש את לבה. אולם אין די בידע מדעי כזה כדי למנוע מהאנושות לחקור תעלומות. האנושות פשוט אינה יודעת מי הריבון על התבל ועל כל צבא השמיים, קל וחומר שהיא אינה יודעת מה ראשיתה ועתידה של האנושות. האנושות רק חיה על כורחה תחת החוק הזה. איש אינו יכול להימלט ממנו ואיש אינו יכול לשנותו, מאחר שבכל צבא השמים ישנו רק אחד החי מעולם ועד עולם שהוא הריבון על הכול. הוא האחד שהאדם מעולם לא ראהו, האחד שהאנושות מעולם לא הכירה, שהאנושות מעולם לא האמינה בקיומו, ובכל זאת, הוא האחד אשר נפח נשמת חיים באבות האנושות והעניק לאנושות חיים. הוא האחד שמקיים ומזין את האנושות ומתיר לה להתקיים, והוא האחד שמכוון את האנושות עד עצם היום הזה. יתר על כן, בו לבדו תלויה האנושות לשם הישרדותה. הוא הריבון על הכול והמושל בכל היצורים החיים בתבל. הוא פוקד על ארבע עונות השנה והוא זה שמזמן את הרוח, את הכפור, את השלג ואת הגשם. הוא מעניק לאנושות את אור השמש ומביא את הלילה. הוא שפרס את השמים ואת הארץ, העניק לאדם את ההרים, את האגמים ואת הנהרות ואת כל היצורים החיים בתוכם. מעשיו נמצאים בכל מקום, עוצמתו נמצאת בכל מקום, חוכמתו נמצאת בכל מקום וסמכותו נמצאת בכל מקום. כל אחד מהחוקים והכללים האלה הוא ההתגלמות של מעשיו, וכל אחד מהם חושף את חוכמתו ואת סמכותו. מי יכול לפטור את עצמו מריבונותו? ומי יכול להשתחרר מתכנוניו? הכול קיים תחת מבטו ויתרה מכך, הכול חי תחת ריבונותו. עוצמתו ומעשיו לא מותירים לאנושות ברירה אלא להכיר בעובדה שהוא אכן קיים ושהוא הריבון על הכול. אין מלבדו דבר היכול לפקוד על התבל, קל וחומר שאין כל דבר היכול לקיים את האנושות ללא מנוח. בין אם אתה מסוגל או לא מסוגל לזהות את מעשי האל ובין אם אתה מאמין או לא מאמין בקיומו של אלוהים, אין ספק שגורלך נתון לקביעתו של אלוהים ואין ספק שאלוהים תמיד יחזיק בריבונות על הכול. קיומו וסמכותו אינם מותנים בשאלה אם האדם מכיר בהם או תופס אותם. רק הוא מכיר את עברו של האדם, את ההווה שלו ואת עתידו, ורק הוא יכול לקבוע את גורל האנושות. בין אם אתה מסוגל לקבל את העובדה הזאת ובין אם לאו, בקרוב האנושות תהיה עדה לכל זאת במו עיניה, וזו העובדה שאלוהים יממש במהרה. האנושות חיה ומתה תחת עינו הפקוחה של אלוהים. האדם חי למען ניהולו של אלוהים, וכשעיניו נעצמות בפעם האחרונה, גם זה קורה למען ניהולו של אלוהים. פעם אחר פעם, האדם בא והולך, הלוך ושוב. ללא יוצא מן הכלל, כל זה חלק מריבונותו של אלוהים ומתכנונו. ניהולו של האל תמיד צועד קדימה; הוא מעולם לא חדל. הוא יגרום לאנושות להיות מודעת לקיומו, להאמין בריבונותו, לחזות במעשיו ולשוב אל מלכותו. זו תוכניתו וזו העבודה שהוא מנהל כבר אלפי שנים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נספח 3: האדם יכול להיוושע רק תחת ניהולו של האל