דבר אלוהים היומי  מובאה 188

כמאמינים באל, על כל אחד מכם להעריך את זכייתו האמיתית בהתעלות ובישועה מרביות על ידי כך שיקבל היום את עבודתו של האל באחרית הימים ואת כל העבודה של תוכניתו שהוא עושה בך. האל מיקד את עיקר העבודה שהוא מבצע בתבל כולה בקבוצת האנשים הזו. האל הקריב את דם לבו למענכם. הוא השיב לעצמו ונתן לכם את כל עבודת הרוח ברחבי תבל. זו הסיבה שאתם בני המזל. יתר על כן, הוא העביר את כבודו אליכם מעם ישראל, עמו הנבחר, והוא יגשים לגמרי את מטרת תוכניתו באמצעות קבוצה זו. לפיכך, אתם אלה שיקבלו את ירושתו של האל, ויתרה מזאת, אתם תהיו יורשי כבודו של האל. אולי אתם זוכרים כולכם את המילים האלה: "הֵן צָרָתֵנוּ הַקַּלָּה שֶׁל הָרֶגַע מְכִינָה לָנוּ כְּבוֹד עוֹלָמִים גָּדוֹל וְרַב עַד מְאֺד." כולכם שמעתם את המילים הללו בעבר, אך איש מכם לא הבין את משמעותן האמיתית. כיום, אתם מודעים היטב למשמעות האמיתית שלהן. המילים האלה יתגשמו על ידי האל באחרית הימים והן יתגשמו בבני האדם שנרדפו בפראות על ידי הדרקון הגדול האדום כאש בארץ שבה הוא שוכב מפותל. הדרקון הגדול האדום כאש רודף את האל והוא אויבו של האל, ולכן האנשים בארץ הזו חשופים להשפלה ולרדיפות בגלל אמונתם באל והמילים האלה מתגשמות בקרבכם, קבוצה זו של אנשים, כתוצאה מכך. היות שעבודת האל מתבצעת בארץ שמתנגדת לאל, כל עבודתו נתקלת בקשיים עצומים ולא ניתן להגשים רבים מדבריו באופן מידי. לפיכך, בני אדם מזוככים בזכות דברי האל, שזהו גם כן חלק מהסבל. ביצוע עבודתו של האל בארצו של הדרקון הגדול האדום כאש קשה ביותר, אך באמצעות הקושי הזה, האל מבצע שלב אחד בעבודתו, על מנת שיוכל לחשוף את חוכמתו ואת מעשיו המופלאים, והאל משתמש בהזדמנות הזאת כדי להשלים את קבוצת האנשים הזאת. באמצעות הסבל, האיכות וכל הצביון השטני של בני האדם בארץ המטונפת הזו, האל עושה את עבודת הטיהור והכיבוש שלו כדי לזכות בכבוד ובבאלה שיישאו עדות על מעשיו. זו המשמעות המלאה של כל המחירים שהאל שילם למען קבוצת האנשים הזו. כלומר האל עושה את עבודת הכיבוש באמצעות מתנגדיו, ורק כך כוחו האדיר של האל יכול להתגלות. במילים אחרות, רק תושבי הארץ הטמאה ראויים לרשת את כבודו של האל ורק זה יוכל להבליט את עוצמתו האדירה של האל. זו הסיבה שהאל משיג את תהילתו מן הארץ הטמאה ומתושביה. זו כוונתו של האל. זה בדיוק כמו שלב עבודתו של ישוע: הוא יכול היה לזכות בכבוד רק בקרב הפרושים שרדפו אותו. אלמלא הרדיפה הזו ובגידתו של יהודה איש קריות, ישוע לא היה מושם ללעג ולשמצה, ולבטח לא היה נצלב, ולעולם לא יכול היה לזכות בכבוד. במקום שבו האל עובד בכל עידן ובמקום שבו הוא עושה את עבודתו בהתגלמותו כבשר ודם, שם הוא זוכה בכבוד ושם הוא זוכה בבני האדם שהוא מתכוון לזכות בהם. זו תוכנית העבודה של האל, וזה הניהול שלו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האם עבודתו של האל פשוטה כפי שהאדם חושב?

דבר אלוהים היומי  מובאה 189

בתוכניתו בת כמה אלפי השנים של האל, העבודה שנעשית כבשר ודם נחלקת לשני חלקים: החלק הראשון הוא עבודת הצליבה, שהעניקה לאל כבוד והחלק השני הוא עבודת הכיבוש והבאת בני האדם לידי שלמות באחרית הימים, שבאמצעותן הוא זוכה בכבוד. זה הניהול של האל. לפיכך, אל תתייחסו לעבודתו של האל ולשליחות שהאל מטיל עליכם כאל דבר פשוט. כולכם היורשים של כובד משקלה הרב יותר והנצחי של כבודו של האל – כך קבע האל במיוחד. מבין שני חלקיו של כבודו, האחד מתבטא בכם וכל כולו של חלק אחד של כבודו של האל מוענק לכם כירושה. כך האל מרומם אתכם, וזו תוכניתו שנקבעה מראש לפני זמן רב. לאור היקפה העצום של העבודה שהאל עשה בארץ משכנו של הדרקון הגדול האדום כאש, אילו העבודה הזו הייתה מועברת למקום אחר, היא הייתה נושאת פירות אדירים ומתקבלת בקלות על-ידי האדם לפני זמן רב. יתר על כן, אנשי הדת במערב שמאמינים באל היו מקבלים את העבודה הזו יותר מדי בקלות, משום ששלב עבודתו של ישוע מהווה תקדים. זו הסיבה לכך שהאל לא מסוגל לבצע במקום אחר את שלב העבודה הזה של זכייה בכבוד. כאשר יש תמיכה מכל בני האדם והכרה מכל האומות, כבודו של האל אינו יכול לקנות לו אחיזה. וזו בדיוק החשיבות היוצאת מהכלל של שלב העבודה הזה בארץ הזו. אין ביניכם איש שנהנה מהגנת החוק. נהפוך הוא – החוק מעניש אתכם. הקושי הגדול עוד יותר הוא שאיש אינו מבין אתכם – לא קרוביכם, לא הוריכם, לא חבריכם ולא עמיתיכם. איש מהם אינו מבין אתכם. כשהאל זונח אתכם, אינכם מסוגלים להמשיך לחיות על פני האדמה. אך למרות זאת, בני האדם אינם יכולים לשאת את המרחק מהאל, שזו החשיבות של כיבוש בני האדם בידי האל וזה כבודו של האל. מה שירשתם היום עולה על ירושתם של כל השליחים והנביאים במהלך העידנים והוא רב אפילו מירושתם של משה ופטרוס. אי-אפשר לקבל ברכות בתוך יום או יומיים – יש לזכות בהן במחיר גבוה. כלומר, חייבת להיות לכם אהבה שעברה זיכוך, חייבת להיות לכם אמונה גדולה וחייבות להיות לכם אמיתות רבות שהאל דורש מכם להשיגן. בנוסף, עליכם להיות מסוגלים להישיר מבט אל הצדק ולעולם לא לפחד או להירתע. עליכם להיות ניחנים בלב אוהב-אל אשר לא ישתנה עד יום מותכם. עליכם להיות נחושים, צריך לחול שינוי בצביון חייכם. יש לרפא את שחיתותכם ועליכם לקבל את כל התזמורים של האל ללא תלונות ועליכם אפילו להיות מסוגלים להתמסר עד המוות. זה מה שעליכם להשיג. זו מטרתה הסופית של עבודתו של האל ואלה הדרישות שהאל מציב לקבוצת בני האדם הזו. ככל שהאל מעניק לכם דברים, כך גם הוא ידרוש מכם בחזרה ולבטח יציב לכם דרישות הולמות. לפיכך, יש סיבה לכל עבודתו של האל וזו הסיבה לכך שהאל עושה שוב ושוב עבודה שמציבה רף גבוה ודרישות קפדניות. זו הסיבה לכך שעליכם להיות חדורי אמונה באל. בסיכומו של עניין, כל עבודתו של האל נעשית למענכם, כדי שתהיו ראויים לקבל את ירושתו. במקום לומר שהיא נעשית למען כבודו של האל, מוטב לומר שהיא נעשית למען ישועתכם וכדי להביא לידי שלמות את בני האדם מהקבוצה הזו, שמיוסרים כל כך בארץ הטמאה. עליכם להבין את כוונתו של האל. לכן, אני מוכיח את בני האדם הבורים הרבים, שנעדרים כל תובנה והיגיון: אל תעמידו את האל במבחן והפסיקו להתנגד. האל כבר עבר את כל הסבל שהאדם מעולם לא עבר וסבל מזמן השפלות רבות עוד יותר במקומו של האדם. ממה, אם כן, אינכם יכולים להרפות? מה יכול להיות חשוב יותר מכוונותיו של האל? מה יכול להיות נעלה יותר מאהבתו של האל? עבודתו של האל כבר קשה דיה כשהיא מתבצעת בארץ הטמאה הזו. אם, מעבר לכך, האדם יחטא ביודעין וברצון, עבודתו של האל תצטרך להתארך. בקיצור, זה לא משרת איש ולא מביא תועלת לאף אחד. האל לא מוגבל בזמן – עבודתו וכבודו קודמים לכל. לפיכך, כל עוד דבר כלשהו מהווה חלק מעבודתו, האל ישלם כל מחיר עבורו, ואין זה משנה כמה זמן זה ייקח. זה צביונו של האל: הוא לא ינוח עד שעבודתו תיעשה. רק כשיזכה בחלק השני של כבודו, עבודתו תסתיים. אם האל לא ישלים את העבודה של החלק השני של הזכייה בכבוד ברחבי תבל, יומו לעולם לא יבוא, ידו לעולם לא תרחק מאנשיו הנבחרים, כבודו לעולם לא יבוא לישראל ותוכניתו לעולם לא תושלם. עליכם להיות מסוגלים להבין את כוונות האל ולראות שעבודתו אינה פשוטה כמו בריאת השמיים והארץ וכל הדברים כולם. זאת מכיוון שהעבודה של היום היא שינוי מהיסוד של בני האדם שהושחתו ושהפכו לקהי חושים עד מאוד. היא נועדה לטהר את בני האדם שנבראו אבל שהשטן עיבד אותם. לא מדובר בבריאת אדם וחווה וקל וחומר שלא בבריאת האור או בעלי החיים והצמחים. האל מטהר את כל הדברים שהשטן השחית ואז זוכה בהם מחדש. הם הופכים לדברים אשר שייכים לו, ולכבודו של האל. אין זה פשוט כמו בריאת השמים והארץ וכל הדברים, כפי שהאדם מדמיין, וגם אין זה כמו הטלת קללה על השטן המשלחת אותו לבור ללא תחתית, כפי שמדמיין האדם. מדובר בשינוי האדם מהיסוד, הפיכת הדברים השליליים בו שאינם שייכים לאל לדברים חיוביים ששייכים לאל. זו האמת מאחורי השלב הזה בעבודתו של האל. עליכם להבין זאת ולהימנע מלפשט יותר מדי את העניינים. עבודתו של האל שונה מכל עבודה רגילה. האדם לא יכול להעלות בדעתו את פלאיה ואת חוכמתה. במהלך שלב זה של העבודה, האל לא בורא את הכול אך גם לא משמיד את הכול. במקום זאת, הוא מחולל מהפך בכל הדברים שברא, ומטהר את כל הדברים שהשטן חילל. כך האל יחל בעבודה אדירה. זו חשיבותה הכוללת של עבודתו של האל. האם אתה רואה בדברים אלה שעבודתו של האל באמת ובתמים פשוטה כל כך?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האם עבודתו של האל פשוטה כפי שהאדם חושב?

דבר אלוהים היומי  מובאה 190

עבודת הניהול בת ששת אלפי השנים של האל מחולקת לשלושה שלבים: עידן החוק, עידן החסד ועידן המלכות. שלושת שלבי העבודה האלה נועדו כולם לישועת האנושות, כלומר הם נועדו לישועת האנושות שהשטן השחית אותה באופן חמור. אולם הם נועדו גם כדי לאפשר לאל להילחם בשטן. באופן זה, כשם שעבודת הישועה נחלקת לשלושה שלבים, גם הקרב בשטן מחולק לשלושה שלבים, ושני ההיבטים האלה של עבודתו של האל מתבצעים בעת ובעונה אחת. הקרב בשטן נועד למעשה לישועת האנושות, ומשום שהעבודה של ישועת האנושות לא ניתנת להשלמה בשלב אחד, הקרב בשטן גם הוא מחולק לשלבים ולתקופות, והמלחמה בשטן ניטשת בהתאם לצרכיו של האדם ולמידה שבה השטן השחית אותו. ייתכן שהאדם מדמיין שבקרב הזה האל יתחמש כנגד השטן, כפי ששני צבאות נלחמים זה בזה. רק בינתו של האדם מסוגלת לדמיין דבר כזה. זה רעיון עמום ולא מציאותי ביותר, אך זה מה שהאדם מאמין. ומשום שאני אומר כאן שהאמצעי לישועת האדם הוא הקרב בשטן, האדם מדמיין שכך נערך הקרב הזה. בעבודה של ישועת האדם, ישנם שלושה שלבים, כלומר הקרב בשטן חולק לשלושה שלבים לפני שהשטן יובס אחת ולתמיד. אולם האמת הפנימית של מכלול עבודת הקרב בשטן היא שתוצאותיה מושגות באמצעות כמה שלבי עבודה: הרעפת חסד על האדם, הפיכה לקורבן החטאת של האדם, מחילה לאדם על חטאיו, כיבוש האדם והפיכתו למושלם. לאמיתו של דבר, הקרב בשטן איננו התחמשות כנגד השטן, אלא נשיאת עדות למען האל דרך ישועת האדם, עבודה על חייו של האדם ושינוי צביונו של האדם, ועל ידי כך הבסתו של השטן. השטן יובס באמצעות שינוי צביונו המושחת של האדם. לאחר שהשטן יובס, כלומר לאחר שהאדם יזכה בישועה מלאה, השטן המושפל יהיה משועבד לחלוטין, וכך, האדם יזכה בישועה מלאה. על כן, תמצית הישועה של האדם היא הקרב בשטן, והמלחמה בשטן משתקפת בראש ובראשונה בישועת האדם. השלב של אחרית הימים, שבו האדם ייכבש, הוא השלב האחרון בקרב כנגד השטן וזו גם העבודה של הישועה המלאה של האדם מהשפעתו של השטן. המשמעות הפנימית של כיבוש האדם היא להשיב לבורא בעקבות הכיבוש את התגלמות השטן, דהיינו, את האדם שהשטן השחית. באופן זה הוא ימרוד בשטן וישוב לאל באופן מלא. כך, האדם יזכה בישועה מלאה. על כן, עבודת הכיבוש היא העבודה האחרונה בקרב כנגד השטן והשלב האחרון בניהולו של האל לשם הבסת השטן. ללא העבודה הזו, ישועת האדם באופן מלא לא הייתה אפשרית, תבוסתו המוחלטת של השטן לא הייתה אפשרית והאנושות לעולם לא הייתה מסוגלת להיכנס ליעד הנפלא או להשתחרר מהשפעתו של השטן. כתוצאה מכך, לא ניתן להשלים את עבודת הישועה של האדם לפני שיושלם הקרב בשטן, מכיוון שליבת עבודת הניהול של האל הוא לשם ישועת האנושות. האנושות הקדומה ביותר הייתה בידיו של האל, אך בשל הפיתוי וההשחתה של השטן, השטן שיעבד את האדם והאדם נפל לידי הרשע. לפיכך, השטן הפך ליעד שאותו יש להביס בעבודת הניהול של האל. משום שהשטן השתלט על האדם ומשום שהאדם הוא ההון של מכלול הניהול של האל, על מנת להושיע את האדם, האל צריך לחטוף אותו בחזרה מידי השטן, דהיינו, האל חייב להשיב אליו את האדם שהוחזק בשבי השטן. לפיכך, יש להביס את השטן באמצעות שינויים בצביונו הישן של האדם והשבת הגיונו המקורי של האדם על כנו. כך ניתן לחטוף מידי השטן את האדם שנלקח בשבי. אם האדם ישוחרר מהשפעותיו ומשעבודו של השטן, השטן יבויש, האדם יוחזר בסופו של דבר והשטן יובס. ומשום שהאדם שוחרר מההשפעה החשוכה של השטן, האדם יהפוך לשלל הקרב הגדול הזה, והשטן יהפוך למושא הענישה בתום הקרב. לאחר מכן, עבודת הישועה של האנושות תושלם במלואה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, שיקום חייו הרגילים של האדם והובלתו אל יעד נפלא

דבר אלוהים היומי  מובאה 191

אלוהים התגלם כבשר ודם בסין היבשתית, שעמיתנו בהונג קונג וטאיוואן קוראים לה "היבשת". כשאלוהים ירד ארצה מהשמיים, אף אחד בשמים ובארץ לא ידע זאת, מכיוון שזו המשמעות האמתית של חזרתו של אלוהים באופן נסתר. הוא חי ועבד כבשר ודם כבר זמן רב, אך איש לא היה מודע לכך. אפילו עד עצם היום הזה, איש לא מכיר בכך. אולי זו תישאר חידה נצחית. התגלמותו הנוכחית של אלוהים כבשר ודם אינה דבר שבני האדם מסוגלים להיות מודעים לו. בלי קשר להיקף ולעוצמה הרבות של השפעת עבודתה של רוח האל, אלוהים תמיד נשאר שווה נפש ולעולם אינו מסגיר דבר. אפשר לומר שהשלב הזה בעבודתו של אלוהים כמו מתבצע במישור השמימי. אף שהדבר ברור מאליו לכל מי שעיניו בראשו, איש לא מכיר בכך. כשאלוהים ישלים את השלב הזה בעבודתו, כל בני המין האנושי יתעוררו מחלומם הממושך וישנו את גישתם הרגילה.^[1] אני זוכר שאלוהים אמר פעם, "ההתגלמות כבשר ודם הפעם היא כמו נפילה לגוב האריות". הכוונה היא שבסבב הזה בעבודתו, אלוהים מתגלם כבשר ודם, ויתרה מכך נולד במקום משכנו של התנין הגדול האדום כאש, ולכן, בואו ארצה הפעם מלווה בסכנות חמורות יותר מאי פעם. הוא מתמודד עם סכינים, רובים, מחבטים ואלות; הוא מתמודד עם פיתוי; הוא מתמודד עם המונים שעל פניהם הבעת רצחנית. הוא מסתכן במוות בכל רגע. אלוהים בא והביא אתו חרון אף. עם זאת, הוא בא על מנת לבצע את עבודת ההבאה לידי שלמות, כלומר, הוא בא להשלים את החלק השני של עבודתו, שממשיך לאחר עבודת הגאולה. למען השלב הזה בעבודתו, אלוהים הקדיש הרבה מחשבה ודאגה והוא משתמש בכל אמצעי שיעלה על הדעת כדי להימנע ממתקפות של פיתוי, מסתיר את עצמו בענווה ולעולם אינו מתרברב בזהותו. כשישוע הציל את האדם על הצלב, הוא רק השלים את עבודת הגאולה. הוא לא ביצע את עבודת ההבאה לידי שלמות. לפיכך, רק מחצית מעבודתו של אלוהים בוצעה, והשלמת עבודת הגאולה הייתה רק מחצית מתוכניתו המלאה. כשהעידן החדש עמד להתחיל והעידן הקודם עמד לחלוף, אלוהים האב החל להרהר בחלק השני של עבודתו ולהתכונן לקראתו. ההתגלמות הזו באחרית הימים לא נובאה בבירור בימים עברו, מה שהניח את התשתית לסודיות המוגברת סביב התגלמותו של אלוהים כבשר ודם הפעם. עם עלות שחר, בלי שהמוני בני האדם ידעו זאת, בא אלוהים אל פני האדמה והתחיל את חייו כבשר ודם. בני האדם לא היו מודעים לבואו של הרגע הזה. אולי הם היו שקועים בשינה עמוקה, אולי רבים שהיו ערים המתינו בציפייה, ואולי רבים התפללו בדממה לאלוהים שבשמיים. אולם בין כל האנשים הרבים האלה, איש לא ידע שאלוהים כבר הגיע אל פני האדמה. אלוהים פעל כך כדי לבצע את עבודתו באופן חלק יותר ולהשיג תוצאות טובות יותר, וגם כדי להימנע מעוד פיתויים. כשהאדם יקיץ משנת האביב שלו, עבודתו של אלוהים כבר תושלם זה מכבר והוא יעזוב ויחתום את חיי הנדודים והשהייה הזמנית שלו על פני האדמה. משום שעבודתו של אלוהים דורשת ממנו לנהוג ולפעול בעצמו, ומשום שלאדם אין שום אפשרות להתערב, אלוהים נאלץ לשאת ייסורים גדולים כדי לבוא אל פני האדמה ולעשות את העבודה בעצמו. האדם אינו מסוגל למלא את מקומו של אלוהים בעבודתו. לפיכך, אלוהים התייצב בפני סכנות גדולות פי אלפי מונים מאלה שבפניהן התייצב במהלך עידן החסד כדי לרדת אל הארץ שבה שוכן התנין הגדול האדום כאש ולעשות שם את עבודתו, להקדיש את כל מחשבותיו ודאגתו לגאולת הקבוצה הזו של בני אדם חסרי כל, קבוצת בני האדם הזו, השקועה עמוק ברפש. על אף שאיש אינו יודע על קיומו של אלוהים, אלוהים אינו מוטרד, משום שהדבר מועיל מאוד לעבודתו. כיוון שכולם נתעבים ומרושעים ביותר, כיצד יוכלו לשאת את קיומו של אלוהים? זו הסיבה לכך שמשהגיע אלוהים אל פני האדמה, הוא שומר על שתיקתו. אף שהאדם שקע באכזריות עצומה ונוראה, אלוהים לא לוקח את זה ללב, אלא פשוט ממשיך לעשות את העבודה שעליו לעשות כדי להגשים את המשימה האדירה ביותר שהפקיד בידיו האב שבשמיים. מי מבינכם זיהה את חביבותו של אלוהים? מי מתחשב בעול שנושא אלוהים האב יותר מבנו? מי מסוגל להבין את רצונו של אלוהים האב? רוחו של אלוהים האב בשמיים מודאגת לרוב, ובנו בארץ מתפלל ללא הרף למען רצונו של אלוהים האב ודואג עד שלבו נקרע לגזרים. האם מישהו יודע על אהבתו של אלוהים האב לבנו? האם מישהו מכיר את לבו של הבן האהוב שמתגעגע לאלוהים האב? השניים קרועים בין שמיים וארץ, מביטים זה בזה בלי-הרף ממרחקים ועוקבים זה אחר זה ברוחם. הו, בני אנוש! מתי תתחשבו בלבו של אלוהים? מתי תבינו את כוונתו של אלוהים? האב והבן תמיד נסמכו זה על זה. אם כן, מדוע הם צריכים להיות בנפרד, כשהאחד בשמיים ממעל והשני בארץ שמתחת? האב אוהב את בנו והבן אוהב את אביו. אם כן, מדוע מוכרח האב להמתין בכיסופים כה עזים ומכאיבים לבנו? הם לא נפרדו אולי לפני זמן רב, אך מי יודע כמה ימים ולילות מתגעגע האב בכיסופים עזים, וכמה זמן הוא עורג לשובו המהיר של בנו האהוב? הוא מביט, הוא יושב בשקט וממתין. כל מעשיו נועדו למען שובו המהיר של בנו. הבן שנודד אל קצווי תבל: מתי הם ישובו ויתאחדו? אמנם מרגע שיתאחדו הם יהיו יחד לנצח נצחים, אבל כיצד הוא יכול לשאת את אלפי הימים והלילות בנפרד, כשהאחד בשמיים ממעל והשני בארץ שמתחת? עשרות שנים על פני האדמה הם כמו אלפי שנים בשמיים. איך ייתכן שאלוהים האב לא יהיה מודאג? כשאלוהים בא אל פני האדמה, הוא חווה את התהפוכות הרבות של העולם האנושי בדיוק כפי שהאדם חווה אותן. אלוהים חף מכל פשע. אם כן, מדוע עליו לסבול את אותם ייסורים שהאדם חווה? לא פלא שאלוהים האב מייחל בבהילות כה רבה לשובו של בנו. מי יכול להבין ללבו של אלוהים? אלוהים נותן לאדם יותר מדי. כיצד יוכל האדם לגמול כראוי ללבו של אלוהים? ובכל זאת, האדם נותן לאלוהים מעט מדי. לכן, איך ייתכן שאלוהים לא יהיה מודאג?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודה והיווכחות (4)

הערות שוליים:

1. האמירה "ישנו את גישתם הרגילה" מתייחסת לאופן שבו התפיסות וההשקפות של בני האדם לגבי אלוהים משתנות ברגע שהם מכירים את אלוהים.

דבר אלוהים היומי  מובאה 192

כמעט אף אדם לא מבין את הדחיפות בהלך רוחו של אלוהים, משום שיעור קומתם של בני האדם נחות מדי ונפשם משמימה למדי, לכן הם לא שמים לב למעשיו של אלוהים ולא מבחינים בהם. לפיכך, אלוהים תמיד מוטרד מהאדם, כאילו אופיו החייתי עלול להתפרץ בכל רגע. מכך ניתן להסיק בבהירות רבה עוד יותר שבואו של אלוהים אל פני האדמה מלווה בפיתויים גדולים ביותר. אולם על מנת להביא לידי שלמות קבוצה של בני אדם, אלוהים שתהילתו רבה, גילה לאדם את כל כוונותיו מבלי להסתיר ממנו דבר. הוא גמר בדעתו בנחישות להביא את קבוצת בני האדם הזו לכלל שלמות, ועל כן הוא מסיט את מבטו מכל קושי או פיתוי, ומתעלם מהם. הוא רק עושה בשקט את עבודתו, באמונה מוצקה שבבוא היום בו אלוהים יזכה בתהילתו, האדם יכיר אותו, ומתוך אמונה שמרגע שאלוהים יביא את האדם לידי שלמות, הוא יבין לגמרי ללבו של אלוהים. כרגע, ייתכן שיש אנשים שמנסים לפתות את אלוהים, או אינם מבינים אותו, או מאשימים אותו. אלוהים לא לוקח ללב שום דבר מכל זה. כשאלוהים ירד לתוך התהילה, כל בני האדם יבינו שכל מה שאלוהים עושה נועד למען אושרה של האנושות, וכל בני האדם יבינו שכל מה שאלוהים עושה נועד לכך שהאנושות תוכל לשרוד. בואו של אלוהים מלווה בפיתויים, ובואו של אלוהים גם מלווה במלכותיות ובחרון אף. כשאלוהים יעזוב את האדם, זה יהיה זמן רב אחרי שכבר זכה בתהילתו, והוא יעזוב עטור כולו בתהילה וגדוש בשמחת החזרה. אלוהים העובד על פני האדמה אינו נעלב משום דבר, יהיה אשר יהיה האופן שבו בני האדם דוחים אותו. הוא פשוט ממשיך לעשות את עבודתו. אלוהים ברא את העולם לפני אלפי שנים. הוא חזר אל פני האדמה כדי לעשות עבודה אינסופית וחווה במלואן את הדחייה וההשמצות של העולם האנושי. איש לא מקבל את פניו של אלוהים בברכה. הוא מתקבל בקרירות. לאורך אלפי שנות המצוקה האלה, התנהגותו של האדם פגעה זה מכבר בעומק לבו אלוהים. הוא כבר לא מתייחס להתקוממותם של בני האדם, אלא גיבש תוכנית אחרת כדי לחולל שינוי באדם ולטהר אותו. הלגלוג, ההשמצה, הרדיפה, הסבל, ייסורי הצליבה, הנידוי מצד בני האדם, וכל דבר אחר שאלוהים חווה מאז התגלמותו כבשר ודם – אלוהים טעם מספיק מכל אלה. ובאשר לקשיי העולם האנושי, אלוהים כבשר ודם סבל מכל אלה במלואם. רוח האל, האב שבשמיים, כבר מזמן אינה יכולה לשאת מראות אלה, ולכן אלוהים האב מטה את ראשו לאחור ועוצם את עיניו, בציפייה לשובו של בנו האהוב. הוא רק מבקש שכל בני אנוש יקשיבו, יתמסרו, ובבושה רבה בפניו כבשר ודם, יהיו מסוגלים לחדול מהתקוממותם נגדו. הוא רוצה רק שבני אנוש יהיו מסוגלים להאמין בקיומו של אלוהים. הוא הפסיק כבר מזמן להציב דרישות גדולות יותר לאדם, משום שאלוהים שילם מחיר יקר מדי, אך האדם שווה נפש^[1] ואינו מתייחס כלל ברצינות לעבודתו של אלוהים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודה והיווכחות (4)

הערות שוליים:

1. המשמעות של "שווה נפש" היא שבני האדם אדישים לעבודתו של אלוהים ולא סבורים שהיא חשובה.

דבר אלוהים היומי  מובאה 193

כשאלוהים חזר לרקיע השלישי בעידן החסד, עבודתו של אלוהים לגאול את האנושות כולה עברה למעשה לחלק האחרון שלה. כל מה שנשאר על פני האדמה היו הצלב שישוע נשא על גבו, הפשתן הרך שישוע נעטף בו וכתר הקוצים וגלימת השני שישוע עטה (אלה היו האמצעים שהיהודים השתמשו בהם כדי ללעוג לו). כלומר, אחרי שעבודת הצליבה של ישוע גרמה למהומה רבה, המצב נרגע שוב. מאותו רגע ואילך, תלמידיו של ישוע החלו לעשות את עבודתו, לרעות את הכנסיות בכל מקום ולהשקות אותן. תוכן עבודתם היה כדלקמן: הם ביקשו מכל בני האדם להכות על חטא, להתוודות על חטאיהם ולהיטבל. וכל התלמידים הפיצו את הסיפור הפנימי, את תיאור צליבתו של ישוע כפשוטו. באופן זה, הכול לא יכלו אלא להשתטח אפיים ארצה בפני ישוע ולהתוודות על חטאיהם. יתר על כן, התלמידים מסרו את הדברים שישוע דיבר. מאותו שלב, החלה בניית הכנסיות בעידן החסד. מעשיו של ישוע באותו עידן כללו גם דברים אודות חייו של האדם ועל כוונותיו של האב שבשמיים. עם זאת, מאחר שהיה זה עידן שונה, רבים מהאמירות והנוהגים ההם היו שונים מאוד מאלה של ימינו. אולם המהות שלהם זהה. בשני המקרים, מדובר בעבודתה של רוח האל כבשר ודם, בפירוש ובדיוק כך. עבודה כזו ואמירות כאלה נמשכו עד עצם היום הזה, ולכן דברים מעין אלה עדיין משותפים למוסדות הדת של ימינו, ולא חל בהם כל שינוי. כשעבודתו של ישוע נחתמה והכנסיות עלו כבר על דרך הישר של ישוע המשיח, אלוהים יזם בכל זאת את תוכניתו לשלב נוסף בעבודתו, אשר היה התגלמותו כבשר ודם באחרית הימים. בעיני האדם, צליבתו של אלוהים חתמה את עבודת ההתגלמות של אלוהים, גאלה את כל האנושות והתירה לו לחטוף את המפתח אל השאול. הכול חושבים שעבודתו של אלוהים הושלמה לחלוטין. למען האמת, מנקודת מבטו של אלוהים, רק חלק קטן מעבודתו הושלם. הוא רק גאל את האנושות. הוא לא כבש את האנושות, וקל וחומר שהוא לא שינה את פני השטן של האדם. זו הסיבה לכך שאלוהים אומר, "על אף שהתגלמותי כבשר ודם חוותה את חבלי המוות, זו לא הייתה המטרה המלאה של התגלמותי. ישוע הוא בני יקירי, והוא נצלב למעני, אך הוא לא חתם את עבודתי לחלוטין. הוא עשה רק חלק ממנה". לכן, אלוהים יזם את הסיבוב השני של תוכניותיו כדי להמשיך את עבודת ההתגלמות. הכוונה הסופית של אלוהים היא להביא את כל בני האדם שחולצו מציפורני השטן לידי שלמות ולזכות בהם, וזו הסיבה לכך שאלוהים התכונן שוב להסתכן כדי להפוך לבשר ודם. המונח "התגלמות כבשר ודם" מתייחס לזה שאינו נושא עמו כבוד (משום שעבודתו של אלוהים טרם נשלמה), אלא מופיע בזהותו של הבן היקיר, ושהוא המשיח שאלוהים רווה נחת ממנו. לכן נאמר שהוא "מסתכן". כוחה של ההתגלמות כבשר ודם דל מאוד, ולכן עליה להיזהר מאוד,^[1] וכוחה רחוק כרחוק מזרח ממערב מסמכותו של האב שבשמיים. אלוהים כבשר ודם מגשים רק את כהונת הבשר והדם ומשלים את עבודתו של האל-האב ואת המשימה שהוא הטיל עליו, מבלי להיות מעורב בעבודה אחרת, והוא משלים רק חלק אחד מהעבודה. לכן אלוהים כונה "המשיח" ברגע שהוא הגיע אל פני האדמה. זו המשמעות הטבועה בכינוי זה. הסיבה לכך שנאמר שביאתו מלווה בפיתויים היא שרק חלק אחד של העבודה הושלם. יתר על כן, הסיבה לכך שהאל-האב רק קורא לו "המשיח" ו"הבן יקיר" ואינו מעניק לו את כל התהילה היא בדיוק משום שההתגלמות כבשר ודם באה לעשות רק חלק אחד של העבודה, ולא כדי לייצג את האב שבשמיים, אלא כדי להגשים את כהונתו של הבן היקיר. כשהבן היקיר ישלים במלואה את המשימה שהוא קיבל על עצמו, האב יעניק לו את מלוא התהילה וכן את הזהות של האב. ניתן לומר שזהו "הקוד השמיימי", מפני שההתגלמות כבשר ודם והאב שבשמיים נמצאים בשני מישורים שונים ורק מתבוננים זה בזה ברוחם. האב פוקח עין על בנו יקירו, אבל הבן אינו מסוגל לראות את האב מרחוק. מאחר שתפקודיה של ההתגלמות כבשר ודם דלים מדי והיא עלולה להיהרג בכל רגע, ניתן לומר שביאה זו מלווה בסכנה אדירה. הדבר שקול לכך שאלוהים שוב מותיר את בנו יקירו בלוע הטיגריס, בסכנת חיים – מציב אותו במקום שבו ישנו הריכוז הגדול ביותר של השפעת השטן. אפילו בנסיבות מסוכנות אלה, אלוהים עדיין מסר את בנו יקירו לבני האדם המתגוררים במקום מלא בטינופת ובהפקרות, כדי שהם "יגדלו אותו עד שיתבגר". זאת מפני שזו הדרך היחידה שבה עבודתו של אלוהים תיראה הולמת וטבעית וזו הדרך היחידה להגשים את כל משאלותיו של האל-האב ולהשלים את החלק האחרון בעבודתו בקרב האנושות. ישוע רק ביצע שלב אחד בעבודתו של האל-האב. בשל המחסום שמציבה ההתגלמות כבשר ודם וההבדלים בעבודה שיש להשלימה, ישוע עצמו לא ידע שתהיה חזרה שנייה כבשר ודם. לפיכך, שום פרשן של כתבי הקודש או נביא לא העז לנבא בבירור שאלוהים יתגלם בשנית כבשר ודם באחרית הימים, דהיינו, שהוא ישוב אל הבשר והדם לעשות את השלב השני של עבודתו כבשר ודם. לפיכך, איש לא הבין שאלוהים זה מכבר הסתתר כבשר ודם. אין פלא, שהרי רק אחרי שישוע קם לתחייה ועלה השמיימה, הוא קיבל עליו את המשימה הזאת. לפיכך, אין שום נבואה ברורה אודות ההתגלמות השנייה של אלוהים כבשר ודם והיא אינה עולה בדעתם של בני האדם. בכל ספרי הנבואה בכתבי הקודש, אין מילים שמציינות זאת בבירור. אבל כאשר ישוע בא לעבוד, כבר הייתה נבואה ברורה אשר אמרה שהבתולה תהרה ותלד בן, כלומר, שהוא נוצר מרוח הקודש. למרות זאת, אלוהים עדיין אמר שהדבר אירע תחת סכנת חיים. אם כן, עד כמה וכמה הדבר נכון כיום? אין פלא שאלוהים אומר שההתגלמות הנוכחית נתונה בסכנות רבות פי אלפי מונים מאלו שהיו קיימות בעידן החסד. אלוהים ניבא במקומות רבים שהוא יזכה בקבוצה של מתגברים בארץ הסינים. כיוון שהמתגברים אמורים ליפול בנחלתו של אלוהים במזרח העולם, אין ספק שהמקום שבו אלוהים יציב את רגלו בהתגלמותו השנייה כבשר ודם הוא ארץ הסינים, בדיוק במקום שבו התנין הגדול האדום כאש מתפתל. שם יזכה אלוהים בצאצאיו של התנין הגדול האדום כאש כדי שהוא יובס ויבויש באופן מלא. אלוהים יעורר את בני האדם האלה, אשר נושאים עול כבד של ייסורים, יעיר אותם עד אשר יקיצו לחלוטין ויגרום להם לצעוד מתוך הערפל ולדחות את התנין הגדול האדום כאש. הם יקיצו מחלומם, יזהו את מהותו של התנין הגדול האדום כאש ויוכלו לתת את כל לבם לאלוהים, להתקומם כנגד הדיכוי של כוחות החושך, לעמוד זקופים במזרח העולם ולהיות הוכחה לניצחונו של אלוהים. רק כך אלוהים יזכה בתהילה. זו הסיבה היחידה לכך שאלוהים הביא את העבודה שהסתיימה בעם ישראל אל הארץ שבה התנין הגדול האדום כאש מתפתל, וכמעט אלפיים שנה אחרי שאלוהים עזב, הוא התגלם שוב כבשר ודם כדי להמשיך את העבודה של עידן החסד. בעינו הבלתי-מזוינת של האדם, אלוהים משיק עבודה חדשה כבשר ודם. אולם, מבחינת אלוהים, הוא ממשיך את העבודה של עידן החסד, תוך תקופת מעבר של כמה אלפי שנים ותוך שינוי במיקום ובתוכנית העבודה. על אף שהצלם שגוף הבשר והדם אימץ לו בעבודה הנוכחית נראה שונה מאוד מישוע, הם נובעים מאותם מהות ושורש והם בני אותו מקור. אולי יש ביניהם הבדלים חיצוניים רבים, אך האמיתות הפנימיות של עבודתם זהות לחלוטין. אחרי הכול, העידנים שונים זה מזה כמו לילה ויום. אז איך ייתכן שעבודתו של אלוהים תישאר במתכונת קבועה? איך ייתכן ששלבים שונים של עבודת האל יפריעו זה לזה?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודה והיווכחות (6)

הערות שוליים:

1. המילים "כוחה... דל מאוד, ולכן עליה להיזהר מאוד" מצביעות על כך שהקשיים של הבשר והדם רבים מדי ושהעבודה שנעשית מוגבלת מדי.

דבר אלוהים היומי  מובאה 194

רק כיום האדם מבין שמה שחסר לו אינו רק אספקה של חיי רוח וחוויה של הכרת האל אלא דבר חשוב הרבה יותר – שינויים בטבעו. בשל בורותו המוחלטת של האדם בנוגע להיסטוריה והתרבות העתיקות של המין האנושי שלו עצמו, התוצאה היא שהאדם אינו מכיר כהוא זה את עבודתו של אלוהים. האדם רק מקווה להיות מסוגל להתחבר לאלוהים מעומק לבו, אך משום השחיתות הרבה של הבשר האנושי וקהות החושים והאטימות שלו, האדם אינו יודע דבר על אלוהים. אלוהים בא אל האדם כיום כדי לחולל שינוי במחשבותיו וברוחו של האדם, וכן בצלם האל שמצוי בלבו של האדם מיליוני שנים. אלוהים ישתמש בהזדמנות זו כדי להפוך את האדם למושלם. כלומר, באמצעות הידע של האדם, אלוהים ישנה את האופן שבו האדם מכיר אותו ואת גישתו של האדם כלפיו ויאפשר לאדם לפתוח דף חדש ומוצלח בהכרת האל, וכך יושגו התחדשות ושינוי ברוח האדם. האמצעים הם גיזום ומשמעת, ואילו כיבוש והתחדשות הם היעדים. כוונתו של אלוהים הייתה תמיד להפריך את האמונות התפלות של האדם לגבי האל המעורפל, ולאחרונה הפך עניין זה לבהול עבורו. אני מקווה שכל בני האדם יקדישו למצב זה מחשבה מעמיקה. שנו את אופן חווייתו של כל אדם כדי שכוונתו הבהולה של אלוהים תוכל להתממש בקרוב וכדי שהשלב האחרון בעבודתו של אלוהים על פני האדמה יוכל לבוא על סופו באופן מלא. תנו לאלוהים את הנאמנות שעליכם לתת לו ונחמו את לבו של אלוהים בפעם האחרונה. אני מקווה שאף אחד מהאחים והאחיות לא ישתמט מהאחריות הזו או ייצא ידי חובתו בלבד. הפעם, אלוהים מתגלם כבשר ודם כמענה להזמנה וכתגובה ממוקדת למצבו של האדם. כלומר הוא בא כדי לספק לאדם את צרכיו. הוא יאפשר לכל אדם, בכל איכות ומכל מוצא, לראות את דבר האל, ומתוך דבר האל – לראות את קיומו והתגלמותו של אלוהים ולקבל את הפיכתו למושלם בידי אלוהים. דבר האל ישנה את המחשבות והתפיסות של האדם, כך שארשת פניו האמיתית של אלוהים תכה שורש במעמקי לבו של האדם. זה רצונו היחידי של אלוהים על פני האדמה. אלוהים אינו מתייחס כלל לשאלות עד כמה דגול טבעו המולד של האדם, עד כמה עלובה מהותו של האדם או איך האדם התנהג בעבר. אלוהים אינו מתייחס לכך כלל. הוא רק מקווה שהאדם יחדש לגמרי את צלם האל שקיים במעמקי לבו ויכיר את מהותה של האנושות, ובכך השקפתו האידאולוגית של האדם תשתנה והוא יהיה מסוגל להשתוקק לאלוהים מעומק נפשו וליצור חיבור נצחי אל אלוהים. זו דרישתו היחידה של אלוהים מהאדם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודה והיווכחות (7)

דבר אלוהים היומי  מובאה 195

אמרתי כל כך הרבה פעמים שעבודתו של אלוהים באחרית הימים נועדה לשנות את רוחו של כל אדם ואדם – לשנות את נפשו של כל אדם ואדם – כך שישוקם לבו, שסבל טראומה קשה. כך תשוחרר נפשו, שהחטא פגע בה באופן כה עמוק. הדבר נועד לעורר את רוחם של בני האדם, להפשיר את לבם הקר ולאפשר להם להתחדש. זה רצונו הגדול ביותר של אלוהים. הניחו בצד דיבורים על המידה שבה חייו וחוויותיו של האדם נשגבים ועמוקים. כשלבם של בני האדם יתעורר, כשהם יקיצו מחלומם ויבינו היטב את הנזק שגרם התנין הגדול האדום כאש, עבודת כהונתו של אלוהים תושלם. היום שבו עבודתו של אלוהים תושלם הוא גם היום שבו האדם יתחיל באופן רשמי לצעוד בנתיב הנכון של אמונה באלוהים. בנקודה זו, כהונתו של אלוהים תגיע לסופה: עבודתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם תיגמר לגמרי, והאדם יתחיל באופן רשמי למלא את החובה שעליו למלא – הוא ימלא את כהונתו. אלה שלבי עבודתו של אלוהים. לפיכך, עליכם לגשש בחיפוש אחר נתיב ההיווכחות שלכם על בסיס ידיעת הדברים האלה. זה כל מה שעליכם להבין. היווכחותו של האדם תשתפר רק כשיחולו שינויים במעמקי לבו, מכיוון שעבודתו של אלוהים היא ישועתו המלאה של האדם – האדם שנגאל, שעדיין חי תחת כוחות החושך, ואשר מעולם לא התעלה – ממקום ההתקהלות הזה לשדים. הדבר נועד לכך שהאדם ישתחרר מאלפי שנות חטא ויהיה אהוב האל, יכה אפיים ארצה את התנין הגדול האדום כאש, יקים את מלכות האל ויביא נחת ללבו של אלוהים בהקדם. הוא נועד לתת דרור ללא גבול לשנאה שממלאת את חזכם, להשמיד את החיידקים המעופשים האלה, לאפשר לכם לעזוב את החיים האלה, שאינם שונים מחייהם של פר או סוס, לא להיות עוד עבדים, לא להירמס עוד על-ידי התנין הגדול האדום כאש ולא למלא את פקודותיו. אתם כבר לא תהיו שייכים לאומה הכושלת הזו, כבר לא תהיו שייכים לתנין הגדול האדום כאש והמרושע, וכבר לא תהיו משועבדים לו. אלוהים יקרע את קן השדים לגזרים ללא ספק, ואתם תעמדו לצדו של אלוהים – אתם שייכים לאלוהים ולא שייכים לאימפריית העבדים הזו. אלוהים מתעב את החברה החשוכה הזו זה מכבר עד לשד עצמותיו. הוא חורק בשיניו, להוט לדרוס ברגלו את הנחש העתיק הזה, המרושע והנתעב, כדי שהוא לעולם לא יקום שוב, ולעולם לא יתעלל שוב באדם. הוא לא יסלח לו על מעשיו בעבר, הוא לא יסבול את האופן שבו הוא הונה את האדם, והוא יבוא חשבון איתו על כל אחד מחטאיו לאורך העידנים. אלוהים לא יוותר אף במעט לראש כנופיית הרוע^[1] הזה. הוא ישמיד אותו כליל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודה והיווכחות (8)

הערות שוליים:

1. המילים "ראש כנופיית הרוע" מתייחסות לשטן הזקן. הביטוי הזה מביע שנאה עזה.

דבר אלוהים היומי  מובאה 196

לילות רבים הדיר אלוהים שינה מעיניו כדי לבצע את העבודה של האנושות. מלמעלה ועד למעמקים, הוא ירד אל הגיהינום שבו האדם חי כדי להעביר את ימיו עם האדם. הוא מעולם לא התלונן על מצב המחיה העלוב בקרב בני האדם ולא הוכיח את האדם על מרדנותו, אלא שהוא סובל השפלה מאין כמוה בעת שהוא מבצע את עבודתו באופן אישי. איך ייתכן שמקומו של אלוהים יהיה בגיהינום? איך ייתכן שהוא יעביר את חייו בגיהינום? אולם למען כל האנושות, וכדי שהאנושות כולה תוכל למצוא מנוח בהקדם האפשרי, אלוהים סבל השפלות ועוולות כדי לרדת ארצה, ונכנס באופן אישי ל"גיהינום" ול"שאול", אל גוב האריות, כדי להושיע את האדם. מה נותן לאדם את הזכות להתנגד לאלוהים? איזו סיבה יש לו להתלונן על אלוהים? איך ייתכן שתהיה לו עזות המצח להביט באלוהים? אלוהים משמיים ירד אל ארץ החטא הזו, המזוהמת מאין כמותה, והוא מעולם לא התמרמר או התלונן על האדם, אלא שהוא מקבל בשקט את ההרס^[1] והדיכוי של האדם. הוא מעולם לא השיב לאדם על הדרישות בלתי סבירות שלו, מעולם לא דרש דרישות מוגזמות מהאדם, ומעולם לא דרש דרישות בלתי סבירות מהאדם. הוא בסך הכול עושה את כל העבודה שהאדם דורש מבלי להתלונן: הוראה, הארה, הוכחה, זיכוך במילים, הזכרה, שכנוע, ייעוץ, שיפוט וגילוי. איזה משלביו לא היה למען חייו של האדם? על אף שהוא הסיר את הסיכויים העתידיים של האדם ואת גורלו, איזה מהשלבים שאלוהים ביצע לא נועד לגורלו של האדם? איזה מהם לא היה למען להישרדותו של האדם? איזה מהם לא נועד לשחרור האדם מהסבל והדיכוי של כוחות החושך האפלים כמו הלילה? איזה מהם לא היה למען האדם? מי יכול להבין את לבו של אלוהים, שהוא כמו לבה של אם אוהבת? מי יכול לתפוס את לבו הנלהב של אלוהים? לבו הלהוט של אלוהים וציפיותיו המשולהבות נענו בלב קר, בעיניים אדישות וחסרות רגש, בנזיפות ועלבונות חוזרים ונשנים מצד האדם. הם נענו בהערות פוגעות, בעוקצנות ובזלזול. הם נענו בלעגו של האדם, בדריסתו ודחייתו, בחוסר תפיסתו, באנחתו, בהתנכרותו ובהתרחקותו, ואך ורק בהונאה, מתקפות ומרירות. מילים חמות נענו בגבות קמוצות ובהתרסה של אלף אצבעות מנוענעות לשלילה. אלוהים לא יכול לעשות דבר אלא לשאת זאת בראש מורכן ולשרת את בני האדם כשור מסור.^[2] כל כך הרבה ימים וחודשים, כל כך הרבה פעמים, אלוהים הביט בכוכבים; כל כך הרבה פעמים, הוא יצא עם שחר וחזר בשעת דמדומים, והתהפך על משכבו לנוכח ייסורים האדירים פי אלף מהכאב של עזיבתו את אביו, ולנוכח התקפות האדם ו"שבירתו" את האדם, ולנוכח גיזומו את האדם. ענוותו וחביונו של אלוהים נענו באמונות התפלות^[3] של האדם, בהשקפות הלא הוגנות של האדם וביחסו הלא הוגן. האופן השקט שבו אלוהים עובד באלמוניות, ההבלגה והסובלנות שלו נענו במבטו תאב הבצע של האדם. האדם מנסה להלום באלוהים ולהרוג אותו ללא נקיפות מצפון, והוא מנסה לרמוס את אלוהים עד עפר. עמדתו של האדם ביחסו לאלוהים היא של "פיקחות נדירה", ואלוהים, שהאדם מתעמר בו ובז לו, נרמס תחת רגליהם של רבבות בני אדם בעוד האדם עצמו עומד זקוף, כאילו הוא "מלך הגבעה", כאילו הוא רוצה "לזכות לכוח אבסולוטי",^[4] "לשפוט מאחורי הפרגוד", להפוך את אלוהים ל"במאי מאחורי הקלעים", המצפוני והצייתן, שלא רשאי להתנגד או לגרום לבעיות. אלוהים חייב לגלם את התפקיד של "הקיסר האחרון", עליו להיות "בובה על חוט"^[5] משולל כל חירות. מעשיו של האדם לא יתוארו, על כן איך ייתכן שהוא כשיר לבוא בדרישות כאלה ואחרות לאלוהים? איך ייתכן שהוא כשיר להציע הצעות לאלוהים? איך ייתכן שהוא כשיר לדרוש שאלוהים יאהוד את חולשתו? איך ייתכן שהוא ראוי לרחמיו של אלוהים? איך ייתכן שהוא ראוי לרוחב הלב של אלוהים פעם אחר פעם? איך ייתכן שהוא ראוי למחילתו של אלוהים פעם אחר פעם? איפה מצפונו? הוא שבר את לבו של אלוהים לפני זמן רב. הוא הותיר את לבו של אלוהים שבור לחתיכות זה מכבר. אלוהים בא אל קרב בני האדם בהתלהבות ובשמחה, בתקווה שהאדם ינהג בו ברוחב לב, ולו גם במעט חום. עם זאת, האדם מנחם את לבו של אלוהים לאט מאוד. כל מה שהוא קיבל הוא מתקפות מתגלגלות וגדלות ככדור שלג^[6] וייסורים. לבו של האדם יותר מדי תאב בצע; רצונו של האדם גדול מדי, הוא לעולם לא יודע שובע; האדם תמיד שובב ופזיז; הוא לעולם לא נותן לאלוהים חירות או חופש ביטוי, והוא לא מותיר לאלוהים ברירה אלא להיכנע להשפלה ולאפשר לאדם לתמרן אותו כאוות נפשו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודה והיווכחות (9)

הערות שוליים:

1. המילה "הרס" משמשת כדי לחשוף את המרדנות של האנושות.

2. במקור, הקטע "בעזות מצח ובהתרסה של אלף אצבעות מנוענעות לשלילה... לשאת זאת בראש מורכן ולשרת את בני האדם כשור מסור," הופיע במקור כמשפט אחד, אך כאן הוא חולק לשניים כדי להבהיר את הדברים. החלק הראשון של המשפט מתייחס לפעולותיו של האדם, ואילו השני מציין את הסבל שאלוהים עובר, ואת העובדה שאלוהים צנוע ונסתר.

3. המילים "אמונות תפלות" מתייחסות להתנהגותם המרדנית של בני האדם.

4. המילים "לזכות לכוח אבסולוטי" מתייחסות להתנהגותם המרדנית של בני האדם. הם מרוממים את עצמם, כובלים את הזולת וגורמים לו לנהות אחריהם ולסבול למענם. הם הכוחות שעוינים לאלוהים.

5. המילים "בובה על חוט" באות ללעוג לבני האדם שלא מכירים את אלוהים.

6. המילים "מתקפות מתגלגלות וגדלות ככדור שלג" משמשות כדי להדגיש את התנהגותם העלובה של בני האדם.

דבר אלוהים היומי  מובאה 197

התגלמותו של אלוהים כבשר ודם שלחה גלי הלם ברחבי כל הדתות והתחומים, היא "הפרה" את הסדר המקורי של החוגים הדתיים וזעזעה את לבם של כל בני האדם הכמהים להופעתו של אלוהים. מי לא מעריץ אותו? מי לא משתוקק לראות את אלוהים? אלוהים עצמו נמצא בקרב בני האדם מזה שנים רבות, אך האדם מעולם לא הבין זאת. כיום, אלוהים עצמו הופיע והראה את זהותו להמונים – איך ייתכן שהדבר לא ימלא שמחה את לב האדם? פעם, אלוהים שיתף את האדם בשמחה ועצב, וכיום הוא התאחד עם האנושות והוא מספר לה סיפורים עליה מימים עברו. לאחר שהוא יצא מארץ יהודה, בני האדם לא מצאו לו זכר. הם השתוקקו לפגוש שוב את אלוהים, מבלי לדעת שכיום הם פגשו אותו שוב והתאחדו איתו. איך ייתכן שזה לא יעורר מחשבות על יום האתמול? לפני אלפיים שנה, שמעון בר יונה, צאצאם של יהודים, ראה את ישוע המושיע ואכל איתו לאותו שולחן, ולאחר שהיה חסיד שלו במשך שנים רבות, הוא חש אליו חיבה עמוקה: הוא אהב אותו מעומק לבו – הוא אהב את האדון ישוע עמוקות. בני העם היהודי לא ידעו כלל שהתינוק זהוב השיער הזה, שנולד באבוס קריר, היה צלמו הראשון של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. הם כולם חשבו שהוא כמוהם, ואיש לא חשב אותו לשונה – איך ייתכן שבני האדם היו מזהים את ישוע המצוי והשגרתי הזה? בני העם היהודי חשבו אותו ליהודי בן זמנם. אף אחד לא הביט בו כבאלוהים חביב, ובני האדם רק באו אליו בדרישות בעיוורון ודרשו ממנו שייתן להם הון ושפע של חסדים, ושלום ושמחה. הם רק ידעו שכמו אדם אמיד, יש לו כל שאדם יכול לרצות. עם זאת, בני האדם מעולם לא התנהגו אליו כאל אדם אהוב. בני האדם של הימים ההם לא אהבו אותו, הם רק מחו נגדו ובאו אליו בדרישות לא סבירות. הוא מעולם לא התנגד, אלא העניק לאדם ללא-הרף מחסדיו, על אף שהאדם לא הכיר אותו. הוא אך ורק העניק לאדם חום, אהבה ורחמים מבלי לומר מילה, ויתרה מזאת, הוא העניק לאדם דרכי נוהג חדשות והוביל את האדם מעבדות לחוק לחירות. האדם לא אהב אותו, אלא רק קינא בו וזיהה את "כישרונותיו יוצאי הדופן". איך יכולה הייתה האנושות העיוורת לדעת את גודל ההשפלה שסבל ישוע המושיע החביב כשבא אל קרב האנושות? איש לא חשב על מצוקתו, איש לא ידע לגבי אהבתו לאלוהים האב, ואיש לא יכול היה לדעת את בדידותו. אפילו שמרים הייתה "אמו הביולוגית", איך הייתה היא יכולה לדעת מהן המחשבות שעברו בלבו של האדון ישוע הרחום? מי ידע לגבי הסבל הבלתי נתפס שעבר בר האנוש? לאחר שבני האדם של אותם ימים באו אליו בדרישות, הם הרחיקו אותו בקור לב לפינה נידחת של דעתם, והשליכו אותו החוצה. לכן הוא שוטט ברחובות, יום אחר יום, שנה אחר שנה, ונדד במשך שנים רבות עד שהוא חי שלושים ושלוש שנים קשות, חיים שהיו ארוכים וקצרים כאחד. כשבני האדם הזדקקו לו, הם הזמינו אותו לביתם בסבר פנים יפה וניסו לבוא אליו בדרישות, ולאחר שהוא נתן להם את תרומתו, הם מיד דחפו אותו החוצה מפתח ביתם. בני האדם אכלו את מוצא פיו, שתו את דמו ונהנו מהחסדים שהוא העניק להם, אך הם גם התנגדו לו, משום שהם אף-פעם לא ידעו מי העניק להם את חייהם. בסופו של דבר, הם מסמרו אותו אל הצלב, אך הוא עדיין לא פצה את פיו. אפילו כיום, הוא נשאר דומם. בני האדם אוכלים את בשרו, שותים את דמו, הם אוכלים את המזון שהוא מכין להם וצועדים בדרך שהוא פילס להם, אך הם עדיין מתכוונים לדחות אותו. למעשה, הם מתנהגים אל אלוהים שנתן להם את חייהם כאל אויב, ולעומת זאת מתייחסים לבני אדם, שהם עבדים כמוהם, כאל האב שבשמיים. בכך, האין הם מתנגדים לו במכוון? איך קרה שישוע מת על הצלב? האם אתם יודעים? האם לא בגד בו יהודה איש-קריות, שהיה קרוב אליו ואכל איתו, שתה איתו ונהנה איתו? האם הסיבה לבגידתו של יהודה לא הייתה שישוע היה רק מורה חסר חשיבות ורגיל? אם בני האדם באמת היו רואים שישוע יוצא מן הכלל, ושהוא הגיע מהשמיים, איך היו יכולים לצלוב אותו בחיים במשך עשרים וארבע שעות, עד שלא נותרה נשימה באפו? מי יכול להכיר את אלוהים? בני האדם אך ורק נהנים מאלוהים בתאוות בצע שלא יודעת שובע, אך הם מעולם לא הכירו את אלוהים. הם קיבלו אצבע ולקחו את כל היד, והם גורמים ל"ישוע" להישמע לגמרי לפקודותיהם ולצוויהם. מי אי-פעם הפגין רחמים כלשהם כלפי בר האנוש, שאין לו מקום להניח את ראשו בלילה? מי אי-פעם חשב לאחד איתו כוחות כדי להשלים את משימתו של אלוהים האב? מי אי-פעם הקדיש לו מחשבה? מי אי-פעם התחשב בקשייו? ללא אהבה כהוא זה, האדם מעקם אותו אנה ואנה. האדם לא יודע מה מקורם של אורו ושל חייו, והוא אך ורק עורך תוכנית סודית לצלוב שוב את "ישוע" של לפני אלפיים שנה, שחווה סבל בקרב בני האדם. האם "ישוע" באמת מעורר כזו שנאה? האם כל מעשיו נשכחו מזמן? השנאה שהתערבבה במשך אלפי שנים תתפרץ סוף-סוף. אתם, שהנכם כמו היהודים של פעם! מתי היה "ישוע" אי-פעם עוין אליכם, שתשנאו אותו כל כך? הוא עשה כל כך הרבה, דיבר כל כך הרבה – האם דבר ממעשיו ודבריו לא מועיל לכם? הוא העניק לכם את חייו מבלי לבקש דבר בתמורה. הוא נתן לכם את כל כולו – האם אתם בכל זאת רוצים לאכול אותו בחיים? הוא נתן לכם את כל כולו מבלי לשמור אף חלק לעצמו, ומבלי ליהנות אי-פעם מכבוד עולם, מחום בקרב בני האדם, מאהבה בקרב בני האדם או מכל הברכות בקרב בני האדם. בני האדם כל כך נבזים כלפיו. הוא מעולם לא נהנה מהעושר אשר על פני האדמה. הוא מקדיש לאדם את כל לבו הישר ומלא הלהט. הוא מקדיש את כל כולו לאנושות – ומי אי-פעם נתן לו חום? מי אי-פעם נתן לו נחמה? האדם הפעיל עליו את כל לחצו, נתן לו את כל אסונותיו, כפה עליו את החוויות המצערות ביותר שעבר האדם והאשים אותו בכל העוולות, והוא קיבל זאת בשתיקה. האם הוא אי-פעם מחה? האם הוא אי-פעם ביקש פיצוי מאיש? מי אי-פעם הפגין כלפיו סימפתיה? כבני אדם רגילים, למי מכם לא הייתה ילדות רומנטית? למי מכם לא הייתה בחרות מלאת צבע? מי לא מקבל חום מהיקרים לו? למי אין אהבה מצד קרוביו וחבריו? למי אין כבוד מצד הזולת? למי אין משפחה חמה? למי אין הנחמה שמעיקים לו אנשי סודו? והאם אלוהים נהנה בכל אלה מעולם? מי אי-פעם נתן לו קצת חום? מי אי-פעם נתן לו קמצוץ של נחמה? מי אי-פעם הפגין כלפיו קצת מוסר אנושי? מי היה אי-פעם סובלני כלפיו? מי אי-פעם היה איתו ברגעים קשים? מי אי-פעם עבר איתו את חייו הקשים? האדם מעולם לא הקל בדרישותיו ממנו. האדם רק בא אליו בדרישות ללא נקיפות מצפון, כאילו בבואו של אלוהים לעולמו של האדם, עליו להיות שורו או סוסו של האדם, אסירו של האדם, ועליו לתת את כל כולו לאדם – ולא, האדם לעולם לא יסלח לו, לעולם לא יקל עליו, לעולם לא יקרא לו אלוהים ולעולם לא יעריך אותו. האדם מחמיר מדי ביחסו לאלוהים, כאילו הוא גמר בדעתו לענות את אלוהים עד המוות, ורק לאחר מכן הוא יקל מדרישותיו מאלוהים. ולא, האדם לעולם לא ינמיך את רף הדרישות שהוא מציב לאלוהים. איך יכול אלוהים שלא לתעב אדם כזה? האין זו הטרגדיה של ימינו? אין לאדם כל מצפון. הוא חוזר ואומר שהוא יגמול לאלוהים על אהבתו, אך הוא מנתח את אלוהים ומענה אותו למוות. זה "המתכון הסודי" שלו לאמונה באלוהים, שאותו הוא קיבל בירושה מאבותיו, הלא כן? אין שום מקום שבו לא נמצאים "היהודים הקדומים", וכיום, הם עדיין עושים את אותה עבודה – הם עדיין מבצעים את אותה עבודה של התנגדות לאלוהים – אך הם מאמינים שהם מרוממים את אלוהים. איך ייתכן שעיניו של האדם יכירו את אלוהים? איך ייתכן שהאדם, החי בבשר, יתייחס לאלוהים כאל אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם שהגיע מרוח האל? מי מבין בני האדם יכול להכיר אותו? איפה האמת בקרב בני האדם? איפה ישנה צדיקות אמיתית? מי מסוגל להכיר את טבעו של אלוהים? מי יכול להתחרות עם אלוהים בשמיים? מה הפלא שכאשר אלוהים בא אל קרב בני האדם, איש לא הכיר את אלוהים, והאנושות דחתה אותו. איך ייתכן שהאדם יסבול את קיומו של אלוהים? איך ייתכן שהאדם יניח לאור להבריח את החושך בעולם? כל זאת המסירות המכובדת של האדם, הלא כן? זו ההיווכחות הישרה של האדם, הלא כן? ועבודתו של אלוהים מתמקדת בהיווכחות של האדם, הלא כן? הלוואי שתמזגו בין עבודתו של אלוהים והיווכחותו של האדם, תבססו קשר טוב בין האדם ואלוהים, ותמלאו את החובה שהאדם צריך למלא כמיטב יכולתכם. כך, כתוצאה מכך, עבודתו של אלוהים תבוא אל קצה ותסתיים עם זכייתו בתהילה!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודה והיווכחות (10)

דבר אלוהים היומי  מובאה 198

כיום, אני עובד על אנשיו הנבחרים של האל בסין כדי לגלות את טבעם המרדני במלואו, ולחשוף את מלוא כיעורם, וזהו ההקשר לאמירת כל הדברים שעליי לומר. לאחר מכן, כאשר אעשה את השלב הבא של עבודת הכיבוש של התבל כולה, אשתמש בשיפוט שלי אתכם כדי לשפוט את רשעותו של כל אדם בתבל, מפני שאתם נציגי המרדנים שבבני האדם. מי שלא יכול לעמוד במשימה יהפוך לניגוד ולכלי שרת בלבד, ואילו מי שיוכל לעמוד במשימה ינוצל. מדוע אני אומר שמי שלא יוכל לעמוד במשימה ישמש כניגוד בלבד? משום שדבריי ועבודתי הנוכחיים מכוונים כולם לרקע שלכם, ומשום שהפכתם לנציגיהם ולתמציתם של המרדנים שבבני האדם בעולם כולו. בהמשך, אקח למדינות זרות את המילים האלה שכובשות אתכם, ואכבוש בעזרתן את בני האדם שם, אך אתה לא תזכה בהן. האם זה לא יהפוך אותך לניגוד? טבעה המושחת של האנושות כולה, מעשיו המרדניים של האדם, צלמיו ופניו המכוערים של האדם – כל אלה מתועדים כיום במילים שמשמשות כדי לכבוש אתכם. לאחר מכן, אשתמש במילים האלו כדי לכבוש את בני האדם מכל האומות ומכל זרמי הדת, מפני שאתם אב הטיפוס והתקדים. אולם לא התכוונתי מלכתחילה לנטוש אתכם. אם לא תחתור כראוי ולכן תתגלה כחשוך מרפא, תשמש פשוט ככלי שרת וכניגוד, הלא כן? פעם אמרתי שחוכמתי יוצאת לפועל על סמך המזימות של השטן. מדוע אמרתי זאת? האין זו האמת מאחורי דבריי ומעשיי כרגע? אם אינך מסוגל לעמוד במשימה, אם לא תהפוך למושלם אלא, תחת זאת, תיענש, האם לא תהפוך לניגוד? ייתכן שעד הגעתך ליום הזה, סבלת רבות, אך עדיין אינך מבין דבר. אתה בור בכל הנוגע לחיים. על אף שעברת ייסורים ומשפט, לא השתנית כלל, ובתוך-תוכך לא זכית בחיים. כשיגיע הזמן לבחון את עבודתך, אתה תחווה ניסיון שיהיה כאש וצרה גדולה אף יותר. כשהאש הזו תיפול עליך, כל הווייתך תהפוך לאפר. כמי שאין לו חיים, שאין קמצוץ של זהב טהור בתוכו, כמי שעדיין תקוע עם צביונו המושחת הישן, וכמי שאפילו אינו יכול לעשות עבודה טובה כניגוד, איך ייתכן שלא תסולק? האם בעבודת הכיבוש ניתן להשתמש באדם שחייו אינם שווים פרוטה ושאינו ניחן בחיים? בבוא הזמן הזה, ימיכם יהיו קשים אף יותר מאלה של נוח ושל סדום! לא משנה כיצד תתפלל, זה לא יועיל לך אז. לאחר שעבודת הישועה תסתיים, האם תהיה מסוגל לשוב ולהתחיל מחדש להכות על חטא? ברגע שכל עבודת הישועה תיגמר, היא לא תהיה עוד. תהיה רק התחלה של העבודה של הענשת האנשים הרעים. אתה מתנגד, אתה מתמרד, ואתה עושה רע ביודעין. האם אינך ראוי לענישה חמורה? אני מסביר לך את זה היום מפורשות. אם תבחר לא להקשיב, אזי כשיפקוד אותך אסון בהמשך, האם לא יהיה זה מאוחר מדי אם רק אז תתחיל להתחרט ולהאמין? אני נותן לך הזדמנות להכות על חטא היום, אך אתה מסרב לעשות זאת. כמה זמן אתה רוצה לחכות? עד יום הייסורים? אינני זוכר היום את עבירות העבר שלך. אני סולח לך שוב ושוב, מתעלם מהצד השלילי שלך ומתבונן רק בצד החיובי שלך, משום שכל דבריי ועבודתי בהווה נועדו להושיע אותך, ומשום שאין לי כוונות רעות ביחס אליך. ועדיין, אתה מסרב להיכנס. אינך מסוגל להבחין בין טוב לרע, ואינך יודע להעריך נדיבות. האין בני אדם כאלה פשוט ממתינים לבואם של העונש והגמול הצודק?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (1)

דבר אלוהים היומי  מובאה 199

כאשר משה היכה בסלע, והמים שיהוה העניק פרצו מתוכו, היה זה משום אמונתו. כאשר דוד ניגן בנבל ובכינור כדי לשבח אותי, יהוה – בלב מלא שמחה – היה זה משום אמונתו. כאשר איוב איבד את המקנה שלו שמילא את ההרים, ואיבד את רכושו העצום, וכשגופו כוסה בשחין, היה זה משום אמונתו. כאשר הוא שמע את קולי, קול יהוה, וראה את תהילתי, תהילת יהוה, היה זה משום אמונתו. יכולתו של פטרוס ללכת בעקבות ישוע המשיח נבעה מאמונתו. יכולתו להיצלב למעני ולשאת עדות מהוללת גם היא נבעה מאמונתו. כאשר יוחנן ראה את דמותו המהוללת של בר האנוש, הדבר נבע מאמונתו. כשהוא ראה את חזון אחרית הימים, הדבר נבע, קל וחומר, מאמונתו. הסיבה לכך שאלה המכונים "המוני אומות הגויים" קיבלו את ההתגלות שלי וגילו שחזרתי כבשר ודם כדי לעשות את עבודתי בקרב בני האדם, היא גם משום אמונתם. כל אלה שדבריי החמורים מכים בהם, ובכל זאת מוצאים בכך נחמה ונושעים, האם הם לא נהגו כך משום אמונתם? אנשים קיבלו דברים רבים כל כך משום אמונתם, ולאו דווקא ברכות. ייתכן שהם לא יזכו באושר מהסוג שדוד חש, או במים מיהוה כמו שמשה זכה. לדוגמה, יהוה בירך את איוב משום אמונתו, אולם הוא גם סבל מחוסר מזל. בין אם תזכו בברכה או תסבלו מחוסר מזל, שניהם מאורעות מבורכים. אלמלא אמונתך, לא היית מסוגל לקבל את עבודת הכיבוש הזו, ועל אחת כמה וכמה לא היית יכול לראות את מעשיו של יהוה מוצגים כיום לנגד עיניך – לא היית מסוגל לראות זאת, ולא כל שכן לא היית מסוגל להשיג זאת. המזל הרע הזה, האסונות האלה וכל המשפטים – לולא הם פקדו אותך, האם היית מסוגל לראות את מעשיו של יהוה כיום? כיום, האמונה היא שמאפשרת לך להיכבש, והכיבוש הוא שמאפשר לך להאמין בכל מעשיו של יהוה. רק בזכות האמונה, אתה מקבל ייסורים ומשפט כאלה. באמצעות הייסורים והמשפט האלה, אתה נכבש והופך למושלם. אלמלא הייסורים והמשפט כיום, אמונתך הייתה לשווא, מכיוון שלא היית מכיר את האל. אין זה משנה עד כמה היית מאמין באל, אמונתך הייתה רק כמילים ריקות מתוכן וללא כל ממשות. רק לאחר שתקבל את עבודת הכיבוש הזו, עבודה שהופכת אותך למסור לחלוטין, אמונתך תהיה אמיתית ומהימנה, ולבך יפנה אל האל. אפילו אם תישפט לחומרה או תקולל בשל המילה הזו, "אמונה", עדיין תהיה לך אמונת אמת, ותקבל את הדבר האמיתי, הממשי והיקר ביותר. זאת משום שרק במהלך המשפט תוכל לראות את היעד הסופי של יצירי הבריאה. במשפט זה אתה רואה שיש לאהוב את הבורא. בעבודת כיבוש כזו, אתה חוזה בנחת זרועו של האל. בכיבוש זה אתה מבין את החיים האנושיים לאשורם. בכיבוש זה אתה זוכה בנתיב הנכון לחיים האנושיים והנך מבין את המשמעות האמיתית של המילה "אדם". רק בכיבוש זה אתה רואה את טבעו הצודק של האל הכול יכול ואת פניו היפהפיים ורבי התהילה. בעבודת הכיבוש הזו אתה לומד על מקור האדם ומבין את כל "ההיסטוריה בת האלמוות" של האנושות. בכיבוש זה אתה מתחיל להבין את אבות האנושות ואת המקור לשחיתותה של האנושות. בכיבוש זה אתה מקבל שמחה ונחמה, וכן ייסורים, משמעת ודברי תוכחה אין-סופיים מהבורא לאנושות שהוא ברא. בעבודת הכיבוש הזו אתה מקבל ברכות, וגם את האסונות המגיעים לאדם... האין כל זה נובע מהאמונה המועטה שלך? והאם אמונתך לא גדלה לאחר שזכית בדברים האלה? זכית בכמות עצומה, הלא כן? לא זו בלבד ששמעת את דבר האל וראית את חוכמתו של האל, אלא גם חווית באופן אישי כל שלב ושלב בעבודתו. אולי תאמר שלולא הייתה לך אמונה, לא היית סובל ייסורים כאלה או משפט כזה. אולם עליך לדעת שללא אמונה, לא זו בלבד שלא היית יכול לקבל ייסורים כאלה או דאגה כזו מהאל הכול יכול, אלא היית גם מאבד לנצח את ההזדמנות לפגוש את הבורא. לעולם לא היית מתוודע למקור האנושות, ולעולם לא היית מבין את חשיבותם של חיי אדם. גם אם גופך ימות ונשמתך תצא, עדיין לא תבין את כל מעשיו של הבורא, ועל אחת כמה וכמה לא תדע שהבורא עשה עבודה כה גדולה על פני האדמה לאחר שברא את האנושות. כבן לאנושות הזו שהוא יצר, האם אתה מוכן ליפול כך אל תוך החושך ולסבול מעונש נצחי, בלי להבין? אם תפריד את עצמך מהייסורים והמשפט של ימינו, במה תפגוש? האם אתה חושב שלאחר שתיפרד מהמשפט הנוכחי, תוכל לחמוק מהחיים הקשים האלה? האין זה נכון שאם תעזוב את "המקום הזה", תפגוש בעינוי כואב או בפגיעות אכזריות מידי השדים? האם ייתכן שתפגוש בימים ובלילות בלתי נסבלים? האם אתה חושב שרק מפני שתחמוק מהמשפט הזה היום, תוכל לחמוק לנצח מאותו עינוי עתידי? מה ייקרה בדרכך? האם באמת ייתכן שיהיה זה גן העדן שאתה מקווה לו? האם אתה חושב שתוכל לחמוק מהייסורים הנצחיים העתידיים רק על ידי כך שתברח מהמציאות, כפי שאתה עושה כעת? אחרי היום הזה, האם תוכל אי-פעם למצוא שוב הזדמנות כזו וברכה כזו? האם תוכל למצוא אותן כשיפקוד אותך אסון? האם תוכל למצוא אותן כשכל האנושות תזכה במנוחה? החיים המאושרים הנוכחיים שלך והמשפחה הקטנה וההרמונית שלך – האם הם יכולים לשמש תחליף ליעד הנצחי העתידי שלך? אם תהיה לך אמונה אמיתית, ואם תזכה בדברים רבים בזכות אמונתך, הרי שכיציר נברא, אלה כל הדברים שראוי שתזכה בהם, וגם כל הדברים שהיו צריכים להיות לך מלכתחילה. אין דבר מועיל יותר לאמונתך ולחייך מאשר כיבוש כזה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (1)

דבר אלוהים היומי  מובאה 200

כיום, עליכם להיות מודעים לאופן שבו יש להיכבש, ולאופן שבו בני אדם מתנהלים לאחר שהם נכבשו. אתם אולי אומרים שנכבשתם, אבל האם תוכלו להתמסר עד מוות? עליכם להיות מסוגלים להישמע לאלוהים עד הסוף גם אם אין לכם סיכויים עתידיים, ואסור לכם לאבד את האמונה באלוהים בלי קשר לסביבתכם. בסופו של דבר, עליכם להשיג שני היבטים של עדות: עדותו של איוב – התמסרות עד מוות – ועדותו של פטרוס – אהבה עילאית כלפי אלוהים. מהיבט אחד, עליכם להיות כמו איוב: הוא איבד כל רכוש חומרי והתייסר בחוליי הבשר, אך בכל זאת לא זנח את שמו של יהוה. זו עדותו של איוב. פטרוס היה מסוגל לאהוב את אלוהים עד מותו. גם כאשר עמד בפני מותו, הוא עדיין אהב את אלוהים, כאשר הועלה על הצלב, הוא עדיין אהב את אלוהים. הוא לא חשב על סיכוייו העתידיים ולא עסק בתקוות נפלאות או במחשבות ראוותניות, והוא שאף רק לאהוב את אלוהים ולהתמסר לכל הסדריו של אלוהים. זה הרף שעליכם לעמוד בו כדי שתיחשבו כמי שנשא עדות וכדי שתהפכו מושלמים לאחר כיבושכם. אילו בני האדם כיום ידעו באמת את מהותם ומעמדם, האם הם היו בכל זאת מחפשים סיכויים עתידיים ותקוות? מה שעליכם לדעת הוא זה: בין אם אלוהים יהפוך אותנו למושלמים או לא, עלינו להיות חסידי האל. כל דבר שהוא עושה כעת הוא טוב ולמעננו, כדי שהטבע שלנו יוכל להשתנות ונוכל להיפטר מהשפעתו של השטן, כדי לאפשר לנו להיוולד בארץ הזוהמה אך להיפטר מהטומאה, להתנער מהזוהמה ומהשפעתו של השטן, להשאיר אותה מאחורינו. כמובן, זו הדרישה מכם, אבל עבור אלוהים זהו רק כיבוש שנועד לאפשר לבני אדם לגמור בדעתם להתמסר לו ולהיות מסוגלים להשאיר את הכול בידי תזמוריו של אלוהים. כך ניתן יהיה להגיע להישגים. כיום, רוב בני האדם כבר נכבשו אך עדיין יש בקרבם דברים רבים שהנם מרדניים ולא מסורים. שיעור קומתם האמיתי של בני האדם עדיין נמוך מדי, והם יכולים להתמלא מרץ רק אם יש תקוות וסיכויים עתידיים. בהעדר תקוות וסיכויים עתידיים, הם הופכים לשליליים ואפילו שוקלים לעזוב את אלוהים. בנוסף לכך, לבני האדם אין רצון עז לשאוף להביא לידי ביטוי את האנושיות הרגילה. דבר כזה לא יעלה על הדעת. לפיכך, עליי עדיין לדבר על כיבוש. למעשה, הפיכת בן אדם למושלם מתבצעת במקביל לכיבושו: כשאתם נכבשים, מושגות גם ההשפעות הראשונות של עשייתכם למושלמים. כשיש פער בין הכיבוש וההפיכה למושלם, מידתו כמידת שינוי בני האדם. הכיבוש הוא השלב הראשון של ההפיכה למושלם, ואין פירושו שבן האדם הופך למושלם לגמרי, או שהוא נופל לגמרי בנחלת האל. לאחר שבן אדם נכבש, ישנם כמה שינויים בטבעו, אך שינויים כאלה פעוטים בהשוואה לשינויים בבן אדם שנפל לגמרי בנחלת האל. כיום, מה שנעשה הוא העבודה הראשונית של הפיכת בני אדם למושלמים – כיבושם – ואם לא תוכלו להיכבש, לא תהיה לכם דרך להפוך למושלמים וליפול לגמרי בנחלת האל. בסך הכל תזכו בכמה דברי ייסורים ומשפט, אבל הם לא יהיו מסוגלים לשנות את לבכם לחלוטין. לכן תימנו על בני האדם שיסולקו. זה יהיה בדיוק כמו התבוננות בסעודה מפוארת המונחת על השולחן מבלי לאכול אותה. האין זה מחזה טרגי עבורכם? לכן עליכם לשאוף לשינויים: גם הכיבוש וגם העשייה למושלם קשורים שניהם לשאלות אם נעשו בכם שינויים ואם אתם מסורים – והתשובות לשאלות האלה הן שיקבעו אם תוכלו ליפול בנחלת האל. דעו לכם ש"כיבושכם" ו"הפיכתכם למושלמים" בסך הכל מבוססים על מידת השינוי בכם וועל ההתמסרות שלכם, וכן על מידת הטוהר של אהבתכם כלפי אלוהים. הדרישה כיום היא שתוכלו להפוך למושלמים לחלוטין, אבל ראשית עליכם להיכבש – עליכם להכיר מספיק את הייסורים והמשפט מידי אלוהים, להיות בעלי אמונה וחסידי האל, ולהיות בני אדם השואפים לשינוי ולהכרת האל. רק כך תהיו בני אדם השואפים להפוך למושלמים. עליכם להבין שבמהלך הפיכתכם למושלמים, אתם תיכבשו, ובמהלך כיבושכם תהפכו למושלמים. כיום, אתם יכולים לרצות להפוך למושלמים או לרצות שינויים באנושיות החיצונית שלכם ושיפורים באיכותכם, אך יש חשיבות מרכזית לכך שתוכלו להבין שיש משמעות ותועלת לכל מה שאלוהים עושה כיום: כך אתם יכולים להיוולד בעולם של זוהמה, לברוח מהזוהמה ולהתנער ממנה. כך אתם יכולים להתגבר על השפעת השטן ולהשאיר מאחוריכם את ההשפעה האפלה של השטן. בהתמקדות בדברים האלה, אתם מוגנים בעולם הזוהמה הזה. בסופו של דבר, איזו עדות תתבקשו לשאת? אתם נולדתם בעולם של זוהמה אבל יכולים להפוך לקדושים ולעולם לא להיות עוד מזוהמים וטמאים. אתם חיים תחת השפעתו של השטן אבל אתם משילים מעליכם את השפעתו של השטן, כך שהשטן לא שולט בכם ולא מטריד אתכם, ולחיות בידיו של הכל יכול. זו העדות וההוכחה לניצחון במאבק נגד השטן. אתם יכולים למרוד בשטן, לחדול מלבטא בחייכם את טבע השטן, ולעומת זאת להגשים את שאלוהים דרש שהאדם יגשים כאשר ברא אותו: אנושיות רגילה, היגיון רגיל, תובנה רגילה, נחישות רגילה לאהוב את אלוהים ונאמנות לאלוהים. זו העדות שנושאים יצירי הבריאה. אתם אומרים, "נולדנו בארץ של זוהמה, אבל בזכות הגנת האל, בזכות מנהיגותו ומפני שהוא כבש אותנו, נפטרנו מהשפעת השטן. יכולתנו להתמסר לאלוהים כיום נובעת גם היא מכך שאלוהים כבש אותנו, ולא מהיותנו טובים או מאהבתנו הטבעית כלפי אלוהים. רק מפני שאלוהים בחר בנו והועיד אותנו, נכבשנו כיום, ורק משום כך אנחנו מסוגלים לשאת עליו עדות ויכולים לשרת אותו. ורק מפני שהוא בחר בנו והגן עלינו, ניצלנו ויצאנו מהשפעתו של השטן, ורק משום כך אנחנו יכולים להשאיר מאחורינו את הזוהמה ולהיטהר באומת התנין הגדול האדום כאש."

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (2)

דבר אלוהים היומי  מובאה 201

העבודה של אחרית הימים מפרה את כל הכללים, וגם אם קוללתם או נענשתם, כל עוד אתם מסייעים לעבודה שלי ומועילים לעבודת הכיבוש של היום; בין שאתם מצאצאי מואב או מבניו של התנין הגדול האדום כאש, כל עוד אתם יכולים למלא את החובות של ברואי אל בשלב העבודה הזה ועושים כמיטב יכולתכם, תושג ההשפעה המתאימה. אתם מבניו של התנין הגדול האדום כאש ומצאצאיו של מואב. לסיכום, כל מי שעשוי בשר ודם הוא ברוא אל שהבורא ברא. אתם ברואי אל – אין לכם ברירה וזו חובתכם. כמובן, כיום, עבודת הבורא מכוונת לתבל כולה. בלי קשר למוצא שלכם, מעל לכול אתם ברואי אל. אתם – צאצאי מואב – נמנים על ברואי האל, וההבדל היחיד הוא שאתם במעמד נמוך יותר. מכיוון שהיום עבודת האל נעשית בקרב כל הברואים ומכוונות לתבל כולה, הבורא יכול לבחור כל עם, עניין או דבר לביצוע עבודתו. לא אכפת לו צאצאים של מי אתם. כל עוד אתם נמנים על ברואיו וכל עוד אתם מועילים לעבודתו – עבודת העדות והכיבוש – הוא יבצע את עבודתו בכם ללא היסוס. העובדה הזו מנפצת את התפיסות המסורתיות של בני האדם, לפיהן אלוהים לעולם לא יפעל בקרב הגויים, ובמיוחד לא בקרב המקוללים והשפלים. באשר לבני האדם המקוללים, כל הדורות הבאים של צאצאיהם יהיו מקוללים גם הם לעולמים. לעולם לא יהיה להם סיכוי כלשהו לישועה. אלוהים לעולם לא ירד ארצה ויעבוד בארץ של גויים, ולעולם לא תדרוך כף רגלו בארץ של זוהמה, מפני שהוא קדוש. עבודתו של אלוהים באחרית הימים ניפצה את כל התפיסות האלה. דעו לכם שאלוהים הוא אלוהים של כל הברואים, יש לו ריבונות על השמיים והארץ וכל צבאם, והוא לא רק האל של עם ישראל. לכן, העבודה הזו בסין היא בעלת חשיבות עליונה. האם היא לא תתפשט לכל האומות? העדות הגדולה של העתיד לא תהיה מוגבלת לסין. אילו אלוהים רק כבש אתכם, האם השדים היו משתכנעים? הם לא מבינים את הכיבוש, או את כוחו האדיר של אלוהים. רק כשהעם שאלוהים בחר מהתבל כולה יראה את ההשפעות הסופיות של העבודה הזו, ייכבשו כל הברואים. צאצאי מואב הם העם הנחשל והמושחת ביותר בעולם. רק אם בני האדם האלה יוכלו להיכבש – רק אם בני האדם המושחתים ביותר, שלא הכירו באל ולא מאמינים שאלוהים קיים, ייכבשו, ויכירו באלוהים בגלוי, יהללו אותו ויוכלו לאהוב אותו – זו תהיה העדות לכיבוש. אף על פי שאתם לא פטרוס, אתם מביאים לידי ביטוי את צלמו של פטרוס ומסוגלים להחזיק בעדותו של פטרוס ובעדות איוב, וזו העדות הגדולה ביותר. בסופו של דבר, אתם תאמרו, "אנחנו לא בני ישראל, אלא צאצאי מואב הזנוחים. אנחנו לא פטרוס, שאנחנו נופלים מאיכותו, ולא איוב. אנחנו לא יכולים אפילו להשתוות לנחישותו של פאולוס לסבול למען אלוהים ולהקדיש את עצמו לאלוהים. אנחנו כל כך נחשלים, ולכן אנחנו לא כשירים ליהנות מברכותיו של אלוהים. ובכל זאת, אלוהים רומם אותנו היום; ולכן עלינו לְרַצות את אלוהים, ועל אף שאיכותנו אינה גבוהה ושאיננו כשירים, אנו מוכנים לְרַצות את אלוהים – גמרנו בדעתנו לעשות זאת. אנחנו צאצאי מואב ואנחנו מקוללים. זה צו האל, ואנחנו לא מסוגלים לשנות זאת. אולם הבאתנו לידי ביטוי והידע שלנו יכולים להשתנות, ואנחנו גמרנו בדעתנו לְרַצות את אלוהים." כשתגמרו בדעתכם לְרַצות את אלוהים, זו תהיה הוכחה לכך שנשאתם עדות להיכבשותכם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (2)

דבר אלוהים היומי  מובאה 202

מעל לכול, התוצאה המיועדת של עבודת הכיבוש היא שבשרו של האדם יחדל למרוד. כלומר, שהאדם ישיג בשכלו הכרה חדשה של האל, שלבו יתמסר לאל לחלוטין וששאיפתו תהיה להתקיים למען האל. כאשר מזגו או בשרו של אדם משתנים, אין זה נחשב שהאדם נכבש; אלא כאשר חשיבתו, תודעתו והגיונו משתנים, כלומר, כאשר כל גישתך הנפשית משתנה – או-אז נכבשת על ידי האל. כאשר גמרת אומר להתמסר ואימצת דפוס חשיבה חדש, כאשר אינך מביא עוד שום תפיסות או כוונות משלך לדברי האל ולעבודתו, וכאשר מוחך יכול לחשוב באופן רגיל – כלומר, כאשר אתה יכול להתאמץ למען האל בכל לבך – אז אתה אדם שנכבש לחלוטין. בדת, אנשים רבים סובלים סבל רב לאורך כל חייהם: הם מכניעים את גופם ונושאים את הצלב שלהם, ואף ממשיכים לסבול ולעמוד בסבל כשהם על סף מוות! יש שעדיין צמים בבוקר יום מותם. כל חייהם הם מונעים מעצמם אוכל טוב ובגדים נאים, ומתמקדים רק בסבל. הם מסוגלים להכניע את גופם ולמרוד בבשרם. רוחם, המאפשרת להם לעמוד בסבל, ראויה לציון. אך חשיבתם, תפיסותיהם, גישתם הנפשית, ולמעשה כל טבעם הישן, לא עברו ולו שמץ של גיזום. אין להם שום הכרה אמיתית של עצמם. דימוי האל שקיים במחשבותיהם הוא אותו דימוי מסורתי של אל מעורפל. נחישותם לסבול למען האל נובעת מקנאותם ומן האופי הטוב של אנושיותם. על אף שהם מאמינים באל, הם לא מבינים אותו ולא יודעים את כוונותיו. הם רק עובדים וסובלים בעיוורון למען האל. הם אינם מייחסים כל ערך להבחנה, ולא אכפת להם כלל כיצד להבטיח ששירותם אכן מגשים את כוונות האל, וקל וחומר שאינם מודעים כיצד להשיג את הכרת האל. האל שהם משרתים אינו האל בדימויו האינהרנטי, אלא אל פרי דמיונם, אל ששמעו עליו או קראו אודותיו באגדות. לאחר מכן הם משתמשים בדמיונם הפורה ובאדיקותם כדי לסבול למען האל ולקחת על עצמם את העבודה שהאל רוצה לעשות. שירותם כל כך לא מדויק, עד שכמעט אף אחד מהם אינו מסוגל באמת לשרת בהתאם לכוונות האל. בלי קשר למידת נכונותם לסבול, נקודת המבט המקורית שלהם על השירות ודימוי האל שבשכלם נותרים ללא שינוי, מפני שהם לא עברו את המשפט, הייסור, הזיכוך וההבאה לידי שלמות של האל, ואיש גם לא הנחה אותם באמצעות האמת. גם אם הם מאמינים בישוע המושיע, איש מהם מעולם לא ראה את המושיע. הם יודעים עליו רק מאגדות ומשמועות. כתוצאה מכך, שירותם אינו אלא שירות אקראי בעיניים עצומות, כמו עיוור המשרת את אביו. מה בסופו של דבר ניתן להשיג משירות כזה? ומי יאשר אותו? מתחילתו ועד סופו, שירותם נותר זהה לחלוטין; הם מקבלים רק לקחים מעשה ידי אדם ומבססים את שירותם רק על טבעיותם ועל העדפותיהם האישיות. איזה גמול יכול הדבר להביא? אפילו פטרוס, שראה את ישוע, לא ידע כיצד לשרת בהתאם לכוונות האל; הוא הגיע לידיעה זו רק בסוף, בזקנתו. ומה נאמר על אותם עיוורים שלא חוו ולו שמץ של גיזום, ושלא היה איש שינחה אותם? האין שירותם של רבים מכם כיום כמו זה של העיוורים האלה? כל אלה שלא קיבלו משפט, לא קיבלו גיזום, ולא השתנו – האין הם כולם כאלה שלא נכבשו במלואם? איזו תועלת יש באנשים כאלה? אם בחשיבתך, בהכרתך את החיים ובהכרתך את האל לא חל כל שינוי חדש, ואם אינך משיג דבר מה אמיתי, לעולם לא תגיע להישג יוצא דופן בשירותך! ללא חזון והכרה חדשה של עבודת האל, אינך נכבש. נהייתך אחר האל תהיה אז כמו זו של הסובלים והצמים: בעלת ערך מועט! דווקא משום שאין כמעט עדות במעשיהם, אני אומר ששירותם הוא לשווא! לאורך כל חייהם, אנשים אלה סובלים ומבלים זמן בכלא; הם תמיד סבלניים, אוהבים, ותמיד נושאים את הצלב, העולם לועג להם ודוחה אותם, הם חווים כל קושי, ועל אף שהם צייתנים עד הסוף, הם עדיין לא נכבשים, ואינם יכולים לספק שום עדות על כך שנכבשו. הם סבלו סבל רב, אך בתוכם הם אינם מכירים את האל כלל. לא נעשה גיזום של אף אחת ממחשבותיהם ותפיסותיהם הישנות, ולא של נוהגיהם הדתיים, הידע שלהם מעשה ידי אדם ורעיונותיהם האנושיים. אין בהם ולו שמץ של הכרה חדשה. אף לא שמץ מהכרתם את האל הוא אמיתי או מדויק. הם הבינו לא נכון את כוונות האל. האם זה משרת את האל? לא משנה מה הייתה הכרתך את האל בעבר, אם היא נשארת כפי שהיא היום ואתה ממשיך לבסס את הידע שלך אודות האל על תפיסותיך ורעיונותיך שלך, בלי קשר למה שהאל עושה, כלומר, אם אין לך הכרה חדשה ואמיתית של האל ואם אינך מצליח להכיר את תדמיתו ואת צביונו האמיתיים של האל, אם הכרתך את האל עדיין מונחית על ידי חשיבה פיאודלית ואמונות טפלות ועדיין נובעת מדמיון ותפיסות אנושיים, אזי לא נכבשת. כל הדברים הרבים שאני אומר לך כעת נועדו לאפשר לך לדעת, ולאפשר להכרה זו להוביל אותך להכרה חדשה ומדויקת יותר; הם נועדו גם לגזום ממך את התפיסות הישנות ואת ההכרה הישנה שבך, כדי שתהיה ניחן בהכרה חדשה. אם באמת תאכל ותשתה את דבריי, הכרתך תשתנה במידה ניכרת. כל עוד תאכל ותשתה את דברי האל בלב של התמסרות, אזי נקודת המבט שלך תתהפך. כל עוד תהיה מסוגל לקבל את הייסורים החוזרים ונשנים, דפוס החשיבה הישן שלך ישתנה בהדרגה. כל עוד דפוס החשיבה הישן שלך יוחלף לחלוטין בחדש, גם הנוהג שלך ישתנה בהתאם. באופן זה, שירותך יהפוך מדויק יותר ויותר, ויהיה מסוגל יותר ויותר לעמוד בכוונות האל. אם תוכל לשנות את אורח חייך, את הכרתך את חיי האדם, ואת תפיסותיך הרבות לגבי האל, אזי טבעיותך תפחת בהדרגה. זו, התוצאה כאשר האל כובש אנשים, ולא פחות מכך. זהו השינוי המתרחש באנשים. אם באמונתך באל, כל מה שאתה יודע הוא להכניע את גופך ולסבול ולהתאפק, ואינך יודע אם הדבר נכון או לא, וקל וחומר שאינך יודע למען מי הדבר נעשה, כיצד נוהג כזה יכול להוביל לשינוי?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (3)

דבר אלוהים היומי  מובאה 203

מה פירוש הדבר להפוך למושלם? מה פירוש הדבר להיכבש? באילו קריטריונים על האדם לעמוד כדי להיכבש? ובאילו קריטריונים עליו לעמוד כדי להפוך למושלם? המטרה, הן של כיבוש והן של הבאה לידי שלמות, היא הפיכת האדם לשלם כדי שיוכל לשוב לדמותו המקורית ולהשתחרר מצביונו השטני המושחת ומהשפעת השטן. כיבוש זה בא בשלב מוקדם בתהליך הכנת האדם. אכן, זה השלב הראשון של העבודה. הבאה לידי שלמות היא השלב השני, והיא העבודה המסכמת. על כל בן אנוש לעבור את תהליך הכיבוש. אחרת, לא תהיה לו אפשרות להכיר את האל והוא גם לא יידע שיש האל, כלומר לא יוכל להכיר באל. ואם בני האדם אינם מכירים באל, האל גם לא יהיה מסוגל להשלים אותו, מפני שאינך עומד בקריטריונים לשלמות זו. אם אינך מכיר אפילו באל, איך תוכל להכיר אותו? ואיך תחתור אליו? כמו כן, לא תוכל לשאת עליו עדות, לא כל שכן להחזיק באמונה הנחוצה כדי לרצות אותו. לכן, השלב הראשון לכל מי שרוצה שהאל ישלים אותו חייב להיות השלב של עבודת הכיבוש. זה התנאי הראשון. אולם מטרתם של הכיבוש ושל ההבאה לידי שלמות כאחד היא להכין את האדם ולשנותו, וכל אחד מהם הוא פריט בעבודה של ניהול האדם. שני השלבים האלה הם מה שנדרש כדי להפוך אדם לשלם. לא ניתן להזניח אף אחד מהשלבים. נכון שהמילה "להיכבש" אינה נעימה לאוזן ביותר, אך למעשה, תהליך כיבושו של אדם הוא תהליך שינויו. לאחר שתיכבש, ייתכן שלא תיפטר לחלוטין מהצביון המושחת שלך, אך תכיר אותו. באמצעות עבודת הכיבוש, תכיר את האנושיות השפלה שלך והרבה ממרדנותך. על אף שלא תוכל להשליך את הדברים האלה מעליך או לשנותם בפרק הזמן הקצר של עבודת הכיבוש, אתה תכיר אותם, והדבר יניח את היסודות להפיכתך למושלם. כיבוש והבאה לידי שלמות, כשלעצמם, מבוצעים שניהם כדי לשנות את האדם וכדי לפטור אותו מצביונו השטני המושחת, כדי שיוכל להעניק את כל-כולו לאל. הכיבוש הוא רק השלב הראשון בשינוי הצביון האנושי וכן השלב הראשון בהתמסרותו המלאה של האדם לאל, וזהו שלב נמוך יותר מההבאה לידי שלמות. צביון חייו של אדם שנכבש משתנה הרבה פחות מזה של אדם שהפך למושלם. כיבוש והבאה לידי שלמות שונים זה מזה כמושגים, מפני שהם שלבים שונים בעבודה ומפני שהם דורשים אמות מידה שונות מבני אדם. כיבוש דורש מהאדם אמות מידה נמוכות יותר, ואילו ההבאה לידי שלמות דורשת אמות מידה גבוהות יותר. בני אדם שהפכו למושלמים הם צדיקים, בני אדם שהפכו לקדושים. הם ההתגבשות של עבודת ניהול האנושות, או התוצרים הסופיים שלה. על אף שהם אינם בני אדם מושלמים, הם בני אדם ששואפים לחיות חיים בעלי משמעות. לעומת זאת, בני האדם שנכבשו מכירים בקיומו של האל במילים בלבד. הם מכירים בכך שהאל התגלם כבשר ודם, שהדבר הופיע בבשר, ושהאל ירד אל פני האדמה כדי לעשות את העבודה של המשפט והייסור. הם גם מכירים בכך שהמשפט והייסור של האל, וכן ההכאה והזיכוך שלו, מועילים לאדם. הם רק החלו לאחרונה ללבוש צלם אנוש. יש להם הבנה מסוימת על החיים, אך היא עדיין מעורפלת. במילים אחרות, הם רק מתחילים להיות בעלי אנושיות. אלה הן תוצאות הכיבוש. כשבני אדם עולים על נתיב ההבאה לידי שלמות, צביונם הישן יכול להשתנות. יתרה מכך, חייהם הולכים ומתפתחים, ובהדרגה, הם נכנסים לאמת באופן עמוק יותר. הם מסוגלים לתעב את העולם ולתעב את כל מי שאינו חותר אל האמת. במיוחד, לא זו בלבד שהם מתעבים את עצמם, אלא יותר מכך, הם מכירים את עצמם בבירור. הם מוכנים לחיות על פי האמת, קובעים לעצמם כמטרה לחתור אל האמת והם אינם מוכנים לחיות בתוך המחשבות שלהם עצמם. הם חשים תיעוב כלפי צדקנותו, התנשאותו ויהירותו של האדם, הם מדברים בנאותות רבה, כשהם נתקלים בדברים יש להם יכולת הבחנה וחוכמה, והם נאמנים ומסורים לאל. אם הם חווים רגע של ייסור ומשפט, לא זו בלבד שהם אינם נעשים שליליים או חלשים, אלא שהם מכירים תודה על המשפט והייסור של האל. הם מאמינים שאינם יכולים להסתדר ללא הייסור והמשפט של האל, כלומר, אלה מגינים עליהם. הם אינם חותרים אל אמונה של שלווה ושמחה או חיפוש אחר אכילה לשובע. הם גם אינם מחפשים אחר הנאות גופניות בנות חלוף. אלה הדברים שמתרחשים אצל מי שהפך למושלם. אחרי שבני אדם נכבשים, הם מכירים בקיומו של האל, אולם הכרה זו באה לידי ביטוי בהם במספר מוגבל של דרכים. מה הפירוש המעשי של הדבר המופיע בבשר? מה פירושה של התגלמות כבשר ודם? מה עשה האל בהתגלמותו כבשר ודם? מהם המטרה והחשיבות של עבודתו? לאחר שחווית כל כך הרבה מעבודתו, ולאחר שחווית את מעשיו כבשר ודם, במה זכית? רק אחרי שתבין את כל הדברים האלה, תהיה אדם שנכבש. אם אתה רק אומר שאתה מכיר בקיומו של האל, אך אינך זונח את מה שעליך לזנוח ואינך מצליח לוותר על ההנאות הגשמיות שעליך לוותר עליהן, ובמקום זאת, אתה ממשיך לחמוד את הנחמות הגשמיות כתמיד, ואם אינך מסוגל להרפות משום דעה קדומה שלך נגד האחים והאחיות, ואינך משלם מחיר כלשהו ביישום בפועל של נוהגים פשוטים רבים, הדבר מוכיח שעדיין לא נכבשת. אם כך המצב, גם אם תבין דברים רבים, הכול יהיה לשווא. בני האדם שנכבשו הם אלה שהשיגו שינויים התחלתיים מסוימים וכניסה התחלתית מסוימת. חוויית המשפט והייסור של האל גורמת להם לפתח ידע התחלתי על האל והבנה ראשונית של האמת. ייתכן שאינך מסוגל להיכנס באופן מלא אל אמיתות רבות עמוקות ומפורטות יותר, אבל אתה מסוגל להנהיג אמיתות בסיסיות רבות בחייך המעשיים, כגון כאלה שנוגעות להנאות הגשמיות שלך או למעמדך האישי. השפעה זו מושגת בבני אדם בתהליך הכיבוש. ניתן לראות בבני אדם שנכבשו גם שינויים מסוימים בצביונם, לדוגמה, הרגלי הלבוש שלהם, האופן שבו הם מציגים את עצמם וסגנון חייהם – כל אלה עשויים להשתנות. חל שינוי בנקודת המבט שלהם על האמונה באל, הם מבינים בבירור את יעדי עיסוקם בחיפוש, ושאיפותיהם גוברות. במהלך עבודת הכיבוש, חלים בהתאם שינויים גם בצביון חייהם. חלים שינויים, אולם הם שטחיים, ראשוניים ונחותים בהרבה מהשינויים בצבין וביעדי החתירה של אלה שהפכו למושלמים. אם במהלך הכיבוש של אדם, צביונו אינו משתנה כלל, והוא אינו זוכה באמת כלשהי, הרי שאדם כזה הוא אשפה חסרת כל ערך! בני אדם שלא נכבשו אינם יכולים להפוך למושלמים! אם אדם שואף להיכבש בלבד, האל אינו יכול להשלים אותו לגמרי, אפילו אם ניכרו בצביונו שינויים תואמים מסוימים במהלך עבודת הכיבוש. אדם זה יאבד גם את האמיתות ההתחלתיות שזכה בהן. יש הבדל עצום בין השינוי בצביון בבני אדם שנכבשו לעומת בני אדם שהפכו למושלמים. אולם הכיבוש הוא השלב הראשון בשינוי, הוא היסוד. היעדרו של השינוי ההתחלתי הזה הוא הוכחה לכך שהאדם אינו מכיר כלל את האל, משום שהידע הזה נובע משיפוט, והשיפוט הזה הוא חלק מרכזי מעבודת הכיבוש. על כן, כל אדם שהופך למושלם חייב תחילה להיכבש. אחרת, אין דרך שבה יהפוך למושלם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (4)

דבר אלוהים היומי  מובאה 204

היום אני מוכיח אתכם כך למען הישרדותכם, כדי שעבודתי תתקדם בצורה חלקה, וכדי שעבודתי הראשונית ברחבי היקום כולו תוכל להתבצע באופן הולם ומושלם יותר, ותגלה את דבריי, סמכותי, מלכותיותי ומשפטי לעמיהן של כל המדינות והאומות. העבודה שאני עושה בקרבכם היא תחילת עבודתי ביקום כולו. על אף שכעת כבר הגיעה אחרית הימים, דעו ש"אחרית הימים" אינה אלא שם לעידן; בדיוק כמו עידן החוק ועידן החסד, היא מתייחסת לעידן שלם, ולא לכמה השנים או לחודשים האחרונים בלבד. אך אחרית הימים שונה בתכלית מעידן החסד ומעידן החוק. עבודת אחרית הימים אינה מתבצעת בישראל, אלא בקרב הגויים; זהו כיבושם של בני כל האומות והשבטים שמחוץ לישראל בפני כס מלכותי, כדי שכבודי ברחבי היקום כולו ימלא את הקוסמוס ואת הרקיע. זאת כדי שאזכה בכבוד רב יותר, כדי שכל היצורים על פני האדמה יוכלו להעביר את כבודי לכל אומה, לנצח נצחים מדור לדור, וכל היצורים בשמיים ובארץ יוכלו לחזות בכל הכבוד שזכיתי בו על פני האדמה. העבודה המבוצעת במהלך אחרית הימים היא עבודת הכיבוש. אין זו הכוונת חייהם של כל בני האדם על פני האדמה, אלא סיומם של חיי הסבל הנצחיים, בני אלפי השנים, של האנושות על פני האדמה. כתוצאה מכך, עבודת אחרית הימים אינה יכולה להיות כמו אלפי שנות העבודה שנעשו בישראל, וגם לא כמו שנות העבודה המעטות ביהודה, שנמשכו אלפיים שנה עד להתגלמותו השנייה של האל. אנשי אחרית הימים פוגשים רק את הופעתו המחודשת של הגואל בבשר ודם, והם מקבלים את עבודתו האישית ואת דבריו של האל. אחרית הימים לא תסתיים בעוד אלפיים שנה; היא קצרה, בדומה לפרק הזמן שבו ישוע ביצע את עבודת עידן החסד ביהודה. זאת משום שאחרית הימים היא סופו של העידן כולו. זו השלמתה וסיומה של תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים של האל, והיא חותמת את מסע הסבל של חיי האנושות. היא אינה מכניסה את האנושות כולה לעידן חדש או מאפשרת את המשך קיומה של האנושות; לדבר כזה לא תהיה כל חשיבות עבור תוכנית הניהול שלי או עבור קיומו של האדם. אילו האנושות הייתה ממשיכה כך, במוקדם או במאוחר השד היה טורף אותה כליל, והנשמות השייכות לי היו נהרסות בסופו של דבר בידיו. עבודתי נמשכת ששת אלפים שנה בלבד, והבטחתי ששליטתו של אותו הרע על האנושות כולה תימשך גם היא ששת אלפים שנה בלבד. לכן, הזמן תם. אינני רוצה להמשיך וגם לא להתמהמה עוד: במהלך אחרית הימים אביס את השטן, אקח בחזרה את כל תהילתי, ואשיב לעצמי את כל הנשמות השייכות לי על פני האדמה, כדי שהנשמות המיוסרות הללו יוכלו להימלט מים הסבל, ובכך תושלם כל עבודתי על פני האדמה. מהיום והלאה, לעולם לא אתגלם עוד כבשר ודם על פני האדמה, ורוחי, שהיא הריבונית על הכול, לעולם לא תפעל עוד על פני האדמה. אני רק אברא מחדש אנושות על פני האדמה, אנושות מקודשת, שהיא עירי הנאמנה על פני האדמה. אך דעו שלא אשמיד את העולם כולו, וגם לא אשמיד את האנושות כולה. אשאיר את השליש הנותר – השליש שאוהב אותי ונכבש על ידי לחלוטין, ואגרום לשליש הזה לפרוח ולהתרבות על פני האדמה בדיוק כפי שעשו בני ישראל תחת החוק; הם יקבלו את הצאן והבקר הרבים שאזין אותם בהם, וכן את כל אוצרות האדמה. אנושות זו תישאר עמי לנצח, אך לא תהיה זו האנושות המזוהמת והנתעבת של ימינו, אלא אנושות שהיא אסופה של כל אלה שזכיתי בהם. השטן לא יפגע באנושות כזו, לא יפריע לה ולא יציב עליה מצור, והיא תהיה האנושות היחידה שתתקיים על פני האדמה לאחר שאנצח את השטן. זוהי האנושות שנכבשה על ידי היום וזכתה בהבטחתי. ולכן, האנושות שנכבשה במהלך אחרית הימים היא גם האנושות שתינצל ותזכה בברכותיי הנצחיות. היא תהיה העדות היחידה לניצחוני על השטן, והשלל היחיד מן הקרב שלי עם השטן. שלל מלחמה זה הוא מה שהצלתי מהשפעתו של השטן, והוא הזיקוק והפרי היחידים של תוכנית הניהול שלי בת ששת אלפי השנים. הם באים מכל אומה וזרם, מכל מקום ומדינה ברחבי היקום. הם בני גזעים שונים, בעלי שפות, מנהגים וצבעי עור שונים, והם פזורים בכל אומה וזרם על פני הגלובוס, ואף בכל פינה בעולם. בסופו של דבר, הם יתאספו יחד כדי ליצור אנושות שלמה, אסופה של בני אדם שכוחות השטן אינם יכולים להגיע אליה. אלה מקרב האנושות שלא נושעו ונכבשו על ידי ישקעו בדממה במעמקי הים, ויישרפו באש המאכלת שלי לנצח נצחים. אני אשמיד את האנושות הישנה והמזוהמת עד מאוד הזו, בדיוק כפי שהשמדתי את הבנים הבכורים ואת המקנה של מצרים, והשארתי רק את בני ישראל, שאכלו בשר שה, שתו דם שה, וסימנו את משקופי דלתותיהם בדם שה. האם האנשים שנכבשו על ידי והם ממשפחתי אינם גם האנשים שאוכלים את בשר השה שהוא אני ושותים את דם השה שהוא אני, ונגאלו על ידי ועובדים אותי? האם אנשים כאלה אינם מלווים תמיד בכבודי? האם אלה שאין להם את בשר השה שהוא אני לא שקעו כבר בדממה במעמקי הים? היום אתם מתנגדים לי, והיום דבריי הם בדיוק כמו אלה שנאמרו על ידי יהוה לבני ישראל ולנכדיהם. אך יש עיקשות במעמקי לבבכם, ואתם מעצימים את חרון אפי, מביאים עוד סבל על בשרכם, עוד משפט על חטאיכם, ועוד חרון אף על חוסר הצדיקות שלכם. מי יוכל להינצל ביום חרון אפי, כאשר אתם נוהגים בי כך היום? חוסר הצדיקות של מי תוכל להימלט מעיניי המייסרות? עבירותיו של מי יוכלו לחמוק מידיי, אני הכול יכול? התנגדותו של מי תוכל להימלט ממשפטי, אני הכול יכול? אני, יהוה, מדבר כך אליכם, צאצאי משפחת הגויים, והדברים שאני אומר לכם עולים על כל האמירות של עידן החוק ועידן החסד, אך אתם עיקשים יותר מכל אנשי מצרים. האם אינכם מעצימים את חרון אפי בעודי עושה את עבודתי בנחת? כיצד תוכלו להימלט ללא פגע מיומי שלי, אני הכול יכול?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אף אדם העשוי בשר ודם אינו יכול להימלט מיום חרון האף

דבר אלוהים היומי  מובאה 205

עליכם להקדיש את כל כולכם לעבודה שלי. עליכם לעשות עבודה שמועילה לי. אני מוכן להסביר לכם את כל הדברים שאינכם מבינים כדי שתוכלו לקבל ממני את כל מה שחסר לכם. על אף שהפגמים שלכם רבים מספור, אני מוכן להמשיך בעבודה שאני צריך לעשות עליכם, להעניק לכם את רחמיי האחרונים כדי שתוכלו לקבל ממני תועלת ולזכות בתהילה שנעדרת מכם, ושהעולם לא ראה כמותה. עבדתי שנים כה רבות, אך אף אדם לא הכיר אותי מעולם. אני רוצה לספר לכם סודות שמעולם לא סיפרתי לאף אחד אחר.

בקרב בני האדם, הייתי הרוח שהם לא היו יכולים לראות, הרוח שהם מעולם לא היו יכולים לבוא איתה במגע. משום שלושת שלבי העבודה שלי עלי אדמות (בריאת העולם, הגאולה וההשמדה), אני מופיע בקרבם בזמנים שונים (לעולם לא בפומבי) כדי לעשות את עבודתי בין בני האדם. הפעם הראשונה שבה באתי בקרב בני האדם הייתה במהלך עידן הגאולה. מובן שהופעתי במשפחה יהודית. לפיכך, הראשונים שראו את האל בא אל פני האדמה היו בני העם היהודי. הסיבה לכך שעשיתי את העבודה הזו באופן אישי הייתה שרציתי להשתמש בהתגלמותי כבשר ודם כקורבן חטאת כדי לעשות את עבודת הגאולה שלי. על כן, הראשונים שראו אותי היו היהודים בעידן החסד. זו הייתה הפעם הראשונה שעבדתי כבשר ודם. בעידן המלכות, עבודתי היא לכבוש בני אדם ולהפוך אותם למושלמים, ולכן אני עושה שוב את עבודת הרעייה כבשר ודם. זו הפעם השנייה שבה אני עובד כבשר ודם. בשני השלבים האחרונים של העבודה, מה שבני האדם באים איתו במגע הוא כבר לא הרוח הנסתרת והבלתי ניתנת למגע, אלא אדם שהוא רוח שמתגשמת כבשר ודם. לפיכך, בעיני האדם, הפכתי שוב לבן אדם ללא המראה או התחושה של האל. מעבר לכך, האל שבני האדם רואים לא זו בלבד שהוא זכר אלא שהוא גם נקבה, וזה מדהים ומבלבל אותם מאוד. פעם אחר פעם, עבודתי היוצאת מהכלל מנפצת אמונות ישנות שהוחזקו מזה שנים רבות מאוד. בני האדם נדהמים! האל הוא לא רק רוח הקודש, הרוח, הרוח המועצמת שבעתיים, או הרוח המקיפה הכול, אלא גם אדם, אדם רגיל, אדם שגרתי באופן מובהק. הוא לא רק זכר, אלא גם נקבה. הם דומים בכך ששניהם נולדו לבני אנוש, והם שונים בכך שאחד מהם הוא תולדה של רוח הקודש, והשנייה נולדה לבני אנוש אך נבעה ישירות מרוח האל. הם דומים בכך ששתי ההתגלמויות של האל כבשר ודם מבצעות את עבודתו של האל האב, והם שונים בכך שהאחד עשה את עבודת הגאולה, והשנייה עושה את עבודת הכיבוש. שניהם מייצגים את האב, אך האחד הוא אדון הגאולה המלא בנדיבות ורחמים, והשנייה היא אלוהי הצדק המלא חמה ומשפט. האחד הוא המפקד העליון שהשיק את עבודת הגאולה, והשנייה היא האל הצודק שמשלים את עבודת הכיבוש. האחד הוא ההתחלה, והשנייה היא הסוף. האחד הוא בשר ודם ללא חטא, והשנייה היא בשר ודם שמשלים את הגאולה, ממשיך את העבודה ולעולם לא שייך לחטא. שניהם אותה הרוח, אך הם שוכנים בגופים שונים של בשר ודם, והם נולדו במקומות שונים. והם מופרדים בכמה אלפי שנים. עם זאת, העבודות של שניהם משלימות זו את זו באופן הדדי, לעולם לא סותרת זו את זו, ואפשר לדבר עליהן בנשימה אחת. שניהם בני אדם, אך האחד היה תינוק ממין זכר והשניה הייתה תינוקת. לאורך כל השנים הרבות האלה, מה שאנשים ראו לא היה רק הרוח ולא רק אדם, זכר, אלא גם דברים רבים שלא תואמים את התפיסות האנושיות, לפיכך בני האדם אף פעם לא מסוגלים להבין אותי לעומק, והם ממשיכים להאמין בי למחצה ומפקפקים בי למחצה, כאילו אני קיים אך בכל זאת אני גם חלום אשלייתי. זו הסיבה לכך שעד עצם היום הזה, אנשים עדיין לא יודעים מהו האל. האם באמת תוכל לסכם אותי במשפט אחד פשוט? האם אתה באמת מעז לומר: "ישוע אינו אלא האל, והאל אינו אלא ישוע"? האם אתה נועז עד כדי כך שתאמר: "האל אינו אלא הרוח, והרוח אינה אלא האל"? האם אתה מעז לומר: "האל הוא פשוט אדם הלובש בשר ודם"? האם באמת יש לך האומץ לטעון ש"צלמו של ישוע הוא צלמו האדיר של האל"? האם אתה מסוגל להשתמש בכישרון הספרותי שלך כדי להסביר באופן מעמיק את צביונו ואת צלמו של האל? האם אתם באמת מעזים לומר: "האל ברא רק את הזכר בצלמו ודמותו, ולא את הנקבה"? אם אתם אומרים את זה, הרי שאף נקבה לא תימנה על נבחריי ועל אחת כמה וכמה שהנקבות לא יהיו שייכות לאנושות. כעת, האם אתה באמת יודע מהו האל? האם האל הוא בן אנוש? האם האל הוא רוח? האם האל באמת זכר? האם רק ישוע יכול להשלים את העבודה שעליי לעשות? אם תבחר רק אחת מהאפשרויות לעיל כדי לסכם את מהותי, אזי אתה מאמין מסור אך בור לחלוטין. אם הייתי עושה את עבודת ההתגלמות כבשר ודם פעם אחת בלבד, האם היית תוחם אותי? האם אתה באמת יכול להעיף מבט אחד ולהבין אותי לאשורי? האם אתה באמת יכול לסכם אותי לחלוטין רק על סמך מה שנחשפת לו במהלך חייך? אם הייתי עושה את אותה עבודה בשתי ההתגלמויות שלי, איך היית תופס אותי? האם היית משאיר אותי לנצח על הצלב? האם ייתכן שהאל יכול להיות פשוט כפי שאתה טוען?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עד כמה אתה מבין את האל?

דבר אלוהים היומי  מובאה 206

שלב אחד בעבודת שני העידנים הקודמים התבצע בארץ ישראל, ושלב אחד התבצע בארץ יהודה. באופן כללי, אף אחד משלבי העבודה האלה לא היה מחוץ לישראל, וכל אחד מהם בוצע בקרב העם הנבחר הראשון. כתוצאה מכך, בני ישראל מאמינים שהאל יהוה הוא אלוהיהם של בני ישראל בלבד. משום שישוע עבד ביהודה, שבה הוא ביצע את עבודת הצליבה, היהודים רואים בו גואל העם היהודי. הם סבורים שהוא מלך היהודים בלבד, ולא המלך של שום עם אחר; הוא לא האדון שגואל את העם האנגלי, או האדון שגואל את העם האמריקני – הוא האדון שגואל את בני ישראל; הוא גאל את היהודים בארץ ישראל. למעשה, האל הוא ריבון הכול. הוא האל של כל יצירי הבריאה. האל הוא לא רק אלוהיהם של בני ישראל, והוא לא רק אלוהיהם של היהודים. הוא האל של כל יצירי הבריאה. שני השלבים הקודמים של עבודתו התרחשו בארץ ישראל, ולכן נוצרו כמה תפיסות בקרב בני האדם. הם חושבים שיהוה עבד בארץ ישראל ושישוע עצמו ביצע את עבודתו בארץ יהודה. יתרה מזאת, הם חושבים שישוע התגלם כבשר ודם כדי לעבוד, ושכך או כך, העבודה הזו לא התרחבה אל מעבר לארץ ישראל. האל לא עבד בקרב המצרים או בקרב ההודים – הוא עבד רק בקרב בני ישראל. לכן התגבשו בקרב בני האדם תפיסות שונות, והם תוחמים את עבודתו של האל במסגרת מסוימת. הם אומרים שכאשר האל עובד, עבודתו חייבת להתבצע בקרב העם הנבחר ובארץ ישראל. הם אומרים שהאל לא עובד באף עם אחר מלבד בני ישראל, ושאין לו מסגרת רחבה יותר לעבודתו. הם מחמירים במיוחד בכל הנוגע להתגלמותו של האל כבשר ודם, ולא מתירים לו לחרוג מתחומיה של ארץ ישראל. האין כל אלה תפיסות אנושיות בלבד? האל ברא את השמיים והארץ וכל הדברים, הוא ברא את כל יצירי הבריאה. לכן איך ייתכן שהוא יגביל את עבודתו רק לישראל? אילו כך היה, לשם מה היה צריך לברוא את כל יצירי הבריאה? הוא ברא את העולם כולו, והוא ביצע את תוכנית הניהול שלו, בת ששת אלפי השנים, לא רק בארץ ישראל, אלא גם בקרב כל בני אדם בתבל. כל בני האדם הם צאצאים של אדם, בין אם הם גרים בסין, בארה"ב, בבריטניה או ברוסיה. האל ברא את כולם. אף אחד מהם לא יכול להשתחרר מתחומיהם של יצירי הבריאה, ואף אחד מהם לא יכול להימלט מהכותרת "צאצא של אדם". כולם יצירי הבריאה של האל, כולם צאצאים של אדם, וכולם גם צאצאיהם המושחתים של אדם וחווה. לא רק בני ישראל הם יצירי הבריאה, אלא כל בני האדם. העניין הוא רק שחלק מבני האדם קוללו וחלק מהם בורכו. יש הרבה דברים רצויים בבני ישראל. האל עבד בקרבם בראשית משום שהם היו הכי פחות מושחתים. הסינים לא משתווים אליהם, ולא מגיעים לקרסוליהם. לכן, האל עבד בהתחלה בעם ישראל וביצע את השלב השני של עבודתו רק ביהודה. כתוצאה מכך, גובשו תפיסות רבות וכללים רבים. למעשה, אילו האל היה פועל על פי התפיסות האנושיות, הוא היה אלוהיהם של בני ישראל בלבד. במצב כזה, הוא לא היה מסוגל להרחיב את עבודתו אל אומות הגויים, משום שהוא היה רק אלוהיהם של בני ישראל ולא אלוהיהם של כל יצירי הבריאה. לפי הנבואות, שמו של יהוה יתגדל באומות הגויים ויופץ אל אומות הגויים. מדוע נובא כך? אילו האל היה רק אלוהיהם של בני ישראל, הוא היה עובד רק בארץ ישראל. יתר על כן, הוא לא היה מפיץ את עבודתו ולא היה נושא נבואה כזו. מכיוון שהוא כן נשא את הנבואה הזו, אין ספק שהוא ירחיב את עבודתו אל אומות הגויים ולכל האומות והארצות. מכיוון שהוא אמר זאת, בוודאי יעשה זאת. זו תוכניתו, מפני שהוא האל שברא את השמיים והארץ וכל הדברים, והוא אלוהיהם של כל יצירי הבריאה. בין אם הוא עובד בקרב בני ישראל או בכל רחבי יהודה, העבודה שהוא עושה היא העבודה של התבל כולה והעבודה של האנושות כולה. העבודה שהוא עושה כיום באומת הדרקון הגדול האדום כאש – באומה של גויים – גם היא עבודתה של האנושות כולה. ארץ ישראל הייתה יכולה להיות הבסיס לעבודתו עלי אדמות, ובאותה מידה, סין יכולה להיות הבסיס של עבודתו באומות הגויים. הוא הגשים כעת את הנבואה "גדול שמי בגויים", הלא כן? השלב הראשון של עבודתו באומות הגויים מתייחס לעבודה הזו, לעבודה שהוא עושה באומת הדרקון הגדול האדום כאש. העובדה שהאל בהתגלמותו כבשר ודם עובד בארץ הזו ועובד בקרב בני האדם המקוללים האלה, סותרת במיוחד את התפיסות האנושיות. בני האדם האלה הם מהשפלים ביותר, הם חסרי ערך, ויהוה נטש אותם בהתחלה. בני אדם יכולים לנטוש בני אדם אחרים, אך אם האל נוטש בני אדם, אין נחותים מהם ואין בעלי ערך מועט מהם. כיצירי בריאה, כואב להיות תחת שליטתו של השטן וכואב כשבני אדם אחרים נוטשים אתכם, כיצירי בריאה, נטישתכם על ידי אדון הבריאה משמעה שמעמדכם נמצא בשפל המדרגה. צאצאי מואב קוללו, והם נולדו בארץ הנחשלת הזו. אין ספק שמבין כל בני האדם הנתונים להשפעת החשיכה, צאצאי מואב הם הנחותים ביותר. מפני שמעמדם של בני האדם האלה היה הנמוך ביותר עד כה, העבודה שנעשתה בקרבם מסוגלת יותר מכל לנפץ את התפיסות האנושיות, והיא גם העבודה שהועילה יותר מכל לתוכנית הניהול המלאה של האל, בת ששת אלפי השנים. העובדה שהוא עושה את העבודה הזו בקרב בני האדם האלה היא הדבר שמסוגל לנפץ את התפיסות האנושיות יותר מכל, וכך האל משיק עידן חדש; כך הוא מנפץ את כל התפיסות האנושיות; כך הוא מסיים את העבודה של עידן החסד כולו. עבודתו הראשונה בוצעה ביהודה, בתחומי ארץ ישראל. באומות הגויים הוא לא ביצע שום עבודה להשקת העידן החדש. השלב הסופי של עבודתו לא רק מתבצע בקרב הגויים. יותר מכך, הוא מתבצע בקרב בני האדם המקוללים. העובדה הזו היא הראיה שמסוגלת להשפיל את השטן יותר מכל, וכך האל "הופך" לאלוהיהם של כל יצירי הבריאה בתבל, אדון הכול, מושא הסגידה של כל היצורים החיים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל הוא אדון כל יצירי הבריאה

דבר אלוהים היומי  מובאה 207

יש כיום כאלה שעדיין לא מבינים איזה מין עבודה חדשה האל החל. האל הביא התחלה חדשה לאומות הגויים, פתח תקופה חדשה והשיק עבודה חדשה, והוא מבצע את העבודה הזו בקרבם של צאצאי מואב. האין זו עבודתו החדשה ביותר? לאורך ההיסטוריה, איש לא חווה את העבודה הזו, איש לא שמע עליה, וכל שכן איש לא העריך אותה. חוכמת האל, מופלאות האל, היות האל בלתי ניתן להבנה, גדולת האל וקדושת האל קורמות עור וגידים באמצעות שלב העבודה הזה באחרית הימים. האין זו עבודה חדשה, עבודה שמנפצת את התפיסות האנושיות? יש כאלה שחושבים כך: "מכיוון שהאל קילל את מואב ואמר שהוא ייטוש את צאצאי מואב, איך ייתכן שהוא יושיע אותם כעת?" אלה הגויים שהאל קילל וגירש מארץ ישראל. בני ישראל קראו להם "גויים כלבים". לדעת הכול, הם לא רק גויים כלבים, אלא אפילו גרוע מכך, הם בני האבדון. במילים אחרות, זה לא העם הנבחר של האל. על אף שהם נולדו במקור בתחומי ארץ ישראל, הם לא שייכים לעם ישראל. הם גורשו לאומות הגויים. זה העם השפל ביותר. בדיוק משום שהם השפלים ביותר באנושות, האל מבצע בקרבם את עבודתו להשקת עידן חדש, משום שהם מייצגים את האנושות המושחתת. עבודתו של האל סלקטיבית וממוקדת. העבודה שהוא מבצע כיום בקרב בני האדם האלה היא גם עבודה שהוא מבצע בקרב יצירי הבריאה. נח היה יציר בריאה, וכך גם צאצאיו. כל יצור של בשר ודם בעולם הוא יציר בריאה. עבודתו של האל מכוונת לכל יצירי הבריאה, היא לא תלויה בכך שאדם מסוים קולל לאחר שנברא. עבודת הניהול של האל מכוונת לכל יצירי הבריאה, לא לאותם אנשים נבחרים שלא קוללו. מכיוון שהאל רוצה לבצע את עבודתו בקרב יצירי הבריאה שלו, אין ספק שהוא ישלים אותה בהצלחה, והוא יעבוד בקרב בני האדם שמועילים לעבודתו. לפיכך, הוא מנפץ את כל המוסכמות כשהוא עובד בקרב בני האדם. המילים "מקולל", "מיוסר", "מבורך" חסרות משמעות עבורו! העם היהודי טוב למדי, וכך גם האנשים הנבחרים מקרב עם ישראל. הם אנשים איכותיים ובעלי אנושיות טובה. בראשית, יהוה השיק את עבודתו בקרבם וביצע בקרבם את עבודתו המוקדמת ביותר. עם זאת, שימוש בהם כנמעני עבודת הכיבוש שלו כעת יהיה חסר משמעות. על אף שגם הם יצירי בריאה ועל אף שיש להם הרבה היבטים חיוביים, יהיה חסר טעם לבצע את שלב העבודה הזה בקרבם. האל לא יוכל לכבוש איש ולא יוכל לשכנע את כל יצירי הבריאה. זו בדיוק המשמעות של העברת עבודתו לבני האומה של הדרקון הגדול האדום כאש. החשיבות העמוקה ביותר כאן היא שהוא משיק תקופה חדשה, שהוא מנפץ את כל הכללים ואת כל התפיסות האנושיות ושהוא מסיים את העבודה של עידן החסד כולו. אילו עבודתו הנוכחית הייתה מתבצעת בקרב בני ישראל, כשתוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים הייתה מסתיימת, כולם היו סבורים שהאל הוא רק אלוהיהם של בני ישראל, שרק בני ישראל הם העם הנבחר של האל, ושרק להם מגיע לרשת את ברכתו ואת הבטחתו של האל. התגלמותו של האל כבשר ודם באחרית הימים בארץ הגויים של הדרקון הגדול האדום כאש משיגה את עבודת האל של היותו אלוהי כל יצירי הבריאה. הוא משלים את כל עבודת הניהול שלו, והוא מסיים את החלק המרכזי של עבודתו באומת הדרקון הגדול האדום כאש. הליבה של שלושת שלבי העבודה האלו היא ישועת האדם – כלומר הבאה למצב שבו יצירי הבריאה כולם עובדים את הבורא. לפיכך, לכל שלב בעבודה הזו יש משמעות רבה. האל לא עושה שום דבר שאין לו משמעות או ערך. מצד אחד, שלב העבודה הזה פותח תקופה חדשה וחותם את שתי התקופות הקודמות. מצד שני, הוא מנפץ את כל התפיסות האנושיות ואת כל דרכי האמונה והידע האנושיות הישנות. העבודה של שני העידנים הקודמים בוצעה בהתאם לתפיסות אנושיות שונות. לעומת זאת, השלב הזה מבטל לחלוטין את התפיסות האנושיות, וכך הוא כובש את האנושות לחלוטין. באמצעות הכיבוש של צאצאי מואב והעבודה שבוצעה בקרב צאצאי מואב, האל יכבוש את בני האדם בכל רחבי התבל. זו החשיבות העמוקה ביותר של השלב הזה בעבודתו, וזה ההיבט בעל הערך הרב ביותר בשלב הזה של עבודתו. אפילו אם ידוע לכם כעת שמעמדכם נחות ושערככם עלוב, עדיין תרגישו שפגשתם בדבר משמח ביותר: ירשתם ברכה גדולה, קיבלתם הבטחה גדולה, ותוכלו לסייע להשלמת העבודה הגדולה הזו של האל. ראיתם את פניו האמיתיים של האל, אתם מכירים את צביונו הפנימי של האל ואתם נוהים אחר רצון האל. שני השלבים הקודמים של עבודתו של האל נעשו בארץ ישראל. אילו השלב הזה של עבודתו באחרית הימים היה עדיין מתבצע בקרב בני ישראל, לא זו בלבד שכל יצירי הבריאה היו מאמינים שרק בני ישראל הם העם הנבחר של האל, אלא שכל תוכנית הניהול של האל לא הייתה משיגה את התוצאה הרצויה. במהלך התקופה שבה שני שלבי עבודתו התבצעו בארץ ישראל, לא התבצעה שום עבודה חדשה באומות הגויים – ושום עבודה של האל להשקת עידן חדש לא התבצעה אי-פעם באומות הגויים. שלב העבודה הזה של השקת עידן חדש מתבצע קודם כל באומות הגויים, ובנוסף לכך, הוא מתבצע קודם כל בקרב צאצאי מואב. כך הושק עידן שלם. האל ניפץ את כל הידע שכלול בתפיסות האנושיות, ולא הותיר לו זכר. בעבודת הכיבוש שלו, הוא ניפץ את התפיסות האנושיות, את הידע האנושי הישן והקדום הזה. הוא מאפשר לבני האדם לראות שלאל אין כללים, שאין באל כל דבר מיושן, שהעבודה שהאל עושה היא חופשית ומשוחררת לחלוטין, ושכל מעשה שלו הוא המעשה הנכון. עליכם להתמסר לחלוטין לכל עבודה שהוא עושה בקרב יצירי הבריאה. כל עבודה שהוא עושה היא בעלת משמעות, והיא מתבצעת לפי כוונותיו שלו וחוכמתו שלו, ולא לפי בחירות ותפיסות אנושיות. אם משהו מועיל לעבודתו של האל, הוא עושה אותו, ואם משהו לא מועיל לעבודתו, הוא לא עושה אותו, אפילו אם הוא טוב מאוד! האל עובד ובוחר את הנמענים ואת המיקום של עבודתו על פי משמעותה ותכליתה של עבודתו. הוא לא דבק בכללים מהעבר בעבודתו ולא מציית לנוסחאות ישנות. במקום זאת, הוא מתכנן את עבודתו על פי חשיבותה של העבודה. בסופו של דבר, הוא ישיג השפעה אמיתית ואת המטרה הצפויה. אם לא תבינו את הדברים האלה כיום, העבודה הזו לא תשפיע עליכם כלל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל הוא אדון כל יצירי הבריאה

דבר אלוהים היומי  מובאה 208

כמה גדולים הם המכשולים לעבודתו של אלוהים? האם מישהו ידע אי-פעם? כשבני האדם כלואים בכלוב של אמונות טפלות מושרשות, מי מסוגל להכיר את פניו האמיתיים של אלוהים? עם ידע תרבותי נחשל שכזה, שהוא כה רדוד ומגוחך, איך הם יכולים להבין במלואם את הדברים שאלוהים אומר? אפילו כשמדברים אליהם פנים אל פנים ומזינים אותם מִפֶּה לְפֶה, איך הם יכולים להבין? לפעמים נדמה שדברי האל נופלים על אוזניים ערלות: בני האדם לא מגיבים כהוא זה. הם מנערים את ראשם ולא מבינים דבר. איך ייתכן שזה לא יהיה מדאיג? "ההיסטוריה התרבותית והידע התרבותי העתיקים והרחוקים"^[1] האלה טיפחו קבוצת בני אדם כה חסרת תועלת. התרבות העתיקה הזו – המורשת היקרה הזו – היא ערימת אשפה! היא הפכה זה מכבר לבושת עולמים ואינה ראויה שיזכירוה! היא לימדה בני אדם תכסיסים ושיטות להתנגד לאלוהים, ו"ההנחיה העדינה והמסודרת"^[2] של החינוך הלאומי הפכה את בני האדם למרדנים אף יותר כלפי אלוהים. כל חלק מעבודתו של אלוהים קשה עד מאוד, וכל שלב בעבודתו של אלוהים על פני האדמה מטיל עליו מעמסה כבדה. כמה קשה עבודתו של אלוהים על פני האדמה! שלבי עבודתו של אלוהים על פני האדמה כרוכים בקושי רב: אלוהים מתכנן בדקדקנות ושוקל במדויק את חולשתו, חסרונותיו, ילדותיותו, בורותו וכל כולו של האדם. האדם הוא כמו נמר של נייר שאיש לא מעז להציק לו או להתגרות בו. לנוכח המגע הקל שבקלים, הוא נושך בחזרה, או נופל ארצה ומאבד את דרכו, ונדמה שעם אובדן הריכוז הקל שבקלים, הוא חוזר לסורו, או מתעלם מאלוהים, או רץ אל הוריו החזירים והכלבים כדי להתענג על הדברים הטמאים של גופם. איזו משוכה אדירה! בכל שלב בעבודתו ממש ניצב פיתוי בפני אלוהים, וכמעט בכל שלב הוא עומד בסכנה אדירה. דבריו כנים, ישרים וללא רשעות, אך מי מוכן לקבל אותם? מי מוכן להיכנע לגמרי? הדבר שובר את לבו של אלוהים. הוא עמל יומם וליל למען האדם, הוא חרד לחייו של האדם, והוא אוהד את האדם בחולשתו. הוא עבר תהפוכות רבות בכל שלב בעבודתו, למען כל דבר שהוא אומר. הוא נמצא תמיד בין הפטיש והסדן, וחושב על חולשתו, מרדנותו, ילדותיותו ופגיעותו של האדם... יומם וליל, פעם אחר פעם. מי ידע זאת מעולם? במי הוא יכול לבטוח? מי יהיה מסוגל להבין זאת? אלוהים מתעב בכל מאודו את חטאיו של האדם, ואת חוסר עמוד השדרה ורכרוכיותו של האדם, והוא דואג בכל מאודו לפגיעות של האדם, ושוקל את הנתיב שנפרש לפני האדם. כל אימת שהוא מביט בדבריו ובמעשיו של האדם, הדבר ממלא אותו ברחמים ובכעס, והמראה הזה תמיד מכאיב ללבו. ככלות הכול, האנשים התמימים הפכו לקהי חושים. מדוע אלוהים תמיד חייב להקשות עליהם? האדם החלוש נעדר כל התמדה. מדוע אלוהים תמיד חייב לרחוש כעס כה עז כלפיו? לאדם החלש וחסר האונים אין כבר כל חיוּת. מדוע אלוהים תמיד חייב לגעור בו על מרדנותו? מי יכול לעמוד באיומים של אלוהים שבשמיים? ככלות הכול, האדם שברירי, ומתוך מצוקה אדירה, אלוהים דחף את כעסו לעומק לבו, כדי שהאדם יוכל להרהר בעצמו לאט-לאט. אולם האדם, המצוי בצרה כזו חמורה, לא מעריך כהוא זה את רצונו של אלוהים. מלך השדים העתיק רמס את האדם תחת רגליו, אך האדם כלל לא מודע לכך, והוא תמיד מציב את עצמו במנוגד לאלוהים, או שיחסו לאלוהים פושר. אלוהים אמר דברים כה רבים, אך מי התייחס אליהם אי-פעם ברצינות? האדם לא מבין את דברי האל, אך הוא נותר רגוע וללא כמיהה, והוא מעולם לא הכיר באמת את תמציתו של השטן העתיק. בני האדם חיים בשאול, בגיהינום, אך הם סבורים שהם חיים בארמון שעל קרקעית הים. התנין הגדול האדום כאש רודף אותם, אך הם חושבים שהמדינה מחבבת^[3] אותם. השטן לועג להם אך הם חושבים שהם נהנים מהאמנויות העילאיות של הבשר. איזו חבורה של מסכנים מטונפים ועלובים הם אלה! האדם נקלע למצב מצער, אך הוא לא יודע זאת, ובחברה החשוכה הזו, הוא סובל צרה על גבי צרה,^[4] אך הוא מעולם לא היה ער לכך. מתי הוא ייפטר מנדיבותו כלפי עצמו ומטבעו המשועבד? מדוע הוא כל כך אדיש כלפי לבו של אלוהים? האם הוא מאשר בשקט את הדיכוי והמצוקה שהוא סובל מהם? האם הוא לא מייחל ליום שבו יוכל לשנות את החושך לאור? האם הוא לא מייחל לתקן שוב את העוולות כלפי הצדק והאמת? האם הוא מוכן להביט מבלי לנקוף אצבע בזמן שבני אדם נוטשים את האמת ומעוותים את העובדות? האם הוא שמח להמשיך לסבול את היחס האכזרי הזה? האם הוא מוכן להיות עבד? האם הוא מוכן למות בידיו של אלוהים ביחד עם כל עבדיה של המדינה הכושלת הזו? איפה הנחישות שלכם? איפה השאפתנות שלכם? איפה הכבוד העצמי שלכם? איפה היושר שלכם? איפה החירות שלכם? האם אתם מוכנים להקריב את כל חייכם^[5] למען התנין הגדול האדום כאש, מלך השדים? האם אתם שמחים להניח לו לענות אתכם למוות? תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ובני האדם הרגילים, הסובלים צרה כזו, זועקים לשמיים ומתלוננים לאדמה. מתי האדם יהיה מסוגל להרים את ראשו? האדם כחוש וצנום – איך ייתכן שהוא מקבל את השטן האכזרי והעריץ הזה? מדוע הוא לא נותן את חייו לאלוהים בהקדם האפשרי? מדוע הוא עדיין מהסס? מתי יוכל לסיים את עבודתו של אלוהים? כשהוא סובל מהתעמרות ודיכוי חסרי מטרה, הוא מעביר את כל חייו לריק. מדוע הוא כל כך ממהר להגיע וכל כך נחפז ללכת? מדוע הוא לא מחזיק בדבר מה יקר כדי לתת אותו לאלוהים? האם הוא שכח את אלפי שנות השנאה?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודה והיווכחות (8)

הערות שוליים:

1. המילה "הרחוקים" משמשת בלעג.

2. המילים "ההנחיה העדינה והמסודרת" משמשות בלעג.

3. המילה "מחבבת" משמשת כדי ללעוג לבני אדם שנראים כאילו הם עשויים מעץ ושאין להם מודעות עצמית.

4. המילים "סובל צרה על גבי צרה" מציינות שבני האדם נולדו בארץ של התנין הגדול האדום כאש ושהם לא מסוגלים להרים את ראשיהם.

5. המילים "להקריב את כל חייכם" משמשות כעלבון.

דבר אלוהים היומי  מובאה 209

אין זה קל לצעוד בנתיב של ימינו. ניתן לומר שקשה למצוא אותו ושלאורך העידנים היה נדיר מאוד למוצאו. עם זאת, מי היה מאמין שדי בבשרו של האדם כדי להביא לחורבנו? העבודה של היום בהחלט רבת ערך כמו גשם באביב ויקרת ערך כמו אדיבותו של אלוהים כלפי האדם. יחד עם זאת, אם האדם אינו יודע את תכלית עבודתו של אלוהים כיום, או אם אינו מבין את מהות האנושות, כיצד ניתן יהיה לדבר על חשיבותה וערכה? הבשר אינו שייך לבני האנוש עצמם, ולכן איש אינו יכול להבין בבירור מה יהיה יעדו בפועל. אף על פי כן, עליך לדעת היטב שאדון הבריאה ישיב את האנושות שאותה ברא למעמדה המקורי, וישחזר את צלמה המקורי ממועד בריאתה. הוא ייקח בחזרה לחלוטין את נשמת החיים שהוא נפח באדם, ייטול לעצמו בחזרה את עצמותיו ואת בשרו, וישיב את הכול אל אדון הבריאה. הוא ישנה את האנושות לגמרי ויחדש אותה לחלוטין, וייקח בחזרה מהאדם את כל ירושת האל, שאינה שייכת לאנושות, אלא שייכת לאלוהים, ושוב לא ייתן אותה לאנושות. זאת מכיוון שאף אחד מהדברים האלה לא היה שייך לאנושות במקור. אלוהים ייקח את כולם בחזרה – לא מדובר בגזלה לא הוגנת אלא בהשבת השמיים והארץ למצבם המקורי, ובשינוי וחידוש של האדם. זה היעד ההגיוני של האדם, על אף שאולי הוא לא יהיה נטילה מחודשת של הבשר לאחר שזה יעבור ייסורים, כפי שבני האדם אולי מדמיינים. אלוהים אינו רוצה את שלדי הבשר אחרי השמדתו של הבשר. הוא רוצה את יסודותיו המקוריים של האדם שהיו שייכים לאלוהים בראשית. לפיכך, אלוהים לא יחסל את האנושות או ישמיד לחלוטין את בשרו של האדם, מכיוון שבשרו של האדם אינו רכושו הפרטי של האדם. תחת זאת, מדובר בספח של אלוהים, אשר מנהל את האנושות. איך ייתכן שאלוהים יחסל את בשרו של האדם למען "הנאתו" שלו? כעת, האם הרפית באמת מהטוטליות של בשרך, שאפילו אינו שווה פרוטה? אילו יכולת לתפוס אפילו שלושים אחוזים מהעבודה של אחרית הימים (שלושים האחוזים הללו פירושם תפיסה של עבודתה של רוח הקודש כיום, וכן את העבודה שדבר האל עושה באחרית הימים), הרי שלא היית ממשיך "לשרת" או "לכבד כבן" את בשרך, בשר אשר הושחת זה שנים, כפי שאתה עושה כיום. עליך לראות בבירור שבני האנוש התקדמו כעת למצב חסר תקדים, ושהם יחדלו לנוע קדימה כמו גלגלי ההיסטוריה. בשרך המעופש כוסה זה מכבר בזבובים, אז איך יוכל להיות לו הכוח להשיב לאחור את גלגלי ההיסטוריה, שאלוהים אפשר להם להמשיך עד היום? איך הוא יוכל יגרום לשעון האילם של אחרית הימים לתקתק שוב ולהמשיך להניע את מחוגיו עם כיוון השעון? איך הוא יוכל לשנות את העולם שנראה כאפוף בערפל סמיך? האם בשרך יכול להחיות את ההרים והנהרות? האם בשרך, שתפקודו שולי בלבד, יכול באמת לשחזר עולם אנושי כמו זה שכמהת אליו? האם אתה באמת יכול לחנך את צאצאיך להפוך ל"בני אנוש"? האם אתה מבין עכשיו? למה בדיוק שייך הבשר שלך? כוונתו המקורית של אלוהים לישועת האדם, להפיכת האדם למושלם ולשינוי האדם לא הייתה לתת לכם מולדת יפהפייה או להעניק מנוחה שלווה לבשרו של האדם. הוא שאף לעשות זאת למען תהילתו ועדותו, למען ההנאה המשופרת של האנושות בעתיד, וכדי שבני האדם יוכלו לנוח בקרוב. ובכל זאת, זה לא היה למען בשרך, מכיוון שהאדם הוא ההון של ניהולו של אלוהים, ובשרו של האדם הוא בסך הכול ספח. (האדם הוא אובייקט עם רוח וגוף גם יחד, ואילו הבשר הוא רק פריט מתכלה. משמעות הדבר היא שהבשר הוא כלי שמשמש בתוכנית הניהול.) עליך לדעת שהפיכת בני האדם למושלמים על ידי אלוהים, השלמתם והזכייה בהם אינם מביאים אלא חרבות ומכות לבשרם, ואף סבל אינסופי, שריפה באש, שיפוט חסר רחמים, ייסורים וקללות, וניסיונות אין קץ. זהו הסיפור הפנימי וזו האמת מאחורי העבודה של ניהול האדם. עם זאת, כל הדברים האלה מכוונים לבשרו של האדם, וכל חיצי העוינות מכוונים ללא רחמים אל עבר בשרו של האדם (מכיוון שהאדם חף מפשע). כל זה נועד למען תהילתו ועדותו של אלוהים, ולמען ניהולו. זאת משום שעבודתו לא נועדה רק למען האנושות, אלא גם למען התוכנית בכללותה, כמו גם כדי להגשים את רצונו המקורי של אלוהים בבוראו את האנושות. לפיכך, אולי תשעים אחוזים ממה שהאדם חווה הם סבל וניסיונות של אש, ויש מעט מאוד, אם בכלל, ימים מתוקים ושמחים שבשרו של האדם כמה להם. האדם מסוגל עוד פחות מכך ליהנות מרגעים שמחים בבשרו, ולבלות תקופות יפות עם אלוהים. הבשר מטונף, ולכן בשרו של האדם רואה רק את הייסורים שאלוהים ממיט, ונהנה רק מהם, והאדם אינו מקבל אותם ברצון, כאילו אין בהם היגיון רגיל. זאת משום שאלוהים יבטא את טבעו הצודק, שהאדם אינו מקבל אותו ברצון, משום שאלוהים אינו סובלני כלפי עבירותיו של האדם והוא מתעב אויבים. אלוהים חושף בגלוי את טבעו המלא בכל אמצעי שנדרש, וכך אלוהים חותם את העבודה של הקרב בן ששת אלפי השנים כנגד השטן – העבודה של הושעת האנושות כולה ושל השמדת השטן!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, התכלית של ניהול האנושות

דבר אלוהים היומי  מובאה 210

אחרית הימים הגיעה ומהומות פורצות במדינות שונות ברחבי העולם. כאוס פוליטי, רעב, מגיפות, הצפות ובצורות צצים בכל מקום. יש אסונות בעולמו של האדם, וגם השמיים שלחו ארצה פורענויות. אלו האותות של אחרית הימים. אך בעיני בני האדם, העולם נראה כעולם של עליצות ופאר. העולם הופך נוצץ ומפתה יותר ויותר ולבבותיהם של אנשים נמשכים אליו, ורבים נלכדים בו ואינם מסוגלים להיחלץ ממנו. בני אדם רבים הולכים שולל אחרי העוסקים במזימות ובכשפים. אם אינכם שואפים להתקדם, אם אין לכם שאיפות, ואם לא עיגנתם עצמכם בדרך האמתית, הרוע הגואה יסחף אתכם. סין היא הנחשלת מכל המדינות. היא הארץ שבה רובץ הדרקון הגדול האדום כאש כרוך סביב עצמו. היא הארץ שבה הכי הרבה בני אדם עובדים אלילים ועוסקים בכישוף, יש בה את מרב המקדשים והיא מקום משכנן של רוחות טמאות. אתם נולדתם לה, חונכתם על ידה וספגתם את השפעתה. היא השחיתה ועינתה אתכם, אך לאחר שהוערתם משנתכם, מרדתם בה והאל זכה בכם לגמרי. זה כבודו של האל, ומשום כך יש חשיבות רבה לשלב זה של העבודה. האל עשה עבודה בהיקף כה רחב, אמר דברים כה רבים, ובסופו של דבר הוא יזכה בכם לחלוטין – זהו חלק אחד בעבודת הניהול של האל, ואתם הנכם "שלל הניצחון" של מלחמת האל בשטן. ככל שתבינו את האמת וככל שחיי הכנסייה שלכם יהיו טובים יותר, כך יוכנע הדרקון הגדול האדום כאש. כל אלו הם עניינים של ממלכת הרוח – הם קרבות של ממלכת הרוח. כאשר האל ינצח, השטן יושפל ויתמוטט. לשלב זה בעבודתו של האל יש חשיבות עצומה. האל עושה עבודה בהיקף כה רחב ומושיע לחלוטין את קבוצת האנשים הזו כדי שתוכלו להימלט מהשפעת השטן, לחיות בארץ הקדושה, לחיות באורו של האל ולזכות בהנהגתו והכוונתו של האור. אז יש משמעות לחייכם. האוכל שאתם אוכלים והלבוש שאתם לובשים שונים מאלו של הכופרים. אתם נהנים מדברי האל וחיים חיים בעלי משמעות – וממה הם נהנים? הם נהנים רק מ"מסורת האבות" ומ"רוח הלאום" שלהם. אין בהם אף לא שמץ של אנושיות! לבושכם, דבריכם ומעשיכם שונים משלהם. בסופו של דבר תיחלצו לגמרי מהטינופת, לא תהיו עוד לכודים בפיתויי השטן, ותקבלו אספקה יומית מהאל. עליכם להיות תמיד זהירים. למרות שאתם חיים במקום מטונף, אינכם נגועים בטינופת ואתם יכולים לחיות לצדו של האל ולהיות תחת הגנתו הגדולה. האל בחר בכם מתוך כל האנשים בארץ הצהובה הזו. האם אינכם האנשים המבורכים ביותר? אתם יצירי בריאה – כמובן שעליכם לעבוד את האל ולחיות חיים בעלי משמעות. אם אינכם עובדים את האל וחיים רק בבשר והדם המזוהמים שלכם, האם אינכם רק בהמות בלבוש אדם? כיוון שאתם בני אדם, עליכם להשקיע מעצמכם למען האל ולשאת כל סבל! עליכם לקבל בשמחה ובביטחון את הסבל הקל שאתם סובלים כיום, ולחיות חיים בעלי משמעות, כמו איוב ופטרוס. בעולם הזה, האדם לובש את מלבושי השטן, אוכל את מאכלי השטן, עובד ומשרת תחת שליטתו של השטן, ונרמס על ידו לחלוטין, עד שהוא מתכסה בטינופת שלו. אם אינכם תופסים את משמעות החיים או משיגים את הנתיב הנכון, מה הטעם בחיים כאלה? אתם אנשים שחותרים אל הנתיב הנכון, ששואפים להשתפר. אתם אנשים שקמים בארצו של הדרקון הגדול האדום כאש, אלו שהאל קורא להם צדיקים. האין אלו החיים המשמעותיים ביותר?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נוהג (2)

דבר אלוהים היומי  מובאה 211

כיום, העבודה שאני עושה בכם אמורה להוביל אתכם לחיים של אנושיות רגילה. זו העבודה של הכרזה על עידן חדש ושל הובלת האנושות לתוך החיים בעידן החדש. עבודה זו מתבצעת ומתפתחת בקרבכם ישירות, צעד אחר צעד: אני מלמד אתכם פנים אל פנים, אני אוחז בידכם, אני מסביר לכם כל דבר שאינכם מבינים ומעניק לכם כל דבר שחסר לכם. ניתן לומר שעבורכם כל העבודה הזו היא אספקה לחיים, אשר מובילה אתכם לחיים של אנושיות רגילה. היא מיועדת במיוחד להעניק אספקה לחייה של קבוצת אנשים זו באחרית הימים. עבורי, כל העבודה הזו מיועדת לסיים את העידן הישן ולהכריז על החדש. ובאשר לשטן, התגלמתי כבשר ודם כדי להביסו. העבודה שאני עושה בקרבכם כעת היא האספקה שלכם להווה וישועתכם לשעה הנכונה, אבל במשך השנים המעטות האלו אומר לכם את כל האמיתות, את דרך החיים במלואה ואפילו את עבודת העתיד. כל זה יספיק כדי לאפשר לכם לחוות דברים באופן רגיל בעתיד. כל דבריי הם מה שהפקדתי בידכם. אין לי דברי תוכחה נוספים. כיום, כל הדברים שאני דובר אליכם הם דברי התוכחה שלי אליכם, מכיוון שכיום אין לכם שום התנסות ברבים מהדברים שאני אומר ואינכם מבינים את משמעותם הפנימית. יום יבוא וכל חוויותיכם יישאו פרי, בדיוק כפי שאמרתי היום. דברים אלו הם חזונותיכם בהווה, ועליהם תסתמכו בעתיד. הם אספקת החיים בהווה ותוכחה לעתיד, ואין תוכחה טובה מהם. הסיבה לכך היא שהזמן לעבודתי על פני האדמה אינו ארוך כמו הזמן שעומד לרשותכם לחוות את דבריי. אני רק משלים את עבודתי, בעוד שאתם מבקשים חיים, תהליך הכרוך במסע ממושך לאורך החיים. רק אחרי שתחוו דברים רבים תוכלו לזכות באופן מלא בדרך החיים. רק אז תוכלו לזהות את המשמעות הפנימית של הדברים שאני אומר כיום. כאשר דבריי יהיו בידיכם, כאשר תקבלו לידיכם את כל התפקידים שאטיל עליכם, כאשר אסיים להטיל עליכם את כל התפקידים הדרושים וכאשר תסתיים עבודת הדברים, אזי ימומש גם רצונו של אלוהים, בלי תלות בגודל ההשפעה שהושגה. אין זה כפי שאתה מדמיין לעצמך, שבהכרח עליך להשתנות במידה מסוימת. אלוהים אינו פועל בהתאם לתפיסותיך.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נוהג (7)

דבר אלוהים היומי  מובאה 212

באחרית הימים, אלוהים התגלם כבשר ודם כדי לעשות את העבודה שעליו לעשות וכדי למלא את כהונתו באמירת דברים. הוא בא בעצמו לעבוד בקרב בני האנוש במטרה להפוך למושלמים את בני האדם שהם בהתאמה עם כוונותיו. מהבריאה ועד היום, הוא עושה את העבודה הזו רק באחרית הימים. אלוהים בהתגלמותו עושה את העבודה בהיקף הרחב הזה רק במהלך אחרית הימים. על אף שהוא סובל קשיים שבני האדם היו מתקשים לסבול, ועל אף שכאל גדול, יש לו הצניעות להפוך לאדם רגיל, אף היבט של עבודתו לא מתעכב, ותוכניתו אינה סוטה ולו במעט ממהלכה התקין. הוא עושה את עבודתו לפי תוכניתו המקורית. אחת מהמטרות של התגלמותו כבשר ודם היא לכבוש בני אדם. מטרה אחרת היא להפוך למושלמים את בני האדם שהוא אוהב. הוא משתוקק לראות במו עיניו את בני האדם שהוא הופך למושלמים, והוא רוצה לראות בעצמו איך בני האדם שהוא הופך למושלמים נושאים עליו עדות. לא מדובר באדם אחד או שניים שהופכים למושלמים. זו קבוצה, הכוללת רק מספר קטן של בני אדם. בני האדם בקבוצה הזו באים מארצות שונות בעולם וממבחר לאומים בעולם. התכלית שלשמה הוא עושה את העבודה הרבה הזו היא הזכייה בקבוצת בני האדם הזו, הזכייה בעדותה של קבוצת בני האדם הזו והשגת התהילה שהוא יכול לקבל בזכות קבוצת בני האדם הזו. הוא לא עושה עבודה חסרת חשיבות, והוא לא עושה עבודה חסרת ערך. אפשר לומר שבכך שאלוהים עושה כל כך הרבה עבודה, כוונתו להפוך למושלמים את כל בני האדם שהוא רוצה להפוך למושלמים. במעט הזמן הפנוי שעומד לרשותו מחוץ לעבודה הזו, הוא יסלק את בני האדם הרעים. דעו לכם שהוא לא עושה את העבודה האדירה הזו בגלל בני האדם הרעים. נהפוך הוא – הוא מתמסר לעבודה לגמרי למען המספר הזעום של בני אדם שהוא יהפוך למושלמים. העבודה שהוא עושה, הדברים שהוא אומר, התעלומות שהוא חושף, משפטו וייסוריו הם כולם למען המספר הזעום הזה של בני אדם. הוא לא התגלם כבשר ודם למען בני האדם הרעים, ועל אחת כמה וכמה שהם לא מעוררים את חמתו העזה. הוא אומר דברי אמת ומדבר על היווכחות בזכות בני האדם שהוא יהפוך למושלמים. הוא מתגלם כבשר ודם בזכות בני האדם האלה, והוא מעניק את הבטחותיו וברכותיו בזכות בני האדם האלה. העבודה למען האמת, ההיווכחות והחיים באנושיות שעליהם הוא מדבר אינה למען בני האדם הרעים. הוא רוצה להימנע מדיבור עם בני האדם הרעים, והוא שואף להעניק את כל האמיתות לבני האדם שהוא יהפוך למושלמים. עם זאת, עבודתו דורשת שלעת עתה הוא יאפשר לבני האדם הרעים ליהנות מחלק מעושרו. בני האדם שלא מיישמים את האמת, שלא מְרַצים את אלוהים, ושמפריעים לעבודתו הם כולם רעים. הם לא יכולים להפוך למושלמים, ואלוהים מתעב אותם ודוחה אותם. מצד שני, בני האדם שמנהיגים את האמת, שיכולים לְרַצות את אלוהים, ושפועלים בכל מאודם למען עבודתו של אלוהים, הם אלה שאלוהים יהפוך למושלמים. בני האדם שאלוהים רוצה להשלים אינם אלא קבוצת בני האדם הזו, והעבודה שאלוהים עושה היא למען בני האדם האלה. האמת שהוא מדבר עליה מכוונת אל בני האדם שמוכנים להנהיג אותה. הוא לא מדבר אל בני האדם שלא מנהיגים את האמת. ריבוי התובנות והתפתחות יכולת ההבחנה שהוא מדבר עליהן מכוונות לבני אדם שיכולים להנהיג אמת. כשהוא מדבר על בני האדם שיהפכו למושלמים, הוא מדבר על בני האדם האלה. עבודתה של רוח הקודש מכוונת אל בני האדם אשר מוכנים להנהיג את האמת. דברים כגון רכישת חוכמה ואנושיות מכוונים אל בני האדם שמוכנים להנהיג אמת. בני האדם שלא מנהיגים אמת יכולים לשמוע אמיתות רבות, אך מפני שטבעם רע ואין להם עניין באמת הם מבינים רק דוקטרינות, מילים ותיאוריות ריקות, שהם חסרי כל ערך להיווכחותם בחיים. איש מהם לא נאמן לאלוהים. הם כולם בני אדם שרואים את אלוהים אך לא יכולים להשיגו, ואלוהים מגנה אותם כולם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק בני האדם שמתמקדים בנוהג יכולים להפוך למושלמים

דבר אלוהים היומי  מובאה 213

המטרה העיקרית של עבודת הכיבוש היא לטהר את האנושות כדי שהאמת תוכל להיות ברשות האדם, מפני שהאדם מבין מעט מדי מן האמת! לעשיית עבודת הכיבוש על בני אדם כאלה יש חשיבות עמוקה ביותר. כולכם נקלעתם להשפעת החושך ונפגעתם עמוקות. אם כן, מטרתה של העבודה הזו היא לאפשר לכם להכיר את האופי האנושי ובכך להביא את האמת לידי ביטוי. ההפיכה למושלמים הוא דבר מה שכל הברואים צריכים לקבל. לו העבודה בשלב זה הייתה כרוכה רק בהפיכת בני אדם למושלמים, ניתן היה לעשות אותה בבריטניה, באמריקה או בישראל. ניתן היה לעשות אותה על בני כל אומה שהיא. אולם עבודת הכיבוש בררנית. השלב הראשון בעבודת הכיבוש הוא קצר מועד. יתרה מזאת, הוא ישמש כדי להשפיל את השטן ולכבוש את התבל כולה. זו עבודת הכיבוש ההתחלתית. ניתן לומר שאפשר להפוך למושלם כל יציר בריאה שמאמין באלוהים, מפני שהבאה לידי שלמות היא דבר שניתן להשיגו רק לאחר שינוי ארוך טווח. אולם להיכבש זה דבר שונה. הדוגמה והמופת לאלה שנכבשים הם אלה שמשתרכים רחוק יותר מכול מאחור וחיים בחשכה העמוקה ביותר. עליהם להיות בני האדם השפלים ביותר, אלה שמוכנים פחות מכול להכיר באלוהים, וכן אלה שמתמרדים יותר מכול נגד אלוהים. זהו בדיוק סוג האדם שיכול להעיד על כך שנכבש. מטרתה העיקרית של עבודת הכיבוש היא להביס את השטן ואילו המטרה העיקרית של הפיכת של בני אדם למושלמים היא לזכות בבני אדם. המטרה היא לאפשר לבני אדם שנכבשו לשאת עדות לכך שעבודת הכיבוש הזו בוצעה כאן על בני אדם כמוכם. המטרה היא שבני אדם יישאו עדות לאחר שכבשו. ייעשה שימוש בבני האדם האלה שנכבשו כדי להשיג את המטרה של השפלת השטן. אם כך, מהי שיטת הכיבוש העיקרית? ייסורים, משפט, הטלת קללות וחשיפה – שימוש בטבע הצודק כדי לכבוש בני אדם על מנת לשכנע אותם לגמרי בזכות טבעו הצודק של אלוהים. להשתמש במציאות ובסמכות של המילים כדי לכבוש בני אדם ולשכנע אותם באופן מלא – זה פירושו של כיבוש. לא זו בלבד שמי שהפך למושלם מסוגל להשיג התמסרות לאחר שהוא נכבש, אלא שהוא גם מסוגל לרכוש ידע על עבודת המשפט, לשנות את טבעו ולהכיר את אלוהים. הוא חווה את הנתיב של רחישת אהבה לאלוהים ונמלא באמת. הוא יודע כיצד לחוות את עבודתו של אלוהים והוא מסוגל לסבול למען אלוהים ולהחזיק ברצון משלו. בני האדם שהפכו למושלמים הם אלה שמבינים את האמת לאשורה, הודות לכך שחוו את דבר האל. בני האדם שנכבשו יודעים את האמת אך לא הבינו את משמעותה האמיתית של האמת. לאחר שהם נכבשים, הם מתמסרים לאלוהים, אך ההתמסרות שלהם כולה תוצאה של המשפט שחוו. הם לא מבינים כלל ועיקר את משמעותן האמיתית של אמיתות רבות. הם מכירים באמת מן השפה ולחוץ, אך הם לא נוכחו באמת. הם מבינים את האמת, אך הם לא חוו את האמת. העבודה שנעשית על מי שהופך למושלם כוללת ייסורים ומשפט, לצד אספקת חיים. אדם שמעריך את ההיווכחות באמת הוא אדם שיש להפוך אותו למושלם. ההבדל בין בני האדם שמיועדים להפוך למושלמים לבין בני האדם שנכבשו טמון בשאלה אם הם נכנסים לאמת. המושלמים הם אלה שמבינים את האמת, נכנסו לאמת ומביאים את האמת לידי ביטוי. אנשים שלא ניתן להופכם למושלמים הם אלה שאינם מבינים את האמת ולא נכנסים לאמת, כלומר אלה שלא מביאים את האמת לידי ביטוי. אם בני אדם כאלה מסוגלים כעת להתמסר לאלוהים לחלוטין, הם נכבשים. אם בני האדם שנכבשו לא מחפשים את האמת – אם הם מצייתים אך אינם מביאים את האמת לידי ביטוי, אם הם רואים את האמת בחטף ושומעים עליה, אך לא מעריכים את הבאת האמת לידי ביטוי – אזי לא ניתן להפוך אותם למושלמים. בני אדם שמיועדים להפוך למושלמים מנהיגים את האמת בהתאם לדרישותיו של אלוהים לאורך נתיב ההבאה לידי שלמות. כך הם מגשימים את רצונו של אלוהים והופכים למושלמים. מי שמציית עד הסוף לפני שמסתיימת עבודת הכיבוש, נכבש, אך אי-אפשר לומר שהוא הפך למושלם. מי ש"הפך למושלם" הוא מי שלאחר תום עבודת הכיבוש, מסוגל לעסוק בחיפוש האמת וליפול בנחלתו של אלוהים. זה אדם שלאחר שעבודת הכיבוש מסתיימת, עומד איתן לנוכח צרות ומביא את האמת לידי ביטוי. מה שמבדיל בין הכיבוש להבאה לידי שלמות הם הבדלים בשלבי העבודה ובמידה שבה אדם מבין את האמת ונוכח בה. כל מי שלא עלה על נתיב ההבאה לידי שלמות, כלומר מי שהאמת לא ברשותו, בכל זאת ינודו בסופו של דבר. רק מי שהאמת ברשותו ומי שמביא את האמת לידי ביטוי יכול ליפול לחלוטין בנחלתו של אלוהים. כלומר מי שמביא לידי ביטוי את צלמו של פטרוס, הופך למושלם, ואילו כל היתר נכבשים. העבודה שנעשית על כל מי שנכבש כוללת רק הטלת קללות, המטת ייסורים והפגנת חרון אף ומה שפוקד אותו הם רק צדק וקללות. עבודה על אדם כזה פירושה חשיפה, ללא טקסיות או נימוס – חשיפה של הטבע המושחת שבתוכו כדי שהוא יכיר בו בעצמו וישתכנע לחלוטין. לאחר שאדם נעשה מסור לחלוטין, עבודת הכיבוש מסתיימת. גם אם רוב בני האדם עדיין לא ישאפו להבין את האמת, עבודת הכיבוש תסתיים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק מי שהפך למושלם יכול לחיות חיים בעלי משמעות

דבר אלוהים היומי  מובאה 214

כיצד האל מביא את בני האדם לידי שלמות? מהו צביונו של האל? מה צביונו כולל? אם מישהו מסוגל להסביר את כל הדברים האלה בבירור, אזי זה נקרא הפצת שמו של האל, זו נשיאת עדות על האל וזו רוממות של האל. על בסיס הכרת האל, בני האדם ישנו את בסופו של דבר את צביון חייהם. ככל שבני האדם עוברים יותר גיזום וזיכוך, כך הם נמרצים יותר. ככל שמתרבים שלבי עבודתו של האל, כך הם נעשים מושלמים יותר. בחוויותיהם של בני האדם כיום, כל שלב בעבודתו של האל מתנגש בתפיסותיהם של בני האדם והכול נשגב מבינתם של בני האדם וחורג מציפיותיהם. האל מספק את כל מה שבני האדם צריכים והדבר מנוגד מכל הבחינות לתפיסותיהם של בני האדם. כשאתה חלש, האל אומר את דבריו. רק כך הוא יכול לספק לך את שנחוץ לחייך. על ידי כך שהוא סותר את תפיסותיך, הוא גורם לך לקבל את גיזום האל. רק כך תוכל להיפטר מהשחיתות שלך. כיום, האל בהתגלמותו כבשר ודם עובד מצד אחד באלוהיות, אולם מצד שני הוא עובד באנושיות רגילה. כאשר לא תהיה מסוגל עוד להתכחש לשום עבודה של האל, כאשר תוכל להתמסר לכל דבר שהאל יאמר ויעשה באנושיות הרגילה, כשתוכל להתמסר ולהבין שאין זה משנה איזו אנושיות יפגין האל וכאשר תרכוש חוויה מעשית, רק אז תוכל להיות בטוח שהוא האל, רק אז תפסיק לפתח תפיסות ותהיה חסיד אל עד הסוף. בעבודתו של האל טמונה חוכמה והוא יודע כיצד בני האדם יכולים לשאת עליו עדות איתנה. הוא יודע מהי נקודת התורפה של האדם והדברים שהוא אומר מסוגלים לפגוע היישר בחולשתך הבסיסית. אולם הוא גם משתמש בדבריו המלכותיים והחכמים כדי לגרום לך לשאת עליו עדות איתנה. כאלה הם מעשיו המופלאים של האל. העבודה שהאל עושה היא מעבר לבינתם ולדמיונם של בני האדם. שיפוטו של האל חושף את סוגי השחיתויות של בני האדם, בהיותם בשר ודם, ואת מהותם וכך לא נותר לאדם מקום להסתיר בו את חרפתו.

האל מבצע את עבודת המשפט והייסורים כדי שבני האדם יזכו בידע אודותיו ולמען עדותו. אילו האל לא היה שופט את צביונם המושחת של בני האדם, הם לא היו מכירים את צביונו הצודק של האל שאינו סובל שום חטא ואף לא היו מסוגלים להפוך את ידיעתם הישנה לגבי האל לידיעה חדשה. לשם עדותו ולשם ניהולו של האל, הוא מציג בפומבי את כל-כולו וכך באמצעות הופעתו הפומבית של האל, הוא מאפשר לבני האדם להגיע לידע אודותיו ולשנות את צביונם ולשאת עדות מהדהדת על האל. השינוי בצביונם של בני האדם מושג באמצעות סוגי העבודה השונים והרבים שהאל מבצע. ללא שינויים כאלה בצביונם של בני האדם, הם לא יוכלו לשאת עדות על האל ואף לא להיות בהתאמה עם כוונות האל. השינוי בצביונו של אדם מציין שהוא שוחרר מכבלי השטן ומהשפעת החושך והפך באמת ובתמים למודל ודוגמה לעבודתו של האל, לעד על האל ולאדם שעולה בקנה אחד עם כוונותיו של האל. היום, האל המתגלם כבשר ודם ירד אל פני האדמה כדי לעשות את עבודתו בארץ והוא דורש שבני האדם ירכשו ידע לגביו, יתמסרו לו ויישאו עליו עדות – על האדם להכיר את עבודתו המעשית והרגילה של האל, עליו להתמסר לכל דבריו ולעבודתו שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסותיו ועליו לשאת עדות על כל העבודה שהאל עושה לישועת בני האדם, כמו גם על כל המעשים שהוא עושה לכיבוש האדם. מי שנושאים עדות על האל חייבים להכיר את האל. רק עדות כזו היא מדויקת ומעשית ורק עדות כזו יכולה להמיט קלון על השטן. האל משתמש באנשים שלמדו להכיר אותו על ידי כך שחוו את משפטו, את ייסורו ואת גיזומו, על מנת שיישאו עליו עדות. הוא משתמש בבני האדם שהשטן השחית כדי שיישאו עליו עדות. הוא משתמש באנשים שצביונם השתנה ולכן זכו בברכתו כדי שיישאו עליו עדות. הוא אינו צריך שבני האדם יהללו אותו בפיהם ואף לא את שבחיהם ועדותם של בני מינו של השטן שאותם הוא לא הושיע. רק בני האדם שמכירים את האל ורק בני האדם שצביונם השתנה כשירים לשאת עדות על האל. האל לא יתיר לבני האדם להמיט קלון על שמו בכוונה תחילה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק אלה שמכירים את האל יכולים לשאת עדות למען האל

דבר אלוהים היומי  מובאה 215

היזכרו בסצנה המתוארת בכתבי הקודש, שבה המיט האל חורבן על סדום. וחישבו גם כיצד הפכה אשת לוט לנציב מלח. היזכרו כיצד אנשי נינוה חזרו בתשובה והתוודו על חטאיהם בשק ואפר. היזכרו איזה סוף היה ליהודים לאחר שצלבו את ישוע לפני 2,000 שנה – הם גורשו מארץ ישראל ונמלטו למדינות ברחבי העולם, רבים נהרגו, והאומה היהודית כולה הייתה נתונה לכאב חסר התקדים של חורבן ארצם. הם צלבו את האל – ביצעו חטא מתועב – ופגעו בצביון האל. נגזר עליהם לשלם על מעשיהם ולשאת בכל השלכות מעשיהם. הם גינו את האל, דחו את האל, ולכן היה להם רק גורל אחד: להיענש על ידי האל. זו הייתה התוצאה המרה והאסון שהמיטו שליטיהם על ארצם ואומתם.

כיום, האל שב לעשות את עבודתו בקרב בני האדם, והתחנה הראשונה בעבודתו היא הדיקטטורה בהתגלמותה: סין, המעוז האיתן של האתאיזם. דרך חוכמתו ועוצמתו, האל זכה בקבוצה של אנשים. במהלך תקופה זו, הוא נרדף על ידי המפלגה השלטת בסין בכל האמצעים והיה נתון לכל סוגי הסבל, ללא מקום להניח את ראשו, וללא מקום למצוא בו מחסה. למרות זאת, האל עדיין ממשיך בעבודה שהוא מתכוון לעשות: הוא מדבר ואומר דברים, והוא מפיץ את הבשורה. איש אינו יכול לתפוס את כול-יכולתו של האל. האל מעולם לא הפסיק את עבודתו בסין, מדינה הרואה באל אויב. במקום זאת, יותר אנשים קיבלו את עבודתו ודברו, כי האל מושיע כל אחד ואחד מבני האדם במידה הרבה ביותר האפשרית. כולנו מאמינים ששום מדינה או כוח אינם יכולים לעכב את מה שהאל רוצה להשיג, ושאלה המנסים לחסום את עבודת האל, המתנגדים לדבר האל, והמפריעים והמנסים לפגוע בתוכניתו של האל, ייענשו בסופו של דבר על ידי האל. כל אדם שיתנגד לעבודת האל יגורש על ידי האל לגיהינום; כל מדינה שתתנגד לעבודת האל תושמד על ידי האל; כל אומה שתקום להתנגד לעבודת האל תימחה מעל פני האדמה הזו ותחדל מלהתקיים. אני קורא לאנשים מכל האומות ומכל הארצות, ואף מכל תחומי העיסוק, להקשיב לקולו של האל, לחזות בעבודתו של האל, ולשים לב לגורל האנושות, ובכך להפוך את האל למושא הסגידה הקדוש ביותר, המכובד ביותר, הגבוה ביותר והיחיד בקרב האנושות, ולאפשר לאנושות כולה לחיות בתוך ברכותיו של האל, בדיוק כפי שצאצאי אברהם חיו תחת הבטחתו של יהוה, ובדיוק כפי שאדם וחווה, שהאל ברא בראשית, חיו בגן עדן.

עבודתו של האל גואה קדימה כגל אדיר. אף אחד לא יכול לעכב אותו, ואיש אינו יכול לבלום את צעידתו. רק אלה המקשיבים היטב לדבריו, והמחפשים אותו וכמהים לו, יכולים ללכת בעקבותיו ולקבל את הבטחתו. אלה שלא יעשו כן יהיו נתונים לאסון כבד מנשוא ולעונש ראוי.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נספח 2: האל אוחז בריבונות על גורל האנושות כולה

דבר אלוהים היומי  מובאה 216

עבודת הניהול של אלוהים החלה בבריאת העולם, והאדם הוא עיקר העבודה הזו. אפשר לומר שבריאת הכול בידי אלוהים נעשתה למען האדם. מאחר שעבודת הניהול של אלוהים מתפרסת על פני אלפי שנים ולא בוצעה בתוך דקות או שניות ספורות, או כהרף עין או במשך שנה או שנתיים, היה עליו לברוא דברים נוספים שהיו נחוצים לשם הישרדותו של האדם, כגון השמש, הירח, כל מיני יצורים חיים, מזון וסביבת חיים מסבירת פנים. זו הייתה התחלת הניהול של אלוהים.

לאחר מכן, אלוהים מסר את האנושות לידי השטן והאדם חי תחת השפעתו של השטן, והדבר הוביל בהדרגה לעבודת האל בעידן הראשון: הסיפור של עידן החוק... במהלך כמה אלפי שנים בעידן החוק, האנושות התרגלה להכוונה של עידן החוק והיא החלה להתייחס אליה כמובנת מאליה ועזבה בהדרגה את השגחתו של אלוהים. על כן, במקביל לדבקותה בחוק, היא גם עבדה אלילים ועוללה מעשים רעים. היא התקיימה ללא ההגנה של יהוה ורק חיה את חייה לפני המזבח בבית המקדש. למעשה, עבודת האל נטשה אותה כבר מזמן ועל אף שבני ישראל עוד דבקו בחוק וקראו בשם יהוה, ואפילו האמינו בגאווה שרק הם עמו של יהוה ושהם נבחריו של יהוה, כבוד האל נטש אותם חרישית...

כשאלוהים מבצע את עבודתו, הוא תמיד עוזב בשקט מקום אחד בעודו מבצע חרש את העבודה החדשה שהוא מתחיל במקום אחר. זה נראה לא ייאמן לבני האדם, שהפכו לקהי חושים. בני האדם תמיד הוקירו את הישן והתייחסו לחדש ולבלתי מוכר בעוינות או ראו בו מטרד. לכן, מבין כל הדברים, האדם הוא האחרון שיודע על כל עבודה חדשה שאלוהים מבצע, מראשיתה ועד תכליתה.

כפי שהיה תמיד, לאחר עבודתו של יהוה בעידן החוק, אלוהים החל בעבודתו החדשה של השלב השני: ללבוש בשר ודם – להתגלם כאדם לפרק זמן של עשר או עשרים שנים – ולשאת את דבריו ולבצע את עבודתו בקרב מאמינים. אולם ללא יוצא מן הכלל, איש לא ידע זאת, ורק מתי מעט הכירו בכך שהוא אלוהים שהפך לבשר ודם, לאחר שישוע אדוננו מוסמר אל הצלב וקם לתחייה. ...ברגע שהשלב השני של עבודת האל הושלם – לאחר הצליבה – הושלמה עבודתו של אלוהים לחלץ את האדם מחטאיו (כלומר, לחלץ את האדם מידי השטן). לכן, מאותו רגע ואילך, היה על האנושות רק לקבל את ישוע אדוננו כמושיע כדי שחטאיה ייסלחו. באופן כללי, חטאי האדם כבר לא היוו מכשול לזכייתו בישועה ולבואו בפני אלוהים, והם כבר לא היו היתרון שבאמצעותו השטן מאשים את האדם. זאת משום שאלוהים עצמו ביצע עבודה מעשית, הפך לדמותו ולניסיונו המוקדם של הבשר החוטא, ואלוהים עצמו היה קורבן החטאת. כך האדם ירד מהצלב, נגאל וזכה בישועה בזכות בשרו ודמו של אלוהים, בן-דמותו של הבשר החוטא. על כן, לאחר שהאדם נפל בשבי השטן, הוא התקרב בצעד אחד לקבלת ישועה בפני אלוהים. כמובן ששלב העבודה הזה היה מעמיק יותר ומפותח יותר מאשר ניהולו של אלוהים בעידן החוק.

כזה הוא ניהולו של אלוהים: למסור את האנושות לשטן – את האנושות שאינה יודעת מהו אלוהים, מהו הבורא, כיצד לעבוד את אלוהים ומדוע יש להתמסר לאלוהים – ולהתיר לשטן להשחיתה. לאחר מכן, צעד צעד, האל תובע בחזרה את האדם מידי השטן, עד שהאדם עובד את האל ודוחה את השטן באופן מלא. זהו הניהול של אלוהים. זה עשוי להישמע כמו סיפור מיתי ולהיראות תמוה. בני אדם חשים שזה כמו סיפור מיתי מפני שאין להם שמץ של מושג כמה דברים קרו לאדם במהלך אלפי השנים האחרונות, וקל וחומר שהם אינם יודעים כמה סיפורים התרחשו ביקום ובשחקים. יתר על כן, מפני שהם אינם מסוגלים להעריך את העולם המדהים יותר, את העולם המאיים יותר הקיים מעבר לעולם החומרי, שעיני בני-התמותה שלהם מונעות מהם לראותו. האדם חש שהדבר בלתי נתפס מפני שהוא כלל אינו מבין את חשיבותה של ישועת האל את האנושות ואת חשיבותה של עבודת הניהול של אלוהים, והוא אינו תופס את האופן שבו אלוהים רוצה שהאנושות תהיה בסופו של דבר. האם עליה להיות מושחתת לגמרי בידי השטן, כמו אדם וחוה? לא! המטרה של ניהולו של אלוהים היא לזכות בקבוצה של בני אדם שיעבדו את אלוהים ויישמעו לו. למרות שהשטן השחית את האנשים הללו, הם חדלו לראות בשטן את אביהם. הם מזהים את פרצופו המכוער של השטן ודוחים אותו ומתייצבים בפני אלוהים כדי לקבל את השיפוט והייסורים של אלוהים. הם מגיעים להבנת הניגוד בין המכוער לבין הקדוש, ולהבנת גדולתו של האל והרוע של השטן. אנושות כזו לא תשרת יותר את השטן או תעבוד את השטן או תקדש את השטן. זאת מפני שמדובר בקבוצת בני אדם שכבר נפלו באמת בנחלתו של האל. זו החשיבות של עבודתו של אלוהים בניהול האנושות. במהלך עבודת הניהול של אלוהים בעת הזאת, האנושות היא מושא הן להשחתה בידי השטן והן לישועה בידי אלוהים, והאדם הוא התוצר שאלוהים והשטן נאבקים עליו. כאשר אלוהים מבצע את עבודתו, הוא משחרר את האדם בהדרגה מידי השטן, וכך האדם מתקרב יותר ויותר לאלוהים...

ואז הגיע עידן המלכות, שהוא שלב מעשי יותר של עבודה, אך הוא גם השלב שהאדם הכי מתקשה לקבל. זאת משום שככל שהאדם מתקרב יותר אל אלוהים, כך מטהו של אלוהים מתקרב יותר אל האדם וכך פני האל נגלות בפני האדם ביתר בהירות. בעקבות גאולת האנושות, האדם חוזר באופן רשמי למשפחת האל. האדם חשב שכעת הגיעה העת להנאה, אך הוא נתון למתקפה חזיתית מצד אלוהים, אשר איש מעולם לא יכול היה לחזות. מתברר שזוהי הטבילה שאנשיו של האל צריכים "ליהנות" ממנה. תחת טיפול שכזה, לבני אדם אין ברירה אלא לעצור ולחשוב לעצמם, "אני השה שהיה אבוד במשך שנים רבות, שאלוהים השקיע כל כך הרבה כדי לקנות אותו בחזרה. אם כן, מדוע אלוהים מתייחס אליי כך? האם זוהי דרכו של אלוהים לצחוק עליי ולחשוף אותי? ..." בחלוף השנים, האדם נשחק מפגעי מזג האוויר כאשר חווה את מצוקת הזיכוך והייסורים. על אף שהאדם איבד את ה"כבוד" וה"רומנטיקה" של ימים עברו, הוא החל להבין, שלא מדעת, את עקרונות ההתנהלות האנושית והחל להעריך את שנות מסירותו של אלוהים לישועת האנושות. האדם מתחיל אט-אט לתעב את הבהמיות שלו עצמו. הוא מתחיל לשנוא את פראיותו, את כל האי-הבנות שלו את אלוהים ואת הדרישות הבלתי סבירות שהוא מציב לאלוהים. לא ניתן להשיב את הזמן לאחור, אירועי העבר הופכים לזיכרונות המצערים של האדם, ודבריו ואהבתו של אלוהים הופכים לכוח המניע בחיים החדשים של האדם. פצעי האדם נרפאים עם כל יום שחולף, כוחו שב אליו והוא קם ומביט בפני האל הכול יכול... ואז הוא מגלה שאלוהים תמיד היה לצדו ושחיוכו וארשת פניו היפהפייה עדיין מרגשים כל כך. לבו עדיין מלא בדאגה לאנושות שברא וידיו עדיין חמות וחזקות כפי שהיו בראשית. האדם כאילו חזר לגן עדן, אלא שהפעם האדם אינו מקשיב יותר לפיתוייו של הנחש וכבר אינו מסתיר את פניו מיהוה. האדם כורע ברך בפני אלוהים, מרים את מבטו אל פניו המחייכות של אלוהים ומעלה את הקורבן המנחה היקר לו מכול – הו! אדוניי, אלוהיי!

האהבה והחמלה של אלוהים מחלחלים אל תוך כל פרט ופרט של עבודת הניהול שלו, ובין אם בני אדם מסוגלים להבין את כוונותיו הטובות של אלוהים ובין אם לאו, אלוהים בכל זאת מבצע ללא לאות את העבודה שבכוונתו להשלים. ללא קשר לשאלה עד כמה בני אדם מבינים את ניהולו של אלוהים, כולם יכולים להעריך את היתרונות והסיוע שעבודתו של אלוהים מביאה לאדם. אולי לא חשת היום כלל באהבה או בחיים שאלוהים סיפק לך, אך כל עוד לא תיטוש את אלוהים ולא תוותר על נחישותך לעסוק בחיפוש האמת, יבוא יום שבו חיוכו של אלוהים יתגלה לך. זאת מפני שמטרת עבודת הניהול של אלוהים היא להשיב אליו את בני האדם המצויים תחת השפעתו של השטן ולא לנטוש את בני האדם שהשטן השחית ואשר מתנגדים לאלוהים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נספח 3: האדם יכול להיוושע רק תחת ניהולו של האל

דבר אלוהים היומי  מובאה 217

כל בני האדם צריכים להבין את מטרות עבודתי על פני האדמה, כלומר מה אני רוצה להשיג בסופו של דבר ואיזו רמה עליי להשיג בעבודתי לפני שהיא תושלם. אם אחרי שבני אדם צעדו איתי עד היום, הם לא מבינים מה עניין עבודתי, האין הם צועדים איתי לשווא? אם אנשים נוהים אחרי, עליהם לדעת מהן כוונותי. אני עובד בעולם מזה אלפי שנים וממשיך לעשות כך את עבודתי עד היום. אף על פי שבעבודתי כלולים מפעלים רבים במיוחד, מטרתה נותרת בלא שינוי. לדוגמה, אף שאני מלא משפט וייסורם כלפי האדם, כל זאת אך ורק כדי להושיע אותו, להפיץ את בשורתי טוב יותר ולהמשיך ולהרחיב את עבודתי בין כל אומות הגויים מרגע שהאדם הושלם. לכן היום, בתקופה שבה בני אדם רבים כבר איבדו כל תקווה, אני בכל זאת ממשיך בעבודתי, ממשיך בעבודה שעליי לעשות כדי לשפוט ולייסר את האדם. חרף העובדה שנמאס לאדם מהדברים שאני אומר, ולמרות העובדה שאין בו כל רצון להתעניין בעבודתי, אני בכל זאת ממשיך בחובתי, משום שמטרת עבודתי לא השתנתה ותוכניתי המקורית לא תשתבש. מטרת השיפוט שלי היא לאפשר לאדם להתמסר לי טוב יותר, ומטרת הייסור שלי היא לאפשר לאדם להשיג שינוי טוב יותר. אף על פי שכל מעשיי נעשים למען הניהול שלי, מעולם לא עשיתי עבודה כלשהי שלא הייתה לטובת האדם. הסיבה לכך היא שאני רוצה להפוך את כל האומות מחוץ לישראל למסורות כמו עם ישראל, ולהפוך את בני האומות האלה לבני אדם אמיתיים, כדי שתהיה לי אחיזה בארצות שמחוץ לישראל. זהו הניהול שלי; זו עבודתי בקרב אומות הגויים. אפילו עכשיו, בני אדם רבים עדיין לא מבינים את הניהול שלי משום שלא אכפת להם מדברים כאלה, ובמקום זאת אכפת להם מעתידם ויעודם. לא משנה מה אני אומר, אנשים נותרים אדישים לעבודה שאני עושה, ובמקום זאת הם מתמקדים בכל ליבם בייעודים העתידיים שלהם עצמם. אם המצב ימשיך כך, כיצד ניתן יהיה להפיץ את עבודתי? כיצד אפשר יהיה להטיף את בשורתי ברחבי העולם? עליכם לדעת שכאשר עבודתי תופץ, אפזר אתכם, ואכה בכם כפי שיהוה הכה בכל אחד משבטי ישראל. כל זה ייעשה כדי שהבשורה שלי תופץ על פני כל האדמה, על מנת שניתן יהיה להפיץ את עבודתי באומות הגויים, ובכך יאפשר למבוגרים ולילדים כאחד לרומם כגדול את שמי, ואנשים מכל העמים והאומות ירוממו בפיהם את שמי הקדוש. בעידן אחרון זה, שמי ירומם כגדול בקרב אומות הגויים, אנשי אומות הגויים יראו את מעשיי, הם יקראו לי האל הכול יכול בזכות מעשיי, ודבריי יתממשו במהרה. אגרום לכל בני האדם לדעת שאני לא רק האל של עם ישראל, אלא גם האל של כל העמים של אומות הגויים, לרבות האומות שקיללתי. אגרום לכל האנשים לראות שאני האל של כל יצירי הבריאה. זוהי עבודתי הגדולה ביותר, המטרה של תוכנית עבודתי לאחרית הימים, והעבודה היחידה שאני רוצה להשלים באחרית הימים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודת הפצת הבשורה היא גם עבודת ישועת האדם

דבר אלוהים היומי  מובאה 218

העבודה שאני מנהל מזה אלפי שנים מתגלה לאדם לגמרי רק באחרית הימים. רק עכשיו פתחתי את מלוא מסתרי הניהול שלי. האדם יודע את תכלית עבודתי, ויתרה מזאת, הוא מבין את כל התעלומות שלי. כבר אמרתי לאדם הכל על הייעוד שהוא דואג לגביו. כבר חשפתי בפני האדם את כל התעלומות שלי שהיו נסתרות במשך למעלה מ-5,900 שנים. מיהו יהוה? מיהו המשיח? מיהו ישוע? עליכם לדעת את כל זה. עבודתי נסובה על השמות האלה. האם אתם מבינים זאת? כיצד יש להכריז את שמי הקדוש? כיצד יש להפיץ את שמי לכל אומה אשר קראה אלי בכל אחד משמותיי? עבודתי כבר החלה להתרחב, ואני אפיץ את מלואה לכל אומה ואומה. מכיוון שעבודתי התבצעה בתוככם, אכה בכם בדיוק כפי שיהוה היכה ברועי בית דוד בישראל, ואפזר אתכם, בקרב כל אומות העולם. באחרית הימים, אנפץ את כל האומות לרסיסים ואחלק מחדש את אנשיהן. כשאשוב פעם נוספת, כל הארצות כבר יהיו מחולקות בגבולות שקבעתי בלהבותיי הבוערות. בזמן ההוא, אופיע מחדש בפני האנושות כשמש היוקדת, ואראה את עצמי בפומבי בצלם הקדוש שבני האדם מעולם לא ראו – אצעד בקרב שלל האומות, בדיוק כפי שאני, יהוה, צעדתי פעם בקרב שבטי ישראל. מהרגע ההוא ואילך, אוביל את האנושות בחייה על פני האדמה ובני האדם ודאי יראו את כבודי מעליהם, ושעמוד ענן באוויר מוביל אותם בחייהם, משום שאני מופיע במקומות קדושים. האדם יראה את יום הצדק שלי וגם את הופעת תהילתי. זה הזמן שבו אמלוך כמלך על פני כל האדמה ואביא את בניי הרבים אל התהילה. בני האדם ישתחוו בכל מקום על פני האדמה, ומשכני יוקם איתן בקרבם על סלע העבודה שאני מבצע היום. כל האנשים גם ישרתו אותי בבית המקדש. המזבח, המכוסה בדברים מטונפים ומתועבים, ינופץ לרסיסים וייבנה על ידי מחדש. טלאים ועגלים בני יומם ייערמו על אותו מזבח קדוש. אחריב את המקדש של היום ובוודאי אבנה בית מקדש חדש. המקדש הקיים כיום, המלא באנשים נקלים, יתמוטט, ובית המקדש שאני אבנה יהיה מלא במשרתים הנאמנים לי. הם שוב יתייצבו וישרתו אותי למען כבוד המקדש שלי. אתם ודאי תראו את היום שבו אקבל כבוד רב, וכן גם את היום שבו אחריב את המקדש ואבנה בית מקדש חדש. אתם גם ודאי תראו את יום בוא משכני בקרב בני האדם. באותו אופן שבו אנפץ את המקדש, כך אביא את משכני אל בני האדם, כשם שהם יראו אותי יורד משמיים. לאחר שארסק כל מדינה, אקבץ אותן יחדיו מחדש, מאותו רגע, אבנה את בית המקדש שלי ואקים את המזבח שלי, וכך כל האנשים יוכלו להעלות לי קורבן, לשרת אותי במקדשי ולהקדיש את נאמנותם לעבודתי בקרב אומות הגויים. בני האדם האלה יהיו בדיוק כמו בני ישראל בימינו אנו, לבושים בגלימות כוהנים ויחבשו כתרים מפוארים, וכבודי, כבודו של יהוה, ישכון בקרבם ומלכותיותי נוכחת איתם בשמיים מעל. עבודתי באומות הגויים תהיה זהה. כמו עבודתי בישראל, כך תהיה גם עבודתי באומות הגויים, משום שאפיץ את עבודתי בישראל ואפשט אותה בקרב אומות הגויים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודת הפצת הבשורה היא גם עבודת ישועת האדם

דבר אלוהים היומי  מובאה 219

עכשיו הוא הזמן שבו רוחי מבצעת עבודה אדירה, והזמן שבו אני מתחיל את עבודתי בקרב אומות הגויים. אפילו יותר מזה, זה הזמן שבו אני מסווג את כל יצירי הבריאה ומסווג כל יציר בריאה לקטגוריה הראויה לו, כך שעבודתי תוכל להתקדם מהר יותר ותהיה מסוגלת יותר להשיג תוצאות. לכן עודני דורש שתמסרו את כל כולכם למען כל עבודתי; על אחת כמה וכמה, שעליך להבחין בבירור ולהבין בדייקנות את כל העבודה שעשיתי בך, ולהשקיע את כל מרצך כדי שעבודתי תוכל להשיג תוצאות טובות יותר. זה הדבר שעליך להבין. חדל להתחרות באחרים ולחפש תוכנית חלופית או נחמה לבשרך, כדי למנוע עיכוב של עבודתי ושל עתידך המופלא. הדבר עלול רק להביא עליך הרס ובשום אופן לא להגן עליך. זה יהיה טיפשי מצדך, הלא כן? הדבר שאתה מתענג עליו היום הוא בדיוק הדבר שהורס את עתידך, בעוד הכאב שאתה נושא כיום הוא בדיוק מה שמגן עליך. עליך להיות מודע בבירור לדברים האלה כדי להימנע מליפול קורבן לפיתויים שמהם יהיה לך קשה לחלץ את עצמך, וכדי להימנע מכניסה בשוגג לערפל הסמיך כך שלא תוכל למצוא את השמש שוב לעולם. כשהערפל הסמיך יתפזר, תמצא את עצמך בעיצומו של שיפוט היום הגדול. באותה עת, יומי יתקרב לאנושות. איך תימלט מהשיפוט שלי? איך תוכל לשאת את החום הצורב של השמש? כשאני מעניק מעושרי לאדם, הוא לא מוקיר אותו בחיקו, אלא משליך אותו הצדה למקום שבו איש לא יבחין בו. כשיבוא היום שלי, האדם לא יוכל עוד לגלות את השפע שלי או למצוא את דברי האמת המרים שאמרתי לו לפני זמן רב. הוא ימרר בבכי על אובדן בוהק האור ועל הנפילה לחושך. מה שאתם רואים היום הוא רק חרב פי החדה; עוד לא ראיתם את המטה שבידי או את האש שבה אני שורף את האדם. זו הסיבה לכך שאתם עדיין יהירים ומשולחי רסן בפניי, וזו הסיבה לכך שאתם עדיין נאבקים בי בביתי ומערערים בלשונכם האנושית על הדברים שאמרתי לכם במו פי. האדם לא מפחד ממני, ואף על פי שהוא ממשיך להפגין עוינות כלפיי עד היום, הוא בכל זאת לא מפחד ממני כלל. יש בפיכם לשון ושיניים של חוטאים. דבריכם ומעשיכם הם כמו אלה של הנחש שפיתה את חווה לחטוא. אתם דורשים זה מזה עין תחת עין ושן תחת שן, ואתם נאבקים בנוכחותי כדי להשיג לעצמכם מעמד, תהילה ורווח, אך אתם לא יודעים שאני צופה בסתר בדבריכם ובמעשיכם. עוד לפני שאתם נכנסים לטווח ראייתי, אני כבר מכיר את דעתכם ולבכם לפניי ולפנים. האדם תמיד חפץ להימלט מבין ידיי ולהימנע מבחינת עיניי, אבל אני מעולם לא נמנעתי מדבריו וממעשיו. במקום זאת, בכוונה תחילה התרתי לדברים ולמעשים הללו להגיע לעיניי, כדי שאוכל לייסר אותו על חוסר הצדיקות שלו ולשפוט אותו על מרדנותו. כך, דבריו ומעשיו הנסתרים של האדם תמיד נשארים בפני כס המשפט שלי, וכס המלכות מעולם לא עזב את האדם משום שמרדנותו רבה מדי. עבודתי היא לשרוף ולטהר את כל הדברים והמעשים של האדם שנאמרו ונעשו בפני רוחי. כך^[א], לאחר שאעזוב את פני האדמה, אנשים עדיין ישמרו על נאמנות כלפיי, ועדיין יהיו מסוגלים לנהוג כלפי עבודתי כפי שעושים משרתיי הקדושים כשהם משרתים אותי, ובכך הם יאפשרו לעבודתי על פני האדמה להימשך עד היום שבו היא תושלם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודת הפצת הבשורה היא גם עבודת ישועת האדם

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי לא מופיעה המילה "כך".

דבר אלוהים היומי  מובאה 220

האם ראיתם איזו עבודה האל יבצע בקרב קבוצת בני האדם הזו? האל אמר בעבר שגם במלכות אלף השנים בני האדם חייבים להמשיך להישמע לאמירותיו ושבעתיד אמירותיו של האל ימשיכו לכוון באופן ישיר את חייו של האדם בארץ כנען הטובה. כשמשה היה במדבר, האל דיבר אליו וציווה עליו באופן ישיר. האל שלח לעמו מהשמיים מזון, מן ומים להנאתם וכיום זה עדיין כך: האל שלח באופן אישי דברי מזון ומשקה לבני האדם, להנאתם, והוא שלח גם באופן אישי קללות כדי לייסרם. כך מבצע האל כל שלב של עבודתו באופן אישי. כיום, בני האדם מחפשים התרחשות של עובדות ומחפשים אותות ומופתים, ויכול להיות שכל בני האדם האלה יושלכו, משום שעבודתו של האל נעשית מעשית יותר ויותר. איש אינו יודע שהאל ירד מהשמיים. בני האדם גם אינם יודעים עדיין שהאל ממטיר להם מזון והזנה מהשמיים – אולם האל קיים באמת וגם המראות המרגשים של מלכות אלף השנים שבני האדם רואים בדמיונם הם אמירותיו האישיות של האל. זוהי עובדה ורק דבר זה פירושו למשול בעולם עם האל. משילות על פני האדמה עם האל מתייחסת לבשר ולדם. דברים שאינם בשר ודם לא קיימים על פני האדמה ולכן מי שמתרכז בהגעה לרקיע השלישי עושה זאת לשווא. יום אחד, כאשר התבל כולה תשוב אל האל, מרכז עבודתו ברחבי היקום יישמע לאמירותיו. בכל מקום אחר, בני האדם ישתמשו בטלפון, יטוסו, יעלו על סירה ויחצו את הים או ישתמשו בלייזר כדי לקבל את אמירותיו של האל. כולם יעריצו את האל ויכמהו לו וכולם יתקרבו אל האל, יתקהלו סביב האל ויעבדו את האל – וכל זה יהיה מעשה ידי האל. זכרו! האל לבטח לעולם לא יתחיל שוב במקום אחר. האל יגשים את העובדה הזו: הוא יגרום לכל בני האדם מכל קצוות תבל להתייצב בפניו ולעבוד את האל על פני האדמה. הוא יחדל מעבודתו במקומות אחרים ובני האדם ייאלצו לחפש את דרך האמת. יהיה זה כמו במקרה של יוסף: כולם באו אליו כדי לקבל מזון והשתחוו בפניו, מפני שהיו לו דברי מאכל. כדי להימנע מרעב, בני האדם ייאלצו לחפש את דרך האמת. הקהילה הדתית כולה תסבול מרעב חמור ורק האל של ימינו הוא המקור למים חיים, רק לו יש מעיין השופע תמיד להנאת האדם ובני האדם יבואו וישימו מבטחם בו. זו תהיה העת שיתגלה בה מעשה ידיו של האל והעת שבה הוא יזכה לכבוד. כל בני האדם בכל קצוות תבל יעבדו את "בן האדם" הרגיל הזה. האם לא יהיה זה יום כבודו של האל? יום אחד, כמרים קשישים ישלחו מברקים ויבקשו מים מן המעיין השופע מים חיים. הם יהיו זקנים ובכל זאת הם יעבדו את האיש הזה שבזו לו בעבר. הם יכירו בו בפיהם ויבטחו בו בלבם – האין זה אות ומופת? כשכל המלכות תעלוז, יהיה זה יומו של כבוד האל, האל יברך כל מי שיבוא אליכם ויקבל את החדשות הטובות של האל והאל יברך את המדינות ואת בני האדם שעושים כן וידאג להם. זה יהיה הכיוון העתידי: מי שיזכה באמירותיו של האל יקבל נתיב לצעוד בו על פני האדמה. בין שיהיה זה איש עסקים או מדען, מחנך או תעשיין, מי שלא יזכה בדברי האל יתקשה לצעוד אפילו צעד אחד וייאלץ לחפש אחר דרך האמת. זהו פירוש האמירה: "עם האמת תצעדו לקצוות תבל, אך בלי האמת לא תגיעו לשום מקום." אלה הן העובדות: האל ישתמש בדרך (כלומר בכל דבריו) כדי לצוות על התבל כולה ולמשול באנושות ולכבוש אותה. בני האדם תמיד מייחלים למפנה גדול באמצעי עבודתו של האל. אם לומר בגילוי לב, האל שולט בבני האדם באמצעות דבריו ועליך לעשות כדבריו בין שתרצה ובין אם לאו. זוהי עובדה אובייקטיבית שכולם צריכים להישמע לה והיא נחרצת וידועה לכולם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מלכות אלף השנים הגיעה

דבר אלוהים היומי  מובאה 221

דברי האל יופצו לאינספור בתים, הכול יכירו אותם ורק אז תופץ עבודת האל לכל קצוות תבל. כלומר, על מנת להפיץ את עבודת האל לכל קצוות תבל, יש להפיץ את דבריו. ביום כבודו של האל, דברי האל יפגינו את כוחם וסמכותם. כל דברי האל, משחר העולם ועד ימינו, יתגשמו ויתממשו. כך ישרור כבוד לאל בעולם – כלומר, דברי האל ימשלו בעולם. דברי האל הנאמרים מפיו ייסרו את כל האנשים הרעים ויברכו את כל הצדיקים, ודברי האל הנאמרים מפיו יבססו וישלימו את הכול. הוא גם לא יציג אותות ומופתים – דבריו הם שיגשימו הכול והם שיפיקו עובדות. כל אדם על פני האדמה יכריז את דברי האל ויהלל אותם, בין אם הוא מבוגר, ילד, גבר או אישה, זקן או צעיר. כל בני האדם ייכנעו לדברי האל. דברי האל מתגלמים כבשר ודם ומאפשרים לאנשים לראות אותם על פני האדמה, מלאי חיים וממשיים. זו המשמעות של הדבר היה לבשר. האל ירד ארצה בעיקר כדי לבצע את עובדת "הדבר היה לבשר", כלומר, הוא בא כדי שדבריו יבקעו מהבשר (לא כמו בתקופת משה בתנ"ך, כשקולו של האל בקע ישירות מהשמיים). לאחר מכן, כל דבריו יתגשמו בימי עידן מלכות אלף השנים. הם יהיו לעובדות גלויות שבני האדם יוכלו לראות ובני האדם יביטו בהם במו עיניהם ללא כל שינוי. זו המשמעות העליונה של התגלמות האל כבשר ודם. כלומר, עבודתה של רוח האל נעשית באמצעות הבשר ובאמצעות דברים. זוהי המשמעות האמיתית של "הדבר היה לבשר" ושל "הדבר מופיע בבשר". רק האל יכול לבטא את כוונות הרוח ורק האל בהתגלמותו כבשר ודם יכול לדבר בשם הרוח. דברי האל מוסברים בהתגלמות האל כבשר ודם והם מנחים את כולם. אף לא אחד פטור מהם, כולם מתקיימים בתחום הזה. רק מתוך האמירות האלה בני אדם יכולים להיות מודעים. מי שלא זוכה בדרך זו שוגה בהזיות אם הוא סבור שיוכל לזכות באמירות אלה מהשמיים. זו הסמכות שבידי האל בהתגלמותו כבשר ודם, לגרום לכל בני האדם להאמין ולהשתכנע לחלוטין. אפילו המומחים והכמרים המכובדים ביותר לא יכולים לומר את הדברים הללו. הם חייבים כולם להיכנע לדברים האלה ואיש מהם לא יוכל להתחיל בצורה אחרת. האל ישתמש במילים כדי לכבוש את התבל. הוא יעשה זאת לא באמצעות התגלמותו כבשר ודם, אלא בשימוש באמירות האל אשר התגלם כבשר ודם כדי לכבוש את כל בני האדם בתבל כולה. רק זה נחשב לדבר שהתגשם בבשר, ורק זה הוא הופעת הדבר בבשר. ייתכן שנדמה לבני האדם שהאל לא ביצע עבודה רבה – אך כל מה שהאל צריך לעשות הוא לומר את דבריו, והם ישתכנעו לחלוטין ויחושו יראה כלפיו. ללא עובדות, אנשים צועקים וצורחים, לנוכח דברי האל, הם משתתקים. האל בוודאי יבצע עובדה זו, מפני שזוהי תוכניתו של האל מימים ימימה: ביצוע עובדת הגעת דברי האל אל פני האדמה. למעשה, אין צורך שאסביר זאת – בואה של מלכות אלף השנים אל פני האדמה שקול לבואם של דברי האל אל פני האדמה. ירידתה של ירושלים החדשה מהשמיים שקולה להגעתם של דברי האל לחיות בקרב בני האדם, ללוות כל פעולה של האדם ואת כל מחשבותיו הכמוסות ביותר. זוהי גם העובדה שהאל יגשים וזה גם היופי של מלכות אלף השנים. זוהי התוכנית שהכין האל: דבריו יופיעו על פני האדמה למשך אלף שנה, יציגו את כל מעשיו וישלימו את כל עבודתו על פני האדמה. לאחר מכן, שלב זה של האנושות יגיע לקצו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מלכות אלף השנים הגיעה

דבר אלוהים היומי  מובאה 222

כשארץ סינים תתגשם על פני האדמה – כשהמלכות תתגשם – לא תהיה עוד מלחמה על פני האדמה, לעולם לא יהיו עוד רעב, מגפות ורעידות אדמה, בני האדם יפסיקו לייצר כלי נשק, כולם יחיו בשלום וביציבות, והקשרים בין בני אדם ובין מדינות יהיו רגילים. אולם לא ניתן להשוות לכך את ההווה. כל הדברים מתחת לשמיים שרויים בתוהו ובוהו, והפיכות מתחילות להתרחש בהדרגה בכל המדינות. בעקבות הדברים שאלוהים משמיע, בני האדם משתנים בהדרגה, וכל המדינות מתפרקות בהדרגה מבפנים. היסודות היציבים של בבל מתחילים לרעוד, כמו ארמון הניצב על חול, וכאשר רצונו של אלוהים משתנה, מתחוללים בעולם שינויים אדירים ובלתי מורגשים ומופיעים אותות שונים בכל עת, אשר מראים לבני האדם שאחרית הימים של העולם הגיעה! זו תוכניתו של אלוהים, אלה השלבים שבהם הוא עובד, ואין ספק שכל מדינה תיקרע לגזרים, סדום הישנה תושמד בשנית, ולכן אלוהים אומר, "העולם נופל! בבל משותקת!" אף אחד מלבד אלוהים עצמו אינו מסוגל להבין זאת לחלוטין. אחרי הכול, יש גבול למודעות האנושית. לדוגמה, יכול להיות שמשרדי הפנים יודעים שהנסיבות הנוכחיות כאוטיות ובלתי יציבות, אך הם אינם מסוגלים להתמודד עם הבעיה. הם יכולים רק לשחות עם הזרם בתקווה שיבוא יום שבו יוכלו לזקוף את ראשם, שיום יבוא שבו השמש תזרח שוב במזרח, תאיר על כל רחבי הארץ ותשיב לאחור את המצב האומלל הזה. אולם, הם אינם יודעים כלל שכאשר השמש תזרח בשנית, הדבר לא יהיה כדי להשיב את הסדר הישן – זו תהיה התחדשות, זה יהיה שינוי מן היסוד. זוהי תוכניתו של אלוהים לתבל כולה. אלוהים ייצור עולם חדש, אך מעל לכול, הוא יחדש תחילה את האדם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה, פרקים 22 ו-23

דבר אלוהים היומי  מובאה 223

רעידות אדמה בעולם הן תחילתו של אסון. ראשית, אני גורם לעולם – כלומר, לכדור הארץ – להשתנות, ואחרי כן יופיעו מגפות ורעב. זו תוכניתי ואלה השלבים שלי, ואני אגייס את הכול כדי לשרתני, כדי להשלים את תוכנית הניהול שלי. באופן זה, כל היקום יושמד אפילו בלי התערבותי הישירה. כאשר התגלמתי לראשונה כבשר ודם ונצלבתי, הארץ רעדה בעוצמה רבה, וכך יקרה גם כשיגיע הקץ. רעידות אדמה תחלנה בדיוק ברגע שבו איווכח בממלכת הרוח מתוך הבשר. לפיכך, הבנים הבכורים בשום אופן לא יסבלו מן האסון, ואילו אלה שאינם בנים בכורים ייוותרו באסון ויסבלו. לכן, מנקודת מבט אנושית, כולם נכונים להיות בנים בכורים. על פי תחושתם המוקדמת של בני האדם, זה לא נועד על מנת ליהנות מברכות, אלא כדי להימנע מסבל בזמן האסון. זו מזימתו של התנין הגדול האדום כאש. אך אני לעולם לא אאפשר לו לחמוק. אני אגרום לו לספוג ממני עונש קשה, ולאחר מכן לקום ולשרת אותי (הדברים מתייחסים להבאת בניי ואנשיי לידי שלמות). הוא ילך שולל תמיד בתכסיסים של עצמו, תמיד יקבל את שיפוטי ותמיד יישרף בידיי. זו המשמעות האמיתית מאחורי הסבתם של נותני השירות להלל אותי (דהיינו, שימוש בהם כדי לחשוף את עוצמתי הגדולה). לא ארשה לתנין הגדול האדום כאש להתגנב אל מלכותי, ולא אתן לו את הזכות לשבח אותי! (מכיוון שהוא אינו ראוי. הוא לעולם לא יהיה ראוי!) אני רק אגרום לתנין הגדול האדום כאש לשרת אותי לנצח נצחים! אני רק אניח לו להשתטח אפיים ארצה בפניי. (מצבם של אלה שיושמדו טוב יותר משל אלה שיימצאו בתהום הנשייה. ההשמדה היא רק צורה זמנית של עונש כבד, אך אלה ששוקעים בתהום הנשייה יספגו עונשים כבדים לנצח. לכן אני משתמש בביטוי "להשתטח אפיים ארצה". אני משתמש בעונשים כבדים משום שאנשים אלה מתגנבים אל ביתי, נהנים ממיטב חסדי ורוכשים ידע כלשהו אודותיי. באשר לאלו שמחוץ לביתי, ניתן לומר שהבורים לא יסבלו.) על פי תפיסותיהם של בני האדם, הם חושבים שגרוע יותר להישמד מאשר להימצא בתהום הנשייה, אך ההפך הוא הנכון – אלה שנמצאים בתהום הנשייה חייבים להיענש בחומרה לנצח, ואילו אלה שיושמדו יחזרו אל האין לנצח נצחים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 108

דבר אלוהים היומי  מובאה 224

כאשר תישמע תרועת המלכות – שהיא גם העת שבה ירעמו שבעת הרעמים – קול זה ירעיד שמיים וארץ, יזעזע את הרקיע ויגרום לנימי ליבו של כל אדם לרטוט. המנון המלכות עולה בחגיגיות בארצו של הדרקון הגדול האדום כאש, ומוכיח שהשמדתי את האומה ההיא והקמתי את מלכותי. חשוב מכך, מלכותי מוקמת על פני האדמה. ברגע זה אני מתחיל לשלוח את מלאכיי לכל אחת מאומות העולם כדי שיירעו את בניי, את עמי; זאת גם כדי לעמוד בדרישות של השלב הבא של עבודתי. עם זאת, אני בא באופן אישי למקום שבו רובץ הדרקון הגדול האדום כאש, ומתמודד עמו. כאשר כל בני האדם יכירו אותי בבשר ויוכלו לראות את מעשיי בבשר, מאורתו של הדרקון הגדול האדום כאש תהפוך לאפר ותיעלם ללא זכר. ואתם, אנשי מלכותי, מכיוון שאתם שונאים את הדרקון הגדול האדום כאש עד עמקי נשמתכם, עליכם לרצות את לבי במעשיכם, ובכך להמיט קלון על הדרקון. האם אתם חשים באמת ובתמים שהדרקון הגדול האדום כאש שנוא? האם אתם באמת מרגישים שהוא אויבו של מלך המלכות? האם באמת יש לכם אמונה שתוכלו לשאת למעני עדות נפלאה? האם אתם באמת בטוחים שתוכלו להביס את הדרקון הגדול האדום כאש? זה מה שאני מבקש מכם; כל מה שאני צריך הוא שתהיו מסוגלים להגיע לשלב הזה. האם תהיו מסוגלים לעשות זאת? האם יש לכם אמונה שתוכלו להשיג זאת? מה בעצם מסוגלים בני האדם לעשות? הרי אני עושה זאת בעצמי, הלא כן? מדוע אני אומר שאני יורד באופן אישי למקום שבו מתנהל הקרב? אני רוצה את אמונתכם, לא את מעשיכם. בני אדם אינם מסוגלים להבין את דבריי כפשוטם, ובמקום זאת רק מעיפים בהם מבט מזווית העין. האם כך השגתם את מטרותיכם? האם כך הצלחתם להכיר אותי? למען האמת, מבין בני האדם על פני האדמה, אין אחד שמסוגל להביט ישר בפניי, ואין אף אחד שמסוגל להבין את המשמעות הטהורה והזכה של דבריי. לכן התחלתי מפעל חסר תקדים על פני האדמה כדי להשיג את מטרותיי ולכונן את דמותי האמיתית בלבם של אנשים. באופן זה, אשים קץ לעידן שבו תפיסות שולטות באנשים.

כיום, אני יורד לא רק אל אומת הדרקון הגדול האדום כאש, אלא אני גם פונה אל היקום כולו, עד כדי כך שכל הרקיע רועד. האם יש מקום כלשהו שאינו נתון למשפטי? האם יש מקום כלשהו שלא סובל מהאסונות שאני ממיט? בכל מקום שאליו אני הולך, אני מפזר כל מיני "זרעי אסון". זוהי אחת מדרכי עבודתי, וללא ספק זהו מעשה ישועה לאנושות, ומה שאני מעניק לה הוא עדיין סוג של אהבה. אני רוצה לאפשר לאנשים רבים עוד יותר להכיר אותי ולהיות מסוגלים לראות אותי, ובדרך זו לירוא את האל שבמשך שנים רבות כל כך לא יכלו לראות, אך כעת הוא מעשי. לאיזו מטרה בראתי את העולם? מדוע לא השמדתי כליל את בני האדם לאחר שהושחתו? מאיזו סיבה חי כל המין האנושי בתוך אסונות? מה הייתה מטרתי בהתגלמותי בבשר? כשאני עושה את עבודתי, האנושות לומדת לטעום לא רק את המר, אלא גם את המתוק. מבין כל האנשים בעולם, מי אינו חי בחסדי? אילולא הענקתי לבני האדם ברכות חומריות, מי בעולם היה יכול ליהנות משפע? האם יכול להיות שהעובדה שאפשרתי לכם לתפוס את מקומכם כאנשיי היא ברכה? אילו לא הייתם אנשיי, אלא נותני שירות, האם לא הייתם מתקיימים בתוך ברכותיי? אף אחד מכם אינו מסוגל לתפוס את מקור דבריי. בני האדם רחוקים מלהוקיר את התארים שהענקתי להם, ורבים מהם, בגלל התואר "נותני שירות", נוטרים טינה בלבם, ורבים אחרים מפתחים בלבם אהבה כלפיי בשל התואר "אנשיי". אל ינסה איש לשטות בי; עיניי רואות הכול! מי מביניכם מקבל ברצון, מי מכם מתמסר לחלוטין? אילולא נשמעה תרועת המלכות, האם באמת הייתם מסוגלים להתמסר עד הסוף? מה שבני האדם מסוגלים לעשות ולחשוב, ועד כמה רחוק הם מסוגלים להגיע – את כל הדברים האלה קבעתי מראש לפני זמן רב.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 10

דבר אלוהים היומי  מובאה 225

חרף העובדה שבניית המלכות התחילה באופן רשמי, צליל הצדעת המלכות טרם נשמע באופן רשמי. כעת זו רק נבואה של מה שעתיד לקרות. כשכל בני האדם יושלמו וכל האומות על פני הארץ יהפכו למלכותו של המשיח, אז תהיה זו העת שבה ירעימו שבעת הרעמים. היום הזה הוא צעד קדימה לעבר השלב הזה. ההוראה ניתנה לקראת היום ההוא. זו תוכניתו של אלוהים ובעתיד הקרוב היא תמומש. יחד עם זאת, אלוהים כבר הגשים את כל מה שהוא ביטא. לפיכך, ברור שהאומות על פני האדמה הן רק ארמונות חול, הרועדים כשהגאות מתקרבת: אחרית הימים ממשמשת ובאה, והתנין הגדול האדום כאש יקרוס תחת דבר האל. על מנת לוודא שתוכניתו של אלוהים תתבצע בהצלחה, מלאכי השמיים ירדו אל פני האדמה והם עושים כמיטב יכולתם כדי לרַצות את אלוהים. אלוהים עצמו בהתגלמותו יצא את שדה הקרב כדי להילחם באויב. בכל מקום שבו מופיעה ההתגלמות, האויב מובס. סין היא המדינה הראשונה שתושמד. ידו של אלוהים תחריב אותה. אלוהים בשום אופן לא יחוס שם על איש. ניתן לראות הוכחה לקריסתו המתקדמת של התנין הגדול האדום כאש בהמשך התבגרותו של העם. הדבר ברור וגלוי לכול. התבגרות העם היא אות למפלתו של האויב. זהו הסבר מסוים למשמעות הביטוי "מתחרה". כך אלוהים הזכיר לבני האדם בשפע הזדמנויות לשאת עליו עדויות יפהפיות כדי לבטל את המעמד שיצרו התפיסות – שהן כיעורו של התנין הגדול האדום כאש – בלבם של בני האדם. אלוהים משתמש בתזכורות כאלה כדי לעורר את אמונתם של בני האדם, וכך הוא משיג את הגשמת עבודתו. זאת משום שאלוהים אמר, "מה בעצם מסוגלים בני האדם לעשות? הרי אני עושה זאת בעצמי, הלא כן?" כל בני האדם כאלה. לא רק שהם אינם מסוגלים לעשות דבר, אלא שקל להניא אותם ולאכזב אותם. זו הסיבה לכך שהם אינם מסוגלים להכיר את אלוהים. לא זו בלבד שאלוהים מעורר את אמונתו של האדם, אלא הוא גם נוסך באדם כוחות בחשאי וללא הרף.

לאחר מכן, אלוהים התחיל לדבר אל התבל כולה. לא זו בלבד שאלוהים פתח בעבודתו החדשה בסין, אלא הוא החל גם לעשות את העבודה החדשה של ימינו בכל רחבי תבל. בשלב הזה של העבודה, מאחר שאלוהים רוצה לגלות את כל מעשיו בכל רחבי העולם, כדי שכל בני האדם שבגדו בו ישובו ויישמעו לו וייכנעו בפני כס מלכותו, משפטו של אלוהים עדיין יכלול את רוחב לבו ואת חמלתו. אלוהים משתמש באירועים אקטואליים ברחבי העולם כהזדמנויות כדי לגרום לבני האדם לחוש חרדה ולדרבן אותם, כך שינהרו בחזרה אליו. לפיכך, אלוהים אומר, "זוהי אחת מדרכי עבודתי, וללא ספק זהו מעשה ישועה לאנושות, ומה שאני מעניק לה הוא עדיין סוג של אהבה".

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה, פרק 10

דבר אלוהים היומי  מובאה 226

אני מפעיל את סמכותי על פני האדמה וחושף את כלל עבודתי. כל מה ששייך לעבודתי משתקף על פני האדמה. האנושות על פני האדמה מעולם לא הייתה מסוגלת לתפוס את תנועותיי בשמיים וגם לא להרהר באופן יסודי במסלולים ובנתיבים של רוחי. רוב בני האנוש תופסים רק את פרטי הפרטים שמצויים מחוץ לרוחי, בלי להיות מסוגלים להבין את מצבה של רוחי בפועל. את דרישותיי לאנושות לא מציב קיומי המעורפל שבשמיים ולא מציב קיומי הקשה לתפיסה שבארץ: אני מציב דרישות ראויות לפי שיעור קומתו של האדם על פני האדמה. מעולם לא הקשיתי על אף אחד ומעולם לא דרשתי ממישהו "להקיז את דמו" להנאתי. האם ייתכן שדרישותיי מוגבלות רק לתנאים האלה? מכל שפע היצורים שעל פני האדמה, איזה מהם לא נשמע לטבעם של הדברים שבפי? איזה מהיצורים האלה הבאים בפניי לא נשרף כליל על ידי דבריי ועל ידי האש הבוערת שלי? איזה מהיצורים האלה מעז "לטופף בפניי" בעליצות גאוותנית? איזה מהיצורים האלה לא משתחווה בפניי? האם אני האל שרק כופה שקט על הבריאה? מבין שפע הדברים שבבריאה, אני בוחר באלה שתואמים לרצוני. מבין שפע בני האנוש שבאנושות, אני בוחר באלה שדואגים ללבי. אני בוחר את הכוכבים הטובים ביותר ובכך מוסיף נצנוץ קלוש של אור למלכותי. אני מתהלך על פני האדמה ומפיץ את ניחוחי לכל עבר, ובכל מקום אני מותיר מאחוריי את דמותי. קולי מהדהד בכל מקום. בני אדם בכל מקום מביטים ארוכות במראות היפהפיים של העבר, משום שהאנושות כולה נזכרת בעבר...

האנושות כולה משתוקקת לראות את פניי, אך כשאני יורד ארצה באופן אישי, כל בני האדם מתנגדים לבואי ומגרשים את האור, כאילו הייתי אויבו של האדם בשמיים. האדם מקבל את פניי בעיניים המנצנצות במגננה ונותר דרוך ללא הפסק בחשש עמוק שמא יש לי תוכניות אחרות עבורו. מאחר שבני האנוש מתייחסים אליי כאל ידיד לא מוכר, הם מרגישים כאילו שאני מטפח כוונה להרוג אותם ללא אבחנה. בעיני האדם, אני יריב קטלני. אפילו לאחר שהאדם טעם מהחום שלי בעיצומו של אסון, הוא עדיין אינו מודע לאהבתי והוא עדיין נחוש בדעתו להתחמק ממני ולהתריס נגדי. לא רק שאינני מנצל את מצבו של האדם כדי לפעול נגדו, אני אף חובק אותו בחום, ממלא את פיו במתיקות ומכניס לבטנו מזון נחוץ. אולם כשחרון אפי הקוצף ירעיד את ההרים והנהרות, כבר לא אושיט לאדם עזרה באופנים שונים לנוכח פחדנותו. באותו רגע, ארתח מזעם ולא אתן לאף יצור חי הזדמנות להכות על חטא, אזנח את תקוותיו של האדם ואטיל את התוכחה שהוא ראוי לה במידה כה רבה. באותו רגע, רעם וברק מבהיקים ושואגים כמו גלי האוקיינוס הסוערים בזעם וכמו עשרות אלפי הרים מתמוטטים. משום מרדנותו של האדם, הרעם והברק מכים בו ויצורים אחרים נמחים בפיצוץ של הרעם והברק, והתבל כולה שוקעת פתאום לתוהו ובוהו והבריאה לא מסוגלת להשיב לעצמה את נשמת החיים הקדמונית. המוני בני האנוש אינם יכולים להימלט משאגת הרעם. כשהברק מבריק, המוני בני אנוש נופלים אל תוך השצף הזורם ונסחפים בזרמים השוטפים מטה מההרים. לפתע פתאום, עולמם של "בני אדם" מתכנס במקום ה"יעד" של האדם. גוויות נסחפות אנה ואנה על פני האוקיינוס. האנושות כולה מתרחקת ממני מאוד משום חרון אפי, מפני שהאדם חטא כנגד מהותה של רוחי ומרדנותו פגעה בי. אולם במקומות היבשים, בני אדם אחרים עדיין נהנים בצחוק ובשיר מההבטחות שהענקתי להם.

כשכל בני האדם משתתקים, אני פולט קרן אור מול עיניהם. לאחר מכן, דעתם של בני האדם נעשית צלולה ועיניהם מבהירות והם לא מוכנים עוד להחריש. כך, רגש רוחני חודר מיד אל לבם. ברגע הזה, האנושות כולה קמה לתחייה. כל בני האדם משליכים הצדה את התלונות שלא ביטאו ובאים בפניי, לאחר שזכו בהזדמנות נוספת להינצל באמצעות הדברים שאני מכריז. זאת משום שכל בני האנוש שואפים לחיות על פני האדמה. אולם מי מביניהם התכוון אי-פעם לחיות למעני? מי מביניהם גילה אי-פעם דברים נהדרים בתוכו שהוא מציע אותם לי כדי להסב לי נחת? מי מביניהם הבחין אי-פעם בניחוח המפתה שלי? כל בני האנוש הם חומר גס ולא מזוקק: כלפי חוץ, נדמה שעיניהם סנוורו, אך בעצם מהותם הם אינם אוהבים אותי בכנות, משום שעמוק בלב האנושי, מעולם לא היה אפילו שמץ ממני. האדם לוקה בחסר יותר מדי: דומה שהשוואה שלו אליי מראה פער רחב כרחוק שמיים וארץ. אף על פי כן, אינני תוקף את האדם בנקודות התורפה הפגיעות שלו ואינני לועג לו על ליקוייו. ידיי עובדות על פני האדמה זה אלפי שנים, ובכל אותה עת, עיניי משגיחות על האנושות כולה. בכל זאת, מעולם לא נטלתי חיים אפילו של אדם אחד כדי לשחק בהם כאילו היו צעצוע. אני רואה את מכאובי לבו של האדם ואת המחיר שהוא שילם. כשהוא ניצב בפניי, אינני רוצה לתפוס אותו לא מוכן כדי לייסר אותו, וגם לא להעניק לו דברים לא רצויים. תחת זאת, בכל הזמן הזה רק קיימתי את האדם והענקתי לו דברים. לפיכך, כל דבר שהאדם נהנה ממנו נובע לחלוטין מחסדי ומנדיבות ידי. משום שאני על פני האדמה, האדם מעולם לא היה צריך לסבול ייסורי רעב. תחת זאת, אני מאפשר לאדם לקבל מידיי את הדברים שהוא יכול ליהנות מהם, ואני מתיר לאנושות לחיות בברכתי. האין האנושות כולה חיה תחת הייסורים שאני מטיל? כשם שטמון שפע במעמקי ההרים וכשם שבימים מצוי שלל דברים שאפשר ליהנות מהם, כך לכל בני האדם החיים בתוך דבריי יש מזון שהם מעריכים וטועמים ממנו, הלא כן? אני על פני האדמה, והאנושות נהנית מברכותיי על פני האדמה. כשאעזוב את פני האדמה – וזה גם הרגע שבו עבודתי תושלם – האנושות כבר לא תזכה לתנאים מיוחדים ממני משום חולשתה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 17

דבר אלוהים היומי  מובאה 227

האם אתם באמת שונאים את התנין הגדול האדום כאש? האם אתם שונאים אותו באמת ובתמים? מדוע שאלתי אתכם כל כך הרבה פעמים? מדוע אני שוב ושוב שואל אתכם את השאלה הזאת? מה צלמו של לתנין הגדול האדום כאש בלבכם? האם הוא באמת נעקר מלבכם? האם אתם באמת לא רואים בו אב? כל בני האדם צריכים להבין למה אני מתכוון בשאלות האלה. הן לא נועדו לעורר את כעסם של בני האדם, להצית מרד בקרב בני האדם או לאפשר לאדם למצוא דרך מוצא בכוחות עצמו, אלא לאפשר לכל בני האדם להשתחרר מהשעבוד לתנין הגדול האדום כאש. עם זאת, איש לא צריך לחשוש. הכל יושג באמצעות דבריי – אף אדם לא יכול להשתתף בעבודה שאני אבצע ואף אדם לא יכול לעשות אותה. אני אנקה את האוויר בכל הארצות ואמחה כל זכר לשדים על פני האדמה. כבר התחלתי, ואפתח בשלב הראשון של עבודת הטלת הייסורים שלי במקום משכנו של התנין הגדול האדום כאש. מכך ניתן להבין שהטלתי ייסורים על התבל כולה, ושהתנין הגדול האדום כאש וכל מיני הרוחות בטמאות לא יוכלו להימלט מהייסורים שלי, משום שאני מביט בכל הארצות. כשעבודתי על פני האדמה תושלם, כלומר, כשתקופת המשפט תגיע לקצה, אטיל ייסורים באופן רשמי על התנין הגדול האדום כאש. בני עמי יראו את הייסורים הצודקים שאטיל על התנין הגדול האדום כאש, יביעו שלל שבחים משום צדקי, ויהללו את שמי הקדוש לעד משום צדקי. לכן אתם תמלאו את חובתכם באופן רשמי, ותשבחו אותי באופן רשמי בכל הארצות לעולם ועד!

כשתקופת המשפט תגיע לשיאה, לא אמהר להשלים את עבודתי, אלא אשלב בה ראיות לתקופת הייסורים ואאפשר לכל בני עמי לראות את הראיות האלה, וכך הן יישאו פרי חשוב הרבה יותר. ההראיות האלה הן הכלי שבאמצעותו אטיל ייסורים על התנין הגדול האדום כאש ואגרום לבני עמי לראות זאת במו-עיניהם, כדי שהם יכירו טוב יותר את טבעי. הזמן שבו בני עמי ייהנו ממני הוא הזמן שבו התנין הגדול האדום כאש יוכה בייסורים. תוכניתי היא לגרום לאנשי התנין הגדול האדום כאש להתקומם ולהתמרד בו. זו גם השיטה שבה אהפוך את בני עמי למושלמים, וזו תהיה הזדמנות טובה לבני עמי לזכות לצמיחה בחייהם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 28

דבר אלוהים היומי  מובאה 228

כשהירח הבהיר עולה, הלילה הרגוע מתנפץ מיד. אף על פי שהירח מרופט, רוח טובה שורה על האדם והוא יושב בשלווה לאור הירח ומתפעל מהמחזה היפהפה מתחת לאור. האדם לא יכול לתאר את רגשותיו – נדמה שהוא רוצה להיזכר בעבר, ורוצה להביט בעתיד ונהנה מההווה. חיוך עולה על פניו, ולתוך האוויר הנעים מחלחל ניחוח רענן. כשרוח קלה מתחילה לנשוב, האדם מבחין בניחוח העשיר ונדמה שהוא משתכר ממנו ולא מסוגל לקום ממקומו. זה בדיוק הזמן שבו אני בא באופן אישי אל בני האדם, והאדם קולט ביתר קלות את הריח העשיר, ולכן כל בני האדם חיים בניחוח הזה. אני בשלום עם האדם, והוא חי איתי בהרמוניה – הוא כבר לא סוטה ביחסו אליי, אני כבר לא גוזם את ליקוייו של האדם, סבר פניו של האדם כבר לא מוטרד, והמוות כבר לא מאיים על האנושות כולה. כיום, אני מתקדם ביחד עם האדם לתקופת הייסורים, זה לצד זה. אני עושה את עבודתי, כלומר, אני מכה באדם בשבטי והוא מוטח על בני האדם המרדניים. בעיני האדם, נדמה שיש לשבטי כוחות מיוחדים: הוא מכה את כל אויביי ולא ממהר לחוס עליהם, ושבטי עושה את תפקידו הטבעי בהתקפת כל מי שמתנגד אליי. כל מי שבידיי ממלא את חובתו על פי כוונתי, והוא מעולם לא קרא תיגר על רצונותיי או שינה את מהותו. כתוצאה מכך, המים ישאגו, ההרים יתמוטטו, הנהרות הגדולים יתפרקו, יתחוללו שינויים באדם, אור השמש יתעמעם, הירח יתכהה, האדם לא יחיה עוד בעתות שלום, לא יהיו עוד רגעי שלווה על פני הקרקע, השמיים לא יהיו עוד רגועים ושקטים ולא עוד יהיו סבלניים. כל הדברים יתחדשו וישחזרו את המראה המקורי שלהם. כל המשפחות על פני האדמה יתפרקו וכל האומות על פני האדמה יתפרדו לחלקים – ימי האיחוד בין בעל ורעיה יחלפו, ואם ובנה לא ייפגשו שוב, ולא תהיה עוד פגישה של אב ובת. אני אנפץ את כל מה שהיה על פני הארץ. אני לא נותן לאדם את ההזדמנות להביע את רגשותיו, משום שאין לי את תחושות הבשר, והתחלתי לתעב באופן קיצוני את רגשותיהם של בני האדם. הרגשות בין בני האדם הם הסיבה לכך שהם השליכו אותי הצדה, ושהפכתי ל"זר" בעיניהם; הרגשות בין בני האדם הם הסיבה לכך שהם שכחו אותי; רגשותיו של האדם הם הסיבה לכך שהוא מנצל את ההזדמנות לשכך את "מצפונו;" רגשותיו של האדם הם הסיבה לכך שהוא תמיד חש סלידה כלפי הייסור שאני מטיל עליו; רגשותיו של האדם הם הסיבה לכך שהוא טוען שאני לא הוגן ולא צודק ואומר שאני מתעלם ברגשותיו של האדם כשאני מטפל בדברים. האם יש גם לי שאר בשר על פני האדמה? מי אי-פעם עבד כמוני יומם ולילה למען כל תוכנית הניהול שלי, מבלי לחשוב על אכילה ושינה? איך אפשר להשוות בין האדם ואלוהים? איך ייתכן שהוא יהיה תואם לאלוהים? איך ייתכן שאלוהים, שבורא, יהיה שייך לאותה קטגוריה שלה שייך האדם, שהוא ברוא? איך ייתכן שאוכל תמיד לחיות ולפעול ביחד עם האדם על פני האדמה? מי דואג ללבי? האם תפילותיו של האדם דואגות לו? פעם הסכמתי להצטרף לאדם ולצעוד איתו – ואכן, עד היום, אני דואג לאדם ומגן עליו, אך האם יגיע אי פעם היום שבו האדם יוכל להתנתק מדאגתי? על אף שהאדם מעולם לא העסיק את עצמו בדאגה ללבי, מי יכול להמשיך לחיות בארץ ללא אור? ברכותיי הן הסיבה שהאדם חי עד היום.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 28

דבר אלוהים היומי  מובאה 229

מדינות מצויות בכאוס עצום משום שמטהו של אלוהים החל לגלם את תפקידו על פני האדמה. ניתן לראות את עבודתו של אלוהים במצבו של העולם. כשאלוהים אומר, "המים ישאגו, ההרים יתמוטטו, הנהרות הגדולים יתפרקו", זו עבודתו ההתחלתית של המטה על פני האדמה, והתוצאה היא ש"כל המשפחות על פני האדמה יתפרקו וכל האומות על פני האדמה יתפרדו לחלקים – ימי האיחוד בין בעל ורעיה יחלפו, ואם ובנה לא ייפגשו שוב, ולא תהיה עוד פגישה של אב ובת. אני אנפץ את כל מה שהיה על פני הארץ". זה יהיה מצבן הכללי של משפחות על פני האדמה. מן הסתם, לא ייתכן שזה יהיה מצבן של כל המשפחות, אך זה יהיה המצב של רובן. מצד אחד, הדבר מתייחס לנסיבות שיחוו בעתיד בני האדם בזרם הזה. זו נבואה שלפיה ברגע שבני האדם האלה יעבור את הייסורים של המילים, וברגע שהלא מאמינים יחוו אסון, לא יהיו עוד קשרים משפחתיים בין בני האדם על פני האדמה. הם יהיו בני האדם של ארץ סינים, והם יהיו נאמנים כולם במלכותו של אלוהים. לפיכך, "ימי האיחוד בין בעל ורעיה יחלפו, ואם ובנה לא ייפגשו שוב, ולא תהיה עוד פגישה של אב ובת". על כן, המשפחות של בני האדם על פני האדמה יתפרקו וייקרעו לגזרים, וזו תהיה העבודה האחרונה שאלוהים יעשה באדם. ומשום שאלוהים יפיץ את העבודה הזו ברחבי התבל, הוא מנצל את ההזדמנות הזו כדי להבהיר את המילה "רגש" למען בני האדם, וכך הוא מאפשר להם להבין שרצונו של אלוהים הוא לפרק את כל משפחותיהם של בני האדם. זו הוכחה לכך שאלוהים משתמש בייסורים כדי לפתור את כל המחלוקות המשפחתיות באנושות. אלמלא כן, לא הייתה כל דרך לחתום את החלק האחרון של עבודתו של אלוהים על פני האדמה. החלק האחרון של דברי האל חושף במערומיה את חולשתה הגדולה ביותר של האנושות – כל בני האדם חיים ברמצב של רגש – ועל כן, אלוהים לא נמנע מאף אחד מהם, וחושף את הסודות החבויים בלבם של בני האדם. מדוע בני האדם מתקשים כל כך להתנתק מהרגשות שלהם? האם מעשה זה גבוה מרף המצפון? האם המצפון יכול להגשים את רצונו של אלוהים? האם הרגש יכול לעזור לבני האדם כשהם במצוקה? בעיניו של אלוהים, הרגש הוא אויבו – זה נאמר בבירור בדברי האל, הלא כן?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה, פרק 28

דבר אלוהים היומי  מובאה 230

כל דברי האל מכילים חלק מטבעו. לא ניתן לבטא במילים באופן מלא את טבעו של אלוהים, ודי בכך כדי להוכיח כמה עושר יש בו. אחרי הכול, מה שבני האדם יכולים לראות ולמשש הוא מוגבל, וכך גם יכולתם של בני האדם. על אף שדברי האל ברורים, בני האדם אינם מסוגלים להבינם לגמרי. קחו לדוגמה את הדברים האלה: "לאורו של ברק, כל בעל חיים מתגלה בצורתו האמיתית. בדומה לכך, תחת אורי, האדם השיב לעצמו את הקדושה שהייתה לו בעבר. הו, העולם המושחת של העבר! סוף-סוף הוא קרס אל המים המזוהמים, שקע בהם והתמוסס בבוץ!" כל דברי האל כוללים את הווייתו, ואפילו שכל בני האדם מודעים למילים האלו, איש מעולם לא ידע מה פירושן. בעיני אלוהים, כל מי שמתנגד לו הוא אויבו, כלומר מי ששייך לרוחות רעות הוא חיה. מכך אפשר לראות את מצבה האמיתי של הכנסייה. כל בני האדם זוכים להארה מדברי אלוהים, ובאור זה הם בוחנים את עצמם מבלי לחוות הטפות, תוכחות או ביטול מצד אחרים, בלי לחוות דרכים אחרות שבהן בני אדם עושים דברים ובלי שאחרים יצביעו על דברים עבורם. הם רואים בבירור, מ"נקודת המבט המיקרוסקופית", כמה חולי יש בהם באמת. בדברי האל, רוח מכל סוג מסווגת ונחשפת בצורתה המקורית. בעלי רוחות המלאכים זוכים ביותר ויותר הארה ונאורות, ולכן אלוהים אומר: " השיב לעצמו את הקדושה שהייתה לו בעבר". דברים אלה מבוססים על התוצאה הסופית שאלוהים משיג. כמובן, לא ניתן להשיג תוצאה זו באופן מלא כרגע – זה רק ניסיון מוקדם שבאמצעותו ניתן לחזות ברצונו של אלוהים. די בדברים אלה להראות שבני אדם רבים יתפרקו בתוך דברי האל ויובסו, בתהליך ההדרגתי שבו כל בני האדם הופכים לקדושים. המילים "התמוסס בבוץ" שמופיעות כאן אינן עומדות בסתירה לכך שאלוהים ישמיד את העולם באש, והמילה "ברק" מתייחסת לחרון אפו של אלוהים. כשאלוהים יפלוט את חרון אפו הרב, העולם כולו יחווה אסונות מסוגים שונים כתוצאה מכך, כגון התפרצות של הר געש. במבט מגובה השמיים, אפשר לראות שעל פני האדמה אסונות מכל הסוגים קרבים אל האנושות כולה, מדי יום הם קרבים קצת יותר. במבט מלמעלה, האדמה מציגה מגוון סצנות, כמו אלה שקודמות לרעידת אדמה. נוזל בוער זורם במהירות ללא בקרה, לבה זורמת בכל מקום, ההרים זזים ממקומם ואור קר מנצנץ מעל לכול. העולם כולו שקע לתוך אש. כך הדבר נראה כשאלוהים פולט את חרון אפו, וזו עת המשפט שלו. כל מי שעשוי בשר ודם לא יוכל להימלט. לפיכך, לא יהיה צורך במלחמות בין מדינות ובסכסוכים בין בני אדם כדי להחריב את העולם כולו. תחת זאת, העולם "ייהנה באופן מודע" בעריסה של ייסורים מאלוהים. איש לא יהיה מסוגל להימלט, וכולם חייבים לעבור את החוויה הקשה הזאת, בזה אחר זה. לאחר מכן, התבל כולה תנצנץ שוב באור קדוש, והאנושות כולה תפתח שוב בחיים חדשים. ואלוהים ינוח מעל התבל כולה ויברך את האנושות כולה מדי יום. השמיים לא יהיו שוממים באופן בלתי נסבל, אלא ישיבו לעצמם את החיוניות שלא הייתה להם מאז בריאת העולם, ו"היום השישי" יגיע כאשר אלוהים יתחיל בחיים חדשים. אלוהים והאדם יגיעו אל המנוחה והנחלה, והתבל לא תהיה עוד עכורה או מטונפת, אלא תתחדש. זו הסיבה לכך שאלוהים אמר: "הארץ כבר אינה דוממת ושקטה כמוות, והשמיים כבר אינם שוממים ועצובים". במלכות השמיים, מעולם לא היו רשעות או רגשות אנושיים, או דבר מהטבע המושחת של האנושות, משום שהפרעתו של השטן אינה נוכחת שם. כל "בני האדם" מסוגלים להבין את דברי האל והחיים בשמיים מלאי אושר. כל מי שנמצא בשמיים ניחן בחוכמה ובכבוד של אלוהים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה, פרק 18

דבר אלוהים היומי  מובאה 231

ניתן לומר שכל האמירות של ימינו מנבאות את העתיד לבוא. באמצעות אמירות אלו אלוהים מסדיר את השלב הבא בעבודתו. אלוהים כמעט סיים את עבודתו באנשי הכנסייה, ולאחר מכן הוא יופיע בפני כל בני האדם בחמת זעם. כפי שאלוהים אומר, "אגרום לכל בני האדם על פני האדמה להכיר בעשייתי, ומעשיי יוכחו בפני 'כס המשפט', כדי שבני האדם על פני האדמה יכירו בהם וייכנעו כולם". האם ראיתם משהו במילים האלו? יש בכך סיכום של החלק הבא בעבודתו של אלוהים. ראשית, אלוהים ישכנע לגמרי את כל כלבי השמירה המחזיקים בעוצמה פוליטית ויגרום להם לסגת מבמת ההיסטוריה מרצונם, ולא להיאבק עוד על מעמד ולעולם לא לעסוק עוד במזימות ובקנוניות. העבודה הזו חייבת להתבצע על ידי כך שאלוהים יגרום לאסונות שונים על פני האדמה. אולם אין מדובר כלל בכך שאלוהים יופיע. באותה עת, האומה של התנין הגדול האדום כאש עדיין תהיה ארץ מטונפת, ולפיכך אלוהים לא יופיע, אלא רק יגיח מבעד לייסורים. כזהו טבעו הצודק של אלוהים אשר איש לא יוכל להימלט ממנו. בזמן הזה, כל תושבי האומה של התנין הגדול האדום כאש יחוו אסונות, אשר יכללו באופן טבעי את המלכות על פני האדמה (הכנסייה). זה בדיוק הזמן שבו העובדות יתגלו, וכל בני האדם יחוו זאת ואיש לא יוכל להימלט. אלוהים גזר זאת מראש. בדיוק בשל שלב העבודה הזה, אלוהים אומר, "הגיע הזמן להוציא לפועל תוכניות גדולות". מפני שבעתיד לא תהיה כנסייה על פני האדמה, ומשום הופעתו של האסון, בני האדם יהיו מסוגלים לחשוב רק על מה שנמצא מולם והם יזניחו את כל השאר ויהיה להם קשה ליהנות מאלוהים בעיצומו של האסון. לכן בני האדם מתבקשים לאהוב את אלוהים בכל לבם במהלך הזמן הנפלא הזה כדי שלא יחמיצו את ההזדמנות. כשהעובדה הזו תחלוף, אלוהים כבר יביס לחלוטין את התנין הגדול האדום כאש, וכך תסתיים עבודת העדות של אנשיו של האל. לאחר מכן, אלוהים יפתח בשלב הבא של עבודתו ויחריב את ארצו של התנין הגדול האדום כאש, ובסופו של דבר, הוא יצלוב במהופך בני אדם בכל רחבי התבל ואז ישמיד את האנושות כולה – אלה השלבים העתידיים של עבודתו של אלוהים. לפיכך, עליכם לשאוף לעשות כמיטב יכולתכם לאהוב את אלוהים בסביבה השלווה הזו. בעתיד, לא יהיו לכם עוד הזדמנויות לאהוב את אלוהים, משום שיש לבני האדם הזדמנות לאהוב את אלוהים רק כבשר ודם. כשהם יחיו בעולם אחר, איש לא ידבר על אהבה לאלוהים. האין זו האחריות של יציר נברא? אם כן, כיצד עליכם לאהוב את אלוהים בימי חייכם? האם אי-פעם חשבתם על כך? האם אתם ממתינים עד אחרי יום מותכם לאהוב את אלוהים? האין אלה דיבורי סרק? מדוע אינכם מבקשים לאהוב את אלוהים היום? האם ייתכן שאהבה אמיתית לאלוהים היא אהבה אמיתית לאלוהים בזמן שאתם עסוקים? הסיבה לכך שנאמר ששלב זה בעבודתו של אלוהים יסתיים בקרוב היא שיש לאלוהים כבר עדות בפני השטן ואין צורך שהאדם יעשה דבר. האדם בסך הכול מתבקש לעסוק באהבה לאלוהים במהלך חייו – זה הדבר המהותי. מפני שדרישותיו של אלוהים אינן מחמירות, ויתרה מזאת, מפני שבליבו בוערת חרדה, הוא חשף סיכום של השלב הבא בעבודתו לפני שהשלב הזה הסתיים, והדבר מראה בבירור כמה זמן נותר. אילולא אלוהים חש חרדה בלבו, האם הוא היה אומר את הדברים האלה מוקדם כל כך? אלוהים עובד כך משום שהזמן קצר. התקווה היא שתוכלו לאהוב את אלוהים בכל לבבכם, בכל דעתכם ובכל מאודכם, ממש כשם שאתם מוקירים את חייכם. האין אלה חיים בעלי המשמעות העמוקה ביותר? איפה עוד תוכלו למצוא את משמעות החיים? האם אינכם עיוורים לחלוטין? האם אתה מוכן לאהוב את אלוהים? האם אלוהים ראוי לאהבתו של האדם? האם בני האדם ראויים להערצתו של האדם? אם כן, מה עליך לעשות? לאהוב את אלוהים בעוז וללא הסתייגות ולראות מה אלוהים יעשה לך, לראות אם יקטול אותך. לסיכום, המשימה לאהוב את אלוהים חשובה יותר מהעתקה וכתיבה של דברים למען אלוהים. עליך לתעדף את מה שחשוב ביותר כדי שיהיה ערך רב יותר לחייך וכדי שהם יתמלאו באושר, ואז עליך להמתין ל"גזר הדין" של אלוהים עבורך. אני תוהה אם תוכניתך תכלול אהבה לאלוהים – מי ייתן שהתוכניות של כולם יהיו כאלה שאלוהים משלים אותן ומי ייתן שכולן יתממשו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה, פרק 42