דבר אלוהים היומי  מובאה 300

לאחר כמה אלפי שנים של שחיתות, האדם הפך קהה חושים ורפה שכל; הוא הפך לשד שמתנגד לאל, עד כדי כך שמרדנותו של האדם כלפי האל תועדה בספרי ההיסטוריה, ואפילו האדם עצמו אינו מסוגל לתת דין וחשבון מלא על התנהגותו המרדנית – כי האדם הושחת עמוקות בידי השטן, והשטן הוליך אותו שולל עד כדי כך שהוא אינו יודע לאן לפנות. גם כיום, האדם עדיין בוגד באל: כשהאדם רואה את האל, הוא בוגד בו, וכשהוא אינו יכול לראות את האל, גם אז הוא בוגד בו. ישנם אפילו כאלה שעדיין בוגדים באל לאחר שחזו בקללותיו ובזעמו. ולכן אני אומר שהגיונו של האדם איבד את תפקודו המקורי, וגם מצפונו של האדם איבד את תפקודו המקורי. האדם שאני רואה הוא חיה בלבוש אדם, הוא נחש ארסי, ולא משנה כמה מעורר רחמים הוא מנסה להיראות בעיניי, לעולם לא ארחם עליו, כי האדם אינו תופס את ההבדל בין שחור ולבן, את ההבדל בין אמת לאי-אמת. הגיונו של האדם קהה כל כך, ובכל זאת הוא רוצה לזכות בברכות; אנושיותו שפלה כל כך, ובכל זאת הוא רוצה למלוך וליטול ריבונות. עם היגיון שכזה, מלך של מי הוא יוכל להיות? איך יוכל לשבת על כס המלכות עם אנושיות כזו? באמת אין לו בושה! הוא יצור יהיר ועלוב! לאלה מכם שרוצים לזכות בברכות, אני מציע שתמצאו קודם מראה ותביטו בהשתקפותכם המכוערת – האם יש לך את מה שדרוש כדי להיות מלך? האם יש לך פנים של מי שיכול לזכות בברכות? בצביונך לא חל ולו השינוי הקל ביותר, ולא יישמת שום אמת, ובכל זאת אתה עדיין מייחל למחר נפלא. אתה משלה את עצמך! האדם, שנולד בארץ כה טמאה, נדבק במידה חמורה מהחברה, ספג את ההתניות של המוסר הפיאודלי, וקיבל את החינוך של "מוסדות להשכלה גבוהה". המחשבה הנחשלת, המוסר המושחת, השקפת החיים השפלה, הפילוסופיה הבזויה להתנהלות בעולם, הקיום חסר הערך לחלוטין, והמנהגים והחיים היומיומיים השפלים – כל הדברים האלה מסתננים בצורה חמורה ללבו של האדם, ופוגעים ותוקפים בחומרה את מצפונו. כתוצאה מכך, האדם מתרחק מהאל יותר ויותר, ומתנגד לו יותר ויותר. צביונו של האדם נעשה אכזרי יותר מיום ליום, ואין ולו אדם אחד שמוכן לוותר על דבר מה למען האל, ולו אדם אחד שמוכן להתמסר לאל מרצון, וקל וחומר שאין ולו אדם אחד שמוכן לחפש את הופעת האל. במקום זאת, האדם רודף אחר תענוגות כאוות נפשו תחת השפעתו של השטן, ומשחית את בשרו בבוץ ללא מעצורים. לאלה החיים באופל אין רצון ליישם את האמת בפועל גם כשהם שומעים אותה, והם אינם נוטים לחפש גם כשהם רואים שהאל כבר הופיע. איך ייתכן שלאנושות כה מושחתת יהיה סיכוי כלשהו לישועה? איך ייתכן שאנושות כה מנוונת תחיה באור?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

דבר אלוהים היומי  מובאה 301

הסיבה השורשית להופעת צביונות מושחתים באדם נובעת מהולכת השולל, ההשחתה והארס של השטן. האדם כבול ונשלט בידי השטן, והוא סובל מהנזק החמור שהשטן הסב למחשבתו, למוסריותו, לתובנתו ולהגיונו. בדיוק משום שהדברים היסודיים של האדם הושחתו בידי השטן, והם שונים לחלוטין מהאופן שבו האל ברא אותם במקור, האדם מתנגד לאל ואינו יכול לקבל את האמת. לפיכך, שינויים בצביונו של האדם צריכים להתחיל בשינויים במחשבתו, בתובנתו ובהגיונו, שישנו את הידע שלו אודות האל ואת הכרתו את האמת. אלה שנולדו בארץ המושחתת ביותר מכולן בורים עוד יותר באשר למהותו של האל, או למשמעות האמונה באל. ככל שבני האדם מושחתים יותר, כך הם יודעים פחות על קיומו של האל, והגיונם ותובנתם ירודים יותר. מקור התנגדותו ומרדנותו של האדם כלפי האל הוא השחתתו בידי השטן. בגלל השחתתו של השטן, מצפונו של האדם קהה; הוא לא מוסרי, מחשבותיו מנוונות, והשקפתו המנטלית נחשלת. לפני שהושחת בידי השטן, האדם התמסר לאל באופן טבעי והתמסר לדבריו לאחר ששמע אותם. הוא היה באופן טבעי בעל היגיון ומצפון בריאים, ובעל אנושיות רגילה. לאחר שהאדם הושחת בידי השטן, הגיונו, מצפונו ואנושיותו המקוריים קהו ונפגמו בידי השטן. כך, הוא איבד את התמסרותו ואהבתו כלפי האל. הגיונו של האדם הפך חריג, צביונו הפך לצביון של חיה, ומרדנותו כלפי האל מעצימה ומחמירה יותר ויותר. אך האדם עדיין אינו יודע זאת ואינו מבין זאת, והוא רק מתנגד ומורד בהתמדה. גילויי צביונו של האדם הם ביטויים של הגיונו, תובנתו ומצפונו; מכיוון שהגיונו ותובנתו אינם בריאים, ומצפונו קהה ביותר, צביונו הוא צביון של מרדנות כלפי האל. אם הגיונו ותובנתו של האדם אינם יכולים להשתנות, אין כלל מקום לדבר על שינוי בצביון, וכל שכן על התאמה לכוונות האל. אם הגיונו של האדם אינו בריא, הוא אינו יכול לשרת את האל ואינו ראוי לשימושו של האל. "היגיון רגיל" פירושו התמסרות ונאמנות לאל, כמיהה לאל, מוחלטות כלפי האל, ואחיזה במצפון כלפי האל. פירושו להיות מאוחד בלב ובנפש עם האל, ולא להתנגד לאל בכוונה. היגיון חריג אינו כזה. מאז שהושחת האדם בידי השטן, הוא פיתח תפיסות לגבי האל, ואין לו נאמנות לאל או כמיהה אליו, וקל וחומר שאין לו מצפון כלפי האל. האדם מתנגד לאל בכוונה ושופט אותו, ויתרה מכך, הוא מטיח בו עלבונות מאחורי גבו. האדם שופט את האל מאחורי גבו, ביודעו בבירור שהוא האל; אין לאדם כל כוונה שהיא להתמסר לאל, והוא רק ממשיך להציב לו דרישות ובקשות. בני אדם כאלה – בני אדם בעלי היגיון חריג – אינם מסוגלים להכיר בהתנהגותם הבזויה או להתחרט על מעשי המרדנות שלהם. אם בני אדם מסוגלים להכיר את עצמם, הרי שהם השיבו לעצמם מעט מהגיונם; ככל שאנשים מורדים יותר באל ועם זאת אינם מסוגלים להכיר את עצמם, כך הגיונם לקוי יותר.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

דבר אלוהים היומי  מובאה 302

ההתגלות של צביונו המושחת של האדם לא נובעת אלא ממצפונו הקהה, מטבעו הזדוני ומהגיונו הלקוי; אם מצפונו והגיונו של האדם יוכלו לשוב להיות רגילים, הוא יהפוך לאדם הראוי לשימוש בפני האל. מצפונו של האדם היה קהה מאז ומתמיד והגיונו, שמעולם לא היה בריא, הולך ונהיה קהה יותר, ומשום כך האדם הופך מרדן יותר ויותר כלפי האל, עד כדי כך שהוא אפילו צלב את ישוע, מסרב לאפשר להתגלמותו של האל באחרית הימים להיכנס לביתו, מגנה את בשרו של האל, ורואה את בשרו של האל כשפל. אילו הייתה לאדם ולו מעט אנושיות, הוא לא היה כה אכזרי ביחסו לבשרו של האל בהתגלמותו; אילו היה לו ולו מעט היגיון, הוא לא היה כה מרושע ביחסו לבשרו של האל בהתגלמותו; אילו היה לו ולו מעט מצפון, הוא לא היה "מודה" לאל בהתגלמותו בדרך זו. האדם חי בעידן שבו האל התגלם כבשר ודם, ובכל זאת אינו מסוגל להודות לאל על שהעניק לו הזדמנות טובה כל כך, ובמקום זאת מקלל את בואו של האל, או מתעלם לחלוטין מעובדת התגלמותו של האל, ונראה שהוא מתנגד לה וסולד ממנה. האל, בקצרה, תמיד המשיך בעבודתו בסבלנות, וזאת בלי קשר לאופן שבו האדם מתייחס לבואו – אף על פי שהאדם לא הפגין כלפיו ולו שמץ של קבלת פנים, ומציב לו דרישות בעיוורון. צביונו של האדם הפך מרושע ביותר, הגיונו הפך קהה ביותר, ומצפונו נרמס לחלוטין בידי אותו הרע וכבר מזמן חדל להיות מצפונו המקורי של האדם. לא רק שהאדם אינו אסיר תודה לאל בהתגלמותו על שהעניק לאנושות חיים וחסד כה רבים, אלא שהוא אף פיתח טינה כלפי האל על שנתן לו את האמת; משום שלאדם אין ולו שמץ של עניין באמת, הוא פיתח טינה כלפי האל. לא רק שהאדם אינו מסוגל למסור את נפשו למען האל בהתגלמותו, אלא שהוא גם מנסה לסחוט ממנו טובות, ותובע ריבית הגבוהה עשרות מונים ממה שהאדם נתן לאל. אנשים בעלי מצפון והיגיון שכאלה עדיין אינם רואים בכך כל רע, ועדיין מאמינים שהם השקיעו כל כך הרבה מעצמם למען האל, ושהאל נתן להם מעט מדי. ישנם אנשים שלאחר שנתנו לי קערת מים, מושיטים את ידיהם ודורשים שאשלם להם עבור שתי קערות חלב, או, לאחר שנתנו לי חדר ללילה אחד, דורשים שאשלם שכר דירה עבור כמה לילות. עם אנושיות כזו ועם מצפון כזה, איך אתם עדיין יכולים לרצות לזכות בחיים? איזה יצורים בזויים אתם! אנושיות ומצפון מסוג זה באדם הם הגורמים לכך שהאל בהתגלמותו נודד ברחבי הארץ, ללא מקום למצוא בו מחסה. אלה שניחנו באמת במצפון ובאנושיות צריכים לעבוד את האל בהתגלמותו ולשרת אותו בלב שלם, לא בגלל כמות העבודה שהוא עשה, אלא גם אילו לא היה עושה עבודה כלל. זה מה שצריכים לעשות אלה שהגיונם בריא, וזוהי חובתו של האדם. במסגרת שירותם לאל, רוב האנשים אף מדברים על תנאים: לא אכפת להם אם הוא אל או אדם, והם מדברים רק על תנאיהם שלהם, ומבקשים רק לספק את רצונותיהם שלהם. כשאתם מבשלים עבורי, אתם דורשים דמי שירות, כשאתם מבצעים שליחויות עבורי, אתם מבקשים דמי משלוח, כשאתם עובדים עבורי, אתם דורשים דמי עבודה, כשאתם מכבסים את בגדיי, אתם דורשים דמי כביסה, כשאתם מספקים לכנסייה, אתם דורשים עלויות הבראה, כשאתם מדברים, אתם דורשים דמי דיבור, כשאתם מחלקים ספרים, אתם דורשים דמי הפצה, וכשאתם כותבים, אתם דורשים דמי כתיבה. אלה שגזמתי אותם אף דורשים ממני פיצוי, ואילו אלה שנשלחו הביתה דורשים פיצויים על הפגיעה בשמם הטוב; אלה שאינם נשואים דורשים נדוניה, או פיצוי על נעוריהם האבודים; אלה שהורגים תרנגולת דורשים דמי שחיטה, אלה שמטגנים אוכל דורשים דמי טיגון, ואלה שמכינים מרק דורשים תשלום גם על כך... זוהי אנושיותכם הנעלה והאדירה, ואלה המעשים שמצפונכם החם מכתיב. היכן הגיונכם? היכן אנושיותכם? הרשו לי לומר לכם! אם תמשיכו כך, אחדל לעבוד בקרבכם. לא אעבוד בקרב להקת חיות בלבוש אדם, לא אסבול כך למען קבוצת אנשים שפניהם הנאות מסתירות לבבות פראיים, לא אסבול להקת חיות שאין לה ולו הסיכוי הקלוש ביותר לישועה. היום שבו אפנה לכם את גבי הוא יום מותכם, הוא היום שבו יבוא עליכם האופל, והיום שבו האור יזנח אתכם. הרשו לי לומר לכם! לעולם לא אהיה נדיב כלפי קבוצה כמו שלכם, קבוצה שאף נחותה מחיות! יש גבולות לדבריי ולמעשיי, ובמצב הנוכחי של האנושיות ושל המצפון שלכם לא אעשה עוד עבודה, כי אתם מצפונכם לוקה מדי בחסר, גרמתם לי כאב רב מדי, והתנהגותכם הבזויה מעוררת בי יותר מדי שאט נפש. לאנשים כה חסרי אנושיות ומצפון לעולם לא תהיה הזדמנות לישועה; לעולם לא אושיע אנשים כה חסרי לב וכפויי טובה. כשיבוא יומי, אמטיר את להבותיי הבוערות לעולמי עד על בני המרד שפעם עוררו את זעמי העז, אטיל את עונשי הנצחי על אותן חיות שפעם הטיחו בי עלבונות וזנחו אותי, אשרוף לעולמי עד בלהבות כעסי את בני המרד שפעם אכלו וחיו יחד איתי אך לא האמינו בי, העליבו אותי ובגדו בי. אנחית את עונשי על כל אלה שעוררו את כעסי, אמטיר את מלוא כעסי על אותן חיות שפעם רצו לעמוד לצדי כשווים לי אך לא עבדו אותי ולא התמסרו לי; המטה שבו אני מכה את האדם יונחת על אותן חיות שפעם נהנו מדאגתי ופעם נהנו מדברי המסתורין שאמרתי, ושפעם ניסו לקחת ממני הנאות חומריות. לא אסלח לאף אדם שינסה לתפוס את מקומי; לא אחוס על אף אחד מאלה שינסו לגזול ממני אוכל ובגדים. לעת עתה, אתם נותרים ללא פגע וממשיכים להגזים בדרישותיכם כלפיי. כשיגיע יום הזעם, לא תציבו לי עוד דרישות; באותה עת, אניח לכם "ליהנות" כאוות נפשכם, אתחב את פניכם אל תוך האדמה, ולעולם לא תוכלו לקום שוב! במוקדם או במאוחר, אני עומד "לפרוע" החוב הזה לכם – ואני מקווה שתמתינו בסבלנות לבואו של יום זה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

דבר אלוהים היומי  מובאה 303

האדם אינו זוכה באל לא מפני שלאֵל יש תחושות בשר, או מפני שהאל אינו רוצה שהאדם יזכה בו, אלא מפני שהאדם אינו רוצה לזכות באל, ומפני שאין לו לב המחפש את האל בלהיטות. איך ייתכן שאחד מאלה שמחפשים את האל באמת יקולל בידי האל? איך ייתכן שאדם בעל היגיון בריא ומצפון רגיש יקולל בידי האל? איך ייתכן שאדם שעובד את האל ומשרת אותו באמת ייאכל באש זעמו? איך ייתכן שאדם שנכון להתמסר לאל יסולק מבית האל? איך ייתכן שאדם שחש שאף פעם אינו יכול לאהוב די את האל – יחיה בעונשו של האל? איך ייתכן שאדם שנכון לנטוש הכל למען האל יישאר ללא כלום? האדם אינו מוכן לחתור אל האל, אינו מוכן להשקיע את רכושו למען האל, ואינו מוכן להקדיש מאמצים של חיים שלמים למען האל; במקום זאת, הוא אומר שהאל הרחיק לכת, ושדברים רבים מדי באל מנוגדים לתפיסותיו של האדם. עם אנושיות כזו, גם אילו השקעתם את מלוא מאמציכם, עדיין לא הייתם מסוגלים לזכות באישורו של האל, שלא לדבר על כך שאינכם מחפשים את האל. האינכם יודעים שאתם פסולת המין האנושי? האינכם יודעים שאין אנושיות שפלה משלכם? האינכם יודעים כיצד אחרים מכנים אתכם לשם כבוד? אלה שאוהבים את האל באמת מכנים אתכם אבי הזאב, אם הזאב, בן הזאב ונכד הזאב; אתם צאצאי הזאב, אנשי הזאב, ועליכם להכיר בזהותכם ולעולם לא לשכוח אותה. אל תחשבו שאתם דמות נעלה כלשהי: אתם הקבוצה המרושעת ביותר של הבלתי אנושיים בקרב האנושות. האינכם יודעים דבר מכל זה? היודעים אתם איזה סיכון גדול נטלתי כשאני פועל בקרבכם? אם הגיונכם לא יוכל לשוב להיות רגיל, ומצפונכם לא יוכל לתפקד כרגיל, אזי לעולם לא תשליכו מעליכם את הכינוי "זאב", לעולם לא תימלטו מיום הקללה ולעולם לא תימלטו מיום עונשכם. נולדתם נחותים, דבר חסר כל ערך. מטבעכם אתם להקת זאבים רעבים, ערמה של שיירים ואשפה, ובניגוד לכם, עבודתי בקרבכם אינה למען רווח אישי, אלא בשל צורכי העבודה. אם תמשיכו להיות מרדנים בדרך זו, אז אפסיק את עבודתי, ולעולם לא אפעל בקרבכם שוב; נהפוך הוא, אעביר את עבודתי לקבוצה שמוצאת חן בעיניי, וכך אעזוב אתכם לנצח, כי איני רוצה לראות את אלה שהם אויביי. אם כן, האם רצונכם להיות תואמים לי, או להיות לי לאויבים?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

דבר אלוהים היומי  מובאה 304

כל בני האדם משתוקקים לראות את פניו האמיתיות של ישוע, וכולם רוצים להיות איתו. אינני חושב שאח או אחות כלשהם יאמרו שהם אינם רוצים לראות את ישוע או להיות איתו. לפני שראיתם את ישוע – לפני שראיתם את האל בהתגלמותו – סביר להניח שיש לכם כל מיני רעיונות, למשל, לגבי מראהו של ישוע, אופן דיבורו, אורח חייו וכן הלאה. אך ברגע שתראו אותו באמת, רעיונותיכם ישתנו במהירות. מדוע? האם אתם רוצים לדעת? אין להתעלם מחשיבתו של האדם, זה נכון – אך יותר מכך, מהותו של המשיח אינה ניתנת לשינוי בידי אדם. אתם חושבים שהמשיח הוא בן אלמוות או חכם, אך איש אינו רואה בו אדם רגיל הניחן במהות אלוהית. כיוון שכך, רבים מאלה הכמהים יום ולילה לראות את האל הם למעשה אויבי האל ואינם תואמים לו. האין זו טעות מצד האדם? גם עכשיו אתם עדיין חושבים שאמונתכם ונאמנותכם מספיקות כדי להפוך אתכם לראויים לחזות בפניו של המשיח, אך אני מפציר בכם להצטייד בדברים מעשיים יותר! שכן בעבר, בהווה ובעתיד, רבים מאלה שבאים במגע עם המשיח נכשלו או ייכשלו; כולם ממלאים את תפקיד הפרושים. מה הסיבה לכישלונכם? הסיבה היא בדיוק זו שבתפיסותיכם יש אל נשגב הראוי להערצה. אך האמת אינה כפי שהאדם רוצה. לא זו בלבד שהמשיח אינו נשגב, אלא שהוא קטן במיוחד; לא רק שהוא אדם, אלא אדם רגיל; לא רק שאינו יכול לעלות השמיימה, אלא שאף אינו יכול לנוע בחופשיות על פני האדמה. ומכיוון שכך, אנשים מתייחסים אליו כפי שהיו מתייחסים לאדם רגיל; הם מתייחסים אליו כלאחר יד כשהם איתו, ומדברים אליו בקלות דעת, וכל אותה עת הם עדיין ממתינים לבואו של "המשיח האמיתי". אתם מתייחסים למשיח שכבר בא כאדם רגיל, ולדבריו כדבריו של אדם רגיל. מסיבה זו, לא קיבלתם דבר מהמשיח, ובמקום זאת חשפתם לאור את כיעורכם במלואו.

לפני המגע עם המשיח, ייתכן שאתה מאמין שצביונך השתנה לחלוטין, שאתה חסיד נאמן של המשיח, שאיש אינו ראוי יותר ממך לקבל את ברכותיו של המשיח – ושלאחר שהלכת בדרכים רבות, עשית עבודה רבה והנבת פרי רב, אתה בוודאי תהיה אחד מאלה שיקבלו בסופו של דבר את הכתר. אך האם אתה יודע את העובדה הבאה והיא, שצביונו המושחת של האדם ומרדנותו והתנגדותו נחשפות כשהוא רואה את המשיח, ושבזמן זה מרדנותו והתנגדותו נחשפות באופן מוחלט ושלם יותר מבכל זמן אחר? מכיוון שהמשיח הוא בר אנוש – בר אנוש הניחן באנושיות רגילה – האדם אינו מכבד אותו ואינו רוחש לו כבוד. מכיוון שהאל חי בבשר ודם, מרדנותו של האדם נחשפת לאור באופן יסודי כל כך ובפירוט חי כל כך. לכן אני אומר שבואו של המשיח חשף את כל המרדנות של המין האנושי והבליט את טבעו. הדבר מכונה "לפתות את הנמר לרדת מההר" ו"לפתות את הזאב לצאת ממאורתו". התעז להתיימר ולומר שאתה נאמן לאל? התעז להתיימר ולומר שאתה מגלה התמסרות מוחלטת לאל? התעז לומר שאינך מרדן? יש שיאמרו: "בכל פעם שהאל מציב אותי בסביבה חדשה, אני תמיד מתמסר מבלי לרטון, ויתרה מכך, אין לי שום תפיסות לגבי האל." יש שיאמרו: "אני עושה כמיטב יכולתי בכל מה שהאל מטיל עליי ולעולם איני מתנהל כלאחר יד." אם כך, אני שואל אתכם: האם אתם יכולים להיות תואמים למשיח כשאתם חיים לצידו? וכמה זמן תהיו תואמים לו? יום אחד? יומיים? שעה? שעתיים? אמונתכם אולי ראויה לשבח, אך אינכם ניחנים בהתמדה רבה. ברגע שאתה באמת חי עם המשיח, הצדקנות והחשיבות העצמית שלך יתגלו דרך דבריך ומעשיך, טיפין-טיפין, וכך גם רצונותיך המוגזמים, הלך הרוח המרדני שלך וחוסר שביעות רצונך יתגלו באופן טבעי. לבסוף, גאוותנותך תגבר עוד ועוד, עד שתהיה מנוגד למשיח כפי שמים מנוגדים לאש, ואז טבעך ייחשף במלואו. באותו זמן, לא תוכל עוד להסתיר את תפיסותיך, וגם תלונותיך יפרצו באופן טבעי, ואנושיותך השפלה תיחשף לחלוטין. אולם גם אז, עדיין תסרב להכיר במרדנותך, ובמקום זאת תאמין שקשה לאדם לקבל משיח כזה, שהוא תובעני מדי כלפי האדם, ושהיית מתמסר לחלוטין אילו הוא היה משיח טוב יותר. אתם מאמינים שהמרדנות שלכם מוצדקת, שאתם מורדים בו רק כשהוא דוחק אתכם יותר מדי. מעולם לא שקלתם שאינכם רואים במשיח אלוהים, שאין לכם כוונה להתמסר לו. במקום זאת, אתה מתעקש שהמשיח יפעל בהתאם לרצונותיך, וברגע שהוא עושה דבר אחד שאינו עולה בקנה אחד עם חשיבתך, אתה מאמין שהוא אינו האל אלא אדם. האין רבים בקרבכם שהתנצחו איתו כך? במי, אחרי הכול, אתם מאמינים? ובאיזה אופן אתם מחפשים?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שלא תואם למשיח בוודאי מתנגד לאל

דבר אלוהים היומי  מובאה 305

אתם תמיד רוצים לראות את המשיח, אך אני מפציר בכם לא להעריך את עצמכם כל כך; כל אחד יכול לראות את המשיח, אך אני אומר שאיש אינו ראוי לראות אותו. מכיוון שטבע האדם מלא ברוע, בגאוותנות ובמרדנות, ברגע שתראה את המשיח, טבעך ישמיד אותך ויגזור עליך דין מוות. הקשר שלך עם אח (או אחות) אולי לא יגלה הרבה עליך, אך כשאתה מקיים קשר עם המשיח, הדבר לא פשוט כל כך. בכל עת תפיסותיך עלולות להכות שורש, גאוותנותך תתחיל לנבוט, ומרדנותך תניב תאנים. כיצד אתה, עם אנושיות כזו, יכול להיות ראוי לקיים קשר עם המשיח? האם אתה באמת מסוגל להתייחס אליו כאל האל בכל רגע ובכל יום? האם באמת יש לך את המציאות של התמסרות לאל? כולכם עובדים את האל הנשגב שבליבכם כיהוה, בעודכם רואים במשיח הנראה לעין אדם בלבד. ההיגיון שלכם נחות מדי ואנושיותכם שפלה מדי! אינכם מסוגלים לראות תמיד את המשיח כאל; רק מדי פעם, כשיש לכם מצב רוח טוב, אתם נאחזים בו ועובדים אותו כאל. זו הסיבה שאני אומר שאינכם אנשים המאמינים באל, אלא חבורה של שותפים לדבר עבירה המתנגדים למשיח. אפילו אנשים המגלים חסד כלפי אחרים זוכים לגמול, ואילו המשיח, שעשה עבודה כזו בקרבכם, לא זכה לאהבת האדם, לא לגמולו ולא להתמסרותו. האין זה דבר קורע לב?

ייתכן שבכל שנות אמונתך באל, מעולם לא קיללת איש או עשית מעשה רע, אך בקשר שלך עם המשיח, אינך יכול לומר את האמת, לנהוג בכנות או להתמסר לדברו; אם כך, אני אומר שאתה האדם הזדוני והמרושע ביותר בעולם. ייתכן שאתה חביב ומסור במיוחד כלפי קרוביך, חבריך, אשתך (או בעלך), כלפי בניך ובנותיך, והוריך, ולעולם אינך מנצל אחרים, אך אם אינך מסוגל להיות תואם למשיח, אם אינך יכול לקיים עמו יחסי גומלין בהרמוניה, הרי שגם אם תשקיע את כל כולך בסיוע לשכניך או תטפל במסירות באביך, באמך ובבני ביתך, אומר שאתה עדיין אדם רע, ויתרה מכך, אדם מלא בתחבולות ערמומיות. אל תחשוב שאתה תואם למשיח רק משום שאתה מסתדר עם אחרים או עושה כמה מעשים טובים. האם אתה חושב שכוונתך הטובה יכולה להשיג בעורמה את ברכות השמיים? האם אתה חושב שעשיית כמה מעשים טובים היא תחליף להתמסרותך? אף אחד מכם אינו מסוגל לקבל גיזום, וכולכם מתקשים לאמץ את אנושיותו הרגילה של המשיח, ולמרות זאת אתם מכריזים ללא הרף על התמסרותכם לאל. אמונה כשלכם תמיט עליכם גמול הולם. חדלו להתמכר לאשליות דמיוניות ולייחל לראות את המשיח, שכן שיעור קומתכם נמוך מדי, עד כדי כך שאינכם ראויים אפילו לראותו. כשתטוהר לחלוטין ממרדנותך, ותהיה מסוגל להיות בהרמוניה עם המשיח, באותו רגע האל יתגלה אליך באופן טבעי. אם תתיצב בפני האל מבלי שעברת גיזום או משפט, בוודאי תהפוך למתנגד לאל ובוודאי שתהיה מושא להשמדה. טבע האדם עוין מטבעו לאל, שכן כל בני האדם עברו את השחתתו העמוקה ביותר של השטן. אם אדם ינסה לקיים אינטראקציה עם האל מתוך שחיתותו שלו, ודאי שלא ייצא מכך דבר טוב; מעשיו ודבריו בוודאי יחשפו את שחיתותו בכל עת, ובקשר שלו עם האל מרדנותו תתגלה בכל צעד ושעל. מבלי משים, האדם יגיע למצב שבו הוא יתנגד למשיח, ירמה וידחה אותו; כשזה יקרה, הוא יהיה במצב מסוכן עוד יותר, ואם ימשיך כך, הוא יהפוך למושא לענישה.

יש הסבורים שאם הקשר עם האל מסוכן כל כך, אולי יהיה חכם יותר לשמור מרחק ממנו. מה כבר יכולים אנשים כאלה להרוויח? האם הם יכולים להיות נאמנים לאל? אין ספק, הקשר עם האל קשה מאוד – אך זאת משום שהאדם מושחת, ולא משום שהאל אינו יכול לקיים עמו קשר. מוטב שתקדישו מאמץ רב יותר לאמת של הכרת העצמי. מדוע האל אינו מעריך אתכם? מדוע צביונכם מתועב בעיניו? מדוע דיבורכם מעורר את שנאתו? כאשר אתם מגלים מעט נאמנות, אתם מהללים את עצמכם; כאשר אתם תורמים תרומה קטנה, אתם דורשים גמול; אתם מזלזלים באחרים כאשר אתם מגלים שמץ של התמסרות, ומבזים את האל כאשר אתם מבצעים איזו משימה פעוטה. אתם מבקשים כסף, דברים חומריים ומחמאות בתמורה לאירוח האל. כואב לכם לתרום שני מטבעות; וכאשר אתם תורמים עשרה, אתם מבקשים ברכות ויחס מיוחד. אנושיות כשלכם פשוט דוחה מדי מכדי לדבר או לשמוע עליה. האם יש דבר הראוי לשבח בדבריכם ובמעשיכם? אלה המבצעים את חובתם ואלה שלא; המנהיגים ואלה שהולכים אחריהם; אלה המארחים את האל ואלה שלא; אלה התורמים מנחות ואלה שלא; אלה המטיפים ואלה המקבלים את הדבר, וכן הלאה: כל האנשים הללו מהללים את עצמם. האם זה לא מגוחך בעיניכם? הרי אתם יודעים היטב שאתם מאמינים באל, ובכל זאת אינכם יכולים להיות תואמים לאל. אתם יודעים היטב שאתם חסרי כל ערך, ובכל זאת ממשיכים להתפאר. האם אינכם חשים שההיגיון שלכם התדרדר עד לנקודה שבה אין לכם עוד שליטה עצמית? עם היגיון כזה, כיצד אתם ראויים לבוא במגע עם האל? האם אינכם דואגים לעצמכם בשלב זה? צביונכם כבר התדרדר עד לנקודה שבה אינכם מסוגלים להיות תואמים לאל. אם כך, אמונתכם מגוחכת, הלא כן? האין אמונתכם אבסורדית? כיצד אתה מתכוון לגשת לעתידך? כיצד תבחר את הנתיב שבו תלך?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שלא תואם למשיח בוודאי מתנגד לאל

דבר אלוהים היומי  מובאה 306

ביטאתי דברים כה רבים, וגם את כוונותיי ואת צביוני, אך למרות זאת, אנשים עדיין אינם מסוגלים להכיר אותי ולהאמין בי. או, ניתן לומר שאנשים עדיין אינם מסוגלים להתמסר לי. אלה החיים בתוך כתבי הקודש, אלה החיים בתוך החוק, אלה החיים על הצלב, אלה החיים על פי תקנות, אלה החיים בתוך העבודה שאני עושה כיום – מי מביניהם תואם לי? אתם חושבים רק על קבלת ברכות וגמול, אך מעולם לא הקדשתם מחשבה כיצד להיות תואמים לי באמת, או כיצד למנוע מעצמכם להיות נגדי. אני כל כך מאוכזב מכם, כי הענקתי לכם כל כך הרבה, אך קיבלתי מכם כל כך מעט. המרמה שלכם, הגאוותנות שלכם, חמדנותכם, רצונותיכם המופרזים, בגידתכם, אי-הצייתנות שלכם – מה מאלה יכול לחמוק ממבטי? אתם מתנהלים איתי כלאחר יד, אתם משטים בי, אתם מבזים אותי, אתם משדלים אותי, אתם דורשים וסוחטים ממני קורבנות – כיצד תוכל רשעות כזו לחמוק מעונשי? כל מעשי הרוע האלה הם הוכחה לאיבתכם כלפיי והם הוכחה לאי-התאימות שלכם אליי. כל אחד מכם מאמין שהוא כל כך תואם לי, אך אילו כך היה, על מי הייתה חלה הוכחה זו שאינה ניתנת להפרכה? אתם מאמינים שאתם ניחנים בכנות ובנאמנות מרביות כלפיי. אתם חושבים שאתם כל כך טובי לב, כל כך רחומים, ושהקדשתם לי כל כך הרבה. אתם חושבים שעשיתם למעני די והותר. אך האם אי פעם השוויתם זאת למעשיכם? אני אומר שאתם גאוותנים וחמדנים עד מאוד ופועלים כלאחר יד; התחבולות שאיתן אתם משטים בי מתוחכמות עד מאוד, ויש לכם כוונות ושיטות בזויות רבות. נאמנותכם דלה מדי, כנותכם זעומה מדי, וקל וחומר שאין לכם שום מצפון. הזדוניות שבליבכם גדולה מדי, ואיש אינו ניצל מזדונכם, אפילו לא אני. אתם מדירים אותי למען ילדיכם, או בעליכן, או למען שמירה על עצמכם. במקום לדאוג לי, אתם דואגים למשפחתכם, לילדיכם, למעמדכם, לעתידכם ולהנאותיכם. מתי אי פעם חשבתם עליי כשדיברתם או פעלתם? בימים קרים, מחשבותיכם מופנות לילדיכם, לבעליכן, לנשותיכם, או להוריכם. בימים לוהטים, גם אז אין לי מקום במחשבותיכם. כשאתה מבצע את חובתך, אתה חושב על האינטרסים שלך, על ביטחונך האישי, על בני משפחתך. מה עשית אי פעם למעני? מתי אי פעם חשבת עליי? מתי אי פעם עשית כל מה שצריך לעשות למעני ולמען עבודתי? היכן הראיה לתאימותך אליי? היכן המציאות של נאמנותך לי? היכן המציאות של התמסרותך לי? מתי כוונותיך לא היו למען קבלת ברכותיי? כולכם מנסים לשטות בי. כולכם מרמים אותי. אתם משחקים באמת, אתם מסתירים את קיומה, ובוגדים במהותה של האמת. מה מצפה לכם בעתיד אם תמשיכו להתנגד לי כך? אתם חותרים רק לתאימות עם אל מעורפל ולאמונה מעורפלת, אך אינכם תואמים למשיח. עם מעשים רעים כאלה האם לא תסבלו מגמול הראוי לאנשים רעים? באותה עת, תבינו שאף אדם שאינו תואם למשיח לא יכול להימלט מיום חרון אפי, ותגלו איזה סוג של גמול יושת על אלה המתנגדים למשיח. בבוא אותו היום, יתנפצו כל חלומותיכם להיות מבורכים ולזכות בכניסה לשמיים בגלל אמונתכם באל. אולם לא כך יהיה עבור אלה התואמים למשיח. אף על פי שאיבדו כל כך הרבה, למרות שסבלו קשיים רבים, הם יקבלו את כל הירושה שאני מנחיל לאנושות. בסופו של דבר, תבינו שרק אני הוא האל הצודק, ושאני לבדי מסוגל להוביל את האנושות אל יעדה היפה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עליכם לחפש את דרך התאימות למשיח

דבר אלוהים היומי  מובאה 307

אלוהים הטיל דברים רבים על בני האנוש וכן התייחס להיווכחותם בדרכים רבות מספור. אולם מפני שאיכותם של בני האדם ירודה באופן ניכר, רבים מדברי האל לא הצליחו להכות שורש. יש מגוון סיבות לאיכות הירודה הזו, כגון השחיתות המאפיינת את החשיבה והמוסר האנושיים והיעדר חינוך ראוי; האמונות הטפלות הפאודליות שכבשו באופן יסודי את לבו של האדם; אורחות חיים מסואבים ומנוונים שהחדירו רעות חולות רבות לעומקי הלב האנושי; ותפיסה שטחית של אוריינות תרבותית, כשכמעט תשעים ושמונה אחוזים מהאוכלוסייה לא חונכו לאוריינות תרבותית, ובנוסף רק מעטים זוכים להשכלה תרבותית ברמות גבוהות יותר. לכן, הלכה למעשה, אין לבני האדם שום מושג מה הכוונה במילים "אלוהים" או "רוח האל", אלא רק רושם מעורפל ולא ברור אודות אלוהים, המבוסס על אמונות טפלות פאודליות. השפעות זדוניות שאלפי שנים של "הרוח הנשגבת של הלאומנות" הותירו בעומק הלב האנושי; וכן החשיבה הפאודלית שבני האדם כפותים וכבולים אליה, בלי אף שמץ של חירות, בלי רצון לשאוף או להתמיד ובלי משאת נפש להתקדם, כאשר במקום זאת הם נותרים שליליים ורגרסיביים, שקועים במנטליות עבדים, וכן הלאה – הגורמים האובייקטיביים האלה שפכו טינופת וכיעור על ההשקפה האידאולוגית, האידיאלים, המוסר והטבע של האנושות. בני האנוש, כך נדמה, חיים בעולם טרוריסטי חשוך שאף אחד מהם לא שואף להתעלות עליו, ואף אחד מהם לא חושב לעבור לעולם אידאלי. במקום זאת, הם שמחים בחלקם, ומבלים את חייהם בהעמדת ילדים וגידולם, בשאיפה, בהזעה ובביצוע מטלותיהם; וכן בחלומות על משפחה נוחה ומאושרת, על אהבה זוגית, על ילדים טובים, על האושר שלהם בזקנתם כשהם יעבירו את שארית חייהם בשלווה... במשך עשרות, אלפים ורבבות של שנים עד היום, בני האדם בזבזו כך את זמנם, מבלי שאיש יצר חיים מושלמים. כולם מתמקדים רק בטבח הדדי בעולם החשוך הזה, במרוץ לפרסום ועושר ובמזימות זה נגד זה. מי אי-פעם חיפש את רצונו של אלוהים? מי אי-פעם נתן דעתו לעבודתו של אלוהים? כל חלקי האנושות ששקועים בהשפעת החושך הפכו לפני זמן רב לאופי האנושי, ולכן קשה לבצע את עבודתו של אלוהים, ובני האדם אפילו פחות מעוניינים להקדיש תשומת לב למה שאלוהים מטיל עליהם כיום. בכל מקרה, אני מאמין שלא יהיה אכפת לבני האדם אם אבטא מילים אלה, מכיוון שהדבר שאני מדבר עליו נוגע להיסטוריה של אלפי שנים. דיבור על היסטוריה פירושו דיווח עובדות, ויתרה מזאת, דיווח שערוריות שמובנות מאליהן לכל בני האדם. אם כן, מה הטעם באמירת דברים שסותרים את העובדות? אולם אני גם מאמין שבני אדם הגיוניים יתעוררו למראה המילים האלה, וישאפו להתקדם. אלוהים מקווה שבני האנוש יכולים לחיות ולעבוד בשלווה ובסיפוק ובה-בעת להיות מסוגלים לאהוב את אלוהים. אלוהים רוצה שהאנושות כולה תזכה במנוחה. יתרה מכך, רצונו העז ביותר של אלוהים הוא שהארץ כולה תתמלא בכבודו. מצער שבני האנוש נותרים שקועים בעיוורונם וטרם התעוררו. השטן השחית אותם באופן כה חמור עד שכיום הם חסרי כל צלם אנוש. לכן החשיבה, המוסר והחינוך האנושיים מהווים חוליה חשובה, והכשרה באוריינות תרבותית מהווה חוליה שנייה, בשרשרת שמטרתה לשפר את איכותם התרבותית של בני האנוש ולשנות את השקפתם הרוחנית.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודה והיווכחות (3)

דבר אלוהים היומי  מובאה 308

בחוויות חייהם של אנשים, לעתים קרובות, הם חושבים לעצמם, "ויתרתי על המשפחה והקריירה שלי למען אלוהים, ומה הוא נתן לי בתמורה? עליי לחשב ולאשר זאת – האם קיבלתי ברכות כלשהן לאחרונה? נתתי הרבה לאורך הזמן, רצתי וסבלתי הרבה – האם אלוהים גמל לי בהבטחות כלשהן? האם הוא זכר את מעשיי הטובים? מה יהיה סופי? האם אוכל לקבל את ברכותיו של אלוהים? ..." כל אדם עושה חישובים כאלה בלבו באופן מתמשך ודורש דרישות מאלוהים בהתאם למניעיו, שאיפותיו והתפיסה שלו שכל דבר הוא עסקת חליפין. כלומר, בלבו, האדם תמיד בוחן את אלוהים, תמיד מתכנן תוכניות לגבי אלוהים, תמיד משמיע טיעונים בפני אלוהים לגבי סופו האישי, ומנסה לחלץ הצהרה מפיו של אלוהים, כדי לראות האם אלוהים יוכל למלא את רצונו. באותו הזמן שהוא מחפש אחר אלוהים, האדם אינו מתייחס לאלוהים כאל אלוהים. האדם תמיד ניסה לעשות עסקאות עם אלוהים, דרש ממנו דברים ללא-הרף ואף דחק בו בכל צעד, בניסיון לקחת את כל היד כשניתנה לו רק אצבע. בו-בזמן שהוא מנסה לעשות עסקאות עם אלוהים, האדם גם מתווכח עמו. יש אפילו אנשים שכאשר פוקדים אותם ניסיונות או כשהם נקלעים לסיטואציות מסוימות, הם לעתים קרובות נעשים חלשים, פסיביים ומרושלים בעבודתם, ומלאי תלונות נגד אלוהים. מרגע שהאדם החל לראשונה להאמין באלוהים, הוא חשב את אלוהים לקרן שפע ולכלי לכל מטרה. נדמה שהוא חשב את עצמו לנושה הגדול ביותר של אלוהים, כאילו הניסיון להשיג ברכות והבטחות מאלוהים היה זכותו וחובתו הטבעיות, בעוד שבאחריותו של אלוהים להגן על האדם, לדאוג לו ולספק את צרכיו. זו ההבנה הבסיסית של "אמונה באלוהים" של כל מי שמאמין באלוהים וזו הבנתו העמוקה ביותר לגבי האמונה באלוהים. ממהות אופיו של האדם ועד לעיסוקו הסובייקטיבי, אין דבר אשר מתייחס ליראת אל. מטרת האדם באמונתו באלוהים לא יכולה הייתה להיות קשורה לעבודת אלוהים. כלומר האדם מעולם לא הביא בחשבון ולא הבין שאמונה באלוהים מצריכה יראה מאלוהים וסגידה לו. לאור התנאים האלה, מהות האדם ברורה. מהי המהות הזו? המהות היא שלבו של האדם זדוני, מסתיר בוגדנות וערמומיות, לא אוהב הוגנות וצדק ודברים חיוביים ובזוי ותאב בצע. לב האדם לא יכול להיות סגור יותר בפני אלוהים. הוא לא מסר אותו לאלוהים כלל. אלוהים מעולם לא ראה את לבו האמיתי של האדם, והאדם מעולם לא עבד אותו. בלי קשר למחיר שאלוהים משלם, לעבודה שהוא עושה ולדברים שהוא מספק לאדם, האדם נותר עיוור ואדיש לכך לחלוטין. האדם מעולם לא נתן את לבו לאלוהים – הוא רק רוצה לשמור על לבו בעצמו, לקבל החלטות בעצמו. המשמעות הסמויה כאן היא שהאדם אינו רוצה ללכת בדרך של יראת אל והישמרות מרע, או להישמע לריבונותו של אלוהים ולהסדריו וגם אינו רוצה לעבוד את אלוהים כאלוהים. זהו מצב האדם כיום.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, עבודתו של האל, צביונו של האל והאל עצמו ב'

דבר אלוהים היומי  מובאה 309

בני אדם רבים מתנגדים לאלוהים ומפריעים לעבודתה של רוח הקודש מפני שהם לא מכירים את עבודתו העשירה ומגוונת של אלוהים, ויתרה מכך, הם עושים זאת מפני שיש להם רק קמצוץ של ידע ודוקטרינה המאפשרים להעריך את עבודתה של רוח הקודש. האין זה כך? על אף שחוויותיהם של בני אדם כאלה הן שטחיות, הם יהירים ומפונקים באופיים והם בזים לעבודתה של רוח הקודש, מתעלמים מהדיסציפלינות של רוח הקודש ויתרה מזאת, הם משתמשים בטיעונים הישנים והשוליים שלהם כדי "לאמת" את עבודתה של רוח הקודש. הם גם מעמידים פנים ומאמינים לגמרי בהשכלתם ולמדנותם ומשוכנעים שהם מסוגלים לנסוע ברחבי העולם. האין אנשים כאלה מי שרוח הקודש דוחה בתיעוב, האם הם לא יסולקו על ידי העידן החדש? בני האדם המתייצבים בפני אלוהים ומתנגדים לו בגלוי הם נבלים בורים ובעלי ידע לקוי, אשר בסך הכול מנסים להוכיח עד כמה הם מבריקים, הלא כן? הם מנסים לעורר מהומה ב"אקדמיה" העולמית כשבידם רק ידע זעום על כתבי הקודש; הם מנסים להפוך את כיוון עבודתה של רוח הקודש ומשתדלים לגרום לה לסוב סביב הלך המחשבה שלהם עצמם, בזמן שהם יכולים ללמד בני אדם רק דוקטרינה שטחית. הם קצרי ראייה ובכל זאת מנסים לראות במבט חטוף אחד 6,000 שנים של עבודת האל. לבני האדם האלה אין שום היגיון שראוי לדבר עליו! למעשה, ככל שבן אדם מכיר את אלוהים יותר טוב, כך הוא פחות ממהר למתוח ביקורת על עבודתו. יתר על כן, בן אדם כזה ממעט לדבר על הכרתו את עבודת האל כיום, אך הוא לא נחפז בשיפוטו. ככל שבני אדם מכירים פחות את אלוהים, כך הם יותר יהירים ובעלי ביטחון עצמי מופרז יותר וכך הם מצהירים יותר הצהרות מיותרות על הווייתו של אלוהים. עם זאת, הם מדברים רק על תיאוריה ולא מציעים ראיות ממשיות. בני אדם כאלה הם חסרי כל ערך. בני אדם שרואים בעבודתה של רוח הקודש משחק הם קלי דעת! בני אדם שלא נזהרים כשהם נתקלים בעבודה החדשה של רוח הקודש, שמדברים באופן חסר אחריות, שממהרים לשפוט, שמשלחים רסן מהמזג הטבעי שלהם להתכחש לנכונותה של עבודתה של רוח הקודש וכן מעליבים אותה ומחללים את קדושתה – בני אדם כה גסי רוח אינם מבינים כהוא זה את עבודתה של רוח הקודש, הלא כן? יתרה מזאת, האין הם אנשים יהירים, גאוותנים מאוד מטבעם ובלתי ניתנים לשליטה? אפילו אם יום יבוא ובני האדם האלה יקבלו את עבודתה החדשה של רוח הקודש, אלוהים עדיין לא יסבול אותם. לא רק שהם מזלזלים במי שעובד עבור אלוהים, אלא שהם גם מנאצים את אלוהים עצמו. בני אדם נואשים כאלה לא יזכו למחילה, לא בעידן הזה ולא בעידן הבא, והם יאבדו בגיהינום לנצח נצחים! בני אדם גסי רוח ומפונקים כאלה מעמידים פנים שהם מאמינים באלוהים וככל שהם כאלה, כך סביר יותר שהם פוגעים בצווים המנהליים של אלוהים. כל בני האדם היהירים האלה שהם חסרי מעצורים מיסודם ומעולם לא נשמעו לאיש צועדים בנתיב הזה, הלא כן? הם מתנגדים לאלוהים כל יום ביומו, מתנגדים לאלוהים, לאלוהים שהוא תמיד חדש ולעולם אינו ישן, הלא כן?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הכרת שלושת השלבים של עבודת האל היא הנתיב להכרת האל

דבר אלוהים היומי  מובאה 310

הכרת ההיסטוריה והתרבות העתיקות בנות כמה אלפי השנים חסמה את חשיבתו, את תפיסותיו ואת השקפתו המנטלית של האדם באופן כה הדוק עד שדעתו של האדם בלתי חדירה ובלתי ניתנת לפירוק.^[1] בני האדם חיים במעגל השמונה עשר של הגיהינום, כאילו שאלוהים גירש אותם אל הצינוק והם לא יראו עוד אור יום. החשיבה הפאודלית דיכאה את האדם עד כדי כך שהאדם בקושי מצליח לנשום והוא הולך ונחנק. אין לו כוח כלל להתנגד והוא רק נושא את סבלו בדממה... איש מעולם לא העז להיאבק או להתקומם בשם הצדק וההוגנות. בני האדם פשוט חיים באופן גרוע מבעלי חיים וסובלים יום אחר יום ושנה אחרי שנה ממכות ומהתעללות מצד האתיקה הפאודלית. האדם מעולם לא חשב לחפש את אלוהים כדי ליהנות מאושר בעולם האנושי. נדמה שהאדם הוכה אפיים ארצה עד שהוא נדמה לעלי שלכת, קמולים יבשים וצהבהבים. האדם איבד זה מכבר את זיכרונו והוא חי בחוסר ישע בגיהינום הידוע בשם "העולם האנושי", בהמתנה ליומו האחרון, כדי שיגווע יחד עם הגיהינום הזה, כאילו שהיום האחרון שהוא מחכה לו הוא היום שבו הוא ייהנה משלווה רגועה. האתיקה הפאודלית הובילה את חיי האדם אל "השאול" והחלישה עוד יותר את יכולתו להתנגד. סוגים שונים של דיכוי דחקו את האדם בהדרגה עמוק יותר ויותר אל תוך השאול ויותר ויותר רחוק מאלוהים, עד כדי כך שכיום אלוהים זר לגמרי לאדם והאדם נחפז לחמוק ממנו כשהם נפגשים. האדם אינו נשמע לאלוהים ונוטש את אלוהים בצד כאילו שמעולם לא הכיר אותו או ראה אותו. אולם אלוהים ממתין לאורך המסע הממושך של החיים האנושיים ואינו משית לעולם את זעמו הבלתי נשלט על האדם. אלוהים רק ממתין בשקט, ללא הגה, עד שהאדם יכה על חטא ויתחיל מחדש. אלוהים בא אל העולם האנושי לפני זמן רב כדי לחלוק עם האדם את הסבל שהאדם סובל. הוא חי עם האדם כל אותן שנים ואיש לא גילה את דבר קיומו. אלוהים רק נשא בדממה את האומללות העלובה של העולם האנושי וביצע באופן אישי את העבודה שהביא עימו. למען רצונו של האל האב ולמען צורכי האנושות, הוא המשיך לשאת סבל שהאדם מעולם לא חווה. הוא שירת את האדם בשקט והצטנע בנוכחותו. הידע של האדם אודות התרבות העתיקה גזל מהאדם בסתר את נוכחותו של אלוהים ומסר את האדם לידי שר השדים וצאצאיו. ארבעת הספרים וחמשת הקבצים הקלאסיים^[א] לקחו את החשיבה ואת התפיסות של האדם אל עידן אחר של מרד וגרמו לו לעבוד אף יותר את בני האדם שכתבו את הספרים ואת הקבצים הקלאסיים, וכתוצאה מכך, להזיק עוד יותר לתפיסותיו לגבי אלוהים. ללא ידיעתו של האדם, שר השדים גירש את אלוהים באכזריות מלבו של האדם ואז השתלט בעצמו על לב האדם בשמחת ניצחון. מאותו רגע ואילך, האדם נמלא בנפש מכוערת ובחזותו של מלך השדים. חזהו נמלא שנאה לאלוהים והזדוניות של שר השדים התפשטה באדם יום אחר יום, עד שאיכלה אותו לגמרי. האדם חדל להיות בן חורין וכבר לא היה מסוגל להתנתק מאחיזתו של מלך השדים. לא נותרה לאדם ברירה אלא להילכד מיד, להיכנע לשר השדים ולהפוך לנתין שלו. זה מכבר, כשלבו ונפשו של האדם היו עוד בינקותם, נטע בהם שר השדים את זרע הגידול האתאיסטי, ולימד את האדם רעיונות מופרכים, כגון: "למד מדע וטכנולוגיה, ממש את ארבע המודרניזציות, ואין אלוהים בעולם". יתר על כן, בכל הזדמנות שר השדים קורא בקול: "הבה נבנה מולדת יפהפייה באמצעות עמלנו וחריצותנו", והוא דורש מכל אדם להתכונן מילדותו לשרת נאמנה את מדינתו. האדם הובא בפניו באופן לא מודע, ושר השדים ניכס לעצמו ללא היסוס את הקרדיט (כלומר, את הקרדיט המגיע לאלוהים על אחיזת האנושות כולה בידיו). שר השדים מעולם לא חש כל בושה. יתרה מזאת, הוא לכד בחוסר בושה את אנשיו של האל וגרר אותם אל ביתו, שם הוא זינק כעכבר על השולחן וגרם לאדם לעבוד אותו כאילו היה אלוהים. איזה פושע נואש! הוא קורא דברים שערורייתיים ומזעזעים כגון: "אין אלוהים בעולם. הרוח נובעת משינויים בהתאם לחוקי הטבע. הגשם הוא לחות שמתעבה, פוגשת בטמפרטורה קרה ונושרת אל פני האדמה. רעידת אדמה היא תזוזה של פני האדמה משום שינויים גאולוגיים. בצורת נובעת מיובש באוויר שנגרם מהפרעה גרעינית על פני השמש. אלה הן תופעות טבע. היכן יש בכל אלה את מעשה ידיו של אלוהים?" ישנם אפילו כאלה שזועקים דברים כגון: "האדם התפתח בזמנים הקדומים מקופי אדם והעולם של ימינו נוצר משורה של חברות פרימיטיביות שהחלו לפני עידן ועידנים. השאלה אם מדינה תשגשג או תקרוס נתונה אך ורק בידי אנשיה". הוא גורם לאדם לתלות אותו על הקיר ולהניח אותו על השולחן כדי להוקיר אותו ולהקריב לו מנחות. בה בשעה שהוא קורא בקול "אין אלוהים", הוא מתייחס אל עצמו כאל אלוהים ודוחק ללא גינונים את אלוהים אל מחוץ לפני האדמה, בעוד הוא תופס את מקומו של אלוהים ומתנהג כשר השדים. כמה חסר הגיון! הוא מעורר שנאה ארסית כלפיו. נראה שהוא ואלוהים אויבים מושבעים שאינם יכולים להתקיים זה לצד זה. הוא זומם להבריח את אלוהים תוך שהוא עצמו משוטט חופשי, מחוץ להישג ידו של החוק.^[2] שר שדים שכזה! איך ייתכן שנסבול את קיומו? הוא לא ינוח ולא ישקוט עד שיהפוך לגמרי את עבודתו של אלוהים ויחריב אותה לחלוטין.^[3] נראה שהוא רוצה להתנגד לאלוהים עד הסוף המר, עד שהכלב ימות או הפריץ ימות. הוא מתנגד לאלוהים במכוון ומתקרב יותר ויותר. פרצופו הדוחה נחשף זה מכבר וכעת הוא חבול ומוכה^[4] ובמצב אומלל, אך הוא אינו מוותר על שנאתו לאלוהים, כך שאילו היה יכול לטרוף את אלוהים לגמרי בנגיסה אחת, הוא היה משחרר את השנאה שהצטברה בלבו. איך ייתכן שנסבול זאת, את האויב הזה של אלוהים? רק השמדתו וחיסולו הגמורים יגשימו את משאלת חיינו. איך ייתכן שניתן לו להמשיך להשתולל כפרא? הוא השחית את האדמה ברמה כזו שהאדם אינו מכיר את השמש שבשמיים ונעשה קהה חושים ונטול רגשות. האדם איבד את ההיגיון האנושי הרגיל. מדוע שלא נקריב את כל הווייתנו כדי להרוס אותו ולשרוף אותו, על מנת להסיר את דאגותינו באשר לעתיד ולאפשר לעבודתו של אלוהים לזכות מוקדם יותר בתפארת חסרת תקדים? חבורת הנבלים הזו הגיעה אל עולמם של בני האדם והפכה אותו לתוהו ובוהו. הם הביאו את בני האדם כולם אל סף תהום, ותוכניתם הסודית היא לדחוף אותם מטה כדי שייקרעו לגזרים וכדי שהם יוכלו לטרוף את גופותיהם. הם מקווים לשווא להפריע את תוכניתו של אלוהים ולהתחרות באלוהים, כשהם שמים את כל הקלפים שלהם על הימור אחד.^[5] אין זה קל בשום אופן! אחרי הכול, הצלב מוכן עבור שר השדים, אשר אשם בפשעים הנתעבים ביותר. אלוהים אינו שייך לצלב. הוא כבר השליך אותו הצדה עבור השטן. אלוהים נחל זה מכבר ניצחון וכבר אינו חש צער על חטאי האנושות, אלא הוא יביא ישועה לאנושות כולה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודה והיווכחות (7)

הערות שוליים:

1. המילים "בלתי ניתנת לפירוק" משמשות כאן באופן סטירי, במשמעות שבני האדם נוקשים בידע שלהם, בתרבותם ובהשקפתם הרוחנית.

2. המילים "משוטט חופשי, מחוץ להישג ידו של החוק" מתייחסות לכך שהשטן משתולל ומתפרע ללא רסן.

3. המילים "יחריב אותה לחלוטין" מתייחסות לאופן שבו התנהגותו האלימה של השטן בלתי נסבלת למראה.

4. המילים "חבול ומוכה" מתייחסות לפרצופו המכוער של שר השדים.

5. המילים "שמים את כל הקלפים שלהם על הימור אחד" משמען לשים את כל הכסף על הימור בודד בתקווה לזכות בסופו של דבר. זו מטאפורה למזימות הבוגדניות והזדוניות של השטן. ביטוי זה נאמר בלעג.

א. ארבעת הספרים וחמשת הקבצים הקלאסיים הם הספרים המוסמכים בסין של התורה הקונפוציאנית.

דבר אלוהים היומי  מובאה 311

מלמטה עד למעלה ומראשית ועד תכלית, השטן הפריע לעבודתו של אלוהים ופעל נגדו. כל הדיבור הזה – על "מורשת תרבותית עתיקה", "ידע רב ערך אודות תרבות עתיקה", "תורות דאואיסטיות וקונפוציאניות" ו"קלאסיקות קונפוציאניות וטקסים פאודליים" – הביא את האדם לגיהינום. המדע והטכנולוגיה המתקדמים של ימינו, כמו גם התעשייה, החקלאות והעסקים המפותחים עד מאוד אינם בנמצא. תחת זאת, כל זה רק מדגיש את הטקסים הפאודליים שמפיצים "קופי האדם" של הזמנים הקדומים כדי להפריע במכוון לעבודתו של אלוהים, להתנגד לה ולפורר אותה. שר השדים לא רק מייסר את האדם עד היום, אלא הוא אף רוצה לטרוף^[1] את האדם בשלמותו. הנחלת תורות מוסר ואתיקה פאודליות וידע על תרבות עתיקה זיהמו זה מכבר את האנושות והפכו את בני האדם לשדים גדולים וקטנים. רק בני אדם מעטים מוכנים לקבל את אלוהים בשמחה ורק מעטים יקבלו את פניו בעליצות. פני האנושות כולה מלאים כוונות רצח וכל אתר רווי אווירת מוות. בני האדם רוצים להשליך את אלוהים מהארץ הזו. הם ניצבים בעמדות קרב, סכינים וחרבות בידיהם, כדי "לחסל" את אלוהים. אלילים נפוצים בכל פינה בארץ השדים הזו, שבה נאמר לאדם ללא-הרף שאין אלוהים, והאוויר מעליה אפוף צחנה מבחילה של נייר שרוף ושל קטורת, צחנה חזקה עד כדי מחנק. היא דומה לצחנת הרפש שנישאת באוויר כאשר נחש ארסי מתפתל, כזו שגורמת לאדם להקיא בעל כורחו. פרט לכך, ניתן לשמוע קול ענות חלושה של שדים רעים המדקלמים מכתבי הקודש, קול שנדמה שהוא בוקע מקצות הגיהינום, והאדם אינו יכול שלא להצטמרר. בכל רחבי הארץ הזו מוצבים אלילים בכל צבעי הקשת, שהופכים את הארץ הזו לעונג חושני, בעוד ששר השדים ממשיך לצחוק ברשעות כאילו מזימתו הבוגדנית נוחלת הצלחה. בה בשעה, האדם אינו מודע לחלוטין לכך שהשטן כבר השחית אותו עד כדי כך שהוא נעשה חסר תחושה וראשו שמוט בתבוסה, ואין לו מושג על כך. השטן רוצה למחות במכה אחת את כל מה שנוגע לאלוהים, לחלל את שמו ולהתנקש בו שוב. כוונתו להחריב את עבודתו של אלוהים ולהפריע לה. איך הוא יכול להניח לאלוהים להיות במעמד שווה לו? איך הוא יכול לסבול זאת שאלוהים "מפריע" לעבודתו בקרב בני האדם על פני האדמה? איך הוא יכול להניח לאלוהים לחשוף את פרצופו הדוחה? איך השטן יכול להניח לאלוהים לשבש את עבודת השטן? איך השטן הזה, הרותח מזעם, יכול להניח לאלוהים לשלוט בחצר מלכותו של השטן על פני האדמה? איך הוא יכול להרכין מרצונו את ראשו בהכנעה בפני העוצמה האדירה ממנו? ארשת פניו הדוחה התגלתה במערומיה, ואין לדעת אם לצחוק או לבכות, ובאמת ובתמים קשה לדבר על כך. האין זו מהותו? בנשמתו המכוערת הוא עדיין מאמין שאין יפהפה כמותו. חבורה זו של שותפים לפשע!^[2] הם באים אל המישור של בני התמותה כדי להתענג ולעורר מהומה והם גורמים לחוסר שקט שהופך את העולם למקום שברירי ובלתי יציב, ולבו של האדם נמלא חרדה ואי-נחת. הם היתלו באדם כל כך עד שדמותו דמתה לזו של חיית שדה לא-אנושית, מכוערת ביותר, שלא נותר בה שמץ מקדושתו של האדם המקורי. יתר על כן, הם אף רוצים לתפוס את השלטון על פני האדמה כעריצים. הם מסכלים את עבודתו של אלוהים עד כדי כך שהיא בקושי מתקדמת והם סוגרים על האדם כאילו היה בין חומות של נחושת ופלדה. לאחר שהם ביצעו חטאים רבים כל כך וגרמו לאסונות רבים כל כך, האם הם מצפים למשהו מלבד ייסורים? שדים ורוחות רעות משתוללים ללא רסן על פני האדמה זה זמן מה, והם חוסמים הן את כוונותיו של אלוהים והן את מאמציו הכבירים באופן כה הדוק, עד שאלה נעשים בלתי חדירים. זה באמת חטא מוות! איך ייתכן שאלוהים לא יחוש דאגה? איך ייתכן שאלוהים לא יתמלא חמה? הם מכשילים את עבודתו של אלוהים בצורה חמורה ומתנגדים לה. הם מרדנים כל כך! השדים האלה, קטנים כגדולים, אפילו מתנהגים כמו תנים ומזדנבים בעקבות האריה, מתקדמים בזרם המרושע וזוממים להפריע לאורך הדרך. הם יודעים את האמת ומתנגדים לה בכוונה תחילה. בני מרדות! נדמה שכעת, כשמלך הגיהינום שלהם התיישב על כס המלכות, הם נעשו זחוחים ושאננים ומתייחסים לכל האחרים בבוז. כמה ביניהם מחפשים את האמת ודבקים בצדק? הם כולם חיות פרא ואינם טובים מחזירים וכלבים בראש להקת זבובים מצחינים, אשר מנענעים את ראשיהם באיחולים עצמיים זחוחים ומעוררים כל מיני בעיות^[3] במרכזה של ערמת גללים. הם מאמינים שמלך הגיהינום שלהם הוא מלך המלכים, מבלי להבין שהם עצמם אינם אלא זבובים מצחינים. עם זאת, הם מנצלים את כוחם של החזירים והכלבים המשמשים להם כהורים על מנת להשמיץ את קיומו של אלוהים. בתור זבובים זערוריים, הם סבורים שהוריהם גדולים כמו לוויתנים כחולים.^[4] אין להם מושג שבעוד שהם קטנטנים, הוריהם הם חזירים וכלבים טמאים, גדולים מהם פי מאות מיליון. הם אינם מודעים לעליבותם ומסתמכים על צחנת הריקבון הנפלטת מאותם חזירים וכלבים ומתרוצצים ללא רסן, במחשבת שווא שיולידו את דורות העתיד, חסרי כל בושה! על גבם, כנפיים ירוקות (דבר זה מתייחס לטענתם שהם מאמינים באלוהים) והם מלאי יוהרה ומתרברבים בכל מקום ביופיים ובקסמם, בעודם מטילים בסתר את פגמי גופם על בני האדם. יתרה מזאת, הם מרוצים מעצמם עד מאוד, כאילו שזוג כנפיים בצבעי הקשת יכול להסתיר את הפגמים שלהם, ובדרך זו הם מיישמים בהצלחה את התנגדותם לקיומו של האל האמיתי (דבר זה מתייחס למתרחש מאחורי הקלעים בעולם הדת). כיצד על האדם לדעת, שיהיו כנפי הזבוב יפהפיות ושובות לב ככל שיהיו, הזבוב, אחרי הכול, אינו אלא יצור זערורי שביטנו מלאה זוהמה וגופו מכוסה חיידקים? באמצעות כוחם של הוריהם, החזירים והכלבים, הם משתוללים ברחבי הארץ (דבר זה מתייחס לאופן שבו פקידי הדת, אשר רודפים את אלוהים, מסתמכים על התמיכה החזקה של הממשלה הלאומית כדי לבגוד באל האמיתי ובאמת) באכזריות חסרת רסן. נדמה שרוחות הרפאים של הפרושים היהודים חזרו ביחד עם אלוהים אל האומה של התנין הגדול האדום כאש ושבו אל קנם הישן. הם החלו סבב רדיפות נוסף, כהמשך לעבודתם מלפני כמה אלפי שנים. אין ספק שקבוצת בני האדם המנוונים האלה תירקב בסופו של דבר על פני האדמה! נראה שלאחר כמה אלפי שנים, הרוחות הטמאות נעשו ערמומיות ונכלוליות אף יותר. הן חושבות ללא-הרף על דרכים לחתור בחשאי תחת עבודתו של אלוהים. בעזרת תחבולות ותככים אין ספור, הן רוצות לשחזר במולדתן את הטרגדיה שאירעה לפני אלפי שנים, והן מדרבנות את אלוהים כמעט לזעוק בקול רם. אלוהים מתקשה להתאפק מלחזור לרקיע השלישי ולהשמיד אותם. על מנת שהאדם יאהב את אלוהים, עליו לתפוס את רצונו, להכיר את שמחתו ואת צערו ולהבין את מה אלוהים מתעב. עשייה כזאת תקדם עוד יותר את היווכחות האדם. ככל שהיווכחות האדם תהיה מוקדמת יותר, כך יקדים לבו של אלוהים להתרצות, כך ייטיב האדם לזהות את שר השדים וכך יתקרב יותר האדם לאלוהים, זאת על מנת שרצונו של אלוהים יוכל להתגשם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודה והיווכחות (7)

הערות שוליים:

1. המילה "לטרוף" מתייחסת להתנהגות האכזרית של שר השדים שמשתלט בכוח על כל-כולו של האדם.

2. "שותפים לפשע" משתייכים לאותו סוג כמו "כנופיית בריונים".

3. המילים "מעוררים כל מיני בעיות" מתייחסות לאופן שבו בני אדם שטניים משתוללים, מפריעים לעבודתו של אלוהים ומתנגדים לה.

4. המילים "לווייתנים כחולים" נאמרות בלעג. זו מטאפורה לזבובים הקטנים כל כך עד שחזירים וכלבים נראים להם גדולים כלווייתנים.

דבר אלוהים היומי  מובאה 312

במשך אלפי שנים, זו הייתה ארץ של זוהמה. היא מטונפת באופן בלתי נסבל ומוכה באומללות. רוחות רפאים משתוללות בה בכל פינה, משטות בבני האדם, מוליכות אותם שולל ומעלות האשמות חסרות שחר.^[1] הן אכזריות וחסרות רחמים, דורסות את עיר הרפאים הזו ומותירות אותה גדושה בגוויות. צחנת הריקבון ממלאת את הארץ ומתפשטת באוויר, והעיר מוקפת שומרים.^[2] מי יכול לראות את העולם מעל הרקיע? השטן כורך את גופו של האדם באופן הדוק, שם כיסוי על שתי עיניו וחותם היטב את פיו. שר השדים השתולל במשך כמה אלפי שנים, ממש עד היום. הוא עדיין משגיח מקרוב על עיר הרפאים, כאילו הייתה ארמון שדים בלתי חדיר. בו-בזמן, חבורת כלבי השמירה הזו נועצת מבטים נוקבים, בפחד עמוק שאלוהים יתפוס אותם בהפתעה, ימחה אותם לגמרי ויותיר אותם ללא מקום של שלווה ואושר. איך ייתכן שתושבי עיר רפאים כזו ראו אי-פעם את אלוהים? האם הם אי-פעם נהנו מקסמו ומחביבותו של אלוהים? איך הם יכולים להבין את העניינים של העולם האנושי? מי מהם יכול להבין את כוונותיו הלהוטות של האל? אין פלא, לפיכך, שאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם נשאר חבוי לגמרי: בחברה חשוכה כמו זו, שבה שדים הם חסרי רחמים ולא אנושיים, איך ייתכן שמלך השדים, שהורג בני אדם בלי להניד עפעף, יסבול את קיומו של אלוהים, שהוא חביב, אדיב וגם קדוש? כיצד ייתכן שהוא יריע וימחא כפיים לבואו של אלוהים? המשרתים האלה! הם גומלים לנדיבות בשנאה, הם החלו להתייחס לאל כאויב לפני זמן רב, הם עולבים באלוהים, הם פראיים עד מאוד, אין להם שמץ כבוד לאל, הם תוקפים ובוזזים, הם איבדו כל מצפון, הם יוצאים נגד כל מצפון, והם מפתים אנשים תמימים למצב של תרדמת. אבותיהם של הקדמונים? מנהיגים אהובים? הם כולם מתנגדים לאלוהים! ההתערבות שלהם הותירה את כל הדברים מתחת לשמיים במצב של חשיכה ותוהו ובוהו! חופש דת? הזכויות והאינטרסים הלגיטימיים של האזרחים? אלה כולם תכסיסים לחיפוי על רוע! מי אימץ לחיקו את עבודתו של אלוהים? מי הקריב את חייו או דימם למען עבודתו של אלוהים? בני האדם, אשר במשך דורות היו משועבדים בשרשרת ישירה מהורים לילדים, הם שיעבדו את האל ללא גינונים מיותרים – איך ייתכן שזה לא יעורר זעם? אלפי שנות שנאה מרוכזות בלב, אלפי שנות חטאים חקוקות בלב – איך ייתכן שזה לא יעורר תיעוב? התנקמו בשם אלוהים, חסלו לגמרי את אויבו, אל תניחו לו עוד להשתולל ללא רסן, ואל תתירו לו עוד לשלוט כעריץ! עכשיו הוא הזמן: האדם אזר את מלוא כוחותיו זה מכבר, הוא הקדיש את כל מאמציו ושילם כל מחיר לשם כך – כדי לקרוע את פרצופו הנתעב של השד הזה ולאפשר לבני האדם, שהתעוורו ועברו כל סבל ומצוקה, להתעלות על כאבם ולמרוד בשטן המרושע והעתיק הזה. מדוע להציב מכשול כה בלתי חדיר לעבודתו של אלוהים? מדוע לנקוט תכסיסים שונים כדי להוליך שולל את אנשיו של האל? איפה החירות האמיתית, הזכויות והאינטרסים הלגיטימיים? איפה ההגינות? איפה הנוחות? איפה החמימות? מדוע להשתמש במזימות של רמאות כדי לשטות בעמו של אלוהים? מדוע להשתמש בכוח כדי לדכא את בואו של האל? מדוע לא להתיר לאלוהים לשוטט בחופשיות על פני האדמה שהוא ברא? מדוע לרדוף את אלוהים עד שאין לו מקום להניח את ראשו? איפה החמימות בקרב בני האדם? איפה קבלת הפנים לאל בקרב בני האדם? מדוע לגרום לכמיהה נואשת כזו באלוהים? מדוע לגרום לאלוהים לזעוק פעם אחר פעם? מדוע לדחוק את האל עד כדי כך שייאלץ לדאוג לבנו האהוב? החברה הזו אפלה כל כך – מדוע כלבי השמירה הבזויים שלה לא מאפשרים לאל לבוא וללכת באופן חופשי בעולם שהוא ברא? מדוע האדם שחי בכאב ובסבל לא מבין? אלוהים סבל ייסורים אדירים למענכם. בכאב אדיר, הוא העניק לכם את בנו האהוב, את בשרו ודמו – אם כן, מדוע אתם ממשיכים להעלים עין? מול כולם, אתם דוחים את בואו של אלוהים ומסרבים לידידותו. מדוע אתם כל כך חסרי מצפון? האם אתם מוכנים לסבול את העוולות בחברה חשוכה כזו? מדוע, במקום למלא את בטנכם באלפי שנות עוינות, אתם מתמלאים בהבליו של מלך השדים?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודה והיווכחות (8)

הערות שוליים:

1. המילים "מעלות האשמות חסרות שחר" מתייחסות לשיטות שבהן השטן פוגע בבני אדם.

2. המילים "מוקפת שומרים" מציינות שהשיטות שבהן השטן פוגע בבני האדם אכזריות במיוחד, ושהן שולטות בבני האדם עד כדי כך שהם לא יכולים לזוז לשום כיוון.

דבר אלוהים היומי  מובאה 313

אם בני האדם יוכלו לראות בבהירות את הנתיב הנכון של החיים האנושיים וכן את מטרת ניהולו של אלוהים את האנושות, הם לא יוקירו בלבם כאוצר את עתידם וגורלם האישיים. הם כבר לא ירצו לשרת את הוריהם, הגרועים מחזירים ומכלבים. האין עתידו וגורלו של האדם כיום זהים למה שהיו "הוריו" לכאורה של פטרוס? הם פשוט כמו בשרו ודמו של האדם. מה בדיוק יהיו היעד והעתיד של הבשר? האם הם יהיו לראות את אלוהים בעוד האדם בחיים, או שמא שנפש האדם תפגוש באלוהים לאחר המוות? האם הבשר יגיע מחר לכבשן אדיר של ייסורים, או שמא הוא יגיע לאש הבוערת? סוגיות כאלה, הנוגעות לשאלה אם בשרו של האדם יסבול פורענות או סבל, הן החדשות הגדולות ביותר, המדאיגות יותר מכול כל אדם בר דעת ושפוי שנמצא בזרם הזה, הלא כן? (כאן, המילה "סבל" מתייחסת לקבלת ברכות. סבל פירושו שהניסיונות העתידיים יועילו ליעדו של האדם. המילה "פורענות" מתייחסת לחוסר יכולת לעמוד איתן, או לנפילה בפח. לחלופין, פירוש הדבר שהאדם ייקלע למשברים מצערים ויאבד את חייו בזמן אסון, ושאין יעד ראוי לנפש האדם.) למרות שבני האדם מצוידים בהיגיון בריא, אולי מחשבותיהם אינן תואמות לגמרי את מה שההיגיון שלהם צריך להיות מצויד בו. הסיבה לכך היא שהם מבולבלים למדי ודבקים בדברים בעיוורון. צריכה להיות לכולם תפיסה יסודית של הדברים שעליהם להיווכח בהם, ובייחוד הם צריכים לברר במה עליהם להיווכח במהלך המצוקה (כלומר במהלך הזיכוך בכבשן), ובמה עליהם להיות מצוידים בניסיון האש. אל תשרתו תמיד את הוריכם (כלומר את הבשר), שהם כמו חזירים וכלבים ואף גרועים מנמלים ומרמשים. מה הטעם להתייסר בשל כך, לשקוע במחשבות ולשבור את הראש? הבשר לא שייך לך, אלא נתון בידיו של אלוהים, שלא רק שולט בך, אלא גם מפקד על השטן. (פירוש הדבר שהבשר שייך במקור לשטן. משום שהשטן נתון גם כן בידיו של אלוהים, ניתן היה לנסח זאת רק כך. זאת מכיוון שזה משכנע יותר לומר זאת כך – זה מרמז על כך שבני האדם אינם נמצאים לגמרי בתחומו של השטן, אלא נתונים בידיו של אלוהים.) אתה חווה את ייסורי הבשר, אך האם בשרך שייך לך? האם הוא נתון לשליטתך? לשם מה לטרוח לשבור את הראש בשלו? לשם מה לטרוח להתחנן באובססיביות בפני אלוהים למען בשרך המצחין, אשר גונה, קולל וחולל זה מכבר בידי רוחות טמאות? מה הטעם לשמור תמיד על מקורביו של השטן קרוב כל כך ללבך? האם אינך חושש שהבשר יהרוס את עתידך בפועל, את תקוותיך המופלאות ואת היעד האמיתי של חייך?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, התכלית של ניהול האנושות

דבר אלוהים היומי  מובאה 314

כיום, מה שהבנתם מתעלה על מה שהבין כל אדם שלא הפך למושלם לאורך ההיסטוריה. גם ידיעתכם על ניסיונות או ידיעתכם על האמונה באלוהים מתעלות על אלה של כל מאמין אחר באלוהים. הדברים שאתם מבינים הם מה שאתם לומדים לפני שאתם עוברים את הניסיונות של סביבתכם, אך שיעור קומתכם האמיתי אינו תואם אותם כלל. הדברים שאתם יודעים עולים על הדברים שאתם מיישמים בפועל. אף על פי שאתם אומרים שבני אדם שמאמינים באלוהים צריכים לאהוב את אלוהים ולשאוף רק להשביע את רצון האל ולא לקבל ברכות, מה שמתבטא בחייכם רחוק מכך כרחוק מזרח ממערב ומוכתם מאוד. רוב האנשים מאמינים באלוהים למען שלווה ויתרונות אחרים. אינך מאמין באלוהים אלא אם כן הדבר מועיל לך, ואם אינך יכול לקבל את חסדיו של אלוהים, אתה מחמיץ פנים. איך ייתכן שהדברים שאמרת הם שיעור קומתך האמיתי? בכל הנוגע לתקריות משפחתיות בלתי נמנעות, כמו ילדים חולים, אהובים שמתאשפזים, יבול דל ורדיפה מצד בני משפחה, אפילו הדברים השכיחים והשגרתיים האלה הם יותר מדי עבורך. כשדברים כאלה קורים, אתה נכנס לפאניקה, אינך יודע מה לעשות ורוב הזמן אתה מתלונן שדברי האל הוליכו אותך שולל, שעבודתו של אלוהים שיטתה בך. יש לכם מחשבות כאלה, הלא כן? האם אתה חושב שדברים כאלה קורים בקרבכם רק לעתים נדירות? אתם מבלים כל יום באירועים כאלה. אינכם מקדישים כל מחשבה להצלחה של אמונתכם באלוהים ולאופן שבו יש להשביע את רצון אלוהים. שיעור קומתכם האמיתי נמוך מדי, נמוך אף מזה של אפרוח קטן. כשהעסק של משפחתכם מאבד כספים, אתם מתלוננים על אלוהים. כשאתם נקלעים לסביבה ללא הגנתו של אלוהים, אתם עדיין מתלוננים על אלוהים. אתם מתלוננים אפילו כשאחד מהאפרוחים שלכם מת או כשפרה זקנה ברפת חולה. אתם מתלוננים כשמגיעה העת לבנכם להינשא אך אין למשפחתכם מספיק כסף, וכאשר אתם רוצים לבצע את חובת האירוח אבל אינכם יכולים להרשות זאת לעצמכם, גם אז אתם מתלוננים. אתם שופעים תלונות ומשום כך, לפעמים אינכם הולכים להתכנסויות או אוכלים ושותים את דברי האל ולעיתים נעשים שליליים לפרקי זמן ממושכים. דבר מהקורה לך כיום אינו נוגע לסיכוייך או לגורלך. הדברים האלה היו קורים גם אם לא היית מאמין באלוהים, אך כיום אתה מטיל את האחריות בגינם על אלוהים ומתעקש לומר שאלוהים נידה אותך. מה לגבי אמונתך באלוהים? האם באמת הקרבת את חייך? לו הייתם עוברים את הניסיונות שעבר איוב, איש מכם, חסידי האל של היום, לא היה מסוגל לעמוד איתן, כולכם הייתם קורסים. ויש, בפשטות, הבדל של שמיים וארץ בינכם לבין איוב. כיום, אם מחצית מנכסיכם יילקחו מכם, אתם תעזו להכחיש את קיומו של אלוהים. אם בנכם או בתכם יילקחו מכם, תרוצו ברחובות ותזעקו חמס. אם פרנסתכם היחידה תיקלע למבוי סתום, תנסו להעלות את הנושא לפני אלוהים. אתה תשאל מדוע אמרתי דברים כה רבים בראשית כדי להפחיד אותך. אין דבר שלא תעזו לעשות בזמנים כאלה. הדבר מוכיח שלא רכשתם תובנות אמיתיות ושאין לכם שיעור קומה אמיתי. לפיכך, הניסיונות בכם גדולים מדי מכיוון שאתם מבינים יותר מדי, אבל מה שאתם מבינים באמת הוא אפילו לא אלפית של הדברים שאתם מודעים אליהם. אל תעצרו בהבנה ובידיעה בלבד. מוטב שתגלו כמה אתם באמת יכולים להנהיג, כמה מהנאורות ומההארה של רוח הקודש רכשתם בזעת אפכם ובכמה מהנוהגים שלכם מימשתם את הנחישות שלכם. עליך להתייחס ברצינות לשיעור קומתך ולנוהג שלך. באמונתך באלוהים, אל לך לנסות לעשות דברים רק מהשפה ולחוץ למען אף אחד – בסופו של דבר, יכולתך לזכות באמת ובחיים תלויה בעיסוקך בחיפוש.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נוהג (3)

דבר אלוהים היומי  מובאה 315

יש בהם שמתקשטים מאוד, אבל רק באופן שטחי: האחיות מתקשטות כפרחים מלאי חן והאחים מתלבשים כנסיכים או כגברברים צעירים ועשירים. כל דאגתם נתונה לדברים חיצוניים, כמו מאכליהם ולבושם. בתוכם, הם חסרי כול ואין להם אפילו שמץ של ידע אודות האל. איזו משמעות יכולה להיות לכך? יש גם כאלה שמתלבשים כמו קבצנים חסרי כול – הם באמת נראים כמו עבדים ממזרח אסיה! האם באמת אינכם מבינים את בקשתי מכם? שתפו ביניכם: במה באמת זכיתם? כל השנים האלו אתם מאמינים באלוהים, ורק זו התנובה שקצרתם – האינכם נבוכים? האינכם מתביישים? כל השנים האלו אתם מבקשים את דרך האמת, ולמרות זאת שיעור קומתכם כיום אינו עולה על זה של זרזיר! ראו את הגבירות הצעירות שביניכם, יפות כמו ציור בבגדיכן ובאיפור שלכן, משוות את עצמכן זו לזו – מה אתן משוות? את תענוגותיכן? את דרישותיכן? האם אתן חושבות שבאתי כדי לגייס דוגמניות? אין לכן בושה! איפה החיים שלכן? האין זה נכון שאתן רק מבקשות את התשוקות המופרזות שלכן? את מחשיבה את עצמך ליפה כל כך, אבל למרות שאת עוטה בגדי פאר, האם אינך אלא תולעת מתפתלת שנולדה בערימת גללים? כיום, שפר מזלך ואת נהנית מברכות שמימיות אלו, לא בגלל פנייך היפים, אלא בגלל שאלוהים מרומם אותך באופן יוצא דופן. האם עדיין לא ברור לך מאין באת? כאשר מוזכרים החיים, את סוכרת את פיך ואינך אומרת דבר, אילמת כמו פסל, אך עדיין את מעזה בחוצפתך להתלבש בבגדי פאר! ואת עדיין נוטה לשים סומק על פנייך ולפדר אותם! וראו את הגנדרנים שביניכם, גברים סוררים המבלים את זמנם בשוטטות חסרת תוחלת, חסרי משמעת, כשהבעה זחוחה על פניהם. האם כך אמור בן אדם להתנהג? אל מה מופנית תשומת הלב של כל אחד ואחת מכם כל היום? האם אתם יודעים במי אתם תלויים כדי שיזין אתכם? ראה את בגדיך, ראה את שקצרת בידיך, טפח על בטנך – מה הרווחת ממחיר הדם והזיעה ששילמת במשך כל שנות אמונתך? אתה עדיין חושב לנסוע לטיולים, עדיין חושב איך לקשט את בשרך המצחין – עיסוקים חסרי ערך! אתה מתבקש להיות אדם רגיל, אבל כעת לא רק שאינך רגיל, אתה סוטה. איך יש לאדם כמוך החוצפה לבוא לפניי? עם אנושיות כזו, כשאתה מפגין את קסמיך ומציג לראווה את בשרך, חי תמיד בתוך תשוקות הבשר – האם אינך צאצא של שדים מזוהמים ושל רוחות רעות? לא ארשה לשד מטונף כזה להמשיך לשרוד עוד זמן רב! אל תניח שאיני יודע מה אתה חושב בלבך. אתה יכול אולי לרסן את תאוותך ואת בשרך, אבל איך לא אדע את המחשבות המקננות בלבך? איך לא אדע את כל תאוות עיניך? גבירות צעירות, האם אינכן מייפות את עצמכן כדי להציג לראווה את בשרכן? מה תועלת יביאו לכן הגברים? האם הם באמת יכולים להושיע אתכן מים הסבל? ובנוגע לגנדרנים שביניכם, כולם מתלבשים כדי להראות כג'נטלמנים מכובדים, אבל האין זו תחבולה שמטרתה למשוך תשומת לב ליפי תוארכם? למען מי אתם עושים זאת? מה תועלת יביאו לכם הנשים? האם אינן מקור חטאכם? דברים רבים אמרתי לכם, גברים ונשים, אך אתם צייתם רק למעטים מתוכם. אוזניכם קשות שמיעה, עיניכם קהו מראות ולבותיכם התקשחו עד כדי כך שאין בגופכם דבר מלבד תשוקה, תשוקה שאתם לכודים בה ללא יכולת להיחלץ ממנה. מי רוצה להתקרב אל תולעים שכמותכם המתפלשות בטינופת ובזוהמה? אל תשכחו שאינכם אלא אלה שהרמתי מאשפתות ושבמקור לא הייתה בכם אנושיות רגילה. כל שאני מבקש מכם הוא אנושיות רגילה, שבמקור לא הייתה בכם, לא שתציגו לראווה את תשוקתכם או שתתנו דרור לבשרכם הרקוב, שאוּלף במשך שנים כה רבות בידי השטן. כאשר אתם מתלבשים בצורה כזו, האינכם פוחדים שתיפלו עמוק עוד יותר למלכודת? האינכם יודעים שמקורכם בחטא? האינכם יודעים שגופכם מלא וגדוש בתשוקה, עד כדי כך שהיא נוטפת מבגדיכם וחושפת את מצבכם כשדים מכוערים ומטונפים להחריד? האין זה נכון שאתם יודעים זאת טוב יותר מכל אדם? לבותיכם, עיניכם, שפתותיכם – האם הם לא טומאו כולם על-ידי שדים מטונפים? האם חלקים אלו שלכם אינם מטונפים? האם אתם סבורים שכל עוד אינכם עושים דבר, אתם הקדושים מכולם? האם אתם סבורים שבגדי פאר יכולים להסתיר את נשמותיכם השפלות? זה לא יילך! אני מציע לכם להיות יותר מציאותיים: אל תהיו נוכלים ומזויפים ואל תציגו לראווה את עצמכם. אתם מנופפים בתשוקתכם זה לזה, אבל כל שתקבלו בתמורה הוא סבל ללא קץ ותוכחה חסרת פשרות! לשם מה אתם מפלרטטים זה עם זה ומשחקים משחקי אהבים? האם זו מידת ההגינות ומידת היושרה שלכם? אני מתעב את אלו מביניכם שעוסקים ברפואת אליל ובכשפים. אני מתעב את הגברים והנשים הצעירים ביניכם שאוהבים את בשרם. מוטב שתרסנו את עצמכם, מפני שכעת נדרש מכם להיות בעלי אנושיות רגילה, ואינכם רשאים להציג לראווה את תשוקתכם – ולמרות זאת אתם מנצלים כל הזדמנות שנקרית בדרככם, כי בשרכם שופע ותשוקתכם גדולה!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נוהג (7)

דבר אלוהים היומי  מובאה 316

ובכן, יעילותו או חוסר יעילותו של החיפוש שלכם נמדדת לפי הדברים שאתם ניחנים בהם כעת. לפיהם ייקבע סופכם. במילים אחרות, סופכם מתגלה בקורבנות שהקרבתם ובדברים שעשיתם. סופכם ייוודע לפי החיפוש שלכם, לפי אמונתכם ולפי מעשיכם. לרבים מביניכם כבר לא תהיה ישועה, כי היום הוא היום שבו יתגלה סופם של בני האדם, ולא אפעל בבלבול בעבודתי. לא אוביל אל העידן הבא בני אדם שאין להם כל אפשרות לישועה. יגיע הזמן שבו תסתיים עבודתי. לא אעבוד על גופות מצחינות, חסרות חיים, שלא ניתן כלל להושיען. זוהי אחרית הימים של ישועת האדם, ולא אבצע עבודה חסרת תוחלת. אל תמחו כנגד השמיים והארץ – סוף העולם מגיע. הדבר הוא בלתי נמנע. הדברים הגיעו לנקודה זו, ואתה כאדם אינך יכול לעשות דבר כדי לעצור אותם. אינך יכול לשנות דברים כרצונך. אתמול לא שלמת את המחיר על מנת לבקש את האמת ולא היית נאמן, היום, המועד הגיע וכבר לא ניתן להושיע אותך, ומחר תסולק, ולא יהיה שום מרחב תמרון להושיע אותך. למרות שלבי רך ואני עושה כמיטב יכולתי כדי להושיע אותך. אם אינך עושה מאמץ למען עצמך או מקדיש מחשבה לעצמך, מה לי ולזה? אלו שחושבים רק על בשרם ונהנים מנוחות, אלו שנראים כמאמינים אבל אינם מאמינים באמת, אלו שעוסקים ברפואת אליל ובכשפים, המופקרים, המרופטים והבלויים, אלו שגונבים את הקורבנות והרכוש של יהוה, אלו שאוהבים שוחד, אלו שחולמים לריק על עלייתם לשמיים, אלו שהם יהירים וגאוותנים ומבקשים רק פרסום וממון לעצמם, אלו שמפזרים מילים חצופות, אלו שכופרים באלוהים עצמו, אלו שאינם עושים דבר אבל מבקרים את אלוהים עצמו ומשמיצים אותו, אלו שיוצרים חבורות ומבקשים עצמאות, אלו שמרוממים את עצמם מעל אלוהים, אותם גברים ונשים צעירים ובני גיל העמידה וזקנים, קלי דעת השקועים בפריצות, אותם גברים ונשים שנהנים מפרסום וממון אישי ורודפים אחר מעמד אישי בין אחרים, ואותם בני אדם חסרי חרטה הלכודים בחטא – האין כולם מעבר לאפשרות של ישועה? פריצות, חטא, תרופות אליל, כשפים, ניבולי פה ודיבור מלא חוצפה משתוללים בכם ללא מעצורים, בעוד שהאמת ודברי החיים נרמסים על ידיכם ושפת הקודש מחוללת בקרבכם. גויים שכמוכם, מלאים בטינופת ובמרדנות! מה יהיה סופכם? איך יש לאלו שאוהבים את הבשר, שמבצעים כישופים של הבשר וששקועים בחטא הפריצות את החוצפה להמשיך לחיות? האינכם יודעים שאנשים כמוכם הם תולעים שאין להן ישועה? איזו זכות יש לכם להעמיד דרישות? עד כה, לא התחולל שמץ של שינוי באלו שאינם אוהבים את האמת ואוהבים רק את הבשר – איך יכולים בני אדם כאלה להיוושע? אלו שאינם אוהבים את דרך החיים, שאינם מרוממים את אלוהים ונושאים לו עדות, שמתחבלים תחבולות למען מעמדם, שמהללים את עצמם – האם אינם כפי שהיו, אפילו כיום? מה הטעם להושיע אותם? יכולתך להיוושע אינה תלויה בוותק שלך או במספר שנות עבודתך, ועוד פחות מכך במספר ההסמכות שצברת. היא תלויה בשאלה, אם החיפוש שלך נשא פרי. עליך לדעת שאלו שאלוהים מושיע הם ה"עצים" נושאי הפרי, לא העצים שלמרות היותם עשירי עַלְוָה ועתירי פרחים אינם נושאים פרי. גם אם בילית שנים רבים בשיטוט ברחובות, מה חשיבות יש לדבר? איפה היא עדותך? יראת האל שלך קטנה בהרבה מאהבתך את עצמך ואת תשוקותיך מלאות התאווה – האין אדם כמוך מְנוּוָן? איך יכול אדם כזה להיות דוגמה ומודל לישועה? אופייך חסר תקנה, מרדנותך גדולה מדי, ואין לך סיכוי לישועה! אנשים כאלו יסולקו, הלא כן? האם מועד סיום עבודתי לא יהיה גם מועד הגעתו של יומך האחרון? עשיתי כה הרבה עבודה ואמרתי דברים כה רבים בקרבכם – כמה מהם נכנסו באמת לאוזניכם? לכמה מהם צייתם אי פעם? כאשר עבודתי תסתיים, זה יהיה המועד שבו תפסיק להתנגד לי, שבו תפסיק לצאת נגדי. בזמן שאני עובד, אתם מתנגדים לי ללא הפסק ולעולם אינכם מצייתים לדבריי. אני עושה את עבודתי ואתם עושים את ה"עבודה" שלכם ומקימים את הממלכה הקטנה שלכם. אינכם אלא להקת שועלים וכלבים, שעושים הכול כדי להתנגד לי! אתם מנסים כל הזמן לאמץ לחיקכם את אלו שמציעים לכם את אהבתם המלאה – היכן היראה שלכם? כל מעשיכם מלאים מרמה! אין בכם צייתנות או יראה, וכל מעשיכם מלאים מרמה וכפירה! האם אנשים כאלו יכולים להיוושע? גברים שטופי זימה ומושחתים מינית מנסים תמיד למשוך אליהם פרוצות מתגנדרות להנאתם. בהחלט לא אושיע שדים מושחתים מינית כאלו. אני שונא אתכם, שדים מטונפים, ותאוותנותכם וגנדרנותכם יובילו אתכם לגיהינום. מה יש לכם לומר להגנתכם? אתם דוחים, שדים מטונפים ורוחות רעות שכמוכם! אתם מגעילים! איך יכול זבל כזה להיוושע? האם יכולים אלו הלכודים בחטא להיוושע? כיום, האמת הזו, הדרך הזו והחיים האלו לא מושכים אתכם. לעומת זאת, אתם נמשכים לחטאים, לממון, למעמד, לפרסום ולרווח, להנאות הבשר, ליפי תוארם של הגברים ולקסמי הנשים. מה מכשיר אתכם להיכנס למלכותי? צלמכם גדול אפילו יותר מזה של אלוהים, מעמדכם גבוה אפילו יותר מזה של אלוהים, ויוקרתכם בקרב בני האדם גדולה אף יותר – הפכתם למושא הערצתם של בני האדם. האם לא הפכתם למלאך הראשי? כאשר יתגלה סופם של בני האדם, שהיא גם העת בה תתקרב עבודת הישועה אל סופה, רבים מכם יהיו גופות שלא ניתן להושיען ושיש לסלקן. בזמן עבודת הישועה אני נדיב וטוב כלפי כל בני האדם. כאשר תסתיים העבודה, סופם של בני אדם מסוגים שונים יתגלה, ובאותה עת לא אהיה עוד נדיב וטוב. כיוון שסופם של בני האדם יתגלה, כל אחד יסווג לפי סוגו, ולא יהיה טעם לבצע עוד עבודת ישועה, כיוון שעידן הישועה יחלוף, ולאחר שיחלוף, לא ישוב עוד.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נוהג (7)

דבר אלוהים היומי  מובאה 317

האדם חי תמיד תחת מעטה ההשפעה של החושך והיה כבול תחת השפעת השטן, ללא יכולת להימלט, וצביונו של האדם, לאחר שעבר עיבוד בידי השטן, נעשה יותר ויותר מושחת. אפשר לומר שהאדם חי באופן תמידי בתוך צביונו השטני המושחת ושהוא אינו מסוגל לאהוב את האל באמת. לכן, אם האדם רוצה לאהוב את האל, עליו להשיל את צדקנותו, חשיבותו העצמית, גאוותנותו, יהירותו וכדומה – כל מה ששייך לצביונו של השטן. אחרת, אהבתו של האדם אינה טהורה, זו אהבה שטנית, ואהבה שבהחלט לא יכולה לזכות באישורו של האל. אם רוח הקודש לא תהפוך את האדם למושלם, תשבור אותו, תגזום אותו, תטיל עליו משמעת, תוכיח אותו או תזכך אותו באופן ישיר, איש לא יוכל לאהוב את האל באמת. אם אתה אומר שחלק מהצביון שלך מייצג את האל ושלכן אתה יכול לאהוב את האל באמת, הרי שאתה מדבר דברי גאווה ואתה אבסורדי. בני אדם כאלה הם הארכי-מלאך! אופיו המולד של האדם לא יכול לייצג את האל ישירות. עליו להשליך מעליו את טבעו המולד באמצעות הפיכתו למושלם על ידי האל ורק לאחר מכן – רק על ידי כך שהוא יראה התחשבות בכוונותיו של האל, ירצה את כוונותיו של האל ויותר מכך, יחווה את עבודתה של רוח הקודש – האל יוכל לאשר את האופן שבו הוא מביא דברים לידי ביטוי. אף אדם שחי כבשר ודם לא יכול לייצג את האל ישירות, אלא אם כן הוא אדם שרוח הקודש משתמשת בו. אולם אפילו על אדם כזה לא ניתן לומר שצביונו ומה שהוא מביא לידי ביטוי מייצגים את האל לגמרי. ניתן רק לומר שהדברים שהוא מביא לידי ביטוי מונחים על-ידי רוח הקודש. צביונו של אדם כזה לא יכול לייצג את האל.

על אף שהאל הוא זה שקובע את צביונו של האדם – אין על כך עוררין וניתן לראות בכך דבר חיובי – צביון זה גם עבר עיבוד בידי השטן ולפיכך, כל צביונו של האדם הוא צביונו של השטן. יש שאומרים שצביונו של האל צריך להיות ישיר כשהוא עושה דברים ושהדבר מתבטא גם בהם, שגם להם יש אישיות כזו, ולכן הם אומרים שצביונם מייצג את האל. אילו מין בני אדם אלה? האם הצביון השטני המושחת יכול לייצג את האל? מי שמכריז שצביונו מייצג את האל מחלל את קודשו של האל ומעליב את רוח הקודש! אופן עבודתה של רוח הקודש מראה שעבודתו של האל על פני האדמה היא אך ורק עבודת כיבוש. ככזאת, חלק ניכר מצביונו השטני המושחת של האדם עדיין לא טוהר. מה שהאדם מביא לידי ביטוי הוא עדיין צלמו של השטן, הוא מה שהאדם מאמין שהוא טוב והוא מייצג את פעולות בשרו של האדם. ליתר דיוק, הוא מייצג את השטן ובשום אופן אינו יכול לייצג את האל. גם אם מישהו כבר אוהב את האל במידה כזו שהוא מסוגל ליהנות מחיים של גן עדן עלי אדמות ומסוגל להשמיע הצהרות כגון: "הו, האל! אני לא יכול לאהוב אותך מספיק" והגיע למישור הגבוה ביותר, עדיין אי-אפשר לומר שהוא מביא את האל לידי ביטוי או מייצג את האל. זאת משום שמהות האדם שונה ממהותו של האל והאדם לעולם לא יוכל להביא את האל לידי ביטוי ועל אחת כמה וכמה לא יוכל להפוך לאל. הדברים שרוח הקודש הנחתה את האדם להביא לידי ביטוי בסך הכול תואמים למה שהאל מבקש מהאדם.

כל פעולותיו ומעשיו של השטן מתבטאים באדם. כיום, כל פעולותיו ומעשיו של האדם הם ביטוי של השטן ולכן אינם יכולים לייצג את האל. האדם הוא התגלמות השטן וצביונו של האדם לא מסוגל לייצג את צביונו של האל. ישנם בני אדם שאופיים טוב. האל יכול לבצע עבודה מסוימת באמצעות אישיותם של אנשים כאלה והעבודה שהם עושים מכוונת על ידי רוח הקודש, אך צביונם לא יכול לייצג את האל. העבודה שהאל עושה בהם אינה אלא עבודת הרחבה של מה שכבר קיים בקרבם. בין שמדובר בנביאים מעידני העבר או באלה שהאל השתמש בהם, איש אינו יכול לייצג את האל ישירות. בני האדם מפתחים אהבה לאל רק כתוצאה מאילוצים של נסיבות ואיש מהם אינו מתאמץ לשתף פעולה מרצונו החופשי. מהם דברים חיוביים? כל מה שמגיע ישירות מהאל חיובי. לעומת זאת, צביון האדם עבר עיבוד תחת ידו של השטן ואינו יכול לייצג את האל. רק האהבה, הנכונות לסבול, הצדק, ההתמסרות, הענווה והנסתרות של האל בהתגלמותו כבשר ודם מייצגים את האל ישירות. זאת מפני שכאשר הוא בא, לא היה לו טבע חוטא והוא בא ישירות מהאל, בלי שעבר עיבוד תחת ידו של השטן. ישוע הוא רק בדמות בשר ודם חוטא והוא לא מייצג את החטא. לפיכך, פעולותיו, מעשיו ודבריו עד למועד שבו הגשים את העבודה באמצעות הצליבה (לרבות רגע הצליבה שלו), כולם מייצגים את האל ישירות. די בדוגמה של ישוע כדי להוכיח שאף אדם בעל טבע חוטא אינו יכול לייצג את האל ושחטאו של האדם מייצג את השטן. כלומר, החטא לא מייצג את האל ולאל אין חטאים. אפילו העבודה שרוח הקודש עושה באדם יכולה להיחשב רק ככזאת שמוכוונת על-ידי רוח הקודש ולא ניתן לומר שהאדם עושה אותה בשמו של האל. אולם בכל הנוגע לאדם, הן חטאו והן צביונו אינם מייצגים את האל. ממבט בעבודה שרוח הקודש עשתה באדם מימי עבר ועד ימינו, ניתן לראות שיש לאדם את הדברים שהוא מביא לידי ביטוי, כל זאת משום שרוח הקודש עשתה עליו עבודה. מעטים מאוד מסוגלים להביא את האמת לידי ביטוי לאחר שרוח הקודש גוזמת אותם ומטילה עליהם משמעת. כלומר, רק עבודתה של רוח הקודש נוכחת ואין שיתוף פעולה מצד האדם. האם אתה מבין זאת בבירור כעת? אם כן, כיצד תעשה את המרב כדי לשתף פעולה עם האל ולמלא את חובתך כאשר רוח הקודש עובדת?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האדם המושחת אינו מסוגל לייצג את האל

דבר אלוהים היומי  מובאה 318

אמונתך באל, עיסוקך בחיפוש אחר האמת ואפילו אופן התנהלותך צריכים כולם להתבסס על המציאות: כל מעשה שלך צריך להיות מעשי ואל לך לעסוק בדברים דמיוניים ובאשליות. אין כל ערך להתנהגות כזו ויתר על כן, אין כל משמעות לחיים כאלה. מכיוון שעיסוקך וחייך מתנהלים בשקר ותרמית בלבד, ואינך עוסק בדברים בעלי ערך ומשמעות, תוכל להפיק מכך רק הלכי חשיבה ודוקטרינות מגוחכים וחסרי כל אחיזה באמת. לדברים אלה אין כל קשר לחשיבות ולערך של קיומך והם יכולים להוביל אותך רק לעולם נבוב. לפיכך, כל חייך ייעדרו ערך ומשמעות – ואם לא תעסוק בחיפוש אחר חיים בעלי משמעות, גם אם תחיה מאה שנה, הרי שחייך יהיו לריק. כיצד ניתן לקרוא לדבר כזה חיים אנושיים? האין אלה למעשה חיים של בעל חיים? כמו כן, אם תנסו ללכת בדרך של אמונה באל אך לא תנסו כלל לעסוק בחיפוש האל הגלוי, ובמקום זאת תעבדו אל בלתי נראה שאינו ניתן לתפיסה, האין זה עיסוק אף יותר חסר טעם? בסופו של דבר, עיסוקך יהפוך לעי חורבות. מה הטעם בעיסוק כזה? הבעיה החמורה ביותר הנוגעת לאדם היא העובדה שהוא אוהב רק דברים שהוא לא יכול לראות ושהוא לא יכול לגעת בהם, דברים מסתוריים ופלאיים ביותר, שאדם לא יכול לדמיין ושבן תמותה לא יכול להשיג. ככל שדברים אלה פחות מציאותיים, כך האדם מקדיש זמן רב יותר לניתוחם, וכך הוא עוסק בהשגתם ללא פשרות ומנסה לזכות בהם. ככל שהדברים האלה פחות מציאותיים, כך האדם בוחן ומנתח אותם בדקדקנות רבה יותר, ואף מגדיל לעשות ומגבש רעיונות מקיפים משלו לגביהם. מנגד, ככל שהדברים יותר מציאותיים, כך האדם נוטה יותר לבטלם – הוא בז להם ומזלזל בהם עוד יותר. האין זה בדיוק אותו יחס שאתם מפגינים כלפי העבודה המציאותית שאני עושה כיום? ככל שדברים שכאלה יותר מציאותיים, כך אתם יותר משוחדים נגדם. אתם לא מקדישים זמן כדי לבחון אותם, אלא פשוט מתעלמים מהם. אתם בזים לדרישות המציאותיות והלא-מחמירות האלה. אתם אף מטפחים שפע של תפיסות בנוגע לאל הזה, המעשי ביותר, ואתם פשוט לא מסוגלים לקבל את היותו מעשי ורגיל. כיוון שכך, האין אמונתכם מעורפלת? יש לכם אמונה בלתי מעורערת באל המעורפל של ימים עברו, ואין לכם כל עניין באל המעשי של הימים האלה. האם הדבר אינו נובע מכך שהאל של אתמול והאל של היום שייכים לשני עידנים שונים? האם הדבר אינו נובע גם מכך שהאל של אתמול הוא האל הנשגב של השמיים, בעוד שהאל של היום הוא אדם זעיר שנמצא על פני הארץ? יתר על כן, האם הדבר אינו נובע מכך שהאל שהאדם עובד הוא פרי תפיסתו של האדם, בעוד שהאל של היום הוא בשר ודם מוחשי וארצי? בסופו של דבר, האם הדבר לא נובע מכך שהאל של היום מציאותי מדי ולכן האדם לא עוסק בו? זאת משום שהדבר שהאל של היום מבקש מהאדם הוא בדיוק הדבר שהאדם מסרב לעשות, ואשר גורם לו לבושה. האין זה מקשה על האדם? האין זה חושף את הצלקות שלו? כך, אנשים רבים אינם עוסקים באל האמיתי, המעשי, ולכן הם הופכים לאויבים של האל בהתגלמותו כבשר ודם, כלומר לצוררי משיח. האין זו עובדה ברורה מאליה? בעבר, בטרם התגלם האל כבשר ודם, יכולת להיות דמות דתית או מאמין אדוק. לאחר שהאל התגלם כבשר ודם, רבים מן המאמינים האדוקים האלה הפכו בלא-יודעין לצוררי משיח. האם אתה יודע מה מתחולל כאן? באמונתך באל, אתה לא מתרכז במציאות או עוסק באמת, אלא דבק בשקר – האין זה המקור הברור ביותר לעוינות שלך כלפי האל המתגלם כבשר ודם? האל המתגלם כבשר ודם קרוי המשיח, ולפיכך, האין זה נכון שכל מי שאינם מאמינים באל המתגלם כבשר ודם הם צוררי המשיח? לכן, האם האל שאתה מאמין בו ואוהב אותו הוא באמת האל בהתגלמותו כבשר ודם? האם מדובר באל החי והנושם, שהוא כה מציאותי ורגיל להפליא? מהי בדיוק המטרה של עיסוקך? האם היא בשמיים או בארץ? האם היא תפיסה או שמא היא האמת? האם היא האל או שמא היא ישות על-טבעית כלשהי? למעשה, האמת היא כלל החיים המעשי ביותר, והמימרה הנעלה ביותר לחיי האנושות. מפני שזו דרישת האל מן האדם, ומפני שזו העבודה שמבצע האל בכבודו עצמו, היא מכונה בשם "מימרת החיים". לא מדובר במימרה המתמצתת דבר מה, ולא בציטוט מפורסם של אישיות גדולה. במקום זאת, מדובר באמירתו של ריבון השמיים והארץ וכל הדברים אל האנושות. אלה לא מילים שהאדם תמצת, אלא מהות חייו של האל. לכן היא נקראת "מימרת החיים הגבוהה ביותר". חתירתו של האדם ליישם את האמת בפועל היא ביצוע חובתו, כלומר חתירתו לעמידה בדרישות האל. מהותה של הדרישה הזו היא האמת המציאותית ביותר, ולא דוקטרינה ריקה מתוכן שאיש לא יכול להשיגה. אם עיסוקך הוא בדוקטרינה בלבד, ואין בו מציאות, האם אינך אדם המורד באמת? האם אינך אדם שתוקף את האמת? כיצד יכול אדם שכזה לחתור אל אהבת האל? בני אדם שאינם אוחזים במציאות בוגדים באמת, והם כולם מרדנים מעצם מהותם!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק מי שמכיר את האל ואת עבודתו יכול לְרַצות את האל

דבר אלוהים היומי  מובאה 319

כולכם רוצים לקבל גמול בפני האל ולהיות רצויים בעיניו; כל אחד מקווה לדברים כאלה כשהוא מתחיל להאמין באל, כי כל אחד טרוד בחתירה לדברים נעלים, ואיש אינו רוצה להישאר מאחור. כך טבעם של אנשים. בדיוק מהסיבה הזאת, רבים מביניכם מנסים ללא הרף להתחנף אל האל שבשמיים, אך למעשה, נאמנותכם וכנותכם כלפי האל פחותות בהרבה מנאמנותכם וכנותכם כלפי עצמכם. מדוע אני אומר זאת? מפני שאינני מכיר כלל בנאמנותכם לאל, ויתרה מכך, מפני שאני שולל את קיומו של האל אשר בליבכם. כלומר, האל שאתם עובדים, האל המעורפל שאתם מעריצים, אינו קיים כלל. אני יכול לומר זאת באופן כה נחרץ משום שאתם רחוקים מדי מהאל האמיתי. הסיבה לנאמנותכם היא האליל שבליבכם; ואילו אני, שנחשב בעיניכם כאל שאינו גדול וגם לא קטן, בי אתם מכירים רק במילים. כשאני אומר שאתם רחוקים מהאל, כוונתי היא שאתם מרוחקים מהאל האמיתי, בעוד שהאל המעורפל נראה קרוב. כשאני אומר "לא גדול", כוונתי היא לאופן שבו האל שאתם מאמינים בו כיום, נראה כאדם בלבד, חסר יכולות גדולות, אדם שאינו נשגב. וכשאני אומר "לא קטן", כוונתי היא שלמרות שאדם זה אינו יכול לקרוא לרוח ולצוות על הגשם, הוא מסוגל בכל זאת לקרוא לרוח האל כדי שתעשה עבודה שמרעידה שמיים וארץ, ומותירה אנשים מבולבלים לחלוטין. כלפי חוץ, נראה שכולכם מצייתים מאוד למשיח הזה שעל פני האדמה, אך במהותכם אינכם מאמינים בו ואינכם אוהבים אותו. כלומר, זה שאתם באמת מאמינים בו הוא אותו אל מעורפל שבתחושותיכם, וזה שאתם באמת אוהבים הוא האל שאתם כמהים אליו יומם ולילה, אך מעולם לא ראיתם אותו פנים אל פנים. אמונתכם כלפי המשיח הזה חלקית בלבד, ואין בכם כלל אהבה אליו. אמונה פירושה להאמין ולבטוח; אהבה פירושה להעריץ ולהעריך בלב, ולעולם לא להיפרד. אך אמונתכם ואהבתכם כלפי המשיח של היום רחוקות מאוד מכך. כשמדובר באמונה, כיצד אתם מאמינים בו? כשמדובר באהבה, כיצד אתם אוהבים אותו? אין לכם שום הבנה בצביונו, וקל וחומר שאינכם מכירים את מהותו, אז כיצד אתם מאמינים בו? היכן המציאות של אמונתכם בו? כיצד אתם אוהבים אותו? היכן המציאות של אהבתכם כלפיו?

רבים הלכו אחריי ללא היסוס עד היום. גם אתם סבלתם עייפות רבה במהלך השנים האחרונות. תפסתי בבהירות גמורה את האופי וההרגלים המולדים של כל אחד מכם; האינטראקציה עם כל אחד מכם הייתה מפרכת מאוד. לצערי, למרות שהבנתי רבות אודותיכם, אתם אינכם מבינים דבר אודותיי. אין פלא שאנשים אומרים שנפלתם בפח של אדם כלשהו ברגע של בלבול. אכן, אינכם מבינים דבר מצביוני, וקל וחומר שאינכם יכולים להבין את מה שבדעתי. כיום, אי-ההבנות שלכם לגביי הולכות ומחריפות, ואמונתכם בי נותרה אמונה מבולבלת. במקום לומר שאתם מאמינים בי, יהיה נכון יותר לומר שכולכם מנסים להתחנף אליי ולהתרפס בפניי. המניעים שלכם פשוטים מאוד: אלך אחרי מי שיכול לגמול לי, ואאמין במי שיאפשר לי להימלט מהאסונות הגדולים, בין שהוא אל ובין שהוא אל מסוים. כל זה לא מעניין אותי. יש רבים כאלה ביניכם, והמצב הזה חמור מאוד. אילו יום אחד היה נערך מבחן כדי לבדוק כמה מביניכם מאמינים במשיח מתוך תובנה לגבי מהותו, אני חושש שאף לא אחד מכם היה עונה על רצוני. לכן לא יזיק אם כל אחד מכם ישקול את השאלה הזו: האל שאתם מאמינים בו שונה ממני מאוד, ואם כך, מהי מהות אמונתכם באל? ככל שאתם מאמינים יותר באל שלכֶם כביכול, כך אתם מתרחקים ממני יותר. מהי אם כן תמציתה של הבעיה? אין ספק שאיש מכם מעולם לא שקל שאלה כזו, אך האם חומרתה עלתה בדעתכם? האם חשבתם על ההשלכות של המשך אמונה בדרך זו?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כיצד להכיר את האל שעל פני האדמה

דבר אלוהים היומי  מובאה 320

אני חפץ באלה שאינם חושדים באחרים, ואוהב את אלה המקבלים את האמת ברצון; אני דואג מאוד לשני סוגי האנשים האלה, כי בעיניי הם אנשים כנים. אם אתה ערמומי, תהיה חשדן וזהיר כלפי כל אדם ועניין, ולכן אמונתך בי תהיה בנויה על יסוד של חשד. לעולם לא אוכל להכיר באמונה כזו. בהיעדר אמונה אמיתית, אתה נטול אף יותר אהבה אמיתית. ואם אתה נוטה להטיל ספק באל ולשער השערות לגביו כרצונך, הרי שללא ספק אתה הערמומי מכל האנשים. אתה משער שמא האל יכול להיות כאדם: חוטא שאין לו מחילה, קטנוני באופיו, נטול הוגנות והיגיון, חסר חוש צדק, נוטה לתכסיסים מרושעים, בוגדני וערמומי, ומוצא עונג ברוע ובאופל וכן הלאה. הסיבה לכך שלאנשים יש מחשבות כאלה היא שאין להם שמץ של ידע על האל, הלא כן? אמונה כזו אינה אלא חטא! ישנם אפילו כאלה המאמינים שהאנשים הרצויים לי הם דווקא אלה המחניפים ומתרפסים, וכי אלה שאין להם כישורים כאלה לא יתקבלו בברכה בבית האל ויאבדו את מקומם שם. האם זה כל הידע שרכשתם במשך כל השנים הללו? האם זה מה שהשגתם? והכרתכם אותי אינה מסתכמת באי-ההבנות האלה; חמור מכך הוא הניאוץ שלכם כלפי רוח האל וחילול שם שמיים. לכן אני אומר שאמונה כשלכם רק תרחיק אתכם ממני ותביא אתכם לידי התנגדות גדולה יותר כלפיי. במהלך שנים רבות של עבודה, ראיתם אמיתות רבות, אך היודעים אתם מה שמעו אוזניי? כמה מביניכם מוכנים לקבל את האמת? כולכם סבורים שאתם מוכנים לשלם את המחיר למען האמת, אך כמה מכם באמת סבלו למענה? אין בליבכם אלא רשעות הגורמת לכם לחשוב שכל אדם, יהיה אשר יהיה, הוא ערמומי ונכלולי באותה מידה – עד כדי כך שאתם מאמינים שאף האל בהתגלמותו, בדומה לאדם רגיל, יכול להיות נטול לב טוב או אהבת חסד. יתרה מכך, אתם מאמינים שאופי אצילי וטבע רחום ומיטיב קיימים רק באל שבשמיים. אתם מאמינים שקדוש כזה אינו קיים, שרק אופל ורוע שולטים על האדמה, ואילו האל הוא רק משענת לכמיהתם של אנשים לטוב וליופי, דמות אגדית פרי דמיונם. במחשבותיכם, האל שבשמיים הוא ישר, צודק וגדול עד מאוד, ראוי לסגידה והערצה; ואילו האל הזה שעל פני האדמה הוא רק תחליף וכלי שרת של האל שבשמיים. אתם מאמינים שהאל הזה אינו יכול להיות שווה ערך לאל שבשמיים, וקל וחומר שלא ניתן להזכירו בנשימה אחת איתו. כשמדובר בגדולה ובכבוד של האל, הם שייכים לתפארתו של האל שבשמיים, אך כשמדובר בטבע האדם ובשחיתותו, אלה תכונות שגם לאל שעל פני האדמה יש חלק בהן. האל שבשמיים הוא רם ונישא לנצח, ואילו האל שעל פני האדמה הוא חסר חשיבות, חלש וחסר אונים לעד. האל שבשמיים נטול תחושות הבשר ואינו אלא צדק, ואילו לאל שעל פני האדמה יש רק מניעים אנוכיים והוא חסר כל הגינות או היגיון. האל שבשמיים נטול כל נכלוליות והוא נאמן תמיד, ואילו לאל שעל פני האדמה יש תמיד צד לא ישר. האל שבשמיים אוהב את האדם אהבה עזה, ואילו האל שעל פני האדמה אינו דואג לאדם דיו, ואף מזניח אותו כליל. הידע המופרך הזה מקונן בליבכם זה מכבר, ועלול להמשיך ולהתקיים גם בעתיד. אתם מתייחסים לכל מעשי המשיח מעמדתם של הרשעים ומעריכים את כל עבודתו, כמו גם את זהותו ומהותו, מנקודת מבטם של הרעים. עשיתם טעות חמורה ומעשה שלא עשו קודמיכם מעולם. כלומר, אתם משרתים רק את האל הנשגב שבשמיים, אשר כתר לראשו, ולעולם אינכם משרתים את האל הזה, שבעיניכם הוא כה חסר חשיבות עד כי אינכם רואים אותו כלל. האין זה חטאכם? האין זו דוגמה מובהקת לפגיעתכם בצביון האל? אתם עובדים את האל שבשמיים. אתם מעריצים דמויות נשגבות ומכבדים את אלה המצטיינים בכושר הביטוי שלהם. אתה נשמע בשמחה לאל הממלא את ידיך בעושר, וחושק באל שיכול למלא כל משאלה שלך. היחיד שאינך עובד הוא האל הזה שאינו נשגב; הדבר היחיד שאתה שונא הוא חברתו של האל הזה, שאיש אינו יכול להעריך. הדבר היחיד שאינך מוכן לעשות הוא לשרת את האל הזה, שמעולם לא נתן לך פרוטה, והיחיד שאינו מסוגל לעורר בך כמיהה הוא האל הלא-חביב הזה. האל הזה אינו יכול לאפשר לך להרחיב את אופקיך, להרגיש כאילו מצאת אוצר, וקל וחומר למלא את משאלותיך. מדוע, אם כן, אתה הולך אחריו? האם הרהרת בשאלות כאלה? מעשיך אינם פוגעים רק במשיח הזה; חשוב מכך, הם פוגעים באל שבשמיים. אינני סבור שזו מטרת אמונתכם באל!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כיצד להכיר את האל שעל פני האדמה

דבר אלוהים היומי  מובאה 321

אתם כמהים שהאל ישמח בכם, אך אתם רחוקים ממנו. מה פשר הדבר? אתם מקבלים רק את דבריו, אך לא את הגיזום שלו, וקל וחומר שאינכם מסוגלים לקבל כל אחד מהסדריו או להאמין בו לחלוטין. מה, אם כן, פשר הדבר? בסופו של דבר, אמונתכם אינה אלא קליפת ביצה ריקה שלעולם לא יבקע ממנה אפרוח. זאת משום שאמונתכם לא הביאה לכם את האמת ולא העניקה לכם חיים, אלא נתנה לכם תחושה אשלייתית של קיום ותקווה. תחושת הקיום והתקווה הזו היא מטרתכם באמונה באל, ולא האמת והחיים. לכן אני אומר שכל מהלך אמונתכם באל לא היה אלא ניסיון לשאת חן בעיני האל בהתרפסות ובחוסר בושה, ובשום אופן אין לראות בו אמונה אמיתית. כיצד יכול אפרוח לבקוע מאמונה כזו? במילים אחרות, מה יכולה אמונה כזו להשיג? מטרת אמונתכם באל היא להשתמש בו כדי להשיג את מטרותיכם שלכם. האין זו עובדה נוספת לפגיעתכם בצביון האל? אתם מאמינים בקיומו של האל שבשמיים ושוללים את קיומו של האל שעל פני האדמה, אך אינני מכיר בדעותיכם; אני מאשר רק את אלה המשרתים את האל שעל פני האדמה ברגליים נטועות היטב בקרקע, אך לעולם לא את אלה שאף פעם אינם מכירים במשיח אשר על פני האדמה. לא משנה כמה נאמנים יהיו אנשים כאלה לאל שבשמיים, בסופו של דבר הם לא יימלטו מידי, המעניש את הרעים. אנשים אלה הם הרעים; הם הרעים המתנגדים לאל, אשר מעולם לא התמסרו למשיח ברצון. כמובן, מספרם כולל את כל אלה שאינם מכירים את המשיח, ויתרה מכך, אינם מכירים בו. האם אתה מאמין שאתה יכול לנהוג כרצונך כלפי המשיח כל עוד אתה נאמן לאל שבשמיים? טעות! בורותך לגבי המשיח היא בורות לגבי האל שבשמיים. לא משנה כמה אתה נאמן לאל שבשמיים, אין זה אלא דיבורי סרק והעמדת פנים, כי האל שעל פני האדמה מועיל לא רק בקבלת האמת על ידי האדם ובקבלת ידע מעמיק יותר, אלא חשוב מכך, הוא חיוני לגינוי האדם, ולאחר מכן, לאיסוף העובדות כדי להעניש את הרעים. האם הבנת את התוצאות המועילות והמזיקות כאן? האם חווית אותן? אני מאחל לכם שתבינו בקרוב את האמת הזו: כדי להכיר את האל, עליכם להכיר לא רק את האל שבשמיים, אלא, וזה חשוב אף יותר, את האל שעל פני האדמה. אל תבלבל בין עיקר לטפל, ואל תניח למשני לתפוס את מקומו של העיקרי. רק כך תוכל באמת לבנות יחסים טובים עם האל, להתקרב אליו, ולקרב את לבך אליו. אם האמנת שנים רבות והתרועעת איתי זמן רב, אך נותרת מרוחק ממני, אני אומר שאתה ודאי פוגע לעתים קרובות בצביון האל, וקשה מאוד לשער מה יהיה סופך. אם שנות ההתרועעות הרבות איתי לא רק שלא הפכו אותך לאדם הניחן באנושיות ובאמת, אלא אף הטמיעו בטבעך את דרכיך הרעות, ולא רק שגאוותנותך הוכפלה, אלא שגם אי-ההבנות שלך כלפיי התרבו, עד כדי כך שאתה רואה בי שותף זוטר שלך, אז אני אומר שמצב החולי שלך אינו עוד שטחי, אלא חדר עד לשד עצמותיך. כל שנותר הוא להמתין שיסדרו את הלווייתך. אין צורך שתתחנן אז בפניי שאהיה אלוהיך, כי ביצעת חטא שדינו מוות, חטא שאין עליו כפרה. גם אם הייתי יכול לרחם עליך, האל שבשמיים יתעקש ליטול את חייך, כי פגיעתך בצביון האל אינה בעיה רגילה, אלא עניין חמור ביותר. כשיגיע הזמן, אל תאשים אותי שלא הזהרתי אותך מראש. הכל מסתכם בזה: ברגע שאתה מתייחס למשיח – האל שעל פני האדמה – כאדם רגיל, כלומר, כשאתה מאמין שהאל הזה אינו אלא אדם, אז תאבד. זוהי אזהרתי היחידה לכולכם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כיצד להכיר את האל שעל פני האדמה

דבר אלוהים היומי  מובאה 322

באדם קיימת רק המילה הלא ודאית "אמונה", אך האדם אינו יודע ממה עשויה האמונה, כל שכן מדוע יש לו אמונה. האדם מבין מעט מדי והוא עצמו לקוי מדי. אמונתו בי היא חסרת מחשבה ודעת. על אף שאינו יודע מהי אמונה ומדוע יש לו אמונה בי, הוא ממשיך להאמין בי בכפייתיות. מה שאני מבקש מהאדם הוא לא רק שיפנה אלי מתוך שיגעון בצורה זו או שיאמין בי באופן שטחי וללא שיקול דעת. שכן העבודה שאני עושה היא לשם כך שהאדם יראה אותי ויכיר אותי, לא כדי שהאדם יתרשם ויראה אותי באור חדש. בעבר הראיתי אותות ומופתים רבים ועשיתי ניסים רבים, ובני ישראל דאז הפגינו כלפיי הערצה רבה ורחשו כבוד רב ליכולתי יוצאת הדופן לרפא חולים ולגרש שדים. באותה עת, היהודים חשבו שכוחות הריפוי שלי נשגבים ונפלאים, ובזכות מעשיי הרבים, כולם רחשו לי כבוד וחשו הערצה רבה לכל כוחותיי. לכן כל מי שראה אותי עושה ניסים הלך אחריי באדיקות, כך שאלפים הקיפו אותי כדי לחזות בי מרפא חולים. הבאתי לידי ביטוי אותות ומופתים כה רבים, אך בני האדם ראו בי רק רופא מוכשר, דיברתי גם דברים רבים ללמד אנשים באותה עת, אך הם ראו בי רק מורה הנעלה על תלמידיו. אפילו בימים אלו, לאחר שבני אדם ראו את דברי ימי עבודתי, הם ממשיכים לפרש זאת שאני רופא מהולל המרפא את החולים ומורה לבורים, והם הגדירו אותי כאדון ישוע המשיח הרחום. אלו המפרשים את כתבי הקודש אולי התעלו על כישוריי בריפוי, או יתכן אפילו שהם תלמידים שכעת התעלו על מורם, אך אנשים בעלי שם שכאלו, ששמותיהם מוכרים ברחבי העולם, מתייחסים אליי בזלזול כרופא בלבד. מעשיי רבים מהחול אשר על שפת הים וחוכמתי רבה מזו של כל בני שלמה, אך בני האדם רואים בי רק רופא חסר חשיבות ומורה אלמוני לאדם. רבים מאוד מאמינים בי רק כדי שארפא אותם, רבים מאוד מאמינים בי רק כדי שאשתמש בעוצמתי כדי לגרש רוחות טמאות מגופם, ורבים מאוד מאמינים בי רק כדי לקבל שלווה ואושר ממני. רבים מאוד מאמינים בי רק כדי לדרוש ממני יותר עושר חומרי. רבים מאוד מאמינים בי רק כדי להעביר את החיים הללו בשלום וכדי להיות בטוחים בעולם הבא. רבים מאוד מאמינים בי כדי להימנע מסבל הגיהינום ולקבל את ברכות השמיים. רבים מאוד מאמינים בי רק לשם נוחות זמנית, אך אינם מבקשים להרוויח דבר בעולם הבא. כשאני מעניק את חרוני על האנשים ולוקח את כל האושר והשלווה שהיו להם בעבר, הם הופכים ספקניים. כשאני מעניק לאנשים את סבל הגיהינום ולוקח מהם את ברכות השמיים, זעמם מתעורר. כשאנשים מבקשים ממני לרפא אותם, אני מתעלם מהם וחש סלידה כלפיהם, הם הולכים אז ממני כדי לבקש, במקום זאת, את דרכי רפואת הרשע והכישוף. כשאני לוקח מהאנשים את כל אשר הם דרשו ממני, כולם נעלמים ללא עקבות. לפיכך, אני אומר שלאנשים יש אמונה בי מכיוון שחסדי שופע מדי ומשום שיש תועלות רבות מדי להרוויח. היהודים האמינו בי בשל החסד שבי והלכו אחרי בכל אשר הלכתי. בני האדם הבורים האלה, בעלי הידע והניסיון המוגבלים, ביקשו רק לראות את האותות והמופתים שהפגנתי. הם ראו בי את ראש בית היהודים, המסוגל לבצע את הניסים הגדולים ביותר. לפיכך, כשגירשתי שדים מבני האדם, הדבר עורר דיונים רבים בקרבם. הם אמרו שאני אליהו, שאני משה, שאני הקדום שבנביאים, שאני הגדול ברופאים. מלבדי האומר שאני החיים, הדרך והאמת, איש לא יכול לדעת את הווייתי או את זהותי. מלבדי האומר שהשמיים הם המקום בו אבי חי, איש לא ידע שאני בן האל וגם האל עצמו. מלבדי האומר שאביא גאולה לכל בני האדם ואפדה את האנושות, איש לא ידע שאני גואל האנושות, ובני האדם הכירו אותי רק כאדם נדיב ורחום. ומלבדי שיכול להסביר הכול אודותיי, איש לא ידע אותי ואיש לא האמין שאני בנו של האל החי. כזו היא האמונה של בני האדם בי והאופן שבו הם מנסים להתל בי. כיצד הם יוכלו לשאת עדות למעני כשהם רואים אותי כך?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מה אתה יודע על אמונה?

דבר אלוהים היומי  מובאה 323

בני האדם מאמינים באל מזה זמן רב, אך רובם לא מבינים את המילה הזו, "האל", ורק הולכים אחריו בבלבול. אין להם מושג מדוע בדיוק האדם צריך להאמין באל או מהו האל בדיוק. אם בני האדם יודעים רק להאמין באל ולהיות חסידיו, אך לא יודעים מהו האל, ואם הם לא מכירים את האל, זו רק בדיחה גדולה, הלא כן? על אף שבני האדם ראו תעלומות שמימיות רבות עד היום, ועל אף שהם שמעו ידע מעמיק רב שאף אדם לא תפס בעבר, הם עדיין לא מודעים כלל לרבות מהאמיתות הבסיסיות ביותר שאף אדם לא העלה בעבר על דעתו. ייתכן שיש כאלה שיאמרו: "אנחנו מאמינים באל מזה שנים רבות. איך ייתכן שאנחנו לא יודעים מהו האל? האם זה לא זלזול בנו?" אך לאמיתו של דבר, על אף שכולם חסידים שלי כיום, הם אינם יודעים דבר על העבודה הנוכחית. הם לא תופסים אפילו את השאלות הפשוטות והקלות ביותר, קל וחומר שאלות מורכבות כגון אלה הנוגעות לאל. עליך לדעת שהשאלות שאינן מעניינות אותך ושלא זיהית הן השאלות שאתה צריך להבין יותר מכל. זאת משום שאתה יודע רק לנהות אחרי ההמון, מבלי לשים לב ומבלי להתייחס למה שעליך להצטייד בו. האם אתה באמת יודע מדוע עליך להאמין באל? האם אתה באמת יודע מה הוא האל? האם אתה באמת יודע מה הוא האדם? כאדם שמאמין באל, אם לא תצליח להבין את הדברים האלה, תאבד את הכבוד שיש לאדם המאמין באל, הלא כן? עבודתי היום היא זו: לגרום לבני האדם להבין את מהותם, להבין את כל מה שאני עושה, ולהכיר את פניו האמיתיים של האל. זו הפעולה המסכמת של תוכנית הניהול שלי, השלב האחרון בעבודתי. זו הסיבה שאני מספר לכם מראש את כל תעלומות החיים, כדי שכולכם תוכלו לקבל אותן ממני. מכיוון שזו העבודה של העידן הסופי, עליי לספר לכם את כל אמיתות החיים שמעולם לא קיבלתם, למרות שאתם לא מסוגלים להבין אותן ולשאת אותן, משום שאתם פשוט יותר מדי לקויים ובלתי ערוכים. אני רוצה לסיים את עבודתי, לגמור את העבודה ההכרחית שלי וליידע אתכם באופן מלא במה שאני מטיל עליכם לעשות, פן תתעו שוב ותיפלו בפח שהשטן טומן לכם כשיורד החושך. יש דרכים רבות שנשגבות מתפיסתכם, ודברים רבים שעליהם אינכם יודעים דבר. אתם כל כך בורים; אני מכיר היטב את שיעור קומתכם ואת החסרונות שלכם. לפיכך, על אף שיש מילים רבות שלא תהיו מסוגלים להבין, אני בכל זאת רוצה לומר לכם את כל האמיתות האלה שמעולם לא קיבלתם. זאת משום שאני מודאג תמיד אם בשיעור הקומה הנוכחי שלכם, תהיו מסוגלים לעמוד איתן בעדות שאתם נושאים עליי. אני לא ממעיט בערככם. אתם כולכם חיות שלא עברו את ההכשרה הרשמית שלי, ובאמת איני מסוגל כלל לראות כמה תהילה טמונה בכם. על אף שהשקעתי מאמצים אדירים בעבודתי עליכם, נדמה שכמעט אין בכם יסודות חיוביים, ואילו את היסודות השליליים ניתן לספור על עשר אצבעות והם משמשים רק כעדויות המביישות את השטן. כמעט כל מה שיש בכם חוץ מזה הוא הרעל של השטן. אתם נראים לי כבני אדם שכבר לא יוכלו לזכות בישועה. כפי שהדברים נראים כעת, אני מביט בביטויים השונים שלכם ובהתנהגויותיכם השונות, וסוף-סוף אני יודע מה שיעור הקומה האמיתי שלכם. זו הסיבה שאני תמיד דואג לכם: אם האדם היה מנהל את חייו בכוחות עצמו, האם הוא היה במצב טוב יותר, או שהיה בדומה למצבו הנוכחי? האם אתם לא מודאגים משיעור קומתכם הבוסרי? האם באמת תוכלו להיות כמו עם ישראל הנבחר, ולהיות נאמנים לי ורק לי בכל מצב? התכונות שאתם מדגימים הן לא השובבות של ילדים שהתרחקו מהשגחת הוריהם, אלא החייתיות שמתפרצת כשבעלי חיים נמצאים מחוץ להישג שוטו של אדונם. עליכם להכיר את הטבע שלכם, שהוא גם החולשה המשותפת שלכם והמחלה המשותפת שלכם. לכן אני רק מפציר בכם היום לעמוד איתן בעדות שאתם נושאים עליי. אל תתנו למחלה הישנה שלכם להתעורר שוב בשום אופן. הדבר החשוב ביותר הוא לשאת עדות. זה לב לבה של עבודתי. עליכם לקבל את דבריי בדיוק כפי שמרים קיבלה את התגלותו של יהוה כשהוא בא אליה בחלום: קודם להאמין בי ואז להתמסר. רק זה נחשב לטוהרה. זאת מכיוון שאתם אלה ששומעים את דבריי יותר מכל, ואלה שאני מברך יותר מכל. נתתי לכם את כל נכסיי יקרי הערך והרעפתי עליכם הכול ממש, ועדיין יש הבדל כה גדול בין מעמדכם ומעמדם של בני ישראל; אתם רחוקים זה מזה כמרחק מזרח ומערב. אולם בהשוואה אליהם, קיבלתם הרבה יותר. בעוד שהם ממתינים נואשות שאופיע בפניהם, אתם מבלים איתי ימים נעימים וחולקים איתי את עושרי. לנוכח הבדל זה, מה נותן לכם את הזכות לצווח ולהתווכח איתי ולדרוש חלקים מנכסיי? האם לא קיבלתם הרבה? אני נותן לכם כל כך הרבה, אך מה שאתם נותנים לי בתמורה הוא רק עצבות וחרדה קורעות לב ותרעומת ואי שביעות רצון בלתי ניתנות לדיכוי. אתם כה דוחים, אך אתם גם מעוררי רחמים. לפיכך, אין לי ברירה אלא לבלוע את התרעומת שלי ולהביע את ההתנגדויות שלי בפניכם שוב ושוב. לאורך אלפי שנות עבודה, מעולם לא הבעתי התנגדות כלשהי בפני האנושות, מפני שגיליתי שלאורך התפתחותה של האנושות, רק ה"הונאות" ביניכם הן הדברים המפורסמים ביותר. הן כמו ירושות יקרות שהורישו לכם האבות הקדמונים העתיקים והמפורסמים שלכם. כמה שאני שונא את החזירים והכלבים התת-אנושיים האלה. אתם יותר מדי חסרי מצפון! האופי שלכם שפל מדי! לבכם קשה מדי! אילו לקחתי את המילים האלה שלי ואת העבודה הזו שלי לעם ישראל, הייתי זוכה בתהילה כבר מזמן. אך ביניכם הדבר אינו בר השגה. ביניכם יש רק הזנחה אכזרית, אדישות ותירוצים. אתם יותר מדי חסרי רגש, וחסרי ערך לחלוטין!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עד כמה אתה מבין את האל?

דבר אלוהים היומי  מובאה 324

כעת כולכם אמורים להבין את המשמעות האמיתית של אמונה באל. משמעות האמונה באל שעליה דיברתי בעבר התייחסה לכניסתכם החיובית. היום זה שונה: היום, ברצוני לנתח את מהות אמונתכם באל. כמובן, זה נקרא להדריך אתכם מהיבט שלילי; אילולא עשיתי זאת, לעולם לא הייתם מכירים את פניכם האמיתיות, ולעולם הייתם מתהדרים באדיקותכם ובנאמנותכם. מן הראוי לומר שאילולא חשפתי את הכיעור שבמעמקי לבבכם, אזי כל אחד מכם היה מניח כתר על ראשו ושומר את כל הכבוד לעצמו. הטבע הגאוותן והיהיר שלכם דוחף אתכם לבגוד במצפונכם, למרוד במשיח ולהתנגד לו, ולחשוף את כיעורכם, ובכך להוציא לאור את כוונותיכם, תפיסותיכם, רצונותיכם המוגזמים ועיניכם המלאות חמדנות. ועדיין אתם ממשיכים ללהג על תשוקת חייכם לעבודתו של המשיח, וחוזרים ושונים את האמיתות שהמשיח אמר מזמן. זוהי "אמונתכם" – "אמונה ללא רבב". מאז ומעולם דרשתי מהאדם דרישות מחמירות. אם נאמנותך באה עם כוונות ותנאים, אז אני מעדיף לוותר על אותה נאמנות שלך כביכול, כי אני מתעב את אלה המרמים אותי באמצעות כוונותיהם וסוחטים אותי באמצעות תנאים. אני חפץ רק שהאדם יהיה נאמן לי לחלוטין, ויעשה כל דבר כדי להוכיח מילה אחת, ולמענה: אמונה. אני מתעב את השימוש שאתם עושים בדברי חנופה ומירמה כדי לנסות לשמח אותי, כי אני תמיד התייחסתי אליכם בכנות, ולכן אני חפץ שגם אתם תנהגו כלפיי באמונה אמיתית. כשמדובר באמונה, רבים עשויים לחשוב שהם נוהים אחר האל מפני שיש להם אמונה, וכי אחרת לא היו סובלים סבל כזה. לכן אני שואל אותך זאת: אם אתה מאמין בקיומו של האל, מדוע אינך ירא אותו? אם אתה מאמין בקיומו של האל, מדוע אין בליבך ולו שמץ של יראה מפניו? אתה מקבל שהמשיח הוא התגלמות האל, אז מדוע אתה בז לו? מדוע אתה נוהג כלפיו בחוסר כבוד? מדוע אתה שופט אותו בגלוי? מדוע אתה תמיד מרגל אחר תנועותיו? מדוע אינך מתמסר לסידוריו? מדוע אינך פועל בהתאם לדברו? מדוע אתה סוחט ושודד ממנו את מנחותיו? מדוע אתה מדבר ממקומו של המשיח? מדוע אתה שופט אם עבודתו ודברו נכונים? מדוע אתה מעז לנאץ אותו מאחורי גבו? האם אלה, ודברים נוספים, הם המרכיבים את אמונתכם?

בדבריכם ובהתנהגותכם מתגלים מרכיבים של חוסר אמונתכם במשיח. חוסר אמונה מחלחל למניעים ולמטרות של כל מה שאתם עושים. אפילו אופי מבטכם מכיל את חוסר האמונה במשיח. ניתן לומר שבכל רגע ורגע, כל אחד מכם נושא יסודות של חוסר אמונה. פירוש הדבר שבכל רגע נתון, אתם בסכנה של בגידה במשיח, שכן הדם הזורם בגופכם חדור בחוסר אמונה כלפי האל בהתגלמותו. לכן, אני אומר שהעקבות שאתם מותירים בנתיב האמונה באל אינם ממשיים; כשאתם הולכים בנתיב האמונה באל, אינכם נוטעים את רגליכם היטב בקרקע – אתם רק יוצאים ידי חובה. אתם לעולם אינכם מאמינים בדבר המשיח במלואו ואינכם מסוגלים ליישם אותו בפועל באופן מיידי. זו הסיבה שאין לכם אמונה במשיח. העובדה שתמיד יש לכם תפיסות לגביו היא סיבה נוספת לכך שאין לכם אמונה בו. הספקנות הנצחית לגבי עבודתו של המשיח, ההתעלמות מדברו, הבעת דעה על כל עבודה שהמשיח עושה וחוסר היכולת להבין אותה נכונה, הקושי לשים בצד את תפיסותיכם ללא קשר להסבר שאתם מקבלים, וכן הלאה – כל אלה הם יסודות של חוסר אמונה המעורבים בתוך לבכם. על אף שאתם נוהים אחר עבודתו של המשיח ולעולם אינכם נותרים מאחור, בלבכם מעורבת מרדנות רבה מדי. מרדנות זו היא רבב באמונתכם באל. אולי אינכם חושבים שכך הדבר, אך אם אינך מסוגל לזהות את כוונותיך שלך מתוך כך, אזי אתה עתיד להיות בין אלה שיאבדו, כי האל הופך למושלמים רק את אלה המאמינים בו באמת, לא את אלה הספקנים כלפיו, וקל וחומר שלא את אלה שנוהים אחריו בחוסר רצון, על אף שמעולם לא האמינו שהוא האל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האם אתה מאמין אמיתי באל?

דבר אלוהים היומי  מובאה 325

יש אנשים שאינם אוהבים את האמת, וקל וחומר שלא משפט. תחת זאת, הם אוהבים כוח ועושר; אנשים כאלה נקראים מחפשי כוח. הם מחפשים רק את אותם פלגים בעולם שיש להם כוח, והם מחפשים רק כמרים ומורים שמגיעים מסמינרים. על אף שקיבלו את דרך האמת, הם מאמינים רק למחצה והם אינם מסוגלים לתת את כל לבם ונפשם, פיהם מדבר דברים אודות השקעה מעצמם למען האל, אך עיניהם ממוקדות בכמרים ובמורים הגדולים, והם אינם מקדישים למשיח ולו מבט חטוף נוסף. מוחותיהם מלאים במחשבות על תהילה, רווח וכבוד. הם חושבים שאין זה מתקבל על הדעת שאדם כה חסר משמעות יכול לכבוש כל כך הרבה, שמישהו כה בלתי מרשים יכול להפוך אדם למושלם. הם חושבים שאין זה מתקבל על הדעת שאותם אפסים מתוך האבק והאשפתות הם אנשיו הנבחרים של האל. הם מאמינים שאם אנשים כאלה היו מושאי ישועתו של האל, אזי שמיים וארץ היו מתהפכים, וכל בני האדם היו צוחקים עד דמעות. הם מאמינים שאם האל בחר באנשים כאלה כדי להפוך אותם למושלמים, אזי אותם אנשים גדולים היו הופכים לאל עצמו. נקודות המבט שלהם נגועות בחוסר אמונה; יותר מחוסר אמונה, הם פשוט בהמות חסרות היגיון. כי הם מעריכים רק מעמד, יוקרה וכוח, והם מוקירים רק קבוצות ופלגים גדולים ואין להם ולו שמץ של כבוד כלפי אלה המונהגים על ידי המשיח. הם פשוט בוגדים שהפנו את גבם למשיח, לאמת ולחיים.

אינך מעריץ את ענוותנותו של המשיח, אלא את אותם רועי שקר בעלי מעמד נחשב. אינך מעריץ את חביבותו או את חוכמתו של המשיח, אלא יש לך חיבה לאותם הוללים הזורמים עם זוהמת העולם. אתה רק לועג לכאבו של המשיח שאין לו מקום להניח את ראשו, אך אתה מעריץ את אותן גוויות הצדות מנחות וחיות בהוללות. אינך מוכן לסבול לצד המשיח, אך אתה משליך את עצמך בשמחה לזרועותיהם של אותם צוררי משיח פוחזים ועיקשים, על אף שהם מספקים לך רק בשר, מילים ושליטה. אפילו עכשיו, לבך עדיין פונה אליהם, למוניטין שלהם, למעמדם, לכוחם. ועם זאת, אתה ממשיך להחזיק בגישה שלפיה קשה לקבל את עבודתו של המשיח ואינך מוכן לקבלה. רק בגלל העניין הזה אני אומר שחסרה לך האמונה הדרושה להכרה במשיח. הסיבה שנהית אחריו עד היום היא רק מפני שלא הייתה לך ברירה אחרת. סדרה של דימויים נשגבים מתנשאת לנצח בלבך; אינך יכול לשכוח את כל דבריהם ומעשיהם, ולא את מילותיהם וידיהם רבות ההשפעה. בלבבכם הם עליונים לנצח וגיבורים לנצח. אך לא כך הוא לגבי המשיח של היום. בלבך הוא לנצח חסר חשיבות, ולנצח אינו ראוי ליראה. כי הוא רגיל מדי, בעל השפעה מועטה מדי, ורחוק מלהיות נשגב.

על כל פנים, אני אומר שכל אלה שאינם מוקירים את האמת הם חסרי אמונה ובוגדים באמת. אנשים כאלה לעולם לא יזכו לאישורו של המשיח. האם זיהית עתה כמה חוסר אמונה יש בך, וכמה בגידה במשיח? אני מפציר בך כך: מכיוון שבחרת בדרך האמת, עליך להתמסר בלב שלם; אל תהיה הססן או חצוי בדעתך. עליך להבין שהאל אינו האל של העולם או של אדם כלשהו, אלא האל של כל אלה המאמינים בו באמת, של כל אלה אשר עובדים אותו, ושל אלה המסורים והנאמנים לו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האם אתה מאמין אמיתי באל?

דבר אלוהים היומי  מובאה 326

באמונתם, אנשים מחפשים שהאל ייתן להם יעד הולם ואת כל החסד שהם צריכים, שיהפוך למשרתם, שיקיים איתם יחסים שלווים וידידותיים, כך שלעולם לא יתעורר ביניהם סכסוך. כלומר, אמונתם באל דורשת ממנו להבטיח למלא את כל דרישותיהם ולהעניק להם כל מה שהם מבקשים בתפילתם, בהתאם לדברים שקראו בכתבי הקודש: "אקשיב לכל תפילותיכם." הם מצפים מהאל לא לשפוט או לגזום איש, שכן הוא תמיד היה המושיע הרחום ישוע, המקיים יחסים טובים עם אנשים בכל עת ובכל מקום. כך אנשים מאמינים באל: הם פשוט דורשים דרישות מהאל בחוסר בושה, מתוך אמונה שהוא יעניק להם הכול באופן עיוור, בין שהם מרדנים ובין שהם צייתנים. הם פשוט "גובים חובות" מהאל ללא הרף, מתוך אמונה שעליו "לשלם" להם ללא כל התנגדות, ויותר מכך, לשלם כפליים; הם חושבים, שבין אם האל קיבל מהם דבר-מה ובין אם לאו, הוא נתון למניפולציות שלהם בלבד, ושהוא אינו יכול לתזמר אנשים באופן שרירותי, וקל וחומר שאינו יכול לגלות לאנשים את חוכמתו ואת צביונו הצודק שהיו נסתרים במשך שנים רבות בכל עת שירצה וללא רשותם. הם פשוט מתוודים על חטאיהם בפני האל מתוך אמונה שהאל פשוט ימחל להם, שלא יימאס לו לעשות זאת, ושזה יימשך לנצח. הם פשוט פוקדים על האל מתוך אמונה שהוא פשוט יציית להם, כי כתוב בכתבי הקודש שהוא לא בא כדי שבני אדם ישרתו אותו, אלא כדי לשרת אותם, ושהוא כאן כדי להיות משרתם. האם לא האמנתם תמיד בדרך זו? בכל פעם שאינכם מצליחים להשיג משהו מהאל, אתם רוצים לברוח; כשאינכם מבינים משהו, אתם מתמלאים טינה, ואף מרחיקים לכת עד כדי הטחת כל מיני גידופים כלפיו. אתם פשוט לא תאפשרו לאל עצמו לבטא במלואן את חוכמתו ואת מופלאותו, אלא רק רוצים ליהנות מנוחות ורוגע זמניים. עד עכשיו, גישתכם באמונתכם באל כללה רק את אותן השקפות ישנות. אם האל מראה לכם ולו שמץ מהמלכותיות שלו, אתם נעשים מדוכדכים. האם אתם רואים כעת בדיוק כמה גדול שיעור קומתכם? אל תניחו שכולכם נאמנים לאל, כשלמעשה השקפותיכם הישנות לא השתנו. כששום דבר לא קורה לך, אתה מאמין שהכול מתנהל כשורה, ואהבתך לאל מגיעה לשיא. כשקורה לך משהו קטן, אתה נופל לַשְּׁאוֹל. האם זו נאמנות לאל?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עליכם להניח בצד את ברכות המעמד ולהבין את כוונת האל להושיע את האדם

דבר אלוהים היומי  מובאה 327

בחיפושכם, יש לכם יותר מדי תפיסות, תקוות ועתידים אישיים. העבודה הנוכחית נועדה לגזום את רדיפת המעמד שלכם ואת תשוקותיכם המופרזות. התקוות, המעמד והתפיסות הם כולם ביטויים קלאסיים של טבע שטני. הסיבה לכך שהדברים האלה קיימים בליבם של בני האדם היא משום שרעל השטן תמיד מאכל את מחשבותיהם של בני האדם, והם לא מסוגלים להתנער מפיתויי השטן האלו. הם חיים בחטא אך לא מאמינים שזהו חטא, והם עדיין מאמינים: "אנחנו מאמינים באלוהים, ולכן הוא חייב להעניק לנו ברכות ולהסדיר הכול למעננו באופן ראוי. אנחנו מאמינים באלוהים, ולכן אנחנו בהכרח נעלים על אחרים, וצריך להיות לנו מעמד רם מזה של אחרים ועתיד טוב מזה של כל אדם אחר. מכיוון שאנחנו מאמינים באלוהים, הוא חייב לתת לנו ברכות בלתי מוגבלות. אחרת זו לא הייתה נקראת אמונה באלוהים." במשך שנים רבות, המחשבות שבני האדם הסתמכו עליהן כדי לשרוד איכלו את ליבם עד כדי כך שהם הפכו לבוגדניים, לפחדנים ולמתועבים. לא רק שאין להם כוח רצון ונחישות, אלא שהם גם הפכו לתאבי בצע, יהירים ועיקשים. אין להם שום נחישות שמתעלה מעבר לעצמם, וגם אין להם שום אומץ להתנער מכבלי ההשפעות האפלות האלה. מחשבותיהם וחייהם של בני האדם רקובים, נקודת מבטם על האמונה באלוהים עדיין מכוערת באופן בלתי נסבל, ואפילו כשהם מדברים על נקודת מבטם על האמונה באלוהים, ההאזנה לכך פשוט בלתי נסבלת. בני האדם הם כולם פחדנים, חסרי יכולת, מתועבים ושבירים. הם לא נגעלים מכוחות האפלה והם לא רוחשים אהבה אל האור והאמת. במקום זאת, הם עושים כמיטב יכולתם לגרש אותם. מחשבותיכם ונקודות המבט שלכם כיום הן בדיוק כאלה, הלא כן? "מכיוון שיש לי אמונה באלוהים, עליי לקבל שפע ברכות, ויש להבטיח שמעמדי לעולם לא ירד ושהוא יהיה רם מזה של חסרי האמונה." אתם מחזיקים בנקודת מבט כזו לא במשך שנה או שנתיים בלבד אלא במשך שנים רבות. דפוסי החשיבה שלכם הם יותר מדי מהסוג של עסקאות קח-ותן. אף על פי שהגעתם לשלב הזה כיום, עדיין לא הרפיתם מהמעמד שלכם ואתם נאבקים בלי הרף לשאול אודותיו ולצפות בו מדי יום, בפחד עמוק שמא יום אחד מעמדכם יאבד ושמכם ייהרס. בני האדם לעולם לא מניחים בצד את רצונם בנוחות. אתם נשפטים כך כעת, ובסופו של דבר, איזו רמה של הבנה תהיה לכם? אתם תאמרו שעל אף שמעמדכם לא רם, בכל זאת נהניתם מכך שאלוהים רומם אתכם. אין לכם מעמד משום שנולדתם כפשוטי עם, ואתם זוכים למעמד כי אלוהים מרומם אתכם – הוא מעניק לכם אותו. כיום, אתם מסוגלים לקבל את הכוונתו של אלוהים, את ייסוריו ואת משפטו באופן אישי. דבר זה מעצים אף יותר את רוממותו אתכם. אתם מסוגלים לקבל את הטיהור והבערה שלו באופן אישי. זו אהבתו האדירה של אלוהים. לאורך העידנים, לא היה אפילו אדם אחד שקיבל את הטיהור והבערה של אלוהים, ואפילו אדם אחד לא היה מסוגל להפוך למושלם באמצעות דברי האל. אלוהים מדבר איתכם כעת פנים אל פנים, מטהר אתכם, וחושף את מרדנותכם הפנימית – כך הוא מרומם אתכם באמת. מה בני האדם יכולים לעשות? בין שאתם בני דוד או צאצאי מואב, בסופו של דבר, בני האדם הם יצירים נבראים שאין להם דבר להתגאות בו. מכיוון שאתם יצירה הבריאה, עליכם למלא את חובתו של יציר בריאה. אין דרישות אחרות מכם. כך עליכם להתפלל: "הו אלוהים! בין שיש לי מעמד או לא, כעת ביכולתי להבין את עצמי. אם מעמדי רם מדי, הסיבה לכך היא שרוממת אותי, ואם מעמדי נמוך מדי, הסיבה לכך היא גזירתך. הכול נתון בידיך. אין לי ברירות ואין לי תלונות. אתה גזרת שאיוולד במדינה הזו ולעם הזה, ועליי להיות מסור לגמרי תחת ריבונותך, מפני שכל דבר נגזר על ידך. אין לי עניין במעמד. אחרי הכול, אני רק יציר בריאה. אתה יכול לשים אותי בבור חסר תחתית או באגם האש והגופרית – אני רק יציר בריאה. אם תשתמש בי, אני יציר בריאה. אם תהפוך אותי למושלם, אני עדיין יציר בריאה. אם לא תהפוך אותי למושלם, אני עדיין אוהב אותך, משום שאני אך ורק יציר בריאה. אני אך ורק יציר בריאה זעיר שאדון הבריאה ברא – רק אחד מבני האנוש שהם יצירי בריאה. אתה הוא זה שברא אותי, ועכשיו אני שוב נתון לתזמור שלך. אני מוכן להיות לך כלי וניגוד, משום שהכול הוא מה שאתה גזרת. איש לא יכול לשנות זאת. כל הדברים וכל האירועים בידיך." כאשר יגיע הזמן בו לא יהיה לך אכפת עוד מהמעמד שלך, אתה תשתחרר ממנו. רק אז תוכל לחפש בביטחון ובעוז, ורק אז לבך יוכל להיות משוחרר מכבלים כלשהם. ברגע שבני האדם ישוחררו מזה, לא יהיו להם עוד דאגות. מהן הדאגות של רובכם כרגע? המעמד תמיד כובל אתכם, וכל הזמן אתם חושבים על תוכניותיכם העתידיות. אתם תמיד הופכים בדפים של דברי האל ומחפשים אחר אמירות בנוגע לעתיד האנושות. אתם רוצים לדעת מהם הסיכויים שלכם ומה יהיה גורלכם. אתם מבקשים לדעת, "האם באמת יש לי סיכויים כלשהם? האם אלוהים לקח אותם ממני? אלוהים רק אומר שאני ניגוד – אם כך, מה הסיכויים שלי?" קשה לכם להניח בצד את הסיכויים שלכם ואת גורלכם. אתם חסידי אל כעת, ואתם מבינים במידת מה את שלב העבודה הזה. עם זאת, אתם עדיין לא מניחים בצד את שאיפתכם למעמד. כשמעמדכם רם אתם מחפשים היטב, אך כשמעמדכם נמוך אתם כבר לא מחפשים. ברכות המעמד תמיד מעסיקות אתכם. מדוע רוב בני האדם לא מסוגלים להיפטר מהשליליות? הסיבה לכך היא תמיד סיכויים עתידיים קודרים, הלא כן? ברגע שאלוהים מבטא את אמירותיו, אתם ממהרים לבדוק מהם מעמדכם וזהותכם. אתם מציבים את מעמדכם וזהותכם בראש סדר העדיפויות שלכם, ומעבירים את החזיונות למקום השני. במקום השלישי נמצא משהו שעליכם להיווכח בו, ובמקום הרביעי נמצא רצונו הנוכחי של אלוהים. אתם קודם כל בודקים אם התואר "ניגודים" שאלוהים הדביק לכם השתנה או לא. אתם קוראים וקוראים, וכשאתם רואים שהתואר "ניגוד" הוסר, אתם שמחים, ממטירים על אלוהים דברי תודה ומהללים את עוצמתו האדירה. אולם ברגע שאתם מבחינים שאתם עדיין ניגודים, אתם נעצבים ומיד מתפוגגת המוטיבציה שלכם. ככל שאתה מחפש כך יותר, כך אתה קוצר פחות תוצאות. ככל שהרצון של אדם במעמד רב יותר, כך אלוהים יגזום אותו יותר. במקרה כזה, על האדם לעבור זיכוך אדיר. אדם כזה הוא יותר מדי חסר ערך! יש לגזום אותו ולשפוט אותו באופן נאות כדי שהוא ירפה מדברים כאלה באופן יסודי. אם תחתור כך עד הסוף, לא תקצור דבר. בני אדם שלא חותרים אחר החיים לא יכולים לעבור שינוי. בני אדם שלא צמאים לאמת לא יכולים לזכות באמת. אתה לא מתמקד בחתירה אל שינוי אישי ובכניסה, אלא תמיד מתמקד בתשוקות מופרזות ובדברים שמגבילים את אהבתך לאלוהים ומונעים מבעדך להתקרב אליו. האם הדברים האלה יכולים לחולל בך שינוי? האם הם יכולים להכניס אותך אל המלכות? אם מטרת עיסוקך אינה חיפוש האמת, עדיף שתנצל את ההזדמנות הזו ותחזור אל העולם כדי להצליח שם. חבל על בזבוז זמן כזה – מדוע שתענה את עצמך? האם לא תוכל ליהנות מכל מיני דברים בעולם היפהפה? כסף, נשים יפות, מעמד, יוהרה, משפחה, ילדים וכן הלאה – כל אלה הם מוצרי העולם שהם המיטב שתוכל ליהנות ממנו, הלא כן? מה הטעם להסתובב כאן בחיפוש אחר מקום שבו תוכל להיות מאושר? לבר האנוש אין מקום להניח את ראשו, אז איך יוכל להיות לך מקום למנוחה? איך ייתכן שהוא יברא לך מקום יפה למנוחה? האם זה אפשרי? מלבד המשפט שלי, כיום אתה יכול רק לקבל שיעורים על האמת. אינך יכול לזכות ממני בנוחות ואינך יכול לזכות בקן המאושר שאתה חושב עליו יומם וליל. לא אעניק לך מכל טוב העולם. אם תעסוק בחיפוש באמת ובתמים, אהיה מוכן לתת לך את דרך החיים במלואה, ותהיה כמו דג שחזר למים. אם לא תעסוק בחיפוש באמת ובתמים, אקח אותה בחזרה. אני לא מוכן לתת את הדברים שאני מבטא לבני האדם החומדים בנוחות, הדומים לחזירים ולכלבים!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מדוע אינך מוכן להיות ניגוד?

דבר אלוהים היומי  מובאה 328

התבוננו בעצמכם על מנת לראות אם אתם נוהגים בצדיקות בכל מעשיכם ואם האל צופה בכל המעשים שלכם: זה העיקרון שהמאמינים באל מנהלים לפיו את ענייניהם. אתם תיקראו צדיקים מכיוון שאתם מסוגלים לְרַצות את האל ומכיוון שאתם מקבלים על עצמכם את הדאגה וההגנה של האל. בעיני האל, כל מי שמקבל על עצמו את דאגתו של האל, את הגנתו ואת הפיכתו את בני האדם למושלמים וכל מי שנופל בנחלתו של האל הוא צדיק והאל מוקיר אותו. ככל שתקבלו יותר את דברי האל בהווה, כך תוכלו יותר להבין ולתפוס את כוונות האל וכך תוכלו יותר להביא לידי ביטוי את דברי האל ולעמוד בדרישותיו. זו המטלה שהאל מפקיד בידכם ואשר על כולכם להיות מסוגלים להשיג. אם אתם משתמשים בתפיסות משלכם כדי למדוד ולתחום את האל, כאילו האל היה פסל חימר שאינו משתנה, ואם אתם תוחמים את האל לחלוטין בפרמטרים של כתבי הקודש ומכילים אותו בתוך טווח עבודה מצומצם, הרי שהדבר מוכיח שגיניתם את האל. מאחר שבעידן הברית הישנה, היהודים התייחסו לאל כאל אליל בעל תבנית קבועה שאותה החזיקו בלבם, כאילו שהאל יכול להיקרא רק המשיח ורק מי שמכונה המשיח הוא האל, ומאחר שהאנושות שירתה את האל ועבדה אותו כאילו היה פסל חימר (חסר חיים), הם צלבו את ישוע של אותה תקופה וגזרו עליו מיתה – כך ישוע החף מכל אשמה נדון למוות. האל היה חף מפשע, אך האדם לא חס עליו והתעקש לדון אותו למוות, וכך ישוע נצלב. האדם תמיד מאמין שהאל לא משתנה והוא מגדיר אותו על פי מקור אחד בלבד, כתבי הקודש, כאילו שהאדם מבין באופן מושלם את ניהולו של האל, כאילו שכל מעשיו של האל נתונים בכף ידו של האדם. בני האדם מגוחכים באופן קיצוני, יהירים באופן קיצוני ונוטים להגזים. אין זה משנה עד כמה אתה מכיר את האל, אני בכל זאת אומר שאינך מכיר את האל, שאתה מתנגד חריף לאל ושאתה מגנה את האל, משום שאתה חסר כל יכולת להתמסר לעבודתו של האל וללכת בנתיב של אלה שהאל הפך למושלמים. מדוע האל אף פעם אינו מרוצה ממעשיו של האדם? מכיוון שהאדם לעולם אינו מכיר את האל, מכיוון שיש לו יותר מדי רעיונות ומשום שהידע שלו בנוגע לאל אינו תואם בשום צורה את המציאות, אלא חוזר, תחת זאת, באופן מונוטוני על אותו נושא ללא שינוי ומשתמש באותה גישה בכל מצב. לפיכך, לאחר שהאל ירד ארצה כיום, האדם שוב צולב את האל. האנושות האכזרית! האינטריגות והמזימות, הגזלה והמחטפים ההדדיים, המאבק על מוניטין ועושר, הטבח ההדדי – מתי זה ייגמר? למרות שהאל השמיע מאות אלפי מילים, איש לא התעשת. בני האדם פועלים למען משפחותיהם, למען בניהם ובנותיהם, למען הקריירות שלהם, למען סיכוייהם העתידיים, מעמדם, יהירותם וכספם, למען מזון, בגדים ולמען מנעמי הבשר. אך האם יש מישהו שמעשיו הם באמת למען האל? גם בקרב אלה שמעשיהם הם למען האל, רק מתי מעט מכירים את האל. כמה אנשים אינם פועלים מתוך האינטרסים שלהם עצמם? כמה אינם מדכאים או מנדים אחרים כדי להגן על המעמד שלהם? כך נגזר על האל גזר דין מוות בעל כורחו פעמים אין ספור ושופטים ברבריים רבים מספור גזרו את דינו של האל ושוב צלבו אותו. כמה בני אדם יכולים להיקרא צדיקים משום שהם באמת ובתמים פועלים למען האל?

האם קל כל כך להיעשות מושלם בידי האל כאדם קדוש או כצדיק? האמרה "אין צדיק בארץ. הצדיקים אינם בעולם הזה" נכונה. כאשר אתם מתייצבים לפני האל, שקלו מה אתם לובשים, שקלו כל מילה ומעשה שלכם, כל מחשבה ורעיון שלכם ואפילו את החלומות שאתם חולמים בכל יום – הם כולם למענכם בלבד. האין זה מצב העניינים האמיתי? "צדיקות" אין פירושה מתן צדקה לזולת, אין פירושה "ואהבת לרעך כמוך" ואין פירושה להימנע ממריבות וויכוחים, משוד או מגנבה. צדיקות פירושה לקבל על עצמכם את התפקיד שהטיל האל כחובתכם ולהתמסר לתזמור של האל ולהסדריו כייעוד שלם משמיים, ללא תלות בזמן או במקום, בדיוק כמו כל מה שעשה האדון ישוע. זו הצדיקות שהאל דיבר עליה. לוט יכול היה להיקרא צדיק מכיוון שהוא הציל את שני המלאכים שהאל שלח ללא מחשבה על הרווח או ההפסד שלו. מה שהוא עשה בעת ההיא יכול היה להיקרא צדיקות, אבל לא ניתן לקרוא לו צדיק. רק משום שלוט ראה את האל הוא נתן לו את שתי בנותיו תמורת המלאכים, אולם לא כל התנהגותו בעבר מייצגת צדיקות. לכן אני אומר כי "אין צדיק בארץ". גם מקרב אלה שנמצאים ב"זרם ההתאוששות" לא ניתן לקרוא לאיש "צדיק". אין זה משנה כמה טובים מעשיך, אין זה משנה עד כמה נדמה שאתה מאדיר את שמו של האל, ועד כמה אינך מכה ומקלל אחרים ולא שודד ולא גונב מאחרים, עדיין לא ניתן לקרוא לך "צדיק", מכיוון שאלה דברים שאדם רגיל יכול לעשות. הדבר החשוב כעת הוא שאינך מכיר את האל. אפשר לומר רק כי כיום יש לך אך מעט אנושיות רגילה, אך חסרים לך אותם רכיבים של צדיקות שהאל מדבר עליה ולכן דבר שתעשה לא יוכיח שאתה מכיר את האל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הרעים לבטח ייענשו

דבר אלוהים היומי  מובאה 329

בעבר, כשהאל היה בשמיים, האנשים התייחסו לאל כלאחר יד דרך מעשיהם. כיום, האל בא בקרב בני האדם – איש אינו יודע כמה שנים חלפו – ובכל זאת, האנשים עדיין מתנהלים מולו כלאחר יד בכל מעשיהם. האין האדם נחשל מאוד בחשיבתו? כך היה גם עם יהודה איש קריות: לפני בוא ישוע, יהודה נהג לספר שקרים לאחיו ואחיותיו, ואפילו אחרי שישוע הגיע הוא לא השתנה. הוא לא הכיר את ישוע כלל ובסופו של דבר הוא בגד בישוע. זה היה משום שלא הכיר את האל, הלא כן? אם כיום עדיין אינכם מכירים את האל, אתם עשויים להפוך ליהודה איש קריות ובעקבות זאת, הטרגדיה של צליבתו של ישוע בעידן החסד, לפני אלפיים שנה, תתרחש שוב. אינכם מאמינים בכך? זו עובדה! כיום, רוב בני האדם מצויים בנסיבות דומות – ייתכן שאני אומר זאת מוקדם מדי – וכל בני האדם האלה מגלמים את התפקיד של יהודה איש קריות. אינני מדבר דברי הבל אלא על סמך עובדות ואין לכם ברירה אלא להשתכנע. על אף שבני אדם רבים מתיימרים להיות צנועים, בלבם אין אלא מים עומדים, שלולית מים מצחינה. כיום יש יותר מדי אנשים כאלה בכנסייה ואתם חושבים שאינני יודע דבר על כך? כיום הרוח שלי מחליטה עבורי ומעידה עליי. האם אתם חושבים שאיני יודע דבר? האם אתם חושבים שאינני מבין דבר בנוגע למחשבות התחבולניות שבלבכם ולדברים שאתם שומרים בלבכם? האם ניתן לגבור על האל בקלות כל כך? אתם חושבים שאתם יכולים להתייחס אליו בכל אופן שתרצו? בעבר חששתי שאתם כבולים ולכן נתתי לכם יד חופשית, אבל האנושות לא הצליחה להבין שאני טוב כלפיה. נתתי להם אצבע והם לקחו את כל היד. שאלו אתם האחד את השני: לא גזמתי כמעט אף אחד ולא מיהרתי להוכיח אף אדם – ובכל זאת ברורים לי לגמרי המניעים והתפיסות של בני האדם. האם אתם חושבים שהאל עצמו, שהאל נושא עליו עדות, הוא טיפש? אם כן, אז אומר לכם שאתם עיוורים מדי! לא אחשוף אתכם אלא אניח לכם לראות כמה מושחתים תוכלו להיות. הבה נראה אם התכסיסים הקטנים שלכם יוכלו להציל אתכם או אם אתם מנסים ככל יכולתכם לאהוב את האל על מנת להציל את עצמכם. היום לא אגנה אתכם. הבה נמתין עד למועדו של האל כדי לראות כיצד הוא משיב לכם כגמולכם. אין לי זמן לפטפט איתכם פטפוטי סרק כעת ואינני מוכן לעכב את עבודתי הגדולה למענכם. שרצים כמותכם אינם ראויים לזמן שייקח לאל לגזום אתכם – אז הבה נראה כמה מופקרים תוכלו להיות. בני אדם כאלה אינם שואפים כלל להכיר את האל ואין להם ולו קצה קצהו של לב שאוהב את האל, אך הם רוצים שהאל יקרא להם צדיקים – האין זו בדיחה? מכיוון שלמעשה מעטים הם בני האדם הכנים, אתמקד אך ורק בהענקת חיים לאדם. אעשה רק את אשר יש לעשות היום, אך בעתיד אגמול לכל אדם לפי מעשיו. אמרתי את כל מה שיש לומר, שכן זו בדיוק העבודה שאני עושה. אני עושה רק את מה שעליי לעשות, ולא את מה שאיני צריך לעשות. אולם, אני מקווה שתקדישו יותר זמן להרהורים: עד כמה הידע שלכם על האל נכון? האם אתם אלה ששוב צלבו את האל? לבסוף, אלה דבריי: אבוי לאלה שצולבים את האל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הרעים לבטח ייענשו

דבר אלוהים היומי  מובאה 330

בהליכתכם בנתיב של ימינו, מהו סוג החיפוש הראוי ביותר לעסוק בו? בעיסוקכם בחיפוש, כמו איזה מין אדם עליכם לראות את עצמכם? עליכם לדעת כיצד עליכם להתמודד עם כל דבר שעולה בגורלכם כיום, בין אם אלו ניסיונות או קשיים, או ייסורים קשים וקללות. לנוכח כל הדברים האלה, עליכם לשקול זאת בזהירות בכל מקרה ומקרה. מדוע אני אומר זאת? אני אומר זאת מפני שהניסיונות הפוקדים אתכם כיום הם, אחרי הכול, ניסיונות קצרים, החוזרים ונשנים. ייתכן שאינכם תופסים אותם כמכבידים במיוחד מבחינה מנטלית, ולכן אתם מזלזלים בהם ואינכם מתייחסים אליהם כנכסים בעלי ערך בדרך ההתפתחות שלכם. אתם כל כך רשלנים! עד כדי כך שאתם רואים את הנכס יקר הערך הזה כמו היה ענן חולף אל מול עיניכם; אינכם מוקירים את המהלומות הכואבות שמומטרות עליכם שוב ושוב – מהלומות שהן קצרות ונדמות לכם כקלות – אלא מביטים בהן בזלזול, לא מחשיבים אותן, מתייחסים אליהן כאל נקישות אקראיות בלבד. מה רבה יהירותכם! אתם מתייחסים בזלזול מתנשא להתקפות עזות אלו, הדומות לסערות הפוקדות אתכם שוב ושוב; לפעמים אתם אפילו מחייכים חיוך צונן, שבו אתם מגלים את חוסר האכפתיות שלכם – כי מעולם לא תמהתם מדוע אתם ממשיכים לסבול מאירועי "ביש מזל" כאלו. האם אני כל-כך לא הוגן לאדם? האם אני מוצא בכם פגמים? גם אם הבעיות עם הלך הנפש שלכם אינן חמורות במידה שתיארתי, כבר זמן רב אתם יוצרים, באמצעות קור הרוח המוחצן שלכם, דימוי מושלם של עולמכם הפנימי. אין צורך שאומר לכם, שהדברים היחידים החבויים בעמקי לבכם הם עלבון דוחה ועקבות מטושטשים של עצבות, שלאחרים קשה להבחין בהם. משום שאתם מרגישים שאין זה הוגן שסבלתם ניסיונות כאלה, אתם מקללים; הניסיונות גורמים לכם לחוש את חורבן העולם, וכתוצאה מכך אוחזת בכם מרה שחורה. במקום לראות את המהלומות החוזרות ונשנות הללו ואת הטלת המשמעת כהגנה הטובה ביותר, אתם רואים אותן כטרדנות חסרת טעם של השמיים, או כעונש שאתם ראויים לו. מה גדולה בורותכם! ללא רחמים אתם כולאים את תקופות החסד בחשכה; שוב ושוב אתם תופסים ניסיונות מופלאים והטלת משמעת כהתקפות אויב. אינכם יודעים כיצד להסתגל לסביבתכם ועל אחת כמה וכמה אינכם מוכנים לנסות לעשות זאת, כיוון שאינכם מוכנים ללמוד דבר מהייסורים החוזרים ונשנים, ולדעתכם האכזריים. אינכם מנסים כלל לחפש או לחקור; אתם פשוט משלימים עם גורלכם והולכים לאשר יישא אתכם. הייסורים הפראיים, כפי שהם נראים לכם, לא משנים את לבכם ולא כובשים את לבכם; הם רק דוקרים את לבכם. לתפיסתכם, "הייסורים האכזריים" האלו אינם אלא אויביכם בחיים הללו וכך לא זכיתם בכלום. מה רבה צדקנותכם! רק לעתים נדירות אתם מאמינים שאתם סובלים ניסיונות כאלה בשל נבזותכם; לעומת זאת, אתם מתייחסים לעצמכם כאל חסרי מזל, ואומרים שאני תמיד מוצא בכם פגמים. ועתה כשהדברים הגיעו לידי כך, כמה אתם באמת יודעים על דבריי ומעשיי? אל תחשבו שאתם עילויים מלידה, נמוכים רק מעט מהשמיים אבל גבוהים בהרבה מפני האדמה. אתם רחוקים מלהיות פקחים יותר מאחרים ואפשר אפילו לומר שאתם יותר מטופשים מכל אדם בעל תבונה על פני האדמה, כיוון שאתם כל-כך מעריכים את עצמכם, ולעולם לא לוקים ברגש נחיתות, כאילו שאתם תופסים כל פרט זעיר במעשיי. למעשה, אתם בני אדם חסרי תבונה באופן בסיסי, כיוון שאין לכם מושג מה אני מתכוון לעשות, ועל אחת כמה וכמה אינכם מודעים למעשיי כיום. לכן אני אומר שאינכם שווים אפילו לאיכר זקן העובד את אדמתו, איכר שאין לו מושג קל שבקלים לגבי חיי האדם, ועם זאת הוא שם את כל יהבו על ברכות השמיים כאשר הוא עובד את אדמתו. אינכם מקדישים אפילו שנייה לחשוב על חייכם, אינכם יודעים דבר על מוניטין ועל אחת כמה וכמה אין לכם שמץ של ידיעה עצמית. אתם כל-כך "מעל כל זה"!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אלו שאינם לומדים ונותרים בורים: האינם בהמות?

דבר אלוהים היומי  מובאה 331

כבר מזמן דחקתם לנבכי מחשבתכם את דברי תורתי, שעליהם אני חוזר שוב ושוב. אתם אפילו מתייחסים אליהם כאל שעשוע לזמנכם החופשי, ותמיד חושבים עליהם כעל "קמע המזל" האישי שלכם. כאשר השטן מאשים אתכם, אתם מתפללים; כאשר אתם שליליים, אתם ישנים; כאשר אתם שמחים, אתם מתרוצצים סביב; כאשר אני נוזף בכם, אתם כופפים קומתכם ונאנחים; וכאשר אתם עוזבים אותי, אתם צוחקים כמטורפים. בקרב ההמון אתם מתנשאים מעל כולם, אבל על היותכם יהירים מכולם אינכם חושבים אף פעם. תמיד אתם גאים, מרוצים מעצמכם ויהירים מעבר לכל תיאור. איך יכולים "גבירים צעירים" ו"גבירות צעירות," "אדונים" ו"אדוניות" מכובדים כאלה, שאינם לומדים דבר ונותרים בורים, להוקיר את דבריי כאוצר יקר-ערך? אמשיך לשאול אתכם: מה בדיוק למדתם מדבריי ומעבודתי לאורך תקופה כה ארוכה? האם לא השתפרתם ביכולת הרמייה שלכם? האם לא השתכללתם בבשרכם? האם יחסכם כלפיי לא נעשה אגבי יותר? אומר לכם ישירות: עשיתי כה הרבה עבודה, אך היא הגבירה את תעוזתכם, שהייתה פעם כמו זו של עכבר. פחדכם ממני פוחת מדי יום, כי אני נדיב מדי ולעולם איני משתמש באלימות כדי להעניש את בשרכם. אולי, בעיניכם, אני רק מדבר בבוטות – אבל לעתים קרובות יותר אני מחייך אליכם, וכמעט אף פעם איני מבקר אתכם בפניכם. בנוסף לכך, אני סלחני לאין-קץ לחולשותיכם, ורק בגלל זה אתם מתייחסים אליי כמו שהנחש מתייחס לאיכר הטוב. אני מלא הערצה ליכולת המופלאה ולחדוּת ההתבוננות של המין האנושי! אומר לכם את האמת, כיום אין זה משנה אם לבכם הוא לב חסר יראה או לא. אינני מוטרד או מודאג מכך. אבל אני חייב לומר לכם: "בעלי כישרון" שכמותכם, שאינם מוכנים ללמוד ונותרים בורים, אתם תוכרעו בסופו של דבר על-ידי פיקחותכם הקטנונית ומלאת ההערצה העצמית – אתם תהיו אלו שיסבלו ויעברו ייסורים. איני טיפש עד כדי כך שאלווה אתכם בעת שתסבלו בגיהינום, כי איני שייך לסוגכם. אל תשכחו שאתם יצורים נבראים אשר אני מקלל, ועם זאת מלמד ומושיע. אין לכם דבר שאיני מוכן לוותר עליו. בזמן שאני עובד, איני מוגבל על ידי בני אדם, אירועים או דברים כלשהם. יחסי לאנושות ודעתי עליה נותרו תמיד כשהיו: איני נוטה לחבב אתכם במיוחד, כי אתם רק נספחים לעבודת הניהול שלי, ודבר לא מייחד אתכם מכל ישות אחרת. זו עצתי לכם: בכל עת, זכרו כי אינכם אלא יצירי האל! אתם רשאים לחיות איתי, אבל עליכם לדעת מי אתם; אל תעריכו את עצמכם יותר מדי. גם אם איני נוזף בכם, או מטפל בכם, ופונה אליכם בחיוך, אין זו הוכחה לכך שאתם מאותו סוג כמוני. עליכם לדעת שאתם מאלה שעוסקים בחיפוש אחר האמת, ואינכם האמת עצמה! לעולם אל תפסיקו להשתנות בהתאם לדבריי. אין לכם מנוס מכך. אני מייעץ לכם לנסות ללמוד משהו בזמן המופלא הזה, כאשר ההזדמנות הנדירה הזו מופיעה בפניכם. אל תשטו בי. איני צריך שתחניפו לי בניסיון להוליך אותי שולל. כאשר אתם מחפשים אותי, אין זה למעני אלא למענכם!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אלו שאינם לומדים ונותרים בורים: האינם בהמות?

דבר אלוהים היומי  מובאה 332

כעת, כל יום שאתם עוברים בחייכם הוא חיוני, והוא בעל חשיבות עליונה ליעדכם ולגורלכם, לכן עליכם להוקיר את כל מה שיש לכם כיום, ולנצור כל דקה שחולפת. עליכם לפנות זמן רב ככל יכולתכם כדי להעניק לעצמכם את הרווחים הגדולים ביותר, כדי שלא תחיו את החיים האלה לריק. ייתכן שאתם חשים בלבול בנוגע לסיבה שאני אומר דברים כאלה. בכנות, אינני מרוצה כלל מהתנהגותכם, שכן התקוות שתליתי בכם לא היו כפי שאתם היום. לפיכך, אני יכול לומר את זאת: כל אחד מכם נמצא על סף סכנה, וזעקותיכם לעזרה מהעבר ושאיפותיכם הקודמות לחתור אל האמת ולבקש את האור מתקרבות לקצן. זהו מפגן התגמול האחרון שלכם, וזהו דבר שמעולם לא ציפיתי לו. אינני רוצה לדבר בניגוד לעובדות, שכן אכזבתם אותי מאוד. ייתכן שאינכם רוצים להשלים עם כך, שאינכם רוצים להתמודד עם המציאות, אך עליי לשאול אתכם את זה ברצינות: בכל השנים הללו, במה בדיוק התמלאו לבבותיכם? למי הם נאמנים? אל תאמרו שהשאלות הללו צצו יש מאין, ואל תשאלו אותי מדוע שאלתי דברים כאלה. דעו לכם: אני מכיר אתכם טוב מדי, דואג לכם יותר מדי, והשקעתי יותר מדי מלבי במעשיכם ובהתנהגותכם, ומשום כך דרשתי מכם דין וחשבון ללא הרף ונשאתי קשיים מרים. אך אתם גומלים לי בלא יותר מאשר אדישות והשלמה בלתי נסבלת. הייתם כה רשלנים כלפיי; האם ייתכן שאינני יודע דבר על כך? אם זה מה שאתם מאמינים, הדבר מוכיח עוד יותר את העובדה שאינכם נוהגים בי באמת בטוב לב. ולכן אני אומר שאתם מרמים את עצמכם. כולכם כל כך חכמים שאתם אפילו לא יודעים מה אתם עושים – אז במה תשתמשו כדי לתת לי דין וחשבון?

השאלה המעסיקה אותי ביותר היא למי בדיוק נאמנים לבבותיכם. אני גם מקווה שכל אחד מכם ינסה להשליט סדר במחשבותיו, וישאל את עצמו למי הוא נאמן ולמען מי הוא חי. ייתכן שמעולם לא שקלתם בכובד ראש את השאלות הללו, אז מה דעתכם שאגלה לכם את התשובות?

כל מי שיש לו זיכרון יכיר בעובדה זו: האדם חי למען עצמו ונאמן לעצמו. אינני מאמין שתשובותיכם נכונות לחלוטין, שכן כל אחד מכם קיים בחייו שלו וכל אחד נאבק בסבלו שלו. כיוון שכך, אתם נאמנים לאנשים שאתם אוהבים ולדברים שאתם אוהבים; אינכם נאמנים לעצמכם לחלוטין. מכיוון שכל אחד מכם מושפע מהאנשים, המאורעות והחפצים שסביבכם, אינכם נאמנים באמת לעצמכם. אני אומר את הדברים האלה לא כדי לתמוך בנאמנות עצמית, אלא כדי לחשוף את נאמנותכם לכל דבר שהוא, שכן במשך שנים כה רבות, מעולם לא קיבלתי נאמנות מאף אחד מכם. הלכתם אחריי כל השנים הללו, אך מעולם לא נתתם לי ולו קורטוב של נאמנות. במקום זאת, הסתובבתם סביב האנשים שאתם אוהבים והדברים שאתם אוהבים – עד כדי כך שבכל עת, ובכל מקום שאליו אתם הולכים, אתם שומרים אותם קרוב ללבכם ומעולם לא נטשתם אותם. בכל פעם שאתם להוטים או נלהבים לגבי כל דבר שאתם אוהבים, זה קורה בזמן שאתם נוהים אחריי, או אפילו בזמן שאתם מקשיבים לדבריי. לכן, אני אומר שאתם משתמשים בנאמנות שאני מבקש מכם כדי להיות נאמנים ל"חיות המחמד" שלכם ולהוקיר אותן. אף על פי שאתם עשויים להקריב דבר או שניים למעני, אין זה מייצג את כל כולכם, ואין זה מראה שאני הוא זה שלו אתם נאמנים באמת. אתם מעורבים במפעלים שאתם נלהבים לגביהם: יש אנשים שנאמנים לבניהם ולבנותיהם, אחרים לבעלים, לבנות זוגם, לעושר, לעבודה, לממונים, למעמד או לנשים. לעולם אינכם חשים עייפות או עצבנות כלפי הדברים שלהם אתם נאמנים; במקום זאת, אתם נעשים להוטים יותר ויותר להחזיק בדברים אלה בכמות גדולה יותר ובאיכות גבוהה יותר, ולעולם אינכם מוותרים. אני ודבריי נדחקים תמיד לאחור, אל מאחורי הדברים שאתם נלהבים לגביהם. ואין לכם ברירה אלא לדרג אותם במקום האחרון. יש אפילו כאלה שמשאירים את המקום האחרון הזה לדברים שהם נאמנים להם ושטרם גילו. מעולם לא היה בליבם ולו הזכר הקל ביותר לי. אתם עשויים לחשוב שאני מבקש מכם יותר מדי או מאשים אתכם שלא בצדק – אך האם חשבתם אי פעם על העובדה שבזמן שאתם מבלים בשמחה עם משפחתכם, מעולם לא הייתם נאמנים לי ולו פעם אחת? בזמנים כאלה, האין זה מכאיב לכם? כאשר לבבותיכם מתמלאים שמחה על קבלת גמול על עמלכם, האם אינכם חשים מיואשים על כך שלא הצטיידתם באמת מספקת? מתי בכיתם על כך שלא קיבלתם את אישורי? אתם מאמצים את מוחכם ועמלים קשות למען בניכם ובנותיכם, ועדיין אינכם מרוצים; עדיין אתם מאמינים שלא הייתם חרוצים למענם, שלא עשיתם כל שביכולתכם למענם. כלפיי, לעומת זאת, תמיד הייתם רשלנים וחסרי אכפתיות; אני נמצא רק בזיכרונותיכם, אך אינני שוכן בלבכם. אף פעם אינכם מנסים להבין את כוונותי הקפדניות או להתחשב בהן. אתם נוקטים רק בהרהור קצר ומאמינים שזה יספיק. "נאמנות" שכזו אינה מה שאני עורג אליו זמן רב, אלא מה שאני מתעב זמן רב. אף על פי כן, לא משנה מה אומר, אתם ממשיכים להודות רק בדבר אחד או שניים; אינכם יכולים לקבל זאת במלואו, שכן כולכם "בטוחים בעצמכם" מאוד, ואתם תמיד בוררים בקפידה מה לקבל מתוך הדברים שאמרתי. אם אתם עדיין כאלה היום, יש לי כמה שיטות להתמודד עם הביטחון העצמי שלכם – ויתרה מזאת, אגרום לכם להכיר בכך שכל דבריי הם אמת, ושאף אחד מהם אינו מעוות את העובדות.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, למי אתה נאמן?

דבר אלוהים היומי  מובאה 333

אילו הייתי מניח כעת קצת כסף לפניכם ונותן לכם את החופש לבחור – ואילו לא הייתי מגנה אתכם על בחירתכם – אזי רובכם הייתם בוחרים בכסף ונוטשים את האמת. אלה מביניכם שהם טובים יותר היו מוותרים על הכסף ובוחרים באמת באי-רצון, בעוד אלה שבאמצע היו תופסים את הכסף ביד אחת ואת האמת ביד השנייה. האם פרצופכם האמיתי לא היה מתגלה כך מאליו? בבחירה בין האמת לבין כל דבר שלו אתם נאמנים, כולכם הייתם בוחרים באופן זה, ועמדתכם הייתה נשארת זהה. האין זה כך? האם אין רבים ביניכם שהיססו בין טוב לרע? בכל המאבקים בין חיובי לשלילי, שחור ללבן – בין משפחה לאל, בין ילדים לאל, בין הרמוניה לשסע, עושר לעוני, מעמד לפשטות, תמיכה לדחייה, וכן הלאה – אתם בוודאי מודעים לבחירות שעשיתם! בין משפחה הרמונית למשפחה שבורה, בחרתם באפשרות הראשונה, ועשיתם זאת ללא כל היסוס; בין עושר לחובה, בחרתם שוב באפשרות הראשונה, מבלי שיהיה לכם אפילו את הרצון לחזור לחוף;^[א] בין מותרות לעוני, בחרתם באפשרות הראשונה; בבחירה בין ילדכם, נשותיכם ובעליכן לביני, בחרתם בהם; ובין תפיסות לאמת, עדיין בחרתם באפשרות הראשונה. לנוכח שלל מעשיכם הרעים, פשוט איבדתי את האמון בכם, פשוט הוכיתי בתדהמה. באופן בלתי צפוי כל כך, לבבותיכם אינם מסוגלים להתרכך. באופן מפתיע, דם לבי שהשקעתי במשך שנים רבות הביא לי לא יותר מאשר נטישה וקבלה מתוך אי רצון מצדכם, אך תקוותיי לגביכם גוברות מיום ליום, שכן יומי נחשף לחלוטין בפני כולם. אך כעת אתם עדיין רודפים אחר דברים אפלים ורעים, ומסרבים להרפות מהם. מה, אם כן, יהיה סופכם? האם שקלתם זאת אי פעם בכובד ראש? אילו התבקשתם לבחור שוב, מה אז הייתה עמדתכם? האם עדיין הייתה זו העמדה שתוארה קודם לכן? האם עדיין הייתם מסבים לי אכזבה ויגון כואב? האם לבבותיכם עדיין היו מחזיקים רק בקמצוץ של חום? האם עדיין לא הייתה בכם מודעות למה שיש לעשות כדי לנחם את לבי? ברגע זה, במה אתם בוחרים? האם תתמסרו לדבריי או תסלדו מהם? יומי פרוש לנגד עיניכם, ומה שניצב בפניכם הוא חיים חדשים ונקודת פתיחה חדשה. עם זאת, עליי לומר לכם שנקודת פתיחה זו אינה תחילתה של עבודה חדשה מהעבר, אלא סיומה של הישנה. כלומר, זוהי המערכה האחרונה. אני חושב שכולכם יכולים להבין מה יוצא דופן בנקודת פתיחה זו. אולם באחד הימים הקרובים תבינו את המשמעות האמיתית של נקודת פתיחה זו, ולכן הבה נותיר אותה מאחורינו ביחד ונקבל בברכה את הסיום שיבוא! עם זאת, מה שממשיך להדאיג אותי לגביכם הוא שכאשר אתם ניצבים בפני אי-צדק וצדק, אתם תמיד בוחרים בראשון. אך כל זה שייך לעברכם. גם אני מקווה לשכוח את הכול אודות עברכם, אף שקשה מאוד לעשות זאת. אף על פי כן, יש לי דרך טובה מאוד לעשות זאת: תנו לעתיד להחליף את העבר, ואפשרו לצִלְלֵי עברכם להתפוגג בתמורה לאני האמיתי שלכם, כפי שהוא היום. לפיכך, עליי להטריח אתכם לבחור פעם נוספת: למי בדיוק אתם נאמנים?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, למי אתה נאמן?

הערות שוליים:

א. לחזור לחוף מבטחים: ניב סיני, שמשמעותו לחזור מדרכיו הרעות.

דבר אלוהים היומי  מובאה 334

בכל פעם שמוזכר יעד, אתם מתייחסים אליו ברצינות מיוחדת. כולכם רגישים במיוחד לנושא הזה. יש כאלה הלהוטים להשתחוות אפיים ארצה ולהתרפס בפני האל על מנת להשיג יעד טוב. אני יכול להזדהות עם הלהיטות שלכם, שאותה אינכם צריכים לבטא במילים. אין זאת אלא שאינכם רוצים שיקרה אסון לבשרכם ודמכם, ומעבר לכך, אתם לא רוצים לרדת בעתיד אל בור הענישה הנצחית. אתם רק מקווים לחיות בחופש ובקלות רבים יותר. על כן, אתם חרדים במיוחד בכל פעם שמוזכר יעד, בפחד עז שאם לא תהיו מספיק קשובים, תפגעו באל ותיענשו על כך. לא היססתם להתפשר למען היעד שלכם, ואפילו רבים מכם שהיו פעם נלוזים וקלי דעת הפכו פתאום לעדינים וכנים. מופע הכנות שלכם אפילו מצמרר. כך או כך, לכולכם יש לב "ישר", ומראשית ועד תכלית, נפתחתם בפניי מבלי להסתיר אף אחד מהסודות שבלבכם, בין שהם נוגעים לטינה, להונאה או למסירות. בסך הכל, "התוודיתם" בפניי באופן גלוי מאוד בנוגע לדברים המהותיים שבמעמקי הווייתכם. כמובן, מעולם לא התחמקתי מדברים כאלה, משום שהם הפכו למוכרים היטב עבורי. אתם מעדיפים להיכנס לים האש למען יעדכם הסופי על פני אובדן שיערה אחת כדי לזכות באישורו של האל. אני לא דוגמטי מדי איתכם, אלא שלבכם חסר מסירות כדי להתמודד עם כל הדברים שאני עושה. יכול להיות שאינכם יורדים לסוף דעתי, אז אספק לכם הסבר פשוט: מה שאתם צריכים הוא לא האמת והחיים; הוא לא עקרונות להתנהל לפיהם, והוא במיוחד לא עבודתי הקפדנית. מה שאתם צריכים הוא כל אשר אתם ניחנים בו כבשר ודם – עושר, מעמד, משפחה, נישואין וכולי. אתם מתייחסים בביטול מוחלט לדבריי ולעבודתי, ולכן אני יכול לסכם את אמונתכם בשתי מילים: לב חצוי. אתם תעשו הכול כדי להשיג את הדברים שאתם מסורים אליהם לחלוטין, אך גיליתי שאינכם מוכנים לנהוג כך למען עניינים הנוגעים לאמונתכם באל. במקום זאת, אתם נאמנים יחסית ורציניים יחסית. זו הסיבה לכך שאני אומר שבני האדם שליבם אינו של כנות מלאה נכשלים באמונתם באל. חשבו בזהירות – האם יש ביניכם נכשלים רבים?

עליכם לדעת שההצלחה באמונה באל מושגת בזכות מעשיהם של בני האדם. כשבני האדם לא מצליחים אלא נכשלים, גם זה נובע ממעשיהם, ולא מההשפעה של כל גורם אחר. אני מאמין שאתם תעשו הכול כדי לבצע דברים מסובכים שדורשים סבל רב יותר מאמונה באל, ואשר אתם מתייחסים אליהם ברצינות רבה. אתם אפילו לא תהיו מוכנים לעשות שגיאות. אלה מאמצים בלתי פוסקים מהסוג שכולכם מקדישים בחייכם. אתם אפילו מסוגלים להונות אותי כבשר ודם בנסיבות שבהן לא הייתם מוכנים להונות אף אחד מבני משפחתכם. זו התנהגותכם העקבית וזה העיקרון לפיו אתם חיים. האם אינכם מטפחים עדיין תדמית מטעה כדי להונות אותי למען היעד שלכם, כדי שיעדכם יהיה יפה בשלמות ויענה על כל משאלותיכם? אני מודע לכך שנאמנותכם זמנית בלבד וכך גם כנותכם. הנחישות שלכם והמחיר שאתם משלמים נועדו רק למען ההווה ולא למען העתיד, הלא כן? אתם רוצים להשקיע מאמץ אחד אחרון בלבד כדי לשאוף להשיג יעד יפהפה, והמטרה היחידה שלכם היא לבצע עסקה. אינכם משקיעים את המאמץ הזה כדי שלא להיות בעלי חוב לאמת, ועל אחת כמה וכמה שלא כדי לגמול לי על המחיר ששילמתי. בקצרה, אתם מוכנים רק להשתמש בתחבולות מחוכמות כדי להשיג את מבוקשכם, אך אתם לא מוכנים לצאת לקרב גלוי לשם כך. האין אלה המחשבות הכמוסות ביותר שלכם? אל לכם להסוות את עצמכם ואף לא לאמץ את מוחכם לגבי היעד שלכם, עד כדי כך שלא יהיה לכם תיאבון לאכול או לשתות במהלך היום, ולא תוכלו להירדם בלילה בשלווה. האם לא נכון שקיצכם כבר ייקבע בסופו של דבר? על כל אחד מכם למלא את חובתו בלב פתוח וישר, ועליכם להיות מוכנים לשלם כל מחיר שיידרש. כפי שאמרתם, בבוא היום, האל לא ינהג שלא כראוי כלפי אף אחד שסבל או שילם מחיר למענו. כדאי לשמור על אמונה כזו, וראוי שלא תשכחו זאת לעולם. רק כך אוכל להפסיק לדאוג לגביכם. אחרת, תמיד תהיו אנשים שלא אוכל להפסיק לדאוג לגביהם, ותמיד תהיו מושא לסלידתי. אם כולכם תוכלו לפעול לפי צו מצפונכם ולתת לי את כל כולכם, ואם תוכלו להקדיש את כל מאמציכם למען עבודתי ולהקדיש אנרגיה של חיים שלמים למען עבודת הבשורה שלי, הרי שלעתים קרובות לבי יתמלא אושר ממחשבה עליכם, הלא כן? כך אוכל להיות רגוע לגמרי לגביכם, הלא כן? חבל שאתם יכולים רק לעשות חלק זעיר ועלוב ממה שאני מצפה לו. כיוון שזה המצב, איך ייתכן שאתם מעזים בחוצפתכם לבקש ממני להגשים את תקוותכם?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, שיחה בנושא היעד

דבר אלוהים היומי  מובאה 335

היעד והגורל שלכם חשובים לכם מאוד – הם משפיעים עליכם מאוד. אתם מאמינים שאם לא תעשו דברים בזהירות רבה, לא יהיה לכם עוד יעד וגורלכם ייהרס. אולם האם אי-פעם עלה בדעתכם שאנשים המשקיעים מאמץ רק למען היעד שלהם, טורחים לשווא? מאמצים כאלה הם לא אמיתיים – הם מזויפים וערמומיים. אם כך הדבר, אזי אלה המשקיעים מאמץ רק למען היעד שלהם יקבלו את תבוסתם הסופית, משום שכשלים באמונתם של בני האדם באל נובעים מהונאה. אמרתי בעבר שאני לא אוהב מחמאות, התרפסות או התלהבות. אני אוהב שבני אדם כנים מתמודדים עם האמת ועם הציפיות שלי. מעבר לכך, אני אוהב שאנשים מסוגלים להפגין את מירב ההתחשבות בלבי ושהם אפילו מסוגלים להשקיע הכול למעני. רק כך לבי יכול לזכות בנחמה. ברגע זה, כמה דברים יש בכם שאני סולד מהם? כמה דברים יש בכם שאני אוהב? האם אף אחד מכם לא זיהה את כל הכיעור שהפגנתם למען היעד שלכם?

בלבי, אני לא רוצה להכאיב לאף לב חיובי השואף להתעלות, ועל אחת כמה וכמה שאיני רוצה לדכא דחף של אף אדם לבצע את חובתו נאמנה. אף על פי כן, אני חייב להזכיר לכל אחד מכם את הליקויים שלכם ואת הנפש המטונפת השורה במעמקי לבכם. אני עושה זאת רק מתוך תקווה שתהיו מסוגלים להציע את לבכם האמיתי לנוכח דבריי, מפני שמה שאני מתעב יותר מכל הוא רמיה של אנשים כלפיי. כולי תקווה שבשלב האחרון של עבודתי, תהיו מסוגלים לתפקד באופן יוצא מן הכלל, תהיו מסורים לחלוטין, ושליבכם לא יהיה עוד חצוי. כמובן, אני מקווה גם שלכולכם יהיה יעד טוב. אף על פי כן, עדיין יש לי דרישה משלי, והיא שתקבלו את ההחלטה הטובה ביותר בהצגת נאמנותכם הסופית והיחידה כלפיי. אם לאנשים כלשהם לא תהיה הנאמנות היחידה הזו, הם יהפכו ללא ספק לאוצרו של השטן, ואני לא אמשיך להשתמש בהם. אני אשלח אותם הביתה להשגחת הוריהם. עבודתי מועילה לכם מאוד. מה שאני מקווה לקבל מכם הוא לב ישר השואף להתעלות, אך עד כה ידיי נותרו ריקות. חשבו על כך: כשיום יבוא ועדיין אהיה כאוב באופן בל יתואר, מה תהיה אז גישתי כלפיכם? האם אהיה ידידותי כלפיכם כמו שאני כעת? האם לבי יהיה שלו כמו שהוא כיום? האם אתם מבינים את רגשותיו של אדם שעמל בקפידה על שדותיו אך לא קצר אפילו שיבולת אחת? האם אתם מבינים כמה חמורה פציעתו של אדם שחווה מכה קשה? האם אתם יכולים לטעום את מרירותו של אדם מלא תקווה שנאלץ להיפרד ממישהו בריב? האם ראיתם את כעסו של אדם שהתגרו בו? האם אתם יכולים לחוש את יצר הנקמה של אדם שחווה יחס עוין ומרמה? אם אתם מבינים את המנטליות של בני האדם האלה, אני חושב שלא תתקשו לדמיין את הגישה שהאל ינקוט בעת הענישה. לבסוף, אני מקווה שכולכם תשקיעו מאמץ רב למען יעדכם. אף על פי כן, מוטב שלא תשתמשו באמצעי הונאה במאמציכם, פן אמשיך להתאכזב מכם בלבי. למה מובילה אכזבה כזו? אתם מוליכים את עצמכם שולל, הלא כן? אלו החושבים על יעדם אך הורסים אותו הם האנשים הקשים ביותר להושעה. גם אם הוא יכעס ויזעם, מי ירחם על אדם כזה? בסך הכול, אני עדיין מוכן לאחל שיהיה לכם יעד ראוי וטוב. יתרה מזאת, אני מקווה שאף אחד מכם לא יחווה אסון.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, שיחה בנושא היעד