דבר אלוהים היומי  מובאה 336

אתה אומר שאתה מכיר באל בהתגלמותו כבשר ודם ובכך שהדבר מופיע בבשר, ובכל זאת, אתה עושה דברים מסוימים מאחורי גבו של האל, דברים מנוגדים למה שהוא מבקש, ובלבך אינך ירא אותו. האם זו הכרה באל? אתה מכיר בדבריו, אך אינך מיישם בפועל את הדברים שאתה מסוגל להנהיג, ואינך מציית לדרכו. האם זו הכרה באל? ולמרות שהנך מכיר בו, אתה נשמר ממנו בליבך אך אף פעם אינך ירא אותו בליבך. אם ראית את עבודתו והכרת בה ואתה יודע שהוא האל, אך אתה נותר פושר וללא כל שינוי, אזי הנך אדם שטרם נכבש. אדם שנכבש צריך לעשות ככל יכולתו, ואף שאינו מסוגל להיכנס לאמיתות נעלות והן נשגבות מבינתו, אנשים כאלה מוכנים בלבם לרכוש אותן. זאת משום שיש גבולות להבנתם, ויש גם גבולות ומגבלות ליכולתם ליישם בפועל. עליהם, לכל הפחות, לעשות כמיטב יכולתם, ואם תוכל לעשות את הדברים האלה, זה יושג בזכות עבודת הכיבוש. נניח שתאמר, "בהנחה שהאל יכול לומר מילים כה רבות שהאדם אינו יכול לומר אותן, אם הוא לא האל, מי כן?" חשיבה כזו אין פירושה שהנך מכיר באל. אם אתה מכיר באל, עליך להמחיש זאת במעשיך בפועל. אם הנך מנהיג כנסייה אולם אינך מיישם בפועל צדק, אם אתה חומד כסף ועושר ותוחב כל הזמן את כספי הכנסייה לכיסיך, האם זו הכרה בכך שיש האל? האל הוא כול יכול וראוי ליראה. איך ייתכן שאינך פוחד, אם אתה באמת מכיר בכך שיש האל? אם אתה מסוגל לעשות מעשים כה מתועבים, האם אתה מכיר בו באמת? האם האל הוא זה שאתה מאמין בו? אתה מאמין באל מעורפל, לכן אינך פוחד! כל מי שבאמת מכיר באל ויודע אותו, פוחד ממנו ולא מעז לעשות כל מעשה שמתנגד לאל, או אשר מנוגד למצפונו שלו. בני האדם האלה פוחדים בייחוד לעשות מעשים שהם יודעים שהם מנוגדים לכוונותיו של האל. רק בכך ניתן לראות הכרה בקיומו של האל. מה עליך לעשות כשהוריך מנסים להניא אותך מלהאמין באל? כיצד עלייך לאהוב את האל כשבעלך הכופר מתייחס אלייך יפה? וכיצד עליך לאהוב את האל כשהאחים והאחיות מתעבים אותך? אם אתה מכיר בו, אתה תנהג כראוי ותביא לידי ביטוי את המציאות במצבים האלה. אם לא תצליח לנקוט בפעולה קונקרטית אלא רק תאמר שאתה מכיר בקיומו של האל, הרי שהנך רק מדבר! אתה אומר שאתה מאמין באל ומכיר בו, אולם איך אתה מכיר בו? איך אתה מאמין בו? האם אתה ירא ממנו בליבך? האם אתה ירא אותו? האם אתה ניחן בלב שאוהב אותו עמוק בתוך תוכך? כשאתה במצוקה וכשאין לך על מי להישען, אתה חש בחביבותו של האל. אולם אחר כך, אתה שוכח זאת לחלוטין. זו אינה אהבה לאל ולא אמונה באל! מה האל רוצה בסופו של דבר שהאדם ישיג? כל המצבים שהזכרתי, כגון להתרשם מאוד מחשיבותך, להרגיש שאתה מבין מהר דברים, להגביל אחרים, להתנשא על אחרים, לשפוט אנשים על פי מראם החיצוני, לנהוג בבריונות כלפי בני אדם תמימים, לחמוד את כספי הכנסייה, וכן הלאה – רק כאשר צביון שטני מושחת זה יסולק בחלקו מתוכך, תהיה זו עדות לכך שנכבשת.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (4)

דבר אלוהים היומי  מובאה 337

אני עבדתי ודיברתי כך בקרבכם, השקעתי אנרגיה ומאמץ כה רבים, אך מתי אי פעם הקשבתם לדבריי הברורים? היכן השתחוויתם בפניי, הכול יכול? מדוע אתם נוהגים בי כך? מדוע כל מה שאתם אומרים ועושים מעורר את חרון אפי? מדוע לבבכם קשה כל כך? האם אי פעם הכיתי אתכם אפיים ארצה? מדוע אינכם עושים דבר מלבד לגרום לי צער ודאגה? האם אתם ממתינים ליום חרון אפי, אני יהוה, שיבוא עליכם? האם אתם ממתינים שאשלח את חרון האף שהתעורר בעקבות מרדנותכם? האם כל מה שאני עושה אינו למענכם? אך אתם תמיד נהגתם בי, יהוה, באופן זה: גנבתם את קורבנותיי, לקחתם את המנחות ממזבחי הביתה למאורת הזאבים כדי להאכיל את הגורים ואת גורי הגורים; אנשים נלחמים זה בזה, ניצבים זה מול זה במבטי זעם ובחרבות ובחניתות, ומשליכים את דבריי שלי, הכול יכול, לבית הכיסא כדי שיהיו מטונפים כצואה. היכן היושרה שלכם? האנושיות שלכם הפכה לבהמיות! לבבכם הפך מזמן לאבן. האינכם יודעים שבעת שיגיע יום חרון אפי, אשפוט את הרע שאתם עושים היום נגדי, הכול יכול? האם אתם חושבים שבכך שאתם משטים בי, משליכים את דבריי לבוץ ואינכם מקשיבים להם – האם אתם חושבים שבכך שאתם פועלים מאחורי גבי תוכלו להימלט ממבטי הזועם? האינכם יודעים שעיניי שלי, אני יהוה, כבר ראו אתכם כאשר גנבתם את קורבנותיי וחמדתם את רכושי? האינכם יודעים שכאשר גנבתם את קורבנותיי, עשיתם זאת לפני המזבח שעליו מוקרבים הקורבנות? כיצד יכולתם להחשיב עצמכם כה חכמים ולרמות אותי כך? כיצד יוכל חרון אפי לסור מחטאיכם המתועבים? כיצד תוכל חמתי הבוערת לפסוח על מעשיכם הרעים? הרע שאתם עושים היום אינו פותח לכם מוצא, אלא צובר ייסורים למחר שלכם; הוא מעורר את הייסורים שלי, אני הכול יכול, כלפיכם. כיצד יוכלו מעשיכם הרעים ודבריכם הרעים לחמוק מייסוריי? כיצד יוכלו תפילותיכם להגיע לאוזניי? כיצד אפתח מוצא לחוסר הצדיקות שלכם? כיצד ארפה ממעשיכם הרעים במרידתכם נגדי? כיצד לא אכרות את לשונותיכם הארסיות כלשון הנחש? אינכם קוראים לי למען צדיקותכם, אלא מעצימים את חרון אפי כתוצאה מחוסר הצדיקות שלכם. כיצד אוכל לסלוח לכם? בעיניי שלי, אני הכול יכול, דבריכם ומעשיכם מזוהמים. עיניי שלי, הכול יכול, רואות את חוסר הצדיקות שלכם כייסורים בלתי פוסקים. כיצד יוכלו ייסוריי ומשפטי הצודקים לסור מכם? מכיוון שאתם עושים לי זאת, גורמים לי צער וחרון אף, כיצד אוכל להניח לכם להימלט מידיי ולחמוק מן היום שבו אני, יהוה, אייסר ואקלל אתכם? האינכם יודעים שכל דבריכם ואמירותיכם הרעים כבר הגיעו לאוזניי? האינכם יודעים שחוסר הצדיקות שלכם כבר הכתימה את גלימת צדקתי הקדושה? האינכם יודעים שמרדנותכם כבר עוררה את חרון אפי העז? האינכם יודעים שכבר מזמן גרמתם לי לרתוח, וכבר מזמן העמדתם את סבלנותי במבחן? האינכם יודעים שכבר הרסתם את הבשר שאני שוכן בו, והפכתם אותו לסחבות? סבלתי עד כה, וכעת אני משחרר את חרון אפי, ואין בי סבלנות כלפיכם עוד. האינכם יודעים שמעשיכם הרעים כבר הגיעו לעיניי, ושזעקותיי כבר הגיעו לאוזני אבי? כיצד יוכל להרשות לכם לנהוג בי כך? האם יש משהו בעבודה שאני עושה בכם שאינו למענכם? אך מי מכם הפך אוהב יותר כלפי עבודתי, אני יהוה? האם אוכל להיות לא נאמן לרצון אבי בגלל חולשתי, ובגלל הייסורים שסבלתי? האינכם מבינים את לבי? אני מדבר אליכם כפי שיהוה דיבר; האם לא הקדשתי כל כך הרבה למענכם? על אף שאני מוכן לשאת את כל הסבל הזה למען עבודת אבי, כיצד תוכלו להשתחרר מהייסורים שאני מביא עליכם כתוצאה מסבלי? האם לא נהניתם ממני כל כך הרבה? היום, אבי העניק לכם אותי; האינכם יודעים שאתם נהנים מהרבה יותר מאשר דבריי השופעים? האינכם יודעים שחיי הוחלפו בחייכם ובדברים שאתם נהנים מהם? האינכם יודעים שאבי השתמש בחיי כדי להילחם בשטן, ושהוא גם העניק את חיי לכם, וגרם לכם לקבל פי מאה, ואפשר לכם להימנע מפיתויים רבים כל כך? האינכם יודעים שרק בזכות עבודתי נחסכו מכם פיתויים רבים, וייסורי בעירה רבים? האינכם יודעים שרק בגללי אבי איפשר לכם ליהנות עד עכשיו? כיצד תוכלו להישאר היום כל כך קשים ועקשנים, ממש כאילו יבלות צמחו על לבבכם? כיצד יוכל הרע שאתם עושים היום לחמוק מיום חרון האף שיבוא לאחר עזיבתי את האדמה? כיצד אוכל להניח לאלה שהם כל כך קשים ועקשנים להימלט מחרון אפו של יהוה?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אף אדם העשוי בשר ודם אינו יכול להימלט מיום חרון האף

דבר אלוהים היומי  מובאה 338

חישבו על העבר: מתי היה מבטי זועם וקולי תקיף כלפיכם? מתי הייתי קטנוני כלפיכם? מתי נזפתי בכם שלא בצדק? מתי נזפתי בכם בפניכם? האם לא למען עבודתי אני קורא לאבי להרחיק אתכם מכל פיתוי? מדוע אתם נוהגים בי כך? האם אי פעם השתמשתי בסמכותי כדי להכות את בשרכם? מדוע אתם גומלים לי כך? לאחר שאתם מתייחסים אלי בחום ובקור חליפות, אתם אינכם חמים ואינכם קרים, ואז אתם מנסים לשדל אותי ולהסתיר ממני דברים, ופיכם מלא ברוק של חסרי הצדיקות. האם אתם חושבים שלשונכם יכולה לרמות את רוחי? האם אתם חושבים שלשונכם יכולה להימלט מחרון אפי? האם אתם חושבים שלשונכם רשאית לשפוט את מעשיו שלי, יהוה, ככל שתחפוץ? האם אני האל שאדם שופט? האם ארשה לרימה קטנה לנאץ אותי כך? כיצד אוכל להכניס בני מרי שכאלה לברכותיי הנצחיות? דבריכם ומעשיכם חשפו והוקיעו אתכם זה מכבר. כאשר פרשתי את השמיים ובראתי את כל הדברים, לא הרשיתי לאף יציר בריאה להשתתף כרצונו, וקל וחומר שלא הרשיתי לדבר כלשהו לשבש את עבודתי ואת ניהולי כרצונו. לא הייתה בי סבלנות לשום אדם או דבר; כיצד אוכל לחוס על אלה שהם אכזריים ובלתי אנושיים כלפיי? כיצד אוכל לסלוח לאלה שבוגדים בדבריי? כיצד אוכל לחוס על אלה שמתמרדים נגדי? האם גורלו של האדם אינו בידיו שלי, הכול יכול? כיצד אוכל להחשיב את חוסר הצדיקות שלך ואת מרדנותך כדבר קדוש? כיצד יוכלו חטאיך לטמא את קדושתי? איני נטמא מטומאתם של חסרי הצדיקות, ואיני נהנה ממנחותיהם. אילו היית נאמן לי, אני יהוה, האם היית לוקח לעצמך את הקורבנות ממזבחי? האם היית משתמש בלשונך הארסית כדי לנאץ את שמי הקדוש? האם היית בוגד בדבריי כך? האם היית מתייחס לתהילתי ולשמי הקדוש ככלי שנועד לשרת את השטן, אותו הרע? חיי ניתנים להנאתם של הקדושים. כיצד אוכל להרשות לך לשחק בחיי כרצונך, ולהשתמש בהם ככלי לסכסוך ביניכם? כיצד תוכלו להיות כה חסרי לב, וכה נטולי דרך הטוב, באופן שבו אתם נוהגים בי? האינכם יודעים שכבר כתבתי את מעשיכם הרעים בדברי החיים האלה? כיצד תוכלו להימלט מיום חרון האף שבו אייסר את מצרים? כיצד אוכל להרשות לכם להתנגד לי ולהתמרד נגדי כך, פעם אחר פעם? אני אומר לכם בבירור, בבוא היום, הייסור שלכם יהיה קשה מנשוא, יותר מזה של מצרים! כיצד תוכלו להימלט מיום חרון אפי? אני אומר לכם באמת ובתמים: סבלנותי הוכנה עבור מעשיכם הרעים, והיא קיימת למען ייסורכם ביום ההוא. האינכם אלה שיסבלו משפט זועם לאחר שתפקע סבלנותי? האם כל הדברים אינם בידיו שלי, אני הכול יכול? כיצד אוכל להרשות לכם להתמרד נגדי כך, תחת השמיים? חייכם יהיו קשים מאוד מכיוון שפגשתם את המשיח, שנאמר עליו שיבוא, אך הוא מעולם לא בא. האינכם אויביו? ישוע היה חברכם, אך אתם אויבי המשיח. האינכם יודעים שעל אף שאתם חברים של ישוע, מעשיכם הרעים גדשו כליהם של אלה שהם נתעבים? על אף שאתם קרובים מאוד ליהוה, האינכם יודעים שדבריכם הרעים הגיעו לאוזניו של יהוה ועוררו את חרון אפו? כיצד יוכל להיות קרוב אליך, וכיצד יוכל לא לשרוף את כליך, המלאים במעשים רעים? כיצד יוכל לא להיות אויבך?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אף אדם העשוי בשר ודם אינו יכול להימלט מיום חרון האף

דבר אלוהים היומי  מובאה 339

כעת אני מתבונן בבשר ובדם משולחי הרסן שלכם שרוצים לפתות אותי, ויש לי רק אזהרה קטנה לתת לכם, אם כי לא "אשרת" אתכם באמצעות ייסור. עליכם לדעת איזה תפקיד אתם מגלמים בעבודתי, ואז אהיה מרוצה. בכל עניין מעבר לכך, לא אכפת לי כלל אם תתנגדו אליי, אם תבזבזו את כספי, אם תאכלו את הקורבנות שהועלו לכבודי, יהוה, אם תנשכו זה את זה, רימות שכמותכם, או אם יהיו ביניכם סכסוכים או שתחללו זה את זה, יצורים דמויי כלבים שכמותכם. אתם צריכים רק לדעת אילו מין יצורים אתם, ואני אהיה מרוצה. מלבד הדברים האלה, אם ברצונכם לשלוף זה מול זה כלי נשק או להיאבק זה בזה במילים, אין בכך פסול. אין לי שום עניין להתערב בדברים כאלה, ואני כלל לא מעורב בעניינים אנושיים. אין הכוונה שלא אכפת לי מהסכסוכים ביניכם, אלא שאני לא אחד מכם, ולכן אני לא משתתף בעניינים ביניכם. אני עצמי לא אחד מהברואים ואני לא שייך לעולם, ולכן, אני מתעב את החיים השוקקים בקרב בני האדם ואת הקשרים הכאוטיים והלא ראויים ביניהם. אני מתעב בפרט את המוני האדם ההומים. יחד עם זאת, אני מכיר לעומק את הטומאה שבלבו של כל ברוא וברוא, ולפני שבראתי אתכם, כבר הכרתי את אי-הצדק שקיים בעומקי הלב האנושי, והכרתי את כל הערמומיות והנכלוליות בלב האנושי. על כן, אף על פי שמעשי הרשע של בני האדם לא מותירים מאחוריהם שום עקבות, אני בכל זאת יודע שאי-הצדק הטמון בלבכם עולה על העושר של כל הדברים שבראתי. כל אחד מכם עלה לגבהים הרמים ביותר של ההמון. עליתם והפכתם לאבותיהם של ההמון. אתם שרירותיים במיוחד, ואתם מתפרעים בקרב כל הרימות, מחפשים מקום נוח ומנסים לטרוף את הרימות הקטנות מכם. אתם מרושעים וזדוניים בלבכם, ואתם עולים אף על רוחות הרפאים ששקעו אל מצולות הים. אתם חיים בתחתית ערימת הגללים ומפריעים לרימות לכל אורכה ורוחבה כך שלא תהיה להן מנוחה. אתם נאבקים זה בזה לזמן מה ואז נרגעים. אתם לא יודעים מהו מקומכם, אך אתם בכל זאת נאבקים זה בזה בערימת הגללים. מה אתם יכולים להשיג מהמאבק הזה? אם באמת היה לכם לב מלא יראה כלפיי, איך הייתם יכולים להיאבק זה בזה מאחורי גבי? גם אם מעמדכם רם, אתם בכל זאת תולעים קטנות ומצחינות בין הגללים, הלא כן? האם תהיו מסוגלים להצמיח כנפיים ולהפוך ליונה ברקיע? תולעים קטנות ומצחינות שכמוכם שגונבות את קורבנות המנחה מהמזבח שלי, יהוה. האם כך אתם יכולים להציל את המוניטין ההרוס, הכושל שלכם ולהפוך לעם ישראל הנבחר? אתם חדלי אישים חסרי בושה! בני אדם העלו את הקורבנות האלה על המזבח למעני כביטוי לרגשות החסד שחשים אלה היראים אותי. הקורבנות האלה נועדו לשליטתי ולשימושי, אז איך ייתכן שאתם תשדדו ממני את התורים הקטנים שבני אדם נתנו לי? האם אתם לא מפחדים להפוך לבוגדים? האם אתם לא מפחדים שארצכם תהפוך לשדה דמים? יצורים חסרי בושה שכמותכם! אתם חושבים שהתורים שבני האדם מעלים לי כקורבנות מנחה נועדו להזין את הכרס שלכם, רימות שכמותכם? מה שנתתי לכם הוא מה ששמחתי ורציתי לתת לכם. מה שלא נתתי לכם שייך לי. אתם לא יכולים פשוט לגנוב את קורבנות המנחה שלי. אני הוא יהוה, מבצע העבודה, אדון הבריאה, ואני הסיבה לכך שבני האדם מעלים קורבנות מנחה. האם אתם חושבים שהקורבנות האלה הם פיצוי על כל ההתרוצצויות שלכם? באמת אין לכם בושה! למען מי אתם מתרוצצים? אתם עושים זאת למען עצמכם, הלא כן? מדוע אתם גונבים את הקורבנות שלי? מדוע אתם גונבים כסף מארנק הכסף שלי? אתם בניו של יהודה איש קריות, הלא כן? הקורבנות שלי, יהוה, נועדו להנאתם של הכוהנים. האם אתם כוהנים? אתם מעזים לאכול את הקורבנות שלי בזחיחות, ואתם אפילו פורשים אותם על השולחן – אתם חסרי ערך! חדלי אישים חסרי תועלת שכמותכם! האש שלי, אש יהוה, תהפוך אתכם לאפר!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כאשר עלי השלכת ישובו לשורשיהם, תתחרטו על כל מעשיכם הרעים

דבר אלוהים היומי  מובאה 340

אמונתכם יפה מאוד. אתם אומרים שאתם מוכנים להקדיש את חייכם לעבודתי – ושאתם מוכנים להקריב אותם למענה – אך הטבע שלכם לא השתנה במיוחד. אלה היו רק מילים יהירות, ואילו המעשים שלכם בפועל אומללים ביותר. נדמה שלשונו ושפתיו של האדם נמצאים בשמיים אך רגליו נמצאות הרחק למטה בארץ, ולכן דבריו ומעשיו וכן המוניטין שלו עדיין שרויים במצב מזעזע. המוניטין שלכם נהרס, התנהלותכם מבישה, אופן הדיבור שלכם עלוב, חייכם מתועבים, ואפילו כל האנושיות שלכם הידרדרה לכדי עליבות גסה. אתם צרי אופקים כלפי הבריות, ואתם עומדים על המקח על כל דבר קטן. אתם רבים על המוניטין והמעמד שלכם עצמכם, אפילו עד כדי כך שאתם מוכנים לרדת לגיהינום, אל אגם האש. די במילים ובמעשים שלכם בהווה כדי שאוכל להכריע שאתם חוטאים. די בגישתכם לעבודתי כדי שאוכל להכריע שאתם רשעים, ודי בטבע שלכם כדי לומר שאתם נפשות מטונפות מלאות בתועבות. די בביטויים שלכם ובמה שאתם מגלים כדי לקבוע שאתם בני אדם ששתו לרוויה מדמן של רוחות טמאות. כשמדובר על כניסה למלכות, אתם לא מסגירים את רגשותיכם. האם אתם סבורים שדי במצבכם הנוכחי כדי שתוכלו להיכנס בשערי מלכות השמיים? האם אתם סבורים שתוכלו לזכות להיכנס לארץ הקודש של עבודתי ודבריי מבלי שאבחן קודם לכן את דבריכם ומעשיכם? מי מסוגל לשטות בי בהצלחה? איך ייתכן שההתנהגויות המתועבות והעלובות שלכם יחמקו ממבטי? אני הכרעתי שחייכם הם חיים של שתיית דמן של הרוחות הטמאות ואכילת בשרן, מפני שאתם מחקים אותן בפניי מדי יום. ההתנהגות שלכם בפניי הייתה רעה במיוחד, ולכן איך ייתכן שלא אגעל? יש בדבריכם מן הסיאוב של רוחות טמאות: אתם מוליכים שולל, מסתירים ומתחנפים בדיוק כמו אלה שמבצעים מעשי כישוף, כמו אלה שמוליכים שולל ושותים את דמם של הרשעים. כל הביטויים של האנושות מאוד מרושעים, ולכן איך ייתכן שכל בני האדם ייכנסו לארץ הקודש שבה מצויים הצדיקים? האם אתם חושבים שהתנהגותכם המתועבת יכולה לבדל אתכם כקדושים בשונה מהרשעים? לשונכם דמוית הנחש תהרוס בסופו של דבר את בשרכם שמשמיד ומבצע תועבות, והידיים שלכם שמכוסות בדמן של רוחות טמאות יגררו את נשמתכם בסופו של דבר לגיהינום. אם כן, מדוע אתם לא ממהרים לנצל את ההזדמנות הזו לטהר את ידיכם שמכוסות בזוהמה? ומדוע אתם לא מנצלים את ההזדמנות הזו כדי לכרות את לשונכם שאומרת דברי רשע? האם ייתכן שאתם מוכנים לסבול באש הגיהינום למען ידיכם, לשונכם ושפתיכם? אני משגיח על לבם של בני האדם בשתי עיניי, מפני שזמן רב לפני שבראתי את האנושות, תפסתי את לבם בתוך ידיי. לפני זמן רב, ראיתי מבעד ללבו של האדם, ולכן איך ייתכן שהמחשבות שעל לבו של האדם יימלטו ממבטי? ואיך ייתכן שהאדם יספיק להימלט מהאש שרוחי תצית?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האופי שלכם כה עלוב!

דבר אלוהים היומי  מובאה 341

השפתיים שלכם אדיבות יותר מיונים, אך לבכם זדוני יותר מהנחש הקדמון. השפתיים שלכם יפהפיות כנשות לבנון, אך לבכם אינו אדיב משלהן, ובהחלט לא ניתן להשוות אותו ליופיין של נשות כנען. לבכם כה בוגדני! מה שאני מתעב הוא רק השפתיים של הרשעים והלב של הרשעים. הדרישות שאני מציב לבני האדם לא רמות מאלה שהצבתי לקדושים. העניין הוא רק שאני חש תיעוב כלפי המעשים הרעים של הרשעים, ואני מקווה שהרשעים יהיו מסוגלים להשליך מעליהם את הטינופת שלהם ולהימלט ממצבם הנוכחי, כדי שהם יוכלו להיבדל מהרשעים ולחיות עם הצדיקים ולהיות קדושים ביחד איתם. אתם נמצאים באותן נסיבות שאני מצוי בהן, אך אתם מכוסים בזוהמה, אתם לא ניחנים אפילו במקצת בצלם האנוש שנברא בראשית, ומשום שמדי יום אתם מחקים את צלמן של הרוחות הטמאות ועושים את מה שהן עושות ואומרים את מה שהן אומרות, כל חלק מכם ואפילו לשונכם והשפתיים שלכם רוויים במימיהם המעופשים. המצב חמור עד כדי כך שאתם מכוסים כולכם בכתמים האלה, ואין אפילו חלק אחד שיכול לשמש לעבודתי. זה כל כך שובר לב! אתם חיים בעולם כזה של סוסים ובקר, ואף על פי כן אתם לא מודאגים. אתם מלאים באושר וחיים בחופשיות ובקלות. אתם שוחים סביב במים המעופשים האלה, אך למעשה אינכם מבינים שנקלעתם לנסיבות כאלה. בכל יום אתם מתרועעים עם רוחות טמאות ומתעסקים ב"צואה". חייכם גסים מאוד, אך אתם לא מודעים לכך שאתם בשום אופן לא מתקיימים בעולם האנושי, ושאינכם שולטים בעצמכם. האם אינכם יודעים שהרוחות הרעות רמסו זה מכבר את חייכם, ושהמים המעופשים העכירו את האופי שלכם? האם אתם חושבים שאתם חיים בגן העדן הארצי, ושאתם מאושרים? האם אינכם יודעים שחייתם את חייכם לצד רוחות טמאות, ושחייתם עם כל מה שהן הכינו לכם? איך ייתכן שתהיה לדרך החיים שלכם איזושהי משמעות? איך ייתכן שיהיה לחייכם איזשהו ערך? עד היום, אתם מתרוצצים סביב למען הוריכם, הורים של רוחות טמאות. אולם אתם לא יודעים שאלה שמפילים אתכם בפח הם הורי הרוחות הטמאות האלה, שהולידו וגידלו אתכם. יתר על כן, אתם לא מודעים לכך שהם למעשה הורישו לכם את הטינופת שלכם. כל מה שאתם יודעים הוא שהם יכולים להסב לכם "הנאה", שהם לא ממיטים עליכם ייסורים, שהם לא שופטים אתכם, ושהם בפרט לא מקללים אתכם. הם מעולם לא התפרצו עליכם בזעם, אלא מתייחסים אליכם בחביבות ובאדיבות. דבריהם מזינים את לבכם ושובים אתכם, כך שאתם מאבדים את הצפון, ומבלי לשים לב, אתם נשאבים פנימה ואתם מוכנים לשמש לתועלתם, ולהיות כלים למטרותיהם ומשרתים. אין לכם תלונות כלל, ואתם מוכנים לעבוד עבורם כמו כלבים, כמו סוסים – הם מוליכים אתכם שולל. זו הסיבה לכך שאתם לא מגיבים כלל לעבודה שאני עושה. אין זה פלא שאתם תמיד רוצים להימלט בסתר מידיי, ואין זה פלא שאתם תמיד רוצים להשתמש במילות חנופה כדי ליהנות מחסדיי במרמה. מתברר שכבר הייתה לכם תוכנית אחרת, הסדר אחר. אתם יכולים לראות מעט מהמעשים שלי כאל הכול-יכול, אך אתם לא מכירים כהוא זה את המשפט והייסורים שלי. אין לכם מושג מתי הייסורים שלי החלו. אתם רק יודעים כיצד לרמות אותי, אך אתם לא יודעים שלא אסבול כל ביזוי מצד האדם. מאחר שכבר גמרתם בדעתכם לשרת אותי, לא ארפה מכם. אני אל קנאי ואני אל שקנאי לאנושות. מאחר שכבר שמתם את דברכם על המזבח, לא אהיה סובלני להתרוצצותכם לנגד עיניי, ולא אהיה סובלני כלפיכם אם תשרתו שני אדונים. האם חשבתם שתוכלו לאהוב אחר אחרי ששמתם את דברכם על המזבח שלי ולנגד עיניי? איך ייתכן שארשה לבני האדם לשטות בי כך? האם חשבתם שתוכלו לנדור נדרים ולהישבע לי בלשונכם כלאחר יד? איך ייתכן שנשבעתם בכס המלכות שלי, אני הנשגב מכול? האם חשבתם שהשבועות שלכם כבר עברו מהעולם? אני אומר לכם, גם אם בשרכם יעבור מהעולם, השבועות שלכם אינן יכולות להיעלם. בסופו של דבר, אני אגנה אתכם על סמך השבועות שלכם. אולם אתם חושבים שאתם יכולים להציב את דבריכם בפניי כדי להתמודד איתי ושלבכם יכול לשרת רוחות טמאות ורוחות רעות. איך ייתכן שחמת אפי תהיה סובלנית לבני האדם דמויי הכלבים ודמויי החזירים שמרמים אותי? אני חייב להוציא לפועל את צווי הניהול שלי, ולשחרר מידי הרוחות הטמאות את כל בני האדם ה"אדוקים" והמלאים בעצמם שמאמינים בי כדי "לשרת" אותי באופן ממושמע, כדי להיות לי לשוורים, כדי להיות לי לסוסים וכדי להיות נתונים לרחמי השחיטה שלי. אני אגרום לכם לאמץ מחדש את המסירות שהייתה לכם בעבר ולשרת אותי שוב. אני לא אהיה סובלני כלפי אף ברוא שירמה אותי. האם אתם חושבים שתוכלו להציב לי דרישות ולשקר בפניי בהפקרות? האם אתם חושבים שלא שמעתי ולא ראיתי בעבר את דבריכם או מעשיכם? איך ייתכן שלא אראה את דבריכם ואת מעשיכם? איך ייתכן שארשה לבני האדם לרמות אותי כך?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האופי שלכם כה עלוב!

דבר אלוהים היומי  מובאה 342

אני חי ביניכם ומתרועע איתכם מזה כמה אביבים וסתווים, אני חי בקרבכם ואיתכם מזה זמן רב. כמה מהתנהגותכם הבזויה חמקה מעיניי? דבריכם הכנים בהחלט מהדהדים באוזניי. מיליונים על מיליונים של שאיפותיכם הונחו על המזבח שלי – הן רבות מספור. אולם באשר למסירות וההשקעה שלכם, אינכם נותנים דבר. אין אפילו טיפה קטנה של כנות על המזבח שלי. איפה הפירות שהניבה אמונתכם בי? קיבלתם ממני חסד עד-אין-קץ, וראיתם אינסוף תעלומות מהשמיים. אפילו הראיתי לכם את להבות השמיים, אך לא הייתי מוכן לשרוף אתכם. כמה נתתם לי בתמורה? כמה אתם מוכנים לתת לי? בעודכם אוחזים במזון שנתתי לכם, אתם פונים ומציעים לי אותו, ואפילו אומרים שזה דבר שקיבלתם בתמורה על זיעת אפכם בביצוע עבודה קשה, ושאתם נותנים לי את כל שיש לכם. איך ייתכן שאתם לא יודעים שה"תרומות" שאתם מציעים לי הן דברים שגנבתם מהמזבח שלי? וכעת אתם מציעים אותם לי – אתם מרמים אותי, הלא כן? איך ייתכן שאתם לא יודעים שמה שאני נהנה ממנו היום הוא כל המנחות שעל המזבח שלי, ולא מה שהרווחתם בתמורה לעבודה הקשה ואז הצעתם לי? אתם למעשה מעזים לרמות אותי כך, ולכן איך ייתכן שאמחל לכם? איך ייתכן שאשא זאת עוד? נתתי לכם הכל. פתחתי הכל בפניכם, מילאתי את הצרכים שלכם ופקחתי את עיניכם, אך אתם מרמים אותי כך ומתעלמים ממצפונכם. הענקתי לכם הכל בחוסר אנוכיות, כך שאפילו שתסבלו, תזכו ממני בכל מה שהבאתי מהשמיים. אולם אין לכם שום מסירות כלל, ואפילו אם יש לכם תרומה זעירה, אתם "מתחשבנים" איתי לאחר מכן. תרומתכם לא תהיה שווה דבר בסופו של דבר, הלא כן? מה שנתתם לי הוא אך ורק גרגיר חול אחד, אבל מה שביקשתי מכם הוא טון זהב. אתם מתנהגים בחוסר היגיון, הלא כן? אני עובד בקרבכם. אין שום זכר למעשר שאני אמור לקבל, ועל אחת כמה וכמה אין זכר לקורבנות נוספים. יתרה מזאת, המעשר שמפרישים בני האדם יראי האל נחטף בידי הרשעים. כולכם ברחתם ממני, הלא כן? כולכם עוינים כלפיי, הלא כן? כולכם משמידים את המזבח שלי, הלא כן? איך ייתכן שאנשים כאלה ייחשבו לאוצרות בעיניי? בני אדם כאלה הם חזירים וכלבים שאני מתעב, הלא כן? איך ייתכן שאתייחס למעשיכם הרעים כאל אוצר? למען מי נועדה העבודה שלי באמת? האם ייתכן שהיא נועדה רק להכות את כולכם אפיים ארצה כדי לחשוף את הסמכות שלי? כל חייכם תלויים במילה אחת ממני, הלא כן? מדוע אני משתמש רק במילים כדי לכוון אתכם, ומדוע לא הפכתי מילים לעובדות כדי להכות אתכם אפיים ארצה ברגע שיכולתי? האם דבריי ועבודתי נועדו רק להכות את האנושות אפיים ארצה? האם אני אל שהורג בני אדם תמימים ללא הבחנה? ברגע זה, כמה מכם שניצבים לפניי מחפשים בכל הווייתם את הנתיב הנכון של חיים אנושיים? רק הגוף שלכם נמצא לפניי. לבכם עדיין משוטט, והוא הרחק-הרחק ממני. מפני שאתם לא יודעים מהי עבודתי בפועל, ישנם כמה מכם שרוצים לעזוב אותי, שרוצים להתרחק ממני, ואשר רוצים לחיות בגן עדן שבו אין ייסורים ואין משפט. האין זה מה שבני האדם מייחלים לו בלבם? אני בהחלט לא כופה עליכם. אתם הם אלה שצריכים לבחור באיזה נתיב תצעדו, והנתיב של היום כולל משפט וקללה, אך על כולכם לדעת שהדברים שהענקתי לכם, בין שמדובר במשפט או בייסורים, הם המתנות הטובות ביותר שאני יכול לתת לכם, והם כולם דברים שאתם זקוקים להם בדחיפות.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האופי שלכם כה עלוב!

דבר אלוהים היומי  מובאה 343

אני מבצע כמות אדירה של עבודה על פני האדמה, וצועד בקרב בני האדם מזה שנים כה רבות. אולם נדיר שבני האדם מכירים את צלמי ואת הטבע שלי, ומעטים בני האדם שיכולים להסביר לעומקה את העבודה שאני עושה. יש יותר מדי דברים שחסרים לבני האדם, תמיד חסרה להם הבנה של מעשיי, ולבם תמיד דרוך כאילו הם מפחדים עד מאוד שאכניס אותם למצב אחר ואז לא אתייחס אליהם יותר. לפיכך, גישתם של בני האדם כלפיי תמיד פושרת ומשלבת מידה רבה של זהירות. זאת מפני שבני האדם הגיעו להווה מבלי להבין את העבודה שאני עושה, והם מבולבלים במיוחד מהדברים שאני אומר להם. הם מחזיקים את דבריי בידיהם מבלי לדעת אם עליהם להיות נחושים להאמין בהם אמונה איתנה, או שמא עליהם לבחור בהַסְסָנוּת ולשכוח אותם. הם לא יודעים אם עליהם להנהיג אותם, או שמא עליהם לחכות ולראות. הם לא יודעים אם עליהם להניח בצד את הכל ואז להיות חסידים נועזים, או שמא עליהם להמשיך להיות ידידותיים לעולם כבעבר. העולמות הפנימיים של בני האדם כל כך מורכבים, והם כל כך ערמומיים. משום שבני האדם לא יכולים לראות את דבריי בבירור או באופן מלא, רבים מהם מתקשים בהנהגתם ומתקשים בחשיפת לבם בפניי. אני מבין היטב את הקשיים שלכם. חולשות רבות הן בלתי נמנעות כשחיים כבשר ודם, וגורמים אובייקטיביים רבים מערימים עליכם קשיים. אתם מכלכלים את משפחתכם ומעבירים את חייכם בעבודה קשה, והחודשים והשנים חולפים במצוקה. יש קשיים רבים בחיים כבשר ודם – אני לא מכחיש זאת, וכמובן דרישותיי מכם תואמות את הקשיים שלכם. הדרישות בעבודה שאני עושה מבוססות על שיעור קומתכם בפועל. אולי בעבר, הדרישות שבני אדם הציבו לכם בעבודתם היו מעורבבות ברכיבים של הפרזה, אך עליכם לדעת שמעולם לא הצבתי לכם דרישות מופרזות בדבריי ובמעשיי. כל הדרישות מבוססות על אופיים של בני האדם, על בשרם ודמם ועל הצרכים שלהם. עליכם לדעת, ואני יכול לומר זאת לכם בבירור, שאני לא מתנגד לדרכי חשיבה הגיוניות מסוימות מצד בני האדם, ושאני לא מתנגד לאופייה המקורי של האנושות. רק משום שבני האדם לא מבינים מה הרף של הדרישות שאני מציב להם בפועל, ורק משום שהם לא מבינים את המשמעות המקורית של דבריי עד השלב הזה, הם עדיין מפקפקים בדבריי, ואפילו פחות ממחצית בני האדם מאמינים בדבריי. השאר הם חסרי אמונה, ואפילו רבים יותר מהם הם אלה שאוהבים לשמוע אותי "מספר סיפורים". יתרה מזאת, יש בני אדם רבים שנהנים מהמחזה. אני מזהיר אתכם: רבים מדבריי כבר נפתחו לאלה שמאמינים בי, ואני כבר נידיתי את אלה שנהנים מהנוף היפהפה של המלכות אך נעולים מחוץ לשעריה. אתם רק עשבים שוטים, אני דוחה אתכם בתיעוב, הלא כן? איך ייתכן שאתם רואים אותי עוזב ואז שמחים לברך אותי בשובי? אני אומר לכם: אחרי שאנשי נינוה שמעו את דבריו הכעוסים של יהוה, הם מיד הכו על חטא ולבשו שק ואפר. הסיבה לכך שהם היו מפוחדים ומבוהלים, ולכן הכו על חטא ולבשו שק ואפר, הייתה שהם האמינו לדברי האל שהיו מלאים באימה ופחד. על אף שבני האדם של ימינו גם מאמינים לדבריי, ואפילו יותר, מאמינים שיהוה חזר אל קרביכם כיום, הגישה שלכם מזלזלת ותו לא, כאילו אתם סתם מביטים בישוע שנולד בארץ יהודה לפני כמה אלפי שנים וירד עתה אל קרביכם. אני מבין היטב את המרמה שקיימת בלבכם. רובכם הפכתם לחסידים שלי מתוך סקרנות והתחלתם לחפש אותי מתוך ריקנות. כשמשאלתכם השלישית מתנפצת – משאלתכם לחיים שמחים ושלווים – גם הסקרנות שלכם מתפוגגת. המרמה שקיימת בלבו של כל אחד מכם נחשפת באמצעות דבריכם ומעשיכם. למען הכנות, אתם פשוט סקרנים לגביי, אך אתם לא מפחדים ממני. אתם לא נוצרים את לשונכם, ומעבר לכך, אתם לא נוהגים בריסון בהתנהגותכם. אם כן, איזו מין אמונה יש לכם, באמת? האם היא אמיתית? אתם פשוט משתמשים בדבריי כדי להפיג את הדאגות שלכם ולהתמודד עם השעמום שלכם, כדי למלא את החללים הריקים בחייכם. מי מבינכם הנהיג את דבריי? למי יש אמונה אמיתית? אתם שוב ושוב צועקים שאלוהים הוא אל שרואה לעומק לבם של בני האדם, אך עד כמה האל שאתם צועקים עליו בלבכם תואם אותי? מאחר שאתם צועקים כך, מדוע אתם מתנהגים כך? האם ייתכן שזו האהבה שאתם רוצים לגמול לי בה? יש כמות לא מעטה של מסירות על שפתיכם, אך היכן הקורבנות שלכם ומעשיכם הטובים? אלמלא דבריכם הגיעו לאוזניי, איך ייתכן שהייתי שונא אתכם כל כך? אילו באמת הייתם מאמינים בי, איך ייתכן שהייתם נקלעים למצב כזה של מצוקה? סבר פנים מדוכא מרוח על פרצופכם כאילו אתם עומדים למשפט בשאול. אין לכם שמץ של חיוניות, ואתם מדברים בחולשה על הקול הפנימי שלכם. אתם אפילו מלאים בתלונות ובקללות. איבדתם אמונה במעשיי לפני זמן רב, ואפילו האמונה המקורית שלכם נעלמה, ולכן איך ייתכן שתוכלו להיות חסידים עד הסוף? אם כך הדבר, איך ייתכן שתזכו בישועה?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברים לצעירים ולזקנים

דבר אלוהים היומי  מובאה 344

על אף שעבודתי מועילה לכם מאוד, דבריי תמיד מתבזבזים עליכם ללא שום שינוי בכם. קשה למצוא מושאים שאוכל להפוך למושלמים, וכיום כמעט אזלה לי כל התקווה בכם. חיפשתי בקרבכם מזה כמה שנים אך קשה למצוא מישהו שיוכל להיות איש סודי. אני מרגיש כאילו אין לי ביטחון להמשיך לעבוד בכם וכאילו אין לי אהבה להמשיך לאהוב אתכם. זאת משום שנגעלתי לפני זמן רב מה"הישגים" שלכם, שהם כל כך זערוריים ועלובים. נדמה כאילו מעולם לא דיברתי בקרבכם וכאילו מעולם לא עבדתי בכם. ההישגים שלכם כל כך מבחילים. אתם תמיד ממיטים על עצמכם חורבן ובושה, ואתם כמעט חסרי כל ערך. אני בקושי מצליח למצוא בכם צלם אנוש או להריח בכם זכר לאנושיות. איפה הריח הרענן שלכם? איפה המחיר ששילמתם לאורך שנים רבות, ואיפה התוצאות? מעולם לא מצאתם אף תוצאה? יש לעבודתי התחלה חדשה, פתיחה חדשה. אני עומד להוציא לפועל תוכניות אדירות, ואני רוצה להשיג עבודה אדירה אף יותר, אך אתם עדיין מתבוססים בבוץ כבעבר, וחיים במים העכורים של העבר, והלכה למעשה, לא הצלחתם להשתחרר מהמצב הקשה המקורי שלכם. לפיכך, עדיין לא זכיתם לדבר מדבריי. עדיין לא השתחררתם ממקומכם המקורי המלא בוץ ומים עכורים, ואתם מכירים רק את דבריי, אלא שלמעשה, לא באתם למישור החירות של דבריי. לכן דבריי מעולם לא נפתחו בפניכם, והם כמו ספר נבואה שנותר נעול במשך אלפי שנים. אני מופיע בפניכם בחייכם אך אתם תמיד לא מודעים לכך. אתם אפילו לא מזהים אותי. כמעט מחצית מהדברים שאני אומר הם דברי משפט לגביכם, והם משיגים רק מחצית מההשפעה הראויה, שהיא להחדיר בכם פחד עמוק. המחצית השנייה מורכבת מדברים שנועדו ללמד אתכם על החיים ועל האופן שבו עליכם להתנהל. אולם נדמה שהם אפילו לא קיימים מבחינתכם, או שהאזנתם לדבריהם של ילדים, דברים שאתם תמיד מחייכים אליהם בהיחבא, אך לעולם לא פועלים לפיהם. מעולם לא היה אכפת לכם מהדברים האלה. תמיד עיינתם במעשיי בעיקר לשם הסקרנות, וכתוצאה מכך, כעת צללתם אל תוך החשיכה ואתם לא יכולים לראות את האור, ולכן אתם בוכים באופן מעורר רחמים בחשיכה. הדבר שאני מעוניין בו הוא ההתמסרות שלכם – ההתמסרות חסרת התנאים שלכם. מעבר לכך, אני דורש שתהיו בטוחים לגמרי בכל מה שאני אומר. אסור לכם לאמץ גישה של הזנחה, ובפרט, אסור לכם להתייחס לדברים שאני אומר באופן סלקטיבי או להיות אדישים כלפי דבריי ועבודתי, כפי שאתם נוטים לעשות. עבודתי נעשית בקרבכם, והענקתי לכם כמות רבה של דבריי, אך אם תתייחסו אליי כך, אוכל רק לתת למשפחות גויים את מה שלא קיבלתם ואת מה שלא הנהגתם. אילו מבין כל היצירים הנבראים אינם בידיי? רובכם "באים בימים", ואין לכם האנרגיה לקבל עבודה כזו שלי. אתם בקושי שורדים, כמו ציפור האנהאו,^[א] ומעולם לא התייחסתם לדבריי ברצינות. הצעירים יהירים עד מאוד ומפונקים מדי, והם מקדישים עוד פחות מחשבה לעבודתי. אין להם עניין באכילת המטעמים של המשתה שלי. הם כמו ציפור קטנה שברחה מהכלוב שלה ועפה אל המרחקים. איך ייתכן שצעירים וזקנים כאלה יוכלו להיות לי לתועלת?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברים לצעירים ולזקנים

הערות שוליים:

א. סיפורה של ציפור ההאנהאו דומה מאוד למשל של איזופוס על הצרצר והנמלה. ציפור ההאנהו מעדיפה לישון במקום לבנות קן כשמזג האוויר חם, חרף האזהרות החוזרות והנשנות מצד השכן שלה, העקעק. כשמגיע החורף, הציפור קופאת למוות.

דבר אלוהים היומי  מובאה 345

על אף שאתם, הצעירים, כולכם ככפירי אריות, נדיר שיש לכם דרך אמיתית בלבכם. הנעורים שלכם לא יכולים בשום אופן לזכות אתכם ביותר מעבודתי. נהפוך הוא, אתם תמיד מעוררים בי גועל. על אף שאתם צעירים, חסרים לכם חיוניות ושאפתנות, ואתם תמיד בלתי מתחייבים בנוגע לעתידכם. נדמה שאתם אדישים ומהורהרים. אפשר לומר שבשום אופן לא ניתן למצוא בכם את החיוניות, השאיפות ונקיטת העמדה שצריכים להימצא בצעירים. צעירים כמותכם נעדרים עמדה ולא מסוגלים כלל להבחין בין נכון ולא נכון, טוב ורע, יופי וכיעור. בלתי אפשרי למצוא רכיבים כלשהם בכם שהם רעננים. אתם כמעט לגמרי מיושנים, ואתם, הצעירים האלה, למדתם גם לנהות אחר ההמון ולהיות לא רציונליים. אתם לעולם לא מצליחים להבחין בין נכון ולא נכון, אתם לא יכולים להפריד בין אמת ושקר בשום עניין, אתם לעולם לא שואפים למצוינות, ואתם אף לא מסוגלים לומר מה נכון ומה לא נכון, מהי אמת ומהי צביעות. עולה מכם סרחון אפילו יותר חזק וחריף של דת בהשוואה לזקנים. אתם אפילו יהירים וחסרי היגיון, אתם תחרותיים, וחיבתכם לתוקפנות עזה מאוד – איך ייתכן שצעירים כאלה יחזיקו באמת? איך ייתכן שמישהו שלא יכול לנקוט עמדה יוכל לשאת עדות? איך ייתכן שמישהו שלא מסוגל להבחין בין נכון ולא נכון יוכל להיקרא אדם צעיר? איך ייתכן שמישהו שנעדר את החיוניות, המרץ, הרעננות, הרוגע והיציבות של צעיר יוכל להיקרא חסיד שלי? איך ייתכן שמישהו שאין לו כל אמת או חוש צדק אך אשר אוהב לשחק ולהילחם יהיה ראוי להיות עד שלי? עיניים מלאות מרמה ודעה קדומה כלפי אחרים הן לא מה שצריך להיות לצעירים, וצעירים לא צריכים לבצע מעשים הרסניים ונוראים. אל להם להיות נטולי שאיפות, כוח מניע ורוח תוססת של שאיפה קדימה. אל להם לומר נואש לגבי הסיכויים לעתידם שלהם, ואסור להם לאבד תקווה בחיים או לאבד ביטחון בעתיד. עליהם להתאפיין ביכולת ההתמדה כדי להמשיך בדרך האמת שהם בחרו כעת – על מנת להגשים את משאלתם להקדיש לי את כל חייהם. אל להם להיות ללא האמת, ואל להם לשמור בליבם צביעות ואי צדק – הם צריכים לעמוד איתן, בעמדתם הראויה. אל להם להיסחף – הם צריכים להתאפיין ברוח של התעוזה להקריב קורבנות ולהיאבק למען הצדק והאמת. צעירים צריכים להיות מספיק אמיצים כדי לא להיכנע לדיכוי מצד כוחות האופל וכדי לחולל שינוי בחשיבות קיומם. צעירים לא צריכים להשלים עם מצוקה – הם צריכים להיות פתוחים וכנים ועם רוח של סלחנות כלפי אחיהם ואחיותיהם. כמובן, אלה הדרישות שאני מציב לכולם, וזו העצה שלי לכולם. אולם יותר מכך, אלה הדברים המרגיעים שלי אל כל הצעירים. עליכם לנהוג לפי דבריי. בפרט, אסור שצעירים יחסרו את הנחישות להבחין בבירור בדרך הדברים ולחפש צדק ואמת. עליכם לחתור אל כל הדברים היפים והטובים, ועליכם להשיג את המציאות של כל הדברים החיוביים. יתר על כן, עליכם להיות אחראים כלפי חייכם, ואסור לכם להתייחס לכך בקלות ראש. בני האדם באים אל העולם, ונדיר שהם נתקלים בי. בנוסף, נדיר שיש להם ההזדמנות לחפש את האמת ולזכות בה. מדוע אתם לא מוקירים את הזמן היפהפה הזה כנתיב הנכון לעיסוק בחיים האלה? ומדוע אתם תמיד מתייחסים בביטול כזה כלפי האמת והצדק? מדוע אתם תמיד רומסים והורסים את עצמכם למען הרשע והטינופת האלה שמשתעשעים בבני אדם? ומדוע אתם מתנהגים כמו הזקנים שמתעסקים בדברים שעושים אנשים רעים? מדוע אתם מחקים את הדרכים הישנות של דברים ישנים? חייכם צריכים להיות מלאים בצדק, אמת וקדושה. חייכם לא צריכים להיות מושחתים עד כדי כך בגיל כה צעיר, מה שיגרום לכם ליפול לשאול. אינכם מרגישים שזה יהיה אסון נורא? אינכם מרגישים שזה יהיה אי-צדק נורא?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברים לצעירים ולזקנים

דבר אלוהים היומי  מובאה 346

אם עבודה כה רבה ומילים כה רבות לא השפיעו עליך, אז כאשר יגיע הזמן להפיץ את עבודתו של אלוהים, לא תהיה מסוגל לבצע את חובתך, אתה תבויש ותושפל. בזמן המדובר תרגיש שאתה חייב הרבה מאוד לאלוהים ושהידע שלך אודות אלוהים מאוד שטחי. אם היום, בעוד אלוהים מוציא לפועל את עבודתו, אתה לא עוסק בחיפוש אחד ידע אודות אלוהים, אחר כך יהיה מאוחר מדי. בסופו של דבר, לא יהיה לך ידע לדבר עליו – אתה תיוותר ריק וחסר-כל. במה תשתמש כדי לתת דין וחשבון בפני אלוהים? האם יש לך החוצפה להתייצב בפני האל? עליך לעבוד קשה ברגע זה, כדי שבסוף תדע, כמו פטרוס, עד כמה מועילים הם לאדם הייסורים והשיפוט של אלוהים, ושהאדם לא יכול להיוושע ללא הייסורים והשיפוט של אלוהים, אלא רק לשקוע עמוק יותר מתמיד ברפש. בני האדם הושחתו בידי השטן. הם זממו מזימות אחד כנגד השני והתייחסו זה לזה בבוז ובחוסר התחשבות. הם איבדו את לבבותיהם יראי-האל. מרדנותם עזה מדי ותפיסותיהם רבות מדי, והכול שייך לשטן. ללא הייסורים והשיפוט של אלוהים, טבעו המושחת של האדם לא יכול להיטהר והאדם לא יכול להיוושע. הדבר שמובע באמצעות העבודה בבשר של התגלמות אלוהים הוא בדיוק הדבר שמובע על ידי רוח אלוהים, והעבודה שהוא מבצע מוצאת לפועל בהתאם למה שנעשה על ידי רוח אלוהים. היום, אם אין לך שום ידע אודות העבודה הזו, אזי אתה מאוד טיפש ואיבדת הרבה מאוד! אם לא זכית בישועתו של אלוהים, אמונתך היא אמונה דתית ואתה משיחי השייך לדת. משום שאתה נאחז בחוזקה בדוקטרינה מתה, איבדת את העבודה החדשה של רוח הקודש. אחרים, אלה העוסקים בחיפוש אחר אהבה כלפי אלוהים, מסוגלים לרכוש את האמת ואת החיים, בעוד שאמונתך לעולם לא תזכה באישור אלוהים. במקום זאת, נעשית רשע, אדם שמבצע מעשים הרסניים ונתעבים, נעשית למושא בדיחותיו של השטן ולאסיר של השטן. האדם לא צריך להאמין באלוהים, אלא לאהוב את אלוהים, לסגוד לו ולשאוף אליו. אם לא תשאף לאלוהים היום, יבוא יום ותאמר: "בעבר, למה לא הייתי חסיד טוב של אלוהים, לא השבעתי את רצונו כנדרש, לא חתרתי לשינויים בטבע חיי? כמה מתחרט אני שלא יכולתי להישמע לאלוהים בזמנו ושלא עסקתי בחיפוש אחר הידע אודות דבריו של אלוהים. אלוהים דיבר כה רבות בזמנו – כיצד לא עסקתי בכך? הייתי כל כך טיפש!" אתה תשנא את עצמך במידה מסוימת. היום אתה לא מאמין בדברים שאני אומר ולא מקדיש להם תשומת לב. כשיגיע היום להפיץ את העבודה הזו ואתה תראה את סך כל העבודה, אתה תצטער ותוכה בהלם. ישנן ברכות, אך אתה לא יודע כיצד ליהנות מהן. ישנה אמת, אך אתה לא יודע כיצד להשיג אותה. האם אתה לא מביא צרה על עצמך? היום, על אף שהשלב הבא בעבודתו של אלוהים עדיין לא החל, אין שום דבר נוסף לדרישות כלפיך ובדברים שאתה מתבקש להביא לידי ביטוי. יש עבודה כה רבה, ואמיתות כה רבות – האם הן לא ראויות מספיק כדי שתדע אותן? האם הייסור והשיפוט לא מסוגלים כדי להעיר את רוחך? האם הייסור והשיפוט לא מסוגלים לגרום לך לשנוא את עצמך? האם אתה מסופק מחיים תחת השפעתו של השטן, חיים עם שלווה, שמחה ומעט נוחות גופנית? האין אתה הנחות בבני האדם? אין אנשים טיפשים יותר מאשר אלה שחזו בישועה אך לא ניסו להשיג אותה; אלה הם אנשים אשר מתענגים על הבשר ונהנים מהשטן. אתה מקווה שאמונתך באלוהים לא תביא עליך שום אתגרים ותלאות, אף לא את הקשיים הקלושים ביותר. אתה תמיד עוסק בדברים חסרי ערך ולא מייחס שום ערך לחיים, ובמקום זאת מציב את מחשבותיך המוגזמות לפני האמת. אתה כל כך חסר ערך! אתה חי כמו חזיר – איזה הבדל יש בינך לבין חזיר או כלב? האם כל אלה שלא מנסים להשיג את האמת, ובמקום זאת אוהבים את הבשר, אינם חיות? האם כל האנשים המתים ומחוסרי הנשמה הללו אינם גוויות מהלכות? כמה דברים נאמרו לכם? האם רק עבודה מעטה נעשתה בקרבכם? כמה הענקתי לכם? אם כך, מדוע לא זכית בדבר מהללו? על מה יש לך להתלונן? האין זה נכון שלא השגת דבר משום שאתה מאוהב מדי בבשר? האם זה לא כך משום שהמחשבות שלך מוגזמות מדי? האם זה לא כך משום שאתה מאוד טיפש? אם אתה לא יכול לזכות בברכות הללו, היכול אתה להאשים את אלוהים על שלא הושיע אותך? אתה מבקש שלווה דרך אמונתך באלוהים, כדי שילדיך יהיו בריאים, כדי שלבעל תהיה עבודה טובה, כדי שהבן שלך ימצא אישה טובה, כדי שהבת שלך תמצא בעל הגון, כדי שהשוורים והסוסים שלך יחרשו את האדמה כראוי, כדי שתזכה בשנה של מזג אוויר טוב עבור יבולך. זה מה שאתה מחפש. מטרת החיפוש שלך היא כדי לחיות בנוחות בלבד, כדי שלא יקרו תאונות למשפחה שלך, כדי שהסערות יחלפו על פניך, כדי שחצץ לא יפגע בפניך, כדי שהיבולים של משפחתך לא יוצפו, כדי שלא תושפע משום אסון, כדי לחיות בחיק אלוהים, כדי לחיות בקן נעים וחמים. פחדן שכמותך שתמיד עוסק בבשר – היש לך לב, היש לך נשמה? האין אתה חיה? אני מעניק לך את הדרך האמיתית בלי לבקש דבר בתמורה, אך אתה לא מנסה ללכת בה. האם אתה אחד מאלה שמאמינים באלוהים? אני מעניק לך חיים אנושיים אמיתיים, אך אתה לא מנסה לחיות אותם. האם יש הבדל בינך לבין חזיר או כלב? חזירים לא מנסים לחיות את חיי האדם, הם לא מנסים להיטהר, והם לא מבינים מה הם החיים. מדי יום לאחר שהם אוכלים לשובעה, הם פשוט ישנים. אני נתתי לך את הדרך האמיתית, אך אתה לא קיבלת אותה: אתה חסר-כל. האם אתה מוכן להמשיך בחיים האלה, בחיים של חזיר? מה החשיבות בחייהם של אנשים כאלה? חייך נבזים ושפלים, אתה חי בקרב זוהמה ופריצות ואתה לא שואף לשום יעד – האין חייך הם החיים השפלים ביותר שיש? האם יש לך את החוצפה להתייצב בפני האל? אם תמשיך לחוות בצורה זו, האין זה נכון שלא תשיג דבר? הדרך האמיתית ניתנה לך, אך חיפושך האישי הוא שיקבע אם בסוף תוכל לזכות בה או לא.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסור ועל משפט

דבר אלוהים היומי  מובאה 347

בשרכם ודמכם, תשוקותיכם המופרזות, החמדנות והתאוותנות שלכם מושרשים עמוק בכם. הדברים האלה שולטים בלבכם באופן כה תמידי עד שאין לכם כל כוח להשליך מעליכם את עול המחשבות הפאודליות והמנוונות האלה. אינכם משתוקקים לשנות את מצבכם הנוכחי או להימלט מהשפעת החושך. הדברים האלה פשוט כובלים אתכם. למרות שאתם יודעים שחיים אלה כואבים כל כך ושעולם זה של בני האדם חשוך כל כך, בכל זאת אף אחד מכם לא מעז לשנות את חייו. אתם כמהים לחמוק מהמציאות של חיים אלה, להגיע להתעלות של נשמותיכם ולחיות בסביבה שלווה ומאושרת הדומה לשמיים. אינכם מוכנים לשאת קשיים כדי לשנות את חייכם הנוכחיים, ואינכם מוכנים לחפש בתוך המשפט והייסורים האלה את החיים שעליכם להיווכח בהם. במקום זאת, אתם חולמים חלומות לגמרי בלתי מציאותיים על העולם היפה שמעבר לבשר ולדם. החיים שאליהם אתם משתוקקים הם חיים שאתם יכולים לזכות בהם ללא מאמץ ובלי לסבול כל כאב. זה לגמרי בלתי מציאותי! זאת מפני שאינכם מקווים להביא לידי ביטוי חיים בעלי משמעות כבשר ודם ולזכות באמת במהלך תקופת חיים, כלומר לחיות למען האמת ולהגן על הצדק. אלה לא חיים שהייתם מחשיבים כזוהרים ונוצצים. אתם חשים שלא יהיו אלה חיים קסומים או בעלי משמעות. בעיניכם, חיים כאלה יעניקו לכם תחושת אי צדק! על אף שאתם מקבלים את הייסורים האלה כיום, הדבר שאתם עוסקים בשאיפה אליו הוא בכל זאת לא זכייה באמת או חיי אמת בהווה, אלא היכולת לבוא בהמשך הדרך לחיים של אושר מעבר לבשר ולדם. אינכם מחפשים את האמת ואינכם מגינים עליה, ואתם בהחלט לא מתקיימים למען האמת. אינכם עוסקים כיום בהיווכחות, אלא במקום זאת מחשבותיכם עסוקות בעתיד ובמה שעשוי לקרות "יום אחד": אתם מתבוננים ברקיע התכלת ומזילים דמעות מרות, בציפייה שתילקחו אל השמיים יום אחד. האם אינכם יודעים שחשיבה כזו כבר מנותקת מהמציאות? אתם תמיד חושבים שאין ספק שהמושיע בעל טוב הלב והחמלה האינסופיים יבוא באחד הימים כדי לקחת אתכם איתו – את אלה מכם שנשאו קשיים וסבל בעולם הזה – ושהוא יפצה אתכם על סבלותיכם וינקום את נקמתכם על כך שדוכאתם והייתם קורבנות. אתם מלאים בחטא, הלא כן? האם אתם היחידים שסבלו בעולם הזה? נפלתם בעצמכם תחת השפעתו של השטן וסבלתם – האם אלוהים צריך עדיין לפצות אתכם על סבלותיכם? מי שלא מסוגל למלא את דרישותיו של אלוהים הוא אויבו של אלוהים, הלא כן? מי שלא מאמין באלוהים בהתגלמותו הוא צורר המשיח, הלא כן? מה ערכם של המעשים הטובים שלכם? האם הם יכולים למלא את מקומו של לב שעובד את אלוהים? אינכם יכולים לקבל את ברכתו של אלוהים רק על ידי עשיית כמה מעשים טובים ואלוהים לא יפצה על סבלותיכם ולא ינקום את נקמת העוולות שסבלתם רק מפני שדוכאתם והייתם קורבנות. מי שמאמין באלוהים ולא מכיר את אלוהים אך עושה מעשים טובים, מיוסר גם כן, הלא כן? אתם רק מאמינים באלוהים, רק רוצים שאלוהים יתקן את העוולות שסבלתם וינקום את נקמתן ואתם רוצים שאלוהים ייתן לכם את יומכם, יום שבו תוכלו סוף-סוף לזקוף את ראשכם. אולם אתם מסרבים לשים לב לאמת, ואינכם צמאים להביא את האמת לידי ביטוי. על אחת כמה וכמה אינכם מסוגלים להימלט מהחיים הקשים והריקים האלה. במקום זאת, בשעה שאתם חיים את חייכם כבשר ודם, את חיי החטא שלכם, אתם מצפים לאלוהים שיתקן את העוולות שנעשו לכם ויפזר את הערפל מעל קיומכם. אבל האם זה אפשרי? אם האמת ברשותכם, אתם יכולים להיות חסידי אל. אם יש ברשותכם הבאה לידי ביטוי, אתם יכולים להוות ביטוי לדבר האל. אם יש לכם חיים, אתם יכולים ליהנות מברכתו של אלוהים. מי שברשותו האמת יכול ליהנות מברכתו של אלוהים. אלוהים מבטיח תיקון למי שאוהב אותו בכל לבו ואשר חווה קשיים וסבל, אבל לא למי שאוהב רק את עצמו ונופל טרף להונאות של השטן. איך ייתכן שיהיה טוב במי שלא אוהב את האמת? איך ייתכן שיהיה צדק במי שאוהב רק את הבשר והדם? כל הצדק והטוב מיוחסים רק לאמת, הלא כן? האין הם שמורים למי שאוהב את אלוהים בלב שלם? מי שאינם אוהבים את האמת ואינם אלא גוויות מרקיבות – כל בני האדם האלה מטפחים בתוכם רוע, הלא כן? כל מי שלא מסוגל להביא לידי ביטוי את האמת הוא אויב האמת, הלא כן? ומה איתכם?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק מי שהפך למושלם יכול לחיות חיים בעלי משמעות

דבר אלוהים היומי  מובאה 348

תפקידי מאז ומתמיד היה לנהל את האדם. יתר על כן, כיבוש האדם נקבע על ידיי כשבראתי את העולם. בני האדם אינם יודעים אולי שאכבוש את האדם לחלוטין באחרית הימים או שהעדות לכך שאביס את השטן היא כיבוש בני האנוש המרדניים. אולם כבר אמרתי לאויבי כשהוא נאבק בי שאכבוש את בני האדם שהשטן שבה והפך לילדיו ולמשרתיו הנאמנים השומרים על ביתו. המשמעות המקורית של המילה כיבוש היא הבסה, השפלה. בשפתו של עם ישראל, פירושה הוא תבוסה מוחלטת, השמדה והבאת מישהו למצב שהוא אינו יכול להתנגד לי עוד. אך כיום, כאשר משתמשים במילה לגביכם, משמעותה היא "כיבוש". עליכם לדעת שכוונתי תמיד הייתה להשמיד ולהרוס לחלוטין את הרעים מקרב בני האנוש, כדי שהם לא יוכלו עוד לבגוד בי, ועל אחת כמה וכמה שלא יהיה בכוחותיהם לשבש את עבודתי או להפריע לה. לכן, בעיני בני האדם פירוש המילה הוא כיבוש. יהיו הקונוטציות של המונח אשר יהיו, עבודתי נועדה להביס את בני האדם. מפני שאמנם האנושות משויכת לניהול שלי, אך ליתר דיוק, בני האדם אינם אלא אויביי. בני האדם הם אותם הרעים שמתנגדים לי ומורדים בי. בני האדם אינם אלא צאצאיו של הרע הזה שאותו קיללתי. בני האדם אינם אלא צאצאי הארכי-מלאך שבגד בי. בני האדם אינם אלא המורשת של השד, שאותו דחיתי בתיעוב לפני זמן רב ואשר מאז הוא האויב הבלתי מתפשר שלי. משום שהרקיע מעל האנושות כולה קודר ואפל ללא שמץ של בהירות והעולם האנושי שרוי בעלטה מוחלטת, כזו שמי שחי בה אינו יכול לראות את ידו המושטת אל מול פניו או את השמש כשהוא מרים את ראשו. הדרך תחת רגליו בוצית ומלאת מהמורות והיא מתעקלת ומתפתלת. הארץ כולה זרועה גוויות. הפינות החשוכות מלאות בשרידי המתים ובפינות הקרות והמוצללות דחוסים המוני שדים המתגוררים שם. בנוסף, בכל מקום בעולמם של בני האדם, המוני שדים באים והולכים. צאצאיהם של בהמות שונות מכוסים בזוהמה נלחמים במאבק אכזרי שקולותיו מעוררים אימה בלב. בזמנים כאלה, בעולם כזה, וב"גן עדן ארצי" כזה, היכן אדם יחפש את רגעי האושר שבחיים? לאן יילך אדם כדי למצוא את אחרית חייו? האנושות, שמזמן נרמסה תחת רגלי השטן, הייתה מלכתחילה שחקן המגלם את דמותו של השטן. יתר על כן, האנושות היא התגלמות השטן ומשמשת ראיה שנושאת עדות רמה וברורה על השטן. איך ייתכן שגזע אנושי כזה, חלאות אדם מנוונות כאלה, צאצאים כאלה של משפחת האדם המושחתת יישאו עדות על האל? מהיכן מגיע כבודי? היכן ניתן להתחיל לדבר על עדותי? זאת מכיוון שהאויב שניצב נגדי כבר השחית את האנושות, כבר לקח את האנושות – את האנושות שבראתי לפני זמן רב ואשר הייתה מלאה בכבודי ובביטוי שלי – והכתים אותה. הוא חטף ממני את כבודי וכל מה שהוא הטמיע באדם הוא רעל עם מנה גדושה של כיעורו של השטן ומיץ מפרי עץ הדעת טוב ורע. בראשית בראתי את האנושות, כלומר בראתי את אבי האנושות, אדם. הייתה לו דמות והיה לו צלם והוא היה גדוש חיוניות ומלא חיים ובנוסף, כבודי היה לו לחברה. זה היה היום המהולל שבו בראתי את האדם. לאחר מכן, נוצרה חוה מגופו של אדם וגם היא הייתה אם האנושות. כך מלאו האנשים שבראתי בנשמת החיים שלי והיו גדושים בכבודי. בראתי את אדם במו ידיי והוא היה ייצוג של צלמי. לכן, הפירוש המקורי של "אדם" היה היותו ברוא שלי, שהוטמעו בו החיוניות והכבוד שלי, בעל צורה וצלם, עם רוח ונשמת חיים. הוא היה היציר הנברא היחידי שניחן ברוח ושיכול היה לייצג אותי, להיות בצלמי ולקבל את נשמת אפי. בראשית, חוה הייתה בת האנוש השנייה בעלת נשמת החיים שהחלטתי לברוא, כך שהפירוש המקורי של "חוה" היה היותה ברייה שתמשיך את כבודי, שתהיה מלאה בחיוניות שלי ויתרה מזאת, שכבודי מוטמע בה. חוה נוצרה מאדם וגם היא הייתה בצלמי, מפני שהיא הייתה בת האנוש השנייה שנבראה בצלמי. הפירוש המקורי של "חוה" היה היותה בת אנוש חיה עם רוח, עור ועצמות, העדות השנייה שלי וכן צלמי השני בקרב האנושות. הם היו אבי האנושות ואם האנושות, האוצר הטהור והיקר של האדם, ומהרגע הראשון הם היו ברואים חיים בעלי רוח. אולם השטן רמס ושבה את צאצאי אבות האנושות, ודרדר את העולם האנושי לעלטה גמורה וגרם לצאצאים אלה לחדול להאמין בקיומי. הדבר המתועב עוד יותר הוא העובדה שכאשר השטן משחית ורומס בני אדם, הוא גוזל באכזריות את כבודי, את עדותי, את החיוניות שהענקתי לבני האדם, את הנשמה והחיים שנפחתי בהם, את כל כבודי בעולם האנושי ואת כל דם לבי שהשקעתי באנושות. האנושות אינה נמצאת עוד באור. בני האדם איבדו את כל מה שהענקתי להם והשליכו מעליהם את הכבוד שנתתי להם. איך הם יוכלו להכיר בכך שאני אדון כל הברואים? איך הם יוכלו להמשיך להאמין בקיומי בשמיים? איך הם יוכלו לגלות את הביטויים של כבודי על פני האדמה? איך יוכלו הנכדים והנכדות האלה לקבל את האל שאבותיהם יראו אותו כאדון שברא אותם? הנכדים והנכדות מעוררי הרחמים האלה "העניקו" לשטן בנדיבותם את הכבוד, את הצלם ואת העדות שהענקתי לאדם וחוה ואת החיים שהוענקו לאנושות ואשר בהם היא תלויה כדי להתקיים. הם כלל אינם שמים לב לנוכחותו של השטן ונותנים לו את כל כבודי. האין זה המקור להגדרת המילים "חלאת אדם"? איך אנושות כזו, שדים רשעים שכאלה, גוויות מהלכות שכאלה, דמויות כאלה של השטן, אויבים כאלה שלי יכולים להכיל את כבודי? אני אשיב לעצמי את כבודי, אשיב לעצמי את העדות שלי הקיימת בקרב בני האדם ואת כל מה שהיה שייך לי בעבר ושנתתי לאנושות לפני זמן רב – אכבוש את האנושות לחלוטין. עם זאת, עליך לדעת שבני האדם שבראתי היו קדושים שנשאו את צלמי ואת כבודי. במקור, הם לא השתייכו לשטן ולא נרמסו, אלא היו ביטוי טהור שלי הנקי מכל שמץ של רעל השטן. על כן, אני מודיע לאנושות שאני רוצה רק את מה שבראתי במו ידיי, את הקדושים האהובים שלי שאינם שייכים לאף ישות אחרת. יתרה מזאת, הם יסבו לי עונג ואראה בהם את כבודי. אולם אינני חפץ באנושות שהשטן השחית ואשר שייכת לשטן כיום, זו שכבר איננה הבריאה המקורית שלי. מאחר שאני רוצה להשיב לעצמי את כבודי בעולם האנושי, אני אכבוש לחלוטין את הניצולים מקרב האנושות, כהוכחה לכבודי בניצחוני על השטן. אני רואה רק בעדותי מימוש של עצמי ומושא הנאה שלי. זו כוונתי.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מה פירושו להיות אדם אמיתי

דבר אלוהים היומי  מובאה 349

לקח לאנושות עשרות אלפי שנים של התפתחות עד שהיא הגיעה למקום שבו היא נמצאת היום. אולם האנושות שבראתי בראשית התנוונה זה מכבר. האנושות איננה עוד זו שחפצתי בה ולכן בעיניי בני האדם אינם ראויים עוד להיקרא אנושות. תחת זאת, הם חלאות אדם שהשטן שבה, גוויות רקובות מהלכות שהשטן חי בקרבן ועוטה כלבוש. בני האדם אינם בוטחים כלל בקיומי ואינם מקבלים בברכה את בואי. האנושות רק מגיבה בטינה לבקשותיי, מסכימה איתן באופן זמני ואינה חולקת איתי בכנות את השמחה והעצב שבחיים. כיוון שבני אדם רואים בי דבר בלתי נתפס, הם מחייכים אליי בטינה ונוקטים בגישה של חנופה לסמכות. זאת משום שבני האדם אינם מכירים את עבודתי, קל וחומר שלא את כוונותי כיום. אדבר אליכם בכנות: בבוא היום, הייסורים של כל מי שסוגד לי יהיו קלים לעומת ייסוריכם. למעשה, מידת אמונתכם בי אינה עולה על זו של איוב – אפילו אמונתם של הפרושים היהודים גוברת על אמונתכם – ולפיכך, אם יום האש יגיע, הסבל שלכם יהיה חמור יותר מזה של הפרושים כשישוע נזף בהם, חמור יותר מזה של 250 המנהיגים שהתנגדו למשה וחמור יותר מזה של סדום בלהבות החורכות שבהן היא נחרבה. כאשר משה היכה בסלע, והמים שיהוה העניק פרצו מתוכו, היה זה משום אמונתו. כאשר דוד ניגן בנבל ובכינור כדי לשבח אותי, יהוה – בלב מלא שמחה – היה זה משום אמונתו. כאשר איוב איבד את המקנה שלו שמילא את ההרים, ואיבד את רכושו העצום, וכשגופו כוסה בשחין, היה זה משום אמונתו. כאשר הוא שמע את קולי, קול יהוה, וראה את תהילתי, תהילת יהוה, היה זה משום אמונתו. יכולתו של פטרוס ללכת בעקבות ישוע המשיח נבעה מאמונתו. יכולתו להיצלב למעני ולשאת עדות מהוללת גם היא נבעה מאמונתו. כאשר יוחנן ראה את דמותו המהוללת של בר האנוש, הדבר נבע מאמונתו. כשהוא ראה את חזון אחרית הימים, הדבר נבע, קל וחומר, מאמונתו. הסיבה לכך שאלה המכונים "המוני אומות הגויים" קיבלו את ההתגלות שלי וגילו שחזרתי כבשר ודם כדי לעשות את עבודתי בקרב בני האדם, היא גם משום אמונתם. כל אלה שדבריי החמורים מכים בהם, ובכל זאת מוצאים בכך נחמה ונושעים, האם הם לא נהגו כך משום אמונתם? מי שמאמין בי אך עדיין סובל קשיים – גם העולם דחה אותו, הלא כן? מי שחי מחוץ לדבריי ובורח מייסורי הניסיון – האין כל אלה נעים ונדים בעולם? הם דומים לעלי שלכת העפים אנה ואנה ללא מקום למנוחה ועל אחת כמה וכמה ללא דברי הנחמה שלי. על אף שהייסור והזיכוך שלי לא רודפים אותם, האין הם קבצנים הנודדים ממקום למקום ומשוטטים ברחובות מחוץ למלכות השמיים? האם העולם הוא באמת מקום מנוחתך? האם באמת תוכל לזכות בחיוך קלוש של סיפוק מהעולם בכך שתתחמק מייסוריי? האם באמת תוכל להשתמש בהנאתך החולפת כדי להסוות את הריקנות שבלבך שלא ניתן להסתירה? ייתכן שתוכל לשטות בכל בני משפחתך, אך לעולם לא תוכל לשטות בי. מאחר שאמונתך דלה מדי, עד היום הזה עדיין אינך יכול למצוא אף אחת מהנאות החיים. אני מפציר בך: מוטב לך להעביר מחצית מחייך בכנות למעני מאשר להעביר את כל חייך בבינוניות ובעבודת סרק למען הבשר הדם ולשאת את כל הייסורים שבקושי ניתן לשאת. מה תשיגו אם תוקירו את עצמכם כל כך ותימלטו מייסוריי? מה תשיגו אם תסתתרו מייסוריי הרגעיים אך תקבלו בושה נצחית, ייסורי נצח? למעשה, אינני כופה על איש את דרישותיי. אם מישהו באמת מוכן להתמסר לכל תוכניותיי, יחסי אליו לא יהיה רע. אולם אני דורש שכל בני האדם יאמינו בי, בדיוק כמו שאיוב האמין בי, ביהוה. אם אמונתכם רבה מאמונת תומא, אשבח את אמונתכם ובנאמנותכם תמצאו את האושר ממני וללא ספק תמצאו את כבודי בימי חייכם. עם זאת, בני האדם אשר מאמינים בעולם ובשטן הקשו את לבם, בדומה להמונים בעיר סדום. גרגירי חול נישאים ברוח אל תוך עיניהם, המנחות מהשטן מצויות בפיהם ודעתם המעורפלת נשלטת מזה זמן רב על ידי השטן שעשק את העולם. השד מימים עברו שבה כמעט לגמרי את מחשבותיהם. כך, האמונה של האנושות חלפה עם הרוח והאנושות אפילו אינה מסוגלת לשים לב לעבודתי. כל שביכולתה לעשות הוא לנסות להתייחס בשטחיות לעבודתי או לנתח אותה בצורה גסה, מפני שרעל השטן כבר קנה אחיזה בהם זה מכבר.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מה פירושו להיות אדם אמיתי

דבר אלוהים היומי  מובאה 350

אני אכבוש את האנושות מפני שבראתי את בני האדם ויותר מכך, מפני שהם נהנו מכל דברי השפע שבראתי. אולם בני האדם גם דחו אותי ואינני קיים בלבם והם רואים בי נטל על קיומם, עד כדי כך שגם כשבני האדם אכן רואים אותי, הם עדיין דוחים אותי ומתייגעים במחשבות על כל דרך אפשרית להביס אותי. בני האדם אינם מניחים לי לטפל בהם ברצינות או לדרוש מהם דרישות מחמירות וגם אינם מאפשרים לי לשפוט או לייסר את חטאיהם. לא רק שהם לא עוסקים בכך, הם אף מוטרדים מכך. על כן, עבודתי היא להביס את האנושות שאוכלת ושותה ממני ומתענגת עליי, אך אינה מכירה אותי. אני אפרוק את האנושות מנשקה ואחר כך אשוב למקום משכני עם מלאכיי ועם כבודי. זאת משום שמעשיהם של בני האדם שברו את לבי זה מכבר ונתצו את עבודתי. אני מתכוון להשיב לעצמי את הכבוד שהשטן לקח ממני לפני שאסתלק לי בשמחה ואניח לאנושות להמשיך בחייה, להמשיך "לחיות ולעבוד בשלום ובסיפוק", להמשיך "לעבוד את שדותיה", ולא אתערב עוד בחייה. אולם עכשיו אני מתכוון להשיב לעצמי את מלוא כבודי מידי השטן, להשיב לעצמי את מלוא הכבוד שיצקתי באדם בבריאת העולם. לעולם לא אעניק אותו שוב לאנושות שעל פני האדמה. זאת משום שלא זו בלבד שבני האדם לא הצליחו לשמר את כבודי, אלא שהם המירו אותו בצלם השטן. בני אדם אינם מוקירים את בואי ואינם מעריכים את יום כבודי. הם אינם שמחים לקבל ייסוריים ממני וקל וחומר שאינם מוכנים להשיב לי את כבודי או להשליך מעליהם את רעל השטן. האנושות ממשיכה לתעתע בי באותו אופן כבעבר ובני האדם עדיין עוטים את חיוכיהם הבהירים ואת ארשת פניהם השמחה באותו אופן כבעבר. הם אינם מודעים לעומק הקדרות שתפקוד את האנושות לאחר שכבודי ייטוש אותם. הם בייחוד אינם מודעים לכך שכאשר יבוא יומי לאנושות כולה, יהיה להם קשה יותר מאשר לבני האדם בתקופתו של נח, משום שהם אינם יודעים איזה חושך ירד על עם ישראל כשכבודי עזב אותו, משום שעם בוא השחר, האדם שוכח כמה קשה היה לעבור את חשכת הלילה. כשהשמש תשקע שוב והחושך יירד על האדם, הוא יתאבל שוב ויחשוק את שיניו בחושך. האם שכחתם כמה קשה היה לבני ישראל לשאת את ימי הסבל שלהם, כשכבודי עזב אותם? עכשיו הזמן שבו אתם רואים את כבודי וזה גם הזמן שבו אתם חולקים את יום כבודי. האדם יקונן בחשיכה, כשכבודי יעזוב את הארץ המטונפת. כעת הוא יום הכבוד שבו אני עושה את עבודתי וזה גם היום שבו אני פוטר את האנושות מייסורים, מפני שלא אחלוק איתם את מועדי העינויים והצרות. אני רק רוצה לכבוש לחלוטין את האנושות ולהביס לחלוטין את הרעים האלה של האנושות.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מה פירושו להיות אדם אמיתי

דבר אלוהים היומי  מובאה 351

חיפשתי רבים על פני האדמה כדי שיהיו חסידיי. בקרב כל החסידים הללו, ישנם אלה המשרתים ככוהנים, ישנם המנהיגים, ישנם בני האל, ישנם אלה שהם אנשיו של האל, וישנם נותני השירות. אני מסווג אותם על סמך הנאמנות שהם מפגינים כלפיי. כאשר כולם ימוינו איש איש לסוגו, כלומר, כאשר טבעו של כל סוג אדם יובהר, אשייך כל אחד מהם לקטגוריה הראויה לו ואמקם כל סוג במקומו ההולם, זאת כדי להשיג את המטרה שלי להושיע את האנושות. אני קורא לביתי בקבוצות את אלה שאני חפץ להושיע, ומביא את כולם לקבל את עבודתי של אחרית הימים. בה בעת, אני ממיין אותם לפי סוגם, ואז גומל או מעניש כל אחד על פי מעשיו. אלה הם השלבים המרכיבים את עבודתי.

כיום, אני חי על פני האדמה, ואני חי בקרב בני אדם. אנשים חווים את עבודתי וצופים באמירותיי, ובד בבד אני מעניק את כל האמיתות לכל אחד מחסידיי, כדי שיקבלו ממני חיים וכך יזכו בנתיב שבו יוכלו לצעוד. כי אני האל, נותן החיים. במהלך שנות עבודתי הרבות, אנשים זכו בהרבה וזנחו הרבה, אך אני עדיין אומר שהם אינם מאמינים בי באמת. שכן אנשים מודים רק בפיהם שאני האל, אך הם אינם מסכימים עם האמיתות שאני מבטא, ויתרה מכך, אינם מיישמים בפועל את האמיתות שאני דורש מהם. כלומר, אנשים מכירים רק בקיומו של האל, אך לא בקיומה של האמת; אנשים מכירים רק בקיומו של האל, אך לא בקיומם של החיים; אנשים מכירים רק בשם האל, אך לא במהותו. אני מתעב אותם על הלהט שלהם, שכן הם משתמשים במילים יפות רק כדי לרמות אותי; איש מהם אינו עובד אותי באמת. דבריכם מכילים את פיתויו של הנחש; יתרה מכך, הם יהירים עד קיצוניות, הכרזה של ממש מאת הארכי-מלאך. יתר על כן, מעשיכם בלויים וקרועים עד כדי חרפה; רצונותיכם המופרזים וכוונותיכם החמדניות צורמים לאוזן. כולכם הפכתם לעש בביתי, למושאים שיידחו על ידי בתיעוב. שכן איש מכם אינו אוהב את האמת; תחת זאת, אתם חפצים להיות מבורכים, לעלות לשמיים, לחזות בחזון המפואר של המשיח המפעיל את כוחו על פני האדמה. אך האם חשבתם אי פעם כיצד מישהו כמוכם, מושחת כל כך לעומק, שאין לו מושג מהו האל, יכול להיות ראוי לנהות אחר האל? כיצד תוכלו לעלות לשמיים? כיצד תוכלו להיות ראויים לחזות במראות מפוארים כל כך, מראות שאין להם תקדים בתפארתם? פיותיכם מלאים במילים המרמות אותי, מילים של זוהמה, של בגידה בי ושל גאוותנות. מעולם לא דיברתם אליי דברי כנות, לא דברי קדושה, לא דברים על חוויית דבריי ועל התמסרות לי. בסופו של דבר, מהי אמונתכם? אין בליבכם אלא תאווה וכסף, ואין במוחכם אלא דברים חומריים. מדי יום אתם מחשבים כיצד להשיג ממני דבר-מה. מדי יום אתם סופרים כמה עושר וכמה דברים חומריים השגתם ממני. מדי יום אתם ממתינים שיותר ויותר ברכות ירדו עליכם כדי שתוכלו ליהנות מדברים רבים יותר ונעלים יותר שמהם אפשר ליהנות. לא אני הוא הנמצא במחשבותיכם בכל רגע ורגע, ואף לא האמת שבאה ממני, אלא בעליכן או נשותיכם, בניכם, בנותיכם, והדברים שאתם אוכלים ולובשים. אתם חושבים כיצד תוכלו לזכות בהנאה טובה יותר ויותר, נעלה יותר ויותר. אך גם כשאתם ממלאים את בטנכם עד להתפקע, האינכם עדיין גווייה? גם כאשר כלפי חוץ אתם מקשטים את עצמכם בלבוש יפהפה כל כך, האינכם עדיין גווייה מהלכת, חסרת חיים? אתם עומלים למען בטנכם, עד כדי כך ששער ראשכם מאפיר, אך איש מכם אינו מקריב ולו שערה אחת למען עבודתי. אתם נמצאים בתנועה מתמדת, מייגעים את גופכם ומאמצים את מוחכם, למען בשרכם שלכם ולמען בניכם ובנותיכם – אך איש מכם אינו מגלה דאגה כלפי כוונותיי או התחשבות בהן. מה עוד אתם עדיין מקווים להשיג ממני?

אני לעולם איני ממהר בעבודתי. אני עושה את עבודתי בהתאם לכל שלב ושלב, על פי תוכניתי, בלי קשר לאופן שבו אנשים נוהים אחריי. לכן, למרות שאתם כה מרדנים כלפיי, אני עדיין עובד ללא הרף, ואני עדיין ממשיך לומר את הדברים שעלי לומר. אני קורא אל ביתי את אלה שנועדו לכך מראש על ידי, כדי שיוכלו להאזין לדבריי. ואז, אני מביא בפני כס מלכותי את כל אלה המתמסרים לדבריי, הכמהים לדבריי; את כל אלה המפנים עורף לדבריי, שאינם מצייתים או מתמסרים לי, ומתריסים נגדי בגלוי, אני משליך הצידה כדי שימתינו לעונשם הסופי. כל האנשים חיים בתוך שחיתות ותחת ידו של אותו אחד הרע, ולכן לא רבים מאלה הנוהים אחריי כמהים לאמת. כלומר, רובם אינם עובדים אותי באמת; הם אינם עובדים אותי באמצעות האמת, אלא מנסים לזכות באמוני באמצעות שחיתות ומרדנות, באמצעים ערמומיים. מסיבה זו אני אומר: רבים הקרואים אך מעטים הנבחרים. אלה הקרואים מושחתים עמוקות, וכולם חיים באותו עידן – אך אלה הנבחרים הם חלק אחד מהם, הם אלה המאמינים באמת, מכירים בה, ומיישמים אותה בפועל. אנשים אלה הם רק חלק קטן מאוד מהכלל, ומהם אזכה לתהילה רבה יותר. אם תמדדו את עצמכם מול הדברים האלה, האם תדעו אם אתם נמנים עם הנבחרים? מה יהי סופכם?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רבים הקרואים אך מעטים הנבחרים

דבר אלוהים היומי  מובאה 352

כפי שאמרתי, רבים הם הנוהים אחריי, אך מעטים הם האוהבים אותי באמת. אולי יש כאלה שיאמרו: "האם הייתי משלם מחירים רבים כל כך אילולא אהבתי אותך? האם הייתי נוהה אחריך עד הלום אילולא אהבתי אותך?" אין ספק שיש לך סיבות רבות, ואין ספק שאהבתך רבה מאוד, אך היכן היא מהות אהבתך אליי? "אהבה", כשמה כן היא, היא מתייחסת לחיבה טהורה וללא רבב, כאשר אתה משתמש בליבך כדי לאהוב, להרגיש ולהתחשב. באהבה אין תנאים, אין מחסומים ואין מרחק. באהבה אין חשד, אין רמייה ואין ערמומיות. באהבה אין סחר מכר או זיהומים כלשהם. אם אתה אוהב, לא תרמה, לא תתלונן, לא תבגוד, לא תמרוד, לא תדרוש, ולא תבקש להשיג דבר-מה או כמות מסוימת. אם יש לך אהבה, אתה תקדיש את עצמך ברצון, תסבול קשיים ברצון, תהיה תואם לי, תוותר על כל אשר לך למעני, תוותר על משפחתך, עתידך, נעוריך ועל נישואיך. אם לא תעשה זאת, אהבתך כלל לא תהיה אהבה, אלא רמיה ובגידה! איזה מין אהבה היא אהבתך? האם היא אהבה אמיתית? או אהבה שקרית? על כמה דברים ויתרת? כמה הקרבת? כמה אהבה קיבלתי ממך? האם אתה יודע? לבכם מלא ברוע, בבגידה וברמיה – אז כמה טומאה יש באהבתכם? אתם חושבים שכבר ויתרתם מספיק למעני; אתם חושבים שאהבתכם אליי כבר מספקת. אך מדוע, אם כן, דבריכם ומעשיכם תמיד מכילים מרדנות וערמומיות? אתם נוהים אחריי, אך אינכם מכירים בדבריי. האם זו נחשבת אהבה? אתם נוהים אחריי, אך אז אתם דוחים אותי. האם זו נחשבת אהבה? אתם נוהים אחריי, אך אינכם בוטחים בי. האם זו נחשבת אהבה? אתם נוהים אחריי, אך אינכם יכולים לקבל את קיומי. האם זו נחשבת אהבה? אתם נוהים אחריי, אך אינכם מתייחסים אלי כראוי למי שאני, ומקשים עליי בכל צעד ושעל. האם זו נחשבת אהבה? אתם נוהים אחריי, אך מנסים לשטות בי ולרמות אותי בכל עניין. האם זו נחשבת אהבה? אתם משרתים אותי, אך אינכם יראים אותי. האם זו נחשבת אהבה? אתם מתנגדים לי בכל המובנים ובכל הדברים. האם כל זה נחשב אהבה? הקדשתם הרבה, זה נכון, אך מעולם לא יישמתם בפועל את מה שדרשתי מכם. האם זה יכול להיחשב אהבה? חישוב מדוקדק מראה שאין בכם ולו שמץ של אהבה כלפיי. לאחר כל כך הרבה שנות עבודה וכל המילים הרבות שסיפקתי, כמה באמת השגתם? האם זה לא מצדיק מבט בוחן לאחור? אני מזהיר אתכם: אלה שאני קורא אליי אינם אלה שמעולם לא הושחתו; אלא, אלה שבהם אני בוחר הם אלה שאוהבים אותי באמת. על כן, עליכם להיות ערים לדבריכם ולמעשיכם, ולבחון את כוונותיכם ומחשבותיכם כדי שלא יעברו את הגבול. בעת אחרית הימים, עשו כמיטב יכולתכם להעלות את אהבתכם לפניי, כי אחרת זעמי לעולם לא יסור מכם!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רבים הקרואים אך מעטים הנבחרים

דבר אלוהים היומי  מובאה 353

כל יום האחד בוחן את המעשים ואת המחשבות של כל אדם, ובה בעת, המעשים והמחשבות האלה בהכנה לקראת המחר של כל אדם. זוהי הדרך שכל הבריות צריכות לצעוד בה וזו הדרך שייעדתי לכולם. איש לא יכול להימלט ממנה ואיש אינו יוצא מן הכלל. אמרתי אינספור דברים ומעבר לכך, עשיתי כמות אדירה של עבודה. כל יום אני מביט ורואה כיצד האדם מוציא לפועל את כל שעליו לעשות לפי טבעו הפנימי ולפי התפתחות טבעו. ללא יודעין, רבים כבר עלו על "דרך הישר" שאני סללתי כדי להבהיר את השוני בין סוגי האדם. כבר מיקמתי כל סוג אדם בסביבה שונה, וכל אחד במקומו הביע את תכונותיו הטבעיות. איש לא יכול לכבול אותם, איש לא יכול לפתות אותם. הם חופשיים לחלוטין והדברים שהם מביעים נאמרים באופן טבעי. ישנו רק דבר אחד שמרסן אותם, והוא דבריי. לפיכך, יש בני אדם שקוראים את דבריי באי-רצון רק כדי שסופם לא יהיה במיתה, אך הם אינם מיישמים את דבריי. מצד שני, יש אנשים שמתקשים לשאת את הימים מבלי שדבריי ינחו אותם ויתמכו בהם, כך שבאופן טבעי, הם תמיד מחזיקים בדבריי. עם הזמן, הם מגלים את סוד החיים האנושיים, את ייעודה של האנושות ואת הערך של היותם בני אדם. כך היא האנושות לנוכח דברי, ואני פשוט נותן לעניינים לעשות את שלהם. אני לא עושה דבר המאלץ את האדם לחיות על פי דבריי כתשתית לקיומו. כך, אלה שמעולם לא היה להם מצפון ולשקיומם מעולם לא היה כל ערך צופים בשקט בהתקדמות העניינים, ואז משליכים את דבריי הצדה בעזות מצח ועושים כאוות נפשם. הם מתחילים לסלוד מן האמת ומכל מה שבא ממני. זאת ועוד, הם סולדים מן השהות בביתי. אנשים אלה דרים בביתי באופן זמני לשם ייעודם וכדי להימלט מעונש, אפילו אם הם עמלים. אך כוונותיהם לעולם לא משתנות, וכך גם מעשיהם. הדבר מגביר את רצונם בברכות, ואת רצונם להיכנס פעם אחת למלכות ואז להישאר בה לעולמים – אפילו להיכנס אל שמי הנצח. ככל שהם כמהים לבואו של היום שלי במהרה, כך הם חשים שהאמת הפכה למשוכה, לאבן נגף בדרכם. הם מחכים בקוצר רוח להיכנס למלכות, ליהנות לנצח מברכות מלכות השמיים, בלי שיצטרכו לרדוף את האמת או לקבל שיפוט וייסורים, ומעל הכול, בלי שיצטרכו לדור בכניעות בביתי ולעשות כדבריי. אנשים אלה נכנסים לביתי לא על מנת לרַצות לב השואף לאמת ולא על מנת לשתף פעולה עם ניהולי. הם רק מכוונים להיות אלה שלא יושמדו בעידן הבא. לכן לבם מעולם לא ידע מה היא האמת וכיצד לקבל את האמת. זו הסיבה לכך שבני האדם האלה מעולם לא יישמו בפועל לפי האמת ומעולם לא הבינו את העומק של שחיתותם, ובכל זאת שכנו בביתי כ"משרתים" לאורך כל הדרך. הם ממתינים "בסבלנות" לבוא היום שלי, והם אינם מתעייפים בעודם מושלכים אנה ואנה מעצם עבודתי. לא משנה כמה הם מתאמצים ומה המחיר שהם משלמים, איש מעולם לא ראה אותם סובלים למען האמת או מקריבים דבר-מה למעני. בלבם הם קצרי רוח לקראת היום שבו אשים קץ לעידן הישן, ויתר על כן, הם ממתינים בחוסר סבלנות לדעת כמה גדולים עוצמתי וסמכותי. הדבר שמעולם לא מיהרו לעשות הוא לשנות את עצמם ולרדוף את האמת. הם אוהבים את הדברים שמהם אני סולד והם סולדים מן הדברים שאני אוהב. הם כמהים לדברים שאני שונא אך בו בזמן הם מפחדים לאבד את הדברים שאני מתעב. הם חיים בעולם הרע הזה אך לעולם אינם רוחשים לו שנאה והם מפחדים פחד מוות שאני אשמיד אותו. כוונותיהם סותרות: הם אוהבים את העולם הזה שאותו אני מתעב, אך בו בזמן הם מייחלים שאשמיד את העולם הזה במהרה. כך ייחסך מהם סבל ההשמדה והם יהפכו לאדוני העידן הבא לפני שיסטו מדרך האמת. זאת מפני שהם אינם אוהבים את האמת והם סולדים מכל הדברים שבאים ממני. אולי הם יהפכו ל"אנשים ממושמעים" לזמן קצר כדי לא לאבד את הברכות, אך חרדתם לברכה ופחדם מאבדון ומכניסה לאגם האש הבוערת, לעולם אינם ניתנים להסתרה. ככל שיומי קרב ובא, רצונם רק גדל וגדל. וככל שהאסון גדול יותר, כך הוא עושה אותם יותר לחסרי אונים – הם אינם יודעים מה לעשות כדי לשמח אותי ולהימנע מאובדן הברכות שלהן ייחלו מזה זמן רב. מרגע שידי מתחילה בעבודתה, אנשים אלה נלהבים לפעול ולשרת כחיל חלוץ. הם רק חושבים כיצד להתייצב בראש הכוח, מתוך חשש שמא לא אבחין בהם. הם עושים ואומרים את הדברים שהם חושבים לנכונים, מבלי לדעת שמעשיהם ופעולותיהם מעולם לא היו קשורים לאמת, ושהם רק חותרים תחת תוכניותיי ומפריעים להן. גם אם השקיעו מאמץ עליון וגם אם נחישותם וכוונתם לשאת את הקשיים הן אמיתיות, אף מעשה שלהם אינו קשור אליי, משום שמעולם לא ראיתי כי מעשיהם נובעים מכוונות טובות, ויותר מכך, מעולם לא ראיתי אותם מניחים דבר על המזבח שלי. כאלה היו מעשיהם לפניי במשך שנים כה רבות.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עליכם לשקול את מעשיכם

דבר אלוהים היומי  מובאה 354

בתחילה רציתי לספק לכם עוד אמיתות, אך מכיוון שגישתכם כלפי האמת יותר מדי קרה ושוות נפש, נאלצתי לוותר. אינני רוצה לבזבז את מאמציי, ואינני רוצה לראות אנשים מחזיקים בדבריי אך הלכה למעשה עושים את הדברים המתנגדים לי, משמיצים אותי ומחללים את שמי. משום הגישות שלכם והאנושיות שלכם, אני רק מספק לכם כמות קטנה, אך חשובה מאוד עבורכם, מדבריי, ואלה מהווים את עבודת הניסיון שלי בקרב האנושות. רק כעת אני מאשר באמת ובתמים שההחלטות והתוכניות שלי תואמות את צרכיכם, ויותר מכך, אני מאשר שגישתי כלפי האנושות נכונה. שנות ההתנהגות הרבות שלכם בפניי העניקו לי תשובה חסרת תקדים. השאלה שזו תשובתה היא: "מהי גישתו של האדם בפני האמת ובפני האל האמיתי?" דם לבי שנשפך למען האדם מוכיח את מהות אהבתי כלפי האדם, וכל המעשים של האדם בפניי הוכיחו אף הם את מהות תיעובו כלפי האמת והתנגדותו לי. אני תמיד מלא דאגה לכל מי שנוהה אחרי, אך הנוהים אחרי אף פעם לא מסוגלים לקבל את דברי; הם אפילו אינם מסוגלים לקבל את הצעותיי. זה הדבר שמעציב אותי יותר מכול. איש מעולם לא היה מסוגל להבין אותי ומעבר לכך, איש מעולם לא היה מסוגל לקבל אותי, אפילו שגישתי כנה ודבריי עדינים. כולם מנסים לעשות את העבודה שהטלתי עליהם על פי הרעיונות שלהם; לא זו בלבד שהם אינם מחפשים את כוונותיי, הם אף לא שואלים מה אני דורש מהם. הם עדיין טוענים שהם משרתים אותי נאמנה, תוך שהם מורדים בי. רבים מאמינים שהאמיתות שאינן מקובלות עליהם או שאינם יכולים ליישמן בפועל אינן אמיתות כלל. בעיני בני אדם כאלה, האמיתות שלי הופכות לדבר מה שיש לדחות ולהשליך הצידה. בה בעת, אני הופך לאל שהאדם מכיר בו במילים בלבד, אך גם מאמין בו כגורם זר, שאינו האמת, הדרך או החיים. איש אינו יודע את האמת הזו: דבריי הם האמת שלא משתנה לעולם. אני מספק את החיים לאדם ואני היחיד שמכוון את האנושות. ערך דבריי ומשמעותם לא נקבעים על פי ההכרה בהם או קבלתם על ידי האנושות, אלא על פי עצם מהותן של מילותיי. אפילו אם אין ולו אדם אחד בעולם הזה שיכול לקבל את דבריי, ערך דבריי ועזרתם לאנושות אינם ניתנים להערכה על ידי אף אדם. לפיכך, אל מול אנשים רבים המורדים בדבריי, מנסים להפריכם או בזים להם כליל, גישתי היא רק זו: הזמן והעובדות יהיו עדיי והם יוכיחו שדבריי הם האמת, הדרך והחיים. הם שיוכיחו שכל שאמרתי הוא נכון, וכי האדם צריך להיות ניחן בדבריי, ועל אחת כמה וכמה שעליו לקבל אותם. אאפשר לכל חסידיי לדעת את העובדה הזו: אלה שאינם מסוגלים לקבל את דבריי במלואם, אלה שאינם מסוגלים ליישם בפועל על פי דבריי, אלה שאינם מוצאים מטרה בדבריי ואלה שאינם יכולים לקבל את חסד הישועה בזכות דבריי, הם אלה שדבריי גזרו את דינם, ועל אחת כמה וכמה, הם אלה שאיבדו את חסד ישועתי, ושבטי לעולם לא ירפה מהם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עליכם לשקול את מעשיכם

דבר אלוהים היומי  מובאה 355

מאז שהאנושות הגתה את מדעי החברה, המדע והידע מילאו את מחשבותיו של האדם. הם הפכו לכלים לשליטה באנושות, וכבר לא נותרו לאדם די מקום או תנאים הולמים לסגוד לאל. מעמדו של האל בלבו של האדם הלך ושקע. ללא מקום לאל בלבו של האדם, עולמם הפנימי של בני האדם אפל, חסר תקווה וריק. כתוצאה מכך, חוקרים בתחום מדעי החברה, היסטוריונים ופוליטיקאים רבים עברו אל קדמת הבמה והציגו תיאוריות במדעי החברה, את תורת האבולוציה האנושית ותיאוריות אחרות הסותרות את האמת בנוגע לבריאת האדם על ידי האל, וזאת כדי למלא את לבם ואת נפשם של בני האדם. וכך, מספרם של המאמינים בכך שהאל ברא את הכול הלך ופחת, ומספרם של המאמינים בתורת האבולוציה הלך וגדל. יותר ויותר אנשים מתייחסים לתיעוד עבודתו של האל ודבריו בעידן הברית הישנה כאל מיתוסים ואגדות. בלבם, בני האדם נעשים אדישים לכבודו ולגדולתו של האל, לקיומו, ולעיקר שלפיו האל ריבון על כל הדברים. הישרדותה של האנושות וגורלן של מדינות ואומות אינם חשובים להם עוד, והאדם חי בעולם חלול שעניינו רק אכילה, שתייה ורדיפת תענוגות... מעטים הם האנשים הנוטלים על עצמם לחפש היכן האל עושה את עבודתו כיום, או לחקור כיצד הוא אוחז בריבונות על יעדו של האדם וקובע אותו. וכך, מבלי שהאדם יודע זאת, הציוויליזציה האנושית הולכת ומתרחקת מהתאמה למשאלותיו של האדם, וישנם אף רבים החשים שמעצם כך שהם חיים בעולם כזה, הם פחות מאושרים מאלה שכבר מתו. אפילו בני אומות שנחשבו בעבר למתורבתות מאוד משמיעים קובלנות כאלה. גם אם שליטים וסוציולוגים מאמצים את מוחם כדי לשמר את הציוויליזציה האנושית, הרי שללא הנחיית האל אין בכך כל תועלת. איש אינו יכול למלא את הריקנות שבלב האדם, כי איש אינו יכול להיות חייו של האדם, ושום תיאוריה חברתית אינה יכולה לשחרר את האדם ממצוקת הריקנות. מדע, ידע, חופש, דמוקרטיה, תענוגות ונוחות מביאים לאדם נחמה זמנית בלבד. גם עם הדברים האלה, באופן בלתי נמנע האדם עדיין חוטא ומתלונן על חוסר ההוגנות בחברה. קיומם של דברים אלה אינו יכול לעצור את כמיהתו ואת רצונו של האדם לחקור. זאת משום שהאדם נברא בידי האל, והקורבנות והחיפושים חסרי ההיגיון של האדם יכולים רק להביא עליו יותר ויותר מצוקה, ולגרום לו להיות במצב מתמיד של חרדה, מבלי לדעת כיצד להתמודד עם עתיד האנושות או כיצד להתמודד עם הנתיב שלפניו, עד כדי כך שהאדם אף נעשה מפוחד מהמדע ומהידע, קל וחומר שהוא מפחד מתחושת הריקנות. בעולם הזה, בין שאתה חי במדינה חופשית או במדינה ללא זכויות אדם, אתה חסר יכולת לחלוטין לחמוק מגורל האנושות. בין שאתה השליט ובין שאתה הנשלט, אתה חסר יכולת לחלוטין לחמוק מהרצון לחקור את הגורל, התעלומות והיעד של האנושות, קל וחומר שאינך מסוגל לחמוק מתחושת הריקנות המבלבלת. תופעות כאלה, המשותפות לכל האנושות, מכונות בפי סוציולוגים תופעות חברתיות, אך שום אדם דגול אינו יכול להתייצב ולפתור בעיות כאלה. אחרי הכול, אדם הוא אדם, ושום אדם אינו יכול להחליף את מעמדו ואת חייו של האל. האנושות זקוקה לא רק לחברה הוגנת שבה כולם שבעים, שווים וחופשיים; האנושות זקוקה לישועת האל ולאספקת החיים שלו לאדם. רק כאשר האדם יקבל את אספקת החיים של האל ואת ישועתו, אזי צרכיו, רצונו לחקור והריקנות שבלבו ייפתרו. אם אנשיה של מדינה או אומה אינם מסוגלים לקבל את ישועתו והשגחתו של האל, אזי מדינה או אומה כזו תתדרדר לשקיעה, לאופל, וכתוצאה מכך היא תושמד על ידי האל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נספח 2: האל אוחז בריבונות על גורל האנושות כולה

דבר אלוהים היומי  מובאה 356

בלבך טמון סוד עצום שמעולם לא היית מודע לו, מפני שאתה חי בעולם שאין בו אור. המרושע גזל את לבך ואת רוחך. עיניך כוסו באופל, ואינך יכול לראות את השמש בשמיים ולא את הכוכב המנצנץ של הלילה. אוזניך נסתמו בדברי מרמה, ואינך שומע את קולו הרועם של יהוה ואת קול המים הרבים הזורמים מכס המלכות. איבדת את כל מה ששייך לך כדין, את כל מה שהעניק לך האל הכול יכול. נכנסת לים אינסופי של ייסורים, ללא כוח שיציל אותך, ללא תקווה לשרוד, וכל מה שאתה עושה הוא להיאבק ולהתרוצץ... מאותו רגע ואילך, נגזר עליך לסבול מידיו של אותו הרע, הרחק מברכותיו של האל הכול יכול והרחק מאספקתו, ולפסוע בדרך שאין ממנה חזרה. מיליון קריאות כמעט ואינן יכולות לעורר את לבך ואת רוחך. אתה ישן שינה עמוקה בידיו של המרושע, אשר פיתה אותך אל ממלכה ללא גבולות, ללא כיוון וללא ציוני דרך. מעתה ואילך, איבדת את תמימותך וטהרתך המקוריות, והתחלת להתרחק מדאגתו של האל הכול יכול. בעומק לבך, המרושע מכוון אותך בכל דבר והפך לחייך. כבר אינך פוחד ממנו, נמנע ממנו או מפקפק בו; במקום זאת, אתה מתייחס אליו כאילו היה האל אשר בלבך. התחלת לקדש אותו ולסגוד לו, ושניכם הפכתם בלתי נפרדים כגוף וצל, מחויבים לחיות ולמות יחד. אין לך שמץ של מושג מאין באת, מדוע נולדת או מדוע תמות. אתה מתייחס לאל הכול יכול כאילו היה זר; אינך יודע את מקורותיו, קל וחומר את כל מה שהוא עשה למענך. כל הדברים שבאו ממנו הפכו שנואים עליך; אינך מוקיר אותם ואינך יודע את ערכם. אתה צועד לצד המרושע, החל מהיום שבו קיבלת את אספקתו של האל הכול יכול. עמדת באלפי שנים של סערות וסופות עם המרושע, ואתה ניצב יחד איתו נגד האל שהיה מקור חייך. אינך יודע לחזור בתשובה, קל וחומר שהגעת אל סף האבדון. שכחת שהמרושע פיתה וייסר אותך; שכחת את ראשיתך. כך ייסר אותך המרושע בכל צעד בדרך עד עצם היום הזה. לבך ורוחך קהו ורָקְבוּ. חדלת להתלונן על תלאות עולם בני האדם; אינך מאמין עוד שהעולם אינו צודק. על אחת כמה וכמה לא אכפת לך אם האל הכול יכול קיים. זאת משום שמזמן החשבת את המרושע לאביך האמיתי ואינך יכול להיפרד ממנו. זהו הסוד שטמון בלבך.

עם עלות השחר, כוכב בוקר מתחיל לזרוח במזרח. זהו כוכב שמעולם לא היה שם, והוא מאיר את השמיים השלווים והמנצנצים, ומצית מחדש את האור שכבה בלבבות בני האדם. האדם אינו בודד עוד בזכות האור הזה, הזורח עליך ועל אחרים כאחד. אך אתה לבדך נותר ישן שנת ישרים בלילה החשוך. אינך שומע קול ואינך רואה אור; אינך מודע לבואם של שמיים חדשים וארץ חדשה, של עידן חדש, כי אביך אומר לך: "ילדי, אל תקום, עדיין מוקדם. מזג האוויר קר, אל תצא החוצה, פן ידקרו חרב וחנית את עיניך." אתה בוטח רק בתוכחות אביך, כי אתה מאמין שרק אביך צודק, שכן הוא מבוגר ממך ואוהב אותך אהבה עזה. תוכחות ואהבה כאלה גורמות לך להפסיק להאמין באגדה שיש אור בעולם; הן מונעות ממך להתעניין אם האמת עדיין קיימת בעולם הזה. אינך מעז עוד לקוות להצלה בידי האל הכול יכול. אתה מסתפק במצב הקיים, אינך מצפה עוד לבואו של האור, אינך נושא עוד מבטך לבואו של האל הכול יכול כפי שמסופר באגדה. מבחינתך, כל מה שיפה אינו יכול לקום לתחייה, אינו יכול להתקיים. בעיניך, המחר של האנושות, עתידה של האנושות, פשוט נעלם, נמחק. אתה נאחז בבגדי אביך בכל כוחך, מוכן לחלוק עמו את קשייו, חושש עד עמקי נשמתך לאבד את שותפך למסע ואת כיוון מסעך הרחוק. עולם בני האדם העצום והמעורפל עיצב רבים מכם, נחושים וללא חת במילוי התפקידים השונים בו. הוא יצר "לוחמים" רבים שאינם חוששים מהמוות. יותר מכך, הוא יצר קבוצות על גבי קבוצות של בני אנוש קהי חושים ומשותקים, שאינם מודעים לתכלית בריאתם. עיניו של האל הכול יכול סוקרות כל אחד ואחד מבני המין האנושי הסובל ייסורים עמוקים. הוא שומע את זעקתם של הסובלים, הוא רואה את חוסר הבושה של המיוסרים, והוא חש את חוסר האונים והאימה של מין אנושי שאיבד את חסד הישועה. האנושות דוחה את השגחתו, בוחרת ללכת בנתיבה-שלה, מנסה לחמוק ממבטו הבוחן, ומעדיפה לטעום את מרירות הים העמוק בחברת האויב, עד הטיפה האחרונה. האדם כבר לא שומע את אנחתו של האל הכול יכול; ידיו של האל הכול יכול אינן חפצות עוד ללטף את האנושות הטרגית הזו. פעם אחר פעם הוא זוכה בה מחדש, ופעם אחר פעם הוא מפסיד שוב, וכך חוזרת על עצמה העבודה שהוא עושה. מאותו הרגע, הוא מתחיל להתעייף, לחוש יָגֵעַ, ולכן הוא מפסיק את העבודה שבידיו וחדל להתהלך בקרב האנושות... האדם אינו מודע כלל לאף אחד מהשינויים הללו, אינו מודע לבואו וללכתו, לעצבונו וליגונו של האל הכול יכול.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אנחתו של הכול יכול

דבר אלוהים היומי  מובאה 357

על אף שהניהול של אלוהים עמוק, זה איננו דבר בלתי נתפס עבור האדם, משום שכל עבודתו של אלוהים קשורה לניהול שלו ולעבודתו להושיע את האנושות, והיא מתייחסת לחיים, למחייה ולייעודה של האנושות. אפשר לומר שהעבודה שאלוהים מבצע בקרב בני האדם ועל בני האדם מעשית ומשמעותית מאוד. האדם יכול לראותה ולחוות אותה והיא אינה מופשטת כלל וכלל. אם האדם אינו מסוגל לקבל את כל עבודתו של אלוהים, מהי חשיבותה של העבודה הזו? וכיצד יכול ניהול כזה להוביל לישועת האדם? רבים מאלה שנוהים אחר האל עסוקים רק בשאלות כיצד לזכות בברכות או להימנע מאסון. ברגע שמוזכרים העבודה והניהול של האל, הם משתתקים ומאבדים כל עניין. הם מאמינים שהבנת סוגיות מייגעות כאלה לא תוביל לצמיחה בחייהם ולא תביא להם כל תועלת. על כן, אף על פי שהם שמעו מידע על ניהולו של האל, הם מתייחסים לכך בחוסר רצינות. הם לא רואים בכך דבר מה יקר ערך שיש לקבלו, וקל וחומר שהם לא מבינים זאת בכך שהם מתייחסים לכך כאל חלק מחייהם. מטרתם של אנשים אלה בנהייתם אחר האל היא פשוטה מאוד, ויש לה יעד אחד ויחיד: להיות מבורכים. אנשים אלה לא טורחים לשים לב לכל דבר אחר שאינו קשור למטרה זו. מבחינתם, האמונה באלוהים כדי לזכות בברכות היא היעד הלגיטימי ביותר – זהו ערך אמונתם. אם דבר מה אינו תורם למטרה זו, הוא אינו משפיע עליהם כלל. זהו מצבם של מרבית בני האדם המאמינים כיום באלוהים. המטרה והכוונה שלהם נראות לגיטימיות, מפני שבמקביל לאמונתם באלוהים, הם גם משקיעים למען אלוהים, מקדישים עצמם לאלוהים וממלאים את חובתם. הם מוותרים על נעוריהם, זונחים משפחה וקריירה ואפילו מבלים שנים בעיסוקים הרחק מביתם. למען היעד הסופי שלהם, הם משנים את האינטרסים שלהם, את השקפתם על החיים ואפילו את הכיוון שהם מחפשים, אך הם אינם יכולים לשנות את מטרת אמונתם באלוהים. הם מתרוצצים למען ניהול השאיפות האישיות שלהם. ללא קשר לאורכה של הדרך וללא קשר לכמות הקשיים והמכשולים שהם נתקלים בהם בדרכם, הם דבקים במטרותיהם ונותרים עשויים לבלי חת מפני המוות. איזה כוח גורם להם להמשיך להקדיש כך את עצמם? האם זהו מצפונם? האם זהו אופיים הנהדר והאצילי? האם זוהי נחישותם להילחם בכוחות הרשע עד הסוף? האם זוהי אמונתם, שבה הם נושאים עדות על אלוהים מבלי לבקש כל תמורה? האם זוהי נאמנותם, שלשמה הם מוכנים לוותר על הכול כדי למלא את רצון האל? או שמא זוהי רוח מסירותם שבה הם מוותרים תמיד על דרישות אישיות ראוותניות? ככאלה שמעולם לא הכירו את עבודת הניהול של אלוהים, זה פשוט נס שהם נותנים הרבה כל כך! לעת עתה, לא נדון בשאלה כמה נתנו בני האדם האלה. לעומת זאת, בהחלט מן הראוי שננתח את התנהגותם. פרט ליתרונות הקשורים אליהם באופן הדוק, הייתכן שיש סיבות אחרות כלשהן לכך שבני האדם האלה, שלעולם אינם מבינים את אלוהים, ייתנו לו כל כך הרבה? בכך אנחנו מגלים בעיה שלא זוהתה קודם לכן: הקשר בין האדם לבין האל הוא קשר הנובע אך ורק מאינטרס אישי מובהק. זהו קשר בין מקבל הברכות לבין זה שמעניק אותן. במילים פשוטות, זהו קשר בין עובד למעביד. העובד עובד קשה רק כדי לקבל את הגמול שהמעביד מעניק לו. אין חיבה משפחתית בקשר כזה, שמבוסס על אינטרסים, רק עסקה. אין לאהוב או להיות נאהב, אלא רק צדקה ורחמים. אין הבנה, אלא רק תרעומת נואשת ומודחקת ותרמית. אין אינטימיות, אלא רק תהום שלא ניתן לגשר עליה. כעת, משהדברים הגיעו למצב כזה, מי יכול לשנות את הכיוון של מגמה כזו? וכמה אנשים מסוגלים להבין באמת עד כמה נואש הפך הקשר הזה? אני סבור שכאשר אנשים צוללים אל תוך השמחה שבזכייה בברכות, איש מהם לא מסוגל לדמיין עד כמה קשר כזה עם האל הוא מביך ומכוער.

הדבר העצוב ביותר באמונה של האנושות באלוהים הוא שהאדם מקיים ניהול משל עצמו בתוך עבודתו של אלוהים ואינו מתייחס כלל לניהולו של אלוהים. הכישלון הגדול ביותר של האדם טמון באופן שבו, בד בבד עם שאיפתו להתמסר לאלוהים ולעבוד אותו, האדם בונה לעצמו את ייעודו האידיאלי וזומם כיצד יזכה בברכה הגדולה ביותר ובייעוד הטוב ביותר. גם אם בני אדם מבינים עד כמה הם מעוררי רחמים, בזויים ועלובים, כמה מהם מוכנים לזנוח את האידיאלים והתקוות שלהם? ומי מסוגל לעצור את עצמו מלכת ולהפסיק לחשוב רק על עצמו? אלוהים זקוק לאלה שישתפו איתו פעולה באופן הדוק כדי להשלים את הניהול שלו. נחוצים לו בני האדם שישמעו לו על ידי הקדשת כל שכלם וגופם לעבודת הניהול שלו. הוא אינו זקוק לבני אדם שיושיטו את ידיהם ויתחננו אליו בכל יום ועל אחת כמה וכמה הוא אינו זקוק לבני אדם שנותנים מעט ואז מצפים לקבל גמול. אלוהים מתעב את בני האדם שתורמים תרומה זניחה ולאחר מכן נחים על זרי הדפנה. הוא שונא את בני האדם בעלי המזג הקר שנוטרים טינה כלפי עבודת הניהול שלו ורק רוצים לדבר על העלייה לשמיים ועל זכייה בברכות. הוא מתעב אף יותר את בני האדם שמנצלים את ההזדמנות שהעניקה להם העבודה שהוא עושה לשם ישועת האנושות. זאת מפני שלבני האדם האלה מעולם לא היה אכפת ממה שאלוהים מעוניין להשיג ולרכוש באמצעות עבודת הניהול שלו. הם רק עסוקים בשאלה כיצד יוכלו לנצל את ההזדמנות שהעניקה להם עבודתו של אלוהים כדי לזכות בברכות. הם אדישים כלפי לבו של אלוהים, משום שכל עיסוקם הוא בסיכוייהם העתידיים ובגורלם. בני האדם שנוטרים טינה כלפי עבודת הניהול של אלוהים ושאין להם כל עניין בכוונותיו של אלוהים ובאופן שבו הוא מושיע את האנושות עושים רק מה שמסב להם הנאה ללא כל קשר לעבודת הניהול של אלוהים. אלוהים אינו זוכר את התנהגותם ואינו מאשר אותה, וקל וחומר שהוא אינו מביט עליה בעין יפה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נספח 3: האדם יכול להיוושע רק תחת ניהולו של האל

דבר אלוהים היומי  מובאה 358

בקרוב מאוד, עבודתי עומדת להסתיים. השנים הרבות שהעברנו ביחד הפכו לזיכרונות קשים מנשוא. חזרתי על דבריי ללא הרף והצגתי ללא הרף את עבודתי החדשה. כמובן, עצתי היא חלק הכרחי בכל עבודה שאני עושה. ללא הייעוץ שלי, כולכם תתעו בדרך ואפילו תמצאו עצמכם אבודים לגמרי. עבודתי עומדת להסתיים ונמצאת בשלב האחרון שלה. אני עדיין רוצה לעשות עבודת ייעוץ, כלומר הענקת עצות להן תוכלו להאזין. אני רק מקווה שלא תבזבזו את המאמצים הקשים שלי, ויתרה מזאת, שתוכלו להבין את הכוונה הקפדנית שלי, ושתתייחסו לדבריי כאל היסודות להתנהגותכם כבני אנוש. בין אם מדובר במילים שאתם מוכנים להאזין להן ובין אם לאו, ובין אם מדובר במילים שאתם מקבלים בהנאה או באי-נוחות, עליכם להתייחס אליהן ברצינות. אחרת, הצביונות וההתנהגויות הרשלניים והאדישים שלכם יפגעו בי באמת, ואפילו יגעילו אותי. אני מקווה מאוד שכולכם תוכלו לקרוא את דבריי פעם אחר פעם – אלפי פעמים – ואפילו לדעת אותם בעל-פה. רק כך תוכלו לעמוד בציפיות שלי מכם. עם זאת, איש מכם לא חי כך כעת. נהפוך הוא, כולכם שקועים עד צוואר בחיי שחיתות של אכילה לשובע ושתייה לרוויה, ואיש מכם אינו משתמש בדבריי כדי להעשיר את לבו ואת נפשו. זו הסיבה שהגעתי למסקנה בנוגע לפניה האמיתיים של האנושות: האדם יכול לבגוד בי בכל עת, ואיש לא יכול להיות נאמן לחלוטין לדבריי.

השטן השחית את האדם עד כדי כך שהאדם כבר לא נראה אנושי. כעת האמירה הזו מוכרת במידת מה לרובם המכריע של בני האדם. אני אומר זאת משום ש"ההכרה" שאליה אני מתייחס היא בסך הכול הודאה שטחית, בניגוד לידע אמיתי. מכיוון שאיש מכם לא יכול לבחון את עצמו במדויק או לנתח את עצמו באופן מעמיק, אתם תמיד ספק מאמינים ספק מפקפקים בדבריי. אבל הפעם אני משתמש בעובדות כדי להסביר את הבעיה הרצינית ביותר שיש לכם. הבעיה היא בגידה. כולכם מכירים את המילה "בגידה" משום שרוב בני האדם עשו בעבר משהו שהיה בגדר בגידה באחר, כגון בגידת בעל באישתו, בגידת אישה בבעלה, בגידת בן באביו, בגידת בת באמה, בגידת עבד באדונו, בגידת חברים זה בזה, בגידת קרובי משפחה זה בזה, בגידת מוכרים בקונים וכן הלאה. כל הדוגמאות האלה מכילות את מהות הבגידה. בקצרה, בגידה היא סוג התנהגות המפרה הבטחה, מפרה עקרונות מוסריים או פועלת במנוגד למוסר האנושי, תוך הפגנת אובדן אנושיות. באופן כללי, כבני אנוש שנולדו לעולם הזה, עשיתם כבר משהו שהיה בגדר הפרה של האמת, בין אם אתם זוכרים שאי-פעם עשיתם דבר שהיה בגדר בגידה באדם אחר או לא, ובין אם כבר בגדתם בזולת פעמים רבות או לא. כיוון שאתם מסוגלים לבגוד בהוריכם או בחבריכם, הרי שאתם מוכנים לבגוד באחרים, ויתרה מזאת, אתם מסוגלים לבגוד בי ולעשות דברים שאני מתעב. במילים אחרות, בגידה היא לא רק סוג של התנהגות לא מוסרית באופן שטחי, אלא שהיא גם סתירה של האמת. דברים כאלה בדיוק הם מקור התנגדותה של האנושות ומרדנותה כלפיי. זו הסיבה לכך שסיכמתי את הדברים באמירה הבאה: בגידה היא בטבעו של האדם, וטבע זה הוא גדול האויבים של כל בן אנוש לתאום אליי.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בעיה חמורה מאוד: בגידה (1)

דבר אלוהים היומי  מובאה 359

התנהגות שלא יכולה להתמסר לי לחלוטין היא בגידה. התנהגות שלא יכולה להיות נאמנה לי היא בגידה. כשמרמים אותי ומשתמשים בשקרים כדי להוליך אותי שולל, זו בגידה. החזקה בתפיסות רבות והפצתן לכל עבר היא בגידה. כישלון בשמירה על עדויותיי ועל האינטרסים שלי הוא בגידה. חיוך מזויף כאשר כבר עזבתם אותי בליבכם הוא בגידה. אתם תמיד מסוגלים למעשי בגידה אלו, והם גם נפוצים ביניכם. ייתכן שאיש מכם לא חושב שזו בעיה, אבל זו לא דעתי. אינני יכול להתייחס לבגידה בי כאל עניין פעוט, ובוודאי אינני יכול להתעלם מכך. אני עובד בקרבכם כעת, אך אתם עדיין מתנהגים כך. אם יום יבוא ואיש לא ידאג לכם וישגיח עליכם, האם לא תהיו הנבלים שהכריזו על עצמם כמלכים? מלכים של ממלכתם הקטנה? כאשר זה יקרה ותגרמו לאסון ענק, מי יתקן את הנזק? אתם חושבים שבגידות מסוימות הן פשוט אירועים מקריים ולא התנהגות מתמדת שלכם, ושאין צורך לדון בהן בחומרה כזו ולהביך אתכם. אם כך באמת אתם חושבים, ההיגיון שלכם לוקה בחסר. מחשבה כזו היא דוגמה ואב-טיפוס של מרד. אופיו של האדם הוא חייו, והוא עיקרון שעליו הוא מסתמך כדי לשרוד, והאדם לא יכול לשנות אותו. קחו את אופי הבגידה בתור דוגמה – אם אתם יכולים לעשות מעשה שהוא בגדר בגידה בקרוב משפחה או בחבר, זו הוכחה לכך שהבגידה היא חלק מהחיים והאופי שנולדתם איתם. איש לא יכול להכחיש זאת. לדוגמה, אם אדם מסוים אוהב לגנוב מאנשים אחרים, הרי ש"ההנאה מהגניבה" היא חלק מחייו, גם אם לפעמים הוא גונב ולפעמים לא. בין אם הוא גונב דברים או לא, אין זה מעיד על כך שהגניבה שלו היא סתם סוג של התנהגות. זו הוכחה לכך שגניבה היא חלק מחייו, כלומר מאופיו. יהיו כאלה שישאלו: מאחר שזה אופיו, מדוע לפעמים הוא רואה דברים יפים אך לא גונב אותם? התשובה פשוטה מאוד. יש סיבות רבות שגורמות לו לא לגנוב. ייתכן שלא יגנוב מפני שהפריט גדול מכדי שאפשר יהיה להבריחו החוצה תחת עיניים צופות, או שהזמן אינו מתאים לפעולה, או שהפריט יקר מדי או מוגן טוב מדי, או שהוא לא מעוניין בו במיוחד, או שהוא לא רואה איזה שימוש יוכל לעשות בו, וכן הלאה. כל הסיבות האלה אפשריות. אך בין אם הוא יגנוב פריט כלשהו או לא, אין זו הוכחה לכך שהמחשבה הזו רק חלפה בדעתו לרגע קט. נהפוך הוא, זה חלק מאופיו שקשה לשנותו לטובה. אדם כזה לא מסתפק בגניבה חד-פעמית, אלא שמחשבות על נטילת חפציהם של אחרים צצות בראשו בכל פעם שהוא נתקל בחפץ נחמד או במצב מתאים. זו הסיבה לכך שאני אומר, שמקור המחשבה הזו אינו כזה שהאדם רק מאמץ מפעם לפעם, אלא שהיא נובעת מעצם אופיו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בעיה חמורה מאוד: בגידה (1)

דבר אלוהים היומי  מובאה 360

כל אחד יכול להשתמש במילים ובמעשים שלו כדי לייצג את פניו האמיתיים. הפנים האמיתיים האלה הם כמובן אופיו. אם אתם בני אדם שמדברים בעקיפין, יש לכם טבע פתלתל. אם טבעכם ערמומי, שיטת הפעולה שלכם חלקלקה ונכלולית, ואתם מקלים מאוד על אחרים ליפול בפח שלכם. אם אופייכם זדוני, המילים שלכם אולי נעימות לאוזן, אך מעשיכם אינם יכולים להסתיר את התחבולות הזדוניות שלכם. אם אופייכם עצל, כל דבריכם מכוונים להתחמק מאחריות על חוסר האכפתיות והעצלות שלכם, ומעשיכם יהיו איטיים וחסרי אכפתיות, ויצטיינו בהסתרת האמת. אם אופייכם אמפתי מאוד, המילים שלכם יהיו הגיוניות, וגם מעשיכם יעלו בקנה אחד עם האמת. אם אופייכם נאמן, המילים שלכם ודאי יהיו כנות, ואופן הפעולה שלכם יהיה יציב וחף מכל דבר שיגרום לאדונכם אי נוחות. אם אופייכם מלא תשוקה ותאוות בצע, הרי שלבכם יתמלא לעתים קרובות בדברים כאלה, ומבלי משים תעשו מעשים סוטים ובלתי מוסריים, שיהיה קשה לבני האדם לשכוח, ואשר אפילו יגעילו אותם. בדיוק כמו שאמרתי, אם יש לכם אופי של בגידה, בשום אופן לא תוכלו להיחלץ ממנו. אל תבטחו במזל, שאין לכם אופי של בגידה רק משום שלא גרמתם עוול לאיש. אם זה מה שאתם חושבים, הרי שאתם באמת דוחים. כל המילים שאני אומר, בכל פעם שאני מדבר, מכוונות אל כל בני האדם, ולא רק לאדם אחד או לסוג מסוים של בני אדם. עצם העובדה שלא בגדתם בי בעניין אחד לא מוכיחה שלא תוכלו לבגוד בי בכל עניין אחר. יש בני אדם, שכאשר הם מתמודדים עם מכשולים בנישואיהם, מאבדים את ביטחונם בחיפוש אחר האמת. יש בני אדם שמזניחים את חובתם להיות נאמנים לי בעת משבר משפחתי. יש בני אדם שנוטשים אותי כדי לחפש רגע של שמחה והתרגשות. יש בני אדם שמעדיפים נפילה אל תהום אפלה על פני חיים באור וזכייה בעונג עבודתה של רוח הקודש. יש בני אדם שמתעלמים מעצותיהם של חברים כדי לְרַצות את תאוות הבצע שלהם, ואינם יכולים להכיר בטעויותיהם ולחזור בהם אפילו כעת. יש בני אדם שחיים רק באופן זמני תחת שמי כדי לקבל את הגנתי, ואילו אחרים מקדישים לי רק מעט מעצמם בכפייה משום שהם דבקים בחיים ומפחדים מהמוות. האם מעשים כאלה ופעולות אחרות, שהם בלתי מוסריים ויתר על כן, בלתי הגונים, אינם פשוט התנהגויות שבהן בני אדם בגדו בי כבר מזמן בעומק לבם? כמובן, אני יודע שבני האדם אינם מתכננים מראש לבגוד בי; בגידתם היא גילוי טבעי של אופיים. איש אינו רוצה לבגוד בי, ואיש אינו שמח משום שעשה דבר שהוא בגדר בגידה בי. נהפוך הוא, בני האדם רועדים מפחד, לא כן? אם כן, האם אתם חושבים כיצד תוכלו לכפר על הבגידות האלה, וכיצד תוכלו לשנות את המצב הנוכחי?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בעיה חמורה מאוד: בגידה (1)

דבר אלוהים היומי  מובאה 361

טבעו של האדם שונה לחלוטין מהמהות שלי. הסיבה לכך היא שטבעו המושחת של האדם נובע לגמרי מהשטן, ושהשטן עיבד והשחית את טבעו של האדם. כלומר, האדם חי תחת השפעת רשעותו וכיעורו של השטן. האדם אינו גדל בעולם של אמת או בסביבה קדושה, ועל אחת כמה וכמה הוא אינו חי באור. לפיכך, אין זה אפשרי שטבעו של האדם יכיל את האמת מרגע לידתו, ויתרה מזאת, איש אינו נולד עם מהות של יראת האל והתמסרות לו. נהפוך הוא, בני אדם ניחנים בטבע שמתנגד לאל, שמורד בו ושאינו אוהב את האמת. טבע זה הוא הבעיה שעליה אני רוצה לדבר – בגידה. בגידה היא מקור ההתנגדות של כל אדם לאל. זו בעיה שקיימת רק באדם ולא בי. יהיו שישאלו: "מאחר שכולנו חיים באותו עולם שבו חי המשיח, מדוע יש לכל בני האדם טבע שבוגד באל, ואילו למשיח אין טבע כזה?" זו סוגיה שיש להבהיר לכם אותה.

בסיס הקיום של האנושות הוא גלגול נשמות חוזר ונשנה של הנפש כבשר ודם. במילים אחרות, כל אדם זוכה בחיים אנושיים כבשר ודם כאשר נשמתו מתגלגלת מחדש. לאחר שגופו של האדם נולד, חייו ממשיכים עד שהבשר מגיע לבסוף למגבלות שלו, שזהו הרגע האחרון, שבו הנפש עוזבת את הקליפה שלה. תהליך זה חוזר על עצמו שוב ושוב, ונפשו של האדם באה והולכת שוב ושוב. כך נשמר קיומה של האנושות. חיי הבשר הם גם חייה של נפש האדם, ונפש האדם תומכת בקיום בשרו של האדם. במילים אחרות, חייו של כל אדם נובעים מנפשו. החיים אינם טבועים במקורם בבשר. לפיכך, טבעו של האדם נובע מנפשו, ולא מבשרו. רק נפשו של כל אדם יודעת כיצד האדם חווה את הפיתויים, העינויים וההשחתה של השטן. בשרו של האדם אינו יודע זאת. בהתאם לכך, האנושות נהפכת בלא יודעין ליותר ויותר חשוכה, מזוהמת ומרושעת, הפער ביני לבין האדם הולך ומתרחב, וחיי האנושות הולכים ומחשיכים עוד יותר. נפשותיה של האנושות אחוזות כולן בידו של השטן ולפיכך, בהכרח, השטן שלט גם בבשרו של האדם. איך יוכלו בשר כזה ובני אנוש כאלה שלא להתנגד לאל? איך הם יוכלו להיות תואמים לו בטבעם? הסיבה לכך שהשלכתי את השטן מטה אל חלל האוויר היא שהוא בגד בי. איך יכולים, אם כך, בני האדם להיחלץ מהמעורבות שלהם? זו הסיבה לכך שבגידה היא טבעו של האדם. אני בטוח שברגע שתבינו את ההיגיון הזה, תהיה בכם גם מידה של אמונה במהותו של המשיח. הבשר שרוח האל לובשת הוא בשרו של האל עצמו. רוח האל היא עליונה, היא כול-יכולה, קדושה וצודקת. בדומה לכך, גם בשרה עליון, כול-יכול, קדוש וצודק. בשר כזה יכול לעשות רק את מה שצודק ומועיל לאנושות, את מה שקדוש, מהולל ועוצמתי. הוא אינו מסוגל לעשות דבר שמנוגד לאמת, למוסר ולצדק, לא כל שכן דבר שבוגד ברוח האל. רוח האל קדושה, ולפיכך השטן אינו מסוגל להשחית את בשרה. המהות של בשרה שונה מזו של בשר האדם. זאת מכיוון שהשטן משחית את האדם, לא את האל. השטן אינו יכול בשום אופן להשחית את בשרו של האל עצמו. לפיכך, למרות העובדה שהאדם והמשיח שוכנים באותו מרחב, רק האדם יכול להיות מוחזק ומנוצל על ידי השטן, ולהיפגע ממזימותיו. המשיח, לעומת זאת, חסין לעולמי עד להשחתתו של השטן, מפני שהשטן לעולם לא יהיה מסוגל להתעלות לגבהים העליונים, ולעולם לא יוכל להתקרב לאל. כיום, על כולכם להבין שרק האנושות, אשר הושחתה באופן זה בידי השטן, היא שבוגדת בי. בגידה לעולם לא תהיה סוגיה שנוגעת כלל וכלל למשיח.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)

דבר אלוהים היומי  מובאה 362

כל הנפשות שהשטן השחית משועבדות תחת השפעתו של השטן. רק בני האדם שמאמינים במשיח הופרדו, נושעו ממחנה השטן והובאו אל המלכות העכשווית. בני האדם האלה כבר אינם חיים תחת השפעתו של השטן. אף על פי כן, טבעו של האדם עדיין טבוע בבשרו של האדם. פירוש הדבר הוא שעל אף שנפשותיכם נושעו, הטבע שלכם נותר כשהיה, ועדיין נותר סיכוי של מאה אחוזים שתבגדו בי. זו הסיבה לכך שעבודתי מתארכת כל כך – משום שהטבע שלכם כל כך בלתי נשלט. כעת, כולכם חווים קשיים כמיטב יכולתכם, בעודכם מבצעים את חובותיכם, אך כל אחד מכם מסוגל לבגוד בי ולחזור אל השפעתו של השטן, אל מחנהו, ולשוב אל חייו הקודמים – זו עובדה שאין עליה עוררין. במקרה הזה, לא תוכלו להציג אפילו שביב של אנושיות או צלם אנוש, שיש לכם כעת. במקרים חמורים, אתם תושמדו, ויתרה מזאת, ייגזר עליכם להיות מקוללים לעד, תיענשו בעונשים חמורים ונשמתכם לעולם לא תתגלגל שוב כבשר ודם. זו הבעיה שניצבת בפניכם. אני מזכיר לכם זאת באופן זה, ראשית, על מנת שעבודתי לא תהיה לשווא, ושנית, כדי שכולכם תוכלו לחיות בימי אור. למען האמת, הבעיה הקריטית איננה אם עבודתי תהיה לשווא או לא. הנושא הקריטי הוא שתוכלו לחיות חיים שמחים ותזכו לעתיד מזהיר. עבודתי היא העבודה של הושעת נפשותיהם של בני האדם. אם נפשך תיפול לידיו של השטן, גוף הבשר שלך לא ימצא שלווה. אם אגן על בשרך, גם נפשך תהיה לבטח נתונה להגנתי. אם אתעב אותך באמת, בשרך ונפשך ייפלו מיד לידיו של השטן. התוכל לתאר לעצמך את מצבך אז? אם יום יבוא ודבריי לא יימצאו בכם, אזי אמסור את כולכם לשטן, ואתיר לו להעצים את העינויים המוטלים עליכם עד שכעסי ישכך לגמרי, או שאעניש אתכם בעצמי, בני אנוש חסרי תקנה, משום שלבכם הבוגד בי לעולם לא ישתנה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)

דבר אלוהים היומי  מובאה 363

על כולכם להתבונן בעצמכם בהקדם האפשרי כדי לראות כמה בגידה בי נותרה בכם. אני ממתין לתשובתכם בשקיקה. אל תנהגו בי בשטחיות. לעולם אינני משחק משחקים עם בני אדם. אם אני אומר שאעשה משהו, אעשה אותו בוודאות. אני מקווה שכל אחד מכם יתייחס אל דבריי ברצינות, ולא יחשוב שהם מדע בדיוני. מה שאני רוצה מכם הוא פעולה מוחשית, ולא את הדמיונות שלכם. לאחר מכן, עליכם לענות על שאלותיי הבאות:

1. אם אתה באמת נותן-שירות, האם אתה יכול לשרת אותי נאמנה, בלי שום מרכיב של שטחיות או שליליות?

2. אם תגלה שמעולם לא הערכתי אותך, האם בכל זאת תהיה מסוגל להישאר ולשרת אותי כל חייך?

3. אם עדיין אהיה קר כלפיך על אף שהשקעת מאמצים רבים, האם תהיה מסוגל להמשיך לעבוד למעני באלמוניות?

4. אם לאחר שתקריב למעני לא אספק כמה מדרישותיך, האם הדבר ירפה את ידיך ויגרום לך להתאכזב ממני, או אפילו תזעם ותזעק עלבונות כלפיי?

5. אם תמיד היית נאמן אליי ואהבת אותי מאוד, אך אתה סובל מייסורי חולי, מקושי כלכלי ונטישת חבריך וקרובי משפחתך, או אם נופל עליך אסון אחר בחיים, האם נאמנותך ואהבתך אליי יישארו בעינן?

6. אם שום דבר שעשיתי אינו תואם את מה שדמיינת בלבך, כיצד עליך ללכת בנתיבך העתידי?

7. אם לא תקבל דבר ממה שקיווית לקבל, האם תוכל להמשיך להיות חסיד שלי?

8. אם מעולם לא הבנת את התכלית והחשיבות של עבודתי, האם תוכל להיות אדם מסור ולא לשפוט ולהסיק מסקנות באופן שרירותי?

9. האם אתה יכול לנצור את כל הדברים שאמרתי ואת כל העבודה שעשיתי בהיותי עם האנושות?

10. האם אתה מסוגל להיות חסיד נאמן שלי ותהיה מוכן לסבול עבורי כל חייך, גם אם לא תקבל דבר?

11. האם אתה מסוגל לוותר למעני על המחשבה, התכנון וההכנה הקשורים לנתיב ההישרדות העתידי שלך?

השאלות האלה מייצגות את הדרישות הסופיות שלי מכם, ואני מקווה שכולכם תוכלו להשיב לי. אם אתה עומד באחד או בשניים מהתנאים שמציבות השאלות האלה, הרי שעליך להמשיך להתאמץ. אם אינך יכול לעמוד באף אחת מהדרישות האלו, אין ספק שאתה שייך לסוג בני האדם שיושלכו לגיהינום. לבני אדם כאלה אין לי עוד מה לומר, שכן הם בהחלט אינם בני אדם שיכולים להתאים לי. איך ייתכן שאשאיר בביתי אדם שיכול לבגוד בי בכל מצב? באשר לבני האדם שעדיין יכולים לבגוד בי ברוב המצבים, אבחן את ביצועיהם לפני שאקבע סידורים אחרים. עם זאת, לעולם לא אשכח את כל אלו המסוגלים לבגוד בי, יהיו נסיבות בגידתם אשר יהיו. אזכור אותם בלבי ואחכה להזדמנות לגמול להם על מעשיהם הרעים. כל הדרישות שהעליתי הן בעיות שעליכם לבחון בתוככם. אני מקווה שכולכם תוכלו לשקול אותן ברצינות ושלא תתייחסו אליי כלאחר יד. בעתיד הקרוב אבדוק את התשובות שעניתם כנגד דרישותיי. אז כבר לא אדרוש מכם עוד דבר ולא אשמיע לכם עוד דברי תוכחה כנים. במקום זאת, אפעיל את סמכותי. את בני האדם שיש לשמור אשמור, לבני האדם הראויים לגמול אגמול, את בני האדם שיש למסור לשטן אמסור לשטן, את בני האדם הראויים להיענש בחומרה אעניש בחומרה, ואת בני האדם הראויים למוות אשמיד. כך, איש כבר לא יוכל להפריע לי בימיי. האם אתה מאמין לדבריי? האם אתה מאמין בגמול ועונש? האם אתה מאמין שאעניש את כל הרשעים שמוליכים אותי שולל ובוגדים בי? האם אתה מקווה שהיום הזה יקדים או יאחר להגיע? האם אתה חרד מעונש, או שתתנגד לי אפילו אם תיענש על כך? כשיבוא היום הזה, האם אתה יכול לדמיין אם חייך יהיו מלאים צהלות שמחה וצחוק, או בכי וחריקת שיניים? לאיזה סוף אתה מייחל? האם אי-פעם שקלת ברצינות אם אתה מאמין בי במאת האחוזים או שמא הנך מפקפק בי במאת האחוזים? האם אי-פעם שקלת היטב אילו השלכות ותוצאות יביאו עליך מעשיך והתנהגותך? האם אתה באמת מקווה שכל דבריי יתגשמו בזה אחר זה, או שאתה פוחד מאוד שדבריי יתגשמו בזה אחר זה? אם אתה מקווה שאעזוב בקרוב כדי להגשים את דבריי, כיצד תתייחס אל המילים והמעשים שלך עצמך? אם אינך מקווה לעזיבתי ואינך מקווה שכל דבריי יתגשמו מיד, מדוע אתה מאמין בי בכלל? האם אתה באמת יודע מדוע אתה הולך אחרי? אם הסיבה לכך היא רק כדי להרחיב את אופקיך, אין צורך שתטרח כך. אם הסיבה לכך היא כדי שתוכל להיות מבורך ולהימלט מהאסון הממשמש ובא, מדוע אינך מודאג מההתנהלות שלך עצמך? מדוע אינך שואל את עצמך אם תוכל למלא את דרישותיי? כמו כן, מדוע אינך שואל את עצמך אם אתה כשיר לקבל את הברכות העתידיות?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)

דבר אלוהים היומי  מובאה 364

על כל בני עמי המשרתים לפניי להיזכר בעבר: האם אהבתכם כלפיי הייתה מוכתמת בטומאה? האם נאמנותכם אליי הייתה טהורה ובלב שלם? האם הכרתם אותי באמת? כמה מקום תפסתי בלבכם? האם מילאתי את לבבכם לגמרי? כמה מדבריי התגשמו בכם? אל תנסו לשטות בי! הדברים האלה ברורים לי לחלוטין. כיום, כשקול הישועה שלי נישא, האם אהבתכם כלפיי גברה? האם חלק מנאמנותכם אליי הפכה לטהורה? האם אתם מכירים אותי באופן עמוק יותר? האם שבחי העבר הניחו יסודות יציבים להיכרותכם אותי כיום? כמה מקום תופסת רוחי בתוככם? כמה מקום תופס צלמי בקרבכם? האם אמירותיי פגעו בנקודת התורפה שלכם? האם אתם באמת מרגישים שאין לכם מקום להסתיר את הבושה? האם אתם באמת מאמינים שאינכם כשירים להיות עמי? אם אינכם מודעים לגמרי לשאלות לעיל, זו הוכחה לכך שאתם דגים במים עכורים, שאתם נוכחים רק כדי למלא את השורות, ושבזמן שאקבע מראש אתם תסולקו ללא ספק ותושלכו לבור ללא התחתית בפעם השנייה. אלה דברי האזהרה שלי, ואני אכה במשפטי את כל מי שיקל בהם ראש ואמיט עליו אסון בזמן שנקבע לכך. לא כך? האם אני עדיין צריך לתת לכם דוגמות כדי להמחיש זאת? האם עליי לדבר בפשטות רבה יותר כדי לספק לכם מופת להבנה? מאז ימי הבריאה ועד ימינו, בני אדם רבים מרדו בדבריי, ולכן הם ננטשו וסולקו על ידי זרם ההתאוששות שלי. בסופו של דבר גופותיהם יאבדו ורוחותיהם יושלכו להאדס, וגם היום הם עדיין נענשים בחומרה. בני אדם רבים צייתו לדבריי, אך הם התנגדו לנאורות ולהארה שלי, ולכן השלכתי אותם הצדה והם נפלו תחת השפעתו של השטן והפכו למתנגדיי. (כיום, כל מי שמתנגד לי ישירות נשמע רק לדבריי כפי שהם נראים על פני השטח, והוא מתמרד כנגד תמצית דבריי). היו גם רבים שסתם הקשיבו לדברים שאמרתי אתמול, נצמדו ל"פסולת" העבר ולא העריכו את ה"תוצרת" של ההווה. בני האדם האלה לא רק נשבו בידי השטן, אלא גם הפכו לחוטאים נצחיים והיו לאויביי, והם מתנגדים לי ישירות. בני אדם כאלה הם מושא השיפוט שלי בשיא חמתי, וכיום הם עדיין עיוורים, עדיין מצויים בצינוק חשוך (כלומר, בני אדם כאלה הם בתוך גוויות רקובות וקהות חושים שהשטן שולט בהן. משום שכיסיתי את עיניהם, אני אומר שהם עיוורים). כדאי לתת דוגמה לעיונכם, כך שתוכלו ללמוד ממנה:

כשמזכירים את פאולוס, אתם חושבים על תולדותיו ועל כמה סיפורים עליו שאינם מדויקים ואינם עולים בקנה אחד עם המציאות. הוריו לימדו אותו מגיל צעיר והוא קיבל את חיי, וכתוצאה מייעודי מראש, הוא ניחן באיכות שאותה אני דורש. בגיל 19 הוא קרא ספרים שונים על החיים. לכן, אני לא צריך לתאר בפרוטרוט איך בזכות איכותו, ובזכות הנאורות וההארה שלי, לא רק שהוא היה יכול להשמיע תובנות מסוימות אודות ענייני הרוח, אלא שהוא היה יכול גם לתפוס את כוונותיי. כמובן, דבר זה לא פוסח על השילוב של גורמים פנימיים וחיצוניים. אף על פי כן, הליקוי האחד שלו היה שהוא הרבה לדבר בקלות לשון ובשחצנות משום כישרונותיו. כתוצאה מכך, בגלל מרדנותו שחלקה ייצג ישירות את הארכי-מלאך, כשהפכתי לבשר ודם בפעם הראשונה, הוא עשה כל מאמץ כדי להתריס נגדי. הוא היה אחד מבני האדם שלא הכירו את דבריי, ומקומי בלבו כבר נעלם. אנשים כאלה מתנגדים ישירות לאלוהיות שלי, והם יוכו, ורק בסוף הם ישתחוו ויתוודו על חטאיהם. לפיכך, לאחר שהשתמשתי במעלותיו – כלומר, לאחר שהוא עבד למעני לזמן מה – הוא חזר לסורו, ועל אף שהוא לא מרד בדבריי באופן ישיר, הוא מרד בהכוונה הפנימית ובנאורות שלי, ולכן כל מה שהוא עשה בעבר היה חסר תועלת. במילים אחרות, עטרת הכבוד שהוא דיבר עליה הפכה למילים ריקות מתוכן ולפרי דמיונו שלו, מפני שאפילו היום הוא עדיין כפוף לשיפוט שלי בכבלי שעבודי.

מהדוגמה לעיל ניתן לראות שכל מי שמתנגד לי (בהתנגדות לא רק לדמותי כבשר ודם, אלא, חשוב לכך, לדבריי ולרוחי – כלומר לאלוהיות שלי) חווה את השיפוט שלי על בשרו. כשרוחי תעזוב אתכם, אתם תצללו הישר להאדס. על אף שגוף הבשר והדם שלכם נמצא על פני האדמה, אתם כמו חולי רוח: איבדתם את ההיגיון שלכם, ואתם מיד מרגישים כמו גוויות, עד כדי כך שאתם מתחננים אליי להביא קץ לבשרכם ודמכם ללא דיחוי. רובכם בעלי רוח ויש לכם הערכה עמוקה של הנסיבות האלה, ואין צורך שאפרט מעבר לכך. בעבר, כשעבדתי באנושיות רגילה, רוב בני האדם כבר בחנו את עצמם כנגד חרון אפי ומלכותיותי וכבר ידעו מעט על חוכמתי וצביוני. כיום, אני מדבר ופועל ישירות באלוהיות, ועדיין ישנם בני אדם שיחזו במו עיניהם בחרון אפי ובמשפטי. יתרה מזאת, העבודה העיקרית של החלק השני של עידן המשפט היא לגרום לכל בני עמי להכיר באופן ישיר את מעשיי כבשר ודם ולגרום לכולכם לראות באופן ישיר את צביוני. אולם מפני שאני מתגלם כבשר ודם, אני מתחשב בחולשותיכם. אני מקווה שלא תתייחסו אל רוחכם, נשמתכם וגופכם כאל צעצועים, ושלא תקדישו אותם לשטן מתוך חוסר מחשבה. מוטב לנצור את מה שיש לכם, ולא להתייחס אליו כאל משחק, מפני שדברים כאלה נוגעים לגורלכם. האם אתם באמת יכולים להבין את פירושם האמיתי של דבריי? האם אתם באמת מסוגלים להתחשב ברגשותיי האמיתיים?

האם אתם מוכנים ליהנות מברכותיי על פני הארץ, ברכות הדומות לאלו שבשמיים? האם אתם מוכנים לנצור את הבנתכם אותי, הנאתכם מדבריי והיכרותכם אותי בתור הדבר החשוב והמשמעותי ביותר בחייכם? האם אתם באמת מסוגלים להתמסר לי לגמרי, מבלי לחשוב על סיכוייכם העתידיים? האם אתם באמת מסוגלים לאפשר לעצמכם להיהרג בידיי ולהיות מובלים ככבשים על ידיי? האם יש ביניכם כאלה שמסוגלים להשיג דברים כאלה? האם ייתכן שכל מי שאני מקבל וכל מי שמקבל את הבטחותיי הוא מי שזוכה בברכתי? האם הבנתם משהו מהדברים האלה? אם אני אבחן אתכם, האם באמת תניחו לתזמר כאוות נפשי, ובמהלך הניסיונות האלה, האם באמת תוכלו לחפש את כוונותיי ולתפוס את לבי? אני לא רוצה שתהיו מסוגלים לומר הרבה מילים מרגשות מאוד או לספר הרבה סיפורים מרתקים. במקום זאת, אני דורש שתהיו מסוגלים לשאת עליי עדות טובה, ושתוכלו להיכנס למציאות באופן מלא ועמוק. אלמלא דיברתי באופן ישיר, האם יכולת לנטוש את כל מה שחיצוני לך ולהתיר לי להשתמש בך? האין זו המציאות שאני דורש? מי מסוגל לתפוס את משמעות דבריי? עם זאת, אני מבקש שתפסיקו לכרוע תחת נטל הדאגות, שתנקטו גישה חיובית בכניסתכם ושתתפסו את התמצית של דבריי. כך תימנעו מאי-הבנת דבריי ומאי-בהירות באשר לכוונתי, ועל ידי כך מהפרת הצווים המנהליים שלי. אני מקווה שתתפסו את כוונותיי עבורכם בדבריי. אל תחשבו עוד על סיכוייכם העתידיים ופעלו על פי ההחלטה הנחושה שקיבלתם בפניי – להניח לאל לתזמר אתכם בכל דבר ועניין. כל מי שנמצא בביתי צריך לעשות כמיטב יכולתו. עליכם להקדיש את מיטבכם לחלק האחרון של עבודתי על פני האדמה. האם אתם באמת מוכנים ליישם בפועל דברים כאלה?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 4

דבר אלוהים היומי  מובאה 365

כל מיני רוחות רעות משוטטות תמיד על פני האדמה בחיפוש אחר מקום מנוחה, ומחפשות ללא הרף פגרי אדם שניתן לכלותם. אנשיי! עליכם להישאר תחת השגחתי והגנתי. לעולם אל תהיו מופקרים! לעולם אל תנהגו בפזיזות! עליך להקדיש את נאמנותך בביתי, ורק עם נאמנות תוכל לצאת למתקפת נגד על תחבולות השדים. בשום פנים ואופן אל לך לנהוג כפי שנהגת בעבר, לעשות דבר אחד בפניי ודבר אחר מאחורי גבי; אם תנהג כך, הרי שכבר אין לך סיכוי לגאולה. האם לא אמרתי די והותר דברים מסוג זה? דווקא משום שטבעו הישן של האדם אינו ניתן לתיקון, נאלצתי להעיר לאנשים הערות חוזרות ונשנות. אל תהיו משועממים! כל מה שאני אומר הוא למען הבטחת גורלכם! מקום מטונף ומזוהם הוא בדיוק מה שהשטן צריך; ככל שאתם חסרי תקנה ומופקרים יותר, ומסרבים להתמסר למגבלות, כך אותן רוחות טמאות ינצלו יותר כל הזדמנות לחדור אליכם. אם הגעתם לנקודה זו, נאמנותכם לא תהיה אלא פטפוטי סרק, ללא כל מציאות, והרוחות הטמאות יבלעו את נחישותכם ויהפכו אותה למרדנות ולמזימות שטניות שישמשו לשיבוש עבודתי. משם, אוכל להכות בכם בכל עת. איש אינו מבין את חומרת המצב הזה; אנשים פשוט מתעלמים ממה שהם שומעים, ואינם נזהרים כלל. אינני זוכר את מה שנעשה בעבר; האם אתה באמת עוד מחכה שאנהג בך בסלחנות על ידי כך ששוב "אשכח"? על אף שבני האדם התנגדו לי, לא אזקוף זאת לחובתם כי שיעור קומתם נמוך מדי, ולכן לא הצבתי בפניהם דרישות גבוהות מדי. כל מה שאני דורש הוא שלא יהיו מופקרים, ושיתמסרו למגבלות. אין ספק שאין זה מעבר ליכולתכם לעמוד בתנאי אחד זה, הלא כן? רוב האנשים מחכים שאגלה תעלומות נוספות כדי שיוכלו להשביע את עיניהם. עם זאת, גם אם היית מבין את כל תעלומות השמיים, מה בדיוק היית יכול לעשות עם הידע הזה? האם הוא היה מגביר את אהבתך כלפיי? האם הוא היה מעורר את אהבתך כלפיי? איני מזלזל בבני אדם ואיני חורץ את דינם בקלות דעת. אילולא היו אלה נסיבותיהם הממשיות של בני האדם, לעולם לא הייתי מכתיר אותם בכינויים כאלה כלאחר יד. חישבו על העבר: כמה פעמים השמצתי אתכם? כמה פעמים זלזלתי בכם? כמה פעמים הבטתי בכם מבלי להתחשב בנסיבותיכם הממשיות? כמה פעמים דבריי לא הצליחו לשכנע אתכם בכל לבכם? כמה פעמים דיברתי מבלי לפרוט על מיתר עמוק בתוככם? מי מכם קרא את דבריי ללא פחד ורעדה, מחשש עמוק שאכה בכם ואפיל אתכם לבור ללא תחתית? מי אינו עובר ניסיונות מדבריי? באמירותיי שוכנת סמכות, אך אין זו סמכות לחרוץ דין על בני אדם כלאחר יד; אלא, אני מגלה להם ללא הרף את המשמעות הגלומה בדבריי מתוך התחשבות בנסיבותיהם הממשיות. למען האמת, האם יש מישהו שמסוגל להכיר בעוצמתי הכל יכולה בדבריי? האם יש מישהו שיכול להבין את הזהב הטהור ביותר בדבריי? כמה מילים כבר אמרתי? האם אי פעם מישהו הוקיר אותן?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 10

דבר אלוהים היומי  מובאה 366

אני ניצב מעל התבל יום אחר יום ומשקיף, ואני מסתתר במקום משכני בענווה כדי לחוות את החיים האנושיים, ובוחן מקרוב כל מעשה של האדם. איש מעולם לא הקדיש לי את כל כולו באמת. אף אחד מעולם לא עסק בחיפוש אחר אמת. איש מעולם לא דאג לשלומי. איש מעולם לא קיבל החלטות בפניי ועמד בחובתו. איש מעולם לא התיר לי לשכון בתוכו. איש לא הוקיר אותי כפי שהוא מוקיר את חייו שלו. איש מעולם לא ראה את במציאות המעשית את כל הווייתה של האלוהיות שלי. איש מעולם לא היה מוכן להיות בקשר עם האל המעשי עצמו. כשבני אדם נבלעים כליל במים, אני מציל אותם מן המים העומדים ונותן להם הזדמנות לחיות מחדש. כשאנשים מאבדים את בטחונם לחיות, אני גואל אותם מסף המוות ומעניק להם את האומץ להמשיך הלאה, כדי שיוכלו להשתמש בי כבסיס לקיומם. כאשר אנשים מורדים בי, אני גורם להם להכיר אותי מתוך מרדנותם. לאור טבעה הישן של האנושות ולאור רחמיי, במקום להמית בני אנוש, אני מאפשר להם להכות על חטא ולפתוח דף חדש. כשהם סובלים מרעב, אף על פי שנותרה בגופם נשימה אחת בלבד, אני מחלץ אותם מידי המוות ומונע מהם ליפול ברשתו של השטן. פעמים כה רבות, בני האדם ראו את ידיי; פעמים כה רבות, הם ראו את ארשת פניי האדיבה ואת פניי המחייכים; פעמים כה רבות, הם ראו את המלכותיות שלי ואת חרון אפי. אף על פי שהאנושות מעולם לא הכירה אותי, אני לא מנצל את חולשתה כדי לגרום לצרות מיותרות. חוויתי את מצוקות האנושות, ולכן אני מבין ללבו של האדם על חולשתו. רק בתגובה למרדנות של בני האדם ולכפיות הטובה שלהם, אני מטיל עליהם ייסורים בדרגות שונות.

אני מסתתר כשבני האדם עסוקים ומתגלה בזמן הפנאי שלהם. האנושות מדמיינת אותי ככל-יודע וכאלוהים עצמו הנענה לכל בקשה. לפיכך, רוב בני האדם פונים אליי רק כשהם זקוקים לעזרתו של אלוהים, ולא מתוך רצון להכיר אותי. כשבני האדם חולים ומיוסרים, הם מתחננים שאסייע להם במהרה. כשהם במצוקה, הם חולקים איתי את קשייהם ככל יכולתם בניסיון להיפטר מהסבל. אולם אף בן אנוש לא מסוגל לאהוב אותי כשנוח לו. אף אדם לא פנה אליי בעתות שלווה ואושר, כדי לחלוק איתי את שמחתו. כשמשפחתם הקטנה מאושרת ובריאה, בני האדם משליכים אותי הצדה או סוגרים את הדלת בעדי – הם מונעים ממני להיכנס וליהנות מהאושר המבורך של משפחתם. הדעת האנושית צרה מדי – צרה מדי אפילו כדי להכיל אל אוהב, רחום ונגיש כמוני. פעמים כה רבות, בני האדם דחו אותי בזמנים של צחוק עליז; פעמים כה רבות, שימשתי לבני האדם משענת כשהם מעדו; פעמים כה רבות, בני אדם הסובלים ממחלות אילצו עליי לשמש להם רופא. כמה אכזרית היא האנושות! הם לגמרי לא הגיונית ולא מוסרית. לא ניתן לזהות בבני האנוש אפילו רגשות שאמורות להיות להם. כמעט שאין להם שמץ אנושיות. הרהרו בעבר והשוו אותו להווה. האם מתחוללים בכם שינויים? האם העבר פחות בא לידי ביטוי בהווה, או שמא העבר עדיין לא הוחלף?

פסעתי לאורך כל ההרים והגאיות וחוויתי את העליות והמורדות של העולם. שוטטתי בקרב בני האדם וחייתי בקרב בני האדם שנים רבות, אך נדמה שאופי האנושות לא השתנה באמת. נדמה שאופיים הישן של בני האדם הכה בהם שורש ונבט בהם. הם לעולם לא מסוגלים לשנות את אופיים הישן, אלא רק לשפר במקצת את התשתית המקורית. כפי שבני האדם אומרים, המהות לא השתנתה, אך הצורה השתנתה מאוד. נדמה שכולם מנסים לשטות בי ולסנוור אותי, כדי לחמוק מידיי ולזכות בהערכתי. אני לא מתפעל מתחבולות בני האדם ואני לא שם לב אליהן. במקום לצאת מהכלים, אני מאמץ גישה של התבוננות ללא ראייה. אני מתכנן להתגמש במידת מה לאנושות ולאחר מכן לטפל בכל בני האנוש כאיש אחד. אם כל בני האנוש נעדרים הערכה עצמית ואם הם אומללים חסרי תועלת שלא מוקירים את עצמם, מדוע הם בכלל זקוקים לעוד רחמים ואהבה ממני? ללא יוצא מהכלל, בני האדם לא מכירים את עצמם ולא יודעים מה כובד משקלם. עליהם לעלות על מאזניים ולהישקל. האנושות לא שמה אליי לב, ולכן אני לא מתייחס אליה ברצינות. בני האנוש לא מקדישים לי תשומת לב, ולכן אני לא צריך להשקיע בהם מאמץ. זה הטוב בכל העולמות, הלא כן? זה תיאור נאמן שלכם, בני עמי, הלא כן? מי קיבל החלטות בפניי ולא השליך אותן אחר כך? מי קיבל החלטות לטווח הארוך בפניי במקום לקבל החלטות תכופות על הא ועל דא? בני האדם תמיד מקבלים החלטות בפניי בעתות שלווה, ומבטלים אותן בעתות מצוקה. לאחר מכן, הם מקבלים את אותן החלטות מחדש בפניי. האם אני עד כדי כך לא מכובד שאקבל כבדרך אגב את הפסולת שבני האדם מצאו בערמת האשפה? מעטים בני האנוש שעומדים בהחלטותיהם, מעטים הם הצנועים ומעטים הם אלה שמקריבים לי את הדברים היקרים להם מכל. כולכם כאלה, הלא כן? כבני עמי במלכות, אם לא תהיו מסוגלים למלא את חובתכם, אני אתעב ואדחה אתכם!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 14

דבר אלוהים היומי  מובאה 367

כל בני האדם הם יצורים ללא הכרה עצמית והם אינם מסוגלים להכיר את עצמם. למרות זאת, הם מכירים את כל האחרים כמו את כף ידם, כאילו כל מה שהאחרים עשו ואמרו "נחקר" תחילה על ידיהם, אל מול עיניהם, וזכה לאישורם לפני שבוצע. כתוצאה מכך, נדמה שהם בוחנים לחומרה את כל האחרים, לרבות את מצבם הנפשי. כל בני האדם הם כאלה. למרות שהם נכנסו כיום לעידן המלכות, אופיים נותר כשהיה. הם עדיין עושים את מה שאני עושה בנוכחותי, אך מאחורי גבי, הם מתחילים לעסוק ב"עניינים" הייחודיים שלהם. אולם אחר כך, כשהם מתייצבים בפניי, נדמה שהם בני אדם שונים לחלוטין – לכאורה, רגועים ועשויים ללא חת, פניהם שלווים ודופק לבם יציב. האין זה בדיוק הדבר שהופך את האדם לנתעב כל כך? בני אדם רבים כל כך הם לגמרי דו-פרצופיים – מציגים לי פרצוף אחד ואת השני חושפים מאחורי גבי. בני אדם רבים כל כך מתנהגים כמו שה בן יומו בפניי, אך הופכים לנמר אכזרי מאחורי גבי, ואז הופכים לציפור קטנה המתעופפת בעליזות מעל הגבעות. בני אדם רבים כל כך מפגינים תכליתיות ונחישות בפניי. בני אדם רבים כל כך באים אליי ומבקשים את דבריי בצמא ובתשוקה, אך סולדים מהם ומתכחשים להם מאחורי גבי, כאילו שאמירותיי קשות מנשוא. פעמים כה רבות, חדלתי לתלות תקווה באנושות, משום שראיתי שאויבי השחית אותה. פעמים כה רבות, ראיתי את האנושות ניגשת אליי בבכי ומבקשת מחילה, אך משום חוסר הכבוד העצמי וחוסר התקנה העיקש שלה, עצמתי את עיניי בכעס לנוכח מעשיה, אפילו כשלבה היה ישר וכוונותיה כנות. פעמים כה רבות, ראיתי את בני האדם בטוחים בעצמם דיים כדי לשתף איתי פעולה, חבוקים לכאורה בזרועותיי וחשים את חום גופי כשהם בנוכחותי. פעמים כה רבות, בראותי את התמימות, החיוניות והחביבות של אנשיי הנבחרים, איך יכולתי שלא להתענג על הדברים האלה? בני האנוש אינם יודעים ליהנות מהברכות שידיי הועידו להם, משום שהם אינם יודעים מה הפירוש האמיתי של "ברכה" ו"סבל". זו הסיבה לכך שבני האדם אינה כנים כלל בחיפוש שלהם אותי. אילו יום המחר לא התקיים, מי מבינכם הניצבים בפניי היה צחור כשלג וזך כאבן ירקן טהורה? הייתכן שאהבתכם כלפיי היא רק דבר שניתן להמירו בסעודה טעימה לחך, בחליפה אופנתית, או במשרה רמה בשכר נאה? האם ניתן להמירה באהבה של הזולת כלפיכם? הייתכן באמת שניסיונות שהאדם עובר יגרמו לו לנטוש את אהבתו כלפיי? האם סבל ותלאות יגרמו לו להתלונן על הסדריי? איש מעולם לא העריך באמת את חרב פי: האדם מכיר רק את המשמעות השטחית שלה בלי להבין באמת מה כרוך בכך. לו בני אנוש היו מסוגלים לראות באמת את חדות חרבי, הם היו נחפזים כעכברושים לחוריהם. משום קהות החושים של בני האנוש, הם אינם מבינים כלל את הפירוש האמיתי של דבריי, ולכן אין להם מושג עד כמה אמירותיי מטילות אימה, או באיזו מידה אופיים האנושי נחשף, וכמה מהשחיתות שלהם נשפטה בדברים האלה. זו הסיבה לכך שעל פי הבנתם החלקית את דבריי, רוב בני האדם אימצו לעצמם גישה פושרת.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 15

דבר אלוהים היומי  מובאה 368

במהלך העידנים, רבים נפרדו מהעולם הזה באכזבה ובאי-רצון, ורבים באו לעולם הזה מלאי תקווה ואמונה. דאגתי לכך שרבים יגיעו, ושילחתי רבים. אינספור בני אדם עברו בידיי. נפשות רבות הושלכו אל השאול, רבות חיו כבשר ודם, ורבות מתו ונולדו מחדש על פני האדמה. אולם אף אחת מהן לא זכתה מעולם להזדמנות ליהנות מברכות המלכות כיום. נתתי לאדם כל כך הרבה, אך הוא זכה רק במעט, משום שהסתערות כוחותיו של השטן שללה ממנו את היכולת ליהנות מהשפע שלי. התמזל מזלו רק להביט, אך הוא מעולם לא היה מסוגל ליהנות באמת. האדם מעולם לא גילה את בית האוצר שבגופו כדי לקבל את השפע השמימי, ולכן הוא איבד את הברכות שהענקתי לו. רוחו של האדם היא בדיוק החלק שלו שמחבר אותו לרוחי, הלא כן? מדוע האדם מעולם לא בא איתי במגע ברוחו? מדוע הוא מתקרב אליי כבשר ודם, אך הוא לא מסוגל לעשות זאת ברוח? האם פניי האמיתיים הם פניי כבשר ודם? מדוע האדם לא מכיר את מהותי? האם באמת לא היה ברוחו של האדם שום שמץ משלי? האם נעלמתי לחלוטין מרוחו של האדם? אם האדם לא ייכנס למישור הרוחני, איך הוא יוכל לתפוס את כוונותיי? האם יש משהו בעיני האדם שיוכל לחדור ישירות למישור הרוחני? פעמים רבות, קראתי לאדם ברוחי, אך האדם מתנהג כאילו דקרתי אותו – הוא מתבונן בי מרחוק בפחד עז שאוביל אותו לעולם אחר. פעמים רבות, בחנתי את רוחו של האדם, אך עדיין אין לא שום מושג והוא מפחד מאוד שאכנס לביתו ואנצל את ההזדמנות כדי לגזול ממנו את כל רכושו. לכן הוא סוגר את הדלת בעדי, ואני נותר מול אותה דלת קרה ואטומה. פעמים רבות, האדם נפל ואני הצלתי אותו, אך לאחר שהוא מתעורר, הוא מיד עוזב אותי ומעיף בי מבט זהיר, מבלי שאהבתי נגעה ללבו. מעולם לא חיממתי את לבו של האדם. האדם הוא בעל חיים חסר רגש, בעל דם קר. על אף שהחיבוק שלי חם, הוא מעולם לא ריגש אותו במיוחד. האדם הוא כמו ברברי השוכן בהרים. הוא מעולם לא הוקיר את האופן שבו אני מטפח את האנושות. הוא לא מוכן להתקרב אליי ומעדיף להתגורר בין ההרים; אף על פי שהחיים שם הם בצל איום של חיות פרא, הוא עדיין לא מוכן למצוא בי מקלט. אני לא כופה דבר על אף אדם: אני רק עושה את עבודתי. יום יבוא שבו האדם ישחה אליי באוקיינוס רב-העוצמה, כדי ליהנות מכל השפע שעל פני האדמה ולהותיר מאחור את סכנת הטביעה בים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 20

דבר אלוהים היומי  מובאה 369

בני אדם רבים רוצים לאהוב אותי באמת, אך משום שלבם אינו שלהם, אין להם שליטה על עצמם; בני אדם רבים אוהבים אותי באמת במהלך הניסיונות שלי, אך הם עדיין לא מסוגלים לתפוס שאני באמת קיים, והם סתם אוהבים אותי מתוך ריקנות ולא משום קיומי הממשי; בני אדם רבים חושפים בפניי את לבם ואז לא מתייחסים אליהם יותר והשטן חוטף את לבם בכל הזדמנות שיש לו, ולאחר מכן הם עוזבים אותי; בני אדם רבים אוהבים אותי באמת ובתמים כשאני מספק להם את דבריי, אך לא מוקירים את דבריי ברוחם, אלא משתמשים בהם כבדרך אגב כמו ברכוש ציבורי ומטילים אותם בחזרה למקום שממנו הם באו בכל זמן שמתחשק להם. כל האנשים מחפשים אותי כשהם שרויים בכאב ומבקשים אותי במהלך ניסיונות. בעתות שלווה, הם נהנים ממני; בעת סכנה הם מתכחשים אליי, כשהם עסוקים הם שוכחים אותי, ובזמנם הפנוי הם עושים מאמצים שטחיים כלשהם כדי לצאת ידי חובה כלפיי. אך איש מעולם לא אהב אותי במשך כל חייו. אני רוצה שאנשים יהיו כנים בפניי. אני לא מבקש מהם לתת לי דבר, אלא רק שכולם יתייחסו אליי ברצינות ושבמקום לשדל אותי, יאפשרו לי לקבל בתמורה את כנותם. הנאורות שלי, ההארה שלי והמחיר של מאמציי חודרים אל כל בני האדם, אך כך גם העובדה האמיתית שכל מעשה אדם חודר אל כל בני האדם, וכך גם האופן שבו הם מוליכים אותי שולל. נדמה שמרכיבי הרמאות של האדם מלווים אותו עוד ברחם אמו, כאילו הוא ניחן בכישורים המיוחדים האלה של הולכת שולל מבטן ומלידה. יתר על כן, הוא מעולם לא גילה את סודו – איש מעולם לא גילה את המקור של כישורי הולכת השולל האלה. כתוצאה מכך, האדם חי חיי רמאות מבלי לדעת זאת, כאילו הוא סולח לעצמו וכאילו אלה הסדרי האל ולא האופן שבו הוא מוליך אותי שולל במכוון. האין זה בדיוק המקור לאופן שבו האדם מוליך אותי שולל? האין זו מזימתו הערמומית? החנופה והתחבולות של האדם מעולם לא בלבלו אותי, משום שהבנתי את מהותו זה מכבר. מי יודע כמה טומאה יש בדמו וכמה מארס השטן יש בו עד לשד עצמותיו? עם הזמן, האדם מתרגל לכך יותר ויותר, כך שהוא אדיש לסבל שהשטן גורם, ולכן אין לו עניין במציאת "אומנות הקיום הבריא."

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 21

דבר אלוהים היומי  מובאה 370

האדם חי בתוך האור, אך הוא אינו מודע לערכו הרב של האור. הוא אינו יודע את תמציתו של האור ואת מקורו של האור, ויתרה מזו, הוא אינו יודע למי האור שייך. מיד לאחר שאני מעניק לאדם את האור, אני בוחן את מצבו של האדם: משום האור, כל בני האדם משתנים וגדלים, והם עזבו את החשכה. אני מביט בכל פינה בתבל ורואה שההרים נבלעים בערפל, שהמים קפאו מהקור, ושמשום בואו של האור, בני האדם מביטים למזרח בתקווה לגלות משהו יותר יקר ערך – אך האדם עדיין לא מסוגל לזהות כיוון ודאי בתוך הערפל. מפני שהעולם כולו מכוסה בערפל, כשאני מביט מתוך העננים, האדם אף פעם לא מגלה את קיומי. האדם מחפש משהו על פני האדמה; נדמה שהוא תר אחר מזון; נדמה שהוא מתכוון להמתין לבואי, אך הוא לא מכיר את יומי, וכל מה שהוא יכול לעשות הוא להביט לעתים תכופות בנצנוץ האור במזרח. מבין כל העמים, אני מחפש בני אדם שהם באמת כלבבי. אני מהלך בקרב כל העמים וחי בקרב כל העמים, אך האדם בריא ושלם על פני האדמה, ולכן איש לא באמת כלבבי. בני האדם לא יודעים איך לדאוג לרצוני, הם לא יכולים לראות את מעשיי, הם לא יכולים לנוע באור והאור לא יכול להאיר אותם. על אף שהאדם תמיד נצר את דבריי בלבו, הוא לא מסוגל לזהות את מזימותיו הערמומיות של השטן. מפני ששיעור קומתו של האדם עלוב מדי, הוא לא מסוגל לעשות כל מה שהוא רוצה. האדם מעולם לא אהב אותי בכנות. כשאני מרומם אותו, הוא מרגיש לא ראוי לכך, אך זה לא גורם לו לנסות לְרַצות אותי. הוא בסך הכל מחזיק בידו את המעמד שנתתי לו ובוחן אותו בקפידה. משום שהוא אדיש לחביבותי, הוא מתעקש במקום זאת לזלול את התועלות שמעמדו טומן בחובו. האין זה הליקוי של האדם? כשההרים זזים, האם הם יכולים לשנות את מסלולם כדי לא לפגוע במעמדכם? כשהמים זורמים, האם הם יכולים לעצור לפני מעמדו של האדם? האם מעמדו של האדם יכול להניע את השמיים והארץ לאחור? פעם הייתי רחום כלפי האדם שוב ושוב, אך איש לא הוקיר זאת או נצר זאת בלבו – הוא בסך הכל הקשיב לכך כאל סיפור או קרא זאת כרומן. האם דבריי באמת לא מרגשים את לבו של האדם? האם לאמירותיי אין כל השפעה? האם ייתכן שאיש לא מאמין בקיומי? האדם לא אוהב את עצמו – במקום זאת, הוא עושה יד אחת עם השטן כדי לתקוף אותי ומשתמש בשטן כ"נכס" כדי לשרת אותי. אני אחדור לכל מזימותיו הערמומיות של השטן ואמנע מבני האדם על פני האדמה ללכת שולל אחרי השטן, כדי שהם לא יתנגדו לי משום קיומו של השטן.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 22

דבר אלוהים היומי  מובאה 371

בעיניי, האדם הוא המושל בכול. נתתי לו סמכות לא מועטה והרשיתי לו לנהל את כל הדברים על פני האדמה – את העשב על ההרים, את בעלי החיים ביערות ואת הדגים במים. אולם במקום לשמוח מכך, האדם אחוז חרדה. כל חייו הם סבל אחד גדול, וחיפזון, ושעשוע כתוספת לריקנות, ובכל חייו אין המצאות ויצירות חדשות כלל. איש אינו מסוגל להשתחרר מהחיים הנבובים האלה, איש מעולם לא מצא משמעות בחייו, ואיש לא חווה מעולם חיים אמיתיים. על אף שבני האדם כיום חיים כולם תחת אורי הזוהר, הם אינם יודעים דבר על החיים בשמיים. אם לא אהיה רחום כלפי האדם ולא אושיע את האנושות. כל בני האדם הגיעו לחינם, חייהם על פני האדמה חסרי משמעות, והם גם יעזבו לחינם, בלי שיהיה להם במה להתגאות. בני האדם מכל דת, מכל מגזר בחברה, מכל אומה ומכל כת מודעים כולם לריקנות על פני האדמה, והם כולם מחפשים אותי ומחכים לשובי – אך מי יהיה מסוגל להכיר אותי בבואי? אני יצרתי את כל הדברים, אני בראתי את האנושות, וכיום ירדתי להיות בקרב בני האדם. עם זאת, האדם מכה אותי ומתנקם בי. האם העבודה שאני עושה על האדם לא מועילה לו כלל? האם באמת אינני מסוגל לְרַצות את האדם? מדוע האדם דוחה אותי? מדוע האדם קר ואדיש כלפיי? מדוע פני האדמה מכוסים בגוויות? האם זה באמת מצב העולם שבראתי לאדם? מדוע הענקתי לאדם שפע שאין שני לו, אך בתמורה הוא בא אליי בידיים ריקות? מדוע האדם אינו אוהב אותי באמת? מדוע הוא לעולם לא מתייצב בפניי? האם כל דבריי היו באמת לחינם? האם דבריי נעלמו כפי שמים מבריחים חום? מדוע האדם אינו מוכן לשתף איתי פעולה? האם בואו של יומי הוא באמת רגע מותו של אדם? האם באמת ייתכן שאשמיד את האדם כשמלכותי תיווסד? מדוע איש מעולם לא תפס את כוונותיי במהלך כל תוכנית הניהול שלי? מדוע במקום להוקיר את האמירות שלי, האדם מתעב ודוחה אותן? אינני מגנה אף אחד, אלא רק גורם לכל בני האדם לשוב אל השלווה ולעשות חשבון נפש.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 25

דבר אלוהים היומי  מובאה 372

האדם חווה את חמימותי, האדם שירת אותי באמת ובתמים, האדם התמסר בפני באמת ועשה הכול למעני בנוכחותי. אולם אנשים כיום לא מסוגלים להשיג זאת. הם רק מייבבים ברוחם, כאילו שזאב רעב חטף אותם, והם יכולים רק להביט בי בחוסר אונים מלא ערגה ולקרוא אליי לעזרה ללא-הרף, אך בסופו של דבר הם לא יכולים להיחלץ ממצבם הקשה. אני נזכר איך בעבר אנשים הבטיחו הבטחות בנוכחותי ונשבעו בנוכחותי בשמיים ובארץ שהם יכירו לי תודה על חסדי בגילוי חיבה. הם בכו מרות בפניי וקול בכיים היה שובר לב וקשה מנשוא. לעתים קרובות עזרתי לאנשים בגלל הנחישות שלהם. אנשים התייצבו בפניי אינספור פעמים כדי להתמסר לי והתנהלותם החביבה הייתה בלתי נשכחת. אינספור פעמים הם אהבו אותי בנאמנות בלתי מעורערת וכנותם הייתה ראויה להערכה. אינספור פעמים הם אהבו אותי עד כדי הקרבת חייהם, הם אהבו אותי יותר מאשר את חייהם שלהם ולנוכח הכנות שלהם, קיבלתי את אהבתם. הם הקדישו לי את עצמם בנוכחותי אינספור פעמים, כשהם אדישים למעני לנוכח המוות, ואני הסרתי את הדאגה מפניהם ובחנתי את ארשת פניהם בקפידה. היו אינספור פעמים שבהן אהבתי אותם כאוצר יקר ערך, והיו אינספור פעמים שבהן שנאתי אותם כאויביי. למרות זאת, מה שנמצא במחשבותיי עדיין בלתי נתפס על ידי האדם. כשאנשים עצובים, אני מנחם אותם וכשהם חלשים, אני עוזר להם. כשהם אבודים, אני מכוון אותם. כשהם בוכים מרה, אני מוחה את דמעותיהם. אך כשאני עצוב, מי יכול לנחם אותי בלבו? כשאני מודאג מאוד, מי מתחשב בליבי? כשאני מלא צער, מי יכול לרפא את הפצעים שבלבי? כשאני זקוק למישהו, מי מתנדב לשתף פעולה איתי? האם ייתכן שהיחס שהיה לאנשים כלפיי בעבר נמוג ולעולם לא ישוב? מדוע לא נותר מכך דבר בזיכרונם? איך ייתכן שאנשים שכחו את כל הדברים האלה? כל זה קרה משום שאויב האנושות השחית אותה, הלא כן?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 27

דבר אלוהים היומי  מובאה 373

אלוהים ברא את האנושות, אך כשהוא בא אל העולם האנושי, בני האדם שואפים להתנגד לו ולסלק אותו מהשטח שלהם, כאילו הוא איזה יתום תועה או אדם חסר מדינה. איש לא מרגיש קשור לאלוהים, איש לא אוהב אותו באמת, ואיש לא קיבל את בואו אי פעם בברכה. במקום זאת, כשבני האדם רואים את בואו של אלוהים, צל מעיב כהרף-עין על פניהם השמחים, כאילו הופיעה לפתע סערה, כאילו אלוהים ייקח את האושר ממשפחותיהם, כאילו אלוהים מעולם לא בירך את בני האדם, אלא רק הביא עליהם פורענות. לפיכך, בדעתם של בני האדם, אלוהים לא מביא להם תועלת, אלא תמיד מקלל אותם. לכן בני האדם לא מתייחסים אליו ולא מקבלים אותו בברכה. הם תמיד קרים כלפיו, כך זה היה מאז ומעולם. משום שיש לבני האדם דברים בלבם, אלוהים אומר שהאנושות חסרת היגיון ובלתי מוסרית, ושלא ניתן לזהות בבני האנוש אפילו את הרגשות שהם כביכול מצוידים בהם. בני האדם לא מגלים כל התחשבות ברגשותיו של אלוהים, ובמקום זאת משתמשים במה שהם מכנים "צדק" כדי לטפל באלוהים. הם שרויים במצב זה כבר שנים רבות, וזו הסיבה לכך שאלוהים אמר שטבעם לא השתנה. זה מוכיח שאין להם יותר מהות מחופן נוצות. אפשר לומר שבני האנוש הם חדלי אישים חסרי ערך, משום שהם לא נוצרים את עצמם בלבם. אם הם אפילו לא אוהבים את עצמם אלא רומסים את עצמם, האין זה מוכיח את חוסר הערך שלהם? האנושות היא כמו אישה לא מוסרית שמשחקת עם עצמה משחקים ואשר נותנת ברצון לאחרים לחלל אותה. אפילו כך, בני האדם עדיין לא יודעים כמה הם עלובים. הם מוצאים עונג בעבודה למען אחרים, או בדיבור עם אחרים, ונותנים לאחרים לשלוט בהם. האין זו בדיוק הטינופת של האנושות? על אף שלא חוויתי חיים בקרב האנושות, ולא חוויתי באמת את החיים האנושיים, הגעתי להבנה ברורה מאוד של כל מהלך, כל פעולה, כל מילה וכל מעשה שבני האדם עושים. אני אפילו מסוגל לנתח את בני האדם לבושתם העמוקה ביותר, עד כדי כך שלא יעזו עוד להראות את התכסיסנות שלהם ולהיכנע לתאוותם. כמו חלזונות שנסוגים אל הקונכיות שלהם, הם כבר לא מעזים לחשוף את מצבם המכוער. משום שבני האדם לא מכירים את עצמם, הפגם הגדול ביותר שלהם הוא נכונותם להציג לאחרים את קסמם, להפגין את ארשת פניהם המכוערת. זה דבר שאלוהים מתעב יותר מכל. זה כך משום שהקשרים בין בני אדם אינם טבעיים ומשום שחסרים קשרים בין-אישיים רגילים בין בני אדם, על אחת כמה וכמה קשרים רגילים עם אלוהים. אלוהים אמר כל כך הרבה, ובעשותו זאת, מטרתו העיקרית הייתה לתפוס מקום בלבם של בני האדם כדי שיוכלו להיפטר מכל האלילים שהתנחלו שם. אז יוכל אלוהים להפעיל את כוחו על האנושות כולה ולהשיג את מטרת קיומו על פני האדמה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה, פרק 14