האמונה באל היא הנתיב הנכון בחיים. האל בחר בכולכם, וכולכם בחרתם לנהות אחריו וללכת בנתיב הנכון בחיים. באורח אידיאלי, אתם תצליחו לספק את רצונו של האל, לבצע את חובתכם כראוי, לזכות באמת ולהפוך מושלמים בידי האל. האם אין זה חלומכם ושאיפתכם? (אכן כן). טוב וחיובי שלמאמין יהיה חלום כזה, והאל מגשים את החלומות והשאיפות החיובית של בני-האדם. האם יש לבני-אדם לעתים חלומות ושאיפות שליליים או לא נכונים? הדבר אפשרי, שכן המצבים של בני האדם אינם יציבים לפני שהם זוכים באמת, ולעתים המצבים אפילו מתדרדרים. כשהדברים השליליים הללו מופיעים, האם הם אינם משפיעים על ההיווכחות שלך בחיים ופוגעים ביחסים הרגילים שלך עם האל? אם אנשים חיים במצבים האלו, האם הנסיבות שלהם לא יחמירו ויהפכו לשליליות ולחלשות? מה עליהם לעשות בזמנים כאלו? (לבוא לeviפני האל בתפילה). ובכן, האם אין זמנים שבהם אנשים לא רוצים להתפלל אלא רוצים להמשיך לחיות במצב מעוות, כשהם נותנים לשטן לתמרן אותם כרצונו, בעוד הם מספקים את תאוותיהם ועושים כל מה שהם רוצים, בלי לחשוב מה יהיה סופם? האם קיים מצב כזה? (הוא אכן קיים). איזו בעיה זה מבטא? (הם הפנו עורף לאל). ומה הוביל אותם להפנות עורף לאל? האם אין זה ביטוי לכך שחסר להם שיעור-קומה ושחסרה להם האמת? הדבר אכן נובע מכך שהם לא מבינים כראוי את האמת, וששיעור-הקומה שלהם לא מספק. בכל פעם שקורה מצב כזה, כשאדם מוצא את עצמו במצב כזה, עליו להתפלל לאל, להסתמך עליו ולחפש את האמת. אם שיעור הקומה שלו קטן מדי והוא אינו עומד בדרישות של האמת, עליו לחפש ולשתף עם מישהו שמבין את האמת, לקבל ממנו הדרכה ותמיכה. לפעמים, גם יהיה לו צורך שאדם אחר יגזום אותו, או שהאל יטיל עליו משמעת. אם אין לו היכולת לעמוד על שתי רגליו, הסיבה לכך היא שהוא אינו מבין מספיק את האמת וחסר לו שיעור-קומה. שיעור-קומה לא נאות גורם לכך שאנשים אינם מסוגלים לעמוד בכל מיני מצבים ומחשבות שליליים ומעוותים. האם אין זאת דרך מתישה לחיות? באילו מצבים חיים בדרך כלל מי שחסר להם שיעור קומה? האם יש למישהו מכם ניסיון אישי בכך? איזה סוג של מצבים גורמים לכם להרגיש בודדים, אומללים, הססניים ומאוד מותשים ואבודים, כאילו אין נתיב קדימה, כך שאתם נותרים עגמומיים כל היום, ואין לכם מצב רוח להתפלל או לחתור אל האמת? כשאתם נתקלים במה שנראה כבעיה שאי-אפשר להתגבר עליה, האם קורה שאתם חושבים לוותר? (כן). אז מה יוצר את המצבים האלו? האם אנשים הוגים אותם ומתכננים אותם במכוון במחשבותיהם? בוודאי שלא. אם כך, חשבו על השאלה – מה לדעתכם גורם להם? אמרו לי, אם אדם מבין את האמת, הרי שהוא אכן יכיר את הצביון המושחת שלו, הוא יהיה מסוגל לראות בבירור את האמת של שחיתותו שלו, הוא ידע באילו אמיתות הוא צריך להיות מצויד כדי לחיות כבעל צלם אנוש, והוא ידע כיצד לספק את האל במצבים שונים. הוא גם ידע מהן הדרכים הנאותות לטפל בעניינים מסוימים ומהם העקרונות שבהם יש לדבוק כשעושים זאת – כשאדם בעל שיעור-קומה כזה ניצב בפני קשיים, מה יהיה מצבו? בוודאי, הוא עדיין ירגיש שלילי וחלש במידה מסוימת, נכון? (נכון). ובכן, מנין באות השליליות והחולשה האלו, וכיצד אפשר לפתור אותן? האם מעולם לא הרהרתם או ביקשתם לברר את הנושאים הללו? (לעתים נדירות). אם כך, הצלחתם איכשהו לצלוח את הקשיים שלכם ותקופות החולשה והשליליות שלכם, בלי שאי-פעם לקחתם את העניינים האלו ברצינות. במקרה כזה, אתם בהחלט בני מזל שהגעתם עד הלום, והדבר קרה רק תודות לחסד האל, שהוביל אתכם דרך הקשיים הללו. ובכן, מה הייתה השאלה ששאלתי הרגע? (מה גורם לאנשים לחיות במצב שלילי וחלש?) חשבו עליה לרגע: האם יש לכם תשובה? תאורטית, הדבר קורה כיוון שהם לא מבינים את האמת. במקרה כזה, מה מנחה את חייהם של אנשים לפני שהם מבינים את האמת? (הצביונות המושחתים והשטניים שלהם). כן, האם אין זאת התשובה שלכם? האם הבנתם זאת כעת? כשאנשים ניצבים בפני קשיים, הם רוצים לוותר, הם חשים חרדה וחולשה, הם מרגישים אומללים, מוגבלים וכבולים, כאילו אין דרך קדימה, ואז הם נעשים שליליים, אין להם אמונה והם חושבים שאין משמעות לאמונה באל. מה גורם לכך? (הצביונות המושחתים והשטניים שלהם). כשבני-אדם אינם מבינים את האמת, עם איזה מין צביון הם חיים? עם איזה טבע הם חיים? מה מוביל את חייהם? (הצביונות המושחתים והשטניים שלהם). אילו דברים יכולים להתעורר באדם כתוצאה מצביון מושחת ושטני? יהירות, התנגדות לאל ובגידה באל, עמידה נגד האל. כל הצביונות המושחתים הללו רק גורמים לאנשים אומללות, שליליות וחולשה. ובכן, מדוע צביונות מושחתים ושטניים יכולים לגרום לאנשים לאומללות, לשליליות ולחולשה, אך אינם יכולים לספק שלווה, שמחה, רווחה או אושר לנפשו של אדם? מדוע הדברים השליליים האלו יכולים לגרום לאדם להיות שלילי? צביונות מושחתים הם דברים שליליים, והם עוינים את האמת, כך שהם אינם יכולים למלא שום תפקיד חיובי, רק תפקידים שליליים. הם לא יכולים לספק לאנשים חיוביות, כוח מניע או הלך רוח שמוכוון כלפי מעלה, אלא רק לגרום לאנשים חולשה, שליליות ואומללות. כשצביון שטני משתרש באנשים והופך לטבע שלהם, די בכך כדי לשתול בליבם אפלה ורוע, לגרום להם לחתור אל הנתיב הלא נכון ולבחור בו. מתחת לכוח המניע של צביון מושחת ושטני, מהם האידאלים, התקוות, השאיפות, מטרות החיים והכיוונים של בני-האדם? האם הם אינם מנוגדים לדברים חיוביים? למשל, בני-אדם רוצים תמיד להיות מפורסמים, להיות סלבריטאים; הם רוצים להשיג תהילה רבה ויוקרה, ולהביא כבוד לאבותיהם. האם אלו דברים חיוביים? הדברים הללו כלל לא עולים בקנה אחד עם דברים חיוביים; יתרה מכך, הם נוגדים את חוק הריבונות של האל על גורל האנושות. מדוע אני אומר זאת? איזה מין אדם רוצה האל? האם הוא רוצה אדם דגול, סלבריטי, אדם אציל, אדם שמטלטל את העולם? (לא). אם כך, איזה מין אדם רוצה האל? (מישהו שרגליו נטועות היטב בקרקע ושממלא תפקיד של יציר בריאה). כן, ומה עוד? (האל רוצה אדם ישר שירא אותו וסר מרע ומתמסר לאל). (מישהו שעומד לצד האל בכל העניינים, שחותר לאהוב את האל). גם התשובות האלו נכונות. הכוונה למישהו ששותף לאל בלב ובשכל. האם נאמר באיזשהו מקום בדברי האל שבני-אדם צריכים להיצמד למקומם כבני אנוש? (אכן נאמר). ומה נאמר? ("כאחד הברואים, על האדם לשמור על מקומו, להתנהג באופן מצפוני. לשמור תוך מילוי חובתו על הדברים שהופקדו בידיו על ידי הבורא. אל תנהג לא כשורה ואל תעשה דברים שהם מחוץ לטווח יכולתך או שהם מתועבים בעיני אלוהים. אל תנסה להיות דגול או סופרמן או מעל לאחרים ואל תשאף להיות אלוהים. כך אסור לבני אדם לשאוף להיות. השאיפה להיות דגול או סופרמן מגוחכת. השאיפה להיות אלוהים מבישה עוד יותר. היא מגעילה ונתעבת. הדבר הראוי לשבח, והדבר שעל הברואים לאחוז בו יותר מכול דבר אחר, הוא להיות לברייה אמיתית. זוהי המטרה היחידה שעל בני האדם לחתור אליה" (הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי א').) כיוון שאתם יודעים מה דבר האל דורש מבני-האדם, האם אתם מסוגלים לדבוק בדרישות האל במהלך חתירה שלכם להתנהגות אנושית? האם אתם תמיד רוצים לפרוש את כנפיכם ולהמריא, האם אתם תמיד רוצים לטוס סולו, ולהיות נשר במקום ציפור קטנה? איזה צביון הוא זה? האם זה העיקרון של ההתנהגות האנושית? החתירה שלכם להתנהגות אנושית צריכה להיות מבוססת על דברי האל; רק דברי האל הם האמת. השטן השחית אתכם באורח עמוק מדי, ואתם תמיד מקבלים את התרבות המסורתית – את דברי השטן – כאמת, כמושא של החתירה שלכם. דבר זה מקל על בחירה בנתיב הלא נכון, על הליכה בנתיב של התנגדות לאל. המחשבות והדעות של האנושות המושחתת, והדברים שהם חותרים אליהם, מנוגדים לרצון האל, לאמת ולחוקי הריבונות של האל על כל הדברים, על התזמור שלו של כל הדברים, והשליטה שלו על גורל האנושות. כך שללא קשר לכמה ראוי וסביר סוג החתירה הזה על פי המחשבות והתפיסות האנושיות, מנקודת המבט של האל הן לא דברים חיוביים והן לא תואמות את רצונו. כיוון שאתה יוצא נגד העובדה שהאל ריבון על גורל האנושות, וכיוון שאתה רוצה לטוס סולו, כשאתה נוטל את גורלך בידיך, אתה תמיד נתקל בקירות, עד כדי כך שדם ניגר מראשך, ושום דבר לעולם לא מסתדר לך. למה שום דבר לא מסתדר לך? כי החוקים שהאל קבע אינם ניתנים לשינוי על ידי אף יציר בריאה. הסמכות והכוח של האל הם מעל לכל דבר אחר, ושוב יציר בריאה אינו יכול להפר אותם. אנשים מחשיבים את היכולות שלהם הרבה מעבר לראוי. מה גורם לאנשים לרצות תמיד להיות חופשיים מן הריבונות של האל, ותמיד לרצות ליטול את גורלם בידיהם ולתכנן את עתידם ולרצות לשלוט באפשרויות העתידיות שלהם, בתוכניותיהם ובמטרות החיים שלהם? מאיפה באה נקודת ההתחלה הזאת? (מצביון מושחת ושטני). אם כך, מה גורם לאנשים צביון שטני ומושחת? (התנגדות לאל). מה קורה לאנשים שמתנגדים לאל? (כאב). כאב? זה חורבן! כאב אינו אפילו חצי מהעניין. מה שאתה רואה לנגד עיניך הוא כאב, שליליות וחולשה, וגם התנגדות ותלונות – מה הסוף שאליו יובילו הדברים האלה? השמדה! זה לא דבר קטן, וזה לא משחק. אנשים שאין להם לב ירא-אלוהים לא יכולים לראות את זה.

יש אנשים שנעשים שליליים וחלשים ברגע שהם נתקלים בבעיה קטנה, אך כשאין שום בעיות הם מלאי שאיפות ורצונות, ומקווים תמיד להפוך לסלבריטאים או לאיזשהו סוג של מומחים. כשאנשים חיים בהלך-רוח כזה הם פשוט נשלטים על ידי הטבע השטני שלהם. כשאנשים מלאים תמיד בשאיפות ורצונות, האם הם יהיו מסוגלים לחיות חיים מאושרים? אם אינך משליך מעליך את הדברים האלו, הסבל שלך לא יפחת. הסבל תמיד ילך בעקבותיך; הוא ירגיש כמו סכין שננעצת ומתפתלת בליבך. כיצד אפשר לפתור את הבעיה הזאת? (על ידי חיפוש האמת וחתירה אליה). כולכם פחות או יותר מסוגלים לדבר על המושג הכללי של חיפוש האמת, וכולכם מודעים לו. כשאתם ניצבים מול בעיה, ראשית עליכם לחפש את האמת. אפשר לפתור את הצביונות המושחתים של האדם על ידי חיפוש, הבנה והשגה של האמת. רק לאחר פתרון הצביונות המושחתים שלהם, בני-אדם יכולים לחוות אושר אמיתי, שלווה, נוחות ושמחה אמיתיות, ורק אז הם יכולים באמת לבוא לפני האל. זה פותר להם את הבעיה מן השורש. ובכן, כיצד על אדם להתחיל בחיפוש האמת? אילו פרטים מעורבים בכך? מי יכול להסביר? (כשאתם מרגישים שאתם חושבים על חתירה למעמד או לפרסום, או חותרים אליהם באורח פעיל, אל תתעלמו מן המחשבות ומן ההתנהגויות האלו. נסו להבין אותן ולנתח אותן לפי דבר האל. הכירו בכך שזהו הנזק שנגרם לאדם בשל צביונות שטניים ומושחתים. הכירו בנתיב השגוי שבו אתם הולכים, ואז אכלו ושתו את דבר האל, התפללו לאל והסתמכו עליו כדי לשבור את הכבלים הללו שהשטן משתמש בהם כדי לכבול את האדם). (החלק החשוב ביותר הוא זיהוי הדעות המופרכות שיש לכם באשר למה שעליכם לחתור אליו, ולהבין את הנזק שצביונות שטניים ומושחתים גורמים לבני-אדם, וגם להפוך את הדעות שלכם ביחס לדברים. אז עליכם לבוא עוד יותר בפני האל בתפילה, להתקרב אליו יותר, ובהדרגה לבנות יחסים רגילים איתו). משהו נוסף? (אם אתם מרגישים לפעמים חלשים ושליליים, ואינכם יכולים לזהות את הסיבה או את הצביון המושחת שממנו מגיעים רגשות אלה, עליכם ראשית להתפלל לאל ולבקש ממנו להעניק לכם נאורות. אתם גם יכולים לגלות את ליבכם בפני אחים ואחיות ולשתף איתם. על ידי כך שתשמעו את השיתוף שלכם על החוויות שלהם, תוכלו להבהיר את ההבנה שלכם ביחס למצב הזה, ולאחר מכן עליכם לחפש פסקאות רלוונטיות בדבר האל ובאמצעותן לפתור את העניין). תמשיכו. (אם, כשמשהו אינו מתנהל כפי שרציתם, אתם תמיד מתחבטים, מנתחים מי צדק ומי טעה, הרי שבזמנים כאלו עליכם ראשית להרגיע את ליבכם לפני האל ולהתמסר למצב – להתפלל לאל ולבקש מן האל עם אמונה בריבונותו. האל יעניק לכם נאורות ויאפשר לכם להבין את רצונו. לאחר מכן, כשתבחנו מחדש את המצב, תבינו איזה סוג של שחיתות גיליתם ומהו רצון האל. כך אני נכנסתי אל האמת). כולכם צריכים ליישם שיתוף על אודות האמת – לחלוק את הידע, הניסיון והרעיונות שלכם וללמוד כיצד לחשוף את עצמכם בשיתוף. אם תעשה כך, תזכה בעוד ועוד, ותבין עוד ועוד. אחדים מכם שיתפו זה-עתה חוויות אישיות וידע, ולכל אחד מכם היה משהו אחר לומר. כל הכבוד לכם, כולכם שיתפתם משהו מעשי מאוד. לאחר שהקשתי לשיתוף שלכם, אני יכול לראות ש במשך השנים האחרונות שבהן מילאתם את חובותיכם, כולכם צמחתם וחוויתם מידה של היווכחות בחיים. יש לכם מידה של ידע וניסיון על אודות ענייני אמונה באל, לא רק הצהרות פשוטות, והנחתם יסוד. זה מצוין. נראה שלא כל כך קשה להאמין באל: כל עוד אדם הוא כן, מקשיב לדברי האל ועושה כל מה שהאל אומר, וכל עוד הוא מסוגל ליישם בפועל את האמת, הוא יהיה מסוגל למלא את דרישות האל. לסיכום, יש עובדה אחת שעליכם להבין באמונה שלכם, מעל לכל העובדות האחרות: אמונה באל אין פירושה פשוט להאמין בשמו של האל, והרבה פחות מכך פירושה אמונה באל המעורפל של הדמיון שלכם. אמונה באל פירושה שעליכם להאמין שהאל ממשי; עליכם להאמין במהות של האל, בצביונו, ובתכונותיו ובמהותו; עליכם להאמין בעובדה שיש לאל ריבונות על גורל האנושות, ושהוא ריבון על הגורל שלך. אז מה המשמעות של אמונה? האם אין המשמעות שלה שאנשים צריכים לשתף פעולה באורח ממשי וליישם אותה? למשל, כשאנשים מסוימים נתקלים במצב לא רצוי, הם יתחילו להתלונן ולהאשים אנשים אחרים. הם לעולם לא מעלים בדעתם שיתכן שהם גרמו זאת לעצמם, ובמקום זאת הם תמיד טופלים את האשמה על מישהו אחר. ואז, הם מרגישים מרוצים ובנוח, והם חושבים: "הבעיה נפתרה. כך האמונה באל כל כך נעימה וקלה!" מה אתם חושבים על השיטה הזאת לפתרון בעיות? האם אדם יכול לזכות באמת על ידי כך שהוא נוהג באופן הזה? האם הדבר מראה על גישה של התמסרות לאל? עם איזו נקודת מבט, ובאילו אמצעים אנשים כאלו מאמינים באל? האם הם יישמו את המילים "לאל יש ריבונות על גורל האנושות, כל האירועים וכל הדברים נתונים בידיו" בחייהם היומיומיים? כשהם מנתחים את הבעיה תוך שימוש בשכל של אדם, כשהם ניגשים לעניין תוך שימוש באמצעים אנושיים, האם בכך הם מאמינים בריבונות האל? האם זאת אמונה בריבונות האל, האם זאת התמסרות לאנשים, לאירועים ולדברים שהאל סידר בריבונותו? ברור שלא. ראשית, הם אינם מתמסרים; זאת כבר טעות. שנית, הם לא מסוגלים לקבל מן האל את המצב, את האנשים, את האירועים ואת הדברים שהוא מסדיר עבורם; הם לא מביטים מעבר לרמה השטחית. הם מביטים רק על האופן שבו המצב נראה מן החוץ, הם מנתחים אותו באמצעות השכל האנושי שלהם ומנסים לפתור אותו באמצעים אנושיים. האם זאת לא טעות נוספת? האם זאת טעות גדולה? (אכן כן). כיצד? הם לא מאמינים שלאל יש ריבונות על הכול. הם חושבים שהכול קורה באקראי. ובעיניהם, שום דבר אינו נשלט על ידי האל, ורוב הדברים קורים בגלל מעשי בני-האדם. האם זאת אמונה באל? האם יש להם אמונה אמיתית? (לא). מדוע לא? הם לא מאמינים שלאל יש ריבונות על הכול. הם לא מאמינים שלאל יש ריבונות על כל העניינים וכל החפצים – שלאל יש ריבונות על כל מצב. אם משהו אינו מתנהל כפי שהם דמיינו, הם לא מסוגלים לקבל אותו מהאל. הם לא מאמינים שהאל יכול לתזמר את המצבים האלו. כיוון שהם לא מסוגלים לראות את האל, הם חושבים שהמצבים האלו קורים באקראי כתוצאה ממעשים של בני-אדם, ולא שהם תוזמרו על ידי האל. הם לא מאמינים בריבונות האל. אז מהי המהות של האמונה שלהם? (הם חסרי אמונה). אכן כך, הם חסרי אמונה! חסרי אמונה לא מקבלים שום דבר מהאל. במקום זה, הם מאמצים את מוחם בניסיון להתמודד עם דברים תוך שימוש בפרספקטיבות אנושיות, בשכל אנושי ובשיטות אנושיות. זאת התנהגות של חסרי אמונה. כשתיתקלו בעתיד באדם מהסוג הזה, עליכם לפתח מידה אל הבחנה לגביהם. חסרי אמונה מצטיינים בהפעלת המוח שלהם ובהפקת רעיונות כשמתעוררות בעיות; הם לומדים כל הזמן את העניין שעל הפרק, ומנסים לפתור אותו תוך שימוש בשיטות אנושיות. הם תמיד רואים אנשים ודברים תוך שימוש בהיגיון אנושי ובפילוסופיות שטניות, או על יסוד החוק, בלי להאמין שדבר האל הוא האמת או שריבונות האל מקיפה את הכול. האל מאפשר את כל מה שקורה, אבל חסרי אמונה לא מסוגלים לקבל את הדברים האלו מהאל, והם תמיד רואים את הדברים על בסיס תפיסות ודמיונות אנושיים. על אף שחסרי אמונה אומרים בדרך כלל שגורלו של אדם נתון בידי האל, ושאם מוכנים לציית לריבונות האל ולהסדר שלו, כשדברים קורים להם בפועל, הם לא מסוגלים לקבל את הדברים האלו מן האל ומפתחים תפיסות ביחס לאל. זאת ההתנהגות של חסרי האמונה. האם יש אנשים כאלו בחייכם? האם אתם עצמכם אי-פעם מתנהגים כך? (כן). אתם מתנהגים כמו חסרי אמונה, אך האם אתם אכן חסרי אמונה? האם אתם מאמינים שהאל ריבון על הכול? האם אתם מכירים בעובדה שכל אדם, כל אירוע, דבר ומצב נתון בידי האל? כמה דברים אתם מסוגלים לקבל מן האל? כמה דברים פתרתם תוך שימוש בשיטות אנושיות? ובאיזו תדירות אתם חיים לפי צביון מושחת? באיזו תדירות אתם מסוגלים להתמסר לאל? חשבו על השאלות הללו, אתם בוודאי יודעים בליבכם את התשובות. האם קל לקבל דברים מן האל? (יהיה מאבק פנימי). נכון שיהיה מאבק, אבל מה התוצאה של המאבק הזה? האם זאת הצלחה או כישלון? (לפעמים כישלון, לפעמים הצלחה). אם החלוקה היא חצי-חצי, יש לכם עדיין תקווה, אבל אם אתם נכשלים לעתים קרובות ומצליחים לעתים רחוקות, זה מוכיח שאתם לא מישהו שאוהב את האמת. כישלון הוא דבר נורמלי – אל תפחדו מכישלון, שלא תרפינה ידיכם, אל תהפכו לשליליים ואל תיסוגו, ותמשיכו לנסות במרץ. כישלון הוא לא דבר רע; אנשים יכולים, לכל הפחות, לצאת נשכרים מכישלון, וזה דבר טוב!

תהליך הזכייה באמת דומה לכניסתו של לוחם אמיץ לשדה הקרב, כשהוא מוכן להילחם בכל סוג של אויב בכל רגע. האויבים של אלו החותרים לאמת הם שלל הצביונות המושחתים של השטן. האנשים האלו נלחמים בבשר המושחת שלהם; באופן מהותי, הם נלחמים בשטן. ואיזה כלי-נשק משמש כדי ללחום בשטן? כמובן, האמת, ההליכה לפי דבר האל. כדי להביס את השטן, על פי איזה היבט של האמת יש לנהוג תחילה? ההתמסרות לאל, לדברו, ולאמת. זהו הלקח שיש להיכנס אליו ראשית כשנלחמים בשטן. אם אתה לא מסוגל לקבל דברים שקורים לך מן האל, אתה לא תהיה מסוגל להתמסר לאל, ולכן לא תוכל להרגיע את עצמך בפני האל כדי להתפלל או לחתור לאמת. אם אתה לא מסוגל להתפלל לאל או לחתור לאמת, לא תבין את האמת, או את הסיבה שהאל שם אותך במצבים האלו, עם האנשים, האירועים ובדברים האלו – אתה תשקע בבלבול. אם אתה לא יכול לחתור לאמת, אתה לא יכול להתגבר על הצביון המושחת שלך. רק על ידי כך שתביס את הצביון המושחת שלך ואת הבשר המושחת שלך תוכל להשפיל את השטן ואת שדי ממלכת הרוח. הלחימה בשטן תלויה בעיקר בחתירה לאמת; אם אתה לא מבין את האמת, אז כל בעיה או תפיסה שתעלה בכך עלולה להפוך אותך לחלש ולשלילי. אם הגילויים של הצביונות המושחתים שלך לא נפתרים לעולם, סביר שתיפול ותיכשל, ויהיה לך קשה לשוב ולעמוד על הרגליים. יש מי שמועדים כשהם נתקלים בפיתוי, יש מי נעשים שליליים כשהם ניצבים מול מחלה כואבת, ויש מי שנופלים על פרצופם כשהם נתקלים במבחן. זה מה שנגרם מכך שאדם לעולם לא נוהה אחר האמת, ואינו מבקש את האמת כדי לפתור את הצביונות המושחתים שהוא מגלה. מה אתם חושבים: האם צביונות שטניים גורמים להרבה צרות לאנשים? (כן). כמה צרות? (הם מונעים מאנשים מלבוא בפני האל והופכים אותם למי שלא מסוגלים להתמסר לאל). אם בני-אדם לא יכולים להתמסר לאל, על פי מה הם יחיו? (הם יחיו על פי צביונות שטניים ומושחתים). כשאנשים חיים על פי צביונות שטניים ומושחתים, לעתים קרובות הם מגלים תפיסות ונעשים פזיזים. למשל, אם אתה עושה משהו לא טוב ואח או אחות חושפים אותך או גוזמים אותך, כיצד עליך להתמסר לאל ולחתור לאמת? יש כאן לקח ללמוד. אולי אתה מתחיל להרהר בכך, ואתה חושב: "האדם הזה בדרך כלל מביט בי מלמעלה, והפעם הוא מצא משהו שיכול לשמש אותו כנגדי. הוא הפך אותי למטרה, אז אני לא אשחק אותה נחמד. לא אתן שיתעסקו איתי". האם אין זאת פזיזות? (אכן כן). מהי פזיזות? (כשהצביון השטני של אדם מתפרץ כאשר האינטרסים שלו נפגעים או כאשר התהילה, הרווח והסטטוס שלו ניזוקים, והוא אומר או עושה משהו באופן אימפולסיבי. זאת ההבנה שלי ביחס לפזיזות). ההבנה הזאת בעיקרה נכונה. מי יכול להוסיף לכך? (כשמשהו קורה לאדם, והוא לא מבקש את האמת, ובמקום זאת משחרר את הדברים האלו שקיימים בתוכו באופן טבעי, זאת פזיזות). הביטוי "באופן טבעי" שהיא השתמשה בו מתאים מאוד. לאחר שהשטן השחית את בני-האדם, כשהצביון הטבעי והפרימיטיבי ביותר שלהם שבא משורש השורשים שלהם נחשף, קוראים לכך פזיזות. זהו הדבר שלא עובר דרך מחשבה, עיבוד שכלי, הרהור או סידור פנימי, אלא פשוט יוצא החוצה. זאת פזיזות. פזיזות היא מה שנובע מאנשים שחיים בתוך צביונות מושחתים. אז למה הדברים שנחשפים באופן טבעי דרך הטבע של אדם לא תואמים את האמת? למה אנשים מגלים פזיזות? מה הסיבה? הדבר נגרם על ידי הטבע השטני של האדם. הצביון המולד של האדם משויך לפזיזות. כשנגרם נזק לאינטרסים, לרהב או לגאווה של אדם, אם הוא לא מבין את האמת או שאין לו את מציאות-האמת, הוא יאפשר לצביון המושחת שלו להכתיב את אופן הטיפול בנזק הזה, והוא יהיה אימפולסיבי ויפעל בנמהרות. מה שהם מביעים ומגלים במקרה כזה הוא פזיזות. האם פזיזות היא דבר חיובי או שלילי? ברור שהיא דבר שלילי. לא טוב שאדם יחיה באורח פזיז; הדבר עלול לגרום לאסון. אם הפזיזות והשחיתות של אדם נחשפות כשמשהו קורה לו, האם זה אדם שחותר לאמת ומתמסר לאל? ברור שאין ספק שאדם כזה לא מתמסר לאל. באשר לאנשים, לאירועים, לדברים ולסביבות למיניהם שהאל מסדיר לאנשים, אם אדם לא מסוגל לקבל אותם מהאל, במקום להתמודד איתם ולפתור אותם בדרך אנושית, מה יקרה מכך בסוף? (האל יתעב וידחה את האדם הזה). האל יתעב את האדם הזה, אז האם הדבר יועיל להרחבת דעתם של אנשים? (לא). הם לא רק יפסידו בחייהם אלא שגם לא תהיה תועלת לאחרים. יתרה מכך, הוא ישפיל את האל ויגרום לו לדחות אותו. אדם כזה איבד את העד שלו ואינו רצוי בכל אשר ילך. אם אתה חבר בבית האל, ועם זאת אתה תמיד פזיז במעשיך, תמיד חושף את מה שטבעי בך, ותמיד מגלה את הצביון המושחת שלך, בכך שאתה עושה דברים באמצעים אנושיים ובצביון מושחת ושטני, התוצאה הסופית תהיה שתעשה רע ותתנגד לאל. ואם אתה מתמיד בגישתך כל העת ולא מסוגל לפסוע בנתיב של החתירה לאמת, יהיה צורך לחשוף אותך ולנדות אותך. האם לחיות בהסתמכות על צביון שטני ובלי לחתור לאמת כדי לפתור אותו אינו בעיה חמורה? היבט אחד של הבעיה היא שכך אדם לא צומח או משתנה בחייו שלו; ומעבר לכך, אדם כזה ישפיע לרעה על אחרים. הוא לא ישרת שום מטרה טובה בכנסייה, ועם הזמן הוא יגרום לבעיה גדולה לכנסייה, ולאנשיו הנבחרים של האל, כמו זבוב מסריח שמעופף לך ושוב מעל שולחן של ארוחה, מעורר גועל ותיעוב כלפי עצמו. האם אתם רוצים להיות אדם כזה? (לא). ובכן, כיצד עליך לפעול כדי לרצות את האל ולהועיל להרחבת דעתם של אנשים? בלי קשר לאיזה צביון מושחת גילית, ראשית עליך להרגיע את עצמך, למהר לבוא בפני האל בתפילה, ולחתור לאמת כדי לפתור את הצביון המושחת שלך. בשום פנים ואופן אל לך להמשיך לגלות שחיתות על ידי כך שתלך בעקבות הרצון והפזיזות שלך. בכל שנייה של כל דקה של כל יום בחייך, בכל מה שאתה עושה ובכל מה שאתם חושב, האל בוחן אותך ומביט בך. במה מביט האל? (במה אדם חושב וכיצד הוא מגיב כשהוא נתקל באנשים, באירועים או בדברים שהאל הסדיר עבורו). זה נכון, ומה מטרתו של האל כשהוא מביט בדברים האלו? (לראות אם האדם הזה הוא מישהו שירא את האל וסר מרע). זה חלק מהסיבה. מה הסיבה העיקרית? תהרהר בכך בזהירות. (כדי לראות האם ליבם מתאים כדי לחתור לאמת ולהתמסר לאל). בין אם מדובר בכך שאדם יהיה ירא את האל ויסור מרע, או יחתור לאמת ויהיה לו לב שמתמסר לאל, כל הדברים הללו נוגעים לשאלה באיזה נתיב אדם בחר ללכת. מדוע בוחן האל את בני-האדם כל הזמן? כדי לראות באיזה מין דרך אתה הולך, מה הן מטרות החיים ומה הכיוון שלך, אם בחרת בנתיב החתירה לאמת או בנתיב של הפרושים הצבועים. הוא עושה זאת כדי לראות באילו מהדרכים האלו בדיוק אתה נמצא. אם בחרת בדרך הנכונה, האל ידריך אותך, ייתן לך נאורות, יספק לך את צרכיך ויתמוך בכך. אם בחרת בדרך הלא נכונה, הדבר מראה שהפנית את גבך לחלוטין אל האל ומטבע הדברים הוא ינטוש אותך.

יש אנשים שמטיפים תמיד מילים ודוקטרינות ומפירים את עקרונות האמת בכל מה שהם עושים, ואפילו עושים דברים שפוגעים באינטרסים של בית האל, אבל מדוע אין מטילים עליהם משמעת ומוכיחים אותם? יש אנשים שלא יכולים להבין את העניין הזה. תנו לי לומר לכם, האל כבר נואש מאנשים כאלו. בלי קשר למספר השנים שאדם מאמין, אם האל מחליט לנטוש את האדם הזה, הרי שזה עניין רציני ביותר! מה רצונו ושאיפתו של האל ביחס לסוג הנתיב שהוא מקווה שבני-אדם ילכו בו? כשהאל מציב אנשים במצבים מסוימים, האם הוא מקווה שהם יתמסרו או שהם יתמרדו? האם הוא מקווה שהם יחפשו את האמת ויזכו בה, או שהם יתעלמו ממנה ויגיעו למבוי סתום? מה גישתו של האל כלפי זה? מה הוא מצפה מאנשים? הוא מקווה שהם יהיו מסוגלים להתמסר ולשתף פעולה באורח פעיל עם עבודתו, בלי שיהפכו לשליליים, יתעצלו או יתעלמו מכך. יש אנשים שמגלים יחס פושר כלפי חובותיהם: כשמטילים עליהם משימה, הם יעשו כראות עיניהם, אך לא יחפשו את האמת או את רצון האל. הם מרגישים שאין כל רע בגישה הזאת – כיוון הם לא מפירים שום צווים מנהליים, פוגעים בצביון של האל או משבשים או מפריעים לעבודת הכנסייה, והם עדיין מבצעים את חובתם, הם מרגישים שלא יוקיעו אותם. מה דעתכם על גישה כזאת? (היא לא טובה. זאת גישה שלילית, פסיבית, פושרת, שהאל מתעב). מהי גישה פושרת? מדוע האל מתעב אותה? מהי המהות של גישה מהסוג הזה? (אני יכול לחלוק מעט מהניסיון שלי בעניין הזה. לאחרונה, במסגרת החובה שלי, הלכתי בעקבות רצוני והפרתי את העקרונות. לאחר שגזמו אותי, לא הרהרתי במעשיי, ולא הבנתי את האל, ונשמרתי מפניו. לבי היה סגור בפני האל, לא רציתי להתקרב אליו, ולא התפללתי אליו. הגישה שלי הייתה פושרת, והיא הפכה אותי לשלילי, פסיבי ואומלל באותה עת. כיוון שברגע שלבי היה סגור פני האל, היה זה כאילו העמוד התומך החשוב ביותר של חיי התפורר ונותרתי אומלל. מבחוץ, נראה היה שאני מבצע את חובתי בלי לעסוק בשום פעילות מרדנית בעליל, אך לא קיבלתי שום נאורות מרוח הקודש ולא היה לי הלך רוח של שיתוף פעולה פעיל עם האל. השמירה על גישה פושרת, שלילית וחסרת מוטיבציה זו, הייתה כמו להרוג את עצמי בהדרגה. אנשים שמפנים את גבם לאל הם כמו עץ ששורשיו מתו. כשמקור החיים שלהם מנותק, הענפים והעלים קמלים בהדרגה עד שכל העץ מת). הדבר הזה הוסבר היטב. יתכן שרוב בני-האדם נמצאים במצב הזה: הם עושים כל מה שמבקשים מהם, בלי לעשות בעיות, ובלי לעשות רע או להפריע לדברים – הם פשוט פושרים. מדוע האל מתעב גישה כזאת? מה היא המהות שניכרת מתוך גישה כזאת? היא שלילית, מתגרה, דחייה של האמת. האם הייתם אומרים שהאל הוא הדוחה את בני-האדם ראשון או בני-האדם הם הראשונים שדוחים את האל? (אנשים הם הראשונים לעשות זאת). אם אתה דוחה את האל ראשון, ליבך נסגר בפני האל, וזאת בעיה רצינית. "סגור" זאת דרך אחת לנסח זאת. מה שבאמת קורה הוא שאנשים נועלים את הלב שלהם, משאירים את האל בחוץ, ופירוש הדבר הוא "אני לא רוצה אותך עוד. אני מנתק את כל הקשרים איתך וחדל מכל מגע בינינו". כשליציר בריאה יש גישה כזאת כלפי בוראו, כיצד מתמודד עם כך האל? מהי גישתו? כשהוא רואה בני-אדם במצב כזה, האם הוא מרגיש שמחה, תיעוב או עצב? תחילה, הוא מרגיש עצב. כשהוא רואה שבני-אדם נעשים אטומים ולחלוטין לא מוכנים לקבל את האמת, האל מרגיש אכזבה, ואז הוא מתעב אותם. כשלבו של אדם נעול בפני האל, כיצד ייגש לכך האל? (האל יתזמר מספר מצבים שיאפשרו להם להבין את רצונו ולפתוח בפניו את לבם). כן, זאת אחת הגישות הפעילות של האל, לפעמים הוא עושה דברים כאלו, אבל לפעמים לא. לפעמים הוא מסתיר את פניו וממתין, מחכה שתפתח בפניו את ליבך. כשתקבל אותו אל ליבך ותהיה מסוגל לקבל את האמת, הוא ימשיך לגלות רחמים כלפיך ויעניק לך נאורות. יחד עם זאת, בדרך כלל, אם יש לך גישה כזאת, וליבך סגור בפי האל לחלוטין, ואתה דוחה יחסים נורמליים איתו, ודוחה כל מגע איתו, הרי שאתה דוחה את הריבונות של האל עליך ואת הדרכתו. זה אותו הדבר כמו לדחות אותו כאל שלך, ולא לרצות שהוא יהיה אדונך. אם אתה דוחה אותו כאל שלך וכאדונך, האם הוא עדיין יכול לפעול עליך? (לא). ואז כל מה שהוא יכול לעשות זה לנטוש אותך. רק לאחר שתבין מה קרה ותבין את השגיאות שלך, ותדע להתחרט, תוכל עבודת האל להתחיל מחדש עליך. וכך, נוכח גישה פושרת כזאת, האל בהחלט לא יעבוד. הוא יניח אנשים כאלו בצד. האם יש לכם איזשהו ניסיון עם זה? האם מצב כזה הוא מצב של שלווה ושמחה, או שהוא בלתי נסבל ואומלל? (בלתי נסבל ואומלל). כמה אומלל? (זה כמו להיות גופה מהלכת. זה קיום חסר מחשבה וחסר נשמה כמו של בהמה). אם האל לא נמצא בליבו של אדם, הרי שליבו של האדם הזה ריק; זה בדיוק כמו להיות בלי רוח. האם אין זה אומר שאדם כזה הפך לאדם מת וללא רוח? כמה נורא! אדם יכול לבגוד באל בכל מקום ובכל זמן. במעט רשלנות, הוא יכול להתכחש לאלוהים בליבו, ולאחר כן המצב שלו משתנה מיד: מצב הרוח שלו מידרדר מיד, הוא כבר לא חש את נוכחות האל, והתלות שלו באל והיחסים שלו איתו נעלמים לגמרי, בדיוק כמו לב שהפסיק לפעום. זה מצב מסוכן. מה אפשר לעשות עם מצב כזה? אתה צריך להיות בעל הגישה הנכונה ולהתפלל מיד לאל ולהתחרט. אם אדם חי תמיד במצב שלילי ומתגרה, מצב שבו הוא ננטש לחלוטין על ידי האל ולא יכול להגיע אליו, זה מסוכן! האם הבנתם אילו תוצאות לא רצויות עלולות להיגרם מהסכנה הזאת? אין מדובר רק בהפסדים שאדם עלול לחוות – אילו תוצאות נוספות עלולות להיות? (הוא יכול להישלט בידי רוחות רעות). זאת תוצאה אחת. עלולות להיות אפשרויות רבות נוספות. (אדם כזה עלול לעשות מעשה רע וחמור ולהתגלות ולהיות מנודה על ידי האל). גם זה אפשרי. עוד משהו? (הוא עלול להפוך למרוחק יותר ויותר ביחסים שלו עם האל). ובכן, אם המצב הזה נמשך, האם אתם חושבים שהאדם הזה ישקול בסופו של דבר לא להאמין עוד באל? (אכן כן). האם אין זה נורא? (אכן כן). אם לאדם יש הרצון הרע הזה לנטוש את אמונתו, זהו הדבר הנורא ביותר, כי הוא כבר בגד באל בליבו, והאל לא יושיע אדם כזה.

כמאמין, עליך לשמור על יחסים רגילים עם האל; זה חשוב מאוד. כשיחסיו של אדם עם האל רגילים, האדם יהיה במצב טוב; כשמצבו של אדם רע, היחסים שלו עם האל לא יהיו רגילים. ליבו של אדם יהיה בשני מצבים שונים לחלוטין, בכפוף להיותו במצב טוב או במצב רע. כשאדם נתון במצב טוב, הוא מרגיש כוח מסוים בליבו, כוח שמניע אותו לא להתחתן לעולם, ללכת אחר האל ללא קשר לכמה הוא סובל, ולהישאר נאמן לאל עד הסוף, עד המוות. כיצד מתגבשת נחישות כזאת? (היא באה מסוג של להט שיש לבני-האדם). האם האל סבור שהלהט הזה מקובל? האם סוג כזה של נחישות היא דבר חיובי או שלילי? (חיובי). האם האל חושב שדברים חיוביים הם מקובלים? (כן). האל בוחן את לבבות בני-האדם. הוא בוחן מה בני-אדם חושבים עמוק בליבם ומהו מצבם שם. וכך, כשאתה מבטא רצון ונחישות כאלו בליבך, האל בוחן גם את זה. מנין באה הנחישות הזאת? האם היא באה מן הטבעיות והפזיזות של האדם? (לא, היא מוטבעת בבני-האדם על ידי עבודת רוח הקודש). זה נכון. כשאנשים חיים במצב הנכון, רוח הקודש מעניקה להם סוג כזה של כוח, שמאפשר להם להיות בעלי נחישות כזו. זה דבר חיובי והוא ניתן לאנשים על ידי רוח הקודש בגלל שיתוף הפעולה וההקרבה שלהם. האם קורה שלאנשים יש סוג כזה של אמונה מעצמם? כמובן שלא, נכון? כשלאנשים יש רק מעט נחישות לשתף פעולה, רוח הקודש מעניקה להם מוטיבציה חזקה כל כך! על סמך זה, מה אתה מבין כעת? (אנשים צריכים להישאר עם האל. ללא האל, יש רק מוות). "אנשים צריכים להישאר עם האל", זה נכון. זה ידע שנרכש מהניסיון. אם אתה פותח את ליבך בפני האל, אם יש לך את הנחישות במידה הקטנה הזאת, ואם אתה מסוגל לחשוף את ליבך בתפילה לאל, הוא ייתן לך את הכוח הזה. הכוח הזה יתמיד כל חייך ויאפשר לך להיות בעל נחישות עמוקה מאוד ולומר: "אני מעניק את כל חיי לאל, ואני אבלה אותם בהשקעה מעצמי למענו ובחיים למענו!" זאת עובדה; כך אנשים חושבים וזה מה שהם רוצים לעשות. יחד עם זאת, אם מישהו נוהה אחר האל ומבצע את חובתו תוך שהוא מסתמך על שכלו, על מחשבותיו, על האיכות והכישרונות שלו, כמה כוח יהיה לו? אם אין לך את הרצון לחתור אל האמת, שום כמות של עבודה קשה לא תספיק. אדם לא יכול להשיג את הכוח הפנימי הזה; האל נותן אותו. כיצד מאבדים אנשים את הכוח הזה? מה גורם לכך? כשהאל אינו נמצא עוד בליבם, הכוח הזה נעלם. כשלאנשים יש הכוח הזה, זוהי עבודה של רוח הקודש, זה כוח שאנשים מקבלים מן האל – הכול מעשה האל. אם לבך סגור בפני האל, אם אתה אומר "לא" לאל, ואתה דוחה את הריבונות שלו ואת התזמור של חייך על ידו, וכן את כל הנסיבות, האנשים, האירועים והדברים שהוא סידר סביבך, אפילו לא יהיה לך את הכוח לחתור אל האמת. כשאנשים מאבדים את האל, זה אכן נורא עד כדי כך; זאת עובדה. אלו שאיבדו את האל הם לא-כלום. אם אדם נועל את ליבו בפני האל, יתכן אפילו שיהיו לו מחשבות שניות ביחס לאמונה באל, מחשבות שהוא יכול לחשוף בכל זמן ובכל מקום. החלק הנורא ביותר של זה הוא שהמחשבות האלו שלו ילכו ויהפכו לחזקות יותר, עד כדי כך שהוא אפילו עלול להתחרט על כל מה שהוא דחה והשקיע, ולהתחרט על הנחישות שהייתה לו פעם ועל הסבל שהוא עבר. המצב שלו יהיה שונה לחלוטין ביחס למה שהוא היה, כאילו הוא אדם שונה לחלוטין. כיצד זה קורה? אם אדם יכול להתמסר לאנשים, לאירועים, לדברים ולנסיבות שהאל סידר עבורו, הוא יכול לחיות חיים שלווים ומאושרים. אם הוא מנסה תמיד להימלט מאנשים, מאירועים ומדברים שהאל סידר, ואינו מוכן להתמסר לנסיבות שהוא מוצא את עצמו בהן, שלאל יש ריבונות עליהן, איזה מצב ינבע מכך? (אומללות ואופל). הם יחוו אופל, אומללות, אי-שקט, חרדה מתמדת ועצב. האם אין זה הבדל חד? (אכן כן). כשאנשים חיים במצב טוב, זה כמו לחיות ברקיע השמיימי, ממש בפני האל. כשהם במצב רע, המצב שלהם הולך ונעשה אפל יותר, והאל נותר מחוץ להישג ידם. לחיות במצב אפל לא שונה מלחיות בגיהינום. האם אי-פעם חשתם את סבל הגהינום? האם הוא נעים או בלתי-נסבל? (בלתי-נסבל). איך הייתם מתארים אותו, במשפט אחד? (הוא גרוע ממוות). נכון, הוא גרוע ממוות. למות היה הרבה יותר נעים מלחיות, עד כדי כך הוא גורם לעינוי. ניסחתם את זה היטב; כך הוא הדבר.

כל הקשיים שבני-אדם ניצבים בפניהם, וכל השליליות והחולשה שלהם, קשורים באורח ישיר לצביונות המושחתים שלהם. אם אפשר יהיה לפתור את הצביונות המושחתים שלהם, אפשר לומר שכל הקשיים באמונתם ייפתרו פחות או יותר: שום דבר לא ימנע בעדם לחפש את האמת, הם לא ייתקלו בשום קשיים ביישום האמת, ושום דבר לא ימנע מהם להתמסר לאל. אם כך, חיוני לפתור את הצביונות המושחתים של האדם. העובדה שהאל מבקש מבני-אדם לחתור לאמת ולהיות כנים קשורה לפתרון של צביונות מושחתים ולהשגת שינוי בצביון. המטרה של חיפוש האמת היא לפתור את הבעיה של צביון מושחת, וחתירה לאמת נעשית כדי להשיג שינוי בצביון. אז איך מחפשים את האמת? כיצד אפשר לזכות באמת? מה אמרתי זה עתה? (האמן שהאל ריבון על כל הדברים והתמסר לנסיבות שהוא הסדיר). כן, היה בעל אמונה, התמסר, נסה ללמוד לקחים חדשים, חפש את האמת והיצמד לחובה שלך בנסיבות שהאל יצר. אם אתה יכול ללמוד לקחים מן הנסיבות שהאל יצר, האם לא יהיה לך קל להתמסר? (אכן כן). כשאתה מחפש את האמת ולומד את הלקחים שלך, האם אין זה נכון שאתה תימנע מגילוי של צביון מושחת ותמנע מעצמך מלחשוף את הפזיזות שלך? במהלך התהליך הזה, האם לא תימנע מלהשתמש בשיטות אנושיות ובחשיבה אנושית כדי להתמודד עם אנשים, אירועים ודברים שהאל סידר עבורך? כך, האם לא תהיה במצב נורמלי? וכשאתה במצב נורמלי, האם לא תהיה מסוגל לחיות בפני האל כל העת? אז תהיה בטוח. אם אתה יכול לבוא בפני האל לעתים קרובות, לחיות כל העת בפניו, לחתור לרצונו לעתים קרובות בנסיבות שהוא סידר לך, ולהתמסר לכל האנשים, האירועים והדברים שהוא סידר, האם לא תחייה תמיד תחת עיני האל ותחת השגחתו? (כן). וכשהגורל שלך נמצא תחת הריבונות של האל, ונמצא תחת השגחתו ומנוהל על ידו, כשאתה נהנה מהגנת האל מדי יום, האם לא תהיה המאושר באדם? (זה נכון). זה סוף השיתוף בנושא הזה. בהמשך הדברים, אתם יכולים כולכם לשתף על כך ביחד, ולסכם ולחלוק את ההבנה שלכם אותו. גלו כיצד לחיות חיים מאושרים וכיצד לזכות בקבלה מצד האל, כפי שעשה איוב, כך שהאל ישמור אותך בליבו ויאמר שאתה אדם שהוא אוהב; גלה כיצד לפסוע אל הנתיב הנכון בחיים, כפי שעשה איוב, שהוא הנתיב של אדם שירא את האל וסר מרע.

25 בינואר, 2017