במהלך מילוי חובותיהם, רוב האנשים מסוגלים כעת לדבוק בחובות מבלי לעשות רע, אבל האם הם נאמנים? האם הם מסוגלים למלא את חובותיהם בהתאם לרף קביל? הם עדיין רחוקים מאוד מלעמוד בדרישות. היכולת של אנשים למלא את חובותיהם היטב קשורה בסוגיית האנושיות. אם כך, כיצד הם יכולים למלא את חובותיהם היטב? במה הם צריכים לאחוז כדי למלא את חובותיהם היטב? בלי קשר לחובה שאותה הם מבצעים או למה שהם עושים, אנשים נדרשים להיות קפדנים ורציניים ולמלא את האחריות המוטלת עליהם; רק אז לבם ירגיש יציבות ושלווה. מהי המשמעות של מילוי האחריות המוטלת עליהם? המשמעות היא להיות חרוצים, למלא את האחריות מעומק הלב ולעשות את כל הדברים הנדרשים. לדוגמה, נניח שאחד מראשי הכנסייה מטיל עליך למלא חובה ומשתף עמך על העקרונות הפשוטים לביצועה, אבל לא נכנס לפרטים – כיצד עליך לפעול כדי למלא את החובה הזו היטב? (עליך להסתמך על המצפון שלך). לכל הפחות, עליך להסתמך על המצפון שלך כדי לעשות זאת. "להסתמך על המצפון שלך" – כיצד ניתן להטמיע את הדברים האלה? כיצד מיישמים את הדברים האלה? (על ידי כך שחושבים על האינטרסים של בית האל ולא עושים דבר שעלול לבייש את האל). זהו היבט אחד. בנוסף, כשאתה עושה דבר מה, עליך לשקול אותו שוב ושוב ולאמוד אותו בהתאם לעקרונות-האמת. אם לבך אינו שליו בסיום, ואתה מרגיש כי עדיין יש בעיה בעניין, ולאחר בדיקת הנושא אכן מתגלה בעיה, מה עליך לעשות בשלב זה? עליך לתקן את הבעיה ולפתור אותה במהירות. איזה סוג של יחס זה? (דקדקנות ותשומת לב לפרטים). זו דקדקנות ותשומת לב לפרטים, שמהווה יחס רציני וקפדני. מילוי חובתך חייב להיות מבוסס על יחס רציני ואחראי, ועליך לומר, "העבודה הזו ניתנה לי, לכן עליי לעשות ככל שביכולתי כדי לבצע אותה היטב בטווח של מה שאני מסוגל לדעת ולהשיג. אינני יכול לעשות טעויות כלשהן". אינך יכול לנקוט בהלך רוח של "לפעמים מספיק טוב זה טוב מספיק". אם דרך החשיבה שלך תמיד שטחית, האם תוכל למלא את חובתך היטב? (לא). מה גורם ליחס שטחי? האין זה הצביון השטני המושחת שלך? שטחיות היא ביטוי של צביון מושחת; היא מתעוררת כאשר אנשים מאולצים על ידי הצביון המושחת שלהם. היא משפיעה ישירות על התוצאות שהם משיגים במילוי חובותיהם ואף גורמת להם להיכשל בעבודתם ומשפיעה על עבודת הכנסייה. התוצאה הזו חמורה מאוד. אם אתה שטחי באופן עקבי במהלך מילוי חובתך, איזו מין בעיה זו? זו בעיה שקשורה באנושיות שלך. רק אנשים ללא מצפון או אנושיות נוהגים בשטחיות באופן עקבי. האם אתם סבורים שאנשים שנוהגים תמיד בשטחיות הם אמינים? (לא). הם אינם אמינים! מישהו שממלא את חובתו בשטחיות הוא אדם חסר אחריות ומי שמעשיו אינם אחראיים אינו אדם ישר – זהו אדם לא מהימן. בלי קשר למעשיו, אדם לא מהימן הוא שטחי, משום שאופיו אינו עומד ברף קביל, הוא אינו אוהב את האמת וללא ספק הוא אינו אדם ישר. האם האל יכול להפקיד דבר מה בידי אנשים שאינם מהימנים? בהחלט לא. כיוון שהאל בוחן את לבם של אנשים לעומק, הוא בהחלט אינו יכול להשתמש באנשים ערמומיים לצורך ביצוע חובות; האל מברך אך ורק את הישרים והוא עובד רק על מי שהנם ישרים ואוהבים את האמת. בכל עת שאדם ערמומי ממלא חובה, מדובר בסידור שבוצע על ידי האדם ובטעות של האדם. אנשים שאוהבים לנהוג בשטחיות הם חסרי מצפון והיגיון, האנושיות שלהם לקויה, הם אינם מהימנים ואף אינם אמינים. האם רוח הקודש תבצע עבודה על אנשים כאלה? לחלוטין לא. אם כך, מי שאוהבים להיות שטחיים במילוי חובותיהם לעולם לא יושלמו על ידי האל והוא לעולם לא ישתמש בהם. כל מי שאוהבים לנהוג בשטחיות הם ערמומיים, מלאים במניעים מרושעים ולחלוטין נעדרים מצפון והיגיון. הם פועלים ללא עקרונות או ללא ערכי סף; הם פועלים אך ורק על בסיס העדפותיהם ומסוגלים לעשות דברים רעים מכל מיני סוגים. כל פעולותיהם מבוססות על מצבי הרוח שלהם: אם הם במצב רוח טוב, והם מרוצים, הם ינהגו בצורה מעט טובה יותר. אם הם במצב רוח רע ואינם מרוצים, הם ינהגו בשטחיות. אם הם כועסים, הם עלולים לנהוג בשרירותיות ובפזיזות ולעכב עניינים חשובים. האל אינו נמצא בלבם כלל. הם פשוט מניחים לימים לחלוף, מתבטלים וממתינים למוות. לכן, גם אם מאיצים באנשים שממלאים את חובותיהם בשטחיות אין בכך כל תועלת, ואין טעם לשתף עמם על האמת. הם מסרבים לתקן את דרכיהם למרות תוכחות חוזרות ונשנות, הם חסרי לב; הדבר היחיד שניתן לעשות הוא להרחיק אותם וזהו נתיב הפעולה המתאים ביותר. לאנשים חסרי לב אין ערכי סף בפעולותיהם; דבר אינו יכול לרסן אותם. האם אנשים כאלה יכולים לטפל בעניינים על בסיס מצפון? (לא). מדוע לא? (אין הם מחזיקים בסטנדרטים מצפוניים ואף אין להם אנושיות או ערכי סף). נכון. אין בפעולותיהם כל סטנדרט מצפוני; הם פועלים על בסיס העדפותיהם ועושים ככל העולה על רוחם לפי מצבי הרוח שלהם. מצב הרוח שלהם הוא שקובע אם התוצאה שישיגו במילוי חובותיהם תהיה טובה או רעה. אם מצב הרוח שלהם טוב, התוצאות טובות, אבל אם מצב הרוח שלהם רע, התוצאות גרועות. האם על ידי מילוי חובות בדרך זו ניתן בכלל להגיע לרף קביל? הם מבצעים את חובותיהם בהתאם למצבי הרוח שלהם ולא על פי עקרונות-האמת; לכן קשה להם מאוד ליישם את האמת בפועל ולהשיג את אישור האל. מי שפועלים על בסיס העדפותיהם הגשמיות אינם מיישמים את האמת בפועל כלל.

כל דבר שאנשים עושים קשור בחיפוש האמת וביישום בפועל של האמת; כל דבר שנוגע לאמת קשור לאיכות האנושיות של בני האדם וליחס שבו הם נוקטים כשהם עושים דברים. רוב הזמן, כשאנשים עושים דברים שלא על בסיס עקרונות, הסיבה היא שהם אינם מבינים את העקרונות שמאחוריהם. אבל במקרים רבים, לא רק שאנשים אינם מבינים את העקרונות, הם גם אינם רוצים להבין אותם. אף על פי שהם עשויים לדעת מעט אודותיהם, הם בכל זאת אינם רוצים להשתפר. הרף הזה אינו קיים בלבם ואף לא הדרישה הזו. לכן, קשה להם מאוד לעשות דברים היטב, ובדרך שעולה בקנה אחד עם האמת ומשביעה את רצון האל. הדברים שאליהם שואפים אנשים, החתירה שלהם אל האמת ואהבתם כלפי דברים חיוביים הם בעלי חשיבות מרכזית ליכולתם למלא את חובותיהם בצורה קבילה. אם אנשים אינם אוהבים דברים חיוביים, אין זה קל עבורם לקבל את האמת והדבר מטריד מאוד – אף על פי שהם ממלאים חובה, הם רק נותנים שירות. בלי קשר ליכולתך להבין את האמת או לתפוס את העקרונות, הרי שאם אתה ממלא את חובתך על בסיס מצפונך, תוכל, לכל הפחות, להשיג תוצאות ממוצעות. רק זה קביל. אם תוכל בהמשך לחפש את האמת ולעשות דברים בהתאם לעקרונות-האמת, תצליח לעמוד בדרישות האל במלואן ולהיות תואם לרצון האל. מהן דרישות האל? (שאנשים ישקיעו את כל לבם ומאודם במילוי חובותיהם כראוי). כיצד יש להבין את "ישקיעו את כל לבם ומאודם"? אם אנשים מקדישים את נפשם למילוי חובותיהם, הרי הם משקיעים את כל לבם. אם הם משתמשים בכל שביב של כוחם כדי למלא את חובותיהם, אזי הם משקיעים את כל מאודם. האם קל להשקיע את כל לבך ומאודך? לא קל להשיג זאת ללא מצפון והיגיון. אם לאדם אין לב, אם חסרה בו בינה והוא אינו מסוגל להרהר, ואם כאשר הוא מתמודד עם בעיה אין הוא יודע כיצד לחפש את האמת ואין לו דרכים או אמצעים לעשות זאת, האם הוא מסוגל להשקיע את כל לבו? בהחלט לא. אם כך, האם אדם שיש לו לב מסוגל להשקיע את כל לבו? (כן). אם לאדם יש לב, אולם הוא אינו משתמש בו לביצוע חובתו, ובמקום זאת חושב רק על נתיבים נאלחים ונכלוליים, ומשתמש בו כדי לעשות דברים לא ראויים, האם הוא יוכל להשקיע את כל לבו בחובה שלו? (לא). נניח כי הוא חווה גיזום ולומד להכיר את צביונו המושחת, ואף נשבע לאל כי הוא מוכן להכות על חטא ונחוש לבצע את חובתו כהלכה. אבל כאשר הוא נתקל בקשיים או בפיתויים לבו עובר זעזוע והוא אינו ממלא את חובתו בלב שלם, או שמתעוררת בו שליליות והוא בורח – בשלב זה, האם הוא מסוגל להשקיע את כל לבו? (לא). זה עתה אמרתם, שאם למישהו יש לב, אזי הוא מסוגל להשקיע את כל לבו. האם ההצהרה הזו מחזיקה מים? (לא). מה שלא תעשה, אינך צריך להסתמך על הדחפים או על הדמיונות שלך, לא כל שכן על תשוקתך; אינך צריך להתקדם על בסיס רגשותיך ולא על ידי נהייה אחר רעיונות אנושיים – במקום זאת, עליך תמיד לחפש את האמת וליישם אותה בפועל. לא ניתן להבטיח כי תמלא את חובתך כראוי על ידי הסתמכות על התלהבות ורגשות, או על תשוקה ודחפים זמניים. הדבר דומה לדרך שבה כולם, כאשר הם צעירים מאוד, רוצים להפגין כבוד כלפי הוריהם עם התבגרותם. כשאתה מתבגר, ומגיעה העת למלא את השאיפה הזו, אילו קשיים עלולים למנוע ממך לעשות זאת? העניין הזה נוגע בבעיות אמיתיות. עבור כל אדם, המציאות היא שהקשיים גדולים יותר מן האידיאלים. לדוגמה, כשאתה מסיים את לימודיך באוניברסיטה ומתחיל להרוויח כסף, אתה חושב, "עכשיו, שאני מרוויח כסף, תחילה עליי לקנות בגדים יפים לאמי ולאבי ולרכוש עבורם מוצרים בריאותיים ומעתה ואילך אצטרך לקיים מצוות כיבוד אב ואם. אתן להם כסף להוצאות, כדי שיוכלו להעביר כל יום בשמחה". אבל לאחר שאתה מקבל משכורת ועובר על החשבונות שלך, ולאחר שאתה מכסה את שכר הדירה, הוצאות המחייה והוצאות נוספות, לא נשאר לך כמעט כלום ואתה הרי צריך לקנות גם לעצמך בגדים יפים. לאחר שכל כספך נגמר אתה מרגיש שלא בנוח, כיוון שהפרת את ההבטחה שלך בנוגע לכך שכשתהיה אדם בוגר תרוויח כסף כדי לדאוג להוריך. אתה חושב, "אני נוהג בחוסר כבוד בהוריי, בחודש הבא עליי לחסוך קצת כסף". ואז מגיע החודש הבא, והכסף שאתה מרוויח עדיין אינו מספיק, ולכן אתה חושב, "יש לי הרבה זמן להפגין כבוד כלפי הוריי". בהדרגה ובמשך הזמן אתה מוצא בת זוג, מקים משפחה ומביא ילדים לעולם, והמחסור בכסף מחמיר עוד יותר. לאור מצבך ונסיבות החיים שלך, קשה לך מאוד לממש את רצונך לקיים את מצוות כיבוד אב ואם, כיוון שעליך לפרנס את משפחתך ולשרוד וגם לממן את חינוך ילדיך. על מנת לשרוד, אתה נאלץ גם להתחבר עם עריצים מקומיים ועם פקידים מושחתים וזה מאמלל אותך. אף על פי שאתה רוצה לנהוג בהוריך על פי מצוות כיבוד אב ואם, זה חסר טעם. קשיי החיים האמיתיים גוברים עליך ואט-אט, רצונך לכבד את הוריך נשחק עד דק על ידי המציאות. אם כך, האם כוונתך לנהוג בהוריך על פי מצוות כיבוד אב ואם אפשרית? (לא). והאם הרצון שהתעורר בך בצעירותך לכבד את הוריך היה אמיתי או מזויף? (אמיתי). באותה עת, רצונך היה אמיתי, אבל הוא היה גם נאיבי, מטופש ואווילי; הוא היה בלתי אמין. מהו האני האמיתי שלך? הדברים שנובעים ממך והדברים שאתה מפגין בחייך האמיתיים הם האנושיות האמיתית והיחס האמיתי שלך, שעל פיהם אתה מתייחס ליקיריך. אתה ממשיך לדחות את מצוות כיבוד הוריך, עד שמבלי משים אתה מאבד את תפיסת מצפונך, את יכולת התוכחה העצמית שלך ואת תחושת האחריות והמחויבות שלך. ואז אתה חושב: "כולם כאלה. אני לא גרוע יותר מאנשים אחרים, וחוץ מזה, אני מתמודד עם קשיים אמיתיים!" כל אחד מן הטיעונים, התואנות והתירוצים שלך – מהם? הם חלק מן הצביון המושחת שלך. אין זה משנה עד כמה המציאות קשה עבורך, כמה סיבות ותואנות היא מספקת לך כדי להתחמק מן האחריות שבה עליך לשאת וכמה מבוססים הטיעונים והאמתלות שלך. בסופו של דבר, הדברים שלהם אתה נותן ביטוי הם האני האמיתי והמלא שלך. אם כן, כיצד ניתן לממש אידיאל חיובי? לפני ההבנה או ההשגה של האמת בחיים האמיתיים, מהם הדברים שמבטאים אנשים? האם הם צודקים וחיוביים? (לא). אם אינך מבין את האמת, לא משנה כמה טובות פעולותיך או כמה נכונים נראים הרעיונות שלך, הם עדיין צביון מושחת ואינם עולים בקנה אחד עם האמת. לכן, אם אינך חותר אל האמת ואינך מבין אותה, יהיה לך קשה מאוד ליישם את האמת בפועל והדברים שתביא לידי ביטוי לאחר מכן יהיו גילויים של צביון מושחת. גם אם אתה סבור שאתה טוב, נפלא והגון, הדברים שאתה עושה על בסיס היסודות האלה אינם יכולים בשום אופן להיות תואמים לאמת. האם אתה מבין? (אני מבין מעט). מה אתם מבינים? (כל האנשים רוצים למלא את חובותיהם כראוי, אבל משום שהם נשלטים על ידי הצביון המושחת שלהם, הרי שגם אם הם רוצים למלא את חובותיהם בהתאם לצו מצפונם, הם לא יכולים לעשות זאת. לכן, כדי למלא את חובותיהם היטב, עליהם לפתור את הצביון המושחת שלהם). מישהו נוסף, מה עוד אתם מבינים? (הדברים שאדם עושה כאשר הוא אינו מבין את האמת אינם יישום בפועל של האמת, ולא משנה כיצד אנשים רואים אותם. גם אם אנשים סבורים שפעולות אלה טובות מאוד, הן לא יכולות בשום אופן לעלות בקנה אחד עם רצון האל, כך שראיתי שהבנת האמת חשובה מאוד). יפה אמרת! נראה שכולכם התקדמתם בשלב זה. השגת האמת אינה עניין פשוט כלל ועיקר; אנשים נדרשים לשלם מחירים רבים תמורתה. בנוסף למרידה בבשר וחיפוש האמת ויישומה בפועל, אנשים נדרשים לסבול כאב רב וזיכוך ונאלצים לחוות רדיפות והתעללות ברוטלית מידיו של השטן. גם אם הם לא מתים, עליהם לחוות סבל רב ורק אז הם יוכלו להשליך מעליהם את צביונם המושחת ולהשיג את האמת. אפשר לומר שהשגת האמת היא תהליך של התנסות בשיפוט ובייסור, ודרך כך היטהרות. ייתכן שאתה מכיר בכך שיש לך צביון מושחת ואתה גם מכיר באמת, אבל האם כשאתה מיישם בפועל את האמת, הצביון המושחת שלך מתגלה, חוסם אותך ומפריע לך? (כן). אילו דברים מתעוררים בלבם של אנשים בזמן כזה? (הם מתווכחים ומחפשים תירוצים. הם מגלים אנוכיות ומתחשבים בגאווה וביהירות של עצמם). זו בעיה שקשורה בצביונם של אנשים. יש כאלה שלא אומרים ולא מגלים דבר, אבל כשאתה בוחן את צביונם, אפשר לראות בבירור שיש בלבם מרדנות. מרדנות היא סוג של צביון מושחת. בין אם הם מתווכחים או מחפשים תירוצים, הכול נעשה כדי לשמר את האינטרסים, הגאווה, המעמד והיהירות שלהם עצמם, על מנת להשיג כוונה או מטרה כלשהי. אם סוג זה של צביון מרדני מתקיים בקרבו של אדם כלשהו, הוא יעורר סוגים שונים של צביון מושחת, שמתאפיינים בעוינות ובהתנגדות לאל. מהי מרדנות? במילים פשוטות, זהו מצב של התנגדות בלבו של אדם, כאשר הוא מתייצב כנגד האל ואומר: "מדוע הדברים שאתה אומר שונים ממה שאני חושב? מדוע הם אינם נראים לי? הם אינם נראים לי, לכן אינני יכול לקבל אותם ואינני רוצה להקשיב לדבריך". הם מפנים את לבם כנגד האל ואינם מצייתים, עד כדי כך שהם מתנגדים למציאות ומתנגדים לכל מה שעשה האל ולדרישות שהוא מפנה אליהם. זהו שלב המרדנות של אנשים והוא הקושי הגדול ביותר שיש לאנשים בכל הנוגע לקבלת האמת וליישומה בפועל. גם אם אתה מחפש תירוצים או מעוניין בתירוצים או בתנאים אובייקטיביים שונים, בכל מקרה הצביון המרדני שקיים בקרבך הוא זה שגורם לך לצרות. נניח שתצליח לפתור את הצביון המרדני הזה, להפוך את המצב הזה על פיו ולומר, בלי קשר למה שיקרה לך, "זה קרה לי, ואני לא הבנתי את האמת ואף אינני יודע כיצד ליישם אותה בפועל. כל מה שביכולתי לעשות הוא להתפלל לאל ולהסתמך על קריאת דבריו כדרך למציאת נתיב היישום בפועל, או לבקש מאדם שמבין את האמת. אם אלמד כיצד ליישם בפועל בדרך שעולה בקנה אחד עם האמת, שתישא חן בעיני האל ושתרצה אותו, אזי אוכל ליישם בפועל בדרך זו". זהו הלך הרוח הנכון; זהו אדם שאוהב את האמת. אם תחתור אל האמת בדרך זו ותנסה להיות טוב יותר למרות כל העיכובים, מבלי להפוך לשלילי או להתייאש, תוכל להשליך מעליך את צביונך המושחת ולהשיג את ישועת האל.

כשהאל ניסה את איוב לראשונה, האם איוב הצליח לדעת את רצון האל בצורה נכונה, על סמך הבנתו באותה עת? (לא). אם כך, מה ביטא איוב? האם הוא התמסר, או שמרד, התנגד והתלונן? (הוא התמסר). באיזה מצב הוא היה נתון, בתוך תוכו וכלפי חוץ? האם הוא הפגין אי פעם שמץ כלשהו של חוסר רצון או התנגדות? לא. אף על פי שבכתבי הקודש מתועד רק תיאור פשוט, לעולם איננו רואים את איוב חושף מצב מרדני כלל. מתוך דברים אלה, האם ניתן לראות כי איוב הבין חלק ניכר מן האמת? (לא). במציאות, איזו אמת הבין איוב באותה עת? האם האל דיבר אודות האמת של ההתמסרות? האם הוא דיבר אודות האופן שבו אנשים אינם צריכים למרוד בו? הוא לא דיבר על אף אחד מדברים אלה. מה היה מצבו של איוב? אף על פי שבאותה עת דבר האל של היום לא היווה בסיס עבורו, התנהלותו וכל מעשיו אפשרו לאנשים לראות את המחשבות שהיו בלבו ואת המצב שבלבו פנימה. האין זה משהו שאנשים יכולים לראות ולהרגיש? (אכן). יש כאלה שאומרים: "איננו יודעים מה הוא חשב בתוככי לבו". אינך צריך לדעת זאת; אתה אמור לראות את מעשיו החיצוניים. כשהתמודד עם ניסיונות, הוא נקט במעשיו של אדם שהנו נטול מרדנות לחלוטין ואשר מתמסר לאל באופן מלא: קריעת בגדיו והשתטחות על הקרקע. ההשתטחות שלו הגיעה מתוך לבו ועלתה בקנה אחד עם כל מחשבותיו ועם כל מה שרצה להביע באותה עת. דבר זה ייצג את החתירה שלו ואת יחסו כלפי האל. אם כך, מה היה יחסו כלפי האל? מה הייתה תגובתו לדברים שעשה לו האל? תגובתו הראשונה הייתה לקבל ולהתמסר, ללא התנגדות וללא הסתייגות. אנשים נטולי הבנה רוחנית אומרים בספקנות: "איך ייתכן שיש אדם כזה בעולם? האם הוא איננו קדוש? זה בוודאי זיוף". המציאות היא, שיש באמת אנשים כמו איוב, אבל איוב היה רק אחד, ואני חושש שלעולם לא יהיה עוד אחד כמותו. מצבו של איוב היה מה שמכנים הכופרים "חסר אנוכיות וללא תשוקה". כאשר הוא התמודד עם הניסיונות של האל, הוא לא אמר דבר; במקום זאת, הוא הביע את יחסו כלפי האל דרך מעשיו. השתטחותו על הקרקע היא ההוכחה לכך, שכאשר נאלץ להתמודד עם הניסיונות, הוא קיבל באמת והתמסר באמת, ולא התנגד כלל. הוא לא העמיד פנים ולא עשה הצגות; הוא לא עשה זאת כדי שאנשים אחרים יראו, אלא כדי שאלוהים יראה. אם כך, איך איוב השיג סוג כזה של התמסרות? הוא לא היה יכול להשיג סוג כזה של התמסרות רק על ידי חוויה של ניסיון בודד והבנת ההתמסרות. כל אחד מבני האנושות המושחתת אשר חיים על פני האדמה הושחת על ידי השטן; לכולם יש צביון מרדני. אנשים הם אנוכיים וכולם מתמרדים כנגד האל. זהו טבע שהושחת על ידי השטן; זהו טבעה של האנושות המושחתת כולה. אבל האם איוב הצליח להתמסר לאל ברמה כזאת בין לילה? בהחלט לא. היה עליו לחתור ובנוסף לכך, היה עליו לחתור למטרה ברורה ונדרש לו נתיב נכון. בה בעת, הוא גם נזקק להדרכת האל והיה זקוק לאל כדי שידאג לו ויגן עליו. איוב הצליח להשיג חסד, רחמים וברכות מן האל רק משום שהוא חתר להליכה בנתיב הנכון, חתר ליראת האל וסר מרע. לאחר מכן הוא זכה ברציפות לידו ולהדרכתו של האל וקיבל באופן מתמיד את דאגתו של האל. רק אז עלה בידו לצמוח. מדוע לדעתכם האל לא העמיד את איוב בניסיון כזה כשהיה בן עשרים? (באותה עת לא היה לו שיעור קומה). טרם הגיעה העת אז. מדוע הוא לא חווה ניסיון משמעותי שכזה כשמלאו לו ארבעים? טרם הגיעה העת. מדוע אלוהים ניסה אותו רק כשהיה בן שבעים שנה? (זמנו של האל הגיע). נכון, העת הגיעה. האם כולכם תצטרכו לחכות כעת עד שתהיו בני שבעים? (לא). מדוע לא? (כעת אנחנו יכולים להקשיב לדברי האל במו אוזנינו. האל מסביר לנו את רצונו ואת דרישותיו בצורה ברורה מאוד). העבודה של העידן ההוא והעבודה של העידן הנוכחי שונות. באותו עידן, האל לא דיבר אל האדם והאדם לא הבין את האמת; האל עשה רק עבודה פשוטה ומייצגת. מי שהאמינו באל הקפידו על דברי האל כפי שנמסרו על ידי הנביאים, ואלה שיראו את האל השיגו את ברכותיו. מי שלא האמינו באל באמת היו מבולבלים; לכל היותר, הם העלו קורבנות והתפללו, וזה היה בסדר. באותה עת, האם חבריו של איוב לא היו גם הם מאמינים באל? האם אמונתם לא הייתה ירודה בהרבה מאשר אמונתו של איוב? הם ואיוב היו בני אותה תקופה, אבל האם איוב לא היה טוב מהם בהרבה? (הוא היה). מדוע היה הבדל גדול כל כך? (זה קשור לטבעם של אנשים ולחתירה שלהם). נכון, יש לכך קשר לחתירתם של אנשים. אתה קוצר את מה שאתה זורע. אם לא נטעת דבר, אזי כאשר מגיע הזמן, לא יהיה לך מה לקצור. אותם אנשים מבולבלים לא חתרו; הם היו דומים לחסרי האמונה בכנסייה של ימינו. הם רק הקפידו על התקנות ורצו לפעול לפי התקנות בכל דבר ודבר. הם לא הבינו את האמת והם חשבו שהם תמיד צודקים, שהם מבינים הכול. כאשר איוב התמודד עם הניסיונות, הם אמרו לו: "עליך למהר ולהתוודות. ראה, עונשו של האל הגיע". בסופו של דבר, מה היה יחסו של האל כלפיהם? האל אמר: "הגעתם לגיל מופלג שכזה, ואינכם יכולים לראות בבירור את מעשיי או את יחסי כלפי אנשים, ואף לא את הדפוס שעל פיו אני פועל. אתם אכן מבולבלים; איוב ראה בבירור". ולכן, האל התגלה בפני איוב, אך לא בפניהם; הם לא היו ראויים. הם לא חתרו להכרת האל והם לא יראו את האל ואף לא סרו מרע, ולכן האל לא התגלה בפניהם.

כעת, כל אחד רוצה להפוך לאדם שירא את האל וסר מרע. אם כך, מהי המשמעות של לירוא את האל ולסור מרע? ניתן לומר, שהדבר כרוך בחיפוש של התמסרות לאל, ובהתמסרות מוחלטת ומלאה אליו. הוא כרוך בפחד ומורא כנים מן האל, ללא כל הולכת שולל, התנגדות או מרדנות. המשמעות היא להיות בעלי לב טהור לחלוטין ונאמנים ומסורים לגמרי לאל. הנאמנות וההתמסרות האלה חייבות להיות מוחלטות, לא יחסיות; הן אינן תלויות בזמן או במקום, ואף לא בגילו של אדם. זוהי הדרך שבה יש לירוא את האל ולסור מרע. במהלך חתירה כזו, תלמד בהדרגה להכיר את האל ותחווה את מעשיו; תרגיש את הטיפול ואת ההגנה שלו, תחוש באמת של קיומו ותרגיש בריבונותו. לבסוף, תרגיש באמת כי האל נמצא בכל הדברים וכי הוא ממש לצדך. תגיע לכדי הבנה כזו. אם לא תלך בדרך של מורא מן האל והתרחקות מרע, לעולם לא תזכה בידע אודות הדברים האלה. אנשים אומרים, "האל הוא ריבון על כל הדברים; הוא נוכח בכל מקום והוא כל-יכול". אתה מכיר בכך לגמרי בתוך לבך, אבל אינך יכול לראות או לחוות את הדברים האלה, ואם כך, איך תוכל להכיר את האל? מה עשית במהלך כל אותן שנים של אמונה באל? אתה משתתף לעתים קרובות בכינוסים ומקשיב לדרשות ואתה תמיד ממלא את חובתך; עברת כבר מספר דרכים ושכנעת כבר לא מעט אנשים במהלך הפצת הבשורה. אם כך, מדוע אינך מבין שהאל הוא ריבון הכול? אינך מבין את האמת כלל! האם אינך רואה כלל? ידוע לך בבירור שזו הדרך הנכונה, אבל אינך חותר אל האמת. אף על פי שאתה משתתף בכינוסים, מקשיב לדרשות וחי את חיי הכנסייה, אינך מבין את האמת ולא השתנית כלל. אתה כל כך מעורר רחמים! זהו מצבם של חסרי האמונה, כאילו הם אינם חלק מבית האל; בעיני האל, אתה עובד שכיר, נותן שירות. אתה עשוי לומר: "אני ממלא את חובתי. אלוהים, עליך להכיר בי!" והאל היה אומר: "אינני בלבך כלל, ואינך מקבל את האמת כלל. אתה עושה רע. התרחק ממני!" אלה הן מחשבותיו הפנימיות ביותר של האל. אינך אוהב את האמת, אינך מבין כי האל הוא האמת, הדרך והחיים, ואין לך כל ידע חוויתי. אינך יכול לזקוף לזכותך חוויות אמיתיות כלשהן, אשר מעידות על כך שהאל שבו אתה מאמין הוא האמת, הדרך והחיים. אם כן, האם תוכל להשיג את אישור האל? אינך יכול לשמש כעד לאל. אתה עדיין חי בהתאם לצביון מושחת ועושה כטוב בעיניך; אין כל הבדל ברור בינך לבין כופר. אינך מסוגל להתמרד כנגד הקטנוניות האנוכית והמתועבת שקיימת בך ואתה מתקשה לפתור את התפיסות ואת המרדנות שלך. בכל פעם שהאל מסדר עבורך נסיבות, אינך לומד את הלקח ואינך קוצר פירות ברורים לאחר עשרות שנות ניסיון, כך שבלתי אפשרי לטהר את צביונך המושחת. אם המרדנות, ההתנגדות והצביון המושחת שלך לא ייפתרו ולא יטוהרו, תישאר שד זקן שאינו מושפע ואינו משתנה כלל, גם אם אתה מאמין באל במשך עשרים שנה, שלושים שנה או יותר. זוהי הוכחה מספקת שאתה חסר אמונה, ואתה תנודה בקלות.

יש אנשים שמאמינים באל במשך שנים רבות, מקשיבים לדרשות מרובות ומבינים שלל דוקטרינות, ולכן הם חושבים שהם השיגו את הדרך האמיתית, השיגו את האל וזכו בחיים; אבל בכל הנוגע לעניינים רגילים, הם עדיין שואפים לזכות בתהילה וברווח. הם אפילו פוגעים באחרים ומרחיקים אותם, תוך שהם חושפים את הכיעור האנוכי והבזוי שלהם עצמם. מדוע הם אינם יכולים כלל לקבל את האמת או ליישם אותה בפועל? הם יודעים רק איך לומר כמה מילים ודוקטרינות והם סבורים בטעות שהשיגו את החיים. האין זה מצב אנושי מעורר רחמים? הם אינם יכולים אפילו להניח בצד את האינטרסים שלהם ואף לא לסבול מעט; אם כך, מה הם יכולים לסבול? מן ההתחלה ועד הסוף, הם רואים את האינטרסים שלהם ואת רצונותיהם האנוכיים כחשובים יותר מכל דבר אחר. הם כאלה כאשר הם מתחילים להאמין באל ואינם משתנים עד להווה. הם עדיין מרגישים שהם טובים. מדוע? הם סבורים שהם מאמינים באל במשך שנים רבות וממלאים את חובתם עד היום; הם סבורים כי הם סבלו מעט וכי התרומות שלהם משמעותיות, ושהם מעל לכל האחרים בכל מובן שהוא. תחושת העליונות בולטת במיוחד בקרב האנשים שהקשיבו לדרשות במשך שנים רבות, והם סבורים בטעות שזכו באל. השבועות שהם נשבעים והנחישות שהם מביעים הם בדיוק כפי שהיו בעת שהחלו להאמין באל. הנחישות והשבועות שלהם לא השתנו כהוא זה, וכך גם ההתלהבות והרצון שלהם. האנרגיה שהם משקיעים למען האל עדיין גדולה, אבל יש עוד דברים שלא השתנו, דהיינו, הצביון היהיר, המרדני, מוליך השולל והעיקש שלהם לא השתנה כלל. אם כך, אני תוהה מה עשו האנשים האלה במשך כל השנים? הם מאמינים באל וממלאים את חובותיהם מבוקר ועד לילה בכל יום, ומשקיעים את רוב חייהם, ולכן הם סבורים שהם כבר זכו באל ובדרך האמיתית. האם אלה הם פני הדברים? האם תחושותיהם זכו לאישור האל? מה האל רוצה לראות? האין זו סוגיה שראוי להרהר בה? אם יש סתירה ממשית בין תחושתו של אדם שהוא אכן ראוי, לבין הדרך שבה האל מסתכל עליו, למי מן השניים יש בעיה? (לאדם). זה בטוח, כיוון שהאל אינו יכול לטעות. הרף שדורש האל מבני האדם מעולם לא השתנה; אלא שהאדם מפרש אותו בעקביות באופן שגוי, ומבין אותו בעקביות בדרך שמיטיבה עמו. יש כאלה שחושבים: "האנשים האלה מאמינים באל במשך רוב חייהם. אם האל באמת אינו מאשר אותם, האין הם מעוררי רחמים?" האם אנשים כאלה ראויים לרחמים או לאהדה? אם תאמרו שאין הם ראויים לרחמים או לאהדה, האם זה לא אכזרי מדי כלפיהם? לא. מדוע אני אומר זאת? (כיוון שהאל כבר נתן לאנשים מספיק הזדמנויות. הם אלה שאינם חותרים, והשלפוחיות על כפות רגליהם הן אשמתם בלבד). אם לומר זאת בצורה מעט פחות נחמדה, זה מגיע להם, והם אינם ראויים לרחמים. כשאני מדבר על אנשים אחרים, כולכם חושבים: "מגיע לך! השלפוחיות על כפות רגליך הן אשמתך בלבד. איש לא מנע ממך להקשיב לדברי האל! האל אינו רוצה אותך, ואין לו אהדה ואף לא רחמים כלפיך. זה מגיע לך!" אבל אם זה היה קורה לכם, האם הייתם בוחנים את המצפון שלכם ונוקטים בהתבוננות פנימית? מה עליכם לחשוב? כיצד תוכלו לחשוב בצורה רציונלית, תוך שימוש בהיגיון ובמצפון, בתפקיד שראוי ליציר בריאה ותוך הסתמכות על המחשבות ועל היחס הראויים לו? כיצד עליכם לחשוב ולהתנהג על מנת לשאת באחריות בפני האל והאדם בצורה ההגיונית וההוגנת ביותר? (אלוהים, ברצוני לדבר מעט אודות רגשותיי. אני חושב שאני מאמין באל במשך שנים רבות, אולם לא השגתי את האמת. אין זה בגלל שהאל עשה משהו לא נכון, ואף לא משום שעבודות האל לא השיגו תוצאות, אלא משום שאני לא חתרתי אל האמת. עולה במוחי דוגמה אחת שנתן האדון ישוע: שכרם של מי שנכנסים אל הכרם מוקדם ושל מי שנכנסים אל הכרם מאוחר הוא זהה. האל הוגן והגיוני עד מאוד בכל מה שהוא נותן, הן לאלה שמקבלים את עבודת האל מוקדם, והן לאלה שמקבלים את עבודתו מאוחר. אם אדם אינו חותר אל האמת, ובסופו של דבר אינו משיג את האמיתות שהאל מרעיף על בני האדם, אין זה משום שהוא לא הקדיש להן מספיק זמן, אלא משום שהוא אינו מעריך או מקבל את האמת; הוא מוותר על ההזדמנויות שנתן לו האל ומאבד אותן בזו אחר זו. יש כאלה שמאמינים באל במשך זמן קצר בלבד, ובכל זאת הם מסוגלים לקבל את האמת ולחתור אליה. לאחר שהם חווים מספר שנים של שיפוט, ייסור וגיזום דרך דברי האל, הם משיגים שינוי מסוים ויכולים להיוושע. כל מה שעושה האל הוא צודק. אלה כמה מרגשותיי לאחר שהקשבתי לשיתופי האל). טוב מאוד! הבה נבחן תחילה את הסוגייה הזו מנקודת המבט האנושית. אילו האל לא היה מתגלם כבשר ודם כדי להושיע את האנושות, באיזה מצב היו נמצאים כל אלה שמאמינים באל? הם היו חיים לגמרי תחת כוחו של השטן, בים הרוע ובתוך האנושות המושחתת. חיים בקרב האנושות המושחתת הם שווי ערך לחיים בכלא של שדים, לחיים במאורת שטנים, או לחיים בתוך מכל גדול של צבע. אם מישהו אינו מאמין באל, אזי באופן טבעי ביותר הוא יפעל כראות עיניו ויעשה דברים רעים או מרושעים. השחיתות שלהם מעמיקה יותר ויותר, הם הופכים מרושעים יותר ויותר ולא הגיוניים ובסופו של דבר, הם הופכים לשדים חיים. דבריהם ומעשיהם גורמים להם להיראות אנושיים, אבל המנטליות והצביון שלהם כבר הפכו לכאלה של שדים חיים. מהו הסוף של אנשים כאלה? האם לא נכון להם סוף זהה לזה של השטן? (כן). הם הופכים לשבויים של השטן. הם שותפיו של השטן, הם הופכים לעזר כנגדו ולעבדיו הנרצעים, ומתנגדים לאל ממש כמו השטן. לכן אין להם עוד מרחב תמרון ובסופו של דבר, נגזר עליהם להיענש ולהיות מושמדים. זה באשר לבני אנוש. אם אינך מאמין באל, האל לא יושיע אותך. ייתכן שבעולם הזה תהיה חופשי עד מאוד, תוכל לעשות ככל העולה על רוחך ולנהוג כרצונך; ייתכן שלא תזדקק לריסון על ידי המצפון וההיגיון ואף לא תצטרך לקבל את האמת או ליישם אותה בפועל, קל וחומר לקבל גיזום ומשמעת. אתה חי אך ורק בהתאם להעדפותיך, חי לפי הטרנדים הרווחים בעולם, עד שאתה משתנה לחלוטין והופך לחסר היגיון, חסר כל הבחנה מצפונית. אתה תתנוון בצורה מוחלטת ומלאה ותהפוך לשד חי, לשטן חי, לשד חי מבפנים ומבחוץ; אינך זקוק לתחפושת או לכסות – אתה שטן אמיתי, שד. זו התוצאה של כופרים שחיים תחת כוחו של השטן, ובסופו של דבר עליהם להיות מושמדים על ידי אסונות. נניח שאדם מסוים מאמין באל, אבל לעולם אינו מצליח לקבל את האמת, אינו יכול להכיר את עצמו ואינו מגלה חרטה אמיתית. הוא מאמין באל במשך שנים רבות, אבל לא משתנה כהוא זה; המצפון וההיגיון שלו לא התאוששו ודרך חייו זהה לזו של כופר. לא משנה באיזו דרך האל שופט ומייסר אנשים, או כיצד בית האל משתף על האמת, הוא אינו מתייחס לכך כלל. אנשים כאלה הם חסרי אמונה, רשעים שהסתננו לבית האל. האל נתן שפע של הזדמנויות להשיג אמונה וישועה, ואנשים מאמינים במשך שנים רבות מבלי להתייחס לרצון האל; הם עדיין חותרים אל הנאות הבשר כרגיל, אוכלים, שותים וחוגגים. אין להם מצפון ואין בהם אלמנטים חיוביים של אנושיות; הם כבר עברו את הנקודה שבה יכלו להיוושע, עברו את נקודת האל חזור. האל ויתר עליהם ואינו מושיע אותם; אין צורך לדבר על סופם. בשלב זה, חייהם כמאמינים באל מסתיימים; מסלול אמונתם באל הגיע לכדי סיום. סופם נקבע – זהו סופם. אילו רגשות מתעוררים בלבו של אדם שסופו כזה? לבם יכאב קלות, והם לא ידעו את נפשם ויצטערו בכנות, מתוך תחושה ש האל נטש אותם, ושהם מצויים בתוך ים אדיר ואינם יכולים לאחוז בקרש הצלה, אבודים וחסרי תקווה. אם לא שקעת עד לרמה כזו, לא תוכל להרגיש סוג כזה של כאב, אבל מיד כשתגיע לנקודה הזו, לא תוכל לחזור על עקבותיך. במצב כזה, שבו האל אינו מושיע את האנשים, כך הם מתקדמים לעבר גורל שכזה ולעבר סוף מעין זה. אבל האם לאל נגרם אובדן כלשהו, אם על אנשים נגזר גורל שכזה, סוף שכזה? האם לאל נגרם אובדן כלשהו, אם האנשים שברא מושחתים על ידי השטן, אינם מקבלים את ישועתו כלל ומתקדמים בדרך האבדון? בהחלט לא. האם אלוהים יפסיק להיות אלוהים משום שאחד מיצירי הבריאה שלו הושמד? האם הוא יאבד את זהותו ואת מעמדו כאל, את מהותו כאל? האם הדבר ישנה את העובדה שהוא הריבון של כל הדברים? (לא). זה לא ישנה דבר. מה המשמעות? לאל לא נגרם הפסד, ולא משנה אם אנשים מקבלים את עבודת האל, או אם הם יכולים להשיג ישועה. זהו היבט אחד של הדברים. גם אם אנשים אינם מאמינים באל והאל אינו עובד כדי להושיע אנשים, האל אינו מפסיד דבר. השטן הוא עדיין השטן; האל הוא עדיין האל. האל הוא עדיין זה שיש לו ריבונות על כל הדברים, האל הוא עדיין זה שברא את כל הדברים והוא עדיין זה שהנו ריבון הכול. גורל האנושות, גורלו של השטן וגורלם של כל הדברים נתונים בידי האל. לא יכול להיות כל שינוי במעמדו של האל, בייחודיות של האל, בצביון האל ובמהות האל. גם קדושתו של האל לא תוכתם ולעבודתו לא ייגרם כל הפסד. האל הוא עדיין האל. הדבר מאפשר לאנשים להבין עובדה אחת: גם אם בני האדם מתרבים עד מאוד, בעיני האל מדובר אך ורק במספר. הוא אינו מסתכם בעוצמה כלשהי ואינו מהווה כל איום על האל. בלי קשר למסלול שבו תבחר האנושות ללכת, היא נתונה בידי האל. לא משנה מהו הסוף שעמו תתמודד האנושות, ולא משנה אם בני האדם מאמינים באל או מכירים בקיומו או בריבונותו, אף אחד מדברים אלה אינו יכול להשפיע על הזהות הפנימית של האל או על מעמדו, ואף לא על מהות האל. זו עובדה שאיש אינו יכול לשנות. אבל יש משהו שאנשים אולי טרם הבינו בבירור ואף לא חוו. אם מישהו מבני האדם ננטש על ידי האל והאל אינו מושיע אותו, אזי סופו יהיה השמדה, והדבר הזה הוא בלתי הפיך. ביקום כולו ובכל הדברים, בלי קשר לגודלם ובלי קשר למספר כוכבי הלכת ולכמות החיים, אין בכוחם של אלה לשנות את עובדת קיומו של האל, וגורל היקום וכל הדברים נתון אך ורק בידיו של האחד. מן האורגניזם החי ועד לכוכבים, אין דבר שיכול להשפיע על קיומו של האל, לא כל שכן לשלוט ברעיונותיו של האל. זו עובדה. יש כאלה שסבורים: "אינני מאמין בך, לכן אינך אלוהים". "לא רבים מאמינים בך, לכן אינך אלוהים". האם זהו דבר הגיוני לומר? (לא). אחרים אומרים: "רק אנחנו מאמינים בך, לכן כוחך כריבון על כל הדברים ועל האנושות הוא רק עד כדי כך גדול, ומוגבל עד כדי כך". האם אלה הם פני הדברים? (לא). אנשים שמחזיקים בגישה כזו הם כל כך בורים, כל כך טיפשים!

זה עתה שיתפתי על כך, שאילו האל לא היה מושיע את האנשים, אזי האנושות הייתה מועדת להשמדה, אבל זהותו של האל ומעמדו – ועל אחת כמה וכמה מהותו – לא היו מושפעים כלל. אתם מבינים את העובדה הזו בבירור, נכון? (כן). לא משנה אם האנושות מקבלת את האמת או לא, או אם היא מסוגלת לזכות בישועה, אלוהים הוא עדיין אלוהים – מעמדו, זהותו ומהותו לא ישתנו. אבל בכל הנוגע לגורל האנושות, השינוי הוא גדול. מי שולט בשינוי הזה? האם האנשים עצמם? האם מדינה כלשהי? האם שליט כלשהו? האם כוח מסוים? לא. מי ששולט בגורלך ובגורל האנושות הוא האל – הכול נתון בידיו. לכן, עליך לראות עובדה זו בבירור: על ידי הושעת האנושות והושעתך שלך, האל מראה לך חסד; מדובר בישועה גדולה, שהיא החסד הגדול ביותר. מדוע אני אומר שזהו החסד הגדול ביותר? משום שישועת האנושות על ידי האל אינה חוק בל יעבור, ואף אינה מגמה בלתי נמנעת או צורך. האל בוחר לעשות זאת מרצונו החופשי. האם יהיה זה בסדר אם האל יבחר שלא להושיע אותך? הלא הוא אינו מחויב להושיע אותך. מלכתחילה, ייתכן שהאל קבע את גורלך מראש, אבל אם הוא אינו רוצה לבחור בך עכשיו, והוא אינו מושיע אותך, אזי לא תוכל לזכות בחסדו. אם כך, מה עליך לעשות? עליך להקפיד על ביצועים טובים ולנסות ככל יכולתך להשתמש בפעולותיך, בלבך ובאמונתך הכנה כדי להגיע אל האל ולזכות בחסדו. הדבר אינו בלתי ישים. פעם, כאשר ישוע אדוננו עסק בהפצת הבשורה, הייתה אישה כנענית אחת – מה היא עשתה? (בבתה נכנס שד, ולכן היא ביקשה מאדוננו ישוע לסייע לה. האדון אמר: "לֹא נָאֶה לָקַחַת אֶת הַלֶּחֶם שֶׁל הַבָּנִים וְלִזְרֺק אוֹתוֹ לַכְּלָבִים". האישה אמרה: "הַכְּלָבִים אוֹכְלִים מִן הַפֵּרוּרִים הַנּוֹפְלִים מִשֻּׁלְחַן אֲדוֹנֵיהֶם". ישוע אדוננו אמר שאמונתה של האישה גדולה ומילא את מבוקשה). מה היה בה בדיוק שזכה לאישורו של ישוע אדוננו? (אמונתה). מה בדיוק הייתה אמונתה? כיצד עלינו להבין את אמונתה? (היא הכירה בכך שישוע אדוננו הוא אלוהים). ישוע אדוננו אמר שהיא כמו הכלבים, ואם כך, מדוע היא לא נעלבה? אינכם מדברים בבירור על העניין הזה. אלה הן העובדות: מדוע זכתה אמונתה של אישה זו לאישורו של ישוע אדוננו? הוא לא אישר את נכונותה להיות כאחד הכלבים וגם לא את נכונותה לאכול פירורים – כל אלה היו משניים בלבד. אם כך, מה בדיוק אישר ישוע אדוננו? את העובדה שלא היה לה אכפת אם ישוע אדוננו מתייחס אליה כמו אל כלב, אדם, שד או שטן – לא שינה לה כהוא זה כיצד הוא מתייחס אליה. הדבר החשוב ביותר היה, שהיא התייחסה לישוע אדוננו כאל אלוהים, מתוך אמונה נחושה כי הוא אכן האדון והאל, וזו אמת ועובדה שלא תשתנה לעולם. ישוע אדוננו הוא האל והאדון, והוא היה זה שהכירה בלבה. זה הספיק. לא שינה לה כלל אם ישוע אדוננו מושיע אותה או לא, אם הוא מתייחס אליה כאל מישהי שסועדת בחברתו, או כאל שליח, חסיד או כלב. בקצרה, די היה בכך שהיא הכירה בישוע אדוננו כאדון בתוך לבה – זו הייתה אמונתה הגדולה ביותר. האם יש בכם סוג כזה של אמונה? אם אגיד ביום מן הימים שכולכם כלבי השמירה של בית האל, האם תהיו מוכנים לקבל זאת? אם אגיד שאתם האהובים הקטנים של בית האל, אנשי האל ומלאכים, אתם תהיו מרוצים, אבל אם אגיד שאתם כלבים, זה לא ימצא חן בעיניכם. מדוע זה לא ימצא חן בעיניך? כי אתה רואה את עצמך כמישהו חשוב מאוד. אתה חושב: "אני מכיר בכך שאתה האל, אם כך, איך אתה יכול לקרוא לי כלב? אני מכיר בכך שאתה האל, ולכן בכל מעשיך אתה צריך להיות הוגן והגיוני. אנחנו שווים, אנחנו חברים! אני מאמין בך וזהו ביטוי של כל כך הרבה אומץ, אהבה ואמונה מצדי. איך אתה יכול לומר שאני כלב? אינך אוהב את בני האדם! אנחנו חברים, אנחנו צריכים להיות במעמד שווה. אני מכבד אותך, אני ירא אותך ואני מעריך אותך – עליך לכבד אותי ולהתייחס אליי כאל אדם. אני אדם!" מה אתם חושבים על יחס כזה? (אין בו היגיון). כשאנשים רוצים להיות במעמד שווה לאלוהים ולהתייחס אליו כאל חבר, האין זה מבשר צרות? אתה אומר: "אתה נראה רגיל – למעשה, אני נראה יותר טוב ממך ואני גבוה ממך. גם אתה משתעל כשאתה מצטנן וגם אתה מתעייף כשאתה מדבר הרבה – אני בריא ממך. אתה פשוט מחזיק באמת, ובמובן הזה אתה חזק ממני. אם אאמין באל במשך שנים רבות ואבין יותר אמיתות, לא אהיה נחות ממך בהרבה. זאת ועוד, ניחנתי בכישורים שלך אין! אם נתייחס להשוואה הזו, אתה לא טוב ממני בהרבה". מה אתם חושבים על הגישה הזאת? (היא שגויה). מה אתם חושבים על שיטת ההשוואה הזו? לא ניתן בשום אופן להשוות את בני האדם לאל. לאיזו טעות גורמת שיטת ההשוואה הזו? (האדם הזה אינו עומד במקומו הראוי והוא אינו מתייחס אל האל כאילו הוא אלוהים. הוא מתייחס אליו כאל אדם רגיל. הוא רואה רק את האנושיות של האל בהתגלמותו כבשר ודם, אולם הוא אינו רואה את האלוהיות שבו). במילים פשוטות, אין לו מצפון או היגיון – אין בו אנושיות. בנוסף, אנשים לא ראו את גופו הרוחני של האל, ולכן הם מתייחסים להתגלמותו כאנושית וסבורים כי אדם רגיל זה אינו נשגב ואינו מרשים, וכי קל להטריד אותו ולשטות בו. כאלה הם פני הדברים. בני האדם הם פשוט דברים מושחתים שכאלה. אם אינך חותר אל האמת, זה מה שיקרה בחלוף הזמן; לא יהיה בך לב שמפחד מן האל ולא לב ירא-אל. המשמעות של חתירת אנשים אל האמת היא היכולת שלהם להתמסר לאל. לא משנה כיצד האל פועל, באיזו צורה הוא מופיע או באיזו דרך הוא מדבר אליך, מקומו בלבך לא ישתנה וכך גם הפחד שלך ממנו, הקשר שלך איתו ואמונתך הכנה בו. מהות האל בלבך לא תשתנה. אתה תוכל להתמודד עם הקשר בינך ובין האל היטב, בצורה ראויה ורציונלית, תוך עמידה בסטנדרטים והפגנת ריסון. אבל אם לא תחתור אל האמת, יהיה לך קשה מאוד להשיג זאת – לא יהיה לך קל להתנהג כך. אם אנשים אינם חותרים אל האמת, הם לעולם לא יוכלו לראות את מהות האל וגם לא את אלוהיותו. הם לא ידעו ממה מורכב צביונו ומהם הדברים האמיתיים שנובעים ממנו. אנשים לא יוכלו לראות את הדברים האלה. גם אם הם ייאמרו באוזניכם, לא תוכלו לראותם ולא תוכלו להכיר בהם.

זה עתה דיברנו על הסוף הצפוי לאנשים אם האל לא יושיע אותם. באיזה סוף מדובר? (השמדה). מה באשר לאל? (לא תהיה לכך כל השפעה על האל). אם נתייחס לכך שהאל לא יושיע את האנשים, אזי מנקודת המבט הזו האל לא יושפע כלל, אבל גורלם וסופם של האנשים יהיו עלובים – שונים בתכלית מסופם של אנשים כמו איוב ואברהם. אם האל אינו מושיע אדם מסוים, הוא נמנה עם אויביו והופך לחייל בצבא יריביו. אין ספק שזהו סוף נורא. הבה נדבר על מה שישיג אדם מכך שהאל ירצה להושיע אותו ולבצע בו עבודה. מדוע אנשים מאמינים באל? אחרי מה רודפים המאמינים באל? האם הם רודפים אחרי שביעות רצונו של האל? האם הם רודפים אחר ביצוע חובתו של יציר בריאה? האם הם רודפים אחר הלבנת פניו של השטן ונשיאת עדות עבור האל? סיבות אלה נשמעות כולן חשובות מאוד, והן מעט מוגזמות. אילו הייתי מבקש ממך לדבר אודות הכוונות שהיו לך כשרק התחלת להאמין באל, מצפונך היה מייסר אותך ופניך היו מסמיקות כשהיית משמיע מילים כאלה; היית מתקשה לדבר, משום שאלה לא העובדות. אם כן, מהן העובדות? (אנשים מאמינים באל משום שהם רודפים אחר הברכות). (הם רודפים אחר ייעוד טוב, או מקור להזנה רוחנית). בקיצור, כוונות אלה הן מעט לא הוגנות, ולא בדיוק ראויות. אבל אילו אנשים לא היו רודפים מלכתחילה אחר המטרה הזו, האם הם היו מאמינים באל? אין ספק שהם לא התכוונו להאמין באל ואף לא רצו זאת. אלמלא היו מתלוות לכך הטבות כלשהן, מי היה מאמין באל? בכל הנוגע לאמונה באל, אנשים סבורים שגם אם הם לא ממש מפיקים מכך תועלת כלשהי, לכל הפחות הם צריכים לקבל הבטחה. איזו הבטחה? יש כאלה שאומרים: "הבטחת האל היא, שנקבל פי מאה בחיים האלה וחיי נצח בעולם הבא – המשמעות היא שנחיה לנצח ולעולם לא נמות. זה סוג של אושר ושל ברכה, שאיש לא חווה ולא קיבל מעולם בכל העידנים. מעבר לכך, אם אנשים מאמינים באל, הוא יעניק להם חסד מסוים, ברכות והגנה עוד בחיים האלה". בקיצור, כאשר אדם רק מתחיל להאמין באל, לבו אינו טהור ואינו נקי. הוא אינו מאמין באל כדי לבצע את חובתו של יציר בריאה, לחיות כבן אנוש, להביא לידי ביטוי בסופו של דבר את צלמו של אדם שנאהב על ידי האל ולחיות בדרך שמפארת את האל ונושאת עדות למענו, מבלי להמיט עליו בושה ותוך כדי נשיאת עדות עבורו גם לאחר המוות. למעשה, הוא רוצה בכל לבו ומאודו לזכות בברכה וליהנות עוד בחיים האלה מחסד רב יותר של האל ומברכות. אם יהיו להם חיים בעולם הבא, הם רוצים להשיג בהם ברכות נפלאות עוד יותר. אלה הרצונות, הכוונות והמטרות שנושאים בלבם אנשים שרק מתחילים להאמין באל. הם מאמינים באל כדי להשיג את הברכות של מלכות השמים ואת הבטחת האל. מבחינת האנושות המושחתת זהו דבר לגיטימי, והאל לא יטיל בהם דופי בשל כך. כאשר אנשים מתחילים להאמין באל הם כולם בורים והם לא מבינים דבר. על ידי קריאה בדברי האל וחוויית הנאורות שלו, הם מתחילים אט-אט להבין את האמיתות בנוגע לאמונה באל ולחשיבות האמונה באל, כמו גם את דרישות האל מבני האדם. לאורך תהליך זה, אנשים נהנים מן הדאגה ומן ההגנה של האל; מחלותיהם של אנשים מסוימים נרפאות, גופם הופך בריא למדי, משפחותיהם שלוות וחיי הנישואין שלהם מאושרים – הם נהנים מרמות שונות של חסד האל וברכותיו, בשלל דרכים. מובן שכל אלה הם משניים. מנקודת המבט של האל, אלה אינם מאמציו הגדולים ביותר. מהו המאמץ הגדול ביותר שלו? (הציפיות שיש לו מאנשים ומאמציו הכרוכים בהשקעה רבה). ל"מאמציו הכרוכים בהשקעה רבה" יש תוכן מוחשי, בעוד ש"ציפיות" ריקות מעט מתוכן. מהי התועלת המעשית ביותר, הדבר היקר ביותר שקיבלתם מן האל? (אספקת האמת). (הבנת חלק מסוים מן האמת, והיכולת להבין עניינים מסוימים). ללא ספק, לא מדובר באותם חסדים וברכות, לכאורה. האם הדברים יקרי הערך ביותר שמקבלים בני האדם מן האל אינם חייו, דבריו והאמיתות שלו, כמו גם הנתיב שבו צריכים בני האדם ללכת כיצירי בריאה, ואשר אותו האל מאפשר להם להבין? לסיכום, אנשים השיגו מן האל את האמת, את הדרך ואת החיים – האין אלה הדברים היקרים מכול? (אכן כן). האם השגתם אותם? (טרם השגנו אותם ממש). ייתכן שאינך מרגיש תועלת מעשית או אמיתית, כפי שהיית מרגיש אילו היית עני ומישהו היה נותן לך מאה דולר, או אילו היית רעב ומישהו היה נותן לך שתי לחמניות, אבל האמת, הדרך והחיים שמגיעים מן האל ניתנים באמת ובתמים לכל אדם שמאמין באל בכנות. האין זו עובדה? (כן). זו עובדה. לא משנה כמה מדברי האל שמעת, כמה מן האמת אתה מסוגל לקבל וכמה ממנה הבנת, כמה מן המציאות הבאת לידי ביטוי או כמה תוצאות השגת, עליך להבין עובדה אחת: האמת, הדרך והחיים של האל מוענקים לכל אדם ואדם ללא תמורה ובאופן הוגן כלפי כולם. האל לעולם אינו מעדיף אדם מסוים על פני אדם אחר בגלל משך אמונתו באל או בגלל כמות הסבל שחווה, והוא לעולם לא יעדיף או יברך אדם משום שהוא מאמין בו לאורך זמן, או משום שהוא חווה סבל רב. האל גם לא יתייחס לאף אחד בצורה שונה בגלל גילו, מראהו, מינו, הרקע המשפחתי שלו וכן הלאה. כל אדם ואדם משיג מן האל את אותם הדברים. הוא אינו מאפשר לאף אחד לקבל פחות, ולאף אחד לקבל יותר. האל הוגן והגיוני כלפי כל אדם ואדם. הוא מעניק לאנשים בדיוק את מה שהם צריכים, כאשר הם צריכים זאת, ואינו מאפשר להם לרעוב או לסבול מקור ומצמא, והוא נותן מענה לכל צורכי לבו של האדם. כאשר האל עושה דברים אלה, מה הוא מבקש מאנשים? האל מרעיף את הדברים האלה על בני האדם, ואם כך, האם יש לו מניעים אנוכיים כלשהם? (לא). לאל אין כל מניעים אנוכיים. דברי האל ועבודתו מיועדים כולם למען האנושות ונועדו לפתור את כל הקשיים והתלאות של בני האדם, כדי שיוכלו להשיג ממנו את החיים האמיתיים. זו עובדה. אבל האם תוכלו להוכיח זאת באמצעות עובדות? אם אינכם יכולים להוכיח זאת באמצעות עובדות, אזי כשאתם אומרים זאת, אתם מתנהגים באופן כוזב ביותר והצהרה זו אינה אלא אמירה שטחית. האם אפשר לנסח זאת כך? לדוגמה, האל מבקש מבני האדם להיות ישרים, לדבר בכנות, ולעשות דברים ישרים ולא להיות ערמומיים. המשמעות של דבריו אלה של האל היא לאפשר לבני האדם להיות בעלי צלם אנוש אמיתי ולא להיות כמו השטן, שמחליק על פני האדמה, משתמש בשפה מעורפלת ומונע מאנשים אחרים להבין את האמת שבעניין. במילים אחרות, הדברים נאמרים כדי שהאנשים יביאו לידי ביטוי את צלמו של בן אנוש, הן במילים והן במעשים, ויהיו מכובדים, ראויים וישרים, מבלי לטפח צד אפל או עניינים מבישים כלשהם, ויהיו ניחנים בלבבות נקיים. הדברים נאמרים כדי שתוכם של אנשים יהיה כברם, וכדי שיאמרו בדיוק את אשר הם חושבים בלבם מבלי לרמות את האל או כל אדם אחר, לא יסתירו דבר ולבם יהיה כפיסת אדמה טהורה. זה מה שמבקש האל, וזו מטרתו של האל כאשר הוא דורש מבני האדם להיות ישרים. מה רוצה האל שבני האדם ישיגו כאשר הוא מבקש מהם להיות ישרים? איזה סוג של צלם הוא רוצה שהם יביאו לידי ביטוי? מי הנהנה העיקרי מכל זה? (האדם). אנשים מסוימים לעולם אינם מסוגלים להבין את רצון האל והם תמיד מפקפקים בו, ואומרים: "האל רוצה שנהיה ישרים ושנדבר עמו בצורה פשוטה וגלויה, כדי שהוא יוכל לגלות מה מצבנו האמיתי ואז ישלוט בנו ויתמרן אותנו, ויגרום לנו להתמסר לחלוטין לתזמורים ולסידורים שלו". האם המחשבה הזו נכונה? המחשבה הזו כל כך אפלה וחסרת בושה, ורק שדים היו מעלים כך השערות לגבי האל ומפקפקים בו בדרך זו. מהי המשמעות של דרישת האל מבני האדם להיות ישרים, להפוך לאנשים נטולי מניעים אנוכיים, כוונות, רצון עצמי או טומאות, וללא צד אפל? המשמעות היא לאפשר לאנשים להיטהר מן הצביונות המושחתים שלהם, להשיג קדושה בהדרגה, לחיות באור, לחיות בצורה חופשית ומשוחררת יותר, להתמלא בהנאה ולהיות רוויים בשמחה ובשלווה – אלה הם האנשים המבורכים ביותר. מטרתו של האל היא להביא את האנשים לידי שלמות, לאפשר להם ליהנות מן הברכה הגדולה מכול. אם תהפוך לסוג אדם כזה, אילו תועלות ישיג ממך האל? האם יש לאל מניעים נסתרים כלשהם? האם הוא מרוויח מכך בכלל? (לא). אם כך, כאשר אדם הוא ישר, מי הנהנה העיקרי מכך? (האדם עצמו). אילו הטבות ותועלות יכול אדם להפיק מכך? (לבו יהיה חופשי ומשוחרר וחייו יהפכו יותר ויותר קלים; אחרים יבטחו בו יותר ויותר כשיקיימו עמו אינטראקציה ויהיו לו קשרים רגילים עם אנשים אחרים). מה עוד? (כשאנשים יתנהלו בהתאם לדברי האל ולדרישותיו, הם כבר לא יסבלו ממכאובים. במקום זאת, חייהם יהיו רגועים, שלווים ומלאי שמחה). זו תחושה ממשית למדי. אם כך, מהי מטרת הושעתו של האדם על ידי האל? (לשנות את בני האדם ולטהר אותם, כדי שבסופו של דבר הם ייפלו בנחלתו). מהי התוצאה של נפילה בנחלתו של אלוהים? השגת הייעוד המופלא שהאל הבטיח. אם כן, מיהו הנהנה העיקרי מכל זה? (האדם). האדם הוא הנהנה העיקרי!

מה מרוויחים אנשים מכך שהם נוהים אחר האל במשך שנים רבות כל כך? רוב האנשים היו אומרים, שהקציר שלהם היה נהדר. לעת עתה לא נדבר על הקציר המעולה של מי שניחנים באיכות טובה וחותרים אל האמת; גם למי שניחנים באיכות רגילה יש קציר מכובד. ראשית, האם לאנשים יש הבחנה מסוימת בנוגע לעולם הרע והמושחת הזה? (כן). כיצד הרגשת, כשהיית בחברתם של הכופרים? בכל יום הרגשת עייפות, עצבנות, כעס, צער ודיכאון; לא העזת לשחרר קיטור מחשש שתיתקל באדם רע שיציק לך ולא תוכל לגבור עליו, ולכן נאלצת לבלוע את הגאווה שלך. כלומר, כשחיית בעולם של הכופרים, בעולם הרע הזה, אלה שבאת עמם במגע היו שדים; הם התאכזרו זה לזה, ולכן בלבך היה כאב גדול. זה היה הרגש הברור מכולם. אם כך, לאחר שהתחלת להאמין באל, למה הפך הרגש הברור הזה? למה הפכו שמץ המצפון והתפיסה המוסרית שבהם ניחנת? הם הפכו להבחנה אמיתית ולידע אמיתי של התקופה המרושעת ההיא. כיוון שסבלת רדיפות רבות, אתה יכול לראות את הבעת פניהם הזוועתית של מלכי השדים וגם את האופל והרשעות של תקופה זו. האין זה קציר? אם אינך מאמין באל ואינך מקבל את האמת, האם יכול להיות לך קציר שכזה? בעבר, כל שהרגשת היה רק: "איך אנשים הולכים מדחי אל דחי? זה בלתי נתפס". האם היית אומר זאת גם עכשיו? כעת יש לך ידע והבחנה מסוימים לגבי אנשים רעים, לגבי שדים מרושעים וגשמיים. האם תהיה מוכן לבוא עמם במגע ולקיים עמם אינטראקציה? (לא). אין ספק שלא תהיה מוכן לכך. אילו היו מבקשים ממך להתחבר אליהם ולהתערות בניהם, במקום זאת היית משתנק ואומר: "אני מפחד. אני לא יכול לנצח אותם. האנשים האלה שייכים כולם לשטן, הם כל כך רעים!" מה גרם לך להשתנות במידה רבה כל כך? האין אלה ההשפעות של דברי האל? האם הדיבור המתמיד אודות הדרך שבה ניתן להבחין באנשים רעים, בתקופה מרושעת ובמגמות מרושעות אינו מה שמאפשר לך להכיר את התקופה הזו ואת האנושות? אתה מחזיק בידע הזה ולכן אינך מוכן להתערות בניהם; החוש המוסרי והמצפון שיש בך נגעלים מהם ומתחיל להתפתח בקרבך חוש הבחנה. בהדרגה אתה מצליח לראות את מהות טבעם; במעמקי לבך אתה מבין שהם שדים. הצורך להסתדר איתם פוצע את לבך וגורם לך לעוגמת נפש שכזו, עד שאין לך אפשרות להמשיך לחיות; הרצון היחיד שלך הוא להפריד את עצמך מהם באופן מידי. כאשר אנשים מסוימים נכנסים לראשונה לכנסיה ובאים במגע עם האחים והאחיות, הם מרגישים: "באיזה מובן האנשים האלה שונים? כולם מסוגלים להשמיע בפשטות ובפתיחות את מחשבותיהם הפנימיות ביותר, כמו בני משפחה. כיצד ייתכן שהם אינם מתגוננים כלל מפני האחרים? האם הם טיפשים, או מה? אני החכם. אני מגן על עצמי מפני כולם ואינני מביע את מחשבותיי הכמוסות ביותר בפני אחרים". ככל שהזמן חולף, הם מבינים מעט אמת; הם סבורים שאם הם לא יתחילו לחתור אל הפיכה לאנשים ישרים ובמקום זאת תמיד יסוו את עצמם, ישקרו וירמו, האם הם עצמם לא יהפכו לשדים? ללא ספק ינדו אותם. "עליי לקבל את האמת ולהיות אדם ישר". הם מנסים לפתוח את לבם לאחים ולאחיות ולהביע את מחשבותיהם הכמוסות ביותר. מעת לעת, כשהם מספרים שקרים, הם מתפללים לאל ונוטשים את השקרים שלהם, ומיישמים בפועל התנהגות של אדם ישר. הם תמיד מתנהגים כך ואז, ביום מן הימים, הם מרגישים כי צורת החיים הזו באמת טובה; לא רק שהם לא עייפים, הם גם אינם מדוכאים ואינם סובלים מכאובים. לבם חופשי ומשוחרר ויש בהם רגשות של שלווה ושל שמחה. לאחר השלב הזה, הם מסוגלים לשתף בפתיחות עם האחים והאחיות על כל המחשבות והרעיונות שלהם. "רק בבית האל קיימת סביבת האמת, רק שם מתממשת הסמכות של דברי האל ורק שם האדמה טהורה. רק בבית האל יכול להיות לאנשים יותר צלם אנוש בעת שהם ממשיכים לחיות!" אם יש בך באמת רגשות כאלה, אתה לא תעזוב את האל, משום שאתה מבין שהאל הוא אהבה ואתה נהנה מאהבתו. כאשר כופרים רואים שאנשים מאמינים באל ונוהים אחריו כך, הם אינם מבינים זאת. הם אינם מבינים מה עושים האנשים האלה ומדוע יש להם אמונה כה גדולה באל, או מדוע הם ממשיכים להתכנס בנסיבות קשות כל כך – אפילו כשמרחיקים ומגרשים אותם הם אינם עוזבים את האל, הם עדיין ממשיכים לתת שירות והם מפיצים את הבשורה ועושים מעשים טובים. יש ביניהם כאלה, שאינם מעזים לעזוב את האל בגלל פחד. הם חוששים שעזיבה תגרום לאל להעניש אותם. אומר לך את האמת: לבך יכול להיות רגוע, האל לא יעניש אותך. האל נותן חופש לאנשים ודלתו של בית האל פתוחה לנצח. כל מי שרוצים לעזוב יכולים לעשות זאת בכל עת ובכל מקום, ללא הגבלות. אבל אם מישהו רוצה לחזור ולהיכנס לאחר שעזב, זה לא פשוט כל כך, משום שהדבר מהווה בגידה באל. עליו לעבור בחינה קפדנית; יש לחקור אם הוא הכה על חטא באמת ובתמים ואם הוא אדם טוב או לא. רק אז אפשר יהיה לקבל אותו בחזרה אל חיק הכנסייה. אבל באשר לאלה שרוצים לנטוש את האל ולחזור אל העולם, בית האל מעולם לא הטיל הגבלות כלשהן. האם יש לכנסיה צווים מנהליים כלשהם אשר קובעים כי לאנשים מסוימים אסור לעזוב? (לא). מעולם לא היו כאלה. בית האל מתיר לכל אחד לעזוב את הכנסייה. אם אדם רע עוזב את הכנסייה, בית האל אפילו ייפרד ממנו בשמחה. אבל יש כאלה שתמיד רוצים להביע את כוונותיהם הטובות באוזני האנשים שמעוניינים לעזוב, ואומרים: "אינך יכול לעזוב, עדיין יש בך כישרונות מסוימים ואיכות מסוימת. עדיין מחכה לך עתיד בכנסייה ובעתיד אתה עשוי לזכות בברכות רבות". יש אנשים מסוימים בעלי כוונות טובות, שמנסים לשכנע אחרים בדרך זו, מתוך מחשבה שזו אהבה. האם יש טעם לבקש מאנשים להישאר בצורה כזו? אפשר לגרום לאנשים להישאר, אבל אי אפשר לגרום ללבם להישאר. אנשים שאינם אוהבים את האמת לא יכולים לעמוד איתן בבית האל. גם אם תאלץ אותם להישאר, הם אינם אנשים שחותרים אל האמת, ולכן באילו ברכות הם יוכלו לזכות? אם הם נותני שירות נאמנים, אזי הברכה שביכולת לשרוד היא לא מבוטלת; אבל עבור מי שאינם אוהבים את האמת האמונה באל מעיקה, ולכן, האם הם מוכנים לתת שירות? לכן, לשיטה זו של שכנוע שמבוסס על כוונות טובות יש תוצאות מסוימות כאשר מדובר באדם טוב, אבל היא מעט טיפשית כאשר מיישמים אותה על אדם רע. להטפה לאחרים יש עקרונות. יישום בפועל של הטפה כלפי מי שמסוגלים להכות על חטא משיג תוצאות מסוימות, בעוד שיישומה על אנשים רעים הוא חסר תועלת. ככל שתנסה לשכנע אותם יותר, כך תעורר בהם יותר גועל והבושה שלהם תהפוך לכעס. זהו גילוי של טיפשות – טיפשי לנסות להטיף לאדם רע. יש אנשים מסוימים, אשר גם אם אינם מאמינים באל במשך זמן רב מאוד, הם מרגישים בעומק לבם שהקריאה בדברי האל במהלך השנים האחרונות העניקה להם ידע תפיסתי וברור בנוגע לאמיתות רבות, וכי גם אם טרם השיגו את האמת במלואה, הם השתנו במידה מסוימת והשיגו דברים רבים מהאל. גם אם עדיין אינך מסוגל לדבר בבירור כשאתה מתבקש לדבר אודות ידע ועדות חווייתיים, אתה פשוט מרגיש שאתה מתקדם בכיוון טוב וחיובי, ושאינך נסוג לאחור בכיוון רע או שלילי – ואתה כל הזמן אומר לעצמך, "עליי להיות אדם טוב, עליי להיות אדם ישר. אני בשום אופן לא יכול להיות אדם ערמומי, קל וחומר כלי שרת גאוותן של רשעות, שהאל מתעב. עליי להיות מישהו שמשביע את רצון האל". אתה מוכיח את עצמך ומרסן את עצמך כך לעתים קרובות, ולאחר מספר שנים אתה סוף-סוף חושב שאתה מסוגל להביא לידי ביטוי שמץ של צלם אנוש. על סמך הרגשות, החוויות וההבנות העמוקים ביותר של אנשים, האדם הוא הנהנה העיקרי מעבודתו של האל, בעודו מושיע את האנושות. מה החמצתם בכך שהאמנתם באל עד להווה? אפרט לך במדויק. החמצת פינוק עצמי, עשיית דברים ככל העולה על רוחך, חיים באטימות לב, הזדמנויות לצאת לרקוד, לשיר ולחגוג במועדוני לילה ובברים וגם החמצת את ההזדמנות לאכול ולשתות עד לקהות חושים בין גלי הרשעות. לא חווית ימים כאלה. אבל מעבר לכך, מה השגת? אנשים מרגישים לעתים קרובות שהאמונה באל גורמת להם להיות שמחים למדי וחסרי דאגות. לא רע לחיות חיים שלמים בצורה כזו. רוב הדברים שהשגת הם אושר, שמחה ושלווה. האין אלה תועלות אמיתיות? (אכן כן). יש כאלה שיאמרו: "גם אם אני מעט עייף לאחר ביצוע חובתי במהלך השנתיים האחרונות, אני בכל זאת נינוח". אי אפשר לקנות נינוחות ושלווה כאלה בכסף וגם לא להמיר אותן במעמד, תהילה, רווח או תואר אקדמי.

עבור מאמין באל, הזכייה באמת היא הזכייה בחיים, והזכייה בחיים היא זכייה בתועלות אמיתיות. בעוד האדם זוכה בתועלות אמיתיות, מה משיג האל מן האדם? מהן דרישות האל מבני האדם? מה צריך האל להשיג מבני האדם? האם האל עושה עסקאות? (לא). במהלך כל דבריו ופעולותיו, האם הוא אי פעם אמר: "אמרתי את הדברים האלה ולכן עליכם לתת לי סכום כסף כזה וכזה?" האם האל אי פעם ביקש מכם אפילו פרוטה? (לא). יש אנשים חסרי אמון, אשר אינם מאמינים שהאל יעניק לאנושות אמיתות רבות כל כך, שהן עצם חייו של האדם, בצורה כל כך חסרת אנוכיות וללא תמורה. הם מסרבים להאמין בכך. הם סבורים שכל העניינים על פני האדמה מתנהלים כעסקאות, שאין ארוחות חינם, ולכן הם אינם מאמינים שכל דבריו ומעשיו של האל מוענקים לאנושות ללא תמורה וללא מחיר. לדעתם, גם אם הדברים קורים באופן זה, זו בוודאות מלכודת. אין זה מפתיע שהם מפקפקים באל בצורה כזו, משום שהם אינם יודעים את מי האל מושיע ואת מי הוא מביא לידי שלמות, קל וחומר על מי מורעפת האמת. אבל הדברים שהאל עושה הם אכן ללא תמורה. לא משנה מהן דרישותיו מבני האדם, כל עוד הם עושים זאת הוא מרוצה, והאנשים יכולים לקבל את אישורו. כל עוד אנשים מסוגלים לקבל את האמיתות שמביע האל, ויכולים לחיות בהתאם לדבריו, זו התוצאה שלה מצפה האל וזה מה שהוא רוצה מבני האדם כאשר הוא מושיע אותם. האל רוצה את המעט הזה, אבל האם אנשים יכולים לתת לו אותו? כמה אנשים מסוגלים להתייחס לדרישה הזו של אלוהים כאל הדבר היקר מכול, שבאמצעותו ניתן לגמול לו? מי יכול להבין את לבו של האל? איש אינו יכול, ואנשים רבים אינם מודעים לכך שהם השיגו את הדבר היקר מכול. מדוע אני אומר שהם השיגו את הדבר היקר מכול? האל הרעיף על האדם את חייו, את תכונותיו ואת מהותו, כדי שזה יוכל להביאם לידי ביטוי וכדי שיוכל להפוך את תכונותיו ואת מהותו של האל ואת האמיתות שהרעיף על האדם לכיוון חייו ומטרתם, וכך יוכל לחיות בהתאם לדברי האל ולהפוך את דברי האל לחייו. באופן זה, האם לא ניתן לומר שהאל הרעיף את חייו ללא תמורה על האדם, כדי שזה יהפוך אותו לחייו? (אפשר לומר זאת). אם כך, מה מקבלים אנשים מן האל? את הציפיות שלו? את הבטחותיו? או מה? מה שמקבלים האנשים מן האל אינו דבר ריק מתוכן, אלא חייו של האל! בה בעת שהאל מעניק לאנשים חיים, דרישתו היחידה מהם היא, שהם יממשו את חייו כחייהם. כאשר האל רואה שאתה מממש את חייו, הוא בא על סיפוקו. זו הדרישה היחידה שלו. אם כך, הדבר אותו משיגים האנשים מן האל הוא יקר ערך, אבל בה בעת שהוא מעניק להם את הדבר יקר הערך הזה, הוא אינו מקבל דבר. הנהנה העיקרי הוא האדם; האדם קוצר את הפירות הרבים ביותר והאדם הוא זה שנהנה יותר מכל. כאשר אנשים מקבלים את דברי האל כחייהם, הם מבינים את האמת ומחזיקים בעקרונות וביסודות שמאפשרים להם להתנהל, כך שלנתיב חייהם יש כיוון. השטן כבר אינו מוליך אותם שולל ואינו כובל אותם, וגם אנשים רעים כבר אינם מפילים אותם בפח ואינם מנצלים אותם. מגמות רעות כבר לא מזהמות ולא מפתות אותם. הם חיים בין האדמה לרקיע כשהם חופשיים ומשוחררים והם יכולים לחיות תחת ריבונותו של אלוהים, מבלי שכוחות האופל או כוחות רעים כלשהם יתעללו בהם שוב אי פעם. כלומר, כשאדם מביא לידי ביטוי סוג כזה של חיים, הוא כבר אינו סובל כאבים ואינו מתמודד עם קשיים; הוא חי בשמחה, חופשי ונינוח. יש לו קשר רגיל עם האל, הוא אינו מתמרד נגדו ואינו מתנגד לו. הוא חי באמת ובתמים תחת ריבונותו, מנהל את חייו בדרך מוצדקת לחלוטין, הן בפנים והן כלפי חוץ. הוא מחזיק באמת ובאנושיות והופך ראוי לשמה של האנושות. השוו את הזכייה בתועלת משמעותית שכזו עם ההבטחות שניתנות לאדם על ידי האל, או עם הברכות שאותן שואף האדם להשיג, כפי שהאדם רואה אותן בדמיונו – מה טוב יותר? למה מביניהן זקוקים האנשים ביותר? איזו מהן יכולה לגרום לאנשים להתמסר לאל ולעבוד אותו ומאפשרת להם לחיות לנצח, מבלי שיושמדו או ייענשו על ידי האל? האם רצונך לזכות בברכות הוא שחשוב, או האם מימוש החיים שהעניק לך האל הוא החשוב? מה יעזור לך יותר לבוא בפני האל מבלי לגרום לו לתעב אותך, לנטוש אותך או להעניש אותך? מה יכול לשמר את חייך? תוכל לזכות בחיי הנצח האלה רק על ידי קבלת האמת שמגיעה מן האל. כאשר תזכה בחיים האלה, לא תהיה עוד מגבלת זמן לחייך – אלה חיי נצח. המשמעות היא, שאם מישהו אינו זוכה בחיים שמגיעים מן האל, נגזר עליו למות. חיי האדם מוגבלים בזמן. האם החיים המוגבלים בזמן הם עדיין חיי נצח? לא. האם קבלת חיי נצח מן האל יכולה להחליף את תשוקתך להתברך? האם תשוקתו של אדם לזכות בברכות יכולה למנוע ממנו למות? לא, זה בטוח.

האל הביע כל כך הרבה אמת. אנשים זוכים בחיים מידי האל והם משיגים חיי נצח מידו, חיים שהם לעדי-עד. האם האל השתנה? (לא). מבחינה תיאורטית, הפרויקט הגדול של האל, של ישועת האנושות, גרם סוף-סוף לאנשים לעמוד בתנאים לחיי נצח מבלי למות. ברמה הזו, האל הגשים את רצונותיו ומימש את תוכנית הניהול בת ששת אלפים השנה – עבודת ההושעה של האנושות. עבודתו הגדולה של האל התממשה ונראה כי האל הפיק ממנה תועלת מסוימת, אבל במציאות, מי הוא זה שיחיה לנצח? מי הוא זה שזכה בברכות הגדולות מכול? (האדם). זו האנושות. אם האל לא יזכה באנשים האלה, האם המעמד שלו ישתנה? (לא). מעמדו של האל לא ישתנה, וכך גם מהותו וכל דבר אחר. לעומת זאת, גורלו של האדם ישתנה באופן משמעותי; לא מדובר בהבדל קטן, אלא בהבדל בין שמים וארץ! האפשרות האחת היא למות באופן נצחי, והאחרת – לחיות לנצח. באיזו מהן צריכים אנשים לבחור? (לחיות לנצח). מה רוצה האל לראות? מהי הציפייה הגדולה ביותר שלו מן האנושות? מדוע הוא מוכן לשלם מחיר גדול כל כך? האל העניק את חייו לאדם ללא תמורה, ללא דרישות או עסקה כלשהי, וללא כל תנאים נוספים. כל שהוא דורש מן האדם זה לקבל את דבריו לתוך לבו ולהביא לידי ביטוי צלם אנוש בהתאם לדרישותיו, ואז עבודתו תשיג תוצאות ורצונותיו יתממשו. אבל בני האדם הם צרי אופקים. הם סבורים, שבכך שהאל אומר את כל הדברים האלה ובכך שהוא גורם לאנשים לאכול ולשתות אותם ולהיווכח בהם, ובעצם כך שהוא גורם לאנשים להשליך מעליהם דברים ולהשקיע מעצמם, למרוד בעצמם, לדחוק את עצמם הצדה ולעבוד אותו בהתמדה, הוא משיג איזשהו רווח גדול במיוחד. האם אלה הם פני הדברים בפועל? (לא, האל חסר אנוכיות. הוא מרעיף את האמת על האדם ללא תמורה, ללא דרישות ומבלי שהוא מבקש מאנשים לגמול לו). כשאנו בוחנים את הנושאים האלה, האם המשפט "האל חסר אנוכיות" נכון? (כן). האל חסר אנוכיות. אין אנוכיות באף אחד מן הדברים שהאל עושה. האם האל עשה אי פעם דבר שנועד אך ורק לעצמו ולא למען האדם? מעולם לא. עד כה, האל מעולם לא נהג כך, כפי שאנשים יכולים לדעת דרך החוויות שלהם. בה בעת שהאל מאפשר לאנשים להבין את האמת ולזכות בחיים שמגיעים ממנו, הוא גם מסדר שלל נסיבות, אנשים, אירועים ודברים ומספק לאנשים הזדמנויות נאותות לביצוע חובותיהם; וזאת על מנת שיהיו להם נסיבות ותנאים מתאימים, שבהם יוכלו לחוות ולהבין במידה מספקת את האמיתיות של דבריו ואת האמת הכלולה בהם. כדי לסייע לאנשים להבין את רצונו ולא לשגות בהבנת לבו, ולאפשר להם לעלות על הדרך הנכונה, הוא משתמש במגוון שיטות, כמו גיזום, משמעת, ניסיונות, זיכוך, הנחיות ותוכחה, וגם בחיי הכנסייה, בשיתוף הדדי, בתמיכה ובעזרתם של האחים והאחיות. כאשר האל עושה כל זאת, האם יש לו דרישות נוספות מבני האדם, שמחייבות אותם לעשות עבורו דברים מיוחדים? (לא). לסיכום, כאשר האל מושיע אנשים, הוא נותן להם די והותר הזדמנויות ודי והותר מרחב, ומספק שלל יתרונות, ותנאים ונסיבות נוחים שמאפשרים לטפח כל אדם ואדם. בה בעת, הוא גם מטהר כל אדם ובסופו של דבר הוא מביא לידי שלמות את אלה שיכולים להפוך למושלמים. הוא מביא לידי שלמות את אלה שאוהבים את האמת וחותרים אליה. בקיצור, כל מעשי האל, בין אם אלה הדברים שהוא אומר לאנשים, העבודה שהוא מבצע או המחיר שהוא משלם, נעשים ללא תמורה.

בלי קשר למספר שנות עבודתו של האל, לכמות של דבריו שאנשים יכולים להבין, למידת האמת שהם מסוגלים ליישם בפועל או לגודל צידת החיים שמעניק להם האל, האם מישהו מקרב האנושות יכול באמת לנהל שיחה עם האל? הניחו לרגע בצד את השיחה – הדרישה הזו מעט גבוהה מדי עבורכם כרגע – האם מישהו מסוגל באמת להבין את לבו של האל? הבה לא נתייחס להשבעת רצונו – האם אתה יכול להבין את לבו? אף אחד לא יכול. יש כאלה שאומרים: "האל כה גדול, ואנחנו בני האדם קטנים כל כך. האל בשמיים, ואנחנו על האדמה. מחשבה אחת של האל מצריכה מאיתנו הרהור של שנים – כיצד נוכל להבין אותו? לא קל להשיג זאת, ולשוחח איתו עוד יותר בלתי אפשרי". אם כך, האם קשה להשיג זאת? האם יש רמת קושי? היכן קיים הקושי הזה? המחשבות של האל נמצאות בכל דבריו, באמת שהוא מביע ובצביונו. אם מישהו אינו חותר אל האמת, אינו יכול להבין את האמת ואף אינו יכול לזכות באמת ובחיים שמגיעים מן האל, אזי הוא לעולם לא יוכל להבין אותו. אם אדם אינו מבין את האל, הוא לעולם לא יוכל לבוא לפניו כדי לשוחח איתו ואף לא יהיה מסוגל לעשות זאת. למה אני מתכוון כשאני אומר לשוחח? הכוונה היא לפתוח את הלב, לדבר מן הלב. האם אתם יודעים כיצד לעשות זאת? אתה יודע כיצד לדבר מהלב עם הוריך, עם אחיך ואחיותיך ועם חבריך הקרובים, אבל לעולם אינך יודע כיצד לדבר מהלב עם אלוהים. מאין נובעת הבעיה? (חוסר הבנה של לבו של האל). מדוע אינך יכול להבין את לבו של האל? (לאדם אין ידע אמיתי של האל). זו סיבה עיקרית אחת. אנשים אינם מבינים את לבו של האל; הם אינם מכירים את לבו ואף אינם יודעים מה הוא חושב, מה הוא אוהב, מה הוא שונא, על מה הוא מצטער ומדוע הוא עצוב. אינך יכול להעריך את הדברים האלה, וזה מוכיח שלא השגת את האמת או את החיים מתוך דברי האל, ושלבך עדיין רחוק מן האל. מהי המשמעות של היות לבו של אדם רחוק מן האל? ראשית, המשמעות היא שבלבם של אנשים אין מקום לאל; הם עדיין רוצים לשלוט בגורלם. התנהלות כזו גורמת להם למרוד באל ולהתנגד לו בכל מקום, כל הזמן; הם אפילו נוטשים את האל ועוזבים אותו. יש כאלה שמתמודדים עם אסונות ועם פורענות ולא מבינים כהלכה את האל, ואף מתלוננים נגדו. הם אומרים דברים ששופטים את האל ומתכחשים אליו. אנשים כאלה כבר מתנגדים לאל ובוגדים בו. זו האמת לאמיתה. מבחינת האל, האם החיים במצב כזה טובים או רעים? (רעים). מדוע הם רעים? (זה לא מה שהאל רוצה וגם לא מה שהוא מקווה לראות). זה היבט אחד, והאל אינו מקווה לראות דברים כאלה. אם כך, מה מרגיש האל בלבו? (צער ופגיעה). ראשית, הוא פגוע. אילו היו לך ציפיות רבות ממישהו, מתוך תקווה שהוא יפתח את לבו בפניך, אבל במקום זאת הוא מתנכר אליך, לא מבין אותך ותמיד מסתתר מפניך ונמנע ממך, מה היית חושב? אפילו אם הוא היה פותח את לבו בפניך ומדבר איתך, אבל הדברים שהיה אומר לא היו מה שרצית לשמוע, מה היית חושב? האם לא היית מרגיש בודד? (כן). תחילה היית מרגיש בודד ומבודד, כאילו אין לך אהובים, אנשי סוד או מישהו לפתוח בפניו את לבך, ומישהו לסמוך עליו. לבך היה מרגיש בודד. בד בבד עם הרגשת הבדידות, מה היית חושב? כיצד היית מרגיש? האם לבך לא היה כואב? (כן). הוא היה כואב. האם קל לפתור מכאוב שכזה? אילו דברים יכולים להקל על הכאב הזה? כיצד תוכל לשנות את המצב? האם ויתור על הרצון הזה והעמדת פנים שאינך יכול לראות את העובדה הזו יכולים להיות פתרון? (לא). אם כך, מה יהיה עליך לעשות בסופו של דבר? מה צריכה להיות הבחירה הסופית? כיצד אפשר לשנות מצב שכזה? האל יכול לעשות שני דברים. ייתכן שלאדם יש שיטות אחרות, אבל אין ספק שבחירותיה של האנושות המושחתת שונות מדרכי הפעולה של האל. בחירתו של האדם יכולה להיות, "אם לא תנהג בהתאם לרצוני, לא אתייחס אליך כלל. אם האדם הזה לא יתאים, אני אבחר באדם ההוא. אם הראשון יהיה גרוע, אבחר בשני". האם האל היה פועל בדרך כזו? בהחלט לא. האל אינו מוותר על הדברים שברצונו לעשות. אם כך, מה היה האל עושה? בעניין הזה מגולמת מהותו חסרת האנוכיות של האל. ראשית, האל ימשיך לדאוג לצרכיו של האדם ללא תמורה, לרבות צורכי החיים והרוח שלו וגם צרכים שונים הנוגעים לנסיבותיו. בנוסף, האל היה עושה את הדבר האחר, שאותו הוא עושה במשך אלפי השנים האחרונות. האם אתם יכולים להעלות בדעתכם מהו הדבר הזה? (לחכות). מה עוד? (האל ימשיך לחכות וימשיך להדריך את האדם). נראה שיש לכם הבנה מסוימת, את הלך הרוח המסוים. זה נכון. הוא יחכה. האל לא היה בוחר שיטה אחרת כמו התחמקות, או ויתור או הפחתת צערו. בה בעת שהוא מעניק את צידת החיים לאנושות ללא כל תמורה, הוא גם ממתין ללא תמורה. זה מה שהוא עושה. עד כמה הוא מיטיב לעשות זאת? אם להשתמש במילותיו של האדם, נכון שהאל הוא משהו? (האל עושה ככל שביכולתו ואת כל שהוא צריך לעשות). האל עושה כל זאת ללא תמורה, כדי שאנשים יוכלו לזכות בחיי נצח. אין לו כל דרישות אחרות; לכל הפחות, ניתן לומר כי אין לו דרישות לא הגיוניות מהאדם. בה בעת שהאל מעניק את כל זה לאדם, הוא מעניק לו ללא תמורה ובהדרגה את הדבר היקר ורב הערך ביותר שלו, שהוא הדבר שאותו האדם צריך להעריך ולהוקיר במידה הרבה ביותר. ככל שאנשים משיגים את כל הדברים האלה, הם זוכים באושר, בשלווה, ביסוד להישרדות ולהתנהלות אנושית ובתועלות הגדולות ביותר האפשריות. אבל באותו הזמן, האם מישהו מאנשים אלה חושב על האל? האם הם מהרהרים במעשיו ובמחשבותיו? הם לא חושבים על כך, נכון? כאשר אנשים זוכים בכל זה, האם מישהו מהם שואל את עצמו: "מה נתנו לאל בתמורה לכל מה שהוא הרעיף עלינו? מה האל מקבל מאיתנו? כשאנו זוכים בשמחה ובאושר, האם האל מאושר?" אנשים אינם שואלים זאת ואינם חושבים על כך. כשאנשים משתפים על דברי האל זה עם זה, והם רוויים באושר ובעליצות, האם מישהו מהם חושב על האל? הם אינם חושבים עליו; הם מעולם לא חשבו, והם אינם יודעים כיצד לחשוב. אין בלבם דברים כאלה. כאשר אנשים מקבלים את כל זה מן האל, הם חושבים: "אני כל כך בר מזל! זה נפלא לקבל את כל זה, אני כל כך מבורך! איש אינו מבורך כמוני. זה באמת הודות לאל!" אנשים אומרים רק מילת תודה אחת; יש להם רק סוג של מצב רוח של הכרת תודה. לא משנה כמה כנים הם, כמה להט יש בלבם, או מה גודל המעמסה שלדעתם הם מסוגלים לשאת, ולא משנה כמה מן האמת הם סבורים שכבר עלה בידם להבין ומה הם יכולים לעשות למען האל – גם כאשר האל נמצא לצדו של האדם, הוא עדיין בודד! מדוע אני אומר שהוא בודד? משום שמן ההתחלה ועד הסוף האל מבודד על ידי בני האדם, ולא משנה מה הוא מרעיף עליהם, מה הוא עושה למענם, באיזו צורה הוא מופיע בפניהם ובאיזה אופן הוא מבצע עליהם את עבודתו. האין זה כך? (נכון). אם כך, באיזו נקודה ישתנה המצב הזה, והאל כבר לא יצטרך לחכות וכבר לא ירגיש בודד? מה צריכים אנשים לעשות ובאיזו רמה צריך להיות שיעור הקומה שלהם, כדי שניתן יהיה לשנות את התנאים האלה, לשנות את המצב הזה? במה תלוי הדבר? (זה תלוי בחתירתם של אנשים). בסופו של דבר, הנושא הזה עדיין תלוי באדם, ולא באל. כפי שאמרתי, כאשר האדם יהיה מסוגל לדבר עם האל מתוך הלב ופנים אל פנים, כשלבו לא יהיה מנוכר והוא יוכל לשוחח עם האל ולהבין את לבו, וכאשר הוא ידע מה האל חושב ומה ברצונו לעשות, מה הוא אוהב ומה הוא מתעב, מדוע הוא עצוב ומדוע הוא מרוצה, או אז האל לא יהיה בודד. אם אנשים יוכלו לעשות זאת, הם באמת ובתמים ייפלו בנחלתו של אלוהים. זהו הקשר האמיתי שהאל רוצה לראות בינו לבין האדם. האם אתם מבינים? (מעט). האם קל להבין את לבו של האל? כשאתה קורא בכובד ראש את דברי האל ובוחן בשקדנות וחווה כל מילה וכל אמת שהוא מביע, אתה תיכנס בהדרגה ללבו של האל ותבין אותו. כאשר תבין את לבו של האל, תדע כיצד לרצות את לבו. אם אדם אינו יכול להבין את לבו של האל, כיצד הוא יוכל לרצות אותו? זה בלתי אפשרי. מהו התנאי המוקדם להשבעת רצון האל? (הבנה). הבנה ותפישה הן הראשונות, ולאחר מכן אפשר לדבר על השבעת הרצון. האם העניין הזה קשה בעבורכם? (על ידי כך שאנו מתאמצים ובוחנים בשקדנות, זה לא קשה). בעצם העניין הזה אינו מסובך. אנשים יכולים לשמוע את הדברים שאומר האל ולראות את העבודה שהוא עושה. הם מכירים בדברים האלה בתוך לבם ואיש אינו מכחיש אותם. זה תלוי בלבם של אנשים; כל עוד יש בלבם נכונות לכך, קל להשיג זאת. אם אתה חסר לב, זו בעיה. לא משנה כמה דברים ייאמרו לך – הכול לשווא.

זה עתה שיתפתי על האופן שבו האדם הוא הנהנה הגדול ביותר מתוכנית הניהול של האל. האין זו עובדה? האם הבנתם את העובדה הזו? (כן). אנשים מסוימים שמעו והבינו, וכעת הם תוהים, "אם כך, אני יכול להשיג תועלות ממשיות. זו לא רק אגדת ילדים, אני באמת יכול לקבל חיי נצח!" כיצד תוכל לקבל חיי נצח? (ליישם בפועל בהתאם לדרישות האל). מי לדעתכם זקוק ביותר לאמיתות האלה, שהאל הביע? האם האל זקוק להן? (האל אינו זקוק להן, האדם זקוק להן). האדם הוא שזקוק להן ביותר; האל אינו זקוק להן. האל העניק לאדם את הדברים הדרושים לו ביותר. האין הוא המבורך מכולם? (אכן כן). אם ממש עכשיו הייתה ניתנת לכם האפשרות לבחור בין העולם כולו לבין חיי נצח, במה הייתם בוחרים? יש אנשים טיפשים שהיו אומרים: "אני לא רוצה חיי נצח, כיוון שאינני יכול לראות אותם או לחוש בהם. החתירה אליהם נראית לי מעייפת מאוד. אני רוצה כסף, בית מפואר ומכונית מהודרת – אלה הן הטבות מוחשיות!" האם אנשים כאלה קיימים? אי אפשר לומר שלא, יש כל מיני הדיוטות שם בחוץ. לא משנה כיצד אני מדבר, הם לא מבינים, אז בואו נניח להם. אין להם את הברכה הזו. הם עשו את הבחירה שלהם. בסופו של דבר, אתה תשיג את מה שבחרת; אתה צריך להיות אחראי לבחירותיך שלך. עליך לשלם על הבחירות שלך; הנתיב שבו בחרת הוא שקובע אם מדובר בחיים או מוות. אם אתה רוצה להתנגד לאל עד הסוף, אזי אתה על הדרך אל המוות. אם אתה אומר, "אני חי על ידי כך שאני הולך בנתיב שעליו הצביע האל עבורי", אז תוכל לחיות לתמיד – הדבר יתגשם. כל מילה של האל תתגשם ותהפוך למציאות, את זה אי אפשר להכחיש. יש כאלה שאומרים: "איך ייתכן שאינני יודע על העניין הזה?" אם אינך יודע ואני מספר לך, האם אינך יודע זאת? אחרים אומרים: "אפילו אם שמעתי על כך, לא ראיתי זאת במו עיניי, ולכן אני עדיין חושב שזה לא מציאותי". אם כך, אין מה לעשות. אם לאדם אין אמונה, הוא לא יאמין גם אם יראה זאת במו עיניו. אלה שאין בהם הבנה רוחנית אינם יודעים גם אם הם רואים, ואינם מבינים גם אם הם שומעים. רק מי שניחנים בהבנה רוחנית ומבינים את האמת יכולים לראות כיצד דברי האל מושגים ומתממשים מדי יום. אם אתה מאמין שדברי האל משיגים הכול, שהאל הוא כל-יכול ושדבריו יתממשו, עליך לחתור אל האמת. אם אתה רואה שדברי האל מתממשים ומושגים בך, אזי תהיה לך אמונה בו. היה סמוך ובטוח, ההבטחות והברכות של האל שנכונו לך יעלו על כל מה שאתה יכול לבקש או לדמיין!

11 בדצמבר, 2016