כל אחד מכם נדרש לבחון מחדש את אופן אמונתו באלוהים במהלך חייו, על מנת שתוכלו לראות אם בתהליך של היותכם חסידי אל הצלחתם באמת ובתמים להבין, באמת ובתמים לתפוס ובאמת ובתמים להכיר את אלוהים, אם אתם באמת ובתמים יודעים מה יחסו של אלוהים כלפי סוגים שונים של בני אדם ואם אתם באמת ובתמים מבינים את העבודה שאלוהים עושה עליכם וכיצד אלוהים מגדיר כל מעשה שלכם. האל הזה, העומד לצדך, המנחה את כיוון התקדמותך, הקובע את גורלך ומספק את צרכיך – עד כמה אתה מבין את האל הזה בסופו של דבר. כמה אתה באמת יודע על אל זה? האם ידוע לך איזו עבודה הוא עושה בך מדי יום ביומו? האם ידועים לך העקרונות והמטרות שעליהם הוא מבסס כל פעולה ופעולה שלו? האם ידוע לך כיצד הוא מנחה אותך? האם ידועים לך האמצעים שבעזרתם הוא מקיים אותך? האם ידועות לך השיטות שבהן הוא מוביל אותך? האם ידוע לך מה הוא רוצה להשיג ממך ומה הוא רוצה להשיג בך? האם אתה יודע מהי גישתו כלפי אופני ההתנהגות השונים שלך? האם ידוע לך אם אתה אדם החביב עליו? האם ידועים לך מקורות השמחה, הכעס, הצער וההנאה שלו והמחשבות והרעיונות העומדים מאחוריהם והמהות שלו? בסופו של דבר, האם אתה יודע איזה מין אל הוא האל שאתה מאמין בו? האם אי פעם חשבת על שאלות אלה או על שאלות דומות להן והאם הבנת אותן? בחיפושך אחר אמונה באלוהים, האם פוגגת את כל האי הבנות שהיו לך לגבי אלוהים, באמצעות הערכה וחוויה אמיתית של דבריו? לאחר שקיבלת את המשמעת והתוכחה מאלוהים, האם הגעת לכדי ציות ואכפתיות אמיתיים? בעיצומם של הייסורים והשיפוט של אלוהים, האם הכרת את אופיו המרדני והשטני של האדם והאם זכית בקורטוב הבנה של קדושתו של אלוהים? מתוך הנחייתם והארתם של דברי האל, האם התחלת לפתח השקפה חדשה על החיים? בעיצומם של הניסיונות מאלוהים, האם חשת בחוסר סובלנותו כלפי עבירות האדם והאם הבנת מה הוא דורש ממך וכיצד הוא מושיע אותך? אם אינך יודע מה פירוש הדבר לא להבין את אלוהים או כיצד לתקן את חוסר ההבנה הזה, אזי אפשר לומר כי מעולם לא הגעת לקרבה אמיתית עם אלוהים ומעולם לא הבנת את אלוהים או, לכל הפחות, ניתן לומר שמעולם לא רצית להבין אותו. אם אינך יודע מהם המשמעת והתוכחה של אלוהים, ודאי שאינך יודע מהם ציות ואכפתיות או לפחות מעולם לא נשמעת לאלוהים ולא היה לך אכפת ממנו באמת. אם מעולם לא חווית את ייסוריו ושיפוטו של אלוהים, ודאי שאינך יודע מהי קדושתו ועל כן לעולם לא תבין לגמרי מהי מרדנותו של האדם. אם מעולם לא הייתה לך השקפה נכונה על החיים או מטרה נכונה בחיים ואתה עדיין מבולבל והססן לגבי הנתיב העתידי של חייך, אפילו עד כדי כך שאתה מהסס להתקדם, אזי בוודאות מעולם לא זכית בהארתו ובהכוונתו של אלוהים ואפשר לומר שדברי האל מעולם לא העניקו לך אספקה או מלאי. אם טרם חווית ניסיונות מאלוהים, מן הסתם לבטח אינך יודע מהו חוסר סובלנותו של אלוהים כלפי עבירות האדם ולא תבין מה אלוהים דורש ממך בסופו של דבר, ואף פחות מכך, מהי עבודתו בניהול ובישועת האדם בסופו של דבר. אם האדם מעולם לא חווה או תפס דבר מדברי האל, אין זה משנה כמה שנים האדם מאמין באלוהים, אם הוא מעולם לא חווה או תפס דבר מדברי אלוהים, אזי אין ספק שהוא אינו פוסע בנתיב לישועה, שאמונתו באלוהים ריקה מתוכן, שידיעתו על אלוהים אפסית אף היא ושמן הסתם אין לו שמץ של מושג מהי יראת אלוהים.

התכונות השייכות לאלוהים ומה שאלוהים הנו, מהותו של אלוהים, טבעו של אלוהים – כל אלה נודעו בזכות דבריו לאנושות. כשהאדם יחווה את דברי האל במהלך יישומם בפועל, הוא יבין את המטרה שמאחורי הדברים שהאל אומר ואת המקור והרקע של דברי האל ויבין ויעריך את ההשפעה הרצויה של דברי האל. עבור האנושות, כל אלה הם דברים שאדם חייב לחוות, לתפוס ולהשיג על מנת להשיג את האמת והחיים, לתפוס את כוונותיו של אלוהים, לשנות את טבע האדם ולהיות מסוגל להישמע לריבונותו של אלוהים ולהסדריו. בו בזמן שהאדם חווה, תופס ומשיג את הדברים האלה, הוא זוכה בהדרגה בהבנה של אלוהים ובשלב זה הוא גם זוכה בדרגות שונות של ידע אודותיו. הבנה וידע אלה לא נובעים מתוך משהו שהאדם דמיין או חיבר בעצמו, אלא ממה שהוא מעריך, חווה, מרגיש ומאשש בתוך עצמו. רק לאחר ההערכה, החוויה, ההרגשה, והאישוש של הדברים האלה, הכרתו של האדם את אלוהים רוכשת תוכן. רק הידע שהאדם מקבל בשלב זה הוא ממשי, אמיתי ומדויק ותהליך זה – של השגה אמיתית של הבנה והכרה של אלוהים דרך הערכה, חוויה, הרגשה, ואישוש של דבריו – אינו אלא קרבה אמיתית בין האדם לאלוהים. בעיצומה של קרבה כזו, האדם מבין את כוונות אלוהים ותופס אותן באמת ובתמים, מבין ומכיר באמת ובתמים את מה ששייך לאלוהים ואת מה שאלוהים הנו, הוא מבין ומכיר באמת ובתמים את מהותו של אלוהים, מבין ומכיר בהדרגה את טבעו של אלוהים, מגיע לוודאות באשר לעובדת ריבונותו של אלוהים על הבריאה כולה ולהגדרה הנכונה של ריבונות זו וזוכה בהתמצאות מהותית ובידע באשר לזהותו ועמדתו של אלוהים. בעיצומה של קרבה כזו האדם משנה, צעד אחר צעד, את דעותיו על אלוהים וחדל לדמיין אותו יש מאין או לתת דרור לחשדותיו לגביו או לא להבין אותו או לגנות אותו או לשפוט אותו או להטיל בו ספק. כך יהיו לאדם פחות ויכוחים עם אלוהים, פחות עימותים עם אלוהים ופחות הזדמנויות שבהן הוא ימרוד באלוהים. לעומת זאת, האכפתיות של האדם כלפי אלוהים וציותו לאלוהים ילכו ויתעצמו ויראת האל שלו תהפוך לאמיתית ומעמיקה יותר. בעיצומה של קרבה כזו, האדם לא רק יזכה לקבל אספקה של האמת והטבלה של חיים, אלא גם יזכה בה בעת להכיר את אלוהים באמת ובתמים. בעיצומה של קרבה כזו, האדם לא רק יעבור שינוי בטבעו ויזכה בישועה, אלא גם יצבור בה בעת יראת כבוד וסגידה אמיתית של יציר שנברא לאלוהים. משזכה בקרבה כזו, אמונתו של האדם באלוהים לא תהיה עוד דף נייר ריק או הבטחה שאינה אלא מס שפתיים או רדיפה והערצה עיוורות. רק באמצעות קרבה כזו, חיי האדם יתבגרו ויבשילו מיום ליום ורק כעת טבעו ישתנה בהדרגה ואמונתו באלוהים תהפוך, שלב אחר שלב, מאמונה מעורפלת שאינה ודאית לציות ואכפתיות אמיתיים וליראת כבוד אמיתית. בתהליך דבקותו באלוהים, האדם גם יתקדם בהדרגה מעמדה סבילה לפעילה, מהשלילי לחיובי. רק באמצעות קרבה כזו, האדם יבין ויתפוס את אלוהים באמת ובתמים ויזכה להכיר את אלוהים באמת ובתמים. מכיוון שהרוב המכריע של בני האדם מעולם לא נוכח בקרבה אמיתית עם אלוהים, הידע שלהם על אלוהים נעצר ברמת התאוריה, ברמה של אותיות ודוקטרינות. כלומר, הרוב המכריע של בני האדם, ואין זה משנה כמה שנים הם האמינו באלוהים, בכל הנוגע להכרתם את אלוהים הם עודם בנקודת הפתיחה, תקועים ביסוד של מחוות הערכה מסורתיות, עם האמונות הטפלות הפיאודליות והגוונים הרומנטיים שלהן. העובדה שהכרתו של האדם את אלוהים תקועה בנקודת ההתחלה פירושה שלמעשה היא אינה קיימת. מלבד הכרתו של האדם בעמדתו ובזהותו של אלוהים, אמונתו של האדם באלוהים נמצאת עדיין במצב של חוסר ודאות מעורפל. לאור האמור לעיל, כמה יראה אמיתית יכולה להיות לאדם כלפי אלוהים?

אין זה משנה עד כמה אמונתך בקיומו של אלוהים חזקה, היא אינה יכולה להחליף את הכרתך את אלוהים ולא את יראתך כלפי אלוהים. אין זה משנה כמה נהנית מברכותיו ומחסדיו, הדבר אינו יכול להחליף את הכרתך את אלוהים. אין זה משנה עד כמה אתה מוכן להקדיש ולהשקיע את כל-כולך למענו, הדבר אינו יכול להחליף את הכרתך את אלוהים. אולי התחלת להכיר היטב את דברי האל או שאפילו אתה יודע אותם בעל פה ומסוגל ללהג אותם. אולם הדבר אינו יכול להחליף את הכרתך את אלוהים. ככל שירצה האדם להיות חסיד אלוהים, אם מעולם לא הייתה לו קרבה אמיתית לאלוהים או חוויה אמיתית של דברי האל, הרי שהכרתו את אלוהים תהיה כיסוי ריק או הזיה אינסופית ותו לא. כל כמה ש"התחככת" עם אלוהים במקרה או פגשת בו פנים-אל-פנים, הכרתך את אלוהים תהיה עדיין אפסית ויראתך את אלוהים תהיה לא יותר מאמרת כנף ריקה או מושג אידיאליסטי.

אנשים רבים מחזיקים בדברי האל כדי לקרוא בהם מדי יום ביומו, אפילו עד כדי כך שהם משננים בעל פה את כל הפסוקים הקלאסיים כאילו היו הנכס היקר ביותר שלהם ואף מטיפים בכל מקום את דברי האל, מזינים את הזולת ומסייעים לו באמצעות דברי האל. הם חושבים שבכך הם נושאים עדות לאלוהים, נושאים עדות לדבריו, שבכך הם פוסעים בדרך של אלוהים. הם חושבים שבכך הם חיים על פי דברי האל, שבכך הם מכניסים את דברי האל אל תוך חייהם בפועל ושבכך יזכו לשבח מאלוהים, ייוושעו ויהפכו למושלמים. אולם בעודם מטיפים את דברי האל, הם לעולם לא מנהיגים את דבריו ואינם מנסים להשוות את עצמם למה שדברי האל מגלים. במקום זאת, הם משתמשים בדברי האל כדי לזכות בדרכי מרמה בהערצתו ובאמונו של הזולת, לנהל בעצמם ולמעול ולגנוב את כבודו של אלוהים. הם מקווים לשווא לנצל את ההזדמנות של הפצת דברי האל כדי לזכות בעבודתו של אלוהים ובשבחיו. שנים רבות חלפו ולא רק שאנשים אלה לא יכלו לזכות בשבחי אלוהים כשהטיפו את דבריו ולא רק שלא יכלו לגלות את הדרך שבה עליהם ללכת כשהם נושאים עדות לדברי האל ולא רק שלא סייעו לעצמם או הזינו את עצמם בעודם מסייעים לזולת ומזינים אותו באמצעות דברי האל ולא רק שלא יכלו להכיר את אלוהים או לעורר בלבם יראה אמיתית לאלוהים בעודם עושים את כל הדברים האלה – נהפוך הוא, חוסר הבנתם את אלוהים רק גדל והולך, חוסר אמונם בו מחמיר והולך והאופן שבו הם מדמיינים אותו הולך ונעשה מוגזם יותר. התיאוריות שלהם באשר לדברי האל מנחות ומזינות אותם ונדמה שהם מרגישים בבית, כאילו הם מפעילים את כישוריהם בקלות, כאילו מצאו את הייעוד בחייהם ואת שליחותם, כאילו זכו בחיים חדשים ובישועה, כאילו שבגלגול דברי האל שוב ושוב על לשונם הם זכו באמת, תפסו את כוונותיו של אלוהים וגילו את הנתיב להכיר אותו, כאילו שבעודם מטיפים את דברי האל, הם זוכים לעתים קרובות לפגוש את אלוהים פנים-אל-פנים. כמו כן, לעתים קרובות הם "מתרגשים" עד לכדי התקפי בכי ולעתים קרובות הם הולכים אחרי ה"אל" שבדברי האלוהים ונדמה שהם מנסים ללא הרף לזכות בדאגתו ובכוונתו הטובה ובה בעת לתפוס את ישועת אלוהים את האדם ואת ניהולו, להכיר את מהותו ולהבין את טבעו הצודק. על סמך יסוד זה, נדמה שהם מאמינים באמונה שלמה עוד יותר בקיומו של אלוהים, מודעים עוד יותר לרוממותו וחשים אף יותר לעומק את תפארתו ואת נשגבותו. בהיותם ספוגים בידע שטחי של דברי האל, נדמה שאמונתם גדלה, שנחישותם לעמוד בסבל התחזקה ושהכרתם את אלוהים העמיקה. הם אינם יודעים כלל שעד שיחוו באמת את דבר אלוהים, כל הידע שלהם על אלוהים ודעותיהם לגביו נובעים ממשאלותיהם המדומיינות ומניחושיהם. אמונתם לא תעמוד באף מבחן מאלוהים, רוחניותם ושיעור קומתם לכאורה פשוט לא יעמדו בניסיון או בבדיקה של אלוהים, נחרצותם אינה אלא טירה עשויה מחול והכרתם לכאורה את אלוהים היא פרי דמיונם ותו לא. למעשה, אנשים אלה, שהשקיעו לכאורה מאמץ רב בדברי האל, מעולם לא הבינו מהי אמונה אמיתית, מהו ציות אמיתי, מהי אכפתיות אמיתית או מהי ההכרה האמיתית של אלוהים. הם לוקחים תאוריה, דמיון, ידע, כישרון, מסורת, אמונות טפלות ואף את ערכי המוסר של האנושות והופכים אותם ל"הון" ול"כלי נשק" לשם אמונה באלוהים ודבקות בו ואף הופכים אותם ליסודות אמונתם באלוהים ולדבקותם בו. במקביל, הם גם לוקחים את ההון ואת כלי הנשק הללו והופכים אותם לקמעות קסם להכרת אלוהים, לעמידה מול אלוהים ולהתמודדות עם הבדיקות, הניסיונות, הייסורים והשיפוט של אלוהים. בסופו של דבר, יציר כפיהם איננו אלא מסקנות על אלוהים הספוגות בקונוטציה דתית ובאמונות טפלות פיאודליות וכל זה אינו אלא תפיסה רומנטית, גרוטסקית וחידתית. דרכם להכיר ולהגדיר את אלוהים יצוקה באותה תבנית של האנשים המאמינים רק בשמיים ממעל, או באיש הזקן שבשמיים, בעוד שממשיותו של אלוהים, מהותו, טבעו, מה שיש לו, הווייתו וכדומה – כל הדברים הקשורים באלוהים האמיתי בעצמו – הם דברים שנשגבים מבינתם, שמנוגדים לחלוטין לבינתם ואף מרוחקים ממנה כרחוק מזרח ממערב. באופן זה, על אף שהם חיים על פי האספקה וההזנה של דברי האל, הם בכל זאת אינם מסוגלים באמת לפסוע בנתיב של יראת אלוהים ולסור מרע. הסיבה האמיתית לכך היא שהם מעולם לא התוודעו לאלוהים, מעולם לא היו להם קשר או קרבה אמיתית איתו, ועל כן לא התאפשר להם להגיע לכדי הבנה הדדית עם אלוהים או לעורר בקרבם אמונה אמיתית באלוהים, דבקות בו או יראה כלפיו. הצורך להתייחס כך לדברי האל, הצורך להתייחס כך לאלוהים – השקפה וגישה אלה הן שחרצו את גורלם להעלות חרס במאמציהם, לנצח לא להיות מסוגלים לצעוד בנתיב של יראת אלוהים ולסור מרע. המטרה שאליה הם מכוונים והכיוון שבו הם צועדים מסמלים את היותם אויבי אלוהים לנצח נצחים וכי לנצח נצחים לא יוכלו לזכות בישועה.

אם מדובר באדם שהוא חסיד אל במשך שנים רבות ושנהנה מהאספקה של דברי האל במשך שנים רבות, אך הגדרתו את אלוהים תהיה זהה במהותה לזו של אדם שמשתטח בפני אלילים, הרי פירוש הדבר שאדם זה לא זכה במציאות של דברי האל. זאת משום שהאדם פשוט לא נוכח במציאות של דברי האל ולכן למציאות, לאמת, לכוונות ולדרישות מהאנושות, הטבועות כולן בדברי האל, לא היה כל קשר אליו. כלומר, אין זה משנה עד כמה אדם כזה יעבוד על המשמעות השטחית של דברי האל, הכול חסר תועלת: שכן הוא תר אחר מילים בלבד ומה שיקבל יהיה, מן הסתם, גם כן מילים בלבד. בין אם הדברים שאלוהים מדבר הם פשוטים או מעמיקים כלפי חוץ, הם כולם אמיתות חיוניות לאדם כשהוא נוכח בחיים, הם מעיין מים חיים המאפשר לאדם לשרוד בגוף ובנפש. הם מספקים את מה שהאדם צריך כדי להישאר בחיים, הם העקרונות והאמונה לניהול חיי היום-יום שלו, הנתיב שעליו לפסוע בו אל הישועה, כמו גם היעד והכיוון שלו. כל אמת שאמורה להיות בידיו כיציר נברא בפני אלוהים וכל אמת בנוגע לציות לאלוהים ולעבודת אלוהים הם הערובה המבטיחה את הישרדותו של האדם, הם לחם חוקו של אדם והם גם התמיכה החסונה המאפשרת לאדם להיות חזק ולעמוד על רגליו. הם עשירים במציאות האמת, שהאנושות שנבראה מביאה לידי ביטוי לפיה אנושיות רגילה, הם עשירים באמת, שבאמצעותה המין האנושי נחלץ משחיתות וחומק ממלכודותיו של השטן, הם עשירים בהוראה, תוכחה ועידוד בלתי נלאים ובנחמה שהבורא מעניק לאנושות שנבראה. הם המשואה המנחה את בני האדם והופכת אותם לנאורים כך שיבינו שהכול לטובה, הם הערובה שמבטיחה כי בני האדם יממשו את כל מה שצודק וטוב ויחזיקו בו, הם הקריטריון, שעל פיו כל בני האדם, האירועים והעצמים נמדדים, והם גם סמן הניווט אשר מוביל את בני האדם לקראת הישועה ולנתיב האור. רק כשהאדם חווה באופן מעשי את דברי האל, הוא יכול לקבל את אספקת האמת והחיים. רק כך האדם יכול להבין מהי האנושות הרגילה, מהם חיים בעלי משמעות, מהו יציר נברא אמיתי, מהו ציות אמיתי לאלוהים. רק כך האדם יכול להבין כיצד עליו להפגין אכפתיות כלפי אלוהים, כיצד עליו למלא את חובותיו של יציר נברא וכיצד עליו לקנות לו דמות של אדם אמיתי. רק כך הוא יכול להבין מה פשר האמונה הממשית ועבודת האלוהים הממשית. רק בכך הוא יכול להבין מיהו המושל בשמיים ובארץ ובכל צבאם. רק כך הוא יכול להבין את האמצעים שבאמצעותם אדון הבריאה כולה מושל, מוביל ומקיים את בריאתו. רק כך האדם יכול להבין ולתפוס את האמצעים שבאמצעותם אדון הבריאה כולה קיים, מתגלה ועובד. במנותק מהחוויה האמיתית של דברי האל, אין לאדם כל ידע אמיתי או תובנות כלשהן באשר לדברי האל ולאמת. אדם שכזה הוא ממש גווייה מהלכת, קליפה ריקה, וכל הידע המתייחס לבורא אינו נוגע לו כלל ועיקר. בעיני אלוהים, אדם שכזה מעולם לא האמין בו ומעולם לא היה חסיד שלו ולכן אלוהים אינו מכיר בו, לא כמאמין בו ולא כחסיד שלו ועוד פחות מכך כיציר נברא אמיתי.

יציר נברא אמיתי צריך לדעת מיהו הבורא, לשם מה נועדה בריאת האדם, כיצד למלא את חובותיו של יציר נברא וכיצד לעבוד את אדון הבריאה כולה. עליו להבין את כוונות הבורא, משאלותיו ודרישותיו, לתפוס ולדעת אותן ולגלות אכפתיות כלפיהן ועליו לפעול בהתאם לדרכו של הבורא – לירוא את אלוהים ולסור מרע.

מהי יראת אלוהים? וכיצד אדם יכול לסור מרע?

הכוונה ב"יראת אלוהים" איננה פחד ואימה חסרי שם ואף לא התחמקות, התרחקות או הערצה או אמונה טפלה. אלא הכוונה היא הערצה, הוקרה, אמון, הבנה, אכפתיות, ציות, קידוש, אהבה וכן עבודת אלוהים ללא תנאים וללא תלונות, מתן גמול וכניעה. ללא הכרה אמיתית של אלוהים, לאנושות לא יהיו הערכה אמיתית, אמון אמיתי, הבנה אמיתית, אכפתיות או צייתנות אמיתיות, אלא רק אימה ומועקה, רק ספק, אי הבנה, התחמקות והימנעות. ללא הכרה אמיתית של אלוהים, לאנושות לא יהיו קידוש ומתן גמול אמיתיים. ללא הכרה אמיתית של אלוהים, לאנושות לא יהיו עבודת אלוהים וכניעה אמיתיים, אלא רק הערצה עיוורת ואמונות טפלות. ללא הכרה אמיתית של אלוהים, האנושות לא תוכל לפעול על פי דרכי אלוהים או לירוא את אלוהים או לסור מרע. נהפוך הוא, כל פעילות והתנהגות של האדם יהיו מלאות במרדנות ובהתרסה, בלשון הרע ובשיפוט זדוני של אלוהים ובהתנהגות רעה המנוגדת לחלוטין לאמת ולמשמעות האמיתית של דברי האל.

כאשר יהיה לאנושות אמון אמיתי באלוהים, היא תלך בעקבותיו ותסתמך עליו בכנות. רק עם אמון אמיתי באלוהים ותלות בו יוכלו להיות לאנושות הבנה ותפיסה אמיתיות. לצד התפיסה האמיתית של אלוהים תבוא גם אכפתיות אמיתית כלפיו. רק עם אכפתיות אמיתית כלפי אלוהים יהיה לאנושות ציות אמיתי. רק עם ציות אמיתי לאלוהים יהיה לאנושות קידוש אמיתי. רק עם קידוש אמיתי של אלוהים, יהיה לה מתן גמול ללא תנאים וללא תלונות. רק עם אמון ותלות אמיתיים, הבנה ואכפתיות אמיתיות, ציות אמיתי, קידוש ומתן גמול אמיתיים תוכל האנושות להכיר באמת ובתמים את טבעו ומהותו של אלוהים ואת זהותו של הבורא. רק כשתכיר האנושות את הבורא באמת ובתמים, היא תוכל לעורר בקרבה עבודת אלוהים והתמסרות אמיתיות. רק כשהאנושות תעבוד את הבורא ותציית לו באמת ובתמים, היא תוכל לוותר באמת ובתמים על דרכיה הרעות, כלומר לסור מרע.

דבר זה מהווה את כלל התהליך של "יראת אלוהים ולסור מרע" וזהו גם התוכן המלא של יראת האל ולסור מרע. זהו הנתיב שיש לפסוע בו לעבר יראת אלוהים ולסור מרע.

"יראת אלוהים ולסור מרע" והכרת אלוהים מחוברים ביניהם בעבותות איו ספור באופן שאינו ניתן להפרדה והקשר ביניהם מובן מאליו. אם האדם מעוניין לסור מרע, עליו ראשית לירוא את אלוהים באמת ובתמים. אם האדם מעוניין ביראת אלוהים באמת ובתמים, עליו ראשית להכיר את אלוהים באמת ובתמים. אם האדם מעוניין להכיר את אלוהים, עליו ראשית לחוות את דברי האל, להיווכח במציאות של דברי האל, לחוות את התוכחה והמשמעת של אלוהים, את ייסוריו ושיפוטו. אם האדם מעוניין לחוות את דברי האל, עליו ראשית להתייצב פנים-אל-פנים מול דברי האל, לעמוד פנים-אל-פנים מול אלוהים ולבקש מאלוהים שיזמן לו הזדמנויות לחוות את דבריו, בדמות של סביבות שונות הכוללות אנשים, אירועים ועצמים. אם האדם מעוניין לעמוד פנים-אל-פנים מול אלוהים ומול דברי האל, עליו ראשית להיות בעל לב פשוט וישר, נכונות לקבל את האמת, רצון לשאת בסבל, נחישות ואומץ לסור מרע ושאיפה להפוך ליציר נברא אמיתי... כך, צעד אחד צעד, תתקרב יותר מאי פעם לאלוהים, לבך יהפוך לטהור משהיה וחייך והערך של להיות בחיים יהפכו למשמעותיים יותר לאחר שתתוודע לאלוהים וזוהרם יתחזק. עד שיום אחד, תרגיש שהבורא כבר אינו חידה, שהבורא מעולם לא היה נסתר מעיניך, שהבורא מעולם לא הסתיר את פניו ממך, שהבורא כלל אינו רחוק ממך, שהבורא כבר אינו הדבר שאתה משתוקק אליו כל הזמן במחשבותיך אך שאינך יכול להגיע אליו באמצעות רגשותיך, שהוא באמת ובתמים ניצב על משמרתו מימינך ומשמאלך, מזין את חייך ושולט בגורלך. הוא אינו מצוי באופק הרחוק והוא לא הסתיר עצמו גבוה בעננים. הוא ממש לצדך, חולש על כל-כולך, הוא כל מה שיש לך והוא הדבר היחידי שיש לך. אלוהים שכזה מאפשר לך לאהוב אותו בכל לבבך, לדבוק בו, להיצמד אליו, להעריץ אותו, לפחד לאבד אותו ולסרב להתכחש לו עוד, לסרב למרוד בו עוד או להתחמק ממנו או להרחיק אותו עוד. כל רצונך הוא להיות אכפתי כלפיו, להישמע לו, לגמול לו על כל מה שהוא נותן לך ולציית לריבונותו. אינך מסרב עוד להנחיה, לאספקה, להשגחה ולשמירה מצדו, אינך מסרב עוד לתכתיביו ולצוויו. כל רצונך הוא להיות חסיד שלו, להיות בקרבתו ובחברתו. כל רצונך הוא לקבל אותו כחייך היחידים, לקבל אותו כאדונך האחד והיחיד, כאלוהיך האחד והיחיד.

18 באוגוסט, 2014