יש סוד אדיר בלבכם שאתם לעולם לא מודעים לקיומו משום שאתם חיים בעולם ללא אור. השטן שבה את לבכם ואת רוחכם, החשכה מכסה את עיניכם, ואתם לא יכולים לראות את השמש ברקיע או את הכוכב המנצנץ בלילה. אוזניכם סתומות בדברי הונאה ואתם לא שומעים את קולו הרועם של יהוה או את צלילם של המים הגועשים מכס המלכות. איבדתם את כל מה שהיה אמור להיות שלכם ואת כל מה שהאל הכול יכול העניק לכם. נכנסתם לים אינסופי של מכאוב, ללא כוח להינצל וללא תקווה לשרוד – אתם רק תיאבקו ותנועו אנה ואנה... מרגע זה, נגזר עליכם לסבול את הייסורים שממיט השטן, להיות מרוחקים מאוד מברכותיו של האל הכול יכול, מחוץ להישג ידה של תמיכתו של האל הכול יכול, ואתם תצעדו בדרך ללא מוצא. מיליון צעקות בקושי משפיעות על לבכם ועל רוחכם. אתם ישנים עמוק בידי השטן, שפיתה אתכם אל המישור חסר גבולות שאין בו כיוונים ואין בו תמרורים. מעתה ואילך, אתם נעדרים את התום והטוהר המקוריים שלכם ואתם מתחילים לדחות את טיפולו של האל הכול יכול. בתוך לבכם, השטן מכוון אתכם בכל עניין והופך לחייכם. אתם כבר לא מפחדים ממנו, כבר לא מתרחקים ממנו וכבר לא מפקפקים בו. במקום זאת, אתם מתייחסים אליו כאל אלוהים בלבכם. אתם מתחילים לקדש אותו ולעבוד אותו ולדבוק בו כאילו הייתם צלליתו, ואתם מחויבים לחיות ולמות יחדיו. אין לכם מושג מה מקורכם, מדוע אתם קיימים ומדוע אתם מתים. אתם רואים באל הכול יכול ישות זרה. אתם לא יודעים מה מקורו, וקל וחומר שאתם לא יודעים את כל מה הוא עשה למענכם. כל דבר שנובע ממנו הופך למאוס בעיניכם. אתם לא מוקירים את מתנותיו ולא יודעים את ערכן. אתם הולכים עם השטן, מהרגע שבו התחלתם לקבל אספקה מהאל הכול יכול. אתם והשטן עברתם יחד אלפי שנים של סופה וסער, וביחד עם השטן, אתם מתנגדים לאלוהים, שהיה המקור לחייכם. אתם לא יודעים דבר על הכאה על חטא, וקל וחומר שאתם לא יודעים שכמעט הגעתם לנקודת האבדון. שכחתם שהשטן פיתה אתכם וייסר אתכם, ושכחתם את ראשיתכם. בדיוק כך, השטן פגע בכם בכל שלב, ועד לרגע זה ממש. לבכם ורוחכם קהי חושים ורקובים. אתם כבר לא מתלוננים על הדברים המכעיסים בעולם, וכבר לא מאמינים שהעולם לא צודק. אכפת לכם עוד פחות אם האל הכול יכול קיים או לא. זאת משום שאתם סבורים זה מכבר שהשטן הוא אביכם האמיתי, ומשום שאתם כבר לא יכול להתרחק ממנו. זה הסוד שבלבכם.

כשעולה הבוקר, כוכב השחר מתחיל להאיר במזרח. זה כוכב שלא הופיע שם מעולם לפני כן, והוא מאיר את הרקיע הרגוע והמנצנץ ומצית מחדש את האור הכבוי בלבם של בני האדם. בני האנוש כבר לא בודדים, בזכות האור, שמאיר עליכם ועל אחרים. אולם רק אתם ממשיכים לישון עמוק בלילה החשוך. אתם לא שומעים את הקול ולא רואים את האור. אתם לא מסוגלים להבחין בהתגלותם של שמיים חדשים וארץ חדשה, השייכים לעידן חדש, משום שאביכם אומר לכם, "ילדיי, אל תקומו. עוד מוקדם. קר בחוץ. הישארו בפנים, פן החרב והחנית ינקבו את עיניכם." אתם מאמינים רק בדברי התוכחה של אביכם, מפני שאתם סבורים שאביכם צודק, משום שהוא מבוגר מכם ואוהב אתכם עד מאוד. דברי התוכחה האלה והאהבה הזו גורמים לכם להפסיק להאמין באגדה שיש אור בעולם, וכבר לא אכפת לכם אם עדיין קיימת אמת בעולם. אתם כבר לא מעזים לקוות שהאל הכול יכול יחלץ אתכם. אתם מסופקים מהמצב הנתון, וכבר לא מצפים להופעת האור, ולא מחכים לבואו של האל הכול יכול שתואר באגדות. מבחינתכם, כל הדברים היפים לא יכולים לקום לתחייה או להמשיך להתקיים. בעיניכם, המחר והעתיד של האנושות נעלמו והושמדו. אתם נאחזים בחוזקה בבגדיו של אביכם, מוכנים לחלוק את הקשיים שלו ופוחדים עד מאוד לאבד את שותפכם למסע ואת הכיוון של המסע שלכם הרחק. העולם האנושי רחב הידיים והמעורפל גיבש רבים מכם, ואתם חסרי פחד ועשויים לבלי חת בעת מילוי תפקידים שונים בעולם הזה. הוא יצר "לוחמים" רבים שלא מפחדים כלל מהמוות. מעבר לכך, הוא יצר קבוצה אחר קבוצה של בני אנוש קהי חושים ומשותקים שלא מבינים את תכלית בריאתם. עיני האל הכול יכול סוקרות את כל בני האנוש המיוסרים קשות. מה שהוא שומע הוא את יללותיהם של הסובלים, מה שהוא רואה הוא את חוסר הבושה של המיוסרים, ומה שהוא חש הוא את הייאוש והאימה של האנושות שאיבדה את חסד הישועה. האנושות דוחה את טיפולו, בוחרת לצעוד בנתיב משלה ומנסה להתחמק מעיניו הביקורתיות. בני האדם מעדיפים להתענג על המרירות של הים העמוק לצד האויב, עד הטיפה האחרונה. האנושות כבר לא יכולה לשמוע את אנחתו של האל הכול יכול. ידי האל הכול יכול כבר לא מוכנות ללטף את האנושות הטרגית הזו. פעם אחר פעם, הוא זוכה בבני האדם מחדש ואז מאבד אותם שוב, וכך עבודתו חוזרת על עצמה. מאותו רגע, הוא מתחיל להתעייף והרגיש תשוש, ולכן הוא מפסיק את העבודה שבידיו ומפסיק לצעוד בקרב בני האנוש... האנושות לא מודעת כלל ועיקר לשינויים האלה, והיא לא מודעת לתנועותיו של האל הכול יכול, או לעצבו ולמרה השחורה שהוא חש.

כל הדברים בעולם משתנים במהירות עם מחשבותיו של האל הכול יכול ותחת מבטו. דברים שהאנושות לא שמעה עליהם מעולם מופיעים בפתאומיות, ואילו דברים שהאנושות מחזיקה בהם זה מכבר נעלמים מבלי דעת. איש לא יכול להעלות על הדעת את מיקומו של האל הכול יכול, ויתרה מזאת, איש לא יכול לחוש בהתעלותו ובגדולתו של כוח החיים של האל הכול יכול. התעלותו טמונה באופן שבו הוא יכול לתפוס את מה שבני האנוש לא מסוגלים לתפוס. גדולתו טמונה בכך שהאנושות זונחת אותו אך הוא מושיע את האנושות. הוא יודע את משמעותם של החיים והמוות. יתר על כן, הוא יודע מהם חוקי הקיום שהאנושות שנבראה צריכה לציית להם. הוא הבסיס לקיום האנושי והוא הגואל שיקים לתחייה את האנושות. הוא מכביד על לבבות שמחים במצוקה והוא מעודד לבבות עצובים בשמחה, וכל זאת למען עבודתו ולמען תוכניתו.

האנושות, אשר התרחקה מאספקת החיים של האל הכול יכול, לא יודעת מדוע היא קיימת, אך היא מפחדת מהמוות. אין לבני האנוש עזרה או תמיכה, אך הם עדיין ממאנים לעצום עיניים, והם אוזרים אומץ לגרור קיום עלוב בעולם הזה כשקי בשר ללא מודעות לנשמתם. אתם חיים כך, ללא תקווה, כמו שעושים אחרים, וללא מטרה. רק האחד הקדוש האגדי יבוא להושיע את בני האדם שנאנקים מסבל וכמהים נואשות לבואו. עד כה, האמונה הזו לא הייתה יכולה להתגשם בבני האדם שאינם בהכרה. אף על פי כן, בני האדם עדיין כמהים לה כל כך. יש לאל הכול יכול רחמים לבני האדם שסובלים עמוקות. לצד זאת, נמאס לו מבני האדם מחוסרי ההכרה, משום שהיה עליו להמתין זמן רב מדי כדי לקבל תשובה מהאנושות. הוא רוצה לחפש – לחפש את לבכם ואת רוחכם, לתת לכם מים ומזון ולהעיר אתכם, כדי שכבר לא תהיו צמאים ורעבים. כשאתם עייפים, וכשאתם מתחילים לחוש במידה מסוימת באומללות הקודרת של העולם, אל תאבדו ואל תבכו. האל הכול יכול, הצופה, יקבל את בואכם בכל עת. הוא משגיח עליכם לצדכם בהמתנה ליום שבו זיכרונכם יחזור לפתע, ותבינו שמוצאכם מאלוהים; שבזמן לא ידוע, איבדתם כיוון; שבזמן לא ידוע, איבדתם הכרה על הדרך; ושבזמן לא ידוע, רכשתם "אב". באותו יום, אתם תבינו גם שהאל הכול יכול תמיד השגיח עליכם והמתין זמן רב מאוד לשובכם. הוא השגיח בכמיהה נואשת וחיכה למענה, אך לא קיבל תשובה. השגחתו והמתנתו לא יסולאו בפז, הם נועדו ללבם ולרוחם של בני האנוש. ייתכן שהשגחתו והמתנתו לא יודעות סוף וייתכן שבאו אל סופן. אולם עליכם לדעת בדיוק איפה נמצאים לבכם ורוחכם כעת.

28 במאי 2003