בין המזמורים על חיי הכנסייה שאני שומע אתכם שרים עדיין יש מעט מדי מזמורים העוסקים בחוויה מעשית. החוויות ברוב המזמורים הן שטחיות מדי ושירתם אינה מועילה הרבה לאנשים. מקצת המזמורים מורכבים מתיאוריה ריקה בלבד ואין בהם שמץ של מציאות. קחו למשל את המזמורים "מתוך אהבה", "אהבת האל כלפינו עמוקה מאוד", ו"אהבה נצחית" – כל המזמורים האלה ריקים, תאורטיים ומורכבים ממילים ריקות; הם אינם מעשיים כלל וכלל. מה אתם חושבים על המילים של שלושת המזמורים האלה? כל המילים האלו הן שטויות, הן מבטאות תפיסות ודמיונות אנושיים ואין בהם אף מילה על חוויה מעשית. אם האדם אינו יכול לכתוב אפילו מזמורים על חוויה אבל עדיין רוצה לכתוב מזמורי שבח לאל, האם אינו לוקח על עצמו משימה שהיא מעבר ליכולתו? האם אדם רגיל יכול להיות עד לתכונות האל, למהותו ולתמציתו? כמה אנשים יכולים לעשות את זה? אם אינך יודע דבר על האל ומעלה על הכתב את כל התפיסות והדמיונות האלה, האם הדבר עולה בקנה אחד עם מהותו של האל? האם הדבר עולה בקנה אחד עם העובדות של עבודת האל? האם לפלוט את כל התפיסות והדמיונות האלה, זה שבח לאל? אם אין לך שום ידע על האל, המזמורים שתכתוב לשבחו לא יהיו מעשיים. במקום זאת, עליך לכתוב על החוויה, הידע וההבנה הממשיים שלך ולדבר בצניעות על דברים מציאותיים ומוחשיים בלי לדבר גבוהה גבוהה ולהגזים. אתה כותב את המילים האלה ומזכיר נושאים כגון תכנית הניהול של האל, הצביון הצודק שלו, אהבתו, כבודו, גדולתו, עליונותו וייחודו – האם אתה תופס את הדברים האלה בפועל? אתה מבין אותם? אם אינך מבין אותם אבל מתעקש לכתוב עליהם בכל זאת, אתה סתם כותב בעיוורון, מתרברב ומתהדר. כשאנשים שרים יחד ומצטרפים אליך בהתרברבות שבשירת מילים חלולות כאלו הם מרגישים מבוכה והשירה אינה מועילה לאיש בסיומה. מה התוצאה של זה? האם זה לא משחק באנשים ובזבוז זמנם? האם זה לא ערמומיות כלפי האל והטעייתו? אתה לא מתבייש?

הביטו, מה המילים של המזמור "מתוך אהבה"? "מתוך אהבה, האל ברא את האנושות ותמיד טיפל בה ושמר עליה". האם במשפט הזה יש דבר אחד נכון? האם יש בו חלק כלשהו שהולם את האמת? האם לא נכון שהאל ברא את אדם וחווה מתוך אהבה? (זה לא נכון). למה האל ברא אותם, אם כן? (בגלל תכנית הניהול שלו). האל רוצה לבצע תכנית ניהול באמצעות האנושות שברא – תכנית ניהול ל-6,000 שנה. אין זה משנה מה יהיה מהלכה של תכנית הניהול הזאת לאורך 6,000 שנה, בסופה האל יזכה בקבוצת אנשים שיוכלו להתמסר לו ולשאת לו עדות, שיוכלו להפוך ליצירי בריאה אמיתיים ולשליטים אמיתיים על כל הדברים. האם העובדה שראשית הייתה לאל תכנית ניהול ואחר כך הוא ברא את העולם ואת האנושות קשורה לאהבה בכלל? זו הייתה אחת ממחשבות האל וחלק מתכניתו. דבר הוא בדיוק כמו שלאנשים יש כוונות ותכניות; לדוגמה, האדם יכול לתכנן להפוך למנהל תוך עשר שנים ולהרוויח 100,000 יואן, או לתכנן שיהיו לו תעודות אקדמיות או חיי משפחה מסוימים תוך עשר שנים – האם לדברים האלה יש קשר לאהבה? אין להם קשר לאהבה; בחיי היום-יום שלהם, לאנשים יש פשוט תכנית רב-שלבית, תכנית אב, מטרה, אידאל. אשר לאל, באותו הזמן שהוא השליט העליון של היקום ושל כל הדברים, יש לו תכנית לגבי הארץ, והתכנית הזאת התחילה בכך שהאל ברא את כל הדברים וברא יצורים אחרים ואז האל ברא שני בני אדם. האם זה לא מה שקרה למעשה? איזה קשר לאהבה עם העובדה שהאל הפיק תכנית כזאת? אין שום קשר. אם כך, האם המשפט "מתוך אהבה, האל ברא את האנושות ותמיד טיפל בה ושמר עליה" נכון? איך האל יכול היה לאהוב את האנושות לפני שברא אותה? לו היה זה נכון, האם אהבה כזאת לא הייתה חלולה? אתה מגדיר את בריאת האנושות בידי האל כפעולה של אהבה – האינך מכפיש את האל? האין זה חילול הקודש? האין זה סובייקטיבי מדי? מה מאפיין את הסובייקטיביות הזאת? האם היא חסרת היגיון? (כן). האל חשף את מסתרי תכנית הניהול בת 6,000 השנים ועבודת האל התלת-שלבית. אתה חושב שהבנת קצת, שיש לך הבנה שטחית וחלקית של האל, אבל ההבנה הזאת היא הבנה מילולית ולא יותר. ובכל זאת אתה מעז להגדיר דברים בדרך כזאת ולטעון שמתוך אהבה האל עושה משהו, מבצע עבודה מסוימת או שיש לו תכנית מסוימת. האם זה לא חסר היגיון וטיפשי מדי? האם יש אפוא משהו נכון במשפט "מתוך אהבה, האל ברא את האנושות"? (לא. המשפט אינו עולה בקנה אחד עם האמת). בואו ראשית כל נשים בצד את השאלה האם המשפט תואם או לא תואם לאמת ובמקום זאת נבדוק אם המשפט תואם או לא תואם למצבים בפועל. אתם חושבים שהמשפט הזה מעשי? (הוא אינו מעשי). האין הוא משאלת לב? לבריאת האנושות בידי האל אין שום קשר לאהבה, לכן המשפט "מתוך אהבה, האל ברא את האנושות" הוא חסר שחר, הוא פשוט יציר דמיונו של האדם, הוא שטות. אתה מגביל את האל בעיוורון – זהו חילול וביזוי של האל; אתה מודד את האל תוך שימוש בנקודת מבט אנושית ובעזרת תפיסות ודמיונות אנושיים, וזוהי טעות מבישה, חסרת היגיון וחסרת בושה. כך, המשפט "מתוך אהבה, האל ברא את האנושות" הוא פשוט קשקוש.

בהמשך, המילים הן "מתוך אהבה, האל ברא את האנושות ותמיד טיפל בה ושמר עליה". האיש שכתב את המזמור רומז שגם זה נעשה מתוך אהבה. אם כך, אם לא נכון לומר שהאל ברא את האנושות מתוך אהבה, האם נכון לומר שהאל תמיד טיפל באנושות ושמר עליה מתוך אהבה? (זה לא נכון). למה זה לא נכון? איזה מין התנהגות מתאר המשפט "תמיד טיפל באנושות ושמר עליה"? מהי התמצית של התנהגות זו? האם זו התנהגות אחראית? (כן). האם האל יכול לאהוב בן אנוש שזה מקרוב נברא ושאינו מבין דבר, שאינו יכול לדבר, שאין לו שום הבחנה ושהנחש יכול לפתות? ומה בקשר לאופן שבו האהבה ניתנת, כיצד היא נחשפת, כיצד היא מתגשמת, כיצד היא מבוטאת – האם יש פרטים ספציפיים על כך? אין. זוהי אחריות; הרגש האמיתי שממלא כאן תפקיד הוא אחריותו של האל. היות שהאל ברא את האנושות, הוא מוכרח לשמור עליה, לטפל בה, להגן עליה ולהנהיג אותה. זוהי אחריותו של האל; הוא לא עושה זאת מתוך אהבה. אם אתה מאפיין את זה כמעשה שנעשה בזכות אהבתו של האל, אזי יש לך אי-הבנה חמורה של האל; ההבנה של האל כך אינה מדויקת. מה ידעו שני בני האדם הללו, שנבראו זה מכבר? מלבד רוח החיים שהאל הפיח בהם, הם לא הבינו דבר ולא ידעו דבר, במיוחד לא על האל – הם לא ידעו מיהו או מהי מהותו, לא ידעו כיצד לציית לדבריו ולהתמסר לו – הם אפילו לא ידעו שההתרחקות ממנו וההתחבאות מפניו הן בעייתיות. איך האל יכול לאהוב אנושות שמכחישה אותו ומתנגדת לו כך? האם הוא יכול לאהוב אותה? בתמצית, האל מטפל באנושות ושומר עליה ומעשיו יכולים לייצג רק את תחומי האחריות שלו. לאל יש תכנית ורצון בלבו ולכן הוא מוכרח לשמור ולהגן על האנושות שברא. אם תאמר בנוקשות ובחוסר מחשבה שהאל מגן על האנושות ומטפל בה מתוך אהבה, אז כמה תוכן האהבה הזאת מוכרחה לגרור אחריה בפועל? האם האנשים באמת ראויים שהאל יאהב אותם כך? האל יאהב אותם רק אם לכל הפחות יהיו בלבם של אנשים אהבת אמת ואמון אמיתי כלפי האל. אם האנשים אינם אוהבים את האל אך במקום זאת הם מתנגדים לו, בוגדים בו ואפילו צולבים אותו, האם הם ראויים לקבל את אהבת האל? על מה האל מבסס את אהבתו לאנשים? אנשים תמיד אומרים שהאל אוהב אותם, לא חשוב ימה הסיטואציה; הדברים האלה הם דמיונם ומשאלת לבם.

המילים הבאות הן "מתוך אהבה, האל קבע חוקים ודיברות כדי להדריך את חיי האדם על הארץ. מתוך אהבה, האל נהפך לבשר והקריב את חייו כדי לגאול את האנושות." הדברים מסכמים את ההיסטוריה באופן מקיף למדי. שתי השורות הללו מתמצתות את שני השלבים של עבודת האל: מבריאת העולם ועד לעידן החוק ואז לעידן החסד, כשהאל התגלם בבשר כדי לעשות את עבודת הגאולה. לרוע המזל, הייתה זאת טעות להגדיר את המזמור באמצעות שתי המילים הראשונות הללו – "מתוך אהבה" – להשתמש בהן בתור סמן הכיוון כדי לאפיין את המזמור. אחרי שהאל ברא את האנושות הוא קבע חוקים על מנת להנהיג את האנושות או לגאול אותה וכל מעשיו נעשו בגלל תוכנית הניהול שלו, רצונו ומה שהתכוון להשיג; כל מעשיו לא נעשו מתוך אהבה בלבד. יש אנשים שאומרים, "אז אתה אומר שאין שום רכיב של אהבה במעשי האל הללו?" האם זה נכון? (לא). לאל יש מהות של אהבה, אבל אם אתה אומר שהמהות של האל בביצוע עבודתו התלת-שלבית היא בגלל האהבה, אזי דבריך מוטעים מאוד והם מכפישים את האל ומחללים את הקודש. מהי הסיבה העיקרית אפוא שהאל עושה את עבודתו התלת-שלבית? הסיבה היא תכנית הניהול של האל, רצונותיו והדברים שהוא מתכוון להשיג – זהו עצם העניין, לא רק אהבה. בתקופה של עבודתו התלת-שלבית של האל ברור שמהות הצביון שהוא חושף מכילה אהבה. מהן ההתגשמויות הקונקרטיות של "אהבה"? הן סובלנות וסבלנות, נכון? ורחמים? והענקת חסד וברכה לאנשים? הן נאורות והנחיה, נכון? הן שיפוט וייסור, נכון? כל אלו הן ההתגשמויות הקונקרטיות של "אהבה". גיזום, שיפוט וייסור, חשיפה וניתוח, העמדה בניסיון וזיכוך וכן הלאה – כולם הם אהבה; האהבה הזאת היא מקיפה במידה שלא תיאמן. עם זאת, אם אנשים מתחמים את עבודתו התלת-שלבית של האל כעבודה שנעשית מתוך אהבה ומדגישים רק את האהבה, אזי זה חד צדדי מדי, זה מתחם את האל. כשאנשים ישמעו את השורות האלה הם יחשבו "אלוהים הוא אהבה ולא שום דבר אחר". הם יפתחו אי הבנות לגבי האל, נכון? (כן). משום כך, לא רק שהמזמור הזה לא באמת מביא אנשים לנוכחות האל, אלא להפך: הוא גורם לאנשים לא להבין את האל כראוי. איזה מין מצב ייווצר אצל אנשים אם הם ישירו כל הזמן "מתוך אהבה, מתוך אהבה"? איזה מין רגשות יגרום המזמור הזה? האם הרגשות האלה יהיו הבנה נכונה או הבנה שגויה של צביון האל? אם האדם אינו יכול להבין את העניין הזה לאשורו ובכל זאת הוא מדבר ושר כך, אז זוהי משאלת לב, שהיא אי-רציונלית עוד יותר. כשאנשים נופלים למצב של משאלת לב, אי-רציונליות והשפלה עצמית, זה מטריד. האם אנשים כאלה יכולים לשבח את האל בלבם בכנות? זה בלתי אפשרי. המזמור הזה אינו משבח את האל באמת; הוא יכול רק להסיט אנשים מדרך הישר.

בואו נבחן את הפזמון שבא אחריו. הפזמון מבחיל אפילו יותר בדרך שבה הוא מביא את "השבח" לשיא. האם השורה "הו אלוהים! כל מה שנחשף בעבודתך ובדבריך הוא אהבה" היא מדויקת? (לא). באיזו דרך היא אינה מדויקת? (היא קובעת מהם דברי האל ועבודתו.) מה היא קובעת שהם? (שהם נעשו רק מתוך אהבה). ההתבטאויות של האל ודבריו חושפים את צביונו, צביון של צדק וקדושה. האהבה אינה יותר מהיבט של אמוציה – סוג של רגש – היא אינה מהותו האמיתית של האל. האם נכון לאפיין את האהבה כמהותו של האל? אם נעשה כך, איזו התייחסות זו תהיה כלפי האל? התייחסות אליו בתור פילנתרופ וטרף קל. בסופו של דבר, מהי מהותו של האל? (צדקה, קדושה, רחמים, חסד, חרון אף – תמצות יסודי יותר). צדקה, קדושה, רחמים ונדיבות לב כמו גם מלכותיות וחרון אף – כל אלה הם תכונות האל ומהותו והם מייצגים את מהות האל. אם האדם מאפיין היבט מסוים של מהות האל באופן חד-צדדי, הדבר משקף את ההבנה החד-צדדית שיש לאנשים בעידן החסד, כיוון שהם חווים את את עבודת האל בצורה מוגבלת וחד-צדדית, וכך גם הידע שלהם הוא מוגבל וחד-צדדי. משום כך, הבנתם את מהות האל מתאפיינת על סמך עבודת האל בעידן החסד, מה שהופך לחד-צדדי את הבסיס לאפיון שהם עושים. האפיון של מהות האל על בסיס רסיס של עבודת האל הוא חד-צדדי מדי, אינו הולם לעובדות וסוטה הרחק מדי ממהות האל.

בואו נבחן את השורה השנייה. "הו אלוהים! אהבתך אינה רק חסד ורחמים אלא, יותר מכך, היא ייסור ושיפוט". זה עדיין בגדר תאוריה בלבד; האמירה נכונה אבל היא דוקטרינה ולכן אין תועלת בהצבתה שם. האם יש מישהו שאינו מודע למסר של השורה הזאת? האל עשה עבודה רבה כל כך ורוב האנשים חוו זאת ויודעים זאת, לכן השורה הזאת היא שטויות ודיבורים ריקים והיא אינה מועילה הרבה לחינוך אנשים. בהמשך: "הו אלוהים! השיפוט והייסור שלך הם האהבה האמיתית ביותר והישועה הגדולה ביותר". מה פירוש "הישועה הגדולה ביותר"? הפירוש הוא שהשיפוט והייסור אינם ישועה רגילה אלא הישועה הגדולה ביותר. אילו האל לא יעשה את עבודת השיפוט והייסור, האם הושעתו את האנושות לא תהיה הישועה הגדולה ביותר? האם חקיקת החוקים שלו לא תהיה הישועה הגדולה ביותר? פיצלת את העבודה התלת-שלבית של האל לכמה רמות, כאילו חקיקת החוקים היא רמת הישועה הראשונה, הצליבה – הרמה שנייה והשיפוט והייסור – הישועה הגדולה ביותר. האם זה לא שטותי? האם זהו דבר שראוי לומר? הם זה מדויק? אם תאמר את המילים הריקות הללו לאדם דתי, הוא לא יוכל למצוא בהם שום בעיה. הוא לא יבין; דבריך יישמעו לו רעננים, מקוריים וטובים למדי כיוון שמעולם לא שמע עליהם והוא אינו יודע עליהם דבר. אבל אם תאמר את אותן המילים לאדם שמבין את האמת, הוא יבין מיד שאלו הן מילים ריקות, סיכומים של דוקטרינות שאין בהן הבנה מהותית או חווייתית של שום אדם. בהמשך כתוב: "אנו נישא עדות על אהבתך הקדושה והצודקת". כאן, האהבה של האל מאופיינת כאהבה קדושה וצודקת. כותב המזמור אינו אומר שהמהות של האל היא קדושה וצודקת; במקום זאת, הוא כותב שהאהבה של האל היא קדושה וצודקת ובכך הוא טוען שעל האל לאהוב את בני האדם. כוונתו היא: אסור לאל לבטא שיפוט וייסור, חרון אף ומלכותיות; רק ביטוי אהבתו הוא הביטוי הנכון והאהבה הזאת היא קדושה וצודקת. מיד לאחר מכן כתוב "אתה ראוי לשבח נצחי מאתנו". למה כותב המזמור משבח את האל? הוא משבח את האל רק כי האל אוהב את האדם. האם הבעיה במילים האלו היא בעיה גדולה? (כן). למה אנחנו אומרים שיש כאן בעיה גדולה? (כי יש כאן בחינה של עניינים בהתאם לתפיסות ולדמיונות האנושיים וחסרה כאן הבנה של האל; יש כאן ניסיון לתחם את האל). זהו תיחום של האל. ללא הבנה של האמת וידע אמיתי של האל, הניסיון לסכם אותו בכל זאת מניב סיכום שאינו עולה בקנה אחד עם דברי האל, סיכום שהוא רחוק מהאמת ואפילו מסיט אנשים מדרך הישר במידת מה. הדבר הזה משתווה למעשה שיפוט באל. מה אתה חושב שאנשים יכולים להשיג משירת הבית הראשון של מזמור זה? (הם ישיגו תפיסות על האל). אילו תפיסות? (הם יאמינו שהאל הוא אהבה ושלאל יש רק אהבה ולא שום דבר אחר). מה לא בסדר בכך שאנשים ירגישו ככה? מה לא בסדר בכך שאנשים יחיו בחיבוק האהבה של האל, כשאהבתו מקיפה אותם ומלווה אותם? מה לא בסדר בזה שאנשים נהנים מאהבתו ומטיפולו של האל במלואם? (הבנה כזאת של האל היא חלקית מדי, כי בצביון של האל יש יותר מאהבה בלבד). האם היא חלקית בלבד? ליתר דיוק, הידיעה של אדם את אהבת האל בלבד היא חלולה מדי, היא תחושה ריקה, חד-צדדית, תאורטית ואמוציונלית. חשבו על כך: אם אנשים יחשבו שמספיק להאמין ולדעת שהאל הוא אהבה, האם יהיה להם קל להשיג התמסרות אמיתית כשהם יחוו את השיפוט ואת הייסור של האל? (לא). אבל כשיש להם את האהבה של האל בתור היסוד – למה שלא יהיה להם קל להתמסר? האם נשיאת עדות לאהבה של האל באופן זה תשפיע על אנשים לקבל שיפוט וייסור? (לא). אם כן אמרו לי, מהן הסיטואציות הממשיות והקשיים המעשיים הכרוכים בכך? (אנשים תמיד חושבים שהאל הוא אהבה ולכן הם רוצים ליהנות מחסדו כל יום. כשהשיפוט והייסור של האל גורמים לאנשים סבל גשמי, הם חושבים שהאל אינו אוהב אותם ולכן נעשה להם קשה לקבל את השיפוט ואת הייסור של האל ולהתמסר להם). המשיכו; יש עוד משהו? (אנשים מאמינים שהאל הוא אהבה ולכן כשהם מורדים באל ובוגדים בו, הם מחליטים שהאל עדיין אוהב אותם ויפגין כלפיהם רחמים וסלחנות. משום כך הם לא ילכו ויתחרטו). אם אנשים יחיו תמיד מתוך הנחה פרי דמיונם שהאל אוהב ומעדיף אותם במיוחד, האם יוכלו לקבל את העובדה שיש להם צביון מושחת? האם יוכלו לקבל את השחיתויות ואת המצבים השונים של האדם שנחשפים בדברי האל? (לא). הם יתקשו לעבור מהמצב ההוא למצב של התמסרות, לקבל את שיפוט האל וייסורו; הם יוכלו רק להישאר תקועים בעידן החסד ויאמינו שהאל תמיד יהיה קרבן החטאת שלהם ושעבורם קרבן החטאת הזה הוא צורה של אהבה בלתי נדלית ואינסופית. אם יבינו כך את אהבת האל, מה תהיה התוצאה? התוצאה תהיה דומה למה שמאפיין אנשים בדת: לא אכפת להם כיצד הם חוטאים; הם רק אומרים את תפילותיהם בלילה ומתוודים על חטאיהם ובזה זה נגמר. הם סבורים שהאל ימשיך לסלוח להם וימשיך להעניק להם רחמים ונדיבות לב ויספק להם חסד. הדבר הזה מקשה עליהם להודות שיש להם צביון מושחת, לקבל את השיפוט ואת הייסור שלו ולהתמסר לעבודת האל ולהגיע לשלב שבו הם יכולים לקבל את ישועתו. מה יהיו ההשלכות על אנשים שנשארים במצב זה? האם יתנגדו לאל וידחו אותו כשיחזור לעשות עבודה חדשה? (כן). האם יוכלו לקדם בברכה את שיבת האל אפוא? למה העולם הדתי אינו מקבל את עבודת האל באחרית הימים? האם כל זה אינו בגלל הבנה מופרכת של האל? זוהי השלכה איומה ונוראה! אם אנשים לא יכירו את האל הם יתקשו מאוד להתמסר לו – מה מראה העובדה הזאת? היא מראה שלאנשים יש צביונות מושחתים ושנטייתם מלידה היא להתנגד לאל ולמרוד בו, להיות בלתי-תואמים לאל. אנשים יכולים לפעול נגד כוונות האל ונגד האמת בכל צעד ושעל. טבעם ונטייתם המולדת של בני האדם היא לשנוא את האמת, להתנגד לאל ולמרוד בו. האם האל יכול לאהוב אדם כזה? (לא). האל אינו יכול להביא את עצמו לאהוב אדם כזה, לא חשוב אם האל אוהב או לא אוהב אותו ואם הוא ראוי או לא ראוי לאהבת האל. האין זאת עובדה?

מהזמן שבו האל התחיל לעשות את עבודת השיפוט ולחשוף את מהות השחיתות של האנושות ועד היום, האל ביטא את האמת ואמר דברים רבים שתכליתם להושיע את האנושות וגם דברי שיפוט חמורים רבים. האם תוכלו לתפוס את גישתו האמיתית של האל כלפי האנושות? בסופו של דבר, האם האל אוהב את האנושות או שונא אותה? יש אנשים שאומרים: "מהעובדה שהאל נתן לאדם וחווה בגדים עשויים מעורות גיליתי ולמדתי שהאל אוהב אנשים, שגישתו כלפיהם היא גישה אוהבת ואין בה שנאה". האם נכון להבין את הדברים כך? (זה לא נכון). מה שגוי בזה? כשמבינים את הדברים כך מתייחסים לתחומי האחריות של האל, לחובותיו ולהתחייבויותיו כלפי האנושות כאילו הם בוצעו כיוון שהאל אוהב את בני האדם, כיוון שבני האדם הם חביבים, מגיע להם שיאהבו אותם והם ראויים לאהבת האל. האין זאת דרך מופרכת להבין דברים? (אכן.) כל מה שהאל עושה הוא עושה מתוך אחריות ומחויבות וגם בגלל מהותו. מעשיו הם קודם כל בגלל תכניתו ואחר כך בגלל התחייבותו. ברור שבזמן שהאל ממלא את התחייבותו הוא חושף את צביונו ואת מהותו. מהי אפוא מהות צביונו? היא צדקה, קדושה, מלכותיות והיותו מעבר לכל פגיעה. מה צריכות להיות בדיוק הגישה והמחשבות של האל כלפי האנושות בהתחשב בצביונו ובמהותו של האל ובהשחתה העמוקה של האנושות בידי השטן? האם הוא אמור לאהוב את האנושות עד כדי כך שלא יוכל להיפרד ממנה? (גישתו צריכה להיות יותר גישה של אחריות). האחריות שלו היא עבודתו. האל אינו אוהב את האנושות עד כדי כך שאינו יכול להיפרד ממנה והיא יקרה לו באופן קיצוני; אהבת האנושות אינה מכריעה אותו והוא לא מעריך את האנושות כאילו היא אוצר יקר, בבת עינו – הגישה האמיתית של האל כלפי אנושות כזאת היא גישה של גועל עד היסוד. למה אני אומר שהמזמור הזה מגעיל עד היסוד? כי הוא מבטא את משאלות הלב של בני האדם. לאל יש אהבה ולכן אנשים חושבים שהוא עשה את כל זה כי האדם הוא חביב וראוי לאהבה. אתה טועה ומתפנק ברגשנות כל כך! האל עושה את כל זה בגלל תכניתו ואחריותו, ומהות הצביון שהוא חושף כשהוא עושה את כל זה היא צדקה וקדושה. ברור שבמהותו של האל יש אהבה, לא חשוב מה האל חושף, ואת מה שהאל עושה לאנושות הוא עושה פשוט בגלל האהבה שבמהותו. אבל האל אינו אוהב את בני האדם ברצונו הסובייקטיבי; הוא אינו אוהב את האנושות המושחתת, הוא שונא אותה. למה האל עושה את עבודת השיפוט באחרית הימים? למה לאל יש גישה כזאת כשהוא חושף את האנושות המושחתת? הדברים האלה נקבעים על ידי מהות האל וצביונו; יתירה מזאת, הדבר יכול להמחיש סוגיה מעשית: האנושות חיה תחת השפעתו של השטן וכל בני האדם נוהים אחריו וסוגדים לו; הם לא מתמסרים לאל וסוגדים לו באמת, הם אויביו. האם האל יכול לאהוב את אויביו? (לא). האל חושף אהבה ויש לו מהות של אהבה אבל הוא לא עושה את כל זה מתוך אהבה. אם אתה חושב שהאל עושה את כל זה מתוך אהבה, אני אומר לך שזוהי מחשבה מוטעית וחסרת בושה לחלוטין. אם אתה חושב כך, אתה מכפיש את האל. אל תרגיש טוב מדי לגבי עצמך, אל תרגיש סנטימנטלי יתר על המידה. יש אנשים שאומרים: "האל לא עשה את כל זה מתוך אהבה, אז האם אין אהבה במהות של האל, במובן הזה?" זה נכון? (לא). איפה הטעות? (בצביון של האל יש נדיבות לב ורחמים). יש לו אהבה, אבל הוא לא אוהב ללא אבחנה. האל הוא צודק וקדוש, בלתי אפשרי בשבילו לאהוב את האנושות שהושחתה עמוקות כל כך בידי השטן – למעשה, האל מתעב ושונא את האנושות הזאת. יש אנשים ששואלים: "מכיוון שהאל מתעב ושונא את האנושות הזאת, למה הוא עדיין מבצע בה את כל העבודה הזו?" לאל יש תוכנית ניהול והוא מוכן לקבל על עצמו את האחריות הזאת ולמלאה, לכן הוא עושה את העבודה הזאת – זוהי זכותו של האל והאדם אינו יכול להתערב. לאל יש העוצמה הזאת וגם סמכות להביא את תכנית הניהול שלו לידי גמר, שהאנושות – כולכם – היא המוטב הסופי שלה. זה שהאדם קוצר יתרונות כאלה וזוכה בברכות כאלה זה כבר משהו; אל תדרוש מהאל: "כיוון שיש לך אהבה, אתה מוכרח לאהוב אותנו." מאיזו סיבה לאהוב אותך? כי האל בחר בך? זאת לא יכולה להיות התשובה, נכון? בגלל חביבותך? מה כל כך חביב בקשר אליך? כי אתה בוגד באל? כי אתה מורד באל? כי אתה גדוש בצביון המושחת של השטן? כי אתה מתנגד לאל? כי אתה מתנגד לאל בכל צעד ושעל? עם כל זה, האם האל עדיין יכול לאהוב אותך? האם הוא עדיין יכול לאהוב את מי שמתנגד לו? האם הוא עדיין יכול לאהוב את השדים ואת השטן? אם תגיד שהאל עדיין יכול לאהוב את מי שמתנגד לו ושהוא עדיין יכול לאהוב את השדים ואת השטן, האין זו נאצה של האל? האם האל יכול לאהוב את השדים ואת השטן, לדעתכם? האם האל יכול לאהוב את אויביו? האם האל יכול לאהוב ללא אבחנה, באותה הדרך שבה עושה זאת האנושות המושחתת? בהחלט לא. לאהבה של האל יש עקרונות. האהבה הזאת שבדמיונו של האדם אינה קיימת אפוא; היא פשוט משאלת לב וחשיבה סנטימנטלית יתר על המידה; היא שייכת לתפיסות של האדם ואינה עולה בקנה אחד עם העובדות כלל וכלל, לכן עליי להבהיר זאת כאן. מדוע האל לא אוהב אותך? (כי הצביון של האדם הוא מושחת במלואו והוא אינו ראוי לאהבת האל). "לא ראוי לאהבת האל" היא אמירה מובנת מאליה. האם האל מוכרח לאהוב אותך כי הוא ברא אותך? אין זה המקרה, נכון? האל ברא את כל הדברים ואת היקום כולו; האם זה אומר בהכרח שהוא חייב לאהוב כל דבר ודבר? האל יכול לבחור לאהוב אותך והוא יכול לבחור לא לאהוב אותך; זוהי זכותו – עובדה. עוד עובדה היא שאם אתה רוצה לגרום לאל לאהוב אותך – אם אתה רוצה לקבל את אהבת האל – אזי עליך לעשות משהו ראוי לאהבתו. עשית משהו ראוי לאהבתו? יש לך התנהגות, אנושיות או צביון שמרצים את האל? (לא). אולי אין הדבר נכון לגבי השנים הראשונות שבהן אנשים מאמינים באל, אבל בשנים מאוחרות יותר יש אנשים שמפגינים חלק מההתנהגויות האלה: ביצוע החובה והעבודה בשטחיות פוחתת והולכת, יכולת לחפש עקרונות, למידה לציית ולהתמסר, לא להתנהג בשרירותיות; לא להסתמך על דמיונות ועל תפיסות כשנתקלים במשהו, יכולת להתפלל לאל ולחפש אותו, שיתוף פעולה עם אחים ואחיות וחתירה לשתף איתם לעתים קרובות יותר ולשנות את צורת החשיבה כך שתהיה צנועה וקפדנית יותר; קצת כנות וקצת אמונה אמיתית באל, אף שאי אפשר לומר שאנשים אלה נאמנים לעבודה שבית האל הפקיד בידיהם ולמה שהאל הטיל עליהם; ויכולת להתמקד בחתירה אל האמת ולשים לב לשינויים בצביונותיהם, יכולת לקחת יוזמה בנושא ידיעת השחיתות, הגאוותנות והערמומיות שלהם עצמם, תפילה לאל לעתים קרובות ובקשה ממנו לתזמר את הסביבה, קבלת המשמעת שהאל מטיל והחזקה בדברים חיוביים יותר בקרבם. התנהגויות אלה הן יקרות ערך בעיני האל. אבל כשמדובר בתשובה לשאלה האם האל אוהב או לא אוהב אנשים, האם הם צריכים להתעקש? (לא). אם התנהגות האנשים מציגה את העיסוקים החיוביים, השיפורים והשינויים האלה, אזי לאנשים אלה ישנם קצת חביבות וביטוי של התמסרות כלשהי, מנקודת מבט אנושית. אבל זה שיש לכם התנהגויות כאלה זה רק התקווה שנראית בכם. התקווה הזאת היא שדרך עבודת האל והנהגתו, אנשים יחשבו באופן חיובי, פעיל ומשתף פעולה ובאותו זמן – שההתנהגויות וההתגלויות הללו יעידו על האל לפני השטן. מנקודת מבט זאת, כלומר כשאני מתבונן בזה מנקודת מבט אנושית, לאנשים יש מעט חביבות – אבל מנקודת מבטה של רוח האל, האם האל אוהב או לא אוהב אתכם בסופו של דבר? האם יש או אין בכם היבטים חביבים במידת מה? אתם עדיין רחוקים מאוד, אם תשאלו אותי. זאת מכיוון שעל סמך איכותם, כישרונותיהם ונסיבות חייהם, אנשים אמורים להיות מסוגלים ליותר. למעשה, את מה שחוויתם, השגתם וזיהיתם עד עתה, כמו גם השינויים שהצלחתם לעשות, הייתם יכולים להצליח לעשות תוך חמש שנים אילו הייתם חותרים אליהם בכל כוחכם, אבל נדרשו לכם עשר שנים כדי להשיג את התוצאות האלה. זה לא זמן רב מדי? המוחות שלכם קצת קהים, התגובות שלכם איטיות, הפעולות שלכם נרפות; במקרים רבים הצלחתם להשיג משהו רק הודות לגיזום והטלת משמעת מידיים ופיקוח מהעליון. ההישגים האלה הושגו בעמל רב ותמורת מחיר מסוים; אפשר להתנחם קצת מהתבוננות בהיבטים מסוימים של התנהגות והתבטאות של אנשים העולות מהתוצאות של מה שנקצר. עם זאת, הם עדיין רחוקים מסטנדרט החביבות שהאל דיבר עליו. האם כולכם מרגישים שעכשיו אתם חביבים יותר ביחס למה שהייתם קודם? (לא). לא, עוד לא. אתם תגלו איזה דברים אתם חושפים על אודות עצמכם בעזרת קצת בחינה עצמית: "הו, יש עדיין יותר מדי טומאה בתוכי, ברגע שאני מהרהר במשהו עולות במוחי מזימות ערמומיות ואני עושה דברים בשטחיות. לאחר שצלחתי את זה כך, שוב עולות בעיות ואחרי שאני חושב עליהן שוב עולות בי המזימות הערמומיות ואני מעביר את האחריות ממני והלאה וחוזר להיות אדם שמחפש לרצות אחרים." כפי שאתה יכול לראות, חשפת די הרבה שחיתות רק בזה שבדקת את עצמך באופן מזדמן לאורך כל היום – אז מה כל כך חביב בקשר אליך? אתה עדיין מבקש מהאל לאהוב אותך ובכל זאת אתה מביט על עצמך מלמעלה; אתה מרגיש שאתה חסר ערך לחלוטין ושאין לך שום דבר ראוי לשבח או לאהבה של אנשים אחרים. אם אנשים אינם יכולים לגרום לעצמם לאהוב אותך, איך אפשר לצפות מהאל שיאהב אותך? האם זה יהיה אפשרי? (לא). עכשיו, לאחר שהבהרנו את העובדות הללו במידה מספקת, האם לא צריך לזרוק את המזמור הזה לפח? כן. המזמור מלא במילים שמקורן בתפיסות, בדמיונות ובדת; האם זה שאתם שרים אותו מועיל למישהו אפוא? אתם נהנים לשיר אותו ולהאזין לו? לא רק ששירת המזמור הזה אינה מאפשרת להבין את האמת, אלא היא גם מטעה אנשים; לא רק שהיא לא עוזרת לאנשים להיפטר מהתפיסות שלהם, אלא היא גם מעמיקה ומחזקת אותן. האין זה מזיק לאנשים? זה שאתם שרים את המזמור הזה לא רק מקשה עליכם להבין את האמת אלא גם מקל עליכם לחיות בתוך התפיסות והדמיונות שלכם בנושא האל; מזמור כזה אינו מועיל לאיש. משום כך לבי מתמלא זעם כשאני שומע את כולכם שרים את המזמור הזה – הקשבתם לשווא לדרשות במשך שנים רבות, קראתם לשווא דברים רבים כל כך מדברי האל; אין לכם שום ידע אמיתי על צביון האל אפילו עכשיו, אני באמת רוצה לתת לכם שתי סטירות. מי כותב מילים מלאות בתפיסות ודמיונות כאלה? ואתם עדיין שרים את המזמור באהבה גדולה. אין לכם שום יכולת הבחנה? הנחלתם לי אכזבה מרה. האמנתם עד עכשיו בלי לזכות בשום מציאות-אמת; אתם לא יכולים אפילו לסווג מילים כתפיסות, כדמיונות או כאבסורדים, ובכל זאת אתם שרים אותן. האמונה שלכם היא אמונה מבולבלת באמת! מה עוד אוכל לומר!

הביטו בבית השני של המזמור "מתוך אהבה". "מתוך אהבה, חזר האל והתגלם כבשר ודם באחרית הימים ובא אל אומת הדרקון הגדול האדום כאש". כמה גדולה מוכרחה להיות אהבתו של האל? האם נכון לחשוב שאתה גרמת לאל לסבול השפלה בגלל אהבה, להפוך לבשר ולבוא לאומת הדרקון הגדול האדום כאש, שם הושפל עד עפר, על מנת לאהוב ולהושיע אנשים? האם האל עשה את כל זה רק בגלל אהבה? אתה רק חושב על הטוב – האל עשה זאת בגלל תוכנית הניהול שלו. בצביון האל יש מהות שמסוכמת במשפט "הוא עומד בדבריו ודבריו מתגשמים, ומה שמתגשם נמשך לנצח". זוהי ההתגלות של סמכות האל; איך ייתכן שתהיה בגלל אהבה? אמרו לי, האם אנשים מושחתים אלה ראויים לכך שהאל יושפל עד עפר בבואו לאומת הדרקון הגדול האדום כאש? (לא). הם לא ראויים לכך, הם גרועים מנמלים ומתולעים, לא מגיע להם. אתה מתכוון שהאל יתגלם וימשיך לסבול השפלה ושהשטן ימשיך לרדוף אותו ובה בעת האל ימשיך להציע את אהבתו לאנושות המושחתת הזאת? זה מה שאתה מתכוון? הרעיון הזה מגוחך. למעשה זוהי תכנית הניהול של האל. בין שהאל יחזור ויתגלם בבשר ויבוא לאומת הדרקון הגדול האדום כאש או יעשה עבודה אחרת מכל סוג שהוא – פעולות אלו הן שלב בעבודתו; כעת, כשהשלב הגיע לנקודה זאת, האל מוכרח לפעול כך. למה בדיוק האל עושה את העבודה הזאת? הוא עושה זאת בשביל תוכנית הניהול שלו, ולפיה מי שיקבל את הישועה היא האנושות המושחתת. מכל נקודת מבט שהיא, האנושות המושחתת – לא חשוב מאיזו מדינה או מאיזה גזע – היא בסך הכול מושא לעבודה, ניגוד, במסגרת תכנית הניהול של האל. האם ניגוד ראוי לכך שהאל יעניק לו את כל אהבתו? לא, הוא לא. זוהי טעות לומר זאת, אסור לאפיין את זה ככה. מכיוון שלאל יש תוכנית ניהול ובגלל העובדה שהוא ישיג בעבודת הניהול שלו, אתה כבן אנוש מתאים לשאת את העובדה הזאת וזוהי ברכה גדולה. ובכל זאת אתה עדיין אומר: "האל עשה את כל זה מתוך אהבתו לנו". זוהי טעות חמורה, זוהי אמירה מוטעית ושטות מוחלטת.

הביטו בשורה הבאה. "מתוך אהבה, האל עומד בדחייה ובהשמצות וסובל מרדיפות וממצוקות". האם זה נכון? מתוך אהבה, האל עומד בדחייה ובהשמצות וסובל מרדיפות וממצוקות. לא חשוב מה האל סובל – המחשבה, הרצון והמטרה בלבו היא להגשים את תוכנית הניהול שלו. לאל יש מטרה גדולה יותר, אבל הוא עושה את כל זה לא כמסירות לאנושות, לא כהענקת אהבה או כמתן עצמו כל כולו לאנושות המושחתת הזאת, המתייחסת אליו בעוינות ורואה בו אויב – לא זאת הסיבה. יש אנשים שאומרים: "מכיוון שהאל אינו עושה את כל העבודה הזאת מתוך אהבה לאנושות ומכיוון שהוא עמד בדחייה, השמצות ומצוקות בשביל תוכנית הניהול שלו בעצם, אזי האל אינו ראוי לאהבה של האדם". האם זה נכון? (לא). איפה הטעות? אמרו לי מה אתם חושבים. (האל עושה את כל העבודה הזאת בשביל תוכנית הניהול שלו אבל בעצם בזמן התהליך הזה אנשים קוצרים יתרונות רבים, מגיעים להבנה של אמיתות ומשיגים שינויים). זה הכול? אמרו לי, האם העובדה שהאל סובל דחייה, השמצות, רדיפות ומצוקות למען תוכנית הניהול שלו היא דבר חיובי או דבר שלילי? (היא דבר חיובי). האל סובל דחייה, השמצות והשפלה אדירה למען תוכנית הניהול שלו; זהו דבר חיובי. אתם יודעים למה זה דבר חיובי? מהו התוכן של תוכנית הניהול של האל? (להביס את השטן ולהוציא אנשים משעבודו). איך יובס השטן? מהו התוכן הספציפי? מהו מיזם העבודה הספציפי? להושיע את האנושות. זה לא מעורפל, נכון? הבסת השטן היא היבט אחד; התוכן הספציפי של תוכנית הניהול של האל, כלומר המיזם הספציפי של עבודת האל, הוא להושיע את האנושות. במונחים אנושיים, האם עניין ישועת האנושות הוא מטרה צודקת או לא צודקת? (מטרה צודקת). זוהי מטרה צודקת. האם זה שגוי שהאל יסבול דחייה, השמצות, כאב והשפלה מכל הסוגים על מנת להציל את האנושות? (לא). האם זהו דבר חיובי? האם זה אנוכי? (זה לא אנוכי). אז איך זה שאינכם יכולים להסביר את זה בבירור? אתם לא יכולים להסביר דברים ברורים ומובנים מאליהם כאלה; במקום זאת אתם מפרשים אותם בעיוורון וקובעים כללים בשרירותיות – האין זה שיא הסכלות והבורות? העבודה הקשורה לתוכנית הניהול של האל היא מיזם עצום והפרטים של המיזם הספציפי הזה מובילים לישועת האנושות. יש אנשים שאומרים: "האל מושיע את האנושות על מנת להגשים את משאלותיו שלו, להשלים את תכניתו; האל עושה את כל זה למען עצמו ולא למען האנושות. האין זה אנוכי?" האם זה אנוכי? (לא). למה זה לא אנוכי? הפעולה שהאל מקבל על עצמו היא חיובית ומשמעותית. הפעולה היא רבת ערך ומשמעות לגבי ההישרדות, הייעוד והקץ של אנושות כולה ולגבי מצב קיומה בעידן הבא. על רקע הטיעונים האלה, האם זה אנוכי מצד האל לסבול את כל זה ולתת את כל זה על מנת להשלים את תוכנית הניהול שלו? (לא). המטרה של תוכנית הניהול של האל היא להושיע את האנושות, כוונותיו הן טובות ויפות, אהבת אמת; אי אפשר לומר אפוא שהאל הוא אנוכי בשל כך שהוא מרצה את כוונותיו. רק מתוך הפעולה הזאת שהאל עשה, מתוך הפעולה הזאת שהוא תכנן, אפשר להבין את מהות האל ולהבין שלבו יפה וטוב. אף שהאנושות הזאת הושחתה, נהתה אחרי השטן והתמלאה בצביונו המושחת, במרדנות ובהתנגדות לאל, בניאוץ האל ובעוינות, האל עדיין יכול להושיע את האנושות בסבלנות ובלי לוותר אף פעם. מאין נובע כל זה? זה נובע מתוכנית הניהול של האל, מרצונו. האם זה אנוכי? האנושות היא המוטב הסופי והגדול ביותר של תוכנית הניהול של האל כולה. כולכם הנושאים והיורשים של ההבטחות, הברכות והייעודים הטובים שהאל העניק לאנושות. אמרו לי אפוא, האם האל הוא אנוכי? (הוא לא אנוכי). האל אינו אנוכי. אבל האם האל עושה את כל זה רק בגלל אהבה? (לא). המשמעות, הערך והאמיתות שאנשים צריכים להבין כאן הם עמוקים מדי – איך זה יכול להיות רק בשביל קצת אהבה? אהבה היא חלק קטן בלבד מהביטוי הרגשי, רסיס שמתגלה באמוציות ובסנטימנטים, היא אינה הדבר השלם. אבל בעבודת האל הכרוכה בביצוע תוכנית הניהול שלו ובתהליך הישועה של האנושות בידי האל, מה שבעצם נחשף הוא צביון האל במלואו. והצביון שלו אינו רק אהבה, כלומר הוא אינו רק נדיבות לב ורחמים, אלא כולל גם צדקה ומלכותיות, חרון אף וקללות ואינספור היבטים אחרים. ברור, אם נדבר באופן קונקרטי, שבמהלך עבודתו התלת-שלבית של האל מתגלים בהדרגה צביונו ומהותו ונעשים גלויים לעיני בני האדם. אבל בני האדם אינם יכולים לזהות אותם והם אפילו אומרים: "האל עשה את כל זה כי הוא אוהב אותנו". התפיסה הזאת של "אהבה" שיש לאנשים – למה היא נשמעת מביכה ומבחילה כל כך? ההגדרה של עבודה משמעותית כזאת של האל, עבודה שיש לה השפעה אדירה כזאת על הייעוד של האנושות ועל קיצה, בתור רגש פעוט ולא יותר – אהבה – האם מעשה זה אינו השמצה של כוונות האל, של מאמצי האל להושיע את האנושות שנעשים ברצינות ומתוך מחשבה מרובה?

בשורה הבאה כתוב: מתוך אהבה, האל חי בצניעות ובהסתר עם האנושות המושחתת. כאן אומר כותב המזמור שגם זה נעשה מתוך אהבה. האל עושה זאת כי זה הכרחי בשביל עבודתו; איך זה יכול להיות מתוך אהבה? האם הגיוני שהאל יחיה עם האנושות מתוך אהבתו לה ושהוא יחיה בצניעות ובהסתר מתוך אהבתו לה? עד כמה מושכת וחביבה האנושות מוכרחה להיות, כדי שתגרום לאל להיות חסר סבלנות כל כך ומוכן לחיות בקרבה ואפילו להתגלם בבשר ולחיות בצניעות ובהסתר? האם אלו העובדות? (לא). מהן העובדות? (האל התגלם בבשר, צנוע ומוסתר, ובא לארץ כדי לבטא את האמת ולהושיע אנשים בגלל תוכנית הניהול שלו). להלכה, הסיבה היא תוכנית הניהול של האל. לדעת אנשים, נראה שחייו של האל בצניעות ובהסתר בקרב האנושות המושחתת גורמת לאל שמחה רבה, שהוא חי בנוחות ושהוא שמח כל יום, מרוצה לצפות בכל מהלך ומהלך של האדם, בהתנהגויותיו ובהתגלויותיו. האם זה כך? (לא). איך זה, למעשה? (האל עושה זאת כי עבודתו דורשת זאת). כי עבודתו דורשת זאת; זה תאורטי. למעשה, האם חיים בקרב האנושות מביאים לאל חדווה? שמחה? עונג? (לא). אז איך האל אמור להרגיש? לדוגמה, כולכם מאמינים באל וסבורים שאתם הגונים למדי, אבל אילו הייתם חיים עם חבורת נערי רחוב, פרחחים, גנגסטרים ובריונים מהעולם התחתון והייתם מדברים אותן מילים כמוהם, אוכלים אותו אוכל כמוהם ועושים אותם דברים כמוהם כל יום, איך הייתם מרגישים? (דחייה וגועל). באיזה הרגשה הייתם חיים אילו היה עליכם לחיות עם אנסים ורוצחים? (בחילה). אז אתם כן יודעים מה זה להרגיש בחילה – אמרו לי אפוא, האם האל יכול להיות מאושר כשהוא חי בקרב האנושות המושחתת? הוא יכול לשמוח? (לא). אין אושר או שמחה – אז מאין האהבה תוכל לבוא? אם אין לו בכלל שמחה, אושר או עונג, האם אין סתירה בכך שהוא יאהב אנשים כפי שהוא אוהב את עצמו עד כדי כך שלא יוכל להיפרד מהם? האם אין כאן יסוד של העמדת פנים? מהי האמת בדיוק? מה האל אמור לחוש כשהוא חי בקרב האנושות המושחתת, מלבד זה שהוא לא חש שום אושר, תענוג ושמחה? (כאב). כאב, זוהי תחושה ברורה מאוד. עוד משהו? (דחייה). דחייה, זוהי עוד תחושה אחרת. עוד משהו? (שנאה של צביונו המושחת של בני האדם). שנאה, גועל ותיעוב. ישנה גם התחושה הכנה ביותר שהחיים בקרב האנושות המושחתת, בייחוד כשמדובר בהתאקלמות, שיחה, עבודה יחד והתאחדות, הם השפלה שלא תיאמן. במצב עניינים כזה, שגם מתמיד להתקיים, האם אתה חושב שאדם רגיל עדיין יכול להחזיק באהבה? (לא). הוא אינו יכול להחזיק באהבה. בהיעדר אהבה, מה עליו לעשות? (הוא ייסוג). נסיגה היא משאלה, היא צורת חשיבה; אבל מה צריך לעשות כדי להתמודד עם העובדות? האם לא צריכים לעשות מאמצים כדי לשנות את האנשים האלה? (כן). עבור אנושות כזאת, הכרחי ליישם אספקה, חינוך, נזיפה, חשיפה, גיזום, הטלת משמעת לפעמים וכן הלאה; הדברים האלה הם הכרחיים ואי אפשר לוותר עליהם. אבל האם פעולות כאלו יכולות להשיג תוצאות מידיות? (לא.) אז מה צריך לעשות? (לגזום, לשפוט ולייסר אותם לאורך תקופה ממושכת). האם עבודת הגיזום, השיפוט והייסור לאורך תקופה ממושכת היא עבודה קלה? מה האל צריך לסבול כדי לעשות את זה? (השפלה וכאב). האל עובד בסבלנות שלא תיאמן. מה הסבלנות הזאת מביאה? היא מביאה כאב. משום כך, כשהאל חי עם האנושות המושחתת, אין בלבו שמחה או אושר. ללא שמחה או אושר, האם הוא יכול להחזיק בלבו אהבה לאנשים? הוא אינו יכול לגרום לעצמו לאהוב אותם. אז איך הוא יכול לעשות את עבודתו? על איזה בסיס? הוא רק ממלא את התפקיד שבאחריותו. זוהי כהונת האל בהתגלמותו; זהו טבעה. לגבי האדם – מילוי התפקיד שבאחריותו פירושו לממש במלואו וכמיטב יכולתו את כל מה שהאדם ראה ויודע ואת כל מה שהוא צריך לומר וצריך לעשות. לדבר הזה קוראים מילוי התפקיד שבאחריותו של האדם. מדוע אפשרי למלא את האחריות הזו? בגלל זהות האל ומהותו, מכיוון שלאל בהתגלמותו ישנם האחריות והתפקיד הזה, אזי ברור שלאל ישנו הנטל הזה כלפי האנושות. לא חשוב עם איזה מין אנשים מושחתים האל חי אפוא, זהו מצב העניינים. האם אתה יודע מהו מצב העניינים הזה? זהו המצב שבו לאל אין לא אושר ולא שמחה, והוא מוכרח לסבול השפלה; באותו הזמן הוא מוכרח לסבול שוב ושוב וללא לאות שחיתות ומרדנות אנושית מכל הסוגים. בזמן שהוא סובל את כל זה, הוא מוכרח גם לומר ללא לאות את מה שהוא צריך לומר ולעשות את מה שהוא צריך לעשות; הוא מוכרח להסביר בבירור את הדברים שאנשים אינם מבינים ועל מי שעוברים עבירות ביודעין הוא מוכרח להטיל משמעת, שיפוט וייסור במידה כלשהי. כל הדברים האלה שהאל עושה קשורים לתכנית הניהול שלו ולשלבי העבודה שלו. ברור שהדבר קשור יותר במיזם הספציפי של עבודת האל, דהיינו להושיע את האנושות. בקיצור, הדבר קשור עם תחומי האחריות של האל עצמו. כל מעשי האל הללו הם מילוי אחריותו; ברור שהדברים שהאל חושף בזמן מילוי אחריותו הם מהותו וצביונו. מהי אם כן מהותו של האל בהתגלמותו, כלומר, מהי מהותו של אדם רגיל זה? במיוחד בזמן שהוא מבצע את השלב הזה של עבודתו, שלב אחרית הימים, הוא אינו מציג אותות ומופתים וגם לא שום נסים; כל מה שהוא יכול לעשות הוא להגיד לאנשים את האמיתות שבהן עליהם להחזיק ושאותן עליהם להבין. הוא חושף את הצביונות המושחתים שאנשים עצמם אינם יכולים לזהות, כדי שיוכלו לדעתם ולזהותם וכדי שיוכלו לדעת את המהות ואת העובדות בפועל של שחיתותה של האנושות; הדבר הוא כך כדי שאנשים יוכלו להתחרט באמת ושאפשר יהיה להביאם לנתיב הנכון. כשאנשים יוכלו להתחרט באמת, כשיוכלו להבין את האמת וליישם אותה בפועל, הם יכנסו למציאות-האמת ויזכו בתקווה לקבל ישועה ועבודת האל בהתגלמותו ומילוי אחריותו יושגו. ברגע שאנשים יעלו על הנתיב הנכון, מה שנותר הוא לקבל מהאל את הניסיונות והזיכוך – בכך תסתיים עבודת האל בהתגלמותו, התפקידים שבאחריותו ימולאו ועבודתו תושלם. כשתושלם עבודתו של האל בהתגלמותו ותביא אתכם לנתיב הנכון, פירוש הדבר יהיה שכהונת האל תושלם וכבר לא תהיה לאל שום מחויבות כלפיכם. מה הפירוש שלאל כבר לא תהיה שום מחויבות? פירוש הדבר הוא שהאל כבר לא יוכרח להיות עם האנשים הללו ולסבול דברים כגון שחיתותם, תפיסותיהם, מרדנותם, התנגדותם, דחייתם וכן הלאה.

בין מבחינת עבודת האל בשלמותה ובין מבחינת העבודה הספציפית שעושה האל בהתגלמותו, האם זאת או זאת נעשות רק מתוך אהבה? אף לא אחת מהן נעשית רק מתוך אהבה. רוח האל מסתכלת על האנושות מהשמיים בדרך מסוימת ולאל בהתגלמותו שעל האדמה יש אותה נקודת מבט כמעט. מדוע אני אומר "כמעט"? האל בהתגלמותו שעל האדמה יכול להתבונן בחולשת האנושות מנקודת מבט מתחשבת יותר, באופן יחסי – בגלל אנושיותו, בגלל קיומו המשותף באותו המרחב עם האנושות הברואה וגם מכיוון שכלפי חוץ גם הוא אנושי, כמו האנושות המושחתת. האל בהתגלמותו יכול משום כך לחיות עם אנשים באופן הרמוני קצת יותר בהשוואה לאל שבשמיים. כשמתבוננים בזאת כך, אילו האל לא היה מתגלם בבשר, האם הייתם כולכם יושבים פה ברגע זה? לא. כל זה הוא בגלל מה שעבודת האל מצריכה – זוהי הסיבה היחידה שבגללה האל שילם מחיר כה כבד, והוא בא הנה כדי לעשות את העבודה בעצמו. אילו האל היה מדבר לאנשים מהשמיים, לאנשים היה לא נוח לשמוע את דבריו בגלל הפרדה מרחבית, במובן אחד. במובן אחר, בהתחשב בהיקף ובכמות של הדברים שהאל אמר באחרית הימים, אילו היה מדבר מהשמיים באופן זה, הפעולה הזאת לא הייתה מתאימה, לא משנה מאיזה נקודת מבט או זווית מסתכלים על זה. משום כך, הברירה היחידה והטובה ביותר, שמועילה יותר מכל לאנושות, לתוכנית הניהול של האל ולעבודה של הושעת האנושות, היא שהאל יתגלם בבשר; התגלמותו בבשר היא הברירה היחידה והדרך הטובה ביותר לעשות את העבודה. רק האל בהתגלמותו יכול לעשות את העבודה הזאת, רק לו יש את היכולות הדרושות לביצועה ורק הוא יכול להשיג את התוצאות הללו. אם בוחנים במונחים כמותיים את הדברים האלה שהאל אמר באחרית הימים, רואים שהאל אמר דברים רבים; איך אפשר להעביר דברים רבים כל כך בלי להשתמש בשיטה של התגלמות בבשר? אילו האל היה מדבר מהשמיים בצורה של רעם, כמה אנשים היו מוכים ומתים בכל פעם שהוא היה שופט אנשים רעים ומגנה אותם? לא הרבה אנשים היו נשארים בחיים. אילו האל היה מדבר מתוך סערה או להבות, כמה סערות ושרפות היו מוכרחות להתרחש לפני שהיה מסיים לומר את דבריו אלה? הגישה הזאת הייתה מפריעה לכל האנושות. לאחר השנים הרבות הללו שהאל בהתגלמותו דיבר, האם דבריו השפיעו על חייה הרגילים של האנושות? כלל לא, ולכל העולם לא אכפת או שהדברים אינם משפיעים עליו אפילו מעט. הדבר הזה משיג במלואה את מטרת העבודה שנעשתה בידי האל בהתגלמותו; ללא האל בהתגלמותו, בהחלט לא היה אפשרי לבצע אותה. בעצם עבודת האל בהתגלמותו ישנה סודיות. האל אינו רוצה שכל העולם וכל האנושות ידעו עליה; הוא אינו רוצה שהגויים שאינם אנשיו הנבחרים של האל ידעו. הוא יכול לבטא את הדברים האלה כשהוא במצב מוסתר, ולכן אימוץ השיטה של התגלמות בבשר הוא המשמעותי ביותר; השיטה הזאת היא גם השיטה החכמה יותר מכול. הדבר יכול להישמר בסוד רק על ידי כך שהאל יתגלם בבשר. זוהי חכמתו וכול-יכולתו של האל, להתגלם בבשר ולחיות באותו מרחב של האנושות ולספק לה את האמת בשפה אנושית ובאופן ובצורה שהאנושות מסוגלת לקבל. זהו מעשה שרק האל יכול לעשות; הוא מעבר ליכולתה של האנושות. כל זה קשור לתוכנית הניהול הגדולה של האל. יהיה זה פשטני מדי, מנוגד לעובדות ובלתי ניתן להצדקה אילו האדם היה מתאר באופן חד-צדדי תוכנית ניהול כה גדולה של אלוהים בתור משהו שנעשה אך ורק מתוך אהבה. בקיצור, ללא קשר לתוכן העבודה הנעשית, הצורה הזאת שבה האל התגלם בבשר הפעם אכן גרמה להתעוררות ולהשפעה ניכרת בכל העולם ובקרב כל האנושות, והדבר מראה בדיוק איזה אירוע עצום מהווה העובדה הזאת. העובדה והצורה שהאל התגלם בבשר הן שנויות במחלוקת כשלעצמן בכל העולם ובכל הקהילה הדתית; זהו אירוע שהאנושות היא עוינת כלפיו, מגנה ודוחה אותו והוא הדבר שקשה ביותר לאנושות לרדת לעומקו ולדמיין. זה שהאל יכול לעבוד כך מראה את חכמתו, עצמתו, כל-יכולתו וסמכותו; אין זה נעשה בכלל בשביל אהבה שולית כלשהי או למען עניין פעוט או בגלל סיבה פעוטה כזרע שומשום. כלומר, אירוע עצום שיכול להרעיד את כל עולם הדת, את כל עולם הפוליטיקה, את כל האנושות ואפילו את היקום כולו אינו נובע מאהבה אלא מתוכנית הניהול של האל ומרצונו להושיע את האנושות. זהו החזון הגדול ביותר של השלב השלישי של עבודת האל; זהו החזון הגדול ביותר שאנשים צריכים להבין, לדעת ולתפוס. אם תגדיר את החזון הזה כלא יותר מאשר "בגלל אהבתו של האל; האל אוהב אותנו. ראו, האל כבר התגלם בבשר ונצלב מתוך אהבה כלפינו פעם אחת והפעם הוא התגלם בבשר והוא בא לאהוב אותנו שוב" – האין זאת שגיאה חמורה? מעשה ההגדרה של חזון כה גדול של עבודת האל בתור דבר שנעשה מתוך אהבה הוא שטחי מדי. אם אינך מכיר את האל, אז ניחא; אבל בלום פיך מיד, אל תדבר שטויות ואל תביע דעות באקראי. כבר אמרתי לכם שבכל דבר הקשור לצביון האל, למהותו ולחזון של עבודת האל, אסור לאנשים למהר לחרוץ משפט, להסיק מסקנות בשרירותיות או לתחם ברשלנות. אם אינכם מבינים, פשוט הודו בכך שאינכם מבינים. אם אתם מבינים קצת, אמרו מהר ש"אני מבין רק במידה הזאת; אני לא מעז לתחם בשרירותיות ואני לא יודע אם זה נכון". אתם מוכרחים להוסיף הסברים והבהרות מסוגים אלה – אסור לכם לדבר ללא שיקול דעת. אם אתה מדבר ללא שיקול דעת, אזי, בקנה מידה קטן – אתה עלול להשפיע על אנשים אחרים בצורה מוטעית ולתת להם תפיסות שגויות ולהטעות אותם; בקנה מידה גדול – אתה עלול להעליב את צביון האל. אתה מאפיין את תוכנית הניהול של האל ואת העבודה הגדולה של האל, ישועת האנושות, בתור אהבה, בתור דבר שנעשה מתוך אהבה – האין זה דיבור שטותי? האם לאנשים שאומרים דברים כאלה מגיעה סטירה? (כן). למה מגיעה להם סטירה? כיוון שהדיבור הזה הוא דיבור ללא מחשבה, הוא הוצאת דברים מהקשרם. האם הדבר הזה אינו נגרם מצביון גאוותני? האם לא התחלת להאמין באל רק לפני ימים אחדים? ראית אותו? אתה מבין את הצביון שלו? אינך יכול להסביר בבירור או ביסודיות את האמת על אודות החזון של תוכנית הניהול של האל ובכל זאת אתה מעז להגדיר את מהות האל וצביונו. האין זה מעשה חצוף במידה קיצונית? אתה מעז להשתמש במילה "אהבה" כי להגדיר עניין כה גדול; מעשה זה מעליב את צביון האל. האין זאת עבירה גדולה, להעליב את צביון האל? בהחלט כן. יש אנשים שאומרים: "אני לא יודע; אני גם לא מבין". נכון. בדיוק מכיוון שאינך מבין ואינך יודע ומכיוון שאתה בור ושוטה, משום כך אסור לך לדבר ללא שיקול דעת. האם אתה, איש רגיל, יכול לשפוט בשרירותיות או להסיק מסקנות באופן מזדמן בנוגע לענייניו של האל? כל המין האנושי לא יוכל להסביר בבירור את ענייני האל, אפילו היו כל האנשים משתלבים ומתקבצים יחד כדי לעשות זאת, ובכל זאת אתה לבדך רוצה להגדיר את צביון האל, את עבודתו ואת מהותו במילה אחת או שתיים. האין זה עלבון לצביונו של האל? (כן). יש בעיה חמורה במזמור הזה אפוא. לא רק שהוא מלא בדברים מבולבלים וריקים שמחללים את האל, הוא גם יכול להטעות אנשים, להוליכם שולל וללכוד אותם במלכודת התפיסות שלהם – ולכך יש חשיבות קריטית. האם אפשר לשמור את המזמור הזה, בהתחשב בתוצאות החמורות שהוא גורר? בהחלט לא, יש לזרוק אותו לפח.

נמשיך: "מתוך אהבה, האל מבטא את האמת ומביא את דרך חיי הנצח". האין זה מבחיל, הדרך שבה המילים האלו מתחמות דברים? (אכן.) נמשיך לקרוא: "מתוך אהבה, האל שופט את טבעה השטני של האנושות וחושף אותה בדבריו". אמרו לי, כשהאל אומר דברים קשים כדי לחשוף את צביונו המושחת של האדם, האם זה מכיוון שהאל אוהב את האדם או מכיוון שהוא מתעב את האדם ושונא אותו? (מכיוון שהוא מתעב את האדם ושונא אותו). האל מתעב את האדם, אז איזה צביון של האל זה? (צדקה, קדושה). נכון; זה לא מתוך אהבה. האם כשאנשים מגדירים דברים כך, האם הם לא עושים דבר שאינו במקומו ופועלים מתוך אי-הבנה? האם במשפט הזה יש ידע מעשי כלשהו של האמת? זוהי הבנה מעוותת וחד-צדדית, פרשנות שגויה, הבנה מופרכת; השורה הזאת היא אפיון שגוי. עכשיו התבוננו במשפט "מתוך אהבה, האל מעמיד אותנו בניסיונות, מזכך אותנו וגוזם אותנו כדי לטהרנו משחיתות". האין זאת אותה הבעיה שיש בשורה הקודמת? (כן). הבעיה היא אותה הבעיה. ובהמשך: "הוא אלוהים! כל מה שנחשף בעבודתך ובדבריך הוא אהבה". האין בכך תיחום של האל, פעם נוספת? מה הדבר שהאל חושף? קדושתו וחביבותו והצביון הצודק שלו. לאל יש גם חרון אף ומלכותיות כמו גם רחמים ונדיבות לב, אז איך אפשר לומר שכל זה הוא מתוך אהבה? התיחום הזה הוא מבחיל ושרירותי כל כך! האם זה לא נגרם מצביון גאוותני? מה שכותב המזמור מסביר ומסכם אינו קשור כלל עם מהות הצביון שהאל חושף בדבריו ובהתבטאויותיו. לאחר מכן כתוב שם שהכול הוא אהבה – לא רק שהאמירה הזאת אינה רלוונטית אלא היא מעוותת ושגויה – זהו אפיון שגוי מכל וכול. אהבה היא רגש והיא יכולה לשמש כפעולה או כהתנהגות, אבל היא אינה המהות הראשונית של האל; האל אינו אוהב אנשים ללא אבחנה. האם ייתכן שאהבתו של האל גואה כל כך עד שאין לה מספיק מקום, עד כדי כך שהוא אוהב אפילו את השטן, את האנושות המושחתת ואת אויביו? האם זה כך? אהבתו של האל אינה נטולת עקרונות; יש לה עקרונות. הוא אוהב דברים חיוביים ושונא דברים שליליים ורעים. אמרו לי, האם האל אוהב אנשים שמאמינים בו בכנות? האם הוא אוהב את מי שמבצעים את חובותיהם בנאמנות? האם הוא אוהב את מי שמתמסרים לו? האם האל אוהב אנשים אשר – דרך זה שקיבלו את שיפוטו ואת הייסור שלו – מתחרטים באמת, מתמסרים לאל באמת ואוהבים את האל באמת בלבם? אם אנשים מבינים את האמת והם שונאים את הצביונות המושחתים שלהם, אזי ה"שנאה" שלהם היא דבר חיובי. והאם האל אוהב אותם? (כן). מי שיכולים לקבל את האמת הם אנשים חיוביים, ומי שיכולים להתמסר לאלוהים הם אנשים חיוביים אפילו יותר. האל אוהב אנשים חיוביים; הוא שונא את השדים ואת השטן. מי שהאל מקלל ומעניש הם כולם אנשים רעים, אבל אנשים שהאל אוהב הם כולם אנשים ישרים שחותרים אל האמת. לכן, האהבה של האל מבוססת על עקרונות; היא אינה נטולת עקרונות. לגבי אנשים מסוימים, האל הוא רחום בלבד, ואין פירוש הדבר שהאל אוהב את האנשים האלה. מוכרחים להבין את הדברים האלה לאשורם; אסור לאדם להגדיר את אהבתו של האל בעיוורון. לדבר בקלות ראש אודות אהבתו של האל ולהגדיר את אהבתו מתוך עיוורון הם מעשים של שיפוט האל וניאוצו.

נתבונן בהמשך: האם נכון לומר: "הו אלוהים! אהבתך אינה רק חסד ורחמים אלא, יותר מכך, היא ייסור ושיפוט"? (הדבר נכון בתיאוריה, אבל אינו מעשי). אין בעיה בתיאוריה, אבל כדי לחבר אותה לאהבתו של האל יש למתוח אותה מאוד. לא צריך להחשיב את המילים האלו כנכונות, אבל גם לא צריך להחשיב אותן כלא נכונות; הן שטויות ואין צורך להזכיר אותן. נתקדם הלאה: "הו אלוהים! השיפוט והייסור שלך הם האהבה האמיתית ביותר והישועה הגדולה ביותר". מה אתם חושבים על זה? (השורה הזאת אינה נכונה; היא קובעת שהשיפוט והייסור של האל הן הישועה הגדולה ביותר, כשלמעשה ישועתו של האל אינה מורכבת מדברים אלה בלבד). האם צליבתו של האל בהתגלמותו וזה שהוא נשא את כל חטאי האנושות וכיפר עליהם אינם האהבה האמיתית ביותר? האם אינם הישועה הגדולה ביותר? (הם אכן כך). אם כן, בהשוואה לשיפוט ולייסור, מי מהם הוא "הגדול ביותר"? למעשה, כשמנתחים זאת ברצינות, האמירה הזאת אינה מדויקת, אינה הולמת והיא מתוחמת בקווים קשוחים מדי; לא צריך לומר אותה כך. אין לומר שכל מה שהאל עושה הוא אהבה, אך נכון לומר שכל מה שהאל עושה, יש לו השפעה חיובית על אנשים, השפעה שכולה ישועה ורחמים כלפי בני האדם, כיוון שהדבר נעשה למען האנושות. אם תגידו על השיפוט והייסור של האל שהם "הגדולים ביותר" ובכך תרוממו אותם לרמה הגבוהה ביותר, האמירה הזאת תהיה שגויה. הדבר שהוא "הגדול ביותר" צריך להיות יחידי וללא השוואה; אי אפשר לומר על השיפוט והייסור של האל שהם "הגדולים ביותר" אם משווים אותם לעבודה אחרת של האל. מישהו כתב פעם מזמור ואחת השורות בו הייתה: "אני אוהב את הצביון הצודק של האל יותר מנדיבות לבו ורחמיו". האם המילים האלו נכונות או שגויות? (הן שגויות). מה שגוי בהן? (הן מסדרות במדרג את תכונות האל – צדקה, קדושה, נדיבות לב ורחמים). למעשה, האמירה הזאת נכונה והיא החוויה הכנה של אנשים לאחר שהם חווים את השיפוט והייסור של האל. מהו הרקע של חוויה כנה זאת? יש כאן סיפור, כלומר: כשהאדם נהנה מרחמי האל ומנדיבות לבו, הוא יכול רק לזכות בחסד; האדם לעולם לא יוכל להכיר בצביונותיו המושחתים ולהשליכם מעליו. כל מה שהאדם יכול לעשות הוא לחוות את הייסור והשיפוט ולשאת את מכאוביהם של ניסיונות וזיכוכים רבים – רק אז הוא יוכל להיפטר מהצביונות המושחתים הללו. על כן, על סמך ההנחה וההקשר הללו, זוהי ההבנה שאנשים מגיעים אליה; היא מדויקת ועולה בקנה אחד עם העובדות ואינה לוגיקה תאורטית. המזמור הזה הוא קונסטרוקטיבי אבל אף לא אחד מכם יכול להבין זאת; אתם ממש חסרי הבחנה. מה מאשר חוסר ההבחנה הזה? מהי הסיבה לחוסר הזה? הסיבה היא חוסר הבנה של האמת. המזמור "מתוך אהבה" מלא בשטויות: הוא אינו מעשי, אינו חביב עליי ואני מסרב לשיר אף מילה ממנו. העובדה שאתם שרים אותו בהתלהבות מידבקת כזאת מעידה כמה נמוך שיעור הקומה שלכולכם! אינכם מסוגלים לתפוס דבר ואינכם מבינים אפילו את האמיתות שעל אנשים להיכנס אליהן, ובכל זאת אתם רוצים לתת פרשנות למהות האל ולתוכנית הניהול שלו. האין זה חסר היגיון? אנשים חסרי היגיון שמעזים לדבר שלא במקום אינם מבצעים את מטלותיהם כראוי ואין להם שמץ של פרגמטיות.

בהמשך: "אנו נישא עדות על אהבתך הקדושה והצודקת ואתה ראוי לשבח נצחי מאתנו". ברור שהאל ראוי לשבח נצחי, אבל אם כך אנשים מכירים אותו, האם אפשר להחשיב זאת כשבח לאל? נניח שהאל אינו אוהב מישהו; הוא מתעב ושונא אותו בכל לבו. אם אדם זה יכול לאהוב את האל ולשבחו בכל זאת, יש לו שיעור קומה וידע אמיתי מסוים של האל. אילו שמות תואר מתארים את הצירוף "אהבת האל" בשורה "אנו נישא עדות על אהבתך הקדושה והצודקת ואתה ראוי לשבח נצחי מאתנו"? "קדושה" ו"צודקת". ראו כמה גדולה היא אהבת האל, לפי אמונתו של כותב המזמור: הוא משתמש במהותו של האל כדי לתאר אותה ואומר שאהבת האל היא אהבה צודקת וקדושה – האין זה מובן מאליו? אנשים אינם מוכנים ליהנות מאהבה גנרית וגם לא מאהבה שיש בה רחמים או אהבה שמוקירה אותם; הם ישבחו את האל רק כשייהנו מאהבתו הקדושה והצודקת, וזוהי הסיבה שהם אומרים שהאל ראוי לשבח נצחי. נכון? האמירה הזאת שגויה כל כך, היא פשוט שטות, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה הגיונית; זהו גיבוב דברים מבולגן בהשראת הפרעה נפשית שמיועד להטעות אנשים אחרים. אתם חושבים שזהו העולם החילוני? בעולם, כל מיני רוחות רעות ומטונפות, טיפוסים ואנשים בזויים ובעייתיים מכל הסוגים ואנשים בעלי מעט מיומנות, רהיטות או חוצפה – כולם מעזים לעלות על בימה ולבצע את הקטע שלהם; אבל בבית האל, הסמכות נתונה לאמת. את כל השדים האלה יש למשוך ולהוריד מהבמה; מוכרחים לטהר את הכנסייה מהם. חובה לנתח את כל דברי הכפירה שלהם ואת דבריהם המופרכים, כך שיתאפשר להבחין בהם ולאפיין אותם בגלוי. כשאתם מתבוננים בזה עכשיו, מהי אהבת האל? אם תאמרו שהיא צדקה וקדושה, האם זה יהיה נכון? (לא; אהבת האל אינה רק הדברים האלה). מהי אפוא אהבת האל? (יש גם שיפוט וייסור, מלכותיות וחרון אף; כל אלה הם אהבת האל). אהבת האל היא אהבת האל ומהות האל היא מהות האל. אהבת האל היא בלבו ובנפשו של האל, ברגשותיו, במהותו ובמעשיו. תוכל להסביר זאת בבירור? ובכל זאת אתה מדבר על אהבת האל כצודקת וקדושה, אתה מעז להגדיר אותה כך – כמה חצוף מצדך! האם האל מקבל את השימוש שאתה עושה בהגדרות אלו על מנת לשבחו? (האל אינו מקבל זאת). למה לא? (כי זה ניאוץ האל). האל נגעל ואתה מדבר שטויות ודברי הבל! אתה משבח את האל מתוך עיוורון והאל אינו מרוצה מכך. הצורך של האל לקבל שבח מהאנושות אינו גדול עד כדי כך. אין לו שום רצון בכך; זה לא כאילו שהוא צריך לקבל שבח מבני האדם כדי לחיות בנוחות או כדי שיהיה לו ביטחון עצמי. האם לאל יש צורך בכך? (אין לו צורך בכך). האל עושה את עבודתו על מנת להושיע את האנושות ולתת לה ייעוד טוב, וחלק מעבודתו נעשה למען ההישרדות של האנושות בעידן הבא; המטרה אינה לקבל שבח מאנשים. זה שהאנושות מציעה לו שבח הוא רק אחת התוצאות של עבודת האל, אבל אם אנשים לא יבינו את האל כראוי וישבחו אותו מתוך עיוורון, אזי האל לא ירשה זאת ולא יקבל זאת. אם אנשים מתמכרים לסיפוק תאוותיהם האישיות עד כדי שהם מרגישים שהשבח חשוב כל כך לאל, האין זאת פרשנות שגויה? אנשים חושבים שהאל מתרגש מאוד ממעט השבח והעדות שיש להם בשבילו, אבל למעשה הוא לא מתרגש מכך כלל. האם זה לא מה שהאל ראוי לו? הדבר הזה רגיל מאוד.

נתבונן בהמשך: "מתוך אהבה, האל מביא אנשים, מאורעות ודברים לשירות כך שנוכל לזכות באמת ובחיים". האם השורה הזאת נכונה? (לא). מה שגוי בה? האם המילים "מתוך אהבה"? הכול בגלל שתי המילים הראשונות, שהן מטעות ומוליכות שולל כל כך עד שהן מבלבלות לאנשים את המוח ומותירות אותם חסרי יכולת להבחין בין נכון ללא נכון. מכאן והלאה, אל תעשו במילים "מתוך אהבה" שימוש בלתי הולם. המילים שאחרי שתי המילים הללו, "מתוך אהבה, האל האל מביא אנשים, מאורעות ודברים לשירות כך שנוכל לזכות באמת ובחיים" הן אמת. בעבודת האל קיים הקשר כזה, אך תהיה זאת טעות לאפיין זאת כאהבת האל. זוהי עוצמת האל, סמכותו וחכמתו; אין זה מתוך אהבה. ליתר דיוק, אין זה רק מתוך אהבתו של האל. לאל יש עוצמה לגייס את כל האנשים, המאורעות והדברים כדי לתת שירות לאנושות שברצונו להושיע. הוא מגייס את כל הדברים והעניינים כדי לשרת את האנושות שברצונו להושיע וכדי לשרת את עבודת הניהול שלו והאנושות היא המוטב הסופי של כל זה – אנשים זוכים באמת ובחיים. אם תאמר שזה רק בגלל אהבה, אז האם חכמתו של האל, סמכותו ועוצמתו יפסיקו להתקיים? האמירה שזה רק בגלל האהבה אינה נכונה, ולכן האוריינטציה והמיצוב של אמירות כאלו אינן נכונות אף הן. מה פירוש שכולן אינן נכונות? הן אינן עולות בקנה אחד עם האמת; הן נאמרות בדרך מעוותת; הן אינן מציאות-האמת; והן אינן הצד המעשי של האמת שאנשים חווים.

נביט בשורה הבאה: "מתוך אהבה, השיפוט והייסור של האל מאפשר לנו להתנתק מהשפעת השטן ולזכות בישועה". יש בה בעיה כלשהי? הבעיה היא עדיין ששתי המילים "מתוך אהבה", הן הנחה לא ראויה. אין שום טעות בביטוי "השיפוט והייסור של האל מאפשר לנו להתנתק מהשפעת השטן ולזכות בישועה", כיוון שזוהי התוצאה של עבודת האל – אבל האם כותב המזמור מוכרח להוסיף תמיד את המילים "מתוך אהבה" בהתחלה? איזה לקח למדתם מזה? כשמדובר בפרשנות של מהות האל, הגדרתו או תיחומו, מוכרחים לנקוט משנה זהירות ולאמץ גישה של ענווה והישמרות. אם יש לך יכולת לומר דברים חסרי שחר ומשולחי רסן ואם כל דבריך הם שטויות ומילים ריקות, דיבורים גבוהה-גבוהה ונאצות, אזי אתה תעליב את צביון האל ותגרום לו לתעב ולשנוא אותך. אם להשתמש בניסוח לא מדויק משהו, הרי שבהשוואה למהות האל, אפשר לומר שידע האדם על האל הוא כמו טיפה בים או גרגר חול על שפת הים. תהום עצומה פעורה ביניהם ואם אנשים בכל זאת יעזו לתחם דברים ולהסיק מסקנות כרצונם תוך שהם מתייחסים לתפיסותיהם בתור אמיתות ומנסחים אותן במילים, אזי זו תהיה בעיה גדולה. מהי הבעיה הגדולה הזאת? (ניאוץ האל). ניאוץ האל הוא בעייתי וחמור מטבעו. אם אתה לא רוצה לנאץ את האל במונחי הרצון הסובייקטיבי שלך אזי עליך להקפיד על מה שאמרתי לכם זה עתה, דהיינו להיזהר ולהישמר בלשונכם. מה פירוש להישמר בלשונכם? (לא לדבר על האל כרצונכם ולתחם אותו). נכון. לגבי עניינים הקשורים בחזונות, "קשורים בחזונות" הוא רק ביטוי כללי; באופן ספציפי יותר, הוא מתייחס לעניינים הקשורים בתוכנית הניהול של האל, בעבודתו ובמהות צביונו. עליכם לדבר ולנהוג בזהירות אפוא לגבי עניינים הקשורים בחזונות אלה ואסור לכם לתחם או לשפוט בשרירותיות. יש אנשים שאומרים: "זה בדיוק מה שחשבתי", אבל האם נכון מצדך לחשוב שזה בדיוק כך? אל תהיה גאוותן או צדקן יתר על המידה. אם מה שאתה חושב אינו נכון ובכל זאת אתה מדבר שטויות ומתחם דברים בשרירותיות, המעשה שאתה עושה הוא לשפוט, לגנות ולנאץ – וייתכן שתקבל בתמורה יותר ממה שביקשת. יש אנשים שאינם יכולים להפנים את זה ואומרים: "זה בדיוק האופן שבו אני רואה את הדברים ואם אתה, האל, לא מאפשר לי לדבר אז אתה מבקש ממני להתחפש". איך זה מהווה בקשה ממך להתחפש? זה עצה בשבילך להיזהר ולא לומר שום דבר שלא חשבת עליו ביסודיות וחיפשת אישור עבורו. זה לטובתך ולהגנתך. אם מה שאתה חושב אינו נכון, אתה יודע מה יהיו התוצאות לאחר שתדבר? יהיה עליך לקבל אחריות על דבריך. כל מי שהוא צורר משיח עשה מעשים רעים רבים; ומה היו התוצאות לגביהם בסופו של דבר? היה עליהם לקבל אחריות על מעשיהם והכנסייה נאלצה לטפל בהם. אם יש לך רעיון או הבנה מסוימת, עדיף אפוא שתמצא להם אישור לפני שתאמר אותם. אתה צריך שיהיו לך בסיס עובדתי מספק ותמיכה תאורטית לפני שתוכל לכתוב את זה במאמר, לנסח את זה בטקסט או לחבר את זה כמזמור. אם אין לך מספיק בסיס עובדתי ותמיכה תאורטית, אזי העובדות שאתה רוצה לקבוע או מה שאתה מאמין שהוא ה"אמת" הם יותר מדי לא מעשיים, הם סתם תיאוריות ריקות ומילים מטעות. אפשר לומר שאתה פזיז בחוצפתך ומנאץ בדבריך.

האל ביטא אמיתות רבות כל כך מאז התחיל את עבודתו ועד עתה, ויש מילים רבות כל כך שקשורות במצבים ובצביונות המושחתים השונים של אנשים כמו גם מילים הקשורות לצרכים של אנשים. למה אני מתכוון בזה? אני מתכוון שאפשר לכתוב מזמורים רבים כל כך בנושאים הקשורים בחוויות של אנשים, בידע שלהם על דבר האל ועל דרישות האל. אתה יכול לכתוב על כל היבט שחווית; אם לא חווית כלום, אל תכתוב באקראי. אם יש לך חוויות אך אינך טוב בכתיבת מזמורים אזי אתה יכול למצוא מישהו שמבין במזמורים כדי לקבל הדרכה לפני שתכתוב. לאנשים שאינם מבינים במזמורים אסור בהחלט לכתוב אותם בפזיזות רק כדי למלא חלל. כותבי מזמורים מוכרחים שיהיו להם חוויות ותפיסה של העקרונות; מחובתם לדבר מהלב ולומר דברים מעשיים כך שהמזמור יהיה מועיל לאנשים. יש מזמורים שלא אומרים שום דבר מעשי, אלא הם סתם מילים ודוקטרינות שאינם עושים כלום לאיש; עדיף לא לכתוב מזמורים מסוג זה. יש אנשים שכותבים מזמורים ומבקשים מאנשים אחרים לשנות אותם, ולאנשים שמשנים אותם אין שום חוויות אבל הם מעמידים פנים שיש להם חוויות וכישרון ספרותי. האין זה מטעה? אין להם חוויות משל עצמם, אבל הם רוצים בכל זאת לשנות מזמור בשביל אחרים – הם חסרי ידיעה עצמית. מי שאין להם חוויות או ידע אמיתי, אסור להם לכתוב מזמורים אף פעם. מבחינה אחת, הם לא יועילו לאיש כלל וכלל ומבחינה אחרת, הם יעשו מעצמם צחוק.

שירת מזמורים נעשית בחלקה כדי לשבח את האל ובחלקה כדי לעסוק בדבקות רוחנית ובהרהור עצמי והיא מאפשרת לאדם עצמו להפיק מכך תועלת. הגורם המרכזי לכך שלמזמור יהיה או לא יהיה ערך הוא התשובה לשאלה האם המילים מועילות לאנשים ועושות להם טוב. אם המזמור הוא מזמור טוב וחווייתי, יהיו בו מילים רבות שעושות טוב ושהן מועילות. למה מתייחס הביטוי "מילים מועילות"? הוא מתייחס למילים שתוכל לחשוב עליהן כל פעם שתיתקל במשהו בחוויה שלך. המילים האלו יכולות לתת לך כיוון ונתיב ליישום בפועל; הן יכולות לתת לך עזרה, השראה והכוונה כלשהן או לתת לך אור, כך שמתוך המילים האלו, שמקורן הוא חוויות מעשיות, תוכל למצוא את העמדה שעליך לנקוט, את הגישה שאתה צריך לאמץ, את נקודת המבט שממנה עליך להביט, את האמונה שאתה צריך להחזיק בה ואת הנתיב שעליך ליישם בפועל. לחלופין, המילים האלה יעזרו לך לזהות היבטים מסוימים של העיוות שקיים בך והיבטים של מצבך המושחת, גילויי השחיתות שלך או מחשבותיך ורעיונותיך. כל הדברים האלה עוזרים לבני האדם. למה הם עוזרים לבני האדם? כי הם עולים בקנה אחד עם האמת והם חוויות שאנשים עברו ודברים שאנשים הבינו. אם במילים של המזמור יש דברים מעשיים באמת שיכולים להועיל לחוויית החיים שלך על ידי סיוע, הכוונה, הענקת נאורות או אזהרה בעניין פתרון הצביון המושחת שלך, אזי המילים הללו הן מעשיות ובעלות ערך. אף שמילים מסוימות במזמור הן צנועות, הן מעשיות; יש מילים במזמור שאינן מנוסחות באלגנטיות רבה כל כך, שאולי אינן דומות לשירה או לסיפורת, ושאולי כולן כתובות בשפה דיבורית ויוצאות מן הלב, אבל אם המילים הללו מבטאות הבנה של האמת ומעבירות חוויה ממשית של האמת, אזי הן מועילות לחינוך שלך, הן מעשיות ובעלות ערך. הקושי הגדול של כולכם כעת הוא שאינכם יודעים כיצד להבחין; אינכם יכולים להבחין אם המילים במזמור הן מילים ריקות או מילים ודוקטרינות. לא משנה לכם איזה מילים שרים; אינכם מהרהרים בשאלה האם המילים הן מעשיות, האם יש בהן את אור האמת, האם הן עושות טוב לאנשים או האם הן מועילות לכם – אף לא אחד משיקולים אלה עולה בדעתכם. ואחרי שאתם שרים את המזמורים אתם עדיין חושבים שהם חביבים ויפים למדי, אבל אינכם יודעים איזו מין השפעה הייתה להם עליכם. האין זה אדם חסר כושר הבחנה?

יש מזמור ששמו הוא "אין לב טוב מלבו של אלוהים", וכל שורה במזמור הזה היא הבנה שבאה מחוויה מעשית, המזמור מהווה עזרה גדולה לאנשים – שמעתם אותו פעם? ככל שהמילים הן יותר טובות ומחנכות כך גדל אי-הרצון שלכם לקבלן. אינכם מתבוננים בהן או חושבים עליהם כלל, אינכם מעריכים את הדברים הללו כאילו הם אוצר יקר, אינכם יודעים כיצד להחזיק בדבר בעל ערך – ברגע שהוא ברשותכם הוא חומק מאחיזתכם. כמה כולכם מרוששים ומעוררי רחמים באמת! המלצתי על המזמור הזה פעמים רבות בזמן אספות. לשירת מזמורים כאלה לעתים סדירות יש השפעה מאפשרת על הכניסה שלכם, על צמיחת אמונתכם באל ועל השגתה של התמסרות אמיתית לאל. אי אפשר למדוד את ההשפעות האלו. זהו מזמור בעל ערך, לכן אני ממליץ עליו, אך איש מכם אינו שר אותו. עדיין אינכם יודעים מה הוא מציאות ומה הוא סתם מילים ודוקטרינות, לכן אתם צריכים לשיר את המזמורים האלה לעתים קרובות יותר ולהרגיש אותם באמת. בואו ננתח את המזמור הזה.

בשורה הראשונה של המזמור נאמר: "מכיוון שבחרתי לאהוב את האל אניח לו לקחת ממני כל דבר שהוא רוצה". את מה הוא לוקח? את מעמדו של אדם, את משפחתו, את תדמיתו ואפילו את כבודו. מה היו יסודות הזיכוך שקרה לאיוב? מה עשה האל? (האל לקח מאיוב את רכושו ואת ילדיו). האל לקח ממנו הכול ובין רגע לא היה לאיוב כלום וכל גופו כוסה בשחין. לדבר הזה קוראים שלילה. מבחינה קונקרטית, זוהי שלילה, וההשקפה הכללית לגבי מעשה זה היא שהאל רצה להעמיד את איוב במבחן; היה זה ניסיון ואחת המשימות הספציפיות בניסיון הייתה שלילה. נתבונן בהמשך: "אף שאני מרגיש קצת עצוב, אין לי אפילו מילה של תלונה". האין זאת גישה אנושית? (אכן.) "מרגיש קצת עצוב". האם לדעתכם אנשים חווים קושי כשהאל לוקח מהם? (כן). הם מגלים שזה קשה, הם מרגישים כאובים, עצובים, חסרי אונים ומיואשים; הם רוצים לבכות, להתפרץ בזעם ולמרוד. בעצבות הזאת יש פרטים רבים, אז האם האמירה הזאת היא מציאותית? (כן). "אין לי אפילו מילה של תלונה". האם לאדם אין אף תלונה אחת? זה בלתי אפשרי, אבל אנשים צריכים לשאוף למעלה כך; הם צריכים לחוות את זה ולאמץ גישה מסוג זה. האם המילים האלו מכילות הנחיה חיובית כלשהי לבני האדם? (כן). "אין לי אפילו מילה של תלונה". המצב שבו אין תלונות הוא המצב שבו צריכים אנשים להימצא; אסור שלאדם תהיה שום תלונה. אם לאנשים יש תלונות, הם צריכים להכיר את עצמם ולא להתלונן על האל, הם צריכים להתמסר – זוהי גישה של התמסרות האדם לאל. לאנשים אסור להתלונן; תלונה היא סוג של מרד נגד עבודת האל וניסיונותיו והיא אינה התמסרות אמיתית. בשורה הבאה נכתב: "לאדם יש צביון מושחת והוא ראוי לשיפוט ולייסור". האין זאת עובדה? (אכן.) זוהי עובדה שלאנשים יש צביונות מושחתים, אבל אם לא יכירו בעובדה זאת, האם יוכלו לומר את האמירה הזאת? אם אנשים לא יכירו בכך אזי הם לא יודו בכך; אם לא יודו בכך אזי לא יוכלו לומר אמירות כאלו, לכן השורה הזאת נובעת מחוויה אמיתית של אנשים. הביטוי "האדם ראוי לשיפוט ולייסור" נראה פשוט למדי, אבל מהי המשמעות הנרמזת ממנו? המשמעות היא שלאנשים יש צביונות מושחתים, הם מורדים באל ומתנגדים לו והם ראויים לשיפוט ולייסור. לא משנה כמה סבל כרוך בכך, זהו דבר ראוי – כל מה שהאל עושה הוא נכון. האם המילים האלו מציאותיות? (כן). זוהי הכרה סובייקטיבית לחלוטין בכך שלאדם יש צביונות מושחתים ובו בזמן יש כאן קבלה של שיפוט וייסור, הכרה בכך שהשיפוט והייסור של האדם הם ישועה לבני האדם ושהאל צריך לנהוג כך. זוהי גישה של התמסרות לשיטת העבודה של האל בשיפוט ובייסור. האם לאנשים צריכה להיות גישה מסוג זה? (כן). אכן כן. אם כן, לאחר שאנשים שרים את ההמנון הזה, האם הוא מועיל להם? (כן). איזה תועלת הוא מביא? אם לא תשירו את המילים האלו, אזי לא תדעו את העובדה הזאת, לא תדעו באיזו נקודת מבט עליכם להחזיק, כיצד עליכם להתמסר או איזה מין גישה עליכם לאמץ כדי להתמסר לכך ולקבל את השיפוט והייסור של האל. אולם אם תשיר את המזמור הזה ותהרהר על מילותיו, אזי תרגיש כמה המילים הן טובות מאוד – שהן נכונות, אפשר לומר אמן אחריהן ולהכיר בכך שהן נובעות מחוויה. האם הן נראות כמילים גבוהות? (לא). אבל הן מביאות לך הנחיה חיובית ומספקות נתיב פרואקטיבי וחיובי. כשתגלה שיש לך צביון מושחת, והאל ישפוט וייסר אותך, המילים יתנו לך נקודת מבט נכונה ונתיב ליישום בפועל. ראשית כל, עליך להכיר בכך שכאשר לאנשים יש צביונות מושחתים, הם צריכים לקבל את השיפוט והייסור של האל. אין מה לומר; אל תתווכח עם האל. בין שאתה מבין את כוונותיו ובין שלא, עליך להתמסר תחילה. מי גרם לכך שיש לך צביון מושחת? מי גרם לך להתנגד לאל? אתה ראוי לשיפוט ולייסור. מאין באה ההתמסרות הזאת? האין זה נתיב מעשי? זהו נתיב היישום בפועל. איך האדם ירגיש לאחר שישיר את המילים הללו? האין הן מעשיות מאוד? המילים אינן דרמטיות ואינן גבוהות עד כדי כך, הן רגילות לחלוטין, אבל הן מעבירות משהו עובדתי, ובאותו הזמן הן נותנות נתיב יישום בפועל לכל מי ששר את המזמור הזה. אולי הן לא יפות כל כך, אבל הן מעשיות.

נביט בשורה הבאה: "דבר האל הוא האמת, אסור לי לשגות בהבנת כוונותיו". האם האמירה הזאת נכונה? (כן). מה נכון בה? יש אנשים שאומרים: "'דבר האל הוא האמת,' האם זה לא מובן מאליו? זה לא דוקטרינה?" השורה הזאת משמשת כיסודות של השורה הבאה: "אסור לי לשגות בהבנת כוונותיו". איך נוצר הביטוי הזה? איזה הלך רוח ואיזה מצב גרמו לו להיווצר? (אם אנשים יאמינו באמת ובתמים שדבר האל הוא האמת, הם לא יבינו את האל לא נכון). מכיוון שאתה טוען שדבר האל הוא האמת, אסור לך לשגות בהבנת כוונותיו. מה עליך לעשות אפוא אם מתעוררת אי הבנה? למהר לשים את כוונותיך בצד ולחפש את האמת. במונחים של דוקטרינה, אם אתה יודע שדברי האל הם האמת, ובכל זאת אתה עדיין שוגה בהבנת כוונותיו, איפה הטעות כאן? (הטעות היא באי-קבלת האמת). נכון. אנשים צריכים אפוא להיות מסורים ולא לשגות בהבנת כוונותיו של האל. כיוון שאתה טוען שדבר האל הוא האמת – זוהי תיאוריה שאתה מבין – אז למה אתה שוגה בהבנת לבו של האל כשקורים לך אירועים אמיתיים? זה מוכיח שלא ממש קיבלת את העובדה שדבר האל הוא האמת. האם השורה הזאת אינה משמשת כרמז? מהי מרמזת לך? (אנחנו מוכרחים להאמין שדבר האל הוא האמת, אנחנו מוכרחים להכיר בכך בתקיפות). אתה מוכרח להאמין שדבר האל הוא נכון, שהוא האמת. מכיוון שאתה טוען שדבר האל הוא האמת, אזי כשקורים לך דברים, אל תתייחס לכוונות שלך בתור האמת או בתור מטרה; במקום זאת, עליך לבדוק מהן כוונותיו של האל. זאת ועוד, האם אמת הדבר שהאל רוצה להעמיד אותך בניסיון? (כן). אם אתה טוען שזוהי האמת, אזי האם ייתכן שאתה שוגה בכוונות האל? נניח שאתה מהרהר בלבך על ביטויים כגון "האם האל עומד לגנות אותי? אם הוא יגנה אותי, האם איענש? האם נכון שהאל אינו מרוצה ממני והוא ישמיד אותי?" האם כל המשפטים האלה אינם אי-הבנות? (הם אכן כך). כולם אי-הבנות. אם כן, האם המשפט "דבר האל הוא האמת, אסור לי לשגות בהבנת כוונותיו" אינו מוביל אותך להבין משהו? האם אין זה נכון שעליך לצאת מתוך אי-ההבנות שלך ולקבל את הניסיונות שהאל נתן לך, את שיפוטו וייסורו? (כן). מהו הבסיס לקבלה? הבסיס הוא ההכרה האיתנה שלך בכך שדברי האל נכונים, שהם האמת. לאנשים יש צביונות מושחתים, והם אלה שטועים. אנשים אינם יכולים להשתמש בכוונותיהם כדי לשער השערות על האל; האל אינו טועה. לאחר שקבעו שהאל אינו טועה, על אנשים לקבל אפוא את כל מעשיו.

בהמשך: "כשאני מהרהר על אודות עצמי אני מגלה לעתים קרובות יותר מדי טומאה". איך הטומאה הזאת מזוהה באמצעות הרהור עצמי? (כשאנשים חושפים את שחיתותם). היא מזוהה כשאנשים חושפים את שחיתותם; זה צד אחד של הדבר. כשהאל מעמיד אנשים בניסיון, כשהנסיבות שהוא מסדר לאנשים אינן לרוחם, הם שואלים את עצמם לעתים קרובות: "האם האל כבר לא אוהב אותי? האם האל אינו צודק? הוא אינו צודק כשהוא עושה את זה – הפעולות שלו אינן בהתאמה עם האמת והוא לא מתחשב בקשיים של אנשים". אנשים תמיד זוממים נגד האל ומעוררים צביונות מושחתים, מחשבות, רעיונות, נקודות מבט וחשדות לגביו, מכל הסוגים. האין אלו טומאות? (הם אכן כך). ברור שזהו גם סימן לשחיתות של בני האדם. בשורה הבאה, "אם לא אתאמץ בכל כוחי אולי יהיה לי קשה להפוך למושלם", המילים האלו הן מחשבותיו של כותב המזמור, שהוא זיהה דרך הרהור. אינך מהרהר על הטומאה שלך, אתה תמיד שוגה בהבנת האל ורק מכיר באופן מילולי בכך שהוא האמת, אבל כשקורים לך דברים אתה מתעקש לדבוק ברעיונות משלך, למרוד באל, להתלונן עליו, לא להבין אותו נכון ולא לקבל את השיפוט ואת הייסור שלו. אם לא תרפה מהדברים האלה יהיה לך קשה מאוד להפוך למושלם; כלומר לא יתאפשר להפוך אותך למושלם ולא תהיה תקווה, כיוון שאינך יכול לקבל את האמת. האם אין צד מעשי במילים האלו, לדעתך? (יש). בכל שורה ושורה של המזמור ישנם התיאורים והשפה של מצבים ממשיים שמתעוררים כשאנשים חווים מצבים בפועל.

הבה נבחן את השורה הבאה: אף שהקשיים היום הם רבים, זהו כבוד ליהנות מאהבתו של האל. כאן, הקשיים מחוברים לאהבה של האל ולכבוד שלו. האין זה דבר שנובע מחוויה ממשית? האין זה סוג של אמונה אמיתית וגישה שמתפתחת מתוך החוויות והמעשים של האדם בפועל? המילים האלה לא נקטפו מהאוויר הריק, הן נוצרו על רקע מצב רוח, סביבה, אירוע. מה אתה חושב על הגישה הזאת? אנשים עומדים בקשיים מרובים והקשיים הללו גורמים לאובדן יושרה וכבוד, שוללים מאנשים את מעמדם ואת האינטרסים שלהם, בין שאר הקשיים, וגורמים להם כאב גדול. אבל לאחר שהגיעו עד הלום, אנשים מפתחים אמונה אמיתית באל וידע ממשי אודותיו; הם מרגישים שכל הדבר הזה משמעו הנאה מאהבתו של האל, שהוא טובה מיוחדת מהאל, שלא האל הוא זה שמקשה עליהם. הם חושבים שזהו כבוד ושזה ביטוי לכך שהאל אוהב אותם ולכן האל עובד בדרך הזאת – גורם להם למחסור ומעמיד אותם בניסיון שכזה, שופט ומייסר אותם כך. זהו הלך רוח ממשי וחיובי שאנשים צריכים להחזיק בו והוא התפתח מתוך הקשר של החיים האמיתיים. איזה סוג של אדם יאמר "אף שהקשיים היום הם רבים, זהו כבוד ליהנות מאהבתו של האל"? לא אדם מהסוג שכתב את המזמור "מתוך אהבה". כל מה שהוא יכול היה להגיד זה מילים מבולבלות וריקות, ביטויים שנשמעים נשגבים וסיסמאות. האם הוא יכול היה לומר "אף שהקשיים היום הם רבים, זהו כבוד ליהנות מאהבתו של האל"? האם הוא יכול היה לומר את המילים הללו מעומק לבו? לא. כל מה שהוא אמר היו מילים ריקות, מוגזמות ומילים שאנשים רוצים לשמוע, ובסופו של דבר הוא הצמיד אותן בצורה שלומיאלית יחד לכדי מזמור וחשב שהוא פיקח ושיש לו יכולות. לדעתי, אין ערך לאף אחת מהמילים האלה. כולן שטויות, את כולן צריך לזרוק לפח ואסור לאיש לשיר מזמורים כאלה בעתיד. אם אתם רוצים לשיר, אתם צריכים לשיר מזמורים כמו "אין לב טוב מלבו של אלוהים", שמכיל מילים כנות מהלב – המילים האלו מחנכות אנשים.

בשורה האחרונה של הבית הראשון כתוב: "באמצעות הקשיים, אני לומד להתמסר", ומשמעותה היא שהקשיים הם מה שמלמד את בני האדם להתמסר. ואז נאמר: "אין לב טוב מלבו של אלוהים". השורה הזאת היא ממש רלוונטית לנושא. זוהי ההבנה והחוויה הסופית שזוכים בה לאחר שעוברים את כל הדברים האלה, כלומר, שהכוונה של האל היא להושיע אנשים. מה שאנשים צריכים להבין שהוא שאין דבר טוב יותר לאנשים מהלב שיש לאל, ושכל מעשיו הם לטובתם; מה שהוא עושה לא מיועד להטריד אנשים או להרגיז אותם אלא דווקא לטהר אותם. זאת הסיבה שכותב המזמור יכול לומר מעומק לבו: אין לב טוב מלבו של אלוהים. זוהי השפה של האנושות. ללא מידה מסוימת של חוויות והבנה, ללא מידה מסוימת של חוויה והבנה של עבודת האל ושל הדרך שלו להושיע אנשים, ופרטים ספציפיים אלה, האם מישהו יכול לומר מילים כמו "אין טוב מלבו של אלוהים"? בהחלט לא. הביטו שוב בביטוי "באמצעות הקשיים, אני לומד להתמסר". האם לשורה הזאת יש צד מעשי? האין זה משהו שאנשים זוכים בו או קוצרים אותו לאחר שהם נכנסים למציאות-האמת? (כן). אז מהם הקשיים? האם פירושם הוא מחסור במזון ובמלבוש או המצוקה שבמאסר? פירושם אינו סבל גופני באופנים הללו; במקום זאת, פירושם הוא הקרב שאנשים חווים בלבם לגבי האמת, עבודת האל, ישועת האל והטיפול הקפדני של האל. לאחר שחוו זאת, אנשים מרגישים שהם סבלו רבות בלבם במונחים של תקוותם; הם מבינים סוף-סוף את כוונות האל, לומדים כיצד להתמסר לאל ומשיגים חוויה עמוקה של מעשי האל ורק אז הם יכולים לומר "אין לב טוב מלבו של אלוהים". רוב האנשים אינם יכולים להגיד משפט כזה. מזמור זה והמזמורים מסוגו חביבים עליי. אם תשירו את המזמור הזה לעתים קרובות, הוא יעזור לכם בהחלט. לכל שורה במזמור יש השפעה מרסנת על הצביון המושחת שמתגלה בחיי היום-יום שלכם, הוא גם מדריך וגם מסייע בנושאי החוויה המעשית שלכם ובכניסתכם למציאות-האמת. כמה טוב יהיה זה עבורכם לקרוא את המילים הללו לעתים קרובות יותר בזמנכם הפנוי! האם יש במזמור הזה שורה שאינה מובעת מתוך מצב או הקשר מסוים? האם יש שורה שאינה קשורה בכניסה להיבט כלשהו של האמת? כל שורה ושורה קשורה בכך – אף שורה אינה מכילה מילים ריקות. הביטו בשורות האחרונות: "אף שאני בוחר לאהוב את האל, אהבתי מדוללת ברעיונות משלי". הבחירה לאהוב את האל היא אמירה רחבה, כללית ותאורטית. פירושה למעשה הוא לקבל את מה שהאל הטיל על האדם, לבצע את חובתו של אדם ולהשקיע את חייו של אדם למען האל – הדברים האלה מתומצתים כאן בביטוי "לאהוב את האל". אנשים מרגישים שהרעיונות שלהם עצמם עדיין מדללים אותם; מי יכול להביע ביטוי כזה בלי ידיעה עצמית ובלי שום חוויה של האמת? אתם בהחלט אינכם יכולים להביע את הביטוי הזה, כי החוויה הזאת חסרה לכם. נמשיך: "אני מוכרח לשאוף להשגת רוח כמו של זו של פטרוס" – מטרתו של כותב המזמור היא להידמות לפטרוס. גם אתם קבעתם אמת מידה ומטרה, גם אתם רוצים להידמות לפטרוס – אז מה הנתיב שלכם? גם אתה מוכרח לשאוף, אבל האם אתה יכול להביע את הביטוי "אהבתי מדוללת ברעיונות משלי"? איך תשיג רוח כמו זאת של פטרוס אם אינך יודע אפילו מה המשמעות של זה שאהבתך מדוללת ברעיונות משלך? לביטוי הזה יש צד מעשי. זה אפילו משתפר בהמשך: "אין זה משנה כיצד האל מקבל את אהבתי, רצוני היחיד הוא להשביע את רצונו". זה מה שאנשים דורשים מעצמם לאחר שהם חווים קשיים וניסיונות; זוהי גישה של ריצוי הכוונות של האל, של התמסרות לאל וחתירה אל האמת; כלומר, להיות מסוגל לרצות את האל פירושו להשיג את המטרה, ללא קשר לגודל ההישגים שהאדם יכול להשיג. למילים האלו יש צד מעשי. האם לאחר שקראת אותן אתה מרגיש מעודד ומלא מוטיבציה? (כן). לאחר שאנשים קוראים אותן, הם שואבים מהן מטרה, דחף, כיוון. לפעמים אנשים מרגישים שלא חשוב איך הם פועלים, הם אינם יכולים לבצע זאת היטב והם שוקעים בשליליות. אבל לאחר שהם קוראים את המילים הללו ומבינים שהאל לא מבקש הרבה מאנשים, הם חושבים: "כל מה שאני צריך לעשות הוא לרצות את האל. אני לא מבקש שום דבר אחר; אני שואף רק להרפות מן התשוקות ומהעדפות הבשר ולרצות את האל – זה מספיק". בסוף הכול מתמצה במילים "אף שהקשיים היום הם רבים, זהו כבוד ליהנות מאהבתו של האל. באמצעות הקשיים, אני לומד להתמסר. אין לב טוב מלבו של אלוהים". המילים הן מעשיות למדי.

בסיכומו של דבר, המזמור "אין לב טוב מלבו של אלוהים" עוסק בחוויה אותנטית. לאחר שהם חווים את עבודת האל, את ייסורו, שיפוטו וניסיונותיו, אנשים לומדים להתמסר, מגיעים לכדי הבנה של כוונות האל ויודעים שאין לב טוב מלבו. זהו ההיבט החביב של האל וזה מה שאנשים חווים; זהו גם דבר שאנשים צריכים לדעת עליו. אם תלחינו את מילות החוויה האישית והידע הללו ותשירו אותן לעתים קרובות, הן יועילו לכן מאוד. במובן אחד, שירת מזמורים שלקוחים מדברי האל יכולה לעזור לאנשים להבין טוב יותר את האמת ולהיכנס במהירות רבה יותר למציאות-האמת; במובן אחר, באמצעות שירת המזמורים החווייתיים הללו שנכתבו בידי אנשים שיש להם את המציאות, החוויות וההבנה שלכם יתקדמו במהירות רבה יותר. אלה הם תובנות והבנות שנכתבו לאחר שאנשים חוו חוויות מסוימות, והם כוללים גם את הנתיב ואת כיוון הכניסה שאנשים צריכים להחזיק בהם. הם זמינים לכם מן המוכן ויעזרו לכם מאוד. מדוע שלא תכתבו מוזיקה שתלווה את המילים החווייתיות הללו? למה אתם תמיד מלחינים מילים ריקות, בלתי-מעשיות ובנאליות? כושר ההבחנה שלכם לקוי מדי, אינכם יודעים ממה מורכב מזמור טוב – אתם מאכזבים כל כך! המזמורים החווייתיים הללו עושים הרבה טוב לאנשים; שירת המילים המעשיות הללו באופן שגרתי חוקקת אותן בלב האדם, ועוזרת באופן משמעותי להיווכחותו בחיים ולשינוי הצביון. אם תישארו תקועים תמיד בשלב של עידן החסד – ותשבחו את חסד האל, את אהבתו, ברכותיו, רחמיו ונדיבות לבו – האם תוכלו ביום מן הימים להיכנס למציאות-האמת? שיעור קומתכם ומצבכם נשארים קטנים במידה מעוררת רחמים כל כך, תמיד תקועים בשלב השטחי; ללא כמה מזמורים טובים שינחו אתכם, יהיה לכם קשה מדי להיכנס למציאות-האמת בכוחות עצמכם. הבט במזמור "אין לב טוב מלבו של אלוהים", קרא אותו בקריאת תפילה בזמנך הפנוי. הוא מכיל נתיב שינחה את אותך ויעזור לך להיכנס למציאות-האמת; הוא יכול לתת לך כיוון נכון כך שתהיה לך נקודת מבט נכונה. מהן כמה מנקודות המבט הנכונות? "לאדם יש צביון מושחת והוא ראוי לשיפוט ולייסור". האין זה סוג נקודת המבט הנכונה והטהורה שצריך להיות לאנשים? נוסף על כך, האם נכונות המילים "דבר האל הוא האמת, אסור לי לשגות בהבנת כוונותיו"? (הן נכונות). אכן, אתה מוכרח לקבל אותן, אתה מוכרח לעסוק בהן ולחוות אותן וכשיקרו לך מאורעות יהיה לך נתיב לצעוד בו; מילים אלו יהפכו לכיוון עבור פעולותיך והתנהלותך. ואז ישנן המילים "אם לא אתאמץ בכל כוחי אולי יהיה לי קשה להפוך למושלם". גם הן מייצגות נקודת מבט נכונה. מה לגבי "באמצעות הקשיים, אני לומד להתמסר. אין לב טוב מלבו של אלוהים"? האם זוהי נקודת מבט שאדם צריך שתהיה לו? (כן). הביטו בקפידה: אין כאן אפילו משפט אחד כאן שהוא רק מילים ריקות או סתם מילים ודוקטרינות; כל המשפטים עוסקים בהבנה ובתובנה שמקורן בחוויה אותנטית. בהשוואה למזמור "מתוך אהבה" מלפני רגע, איזה מהם הוא מעשי לדעתכם? את מה שמעשי צריך לשמור; לעומת זאת, את מה שחלול צריך לסלק ולפסול; אסור לקדם אותו. יש אנשים שאומרים: "התרגלתי לשיר את המזמורים הללו; הם נכנסו ללבי ואיני יכול בלעדיהם". אם אינך יכול בלעדיהם, אז המשך לשיר אותם. לאחר שתשיר אותם במשך עשרים שנה, אראה מה הרווחת מהם ואם אתה יכול או לא יכול להיכנס למציאות-האמת. אם תשיר את המזמור "אין לב טוב מלבו של אלוהים", הוא יתפוס את הלב שלך לאחר שתשיר אותו פעם או פעמיים. אחרי שתשיר אותו חודש או חודשיים, יתרחש היפוך מסוים במצבך, ואם תקבל את מילותיו מכל הלב, מצבך הפנימי ישתנה ויעבור מהפך כולל. אתה יכול לשיר כל חייך את המזמורים שמכילים תיאוריות ריקות ושטויות, אבל הדבר לא יועיל לך כלל. בדיוק כמו אנשים בעידן החסד ששרו את המזמורים הריקים והשטחיים הללו, וששרו אותם כל חייהם בלי לזכות באמת – זה פשוט בזבוז זמן.

12 בינואר, 2022