מובאה 1

יש שמתחילים להאמין באלוהים כשהם נוכחים לגלות שמילותיו הן אכן האמת. אולם, כשהם מגיעים לבית האל ומגלים שאלוהים הוא איש פשוט, הם הוגים רעיונות בסתר ליבם. הם לא שולטים במילים שיוצאות מפיהם ובמעשיהם, מתפקרים ומדברים בחוסר אחריות, שופטים ומשמיצים כראות עינם. כך נחשפים האנשים הרעים הללו. הבריות הלא אנושיות הללו מרבות במעשים רעים ומשבשות את עבודת הכנסייה, ושום דבר טוב לא יעלה בגורלן! הן מתנגדות, משמיצות, שופטות ועולבות באלוהים בגלוי, מחללות את שמו בגלוי ויוצאות נגדו. על אנשים כאלה נגזר עונש חמור. יש שנמנים על מנהיגי שווא, ולאחר ששוחררו מתפקידם, רוחשים טינה בלתי פוסקת כלפי האל. הם מנצלים התאספויות כדי להפיץ את רעיונותיהם ולהביע את מורת רוחם. הם אף עשויים לפלוט מילים קשות או מילים שמביעות את שנאתם. האין הם שטנים? לאחר שסולקו מבית האל, הם חשים חרטה וטוענים שהיו להם פליטות פה מיותרות ברגע של טיפשות. יש שלא מבחינים בהם, שטוענים ש"הם מסכנים ומתחרטים בסתר ליבם. הם טוענים שהם חבים לאל את חייהם ולא מכירים אותו, לכן יש לסלוח להם." האם ניתן למחול בקלות כזו? לבני אדם יש כבוד, אז אחת כמה וכמה לאלוהים! לאחר שהאנשים הללו סיימו לחלל את שם האל ולהשמיץ, הם מביעים חרטה בעיני אנשים מסוימים, שסולחים להם ושטוענים שפעלו ברגע של טיפשות – אך האם באמת מדובר ברגע של טיפשות? תמיד יש כוונה מסוימת בנאומיהם והם אף מעזים לשפוט את אלוהים. בית האל החליף אותם, הם איבדו את יתרונות המעמד ומתוך חשש מפני נידוי, הם מרבים להביע את מורת רוחם, וממררים בבכי ומביעים חרטה לאחר מעשה. האם זה מועיל? מילים שיוצאות מהפה הן כמו מים שנשפכו על האדמה, אי אפשר להחזיר אותן. האם אלוהים ירשה שבני אדם יתנגדו, ישפטו ויחללו את שמו כאוות נפשם? האם הוא יתעלם מכך? אם כן, אין לאלוהים כבוד. יש שאומרים, לאחר שהביעו התנגדות, "אלוהים, דמך היקר גאל אותנו. אתה מורה לנו למחול לאנשים לא עד שבע כי עד שבעים ושבע פעמים – לכן עליך למחול גם לנו!" עזות המצח! יש שמפיצים שמועות על אלוהים ואז יראים ממנו לאחר שהשמיצו אותו. מתוך חשש מעונש, הם מייד כורעים ברך ומתפללים: "אלוהים! אל תעזוב אותי, אל תעניש אותי. אני מודה, אני מכה על חטא, אני חב לך את חיי, טעיתי." אמרו לי, האם יש לחנון אנשים כאלה? לא! למה לא? כי מעשיהם פגעו ברוח הקודש וחילול רוח הקודש הוא חטא בל יחונן, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא! אלוהים נאמן לדברו. הוא ניחן בכבוד, חרון אף ויושרה. אתם חושבים שאלוהים, כמו האדם, יתעלם מחטאי העבר אם יהיו נחמדים מעט יותר אליו? בשום פנים ואופן לא! האם המזל יאיר לכם פנים אם תתנגדו לאלוהים? אפשר להבין מעשים פסולים שנובעים מאיוולת חולפת, או מפגן שחיתות מזדמן. אך מי שמתנגד באופן ישיר, מורד ויוצא נגד אלוהים, ומי שמשמיץ, מחלל את שמו ומפיץ שמועות אודותיו, נידון לאבדון. אנשים כאלה, אין טעם שיתפללו עוד, מוטב שיחכו לעונשם. אין מחילה למעשיהם! בבוא העת, שלא יעזו לומר, "אלוהים, אנא סלח לי!" צר לי לומר, אך תחנוניהם יהיו לשווא. אם אנשים חוטאים ביודעין לאחר שהפנימו חלק מהאמת, אין מחילה למעשיהם. מקודם, נאמר שאלוהים לא זוכר את חטאיו של היחיד. הדברים אמורים באשר לחטאים זניחים שאינם נוגעים לצוויו המנהליים של אלוהים ושאינם פוגעים בכבודו. הם אינם אמורים באשר לחילול הקודש ולהשמצות האל. חילול הקודש, שפיטה, או השמצת האל, ולו רק פעם אחת, הם בבחינת כתם בל יימחה. יש שרוצים לחלל את שם האל ולגדפו כאוות נפשם, ולאחר מכן לנצלו לשם ברכות. שום דבר בעולם לא מושג בקלות כזו! יש נטייה לחשוב שאלוהים חנון וטוב, נדיב, בעל לב רחב וגדול לאין שיעור, שהוא אינו זוכר את חטאי האדם ומוכן להבליג על חטאיו ומעשיו. על מעשים שוליים אפשר להבליג. אלוהים לעולם לא ימחל למי שמתנגד אליו בגלוי ומחלל את שמו.

על אף שרוב באי הכנסייה מאמינים באלוהים באמת ובתמים, הם אינם יראים ממנו בסתר ליבם. הדבר מלמד על כך שרובם לא מבינים כהלכה את טבעו של האל, ולכן הם מתקשים לפחד ממנו ולסור מכל רע. אם אנשים לא חולקים כבוד או פוחדים מאלוהים מעצם אמונתם, ואומרים כאוות נפשם כאשר עבודת האל נוגעת לעניינם, אז בתום דברם, זה יהיה הסוף? אם כך, עליהם להיענש על דבריהם, וזהו לא דבר של מה בכך. האם מי שמחלל את שם האל ושופט אותו יודע בסתר ליבו מה משמעות דבריו? כל מי שמדבר כך יודע בסתר ליבו מה משמעות דבריו. מלבד אחוזי דיבוק ומי שדעתם משובשת עליהם, אנשים מן השורה יודעים בסתר ליבם מה משמעות דבריהם. אם הם טוענים אחרת, הרי שהם משקרים. כשהם מדברים, הם חושבים לעצמם: "אני יודע שאתה אלוהים. אני טוען שאינך פועל כשורה, אז מה תעולל לי? מה תעשה כשאסיים לדבר?" הם עושים זאת בכוונה תחילה, כדי להפריע לאחרים, כדי לשכנע אותם להצטרף אליהם, כדי לכפות על אחרים אמירות ומעשים דומים. הם יודעים שאמירותיהם מתריסות בגלוי נגד אלוהים, שהן יוצאות נגדו ומחללות את שמו. לאחר שהם מקדישים מחשבה לנושא, הם מבינים את טעותם: "מה אמרתי? זו הייתה פליטת פה מיותרת ואני מתחרט עליה!" החרטה מוכיחה שהם היו מודעים למעשיהם. לא מדובר בחוסר מודעות. אם חשבתם שמדובר ברגע של בורות ובלבול, שהם לא הבינו היטב את משמעות דבריהם, טעות בידכם. ייתכן שיש מי שלא הבין היטב את משמעות דבריו, אבל כדי להאמין באלוהים צריך מידת מה של שכל ישר. אמונה באל כרוכה ביראת כבוד. אסור לחלל את שמו, לשפוט ולהשמיץ אותו ככל העולה על הרוח. האם אתם מבינים מה פירוש "שפיטה", "חילול הקודש" ו"השמצה"? האין אתם יודעים האם האמירות שלכם הם בבחינת שפיטת האל? יש שמדברים ללא הרף על כך שאירחו את אלוהים, על שלעיתים קרובות הם רואים אותו ועל שהקשיבו לשותפי הסוד שלו. הם מדברים באריכות על ההשפעות החיצוניות עם כל מי שנקרה בדרכם. בפועל, הם אינם יודעים דבר. ייתכן שאין כוונות רעות באמירות הללו. ייתכן שיש להם כוונות טובות כלפי ציבור המתפללים והמתפללות והם רוצים לעודד את כולם. אך מדוע הם בוחרים להתמקד דווקא באמירות הללו? אם הם מדברים על כך ביודעין, הרי שזה מכוון: בעיקר כדי להתרברב ולעורר הערצה כלפיהם. לו היו רוצים לחזק את אמונתם של אחרים באל, היו מקריאים להם את דברו, שהוא האמת. מדוע, אם כן, הם מתעקשים לדבר על השפעות חיצוניות? בשורה התחתונה, משום שהם לא יראים כלל מאלוהים. הם לא מפחדים מאלוהים. כיצד הם מסוגלים לפרוק עול וללהג לפני אלוהים? לאלוהים יש כבוד! לו היו מבינים זאת, עדיין היו נוהגים כך? יראת האל אינה נטועה בהם. הם מדברים כלאחר יד על מהות האל והתנהגותו ממניעים אישיים, כדי להשיג מטרות אישיות ולסחוט שבחים מהזולת. מדובר בשפיטת האל וחילול שמו. אנשים כאלה לא רוחשים כבוד לאל בסתר ליבם. הם כולם מתנגדים לאל ומחללים את שמו. מדובר ברוחות רעות ובשדים. יש שהאמינו באלוהים במשך שנים, אבל לאחר שנשבו בידי התנין הגדול האדום כאש, נעשו בוגדים, ואף הצטרפו אל התנין הגדול האדום כאש בחילול שם האל. יש שמפיצים את הבשורה ומחזקים אמירות של אנשי דת שמגנות את האל ושופטות את פועלו. הם מודעים לכך שהתבטאויות כאלה מביעות התנגדות לאל ובבחינת חילול שמו, אך הם אינם מודאגים מכך. אלו התבטאויות לא ראויות, יהיו אשר יהיו המניעים. ר אך האם לא ניתן לומר משהו אחר? מדוע לדבר כך? האין זה חילול שם האל? מי שמעלה על דל שפתיו התבטאויות כאלה, מחלל את שם האל. רק כופרים מתבטאים כך, גם אם זה לא נעשה במתכוון. אנשים כאלה לא מכבדים את אלוהים בסתר ליבם. הם נגררים אחרי אחרים ומחללים את שם האל כדי לרצות אותם ולהתחבב עליהם. זו כפירה, שיתוף פעולה עם השטן! האם אלוהים ירשה שיקלו בו ראש, ישפטו אותו, ימעיטו ביכולתו ויחללו את שמו כלאחר יד? זו התנהגות איומה! פליטת פה מיותרת שפוגעת בכבוד האל, דינה אבדון. מדובר בעניין בעל חשיבות מכרעת! יש שחושבים, "כמרים ומבוגרים מרמים את ציבור המאמינים, ומרביתם התבטאו בצורה שחיללה את שם האל, שפטה וגינתה את פועלו. יש שאימצו לחיקם את הדת באחרית ימיהם והיכו על חטא. האם גם הם יזכו לישועה? אם אלוהים היה נוטש את כולם, מעטים האנשים שהיו זוכים לישועה, אם בכלל." אינכם מבינים את המצב לאשורו, נכון? אלוהים ניחן ביושרה והוא ישר כלפי כולם. בתקופת נוח, רק שמונה אנשים ניצלו בתיבה, היתר הושמדו. האם אתם מעזים לומר שאלוהים אינו הוגן? האנושות מושחתת מיסודה. כולה שטנית, מתנגדת לאל, בזויה וחסרת ערך. מי שלא יעבוד את האל, יושמד, כפי שהיה מאז ומעולם. יש שחושבים: "אם אלוהים לא יציל איש מאיתנו, מה הטעם לעבוד אותו? אלוהים לא יכול להציל את האנושות ללא אנשים. אם אלוהים ייטוש את האדם, הרי שניהולו ייפסק." טעות. אלוהים ימשיך בתוכנית הניהול שלו גם ללא האדם. אנשים מפריזים בחשיבותם. הם לא רוחשים כבוד לאל בסתר ליבם, הם כלל לא מאמינים אדוקים וגישתם אינה נאותה. מאחר שהם נתונים לשליטתו של השטן ומכרו לו את נשמתם, הם שופטים את האל ומחללים את שמו בכל עת ובכל מקום. זהו מעשה איום – פגיעה בכבוד האל!

מובאה 2

המאמינים באלוהים צריכים להבין כמה דברים חשובים. לכל הפחות, עליהם לדעת בליבם מה פירוש הדבר להאמין באלוהים. אילו אמיתות המאמינים באלוהים צריכים להבין, איך יש ליישם התמסרות לאלוהים, וכשמתמסרים לאלוהים, אילו אמיתות ומה מדבריו צריך להבין, ואילו מציאויות צריך לתפוס על מנת להשביע את רצונו. אם ניחנת באמונה ובהחלטיות כאלה, גם אם לעיתים יש לך תפיסות או כוונות, יהיה לך קל להרפות מהן. מי שלא ניחן באמונה כזו תמיד יהיה בררן בהתמסרותו, ולעיתים אף ייתפס לקטנות, יתווכח, ייטור טינה, ישמיע תלונות... התנהגויות מרדניות כאלה ואחרות יצוצו מעת לעת! לא מדובר במקרה אחד או שניים וגם לא במחשבה חולפת, אלא ביכולת לומר מילים מרדניות ולעשות מעשים מרדניים. הדבר מצביע על טבע מרדני במיוחד. בני האדם ניחנו בטבע מושחת, וגם אם הם החלטיים דיים כדי להתמסר לאלוהים, התמסרותם מוגבלת. היא יחסית, זמנית, חולפת ומותנית. היא אינה מוחלטת. טבעם המושחת מדגיש את מרדנותם. הם מכירים באלוהים אך אינם מתמסרים לו, והם מקשיבים לדבריו אך לא מתמסרים להם. הם יודעים שאלוהים טוב, ורוצים לאהוב אותו אך אינם מסוגלים. הם אינם מסוגלים להקשיב רוב קשב לאלוהים, אינם מניחים לו לתזמר הכול, ועדיין יש להם בחירות, כוונות ומניעים משלהם, וכן מזימות, רעיונות והתנהלות. התנהלות ושיטות משלהם פירושם שאין סיכוי שיתמסרו לאלוהים. הם פועלים אך ורק בהתאם לרעיונותיהם ומורדים נגד אלוהים. כך פועלים מרדנים! אם כן, טבע האדם אינו מסתכם בטבע מושחת כגון צדקנות שטחית, חשיבות עצמית וגאווה, או שקרים מזדמנים והונאת האל, אלא מהותו היא כבר זו של השטן. כיצד מלאך הפנים בגד באלוהים בזמנו? ומה לגבי בני האדם בימינו? למען האמת, תרצו או לא, בני האדם בימינו לא רק בוגדים לחלוטין באלוהים כשם שעשה השטן, אלא גם עוינים לו באופן ישיר בלבבותיהם, בחשיבתם, ובאידיאולוגיות שלהם. כך השטן משחית את המין האנושי כשדים. בני האדם הפכו באמת ליצירי השטן. ייתכן שתאמרו: "איננו עוינים לאלוהים. אנו מקשיבים לכל מה שאלוהים אומר." זוהי אמירה שטחית, עושה רושם שאתם מקשיבים לכל מה שאלוהים אומר. אך למעשה, כשאני משתף באמת ומדבר ברשמיות, מרבית האנשים לא משמיעים תפיסות והם מתנהגים למופת וממושמעים, אך כשאני פועל באנושיות רגילה, או מתנהל ומתנהג כאדם רגיל, התפיסות שלהם צופות ועולות על פני השטח. על אף שהם רוצים לפנות לי מקום בליבם, הם אינם מקבלים אותי. לא משנה כמה משתפים עימם את האמת, הם אינם מסוגלים להרפות מתפיסותיהם. מכאן, שהאדם מסוגל להתמסר לאלוהים באופן יחסי בלבד ולא באופן מוחלט. אתה יודע שהוא אלוהים, ושאלוהים בהתגלמותו בבשר ודם מוכרח להיות ניחן באנושיות רגילה. אם כן, מדוע אינך מסוגל להתמסר לחלוטין לאלוהים? אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם הוא המשיח, בר אנוש. הוא ניחן באלוהות ובאנושיות רגילה. כלפי חוץ, הוא ניחן באנושיות רגילה, אך אלוהותו באה לידי ביטוי במסגרת אנושיותו הרגילה. כעת, אלוהים לבש צורה של בשר ודם בדמות המשיח והוא ניחן באלוהות ובאנושיות. עם זאת, יש שמתמסרים רק לדבריו האלוהיים ולעבודתו, מתייחסים רק לדבריו האלוהיים ולמילים כבדות משקל כדברי האל, אך מתייחסים בביטול לחלק מדבריו ולעבודתו בצורתו האנושית הרגילה. יש אף כאלו שנושאים בליבם רעיונות ותפיסות, שסבורים שרק שפתו האלוהית היא דבר האל ואילו שפתו האנושית לא. האם הם מסוגלים לקבל את כל האמיתות שאלוהים מביע? האם ייתכן שאלוהים יטהר אותם ויביא אותם לידי שלמות? לא, משום שהבנתם מופרכת והם אינם מסוגלים להשיג את האמת. בקצרה, עולמו הפנימי של האדם מורכב מאוד, והמרדנות הזו מורכבת במיוחד – אין צורך להרחיב על כך. בני אדם מסוגלים להתמסר לאלוהותו של אלוהים, אך אינם מסוגלים להתמסר לחלק מהעבודה והמילים במסגרת אנושיותו הרגילה, מכאן שאינם באמת מסורים לאלוהים. ההתמסרות של בני האדם לאלוהים היא תמיד על תנאי. הם מקשיבים למה שהם סבורים שהוא נכון והגיוני, ואינם מוכנים להקשיב למה שהם סבורים שאינו נכון והגיוני. הם לא מתמסרים למה שהם מסרבים להקשיב לו או למה שאינם מסוגלים לעשות. האם ניתן לכנות זאת התמסרות אמיתית? בשום פנים ואופן לא. פירוש הדבר שטבע בני האדם אינו טוב, שטבעם נתעב במיוחד ורע – זהו דבר מהותי! במילים אחרות, גם כשבני אדם מתמסרים מעט לאלוהים, זו תמיד התמסרות בררנית ומותנית, ולעולם לא התמסרות מוחלטת לאלוהים. אם נאמר שאדם מקשיב ומתמסר, הכוונה היא שהוא עושה זאת באופן יחסי בלבד, משום שאם לא נתייחס לאינטרס האישי שלו או נטפל בו כראוי, לא נוכל לטפל בו באופן בוטה וישיר. אם נטפל בו כראוי, הוא ייצא נגדנו ויחמיץ פנים כל היום. אם נבקש ממנו משהו, הוא לא יגיב, ואם נורה לו לעשות משהו, הוא יסרב. כאשר נורה לו לעשות משהו שהוא מסרב לעשות, הוא יפגין עיקשות וישבור דברים. טבעו של האדם הידרדר עד כדי כך! אם האדם יודע שמדובר באלוהים, מדוע הוא מתייחס אליו כך? דומה הדבר לפרושים ולפאולוס בזמנו. האם פאולוס ידע שישוע הוא אלוהים? מדוע רדף את חסידיו של ישוע? מדוע עצר רבים מהם? בסופו של דבר, ישוע הבין שפאולוס הרחיק לכת ברדיפתו, ובדרך לדמשק, הוא היכה את פאולוס והפילו מטה. אור זרח סביבו, ופאולוס נפל ארצה. לאחר הנפילה, הוא שאל את ישוע: "מי אתה, אדוני?" וישוע ענה לו: "אָנֺכִי יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹדֵף" (מעשי השליחים ט' 5). לאחר מכן, פאולוס היה כנוע יותר. אלמלא ישוע "האיר" והפיל אותו, פאולוס לא היה מקבל את ישוע, ועל אחת כמה וכמה לא מטיף בעבורו. מה הדבר מוכיח? הוא מוכיח שטבע האדם בשפל המדרגה.

אנשים לעיתים אומרים: "כולנו כבני אדם ניחנו בטבע מושחת, איש מאיתנו לא מסוגל להשביע את רצונו של האל", ו"בני האדם צדקנים ונפוחים מחשיבות עצמית. הם תמיד סבורים שהם טובים מאחרים!" למען האמת, זו הבנה מהסוג השטחי ביותר. זהו היבט זניח של הטבע המושחת. מדוע אינך דן במחשבות ובכוונות למרוד נגד אלוהים ולהתנגד לו שקיימים באופייך? אלוהים דורש ממך לעשות משהו בדרך אחת, ואילואתה מוכרח לעשות זאת בדרך אחרת. אלוהים פועל בדרך אחת, ואילו אתה דורש שיפעל בדרך אחרת. האין זו קריאת תיגר על אלוהים? כולם ניחנים בטבע הזה, אין מנוס מכך. ייתכן שיהיו שיאמרו: "הדבר לא נוגע לי, לא ידעתי!" זה משום שלא באת במגע עם אלוהים. לאחר שתעשה זאת, ובחלוף שבוע של היכרות הדרגתית איתו, חזקה עליך שתשתנה ותחשוף את טבעך האמיתי. זו אינה הפרזה או המעטה בערכך. בימינו, בני האדם לא ניחנים רק בטבע מושחת, אלא גם בנטיות מושחתות. מרוב שאנושיותם הרגילה הושחתה, היא כבר שחוקה ואבודה לחלוטין. הווה אומר, בני האדם כבר לא ניחנים באנושיות רגילה. אלוהים בדמותו בבשר ודם ניחן באנושיות רגילה, אך כל בני האדם ניחנים בטבע מושחת, וניחנים במעט מאוד אנושיות רגילה, מה שלא מאפשר להם לפעול בהרמוניה עם אלוהים. אין ספק שיהיו להם חילוקי דעות וגם ויכוחים עם אלוהים בנושאים רבים, ושהם אף יפגינו עוינות כלפיו. זאת משום שבני האדם לא יראים מאלוהים ולא מצייתים לו בסתר ליבם. אי אפשר לדרוש מבני האדם, "מאחר שאתם מכירים בכך שהוא אלוהים, עליכם להתמסר לו ללא תלות בדבריו", ועל אחת כמה וכמה לא לדרוש שיצייתו לאלוהים בכל עניין. אין כאן עניין של ציות. בני האדם הם יצירים ברואים, ובסופו של דבר, אלוהים הוא אלוהים והאדם הוא האדם – חייב להיות הבדל ביניהם. כיצד העבד של אברהם התפלל לאלוהים יהוה בעידן החוק? "יהוה אלוהי אדוני אברהם" (בראשית כ"ד 12). הוא הבדיל היטב בין המעמדות, בעוד בני האדם בימינו סבורים ש"אלוהים לא שונה מאיתנו. גם הוא ניחן באנושיות רגילה, ויש לו צרכים, מנעד של רגשות, חיים ופעילויות המאפיינים אנושיות רגילה. על אף שהוא עושה עבודה אלוהית, אנושיותו הרגילה חיונית לאין שיעור!" לאחר שבני האדם מפנימים בקווים כלליים את המושג "אנושיות רגילה", הם נוטים להכתיב לאלוהים את עבודתו, את דבריו, ואת טבעו כאדם בעל אנושיות רגילה, ומתכחשים למהותו האלוהית. זו טעות איומה. הרי כך בלתי אפשרי להכיר את אלוהים, הלא כן? לא באתם במגע עם אלוהים, אז מי מכם מעז לומר, "אם אבוא במגע עם אלוהים למשך שנה, אני מבטיח לא להיות מרדני בכלל?" איש לא יכול לענות בוודאות כזו. רוב האנשים האמינו באלוהים למעלה מ-20-10 שנים, ואיש מהם לא הצליח להתמסר לחלוטין. די בכך כדי להוכיח שהשטן השחית את בני האדם עד עומקי נשמתם ושטבע השטן הושרש בלבבותיהם. יש שחיתויות שאין באפשרותכם לעקור בכוחות עצמכם. אמרתי מילים רבות, הבעתי אמיתות רבות, ובכל זאת מעטים האנשים שהבינו את האמת. בני האדם עיקשים כפרד, הם אדישים ורפי שכל במידה מסוימת. הם אינם סתם בורים – טבעם המרדני כבר התגבש, אך עדיין לא ראיתם זאת נכוחה.

יש שפוגשים במשיח למשך יום או יומיים, לא מזהים אותו וחשים מאופקים במידת מה: "אלוהים נמצא כאן!" הם חושבים כך בסתר ליבם, אך כעבור עשרה ימים או שבועיים של מגע איתו, כשהם אט-אט מכירים אותו ומתקרבים אליו בהדרגה, ליבם משתחרר והם כבר לא מבדילים בין מעמדם למעמדו. משל, ישנו שוויון מוחלט, ללא כל היררכיה. הם חושבים שראוי שאלוהים יחלוק את חייו ואת מנעמיו איתם. לעיתים אני תוהה, כיצד אנשים מסוגלים לנהוג כך? לו תמיד הייתי מטפל בהם ומטיף להם, אין ספק שהם היו מתנהגים למופת וכנועים. לעיתים, כשאני פונה למישהו כשווה לי, הוא חושב לו: "תראו איך אלוהים מתייחס אליי יפה!" יחס טוב אין פירושו שלא ניחנת בטבע מרדני או שאתה טוב במהותך, הלא כן? יש בני אדם שכשאני מתייחס אליהם טוב יותר ומחייך אליהם קצת, הם שוכחים את מקומם ביקום, שוכחים מאין באו ומהי זהותם ומהותם – הם שוכחים הכול. אופיים של בני האדם אכן בשפל, הם משוללי כל היגיון! אם יש ביניהם שסבורים שהם טובים, שיתקשרו עם אלוהים לזמן מה ויגלו כיצד כל המרדנות וההתנגדות שבתוכם נחשפת. בוא במגע עם אלוהים למשך תקופה מסוימת – לא אזכיר לך, אנזוף בך, או אטפל בך, ואיש לא ישתף איתך באמת, אתה תתנסה לבדך, ותיווכח בעצמך במידת הניסיון שלך. ללא השגת האמת, מובטח לך כישלון חרוץ, ההשלכות תהיינה איומות. טבעם המרדני של בני האדם חמור מנשוא, אין מקום בליבם לאחרים! טבעך המרדני, אופייך השטני וליבך היהיר לא מותירים מקום לאחרים. ייתכן שישנם אלה, ש טיפחו מחשבות שגויות לאחר שתקשרו איתי במשך זמן מה. אם לא ייפטרו ממחשבות אלה והן יתגבשו לכדי תפיסות או ביקורות, תישקף להם סכנה. יש שיאמרו: "הכול משום שאתה נוהג כאדם פשוט מהשורה. אני נוהג אחרת כאדם מאמין בישוע המשיח." כך גם עם אמונתך בישוע. לו חייתם בתקופתו של ישוע, הייתם נוהגים בדיוק כמו הפרושים, ראשיכם היו גדושים בתפיסות. אל תחשבו שהייתם נוהגים טוב יותר מיהודה איש קריות. הוא עלול לבגוד באדוננו ולגנוב את כספו למטרותיו. אתה אולי לא תבגוד בו או תמעל בכספי הכנסייה, אך גם לא תתמסר לאדוננו, ובוודאות תהיה גדוש בתפיסות, מרדנות והתנגדות. דבריו ועבודתו של ישוע אדוננו הם הופעתו ועבודתו של אלוהים. מדוע יהודה איש קריות התנגד לאדוננו? אופיו היה איום ונורא, לא היה מקום למשיח בליבו והוא התעקש לנהוג בו בעוינות. האם פטרוס לא סבל רבות אף הוא בזמנו? בסופו של דבר, משום שאנושיותו הייתה טובה מעט בהשוואה לאחרים בזמנו, ומשום שחתר לאהבת האל, בסופו של דבר הוא הובא לידי שלמות. בזמנו, גם לו היו תפיסות ודעות בנוגע לישוע, אך משום שהצליח לשחר לאהבת אדוננו, הוא רכש בסופו של דבר ידע אודות ישוע אדוננו. לכן, אל תתרברבו, אל תתחייבו להצליח ולעשות לעילא ולעילא משהו שמעולם לא התנסיתם בו. אין לכך אחיזה באמת או במציאות. ראשית עליכם לחוות זאת, ורק אז הידע והתובנות שתחלקו יהיו מעשיים. אל תאמרו: "אלוהים, בוא לביתי, אני מבטיח לא להכעיס אותך כמו אחרים. אני מבטיח לא להיות חסר צלם אנוש כמו אחרים." אי אפשר לערוב לכך, משום שיסודות האנושיות הרגילה בקרב בני האדם נחרבו, האנושיות הרגילה אינה עוד, כמו גם המצפון וההיגיון הבריא שהיא מייצגת. השיח הפשוט והכן, והיכולת להקשיב ולהתמסר, כל הדברים החיוביים הללו כבר אינם בקרב בני האדם. אם כן, עקרונות חייהם של בני האדם ומטרותיהם כבר השתנו והם כולם נשמעים לפילוסופיה שטנית ולאופי השטן ששולט בהם. השיח שלהם ערמומי ותחבולני, הם הולכים לאן שהרוח נושבת ומצטיינים בהתבטאויות ערבות לאוזן – הם סבורים שאורח החיים הזה נהדר. מדוע נאמר שבני האדם מושחתים מיסודם? האם בני האדם המושחתים מיסודם ניחנים באנושיות רגילה? אתם מאמינים שניחנתם בטבע מושחת, שמבחינתכם מסתכם ביהירות קלה, בצדקנות ובגאוותנות, בהולכת שולל קלה, או במילוי חובתכם ברשלנות וכלאחר יד – זה הכול. אך הידע הזה שטחי מדי, הוא אינו עמוק דיו. חשוב להבין שטבע האדם רע, שכל בני האדם מעלים על נס רוע, מכחישים את אלוהים ומתנגדים לו ושאנושיותם הרגילה כבר פסה מן העולם. הלא כן? אם כך, מה על בני האדם לעשות כדי לעמוד ברף הנדרש מיציר ברוא? הדבר החשוב ביותר הוא למצוא דרך ליישום האמת מתוך דברי האל. כולכם יודעים שאין בני אדם מופתיים בקרב המין האנושי. אם כן, מדוע אומרים כעת שחלק ניחנו באנושיות בעוד שאחרים לא? האם בני אדם שניחנים באנושיות באמת מיישמים את האמיתות הללו? גם הם אינם מסוגלים ליישמן, אך ליבם טוב ועדין יותר באופן יחסי, והם אחראים יותר בעת מילוי תפקידם – אך הכול יחסי, לא מוחלט. אם אתה אומד את טיבו של מישהו וטוען שהטוב שלו מוחלט והוא אינו ניחן בפגמים ובמרדנות, שהוא צייתן ומסור לחלוטין, ושהוא רחוק מלמלא את חובותיו ברשלנות וכלאחר יד, האין זו הגזמה? האם האומדן הזה עולה בקנה אחד עם העובדות? האם באמת יש אדם כזה? אם זוהי הבנתכם, הרי שהיא מעוותת. אך אם אתם סבורים ש"בני האדם אבודים. אף אחד מאיתנו לא טוב. אם כן, מה הטעם להאמין באלוהים? פשוט אפסיק להאמין ואחכה למותי!", גם זה מגוחך באותה מידה. אתם תמיד מקצינים, משל אינכם מבינים שיח פשוט. אתם תמיד נוטים לצד זה או אחר. אם אדבר בסגנון עדין ורך יותר, לא תלמדו להכיר את עצמכם, אך אם אדבר בסגנון קשוח וצורם יותר, פניכם יפלו, תיעשו אדישים, ואף תרימו ידיים. יש שכאשר הם שומעים את דברי השיפוט והגינוי של האל, הם מייד קופאים במקומם וסבורים שגורלם נחרץ ושאין להם סיכוי להינצל. אלה האנשים שהכי קשה להושיע, משום שאינם מבינים שיח פשוט! כאשר אלוהים מדבר וחושף בני אדם, מטרתו עבורם היא שיבינו את שורש טבעו המושחת של האדם ויבינו מדוע בני האדם מסוגלים למרוד באלוהים. חשיפת הדברים הללו מיטיבה עם בני האדם. אלמלא חשיפה זו, תמשיך להאמין עד הסוף בלי ללמוד להכיר את עצמך, תמיד תאמר שמלאך הפנים נפוח מחשיבות עצמית, או שאדם אחד יהיר ואדם אחר מרדני. ומה איתך? יש גם שתמיד אומרים, "אנו אכן מורדים באלוהים", אך אינם יודעים מהו שורש המרדנות הזו ואינם מכירים או מבינים את מהות המצבים הללו. פירוש הדבר שאין באפשרותם להשתנות או להיוושע. האם אתם מסוגלים להבין את הדברים הללו? (כן.)

יש שני היבטים עיקריים למה ששיתפתי כעת. היבט אחד הוא שכשמאמינים באלוהים, יש להתמסר לכך לחלוטין ולעמוד באופן מלא ברף היציר הברוא. שנית, חשיפת המרדנות בקרב בני האדם וחשיפת טבעם מאפשרת להם ללמוד להכיר את עצמם. אם לא ייחשפו כך וילמדו להכיר את עצמם, כולם יגידו שהם טובי לב וטובים מאחרים. לדוגמה, יש שאומרים, "גם אני מושחת מהיסוד", אך כשהם מתקשרים עם אחרים לזמן מה, הם עדיין סבורים שהם טובים מאחרים, וחושבים: "איני טוב במיוחד. אני רואה שאינך טוב ממני, ואף גרוע ממני!" אל תחשוב שאתה טוב מאחרים. בשום אופן אינך טוב מאחרים, כי טבעם המרדני של בני האדם זהה אצל כולם. האם הכול מובן? לאחר שסיימנו לשתף זאת, מה אתם חושבים? האם אתם חושבים: "האמנתי באלוהים שנים רבות, וחשבתי שהתמסרתי לו. היום, לאחר שאלוהים סיים לשתף את האמת, אני מבין סוף סוף שאיני מסור באמת לאלוהים ושעדיין איני מתייחס אליו כאלוהים. איני מצליח אפילו להתמסר לאלוהים – אני משולל כל היגיון ואמונתי מעורערת!" אם אתם מבינים זאת באמת, יש סיכוי שתעלו שוב לנתיב הנכון של אמונה באלוהים ושתתעצבו כאנשים המסורים לו. רק אז תוכלו לזכות בישועה.

מובאה 3

מאמינים רבים לא מייחסים חשיבות לשינוי בטבע החיים, ובמקום זאת מתמקדים ועוסקים בגישה של אלוהים כלפיהם ובשאלה האם יש להם מקום בליבו. הם תמיד מנסים לנחש איך הם נראים בעיני אלוהים ושואלים את עצמם האם יש להם מקום בליבו. רבים האנשים שחושבים על כך, ואם הם ניצבים אל מול אלוהים, הם תמיד מנסים להבין האם הוא מרוצה או כועס כשהוא מדבר אליהם. ישנם גם אלו שתמיד שואלים אחרים, "האם אלוהים הזכיר את הקשיים שלי? מה הוא בכלל חושב עליי? האם הוא מתעניין בי?" לחלקם יש בעיות רציניות אף יותר – די בכך שאלוהים יביט בהם בחטף, כדי שיזהו בעיה חדשה: "אוי לא, אלוהים העיף בי מבט חטוף, ועיניו מביעות חוסר שביעות רצון, זה סימן לא טוב." אנשים מייחסים חשיבות רבה לדברים כאלה. יש שאומרים: "האל שאנו מאמינים בו הוא האל בהתגלמותו כבשר ודם, לכן, אם הוא לא שם לב אלינו, האין זה חורץ את קיצנו?" כוונתם במילים אחרות היא, "אם אין לנו מקום בליבו של אלוהים, מדוע אנחנו טורחים להאמין? מוטב שנפסיק להאמין!" האין זה משולל היגיון? אתה יודע מדוע האדם צריך להאמין באלוהים? בני האדם לעולם לא תוהים האם לאלוהים יש מקום בליבם, ובכל זאת, הם רוצים מקום בליבו של אלוהים. יהירות ושחצנות לשמה! זהו הפן הכי משולל היגיון שלהם. ישנם גם אלו שמרוב שהם משוללי היגיון, כשאלוהים דורש בשלומו של אדם אחר, ולא מזכיר את שמם, או מתעניין ומגלה אכפתיות כלפי אחרים, הם מרגישים מקופחים ומתחילים לרטון ולהתלונן על אלוהים. הם טוענים שאינו ישר ואף שאינו הוגן והגיוני. ההיגיון שלהם לקוי והם אף מעורערים בנפשם. בנסיבות רגילות, בני האדם טוענים שתמיד יישמעו לסידורים ולתזמורים של אלוהים, שהם לעולם לא יתלוננו, יהיה אשר יהיה היחס של אלוהים כלפיהם, ושאין להם בעיה שאלוהים יטפל בהם ויגזום אותם, או ישפוט וייסר אותם, אך כשהם נתקלים בדברים כאלה במציאות, הם מסרבים לקבל אותם. האם בני האדם ניחנו בהיגיון? בני האדם בעלי חשיבות עצמית מופרזת ומייחסים לעצמם חשיבות מוגזמת עד כדי כך שאם אלוהים מביט בהם בעין עקומה, הם מרגישים שאין להם סיכוי להשיג ישועה, ועל אחת כמה וכמה אם אלוהים באמת מטפל בהם וגוזם אותם. לחילופין, אם אלוהים מדבר עליהם בטון צורם יותר וליבם נכמר, הם שוקעים במרה שחורה ומתחילים לחשוב שאין טעם להאמין באלוהים. הם חושבים, "כיצד אפשר להמשיך להאמין באלוהים אם הוא מתעלם ממני?" יש שלא מבחינים בטיפוסים כאלה וחושבים להם: "הביטו כמה אמיתית אמונתם באלוהים. אלוהים חשוב להם כל כך. הם אף מפרשים את כוונתו של אלוהים ממבט חטוף אחד. הם מסורים לאלוהים – הם רואים נכוחה את אלוהים בארץ ואת אלוהים בשמיים." האם אכן כך? הם פזורי נפש ואינם בקיאים בנושאים אלה. שיעור קומתם נמוך מדי והם חושפים כיעור על כל גווניו. בני האדם ניחנים בהיגיון לקוי – יש להם דרישות מוגזמות מאלוהים והם מבקשים ממנו יותר מדי, אין להם אפילו שמץ של היגיון. בני האדם תמיד באים בדרישות כאלה ואחרות מאלוהים ואינם מסוגלים להתמסר לו לחלוטין ולסגוד לו. במקום זאת, הם באים בדרישות לא הגיוניות לאלוהים על סמך העדפותיהם, דורשים שיפגין רוחב לב, שדבר לא יכעיס אותו, ושאם יראה בני אדם, שתמיד יגיב בחיוך ויפצח בשיחה, יספק להם את האמת וישתף עליה איתם. הם גם דורשים שתמיד יגלה סבלנות ושיהיה נעים הליכות במחיצתם. לבני האדם יש יותר מדי דרישות, הם בררנים מדי! עליכם להרהר בנושאים אלה. ההיגיון האנושי לקוי מאוד, לא כך? לא די בכך שבני האדם לא מסוגלים להתמסר לחלוטין לתזמורים ולסידורים של אלוהים או לקבל את כל מה שמגיע מאלוהים, נהפוך הוא, הם מציבים דרישות נוספות מאלוהים. כיצד אנשים בעלי דרישות כאלה יכולים להיות נאמנים לאלוהים? כיצד הם מסוגלים להישמע לסידורים של אלוהים? כיצד הם מסוגלים לאהוב את אלוהים? כולם דורשים מאלוהים לאהוב אותם, לסבול אותם, להשגיח עליהם, להגן עליהם ולטפל בהם באופן מסוים, אך איש מהם לא דורש מעצמו לאהוב את אלוהים, לחשוב על אלוהים, להתחשב באלוהים, להשביע את רצונו של אלוהים, לתת מקום בלב לאלוהים ולסגוד לאלוהים. האם הדברים הללו קיימים בסתר ליבם? אלה הדברים שבני האדם צריכים להשיג. אם כן, מדוע אינם מקדמים אותם ביתר שאת? יש שמפגינים התלהבות לזמן מה ומקריבים ומשקיעים מעצמם, אך לא לזמן רב. מכשול קטן עלול להוציא להם את הרוח מהמפרשים, לייאש אותם ולגרום להם להתלונן. בני האדם חווים קשיים רבים, ומעטים הם אלה שחותרים אל האמת ושואפים לאהוב את אלוהים ולהשביע את רצונו. בני האדם משוללי כל היגיון, נקודת מבטם שגויה, והם מייחסים לעצמם ערך מופרז. ישנם גם אלה שאומרים: "אלוהים רואה בנו כבבת עינו. הוא לא היסס לאפשר לבנו היחיד להיצלב על מנת לגאול את המין האנושי. אלוהים שילם מחיר כבד כדי להציל אותנו – אנו בעלי ערך גבוה במיוחד ולכולנו יש מקום בליבו של אלוהים. אנו קבוצה מיוחדת של בני אדם ומעמדנו גבוה מזה של הכופרים – אנו דרי מלכות השמיים." הם סבורים שהינם נעלים ומפוארים. בעבר, מנהיגים רבים ניחנו בהלך הרוח הזה, מתוך אמונה שיש להם מעמד מסוים בבית האל לאחר שקודמו. הם חשבו, "אלוהים מייחס לי חשיבות רבה וחושב עליי דברים טובים, והוא אפשר לי לשרת אך ורק כמנהיג. עליי לעשות כמיטב יכולתי כדי לשרת אותו." הם היו מדושני עונג. אולם, כעבור זמן מה, הם עשו מעשה רע ופרצופם האמיתי נחשף, ולאחר מכן הם הוחלפו, שקעו במרה שחורה ונפלו פניהם. כאשר התנהגותם הפסולה נחשפה וטופלה, הם שקעו עוד יותר במרה שחורה, ולא הצליחו להמשיך להאמין. הם חשבו לעצמם, "אלוהים כלל לא מתחשב ברגשותיי, הוא כלל לא טורח לשמור על כבודי. אומרים שאלוהים מגלה הבנה לחולשות האדם. אם כן, מדוע הוא התייחס אליי בביטול לאחר חטא פעוט?" לאחר מכן יוצאת להם הרוח מהמפרשים והם רוצים לזנוח את אמונתם. האם אנשים כאלה מאמינים באמת ובתמים באלוהים? אם אינם מסוגלים לקבל את העובדה שטיפלו בהם וגזמו אותם, הרי ששיעור קומתם נמוך מדי, ולא ברור האם יהיו מסוגלים לקבל את האמת בעתיד. לאנשים כאלה נשקפת סכנה.

לבני האדם אין דרישות מופרזות מעצמם, אבל הם באים בדרישות מופרזות לאלוהים. הם מבקשים שיפגין כלפיהם אדיבות מיוחדת, יגלה סבלנות ויכיל אותם, יוקיר אותם, יכלכל אותם, ויחייך אליהם, ינהג כלפיהם בסובלנות, יגלה הבנה למעשיהם, וידאג להם בדרכים רבות. הם מצפים שכלל לא יהיה נוקשה איתם או יעשה משהו שיסעיר אותם אפילו מעט, והם שבעי רצון אך ורק אם הוא מדבר אליהם יפה מדי יום. בני האדם ניחנים בהיגיון כה לקוי! הם לא מבינים מה עליהם לעשות, מה עליהם להשיג, אילו נקודות מבט צריכות להיות להם, מאיזו עמדה עליהם לשרת את אלוהים, ואילו עמדה ראויה בעבורם. מי שיש לו קצת מעמד מחזיק מעצמו מאוד, וגם מי שאין לו בכלל מעמד מחזיק מעצמו מאוד. בני האדם לא מכירים בערכם האמיתי. עליך להגיע לשלב של אמונה באלוהים שבו, ללא תלות בטון הדיבור שלו כלפיך, במידת הנוקשות שהוא מפגין כלפיך, ובמידת ההתעלמות שלו ממך, אתה מסוגל להמשיך להאמין בלי להתלונן ולמלא את חובתך כרגיל. כך תהיה אדם בוגר ומנוסה, ותשיג שיעור קומה אמיתי ומידה מה של היגיון של אדם מהשורה. לא תבוא בדרישות לאלוהים, לא יהיו לך רצונות מופרזים, ולא תבוא בדרישות לאחרים או לאלוהים לפי העדפותיך. תהיה זו הוכחה לכך שיש לך צלם אנוש במידת מה. כעת, יש לכם יותר מדי דרישות, הדרישות הללו מופרזות, ויש לכם כוונות אנושיות רבות מדי. פירוש הדבר הוא שאינך בעמדה הנכונה. עמדתך גבוהה מדי, וייחסת לעצמך כבוד מופרז – משל היית במעמדו של אלוהים. אם כן, אתה בעייתי, וזהו בדיוק טבעו של השטן. אם אתה ניחן בנטיות הללו, חזקה עליך שתשקע במרה שחורה לעיתים קרובות יותר ותנהג כאדם מהשורה לעיתים רחוקות יותר, ומכאן שחייך יתקדמו לאט. לעומתך, אלו שליבם טהור והם בררנים פחות, יקבלו את האמת בקלות ויתקדמו מהר יותר. בעלי הלב הטהור לא חווים כמות כזו של סבל, אבל אתה ניחנת ברגשות עזים, אתה בררן מדי, ואתה תמיד בא בדרישות לאלוהים, לכן עומדים לפניך מכשולים גדולים בדרך לקבלת האמת וההתקדמות בחייך איטית. יש שחותרים למטרותיהם גם אם אחרים תוקפים ומדירים אותם, והם כלל לא מושפעים מכך. הם אצילי נפש, לכן הם סובלים קצת פחות ונתקלים בפחות מכשולים בדרך להיווכחות בחייהם. אתה בררן ותמיד מושפע מדברים כאלה ואחרים – מי הביט בך בעין עקומה, מי זלזל בך, מי התעלם ממך, או מה אמר אלוהים שערער אותך, או אילו מילים קשות הוא אמר ששברו את ליבך ופגעו בהערכה העצמית שלך, או איזה דבר טוב הוא העניק לאדם אחר ולא לך – ולאחר מכן אתה שוקע במרה שחורה ואף לא מבין את אלוהים. האנשים האלה בררנים ואינם מסוגלים להבין היגיון. לא משנה איך ישתפו על האמת איתם, הם לא יקבלו אותה ובעיותיהם לא תיפתרנה. אלו האנשים הבעייתיים ביותר.

לעיתים קרובות אני שומע אתכם משתפים כך: " מעדתי בזמן שעשיתי משהו ובהמשך, לאחר שסבלתי קצת, הבנתי מעט." רבים חוו זאת – זו חוויה שטחית מאוד. הבנה מועטה זו כנראה הגיעה לאחר שנים של ניסיון, ואנשים כנראה חוו סבל רב ועברו שבעה מדורי גיהינום רק כדי להבין ולהשתנות מעט. מעורר רחמים ממש! אמונתם של בני האדם מלאת טומאה, קשה להם מאוד להאמין באלוהים! עד היום, כל בני האדם לוקים בפגמים רבים, והם עדיין באים בדרישות רבות לאלוהים – אלה הפגמים של בני האדם. פגמים כאלה הם הוכחה לכך שיש בעיה באנושיותם, וזו חשיפה של טבעם המושחת. יש הבדל בין דרישות ראויות ללא ראויות מצד האדם לאלוהים – יש לעשות הבחנה ברורה בין השתיים. על האדם להבין באיזו עמדה עליו להיות ואילו תכונות צריכות לאפיין אדם הגיוני. הבחנתי שיש שתמיד מתמקדים באיזו הבעה יש לי בסביבת אחרים ותמיד בוחנים למי אלוהים מתייחס יפה ולמי הוא מתייחס בבוז. אם הם רואים את אלוהים מביט בהם בהבעה שלילית, או שומעים אותו חושף או מגנה אותם, הם לא מצליחים להניח לכך – השיתוף איתם תמיד יעלה בתוהו, והם לא ישתנו בחלוף הזמן. הם שופטים את עצמם, נתפסים לביטוי חולף ומשתמשים בו כדי לקבוע את הגישה של אלוהים כלפיהם. הם מתבוססים במרה שחורה, ולא משנה כיצד אחרים משתפים איתם על האמת, הם לא מסוגלים לקבל אותה. זה משולל כל היגיון. ניכר שלאדם כזה אין אפילו הידע הבסיסי אודות טבעו הצודק של אלוהים ושהוא כלל לא מבין אותו. כל עוד בני האדם מסוגלים להכות על חטא ולהשתנות, גישת האל כלפיהם תשתנה אף היא. אם גישתך לאלוהים לא משתנה, הגישה של אלוהים כלפיך יכולה להשתנות? אם תשתנה, אלוהים ישנה את יחסו כלפיך, אך אם לא תשתנה, גם אלוהים לא ישנה את יחסו כלפיך. יש שעדיין לא יודעים מה אלוהים שונא, מה הוא אוהב, מה משמח אותו, מכעיס אותו, מעציב אותו ומסב לו אושר. הם אינם מודעים לכל-יכולתו, לתבונתו, ואף אינם מסוגלים להתבטא בנושאים תפיסתיים – לכן בני האדם בעייתיים כל כך. האדם שוכח את כל המילים הטובות שאלוהים אומר לו, אך אם הוא מביע ביקורת נוקבת ולו רק פעם אחת או מתבטא במשפט אחד בנוגע לטיפול, גיזום, או שיפוט, ליבו של האדם נשבר. מדוע בני האדם מקלים ראש בהדרכה חיובית, אך נעצבים ולא מצליחים להתאושש כשהם שומעים מילים שמביעות שיפוט, גיזום וטיפול? בסופו של דבר, הם עלולים להרהר זמן רב עד שיתעשתו, והם יתפכחו רק לאחר שישלבו את המילים הרעות של אלוהים עם אלו המנחמות. ללא המילים המנחמות, הם לא יצליחו להתגבר על המרה השחורה שבה הם שרויים. כשאנשים מתחילים לחוות את עבודת האל, הם שוחים בידע שגוי ובאי-הבנות באשר לאלוהים. הם סבורים שהם תמיד צודקים, תמיד נתפסים לרעיונות שלהם, ולא מפנימים מה שאחרים אומרים. רק לאחר שלוש עד חמש שנים של ניסיון הם מתחילים בהדרגה להבין, להשכיל, להכיר בכך שטעו, ולהפנים את העובדה שהיו בעייתיים. משל התבגרו רק באותו רגע. ככל שהם צוברים ניסיון, כך הם מבינים את אלוהים, ואי-ההבנות שלהם באשר לאלוהים מצטמצמות, הם מפסיקים להתלונן, והם מסגלים אמונה תקינה באלוהים. בהשוואה לעבר, שיעור קומתם דומה יותר לזה של אדם בוגר. הם התנהגו כמו ילדים – נהגו להחמיץ פנים, לשקוע במרה שחורה, ולהתרחק מאלוהים בזמנים מסוימים. ייתכן שהתלוננו כשהתמודדו עם נושאים מסוימים, שגיבשו רעיונות חדשים בהתאם למילים מסוימות של אלוהים, וייתכן שהחלו לפקפק באלוהים בזמנים מסוימים – כך הדבר כששיעור הקומה נמוך מדי. לאחר שצברו ניסיון רב וקראו את דברי האל במשך מספר שנים, הם התקדמו, והתייצבו בהשוואה לעבר. הכול תולדה של הבנת האמת – האמת נותנת את אותותיה בקרבם. לכן, כל עוד בני אדם מבינים את האמת ומסוגלים לקבל אותה, הם מסוגלים לפתור כל קושי, והם תמיד ישיגו משהו, ללא תלות בניסיונם. מובן שאם לא צברו די ניסיון זה לא יספיק, אבל כל עוד הם מפיקים משהו מכל התנסות, חייהם יתפתחו במהירות.

אף שכעת אתם בשלים להיות מנהיגים, עובדים, או מפקחים, או לבצע מטלות חשובות, אין פירוש הדבר ששיעור קומתכם גבוה יותר. אתם בסך הכול מוצלחים יותר מהאדם הממוצע, אתם שאפתנים מעט יותר, ומשתלם מעט יותר להשקיע בכם. אתם בשום פנים ואופן לא מסוגלים להתמסר לאלוהים או להיות נתונים לחסדי תזמוריו, ואין פירוש הדבר שזנחתם את תוכניותיכם לעתיד ואת תקוותיכם. בני האדם עדיין לא ניחנים בהיגיון כזה. אתם עדיין ניחנים בשליליות מסוימת, ובכוונות ושאיפות להשיג ברכות, ואף רעיונות ופנטזיות של בני אדם, בעת עבודתכם. בד בבד, אתם נושאים מטען בעת עבודתכם, משל אתם מכים על חטאי העבר באמצעות מעשים טובים במקום לפתח נכונות חיובית לעשות זאת. גם לא הגעתם לשלב שבו לא משנה איך אלוהים מתייחס אליכם, אתם מתמקדים אך ורק בהתנהגות בהתאם לרצונו ודרישותיו. אתם מסוגלים להשיג זאת? בני האדם אינם ניחנים בהיגיון הזה. כולם רוצים לפענח את אלוהים, וחושבים: "איזו גישה יש לאלוהים כלפיי בדיוק? האם הוא משתמש בי כמשרת או מציל אותי ומביא אותי לידי שלמות?" כולם רוצים לפענח אותו כך, הם פשוט לא מעזים להעלות זאת על דל שפתם. ללמדכם שיש עדיין רעיון ששולט בהם: "אין טעם לדבר על כך – זהו הטבע שלי ואי אפשר לשנותו. כל עוד אמנע ממעשים רעים, די בכך – איני דורש מעצמי יותר מדי." הם מתקבעים בעמדה הנמוכה ביותר ובסופו של דבר לא מתקדמים לשום מקום, וגם ממלאים את חובתם באופן רשלני ושטחי. רק לאחר ששיתפתם על האמת מספר פעמים אתם מתחילים להבין מעט ממנה ולהפנים מעט ממציאות האמת. השאלה האם אלוהים משתמש בכם, ובאיזו גישה הוא נוקט כלפיכם – חסרת חשיבות. סוד הקסם הוא נקיטת יוזמה מצדכם, הדרך שבה אתם בוחרים ללכת, והשאלה האם בסופו של דבר אתם מסוגלים להשתנות – אלה הדברים המשמעותיים ביותר. גם אם אלוהים יתייחס אליך הכי יפה בעולם, לא תהיה לכך חשיבות אם לא תשתנה. אם אתה מועד בכל פעם שמשהו נקרה בדרכך, ואינך נאמן אפילו מעט, גם אם אלוהים יתייחס אליך הכי יפה בעולם, לא תצמח מכך אף תועלת. הדבר הכי משמעותי הוא הדרך שבה אתה בוחר ללכת. ייתכן שבעבר אלוהים הטיל עליך קללה והשמיע באוזניך דברי שטנה וקבס, אך אם השתנית כעת, גם גישתו של אלוהים כלפיך תשתנה. בני האדם תמיד פוחדים, חשים אי-נוחות, ואינם מאמינים באמת ובתמים, מה שמצביע על כך שאינם מבינים את רצון האל. לאחר שהבנתם מעט, האם תמשיכו לשקוע במרה שחורה ולהפגין חולשה כשדברים ייקרו בדרככם בעתיד? האם תצליחו ליישם בפועל את האמת ולעמוד איתנים בעדותכם? האם תצליחו להתמסר באמת לאלוהים? אם תצליחו לעשות זאת, יהיה לכם היגיון של בן אדם מהשורה. האם אינכם מבינים כעת את טבעו המושחת של האדם ואת רצונו וישועתו של אלוהים? לפחות אתם מבינים בקווים כלליים. כאשר, יום אחד, תצליחו להיכנס לחלק ממציאויות ההיבטים של האמת, תתנהלו כבני אדם מהשורה לחלוטין.

מובאה 4

הדבר החשוב ביותר בחתירה אל האמת הוא התמקדות בקריאת דברי האל. מה שיכול אדם לזכות בו כתוצאה מקריאת דברי האל תלוי ביכולת ההבנה שלו. אף על פי שכולם קוראים את דברי האל, יש כאלה שמסוגלים להבין את המשמעות האמיתית ולמצוא בהם נאורות אמיתית וכל עוד הם קוראים את דברי האל, הם יזכו במשהו. עם זאת, אחרים אינם כאלה. כשהם קוראים את דברי האל, הם מתמקדים רק בהבנה של דוקטרינות. כתוצאה מכך, לאחר שהם קוראים את דברי האל במשך מספר שנים, הם מבינים דוקטרינות רבות, אבל כאשר הם נתקלים בבעיות, הם אינם מסוגלים לפתור אותן; אף אחד מן הדברים שלמדו אינו מביא להם תועלת. מה קורה כאן? אף על פי שכל האנשים קוראים את דברי האל, התוצאות שונות. אלה שאוהבים את האמת מוכנים לקבל אותה, בעוד שאלה שאינם אוהבים את האמת אינם מוכנים לקבל אותה, גם אם הם קוראים את דברי האל. הם לא יחפשו את האמת בדברי האל ולא משנה באילו בעיות ייתקלו. אנשים שלהם מעט ניסיון יכולים לדון בדברים מעשיים שונים כאשר הם קוראים את דברי האל וגם לשוחח אודות הידע המעשי של האמת שאותו רכשו – זוהי הבנה של האמת. אלה שאין להם ניסיון מבינים אך ורק את המשמעות המילולית של דברי האל ואין להם ולו שמץ של ידע ושל ניסיון – אי אפשר להתייחס לכך כאל הבנה של האמת. לעתים קרובות, מנהיגים מסוימים אומרים לאחרים שהם הולכים לכנסייה במיוחד כדי לספק את האמת. האם ההצהרה הזו נכונה? אין לומר את המילים "לספק את האמת" כלאחר יד. מי מחזיק באמת? מי מעז לטעון כי הוא מספק את האמת? האין זו טענה יומרנית מדי? כשאתם מאמינים באל והולכים אחריו, אתם פשוט אנשים שמקבלים את האמת וחותרים אליה. אם אתם יכולים לעשות זאת, זה כבר טוב. גם אם אדם יכול להבין אמיתות מסוימות ולדבר אודות חוויה וידע של האמת, אי אפשר לומר שהוא מספק את האמת, כיוון שאין אדם שמחזיק באמת. איך אפשר לומר שדיבור אודות חוויה וידע מסוימים משמעו לספק את האמת? לכן, ניתן רק לומר שהמנהיגים והעובדים מבצעים את עבודת ההשקייה וכי באחריותם הספציפית לעזור לאחים ולאחיות השייכים לכנסייה לבוא לחיים. אי אפשר לומר שהם מספקים את האמת. גם אם לאדם מסוים יש שיעור קומה, עדיין אי אפשר לומר שהוא מספק את האמת לאחרים. בשום אופן אי אפשר לומר זאת. כמה אנשים מבינים את האמת? האם שיעור הקומה של אדם מאפשר לו לספק את האמת? גם אם לאדם מסוים יש ניסיון וידע מסוימים של האמת, אי אפשר לומר שהוא מסוגל לספק את האמת. אי אפשר לומר זאת בשום פנים ואופן, זה יותר מדי חסר היגיון. יש אנשים שמתגאים בהשקיית הכנסייה ובאספקת האמת, כאילו שהם מבינים חלק ניכר מן האמת וכתוצאה מכך מסוגלים להבחין במנהיגי שקר ובצוררי משיח. האין זו סתירה? אם מישהו שואל אותך מהי האמת ואתה משיב, "דברי האל הם האמת; האמת היא דברי האל", האם אתה מבין את האמת? אתה מסוגל להשמיע רק את הדברים והביטויים של הדוקטרינות ואין לך כל ניסיון וידע של האמת, לכן אינך מוסמך לספק אותה לאחרים. כיום, כל מי שמשרתים כמנהיגים הם חסרי ניסיון; יש להם מעט איכות ונכונות לחתור אל האמת. הם מתאימים להזנה ולהדרכה והם יכולים להוביל בכל הנוגע למילוי חובות. גם אם הם יכולים לשתף על ידע מסוים, איך אפשר לומר שהם מספקים את האמת? רוב המנהיגים והעובדים יכולים לדבר אודות ידע מסוים, אבל אין זה אומר שיש להם את מציאות האמת. ככלות הכול, הם הקשיבו לדרשות במשך שנים ויש להם מעט ידע שטחי; הם מוכנים לשתף על האמת ויכולים לעזור לאחרים במידה מסוימת, אבל אי אפשר לומר שהם מספקים את האמת. האם מנהיגים ועובדים מסוגלים לספק את האמת? בשום פנים ואופן לא. מנהיגים ועובדים מטיפים ומשקים את הכנסייה; יותר מכול, הם צריכים להיות מסוגלים לפתור בעיות מעשיות וזו הדרך היחידה שבה הם באמת יכולים להשקות את הכנסייה. נכון להיום, רוב המנהיגים והעובדים אינם יכולים עדיין לפתור בעיות מעשיות רבות. גם אם הם מסוגלים לשתף על ידע מסוים של האמת, רוב הדברים שהם אומרים הם עדיין המילים והביטויים של הדוקטרינה. הם לא יכולים לשתף בבירור על מציאות האמת, לכן, האם הם מסוגלים באמת לפתור בעיות? לרוב המנהיגים והעובדים יש יכולת הבנה מסוימת ועדיין אין להם ניסיון מעשי רב. האם אפשר לומר שהם מבינים את האמת יותר מאחרים ושיש להם יותר מציאות אמת מאשר לאחרים? אי אפשר לומר זאת, הם אינם ברמה הזאת. מנהיגים ועובדים מסוימים מקודמים אך ורק למטרת טיפוח; מותר להם ליישם בפועל כיוון שיש להם איכות מסוימת וגם יכולת מסוימת להבין והסביבה המשפחתית שלהם מתאימה. מינויו של אדם אינו מעיד שהוא זכה במציאות האמת ושביכולתו לספק את האמת. אלה שחותרים אל האמת אמנם זוכים בנאורות ובאור לפני אחרים, אבל אור זה אינו מגיע לדרגת האמת, הוא אינו חלק מן האמת אלא רק תואם לאמת. רק מה שהאל מביע באופן ישיר הוא האמת. הנאורות של רוח הקודש רק תואמת לאמת, משום שרוח הקודש מעניקה נאורות לאנשים לפי שיעור הקומה שלהם. היא אינה מביעה את האמת ישירות באוזני האנשים. במקום זאת, היא מעניקה להם אור שבו הם מסוגלים לזכות. עליך להבין זאת. אם אדם מחזיק בתובנות מסוימות בנוגע לדברי האל ואף זוכה בידע מסוים כתוצאה מניסיון, האם הדברים האלה נחשבים כאמת? לא. לכל היותר, יש לאדם זה הבנה מסוימת של האמת. המילים באמצעותן רוח הקודש מעניקה נאורות לא מייצגות את דברי האל או את האמת, והן אינן האמת. לכל היותר, יש לאדם זה הבנה מסוימת של האמת, ורוח הקודש העניקה לו מעט נאורות. אם אדם זוכה בהבנה מסוימת של האמת ולאחר מכן מספק אותה לאחרים, הוא בסך הכול מספק את ההבנה ואת הניסיון שלו לאחרים. אי אפשר לומר שהוא מספק את האמת לאחרים. זה בסדר לומר, שהוא משתף על האמת; זהו תיאור מתאים. מדוע אני אומר זאת? משום שהדבר שעליו אתה משתף הוא עצם ההבנה שלך את האמת; אין זה משתווה לאמת עצמה. לכן, אפשר רק לומר שאתה משתף על הבנה ועל ניסיון מסוימים; איך אתה יכול לומר שאתה מספק את האמת? אספקת האמת אינה עניין פשוט. מי ראוי לומר את המשפט הזה? רק האל יכול לספק את האמת לבני האדם. האם אנשים מסוגלים לכך? לכן, עליכם להבין את העניין הזה בבירור. הבעיה איננה רק שימוש במילים שגויות, הנקודה היא שאתם מפרים ומעוותים את העובדות. הטענה שלכם מוגזמת. לאנשים יכולים להיות ידע וניסיון מסוימים בהקשר עם דברי האל, אבל אי אפשר לומר שהם זכו באמת, או שהם חלק מהאמת. בשום אופן אי אפשר לומר זאת. בלי קשר למידת ההבנה שאנשים זוכים בה לגבי האמת, אי אפשר לומר שהם מחזיקים במציאות האמת, לא כל שכן שהם חלק מן האמת. בשום אופן אי אפשר לומר זאת. אנשים מבינים רק מעט מן האמת, יש בהם מעט אור ומספר דרכים של יישום בפועל. יש להם רק מציאות מסוימת של צייתנות ורק שינוי אמיתי מסוים. אבל אי אפשר לומר כי הם זכו באמת. האל מספק חיים לאנשים על ידי הבעת האמת. האל אף דורש, כי על מנת לשרת אותו ולרצותו, האנשים יבינו את האמת ויזכו בה. גם אם יגיע יום שבו אנשים יחוו את עבודת האל עד כדי כך שיזכו באמת, בכל זאת אי אפשר לומר שאנשים הם חלק מן האמת, קל וחומר שהם מחזיקים באמת. הסיבה היא, שגם אם צפויות להם עוד שנים רבות של ניסיון, יש מגבלה על כמות האמת שבה הם יצליחו לזכות ומדובר בכמות שטחית מאוד. האמת היא הדבר העמוק והמסתורי ביותר; היא הדבר שבו מחזיק האל ומהות האל. האמת שבה יכולים אנשים לזכות במהלך חיים מוגבלת מאוד. הם לעולם לא יצליחו לזכות באמת במלואה, להבין אותה לחלוטין או לממש אותה בצורה מלאה. לכך מתכוון האל כשהוא אומר שאנשים יהיו תמיד תינוקות במחיצתו.

יש כאלה שמאמינים, כי כאשר הם יחזיקו בניסיון ובידע של האמיתות שמביע האל ובהבנה מעמיקה של כל אחד מהיבטי האמת וכאשר הם יוכלו לפעול בהתאם לאמת, הם יהיו מסוגלים להביע את האמת. הם סבורים, כי על ידי כך שיעשו כן, הם יחיו כמו המשיח, ממש כפי שאמר פאולוס, "לְגַבֵּי דִּידִי, לִחְיוֹת פֵּרוּשׁוֹ הַמָּשִׁיחַ" (פיליפים א' 21). האם נקודת המבט הזו נכונה? האין זה ביטוי נוסף לוויכוח "אל-אדם"? זה שגוי לחלוטין! על בני האדם להבין דבר אחד: לא משנה כמה ניסיון וידע של האמת יש בידך, וגם אם נוכחת במציאות החיים ואתה מסוגל לציית לתיזמורי האל ולהסדריו ואף להתמסר לאל ולשמש לו כעד וגם אם ההיווכחות שלך בחיים היא נשגבת ומעמיקה במיוחד, חייך הם עדיין חיים אנושיים ובן אנוש לעולם לא יוכל להפוך לאל. זו עובדה אבסולוטית שאנשים חייבים להבין. גם אם בסופו של דבר יהיו לך ניסיון והבנה של כל אחד מהיבטי האמת ואתה תציית לתיזמורי האל ותהפוך לאדם שהובא לידי שלמות, עדיין אי אפשר יהיה לומר שאתה שייך לאמת. גם אם אתה מסוגל לדבר על עדות חווייתית אמיתית, אין זה אומר שאתה יכול להביע את האמת. בעבר, היה מקובל לומר בקרב קבוצות דתיות כי באדם מסוים "מתקיימים חיי המשיח". זו הצהרה שגויה ומעורפלת. אמנם כבר לא משתמשים באמרה זו, אבל ההבנה של נושא זה עדיין לא ברורה. יש כאלה שסבורים, "כיוון שזכינו באמת והאמת נמצאת בתוכנו, אנחנו מחזיקים באמת, האמת שוכנת בלבנו ואנחנו גם מסוגלים להביע אותה". האין גם זו טעות? אנשים תוהים לעתים קרובות אם זכו באמת או לא, כשהמשמעות היא בעיקר אם יש להם ניסיון וידע בנוגע לאמת ואם הם מסוגלים ליישם בפועל בהתאם לאמת. כל אחד חווה את האמת אבל המצב שחווה כל אדם הוא שונה. גם הדברים שבהם זוכה כל אדם מתוך האמת שונים. גם אם היינו מאחדים את הניסיון ואת ההבנה של כולם, התוצאה עדיין לא הייתה משקפת באופן מלא את מהות האמת. עד כדי כך האמת היא עמוקה ומסתורית! מדוע אני אומר שכל הדברים שבהם זכית ושכל ההבנה שלך אינם יכולים להחליף את האמת? לאחר שאנשים ישמעו כיצד אתה משתף על הניסיון ועל ההבנה שלך, הם יבינו זאת ולא יצטרכו לחוות במשך זמן רב כדי להשיג הבנה מלאה ולזכות בכך. גם אם יהיה מדובר בדבר מה שהוא מעט עמוק יותר, הם לא יזדקקו לכמה שנים של ניסיון. אבל באשר לאמת, אנשים לא יצליחו לחוות אותה במלואה במהלך כל חייהם. גם אם נאחד את כולם, הם לא יצליחו לחוות אותה במלואה. כפי שניתן לראות, האמת עמוקה ומסתורית מדי. אי אפשר להסביר את האמת לעומקה באמצעות מילים. אמת שמובעת בשפה אנושית היא המהות האמיתית של בני האדם. בני אדם לעולם לא יצליחו לחוות אותה במלואה ולעולם לא יוכלו לממש אותה באופן מלא. הסיבה היא, שגם אם אנשים יקדישו לכך כמה אלפי שנים, הם לא יצליחו לחוות אפילו שמץ של האמת. גם אם חוויותיהם של אנשים נמשכות שנים רבות, האמת שאותה יבינו ובה יזכו תהיה עדיין מוגבלת. אפשר לומר, שהאמת היא מעיין החיים של האנושות. האל הוא מקור האמת וההיווכחות במציאויות האמת היא משימה שאין לה סוף.

האמת היא חיי האל עצמו; היא מייצגת את טבעו, את ישותו, ואת תכונותיו ומהותו. אם אתה אומר כי על ידי כך שזכית בניסיון ובידע מסוימים זכית גם באמת, האם המשמעות היא שזכית בקדושה? מדוע אתה עדיין מפגין שחיתות? מדוע אינך מצליח להבחין בין סוגים שונים של אנשים? מדוע אינך יכול לשמש כעד לאל? גם אם אתה מבין אמיתות מסוימות, האם אתה יכול לייצג את האל? האם אתה יכול להביא לידי ביטוי את טבעו של האל? ייתכן שאתה אוחז בניסיון ובידע מסוימים לגבי היבט כלשהו של אמת מסוימת, ושאתה מסוגל לשפוך מעט אור כשאתה מדבר, אבל מה שאתה מסוגל לספק לאנשים מוגבל ביותר ואינו יכול לשרוד לאורך זמן. הסיבה היא, שההבנה והאור שבהם זכית אינם מייצגים את מהות האמת ואף לא את האמת במלואה. הם מייצגים רק צד אחד או היבט מצומצם של האמת, אין זו אלא רמה אחת שבה יכולים לזכות בני האדם והיא עדיין רחוקה ממהות האמת. האור, הנאורות, הניסיון והידע המועטים האלה לעולם אינם יכולים להוות תחליף לאמת. גם אם כל בני האדם היו זוכים בתוצאות דרך חוויית האמת וגם אם היינו מאגדים את כל החוויות והידע שלהם, עדיין לא היינו מגיעים למשמעות המלאה ולמהות של שורה אחת מתוך האמת הזו. בעבר כבר נאמר, "אני מסכם זאת בעיקרון המתאר את העולם האנושי: איש מקרב בני האדם אינו אוהב אותי". המשפט הזה הוא האמת, מהות החיים האמיתית, דבר עמוק ביותר וביטוי של האל עצמו. ייתכן שלאחר שלוש שנות ניסיון תזכה במעט הבנה שטחית ולאחר שבע או שמונה שנים, תהיה בך מעט יותר הבנה, אבל הבנה זו לעולם לא תוכל להחליף את שורת האמת הזו. ייתכן שמישהו אחר יזכה במעט הבנה לאחר שנתיים, או במעט יותר הבנה לאחר עשר שנים, או בהבנה רבה יחסית לאחר חיים שלמים, אבל ההבנה הקולקטיבית של שניכם לא תוכל להחליף את שורת האמת הזו. כל התובנות, האור, החוויות והידע שתצברו שניכם במשותף לעולם לא יוכלו להחליף את שורת האמת הזו. כלומר, חיי אנוש הם תמיד חיי אנוש, וגם אם הידע שלך תואם לאמת, לרצון האל או לדרישות האל, הוא לעולם לא יוכל להחליף את האמת. כשנאמר שאנשים זכו באמת, המשמעות היא שהם מבינים את האמת לאשורה, מביאים לידי ביטוי כמה מן המציאויות של דברי האל ושיש להם ידע ממשי של האל והם מסוגלים לרומם את האל ולשמש לו כעדים. עם זאת, אי אפשר לומר שאנשים כבר מחזיקים באמת, משום שהאמת עמוקה מדי. ייתכן שלאנשים יידרשו חיים שלמים כדי לחוות שורה אחת מדברי האל, וגם לאחר כמה מחזורי חיים של ניסיון, או אלפי שנים, לא ניתן יהיה לחוות באופן מלא אפילו שורה אחת מדברי האל. ברור שתהליך ההבנה של האמת ושל הכרת האל הוא אינסופי ושיש מגבלה לכמות האמת שאותה יכולים אנשים להבין במהלך חיים שלמים של ניסיון. יש כאלה שאומרים, כי הם זוכים באמת מיד כאשר הם מבינים את המשמעות הטקסטואלית של דברי האל. האין אלה שטויות? במונחים של אור ושל ידע, יש עניין של עומק. מציאויות האמת שבהן יכול להיווכח אדם במשך חיים שלמים של אמונה הן מוגבלות. לכן, רק משום שיש בכם ידע ואור מסוימים, אין זה אומר שזכיתם במציאויות האמת. הדבר העיקרי שעליכם לבחון הוא, אם האור והאמת האלה נוגעים במהות האמת. זהו הדבר החשוב ביותר. אנשים מסוימים מרגישים, כי הם מחזיקים באמת כאשר הם מסוגלים לשפוך אור או לספק מעט הבנה שטחית. זה משמח אותם והם הופכים זחוחים ויהירים. למעשה, הם עדיין רחוקים מהיווכחות במציאות האמת. מהי האמת שבה מחזיקים האנשים? האם אנשים שמחזיקים באמת יכולים למעוד בכל עת ובכל מקום? כאשר אנשים מחזיקים באמת, כיצד ייתכן שהם עדיין ממרים את פי האל ובוגדים באל? אם אתה טוען שאתה מחזיק באמת, זו הוכחה לכך שחיי המשיח הם בתוכך – זו שערורייה! הפכת לאדוננו, הפכת למשיח? זו הצהרה מגוחכת, והיא אינה אלא מסקנתם של בני אדם; היא משתייכת לתפיסות ולדמיונות האנושיים ואין לה קשר ממשי לאל.

כאשר אנו מדברים על כך שאנשים מבינים את האמת ומתנהלים כאילו היא החיים עצמם, מה הכוונה במילה "חיים"? המשמעות היא שהאמת היא הדבר החשוב ביותר בלבם, שהם מסוגלים לחיות לפי דברי האל ושיש להם ידע ממשי של דברי האל והבנה כנה של האמת. חיים חדשים אלה ששוכנים בקרבם של אנשים ניתנים להשגה אך ורק דרך יישום בפועל וחוויה של דברי האל. הם בנויים על יסודות האמת שבדברי האל ואנשים יכולים לזכות בהם על ידי כך שהם חיים בממלכת האמת; חייהם של אנשים נסובים אך ורק על הידע ועל החוויה של האמת. זהו היסוד של חייהם והם אינם חורגים מתחום זה; אלה הם החיים שאליהם אנו מתייחסים כשאנו מדברים על זכייה באמת ובחיים. אין משמעה של היכולת לחיות לפי האמת של דברי האל שחיי האמת שוכנים בקרבם של אנשים, או שאם הם מחזיקים באמת כדרך חיים, הם הופכים לאמת וחייהם הפנימיים הופכים לחיי האמת; קל וחומר שהם האמת והחיים. בסופו של דבר, חייהם הם עדיין חייו של בן אנוש. אם תוכל לחיות לפי דברי האל ולהחזיק בידע של האמת, אם הידע הזה ישתרש בקרבך ויהפוך לחייך, אם האמת שבה זכית דרך החוויה שלך תהפוך לבסיס קיומך ואם תחיה לפי דברי האל, איש לא יוכל לשנות אותך והשטן לא יוכל להוליך אותך שולל או להשחית אותך ואז תזכה באמת ובחיים. כלומר, חייך רק מכילים את האמת, כשהכוונה היא להבנה, לניסיון ולתובנות שיש לך בנוגע לאמת; ומה שלא תעשה, תחיה תמיד לפי הדברים האלה ולא תחרוג מתחומם. זו המשמעות של החזקה במציאות האמת ואלה האנשים שבהם האל רוצה לזכות, בסופו של דבר, דרך עבודתו. אבל בלי קשר למידת הבנתם את האמת, מהותם של אנשים היא עדיין מהות אנושית ולא ניתן להשוותה כלל למהות האל. הסיבה לכך היא, שחוויית האמת שלהם מתמשכת לנצח ואין להם אפשרות לממש את האמת במלואה; הם יכולים לממש רק את פיסת האמת המוגבלת ביותר שבה יכולים לזכות בני אנוש. לכן איך ייתכן שהם יהפכו לאל? אילו היה האל בכבודו ובעצמו הופך קבוצת אנשים למושלמים ומסווג אותם לאלים חשובים יותר ופחות, האם זה לא היה יוצר כאוס? בנוסף, דבר כזה הוא בלתי אפשרי ואבסורדי – זהו רעיון מגוחך של בני האדם. האל ברא את השמיים ואת הארץ ואת כל יתר הדברים ולאחר מכן הוא ברא את האדם, כדי שהאדם יוכל לציית לו ולעבוד אותו. בריאת האל את האדם הייתה המעשה המשמעותי ביותר. האל ברא רק את האדם; הוא לא ברא אלים. האל עובד בצורה של התגלמות כבשר ודם, אולם הדבר אינו דומה לבריאה של אל על ידו. האל לא ברא את עצמו; יש לו מהות משל עצמו והיא אינה משתנה. אנשים אינם מכירים את האל ולכן עליהם לקרוא יותר מדברי האל; אנשים יוכלו להבין את האמת רק אם יחפשו אותה לעתים קרובות. הם אינם צריכים לדבר שטויות שמקורן בדמיון שלהם. אם יש לך מעט ניסיון בדברי האל ואתה חי לפי החוויה והידע הכנים של האמת, אזי דברי האל יהפכו בהדרגה להיות חייך. עם זאת, עדיין אינך יכול לומר שהאמת היא חייך, או שהדברים שאתה מביע הם האמת; אם זו היא דעתך, אתה טועה. אם יש לך ניסיון בהיבט מסוים אחד של האמת, האם זה בפני עצמו יכול להיות ייצוג שלך כמי שמחזיק באמת? האם ניתן להתייחס לכך כזכייה באמת? האם אתה מסוגל להסביר את האמת ביסודיות? האם אתה יכול לגלות מתוך האמת את טבע האל ואת תכונות האל ומהותו? אם אינך משיג תוצאות אלה, הדבר מוכיח כי התנסות בהיבט מסוים של האמת אינה יכולה להיחשב כהבנה מלאה של האמת, או כהיכרות עם האל, ועוד פחות מכך כזכייה באמת. כל אחד מתנסה בהיבט יחיד ובתחום יחיד של האמת; הוא חווה אותם במסגרת התחום המוגבל שלו ואינו יכול לגעת בכל ההיבטים הרבים מספור של האמת. האם אנשים יכולים לממש את המשמעות המקורית של האמת? במה מסתכמת פיסת הניסיון הקטנה שלך? זהו גרגר של חול בחוף הים; טיפה של מים באוקיאנוס. לכן, גם אם הידע והרגשות שבהם זכית בעקבות החוויות שלך יקרים מפז, עדיין אי אפשר להתייחס אליהם כאל האמת. ניתן רק לומר, שהם תואמים לאמת. האמת מגיעה מן האל והמשמעות הפנימית והמציאויות של האמת מכסות מגוון רחב מאוד, כך שאיש אינו יכול להבין אותה או להפריך אותה. כל עוד יש לך הבנה ממשית של האמת ושל האל, תוכל להבין אמיתות מסוימות; איש לא יוכל להפריך את ההבנות הממשיות האלה והעדויות שמכילות את מציאויות האמת ישרדו לנצח. האל משבח את מי שמחזיקים במציאויות האמת. כל עוד אתה חותר אל האמת, מסתמך על האל וחווה את דבריו ואף מסוגל לקבל את האמת כחייך, הרי שבכל סביבה שבה תהיה יימצא לך נתיב, תוכל לשרוד ולזכות באישור האל. אף על פי שהפיסה הקטנה שבה זוכים בני האדם עולה בקנה אחד עם האמת, אי אפשר לומר שזוהי האמת, קל וחומר שהם זכו באמת. פיסת האור הקטנה שבה זכו האנשים מתאימה אך ורק להם, או לאנשים ספורים נוספים שמצויים במסגרת תחום מסוים, אולם היא לא תתאים לתחום אחר. גם אם החוויה של אדם כלשהו היא עמוקה, היא עדיין מוגבלת מאוד ולעולם לא תגיע אל עומק האמת. לעולם לא ניתן להשוות את האור ואת ההבנה של האדם לאמת.

כאשר לאנשים יש ניסיון כלשהו בדברי האל וכאשר הם מבינים אמיתות מסוימות ושמץ מרצונו של האל, כאשר יש להם היכרות מסוימת עם האל ולאחר שהטבע שלהם עובר שינוי מסוים ומטוהר, עדיין אפשר לומר שהם בני אדם ויצירי הבריאה, אבל זהו בדיוק אותו אדם רגיל שבו האל רוצה לזכות. אם כך, איזה מין אדם אתה? יש כאלה שאומרים, "אני אדם שמחזיק באמת". אין זה ראוי לומר זאת. אפשר לומר רק, "אני אדם אותו השחית השטן ואשר חווה את השיפוט ואת הייסור של דברי האל. בסופו של דבר הבנתי את האמת והטבע המושחת שלי טוהר. אני בסך הכול אדם אותו הושיע האל". אילו היית אומר, "אני אדם שמחזיק באמת. חוויתי את כל דברי האל והבנתי את כולם. אני יודע מה המשמעות של כל מה שהאל אומר ואת ההקשר והנסיבות שבהם נאמרו דברים אלה. אני יודע הכול. האם זה לא אומר שאני מחזיק באמת?", היית טועה שוב. חוויה מסוימת של דברי האל וזכייה באור מסוים דרכם אינן הופכות אותך לאדם שמחזיק באמת. מי שמסוגלים להבין דוקטרינות מסוימות בלבד ולדבר אודותיהן ראויים עוד פחות להשמיע טיעון שכזה. אנשים צריכים להבין בבירור את מקומו של האדם לפני האל ולפני האמת, את מהותם של אנשים, את עצם החיים שבתוכו של אדם ואת משמעות חיי האל. אנשים צריכים להבין מהי מהות האדם. לאחר שאנשים מסוימים חווים את עבודת האל במשך מספר ימים ומבינים מילים ומשפטים מסוימים של דוקטרינה כלשהי, יש ביניהם שסבורים כי הם מחזיקים באמת. אלה אנשים יהירים ביותר ואין בהם היגיון כלל. יש לנתח את העניין הזה, כדי שאנשים יבינו את עצמם באמת ויכירו את האנושות, וכדי שהם יוכלו להבין עד כמה מושחתת האנושות, מהי הרמה שאליה יכולים להגיע אנשים לאחר שהם הופכים מושלמים ומהי הדרך הנכונה להתייחס אליהם ולקרוא להם. אנשים צריכים לדעת את הדברים האלה ולא לשגות באשליות. מוטב לאנשים שיהיו מעט מציאותיים יותר בדרך ההתנהלות שלהם, וכך יהיו מעט יותר יציבים. יש כאלה שמאמינים באל ותמיד נוהים אחר החלומות שלהם ושואפים להביא לידי ביטוי את חייו ואת צלמו של האל. האם זה מציאותי? אנשים רוצים תמיד להחזיק בחיי האל – האין זה דבר מסוכן? זו שאיפתם היהירה של בני האדם והיא בדיוק כמו שאיפתו היהירה של השטן. יש כאלה, אשר לאחר שעבדו בכנסייה במשך זמן מה, מתחילים לחשוב, "לאחר מפלתו של הדרקון הגדול האדום כאש, האם נהפוך למלכים ונהיה בעלי כוח? בכמה ערים ישלוט כל אחד מאיתנו?" אם אדם מסוגל להביע דברים אלה, זה נורא. אנשים חסרי ניסיון אוהבים לדבר על דוקטרינות ולשגות באשליות. וכאשר הם עושים זאת, הם אפילו מרגישים חכמים יותר, ממש כאילו זכו להצלחה בכל הנוגע לאמונתם באל, וכאילו הם חיים כמשיח וכאל. הם כולם שליחיו של פאולוס והם הולכים בנתיב שבו הלך פאולוס. אם אנשים אלה ימשיכו להיות חסרי חרטה, הם יהפכו לצוררי משיח ועונשם יהיה כבד.

מובאה 5

כשאתם מקשיבים לדברי האל, האם אתם בודקים כיצד הם באים לידי ביטוי בחייכם, או רק רואים בהם דוקטרינה, מעבדים אותה עד להבנה מלאה ומסתפקים בכך? מהי הגישה ומהן הכוונות שלכם בזמן ההקשבה? אם אכן הבנתם את דברי האל לאשורם – שמי שלא מיישם את האמת מנודה והאל רואה בו אדם רע – עליכם לבדוק ביניכם לבין עצמכם אילו מעשים אינם עולים בקנה אחד עם האמת ואילו שיטות וגישות נתפסות בעיני האל כגילויים של סטייה מן האמת. האם ניסיתם להפנים זאת? האם ערכתם חשבון נפש? לא די לעלעל בדברי האל כלאחר יד. יש להרהר בהם, לערוך חשבון נפש, לבדוק אילו מחשבות ומעשים עולים בקנה אחד עם דברי האל ולפתח מודעות עצמית – רק כך אפשר באמת להכות על חטא ולהשתנות. מי שקורא את דברי האל בלי להרהר בהם ולעשות חשבון נפש ומתמקד בהבנת הדוקטרינה, הרי שאמונתו באל לא תשפיע על חייו ולא תחולל כל שינוי אמיתי. לכן כשקוראים את דברי האל חשוב להרהר, לחפש את האמת ולעשות חשבון נפש. מהם דברי האל? מהות כל הדברים החיוביים, האמת, הדרך והחיים שהעניק האל לבני האדם. דברי האל אינם דוקטרינה, סיסמאות, תיאוריה או ידע פילוסופי; אלא אמת שיש להבין, להפנים ולסגל כדרך חיים. לפיכך דברי האל קשורים בקשר הדוק לחיי האדם ולחיים עצמם, לאורח החיים שיש לסגל ולגורל. מי שיבין את האמת לאשורה ויפנים אותה, חייו ישתנו בהתאם. מי שלעולם לא יוכל להבין את האמת ולסגל את דברי האל כדרך חיים, לא ישתנה באמת ולא יזכה לתמיכת האל. סופו שייגזרו עליו אבדון וכליה. ללמדכם על חשיבות דברי האל והאמת שלו לבני האדם. מי שקורא את דברי האל ולא מהרהר בהם, לא עורך חשבון נפש ולא בודק כיצד הם באים לידי ביטוי בבעיותיו ובקשייו, הרי שהבנתו שטחית והאמת ורצון האל נשגבים מבינתו. לפיכך יש ללמוד כיצד להרהר בדברי האל כדי להבין את האמת. יש לכך חשיבות מכרעת. ישנן דרכים רבות להרהר בדברי האל: לקרוא אותם בשקט ולהתפלל בלב, לחפש נאורות והארה מרוח הקודש, לשתף ולהתפלל בחברותא עם שוחרי האמת וכמובן, להרהר בצוותא עם קבוצות תפילה ולשלב דרשות כדי להתעמק בדברי האל ולהעריך אותם יותר; דרכים רבות ומגוונות. בקיצור, כדי להבין את דברי האל בעת קריאתם, חשוב מאוד להרהר בהם ולשאת אותם כתפילה. מטרת נשיאת דברי האל כתפילה אינה לדקלם או לשנן אותם, אלא להבין אותם במדויק לאחר קריאה והרהור ולדעת את משמעותם ואת כוונתו של האל. המטרה היא למצוא דרך ליישם אותם ולא לפעול איש איש בדרכו. וכמו כן, לסגל את היכולת להבחין בין מצבים וסוגי אנשים שונים שמופיעים בהם ולהתייחס לכל אחד בהתאם לָעקרונות, בלי לסטות מדרך הישר. רק מי שלומד לשאת את דברי האל כתפילה ולהרהר בהם, ועושה זאת לעיתים תכופות, המילים נחרתות בליבו ומשמשות נר לרגליו.

מובאה 6

באחרית הימים, הבורא ביטא בפומבי מילים רבות וחשף אנשים מסוגים שונים. כעת, אנשים מסוגים שונים ניצבים מול האמת, מול דרך האמת ומול מילותיו של הבורא, וכך נחשפים כל מיני קולות והשקפות: חלק מהמחשבות ומההשקפות נוטות לעבר האבסורדי, חלקן צדקניות ויהירות, חלקן שמרניות, דבקות בתרבות המסורתית ומושחתות, ורבות מהן נבערות ומטופשות. ישנם אפילו אנשים ששונאים את האמת ועוינים אותה ונוטים להתפרץ ולהשתולל כמו כלבים מוכי שיגעון, בעודם שופטים ומגנים ללא אבחנה את האמת ואת כל הדברים החיוביים. הם שופטים ומגנים במזיד כל דבר חיובי וכל ביטוי של האמת ולא מנסים אפילו להבין אם הם נכונים או לא, או אם הם מכילים את האמת. האנשים הללו הם חיות ושטנים. כשבני אדם ניצבים מול האמת ומול דרך האמת, מופיעות אצלם השקפות רבות ושונות שחושפות את הכיעור צר המוחין, העיקש, הבלתי מתפשר, היהיר והשטני שלהם. אתם חייבים ללמוד להיות בעלי הבחנה, להרחיב את התובנות שאתם מפיקים מכל הדברים הללו ובו בזמן לחפש חלק מהאמת. אם הדברים הללו מופיעים בקרב הלא-מאמינים, בקרב אלו שלא קיבלו עליהם את עבודת האל באחרית הימים, האם הם מופיעים גם בכם? לפעמים, הדרך שבה הם מופיעים אצלכם עשויה להיות שונה והאופן שבו אתם אומרים את הדברים הללו עשוי להיות שונה, אבל האמת היא שאתם מגלמים את אותם צביונות הקיימים בקרב הכופרים. דומה הדבר לאופן בו כשאנשים מסוימים מקבלים עליהם את ישוע אדוננו, הם מאמינים שכל מי שלא עושה כמותם הוא נחות מהם. הם מאמינים, כי משום שהם קיבלו עליהם את ישועת הצלב של ישוע אדוננו הם נעלים ולכן הם מתנשאים על כולם. איזה מין צביון הוא זה? חסרה להם תובנה. הם צרי-מוחין מדי והם יהירים וצדקניים ביותר. הם רואים שאצל אחרים מופיעים צביונות מושחתים, אבל אינם מבחינים שגם אצלם מופיעים אותם צביונות מושחתים בדיוק. אם כך, האם גם אתם כאלו? בהחלט כן, מפני שכל צביונותיו המושחתים של האדם הם זהים לחלוטין, ורק בגלל עבודת האל וישועתו, צרכי עבודתו והייעוד שקבע מראש, יש הבדל במהות הטבע, בחיפוש ובכמיהה שמתגלים אצל אנשים שונים. ישנם אנשים נטולי לב או רוח. הם אנשים חסרי חיים ובהמות, שאינם מבינים מהי אמונה. אלו האנשים השפלים ביותר בקרב האנושות כולה ולא ניתן להחשיבם כבני אנוש. אלו המקבלים עליהם את עבודת האל החדשה ניחנים בהבנה גדולה יותר של האמת, התובנה שלהם וההבנה שלהם את האל גדולות יותר והתאוריות וההשקפות שלהם נמצאות ברמה גבוהה יותר. ממש כמו שאלו שמאמינים במשיחיות ניחנים בהבנה גדולה יותר של אלוהים ובידע רב יותר באשר לברואיו של האל ולעבודתו בהשוואה למאמיניו האדוקים של יהוה, כך אלו שקיבלו עליהם את השלב השלישי של העבודה ניחנים בהבנה גדולה יותר של האל לעומת אלו שמאמינים במשיחיות. מפני שכל שלב בעבודת האל נעלה על קודמו, משתמע מכך כמובן שגם הבנתם של האנשים תלך ותתעצם. אבל אם תסתכלו על כך מכיוון אחר, הצביונות המושחתים שמופיעים אצלכם אחרי שקיבלתם עליכם את השלב הזה בעבודה זהים במהותם לצביונות המושחתים שמופיעות בקרב אלה המשתייכים לעולם הדת. ההבדל היחיד הוא, שאתם כבר קיבלתם עליכם את השלב הזה בעבודה, הקשבתם לדרשות רבות, הבנתם אמיתות רבות, זכיתם בהבנה אמיתית לגבי מהות הטבע שלכם והשתניתם באמת ובתמים בדרכים מסוימות, על ידי כך שקיבלתם עליכם את האמת ויישמתם אותה בפועל. לכן, כשאתם מביטים שוב על התנהגותם של האנשים בעולם הדת, אתם עשויים לחשוב שהם מושחתים יותר מכם. אבל למעשה, אם נציב אתכם אלו לצד אלו, תוכלו לראות שכל האנשים ניחנים ביחס זהה כלפי האל וכלפי האמת. כולכם נוהגים בהתאם לתפיסותיכם ודמיונותיכם ובהתאם להעדפותיכם ולכן הצביון המושחת שלכם זהה. אילו הם היו מקבלים עליהם את השלב הזה בעבודה, מקשיבים לדרשות ומבינים את האמיתות הללו, לא היה ביניכם הבדל רב. מה ניתן להבין מכך? ניתן להבין שהאמת מחוללת שינוי באנשים, שהדברים שהאל משמיע ושהדרשות שהוא מטיף מביאים ישועה לאנושות כולה ושכל האנושות זקוקה להם. הם לא מיועדים לרצות אנשים מקבוצה מסוימת, מרקע אתני מסוים, מקטגוריה מסוימת או מצבע עור מסוים. כל האנושות כולה הושחתה בידי השטן וצביונה מושחת. אין פה הבדל גדול מבחינת מהותה של השחיתות. העניין הוא רק שצבע עורם, הרקע האתני שלהם והסביבה והמערכת החברתית שבהן הם גדלו אינן זהות, או שישנם הבדלים קלים בתרבות המסורתית שלהם או ברקע שלהם ובהשכלה שהם קיבלו. אבל כל אלו הם סממנים חיצוניים בלבד – האנושות כולה הושחתה בידי שטן אחד בלבד ולכן מהות הטבע המושחתת של כולם היא זהה. לכן, הדברים שאלוהים אומר והעבודה שהוא מבצע אינם מכוונים לאנשים מקבוצה אתנית מסוימת או מארץ מסוימת, אלא לאנושות כולה. אפילו כשקיימים הבדלים בתרבות וברקע בין קבוצות אתניות שונות, או הבדלים בהשכלה שקיבלו, הצביון המושחת שלהם זהה לחלוטין בעיני האל. ואז, גם אם שלב מסוים בעבודתו מבוצע במקום אחד, הוא מחולל שינויים בכל המקומות והוא חל על האנושות כולה. הוא מסוגל לספק עבור האנושות כולה ולהושיע אותה. יש שאומרים, "אירופאים ואנשים ממדינות אחרות אינם צאצאיו של התנין הגדול האדום כאש, אז האם ראוי שהאל יאמר שכל המין האנושי מושחת עמוקות?" האם הדברים הללו נכונים? (לא, הם לא. מהות טבעו של המין האנושי כולו היא זהה. היא הושחתה בידי השטן.) נכון – "צאצאי התנין הגדול האדום כאש" הוא כינוי לקבוצה אתנית מסוימת, אך אין זה אומר שמהותם של אנשים מקבוצה זו ושל אנשים מקבוצות אחרות היא שונה. למעשה, המהות שלהם עדיין זהה. כל האנושות כולה נמצאת תחת השפעתו של הרָשָׁע הגדול. כל האנשים כולם הושחתו בידי השטן ומהות טבעם המושחתת זהה לחלוטין. כעת, כשאנשים סיניים שומעים את דברי האל האלה, הם מתמרדים ומתנגדים להם ויש להם כל מיני תפיסות ודמיונות. אלה הדברים שמופיעים אצלם. כשחוזרים על הדברים הללו באוזניהם של אנשים מקבוצות אתניות אחרות, גם אצלם מופיעים דמיונות, תפיסות, מרדנות, יהירות, צדקנות ואפילו התנגדות. אלה הם הדברים שמופיעים אצלם. ההתנהגות המושחתת שאלוהים חושף מופיעה בקרב האנושות כולה ולא משנה מהו הרקע האתני או התרבותי של האנשים.

האנושות כולה חולקת צביון מושחת. הצביון הזה זהה בכל המקרים, דומה יותר מאשר שונה ואינו מתאפיין בהבדלים גדולים. הדברים שהאל אומר והאמיתות שהוא מבטא לא מושיעים רק קבוצה אתנית אחת – אלוהים מושיע את האנושות כולה. מה זה אומר לכם? האם יש מישהו שהוא חלק מהאנושות ולא חווה את השחתת השטן? מישהו ששייך לקטגוריה או למעמד אחר של בני אדם? האם יש מישהו שריבונותו של האל אינה חלה עליו? (לא, אין מישהו כזה.) מה משמעות המילים הללו שאני אומר לכם? אלוהים שולט על האנושות כולה והאנושות כולה נבראה בידי אל אחד. לא משנה לאיזו קבוצה אתנית האנשים משתייכים, איזה סוג של אנשים הם, או עד כמה הם מוכשרים, הם כולם נבראו בידי האל. בעיני האדם, אנשים מסוימים שונים מאחרים ונעלים עליהם, אבל בעיני האל, כל בני האדם זהים. כל אדם הוא זהה בעיני האל. היכן ניתן להבחין בכך? הבדלים בצבע העור ובשפה הם כלפי חוץ בלבד, אבל צביונם המושחת של בני האדם ומהות טבעם זהים. זו האמת. כאשר דברי האל מכוונים אל בני אדם שצביונם מושחת ושטני, הם יכולים להביא לתוצאות. דברים אלה ממוקדים בצביונם המושחת של אנשים ויכולים לפתור את הצביון המושחת של האנושות כולה. זה מראה לנו שדברי האל הם האמת ושהם מסוגלים לספק עבור האנושות, לטהר ולהושיע אותה. אין על כך עוררין. כיום, הדברים שהאל מבטא באחרית הימים כבר התפשטו ברחבי המדינות והקבוצות האתניות ברחבי העולם – זו עובדה! ואיך הגיב לכך האדם? (היו כל מיני תגובות.) ומה אומרות ומעידות התגובות הללו על מהותו של האדם? הן מראות שמהות הטבע של האדם תמיד זהה ושהתגובות של כל בני האדם זהות לאופן שבו הפרושים והיהודים הגיבו כשישוע אדוננו הגיע לעבוד. הם סולדים מהאמת והם מלאים בדמיונות ובתפיסות לגבי אלוהים ואמונתם בו מתקיימת רק כחלק מדמיונות ותפיסות מוטעות. האנושות בכללותה לא מכירה את אלוהים ומתנגדת לו. עם הישמע דברי האל, התגובה הראשונה של בני האדם, או החלק במהות טבעם שהם חושפים באופן טבעי, הם התנגדות ועוינות לאלוהים. זה דבר שמשותף לכולם. כל ההשקפות והקולות השליליים שנובעים מהם בעומדם מול האמיתות שאלוהים מבטא הם תוצר של מהות טבעה של האנושות המושחתת ומייצגים את המין האנושי כולו. התפיסות והדמיונות שלהם זהים לתפיסות ולדמיונות שהיו לכוהנים הגדולים, לסופרים ולפרושים בכל הקשור לאלוהים עם הגעתו של ישוע אדוננו וזה לא השתנה עד היום. אנשי הדת נושאים את הצלב כבר 2,000 שנה, אבל לא חל בהם כל שינוי ולו הקל ביותר. כשאנשים לא זוכים באמת, אלה הדברים שמופיעים אצלם בצורה טבעית ושבוקעים מהם באופן מולד, וזה היחס שלהם לאלוהים. לכן, אם אדם מאמין באלוהים אבל לא חותר אל האמת, האם ניתן לתקן את צביונו המושחת? (לא.) לא משנה כמה זמן הוא כבר מאמין, הוא לא יצליח לפתור את בעיית הצביון המושחת שלו אם הוא לא חותר אל האמת. לפני אלפיים שנה, הפרושים התנגדו וגינו בחריפות את ישוע אדוננו וצלבו אותו. כיום, כמרים, מנהיגים, בכירים ובישופים בעולם הדת עדיין מתנגדים בחריפות לאל בהתגלמותו כבשר ודם, ממש כפי שעשו הפרושים. אם תהלכו בקרבם ותעידו על כך שאלוהים התגלם כבשר ודם, אתם עלולים להיעצר ולהיות מוצאים להורג, ואם האל בהתגלמותו כבשר ודם ילך לאתרי הסגידה של כל אחת מהדתות הגדולות כדי להטיף, אין ספק שהוא שוב ייצלב או יוסגר לשלטונות. הוא יזכה ליחס קשוח ביותר, כי מהות הטבע של האנושות המושחתת זהה בכל מקום. האם מתעוררת בקרבכם תגובה כלשהי כשאתם שומעים את המילים הללו? האם אתם חושבים שאלו שמאמינים באל במשך שנים רבות אבל לא מחפשים אחר האמת בשום מידה שהיא, הם מעוררי פלצות? (קצת.) זה אכן דבר מעורר פלצות! לאחוז בכתבי הקודש ובצלב, להסתמך על החוק, ללבוש את הבגדים של הפרושים או את הגלימות של הכוהנים ולהתנגד לאל בגלוי ולגנותו במקדשים – האם כל אלו אינם דברים שהמאמינים באל עושים לאור יום? היכן הם האנשים שמתנגדים לאל ומגנים אותו? אין צורך להרחיק לכת כדי למצוא אותם. כל אדם המשתייך לקהילת מאמינים, שלא מקבל עליו את האמת ומואס באמת, נחשב כמתנגד לאלוהים, כצורר משיח וכפרושי.

אם אנשים לא יחתרו אל האמת ולא יצליחו לזכות בה, הם לעולם לא יכירו את האל. כשאנשים לא מכירים את האל, הם ממשיכים להיות עוינים לו ואינם מסוגלים להיות תואמים לו. לא משנה עד כמה ליבך עורג מבחינה סובייקטיבית לאהוב את אלוהים ולא להתנגד לו, אין בכך כל טעם. אין כל טעם רק לרצות, או רק לשאוף לריסון עצמי, מפני שזהו עניין לא רצוני שמוכרע באמצעות אופיים של האנשים. לכן, עליך לשאוף להיות אדם שניחן באמת, לחתור אל יישום האמת בפועל, להשיל מעליך את צביונך המושחת, להיווכח במציאות האמת ולהשיג תאימות לאל. זהו הנתיב הנכון. עליכם לדעת בתוך ליבכם שהחלק החשוב ביותר באמונה באל הוא החתירה אל האמת ועליכם להבין חלק מההיבטים המעשיים הנוגעים לנקודות הפתיחה של החתירה אל האמת, כמו גם להבין את מה שעליכם לעשות, איך לגשת לביצוע חובותיכם, איך לגשת לכל סוגי האנשים שסביבכם, איך להתייחס לעניינים ולדברים מכל סוג שהוא, איזו השקפה עליכם לאמץ ביחסכם לדברים הללו ומהי הגישה התואמת לעקרונות האמת. אם אינכם מחפשים את האמת או מבינים את עקרונות האמת ומסוגלים אך ורק לציית לכללים ולהגדיר הכול דרכם, או דרך היגיון, תפיסות ודמיונות, אזי דרך היישום בפועל שבה אתם נוקטים היא שגויה ומוכיחה רק שבמהלך כל השנים שבהם האמנתם באלוהים, כל שעשיתם היה לציית לכללים כפי שנכתבו, אבל לא הבנתם את האמת והמציאות אינה חלק מחייכם. ודאי מתיש אותך לציית לכללים ולחיות על פי תפיסות ודמיונות, אבל זהו מאמץ שנעשה לשווא, והאל לא ישבח אותך כהוא זה. מגיע לך להיות מותש! אם אתה ניחן ביכולת תפיסה רוחנית ואם אתה זוכה להבנה טהורה כשאתה קורא את דברי האל או מקשיב לדרשות ולשיתופים, אזי ככל שתחווה יותר, כך תבין יותר וכך תזכה ביותר והדברים שתבין יהיו כולם אמיתיים ותואמים לאמת. ואז, תיחשב כמי שזכה באמת ובחיים. אם הדברים שזכית בהם ושהבנת אחרי שהאמנת באל במשך שנים רבות עדיין מבוססים כולם על דוקטרינות וכללים, עדיין מבוססים על תפיסות ודמיונות, ואתה עדיין כבול על ידי כללים ותקנות, הרי שאין לך כל תקנה. זה מוכיח שלא זכית באמת ושאינך ניחן בחיים. לא משנה במשך כמה שנים אתה מאמין באל ולא משנה כמה מילים ודוקטרינות תשמיע בהטפותיך, אתה תישאר אדם מגוחך ומבולבל. על אף שזה לא נשמע נעים לנסח זאת כך, זו עובדה. ישנם רבים שמאמינים באלוהים במשך שנים, אבל הם אינם מסוגלים לראות שהאמת והמשיח הם ששולטים בבית האל ושריבונותה של רוח הקודש חלה על כולם. אנשים כאלו אינם ניחנים בהבנה ולו המועטה ביותר ומתהלכים כעיוורים. יש שרואים כיצד אלוהים שופט ומייסר אנשים ומביא אנשים מסוימים לידי שלמות תוך כדי הדרתם של רבים אחרים ולכן הם מפקפקים באהבתו ואפילו בצדקתו. האם אנשים ניחנים ביכולת להבין? האם הם מבינים דבר מה בכלל? הוגן יהיה לומר שהם אנשים מגוחכים ללא יכולת להבין דבר וחצי דבר. אנשים מגוחכים תמיד רואים דברים באור מגוחך. רק אלו שמבינים את האמת מסוגלים לראות את הדברים בצורה מדויקת ובצורה שתואמת לעובדות.

מובאה 7

אנשים מסוימים המטיפים את הבשורה והמפיצים את עבודת האל ומעידים עבורה, עושים טעות חמורה – הם משמיטים חלק ממילותיו של האל בתשובה לשאלה איזה סוג של אנשים דתיים עשוי לפתח תפיסות. אנשים אלו מעבירים למקבלי הבשורה הפוטנציאליים גרסה מקוצרת ותמציתית של דברי האל. התירוץ שלהם הוא שהם עושים זאת כדי למנוע מאנשים לפתח תפיסות ואי הבנות, אבל האם זה נכון? כל דבריו של האל הם האמת. בין שאנשים אוחזים בתפיסות ובין שאינם, בין שהם מקבלים ואוהבים את דברי האל הללו ובין שאינם, האמת היא האמת; אלה שמקבלים אותה יכולים להיוושע, ואלה שלא מקבלים אותה יידונו לאבדון. מי שדוחה את האמת ראוי למות ולהיות נדון לאבדון. כיצד קשור הדבר לאלה המפיצים את הבשורה? אלה המפיצים את הבשורה צריכים לאפשר לאנשים לקרוא את דברי האל המקוריים ולא לערוך אותם מחשש שאנשים יחזיקו בתפיסות. כשאנשים חוקרים את דרך האמת, הם רוצים לראות כיצד דברי האל המקוריים נאמרים, איזה סוג תוכן טמון בתוכם, ומהם דבריו המקוריים ביותר של האל ביחס לנושאים מסוימים. אנשים רוצים לדעת: "אתם אומרים שאלוהים הוא הבורא, אם כך, מהן מילותיו? מהו סגנון דיבורו?" אתם מתעקשים לשנות את אותן מילים של האל שאינן תואמות לתפיסות האנושיות, כשם שכאשר אנשים דתיים מסבירים את התנ"ך, כל מה שהם אומרים הוא בהתאם לתפיסות אנושיות. אתם מתעקשים להציג בפני אנשים גרסה של דברי האל שעברה שינוי ולא לאפשר להם לראות את דבריו המקוריים. מה העניין כאן? האם גם אתם אוחזים בתפיסות לגבי דברי האל הללו? האם אתם, כמו אנשים דתיים, מאמינים שאותן מילים שלו שאינן תואמות לתפיסות אנושיות אינן האמת, ושהאמת היא רק אותן מילים שתואמות לתפיסות אנושיות? אם כך, זוהי טעות אנושית. לא משנה כיצד נאמרות מילות האל ואם הן תואמות לתפיסות האדם או לא – הן אמת לאמיתה. הסיבה היחידה לכך שאנשים מפתחים תפיסות לגבי מילות האל היא שבני אדם מושחתים אינם יודעים את האמת – כאלו הן כסילותו ובורותו של האדם. אתם לא מצליחים לראות שדברי האל הם מעשיים וקונקרטיים במיוחד לשם השגת השפעה ספציפית, ואתם אף פחות מודעים עד כמה מצומצם הוא שיעור קומתו של האדם ועד כמה אנשים מתקשים להבין את דברי האל אם הם תמציתיים ותיאורטיים מדי. זכרו שכאשר ישוע אדוננו הופיע כדי לבצע עבודה, רבים מתלמידיו לא הצליחו להבין את דבריו ונאלצו לבקש ממנו לתת דוגמאות ולספר משלים כדי להבין את משמעותם. האין זה כך? היום, כשדבריי עמוסי פרטים והתייחסויות ספציפיות, אתם מתלוננים שהם ארוכים מדי. כשאני מדבר לעומק אתם לא מבינים, אבל כשאני מכליל ומנסח תיאוריות אתם מבינים זאת כדוקטרינה. אכן, בני האדם הם קשים. במילותיו של אלוהים, יש עכשיו שפה אלוהית כמו גם שפה אנושית, יש גם תמציתיות וגם התייחסות ספציפית, ויש דוגמאות רבות החושפות את מצביהם השונים של בני אדם. חלק מהדברים נראים מפורטים מדי עבור אלה שכבר מבינים את האמת, אבל למאמינים חדשים הם מתאימים היטב, ויהיה קשה להשיג תוצאות ללא רמת הפירוט והספציפיות הזו. זה בדיוק כמו הורים שמביאים ילדים לעולם; כשהילדים צעירים, על ההורים לבצע עבורם הרבה מאוד משימות קטנות, אותן יוכלו להפסיק לבצע ברגע שהילדים יעמדו על דעתם ויהיו מסוגלים לדאוג לעצמם. אנשים מבינים זאת, אז מדוע אין הם יכולים להבין את עניין עבודתו של אלוהים? מאמינים חדשים חייבים לקרוא מילים רדודות יותר ונתמכות בדוגמאות, דברים מפורטים ודקדקניים יחסית. אלה שהאמינו באלוהים במשך שנים ומבינים כמה אמיתות, חייבים לקרוא מילים עמוקות יחסית שהם יכולים להבין. לא משנה כיצד האל מדבר, כל זה מכוון כדי לאפשר לאנשים להבין את האמת, להשיל מעליהם את נטיותיהם המושחתות ולהיווכח במציאות האמת. הוא מדבר כדי להשיג תוצאות אלה. בין שדבריו עמוקים או רדודים, בין שאנשים מצליחים לרדת לפשרם ובין שאינם מצליחים, אין זה קל להבין את האמת ולהיווכח במציאות האמת. אל לך לחשוב שרק בגלל שניחנת בשיעור קומה משביע רצון וביכולת להבין אמיתות עמוקות, כבר יש לך אחיזה מלאה באמיתות רדודות ובמציאות. האמנם? האמת על הפיכתך לאדם ישר מספיקה לבדה להתנסות של חיים שלמים. לא משנה כמה שטחיות יהיו מילותיו של אלוהים או כמה דוגמאות יעניק, ייתכן שלא יעלה בידך להיווכח במציאות אפילו לאחר עשר או שמונה שנות התנסות. לפיכך, כשניגשים אל דברי האל, זו שגיאה לבחון את מידת עומקם. זו גישה מוטעית. הדבר הנכון ביותר לעשותו הוא להקדיש תשומת לב גדולה למציאות. אם אין בידך לתרגל את המציאות, גם ההבנה הטובה ביותר לא תשיג עבורך אלא דוקטרינות ריקות. מחובתך לתרגל את האמת, לצבור ניסיון וידע – רק בדרך זו, ההבנה שלך תניב תועלת מעשית. כל מי שמתלונן שדברי האל מפורטים או טריוויאליים יתר על המידה, לוקה ביהירות ובצדקנות מעושה וחסר אחיזה במציאות האמת. היכול אדם לתפוס את חוכמת דברי האל ומחשבותיו? אנשים רבים לוקים ביהירות גדולה מדי. הם יהירים בגישתם לדברי האל ונוהגים כאילו יש להם אחיזה רבה במציאות האמת, כשלמעשה אין הם מיישמים את האמת ואינם יכולים לשאת עדות אותנטית כלל וכלל. הם יכולים להביע מילים ריקות של תיאוריה בלבד; יש להם תיאוריות והם מאחזי עיניים. כיצד על אלה המחפשים באמת ובתמים אחר האמת לקרוא את דברי האל? עליהם לחפש את האמת. חיפוש האמת מקיף וכולל דברים רבים, ולכן, האם ניתן לדבר על כך ללא פירוט? האם ניתן להשיג תוצאות ללא דיבור מפורט ומקיף? האם אנשים באמת מסוגלים להבין מבלי לקבל עזרה בדמותן של דוגמאות רבות? אנשים רבים חושבים שחלק מדברי האל הם רדודים מדי – ובכן, בכמה מהדברים הרדודים אלה הצלחת להיווכח? איזו עדות חווייתית ביכולתך לחלוק? אם אפילו לא נוכחת באמת שבדברים הרדודים הללו, האם ביכולתך לתפוס את פשר הדברים העמוקים יותר? האם ביכולתך להבין אותם באמת? אל לך לדמיין שחוננת בפיקחות רבה, אין זה חכם כלל להיות יהירים וצדקנים!

הבה נחזור אל סוגיית השינוי של דברי האל. בית האל פרסם את הגרסה התקנית של הדבר מופיע בבשר, ואף אחד אינו רשאי לעשות בו ולו את השינוי הקלוש ביותר. אף לא גרסה תקנית אחת של דברי האל יכולה לעבור שינויים בידי אדם כלשהו, ואם מישהו ישנה את הדברים אזי הם ייחשבו כשינוי בדברי האל. אלה המשנים את דברי האל אינם מבינים כלל את הגעגוע החשים כל אלה הכמהים לאמת ומצפים לקרוא את דברי האל. אנשים אלה רוצים לקרוא את הגרסה הנכונה והתקנית של דבריו, דברי האל המקוריים, הביטויים של המשמעות המקורית שאליה התכוון. כלהאנשים האוהבים את האמת הם כאלה. אנשים אינם מבינים את כוונתו המקורית של האל, את מטרת דבריו, ואת המשמעות הטמונה בכל העבודה הזו שהוא עושה ובכל הדברים הללו שהוא אומר ומדוע הוא אומר אותם בפירוט כזה. אנשים אינם מבינים, אך בכל זאת מנתחים ומתמצתים את הדברים באמצעות מחשבתם שלהם וסופם שהם משנים את אותן מילים מקוריות של האל שאינן מתיישבות עם התפיסות האנושיות. כתוצאה מכך, כשאנשים אחרים מסיימים לקרוא את אותם דברים של האל שעברו שינוי, קשה להם להבין את כוונתו המקורית. האין זה משפיע על האופן שבו הם מבינים את האמת ואת היווכחותם בחיים? מהי הבעיה כאן? הבעיה היא בכך שאלה המשנים את דברי האל חסרים לב ירא- אלוהים. שיטתם היא זו של חסרי האמונה; ברגע שהם פועלים, טבעם השטני מגלה את עצמו. יש להם תמיד דעות ורעיונות מסוימים לגבי מעשיו ומילותיו של האל, והם רוצים תמיד לנהל ולעבד את הדברים הללו, לשלוח את ציפורניהם השחורות והשטניות ולשנות את דברי האל לאמירותיהם שלהם. זהו טבעו של השטן – יהירות. כשאלוהים אומר מילות אמת כלשהן, מילים יומיומיות הקרובות לאנושות, אנשים מקבלים אותן בבוז ומסתכלים עליהן בהתנשאות ובגישה מזלזלת. הם רוצים תמיד להשתמש בידע ובדמיון האנושיים כדי לעשות שינויים ולשנות את הסגנון. האין זה מבחיל? (כן, זה מבחיל). אל לכם בשום אופן לעשות זאת. עליכם לפעול על פי חובתכם. מילות האל הן מילות האל, ולא משנה כיצד הוא מדבר, הן חייבות להישמר בצורתן המקורית ואין לשנותן. מותר לארגן קצת מחדש את הדברים בדרשות חיות בלבד, כל עוד מדובר אך ורק בכיוונונים קטנים שאינם משנים את המשמעות. המשמעות המקורית חייבת להישאר ללא כל שינוי כלל וכלל. אם האמת אינה ברשותך, אל לך לשנות. כל מי שמשנה, יצטרך לקחת אחריות. בית האל ממנה כמה אנשים לארגון דרשות ושיתופים, אך הם חייבים לארגן אותם לפי עקרונות ואסור להם בתכלית האיסור לשנות שום דבר. אלה החסרים הבנה רוחנית ושאינם מבינים את האמת אינם מורשים להתערב, ואם יעשו כן, הם צפויים לעונש. מאחר שניתנה לך הזכות להימנות על אנשיו הנבחרים של האל, חובתך לקרוא את דבריו בחריצות, להתמקד בהבנת האמת ובהיווכחות במציאות ולא להטיל ספק במילות האל או באמת. יותר מכול, אל לך להשתמש במוחך ובידע שלך כדי לבחון את מילות האל. אין זה טוב לעסוק תמיד בפרקטיקות זדוניות. כשפוגעים בטבע האל, התוצאה קשה מאוד עבור הפוגע. ישנם אנשים שמבינים מעט ידע תנ"כי; הם לומדים תיאולוגיה כמה ימים וקוראים כמה ספרים, ואז הם חושבים שהם מבינים את האמת, שהם שולטים בחומר, שהם מיומנים ומסוגלים. אבל מה התועלת במיומנות הקטנה שלך? האם ביכולתך לשאת עדות לאל? האם נוכחת במציאות האמת? האם יש לך היכולת להביא אנשים אל נוכחות האל? מעט התיאוריה והידע המלומד שבידך אינם מייצגים את האמת ולו בקצת. אלוהים, בהומניות שלו, אומר מילים שמאפשרות לבני האדם לתפוס את המשמעות, מילים קלות יותר להבנה עבור האנושות, אך אנשים תמיד מתקשים להשתכנע ורוצים לשנות את דבריו. הם רוצים לשנות את דבריו כדי שיתיישבו עם תפיסותיהם, כדי שיתאימו לטעמיהם ולרצונותיהם, כדי שיהיו נוחים לאוזניים, לעיניים וללב. איזה מין טבע הוא זה? זהו טבע יהיר. עשיית מעשים ללא עקרונות אמת כלל והליכה בדרכיו של השטן ישבשו ויפריעו עד מהרה את עבודת בית האל. זהו עניין מסוכן מאוד! כשפוגעים בטבע האל, התוצאה קשה וכוללת סכנת נידוי.

אנשים מסוימים חשים קצרי רוח כשהם רואים כיצד דברי האל מתווים בפירוט כה רב את הדרך הפרקטית להיווכחות בחיים. במקרה זה, אם היו רואים את כל החוקים, הצווים והתקנות שאלוהים הכריז עליהם בברית הישנה, האם לא היו חשים קצרי רוח אף יותר? ואם אז היו מוסיפים וקוראים את המילים המפורטות אף יותר המרכיבות את הדיברות המקוריות של התורה, האם לא היו מפתחים תפיסות? הם היו חושבים: "המילים הללו כה טריוויאליות. מה שאפשר לומר בבהירות במשפט אחד נמתח על פני שלושה או ארבעה משפטים. הם צריכים להיות תמציתיים וישירים יותר, כדי שאנשים יראו הכול במבט חטוף ויבינו רק משמיעת משפט אחד". כמה טוב היה זה לולא היו כה מייגעים, אלא פשוטים, קלים להבנה וקלים לתרגול. הלא אז יכלו לשמש עדות אפקטיבית יותר להודו ולתהילתו של האל? מחשבה זו נדמית כנכונה, אבל האם נדמה לך שקריאת דברי האל אמורה להידמות לקריאת רומן, שבו, ככל שהסיפור זורם יותר כך הוא מהנה יותר? מילות האל הן האמת; הן דורשות התעמקות, ואדם חייב ליישם ולחוות אותן כדי להבין ולהשיג את האמת. ככל שגדל הקושי ליישב את דברי האל עם תפיסות אנושיות, כך רבה יותר האמת שהם מכילים. למעשה אין לה, לאמת, היבטים כלשהם המתיישבים עם תפיסות אנושיות; דברי האל אינם משהו שאנשים ראו או חוו לפני כן. אלו הן מילים רעננות. עם זאת, לאחר כמה שנות קריאה והתנסות חווייתית, תהיה ברשותך הידיעה שכל דבריו של האל הם האמת. אנשים מסוימים תמיד אוחזים בתפיסות ביחס למילות האל. מה מקור הבעיה הזאת? היכן הם טועים? הבעיה מצביעה על כך שאנשים לא מכירים את עבודת האל או את טבעו. כל משפט שהוא דובר הוא מעשי ועובדתי, בהשתמשו בשפת היומיום של בני האדם ללא הסתמכות על שפה ידענית או תיאורטית. דבר זה מועיל מאוד ליכולתם של אנשים להבין את האמת. אין אף אחד המסוגל לתפוס עניין זה בבהירות – רק עבודת האל ומילותיו הן הכלי הפרקטי והריאליסטי ביותר. אנשים מודים בכך ואומרים: "דברי האל נכונים כולם. מילותיו מועילות לאנשים, אך אנשים אינם מבינים את האל. הוא יודע טוב מכולם מהם צורכיהם של אנשים, והוא יודע איך לדבר כך שאנשים יבינו. קל יותר לקבל את דרכו לנזוף באנשים ולראות את חולשותיהם. אלוהים יודע מהו המבנה הפנימי של אנשים ואיזה סוג של מחשבות ותפיסות יש להם, והוא יודע אפילו טוב מכך מה אנשים צריכים יותר מכול, בעוד שלאנשים עצמם אין מושג. ”. אבל בהתבוננך בדברי האל, קשה לך שלא לרצות לפשט ולשנות אותם כדי ליישבם עם תפיסותיו וטעמיו של האדם. האם דברי האל עדיין יכולים להיות האמת לאחר שינוי כזה? האם לא יהפכו אז להיות דבריו של האדם? האין זו צורת חשיבה יהירה וצדקנית? דברי האל הם האמת, לא משנה אם הם תואמים או לא לתפיסותיו ודמיונותיו של האדם. לא משנה מהי כמות המילים שהוא דובר או מהי רמת הפירוט, דברי האל אינם נאמרים לשווא. אם הוא מוסיף משפט, הרי שהוא עושה זאת כדי לעזור לאנשים להבין טוב יותר, כי זה יועיל להם. אם הוא היה משמיט משפט, אנשים היו מבינים פחות טוב וזה היה מקל על השטן לנצל את המצב. רוב האנשים לא ניחנו בשיעור קומה אינטלקטואלי ואינם יכולים להבין את הדברים, אלא אם אלוהים ירחיב ויסביר זאת בפירוט. אנשים הם שאננים ולא חדים במיוחד, ולכן אין לוותר אף לא על משפט אחד. אם היבט כלשהו לא יידון לעומק, אנשים לא יבינו אותו – אולי לך הוא יהיה מובן, אבל לא למישהו אחר. אולי קבוצת אנשים מקרבכם תבין, אך קבוצה אחרת לא תבין. תמיד יהיו אלה שלא יבינו. אלוהים לא מדבר עבורך בלבד; הוא מדבר אל האנושות כולה, אל כל אלה שבורכו בזוג אוזניים ומסוגלים להבין מה האל אומר. האם נקודת המבט שלך צרה מדי? אנשים יכולים לראות את המצוי לנגד עיניהם בלבד, בחושבם: "הרי אני מבין את המשפט הזה, למה אלוהים עדיין צריך להסביר אותו בפירוט כה רב?" אם זה פשוט מדי, בעלי התפיסה הטובה יבינו את הדברים, אך אלה שניחנו באינטלקט ממוצע לא יבינו; אם אלוהים מפרט את הדברים עבור אנשים בעלי אינטלקט ממוצע, עולה בך תחושה של אי הסכמה. האם זה מעיד על אדם המקבל את האמת? מאין נובעות ההתנגדויות הללו בקרבך? האין זה הטבע היהיר השטן? כשאלוהים עושה משהו שמעורר אפילו מתח מועט בלבד בינו לבין התפיסות שלך, כשהוא מגלה מעט מכל מה שיש לו וממה שהוא – אוהב, מבין, אכפתי, רגיש ודואג לאנשים באופן יסודי ומקיף – נדמה לך שאלוהים מייגע, שהוא אומר יותר מדי, מבזבז זמן על עניינים פעוטים, וכי אל לו לעשות זאת; בדיוק כך מתגלות בתוכך התפיסות שלך. זה הרושם שלך מאלוהים, זו ידיעתך על אודותיו, זו התמונה שיש לך לגביו. אז האם האמונה שלך ש"כל מה שאלוהים עושה הוא נכון, אלוהים מבין את האדם יותר מכולם" אינה אלא דוקטרינה? עעבורך היא הפכה לדוקטרינה. ידיעתך את האל אינה מסכמת את מה שהוא מגלה, אין חפיפה בין הדברים. יתרה מזאת, אין האמונה הזו משקפת את יחסך כלפי האל; התפיסות והדמיונות שלך הם המכתיבים לך את יחסך למילותיו ולעבודתו, בהתאם לטבעך היהיר. האם הנך אדם המקבל את האמת? לא, אינך אדם המקבל את האמת, גם אינך אדם שניחן בלב הירא את אלוהים. כשלמולך מילותיו ומעשיו של האל, יש לך היכולת לשפוט, להתלונן, לשער השערות, להטיל ספקות, להכחיש, להתנגד ולבצע בחירות. האם פועמת בקרבך אמונה אמיתית באל? אם אם אין לך יכולת להיכנע לעבודת האל, האם תהיה לך יכולת להשיג את האמת? אם זה אופן יחסך לדברי האל, לעבודתו, לאמת, לכל מה שיש לו ולכל מה שהוא ולכל מה שהוא נותן, האם יהיה באפשרותך לקבל את ישועתו? אם אין באפשרותך להשיג את האמת, צפוי לך עונש.

בגישתך לדברי האל, אל לך לבחון אותם, אל לך לנקוט ערמומיות, אל לך להטיל ספק, אל לך לאמץ את מוחך יתר על המידה. עליך פשוט להתייחס אליהם באותו אופן שיש להתייחס אל האמת – זו הגישה החכמה ביותר. בכל מקרה, אל לך לומר לעצמך: "אני אדם מודרני, ניחנתי בידע ובהשכלה, ידועים לי חוקי הלשון, למדתי מקצוע כזה או אחר, ניחנתי בכישורים, בהבנה ובחדות מחשבה. אלוהים אינו יודע. אף שאלוהים מבין את האנושות כולה, אין לו דבר זולת האמת, הוא אינו מבין עניינים מקצועיים, אין משהו שהוא טוב בו. הוא יודע רק כיצד לבטא את האמת". זה נכון. אלוהים יודע רק כיצד לבטא את האמת, וביכולתו לראות מבעד לכל הדברים מאחר שהוא האמת. הוא מושל בגורל המין האנושי, והוא שולט בגורלך שלך. אף אחד אינו יכול לחמוק מריבונותו וממעשיו של האל. מה צריכה להיות גישתם של אנשים כלפי האל? היא צריכה להיות: להאזין, להיכנע, לקבל וליישם מתוך ציות מוחלט – זו צריכה להיות גישתם של האנשים. עשו אשר תעשו, אל לכם לפקפק ולבחון. מילים רבות דיברתי אליכם, אך אתם מקבלים רק חלק מהם. אינכם מקבלים דברים שאינם מתיישבים עם תפיסות אנושיות – אתם אפילו מתנגדים להם ומפריכים אותם בלבכם. אתם מקבלים רק דברים המתיישבים עם תפיסות אנושיות ודוחים את אלה שלא. התוכלו להשיג את האמת בדרך זו? האם מילים שאינן מתיישבות עם תפיסות אנושיות באמת אינן האמת? האם יש בלבך התעוזה לחוש ביטחון בכך? אם כך אני חייב לשאול אותך, איזה חלק מהאמת אמנם נהיר לך? אילו אמיתות רכשת? אם כן, אני קורא לך לשתף עדות על כל האמיתות המובנות לך ולאפשר לכולם להחליט האם האמנם אמיתות הן. אם באפשרותך להודות שהאמת אינה בידך, פירוש הדבר שניחנת במחשבה רציונלית. ואם אכן כך הדבר, האמנם עדיין יש בלבך תעוזה להסיק שדברים שאינם מתיישבים עם תפיסות אנושיות אינם האמת? האמנם יש לך תעוזה להמר מול אלוהים? כאדם נברא, אל לך לנהוג ביהירות ובצדקנות, אל לך להפריז כל כך בערכך. האמת אינה ידועה לך כלל וכלל; לא חוננת ביכולת לחוות במלואו ולו משפט אחד מדברי האל במהלך ימי חייך, ולא ביכולת להבין את דברי האל או לחיות אותם במהלך ימי חייך. אם ביכולתך להבין וליישם אפילו חלק מהם, זה כבר לא רע בכלל. בני האדם הם פתאים דלי מוחין ומעוררי רחמים – זו האמת. מאחר שהם פתאים מעוררי רחמים, הכיצד זה שבאותה עת ממש הם גם יהירים וצדקנים? זה מה שהופך אותם לא רק למעוררי רחמים אלא גם לנתעבים. אני מציע לאנשים לקרוא את דברי האל באופן צייתני, לנטוש את תפיסותיהם ברגע שהן עולות ולהתייחס לדברי האל כאמת ולעשות את מיטב יכולתם להתעמק בהם ולאחר מכן להתנסות בהם; אולי אז הם יוכלו להבין מהי האמת. אל לך להעסיק את עצמך במחשבות על מידת הפירוט והארכנות של דברי האל. אם באפשרותך להבינם ולהתנסות בהם, ולאחר מכן לשאת עדות עבורם, הרי שרק אז יעמוד לך הדבר כאות למסוגלותך. דומה הדבר לאופן שבו אנשים תמיד יורדים לפרטים על אודות סוגי המאכלים שהם אוכלים, בחושבם שחלקם טעימים ואחרים אינם טעימים. ובשביל מה? הרי המאכלים הטעימים הם לא תמיד המזינים ביותר, ואלה שפחות אהובים אינם בהכרח הפחות מזינים; ייתכן אפילו שהם עשירים יותר במרכיבים בריאים ומזינים. אנשים מתקשים להבחין מה אמת ומה אינו האמת, מה נובע מאלוהים ומה נובע מהאדם. רק לאחר שהבינו את האמת יכולים הם להבחין בחלק מזה; אלה שאינם מבינים את האמת אינם יכולים לראות מבעד לדבר. אם לא ניחנת באבחנה מספקת, מוטב לך לשמור על ענווה, על שפלות קומה, ולהרבות יותר בחיפוש אחר האמת. זה מה שעושה אדם חכם. אם אין ביכולתך לראות מבעד לזאת ועם זאת התנהלותך מוסיפה להתאפיין ביהירות עיוורת, תוך העזה לשפוט את הכול ולבקר את כל מי שנושא דברים, הרי שהנך נטול כל היגיון. האין זאת כך? יהיו מעשי האדם אשר יהיו, אל לו להיות ביקורתי בנוכחות האמת. הוא חייב לשמור על לב ירא-אלוהים ולחפש את האמת בכל הדברים – רק אדם כזה הנו נבון וחכם באמת.

מובאה 8

מהו טבע הבעיה הטמונה בהתעסקות בדברי האל? אם אתה משנה את מילות האל ומתערב בדברו, הדבר נחשב כהתנגדות חמורה ביותר וכחילול הקודש כנגד האל. רק אלו השייכים לשטן מסוגלים למעשה מרושע שכזה, והם דומים לארכי-מלאך. הארכי-מלאך אמר: "אלוהים, אתה יכול לברוא את השמים ואת הארץ ואת כל הדברים, ולחולל אותות ומופתים – גם אני יכול לעשות זאת. אתה עלית לכס השלטון, ואעשה זאת גם אני. אתה שולט בכל העמים, וכך גם אני. אתה בראת את בני האדם, ואני מנהל אותם!" עד כדי כך רבה יהירותו של הארכי-מלאך. הוא לא ניחן ולו בשמץ של היגיון. התערבות בדברי האל זהה מטבעה להתנהגותו של הארכי-מלאך, כלומר, זהו ביטוי מוחשי להתנגדות ישירה לאל ולחילול שמו. אנשים שמתערבים בדברי האל הם אותם האנשים שהכי מתנגדים לו ופוגעים באופן ישיר בצביונו. אלוהים שונא ביותר את אלו שמתערבים בדבריו. ניתן לומר שהתערבות בדברי האל מהווה חילול קודש כנגד האל וכנגד רוח הקודש, והיא חטא בלתי נסלח. מלבד התעסקותם של אנשים בדברי האל, ישנו דבר מה נוסף שפוגע בצביונו של האל, והוא כשאנשים מעזים לשנות כלאחר יד את סידורי העבודה, ואז מעבירים אותם לידי הכנסייה ובכך מוליכים שולל את אנשיו הנבחרים של האל, מפריעים לעבודת הכנסייה ומשבשים אותה. זהו גם ביטוי להתנגדות ישירה לאל ולמעשה שפוגע בצביונו של האל. ישנם כאלו שליבם אינו ירא את האל כלל וכלל. הם מאמינים שסידורי העבודה נכתבו על-ידי אדם, שמקורם באדם, ובכל מקום שהסידורים אינם תואמים לתפיסותיהם, הם משנים אותם כרצונם. האם אתם יודעים אלו מצוויו המנהליים של האל המעשה הזה מפר? (7. "בכל הקשור לעבודה ולענייני הכנסייה, מלבד הציות לאלוהים, פעלו על פי הוראות האדם שרוח הקודש משתמשת בו, בכל עניין. אפילו העבירה הקלה ביותר לא תתקבל. צייתו באופן מוחלט ואל תנתחו מה נכון ומה לא נכון – למה שנכון ולא נכון אין שום קשר אליכם. ציות מוחלט הוא הדבר היחיד שעליכם לעסוק בו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עשרת הצווים המנהליים שבני עמו הנבחר של אלוהים חייבים להישמע להם בעידן המלכות).) מעשים המפרים את הצווים המנהליים הם מעשים הפוגעים בצביונו של האל. האם אינכם מסוגלים רואים זאת בבהירות? ישנם כאלו שנוקטים בגישה מזלזלת מאוד כלפי סידורי העבודה של העליון. הם סבורים ש"העליון יוצר את סידורי העבודה, ואנחנו מבצעים את העבודה בכנסייה. ישנם מילים ועניינים שניתן ליישם בצורה גמישה. אך אופן היישום הספציפי שלהם תלוי בנו. העליון רק מדבר ומכין את סידורי העבודה, אך אנו אלו שמיישמים אותם בפועל. לכן, לאחר שהעליון מוסר את העבודה לידינו, אנו רשאים לעשות כפי שנחפוץ, וזה בסדר, כל עוד הדבר מתבצע. לאף אחד אין זכות להתערב בכך." אלו העקרונות שלפיהם הם פועלים: הם מקשיבים למה שלדעתם הוא נכון ומתעלמים ממה שלדעתם הוא לא נכון, הם חושבים שאמונתם מהווה את האמת והעקרונות, הם מתנגדים לכל מה שלא עולה בקנה אחד עם רצונם, ומהווים יריבים מרים hשלך בהקשר זה. כשדברי העליון אינם עולים בקנה אחד עם רצונם, הם פשוט משנים אותם, ומעבירים אותם הלאה רק לאחר שהם שבעי רצון מהם. הם פשוט לא מסכימים להעבירם הלאה עד שזה כך. בשעה שבתחומים אחרים דברי העליון עוברים הלאה בגרסתם המקורית, האנשים הללו מעבירים לכנסיות הכפופות להם רק את הגרסאות המשוכתבות של סידורי העבודה. אנשים כאלו תמיד רוצים לדחוק את אלוהים הצדה. הם להוטים לגרום לכולם להאמין בהם, ללכת אחריהם ולהתמסר להם. בתוך ראשם, הם חושבים שיש מספר תחומים שבהם אלוהים אינו משתווה לרמתם – הם חושבים שהם עצמם צריכים להיות אלוהים, ושאחרים צריכים להאמין בהם. זהו טבע העניין. אם הייתם מבינים זאת, האם הייתם עדיין עצובים לראות אותם מפוטרים? האם עדיין הייתם מרחמים עליהם? האם עדיין הייתם חושבים, "העליון לא נהג כראוי. הוא מתייחס לאנשים בצורה לא הוגנת. איך הוא יכול לסלק אדם כה חרוץ?" אלו שאומרים זאת הם נטולי הבחנה. האנשים הללו כה חרוצים למען מי? למען האל? למען עבודת הכנסייה? הם עובדים קשה רק כדי לחזק את מעמדם. הם עובדים בחריצות כדי להקים לעצמם ממלכות עצמאיות. האם הם משרתים בכך את האל? האם הם ממלאים את חובותיהם? האם הם נאמנים לאל ומתמסרים לו? הם לא יותר ממשרתיו הנרצעים של השטן, וכשהם עובדים, השטן הוא זה ששולט. הם גורמים נזק לתוכנית הניהול של האל ומשבשים את עבודת האל. הם צוררי משיח בכל רמ"ח אבריהם! יש שיגידו: "תראו כמה קשה הם עובדים – יש צורך במאמץ רב כדי לכתוב את כל הדברים הללו ולהעביר אותם הלאה לכנסיות." אז הרשו לי לשאול אתכם, האם הדברים שהם כותבים מעניקים השכלה לבני האדם? מהי בדיוק המטרה שאותה הם רוצים להשיג? האם יש לכם יכולת הבחנה לגבי הדברים הללו? מה יהיו ההשלכות אם תרשו להם להוליככם שולל? האם לקחתם זאת בחשבון? יש שמרחמים על אנשים כאלו, ואומרים, "הם עובדים מאוד קשה, וזה לא קל לכתוב את כל הדברים הללו, אז בית האל צריך לסלוח להם אם יש סטיות או שיבושים כלשהם בדברים שהם כתבו." מה הבעיה באמירה שכזו? האם ניתן באמת לזכות באישורו של האל רק באמצעות עבודה קשה? לטובת מי הם עובדים כל כך קשה? אם הם לא עובדים קשה כדי לספק את האל ולהלל אותו, אלא רק כדי לזכות במעמד, אז לא משנה כמה קשה הם יעבדו, זה חסר כל ערך. עבודה קשה שכזו היא אנוכית ונחותה, מרושעת וחסרת בושה! מה עלולות להיות ההשלכות אם צורר משיח שכזה לא יסולק? ההשלכות הן שכל אחד יוכל לשבש את עבודת הכנסייה כרצונו וייעשה מתנגד לאלוהים לפני שבכלל יבין זאת. האם זה לא נחשב כהפרעה ושיבוש של עבודת האל? אם האנשים הללו עובדים קשה רק כדי להשיג את מטרותיהם שלהם, האם זה מעניק להם את הזכות להתנגד לאלוהים? האם הם צריכים להתנגד לו ולמרוד בו? האם הם צריכים להתנהג בצורה כה שרירותית ופזיזה ולסרב להישמע לו? האם מותר להם לעשות ככל העולה על רוחם? אלו שאינם אוחזים באמת, שאינם מתמסרים לאל, ושרוצים רק לפעול בעיוורון בחושבם שכל מעשיהם הגיוניים וצודקים, הם לא יותר מאשר שדים גמורים ומשרתי השטן שבאו כדי להפריע ולשבש את עבודת הכנסייה! אם אינך מסוגל להבחין באנשים שכאלה, ויתרה מכך, אתה גם מזדהה איתם, מתעצב יחד איתם ויוצא להגנתם, אתה עצמך אדם מיותר, מבולבל ושוטה. אתה אולי עדיין חושב: "העליון לא מתחשב ברגשותיו. האדם הזה עבד כל כך קשה והעליון סילק אותו סתם כך." אם כך אתה אומר, אתה בעצמך שד ומשרת השטן. ישנם רבים שחיים לפי פילוסופיות שטניות ואף פעם לא חושפים או מדווחים על קיומם של מנהיגי שקר וצוררי משיח, עד שיום אחד, צורר המשיח עושה משהו הרסני ואז הם מבינים סוף סוף שבאמת היה מדובר כאן בצורר משיח שהוליך שולל אנשים. ישנם כאלו שעדיין אוחזים בתפיסות בעניין זה, וחושבים: "אלוהים הוא כל יכול, והעליון אמור לדעת כמה צוררי משיח יש בכנסייה, אז האם יש צורך לדווח עליהם?" אלו האומרים כך הם טיפוסים מגוחכים, הלא כן? כיום, אלוהים עובד כבן אנוש ומנהיג העליון הוא אדם, אז אם הוא לא בא במגע ישיר עם ענייני הכנסייה, איך הוא יכול היה לדעת על הדברים הללו? פעמים רבות, במקרים שבהם התגלו צוררי משיח, הבעיות נפתרו רק אחרי שאנשים דיווחו עליהם וחשפו אותם, והעליון הורה על חקירה. כאשר האל עובד בקרב האנשים כאדם רגיל ומוביל אותם, הוא אינו על-טבעי כלל וכלל, אלא מעשי ביותר. אבל הוא כובש, מביס ומשפיל את השטן. זו הדרך היחידה שבה כל-יכולתו וחוכמתו מתגלים. זוהי משמעות העבודה המעשית של האל. הוא מסדר את כל האנשים, האירועים והדברים הללו כדי שנבחריו יוכלו ללמוד לקחים, לזכות ביכולת הבחנה, ולהרחיב את הידע שלהם. לאחר שנבחריו יזכו ביכולת הבחנה, מנהיגי השקר, צוררי המשיח וכל האנשים המרושעים לא יוכלו יותר לחמוק מ"זרועו הארוכה של החוק". אלוהים ישתמש בעובדות כדי לחשוף אותם ויאפשר לכל נבחריו לראות בבהירות ולהבין. בעבר, האם לא היו רשעים וצוררי משיח רבים שנחשפו ונודו? האם איש מכם לא מצליח לראות בבירור את העניין הזה? אם לא, הרי שאתם מבולבלים ביותר!

על אף שישנם אנשים שלא מבינים חלקים מסוימים בסידורי העבודה של בית האל, הם עדיין מסוגלים להתמסר ולומר: "כל מה שהאל עושה הוא צודק ובעל משמעות. גם אם איננו מבינים עד הסוף את סידורי העבודה, עלינו קודם כול להתמסר להם. אל לנו לשפוט את אלוהים! עלינו להמשיך ולציית לסידורי העבודה שלו, גם אם הם אינם עולים בקנה אחד עם התפיסות שלנו, כי אנחנו רק בני אדם ומה כבר יכול המוח האנושי להבין? עלינו פשוט להתמסר לסידורי האל. יום יבוא שבו נבין אותם. גם אם בבוא היום הזה עדיין לא נבין אותם עד תומם, עדיין עלינו להתמסר להם מרצון. אנחנו בני אדם, ועלינו להתמסר לאלוהים. זה מה שעלינו לעשות." אבל ישנם כאלו שלא נוהגים כך. כשהם רואים את סידורי העבודה של בית האל, הם קודם לומדים אותם ואז אומרים: "זה מה שהאל אומר ואלה הדרישות שלו. הסעיף הראשון נראה בסדר, אבל הסעיף השני לא כל כך מתאים. אלך ואשנה זאת." האם אנשים כאלו ניחנים בלב שירא את האל? אם אתה משנה את סידורי העבודה כרצונך, מהו טבעה של הבעיה כאן? האם אינך משבש ומפריע לעבודת בית האל? האם הדברים שבהם אתה אוחז הם האמת? אם אתה אכן אוחז באמת, למה אינך מבטא אותה? למה אתה משנה את דברי האל? איזה צביון אתה חושף בעשותך זאת? זהו צביון יהיר וצדקני שאינו נשמע לאיש. אם אתה מעז להיות בררן בכל הנוגע לסידורי האל, אז יש לך בעיה רצינית בהלך הרוח שלך ובצביונך. נבחרי האל צריכים ללמוד להבחין באנשים כאלו. ראשית כול, אנשים כאלו לא יכולים לשתף על האמת כדי לפתור בעיות, ועדיין הם חושבים שהם מבינים את האמת ואינם מוכנים לציית לאיש. שנית, כשיש להם תפיסות מסוימות לגבי סידורי העבודה, הם לא מציינים זאת בבית האל, אלא במקום זאת פשוט מפיצים את התפיסות שלהם. שלישית, כשיש להם תפיסות לגבי אלוהים ולגבי העבודה בבית האל, לא רק שהם לא פותרים אותן, אלא שהם גם גורמים לאנשיו הנבחרים של האל לפתח תפיסות לגב האל ולהתנגד לו, כדי לאלץ אותו לפעול בהתאם לרצונותיהם ולבסוף לגרום לו להתמסר להם. בהתבסס על שלושת סוגי ההתנהגות הללו, ניתן לזהות בוודאות סוג זה של אנשים. האם מדובר באנשים שמחפשים אחר האמת ומתמסרים לאל? בהחלט לא. הם אינם מחפשים ולו במעט אחר האמת והם אינם מרוצים מאלוהים. הם אוחזים בתפיסות לגבי אלוהים והם מפיצים אותן וגורמים לאחרים לפתח תפיסות לגביו ואף להילחם בו ולהתנגד לו. בהתאם לכך, ניתן לסווגם בבירור כצוררי משיח מוחלטים. כיצד יש לטפל באנשים כאלו? האם יש לעזור להם באהבה? אין בכך טעם, כי הם אינם מקבלים עליהם את האמת. מה באשר לגיזומם? גם זה חסר טעם, כי הם אינם מקבלים עליהם את האמת. אם המאמינים באל אינם יכולים לקבל עליהם את האמת, זו בעיה רצינית ודבר נורא! אם תסתכל על עניין זה בצורה שטחית ותחשוב שלא מדובר בעניין רציני, יום יבוא שבו תפגע באל. ראיתי אנשים כאלו, ואף על פי שהם טרם הורחקו, הסוף שלהם כבר נקבע: הם ינודו.

לכל הפחות, המאמינים באל חייבים להיות בעלי לב שירא את האל. מהי המשמעות של יראת האל? אנשים חייבים לפחד מאלוהים, הם חייבים לעשות הכול בזהירות ובתשומת לב, להותיר לעצמם מרחב תמרון ולא לעשות רק מה שמתחשק להם. לדוגמה, כשבית האל מסלק מנהיגי שקר, תמיד יהיה מישהו שיאמר: "אני לא בטוח בקשר לזה. אנחנו לא יודעים בדיוק מה הם עשו, ואפילו אם היינו יודעים, לא היינו יכולים להבין עד היסוד את פשר הדברים שעשו. כל מה שאלוהים עושה הוא צודק, ויגיע היום שבו הוא יבהיר את הדברים ויאפשר לנו להבין את רצונו." אם אינך מבין למה בית האל פועל כך, אבל אתה עדיין מסוגל להתמסר, אז אתה אדם אדוק למדי שניתן לומר שיש מעט יראת אל בליבו. אם אינך מבין, אבל עדיין מציב את עצמך כנגד האל ומפריע לעבודת הכנסייה, זה מבשר צרות. בכל פעם שהכנסייה מפטרת מנהיגי שקר ומגרשת צוררי משיח, חלק מחסידיהם הנאמנים תמיד קופצים ובאים להגנתם ושופטים על כך בגלוי את האל ואומרים שהוא לא צודק ומבקשים מרוח הקודש שתחשוף את העניין. אצל אנשים כאלו, גם אם הם עושים עבודה מעולה בהפצת הבשורה ומילוי חובותיהם, זה לא משנה. בגידה אחת תחרוץ לתמיד את גורלך. עליך להבחין בבירור במהות הבגידה. אל תחשוב שזה לא עניין רציני. ניתן לומר שכולכם התנגדתם לאל בעבר ועברתם עבירות. אולם, הטבע של ההתנגדות ושל העבירות שלכם שונה. כאן מדובר בסוג אחר לגמרי של התנגדות ועבירות. העניין עליו אני מדבר כאן הוא רציני ביותר ונחשב כמשפט פומבי של של האל וכהתנגדות האל. ישנם כאלו שאוהבים לכתוב כל מיני דברים, כל מיני מכתבים שהם מפיצים בכנסייה כלאחר יד. האם זה עולה בקנה אחד עם העקרונות? האם הדברים שהם כותבם מהווים עדות אמת? האם מדובר בחוויות חיים? האם הם עוזרים לנבחרי האל להשכיל? אם לא, והאנשים הללו עדיין מפיצים את הדברים הללו בכנסייה כלאחר יד, הרי שהם מטעים כך אנשים, מפיצים דברי כפירה ושקרים, מעוותים את העובדות, מבלבלים בין נכון ולא נכון, ומדברים שטויות מוחלטות. יש כאלו שאפילו רוצים לכתוב ספר משלהם, ואז לשלוח אותו לכנסייה וכך להתפרסם. האם הם לא למדו את הלקח מהדוגמה של פאולוס? אתה רוצה לכתוב ספר, אתה רוצה לכתוב "אוטוביוגרפיה של ידוען" ולנסח "סיכום של האמת". אתה נטול כל היגיון! אם אתה מסוגל לכתוב דבר מה, אז כתוב כמה עדויות חווייתיות. האם לא עברת שיפוט וסבלת די והותר בשנים שבהן האמנת באל? האם עדיין אינך מסוגל לראות זאת בבהירות? מה מבינים האנשים? המילים והדוקטרינות שאתה משמיע לא מצליחות אפילו לפתור את הבעיות שלך, ואתה עדיין רוצה להפיץ אותן בקרב אחרים. אתה אינך ניחן ולו בשמץ של הכרה עצמית! למה בית האל מדפיס ומפיץ ספרים בצורה אחידה? כי רוב הספרים הללו כוללים את דברי האל, ואלו שלא, כוללים עדויות חווייתיות מפי אנשיו הנבחרים של האל. אלו כולם דברים חיוביים שאנשים הנבחרים של האל זקוקים להם, אז כל הספרים שבית האל מפיץ בצורה אחידה חיוניים לעבודת הכנסייה ולהיווכחות בחיים בקרב אנשיו הנבחרים של האל. דרך פעולה זו נובעת גם מהנחייתה של רוח הקודש. כולכם מבינים שהספרים שבית האל מפיץ בצורה אחידה הם בעלי ערך עליון וחשיבות עצומה. אתם מכירים היטב את התועלת שאתם מפיקים מהקשבה לדרשות, אז אם תצליחו לזהות את הדברים שמפיצים מנהיגי שקר וצוררי משיח, תוכלו גם לזהות מיהם אותם מנהיגי שקר וצוררי משיח. אבל שיעור הקומה הנוכחי שלכם מאפשר לכם להבין רק את הדוקטרינות הרבות שעוסקות באמונה באל, והאמת עדיין אינה נהירה לכם. ישנם עדיין עניינים כבדי משקל שאינכם מבינים ושנראים לכם מעורפלים ולא ברורים, אז אתם עדיין לא ניחנים במציאות האמת או ביכולת הבחנה משמעותית. לא משנה איך אנשים מסוימים בכנסייה מתנהגים או מדברים, אינכם ניחנים ביכולת הבחנה לגביהם. ישנם כאלו שמאמינים שכל עוד אתה מדבר בצורה רהוטה, אתה יכול לשאת עדות לאל, ושאלו שאינם מדברים בצורה רהוטה לא יכולים לשאת עדות חווייתית אפילו אם היא של חוויה שאכן קרתה להם. האם הם צודקים בעניין זה? לא, הם טועים טעות מרה. עדות חווייתית היא מעשית ולא משנה כיצד היא מנוסחת, ואם אדם לא ניחן בעדות חווייתית, אז הדברים שהוא אומר אינם מעשיים, ולא משנה עד כמה הוא יודע לדבר על דוקטרינות. מדוע? השמעת מילים ודוקטרינות אינה מהווה הוכחה לכך שאדם ניחן במציאות האמת, ואפילו אם הוא מבין חלק קטן מהאמת, ההבנה שלו עדיין רדודה ומוגבלת, ואין לו שום יכולת לכתוב עדות חווייתית. אם מישהו לא ניחן בעדות חווייתית, אך עדיין משמיע בביטחון רב מילים ודוקטרינות ונושא הרצאות בפני אנשים, הרי שהוא בבחינת פרושי צבוע. כל שהוא יכול לעשות זה להמציא עדות שקר ולהוליך שולל אחרים. האל מקלל את אלו שעושים זאת. היכולת לשאת עדות אמת אינה תלויה ברהיטות דיבור, ראו בכמה עדות חווייתית ניחן פטרוס – כמה מכתבים הוא כתב? כמה מאמרי עדויות הוא כתב? ייתכן שפטרוס כתב רק מעט, אבל הוא עשה את הטוב בעיני האל, שאישר אותו כאדם שמכיר את האל בצורה הטובה ביותר וכאדם שאוהב אותו באמת. אם אתם ניחנים בעדות חווייתית אמיתית, היא לבטח תשנה אתכם ותיטיב עם התנהגותכם. אתם תחדלו לפעול בהתלהבות יתר, תחדלו לעשות את הדברים שחשבתם בעבר שהם טובים. כשאתה מבין עד כמה האדם הוא חסר משמעות, עני ברוחו ומעורר רחמים, לא תעז יותר לנהוג בשרירותיות, או לכתוב ספר או אוטוביוגרפיה. כל אלו המבקשים לכתוב ספר או אוטוביוגרפיה, או לתרום תרומה כלשהי כדי להגדיל את המוניטין שלהם, הם כולם אנשים יהירים, גאוותנים ושאפתנים שמעריכים יתר על המידה את יכולותיהם, שליבם אינו ירא-אל, ושבמעשיהם הולכים אחר רצונותיהם שלהם. אלו שחותרים לאמת באמת ובתמים מתרכזים במילוי חובותיהם בצורה טובה, בהבנת האמת ובהתנהגות שתעלה בקנה אחד עם העקרונות. הם חושבים שמילוי החובות בצורה טובה, שינוי בצביונם, היווכחות במציאות האמת ונשיאת עדות חווייתית אמיתית טובים יותר מכל דבר אחר. אלו שמסוגלים לחתור כך לאמת הם האנשים החכמים ביותר ובעלי ההיגיון הרב ביותר.

מובאה 9

אשר לנוח, אברהם ואיוב, שעליהם נכתב בברית החדשה ובתנ"ך, מה אפיין את אנושיותם? אילו מאפיינים של צלם אנוש היו להם שבזכותם אלוהים היה מוכן לקבל אותם? (הם ניחנו במצפון ובהיגיון באופן מיוחד.) נכון מאוד. איוב הגיע לגיל כה מופלג בלי שאלוהים דיבר אליו כלל ובלי שאלוהים התגלה לפניו באופן אישי, ובכל זאת איוב היה מסוגל להבין ולהרגיש את כל מעשיו של אלוהים. בסופו של דבר הוא סיכם כמה מילים על הכרתו את האל: "יְהוָה נָתַן וַיהוָה לָקָח יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ" (איוב א' 21). מה פירוש המילים האלה? פירושן: יהוה הוא אלוהים, הוא הבורא, הוא אלוהיי, וכשאלוהים מדבר, אפילו אם אני מבין רק מחצית, עליי להקשיב לו ולמלא אחר כל דבריו." אלוהים היה מסוגל לקבל את איוב רק כאשר הכרת האל שלו הגיעה למדרגה זו. איוב חווה חוויות והגיע לתובנות כאלה, והוא גם הצליח לקבל את הניסיונות שבהם אלוהים העמיד אותו ולהישמע להם. הוא השיג את כל אלה על סמך המצפון וההיגיון של צלם האנוש שניחן בהם. בלי כל קשר לשאלה אם הוא ראה את אלוהים, מה אלוהים עשה לו ואם אלוהים בחן אותו או התגלה לפניו, הוא תמיד האמין: "יהוה הוא אלוהיי, ועליי לפעול לפי הדרך שבה אלוהים מנחה אותי, שבה הוא שמח, בין שאני מבין אותה ובין שלא; עליי ללכת בדרך האל ועליי להקשיב לו ולהישמע לו." בספר איוב כתוב שילדיו של איוב ערכו משתאות לרוב ושאיוב מעולם לא השתתף בהם, והעדיף להתפלל ולהעלות קורבנות לעולה. העובדה שאיוב עשה זאת לעיתים קרובות מוכיחה שבתוך־תוכו הוא ידע שאלוהים מתעב את התענגות האדם על אכילה, שתייה והוללות, ואת חיי האדם הרצופים משתאות. איוב הבין בסתר ליבו שזאת האמת, ואף שלא שמע את אלוהים אומר את הדברים ישירות, הוא ידע שזו הייתה כוונתו. מאחר שאיוב ידע למה האל מתכוון, הוא היה מסוגל להקשיב ולהישמע לו, הוא דבק בדברי האל בכל עת ולא השתתף כלל באכילה, בשתייה ובמשתאות. האם איוב הבין את האמת? לא, הוא לא הבין. הוא היה מסוגל לנהוג כך משום שהיו לו המצפון וההיגיון של צלם אנוש. נוסף על המצפון וההיגיון, הדבר החשוב ביותר היה שהאמין אמונה אמיתית באלוהים. הוא זיהה בסתר ליבו שאלוהים הוא בורא עולם, ומה שבורא עולם אומר הוא רצון האל. במונחים של ימינו זו האמת, זו ההוראה העליונה ביותר, ועל האדם לפעול לפיה. בין שהאדם מסוגל להבין את כוונת האל ובין שלא, עליו לקבל אותם ולפעול לפיהם. זה בדיוק ההיגיון שהאדם צריך להחזיק בו. כשהאדם מחזיק בהיגיון הזה, הרבה יותר קל לו לפעול בהתאם לדברי האל, ליישם את דבריו בפועל ולהישמע לדבריו. כאשר פועלים כך, לא חווים שום קושי, שום סבל ושום סוג של מכשול. האם איוב הבין חלק גדול מהאמת? האם הוא הכיר את אלוהים? האם הוא הכיר את תכונות האל והווייתו או את טבעו של האל ומהותו? לעומת אנשים כיום, איוב לא הכיר את האל והבין מעט מאוד. עם זאת, לאיוב הייתה איכות כזו שאפשרה לו ליישם בפועל את כל מה שהבין. אחרי שהבין משהו, הוא נשמע לדברי האל ופעל לפיהם. זה היה ההיבט הכי אצילי באנושיותו, וגם התכונה שאנשים הכי זלזלו בה. אנשים חושבים, "האם איוב לא פשוט נמנע ממשתאות? האם הוא לא העלה קורבנות לעולה פשוט כחלק מהשגרה? במונחים של היום, האם הוא לא סתם נמנע מתענוגות גופניים?" זה דבר שטחי בסך הכול, אבל כשמתבוננים בטבעו האישי של איוב, מהותו ואנושיותו העומדים מאחורי המעשים האלה, מבינים שזה דבר לא פשוט ולא קל להשגה. אילו אדם רגיל היה נמנע ממשתאות כדי לחסוך כסף, זה היה דבר שקל להשיג. אלא שאיוב היה אדם אמיד באותה עת. איזה איש עשיר יבחר לא לערוך משתאות? אם כן, מדוע שאיוב יימנע מהם? (הוא ידע שאלוהים מתעב אותם. הוא היה מסוגל לירוא את אלוהים ולסור מרע.) אכן כך היה. מה הדבר המסוים שאיוב נהג לפיו בכך שהיה ירא אלוהים וסר מרע? הוא ידע שכל אותם דברים שאלוהים מתעב הם רעים, ולכן הוא פעל לפי דברי האל ולא עשה שום דבר מתועב בעיני אלוהים. הוא לא היה מוכן לעשות את הדברים האלה בשום אופן, למרות כל מה שאנשים אומרים. זו המשמעות של לירוא את אלוהים ולסור מרע. מדוע איוב היה מסוגל לירוא את אלוהים ולסור מרע? מה חשב בליבו? איך הייתה לו היכולת לא לעשות את הדברים הרעים האלה? היה לו לב ירא אלוהים. מה פירוש להיות בעל לב ירא אלוהים? פירוש הדבר הוא שהיה לו לב שפחד מפני אלוהים, שיכול היה לכבד את אלוהים בגדולתו, ושהיה לאלוהים מקום בליבו. הוא לא חשש שאלוהים יראה זאת, ולא שאלוהים יכעס, אלא הוא כיבד את אלוהים בליבו על שום גדולתו, היה נכון לרַצות את אלוהים ולדבוק בדברי האל. זאת הסיבה שהוא היה מסוגל לירוא את אלוהים ולסור מרע. כולם יכולים לומר עכשיו את המשפט "לירוא את אלוהים ולסור מרע", אבל הם לא יודעים איך איוב השיג את התוצאה הזאת. למעשה איוב התייחס ל"לירוא את אלוהים ולסור מרע" בתור הדבר הכי בסיסי וחשוב באמונה באל. לכן הוא היה מסוגל לדבוק במילים האלה, כאילו הוא דבק באחת מעשרת הדיברות. הוא הקשיב לדברי האל משום שהלב שלו כיבד את אלוהים בגדולתו. גם אם דברי האל נראו זניחים בעיני בני האדם, אפילו אם הם היו מילים רגילות בלבד, בליבו של איוב אלה היו מילים מהאל הנעלה; הן היו המילים הכי גדולות, הכי חשובות. אפילו אם אלה מילים שאנשים מזלזלים בהן, כל עוד אלה דברי האל, אנשים צריכים לקיים אותן – אפילו אם לועגים להם או משמיצים אותם בשל כך. אפילו אם הם נתקלים בקשיים או חווים רדיפות, עליהם לדבוק בדברי האל עד הסוף; אסור להם לוותר על דברי האל. זו המשמעות של לירוא את אלוהים. עליך לדבוק בכל מילה שאלוהים תובע מבני האדם. אשר לדברים שאלוהים אוסר עליהם, או אלה ששנואים על אלוהים, זה בסדר אם אתה לא יודע עליהם, אבל אם אתה יודע, צריכה להיות לך היכולת להימנע מהם בתכלית. צריכה להיות לך היכולת לדבוק בדברי האל, אפילו אם המשפחה שלך נוטשת אותך, אפילו אם חסרי האמונה לועגים לך או אנשים שקרובים אליך צוחקים עליך ומתבדחים על חשבונך. למה שתצטרך לדבוק בדברי האל? מה נקודת הפתיחה שלך? נקודת הפתיחה היא "עליי לדבוק בדברי האל ולפעול בהתאם לרצון האל. אני אהיה נחוש לעשות את הדברים שאהובים על אלוהים, ולהתרחק מהדברים ששנואים עליו. אם אני לא יודע מה רצון האל, זה בסדר, אבל אם אני יודע ומבין את רצונו, אהיה נחוש להקשיב ולהישמע לדברי האל. איש לא יעמוד בדרכי, ואני לא אטיל כל ספק אפילו אם העולם יגיע לקיצו." זאת המשמעות של לירוא את אלוהים ולסור מרע.

התנאי המקדים ליכולת של אנשים לסור מרע הוא שתהיה יראת אלוהים בליבם. כיצד הלב נעשה ירא אלוהים? בכך שהוא רוחש כבוד לאלוהים בגדולתו. מה פירוש לכבד את אלוהים בגדולתו? הדבר מתרחש כאשר יודעים שלאלוהים יש ריבונות על כל הדברים, וכך הלב נעשה ירא אלוהים. כך אפשר לסגל לעצמך את היכולת להשתמש בדברי האל בהערכה של כל מצב, ולהשתמש בדברי האל כאמת מידה וכאבן בוחן. זו המשמעות של לכבד את אלוהים בגדולתו. במונחים פשוטים, לכבד את אלוהים בגדולתו פירושו שאלוהים יתנחל בליבך, שליבך יהרהר באלוהים, לא לשכוח את עצמך בדברים שאתה עושה ולא לנסות לצאת לדרך עצמאית אלא לתת לאלוהים לתפוס פיקוד. בכל דבר שתעשה, תחשוב, "אני מאמין באלוהים והולך בדרכו. אני לא יותר מברייה קטנה שאלוהים בחר בה. עליי להשתחרר מנקודות מבט, מהמלצות ומהחלטות שנובעות מרצוני הפרטי, ולהניח לאלוהים למשול בי. אלוהים הוא אדוני, אלוהים הוא הסלע האיתן שלי והאור הבהיר שמנחה אותי בכל מעשיי. עליי לעשות דברים בהתאם לדברי האל ורצונו, ולא לתעדף את עצמי." זה פירוש הדבר, שאלוהים נמצא אצלך בלב. כשאתה רוצה לעשות משהו, אל תנהג בפזיזות או תפעל מתוך דחף. תחשוב קודם כול מה אומרים דברי האל, תבדוק אם המעשים שלך יהיו דוחים בעיני האל ואם הם עולים בקנה אחד עם רצון האל. קודם כול תשאל בליבך, תחשוב ותהרהר; אל תהיה פזיז. פזיזות מתבצעת מתוך דחף, זהו מצב שבו הדבר שמניע אותך הוא חמימות מוח ורצון האדם. אם אתה תמיד נוהג בפזיזות ומתוך דחף, זה מעיד שאלוהים לא נמצא בליבך. וכשאתה אומר שאתה מכבד את אלוהים בגדולתו, האין אלה מילים ריקות? איפה המציאות שלך? אין לך מציאות, ואתה לא יכול לכבד את אלוהים בגדולתו. אתה מתנהג כמו בעל האחוזה לכל עניין, עושה כרצונך בכל אשר תפנה. במקרה כזה, אם אתה אומר שיש שיש יראת אלוהים בליבך, האין זה שקר וכזב? אתה מרמה אנשים כשאתה אומר מילים כאלה. אם למישהו יש לב ירא אלוהים, איך בעצם הוא בא לידי ביטוי? הוא בא לידי ביטוי בכבוד לאלוהים בגדולתו. הביטוי המוחשי של כבוד לאלוהים בגדולתו הוא שאלוהים מתנחל בלב האדם – במקום הראשון במעלה. בליבו, אדם כזה מאפשר לאלוהים להיות אדוניו ולאחוז בסמכות. כשמשהו קורה, יש לו לב של ציות לאלוהים. הוא לא פזיז, לא פועל מתוך דחף ובאופן נמהר; אלא הוא מסוגל להתמודד עם המצב בשלווה, ולהשקיט את עצמו בפני האל בשביל לתור אחר עקרונות האמת. התשובה לשאלה האם אתה פועל על פי דברי האל או לפי רצונך, והאם אתה מאפשר לרצונך הפרטי או לדברי האל לתפוס פיקוד, תלויה במקום שאתה נותן לאלוהים בליבך. אתה אומר שאלוהים נמצא בליבך, אבל כשמשהו קורה, אתה נוהג בעיוורון, שם את עצמך בעמדת הפוסק ודוחק את אלוהים הצידה. האם כך בא לידי ביטוי לב שאלוהים מתנחל בו? יש אנשים שמסוגלים להתפלל לאלוהים כשמשהו קורה, אבל אחרי שהם מתפללים הם עדיין מהרהרים בדברים, וחושבים, "אני חושב שהדבר הזה הוא מה שאני צריך לעשות. אני חושב שהדבר ההוא הוא מה שאני צריך לעשות". אתה תמיד הולך בעקבות רצונך, ולא מקשיב לאף אחד גם אם הוא משתף אותך ככל האפשר. האין זה ביטוי של לב שיראת אלוהים נעדרת ממנו? אתה לא תר אחר עקרונות האמת ולא מיישם את האמת בפועל, ולכן כשאתה אומר שאתה מכבד את אלוהים בגדולתו ושליבך ירא אלוהים, אלה מילים לריק ותו לא. אנשים שאלוהים אינו מתנחל בליבם ואינם מסוגלים לכבד את אלוהים בגדולתו הם אנשים שאין להם לב ירא אלוהים. אנשים שאינם מסוגלים לחפש את האמת כשמשהו קורה, ושאין להם לב שמציית לאלוהים, הם כולם אנשים חסרי מצפון והיגיון. מי שיש לו מצפון והיגיון באמת, כשמשהו קורה הוא מסוגל לתור אחר האמת באופן טבעי. בהתחלה הוא בטח חושב, "אני מאמין באלוהים. הגעתי למצב שבו אני יכול לתור אחר ישועת האל. הטבע שלי מושחת, ולכן אני תמיד מתייחס לעצמי בתור הסמכות היחידה בכל דבר שאני עושה; אני תמיד פועל נגד רצון האל. עליי להכות על חטא. אני לא יכול להמשיך למרוד באלוהים באופן הזה. עליי ללמוד לציית לאלוהים. עליי לחפש אחר המשמעות של דברי האל, ואחר עקרונות האמת." אלה המחשבות והשאיפות שעולות מהגיון צלם האנוש. אלה העקרונות והגישה שבהם יש לפעול. כשאתה מסגל לעצמך את הגיון צלם האנוש, אתה אוחז בגישה הזאת; כשאתה לא מסגל לעצמך את הגיון צלם האנוש , אתה לא אוחז בגישה הזאת. זו הסיבה שחשוב מאוד והכרחי שתחזיק בהיגיון של צלם האנוש. יש לכך קשר ישיר להבנת האמת ולהשגת הישועה.