באילו ניסיונות אתם מסוגלים לעמוד היום? האם אתם מסוגלים לומר בלב שלם שיש לכם יסוד חזק, שאתם מסוגלים לעמוד איתןנים מול פיתויים? קרי, רדיפה בידי השטן, או מעמד ויוקרה, או נישואים, או עושר? האם אתם מסוגלים לגבור על הפיתויים הללו? (פחות או יותר, כן.) כמה דרגות של פיתוי ישנן? ועל איזו דרגה אתם מסוגלים לגבור? לדוגמה, ייתכן שלא תחששו כשתשמעו שמישהו נעצר בגין אמונה באל, וייתכן שלא תחששו כשתראו אחרים נעצרים ומעונים – אך כשאתה נעצר, כשאתה נקלע למצב הזה, האם אתה מסוגל לעמוד איתן? הפיתוי גדול, לא כך? נניח, לצורך העניין, שאתה מכיר אדם בעל אנושיות טובה למדי, מאמין נלהב, שוויתר על משפחה וקריירה כדי למלא את חובתו וסבל מתלאות רבות: יום אחד הוא נעצר ונידון למאסר בגין אמונתו באל, ונודע לך שהוא הוכה למוות כתוצאה מכך. האם זהו פיתוי מבחינתך? איך תגיב אם יקרה לך מקרה דומה? איך תחווה אותו? האם תשחר לאמת? כיצד תשחר לאמת? כיצד תעמוד איתן לנוכח הפיתוי, תבין את רצון האל ותשיג כך את האמת? האם אי-פעם חשבת על הדברים הללו? האם קל לגבור על פיתויים כאלה? האם הם חריגים? כיצד יש לחוות דברים חריגים שעומדים בניגוד לתפיסות ולדמיונות אנושיים? אם אין לך נתיב ללכת בו, האם אתה עלול להתלונן? האם אתה מסוגל לחפש את האמת בדברי האל ולראות את מהות הבעיות? האם אתה מסוגל להיעזר באמת כדי לקבוע מהם העקרונות הנכונים ליישום? אלה הדברים שאמורים לאפיין את אלה שחותרים לאמת, לא כך? כיצד תוכל להכיר את עבודת האל? כיצד עליך לחוות אותה על מנת לקטוף את פירות השיפוט, הטיהור, הישועה וההבאה לשלמות של האל? אילו אמיתות יש להבין כדי ליישב את אין ספור התפיסות והקובלנות של בני האדם נגד אלוהים? מהן האמיתות השימושיות ביותר שעליך להצטייד בהן, האמיתות שיאפשרו לך לעמוד איתן בניסיונות שונים? מהו שיעור קומתכם כעת? על איזו דרגה של פיתויים אתם מסוגלים לגבור? יש לכם מושג? אם לא, זוהי שאלה פתוחה. לפני רגע אמרתם שאתם "מסוגלים לגבור על חלקם, פחות או יותר." אלה מילים מעורפלות. עליכם לדעת בוודאות מהו שיעור קומתכם, באילו אמיתות כבר הצטיידתם, על אילו פיתויים אתם מסוגלים לגבור, אילו ניסיונות אתם מסוגלים לקבל, ובאילו אמיתות וידע על עבודת האל עליכם להצטייד בכל ניסיון ואיך עליכם לבחור בנתיב שישביע את רצון האל – עליכם להיות בקיאים בכך. כאשר אתם נתקלים במשהו שנוגד את התפיסות והדמיונות שלכם, איך תחוו אותו? כיצד עליכם להצטייד באמת במקרים כאלה – ובאילו היבטים של האמת עליכם להצטייד – כדי לצלוח אותו ללא תקלות, ולא רק לפתור את תפיסותיכם, אלא גם לרכוש ידע אמיתי אודות האל – זו צריכה להיות השאיפה שלכם, לא כך? אילו פיתויים אתם חווים בדרך כלל? (מעמד, יוקרה, רווח, כסף, יחסים בין גברים לנשים.) אלה הפיתויים הרווחים. ובשיעור קומתכם הנוכחי, לאילו פיתויים אתם מצליחים להתנגד ומול אלו אתם מצליחים לעמוד איתנים? האם אתם בעלי שיעור הקומה האמיתי שמאפשר לגבור על הפיתויים הללו? האם אתם באמת מסוגלים להתחייב לבצע את חובתכם כראוי, ולא לעשות שום דבר שיפר את האמת, או שיהווה שיבוש והפרעה, או התנגדות ומרדנות, או שיכעיס את אלוהים? (לא.) אם כן, מה עליכם לעשות כדי למלא את חובתכם כראוי? ראשית, עליכם לבחון את עצמכם מכל הכיוונים, לבדוק האם אתם פועלים בהתאם לעקרונות האמת, לבדוק האם אתם פועלים כלאחר יד והאם יש בכם היבטים של מרדנות והתנגדות. אם כן, עליכם לשחר לאמת כדי לפתור אותם. כמו כן, אם יש דברים שאינכם יודעים לגביכם, עליכם לשחר לאמת כדי לפתור אותם. אם מטפלים בכם וגוזמים אתכם, עליכם לקבל זאת ולהתמסר. כל עוד בני אדם מדברים על סמך עובדות, אין שום אפשרות להתווכח ולהתפלפל איתם. רק אז תוכלו ללמוד להכיר את עצמכם באמת ולהכות על חטא באמת. בני האדם צריכים לעמוד בדרישות של שני ההיבטים הללו ולהגיע להיווכחות אמיתית. כך, הם יוכלו להפנים את האמת ולהיכנס למציאות, ולמלא את חובתם במידה מתקבלת על הדעת.

יש שאומרים, "לרוב כשמשהו קורה לי איני יודע כיצד לשחר לאמת וגם כשאני יודע, איני מוצא פתרון. התפללתי, חיפשתי וחיכיתי, אך ללא הועיל. איני יודע מה לעשות. אני רוצה למצוא את דברי האל כדי לפתור זאת, אך הם רבים, איני יודע איזה חלק נוגע לכך ויוכל לפתור את הבעיה." אם כן, מה עליהם לעשות? ישנו רף תחתון לכך: כאשר קורה לכם משהו ואינכם יודעים מה לעשות, הדבר הבסיסי ביותר שעליכם לעשות הוא להישמע למצפונכם. זהו חבל הצלה, זהו כלל בסיסי שיש להישמע לו בראש ובראשונה, וזהו גם עיקרון ליישום. אם כן, איזו חשיבות יש למצפון בכל אדם? כאשר אדם לא מבין את האמת, מידת התרומה של המצפון תלויה במידת האנושיות שלו. אם האדם הזה אינו מבין את האמת ואינו פועל בהתאם לצו מצפונו, ואינכם מזהים במעשיו שמץ של התחשבות בכוונותיו של אלוהים ואינכם מזהים יראת אלוהים בסתר ליבו – אם אינכם מזהים זאת, האם אפשר לומר על האדם הזה שהוא ניחן במצפון ובאנושיות? (לא.) איזה מין אדם הוא? ההגדרה המדויקת לאדם כזה היא חסר צלם אנוש. הוא אינו פועל מהיגיון או לפי צו מצפונו ואינו נשמע לכלל הבסיסי להתנהלות אנושית. ישנם כאלה שאינם מבינים אמיתות רבות. הם אינם מבינים את העקרונות במעשיהם, וכשהם נתקלים בבעיות, הם לא יודעים כיצד לטפל בהן כראוי. כיצד עליהם ליישם במצב כזה? הרף התחתון הוא לפעול לפי צו המצפון – זהו הכלל הבסיסי. איך פועלים לפי צו המצפון? תפעל בהגינות, ותהיה ראוי לטוב ליבו של אלוהים, לחיים שאלוהים העניק לך, ולהזדמנות שאלוהים העניק לך להשיג ישועה. האם זהו פועל יוצא של מצפונך? לאחר שתעמוד ברף התחתון, תשיג הגנה ולא תעשה טעויות חמורות. לאחר מכן, לא תמרוד באלוהים ולא תתנער מאחריותך בקלות ולא תהיה מועד לפעול כלאחר יד. גם לא תהיה לך נטייה לזמום מזימות על מנת להשיג מעמד, תהילה, רווח ועתיד נוח. זוהי תרומתו של המצפון. אנושיות האדם צריכה להיות מורכבת ממצפון והיגיון. אלה המרכיבים הכי בסיסיים וחשובים. לאיזה אדם אין מצפון והיגיון שמאפיינים אנושיות רגילה? ככלל, לאדם נטול צלם אנוש, לאדם בעל אנושיות נחותה. בפרט, כיצד בא לידי ביטוי אובדן צלם האנוש של אדם כזה? נסו לנתח מה מאפיין בני אדם כאלה ואילו תכונות הם מפגינים כלפי חוץ. (הם אנוכיים ונבזיים.) בני אדם אנוכיים ונבזיים פועלים כלאחר יד ולא מתערבים במה שלא נוגע להם באופן אישי. הם לא מביאים בחשבון את טובת בית האל ולא מתחשבים ברצון האל. הם אינם טורחים למלא את חובותיהם או להעיד על האל, והם אינם חשים בנטל האחריות. על מה הם חושבים כשהם עושים משהו? השיקול הראשון שלהם הוא, "אלוהים ידע אם אעשה זאת? אנשים אחרים יראו זאת? אם אנשים אחרים לא רואים שאני משקיע מאמצים ועובד בחריצות, וגם אלוהים לא רואה זאת, אין טעם להשקיע מאמצים או לסבול לשם כך." האין זו אנוכיות גמורה? זו גם כוונה נבזית. כאשר הם חושבים ופועלים כך, האם מצפונם משתתף בתהליך? האם נטל האשמה במקרה הזה מוטל על מצפונם? לא, מצפונם לא משתתף בתהליך ונטל האשמה אינו מוטל עליו. ישנם כאלה שלא נוטלים אחריות במסגרת אף חובה שהם ממלאים. הם גם לא מייד מדווחים לממונים עליהם על בעיות שהם מגלים. כאשר הם מבחינים באנשים שמפריעים לסדר התקין ומשבשים אותו, הם מעלימים עין. כאשר הם רואים אנשים רעים עושים מעשה רע, הם לא מנסים לעצור בעדם. הם לא מגוננים על טובת בית האל ולא מביאים בחשבון את חובתם ואחריותם. אנשים כאלה, בעת מילוי חובתם, לא תורמים באמת. הם טיפוסים מרצים שתאבים לנוחות. הם מדברים ופועלים רק למען היוהרה, התדמית, המעמד והטובה האישית שלהם, והם מוכנים להשקיע מזמנם וממרצם רק בדברים שמיטיבים עימם. המעשים והכוונות שלהם ברורים לכול: הם צצים בכל פעם שיש הזדמנות להפגין נוכחות וליהנות מברכה. אך כשאין הזדמנות להפגין נוכחות, או בעת מצוקה, הם נעלמים כלא היו, כמו צב שנסוג לתוך השריון שלו. האם לטיפוסים מהסוג הזה יש מצפון והיגיון? (לא.) האם טיפוס חסר מצפון והיגיון שמתנהג כך מרגיש צורך להכות על חטא? טיפוסים כאלה לא מרגישים צורך להכות על חטא. מצפונם חסר תכלית. הם מעולם לא נתקפו ייסורי מצפון. לפיכך, האם הם יכולים להרגיש את התוכחה או המשמעת של רוח הקודש? לא.

עבודת רוח הקודש מבוססת על עקרונות, ויש לה דרישות קדם. אילו טיפוסים זוכים בדרך כלל לעבודת רוח הקודש? באילו דרישות קדם יש לעמוד כדי להיות זכאי לעבודת רוח הקודש? המאמינים באלוהים צריכים להבין את דרישות הסף לזכאות לעבודת האל. לכל הפחות, עליהם להיות בעלי מצפון ולב נקי, והמצפון שלהם צריך להיות ישר במידת מה. ליבך צריך להיות נקי ועליך לקבל את בחינתו המדוקדקת של אלוהים. מי שמעז לסרב לבחינתו המדוקדקת של אלוהים אינו ישר, ואינו מאמין באמת באלוהים. בני האדם תמיד אומרים שאלוהים בוחן היטב את לב-ליבם, שהוא רואה הכול, ואילו בני האדם רואים את המעטפת החיצונית, בעוד אלוהים רואה את הלב, אך מדוע הם מסרבים לבחינתו המדוקדקת של אלוהים? מדוע הם אינם מסוגלים להישמע לדברי האל ולהתמסר לו? זאת משום שבני האדם מבינים את דברי האל ואת הדוקטרינות, אך לא אוהבים את האמת. מדוע ישנם כאלה שלעולם לא זוכים לעבודת רוח הקודש ותמיד שקועים במרה שחורה, ללא אושר או שלווה? בבחינה מעמיקה של מצבם, מגלים שלרוב הם אינם מודעים למצפונם, שליבם אינו נקי, ששיעור קומתם נמוך, ושהם אינם מתאמצים לחתור לאמת. לפיכך, מצבם לרוב אינו תקין. מי שאוהב את האמת נוהג אחרת. הוא תמיד מתאמץ לחתור לאמת, מצבו משתפר לאחר שהוא מבין חלקים מהאמת, והוא מצליח לפתור בעיות אמיתיות לאחר שהוא מבין חלקים מהאמת. לפיכך, מצבו כל הזמן משתפר והולך ונעשה תקין. לא משנה מה עולה בגורלו, הוא כמעט אף פעם לא שוקע במרה שחורה, והוא מצליח לחיות בנוכחות האל. כעבור זמן מה, הוא מרוויח, משכיל ומגיע להישגים דרך קבע. הוא מצליח לכבוש אנשים בקסמו בזכות הפצת הבשורה וממלא את חובתו, תהא אשר תהא, בהתאם לעקרונות. מאין מגיעים הרווחים? הם פרי העמל על התמדה בקריאת דברי האל והשגת נאורות, הארה והבנה של האמת, פרי העמל שהושג בזכות עבודת רוח הקודש. רק אם תהיה בעל לב נקי, מצפון והיגיון כפי שמחייבת האנושיות, תוכל לזכות בעבודת רוח הקודש. כולכם מבינים כיצד ניתן לזכות בעבודת רוח הקודש? אילו טיפוסים זוכים בעבודת רוח הקודש? לרוב, רוח הקודש מזכה בעבודתה את בעלי הלב הנקי. היא מזכה בעבודתה את מי שחווה קשיים ומשחר לאמת. אלוהים לא מכיר בחסרי צלם אנוש, מצפון והיגיון. מי שישר, אך ליבו התנתק זמנית מאלוהים, והוא לא מעוניין לנסות להשתפר, תקוע במרה שחורה ולא מתפלל ומשחר לאמת כדי לפתור זאת ומסרב לשתף פעולה – במצב כזה של אופל וניוון זמניים, רוח הקודש לא עושה את עבודתה. מה תהיה מידת ההשקעה שלה באדם חסר מודעות לאנושיות מיסודו? היא חד-משמעית לא תשקיע בו. כיצד אלוהים נוהג בטיפוסים חסרי מצפון והיגיון שכלל אינם אוהבים את האמת? הוא לא מכיר בהם. האם יש תקווה לטיפוסים כאלה? יש להם תקווה קלושה. הדרך היחידה שלהם לשפר את מצבם היא להכות על חטא באמת, להיות ישרים, ורק אז יוכלו לזכות בעבודת רוח הקודש. כיצד נעשים ישרים? ראשית, עליך לפתוח את הלב לאלוהים ולחפש את האמת אצלו, ולאחר שתבין את האמת, עליך ליישם אותה ולהתמסר להסדריו של אלוהים, מה שמוביל למסירת ליבך לאלוהים. רק אז אלוהים יקבל אותך. ראשית עליך לזנוח את הבשר, למחול על גאוותך וכבודך, לוותר על טובתך האישית, להשקיע את כל-כולך בחובתך, בגוף ובנפש, למלא את חובתך בלב כנוע, ולהאמין בסתר ליבך שכל עוד תשביע את רצון האל, לא משנה אילו תלאות תעבור. אם אתה נתקל בקשיים, ואתה מתפלל לאלוהים ומשחר לאמת, שים לב להדרכה של אלוהים ובדוק האם יש בליבך שלווה ואושר, האם יש לך הוכחה לכך. אם אתה רוצה לזכות בעבודת רוח הקודש, ראשית, עליך להכות על חטא באמת, להתמסר לאלוהים, לפתוח את ליבך בנוכחותו, ולוותר על השטויות שאתה מעלה על נס, כגון יוקרה, רווח ומעמד. אם תמשיך לחתור לדברים הללו, אך עדיין תרצה לדרוש ברכות גדולות מאלוהים, האם הוא יכיר בך? לעבודת רוח הקודש יש דרישות קדם. אלוהים אל קנאי וקדוש. אם בני האדם תמיד חותרים ליוקרה, רווח ומעמד, ובשום פנים ואופן אינם מוכנים לוותר על הדברים הללו, אם הם סוגרים את לבבותיהם לאלוהים, אם הם לא מעזים להיפתח לפניו, אם הם תמיד דוחים את עבודתו והדרכתו, הוא לא יעשה דבר למענם. אלוהים לא מחויב לזכות בעבודתו כל אדם והוא אינו מחייב אותך לעשות מעשים כאלה או אחרים. אלוהים לא מחייב אותך. רק רוחות רעות מחייבות בני אדם במעשים כאלה ואחרים, והן אף כופות עליהם את נוכחותן כדי לשלוט בהם. עבודת רוח הקודש עדינה במיוחד, עד כדי כך שאם היא מניעה אותך, אתה אפילו לא מרגיש בכך. אתה תחשוב שהבנת ופקחת את עיניך בתת-מודע. כך רוח הקודש מניעה בני אדם. לפיכך, מי שרוצה לזכות בעבודת רוח הקודש, צריך להכות על חטא ולשתף פעולה באמת.

כיצד מוסרים את הלב לאלוהים? כאשר קורים לך דברים, עליך להצהיר לפני האל שלא תסתמך רק על עצמך. מסירת ליבך לאלוהים פירושה לאפשר לאלוהים להיות זה שקובע את גורלך. בנוסף, עליך לוותר על מה שמפריע לך ליישם את האמת, כגון מוניטין, מעמד, יוהרה וגאווה, לאפשר לאלוהים להדריך אותך, לאפשר לליבך להתמסר לו, לאפשר לו לשלוט בליבך, ולפעול בהתאם לדבריו. לאחר שתצליח לוותר על הנאות הבשר ואלוהים יראה שאתה כבר לא נושא נטל, אלא פונה אליו בלב כנוע, מוכן להישמע לדבריו ולהתמסר להסדריו ולתוכניותיו, מאפשר לו לפעול, מאפשר לו להוביל – לאחר שאלוהים יראה שאתה כן עד כדי כך, רוח הקודש תעשה את עבודתה. ראשית, עליך להכות על חטא באמת, למסור את ליבך לאלוהים, להשקיע מחשבה ברצונו ולהשקיע מאמץ בחתירה לאמת. אסור לך לשקוע במרה שחורה או להיות עצלן ולא כל שכן להיות קשה עורף. אם אתה תמיד רוצה להיות מקבל ההחלטות, להיות אדון לגורלך, ולפעול בהתאם להעדפותיך, איזו מין גישה זו? איזה מין מצב זה? מצב של מרד והתנגדות. האם אתה חושב שאלוהים חייב להושיע אותך? שהוא אינו יכול להסתדר בלעדיך? האומנם? מדוע עבודת האל הופנתה לגויים באחרית הימים? מדוע אלוהים לא עשה אותה בישראל? מדוע הוא לא עשה אותה בעולם הדתי? אלוהים הפנה את עבודתו לגויים משום שהיו מרדנים מדי והביעו התנגדות רבה מדי לאלוהים. כיצד אלוהים בוחן את העניין הזה? אלוהים מציל את מי שמקבל עליו את האמת. בין אם מדובר בבני אדם ששינו את זיקתם לדת או בכופרים שמקבלים עליהם את עבודתו – אלוהים חנון ומושיע את מי שמקבל את האמת. האם הדברים הללו ברורים לכם? כל מעשיו של אלוהים משמעותיים, ומאופיינים בטבעו ובבינתו של אלוהים. למותר לציין שלבני האדם אין סיבה להתרברב כאשר הם מבינים את רצון האל או מתמסרים להסדריו. אל תחשבו שאתם חכמים, או שאתם אוהבים את האמת, או שאתם חזקים משמעותית מאחרים. חוכמה בנושא אחד אינה מעידה בהכרח על חוכמה בנושא אחר, לכן, לעיתים קרובות, עליך להתפלל ולשחר לאמת בכל המקרים. עליך לבחון את כל מעשיך כדי לגלות אם יש בסתר ליבך יראת אלוהים, לבדוק האם הם עולים בקנה אחד עם האמת והאם יש בהם כדי להשביע את רצון האל.

גם אם אנושיותכם אינה עומדת ברף מתקבל על הדעת או ברף האנושיות וההיגיון התקינים, אלוהים מרוצה רק ממי שחותר לאמת. החתירה לאמת ולהיווכחות בחיים היא בלתי פוסקת. בעלי המצפון שפועלים על פי צו מצפונם ותו לא מקיימים עיקרון שאינו עומד ברף האמת. עליהם גם לשלם את המחיר הכרוך בהשקעת מאמצים בחתירה לאמת, להתנהג בהתאם לדרישות האל, ולמלא את חובתם היטב בהתאם לדרישותיו. רק אם יחתרו לאמת כך, יוכלו להיווכח בחיים, להבין ולהשיג את האמת, ולהשביע את רצון האל. ישנם בעלי מידת מה של צלם אנוש, מצפון והיגיון, שחושבים: "אם אמלא את חובתי בהתאם לצו מצפוני, אלוהים יראה זאת בעין יפה." האומנם? האם די ברף האמת כדי להחליף את האמת? האם התנהלות בהתאם לצו המצפון תאפשר לכם להתמסר לאלוהים? האם אתם מסוגלים לקיים את רצון האל? האם אתם מסוגלים לתעב ולזנוח את השטן? האם אתם מסוגלים לאהוב את אלוהים באמת ובתמים? האם אתם מסוגלים להתנגד לפיתויי השטן? האם התנהלות בהתאם לצו מצפונכם נחשבת לעדות אמיתית? אי אפשר להשיג אף אחד מהדברים הללו. מה מהווה את רף המצפון? מצפון הוא תחושה בלב האדם, שיפוט של הלב, והוא מייצג את העדפות האנושיות הרגילה. לעיתים קרובות, רבים מסעיפי החוק ותפיסות המוסר מתבססים על תחושות המצפון, ולפיכך תחושות המצפון משתמשות בקלות בסעיפי החוק ובתפיסות המוסר כרף. אם כן, תחושות המצפון כלל אינן עומדות ברף האמת, ויתרה מכך, נתונות למגבלות רגשיות, או שמילים ערבות לאוזן מרמות ומטעות אותן ופותחות פתח לשגיאות רבות. אם בני אדם לא מבינים את האמת, הם נתונים להונאות שדים, והם מאפשרים לשטן לנצל אותם. לפיכך, התנהלות בהתאם לצו המצפון כלל לא עומדת בדרישות האל. עליך גם להשקיע מאמצים בחתירה לאמת. רק אם תבין את האמת ותמלא את חובתך בהתאם לעקרונות, תוכל לעמוד בדרישות האל. רף האמת קודם בחשיבותו לרף המצפון. אם אתה ממלא את חובתך בהתאם לצו מצפונך ותו לא, האם אתה זכאי לשבחים מהאל? לא. משום שהמצפון אינו מהווה תחליף לאמת, לא כל שכן לדרישות האל, אסור לך להסתפק במילוי חובתך בהתאם לצו מצפונך. אין בכך כדי להרוויח את שבחי האל.

על מנת לחתור לאמת, עליך לבחון את עצמך מכל הבחינות, לראות באילו אמיתות אתה לוקה בחסר, מה שמונע ממך להתמסר לחלוטין לאלוהים, לירוא ממנו ולסלק את הרוע, ולמלא את חובתך נאמנה. לאחר מכן עליך לסגל לעצמך במהרה את האמיתות אשר אתה לוקה בהן, לא רק כדי שתתנהג כראוי, אלא גם כדי שתמלא את חובתך כראוי. ישנם טיפוסים חנפנים, שאינם מדווחים על אחרים או חושפים אותם כשהם רואים אותם עושים מעשים רעים. מדובר בטיפוסים חברותיים ונוחים להשפעה. הם מתמסרים למנהיגים כוזבים ולצוררי משיח אשר משבשים את עבודת הכנסייה, והם אינם פוגעים באיש, תמיד מתפשרים, ואינם נוטים לאף צד. על פניו, הם נראים אנושיים – הם אינם מרחיקים לכת, והם ניחנים במידה מועטה של מצפון והיגיון – אך לרוב הם אינם פוצים את פיהם ואינם מביעים את רעיונותיהם. מה דעתכם על טיפוסים כאלה? האין הם חלקלקים וערמומיים? כך אכן נוהגים טיפוסים ערמומיים. כשיקרה משהו, הם לא יתבטאו ויביעו את דעותיהם הכנות, אלא תמיד ייאלמו דום. אין פירוש הדבר שהם הגיוניים. נהפוך הוא, פירוש הדבר שהם מסווים את עצמם היטב, שהם מסתירים דברים ושהערמומיות טבועה בהם. אם אינך נפתח בפני איש, האם תהיה מסוגל להיפתח לפני אלוהים? ואם אינך כן, אפילו עם אלוהים, ואינך יכול להיפתח בפניו, האם תוכל למסור לו את ליבך? חד-משמעית לא. אינך יכול לאחד לבבות עם אלוהים, כי אתה מפריד בין ליבך לליבו! האם אתם מסוגלים להיפתח ולומר את אשר על ליבכם כשאתם חולקים את האמת עם אחרים? אם מישהו תמיד אומר את אשר על ליבו, אם הוא מדבר בכנות, אם הוא מדבר בפשטות, אם הוא ישר, לא נוהג ברשלנות ואינו ממלא את חובתו רק כלאחר יד, ואם הוא מסוגל ליישם בפועל את האמת שאותה הוא מבין, הרי שלאדם כזה יש סיכוי להשיג את האמת. אם מישהו כל הזמן מסווה את עצמו ומסתיר את אשר בליבו כדי שאיש לא יראה אותו נכוחה, אם הוא מייצר רושם כוזב כדי להטעות אחרים, הרי שנשקפת לו סכנה חמורה, הוא בצרה צרורה, ויהיה לו קשה מאוד לזכות באמת. ניתן להסיק משגרת יומו וממילותיו ומעשיו של מאן דהו מהן תוכניותיו לעתיד. אם הוא תמיד מעמיד פנים ועושה הצגות, הרי שאינו מקבל עליו את האמת, והוא ייחשף ויגורש במוקדם או במאוחר. באיזו דרך אתם הולכים? זו אף פעם אינה טעות ללכת בדרכו של אדם ישר! ייתכן שיהיו שיאמרו: "כשאתה משתף את האמת עם האחים והאחיות, מדוע אתה מספר להם את אשר על ליבך? האין זה מטופש?" או, "כשאתה חושף אנשים רעים ונטולי אמונה, האם אתה פוגע בהם? המאמינים באלוהים לא יכולים להיות כה טיפשים!" מה אתה מרגיש לאחר ששמעת מילים אלה? עליך לומר: "להיות אדם ישר, לומר את האמת ולפעול לפי העקרונות מעיד על חוכמה, לא על טיפשות. זוהי האמת שאלה שהתקרבו לאלוהים צריכים ליישם בפועל. על המאמינים באלוהים להתמסר לו ולהשביע את רצונו בכל המובנים. ראוי שתשתפו את האמת ותפתחו את ליבכם. כשאתה משתף את האמת, עליך לדבר על מצבך האמיתי. כך תתרום לאחרים ותועיל לעצמך. על אנשיו הנבחרים של האל מוטלת האחריות לחשוף אנשים רעים ונטולי אמונה. האם תהיה מסוגל למלא את חובתך אם תחשוש לפגוע באחרים? אנשיו הנבחרים של האל צריכים לפעול לפי עיקרון האמת, לחשוף אנשים רעים וחסרי אמונה. להיות אדם ישר פירושו ליישם את האמת בפועל ולפעול לפי העקרונות. מי שלא מיישם את האמת בפועל אינו ישר וכך גם מי שאינו פועל לפי העקרונות." מה דעתך על הסתירה הזו? גם אם אחרים חושבים אחרת, אסור למאמינים באלוהים לסטות מדרך הישר ומהדרך לאמת. אל להם להיות מושפעים או לקבל תכתיבים ממנהיגים כוזבים, צוררי משיח, או נטולי אמונה. בכל עת, עליהם להישמע לאלוהים ולהקשיב לדברו, ולהיות ישרים כפי שאלוהים דורש. זה נכון. איך יש ליישם את האמת כדי להיות אדם ישר? עליהם לעשות חשבון נפש לעיתים קרובות ולבחון באילו מקרים הם עדיין חושפים את טבעם השקרני, הבוגדני והנכלולי. רק אם יכירו את עצמם, את כוונותיהם השקריות ואת טבעם הנכלולי והמושחת, יוכלו למרוד בבשר ולהתעצב אט-אט כבני אדם ישרים. בני אדם שלעולם לא פותחים את ליבם, שתמיד מנסים להסתיר ולהכמין דברים, שמעמידים פני מכובדים, שרוצים שיעריכו אותם, שלא מאפשרים לאחרים להכיר אותם על כל צדדיהם, שרוצים שיעריצו אותם – האין הם אווילים? אווילים מאין כמותם! משום שפרצופם האמיתי ייחשף במוקדם או במאוחר. לאן מביאה אותם ההתנהלות הזו? היא מעלה אותם על דרכם של הפרושים. האם נשקפת סכנה לצבועים שכאלה? אלה הטיפוסים שאלוהים מתעב יותר מכול. אם כן, האם אתה חושב שנשקפת להם סכנה? כל הפרושים צועדים לאבדון!

כאשר רוח הקודש מתאמצת להאיר את עיניך לדבר מה, לעיתים זה קורה במהרה ולעיתים, רוח הקודש מעמידה אותך במשך זמן מה בניסיון זה או אחר ורק אז מאפשרת לך להבין זאת בהדרגה. אין פירוש שאתה לא צריך לחוות דבר, או שמלאכת האל תמה לאחר שאפשר לך להבין את המילים והדוקטרינות. לפי אילו עקרונות פועלת רוח הקודש? רוח הקודש פועלת כך שהיא מארגנת את סביבתך ואת האנשים, האירועים והדברים כדי לאפשר לך להתבגר בעזרתם ולהבין בהדרגה את האמת תוך כדי ההתנסות. כאשר האל אומר לך מספר מילים פשוטות כדי לעורר בך השראה או להאיר את עיניך או לספק לך מעט אור, אין פירוש הדבר שבזאת תמה מלאכתו. נהפוך הוא. הוא מאפשר לך ללמוד לקחים ולהתפתח בהדרגה בעקבות כל ההתנסויות, הסביבות השונות והאנשים, האירועים והדברים השונים, כדי שתוכל להפנים בהדרגה את האמת ולהיווכח במציאות. אם כן, רוח הקודש פועלת לפי עיקרון טבעי מאוד. היא פועלת בהלימה מוחלטת להתפתחות הטבעית של בני האדם מבלי להאיץ שום דבר בכוח. על פי העקרונות והיקף העבודה של רוח הקודש, אם אדם כלשהו לא עומד ברף התחתון של ההיגיון והמצפון האנושיים הדרושים, האם רוח הקודש תפעל למענו? האם אלוהים ידריך אותו ויאיר את עיניו? בשום פנים ואופן לא. למה כוונתי? אנשים תמיד טוענים שהם חותרים לאמת ושעליהם להבין את האמת טוב יותר, אך הם התעלמו מעובדה אחת. הם התעלמו מכך שעליהם למסור את ליבם לאלוהים. הם חושבים: "לא משנה באיזו אנושיות ניחנתי, אם יש לי מצפון או לא, אם אני מוסר את ליבי לאלוהים או לא, פשוט אשחר לאמת יותר, אקשיב ליותר דרשות, אקרא יותר את דברי האל, וארבה לשתף את האמת. כך, כשאמלא את חובתי ואתאמץ ואסבול יותר, הכול יהיה בסדר." אך אדם כזה לא הפנים ולא יודע את הדבר הבסיסי ביותר. האם אתם מבינים מה הרף התחתון שיש לעמוד בו כדי להבין את האמת ולזכות בה? (מצפון והיגיון). במילים פשוטות, על האדם להיות לכל הפחות בעל לב ישר. רק בעלי הלב הישר מסוגלים לקבל עליהם את האמת, להתמסר לתוכניות האל ולמלא את חובתם בהתאם לדרישותיו. אם ליבך אינו ישר, לא תוכל למלא אחר דרישות האל ולמלא את חובתך כברוא. מה פירוש הדבר, לא להיות בעל לב ישר? פירוש הדבר שאינך ניחן באנושיות – שאתה שד. כיצד לב ישר בא לידי ביטוי? מה שצריך לכל הפחות הוא אנושיות טובה. כאשר אדם ניחן באנושיות טובה, בלב נקי, במצפון ובהיגיון, אלה לא דברים ריקים מתוכן, עמומים, בלתי נראים ובלתי מוחשיים, אלא דברים שניתן למצוא בכל ההיבטים של חיי היום-יום. הם חלק בלתי נפרד מהמציאות. נניח שאדם מסוים הוא נהדר ומושלם: האם אפשר לראות זאת? אי אפשר לראות, לגעת, או אפילו להעלות על הדעת מה פירוש הדבר להיות נהדר או מושלם. אבל אם אתה טוען שאדם מסוים הוא אנוכי, האם ניתן לראות את מעשיו והאם הוא עונה על התיאור? אם נטען לגבי אדם שהינו ישר ובעל לב אמיתי, האם תבחין בהתנהגות הזו? אם נטען לגבי אדם שהוא נכלולי, נלוז ושפל, האם תבחין בדברים הללו? גם אם תעצום את העיניים, תוכל להסיק מדיבורו ומהתנהגותו של אדם מסוים אם האנושיות שלו תקינה או נתעבת. לפיכך, "אנושיות טובה או רעה" אינה ביטוי ריק מתוכן. למשל, תכונות כגון אנוכיות ושפלות, נלוזות ונכלוליות, יהירות וצדקנות, בכולן אנו יכולים להבחין בבירור בחיינו כשאנו באים במגע עם אדם שאוחז בהן. אלו הם היסודות השליליים של האנושיות. אם כן, האם ניתן להבחין בחיי היומיום גם ביסודות החיוביים של האנושיות שאמורים לאפיין כל אדם, כגון יושרה ואהבת האמת? האם אדם מסוים ניחן בנאורות רוח הקודש? האם הוא מסוגל לקבל הדרכה מאלוהים? האם רוח הקודש תפעל למענו? האם ניתן לראות את כל הדברים הללו? האם אפשר להבחין בכולם? מהם התנאים שעל האדם לעמוד בהם כדי לזכות בנאורות מרוח הקודש, לקבל את הדרכת האל ולפעול בהתאם לעקרונות האמת בכל מצב? עליו להיות בעל לב ישר, לאהוב את האמת, לחפש את האמת בכל דבר ולהיות מסוגל ליישם את האמת לאחר שהבין אותה. עמידה בתנאים הללו משמעה זכייה בנאורות רוח הקודש, וביכולת להבין את דברי האל וליישם את האמת בנקל. אם האדם אינו ישר ואינו אוהב את האמת בליבו, הוא יתקשה להיות ראוי לכך שרוח הקודש תפעל למענו, וגם אם משתפים איתו את האמת, לא תצמח מכך כל תועלת. כיצד מגלים האם אדם הינו ישר? לא די בכך שנבחן האם הוא משקר ומרמה, אלא חשוב בעיקר ב לבחון האם הוא מסוגל לקבל את האמת וליישם אותה. זהו הדבר המהותי ביותר. בית האל תמיד גירש בני אדם, ובשלב הזה, רבים כבר גורשו. הם לא היו ישרים, כולם היו נכלוליים. הם אהבו דברי זדון וכלל לא אהבו את האמת. לא משנה כמה שנים הם האמינו באלוהים, הם לא השכילו להבין את האמת ולהיווכח במציאות. יתרה מכך, הם לא היו מסוגלים לעבור שינוי אמיתי. לכן, גירושם היה בלתי נמנע. כאשר אתה בא במגע עם אדם, מה אתה בוחן קודם? עליך לבחון את המילים והמעשים שלו כדי לגלות האם הוא ישר, האם הוא אוהב את האמת והאם הוא מקבל את האמת. זהו עניין מהותי. מהות האדם נגלית לנו אם אנו מצליחים לקבוע האם הוא ישר והאם הוא מסוגל לקבל את האמת וליישם אותה. אם אדם משמיע מילים ערבות לאוזן, אך לא עושה שום דבר אמיתי, אז כשמגיע הרגע לעשות משהו אמיתי, הוא רק חושב על עצמו ואף פעם לא על הזולת – איזו מין אנושיות זו? (זוהי אנוכיות ושפלות. הוא אינו ניחן באנושיות.) האם לאדם נטול אנושיות קל לזכות באמת? לא, קשה לו. כאשר הוא נקלע לתקופה של סבל או שעליו לשלם מחיר, הוא חושב לו, "קודם תסבלו ותשלמו בעצמכם, ולאחר שתהיינה תוצאות, אצטרף." איזו מין אנושיות זו? התנהגויות כאלה נחשבות "נטולות אנושיות". כולם ניחנים בטבע מושחת, אך כשהם נתקלים בבעיה, חלקם נתקפים ייסורי מצפון ואז פועלים בהתאם לצו מצפונם. על אף שהם אינם אומרים, "אני חותר לאמת ועליי להיות אדם טוב", הם ראשית דואגים להצטייד במצפון תקין, ואז מסוגלים לומר, על סמך מצפונם, "עליי להיות ראוי לחסדו של האל ולכך שיבחר בי." אם כן, כשהמצפון שלהם מתפקד, האם הם מסוגלים ליישם את האמת? לאו דווקא, אבל אם לכל הפחות יש להם נכונות לכך, קל להם ליישם את האמת וזהו היסוד הבסיסי ביותר לזכייה באמת. יש אנשים שכאשר נשקפת להם סכנה, הם מתמקדים במציאת מקום מסתור. אחרים מגנים על אחרים ולא מתמקדים בעצמם. יש אנשים שכאשר קורה להם משהו הם סובלים בשקט ויש אחרים שנלחמים. אלו הבדלים באנושיות. אם כן, מי מסוגי האנשים האלה צפוי לזכות באמת? מרבית האנשים קיבלו החלטות נחושות בפני האל ונשבעו למסור לו את חייו ולהשקיע למענו מבלי לצפות לדבר בתמורה. עם זאת, בעלי אנושיות קלוקלת תמיד נלחמים למען רווח. הם לעולם לא נכנעים או נוהגים בסובלנות, ולעולם לא פועלים לפי צו מצפונם. האם קל לאדם כזה להשיג את האמת? האם אלוהים יסכים בקלות להביא אותם לידי שלמות? (לא.) אילו אנשים אלוהים מסכים בקלות להביא לידי שלמות ולאילו אנשים קל לזכות באמת? (אנשים בעלי אנושיות טובה.) חייב להיות רף כלשהו לאנושיות טובה. הרף הזה אינו מצריך בהכרח בחירה באורח מתון, דבקות בעקרונות, מאמץ לא לפגוע באיש, השגת טובות הנאה בעזרת חנופה בכל מקום, נעימות הליכות כלפי כל מי שפוגשים וסחיטת שבחים מהזולת. זהו אינו הרף. אם כן, מהו הרף? הרף הוא היכולת להתמסר לאלוהים ולאמת, לנקוט בגישה עקרונית ואחראית כלפי החובה וכלפי כל סוגי האנשים, האירועים והדברים. קל לכולם לראות זאת, כולם מבינים זאת היטב בליבם. יתרה מכך, אלוהים בוחן את ליבותיהם של בני האדם ומודע למצבו של כל אחד ואחד מהם. לא משנה באיזה סוג אדם מדובר, איש אינו יכול לשטות באלוהים. יש שמתרברבים בכך שהם ניחנים באנושיות טובה, בכך שהם לא מדברים סרה באחרים ובכך שהם לעולם לא פוגעים בטובתם האישית של אחרים, כמו גם הטענה שהם מעולם לא חמדו את רכושו של הזולת. כאשר מתגלע ויכוח בנוגע לטובות אישיות, הם אף מעדיפים לספוג הפסד מאשר לנצל אחרים, וכך כולם חושבים שהם אנשים טובים. עם זאת, כשהם מבצעים את חובותיהם בבית האל, הם מתגלים כערמומיים וחלקלקים ותמיד זוממים לזכות בטובות אישיות. הם כלל לא משקיעים מחשבה בטובתו של בית האל, כלל לא מתעדפים את אותם הדברים שאלוהים מתעדף או חושבים כפי שאלוהים חושב, ובשום אופן לא מוכנים להניח בצד את טובתם האישית כדי למלא את חובותיהם. הם לעולם מוכנים להניח בצד את טובתם האישית. גם אם הם מבחינים בחורשי רעה, הם לא חושפים אותם. אין להם שום עיקרון על פיו הם חיים. איזו מין אנושיות זו? זו אינה אנושיות טובה. אל תתייחסו למה שאנשים כאלה אומרים. עליכם לבחון כיצד הם מתנהלים בחייהם, מה הם חושפים כלפי חוץ ומהי גישתם במהלך מילוי חובותיהם, כמו גם מהו הלך הרוח שלהם ומה שהם אוהבים. אם אהבתם לתהילתם ולתועלתם האישית עולה על נאמנותם לאלוהים, אם אהבתם לתהילתם ולתועלתם האישית עולה על טובתו של בית האל, או אם אהבתם לתהילתם ולתועלתם האישית עולה על ההתחשבות שהם מפגינים כלפי אלוהים, האם הם אנושיים? הם אינם אנושיים. התנהגותם חשופה לכול ולאלוהים ולאנשים שכאלה קשה מאוד לזכות באמת.

נכון לעכשיו, כולכם מבינים אילו אנשים יכולים לזכות באמת? כולם מוכנים לחתור לאמת, כולם מאמינים באלוהים, מתכנסים ומקשיבים לדרשות, ממלאים את חובותיהם ומשתפים את האמת, אך מדוע כעבור מספר שנים, חלקם מדברים על העדויות החווייתיות שלהם ומעידים על אלוהים, בעוד לאחרים אין בכלל עדויות חווייתיות, והם אינם מסוגלים למלא חובות? מה ההבדל? למעשה, ההבדל נעוץ בהבחנה בין סוג האנושיות שלהם. חלקם ניחנים במצפון ובהיגיון, בעוד אחרים לא. חלקם אוהבים את האמת, בעוד אחרים לא. אם כן, איזה סוג של אדם יכול לזכות בקלות באמת? (אנשים שיחסם לאלוהים כן, שניחנים ביושרה, באנושיות, במצפון ובהיגיון.) זהו עניין חשוב מאוד. לאחר שהבנתם זאת, חשבו על כך: האם הבנת האמת והזכייה בה קשורות למראה האדם, לאיכותו, לרמת השכלתו, לרקע שאליו נולד, לגילו, לסביבתו המשפחתית, לכישוריו או למיומנויות המקצועיות שרכש? ניתן לומר שאין קשר בין הדברים. ישנם בעלי איכות נמוכה שהם מהימנים. הם משקיעים את כל מרצם, אינם נוהגים ברשלנות ובמרמה, והם בעלי מצפון ונוטלים אחריות על מעשיהם. אם הם טועים, הם מסוגלים לקבל עליהם את האמת וליישמה בהתאם לעקרונות. כאשר הם חווים קשיים, הם מסוגלים לשחר לאמת. מילוי חובתם עולה יפה, ועל אף שאנשים כישרוניים מתייחסים אליהם בבוז, אלוהים מחבב אנשים מסוג זה. כאשר אלוהים מעניק חסד לאנשים ומאפשר להם להבין את האמת, הוא לא מתייחס למראה שלהם, לרמת ההשכלה שלהם, לאיכותם, או לצחות לשונם – אלוהים לא מתייחס לאף אחד מהדברים הללו. יש שאומרים: "איני רהוט, אך אני מזהה אנשים רהוטים. איני גבוה והמראה שלי אינו יוצא דופן. איני משכיל ואיכותי לא גבוהה במיוחד. האם פירוש הדבר שאפסו סיכויי?" איזו מין מחשבה זו? האין זו אי-הבנה של אלוהים? האין פירוש הדבר שאינך מבין את רצון האל? (כן.) האם אנשים בעלי השקפה כזו אינם מרדנים? הם כלל לא מבינים את רצון האל. הם חושבים שכל מי שאלוהים הושיע והביא לידי שלמות, או כל מי שהעניק לו נאורות או הוביל אותו, הוא מוכשר, יודע להתבטא היטב, משכיל מאוד ובר דעת, ואף גאון וחביב על אלוהים. האין זו השמצת האל? אנשים כאלה כלל לא מבינים את הלך הרוח של אלוהים! אנשים תמיד אומרים שאלוהים הוא צודק ושהוא בוחן את לב האדם, אך כשמשהו קורה להם, הם לא מבינים את אלוהים. האם הבנתכם השתפרה מעט כעת? מה אלוהים רואה כשהוא מביט בבני האדם? הוא רואה את ליבם. הלב שולט בכל מה שהאדם אומר ועושה. אם ליבך ישר, תהיה לך אנושיות טובה. תוכל להבין בהדרגה את האמת, תוכל לעמוד בדרישות האל ברמה מסוימת, ותוכל להביא בחשבון את רצון האל. אם ליבך שטוף עורמה, סגור ועיקש, ואם אתה אנוכי, אינך ניחן באנושיות טובה ואתה תמיד דבק בתפיסות, מדמיין כיצד אלוהים צריך לנהוג. אם כשאתה נתקל במשהו שלא עולה בקנה אחד עם תפיסותיך, ואתה לא מבין את אלוהים ולעולם לא מפנים את רצונו, האם תוכל לזכות באמת? לא. בסופו של דבר, כאשר לא תצליח לזכות באמת, האם תאשים את עצמך, את אחרים, או את אלוהים, ותטען שאלוהים אינו הוגן? (נאשים את עצמנו.) נכון, תאשימו את עצמכם. אם כן, מה על מישהו כזה לעשות כדי לזכות באמת? עליו לשחר לאמת וליישם אותה, ועליו להתנהג וליישם בדרכים מסוימות. אם הוא מבין בלי ליישם, הוא עדיין לא יוכל לזכות באמת. כאשר אתה מפגין אנוכיות וזומם למען השגת טובות אישיות, ואתה מבין זאת, עליך להתפלל לאלוהים ולשחר לאמת כדי לטפל בכך. הדבר הראשון שעליך לשים לב אליו הוא שבמהותו של דבר, התנהגות כזו מהווה הפרה של עקרונות האמת, שהיא מזיקה לעבודת הכנסייה, ושמדובר בהתנהגות אנוכיות ונתעבת ולא באופן בו בעלי מצפון והיגיון אמורים להתנהג. עליך לזנוח את טובתך האישית ואת אנוכיותך, ולחשוב על עבודת הכנסייה – זהו רצון האל. לאחר שתתפלל ותערוך חשבון נפש, אם תפנים שהתנהגות כזו אנוכית ונתעבת, יהיה לך קל לזנוח את האנוכיות שלך. כאשר תזנח את האנוכיות שלך ותפסיק לזמום למען רווח אישי, תרגיש מאוזן, תהיה שליו, תרגיש מאושר, ותפנים שאדם בעל מצפון והיגיון צריך להתמקד בעבודת הכנסייה ושאסור לו להתמקד בטובותיו האישיות, דבר המעיד על אנוכיות, תועבה ועל התנהגות משוללת מצפון והיגיון. זולתנות, התמקדות בעבודת הכנסייה ומעשים שנועדו אך ורק לרצות את אלוהים, זו התנהגות צודקת ומכובדת שתשביח את קיומכם. מי שמנהל אורח חיים כזה, מי שמתנהל בפתיחות ובכנות ומביא לידי ביטוי אנושיות תקינה ומראהו האמיתי של אדם, ולא זו בלבד שמצפונו ישר, הוא גם ראוי לכל מה שאלוהים מרעיף עליו. ככל שתנהלו אורח חיים כזה, כך תרגישו מאוזנים יותר, תהיו שלווים ומאושרים יותר ותרגישו חיוניים יותר. אם תעשו זאת, לא תהיו בדרך הנכונה לאמונה באלוהים?

השאלה האם ניתן לטפל בטבעו המושחת של האדם או באנוכיותו, בנבזיותו ובנכלוליותו תלויה ביכולתו לקבל עליו את האמת. כל מי שמסוגל לקבל עליו את האמת שונא את טבעו המושחת ושונא נבזיות, אנוכיות ואת נכלוליותו ושקריו. אנשים כאלו מסרבים לאפשר לדברים הללו להטיל בהם דופי או להגביל אותם. כל עוד מי שאוהב את האמת נעשה מודע לטבעו המושחת, קל לו להשליך הצידה את כל הזבל וההבלים השליליים. מי שלא אוהב את האמת נאחז חזק בהיבטים השליליים הללו. הוא אוהב מדי את תועלתו האישית ולא מסוגל לזנוח את הבשר, והוא עקשן כפרד. כתוצאה מכך, הוא לא משכיל להבין את רצון האל ואינו מסוגל להתמסר לו. מאחר שבני האדם אינם אוהבים את האמת או מקבלים אותה, הם מאמינים באלוהים במשך שנים רבות מבלי להבין מדוע. בבוא העת לשאת עדות, לשונותיהם דבקות לחיכם והם לא מצליחים להשמיע הגה. בני האדם הקשיבו לדרשות העוסקות באמת במשך שנים רבות, וטבעו של אלוהים תמיד נחשף בפניהם. אם כן, מי שמשחר לאמת, כבר אמור להבין אותה, אבל מי שלא אוהב את האמת, ממאן להיפתח בפני האל. לבבותיהם מסרבים לוותר על העדפות הבשר, לכן הם אינם נפתחים בפני אלוהים. הם רק רוצים ליהנות ללא תמורה מהחסד שאלוהים מעניק לאדם, אך אינם רוצים ליישם את האמת כדי לרצות את אלוהים. אלוהים אומר: "אם רוצה אתה לזכות בחסדי, אם רוצה אתה לזכות באמיתות הללו, יש רק תנאי אחד – עליך לוותר על תועלתך האישית ולהעניק לי את ליבך האמיתי." בני האדם לא מסוגלים לעמוד אפילו בתנאי הזה, ובכל זאת הם תובעים את חסדו של האל, הם תובעים שלווה ואושר, והם רוצים לזכות באמת, אך לא רוצים למסור את לבבותיהם האמיתיים לאלוהים. אם כן, אילו מין אנשים אלה? האין הם שטניים? האם הם יכולים ליהנות משני העולמות? למען האמת, לא. גם אם אתה לא מבין את רצון האל, טבעו תמיד חשוף לאדם. אם האדם לעולם לא מקבל עליו את האמת, או שהוא מבין את האמת מבלי ליישם אותה, זאת משום שהוא עיקש כפרד ומשום שהוא לא העניק את ליבו לאלוהים. לפיכך, הוא לא פעם לא מסוגל לזכות באמת ולהכיר את טבעו של האל. אין פירוש הדבר שאלוהים אינו נוהג בהגינות עם בני האדם. בני האדם מרבים לצטט את דברי האל הבאים: "אלוהים נוטה חסד למי שהוא רוצה", אך הם אינם מבינים את משמעות הביטוי. נהפוך הוא, הם לא מבינים את אלוהים. הם חושבים שאלוהים מעניק חסד, שהוא מעניק אותו למי שהוא רוצה, ושהוא מתייחס יפה למי שהוא רוצה. האם זה נכון? האין אלה רק תפיסות ודמיונות אנושיים? אלוהים מתייחס לבני האדם בהתאם למהות שלהם. כאשר בני האדם מביאים בחשבון את רצון האל ומקבלים עליהם את האמת, אלוהים מברך אותם. אם בני האדם לא מקבלים עליהם את האמת ומתנגדים לאלוהים, התוצאה שונה. לאמיתו של דבר, אלוהים הוגן כלפי כולם ונוהג בכולם לפי העקרונות, אלא שיש בקרב האנושות כאלו בעלי לב קשה מדי, לכן אלוהים מוכרח לנהוג בהם אחרת. אלוהים נוהג בכל אדם אחרת, מה שמסביר למה הוא פועל לפי עקרונות. אלוהים עושה צדק עם כל אדם. לדוגמה, רבים מבני האדם לא פונים לאלוהים כדי לשחר לאמת. הם רוצים לייצר לעצמם חיים טובים יותר ועתיד טוב יותר במו ידיהם. הם רוצים לשלוט בגורלם ובעתידם, והם חושבים שהשליטה בגורלם בידם. הם אינם מקבלים את ריבונות האל או את תוכניותיו, ואף לא מתמסרים לו, והם עדיין רוצים שאלוהים ישביע את רצונם. כאשר הם מועדים ונופלים, הם מלינים על כך שאלוהים אינו הוגן. האם זו התנהגות הגיונית? הם הרי בורים ועיקשים מדי. אבל הם תמיד חושבים שהם חכמים. הם חושבים: "יש שמוותרים על משפחותיהם ולא רוצים דבר בתמורה. הם משקיעים את כל זמנם במילוי חובתם, מעניקים את ליבם האמיתי לאלוהים, ומה הם מקבלים בתמורה? הם לא יודעים מה אלוהים יעשה בעתיד, אבל הם מציעים לו את כל-כולם, ולא משאירים לעצמם מוצא. אלה אנשים טיפשים במיוחד! הביטו כמה אני חכם, אני פועל כך: אני רוקד על שתי חתונות. אני לא צריך לוותר על דבר, ולא צריך לדחות דבר, ובסוף גם אני איוושע." האם אנשים כאלה הם חכמים או מטומטמים? (מטומטמים.) הם חד-משמעית מטומטמים. אנשים חכמים ואנשים בורים ועיקשים נבדלים זה מזה באנושיותם. אנשים חכמים הם בעלי אנושיות טובה, בעוד אנשים בורים ועיקשים הם בעלי אנושיות רעה. אנשים חכמים מקבלים את האמת, בעוד אנשים בורים ועיקשים לא, ולכן קיצם יהיה שונה.

בכל הקשור למילוי חובה, אנשים מתחלקים לשניים. סוג אחד באמת משקיע למען אלוהים, בעוד השני תמיד משאיר לעצמו מוצא. את מי אתם חושבים שאלוהים ישבח ויושיע? (את מי שבאמת משקיע למען אלוהים.) אלוהים רוצה לזכות באלו שבאמת משקיעים למענו. למען האמת, לאלוהים אין דרישות רבות מבני האדם. הוא בסך הכול דורש שבני האדם ימלאו את חובתם בכנות. הוא לא רוצה לשלול ממך תועלת אישית. אלוהים העניק לכם הזדמנויות להתאמן במילוי חובתכם ולפתח כישורים, ובתמורה הוא רוצה מכם כנות. לא משנה היכן אתה ממלא את חובתך או מהי חובתך, אלוהים העניק לך את המרחב הכי טוב שיש כדי לפתח את כישוריך ומיומנויותיך, ובסופו של דבר, אלוהים רוצה לאפשר לך לזכות באמת בסביבות שונות ובמילוי חובות שונים. הוא רוצה לעזור לך להבין את רצונו ולהביא לידי ביטוי צלם אנוש. זהו רצון האל. אלוהים לא רוצה לשלול ממך הכול, נהפוך הוא, הוא רוצה להשלים בעבורך הכול – הוא רוצה להעניק לך הכול. ישנם כאלה שהם תמיד צרי אופקים, על אף שרכשו ידע מקצועי בעולם החילוני, הם חושבים שאם הם ימלאו את חובתם, זה אומר שהם יזנחו את כל הידע המקצועי שרכשו. גם אם לא יהיה להם שימוש בו, האם זהו באמת הפסד? אם תמלא את חובתך כעת, תזכה באמת ובחיים. מבין השניים, מה יקר יותר: מעט ידע חסר תועלת וזניח, או אמת וחיים? לא כל שכן, את הדברים השימושיים באמת שלמדת תוכל לפתח ולנצל במילוי חובותיך. האם הידע שרכשתם לא תתחדד אם תשתמשו בו כדי למלא את חובתכם? הצורך לזכור דברים שאין בהם שימוש מהווה מטרד ואי-נוחות, לכן, אם אין בהם שימוש זו לא אבדה גדולה. כרגע, התחביבים והמיומנויות שלכם מתפתחים בעת מילוי חובתכם. כמו כן, כשאתם ממלאים את חובתכם כברואים בתקופה הזו, אתם מצליחים להבין את האמת ולעלות על הנתיב הנכון לחיים. איזה אירוע משמח, איזה מזל טוב! איך שלא תסתכלו על זה, לא מדובר בהפסד. כאשר אתם נשמעים לאלוהים, מדירים רגליכם ממקומות שטופי חטא, ומתרחקים מאנשים רעים, אז לכל הפחות מחשבותיכם ולבבותיכם לא ימשיכו לסבול מהשפעתו המשחיתה והרומסת של השטן. הגעתם לנחלה הטהורה ופניתם לאלוהים. המזל האיר לכם פנים, לא? בני האדם עוברים גלגול נשמות מדור לדור, עד היום, וכמה הזדמנויות כאלה נקרו בדרכם? רק מי שנולד באחרית הימים זכאי להזדמנות הזו, לא? כמה נפלא! לא מדובר כאן באובדן אלא במזל טוב מאין כמותו. אתה אמור לשמוח עד הגג! כברואים, בין כל הבריות, בין כמה מיליארדי בני אדם בעולם, כמה מהם מקבלים הזדמנות להעיד על מעשי הבורא בזהויותיהם כברואים, ולמלא את חובתם ולממש את אחריותם בעבודת האל? מי עוד מקבל הזדמנות כזו? האם ישנם רבים כאלה? לא, רק מתי מעט! מה היחס? אחד לאלף? לא, אף פחות מכך! ובייחוד אתם, שיכולים לנצל את מיומנויותיכם ואת הידע שרכשתם כדי למלא את חובתכם, אתם בורכתם במיוחד, הלא כן? אינך מעיד בשמו של אדם רגיל, ומה שאתה עושה הוא לא בגדר קריירה – אתה משרת את הבורא. זהו הדבר היפה והמוערך ביותר! אתם אמורים לחוש גאווה, לא? כאשר אתם ממלאים את חובתכם, אתם זוכים להשקיית האל ולאספקה. לאור הסביבה הנהדרת והזדמנות הפז, אם לא תשיגו שום דבר משמעותי, אם לא תזכו באמת, תתחרטו על כך במשך כל חייכם, לא? אם כן, עליכם לנצל את ההזדמנות ולמלא את חובתכם, ולא לפספס אותה. חתרו לאמת באותו כובד ראש שבו אתם ממלאים את חובתכם, וזכו בה! זהו הדבר המוערך ביותר שאתם יכולים לעשות, זהו הדבר המשמעותי ביותר בחייכם! אתם מבורכים יותר מכל ברוא או מכל קבוצת ברואים. לשם מה נטולי האמונה חיים? הם חיים כדי לעבור גלגול נשמות ולמען הריגוש בעולם. לשם מה אתם חיים? אתם חיים כדי למלא את חובתכם כברואים. אלו חיים יקרים מפז! אם כן, אל לכם להקל ראש בחובתכם, ועל אחת כמה וכמה לא לזנוח אותה. למלא את חובתכם היטב ולהשלים את התפקיד שהטיל עליכם אלוהים – אלה כשלעצמם הדברים הכי מוערכים ומשמעותיים.

29 ביוני, 2015