עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'

היום נתקשר על נושא חשוב. זהו נושא שנידון מאז תחילת עבודתו של אלוהים והוא בעל משמעות רבה לכל אדם. במילים אחרות, זה נושא שכולם יבואו איתו במגע לאורך תהליך האמונה שלהם באלוהים; זה נושא שיש לבוא איתו במגע. זהו נושא חיוני ובלתי נמנע שהאנושות לא יכולה להרפות ממנו. ואם כבר מדברים על חשיבות, מהו הדבר החשוב ביותר עבור כל מי שמאמין באלוהים? יש החושבים שהדבר החשוב ביותר הוא להבין את רצונו של אלוהים; יש המאמינים שהדבר החשוב ביותר הוא לאכול ולשתות יותר מדברי האל; יש המרגישים שהדבר החשוב ביותר הוא להכיר את עצמם; אחרים חושבים שהדבר החשוב ביותר לדעת הוא כיצד למצוא ישועה דרך אלוהים, כיצד להיות חסידים של אלוהים וכיצד למלא את רצון האל. היום נניח את כל הנושאים הללו בצד. אם כן, במה אנו דנים? אנו דנים בנושא הנוגע לאלוהים. האם זה הנושא החשוב ביותר עבור כל אדם? מה הוא כולל? כמובן, לא ניתן כלל לנתק את הנושא הזה מטבעו של אלוהים, מהותו של אלוהים ועבודתו של אלוהים. לכן היום, הבה נדון ב"עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו."

מרגע שהאדם החל להאמין באלוהים, הוא נתקל בנושאים כגון עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו. בכל הנוגע לעבודתו של אלוהים, יש שיאמרו: "עבודת האל נעשית עלינו. אנחנו חווים אותה בכל יום, ולכן היא לא זרה לנו." כשאנחנו מדברים על טבעו של אלוהים, יש שיאמרו: "טבעו של אלוהים הוא נושא שאנחנו לומדים, חוקרים ומתמקדים בו כל חיינו, ולכן אנחנו בוודאי מכירים אותו." ובאשר לאלוהים עצמו, יש שיאמרו: "אלוהים עצמו הוא זה שאנחנו חסידים שלו, זה שאנו מאמינים בו וזה שאנו עוסקים בחיפוש אחריו, ולכן יש לנו ידע עליו." אלוהים מעולם לא חדל מעבודתו מאז הבריאה, ובמשך כל עבודתו הוא המשיך להביע את טבעו והשתמש במגוון דרכים להביע את דברו. במקביל, הוא מעולם לא חדל מלהביע את עצמו ואת מהותו לאנושות, ולא חדל מלהביע את רצונו למען האדם ואת דרישותיו מהאדם. לכן, מבחינה מילולית, הנושאים האלה לא אמורים להיות זרים לאיש. אולם, חסידיו של אלוהים כיום לא מכירים כלל את עבודתו של אלוהים, את טבעו של אלוהים ואת אלוהים עצמו. מדוע זה המצב? כשהאדם חווה את עבודתו של אלוהים, הוא גם בא במגע עם אלוהים, והדבר גורם לו להרגיש שהוא מבין את טבעו של אלוהים או יודע עליו משהו. לפיכך, האדם חושב שעבודתו וטבעו של אלוהים אינם זרים לו. במקום זאת, האדם חושב שהוא מכיר את אלוהים היטב ומבין את אלוהים היטב. אך על סמך המצב הנוכחי, האופן שבו בני אדם רבים מבינים את אלוהים מוגבל לדברים שקראו בספרים, מצומצם לטווח חוויותיהם האישיות, מוגבל על ידי דמיונם ומעל לכל, תחום לעובדות שהם יכולים לראות במו עיניהם. כל זה רחוק מאוד מאלוהים האמיתי עצמו. עד כמה "רחוק"? אולי האדם עצמו לא בטוח, או שאולי לאדם יש תחושה כלשהי, שמץ של מושג – אך בכל הנוגע לאלוהים עצמו, האופן שבו האדם מבין אותו רחוק עד מאוד ממהותו של אלוהים האמיתי עצמו. זו הסיבה, שכאשר מדובר בנושא כמו "עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו," עלינו לעסוק בו בשיתוף באופן שיטתי וספציפי.

למעשה, טבעו של אלוהים פתוח לכולם ולא נסתר, מפני שאלוהים מעולם לא נמנע באופן מודע מאדם כלשהו ומעולם לא ביקש במודע להסתיר את עצמו כדי שבני האדם לא יוכלו להכירו או להבינו. טבעו של אלוהים תמיד היה לפנות אל כל אדם בפתיחות ובכנות. במהלך ניהולו של אלוהים, אלוהים עושה את עבודתו כשפניו כלפי כל, ועבודתו נעשית על כל אדם. כשהוא עושה את העבודה הזו, הוא מגלה את טבעו ללא-הרף ומשתמש ללא-הרף במהותו, במה ששייך לאלוהים ובמה שאלוהים הינו כדי לכוון ולקיים כל אדם. בכל עידן ובכל שלב, בין שהנסיבות טובות או רעות, טבעו של אלוהים פתוח תמיד לכל אדם, ורכושו והווייתו פתוחים תמיד לכל אדם, באותו האופן שבו מהות חייו היא לקיים את האנושות ולתמוך באנושות ללא-הרף וללא-הפסק. חרף כל זאת, טבעו של אלוהים עדיין נסתר מעיניהם של חלק מבני האדם. מדוע זה המצב? משום שעל אף שבני האדם האלה חיים בתוך עבודתו של אלוהים ועל אף שהם חסידים של אלוהים, הם מעולם לא שאפו להבין את אלוהים או להכיר אותו, קל וחומר להתקרב אליו. עבור בני האדם האלה, הבנת טבעו של אלוהים פירושה שסופם קרב – פירושה שטבעו של אלוהים עומד לשפוט אותם ולגזור את דינם. לפיכך, בני האדם האלה מעולם לא רצו להבין את אלוהים או את טבעו, והם לא כמהים להבנה עמוקה יותר או להכרה של רצון האל. הם אינם מבקשים לתפוס את רצון האל בשיתוף פעולה מודע – הם פשוט נהנים תמיד ולעולם לא נמאס להם לעשות את שברצונים לעשות, להאמין באלוהים שבו הם רוצים להאמין, להאמין באלוהים שקיים רק בדמיונם ולהאמין באלוהים שאינו נפרד מהם בחיי היום-יום שלהם. באשר לאלוהים האמיתי עצמו, הם נוהגים בביטול מוחלט, ללא כל רצון להבין אותו, להתייחס אליו ועל אחת כמה וכמה להתקרב אליו. הם רק משתמשים בדברים שאלוהים מבטא כדי לייפות ולהאדיר את עצמם. עבורם, הדבר הזה לבדו הופך אותם למאמינים מוצלחים ולבני אדם המאמינים באלוהים בלבם. בלבם, דמיונם, תפיסותיהם ואפילו הגדרותיהם האישיות את אלוהים הם שמנחים אותם. לאלוהים האמיתי עצמו, לעומת זאת, אין כל קשר אליהם. זאת משום שברגע שהם יבינו את אלוהים האמיתי עצמו, את טבעו האמיתי של אלוהים ואת מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, פירוש הדבר יהיה שמעשיהם, אמונתם ועיסוקיהם יגוּנו. זו הסיבה שאינם מוכנים להבין את מהותו של אלוהים ולא רוצים לחפש באופן פעיל או לבקש בתפילה הבנה טובה יותר של אלוהים, הכרה טובה יותר של רצונו והבנה טובה יותר של טבעו של אלוהים. הם היו מעדיפים שאלוהים יהיה משהו מומצא, חלול ומעורפל. הם היו מעדיפים שאלוהים יהיה מישהו שהוא בדיוק כפי שדמיינו אותו, מישהו שיכול לעמוד לשירותם ללא לאות, זמין תמיד. כשהם רוצים ליהנות מחסדו של אלוהים, הם דורשים מאלוהים להיות החסד הזה. כשהם זקוקים לברכתו של אלוהים, הם דורשים מאלוהים להיות הברכה הזו. כשהם במצוקה, הם דורשים מאלוהים לחזק אותם ולהגן עליהם. האופן שבו בני האדם האלה מכירים אלוהים תקוע בתחום של חסד וברכה. האופן שבו הם מבינים את עבודתו של אלוהים, את טבעו של אלוהים ואת אלוהים עצמו מוגבל גם הוא לגבולות דמיונם, לאות הכתובה ולדוקטרינות. אולם יש בני אדם שלהוטים להבין את טבעו של אלוהים, שרוצים לראות את אלוהים עצמו באמת ובתמים ולהבין באמת את טבעו של אלוהים ואת מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. בני האדם האלה עוסקים בחיפוש המציאות של האמת ושל ישועת האל ושואפים לזכות בכיבוש האל ובישועת האל ולהפוך למושלמים בידיו. בני האדם האלה משתמשים בלבם כדי לקרוא את דבר האל, משתמשים בלבם כדי להוקיר כל מצב וכל אדם, אירוע או דבר שאלוהים הסדיר עבורם, ומתפללים ומחפשים בכנות. יותר מכל הם רוצים להכיר את רצון האל ולהבין את טבעו ומהותו האמיתיים של אלוהים. הם רוצים זאת כדי שיפסיקו לפגוע באלוהים וכדי שבאמצעות חוויותיהם יוכלו לראות עוד מחביבותו של אלוהים ואת צדו האמיתי שלו. זאת גם כדי שיתקיים בלבם אלוהים אמיתי באמת וכדי שיהיה מקום בלבם לאלוהים, על מנת שהם יפסיקו לשגות בדמיונות, תפיסות או חמקמקות. הסיבה שלבני האדם האלה יש תשוקה עזה להבין את טבעו ומהותו של אלוהים היא שהאנושות זקוקה לטבעו ולמהותו של אלוהים בכל רגע ורגע בחוויותיה; טבעו ומהותו של אלוהים הם שמספקים חיים לאדם לאורך כל חייו. ברגע שהם יבינו את טבעו של אלוהים, הם יוכלו לירוא את אלוהים טוב יותר, לשתף פעולה טוב יותר עם עבודתו של אלוהים, להתחשב יותר ברצון האל ולמלא את חובתם על הצד הטוב ביותר. אלה שני סוגי בני אדם בכל הנוגע לגישתם לטבעו של אלוהים. הסוג הראשון לא רוצה להבין את טבעו של אלוהים. על אף שבני האדם האלה אומרים שהם רוצים להבין את טבעו של אלוהים, להכיר את אלוהים עצמו, לראות את מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו ולהעריך באמת את רצון האל, עמוק בפנים הם היו מעדיפים שאלוהים לא היה קיים. הסיבה לכך היא שבני אדם מהסוג הזה מתנגדים לאלוהים וממרים את פיו באופן עקבי. בלבם, הם נלחמים באלוהים על מקומו, ולעתים קרובות הם מפקפקים בקיומו של אלוהים או אפילו מתכחשים לו. הם לא רוצים לאפשר לטבעו של אלוהים או לאלוהים האמיתי עצמו לתפוס מקום בלבם. הם רק רוצים לספק את רצונותיהם, דמיונותיהם ושאיפותיהם. לכן בני האדם האלה אולי מאמינים באלוהים, הם אולי חסידים של אלוהים, וייתכן שהם אפילו ויתרו על משפחותיהם ומשרותיהם למענו, אך הם לא שמים קץ לחטאיהם. יש שאפילו גונבים או מבזבזים מנחות, או מקללים את אלוהים בסתר לבם, בעוד אחרים משתמשים בעמדותיהם כדי להעיד על עצמם שוב ושוב, לפאר את עצמם ולהתחרות באלוהים על בני אדם ומעמד. הם משתמשים במגוון שיטות ואמצעים שונים כדי לגרום לבני אדם להעריץ אותם, והם מנסים ללא-הרף לכבוש את לבבות בני האדם ולשלוט בהם. יש אפילו כאלה שמטעים בני אדם בכוונה וגורמים להם לחשוב שהם אלוהים כדי שיוכלו לזכות ביחס שאלוהים זוכה בו. הם לעולם לא יאמרו לבני אדם שהם הושחתו, שגם הם מושחתים ויהירים, שאין להעריץ אותם, שכל הצלחתם היא הודות להתעלותו של אלוהים ושבכל מקרה הם עושים מה שהם אמורים לעשות. מדוע הם לא אומרים את הדברים האלה? משום שהם מפחדים עמוקות מאובדן מקומם בלבבות בני האדם. זו הסיבה שבני אדם כאלה לעולם לא מפארים את אלוהים ולעולם לא נושאים עדות על אלוהים, משום שהם מעולם לא ניסו להבין את אלוהים. האם הם יכולים להכיר את אלוהים מבלי להבין אותו? אין זה אפשרי! לפיכך, אף שיכול להיות שהמילים המרכיבות את הנושא "עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו" הן פשוטות, פירושן שונה עבור כל אדם. עבור אדם שמרבה להמרות את פיו של אלוהים, להתנגד לאלוהים ולהיות עוין כלפי אלוהים, מילים אלו הן בגדר גינוי. לעומת זאת, מי שחותר אחר המציאות של האמת ומרבה להתייצב בפני אלוהים כדי לבקש את רצונו של אלוהים, נוהה אחרי מילים אלו כמו דג למים. לכן, כשחלק מכם שומעים התייחסות לטבעו של אלוהים ולעבודתו של אלוהים, הם מקבלים כאב ראש, לבם נמלא בהתנגדות והם מרגישים חוסר נוחות עז. אולם ישנם ביניכם אחרים שחושבים: "הנושא הזה הוא בדיוק מה שנחוץ לי משום שהוא כל כך מועיל לי. זהו חלק שאסור שיחסר מחוויית חיי – זהו עיקר העיקרים, יסוד האמונה באלוהים ודבר שהאנושות לא יכולה להרשות לעצמה לזנוח." עבור כולכם, הנושא הזה אולי נראה גם קרוב וגם רחוק, גם בלתי ידוע וגם מוכר. אולם יהיה אשר יהיה, זה נושא שכל אחד חייב להקשיב לו, להכיר ולהבין. בלי קשר לאופן שבו אתם מתמודדים איתו ובלי קשר לאופן שבו אתם תופסים אותו או מקבלים אותו, אסור להתעלם מחשיבותו של הנושא הזה.

אלוהים עשה את עבודתו מאז שהוא ברא את האנושות. בתחילה, העבודה הייתה פשוטה מאוד, אולם למרות פשטותה, היא בכל זאת כללה ביטויים של מהותו וטבעו של אלוהים. אף על פי שעבודת האל עלתה מדרגה כעת, ואף על פי שהוא משקיע כעת כמות אדירה של עבודה מוחשית בכל חסיד שלו ומבטא כמות משמעותית מדברו, גופו של אלוהים נסתר תמיד מעיני האנושות. על אף שהוא התגלם פעמיים כבשר ודם, מאז תקופת הסיפורים בכתבי הקודש ועד ימינו, מי ראה אי-פעם את גופו האמיתי של אלוהים? על פי הבנתכם, האם מישהו ראה אי-פעם את גופו האמיתי של אלוהים? לא. איש לא ראה את גופו האמיתי של אלוהים, כלומר איש לא ראה את העצמי האמיתי של אלוהים. כולם מסכימים בעניין זה. כלומר, גופו האמיתי של אלוהים, או רוחו של אלוהים, נסתרים מכל האנושות, לרבות אדם וחווה, שאותם הוא ברא, ולרבות איוב הצדיק, שאותו הוא קיבל. אפילו הם לא ראו את גופו האמיתי של אלוהים. אך מדוע אלוהים מסתיר ביודעין את גופו האמיתי? יש האומרים: "אלוהים חושש להפחיד בני אדם." אחרים אומרים: "אלוהים מסתיר את גופו האמיתי מפני שהאדם קטן מדי ואלוהים גדול מדי. בני אנוש לא מורשים לראות אותו, פן ימותו." יש גם האומרים: "אלוהים עסוק בניהול עבודתו בכל יום. אולי אין לו זמן להופיע כדי שבני אדם יוכלו לראות אותו." תהיה אשר תהיה אמונתכם, יש לי מסקנה פה. מה המסקנה הזו? המסקנה היא שאלוהים פשוט לא רוצה שבני אדם יראו את גופו האמיתי. אלוהים נסתר מהאנושות במכוון. במילים אחרות, אלוהים מתכוון שבני אדם לא יראו את גופו האמיתי. זה כבר צריך להיות ברור לכולם. אם אלוהים מעולם לא הראה את גופו לאיש, האם אתם חושבים שגופו של אלוהים קיים? (הוא קיים.) כמובן שהוא קיים. קיום גופו של אלוהים הוא מעבר לכל ספק. אולם באשר לגודלו ומראהו של גופו של אלוהים, האם אלה שאלות שעל האנושות לחקור? לא. התשובה שלילית. אם גופו של אלוהים הוא לא נושא שעלינו לחקור, מהו הנושא שעלינו לחקור? (טבעו של אלוהים.) (עבודתו של אלוהים.) לפני שנתחיל לתקשר בנושא הרשמי, בואו נחזור לנושא שדנו בו זה עתה: מדוע אלוהים מעולם לא הראה את גופו לאנושות? מדוע אלוהים מסתיר את גופו מהאנושות במכוון? יש רק סיבה אחת: על אף שהאדם שהוא ברא עבר אלפי שנים של עבודתו של אלוהים, אין אף אדם שמכיר את עבודתו של אלוהים, את טבעו של אלוהים ואת מהותו של אלוהים. בעיני אלוהים, בני אדם כאלה מתנגדים לו, ואלוהים לא יראה את עצמו לבני אדם שעוינים כלפיו. זו הסיבה היחידה שאלוהים מעולם לא הראה לאנושות את גופו ושהוא מעלים ממנה את גופו במכוון. האם עכשיו ברורה לכם החשיבות של הכרת טבעו של אלוהים?

מאז קיום ניהולו של אלוהים, הוא תמיד היה מסור לגמרי לביצוע עבודתו. על אף שהוא מחביא את גופו מהאדם, הוא תמיד לצדו. הוא תמיד עשה עליו את עבודתו, הביע את טבעו, כיוון את כל האנושות במהותו ועשה את עבודתו על כל אדם באמצעות עוצמתו, חוכמתו וסמכותו, ובכך הוא הביא את עידן החוק, עידן החסד ועידן המלכות של ימינו. על אף שאלוהים מסווה את גופו מהאדם, טבעו, הווייתו ורכושו ורצונו עבור האנושות נחשפים לאדם ללא סייג, כדי שהאדם יראה ויחווה אותם. במילים אחרות, על אף שבני אדם לא יכולים לראות את אלוהים או לגעת בו, טבעו ומהותו של אלוהים, שהאנושות באה איתם במגע, הם הבעות של אלוהים עצמו, ללא צל של ספק. האין זו האמת? יהיו אשר יהיו דרך או זווית הגישה שאלוהים בוחר כדי לעשות את עבודתו, הוא תמיד מגלה לבני האדם את זהותו האמיתית, עושה את שהוא אמור לעשות ואומר את שהוא אמור לומר. תהיה אשר תהיה העמדה שאלוהים מדבר ממנה – בין שהוא ברקיע השלישי ובין שהוא מתגלם כבשר ודם, או אפילו כאדם רגיל – הוא תמיד מדבר אל האדם מכל לבו ומכל דעתו, ללא כל הונאה או הסתרה. כשאלוהים מבצע את עבודתו, הוא מבטא את דברו ואת טבעו ומבטא את מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, ללא סייג. הוא מכוון את האנושות באמצעות חייו והווייתו ורכושו. זה האופן שבו האדם צלח את עידן החוק – התקופה שהיא ערש האנושות – תחת הכוונתו של אלוהים "הבלתי נראה והבלתי נתפס".

אלוהים התגלם כבשר ודם לראשונה לאחר עידן החוק, התגלמות שנמשכה שלושים ושלוש שנים וחצי. עבור בן אנוש, האם שלושים ושלוש שנים וחצי הן זמן רב? (לא רב.) מכיוון שתוחלת חייו של בן אנוש בדרך כלל ארוכה בהרבה משלושים ומשהו שנים, זהו לא זמן רב עבור האדם. אך עבור האל בהתגלמותו, שלושים ושלוש השנים וחצי הללו היו זמן רב מאוד. הוא הפך לבן אדם – בן אדם רגיל שנשא על כתפיו את עבודתו של אלוהים ואת התפקיד שאלוהים הטיל עליו. פירוש הדבר היה שהיה עליו לקחת על עצמו עבודה שבן אדם רגיל לא יכול לעמוד בה, תוך שהוא סובל ייסורים שבני אדם רגילים לא יכולים לשאת. מידת הייסורים שהאדון ישוע סבל במהלך עידן החסד, מתחילת עבודתו ועד צליבתו, היא אולי לא דבר שבני ימינו יכולים היו לראות במו עיניהם, אך האם אתם יכולים לפחות לקבל עליה מושג מהסיפורים שבכתבי הקודש? ללא קשר לשאלה כמה מפורטות העובדות המתועדות האלה, עבודתו של אלוהים במהלך התקופה הזו הייתה מלאה במצוקה ובייסורים באופן כללי. עבור בן אנוש מושחת, שלושים ושלוש שנים וחצי הן לא זמן רב; מעט סבל הוא עניין פעוט. אולם עבור אלוהים הקדוש, המושלם, שהיה עליו לשאת את כל חטאי האנושות, ולאכול, לישון ולחיות עם חוטאים, הכאב הזה היה לא יתואר. הוא הבורא, אדון הכול וריבון הכול, אך כשהוא בא אל העולם, היה עליו לעמוד בדיכוי ובאכזריות של בני אנוש מושחתים. על מנת להשלים את עבודתו ולהציל את האנושות מאומללות, היה עליו לסבול את גינוי האדם ולשאת את חטאי כל האנושות. בני אדם רגילים לעולם לא יוכלו להעלות בדעתם או להעריך את עוצמת הייסורים שהוא עבר. מה מייצגים הייסורים האלה? הם מייצגים את מסירותו של אלוהים לאנושות. הם מבטאים את ההשפלה שהוא סבל ואת המחיר ששהוא שילם כדי להושיע את האדם, לגאול אותו מחטאיו ולהשלים את השלב הזה בעבודתו. פירוש הדבר הוא גם שאלוהים יגאל את האדם מהצלב. זה מחיר המשולם בדם ובחיים – מחיר שאף יציר נברא לא יכול לעמוד בו. זאת משום שאלוהים ניחן במהותו של אלוהים והוא מצויד במה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, הוא יכול לשאת ייסורים כאלה ולעשות עבודה כזו. זה דבר שאף יציר נברא לא יכול היה לעשות במקומו. זו עבודת האל במהלך עידן החסד וגילוי של טבעו. האם עבודת האל מגלה משהו על מה ששייך לאלוהים ועל מה שאלוהים הינו? האם כדאי לאנושות להכיר אותו?

בעידן ההוא, על אף שהאנושות לא ראתה את גופו של אלוהים, היא קיבלה את מנחת החטא של אלוהים ונגאלה מהצלב על-ידי אלוהים. האנושות אולי מכירה את העבודה שאלוהים עשה במהלך עידן החסד, אך האם מישהו מכיר את הטבע והרצון שאלוהים הביע במהלך התקופה הזו? האדם רק יודע כמה פרטים על עבודת האל במהלך עידנים שונים, שהוא למד ממקורות שונים, או מכיר סיפורים הקשורים לאלוהים, שהתרחשו במהלך הזמן שבו אלוהים ביצע את עבודתו. הפרטים והסיפורים האלה הם לכל היותר מידע כלשהו או אגדות כלשהן על אלוהים, ואינם נוגעים כהוא זה לטבעו ולמהותו של אלוהים. אם כן, בלי קשר לשאלה כמה סיפורים בני אדם מכירים על אלוהים, אין פירוש הדבר שהם מבינים או מכירים לעומק את טבעו או מהותו של אלוהים. כפי שהיה בעידן החוק, על אף שבני אדם מעידן החסד חוו מגע ישיר ואינטימי עם אלוהים כבשר ודם, הכרתם את טבעו ומהותו של אלוהים הייתה בעצם אפסית.

בעידן המלכות, אלוהים התגלם שוב כבשר ודם באותו אופן כמו בפעם הראשונה. במהלך תקופת העבודה הזו, אלוהים עדיין מביע את דברו ללא סייג, עושה את העבודה שעליו לעשות ומביע את מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. באותו זמן, הוא ממשיך לשאת ולסבול את מרדנותו ובורותו של האדם. האם אלוהים לא מגלה ללא-הרף את טבעו ומביע ללא-הרף את רצונו גם במהלך תקופת העבודה הזו? לפיכך, מאז בריאת האדם ועד היום, טבעו של אלוהים, הווייתו ורכושו וכן רצונו היו תמיד פתוחים לכל אדם. אלוהים מעולם לא הסתיר במכוון את מהותו, טבעו או רצונו. לאנושות פשוט לא אכפת ממעשיו ומרצונו של אלוהים – זו הסיבה שהבנתה של האנושות את אלוהים היא כה דלה. במילים אחרות, אלוהים אמנם מסתיר את גופו, אך הוא גם עומד לצד האנושות בכל רגע ומקרין בפתיחות את רצונו, טבעו ומהותו בכל עת. במידה מסוימת, גופו של אלוהים גם הוא פתוח לבני אדם, אך משום שהאדם עיוור ומרדן, אף-פעם אינו מסוגל לראות את הופעתו של אלוהים. אם זה המצב, הרי שאמור להיות קל לכולם להבין את טבעו של אלוהים ואת אלוהים עצמו, הלא כן? זו שאלה שקשה מאוד לענות עליה, נכון? אפשר לומר שקל לענות עליה, אך על אף שבני אדם מסוימים רוצים להכיר את אלוהים, הם לא יכולים באמת להכיר אותו או להבין אותו כראוי – הבנתם תמיד מעורפלת ועמומה. אך אם נגיד שלא קל לענות על השאלה, גם זה לא נכון. מאחר שכולם היו מושא עבודתו של אלוהים כל כך הרבה זמן, כולם היו אמורים לבוא במגע אמיתי עם אלוהים באמצעות חוויותיהם. לכל הפחות, הם היו אמורים לפחות להרגיש את אלוהים במידת מה בלבם או להיתקל בו במישור רוחני, ועל כן הם היו אמורים, לכל הפחות, להיות מודעים באופן מוחשי לטבעו של אלוהים או להבין אותו. מאז שהאדם הפך לחסיד האל ועד היום, האנושות קיבלה הרבה יותר מדי, אבל מסיבות רבות ושונות – איכותו העלובה של האדם, בורותו, מרדנותו וכוונותיו השונות – האנושות גם איבדה הרבה יותר מדי מהדברים האלה. האם אלוהים לא נתן כבר מספיק לאנושות? על אף שאלוהים מסתיר את גופו מבני אנוש, הוא מספק להם את מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו ואפילו את חייו. האנושות הייתה אמורה להכיר את אלוהים יותר משהיא מכירה אותו כעת. זו הסיבה שאני מוצא צורך להמשיך לשתף אתכם בנושא עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו. המטרה היא שאלפי שנות הטיפול והמחשבה שאלוהים השקיע באדם לא יהיו לשווא, ושהאנושות תוכל באמת ובתמים להבין ולהעריך את מה שאלוהים רוצה עבורה. המטרה היא שבני אדם יוכלו להתקדם לשלב חדש בהכרתם את אלוהים. כך אלוהים גם ישוב למקומו הראוי בלבבות בני האדם; כלומר, הוא יקבל את המגיע לו.

כדי להבין את טבעו של אלוהים ואת אלוהים עצמו, עליך להתחיל ממשהו קטן. אך מאיזה חלק קטן עליך להתחיל? ראשית, מצאתי כמה פרקים מכתבי הקודש. המידע להלן מכיל פסוקים מכתבי הקודש שנוגעים כולם לנושא של עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו. מצאתי את המובאות האלה ספציפית כחומרי עיון שיסייעו לכם להכיר את עבודתו של אלוהים, את טבעו של אלוהים ואת אלוהים עצמו. בכך שאחלוק אותם איתכם נוכל לראות מהם הטבע והמהות שאלוהים גילה באמצעות עבודתו בעבר, ואלו היבטים של מהותו אינם מוכרים לבני האדם. הפרקים האלה אולי ישנים, אך הנושא שאנחנו מתקשרים עליו הוא דבר חדש שאין לבני אדם ושהם מעולם לא שמעו עליו. חלקכם אולי יחשוב שזה לא סביר – האם בהעלאת סיפורם של אדם וחווה ובחזרה אל נח אינני חוזר שוב על אותם צעדים? בלי קשר למה שאתם חושבים, הפרקים האלה מועילים מאוד לתקשור הנושא הזה ויכולים לשמש טקסט להוראה או חומרים ממקור ראשון לשיתוף של היום. עד שאסיים את השיתוף, אתם תבינו את כוונותיי בבחירת הקטעים האלה. ייתכן שאלה מכם שקראו בעבר את כתבי הקודש כבר ראו את הפסוקים האלה, אך ייתכן שלא הבינו אותם באמת. בואו נסקור אותם בקצרה לפני שנעבור עליהם אחד אחד בפירוט רב יותר.

אדם וחווה הם אבותיהם הקדמונים של האנושות. באזכור דמויות מכתבי הקודש, עלינו להתחיל משני אלה. הבא בתור הוא נח, האב הקדמון השני של האנושות. מי הדמות השלישית? (אברהם.) האם כולכם מכירים את הסיפור של אברהם? חלקכם אולי מכיר אותו, אך יכול להיות שהוא לא כל כך ברור לאחרים. מי הדמות הרביעית? מי מוזכר בסיפור של חורבן סדום? (לוט.) אך לוט לא מוזכר כאן. למי הסיפור מתייחס? (אברהם.) הדבר העיקרי שמוזכר בסיפור של אברהם הוא מה שאמר יהוה אלוהים. האם אתם מבינים זאת? מי הדמות החמישית? (איוב.) אלוהים מזכיר הרבה מהסיפור של איוב במהלך השלב הנוכחי של עבודתו, הלא כן? אם כן, האם אכפת לכם במיוחד מהסיפור הזה? אם אכפת לכם במיוחד, האם קראתם בתשומת לב את סיפורו של איוב בתנ"ך? האם אתם יודעים אילו דברים איוב אמר, אילו דברים הוא עשה? אלו שקראו אותו הכי הרבה, כמה פעמים קראתם אותו? האם אתם קוראים אותו לעתים קרובות? אחיות מהונג קונג, אנא ספרו לנו. (קראתי אותו כמה פעמים בעבר, כשהיינו בעידן החסד.) לא קראתן אותו שוב מאז? חבל מאוד. אני אספר לכם: במהלך השלב הזה של עבודת האל, הוא הזכיר את איוב פעמים רבות, וזו השתקפות של כוונותיו. העובדה שהוא הזכיר את איוב כל כך הרבה פעמים ולא עורר את תשומת לבכם מעידה על עובדה: אין לכם עניין להיות בני אדם טובים שיראים את אלוהים וסרים מרע. זאת מפני שאתם מסתפקים בהבנה כללית בלבד של סיפורו של איוב, שאלוהים התייחס אליו. אתם מסתפקים בהבנת הסיפור עצמו, אך לא אכפת לכם מהפרטים של מיהו איוב כאדם ומהסיבה להתייחסויות הרבות של אלוהים לאיוב, ואינכם מנסים להבין זאת. אם אתם אפילו לא מתעניינים באדם כזה, שאלוהים שיבח, למה בדיוק אתם שמים לב? אם לא אכפת לכם ואתם לא מנסים להבין אדם כה חשוב שאלוהים הזכיר, מה זה אומר על גישתכם כלפי דבר האל? האין זה מצער ביותר? האין זה מוכיח שרובכם לא עוסקים בדברים מעשיים ולא עוסקים בחיפוש האמת? אם תעסקו בחיפוש אחר האמת, תתנו דעתכם באופן מספק לבני האדם שאלוהים מאשר ולסיפורי הדמויות שאלוהים דיבר עליהן. בין אם אתם יכולים לחיות לפי דוגמתם או לא ובין אם סיפוריהם מוחשיים עבורכם או לא, תלכו ותקראו עליהם, תנסו להבין אותם, תמצאו דרכים להיות כמוהם ולעשות את מה שאתם יכולים כמיטב יכולתכם. זו התנהגות של אדם שמשתוקק לאמת. אולם העובדה היא שרוב היושבים כאן מעולם לא קראו את הסיפור של איוב. זה בהחלט מעיד על משהו.

בואו נשוב לנושא שזה עתה דנתי בו. החלק הזה של כתבי הקודש, העוסק בעידן החוק שבתנ"ך, מורכב בעיקר מסיפורי דמויות שהבאתי מובאות מהם. אלה סיפורים המוכרים כמעט לכול מי שקרא את כתבי הקודש. הדמויות האלה הן דוגמה טובה לכתבי הקודש ככלל. מי שקרא את סיפורי הדמויות האלה יוכל להרגיש, שהעבודה שאלוהים עשה עליהם והדברים שאלוהים אמר להם הם מוחשיים ונגישים באותה מידה לבני ימינו. כשתקראו את הסיפורים והתיעודים האלה מכתבי הקודש, תוכלו להבין טוב יותר את האופן שבו אלוהים ביצע את עבודתו והתייחס לבני אדם באותה תקופה. אולם הסיבה שהחלטתי לדון בפרקים האלה היום אינה כדי שתנסו להתמקד על הסיפורים הללו ועל הדמויות שבהם. במקום זאת, מטרתי היא לאפשר לכם לראות את מעשיו וטבעו של אלוהים באמצעות סיפורי הדמויות הללו. כך יהיה לכם קל יותר להכיר ולהבין את אלוהים, לראות את הצד האמיתי שלו; הדבר ישים קץ לדימיונות ולתפיסות שלכם עליו, ויעזור לכם להתרחק מאמונה מעורפלת. הניסיון לפרש את טבעו של אלוהים ולהבין ולהכיר את אלוהים עצמו ללא תשתית מוצקה יכול לעתים קרובות לגרום לכם להרגיש חסרי ישע וחסרי אונים, ולא בטוחים מאיפה אפילו להתחיל. זו הסיבה שעלה בי הרעיון להשתמש בשיטה כזו ובגישה כזו כדי לאפשר לכם להבין את אלוהים טוב יותר, לתפוס את רצון האל באופן אמיתי יותר ולהכיר את טבעו של אלוהים ואת אלוהים עצמו, ולאפשר לכם להרגיש באמת את קיומו של אלוהים ולהעריך את רצונו עבור האנושות. האינכם חושבים שהדבר יועיל לכם? מה אתם מרגישים בלבכם כשאתם מביטים שוב בסיפורים האלה ובכתבי הקודש האלה כעת? האם אתם חושבים שכתבי הקודש האלה שבחרתי מיותרים? עליי להדגיש שוב את מה שאמרתי לכם זה עתה: אני מזמין אתכם לקרוא את סיפורי הדמויות הללו כדי לסייע לכם לתפוס את האופן שבו אלוהים עושה את עבודתו על בני אדם ואת גישתו כלפי האנושות. מה יעזור לכם להבין זאת? הבנת העבודה שאלוהים עשה בעבר והקשר שלה לעבודה שאלוהים עושה כעת – זה יעזור לכם להבין היבטים שונים שלו. ההיבטים השונים הללו אמיתיים, ומי שרוצים להכיר את אלוהים חייבים להכיר ולהעריך אותם.

נתחיל כעת מהסיפור של אדם וחווה. ראשית, הבה נקרא את כתבי הקודש.

1. אדם וחווה

1) ציווי אלוהים על אדם

בראשית ב' 15-17 וַיִּקַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעָבְדָ֖הּ וּלְשָׁמְרָֽהּ׃ וַיְצַו֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל׃ וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת.

מה אתם מבינים מהפסוקים האלה? כיצד הקטע הזה מכתבי הקודש גורם לכם להרגיש? מדוע בחרתי ב"ציווי אלוהים על אדם" מכתבי הקודש? האם יש לכל אחד מכם תמונה של אלוהים ואדם בדעתכם כעת? אתם יכולים לנסות לדמיין: אם הייתם אתם בני האדם בהתרחשות, איך היה נראה האל שבלבכם? איזה רגש מעוררת בכם התמונה הזו? זו תמונה מרגשת ומלבבת. על אף שהיא כוללת רק את אלוהים ואת האדם, האינטימיות ביניהם כל כך מעוררת קנאה: אהבתו השופעת של אלוהים מוענקת בחופשיות לאדם, מקיפה את האדם; האדם נאיבי ותמים, חופשי וחסר דאגה, חי באושר תחת עינו של אלוהים; אלוהים דואג לאדם, והאדם חי תחת הגנתו וברכתו של אלוהים; כל דבר שהאדם עושה ואומר קשור לאלוהים הדוקות ואינו נפרד ממנו.

אפשר לומר שזהו הציווי הראשון שאלוהים נתן לאדם לאחר בריאתו. מה טומן בחובו הציווי הזה? הוא טומן בחובו את רצון האל, אך גם את דאגותיו לאנושות. זהו הציווי הראשון של אלוהים וזו גם הפעם הראשונה שאלוהים מביע דאגה לאדם. כלומר, אלוהים חש אחריות לאדם מהרגע שברא אותו. מהי האחריות הזו? עליו להגן על האדם, להשגיח עליו. הוא מקווה שהאדם יוכל לסמוך על דבריו ולהישמע להם. זו גם ציפייתו הראשונה של אלוהים מהאדם. מתוך הציפייה הזו אלוהים אומר את הדבר הבא: "מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל׃ וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת". המילים הפשוטות האלה מייצגות את רצון האל. הן גם מגלות שבלבו, אלוהים כבר החל לדאוג לאדם. מתוך כל הדברים, רק אדם נברא בצלם אלוהים; אדם היה היצור החי היחיד שאלוהים נפח בו נשמת חיים; הוא יכל ללכת עם אלוהים, לשוחח עם אלוהים. זו הסיבה שאלוהים נתן לו ציווי כזה. אלוהים הבהיר היטב בציווי הזה מה מותר לאדם לעשות וכן מה אסור לו לעשות.

במילים הספורות והפשוטות האלה, אנחנו רואים את לבו של אלוהים. אך איזה מין לב אנחנו רואים? האם יש אהבה בלבו של אלוהים? האם יש בו דאגה? בפסוקים האלה ניתן לא רק להעריך את אהבתו ודאגתו של אלוהים אלא גם להרגיש אותן ממש. הלא כן? כעת, לאחר שאמרתי את הדברים האלה, האם אתם עדיין חושבים שאלה רק כמה מילים פשוטות? לא כל כך פשוטות, נכון? האם יכולתם להבין זאת לפני כן? אילו אלוהים היה אומר לכם אישית את המילים הספורות הללו, איך הייתם מרגישים בתוך תוככם? אם אתם לא בני אדם אנושיים, אם לבכם קר כקרח, הרי שלא הייתם מרגישים דבר, לא הייתם מעריכים את אהבתו של אלוהים ולא הייתם מנסים להבין ללבו. אך אם אתם בני אדם בעלי מצפון, בעלי אנושיות, הייתם מרגישים אחרת. הייתם מרגישים חמימות, הייתם מרגישים שדואגים לכם ואוהבים אתכם, הייתם מרגישים אושר. הלא כן? כשתרגישו את הדברים האלה, איך תנהגו כלפי אלוהים? האם תרגישו שאתם קשורים לאלוהים? האם תאהבו ותכבדו את אלוהים מעומק לבכם? האם לבכם יתקרב אל אלוהים? אתם יכולים לראות מכך עד כמה חשובה לאדם אהבתו של אלוהים. אולם עוד יותר חשוב שהאדם יעריך ויתפוס את האהבה של אלוהים. למעשה, אלוהים אומר הרבה דברים דומים במהלך השלב הזה בעבודתו, הלא כן? אך האם בני ימינו מעריכים את לבו של אלוהים? האם אתם יכולים לתפוס את רצון האל שדיברתי עליו זה עתה? אתם לא באמת מסוגלים להעריך את רצון האל כשהוא כה ממשי, מוחשי ואמיתי. זו הסיבה שאני אומר שאתם לא מכירים ומבינים את אלוהים באמת. האין זה נכון? אבל לא נתעכב על כך כרגע.

2) אלוהים בורא את חווה

בראשית ב' 18-20 וַיֹּ֙אמֶר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂהּ־לּ֥וֹ‬‏ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃ וַיִּצֶר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים מִן־הָֽאֲדָמָ֗ה כָּל־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְאֵת֙ כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיָּבֵא֙ אֶל־הָ֣אָדָ֔ם לִרְא֖וֹת מַה־יִּקְרָא־ל֑וֹ וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִקְרָא־ל֧וֹ הָֽאָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֽוֹ׃ וַיִּקְרָ֨א הָֽאָדָ֜ם שֵׁמ֗וֹת לְכָל־הַבְּהֵמָה֙ וּלְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּלְכֹ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה וּלְאָדָ֕ם לֹֽא־מָצָ֥א עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ.‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

בראשית ב' 22-23 וַיִּבֶן֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים ׀ אֶֽת־הַצֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָֽאָדָ֖ם לְאִשָּׁ֑ה וַיְבִאֶ֖הָ אֶל־הָֽאָדָֽם׃ וַיֹּאמֶר֮ הָֽאָדָם֒ זֹ֣את הַפַּ֗עַם עֶ֚צֶם מֵֽעֲצָמַ֔י וּבָשָׂ֖ר מִבְּשָׂרִ֑י לְזֹאת֙ יִקָּרֵ֣א אִשָּׁ֔ה כִּ֥י מֵאִ֖ישׁ לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת.

ישנה שורת מפתח אחת בקטע זה מכתבי הקודש: "וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִקְרָא־ל֧וֹ הָֽאָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֽוֹ". אם כן, מי נתן לכל היצורים החיים את שמותיהם? היה זה אדם ולא אלוהים. שורה זו מספרת לאנושות עובדה: אלוהים נתן לאדם תבונה כשהוא ברא אותו. כלומר, תבונתו של האדם באה מאלוהים. אין ספק בכך. אך מדוע? לאחר שאלוהים ברא את אדם, האם אדם למד בבית ספר? האם הוא ידע לקרוא? לאחר שאלוהים ברא יצורים חיים שונים, האם אדם זיהה את כל היצורים הללו? האם אלוהים אמר לו מה שמותיהם? כמובן, אלוהים גם לא לימד אותו איך להמציא שמות ליצורים האלה. זו האמת! אם כן, איך הוא ידע כיצד לתת ליצורים החיים האלה את שמותיהם ואילו מין שמות לתת להם? הדבר קשור לשאלה מה אלוהים הוסיף לאדם כאשר ברא אותו. העובדות מוכיחות שכאשר אלוהים ברא את האדם, הוא הוסיף לו את תבונתו שלו. זו נקודה מרכזית, אז הקשיבו בתשומת לב. נקודה מרכזית נוספת צריכה להיות ברורה לכם: לאחר שאדם נתן ליצורים החיים האלה את שמותיהם, השמות האלה התקבעו באוצר המילים של אלוהים. מדוע אני מציין זאת? כי גם זה קשור לטבעו של אלוהים, ועליי להסביר זאת.

אלוהים ברא את האדם, נפח בו נשמת חיים וגם נתן לו חלק מתבונתו שלו, מיכולותיו שלו וממה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. לאחר שאלוהים נתן לאדם את כל הדברים הללו, האדם היה מסוגל לעשות דברים מסוימים בזכות עצמו ולחשוב בכוחות עצמו. אם מה שהאדם ממציא ועושה נאה בעיני אלוהים, אלוהים מקבל זאת ולא מתערב. אם מה שהאדם עושה נכון, אלוהים יניח לדבר להישאר. אם כן, מה מסמנת האמירה "וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִקְרָא־ל֧וֹ הָֽאָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֽוֹ"? היא אומרת שאלוהים לא ערך כל שינוי בשמות היצורים החיים השונים. בנוגע לכול שם שאדם בחר ליצור כלשהו, אלוהים אמר "כן" ורשם את השם כמו שהוא. האם אלוהים הביע דעות כלשהן בעניין? לא, בשום אופן לא. אם כן, מה אתם מבינים מכך? אלוהים נתן לאדם תבונה והאדם השתמש בתבונה שאלוהים נתן לו כדי לעשות דברים. אם מה שהאדם עושה חיובי בעיני אלוהים, אלוהים מאשר אותו, מכיר בו ומקבל אותו ללא כל שיפוטיות או ביקורת. זה דבר שאף אדם, רוח רעה או השטן לא יכולים לעשות. האם אתם רואים כאן גילוי של טבעו של אלוהים? האם בן אנוש, בן אנוש מושחת או השטן היו מקבלים אחרים שיעשו דברים בשמם ממש מתחת לאפם? מובן שלא! האם הם היו נאבקים על מעמדם עם האדם או הכוח האחר, השונה מהם? מובן שכן! אילו אדם מושחת או השטן היו עם אדם באותו זמן, אי ספק שהם היו דוחים את מעשיו של אדם. כדי להוכיח שיש להם היכולת לחשוב באופן עצמאי ולהיות בעלי תובנות ייחודיות משלהם, הם היו מתכחשים לכל מה שאדם עשה: "אתה רוצה לקרוא לזה כך? אם כך לא אקרא לזה כך – אקרא לזה אחרת. אתה קראת לזה אבי, אך אני אקרא לזה דני. עליי להוכיח את גאונותי." איזה מין אופי זה? האין הוא יהיר ביותר? אך האם יש לאלוהים טבע כזה? האם היו לאלוהים אילו הסתייגויות מיוחדות ממעשיו של אדם? התשובה היא בשום אופן לא! בטבע שאלוהים מגלה אין אפילו שמץ קל של וכחנות, יוהרה או צדקנות. הדבר ברור ביותר כאן. זה רק דבר קטן מאוד, אך אם אתם לא מבינים את מהותו של אלוהים, אם לבכם לא מנסה להבין כיצד אלוהים פועל ומה גישתו של אלוהים, הרי שלא תכירו את טבעו של אלוהים ולא תראו את הביטוי והגילוי של טבעו. הלא כן? האם אתם מסכימים עם מה שהסברתי לכם זה עתה? בתגובה למעשיו של אדם, אלוהים לא הצהיר בקול רם, "יפה עשית, נהגת נכון. אני מסכים." עם זאת, בלבו, אלוהים אישר, העריך ושיבח את מעשיו של אדם. זה היה הדבר הראשון מאז הבריאה שהאדם עשה עבור אלוהים לפי הנחייתו. זה היה דבר שהאדם עשה במקום אלוהים ובשם אלוהים. בעיני אלוהים, הדבר נבע מהתבונה שהוא העניק לאדם. אלוהים ראה בכך דבר טוב, דבר חיובי. מה שאדם עשה באותה עת היה הביטוי הראשון באדם לתבונתו של אלוהים. זה היה ביטוי טוב מנקודת המבט של אלוהים. מה שאני רוצה לספר לכם כאן הוא שכוונתו של אלוהים בכך שהוא הוסיף לאדם מעט מתבונתו וממה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו הייתה שהאדם יוכל להיות היצור החי המביא אותו לידי ביטוי. אלוהים השתוקק לראות בדיוק את זה – יצור חי העושה דברים בשמו.

3) אלוהים יוצר כתנות עור למען אדם וחווה

בראשית ג' 20-21 וַיִּקְרָ֧א הָֽאָדָ֛ם שֵׁ֥ם אִשְׁתּ֖וֹ חַוָּ֑ה כִּ֛י הִ֥וא הָֽיְתָ֖ה אֵ֥ם כָּל־חָֽי׃ וַיַּעַשׂ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים לְאָדָ֧ם וּלְאִשְׁתּ֛וֹ כָּתְנ֥וֹת ע֖וֹר וַיַּלְבִּשֵֽׁם.

בואו נביט בקטע השלישי הזה, שמציין שיש משמעות מאחורי השם שאדם נתן לחווה. הדבר מראה שלאחר שאדם נברא, היו לו מחשבות משלו והוא הבין דברים רבים. אך לעת עתה, לא נלמד או נחקור את השאלות מה הוא הבין או כמה הוא הבין, מכיוון שזו לא הנקודה המרכזית שאני רוצה לדון בה בקטע השלישי. אם כן, מהי הנקודה המרכזית שברצוני להדגיש? בואו נביט במשפט "וַיַּעַשׂ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים לְאָדָ֧ם וּלְאִשְׁתּ֛וֹ כָּתְנ֥וֹת ע֖וֹר וַיַּלְבִּשֵֽׁם". אם לא נשתף על הפסוק הזה מכתבי הקודש היום, אתם עלולים לא להבין לעולם את ההשלכות העמוקות של מילים אלה. ראשית, אתן לכם כמה רמזים. הרחיבו את דמיונכם ודמיינו את גן עדן עם אדם וחווה חיים בו. אלוהים בא לבקר אותם, אך הם נחבאים ממנו מפני שהם עירומים. אלוהים לא יכול לראות אותם, ולאחר שהוא קורא להם הם אומרים "לא העזנו לראות אותך, משום שגופינו עירומים." הם לא מעזים לראות את אלוהים משום שהם עירומים. אם כן, מה עושה עבורם יהוה אלוהים? בטקסט המקורי נכתב: "וַיַּעַשׂ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים לְאָדָ֧ם וּלְאִשְׁתּ֛וֹ כָּתְנ֥וֹת ע֖וֹר וַיַּלְבִּשֵֽׁם". ובכן, האם אתם יודעים במה אלוהים השתמש כדי להלביש אותם? אלוהים השתמש בעורות בעלי חיים כדי להלביש אותם. כלומר, הבגד שאלוהים הכין לאדם היה מעיל פרווה. זה היה הבגד הראשון שאלוהים הכין לאדם. מעיל פרווה נחשב כיום לבגד יוקרתי, מוצר שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו. אם מישהו ישאל אתכם: "מה היה הבגד הראשון שלבשו אבות האנושות?" אתם יכולים לענות: "זה היה מעיל פרווה." "מי עשה את מעיל הפרווה הזה?" אתם יכולים להוסיף ולענות: "אלוהים עשה אותו!" זו הנקודה המרכזית: אלוהים הוא זה שהכין את הבגדים האלה. האין זה דבר ראוי לציון? עכשיו, לאחר שתיארתי את זה, האם עלתה תמונה בדעתכם? אמור להיות לפחות מתאר כללי שלה. המטרה שלי בכך שאני מספר לכם את זה היום היא לא ליידע אתכם מה היה הבגד הראשון של האדם. אם כן, מהי הנקודה? הנקודה היא לא מעיל הפרווה, אלא הדרך להכיר את הטבע וההוויה והרכוש שגילה אלוהים כשעשה את הדבר הזה.

בתמונה הזו של "וַיַּעַשׂ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים לְאָדָ֧ם וּלְאִשְׁתּ֛וֹ כָּתְנ֥וֹת ע֖וֹר וַיַּלְבִּשֵֽׁם", איזה מין תפקיד מגלם אלוהים כשהוא עם אדם וחווה? באיזה מין תפקיד מופיע אלוהים בעולם שבו יש רק שני בני אנוש? האם הוא מופיע בתפקיד אלוהים? אחים ואחיות מהונג קונג, אנא ענו. (בתפקיד הורה.) אחים ואחיות מדרום קוריאה, באיזה מין תפקיד אתם חושבים שאלוהים מופיע? (אבי המשפחה.) אחים ואחיות מטייוואן, מה אתם חושבים? (תפקיד של מישהו במשפחתם של אדם וחווה, תפקיד של בן משפחה.) חלקכם חושבים שאלוהים מופיע כבן משפחתם של אדם וחווה, ואילו אחרים אומרים שאלוהים מופיע כאבי המשפחה, ואחרים אומרים שהוא מופיע כהורה. כל התשובות האלה הולמות מאוד. אולם לאן אני חותר? אלוהים ברא את שני בני האדם האלה והתייחס אליהם כאל בני לווייתו. כבן משפחתם היחיד, אלוהים דאג לחייהם וכן לצרכיהם הבסיסיים. אלוהים מופיע כאן כהורה של אדם וחווה. כשאלוהים עושה זאת, האדם לא רואה כמה אלוהים נשגב – הוא לא רואה את עליונותו הרבה, את מסתוריותו ובמיוחד לא את חרון אפו או את מלכותיותו. כל שהוא רואה הם ענוותו של אלוהים, חיבתו, דאגתו לאדם והאחריות והאכפתיות שלו כלפיו. הגישה והאופן שבהם אלוהים התייחס לאדם וחווה דומים לאופן שבו הורים אנושיים דואגים לילדיהם. הם גם דומים לאופן שבו הורים אנושיים אוהבים את בניהם ובנותיהם, שומרים עליהם ומטפלים בהם – אופן אמיתי, גלוי ומוחשי. במקום לשים את עצמו בעמדה מרוממת, אלוהים השתמש בעצמו בעורות כדי להכין בגדים לאדם. לא משנה אם מעיל הפרווה הזה שימש לכסות את צניעותם או להגן עליהם מהקור. בסיכומו של עניין, אלוהים הכין בעצמו ובמו ידיו את הבגדים האלה ששימשו לכסות את גוף האדם. במקום ליצור אותם בפשטות באמצעות מחשבה או בדרכי נס, כפי שבני האדם מדמיינים, אלוהים באמת עשה דבר מה שהאדם חושב שאלוהים לא יכול או לא אמור לעשות. אולי זה דבר פשוט, שיהיו מי שיחשבו שאפילו אינו ראוי לאזכור, אך הוא מאפשר לכל חסידי האל, שהיו אפופים ברעיונות עמומים על אלוהים, לזכות בתובנות על אמיתיותו וחביבותו ולראות את אופיו הנאמן והצנוע. הדבר גורם לבני אדם יהירים באופן בלתי נסבל, שחושבים שהם נעלים ונשגבים, להרכין את ראשיהם המתנשאים בבושה בפני אמיתיותו וצניעותו של אלוהים. כך אמיתיותו וצניעותו של אלוהים גם מאפשרות לבני האדם לראות כמה הוא ראוי לאהבה. לעומתו, אלוהים "העצום", אלוהים"האהוב", אלוהים "הכל-יכול" שבלבבות בני האדם מתגלה כה קטן ובלתי מושך ומתמוטט מכול נגיעה קלה. כשאתם רואים את הקטע הזה ושומעים את הסיפור הזה, האם אתם מתנשאים על אלוהים בגלל שעשה דבר כזה? אולי יש בני אדם שכן, אך אחרים יגיבו באופן הפוך. הם יחשבו שאלוהים אמיתי וראוי לאהבה, ודווקא אמיתיותו וחביבותו של אלוהים הן שנוגעות ללבם. ככל שהם רואים יותר את הצד האמיתי של אלוהים, כך הם יכולים להעריך טוב יותר את קיומה האמיתי של אהבתו של אלוהים, את חשיבותו של אלוהים בלבם ואת האופן בו הוא ניצב לצדם בכל רגע.

בשלב הזה, עלינו לקשר את הדיון שלנו להווה. אם אלוהים יכול לעשות את מגוון הדברים הקטנים הללו למען בני האדם שהוא ברא בראשית – אפילו דברים שבני אדם לא יעזו לחשוב עליהם או לצפות להם – האם אלוהים יכול לעשות דברים כאלה עבור בני ימינו? יש האומרים, "כן!" מדוע? מפני שמהותו של אלוהים לא מזויפת, חביבותו לא מזויפת. מהותו של אלוהים קיימת באמת והיא לא דבר שאחרים הוסיפו, והיא בהחלט לא דבר שמשתנה עם הזמן, המקום או העידן. אמיתיותו וחביבותו של אלוהים יכולות לבוא לידי ביטוי במעשים שבני אדם מחשיבים כלא מרשימים וחסרי חשיבות – מעשים כה קטנים עד שבני אדם אפילו לא חושבים שהוא אי-פעם יעשה אותם. אלוהים חף מיומרה. אין כל הגזמה, התחזות, גאווה או יוהרה בטבעו ובמהותו. הוא לעולם לא מתרברב, אלא אוהב את בני האנוש שהוא ברא, דואג להם, משגיח עליהם ומוביל אותם בנאמנות ובכנות. בלי קשר למידה שבה בני האדם יכולים להעריך, להרגיש או לראות את מעשיו, אלוהים ללא ספק עושה אותם. האם הידיעה שיש לאלוהים מהות כזו תשנה את אהבת בני האדם כלפיו? האם היא תשפיע על הפחד שלהם מאלוהים? אני מקווה שכאשר תבינו את הצד האמיתי של אלוהים, תתקרבו אליו אפילו יותר ותוכלו להעריך עוד יותר את האהבה והאכפתיות שלו כלפי האנושות, ובמקביל תוכלו גם לתת את לבכם לאלוהים, ותשתחררו מחשדות או מספקות לגביו. אלוהים עושה הכול למען האדם, עושה הכול בדממה באמצעות כנותו, נאמנותו ואהבתו. לעולם אין לו כל הסתייגות או חרטה על כל דבר שהוא עושה. הוא לעולם לא זקוק למישהו שיגמול לו בצורה כלשהי וגם אין לו כל כוונה להשיג דבר כלשהו מהאנושות. המטרה היחידה של כל מה שהוא אי-פעם עשה היא לקבל את אהבתה ואמונתה האמיתיות של האנושות. בואו נחתום בזאת את הנושא הראשון.

האם השיחות האלה עזרו לכם? עד כמה הם עזרו? (אנחנו מבינים ומכירים יותר את אהבתו של אלוהים.) (השיטה הזו של תקשור יכולה לעזור לנו בעתיד להבין טוב יותר את דבר האל, לתפוס את הרגשות שהיו לו ואת המשמעויות שמאחורי הדברים שהוא אמר כשאמר אותם, ולחוש את מה שהוא הרגיש בזמנו.) האם מישהו מכם חש עוד יותר בקיומו הממשי של אלוהים לאחר קריאת הדברים האלה? האם אתם מרגישים שקיומו של אלוהים כבר לא נבוב או מעורפל? כאשר אתם מרגישים כך, האם אתם חשים שאלוהים נמצא לצדכם? אולי התחושה לא ברורה כעת, או שאולי אתם עדיין לא מסוגלים להרגיש אותה. אולם יום אחד, כשתעריכו עמוקות ותכירו באמת בלבכם את טבעו ומהותו של אלוהים, תחושו שאלוהים נמצא לצדכם – אתם פשוט מעולם לא באמת קיבלתם את אלוהים בלבכם. זו האמת!

מה אתם חושבים על דרך התקשור הזו? האם הצלחתם לעמוד בקצב? האם אתם חושבים שהסוג הזה של שיתוף על עבודתו וטבעו של אלוהים כבד מאוד? איך אתם מרגישים? (טוב מאוד, נרגשים.) מה גרם לכם להרגיש טוב? מדוע התרגשתם? (זה הרגיש כמו לחזור לגן עדן, לחזור להיות לצדו של אלוהים.) "טבעו של אלוהים" הוא למעשה נושא מאוד לא מוכר לאנשים, מפני שהדברים שאתם בדרך כלל מדמיינים והדברים שאתם קוראים בספרים או שומעים בשיתופים תמיד גורמים לכם להרגיש כמו עיוור הנוגע בפיל – אתם רק מגששים בידיכם, אבל לא באמת רואים דבר בעיניכם. גישוש עיוור כזה פשוט לא יכול להקנות לכם אפילו הכרה כללית את אלוהים, ועל אחת כמה וכמה אינו יכול להקנות לכם תפיסה ברורה. הוא מעניק לכם רק עוד דמיון, כך שאתם לא יכולים להגדיר בדיוק מהם טבעו ומהותו של אלוהים. חוסר הוודאות, הנובע מהדמיון שלכם, ממלא בקביעות את לבכם בספקות. כשאתם לא יכולים להיות בטוחים לגבי דבר מה אך בכל זאת מנסים להבין אותו, תמיד יהיו ניגודים וסתירות בלבכם, ולעתים הדבר אף יכול לגרום לאי-שקט ולגרום לכם להרגיש אבודים. האין זה מייסר ביותר כשאתם רוצים לחפש את אלוהים, להכיר את אלוהים ולראות אותו בבירור, אך נראה שלעולם אינכם יכולים למצוא את התשובות? כמובן, הדברים האלה מכוונים רק למי שרוצה לבקש יראת אל ולְרַצות את אלוהים. עבור אלה שפשוט לא שמים לב לדברים כאלה, הדבר למעשה לא משנה, מפני שהם מקווים שאמיתיותו וקיומו של אלוהים יהיו אגדה או דמיון כדי שהם יוכלו לעשות כאוות נפשם, כדי שיוכלו להיות הגדולים והחשובים ביותר, כדי שיוכלו לעשות מעשים רעים ללא חשש מההשלכות, כדי שלא יצטרכו להתמודד עם עונש או לשאת באחריות, וכדי שאפילו הדברים שאלוהים אומר על רשעים לא יהיו תקפים לגביהם. בני האדם האלה לא מוכנים לתפוס את טבעו של אלוהים. נמאס להם מלנסות להכיר את אלוהים ואת כל הקשור בו. הם היו מעדיפים שאלוהים לא היה קיים כלל. בני האדם האלה מתנגדים לאלוהים, והם בין אלה שיושמדו.

כעת, בואו נדון בסיפור של נח ובאופן שבו הוא נוגע לנושא של עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו.

מה אתם רואים שאלוהים עושה לנח בקטע הזה מכתבי הקודש? אולי כל היושבים כאן יודעים על כך דבר מה מקריאת כתבי הקודש: אלוהים דרש מנח לבנות את התיבה, ואז אלוהים השתמש במבול כדי להשמיד את העולם. אלוהים הרשה לנח לבנות את התיבה כדי להציל את משפחתו בת שמונה הנפשות ולאפשר לה לשרוד כדי להפוך לאבות הדור הבא של האנושות. כעת, בואו נקרא את כתבי הקודש.

2. נח

1) אלוהים מתכוון להשמיד את העולם במבול. הוא מורה לנח לבנות תיבה

בראשית ו' 9-14 אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃ וַיּ֥וֹלֶד נֹ֖חַ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃ וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃ וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ׃ וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ׃ עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי־גֹ֔פֶר קִנִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֶת־הַתֵּבָ֑ה וְכָֽפַרְתָּ֥ אֹתָ֛הּ מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ בַּכֹּֽפֶר.

בראשית ו' 18-22 וַהֲקִמֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבָאתָ֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה אַתָּ֕ה וּבָנֶ֛יךָ וְאִשְׁתְּךָ֥ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃ וּמִכָּל־הָ֠חַי מִֽכָּל־בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל־הַתֵּבָ֖ה לְהַחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃ מֵהָע֣וֹף לְמִינֵ֗הוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַֽחֲיֽוֹת׃ וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֗ מִכָּל־מַֽאֲכָל֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֔ל וְאָסַפְתָּ֖ אֵלֶ֑יךָ וְהָיָ֥ה לְךָ֛ וְלָהֶ֖ם לְאָכְלָֽה׃ וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֹת֛וֹ אֱלֹהִ֖ים כֵּ֥ן עָשָֽׂה.

האם כעת אתם מבינים באופן כללי מיהו נח, לאחר שקראתם את הפסוקים האלה? איזה מין אדם היה נח? בטקסט המקורי נכתב: "נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו". לפי הבנתם של בני ימינו, איזה מין אדם היה "איש צדיק" באותה תקופה? איש צדיק אמור להיות איש תמים, כלומר מושלם. האם אתם יודעים אם האיש המושלם הזה מושלם בעיני האדם או מושלם בעיני אלוהים? אין ספק שהאיש הזה מושלם בעיני אלוהים ולא בעיני בני האדם. זו עובדה ודאית! זאת מפני שהאדם עיוור והוא לא יכול לראות; רק אלוהים מביט על כל העולם ועל כל אדם ורק אלוהים יודע שנח הוא איש מושלם. לפיכך, תוכניתו של אלוהים להשמיד את העולם במבול החלה ברגע שבו הוא קרא לנח.

בעידן ההוא, אלוהים התכוון לקרוא לנח לעשות דבר חשוב מאוד. מדוע היה על אלוהים לעשות זאת? מפני שלאלוהים הייתה תוכנית בלבו באותו רגע. תוכניתו הייתה להשמיד את העולם במבול. מדוע להשמיד את העולם? כתוב כאן: "וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס". מה אתם מבינים מהאמירה "וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס"? זו תופעה בארץ שהעולם ואנשיו מושחתים באופן קיצוני, והיא: "וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס". בשפה עכשווית, "וַתִּמָּלֵ֥א חָמָֽס" פירושו שהכול נמצא באי-סדר. עבור האדם, פירוש הדבר הוא שאין סדר באף פן של החיים, ושהכל פרוע וכאוטי. בעיני אלוהים, פירוש הדבר הוא שאנשי העולם נעשו מושחתים מדי. מושחתים באיזו מידה? מושחתים עד כדי כך שאלוהים לא יכול עוד לעמוד מנגד ולא יכול עוד להיות סבלן ביחס אליהם. מושחתים עד כדי כך שאלוהים מחליט להשמיד את העולם. כשאלוהים גמר בדעתו להרוס את העולם, הוא תכנן למצוא מישהו שיבנה תיבה. אלוהים בחר בנח לעשות זאת, כלומר, הוא הורה לנח לבנות תיבה. למה הוא בחר בנח? בעיני אלוהים, נח היה איש צדיק; יהיו אשר יהיו הנחיותיו של אלוהים, הוא יעשה כדברו. פירוש הדבר הוא שהוא יעשה כל מה שאלוהים יאמר לו לעשות. אלוהים רצה למצוא אדם כזה כדי לעבוד איתו, כדי לבצע את המשימה שהוא הפקיד בידו, כדי להשלים את עבודת האל על פני האדמה. באותה תקופה, האם היה אדם אחר מלבד נח שיכול היה להשלים משימה כזו? בשום אופן לא! נח היה המועמד היחיד, האדם היחיד שהיה יכול להשלים את המשימה שאלוהים הפקיד בידו. לכן אלוהים בחר בו. אך האם ההיקף ואמות המידה שאלוהים הציב להושעת בני אדם באותה עת היו כפי שהם היום? התשובה היא שבהחלט יש הבדל! מדוע אני שואל? נח היה האיש הצדיק היחיד בעיני אלוהים באותה תקופה, ומשתמע מכך שבניו ואשתו וכלותיו לא היו בני אדם צדיקים; למרות זאת, אלוהים איפשר לבני האדם האלה לשרוד בגלל נח. אלוהים לא ציפה מהם לדברים שהוא מצפה מבני אדם כעת. במקום זאת, הוא שמר על כל שמונת בני משפחתו של נח בחיים. הם קיבלו את ברכת האל משום צדיקותו של נח. אלמלא נח, איש מהם לא יכול היה להשלים את המשימה שאלוהים הפקיד בידו. לפיכך, נח היה בן האדם היחיד שאמור היה לשרוד את השמדת העולם באותה תקופה, והאחרים רק זכו מההפקר. הדבר מראה שבתקופה שקדמה לזמן שבו נפתחה עבודת הניהול של אלוהים באופן רשמי, העקרונות ואמות המידה שלפיהם אלוהים נהג בבני האדם ובא אליהם בדרישות היו קלים יחסית. בעיני בני ימינו, נראה שהאופן שבו אלוהים נהג במשפחתו של נח בת שמונה הנפשות הוא לא לגמרי הוגן. אולם בהשוואה לנפח העבודה שהוא עושה כעת על בני אדם ולכמות שהוא מעביר מדברו, האופן שבו הוא נהג במשפחתו של נח בת שמונה הנפשות היה רק עקרון עבודה, בהתחשב ברקע לעבודתו באותה תקופה. בהשוואה לכך, האם משפחתו של נח בת שמונה הנפשות קיבלה יותר מאלוהים, או שמא בני ימינו מקבלים יותר?

העובדה שנח נקרא לדגל היא עובדה פשוטה, אך הנקודה המרכזית של מה שאנו דנים בו – טבעו של אלוהים, רצונו ומהותו בתיעוד זה –אינה כה פשוטה. כדי להבין את מספר ההיבטים הללו של אלוהים, עלינו קודם להבין את סוג האדם שאלוהים מעוניין לקרוא לו לדגל, ובאמצעות כך להבין את טבעו, רצונו ומהותו. זה חיוני. אם כך, בעיני האל, איזה מין אדם הוא האדם שהוא קורא לדגל? הוא חייב להיות אדם שיכול להקשיב לדבריו ושיכול לציית להוראותיו. לצד זאת, צריכה להיות לו תחושת אחריות – עליו לבצע את דבר האל בכך שיתייחס אליו כאל אחריות וחובה שהוא מחויב למלא. אם כן, האם האדם הזה חייב להיות מישהו שמכיר את אלוהים? לא. בתקופה ההיא, נח לא שמע הרבה ממשנתו של אלוהים ולא חווה כלל את עבודתו של אלוהים. לפיכך, המידה שבה נח הכיר את אלוהים הייתה מעטה מאוד. על אף שמתועד כאן שנח הלך עם אלוהים, האם הוא אי-פעם ראה את גופו של אלוהים? התשובה היא בשום אופן לא! זאת משום שבימים ההם, רק שליחיו של אלוהים הופיעו בפני בני אדם. הם אמנם יכלו לייצג את אלוהים בדיבור ובעשייה, אך הם רק מסרו את רצונו וכוונותיו של אלוהים. גופו של אלוהים לא נגלה לאדם פנים אל פנים. בחלק הזה של כתבי הקודש, כל מה שאנחנו למעשה רואים הוא מה האיש הזה, נח, נדרש לעשות ומה אלוהים הורה לו לעשות. אם כן, מהי המהות שאלוהים הביע כאן? כל מה שאלוהים עושה מתוכנן בקפידה. כשהוא רואה דבר מה או מצב מתרחש, בעיניו יש אמת מידה למדוד אותו, ואמת המידה הזו תקבע אם הוא יפתח בתוכנית כדי לטפל בכך או באיזה אופן יטפל בדבר או במצב הזה. הוא לא אדיש או חסר רגשות כלפי הכל. נהפוך הוא. ישנו פסוק כאן שבו אלוהים אמר לנח: "קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ". הפעם, בדברי האל, האם הוא אמר שהוא ישמיד בני אדם בלבד? לא! אלוהים אמר שהוא ישמיד כל יצור חי העשוי בשר ודם. מדוע אלוהים רצה השמדה? יש כאן גילוי נוסף של טבעו של אלוהים: בעיני אלוהים, יש גבול לסבלנותו כלפי שחיתות האדם, כלפי הזוהמה, האלימות והמרדנות של כל בשר. מהו הגבול שלו? כפי שאלוהים אמר: "וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ". מה פירוש האמירה "כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ"? פירוש הדבר הוא שכל יצור חי, לרבות חסידי האל, אלה שקוראים בשם אלוהים, אלה שפעם העלו קורבנות מנחה לאלוהים, אלה שהכירו באלוהים בדבריהם ואף שיבחו אותו – ברגע שהתנהגותם נתמלאה בשחיתות והגיעה לעיני אלוהים, הוא נאלץ להרוס אותם. זה היה הגבול של אלוהים. אם כן, עד מתי נותר אלוהים סבלני כלפי האדם וכלפי שחיתות כל בשר? עד שכל בני האדם, חסידי האל והלא-מאמינים כאחד, לא הלכו בדרך הישר. עד שהאדם היה לא רק מושחת מוסרית ומלא רוע, אלא שלא נותר אף אדם המאמין בקיומו של אלוהים, קל וחומר שלא נותר אדם המאמין שאלוהים מושל בעולם ושאלוהים יכול להביא לבני אדם אור ואת דרך הישר. עד שהאדם תיעב את קיומו של אלוהים ולא התיר לאלוהים להתקיים. ברגע ששחיתות האדם מגיעה לנקודה הזו, סבלנותו של אלוהים פוקעת. מה בא במקומה? חרון אפו ועונשו של אלוהים. האם זה לא היה גילוי חלקי של טבעו של אלוהים? בעידן הנוכחי, האם עדיין יש איש צדיק בעיני אלוהים? האם עדיין יש איש תמים, כלומר מושלם, בעיני אלוהים? האם זהו עידן שבו התנהגות כל בשר על הארץ מושחתת בעיני אלוהים? בימינו, מלבד בני האדם שאלוהים רוצה להשלים, בני האדם שיכולים להיות חסידי האל ולקבל את ישועת האל, הרי שכל בני האדם הבשר והדם בוחנים את גבולות סבלנותו של אלוהים, הלא כן? הרי כל מה שקורה מלבדכם, כל שאתם רואים בעיניכם, שומעים באוזניכם וחווים בעצמכם בכל יום בעולם הזה, מלא אלימות, הלא כן? בעיני אלוהים, הרי שעולם כזה, עידן כזה, צריכים להגיע לקצם, הלא כן? על אף שהרקע לעידן הנוכחי שונה לחלוטין מהרקע לתקופתו של נח, הרגשות וחרון האף שיש לאלוהים כלפי שחיתות האדם הם בדיוק כמו שהיו בתקופה ההיא. אלוהים מסוגל להיות סבלני בזכות עבודתו, אך לנוכח הנסיבות והתנאים, העולם הזה אמור היה להיהרס מזמן בעיני אלוהים. המצב הרבה יותר חמור מכפי שהיה כשהעולם הושמד במבול. אך מה ההבדל? זהו גם הדבר שמעציב את לבו של אלוהים יותר מכל, ואולי זה דבר שאיש מכם לא יכול להבין.

כשאלוהים השמיד את העולם במבול, הוא יכל לקרוא לנח לבנות תיבה ולעשות חלק מעבודת ההכנה. אלוהים יכול היה לקרוא לאיש אחד – נח – לעשות את סדרת הדברים האלה עבורו. אך בעידן הנוכחי, לאלוהים אין למי לקרוא. מדוע? כל אחד מהיושבים כאן היום בוודאי מבין ויודע היטב את הסיבה. האם אתם צריכים שאפרט? חוששני שאם אומר את זה בקול אגרום לכם לבושה ואעציב את כולכם. אולי יש שיאמרו: "על אף שאנחנו לא בני אדם צדיקים ולא מושלמים בעיני אלוהים, אם אלוהים היה מורה לנו לעשות דבר מה, עדיין היינו מסוגלים לעשות אותו. בעבר, כשאלוהים אמר שאסון גדול בפתח, התחלנו להכין מזון ופריטים שנזדקק להם באסון. האם לא עשינו את כל זה על פי דרישותיו של אלוהים? האם לא שיתפנו פעולה באמת עם עבודתו של אלוהים? האם הדברים האלה שעשינו לא משתווים למעשיו של נח? האם מעשינו הם לא צייתנות אמיתית? האם לא צייתנו להוראותיו של אלוהים? האם לא עשינו כדבריו של אלוהים מפני שיש לנו אמונה בדברי האל? אם כן, מדוע אלוהים עדיין עצוב? מדוע אלוהים אומר שאין לו למי לקרוא?" האם יש הבדל בין המעשים שלכם לבין מעשיו של נח? מה ההבדל? (הכנת המזון כיום לקראת האסון הייתה כוונתנו שלנו.) (מעשינו לא יכולים להחשב ל"צדיקות", ואילו נח היה איש צדיק בעיני אלוהים.) מה שאמרתם לא רחוק מן האמת. מה שנח עשה שונה בתכלית ממה שבני אדם עושים כיום. כשנח ציית להוראותיו של אלוהים, הוא לא ידע מהן כוונותיו של אלוהים. הוא לא ידע מה אלוהים רוצה להשיג. אלוהים רק נתן לו פקודה, הורה לו לעשות דבר מה, אך ללא הסברים רבים, והוא עשה זאת. הוא לא ניסה בסתר להבין את כוונות האל, הוא לא התנגד לאלוהים והוא לא היה דו-פרצופי. הוא רק עשה על פי ההוראות בלב טהור ופשוט. הוא עשה כל מה שאלוהים הורה לו לעשות, ועשייתו ההחלטית נבעה מצייתנות ומקשב לדבר האל. האופן שבו הוא התמודד עם המשימה שאלוהים הפקיד בידו היה עד כדי כך ישיר ופשוט. מהותו, המהות של מעשיו, הייתה צייתנות, לא פקפוק, לא התנגדות, ועל אחת כמה וכמה, לא מחשבה על ענייניו, רווחיו והפסדיו האישיים. יתרה מזאת, כשאלוהים אמר שהוא ישמיד את העולם במבול, הוא לא שאל מתי או מה יקרה לדברים, קל וחומר שהוא לא שאל את אלוהים באיזה אופן ישמיד את העולם. הוא פשוט עשה את שאלוהים הורה לו. יהיה אשר יהיה האופן שבו אלוהים רצה שהדבר ייעשה או האמצעים שבהם הוא רצה שהדבר ייעשה, הוא עשה בדיוק את שאלוהים ביקש וגם התחיל בעבודה באופן מיידי. הוא פעל בהוראת האל, בגישה של רצון לְרַצות את אלוהים. האם הוא עשה זאת כדי לעזור לעצמו להימנע מהאסון? לא. האם הוא שאל את אלוהים כמה זמן נותר עד שהעולם יושמד? לא. האם הוא שאל את אלוהים או שמא הוא ידע כמה זמן ייקח לבנות את התיבה? גם את זה הוא לא ידע. הוא פשוט נשמע לו, הקשיב ופעל בהתאם. בני ימינו אינם כאלה: ברגע שמעט מידע מודלף באמצעות דבר האל, ברגע שבני אדם חשים סימן להפרעה או לצרה, הם מיד מתחילים לפעול, יהיה אשר יהיה ובלי קשר למחיר, כדי להכין מוצרים שהם יאכלו, ישתו וישתמשו בהם לאחר מכן, והם אפילו מתכננים נתיבי הימלטות לעצמם לקראת האסון. אפילו יותר מעניין הוא, שברגע החשוב הזה, המוחות האנושיים "מתפקדים ביעילות" גדולה מאוד. בנסיבות שבהן אלוהים לא נותן הוראות, האדם יכול להתכונן היטב לכל מצב באופן הולם ביותר. אפשר להשתמש במילה "מושלם" כדי לתאר הכנות כאלו. באשר למה שאלוהים אומר, לכוונותיו או לרצונותיו, לאיש לא אכפת ואיש לא מנסה להבינם. האין זה ההבדל המשמעותי ביותר בין בני ימינו לבין נח?

בתיעוד הזה של הסיפור של נח, האם אתם רואים היבט מטבעו של אלוהים? יש גבול לסבלנות של אלוהים כלפי השחיתות, הזוהמה והאלימות של האדם. כשהוא יגיע לגבול הזה יפסיק להיות סבלני ובמקום זאת יתחיל בניהולו החדש ובתוכניתו החדשה, יתחיל לעשות את מה שעליו לעשות, יגלה את מעשיו ואת הצד השני של טבעו. המעשה הזה שלו לא נועד להדגים שלאדם אסור לעולם לפגוע בו או שאלוהים מלא סמכות וחרון אף, אף לא להראות שהוא יכול להשמיד את האנושות. הסיבה למעשה הזה היא שטבעו ומהותו הקדושה לא יכולים עוד לאפשר לאנושיות כזו לחיות בפניו ולחיות תחת ריבונותו ואינם יכולים עוד לסבול זאת. כלומר, כשהאנושות כולה תפעל נגדו, כשלא יהיה אף אדם על פני האדמה כולה שהוא יוכל להושיע, לא תהיה לו עוד סבלנות לאנושות כזו וללא היסוס הוא יוציא לפועל את תוכניתו – להשמיד את האנושות הזו. מעשה כזה מצד אלוהים נקבע על ידי טבעו. זוהי השלכה הכרחית והשלכה שכל ברוא תחת ריבונותו של אלוהים חייב לשאת. האין הדבר מוכיח שבעידן הנוכחי, אלוהים לא יכול לחכות להשלים את תוכניתו ולהושיע את בני האדם שהוא רוצה להושיע? בנסיבות האלה, ממה אכפת לאלוהים יותר מכל? לא מהאופן שבו בני האדם שאינם חסידיו או שממילא מתנגדים אליו מתנהגים אליו או מתנגדים אליו, ולא מהאופן שבו האנושות משמיצה אותו. אכפת לו רק אם הוא השלים את חסידיו, מושאי ישועתו בתוכנית הניהול שלו, ואם הם נעשו כבר ראויים לשביעות רצונו. באשר לבני האדם שאינם חסידיו, הוא רק מעניש אותם קצת מדי פעם כדי להביע את חרון אפו. לדוגמה: גלי צונאמי, רעידות אדמה, התפרצויות הרי געש וכן הלאה. במקביל לכך, הוא גם מגן בעוז על חסידיו שאותם הוא עומד להושיע ומשגיח עליהם. טבעו של אלוהים הוא כזה: מצד אחד, הוא יכול להפגין סבלנות וסובלנות אינסופיות כלפי בני אדם שהוא מתכוון להשלים, ולהמתין להם ככול שרק יוכל. מצד שני, אלוהים שונא מאוד ומתעב את טיפוסי השטן שאינם חסידיו ואשר מתנגדים לו. על אף שלא אכפת לו אם טיפוסי השטן האלה הם חסידים שלו ולא אכפת לו אם הם עובדים אותו, הוא בכל זאת מתעב אותם. לעומת זאת, יש לו סבלנות אליהם בלבו, ובמקביל לקביעת סופם של טיפוסי השטן האלה, הוא גם ממתין להגעת השלבים של תוכנית הניהול שלו.

בואו נביט בקטע הבא:

2) ברכת האל לנח אחרי המבול

בראשית ט' 1-6 וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת־נֹ֖חַ וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃ וּמוֹרַאֲכֶ֤ם וְחִתְּכֶם֙ יִֽהְיֶ֔ה עַ֚ל כָּל־חַיַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְעַ֖ל כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר תִּרְמֹ֧שׂ הָֽאֲדָמָ֛ה וּֽבְכָל־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם בְּיֶדְכֶ֥ם נִתָּֽנוּ׃ כָּל־רֶ֙מֶשׂ֙ אֲשֶׁ֣ר הוּא־חַ֔י לָכֶ֥ם יִהְיֶ֖ה לְאָכְלָ֑ה כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת־כֹּֽל׃ אַךְ־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃ וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם׃ שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם.

מה אתם מבינים מהקטע הזה? למה בחרתי בפסוקים האלה? מדוע לא בחרתי במובאה מחיי נח ובני משפחתו בתיבה? מפני שהמידע הזה לא נוגע במיוחד לנושא שאנחנו מתקשרים עליו היום. הנושא שאנו מתמקדים עליו הוא טבעו של אלוהים. אם אתם רוצים לדעת את הפרטים האלה, אתם יכולים לפתוח את כתבי הקודש ולקרוא בעצמכם. לא נדון בזה כאן. הדבר העיקרי שאנחנו דנים בו היום הוא האופן שבו ניתן להכיר את מעשיו של אלוהים.

לאחר שנח קיבל את הוראות האל ובנה את התיבה, ולאחר שהוא שרד את הימים שבהם אלוהים השמיד את העולם במבול, כל משפחתו בת שמונה הנפשות שרדה. מלבד משפחתו של נח בת שמונה הנפשות, כל האנושות הושמדה, וכל היצורים החיים על פני האדמה הושמדו. לנח אלוהים נתן ברכות, והוא גם אמר כמה דברים לו ולבניו. הדברים האלה הם מה שאלוהים העניק לו והם גם ברכתו של אלוהים לנח. זו הברכה וההבטחה שאלוהים נותן לבן אדם שיכול להקשיב לו ולקבל את הוראותיו, וזה גם האופן שבו אלוהים גומל לבני אדם. כלומר, גם אם נח לא היה איש מושלם או איש צדיק בעיני אלוהים, וגם אם הוא לא הכיר את אלוהים היטב, נח ושלושת בניו שמעו בדברי אלוהים, תיאמו את מעשיהם עם עבודתו של אלוהים ועשו את מה שהם היו אמורים לעשות בהתאם להוראותיו של אלוהים. כתוצאה מכך, הם עזרו לאלוהים לשמר בני אנוש וסוגים שונים של יצורים חיים לאחר השמדת העולם במבול, ובכך הם תרמו רבות לשלב הבא בתוכנית הניהול של אלוהים. על כל מה שהוא עשה, אלוהים ברך אותו. אולי בעיני בני ימינו, מה שנח עשה אפילו לא ראוי לציון. יש שאפילו יחשבו: נח לא עשה דבר. אלוהים החליט להשאירו בחיים, ולכן הוא ממילא היה נשאר בחיים. הישרדותו היא לא דבר שראוי לשבח אותו עליו. זה מה שאלוהים רצה שיקרה, מפני שהאדם פסיבי. אולם זה לא מה שאלוהים חשב. בעיני אלוהים, בין שבן אדם הוא דגול או חסר חשיבות, כל עוד הוא יכול להקשיב לאלוהים, להישמע להוראותיו ולמשימה שהוא מפקיד בידו ולשתף פעולה עם עבודתו, רצונו ותוכניתו של אלוהים, כדי שרצונו ותוכניתו של אלוהים יוכלו להתבצע באופן חלק, הרי שההתנהלות הזו ראויה לזיכרון וראויה לברכתו. אלוהים נוצר בני אדם כאלה והוא מוקיר את מעשיהם ואת אהבתם וחיבתם כלפיו. זו גישתו של אלוהים. אם כן, מדוע אלוהים ברך את נח? מפני שזה האופן שבו הוא מתייחס למעשים כאלה ולצייתנות כזו מצד האדם.

בנוגע לברכתו של אלוהים לנח, יש שיאמרו: "אם אדם מקשיב לאלוהים ומרצה אותו, אלוהים צריך לברך את האדם. האין זה מובן מאליו?" האם אנחנו יכולים להגיד את זה? יש האומרים: "לא." מדוע אנחנו לא יכולים לומר את זה? יש האומרים: "האדם לא ראוי ליהנות מברכות האל." זה לא לגמרי נכון. זאת משום שכאשר בן אדם מקבל את מה שאלוהים מפקיד בידו, לאלוהים יש אמת מידה שלפיה הוא שופט אם מעשיו של אותו בן אדם טובים או רעים, אם אותו בן אדם שמע לו, אם אותו בן אדם מילא את רצונו של אלוהים ואם מעשיו עומדים בדרישות. לאלוהים אכפת מלבו של האדם, לא ממעשיו על פני השטח. אלוהים לא צריך לברך מישהו רק משום שהוא עשה דבר מה, יהיה אשר יהיה האופן שבו עשה אותו. זהו חוסר הבנה שיש לבני האדם ביחס לאלוהים. אלוהים מביט לא רק בתוצאה הסופית של הדברים, אלא שם דגש רב יותר על לבו של בן האדם ועל גישתו במהלך העניינים, ובודק אם יש בלבו צייתנות, התחשבות ורצון לספק את אלוהים. כמה נח ידע על אלוהים באותה עת? האם הוא ידע את אותה כמות הדוקטרינות שאתם יודעים עכשיו? מבחינת היבטים של האמת, כגון תפיסות והכרה של אלוהים, האם הוא זכה להשקיה ורעייה כמותכם? לא! אך לגבי עובדה אחת אין ספק: בתודעתם, דעתם ואפילו בעמקי לבם של בני ימינו, תפיסותיהם לגבי אלוהים וגישתם כלפיו מטושטשות ומעורפלות. אפשר אפילו לומר שלחלק מבני האדם יש גישה שלילית כלפי קיומו של אלוהים. אולם בלבו ובתודעתו של נח, קיומו של אלוהים היה מוחלט וללא ספק, ולכן צייתנותו לאלוהים הייתה טהורה ונכונה לעמוד במבחן. לבו היה טהור ופתוח לאלוהים. הוא לא נזקק לידע רב של דוקטרינות כדי להשתכנע שעליו להישמע לכל מילה מדבר האל, והוא לא נזקק לעובדות רבות שיוכיחו את קיומו של אלוהים כדי שהוא יוכל לקבל את המשימה שאלוהים הפקיד בידיו ולהיות מסוגל לעשות את כל מה שאלוהים הורה לו לעשות. זה ההבדל המהותי בין נח לבין בני ימינו, וזו גם ההגדרה האמיתית של מיהו בדיוק איש מושלם בעיני אלוהים. מה שאלוהים רוצה הוא בני אדם כמו נח. הוא שייך לסוג בני האדם שאלוהים משבח ושייך גם בדיוק לסוג בני האדם שאלוהים מברך. האם קיבלתם נאורות כלשהי מכך? בני אדם מביטים בבני אדם מבחוץ, ואילו אלוהים מביט בלבם ובמהותם של בני האדם. אלוהים לא מאפשר לאף אחד להיות בעל לב חצוי או להחזיק בספקות לגביו, וגם לא מתיר לבני אדם לחשוד בו או לבחון אותו בכל דרך שהיא. לפיכך, על אף שבני ימינו ניצבים פנים אל פנים עם דבר האל, או אפילו פנים אל פנים עם אלוהים, בגלל דבר מה עמוק בלבם, בגלל מהותם המושחתת ובגלל גישתם העוינת כלפיו, הם נכשלים בדרך לאמונתם האמיתית באלוהים וצייתנותם אליו נחסמת. משום כך, קשה להם מאוד לזכות באותה ברכה שאלוהים העניק לנח.

3) אלוהים יוצר את הקשת בענן כסמל לבריתו עם האדם

בראשית ט' 11-13 וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם׃ אֶת־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ.

כעת, בואו נביט בקטע הזה מכתבי הקודש על האופן שבו אלוהים יצר את הקשת בענן כסמל לבריתו עם האדם.

רוב בני האדם יודעים מהי קשת בענן ושמעו סיפורים הקשורים לקשתות בענן. באשר לסיפור על הקשת בענן בכתבי הקודש, יש שמאמינים לו, יש שמתייחסים אליו כאגדה, ואילו אחרים לא מאמינים בו כלל. כך או כך, כל מה שקרה בנוגע לקשת בענן הוא כל הדברים שאלוהים עשה פעם והדברים שאירעו במהלך התהליך שבו אלוהים מנהל את האדם. הדברים האלה תועדו בדיוק בכתבי הקודש. התיעודים האלה לא מספרים לנו מה היה מצב רוחו של אלוהים באותו הזמן או מה היו הכוונות מאחורי הדברים שאלוהים אמר. יתר על כן, איש לא יכול להבין מה אלוהים הרגיש כשהוא אמר אותם. עם זאת, הלך רוחו של אלוהים בנוגע לכל העניין הזה מתגלה בטקסט בין השורות. נדמה המחשבות שלו באותה העת ממש מזנקות מהדף עם כל מילה ואמירה מדבר האל.

מחשבות האל הן מה שאמור להעסיק את דעתם של בני האדם ומה שהכי חשוב שהם ינסו להכיר. זאת משום שמחשבותיו של אלוהים קשורות הדוקות לאופן שבו האדם מבין את אלוהים, והאופן שבו האדם מבין את אלוהים הוא קשר חיוני ביותר להיווכחותו של האדם בחיים. אם כן, מה אלוהים חשב כשהדברים האלה התרחשו?

במקור, אלוהים ברא אנושות שהייתה טובה מאוד בעיניו וקרובה אליו, אך בני האדם האלה הושמדו במבול לאחר שמרדו בו. האם כאב לאלוהים שאנושות כזו פשוט נעלמה בן-רגע, כך סתם? ודאי שכאב לו! וכיצד הוא הביע את הכאב הזה? כיצד הדבר תועד בכתבי הקודש? הדבר תועד בכתבי הקודש כך: "וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ". המשפט הפשוט הזה מגלה את מחשבותיו של אלוהים. ההשמדה הזו של העולם הכאיבה לו מאוד. במילים של בני אנוש, הוא היה עצוב מאוד. אנחנו יכולים לתאר לעצמנו: איך נראתה הארץ שהייתה פעם שוקקת חיים לאחר שהושחתה במבול? איך נראתה כעת הארץ, שפעם הייתה מלאה בני אדם? ללא התיישבות אנושית, ללא יצורים חיים, מים בכל מקום ואי-סדר אדיר על פני המים. האם התרחשות כזו הייתה כוונתו המקורית של אלוהים כשהוא ברא את העולם? מובן שלא! כוונתו המקורית של אלוהים הייתה לראות חיים בכל רחבי הארץ, לראות את בני האדם שהוא ברא עובדים אותו, ולא שרק נח יהיה היחיד שעובד אותו או היחיד שיכול לענות לקריאתו לבצע את המשימה שהופקדה בידו. כשהאנושות נעלמה, אלוהים ראה לא את שהתכוון אליו במקור אלא את ההיפך הגמור. איך ייתכן שלבו שלא יכאב? אם כן, כשאלוהים גילה את טבעו והביע את רגשותיו, הוא קיבל החלטה. איזו מין החלטה הוא קיבל? ליצור קשת בענן (הערה: את הקשת בענן שאנחנו רואים) כברית עם האדם, כהבטחה שאלוהים לא ישמיד שוב את האנושות במבול. לצד זאת, היא נועדה גם לספר לבני האדם שאלוהים פעם השמיד את העולם במבול, כדי שהאנושות תזכור תמיד מדוע אלוהים עשה דבר כזה.

האם השמדת העולם באותו זמן הייתה דבר שאלוהים רצה? היא בפירוש לא הייתה מה שאלוהים רצה. אנחנו אולי יכולים להעלות בדעתנו חלק קטן מהמראה העלוב של הארץ לאחר שהושחתה, אך אנחנו לא יכולים להעלות על דעתנו כלל איך נראה אז המראה הזה בעיני אלוהים. אפשר לומר שבין אם מדובר בבני זמננו ובין שמדובר בבני הזמן ההוא, איש לא מסוגל להעלות על דעתו או להבין מה אלוהים הרגיש כשהוא ראה את המראה הזה, את תמונת העולם לאחר שהושמד במבול. אלוהים נאלץ לעשות זאת בגלל מרדנותו של האדם, אך את הכאב שאלוהים סבל בלבו מההשמדה הזו של העולם במבול איש לא יכול לתפוס או להבין. זו הסיבה שאלוהים כרת ברית עם האנושות, כדי להגיד לבני האדם לזכור שאלוהים עשה פעם דבר כזה ולהישבע בפניהם שלעולם לא ישמיד כך את העולם שוב. בברית הזו אנחנו רואים את לבו של אלוהים – אנחנו רואים שלבו של אלוהים דאב כשהוא השמיד את האנושות הזו. בשפת בני אנוש, כשאלוהים השמיד את האנושות וראה את האנושות נעלמת, לבו בכה ודימם. זו הדרך הטובה ביותר לתאר זאת, נכון? המילים האלה משמשות בני אנוש להמחיש רגשות אנושיים, אך מפני ששפת בני האנוש לוקה בחסר, השימוש בהן לתיאור רגשותיו ותחושותיו של אלוהים לא נראה לי כה גרוע, גם לא מוגזם. הן לפחות מאפשרות לכם להבין היטב ובהחלט כראוי את מצב רוחו של אלוהים בזמן ההוא. על מה תחשבו כעת כשתראו שוב קשת בענן? לפחות תזכרו שאלוהים התייסר פעם על כך שהוא השמיד את העולם במבול. אתם תזכרו שעל אף שאלוהים שנא את העולם הזה ותיעב את האנושות הזו, כשהוא השמיד את בני האנוש, שברא במו ידיו, לבו דאב והוא התקשה להרפות, הסתייג ובקושי נשא זאת. נחמתו היחידה הייתה משפחתו של נח בת שמונה הנפשות. שיתוף הפעולה של נח הוא שהפך לכדאי את המאמץ האדיר שהוא השקיע בבריאת הכל. כשאלוהים סבל, זה היה הדבר היחיד שיכול היה לפצות על הכאב שלו. מאותו רגע ואילך, אלוהים תלה את כל ציפיותיו מהאנושות במשפחתו של נח, בתקווה שהם יוכלו לחיות עם ברכתו ולא קללתו, בתקווה שהם לעולם לא יראו את אלוהים משמיד שוב את העולם במבול וגם בתקווה שהם לא יושמדו.

איזה היבט מטבעו של אלוהים אנו יכולים להבין מכך? אלוהים תיעב את האדם מפני שהאדם היה עוין כלפיו, אך בלבו, האכפתיות, הדאגה והרחמים שלו כלפי האנושות נותרו ללא שינוי. אפילו כאשר השמיד את האנושות, לבו נותר ללא שינוי. כשהאנושות הייתה מלאה בשחיתות והמרתה את פיו של אלוהים בצורה חמורה, אלוהים נאלץ להשמיד את האנושות משום טבעו ומהותו ועל פי עקרונותיו. אולם בגלל מהותו של אלוהים, הוא עדיין ריחם על האנושות ואפילו רצה להשתמש בדרכים שונות לגאול את האנושות כדי שהיא תוכל להמשיך לחיות. האדם, לעומת זאת, התנגד לאלוהים, המשיך להמרות את פיו וסירב לקבל את ישועתו של אלוהים, כלומר, סירב לקבל את כוונותיו הטובות. על אף שאלוהים קרא לו, הזכיר לו, קיים אותו, עזר לו וסבל אותו, האדם לא הבין או העריך זאת ולא שם לכך לב. בכאבו, אלוהים בכל זאת לא שכח להעניק לאדם את סובלנותו המרבית, והמתין לאדם שישנה את התנהגותו. לאחר שהגיע לגבול שלו, הוא עשה את מה שהיה עליו לעשות ללא היסוס. במילים אחרות, חלף פרק זמן מסוים והתחולל תהליך מסוים מהרגע שאלוהים תכנן להשמיד את האנושות ועד תחילתה הרשמית של עבודתו להשמדת האנושות. התהליך הזה התקיים כדי לאפשר לאדם לשנות את התנהגותו והוא היה ההזדמנות האחרונה שאלוהים נתן לאדם. אם כן, מה אלוהים עשה בפרק הזמן הזה לפני שהוא השמיד את האנושות? אלוהים עשה כמות משמעותית של עבודת הזכרה ושכנוע. על אף הכאב והצער בלבו של אלוהים, הוא המשיך לפעול באכפתיות, בדאגה וברחמים רבים כלפי האנושות. מה אנחנו רואים מכך? ללא ספק, אנחנו רואים שאהבתו של אלוהים כלפי האנושות היא אמיתית ולא רעיוןשהוא משלם לו מס שפתיים. היא אמיתית, מוחשית וניתנת להערכה, והיא לא מזויפת, מעושה, ערמומית או מתנשאת. אלוהים לעולם לא משתמש בהונאה או יוצר מראות מזויפים כדי לגרום לבני אדם להכיר בכך שהוא ראוי לאהבה. הוא לעולם לא משתמש בעדות שקר כדי להראות לבני אדם את חביבותו או כדי להתרברב בחביבותו ובקדושתו. האין ההיבטים האלה של טבעו של אלוהים ראויים לאהבת האדם? האין הם ראויים לעבודת האל? האין הם ראויים להוקרה? בשלב הזה, אני רוצה לשאול אתכם: לאחר ששמעתם את הדברים האלה, האם אתם חושבים שגדולתו של אלוהים היא רק מילים על דף? האם חביבותו של אלוהים היא רק מילים ריקות מתוכן? לא! בוודאי שלא! עליונותו, גדולתו, קדושתו, סובלנותו, אהבתו של אלוהים וכן הלאה – כל פרט מתוך ההיבטים השונים האלה של טבעו ומהותו של אלוהים בא לידי ביטוי בכל פעם שהוא עושה את עבודתו. הם מגולמים ברצונו כלפי האדם וגם מתגשמים ומשתקפים בכל בן אדם. גם אם לא הרגשתם זאת בעבר, אלוהים דואג לכל אדם בכל דרך אפשרית, באמצעות לבו הכן, חוכמתו ודרכים שונות לחמם את לבו ולעורר את רוחו של כל אדם. זוהי עובדה שאין עליה עוררין. בלי קשר למספר בני האדם היושבים כאן, לכל אדם היו חוויות ותחושות שונות כלפי סובלנותו, סבלנותו וחביבותו של אלוהים. החוויות האלה של אלוהים והתחושות האלה או ההכרות האלה בו – בסיכומו של עניין, כל הדברים החיוביים האלה הם מאלוהים. לכן, על ידי שילוב החוויות והידע של כולם על אלוהים והחיבור בינן לבין קריאתנו בפסוקים האלה מכתבי הקודש היום, האם אתם מבינים את אלוהים באופן אמיתי וראוי יותר?

לאחר שקראתם את הסיפור הזה והבנתם חלק מטבעו של אלוהים שנגלה באירוע זה, איזה מין הערכה חדשה של אלוהים יש לכם? האם בזכות זאת הבנתם באופן עמוק יותר את אלוהים ואת לבו? האם אתם מרגישים כעת אחרת כשאתם מעיינים שוב בסיפור של נח? על פי השקפתכם, האם לא היה הכרח לתקשר את הפסוקים האלה מכתבי הקודש? כעת, לאחר שתקשרנו אותם, האם אתם חושבים שהיה הכרח לעשות זאת? היה הכרח, נכון? על אף שקראנו סיפור, הוא תיעוד אמיתי של העבודה שאלוהים עשה בעבר. מטרתי לא הייתה לאפשר לכם לתפוס את פרטי הסיפורים האלה או את פרטי הדמות הזו, גם לא לעודד אתכם ללכת לחקור את הדמות הזו, ובהחלט לא לגרום לכם לחזור ולחקור שוב את כתבי הקודש. אתם מבינים? אם כן, האם הסיפורים האלה עזרו לכם להכיר את אלוהים טוב יותר? מה הסיפור הזה הוסיף לאופן שבו אתם מבינים את אלוהים? ספרו לנו, אחים ואחיות מהונג קונג. (ראינו שאהבתו של אלוהים היא דבר שאין לאיש מאיתנו, בני האדם המושחתים.) ספרו לנו, אחים ואחיות מדרום קוריאה. (אהבתו של אלוהים כלפי האדם היא אמיתית. אהבתו של אלוהים כלפי האדם טומנת בחובה את טבעו וטומנת בחובה את גדולתו, קדושתו, עליונותו וסובלנותו. כדאי לנו לנסות להבין זאת באופן מעמיק יותר.) (באמצעות התקשור זה עתה, מצד אחד אני יכול לראות את טבעו הצודק והקדוש של אלוהים, ומצד שני אני יכול לראות את דאגתו של אלוהים לאנושות, את רחמיו של אלוהים כלפי האנושות ואת העובדה שכל מה שאלוהים עושה וכל מחשבה ורעיון שיש לו מגלים כולם את אהבתו כלפי האנושות ואת דאגתו לאנושות.) (בעבר הבנתי שאלוהים השתמש במבול כדי להשמיד את העולם מפני שהאנושות הפכה למרושעת מאוד, ונדמה היה לי שאלוהים השמיד את האנושות הזו מפני שהוא תיעב אותה. רק לאחר שאלוהים דיבר על הסיפור של נח היום ואמר שלבו של אלוהים דימם, הבנתי שאלוהים למעשה התקשה להרפות מהאנושות הזו. רק משום שהאנושות הייתה מרדנית מדי, לאלוהים לא הייתה ברירה אלא להשמיד אותה. למעשה, לבו של אלוהים באותה עת היה עצוב מאוד. מכך אני יכול לראות בטבעו של אלוהים את האכפתיות והדאגה שלו כלפי האנושות. זה דבר שלא ידעתי לפני כן.) טוב מאוד! אתם יכולים להיות הבאים שידברו. (ההקשבה לדברים האלה השפיעה עליי מאוד. קראתי את כתבי הקודש בעבר, אבל מעולם לא הייתה לי חוויה כמו היום, שבה אלוהים מנתח ישירות את הדברים האלה כדי שנוכל להכיר אותו. החוויה שבה אלוהים מוביל אותנו כך כדי שנזכה לראות את כתבי הקודש הראתה לי שמהותו של אלוהים אל מול שחיתות האדם הייתה אהבה ודאגה לאנושות. מאז שהאדם נעשה מושחת ועד אחרית הימים היום, על אף שאלוהים טומן בחובו טבע צודק, אהבתו ודאגתו לאדם נותרות ללא שינוי. זה מוכיח שהמהות של אהבתו של אלוהים, מהבריאה ועד היום, לעולם לא משתנה, גם אם האדם מושחת.) (היום הבנתי שמהותו של אלוהים לא תשתנה בגלל שינוי בזמן ובמקום של עבודתו. הבנתי גם שבין שאלוהים בורא את העולם או משמיד אותו לאחר שהאדם הופך למושחת, כל מה שהוא עושה הוא בעל משמעות ומכיל את טבעו. לפיכך, הבנתי שאהבתו של אלוהים היא אינסופית ובלתי ניתנת למדידה, והבנתי גם את דאגתו ורחמיו של אלוהים כלפי האנושות כשהוא השמיד את העולם, כפי שציינו האחים והאחיות האחרים.) (אלה היו דברים שלא ידעתי לפני כן. לאחר שהקשבתי היום, אני מרגיש שאלוהים באמת מהימן, אמין וראוי לאמונה ושהוא אכן קיים. אני יכול באמת להבין בלבי שטבעו ואהבתו של אלוהים הם עד כדי כך מוחשיים. זו תחושה שיש לי לאחר שהקשבתי היום.) מצוין! נראה שכולכם הפנמתם את מה ששמעתם.

האם הבחנתם בעובדה מסוימת בכל הפסוקים מכתבי הקודש, לרבות כל הסיפורים מכתבי הקודש שתקשרנו היום? האם אלוהים השתמש אי-פעם בשפתו שלו כדי להביע את מחשבותיו שלו או כדי להסביר את אהבתו ודאגתו לאנושות? האם יש תיעוד שלו משתמש בשפה ישירה כדי לציין עד כמה הוא דואג לאנושות או אוהב אותה? לא! הלא כן? יש בקרבכם כל כך הרבה בני אדם שקראו את כתבי הקודש או ספרים אחרים. האם מישהו מכם ראה מילים שכאלה? התשובה היא בשום אופן לא! כלומר, בתיעוד שבכתבי הקודש, לרבות דברי האל או תיעוד עבודתו, אלוהים מעולם לא השתמש בדרכיו שלו כדי לתאר את רגשותיו או להביע את אהבתו ודאגתו לאנושות, בשום תקופה ובשום פרק זמן, ואלוהים גם מעולם לא השתמש בדיבור או בכל מעשה שהוא כדי להביע את רגשותיו ותחושותיו – האין זו עובדה? מדוע אני אומר זאת? מדוע עליי לציין זאת? מפני שגם הדבר מבטא את חביבותו וטבעו של אלוהים.

אלוהים ברא את האנושות. גם אם בני אנוש הושחתו וגם אם הם לא חסידים שלו, אלוהים מתייחס אליהם כאל בבת עינו – או כפי שבני אדם היו אומרים, הוא מתייחס אליהם כאל יקיריו – ולא כאל צעצועים שלו. על אף שאלוהים אומר שהוא הבורא והאדם הוא ברוא שלו, מה שאולי נשמע כאילו יש הבדל מה בדרגה ביניהם, למעשה, כל מעשיו של אלוהים למען האנושות חורגים בהרבה מהמצופה בקשר מסוג זה. אלוהים אוהב את האנושות, משגיח על האנושות ודואג לאנושות, והוא מקיים את האנושות ללא הרף וללא הפסק. הוא לעולם לא מרגיש בלבו שזו עבודה נוספת או דבר שראוי להערכה מיוחדת. הוא גם לא מרגיש שהושעת האנושות, קיום האנושות והענקת הכל לאנושות הם תרומה אדירה למענה. הוא בסך הכול מקיים את האנושות בשקט ובדממה, בדרכו שלו ובאמצעות מהותו שלו ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. לא משנה כמה תמיכה וכמה עזרה האנושות מקבלת ממנו, אלוהים לעולם לא חושב על כך או מנסה לזכות בהערכה. דבר זה נובע ממהותו של אלוהים והוא גם ביטוי אמיתי ומדויק של טבעו של אלוהים. זו הסיבה שגם בספרי הקודש וגם בספרים אחרים, אנחנו אף-פעם לא רואים את אלוהים מבטא את מחשבותיו ואף-פעם לא רואים את אלוהים מתאר או מצהיר בפני בני האנוש מדוע הוא עושה את הדברים הללו או מדוע הוא דואג כל כך לאנושות, במטרה לגרום לאנושות להכיר לו תודה או להלל אותו. אפילו כשכואב לו, כשלבו דואב עד מאוד, הוא אף-פעם לא שוכח את אחריותו או דאגתו כלפי האנושות, אלא תמיד סובל את הכאב והמכאוב הזה לבד בדממה. להיפך, אלוהים ממשיך לקיים את האנושות כפי שעשה תמיד. על אף שהאנושות לעתים קרובות מהללת את אלוהים או נושאת עליו עדות, אלוהים לא דורש ממנה לנהוג כך. זאת משום שאלוהים לעולם לא מתכוון שאף אחד מהדברים הטובים שהוא עושה למען האנושות יזכה בהכרת תודה או בגמול. מצד שני, מי שירא את אלוהים וסר מרע, מי שהוא באמת חסיד של אלוהים, מי שמקשיב לו ונאמן לו ומי שנשמע לו – אלה הם בני האדם שלעתים קרובות יזכו בברכותיו של אלוהים, ואלוהים יעניק את הברכות האלה ללא היסוס. יתר על כן, הברכות שבני אדם מקבלים מאלוהים הן לעתים קרובות מעבר לכל דמיון. הם גם מעל ומעבר לתמורה מוצדקת בעיני בני אנוש על מעשיהם או המחיר ששילמו. כשהאנושות נהנית מברכותיו של אלוהים, האם למישהו אכפת ממה שאלוהים עושה? האם מישהו דואג כלל לרגשותיו של אלוהים? האם מישהו מנסה להבין את כאבו של אלוהים? התשובה לשאלות האלה היא: לא! האם בן אנוש כלשהו, לרבות נח, יכול להעריך את הכאב שאלוהים הרגיש באותו רגע? האם מישהו יכול לתפוס את הסיבה לכך שאלוהים יכרות ברית כזו? לא! האנושות לא מבינה את כאבו של אלוהים, לא משום שאינה יכולה להעלות על הדעת את כאבו של אלוהים, ולא בגלל הפער בין אלוהים לאדם או ההבדל במעמדם, אלא מפני שלאנושות לא אכפת כלל מרגשותיו של אלוהים. האנושות חושבת שאלוהים הוא עצמאי – אלוהים לא צריך שבני אדם ידאגו לו, יבינו אותו או יתחשבו בו. אלוהים הוא אלוהים, ולכן אין לו כאב ואין לו רגשות. הוא לא יהיה עצוב, הוא לא ירגיש צער והוא אפילו לא בוכה. אלוהים הוא אלוהים, ולכן הוא לא צריך שום ביטוי רגשי והוא לא צריך שום נחמה רגשית. אם הוא צריך אותם בנסיבות מסוימות, הוא יפתור את העניין בעצמו ולא יזדקק לסיוע מהאנושות. לעומת זאת, בני האנוש החלשים והילדותיים הם אלה שצריכים שאלוהים ינחם אותם, יקיים אותם, יעודד אותם ואפילו ינחם אותם, בכל עת ובכל מקום. המחשבה הזו מסתתרת עמוק בלב האנושות: האדם הוא החלש – הוא זקוק לאלוהים שישמור עליו מכל בחינה, הוא ראוי לכל הדאגה שאלוהים מקדיש לו וזכותו לדרוש מאלוהים את מה שלדעתו צריך להיות שלו. אלוהים הוא החזק – יש לו הכול והוא צריך להיות זה ששומר על האנושות ומעניק לה ברכות. מפני שהוא כבר אלוהים, הוא כל-יכול והוא לעולם לא זקוק לדבר מהאנושות.

מכיוון שהאדם לא שם לב לאף אחד מגילויי האל, הוא מעולם לא חש בצערו, כאבו או אושרו של אלוהים. לעומת זאת, אלוהים מכיר את כל ביטוייו של האדם כאת כף ידו. אלוהים מספק את הצרכים של כולם בכל זמן ובכל מקום, צופה במחשבותיו המשתנות של כל אדם וכך הוא מנחם אותו ומטיף לו, מכוון ומאיר אותו. מבחינת כל מעשיו של אלוהים על האנושות וכל המחירים שהוא שילם בגללה, האם בני אדם יכולים למצוא פסוק בכתבי הקודש או מכל דבר שאלוהים אמר עד היום שמציין בבירור שאלוהים ידרוש דבר מה מן האדם? לא! נהפוך הוא, גם אם בני אדם מתעלמים מחשיבתו של אלוהים, הוא עדיין חוזר ומנהיג את האנושות, חוזר ומקיים אותה ועוזר לה, כדי לאפשר לה לצעוד בדרכו של אלוהים, כדי שהיא תוכל לקבל את היעד היפהפה שהכין לה. בכל הנוגע לאלוהים, למה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, הוא יעניק ללא היסוס את חסדו, את רחמיו ואת כל גמוליו לחסידי האל שאוהבים אותו. הוא לעולם לא מגלה, עם זאת, לאף אדם את הכאב שסבל או את הלך רוחו, והוא לעולם לא מתלונן על מי שלא מסוגל להתחשב בו או להכיר את רצונו. הוא בסך הכול נושא כל זאת בדממה וממתין ליום שבו האנושות תהיה מסוגלת להבין.

מדוע אני אומר את הדברים האלה כאן? מה אתם מבינים מהדברים שאמרתי? יש דבר מה במהותו ובטבעו של אלוהים שקל מאוד לא לשים לב אליו, דבר מה שיש רק לאלוהים ולא לאף אדם, לרבות אלה שנחשבים לבני אדם דגולים וטובים, או שיש המדמיינים שהם אלוהים. מהו הדבר הזה? זהו חוסר אנוכיותו של אלוהים. כשאנחנו מדברים על חוסר אנוכיות, אתם אולי חושבים שגם אתם חסרי אנוכיות, משום שבכל הנוגע לילדיכם, אתם לעולם לא מתמקחים איתם ואתם נדיבים כלפיהם, או שאתם חושבים שאתם חסרי אנוכיות ביחס להוריכם. תהיה מחשבתכם אשר תהיה, אתם לפחות מבינים את המונח "חוסר אנוכיות" ורואים בו דבר חיובי, וחושבים שלהיות אדם חסר אנוכיות הוא דבר נאצל. כשאתם חסרי אנוכיות, קרנכם עולה בעיני עצמכם. אך אין איש שיכול לראות את חוסר האנוכיות של אלוהים בכל דבר, בבני האדם, באירועים ובדברים, ובעבודתו של אלוהים. מדוע כך הדבר? מפני שהאדם כל כך אנוכי! מדוע אני אומר זאת? האנושות חיה בעולם חומרי. אתם אולי חסידי אל, אך אף-פעם אינכם רואים או מבינים איך אלוהים מקיים אתכם, אוהב אתכם ודואג לכם. מה אתם כן רואים? אתם רואים את קרוביכם בדם שאוהבים אתכם או מטפחים אתכם. אתם רואים את הדברים שמועילים לבשרכם ודמכם. אכפת לכם מבני האדם ומהדברים שאתם אוהבים. זהו חוסר אנוכיותו המזויף של האדם. עם זאת, בני אדם "חסרי אנוכיות" כאלה לעולם לא חושבים על אלוהים שמעניק להם חיים. בהשוואה לאלוהים, חוסר אנוכיותו של האדם נראה אנוכי ובזוי. חוסר האנוכיות שהאדם מאמין בו הוא ריקני ולא מציאותי, מעושה, לא תואם את אלוהים ולא קשור לאלוהים. חוסר האנוכיות של האדם הוא למען עצמו, בעוד שחוסר האנוכיות של אלוהים הוא גילוי אמיתי של מהותו. בדיוק בגלל חוסר האנוכיות של אלוהים האדם מקבל ממנו זרם יציב של אספקה. ייתכן והנושא הזה, שאני מדבר עליו היום, לא באמת נוגע ללבכם ואתם רק מהנהנים באישור; אך כשתנסו להעריך את לבו של אלוהים בלבכם, תגלו מבלי משים: מבין כל בני האדם, העניינים והדברים שאתם יכולים לחוש בעולם הזה, רק חוסר אנוכיותו של אלוהים הוא אמיתי ומוחשי, מפני שרק אהבתו של אלוהים כלפיכם היא ללא תנאי וללא רבב. מלבד אלוהים, חוסר אנוכיותו לכאורה של כל אחד אחר הוא כולו מזויף, שטחי וחסר כנות – יש לו מטרה, כוונות מסוימות, הוא טומן בחובו עסקת חליפין ואינו יכול לעמוד במבחן. אפשר אפילו לומר שהוא מטונף ונבזי. אתם מסכימים?

אני יודע שהנושאים האלה מאוד לא מוכרים לכם ושאתם זקוקים לזמן מה כדי לעכל אותם לפני שתוכלו להבין באמת. ככל שהנושאים האלה פחות מוכרים לכם, כך הדבר מוכיח שהם חסרים בלבכם. אם לעולם לא הייתי מזכיר את הנושאים האלה, האם מישהו מכם היה יודע עליהם דבר? אני סבור שלעולם לא הייתם מכירים אותם. אין ספק בכך. לא משנה כמה אתם יכולים לתפוס או להבין, הנושאים האלה שאני מדבר עליהם הם הלוקים ביותר בחסר אצל בני האדם והדורשים הבנה יותר מכול. הנושאים האלה חשובים מאוד לכולם – הם יקרי ערך והם החיים. הם הדברים שצריכים להיות ברשותכם בדרך שלפניכם. ללא הכוונתם של הדברים האלה, מבלי שתבינו את טבעו ומהותו של אלוהים, תמיד יהיה לכם ספק בכל הנוגע לאלוהים. איך אתם יכולים להאמין באלוהים כראוי אם אתם אפילו לא מבינים אותו? אתם לא יודעים דבר על רגשותיו, רצונו והלך רוחו של אלוהים. אתם לא יודעים מה הוא חושב, מה מעציב אותו ומה משמח אותו. על כן איך אתם יכולים להתחשב בלבו של אלוהים?

בכל פעם שאלוהים עצוב, הוא ניצב בפני אנושות שלא שמה אליו לב כלל, אנושות של חסידיו שטוענים שהם אוהבים אותו אך לגמרי מתעלמים מרגשותיו. איך ייתכן שלבו לא יכאב? בעבודת הניהול של אלוהים, הוא מבצע את עבודתו בכנות ומדבר אל כל אדם, והוא ניצב בפני בני האדם ללא כל היסוס או הסתרה. אולם כל חסידיו סגורים בפניו ואיש לא מוכן להתקרב אליו באופן פעיל, להבין את לבו או להתחשב ברגשותיו. אפילו אלה שרוצים להפוך למקורביו של אלוהים לא רוצים להתקרב אליו, להתחשב בלבו או לנסות להבין אותו. כשאלוהים שמח ומאושר, אין לו עם מי לחלוק את האושר שלו. כשבני אדם לא מבינים את אלוהים, אין מי שינחם את לבו הפגוע. כשלבו דואב, אין אף אדם שמוכן להקשיב לאשר על לבו. לאורך אלפי השנים האלה של עבודת הניהול של אלוהים, איש לא מבין את רגשותיו של אלוהים ואיש לא מעריך או תופס אותם. על אחת כמה וכמה, איש לא יכול לעמוד לצד אלוהים ולחלוק איתו את רגעי השמחה והצער. אלוהים בודד. הוא בודד! אלוהים בודד לא רק משום שהאנושות המושחתת מתנגדת לו, אלא יותר מכך משום שבני האדם שעוסקים בחיפוש אחר רוחניות, בני האדם שרוצים להכיר את אלוהים ולהבין אותו ואפילו בני האדם שמוכנים להקדיש לו את כל חייהם לא מכירים את מחשבותיו ולא מבינים את טבעו ואת רגשותיו.

בסוף הסיפור של נח, אנו רואים שאלוהים השתמש בדרך יוצאת דופן כדי להביע את רגשותיו באותו רגע. הייתה זו דרך מיוחדת מאוד: לכרות עם האדם ברית, שמצהירה על סיום השימוש של אלוהים במבול כדי להשמיד את העולם. על פניו, כריתת ברית נראית אולי כדבר רגיל ביותר. היא אינה אלא שימוש במילים כדי לחייב את שני הצדדים שלא לנקוט בפעולות המפרות את הברית, וזאת כדי לשמור על האינטרסים של שני הצדדים. לכאורה, זה דבר רגיל מאוד, אך מהסתכלות במניעים ובמשמעות של המעשה הזה של אלוהים, אפשר להבין שזה גילוי אמיתי של טבעו והלך רוחו של אלוהים. אם תניחו את המילים האלה בצד ותתעלמו מהן, אם לעולם לא אומר לכם את האמת, האנושות לעולם לא תכיר את חשיבתו של אלוהים. בדמיונכם, ייתכן שאלוהים מחייך כשהוא כורת את הברית הזו, ואולי סבר פניו רציני, אך בלי קשר לסבר הפנים הפשוט ביותר שרוב בני האדם מדמיינים שיש לאלוהים, איש לא יכול לראות את לבו או את כאבו של אלוהים, ועל אחת כמה וכמה אין איש יכול לראות את בדידותו. איש לא יכול לזכות באמונו של אלוהים או להיות ראוי לאמונו, או להיות מישהו שאלוהים יכול להביע בפניו את מחשבותיו או את כאבו. זו הסיבה שלאלוהים לא הייתה ברירה אלא לעשות דבר כזה. למראית עין, אלוהים עשה דבר קל כדי להיפרד מהאנושות הקודמת, להסדיר את העבר ולסיים באופן מושלם את השמדת העולם במבול. עם זאת, אלוהים הסתיר את הכאב שלו מהרגע הזה עמוק בלבו. בתקופה שבה לא היה לאלוהים עם מי לשתף את אשר על לבו, הוא כרת ברית עם האנושות ואמר לה ששוב לא ישמיד את העולם במבול. כשמופיעה קשת בענן, היא מזכירה לבני האדם שקרה פעם דבר כזה כדי להזהיר אותם שלא לעשות מעשים רעים. אפילו מתוך כאב כזה, אלוהים לא שכח את האנושות, ועדיין הקדיש לה דאגה כה רבה. האין אלה אהבתו וחוסר אנוכיותו של אלוהים? אך על מה בני אדם חושבים כשהם סובלים? זה הרי הרגע שבו הם זקוקים לאלוהים יותר מכל, הלא כן? ברגעים כאלה, בני אדם תמיד מביאים את אלוהים כדי שהוא ינחם אותם. אלוהים לעולם לא יאכזב בני אדם בכל זמן שהוא, והוא תמיד יאפשר לבני אדם להיחלץ מצרותיהם ולחיות באור. על אף שאלוהים מקיים כך את האנושות, בלב האדם אלוהים הוא רק גלולת עידוד ושיקוי של נחמה. כשאלוהים סובל, כשלבו פגוע, יציר נברא או כל אדם המנחם אותו או מארח לו חברה הם ללא ספק רק משאלה ראוותנית של אלוהים. האדם לעולם לא מתחשב ברגשותיו של אלוהים, ולכן אלוהים לעולם לא מבקש נחמה או מצפה שמישהו יוכל לנחם אותו. הוא בסך הכול משתמש בדרכיו שלו כדי להביע את מצב רוחו. בני אדם לא חושבים שקשה לאלוהים במיוחד לעמוד בייסורים כלשהם. רק כשאתם מנסים באמת להבין את אלוהים ויכולים באמת להבין את כוונותיו הכנות של אלוהים בכל מעשיו, אתם יכולים להרגיש את גדולתו וחוסר אנוכיותו של אלוהים. על אף שאלוהים כרת ברית עם האנושות באמצעות הקשת בענן, הוא מעולם לא סיפר לאיש מדוע הוא עשה זאת ומדוע הוא כרת את הברית הזו, כלומר, הוא מעולם לא גילה לאיש את מחשבותיו האמיתיות. זאת מפני שאיש לא יכול לתפוס את עומק אהבתו של אלוהים כלפי האנושות שהוא ברא במו ידיו, ואיש לא יכול להבין כמה כאב לבו כשהשמיד את האנושות. לפיכך, אפילו אם הוא יאמר לבני האדם מה הוא מרגיש, הם לא יוכלו לשאת את האמון הזה. על אף שכואב לו, הוא ממשיך בשלב הבא של עבודתו. אלוהים תמיד נותן את מיטבו ואת הטוב ביותר לאנושות, תוך שהוא נושא בדממה את כל הייסורים בעצמו. אלוהים אף-פעם לא מגלה בפתיחות את ייסוריו. במקום זאת, הוא סובל וממתין בדממה. הסיבולת של אלוהים היא לא קרה, אדישה, או חסרת ישע, והיא אינה סימן לחולשה. אהבתו ומהותו של אלוהים הן תמיד חסרות אנוכיות. זהו גילוי טבעי של מהותו וטבעו והתגלמות אמיתית של זהותו של אלוהים כבורא האמיתי.

למרות זאת, אולי יש כאלה שלא הבינו אותי כראוי. האם תיאור רגשותיו של אלוהים בפירוט כה רב ובאופן כל כך סנסציוני נועד לגרום לבני אדם לרחם על אלוהים? האם הייתה כאן כוונה כזו? (לא!) המטרה היחידה לכך שאמרתי את הדברים האלה הייתה לגרום לכם להכיר את אלוהים טוב יותר, להבין את פניו השונים, להבין את רגשותיו, להעריך את העובדה שעבודתו של אלוהים מבטאת בהדרגה ובאופן מוחשי את טבעו ומהותו. זאת בניגוד לאופן שבו הן מוצגות באמצעות דבריו הריקים מתוכן של האדם, האות הכתובה שלו, הדוקטרינות שלו או יצירי דמיונו. כלומר, אלוהים ומהותו קיימים באמת – הם לא ציורים, הם לא יצירי דמיון, הם לא תוצרים של האדם והם בהחלט לא המצאות של האדם. האם אתם מכירים בכך כעת? אם אתם מכירים בכך, הרי שדבריי היום השיגו את מטרתם.

דנו היום בשלושה נושאים. אני בטוח שכולם הפיקו ערך רב מהשיתוף על שלושת הנושאים האלה. אני יכול לומר בוודאות שבאמצעות שלושת הנושאים הללו, המחשבות של אלוהים שתיארתי או טבעו ומהותו של אלוהים שציינתי שינו את האופן שבו בני אדם מדמיינים ומבינים את אלוהים. הם אפילו שינו את האמונה של כולם באלוהים ושינו את צלם האל שכולם מעריצים בלבם. בכל אופן, אני מקווה שמה שלמדתם על טבעו של אלוהים בשני הקטעים האלה מכתבי הקודש יועיל לכם, ואני מקווה שאחרי המפגש תנסו להעמיק בכך עוד. המפגש של היום מסתיים בזאת. שלום!

הרביעי בנובמבר, 2013

קודם: כיצד להכיר את טבעו של אלוהים ואת תוצאת עבודתו

הבא: עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב'

דברי אלוהים הם הבסיס לאמונתו של האדם. האם חשתם משבר אמונה, או שאתם צריכים להקשיב לקולו של אלוהים ולפתח אמונה אמיתית בו? האתר שלנו מציג את הדברים שרוח הקודש אומרת לכל הכנסיות, ואלה יסייעו לכם. אתם מוזמנים לשוחח עימנו בצ'ט ולהחליף רעיונות.
צרו קשר ב-Whatsapp
צרו קשר ב-Messenger

תוכן דומה

פרק 35

בימינו, במידה כזו או אחרת, כל בני האדם נכנסו למצב של ייסורים. בדיוק כפי שאלוהים אמר, "אני צועד לצדם של בני האנוש." זו האמת לאמיתה, אך בני...

עבודה והיווכחות (10)

התקדמותה של האנושות עד כה היא ללא תקדים. עבודתו של אלוהים והיווכחותו של האדם מתקדמות שכם אל שכם, ולפיכך, גם עבודתו של אלוהים היא אירוע...

הדרך... (6)

בזכות עבודתו של אלוהים הגענו לימים אלה, ולפיכך אנו השורדים בתוכנית הניהול של אלוהים. העובדה שנותרנו כאן היום מעידה שאלוהים רומם אותנו,...

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה