אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

כיצד שלושת שלבי עבודתו של אלוהים מעמיקים בהדרכה כדי שבני האדם יזכו בישועה ויהפכו למושלמים?

74

4. כיצד שלושת שלבי עבודתו של אלוהים מעמיקים בהדרכה כדי שבני האדם יזכו בישועה ויהפכו למושלמים?

דברי אלוהים רלוונטיים:

כלל ניהולו של אלוהים מחולק לשלושה שלבים, ובכל שלב מוצבות דרישות הולמות מהאדם. יתר על כן, עם חלוף העידנים והתקדמותם, דרישותיו של אלוהים מהאנושות כולה גדלות יותר ויותר. כך עבודת הניהול של אלוהים מגיעה לשיאה בהדרגה, עד שהאדם חוזה בעובדת "הופעת הדבר בבשר," ובכך גדלות אף יותר הדרישות מהאדם, והדרישות מהאדם לשאת עדות גדלות אף יותר. …בעבר, האדם נדרש לפעול על פי החוק והדברות, ונדרש להיות סבלן וצנוע. כיום, האדם נדרש לציית לכל הסדרי האל ולאהוב את אלוהים אהבה אדירה, ובסופו של דבר, האדם נדרש להמשיך לאהוב את אלוהים גם כשהוא עובר תלאות. שלושת השלבים האלה הם דרישות שאלוהים מציב לאדם בהדרגה לאורך כלל ניהולו. כל שלב בעבודתו של אלוהים מעמיק יותר מקודמו, ובכל שלב הדרישות מן האדם מעמיקות יותר מאשר בקודמו, וכך מתגבש בהדרגה כלל ניהולו של אלוהים. דווקא משום שהדרישות מהאדם גדולות מתמיד, טבעו של האדם מתקרב יותר ויותר לרף של דרישות האל, ורק כשיגיע לרף הזה, תתרחק כלל האנושות בהדרגה מהשפעת השטן, עד שכאשר תגיע עבודתו של אלוהים לסופה המוחלט, כלל האנושות תינצל מהשפעת השטן.

מתוך 'עבודת האל ונוהגו של האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'

עבודת הניהול של אלוהים החלה בבריאת העולם, והאדם הוא עיקר העבודה הזו. אפשר לומר שבריאת הכל בידי אלוהים נעשתה למען האדם. מאחר שעבודת הניהול שלו מתפרסת על פני אלפי שנים ולא בוצעה תוך דקות או שניות ספורות, או כהרף עין או במשך שנה או שנתיים, היה עליו לברוא דברים נוספים שהיו נחוצים לשם הישרדותו של האדם, כגון השמש, הירח, כל מיני יצורים חיים ומזון וסביבת חיים עבור האנושות. זו הייתה תחילת ניהולו של אלוהים.

לאחר מכן, אלוהים העביר את האנושות לידי השטן. האדם חי בתחומו של השטן, והדבר הוביל בהדרגה לעבודת האל בעידן הראשון: הסיפור של עידן החוק… במהלך כמה אלפי שנים בעידן החוק, האנושות התרגלה להכוונה של עידן החוק, והיא החלה להתייחס אליה בקלות ראש ועזבה בהדרגה את השגחתו של אלוהים. על כן, במקביל לדבקותה בחוק, היא גם עבדה אלילים וביצעה מעשים רעים. היא נותרה ללא ההגנה של יהוה וחיה את חייה רק לפני המזבח בבית המקדש. למעשה, עבודת האל נטשה אותה כבר מזמן ועל אף שבני ישראל עוד דבקו בחוק וקראו בשם יהוה, ואפילו האמינו בגאווה שרק הם עמו של יהוה והם נבחריו של יהוה, כבוד האל נטש אותם חרישית…

כפי שהיה תמיד, לאחר עבודתו של יהוה בעידן החוק, אלוהים החל בעבודתו החדשה של השלב השני: ללבוש בשר ודם, להתגלם כאדם לפרק זמן של עשר או עשרים שנים, ולשאת את דבריו ולבצע את עבודתו בקרב מאמינים. אולם ללא יוצא מן הכלל, איש לא ידע זאת, ורק מספר קטן של בני אדם הכיר בכך שהוא אלוהים שהפך לבשר ודם, לאחר שהאדון ישוע מוסמר אל הצלב וקם לתחייה. …ברגע שהשלב השני של עבודת האל הושלם – לאחר הצליבה – הושלמה עבודתו של אלוהים לגאול את האדם מחטאיו (כלומר, השבת האדם מידיו של השטן). לכן מאותו רגע ואילך, היה על האנושות רק לקבל את האדון ישוע כמושיע, כדי שחטאיה ייסלחו. באופן כללי, חטאי האדם כבר לא היוו מכשול לזכייתו בישועה ולבואו בפני אלוהים, והם כבר לא היו הדבר שבאמצעותו השטן מאשים את האדם. זאת משום שאלוהים עצמו ביצע עבודה אמיתית, הפך לדמותו ולניסיונו של בני האדם החוטאים הבשר והדם, ואלוהים עצמו היה קורבן המנחה של החטאים. כך האדם ירד מהצלב, נגאל וזכה בישועה בזכות בשרו ודמו של אלוהים, דמות בני האדם החוטאים הבשר והדם. על כן, לאחר שהאדם נפל בשבי השטן, הוא התקרב בצעד אחד לקבלת ישועה בפני אלוהים. כמובן, השלב הזה של העבודה היה ניהולו של אלוהים, שהיה שלב אחד מעל לעידן החוק וברמה מעמיקה יותר מעידן החוק.

ואז הגיע עידן המלכות, שהוא שלב מעשי יותר של עבודה, אך הוא גם השלב שהאדם הכי מתקשה לקבל. זאת משום שככל שהאדם מתקרב יותר אל אלוהים, כך מטהו של אלוהים מתקרב יותר אל אדם, וכך פני האל מופיעות בפני האדם ביתר בהירות. בעקבות גאולת האנושות, האדם חוזר באופן רשמי למשפחת האל. האדם חשב שכעת הגיע הזמן להנאה, אך הוא נתון למתקפה חזיתית של אלוהים שאיש מעולם לא ניבא. מתברר שזוהי הטבילה שאנשי האל צריכים "ליהנות" ממנה. תחת טיפול שכזה, לבני אדם אין ברירה אלא לעצור ולחשוב לעצמם, "אני השה שהיה אבוד במשך שנים רבות, שאלוהים השקיע כל כך הרבה כדי לקנות אותו בחזרה. אם כן, מדוע אלוהים מתייחס אליי כך? האם זוהי דרכו של אלוהים לצחוק עליי ולחשוף אותי?" … בחלוף השנים, האדם הפך לרפה, משחווה את מצוקת הזיכוך והייסורים. על אף שהאדם איבד את ה"כבוד" וה"רומנטיקה" של ימים עברו, הוא החל להבין באופן לא מודע את אמת היותו אדם והחל להעריך את שנות מסירותו של אלוהים לישועת האנושות. האדם מתחיל אט-אט לתעב את הבהמיות שלו עצמו. הוא מתחיל לשנוא את פראיותו, את כל אי-ההבנות שלו עם אלוהים ואת הדרישות הבלתי סבירות שהוא מציב לאלוהים. לא ניתן להשיב את הזמן לאחור, אירועי העבר הופכים לזיכרונות המצערים של האדם, ודבריו ואהבתו של אלוהים הופכים לכוח המניע בחיים החדשים של האדם. פצעי האדם נרפאים עם כל יום שעובר, כוחו שב אליו והוא קם ומביט בפני האל הכול יכול… ואז הוא מגלה שאלוהים תמיד היה לצדו ושחיוכו וארשת פניו היפהפייה עדיין מרגשים כל כך. לבו עדיין מלא בדאגה לאנושות שברא, וידיו עדיין חמות וחזקות כפי שהיו בראשית. האדם כאילו חזר לגן עדן, אלא שהפעם האדם לא מקשיב יותר לפיתוייו של הנחש וכבר לא דוחה את יהוה. האדם כורע ברך בפני אלוהים, מרים את מבטו אל פניו המחייכות של אלוהים, ומעלה את הקורבן המנחה היקר לו מכל – הו! אדוניי, אלוהיי!

מתוך 'האדם יכול לזכות בישועה רק תחת ניהולו של אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'

כל הדברים שנעשים היום מבוססים על ההווה, אך עדיין נשענים על יסודות עבודתו של יהוה בעידן החוק, ואינם חורגים מתחום זה. לשמור את לשונכם ולא לנאוף, לדוגמה – האם אלה אינם חוקי התנ"ך? היום, מה שנדרש מכם אינו מוגבל רק לעשר הדברות, אלא מצוות וחוקים נעלים יותר מבעבר, אך אין פירוש הדבר שמה שהיה בעבר בוטל, שכן כל שלב בעבודתו של אלוהים מתבצע על יסוד השלב שקדם לו… אילו היום, הייתם נדרשים רק לציית לדברות ולחוקי התנ"ך, בדומה לבני ישראל, ואף אילו הייתם נדרשים לשנן את החוקים שקבע יהוה, לא היתה כל אפשרות שתשתנו. אילו היה עליכם לציית רק לכמה מצוות מוגבלות אלה או לשנן אין ספור חוקים, אופייכם הישן היה נותר מוטבע בכם עמוקות, ולא היתה כל דרך לעקרו מן השורש. כך, הייתם נעשים מושחתים יותר ויותר, ואף לא אחד מכם היה נעשה ממושמע. כלומר, כמה מצוות פשוטות או אין ספור חוקים אינם יכולים לעזור לכם להכיר את מעשי יהוה. אינכם זהים לבני ישראל: על ידי ציות לחוקים ושינון המצוות, הם הצליחו להיות עדים למעשי יהוה ולהקדיש את עצמם לו נאמנה, אך אתם אינכם מסוגלים להשיג זאת, ולא רק שכמה מצוות מעידן התנ"ך אינן יכולות לגרום לכם למסור את לבכם או להגן עליכם, אלא במקום זאת הן יהפכו אתכם נרפים, ויורידו אתכם שאולה. כיוון שעבודתי היא עבודת כיבוש, והיא מכוונת למרדנותכם ואופייכם הישן, דבריהם הנעימים של יהוה וישוע רחוקים מדברי השיפוט החמורים של היום. ללא דברים קשים אלה, היה זה בלתי אפשרי לכבוש אתכם, "המומחים", שהיו מרדנים במשך אלפי שנים. חוקי התנ"ך איבדו מזמן את כוחם עליכם, והשיפוט של היום מרשים הרבה יותר מן החוקים הישנים. הדבר המתאים לכם ביותר הוא שיפוט, ולא הגבלות חסרות ערך על ידי חוקים, כי אינכם האנושות של ההתחלה, אלא אנושות שהושחתה במשך אלפי שנים. מה שעליך להשיג כעת הוא בהתאם למצבו הממשי של האדם היום, בהתאם לאיכות ולשיעור הקומה בפועל של האדם בימינו, ואינך נדרש לציית לדוקטרינה. זאת על מנת שניתן יהיה להשיג שינויים באופייך הישן, וכדי שתוכל להשליך מעליך את תפיסותיך.

מתוך 'חזון עבודתו של אלוהים (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'

מה שמתבקש מהאדם היום אינו דומה למה שהתבקש בעבר ודומה עוד פחות מכך למה שהתבקש ממנו בעידן החוק. ומה התבקש מהאדם במסגרת החוק, כשהעבודה נעשתה בישראל? בני האדם לא התבקשו אלא לשמור את השבת ואת חוקי יהוה. לאיש אסור היה לעבוד בשבת או לעבור על חוקי יהוה. אך אין זה כך כעת. בשבת האדם עובד, מתאסף ומתפלל כרגיל, ולא מוטלות הגבלות כלשהן. על בני האדם בעידן החסד היה להיטבל, ולא רק זאת, אלא הם התבקשו לצום, לבצוע לחם, לשתות יין, לכסות את ראשיהם ולרחוץ את רגליהם. כעת הכללים האלו בוטלו ונדרשות מהאדם דרישות רבות יותר, כי עבודתו של אלוהים מעמיקה בהתמדה והיווכחותו של האדם מגיעה לגבהים רבים עוד יותר. בעבר, הניח ישוע את ידיו על האדם והתפלל, אך כעת לאחר שהכול נאמר, מה התועלת בהנחת ידיים? מילים לבדן יכולות להשיג תוצאות. כשהוא הניח את ידיו על האדם בעבר, היה זה כדי לברך את האדם ולרפאו. כך עבדה רוח הקודש באותה עת, אך לא כך הדבר כעת. כעת רוח הקודש משתמשת במילים בעבודתה כדי להשיג תוצאות. אלוהים הבהיר לכם את דבריו ועליכם רק ליישם אותם. דבריו הם רצונו והם מראים את העבודה שיעשה. באמצעות דבריו, אתה יכול להבין את רצונו ואת אשר הוא מבקש ממך להשיג. אתה רק מיישם את דבריו ישירות ללא צורך בהנחת ידיים. יש שעשויים לומר, "הנח עליי את ידיך! הנח עליי את ידיך כדי שאוכל לקבל את ברכתך ולקחת בך חלק". כול אלה הם מנהגים מיושנים מן העבר, האסורים כעת, משום שהעידן התחלף. רוח הקודש עובדת בהתאם לעידן ולא רק על פי רצון או כללים קבועים. העידן התחלף ועידן חדש מוכרח להביא עמו עבודה חדשה. כך הדבר בכל שלב של עבודה, ולפיכך עבודתו מעולם לא חזרה על עצמה. בעידן החסד, עשה ישוע חלק גדול מן העבודה הזו, כגון ריפוי מחלות, גירוש שדים, הנחת ידיו על האדם כדי להתפלל למענו ולברכו. אולם להמשיך לעשות זאת בימינו אנו, פירושו שהדבר לא ישרת כל מטרה. רוח הקודש עבדה באותה עת בדרך הזו, מפני שהיה זה עידן החסד והאדם ראה מידה מספקת של חסד להנאתו. לא היה על האדם לשלם מחיר כלשהו והוא יכול היה לזכות בחסד כול עוד היתה לו אמונה. הכול זכו ליחס מלא חסד. כעת העידן התחלף ועבודתו של אלוהים התקדמה הלאה. באמצעות הייסור והשיפוט שלו, יסולקו מרדנותו של האדם והדברים הטמאים שבתוך האדם. כיוון שהיה זה שלב הגאולה, היה על אלוהים לעשות עבודה כזו, להראות לאדם חסד במידה מספקת להנאתו, כדי שיוכל האדם להיגאל מחטא, ובאמצעות החסד יימחלו חטאיו. שלב זה נעשה כדי לחשוף את אי-השיוויון בין בני האדם באמצעות ייסור, שיפוט, הכאה במילים וכן הטלת משמעת וגילוי מילים, כדי שניתן יהיה להושיע אותם לאחר מכן. זוהי עבודה מעמיקה יותר מגאולה. בעידן החסד, האדם נהנה ממידה מספקת של חסד וכבר חווה את החסד הזה, ולפיכך האדם לא ייהנה ממנו עוד. עבודה זו התיישנה כעת ולא תיעשה עוד. כעת האדם נושע באמצעות ייסור על ידי הדבר. לאחר שהאדם נשפט, מיוסר ומזוכך, טבעו משתנה באמצעות זאת. האם אין זה בזכות הדברים שאמרתי? כול שלב של עבודה נעשה בהתאם להתקדמותה של האנושות כולה ובהתאם לעידן. לכול עבודה יש משמעות משלה. היא נעשית למען הישועה הסופית, כדי שיהיה לאנושות יעד טוב בעתיד וכדי שבני האדם יחולקו על פי מינם בסופו של דבר.

מתוך 'מסתורין ההתגלמות (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'

בעידן החוק יהוה הוציא את משה ממצרים באמצעות דבריו וכן דיבר עם בני ישראל. בזמן ההוא, חלק ממעשיו של אלוהים התבהרו, אך משום שאיכותם של בני האדם היתה מוגבלת ומשום שדבר לא היה יכול להביאם לידי הכרה מקיפה של הדברים, אלוהים המשיך בעבודתו ובאמירת דבריו. בעידן החסד בני האדם חזו שוב במעשיו של אלוהים. ישוע היה מסוגל לעשות אותות ומופתים, לרפא חולים, לגרש שדים ולהיצלב. שלושה ימים לאחר צליבתו הוא קם לתחייה והופיע בפני בני האדם כבשר ודם. זה כל מה שידעו בני האדם על אלוהים. בני האדם יודעים רק את מה שאלוהים מראה להם, ואם אלוהים לא היה מראה לבני האדם דברים נוספים, הרי שבזה היה מסתכם היקף הכרת האדם את אלוהים. לכן אלוהים ממשיך בעבודתו על מנת להעמיק הכרת האדם אותו, בתקווה שבני האדם ילמדו בהדרגתיות להכיר את מהות האל. אלוהים משתמש בדבריו כדי להביא את בני האדם לידי שלמות. דברי האל חושפים את טבעכם המושחת ומציאותיות האל מחליפה את תפיסותיכם הדתיות. האל בהתגלמותו כבשר ודם באחרית הימים ירד ארצה בעיקר כדי להגשים את הדברים הבאים: "הדבר נהיה בשר, הדבר חודר לבשר, הדבר מופיע בבשר". אם אינכם מבינים זאת היטב, עדיין לא תוכלו לעמוד איתן. באחרית הימים אלוהים בעיקר מתכוון להשלים את השלב בעבודתו שבו הדבר מופיע בבשר, וזה רק חלק אחד מתוכנית הניהול של אלוהים. לכן הידע שלכם חייב להיות ברור; ללא קשר לאופן עבודתו של אלוהים, הוא לא מרשה לבני האדם להגבילו. אילולא היה אלוהים עושה את העבודה הזאת באחרית הימים, הכרתו של האדם את אלוהים לא הייתה יכולה להתחזק. כל שהייתם יודעים הוא שאלוהים יכול להיצלב ולהחריב את סדום, ושישוע יכול לקום לתחייה ולהופיע בפני פטרוס… אולם לעולם לא הייתם יכולים לטעון שדברי האל יכולים לעשות כל דבר, אפילו לכבוש את בני האדם. רק אם תחוו את דברי האל תוכלו לטעון להכרה כזו, וככל שתחוו יותר מעבודת האל, כך תעמיק הכרתכם אותו. רק אז אתם תפסיקו להגביל את אלוהים לתפיסותיכם האישיות.

מתוך 'הכרת עבודתו של אלוהים כיום' ב'הדבר מופיע בבשר'

בעבודת אחרית הימים, הדבר בעל עוצמה רבה יותר מהפגנת אותות ומופתים, וסמכותו של הדבר עולה על זו של האותות והמופתים. הדבר חושף את כול הטבע המושחת שבלב האדם. אינך מסוגל לזהותו בכוחות עצמך. כשהוא ייחשף בפניך באמצעות הדבר, תגיע באופן טבעי להבנה. לא תוכל להכחישו ותשתכנע לגמרי. האם זו אינה סמכותו של הדבר? זוהי התוצאה המושגת על ידי עבודתו הנוכחית של הדבר. לפיכך לא ניתן להושיע את האדם לגמרי מחטאיו על ידי ריפוי חולים וגירוש שדים, ולא ניתן להשלימו באופן מלא על ידי הצגת אותות ומופתים. הסמכות לרפא חולי ולגרש שדים רק מעניקה לאדם חסד, אך גופו שייך עדיין לשטן והטבע השטני המושחת נותר עדיין בתוך האדם. במילים אחרות, מה שלא טוהר שייך עדיין לחטא ולזוהמה. רק לאחר שהאדם יטוהר באמצעות מילים, הוא יוכל ליפול בנחלתו של אלוהים ולהתקדש. אם לא ייעשה דבר מלבד גירוש שדים בתוך האדם וגאולתו, הוא רק ייחטף מידי השטן ויושב לאלוהים. אולם הוא לא טוהר ולא שונה על ידי אלוהים, ונותר מושחת. בתוך האדם קיימת עדיין זוהמה, התנגדות ומרדנות. האדם רק שב לאלוהים באמצעות גאולה, אך אין לו ידע על אודותיו והוא עדיין מתנגד לאלוהים ובוגד בו. בטרם האדם נגאל, נשתלו בו כבר רבים מרעליו של השטן. לאחר אלפי שנות השחתה על ידי השטן, יש כבר בתוך האדם טבע המתנגד לאלוהים. לפיכך כשהאדם נגאל, זוהי רק גאולה, שבה האדם נקנה במחיר גבוה, אך האופי הרעיל שבתוכו לא חוסל. האדם שכה מזוהם מוכרח לעבור שינוי בטרם יהיה ראוי לשרת את אלוהים. באמצעות עבודה זו של שיפוט וייסור, ילמד האדם להכיר באופן מלא את המהות המזוהמת והמושחתת שבתוכו ויהיה מסוגל להשתנות לגמרי ולהיטהר. רק בדרך זו יכול האדם להיות ראוי לשוב לעמוד בפני כס אלוהים. כול העבודה הנעשית היום נועדה כדי שהאדם יוכל להיטהר ולהשתנות. באמצעות שיפוט וייסור על ידי הדבר, וכן זיכוך, יכול האדם להשליך מעליו את שחיתותו ולהיטהר. במקום להחשיב שלב זה של עבודה לשלב של ישועה, יהיה זה הולם יותר לומר כי זוהי עבודת טיהור. למען האמת, שלב זה הוא שלב של כיבוש וכן השלב השני של הישועה. האדם נופל בנחלתו של אלוהים על ידי שיפוט וייסור באמצעות הדבר. באמצעות השימוש במילה כדי לזכך, לשפוט ולגלות, כול הטומאה, התפיסות, המניעים והתקוות האישיות שבלב האדם ייחשפו לחלוטין. על אף שהאדם נגאל ונמחל לו על חטאיו, הדבר נחשב רק לכך שאלוהים אינו זוכר את העבירות שביצע האדם ואינו מתייחס אליו בהתאם לעבירות אלה. אולם כשהאדם חי כבשר ודם ולא השתחרר מחטא, הוא יכול רק להמשיך לחטוא ולחשוף ללא סוף את הטבע השטני המושחת. אלה הם החיים שהאדם חי, מעגל אינסופי של חטא ומחילה. רוב בני האדם חוטאים ביום רק כדי להתוודות על כך בערב. לפיכך גם אם קורבן החטאת תקף לנצח למען האדם, הוא לא יוכל להושיע את האדם מחטא. עבודת הישועה הושלמה רק עד מחציתה, שהרי לאדם יש עדיין טבע מושחת… הוא עמוק יותר מחטא, כיוון שנשתל על ידי השטן והוא מושרש עמוק בתוך האדם. לא קל לאדם להיעשות מודע לחטאיו. האדם אינו מסוגל לזהות את אופיו המושרש בו עמוקות. רק באמצעות שיפוט על ידי הדבר ניתן להשיג השפעות כאלה. רק כך ניתן לשנות את האדם בהדרגה משלב זה והלאה.

מתוך 'מסתורין ההתגלמות (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'

בעבודה של ישועת האדם, התבצעו שלושה שלבים, כלומר הקרב בשטן חולק לשלושה שלבים לפני תבוסתו המלאה של השטן. אולם האמת הפנימית של כלל עבודת הקרב בשטן היא שתוצאותיה מושגות באמצעות הרעפת חסד על האדם, ובאמצעות ההפיכה לקורבן החטאת של האדם, כיבוש האדם והפיכת האדם למושלם. לאמיתו של דבר, הקרב בשטן אין פירושו התחמשות כנגד השטן, אלא ישועת האדם, הכנת חייו של האדם ושינוי טבעו של האדם כך שהוא יוכל לשאת עדות על אלוהים. כך השטן יובס. השטן יובס באמצעות שינוי טבעו המושחת של האדם. לאחר שהשטן יובס, כלומר לאחר שהאדם זכה בישועה מלאה, השטן המבויש יהיה כבול לחלוטין, וכך, האדם יזכה בישועה מלאה. על כן, מהות הישועה של האדם היא הקרב בשטן, והמלחמה בשטן משתקפת בראש ובראשונה בישועת האדם. השלב של אחרית הימים, שבו האדם ייכבש, הוא השלב האחרון של הקרב בשטן וגם השלב האחרון בעבודת הישועה המלאה של האדם מתחומו של השטן. המשמעות הפנימית של כיבוש האדם היא להשיב לבורא לאחר כיבושו את התגלמות השטן, הלא היא האדם שהשטן השחית. כך הוא ייטוש את השטן ויחזור לאלוהים באופן מלא. כך, האדם יזכה בישועה מלאה. על כן, עבודת הישועה היא העבודה האחרונה בקרב בשטן, והשלב האחרון בניהולו של אלוהים לשם הבסת השטן. ללא העבודה הזו, בסופו של דבר, לא ניתן היה להושיע את האדם באופן מלא, לא ניתן היה גם להביס את השטן לחלוטין, והאנושות לעולם לא הייתה מסוגלת לבוא אל היעד הנפלא או להשתחרר מהשפעתו של השטן. כתוצאה מכך, לא ניתן להשלים את עבודת הישועה של האדם לפני שיושלם הקרב בשטן, מכיוון שלב לבה של עבודת הניהול של אלוהים הוא לשם ישועת האנושות. האנושות המוקדמת ביותר הייתה בידיו של אלוהים, אך משום הפיתוי וההשחתה של השטן, השטן כבל את האדם והאדם נפל לו לנחלה. לפיכך, השטן הפך לזה שיש להביסו בעבודת הניהול של אלוהים. משום שהשטן השתלט על האדם, ומשום שהאדם הוא המושא של כל ניהולו של אלוהים, כדי להושיע את האדם, אלוהים צריך לחטוף אותו בחזרה מידי השטן. פירוש הדבר הוא שאלוהים חייב להשיב את האדם לאחר שהוא הוחזק בשבי השטן. השטן מובס באמצעות שינויים בטבעו הישן של האדם אשר משיבים לו את הגיונו המקורי, וכך ניתן לחטוף את האדם, שנלקח בשבי, בחזרה מהשטן. אם האדם ישוחרר מהשפעותיו ומכבליו של השטן, השטן יבויש, האדם יילקח בסופו של דבר בחזרה, והשטן יובס. ומשום שהאדם שוחרר מההשפעה החשוכה של השטן, האדם יהפוך לשלל הקרב הגדול הזה, והשטן יהפוך למושא הענישה, לאחר שהקרב יסתיים. לאחר מכן, עבודת הישועה של האנושות תושלם במלואה.

מתוך 'שיקום חייו הרגילים של האדם והובלתו אל יעד נפלא' ב'הדבר מופיע בבשר'