מובאה 77

ישנם אנשים בעלי שיעור קומה נמוך ושאינם אוהבים את האמת. לא משנה כיצד משתפים עמם על האמת, הם אינם מסוגלים להבין את משמעותה. הם מאמינים באל שנים רבות אבל עדיין אינם יכולים לספר על חוויה או הבנה אמיתית. לכן, הם קובעים שהם לא נמנים עם אלה שיועדו על ידי האל, שהם אינם חלק מאנשיו הנבחרים של האל, ושהם אינם יכולים להיוושע על ידי האל לא משנה כמה שנים הם ימשיכו להאמין בו. בליבם הם מאמינים כי "רק אלו שיועדו ונבחרו על ידי האל יכולים להיוושע, וכל אלה שהם בעלי שיעור קומה נמוך ושאינם מסוגלים להבין את האמת, הם לא חלק מאלה שיועדו על ידי האל, ואינם אנשיו הנבחרים של האל; הם אינם יכולים להיוושע, אפילו אם הם מאמינים בכך". הם חושבים שהאל אינו קובע את גורלם של אנשים בהתאם למעשים ולהתנהגות שלהם. אם אתה חושב כך, אתה טועה מאוד בהבנת האל. אם אלוהים באמת היה נוהג כך, האם הוא היה צודק? אלוהים קובע את סופם של אנשים לפי עקרון אחד: בסופו של דבר, סופם של אנשים ייקבע בהתאם לגילויים ולהתנהגות שלהם. אם אתה לא יכול לראות את הצביון הצודק של האל וכל הזמן טועה בהבנת האל ומעוות את כוונותיו, כך שאתה תמיד פסימי ומאוכזב, האם לא אתה זה שעושה זאת לעצמך? אם אתה לא מבין כיצד נעשית מלאכת קביעת הייעוד על ידי האל, עליך לחפש את האמת בדבריו של האל ולא לקבוע בעיוורון שאתה לא נמנה עם אנשיו הנבחרים של האל, שיועדו מראש על ידו. זו אי הבנה חמורה של האל! אתה פשוט לא מכיר את עבודתו של האל ולא מבין את כוונותיו, קל וחומר את המאמץ העצום שעומד מאחורי ששת אלפים השנים של עבודת הניהול של האל. אתה מוותר על עצמך, משער השערות ומטיל ספק באלוהים, מתוך פחד שאתה עובד שיסולק לאחר שיסיים את עבודתו, תמיד מהרהר, "למה שאני אבצע את חובותיי? האם כשאני עובד אני מבצע את חובתי? האם טומנים לי פח, האם יפטרו ממני כשאסיים את עבודתי?" מה דעתך על חשיבה שכזו? האם אתה יכול להבחין בה? אתה כל הזמן שוגה בהבנת האל, מקטלג אותו כחלק ממלכי השדים ששולטים בעולם, מגן על ליבך מפני האל, חושב תמיד שהאל אנוכי ומתועב כמו בני האדם. אתה אף פעם לא מאמין שהאל אוהב את האנושות, ואתה אף פעם לא מאמין בכנותו בהושעת האנושות. אם אתה כל הזמן מאפיין את עצמך כעובד ומפחד שתסולק לאחר עבודתך, אזי המנטליות הערמומית של חסרי האמונה שולטת בך. כופרים לא מאמינים באל כיוון שהם לא מודים בקיומו, והם גם לא מאמינים שדברי האל הם אמת. בהתחשב בכך שאתה כן מאמין באלוהים, מדוע אינך סומך עליו? למה אתה לא מודה שדבר האל הוא האמת? אין בך רצון למלא את חובתך, ואתה כלל לא חווה קשיים בכדי ליישם בפועל את האמת, וכתוצאה מכך, עדיין לא זכית אמת, גם אחרי שנים של אמונה באל, ולמרות כל זאת, אתה מטיל את האשמה בסופו של דבר על אלוהים, ואומר שהאל לא ייעד אותך מראש, שהאל לא היה כן עימך. איזו בעיה היא זו? יש לך חוסר הבנה לגבי רצונותיו של אל, ואתה לא מאמין בדבריו, ולא מיישם את האמת בפועל או מראה את הנאמנות שלך בזמן שאתה ממלא אחר חובותיך. איך אתה יכול לרצות את כוונות האל? איך תוכל לזכות בעבודתה של רוח הקודש ולהבין את האמת? אנשים כאלה אינם אפילו כשירים להיות עובדים, אזי איך הם יכולים להיות כשירים לנהל משא ומתן עם אלוהים? אם אתה חושב שהאל אינו צודק, למה אתה מאמין בו? אתה תמיד רוצה שהאל יאמר לך באופן אישי, "אתה מאנשי המלכות, זה לעולם לא ישתנה" עוד לפני שהשקעת כל מאמץ למען ביתו, ואם הוא לא יאמר לך זאת, אתה לעולם לא תיתן לו את ליבך. עד כמה מרדנים ועיקשים הם האנשים האלה! אני רואה שיש הרבה אנשים שלעולם לא מתמקדים בשינוי נטיותיהם, קל וחומר ביישום האמת בפועל. הם בכל פעם מתמקדים אך ורק בשאלה האם הם יוכלו להמשיך לשמור על ייעודם הנכון, איך אלוהים יתייחס אליהם, האם אלוהים יקבע את ייעודם להימנות עם אנשיו, ועניינים כאלה ואחרים שבשמועה. איך אנשים כאלה, שלא מבצעים את העבודה באופן ראוי, יכולים להשיג את האמת? איך הם יכולים להישאר בבית האלוהים? כעת, אני אומר לכם ברצינות: שאדם עשוי להיות מיועד מראש על ידי האל, אם האדם לא יכול לקבל את האמת וליישם אותה בפועל כדי להשיג התמסרות לאלוהים, אזי בסופו של דבר, קצו יהיה סילוק. רק אותם אנשים שמשקיעים מעצמם בכנות למען האל ומיישמים את האמת בפועל בכל כוחם, יוכלו לשרוד ולהיכנס למלכותו של האל. ייתכן שאחרים יראו בהם אנשים שלא יועדו מראש על ידי האל, אך בגלל הצביון הצודק של האל הייעוד שלהם יהיה טוב יותר מזה של אלה שכביכול יועדו על ידי האל ומעולם לא הראו נאמנות אליו. האם אתה מאמין במילים אלו? אם אתה לא מאמין בהן וממשיך בתְעִיָה העיקשת שלך, אזי אני אומר לך שאתה בוודאות לא תוכל לשרוד, כי אתה פשוט לא אדם שיש בו אמונה אמיתית באלוהים, או אהבה של האמת. מאחר שכך, ייעודו מראש של האל אינו חשוב. אני אומר זאת, כי בסופו של דבר, אלוהים יקבע את סופם של אנשים בהתאם למעשיהם ולהתנהגותם, ואילו באופן אובייקטיבי, לייעודו מראש של האל יש תפקיד קטן ולא תפקיד ראשי. האם אתה מבין זאת?

יש אנשים שאומרים: "יש לי צביון גרוע ואני לא יכול לשנות אותו, לא משנה כמה אני חותר לכך. לכן פשוט אתן לטבע לעשות את שלו. אם אני לא יכול להצליח בחתירה שלי, אין מה לעשות בעניין". אנשים כאלו הם שליליים ביותר, עד כדי כך שהם נואשו מכל תקווה ביחס לעצמם. אנשים כאלו הם חסרי תקנה. האם השקעת מאמץ? אם באמת השקעת מאמץ, ואתה מוכן לסבול קשיים, מדוע אתה לא יכול פשוט למרוד בבשר? האם אתה לא אדם בעל לב ושכל? כיצד אתה מתפלל מדי יום? האם לא היית מחפש את האמת ונסמך על האל? עבורך, לתת לטבע לעשות את שלו משמעו להמתין באורח סביל, לא לשתף פעולה באורח פעיל. לתת לטבע לעשות את שלו שקול לאמירה: "אני לא צריך לעשות דבר; הכול נקבע מראש על ידי האל, כך או אחרת". האם זאת באמת כוונתו של האל? אם לא, מדוע אינך מתמסר לעבודת האל במקום להיות שלילי ולא מסוגל לבצע את חובתך לעתים תכופות? כאשר אנשים מסוימים מבצעים איזו עבירה קלה, הם משערים: "האם האל חשף וסילק אותי? האם הוא יביא למותי?" האל בא לעבוד הפעם לא כדי להביא למותם של אנשים, אלא כדי להושיע ם, במידה הרבה ביותר שאפשר. איש אינו חף מטעות – אילו כולם היו מומתים, האם הייתה זו ישועה? יש עבירות שמתבצעות בכוונה, בעוד שאחרות אינן מתוך כוונה. אם אתה מסוגל להשתנות לאחר שאתה מזהה את הדברים שאתה עושה שלא מתוך כוונה, האם האל היה מביא למותך בטרם תעשה כן? האם האל היה מושיע אנשים באופן הזה? זה לא האופן שבו הוא עובד! ללא קשר לשאלה אם יש לך צביון מרדני או אם פעלת שלא מתוך כוונה, זכור את הדבר הבא: עליך להרהר ולהכיר את עצמך. בצע בעצמך מהפך, מיד, ושאף לאמת בכל כוחך – ובלי קשר לנסיבות, אל תרשה לעצמך לשקוע בייאוש. העבודה שהאל מבצע היא הישועה של האדם, והוא לא יביא למותם כלאחר יד של האנשים שהוא רוצה להושיע. הדבר הזה ודאי. אפילו אם באמת היה אדם מאמין באל שהאל הביא למותו בסופו של דבר, עדיין היה מובטח שמה שהאל עושה צודק. עם הזמן, הוא היה מאפשר לך לדעת את הסיבה לכך שהוא הביא למותו של האדם ההוא, כך שהיית משוכנע לחלוטין. כעת, פשוט שאף לאמת, התמקד בהיווכחות בחיים וחתור לביצוע טוב של חובתך. אין בכך כל טעות! לא משנה איך האל יטפל בך בסוף, מובטח שהדבר יהיה צודק; אל לך לפקפק בכך, ואינך צריך לדאוג. אפילו אם אינך יכול להבין בשלב זה את צדקתו של האל, יבוא היום שבו תהיה משוכנע. האל פועל באופן צודק ומכובד; הוא מגלה את הכול בפתיחות. אם תהגו בכך בקפידה, תסיקו מעומק הלב שעבודת האל היא הושעת אנשים ושינוי צביונותיהם המושחתים. היות שעבודת האל היא שינוי הצביונות המושחתים של אנשים, בלתי אפשרי שלאנשים לא יהיו גילויים של שחיתות. רק באמצעות גילויים אלה של צביון מושחת אנשים יכולים להכיר את עצמם, להודות שיש להם צביון מושחת, ולהיות מוכנים לקבל את ישועת האל. אם אנשים לא מקבלים אמת כלל לאחר שחשפו צביון מושחת, והם ממשיכים לחיות על פי הצביון המושחת שלהם, הם עלולים לפגוע בצביון האל. האל יטיל עליהם עונשים במידות חומרה שונות, והם ישלמו את המחיר על העבירות שלהם. אם מדי פעם אתה נעשה מופקר מבלי דעת, והאל מצביע על כך בפניך וגוזם אותך ואתה משתנה לטובה, האל לא יזקוף זאת לחובתך. זה התהליך הרגיל של שינוי בצביון, והמשמעות האמיתית של עבודת הישועה באה לידי ביטוי בתהליך זה. זה המפתח. לדוגמה, בעניין הסוגייה הנוגעת לגבולות בין המגדרים, נניח שאתה נמשך לאדם מסוים, תמיד מחפש לשוחח איתו ואומר לו מילים מפתות. לאחר מכן, אתה מהרהר: "האין זו התנהגות מפוקפקת? האין זה חטא? האין זה עלבון לאל, לא לשמור על גבול ברור בין המגדרים? כיצד יכולתי לעשות דבר כזה?" לאחר שאתה קולט זאת, אתה ממהר לבוא בפני האל ומתפלל: "הו, אלוהים! שוב חטאתי. זה מכוער ובאמת מביש. אני שונא את הבשר המושחת. הלוואי שתטיל עליי משמעת ותעניש אותי". אתה מחליט להתרחק מדברים כאלו בעתיד, ולא ליצור מגע עם המין השני כשאתה לבדך. האם זה לא יהיה שינוי? ולאחר שהשתנית באופן הזה, העבירות שלך מן העבר כבר לא יהיו מושא לגנאי. אם אתה מפטפט עם מישהו ומפתה אותו, ואינך חושב שזה דבר מביש, קל וחומר שאינך שונא את עצמך, מזהיר את עצמך, מחליט למרוד בבשר או מודה בחטאיך לפני האל ומביע עליהם חרטה, הרי שאתה עלול לעשות עוד דברים לא ראויים כאלו, והדברים ילכו ויחמירו, ויובילו אותך לחטא. אם תעשה כן, האל יוקיע אותך. אם אתה חוטא שוב ושוב, זהו חטא מכוון. האל מוקיע חטא מכוון, וחטא מכוון הוא חסר תקנה. אם אתה באמת מגלה צביון מושחת כלשהו שלא מתוך כוונה, ואתה באמת מסוגל להתחרט, למרוד בבשר וליישם בפועל את האמת, האל לא יוקיע אותך על כך, ותוכל עדיין להיוושע. עבודת האל נועדה להושיע את האדם, ואדם שמגלה את הצביון המושחת שלו צריך לקבל על עצמו גיזום, שיפוט וייסור. כל עוד הוא יכול לקבל את האמת, להתחרט ולהשתנות, האם הדבר לא ירצה את כוונות האל? יש אנשים שאינם מקבלים את האמת ותמיד מאמצים גישה זהירה כלפי האל. לאנשים כאלו אין שום היווכחות בחיים, ובסופו של דבר הם ייאלצו לספוג הפסדים.

כפי שהוזכר קודם לכן, אפשר למחות אירועים מן העבר בהינף-יד; אפשר לגרום לכך שהעתיד יבוא במקום העבר; הסובלנות של האל חסרת גבולות כמו הים. עם זאת, למילים הללו יש גם עקרונות. זה לא שהאל ימחה כל חטא שביצעת, בלי קשר לגודלו של החטא. האל מבצע את כל עבודתו על פי עקרונות. בעבר, נקבע צו מנהלי שמתייחס לנושא הזה: האל סולח ומוחל על כל החטאים שאדם מבצע לפני שהוא מקבל את שמו של האל. אך עבור אלו שממשיכים לחטוא לאחר שהחלו להאמין בו, הסיפור שונה: מי שחוזר על חטא פעם אחת מקבל הזדמנות להתחרט, בעוד אלו שחוזרים עליו פעמיים או מסרבים להשתנות למרות נזיפות חוזרות ונשנות – מסולקים ללא הזדמנות נוספת להתחרט. האל תמיד סובלני בעבודתו כלפי אנשים במידה הרבה ביותר האפשרית. בכך, ניכר כי עבודת האל היא אכן עבודה של הושעת אנשים. יחד עם זאת, אם בשלב הסופי הזה של העבודה עדיין תבצע חטאים שאין עליהם מחילה, הרי שבאמת אין לך תקנה, ואי-אפשר להציל אותך. לאל יש תהליך כדי לטהר ולשנות את הצביונות המושחתים של אנשים: בתהליך החשיפה המתמדת של טבעו המושחת של אדם האל משיג את מטרתו לטהר ולהושיע את המין האנושי. יש אנשים שחושבים: "היות שזהו הטבע שלי, אז שהכול ייחשף. לאחר שהכול ייחשף, אדע את זה ואיישם בפועל את האמת". האם התהליך הזה הכרחי? אם אתה באמת אדם שמיישם בפועל את האמת, ואתה מהרהר על עצמך כשאתה רואה אילו שחיתויות נחשפות באחרים ואילו דברים שגויים הם עשו, וכשאתה רואה את אותן הבעיות בעצמך, אתה מיד מתקן אותן ולעולם לא עושה את הדברים האלו בעתיד, האין זה שינוי עקיף? או אם לפעמים אתה רוצה לעשות משהו אבל מבין עוד קודם לכן שהוא לא ראוי, ואתה מסוגל למרוד בבשר, האין דין הדבר הזה כדין ההיטהרות? יישום האמת בפועל בכל מובן דורש לעבור תהליכים חוזרים ונשנים. צביון מושחת הרי לא ייעלם לחלוטין לאחר שמיישמים בפועל את האמת פעם אחת. עליך לחפש את האמת שוב ושוב. צריך ששוב ושוב יגזמו אותך, יוכיחו אותך ויטילו עליך משמעת, וכן שישפטו אותך וייסרו אותך, לפני שהצביון המושחת שלך ייפתר באורח יסודי כך שלא תתקשה שוב ליישם בפועל את האמת. אם בסופו של דבר עולה בידך ליישם בפועל את האמת באורח שלם בהתאמה עם כוונות האל ויש לך התמסרות אמיתית כלפי האל לאחר שגזמו, שפטו ויסרו אותך, אזי זהו שינוי בצביון שלך.

מובאה 78

בעבודת האל באחרית הימים, הוא מכריע את סופם של אנשים על סמך הגילויים שלהם. האם אתם יודעים למה מתייחסת כאן המילה "גילויים"? אולי אתם חושבים שהכוונה לצביון המושחת שאנשים חושפים במהלך עשייה כלשהי, אבל בעצם זו לא המשמעות המדויקת. המילה "גילויים" כאן מתייחסת לשאלה אם אתה אכן מסוגל ליישם בפועל את האמת או לא; אם אתה מסוגל להיות נאמן בעת ביצוע חובתך או לא; נקודת המבט שלך על האמונה באל, היחס שלך לאל, הנחישות שלך לשאת קשיים; היחס שלך בנוגע לקבלת שיפוט, ייסורים וגיזום; מספר העבירות החמורות שביצעת; והמידה שבה תגיע בסופו של דבר לתשובה ולשינוי. כל אלה מרכיבים יחדיו את הגילויים שלך. המילה "גילויים" כאן אינה מתייחסת למספר הצביונות המושחתים שחשפת או למספר הדברים הרעים שעשית, אלא למספר התוצאות שהשגת ובאיזו מידה עברת שינוי אמיתי באמונתך באל. אם סופם של אנשים היה נקבע בהתאם למידת השחיתות שטבעם חושף, איש לא היה יכול להגיע לישועה, כי כל בני האדם מושחתים עמוקות, יש לכולם טבע שטני, וכולם מתנגדים לאל. האל רוצה להושיע אנשים שיכולים לקבל את האמת ולהתמסר לעבודתו. מידת השחיתות שהם חושפים אינה משנה, כל עוד הם מסוגלים בסופו של דבר לקבל את האמת, להגיע לתשובה אמיתית ולעבור שינוי אמיתי, אלו האנשים שהאל מושיע. יש אנשים שלא רואים את הדברים האלה לאשורם, והם חושבים שכל מי שמשרת כמנהיג חושף עוד יותר את צביונו המושחת, ומי שחושף יותר שחיתות יסולק בוודאות ולא ישרוד. האם נקודת מבט זו נכונה? על אף שמנהיגים חושפים יותר שחיתות, אם הם חותרים אל האמת, הם כשירים לחוות את שיפוטו של האל ואת ייסוריו, הם יכולים ללכת בנתיב בו יוושעו ויובאו לכדי שלמות, ולבסוף יוכלו להעניק עדות יפה לאל. אלו האנשים שבאמת השתנו. אם סופם של אנשים היה נקבע על סמך המידה בה נחשף צביונם המושחת, אז ככל שישרתו יותר כמנהיגים וכעובדים, הם ייחשפו יותר מהר. ובמקרה כזה, מי היה מעז להיות מנהיג או עובד? מי יכול היה להגיע לנקודה בה ישמש את האל או יובא לכדי שלמות על ידו? האם נקודת המבט הזו אינה אבסורדית לחלוטין? האל בודק בעיקר אם אנשים יכולים לקבל וליישם בפועל את האמת, אם הם מסוגלים לשאת עדות, ואם הם השתנו באמת. אם יש לאנשים עדות אמת והם עברו שינוי של אמת, הם אנשים שהאל מאשר אותם. ישנם אנשים שעל פני השטח חושפים רק מעט שחיתות, אבל חסרה להם עדות חווייתית אמיתית, הם לא השתנו באמת, והאל אינו מאשר אותם.

האל קובע את סופו של אדם על סמך הגילויים והתמצית שלו. המילה גילויים כאן מתייחסת לשאלה אם אדם נאמן לאל, אם יש לו אהבה אליו, אם הוא מיישם בפועל את האמת, ועד כמה צביונו השתנה. האל קובע את סופו של אדם על סמך גילויים אלו ותמציתו, לא על סמך המידה בה חשף את צביונו המושחת. אם אתה חושב שהאל קובע את סופו של אדם על סמך מידת השחיתות שחשף, לא פירשת את כוונותיו כהלכה. למעשה, לאנשים יש את אותה תמצית מושחתת, ההבדל טמון באם יש להם אנושיות טובה או רעה, ואם הם יכולים לקבל את האמת או לא. מידת הצביון המושחת שאדם חושף אינה משנה, האל יודע היטב מה טמון בעומק ליבו; אין צורך שתסתיר את זה. האל מתבונן בעומק לבם של אנשים. לא משנה אם זה משהו שאתה עושה בפני אנשים או מאחוריהם, או מה אתה רוצה לעשות בליבך, הכול גלוי בפני האל. איך ייתכן שהאל לא מודע למה שאנשים עושים בסתר? האם אין זו אשליה עצמית? למען האמת, מידת טבעו הערמומי של אדם אינה משנה, כמות השקרים שאדם מספר אינה משנה, המיומנות של אדם להסוות את עצמו ולהונות אינה משנה, האל מכיר הכול כמו את כף ידו. אם האל מכיר מנהיגים ועובדים כה טוב, האם לא יכיר כך גם את חסידיו הרגילים? יש אנשים שחושבים, "כל מי שמנהיג הוא טיפש ובור המביא על עצמו הרס, כי לפעול כמנהיג מביא בהכרח לחשיפת שחיתות שהאל רואה. האם הייתה מתגלה שחיתות כה רבה אילו האדם לא היה עושה עבודה זו?" איזה רעיון אבסורדי! אם לא תפעל כמנהיג, לא תחשוף שחיתות? האם לא להיות מנהיג, גם אם תראה פחות שחיתות, אומר שהגעת לישועה? לפי טיעון זה, האם כל אלו שאינם משרתים כמנהיגים הם האנשים שיכולים לשרוד ולהיוושע? האם הטיעון הזה לא אבסורדי מדי? אנשים המשרתים כמנהיגים מנחים את אנשיו הנבחרים של האל לאכול ולשתות את דברו ולחוות את עבודתו. הדרישה והרף האלו כה גבוהים, כך שבלתי נמנע שמנהיגים יחשפו כמה מצבים מושחתים כשהם רק מתחילים את הכשרתם. זה נורמלי, והאל אינו מוקיע זאת. לא רק שהאל אינו מוקיע זאת, הוא גם מעניק נאורות, מאיר ומנחה את האנשים הללו, ומטיל עליהם עול נוסף. כל עוד הם מסוגלים להתמסר להדרכתו של האל ולעבודתו, הם יתקדמו מהר יותר בחיים מאנשים רגילים. אם הם אנשים החותרים אל האמת, הם יכולים ללכת בנתיב בו ייוושעו ויובאו לכדי שלמות על ידי האל. זה הדבר המבורך ביותר על ידי האל. יש אנשים שלא רואים את הדברים לאשורם, ומעוותים את העובדות. לפי הבנת בני האדם, המידה בה מנהיג משתנה אינה חשובה, לאל לא יהיה אכפת; הוא רק יתבונן כמה שחיתות חושפים מנהיגים ועובדים, ויוקיע אותם על סמך זה בלבד. ואלו שאינם מנהיגים ועובדים, בגלל שהם מגלים מעט שחיתות, גם אם הם לא משתנים, האל לא יוקיע אותם. האין זה אבסורד? האין זה ניאוץ האל? אם בליבך אתה מתנגד לאל בחומרה כה רבה, האם תוכל להיוושע? לא תוכל להיוושע. האל קובע את סופם של אנשים בעיקר על סמך האמת והעדות האמיתית שלהם, וזה תלוי בעיקר אם הם אנשים שחותרים אל האמת. אם הם חותרים אל האמת, ויכולים להכות על חטא באמת אחרי שעברו שיפוט וייסור על עבירה שביצעו, כל עוד הם לא אומרים מילים או עושים דברים המנאצים את האל, הם ודאי יהיו מסוגלים להגיע לישועה. על פי הדמיונות שלכם, כל המאמינים הרגילים שנוהים אחרי האל עד הסוף יכולים להגיע לישועה, ואת אלו המשרתים כמנהיגים יש לסלק. אם הייתם מתבקשים להיות מנהיגים, הייתם חושבים שזה לא בסדר לא לעשות את זה, אבל גם הייתם חושבים שאם תשרתו כמנהיגים תחשפו שלא מרצונכם שחיתות, ושזה כמו לשלוח את עצמכם לגיליוטינה. האם כל זה אינו נגרם מחוסר ההבנה שלכם לגבי האל? אם סופם של אנשים היה נקבע על סמך השחיתות שהם חושפים, איש לא היה מגיע לישועה. במקרה כזה, מה הטעם שהאל יעשה את עבודת הישועה? אם זה באמת היה המקרה, היכן הייתה צדקתו של האל? האנושות לא הייתה יכולה לראות את צביונו הצודק של האל. לכן, אתם כולכם טעיתם בהבנת כוונותיו של האל, מה שמראה שאין לכם עליו ידע אמיתי.

האל קובע את סופם של אנשים על סמך הגילויים שלהם, וכאן גילויים מתייחסים לתוצאות עבודתו של האל עליהם. אתן לכם אנלוגיה: בפרדס, הבעלים משקה ומדשן את העצים, ואז ממתין לאסוף את הפירות. העצים שמניבים פרי טובים, והם נשמרים; אלה שלא מניבים אינם עצים טובים ואי אפשר לשמור אותם. חשבו על המצב הזה: עץ נושא פרי, אבל גם נדבק במחלה ויש לכרות חלק מענפיו הרעים. האם אתם חושבים שיש לשמור את העץ הזה? יש לשמור אותו, והוא יהיה בסדר לאחר שייגזם ויטופל. חשבו על מצב אחר: לעץ מסוים אין מחלות, אבל הוא לא מניב פרי – אין לשמור עץ כזה. מה המשמעות כאן ב"להניב פרי"? זה מתייחס לכך שעבודת האל משיגה תוצאות. בגלל שאנשים הושחתו על ידי השטן, הם בהכרח יחשפו את השחיתות שלהם כשהם חווים את עבודת האל, ובהכרח יבצעו כמה עבירות. עם זאת, באותו הזמן, עבודת האל תניב בהם כמה תוצאות. אם לאל לא היה אכפת מהתוצאות הללו, והוא היה מתבונן רק על הצביון המושחת שאנשים חושפים, לא היה בא בחשבון בכלל להושיע אנשים. תוצאות הישועה של אנשים מתגלות בעיקר בביצוע חובותיהם וביישום בפועל של האמת. האל מסתכל על התוצאות שאנשים השיגו בתחומים אלה, אחר כך על חומרת העבירות שלהם. לאחר מכן הוא מחליט על סופם ואם יישארו או לא, על סמך שילוב הגורמים הללו. למשל, יש אנשים שחשפו שחיתות רבה בעבר, והראו התחשבות עצומה בבשרם; הם לא היו מוכנים להשקיע מעצמם למען האל, וגם לא קידמו את האינטרסים של הכנסייה. עם זאת, לאחר שהאזינו לדרשות מספר שנים, הם עברו שינוי אמיתי. הם יודעים כעת לשאוף לעקרונות האמת בביצוע חובתם, והם משיגים יותר ויותר תוצאות במילוי חובתם. הם מסוגלים גם לעמוד לצד האל בכל דבר, ולעשות כמיטב יכולתם לקיים את עבודת בית האל. זו הכוונה בשינוי צביון החיים של אדם, וזה השינוי שהאל רוצה. כמו כן, יש אנשים שכשעלו בהם תפיסות בעבר, הם תמיד הפיצו אותן, וליבם התרצה רק כשתפיסות אלו התהוו אצל אנשים אחרים, אבל כשעולות בהם תפיסות עכשיו, הם מסוגלים להתפלל לאל, לחפש את האמת ולהיות מסורים מבלי להפיץ את תפיסותיהם או לעשות דבר המתנגד לאל. האם לא חל בהם שינוי? יש אנשים שהיו מתנגדים מיד כשנגזמו על ידי מישהו בעבר; עם זאת, כשזה קורה להם עכשיו, הם מסוגלים לקבל את זה ולדעת את עצמם. אחר כך, הם עוברים שינוי מעשי מסוים. האם אין זו תוצאה? עם זאת, לא משנה כמה אתה משתנה, בלתי אפשרי להיות נקי לחלוטין מעבירות, ולא ניתן לשנות לחלוטין את הטבע שלך ברגע אחד. אם מישהו עולה על המסלול הנכון של אמונה באל, ויודע לחפש את האמת בכול, אזי גם אם יראה מרדנות קלה, הוא יכיר בה באותו זמן. לאחר מכן, הוא ימהר להתוודות ולהכות על חטא בפני האל, ולהשתנות, ומצבו רק ילך וישתפר. הוא עשוי לבצע שוב את אותה עבירה פעם או פעמיים, אבל לא פעם שלישית או רביעית. זהו שינוי. זה לא שהאדם השתנה במובן כזה שכבר לא יחשוף שחיתות, וכבר לא יבצע עבירות בכלל. לא כך הדבר. שינוי מסוג כזה אומר שהאדם מסוגל ליישם בפועל יותר מהאמת לאחר שחווה את עבודת האל, וליישם בפועל חלק ממה שהאל דורש. אדם כזה יבצע פחות ופחות עבירות, הוא יגלה פחות ופחות שחיתות, ומקרי המרדנות שלהם יהפכו פחות ופחות חמורים. מכאן ברור שעבודת האל השיגה תוצאות; מה שהאל רוצה הוא סוג כזה של גילויים באנשים, שמראים שהושגו בהם תוצאות. לכן, האופן בו מטפל האל בסופם של אנשים או הדרך בה מתייחס לכל אדם הוא לחלוטין צודק, הגיוני והוגן. עליך רק למקד את כל מאמציך בהשקעה למען האל, ובאומץ ובביטחון ליישם בפועל את האמיתות שעליך ליישם בפועל, ללא דאגות כלל, והאל לא יתנכל לך. חשוב על כך: האם אלה שאוהבים ומיישמים בפועל את האמת יכולים להיענש על ידי האל? אנשים רבים תמיד חושדים בצביון הצודק של האל, חוששים שהם עדיין ייענשו גם לאחר שיישמו בפועל את האמת; חוששים שגם אם יראו נאמנות לאל, הוא לא יבחין בכך. לאנשים כאלה אין שום ידיעה על צביונו הצודק של האל.

יש אנשים שנעשים שליליים אחרי שעברו גיזום; הם מאבדים את כל האנרגיה ליישם בפועל את חובותיהם, וגם נאמנותם נעלמת. למה זה כך? זו בעיה חמורה מאוד; זוהי חוסר יכולת לקבל את האמת. הם לא מקבלים את האמת, בין היתר בשל חוסר הידע שלהם לגבי הצביונות המושחתים שלהם, מה שגורם לכך שהם אינם מסוגלים להשלים עם כך שהם עוברים גיזום. הדבר נקבע על פי טבעם הגאוותן והיהיר, שהוא גם חסר אהבה לאמת. זה גם נובע מכך שאנשים לא מבינים את החשיבות שבלעבור גיזום. הם מאמינים שלעבור גיזום משמעותו שסופם הוכרע. כתוצאה מכך, הם מאמינים בטעות שאם הם נוטשים את משפחותיהם כדי להשקיע מעצמם למען האל, ויש להם נאמנות מסוימת לאל, אז אין לגזום אותם; ואם הם נגזמים, אזי אין אלה אהבתו וצדקתו של האל. חוסר הבנה מסוג זה גורם לאנשים רבים לא להעז להיות נאמנים לאל. בעצם, בסופו של עניין, זה בגלל שהם יותר מדי ערמומיים ולא רוצים לסבול קשיים. הם רק רוצים להשיג ברכות בדרך הקלה. אנשים בכלל לא מבינים את צביונו הצודק של האל. הם אף פעם לא מאמינים שכל מעשיו של האל צודקים, או שהיחס שלו לכולם צודק. הם אף פעם לא מחפשים את האמת לגבי זה, אלא תמיד מעלים את הטיעונים שלהם במקום. לא משנה אילו דברים רעים אדם עשה, איזה חטאים גדולים ביצע, או כמה רע הוא עשה, כל עוד השיפוט והעונש של האל פוקדים אותם, הם חושבים שהשמים אינם צודקים ושהאל לא צודק. בעיני האדם, אם מעשי האל לא תואמים לרצונותיו או מתחשבים ברגשותיו, האל אינו צודק. עם זאת, אנשים לעולם לא יודעים אם מעשיהם עולים בקנה אחד עם האמת, והם אף פעם לא מבינים שהם מורדים באל ומתנגדים לו בכל מעשיהם. לא משנה באיזו דרך אנשים ביצעו עבירה, אם האל לעולם לא יגזום אותם או ינזוף בהם על המרד שלהם, אלא תמיד יהיה רגוע ועדין איתם, יתייחס אליהם באהבה ובסבלנות בלבד, ולנצח יאפשר להם לסעוד וליהנות מדברים לצדו, רק אז אנשים לעולם לא יתלוננו על האל או ישפטו אותו כלא צודק; במקום זאת, הם יגידו בחוסר כנות שהוא מאוד צודק. האם אנשים כאלה יודעים את האל? האם הם יכולים להיות מאוחדים בלב ובנפש עם האל? אין להם כל מושג שכשהאל שופט וגוזם בני אדם, הוא רוצה לטהר ולשנות את צביון חייהם כדי שיוכלו להצליח להתמסר לו ולאהוב אותו. אנשים כאלה לא מאמינים שהאל הוא אל צודק. כל עוד אלוהים גוער, חושף וגוזם אנשים, הם יהפכו שליליים וחלשים, יתלונו תמיד שהאל אינו אוהב, וירטנו תמיד שהשיפוט והייסור של האל את האדם שגויים, מתוך חוסר יכולת לראות שהאל מטהר ומציל בכך את האדם, וחוסר אמונה שהאל מכריע את סופם של אנשים על סמך הפגנת החרטה שלהם. הם תמיד מפקפקים באל ונשמרים מפניו, ומה תהיה התוצאה של זה? האם יוכלו להתמסר לעבודת האל? האם יצליחו להגיע לשינוי אמיתי? הדבר בלתי אפשרי. אם מצבם יימשך כך, הדבר מסוכן מאוד, וזה יהיה בלתי אפשרי עבורם להיטהר ולהיות מובאים לכדי שלמות על ידי האל.