מובאה 79

אילו רשמים יש לכם לאחר ששרתם את המזמור "הריבון על הכול"? יש לכם תובנות כלשהן? כולם חווים בחייהם קשיים רבים, אך איש אינו יודע מהי הסיבה לכך, ואיש אינו מהרהר לעומק מהו שורש הקשיים האלה, האם הדבר כדאי, או האם נכון שאנשים יחיו בצורה כזאת. כשאנשים צעירים מאוד, הם תמיד רוצים להתלבש יפה ולאכול טוב, והם חשים שכך הם יהיו מאושרים. כשאנשים מתבגרים, הם מתחילים להרהר בכך שעליהם לשקוד על לימודיהם על מנת להתבלט וליהנות מחיים טובים. כשאנשים כבר בוגרים, הם מתחילים לרצות להרוויח הון, לזכות בתהילה וברווחים, ולהשיג כוח והשפעה. הם רוצים להתעלות על כל האחרים. הם תמיד שואפים למשרה ממשלתית ורוצים שאחרים יכבדו ויעריצו אותם. כשהם מביאים ילדים לעולם, הם מקווים שצאצאיהם יתקיימו למשך דורות וימשיכו לשגשג ולהתקדם. מה המטרה מאחורי כל הצעדים האלה שאנשים עושים? מדוע אנשים חושבים בצורה כזאת? מדוע כולם חיים בצורה כזאת? אנשים חיים ללא נתיב. מדוע אני אומר שאין נתיב? משום שאנשים לא יודעים מאין הם באים ולאן הם הולכים, והם לא יודעים מה הם אמורים לעשות בחיים האלה, כיצד עליהם לחיות, או כיצד לפסוע בנתיב חייהם. אנשים לא יודעים את הדברים האלה. אם כך, מדוע אנשים עדיין רודפים ללא לאות אחר תהילה, רווחים וחיים מאושרים עד המוות מבלי להביט לאחור? משום שהשטן השחית אנשים, והם פיתחו הלך רוח והשקפה שגויים על החיים. בעיניהם, אורח חיים כזה הוא נכון, ורדיפה אחר תהילה ורווחים היא נכונה ותקינה. הם חושבים שזכייה בתהילה וברווחים היא אושר, וחיים על פי האמונה הזאת. כך אנשים ממהרים במורד נתיב של רדיפה אחר תהילה ורווחים, והתוצאה היא שהם לעולם לא מוצאים אושר, אפילו עד המוות. כולם חיים בצורה כזאת. בעולם הזה, זהו הנתיב האפשרי היחיד. כולם רוצים להרוויח כסף וליהנות מחיים טובים. החיים קשים בלי כסף, והוא מאפשר לעשות דברים רבים, לכן כולם רוצים להרוויח יותר. כשאנשים עושים חיל בחייהם, הם רוצים להיאחז בעושרם ושילדיהם ימשיכו את המורשת שלהם, ואיש אינו מבין שחיים כאלה הם ריקים מתוכן. כולם עוזבים את העולם הזה עם חרטות, עם שאלות שלא נענו, ועם תחושת חוסר רצון. אנשים מעבירים את החיים האלה בעוני ובעושר וחיים חיים ארוכים וקצרים. חלקם אנשים פשוטים, בעוד אחרים הם אנשים רמי דרג ומעלה. ישנם אנשים מכל שכבות החברה, אך בעיקרון הם כולם חיים באותה הצורה: הם מתחרים על תהילה ועל רווחים על פי תשוקותיהם, שאיפותיהם ונטיות שטניות, ולא ידעו מנוח בטרם ישיגו את המטרות הללו. לאור הנסיבות האלה, אנשים עשויים לתהות, "מדוע אנשים חיים בצורה כזאת? האם אין נתיב אחר? אנשים באמת חיים רק כדי לאכול ולשתות היטב עד יום מותם? מה קורה להם אז? מדוע דורות רבים כל כך של אנשים חיו באותה הצורה? מהו שורש העניין?" בני אדם לא יודעים מהיכן הגיעו, מהי משימתם בחיים, או מי אחראי ולמי הריבונות על כל זה. דורות באים והולכים בזה אחר זה, כל אחד מהם חי ואז מת באותה הצורה. כולם באים והולכים באותה הצורה, ואיש לא מוצא אמצעי או נתיב אמיתי לחיים. איש לא מחפש את האמת בכל זה. מהעת העתיקה ועד עכשיו, כל האנשים חיו באותה הצורה. כולם מחפשים ומחכים, רוצים לראות כיצד תיראה האנושות מבלי שאיש יודע או זוכה לראות זאת. בסופו של יום, אנשים פשוט לא יודעים מי האחד ששולט ולו הריבונות על כל זה, והאם הוא בכלל קיים. אין הם יודעים את התשובה לכך, וכל שהם עושים הוא להמשיך לחיות בחוסר אונים, לכמוה שנה אחר שנה, ולסבול כל יום ביומו עד עתה. לו אנשים ידעו מה הסיבה לכל זה, האם עצם הידיעה היה מעניק להם נתיב לאופן בו עליהם לחיות את חייהם? האם אז היה מתאפשר להם לחמוק מהסבל וכבר לא היה להם צורך לחיות על פי משאלות ותקוות אנושיות? כשאנשים יבינו מדוע הם חיים, מדוע הם מתים, ומי אחראי על העולם הזה; כשתתחוור להם התשובה, שלאדון הבריאה ריבונות על כל הדברים כולם, אז יהיה להם נתיב ללכת בו. הם ידעו שעליהם לחפש את האמת בדברי האל כדי למצוא את הדרך הלאה ושאין להם צורך לחיות באומללות שכזו בהתבסס על משאלות ועל תקוות. אם אנשים יגלו את התשובה לשאלת חייהם ומותם, האם לא יימצא פתרון לאומללות ולקשיי האדם? האם הדבר לא יציע לאנשים גאולה? אנשים ימצאו גאולה באמת ובתמים, ויצאו לחופשי לחלוטין.

על מה עליכם להרהר בלבכם אחרי ששמעתם את המזמור, "הריבון על הכול"? אם בני האדם היו יודעים מדוע הם חיים ומדוע הם מתים, מיהו בעצם ריבון העולם הזה וכל הדברים כולם, זה שחולש על הכול, היכן הוא בדיוק, ומה הוא דורש מבני האדם – אם בני האדם יכלו להבין את הדברים האלה, הם היו יודעים כיצד להתייחס לבורא, ואיך לסגוד ולציית לו, לבם היה מתמלא תמיכה, הם היו שלווים ומאושרים וחדלים לחיות חיי כאב וייסורים. בשורה התחתונה, אנשים מוכרחים להבין את האמת. נתיב החיים שהם בוחרים בו חשוב מאין כמוהו, וכן גם אורח החיים שלהם. אורח חייו של אדם והנתיב בו הוא פוסע קובעים אם חייו יהיו מאושרים או מלאי צער. מוטב שאנשים יבינו זאת. כשאנשים שומעים את המזמור הזה, הוא עשוי לעורר בלבם רגשות עמוקים: "חיי האנושות כולה מתנהלים לפי הדפוס הזה; כך היה גם עם האנשים הקדמונים, ואין הבדל בין האדם המודרני לאדם בימי קדם. האדם המודרני לא שינה אורחות אלה. אז האם יש ריבון בקרב בני האדם, אל אגדי שאחראי על הכול? אם בני האדם יוכלו למצוא את האל, זה שאחראי על הכול, האין זה אומר שבני האדם יהיו מסוגלים להיות מאושרים? כעת המפתח הוא מציאת שורש האנושות. היכן השורש הזה? מציאתו תאפשר לבני האדם לחיות במציאות שונה. אם לא ימצאו אותו, וימשיכו לחיות בדיוק כמו תמיד, האם יהיו מסוגלים להיות מאושרים?" אם אנשים לא מאמינים באל אף שהם יודעים שהאנושות מושחתת עמוקות, מה עליהם לעשות אז? האם באפשרותם לפתור את הבעיה המעשית של השחיתות? האם יש להם נתיב לישועה? אתה אמנם רוצה להשתנות לטובה ולהביא לידי ביטוי צלם אנוש, אך האם באפשרותך לעשות זאת? אין ברשותך נתיב שיאפשר לך לעשות זאת! למשל, יש אנשים שחיים למען הילדים שלהם; אולי תאמר שאין לך כוונה לנהוג כך, אבל האם תוכל להשיג זאת? יש אנשים שמתרוצצים בחיפוש קדחתני אחר עושר, תהילה ורווחים. אולי תאמר שאין לך כוונה להתרוצץ בחיפוש אחר הדברים האלה, אבל האם תוכל להשיג זאת? כבר בחרת בנתיב הזה באופן לא מודע, ואף שאתה שואף לשנות את אורח חייך, אינך יכול. אין לך שליטה על אורח חייך בעולם הזה! מה שורש העניין הזה? עצם כך שאנשים לא מאמינים באל האמיתי ולא זכו באמת. מה מקיים את רוחם של בני האדם? לאן הם פונים בחיפוש אחר תמיכה רוחנית? אנשים מחפשים תמיכה רוחנית באחדות המשפחה; באושר הנישואים; בהנאה מדברים חומריים; בעושר, בתהילה וברווחים; במעמדם, ברגשותיהם ובקריירה שלהם; ובאושר של הדור הבא. יש מישהו שלא מחפש תמיכה רוחנית בדברים האלה? הורים לילדים מוצאים תמיכה רוחנית בילדיהם; אלה שאינם הורים מוצאים אותה בקריירה שלהם, בנישואים שלהם, במעמדם החברתי, בתהילה וברווחים. על כן, כל אורחות החיים שנוצרים כתוצאה מכך זהים; אנשים נתונים למרותו של השטן, ומתרוצצים ופועלים בעל כורחם למען תהילה, רווחים, מעמד, קריירה, נישואים, משפחה, טובת הדור הבא, או תענוגות הבשר. האם זה הנתיב הנכון? אין זה משנה עד כמה קדחתנית פעולתם של אנשים בעולם הזה, אילו הישגים מקצועיים הם קטפו, עד כמה מאושרות המשפחות שלהם או כמה גדולות הן, כמה רם מעמדם – האם הם מסוגלים לבחור בנתיב הנכון של חיי האדם? כשהם רודפים אחר תהילה ורווחים, אחר העולם כולו, או מטפחים את הקריירה שלהם, האם הם מסוגלים לראות את העובדה שהאל ברא את כל הדברים כולם ולו ריבונות על גורל האנושות? אין זה אפשרי. אם כך, אם אנשים לא יכירו בעובדה שלאל ריבונות על גורל האנושות, הנתיב שהם פוסעים בו הוא שגוי, ולא משנה מהו הדבר שהם שואפים אליו. אין זה הנתיב הנכון, כי אם נתיב עקמומי, נתיב הרשע. אין זה משנה אם אתה מרוצה מהתמיכה הרוחנית שלך או לא, ואין זה משנה היכן מצאת תמיכה שכזו: אין זו אמונה אמיתית, ואין זה הנתיב הנכון לחיי האדם. מה פירוש הדבר, שיש אמונה אמיתית? פירוש הדבר הוא קבלה של הופעת האל ושל עבודתו, וקבלת כל האמת שהאל הביע. האמת הזאת היא הנתיב הנכון לחיי האדם והאמת והחיים שאנשים צריכים לחתור אליהם. לפסוע בנתיב הנכון בחיים פירושו לנהות אחר האל ולהיות מסוגלים, תחת הדרכת דבריו, להבין את האמת, להבדיל בין טוב ורע, לדעת מה חיובי ומה שלילי, ולהבין את ריבונותו ואת כל-יכולתו של האל. כשאנשים מבינים לחלוטין ומכל הלב שלא זאת בלבד שהאל ברא את השמים ואת הארץ ואת כל הדברים כולם, אלא שיש לו גם ריבונות על היקום ועל הכול, הם יכולים לציית לכל תזמוריו וסידוריו, לחיות על פי דבריו, ולירוא את האל ולסור מרע. לכך הכוונה בפסיעה בנתיב הנכון לחיי האדם. כשאנשים בוחרים בנתיב הנכון בחיים, הם יכולים להבין מדוע אנשים חיים וכיצד עליהם לחיות על מנת לחיות באור ולקבל ברכות ואישור מידי האל.

למען מה אתם חיים כעת? האם אתם מבינים? (אנו חיים לשם השלמת המשימות והתפקידים שהטיל עלינו האל ולשם מילוי חובתנו כברואים.) אם ברצונכם למלא את חובתו של ברוא ולהשלים את התפקידים שהטיל עליכם האל, זאת משאלה אישית שלכם ונתיב החיים שבחרתם, וזה נכון. אבל עליכם לדעת עובדה אחת: אנשים חיים בעולם הזה, והאל סידר זאת. כל אדם נכנס לעולם עם משימה. אנשים לא מגיעים אליו באקראי; האל מפקח, מסדר ומתזמר את הכול ללא שמץ של טעות. כשאנשים נכנסים לעולם, כל מה שהם לומדים או עושים נעשה במסגרת מילוי תפקיד. מהו התפקיד הזה? עליהם להשלים משימה בעולם הזה; עליהם לעשות דברים מסוימים. למשל, שני אנשים מתחתנים ומביאים לעולם ילד, ושלושתם יוצרים משפחה שלמה. במסגרת המשפחה הזאת, האישה חיה במטרה להשלים את המשימה שלה, שהיא טיפול בילד שלה ובבעלה, טיפול במשפחה. אם כך, למען מה חי הילד? מהו תפקידו? כיורש המשפחה, הוא ממשיך את השושלת המשפחתית. הוא הדור הבא של המשפחה הזאת. המשפחה הזאת שלמה משום שהילד הזה בא לעולם, וזה התפקיד הראשון שהוא ממלא. בין אם מדובר בבן או בבת, יש להם משימה משלהם. באשר לגורלם העתידי, מה יהיו השכלתם האקדמאית, המיומנויות או המקצוע שלהם כשיגדלו, או מתי יאמינו באל ואיזו חובה ימלאו בהמשך, האם האל לא מתכנן ומסדר כל אחד מהצעדים האלה? (כן.) להם יש בחירה? (לא.) מרגע שאדם נולד אל תוך משפחה, אף לא צעד אחד בגורלו נעשה על פי בחירתו, האל הוא זה שמסדר את הכול. האל מסדר את הכול, ויש בכך אמת. זה קשור לדבר שאנשים חיים למענו. למשל, אם אתה לומד מוזיקה ויש לך את התנאים והסביבה המשפחתית לכך, האם לימודי המוזיקה הם משהו שבחרת? (לא.) נולדת בסביבה הזאת, רכשת מיומנות מקצועית הודות לטיפוח מצד הסביבה הזאת, והשלמת את המשימה. מה איפשר לך להשלים אותה? השלמת אותה משום שהאל קבע שכך יהיה, לא משום שבחרת בכך. האם לא השגת זאת הודות לתזמור הבורא? כעת משאתה ממלא את חובתך ומשקיע בכך את מה שאתה יודע ואת מה שלמדת, מי החליט על כך? (האל.) האל החליט על כך, לא אתה. ענו ללא משוא פנים, למען מי אתם חיים? (אנו חיים למען האל.) זה נכון לכל אדם במציאות. כולם חיים למען ריבונות האל וסידורו, בין אם הם מודעים לכך וחושבים על כך או לא. אנשים הם כמו חיילים במשחק. היכן שהאל ממקם אותך, מה שהוא מצפה ממך לעשות, וכמה שהוא גורם לך להישאר במקום מסוים, הכול נעשה תחת תזמורו. במונחים של תזמור האל, אנשים במציאות חיים למען ריבונות האל, סידורו וניהולו, והם אינם בשליטה. לא משנה עד כמה אתה מוכשר או בעל יכולות, אינך יכול לחרוג מהגורל שייעד לך האל. איש לא יכול לחיות מעבר לגבולות האלה או לפרוץ החוצה מהגורל ומהחיים שהבורא קבע וסידר לו. כל אלה הם דברים שאנשים במציאות כלל לא מודעים להם, ועד כה הם התנהלו תחת התזמורים והריבונות של האל באופן לא רצוני וללא ידיעתם. כשבוחנים את הסוגייה ללא משוא פנים, מה הבינו אנשים? (שחייהם ומותם לא תלויים בהם, אלא בריבונות ובתזמור האל.) (אל להם לנסות להיות אחראים לגורלם, ועליהם לציית לריבונות האל ולסידורו.) אם תוכלו לראות זאת כך, תשיגו התקדמות. אילו אמיתות עליכם להבין כדי שתהיו מסוגלים לציית לאל? לא משנה באיזה סוג של משפחה אתם חיים, ויהיו איכותכם, האינטלקט שלכם ומחשבותיכם אשר יהיו, גורלכם וכל דבר בכם נתונים לתזמורו של האל. אין לכם שום יכולת לקבוע. זהו הנתיב שעל אנשים לבחור: להבין איך האל ארגן את כל ענייניך, איך הוא מדריך זאת ואיך ידריך זאת בעתיד, לשאוף להבין את רצון האל ואת כוונתו, ואז לחיות בנתיב גורל שנתון לשליטת הבורא ולתזמורו. לא מדובר כאן בתחרות על דברים או בלקיחתם בכוח. לא מדובר בניתוח רצון הבורא או בהתנגדות לו; לא מדובר בניתוח כל מה שהאל סידר לך או בהתנגדות לו. האין זה הופך את חייך לתקינים ונכונים? זה שם סוף לספקות כמו "מדוע אנשים חיים ומדוע הם מתים" ולכאב של "כל מי שחי חוזר על אותה היסטוריה טרגית של אלה שגוועו." אנשים חשים שאין באמת קושי בחיים האלה, ושהם מצאו את מקור החיים. הם מבינים מהו גורל, הם יודעים איך אנשים אמורים לציית לסידורו של הבורא, והם לא מתנגדים. זוהי דרך חיים בעלת משמעות. אנשים כבר לא מסתמכים על דמיונותיהם או על כוחם כדי להיאבק ולהתחרות למען אושר. הם יודעים שכל זה טיפשי ועיקש, והם כבר לא עושים זאת. הם למדו לציית לריבונות הבורא ולסידורו, וכמה סבל נמנע מהם בשל כך! אם כך, האם אתם חיים כך עכשיו? אתם חשים שנעשה לכם עוול בחייכם ושלא מעריכים אתכם? אתם יודעים שהאל סידר את כישרונותיכם ואת חובתכם והעניק לכם אותם, ואתם בכל זאת חשים שנעשה לכם עוול ושהחובה שניתנה לכם לא מאפשרת לכם להגשים את שאיפותיכם. למעשה, יש לכם מטרות נעלות יותר, אבל לא ממש מתאפשר לכם להגשימן בתחום המסוים שבמסגרתו אתם ממלאים את חובתכם. אתם חושבים בצורה כזאת? (לא.) אין לכם שאיפות או רצונות, אין לכם דרישות מוגזמות, דחקתם הצדה כל מה שהייתם אמורים, והדבר היחיד שחסר לכם הוא הבנת האמת שתפתור את טבעכם המושחת. זה מבהיר יותר ויותר את הנתיב שאנשים אמורים לפסוע בו ואת הכיוון שאנשים אמורים לבחור בו. כבר אין להם צורך לשאול שאלות כגון, "למה אנשים חיים? ולמה הם מתים? מי חולש על כל הדברים כולם?" לא משנה מהי שאיפתך ומהן משאלותיך, רק על ידי חזרה אל נוכחות הבורא, מילוי קפדני של המוטל עליך וכן מילוי והגשמת חובתך, תוכל לחיות באופן שמביא עמו מצפון נקי, באופן הנכון וההולם. אין בכך שום סבל. זוהי משמעות החיים וזהו ערכם.

מובאה 80

הכול מכירים בכך שאלוהים שולט בגורלו של האדם ושכל חייו נתונים בידיו, אך לו יכולתם לחוות באמת כיצד אלוהים לבדו מכתיב כל אירוע משמעותי בחיי האדם ולא על פי תוכניותיו ורצונותיו; לו יכולתם להפנים שהאדם אינו יכול לחמוק מהגורל ומהתלאות שהוא מזמן לו; החוויה הזו היא מהות האמונה. היא מעניקה משמעות אמיתית לאמירה, "אלוהים מכתיב את גורל האדם והכול נתון בידי האל." חוויית ריבונות האל וידו המכוונת היא דבר מרומז. זו חוויה אישית שאי אפשר להסביר למי שלא חווה אותה, אך ככל שצוברים חוויות כאלה, כך אפשר להסביר אותן טוב יותר. ישנה אמירה, "בגיל 50, אדם מודע לגורלו." מה פירוש "מודע לגורלו"? אנשים בשנות ה-20 לחייהם רק יצאו לעולם. הם צעירים, חסרי אחריות ולא יודעים דבר, והם לא מבינים שחיי האדם בידי האל. הם מתעקשים להיאבק בגורלם, משוכנעים שיש להם כישרון ומומחיות ונחושים לעלות לגדולה, לצבור הון ולמצב את עצמם במעמד גבוה. הם מנסים ללא הרף, גם כאשר הם נכשלים. בגיל 50, הם נזכרים בעברם וחושבים, "להסתובב בעולם במשך למעלה מ-30 שנה ולעשות שמיניות באוויר היה ללא ספק קשה! הנישואים שלי, הקריירה שפיתחתי והילדים שהבאתי לעולם, דבר מאלה לא קרה לפי התוכניות והחישובים שלי – הכול גזירת הגורל!" זו הפנמה של הגורל, אי אפשר להילחם בו. הפנמת הגורל בגיל 50 היא למעשה השלמה איתו לאחר כל כך הרבה מהמורות. כשבני אדם מפנימים את גורלם, הם מפסיקים להילחם בו. האם בני אדם מבינים לאשורם נושאים כגון תכלית החיים, מטרת ריבונות האל על האדם וניהול אורח חיים תקין? כופרים לא מבינים את הנושאים הללו משום שאינם מאמינים באל וכל שנותר להם הוא להשלים עם גורלם ולהבין שאין טעם להתנגד לו. בהמשך הם רואים את ילדיהם ונכדיהם נאבקים בגורלם ואומרים, "הניחו לדברים לקרות מעצמם, כל דור וברכותיו. הניחו לכך, הם יפסיקו להיאבק בגורלם בגיל 50. כך קורה מדור לדור. כולם נאבקים בגורל עד שהזקנה מכריעה אותם. הם ישלימו עם גורלם וילמדו את הלקח שלהם. עזות המצח והיהירות שלהם תתחלף במתינות." בזו מסתכמת תפיסתם של הכופרים, אך האם הם מסוגלים להבין את האמת? בשום אופן לא, משום שאינם מאמינים באל ואינם קוראים את דברו. כיצד הם מסוגלים להבין את האמת? האם מודעות לגורל בגיל 50 פירושה הבנת האמת? האדם מאמין ש"גורלו מוכתב משמיים." האם פירוש הדבר שהוא יקבל את רצון האל? (לא.) לא די באמונה לבדה. עצם הידיעה פירושו לא להיאבק בגורל, אך זו עדיין לא הבנה של האמת. על האדם להתקרב לאל ולקבל את ישועתו כדי להבין את האמת. עליו לקבל את השיפוט של דברו, את האמת ואת החיים שמוצעים כדי לפזר את ענן הערפל. אחרת, האדם עדיין לא יבין מהי תכלית החיים, מדוע הוא חי או מת, גם אם יזכה להגיע לגיל 70, 80, או 100. האדם מסתובב זמן קצר בעולם וחי עשרות שנים בלי להבין את תכלית החיים עד שהם מסתיימים. הוא מביע מורת רוח מהמוות, מוסיף להתעכב על נושאים כאלה ואחרים, עוזב את העולם בחרטה בסוף ימיו ולא משיג דבר. לא חבל שהוא יגיע לעולם הבא וימשיך לחיות כך? (חבל.) כל דור בא והולך בזה אחר זה באורח טראגי, החיים נפרדים לשלום מהמתים והדור הבא נפרד לשלום מהם. הם ממשיכים כך במחזוריות, חיים בערפל ולא מבינים דבר. לא כך בעבור מי שאימץ את האמונה באל באחרית הימים. נפלה לחיקם הזדמנות פז בהתגלמות האל כבשר ודם כדי להציל את האנושות באחרית הימים. הם זכאים לקבל את השיפוט ואת הייסור של דברי האל, ולזכות בהדרכתו האישית ובהנהגתו. הם מבינים תעלומות רבות, הרבה מן האמת ורשאים למלא את חובתם כברואים. אפשר לטהר את טבעם המושחת ולשנותו. הם זכו להרבה יותר מהקדושים של הדורות הקודמים. היש מבורך מכך? הם המבורכים מכל.

לאחר שקוראים את דברי האל וחווים במשך שנים את השיפוט ואת הייסור שלהם, מבינים אט-אט את מטרת ניהול האנושות של האל ומתפזר ענן הערפל סביב ניהולו את האנושות וישועתו. מבינים את רצון האל ולמדים על שלטונו. בסתר הלב מוכנים להישמע לאל ומסוגלים לעשות זאת. נדמה שהחיים בטוחים ומלאי הגשמה. חיי האדם בידי האל, האדם חי למען האל ומטרת חייו היא למלא את חובתו כברוא. אלה חיים מלאי משמעות. מי שחי רק למען הבשר, בלי לקבל ולהבין את האמת, חייו חסרי משמעות. כולכם משוועים כעת לאמת וחייכם מצפוניים והגיוניים יותר. אתם אט-אט ממלאים את חובתכם כבני אדם ומפנימים את האמת. אתם מוסיפים להישמע לאל ונושאים עדות לפניו כברואים. חיים כאלה ימלאו את ליבכם בשלווה ואושר ואין חיים מלאי משמעות מאלה. זו ברכה שרק אתם זכיתם לה. מבין כל בני האדם בעולם, אלוהים בחר במתי מעט מכם להיוולד בעידן הסופי באומת התנין הגדול האדום כאש. אתם רשאים לקבל את התפקיד שהוא מטיל עליכם, למלא את חובתכם ולהשקיע למענו. אלוהים מעדיף אתכם ובחר בכם. היש ברכה גדולה מזו? (לא.) זו ברכה גדולה. ישנם מאמינים באלוהים שאין באפשרותם לזנוח הכול כדי למלא את חובתם, וחבל. יש שלא מבינים את האמת וגם כשהם ממלאים את חובתם, אפשר לומר רק שהם משרתים את האל. הם מציעים את חוסנם ובמקביל סוגרים עסקאות בסתר ליבם ומקווים לזכות לברכות. בבוא היום הם יבינו את האמת, יתמתנו וימלאו את חובתם מרצון. אורח חיים תקין מבחינתו הוא כזה שבמסגרתו מעידים לפני האל ומפיצים את בשורת מלכותו. במילים פשוטות, אלוהים הוא שמתיר לכם לחיות כך ושהעניק לכם את ההזדמנות הזו. אלוהים העניק לכם הזדמנות זו ובזכותו אתם חיים, ממלאים את חובתכם ומשקיעים למענו, ואין דבר משמעותי מכך. עליכם להתגאות ולהוקיר הזדמנות זו. אתם צעירים וזו הזדמנות נדירה בעבורכם למלא את חובתכם, להישמע לאל ולשאת עדות לפניו בעיצומו של אסון, בסביבה עוינת ובתנאים קשים. אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם שמביע אמת ביתר שאת כדי להציל לחלוטין את האנושות כך שתלמד את האמת ותטוהר היא הזדמנות נדירה מאין כמותה. אין הרבה זמן והוא נעלם כהרף עין. עליכם לנצל את ההזדמנות וללמוד אמת ככל שתצטרכו. זו הברכה הגדולה מכל, יותר מזו של כל הקדושים מימים עברו.

מובאה 81

אלה שנוהים אחר האל מוכרחים, לכל הפחות, להיות מסוגלים לוותר על כל רכושם. האל אמר פעם בכתבי הקודש, "כָּל אִישׁ מִכֶּם שֶׁאֵינֶנּו מְוַתֵּר עַל כָּל רְכוּשׁוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי" (לוקס י"ד 33). מה פירוש הדבר, שעל אדם לוותר על כל רכושו? פירוש הדבר הוא, שעליו לוותר על משפחתו, על עבודתו, על כל קשריו הגשמיים. האם קל לעשות זאת? זה קשה מאוד. אם לא רוצים בכך, פשוט בלתי אפשרי להשיג זאת. כשיש באדם רצון לוותר על משהו, באופן טבעי יש בו נכונות להתמודד עם קשיים. אם אין ביכולתו לשאת קשיים, הוא לא יהיה מסוגל לוותר על דבר גם אם ירצה בכך. יש כאלה שמוותרים על משפחתם ומרחיקים את עצמם מיקיריהם, אך לאחר שהם ממלאים את חובתם במשך זמן מה הם מתמלאים געגועים. אם הם באמת לא מסוגלים לשאת זאת, הם עשויים למהר הביתה בסתר רק כדי להעיף מבט בטרם ישובו למלא את חובותיהם. חלק מאלה שעזבו את הבית כדי למלא את חובותיהם לא יכולים שלא להתגעגע ליקיריהם בשנה החדשה ובחגים אחרים, ובוכים בסתר בלילה כשהאחרים ישנים. לאחר מכן, הם מתפללים לאל ומרגישים הרבה יותר טוב ואז הם ממשיכים למלא את חובותיהם. האנשים האלה אמנם הצליחו לוותר על משפחותיהם, אך הם לא מסוגלים לשאת כאב עז. אם הם לא מסוגלים אפילו להתנער מרגשותיהם כלפי קשרי הבשר האלה, כיצד יוכלו להשקיע למען האל באמת ובתמים? יש אנשים שמסוגלים לוותר על כל רכושם ולנהות אחר האל, לוותר על עבודתם ועל משפחותיהם – אבל מהי המטרה שלשמה הם עושים זאת? חלקם מנסים לזכות בחסד ובברכות, וחלקם, כפאולוס, רק שואפים לכתר ולגמול. מעטים מוותרים על כל רכושם במטרה לזכות באמת ובחיים ולהשיג ישועה. אם כך, איזו מהשאיפות האלה תואמת את רצון האל? החתירה אל האמת והזכייה בחיים, כמובן. היא תואמת לחלוטין את רצון האל, והיא החלק החשוב ביותר של האמונה בו. האם אדם יכול לזכות באמת אם אינו מסוגל לוותר על דברים חומריים או על עושר? בהחלט לא. יש אנשים שוויתרו על כל רכושם והם ממלאים את חובותיהם, אך אינם חותרים אל האמת ותמיד ממלאים את חובותיהם ברשלנות וכדי לצאת ידי חובה. לאחר שהם מתנהלים בדרך זו במשך מספר שנים, אין להם שום עדות חווייתית והם לא זוכים בדבר. אלה ששואפים אך ורק ליוקרה ולמעמד ופוסעים בנתיבם של צוררי משיח מסוגלים עוד פחות לזכות באמת. יש רבים, שאמונתם באל מתבטאת אך ורק במילוי מעט מחובתם בזמנם הפנוי ותו לא. האם לאנשים כאלה יהיה קל לזכות באמת? נראה לי שלא. הזכייה באמת אינה דבר של מה בכך. על האדם לשאת קשיים רבים ולשלם מחיר כבד. בפרט, על אדם לחוות את הקשיים של השיפוט והייסור, הניסיונות והזיכוך וגם הגיזום והטיפול. את כל הקשיים האלה עליו לשאת. אדם אינו יכול לזכות באמת מבלי לשאת כאב עז. כמה פעמים על אדם להתפלל לאל ולחפש את האמת בתקופה הזאת? כמה דמעות חרטה עליו להזיל לפני האל? כמה מדברי האל על אדם לקרוא בטרם יוכל להפוך לנאור ומואר? בכמה קרבות רוחניים על אדם להשתתף בטרם יוכל לגבור על השטן? וכמה זמן נמשך תהליך החוויה של הדברים האלה? אחרי כמה שנים מסוגל סוף סוף אדם לזכות באמת ובאישור האל? בחנו את החוויה של פטרוס ותדעו. האם ישועת האדם בידי האל והבאתו לידי שלמות פשוטות כפי שנדמה לבני האדם? ויתור על כל רכושו של אדם הוא לא דבר של מה בכך. מה זה באמת אומר, לוותר על כל רכושו של אדם? "כל רכושו של אדם" פירושו יותר מסתם דברים חיצוניים, יותר ממשפחה, מאנשים היקרים לו ומחברים ויותר ממקצוע, ממשכורת, מעושר ומסיכויים. מעבר לדברים האלה, הכוונה היא לדברים של הנפש ושל הרוח: ידע, למידה, השקפה, חוקי החיים, העדפות חומריות וכן דברים שאדם שואף להם, למשל יוקרה ומעמד. ויתור על כל רכושו של אדם משמעו לרוב כל הדברים האלה; אליהם מתכוונים כשמדברים על ויתור על כל רכושו של אדם. על דברים חומריים קל לוותר בהינף יד. אבל קשה מכל לאדם לוותר על הדברים שהוא אוהב, על שאיפותיו ועל הדברים שהוא מעריך ביותר, שכן הם מייצגים את כל רכושו. כיום אנשים מתקשים לוותר בעיקר משום שאינם מסוגלים להרפות מהדברים האלה, משום שאותם הם מוקירים יותר מכל. יוקרה ומעמד, למשל, או תהילה והון, הקריירה האהובה של אדם או חפציו יקרי הערך – כל אלה הם כל רכושו של אדם, ואלה הדברים שהכי קשה לוותר עליהם. מנהל בנק אחד החל להאמין באל. הוא ראה שדברי האל הם אכן האמת, וכן שכל מעשי האל נועדו להושיע את בני האדם. אבל כשהוא החליט לוותר על כל רכושו ולנהות אחר האל, הוא התלבט בנוגע למשרתו בבנק. רגע אחד הוא חשב, "מעמדי בבנק הוא דבר יקר מפז. אני משתכר יפה ויש לי השפעה," ורגע לאחר מכן הוא חשב, "על ידי האמונה באל, אוכל לזכות באמת ובחיי נצח. זה הדבר החשוב." בתוך לבו הוא התחבט ללא הרף. רגע אחד הוא רצה להיות מנהל בנק, וכעבור רגע הוא רצה להאמין באל. רגע אחד הוא רצה שיהיה לו כסף, וכעבור רגע הוא רצה לזכות באמת. רגע אחד הוא לא יכול היה לוותר על מעמדו, וכעבור רגע הוא רצה לזכות בחיי נצח. בלבו התחולל מאבק מתמיד. מעמדו כמנהל בנק היה יקר מדי ללבו והוא פשוט לא יכול היה לוותר עליו. המאבק הזה התחולל בלבו במשך חודשים ארוכים, עד שלבסוף, אולי אפילו בעל כורחו, הוא ויתר. כמה קשה היה לו לוותר על כל רכושו! הוא ידע אמנם שמעמדו כמנהל בנק הוא דבר בר חלוף שעלול להיעלם בן רגע, ובכל זאת התקשה לוותר עליו. אנשים מסוימים הם רופאים, עורכי דין, או בכירים רבי דרג, ומשכורותיהם גבוהות. קשה לוותר על הדברים האלה; מי יודע במשך כמה חודשים יתחולל מאבק בלבם בטרם יוותרו עליהם. אם עד שאדם מוותר על הדברים האלה מתחולל בלבו מאבק של שנים, ועד אז עבודת האל כבר מסתיימת, האם עדיין יש בכך טעם? בשלב כזה לא תהיה לו כל דרך להימנע מהאסונות שייפלו עליו וכל שיוכל לעשות הוא לייבב ולחרוק בשיניו. רק אם תצליח לוותר על כל מה שחשוב לך כדי לנהות אחר האל ולמלא את חובתך לחתור אל האמת ולזכות בחיים, תוכל להיכנס אל מלכות האל. מה פירוש הדבר, להיכנס אל מלכות האל? פירוש הדבר, שאתה מסוגל לוותר על כל רכושך ולנהות אחר האל, להאזין לדבריו ולהתמסר לסידוריו, לציית לו בכל הדברים כולם; פירוש הדבר, שהאל הפך לאדונך ולאלוהים שלך. בעבור האל, פירוש הדבר שנכנסת אל מלכותו, ולא משנה אילו אסונות יומטו עליך, הוא יגן עליך ואתה תשרוד ותהיה אחד האנשים במלכות האל. האל יכיר בך כאחד מחסידיו, או יציע לך את הבטחתו להביאך לידי שלמות – אך כצעד ראשון, עליך ללכת אחר המשיח. רק כך יהיה לך תפקיד בהכשרת המלכות. האל לא יכיר בך אם לא תנהה אחר המשיח ותישאר מחוץ למלכות האל. גם אם תרצה להיוושע, לזכות בהבטחת האל ושהאל יביא אותך לידי שלמות, האם תוכל להשיג את הדברים האלה ללא הכרת האל? לא תוכל. אם ברצונך לזכות באישור האל, תחילה עליך להיות כשיר להיכנס אל מלכותו. אם אתה יכול לוותר על כל רכושך על מנת לחתור אל האמת, אם אתה יכול לחפש את האמת בעת מילוי חובתך, אם אתה יכול לנהוג על פי העקרונות ואם יש לך עדות חווייתית אמיתית, אזי אתה כשיר להיכנס אל מלכות האל ולקבל את הבטחת האל. אם אינך יכול לוותר על כל רכושך כדי לנהות אחר האל, אינך כשיר אפילו להיכנס אל מלכותו ואין לך שום זכות לקבל את ברכתו ואת הבטחתו. כיום יש רבים שוויתרו על כל רכושם וממלאים חובות בבית האל, אך הם לא בהכרח יהיו מסוגלים לזכות באמת. לפני שאדם יכול לזכות באמת, עליו לאהוב אותה ולהיות מסוגל לקבלה. אדם שלא חותר אל האמת לא יוכל לזכות בה. על אחת כמה וכמה אלה שממלאים את חובותיהם בזמנם הפנוי – יש להם ניסיון כה מוגבל בעבודת האל, עד שהם יתקשו אף יותר לזכות באמת. מי שלא ממלא את חובתו או חותר אל האמת מחמיץ את ההזדמנות המופלאה לזכות בישועת האל ובהבאה לידי שלמות על ידו. יש כאלה שטוענים שהם מאמינים באל, אך הם אינם ממלאים את חובותיהם ונוהים אחר דברים חומריים. האם כך הם מוותרים על כל רכושם? האם אדם שמאמין באל בצורה כזאת יכול ללכת אחריו עד הסוף? ראו את חסידיו של ישוע אדוננו: היו ביניהם דייגים, איכרים ומוכס. כשישוע אדוננו קרא אליהם ואמר, "בואו בעקבותיי", הם עזבו את עבודותיהם והלכו אחר אדוננו. הם לא הקדישו מחשבה לסוגיית העסקתם ולא תהו אם יהיה להם נתיב הישרדות בעולם לאחר מכן, אלא הלכו אחר ישוע אדוננו מיד. פטרוס התמסר מכל הלב, הגשים את התפקיד שהוטל עליו על ידי ישוע אדוננו עד הסוף ומילא את חובתו. הוא אהב את האל כל ימי חייו, ובסוף האל הביאו לידי שלמות. כיום ישנם אנשים שאפילו לא מסוגלים לוותר על כל רכושם, אך עדיין מייחלים להיכנס אל מלכות האל. האין הם שוגים באשליות?

התלהבות בלבד אינה מספיקה כדי להאמין באל. עליך להבין את רצונו, את האופן שבאמצעותו הוא מביא אנשים לידי שלמות, אילו אנשים הוא מביא לידי שלמות ובאיזו גישה והשקפה על אדם לנקוט באשר להבאת אנשים לידי שלמות על ידי האל. יתרה מזאת, מחובתו של אדם הנוהה אחר האל לדעת כמה חשובה ההליכה בדרכו של האל. הדבר קשור ליכולתו של אדם לזכות באמת. הליכה בדרכו של האל משמעה יישום בפועל של האמת. אדם מציית לאל באמת ובתמים רק כאשר הוא מיישם בפועל את האמת, לכן יישום בפועל של האמת חיוני לזכייה באמת. אם אדם לא מבין את האמת ואינו יודע כיצד ליישמה בפועל, לא תהיה לו דרך לזכות בה. לכן יישום האמת בפועל הוא החלק החשוב ביותר של האמונה באל. רק אלה שמיישמים בפועל את האמת יוכלו להשיג התמסרות לאל, רק הם מסוגלים להבין לחלוטין את האמת ורק מי שמבינים לחלוטין את האמת מכירים את האל. אפשר להשיג את כל הדברים האלה על ידי יישום בפועל של האמת. לא משנה כמה אנשים מאמינים באל, האל בודק מי מהם הולך בדרכו, מי מהם מיישם בפועל את האמת ומי מהם מציית לו לחלוטין. המאמינים באל מוכרחים להבין את האמת וליישמה בפועל על מנת להפוך לאנשים שהולכים אחר רצון האל ומצייתים לו. אלה שחותרים אל האמת מוכרחים תחילה להבין מדוע על אנשים להאמין באל בחייהם, כיצד עסק האל בעבודת הישועה של האדם מאז הגיע אל פני האדמה ומה צריך האדם להשיג בעת חתירתו אל האמת על מנת שיוכל לזכות בישועה ויהיה כשיר לקבל את הבטחת האל ואת ברכתו. בעבר, איש לא הבין את האמיתות האלה. כולם האמינו באל על סמך רעיונות ודמיונות אנושיים וחשבו שאמונה באל משמעה קבלת ברכות, כתר וגמול. כתוצאה מכך, כולם פעלו בניגוד לרצון האל, סטו מהדרך הנכונה ופסעו בנתיב של צוררי משיח. לכן, אם אדם שואף להבין את האמת, לזכות באמת ולהיוושע, עליו לתקן את השקפות העבר השגויות באשר לאמונה באל. התפיסות והדמיונות הדתיים של אנשים והשקפותיהם התאולוגיות הם מגוחכים במיוחד; כולם עוינים את האמת ואינם אלא רעיונות מופרכים ושגויים מן היסוד. האל כלל אינו משבח את דרכי האמונה של אנשים דתיים. אם אנשים ימשיכו גם כיום לדבוק בדרכים כאלה ולשאוף לברכות, לכתר ולגמול – אם הם ימשיכו להאמין באל מתוך גישה כזאת, האם יהיו מסוגלים לזכות באמת ובחיים? בהחלט לא. אם כך, איזו השקפה צריכים אנשים לאמץ באמונתם באל? עליך להתחיל בהבנת רצון האל ובכך שיהיה לך ברור כיצד הוא מושיע אנשים. אם לא תחפש את האמת, אלא תמשיך להאמין באל על סמך רעיונותיך ודמיונותיך, אם תמשיך לשאוף ליוקרה, למעמד, לעושר ולדברים חומריים, הרי שגם אם תזכה בעולם כולו, האם יהיה הדבר כדאי אם בסופו של דבר תשלם על כך בחייך? יש אנשים שאומרים, "ברגע שארוויח די כסף ותהיה לי קריירה מצליחה, כשאגשים את שאיפותיי ואת חלומותיי, אז אתפנה להפוך למאמין טוב." האם האל מחכה לך? האם עבודת האל מחכה לך? אם אינך יכול לוותר על הדברים האלה עכשיו, האל לא דורש שתעשה זאת מיד, אבל עליך להתאמן בוויתור עליהם. אם באמת אינך יכול לעשות זאת, התפלל לאל ובטח בו. הנח לו להדריך אותך. נוסף לכך, עליך לשתף פעולה ולמלא את חובותיך. מהי המטרה במילוי חובתו של אדם? מילוי החובה הוא למעשה הכנה למעשים טובים. גם אם בסופו של דבר אי אפשר יהיה להביאך לידי שלמות באופן מלא, עליך לפחות להכין כמה מעשים טובים, כדי שכשיגיע זמנו של האל לגמול לאנשים הטובים ולהעניש את הרשעים, תוכל לפרט אותם באוזניו. יום אחד תסתיים עבודת האל והוא יתחיל לגמול לאנשים הטובים ולהעניש את הרשעים. הוא יבקש ממך להציג את מעשיך הטובים, ואם לא יהיו כאלה באמתחתך, תהיה אבוד – אין ספק כי תיענש. לדוגמה, נניח שאתה מאמין באל במשך עשר שנים לערך, והחובה החשובה ביותר שמילאת היא הפצת הבשורה בזמנך הפנוי בלבד, כך שעלה בידך לגייס רק קומץ של מאמינים חדשים. אתה אפילו לא יודע אם האנשים האלה יהיו מסוגלים להתמיד באמונתם. האם תוכל לפרט זאת באוזני האל? לא תהיה מסוגל. עליך לחשוב אילו תוצאות תוכל לפרט באוזניו של האל ואיזו מין עדות חווייתית צריכה להיות לך כדי שתשביע את רצון האל ותגרום לו להכיר בך כאחד מחסידיו. אינך יכול להסתפק בהכרה בהתגלמות הנוכחית של האל ובקבלת המשיח של אחרית הימים בתוך לבך ולא מעבר לכך. האל רוצה לראות את העדות החווייתית האמיתית שלך ואת פרי התמסרותך לעבודתו. בסופו של דבר האל יבחן האם זכית באמת והאם יש לך חיים. עליך להבין את רצון האל. אם אתה סתם מוסיף את שמך לסידורי העבודה של הכנסייה או ממלא חובה כלשהי, אך לא חותר אל האמת, ולאחר כמה שנים של אמונה באל אין לך כל עדות חווייתית, האם יוכל האל להכיר בך בכל זאת? אם האל לא מכיר בך, תישאר מחוץ לבית האל. אם אתה רק טוען שאתה מאמין באל אך אינך חותר אל האמת, במה תזכה אותך אמונתך בסופו של דבר? לא תתקרב אפילו לרף הדרישות שהציב האל! הזכייה באמת אינה פשוטה כפי שאנשים מתארים לעצמם; האדם מוכרח לעמוד אל מול ניסיונות ותלאות לרוב ולשאת כאב רב וזיכוך בטרם יוכל לזכות באמת ולהכיר את האל. כשאתה חווה את ההיבט הזה של עבודת האל, האם תוכל להיוושע גם אם לא תוותר על כל רכושך כדי ללכת אחריו? האם אתה יכול לחוות את עבודת האל רק על ידי כך שאתה מאמין בו מעט בזמנך הפנוי? איך תוכל לחוות זאת אם תאמין באל בביתך? איך תוכל לחוות זאת כשאתה חי בעולם החיצון? לכן ויתור על כל רכושו של אדם הוא תנאי להליכה אחר האל. אם אינך יכול לוותר על כל רכושך, אין כל ספק כי לא תוכל לזכות באמת, ואם לא תוכל לזכות באמת, אינך כשיר להיכנס אל מלכות האל. זוהי עובדה שאף אדם לא יכול לשנות.

מובאה 82 (מענה לשאלות של אחים ואחיות)

(אני עדיין מוגבל על ידי האהבה שלי למשפחתי כאשר אני ממלא את חובתי. אני מתגעגע אליהם לעיתים קרובות, ויש לזה השפעה על מילוי חובתי. לאחרונה מצבי השתפר מעט, אבל לפעמים אני עדיין מפחד שהתנין הגדול האדום כאש יעצור את בני המשפחה שלי כדי לאיים עליי, ואני חושש שבמקרה כזה אני לא אוכל לעמוד איתן). אלו הם פחדים חסרי בסיס. כאשר אתם חושבים על הדברים הללו, עליכם לחפש את האמת כדי למצוא פתרון. עליכם להבין שלא משנה מהן הנסיבות שאיתן אתם מתמודדים, האל תיזמר והסדיר אותן. עליכם ללמוד להתמסר לאל ולהיות מסוגלים לחפש את האמת ולעמוד איתנים כאשר אתם מתמודדים עם מצבים. זהו לקח שאנשים חייבים ללמוד. עליכם להרהר לעיתים קרובות: כיצד אתם חווים את השקיית האל והשגחתו במהלך התקופה הזאת? מהו שיעור קומתכם האמיתי? כיצד עליכם למלא את החובה של יצירי בריאה? עליכם להבין את הדברים הללו! אם אתם יכולים לחשוב על התנין הגדול האדום כאש שמאיים עליכם, אז מדוע אינכם חושבים על הדרך להיווכח באמת? מדוע אינכם מהרהרים באמת? (כשעולות בי המחשבות הללו, אני מתפלל לאל ומתחייב שבמידה ויום אחד אני אכן אתמודד עם הנסיבות הללו, אני אישאר נאמן לאל גם במחיר חיי. אבל אני חושש שבשל שיעור קומתי הנמוך אני לא אצליח). לכן תתפללו, "אלוהים, אני חושש שבשל שיעור קומתי הנמוך אני לא אצליח. אני מפחד פחד מוות. בבקשה אל תעשה את זה. תוכל לעשות את זה כשיהיה לי את שיעור הקומה". האם זו דרך טובה להתפלל? (לא). עליכם להתפלל כך: "אלוהים, כעת שיעור קומתי נמוך ואמונתי קטנה, אני מפחד שיהיה עליי התמודד עם משהו; למעשה, אני לא באמת מאמין שכל העניינים וכל הדברים נמצאים בידיך. לא שמתי את עצמי בידיך; זוהי ממש מרדנות! אני מוכן להתמסר להסדרים ולתזמורים שלך. לא משנה מה תעשה, ליבי מוכן לשמש כעד עבורך. אני מוכן לשאת עדות מבלי לבזות אותך. בבקשה, עשה כרצונך". עליך לשים לפני האל את שאיפותיך ואת הדברים שאתה רוצה לומר – כך תפיק אמונה אמיתית. אם אתה מהסס אפילו להתפלל ככה, כמה קטנה צריכה להיות אמונתך! עליך להתפלל כך לעיתים קרובות. גם אם תתפלל כך, אין הכרח שהאל יענה. האל לא מעמיס על אנשים יותר מכפי שביכולתם לשאת, אבל אם תבהיר את הגישה והנחישות שלך, אלוהים ישמח. כאשר האל יהיה שמח, העניין הזה כבר לא יפריע ללבך ולא יגביל אותו. "דברים כגון בעל, ילדים, משפחה, רכוש – כל הדברים הללו הם בידי האל. אין להם שום משמעות. כל היקום הוא בידי האל; האם משפחתי איננה גם בידיו? איזו סיבה יש לדאוג להם? אינני יכול לשנות דבר בקשר לכך, אין לי יכולת, ואני לא יכול להגן עליהם. גורלם וכל הדברים שקשורים אליהם הם בידי האל!" חייבת להיות לך אמונה לבוא אל לפני האל ולהתפלל, להיות החלטי ולבחור להתמסר להסדרי האל. אז המצב בתוכך ישתנה. לא יהיו לך יותר דאגות, ויותר לא תרגיש מודאג. לא תהיו זהירים מאוד ומלאים בחששות בכל מה שאתם עושים. בזמן שכל האחרים מסתערים קדימה, אתם נשארים מאחור, תמיד רוצים לברוח – האם זה לא מה שעושים פחדנים? כאשר אנשיו של האל ממלאים את חובתם במלכות ויצירי בריאה ממלאים את חובתם לפני הבורא, עליהם להתקדם רגועים בלב ירא-אל. הם לא צריכים לגשש סביב, להתכווץ לאחור או ללכת על ביצים. אם אתה יודע שהמצב אינו כשורה ואתה דואג לגביו ללא הרף במקום לחפש את האמת כדי לפתור אותו, אזי הוא מגביל וכובל אותך ולא תוכל למלא את חובתך. בכל לבבך, נפשך ומאודך אתה רוצה למלא את חובתך כיציר בריאה, אבל האם אתה יכול לעשות זאת? אינך יכול להגיע לנקודה שבה אתה נותן את כל ליבך, כיוון שליבך לא ממוקד בחובתך – לכל היותר, רק עשירית מלבך מחויב לה. בלי כל ליבכם, כיצד תוכלו לתת את כל נפשכם וכוחכם? לא אכפת לכם מחובתכם, וכל מה שיש לכם זו מעט נכונות למלא אותה. האם אתם באמת יכולים למלא את חובתכם בכל לבבכם ונפשכם? אתם לא נחושים ליישם בפועל את האמת, ולכן בהכרח אתם מוגבלים על ידי משפחתכם והחיבה שלכם כלפיה. הם יכבלו את ידיכם ורגליכם; הם ישלטו בחשיבה שלכם ובליבכם, ואתם לא תגיעו אל האמת ולא תעמדו בדרישות האל – אתם תרצו, אבל יחסר לכם הכוח. לכן, עליכם להתפלל לפני האל, מצד אחד להבין את רצון האל ובו בזמן גם לדעת מהו מקומכם כיצירי בריאה; עליכם לנקוט בנחישות ובגישה שצריכות להיות לכם ולשים אותן לפני האל. זו הגישה שחייבת להיות לכם. מדוע לאנשים אחרים אין דאגות כאלו? האם אתם חושבים שלאנשים אחרים אין משפחה או קשיים כאלה? למעשה, לכולם יש הסתבכויות מסוימות הקשורות לבשר ולמשפחה, אבל יש אנשים שמסוגלים לפתור אותן על ידי תפילה לאל וחיפוש אחר האמת. לאחר פרק זמן של חיפוש, הם מבינים את החיבה הזו לבשר ומשחררים אותם מליבם; אז הדברים הללו כבר אינם מהווים קושי עבורם, והם לא יכולים לשלוט בהם או להגביל אותם. הם אינם משפיעים על מילוי חובתם, ולכן הם הופכים לחופשיים. בכתבי הקודש יש שורה מדבר האל, שאומרת: "כָּל אִישׁ מִכֶּם שֶׁאֵינֶנּו מְוַתֵּר עַל כָּל רְכוּשׁוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי" (לוקס י''ד 14). מהי המשמעות של לוותר על כל מה שיש לאדם? מה המשמעות של "כל"? דברים כמו מעמד, תהילה ורווח, משפחה, חברים ורכוש – כל הדברים הללו כלולים במילה "כל". אז איזה דברים תופסים מקום חשוב בליבכם? עבור חלק מהאנשים אלו ילדים ועבור אחרים אלו הורים; עבור חלק זה עושר ועבור אחרים זה מעמד, תהילה ורווח. אם הדברים האלה יקרים בעיניכם, אז הם ישלטו בכם. אם אינכם מעריכים את הדברים הללו ואתם מוותרים עליהם באופן מוחלט, אז הם אינם יכולים לשלוט בכם. הדבר תלוי אך ורק ביחס שלכם כלפיהם ובאופן שבו אתם מתמודדים עם הדברים הללו.

עליכם להבין שלא משנה מתי או באיזה שלב האל עושה את עבודתו, הוא תמיד צריך כמה אנשים שיעבדו איתו. שיתוף הפעולה של האנשים האלה עם האל בעבודתו או בהפצת הבשורה נקבע מראש על ידו. אם כך, האם לאל יש תפקיד עבור כל אדם שהוא ייעד מראש? לכולם יש שליחות ואחריות; לכולם יש תפקיד. כאשר האל מטיל עליך תפקיד, הוא הופך לאחריותך. עליך לקחת על עצמך את האחריות הזו; זוהי חובתך. מהי חובה? זוהי השליחות שהאל נתן לך. מהי שליחות? (התפקיד שהאל מטיל הוא שליחותו של האדם). חייו של אדם צריכים להתקיים עבור התפקיד שהאל מטיל. התפקיד הזה הוא הדבר היחיד בליבם, והם לא צריכים לחיות עבור כל דבר אחר. התפקיד שהאל מטיל הוא שליחותו של האדם; זוהי ההבנה הנכונה. אנשים המאמינים באל הושמו על כדור הארץ כדי להשלים את התפקיד שהטיל האל. אם כל מה שאתה חותר אליו בחיים האלה הוא לטפס בסולם החברתי, לצבור עושר, לחיות חיים טובים, ליהנות מקרבה למשפחה, ולהתענג על תהילה, רווח ומעמד – אם תזכה במעמד חברתי, המשפחה שלך תהפוך למכובדת, וכולם במשפחה שלך יהיו בריאים ושלמים – אבל אתה מתעלם מהשליחות שהאל נתן לך, האם יש ערך לחיים האלה שאתה חי? כיצד תעמוד מול האל לאחר מותך? אתה לא תוכל, וזהו המרד הגדול ביותר; זה החטא הגדול ביותר! מי מכם מבצע עכשיו את חובתו בבית האל במקרה? לא חשוב מאיזה רקע באתם כדי לבצע את חובתכם, דבר מזה לא היה במקרה. אי אפשר לבצע את החובה הזו רק על ידי מציאת כמה מאמינים באקראי; זה היה משהו שיועד מראש על ידי האל לפני תחילת העידנים. מהי המשמעות לכך שמשהו יועד מראש? מה בדיוק? המשמעות היא שבכל תוכנית הניהול שלו, האל תכנן מזמן כמה פעמים אתה תהיה על פני כדור הארץ, לאיזו שושלת ולאיזו משפחה תיוולד במהלך אחרית הימים, מה יהיו הנסיבות של המשפחה הזו, האם תהיה זכר או נקבה, מה יהיו החוזקות שלך, מה תהיה רמת ההשכלה שלך, כמה רהוט תהיה, מה יהיו האיכויות שלך וכיצד תיראה. הוא תכנן את הגיל שבו תבוא לבית האל ותתחיל לבצע את חובתך, ומתי תבצע כל חובה. האל ייעד כל צעד עבורך בשלב מוקדם. כשעדיין לא נולדת ובאת לכדור הארץ בחייך האחרונים, האל כבר הסדיר עבורך איזו חובה תמלא בשלב הסופי של העבודה. זו בהחלט איננה בדיחה! העובדה שאתה יכול לשמוע כאן דרשה נקבעה מראש על ידי האל. אסור להקל בכך ראש! בנוסף, הגובה שלך, המראה שלך, איך נראות העיניים שלך, הגזרה שלך, מצבך הבריאותי, מהן חוויות החיים שלך ואיזה חובות אתה מסוגל לקחת על עצמך בגיל מסוים, ומהי האיכות והיכולת שלך – אלה נקבעו עבורך מראש על ידי האל לפני זמן רב, והם בוודאי אינם מוסדרים כעת. האל ייעד אותם עבורך לפני זמן רב, זאת אומרת, אם הוא מתכוון להשתמש בך, הוא כבר הכין אותך לפני שהוא הטיל עליך את התפקיד והשליחות הזו. לכן, האם זה קביל בעיניך לברוח מזה? האם זה קביל בעיניך לא להתעניין בכך בלב שלם? שניהם אינם קבילים; המשמעות תהיה לאכזב את האל! נטישת אנשים את חובתם היא מרד מהסוג הגרוע ביותר. זהו מעשה מתועב. האל עמל במחשבה וברצינות, ייעד מראש עוד מימי קדם שתגיע עד היום ושתינתן לך השליחות הזאת. אם כן, האם המשימה הזאת איננה אחריותך? האם היא איננה הדבר שנותן ערך לחיות את חייך האלה? אם אינך מסיים את השליחות שהאל נותן לך אתה מאבד את הערך והמשמעות של החיים; זה כאילו שחיית לשווא. האל הסדיר את התנאים, הסביבה והרקע הנכונים עבורך. הוא העניק לך את האיכות והיכולת הזו, הכין אותך לחיות עד העידן הזה, והכין אותך כך שיהיו לך את כל הכישורים הדרושים עבורך כדי למלא את חובתך. הוא הסדיר את כל זה עבורך, אבל למרות זאת אינך מבצע את החובה הזו בשקדנות. אתה לא עומד בפיתוי ובוחר לברוח, תמיד מחפש לחיות חיים טובים ולחתור אחרי דברים ארציים. אתה לוקח את המתנה והיכולת שנתן לך האל ומשרת איתן את השטן, חי למען השטן. איך זה גורם לאל להרגיש? כאשר התקוות שלו עבורך נכזבו כך, האם הוא לא יתעב אותך? האם הוא לא ישנא אותך? הוא יטיל את חמתו הגדולה עליך. והאם אז העניין הזה ייחשב כגמור? האם זה יכול להיות פשוט כפי שאתה מדמיין? האם אתה חושב שאם אינך משלים את שליחותך בחיים האלה, הכול מסתיים במותך? זה לא נגמר שם; אז נשמתך תהיה בסכנה. לא ביצעת את חובתך, לא קיבלת את התפקיד שהאל הטיל, וברחת ממחיצתו של האל. הדברים נהיו נואשים. לאן אתה יכול לברוח? האם אתה יכול לברוח מידיו של האל? כיצד מסווג האל אדם מסוג כזה? (אלו אנשים שבגדו בו). כיצד האל מגדיר אנשים שבגדו בו? כיצד האל מסווג אנשים שברחו מכס משפטו? אלו אנשים שילכו לאבדון ויושמדו. לעולם לא יהיו עבורך חיים נוספים או לידה נוספת, והא לא יעניק לך אף שליחות אחרת. אין יותר שליחות עבורך, ואין לך סיכוי לקבל ישועה. זוהי בעיה רצינית! האל יאמר: "האדם הזה ברח לנגד עיני פעם אחת, ברח מכס משפטי וממחיצתי. הוא לא ביצע את שליחותו או השלים את תפקידו. חייו מסתיימים כאן. הם נגמרו; הם הגיעו לסיומם". איזו טרגדיה זו! כדי שתוכלו למלא היום את חובתכם בבית האל בין אם היא גדולה או קטנה, בין אם היא פיזית או שכלית, ובין אם היא טיפול בבעיות חיצוניות או עבודה פנימית, אף אחד לא מבצע את חובתו במקרה. כיצד זו יכולה להיות הבחירה שלך? האל מוביל את כל זה. רק בגלל שהאל הטיל עליך תפקיד אתה מתרגש ככה, יש לך תחושת שליחות ואחריות, ואתה יכול למלא את החובה הזו. בקרב הכופרים ישנם אנשים רבים כל כך בעלי מראה נאה, ידע או כישרון, אבל האם האל מעדיף אותם? לא, הוא לא. האל לא בחר בהם והוא מעדיף רק אתכם. הוא נותן לכולכם לבצע כל סוג של תפקיד, למלא כל מיני חובות, ולקחת על עצמכם סוגים שונים של אחריות בעבודת הניהול שלו. כאשר תוכנית הניהול של האל תסתיים לבסוף ותושג, איזו תהילה וזכות זו תהיה! לכן, כאשר אנשים סובלים מעט קשיים בעודם מבצעים היום את חובתם; כאשר הם נאלצים לוותר על כמה דברים, להשקיע מעצמם מעט ולשלם איזשהו מחיר; כשהם מאבדים את מעמדם ואת תהילתם ואת מה שהם זכו לו בעולם; וכאשר כל הדברים האלה אובדים, נראה כאילו הכול נלקח מהם על ידי האל, אבל הם זכו במשהו יקר יותר ובעל ערך רב יותר. מה אנשים קיבלו מהאל? הם זכו באמת ובחיים על ידי מילוי חובתם. רק לאחר שביצעת את חובתך, השלמת את שליחות האל, ואתה חי את כל חייך למען שליחותך והתפקיד שהטיל עליך האל, יש לך עדות יפה, ואתה חי חיים בעלי ערך – רק אז אתה אדם אמיתי! ומדוע אני אומר שאתה אדם אמיתי? כיוון שהאל בחר בך ונתן לך לבצע את חובתך כיציר בריאה בניהולו. זהו הערך הרב ביותר והמשמעות הגדולה ביותר בחייך.

האל לא מבקש הרבה מאנשים. כשהאל נותן לך תפקיד ואחריות, אם אתה אומר שיש בך אמונה מועטה ושזהו המאמץ הרב ביותר שביכולתך להשקיע, שזה המירב שאתה יכול להציע ושאלו הדברים שאתה יכול לקחת על עצמך, אזי האל לא יכריח אותך. אין זה אומר, שאם הוא מבקש ממך מאה אחוז ואתה נותן תשעים וחמישה, הוא יהיה לא מרוצה, הוא לא יעזוב אותך, והוא כל הזמן ידחוף וידרבן אותך כדי שתוכל להגיע למאת האחוזים שהוא מבקש. האל לא יעשה את זה. במקום זאת, הוא ירצה שתשאף בהדרגה, צעד אחר צעד, כלפי מעלה בהתאם לשיעור הקומה, לאנרגיה וליכולת שלך. האל הוגן והגיוני בעבודתו. הוא איננו מכריח אנשים; הוא נותן לך להרגיש בנוח ונינוח, הוא נותן לך להרגיש שהוא יכול להבין אותך ולהתחשב בך בכל מה שאתה עושה. על אנשים להיות מודעים למאמץ הקפדני של האל, כמו גם לחמלתו, לנדיבות ליבו ולסובלנותו כלפי האנושות. אז מה אנשים צריכים לעשות, וכיצד עליהם לשתף פעולה? האופן שבו הם חייבים לשתף פעולה הוא כזה: "אני חייב לשאוף להשביע את רצון האל. האל רוצה ממני מאה אחוז; אני לא אתן רק שלושים אם אני יכול לתת שישים. אני אתן את כל כוחי. אני לא אהיה חלקלק, לא אעגל פינות, ודרך החשיבה שלי לא תהיה הסתמכות על המזל". זה יספיק. האל מסתכל על ליבו של האדם. אין לו דרישות אחידות עבור כל האנשים; זה לא שעליך לעזוב את הילדים והמשפחה שלך או לוותר על העבודה שלך כיוון שמישהו אחר עשה זאת. לאל אין גישה אחידה כלפי כולם, הוא דורש ממך בהתאם לשיעור קומתך ולמה שאתה יכול להשיג. לכן, אין צורך שתרגיש כל דאגה או לחץ. רק התפלל לפני האל בהתבסס על מה שאתה מסוגל להשיג. לא משנה מהם הקשיים שקיימים או האילוצים שמחייבים אותך, אל תירתע מהם. אל תיתן להם להשפיע עליך. זוהי הדרך הנכונה. לאחר שאתה מושפע מהם, אתה תמשיך לחשוב, "לא כל כך הצלחתי. האל איננו מרוצה ממני, נכון? עליי להיזהר מאוד. אני לא יכול להתאמץ יותר מדי; אני חייב להשאיר קצת מרחב נשימה". זו שגיאה; זוהי אי הבנה של האל. כל צעד הדרגתי של חוויה מסוג זה גורם לאנשים להרגיש יותר ויותר שאמונתם קטנה מדי, עד לנקודה שבה הם עלולים אפילו לפקפק באל על סמך התפיסות והדמיונות שלהם, בדיוק כמו האמרה "להעריך את האצילי על פי אמות המידה של השפל". הם מאמינים באל אבל מפחדים לסמוך עליו; הם מאמינים בריבונות האל אבל מפחדים למסור לו את הכול. לעיתים קרובות אנשים אומרים, "לאל יש ריבונות על כל הדברים" ו"כל הדברים הם בידי האל", אבל כאשר הם נתקלים במצב כלשהו, הם חושבים, "האם לאל באמת יכולה להיות ריבונות על זה? האם באמת אפשר לסמוך עליו? עדיף שאסמוך על אנשים אחרים, ואם זה לא יעבוד אני אחשוב על משהו בעצמי". אז הם מבינים כמה שהם לא בוגרים, מגוחכים ובעלי שיעור קומה נמוך. הם שוב חוזרים לאחור, רוצים לסמוך על האל אבל מגלים שעדיין אין נתיב. אבל עמוק בפנים, הם יודעים שהאל נאמן וניתן לסמוך עליו; אלא שאמונתם כל כך מועטה והם תמיד כל כך ספקניים. כיצד פותרים את הבעיה הזו? אתה צריך לסמוך על הניסיון שלך ועל החתירה אחר האמת והבנתה – רק כך תוכל להפיק אמונה אמיתית. ככל שתחווה יותר ותסמוך יותר על האל, כך תרגיש יותר שאפשר לסמוך עליו. ככל שתחווה יותר עניינים, ותראה כיצד האל שומר עליך פעם אחר פעם, עוזר לך להתגבר על קשיים ולהימנע מסכנות, אתה תפתח באופן לא מודע אמונה אמיתית ותסתמך על האל. אתה תרגיש שהאל הוא אמין ומהימן. תחילה צריכה להיות לך אמונה כזו בלב.

לכל אדם יש את גורל משלו, וכל זה נקבע מראש על ידי האל; אף אדם אינו יכול לקחת אחריות על גורלו של מישהו אחר. עליך להפסיק לדאוג בשל משפחתך וללמוד כיצד להרפות ולוותר על הכול. כיצד תעשה זאת? דרך אחת היא להתפלל לאל. עליך גם להרהר כיצד קרובי משפחתך שאינם מאמינים באל חותרים אחר דברים ארציים, עושר ונוחות חומרית. הם שייכים לשטן והם אנשים מסוג אחר ממך. אתה תחיה חיי סבל אם לא תבצע את חובתך ותחיה בקרבם. כיוון שאתה רואה דברים בצורה שונה מהם, אתה לא תסתדר איתם היטב ובמקום זאת אתה תתענה. יהיה רק כאב ולא שמחה. האם אהבה יכולה להביא לך שלווה ואושר? מתן מענה לצורכי הבשר יביא לך אך ורק סבל, ריקנות וחרטה לאורך חיים שלמים. זהו דבר שעליך להבין באופן מלא. לכן, הגעגועים למשפחתך הם חד צדדיים; זוהי רגשנות מיותרת! אתה הולך בנתיב אחר משלהם. דרך ההסתכלות שלך על החיים, השקפת עולמך, נתיב חייך והשאיפות שלך והדברים שאליהם אתה חותר כולם שונים. אינך עם משפחתך כעת אבל כיוון שיש לכם קרבת דם, אתה תמיד מרגיש שאתה קרוב אליהם ושאתם משפחה אחת. אולם, כאשר אתה באמת חי איתם, ימים ספורים בלבד של התמודדות איתם ירגיזו אותך מאוד. הם מלאים בשקרים; כל מה שהם אומרים הם כזבים, דברי חנופה ודברים מטעים. הדרך שבה הם מתנהגים ומתמודדים עם העולם מבוססת על פילוסופיות ואמרות שטניות. כל מחשבותיהם והשקפותיהם שגויות ומגוחכות, ופשוט בלתי נסבל להקשיב להם. אז אתה חושב לעצמך, "פעם חשבתי עליהם כל הזמן ותמיד פחדתי שהם אינם חיים היטב. אבל לחיות כעת עם האנשים האלה זה באמת דבר בלתי נסבל!" הם יגעילו אותך. עדיין לא הבנת איזה מין אנשים הם, לכן אתה עדיין חושב שקשרים משפחתיים יותר חשובים ויותר אמיתיים מכל דבר אחר. חיבה עדיין מגבילה אותך. נסה לוותר על הדברים הללו שאתה מחבב בכל דרך שאתה יכול. אם אינך יכול, אז שים את חובתך במקום הראשון. התפקיד שהאל מטיל ושליחותך הם הדברים החשובים ביותר. למלא קודם כל את חובתך זה הדבר החשוב ביותר, ואל תדאג כעת לדברים הקשורים לקרוביך בבשר. כאשר אתה ממלא את תפקידך וחובתך, האמת מתבהרת לך יותר ויותר, מערכת היחסים שלך עם האל הופכת ליותר ויותר רגילה, לב ההתמסרות שלך לאל גדל עוד ועוד, והלב ירא-האל שלך גדל והפך להיות בולט יותר, אז מצבך הפנימי משתנה. לאחר שמצבך ישתנה, השקפת עולמך וחיבתך הארציות ידעכו, אתה לא תחפש יותר את הדברים הללו, וליבך רק ירצה ללמוד כיצד לאהוב את האל, כיצד לרצות אותו, כיצד לחיות באופן שמשמח אותו וכיצד לחיות עם האמת. לאחר שליבך ישאף לכך, דברים הקשורים לחיבות הבשר ידעכו לאיטם, והם לא יוכלו לכבל אותך או לשלוט בך יותר.

יש כאלה שאומרים: "אני לא מוגבל על ידי החיבה שלי למשפחתי כאשר אני מבצע את חובתי, אבל כאשר יש לי רגע של בטלה אני מתחיל לחשוב עליהם". ובכן, מה הן ההשלכות של געגועיך למשפחה? אם הן יכולות להוביל לכך שאתה הופך לשלילי ושאינך מוכן לבצע את חובותיך, אז עליך לחפש אחר האמת כדי למצוא פתרון. לאחר שתפתור את הבעיה, אזי בפעם הבאה שיהיה לך רגע של בטלה לא תתגעגע באופן מתמיד למשפחתך ולא יהיו לכך שום השלכות. לכן, לא משנה אלו בעיות צצות, עליך תמיד לחפש אחר האמת כדי לפתור אותן; זה מה שחשוב. הגעגועים שלך למשפחתך אינם הדבר המדאיג; המפתח הוא שעליך לחשוב מהן ההשלכות של געגועים מתמידים הביתה, וכיצד יש לפתור עת העניין הזה. עליך להרהר: "כיצד נוצר מצבי הזה? מדוע אני כל הזמן מתגעגע למשפחתי? איזה חלקים של האמת אינם ברורים לי? באיזה חלקים של האמת עליי להיווכח?" יישם בפועל באופן כזה, ותיווכח באמת במהירות. עליך תמיד להרהר באמת בנפשך; ככל שתעשה זאת יותר, הבנתך את האמת תהיה ברורה יותר, ויהיו לך יותר נתיבים ליישום בפועל בנפשך. דבר זה בהחלט יוביל להבנת האמת, במקום להחזיק בשמץ של ידע לגביה. בנקודה הזאת, כדאי לך למצוא אנשים לשתף איתם. מה המטרה של שיתוף? הוא נועד כדי לקבל אישור, להבין את האמת באופן מדויק יותר ללא סטיות. בדרך הזו, לא היו לך שום קשיים, ונפשך תזכה בחירות ובחופש, ולא תהיה יותר תחת אילוצים. אתה לא תתגעגע יותר כל הזמן למשפחתך, ותוכל להשתחרר מהסתבכויות ארציות. מצבך יהפוך בהדרכה ליותר רגיל. יהיה עליכם ללמוד להרהר באמת. כיצד עושים זאת? למשל, נניח שעשית היום דבר שאינך מרגיש שהוא ממש בסדר ושהוא נוגד את העקרונות אבל אינך יודע היכן הבעיה. זה הזמן שבו עליך להתפלל לאל ולחפש את האמת, לחשוב, "לאיזו אמת הנושא הזה קשור? לאיזה עיקרון זה קשור?" עליך למצוא מישהו לשתף איתו בנוגע לאמת, להסתכל לאחור ולהרהר. כאשר תגלה לבסוף את מקור הבעיה ותפתור אותה על ידי חיפוש אחר האמת, אמונתך באל תגדל ואתה תרגיש שהתקדמת יותר בקשר לאמת. תוכל להבין עניינים מסוימים ולהבין מילים רוחניות מסוימות; במילים אחרות, אז תוכל להבין מה המשמעות האמיתית של דוקטרינות או סיסמאות מוכרות ומה הן באמת מסמלות. זוהי הבנה מסוימת של האמת וידיעה כיצד ליישם אותה בפועל. אז אתה תתקדם ותשתף עם אחרים, ותמשיך לשתף לגבי הסיסמה הזאת עד שהיא תהיה ברורה ומובנת, ותהפוך אותה לנתיב ליישום בפועל. האם זה לא דבר טוב? זוהי דרך נוספת להתקדם. לפעמים ייתכן שתראה אדם במצב מסוים ואתה עשוי להרהר: "מדוע האדם הזה נמצא במצב הזה? איך התרחש המצב שלו? מדוע אני לא נמצא במצב הזה? הדבר הזה שהוא אמר מייצג מצב ומנטליות מסוימים. כיצד התפתחה המנטליות שלו? מה מקור הבעיה? לאיזה היבט של האמת זה מתייחס? האם גם עליי לחפש אחר האמת?" באמצעות שיתוף וחיפוש, אתה מוצא את הבעיה ומבין שגם בך מתקיים המצב הזה. השווית את מצבו לשלך, נכון? האם המאמץ הזה היה כדאי? (כן). לאחר גילוי הבעיה, אתה מוצא מישהו לשתף איתו. כאשר אתה מוצא לבסוף את התשובה ומבין מה הייתה הבעיה, הבעיה נפתרת. קל לפתור בעיה כאשר אתה מסוגל לגלות אותה. אם אינך יכול לגלות את הבעיה, לא תוכל לעולם לפתור אותה. לפעמים, כאשר מוחך נרגע, זה עשוי להיות הזמן הטוב ביותר להרהר באמת ובדברי האל. מה שלא תעשה, אל תבזבז את ההזדמנות הזאת על טיפוח קשרים רגשיים, במחשבה מתמדת על התאחדות עם משפחתך; זה בעייתי. אם אתה כל הזמן מודאג לגבי משפחתך ומנצל כל הזדמנות שיש לך כדי להתחבר אליהם האופן רגשי, מוחך תמיד יהיה מלא בסיבוכים הרגשיים האלו. לא תוכל לגדוע את הקשרים האלה ולהרפות. עליך להתפלל יותר, לקרוא יותר את דברי האל ולשתף באופן קבוע עם אחיך ואחיותיך. כאשר תבין את האמת, אתה לפחות לא תוגבל על ידי משפחה, הבשר או חיבה. יהיה קל להרפות מהדברים האלה; זוהי הדרך קדימה. למעשה, לאנשים רבים יש חוויות כאלה. תמיד צריך תקופה של ניסיון כדי לפתור בעיות רגשיות; לאחר שאתה מבין את האמת, ניתן לפתור בעיות בקלות.

מובאה 83

לכל אלה שמאמינים באל כבר מספר שנים יש בעיה אמיתית שעליהם לפתור על אף שכבר הניחו יסוד לאמונתם. רוב האנשים מבינים במידת מה את כל היבטי האמת, והם יכולים לבטא ולהטיף את המילים ואת הדוקטרינות הנכונות, אבל הם לא חוו את נכונות המילים בחייהם האמיתיים. הם לא חוו על בשרם את המשמעות הממשית ואת הצד המעשי של האמיתות אותן מכילות המילים הללו. על מנת להיווכח במציאות האמת, אדם זקוק לסביבה מתאימה, לאנשים הנכונים לצדו, וכן לאנשים, לעניינים ולדברים המתאימים שיאפשרו לו לצמוח בחייו. כך תקבל אישור הן לאמיתות האלה והן לדוקטרינות שאתה מבין, והדבר יאפשר לך לצבור ניסיון. כשזרע נופל אל קרקע פורייה אך חסרות לו קרני שמש ולחות ממי גשמים, הרי הניצן שיצמח ממנו ינבל, הלא כן? (נכון.) לכן, לאחר ששמעת דרשות ואמיתות רבות וכן רבים מדברי האל וכבר קיבלת אישור לכך שזוהי הדרך הנכונה בחיים, למה אתה עוד זקוק בשלב זה? עליך לבקש מהאל לארגן לך סביבה מתאימה, כזו שמגבשת ומועילה לחייך ותאפשר לך לצמוח. ייתכן שסביבה זו תהיה לא נוחה – אדם מוכרח לחוות קושי על בשרו, ולוותר על דברים רבים. כולכם כבר חוויתם זאת עד כה. למשל, נגיד שאתה סובל מרדיפה ולא מתאפשר לך לחזור הביתה, לראות את הילדים או את בן הזוג או בת הזוג ולהיות איתם בקשר, או לפגוש קרובי משפחה או חברים ולקבל מהם חדשות. באישון לילה, תתחיל לחשוב על הבית: "מה שלום אבא שלי? הוא מבוגר ואין לי שום דרך לכבד אותו. אימא שלי אינה בקו הבריאות ואינני יודע מה מצבה כרגע." הרי תמיד תחשוב על עניינים כאלה, לא? אם דברים שכאלה תמיד יעיקו עליך, אילו השלכות יהיו לכך על מילוי חובתך? אם תוטרד פחות מענייני הבשר הגשמיים, הדבר יועיל להתקדמות חייך. המחשבות והדאגות שלך הם חסרי תועלת; עניינים שכאלה הם בידי האל ואין ביכולתך לשנות את גורל בני המשפחה שלך. עליך להבין שכאדם שמאמין באל, העדיפות העליונה שלך היא להתחשב ברצונו, למלא את חובתך, לזכות באמונת אמת, להיווכח במציאות דברי האל, לצמוח בחיים ולזכות באמת. זה הדבר החשוב ביותר. על פני השטח, נדמה כי אנשים זונחים במודע את העולם ואת משפחותיהם, אך מה למעשה קורה? (האל הוא זה ששולט בכך ומארגן זאת.) האל הוא זה שמארגן; הוא זה שמונע ממך לראות את בני המשפחה שלך. במילים אחרות, האל מדיר אותך מפניהם. אלה מילים מעשיות מאוד, הלא כן? (אכן.) אנשים תמיד אומרים שהאל שולט בדברים ומארגן אותם, אם כך, כיצד מתבטאת השליטה שלו בעניין הזה? הוא מוציא אותך מהבית שלך ולא מאפשר למשפחתך להיות עליך לנטל. אם כך, לאן הוא לוקח אותך? הוא לוקח אותך לסביבה נטולת סיבוכים גשמיים, בה אינך יכול לראות את יקיריך. כשאתה דואג להם ורוצה לעשות משהו למענם, אינך יכול, וכשאתה רוצה לנהוג כבן משפחה מסור, אינך יכול. הם כבר לא יכולים לסבך אותך. האל הרחיק אותך מהם ומנע את הסיבוכים האלה ממך, אחרת עדיין היית נוהג כבן מסור, משרת אותם ועובד בפרך למענם. האם זה דבר טוב או רע שהאל מרחיק אותך מכל הסיבוכים החיצוניים האלה? (זה דבר טוב.) זה דבר טוב, ואין צורך להתחרט על כך. משום שמדובר בדבר טוב, מה על אנשים לעשות? עליהם להודות לאל ולומר, "האל אוהב אותי מאוד!" אדם לא יכול להשתחרר בכוחות עצמו מכבלי החיבה, כי החיבה מכבידה על לבו. כולם מייחלים להתאחד עם המשפחה שלהם, ורוצים שכל המשפחה תיאסף יחדיו, שכולם יהיו בטוחים, בריאים ומאושרים, ויעבירו כך כל יום מבלי להיפרד לעולם. אך יש לכך היבט שלילי. אתה תקדיש להם את כל האנרגיה והמאמצים שלך, את נעוריך, את השנים היפות בחייך ואת החלקים הטובים ביותר בחייך; אתה תעניק את כל חייך לטובת בשרך, משפחתך, יקיריך, עבודה, תהילה והון, ושלל קשרים סבוכים, וכתוצאה מכך תהרוס את עצמך לחלוטין. אם כך, כיצד מתבטאת אהבת האל את האדם? האל אומר, "אל תשקיע את עצמך בביצה הטובענית הזאת. אם שתי רגליך תקועות בה, לא משנה כמה תתיש את עצמך, לא תצליח להיחלץ. אין לך שיעור הקומה או האומץ, ו-ודאי שלא האמונה. אני אחלץ אותך בעצמי." כך נוהג האל, והוא לא שואל את דעתך בעניין. מדוע האל לא שואל אנשים מה דעתם? יש האומרים, "האל הוא הבורא, הוא עושה ככל העולה על רוחו. בני האנוש הם כמו נמלים וחרקים, כלום ושום דבר בעיני האל." זה המצב, אך האם האל מתייחס כך לאנשים? לא. האל מביע אמיתות רבות ומעניק אותן לבני האדם, ובכך מאפשר להם להיטהר משחיתותם ולזכות בחיים חדשים. האל רוחש אהבה עצומה כלפי בני האדם. כל אלה הם דברים שאנשים יכולים לראות. לאל יש כוונות בעבורך. כשהוא מביא אותך הנה, מטרתו היא להוביל אותך אל הדרך הנכונה לחיים מלאי משמעות, דרך שלא היית מסוגל לבחור בה בכוחות עצמך. אנשים מייחלים לעצמם חיים שלווים ובטוחים, וגם אם לא ירוויחו הון, לכל הפחות הם רוצים להיות עם משפחתם לנצח וליהנות מאושר משפחתי שכזה. הם לא מבינים כיצד יש להתחשב ברצון האל, או לשקול את עתידם או את רצון האל להציל את האנושות. אבל האל לא מתרגש מחוסר ההבנה שלהם, ואין צורך שיכביר במילים איתם כי הם לא מבינים, שיעור קומתם נמוך מדי וכל דיון בנושא יהיה חסר תוחלת. מדוע הוא חסר תוחלת? כי העניין החשוב של תוכנית הניהול של האל להצלת האנושות הוא לא משהו שאנשים יכולים להבין בהסבר של משפט אחד או שניים. לכן האל מקבל החלטות ופועל ישירות עד לבוא היום בו אנשים יבינו סוף כל סוף.

כשהאל מרחיק כמה מנבחריו מהסביבה המזיקה של סין, הוא עושה זאת מתוך כוונות טובות שהן כעת גלויות לכל. בעניין זה עליהם להוקיר תודה לאל על שעשה עמם חסד. התנתקת מהסביבה המשפחתית, מכל קשרי הבשר האישיים המורכבים, וחילצת את עצמך מכל הסיבוכים הגשמיים. האל הוציא אותך ממלכודת איומה והביא אותך לחיק נוכחותו וביתו. האל אומר, "זהו מקום שלו, מקום טוב שמתאים מאוד לצמיחתך. כאן נמצאים דברי האל והדרכתו, וכאן שולטת האמת. כאן שוכן רצון האל להציל את האנושות, וזהו מוקד עבודת הישועה. לכן תוכל לצמוח כאן כאוות נפשך." האל מביא אותך לסביבה כזאת שאולי חסרה בה נחמת יקיריך, שילדיך לא נמצאים בה לטפל בך כשאתה חולה, ושאין בה אף אחד שתוכל לשים בו את מבטחך. כשאתה נמצא לבדך, ומהרהר בסבל ובקשיים שאתה חווה על בשרך ובכל מה שעוד צפוי לך בעתיד, ברגעים כאלה תרגיש לבד. מדוע? סיבה אובייקטיבית אחת היא שיעור הקומה הנמוך של אנשים. מהי הסיבה הסובייקטיבית? (אנשים לא מרפים לגמרי מיקיריהם הגשמיים.) נכון, זה משום שאנשים לא מסוגלים להרפות מהם. אנשים שמנהלים חיים גשמיים נהנים ממערכות יחסים ומקשרים משפחתיים של הבשר. הם מאמינים שאנשים לא יכולים לחיות ללא יקיריהם. מדוע אינך חושב על האופן בו הגעת לעולם בני האדם? הרי באת לבדך, ובמקור לא היו לך קשרים לאחרים. האל מביא הנה אנשים בזה אחר זה; כשבאת אתה, היית למעשה לבדך. ברגע ההוא לא הרגשת לבד, אז מדוע אתה מרגיש לבד כשהאל מביא אותך הנה כעת? נדמה לך שחסר לך מישהו לשים בו את מבטחך, בין אם מדובר בילדיך, בהוריך או בבן הזוג – הבעל או האישה – ולכן אתה מרגיש לבד. אך כשאתה מרגיש לבד, מדוע אינך חושב על האל? האם הוא לא בן לווייתו של אדם? (הוא כן.) כשאתה חש סבל ועצב כבדים מנשוא, מי באמת יכול להעניק לך נחמה? מי באמת יכול לפתור את הקשיים שלך? (אלוהים.) רק האל באמת יכול לפתור את קשיי האדם. כשאתה חולה וילדיך לצדך, מוזגים לך משקאות ומטפלים בך, אתה מרוצה למדי, אך עם הזמן יימאס להם ואיש לא יהיה מוכן לטפל בך. בזמנים כאלה באמת תרגיש לבד! אם כך, כשנדמה לך כעת שאין לצדך אף אחד, האם זה נכון? למעשה לא, משום שהאל תמיד נמצא לצדך! האל לא עוזב אנשים; הם תמיד יכולים להסתמך עליו ולראות בו מפלט, הוא איש סודם היחיד. לכן לא משנה אילו סבל וקשיים אתה חווה, בכל תרעומת ובכל מקרה של שליליות וחולשה שפוקדים אותך, אם תבוא לפני האל ותתפלל מיד, דבריו יעניקו לך נחמה ויפתרו את הקשיים שלך ואת כל בעיותיך השונות. בסביבה כזאת, הבדידות שלך תהפוך לתנאי הבסיסי המאפשר לחוות את דברי האל ולזכות באמת. כשתחווה אותם, אט-אט תתחיל לחשוב: "אני עדיין מנהל חיים טובים לאחר שעזבתי את הוריי, חיים מספקים לאחר שעזבתי את בן או בת זוגי, וחיים שלווים ומאושרים לאחר שעזבתי את ילדיי. כעת אני מלא. אתחיל להסתמך על האל ולא עוד על אנשים. הוא תמיד ידאג לי ויעזור לי. למרות שאיני יכול לגעת בו או לראותו, אני יודע שהוא לצדי תמיד ובכל מקום. כל עוד אמשיך להתפלל אליו ולפנות אליו, הוא יניע אותי, ויגרום לי להבין את רצונו ולראות את הדרך הנכונה." ברגע הזה הוא יהפוך לאלוהיך באמת ובתמים, וכל בעיותיך ייפתרו.

מובאה 84

טאיוואן היא דמוקרטיה שמתאפיינת בחברה יציבה ותושביה נהנים מחיי שפע. הסדר הציבורי, איכות החיים, ערכי התרבות ועוד – כל אלה טובים לאין שיעור מאשר בסין היבשתית. אנשים שם חיים בנוחות רבה. אף על פי שחיים בנוחות הם דבר טוב, רבים מאלו שמאמינים באל וחיים בנוחות אינם מוכנים ללכת בדרכיו, קל וחומר לסבול לשם כך או לשלם מחיר. קשה להם מאוד לוותר על כל מה שיש להם ולהשקיע למען האל. האם לא כך הם פני הדברים באמת? כאשר אנשים חיים בנוחות, הם חושבים תמיד איך לאכול, לשתות וליהנות, על הדרכים בהן ניתן להתענג על הנאות גשמיות וליהנות מהחיים. יש לכך השפעה מסוימת על אלו שמאמינים באל וחותרים אל האמת. לפיכך, אנשים רבים שחיים בסביבה חברתית נוחה כזו רוצים למלא את חובתם אך מתקשים לעשות זאת. הם אינם מוכנים לעמוד ולו בסבל הקטן ביותר, והם אינם עובדים ביעילות כאשר הם ממלאים את חובתם או עושים עבודות שונות בשביל הכנסייה. לפעמים ההתקדמות של עבודתם נפגעת ויש לכך קשר לסביבתם החברתית. מרגש אותי לראות כיצד בכל פעם שאנו נפגשים, אתם מסוגלים לשבת כאן ולהקשיב לדרשות מההתחלה ועד הסוף. ייתכן שאנשים מסוימים בסין היבשתית מאמינים באל משום שהסביבה חונקת אותם ומשום שהחברה מדכאת ומפלה אותם, והם סובלים מרדיפות חמורות, בעוד שאנשים אחרים מאמינים באל רק משום שהם מחפשים הוגנות והגיון, או תמיכה רוחנית ודבר מה שעליו יוכלו להסתמך. אצל אנשים מסוימים ניצתו ההתלהבות, האמונה והנאמנות לנוכח הרדיפות הברוטליות של התנין הגדול האדום כאש. כמה מהם נאלצו לברוח למדינות זרות, כיוון שבסין קשה מאוד להאמין באל ורבים נרדפו וניצודו – אין להם מקום להסתתר. אלה הן הסיבות שבגללן הם בורחים למדינות זרות. בהשוואה לסביבת המחייה המדכאת והקשה שמאפיינת את סין היבשתית, החיים בטאיוואן קלים מאוד. כאשר החיים נוחים כל כך, המאמינים באל אינם מוכנים לסבול או לשלם את המחיר, וכאשר הם נאלצים להתמודד עם רדיפות או פורענות, הם אינם מוכנים עוד למלא את חובתם. אנשים פשוט שמחים לאכול, לשתות וליהנות כאשר החיים נוחים. תמיד מטרידים אותם נושאים כמו: "מה לאכול? לאן אפשר לטייל? באילו ארצות עדיין לא ביקרתי? חיי אדם נמשכים כמה עשרות שנים בלבד. אם לא אבקר במדינות בכל רחבי העולם וארחיב את אופקיי, האם לא יהיה זה פשוט בזבוז של חיי?" כך ליבו של האדם הופך פרוע ולא ניתן עוד לשלוט בו. האם במצב כזה האדם יכול עדיין לאכול ולשתות בשקט את דברי האל? האם האדם יכול עדיין להקשיב בתשומת לב בדרשות או בכינוסים? אין ספק שזה קשה. לפיכך, כאשר מעודדים את האנשים להאמין באל, לחתור אל האמת ולמלא את חובתם, הם חשים כי מתנהגים אליהם בחוסר צדק, והם מרגישים חנוקים ושהם חיים לשווא. האם סביבה נעימה זו אינה מציבה בפני האנשים פיתויים ומכשולים חמורים? אכן כן. כל האנשים כמהים לנוחות בחיים, אבל עבור מי שמאמינים באל וחותרים אל האמת, הנוחות אינה בהכרח מיטיבה עם התפתחותו של אדם. רוב האנשים נעשים שליליים וחלשים כאשר הם סובלים אך מעט, ואין להם כוח רצון כלל; האין זו תוצאה של הסביבה הנוחה? יש סרטונים שונים של עדויות חווייתיות, אשר מראים את האחים והאחיות בסין היבשתית שעוברים עינויים, נשפטים ונכלאים. האם צפיתם בהם? (כן). ואיך אתם מרגישים לאחר שצפיתם בהם? (אלוהים, אני רוצה לספר מעט על התחושות שלי. לאחר שראיתי את האחים והאחיות בסין היבשתית שחווים את הרדיפות והעינויים, ואת הדרך שבה הם מסוגלים להתפלל לאל, לסמוך עליו ולהיאחז באמונתם בסביבה קשה כל כך, כשהם מתקדמים צעד אחר צעד ומובלים על ידי האל, נושאים עדות ואינם בוגדים בו, אני מרגיש כי יש בהם יותר אמונה ויותר שיעור קומה מאשר בנו. אילו הייתי אני בסביבה כזו, אני לא בטוח שהייתי מסוגל לשאת עדות כמותם, ודבר זה גורם לי להרגיש ששיעור הקומה שלי נמוך מאוד). האחים והאחיות בסין היבשתית יכולים להמשיך ולהאמין באל, להשתתף בכינוסים ולמלא את חובתם בסביבה שבה הם סובלים רדיפות אכזריות מצד התנין הגדול האדום כאש. זוהי עדות, עדות עוצמתית. העובדה שהם יכולים להיות נחושים כל כך בסביבה עוינת כזו מהווה עדות, ולכן אתם, שחיים בסביבה נוחה כל כך, צריכים להרהר כיצד להציע עדות מסוג אחר. ראשית, עליכם להוקיר את כל מה שיש בחיים ובסביבה הזו שהאל העניק לכם. כמו כן, עליכם לחשוב כיצד תוכלו לשאת עדות, לא לבייש את האל ולהפוך למתגברים בסביבה כמו זו. במדינה דמוקרטית, האמונה באל אינה כרוכה בדיכוי, ברדיפות ובעינויים מצד הממשלה, אולם האדם עשוי עדיין לחוות רדיפות מצד בני משפחה וקרובים, ועליו עדיין לחוות את דברי האל, להשיג את האמת ולשאת עדות. בלי קשר לסביבה שבה האדם מיישם את האמונה באל, השגת האמת אינה דבר קל או פשוט. יש לסבול ולשלם את המחיר כדי להבין את האמת ולהיווכח במציאות. כדי לשאת עדות למען האל, עליכם להצליח להבין את האמת בכל היבטי החוויה. אין זה אומר רק להפיץ את הבשורה ואת שם האל; הכוונה בעיקר היא לעדות החווייתית של החיים. בכל קבוצת אנשים או בכל סדר חברתי שקיים במדינה, אנשים חשופים לאפליה מסוימת, הדרה, או רדיפות אם הם חיים לפי האמת, מנסים להיות ישרים ומנסים להתמסר לאל. זאת כיוון שגם מדינות דמוקרטיות אינן מתמסרות לאל. המפלגות הפוליטיות שבשלטון הן אתאיסטיות וגם הן דוחות את האמת ודוחות את האל. גם אם אין במדינות כאלה רדיפות או מצוקה, האמונה באל חשופה למגבלות מסוימות, ואם תרצה להפיץ את הבשורה ולשאת עדות למען האל, תהיה חשוף להכפשות, שיפוטיות וגינוי – כל אלה הן עובדות. אם אינך מסוגל להבין דברים אלה בבירור, אינך אדם שמבין את האמת. מידה מסוימת של רדיפות וסבל הם מנת חלקו של כל מי שמקבל את המשיח ודבק בו, בכל מדינה שהיא. עליך תמיד לנהוג בזהירות כשאתה מתפלל לאל ודבק בו, אך עליך גם לנקוט בחוכמה ובתבונה. בכל מדינה או סביבה חברתית שבה אתה נמצא יש סביבה מתאימה שהאל ערך וסידר עבורך. הכול תלוי בדבר אחד – האם האדם חותר אל האמת או לא. סביבה נוחה מציבה פיתויים בפני אנשים, בעוד שגם רדיפות ועינויים כרוכים בפיתויים ובעמידה בניסיון. אז האם בסביבה נוחה יש גם צורך לעמוד בניסיונות? יש גם את הניסיונות של האל. האל הכין עבורך את הסביבה הנוחה הזו, והכול תלוי בדרך שבה תחווה אותה – האם תיפול לחלוטין למלכודות של השטן ותיכנע לפיתוייו, או האם תוכל לגבור עליהם בכל מובן ולשאת עדות למען האל, תוך דבקות בנאמנות ובחובה שלך? הכול תלוי בדרך שבה תחווה זאת ובבחירות שתעשה. האחים והאחיות שבסין מתמודדים עם סביבה קשוחה יותר, והאל העמיס עליהם מעמסה כבדה מעט יותר, והכין עבורם סביבה תובענית יותר, אבל הוא גם נתן להם יותר. ככל שהסביבה קשוחה יותר והניסיונות שמכין האל מורכבים יותר, כך בני האדם משיגים יותר. אבל בסביבה נוחה, אנשים חווים פיתויים וניסיונות בכל מקום, וגם לך האל נתן הרבה. אם תצליח לגבור על הפיתוי בכל פעם שאתה נתקל בו, לא תשיג פחות ממה שהשיגו אחיך ואחיותיך שחווים רדיפות ועינויים. גם לצורך כך נדרשים חתירה אל האמת ושיעור קומה שמאפשר לגבור על פיתויים. לדוגמא, דברים כמו שהות בחברת בני משפחה, אכילה ושתייה, בילויים והנאה וטרנדים חברתיים מסוימים שמיועדים לענג את הבשר ומובילים לשחיתות – כל אלה הם פיתויים עבורך. כשאתה מתמודד עם פיתויים כאלה, הם לא רק מושכים את תשומת ליבך, אלא גם מערערים ומפתים אותך. כשאתה נוהה אחר טרנדים ודברים גשמיים, אז צצים פיתוייו של השטן, וגם, ניתן לומר, ניסיונותיו של האל. תצטרך להחליט כיצד להגיב לפיתויים ולניסיונות האלה, וזהו בדיוק השלב שבו האל בוחן את האנשים וחושף מי הם באמת. זהו הזמן שבו צריכים לבוא לידי ביטוי הדברים שהאל אמר לך והאמיתות שהבנת. אם אתה אדם שחותר אל האמת ושיש בליבו אמונה אמיתית באל, תוכל להתגבר על הפיתויים ולשאת עדות למען האל במהלך הניסיונות שהוא הכין עבורך. אם במקום לאהוב את האמת אתה אוהב את העולם, אתה אוהב טרנדים, משתוקק לנוחות ולתענוגות הבשר, ובעצם אוהב חיים ריקים מתוכן, הרי שאתה תלך אחר דברים גשמיים אלה. אתה תחוש הערכה לדברים אלה ותימשך אליהם, והם ישלטו בך. אט-אט, ליבך יאבד כל עניין באמונה באל, יימאס לך מן האמת ואז, כשאתה מוקף בפיתויים, השטן יחטוף אותך. במהלך ניסיון שכזה, תאבד את עדותך. ישנם רבים שהאזינו לדרשות ומילאו את חובתם, ועדיין חשים ריקנות בפנים. הם עדיין מעריצים כוכבי פופ ואנשים מפורסמים, מתעדכנים בטרנדים, צופים בתוכניות בידור בטלוויזיה ואף מתמכרים לצפיית בינג' במשך הלילה כולו, עד שהם הופכים בעצמם ליצורים ליליים. יש אנשים צעירים שאפילו משחקים במשחקי וידיאו. לסיכום, הם אינם מהססים לשלם כל מחיר שיידרש ומתמכרים בקנאות לטרנדים השונים. ומדוע הם עושים זאת? משום שהם לא השיגו את האמת. אנשים שלא השיגו את האמת חשים שעל פניו אין הבדל משמעותי בין אמונה באל לבין היעדר אמונה בו. הם עדיין חשים ריקנות בליבם וסבורים כי אין משמעות לחייהם. כאשר הם מתמכרים לטרנדים מסוימים, הם חשים מסופקים יותר, כי יש מעט יותר תוכן בחייהם ומעט יותר שמחה בחיי היום-יום שלהם. אם הם מאמינים באל ולא מתמכרים לטרנדים, הם עדיין מרגישים ריקנות וחוסר משמעות בחייהם. הסיבה לכך היא שהם אינם אוהבים את האמת. ניתן גם לומר בבטחה שהם לא ניחנים ולו בהבנה מועטה של האמת, ושהם לא ניחנים במציאות האמת, ולכן הם אינם יכולים לחיות מבלי להתמכר לטרנדים. ישנם אנשים שמעולם לא חתרו אל האמת ושהם חשים אי נוחות גם כשהם ממלאים את חובתם. הם אינם מסוגלים לנהוג בנחישות כשהם מתמודדים עם פיתויים ובסופו של דבר הם נאלצים להיכנע. אנשים אחרים מגלים התלהבות ונחישות כשהם מתחילים למלא את חובתם, אבל הם מפסיקים להתעניין בכך כשניצבים מולם פיתויים, ואז הם הופכים להיות אדישים, רשלנים ומאבדים את דבקותם. אין בכך כל עדות. אם הם זונחים את חובתם ברגע שניצבים מולם פיתויים ואז בוחרים בדברים שהם מעדיפים, הרי שאין להם כל עדות. אם פיתוי נוסף ייקרה בדרכם, הם עלולים להתכחש לאל ולדבוק בטרנדים גשמיים ואף לעזוב את הכנסייה. ואם יידרשו להתמודד עם פיתוי אחר, הם יתחילו לפקפק באל ויטילו ספק בעצם קיומו, ואף יתחילו להאמין שמוצאם מן הקוף. אלו אנשים שהשטן לכד לחלוטין. כשהם אבודים בתוך שלל הפיתויים, הם אינם מתפללים לאל ואינם מחפשים את האמת. הם חושבים אך ורק על גורל בשרם וכתוצאה מכך אינם מצליחים עוד לשמש כעדים. אט-אט הם נגררים על ידי השטן לתוך הגיהינום ולתוך תהום המוות. האל מסר את האדם הזה לידי השטן, ואין לו כבר סיכוי לישועה. אמרו לי, האם החתירה לאמת אינה חשובה? (היא חשובה). האמת חשובה מאוד. מהו תפקידה של האמת? לכל הפחות, היא יכולה לסייע לך לזהות את תחבולותיו של השטן כשאתה מתמודד עם פיתויים, ולסייע לך לדעת מה עליך לעשות ומה לא לעשות, ובמה עליך לבחור. לכל הפחות, היא תגרום לך לדעת את הדברים האלה. והחשוב מכול, האמת תאפשר לך לעמוד איתן נוכח הפיתויים. תוכל לעמוד איתן ולהיות החלטי ונחוש בעודך דבק בחובה שהטיל עליך האל, נאמן לחובה הזו ומסוגל לדחות את השטן. כך תוכל לשאת עדות גם נוכח ניסיונות, ממש כמו איוב. אלה, לכל הפחות, הדברים שאותם אנשים צריכים להשיג.

מובאה 85

האם לתפילותיכם לאלוהים יש עקרונות? באילו נסיבות אתם מתפללים לאלוהים? מהו תוכן התפילות שלכם? רוב האנשים מתפללים כשהם סובלים: "אוי אלוהים, אני סובל, אני מתחנן לעזרתך." זה הדבר הראשון שהם אומרים. האם טוב לומר תמיד בתפילה שאתם סובלים? (לא.) למה לא? ואם זה לא טוב, למה אתם עדיין מתפללים כך? זהו סימן שאינכם יודעים כיצד להתפלל, או מה צריך לומר ולחפש כשמתייצבים לפני אלוהים. כל מה שאתם יודעים הוא להתפלל כשאתם סובלים קצת ומרגישים עצובים, ואז אתם אומרים "אוי אלוהים, אני סובל! אני אומלל כל כך, אנא עזור לי." זוהי תפילה של אדם שרק התחיל להאמין באלוהים. זוהי תפילה של ילד קטן. אם אדם מאמין באלוהים כבר שנים אחדות ועדיין מתפלל כך, זוהי בעיה חמורה. תפילה בדרך זו מראה שהאדם הוא עדיין ילד מגודל שעוד לא התפתח. כל אילו שמאמינים באלוהים אך אינם יודעים כיצד לחוות את עבודתו הם אנשים שעדיין לא התפתחו ושעדיין לא נכנסו למסלול הנכון של האמונה באלוהים. אם האדם הוא אדם חושב באמת, מחובתו לשקול כיצד לחוות את עבודתו של אלוהים, כיצד לאכול ולשתות את דבריו וכיצד לחוות וליישם אותם. לכל מקום שאליו הולכים דברי אלוהים, לשם צריכה ללכת גם החוויה של האדם; מחובתו לעקוב אחרי דברי אלוהים ולהגיע לאותו המקום. אם האדם יכול ליישם את דברי אלוהים ולחוות אותם כך, הוא ייתקל בבעיות רבות ואז יפנה באופן טבעי לחפש את האמת של אלוהים לשם פתרון הבעיות. אם האדם תמיד מתפלל לאלוהים ומחפש את האמת כדי לפתור את קשייו באופן זה, האדם חווה את עבודתו של אלוהים. מי שימשיך בהתמדה לפתור את בעיותיו, קשייו יפחתו והוא יבין בהדרגה את האמת ויזכה בידע על עבודתו של אלוהים. האדם יידע כיצד עליו לשתף פעולה עם אלוהים וגם כיצד להתמסר לעבודתו של אלוהים. לזה אנחנו מתכוונים כשאנחנו מדברים על עלייה על המסלול הנכון של האמונה באלוהים. יש אנשים שמאמינים באלוהים ואינם יודעים כיצד לחוות את עבודתו של אלוהים. ראשם תמיד מבולבל – הם קוראים את דברי האל אך אינם הוגים בהם; הם מקשיבים לדרשות אך אינם משתפים; וכשמתרחשים דברים בחייהם הם אינם יודעים כיצד לחפש את האמת, אינם יודעים כיצד לתפוס בשכלם את רצונו של אלוהים ואינם יודעים איזו גישה עליהם לאמץ או כיצד עליהם לשתף פעולה. הם אינם מבינים את הדברים האלה. בעניינים אלה הם הדיוטות וחסרה להם הבנה רוחנית. הם לעולם אינם מתפללים לאלוהים ואינם מחפשים את האמת, לא משנה אילו בעיות קורות להם, ובעומק לבם הם אינם מסתמכים על אלוהים באמת או מפנים אליו את מבטם. הם רק אומרים, "אוי אלוהים, אני סובל. אוי אלוהים, אני סובל." הם חוזרים על משפט זה עד שלאנשים ששומעים אותו נמאס והם מתמלאים שאט נפש. רובכם מתפללים כך, נכון? (נכון.) מתוך תפילות של אנשים אפשר להבין באיזה מצב עלוב הם נתונים! אתה מחפש את אלוהים רק כשאתה סובל. כשאינך סובל או מתמודד עם בעיות, אינך מרגיש שום צורך באלוהים וגם אינך רוצה להסתמך עליו. אתה רוצה רק להיות אדון לעצמך. האין זה המצב שאתה נתון בו? (אכן.) כשרוב האנשים חווים את השיפוט ואת הענישה שבדברי אלוהים, וכשהם נגזמים ומטופלים באמצעותם, ולאחר מכן מהרהרים על אודות עצמם ומנסים להכיר את עצמם, איך הם מתפללים? כולם אומרים אותו דבר, "אוי אלוהים, אני סובל. אוי אלוהים, אני סובל." נכון שהמילים האלה ממלאות אתכם שאט נפש? (נכון.) האנשים כל כך נבולים מבפנים – כמה עלוב מצבם! כל פעם שהם מתפללים לאלוהים הם אומרים אותו משפט פשוט בלי אף מילה כנה אחת. הם אינם מחפשים את האמת ואינם מעוניינים לפתור את בעיותיהם. איזו מין תפילה זו? כשהאדם אינו יכול לומר מילים כנות בזמן תפילה ואינו יודע מהם חסרונותיו, איזו בעיה באה לידי ביטוי כאן? כשאתה מתייצב לנוכח אלוהים, האם אין לך צורך שהוא יעניק לך נאורות בנושא כלשהו? האם אין לך צורך באמונה או בכוח או באלוהים שיעמוד כשומר מאחוריך? האם אתה מרגיש אפילו פחות את הצורך בכך שאלוהים יעניק לך נאורות וידריך את צעדיך בדרך שלפניך? האם אינך צריך להבין את האמת כדי לפתור את הבעיות הקיימות בך? האם אין לך צורך בהטלת משמעת מאלוהים ובתוכחתו או בהדרכתו? האם הדבר היחיד שאתה צריך מאלוהים הוא הקלה בסבל? האם באמת אינך יכול להרגיש בלבך שיש לך חסרונות כה רבים? אי הידיעה כיצד להתפלל אינה בעיה קטנה כלל וכלל, היא מראה שאינך יודע כיצד לחוות את עבודתו של אלוהים, היא מראה שלא הבאת את דברי אלוהים לחיים האמתיים ושאינטראקציות אותנטיות עם אלוהים מתרחשות בחייך רק לעתים נדירות. אתה פשוט לא בנית מערכת יחסים עם אלוהים מהסוג שאמור להתקיים בין אלוהים לחסידיו או בין ברואים לבוראם. כשאתה נתקל בבעיה, אתה מונהג בידי ההנחות הסובייקטיביות שלך, מושגיך, מחשבותיך, הידע שלך, מתנות אלוהים שניתנו לך, הכישרונות שלך והטבע המושחת שלך. אין לך קשר עם אלוהים ולכן כשאתה מתייצב לפניו, לעתים קרובות אין לך מה לומר. זהו מצבם המצער של אנשים המאמינים באלוהים! זהו מצב עלוב כל כך! אנשים אלה מיובשים ואדישים ברוחם. כשמדובר בעניינים הרוחניים של החיים, הם לא מרגישים כלום, אין להם שום הבנה בעניינים אלה וכשהם מתייצבים מול אלוהים אין להם מה להגיד. לא משנה באיזה מצב אתה מוצא את עצמך, עם איזו מצוקה אתה מתמודד ובאילו קשיים אתה נתקל, אם אתה מתייצב מול אלוהים ואין לך מה להגיד, האם אין זה הכרחי להטיל ספק באמונתך בו? האין זאת עליבותו של האדם?

מדוע חובה על אנשים להתפלל לאלוהים? התפילה לאלוהים היא דרכו היחידה של האדם להפנות מבט אל אלוהים ולהסתמך עליו. ללא תפילה, דברים אלה אינם באים בחשבון; ההסתמכות על אלוהים והפניית המבט אליו מושגות באמצעות תפילה. האם אדם שמאמין באלוהים בלי להתפלל אליו יכול לזכות בנאורות ובהארה של רוח הקודש? האם הוא יכול להשיג את העבודה של האלוהים ואת הדרכתו? איך אלוהים יפתור את קשייך אם אינך מפקיד אותם בידיו ואינך מתפלל אליו ומחפש את האמת? איך הוא ידריך אותך ללכת אחריו בדרך המחכה לך? איך הוא יציל אותך מהטבע המושחת שלך? ניתן לומר שאמונה באלוהים בלי תפילה אינה אמונה אמתית באלוהים. יחסים תקינים בין האדם לאלוהים חייבים להתבסס על תפילה, וחובה לתחזק אותם באמצעות תפילה. התפילה היא סימן לאמונתו של האדם באלוהים; התשובה לשאלה האם האדם מתפלל באמת היא הקריטריון היחיד שלפיו יש לבדוק האם מערכת היחסים של האדם עם אלוהים היא תקינה. כל עוד האדם אומר מילים כנות בתפילה, וכל עוד הוא מחפש את האמת בתפילה, הוא יכול להשיג את העבודה של רוח הקודש, מה שמראה שיש לו מערכת יחסים תקינה עם אלוהים. אם האדם מתפלל לעתים נדירות ואינו יכול לומר מילים כנות, אם הוא תמיד שומר על עצמו מפני אלוהים, סימן שיחסיו עם אלוהים אינם תקינים. ואם האדם אינו מתפלל כלל, סימן שאין לו יחסים עם אלוהים. אם אדם מתפלל היטב ובהתאם לרצונו של אלוהים, הוא יוכל להתמסר לו והוא אדם שאלוהים אוהב; אנשים שמתפללים בכנות לעתים קרובות הם אנשים ישרים ויש להם אהבה פשוטה לאלוהים. אם כן, למי שמאמינים באלוהים אבל אינם מתפללים לו אין מערכת יחסים תקינה עם אלוהים. כולם רחוקים מאלוהים והם מורדים בו ומתנגדים לו. רוב האנשים שאינם מתפללים לאלוהים אינם אוהבי אמת או מחפשי אמת ומי שאינם אוהבים את האמת או מחפשים אותה אינם יכולים להתפלל בכנות. אין זה משנה עם איזה קשיים הם מתמודדים, הם אינם מתפללים, וכשהם כבר מתפללים הם רוצים רק לנצל את אלוהים כדי להיפטר מקשייהם ומסבלם. לא אכפת להם מרצונו של אלוהים והם אינם מחפשים בקשייהם את היבטי האמת שהם צריכים להבין אותם ולהיכנס אליהם. אנשים אלה אינם משתוקקים לאמת ואין להם שום אמונה אמתית באלוהים – ביסודו של דבר, הם חסרי אמונה. כמי שמאמין באלוהים, מחובתך להתפלל לאלוהים ולחפש את האמת בכל דבר. אמנם ייתכן שלא תרגיש מיד אחרי התפילה שלבך קל יותר או שקיבלת נתיב ליישום, אך עליך להמתין לאלוהים ובזמן ההמתנה, קרא את דבריו וחפש את האמת. בזמן שאתה אוכל ושותה את דברי אלוהים או מקשיב לדרשות ולשיתופים, התמקד בהבאת בעיותיך להתעמקות ולחיפוש. אם תשתף פעולה באופן מעשי בדרכים אלו, ייתכן שהתובנה תגיע אליך כהרף עין בזמן שאתה מתעמק בדברי אלוהים או מקשיב לדרשות ולשיתוף. לחלופין, ייתכן שתיתקל בבעיה מסוימת, הבעיה תיתן לך השראה ואתה תגלה את התשובה בדיוק לשאלה שחיפשת לה פתרון. האין זאת הדרכה מאלוהים, מעשה ידיו? אם כן, תפילה כנה לאלוהים יכולה להשפיע, אך ההשפעה אינה משהו שאפשר להשיג מיד לאחר התפילה. הדבר דורש זמן ודורש מהאדם שיתוף פעולה ויישום בפועל. אי אפשר לומר מתי רוח הקודש תאיר אותך ותיתן לך את התשובה. זהו תהליך של חיפוש האמת והבנתה, וזהו הנתיב להתפתחות האדם. לאחר אמונה באלוהים במשך שנים רבות, עדיין אתם מוכרחים ללמוד מחדש כיצד להתפלל. עדיין אינכם יודעים להתפלל ובכל פעם שאתם מתמודדים עם בעיה אתה סתם צועקים משפטים סתמיים ומתחייבים בחגיגיות לכל מיני החלטות או מתלוננים לאלוהים ומבטאים את מחאתכם על עוולות, אומרים כמה אתם סובלים או נותנים נימוקים שכלתניים ומצטדקים בדרכים אחרות. אלה הדברים שלבכם מחזיק ואין פלא שאתם איטיים כל כך בביצוע תהליך הכניסה שלכם אל האמת. אתם סוטים מדרך הישר. אינכם יודעים כיצד לחתור אל האמת וקשה לומר אם אמונה באלוהים בדרך זאת תספיק לכם כדי לזכות בישועה.

מובאה 86

ישנה שורה במזמור של הכנסייה שאומרת "כל האנשים שאוהבים את האמת הינם אחים ואחיות". ההצהרה הזאת נכונה. רק האנשים שאוהבים את האמת שייכים לבית האל; רק הם אחים ואחיות אמיתיים. האם אתם חושבים שכל האנשים שמשתתפים לעיתים קרובות באספה בבית האל הם אחים ואחיות? לא בהכרח. אילו אנשים אינם אחים ואחיות? (האנשים שסולדים מהאמת, שאינם מקבלים את האמת). האנשים שאינם מקבלים את האמת וסולדים ממנה הם כולם אנשים רעים. לכל האנשים הללו אין מצפון או היגיון. איש מהאנשים הללו אינו נמנה עם אלה שהאל מציל. האנשים הללו נטולי אנושיות, עבודתם רשלנית והם מתנהגים באופן פרוע. הם חיים על פי פילוסופיות שטניות ועושים שימוש בתחבולות ערמומיות, הם משתמשים באחרים ומשדלים ומרמים אותם. הם אינם מקבלים ולו שמץ מן האמת, והם הסתננו לבית האל רק על מנת לזכות בברכות. מדוע אנחנו קוראים להם חסרי אמונה? כיוון שהם סולדים מהאמת ואינם מקבלים אותה. ברגע שהאמת משותפת הם מאבדים עניין. הם סולדים ממנה ואינם מסוגלים לשמוע עליה. הם מרגישים שהיא משעממת ואינם יכולים להישאר ישובים. הם בברור חסרי אמונה וכופרים. אסור לכם להחשיב אותם כאחים ואחיות. הם עשויים לרצות להתקרב אליכם כדי להציע לכם הטבות כלשהן בניסיון לבנות איתכם מערכת יחסים באמצעות טובות קטנות. אבל כאשר אתם משתפים איתם בנוגע לאמת, הם מסיטים את השיחה לנושאים טריוויאליים, דנים בענייני הבשר, בעבודה, בענייני העולם, במגמות של דברי חולין, ברגשות, בענייני משפחה ובדברים חיצוניים שכאלה. אין לדבר שהם מדברים עליו קשר לאמת, לאמונה באל או ליישום בפועל של האמת. האנשים האלה אינם מקבלים כלל את האמת. הם לעולם אינם קוראים את דברי האל ואינם משתפים על האמת, והם לעולם אינם מתפללים או ממלאים הקדשות רוחניות. האם האנשים האלה הם אחים ואחיות? הם לא. האנשים האלה אינם מיישמים בפועל את האמת וסולדים ממנה. לאחר שהם מסתננים לבית האל ורואים שכינוסים תמיד כוללים קריאה של דברי האל ושיתוף בנוגע לאמת, דיבור על ידיעה עצמית ושיתוף בנוגע לבעיות במילוי חובותיהם, הם חשים בליבם סלידה. אין להם הבנה או חוויות ואין להם מה לומר, לכן הם מתעייפים מחיי הכנסייה. הם כל הזמן תוהים "מדוע תמיד לשתף בנוגע לדברי האל? מדוע תמיד לדבר על ידיעה עצמית? מדוע בחיי הכנסייה אין בידור או הנאה? מתי יסתיים הסוג הזה של חיי הכנסייה? מתי ניכנס למלכות ונזכה לברכות?" שיתוף בנוגע לאמת אינו מעניין אותם והם אינם רוצים לשמוע אותו. האם כאשר דברים קורים לאנשים האלה תגידו שהם מחפשים את האמת? האם הם יכולים ליישם בפועל את האמת? (הם אינם יכולים). אם הם אינם מתעניינים באמת, כיצד הם יכולים ליישם בפועל את האמת? אז מה מנחה את חייהם? ללא ספק, הם חיים על פי הפילוסופיות של השטן, הם תמיד תחבולניים וערמומיים, אין להם חיים של אנושיות רגילה. הם לעולם אינם מתפללים לאל או מחפשים את האמת, אלא מתמודדים עם כל דבר על ידי שימוש בתכסיסים, טקטיקות ופילוסופיות אנושיות להתנהלות בעולם – דבר שמוביל לקיום מתיש וכואב. הם יוצרים קשר עם האחים והאחיות באותו אופן שבו הם יוצרים קשר עם כופרים, הם הולכים אחר פילוסופיות שטניות ומשקרים ומרמים. הם אוהבים להתחיל ויכוחים ולהתפלפל. לא משנה בקרב איזו קבוצה הם חיים, הם תמיד מסתכלים כדי לראות אלו אנשים מתואמים זה עם זה ואלו אנשים חוברים זה לזה. כשהם מדברים, הם מתבוננים בזהירות בתגובות של אנשים אחרים. הם תמיד על המשמר, מנסים לא להעליב אף אחד. הם תמיד הולכים אחרי הפילוסופיות הללו של התנהלות בעולם כדי להתמודד עם כל הדברים שמסביבם ועם מערכות היחסים שלהם עם אחרים. לכן הקיום שלהם מתיש כל כך. למרות שייתכן שהם יראו פעילים בקרב אנשים אחרים, במציאות, רק הם יודעים את הקשיים שלהם, ואם תסתכלו מקרוב על חייהם אתם תרגישו שהם מתישים. בעניין הכולל תהילה, רווח או כבוד, הם מתעקשים להבהיר מי צודק ומי טועה, מי עליון ומי נחות, והם חייבים להתווכח כדי להוכיח טענה כלשהי. אנשים אחרים לא רוצים לשמוע את זה. אנשים אומרים "אתה יכול לפשט את מה שאתה אומר? אתה יכול להיות ישיר? מדוע אתה חייב להיות כל כך טריוויאלי"? המחשבות שלהם כל כך מסובכות ומפותלות, וחייהם כל כך מתישים מבלי להבין את בעיות היסוד. מדוע אין הם יכולים לחפש את האמת ולהיות כנים? כיוון שהם סולדים מהאמת ואינם רוצים להיות כנים. אז על מה הם סומכים בחיים? (פילוסופיות להתנהלות בעולם ושיטות אנושיות). הסתמכות על שיטות אנושיות כדי לפעול נוטה להוביל לתוצאות שבהן בסופו של דבר צוחקים על האדם או שהוא חושף צד מכוער של עצמו. ולכן, בבחינה מעמיקה יותר, מעשיהם, הדברים שהם עושים כל היום – כולם קשורים לכבודם, לתהילתם, לרווחיהם ולגאוותנותם. זה כאילו שהם חיים ברשת, הם חייבים לעשות רציונליזציה או להמציא תירוצים לכל דבר, והם תמיד מדברים עבור עצמם. החשיבה שלהם מסובכת, הם אומרים כל כך הרבה דברי סרק ודבריהם כל כך סבוכים. הם תמיד מתווכחים על מה נכון ומה לא נכון, אין לזה סוף. אם הם אינם מנסים לזכות בכבוד, הם מתחרים על מוניטין ומעמד, ולעולם אין רגע שבו הם לא חיים עבור הדברים האלה. ומהי התוצאה הסופית? ייתכן שהם זכו בכבוד אבל לכולם נמאס מהם. אנשים למדו את מניעיהם והבינו שהם נעדרים את מציאות האמת, שהם אינם אנשים שמאמינים באל בכנות. כאשר המנהיגים והפועלים, או אחים ואחיות אחרים, משתמשים בכמה מילים כדי לגזום אותם, הם מסרבים בתוקף לקבל זאת ומתעקשים לנסות לעשות רציונליזציה או לתרץ, ומנסים להעביר את האשמה לאחרים. הם מתגוננים במהלך אספות, מתחילים בוויכוחים וגורמים לבעיות בקרב נבחרי האל. הם חושבים בליבם "האם באמת אין שום מקום שבו אני יכול לטעון את הטיעון שלי"? איזה מין אדם זה? האם זהו אדם שאוהב את האמת? האם זהו אדם שמאמין באל? כשהם שומעים שמישהו אומר דבר שלא עולה בקנה אחד עם כוונותיהם, הם תמיד רוצים להתווכח ולדרוש הסבר; הם מסתבכים במי צודק ומי טועה, הם אינם מחפשים את האמת ואינם מתייחסים לכך לפי עקרונות האמת. לא משנה כמה הדבר פשוט, הם חייבים להפוך אותו למסובך מאוד – הם רק מחפשים צרות, מגיע להם להיות כל כך מותשים! אנשים גורמים לרבות מהבעיות שאיתן הם מתמודדים. הם מחפשים צרות ללא סיבה. במילים פשוטות, הם אינם מקדישים את זמנם לדברים הנכונים. זהו אורח החיים של אנשים טיפשים. ישנם אנשים מבולבלים, שלמרות שאינם מסתבכים בנוגע לנכון וללא נכון, איכותם כל כך נמוכה עד שהם לא יכולים להבין דבר. הם חיים בהלם כמו חזירים. שני סוגי האנשים הללו שונים לגמרי: האחד נוטה שמאלה והאחר נוטה ימינה, אך שניהם שייכים לכופרים. לא משנה במשך כמה שנים אנשים כאלה מאמינים באל או כמה דוקטרינות הם שמעו, הם לעולם לא יוכלו להבין את האמת, קל וחומר לדעת מהו יישום האמת. כשהם מתמודדים עם כל מצב שהוא, הם לעולם אינם מחפשים את האמת אלא חיים על פי שיטות אנושיות ופילוסופיות של השטן, וחייהם מתישים ומעוררי רחמים. האם הם מאמינים כנים באל? בשום אופן לא. האנשים שאינם אוהבים את האמת לא באמת מאמינים באל. האנשים שאינם יכולים כלל לקבל את האמת אינם יכולים להיקרא אחים ואחיות. רק האנשים שאוהבים ומסוגלים לקבל את האמת הם אחים ואחיות. עכשיו, מי הם האנשים שאינם אוהבים את האמת? הם כולם כופרים. האנשים שאינם מקבלים כלל את האמת סולדים ממנה ודוחים אותה. ליתר דיוק, הם כולם כופרים שהסתננו לכנסייה. אם הם מסוגלים לעשות כל מיני מעשים רעים ולהפריע ולשבש את עבודת הכנסייה, הם משרתי השטן. צריך להרחיק אותם ולנדותם. בשום אופן אי אפשר להתייחס אליהם כאל אחים ואחיות. כל האנשים שמביעים כלפיהם אהבה הם טיפשים ובורים גמורים.

מובאה 87

אם, בעת הזאת, עדיין לא מצאתם את התחושה והעקרונות של להיות קדוש, זה מוכיח שההיווכחות בחיים שלכם רדודה מדי, ועדיין לא הבנתם את האמת. בהתנהגותכם והתנהלותכם הרגילים בסביבת חייכם הרגילה, עליכם ליהנות ולהרהר בזהירות, לשתף זה עם זה, לעודד זה את זה, להזכיר זה לזה, לעזור ולדאוג זה לזה, לתמוך ולהעניק זה לזה. מוכרחים להיות עקרונות לתקשורת בין אחים ואחיות. אל תתמקדו תמיד בפגמים של אחרים, במקום זאת עליכם לבחון את עצמכם לעתים קרובות, וכתוצאה מזה להתוודות באופן יזום בפני אנשים אחרים על דברים שעשיתם וששיבשו את חייהם או הזיקו להם, וללמוד להיפתח ולהתחבר לאחרים. בדרך זו תוכלו להגיע להבנה הדדית. יתרה מזאת, לא משנה מה יקרה לכם, אתם צריכים לראות את הדברים מתוך ראייה הנובעת מדברי האל. אם אנשים יצליחו להבין את עקרונות האמת ולמצוא דרך ליישם אותה בפועל, הם יהפכו לחלק מלב ונפש אחד, יחסיהם עם שאר האחים והאחיות יהיו תקינים, הם לא יהיו אדישים, קרים ואכזריים כמו הלא מאמינים, והם ישילו מעליהם את המנטליות של הזהירות והחשדנות ההדדית. הקרבה בין האחים והאחיות תגבר; הם יוכלו לתמוך ולאהוב זה את זה; יהיה רצון טוב בליבם, תהיה בהם סובלנות וחמלה זה כלפי זה, הם יתמכו ויעזרו זה לזה, במקום להתנכר זה לזה, לקנא זה בזה, להשוות את עצמם זה לזה, ולהתחרות ולהתריס בסתר זה כלפי זה. כיצד יוכלו האנשים לבצע היטב את חובותיהם אם הם כמו הלא מאמינים? זה לא משפיע רק על היווכחותם בחיים, זה גם פוגע באחרים ומשפיע עליהם. לדוגמה, אתה עלול לכעוס כאשר אנשים מסתכלים עליך עקום, או כאשר הם אומרים משהו שאינו עומד בקנה אחד עם רצונך, וכאשר מישהו עושה משהו שמונע ממך לבדל את עצמך, אתה עלול לכעוס עליו, להרגיש אי נוחות ואומללות, ולהעסיק את עצמך במחשבות על כיצד לשקם את תדמיתך. לנשים וצעירים קשה במיוחד עד לא אפשרי להתגבר על זה. הם נוטים באופן מובהק לאובססיביות לגבי מחלוקות וחילוקי דעות קלים, נוטים לזדון וחיים במצב רוח שלילי. הם לא מוכנים להתפלל לאל או לאכול ולשתות את דבר האל, מה שבתורו משפיע על היווכחותם בחיים. כשאנשים חיים לפי טבעם המושחת, קשה להם מאוד להיות שלווים מול האל, קשה להם מאוד לנהוג לפי האמת ולחיות על פי דבר האל. כדי לחיות תחת חסדו של האל, עליך ללמוד תחילה כיצד להסתכל עמוק פנימה ולהכיר את עצמך, להתפלל באמת מתוך עומק וכוונה לאל, ולאחר מכן עליך ללמוד כיצד לחיות באחווה עם אחיך ואחיותיך. על כולכם להיות סובלניים זה לזה, לדעת לוותר זה לזה, ולהיות מסוגלים לראות את החוזקות והיתרונות באחרים – עליכם ללמוד לקבל את דעתם של אחרים ודברים שהם צודקים ונכונים. אל תעמיד את עצמך לפני אחרים, אל תשים את שאיפותיך ורצונותיך לפני הכל תניח שאתה יותר טוב מאנשים אחרים, ותחשוב על עצמך כעל איזו דמות נהדרת, שמאלצת אנשים אחרים לעשות כדבריך, לציית לך, להעריץ אותך, לרומם אותך – זו סטייה. במידה ולא ידוכא טבעו המתנשא של אדם, בשילוב עם שאיפותיו ורצונותיו ההולכים ומתעצמים, הוא יסטה עד מהרה מדרך הישר. לפיכך, אלו שאינם יכולים לקבל את האמת, אינם מצליחים לעשות חשבון נפש ולהכיר את עצמם באמת נמצאים בסכנה גדולה. הם תמיד מובלים אחר שאיפותיהם, שואפים להיות אנשים דגולים וכל יכולים – זו סטייה, זו יהירות קיצונית. הם איבדו כל הגיון, הם כבר לא אנשים רגילים, הם אנשים סוטים, והם שדים. טבעם היהיר שולט בהם, בליבם הם מתנשאים כלפי אחרים, ותופשים אותם כחסרי משמעות ובורים. הם אינם מצליחים לזהות חוזקות אצל אחרים אך יכולים להגזים לאין שיעור בציון חסרונותיהם; הם בזים להם בליבם, מזלזלים בהם ומזכירים את החסרונות האלה ללא הפסקה, פוגעים באחרים ומרגיזים אותם, ובסופו של דבר גורמים לאנשים אחרים לציית ולהקשיב להם, או לפחד ולהסתתר מהם. כאשר נוצרת או מתקיימת מערכת יחסים כזו בין אנשים, האם זה מה שאתם רוצים לראות? האם אתם יכולים לקבל זאת? (לא.) לדוגמה, נניח שאתה מעט יותר גבוה ונאה מאחרים, מה שגורם לאנשים מסוימים להעריץ אותך. כתוצאה מכך, אתה מרגיש די מרוצה מעצמך ובעקבות זאת מתחיל לזלזל באלה שנמוכים ממך ולא נאים כמוך. איזה סוג של טבע מתגלה לנו כאן? יש אנשים שמסתכלים על אלה שאינם נאים כמותם, שהם מעט נמוכים יותר, פחות חכמים מהם ולא מהירי מחשבה כמותם, במבט מתנשא ומזלזל, ולועגים להם בעוקצנות. האם זו הדרך הנכונה לנהוג באנשים? האם זהו ביטוי לצלם אנוש? בהחלט לא. אז מה הדרך הנכונה ביותר להתמודד עם מצב מעין זה? (לא ללעוג לאחרים על חסרונותיהם, ולכבד אחרים.) זה עיקרון. עושה רושם שאתם מבינים זאת. אז כיצד האל מתייחס לאנשים? לאל לא אכפת איך אנשים נראים, אם הם גבוהים או נמוכים. במקום זאת, הוא שואל האם ליבם אדיב, האם הם אוהבים את האמת, והאם הם אוהבים אותו ומצייתים לו. אלה הדברים עליהם מבסס האל את התנהגותו כלפי אנשים. אם גם אנשים יוכלו לעשות זאת, הם יוכלו להתייחס לאחרים בהגינות, ובהתאם לעקרונות האמת. ראשית, עלינו להבין את רצון האל, ולדעת כיצד הוא נוהג בבני אדם, ואז גם לנו יהיה עיקרון ודרך כיצד לנהוג באנשים. בדרך כלל, בכל האנשים יש מעט יהירות. כשמשבחים אותם מעט, הם מרגישים קצת מרוצים מעצמם, מזמזמים לעצמם מנגינה והולכים בראש מורם. זו התגלות של טבע שטני. אם הם גם שופטים אחרים ומזלזלים בהם, איזה טבע הוא זה? זהו טבע אכזרי, מתנשא ומרושע. אם אנשים לא מצליחים לזהות ולראות את הכיעור שיש בחיים על פי טבעם המושחת, קשה להם להשיל את הטבע המושחת הזה, והם אינם יכולים להביא לידי ביטוי אנושיות תקינה.

מובאה 88

למי נועדה להימסר האמת אותה מביע האל כדי שתוכל להפוך לחייהם? למען מי משתפים על האמת? (למען אלה שאוהבים את האמת ויכולים לקבלה). מיהם האנשים שבאמת יכולים לאהוב את האמת ולקבלה בלבם? אם לא תניחו לשאלה לתעתע בכם, תדעו איזה מין אדם מושיע האל. תחילה עלינו להבין שהאמת אותה מביע האל נועדה להימסר לאדם שאוחז באנושיות, בהיגיון, באהבה לדברים חיוביים ובמודעות למצפונו. אנשים אחרים אינם אוהבים את האמת, ולאחר שהם שומעים אותה הם נותרים אדישים וחסרי רגש, הם לא מוכיחים את עצמם או חשים דבר – הם מתים אף שהם חיים, וייעודם הוא לא להיווכח בחיים. יש אנשים שישאלו, "מדוע האל טורח כל כך לומר מילים כה רבות כשרוב האנשים לא אוהבים את האמת, אוחזים באנושיות טובה, או מקבלים את האמת, והם אינם כלי ישועה כי אם נותני שירות?" האם זה נכון? (לא. רוב האנשים אמנם לא מוכנים לחתור אל האמת, אך קומץ של אנשים עדיין מוכן לחתור אל האמת והם אוחזים בשמץ של אנושיות, ואת קומץ האנשים האלה האל רוצה להושיע). נכון מאוד. דברי האל נועדו לאוזני בני האדם, לא לאוזני בהמות או שדים. בין אם שליש או חמישית מאנשי הכנסייה יכולים לקבל את האמת, ממילא אלה שיישארו בסופו של דבר יהיו המיעוט. אם כך, כיצד עלינו לאמוד מי מאמין באל באמת ובתמים, ומי יכול להישאר? נוכל לאמוד אם לאדם יש מצפון, האם יש מודעות במצפונו דרך הקשבה לדברי האל, האם הוא יכול להבין את דברי האל, האם הוא יכול להבין את האמת דרך הקשבה לדרשות וליישמה בפועל כאשר הבין אותה, והאם הוא יכול לשנות את צביונו המושחת. בהתבסס על הדברים האלה, נוכל להבחין אם אדם זה מקבל את האמת ונמנה על צאן מרעיתו של האל. צאן מרעיתו של האל יכול להקשיב לקולו של האל, הוא מגיב ויש לו מודעות לאחר שהקשיב לקולו, והוא מוכן ללכת אחר האל. אנשים אלה הם צאן מרעיתו של האל. ממה מורכבת האנושיות של אנשים אלה? (אנשים אלה אוהבים דברים חיוביים, הם מוכנים לחתור אל האמת, ויש להם מעט מצפון.) מדוע הם מוכנים לחתור אל האמת? אנושיותם כוללת אהבה כלפי האמת, מצפון והיגיון. הם יכולים גם להבין את דברי האל וליישמם על מצביהם האישיים, ולאחר מכן להפוך את דברי האל לחלק משגרת יומם, לחייהם, ולמטרה, לעיקרון ולבסיס של התנהגותם והתנהלותם. כלומר, דברי האל הופכים למציאות-חייהם, והם מסוגלים ליישם בפועל את דברי האל. אנשים אלה הם צאן מרעיתו של האל. יש אנשים שכלפי חוץ אינם נראים רע והם תמימים למדי, אך לאחר שהם מקשיבים לדברי האל, הם לא יכולים ליישמם בפועל. אנשים אלה הם לא צאן מרעיתו של האל. רבים מקרב נותני השירות לא מבינים את דברי האל לא משנה כיצד יקשיבו להם, והם מסוגלים אפילו פחות ליישמם בפועל. הם מסוגלים להאמין באל במשך שנים מבלי שיזכו בחיים. לכן, מוטב שאנשים יבינו את מי בדיוק יכולים להושיע דברי האל. אין חשיבות לכמות האנשים אותם מושיע האל. גם אם אדם אחד בלבד יכול להבין את דברי האל, הוא עדיין יבצע את העבודה שעליו לבצע. הרי ידוע כי כשנח בנה את התיבה, רק שמונה אנשים זכו לישועה. מתקופת הברית הישנה ועד לימנו אנו, אנשים מעטים זכו לישועה. כמה אנשים קיבל האל בעידן החוק, כשלא ביצע באופן רשמי את עבודת הישועה או סיפק לאנושות את האמת? האם היו הם רבים? בעת ההיא מעט מאוד אנשים זכו באישורו. מה באשר לעבודה באחרית הימים? אף שהאנשים שיכולים לקבל את האמת דרך שיפוט, ייסור, ניסיונות וזיכוך הם בגדר מיעוט, עדיין מדובר במספר גדול יותר מאשר אלה שנפלו בנחלתו של האל בעידן החוק ובעידן החסד. כעת, לא מעט אנשים יכולים להציע עדויות חווייתיות, ואכן ישנם כאלה ששינו את צביונם, אז כיצד ייתכן שלבו של האל לא שאב מעט נחמה מכך?

כשאתם רואים שרוב האנשים בכנסייה מאמינים באל כבר מספר שנים אך אינם חותרים אל האמת, לא השתנו כלל, ועדיין מתנהלים ככופרים, האם אתם שליליים? (לפעמים אני שלילי מעט, אבל אני מבין שאין זה משנה עד כמה אדם הוא מרדן או כמה ירודה איכותו, כל עוד לבו תקין והוא מוכן לחתור אל האמת בשקיקה, אזי האל ימשיך לעבוד עליו בסבלנות אין קץ, יפרק את האמת לפיסות קטנטנות בהדרגה, וישתף איתו בפרטנות רבה ככל האפשר. אני נרגש עד עמקי נשמתי כשאני רואה את המחיר העצום שהאל משלם כדי להשלים את האנושות, איך הוא אף פעם לא מוותר עד שהוא מצליח. אני חש שלא משנה עד כמה איכותי ירודה, עליי לנסות להשתפר, להתמיד בחתירתי אל האמת, ולא להתייאש). זוהי עובדה ידועה שאיכותם של אנשים ירודה או שהם מרדנים, אבל האל מעולם לא אמר שבגלל זה לא תזכה בישועה. אם הוא לא יושיע אותך, למה לו לומר לך את המילים האלה, או לשלם מחיר שכזה? בעשותו את כל הדברים האלה, כבר נאמר לאנושות בבירור מהו רצון האל והוא כבר ידוע במפורש. אין זה סוד, כי אם דבר ידוע, משהו שכל אדם בעל לב ורוח יכול להבין; רק כסילים נטולי הבנה רוחנית יכולים להיות שליליים, ורק אלה שלא מבינים את האמת יחושו אכזבה ודכדוך משום שהם מאמינים כי הם אינם יכולים להיוושע. באמונה באל, הדבר המכריע מכול הוא שאתה מוכרח להאמין לכל המילים והאמיתות אותן הוא אומר. כל עוד אתה נחוש ויכול ליישם בפועל את האמת, הן יכולות להפוך לחייך. אין זה משנה עד כמה בשלים חייך בסוף, כל עוד אתה מיישם בפועל את דברי האל בצורה חיובית ויזומה מבלי להפר אותם או את האמת בכוונה תחילה, מיישם בפועל כמה שאתה מבין מהאמת ושואף לה, וממלא את חובתך מכל הלב ובכל הכוח, אזי אתה עומד בדרישות. דרישותיו של האל מבני האדם אינן גבוהות. האמיתות שעליהן האל משתף הן מקיפות, ודבריו מפורטים ומסוימים במיוחד. מדוע הוא מדבר בצורה כזאת? כדי לספק את הדברים לאנושות כולה, לא רק לקבוצה קטנה אחת או לכמה סוגי אנשים. מבין כל האמיתות המסופקות לאנושות כולה, יש מגבלה על מה שתוכל ליישם בפועל ולהשיג. מדוע אני אומר שיש מגבלה? משום שלאנשים איכות, תובנות ויכולות הבנה שונות, וכך גם הסביבות שהאל מארגן להם והחובות שאותן הם ממלאים, וה"הבדלים" האלה מובילים לכך שכל אחד להיות מסוגל ליישם בפועל רק חלק מדברי האל ולהיווכח רק בהם, ויש מגבלה על מה שהם יכולים להשיג או ליישם בפועל. לדוגמה, האם זה הולם שאדם החווה ניסיון של מחלה מבין שניסיון זה מקורו באל, אבל אז חושב שמחובתו של האל להעביר את כולם ניסיון של מחלה? (לא, אין זה הולם). הדבר נובע לחלוטין מהרצון האנושי. האל עובד בצורה שונה על כל אחד ואחד, והניסיון הזה מיועד לקבוצת אנשים מסוימת. האל עובד עליהם כך שיחוו ניסיון של מחלה. במה זוכים כולם לאחר שהאל גורם לקבוצה אחת לחוות ניסיון של מחלה? בכך שבמהלך הניסיון הזה, על אנשים ללמוד כיצד להתמסר לאל, להכיר במרדנותם, לשקם את הקשר בין יצירי הבריאה לבין הבורא, לתקן את הקשר בין האדם לבין האל, להיות מסוגלים להבין את לבו של האל, להשיג התמסרות לאל ויהיה אשר יהיה, לא להבין אותו שלא כהלכה, אלא פשוט להתמסר לו. כולם צריכים לזכות בהיבט זה של האמת. אם אתה זוכה בהיבט זה של האמת דרך החוויה של מישהו אחר, האם גם אתה מוכרח לחוות את הניסיון הזה? לא בהכרח. האל בוחר אנשים שונים – אולי את האדם הנכון, מישהו מיוחד – כדי לחוות את הניסיון הזה ואת החלק הזה בעבודת האל. זה מה שהבטיח האל לאדם, וזה מה שהוא יעשה. יש אנשים שחוו כאב כשאיבדו אדם יקר ללבם, וכתוצאה מהאובדן הזה יש להם ניסיון ועדות, התמסרות לאל, הישענות ואמונה של ממש. מהעבודה שעושה האל על קבוצה מסוימת של אנשים, כולם יכולים לראות עדות לכך שכל מעשיו של האל הם נכונים ושעל אנשים לבחור בהתמסרות לו ולא בניתוח, במחקר או בהתנצחות עמו או בציפייה שיסביר הכול בפירוט וביסודיות; עליהם להישמע לו ללא תנאי ובלי להתלונן. נוסף לכך, על אנשים ללמוד להבין את המשמעות ואת הערך של כל העבודה שעושה האל. מבין דרכים אלה של עבודת האל ומכל ההיבטים של דבריו, כל אחד חווה חלק קטן בלבד של דברי האל. במסגרת החלק הקטן הזה, אתה חווה עשירית האלפית מדברי האל, או שאפשר לומר רק עשירית האלפית וזאת בכפוף לאיכותך, לסביבה המשפחתית שלך ולחובה שאתה ממלא כרגע. אם תיווכח בעשירית האלפית הזאת ותשיג באמת התמסרות מוחלטת וללא תנאי, תציב עצמך בעמדת יציר בריאה, תישמע לריבונותו ולהסדריו של הבורא, ותשיג את התוצאה שהאל שאף שתשיג, אתה תיוושע. קל להבין זאת, ואלה הם פני הדברים.

נאמנות היא הדבר החשוב ביותר בעת מילוי חובתכם. מהי נאמנות? פירוש הדבר הוא לגלות רצינות ואחריות, למלא את אחריותכם במלואה, ללא שמץ של אדישות. כשאתם נוהגים באדישות, כל שיבוש הוא אות קלון, ואין זה דבר של מה בכך. יתרה מזאת, באשר לעבודה שהוקצתה לכם בבית האל, כולם צריכים לשתף יותר ביחד, לחפש יותר את עקרונות-האמת ולמצוא את העקרונות הנכונים. כשמגלים בעיות יש לפתור אותן במהרה, או לדווח לבכירים בהקדם על הבעיות שלא ניתן לפתור. שאפו לוודא שעבודת בית האל תתבצע בצורה חלקה, ללא מכשולים, פרצות או עיכובים. בצעו את עבודתכם היטב, קדמו את עבודת הפצת הבשורה, והניחו לרצון האל להתקיים במלואו על פני האדמה. כך תמלאו היטב את חובתכם. למעשה, במסגרת טווח מילוי חובותיהם של אנשים, אלה הם היבטי האמת המועטים שהם יכולים ליישם בפועל, להשיג או לעסוק בהם, והיווכחות במציאויות האמיתות האלה משמעה השגת הרף המזערי שהאל דורש מהאנושות. יש אנשים שאמונתם חלשה, יש אנשים שהם פחדנים, אחרים ניחנו באיכות ירודה, בהבנה מעוותת או באופן מחשבה אווילי; דברים שליליים וסבילים אלה, כמו גם דברים נוספים בכל היבט שהוא, ישפיעו על יכולתם של אנשים ליישם בפועל את האמת ולמלא את חובתם ביעילות. האל מבסס את דרישותיו מאנשים על איכותם, על אופיים ועל מידת הבנתם את האמת. מהו הרף לדרישה זו? האל בוחן אם אדם מאמין בו בכנות ואם הוא יכול לקבל את האמת; אלה שני התנאים המכריעים ביותר. יש אנשים טיפשים באופן טבעי, הבנתם מעוותת, הם חסרי בינה, לומדים הכול באיטיות, נדמה כי אין הם מבינים מה שאחרים אומרים, ויש צורך לתמוך בהם כשמלמדים אותם – איכותם של אנשים כאלה ירודה מאוד, וזה לעולם לא ישתנה. אחרים אולי שופעים ידע או שיש להם ידע מעמיק והם נראים פיקחים מאוד כלפי חוץ, אך בעניינים הקשורים באמת הבנתם נוטה להיות מעוותת. גם אם הם מבינים את האמת, הם עדיין לא יכולים לקבל אותה, וזהו הפגם הקטלני שלהם. אדם שכזה מושפע בקלות מידע ומדוקטרינות בעת מילוי חובתו, ומתקשה לנהוג לפי עקרונות-האמת או לשנות את השקפותיו לגבי סוגיות מסוימות. אם כך, מה עליהם לעשות אם הם רוצים מאוד לחתור אל האמת? העיקר הוא לבדוק אם הם יכולים לקבל את האמת. אם כן, הבעיה תיפתר בקלות, אבל אם הם עיקשים בסירובם לקבל את האמת, הכול נגמר. לא זאת בלבד שהם לא יצליחו למלא את חובתם היטב, אבל לדאבוני גם אין סיכוי שהם ייוושעו. אין זה משנה מהם ההישגים החינוכיים של אדם, או כמה הוא פיקח – הגורם המכריע הוא יכולתו של אדם לקבל את האמת ולאהוב את דברי האל. האל בוחן עד כמה מן האמת אתה יכול ליישם בפועל, לאחר שהוענקה לך נאורות להבין אותה בסביבה אותה הוא ארגן. הוא בוחן כמה מעצמך אתה מקדיש למשימות שאותן הוא דורש, כמה כוח וכמה מאמצים אתה משקיע בהן. לדוגמה, איכותך ממוצעת, אינך משכיל במיוחד, יכולת ההבנה שלך נמוכה ומעוותת במקצת. אלה עובדות אובייקטיביות. עם זאת, כשקורה משהו, והאל מאפשר לך לראות את הפגמים שבדבר, שיש בו בעיה ועל מי מוטלת האחריות לכך, העניין הזה יחשוף אם אתה יכול לדבוק בעקרונות ואם אתה מיישם בפועל את האמת. אם אתה ממלא את חובתך בנאמנות ונוהג באל בכנות, מה עליך לעשות בנוגע לדבר הזה? מה עליך לעשות כדי לעלות בקנה אחד עם האמת, כדי למלא את דרישת האל? בנסיבות כאלה, האל לא בוחן את מידת איכותך או את השכלתך, או כמה שנים אתה כבר מאמין בו; הוא בוחן את השקפתך ואת גישתך באשר למה שקרה, ובודק האם ברגע הזה אתה נוהג בכנות ועל פי צו מצפונך. אם אתה נוהג באל בכנות, יתעורר בך חוש אחריות ואתה תחשוב, "אולי הדבר הזה לא קשור אליי, אבל הוא נוגע לעבודת הכנסייה. עליי לברר ולשמוע עוד על כך". ולאחר שתברר, אולי תגלה שהמפקח התעצל ונהג בחוסר אחריות, שהוא לא התייחס לעניין ברצינות ועיכב את הטיפול בו. לאחר מכן תחפש את המפקח הזה ותשתף עמו על מנת לתקן את העניין בהקדם. לא יהיה לך צורך לדרוש בעצת העליונים; תפתור את הבעיה בכוחות עצמך. איכותך רגילה ויש לך מספר ליקויים ופגמים, אך האם הדברים האלה ישפיעו על האופן שבו תיישם בפועל את האמת? האם הם ישפיעו על מילוי חובתך או על נאמנותך כלפי האל? לא. יש שאומרים שהבנתם אווילית ומעוותת, אחרים אומרים שאין להם הבנה רוחנית, ואחרים אומרים שאיכותם ירודה ושהם אינם משכילים. אם זה המצב, האם לא תוכל פשוט ליישם בפועל את האמת כשקורה משהו? האל לא בוחן את טיב איכותם של אנשים או את רמת השכלתם. הדברים האלה לא ממש קשורים ליישום האמת בפועל. המגרעות והליקויים האלה לא משפיעים על יישומך בפועל את האמת, על נאמנותך כלפי האל, או על האחריות שאתה מקבל עליך כשאתה ממלא את חובתך. האל בוחן את כנותך – זהו הדבר המעשי ביותר ודבר בר השגה מבחינת אנשים. האל משתמש באמצעים המעשיים ביותר על מנת לאמוד כל אדם. יש אנשים שאומרים, "איכותי ירודה, אני בור, יש לי ידע רב מדי, זה משפיע על האופן שבו אני מיישם בפועל את האמת." כל אלה הם תירוצים שלא מחזיקים מים. אבל מדוע? משום שאין זו הדרך שבה האל אומד בני אדם. זהו הרף שלכם, לא של האל. מהו הרף של האל כשהוא אומד מישהו? האל בוחן את נאמנות האדם כלפיו ואת כנותו. אם אתה נאמן כלפי האל, אין זה משנה אם הבנתך מעוותת או מגוחכת במקצת. יש אנשים שאומרים, "אין לי הבנה רוחנית". ובכן, האם אתם נאמנים לאל? אם כן, לא תהיה לכך השפעה על יישומכם בפועל את האמת. האם זה ברור מספיק? אם אתה נאמן לאל וממלא את חובתך בכנות, האם כשגוזמים אותך עדיין תהיה שלילי וחלש? אם כך, מה יש לעשות אם אתה באמת שלילי וחלש? (עלינו להתפלל לאל ולהסתמך על האל, לנסות ולחשוב מה האל מבקש, להרהר בחסרונותינו ובטעויות שעשינו; עלינו לשוב ולהתרומם בתחומים בהם נפלנו). נכון מאוד. שליליות וחולשה אינן בעיות גדולות. האל לא מוקיע אותן. כל עוד אדם יכול להתרומם מהמקום בו נפל, ללמוד לקח ולמלא את חובתו כרגיל, זה כל העניין. איש לא יזקוף זאת לחובתך, אז אל תהיה שלילי כל כך. אם תתנער מחובתך ותחמוק ממנה, תמיט על עצמך הרס מוחלט. כולם שליליים וחלשים לעתים – פשוט חפש את האמת, והשליליות והחולשה ייפתרו בקלות. יש אנשים שמצבם משתנה לחלוטין לאחר קריאת פרק אחד בלבד של דברי האל, או שירת מספר מזמורים; הם יכולים לפתוח את לבם בתפילה לאל, והם יכולים לשבח אותו. אם כך, האם בעייתם לא נפתרה? למעשה, גיזום הוא דבר טוב בהחלט. גם אם המילים שגוזמות אותך הן בוטות ועוקצניות במקצת, זה משום שהתנהגת בצורה משוללת היגיון, והפרת עקרונות מבלי שהבנת זאת כלל – בנסיבות שכאלה, איך ייתכן שלא תעבור גיזום? גיזומך באופן זה נועד למעשה לעזור לך – זוהי אהבה כלפיך. עליך להבין זאת ולא להתלונן. אם כך, אם גיזום מעורר שליליות ותלונות, זוהי איוולת ובורות, התנהגות של אדם משולל היגיון.

מהו הדבר החשוב ביותר להתמקד בו כשמאמינים באל? האם איכותו של אדם גבוהה או ירודה, האם יש לו הבנה רוחנית, או איזה גיזום מצפה לו – כל הדברים האלה חסרי חשיבות. מהו הדבר החשוב ביותר בימינו? האופן שבו אתם נוכחים במציאויות-האמת. מהו הדבר הבסיסי ביותר שצריך להיות לאדם לשם כך? לבו מוכרח להיות כן. מה פירוש הדבר, להיות כן? פירוש הדבר הוא, לא לסטות מדרך הישר כשקורים לך אסונות, לא להביא בחשבון את האינטרסים האישיים שלך, לא לחרוש מזימות עם אחרים, ולא לשחק משחקים ערמומיים עם האל. אם אתה מסוגל לרמות את האל ולנהוג בו בחוסר כנות, אתה אבוד לחלוטין והאל לא יושיע אותך, ואם כך, מה הטעם בהבנת האמת? אולי יש לך הבנה רוחנית, איכות טובה, רהיטות ויכולת להבין דברים במהירות, להסיק מסקנות ולהבין את כל מה שהאל אומר, אבל אם אתה משחק משחקים ערמומיים עם האל כשקורים לך אסונות, זהו צביון שטני, וזה מסוכן מאוד. לא משנה כמה טובה איכותך, אין בה שום תועלת והאל לא ירצה בך. האל יאמר, "אתה מדבר יפה, איכותך טובה, אתה שנון ויש לך הבנה רוחנית, אבל יש רק בעיה אחת – אינך אוהב את האמת." אלה שלא אוהבים את האמת הם בעייתיים, והאל לא רוצה בהם. אדם שלבו לא טוב יסולק, בדיוק כמו שנפטרים ממכונית שאמנם נראית מתוחזקת להפליא כלפי חוץ, אך המנוע שלה תקול. גם אנשים הם כאלה: לא משנה עד כמה טובה היא איכותך למראית עין, כמה חכם, רהוט או כשיר אתה, או אם אתה מיטיב להתמודד עם בעיות, אין תועלת באף אחד מהדברים האלה, ואין הם העיקר. אם כך, מהו העיקר? העיקר הוא האם לבו של אדם אוהב את האמת. אין מדובר בהקשבה לאופן שבו הם מדברים, אלא בבחינת אופן התנהגותם. האל לא בוחן את מה שאתה אומר או מבטיח לפניו; הוא בוחן האם למעשיך יש מציאות-אמת. בנוסף לכך, לאל לא אכפת עד כמה גדולים, עמוקים ורבי משמעות מעשיך, וגם אם אתה עושה דבר פעוט, אם האל יזהה כנות בכל אחד מצעדיך, הוא יאמר, "האדם הזה מאמין בי בכנות. הוא מעולם לא התרברב. הוא מתנהל בהתאם למעמדו. אף שתרומתו לבית האל לא הייתה גדולה, ואיכותו ירודה, הוא יציב וכל מעשיו כנים הם." מה מכילה ה"כנות" הזאת? היא מכילה יראה והתמסרות לאל, וכן אמונה ואהבה אמיתיות; היא מכילה את כל מה שהאל רוצה לראות. בעיני אחרים, אנשים כאלה אולי לא נראים יוצאי דופן, ובהחלט ייתכן שמדובר במישהו שעוסק בבישול או בניקיון, מישהו שממלא חובה רגילה. בעיני אחרים, אנשים כאלה הם לא יוצאי דופן, הם לא הגיעו להישגים גדולים ואין בהם משהו הראוי להערכה, להערצה או לקנאה – הם פשוט אנשים רגילים. ועם זאת, כל מה שדורש האל נמצא בתוכם ובא לידי ביטוי בהם, והם מעניקים את הכול לאל. אמרו לי, מה עוד האל רוצה? הוא שבע רצון מהם. לכן, אל תתייאש ותיעשה שלילי רק משום ששיעור קומתך נמוך מדי ואינך מבין את האמת, או משום שאתה רואה אחרים הולכים בנתיב שיהפוך אותם למושלמים לאחר שעברו תלאות וחוו ניסיונות וזיכוך, ואל תחשוב שהאל לא אוהב אותך או לא מוכן להפוך אותך למושלם. לאן אתה ממהר? האל מעניק לכל אדם משהו אחר, וכאשר אתה אומד את עצמך, אמוד תחילה את מה שהאל העניק לך ואת התנאים שלך, ואז תוכל להבין שכל מה שעושה האל הוא טוב. מישהו עשוי לומר, "איכותי ירודה. האם מה שמעניק לי האל עדיין טוב?" כן, הוא טוב. אחר עשוי לומר, "אני טיפש למדי. האם מה שמעניק לי האל עדיין טוב?" כן, הוא טוב. מדוע הכול טוב? אלמלא היית טיפש היית הופך ליהיר ושוכח את מקומך, לכן הדבר מגן עליך, וזה דבר טוב. לו היו לכולכם יכולות וכישורים טובים יותר משיש לכם היום, מי היה מסוגל להתמיד בהתנהגות טובה ולהיות כה מוכן למלא את חובתו בבית האל? האין זה נכון שיש אנשים כאלה, אך הם אינם רבים? (זה נכון). כל דבר שהאל עושה הוא טוב ונכון, אנשים פשוט לא מבינים זאת באופן ברור. אנשים תמיד רוצים עוד מהאל, כאילו שיכולתם ליישם בפועל את האמת תגדל ככל שהוא ייתן להם יותר, אך למעשה אין זה כך. האל כבר נתן לך די והותר; הוא נתן לך הכול והרעיף עליך את חייו, אז מה עוד אתה רוצה? הדברים האלה שאומר האל וכל העבודה שעשה הם מספיקים ודי והותר לאנושות. אנשים אינם יכולים לדרוש דבר מן האל ואל להם להתלונן עליו ולומר, "מה אני יכול לעשות באיכות הזאת או במתנות הדלות שהאל העניק לי?" אתה יכול לעשות המון. מה שהאל רוצה הוא לא מה שאתה מדמיין – האל רוצה שתיישם בפועל את האמת, תפעל על פי עקרונות ותמלא את החובות שעליך למלא. אינך עושה מה שאתה מסוגל לעשות, אלא פועל בעיוורון ועושה מה שאינך אמור לעשות. זה נקרא הזנחת עבודתך. האם אינך מכוון מעט יותר מדי גבוה? (כן). מה אנשים רוצים לעשות? לבסס יוקרה בקרב אחרים, לגרום לכך שדבריהם ושמעשיהם יזכו להערצה ולהערכה, וששמם ילך לפניהם. האל לא רוצה שתהפוך להיות אדם כזה, לכן הוא לא העניק לך דברים כאלה. לו הייתה לך הזדמנות להפוך לאדם כזה, האם היית מוכן לסרב לה? האם היית יכול לוותר עליה בקלות כזאת? יש לכך השלכות מסוכנות. האם הנחת שהדברים האלה טובים? מדוע אנשים מסוימים הופכים לצוררי משיח? האין זה משום שהם חושבים שיש להם מעט כישורים, ואז הם הופכים יהירים להחריד? מדוע הם יכולים לפסוע בנתיב הזה? הם פשוט אנשים כאלה; במוקדם או במאוחר יהיה עליהם לפסוע בנתיב הזה, והאל לא מתכנן להשמיע באוזניהם את האמת או להושיע אותם. אם כך, מה שהוא מעניק לך בהחלט שונה ממה שהוא מעניק לאחרים. אם אתה תמיד משווה את עצמך לאחרים ותמיד רוצה את מה שיש להם, האם זוהי הבנה טהורה? אינך מבין את רצון האל! לכן, כשאתה מבין שאיכותך ירודה, שאין לך הבנה רוחנית, שהבנתך מעוותת ושלעתים תכופות אתה חלש, או כשאתה חושב שיש לך יותר מדי בעיות וליקויים, תחילה עליך להרהר מדוע האל לא העניק לך מתנה מסוימת. כאן טמון רצונו הטוב. בחן שוב באיזה נתיב בוחרים רוב האנשים המוכשרים האלה, ומהי גישתו של האל כלפיהם. מהו המשפט שהכי תרצה לומר ברגע שתבין את העניין הזה? (תודה לאל על הגנתו). נכון מאוד, עליך להודות לאל ולומר, "אלוהים, אתה טוב כל כך כלפיי, לא הענקת לי מתנות או כישרונות, ועשית אותי כסיל, שוטה. זוהי ברכתי! אינני שלילי או עצוב. כעת חסרות לי כנות ונאמנות כלפיך. אינני מבקש להיות פיקח או רהוט, וגם לא לקבל מתנות וכישרון. כל רצוני הוא להציע לך את כנותי. מתנות, כישרונות וידע, וכן מעמד ותהילה בקרב אנשים אינם דברים טובים, ואינני רוצה בהם." האין זה מעיד על מהפך? (אכן כן). אם כך, האם תמשיך לסבול מכאבים ולהתייפח משום שחסר לך כל כך הרבה? אתה תחדל מכך, ולא תרגיש שנעשה לך עוול. אחרת, כשאחרים יגזמו אותך, אתה תחשוב, "אני טיפש, כולם בעולם מזלזלים בי, ובבית האל לעולם לא יקדמו אותי או יקצו לי תפקיד חשוב." משתמע מכך, "האל העניק לי מעט כל כך, אז איך ייתכן שלאחרים הוא מעניק כל כך הרבה?" בלבך תמיד תתלונן ותחוש שנעשה לך עוול. למעשה, נפלה בחלקך ברכה עצומה ואתה אפילו לא מודע לכך. אם יקרה לך שוב דבר כזה בעתיד, האם השקפתך תהיה שונה? (כן). מה ישתנה באנשים כשהשקפתם תהיה שונה? (הם לא יכוונו גבוה כל כך בחיפוש אחר דברים כה נעלים, והם יהיו מסוגלים למלא את חובתם היטב בלב אסיר תודה ועם רגליים על הקרקע). הם יוכלו להיות יציבים לחלוטין, לחיות באופן אמיתי ומציאותי, ולחתור למטרות אחרות. אמור לי, האם עדיף שהאל יהפוך אותך לכסיל ולשוטה שיכול למלא את חובתו כראוי ובאופן יציב כדי שאפשר יהיה להושיע אותך, או שיעניק לך איכות גבוהה, רמת השכלה גבוהה, יופי ורהיטות, וכן יכולת עבודה וחוזקות מיוחדות, כך שבאשר תפנה, אנשים יעריצו אותך ותתהלך כענק בין גמדים, ואז תפסע בנתיבו של צורר משיח? באיזו מהשתיים תבחר? (מוטב להיות הכסיל והשוטה). אתה אולי אומר זאת עכשיו, אבל אם מישהו באמת יכנה אותך כסיל ושוטה, הדבר יסעיר אותך. עליך לחשוב בצורה כזאת: "אמנם איכותי ירודה ואני בור, אבל אני טוב יותר מאנשים רעים ומצוררי משיח, כי עדיין יש לי סיכוי להיוושע". עליך ללמוד לנחם את עצמך. (אני זוכר שהיו כמה אחרים שהאמינו באל איתי. האיכות של כולם הייתה גבוהה והם היו פיקחים מאוד, אך משום שהם תמיד נאבקו למען כוח ורווחים והפריעו לעבודת הכנסייה, הם הורחקו וגורשו. אני חש שהצלחתי להגיע למקומי הנוכחי משום שאיכותי ירודה, שאני טיפש, ושאני מפגין התנהגות טובה – גם זו היא הגנתו הגדולה של האל). מדוע האל מגן עליך? האם זה משום שאתה טיפש? האם הוא אוהד את החלשים? לא; אין זה כפי שאומרים הכופרים, שהילד הבכיין זוכה בממתק. אין זה כך. מהי הדרך המדויקת לראות זאת? איזו נקודת מבט עולה בקנה אחד עם האמת? (זה משום שאנשים מאמינים עם שמץ של כנות ואהבת האמת בלבם, ומוכנים לחתור אל האמת – האל מושיע אנשים שכאלה הם לבבותיהם, ומארגן סביבות שונות שיגנו עליהם). נכון מאוד. האל מעניק לך הגנה בתמורה לכנותך כלפיו. אם כך, מהו הדבר יקר הערך ביותר? כנותו של אדם היא הדבר יקר הערך ביותר. יש בך שמץ של אהבה לדברים חיוביים וכן כנות כלפי האל, ותמורתן האל יעניק לך את הגנתו ואת חסדו – זכית בהמון. מישהו עשוי לומר, "איכותי ירודה, ואמנם זכיתי בהמון, אך עדיין אינני מבין דבר". האם לא הבנת די? יכולתך למלא את חובתך וללכת בדרך האל היום קשורה בהבנתך את האמת. מישהו אחר עשוי לומר, "מה אני מבין? אינני יכול להסביר זאת בבירור." ייתכן שאינך יכול להסביר זאת בבירור, אך אתה יכול לדבוק במילוי חובתך בבית האל, ואתה מבין המון. אין זה משנה עד כמה עמוקה או שטחית הבנתך את הדברים האלה, הם בהחלט קשורים לאמת או קרובים אליה, ולכן זכית לתמיכה עד כה ואתה ממלא את חובתך באופן רציף. האין זה כך? (אכן כן). אין זה דבר רע לחשוב שאתה כסיל או שוטה, וכשחושבים על כך כעת, "כסיל" ו"שוטה" הם כינויים ללא משמעות מזלזלת או מקטינה. מה עדיף, להיקרא כסיל ושוטה או להיקרא צורר משיח? (עדיף להיקרא כסיל ושוטה). אם האל יאמר יום אחד, "בוא הנה, כסיל. בוא הנה, שוטה", אולי זה לא ימצא חן בעיניך, אבל כשתהרהר בדבר, תחשוב, "הוא כינה אותי כסיל ולא צורר משיח, לכן אבוא", ותלך בשמחה. לאחר מכן ישאל אותך מישהו, "למה אתה שמח כל כך להיקרא כסיל?" ואתה תשיב, "הוא כינה אותי כסיל ולא אמר שאני צורר משיח, או שאי אפשר להושיע אותי. לכן אני שמח." כשמכנים אותך כסיל לא מתייחסים אליך כאל גורם חיצוני אלא כאל בן משפחה, כאל מישהו מוכר. הדבר דומה לאנשים שמכנים את ילדיהם "מפלצות קטנות"; אולי זה נשמע בוטה במקצת, אך זוהי למעשה האמת ואין זה אלא כינוי חיבה. מה אם היו מכנים אותך צורר משיח? במקרה כזה היית בצרות, משום ששינוי שם משמעו שינוי בטבע, ואזי גם סופך היה שונה. במה הייתם בוחרים? (אני הייתי בוחר להיקרא כסיל ושוטה.) אין זה דבר טוב להיות תמיד כסיל ושוטה; גם איכותך חייבת להשתפר במקצת. האם חל שיפור באיכותכם עם השנים? (היא השתפרה מעט, אך לא יותר מדי). באשר להיווכחות בחיים, אם באמת תעבדו קשה ותתמידו בשאיפותיכם, אזי לבטח תשתפרו, אך בלתי אפשרי לראות שינויים משמעותיים כהרף עין. זהו תהליך של צמיחה איטית, אך כל עוד יש לכם היווכחות, לא תחזרו אחורנית, וכל עוד תחתרו אל האמת, היווכחותכם בחיים תצמח אט אט, צעד אחר צעד.

השרשת האמת בבני האדם איננה משימה קלה לאל. אין הדבר קורה באותה מהירות שבה נובטים זרעים כאשר שותלים אותם באדמה – זה שונה למדי. האל מושיע את האדם בכך שהוא מטהר ומשנה ביסודיות את צביונו השטני ובכך שהוא מאפשר לאדם להביא לידי ביטוי את מציאות-האמת בדבריו, אבל אין אלה עניינים פשוטים. גם אם תקשיב לדרשות, תקרא בדברי האל, תתפלל ותחווה מדי יום ביומו, התקדמותך תהיה מוגבלת, וצמיחת חייך תהיה איטית. דרושים תהליכים רבים כדי שמישהו יבין את האמת. אנשים זקוקים לחוויות חוזרות רבות, ועליהם גם להמשיך בשאיפותיהם ולהשקיע מאמצים בניסיון להבין את האמת – רק אז הם יוכלו להבין אותה. נוסף לכך, יש צורך בעבודת רוח הקודש, אחרת מה שיזכו בו בני האדם יהיה מוגבל אף יותר. רבים מאמינים באל כבר עשרים או שלושים שנים אך עדיין לא יכולים לדבר על העדויות החווייתיות שלהם. זה משום שהם מעולם לא חתרו אל האמת או עשו מאמצים של ממש להבין את האמת, וכתוצאה מכך הם מאמינים באל כבר עשורים מבלי שזכו בדבר. אנשים מוכרחים להבין את האמת, לחוות אותה ולקלוט אותה, ובייחוד הם צריכים שהאל יארגן בעבורם סביבות. שילוב ההיבטים השונים האלה מביא לכך שלאנשים יש יותר הבנה והיווכחות. ברגע שהדבר מתחולל בתוכך, הוא יעניק לך ידע, תחושות ומחשבות שונים, יאפשר לתודעתך ולמחשבותיך להשתנות מעט, ואלה, בתורן, יחזקו מעט את אמונתך באל וישנו מעט את גישתך כלפי האמת וכלפי נתיב חייך. כל אלה הם שינויים קטנים, זעירים, אך השינויים הזעירים הללו יחוללו שינוי עצום בהשקפתך על החיים, במחשבותיך ובדעותיך, ובגישתך כלפי דברים וכלפי האל. זהו כוחם של דברי האל – האמת.

מובאה 89

במהלך ישועת האל את האדם, איזה קו בסיס הוא נותן לאנשים, ללא קשר למידת המרדנות שלהם או למידת השחיתות של צביונם? זאת אומרת, באילו נסיבות האל נוטש אנשים ומדיר אותם? מהו הרף הנמוך ביותר שאליו אתם צריכים להגיע כדי שהאל ישאיר אתכם ולא ידיר אתכם? זהו דבר שחייב להיות ברור לכל אנשיו הנבחרים של האל. קודם כול, לא להתכחש לאל – זהו התנאי הבסיסי ביותר. ישנו תוכן מעשי למשמעות של לא להתכחש לאל. אין זו רק הכרה שישנו איש זקן בשמיים, או שהאל התגלם כבשר ודם, או ששמו של אלוהים הוא האל הכול יכול. זה לא מספיק, זה לא עומד ברף הנדרש של האמונה באל. לכל הפחות, עליכם להכיר בכך שהאל בהתגלמותו כבשר ודם הוא האל המעשי; אסור לכם לפקפק או לשפוט; עליכם להיות מסוגלים להתמסר גם אם יש לכם תפיסות – זהו הרף הנדרש לאמונה באל. רק על ידי כך שתגיעו לרף הזה אלוהים יכיר בכם כאנשים שמאמינים בו. לאל יש לפחות שלושה קווי בסיס עבור אנשים. קודם כול, עליהם להכיר בו, להאמין בו וללכת אחריו. עליהם להיות מאמינים כנים באל, למלא את חובותיהם כמיטב יכולתם ואסור להם לעשות רע או לגרום להפרעות. זהו קו הבסיס הראשון. שנית, כאשר הם הולכים אחר האל, עליהם, לכל הפחות, לא לזנוח את חובותיהם. כאשר הם ממלאים את חובתם עליהם לציית ולהתמסר, להשיג בהן תוצאות ממוצעות ולכל הפחות לתת שירות ברמה קבילה. זהו קו הבסיס השני. הדבר השלישי הוא, שעל האנושיות שלהם לעמוד ברף הנדרש. עליהם להיחשב לאנשים טובים, או, לכל הפחות, לאנשים עם מצפון והיגיון. באופן עקרוני, עליהם להיות מסוגלים להסתדר עם רוב אנשיו הנבחרים של האל ולא להיות תפוחים רקובים. לכל הפחות, אנשים כאלה אינם אנשים רעים או מרושעים. זהו קו הבסיס השלישי. אם אדם אינו יכול לקבל את האמת ומסרב בכל תוקף למלא חובה, אז הוא איננו מאמין אמיתי באל – לכל הפחות, האנושיות שלו איננה עומדת ברף הנדרש. משמעות הדבר היא, שהוא שקע אל מתחת לקו הבסיס ויש להדיר אותו. כל אלו שהאנושיות שלהם רעה ושאינם יכולים לקבל ולו שמץ של אמת, שגורמים להפרעות ולשיבושים ואינם ממלאים תפקיד חיובי בכנסייה עשויים להיות מסווגים כאנשים רעים. אדם שלא יכול להסתדר עם רוב האנשים האחרים הוא תפוח רקוב, אדם רע, ויתרה מכך, הוא מישהו ששקע מתחת לקו הבסיס ויש להדירו. האנשים הרעים וצוררי המשיח האלה יכולים למלא חובות אבל הם רק גורמים לשיבושים, הפרעות והרס ועושים רע – האם האל יכול לרצות אנשים כאלה? האם הם ממלאים את חובותיהם? (הם לא). בעיני האל, מעשיהם פרצו את קו הבסיס. הם אינם מסוגלים למלא את חובותיהם והנזק שהם גורמים עולה על כל החובות שהם ממלאים, ולכן יש לטהרם מתוך הכנסייה. האם אין זה העיקרון שעל פיו מתייחסים לאנשים בבית האל? האם סולק אי פעם אדם כיוון שהוא היה נתון באופן זמני במצב לא טוב והרגיש שלילי וחלש? האם אי פעם חויב אדם להפסיק למלא את חובתו כיוון שמדי פעם הוא התרשל ולא ביצע אותה היטב? האם אי פעם סולק אדם כיוון שהוא לא הצליח בתפקידו או כיוון שהוא חשף כמה מחשבות או רעיונות לא טובים? האם אי פעם סולק אדם כיוון ששיעור קומתו היה נמוך והתעוררו בליבו תפיסות וספקות לגבי האל? (לא). אם כך, מהו העיקרון של בית האל בכל הנוגע לסילוק אנשים? אילו אנשים מסולקים ונאלצים להפסיק למלא את חובותיהם? (אנשים שהשירות שלהם גורם ליותר נזק מתועלת והם גורמים באופן עקבי לשיבושים והפרעות). אנשים כאלה אינם ראויים למלא חובה. אין משמעות הדבר שאנשים מוטים נגדם או מגבילים ומסלקים אותם בשל נקמנות אישית; המשמעות היא, שהם אינם משיגים תוצאות במילוי חובתם וגורמים לשיבושים והפרעות. הם מסולקים כי הם באמת לא ראויים למלא חובה. דבר זה תואם לחלוטין לעקרונות האמת. כל העקרונות שלפיהם בית האל מטפל באנשים ומתייחס אליהם הם הוגנים. בית האל אינו מנסה לתפוס אנשים בקלקלתם, לעשות מזבוב פיל או ליצור מהומה על לא דבר. עליכם להאמין בית האל נשלט על ידי האמת. כמובן, ייתכן שעבור חלק מהאנשים שסולקו עדיין יש תקווה לישועה אם הם יוכלו לקבל את האמת ולהביע חרטה כנה בפני האל. אבל אותם אנשים רעים וחסרי אמונה שאינם יכולים לקבל אפילו שמץ מהאמת ונעדרים מצפון והיגיון, הם יודרו לנצח לאחר שיתגלו. זוהי צדקת האל.

מובאה 90

מדוע האל דורש מאנשים להכיר אותו? מדוע הוא דורש מאנשים להכיר את עצמם? מהי המטרה בלהכיר את עצמך? מהי התוצאה הרצויה? ומהי התכלית של הכרת האל? מה תהיה ההשפעה של הכרת האל על בני האדם? האם שקלתם את השאלות האלה? האל פועל בדרכים שונות כדי לגרום לאנשים לדעת ולהכיר את עצמם. האל יוצר סביבות ודרכים שונות כדי לחשוף את שחיתותם של בני האדם, ובכך גורם להם להכיר את עצמם בצורה הדרגתית תוך כדי התנסות. בין אם זה גילוי דבר האל או גילוי שיפוטו וייסוריו, האם אתם מבינים מהי מטרתו הסופית של האל בעשותו זאת? מטרתו הסופית של האל בפעולתו בדרכים אלה היא לאפשר לכל אדם שחווה את עבודת האל לדעת ולהכיר מהו אדם. ומה כרוך ב"ידיעה מהו אדם"? זה כרוך בנתינת אפשרות לאדם לדעת מהם זהותו ומעמדו, חובתו ואחריותו. המשמעות היא לגרום לך לדעת מה זה אומר להיות בן אנוש, לתת לך להבין מי אתה. זוהי מטרתו הסופית של האל כשהוא גורם לאנשים להכיר את עצמם. אז למה האל צריך שבני אדם יכירו וידעו אותו? זהו החסד המיוחד שהוא מעניק לאנושות, כי על ידי ידיעת והכרת האל, האדם יכול להבין אמיתות רבות ולראות מבעד לתעלומות רבות. בני האדם ירוויחו הרבה מאוד מהכרת האל. כאשר אנשים מכירים באל, הם לומדים כיצד לחיות בדרך שהיא בעלת המשמעות הגדולה ביותר, ולכן עצם עידודם של אנשים לרצות בהכרת האל מפגינה את אהבתו הגדולה ביותר ואת ברכתו הגדולה ביותר. והאל משתמש בדרכים רבות כדי לגרום לאנשים להכירו, כאשר העיקרית שבהן היא שיפוטו וייסוריו, וההנחיה והאספקה שבדברו. יחד עם זאת, כמובן שהאל גורם לאנשים להכיר את טבעו באמצעות שיפוטו וייסוריו – זו הדרך המהירה להכרת האל. מהי התוצאה הסופית מכך שאנשים רואים ומכירים את טבעו של האל? זה גורם לאנשים לדעת מיהו האל, מה מהותו, מה זהותו ומעמדו, מהם נכסיו והווייתו ומה נטייתו. זה גורם לכל בני האדם לראות בבירור שהם הברואים ושרק האל הוא הבורא, וכיצד על הברואים להתמסר לבורא. על ידי ידיעת כל זה, דרכו של האדם בחיים מתבררת לו באופן מלא. כאשר אנשים מכירים את עצמם באמת, האם הם לא יכולים להרפות בהדרגה מתאוותם המופרזת ומכוונותיהם הנלוזות? (כן.) אזי, האם הם יכולים להגיע למצב שבו הם מסוגלים להרפות מהם לחלוטין? זה תלוי באדם. בני האדם יכולים להרפות באמת מתאוותם המופרזת ומדרישותיהם השונות מהאל רק כאשר, דרך עבודתו, הם זוכים להכירו ורוכשים ידע והגדרה מדויקת לגבי מהותו, זהותו ומעמדו. כמו פטרוס, רק סוג כזה של אדם יכול לבטא את משאלת ליבו שהיא רצונו לאהוב את האל מעומק הלב, ולממש את אהבת האל בפועל. לפיכך, לא ניתן לוותר על הכרת האל והכרת העצמי. אתה אומר שאתה רוצה לאהוב את האל, אבל האם אתה יודע כיצד לאהוב אותו אם אינך מבין אותו? מה אתה אוהב באל? מהם ההיבטים החביבים ביותר שלו? אם אינך יודע זאת, לא תוכל לאהבו. לא תהיה מסוגל לאהוב אותו, גם אם תרצה בכך, ואתה עלול אפילו לשגות בתפיסות ובמרדנות שעלולות להתעורר בצורה בלתי מודעת שתוביל לרגשות שליליים. האם האל יעניק מחסדו לאדם מעין זה? התשובה היא לא. כשמישהו לא מכיר את האל ובכל זאת אומר שהוא אוהב אותו, הקרוי "אהבה" הוא בסך הכל תחושה תאורטית ריקה שנובעת מתוך ההיגיון האנושי, ולא מהכרת האל, ואין לה כל קשר עם האל. האם עכשיו אתם מבינים את דבריי לגבי שני העניינים האלה? (כן.) אם כך, מדוע לא הצלחתם לבטא זאת עכשיו? זה מוכיח שהידע המעשי שלכם על עצמכם הוא מעורפל, ושאינכם מכירים באמת את האל. האם אתם יודעים מה הבעיה שעומדת לפניכם? (לא מצאתם את הדרך הנכונה לסגוד. אינכם יכולים גם להכיר את האל וגם את עצמכם בו זמנית. אתם מתמקדים רק בהיבט אחד, ובכך מגבילים את הצמיחה של חייכם). מכיוון שזהו המצב שבו אתם נמצאים בעת הזו, מהו מעמדכם הרוחני כעת? האם הוא בוסרי? האם אינכם רחוקים מאוד מהדרישה והכוונה של האל במונחים של הכרת העצמי שלכם? אתם עדיין לא מסוגלים להרפות מרצונותיכם ומתשוקותיכם. האם התמסרותכם לאל יכולה להתאים לאמת? האם ביכולתכם לדעת האם לאל יש מעמד כלשהו בליבכם? גם עכשיו, ישנם רבים שעדיין לא בטוחים התגלמותו של האל היא אנושית או אלוהית; הם אוחזים במקל בשתי קצותיו, רגע אחד מאמינים בקיומו של אל שהולך עלי אדמות, וברגע אחר מאמינים באל בלתי נראה בשמים. וישנם אלה שאפילו מפקפקים במהותו של האל, ואומרים: "כיצד יכולים האל עלי אדמות והאל בשמים להיות אותו האל? אם הוא באמת האל, מדוע אינו מציג בפנינו אותות ומופתים?" זה חושף אצלכם לקות חמורה בהבנה רוחנית. שיעור קומתכם הרוחני הוא כזה שלמרות שהאל השמיע דברים כה רבים, אתם עדיין לא מבינים זאת. אתם מכירים רק בכך שהאל התגלם כבשר ודם, אתם מכירים רק באמת שמביע האל בהתגלמותו הגשמית; אבל אתם חסרים כל ידע באשר למהותו, זהותו ומעמדו של האל. אז ניתן לומר שבלבכם, לידע זה אין כל משמעות והוא חסר ערך, הלא כן? (אכן כן). וניתן להוכיח זאת כעובדה: לפני ששיתפתי עמכם בהיבטים של האמת כגון מהות האל או רצון האל, חשבתם שהידע שלכם על האל הינו משמעותי, והרגשתם שאמונתכם באל איתנה ובלתי מעורערת. אבל כאשר שיתפתי עמכם אמיתות הקשורות לאל עצמו, לטבעו של האל ולמהותו, המילים והתכנים הללו עוררו תגובה חזקה בליבכם. התגובה הזו הייתה בעלת עוצמה כה רבה שהיא הקשתה עליכם לקבל זאת, ויצרה ניגוד גדול עם האל שדמיינתם בליבכם. האין זו עובדה? (זו עובדה). אז, כשאני אומר לכם דברים שלא שמעתם בעבר, אתם מתקשים לקבלם בהתחלה, כאילו אינכם יכולים להבין את מה שאני אומר. זה מוכיח ששיעור קומתכם קטן מדי, עד כדי כך שאינכם יכולים אפילו להבין את דברי האל או לעמוד על מהותם. תצטרכו עוד כמה שנים של התנסות לפני שתוכלו להבינם.

מובאה 91

המבחן שבו הציב אלוהים את איוב מתועד בתנ"ך: "אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע" (איוב א' 8). באחרית הימים, אלוהים היה עד לא רק לעובדה שפטרוס אהב אותו באמת, אלא גם לעובדה שאיוב היה אדם שיש בו אמונה אמתית באלוהים, ואלוהים דורש שלבני עמו הנבחר תהיה אותה מידת אמונה בו כפי שגילה איוב אם ברצונם להיות חסידיו עד הסוף. בדמיונותיכם, ובטווח הטקסטים המוגבלים שאתם מבינים, איזה סוג אדם היה איוב? האם הוא היה אדם טוב? (כן). במה בעיקר התבטא אופיו הטוב של איוב? ראשית, הוא היה אדם ירא שמיים שמעולם לא עשה דבר רע. זהו הביטוי העיקרי והסימן לכך שמדובר באדם טוב. יתר על כן, הוא הפגין עמדות עקרוניות בהתנהגותו והפגין עמדות עקרוניות באופן שבו התייחס למשפחתו ולילדיו. הוא לא ניסה לחפות על אשמת ילדיו והוא התפלל לאלוהים והפקיד בידיו את ילדיו, מעשים שהוכיחו לאנשים שגישתו כלפי ילדיו נכונה לחלוטין ותואמת לרצון האל. איך לדעתכם החוויה של להיות ילדים לאבא כזה? האם הדבר לא היה משמח אתכם? אבל מה עשו חבריו של איוב? כשאיוב ניצב בפני ניסיונות ותלאות, כיצד נהגו בו חבריו? איש מהם לא יכול היה להבין אותו ויתר על כן, הם שפטו אותו: "האמנת באלוהים, והוא קילל אותך. תראה לאן הביאה אותך אמונתך באלוהים. כל כך מעורר רחמים!" אפילו אשתו של איוב אמרה, "עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת" (איוב ב' 9). חבריו ואשתו של איוב נהגו בו כך באותו זמן שבו הוא סבל עצום, מה שגרם לו נזק וכאב אדירים. אבל מעט מאוד אנשים הבינו את איוב – זה נכון. כאשר אנחנו קוראים את סיפורו של איוב כיום, אנחנו מרגישים שלמעשה, אנשים כמו איוב הם האנשים הכי אמינים וראויים לאמון ושאדם כזה הוא באמת אדם טוב. הם לעולם לא ירמו אתכם או יפגעו בכם, והם תמיד ינהגו כלפיכם באופן שדבק בעקרונות. אם אתה אדם הגון, הם לא יגנו אותך או יאמרו דברים מגונים עליך רק כי אתה עושה דבר רע אחד או מכיוון שאנשים אחרים מדברים בגנותך. הם לא יפעלו בניגוד לעובדות ויאמרו דברי מרמה כדי לטפול על אנשים האשמות שווא. האופן שבו ידברו לא יושפע מרגשות האהדה שהם חשים או מההעדפות שלהם. עם הזמן, תיתקלו באמירות כגון: "זה אדם טוב. כאשר אנחנו נתקלים בקושי פעוט אנחנו פשוט משליכים הצידה את חובותינו, אבל הוא לעולם אינו זונח את שם האל, ולא משנה כמה ניסיונות או תלאות יעמדו בדרכו. לא פלא שאלוהים אוהב אדם כזה. אם אדם כזה היה עומד לצדי, אז לא משנה איזו מחלה או תלאות היו עוברים עליי, הוא יכול היה להמשיך לעזור, לסייע, לדאוג לי ולגלות סובלנות כלפיי בדיוק כפי שעשה קודם לכן. אדם כזה הוא אדם נפלא. אפילו אם לפעמים הוא היה עולה לי על העצבים או שלא היינו מסתדרים, הייתי מעדיף שהוא יהיה לצדי מאשר אחד מאותם שטנים ושדים!". בדרך כלל, שטנים ושדים תמיד יאמרו, "אתה כל כך נפלא. אני אוהב אותך ואתה כל כך חשוב לי", אבל ברגע שאתה נקלע לצרה כלשהי, הם יתעלמו ממך, ואז תבין מיהו אדם טוב ומיהו אדם מהימן. רק אנשים מהימנים ושיראים את אלוהים וסרים מרע, הם אנשים טובים באמת, ואנשים טובים הם דבר כל כך יקר. היה נפלא לו היו לצדך תריסר אנשים כמו איוב – אבל עכשיו אין לך איש! בזמן כזה אתה מרגיש עד כמה אדם טוב הוא נדיר. כולם צריכים אדם טוב כזה. כולם אוהבים אנשים צדיקים ונדיבים, אנשים בעלי לב נדיב הפועלים בהתאם לעקרונות, בעלי חוש צדק, יראי שמיים הסרים מרע ושהינם ראויים לאמון.

כאשר אתם מוטרדים מתלאות ומחלות, כאשר ליבכם עובר את הסבל הגדול ביותר, איזה אדם אתם צריכים לצידכם? האם אתם צריכים מישהו שאומר דברי כזב המייפים את המציאות? האם אתם צריכים מישהו ששופט, מגנה ומבקר אתכם? (לא). לאיזה סוג אדם אתם זקוקים יותר מכל במצב כזה? אתם צריכים אדם שיכול להפגין אהדה לקשייכם ולנחם אתכם, שיכול להקשיב לכם מדברים על הכאב שבליבכם ואז לסייע לכם להיחלץ מהשליליות, מהחולשה ומהסבל שלכם. אדם כזה יכול לסייע לכם – הוא לא יצחק עליכם או יבעט בכם כשאתם בשפל, ולא יעלים עין מקשייכם. הכוונה היא שאם אתם זקוקים לנחמה ממנו, ואתם חווים קשיים ועוברים תקופות של חולשה ובעיות בחייכם הפרטיים, תוכלו לחלוק איתו דברים אלו והוא לא יפיץ אותם מאחורי גבכם, ילעג לכם, יגחיך אתכם, או יעוות את ענייניכם האישיים. הוא יכול להפגין את הגישה הנכונה לקשייכם, לחולשתכם, לשליליות שבכם ולצדדים החלשים שבאנושיותכם. האם גישה נכונה זו אינה הפגנה של עקרונות? האם לא מדובר כאן בהפגנת אישיות של אדם טוב? אדם כזה יכול להבין אתכם, להפגין סובלנות כלפיכם ולגלות כלפיכם אכפתיות. הוא יכול לתמוך בכם, לספק את צרכיכם ולסייע לכם לחלץ את עצמכם מהכאב והחולשה. הוא מספק לכם סיוע כה רב. אדם כזה הינו יקר במיוחד. זהו אדם טוב! נאמר שמישהו מתעלם מכם, ואפילו מגחיך אתכם ולועג לכם כשהוא רואה שיש לכם בעיה. אתם רוצים לתת בו אמון לגבי משהו, אבל אז אתם חושבים לעצמכם, "אני לא יכול לספר לו. אם אעשה זאת, יהיו לדבר השלכות. הוא עלול לדבר על ענייני האישיים מאחורי גבי. ואז כולם יצחקו עליי, ומי יודע אילו דברי לשון הרע הוא ימציא עליי". האם תעזו לדבר עם אדם כזה? אין לכם מושג מה בדיוק הוא מסוגל לעשות. לא רק שהוא עלול לא לסייע לכם או לתמוך בכם, הוא עלול לעוות את סיפוריכם האישיים, לרמות אתכם ולהזיק לכם. האם תעזו לתת בו אמון? בזמן כזה תבינו עד כמה אנשים טובים הינם חשובים, יקרים ויקרי ערך, ושאין יותר חשוב מאשר להיות אדם טוב. אפילו הוריכם עלולים שלא להבין באמת את קשייכם ואת צרכיכם כשאתם סובלים וחווים כאב ולא יוכלו לנחם אתכם. יש ילדים שעובדים קשה וצריכים למצוא עבודה מחוץ לבית – בייחוד, יש נשים שצריכות לבצע שירותים לבוסים שלהן ואפילו למכור את גופן כדי להרוויח קצת כסף – וההורים אפילו לא תוהים עד כמה קשה לילדיהם לעבוד מחוץ לבית או עד כמה קשה להם להרוויח כסף. הם אפילו מתלוננים אם ילדיהם לא מביאים הביתה הרבה כסף ומשווים אותם לאחרים. איך זה גורם לילדיהם להרגיש? (עצובים, דחויים). הם שוקעים בדיכאון. הם מרגישים שהעולם הוא מקום כה קודר ושהוריהם הם חלק ממנו ותוהים כיצד הם יכולים להמשיך לחיות. בגלל זה על האדם להיות אדם טוב. כל אחד צריך אדם טוב. ואיך נוצרים אנשים טובים? האם הם פשוט נופלים מהשמיים? האם הם צומחים מהקרקע? האם הם מתפתחים אבולוציונית מאיזושהי חיה? האם הם תוצרים של החינוך של בתי ספר מובילים? או של חינוך דתי המטפח התנהגות סגפנית? לא, כל ההסברים האלו אינם נכונים ולחלוטין בלתי אפשריים. אפשר להיות אדם טוב רק אם נוהים אחר האל, מיישמים את האמת ומקבלים את ישועת האל. אנשים טובים אינם תולדה של טרנספורמציה פתאומית שחווים אנשים מושחתים – אנשים חייבים להאמין באלוהים ולקבל את ישועתו, הם חייבים להיות רודפי אמת, לזכות בעבודת רוח הקודש, ולהיהפך למושלמים כדי להיות אנשים טובים. כל אחד זקוק לאדם טוב לצידו, כחבר וכאיש סוד. תאמרו לי, האם גם אלוהים זקוק להם? (כן). אלוהים צריך בני אדם טובים, וגם אנשים צריכים בני אדם טובים. איזו השפעה תהיה להבנת הנושא הזה עליכם? אתם חייבים שיהיו בכם הנחישות הזו והתשוקה הזו לשאוף להפוך לאנשים טובים. אם תאמרו, "קשה ומעייף להיות אדם טוב, אבל חייבת להיות בי הנחישות כדי לשאוף לכך. כולם זקוקים נואשות לאנשים טובים, וגם אני זקוק להם. לכן אהפוך ראשית לאדם טוב בעצמי, ואסייע לאחרים ואתמוך בהם, מתוך מטרה לעזור לאלוהים לזכות ביותר אנשים טובים", אז הדבר נכון. אם כל אדם ישאף להיות אדם טוב, יש תקווה לאנושות. ניתן לומר, "האנושות כל כך מושחתת ומרושעת עד שלא תהיה שום השפעה לכך שמספר מועט של אנשים המאמינים באלוהים יהיו אנשים טובים. עדיין ידחקו אותם הצדה כי יש יותר מדי אנשים מרושעים". מטופש לומר דבר כזה. אתם מאמינים באלוהים כדי להשיג ישועה. אם תהפכו לאנשים טובים וישרים, אלוהים יברך אתכם. לא משנה עד כמה בני האנוש מרושעים ומושחתים, לאלוהים יש דרכים להתמודד איתם. אינכם צריכים להדאיג את עצמכם בנושא. עליכם רק להתמקד ברדיפת האמת ובזכייה בישועת האל. זה מה שמתאים לרצונו. רק שמונה אנשים ניצלו לבסוף כשנוח בנה את התיבה. כל מי שלא האמין בדברי האלוהים ולא הלך בנתיב הנכון הושמד בסוף על ידי המבול שהמטיר האל. זוהי עובדה מוכחת. מדוע אינכם יכולים לקבל את כוחו הכול-יכול של האל? מדוע אינכם יכולים לקבל את היותו של האל אלוהים צדיק? כאשר אלוהים יסיים את עבודתו, ללא קשר למספר האנשים שיזכו בישועה, עידן זה יהיה חייב להסתיים. האסונות הגדולים יקרו בהכרח, ואלוהים יפתור את כל הבעיות האלו. כשאתם רודפים אחר האמת והופכים לצדיקים, הדבר פועל לתועלתכם וגם לתועלתם של אחרים. יש האומרים, "הטובים לא מקבלים את מה שהם ראויים לו", אבל זה לא נכון. אנשים רודפי אמת יגיעו לבסוף למקומם במלכות השמיים, ועד כמה שהאנשים המרושעים משגשגים על פני האדמה, לבסוף כולם יושמדו ויושלכו לגיהנום. אם כן, גם הטוב וגם הרע מקבלים את מה שמגיע להם, לא? מה כתוב בתנ"ך? "הִנְנִי בָּא מַהֵר וְאִתִּי הַשָּׂכָר לְשַׁלֵּם לְכָל אִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ" (ההתגלות כ"ב 12).

הדברים שעשה איוב ושמתועדים בספר איוב למעשה תופסים מעט מאוד מקום, הם פשוטים מאוד והם אינם רבים. אבל אתם צריכים להיות מסוגלים לחפש רמזים בפעולותיו של איוב ולמצוא את עקרונותיו של איוב ואת הנתיב להתנסותו המעשית להיות אדם טוב. ראשית, מה היה העיקרון של איוב בנוגע לטיפול שלו בילדיו ובאנשים הקרובים לו ביותר? הוא לא נתלה ברגשות האהדה שלו, אלא דבק בעקרונותיו. הוא לא התכוון לחטוא נגד האל בגלל הדברים שקרו. זהו הקריטריון הראשון ליראת האל שלו ולכך שהוא סר מרע – האופן שבו הוא טיפל בבני משפחתו שלו. הקריטריון השני היה הטיפול שלו בנכסיו. איוב ידע שאף על פי שנכסיו הינם ארציים בלבד, הם הגיעו מאלוהים והיו הדברים שאלוהים הרעיף עליו ושבהם אלוהים בירך אותו. אנשים צריכים לנהל דברים אלו ולשמור עליהם היטב ובקפידה. לשמור על הדברים אין פירושו להחזיק בדברים מתוך תאוות בצע או ליהנות מהם, ואינה גם לחיות עבור הדברים האלו; המשמעות היא להודות לאל עבורם, לראות את תזמורי האל ואת ריבונותו בדברים האלו, ולהכיר את האל דרך הדברים. כאשר אנשים מכירים את האל הם יכולים לציית לריבונותו, וזהו באמת הקריטריון החיוני ביותר כדי להיות אדם טוב. אם אתה יכול לדבוק בעקרונות כשאתה מתנהל מול אנשים אחרים, אבל אינך מסוגל לציית לאלוהים, האם אתה באמת מתנהג כאדם טוב? לא, אתה לא. יתר על כן, בזכות האופן שבו איוב טיפל בריבונות האל ובהסדריו, הוא יכול היה לציית לריבונות האל ולהסדריו. הסדרי האל כוללים את מה שהוא מונע מאתנו ואת הניסיונות שהוא מעמיד אותנו בהם. לעיתים אלוהים מונע, לעיתים הוא מעמיד בניסיון. מה כוללים ניסיונותיו? לעיתים הוא גורם לכם לחלות, או גורם להיווצרות נסיבות שליליות במשפחתכם, או שהוא עלול לגרום לכם להיתקל בקשיים מסוימים, לעבור גיזום וטיפול, ולגרום לכם לעבור תוכחה, משמעת, שיפוט וייסורים במהלך מילוי תפקידכם. כל אלו הם הסדרי האל – וכיצד עליכם לגשת אליהם? אם אינכם יכולים להתמסר אליהם, ואתם רוצים כל העת להימלט מהם, אז אתם אינכם חווים את עבודת האל. בנוסף, אנשים חייבים לגשת לתפקידיהם בנאמנות. הם חייבים להפגין את נאמנותם. מהי המשמעות של נאמנות כאן? המשמעות היא להציע את כל מה שהם מסוגלים לעשות ואת כל מה שיש ברשותם. זו נאמנות! זהו הסטנדרט הנדרש כדי להיות אדם טוב. אילו היה ביניכם ולו גם אדם אחד כמו איוב – אין צורך באדם נוסף, מספיק אחד – אז היה לכם עמוד תווך. כאשר יקרה לכם משהו, הוא ישמש לכם כמודל לחיקוי בכל עת. תצטרכו רק לנהוג כמותו, ועם הזמן אתם תשתנו. אתם תמשיכו להשתפר ותעברו מהמחשבה אל הפעולה, מחיפוש האמת אל יישום האמת. מצבכם ישתפר מייד, ינוע בכיוון חיובי ויאפשר לכם לעלות על הנתיב הנכון של אמונה באל. לאחר שתחוו את עבודת האל למשך מספר שנים בדרך זו, גם אתם תוכלו לחוות את יראת האל ולסור מרע כמו איוב, ותהפכו להיות מושלמים.

מובאה 92

אתם חיים בעידן האחרון. רוב בני המשפחה שלכם חיים טוב יותר מבעבר, והשפע החומרי מצוי בכל היבט של חייכם. איזו מין הרגשה אתם חווים? זו רק תחושה קלושה של אושר בבשר, אבל מה ההבדל בין התחושה הזאת ובין אושר שמרגישים בלב? כולכם התנסיתם בכמה חוויות וראיתם מבעד לכמה דברים, החתירה שלכם לאמונה באלוהים מעשית יותר מבעבר, כולכם יכולים להרגיש שהעיסוק בתענוגות הבשר הוא חלול ומוכנים לחתור אל האמת – האם לכולכם יש ניסיון כזה? האם ההתענגות הגופנית על סוגים שונים של דברים חומריים יכולה להביא לאנשים נחמה רוחנית? איזו תועלת יכולה לצמוח לאנשים מתחושת עליונות בחיים ומחיים של שפע חומרי? הדברים האלה יכולים רק להשחית, ולגרום לאנשים לאבד כיוון. כך אנשים יאבדו בקלות את ההיגיון, את היכולת להבחין בין טוב לרע ולאט־לאט גם את אנושיותם; הם ישתוקקו לעוד ועוד נוחות, ובורותם בנוגע למקומם בעולם תלך ותגדל. יהיו אפילו אנשים שיאבדו את היכולת לדאוג לעצמם. הם לא יהיו מסוגלים לחיות חיים עצמאיים כלל, וגם לא יוכלו להתפרנס בכוחות עצמם ויהיו תלויים בהוריהם. התיאבון שלהם לא יֵדע שובע והבושה תלך ותפחת. לסיכום, תנאי מחיה מצוינים וחיי שפע חומרי מביאים אך ורק לשחיתות, וגורמים לאנשים לאהוב בטלה ולתעב עבודה, להיות חמדנים ללא גבול ולאבד כל בושה. הם לא מביאים שום תועלת לאנשים. בכל הנוגע לבשר, ככל שתיטיב עימו, הוא יהיה חמדן יותר. הבשר יכול לחוות סבל מועט. אנשים שייחוו סבל מועט ילכו בדרך הנכונה ויעסקו בעבודה תקינה. אם הבשר לא חווה סבל אלא משתוקק לנוחות וגדל בקן של נוחות, אנשים לא ישיגו דבר ולא תהיה להם שום אפשרות לזכות בָּאמת. אם אנשים חווים אסונות טבע ופורענויות מעשה ידי אדם, הם יהיו משוללי כל היגיון ולא רציונליים. ככל שיעבור זמן, הם רק ילכו וייעשו מושחתים. האם יש דוגמאות רבות לכך? תוכל לראות שבקרב הכופרים ישנם הרבה זמרים וכוכבי קולנוע שגילו מוכנות לעמוד בקשיים והקדישו את עצמם לעבודתם לפני שהתפרסמו. אבל ברגע שהם זוכים בתהילה ומתחילים להרוויח הרבה כסף, הם סוטים מהדרך הנכונה. אחדים משתמשים בסמים, אחרים מתאבדים, וחייהם מתקצרים. מה הסיבה לכך? התענוגות החומריים שלהם מופרזים מדי, נוח להם מדי, והם לא יודעים איך לזכות בהנאה ובהתרגשות נעלות יותר. ביניהם יש כאלה שפונים לסמים בחיפוש אחר התרגשות והנאה נעלות יותר, וככל שעובר הזמן הם לא מסוגלים להיגמל. יש שמתים משימוש יתר בסמים, ויש שאינם יודעים להשתחרר מהסמים ובסופו של דבר פשוט שמים קץ לחייהם. יש כל כך הרבה דוגמאות כאלה. אתה יכול לאכול היטב, להתלבש יפה, ליהנות, לחיות חיים טובים ונוחים ולספק את תשוקותיך במלואן, אבל בסופו של דבר רק תוסיף ריקנות על גבי ריקנות, והתוצאה תהיה חורבן. האם האושר שהכופרים מחפשים הוא אושר אמיתי? למעשה, זה לא אושר. זהו דמיון אנושי, זו צורה של שחיתות וזו דרך שמשחיתה את האנשים שהולכים בה. האושר לכאורה שאנשים תרים אחריו הוא אושר כוזב. הוא למעשה סבל. זו לא המטרה שאנשים צריכים לחתור אליה, וערך החיים אינו טמון בה. כמה מהדרכים והשיטות שהשטן משתמש בהן כשהוא משחית אנשים גורמות להם לחפש סיפוק בבשר ולהתמסר לתשוקה ולהציב לעצמם את הדברים האלה כמטרה. כך השטן מאלחש אנשים, משדל ומשחית אותם, גורם להם להרגיש כאילו זה האושר ומוביל אותם לרדוף אחרי מטרה זו. אנשים מאמינים שאם יזכו בדברים האלה הם יזכו באושר, ולכן הם עושים כל שביכולתם כדי להתקדם לקראת אותה מטרה. ואז, אחרי שהם משיגים את המטרה, הם לא מרגישים אושר אלא בעיקר ריקנות וכאב. זה מוכיח שזו לא הדרך הנכונה; זו דרך שמובילה למוות. מדוע אנשים שמאמינים באלוהים לא הולכים בדרך הזאת כמו הכופרים? איזה מין אושר מרגישים אנשים שמאמינים באלוהים? במה הוא שונה מהאושר שהכופרים חותרים אליו? אחרי שאנשים מתחילים להאמין באלוהים, רובם לא חותרים להשיג עושר רב. הם לא חותרים לשגשוג בחיים הארציים, להישגים בקריירה או לפרסום ותהילה. במקום הדברים האלה הם ממלאים את חובתם בשקט, חיים חיים פשוטים ואין להם דרישות גבוהות בנוגע לאיכות החיים שלהם. יש אנשים שמסתפקים אפילו במזון למאכל ובבגדים ללבישה. בעולם שמכיל כל כך אופל ורוע, מדוע הם עדיין מסוגלים לבחור בדרך שכזו? האם היית אומר שכל האחים והאחיות שמאמינים באלוהים נעדרים את היכולת להרוויח הרבה כסף? לא ולא. כי פחות או יותר אחרי שהאנשים האלה מתחילים להאמין באלוהים, הם כבר מרגישים עמוק בליבם שההליכה בדרכו של אלוהים היא האושר הכי גדול, ושאי אפשר להחליף את האושר הזה בשום דבר חומרי בעולם. יש אנשים שאפילו ניסו; הם חוו כמה שנים של תלאות בעולם שעייפו אותם והקשו עליהם. אמנם הם הרוויחו קצת כסף וחוו את תענוגות הבשר, אבל הם חיו בלי כבוד, וחייהם הלכו ונעשו ריקים ומרים. הם חשו שמוטב למות מאשר לחיות ככה. האנשים האלה כבר ראו מבעד לדברים האלה. הם לא מאמינים באלוהים רק כי אין להם אפשרות אחרת, אלא כי הם מרגישים זאת באמת ובתמים: ההליכה בדרכו של אלוהים ובדרך החתירה אל האמת, וכן ההשקעה למען האל והקדשת כל חייהם לאלוהים הם הנחמות הכי גדולות בליבם, והם הדברים הכי נהדרים בכל חייהם; הזכייה באל והזכייה בָּאמת הן האושר הכי גדול והדבר שהופך את ליבם של אנשים לשלו, שמח ויציב יותר מכול. הם כבר הרגישו את האושר הזה; זה לא אושר דמיוני. אפשר לומר שכמה מאנשיו הנבחרים של האל כבר עמדו בכמה קשיים וניסיונות, הבינו את האמת וראו מבעד לכמה דברים. הם קיבלו אישור לכך שהאמונה באל והחתירה אל האמת הן הדרך הנכונה, שאין דרך אחרת בעולם שאפשר לבחור בה ושרק מילותיו של האל הן האמת – וזו הדרך שהם הולכים בה. לאדם כזה יש אמונה אמיתית, ושנות הסבל שעברו עליו לא היו לחינם. בין שהעדויות החווייתיות שהוא מדבר עליהן הן עמוקות ובין שהן שטחיות, דבר אחד ברור: אם תנסה למנוע מהם להאמין באלוהים ולגרום להם לחזור אל העולם, הם בשום אופן לא ילכו בדרך זו. אפילו אם היה בעולם הר של זהב שעלול לפתות אותם, הם היו שוקלים את העניין: "הר של זהב או הר של כסף לא יעשו אותי מאושר כמו השקעה של עצמי למען האל ומילוי חובתי. אילו הייתי מקבל הון של זהב וכסף, באותו רגע הייתי די מאושר, אבל בליבי הייתי סובל ייסורים וכאב ולכן אני לא יכול לבחור בדרך הזאת, יהיה אשר יהיה. לא היה קל למצוא את אלוהים; אם אחזור לאחור, לאן אלך כדי למצוא את אלוהים? כל כך קשה למצוא הזדמנויות ללכת בדרך האל! אין הרבה זמן, והזמן חולף עובר – זו הזדמנות נדירה בהחלט!" הם ראו את הופעת האל ועבודתו, וההיאחזות באלוהים כמוה כהיאחזות בחבל הצלה. אמרו לי, כיצד מרגיש אדם טובע כשהוא תופס גלגל הצלה? (הוא מרגיש כאילו יש תקווה לשרוד, ולכן הוא נאחז בו בחוזקה ולא מרפה ממנו לעולם.) ככה בדיוק הוא מרגיש. כשאדם תופס גלגל הצלה, מה הוא חושב? "אני כבר לא חייב למות, סוף־סוף יש תקווה לשרוד! כשהמוות מתקרב, כל עוד יש שביב של תקווה להישאר בחיים, אסור לי להרפות ממנו אפילו אם עליי להשתמש בכל הכוח. גם אם זה קשה או מכאיב, אסור לי להחמיץ את ההזדמנות. גם כשאנשום את נשימתי האחרונה, עליי להמשיך להיאחז בגלגל ההצלה." כשמישהו מרגיש שיש לו תקווה להישאר בחיים, האין הוא מאושר? עכשיו כשאתם חושבים בשקט, מהרהרים, מתפללים או מחויבים לדבקות רוחנית, ואתם מבינים כמה הרווחתם מההליכה בדרך האל – אתם לא מרגישים אושר גואה בליבכם? ספרו על רגשותיכם האמיתיים. (אילולא היינו הולכים בדרכו של המשיח, כבר היה קורה לנו אסון בל יתואר. עכשיו כשאנחנו אוכלים ושותים את דברי האל, אנחנו מבינים הרבה מהאמיתות. זכינו באמונה אמיתית ואנחנו גם יכולים לירוא את אלוהים בליבנו; למדנו לציית לאלוהים. זכינו בכל כך הרבה דברים, ואנחנו אסירי תודה על ההכוונה מהאל.) נכון מאוד. ההליכה בדרכו של האל ומילוי חובתכם זיכו אתכם בכל כך הרבה דברים. אלה הדברים שאלוהים הביא לאנושות. יש להכיר תודה לאלוהים ולהלל אותו.

כשאנשים שמאמינים באלוהים באמת נתקלים בבעיות, הם מסוגלים לחפש את האמת, ואחרי שיתנסו בכמה חוויות הם יוכלו לזכות בכמה אמיתות. די באושר שמביאות האמיתות האלה כדי להחליף את ההנאות שמביאים חפצים ונוחות חומרית. אשר לדברים האלה, ככל שאתה משיג יותר מהם, אתה פחות מסופק ופחות מסוגל להבחין בין טוב לרע. אבל ככל שאנשים מבינים את האמת באופן יסודי וככל שהם זוכים בה, כן הם יודעים שעליהם להכיר תודה לאלוהים, ליבם צמא יותר לאהוב את אלוהים והם יותר מסוגלים לציית לאלוהים ולירוא את אלוהים. זה אושר אמיתי. מה מביאה לאנשים החתירה לתענוגות חומריים? היא מביאה ריקנות ושחיתות; היא רק יכולה להגביר את החתירה והתשוקה שלהם לדברים חומריים. קשה לאנשים להשיל מעליהם את הפיתוי למעמד, לתהילה ולעושר. אם כן, כיצד אנשים שמאמינים באלוהים יכולים להרפות מהתענוגות החומריים האלה? באמצעות תפילה מדי יום וריסון עצמי? (לא, באמצעות ראייה מבעד לדברים האלה.) איך אפשר לראות מבעד לדברים האלה? (מצד אחד, באמצעות גילוי של דברי האל, ומצד אחר, באמצעות חוויות ותובנות אישיות והבנה הדרגתית של כמה אמיתות שאפשר לראות מבעד לדברים האלה.) אתה מבין את האמת ולכן אתה יכול להרפות מהדברים האלה, וזה מעיד על כך שקיבלת את האמת. עמוק בליבך קיבלת את דברי האל – את הדברים שאלוהים הגיד לאנושות ואת הדברים שהוא דורש ממנה – והם נהפכו למציאות שלך. האם המציאות הזאת היא חייך? היא כבר נהפכה לחייך. כשמילאת את חובתך כבר זכית בָּאמת שהיא חייך. ייתכן שעוד אינך מרגיש בכך, אתה חושב ששיעור הקומה שלך די נמוך, ושיש הרבה דברים שאינך מבין – אבל ליבך ירא אלוהים, וזה מעיד שהחיים בשירות האל כבר טבועים בך. טבעי לצמוח בחיים; זה לא דורש ממך להרגיש תחושות מסוימות. אתה התקדמת והשתנית גם אם אינך מסוגל לנסח זאת במילים ברורות. לכן בשעה שאתה מקבל את אמיתות החיים של האל, ליבך כבר התקרב לאלוהים שלא במודע וכל אותו הזמן אלוהים בחן אותך ובדק את ליבך. חשוב היטב עכשיו – האין זה תהליך משמח? משמח מאוד! התמזל מזלכם לחיות באחרית הימים, יש לכם זכות לקבל את עבודתו של האל באחרית הימים, ללכת בדרכו של אלוהים ולמלא את חובתכם. דברי האל טבועים בכם ישירות, ומאפשרים לכם לזכות בָּאמת כחיים. עם דברי האל כחיים האמיתיים, ועם האמת כחיים האמיתיים, האין זה נכון שלקיום האנושי יש ערך של ממש? שהוא נעשה אצילי בלי שהבחנת בכך אפילו? שלאט־לאט החיים נעשו מכובדים יותר? רק אז אנשים ירגישו שזכו בדברים רבים כל כך בשל האמונה באלוהים. ההבנה של כמה אמיתות יכולה לחולל באנשים שינוי גדול; קודם הם לא ראו מבעד לדברים האלה, אבל כעת הם רואים הכול בבירור. לפתע מתברר שהאמת של דברי האל כבר נהפכה לחיים שבתוך־תוכם. האמת הכתה שורש בליבם והיא מלבלבת ונושאת פרי – אלה הם חיים; החיים הם הפרי שצמח מהבנת האמת, ולכך אין שום תחליף. לימים, כשתחוו הטלת משמעת, תוכחה, שיפוט וייסור, ותהיו מסוגלים לקבל אותם ולהתמסר להם, מבלי משים כבר תלמדו להכיר את אלוהים אחרי שהבנתם אמיתות רבות, וחייכם ילכו ויתקדמו. האין זו התבגרות הדרגתית? האם גם אתם כבר מצפים ליום הזה? (כן.) לכן עליכם לחתור לעבר האמת.

מובאה 93

על מה מסתמכים אלה שאינם מבינים את האמת כשהם עושים דברים? הם מסתמכים על שיטות אנושיות, על אינטלקט אנושי ועל מעט תושייה אנושית. כשאנשים עושים דברים ומשלימים אותם בעזרת האמצעים האלה, הם נעשים יהירים. הם מרגישים שיש להם הון ושהם יכולים להתרברב ולנפנף בוותק שצברו. זה נקרא היעדר היגיון. למעשה הם לא יודעים אם מה שעשו אכן תואם את רצון האל. הם לא מבינים, חסרה להם תובנה. לכן, כשמשהו רע קורה להם, אנשים כאלה נוטים להתקטנן. כשהם טועים במילוי חובתם ולכן מטפלים בהם, הם מחפשים סיבות חיצוניות ומטיחים האשמות לכל עבר. הם תולים את האשם בנסיבות גרועות, ומאשימים את עצמם על שלא חשבו על הכול בזמנו. הם מחפשים רק סיבות חיצוניות; הם לא מכירים בכך שאינם מבינים את האמת, או שלא תפסו את עקרונות האמת. ליבותיהם שליליים ומלאים באי־הבנה של האל, והם מאמינים שאלוהים חשף אותם. האם זה באמת נכון? כשהם ממלאים את חובתם הם חושפים את טבעם המושחת. הם עושים דברים בלי שום עקרונות ובלי שום קשר לאמת. הם כל כך מעוררי רחמים. אנשים כאלה ממלאים את חובתם ללא התמסרות; אי אפשר לומר שיש בהם נאמנות או דבקות, והאפשרות לירוא את אלוהים ולסור מרע כלל אינה באה בחשבון. במעשיהם הם מסתמכים בכל עת על שיטות אנושיות, ופועלים ומתאמצים רק כלפי חוץ, אך בסופו של דבר הם עדיין כושלים בהבנת האמת. האם חלו שינויים בנטיות החיים של האנשים האלה? האם יש להם קשר רגיל עם אלוהים? האם חל שיפור בציותם לאלוהים וביראת האלוהים שלהם? (לא.) אין כל שיפור בחייהם. לא חל שינוי בטבעם המושחת. הם רק נעשו יותר נכלוליים ונלוזים, האמצעים שלהם ערמומיים יותר ויהירותם רק מתעצמת. יהיה אשר יהיה הדבר שהם ניצבים בפניו, הם ממשיכים לחיות על פי תורתו של השטן, מסכמים ללא הרף את חוויותיהם ואת הלקחים שהפיקו, מציינים את המקומות שבהם נפלו ונכשלו ואילו לקחים עליהם להפיק כדי להימנע מליפול ולהיכשל שוב. הם תמיד מסכמים את החוויות ואת הלקחים שלהם באופן הזה, בלי לחפש את האמת כלל. האם אדם יכול להתנער מטבעו המושחת בעודו חי על פי תורתו של השטן? אם הם אינם יכולים להתנער מטבעם המושחת, האם הם יכולים לזכות בישועה? הכישלון להבין את הדברים האלה הוא מסוכן, ולא משאיר שום אפשרות להיכנס למסלול הנכון של אמונה באל. אחרי כל כך הרבה שנים של אמונה באל באורח כה מבולבל, האם הם מסוגלים לזכות בָּאמת? האם יבוא יום והמצפון וההיגיון שלהם יוכלו להפוך לנורמליים יותר? האם הם יוכלו להביא לידי ביטוי אנושיות רגילה? (לא.) סיכום חוויות ולקחים באופן הזה ושינוי בהתנהגות עשויים להפחית את מספר הטעויות, אבל האם זה נחשב ליישום האמת בפועל? (לא.) האם אדם כזה יכול להיווכח במציאות האמת? (לא.) האם לאדם כזה יש מקום בליבו לאלוהים? (לא.) אנשים שפועלים בלי להתייחס לאמת או לאלוהים הם חסרי אמונה שאינם מסוגלים לזכות בישועת האל! האם תוכלו לזהות אנשים כאלה?

כשמישהו עושה משהו, בין אם הוא ממלא את חובתו ובין אם הוא מטפל בענייניו האישיים, יש לשים לב לאן מכוון הקשב שלו. אם הוא מתמקד בפילוסופיות בשביל לחיות, זה מעיד על כך שהוא לא אוהב את האמת ולא חותר אליה. אם מישהו שואף אל האמת בלי קשר למה שקורה לו, אם הוא תמיד מכוון אל האמת בעודו מהרהר, וחושב: "האם המעשה הזה תואם לרצון האל? מהן הדרישות של אלוהים? האם המעשה הזה יהיה חטא כלפי אלוהים? האם תהיה זו פגיעה בטבעו? האם המעשה יפגע באלוהים? האם אלוהים יתעב אותו? האם יש היגיון בעשייתו? האם המעשה יפריע לעבודת הכנסייה או ישבש אותה? האם הוא יפגע באינטרסים של בית האל? האם הוא ימיט חרפה על שמו של אלוהים? האם זה יישום האמת בפועל? האם זה מעשה רע? מה אלוהים היה חושב על זה?" אם הוא תמיד מהרהר בשאלות האלה, על מה זה מעיד? (זה סימן שהוא מחפש את האמת וחותר אליה.) נכון מאוד. זה סימן שהוא מחפש את האמת, ושאלוהים שוכן בליבו. איך אנשים שאלוהים אינו שוכן בליבם מתמודדים עם דברים שקורים להם? (הם פועלים על סמך האינטלקט והכישרונות שלהם, בלי שום קשר לאלוהים, ובשל כך כוונותיהם האישיות שלובות בפעולותיהם ללא הפרד.) לא רק שהם מערבים את כוונותיהם האישיות, אלא גם כשהם פועלים על פי כוונותיהם האישיות, הם לא בוחנים את עצמם או מהרהרים בעצמם כלל. הם לא מתפשרים, אלא דבקים בעקשנות בדרכיהם. הם עושים דברים כאוות נפשם, לא מתפללים לאלוהים ולא מחפשים את האמת. אין להם שום קשר לאלוהים. לאנשים כאלה קל להרע ולפגוע בטבעו של האל, הלוא כן? האין זה מסוכן להפליא? אילו מאפיינים של אנשים שאינם חותרים אל האמת באים לידי ביטוי בחיי היומיום שלהם, הן בהתנהגות שלהם והן בטבע שהם חושפים? (הם פועלים בפזיזות וללא ריסון, הם מתנשאים על אחרים, הם יהירים ומופקרים במיוחד ומקבלים החלטות באופן חד־צדדי.) אלה בעיקר הדברים האלה: הם יהירים, מתנשאים, פזיזים שלא לצורך, מופקרים ומשולחי רסן; הם פועלים ללא היגיון, עושים דברים כאוות נפשם והם תמיד פרועים ונבזיים. ללא גיזום וטיפול, הם חושפים שיניים. כשהם ניצבים בפני גיזום וטיפול, הם מגיבים בשליליות, בעוינות, בהתרסה ובמרדנות, וטבעם השטני נחשף במלואו. כשאותם אנשים שאינם חותרים אל האמת אינם עושים או אומרים שום דבר, נדמה שהם אנשים רגילים. אבל ברגע שהם עושים דבר־מה, טבעם המושחת מתגלה והוא ברברי ובהמי. כיצד אנשים כאלה מתוארים בדברי האל? ("התכונות שאתם מדגימים הן לא השובבות של ילדים שהתרחקו מהשגחת הוריהם, אלא החייתיות שמתפרצת כשבעלי חיים נמצאים מחוץ להישג שוטו של אדונם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עד כמה אתם מבינים את אלוהים?).) הטבע שאנשים כאלה חושפים יכול להיות מתואר כבהמי, והם משוללי כל אנושיות רגילה. אם אנשים כאלה נמצאים בין המון אדם, האם תוכלו לזהות אותם? (קצת.) אלה שמחפשים אחר האמת ואלה שלא הם שונים בתכלית בדרך שבה הם מתנהגים ובמה שהם חושפים. הביטויים הברורים של אלה שאינם מחפשים אחר האמת הם היעדר היגיון, היעדר מצפון והתנהגות שמתעלמת מעקרונות האמת. הם נוהגים בהפקרות ובחוסר זהירות, והם חצופים במידה קיצונית. אלה שאינם מחפשים אחר האמת הם גם מעוררי רחמים וגם מתועבים. הם שמים את עצמם ללעג ואינם מביאים תועלת לאנשים אחרים. אם הם אינם מביאים תועלת לאחרים, האם אלוהים יתעב אותם? (כן.) האם יש להם מודעות כלשהי לכך? (לא.) מדוע אני אומר שהם מעוררי רחמים? מפני שהם כאלה ואף על פי כן הם אפילו לא מבינים את זה בעצמם. אין בהם שמץ של צלם אנוש אבל הם בכל זאת חושבים שהם בסדר, ועדיין מעזים לנהוג בחוסר זהירות ופזיזות. זה פשוט מעורר רחמים, הלוא כן? כשמנסים לזהות אנשים, העיקר הוא לזהות אם הם מיישמים את האמת בפועל או לא, אם הם מחפשים את האמת ומקבלים אותה. כך מזהים אותם במדויק, ורואים בבירור את כל הקטגוריות של אנשים.

האם אתם אנשים שחותרים אל האמת? (לא חתרנו אליה בעבר, אבל אנחנו חותרים אליה עכשיו.) בשנים האחרונות, כשלא חתרתם אל האמת, האם התנהגתם כפי שציינתי זה עתה? (כן.) כשהתנהגתם כך, האם לא כאב לליבכם לחיות במצב כזה? (כן, סבלנו, אבל לא הבנו שסבלנו.) כמה מעורר רחמים לא לקלוט את זה! כשאנשים אינם מבינים את האמת ואין להם שום מציאות אמת, זה מעורר רחמים ומצער מאוד. כשהם נאחזים באמיתות האלה, מקשיבים לדרשות לעיתים קרובות אך לא זוכים בדבר וחייהם עדיין קשורים בעבותות השטן, הם פועלים ומדברים ללא היגיון, וניכר שהם חסרי כל אנושיות – זה כל כך מעורר רחמים! לכן החתירה לאמת חשובה מאין כמוה! עכשיו אתם מבינים את זה, נכון? (כן, אנחנו מבינים.) טוב שאתם מבינים. כשאנשים אדישים ואטומים, ולא מסוגלים להבין זאת, זה מדאיג. אם מישהו לא חותר אל האמת ולא מודע לכך, זו לא בעיה גדולה כל כך. הדבר הכי מטריד הוא כשמישהו מבין את זה ובכל זאת לא חותר אל האמת, ואין בו שום חרטה. זו חריגה מוסרית בכוונה תחילה. אלה שמפרים את הכללים ביודעין ומסרבים לקבל את האמת בכל תוקף הם עקשנים וזדוניים בליבם, ונמאס להם מהאמת. האם אנשים שהם עקשנים יכולים להיות יראי אלוהים? ואם הם אינם יראי אלוהים, האם הם יזכו להיות תואמים לאלוהים? (לא.) אילו גישות כלפי אלוהים יש לאנשים בעלי לב עקשן? הם סרבנים, מרדנים ונטולי חרטה, והם בהחלט לא מכירים בכך שאלוהים הוא האמת. הם לא מקבלים את האמת ומתנגדים לאלוהים עד הסוף! מה הסוף של אנשים כאלה? (אלוהים יעניש אותם וימיט עליהם חורבן.) אלוהים אינו מושיע את האנשים האלה. האם 250 נשיאי העדה שמוזכרים בכתבי הקודש היו אנשים עקשנים ומרדנים? מה קרה להם בסוף? (האדמה פצתה את פיה ובלעה אותם.) זו התוצאה. אין זה משנה כמה זמן אדם מאמין באלוהים – אם הוא לא מכיר בחשיבות החתירה לאמת, אם הוא לא מבין כמה מתועב המיאוס בָּאמת ומה ההשלכות שלו, מה יעלה בגורלו? הוא לבטח ינודה. מאמינים חדשים הם טיפשים ובורים, הם עדיין לא יודעים כיצד לבצע משימות כראוי או מהי הדרך הנכונה ללכת בה. זהו ההיבט מעורר הרחמים של בני האדם. אם האמנת באלוהים במשך כמה שנים ואתה ממלא את חובתך, ועם זאת אתה לא חותר אל האמת, אתה נותן שירות ותו לא. אם אתה מסוגל למלא את חובתך בנאמנות, לתת שירות בחפץ לב, לא להרע ולא לגרום לשיבושים או להפרעות, וגם אם עדיין אינך חותר אל האמת – אלוהים עדיין לא יגנה אותך, מפני שאתה ממלא את חובתך בנאמנות. אבל כשמישהו מבין חלק מהאמת, ותופס את החשיבות של החתירה אל האמת, ועם זאת הוא עדיין לא חותר אל האמת, לא יהיה לו קל לזכות בישועה. לכל היותר הוא ימשיך להיות נותן שירות מסור. אשר לאלה שאינם מוכנים לתת שירות, מתחרים על צבירת כוח והפקת רווח ומפריעים לחיי הכנסייה ולעבודתה – גורלם חתום. הם כבר הידרדרו אל החורבן והמוות מצפה להם. עליהם להתכונן לעתיד לבוא!

מובאה 94

יש אנשים אשר החלו זה עתה להאמין באל ואשר הנם לעתים מזומנות שליליים ורופסים ביחסם. הסיבה לכך היא שהם אינם מבינים את האמת, כי אין להם שיעור קומה וכי הם חסרים הבנה כלשהי של האמיתות השונות הכרוכות בעצם האמונה באל. לפיכך, הם מאמינים כי איכותם נחותה וכי הם אינם מצליחים לעמוד בקצב ומתמודדים עם קשיים רבים – וכל אלה בתורם מובילים ליחס שלילי ואף גורמים להם להתייאש. הם מחליטים לוותר ולהפסיק לחתור אל האמת. הם מרחיקים את עצמם מן הכלל. המחשבות שצצות אצלם הן, "בכל מקרה, האל לא יגמול לי על אמונתי בו. האל גם אינו אוהב אותי. ובכל מקרה אין לי זמן מיותר להקדיש לכינוסים. חיי המשפחה שלי מורכבים ואני צריך להרוויח את לחמי" ועוד כהנה וכהנה. בתוך זמן קצר, כל המחשבות האלו הופכות לסיבות, אשר מונעות מהם להשתתף בכינוסים. אם לא תזהה במהרה את המתרחש, סביר להניח שתתייג אותם כמי שאינם אוהבים את האמת וכמי שאינם אוהבים את האל באמת ובתמים, או שתחליט כי הם חומדים את תענוגות הבשר, חותרים אל העולם הגשמי ואינם מסוגלים לוותר על הדברים הארציים – ובגלל כל אלה תנטוש אותם לנפשם. האם התנהלות כזו עולה בקנה אחד עם העקרונות? האם כל אלה אכן מייצגים נאמנה את מהות טבעם? למעשה, הקשיים והמורכבויות שעמם הם נדרשים להתמודד הם הסיבות ליחסם השלילי; אם ניתן יהיה לפתור את הבעיות האלה, יחסם לא יהיה עוד שלילי כל כך והם יוכלו להאמין באל. כאשר הם חלשים ושליליים, הם זקוקים לתמיכה של אנשים אחרים. אם תעזור להם, הם יוכלו לחזור ולהתרומם. אבל אם תבחר להתעלם מהם, יהיה להם קל יותר לוותר בגלל יחסם השלילי. הדבר תלוי בעצם יכולתם של מי שמבצעים את מלאכת הכנסייה לחוש אהבה, לעצם יכולתם לשאת את המעמסה הזו. העובדה כי אנשים מסוימים אינם מגיעים לכינוסים לעתים קרובות אין משמעותה שהם אינם מאמינים באל בכל לבם, אין היא שקולה לסלידה מן האמת, אין היא מעידה על כך שהם חומדים את תענוגות הבשר וכי הם אינם מסוגלים להתנתק ממשפחותיהם ומעבודתם – על אחת כמה וכמה, אין לשפוט אותם כאנשים שהרגש מנחה אותם יתר על המידה או כמי שמאוהבים בכסף. למעשה, במצבים מעין אלה, שיעור הקומה ושאיפותיהם של אנשים אינם דומים אלה לאלה. אנשים מסוימים אוהבים את האמת ויכולים לחתור אליה; הם מוכנים לסבול ולוותר על כל הדברים האלה. אנשים אחרים הם קטני אמונה וכאשר הם מתמודדים עם קשיים החולשה גוברת עליהם והם אינם יכולים לצלוח אותם. אם איש לא יושיט להם יד לעזרה או יתמוך בהם, הם יתייאשו ויוותרו; בזמנים כאלה הם זקוקים לתמיכה, לדאגה ולסיוע של אנשים אחרים. אלא אם כן הם כופרים, אין להם אהבה לאמת והם רשעים – ובמקרה כזה אכן ניתן להתעלם מהם. אם מדובר באדם שמאמין באל באמת ובתמים ואינו מגיע לכינוסים לעתים מזומנות בגלל סיבות כנות, אזי אין לנטוש אותו, אלא להעניק לו עזרה ותמיכה מתוך אהבה. אם מדובר באדם טוב, בעל יכולת הבנה ואיכות ראויה, הוא ראוי עוד יותר לעזרה ולתמיכה.

מובאה 95

כאשר אתה ממלא את חובתך, עבודה קשה אינה מספיקה. עליך גם להשקיע בה את לבך. הדרך היחידה שבה תוכל להשקיע את מרב מאמציך היא אם תעשה זאת מכל לבך. אם לבך אינו בעניין, לא תוכל להשקיע את המאמץ במלואו. אם אתה עובד במלוא הכוח, אולם אינך עושה זאת מעומק לבך, אתה עובד קשה מבלי להשקיע בעניין את כל לבבך. דרך זו של מילוי החובה אינה מקובלת על האל. כאשר אתה ממלא את חובתך, עליך לעשות את המיטב בכל עת, כדי להשביע את רצון האל בכל לבך, כוחך ומחשבתך. אם תשקיע רק את מחצית כוחך ותשמר את המחצית האחרת מתוך מחשבה, "אינני מעוניין להתעייף; מי ידאג לי לאחר שאתיש את עצמי?", האם זוהי הגישה הנכונה? (לא). האם תחווה אובדן אם תמלא את חובתך מתוך הלך רוח זה? (כן). איזה סוג של אובדן? (האל ישנא אותי ואני אאבד בהדרגה את עבודתה של רוח הקודש). היעדר עבודתה של רוח הקודש הוא אובדן. אם אנשים מאמינים באל במשך מספר שנים ללא העבודה של רוח הקודש, אובדנם יהיה כה גדול, עד שלא ישיגו דבר. הדבר יהיה דומה לאמונת שווא. יש אנשים רבים שאינם חותרים אל האמת ומתרחקים לאחר מספר שנות אמונה. כלומר, גם אם תתאמץ מאוד כשאתה ממלא את חובתך, אם לא תשקיע את לבבך בעניין, הרי שלא תוכל להגיע אל האמת. האם זהו הפסד? האם אתם מבינים כי מדובר בהפסד? אם אתם מבינים את האמת לאשורה, אתם מבינים מן הסתם כי ההפסד הזה גדול מדי. מתוך אותם אנשים אשר מאמינים באל במשך חמש או עשר שנים, אחדים הגיעו אל מציאות האמת, בעוד שאחרים מטיפים מילים ודוקטרינות. האם זהו הבדל משמעותי? (כן). כיצד הצליחו אותם אנשים שהגיעו אל מציאות האמת להגיע אליה? ההישג מגיע מתוך ניסיון ויישום בפועל. האם הדבר ניתן על ידי האל? (כן). מה עם אותם אנשים, אשר לא הגיעו אל מציאות האמת ועדיין מטיפים מילים ודוקטרינות? הם מאמינים באל במשך שנים רבות ועדיין אינם מגיעים אל האמת משום שהם אינם חותרים אל האמת והם ממלאים את חובתם אך ורק באמצעות כוחם אך לא מתוך לבם. האם האמונה באל ללא השגת האמת היא ברכה או צרה? (צרה). מדוע צרה? האם אתם מצליחים להבין זאת? האם העובדה כי לא הגעתם אל האמת היא בעיה גדולה או קטנה? (בעיה גדולה). למה קשורה בעיה גדולה זו? האם יש לה קשר כלשהו לישועה? (כן). כשאתה מטיף מילים ודוקטרינות כל העת, מהי המשמעות של הטפה זו? היא מעמידה בסימן שאלה את היכולת להגיע אל הישועה ומקשה על ההישג. אנשים מסוימים מאמינים באל במשך עשר שנים ועדיין מטיפים מילים ודוקטרינות. אחרים מאמינים במשך עשרים שנה וטרם הגיעו אל מציאות האמת ואינם יודעים עדיין מה משמעותה של מציאות האמת. האם אנשים אלה בסכנה? האם יש ספק בנוגע ליכולתם להיוושע? (כן). אמרו לי, מתוך אותם אנשים שמאמינים במשך מספר זהה של שנים, לאיזה סוג אדם יש סיכוי גדול יותר ותקווה גדולה יותר להגיע לישועה? האם אלה האנשים שמטיפים מילים ודוקטרינות, או אלה שהגיעו אל מציאות האמת? (אלה שהגיעו אל מציאות האמת). הדבר ברור. אם כן, איזה סוג של אנשים אתם רוצים להיות? (אנשים שהגיעו אל מציאות האמת). כיצד ניתן להפוך לאדם שהגיע אל מציאות האמת? (על ידי יישום בפועל של דבר האל). (על ידי מילוי חובתו של אדם מכל הלב, הכוח והנפש, בהתאם לדרישות האל ומבלי לחסוך כל מאמץ על מנת לרצות אותו). זה נכון. אם תעשה את כל מה שהאל מבקש ממך לעשות, תשיג את האמת. למה קשור הדבר? הדבר קשור לסוף ולייעוד של אותו אדם. אנשים מסוימים הם טיפשים וזחוחים, ואינם יודעים אפילו כמה איבדו וכמה נזק נגרם להם. הם פשוט יושבים שם וממשיכים לדבר ללא אבחנה ולהטיף מילים ודוקטרינות, והם עדיין אינם יודעים כי הם על סיפה של סכנה! מהו סופם של מי שאינם יכולים להיוושע? ראשית כל, הם ינודו על ידי האל. ובנוסף, במבט קדימה, מהו סופם? (אבדון והרס). זהו סופם, זהו הייעוד שלהם. אם אנשים מאמינים באל ועדיין זהו סופם, האם זו הייתה כוונתם מלכתחילה בעת שהאמינו בו? (לא). איש אינו רוצה שזה יהיה סופו. אם אינך מעוניין בסוף שכזה, אל תבחר בשביל הזה. עליך ללכת בשביל של חתירה אל האמת ורק אז תוכל להשיג ישועה.

אם אנשים אינם יכולים לקבל את העבודה באחרית הימים, זה יהיה סופם והם לא יזכו להזדמנות נוספת. אין הדבר דומה לעבודה בעידן החסד, כאשר אדם שלא קיבל זאת יכול עדיין לחכות להזדמנות ולקבל את עבודת האל באחרית הימים, בלי קשר לארץ שבה נולד. הסוף של עבודת האל באחרית הימים הוא הסוף של תוכנית הניהול שלו, ומה משמעות הסוף? המשמעות היא, שהאל עומד להכריע בדבר סופו של כל אדם, וכי סופם של כל הדברים ושל האנושות כולה קרוב. עבודת האל הגיעה לשלב זה ואם החזון אינו אצור בלבם של אנשים, אם הם תמיד פזורי נפש וממלאים את חובתם כלאחר יד או באופן שטחי, או אם הם אינם מתייחסים בכובד ראש אל החתירה אחר האמת וסבורים כי כל עוד הם מאמינים הישועה מובטחת להם, הם יאבדו את הסיכוי האחרון לישועה. ביום מן הימים, כאשר יגיעו האסונות הגדולים, והעבודה תושלם עד תומה, האל כבר לא יבצע את עבודת ההשקיה וכבר לא יעניק את האמת לאנשים. האם ידוע לכם, מהו טבעו של האל שבו תחזה האנושות באותה עת? זעמו יהיה גדול וטבעו הצודק ייחשף בפני האנושות כולה, כפי שלא קרה מעולם. זה יהיה האסון הגדול האחרון עבור האנושות. כעת הוא הזמן שבו האל עובד כדי להציל אנשים. הוא היה סבלני, מכיל ונכון להמתין. להמתין למה? להמתין לאנשיו המיועדים, לאנשיו הנבחרים, לאלה שאותם הוא רוצה להציל, כדי שיבואו לפניו, יקבלו את עבודת השיפוט והייסור שלו ויקבלו את ישועתו. כאשר אנשים אלה יושלמו, עבודתו הגדולה של האל תושג והאל כבר לא יעבוד למען ישועת האנושות. אין זה זמנו של נוח, ואף אין זו העת של חורבנה של סדום או של בריאת העולם. למעשה, זהו הזמן של סוף העולם. אנשים מסוימים עדיין חולמים, הם אינם יודעים לאיזה שלב הגיעה עבודת הישועה של האל. אף על פי שהם קיבלו את הופעת האל ואת עבודת האל, הם בכל זאת אינם ממהרים, ממשיכים לנהוג בבלבול ואינם מתייחסים לכך ברצינות. בסיום שלב זה של העבודה, סופו של אדם יהא כאשר יהא, ולא ישתנה. האדם טיפש ועדיין חושב, "זה בסדר, האל ייתן לנו הזדמנות נוספת!" ההזדמנויות ניתנות במהלך התקופה של עבודת האל. כיצד ייתכן שיהיו הזדמנויות נוספות בסיומה של תקופה זו? האם אין זה אלא חלום?