במפגשים האחרונים שיתפנו על נושאים הקשורים לנישואין בעניין של "ויתור על חתירות, אידיאלים ותשוקות של אנשים," הלא כן? (כן). בעיקרון סיימנו לשתף על נושאים הקשורים לנישואין. הפעם עלינו לשתף על נושאים הנוגעים למשפחה. הבה נבדוק תחילה אילו היבטים של משפחה כרוכים חתירות אידיאלים ותשוקות של אנשים. מושג המשפחה לא אמור להיות זר לאנשים. הדברים הראשונים שעולים בדעתם של אנשים בכל פעם שהנושא הזה מועלה הם ההרכב ובני המשפחה, וכמה עניינים ואנשים הקשורים למשפחה. יש נושאים רבים כאלה שקשורים למשפחה. לא משנה כמה דימויים ומחשבות קיימים בראשך, האם הם קשורים ל"ויתור על חתירות, אידיאלים ותשוקות של אנשים," שעליהם נשתף היום? אינך יודע אפילו אם הדברים האלה קשורים לפני שנתחיל את השיתוף שלנו. אם כן, לפני שנמשיך לשתף, האם אתם יכולים לומר לי מהי משפחה במחשבתם של אנשים, או כל דבר שאתם יכולים לחשוב עליו שיש לוותר עליו, בכל הנוגע למשפחה? קודם לכן דיברנו על מספר היבטים הקשורים לחתירות, לאידיאלים ולתשוקות של אנשים. האם זיהיתם מה כולל כל היבט של הנושא הזה שעליו שיתפנו? לא משנה באילו היבטים מדובר, מה שאנשים צריכים לוותר עליו הוא לא העניין עצמו, אלא הרעיונות וההשקפות השגויים שאיתם הם ניגשים אליהם, כמו גם הבעיות השונות שיש לאנשים ביחס לעניין הזה. בעיות שונות אלה הן לב לבם של הדברים שעליהם עלינו לשתף בנוגע להיבטים כאלה. הבעיות השונות הללו הן נושאים שמשפיעים על חתירתם של אנשים אל האמת, או ליתר דיוק, הן כולן בעיות שמעכבות אנשים בחתירה אל האמת ובכניסה אליה. כלומר, אם יש חריגות או בעיות בידע שלך על עניין מסוים, אזי יהיו גם בעיות מקבילות בגישה ובהשקפה שלך כלפי עניין זה, וכן בטיפולך בו, והבעיות המקבילות האלה הם הנושאים שעליהם עלינו לשתף. מדוע אנחנו צריכים לשתף עליהם? משום שלבעיות אלה יש השפעה גדולה ומכרעת על חתירתך אל האמת ועל השקפותיך הנכונות ובעלות העקרון בנוגע לעניין, וכמובן שהן משפיעות גם על טוהר השיטה שבה אתה מיישם בפועל בנוגע לעניין זה, וכן גם על העקרונות שלך לטיפול בו. בדיוק כפי ששיתפנו על נושאים של תחומי עניין אישיים, תחביבים ונישואין, נשתף על נושא המשפחה, משום שלאנשים יש השקפות, גישות ורעיונות שגויים רבים לגבי המשפחה, ומפני שהמשפחה עצמה מפעילה השפעות שליליות רבות על אנשים, וההשפעות השליליות האלה יובילו אותם באופן טבעי לאמץ השקפות ורעיונות שגויים. השקפות ורעיונות שגויים אלה ישפיעו על חתירתך אל האמת, ויובילו אותך לנקודות קיצון, כך שבכל פעם שתיתקל בעניינים הקשורים למשפחה, או תתמודד עם בעיות הקשורות למשפחה, לא יהיו לך ההשקפות והדרך הנכונות להתייחס לעניינים ובעיות אלה ולהתמודד עמם, וכדי לפתור את הבעיות השונות שהם מעוררים. זהו העיקרון לשיתופים שלנו על כל נושא, וגם לגבי הבעיה העיקרית שיש לפתור. אם כן, בנוגע לנושא המשפחה, האם אתם יכולים לחשוב על ההשפעות השליליות שהמשפחה מפעילה עליכם, ובאילו דרכים המשפחה מעכבת את חתירתכם אל האמת? במהלך אמונתך וביצוע חובתך, וכאשר אתה חותר אל האמת, מחפש את עקרונות-האמת ומיישם את האמת בפועל, באילו דרכים המשפחה משפיעה על חשיבתך, על עקרונות ההתנהלות שלך, על הערכים שלך ועל השקפתך על החיים, ומעכבת אותך? במילים אחרות, נולדת למשפחה; אילו השפעות, אילו השקפות ורעיונות שגויים, ואילו מכשולים ושיבושים מביאה המשפחה הזו לחיי היומיום שלך כמאמין, לחתירתך אל האמת ולהכרתך אותה? כשם ששיתוף על נושא הנישואין מבוסס על עיקרון, כך גם השיתוף על נושא המשפחה. אינך נדרש לוותר על מושג המשפחה במובן הפורמלי או מבחינת החשיבה וההשקפות שלך, ואף לא על משפחתך הפיזית, הממשית, או על כל חבר במשפחתך הפיזית. במקום זאת, אתה נדרש לוותר על ההשפעות השליליות השונות שהמשפחה עצמה מפעילה עליך, וכן על המכשולים ועל השיבושים שהמשפחה עצמה גורמת לחתירתך אל האמת. באופן ספציפי יותר, ניתן לומר שמשפחתך גורמת לסיבוכים ולצרות ספציפיים ומדויקים שאותם אתה יכול להרגיש ולחוות במהלך החתירה אל האמת וביצוע חובתך, ושמגבילים אותך כך שאינך יכול להשתחרר, לבצע ביעילות את חובתך ולחתור אל האמת. סיבוכים וצרות אלה מקשים עליך להשליך מעליך את האילוצים ואת ההשפעות הנגרמים על ידי מילה זו, "משפחה", או על ידי האנשים או העניינים הכרוכים בה, וגורמים לך להרגיש מדוכא במהלך אמונתך וביצוע חובתך בשל קיומה של המשפחה, או עקב השפעות שליליות כלשהן שהמשפחה מפעילה עליך. סיבוכים וצרות אלה גם מייסרים לעתים קרובות את מצפונך ומונעים מגופך ומנפשך למצוא שחרור, וגורמים לך להרגיש לעתים קרובות שאם תתנגד לרעיונות ולהשקפות שרכשת ממשפחתך, לא תהיה לך אנושיות ותאבד את המוסריות שלך ואת הסטנדרטים והעקרונות המינימליים להתנהלות. כשמדובר בענייני משפחה, לעתים קרובות אתה מרחף בין הקו האדום של המוסריות לבין יישום האמת בפועל, ללא יכולת למצוא שחרור ולחלץ את עצמך. אילו בעיות ספציפיות קיימות – האם אתם יכולים לחשוב על בעיה כלשהי? האם אתם מרגישים אי פעם בחיי היומיום שלכם כמה מהדברים שהזכרתי זה עתה? (באמצעות השיתוף של האל, אני נזכר שמכיוון שהיו לי כמה השקפות שגויות על משפחתי, לא יכולתי ליישם את האמת בפועל וחשתי נקיפות מצפון לגבי יישומה בפועל. בעבר, מיד כשסיימתי את לימודיי ורציתי להקדיש את עצמי לביצוע חובתי, הרגשתי סתירה פנימית. הרגשתי שמכיוון שמשפחתי גידלה אותי ומימנה את לימודיי במשך כל הזמן הזה, עכשיו כשסיימתי את לימודיי באוניברסיטה, אם לא ארוויח כסף ואפרנס את משפחתי, לא אמלא את חובתי כבן ואהיה חסר אנושיות, דבר שהכביד על מצפוני. בזמנו, נאבקתי בעניין הזה במשך כמה חודשים, עד שלבסוף מצאתי מוצא בדברי האל, והחלטתי לעשות כמיטב יכולתי בביצוע חובתי. אני מרגיש שההשקפות השגויות האלה על משפחה אכן משפיעות על אנשים). זו דוגמה טיפוסית. אלה הם אזיקים בלתי נראים שאיתם המשפחה כובלת אנשים, וכן אלה הצרות הנגרמות לחייהם, לחתירתם ולאמונתם של אנשים על ידי הרגשות, הרעיונות וההשקפות שלהם לגבי משפחתם. במידה מסוימת, הצרות הללו יוצרות לחץ ומעמסה במעמקי לבך, ומדי פעם מעוררות תחושות רעות עמוק בתוכך. מי יכול להוסיף עוד משהו? (אלוהים, על פי השקפתי, כעת, כבן בוגר, עליי להפגין כיבוד אב ואם ולטפל בכל הדאגות והבעיות של הוריי. אבל מכיוון שאני מבצע את חובתי במשרה מלאה, אני לא יכול לכבד את הוריי או לעשות כמה דברים עבורם. כשאני רואה את ההורים שלי עדיין מתרוצצים ומתפרנסים, אני מרגיש בלבי שאני חב להם חוב. כשהתחלתי להאמין באל, כמעט בגדתי בו בגלל דבר זה). זוהי גם השפעה שלילית שיש לתִרבות המשפחה על חשיבתו ורעיונותיו של אדם. אתה כמעט בגדת באל, אך יש אנשים שאכן בגדו באל. יש אנשים שלא יכלו לוותר על משפחתם בגלל התפיסות המשפחתיות החזקות שלהם. בסופו של דבר, הם בחרו להמשיך לחיות למען משפחתם וויתרו על ביצוע חובתם.

לכל אחד יש משפחה, כל אחד גדל במשפחה ייחודית ומגיע מסביבה משפחתית ייחודית. לכולם המשפחה חשובה מאוד וזהו דבר שמותיר את הרושם הגדול ביותר על חייו של אדם, משהו מהפנימיות שקשה לוותר עליו ולהרפות ממנו. הדבר שאנשים לא יכולים להרפות ממנו ומה שהם מתקשים לוותר עליו הוא לא בית המשפחה או כל מכשירי החשמל, הכלים והחפצים שבו, אלא בני המשפחה, והאווירה והחיבה הקיימות בחיי המשפחה. זהו מושג המשפחה בדעתם של אנשים. לדוגמה, בני המשפחה הבכירים (סבים, סבתות והורים), אלה בגילכם (אחים, אחיות ובני זוג), והדור הצעיר (הילדים שלכם): בתפיסתם של אנשים את המשפחה, אלה הם בני המשפחה החשובים, והם גם מרכיבים חשובים בכל משפחה. מה המשמעות של משפחה עבור אנשים? עבור אנשים המשמעות היא תמיכה רגשית ועוגן רוחני. איזו עוד משמעות יש למשפחה? מקום שאפשר למצוא בו חום, מקום שבו אפשר לשפוך את הלב, או להיות מפנק וגחמני. יש האומרים שהמשפחה היא חוף מבטחים, מקום שבו אפשר לשאוב תמיכה רגשית, מקום שבו מתחילים חייו של אדם. מה עוד? תארו לי זאת. (אלוהים, אני חושב שבית המשפחה הוא מקום שבו אנשים גדלים, מקום שבו בני המשפחה מספקים חברה זה לזה ותלויים זה בזה). יפה מאוד. מה עוד? (נהגתי לחשוב שהמשפחה היא מקלט נעים. לא משנה כמה עוול אני סובל בעולם, בכל פעם שאני חוזר הביתה, הבית יכול להרגיע את מצב הרוח שלי ואת נפשי מכל הבחינות, בזכות התמיכה וההבנה של המשפחה שלי, לכן הרגשתי שבמובן זה, המשפחה היא מקלט בטוח). בית המשפחה הוא מקום מלא נוחות וחום, הלא כן? המשפחה חשובה לדעתם של אנשים. בכל פעם שמישהו שמח, הוא מקווה לחלוק את שמחתו עם משפחתו; בכל פעם שמישהו נמצא במצוקה והוא עצוב, גם אז הוא מקווה שהוא יוכל לספר על צרותיו למשפחתו. תמיד כשיש לאנשים רגשות של שמחה, כעס, צער ואושר, הם נוטים לחלוק אותם עם משפחתם, ללא כל לחץ או עול כלשהם. לכל אדם, משפחה היא דבר חם ויפה, סוג של הזנה לרוח, ואנשים לא יכולים לוותר עליה או להסתדר בלעדיה בשום שלב בחייהם, ובית המשפחה הוא מקום שמספק תמיכה עצומה לנפש, לגוף ולרוח של אנשים. לכן, המשפחה היא חלק בלתי נפרד מחייו של כל אדם. אך אילו השפעות שליליות יש למקום הזה, החשוב כל כך בקיומם ובחייהם של אנשים, על חתירתם אל האמת? ראשית, ניתן לומר בוודאות שלא משנה עד כמה המשפחה חשובה בקיומם ובחייהם של אנשים, או איזה תפקיד היא ממלאת או משרתת בקיומם ובחייהם, היא עדיין יוצרת כמה בעיות – גדולות וקטנות כאחד – לאנשים הנמצאים בנתיב החתירה אל האמת. אף על פי שהיא ממלאת תפקיד חשוב במהלך חתירתם של אנשים אל האמת, היא גם יוצרת סוגים שונים של מטרדים ובעיות שקשה להימנע מהם. כלומר, במהלך חתירתם של אנשים אל האמת ויישומה בפועל, הבעיות הפסיכולוגיות והאידיאולוגיות השונות שהמשפחה יוצרת, כמו גם בעיות הקשורות להיבטים פורמליים, גורמות לאנשים צרות רבות. במה בדיוק כרוכות הבעיות הללו? כמובן, בתהליך החתירה אל האמת אנשים כבר חוו את הבעיות האלה במספרים ובסדרי גודל שונים, אלא שהם לא שקלו אותן ולא הרהרו בהן בקפידה כדי לגלות מהם בדיוק הנושאים הטבועים בהן. יתר על כן, הם לא הכירו במהותן של הבעיות האלה, קל וחומר בעקרונות-האמת שאנשים צריכים להבין ולציית להם. אם כן, הבה נשתף היום על נושא המשפחה, ועל הצרות והמכשולים שהמשפחה מציבה בדרכם של אנשים בחתירתם אל האמת, וכן, על החתירות, האידיאלים והתשוקות שעליהם אנשים צריכים לוותר כשמדובר בנושא המשפחה. זו בעיה אמיתית ביותר.

למרות שנושא המשפחה הוא נושא גדול, הוא בכל זאת מציב בעיות ספציפיות. הבעיה שעליה נשתף היום היא ההשפעה השלילית, ההפרעה והמכשול שמציבה המשפחה ושאיתם מתמודדים אנשים בנתיב החתירה אל האמת. מהי הבעיה הראשונה שאדם צריך לוותר עליה בהקשר של משפחה? זוהי הזהות שאדם יורש מהמשפחה. זהו עניין חשוב. הבה נדבר באופן ספציפי על חשיבות העניין הזה. כל אחד בא ממשפחה ייחודית, לכל אחד רקע וסביבת מחייה ייחודיים שלו, איכות חיים משלו, ואורח חיים והרגלי חיים ספציפיים. כל אדם יורש זהות ייחודית מסביבת המחייה ומהרקע המשפחתי שלו. זהות ייחודית זו מייצגת לא רק את ערכו הספציפי של כל אדם בחברה ובקרב אנשים אחרים, אלא היא גם סמל וסמן ייחודיים. אם כך, מה הסמן הזה מסמל? הוא מסמל אם אדם נחשב מכובד או נחות בקבוצה שאליה הוא משתייך. זהות ייחודית זו קובעת את מעמדו של אדם בחברה ובקרב אנשים אחרים, ומעמד זה עובר בירושה מהמשפחה אליה הוא נולד. לכן, הרקע המשפחתי שלך וסוג המשפחה שבה אתה חי חשובים מאוד, מכיוון שיש להם השפעה על הזהות ועל המעמד שלך בקרב אנשים אחרים ובחברה. על כן, הזהות והמעמד שלך קובעים אם מעמדך בחברה מכובד או נחות, אם אתה מוערך מאוד ונערץ על ידי אחרים, או אם אתה מבוזה, מופלה לרעה ונרמס תחת רגליהם של אחרים. דווקא משום שהזהות שאנשים יורשים ממשפחתם משפיעה על מצבם ועתידם בחברה, זהות תורשתית זו היא קריטית וחשובה מאוד לכל אדם. דווקא משום שהיא משפיעה על יוקרתך, על מעמדך ועל ערכך בחברה, וכן על תחושת הכבוד או ההשפלה שלך בחיים האלה, גם אתה עצמך נוטה לייחס חשיבות רבה לרקע המשפחתי שלך ולזהות שאתה יורש ממשפחתך. מכיוון שעניין זה משפיע עליך באופן מכריע, הוא דבר חשוב ומשמעותי מאוד עבורך בנתיב הקיום שלך. כיוון שזה עניין כל כך חשוב ומשמעותי, הוא תופס מקום מכריע עמוק בנפשך, והוא חשוב מאוד בעיניך. לא רק שהזהות שאתה יורש ממשפחתך חשובה לך מאוד, אלא שאתה גם תופס את זהותו של כל מי שאתה מכיר או לא מכיר מאותה נקודת מבט, באותן עיניים ובאותו אופן, ואתה משתמש בנקודת מבט זו כדי לשקול את זהותו של כל מי שאיתו יש לך קשר. אתה משתמש בזהותו כדי לשפוט את אופיו וכדי לקבוע כיצד לגשת אליו ולתקשר איתו – אם לתקשר איתו בתנאים ידידותיים ושווים, להתייחס אליו בהכנעה ולעקוב אחר כל מילה שלו, או פשוט לתקשר איתו ולראות אותו בעיניים מבזות ומפלות, או אפילו להתרועע ולתקשר איתו בדרך לא אנושית ובתנאים לא שוויוניים. דרכים אלה לראות אנשים ולהתמודד עם דברים נקבעות במידה רבה על ידי הזהות שאדם רוכש ממשפחתו. הרקע והמעמד של משפחתך קובעים איזה סוג של מעמד חברתי יהיה לך, וסוג המעמד החברתי שלך קובע את הדרכים והעקרונות שלפיהם אתה רואה אנשים ודברים ומתמודד איתם. לכן, הגישה והדרכים בהן אדם נוקט כשהוא מתמודד עם הדברים תלויות במידה רבה בזהות שירש ממשפחתו. מדוע אני אומר "במידה רבה"? יש מצבים מסוימים, שלא נדבר עליהם. המצב כפי שתיארתי זה עתה הוא מצבם של הרוב המכריע של האנשים. כולם נוטים להיות מושפעים מהזהות ומהמעמד החברתי שהם רוכשים ממשפחתם, וכולם נוטים גם לאמץ דרכים מקבילות לראות עם אנשים ודברים ולהתמודד איתם בהתאם לזהות ולמעמד החברתי הזה – דבר זה טבעי מאוד. דווקא משום שהדבר בלתי נמנע וזוהי השקפה על הקיום שנוצרת באופן טבעי על ידי משפחתו של אדם, מקור השקפתו של אדם על הקיום ועל אורח החיים תלוי בזהות שהוא יורש ממשפחתו. הזהות שאדם יורש ממשפחתו קובעת את הדרכים ואת העקרונות שעל פיהם הוא רואה אנשים ודברים ומתמודד איתם, וכן גם את גישתו לגבי הבחירות שלו וקבלת ההחלטות במהלך ההתבוננות על אנשים ודברים וההתמודדות איתם. דבר זה מעורר בהכרח בעיה רצינית מאוד אצל אנשים. מקור הרעיונות ונקודות המבט של אנשים בהתבוננות באנשים ובדברים ובהתמודדות איתם מושפע במובן אחד באופן בלתי נמנע מהמשפחה, ובמובן נוסף, הוא מושפע מהזהות שאדם יורש ממשפחתו – אנשים מתקשים מאוד להתרחק מהשפעה זו. כתוצאה מכך, בני האדם לא מסוגלים להתייחס לעצמם בצורה נכונה, רציונלית והוגנת, או להתייחס לאחרים בהגינות, והם גם לא מסוגלים להתייחס לאנשים ולכל דבר באופן שתואם את עקרונות-האמת כפי שהאל מלמד. במקום זאת, הם גמישים באופן שבו הם מתמודדים עם עניינים, מחילים את העקרונות ומקבלים החלטות כשהם מתבססים על ההבדלים בין הזהות שלהם-עצמם לבין זהותם של אחרים. מכיוון שדרכיהם של אנשים לראות דברים ולהתמודד איתם בחברה ובקרב אנשים אחרים מושפעות ממעמד משפחתם, הדרכים האלה חייבות להיות מנוגדות לעקרונות ולדרכי ההתמודדות עם דברים כפי שהאל העביר לאנשים. ליתר דיוק, דרכים אלה חייבות להיות מנוגדות לעקרונות ולדרכים שהאל מלמד, הן סותרות אותם ומפרות אותם. אם דרכיהם של אנשים לעשות דברים מבוססות על הזהות והמעמד החברתי שהם יורשים ממשפחתם, הם יאמצו באופן בלתי נמנע דרכים ועקרונות שונים או מסוימים לעשיית דברים, בשל הזהויות הייחודיות או המיוחדות שלהם ושל אחרים. עקרונות אלה שהם מאמצים אינם האמת, והם לא תואמים לאמת. לא זאת בלבד שהם מפרים את האנושיות, את המצפון ואת ההיגיון, אלא חמור אף יותר, הם מפרים את האמת משום שהם קובעים מה אדם צריך לקבל או לדחות בהתבסס על העדפותיו ועל האינטרסים שלו, ועל המידה שבה אנשים מציבים דרישות זה לזה. לפיכך, בהקשר זה, העקרונות שלפיהם אנשים רואים דברים ומתמודדים איתם אינם הוגנים, לא תואמים לאמת, והם מבוססים לגמרי על הצרכים הרגשיים של אנשים ועל הצורך שלהם להרוויח. לא משנה אם ירשת ממשפחתך זהות מכובדת או נחותה, זהות זו תופסת מקום בלבך, ואפילו מקום חשוב מאוד במקרה של אנשים מסוימים. לכן, אם אתה רוצה לחתור אל האמת, זהות זו תשפיע בהכרח על חתירתך אל האמת ותפריע לה. כלומר, בתהליך החתירה אל האמת, תיתקל באופן בלתי נמנע בנושאים כמו כיצד להתייחס לאנשים ואיך להתמודד עם דברים. באשר לנושאים האלה ולעניינים חשובים, באופן בלתי נמנע תראה אנשים ודברים על ידי אימוץ נקודות המבט וההשקפות הקשורות לזהות שירשת ממשפחתך, ולא תוכל שלא להשתמש בדרך המאוד פרימיטיבית ודרך החִבְרוּת הזו של התבוננות באנשים והתמודדות עם דברים. בין אם הזהות שתרכוש ממשפחתך תגרום לך להרגיש שמעמדך בחברה ייחודי או נחות, בכל מקרה, זהות זו תשפיע על חתירתך אל האמת, על השקפתך הנכונה על החיים ועל הנתיב הנכון שלך לחתירה אחר האמת. ליתר דיוק, היא תשפיע על העקרונות שלך להתמודדות עם דברים. האם אתה מבין?

משפחות שונות מביאות לאנשים זהויות שונות ומעמדות חברתיים שונים. מעמד חברתי טוב וזהות מכובדת הם דבר שאנשים נהנים ממנו ומתענגים עליו, ואילו אלה שירשו את זהותם ממשפחה צנועה ופשוטה מרגישים נחותים ונבוכים מכדי להתמודד עם אחרים, והם גם מרגישים שלא מתייחסים אליהם ברצינות ושלא מעריכים אותם. כמו כן, אנשים כאלה מופלים לרעה לעתים קרובות, והדבר גורם להם להרגיש עוגמת נפש והם בעלי הערכה עצמית נמוכה בעומק לבם. לדוגמה, הוריהם של אנשים מסוימים עשויים להיות בעלי משק חקלאי קטן, והם מעבדים את האדמה ומוכרים ירקות; הוריהם של אנשים אחרים עשויים להיות סוחרים בעלי עסק קטן, כגון מפעילי דוכן רחוב או רוכלים ברחוב; הוריהם של אנשים מסוימים עשויים לעבוד בתעשיית המלאכה בייצור ובתיקון בגדים, או שהם מסתמכים על מלאכת יד כדי להתפרנס ולתמוך בכל משפחתם. הורים של אנשים מסוימים עשויים לעבוד בתעשיית השירותים כמנקים או כמטפלות; יש הורים שעשויים לעבוד בעסקי ההובלות או התובלה; חלקם עשויים להיות מעסים, קוסמטיקאיות או ספרים, ויש הורים שעשויים לתקן דברים עבור אנשים, כגון נעליים, אופניים, משקפיים וכן הלאה. יש הורים שעשויים להיות בעלי מיומנויות מלאכה מתקדמות יותר והם מתקנים דברים כמו תכשיטים או שעונים, ואילו אחרים עשויים להיות בעלי מעמד חברתי נמוך עוד יותר והם תלויים באיסוף ומכירת פסולת כדי לתמוך בילדיהם ולגדל את משפחתם. לכל ההורים הללו יש מעמד מקצועי נמוך יחסית בחברה, וכמובן שכתוצאה מכך גם המעמד החברתי של כל בני משפחתם יהיה נמוך. לכן, בעיני העולם, אנשים שבאים מהמשפחות האלה הם בעלי מעמד וזהות נחותים. דווקא משום שהחברה מאמצת דרך זו של ראיית זהותו של אדם ומדידת ערכו, אם הוריך בעלי משק חקלאי קטן ומישהו שואל אותך: "מה עושים הוריך? איך המשפחה שלך?" אתה תענה "ההורים שלי... אה, הם כמו... לא שווה לדבר על זה", ולא תעז להגיד מה הם עושים, כי תהיה נבוך מדי. כאשר אנשים נפגשים עם בני כיתה וחברים או יוצאים לארוחת ערב, הם יציגו את עצמם וידברו על הרקע המשפחתי הנחמד שלהם או על מעמדם החברתי הגבוה. אבל אם אתה בא ממשפחה בעלת משק חקלאי קטן, או ממשפחה של סוחרים זעירים או רוכלים, לא תרצה לומר זאת ותחוש בושה. יש אמרה פופולרית בחברה שאומרת: "אל תשאל גיבור על מוצאו". אמירה זו נשמעת אצילית מאוד, ולבעלי מעמד חברתי נמוך היא מציעה שמץ של תקווה וניצוץ של אור, וכן גם שביב של נחמה. אך מדוע המשפט הזה פופולרי בחברה? האם זה מפני שאנשים בחברה מקדישים יותר מדי תשומת לב לזהותם, לערכם ולמעמדם החברתי? (כן). אלה שבאים מרקע צנוע חשים תמיד חוסר ביטחון ולכן הם משתמשים באימרה זו כדי לנחם את עצמם וגם כדי להרגיע אחרים, מתוך מחשבה שלמרות שמעמדם וזהותם נחותים, יש להם הלך רוח נעלה וזהו דבר שלא ניתן ללמוד. לא משנה עד כמה זהותך נחותה, אם הלך הרוח שלך נעלה, הדבר מוכיח שאתה אדם מכובד, אפילו יותר מאותם אנשים בעלי זהות ומעמד מכובדים. על איזו בעיה דבר זה מעיד? ככל שאנשים אומרים יותר: "אל תשאל גיבור על מוצאו", כך הדבר מוכיח שזהותם ומעמדם החברתי חשובים להם. במיוחד כאשר זהותו ומעמדו החברתי של אדם צנועים ונחותים מאוד, הוא משתמש באימרה זו כדי לנחם את עצמו ולפצות על הריקנות ועל חוסר שביעות הרצון שבלבו. יש הורים שמצבם גרוע יותר אפילו ממצבם של סוחרים ורוכלים זעירים, בעלי עסקים קטנים ובעלי מלאכה, או גרוע יותר מהורים שעובדים באחת מאותן עבודות חסרות חשיבות, צנועות ובעיקר בעלות הכנסה נמוכה, כך שהזהות והמעמד החברתי שילדיהם יורשים מהם נחותים אף יותר. לדוגמה, להורים של אנשים מסוימים יש שם רע למדי בחברה, הם עושים דברים שהם לא באמת צריכים לעשות, עיסוקם לא מקובל בחברה ואין להם הכנסה קבועה, ולכן הם נאבקים כדי לתמוך בהוצאות המחיה של משפחתם. יש הורים המהמרים לעתים קרובות ומפסידים כסף בכל הימור. בסופו של דבר, המשפחה נותרת ללא אמצעים וחסרת כל, ללא יכולת לעמוד בהוצאות היומיומיות. הילדים שנולדים למשפחה הזאת לובשים בגדים מרופטים, הם רעבים וחיים בעוני. בכל פעם שבית הספר מקיים אסיפות הורים-מורים, ההורים לא מגיעים, והמורים יודעים שהם הלכו להמר. למותר לציין איזה סוג של זהות ומעמד יש לילדים האלה בעיני המורים ובקרב חבריהם לכיתה. ילדים שנולדו למשפחה כזו בוודאי ירגישו שהם לא יכולים ללכת בראש מורם ליד אחרים. אפילו אם הם לומדים היטב ועובדים קשה, ואפילו אם הם דעתנים ובולטים בהמון, הזהות שהם ירשו ממשפחה זו כבר קבעה את מעמדם ואת ערכם בעיני אחרים – דבר זה יכול לגרום לאדם להרגיש מדוכא ומיוסר עד מאוד. מאין מגיעים הייסורים והדיכוי האלה? הם מגיעים מבית הספר, מהמורים, מהחברה, ובמיוחד מההשקפות השגויות של המין האנושי ביחס להתמודדות עם אנשים. האין זה כך? (אכן). יש הורים שאין להם שם רע במיוחד בחברה, אך הם עשו כמה דברים לא נעימים. ניקח לדוגמה את המקרה שבו הורים נכלאו ונשפטו על מעילה ולקיחת שוחד, או משום שעברו על החוק בכך שעשו משהו לא חוקי או עסקו בספקולציות ובספסרות. התוצאה היא שיש להם השפעה שלילית ומזיקה על בני משפחתם, בכך שהם מאלצים אותם לסבול את החרפה הזו לצידם. לכן, להשתייכות לסוג זה של משפחה יש למעשה השפעה גדולה יותר על זהותו של אדם. לא זו בלבד שזהותם ומעמדם החברתי נחותים, אלא שגם מזלזלים בהם, והם אפילו מתויגים בכינויים כמו "מועלים" ו"בן למשפחה של גנבים". כאשר אדם מתויג בכינויים כאלה, תהיה לכך השפעה גדולה עוד יותר על זהותו ועל מעמדו החברתי, הדבר יחמיר עוד יותר את מצבו בחברה ויגרום לו להרגיש אף יותר שהוא לא יכול ללכת בראש מורם. לא משנה כמה אתה משתדל או עד כמה אתה ידידותי, עדיין אינך יכול לשנות את הזהות שלך ואת מעמדך החברתי. מובן שגם השלכות כאלה מהוות את ההשפעה שיש למשפחה על זהותו של אדם. כמו כן, ישנם מבנים משפחתיים שהם יחסית מסובכים. לדוגמה, יש אנשים שאין להם אם ביולוגית אלא רק אם חורגת, שאיננה מפגינה כלפיהם אדיבות או התחשבות, ושלא העניקה להם תשומת לב רבה או אהבת אם בילדותם. לכן מבחינתם, השתייכות למשפחה כזו מעניקה להם למעשה זהות מסוימת, זהות של היותם לא רצויים. בהקשר של זהות מסוימת זו, צללים נוספים עולים בלבם והם חשים כי מעמדם בקרב אחרים נמוך מזה של כל אחד אחר. אין להם רגשות של אושר, אין להם תחושת קיום, לא כל שכן מטרה לחיות למענה, והם מרגישים נחותים ואומללים במיוחד. יש אנשים אחרים שהמבנה המשפחתי שלהם מורכב כי בשל נסיבות מסוימות, אמם נישאה מספר פעמים, ולכן יש להם כמה אבות חורגים והם לא יודעים מי אביהם האמיתי. למותר לציין איזה סוג של זהות יקבל אדם כזה השייך למשפחה מסוימת זו. מעמדו החברתי יהיה נמוך בעיני אחרים, ומפעם לפעם יהיו אנשים שישתמשו בנושאים אלה או יביעו דעות מסוימות בנוגע למשפחה כדי להשפיל את האדם הזה, להשמיץ אותו ולהתגרות בו. לא זו בלבד שהדבר יפגע בזהותו ובמעמדו של האדם בחברה, אלא הוא גם יגרום לו להרגיש בושה והוא לא יהיה מסוגל להראות את פניו ליד אחרים. לסיכום, הזהות והמעמד החברתי המסוימים שאנשים יורשים מעצם היותם חלק ממשפחה מסוימת, כמו אלה שהזכרתי, או הזהות והמעמד החברתי הרגילים שאנשים יורשים מהשתייכות למשפחה רגילה, הם סוג של כאב עצוּר עמוק בלבם. הוא גם כובל וגם מהווה נטל, אך אנשים לא מסוגלים להשליך אותו מעליהם, ולא מוכנים להשאיר אותו מאחור. כיוון שעבור כל אדם, בית המשפחה הוא המקום שבו הוא נולד וגדל, והוא גם מקום מלא הזנה. אלה שמשפחתם מעמיסה עליהם מעמד חברתי וזהות צנועים ונחותים, עבורם המשפחה היא טובה ורעה כאחד, משום שמבחינה פסיכולוגית אנשים לא יכולים לחיות ללא משפחה, אך מבחינת צרכיהם הממשיים והאובייקטיביים, המשפחה הביאה עליהם דרגות שונות של חרפה, ומנעה מהם לקבל את הכבוד ואת ההבנה הראויים להם בקרב אנשים אחרים בחברה. לכן, עבור שכבת האוכלוסייה הזאת, בית המשפחה הוא מקום שהם גם אוהבים וגם שונאים. משפחה מסוג זה אינה מוערכת ואינה נחשבת על ידי אף אחד בחברה, אלא מופלית לרעה וזוכה ליחס מזלזל מצד אחרים. דווקא בגלל זה, אנשים שנולדו למשפחה כזו יורשים את אותם זהות, מעמד וערך. הבושה שהם חשים בשל ההשתייכות למשפחה זו משפיעה לעתים קרובות על רגשותיהם העמוקים ביותר, על השקפותיהם על דברים, וגם על הדרכים שבהן הם מתמודדים עם דברים. באופן בלתי נמנע, הדבר משפיע במידה רבה על חתירתם אל האמת, וגם על הדרך בה הם מיישמים בפועל את האמת כאשר הם חותרים אליה. בדיוק בגלל שהדברים האלה יכולים להשפיע על חתירתם של אנשים אל האמת ועל יישומה בפועל, אין זה משנה איזו זהות ירשת ממשפחתך, עליך לוותר עליה.

יש שיאמרו: "ההורים שזה עתה דיברת עליהם הם כולם בעלי עסקים קטנים, סוחרים זעירים, רוכלים, עובדי ניקיון ואלה שעובדים בעבודות מזדמנות. המעמדות החברתיים האלה נמוכים מאוד, ונכון יהיה שאנשים יוותרו עליהם. כפי שאומר הפתגם, 'אדם נאבק כלפי מעלה; המים זורמים כלפי מטה', אנשים צריכים להסתכל כלפי מעלה ולכוון גבוה, ואל להם להסתכל על הדברים הקשורים למעמד נחות. לדוגמה, מי רוצה להיות בעל עסק קטן? מי רוצה להיות סוחר זעיר? כולם רוצים להרוויח הרבה כסף, להיות פקידים בכירים, להיות בעלי מעמד בחברה ולהשיג הצלחה מטאורית. איש אינו שואף מגיל צעיר להיות בעל עסק קטן, ולהסתפק בעבודת האדמה ובכמות מספקת של אוכל ושתייה. אף אחד לא מחשיב זאת כהצלחה גדולה, אין אנשים כאלה. דווקא משום שמשפחות כאלה מביישות אנשים וגורמות להם לקבל יחס לא הוגן בשל הזהות שלהם, עליהם לוותר על הזהות שהם יורשים ממשפחתם". האם זה המצב? (לא). לא, זה לא המצב. אם נדון בזה מהיבט אחר, יש אנשים שנולדים למשפחות מבוססות, או שיש להן סביבת מגורים נחמדה או מעמד חברתי גבוה, ולכן הם יורשים זהות ומעמד חברתי מכובדים וזוכים להערכה רבה מכל וכל. כשהם גדלים, הוריהם ובכירי משפחתם נוהגים בהם בכפפות של משי, שלא לדבר על היחס שהם מקבלים בחברה. בגלל הרקע המשפחתי המיוחד והאצילי שלהם, המורים והחברים לכיתה בבית הספר כולם מעריצים אותם, ואף אחד לא מעז להציק להם. המורים מדברים אליהם ברכות ובלבביות, וחבריהם לכיתה מכבדים אותם במיוחד. מכיוון שהם באים ממשפחה מבוססת עם רקע מכובד, המקנה להם זהות אצילית בחברה וגורמת לאחרים להעריך אותם, יש להם תחושת עליונות והם מרגישים שיש להם זהות ומעמד חברתי מכובדים. כתוצאה מכך, בכל קבוצה הם מפגינים ביטחון עצמי מופרז, אומרים ככל העולה על רוחם מבלי להתחשב ברגשות הזולת, ובכל מעשיהם, הם משולחי רסן לחלוטין. בעיני אנשים אחרים, הם מתוחכמים ואלגנטיים, לא מפחדים לחשוב בגדול, להתבטא ולפעול, ולא משנה מה הם אומרים או עושים, הודות לתמיכת הרקע המשפחתי החזק שלהם, תמיד יש בהישג יד כמה אנשים מכובדים שיעזרו להם, וכל מה שהם עושים נעשה באופן חלק. ככל שהדברים נעשים באופן חלק יותר, כך הם מרגישים נעלים יותר. לכל מקום אליו הם הולכים, הם נחושים להפגין את עליונותם, לבלוט בקהל ולהיות שונים מאחרים. תמיד כשהם אוכלים עם אחרים, הם בוחרים את המנות הגדולות, ואם הם לא מקבלים אותן הם כועסים. כשהם חיים עם אחים ואחיות, הם מתעקשים לישון במיטה הטובה ביותר – זו הממוקמת במקום הכי שטוף שמש, או קרוב לחימום, או בכל מקום שבו האוויר צח – ומיטה זו שייכת להם בלבד. האין זו תחושת עליונות? (כן). הוריהם של אנשים מסוימים משתכרים היטב, או שהם עובדי מדינה, או שהם אנשי מקצוע מוכשרים עם משכורות גבוהות, כך שמשפחתם חיה בנוחות רבה, היא אמידה במיוחד ואין לה שום דאגות לגבי קניית דברים כמו מזון או ביגוד. כתוצאה מכך, אנשים כאלה מרגישים נעלים ביותר. הם יכולים ללבוש מה שהם רוצים, לקנות את הבגדים האופנתיים ביותר ולהיפטר מהם ברגע שהם יוצאים מהאופנה. הם יכולים גם לאכול מה שהם רוצים – הם רק צריכים לומר מילה ומישהו יספק להם את האוכל. הם לא צריכים לדאוג לשום דבר והם מרגישים נעלים ביותר. הזהות שהם יורשים ממשפחה מבוססת שכזו פירושה שבעיני אחרים, הם למעשה נסיכה אם מדובר באישה, או נער שעשועים אם מדובר בגבר. מה הם ירשו מסוג זה של משפחה? זהות אצילית ומעמד חברתי. מה שהם ירשו ממשפחה מסוג זה אינו בושה, אלא תהילה. לא משנה באיזו סביבה או עם איזו קבוצת אנשים הם נמצאים, הם תמיד מרגישים שראשיהם מורמים מעל כולם. הם אומרים דברים כמו: "ההורים שלי הם אנשי עסקים עשירים. למשפחה שלי יש הרבה כסף. אני משתמש בכסף הזה מתי שאני רוצה, ואני אף פעם לא צריך לתקצב את ההוצאות שלי", או "ההורים שלי פקידים בכירים. בכל מקום אליו אפנה, מספיק שאומר מילה אחת ודברים נעשים עבורי, בלי שאצטרך לעבור את ההליכים הרגילים. ראה כמה מאמץ נדרש מכם כדי לעשות דברים, אתם צריכים לעבור את ההליכים הנכונים, לחכות לתורכם, ולהתרפס בפני אנשים. תראה אותי, אני פשוט אומר לאחד העוזרים של ההורים שלי מה צריך להיעשות והדבר נעשה. ככה זה כשיש זהות ומעמד חברתי!" האם יש להם תחושת עליונות? (כן). יש אנשים שאומרים: "ההורים שלי הם ידוענים מפורסמים, אתה יכול לחפש את השמות שלהם באינטרנט ולראות אם הם מופיעים". כשמישהו בודק את רשימות הידוענים ושמות ההורים באמת מופיעים שם, האנשים האלה מקבלים תחושה של עליונות. לכל מקום שהם הולכים, אם שואלים אותם: "איך קוראים לך?" הם עונים: "לא משנה איך קוראים לי, השמות של ההורים שלי הם כך וכך". שמות הוריהם הוא הדבר הראשון שהם אומרים לאנשים, כדי לאפשר לאחרים לדעת את זהותם ואת מעמדם החברתי. יש אנשים שחושבים לעצמם: "למשפחה שלך יש מעמד, ההורים שלך עובדי ציבור, או ידוענים, או אנשי עסקים עשירים, והדבר הופך אותך לילד מיוחס של פקידים בכירים או של הורים עשירים כקורח. מה אני?" אחרי שהם חושבים על כך הם עונים: "אין שום דבר מיוחד בהורים שלי, הם פשוט עובדים רגילים שמרוויחים שכר ממוצע, אז אין מה להתפאר – אבל אחד מאבותיי היה ראש ממשלה באיזו שושלת". אחרים אומרים: "אחד מאבותיך היה ראש ממשלה. וואו, אז יש לך מעמד מיוחד. אתה צאצא של ראש ממשלה. כל מי שהוא צאצא של ראש ממשלה הוא לא אדם רגיל, זה אומר שגם אתה צאצא של ידוענים!" אתה מבין, ברגע שאדם מקשר את עצמו עם ידוען, הזהות שלו תהיה שונה, המעמד החברתי שלו יעלה מיד, והוא יהיה אדם מכובד. יש אחרים שאומרים: "אבותיי היו דור של אנשי עסקים עשירים. הם היו עשירים מאוד. מאוחר יותר, בעקבות שינויים חברתיים ושינויים במערכת הסוציאלית, נכסיהם הוחרמו. רבים מהבתים שאנשים גרים בהם כיום, ברדיוס של עשרות קילומטרים מכאן, היו בתים של אבותיי. בעבר היו בבית משפחתי ארבע מאות או חמש מאות חדרים, או לכל הפחות מאתיים או שלוש מאות חדרים, ויותר ממאה משרתים בסך הכול. סבא שלי היה הבעלים של העסק. הוא מעולם לא עשה שום עבודה, הוא רק הורה לאחרים לעשות אותה. סבתא ניהלה חיי תפנוקים, ולשניהם היו משרתים שהלבישו אותם וכיבסו את בגדיהם. מאוחר יותר, מכיוון שהסביבה החברתית השתנתה, המשפחה הלכה ונהרסה, וכבר לא היינו חלק מהאצולה אלא הפכנו לפשוטי עם. בעבר המשפחה שלי הייתה גדולה ויוקרתית. אם הם היו רוקעים ברגליהם בקצה אחד של הכפר, ניתן היה להרגיש את הרעידות ממש בקצה השני של הכפר. כולם ידעו מי הם. זהו סוג המשפחה שממנה אני בא, אז מה אתה חושב על זה? זה די יוצא דופן, לא? אתה צריך להעריץ אותי, נכון?" אחרים אומרים: "אין שום דבר מרשים בעושר של אבותיך. אחד מאבותיי היה קיסר, ועוד קיסר מייסד. אומרים ששם המשפחה שלי הועבר ממנו. בני המשפחה שלי כולם קרובי משפחה ישירים שלו, לא קרובים רחוקים. מה אתה חושב על זה? כעת, כשאתה יודע מה הרקע של אבותיי, האם אינך צריך להתייחס אליי בהערצה מחודשת ולהפגין כלפיי מעט כבוד? אתה לא צריך להעריץ אותי?" יש אנשים שאומרים: "אף על פי שאף אחד מאבותיי לא היה קיסר, אחד מהם היה גנרל שהרג אינספור אויבים, ביצע אינספור מעללים צבאיים והפך לשר חשוב בחצר המלוכה. כל בני משפחתי הם צאצאיו הישירים. עד היום, משפחתי עדיין חוקרת את מהלכי אמנויות הלחימה שהועברו על ידי אבותיי ונשמרו בסוד מזרים. מה אתה חושב על זה? האם הזהות שלי לא מיוחדת? האם מעמדי אינו ייחודי?" זהויות מיוחדות אלה שאנשים יורשים, כביכול, ממשפחות אבותיהם הרחוקות, כמו גם ממשפחותיהם המודרניות, נתפסות על ידי אנשים כמכובדות ומפוארות, ומפעם לפעם הם מאזכרים אותן בשמן ומתהדרים בהן כסמל לזהותם ולמעמדם החברתי. במובן מסוים הם עושים זאת כדי להוכיח שזהותם ומעמדם יוצאי דופן. במובן אחר, כאשר אנשים מספרים את הסיפורים הללו, הם גם שואפים ליצור לעצמם מעמד חברתי גבוה יותר כדי להעלות את ערכם בקרב אחרים ולהיראות יוצאי דופן ומיוחדים. מה המטרה של היות אדם יוצא דופן ומיוחד? המטרה היא להשיג מידה רבה יותר של כבוד, הערצה והערכה מאחרים, כך שהוא יוכל לחיות חיים נוחים, קלים ומכובדים יותר. לדוגמה, במיוחד בסביבות מיוחדות מסוימות, יש אנשים שאף פעם לא מסוגלים להבליט את נוכחותם בתוך קבוצה, או לזכות בכבוד ובהערכה של אחרים. לכן הם מחפשים הזדמנויות ומעת לעת הם משתמשים בזהות המיוחדת שלהם או ברקע המשפחתי המיוחד שלהם כדי להפגין את נוכחותם, לאפשר לאנשים לדעת שהם יוצאי דופן, ולגרום לאנשים להעריך ולכבד אותם, כדי לזכות ביוקרה בקרב אנשים. הם אומרים: "למרות שזהותי, מעמדי ואיכותי הם רגילים, אחד מאבותיי היה יועץ למשפחת נסיך בשושלת מינג. שמעת על פלוני-אלמוני? זה היה אחד מאבותיי, סבא של סבא רבא שלי, הוא היה יועץ חשוב למשפחת הנסיך. הוא נודע בכינוי 'הגאון'. הוא היה מומחה בכל דבר, מאסטרונומיה ועד גאוגרפיה, היסטוריה עתיקה ומודרנית, סינית, וענייני חוץ. הוא גם היה מסוגל לתת תחזיות. עדיין יש לנו את מצפן הפנג שואי הגיאומנטי שהוא השתמש בו במשפחה שלנו". למרות שהם אולי לא מדברים על כך לעתים קרובות, הם בכל זאת משעשעים אחרים מעת לעת עם סיפורים על ההיסטוריה המסחררת של אבותיהם. אף אחד לא יודע אם מה שהם אומרים נכון או לא, ויתכן שחלק מדבריהם הוא סיפורי בדים, אבל חלק מהם עשוי להיות נכון. בכל מקרה, לדעתם של אנשים, הזהות שהם יורשים מהמשפחה חשובה מאוד. היא קובעת את עמדתם ואת מעמדם בקרב אחרים, את היחס שהם זוכים לו בקרב אנשים, וגם את מצבם ודירוגם בקרב אנשים. דווקא משום שאנשים תופסים את הדברים האלה, בין היתר, שהם מקבלים מהזהות התורשתית שלהם, הם מייחסים להם חשיבות רבה. כתוצאה מכך, מעת לעת הם מציגים לראווה את אותם פרקים "מפוארים" ו"מבריקים" בהיסטוריה המשפחתית שלהם, תוך שהם נמנעים שוב ושוב מאזכור של אותם היבטים ברקע המשפחתי שלהם או של אותם דברים שקרו במשפחתם שהם מבישים, או שבגינם אחרים עלולים לזלזל בהם או להפלות אותם לרעה. בקיצור, הזהות שאנשים יורשים ממשפחתם חשובה מאוד בליבם. כאשר הם חווים מאורעות מסוימים, לעתים קרובות הם משתמשים בזהות המשפחתית המיוחדת שלהם כהון וכסיבה להתרברב, כדי לזכות בהכרה של אנשים וכדי להשיג מעמד בקרב אחרים. לא משנה אם משפחתך מעניקה לך תהילה או ממיטה עליך בושה, או אם אתה יורש ממשפחתך זהות ומעמד חברתי אציליים או צנועים, מבחינתך, משפחה זו אינה אלא משפחתך ותו לא. היא לא קובעת אם אתה יכול להבין את האמת, לחתור אל האמת, או לעלות על נתיב החתירה אל האמת. לפיכך, אנשים לא צריכים להתייחס למשפחה כאל עניין חשוב מאוד, מפני שהיא לא קובעת את גורלו של אדם או את עתידו, ופחות מכך היא קובעת את הנתיב שבו אדם צועד. הזהות שאתה יורש ממשפחתך יכולה לקבוע רק את הרגשות ואת התפיסות שלך בקרב אחרים. לא משנה אם הזהות שאתה יורש ממשפחתך היא משהו שאתה מתעב או ששווה להתפאר בו, הדבר לא יכול לקבוע אם תהיה מסוגל לעלות על נתיב החתירה אל האמת. לכן, כאשר מדובר בחתירה אל האמת, אין זה משנה איזה סוג של זהות או מעמד חברתי אתה יורש ממשפחתך. גם אם הזהות שאתה יורש גורמת לך להרגיש נעלה ומכובד, דבר זה לא שווה אזכור. לחילופין, אם הדבר גורם לך להרגיש בושה, נחיתות והערכה עצמית נמוכה, הדבר לא ישפיע על חתירתך אל האמת. האין זה כך? (כן). דבר זה לא ישפיע כהוא זה על חתירתך אל האמת, והוא גם לא ישפיע על זהותך כיציר בריאה בפני האל. נהפוך הוא, אין זה משנה אילו זהות ומעמד חברתי אתה יורש ממשפחתך, מנקודת מבטו של האל, לכולם יש הזדמנות זהה להיוושע, והם מבצעים את חובתם וחותרים אל האמת באותו מעמד ובאותה זהות. בין אם הזהות שאתה יורש ממשפחתך היא מכובדת או מבישה, היא אינה קובעת את האנושיות שלך, וגם לא את הנתיב שבו תבחר. עם זאת, אם אתה מייחס לה חשיבות רבה ומתייחס אליה כחלק מהותי מחייך ומהווייתך, אזי תאחז בה בחוזקה, לעולם לא תרפה ממנה ותמשיך להתגאות בה. אם הזהות שאתה יורש ממשפחתך היא אצילית, אזי תתייחס אליה כאל סוג של הון, ואילו אם הזהות שאתה יורש ממשפחתך היא נחותה, תתייחס אליה כאל דבר מביש. לא משנה אם הזהות שאתה יורש ממשפחתך היא אצילית, מפוארת או מבישה, זוהי רק ההבנה האישית שלך ורק תוצאה של התבוננות בנושא מנקודת המבט של האנושיות המושחתת שלך. אלה הם רק הרגש, התפיסה וההבנה שלך, שלא עולים בקנה אחד עם האמת ואין להם כל קשר לאמת. זה לא הון לחתירה שלך אל האמת, וכמובן, זה לא מכשול לחתירה שלך אל האמת. אם המעמד החברתי שלך אצילי ומרומם, אין זה אומר שהוא הון לישועתך. אם המעמד החברתי שלך נחות וצנוע, אין זה אומר שהוא מהווה מכשול לחתירה שלך אל האמת, וקל וחומר שהוא לא מכשול לחתירה שלך לישועה. למרות שהסביבה והרקע של המשפחה, איכות החיים ותנאי המחיה שלה נובעים כולם מקביעתו של האל, אין להם כל קשר לזהותו האמיתית של אדם בפני האל. בעיני האל כל אדם הוא יציר בריאה, לא משנה מאיזו משפחה הוא בא, או אם הרקע המשפחתי שלו מהולל או נחות. גם אם למשפחתך יש רקע מהולל ואתה בעל זהות ומעמד אציליים, אתה עדיין יציר בריאה. בדומה לכך, אם המעמד המשפחתי שלך צנוע ואחרים מזלזלים בך, אתה בכל זאת יציר בריאה רגיל בעיני האל – אין בך שום דבר מיוחד. רקע משפחתי שונה מספק לאנשים סביבות התפתחות שונות, וסביבות מחיה משפחתיות שונות נותנות לאנשים נקודות מבט שונות להתמודדות עם דברים חומריים, עם העולם ועם החיים. בין אם אדם הוא אמיד או נזקק בחייו, ובין אם הנסיבות המשפחתיות שלו מיטיבות או לא, זו פשוט חוויה שונה עבור אנשים שונים. באופן יחסי, לעניים שלמשפחתם רמת חיים צנועה, יש ניסיון חיים עמוק יותר, בעוד שלעשירים שמשפחתם מבוססת מיוחד, קשה יותר להשיג זאת, נכון? (כן). יהיו אשר יהיו הסביבה המשפחתית שבה גדלת, וכן הזהות והמעמד החברתי שרכשת מאותה סביבה משפחתית, כשאתה מתייצב בפני האל, כשהאל מכיר בך ומקבל אותך כיציר בריאה, אתה זהה לאנשים אחרים בעיני האל, אתה שווה לאנשים אחרים, אין בך שום דבר מיוחד, והאל יישם את אותן שיטות ואת אותם סטנדרטים בדרישותיו ממך. אם אתה אומר: "יש לי מעמד חברתי מיוחד", אזי בפני האל עליך להתעלם מה"מיוחדות" הזו; אם אתה אומר: "מעמדי החברתי עלוב", גם אז אתה חייב להתעלם מה"עליבות" הזו. בפני האל, כל אחד מכם חייב להתרחק מהזהות שירש ממשפחתו, להרפות ממנה, לקבל את הזהות שהאל נתן לו כיציר בריאה, ולאמץ זהות זו בביצוע חובתו היטב כיציר בריאה. אם אתה בא ממשפחה טובה ואתה בעל מעמד אצילי, אין לך במה להתפאר, ואתה לא אציל יותר מכל אחד אחר. מדוע? בעיני האל, כל עוד אתה יציר בריאה אנושי, אתה מלא בצביונות מושחתים, ואתה נמנה עם אלה שהאל רוצה להושיע. באופן דומה, אם הזהות שאתה יורש ממשפחתך היא פשוטה וצנועה, בכל זאת עליך לקבל את זהותו של יציר בריאה שהאל העניק לך, ולבוא בפני האל כיציר בריאה כדי לקבל את ישועתו. אתה עשוי לומר: "המעמד החברתי של משפחתי נחות, וגם הזהות שלי נחותה. אנשים מזלזלים בי". האל אומר שזה לא משנה. כיום, בפני האל, אתה כבר לא מופיע כאדם שזהותו ניתנה לו על ידי משפחתו. הזהות הנוכחית שלך היא זהות של יציר בריאה, ועליך לקבל את דרישות האל ממך. האל לא נוהג במשוא פנים כלפי אף אחד. הוא לא מסתכל על הרקע המשפחתי שלך או על הזהות שלך, כי בעיניו אתה כמו כולם. השטן השחית אותך, אתה שייך למין האנושי המושחת ואתה יציר בריאה בפני האל, ולכן אתה אחד מאלה שהאל רוצה להושיע. אין זה משנה אם אתה צאצא של פקידים בכירים או של הורים עשירים כקורח, אם אתה אדם צעיר בעל זכויות יתר או נסיכה, או אם אתה בן של בעלי עסקים קטנים או אדם רגיל כלשהו. הדברים האלה לא חשובים, והאל לא מסתכל עליהם כלל. זאת משום שהאל רוצה להושיע אותך כאדם. הוא רוצה לשנות את הצביון המושחת שלך, לא את הזהות שלך. הזהות שלך לא קובעת את הצביון המושחת שלך, ואף לא את הערך שלך, והצביון המושחת שלך לא מגיע ממשפחתך. האל רוצה להושיע אותך לא משום שהמעמד שלך עשוי להיות צנוע, ובמיוחד לא משום שהמעמד שלך עשוי להיות ייחודי. במקום זאת, האל בחר בך בגלל תוכניתו וניהולו, משום שהשטן השחית אותך, ומשום שאתה שייך למין האנושי המושחת. בפני האל, לא משנה איזו זהות אתה יורש ממשפחתך, אתה זהה לכולם. כולכם בני המין האנושי שהשטן השחית ויש לכם צביונות מושחתים. אין בך שום דבר מיוחד. האין זה כך? (כן). לכן, בפעם הבאה שמישהו סביבך אומר: "פעם הייתי שופט מחוזי", או "הייתי מושל מחוז", או שמישהו אומר: "אבותינו היו קיסרים", או שמישהו אומר: "הייתי חבר קונגרס", או "רצתי לנשיאות", או שמישהו אומר: "הייתי נשיא של חברה גדולה", או "הייתי הבוס של חברה בבעלות המדינה," מה כל כך מדהים בזה? האם חשוב הדבר שהיית פעם מנהל בכיר או מפקד? העולם הזה והחברה הזו מייחסים חשיבות רבה לזהות ולמעמד החברתי של אנשים, ומחליטים כיצד להתייחס אליך בהתאם לזהותך ולמעמדך החברתי. אך כעת אתה בבית האל, והאל לא יסתכל עליך באופן אחר משום שבעבר היית מבריק, או משום שבעבר זהותך הייתה מבריקה ומפוארת. במיוחד עכשיו, כשהוא דורש ממך לחתור אל האמת, האם יש טעם להתרברב בכישוריך, במעמדך החברתי ובערכך? (לא, אין טעם). האם יהיה זה טיפשי לעשות זאת? (כן). אנשים טיפשים נוטים להשתמש בדברים האלה כדי לאמוד את עצמם מול אחרים. יש גם כמה מאמינים חדשים ששיעור קומתם נמוך והם לא מבינים את האמת, ולעתים קרובות הם משתמשים בדברים האלה מהחברה ומהמשפחה כדי להשוות את עצמם לאחרים. אנשים שיש להם בסיס ושיעור קומה באמונתם באל, לא יעשו זאת בדרך כלל, ולא ידברו על דברים כאלה. השימוש בזהות המשפחתית או במעמד החברתי של אדם כהון, אינו עולה בקנה אחד עם האמת.

כעת, לאחר ששיתפתי רבות על הנושא, האם אתה מבין מה אמרתי על הזהות שאתה יורש ממשפחתך? (כן). אמור לי משהו על כך. (אלוהים, אני אגיד על כך משהו. לעתים קרובות אנשים מייחסים חשיבות מיוחדת למשפחה אליה נולדו, ולזהות ולמעמד של משפחתם בחברה. אנשים שנולדו למשפחה עם מעמד חברתי נמוך, נוטים משום מה לחשוב שהם נחותים מאחרים. הם מרגישים שהמוצא שלהם צנוע מאוד והם לא יכולים לזקוף את ראשם בחברה, לכן הם שואפים לשפר את מעמדם החברתי; אלה שנולדו למשפחה בעלת מעמד גבוה יחסית נוטים להיות גאוותנים ויהירים למדי, הם אוהבים להתרברב, ויש להם תחושת עליונות מוּלדת. אך למעשה, המעמד החברתי של אנשים אינו הדבר החשוב ביותר, מפני שבפני האל, לאנשים יש זהות ומעמד זהים – כולם יצירי בריאה. זהותו ומעמדו של אדם לא יכולים לקבוע אם הוא יכול לחתור אל האמת, ליישם את האמת בפועל או להיוושע, ולכן הוא לא צריך להגביל את עצמו בגלל זהותו ומעמדו). טוב מאוד. לאנשים שלא חותרים אל האמת אכפת מאוד מזהותו וממעמדו החברתי של אדם, ולכן בנסיבות מיוחדות מסוימות, הם יאמרו דברים כמו: "אתה יודע, בכנסייה שלנו, המשפחה של פלוני אמידה!" עיניהם נוצצות כשהם אומרים את המילה "אמידה", והדבר מעיד על מנטליות הקנאה הקיצונית שלהם. תחושות הקנאה שלהם מתעצמות כבר זמן כה רב, עד שהם מגיעים לנקודה שבה הם מזילים ריר על אנשים כאלה ואומרים: "אתה מכיר את האנשים האלה שם, אבא שלה הוא פקיד בכיר, ואבא שלו שופט מחוזי, אבא שלה הוא ראש עיר, ואביו של ההוא מזכיר באיזה משרד ממשלתי!" כשהם רואים מישהו שלובש בגדים יפים, או מישהו שלבוש היטב, שיש לו מעמד או תובנה כלשהם, או שהוא משתמש בדברים יוקרתיים במיוחד, הם מקנאים וחושבים: "המשפחה שלהם עשירה, ודאי יש להם המון כסף", והם אכולי הערצה וקנאה. בכל פעם שהם מדברים על כך שפלוני הוא מנהל של חברה כלשהי, אכפת להם מהזהות של אותו אדם יותר מאשר האדם עצמו. הם תמיד מדברים על התפקיד של האדם אפילו אם האדם עצמו לא מדבר על כך אף פעם, וכאשר מגיע הזמן לבחור את מנהיג הכנסייה, הם אפילו מצביעים עבור אותו אדם. יש להם תחושות מיוחדות כלפי אנשים שמעמדם החברתי גבוה משלהם, והם מעניקים להם תשומת לב מיוחדת. הם תמיד מנסים לשחר לפתחם של האנשים האלה, להתקרב אליהם ולהתחנף אליהם, תוך שהם שונאים את עצמם וחושבים: "למה אבא שלי לא פקיד בכיר? למה נולדתי למשפחה הזאת? למה אין לי שום דבר טוב להגיד על המשפחה שלי? הם נולדו למשפחות של פקידים בכירים או אנשי עסקים עשירים, ואילו למשפחה שלי אין כלום. כל האחים שלי אנשים רגילים, בעלי עסקים קטנים שעובדים את האדמה, וכולם בשכבה התחתונה של החברה. ומוטב להמעיט בדיבור על הוריי – הם אפילו לא משכילים. כמה מבייש!" כאשר מישהו מזכיר את הוריהם, הם מתחמקים ואומרים: "בוא לא נעלה את הנושא הזה, בוא נדבר על משהו אחר. בוא נדבר על פלוני בכנסייה שלנו. תראה את התפקיד הניהולי שלו, הוא יודע להיות מנהיג. הוא עושה את זה כבר עשרות שנים, אף אחד לא יכול להחליף אותו. הבחור הזה נולד להנהיג. לו רק ניתן היה לומר עלינו את אותו הדבר. עכשיו, כשהוא מאמין באל, זו ברכה על ברכה. הוא באמת אדם מבורך, כי כבר יש לו כל מה שאפשר לרצות בחברה, ועכשיו כשהוא נכנס לבית האל, הוא יכול להיכנס גם למלכות ויהיה לו ייעוד יפה". הם מאמינים שכאשר פקיד בכיר נכנס לבית האל, הוא או היא צריכים להיות מנהיגי הכנסייה ושיהיה להם ייעוד יפה. מי מחליט על כך? האם המילה האחרונה היא שלהם? (לא). זהו בבירור דבר שחסרי אמונה אומרים. אם הם רואים מישהו עם מעט יכולת וכישרון מולד, שמתלבש יפה ונהנה ממנעמי החיים, ושנוהג במכונית יפה וגר בבית גדול, הם מתעקשים להתרועע עם אותו אדם, מכרכרים סביבו ומתרפסים בפניו. ויש אחרים שמרגישים שיש להם מעמד חברתי גבוה. כשהם נכנסים לבית האל, תמיד הם דורשים זכויות מיוחדות, פוקדים בקול רם על אחיהם ועל אחיותיהם ומתייחסים אליהם כאל עבדים, משום שהם כל כך התרגלו לנהל חיים של פקידים בכירים. האם אנשים כאלה חושבים שאחיהם ואחיותיהם כפופים להם? כשמגיע הזמן לבחור מנהיג כנסייה, אם הם לא נבחרים, הם כועסים ואומרים: "אני לא אאמין יותר, בית האל לא הוגן, הוא לא נותן לאנשים הזדמנות, בית האל מתנשא על אנשים!" הם התרגלו להיות פקידים בכירים בעולם והם חושבים שהם הדבר האמיתי, ולכן, כשהם באים לבית האל, הם תמיד מנסים לנהל את העניינים, להוביל בכל דבר ולדרוש זכויות מיוחדות, והם מתייחסים לבית האל כפי שהם מתייחסים לעולם ולחברה. ייתכן ומישהי היא אשתו של פקיד בכיר בעולם, אבל כשהיא נכנסת לבית האל היא עדיין רוצה שיתייחסו אליה כאל אשתו של פקיד בכיר, ושאנשים יחמיאו לה ויילכו אחריה. במהלך כינוסים, אם האחים והאחיות לא מברכים אותה, היא כועסת ומפסיקה לבוא לכינוסים כי היא מרגישה שאנשים לא מתייחסים אליה ברצינות, ושהאמונה באל היא חסרת משמעות. האין זה בלתי מתקבל על הדעת? (כן). לא משנה איזו זהות מיוחדת יש לך בחברה, כשאתה בא לבית האל אתה מאבד את הזהות המיוחדת שלך. בפני האל ובפני האמת יש לאנשים רק זהות אחת, זהות של יציר בריאה. בעולם, בין אם אתה פקיד ממשלתי או אם את רעיה של פקיד בכיר, בין אם אתה חבר באליטה של החברה או פקיד זוטר מן השורה, או אם אתה מפקד או חייל, בבית האל יש לך רק זהות אחת, זהותו של יציר בריאה. אין בך שום דבר מיוחד, אז אל תחפש פריבילגיות מיוחדות ואל תגרום לאנשים לסגוד לך. אחרים באים ממשפחה נוצרית מיוחדת, או ממשפחה שמאמינה באדון במשך דורות. אולי אמם הוכשרה בסמינר ואביהם כומר. הם מתקבלים באהדה רבה במיוחד בקהילה הדתית, ומאמינים מתכנסים סביבם. לאחר שהם מקבלים את השלב הזה בעבודתו של האל, הם עדיין מרגישים שיש להם אותה זהות כמו קודם, אך הם חיים בארץ החלומות! הגיע הזמן שיפסיקו לחלום ויתעוררו. אין זה משנה אם אתה כומר או מנהיג, כשאתה בא לבית האל, עליך להבין את הכללים של בית האל וללמוד לשנות את זהותך. זהו הדבר הראשון שאתה צריך לעשות. אתה לא פקיד בכיר כלשהו ולא פקיד זוטר מן השורה, אתה לא איש עסקים עשיר ואתה גם לא עני וחסר כל. כשאתה נכנס לבית האל, יש לך רק זהות אחת, והיא הזהות שהאל נתן לך – זהות של יציר בריאה. מה צריכים לעשות יצירי בריאה? אל לך להתהדר בהיסטוריה המשפחתית שלך או במעמד החברתי שירשת ממשפחתך, ואל תשתמש במעמד החברתי הנעלה שלך כדי לפרוק כל עול בבית האל ולחפש פריבילגיות מיוחדות, וקל וחומר שאסור לך להשתמש בניסיון שצברת בחברה ובתחושת העליונות שמעמדך החברתי מעניק לך. אל לך להתנהג כשליט ריבוני בבית האל ולהכתיב את הכללים. במקום זאת, בבית האל עליך למלא את חובתך כיציר בריאה, להתנהל כראוי, לא להזכיר את הרקע המשפחתי שלך, לא לטפח כל תחושת עליונות, וגם אינך צריך להיות בעל תסביך נחיתות; אין צורך שתרגיש נחות או שתהיה לך תחושת עליונות. בקיצור, עליך לעשות היטב ובצייתנות את מה שיציר בריאה צריך לעשות, ולבצע היטב את החובה שיציר בריאה צריך לבצע. יש אנשים שאומרים: "אז האם זה אומר שאני צריך לרסן את עצמי ולא להתבלט?" לא, אינך צריך לרסן את עצמך ולא להתבלט, אתה לא צריך להיות כנוע ובהחלט אינך צריך להתנהג בהתנשאות. אינך צריך לנסות להתבלט, אינך צריך להעמיד פנים, ואינך צריך לעשות ויתורים רק כדי שכולם יהיו מרוצים. האל מתייחס לאנשים בהגינות ובצדק, מפני שהאל הוא האמת. האל אמר דברים רבים לאנשים והציב דרישות רבות, ובסופו של דבר הוא דורש שתבצע את חובתך כיציר בריאה כראוי, ושתעשה כראוי את כל מה שיציר בריאה צריך לעשות. בהתמודדות עם עניין הזהות שאנשים יורשים ממשפחתם, אתה גם נדרש להתייחס לאנשים ולדברים, להתנהל ולפעול על סמך דברי האל ועם האמת כקריטריון, במקום להתהדר בתחושת העליונות שמשפחתך העניקה לך. וכמובן, אם אתה בא ממשפחה קשת יום, אינך צריך להיות גלוי ולספר לכולם כמה זה רע. אנשים אחרים עשויים לומר: "האם בית האל דורש ש'אל תשאל גיבור על מוצאו'?" האם אמירה זו היא האמת? (לא). אמירה זו אינה האמת, ולכן אינך צריך לאמוד דבר על סמך אמירה זו, ולא להשתמש בה כקריטריון לציות לדרישות שהאל מציב בפניך. באשר לזהות שאתה יורש ממשפחתך, האל דורש ממך שתבצע את חובתך. בפני האל, הזהות היחידה שלך היא של יציר בריאה, ולכן עליך לוותר על דברים שיכולים להשפיע על היותך יציר בריאה טוב, או שעלולים למנוע ממך לעשות זאת. אל לך לפנות בלבך מקום לדברים האלה ולייחס להם חשיבות רבה מדי. עליך לוותר על הזהות הייחודית שאתה יורש ממשפחתך הן מבחינת המראה החיצוני והן מבחינת הגישה. מה דעתך על כך? האם הדבר בר ביצוע? (כן). אולי ירשת ממשפחתך זהות מכובדת, או אולי הרקע המשפחתי שלך מטיל צל על זהותך. כך או כך, אני מקווה שתשתחרר מזה, שתתייחס לעניין הזה ברצינות, ולאחר מכן, כשתיתקל בכמה מצבים מיוחדים והדברים האלה ישפיעו על ביצוע חובתך, על יחסך לאנשים, על העקרונות הנכונים שלך להתמודדות עם דברים ועל העקרונות שלך להסתדר עם אחרים, אני מקווה שתוכל להפסיק להיות מושפע מהזהות שירשת ממשפחתך, להתייחס לכולם באופן נכון ולטפל נכון בכל הדברים. לדוגמה, נניח שיש מישהי בכנסייה שתמיד מבצעת את חובתה בשטחיות ותמיד יוצרת שיבושים. איך עלייך להתמודד איתה? את מתלבטת בעניין וחושבת: "אני חייבת לגזום אותה, כי אם לא אגזום אותה הדבר ישפיע על עבודת הכנסייה". וכך את מתחילה לגזום אותה. אך היא מסרבת לוותר וממציאה שלל תירוצים. אינך מפחדת ממנה, ולכן את ממשיכה לשתף ולגזום אותה. היא אומרת: "את יודעת מי אני?" ואת עונה: "מה זה משנה מי את?" היא אומרת: "בעלי הוא הבוס של בעלך. אם תקשי עליי היום, בעלך יהיה בצרות". את עונה: "זוהי עבודתו של בית האל. אם לא תבצעי אותה היטב ותמשיכי ליצור שיבושים, אני אדיח אותך מחובתך". היא אומרת: "בכל מקרה, אמרתי לך מה עומד לקרות. תחליטי בעצמך מה לעשות!" למה היא מתכוונת כשהיא אומרת "תחליטי בעצמך"? היא אומרת לך שאם תעזי להדיח אותה, היא תדאג שבעלך יפוטר. בשלב זה, את חושבת: "לאישה הזו יש גיבוי חזק, לא פלא שהיא מדברת בגאוותנות כזו כל הזמן", ולכן את משנה את נימתך ואומרת: "טוב, הפעם אניח לזה, אבל בפעם הבאה אני לא אוותר! לא התכוונתי לשום דבר במה שאמרתי, הכול למען עבודת הכנסייה. כולנו אחים ואחיות שמאמינים באל, כולנו משפחה אחת. חישבי על כך, אני מנהיגה של הכנסייה, איך אוכל לא לקחת על כך אחריות? אם לא הייתי לוקחת אחריות, לא הייתם בוחרים בי, נכון?" את מתחילה לנסות להחליק את העניינים. האם יש עקרונות מאחורי זה? עמוק בלבך, חומת המגן קרסה, אינך מעזה לדבוק בעקרונות ואת נכנעת. האין זה כך? (כן). לכן, בסופו של דבר את מוותרת לה. את מתביישת שהזהות שלך אינה אצילית כמו שלה ושהמעמד החברתי שלה גבוה יותר משלך, ולכן את מרגישה שאת חייבת לאפשר לה לשלוט בך ושאת צריכה לציית לה. למרות ששתיכן מאמינות באל, את עדיין מאפשרת לה לסחוט אותך. אם לא תוכלי להיפטר מההשפעה שהמעמד החברתי מפעיל עלייך, לא תהיי מסוגלת לקיים את העקרונות, לא תוכלי ליישם את האמת בפועל, ולא תהיי נאמנה בפני האל. אם אינך נאמנה לאל, האם האל יקבל אותך? האם האל יבטח בך? האם הוא עדיין יפקיד בידייך עבודה חשובה? מבחינתו, את תהיי אדם לא אמין, כי ברגע המכריע מכרת את האינטרסים של בית האל כדי להגן על האינטרסים שלך. ברגע המכריע נבהלת מכוחות הרוע שמקורם בחברה ובשטן, והדבר גרם לך למכור את האינטרסים של בית האל ולא לשאת עדות. זוהי עבירה חמורה וסימן לכך שהבאת קלון על האל. מדוע? כי כאשר עשית זאת, בגדת בזהותך כיציר בריאה והפרת את העיקרון לפיו יש לעשות מה שיציר בריאה צריך לעשות. בטיפול בעניין זה, הרשית לעצמך להיות מושפעת ממעמדך החברתי ומזהותך בחברה. בהתמודדות עם בעיה כלשהי, אם אינך יכולה להרפות מההשפעות השליליות שנוצרות על ידי הזהות שירשת ממשפחתך, את עלולה להגיב לבעיות אלה על ידי עשיית דברים בלתי צפויים. במובן אחד, הדברים האלה יגרמו לך להפר את האמת, ובמובן אחר, הם יותירו אותך אובדת עצות לחלוטין, בלי לדעת אילו בחירות לעשות. דבר זה יוביל אותך בקלות לביצוע עבירה ולחרטה, כך שבפני האל תוכתמי ותיחשבי לאדם לא אמין שהפר את העיקרון שהאל הנחיל לאנושות, שהוא לבצע היטב חובה כיציר בריאה ולעשות את מה שיציר בריאה צריך לעשות. חישבו על כך, העניין הזה טריוויאלי מעט, אבל גם משמעותי מאוד בחומרתו, הלא כן? (כן).

זה עתה שיתפתי על ויתור על הזהות שאתה יורש ממשפחתך. האם הדבר קל לביצוע? (כן, קל לעשות זאת). האם קל לעשות זאת? באילו נסיבות עניין זה ישפיע עליך ויפריע לך? בסוג מסוים של סביבה, כאשר אין לך הבנה נכונה וטהורה של העניין הזה, אתה תושפע ממנו, והדבר ישפיע על היכולת שלך לבצע את חובתך היטב, על שיטות הטיפול שלך בדברים ועל התוצאות. לפיכך, כאשר מדובר בזהות שאתה יורש מהמשפחה, עליך להתייחס אליה כראוי ולא להיות מושפע ממנה או לאפשר לה לשלוט בך, אלא במקום זאת, להתייחס לאנשים ולדברים, להתנהל ולפעול באופן רגיל בהתאם לשיטות שהאל מעניק לאנשים. בדרך זו, יהיו לך הגישה והעקרונות שצריכים להיות ליציר בריאה מקובל מבחינה זו. בהמשך, נשתף על השתחררות מהשפעות ההתניה שהמשפחה מפעילה עליך. בחברה הזו, עקרונותיהם של אנשים להתמודדות עם העולם, השיטות שלהם לחיות ולהתקיים, ואפילו עמדותיהם ותפיסותיהם כלפי דת ואמונה, וכן גם תפיסותיהם והשקפותיהם השונות כלפי אנשים ודברים – כל הדברים האלה מותנים באופן בלתי נמנע על ידי המשפחה. לפני שאנשים מתחילים להבין את האמת – אין זה משנה בני כמה הם, מאיזה מגדר הם, מהו עיסוקם, או מהי גישתם כלפי כל דבר שהוא, בין אם היא קיצונית או רציונלית – בקיצור, בכל מיני דברים, מחשבותיהם והשקפותיהם של אנשים וגישתם כלפי דברים מושפעות במידה רבה על ידי המשפחה. כלומר, השפעות ההתניה השונות שמשפחה מפעילה על אדם קובעות במידה רבה את גישתו לדברים ואת דרכי ההתמודדות שלו עמם, כמו גם את השקפתו על הקיום, ואפילו משפיעות על אמונתו. מכיוון שההתניות המשפחתיות והשפעות המשפחה על אנשים כה משמעותיים, המשפחה נמצאת באופן בלתי נמנע בשורש השיטות והעקרונות של אנשים להתמודדות עם דברים, כמו גם בבסיס השקפתם על הקיום והשקפותיהם על אמונה. מכיוון שבית המשפחה עצמו אינו המקום שבו האמת צומחת, והוא גם אינו מקור האמת, יש למעשה רק כוח מניע אחד, או מטרה אחת שמניעה את משפחתך להתנות בך כל רעיון, נקודת מבט או שיטה לקיום – שיפעלו לטובתך. הדברים האלה שהם לטובתך, לא משנה ממי הם באים – בין אם מההורים שלך, מהסבים והסבתות שלך, או מאבותיך – בקצרה, כולם נועדו לאפשר לך להגן על האינטרסים שלך בחברה ובין היתר, למנוע מאחרים להציק לך, ולאפשר לך לחיות בקרב אנשים בדרך דיפלומטית ופחות מוגבלת, ואשר נועדה להגן על האינטרסים שלך במידה הרבה ביותר. ההתניה שאתה מקבל ממשפחתך נועדה להגן עליך, למנוע ממך לסבול מבריונות או מהשפלה כלשהי, ולהפוך אותך לאדם טוב יותר מאחרים, גם אם הדבר אומר להציק לאחרים או לפגוע באחרים, כל עוד אתה לא נפגע בעצמך. אלה הם כמה מהדברים החשובים ביותר שמשפחתך מפעילה עליך כהתניה, והם גם המהות והמטרה העיקרית העומדת בבסיס כל הרעיונות המותנים בך. האין זה כך? (כן). אם אתה שוקל את המטרה ואת המהות של כל הדברים שמשפחתך מפעילה עליך כהתניה, האם יש ביניהם משהו שתואם לאמת? אפילו אם הדברים האלה אכן עולים בקנה אחד עם האתיקה או עם הזכויות והאינטרסים הלגיטימיים של האנושות, האם יש להם קשר כלשהו לאמת? האם הם האמת? (לא). אפשר לומר בוודאות מוחלטת שהם לא האמת. אין זה משנה כמה אדם מאמין שהדברים שמשפחתו מפעילה עליך כהתניה הם חיוביים ולגיטימיים, אנושיים ומוסריים, הם לא האמת, הם לא יכולים לייצג את האמת, וכמובן שהם לא יכולים להחליף את האמת. לכן, כשמדובר בנושא המשפחה, הדברים האלה הם היבט נוסף שאנשים צריכים לוותר עליו. מהו בדיוק היבט זה? הוא השפעות ההתניה שהמשפחה מפעילה עליך – זהו ההיבט השני שעליך לוותר עליו כשמדובר בנושא המשפחה. מכיוון שאנו דנים בהשפעות ההתניה שהמשפחה מפעילה עליך, הבה נבדוק תחילה מהן בדיוק השפעות ההתניה הללו. אם נבדיל ביניהן על פי תפיסתם של אנשים לגבי מה נכון ומה שגוי, חלקן נכונותיחסית, חיוביות, ייצוגיות, וניתן לדון בהן, בעוד שחלקן אנוכיות יחסית, מתועבות, מרושעות, שליליות יחסית, ותו לא. אך בכל מקרה, השפעות ההתניה האלה מהמשפחה הן כמו שכבה של ביגוד מגן ששומרת באופן קולקטיבי על האינטרסים הגשמיים של אדם, שומרת על כבודו בקרב אחרים, ומונעת מהם להציק לו. האין זה כך? (כן). אם כן, בואו נדבר על השפעות ההתניה שהמשפחה שלך מפעילה עליך. לדוגמה, כאשר בכירי המשפחה אומרים לך לעתים קרובות ש"אנשים זקוקים לגאוותם בדיוק כפי שעץ זקוק לקליפתו", הם אומרים זאת כדי לגרום לך לייחס חשיבות למוניטין טוב, לחיים בגאווה, וכדי שלא תעשה דברים שממיטים עליך חרפה. אם כך, האם האמרה הזו מנחה אנשים בצורה חיובית או שלילית? האם היא יכולה להוביל אותך אל האמת? האם היא יכולה להוביל אותך להבנת האמת? (לא, היא לא יכולה). אתה יכול לומר בוודאות מלאה: "לא, היא לא יכולה!" חשוב על כך, האל אומר שאנשים צריכים להתנהל כאנשים כנים. כשאתה מבצע עבירה, עושה דבר שגוי, או עושה משהו שהוא מרד באל ומנוגד לאמת, עליך להודות בטעותך, לזכות בהבנה של עצמך ולהמשיך לנתח את עצמך כדי להשיג הכאה אמיתית על חטא, ולאחר מכן לפעול בהתאמה עם דברי האל. אם כן, אם אנשים רוצים להתנהל כאנשים כנים, האם הדבר מתנגש עם האמירה "אנשים זקוקים לגאוותם בדיוק כפי שעץ זקוק לקליפתו"? (כן). איך זה מתנגש? האמירה "אנשים זקוקים לגאוותם בדיוק כפי שעץ זקוק לקליפתו" נועדה לגרום לאנשים לייחס חשיבות להבאה לידי ביטוי של הצד הזוהר והצבעוני שלהם ולעשות יותר דברים שגורמים להם להיראות טוב – במקום לעשות דברים רעים או לא מכובדים, או דברים שחושפים את הצד המכוער שלהם – ולמנוע מהם לחיות ללא גאווה או כבוד. למען שמו הטוב של אדם, גאוותו וכבודו, אדם לא יכול להטיל את כל ההבלים על עצמו, לא כל שכן לספר לאחרים על הצד האפל שלו ועל צדדיו המבישים, משום שעליו לחיות בגאווה ובכבוד. כדי שיהיה לאדם כבוד הוא זקוק למוניטין טוב, וכדי שיהיה לו מוניטין טוב הוא צריך להעמיד פנים ולייפות את עצמו. האם דבר זה לא מתנגש עם התנהלות כאדם כן? (אכן). כאשר אתה מתנהל כאדם כן, מה שאתה עושה מנוגד לחלוטין לאמרה "אנשים זקוקים לגאוותם בדיוק כפי שעץ זקוק לקליפתו". אם אתה רוצה להתנהל כאדם כן, אל תייחס חשיבות לגאווה; גאוותו של אדם אינה שווה אגורה. אדם צריך לחשוף את עצמו לנוכח האמת, לא להעמיד פנים ולא ליצור דימוי כוזב. אדם חייב לחשוף בפני האל את מחשבותיו האמיתיות, את הטעויות שעשה, את ההיבטים המפרים את עקרונות-האמת וכן הלאה, וכן לחשוף את הדברים האלה בפני אחיו ואחיותיו. אין זה עניין של חיים למען המוניטין, אלא עניין של חיים למען התנהלות כאדם כן, למען חתירה אל האמת, למען היותו של אדם יציר בריאה אמיתי ולמען ריצוי האל וכדי לזכות בישועה. אך כשאינך מבין את האמת הזו ואת כוונותיו של האל, הדברים שמשפחתך מחדירה בך כהתניה, נוטים להיות דומיננטיים. לכן, כשאתה עושה משהו שגוי, אתה מסתיר זאת, מעמיד פנים וחושב: "אני לא יכול להגיד שום דבר על כך, וגם לא ארשה לאף אחד אחר שיודע על כך לומר דבר. אם מישהו מכם יגיד משהו, לא אוותר לו בקלות. המוניטין שלי קודם לכל. החיים הם לחינם אם הם לא למען המוניטין של אדם, כי הוא חשוב יותר מכל דבר אחר. אם אדם מאבד את המוניטין שלו, הוא מאבד את כל כבודו. לכן אתה לא יכול לספר זאת כמו שזה, עליך להעמיד פנים, עליך להסתיר דברים, אחרת תאבד את המוניטין ואת הכבוד שלך, וחייך יהיו חסרי ערך. אם אף אחד לא מכבד אותך, אתה פשוט חסר ערך ואשפה זולה". האם אפשר להתנהל כאדם כן על ידי יישום בפועל בדרך זו? האם אפשר להיות פתוח לחלוטין ולבצע ניתוח עצמי? (לא, זה לא אפשרי). ברור שבעשותך כן אתה דבק באמירה "אנשים זקוקים לגאוותם בדיוק כפי שעץ זקוק לקליפתו" שמשפחתך החדירה בך כהתניה. אך אם תוותר על האמרה הזו כדי לחתור אל האמת וליישם אותה בפועל, היא תפסיק להשפיע עליך והיא תחדל להיות המוטו שלך או העיקרון שלך בעשיית דברים, ובמקום זאת מה שתעשה יהיה בדיוק ההיפך מהאמירה הזו "אנשים זקוקים לגאווה שלהם בדיוק כפי שעץ זקוק לקליפתו". לא תחיה למען המוניטין שלך או למען כבודך, אלא תחיה למען החתירה אל האמת, למען התנהלותך כאדם כן וכדי לרצות את האל ולחיות כיציר בריאה אמיתי. אם תדבוק בעיקרון זה, תוכל להרפות מהשפעות ההתניה שמשפחתך מפעילה עליך.

משפחה גורמת להתניות אצל אנשים לא רק באמצעות אמירה אחת או שתיים, אלא באמצעות שורה שלמה של ציטוטים ידועים ופתגמים. לדוגמה, האם בכירי המשפחה שלך וההורים שלך מזכירים לעתים קרובות את האמרה "אדם משאיר את שמו מאחור בכל מקום בו הוא שוהה, בדיוק כפי שאווז משמיע את קריאתו בכל מקום בו הוא עף"? (כן). הם אומרים לך: "אנשים חייבים לחיות למען המוניטין שלהם. אנשים לא מחפשים שום דבר אחר במהלך חייהם, מלבד ליצור לעצמם מוניטין טוב ולעשות רושם טוב בקרב אחרים. בכל אשר תלך, היה נדיב יותר במתן ברכות, מילות נימוס ומחמאות ואמור יותר מילים טובות. אל תעליב אנשים, אלא עשה יותר מעשים טובים ופעולות טובות". לאפקט ההתניה המסוים הזה שמפעילה המשפחה יש השפעה מסוימת על התנהגותם או על עקרונות ההתנהלות של אנשים, והתוצאה הבלתי נמנעת היא שהם מייחסים חשיבות רבה לתהילה ולרווח. כלומר, הם מייחסים חשיבות רבה למוניטין שלהם, ליוקרתם, לרושם שהם יוצרים במוחם של אנשים, ולהערכתם של אחרים לגבי כל מה שהם עושים ולגבי כל דעה שהם מביעים. בכך שאתה מייחס חשיבות רבה לתהילה ולרווח, מבלי משים אתה מייחס חשיבות מועטה לשאלה אם החובה שאתה מבצע תואמת לאמת ולעקרונות, אם אתה מרצה את האל ואם אתה מבצע את חובתך כראוי. אתה מתייחס לדברים האלה כבעלי חשיבות פחותה ועדיפות נמוכה יותר, בעוד שהאמרה "אדם משאיר את שמו מאחור בכל מקום בו הוא שוהה, בדיוק כפי שאווז משמיע את קריאתו בכל מקום בו הוא עף", שמשפחתך החדירה בך כהתניה, הופכת להיות חשובה ביותר עבורך. היא גורמת לך להקדיש תשומת לב רבה לאופן שבו כל פרט של עצמך בא לידי ביטוי במוחם של אנשים. בפרט, יש אנשים שמקדישים תשומת לב מיוחדת למה שאנשים אחרים באמת חושבים עליהם מאחורי גבם, עד כדי ציתותים דרך קירות, האזנה דרך דלתות פתוחות למחצה, ואפילו הגנבת מבט על מה שאנשים אחרים כותבים עליהם. כאשר מישהו מזכיר את שמם, הם חושבים: "אני צריך למהר ולהקשיב למה שהם אומרים עליי, ולשמוע אם יש להם דעה טובה עליי. אוי ואבוי, הם אמרו שאני עצלן ושאני אוהב לאכול אוכל טעים. אז אני חייב להשתנות, אני לא יכול להיות עצלן בעתיד, אני חייב להיות חרוץ". לאחר שהיו חרוצים במשך זמן מה, הם חושבים לעצמם: "אני מקשיב אם אומרים שאני עצלן, ונראה שאף אחד לא אמר זאת בזמן האחרון". אך עדיין הם מרגישים לא בנוח, ולכן הם מכניסים את הנושא כלאחר יד לתוך השיחות שלהם עם הסובבים אותם, ואומרים: "אני עצלן במקצת". ואחרים עונים: "אתה לא עצלן, אתה הרבה יותר חרוץ עכשיו משהיית פעם". כשהם שומעים זאת הם מיד מרגישים רגועים, מאושרים ומנוחמים. "תראה, כולם שינו את דעתם עליי. נראה שכולם שמו לב לשיפור בהתנהגות שלי". כל מה שאתה עושה לא נועד ליישם את האמת בפועל או לרצות את האל, אלא למען המוניטין שלך. בדרך זו, מה הפך להיות למעשה כל מה שאתה עושה? הדבר הפך למעשה לאקט דתי. למה הפכה המהות שלך? הפכת לאבטיפוס של פרוש. למה הפך הנתיב שלך? הוא הפך לדרכם של צוררי משיח. כך האל מגדיר זאת. אם כך, המהות של כל מה שאתה עושה הוכתמה, זה כבר לא אותו דבר; אינך מיישם את האמת בפועל ואינך חותר אליה, אלא במקום זאת, אתה חותר אל תהילה ואל רווח. בסופו של דבר, מבחינת האל, ביצוע חובתך הוא – במילה אחת – לקוי. מדוע? מכיוון שאתה נאמן למוניטין שלך בלבד, ולא למה שהאל הפקיד בידיך ולחובתך כיציר בריאה. מה אתה מרגיש בלבך כשהאל מגדיר זאת כך? שאמונתך באל במשך כל השנים הייתה לשווא? אם כך, האם המשמעות היא שכלל לא חתרת אל האמת? לא חתרת אל האמת, במקום זאת הקדשת תשומת לב מיוחדת למוניטין שלך, וזהו השורש של השפעות ההתניה שנובעות ממשפחתך. מהי האמירה הדומיננטית ביותר שהיוותה התניה עבורך? האמרה "אדם משאיר את שמו מאחור בכל מקום בו הוא שוהה, בדיוק כפי שאווז משמיע את קריאתו בכל מקום בו הוא עף", השתרשה עמוק בליבך והפכה למוטו שלך. אתה מושפע מאמירה זו ומותנה על ידה מאז שהיית צעיר, ואפילו כשהתבגרת, אתה חוזר לעתים קרובות על אמרה זו כדי להשפיע על הדור הבא של משפחתך ועל הסובבים אותך. כמובן, הדבר החמור עוד יותר הוא שאימצת אותה כשיטה וכעיקרון שלך להתנהל ולהתמודד עם דברים, ואפילו כמטרה וככיוון שאתה חותר אליהם בחיים. המטרה והכיוון שלך שגויים, ולכן הקץ הסופי הוא לבטח שלילי. זאת משום שהמהות של כל מה שאתה עושה היא אך ורק למען המוניטין שלך, ורק כדי ליישם בפועל את האמרה "אדם משאיר את שמו מאחור בכל מקום בו הוא שוהה, בדיוק כפי שאווז משמיע את קריאתו בכל מקום בו הוא עף". אינך חותר אל האמת, אך אתה עצמך לא יודע זאת. אתה חושב שאין שום דבר רע באמירה הזאת, כי האם אנשים לא צריכים לחיות למען המוניטין שלהם? כפי שאומר הפתגם השגור, "אדם משאיר את שמו מאחור בכל מקום בו הוא שוהה, בדיוק כפי שאווז משמיע את קריאתו בכל מקום בו הוא עף". אמירה זו נשמעת מאוד חיובית ולגיטימית, ולכן אתה מקבל באופן לא מודע את אפקט ההתניה שלה ומתייחס אליה כאל דבר חיובי. כאשר אתה מתייחס לאמירה זו כדבר חיובי, אתה חותר אליה ומיישם אותה בפועל שלא מדעת. בה בעת, אתה מפרש אותה שלא ביודעין באופן שגוי ומבולבל כאמת וכקריטריון של האמת. כשאתה מתייחס אליה כאל קריטריון של האמת, אתה כבר לא מקשיב למה שהאל אומר, ואינך יכול להבין את דבריו. אתה מיישם באופן עיוור את המוטו הזה, "אדם משאיר את שמו מאחור בכל מקום בו הוא שוהה, בדיוק כפי שאווז משמיע את קריאתו בכל מקום בו הוא עף", ופועל בהתאמה עמו. בסופו של דבר, מה שאתה זוכה בו הוא שם טוב. זכית במה שרצית לזכות בו, אך בעשותך כן הפרת את האמת ונטשת אותה, ואיבדת את הסיכוי להיוושע. בהתחשב בכך שזהו הקץ הסופי, עליך להרפות מרעיון ש"אדם משאיר את שמו מאחור בכל מקום בו הוא שוהה, בדיוק כפי שאווז משמיע את קריאתו בכל מקום בו הוא עף", אשר משפחתך החדירה בך כהתניה, ולנטוש אותו. אין זה דבר שאתה צריך להיאחז בו, וגם לא אמירה או רעיון שאתה צריך להשקיע חיים שלמים של מאמץ ואנרגיה ביישומם בפועל. אלה הם רעיון והשקפה שגויים שהוטמעו בך והוחדרו בך כהתניה, ולכן עליך להרפות מהם. עליך להרפות מהם לא רק משום שזו אינה האמת, אלא גם משום שהם יוליכו אותך שולל ובסופו של דבר יובילו להשמדתך, ולכן ההשלכות חמורות מאוד. עבורך, זו לא סתם אמירה פשוטה, אלא סרטן – אמצעי ושיטה שמשחיתים אנשים. זאת משום שבדברי האל, מבין כל דרישותיו, האל מעולם לא ביקש מאנשים לחתור אל שם טוב, לחפש יוקרה, או לעשות רושם טוב על אנשים, ולא לזכות באישורם של אנשים או לקבל מהם הסכמה, והוא מעולם לא גרם לאנשים לחיות למען התהילה או למען מוניטין טוב. האל רק רוצה שאנשים יבצעו היטב את חובתם ויתמסרו לו ולאמת. לכן, מבחינתך, אמירה זו היא סוג של התניה ממשפחתך שעליך להרפות ממנה.

יש אפקט התניה נוסף שמשפחתך מפעילה עליך. לדוגמה, כאשר הורים או בכירים מעודדים אותך, הם אומרים לעתים קרובות "עליך לסבול רבות כדי שידך תהיה על העליונה". באומרם זאת, מטרתם היא ללמד אותך לשאת סבל, להיות חרוץ ולהתמיד, ולא לפחד מסבל בכל מה שאתה עושה, מכיוון שרק אלה שסובלים, שעומדים בקשיים, שעובדים קשה וניחנים ברוח לחימה, יכולים לצאת כשידם על העליונה. מה משמעות הביטוי "לצאת כשידך על העליונה"? משמעות הדבר היא לא לספוג התעמרות, זלזול או אפליה; המשמעות היא שאתה בעל יוקרה ומעמד גבוה בקרב אנשים, שיש לך סמכות לדבר ולהישמע, וסמכות לקבל החלטות; זה אומר להיות מסוגל לנהל חיים טובים ואיכותיים יותר בקרב אחרים, ולגרום לאנשים לכבד אותך, להעריץ אותך ולקנא בך. בעצם, המשמעות היא שאתה בדרג העליון של המין האנושי כולו. מה פירוש "הדרג העליון"? פירושו שאנשים רבים מעריצים אותך ושאינך צריך לספוג שום התעמרות מצידם – זו המשמעות של "לצאת כשידך על העליונה". כדי לצאת כשידך על העליונה, עליך "לסבול רבות", והמשמעות היא שעליך להיות מסוגל לשאת סבל שאחרים לא יכולים לשאת. אם כך, לפני שתוכל לצאת כשידך על העליונה, עליך לסבול את מבטיהם המזלזלים של אנשים, את הלעג, העוקצנות וההשמצות, כמו גם את חוסר ההבנה של אחרים, ואפילו את הבוז שלהם, וכן הלאה. בנוסף לסבל פיזי, עליך להיות מסוגל להשלים עם העוקצנות ועם הלעג של דעת הקהל. רק כשתלמד להיות אדם כזה תוכל להתבלט בין אנשים ולהרוויח את מקומך בחברה. מטרת האמירה הזאת היא לגרום לאדם להפוך לחשוב מכולם ולא לפָּקוּד, כי קשה מאוד להיות פקוד – עליך לספוג התעמרות, אתה מרגיש חסר תועלת, ואין לך כבוד. גם זוהי השפעה מותנית שמשפחתך מפעילה עליך במטרה לדאוג לטובתך. משפחתך עושה זאת כדי שלא תצטרך לספוג התעללות מאחרים, כדי שיהיו לך תהילה וסמכות, כדי שתוכל לאכול טוב וליהנות, וכדי שבכל מקום אליו תלך, איש לא יעז להציק לך, ובמקום זאת תוכל להתנהג כרודן ולקבוע את הכללים, וכולם ישתחוו לך ויתרפסו בפניך. במובן אחד, בכך שאתה מבקש להיות מעל כולם, אתה עושה זאת לטובתך שלך, ובמובן אחר, אתה עושה זאת גם כדי לחזק את המעמד החברתי של המשפחה וכדי להביא כבוד לאבותיך, כך שגם הוריך ובני משפחתך יוכלו להפיק תועלת מהקשר ביניכם ולא יסבלו מהתעמרות. אם סבלת רבות ויצאת כשידך על העליונה על ידי כך שהפכת לפקיד בכיר עם מכונית נאה, בית יוקרתי ופָּמַלְיָה של אנשים המכרכרת סביבך, משפחתך תרוויח גם היא מהקשר ביניכם, ובני משפחתך יוכלו גם הם לנהוג במכוניות נאות, לאכול טוב ולחיות חיים ברמה גבוהה. תוכל לאכול את המעדנים היקרים ביותר, ללכת לאן שתרצה וכולם יעמדו לפקודתך. תוכל לעשות כרצונך, לחיות בזדון כראות עיניך ובגאוותנות מבלי שתצטרך לשמור על פרופיל נמוך ולחיות עם הזנב בין הרגליים. תוכל לעשות מה שתרצה, גם אם זה מעל החוק, ותוכל לחיות באופן נועז ובפזיזות – זו מטרת המשפחה שלך כאשר היא מפעילה עליך את ההתניה הזו, למנוע גרימת עוול כלפיך, ולהביא לידי כך שידך תהיה על העליונה. במילים פשוטות, מטרתם היא להפוך אותך לאדם שמוביל אחרים, מכוון אחרים ופוקד על אחרים, אדם שמסוגל רק להציק לאחרים ושלעולם אינו בצד הסופג הצקות, ולהפוך אותך לאדם שידו על העליונה, ולא למישהו שמובל. האין זה כך? (כן). האם השפעת ההתניה הזו ממשפחתך מועילה לך? (לא). מדוע אתה אומר שהדבר לא מועיל לך? אם כל משפחה הייתה מחנכת כך את הדור הבא, האם הדבר היה מגביר את הקונפליקט החברתי והופך את החברה לתחרותית יותר ולא הוגנת? כולם היו רוצים להיות בראש הפירמידה, ואף אחד לא היה רוצה להיות בתחתית הפירמידה או אדם מן השורה – כולם היו רוצים להיות אלה ששולטים באחרים ומציקים להם. האם אתה חושב שהחברה עדיין הייתה יכולה להיות טובה אם זה היה המצב? ברור שהחברה לא הייתה יכולה להיות ממוקדת בכיוון חיובי, והדבר היה מגביר קונפליקטים חברתיים, מגביר את התחרותיות בין אנשים ומחריף סכסוכים בין אנשים. קחו לדוגמה את בית הספר. התלמידים מנסים להשיג יתרון זה על זה על ידי השקעת מאמץ רב בלימוד כשאף אחד לא בסביבה, אך כשהם נפגשים, הם אומרים, "אוי, שוב לא למדתי בסוף השבוע. במקום זאת הלכתי למקום נהדר והיה לי כיף כל היום. לאן אתה הלכת?" ומישהו אחר מתפרץ: "ישנתי כל סוף השבוע וגם אני לא למדתי". למעשה, שניהם יודעים היטב שכל אחד מהם בילה את כל סוף השבוע בלימודים עד כדי תשישות, אך אף אחד מהם לא מודה שלמד והשקיע מאמץ גדול כשאף אחד לא ראה, כי כולם רוצים לצאת כשידם על העליונה ולא רוצים שאף אחד אחר יתעלה עליהם. הם אומרים שהם לא למדו כי הם לא רוצים שאחרים ידעו שלמעשה הם אכן למדו. מה הטעם לשקר כך? אתה לומד למען עצמך, לא למען אחרים. אם אתה יכול לשקר בגיל כה צעיר, האם תוכל ללכת בנתיב הנכון כאשר תיכנס לחברה? (לא). כניסה לחברה כרוכה באינטרסים אישיים, בכסף ובמעמד, ולכן התחרות רק תלך ותתעצם. דבר לא יעצור אנשים והם ישתמשו בכל האמצעים העומדים לרשותם כדי להשיג את מטרותיהם. הם יהיו מוכנים ומסוגלים לעשות כל מה שנדרש כדי להשיג את מטרתם, בכל מחיר, גם אם המשמעות היא לסבול השפלה כדי להגיע למקום הזה. אם הדברים ימשיכו כך, איך החברה תוכל להיות טובה? אם כולם היו עושים זאת, איך המין האנושי היה יכול להיות טוב? (זה לא היה אפשרי). השורש של כל מיני מוסכמות חברתיות לא ראויות ושל מגמות רעות נובע מההתניה שהמשפחה מפעילה על אנשים. אם כך, מה האל דורש מבחינה זו? האם האל דורש מאנשים לצאת כשידם על העליונה ולא להיות בינוניים, שגרתיים, חסרי ייחוד או רגילים, אלא להיות דגולים, מפורסמים ונשגבים? האם זה מה שהאל דורש מאנשים? (לא). ברור מאוד שהאמרה שמשפחתך מפעילה עליך כהתניה – "עליך לסבול רבות כדי שידך על העליונה" – אינה מכוונת אותך לכיוון חיובי, וכמובן, גם אין לה קשר לאמת. כאשר משפחתך גורמת לך לשאת סבל, מטרותיה אינן תמימות כלל וכלל, הן מבוססות על מזימות, ובזויות ונכלוליות עד מאוד. האל גורם לאנשים לסבול משום שיש להם צביונות מושחתים. אם אנשים רוצים להיטהר מצביונותיהם המושחתים, עליהם לחוות סבל – זו עובדה אובייקטיבית. בנוסף, האל דורש מאנשים לשאת סבל: זה מה שיציר בריאה צריך לעשות, זה מה שאדם רגיל צריך לשאת, וזו גם הגישה שצריכה להיות לאדם רגיל. עם זאת, האל לא דורש ממך לצאת כשידך על העליונה. הוא דורש ממך רק להיות אדם רגיל שמבין את האמת, מקשיב לדבריו, מתמסר לו, וזה הכול. האל לא דורש ממך אף פעם להפתיע אותו או לעשות משהו מרעיש, והוא גם לא צריך שתהיה ידוען או אדם דגול. הוא רק צריך שתהיה אדם רגיל ואמיתי, ואין זה משנה כמה סבל אתה יכול לשאת, או אם בכלל אתה יכול לשאת סבל. אם בסופו של דבר אתה מסוגל לירוא את האל ולסור מרע, אזי זהו האדם הטוב ביותר שאתה יכול להיות. האל לא רוצה שתצא כשידך על העליונה, אלא שתהיה יציר בריאה אמיתי, אדם שיכול לבצע את חובתו של יציר בריאה. אדם כזה הוא אדם רגיל וחסר ייחוד, אדם עם אנושיות, מצפון והיגיון רגילים, ולא אדם נשגב או דגול בעיני כופרים או בעיני אנשים מושחתים. בעבר שיתפנו רבות על היבט זה ולכן לא נדון בו עוד כעת. האמירה הזו "עליך לסבול רבות כדי לצאת כשידך על העליונה" היא בבירור דבר שעליך לוותר עליו. על מה בדיוק כדאי לוותר? על כיוון החתירה שמשפחתך מפעילה עליך כהתניה. כלומר, עליך לשנות את כיוון החתירה שלך. אל תעשה דבר רק כדי לצאת כשידך על העליונה, כדי להתבלט בקהל ולהיות ראוי לציון, או כדי שיעריצו אותך. במקום זאת, עליך לוותר על הכוונות, על המטרות ועל המניעים האלה ולעשות הכול באופן מציאותי כדי שתהפוך ליציר בריאה אמיתי. למה אני מתכוון כשאני אומר "באופן מציאותי"? העיקרון הבסיסי ביותר הוא לעשות הכול בהתאמה לדרכים ולעקרונות שהאל לימד אנשים. נניח שמה שאתה עושה לא מפתיע ולא מרשים אנשים, ואף אחד לא משבח או מעריך את מה שאתה עושה. עם זאת, אם זהו דבר שאתה צריך לעשות, אזי עליך להתמיד ולהמשיך, ולהתייחס לכך כאל חובה שיציר בריאה צריך לבצע. אם תעשה זאת, תהיה יציר בריאה מקובל בעיני האל – הדבר פשוט עד כדי כך. עליך לשנות את חתירתך ביחס להתנהלות שלך ואת נקודת המבט שלך על החיים.

המשפחה מפעילה עליך התניות ומשפיעה עליך בדרכים אחרות, למשל עם האמירה "הרמוניה היא אוצר; הבלגה היא גאונות". בני המשפחה מלמדים אותך לעתים קרובות: "היה אדיב, אל תתווכח עם אחרים ואל תהפוך אנשים לאויביך, כי אם יהיו לך אויבים רבים, לא תוכל להשיג דריסת רגל בחברה, ואם יהיו יותר מדי אנשים שישנאו אותך וינסו לרדת לחייך, לא תהיה בטוח בחברה. תחיה תמיד תחת איום ואנשים נבזים יסכנו את ההישרדות שלך, את המעמד, המשפחה, הביטחון האישי ואפילו את סיכויי קידום הקריירה שלך, והם יעמידו בפניך מכשולים. לכן עליך ללמוד ש'הרמוניה היא אוצר; הבלגה היא גאונות'. היה אדיב לכולם, אל תפגע במערכות יחסים טובות, אל תאמר דבר אם אחר כך לא תוכל לחזור בך מדבריך, הימנע מפגיעה בגאווה של אנשים ואל תחשוף את החסרונות שלהם. הימנע מלומר דברים שאנשים לא רוצים לשמוע, או הפסק לומר אותם. פשוט הרעף מחמאות, כי אף פעם לא מזיק להחמיא למישהו. עליך ללמוד להבליג ולהתפשר בעניינים גדולים וקטנים כאחד, כי 'פשרה תאפשר פתרון הרבה יותר קל לסכסוך'". חשוב על כך, המשפחה שלך מחדירה בך שני רעיונות והשקפות בבת אחת. במובן אחד, הם אומרים שאתה צריך להיות אדיב כלפי הזולת; במובן אחר, הם רוצים שתפגין הבלגה, שלא תדבר ללא רשות, ואם יש לך משהו לומר, עליך לסכור את פיך עד שתגיע הביתה ואז תוכל לספר למשפחתך. או מוטב שלא תספר למשפחה שלך כלל כי אוזניים לכותל – אם הסוד ידלוף החוצה אי פעם, מצבך יהיה לא טוב. כדי להשיג דריסת רגל ולשרוד בחברה הזאת, אנשים חייבים ללמוד דבר אחד, לשבת על הגדר. בלשון הדיבור, אתה חייב להיות חלקלק וערמומי. אינך יכול פשוט להגיד את מה שאתה חושב. אם תמשיך ותאמר את מה שאתה חושב, זה נקרא להיות טיפש, זה לא נקרא להיות חכם. יש אנשים חסרי מעצורים שאומרים כל מה שעולה בדעתם. תאר לעצמך בחור שמדבר ללא מעצורים ובסופו של דבר הוא פוגע בבוס שלו. ואז הבוס ממרר את חייו, מבטל את הבונוס שלו, ותמיד רב איתו. בסופו של דבר, הבחור כבר לא יכול לסבול זאת ולהישאר בתפקידו. אם הוא יעזוב את עבודתו, לא יהיו לו אמצעי פרנסה אחרים, אך אם הוא לא יתפטר, כל מה שהוא יוכל לעשות זה להשלים עם המצב ולעבוד בעבודה שהוא לא יכול לסבול יותר. איך זה נקרא, כשאתה בין הפטיש לסדן? "תקוע", מצוי במצב ביש. משפחתו נוזפת בו ואומרת: "מגיע לך שיתעמרו בך, היית צריך לזכור ש'הרמוניה היא אוצר; הבלגה היא גאונות'! אמירה זו יכולה לשרת אותך בהיותך חסר מעצורים שלא יודע לסתום את הפה! אמרנו לך להיות מנומס ולחשוב היטב על מה שאתה אומר, אבל אתה לא רצית, היית חייב להיות ישיר. חשבת שכל כך קל להתעסק עם הבוס שלך? חשבת שכל כך קל לשרוד בחברה? אתה תמיד חושב שאתה פשוט ישיר. ובכן, עכשיו אתה חייב לשאת בתוצאות הכואבות. למד לקח מן העניין! בעתיד, זכור היטב את האמרה 'הרמוניה היא אוצר; הבלגה היא גאונות'!" משלמד את הלקח הזה, הוא נזכר בו וחושב: "ההורים שלי באמת צדקו. זו תובנה שבאה מניסיון חיים, זו פיסת חוכמה, אינני יכול להמשיך להתעלם מדבריהם. אני מתעלם מהבכירים במשפחתי ומסכן את עצמי, אז אזכור זאת בעתיד". כשהוא מתחיל להאמין באל ומצטרף לבית האל, הוא עדיין זוכר את האמרה הזו, "הרמוניה היא אוצר; הבלגה היא גאונות", ולכן הוא תמיד מברך את אחיו ואת אחיותיו ועושה כמיטב יכולתו לומר להם מילים יפות. המנהיג אומר: "אני מנהיג כבר זמן מה, אבל אין לי די ניסיון בעבודה". הבחור מתפרץ ומחמיא לו: "אתה עושה עבודה נהדרת. אם לא היית מוביל אותנו, היינו מרגישים שאין לנו לאן לפנות". מישהו אחר אומר: "רכשתי הבנה לגבי עצמי ואני חושב שאני ערמומי למדי". והוא עונה, "אתה לא ערמומי, אתה באמת כן, אני הוא הערמומי". מישהו אחר מעיר כלפיו הערה נבזית והוא חושב לעצמו, "אין צורך לחשוש מהערות נבזיות כאלה, אני יכול להשלים עם הערות הרבה יותר גרועות. לא משנה כמה נבזיות יהיו ההערות שלך, אני פשוט אעמיד פנים שלא שמעתי אותן, אמשיך להחמיא לך, ואנסה כמיטב יכולתי לשאת חן בעיניך, כי אף פעם לא יזיק להחמיא לך". בכל פעם שמישהו מבקש ממנו להביע את דעתו או להיפתח במהלך השיתוף, הוא לא מדבר בכנות ושומר על החזות השמחה והעליזה הזו מול כולם. מישהו שואל אותו: "איך זה שאתה תמיד כל כך עליז ושמח? מה אתה מסתיר מאחורי החיוך שלך?" והוא חושב לעצמו: "במשך שנים הסתרתי את כוונותיי, ובכל הזמן הזה מעולם לא ניצלו אותי, כך שזה הפך להיות העקרון החשוב ביותר שלי להתמודדות עם העולם". האין הוא דומה לאבן חלקלקה? (כן). יש אנשים שנסחפו כך בחברה במשך שנים רבות, והם ממשיכים לעשות זאת כשהם באים אל בית האל. הם אף פעם לא אומרים מילה כנה אחת, הם אף פעם לא מדברים מהלב, והם לא מדברים על ההבנה שלהם את עצמם. אפילו כשאח או אחות חושפים בפניהם את לבם, הם לא מדברים בכנות ואף אחד לא יכול להבין מה באמת עובר להם בראש. הם אף פעם לא חושפים מה הם חושבים או מהן ההשקפות שלהם, הם שומרים על יחסים טובים מאוד עם כולם, ואינך יודע איזה סוג של אנשים או איזה סוג של אישיות הם באמת, ומה הם באמת חושבים על אחרים. אם מישהו שואל אותם איזה מין אדם הוא פלוני, הם עונים: "הוא מאמין כבר יותר מעשר שנים, והוא בסדר גמור". לא משנה על מי תשאלו אותם, הם יענו שהאדם בסדר גמור או טוב למדי. אם מישהו שואל אותם: "האם גילית בו חסרונות או פגמים כלשהם?" הם יענו: "עד כה לא מצאתי בו שום חיסרון, בעתיד אשגיח עליו מקרוב", אבל עמוק בתוכם הם חושבים: "אתה מבקש ממני לפגוע באדם הזה, אבל מובן שלא אעשה זאת! אם אומר לכם את האמת והוא יגלה זאת, האם הוא לא יהפוך לאויב שלי? בני משפחתי אמרו לי כבר מזמן לא להפוך אנשים לאויבים שלי, לא שכחתי את דבריהם. אתה חושב שאני טיפש? אתה חושב שאשכח את החינוך ואת ההתניה שקיבלתי ממשפחתי רק בגלל ששיתפת שני משפטים על האמת? זה לא יקרה! האמירות האלה, 'הרמוניה היא אוצר; הבלגה היא גאונות' ו'פשרה תאפשר פתרון הרבה יותר קל לסכסוך' מעולם לא אכזבו אותי והן הקמעות שלי. אני לא מדבר על הפגמים של אף אחד ואם מישהו מתגרה בי, אני מבליג. לא ראיתם את הסימן שטבוע על המצח שלי? זהו הסימן הסיני שמשמעו 'הבלגה', והוא מורכב מסימן של סכין מעל סימן של לב. אני מבליג כלפי כל מי שמעיר הערות נבזיות. אני מבליג כלפי כל מי שגוזם אותי. המטרה שלי היא להישאר ביחסים טובים עם כולם ולשמור על היחסים ברמה הזאת. אל תיצמדו לעקרונות, אל תהיו טיפשים כל כך, אל תהיו חסרי גמישות, עליכם ללמוד להתאים את עצמכם לנסיבות! למה אתה חושב שהצבים חיים כל כך הרבה שנים? משום שהם מסתתרים בתוך השריון שלהם בכל פעם שהמצב נעשה קשה, לא? כך הם יכולים להגן על עצמם ולחיות אלפי שנים. כך אפשר לחיות חיים ארוכים, וכך גם אפשר להתמודד עם העולם". אינך שומע אנשים כאלה אומרים דבר מה אמיתי או כן, ונקודות המבט האמיתיות שלהם, והשורה התחתונה של התנהלותם, לעולם אינן נחשפות. הם רק חושבים על הדברים האלה ומהרהרים בהם בלבם, אבל אף אחד אחר לא יודע עליהם. כלפי חוץ, אדם מסוג זה אדיב לכולם, נראה בעל מזג טוב, והוא לא פוגע באיש או מזיק לאף אחד. אך האמת היא שהוא יושב על הגדר והוא אבן חלקלקה. אנשים מסוג זה תמיד מוצאים חן בעיני אנשים מסוימים בכנסייה, משום שהם אף פעם לא עושים טעויות גדולות, הם אף פעם לא מסגירים את עצמם, ולהערכת מנהיגי הכנסייה והאחים והאחיות, הם מסתדרים מצוין עם כולם. הם אדישים לגבי חובתם ועושים רק מה שמבקשים מהם לעשות. הם צייתנים במיוחד, מתנהגים יפה, אף פעם לא פוגעים באחרים בשיחה או כשהם עוסקים בעניינים, והם אף פעם לא מנצלים אף אחד באופן לא הוגן. הם אף פעם לא מדברים סרה באחרים ואף פעם לא שופטים אנשים מאחורי גבם. אך איש אינו יודע אם הם כנים בביצוע חובתם ואיש אינו יודע מה הם חושבים או איזו דעה יש להם על אחרים. לאחר מחשבה מעמיקה, אתה אפילו מרגיש שאדם מסוג זה באמת קצת מוזר וקשה להבנה, ושאם הוא ימשיך כך, הדבר עלול להוביל לצרות. מה עליך לעשות? ההחלטה קשה, הלא כן? כשהם מבצעים את חובתם, אתה יכול לראות אותם מנהלים את ענייניהם, אך לעולם לא אכפת להם מהעקרונות שבית האל העביר להם. הם עושים דברים איך שהם רוצים, פועלים כלאחר יד ומשאירים זאת כך, רק מנסים להימנע מלעשות טעויות גדולות. כתוצאה מכך, אינך יכול למצוא בהם שום פגם או לזהות ליקויים כלשהם. הם עושים דברים ללא דופי, אך מה הם חושבים בתוכם? האם הם רוצים לבצע את חובתם? אם לא היו צווים מנהליים של הכנסייה, או פיקוח של מנהיג הכנסייה או של האחים והאחיות, האם אנשים כאלה היו מתחברים לאנשים רעים? האם הם היו עושים דברים רעים ומבצעים מעשים רעים יחד עם אנשים רעים? דבר זה אפשרי מאוד, והם מסוגלים לעשות זאת, אך טרם עשו זאת. סוג כזה של אדם הוא הסוג הבעייתי ביותר, והוא האבן החלקלקה הארכיטיפית או השועל הזקן והערמומי. הוא לא נוטר טינה לאף אחד. אם מישהו אומר משהו כדי לפגוע בו, או חושף צביון מושחת שפוגע בכבודו, מה הוא חושב? "אני אבליג, לא אדון אותך לכף חובה, אך יבוא יום שבו תעשה צחוק מעצמך!" כשהאדם הזה באמת עושה מעצמו צחוק, הוא צוחק על כך בסתר. הוא לועג בקלות לאנשים אחרים, למנהיגים ולבית האל, אך הוא לא לועג לעצמו. הוא פשוט לא יודע אילו בעיות ופגמים יש לו-עצמו. אנשים כאלה נזהרים שלא לחשוף שום דבר שיכול לפגוע באחרים, או כל דבר שמאפשר לאחרים לראות דרכם, למרות שהם חושבים על הדברים האלה בלבם. בעוד שכאשר מדובר בדברים שיכולים לשתק או להוליך שולל אחרים, הם מבטאים אותם בחופשיות ומאפשרים לאנשים לראות אותם. אנשים כאלה הם החתרניים ביותר וקשה להתמודד איתם. אם כן, איזו גישה נוקט בית האל כלפי אנשים כאלה? השתמש בהם אם הדבר ניתן, והרחק אותם אם הדבר לא ניתן – זה העיקרון. מדוע? הסיבה לכך היא שאנשים כאלה לא נועדו לחתור אל האמת. הם חסרי אמונה, וכאשר דברים משתבשים הם לועגים לבית האל, לאחים, לאחיות ולמנהיגים. איזה תפקיד הם ממלאים? האם זהו תפקידם של השטן ושל השדים? (כן). כשהם מגלים סבלנות כלפי אחיהם ואחיותיהם, אין בכך הבלגה אמיתית או אהבה אמיתית. הם עושים זאת כדי להגן על עצמם וכדי להימנע ממשיכת אויבים או סכנה לעברם. הם לא מאפשרים לאחיהם ולאחיותיהם להגן עליהם, והם לא עושים זאת מתוך אהבה, קל וחומר משום שהם חותרים אל האמת ומיישמים בפועל בהתאמה לעקרונות-האמת. גישתם היא לגמרי גישה שבמרכזה היסחפות והטעיית אחרים. אנשים כאלה יושבים על גדרות והם אבנים חלקלקות. הם לא אוהבים את האמת והם לא חותרים אליה, במקום זאת הם פשוט נסחפים. ברור שההתניה שאנשים כאלה מקבלים ממשפחתם משפיעה מאוד על השיטות שבאמצעותן הם מתנהלים ומתמודדים עם דברים. כמובן, יש לומר כי שיטות ועקרונות אלה של התמודדות בעולם הם חלק בלתי נפרד ממהות האנושיות שלהם. נוסף על כך, השפעות ההתניה ממשפחתם רק הופכות את מעשיהם לבולטים ומוחשיים עוד יותר, וחושפות את מהות טבעם באופן מוחלט עוד יותר. לפיכך, כאשר אנשים כאלה מתמודדים עם סוגיות עיקריות של טוב ורע ועם עניינים המשפיעים על האינטרסים של בית האל, אם הם יכולים לקבל כמה החלטות הולמות ולוותר על הפילוסופיות להתנהלות בעולם שהם מחזיקים בלבם, כגון "הרמוניה היא אוצר; הבלגה היא גאונות", כדי לקיים את האינטרסים של בית האל, לצמצם את עבירותיהם ולהפחית את מעשיהם הרעים בפני האל – כיצד הדבר יועיל להם? לכל הפחות, כשהאל יקבע בעתיד את קיצו של כל אדם, הדבר יקל על עונשו ויפחית את ייסוריו של האל כלפיו. לאנשים כאלה אין מה להפסיד והם יכולים להרוויח הכול כאשר הם מיישמים כך בפועל, הלא כן? אם הם ייאלצו לוותר לחלוטין על הפילוסופיות שלהם להתנהלות בעולם, הם יתקשו לעשות זאת משום שהדבר כרוך במהות האנושיות שלהם, ואנשים אלה, האבנים החלקלקות והיושבים על הגדר, כלל לא מקבלים את האמת. לא כל כך פשוט וקל עבורם לוותר על הפילוסופיות השטניות שמשפחותיהם מפעילות עליהם כהתניה, משום שגם אם נניח בצד את השפעות ההתניה ממשפחותיהם – הם עצמם מאמינים באובססיביות בפילוסופיות שטניות, והם אוהבים את הגישה הזו כלפי התמודדות עם העולם, שהיא גישה אינדיבידואלית וסובייקטיבית עד מאוד. אך אם אנשים כאלה יהיו חכמים – אם הם יוותרו על חלק מהיישומים האלה בפועל כדי להגן כראוי על האינטרסים של בית האל, כל עוד האינטרסים שלהם לא מאוימים או ניזוקים – הרי שלמעשה זהו דבר טוב עבורם, משום שלכל הפחות הדבר יכול להקל על אשמתם, להפחית את ייסוריו של האל כלפיהם, ואפילו להפוך את היוצרות כך שבמקום לייסר אותם, האל יגמול להם ויזכור אותם. כמה נפלא זה יהיה! האם זה לא יהיה דבר טוב? (כן). כך נסכם את השיתוף שלנו על היבט זה.

באיזה אופן נוסף משפחתך הפעילה עליך התניה? לדוגמה, ההורים שלך אומרים לך לעתים קרובות: "אם יהיה לך פה גדול ותדבר בפזיזות, במוקדם או במאוחר תסתבך בצרות! עליך לזכור ש'מי שמדבר הרבה שוגה הרבה'! מה זה אומר? זה אומר שאם תדבר יותר מדי, בסופו של דבר בהחלט תאמר דברים טיפשיים. אין זה משנה מהו המקרה, אל תדבר בפזיזות – הקשב קודם לדברי האחרים לפני שאתה אומר משהו. אם תלך עם הרוב, תהיה בסדר גמור. אך אם תנסה תמיד להתבלט, ותמיד תדבר בפזיזות ותחשוף את נקודת המבט שלך בלי לדעת מה חושבים הממונה עליך, הבוס שלך או כל הסובבים אותך, ואז יתברר שהממונה עליך או הבוס שלך חושבים אחרת, אזי הם יקשו עליך. האם יכול לצאת מזה משהו טוב? ילד טיפשון, אתה חייב להיות זהיר בעתיד. מי שמדבר הרבה שוגה הרבה. רק תזכור זאת ואל תדבר בפזיזות! פיות נועדו לאכילה ולנשימה, להשמעת דברי חנופה לממונים עליך ולניסיונות לרצות אחרים, הם לא נועדו לומר את האמת. עליך לבחור את המילים שלך בתבונה, עליך להשתמש בתחבולות ובשיטות, ועליך להשתמש במוח שלך. רגע לפני שהמילים יוצאות מפיך, בלע אותן, עבור עליהן שוב ושוב בראשך והמתן עד שיגיע הזמן הנכון לומר אותן. מה שאתה אומר בפועל צריך להיות תלוי גם במצב. אם אתה מתחיל לחלוק את דעותיך, אך אז אתה שם לב שאנשים לא מתייחסים אליהן בעין יפה, או שהתגובה שלהם לא כל כך טובה, עצור וחשוב כיצד להביע את דעתך כך שכולם יהיו מרוצים. כך היה עושה ילד חכם. אם תעשה זאת, תישמר מצרות וכולם יאהבו אותך. ואם כולם יאהבו אותך, האם זה לא יעבוד לטובתך? האם כך לא ייווצרו עבורך הזדמנויות נוספות בעתיד?" משפחתך מפעילה עליך התניה בכך שהיא אומרת לך לא רק איך להשיג מוניטין טוב, איך לצאת כשידך על העליונה, ואיך לבסס דריסת רגל יציבה בקרב אחרים, אלא גם איך לרמות אחרים באמצעות מראה חיצוני ואיך לא לומר את האמת, קל וחומר לבטא את כל מה שעולה בדעתך. אנשים מסוימים, שנפגעו מאוד אחרי שאמרו את האמת, נזכרים באמרה שמשפחתם אמרה להם, "מי שמדבר הרבה שוגה הרבה", והם מפיקים מכך לקח. לאחר מכן הם מוכנים יותר ויותר ליישם בפועל אמרה זו ולהפוך אותה למוטו שלהם. אנשים אחרים לא נפגעים אך מקבלים ברצינות את ההתניה של משפחתם בהקשר זה, ומיישמים אותה בפועל בכל הזדמנות. ככל שהם מיישמים אותה בפועל יותר, כך הם מרגישים יותר ש"ההורים והסבים שלי כל כך טובים אליי, כולם כנים כלפיי ורוצים את הטוב ביותר עבורי. אני כל כך בר מזל שהם אמרו לי את האמרה הזאת, 'מי שמדבר הרבה שוגה הרבה', אחרת הייתי חווה כאב לעתים קרובות כל כך בגלל הפה הגדול שלי, וכל כך הרבה אנשים היו מקשים עליי, מעיפים לעברי מבטי בוז, או לועגים לי ומגחכים עליי. האמרה הזו כל כך שימושית ומועילה!" הם מפיקים תועלת מוחשית רבה מהיישום בפועל של אמירה זו. מובן שכאשר הם מתייצבים בפני האל, הם עדיין חושבים שהאמרה הזו שימושית ומועילה ביותר. בכל פעם שאח או אחות משתפים בגלוי על מצבם האישי, על שחיתות, או משתפים ניסיון וידע, גם הם רוצים לשתף ולהיות אנשים גלויים ופתוחים, וגם הם רוצים לדבר בכנות על מה שהם חושבים או יודעים בלבם כדי להקל באופן זמני על מצב תודעתם, שהיה מדוכא במשך שנים רבות כל כך, או כדי להשיג מידה מסוימת של חופש ושחרור. אך כאשר הם נזכרים במה שהוריהם ממשיכים ללמד אותם באינטנסיביות, כלומר, "'מי שמדבר הרבה שוגה הרבה', אל תדבר בפזיזות, היה מאזין ולא דברן, ולמד להקשיב לאחרים", הם בולעים את מה שרצו לומר. כשכל האחרים מסיימים לדבר, הם לא אומרים דבר ובמקום זאת הם חושבים לעצמם: "זה נהדר, טוב שלא אמרתי כלום הפעם, כי אם הייתי אומר את דבריי כולם היו מגבשים דעות עליי, ואולי הייתי מאבד משהו. זה נהדר לא לומר כלום, אולי כך כולם ימשיכו לחשוב שאני אדם כן ולא כל כך ערמומי, אלא סתם אדם שתקן מטבעו, ולכן לא מישהו שחורש מזימות או אדם כל כך מושחת, ובמיוחד לא מישהו שיש לו תפיסות לגבי האל, אלא מישהו שהוא פשוט ופתוח. זה לא דבר רע שאנשים חושבים עליי כך, אז למה שאצטרך להגיד משהו? אני דווקא רואה תוצאות כשאני דבק באמרה הזו, 'מי שמדבר הרבה שוגה הרבה', ולכן אמשיך להתנהג כך". הדבקות באמרה זו מעניקה להם תחושה נעימה ומתגמלת, ולכן הם שותקים פעם, פעמיים, וכך זה נמשך עד שיום אחד, כשכל כך הרבה מילים עצורות בתוכם והם רוצים להיפתח בפני אחיהם ואחיותיהם, הם מרגישים כאילו הפה שלהם אטום וחתום והם לא מצליחים להשמיע אפילו משפט אחד. מכיוון שהם לא יכולים לספר על כך לאחיהם ולאחיותיהם, הם מחליטים לנסות לדבר עם האל. הם כורעים ברך בפניו ואומרים, "אלוהים, יש לי משהו לספר לך. אני...." אך למרות שהם חשבו על כך בלבם, הם לא יודעים איך לומר זאת, הם לא יכולים לבטא זאת, כאילו הם נעשו באמת אילמים. הם לא יודעים כיצד לבחור את המילים הנכונות ואפילו איך לחבר משפט. שנים כה רבות של רגשות כלואים גורמות להם להרגיש חנוקים לחלוטין, ושהם חיים חיים אפלים ושפלים, וכשהם מחליטים לומר לאל את אשר על לבם ולפרוק את רגשותיהם, הם מאבדים את המילים ולא יודעים היכן להתחיל או כיצד לומר זאת. האין הם אומללים? (אכן, כן). מדוע, אם כך, אין להם מה לומר לאל? הם פשוט מציגים את עצמם. הם רוצים לומר לאל את אשר על לבם, אך אין להם את המילים, ובסופו של דבר כל מה שיוצא מפיהם הוא: "אלוהים, אנא תן לי את המילים שעליי לומר!" והאל עונה: "יש כל כך הרבה דברים שאתה צריך לומר, אך אינך רוצה לומר אותם, ואינך אומר אותם כשניתנת לך ההזדמנות, לכן אני לוקח בחזרה את כל מה שנתתי לך. לא אתן לך את זה, זה לא מגיע לך". רק אז הם מרגישים שהם הפסידו כל כך הרבה בשנים האחרונות. אף על פי שהם מרגישים שהם ניהלו חיים מכובדים מאוד, עטפו את עצמם היטב וארזו את עצמם בצורה מושלמת, כשהם רואים שאחיהם ואחיותיהם השיגו הישגים בכל הזמן הזה, וכשהם רואים אותם מדברים על חוויותיהם ללא כל נקיפות מצפון, ושהם נפתחים לגבי שחיתותם, האנשים האלה מבינים שהם עצמם לא יכולים להגיד משפט אחד, ולא יודעים איך לעשות זאת. הם האמינו באל במשך שנים כה רבות, והם רוצים לדבר על הכרת עצמם, לדון בחוויותיהם ובחשיפתם לדברי האל, ולקבל נאורות ומעט אור מהאל ולזכות במשהו. אך למרבה הצער, מכיוון שהם נאחזים לעתים קרובות מדי בדעה "מי שמדבר הרבה שוגה הרבה", ולעתים קרובות הרעיון הזה כובל אותם ושולט בהם, והם חיים למען האמרה הזו במשך שנים כה רבות, הם לא קיבלו שום נאורות או הארה מהאל, והם עדיין מסכנים, מעוררי רחמים וידיהם ריקות בכל הנוגע להיווכחות בחיים. הם ישמו בפועל את האמרה והרעיון האלה בצורה מושלמת ונשמעו להם ככתבם וכלשונם, אך למרות שהאמינו באל במשך שנים כה רבות, הם לא זכו בדבר מהאמת ונותרו מסכנים ועיוורים. האל נתן להם פיות, אך אין להם כל יכולת לשתף על האמת ולדבר על הרגשות ועל הידע שלהם, קל וחומר יכולת לתקשר עם אחיהם ועם אחיותיהם. הדבר שמעורר רחמים עוד יותר הוא שאין להם יכולת לדבר אפילו עם האל, הם איבדו את היכולת הזו. האין הם מסכנים? (אכן כן). מסכנים ואומללים. האם אינך סולד מדיבורים? האם אינך חושש תמיד שמי שמדבר הרבה שוגה הרבה? אם כך אינך צריך לומר דבר אף פעם. אתה מכסה את המחשבות הפנימיות ביותר שלך ואת אלה שהאל נתן לך, אתה מדכא אותן, אוטם אותן ומונע מהן לברוח. אתה מפחד תמיד לאבד את כבודך, להרגיש מאוים, מפחד שאחרים יראו אותך כהווייתך, ותמיד מפחד שלא תהיה יותר אדם מושלם, כן וטוב בעיני אחרים, ולכן אתה עוטף את עצמך ולא חושף את מחשבותיך האמיתיות. ומה קורה בסופו של דבר? אתה הופך לאדם אילם במלוא מובן המילה. מי גרם לך לנזק כזה? בשורש הדבר, ההתניה שמשפחתך הפעילה עליך היא שפגעה בך. אך מנקודת המבט האישית שלך, הסיבה לכך היא גם שאתה אוהב לחיות על פי פילוסופיות שטניות, ולכן אתה בוחר להאמין שההתניה של משפחתך נכונה, ואינך מאמין שדרישותיו של האל ממך הן דרישות חיוביות. אתה בוחר להתייחס להשפעת ההתניה שמשפחתך מפעילה עליך כדבר חיובי, ולהתייחס לדברי האל, לדרישותיו, למה שהוא מקנה לך, לעזרתו ולהוראתו, כאל דברים שיש להישמר מפניהם, כאל דברים שליליים. לפיכך, אין זה משנה כמה האל העניק לך בהתחלה, מפני שעקב ההסתייגות והסירוב שלך במשך כל השנים האלה, התוצאה הסופית היא שהאל לוקח הכול בחזרה ולא נותן לך דבר, מכיוון שאינך ראוי לכך. לכן, לפני שדבר זה יקרה, עליך לוותר על אפקט ההתניה שהמשפחה שלך מפעילה עליך בהקשר זה, ולא לקבל את הרעיון השגוי "מי שמדבר הרבה שוגה הרבה". אמרה זו הופכת אותך לסגור יותר, חתרני יותר וצבוע יותר. היא מנוגדת לחלוטין לדרישתו של האל מאנשים להיות כנים, ישירים וגלויים. כאדם המאמין באל ונוהה אחר האל, עליך להיות נחוש לחלוטין לחתור אל האמת. וכאשר אתה נחוש לחלוטין לחתור אל האמת, עליך להיות נחוש לחלוטין לוותר על מה שאתה מדמיין כהשפעות התניה טובות שמשפחתך מפעילה עליך – לא צריכה להיות בחירה. אין זה משנה אילו השפעות התניה משפחתך מפעילה עליך, עד כמה הן טובות או מועילות לך, או עד כמה הן מגינות עליך, הן באות מאנשים ומהשטן ועליך לוותר עליהן. למרות שדברי האל ודרישותיו מאנשים עשויים להתנגש עם השפעות ההתניה של משפחתך, או אפילו לפגוע באינטרסים שלך ולשלול את זכויותיך, ואפילו אם אתה חושב שהם לא מגנים עליך אלא נועדו לחשוף אותך ולגרום לך להיראות טיפש, עדיין עליך להתייחס אליהם כאל דברים חיוביים מכיוון שהם באים מהאל, הם האמת, ועליך לקבל אותם. אם הדברים שמשפחתך החדירה בך באמצעות התניה משפיעים על חשיבתך ועל התנהלותך, על השקפתך על הקיום, ועל הנתיב שבו אתה הולך, עליך לוותר עליהם ולא לדבוק בהם. במקום זאת, עליך להחליף אותם באמיתות התואמות מהאל, ובעשותך זאת, עליך גם להבחין ולזהות תמיד את הבעיות ואת המהות הטבועות בדברים האלה שמשפחתך החדירה בך באמצעות התניה, ואז לפעול וליישם בפועל על ידי נהייה מדויקת, מעשית ואמיתית יותר אחר דברי האל. קבלת רעיונות והשקפות על אנשים ועל דברים, ועקרונות ליישום בפועל שבאים מהאל – זוהי אחריותו של יציר בריאה מכורח חובתו, זה מה שיציר בריאה צריך לעשות, ואלה הם גם הרעיון וההשקפה שיציר בריאה מוכרח לאחוז בהם.

במשפחות מסוימות יש הורים, שבנוסף להנחלת דברים שאנשים חושבים שהם חיוביים ומועילים להישרדותם, לסיכוייהם ולעתידם, מחדירים לילדיהם גם כמה רעיונות והשקפות קיצוניים ומעוותים יחסית. לדוגמה, הורים כאלה אומרים: "מוטב להיות נבל אמיתי מאשר ג'נטלמן מזויף". אמרה זו מורה לך כיצד להתנהל. האמרה הזו, "עדיף להיות נבל אמיתי מאשר ג'נטלמן מזויף", גורמת לך לבחור בין השניים. הדבר גורם לך לבחור להיות נבל אמיתי, כלומר, להיות רע בגלוי, במקום לעשות זאת מאחורי גבם של אנשים. בדרך זו, גם אם אנשים חושבים שהדברים שאתה עושה לא כל כך טובים, הם עדיין יעריצו אותך ויאשרו אותך. משמעות הדבר היא שלא משנה אילו דברים רעים אתה עושה, אתה חייב לעשות אותם אל מול אנשים, בפתיחות ובמישרין. יש משפחות שמפעילות התניות ומחנכות כך את ילדיהן. לא רק שהם לא מתעבים את אותם אנשים בחברה שיש להם רעיונות והתנהגויות בזויים ונאלחים, הם אפילו מחנכים את ילדיהם בכך שהם אומרים להם: "אל תזלזל באנשים האלה. למעשה, הם לא בהכרח אנשים רעים – הם עשויים אפילו להיות טובים יותר מג'נטלמנים מזויפים". במובן אחד, הם אומרים לך איזה סוג של אדם להיות, ובמובן אחר, הם אומרים לך איך להבחין בין אנשים, לאיזה סוג של אנשים להתייחס כחיוביים, ולאיזה סוג של אנשים להתייחס כשליליים, ומלמדים אותך להבחין בין דברים חיוביים לדברים שליליים, וכן מלמדים אותך איך להתנהל – זהו סוג החינוך וההתניה שהם מעניקים לך. אם כן, איזו השפעה יש להתניה כזו על אנשים מבלי משים? (הם לא מבחינים בין טוב לרע). נכון, הם לא מבחינים בין טוב לרע, בין נכון ולא נכון. הבה נבחן תחילה את האופן שבו בני אדם מתייחסים למה שנקרא נבלים וג'נטלמנים מזויפים. קודם כל, בני אדם חושבים שנבלים אמיתיים הם לא אנשים רעים, ושאלה שהם באמת ג'נטלמנים מזויפים הם אנשים רעים. סוג האנשים שעושים דברים רעים מאחורי גבם של אחרים בזמן שכלפי חוץ הם מעמידים פנים שהם טובים, נקראים ג'נטלמנים מזויפים. בפני אנשים הם מדברים על נדיבות, על צדיקות ועל מוסריות, אך מתעסקים בכל מיני דברים רעים מאחורי גבם. הם עושים את כל הדברים הרעים האלה ובו בזמן אומרים כל מיני דברים יפים – אנשים כאלה הם מושא לבוז. באשר לנבלים אמיתיים, הם רעים בנוכחות אנשים בדיוק כפי שהם רעים מאחורי גבם, ובכל זאת הם הפכו למודלים לחיקוי שיש לדגול בהם וללמוד מהם, במקום שיהפכו למושא לבוז על ידי אנשים. סוג זה של אמרה והשקפה נוטה לבלבל את התפיסות של האנשים לגבי השאלה מהו בדיוק אדם טוב ומהו בדיוק אדם רע. וכך אנשים לא בטוחים ולא יודעים, והתפיסות שלהם נעשות מעורפלות מאוד. כאשר משפחה מפעילה התניה על אנשים בדרך זו, חלקם חושבים: "בהיותי נבל אמיתי אני בעל אופי מכובד. אני עושה דברים בגלוי. אם יש לי משהו להגיד, אני אומר לך את זה בפנים. אם אני פוגע בך, לא אוהב אותך, או רוצה לנצל אותך, אני חייב לעשות זאת גם בפניך וליידע אותך על כך". איזה מין היגיון הוא זה? איזו מין מהות טבע זו? כשאנשים רעים עושים דברים רעים ומעשים רעים, הם צריכים למצוא לכך בסיס תיאורטי, וזהו ההיגיון שלהם. הם אומרים: "תראה, הדבר הזה שאני עושה הוא לא כל כך טוב, אבל זה יותר טוב מלהיות ג'נטלמן מזויף. אני עושה זאת בפני אנשים, וכולם יודעים על כך – זה נקרא להיות בעל אופי מכובד!" כך הנבלים הופכים את עצמם לאנשים מכובדים. עם סוג כזה של חשיבה, התפיסות שלהם לגבי יושרה אמיתית ורוע אמיתי מעורפלות מבלי משים. הם לא יודעים מה זה להיות מכובד והם חושבים, "לא משנה אם מה שאני אומר פוגע באחרים או אם זה נכון או לא, אם זה הגיוני או לא, או אם זה תואם את העקרונות ואת האמת או לא. כל עוד אני מעז לדבר, ולא אכפת לי מההשלכות, כל עוד יש לי צביון אמיתי, אופי ישיר, ואני ישר לחלוטין, וכל עוד אין לי מטרות ערמומיות, זה בסדר". האין זה מקרה של היפוך לגבי נכון ולא נכון? (כן). בדרך זו, דברים שליליים הופכים לדברים חיוביים. לכן יש אנשים שמשתמשים בזה כבסיס ומתנהלים בהתאם לאמרה הזו, והם אפילו מניחים שהצדק לצידם וחושבים: "בכל מקרה, אני לא מנצל אותך ולא משתמש בתכסיסים מאחורי גבך. אני עושה דברים באופן גלוי ובפתיחות. תחשוב מה שאתה רוצה. בעיניי זה להיות מכובד! כמו שאומרים, 'אדם לא צריך לדאוג משמועות אם הוא ישר', אז תחשוב מה שאתה רוצה!" האין זה ההיגיון של השטן? האין זה היגיון של שודדים? (כן). האם מוצדק בעיניך לעשות דברים רעים, לגרום לצרות ללא סיבה, להתנהג כמו רודן ולעשות מעשים רעים? עשיית רוע היא עשיית רוע: אם המהות של מה שאתה עושה היא עשיית רוע, אזי זהו רוע. על פי מה נמדדות הפעולות שלך? הן לא נמדדות על פי המניעים שלך, אם עשית אותן בגלוי, או אם יש לך צביון אמיתי. הן נמדדות על פי האמת ועל פי דברי האל. האמת היא הקריטריון למדידת הכול, והמשפט הזה מתאים באופן מושלם למקרה זה. על פי מידת האמת, אם דבר מה הוא רע, אזי הוא רע; אם דבר מה הוא חיובי, אזי הוא חיובי; אם דבר מה הוא לא חיובי, אזי הוא לא חיובי. ומהם הדברים האלה שאנשים חושבים עליהם כהגונים ובעלי צביון אמיתי וטבע ישר? דבר זה נקרא לעוות מילים ולכפות היגיון, לבלבל תפיסות ולדבר שטויות, דבר זה נקרא להוליך אנשים שולל, ואם אתה מוליך אנשים שולל, הרי שאתה מבצע מעשים רעים. אין זה משנה אם רוע נעשה מאחורי גבם של אנשים או בפניהם, רוע הוא רוע. רוע שנעשה מאחורי גבו של מישהו הוא רשעות, בעוד שרוע שנעשה בפניו של מישהו הוא באמת זדוני ומרושע, אך כל המקרים האלה קשורים לרוע. אם כן, אמרו לי, האם אנשים צריכים לקבל את האמרה הזו "עדיף להיות נבל אמיתי מאשר ג'נטלמן מזויף"? (לא, הם לא צריכים). מה מהשניים הוא הדבר החיובי – עקרונות ההתנהגות של ג'נטלמן מזויף, או עקרונות ההתנהגות של נבל אמיתי? (אף אחד מהם). נכון, שניהם שליליים. אם כך, אל תהיה ג'נטלמן מזויף וגם לא נבל אמיתי, ואל תקשיב לשטויות של הוריך. למה הורים תמיד פולטים שטויות? כי כך בדיוק ההורים שלכם מתנהלים. הם תמיד מרגישים ש"יש לי צביון אמיתי, אני אדם אמיתי, אני ישר, אני כן לגבי רגשותיי, אני אדם אבירי, אני מהוגן ולא צריך לדאוג משמועות, אני מתנהג בהגינות והולך בנתיב הנכון, ממה יש לי לפחד? אני לא עושה שום דבר רע, אז אני לא מפחד ששדים ידפקו על הדלת שלי!" שדים לא מתדפקים על דלתך כרגע, אך ביצעת לא מעט מעשים רעים, ובמוקדם או במאוחר אתה תיענש. אתה ישר ואינך חושש משמועות, אך מה המשמעות של היותך ישר? האם זו האמת? האם להיות ישר פירושו להיות תואם לאמת? האם אתה מבין את האמת? אל תמציא תירוצים ותואנות למעשיך הרעים, זה חסר טעם! כל עוד מעשיך לא תואמים לאמת, זהו רוע! אתה אפילו מרגיש שיש לך צביון אמיתי. האם רק משום שיש לך צביון אמיתי זה אומר שאתה יכול לנצל אחרים? או שאתה יכול לפגוע באחרים? איזה היגיון זה? (ההיגיון של השטן). היגיון זה נקרא היגיון של שודדים ושל שדים! אתה מבצע מעשים רעים ובכל זאת אתה מציג זאת כדבר נכון וראוי, מתרץ ומבקש להצדיק זאת. האין זה חוסר בושה? (כן). אני אומר לך שוב שבדברי האל, לעולם אין שום אזכור לכך שאנשים יכולים להיות נבלים אמיתיים או ג'נטלמנים מזויפים, ואין כל דרישה כזו להיות נבל אמיתי או ג'נטלמן מזויף. כל האמרות הללו הן מילים בוטות ושטניות שנועדו להונות ולהטעות אנשים. הן יכולות להטעות אנשים שאינם מבינים את האמת, אך אם תבין היום את האמת, לא תצטרך יותר לדבוק באמרות כאלה או להיות מושפע מהן. בין אם אנשים הם ג'נטלמנים מזויפים או נבלים אמיתיים, הם כולם שדים, בהמות ונוכלים, כולם לא טובים, כולם מרושעים, וכולם קשורים לרוע. אם הם לא מרושעים, הם רשעים, וההבדל היחיד בין ג'נטלמן מזויף לנבל אמיתי טמון באופן הופעתם: אחד מופיע בפומבי, והשני בסתר. כמו כן, הם מתנהלים בדרכים שונות. האחד עושה רע בגלוי, בעוד השני מפעיל תכסיסים מלוכלכים מאחורי גבם של אנשים; האחד חתרני ובוגדני יותר, ואילו השני שחצן יותר, שתלטן יותר וחושף את ניביו; האחד יותר שפל וחמקן, ואילו השני בזוי וגאוותן יותר. יש להם שתי דרכים שטניות לעשות דברים, אחת גלויה ואחת סמויה. אם אתה פועל בגלוי אתה נבל אמיתי, ואם אתה פועל בהיחבא אתה ג'נטלמן מזויף. במה יש להתרברב? אם אתה מתייחס לאמרה הזו כמוטו, האם אינך טיפש? אם כך, אם נפגעת עמוקות מהדברים שמשפחתך הפעילה עליך או החדירה בך כהתניה בהקשר זה, ואם אתה דבק בדברים כאלה, אני מקווה שתוכל לוותר עליהם, להבחין בהם ולראות דרכם בהקדם האפשרי. הפסק לדבוק באמרה זו, ואל תחשוב שהיא מגינה עליך או הופכת אותך לאדם אמיתי או למישהו עם אופי, עם אנושיות ועם צביון אמיתי. אמרה זו אינה אמת מידה לאופן שבו אדם צריך להתנהל. מהמקום שבו אני עומד, אני מגנה בחריפות את האמרה הזו, שמעוררת בי שאט נפש יותר מכל דבר אחר. לא רק ג'נטלמנים מזויפים מעוררים בי שאט נפש, אלא גם נבלים אמיתיים – שני סוגי האנשים הללו הם מושא לשאט נפש עבורי. לכן, אם אתה ג'נטלמן מזויף, אזי מנקודת מבטי אינך אדם טוב ואין לך תקנה. אך אם אתה נבל אמיתי, הרי שאתה גרוע אף יותר. אתה מודע היטב לדרך האמת אך חוטא בכוונה תחילה, אתה יודע בבירור את האמת, אך מפר אותה באופן בוטה ולא מיישם אותה בפועל, ובמקום זאת אתה מתנגד בגלוי לאמת, כך שתמות מהר יותר. אל תחשוב, "יש לי טבע גלוי, אני לא ג'נטלמן מזויף. למרות שאני נבל, אני נבל אמיתי". במה אתה אמיתי? ה"אמיתיות" שלך היא לא האמת, והיא לא דבר חיובי. ה"אמיתיות" שלך היא הביטוי של מהות הצביונות הגאוותנים והמרושעים שלך. אתה "אמיתי" כמו שטן אמיתי, שדים אמיתיים ורשעות אמיתית. אינך אמיתי כמו האמת או כמו משהו אמיתי באמת. לכן, באשר לאמרה הזו "מוטב להיות נבל אמיתי מאשר ג'נטלמן מזויף" שמשפחתך החדירה בך כהתניה, עליך לוותר עליה מכיוון שאין לה כל קשר לעקרונות ההתנהלות שהאל מלמד אנשים, היא אפילו לא מתקרבת אליהם. לכן, עליך לוותר עליה בהקדם האפשרי, במקום להמשיך ולהיאחז בה.

משפחה מפעילה סוג נוסף של השפעת התניה. לדוגמה, בני משפחתך אומרים לך תמיד: "אל תהיה מישהו שמתבלט בקהל יתר על המידה, עליך לרסן את עצמך ולהיות מאופק מעט במילים ובמעשים שלך, כמו גם בכישרונות האישיים שלך, ביכולותיך, במנת המשכל שלך וכן הלאה. אל תהיה האדם הזה שבולט. כמו שאומרים, 'הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית', ו'הקורה שבולטת החוצה היא הראשונה להירקב'. אם אתה רוצה להגן על עצמך, ויש לך מקום יציב וארוך טווח בקבוצה אליה אתה משתייך, אל תהיה הציפור שמוציאה את צווארה החוצה, עליך לרסן את עצמך ולא לשאוף להתעלות על כולם. חשוב על כַּלִּיא הברק שהוא הדבר הראשון שנפגע בסערה, מכיוון שהברק פוגע בנקודה הגבוהה ביותר; וכאשר הרוח נושבת בסערה, העץ הגבוה ביותר הוא הראשון שסופג את עיקר עוצמתה ונפגע; וכשמזג האוויר קר, ההר הגבוה ביותר הוא הראשון שקופא. כך גם עם אנשים – אם אתה תמיד מתבלט בין אחרים ומושך תשומת לב, והמפלגה מבחינה בך, היא תשקול ברצינות להעניש אותך. אל תהיה הציפור שמוציאה את צווארה החוצה, אל תעוף לבד. עליך להישאר בתוך הלהקה. אחרת, אם תקום סביבך תנועת מחאה חברתית, אתה תהיה זה שייענש ראשון, כי אתה הציפור שבולטת. אל תהיה מנהיג או ראש קבוצה בכנסייה, אחרת, במקרה של הפסדים או בעיות הקשורות לעבודה בבית האל, כמנהיג או כמפקח, אתה תסומן ראשון. לכן, אל תהיה הציפור שמוציאה את צווארה החוצה, כי הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית. עליך ללמוד לתחוב פנימה את ראשך ולהתכווץ כמו צב". אתה זוכר את המילים האלה מהוריך, וכשמגיע הזמן לבחור מנהיג, אתה דוחה את התפקיד ואומר, "אני לא יכול לעשות את זה! יש לי משפחה וילדים, אני קשור אליהם יותר מדי. אני לא יכול להיות מנהיג. אתם צריכים לעשות זאת, אל תבחרו בי". בהנחה שבכל מקרה אתה נבחר כמנהיג, אתה עדיין ממאן לעשות זאת. "חוששני שאני חייב להתפטר", אתה אומר. "אחד מכם יהיה המנהיג, אני מעניק לכם הזדמנות. אני נותן לכם לקחת את התפקיד, אני זז הצידה". אתה מהרהר בלבך, "הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית. הנפילה קשה יותר ככל שאתה מטפס גבוה יותר, ובפסגה מרגישים בדידות. אני אתן לך להיות המנהיג, ולאחר שתיבחר, יבוא יום שבו תעשה צחוק מעצמך. אני לא רוצה להיות מנהיג אף פעם, אני לא רוצה לטפס בסולם, כי כך לא אפול מגובה רב. חישבו על כך, האם פלוני לא שוחרר מתפקיד המנהיג? לאחר ששוחרר הוא הורחק – הוא אפילו לא קיבל הזדמנות להיות מאמין רגיל. זו דוגמה מושלמת לאמרות האלה 'הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית' ו'הקורה שבולטת החוצה היא הראשונה להירקב'. האם אינני צודק? האם הוא לא נענש? אנשים חייבים ללמוד להגן על עצמם, אחרת בשביל מה יש לאנשים מוח? אם יש לך מוח בראשך, אתה חייב להשתמש בו כדי להגן על עצמך. יש אנשים שלא יכולים להבין את הנושא הזה בבירור, אבל ככה זה בחברה ובכל קבוצת אנשים – 'הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית'. אתה תזכה להערכה רבה כאשר תוציא את צווארך החוצה, ממש עד לרגע שבו יירו בך. אז תבין שאנשים שמעמידים את עצמם בקו האש מקבלים את עונשם במוקדם או במאוחר". זוהי תורתם הרצינית של הוריך ובני משפחתך, וגם קולם של הניסיון והחוכמה המזוקקת של חייהם, אותה הם לוחשים באוזנך ללא הסתייגות. למה אני מתכוון כשאני אומר "לוחשים באוזנך"? אני מתכוון שיום אחד, אמא שלך אומרת באוזנך, "תן לי לומר לך, אם יש דבר אחד שלמדתי בחיים האלה, זה ש'הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית', מה שאומר שאם מישהו מתבלט יתר על המידה או מושך יותר מדי תשומת לב, סביר להניח שהוא ייענש על כך. ראה כמה אבא שלך מאופק ותמים עכשיו, זה בגלל שהוא נענש במסע דיכוי כלשהו. לאבא שלך יש כישרון ספרותי, הוא יודע לכתוב ולנאום, ויש לו כישורי מנהיגות, אבל הוא בלט בקהל יותר מדי, ובסופו של דבר נענש במסע הדיכוי. איך זה שמאז אבא שלך לא מדבר על רצונו להיות פקיד ממשלתי ודמות בכירה? זו הסיבה. אני מדברת אליך מהלב ואומרת לך את האמת. עליך להקשיב ולזכור זאת היטב. אל תשכח, אתה חייב לזכור זאת בכל מקום שאליו אתה הולך. זהו הדבר הטוב ביותר שאני יכולה לתת לך בתור אמא שלך". לאחר מכן אתה זוכר את דבריה, ובכל פעם שאתה נזכר באמרה "הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית", היא מזכירה לך את אביך, ובכל פעם שאתה חושב עליו, אתה חושב על האמרה הזו. אביך היה פעם הציפור שהוציאה את צווארה החוצה ונורתה, ועכשיו מבטו המדוכדך והמיואש מותיר בראשך רושם עמוק. לכן, בכל פעם שאתה רוצה להוציא את צווארך החוצה, בכל פעם שאתה רוצה להביע את דעתך, בכל פעם שאתה רוצה למלא בכנות את חובתך בבית האל, עולה שוב בראשך העצה של אמך שאותה היא השמיעה באוזנך ובאה מעומק לבה – "הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית". וכך, שוב אתה מתכווץ וחושב: "אני לא יכול להראות שום כישרונות או יכולות מיוחדות, אני חייב לרסן את עצמי ולחנוק אותם. ובאשר לדברי ההטפה של האל לאנשים להשקיע את כל לבם, רוחם וכוחם בביצוע חובתם, עליי ליישם בפועל את הדברים האלה במתינות, ולא להתבלט על ידי כך שאשתדל יותר מדי. אם אתבלט על ידי כך שאתאמץ יותר מדי, ואוציא את צווארי החוצה על ידי כך שאוביל את עבודת הכנסייה, מה אם משהו ישתבש בעבודת בית האל ואני אשא באחריות? כיצד עליי לשאת באחריות זו? האם ירחיקו אותי? האם אהפוך לשעיר לעזאזל, לציפור שהוציאה את צווארה החוצה? קשה לומר כיצד יתגלגלו עניינים אלה בבית האל. לכן, לא משנה מה אני עושה, בהחלט עליי להשאיר לעצמי נתיב מילוט, בהחלט עליי ללמוד להגן על עצמי, ולוודא שאני מנצל כל הזדמנות לפני שאני מדבר ופועל. זו דרך הפעולה הנבונה ביותר, כי כמו שאמא שלי אומרת, 'הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית'". אמרה זו מושרשת עמוק בלבך והיא אף משפיעה עמוקות על חיי היומיום שלך. חמור מכך, כמובן, היא משפיעה על הגישה שלך כלפי ביצוע חובתך. האם אין כאן בעיות רציניות? לכן, בכל פעם שאתה מבצע את חובתך ורוצה להשקיע מעצמך בכנות, ולהשתמש בכל כוחך בלב שלם, האמרה הזו – "הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית" – תמיד עוצרת אותך בדרכך, ובסופו של דבר אתה תמיד בוחר להשאיר לעצמך מרחב גמישות ותמרון, ואתה מבצע את חובתך בצורה מדודה בלבד לאחר שאתה משאיר לעצמך נתיב מילוט. האם אינני צודק? האם ההתניה של משפחתך בהקשר זה מגנה עליך במידה הרבה ביותר מפני חשיפה והתמודדות? עבורך זהו עוד קמע, הלא כן? (כן).

בהתבסס על כל מה ששיתפנו עד כה, כמה קמעות יש לאנשים כתוצאה מההתניה של משפחתם? (שבעה). עם כל כך הרבה קמעות, האם זה נכון ששום שדים רגילים לא מעזים לפלוש אליך? כל הקמעות האלה גורמים לך להרגיש ביטחון כה רב, נחמה כה גדולה, ואושר כה רב לחיות בעולם האנושי הזה. ובד בבד הם גורמים לך להרגיש עד כמה המשפחה חשובה לך, ועד כמה חשובים ההגנה והקמעות שמשפחתך נותנת לך. בכל פעם שאתה משיג יתרונות והגנה מוחשיים כתוצאה מהקמעות האלה, אתה מרגיש יותר מתמיד שהמשפחה חשובה, ושתמיד תהיה תלוי בה. בכל פעם שאתה נתקל בקשיים ומתבוסס בחוסר החלטיות ובבלבול, אתה אוסף את עצמך לרגע וחושב, "מה אמרו לי אמי ואבי? אילו מיומנויות לימדו אותי הבכירים במשפחתי? מה היה המוטו שהם העבירו לי?" במהירות, באופן אינסטינקטיבי ולא מודע אתה נשען על הרעיונות ועל המסגרות השונים שמשפחתך החדירה בך, ואתה מחפש ודורש את הגנתם. בפעמים כאלה המשפחה הופכת לחוף המבטחים שלך, לעוגן, לתמיכה ולכוח מניע שהוא תמיד חזק, בלתי מעורער ובלתי משתנה, קביים פסיכולוגיים שמאפשרים לך להמשיך לחיות ומונעים ממך להיות מבולבל ולא החלטי. בזמנים כאלה אתה מתמלא ברגשות עמוקים: "המשפחה כל כך חשובה לי, היא מעניקה לי תעצומות נפש אדירות ומקור לתמיכה רוחנית". לעתים קרובות אתה מברך את עצמך כאשר אתה חושב, "מזל שהקשבתי למה שהוריי אמרו לי, אחרת הייתי מוצא את עצמי במצב מביך מאוד שבו היו מציקים לי או פוגעים בי. למזלי, יש לי את הקלף המנצח הזה, יש לי קמע. לכן, אפילו בבית האל ובכנסייה, אפילו במהלך ביצוע חובותיי, איש לא יציק לי, ולא אעמוד בפני סיכון שהכנסייה תרחיק אותי או תטפל בי. יכול להיות שהדברים האלה לעולם לא יקרו לי, בזכות ההגנה שההתניה של משפחתי מעניקה לי". אך שכחת משהו. אתה חי במה שאתה מדמיין כסביבה עם קמעות, שבה אתה יכול להגן על עצמך, אך אינך יודע אם מילאת את התפקיד שהאל הטיל עליך, או לא. התעלמת מהתפקיד שהאל הטיל עליך, מזהותך כיציר בריאה, ומהחובה שעליך למלא כיציר בריאה. התעלמת גם מהגישה שעליך לאמץ ומכל מה שעליך להקריב בביצוע חובתך, בזמן שההשקפה האמיתית על החיים והערכים שעליך להוקיר הוחלפו בהשקפות שמשפחתך הפעילה עליך כהתניה, והסיכויים שלך להיוושע מושפעים ונפגעים גם הם מההתניה של משפחתך. לכן, חשוב מאוד שכולם יוותרו על השפעות ההתניה השונות של משפחתם. זהו היבט אחד של האמת שיש ליישם בפועל, וזו גם מציאות שיש להיכנס אליה ללא דיחוי. כי אם החברה אומרת לך דבר מה, סביר להניח שתקבל החלטה רציונלית או לא מודעת לדחות אותו; אם אדם זר או מישהו שאינו קשור אליך אומר לך משהו, אתה נוטה לקבל החלטה רציונלית או שקולה אם לקבל זאת או לא; אך אם המשפחה שלך אומרת לך משהו, אתה נוטה לקבל זאת לחלוטין ללא היסוס או הבחנה מכיוון שאתה חושב שמשפחה לעולם לא יכולה להזיק לאדם, ושכל מה שמשפחתך עושה למענך הוא לטובתך, למענך וכדי להגן עליך, ולמעשה זהו דבר מסוכן עבורך. בהתבסס על עיקרון משוער זה, הדברים הבלתי מוחשיים והמוחשיים האלה שהם משפחתו של אדם, מפריעים לאנשים ומשפיעים עליהם בקלות. הדברים המוחשיים הם בני המשפחה וכל ענייני המשפחה, בעוד שהדברים הבלתי מוחשיים הם הרעיונות השונים והחינוך שבאים מהמשפחה, כמו גם התניה כלשהי הקשורה לאופן שבו עליך להתנהל ולנהל את ענייניך. האין זה כך? (כן(.

יש דברים רבים לדון עליהם בנוגע להשפעות ההתניה של המשפחה. היום, לאחר שנסיים לשתף על הדברים האלה, עליכם להרהר בכולם ולסכם אותם, לחשוב אילו רעיונות והשקפות – מלבד אלה שהזכרתי היום – עלולים לפגוע בכם בחיי היומיום. רוב הדברים עליהם שיתפנו זה עתה מתייחסים לעקרונות של אנשים ולדרכי ההתמודדות שלהם עם העולם, ויש מספר קטן של נושאים שקשורים להתייחסות לאנשים ולדברים. היקף השפעות ההתניה שהמשפחה מפעילה על אנשים כולל למעשה את הדברים האלה. יש גם כמה נושאים שלא קשורים להשקפת העולם של אנשים או לדרכי ההתמודדות שלהם עם העולם, ולכן לא נדבר עליהם יותר. אם כן, כאן מסתיים השיתוף שלנו להיום. להתראות בפעם הבאה!

11 בפברואר, 2023