לאחרונה קיימנו מספר שיתופים שעסקו בנושאים הקשורים לתנאים מולדים, לאנושיות ולצביונות מושחתים; שיתפנו בפירוט ובאופן ספציפי בעיקר על כמה ביטויים של שלושת ההיבטים הללו. האם השגתם הבנה מסוימת לגבי הסיווג הספציפי של הביטויים האלה באמצעות השיתוף המפורט הזה? (כן). לאחר שהשגתם הבנה של הביטויים הספציפיים בשלושת ההיבטים הללו, האם כעת ברור לכם יותר מדוע אנשים חייבים להשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים, או אילו דברים אנשים צריכים להשליך ולשנות בעצמם? אילו היבטים דורשים שינוי, אילו מהם לא דורשים שינוי, אילו היבטים יש ליישם בפועל על פי עקרונות-האמת, ואילו הם תנאים מולדים שנקבעו מראש וסודרו על ידי האל, שאינם קשורים לצביונות מושחתים ואינם דורשים מאנשים להשקיע מאמץ או לבצע שינוי כלשהו – האם עניינים אלה ברורים כעת? (הדברים ברורים לנו מעט יותר מאשר קודם). לאחר שהשגתם בהירות, האם אתם מבינים את משמעות עבודתו של האל בטיהור אנשים, בשינוי צביונותיהם ובהושעתם מהשפעתו של השטן? האם ברור כעת למה מכוונים עבודתו ודבריו של האל המספקים את האמת וחושפים בעיות שונות אצל אנשים? האם חשיפת כל הבעיות באנשים על ידי האל מכוונת לתנאים המולדים שלהם? (לא). האם היא מכוונת לפגמים הטבעיים שלהם באנושיות? (לא). אם כך, למה היא מכוונת? (בעיקר לצביונותיהם המושחתים של אנשים). היא מכוונת בעיקר לעקרונות שעל פיהם אנשים מתנהלים ופועלים, לדעותיהם וגישותיהם כלפי האל, האמת, כלפי דברים חיוביים, ונושאים אחרים מסוג זה. מהם צביונות מושחתים? צביונות מושחתים נובעים מטבעו של השטן ומתגלים מטבעו של השטן. כל הדברים הללו מנוגדים לעקרונות-האמת, מופרכים, והם פעולות וביטויים של התנגדות לאל. הדברים הללו הם הדברים העיקריים המתנגדים לאל והם גורמי השורש לכך שאנשים מסוגלים לפעול בניגוד לאמת, לבגוד באמת, לפעול בניגוד לכוונות האל ובניגוד לדרישותיו. תנאים מולדים, לעומת זאת, הם רק כמה דברים בסיסיים ואינסטינקטיביים שאנשים נולדים איתם; אך החיים שעליהם האנושות מסתמכת כעת להישרדותה הם צביונות מושחתים. לכן, עבודתו של האל שואפת לשנות את צביונותיהם המושחתים של אנשים. בדיוק מכיוון שצביונות מושחתים מתנגדים לאל והם משל השטן, ניתן לומר שהם ביטויים כוללים של כל הדברים השליליים. הצביונות המושחתים השונים המתגלים באנשים, או המצבים השונים והגילויים והביטויים המפורטים הכרוכים בצביונות מושחתים, כולם קשורים לדברים שליליים. לפיכך, שורש ההתנגדות של אנשים לאל לא טמון בתנאים המולדים שלהם או בפגמים מסוימים באנושיותם, אלא בחיים הנשענים על הצביונות המושחתים כבסיס להישרדותם. חיים אלה נובעים בדיוק מהשטן. לפיכך, בסופו של דבר אנשים צריכים לשנות את צביונותיהם המושחתים וגם להשליך אותם. כמובן, ניתן גם לומר שרק כאשר צביונותיהם המושחתים של אנשים ישתנו, הם יוכלו להפסיק להתנגד לאל. במילים אחרות, רק כאשר אנשים ישליכו מעליהם את צביונותיהם המושחתים, פירוש הדבר שהם יוושעו, ורק כאשר אנשים יוושעו, הם יוכלו להפסיק להתנגד לאל ולהתמסר לו לחלוטין. לכן, המשמעות האמיתית של עבודת האל להושיע אנשים היא לאפשר להם להשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים. המשמעות האמיתית של דברי האל והתוצאה שהאל מתכוון אליה כשהוא אומר לאנשים שחתירה אל האמת פירושה להתייחס לאנשים ולדברים, ולהתנהל ולפעול על פי דברי האל ועם האמת כקריטריון – הן לאפשר לאנשים להשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים ולהתייחס לאנשים ולדברים, ולהתנהל ולפעול כאשר דברי האל הם חייהם. האם אתם מבינים? (כן.)

בעבר שיתפנו על כמה גילויים וביטויים ספציפיים הכרוכים בתנאים מולדים, אנושיות וצביונות מושחתים. ביטויים מסוימים שייכים לתנאים מולדים, חלקם לפגמים באנושיות, חלקם ביטויים של אופי נאלח, וחלקם ביטויים ספציפיים של צביונות מושחתים. הפגמים באנושיותו של אדם והמהות הנאלחת של אנושיותו הם הדברים שאנשים מתבלבלים ביניהם בקלות רבה ביותר. פגמים באנושיות משתייכים לרוב לקטגוריה של תנאים מולדים. לדוגמה, יש אנשים שמגמגמים כשהם מדברים, ויש אנשים בעלי מזג מהיר או איטי. כל עוד פגמים אלה באנושיות לא משתייכים לקטגוריה של אופי נאלח, הם נכללים באופן בסיסי בטווח של תנאים מולדים. עם זאת, אופי נאלח לא קשור לתנאים מולדים; הוא גילוי של צביון מושחת וצריך להשתייך לצביונות מושחתים, ולא לתנאים מולדים. זאת מכיוון שהאל העניק לאדם שני דברים בסיסיים בתוך אופיו: מצפון והיגיון. אם אופיו של אדם נאלח, הדבר כרוך בבעיות במצפון ובהיגיון שלו. זה בהחלט לא שייך לתנאים המולדים שלו. זה בהחלט משתייך לצביונות מושחתים; זהו ביטוי ספציפי של צביון מושחת מסוים. העובדות מספיקות כדי להראות שלאחר שאדם הושחת על ידי השטן, הוא מאבד את המצפון וההיגיון שלו. השטן מוליך שולל את ליבו לחלוטין, והוא מקבל מחשבות ונקודות מבט רבות שמגיעות מהשטן, כמו גם אמירות ודעות מסוימות ממגמות רעות. כשהדברים מגיעים לנקודה זו, המצפון וההיגיון שלו מושחתים ונאכלים לחלוטין – אפשר לומר שבשלב זה המצפון וההיגיון שלו אובדים כליל. מה שבא לידי ביטוי הוא שאופיו ירוד מאוד ורע. כלומר, לפני שקיבל דברים חיוביים, הוא כבר קיבל בליבו דברים מופרכים רבים מהשטן. הדברים האלה השחיתו את אנושיותו באופן חמור, וכתוצאה מכך אנושיותו ירודה מאוד. לדוגמה, לאחר שהוא מקבל את המחשבה ונקודת המבט השטניות מהעולם הגורסות: "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון", האם מצפונו ישתפר או יישאר כפי שהיה, או שמא הוא ידרדר? (הוא ידרדר). ומהם הביטויים הספציפיים של ההידרדרות הזו? (בכל מעשיו הוא מתחשב רק באינטרסים האישיים שלו). אנשים כאלה לא בוחלים בשום אמצעי למען מטרתם והאינטרסים האישיים שלהם. הם מסוגלים לרמות ולפגוע באחרים ולעשות כל דבר המנוגד למוסר ולמצפון. ככל שהם עושים זאת יותר, כך מעשיהם נעשים אכזריים יותר, ליבם נעשה אפל יותר, תחושת המצפון שלהם פוחתת, ונותרת בהם פחות אנושיות. למען האינטרסים שלהם הם ירמו ויוליכו שולל כל אדם, בין שהם מכירים אותו ובין אם לא – הם ירמו עמיתים, בני משפחה, ואפילו את האנשים הקרובים אליהם ביותר, ויפגעו באלה שבוטחים בהם יותר מכול. בהתחלה, כשהם עושים את הדברים האלה, הם חווים מאבק פנימי כלשהו ותחושה קלה במצפונם. בהמשך הם חושבים כיצד לפעול, ומתחילים קודם כל עם זרים שלא מוכרים להם, ובסופו של דבר אינם מגלים רחמים אפילו כלפי קרובי משפחתם. אתה מבין, האנושיות שלהם עוברת תהליך מתמשך של השחתה, היא נשחקת אט אט על ידי המחשבות ונקודות המבט של השטן, כגון "אינטרסים מעל הכול" ו"כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון". בתהליך שחיקה הדרגתי זה מצפונם מאבד בהדרגה מודעות ומפסיק לתפקד, עד שלבסוף הוא מגיע לנקודה שבה הוא אובד לחלוטין. בסופו של דבר, אין להם גבולות מוסריים או תחושת מצפון במעשיהם, והם מסוגלים לרמות כל אדם. מה הסיבה לכך שהם מסוגלים לרמות כל אדם? מהו הגורם היסודי? הסיבה לכך היא שהם קיבלו את המחשבות ונקודות המבט של השטן, והם פועלים תחת שליטתן. בסופו של דבר, המצפון וההיגיון של אנושיותם לא מתפקדים עוד; כלומר, הדברים הבסיסיים שאנושיות צריכה להחזיק בהם מפסיקים לפעול לחלוטין, הם נשחקים ונשלטים לגמרי על ידי המחשבות הרעות של השטן. בתהליך השחיקה והשליטה הזה הם מקבלים את המחשבות ונקודות המבט הללו, וכמובן, זהו גם התהליך שבו הם נעשים מושחתים. כאשר המצפון וההיגיון של אנושיותם נעשים מושחתים, הם מציגים בסופו של דבר אנושיות ירודה מאוד, ובמקרים חמורים יותר, הם מאבדים את אנושיותם. אלה הם כמה ביטויים של האנושיות של בני אדם מושחתים רגילים.

יש גם כמה מקרים מיוחדים שבהם אנשים מסוימים אפילו לא נולדו כבני אדם, ולכן אי אפשר לומר שיש להם מצפון והיגיון. אם נאמר זאת באופן מופשט, הם לא גלגול נשמות של בני אדם. אף על פי שהעניין של לידה מחדש, גלגול נשמות ומעבר נשמות הוא מופשט וסמוי מן העין, אנשים אמורים להיות מסוגלים להבין זאת בקלות; זהו דבר שאנשים יכולים להבין ולתפוס. אנשים כאלה אינם גלגול של בני אדם, ואם כן ממה הם התגלגלו? יש כאלה שנולדו מחדש והתגלגלו מחיות, ויש כאלה שהם גלגול של שדים; הם נולדו ללא אנושיות. אנשים ללא אנושיות נולדים ללא מצפון או היגיון; דבר זה לא נגרם כולו כתוצאה מהשחתה. הם מטבעם שטנים חיים ושדים חיים. הם גלגול של שדים. לדוגמה, צוררי משיח הם אנשים רעים; הם גלגול של אנשים רעים. מאוחר יותר בחייהם, הם מקבלים עוד יותר מחשבות ונקודות מבט של השטן. מה שיש להם במקור בשילוב עם מה שהם רוכשים מאוחר יותר, הופך אותם לגרועים יותר ויותר. אנשים כאלה נולדים ללא אהבה לדברים חיוביים; הם סולדים מטבעם מדברים חיוביים ומתנגדים בתוקף לדברים חיוביים ומתעבים אותם. לכן, הביטוי של האנושיות באנשים כאלה הוא שאין להם ולו שמץ של מצפון או היגיון. אי אפשר לראות בהם שום מעלות או חוזקות של אנושיות. כמובן, לא מדובר במעלה כגון מיומנות בשירה, יכולת להביע נקודות מבט, או בקיאות במיומנות טכנית או במקצוע מסוים. לא אלה המעלות שעליהן מדובר. אלא, הכוונה היא למעלות של אנושיות, כגון טוב לב ומזג נוח, הבנת אחרים או גילוי אמפתיה. הביטויים הספציפיים הללו הקיימים בתחום המצפון וההיגיון של האנושיות נעדרים מהם לחלוטין. אם כן, מהם המאפיינים העיקריים של האנושיות של אנשים כאלה? סטייה ורוע. אלה הם שני המאפיינים העיקריים. הם לא אוהבים דברים חיוביים; כשהם שומעים על דברים חיוביים, הם יכולים להודות שהם נכונים אך לעולם לא יקבלו אותם. כל מה שבליבם וכל מה שהם חושפים קשור לסטייה ולרוע. זהו אחד המאפיינים העיקריים של אנשים שמהות האנושיות המולדת שלהם היא רעה. נשמותיהם של אנשים כאלה התגלגלו ועברו משדים ומשטנים. גם ללא החדרה מלאכותית, הוראה, השפעה או התניה בשלב מאוחר יותר בחיים, הם כבר רעים מאוד. הם מטבעם יצורים מסוג זה. המחשבות ונקודות המבט שלהם מכילות מטבען דברים מהותיים רבים שהם משל השטן. נוסף על כך, לאחר לידתם הם מקבלים עוד יותר מחשבות ונקודות מבט מופרכות מהמגמות הרעות של השטן. אם כן, ניתן לומר שנוסף שמן למדורה של מהות הטבע של אנשים כאלה, והיא נעשית רעה וגרועה עוד יותר, כלומר, היא מכילה כל איכות רעילה שניתן להעלות על הדעת ונעשית חמורה עוד יותר. אלה הם שני המקרים המיוחדים של אנשים שהם גלגול של חיות ואנשים שהם גלגול של שדים. המצב הרגיל הוא שבלי קשר לפגמים באנושיות שאיתם אדם נולד, כל עוד הוא מציג ביטויים מסוימים של אופי נאלח, הדבר משתייך לטווח של צביונות מושחתים. אם הוא יוכל לקבל את האמת, ליישם את האמת בפועל וללכת בנתיב החתירה אל האמת, בסופו של דבר הוא יוכל להשליך את כל צביונותיו המושחתים. כאשר הוא ישליך את צביונותיו המושחתים, ההיבטים הנאלחים של אופיו ישתנו בהתאם. אלה הם האנשים שיכולים להיוושע; הם בני אדם מושחתים רגילים. גם אם אתה מציג ביטויים מסוימים של אופי רע או חוסר יושרה, או שביטויים מסוימים של אנושיותך לא תואמים לאמת והם נתעבים בעיני אחרים, כל עוד המצפון וההיגיון שלך עדיין קיימים ויכולים לשמש כתנאים הבסיסיים לאופן שבו אתה מתייחס לאנשים ולדברים ומתנהל ופועל – כלומר, המצפון וההיגיון שלך עדיין יכולים להשפיע על האופן שבו אתה מתייחס לאנשים ולדברים ומתנהל ופועל, והמצפון וההיגיון שלך עדיין יכולים לתפקד בך – אזי בסופו של דבר תוכל לשנות את צביונותיך המושחתים. אם המצפון וההיגיון של אדם לא יכולים לשלוט בכל דבר שהוא עושה או לכוון אותו, ניתן לומר שאדם מסוג זה לא מסוגל לקבל את האמת, וקל וחומר שאינו מסוגל ליישם אותה בפועל. כך שלאנשים כאלה לא יהיה קל להשליך את צביונותיהם המושחתים. מדוע זה? מכיוון שהמצפון וההיגיון של אנשים כאלה כלל לא מתפקדים. אין להם עוד הזדמנות לקבל את האמת והם לא מחזיקים עוד בתנאים הבסיסיים לקבלת האמת. קשה מאוד לאנשים אלה להשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים. לכן, בלי קשר לבעיות הקיימות באנושיותך, בדוק את עצמך כדי לראות אם אתה חש דבר מה במצפונך או מרגיש כאב או אשמה בליבך כאשר אתה עומד לפעול באופן המנוגד לאנושיות או לאמת, ואם יש לך גבול או אמת מידה בליבך כדי למדוד אם הדבר הזה צריך להיעשות או לא, אם עשיית הדבר הזה מנוגדת למוסר או למצפון, ובאופן עמוק יותר, אם היא מפרה את עקרונות-האמת. אם יש לך תחושת מצפון, ואתה יכול למדוד שהדבר הזה מנוגד לאנושיות ולאמת, ואתה יכול לרסן את עצמך ולשלוט במעשיך תחת תפקוד המצפון וההיגיון שלך, אזי יש לך את ההזדמנות או הסיכוי להיות מסוגל לקבל את האמת וליישם בפועל על פי עקרונות-האמת. אך אם אינך חש דבר במצפונך כאשר אתה עושה דבר כלשהו, אינך יכול למדוד מהי אמת המידה לעניין זה או אם עליך לעשותו, ואינך יודע אם עשיית הדבר הזה תואמת לאנושיות, לצדק מוסרי או לעקרונות-האמת – ויתרה מכך, כאשר עשיית הדבר הזה מנוגדת למצפון, לאנושיות או לעקרונות-האמת, אך מצפונך לא יכול לתפקד כדי לעצור בעדך מלעשות את הדבר השגוי והשלילי הזה – אזי לאנשים כמוך אין למעשה שום הזדמנות לקבל את האמת. הנובע מכך הוא שאין לך כל הזדמנות להשליך מעליך את צביונותיך המושחתים.

השאלה אם אנשים יכולים להשליך מעליהם צביונות מושחתים תלויה ביכולתם לקבל את האמת – דבר זה די ברור. והשאלה אם אנשים יכולים לקבל את האמת תלויה בשאלה אם יש להם תחושת מצפון. אם כן, כיצד ניתן להבחין אם לאדם יש תחושת מצפון? יש לבדוק אם בעת עשיית דברים, יש לו את המצפון הבסיסי ביותר שאנושיות צריכה להחזיק בו, ואם מצפונו מתפקד כשהוא עושה או אומר דבר מה. לדוגמה, כשאתה רוצה לומר דבר מה המנוגד למצפונך ולעובדות כדי להשמיץ מישהו, או כשאתה רוצה לשקר, מצפונך מוכיח אותך: "אסור לי לומר זאת. לומר זאת פירושו לשקר ולרמות ומשמעות הדבר שאינני אדם ישר. האל בוחן, ומצפוני לא יניח לי לעשות זאת. לא ראוי לומר זאת". משמעות קיומן של המחשבות הללו היא שמצפונך מתפקד. כאשר מצפונך מתפקד, המילים שאתה אומר עשויות עדיין להכיל זיופים או יסודות של כוונה אנושית ועשויות שלא להיות מדויקות במאה אחוזים. עם זאת, המילים שאתה אומר תחת השפעת מצפונך כבר ראויות יחסית. אם תוכל ליישם עוד את האמת בפועל ולדבר על בסיס עקרונות, אזי המילים שתאמר יהיו ראויות לחלוטין, ואתה תהפוך לאדם ישר. אך אם אדם לא נתון לתפקוד המצפון, הוא לא מסוגל בהכרח להפוך לאדם ישר או לומר דברים כנים. לדוגמה, כשהעליון שואלים אותו על מישהו, הוא עשוי לחשוב: "האדם הזה אכן לא רע. האיכות שלו טובה וגם האנושיות שלו די טובה. האם העליון שואלים עליו כדי לקדם אותו? אם יקדמו אותו, זה אומר שלא יקדמו אותי. אני לא יכול לומר את האמת; פשוט אגיד שהוא אדם ממוצע" – הוא מתחיל לחשוב כיצד לדבר באופן שיועיל לו-עצמו. כשהוא חושב כך, האם מצפונו מתפקד? אין לו מצפון והוא לא נתון לתפקוד המצפון. לאנשים ללא מצפון אין אנושיות. הם אומרים מה שהם רוצים ומשקרים מתי שהם רוצים. מדוע שקר לא גורם להם להרגיש רע? מכיוון שהם לא נתונים לתפקוד המצפון. לפיכך, אין בליבם שום ריסון של המצפון וההיגיון ואין להם שום כוח מרסן. בסופו של דבר הם יכולים לומר שקרים ולממש את רצונם האישי לשקר כראות עיניהם. אם כן, מהי המהות שמתבטאת על ידי אנשים כאלה? עשיית דברים ללא הכוח המרסן של המצפון, כלומר, הם לא נתונים לתפקוד המצפון. אנשים שלא נתונים לתפקוד המצפון טועים ועושים רע מבלי לחוש אשמה או לא בנוח בליבם. לכן הם עושים הכול תוך שימוש באינטרסים שלהם כקריטריון. לאנשים כאלה אין שום כוח מרסן והם לא נתונים לתפקוד המצפון, אז האם הם יכולים ליישם את האמת בפועל? (לא). הם לא יכולים ליישם את האמת בפועל. כדי למדוד איזה סוג של אנושיות יש לך, עליך לבדוק בעיקר אם דבריך ומעשיך נשלטים על ידי מצפון והיגיון, ואם אתה יכול ליישם את האמת בפועל, להשליך מעליך צביונות מושחתים ולהשיג ישועה. אם המצפון וההיגיון שלך עדיין יכולים לתפקד כרגיל, אזי אתה אדם בעל מצפון והיגיון. אם דבריך ומעשיך לא מרוסנים על ידי מצפון והיגיון, ואתה יכול אפילו לפעול באופן שרירותי וחסר מעצורים לחלוטין, הרי שלא זו בלבד שאתה חסר מצפון והיגיון אלא גם חסר אנושיות. אם כל מה שמתבטא באנושיותו של אדם יכול להיכלל למעשה בתחום של אופי נאלח, הרי שלמעשה אדם זה נטול אנושיות. סימן ההיכר של חוסר אנושיות הוא היעדר מצפון והיגיון, ועשיית דברים ללא תפקוד המצפון. לדוגמה, אם תאמר לו שצריך להתנהל עם מצפון ואנושיות, הוא יחשוב: "מה שווה המצפון? האם מצפון יכול להביא כסף? האם מצפון יכול למלא את בטני?" אך הדבר שונה עבור אנשים בעלי מצפון. אם הם עושים מדי פעם משהו רע מתוך חמדנות וגורמים נזק לאחרים, הם יחושו לאחר מכן תוכחה עצמית וחרטה, ויחשבו: "באמת עשיתי עוול לאנשים כשעשיתי להם את זה. האם לא עשיתי מעשה רע? איך יכולתי להיות כה מבולבל באותו זמן? למה לא יכולתי לרסן את עצמי? אני צריך למצוא דרך לכפר על כך". אתה מבין, הם רימו מישהו באותו זמן, ואף על פי שהשיגו תועלת כלשהי, כשהם חושבים על התועלת הזו הם חשים אי-נוחות בליבם, שונאים את עצמם, וחושבים: "איך יכולתי לעשות דבר כזה? אני בהחלט לא יכול לעשות זאת שוב בעתיד. אני מעדיף לחיות בעוני או לרעוב מאשר לעשות זאת שוב. זה דבר שאדם לא אמור לעשות – מעשה כזה יוביל לחרטה לכל החיים!" הם מרגישים שלעשות דבר כזה פעם אחת זה דוחה כמו לבלוע זבוב מת. לכן הם לא עושים זאת שוב אף פעם. הם חשים חרטה ומועקה בליבם. לעומת זאת, אנשים ללא אנושיות יאמצו את מוחם ויתמקדו לחלוטין בלרמות אחרים לחלוטין מבלי לעצור בעד עצמם; מצפונם לא מייסר אותם והם כלל לא מגלים רחמים. הם פוגעים באחרים בצורה איומה ואפילו מרגישים שמחה, וחושבים: "מגיע להם! זו בעיה שלהם שנפלו לידיים שלי. אם לא ארמה אותם, את מי ארמה? זה פשוט המזל הרע שלהם שהם נתקלו בי!" האם לאנשים כאלה יש תחושת מצפון כלשהי? (לא). לא משנה עד כמה הם מרמים אחרים בצורה איומה או עד כמה הם פוגעים בהם, הם אף פעם לא מביעים ולו מילת התנצלות אחת ואינם חשים שום אשמה או חרטה. במקום זאת, הם חשים בליבם גאווה וסיפוק. בכל פעם שהם נהנים ממה שהשיגו בדרכי מרמה, הם לא חשים מוטרדים אלא מאמינים שזה מוצדק לחלוטין. הם חושבים שהם בעלי יכולת, מיומנים ופיקחים, שמה שחשבו ועשו באותו זמן היה נכון, ושאפילו היו צריכים להשיג יותר באמצעות הרמאות שלהם. אמור לי, האם לאנשים כאלה יש אנושיות? (לא). לאחר שהם עושים מעשה רע, הם עדיין מסוגלים לחשוב כך ולהפגין התנהגות כזו. האם לדעתך אדם מסוג זה יכול להיוושע? האם הוא ירמה שוב אם ייקלע לנסיבות דומות? (כן). אנשים כאלה רק יהפכו למיומנים יותר ברמייה, יהיו מרוצים יותר מעצמם וירגישו שככל שהם מרמים יותר כך הם פיקחים יותר. עם כל מעשה רמייה ליבם נעשה אפל יותר, מעשיהם אכזריים יותר ושיטותיהם חסרות רחמים יותר. אנשים כאלה לא ראויים לישועה. ניתן לומר שהם נשבו לחלוטין על ידי השטן. הם אנשים רעים, שדים ונבלים מכף רגל ועד ראש. אם תדבר עם אנשים כאלה על מצפון ואנושיות, הם ילעגו לך ויאמרו: "טיפש שכמוך, מי ייתן לך כסף על כך שתפעל עם מצפון ואנושיות? בסוף תמצא את עצמך עני, לא? תראה כמה טוב הולך לי, ותראה אותך – כל כך עלוב!" הם ילעגו לך ויבוזו לך. אנושיות כזו היא נטולת מצפון לחלוטין – המצפון של אנשים כאלה אבד כליל; השדים השתלטו עליהם לחלוטין, והם הפכו ממש לשדים חיים. לכן, אל תדבר על האמת עם אנשים כאלה – הם לא מסוגלים לקבל אותה. אין להם אפילו אנושיות רגילה, אז איך הם יוכלו לקבל את האמת? לאנשים שיכולים לקבל את האמת יש גבול כשמדובר בהתייחסות לאנשים ולדברים, ובהתנהלות ופעולה, במיוחד כשמדובר באינטרסים שלהם. מהו הגבול הזה? הגבול הוא הריסון והשליטה של המצפון שלהם. אם המצפון שלהם מרסן אותם ושולט בהם, ניתן לומר שלאנשים כאלה עדיין יש מידה מסוימת של אנושיות וגבול בהתנהלותם. פירוש הדבר שהם פועלים ברמה מסוימת של הגינות. כשהם מתרועעים עם אחרים או עושים דבר-מה, אם הם לא מבינים את עקרונות-האמת או אינם יודעים כיצד לפעול בהתאם לאמת, הם יכולים לכל הפחות לשמור על גבולות המצפון. במילים אחרות, למצפון שלהם עדיין יש מודעות והוא יכול לתפקד. אם המצפון שלהם יכול לתפקד, אזי יש להם את ההזדמנות לקבל את האמת. המצפון שלהם יתפתח בכיוון חיובי, ובסופו של דבר ההיבטים באופיים שאינם טובים ישתנו במידת מה. ככל שאופיים יעבור בהדרגה שינוי, גם צביונותיהם המושחתים השונים יושלכו צעד אחר צעד. האם זה ברור עכשיו? (כן).

אנשים צריכים להבין בבירור את מי האל מושיע ואילו היבטים באנשים האל מושיע ומשנה. מצד אחד, עליהם להיות בעלי הבנה ברורה לגבי עצמם, ומצד שני, עליהם להיות בעלי יכולת הבחנה בנוגע לסובבים אותם. באשר לביטויים של אופי נאלח, חלקם כרוכים בגילויים של צביונות מושחתים. הם מתייחסים בעיקר לביטויים המפרים את האמת ושהם מרדניים כלפי האל ומתנגדים לו. בעיני אנשים, פעולות כאלה לא מפרות את החוק ולא יגונו על ידי החוק, אך הן מגונות על ידי האל. ביטויים כאלה משתייכים לצביונות מושחתים. ביטויים אחרים של אופי נאלח לא זו בלבד שהם כרוכים בצביונות מושחתים, אלא גם נוגעים לבעיה של מהות אנושית מרושעת. אנשים כאלה מסוגלים לעשות כל מעשה רע והם אנשים רעים לחלוטין. אם לאדם יש בעיות באופיו רק בהיבט אחד, אך הוא עדיין מדבר ופועל עם מצפון והיגיון, והוא עושה רע רק בנסיבות מיוחדות, אזי הוא לא אדם רע. לאנשים רעים אין מצפון או היגיון כלל. האם אנשים ללא מצפון והיגיון יכולים לעשות מעשים טובים? בשום פנים ואופן לא. האם הם יכולים ליישם את האמת בפועל? קל וחומר שלא. אם מצפונו של אדם מתפקד ויש לו כוח מרסן, אזי אופיו והתנהגותו יכולים להשתפר במידה מסוימת. אם לאדם אין מצפון, ולא משנה מה הוא עושה – המצפון שלו לא מתפקד, אזי אופיו והתנהגותו לא ישתפרו. לכן, הבחנה באדם לא יכולה להתבסס לחלוטין על אופיו או על יושרתו; הדבר העיקרי הוא לראות אם יש לו מצפון והיגיון, ואם המצפון וההיגיון שלו מתפקדים. אם יש לו מצפון והיגיון, והמצפון וההיגיון שלו יכולים לתפקד כשהוא פועל, אזי הוא עדיין מחזיק באנושיות בסיסית. אם בפעולותיו אין תפקוד של המצפון וההיגיון, אזי הוא לא מחזיק באנושיות בסיסית – הוא חסר אנושיות. לאנשים הניחנים בתפקוד הבסיסי של המצפון ובאנושיות בסיסית יש הזדמנות לישועה, ואילו לאלה הנטולים אנושיות בסיסית אין הזדמנות לישועה. מהו הגורם העיקרי בשאלה אם אדם יכול לזכות בישועה? (הגורם העיקרי הוא אם יש בתוכו מצפון והיגיון). נכון. אם כן, האם אתם מסוגלים להבחין אם לאדם יש מצפון והיגיון? (אנו יכולים להבחין במידה מסוימת. הדבר החשוב ביותר הוא לראות אם אדם מרוסן מבפנים על ידי מצפון והיגיון כשהוא פועל, ואם יש לו גבולות מוסריים). במונחים של דוקטרינה ותיאוריה, כך זה מוסבר – האם יש לכם דוגמאות קונקרטיות? (לדוגמה, יש אנשים שבעת ביצוע חובתם מפרים עקרונות ומבצעים בפזיזות מעשים רעים, והאחים והאחיות מצביעים על הבעיות שלהם או גוזמים אותם. במקרים כאלה, אם לאנשים אלה יש מצפון והיגיון, הם יהרהרו בעצמם וינסו להכיר את עצמם באופן יזום. לעומת זאת, אם אין להם מצפון והיגיון, הם עשויים לפתח טינה או אפילו לתקוף ולנקום). זו דוגמה טובה. כאשר אנשים בעלי מצפון והיגיון סופגים ביקורת מאחרים על כך שעשו משהו לא בסדר, הם חשים בושה ואשמה. מתעוררת בליבם חרטה, ועם החרטה, יהיו להם ביטויים של הכאה על חטא ונכונות להשתפר. באשר לאנשים ללא מצפון והיגיון, לא משנה כמה חמורים המעשים הרעים או הטעויות שהם מבצעים, לא משנה כמה נזק הם גורמים לעבודת הכנסייה או כמה צרות והפרעות הם מביאים על האחים והאחיות, כשהם סופגים ביקורת, יש להם מאה סיבות להצדיק את עצמם ולהגן על עצמם, והם מסרבים להכיר בעבירותיהם ולו במעט. ברור שהם גורמים הפסדים לעבודה, ובכל זאת הם לא חשים אשמה בליבם. אימרו לי, האם הם יחושו חרטה? (לא). הם לא יחושו חרטה. האם אנשים ללא חרטה יכולים להכות על חטא? (לא). האם אנשים שלא יכולים להכות על חטא הם אלה שמקבלים את האמת? (לא). האם הם ימשיכו לעשות את אותם הדברים? (כן). עד מתי? (מכיוון שאין להם תחושת מצפון הם ימשיכו לעשות זאת). נכון. הם ימשיכו לעשות זאת. לא משנה מה אחרים יאמרו, הם לא יקשיבו: "ככה אני עושה דברים – גם אם זה לא מוצא חן בעיניכם! מה זה ענייני אם עבודת הכנסייה סופגת הפסדים? כל מה שחשוב זה שאני עצמי לא סופג שום הפסד". זוהי נקודת המבט שלהם. ובכן, זה הכול לשיתוף שלנו על נושא זה. הרהרו על מה ששיתפנו, השוו זאת לעצמכם ולדברים ולאנשים סביבכם, הבינו זאת בהדרגה, והשתמשו בדברים האלה כדי להתייחס לאחרים, לדברים ולעצמכם. לאט לאט תשיגו הבנה של הדברים האלה.

שיתפנו בעבר על ביטויים ספציפיים רבים הכרוכים באנושיות, בתנאים מולדים ובצביונות מושחתים. היום נמשיך לשתף על כמה ביטויים ספציפיים הכרוכים בשלושת ההיבטים הללו. נתחיל בביטוי הראשון: שפלות. מה פירוש המונח הזה? (פירוש הדבר שמישהו אינו עקבי, אינו ישר והגון, והוא חשאי וחמקמק). (פירוש הדבר שהתנהגותו והליכותיו נראות מרושעות יחסית). מרושעות יחסית – זה נשמע קצת מופשט. רוב האנשים לא יכולים לדמיין כיצד בדיוק הרשעות הזו באה לידי ביטוי. יש עוד? (שפלות פירושה שהתנהגותו והליכותיו של אדם הן נלוזות יחסית). כמה היבטים הזכרתם? להיות חשאי וחמקמק, מרושע, נלוז, נתעב, מחפיר – אלה הם הביטויים, הלא כן? (כן). אם כך, האם ניתן להחליף את המושג שפלות במושגים "להיות נתעב ונלוז"? (כן). תחת איזה היבט מסווגים הביטויים האלה של שפלות? (אופי נאלח). האם זהו פגם באנושיות? (לא). הביטוי הזה חמור הרבה יותר בטבעו מפגם באנושיות, ולכן לא ניתן לסווג אותו ככזה. שפלות היא ביטוי לאופי נאלח. אם אדם מתנהג בצורה שפלה, אף על פי שאי אפשר לומר עליו שהוא אדם רע, אם בוחנים זאת מתוך ביטויי השפלות, הוא תמיד גורם לאנשים לחוש סלידה ושאט נפש. אנשים כאלה המפגינים שפלות בוודאי עושים דברים בצורה חמקמקה וחשאית, מבלי להיות גלויים וישרים כלל, מתנהגים בצורה בזויה יחסית, ותמיד עושים דברים נתעבים. כלומר, הם משתמשים בשיטות נתעבות, חסרות בושה ומחפירות בעשיית דברים, שיטות שאינן ישרות או גלויות. רוב האנשים חשים שאט נפש ותיעוב כשהם רואים זאת. הדבר מראה שהם נתעבים ושפלים. המאפיין הבולט ביותר שלהם הוא היותם עלובים, נתעבים ובזויים במיוחד. לא משנה מה הם עושים או אומרים, הם לא יכולים להיות ישרים וגלויים; הם תמיד מבצעים תרגילים מפוקפקים ועוסקים בדברים מחפירים. לדוגמה, האמונה באל מוכרת באופן אוניברסלי כדבר ראוי מאוד, משהו שאנשים יכולים להבין ולהסכים איתו. אך כשהאנשים האלה מאמינים באל, הם מתנהגים כאילו פנו לנתיב הלא נכון, כאילו זה משהו מחפיר. אלה הם האנשים מהסוג הנתעב והשפל. איזה תפקיד ממלאים בדרך כלל אנשים שפלים בקרב אחרים? (הם דמויות שליליות, אנשים נתעבים). הם ממלאים תפקיד שלילי. אילו מאפיינים יש לאנשים כאלה? ייתכן שעל פי הופעתם אינך יכול להבחין שהם רעים מאוד, או שאינך יכול לראות שיש להם כוונות רעות כלשהן במעשיהם. עם זאת, לאחר אינטראקציה איתם במשך תקופה מסוימת, אתה מרגיש שהם תמיד מדברים ופועלים בדרך שאינה ישרה וגלויה. מה שהם אומרים נשמע נחמד, אבל מה שהם עושים מאחורי הקלעים הוא דבר אחר. אתה תמיד מרגיש שהכוונות שלהם לא ישרות, או שהם לא מדברים על הדברים שבכוונתם לעשות ומשאירים אותך מבולבל. בסופו של דבר אתה מרגיש שאנשים כאלה הם בלתי אמינים לחלוטין ועושים רק דברים נתעבים וערמומיים ותמיד הורסים את ענייניך. אלה הם אנשים שפלים. לא תראה את האנשים האלה מביעים בגלוי את דעותיהם השונות או משמיעים התנגדויות בגלוי. בפני אחרים, הם עשויים אפילו לומר דבר-מה שנשמע נחמד, כמו: "אסור לנו לעשות את זה; עלינו לפעול על פי המצפון". אולם מאחורי הקלעים הם מתמרנים דברים, ומסיתים אנשים חסרי הבחנה, טיפשים ובורים לפעול על פי כוונותיהם. בסופו של דבר, העניין שרצו להשיג מתבצע, הם נהנים מתוצאות ההישג הזה, ובכל זאת אף אחד לא מבין שזה היה מעשה ידיהם. אתה רואה שהם לא אומרים ולא עושים כלום בנוכחות אחרים, ובכל זאת השתלשלות האירועים מתקדמת בסופו של דבר לכיוון שאליו הם תמרנו. מנקודת מבט זו, אנשים כאלה הם גם ערמומיים במידת מה. האם יש אנשים שפלים סביבכם? האם בדרך כלל קל לאחרים להבחין באנשים שפלים או לעמוד על טיבם? (לא). האנשים האלה מסתירים את עצמם עמוק למדי. הבעיה איתם היא בעיה של אופי; יש להם מהות אנושית ירודה. האם נתקלתם באנשים שפלים? האם אתם מבינים בבירור את הביטויים העיקריים של אנשים כאלה? (לא כל כך). מעתה ואילך, עליכם לשים לב ולבחון אילו סוגי אנשים סביבכם חושפים לעתים קרובות ביטויים שונים של שפלות. האם הביטויים בהקשר זה הם מופשטים ונסתרים יחסית? (כן). גם אם יש אנשים כאלה בסביבתך, מכיוון שקשה להבחין בהם, לא יהיה לך קל לגלות אותם. ביום שתצליחו לזהות אדם כזה, תוכלו להבחין בו ולתעד את הביטויים שלו מתחילה ועד סוף כדי לראות מהם באמת המאפיינים והמהות שלו, ואז לסכם אותם. נעצור כאן לעת עתה בנושא הביטוי של שפלות.

הביטוי הבא הוא זימה. ראשית נבחן – לאיזה היבט שייכת הזימה? (לאופי נאלח). היא שייכת לאופי נאלח. אם כן, לאיזה סוג של בעיות מתייחסת זימה בדרך כלל? (לבעיות בהתנהלות בין-אישית). זה די מדויק – זימה כרוכה בדרך כלל בבעיות של התנהלות בין-אישית בין גברים לנשים. אם כן, האם זימה חלה על גברים או על נשים? (הן על גברים והן על נשים). היא לא חלה רק על מגדר אחד. יש גברים כאלה, ויש נשים כאלה. לכן, לא רק גברים יכולים להיות שטופי זימה. אם לנשים יש בעיות בהתנהלות בין-אישית, גם זו זימה. אם כן, מהם הביטויים הספציפיים של זימה? לרצות תמיד להתחכך בבני המין השני ולהתרברב בפניהם – איזו מין בעיה זו? האם אין בכך מידה של זימה? (כן). המפגש עם בני המין השני מרגש אותם. ככל שיש יותר אנשים מהמין השני, כך הם מתרגשים יותר ורצונם להתרברב גובר. עד לאיזו רמה מגיעה ההתרברבות של אנשים מסוימים במיוחד? חשיפת החזה והגב, ביצוע מחוות פרובוקטיביות, אמירת מילים פרובוקטיביות – האם אלה אינם ביטויים של זימה? (כן). כל עוד יש בסביבה אנשים מהמין השני, בלי קשר לגילם או אם מדובר במישהו שהם אוהבים, הם מתלבשים בצורה ראוותנית, מפתה או בצורה שמחמיאה להם כדי למשוך את בני המין השני. האם זה לא ביטוי של זימה? (כן). זהו הביטוי הנפוץ ביותר. תופעות אלה כבר הפכו לדבר שבשגרה ואינן נחשבות חריגות בקרב כופרים. הם לא רואים בכך זימה אלא דבר רגיל וראוי מאוד. הם מאמינים שבני שני המינים צריכים להתלבש יפה כדי להיות מושכים ונערצים על ידי המין השני, כך שבני המין השני יתפתו לחזר אחריהם. האם מחשבות ונקודות מבט כאלה הן מחשבות ונקודות מבט שטופות זימה? (כן). הם תמיד רוצים להיות במרכז תשומת הלב של בני המין השני, תמיד רוצים למשוך אותם ולעורר בהם עניין; בלי קשר למצבם המשפחתי או לגילם, תמיד יש להם את המחשבות והמעשים הללו, וחייהם מלאים בחשיבה כזו – האם זו לא זימה? (כן). אלה כמה ביטויים שבעיני רוב האנשים הם מקובלים יחסית ואינם רואים בהם זימה מוגזמת – זהו פשוט רצון להציג את עצמך ולהתרברב בפני בני המין השני. לדוגמה, ללבוש בגדים יפים, להשתמש בבושם, להתלבש בצורה קצת מפתה, לומר מילים פרובוקטיביות, או להפגין קסם אישי – ביטויי זימה אלה נתפסים אצל רוב האנשים כנסבלים. ביטוי חמור יותר של זימה הוא מצב שבו אנשים כאלה מרשים לעצמם לגעת בבני המין השני, ולא משנה באיזו סביבה הם פוגשים אותם. הם מתקרבים כלאחר יד ונוגעים בהם מבלי לשקול אם האדם האחר מסכים לכך, ומתנהגים כאילו הם מכירים זה את זה מאז ומתמיד. הם מיומנים במיוחד בהתבוננות בהבעות ובתגובות של אחרים. אם הם רואים שמישהו לא נרתע ולא מגלה התנגדות, הם מעזים לגעת כלאחר יד בראשו או בגבו, או אפילו לשבת קרוב אליו, ואם האדם האחר לא מתנגד, הם אוחזים בידו. נשים מסוימות עשויות לשבת ישירות על ברכי גברים, מבלי שיהיה אכפת להן איך אחרים ירגישו כשיראו זאת. זו התנהגות החורגת מהתרברבות רגילה והופכת למשהו מהותי יותר. האם זו אינה זימה? (כן). האם רוב האנשים יכולים לקבל סוג כזה של זימה? (הם לא יכולים לקבל זאת). יש אנשים שחושבים שזה לא עניין גדול ואפילו אומרים: "זו לא זימה. גברים ונשים שמפגינים חיבה זה לזה זה דבר רגיל מאוד. אחרת, מה הטעם בחיים? גברים צריכים ליהנות מנשים ונשים צריכות ליהנות מגברים – רק אז יש עניין בחיים". אם אף אחד מבני המין השני לא מפגין כלפיהם מחוות שטופות זימה כאלה, הם חושבים: "האם זה בגלל שאין לי שום קסם? למה אני לא מצליח למשוך את בני המין השני?" ואז הם מרגישים אכזבה. כשאנשים כאלה נתקלים במישהו שטוף זימה שמחזר אחריהם, הם חשים סיפוק רב ושמחה פנימית. לכל הפחות, הם מרגישים סיפוק פיזי ונפשי, וחושבים שהעובדה שמישהו מעוניין בהם מעניקה לחייהם משמעות. לכן יש אנשים שיכולים לקבל סוג כזה של זימה. לדוגמה, נניח שמישהו מחבב אדם אחר ומפתח כלפיו רגשות; אם אותו אדם תמיד יתעלם ממנו ולא יגלה בו עניין, הוא ירגיש מאוכזב מאוד. אבל אם אותו אדם ייגע בו מדי פעם, יפלרטט איתו, ילטף את ידו, או יישב קרוב מספיק עד שיחוש את חום גופו – ואף יותר מזה, אם מדובר בגבר שינהג בחוסר ריסון כלפי אישה, היא תחשוב אז: "אה, זה נחמד, הוא מחבב אותי. למרות שאנחנו לא יכולים להתאחד כגוף אחד בעולם הזה, היחס שטוף הזימה הזה מצידו לפחות נותן טעם לחיי!" אתה מבין, יש אנשים שמקבלים מעומק ליבם סוג כזה של זימה במקום לתעב אותה. הגישה שלהם תלויה בשאלה אם האדם מהמין השני שעושה את הדברים האלה הוא מישהו שהם מחבבים. אם הם מחבבים אותו ואינם חשים דחייה, או אפילו משתוקקים אליו בליבם, אזי הם לא מתעבים אנשים או מעשים שטופי זימה כאלה. להיפך, הם מסוגלים לקבל אותם, לשמוח על כך ולתת להם מקום בליבם. כך, יש אנשים שמקבלים בתוכם אנשים שטופי זימה כאלה. מכיוון שאנשים שטופי זימה אינם אנשים טובים, האם זה לא אומר שמי שיכול לקבל התנהגות שטופת זימה כזו הוא גם שטוף זימה? (כן). גם הם שטופי זימה. יש ביטויים חמורים יותר מסוג זה של זימה – לא רק מעט התרברבות, לא רק חילופי מבטים או ליטופים, אלא התנהגות שמתקדמת מעבר לכך. מוחם של האנשים האלה עסוק לחלוטין בדברים שטופי זימה כאלה. אם זה קורה כשאדם יוצא לדייטים, זהו ביטוי רגיל. אבל אם גילו של אדם ונסיבותיו המעשיות לא מאפשרים זאת, והוא עדיין חושב אך ורק על דברים כאלה כשהוא נפגש עם בני המין השני, אז מהי מהות הביטוי הזה? פירוש הדבר שכאשר הוא עומד מול בן המין השני, תמיד יש בו סוג של תשוקה וכמיהה, או שיש בראשו מטרה כלשהי – לא מדובר רק ברצון לספק צורך פסיכולוגי כלשהו ותו לא; אלא הוא רוצה לנקוט פעולות ממשיות ולהתקדם באופן משמעותי. בליבם, אנשים כאלה רודפים ללא הרף אחר הדברים האלה; בנוסף למחשבות בראשם על דברים שטופי זימה, מבחינת התנהגותם הם גם מתחילים לחפש וליצור קשר עם בני המין השני שמתאימים להם כדי לספק את תשוקתם המינית ולתת לה פורקן. האם אנשים כאלה אינם שטופי זימה? (כן). בהשוואה לשני הסוגים הקודמים של אנשים שטופי זימה, האם אדם שטוף זימה מסוג זה אינו מסוכן ומפחיד מאוד? (כן). אנשים שטופי זימה כאלה יכולים לפעול כך בכל עת – דבר זה כבר מוכיח שהם מרושעים מאוד ושטופי זימה. באשר לרמות שמעבר לכך, לא נרחיב עליהן עוד.

אם כן, מבין שלושת סוגי הזימה האלה, איזה מהם אתם יכולים לקבל? כלומר, איזה מהם גורם לכם להרגיש שזוהי התנהגות רגילה, שזו לא בעיה גדולה, ושאינכם חשים כלפי אדם כזה המון סלידה או בוז ויכולים לקבל אותו במידה מסוימת? איזו רמה של זימה אתם יכולים לקבל? (אנחנו לא יכולים לקבל שום רמה). מדוע אינכם יכולים לקבל שום רמה של זימה? (הטבע של סוג הזימה האחרון הוא נאלח למדי, ואף על פי שסוג הזימה הראשון מתבטא רק בהתרברבות בפני בני המין השני, הוא גורם להפרעות לאנשים שבסביבתם). בליבם של אנשים מהסוג הראשון אין תחושה ברורה של הבדל בין המינים. רוב האנשים שמים לב לגבולות בין גברים לנשים כשהם מקיימים אינטראקציה עם בני המין השני. במיוחד כשמדובר בנשים המקיימות אימטראקציה עם גברים, עליהן להישאר מאופקות ולשמור על גבולות מסוימים בפני גברים. עם זאת, יש נשים שנהנות ליצור אינטראקציה עם בני המין השני ומתרגשות כשהן רואות מישהו שמוצא חן בעיניהן. ברגע שיש להן הזדמנות הן מוצאות תירוץ ליצור קשר. לכל מי שמחפש בכוונה תחילה לקיים אינטראקציה עם בני המין השני יש דבר-מה חריג בליבו. אף על פי שסוג הזימה הראשון לא כרוך במעשים שטופי זימה ממשיים ולא מוביל למאורעות קונקרטיים כלשהם, וגם לא כרוך בתקיפה מינית, הרי שעל סמך הביטויים של אנשים כאלה, מבחינת התנהלות בין-אישית, אין להם גבולות ברורים בין גברים לנשים. כלומר, בליבם אין גבולות ברורים והם לא מבינים שלאנשים רגילים צריכה להיות תחושת בושה ושאסור להם לגרום לכך שאחרים יזלזלו בהם. אם אדם מפגין ביטויי זימה מבלי להרגיש דבר לגבי זה, הוא לא אדם רגיל ולכל הפחות חסרים לו המצפון וההיגיון של אנשים רגילים. בין אם מדובר בגבר או באישה, בני שני המינים צריכים לשמור על גבולות בין המינים, ובליבם הם צריכים להבין באופן ברור שאין לחצות את הגבולות הללו. האל ברא גברים ונשים עם הבדלים שהם טבועים בהם; אי אפשר לטשטש את הגבול המפריד ביניהם. אם לאדם תמיד חסרים גבולות ברורים בין גברים לנשים והוא מתרברב ללא הרף בפני המין השני, אין זו רק הפקרות כללית או חוסר ריסון – מדובר בבעיה של התנהלות בין-אישית. לא משנה אם מעשיו כרוכים בבעיות מהותיות או לא, כל עוד הביטויים הללו כרוכים בבעיות של התנהלות בין-אישית, הם לא עולים בקנה אחד עם תחושת הבושה האנושית. במיוחד בעניינים שבין גברים לנשים, אם אדם לא יודע בושה או שהוא חסר תחושת בושה, אזי הוא בסכנה גדולה. אם אתה מתרברב בקסמך בפני בני המין השני בכוונה תחילה ומנסה לפתות אותם, סביר מאוד להניח שתתקדם לשלב הבא של זימה. יתכן שתתחיל בהתרברבות, אבל הדבר עלול להתפתח בקלות למגע פיזי, ומשם זה יכול להתפתח בקלות למשהו ממשי יותר, ובסופו של דבר לצאת משליטתך. אתה מבין, בלי קשר לרמת הזימה, כל עוד היא נכללת בגדר זימה, היא כרוכה בבעיה של התנהלות בין-אישית. כאשר היא כרוכה בבעיה של התנהלות בין-אישית, אין הבחנה בין רמות חומרה. זאת מכיוון שבעיות כאלה יכולות להסלים – מה שמתחיל בהתרברבות וחוסר תחושת בושה יכול להתקדם בקלות למגע גופני, להתפתחות של רגשות, ואז להיקשרות הדדית. משם, זה יכול להסלים עוד יותר, לצאת מכלל שליטה, ולהגיע למצב שבו מאוחר מדי מכדי להתחרט. כאשר הדבר הופך לעובדה קיימת, קשה לסיים זאת כראוי. לכן, לא משנה אילו ביטויי זימה אתה מפגין, כל עוד הם כרוכים בבעיה של התנהלות בין-אישית, אם אינך מרסן את עצמך וחסרה לך תחושת בושה – אם אתה אדיש לחלוטין למה שאחרים אומרים עליך, לאופן שבו אנשים מעריכים אותך, או לאופן שבו האל רואה אותך – אזי אתה בסכנה גדולה. מה פירוש הדבר להיות בסכנה גדולה? פירוש הדבר הוא שכאשר מתחילים במעשים ובביטויים נפוצים של זימה, קל מאוד להידרדר ולעשות דברים אבסורדיים שיותירו אותך עם חרטה לכל החיים. האם אתם מבינים? (כן). לכן, אם אינך יכול לראות את המהות של בעיית הזימה לאשורה ולא תפתור אותה במועד, אתה בבעיה גדולה. אם אתה מפגין ביטויים כאלה או נהנה לחתור אחר דברים כאלה, הדבר מוכיח שבאנושיות שלך יש בעיה רצינית. איזו בעיה? היעדר תחושת בושה. הסוגיה של התנהלות בין-אישית קשורה לתחושת הבושה של האדם. אם אין לך תחושת בושה, אזי אין לך גבולות כשאתה עושה דברים כאלה. אתה עלול לעשות כל מה שיעלה בדעתך. לא תשלוט במחשבות וברצונות שלך ולא תגביל אותם. כל עוד הסביבה תתאים, המחשבות והרצונות שלך ינצלו את ההזדמנות לצאת לפועל, הם יתפחו בהדרגה ויגיעו לנקודת התפרצות. דבר זה יוביל להשלכות מחרידות.

יש אנשים שטופי זימה שבעיית הזימה שלהם לא מתבטאת רק באמירה פרובוקטיבית מדי פעם, והיא לא מכוונת רק כלפי כמה אנשים ספציפיים – אלא הם מתנהגים כך לעתים קרובות, אין להם שום תחושת בושה, והבעיה נותרת בלתי פתורה גם כשאחרים מתעבים אותם, מזכירים להם או מזהירים אותם, והם ממשיכים להיות שטופי זימה וזימתם אף מחמירה. אם יש סביבכם אנשים כאלה ואתם נתקלים בהם, עליכם להימנע מהם. מדוע עליכם להימנע מהם? מכיוון שלאנשים שטופי זימה אין בושה. האם לאנשים חסרי בושה יש ריסון כלשהו במעשיהם? האם הם יכולים לרסן את עצמם? (לא). הם לא יכולים לרסן את עצמם, ולכן עליך להימנע מאנשים כאלה; עשה כמיטב יכולתך להימנע מהתרועעות איתם. אם העבודה דורשת ממך לבוא איתם במגע ואי אפשר להימנע מכך, שמור על יחסים ענייניים בלבד, אך עדיף שיהיו נוכחים עוד כמה אנשים כשאתה בא איתם במגע. אל תתרועע איתם לבד ואל תיתן להם שום הזדמנות לנצל את המצב. עשה כמיטב יכולתך להימנע מלהיות איתם לבד, כדי לא ליפול לפיתוי ולא לתת לשטן שום הזדמנות לנצל את המצב. לא משנה איזה סוג של התנהגות שטופת זימה זו, כל עוד אתה מזהה שלאנשים כאלה אין בושה בהתנהלותם הבין-אישית, שהם יכולים לפלרטט עם כל אחד מבני המין השני, ושהם אפילו כה שטופי זימה שהם יכולים לספר בדיחות גסות בנוכחות רבים מבני המין השני, ולדבר כאילו זה רגיל לחלוטין בעוד המאזינים מסמיקים, נבוכים ולא מסוגלים לשאת את הדברים, והם עצמם לא מרגישים כלום, אינם מודעים לכך ולא אכפת להם – אזי יש להימנע מאנשים כאלה. האם אתה מבין? (כן). במיוחד כאשר באינטראקציה איתם ביחידות הם מגלים כלפיך אכפתיות ותשומת לב מיוחדות, ויתרה מכך, הם סובלניים כלפי הפגמים והליקויים שלך, ואז מדי פעם שולחים ידיים, או שהם מציגים את עצמם כלפי חוץ כג'נטלמנים ומעודנים, אך דבריהם תמיד נושאים נימה של גסות – אנשים כאלה מסוכנים מאוד ועליכם לעמוד על המשמר מפניהם. יש עניינים שברור שניתן לשתף עליהם או לברר לגביהם עם אדם מאותו המין, או שיש עבודה שניתן לטפל בה עם אדם מאותו המין, אך יש אנשים שלא עושים זאת אלא מתעקשים לחפש מישהו מהמין השני. לא משנה על מי מבני המין השני הם שמו עין, הם כל הזמן שואלים אותו שאלות, מציקים לו, יוזמים שיחות מיותרות, ממציאים דברים ומטרידים אותו, תמיד שואלים אותו שאלות חסרות תועלת שאין צורך לשאול ועושים מאמצים רבים כדי ליצור הזדמנויות לאינטראקציות אישיות. מטרתם בחיפוש הזדמנויות היא לספק את רצונותיהם. לא משנה אם אתה גבר או אישה, מה עליך לעשות כשאתה נתקל באנשים כאלה? (להתרחק מהם). עליך לחשוב על דרך לסרב להם; הסבר להם את הדברים בבהירות רבה. אל תסתפק בהתרחקות בשתיקה מתוך מחשבה שזה מספיק. אם הם יציקו לך לעיתים רחוקות, ייתכן שלא תוכל לקבוע אם הם מתנהגים בצורה לא הגונה. אבל אם הם יציקו לך שוב ושוב, עליך להבהיר להם את הדברים. מה עליך לומר? אתה יכול לומר להם: "הצקת לי יותר מפעם או פעמיים – למה אתה חותר? דבר ברור! האם באמת יש בינינו יחסי עבודה כאלה? יש כל כך הרבה אנשים שאתה יכול לשאול, ובכל זאת אתה מתעקש לבוא אליי ולשאול אותי – האם אנחנו באמת קרובים כל כך? אל תעשה את זה. אני לא מעוניין, ואני לא אוהב להתרועע עם אנשים בצורה כזו. בבקשה אל תפריע לי שוב בעתיד. אין לי שום עניין בך. אם תמשיך להטריד אותי כך בעתיד, זה לא ייגמר בטוב!" איזו גישה יש לנקוט כלפי אנשים כאלה? (להתרחק מהם ולסרב להם). אם אנשים כאלה נותרים חסרי תקנה למרות תוכחות חוזרות ונשנות, כיצד יש לטפל בהם? יש לטפל בהם על פי התקנות המנהליות של הכנסייה, על ידי בידודם או הרחקתם. יש אנשים שמחפשים לרצות אחרים, שאינם מעזים לפגוע באחרים ומפחדים בתוכם מאדם שטוף זימה שכזה. זה בעייתי, משום שהם הופכים לכלי משחק בידיהם. יש להתייחס לאנשים שטופי זימה כאלה בכובד ראש. היחס שלך כלפיהם צריך להיות קר יותר, אבל אין צורך להתרגז – פשוט דבר ברוגע: "בוא לא נשחק במשחקים הילדותיים האלה. אני רואה בבירור למה אתה חותר. המשחק הזה לא יעבוד איתי. אני לא מחבב אותך, אז בבקשה אל תפריע לי שוב! אם תציק לי שוב ושוב, יש לי הרבה דרכים לטפל בך!" האם זה לא סירוב? (כן). האם תהיו מסוגלים לסרב להם בדרך זו? (אחרי ששמענו את דברי האל, כן, נוכל. לפני שהאל דיבר, לא היינו מעזים לסרב להם כך). כמובן, זו רק דוגמה. מצבים כאלה לא מוגבלים לנשים המוטרדות על ידי גברים; הם כוללים גם גברים המוטרדים על ידי נשים. בקיצור, לא משנה אם אתה גבר או אישה שחווים הטרדה, אם אתה יכול לראות בבירור שאנשים שטופי זימה כאלה אכן לא מקיימים אינטראקציות רגילות, שיחות מלב אל לב או התייעצות איתך, אתה יכול לסרב להם. כשבאים במגע עם אנשים כאלה, קל מאוד לחוש בכוונתם, ועליך לעמוד על המשמר. עליך לומר לאדם כזה: "אנחנו לא מכירים זה את זה, אז לא כדאי שתטריד אותי!" אם הוא יטריד אותך שוב ושוב ועדיין תרגיש נבוך מכדי לסרב לו, תחשוש שמא תפגע ברגשותיו, ותחשוב שכאח או אחות עליך להיות סובלני כלפיו, עליך להבין את ההשלכות שסובלנות כזו יכולה להביא. אם אתה מחבב אותו ומוכן להתרועע איתו, זה החופש שלך. כמובן, האם זה לא טיפשי לחוש אהדה כלפי אדם שטוף זימה או אפילו לחבב אותו? אם הוא יכול להתנהג בצורה שטופת זימה כלפיך, הוא יכול לעשות את אותו הדבר לאחרים. התרועעות עם אנשים כאלה היא כריית הקבר שלך במו ידיך – התגרות במוות. לכן, עליך לסרב ישירות לאנשים כאלה; הבהר להם את הדברים ואמור להם לשמור מרחק. האם זה לא פשוט מאוד? (כן). אנשים שטופי זימה באמת הם אלה שאין להם בושה באנושיות שלהם. כמובן, בין אם מדובר בגבר או באישה, אנשים עשויים להפגין מדי פעם כמה ביטויים חריגים במקצת במפגש עם בני המין השני. כל עוד זה לא עניין שבהרגל, וכל עוד זה לא מוביל למעשים או להשלכות, ואדם יכול לתקן זאת כשהוא מרגיש לאחר זמן מה שזה לא ראוי, לא ניתן לסווג זאת כזימה. אין להכליל ביטויים חריגים קלים כאלה. זימה היא ביטוי לחוסר בושה באנושיות של אדם. הביטוי העיקרי של אנשים כאלה הוא שאין להם בושה בהתנהלותם הבין-אישית – הם משולחי רסן, חסרי מעצורים ומופקרים במיוחד. דבר זה מסווג כביטוי של זימה במסגרת האנושיות של אדם. כעת, האם אתם יודעים כיצד להתייחס לאנשים כאלה ולטפל בהם? (כן). עד כאן הדיון שלנו בנושא הזימה.

הבה נדבר על ביטוי נוסף: נבזות. איזה סוג של בעיה זו? (זוהי בעיה של אופי נאלח). נבזות שייכת לאופי נאלח ומסווגת תחת האנושיות. האם נבזות דומה במידת מה לשפלות? (כן). גם זה ביטוי של אופי נאלח. משמעותה של נבזות היא לפעול מבלי להיצמד לכללים ובצורה חשאית, לא רק לעשות דברים ללא עקרונות או גבולות של מצפון ומוסר, אלא גם לעשות דברים באופן בזוי ונאלח במיוחד. מהם הביטויים של נבזות? למשל, אדם נבזה רואה שמישהו קנה מכונית יפה שהוא עצמו לא יכול להרשות לעצמו. כשהוא חולף על פניו, הוא מברך אותו כלפי חוץ ואומר: "מכונית יפה! אתה בטח עשיר!" דבריו נשמעים נעימים, אך ברגע שבעל המכונית מתרחק, הוא יורק על המכונית – טפו. האם זו לא נבזות? (כן.) איזה סוג של התנהגות היא יריקה? (נבזות). זה נקרא להיות נבזה. נבזות זה אומר להיות נתעב, מזוהם ונחות במיוחד – זו התנהלות מבישה הגורמת לאחרים ללעוג לך ולבוז לך, ולהרגיש שהאופי שלך נחות ושאתה חרפה. למשל, יש אנשים שרואים שלשכן שלהם יש כלב טוב ומקנאים בליבם: "למשפחה שלו יש כלב כל כך טוב. למה אני לא קניתי את הכלב הזה?" ואז אדם כזה מוצא דרך להרוג את הכלב, ולאחר מכן, הוא בעננים. הוא חוגג ברגע שהוא מגיע הביתה, פותח שמפניה ועורך סעודה, ומרגיש מאושר יותר מאי פעם. אימרו לי, האם האדם הזה נוראי או לא? (הוא נוראי). זוהי נבזות. כל עוד קורה לאחרים דבר-מה טוב והם שמחים, הוא נעשה לא מרוצה וחושב על דרכים להרוס להם. כשהוא רואה שאחרים נתקלים באסון, הוא שמח לאיד. אדם כזה הוא נבזה מאוד.

המחשבות של אנשים נבזים הן שליליות מאוד. באיזה אופן הן שליליות? למשל, כשאתה נותן למישהו דבר-מה, בנסיבות רגילות הוא אמור להרגיש אסיר תודה ולומר: "הדבר הזה די טוב. פעם ממש אהבת אותו, אבל עכשיו אתה כבר לא זקוק לו. לא נתת אותו לאדם אחר אלא נתת אותו לי מיד – אנחנו באמת חברים!" כל מי שיש לו מצפון והיגיון יחשוב כך ויבין את העניין בצורה חיובית. אבל החשיבה של אדם נבזה היא מעוותת. הוא יאמר לעצמו: "נתת לי את זה רק בגלל שאתה לא צריך את זה יותר. אילו היית זקוק לזה עדיין, האם היית נותן לי? אתה שומר לעצמך את הדברים הטובים ונותן לי את הגרועים – מי רוצה את זה בכלל! אתה מנפנף אותי כמו קבצן? אתה חושב שאני לא יודע מה זה דבר טוב? נתת לי את זה רק בגלל שאתה לא צריך את זה יותר, ואתה עוד מצפה שאהיה אסיר תודה. אתה חושב שאני אידיוט?" אתה מבין, הוא חושב בצורה כל כך נתעבת, מלוכלכת ונחותה על עניין פשוט כל כך. כשאתה נותן לו דבר מה, זה גורם לך לצרות בסופו של דבר. למה זה גורם לצרות? מכיוון שנתת דבר-מה לאדם נבזה – אדם עם מחשבות נתעבות, מלוכלכות ובזויות. הוא חושב בצורה שלילית על כל אדם. כשהוא מתייחס למישהו, הוא לא מתייחס אליו על בסיס עקרונות, וגם לא על בסיס אופיו או עקרונות ההתנהלות שלו כפי שהוא מכיר אותו משנים רבות של היכרות. במקום זאת, הוא מתייחס לאחרים על בסיס המחשבות ונקודות המבט הקיצוניות והעיקשות שלו. אנשים כאלה הם נבזים מאוד. אם לא תתרועע איתם או לא תתן להם כלום, העניינים יישארו רגועים. אבל אם באמת תתרועע איתם ותעזור להם, לעתים קרובות הם ישפטו אותך ויעבירו עליך ביקורת. כשהם רואים שאתה משתמש במשהו טוב, הם תמיד רוצים את זה. אם לא תתן להם, הם יחשבו שאתה קמצן וצר עין. אנשים כאלה הם בעייתיים מאוד וקשה מאוד להסתדר איתם. ייתכן שהם לא יאמרו דבר בגלוי, אבל עמוק בתוכם, בסתר, הם תמיד יתחרו בך, ובליבם יפתחו כלפיך מחשבות לא טובות. במילים פשוטות, לאנשים כאלה יש לב מאוס ומחשבות מאוסות. אני חושב שהמילה "מאוס" מתאימה למדי כדי לתאר את מחשבותיו ולבו של אדם כמזוהמים – זה אומר שהם לא נקיים, לא חיוביים ולא טובים. לא משנה עד כמה חיובי דבר-מה, כשהם מדברים עליו הוא הופך למשהו שלילי. לא משנה כמה דברים טובים תעשה למענם, לא זו בלבד שהם לא יעריכו זאת, אלא שהם גם יזלזלו בך, יעלילו עליך ויאמרו שיש לך כוונות רעות. אם תעניק להם הטבה כלשהי, הם יתהו אם אתה מנסה לנצל אותם. אם תתנהג כלפיהם באופן צונן, הם יחשבו שבגלל שאתה עשיר ובעל עוצמה, אתה מזלזל בעניים. הם ירגישו שאין לך רגש אנושי, שאינך יודע להסתדר עם אנשים ושאינך מסוגל להתחשב ברגשותיהם של אחרים. אם תתפוס מרחק מהם, גם זה לא יעבוד – עדיין יהיה להם מה לומר על כך. אנשים כאלה הם בעייתיים מאוד. לא משנה איך תתרועע איתם, לעולם לא תוכל להשביע את רצונם. לא תדע מה הם יחשבו ולא תדע אילו צרות יצוצו מהדברים שאתה עושה מתוך כוונות טובות. לכן יש רק דרך אחת להתמודד עם אנשים כאלה – להתרחק מהם ולא לבוא איתם במגע. כשאתה בוחר חברים, אל תבחר באנשים כאלה כי הם נבזים מדי; התרועעות איתם תביא לך צרות גדולות ומצוקה רבה, וכל המצוקה והצרות הללו מיותרות לחלוטין. האם לאנשים נבזים יש רציונליות? (לא). מה פירוש הדבר שאין להם רציונליות? (אין להם מצפון או היגיון, ואין להם גבולות מוסריים). אנא פרטו. (אין להם חשיבה של אנשים רגילים). היבט אחד הוא היעדר חשיבה של אנשים רגילים. אימרו לי, האם לאנשים כאלה יש בושה? (לא). אין להם בושה, אין להם חשיבה של אנושיות רגילה, ובדבריהם הם משתמשים בטיעונים מופרכים בלבד. הטיעונים שלהם נועדו להגן על האינטרסים האישיים שלהם – זהו היגיון מעוות לגמרי. אם אתה נותן להם דבר-מה, הם אומרים שאתה מזלזל בהם ונותן להם רק דברים שאתה לא צריך. אם אתה לא נותן להם כלום, הם אומרים שאתה קמצן מדי. האם מילים כאלה לא מבטאות היגיון מעוות? (כן). הם פשוט לא מסוגלים להבין דברים בצורה נכונה וחושבים בצורה שלילית מאוד – זהו היגיון מעוות. כופרים אומרים לעתים קרובות שאנשים חייבים להתנהל בהיגיון – אם אדם לא נוהג בהיגיון ומשמיע רק טיעונים מעוותים, הרי שאין בו שום דבר טוב. אם מישהו נותן לך דבר-מה, זה אומר שהוא מעריך אותך במידה מסוימת; אם הוא לא נותן לך, גם זה מוצדק – הוא רשאי לתת את רכושו לכל מי שירצה. אם אתה עדיין מוצא פגמים כשהוא נותן לך אבל מכנה אותו קמצן אם הוא לא נותן, האם זה לא מעבר לכל היגיון? האם אנשים בעלי היגיון מעוות שכזה אינם נבזים? (כן). הם נבזים ביותר! אנשים נבזים אטומים להיגיון ולכן שום היגיון לא חודר אליהם. הם פשוט לא תופסים איך לפעול על פי מצפון והיגיון או על בסיס עקרונות-האמת. נבזות דומה במידת מה לשפלות, הלא כן? (כן). לדוגמה, יש אנשים שמוציאים כסף כדי לקנות דבר-מה ותמיד מרגישים שמה שקנו לא שווה את המחיר, כאילו נגרם להם הפסד. ואז הם מהרהרים: "ניצלת אותי, אז אני צריך למצוא דרך לגרום לך לספוג הפסד – רק אז ארגיש מאוזן בתוכי." אנשים כאלה שהם נתעבים ונבזים תמיד מהרהרים איך לנצל אחרים. אם הם מרגישים שנגרם להם הפסד, הם מערימים קשיים על אחרים; הם תמיד רוצים לוודא שהם לא מפסידים, ורק אז הם חשים סיפוק. כאשר הם מנצלים מישהו אחר, הם חוגגים ושמחים עד כדי כך שהם מתעוררים מצחוק מתוך חלומותיהם. סכום הכסף שאתה מוציא על קניית דבר-מה הוא בחירה שלך – איש לא הכריח אותך לתת להם את הכסף שלך. מכיוון שקנית את זה מרצונך, למה אתה עדיין ממורמר ועדיין מנסה לנצל אחרים ולהימנע מהפסד? האם אנשים כאלה אינם נבזים מאוד? (כן). כשהם הולכים לסופרמרקט לקנות מצרכים ומרגישים שהם יקרים מדי, כדי להימנע מהפסד הם לוקחים כמה שקיות פלסטיק נוספות. אם זה קורה במהלך השנה החדשה או חג והסופרמרקט מחלק לוחות שנה, הם חייבים לקחת כמה נוספים ורק אז הם מרגישים סיפוק. כשהם מנצלים אחרים, הם מרגישים שמחה ואפילו מסתובבים ומתרברבים בכישרונם ובמיומנותם. אימרו לי, איזה מין הלך רוח יש לאנשים כאלה? לא משנה במה מדובר, הם תמיד מודדים דברים על פי השאלה אם הם יכולים לנצל ולהימנע מהפסד. עצם צורת המחשבה ונקודת המבט הזו היא נבזית ונתעבת מאוד. כמובן, יש לכך גם צד שתלטני, וכן גם צד רע. קשה להתמודד עם אנשים כאלה והם טרחנים. פגמים רבים של האנושיות באים לידי ביטוי באנשים כאלה – מנקודת המבט של האנושיות, דרכי החשיבה שלהם לא תואמות כלל לשכל הישר או לכללי התנהגות כלשהם, ונופלות מתחת לרף המוסרי הבסיסי של אנושיות רגילה; כמובן, הן גם לא תואמות למצפון ולהיגיון של האנושיות. הן מעוותות מאוד, בזויות מאוד וגם דורסניות מאוד. האם לא רואים אנשים כאלה לעתים קרובות בקרב קבוצות של אנשים? (כן). לאנשים נבזים יש אופי נאלח וקשה מאוד להתמודד איתם. כל עוד דבר-מה נוגע לאינטרסים שלהם, בין אם מדובר באינטרסים חומריים או בכבוד ובמעמד שלהם, התנהלותם בהקשר זה תיחשף; היא תבוא לידי ביטוי באופן ברור במיוחד. הם יתחילו להשתמש בנימוקים מעוותים ומופרכים, ויהפכו לאטומים לחלוטין להיגיון. ובכן, בזה נסיים את הדיון שלנו על אנשים נבזים.

ביטוי נוסף הוא אנוכיות. האם אנוכיות היא דבר טוב? (לא). אם כך, ראשית אימרו לי, האם אנוכיות היא מולדת? (לא). אנוכיות אינה מולדת, אז איזו מין בעיה זו? (פגם באנושיות). (אני חושב שזו בעיה של אופי). יש לסווג אנוכיות על פי המצב. מקרים מסוימים של אנוכיות הם ביטויים של אינסטינקט אנושי; הם סוג של אינסטינקט אנושי, זכות שאמורה להיות לאנשים, זכות להגן על האינטרסים האישיים שלהם. אם זהו ביטוי של אינסטינקט אנושי, אזי זהו דבר שאנשים אמורים להחזיק בו. סוג זה של אנוכיות הוא ביטוי להגנה על זכויות האדם ועל זכויות ואינטרסים חוקיים. סוג זה של אנוכיות הוא מוצדק; הוא לא פגם באנושיות. עם זאת, יש סוג אחר של ביטוי שהוא חמור יותר מסוג זה של אנוכיות – הוא כרוך בפגיעה באינטרסים של אחרים ומהווה פגם באנושיות; הוא הסלים לכדי בעיה באופי. יש להבחין בסוגיות אלה: אילו ביטויים של אנוכיות הם מוצדקים, אילו ביטויים של אנוכיות הם פגם באנושיות, ואילו מהם כרוכים בבעיה של אופי. אם תוכלו לראות את הסוגיות הללו בבירור, תדעו כיצד ליישם בפועל בהתאם לעקרונות. לדוגמה, אנשים רוצים לדאוג היטב לחייהם שלהם, למלא באופן מלא את תחומי האחריות והמחויבויות שלהם, ולנהל את עצמם היטב מבלי להתעסק בעניינים של אחרים, פשוט לנהל את עצמם היטב מבלי לפגוע באינטרסים של אחרים. מנקודת מבט של אנושיות, גם זהו סוג של אנוכיות, הלא כן? עם זאת, מנקודת מבט אחרת, זוהי גם תגובה אינסטינקטיבית שיש לאנשים. כמובן, זוהי גם זכות אינהרנטית שניתנה לאנשים על ידי האל – כלומר, יש לך זכות לדאוג קודם כול לעצמך מבלי לדאוג לאחרים. על ידי שמירה על חיי האנוש שלך אתה שומר על הישרדותך. זה מוצדק. כמובן, מנקודת המבט של האנושיות, לדאוג לעצמך בלבד ולא להתעניין באחרים זה גם ביטוי של אנוכיות. אך סוג זה של אנוכיות הוא ביטוי רגיל של האנושיות והוא מוצדק. אף על פי שמנקודת מבט אנושית ביטוי זה נתפס כפגם באנושיות, למעשה, הוא לא פגם באנושיות. הדאגה לעצמך בלבד – להיות שבע ולבוש היטב, לעשות את עבודתך היטב, למלא את מחויבותיך, ותו לא – מבלי להיות מסוגל לדאוג לאחרים או לרצות לדאוג לאחרים, זוהי זכות שיש לך וזהו גם אינסטינקט שניתן לך על ידי האל. מנקודת המבט של תנאים מולדים, אם אדם לא יודע לדאוג אפילו לעצמו, אם אין לו את האינסטינקט המולד הזה, אזי הוא לא עומד בסטנדרט של אדם מבוגר. סוג זה של אנוכיות הוא תגובה אינסטינקטיבית שיש לאנשים. אף על פי שהם דואגים רק לעצמם, מגינים רק על הזכויות והאינטרסים של עצמם, דואגים רק לצרכי המחייה הבסיסיים שלהם, כמו גם לעניינים במסגרת תחום החיים והעבודה שלהם, בכל זאת, כל עוד הם לא פוגעים באינטרסים של אחרים, אין לגנות סוג זה של אנוכיות. סוג האנוכיות שאכן מסלים לרמה של אופי נאלח לא מסתכם בדאגה לעצמך בלבד, אלא כרוך גם בהשתלטות על האינטרסים והזכויות של אחרים או בפגיעה בהם, ובהפרת זכויות האדם שלהם. זוהי אנוכיות אמיתית, וזוהי בעיה של אופי נאלח. אם אינך בוחל באמצעים כדי להגן על האינטרסים, המוניטין, המעמד והכבוד שלך, וכדי להשתלט על אינטרסים של אחרים או לנכס אותם לעצמך בכוח – אם אתה מתייחס לאינטרסים של אחרים כשלך, מתחשב רק בעצמך ולא באחרים, ואפילו משאיר אחרים ללא דרך לשרוד – סוג זה של אנוכיות מעיד על אופי נאלח. למשל, בלילה, כשכולם ישנים, אתה נרגש ולא מצליח לישון, אז אתה רוצה לשיר. ככל שאתה נסחף, אתה מתחיל לשיר בקול, ואפילו משמיע מוזיקה ורוקד תוך כדי שירה. מצב הרוח שלך משתפר, ואתה מרגיש שמחה, אבל אתה מעיר את כולם ומפריע להם לישון. איך נקראת התנהגות כזאת? (אנוכיות). התנהגות מסוג זה נקראת אנוכיות. האם התנהגות זו מעידה על אופי נאלח? (כן). מדוע התנהגות זו מעידה על אופי נאלח? (מכיוון שאותו אדם לא מתחשב באחרים ופוגע במנוחתם). כדי לשמח את עצמך, אינך מהסס להקריב את זמן המנוחה והשינה של אחרים, וכופה על כולם להצטרף אליך בשירה ובחגיגה שלך. כדי להשיג את המטרות שלך ולהגן על האינטרסים שלך, אתה פוגע באינטרסים ובזכויות של אחרים. כלומר, התנאי להגנה על האינטרסים שלך הוא הקרבת האינטרסים והזכויות של אנשים אחרים. ביטוי מסוג זה נקרא אנוכיות. הסיבה לכך שסוג זה של אנוכיות מעיד על אופי נתעב ונאלח היא שהתנהגות מסוג זה פוגעת באינטרסים של אחרים. אתה משתמש באמצעים לא ראויים כדי להגן על האינטרסים שלך תוך פגיעה באינטרסים של אחרים וחתירה תחתם – זה נקרא אנוכיות. למשל, כשכולם אוכלים יחד, יש אנשים שדואגים רק לכך שהם עצמם יקבלו בשר, והם אף אוכלים את מנות הבשר של אחרים. האם אנשים כאלה שאוכלים בשר יותר מאחרים הם אנוכיים? (כן). הם מתנהלים בצורה לא ראויה, מתחשבים רק בעצמם ומתעלמים מאחרים – זה נקרא אנוכיות. מדוע מצב זה נקרא אנוכיות? מדוע זה נחשב לאופי נאלח? מפני שכדי להגן על האינטרסים האישיים שלהם, הם פוגעים באינטרסים של אחרים, משתלטים על רכושם של אחרים ולוקחים אותו לעצמם. זה נקרא אנוכיות, וסוג זה של אנוכיות מעיד על אנושיות נתעבת ואופי נאלח. לכן, אם אתה מגן על הזכויות והאינטרסים שלך על ידי השתלטות על האינטרסים של אחרים ופגיעה בהם, אזי אתה אדם אנוכי, אדם בעל אופי נאלח. אפשר גם לומר שאתה אדם עם אנושיות רעה. עם זאת, אם לא פגעת באינטרסים של אחרים, לא הרסת מערכות יחסים של אחרים ולא פגעת בהן, אלא רק דאגת לעצמך מבלי להעסיק את עצמך באחרים, אזי סוג זה של אנוכיות עדיין מתקבל על הדעת במידה מסוימת. לכל היותר, אפשר לומר שאינך טוב לב במיוחד, ושאתה קטנוני ומרוכז בעצמך, אבל אינך אדם רע; זה לא מגיע לרמה של אופי נאלח. האם יש הבדל בטבעם של שני הסוגים הללו של אנוכיות? (כן). על ידי הבחנה באופי של אנשים על בסיס מידת האנוכיות שלהם ומהות מעשיהם, אפשר לראות שאופיים של אנשים שונה – יש הבדלים.

יש אנשים שאף פעם לא מתעסקים בעניינים של אחרים ומתמקדים רק בענייניהם שלהם. אנשים כאלה עשויים להיראות כמי שאין להם לב חם במיוחד, לא מאוד ידידותיים ולא מאוד לבביים באינטראקציות שלהם עם אחרים. אולם אף פעם הם לא גורמים להפרעות, לא ממציאים שקרים או שמועות על אחרים, ואף פעם לא שולחים יד ברכושם של אחרים או משתלטים עליו. כמובן, אף פעם הם לא נותנים את רכושם לאחרים. הם עשויים להיראות קמצנים מאוד וצרי עין מאוד, אך הם אף פעם לא פוגעים באינטרסים של אחרים, והם מתנהלים על פי עקרונות ברורים. נקודת המוצא של אנשים כאלה היא: "אני לא מנצל אותך ואתה אל תחשוב לנצל אותי. אף פעם לא אנצל אותך ואתה אל תחשוב לנצל אותי." הם מתנהלים על פי עקרונות ברורים מאוד. אף על פי שאנשים כאלה אדישים לאחרים, אינם נלהבים לעזור לאחרים, לא מקיימים אינטראקציה עם אחרים, ולא מפגינים ידידותיות או התלהבות רבה כלפי אחרים, הם אף פעם לא פוגעים באחרים. גם אם יש להם שפע מדבר כלשהו, הם לא נותנים אותו לאחרים. כשהם רואים אחרים עם דברים טובים הם עשויים לחוש קנאה לפעמים, אך אין להם כוונה לקחת אותם מתוך חמדנות; הם גם לא מנצלים אחרים בסתר, וגם לא פוגעים באינטרסים של אחרים למען טובתם האישית. אם שופטים על פי הנקודות שהוזכרו לעיל, הם לא רעים. אם כן, האם זה אומר שהאנושיות שלהם טובה? השאלה אם האנושיות שלהם טובה או לא תלויה במצפון ובהיגיון שלהם, בגישתם כלפי קבלת האמת ובגישתם כלפי דברים חיוביים – וזה עניין אחר. אך לפחות, אם שופטים על פי הגישה שלהם כלפי אחרים והאופן שבו הם מסתדרים עם אחרים, אין בהם זדון כלפי אחרים. על פני השטח הם נראים אנוכיים מאוד, דואגים רק לעצמם, חיים בעולם הקטן שלהם ולא מתעסקים בעניינים של אחרים. עם זאת, הם אף פעם לא פוגעים באינטרסים של אחרים, ולכן האופי שלהם עדיין סביר. כלומר, כשאתה בא איתם במגע או מקיים איתם חילופים חומריים או חברתיים, לפחות הם לא יפגעו באינטרסים שלך. אם תבקש מהם עצה או שיספקו רעיונות כלשהם, הם יעזרו לך, אך אם לא תבקש הם לא ייזמו עזרה. אם שופטים על פי ביטוי זה, אנשים כאלה עשויים להיראות מרוחקים למדי, אך אם שופטים על פי העובדה שהם אף פעם לא מנצלים אחרים ולא פוגעים באינטרסים של אחרים, עדיין יש להם אנושיות והם הגונים יחסית. האם התייחסות כזו היא מדויקת ואובייקטיבית? (כן). לכן, לא כל האנשים האנוכיים הם אנשים רעים או אנשים בעלי אופי ירוד. עליך לבדוק גם אם האנוכיות שלהם הגיעה לנקודה של פגיעה באינטרסים של אחרים או השתלטות על רכושם, וכן מהם העקרונות שלהם להתנהלות ולטיפול בענייני העולם, מהי מהות האופי שלהם, ואם יש להם גבולות ועקרונות באופן שבו הם מתנהלים. יש אנשים שעל פני השטח נראים נדיבים מאוד ובעלי לב חם באופן שבו הם מסתדרים עם אחרים. הם גם נותנים לאחרים, עוזרים לאחרים ועושים דברים למען אחרים. אם אתה זקוק לעזרה, כל עוד הם רואים זאת, הם מושיטים יד מבלי שאפילו תצטרך לבקש. אם שופטים על פי הביטויים הללו, הם נראים טובי לב למדי. עם זאת, אם תפגע בהם או תעשה בשוגג דבר-מה שיפגע באינטרסים שלהם, הם יסרבו לוותר, ינטרו טינה, יפתחו חשבונות ישנים, ולא ינוחו עד שימחצו אותך. אלה הם אנשים רעים – גרועים בהרבה באנושיותם מאלה שכלפי חוץ נראים אנוכיים. האם אתם מבינים? (כן). מבין שני סוגי האנשים הללו, איזה סוג נפוץ יותר? איזה סוג אתם מעדיפים? רוב האנשים לא אוהבים את אלה שהם אדישים ואנוכיים. יש אנשים שייזמו עזרה כשיראו שאתה בצרה. גם אם לא תבקש, הם עדיין יבדקו אם אתה זקוק לסיוע – אם כן, הם יעזרו לך. לאנשים כאלה יש אהבה לאחרים והם נוטים לתת ולעזור לאחרים. ויש אנשים אחרים, כשיראו שאתה בצרה, לא ייזמו עזרה, אך כל עוד תפנה אליהם ותבקש, הם בכל זאת יעזרו. אף על פי שאנשים כאלה הם מעט פסיביים, הם עדיין לא רעים ואפשר להחשיב אותם לאנשים טובים. יש סוג נוסף של אנשים – לא משנה כמה גדול הקושי שאיתו אתה מתמודד, הם לא יעזרו. גם אם תבקש מהם, הם ימצאו תירוצים וסיבות לסרב. סוג זה של אדם הוא האנוכי ביותר. יש אנשים שלעתים קרובות אומרים כלפי חוץ: "אם אתה זקוק לעזרה כלשהי, רק תגיד". כששום דבר מיוחד לא קורה הם נראים בעלי לב חם, יוזמים וחיוביים במיוחד. אבל כשאתה באמת מבקש מהם עזרה, אחרי שהם עוזרים הם מתחילים לרמוז על תמורה, ואומרים דברים כמו: "הוצאתי כך וכך כסף על מתנות לבוס שלי בשביל העניין הזה." אתה מבין, על פני השטח הם נראים בעלי לב חם למדי, מציעים לספק שירותים ולעשות דברים למענך מבלי לבקש דבר בתמורה. אבל אחרי שעזרו, לעולם לא תוכל להחזיר להם את הטובה האישית במלואה. כמה בוגדניים אנשים כאלה! האם צריך להתרועע עם אנשים כאלה? (לא). אני פשוט לא מתרועע עם אנשים כאלה. הם מדברים במתק שפתיים ומפגינים חום והתחשבות מיוחדים. הם אומרים דברים יפים בפניך, אבל עושים דברים רעים מאחורי גבך. אין להם שום עקרונות במעשיהם; הם פשוט כמו נמרים מחייכים שמסתירים פגיונות מאחורי חיוכיהם. כששום דבר מיוחד לא קורה הם תמיד צוחקים ומתבדחים איתך ומתנהגים כאילו אתם קרובים למדי. אבל כשאתה באמת זקוק לעזרתם הם נעלמים כלא היו. הם ימצאו סיבות ותירוצים להימנע מלעשות דברים גם אם קל להם מאוד לעשות אותם. גם אם מדובר במשהו שדורש מאמץ מועט, הם עדיין יבקשו ממך טובות אישיות. כשהם עושים דבר-מה למענך, הם יחשבו על כל מיני דרכים לגרום לך לתת להם משהו בתמורה. לעולם לא תוכל להשיב על הטובה האישית הזו במלואה. לעומת זאת, לאלה שכלפי חוץ נראים צוננים ואנוכיים למדי, יש לעיתים קרובות גבולות באופן שבו הם מתנהלים והם קפדניים מאוד במעשיהם. אף על פי שהם עשויים להיות צוננים כלפיך, הם לעולם לא יחבלו תחבולות נגדך. אם באמת תבקש מהם לעזור לך במשהו, הם בוודאי יעשו זאת ברצינות רבה. לאחר מכן, אם תשיב להם בטובה אישית קטנה או בדבר-מה חומרי, הם יתייחסו לכך כראוי. עם זאת, אם לא תיתן להם כלום הם לא יבקשו ממך דבר, וגם לא ימשיכו להעלות את הנושא כדי לבקש טובות או תמורה. אלה הם אנשים אמיתיים; הם נראים כלפי חוץ בדיוק כפי שהם בתוכם. עם זאת, לעתים קרובות אף אחד לא אוהב אנשים כאלה, ואומרים עליהם שהם אנוכיים, שקשה להסתדר איתם, שהם קרים וחסרי חמימות אנושית, והם לא רוצים שום קשר איתם. למעשה, לחלק מהאנשים האלה יש אנושיות הגונה. הביטו סביבכם וראו מי הוא אדם מסוג כזה. למרות שהם לא מרבים במילים, אישיותם קרירה למדי, וכלפי חוץ נראה שחסר להם מגע אנושי והם לא יודעים כיצד ליזום או לפתוח בשיחה עם אחרים, הרי שבאופן התנהלותם יש להם עקרונות ברורים למדי. אף על פי שאולי אינם טובי לב במיוחד, אין זדון בליבם; לכל הפחות, אין להם כוונות רעות כלפי רוב האנשים. הם נראים כלפי חוץ בדיוק כפי שהם בתוכם. הם לא משתמשים בתכסיסים או בפילוסופיות להתנהלות בעולם כדי לקנות את ליבם של אנשים. הם אנשים פשוטים. האם זה כך? (כן). אז עכשיו, האם אין לך בסיס שלפיו עליך להתייחס נכון לאנשים אנוכיים? על איזה בסיס עליך להתייחס אליהם? אינך יכול להתבסס על הרגשות או ההעדפות שלך, וגם לא על השאלה אם אתה אוהב את האנשים האלה או לא, אם אתה מסתדר איתם, אם הם עוזרים או מועילים לך, או על הגישה שלהם כלפיך – אינך יכול להתבסס על אלה. במקום זאת, עליך להתבסס על האופי שלהם, על מהות האנושיות שלהם ועל הגישה שלהם כלפי אנשים, כלפי האמת וכלפי דברים חיוביים. על בסיס הגורמים האלה עליך להתייחס לאנשים אנוכיים. אם הם באמת אנשים רעים, טפל בהם בהתאם. אך אם הם נראים אנוכיים כלפי חוץ אבל האנושיות שלהם לא רעה, אל תתייחס אליהם כאל אנשים רעים או כאנשים עם אנושיות רעה. גם אם אינך אוהב את האנשים האלה או אם הם לא טובים בהתרועעות עם אחרים או בשמירה על יחסים, אינך יכול לראות בהם אנשים רעים או אנשים ללא אנושיות רק בגלל שהם נראים אנוכיים כלפי חוץ. זוהי דעה קדומה נגד האנשים האלה. אם כך כעת, האם אין לך עיקרון כיצד להתייחס לאנשים אנוכיים? אי אפשר להכליל; אלא, העיקרון צריך להתבסס על מהות האנושיות שלהם ועל הגישה שלהם כלפי האמת וכלפי חובתם, ועל הגישה שלפיה הם מתנהלים – זהו העיקרון שלפיו עליכם להתייחס אליהם. בכך מסתיים השיתוף שלנו בנושא האנוכיות.

הביטוי הבא הוא עיסוק בדיבורים גבוהים מבלי לעשות שום דבר מעשי. הבה נדון תחילה באיזה סוג של בעיה מדובר. אנשים כאלה נהנים לדבר על דוקטרינות נשגבות ולעסוק בדיבורים גבוהים. בכינוסים הם מרבים לדון בשאיפות ובנחישות שלהם, בהבנה שלהם ובתוכניות שלהם לעבודה. אבל כשמגיע הזמן לעשות משהו מעשי הם לא מצליחים לגייס כוחות. איזו בעיה יש לאנשים כאלה? האם זו סוגיה של תנאים מולדים, אנושיות או צביונות מושחתים? (אני חושב שזה שייך לצביונות מושחתים). האם זה שייך לצביונות מושחתים? מעורבות כאן שתי בעיות, הלא כן? האחת היא פגם באנושיות – הם לא מוכנים לעשות שום דבר מעשי כי הם מרגישים שזה דורש מהם לטרוח, לסבול קושי, לשלם מחיר ולהשקיע אנרגיה. האם אין כאן רמז לעצלות? האם עצלות היא פגם באנושיות? (כן). אנשים עצלנים כל כך לא עושים שום דבר מעשי ובכל זאת עוסקים בדיבורים גבוהים. הם עדיין אוהבים לעמוד על הבמה ולהטיף דוקטרינות נשגבות לאחרים. האם זה מעיד על צביון רע? האם זה מכיל גם יסודות של צביון מושחת? (כן). איזה סוג של צביון מושחת זה? (גאוותנות). זהו צביון מושחת של גאוותנות. נוסף על כך הם עצלנים, אוהבים נוחות ושונאים עבודה, הם לא עושים דברים באופן מציאותי ולא מוכנים לנקוט פעולה ממשית, ובכל זאת הם עדיין רוצים להפגין עליונות, לבסס את מעמדם ולהטיף לאחרים – הם מוכנים רק לקשקש בלשונם אך לא לנקוף אצבע. הפגמים באנושיות שלהם משמעותיים, והצביון המושחת שלהם ניכר מאוד. שתי הבעיות האלה ברורות מאוד, הלא כן? (כן). האם יש הרבה אנשים כאלה? (כן). כשדנים בעבודה, הם עוסקים בדיבורים גבוהים וממשיכים בכך בלי סוף, אבל כשמגיע הזמן לעשות דבר-מה מעשי, הם לא יכולים לעשות אפילו צעד אחד. בלי לדבר על האיכות שלהם – אפשר לאפיין אותם כאנשים חסרי תועלת רק על סמך העובדה שהם רק מדברים ולא עושים שום דבר מעשי. הם לא עושים שום דבר מעשי ובכל זאת רוצים להפגין עליונות וליהנות מהטבות המעמד – האם הם לא גאוותנים עד כדי חוסר היגיון? הם רק מדברים, לא עושים שום דבר מעשי כלל ועיקר, והם גם עצלנים וגם גאוותנים – הם אנשים חסרי תועלת, נכון? אם מבקשים מהם לפעול ולעשות דבר-מה מעשי, לארגן, לתכנן ולהטמיע עבודה, הם לא מוכנים לעשות זאת; הם חשים התנגדות לכך מעומק ליבם. עד כמה עצלנים אנשים כאלה חייבים להיות! אלה הם בטלנים שאינם עוסקים בעבודתם הראויה. הם פשוט נהנים לפטפט ללא תכלית, הם לא רוצים לעשות כלום, הם רק רוצים להעביר את הזמן, לאכול טוב, להתלבש יפה, ובכל זאת הם גם רוצים שאחרים יעריכו אותם מאוד וליהנות מיחס מועדף המוענק לבעלי מעמד. מה לגבי האנושיות שלהם? (היא רעה). האם אנשים כאלה דוחים בעיניכם? (כן). כשאנשים מסוימים רואים את אלה שמתנסחים ברהיטות אך לא עושים שום דבר מעשי, הם מקנאים בהם. הם חושבים: "הם יכולים לדבר בלי סוף, וכל מה שהם אומרים מובנה ושיטתי – זה מראה שיש להם את מציאות-האמת". כל אדם בעל הבחנה יכול לראות שהדברים שהם מרבים לומר נלמדו כולם מהדרשות ומהשיתופים של בית האל ואינם נובעים מהחוויות האישיות שלהם. לכן, אף על פי שדברי ההטפה שלהם נשמעים מרשימים, הם לא יכולים לפתור שום בעיה. בחלוף הזמן, אנשים יכולים לראות בבירור שאנשים כאלה היו מתחזים לכל אורך הדרך. לא משנה איזו שאלה תציג בפניהם, הם לא יוכלו לענות עליה, וגם לא לשתף עקרונות או נתיבים כלשהם ליישום בפועל, ובכל זאת הם עדיין רוצים שתעריך אותם מאוד. איך הם גורמים לך להעריך אותם? הם משתמשים בהופעות ובנאומים שלהם כדי להבטיח לעצמם מקום בליבך ולגרום לך לקנא בהם, להעריץ אותם ולשאת אליהם עיניים. האם אנשים כאלה אינם חסרי בושה? הם לא מבצעים שום עבודה אמיתית, וגם לא מסוגלים לבצע עבודה אמיתית, ובכל זאת הם עדיין רוצים שאחרים יעריכו אותם, והם עדיין רוצים לבזבז את האנרגיה והזמן של אנשים אחרים על הדיבורים הגבוהים שלהם, אבל בסופו של דבר הם לא יכולים לפתור שום בעיה. הם יכולים להוליך שולל אנשים שמאמינים באל רק שנה או שנתיים, אבל אלה שמאמינים באל שנים רבות ומבינים קצת ממציאות-האמת לא רוצים להקשיב לדיבורים הגבוהים שלהם. אך אם תסרב להקשיב להם, הם יגבשו דעה שלילית לגביך ויגידו שאינך אוהב את האמת. אנשים כאלה בעייתיים מאוד, הלא כן? (כן). יש להם הבנה חלקית בלבד לגבי כל היבט של האמת, וכשהם מבינים כמה דוקטרינות, הם לא יכולים להסביר אותן בבירור, ובכל זאת עדיין רוצים להטיף את הדוקטרינות האלה לאחרים ולגרום להם לקבל אותן. אם תסרב להקשיב להם, הם יגידו שאינך אוהב את האמת ושאינך מכבד אותם. אבל אם תקשיב להם, תרגיש לא בנוח ולא תוכל לשבת בשקט. למה לא תוכל לשבת בשקט? כי יש לך בעיות רבות שצריך לפתור ועבודה רבה שצריך לבצע, ואין לך זמן להקשיב לדיבורים הגבוהים שלהם. אם מישהו באמת מקנא באלה שעוסקים בדיבורים גבוהים, איזה מין אדם הוא? הוא אדם בטלן, אדם טיפש, ואדם שאין לו שום דבר טוב יותר לעשות. כשמדובר בביצוע חובה, לאנשים כאלה אין שום מסירות והם לא נושאים בשום עול; הם רק רוצים להעביר את הזמן, לחיות על חשבון אחרים ולחכות ליום מותם. מדי יום הם מקשיבים לכמה דוקטרינות עמוקות כדי להעביר את הזמן, ובכל זאת הם חושבים שהרוויחו משהו והתקדמו באמונתם באל: "האמיתות שהם מטיפים נעשות נשגבות יותר מיום ליום – דברי ההטפה שלהם יגיעו בקרוב לרמה של הרקיע השלישי! כל אלה תעלומות מן השמיים!" הם מקשיבים לדוקטרינות רבות שנאמרות על ידי אלה שעוסקים בדיבורים גבוהים, אבל הם עדיין לא יודעים כיצד להיות מסורים בביצוע חובתם או באילו עקרונות עליהם לדבוק בעת ביצוע חובתם. אז האם ההקשבה לדברים האלה מועילה? (לא). מה עליכם לעשות כשאתם נתקלים באנשים שמשמיעים דיבורים גבוהים ומטיפים דוקטרינות נשגבות? האם עליכם ללכת אחריהם מקרוב או לדחות אותם? (לדחות אותם). איך תדחו אותם? עליך לדעת איך לדחות אותם ומדוע אתה דוחה אותם. אם לא תדע זאת, הרי שכאשר תדחה אותם אתה עלול עדיין לתהות בליבך: "האם דחייתם פירושה שאיני אוהב את האמת?" אם יש לך מחשבה כזו, הרי שזו בעיה – זה מוכיח שאין לך הבחנה ושאינך מבין מהי מציאות-האמת. אם אתה מקשיב לדוקטרינות שהם אומרים ועדיין חושב שהם משתפים על האמת, ואפילו מצדיק אותם בליבך, אזי אתה טיפש גמור. אם יש לך הבחנה בנוגע לדוקטרינות שמדברים אנשים כאלה שעוסקים בדיבורים גבוהים, אזי עליך לדחות אותם. הסיבה לכך היא שכל מה שהם אומרים הוא דוקטרינות ומילים ריקות – זה חסר תועלת. זה כמו לנסות להשביע את הרעב בעזרת ציור של עוגה או להרוות את הצמא על ידי התבוננות בשזיפים – זה כלל לא יכול לפתור בעיות אמיתיות. הם מדברים דוקטרינות רבות, אך דוקטרינות אלה אינן תואמות לבעיות האמיתיות שאנשים נתקלים בהן בעת ביצוע חובתם, ואינן יכולות לפתור אותן כלל. להקשיב להם זה בדיוק כמו לא להקשיב להם. הם לא יודעים כיצד לפתור בעיות שמתעוררות בעבודת הבשורה ובחיי הכנסייה; הם לא יודעים כיצד להטמיע סידורי עבודה או באילו עבודות יש פגמים ופערים הדורשים תיקון או מעקב; והם לא יודעים כיצד לפתור או להפריך תפיסות מעוותות שאחרים מעלים. הם לא יודעים דבר מכל הדברים האלה ואם כך, האם ההקשבה לדיבורים הגבוהים שלהם אינה בזבוז זמן? זו הסיבה שעליך לדחות אותם. לכן, יש לדחות את הדיבורים הגבוהים הללו, מכיוון שמה שהאנשים האלה אומרים אינו האמת אלא דוקטרינות. מהן דוקטרינות? דוקטרינות מורכבות ממילים שעולות בקנה אחד עם תפיסות ודמיונות אנושיים. אנשים אלה לא משתפים על עקרונות-האמת תוך התמקדות במהות הבעיה. אף על פי שדבריהם נשמעים נעימים והם מתבטאים בצורה ברורה והגיונית, הם כלל לא יכולים לפתור בעיות. אם כן, מילים אלה הן דוקטרינות; לא משנה עד כמה נכונות הן עשויות להיראות, הן לא עקרונות-האמת. דבריהם של אנשים מסוימים עשויים להיראות שטחיים, אך הם יכולים לרדת לשורש הבעיה ולהסביר בבירור את מהותה. גם אם חלק מדבריהם נשמעים לא נעימים, כמו עלבונות, אלה מילים שאנשים יכולים לקבל והן יכולות לפתור בעיות אמיתיות. ללא ספק, מילים אלה עולות בקנה אחד עם עקרונות-האמת. מילים מסוימות עשויות להישמע נעימות, מלאות טאקט, מעודנות ועמוקות, אך הן כלל לא יכולות לפתור בעיות אמיתיות. הן לא נוגעות לעקרונות-האמת כהוא זה, וגם אינן יכולות להצביע על נתיב או כיוון עבור אנשים. כולן דוקטרינות כוזבות. אם כן, יש לדחות את הדברים הללו. הסיבה לדחיית אנשים כאלה היא שהדיבורים הגבוהים שלהם מבזבזים זמן שעליך לנצל לביצוע חובתך, מבזבזים זמן שעליך לנצל לחיפוש האמת, ומבזבזים את האנרגיה האישית שלך – לכן עליך לדחות אותם. כיצד עליך לדחות אותם? תוכל לדחות אותם פשוט על ידי אמירת "שלום ולא להתראות", הלא כן? או שתוכל לומר: "חדל לדבר, אני מבין כל מה שאתה אומר. מתי תענה על השאלה ששאלתי אותך? אם אינך יכול לענות עליה, צא מכאן מיד ותפסיק לבזבז את הזמן שלי". האם זו דרך טובה לדחות אותם? (כן). לי היא נראית טובה למדי – אחרת, איך עוד תדחה אותם? דחיית הדיבורים הגבוהים, הדוקטרינות והסיסמאות שלהם היא בדיוק כמו דחיית הפרושים. אנשים כאלה לא יכולים לעשות שום דבר מעשי. האנושיות שלהם אינה עומדת בדרישות, האיכות שלהם ירודה, וביסודו של דבר הם לא מסוגלים לבצע עבודה אמיתית. ובכל זאת, הם עדיין משתמשים בדוקטרינות נשגבות כדי לנסות להוליך אותך שולל. אם לא תדחה אותם, אתה טיפש גמור. נכון לדחות אנשים כאלה כשאתה נתקל בהם. פשוט תגיד "ביי" ולך משם – זה דבר שקל מאוד לפתור, הלא כן? כך בדיוק יש להתייחס לאלה שעוסקים בדיבורים גבוהים אך אינם עושים שום דבר מעשי. אנשים כאלה אינם אנשים שעושים דברים בצורה ראויה ורצינית; הם לא אנשים שעושים דברים בגישה מציאותית. דבריהם חסרי אמינות, לא ראויים להיקשרות, ולא ראויים להקשבה כאילו היו עצה יעילה או נתיב יעיל. לכן, כשמדובר בדיבורים הגבוהים שלהם, פשוט דחה אותם על הסף – אין צורך לרשום הערות ולא ראוי להוקיר אותם. בכך מסתיים הדיון שלנו בסוגיית הדיבורים הגבוהים.

הבה נדבר על ביטוי נוסף: אהבה לדון בפוליטיקה. יש אנשים שאוהבים לדון במצב הפוליטי בארצם או במצב הפוליטי העולמי, וכן במדיניות ובהצהרות של דמויות פוליטיות בכירות, בתוכניות הממשל ובקו הפוליטי שלהן, בדרכים ובאמצעים שבהם הן מיישמות מדיניות כזו או אחרת, וכן הלאה. בקיצור, הם מרבים לדון בנושאים הקשורים לפוליטיקה; בין שהנושאים הללו נוגעים לפוליטיקה עתיקה או מודרנית, פוליטיקה מקומית או בינלאומית, הם נהנים להעלות אותם מדי פעם. האם אהבה לדון בפוליטיקה שייכת לתנאים מולדים, לאנושיות או לצביונות מושחתים? אינכם יודעים, נכון? זאת מפני שהנושא הזה מיוחד במידה מסוימת. הם אוהבים לדון בפוליטיקה, ובעיניכם פוליטיקה אינה דבר חיובי. אתם חושבים: "אם אהבה לדון בפוליטיקה הייתה תחום עניין ותחביב במסגרת התנאים המולדים, אזי האל לא היה נותן לאנשים סוג כזה של תחום עניין ותחביב; אם זה היה עניין של אנושיות רעה, עצם הדיון על כך מבלי לעשות שום דבר רע לא היה נחשב כאנושיות רעה, וקל וחומר שלא היה מגיע לרמה של צביון מושחת. אז היכן יש לסווג זאת?" בסופו של דבר, אינכם מגיעים למסקנה. האם זה המצב? (כן). האם אתם צודקים בדרך המחשבה הזו? למה בסופו של דבר אינכם מגיעים למסקנה? איפה אתם נתקעים? אתם נתקעים במילה "פוליטיקה", הלא כן? (כן). אם אדבר על אהבה לדון באומנות, במוזיקה, במחול, בעיצוב או בכלכלה, היכן זה יסווג? (זה יסווג כתחום עניין ותחביב במסגרת התנאים המולדים). ואם אזכיר אהבה לדון בהיסטוריה או אהבה לדון באוכל משובח, היכן יש לסווג זאת? (בתנאים מולדים). כשנאמר שאדם אוהב לדון בנושא כלשהו ולחקור אותו, או שהוא טוב בתחום מסוים, פירוש הדבר שהוא אוהב את התחום הזה ומתעניין בו. לכן, הוא מסווג כתחום עניין ותחביב במסגרת התנאים המולדים. אבל מכיוון שהנושא שאנשים אלה אוהבים לדון בו במקרה הזה הוא פוליטיקה, אינכם מעזים לסווג אותו כך. למה אינכם מעזים לסווג אותו כך? כי פוליטיקה היא נושא רגיש מאוד ולא חיובי במיוחד, נכון? (נכון). אף על פי שפוליטיקה אינה דבר חיובי במיוחד, הפעילות באהבה לדון בפוליטיקה, כפי שהוזכר זה עתה, היא הדיון עצמו. לכן יש לסווג זאת כתחום עניין ותחביב במסגרת התנאים המולדים. תחום העניין והתחביב המולדים של אדם כזה הם לאהוב לעקוב אחר פוליטיקה, במידה מסוימת, ולדון בה. אבל האם הוא לוקח חלק בפוליטיקה? עוד לא הגענו לשם; לעת עתה אנו מגבילים את המיקוד שלנו לפעולת הדיון בלבד, ולכן ניתן לסווג זאת רק כתחום עניין ותחביב במסגרת התנאים המולדים. האם אתם מבינים עכשיו? (כן). הצגת העניין בצורה זאת היא אובייקטיבית; זו עובדה, הלא כן? (כן). לדוגמה, נניח שמישהו אוהב לדון במלכים מהעת העתיקה ומרבה לדבר על האופן שבו קיסרים מסוימים התייחסו לשרים שלהם ולפשוטי העם, כיצד שליטים מסוימים משלו בחריצות ודאגו לעם, וכיצד מאגרי התבואה של האומה היו מלאים ומה הייתה רמת החיים של האוכלוסייה בתקופת שלטונם. הוא מדבר גם על הקיסרים שהיו עריצים וכיצד העם סבל מעוני תחת שלטונם, בעוד שהקיסרים הללו התענגו על משתאות ראוותניים והוללות וחיו חיי מותרות בארמונותיהם. לאחר מכן הוא עובר לדון בבעיות של דמויות פוליטיות עכשוויות – מי מהם עושה עבודה טובה ומי לא, וכן הלאה. הוא פשוט נהנה לדון בדברים האלה. במילים אחרות, באופן מולד, האדם הזה מתעניין באופן יחסי בנושאים ועניינים מסוג זה. בחיי היומיום של אנשים כאלה, דרכם להירגע ולבדר את עצמם היא לדון בעניינים פוליטיים אלה, ולהשתמש בכך כאמצעי להעביר את הזמן – זהו חלק מחייהם. אם הם אוהבים רק לדון בפוליטיקה, אזי זהו תחום עניין ותחביב בלבד. האם הדבר נוגע לאנושיות שלהם? אם בוחנים רק את אהבתם לדון בפוליטיקה, אי אפשר לדעת מהו האופי שלהם, כי אי אפשר לראות מה הגישה ונקודות המבט שלהם כלפי פוליטיקה. הם פשוט נהנים לדון בנושאים כאלה ומתעניינים בהם; אין בכך נגיעה לעקרונות ההתנהלות שלהם. אם אדם פשוט אוהב לדון בפוליטיקה, ובחיי היומיום שלו מתייחס לכך כאל נושא לשעות הפנאי, כאל חומר לשיחה, או כאל נושא לדיון שעולה לעיתים קרובות בעת אינטראקציה עם אחרים ובטיפול בעניינים, אזי אלה הם תחום עניין ותחביב, והדבר לא נוגע לאנושיות של אותו אדם. אנשים שיש להם עניין ותחביב כאלה אינם שונים מאנשים שיש להם תחביבים אחרים – הם שווים. אי אפשר לאפיין אדם זה כשאפתן, כבעל אנושיות רעה או כבעל אופי נאלח רק משום שהוא אוהב לדון בפוליטיקה. אף על פי שמי שמאמין באל לא לוקח חלק בפוליטיקה, כשמדובר בפוליטיקה עצמה, לכל אדם יש זכות לקחת בכך חלק. פוליטיקה אינה דבר חיובי, אך גם אי אפשר לומר שהיא שלילית – היא פשוט דבר שקיים באופן בלתי נמנע במהלך ההתפתחות החברתית האנושית. לכן, כשאדם אוהב רק לדון בפוליטיקה, הדבר לא מעיד על אופיו. הדבר דומה לאדם שנהנה לרקוד – אינך יכול לומר שהאדם הזה סוטה מהדרך או לא עוסק במשימות ראויות. אם מישהו אוהב מוצרים אלקטרוניים, גם אז אינך יכול לומר שהאדם הזה מסוגל לגדולות או שהוא דמות חיובית. האם שיפוט מסוג זה יהיה נכון? (לא). אם כך, איך צריך להעריך זאת? הדבר תלוי במה שאתה עושה עם תחומי העניין והתחביבים שלך. אם אתה עוסק במטרה צודקת, אזי תחומי העניין והתחביבים שלך יכולים ליצור ערך מועיל. אם אתה משתמש בתחומי העניין והתחביבים שלך כדי לעשות דברים שליליים, דברים שפוגעים באנשים ומזיקים לאינטרסים שלהם, עדיין אי אפשר לומר שתחומי העניין והתחביבים שלך שליליים – אלא שהאנושיות שלך רעה ושאתה הולך בנתיב שגוי. אתה עשוי להשתמש בתחומי העניין והתחביבים שלך כדי לעשות דברים רעים, אך תחומי העניין שלך, התחביבים, החוזקות, המיומנויות המקצועיות, המיומנויות הטכניות והידע הקשורים לכך, כשלעצמם – אינם שליליים. לא משנה אילו תחומי עניין ותחביבים יש לך, הם נועדו לשימושך. אם אתה הולך בנתיב הנכון, אזי מה שאתה עושה עם תחומי העניין והתחביבים שלך הוא צודק. אם אינך הולך בנתיב הנכון, אזי מה שאתה עושה באמצעות תחומי העניין והתחביבים שלך אינו צודק, אלא רע. לדוגמה, מחשב הוא בסך הכול מכונה – הוא כלי טכנולוגי. אתה יכול להשתמש במחשב לכינוסים, לדרשות ולהטפת הבשורה, אך בה בעת, אנשים רעים ומרושעים רבים יכולים להשתמש במחשבים גם כדי לעשות דברים רעים. אם כך, כשמחשב משמש לעיסוק במטרה צודקת, אינך יכול לומר שהמחשב עצמו צודק; באותו אופן, כשמחשב משמש לעשיית דברים רעים אינך יכול לומר שהמחשב עצמו רע. האם אתם מבינים? (כן). באותו אופן, לגבי אנשים שאוהבים לדון בפוליטיקה, הביטוי הזה של אהבתם לדון בפוליטיקה, הוא תחום עניין ותחביב – הוא לא נוגע לסוגיות של מהות האנושיות שלהם. בנוסף, אלה שאוהבים לדון בפוליטיקה אוהבים נושאים פוליטיים. הם תמיד אוהבים לדון בעניינים של נכון ולא נכון ולהתווכח עם אחרים על נושאים הקשורים לנקודות מבט פוליטיות. יש המתעניינים במיוחד בנושאים הקשורים לאנשים מפורסמים ולאישים דגולים, בעוד שיש המתעניינים במיוחד בנושאים החושפים את הצדדים האפלים של החברה. אך בכל מקרה, אלה שאוהבים לדון בפוליטיקה אינם מחזיקים באמת, ולאל אין מקום בליבם – זה ודאי לחלוטין. ובכן, בזה פחות או יותר מסתיים הדיון שלנו בנושא של אהבה לדון בפוליטיקה.

אהבה לדון בפוליטיקה היא תחום עניין ותחביב של אנשים מסוימים. כעת, הבה ניקח את הדיון הזה צעד אחד קדימה ונדבר על הרצון לקחת חלק בפוליטיקה. רצון לקחת חלק בפוליטיקה לא זהה לאהבה לדון בפוליטיקה – הוא כרוך בפעולה. רצון לקחת חלק בפוליטיקה אינו רק סוג של נושא לשיחת חולין או בידור, והוא גם לא נשאר רק ברמה של תחומי עניין ותחביבים או ברמה של עניין בפוליטיקה; אלא הוא נוגע לנתיב שבו אדם הולך. אם כן, באיזה נתיב הולכים אלה שיש להם רצון לקחת חלק בפוליטיקה? האם זה נוגע לאנושיות שלהם? (כן). אז איך יש לסווג רצון לקחת חלק בפוליטיקה? זו שאלה קשה עבור כולכם – אינכם יכולים להבין אותה לאשורה. אם כך, הבה נשתף עליה. יש אנשים מכל תחומי החיים שאוהבים לדון בפוליטיקה. אתה מבין, אף על פי שחקלאים חיים בתחתית הסולם החברתי, חלקם יודעים רבות על עניינים הקשורים לדרגים הגבוהים של הפוליטיקה, והם יכולים להביע נקודות מבט מסוימות הנוגעות לפוליטיקה. אנשים העוסקים בעסקים ובכלכלה דנים גם הם בפוליטיקה, ואפילו העוסקים באומנויות ובחינוך דנים בפוליטיקה. כלומר, בכל סוגי התחומים יש אנשים שאוהבים לדון בפוליטיקה ומתעניינים בנושאים פוליטיים. לא משנה באיזה תחום אדם עוסק, אם הוא אוהב לדון בפוליטיקה זה אך ורק מפני שיש לו עניין בזה. לעניין הזה יש קשר מסוים לאיכות המולדת שלו ולעומק נקודת המבט שלו. הוא יכול לתפוס עניינים בתחום הכוח הפוליטי, ולכן מדי פעם הוא מביע את נקודות המבט שלו. הביטויים שלו נשארים ברמה של עניין ותחביב במסגרת התנאים המולדים. עם זאת, לקיחת חלק בפוליטיקה אין פירושה להסתפק בסוג כזה של עניין ותחביב ברמת המחשבה; אלא פירושה לנטוש את התחום המקורי של האדם ולבחור לעסוק בעבודה פוליטית, לעלות על הבמה הפוליטית ולקיים מגעים עם דמויות פוליטיות. אז מה הבעיה עם אנשים כאלה? אדם מסוג זה שרוצה לקחת חלק בפוליטיקה, עשוי לא לקיים דיונים רבים בפוליטיקה בדרך כלל, אבל לא משנה באיזו קריירה הוא בוחר, כל עוד הוא עוסק בעבודה שאינה קשורה לפוליטיקה, אין לו עניין בה והוא מרגיש שהסיכויים שלו בתחום זה קלושים. אבל כשעולה הנושא של לקיחת חלק בפוליטיקה, עיניו בורקות מתשוקה ועניין. כשהוא שומע שמישהו מתמודד לראשות העיר, לתפקיד המושל, לבית המחוקקים או לנשיאות, הוא חש החמצה בליבו ומאמץ את מוחו במחשבה על דרכים להשתתף בהתמודדות בעצמו. איזה מין אדם הוא? האם הוא לא מסוג האנשים שיש להם תשוקה עצומה לכוח? (כן). איזה דבר נוסף יש לאדם מסוג זה באנושיות שלו? האם הוא אובססיבי לחלוטין לכסף, או אובססיבי לחלוטין לכוח? (הוא אובססיבי לחלוטין לכוח). הוא רואה בכוח דבר שמעל לכול, רואה בו את חייו ממש, ומתייחס לכוח כמטרה שיש לחתור אליה במשך כל חייו. אז איזה מין אדם הוא בדיוק? איזה דבר נוסף יש באנושיות שלו שאין לאנשים פשוטים? (שאיפה ורצון). אילו שאיפה ורצון הוא רוצה לממש? (להחזיק בכוח). מהי התועלת הישירה ביותר שהחזקה בכוח תביא לו? (השגת מעמד והערכה רבה מצד אחרים). אלה דברים משניים, זו לא התועלת המכרעת. (הוא רוצה לשלוט באנשים). זה קרוב. אם אדם רוצה לכהן בתפקיד, אבל התפקיד שלו הוא תואר ריק, ואין לו אפילו כפיף אחד תחתיו, האם זה יכול להיחשב שיש לו כוח? (לא). זה לא יכול להיחשב שיש לו כוח. אין לו זכויות יתר מיוחדות והוא לא יכול ליהנות מאף אחת מההטבות של כהונה בתפקיד. האם לכהונה בתפקיד כזה יש בעיניו ערך ממשי כלשהו? (לא). אם כך, לאדם מסוג זה יש דבר אחד שלאחרים אין – שאיפה ורצון עזים ביותר לכוח. מכיוון שיש לו סוג כזה של שאיפה ורצון, המטרה שהוא רוצה להשיג אינה דבר פשוט כמו רק לזכות בהערכה רבה, בהערצה או בקנאה מצד אחרים, אלא הוא רוצה לכהן בתפקיד, לקבל את ההחלטות ולהנהיג אחרים. יש לו את השאיפה והרצון האלה – אם אין לו מעמד, האם הוא יוכל להשיג את מטרתו? האם מישהו יקשיב לו? בהחלט לא. לכן הוא נחוש להשיג מעמד. ברגע שיהיה לו מעמד, יהיו אנשים שיקשיבו לו כשידבר, וכשידרוש מאחרים לעשות דבר-מה, יהיו מי שיצייתו וימלאו אחר דבריו – השאיפה והרצון שלו, מה שהוא רוצה להשיג, יוכלו אז להפוך למציאות. ניתן לתאר את אלה שרוצים לקחת חלק בפוליטיקה במונחים יפים כנאצלים ושאפתנים, אבל אם לומר זאת בפשטות, הם פשוט אובססיביים להחזיק בתפקיד – הם פשוט אוהבים לכהן בתפקיד. כשהם לא מכהנים בתפקיד הם לא יכולים להיות אלה שמקבלים את ההחלטות ואין להם כמה כפיפים להנהיג, ולכן הם מתייאשים ומרגישים שהחיים עגומים. אבל ברגע שהם מכהנים בתפקיד יש אנשים שמקשיבים להם כשהם מדברים ויש להם חסידים, וכתוצאה מכך הם מרגישים שהחיים מהנים. אז האם יש בעיה באנושיות שלהם? (כן). האם אפשר לומר שזהו פגם באנושיות שלהם? (לא). זה בהחלט לא פשוט כל כך. אז איזה סוג של בעיה זו? (צביונות מושחתים). במונחים של אנושיות, האם אדם מסוג זה אמין? (לא). האם האופי שלו טוב? (לא). למה הוא לא טוב? (הוא תמיד רוצה לשלוט באנשים ותמיד רוצה להיות זה שמקבל את ההחלטות). לאדם מסוג זה יש תשוקה חזקה במיוחד למעמד – הוא תמיד רוצה למצוא הזדמנויות שונות להיות זה שמחליט, ותמיד רוצה להיות בתפקיד מנהיגות ולשלוט באחרים. אנשים כאלה אינם אמינים, וגם האופי שלהם לא טוב. יש לא מעט אנשים מסוג זה בבית האל. אם בית האל ימנה אותם כאחראים על פריט עבודה, הם יאמינו שפירוש הדבר שהם מכהנים ומשרתים בתפקיד מנהיגות. האם הם יחפשו את עקרונות-האמת? האם הם יטמיעו סידורי עבודה? (לא). אם הם מתייחסים להיותם מפקחים או מנהיגים כאל כהונה בתפקיד, הם ודאי לא יטמיעו סידורי עבודה ולא יבצעו עבודה ממשית. מה הם יעשו? הם יעסקו במיזם משלהם, יבנו סמכות אישית, יבססו את מעמדם, ויעבירו את הרעיונות שלהם לכפופים להם ויגרמו לאנשים להקשיב להם – ובכך יהפכו את סידורי העבודה, את כוונות האל ואת האמת לחסרי תוקף. זוהי בדיוק המהות של אנשים כאלה. כשאין להם מעמד, הם חותרים אליו בכל כוחם, וברגע שהם משיגים מעמד, פירוש הדבר עבורם שהם מצאו הזדמנות. הזדמנות לעשות מה? לספק את שאיפתם ולבסס את מעמדם במידה הרבה ביותר האפשרית; הם משתמשים בהזדמנות כזו כדי לספק את שאיפתם ואת התמכרותם להחזקה בתפקיד.

רצון לקחת חלק בפוליטיקה הוא הן עניין של אופי רע והן של צביונות מושחתים. כמה צביונות מושחתים מעורבים כאן? (גאוותנות ורשעות). גאוותנות, רשעות, סלידה מן האמת ועיקשות – כל הצביונות המושחתים האלה נוכחים כאן; אף אחד מהם לא חסר. אם כן, מהו הצביון המושחת החמור ביותר כאן? רשעות – המאפיין הטיפוסי הבולט ביותר הוא רשעות. באשר לאנשים שאוהבים לקחת חלק בפוליטיקה, אם הם מתוסכלים ולא מצליחים בעולם, רוצים לקחת חלק בפוליטיקה אך לא מוצאים הזדמנות או דרך להתברג לתוך חוגים פוליטיים, אזי כשהם באים לבית האל, שאיפתם לא גוועת – הם עדיין רוצים לקחת חלק בפוליטיקה. לכן הם מתייחסים לבחירת מנהיגים ברמות שונות כאילו הייתה בחירה לפקידי ממשל. בכל פעם שיש בחירות כאלה, הם להוטים לפעול ומשדלים אנשים בכל מקום להצביע עבורם. כאשר הם נעשים מנהיגים, הם רואים בכך החזקה בתפקיד ובמעמד לעצמם, והם אוחזים בכוח ועושים ככל העולה על רוחם. הם מתנהגים כרצונם ומתעלמים מהעבודה שהוטלה עליהם על ידי בית האל ומהחובה שעליהם לבצע, ודואגים רק להתענג על הטבות המעמד. הם מתייחסים לביצוע חובתו של מנהיג כמו אל החזקה בתפקיד, עושים כל מה שהם אוהבים ורוצים לעשות, ופועלים בכל דרך המאפשרת להם לבנות את סמכותם האישית, לבסס את מעמדם שלהם, לגרום לאחרים להקשיב להם, ולספק באופן מלא את התמכרותם לאחוז בתפקיד. הם לא מתחשבים בעבודת בית האל או בדרישות של סידורי העבודה. אנשים מסוג זה מסוכנים מאוד – גם אם הם טרם נחשפו כצוררי משיח, הם צוררי משיח בהתהוות. האם יש אנשים טובים בקרב אלה שאוהבים לקחת חלק בפוליטיקה? לא, אין אנשים טובים. לא ייתכן שאנשים שיש להם תשוקה עזה לכוח יאהבו את האמת. מכיוון שיש להם תשוקה חזקה במיוחד לכוח, המצפון וההיגיון שלהם לא יכולים לדכא או לרסן את תשוקתם לכוח ואת חתירתם אליו. אם אדם רוצה לקחת חלק בפוליטיקה או שהוא אובססיבי במיוחד לעשות זאת, ויש לו תשוקה חזקה לכך, פירוש הדבר שיש לו שאיפה חזקה למעמד ולכוח. הכוונות, המטרות והבסיס של התנהלותו ושל פעולותיו תלויים לחלוטין בשאלה אם הוא יכול להשיג כוח ואם השאפתנות שלו תבוא על סיפוקה, והם לא נקבעים על ידי מצפון והיגיון. זו הסיבה שהאנושיות של אנשים כאלה מפחידה. כדי לספק את תשוקתם לכוח ולהשיג כוח, הם מסוגלים לעשות הכול ולהקריב הכול – אפילו להקריב את האנשים הקרובים אליהם ביותר והאהובים עליהם ביותר. אם נשפוט על בסיס זה, האם לאנשים כאלה יש אנושיות? (לא). לדוגמה, נניח שגבר רוצה לקחת חלק בפוליטיקה ויש לו תשוקה חזקה במיוחד לכוח. כשהזדמנות צצה עבורו לקחת חלק בפוליטיקה ולהשיג את המעמד והכוח שהוא שואף אליהם, אם הוא צריך להקריב את האישה שהוא אוהב כדי לזכות במעמד שאליו הוא חותר, הוא לא יהסס לעשות זאת – הוא בשום אופן לא יהיה רך לב. יש אנשים שאפילו לא יהססו להקריב את ההורים שלהם כדי להשיג מעמד – הם מסוגלים להקריב כל אחד. הדבר היחיד שעליו לעולם לא יוותרו הוא מעמד. במילים אחרות, הם עשויים להשתמש בכל אדם, מאורע או דבר כקלף מיקוח וכמחיר בתמורה למעמד. אם כך, אם לשפוט לפי האופי של אנשים כאלה, האם למעשה הם ניחנים במצפון ובהיגיון? (לא). לכן אנשים מסוג זה מפחידים מאוד. ייתכן שהמצפון וההיגיון שלהם נעלמו, או ייתכן שמעולם לא היו להם מצפון או היגיון מלכתחילה – שתי האפשרויות קיימות. למה אני אומר ששתי האפשרויות קיימות? כאשר לאנשים האלה אין מעמד וכשעניינים פוליטיים לא מעורבים, הם עשויים להסתדר טוב מאוד עם אחרים, הם עשויים לעזור לאנשים, ייתכן שלא ינצלו אחרים אף פעם, והם עשויים לתת צדקה ולהיות סובלניים מאוד. כלפי חוץ נראה שיש להם אנושיות, והמצפון וההיגיון שלהם נראים רגילים. אבל אינך יודע מהו הדבר שהם אוהבים עמוק בתוך עצמותיהם. כשאתה מגלה שמה שהם אוהבים עמוק בתוך עצמותיהם הם מעמד וכוח, ואתה מתבונן שוב באנושיות שלהם, נקודת המבט שלך משתנה, וגם ההבנה וההערכה שלך לגבי האנושיות שלהם משתנות. כשמעמד וכוח לא מעורבים, הם מתנהגים כרגיל כשהם באים במגע עם אחרים, והם נראים כאנשים הגונים. אבל כאשר הם משיגים מעמד וכוח, התנהגותם אינה עוד כפי שהייתה קודם – אינך יכול עוד לראות היכן המצפון או ההיגיון שלהם. רק אז אתה מבין שאנשים כאלה הם באמת מפחידים. מסתבר שהאנושיות שהם הפגינו הייתה זמנית בלבד – היא נחשפה רק בשל לחץ של סביבה מסוימת והטבות מסוימות, בנסיבות שבהן הכוח והמעמד האהובים עליהם לא היו מעורבים. אבל ברגע שמעמד וכוח מעורבים, האנושיות האמיתית שלהם נחשפת. כשתראה את האנושיות האמיתית שלהם, תגדיר אותם כאנשים נטולי אנושיות. כלומר, לפני שתראה את הדבר המהותי בעמקי ליבם, תרגיש שהם יכולים להסתדר די טוב עם אחרים ושהם לא נטולי אנושיות. אבל כשתבין באמת את עולמם הפנימי ואת מהות האנושיות שלהם, ותראה שמה שהם אוהבים אלה מעמד וכוח, תבין שלאנשים כאלה אין אנושיות – הם דו-פרצופיים. איך כופרים מכנים סוג כזה של ביטוי? האם זה לא נקרא פיצול אישיות? (כן). יצור לא-אנושי עם בשר אנושי – כשהוא בא במגע עם אחרים, אינך יכול לראות מה שוכן עמוק בתוך נשמתו ולכן אתה חושב שהוא אדם רגיל – אולי אתה אפילו מאמין שהוא אדם טוב. אבל כשתראה את הצד האחר שלו, לא זו בלבד שתחדל לראות בו אדם טוב, אלא שהוא אף יעורר בך אימה. זו המשמעות של להיות יצור לא-אנושי. מהם בדיוק יצורים לא-אנושיים? גם אם יש שמץ של דמיון לאנושיות במה שהם מציגים, זה לא אמיתי. מכיוון שאין להם את מציאות-האמת, הביטויים הטובים שלהם מדי פעם לא מייצגים את המהות שלהם. האנושיות שהם מציגים כשהם בוחרים באמת את הנתיב שלהם – היא המהות שלהם. לכן, אל לכם ללכת שולל אחר המראה החיצוני של אנשים כאלה – המפתח הוא לבחון את הנתיב שבו הם הולכים ואת המהות שלהם. האם כעת הסברתי את העניין הזה בבירור? (כן). מה הבנתם? אם אדם אוהב לדון בפוליטיקה וזה נשאר רק ברמה של מחשבה, וזהו רק תחום עניין ותחביב, אזי זו לא בעיה. אבל אם הוא רוצה לקחת חלק בפוליטיקה, אזי זו כבר לא סוגיה של מחשבה – זה כרוך בבעיה בהתנהלות שלו ובנתיב שבו הוא הולך. כאשר זה כרוך באופן שבו הוא מתנהל ובנתיב שבו הוא הולך, זה כרוך באופי שלו. וכשזה כרוך באופי, ברוב המקרים זה כרוך בצביונות מושחתים. הלא כן? (כן). ובכן, בכך מסתיים הדיון שלנו על הביטוי של רצון לקחת חלק בפוליטיקה.

הבה נדבר על ביטוי נוסף, חיבה לספרות. איזה סוג של ביטוי זה? (תנאי מולד). כלומר, יש אנשים שאוהבים ספרות מטבעם. מכיוון שהם אוהבים ספרות, כשמדובר בנושאים, ספרים ועניינים הקשורים לספרות, הם מגלים חיבה וסקרנות מיוחדות, או שהם מפגינים גישה מיוחדת – זהו תנאי מולד. ומה לגבי חיבה לטכנולוגיה? (זהו תנאי מולד). כלומר, בהיעדר התערבות או מעורבות של גורמים מהעולם החיצוני, אנשים מתעניינים מאוד בסוגים מסוימים של דברים, הם אוהבים לקרוא ספרים בתחומים אלה, וגם אוהבים לעקוב אחר נושאים מסוג זה ולדון בהם; בה בעת, שאיפתם היא גם לעסוק במקצוע או בתחום הקשורים לדברים מסוג זה. זהו דבר מולד – לא נדרשת התערבות של אחרים, אין צורך ללמד אותו, וכמובן, אין צורך שאחרים ישפיעו עליהם או יחדירו בהם דברים בכוונה תחילה במהלך חייהם. הם נולדים עם חיבה לדברים מסוימים. חיבה לטכנולוגיה היא תנאי מולד, אז מה לגבי חיבה לצמחים ולבעלי חיים? (גם זה תנאי מולד). חיבה לצמחים ולבעלי חיים – אכפתיות כלפי עצים, חרקים וציפורים; חיבה מיוחדת לאינטראקציה עם בעלי חיים קטנים, למגע קרוב איתם, וגילוי אהבה וסובלנות מיוחדות כלפיהם – אלה הם תנאים מולדים. אתה מבין, הדברים האלה הכלולים בתנאים המולדים הם רגילים מאוד, הלא כן? (כן). הם לא כוללים דברים שליליים בתוך צביונות מושחתים כמו גאוותנות ורשעות. אם כן, דברים כגון חיבה לתעופה, חיבה להיסטוריה, חיבה לאסטרונומיה וגיאוגרפיה, חיבה למדעי התזונה ולרפואה, חיבה למשפטים, חיבה לחקלאות – אילו סוגי ביטויים הם אלה? (תנאים מולדים). יש אנשים שאוהבים חקלאות; הם אוהבים לחקור הרכבה, השבחה ויבול של צמחים שונים, הם אוהבים לחקור את השפעות האקלים והטמפרטורה על צמחים, הם אוהבים לשתול ירקות, גידולי שדה, עצים ופרחים. ידיהם בוציות מדי יום ומיובלות מעבודה. אנשים אלה לא היו רוצים להיות רופאים, עורכי דין או פקידי ממשל – הם פשוט אוהבים לעסוק בחקלאות ולעבוד עם צמחים, והם מרגישים בנוח מאוד לחיות כך. האם יש קשר כלשהו בין מה שאנשים אוהבים, תחומי העניין והתחביבים שיש להם, לבין האנושיות שלהם? (לא). האם זה משפיע על האנושיות שלהם? (לא). באופן בסיסי, אין לכך השפעה. אי אפשר לומר שחקלאים הם אצילים מאוד; גם להם יש צביונות מושחתים. באותו אופן, לאותם אינטלקטואלים רמי דרג, כגון אנשים העוסקים בתחומים כמו טכנולוגיה, ספרות, רפואה או משפטים, אין אנושיות נעלה יותר מאשר לחקלאים. לאחר שרכשו ידע רב כל כך, קראו ספרים רבים כל כך ורכשו השכלה במשך זמן רב כל כך, בסופו של דבר אין להם שום הבנה של האל – הם רק למדו מעט יותר מקריאה בספרים וצברו מעט יותר ידע ותובנות. אך כשמדובר בשאלה כיצד עליהם להתנהל, באיזה סוג של נתיב חיים עליהם ללכת, כיצד עליהם להאמין באל ולסגוד לו, וכיצד לפעול כדי להתאים לעקרונות ההתנהלות העצמית בכל סוגי העניינים בחיים – הם לא יודעים כלום על אף אחד מהדברים הללו. המאפיין המשותף של אנשים שיש להם תחומי עניין ותחביבים בתחומים שונים הוא שהם מוכנים לעשות את מה שהם אוהבים, והם מוכנים לעסוק בעבודה של אותו תחום, ואז הם מתמסרים לאותו תחום. לא משנה לאיזה תחום הם מתמסרים, כל עוד הם בתוך החברה הזו, הם עברו התניה והשחתה על ידי השטן. האנושיות של אף אדם לא הופכת לנאצלת רק מפני שתחומי העניין והתחביבים שלו, או התחום שבו הוא עוסק, נאצלים או מכובדים יותר מאלה של אחרים. באותו אופן, אף אדם לא הופך לנחות יותר או למושחת יותר מאחרים רק מפני שהמקצוע שבו הוא עוסק הוא בדרגה נמוכה, נחות, או שאחרים מזלזלים בו. נהפוך הוא, לא משנה מהם תחומי העניין והתחביבים של האדם, ובלי קשר לתחום שבו הוא עוסק תוך שימוש בחוזקה או בכישרון כלשהם, בסופו של דבר, המחשבות ונקודות המבט שיש לו אינן תואמות לאמת. לכל האנשים יש אותה גישה כלפי האמת וכלפי האל, וכל מה שהם חושפים אלה צביונות מושחתים. המכנה המשותף של אנשים הוא שהם חיים עם צביונות מושחתים כחייהם. לכן, לא משנה מהם תחומי העניין והתחביבים שלך ולא משנה באיזה מקצוע אתה עוסק, אין זה אומר שהאנושיות שלך תושפע מכך, וזה גם לא אומר שהאנושיות שלך תתעלה או תישחק במידה מסוימת. מעובדות אלה ניתן לראות שהתנאים המולדים שהאל נותן לאנשים לא משפיעים על הקריטריונים שלהם להתנהלות עצמית ולמעשים, ואינם משנים את הנתיב והכיוון של מעשיהם. לכל היותר, תחומי העניין והתחביבים הללו הם רק כלים או סוג של הון מולד שהם מסתמכים עליו כדי לשרוד, כך שבאמצעות תחום העיסוק שלהם הם יוכלו להתפרנס ולהתקיים. עם זאת, בתהליך קיום מחייתם, המחשבות ונקודות המבט השונות שאנשים מקבלים בקרב קבוצות אנשים בתחומים שונים הן זהות. לכן, בסופו של דבר, בלי קשר לתחום העיסוק של אדם, באיזו פינה של החברה הוא נמצא, או לאיזו קבוצת אנשים או לאיזה גזע הוא משתייך, ההשחתה שהוא סופג היא זהה. אינך הופך לנאצל יותר או למושחת באופן פחות עמוק מאחרים רק מפני שאתה עוסק בעבודה או במקצוע ברמה מעט גבוהה יותר, וגם אינך הופך למושחת באופן עמוק יותר מאחרים רק מפני שהתחום שאתה עוסק בו הוא ממעמד נמוך. בקיצור, בלי קשר לתחומי העניין ולתחביבים המולדים שלך, בסופו של דבר, אתה מושחת על ידי השטן באופן בלתי נמנע ובלתי ניתן לעצירה בחברה הזו ובקרב אנשים.

הבה נדבר כעת על ביטוי נוסף. יש אנשים שאוהבים עבודת כספים וחשבונאות; הם אוהבים לעבוד עם מספרים ומעבירים את כל חייהם בעיסוק בעבודה פיננסית. מדי יום הם מנהלים חשבונות, עורכים מאזנים, מטפלים בתשלומים ובקבלות – מוחם מלא בנתונים כל הזמן, ובכל זאת העיסוק הזה אף פעם לא נמאס עליהם. אהבה לעבוד בכספים וחשבונאות – לאיזה היבט זה שייך? (לתנאים מולדים). זוהי חוזקה שהאל מעניק לאנשים. מכיוון שאתה טוב בזה, באופן טבעי אתה עוסק במקצוע הזה, ואז אתה מבטיח לעצמך פרנסה לכל החיים – כך אתה מכלכל את עצמך. הדבר שקול לכך שהאל מוריד עבורך מן או שליו מהשמיים כדי שיהיה לך מה לאכול. תחום העניין והתחביב הזה הוא כמו תרנגולת שמטילה ביצי זהב שנפלה עליך משמיים, ומאפשרת לך להחזיק בתחום העניין והתחביב הזה. ואז, באופן טבעי אתה עוסק במקצוע הקשור לתחום העניין והתחביב שלך, וכשזו פרנסתך, אתה מכלכל את עצמך עד עצם היום הזה. בין שאתה עושה זאת היטב ובין שלא, ויהיה מספר השנים שעסקת בכך אשר יהיה, כל עוד זה משהו שנולדת איתו, הרי שזה מה שהאל קבע עבורך – זהו תנאי מולד. בקיצור, כל זה בא מהאל – אין כאן שום דבר שאנשים יכולים להתגאות בו, הלא כן? (כן).

אהבה לעשות עסקים, מיומנות בעסקים – לאיזה היבט זה שייך? (לתנאים מולדים). להיות מיומן בעסקים פירושו לנהל את העסק טוב יותר מרוב האנשים. אחרים עשויים לנהל עסק במשך חודשיים או שלושה ולפשוט רגל, ואף לאבד את ההון ההתחלתי שלהם, אך הם מנהלים את העסק שלהם במשך שנתיים או שלוש ומצליחים יותר ויותר. בהדרגה, חייהם משגשגים – משפחתם אוכלת ומתלבשת טוב יותר, הם מחליפים את ביתם הקטן בבית גדול יותר, את מכוניתם הקטנה בגדולה יותר, וחייהם ממשיכים להשתפר; הם הופכים לאנשי עסקים אמידים. מיומנות בעסקים – האם זהו תנאי מולד? (כן). מיומנות בעסקים, תנאי מולד זה, הוא החוזקה שלהם. הם אף פעם לא למדו במיוחד כיצד לעשות עסקים, וגם לא הושפעו מהוריהם, ובכל זאת הם מצליחים בקלות לנהל עסק קטן ולהרוויח כסף. אתה שואל אותם: "האם קשה בעיניך לעשות עסקים?" הם אומרים: "כלל וכלל לא. אני פשוט מפעיל את הראש וחושב איך לעשות דברים בצורה מתאימה ורווחית, ואז אני ממשיך ועושה זאת כך – ובסופו של דבר, הכסף אצלי." אתה אומר: "נראה שכה קל לך לעשות עסקים ושאינך צריך להתאמץ. למה אני לא יכול לעשות עסקים?" למה? כי האל לא העניק לך את החוזקה הזו, ולכן פשוט אין לך את החוש לזה. לכן, מי שיש לו חוזקה אל לו להיות גאה, ומי שאין לו חוזקה אל לו לקנא. את מה שהאל נותן, איש לא יכול לקחת – גם אם אינך רוצה בזה, אינך יכול לסרב. האל פשוט עשה אותך מיומן בזה, ובאמצעות החוזקה הזו הוא מספק לך אמצעי פרנסה או משלח יד כדי לקיים את חייך. זהו חסד האל. אחרים לומדים, מקבלים הדרכה ומתרגלים, ובכל זאת, לא משנה כמה הם מנסים, הם לא יכולים להשיג תוצאות טובות. אבל אתה יכול לעשות זאת מבלי שלמדת. לא משנה כמה הם חושבים, המוח שלהם לא עובד מהר כמו שלך והם לא יכולים לנהל את העניינים טוב כמוך. אם כן, מנין מגיעה החוזקה שלך? האם היא לא מולדת? והאם מה שמולד אינו מוענק על ידי האל? אתה תמיד אומר מה אתה אוהב, במה אתה מיומן – אבל האם זה משהו שביקשת? יש אנשים שאומרים שזה עבר בתורשה מהוריהם. אם כן, מדוע לא ירשת משהו אחר? נסה למצוא דרך להעביר את החוזקה הזו לצאצאיך – האם תוכל לעשות זאת? האם אתה קובע בעניין זה? (לא). בוודאי שלא. החוזקה שיש לך ניתנה על ידי האל – לא משנה כמה אחרים יקנאו בך, הם לא יכולים לבטל אותה או לקחת אותה ממך, וגם אם אינך רוצה בה, האל בכל זאת נותן לך אותה. מכיוון שהאל נהג בך בחסד, עליך לקבל זאת ממנו. אל תהיה גאוותן ואל תתרברב. גאוותנות והתרברבות הן ביטויים לבורות אנושית.

אם כן, כיצד עליך להתייחס בצורה נכונה לחוזקה שהאל העניק לך? אם בית האל צריך שתבצע חובה בתחום זה, עליך להשתמש בחוזקה שלך בביצוע חובתך, בעבודת הכנסייה. אל תשמור אותה לעצמך – נצל אותה, ועשה זאת באופן מלא. כך, החוזקה שהאל העניק לך לא ניתנה לשווא; בכך תגמול לאל על החסד והיחס המיוחד שנהנית מהם. בעשותך כך, אתה אדם בעל מצפון – אינך מחפש רק תועלת לעצמך אלא גומל לאל. זוהי התנהלות נכונה. גם אם אתה חושב: "יש לי את החוזקה הזו, תחום העניין והתחביב הזה, ולעשות זאת זה קלי קלות עבורי", כל עוד אתה מתייחס לזה כאל ביצוע חובתך, אינך יכול להסתמך רק על החוזקה, תחום העניין והתחביב שלך. עליך לעשות זאת על פי העקרונות שהאל אמר לך ועל פי הדרישות של בית האל, ואז לשלב זאת עם החוזקה שלך. בדרך זו תבצע את חובתך כראוי וכך תפגין את נאמנותך. הדבר דומה לאופן שבו האל העניק בן לאברהם – כשהאל העניק אותו, אברהם שמח מאוד, וכשהאל רצה לקחת אותו בחזרה אברהם היה חייב להקריב אותו לאל מרצון ובאופן מלא. הוא לא יכול היה לשמור אותו לעצמו או לנסות להציב תנאים, ויתרה מכך, הוא לא יכול היה להתלונן על האל או לגדף אותו – היה עליו להקריב את בנו בלב שלם ובכנות. כשהאל מעניק לך חסד, אתה שמח ומרוצה מאוד, ומרגיש שיצאת נשכר ושהאל נוהג בך בטוב לב. אחרי שאתה נהנה מכל כך הרבה חסד של האל, מהי הגישה שלך כשהאל מבקש שתקריב דבר-מה? האם אתה מסוגל להיפרד ממנו? האם אתה יכול להקריב אותו ולהשיב אותו לאל ללא הסתייגות? אם אתה יכול להשיב לאל ללא פשרות את מה שהוא נתן לך, על פי העקרונות שהוא דורש, ללא תלונה, ללא הסתייגות, ומבלי לשמור זאת לעצמך, אלא להקריב זאת לאל, אזי אתה עומד בדרישות כיציר בריאה; החובה שביצעת גם היא עומדת בדרישות והאל יהיה מרוצה. דרישותיו של האל ממך אינן גבוהות, מכיוון שמה שהאל העניק לך עולה פי כמה וכמה על מה שאתה יכול להקריב. מלבד הענקת חיים, האל העניק לך גם את ההון ואת התנאים שאתה מסתמך עליהם לקיומך. כמה תועלת הפקת בזכות החוזקה, תחום העניין והתחביב שיש לך? עד כמה התברכת בחסד האל? עד כה, כמה השבת לאל? אם אתה מתחיל לגמול לאל רק עכשיו, הרי שאתה איטי מדי. אם לא פעלת היטב בעבר, מעתה ואילך עליך להקריב לאל ללא כל הסתייגות; השתמש בחוזקה שלך, במיומנויות המקצועיות שלך ובעקרונות המקצועיים השונים שרכשת בביצוע חובתך, מבלי לשמור דבר לעצמך, כי מה שאתה מקריב היה שייך במקור לאל – הוא הוענק לך על ידי האל. כשאתה מקריב את הדברים האלה ומשתמש בהם בביצוע חובתך, מצד אחד, האל יקבל זאת, ומצד שני, אתה תזכה באמת, תזכה בחיים ותזכה באישורו של האל – אתה תפיק תועלת עצומה ולא תצא נפסד כלל וכלל. בה בעת, האל לא שולל ממך את הזכות ליהנות מתחום העניין, התחביב והחוזקה שלך. מכיוון שהאל העניק לך את תחום העניין והתחביב האלה, הוא לעולם לא ייקח אותם ממך. לא משנה כמה תקריב, הם עדיין יהיו ברשותך – האל מבטיח שהם ימשיכו להיות קיימים בתוכך לתמיד; הם חלק מהווייתך. אם אינך מקריב לאל, אפשר לומר רק שאין לך מצפון, שאינך עומד בדרישות כיציר בריאה, ושאינך כן כלפי האל. אם תהיה כן, עליך להשיב לאל על מה שקיבלת ממנו ועל מה שיש ברשותך. עליך לאמץ גישה זו. ככל שהאל העניק לך, ככל שאתה מבין, וככל שאתה מסוגל לעשות, עליך להקריב לאל ללא הסתייגות. האם אתה חושב שהאל יגרום לך להקריב לשווא? הביטו באברהם – כשהאל ביקש ממנו את יצחק, הוא הקריב את יצחק על המזבח. אך לאחר שהאל ראה את כנותו של אברהם, האם הוא באמת לקח את יצחק? האל לא לקח אותו – האל השיב לו את יצחק והכין שה בקרבת מקום. לא זו בלבד שאברהם לא היה צריך להשיב את יצחק לאל, אלא שהוא גם קיבל שה שהוכן מראש. בסופו של דבר, הברכה שהאל העניק לו עלתה לאין ערוך על כל מה שיכול היה לדמיין. כמובן, זה לא היה דבר שאברהם יכול היה לדמיין או לבקש. אך האל לא נוהג באי-צדק כלפי אנשים; הוא פשוט מברך אנשים בדרך זו – זהו רצונו של האל. גם כשעדיין לא השבת דבר לאל, הוא כבר העניק לך כל כך הרבה. לכן, אם באמת תגמול לאל, האם אתה חושב שהוא יעניק לך פחות? בשום פנים ואופן לא – הברכה שהאל יעניק לך תעלה על כל מה שתוכל לדמיין. אז אמור לי, האם קל להקריב את כל החוזקות שהאל העניק לך ולהשתמש בהן בביצוע חובתך? נניח שאתה חושב: "החוזקות, תחומי העניין והתחביבים שאני ניחן בהם באופן טבעי הם משהו שנולדתי איתו, ירשתי אותם מהוריי. הם בזכות הגנים הטובים והרקע החיובי שלי. אינני יודע אם הם הוענקו על ידי האל. בכל מקרה, יש לי פשוט מזל טוב – זה המזל שלי. באשר לשאלה אם אשיב אותם לאל, אחליט על כך בעתיד. כרגע אין לי שום תוכניות לעשות זאת." אמור לי, האם זה אומר שיש לך מצפון? (לא). גם אם האל לא היה לוקח ממך את תחומי העניין, התחביבים, החוזקות ושאר הדברים שהעניק לך, לא היית זוכה בברכת האל. בעיני האל, לא היית עומד בדרישות כיציר בריאה – לכל הפחות, האל לא אוהב אנשים כאלה. האל מעניק לאנשים תחומי עניין, תחביבים וחוזקות מסוימים, ויש לו גם דרישות ספציפיות לגביהם. באשר לאופן שבו אנשים מתייחסים לתחומי העניין, התחביבים והחוזקות הללו, עליהם להחזיק גם בעקרונות התואמים לאמת. ראשית, אל תראה בהם הון אישי; ושנית, אם עבודת בית האל דורשת ממך לבצע חובה הקשורה לתחומי העניין, התחביבים והחוזקות שלך, עליך להרגיש מחויבות מוסרית לקבל את החובה הזו כמחויבות אישית. עליך להקריב את מה שהאל העניק לך באופן מלא וללא הסתייגות, כדי שהאל יוכל ליהנות מהכנות וההתמסרות של יציר בריאה כלפיו. האם אין זה דבר מכובד ומפואר? (כן). אם אינך יכול להקריב לאל את הכישורים והחוזקות שהוא העניק לך, אזי אתה חב חוב לאל – זהו דבר מביש. כשהאל העניק לך את הכישורים והחוזקות האלה, שמחת מאוד, אך כשהאל מבקש ממך להקריב לו אותם, אתה מתרגז, אינך רוצה שהם ישמשו את האל ורוצה שהם ישמשו רק אותך. האם זה מעיד על היגיון? הם לא רכושך הפרטי – הם הוענקו על ידי האל. מכיוון שהם הוענקו על ידי האל, כשהוא דורש אותם, עליך להקריב אותם. היכולת להקריב אותם מראה שיש לך התמסרות וכנות כלפי האל. אם אינך רוצה להקריב אותם, או שאתה עושה זאת באי רצון ובתרעומת זה מוכיח שאין לך לא התמסרות ולא כנות כלפי האל. אפשר רק לומר שיש בעיה באנושיות ובאופי שלך.

ובכן, בכך נסיים את השיתוף שלנו להיום. להתראות!

23 בדצמבר 2023