בפעם הקודמת שיתפנו על הביטויים והמאפיינים של אנשים שהתגלגלו מבני אדם – כלומר, אנשים שיש להם מצפון והיגיון ושמסוגלים להבחין בין טוב לרע ולדעת מה נכון ומה לא נכון. היום נמשיך לשתף על הנושא מהפעם שעברה. לפני כן הרשו לי לספר לכם סיפור. לפני כמה שנים שמעתי על מקרה שקרה. אישה צעירה ונאה עשתה מבחן בד, וכשמישהו העיר כלאחר יד "הרגליים שלך די עבות!", האישה הצעירה הזו חשבה לעצמה: "כשאתה אומר שהרגליים שלי עבות, האם אינך אומר בעצם שאני שמנה? האם איראה טוב על המסך אם אני שמנה? האם זה לא יהיה מביך?" לפיכך היא החלה להרהר כיצד תוכל להצר את רגליה, כדי שתיראה רזה ונאה על המסך. לצורך זה היא השקיעה מאמצים בחיפוש אחר כל מיני סוגי מידע וניסתה שיטות שונות לירידה במשקל, כגון אכילת מזון דיאטטי בלבד במקום ארוחות מלאות, או אכילת פירות וירקות בלבד בכל יום – בקצרה, היא אכלה רק מה שיכול היה לעזור לה לרדת במשקל. היא שמעה ששתיית קפה היא דרך מהירה ויעילה להפחית במשקל, ולכן לפעמים היא שתתה רק קפה. אנשים מסוימים אמרו שפחות שעות שינה עוזרות לירידה מהירה במשקל, ולכן היא ישנה כל יום רק שעתיים או שלוש. לאחר שטרחה רבות וניסתה, היא אכן ראתה תוצאות. היא ירדה במשקל, גזרתה הפכה דקה, ורגליה הפכו רזות. היא נראתה נעימה לעין וייצוגית, אך מבחינה פיזית היא החלה לסבול מתופעות שליליות. אילו תופעות שליליות? לעתים קרובות היא חשה סחרחורת וראשה היה כבד, ובמהלך היום, בעת ביצוע חובתה, היא בקושי עמדה על הרגליים. היא הייתה מתנדנדת בעמידה, ובישיבה חשה חולשה בכל גופה. היא לא הצליחה לעבור את היום וחשה כאבים פיזיים קשים. האם רוב בני האדם סקרנים לגבי מצבה הנוכחי של הבחורה הזאת, ואם היא עדיין בריאה ושלמה? האם אתם רוצים לשמוע על הניסיון שלה ועל מחשבותיה לגבי ירידה במשקל? (לא.) בחייהם בעולם הזה, בני אדם לא יודעים כיצד לחיות נכון ובאופן סדיר, וכיצד להתייחס לאנשים, למאורעות ולדברים שונים שהם נתקלים בהם. כשהם שומעים הערה או חווים מאורע כלשהו, הם לא יודעים איזו דרך התייחסות היא ראויה ויכולה להגן עליהם מפני פגיעה, כך שיחיו בדרך נכונה ומכובדת באמת. רוב המאמינים אינם יודעים את הדברים האלה, שלא לדבר על כופרים. כשהם מתמודדים עם מידע וחדשות, וכן עם מגוון מחשבות, נקודות מבט, דברי כפירה ודברים מופרכים מהעולם שבחוץ, לבני אדם פשוט אין שום יכולת להבחין בהם ושום יכולת להדוף אותם. מובן שאין להם גם מחשבות ונקודות מבט נכונות, לא כל שכן דרך נכונה להתייחס אליהם מנקודת מבט חיובית. זו הסיבה שבני אדם חיים באופן שהוא מעורר רחמים עד מאוד. קחו לדוגמה את האישה הצעירה שהזכרתי זה עתה. אימרו לי, האם חייה מעייפים? האם הם מעוררי רחמים? (כן.) מדוע הם מעוררי רחמים? היכן היא טעתה כשפעלה בדרך זו? האם לא כל בני האדם שואפים להיות יפים ולחיות בצורה ייצוגית? האין זה נכון לרצות שאחרים יחשבו אתכם למצודדים ושיהללו ויעריכו אתכם כשנפגשים עימכם? מה דעתכם בעניין הזה? (מה שהיא עשתה לצורך יופי חיצוני וכדי לזכות בהלל פגע בגוף שלה. מכיוון שהיא לא פעלה לפי החוקים שקבע האל, נפגעו בסופו של דבר כל תפקודי הגוף שלה. הסחרחורת והישנוניות שלה היו תוצאות שהיא המיטה על עצמה. אני חושב שהיא אדם מבולבל.) האם זה העניין? (כן.) בני אדם נולדים עם שמץ של תבונה אנושית, פיקחות ומחשבות משלהם. לאחר מכן הם רוכשים ידע ומיומנויות כלשהן, ולומדים קצת כיצד להיראות כמו אדם טוב. האם די בדברים האלה כדי להתמודד עם מגוון המחשבות, נקודות המבט, דברי הכפירה והדברים המופרכים, ועם מגוון האנשים, המאורעות והדברים שמגיעים מהעולם שבחוץ? האם הם יכולים לאפשר לך להתמודד נכון עם הדברים האלה? (לא.) בשום פנים ואופן לא. עד כדי כך בני אדם הם מעוררי רחמים וטרגיים כשהם לא מבינים את האמת; הדבר מוביל בסופו של דבר לשורה של תוצאות איומות. אין להם שום יכולת הבחנה באף אחד מדברי הכפירה והדברים המופרכים או המחשבות ונקודות המבט מהעולם שבחוץ, וגם אין להם מחשבות ונקודות מבט נכונות כשמדובר באנשים, במאורעות ובדברים שהם נתקלים בהם. כשדברים פוקדים אותם, הם מתבלבלים וטיפשותם ניכרת בהם באינספור דרכים. כשדבר לא פוקד אותם, נדמה לכאורה שהם מבינים דוקטרינות מסוימות ושיש להם צלם אנוש כלשהו, אבל כשדברים אכן פוקדים אותם, זה סיפור אחר – המחשבות ונקודות המבט המעוותות, המכוערות והמגוחכות שבליבם נחשפות. כשאכן מדובר בהתנהלות, בהישרדות, או אפילו במחשבה או בנקודת מבט מסוימת בחיים, בני אדם הם כה בורים ואטומים, וגישותיהם ונקודות המבט שלהם כה מגוחכות. אנשים רבים אפוא מאמינים באל שנים רבות, הסכיתו שנים רבות לדרשות וגם מבצעים את חובותיהם, והם מעולם לא עשו בכוונה שום דבר כדי לחולל שיבושים או הפרעות, וגם לא השמיעו בכוונה דברים כלשהם שמתנגדים לאל או מנאצים אותו – כלפי חוץ לא ניתן למצוא בהם דופי, אבל כשהם מתמודדים עם מגוון מחשבות ונקודות מבט שגויות מהעולם שבחוץ, במיוחד כאלה שהן פופולריות יחסית, בעומק ליבם הם אינם נגעלים מהן, וגם אינם מתנגדים להן או דוחים אותן, אלא הם חשים חיבה ואישור, וברגע שנוצרת סביבה או שעת כושר מתאימה, הם שלא במודע יקבלו את הדברים האלה ויישמו אותם בחייהם. האם האישה הצעירה שהוזכרה קודם לכן אינה דוגמה מובהקת? (כן.) האם זו דרך של נהייה אחר מגמות רעות? (כן.) היא לא רק נהתה אחריהן – היא יישמה אותן ביסודיות רבה. האין העולם כיום דוגל במראה מצודד, כובש ודק גו, ובגזרה חיננית? רעיונות אלה פופולריים בכל ענף, בכל קבוצת אנשים, ואפילו בקרב אנשים מאמינים. היו למשל כמה נשים מבוגרות שהאמינו באדון, ולמרות שהיו בממוצע מעל גיל 60, הן עדיין התחרו זו בזו מי נראית טוב יותר. הן שאלו נערה צעירה לידן: "מי מאיתנו נראית לדעתך הכי טוב בשמלה הזו?" והנערה השיבה: "בנות, כולכן נראות בה יפהפיות!" אף על פי שהן היו בשנות השישים לחייהן, היה צריך לקרוא להן "בנות"; הן לא היו מוכנות להיקרא "גברות" ולא קיבלו זאת. מאחורי גבן אמרה הנערה: "הן בנות יותר משישים; כמה טוב הן כבר יכולות להיראות?" אבל קבוצת הנשים המבוגרות הזו עדיין רוותה עונג מכך. האם הייתה להן תחושת בושה כלשהי? (לא.) הן האמינו באדון במשך שנים רבות כל כך, ובכל זאת עדיין התמקדו בדברים האלה. האין האנושיות שלהן חריגה? כאשר לבני אדם אין מצפון והיגיון, הם מסוגלים להרבה דברים מגוחכים, להרבה דברים שבעיני בני אדם הם מתועבים ונאלחים, ולהרבה דברים שחושפים את אופיים הבזוי. מדוע לבני אדם רבים אין שום יכולת הבחנה בדברים שמקורם במגמות הרעות, ושום יכולת להדוף אותם, וכתוצאה מכך הם הולכים שולל ונסחפים אחריהן? מפני שהם לא חותרים אל האמת ולא מבינים אפילו שמץ מן האמת. לא משנה מה פוקד אותם, הם לא רואים את הדברים לאשורם, וברגע שהם נתקלים בפיתוי, הם נחשפים ושוקעים בו. הביטו במה שמלמדים ובמה שנפוץ בכל שכבות החברה כיום. כשכתב רדיו ראיין ילד קטן ושאל אותו "מהו שיר הילדים האהוב עליך?", הילד גירד בראשו ואמר: "'הירח מייצג את ליבי'". אנשים ששמעו זאת לא ידעו אם לצחוק או לבכות. מדוע הם לא ידעו אם לצחוק או לבכות? האם זה שיר ילדים? (לא, זה שיר אהבה.) זה שיר אהבה, אבל הילד חשב בטעות שזה שיר ילדים. תקרית זו ממחישה לנו מה נפוץ בחברה. זו אחת התופעות של המגמות הרעות בחברה, והן הקשישים הן הילדים נפגעים עמוקות ממגמות אלה ושקועים בהן עמוקות. בקרב מי שהולכים אחר האל, יש באופן מפתיע לא מעט אנשים הנוהים אחר המגמות האלה, וגם מיישמים על עצמם את המחשבות שמגמות אלה דוגלות בהן. ומה קורה בסופו של דבר? האם דבר זה מוביל לתוצאות טובות או רעות? (רעות.) זה מוביל לתוצאות רעות – זה מה שקורה כשנוהים אחר מגמות רעות. אנשים שקועים בתשוקה המינית של בשרם, בתחושות הבשר, ובאכילה, שתייה ובילויים, כשהם חיים בערפול חושים מענג. אין להם מחשבות או נקודות מבט נכונות, ואין להם גישה נכונה לקיום שתאפשר להם להתמודד עם החיים. הם חיים במצב הזה ללא כל מודעות והם חסרי אונים מכדי להתנגד לו. בסופו של דבר הם יכולים רק לשקוע עמוק יותר ויותר, בלי יכולת לחלץ את עצמם. ומהי התוצאה הסופית? השטן טורף אותם והם הופכים למזונו.

כל מי שחי בקרב המין האנושי ולא יודע כיצד להבחין מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים, יהיה לו קשה מאוד בעולם הכאוטי הזה, בעולם האנושי המורכב הזה, להיאחז במחשבות ובנקודות המבט הנכונות של החיים, וקשה מאוד להיאחז בנתיב הנכון בחיים שהוא כמה אליו; הוא לעולם לא יידע מתי ייסחף בעל כורחו על ידי מגמות רעות כתוצאה משמיעת מילה מסוימת או מהיתקלות במאורע כלשהו. אם לבני אדם אין היכולת להבחין בין טוב לרע, הם לא מסוגלים לנהל כהלכה אפילו לא את חייהם שלהם, קל וחומר לא לצלוח את מגוון הסוגיות העיקריות של הטוב והרע שהם נתקלים בהן בנתיב ההישרדות, שעימן קשה להם עוד יותר להתמודד. אם בני אדם לא מבינים מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים, הם לא יידעו כיצד לנהל את חייהם ואורח חייהם לא יהיה נכון. אם הם יראו סוגים שונים של מידע על חיים בריאים, הם לא ידעו כיצד להבחין בהם או מה לקבל ומה לדחות, כיצד לספוג אמירות נכונות וחיוביות וכיצד לדחות אמירות שגויות. ניתן גם לומר שאנשים כאלה לא יכולים אפילו לשמור על בריאותם הפיזית. אנשים מסוימים עוברים מקיצוניות אחת לשנייה, בעוד אחרים חיים כל הזמן בקיצוניות אחת. לדוגמה, אנשים מסוימים שומעים: "אכילת פירות רבים היא בריאה. היא מספקת ויטמינים והופכת את העור ללח וחלק, וגורמת לכולם לאהוב אותך". לכן הם מאמינים בכך ומתחילים לאכול את כל הפירות שהם מוצאים, ומאמצים הרגלי אכילה קלוקלים. לאחר זמן מה הם חשים ברע כל הזמן, ובדיקה בבית החולים מגלה שיש להם רמת סוכר גבוהה בדם. הם מבולבלים: "בדרך כלל אני אוכל די בריא, אז למה רמת הסוכר שלי בדם גבוהה? אחרים אמרו שאכילת פירות רבים מספקת ויטמינים, אז איך יכולתי לטעות כשפעלתי על פי האמירה הזו ואכלתי המון פירות?" הרופא אומר: "פירות מכילים ויטמינים, אבל הם עשירים בסוכר. הם לא יכולים להחליף מזונות בסיסיים ואי אפשר לאכול אותם בתור ארוחה מלאה. אפשר לאכול אותם במתינות או במשורה. גם אם לא תאכל אותם כלל, לא יחסרו לך חומרים מזינים, כי דגנים וירקות כבר מכילים את כל הרכיבים האלה". דבריו של הרופא נאותים. האין זה מצביע על כך שאורח החיים שלהם בעייתי? (כן.) זה בדיוק סוג הטעות שאנשים מסוימים עושים. האם לדעתך זו טעות שהם צריכים לעשות? (לא.) יש האומרים: "לא התלוננתי על האל, אף על פי שרמת הסוכר שלי בדם גבוהה". מה דעתך על האמירה הזו? האין היא חסרת היגיון? האם לרמת הסוכר הגבוהה שלך בדם יש קשר כלשהו לאל? האין זה דבר-מה שהבאת על עצמך? אתה אוכל באופן בלתי מבוקר וללא עקרונות. אתה חושב שפירות הם טעימים ולכן אינך מפסיק לאכול אותם, או שבשר טעים לך ולכן אינך אוכל ירקות כלל ואינך מפגין שום ריסון, וכתוצאה מכך אתה לוקה במחלות. האין זה דבר-מה שהבאת על עצמך? האם אתה חושב שהעובדה שאינך מתלונן על האל, עושה אותך לכאורה לנאצל, לאוהב את האל, לטהור? למעשה, מחלות מסוימות הן באשמת האדם ואין להן שום קשר לאל, והן נגרמות בשל טיפשותך ובורותך. יש גם מי שאומרים: "ביצים, בשר ומוצרי חלב הם מזינים ויכולים להשלים את צריכת החלבון שלך. לאורז ולקמח יש ערך תזונתי מועט, ולכן צריך לאכול יותר בשר, ביצים ומוצרי חלב". אנשים מסוימים השומעים זאת, אומרים: "אני במקרה אוהב לאכול בשר. מכיוון שאומרים שבשר הוא מזין, אוכל ממנו יותר. אחרים אוכלים כ-115 גרם ביום, אבל אני אוכל כ-225 גרם בארוחה, לפחות פעמיים ביום!" הם אוכלים כך עוד ועוד ללא מגבלה, וצורכים פי שניים או שלושה יותר מזון מאחרים מדי יום, בתוספת חטיפים ליליים. עם הזמן, קיבולת הקיבה שלהם מתחילה לגדול, וככל שקיבולת הקיבה גדולה יותר, כך גדל התיאבון. מה קורה בסופו של דבר? הם אוכלים עד כדי בחילה, הם סובלים מעודף משקל, והם תמיד ישנוניים וחשים מנומנמים. אין להם ברירה אלא ללכת לבית החולים לבדיקה, והתוצאות מראות שיש להם לחץ דם גבוה, רמת סוכר גבוהה בדם ושומנים גבוהים בדם. הם מהרהרים: "האם לא אכלתי בסך הכול עוד כמה נגיסות של בשר כל יום? האם לא אמרו שאכילת יותר בשר טובה לגוף ומונעת מהאדם להגיע לתת-תזונה? אז איפה טעיתי? למה לחץ הדם שלי גבוה? כל כך קשה לטפל בבשר הזקן הזה שלי! אני אפילו לא יכול לקחת עוד כמה נגיסות של בשר!" אתה אוכל כרבע קילו בשר בארוחה – האם זה באמת רק עוד כמה נגיסות? ואתה בדרך כלל יושב הרבה ולא מתעמל, ובכל זאת אתה אוכל כל כך הרבה. בסופו של דבר אתה מפתח בעיות בריאות, ואתה מתחיל לחוש אי-נוחות בליבך. אנשים אלה אפילו חושבים: "האל מזכך אותי. זה שום דבר, עם הזמן אני אהיה בסדר. אני לא אתלונן על האל!" איזו זכות תהיה לך להתלונן על האל? האם המחלה שלך היא דרכו של האל לזכך אותך, או שהיא באשמתך? אתה משמין וחולה מרוב אכילת בשר וחושב שהאל מזכך אותך, ושהאל בוחן את אמונתך. האם האל יזכך אותך בדרך זו? (לא.) אם כך מה הביא לתוצאה הזו? (טיפשות אנושית הביאה לה.) לבני האדם כשלעצמם אין שום יכולת הבחנה, הם לא יודעים כיצד לנהל את חייהם, לא מבינים מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים, לא יודעים כיצד להתייחס נכון לחייהם הגשמיים, לא יודעים כיצד לציית לחוקי ההישרדות שהאל קבע עבור בני האדם, ולא יודעים כיצד לפעול לפי החוקים של מצבים גופניים מולדים שונים. הם תמיד עוסקים בדרכי פעולה טיפשיות ומגוחכות, תמיד מלאים בתפיסות ובדמיונות לגבי האל, ולא חסרות להם תשוקות מופרזות. מה קורה בסופו של דבר? הם תמיד הולכים בדרכים עוקפות, תמיד עושים טעויות, ותמיד לא מבינים את האל נכונה. האין זה מטריד ביותר? (כן.)

בחייהם בבשר ובעולם החומרי, בני אדם באים במגע עם מידע רב, עם מחשבות ונקודות מבט רבות, וגם עם הרבה אנשים, מאורעות ודברים שונים. אם הם לא יודעים כיצד להבחין אם אנשים, מאורעות ודברים שונים הם חיוביים או שליליים, לא יודעים כיצד לבחור מה לקבל ומה לדחות, לא יודעים להיאחז בדברים חיוביים ולא יודעים מדוע הם נכונים, ולא יודעים לדחות דברים שליליים – קל וחומר לא מודעים לאיכות השלילית של הדברים האלה – האין החיים בדרך זו מסוכנים מאוד? (כן.) אין זה מוגזם לומר שהם בכל רגע נתון מסתכנים באובדן חייהם. בני אדם אפילו לא מסוגלים לנהל כראוי את חייהם הגשמיים ואת בריאותם – עניינים כה פשוטים; הם צריכים שאחרים ידאגו להם, הם צריכים שהאל ישמור עליהם וישגיח עליהם, אחרת הם ימשיכו לעשות טעויות, ויסטו רחוק מדי לכיוון אחד או רחוק מדי לכיוון השני. נשים מסוימות, לאחר שקיבלו את הרעיונות של המגמות הרעות בחברה, מוגיעות את מוחן בחיפוש אחר דרכים להתייפות, בלי לתת את דעתן כלל להשלכות. יש הנוטלות ללא אבחנה תרופות סיניות מסורתיות, יש הנוטלות ללא אבחנה תרופות מערביות, יש הנוטלות בקלות ראש שיקויים, ויש המפריזות באכילת מזון מסוים. כתוצאה מכך הן לוקות בבעיות קיבה ומעבירות את ימיהן באנחות ונראות חולניות וחלשות. לא זו בלבד שהן נכשלות בניסיון להתייפות, דוחה אפילו להסתכל עליהן. לאנשים מסוימים יש עור די טוב ובכל זאת הם לא מרוצים ומתעקשים למרוח על עצמם כל מיני תכשירים קוסמטיים. בשלב מסוים הם משתמשים בתכשירים קוסמטיים באיכות ירודה, ובסופו של דבר פניהם מושחתות, מתמלאות כתמים וצבען נעשה בלתי אחיד, והן נעשות מפחידות למראה. אנשים מסוימים עוברים גם טיפולי יופי וגם ניתוחים פלסטיים – חלקם מנסים להגביה את גשר האף שלהם ולא רק שנכשלים בכך, אלא שבסופו של דבר הם אף גורמים לו להתעוות; חלקם עוברים מילוי סנטר שמשתבש, ונראים מגוחכים בכל פעם שהם מחייכים או מפהקים, מה שגורם להם לפחד לעשות את הדברים האלה – זה כל כך עלוב, זו דרך חיים כל כך מייגעת! האם הם לא יוצרים לעצמם כך צרות? נשים מסוימות שאינן מרוצות מגובהן, שוברות את שוקיהן ואז מאחות ומאריכות אותן מחדש, אך ההליך משתבש ומטיל מום ברגליהן שהיו קודם תקינות לחלוטין. האין זה טרגי? (כן.) כל מיני תוצאות שליליות התרחשו – סופם של אנשים כאלה אף פעם לא בטוב. כל מחשבה או השקפה שהמגמות הרעות דוגלות בהן היא מופרכת ומרושעת, ואכן מזיקה ביותר. האוכל הטעים והרגלי טיפוח היופי שמגמות אלה דוגלות בהם אינם באמת טובים; כולם מרושעים, ובסופו של דבר פוגעים באנשים וממלכדים אותם. הנשים הבורות הללו מוכנות לסבול את הפגיעה הזו, ואין להן שום יכולת להדוף את המחשבות וההשקפות המרושעות האלה. הן אוכלות כל מה שאומרים להן לאכול ועושות כל מה שאומרים להן לעשות, בלי להבחין בדברים ולו במעט, פשוט הולכות אחריהם בצורה עיוורת. כמה הן צייתניות! ומה קורה בסופו של דבר? כמעט אף אחת מהן לא זוכה לתוצאה טובה. אלא אם כן הן נעשות מודעות לטעותן באמצע הדרך וחוזרות לאחור בזמן כדי למזער נזקים, אם הן ימשיכו לנהות אחר המגמות הרעות הללו ולקבל את המחשבות וההשקפות המרושעות הללו, הן בהדרגה יהפכו בסופו של דבר למנוונות יותר, ופחות ופחות יהיו מסוגלות להבדיל בין טוב לרע, ובמראן יהיו דומות יותר ויותר לשדים, נטולות צלם אנוש. אפשר לומר שלתשעים ותשעה אחוזים מהאנשים אין שום יכולת הבחנה בין דברים חיוביים לשליליים, ושהם מקבלים ברצון מגמות רעות. ראו מה שנשים אומרות כשהן קונות יחד בגדים. יש האומרות: "זה לא יושב עלייך טוב; זה לא גורם לפנים שלך להיראות בהירות ולא מבליט את לך את הגזרה. זה לא יסובב ראשים. אני חושבת שהבגד הזה נראה מושך ויסובב ראשים!" אחרות אומרות: "זה לא מפתה. את צריכה לחשוף קצת עור, את צריכה להיות מושכת ונעימה לעין – רק זה יעבוד. אם תמיד תהיי כל כך צנועה ומהוגנת, לא תמצאי חן בעיני אף אחד". אימהות מסוימות אפילו מתעקשות שבנותיהן יהפכו לשחקניות. הבת אומרת: "תעשיית הבידור זה כזה בלגן! אני לא רוצה להיות שחקנית". ואימה גוערת בה: "אין לך שום שאיפה? עם הגובה, המראה והעור שלך, יש לך נתונים טבעיים מולדים נהדרים כל כך! אם לא תרוויחי כסף כשחקנית, איך נתפרנס? כל עוד תוכלי להתפרסם ולהרוויח כסף, זה בסדר לשכב עם כל אחד. אחרת, תבזבזי את יפי המראה שלך! גידלנו אותך עד לגיל הזה, ואבא שלך ואני חיכינו ליהנות מהצלחתך! אם אפילו זה נמנע מאיתנו, בשביל מה הבאנו אותך לעולם?" האם נכון שהורים יחנכו את ילדיהם בדרך זו? (לא.) מהן ההשלכות של חינוך ילדים בדרך זו? (הילדים נפגעים.) יום אחד, כשילדה כזו תבין דברים, לאחר שעברה כל כך הרבה סבל וכאב, היא בהכרח תשנא את אימה ותנטור לה טינה, ותאמר: "זה הכול באשמתך! לא הדרכת אותי בדרך הנכונה! אמרתי שאני לא רוצה לשחק, אבל את התעקשת. תסתכלי עליי עכשיו – אני כמעט בת ארבעים, אני עדיין לא מצליחה למצוא בעל, ואף אחד לא רוצה אותי. אלה שחיזרו אחריי רק שיחקו בי ואף פעם לא התכוונו להתחתן איתי. כל החיים שלי נהרסו, נכון או לא?" הילדים סובלים כל כך, וההורים הם האשמים ומקור הבעיה. הם פגעו בילדיהם.

אם בחוסר יכולתם לחלץ את עצמם ממגמות רעות המאמינים באל הם בדיוק כמו הכופרים, הדבר מצביע על בעיה. אם אין לך יכולת הבחנה במגמות רעות כלשהן, באמירות מרושעות ושליליות כלשהן, או במנהגים השונים של בני אדם באשר הם, ואתה אף הולך בעקבותיהם ומנסה אותם בעצמך ביודעין, אז בעיני האל, כל אלה הם אותות קלון. מה יאמר האל? הוא יאמר שכבן אדם, אין לך שום יכולת להבחין בין טוב לרע, אין בך מציאות של קבלת דברים חיוביים, ויתרה מכך, לא פעלת ועשית בשביל לדחות דברים שליליים. הוא יאמר שאינך אנושי ושאינך עומד בתנאי הבסיסי של קיום מצפון והיגיון אנושיים. הוא יאמר שאינך אנושי, ושהמלכוּת לא תקבל אותך. אם אינך אנושי, בלתי אפשרי עבורך לקבל את האמת, מכיוון שבליבך מה שאתה מוכן לקבל באופן סובייקטיבי הוא אך ורק דברים מרושעים מהשטן, וליבך מתנגד לדברים חיוביים, מתריס נגדם ודוחה אותם לחלוטין; מעולם לא הייתה לך גישה של קבלה כלפיהם. לכן האל אומר שאינך אנושי, שאינך ניחן באנושיות. האל לא רוצה אנשים נטולי אנושיות. אל תחשוב: "אם האל אינו מקבל אותי, אני פשוט אסבול קצת יותר ואשלם מחיר קצת יותר גבוה כדי לרגש את האל ולשנות את גישתו כלפיי". מה שהאל רוצה אינו אופן פעולה מסוים; מה שהאל רוצה הוא שתהיה לך גישה של קבלת האמת מעומק ליבך, כמו גם מציאות של קבלת האמת והוכחה ליישום האמת בפועל. עליך להיות אדם שבאמת ניחן באנושיות – אנושיות זו אינה דבר מזויף. אם אכן יש לך סימנים מסוימים של אנושיות רגילה, כלומר, יש לך ביטויים רבים של הבחנה בין טוב לרע, העובדות מראות שאתה אוהב דברים חיוביים, ויש מקרים שבהם קיבלת דברים חיוביים ודחית דברים שליליים וניתן לראות שיש לך ביטוי של מימוש האמת – האל יאמר שיש לך אנושיות ויקרא לך אדם. אם אתה אומר: "גם לי יש אנושיות, אני מסוגל להבחין בין דברים חיוביים לשליליים", אך אין לך ביטוי של מימוש מציאות-האמת ודבריך אינם נתמכים בראיות, זה בעייתי. באופן דוקטרינרי אתה מודה בכך ש"מה שהאל אומר ועושה זה הכול דברים חיוביים ואמיתות, ומה שהשטן אומר ועושה זה הכול דברים מרושעים, הכול דברים שליליים; כל מה שבא מהאל הוא דברים חיוביים, כל מה שבא מהשטן הוא דברים שליליים, וכל מה שבא מבני האדם בחברה הוא דברים מרושעים ושליליים" – כלומר, מבחינה דוקטרינרית אתה מדבר נכון, אין שום בעיה, ולא ניתן למצוא שום דופי בדבריך – אך כאשר אתה עומד בפני מצבים אמיתיים, אינך מקבל אף פעם דברים חיוביים, אינך דבק אף פעם בדברים חיוביים, ואינך מציית לכללים ולחוקים של דברים חיוביים. הדבר מוכיח שאתה אדם שאינו מבחין בין טוב לרע. בני האדם עצמם יודעים בליבם בבירור אם יש להם ביטויים אלה או לא. כאשר אתה שומע מחשבה או נקודת מבט מרושעת ושלילית, או שומע מידע על מגמה רעה, מהי גישתך? מהן מחשבותיך ונקודות המבט שלך? מהי נטייתך? האם אתה מסכים עם כך או סולד מכך? האם אתה מתכנן לשמור את זה בליבך ולהשתמש בכך בעת הצורך, או שאתה סולד מכך ומגנה זאת בליבך, ומסרב לחלוטין לקבל זאת? בליבך עליך לדעת מהי בדיוק גישתך. אם מישהו אומר שהוא לא יודע, האם יש לו לב? מי שלא ברורה לו אפילו הגישה שלו עצמו – האם הוא אדם רגיל? אם אתה יודע בליבך שאינך טוב, ואתה יודע שאתה מתעניין מאוד במגמות רעות שונות ובאמירות מרושעות, ותמיד רוצה לנהות אחריהן ולהשתתף בהן, אך אתה נאלץ לתחושתך לרסן את עצמך מעט רק מפני שמרסנים אותך עקרונות-האמת השונים של בית האל וגאוותך על אמונתך באל, בעוד למעשה אתה סולד בעומק ליבך מדברים חיוביים ודוחה אותם, אז גם אם אתה טוען שאתה אוהב דברים חיוביים ולא אוהב מגמות רעות, הדבר מנוגד לרגשותיך האמיתיים. הנה דוגמה. יש האומרים: "לאכול יותר מדי בשר זה לא טוב, זה לא בריא. צריך לאכול בשר במנות קטנות, ולאכול יותר אורז, מאכלים המבוססים על חיטה וירקות". אנשים מסוימים יכולים לקבל זאת. הם לא מרגישים שאכילת פחות בשר היא בניגוד לרצונם; זה לא מטריד אותם ולא גורם להם להרגיש מקופחים באמת. במקום זאת הם חושבים: "זה הדבר הנכון לעשותו. אחרי שהתנסיתי בזה זמן מה, אני מרגיש שזה טוב לגוף שלי. המצב הנפשי הכללי שלי השתפר, ואני בריא יותר פיזית מבעבר. לאכול בצורה כזו זה נהדר!" עם זאת, אנשים מסוימים מקבלים זאת בניגוד לרצונם. הם גמרו בדעתם מזמן: "מה לא בריא באכילת הרבה בשר? אכילה מרובה של ירקות לא בהכרח הופכת אותך לבריא יותר. איך שלא תסתכל על זה, בשר טעים וערב יותר לחך! זה בסדר לאכול קצת ירקות אם אין בשר – זה עדיף מלרעוב – אבל אם יש בשר, צריך להרבות באכילתו. אתם כולכם טיפשים, אתם כולכם מעמידים פנים. אני היחיד שלא מעמיד פנים. אף אחד מכם לא אמיתי כמוני. אני אומר מה שאני חושב. בשר זה פשוט טעים!" בכל ארוחה הם ממעטים מאוד באכילת ירקות ומרבים באכילת בשר. אימרו לי, האם הם מקבלים בליבם אמירות חיוביות? (לא.) הם לא מקבלים אותן, וגם לא מסוגלים ליישם אותן בפועל. בליבם הם סולדים מהן לחלוטין. הם אומרים: "איך האמירות האלה יכולות להיות חיוביות? איך זה שאני לא מרגיש שהן חיוביות? מה טוב בהן? מה רע בזה שאני אוכל יותר בשר? לא מתתי, ואף אחד מכם לא חי טוב יותר ממני!" הם לא מקבלים את העובדות ולא מודים שאכילה מרובה מדי של בשר מזיקה לבריאותם. אפילו אמירות נכונות הם לא מקבלים, אז איך הם יקבלו עובדות? דבר זה סביר עוד פחות שיקרה. עבור אנשים כאלה, קבלת דברים חיוביים היא במידה רבה בניגוד לרצונם. הם מרגישים שקשה וכואב מאוד לעשות זאת. הדבר מעיד שיש בעיה באנושיותם, ושבליבם הם לא אוהבים את האמת. יש מי ששומעים דברים נכונים וחיוביים, ומקבלים אותם בקלות ואומרים: "בדיוק דאגתי לגבי זה ולא ידעתי איך לגשת לכך, לא היה לי נתיב ליישום בפועל. למרבה המזל, שפכת אור על הנושא. ברגע ששמעתי אותך, הרגשתי שהגישה הזו לדברים נכונה, שנקודת המבט טהורה, אובייקטיבית ומעשית, ושהיא עולה בקנה אחד עם אנושיות". לאחר ששמעו את הדברים, הם מסוגלים מיד ליישם אותם בפועל. אף על פי שלעיתים הם עשויים להתפנק ולנהוג בעקשנות, הם יחזרו מהר מאוד לדרך הישר. הם עושים דברים חיוביים בלי להזדקק לאחרים שיצפו בהם או ישגיחו עליהם, והם לא מרגישים שהעשייה הזו היא בניגוד לרצונם, והדבר גם לא גורם להם לחוש מצוקה. כשם שכבשים אוהבות לאכול עשב; אם תיתן לכבשים בשר, הן לא יאכלו אותו, אבל אם תיתן להן עשב, הן יאכלו אותו בהנאה, מכיוון שהן אוכלות-עשב, ומה שהן צריכות עבור גופן הוא עשב. אבל זאבים הם שונים. הם מחפשים ספציפית בשר למאכל; הם לא אוכלים עשב, ושום דבר לא טעים להם כמו בשר. אלה הם גילויים טבעיים של טבעם, שאיש אינו יכול לשנותם. זה לא דבר-מה שהם רוכשים מאוחר יותר, ואין צורך שאחרים ינחילו להם זאת. כבשים נולדות לאכול עשב, וזאבים נולדים לאכול בשר. איש אינו יכול ללמד כבשה להפוך לחיה אוכלת-בשר או ללמד זאב להפוך לחיה אוכלת-עשב. זה הביטוי של מהותם. אנושיותך קובעת מה אתה צריך ומה אתה אוהב. אם לאנושיותך אין צורך בדברים חיוביים, אתה לא תאהב דברים חיוביים. אם אתה אוהב דברים שליליים, פירוש הדבר שליבך זקוק לדברים שליליים. מהות טבעך קובעת זאת, ואין צורך שאחרים יטמיעו זאת בך. אם אדם מבקש לעזור לך לשנות את דרכך ומשתף איתך עקרונות-אמת מסוימים, ייתכן שתוכל לקבל זאת באופן זמני מתוך דאגה לכבודך העצמי או כדי להימנע ממבוכה, וייתכן שתביע את הסכמתך באופן מילולי, אבל טבעך ורק הוא קובע את האופן שבו אתה חושב ומיישם בפועל בסתר. אינך יכול לזייף זאת, וגם הוריך אינם יכולים לשנותך. השאלה אם באנושיותך קיים הרכיב של אהבת דברים חיוביים ושנאת דברים שליליים אינה דבר שמישהו יכול להכריע לגביו; רק מהותך מכריעה זאת. האם העניין הזה ברור כעת? (כן.) לכן היכולת להבחין בין טוב לרע אומרת רבות על אנושיותו של אדם. אם ההבחנה שלך בין טוב לרע היא ביטוי טבעי, נולדת עם עניין מיוחד בדברים חיוביים מסוימים. אתה מוכן ומזומן להקשיב כשמישהו אומר דבר-מה נכון, והיית רוצה יותר מכול שהוא ימשיך וידבר, כדי שתוכל להקשיב עוד ולהרוויח עוד, ולעשות פחות עיקופים או אפילו לא לעשות עיקופים כלל. וכאשר אתה נתקל בדברים מרושעים ושליליים, אתה סולד מהם בליבך ונמנע מהם ולא מוכן להיות מעורב – אתה אפילו לא רוצה לשמוע עליהם. אתה עצמך לא יודע את הסיבות לכך; אתה פשוט לא מסוגל לגרום לעצמך לאהוב דברים שליליים, אבל אתה מוכן ומזומן להקשיב כשמישהו אומר דבר-מה נכון, וגם אם מישהו לועג לך, לא אכפת לך – אינך יודע מאין מגיע הדחף הזה. יש שרואים את הדחף הכן הזה שלך ובזים לך ולועגים לך וחושבים שאתה טיפש, אבל אתה לא מסכים איתם. אתה חושב: "כל עוד מה שמישהו אומר הוא נכון, אני מקבל את זה. מה כל כך קשה בזה?" זה גילוי טבעי של אנושיות. קיומה של תחושה טבעית זו של אהבת דברים חיוביים וסלידה מדברים שליליים באנושיותך הוא מאפיין וביטוי של אנושיות תקינה. רק כשיש לך התחושה הזו וסוג כזה של אנושיות אתה יכול להיות הגון וטוב לב ולומר את מה שצריך להיאמר ולעשות את מה שצריך להיעשות מתוך העמדה והמעמד הנכונים. כאשר אתה ניחן בהיבט האנושי של הבחנה בין טוב לרע, אתה ניחן גם בתנאי הבסיסי לקבלת האמת ולקבלת מגוון האמירות המפורשות מהאל הכרוכות בעקרונות-האמת. אם אינך ניחן בהיבט האנושי של הבחנה בין טוב לרע, משמע שאנושיותך משוללת מצפון והיגיון, ואין לך התנאי הבסיסי לקבל את האמת, לקבל את דברי האל, ולקבל מהאל את ההנחיה החיובית והנתיבים הנכונים. אינך ניחן אפילו בתנאי הבסיסי לקבל את האמת ולקבל דברים חיוביים, ולכן כל אזכור לכך שאתה מסוגל להתמסר הוא פשוט מגוחך, אשליה ותו לא.

כשאדם אינו יודע מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים, ובכל זאת אומר: "יש לי מצפון, ואני הגון מאוד וטוב לב" – האין זה מעיד על חוסר מודעות עצמית? מאין מגיעה הגינותך? מוחך מלא אך ורק בדברים שליליים – מה ישמש כדי להוכיח שאתה הגון? היכן ההוכחה שלך? על סמך מה אתה אומר שאתה אדם הגון? ואיך אתה יכול ליישם בפועל את טוב ליבך, כביכול? בתוך תוכך אין דבר מלבד מחשבות והשקפות מרושעות ושליליות. האם אתה מסוגל להיות טוב לב? טוב תעשה אם לא תטמון פח לאחרים או תפגע בהם. יש מי שכדי להוכיח שהם ניחנים באנושיות ושהם הגונים וטובי לב, מעניקים לעצמם שמות כמו גֶ'נג ואנג, גֶ'נג ג'אנג, גֶ'נג ג'וֹאוּ, גֶ'נג גאנג^[א] – אף על פי ששמות אלה בהחלט נשמעים "הגונים", האם פירוש הדבר שהאדם אכן הגון? מאין מגיעה הגינות אמיתית? היא מגיעה מהאנושיות. רק כאשר האנושיות של האדם ניחנת ביכולת או בתנאים הבסיסיים להבחין בין טוב לרע, הוא יכול להיות הגון. אם אינך יודע אפילו מהם דברים חיוביים, או אם אתה פשוט לא אוהב דברים חיוביים ומעולם לא קיבלת דבר חיובי אחד ויחיד או מחשבה והשקפה חיובית אחת, ובכל זאת אתה טוען שאתה הגון, האין זו עזות מצח? על סמך מה אתה טוען שאתה הגון? יש האומרים: "השקפת העולם, הערכים ותפיסת החיים שלי כולם נכונים". האם יש לזה קשר כלשהו לאמת? האם העובדה שיש לאדם השקפת עולם, ערכים ותפיסת חיים נכונים פירושה שהאדם מחזיק באמת? אחרים אומרים: "יש לי 'אנרגיה חיובית'. הדברים שאני אומר ועושה הם מעשיים ותורמים לאנשים. אני אף פעם לא אומר דברים שהורסים אנשים, אני אף פעם לא אומר שום דבר מדכדך, ואני לא אומר דברים שמביכים אנשים או גורמים להם להרגיש שליליים וחלשים, או שמרפים את ידיהם. כל מה שאני אומר מעודד, מדרבן או מעורר השראה באנשים. האם זה נחשב ל'אנרגיה חיובית'? המונח הזה, 'אנרגיה חיובית', נפוץ מאוד בחברה כיום." איזה רעיון מרהיב, אופנתי ואלגנטי הוא 'להיות מלא באנרגיה חיובית'!" אחרים אומרים: "תראו איך רוחי שופעת צדיקות. כשאני עומד שם, אני נראה כמו חייל – עיניי בורקות ומבטי חודר, אני לא קל דעת. הבריונים המקומיים האלה, הנבלים הבזויים והאנשים הרעים לא מעזים להתקרב אליי. כשהם עומדים מולי, פרצופם האמיתי נחשף, הם מפגינים את פחדנותם והם נראים שפלים. כשהאדם הממוצע נמצא בסביבתי, הוא חייב להתנהג כראוי ולא מעז לפעול באופן מופקר. הרי רוח הצדיקות הזו שבי יכולה לדכא רשעות!" האם זו הגינות? (לא.) בחברה נפוץ הרעיון של שדידת עשירים לטובת עזרה לעניים, של פעולה נועזת למען מטרה צודקת, של טוב לב ונדיבות, ושל גיבורים שמצילים עלמות במצוקה. אנשים מסוימים, לאחר שעשו את הדברים האלה, חושבים את עצמם לגיבורים, ורבים אחרים משתחווים בפניהם. אחרים אומרים: "אני אף פעם לא מנצל אנשים, מפעמת בי רוח של צדיקות, אני הגון ללא פשרות וחסר פניות, ואני מסוגל להבדיל בין טוב לרע. כששני אנשים רבים ומבקשים ממני לשמש בורר בסכסוך, אני מעניק לשני הצדדים עונש שווה ולא מגלה משוא פנים. ראו איזו רוח של צדיקות מפעמת בי, כולם מעריצים אותי!" האם זה נחשב להיות הגון? (לא.) בעוד הרעיונות שהוזכרו קודם לכן של "השקפות עולם, תפיסת חיים וערכים נכונים" ושל "אנרגיה חיובית" הם אמירות סיניות נפוצות, האחרון שבהם – להיות טוב לב ונדיב, לצבור זכויות ולעשות מעשים טובים, ולפעול באומץ למען מטרה צודקת – הוא רעיון הנערץ ככל הנראה באופן אוניברסלי בכל המדינות ובקרב כל העמים. לכן אנשים מחשיבים זאת לרוח של צדיקות, להגינות. אפילו רוב המאמינים באל חושבים שזה הגון מאוד, ואומרים: "תראו את הגיבור הלאומי שלנו, פלוני אלמוני. הוא מסר את נפשו למען המטרה הצודקת והנהדרת של האומה, והקריב את עצמו כדי לפוצץ בונקר ולהגן על האומה. רוחו שפעה צדיקות. זו אפוא המשמעות של אנושיות!" אם נסתכל על זה כעת, האם נקודת המבט הזו נכונה? (לא.) במה היא לא נכונה? סוגים אלה של הגינות, שאנשים מאמינים שהם כאלה או שאנשים מעריצים אותם, מוערכים על סמך אמות מידה המבוססות על כמיהה אנושית לדברים שהם טובים וחיוביים יחסית. בשל התפיסות והדמיונות הגשמיים של אנשים, ומכיוון שהם לא מבינים מהם דברים חיוביים, הם תופסים כאנשים טובים את מי שמסוגלים להקריב את האינטרסים שלהם למען אחרים ולעסוק בהתנהגויות טובות – או את מי שאינם טומנים פח לאחרים או פוגעים בהם באופן פעיל, אינם מהווים איום על אחרים, ולא הביאו להשלכות רעות כלשהן – והם מעריצים אותם ומאפיינים אותם כהגונים. הגדרה זו של "הגון" מבוססת על תפיסותיהם של אנשים לגבי הגינות, כמו גם על שנאתם למגמות רעות ולאנושות מרושעת, ועל כמיהתם לדברים נפלאים. מכיוון שרוב בני האדם בני הגזע האנושי מדכאים, מתעמרים, טומנים פח ופוגעים באחרים, ומכיוון שהעולם הזה כל כך רע, אפל, ואין בו שמץ של הוגנות או צדק, כאשר מופיעים גיבורים כאלה, או מה שמכונה שומרונים טובים ועושי מעשים טובים – אנשים נוטים להעריץ אותם ומגדירים אותם במונחים הטובים ביותר הקיימים. האם עקרונות ההגדרה הזו מדויקים? (לא.) עצם העקרונות והבסיס להגדרה אינם מדויקים כשלעצמם. לדוגמה, בקבוצה מסוימת יש אדם שרוב חברי הקבוצה למעט אחד מתעמרים בו. האדם שמתעמרים בו אומר: "זה שלא מתעמר בי הוא אדם טוב". האם האמירה הזו מדויקת? (לא.) האם היא הגיונית? (לא.) אימרו לי, מה לא בסדר בה? (אולי מי שלא מתעמר בו פשוט לא חושב אותו לבלתי נעים, או לא מתעמר בו כי המצב האובייקטיבי והנסיבות לא מתאימים. זה לא אומר שהוא אדם טוב.) יש בהשקפתם שגיאה לוגית. הרעיון שאנשים שמתעמרים בך הם אנשים רעים, ולכן אנשים שלא מתעמרים בך חייבים להיות אנשים טובים, הוא שגיאה לוגית, הלא כן? (כן.) רוב האנשים שמתעמרים באחרים אינם אנשים טובים, אבל אמת המידה שלך להגדרת המשמעות של התעמרות באחרים היא לא בהכרח מדויקת, ולכן גם ההגדרה שלך שאנשים שמתעמרים בך הם אנשים רעים אינה בהכרח מדויקת, וגם לא מדויק לומר שאם אנשים לא מתעמרים בך הם חייבים להיות טובים. ייתכנו כמה תרחישים שבהם מישהו לא מתעמר בך. אולי הוא לא רוצה כלל להתייחס אליך, אז הוא לא טורח להתעמר בך. אולי הוא לא מכיר אותך, אז הוא לא יכול להתעמר בך. אולי הוא מרגיש שאתה קשוח ממנו, אז הוא לא מעז להתעמר בך. ישנם כמה תרחישים אפשריים כאלה. הבסיס שלך להגדרתו כאדם טוב נסמך על היסוד שהוא לא התעמר בך, ולכן הבסיס להגדרה זו שגוי כשלעצמו. מהו הבסיס האמיתי להגדרת אדם כטוב? אם אדם זה אוהב דברים חיוביים, מתייחס לאחרים בהוגנות ועל פי עקרונות, וגם יש עקרונות באופן שבו הוא עושה דברים, אז גם אם הוא מדבר אליך לפעמים בבוטות ובטון קשה או מותח עליך ביקורת, הוא לא מתעמר בך. הוא פועל על פי עקרונות ושופט עניינים על סמך העובדות. לפיכך הוא באמת אדם טוב, והוא מסוגל להתייחס לאנשים על פי עקרונות. אבל אנשים מסוימים אינם כאלה. כשהם רואים שיש לך מעמד ושאתה קשוח, הם מתחנפים אליך. כשהם רואים שאין לך מעמד ושאתה בעמדת נחיתות, הם מתעמרים בך, רומסים אותך ותמיד פוגעים בך כשהם מדברים. אם אתה עושה דבר-מה נכון, הם מקנאים בך. אם אתה עושה משהו לא נכון, הם לועגים לך ומזלזלים בך. אנשים כאלה הם אנשים רעים. אם תמדוד טוב ורע על סמך דברים חיוביים ועל סמך עקרונות-האמת, אמות המידה שלפיהן אתה מודד דברים ותוצאות המדידות שלך יהיו נכונות. בעולם ובחברה, אמות המידה להערכה או להגדרה של דברים חיוביים ושליליים הפוכות מעיקרן. רוב האנשים בחברה מעריצים מנהיגים שהם אוהבים, אישים מפורסמים או כוכבים. לא משנה מה האישים המפורסמים, הכוכבים והמנהיגים האלה אומרים, הם חושבים שזה נכון, ואיש אינו חושף זאת או מתנגד לכך. לא משנה כמה האנשים האלה מתנשאים מעל האנשים הפשוטים ורומסים אותם, שהם מפלים את העניים או סוחטים אותם, או אפילו שהם מחריבים חיי אדם בזדון כאילו היו חסרי ערך – איש אינו קם למחות או להפגין נגדם. אם הם עושים כמה דברים טובים כדי לצבור נקודות פוליטיות, רבים יהללו וישבחו אותם. אם מופיע אדם שנלחם למען הצדק וחושף את המשטר השטני, או חושף אנשים מפורסמים ואישים דגולים, אז ההמונים יתאחדו ויתקפו אותו, בתקווה נואשת לחסל אותו ולהעלימו. על מה זה מעיד? על כך שהחברה עושה הכול בצורה לא צודקת ומעוותת; היא מחליפה בין טוב לרע. אמות המידה שלפיהן האנושות המושחתת מגדירה טוב ורע או חיובי ושלילי כולן שגויות, ולכן המסקנות שאנשים מסיקים גם הן בלתי הגיוניות.

הבה נבחן דוגמה. יש מי שפורצים לבתים ושודדים אותם – שודדים את העשירים כדי לעזור לעניים. לאחר שהם שודדים מהעשירים את רכושם, הם מעניקים סיוע לפשוטי העם. כאשר פשוטי העם מרוויחים מכך ומנצלים זאת, הם שמחים ומשבחים את האנשים האלה כגיבורים וכאנשים הגונים ובעלי מעלות. אך אם תנתח את הדברים שעושים אותם אנשים המכונים הגונים ובעלי מעלות, האם הם באמת הגונים? יש עשירים שקנו את עושרם באמצעות ניהול חרוץ ומאמץ, ויש אפילו מי שצברו את עושרם רק לאחר כמה דורות של ניהול ומאמץ. באיזו זכות אתה שודד מהם את רכושם? שדדת מהם את רכושם הפרטי – זה מעשה פסול. אם אתה יכול, לך והרווח כסף בעצמך. השימוש בכסף שהרווחת כדי לסייע לעניים – זה יכול להיחשב למתן תרומה. אבל אתה שודד מהעשירים את רכושם, לוקח את מה ששייך לאחרים ומנכס אותו לעצמך, ואז מסייע לעניים. בעיני העניים, זה נחשב למעשה הגון. האין זו השקפה מגוחכת לחלוטין? העניים ופשוטי העם מעריצים אנשים כאלה כגיבורים, ו"גיבורים" אלה נהנים מהתואר ומהכבוד האלה כאילו הם מגיעים להם בדין. האין זו עזות מצח? האין זה מגוחך לחלוטין? (כן.) להם עצמם אין היכולת להרוויח כסף והם נוטרים טינה לעשירים, ולכן הם נוקטים אלימות כדי לשדוד מהעשירים את עושרם ולחלק אותו לפשוטי העם, כדי שפשוטי העם ישבחו אותם. למעשה, הדברים שהם לוקחים אינם דברים שהם הרוויחו בזיעת אפם כלל וכלל, ומה שהעניים נהנים ממנו הם לא דברים ששייכים לשודדים אלה, אלא דברים ששייכים לעשירים. אם כך מדוע רק משום שהדברים האלה עברו דרכם, פשוטי העם והעניים צריכים להוקיר להם תודה מעומק ליבם? והאם זה נכון שפשוטי העם ייהנו מהדברים האלה בלי שמצפונם ינקוף אותם? האם הדברים האלה הם מה שמגיע לך? האם הרווחת אותם בזיעת אפך? אתה נהנה ומצפונך אינו נוקף אותך מדברים גזולים שלא הרווחת, ואתה אפילו מרגיש שצריך לשדוד את העשירים, ושאתה צריך ליהנות מהדברים הגזולים. אתה מקבל את הדברים האלה בחינם ובלי לשלם שום מחיר, ואתה נהנה מהם ומצפונך אינו נוקף אותך. האין זו עזות מצח? (כן.) הגיבורים לכאורה הללו נהנים מהערצת אנשים ומהכבוד הזה. הם עושים את הדברים האלה כדי לספק את היוהרה שלהם. ככל שאנשים משבחים ומעריצים אותם יותר, כך הם מרהיבים עוז, ואפילו שודדים ארמונות, גונבים את אוצרותיהם, מוכרים אותם, ואז מפזרים את הכסף בחצרות העניים. הדרך שבה הם מסייעים לעניים היא על ידי שוד העשירים. האין זה מגוחך לחלוטין? (כן.) שלא לדבר על השאלה אם שוד רכושם של אחרים מפר את החוק, שכן מבחינת מוסר ואנושיות דבר זה בלתי מתקבל על הדעת, ואינו בגדר מה שנקרא הגינות. הדברים שהם שדדו כלל אינם דברים שהם אמורים להחזיק בהם. אלה דברים שהושגו באמצעים שפלים, נאלחים, מפוקפקים, בלתי חוקיים ובלתי מקובלים. הם מחליפים אותם בקצת כסף ואז מסייעים למי שלא זקוקים לעזרה מלכתחילה או למי שהם חושבים שצריך לעזור להם, ואז מקבלים תשבחות מהאנשים האלה ונהנים מהכבוד הזה. האין זו עזות מצח? ולמרות זאת הם גאים בעצמם מאוד ומכנים את עצמם גיבורים ששודדים את העשירים כדי לעזור לעניים. אנשים כאלה אהודים במיוחד בחברה. בימי קדם היו כמה "גיבורים" כביכול שכאלה, וסיפוריהם עדיין מוּכרים עד עצם היום הזה. האין זה מגוחך? (כן.) בקרב האנושות כולה, מעטים מאוד מבינים באמת מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים. בני אדם לא מסוגלים להבחין בדברים האלה. כמה ימים יכולים פשוטי העם ליהנות מהדברים שנשדדו על ידי ה"גיבורים"? האם זה מגיע לך? האם הרווחת זאת? לא הרווחת זאת וזה גם לא מגיע לך – זה נקרא קבלת דבר שלא מגיע לך. האם מכובד שתיהנה מהדברים האלה? אתה עני כי אתה עצלן או חסר יכולת. אדם בעל מצפון והיגיון צריך להסתפק בכך שיש לו מזון וביגוד, ועליו ליהנות רק ממה שהוא מרוויח. האל נותן לך אמצעי מחייה, אז עליך להיות שבע רצון. האם זה הגיוני שתראה אדם עשיר ואמיד, בעל רכוש, ותרצה תמיד חלק שווה ברכושו? רעיון זה כשלעצמו אינו רציונלי. השטן שולט בחברה וחולש עליה, ולכן מובן שאין הוגנות. בחברה, העניים רבים ואילו העשירים מעטים – בלי קשר למה שגרם לכך, העובדה היא שיש עשירים ויש עניים. החברה היא כזו – ייתכן שלא תתעשר גם אם אתה בעל יכולת, וייתכן שדווקא תוכל לחיות כעשיר גם אם אינך בעל יכולת. איש אינו יכול להסביר את הדברים האלה בבירור, אך מכל מקום יש בכך גם משום גזירה של האל. דברים גזולים אינם שייכים לך, וגם אם תשיג אותם, הם לא יהיו שלך, ובמוקדם או במאוחר תאבד אותם. הביטו באנשים שבאמתלה של אבירות וצדק פורצים לבתים ושודדים אותם, ושודדים את העשירים כדי לעזור לעניים. הם עושים כל מיני דברים רעים מאחורי הקלעים, כמו זלילה, סביאה, זנות, הימורים ושימוש בסמים, ויש שאף מבצעים רצח או אונס. ואז, רק בגלל שביצעו כמה מעשי שוד של עשירים למען עניים, פשוטי העם מעריצים אותם כגיבורים. האין זה מקרה של רשע וטוב לו? פשוטי העם – הטיפוסים הבזויים, ההמונים הנחותים והאספסוף – שמחים בכל פעם שהם זוכים בדבר-מה, ומשבחים את מי שמספק להם הטבות. ומה לגבי אותם "גיבורים"? פשוטי העם מעניקים להם כבוד, גומלים להם ומציגים אותם כגיבורים, ולכן הם חושבים שזהו זר דפנה, שהם באמת גיבורים, ושאין כמותם. לכן הם ממשיכים לשדוד, ובסופו של דבר מוצאים את מותם בירייה כשהם שודדים ארמון מלכותי. הם באמת חשבו שיש להם יכולת אדירה ושהם על-אנושיים, שהם נשגבים ומורמים מעם, אך בעצם לא הייתה להם אפילו היכולת להתחמק מכדור, ובסופו של דבר הם איבדו את חייהם. האם זה לא הגיע להם? (כן.) מעשה השוד כשלעצמו אינו מכובד. הוא שפל. להסתמך על שוד למען שבח והלל של פשוטי העם, למען מוניטין טוב, למען מעט כבוד – איזה דבר נתעב זה. בסופו של דבר הם אפילו משבחים את עצמם: "פשוטי העם בקושי מתקיימים והאנשים במצוקה קשה, והכול בגלל הפקידים. ראו איזו רוח צדיקות יש בי; יש בי חמלה כלפי המעמדות הנמוכים!" האם אנשים כאלה הגונים? (לא.) גם פשוטי העם מדברים בלשון חלקלקה ומחייכים כשהם מקבלים הטבה פעוטה. אם הם לא יקבלו ממך שום סוג של יתרון, לא משנה באיזו צרה תמצא את עצמך, הם לא יתייחסו אליך. אבל אם תחלק להם טובות הנאה, ותאפשר להם להרוויח דבר-מה מוחשי, הם ישמחו ויגידו: "אתה אדם כל כך טוב! צדיק של ממש!" הם אומרים דברים ערבים מאוד לאוזן, אבל אף מילה ממה שהם אומרים אינה אמת. הם אפילו לא מסוגלים לומר דברים נכונים. מה עושה אותם בכלל להגונים? למעשה, כל מה שהם אומרים הוא שקר וכזב.

יש שרואים את עצמם כמלאי רוח צדיקות, כאנשים בעלי מצפון ואנושיות. אבל האם רוח הצדיקות הזו שלהם בכלל ראויה לאזכור? לאמיתו של דבר, זו כלל אינה רוח צדיקות; זהו סוג של הגינות שהם בדו מליבם, שאין לו שום קשר לדברים החיוביים שהאל מדבר עליהם או לשום עיקרון מעקרונות-האמת. זו אינה הגינות; זהו היגיון מעוות, דברי כפירה ודברים מופרכים. אפשר לומר שהאמירות שהם מקדמים, כגון אנרגיה חיובית, השקפת עולם נכונה, ערכים ותפיסת חיים, וכן תובנה ייחודית ונוקבת, הן לכאורה הגונות ונכונות, אך הן לא באמת כאלה. ליתר דיוק, כולן מגמות זדוניות והשפעות רעות, היגיון מעוות ודברי כפירה; כולן דברים שליליים, וכולן דברי כפירה ודברים מופרכים שהם ההפך הגמור מדברים חיוביים. לכן אם אתה מסכים עם אמירות אלה של הכופרים ותמיד נאחז בהשקפות האלה בליבך, זה מוכיח שבדיוק כמו הכופרים אינך אדם הגון, ושאין הגינות באנושיותך. אתה רוצה להציג את עצמך כאדם הגון, בדיוק כפי שהשטן מנסה להציג את עצמו כמלאך האור. השטן אומר כמה דברים נעימים לאוזן ורוצה להציג את עצמו כאלוהים, כאדם הגון ובעל מעלות, וכדבר חיובי. גם אתה מציג את עצמך כמשהו שאינך; אתה תמיד אומר שיש לך השקפת עולם נכונה, ערכים ותפיסת חיים, שיש לך אנרגיה חיובית ורוח צדיקות, שאתה גיבור, אדם בעל תובנה נוקבת וייחודית, או שאתה הגון ושאין לך ממה לפחד, שלא משנה לאן תלך, אתה נושא איתך רוח צדיקות כשאתה מדבר עם אנשים ובא עימם במגע – אתה תמיד מציג את עצמך באופן הזה. ובכן, אני טוען שאתה אדם כמעט חסר מצפון, שרוצה להציג את עצמו כמי שניחן ברוח צדיקות, כהגון וכבעל אנושיות. מכיוון שאתה מעמיד פנים שאתה ניחן בדברים האלה, פירוש הדבר שאינך ניחן בהם – אחרת, האם היית צריך להעמיד פנים? לו אכן הייתה לך אנושיות, לא היית צריך להעמיד פנים, וגם לא היית יכול לקבל אמירות כגון "השקפת עולם נכונה, ערכים ותפיסת חיים", "אנרגיה חיובית", "בעל רוח צדיקות" ו"בעל רוח גבורה", כביכול; לא היית מקבל את הדברים השליליים האלה – מובן מאליו שאחרי ששמעת כל כך הרבה דרשות עד היום, הייתה אמורה להיות לך יכולת הבחנה בדברים האלה. לו הייתה לך אנושיות, היית דוחה מזמן את הדברים השליליים האלה. לו מישהו היה מעלה בפועל את האמירות והטיעונים האלה, גם אם לא הייתה לך יכולת הבחנה, לא היית מקבל אותם מעומק ליבך. היית חושב שהדברים האלה שקריים מדי, שהדברים שמקדמים הסוציולוגים, אנשי החינוך וההוגים לכאורה, האנשים המפורסמים והאישים הגדולים לכאורה, ואותם שדים ומלכי שדים של העולם, הם כולם דברים שאומרים לאנשים להעמיד פנים. בדומה לאימרה שנפוצה בחברה: "אם כל אחד ייתן מעט אהבה, העולם יהפוך למקום נפלא". צא וראה, שדים רעים אומרים שכולם צריכים לתת מעט אהבה; במילים אחרות, שפשוטי העם צריכים כולם לתת אהבה, שכולם צריכים לאהוב שדים רעים, להקשיב בהיענות ולציית למפלגה שלהם, ולא לעורר מהומות או לגרום צרות למדינה ולמפלגה שלהם, ואז העולם יידע שקט ושלווה. למעשה, מתי בכלל פשוטי העם הם מי שמעוררים מהומות? מובן ששדים הם מי שמלבים מהומה ומתחרים על כוח ועל רווח. האנושות הלכה שולל אחרי השטן והושחתה על ידו; כולם הולכים אחרי השדים והשטן, וכולם מתרחקים מהאל ומתנגדים לו. האם החברה הזו יכולה אם כן לדעת שקט ושלווה? אימרו לי, האם יש ממש באימרה "אם כל אחד ייתן מעט אהבה, העולם יהפוך למקום נפלא"? היא כל כולה מילים שנועדו לרמות ילדים. אם אין לך יכולת הבחנה במילים האלה ואתה מאמין ש"עדיין יש תקווה לעולם, עדיין יש יותר אנשים טובים מאשר רעים במין האנושי הזה, העולם יהפוך למקום נפלא בעתיד, והמין האנושי הזה יצעד לקראת מחר יפה" – אז המחשבות וההשקפות שלך אינן שונות מאלה של הציבור הרחב, ואתה פשוט לא-אנושי. מאפיינם של הלא-אנושיים הוא שהם אוהבים במיוחד להסוות את עצמם, ומשתמשים באמירות נעימות לאוזן, מליציות וצבועות כדי להסוות את הופעתם, בעוד נבכי ליבם מטונפים ואפלים במיוחד, והטקטיקות הבזויות והמפוקפקות שלהם באות בזו אחר זו. אין להם שום אהבה להוגנות ולצדק; הם פשוט אוהבים להשתמש בטקטיקות. הם אומרים דברים נעימים מאוד לאוזן; אחד בפה ואחד בלב, והם מבצעים כל מעשה רע שעולה על הדעת. אנשים כאלה הם חסרי אנושיות. אלה הם בדיוק הביטויים של מי שאין בהם אנושיות. האם זהו ביטוי של הגינות? (לא.) מכיוון שאנשים אלה אינם הגונים, האם לדעתך הם יכולים להיות טובי לב? (לא.) מילא טובי לב, אם הם אפילו יבצעו מעשה רע אחד פחות זו תהיה סיבה לחגיגה וברכה לכל דרי העולם. ובכל זאת הם מכנים את עצמם הגונים! זה רק שיר הלל שהם שרים לעצמם! הם אפילו לא יודעים מהם דברים חיוביים, וגם אחרי שהם שומעים על דברים חיוביים, בליבם הם לא אוהבים אותם ואפילו נגעלים מהם וסולדים מהם. ובכל זאת הם טוענים שהם הגונים וטובי לב. במי הם חושבים שהם מהתלים? מה שמכונה בפי בני האדם הגינות, טוב לב והיגיון אינו מבוסס על דברים חיוביים, וגם אינו מבוסס על הקריטריונים של האמת. לפיכך ההגינות, טוב הלב, הרציונליות, והמצפון וההיגיון של בני אדם כפי שהם מוגדרים על ידי המין האנושי, כולם אינם מדויקים וחסרי אחיזה באמת, וכולם בגדר היגיון מעוות ודברי כפירה.

אדם שניחן במצפון ובהיגיון, ראשית כול מסוגל להבחין בין טוב לרע. שנית, הוא יודע מה נכון ומה לא נכון. הבה נדבר תחילה על הבחנה בין טוב לרע. אמוד את עצמך, ואז אמוד את הוריך ואת אחיך ואחיותיך – האם מישהו מכם מסוגל להבחין בין טוב לרע? האם אתה אדם כזה? אם אתה מסוגל להבחין בין טוב לרע, אז בעתיד קבלתך את האמת והתמסרותך לה יהיו דבר מובן מאליו. על ידי השקעת מאמץ מסוים, עמידה בקושי מסוים ותשלום מחיר פעוט, תוכל להשיג זאת – יש אפוא תקווה לישועתך. אם אינך מסוגל להבחין בין טוב לרע, ובעבר סלדת מהאמת, לא יכולת לקבל אותה ולא היית מוכן ליישם אותה בפועל, ועם כל אזכור של קבלת האמת ויישומה בפועל התרגזת מאוד והרגשת כאילו ראשך נתון במלחציים, מיוסר ומשולל חירות – אז בעתיד תחוש אותה תחושה לגבי קבלת האמת ויישומה בפועל; אתה לא תקבל את האמת. חוסר יכולתך לקבל את האמת וסלידתך ממנה אינם נובעים מכך שאתה מאמין באל מעט זמן, וגם לא מכך שהאל לא הטיל עליך משמעת או לא לקח אחריות עליך. לא אלה שורשי הבעיה האמיתיים. מהו שורש הבעיה האמיתי? אין לך היכולת להבחין בין טוב לרע; אינך ניחן בתנאי בסיסי זה, ולכן בעתיד עדיין לא תוכל לקבל את האמת ולא תוכל להשיג התמסרות לאמת. יש האומרים: "אם איני יכול לקבל את האמת או להתמסר לה, האם אוכל עדיין לזכות בישועה?" מה דעתכם – האם הם יכולים? (לא.) תשובתי היא: "קשה מאוד לומר". מדוע קשה מאוד לומר? מאחר שאמרתי כעת כל כך הרבה ומניתי כל כך הרבה ביטויים, לא בטוח שתוכל להתאים את עצמך אליהם או לזהות אותם בתוכך. יתרה מכך, גם לא בטוח שאתה מסוגל להבין את העניינים האלה ואת ההיבטים האלה של האמת שדיברתי עליהם. לכן גם אם איני אומר לך אם תוכל להיוושע, כל אחד מכם יכול לברר זאת על סמך גישתו לאמת ולדברים חיוביים. אין צורך שאומר לכם זאת בצורה כה ברורה וכה גלויה; כל אחד ואחד מכם כבר יודע זאת בליבו.

כעת משסיימנו לשתף על הבחנה בין טוב לרע, עלינו לדבר על הידיעה מה נכון ומה לא נכון, הלא כן? (כן.) הידיעה מה נכון ומה לא נכון שונה בתכלית מן ההבחנה בין טוב לרע; אחרת לא היה צורך לדון בהן בנפרד. הידיעה מה נכון ומה לא נכון פירושה שמנקודת המבט של האנושיות, אדם חייב לדעת אילו השקפות ואילו מילים הן נכונות ואילו אינן נכונות. במה שנכון יש לדבוק, ועל מה שאינו נכון יש לוותר. במוחם של בני אדם רגילים יש כמה מחשבות, השקפות וקריטריונים להבחנה בין מה שנכון למה שלא נכון. הם ידבקו במה שנכון, ויתנגדו או אפילו ידחו את מה שאינו נכון. אם אדם אינו מסוגל לעשות אפילו את זה, זה מעיד שחסר דבר-מה באנושיותו; אפשר גם לקבוע באופן מוחלט שאנשים כאלה הם חסרי אנושיות. כאדם, אם אתה אומר שיש לך אנושיות אבל אינך יודע אפילו מה נכון ומה לא נכון, איך תוכל להתנהל? איך אתה יכול להתנהל כראוי? איך אתה יכול לומר מילים כלשהן ולבצע פעולות כלשהן במסגרת האנושיות? אם אינך יודע מה נכון ומה לא נכון, אז אף אחת ממילותיך ומפעולותיך אינה נאמרת ומבוצעת במסגרת האנושיות. מה פירוש הדבר לא לפעול או לדבר במסגרת האנושיות? פירוש הדבר שאינך אומר את המילים האלה ועושה את הדברים האלה באופן רציונלי, על סמך המחשבות וההשקפות הנכונות שצריכות להיות באנושיות – זו משמעות של דיבור או פעולה שלא במסגרת האנושיות שלך. יש האומרים: "אם אדם אינו מדבר או פועל במסגרת האנושיות שלו, אז על סמך מה הוא מדבר ופועל?" באופן כללי יש שני יסודות. האחד הוא דיבור ופעולה מתוך טבע שטני, חיים על פי צביון שטני. אנשים שמבינים את האמת יכולים לראות שהמחשבות, ההשקפות והגישות של האנשים האלה במילותיהם ובמעשיהם זהות לאלה של שדים, ושהדברים האלה מטעים, מזיקים, מפתים ומוליכים אנשים שולל ואינם חיוביים. זה יסוד אחד: דיבור ופעולה מתוך טבע שטני. השני הוא דיבור ופעולה כבהמה, ובהמות חסרות אנושיות אף יותר. להיות חסר אנושיות פירושו לדבר ולפעול ללא מצפון או היגיון; פשוט מאוד. המילים שבהמות משמיעות הן בליל של מילים מבולבלות, טיפשיות ומעוותות; כל מה שהן משמיעות הוא כמה דוקטרינות מסולפות. עיניך הרואות, המילים שהן אומרות זהות למחשבות ולהשקפות של בעלי חיים – הן מעוותות וטיפשיות, מטופשות ומבולבלות. אחרי שאתה מקשיב להן, אינך יודע אם לצחוק או לבכות, ואתה אומר: "איך אותו אדם יכול לומר זאת? הוא כמו ילדון מגוחך בן שלוש עד חמש שלא מבין שום דבר. אלה לא מילים שמבוגר צריך לומר! דבריו אינם הגיוניים, הם מעוררי גיחוך – הם מביכים מכדי לומר אותם בפני אנשים!" זו חיה, בהמה שמדברת. הם מדברים ופועלים מתוך טבע של בהמה, ללא שום משמעות או סבירות, קל וחומר ללא שום מצפון והיגיון. כלומר דיבורם אי-רציונלי ביותר וחסר כל היגיון. אינך יודע מאין באים הדברים שהם אומרים, ואחרי שאתה שומע אותם אתה מבולבל לחלוטין ואובד עצות. ככל שאתה מקשיב יותר לדבריהם ולתיאורי הדברים שלהם, כך הם נשמעים לך כאוטיים יותר ואין לך שום דרך להבין אותם. כשהם מדברים, הם תמיד הולכים סחור-סחור, מערבבים דברים, חוזרים על עצמם, ומברברים שוב ושוב על אותו הדבר ובסוף עדיין לא יודעים איך לסיים את זה. זו בהמה, חיה שמדברת. לאנשים כאלה יש מאפיין, והוא שלא משנה מה הם עושים, מה הם אומרים, איזו מחשבה או נקודת מבט יש להם או איזו מחשבה או נקודת מבט הם סופגים, הם אפילו לא יודעים בעצמם אם הדבר נכון או לא. זה מאפיין של האנושיות שלהם. מאפיין האנושיות שלהם נקבע בסופו של דבר כך שלאנשים כאלה אין שום אנושיות, כלומר, אין להם שום מצפון והיגיון. הם אפילו לא יודעים מה נכון ומה לא, אז האם לדעתך הם מסוגלים לדבר ולפעול על פי צו המצפון? האם הם מסוגלים להיות בעלי מצפון והיגיון של אדם רגיל אם אינם יודעים מה נכון ומה לא נכון? האם יכולה להיות להם חשיבה של אדם רגיל אם הם לא מסוגלים להבחין מה נכון ומה לא? לעולם לא תהיה להם חשיבה כזו. בני אדם רגילים אינם יכולים לתקשר עם אדם כזה. מדוע אני אומר זאת? האם זה משום שאינך מפגין אהבה? לא, זה משום שאין לכם שום מכנה משותף, אינכם חולקים שום מחשבות או נקודות מבט. התקשורת עם אנשים כאלה היא כמו עם בעל חיים, עם שד; זה בלתי אפשרי. אמור לי, אם אתה מדבר על האמת עם שדים ושטנים, האם אתה יכול לגרום להם להבין? אם אתה אומר לשד או לשטן: "עליך להאמין באל. האל ברא את בני האדם. כיצירי בריאה, זה רק נכון וראוי שבני אדם יעבדו את האל" – מה הם יגידו? "לעבוד את האל? אני רוצה שבני האדם יעבדו אותי! כמה כסף אקבל בתמורה לעבודת האל? אעשה זאת אם ישלמו לי". איזה מין מילים אלה? האם אתה מסוגל לתקשר עם שדים? (לא.) ומה לגבי בעלי חיים, האם אתה מסוגל לתקשר איתם? (גם איתם אנחנו לא מסוגלים לתקשר.) כידוע לך, בעלי חיים מסוימים מגוננים מאוד על מזונם כשהם אוכלים. לאחר שהם יסיימו לאכול את מזונם, הם אפילו ינסו לחטוף את מזונם של בעלי חיים אחרים. אם תאמר להם: "אל תריבו על אוכל, פשוט תאכלו את שלכם", האם הם יהיו מסוגלים לקלוט זאת? (לא.) כשיגיע זמן ההאכלה, הם עדיין יחטפו אוכל זה מזה, ואפילו יתחילו לריב ולנשוך זה את זה. אתה פשוט לא יכול לתקשר איתם. כדי להגן עליהם ולמנוע מהם לריב על אוכל, עליך לנקוט אמצעים ולנהל אותם בקפדנות, ולהאכיל אותם בנפרד כשיגיע זמנם לאכול. רק זו הדרך הראויה לנהל אותם. מדוע? כי הם בעלי חיים, אין להם שום רציונליות, קל וחומר שליטה עצמית, והם לא מסוגלים לשפוט אם מה שהם עושים נכון או לא, ולכן לא משנה עד כמה נכון מה שאתה אומר וכמה זה הגיוני, ולא משנה כמה זה מועיל להם – הם לא יבינו זאת. גם אנשים שהתגלגלו מבעלי חיים הם כאלה. לא משנה כמה ברור משתפים על האמת, הם לא מבינים אותה, ולכן הם לעולם לא פועלים על פי עקרונות נכונים. גם אם הם עושים דבר-מה לא נכון, הם לא חושבים שזה לא נכון, והם יתמידו בזה ואפילו יעשו זאת כל חייהם. האין הם חיות? אנשים כאלה שלא מסוגלים להבין את שפת בני האדם הם בדיוק כמו חיות – הם בקושי טובים יותר, אם בכלל.

הבה לא נדבר כעת על טבע בהמי ושטני, אלא נתמקד רק בהיבט של האנושיות הנוגע לידיעה מה נכון ומה לא נכון. הידיעה מה נכון ומה לא נכון היא ביטוי שאמור להיות לאדם הניחן באנושיות, אך למעשה לאנשים רבים אין אותו. אנשים מבטאים לעתים קרובות היגיון מעוות, אומרים דברים מעוותים ואף עושים דברים מופרכים, והם עושים זאת בעקשנות מיוחדת, ואף מפיצים את ההיגיון המעוות שלהם ומעבירים אותו הלאה לאחרים. ההיגיון שהם מבטאים מעוות באופן חמור, ובכל זאת הם מעבירים אותו הלאה לאחרים, ובכך לא רק מזיקים לעצמם אלא גם לאחרים. לדוגמה, אם הם לא אוהבים לאכול אורז, הם יגידו: "אורז אינו מזין. עלינו לאכול אטריות, לחמניות מאודות ולחם". הם אומרים שאורז אינו מזין. האם האמירה הזו נכונה? (לא.) האם אתה תזונאי? האם בדקת זאת? על סמך מה אתה אומר שאורז אינו מזין? ישנם למשל מקומות שבהם מגדלים רק אורז ולא חיטה, והאנשים שם אוכלים אורז כל חייהם וחיים טוב למדי, ורבים מהם מגיעים לשיבה טובה. אך על סמך טעמם האישי, אנשים המבטאים היגיון מעוות מסוגלים לומר ש"אורז אינו מזין", ואף לומר זאת כאילו היה זה היגיון בריא. האם זה באמת היגיון בריא? (לא.) הבה לא ניכנס לשאלה אם האמירה הזו תואמת לאמת – זה אפילו לא היגיון בריא. איך הם מסוגלים לבטא היגיון מעוות שכזה? האם הם אנושיים? (לא.) האמירה הזו שגויה במובהק; זו בבירור אמירה שנאמרה מתוך תשוקות אנוכיות ודעה קדומה, אמירה של מי שמדבר בצורה מעוותת. הם עצמם לא יודעים אפילו אם זה נכון או לא, ובכל זאת הם מכריזים על כך בגלוי ומצהירים על כך בכל מקום. יש אנשים שאוהבים לאכול אורז ולא אוהבים מאכלי חיטה. כשהם רואים מישהו אוכל מאכלי חיטה, הם אומרים: "מאכלי חיטה הם לא מזינים, אורז כן. אנשים שאוכלים מאכלי חיטה הם חסרי ערך, ואילו אנשים שאוכלים אורז הם נאצלים!" הם משתמשים בתאוריה הזו כאמת מידה להערכת כל סוגי האנשים. אם אתה אוהב לאכול מאכלי חיטה, הם רואים בך אדם נחות ולא נאצל כמותם. האמירה הזו שגויה באופן כה מובהק, ובכל זאת איכשהו הם לא מסוגלים להבחין בכך ואף טוענים זאת בכל מקום. אימרו לי, האם לאנשים כאלה יש אנושיות? (לא.) כשהם מפסיקים לאהוב לאכול אורז ומתחילים לאהוב מאכלי חיטה, הם אומרים: "אורז אינו מזין, מאכלי חיטה כן. תראו כמה חסונים האנשים שמרבים לאכול מאכלי חיטה; עלינו לאכול יותר אטריות ולחמניות מאודות! אורז הוא מזון 'מקרר'^[ב], זה לא טוב לגוף!" האם האמירה הזו נכונה? (לא.) האין זו דעה קדומה? (כן.) זו דעה קדומה; זו לא עובדה. על סמך מה הם אומרים זאת? על סמך ההעדפות והדעות הקדומות שלהם עצמם, על סמך מחשבותיהם והשקפותיהם המופרכות. אך הם לא יודעים שזה לא נכון, ואף אומרים זאת ומכריזים על כך כאילו זה נכון. אם מישהו מביע דעה שונה, הם יתווכחו עימו וימשיכו לדבוק בנקודת מבטם המופרכת. האין זו בורות באשר למה שנכון ומה שלא? (כן.) הם אפילו לא יודעים מה נכון ומה לא נכון בעניין פשוט שכזה – אימרו לי, האם המצפון שלהם מתפקד? האם הם מסוגלים להיות הגונים? אדם הגון חייב לדעת מה נכון ומה לא נכון כדי שיוכל לדגול בצדק ולהגן על עקרונות; רק אז מה שהוא דוגל בו הוא נכון. אם אדם אינו יודע מה נכון ומה לא נכון ונאחז בעקשנות באמירה שגויה או במחשבה או בנקודת מבט שגויה, האם ההוגנות שלו, כביכול, היא הוגנות אמיתית? זו אינה הוגנות; זה עיוות, מופרכות והיגיון מעוות. אם כך אימרו לי, האם יש לאנשים כאלה מצפון? (לא.) אין להם מצפון של ממש. יש אנשים שכאשר קורה להם דבר-מה ומתעוררות בהם תשוקות אנוכיות, הם מסוגלים להבין זאת בליבם וההיגיון שלהם מסוגל לרסנם. הם יודעים שתשוקות אנוכיות אינן נכונות, ולכן הם מסוגלים למרוד בבשר ולוותר עליהן. אך אנשים מסוימים הם שונים; במיוחד מי שאינם יודעים מה נכון ומה לא נכון ונוטים לבטא היגיון מעוות, ידבקו בטיפשות ובעקשנות בנקודות מבט שגויות. לדוגמה, יש אנשים שאינם טובים בריקוד; כשהם רוקדים, גופם אינו מתואם, אין להם חוש שיווי משקל, והם לא מסוגלים לשמור על הקצב ותמיד עושים מעצמם צחוק. ולכן הם אומרים: "אנשים שלא אוהבים לרקוד הם אנשים יציבים. כל האנשים שאוהבים לרקוד הם לא יציבים, האישיות שלהם רעה והם הוללים. אם תתחתן עם אדם כזה, חייך בוודאות יהיו לא יציבים". האם האמירה הזו נכונה? (לא.) מדוע היא לא נכונה? (לאהבת הריקוד אין שום קשר ליציבות). בלי להיכנס לשאלה אם הם אומרים זאת מתוך אנוכיות, מתוך קנאה או בניסיון להשמיץ, ובלי קשר לכוונתם, האם דבריהם תואמים לעובדות האובייקטיביות? האם אנשים שיודעים לרקוד וטובים בריקוד הם בהכרח לא יציבים? האם דברים כאלה מבוססים על מהות האנושיות של האנשים האלה? האם זו עובדה שהם לא יציבים? (לא.) יתרה מכך, למה הכוונה ביציבות? האם יציבות פירושה שאדם הוא טוב? האם יציבות היא ביטוי של הגינות ושל טוב לב, של אנושיות? לכל היותר זוהי מעלה של האנושיות או נקודת חוזק; היא לא מעידה על כך שאדם ניחן באנושיות תקינה. הם משמיעים את נקודת המבט שלהם כביכול הייתה בגדר היגיון בריא, כביכול הייתה אמירה נכונה. האין זה ביטוי של היגיון מעוות? (כן.) העובדה שהם מסוגלים להשמיע את המילים האלה מוכיחה שהם לא יודעים אם מה שהם אומרים נכון או לא. אימרו לי, האם אנשים כאלה ניחנים באנושיות? (לא.) האין הם בעייתיים ביותר? (כן.) אדם שניחן באנושיות תקינה, גם אם היה מקנא ברעהו שרוקד היטב, לכל היותר היה אומר: "תראו כמה זריזות הידיים והרגליים שלו כשהוא רוקד. גם אני רוצה לרקוד, אבל אין לי כישרון לזה, אני לא מוכשר בזה; אני לא טוב בריקוד. אני ממש מקנא בכך שהוא מסוגל לרקוד היטב! הלוואי שהיו לי הזרועות והרגליים שלו!" ניסוח הדברים באופן הזה עדיין מתקבל בדוחק על הדעת; זה נקרא לומר את הדברים כפשוטם. לכל היותר, יש בזה משהו מן הצביון המושחת, אבל זה לא ביטוי של אנושיות לקויה. אולם הבעיה של ביטוי היגיון מעוות היא חמורה. הם אומרים: "כל האנשים שרוקדים הם קלי דעת ולא יציבים. אפשר לראות במבט אחד שהם לא אנשים שיכולים לעשות דברים גדולים". העובדה שהם מסוגלים לומר את הדברים האלה חושפת שיש בעיה גדולה באנושיות שלהם. מהי הבעיה הגדולה? באנושיות שלהם חסר מהצב הבסיסי, שהוא הידיעה מה נכון ומה לא נכון. הם מסוגלים לומר דברים שגויים, דברים מסולפים ודברים מעוותים כאילו הם היגיון בריא ודברים נכונים. די בכך כדי להראות שאין להם שום אנושיות. הם אומרים כל מה שהם רוצים, בלי שמצפונם ירסן אותם. הם אפילו מסוגלים לבטא היגיון מעוות באופן כה גלוי, בתחושת צידוק כה רבה, בשעה שאינם יודעים אפילו את טבען של המילים האלה או מה יהיו ההשלכות של אמירתן. זהו ביטוי לחוסר אנושיות. אנשים חסרי אנושיות אומרים בגלוי דברים שגויים ומגוחכים שכאלה לעתים קרובות. זהו הביטוי הטבעי שלהם. הם לא אומרים את הדברים האלה רק כשמדובר בעניין אחד או שניים – הם מדברים כך בכל עניין ועניין ומבטאים סוג כלשהו של מחשבות ושל נקודות מבט מופרכות, ומאמינים בכך בליבם. הם לעולם לא מקבלים אמירות נכונות או חיוביות, וגם לעולם אינם מחפשים אמירות נכונות או חיוביות, אלא מתמידים בדיבורים ובהתנהלות באופן זה. לפיכך אנשים כאלה הם בוודאות חסרי אנושיות. הם מתעקשים לדבר כך, דבר שחושף באופן מלא בעיה, עובדה: הם לא יודעים מה נכון ומה לא נכון, והם חושבים שכל דברי הכפירה והדברים המופרכים הם נכונים. אם תשאל אותם "מה לא נכון?" הם ישיבו: "כל מה שמנוגד לאמירות האלה הוא כנראה לא נכון". ואם תוסיף ותשאל אותם: "מה לגבי המילים שתואמות לעקרונות-האמת, שתואמות לעובדות האובייקטיביות? האם הן נכונות?" הם ישיבו: "למי אכפת? מי יודע אם הן נכונות או לא? בכל מקרה, המילים שאני אומר הן נכונות!" אי-ידיעת מה נכון ומה לא נכון – האם זה ביטוי שאמור להיות לאדם שאכן ניחן במצפון ובהיגיון? (לא.) התשובה ברורה מאוד: בפירוש לא.

אדם שאהב לעשות עסקים נהג לקנות מכופרים בגדים במכירות חיסול ואז למכור אותם לאחים ולאחיות, ולהפיק מכך רווח כלשהו. מאוחר יותר, אדם אחר קנה בדי ויסקוזה, מלמלה ובדים דומים אחרים עבור בגדי קיץ ואחסן אותם במחסן. אמרתי: "לא טוב להחזיק אותם שם. אם ישאירו אותם שם זמן רב מדי, הם עלולים להיאכל על ידי עכברושים או להעלות עובש עקב מזג האוויר הלח, וזה יהיה חבל מאוד. אם נתפור מהם בגדים שהאחים והאחיות יוכלו ללבוש, זה לא ידאיג אותנו, נכון?" מאוחר יותר, התחלתי לארגן זאת. בשעה שעסקנו בכך, האדם שמכר בגדים קם ומחה: "לא, אי אפשר לעשות את זה! בד שחור סופג חום. האחים והאחיות עובדים לעתים קרובות בשמש; יהיה להם חם מדי אם הם ילבשו בגדים שחורים. מי ייקח אחריות אם האחים והאחיות יחלו בגלל החום או יחטפו מכת חום?" האם זה נכון לדעתכם? אינכם יודעים, נכון? יש כאן עובדה אובייקטיבית: הבדים האלה היו דקים ונושמים מאוד, ומגעם היה קריר ביותר. גם אם בד שחור מעט חם יותר ללבישה, כל עוד הבגדים נתפרו מעט רחבים יותר, זה לא היה גורם לאנשים לחלות מהחום, כפי שנטען. חוץ מזה, לא כל הבדים האלה היו שחורים; חלקם היו בצבעים בהירים. למעשה, לאדם שאמר זאת היו מניעים נסתרים. למה אני אומר זאת? אם אינך מכיר את ההקשר, אתה עלול באמת לחשוב שהוא גילה התחשבות באחים ובאחיות. אבל לו היית מכיר את ההקשר, היית יודע שיש לו כוונה נסתרת באמירת הדברים האלה. לו האחים והאחיות היו לובשים את הבגדים הקרירים האלה העשויים מוויסקוזה, הוא לא היה מצליח למכור את הבגדים שקנה; האחים והאחיות לא היו קונים אותם. הבגדים שהוא קנה היו כולם באיכות ירודה, מדוכני רחוב וממכירות חיסול; היית נראה בהם כמו קבצן. והחשוב מכול, המחירים שלו לא היו זולים. כעת, כשאתם יודעים את ההקשר, האם אתם יכולים לחוש אם מה שהוא אמר היה נכון או לא? (כן.) מדוע הוא אמר זאת? (הוא חשש שהסחורה שלו לא תימכר.) הוא לא אמר שמניעיו אנוכיים; הוא השתמש במראית עין של דאגה לאחים ולאחיות ושל חשש שהם יחלו בגלל החום כדי להכשיל את הכנת הבגדים האלה, כדי להכשיל את העבודה הזו. ישנה עובדה אובייקטיבית נוספת, והיא שהוא עצמו לבש בחום הקיץ ג'ינס שחורים ובגדים שחורים ומעולם לא אמר שחם לו. מה התרחש כאן? מה שהוא אמר לא עלה בקנה אחד עם העובדות! רצינו להכין כמה בגדים לאחים ולאחיות מבד ויסקוזה, והוא אמר: "לא, בד שחור חם מדי, זה יגרום לאחים ולאחיות לחלות מהחום". הג'ינס השחור שהוא לבש היה עבה בהרבה מוויסקוזה, אז איך זה שהוא לא הרגיש שחם לו? אם כך האם האמירה שלו שבגדים שחורים חמים מדי ויגרמו לאחים ולאחיות לחלות מהחום הייתה נכונה? האם הוא היה כן כשאמר זאת? הוא לא היה כן; הוא פעל בניגוד למה שהרגיש באמת. אם כן, האם מה שהוא אמר היה נכון או לא? האם זה תאם את העובדות? (זה לא תאם את העובדות.) אז למה הוא אמר זאת? בדיוק מפני שהעניין הזה התנגש עם העסק שלו. בתוך תוכו הוא דאג אך לא יכול היה לומר זאת בגלוי, ולכן הוא רק השתמש במילים האלה כדי לחבל בעניין, כדי להשיג את מטרתו להגן על האינטרסים האישיים שלו. אני הייתי מי שארגן זאת, והוא שיבש זאת כך בגלוי. לו היו לו התנגדויות כלשהן למה שארגנתי, הוא יכול היה לשטוח אותן ישירות בפניי, אך הוא לא עשה זאת. כלפי חוץ הוא הפליא להעמיד פנים, ולכאורה לא הייתה לו שום התנגדות, אך מאחורי הקלעים הוא לא חסך דבר כדי לשבש את העבודה. מה הוא אמר? "לכל האחים והאחיות יש בגדים ללבוש, והם לבושים די טוב. האם הכרחי להשתמש בכל כך הרבה אנשים ולהשקיע מאמץ כה רב כדי להכין את הבגדים האלה?" לי הוא לא אמר מילה; הוא פשוט חתר כך תחת העבודה מאחורי הקלעים. כשאמר את המילים האלה, האם הוא ידע בליבו אם הן נכונות? לו הוא היה עושה זאת לאדם מן השורה, והיה יודע בליבו אם הדבר נכון או לא, ורק עושה זאת משום שהוכה בתאוות בצע ומשום שהניעו אותו מטרות ומניעים אישיים, הבעיה הייתה רק באופיו. אך הוא כיוון את הפעולה הזו נגדי, ולאחר שאמר את הדברים האלה כדי לחבל בעבודה, הוא לא ידע אם הם נכונים או לא, לא הייתה לו מודעות לכך בליבו, והוא גם לא חש שום נקיפות מצפון ולא ידע מה טבע מעשיו. איזה מין אדם זה? האם הוא ניחן באנושיות? (לא.) הוא ביצע מעשה כה חמור ולמרות זאת ליבו לא נקף אותו. אימרו לי, האם היה לו מצפון? (לא.) לא היה לו מצפון, זה ברור לעין כול. אפילו אם מדובר באדם רגיל שעוסק בעניינים ראויים, שעושה דבר-מה שמועיל לאחים ולאחיות בבית האל, עליך לתמוך בכך ולא לחבל בדבר – על כולם לשתף פעולה בהרמוניה כדי לבצע זאת. קל וחומר בעבודה הזו שאני יזמתי; ובכל זאת הוא העז לחבל בה מאחורי הקלעים ולשלוח את טפריו השטניים. דבר זה חמור ביותר מטבעו! לאחר שהוא חיבל בעבודה, הוא עדיין העמיד פני אדם טוב, כאילו לא קרה דבר. אימרו לי, האם היה לו שמץ של מצפון? הוא אף עדיין טען שהוא מאמין באל. האם זה הצלם שצריך להיות למאמין באל? האם אלה המצפון והאנושיות שצריכים להיות למאמין באל? הוא אפילו לא ידע במי הוא מאמין, ולא היה מסוגל להבחין בין נכון ללא נכון. איזו חובה הוא יכול היה לבצע? האין זה מצחיק שאדם כזה עדיין יקווה לזכות בברכות? לו הוא היה מכוון נגדי הערות אישיות, והייתי נוכח שהוא לא מפריע ולא משבש בכוונה את עבודת הכנסייה, ושביצוע חובתו מתקבל על הדעת, הייתי סובל זאת לעת עתה וממשיך להתבונן בו. אך ביצעתי דבר-מה שנדרש למען בית האל ולמען אנשיו הנבחרים של האל, דבר שהיה מועיל לכולם, והוא בא להפריע ולחבל בכך ומנע ממני להמשיך. אימרו לי, האם עליי לנהוג בו ביד רכה? לו הוא היה אדם בעל שיעור קומה נמוך שלא מבין דברים לאשורם, אך ביצוע חובתו היה נושא בדרך כלל פרי, הייתי יכול לסבול זאת ולתת לו הזדמנות להביע חרטה. אילו הוא היה מוכן להכות על חטא ולתת שירות לבית האל, הייתי יכול לחוס עליו ולא לטפל בו. אם הוא לא היה יודע מה טוב לו וממשיך להפיץ דברי כפירה ודברים מופרכים, וממשיך להפריע ולחבל בדברים, לא הייתי נוהג בו בנימוס והייתי מטפל בו על פי העקרונות. עם אנשים רעים ניתן רק לטפל על פי העקרונות. לאחר שכל סוגי המזיקים השונים שמפריעים לכנסייה יטוהרו, הכנסייה תהיה הרבה יותר שלווה. כאשר יטופלו הבלתי-אנושיים האלה, ישררו שקט ושלווה! חיות משק כגון חזירים, בקר וסוסים אינן מתאימות להחזקה בתוך הבית. אם יחזיקו אותן בפנים, מה תהיה התוצאה? בוודאות גמורה הבית יהפוך למקום מטונף וישרור בו תוהו ובוהו. אם אתה טוען שהיית יכול לסבול זאת, הייתי רוצה לראות כמה ימים היית מצליח להחזיק מעמד. דברים שאינם מתאימים להחזקה בתוך הבית חייבים לצאת החוצה. עליהם להישאר במקום שמתאים להם, וכך הבעיה נפתרת. סובלנות אינה פתרון; רק פתרון הבעיה הוא פתרון, נכון? (נכון.) גם אם תשתף עם הבלתי-אנושיים האלה בבירור רב, הם פשוט לא יישמו בפועל דבר מזה. אף על פי שהם מאמינים באל זה עשר או עשרים שנה, כשדברים פוקדים אותם הם עדיין נוהגים ככופרים; הם כלל לא מקבלים או מיישמים בפועל את האמת, אין להם שום היווכחות בחיים, וכשדברים קורים להם הם רק מפריעים ומחבלים. כשאנשים כאלה טרם חשפו את פרצופם האמיתי, הם נותנים שירות באי רצון. אך ברגע שפרצופם האמיתי נחשף, יש לטהר אותם במהירות – אל תנהגו בהם באדיבות כלשהי. אם תעשו זאת, אתם מתאכזרים למי שכן ניחנים באנושיות, שחותרים אל האמת ושמסורים לביצוע חובתם.

מאפיין מובהק אחד של אנשים חסרי אנושיות הוא שהם לא יודעים מה נכון ומה לא נכון כשהם פועלים ומדברים; הם תמיד מבטאים היגיון מעוות. אנו אומרים שהם לא יודעים מה נכון ומה לא נכון, ובכל זאת הם אף פעם לא אומרים או עושים את מה שנכון. הם אומרים רק דברים לא נכונים; הם יכולים לומר כל דבר בלי קשר למידת נכונותו. לדוגמה, אדם כזה קנה פעם בגד שלא התאים לו, וראה שהבגדים של רעהו הולמים אותו מאוד, אז הוא התרגז ואמר: "הבגד הזה לא מתאים לי – איך זה שהבגדים שלך כל כך הולמים אותך?" הוא רצה נואשות שגם הבגדים של אחרים לא יתאימו להם – ואז הוא היה מאושר. הוא אפילו היה מסוגל לומר דברים כאלה – האין זה היגיון מעוות? (כן.) אם הוא לא היה מצליח להירדם בלילה ורואה שאתה ישן שינה עמוקה, הוא היה מצר על כך ואומר: "אני לא מצליח להירדם, אז איך אתה יכול לישון? זה לא הגיוני! אתה ישן כל כך עמוק, האם זה בגלל שאין לך שום תחושת עול בעת ביצוע חובתך? אני חייב לדווח על זה למנהיג הכנסייה, לעליון!" האין זה היגיון מעוות? (כן.) אני לא צוחק, כך בדיוק מדברים מי שאין להם אנושיות ושלא יודעים מה נכון ומה לא נכון. למה אני אומר שהוא לא ידע מה נכון ומה לא נכון? הוא דיווח לי על כך. כששמעתי מה הוא אומר, חשבתי: "משהו לא בסדר במה שהאדם הזה אומר; זה לא היגיון בריא! זה לא מה שאדם שניחן באנושיות צריך לומר. הוא בכלל לא צעיר, והוא מאמין באל כבר יותר מעשר שנים, ובכל זאת הוא אפילו לא יודע אם מה שהוא אומר נכון או לא; הוא אפילו תופס דיווח על האדם הזה כהיגיון בריא. הבחור הזה לא רק שלא מסוגל להבחין בין טוב לרע – הוא אפילו לא יודע מה נכון ומה לא נכון. הוא חסר תקנה". אילו הוא היה מספר לכם על העניין הזה, ייתכן שבאמת לא הייתם מסוגלים להבחין בכך, וחלקכם אולי הייתם שוגים ומתפתים לקבל את דבריו, ומאמינים שנימוקיו שלו נכונים. עכשיו שתיארתי זאת כך, האם אתם מסוגלים לומר אם הדבר נכון או לא? (כן.) האין אנשים כאלה מעוותים ומופרכים? (כן.) הם לא יודעים אם מה שהם אומרים נכון או לא, ובכל זאת הם אומרים זאת. הם בבירור סבורים שראוי לבטא ולהעביר הלאה אמירות, מחשבות ונקודות מבט לא נכונות. זוהי אי-ידיעה של מה נכון ומה לא נכון. הם לא מעמידים פני בורים, והם גם לא משתמשים במילים האלה כדי להטעות אנשים, כדי לשטות בילדים – ברור שהם לא יודעים מה נכון ומה לא נכון. זו הסיבה שאני טוען שאין להם אנושיות. הם אפילו לא מבחינים בין מה שנכון למה שלא נכון בעניין כה בסיסי – האם הם ניחנים בהיגיון אמיתי? האם הם עדיין יכולים להיות אנשים הגונים? הם אומרים דברים לא נכונים כאילו הם נכונים, דבר השקול לאמירה ששחור הוא לבן. האם הם עדיין יכולים להיות הגונים במעשיהם? האם הם מסוגלים להתייחס לאנשים בהגינות? הם לא מסוגלים להתייחס לאנשים בהגינות, אז האם הם לא מזיקים לאנשים? (כן, הם מזיקים.) האם זה טוב לב? (לא.) אולי הם לא רוצים להיות אנשים רעים, ואף רוצים להיות ידידותיים לאחרים, אבל הם אפילו לא יודעים מה נכון ומה לא נכון, הם אפילו לא מבחינים בין שחור ללבן, אז איך הם יכולים להיות ידידותיים לאחרים? דבר זה נבצר מהם. רק כאשר המצפון וההיגיון של אדם תקינים, ויש לו יכולת הבחנה והוא מסוגל לבחור את עקרונות היישום בפועל הנכונים, הוא מסוגל להיות טוב לב. אם אתה אומר שאתה הגון וטוב לב, היכן הביטויים לכך? אם אפילו אינך יודע מה נכון ומה לא נכון, איך אתה יכול להיות הגון וטוב לב? אל תשלה את עצמך! נכון? זה נקרא הונאה עצמית והונאת הזולת. אנשים כאלה גם מעריצים את עצמם במיוחד וחושבים שהאופי שלהם הגון, שהם טובי לב ושהם לא מפחדים מסמכות, ושבכל פעם שהם רואים אדם שעשה דבר-מה לא נכון, הם יכולים מיד למתוח עליו ביקורת. על מה מבוססת הביקורת הזו? אם אתה מותח עליהם ביקורת על סמך המחשבות ונקודות המבט הלא נכונות האישיות שלך, בסופו של דבר תייסר אנשים טובים ותעוות את עקרונות-האמת של בית האל. האין זה בגדר הטעיה של אנשים? אם אדם כזה מחזיק בכוח בכנסייה, פירוש הדבר שהשטן מחזיק בכוח. אם השטן מחזיק בכוח, האם רוב האנשים מרוויחים או סובלים? (סובלים.) רוב האנשים ייפגעו קשות ולא תהיה להם דרך לחיות.

הנושאים ששיתפנו עליהם קשורים כולם לכמה ביטויים נפוצים בחיי היומיום של בני האדם. מהן תחושותיכם לאחר ששמעתם את השיתוף בנושאים אלה? האם לנושאים אלה יש קשר כלשהו לאמת? האם אתם מעוניינים להקשיב? (כן.) האם זו סתם רכילות? האם זה להלעיז על אנשים מאחורי גבם? (לא, זה נועד לעזור לנו ללמוד כיצד להבחין בבני אדם.) עתה ששמעתם את השיתופים האלה, האם אתם מסוגלים להבחין בבני אדם? (אני מרגיש שאני מסוגל להבחין בבני אדם קצת יותר טוב מאשר קודם.) כעת אמורה להיות לכם יכולת מסוימת להבחין בבני אדם. עתה ששיתפתי על האמת ודנתי בדוגמאות באופן זה, אם עדיין אינכם מסוגלים להבחין בבני אדם, סימן שאיכותכם ירודה מדי ושהאמת נשגבת מבינתכם. מובן שבהחלט יש אנשים כאלה. לא משנה כמה הם מקשיבים, הם לא תופסים זאת ואפילו חושבים: "מה שאתה מדבר עליו הוא בסך הכול זוטות מחיי היומיום – אני לא אקשיב! אני רוצה לשמוע את האמיתות העמוקות של הרקיע השלישי. מה שאתה משתף עליו אינו האמת, זו סתם רכילות. אני לא אקשיב!" אם אתה באמת לא רוצה להקשיב, אינך חייב. אבל כל הנושאים שאנו דנים בהם הכרחיים. מי שמסוגל להבין את האמת הטמונה בהם יהיה מסוגל להבחין בבני אדם. אם אתה באמת יכול להבין, הרי שאתה אדם מבורך. אם אינך מסוגל להבין כל כמה שאתה מקשיב, וככל שאתה מקשיב יותר כך אתה נעשה פזור נפש יותר וחש כאב ראש, הרי שביטוי זה אינו סימן טוב ואינו אות מבשר טובות מבחינתך.

זה עתה דיברנו על ידיעת מה נכון ומה לא נכון כמאפיין של האנושיות. ישנם ביטויים רבים ושונים לכך שבני אדם אינם יודעים מה נכון ומה לא נכון. טוב היה לו בני אדם היו יודעים מה נכון ומה לא נכון, ולא היינו צריכים לדבר על הנושא הזה. אבל אנשים רבים אינם יודעים מה נכון ומה לא נכון, ולכן כדאי להביא כמה דוגמאות כדי להבחין מדוע סוג זה של אדם אינו יודע מה נכון ומה לא, ומדוע הוא לא מסוגל להבחין בדברים שהם באופן כה מובהק נכונים או לא נכונים. אנשים מסוג זה מסוגלים למעשה לומר דברים כה מופרכים ולעשות מעשים כה מגוחכים; מה באמת קורה כאן? ראוי לשתף על כך ולערוך הבחנה. המצב של ידיעה מה נכון ומה לא נכון צריך להתקיים באנושיותו של אדם. אי-ידיעה מה נכון ומה לא נכון אינה דבר שאמור להתקיים אצל אנשים. אם אדם באמת לא יודע מה נכון ומה לא, זה מצער מאוד; פירוש הדבר שלא מתקיימים בו המצבים שאמורים להיות לאדם. זה עתה דיברנו על כמה דוגמאות וביטויים ספציפיים, ועבור אנשים מסוימים, זה אכן המצב: הם בבירור לא יודעים מה נכון ומה לא. כשאדם רק אומר לאנשים דברים מתריסים וחסרי היגיון או דברים מופרכים כלשהם, או מבטא בפני אנשים היגיון מעוות כלשהו, אין צורך מיוחד לשתף על כך ולהבחין בכך, מכיוון שביטויים אלה מכוונים כלפי בני אדם מושחתים רגילים. אבל הביטוי של אנשים מסוימים של אי-הידיעה מה נכון ומה לא נכון מכוון נגד האל, נגד האמת ונגד דברים חיוביים. לגבי סוג זה של אנשים שלא יודעים מה נכון ומה לא נכון, אם לא אביא כמה דוגמאות לשתף עליהן, ייתכן שאיש עדיין לא יהיה מסוגל להבחין בהם, ולא יעמוד על המהות ועל החומרה של בעיה זו. לכן הכרחי שאדבר על כך. דברים רבים קרו – אם הם כרוכים באמת, עליי לומר את הדברים כהווייתם, ולהביא את הדוגמאות השליליות הללו כדי לעזור לבני אדם להבין את האמת ולרכוש הבחנה, וגם כדי לאפשר לכולם להפיק מהן לקחים. אם עניין כלשהו נוגע לאדם מסוים, המעורבים בדבר לא צריכים להרגיש נבוכים. אם אתה מרגיש כעת מבוכה, לא היית צריך לעשות את הדברים האלה בשעתו. עד כמה חמורה אי ידיעתם של אנשים מסוימים מה נכון ומה לא נכון? המעשים שהם עושים – הנובעים מכך שהם לא יודעים מה נכון ומה לא נכון, ושהם חמורים מאוד באופיים – אינם מכוונים נגד אדם כלשהו, אלא נגדי. איני מכיר את רוב האנשים בכנסייה, וישנם כמה מנהיגים ועובדים שפגשתי רק פעם או פעמיים, אך אני מקיים לעתים רחוקות שיחות אישיות מלב אל לב, פנים אל פנים, מכיוון שאין לי כל כך הרבה זמן פנוי. מבין האנשים האלה, עם חלקם אני מסתדר היטב, אבל עם חלקם בלתי אפשרי לתקשר. מדוע? הבה נבחן כעת כמה דוגמאות.

באחת מעונות הסתיו קטפו את תפוחי האדמה שגדלו בחווה, והאדם שהיה אחראי לבישול הלך לחווה והביא סל שלם. תפוחי האדמה שמלמעלה היו בערך בגודל של אגרוף, מה שנראה סביר. אולם כל אלה שמתחת היו קטנים, וחלקם היו רקובים. נדהמתי. "איך הם יכלו לתת לנו תפוחי אדמה כאלה? האם תפוחי אדמה כאלה לא צריכים לשמש מאכל לבהמות? האם האדם בחווה ארז אותם בטעות?" אם זו באמת הייתה טעות, מדוע תפוחי האדמה שלמעלה היו טובים ורגילים, בעוד אלה שמתחת היו קטנים או רקובים? המקרה הזה הותיר בי רושם עמוק. כלפי חוץ, לאדם שארז את תפוחי האדמה לא הייתה פזילה ומראהו היה רגיל. ראיתי אותו כמה פעמים והחלפתי איתו כמה מילים, אבל לא היה לנו שיג ושיח אמיתי. יכולתי כמעט לומר שלא הכרתי אותו, כך שלא הייתה פה שאלה של ביקורת, של תוכחה או של גיזום. אז למה שאדם זה יתייחס אליי בצורה כזו, וייתן לי תפוחי אדמה כה קטנים ורקובים? אם הוא לא ידע שהם עבורי, למה הוא שם טובים למעלה ורקובים למטה? הוא ידע גם ידע. אם כן, בידיעה שהם עבורי, למה הוא עדיין שם תפוחי אדמה רקובים? האם הוא היה מטושטש באותו זמן? או שמא שד שלט בידיו? או שהוא נשלט על ידי רוח רעה? זה לא ממש סביר. לו באמת אחזה בו רוח רעה, דעתו הייתה משתבשת עליו והוא פשוט לא היה מביא לי תפוחי אדמה. אז אם לא אחזה בו רוח רעה, למה שאדם זה שנראה רגיל למדי יעשה דבר כזה? האם הוא לא ידע שזהו מעשה רמייה? אם הוא שמר בליבו שנאה כלפיי, היה עליו לעזוב את בית האל במקום למלא את חובתו כאן. חוץ מזה, אם הוא אכן שמר בליבו שנאה כלפיי, מה הייתה הסיבה לכך? איזו סיבה הייתה לו לשנוא אותי? אם נבחן זאת במונחים של אנושיות, ראשית, ראיתי אותו רק כמה פעמים; לא ידעתי מה טיבו. ושנית, מעולם לא היה לי שום שיג ושיח אמיתי איתו. ידעתי רק שהוא מעבד את האדמה. אז למה הוא התייחס אליי כך? יש רק אפשרות אחת: הוא יכול היה לעשות דבר כזה רק אם היו לו תפיסות חזקות מאוד לגביי ודעות קדומות רבות נגדי, או אם מישהו הסית אותו. האין זה בלתי נתפס בעיניכם שאיש זה יכול היה לעשות דבר כזה, שהוא יכול היה להביא את עצמו לעשות זאת? גם אם היית מתעסק עם אדם רגיל, האם היית מסוגל לדבר כזה? גם אם היית מנהל מרכול, לא היית יכול לרמות ולהונות אנשים; כדי לשמור על הלקוחות שלך ולא לחבל בנתיב שלך היה עליך להיות אמין. יתרה מזו, כעת אתה מבצע את חובתך; אמור לי, האם מוצדק לעשות דבר כזה, ובמיוחד לי? (לא.) אם כן, מה טבעו של אדם כזה? האם הוא ידע מה נכון ומה לא כשעשה זאת? לא הייתה לו שום מודעות. לו באמת הייתה לו מודעות, הוא היה חושב כשעמד ללקט את תפוחי האדמה הרקובים: "לא, אני לא יכול לקחת את הרקובים, אני חייב לקחת כמה טובים. האם לא כולם צריכים לאכול מזון טוב?" ניחא שהם נועדו למאכל עבורי – המחשבה לקחת תפוחי אדמה רקובים לא צריכה הייתה אפילו לחלוף במוחו, קל וחומר הוא לא היה אמור לפעול לפיה. האין התשובה ברורה מאוד כעת? מדוע הוא היה מסוגל לעשות זאת? מפני שלא משנה אם אנשים כאלה הם גלגול של שדים או של חיות, באנושיותם הם לא מבינים מה נכון ומה לא. באנושיותם אין שום דבר שיכול להבדיל או לבדוק מהן פעולות ומחשבות נכונות ומהן פעולות ומחשבות לא נכונות. אם הם לא גלגול של חיות או של שדים, הם גוויות מהלכות. אם כן, מה משמעות אמונתו של אדם כזה באל? הוא אומר: "אני מאמין באלוהים. אתה רק אדם, מה אתה יכול לעשות לי?" האם יש היגיון כלשהו במילים האלה? האם זו אמונה אמיתית באל? האם התייחסות כזו לאל עולה בקנה אחד עם כוונות האל? האל אינו רוצה בסוג כזה של אמונה. אולי הוא גם יגיד: "לא אתה תקבע אם אלוהים רוצה אותי או לא!" אני משיב: "זה לא נכון מה שאתה אומר. אם המילים שאני אומר הן דברי האל, אז יש בעיה בכך שאתה מתייחס אליי בצורה כזו. סופך נקבע על פי דברי האל". הוא אומר: "אני אלך לרקיע השלישי ואדווח עליך!" אני משיב: "אם אתה באמת יכול ללכת לרקיע השלישי, אז הזדרז ועשה זאת". אימרו לי, האין אנשים כאלה מפחידים מאוד? מי עוד ירצה להתרועע עם אדם כזה? הבה לא ניכנס כרגע לשאלה במי הוא ביקש לפגוע. אם הוא לא ביקש לפגוע בי, אלא באדם אחר, האם מעשיו היו עומדים ברף המצפוני? (לא.) מה הבעיה בכך שהוא היה מסוגל לעשות לי דבר כזה? מכיוון שהוא היה מסוגל לעשות דבר כזה אפילו לי, האם הוא יהיה מסוגל לעשות זאת גם לאדם רגיל? כיצד יש להעריך את העניין הזה? נדהמתי מאוד שאיש זה מסוגל היה לעשות דבר כזה. מדוע הוא מסוגל היה לעשות זאת? גם אם הוא היה עושה זאת לאדם רגיל, היה לי אפיון עבורו. זה היה מעשה פסול מצידו. זה לא שעשיית הדבר לאחרים היא נכונה ואילו עשייתו לי אינה נכונה – אמירה מסוג זה אינה הוגנת ואין לה אחיזה במציאות. אם הוא יכול היה לעשות זאת לי, בה במידה הוא יכול לעשות זאת לאחרים, לכל אחד. מה הסיבה לכך? ראוי להרהר בכך לעומק. הוא אמר שהוא מאמין באל ושהוא חבר בבית האל, אז מדוע למרות זאת הוא התייחס אליי בצורה כזו? איך הוא יכול היה לעשות דבר כה בזוי? איך הוא יכול היה לעשות דבר כה בלתי נתפס? הוא החשיב את עצמו לטוב לב עד מאוד, אז איך הוא יכול היה לתת לאנשים אחרים לאכול תפוחי אדמה רקובים? למה הוא לא אכל אותם בעצמו? אותם תפוחי אדמה רקובים, תפוחי אדמה קטנים ותפוחי אדמה לא בשלים נועדו להאבסת בעלי חיים, אז למה הוא נתן אותם למאכל בני אדם? גם אם איני מודד אותו על פי האמת, מנקודת מבט מוסרית גרדא מעשיו לא היו מקובלים, ולכן אני אומר שהוא בלתי אנושי. האם אפיון זה מדויק? האם הוא הוגן? (הוא מדויק והוגן.) הוא עשה דבר שגוי באופן כה מובהק ולמרות זאת לא ידע זאת, ואפילו הרגיש בנוח, ולא חש שמץ של תוכחה עצמית בליבו. מדוע? כי לא היה לו מצפון, אפילו נשמה לא הייתה לו; כמו שד או חיה לא הייתה לו מודעות. הוא לא היה אנושי, ולכן לא היה לו מצפון. הוא לא ידע מה נכון ומה לא, ולא משנה חומרת העוולה שהוא ביצע, הוא תמיד הרגיש שמעשיו מוצדקים לחלוטין, והוא מעולם לא הודה בטעויותיו והתעקש להמשיך לפעול באותה דרך. כאשר אחרים תיארו את אופיו ואמרו שמה שעשה היה לא נכון, הוא עדיין חשב שהוא צודק מאוד והרגיש שנעשה לו עוול. אני טוען ששום עוול לא נעשה לך. זה לא שמוקיעים אותך או מאפיינים אותך כחסר אנושיות בלי שתהיה לכך אחיזה בעובדות. אלא שעם עובדות כה חמורות שגלויות לעיני כול, מי יכול עדיין לומר שיש בך אנושיות? כשעובדות אלה משמשות ראיה, איש אינו יכול להכחיש זאת. הייתי רוצה לומר שיש בך אנושיות, שאתה טוב לב והגון, אבל טבעו של מה שעשית נאלח מדי; טבעו כשל השטן הלועג לאל, הוא הופך את היוצרות בדיוק כפי שעשה השטן כשהראה לאל את עושר העולם ואת תהילתו ואמר לו: "אֶת כָּל אֵלֶּה אֶתֵּן לְךָ אִם תִּפֺּל עַל פָּנֶיךָ וְתִשְׁתַּחֲוֶה לִי." כל מה שקיים בעולם, כל דבר ודבר, נברא על ידי האל. האל ברא הכול; האל צריך ליהנות מכל זה, לא אתה, אתה אינך ראוי לכך. מה שאתה נהנה ממנו הוא מה שהאל העניק לך. עליך לסגוד לאל, לא שהאל יסגוד לך. הבחור הזה לא הבין אפילו מושג כה ברור ופשוט, ואף חשב שעליי לאמוד את מצב רוחו ולראות אם הוא שמח או לא רק כדי לקבל כמה תפוחי אדמה. אם הוא היה במצב רוח רע הוא היה נותן לי כמה תפוחי אדמה רקובים, כאילו יש לו עסק עם קבצן. הייתכן שהייתי אמור לסבול התעמרות מצידו? האם יכולתי להשלים עם זה? (לא.) כיצד יש לטפל באדם כזה? (יש לטהר אותו ללא דיחוי.) יש לטפל באדם כזה באמצעות צו מנהלי. וזו אכן אינה התקרית היחידה מסוגה. יש האומרים: "האם יש תקריות חמורות אף יותר מזו?" מובן שיש, אחרת האם הייתי אומר שבני אדם שונים זה מזה? לו כל מי שמאמין באל היה סוגד לו, לא היה צורך למיין איש-איש לסוגו. זאת משום שאנשים רבים אינם מאמינים באל בכנות, ומפני שישנם אנשים רעים ואנשים מבולבלים שמפריעים לעבודת הכנסייה, ומסוגלים לבצע מעשים רעים לרוב; כאשר עבודת הכנסייה מגיעה לסיומה, כולם נחשפים וממוינים לפי סוגם.

הבה נדבר על דוגמה נוספת. התירס בחווה הבשיל, ואחד האנשים עמד להביא לי ממנו. אדם שהיה בקרבת מקום אמר לו: "חולדות התרוצצו בחלקת התירס הזאת, אל תיקח משם!" הוא חשב על כך ואמר: "אז מה אם חולדות התרוצצו שם? זה אומר שהוא לא אכיל? זה בסדר שאקח!" הוא ידע בבירור שחולדות התרוצצו בחלקת התירס ושהוא לא ראוי למאכל אדם, ובכל זאת הוא התעקש להביא לי אותו. מה טבעו של מעשה זה? האם אדם כזה ניחן באנושיות? (לא.) אם כן, איזה מין אדם הוא? (לא אנושי, אלא שד.) אימרו לי, האם הוא היה מסכים לתת את התירס מחלקה שחולדות התרוצצו בה למאכל הוריו או ילדו? (לא.) למה לא? (הוא ידע שהוא לא נקי, שאכילתו תזיק לבריאותם. הוא לא היה מוכן לתת למשפחתו לאכול אותו.) הוא ידע שהוא לא יכול לתת אותו למשפחתו, אבל התעקש להביא אותו לי, ואחרים לא הצליחו לעצור בעדו. אז האם הוא ידע אם זה נכון או לא נכון? (הוא לא ידע.) למעשה, הוא ידע בליבו שזה לא נכון. אז למה הוא בכל זאת רצה להביא לי את התירס? האם אני אויבו? האם התעמרתי או פגעתי בו? לא, לא עשיתי שום דבר כזה. לא הכרתי אותו מקרוב, ובכל זאת הוא התעקש להביא לי תירס שחולדות התרוצצו עליו. אימרו לי, מה טבעו של מעשה זה? זה בעצם היה מעשה שעשה אדם שהאמין באל. דבר זה באמת פוקח את עיניך ומרחיב את אופקיך, זה באמת גורם לך לרכוש הבחנה ו לראות שאכן אין סוף למוזרויות בעולם הגדול הזה. אימרו לי, כשהוא הכין עבורי את התירס הזה, האם הייתה לו מודעות כלשהי בליבו? האם הוא ידע שמה שהוא עושה אינו נכון, שהיה עליו להביא תירס טוב, לכל הפחות תירס שחולדות לא התרוצצו עליו? האם הוא חשב כך? (לא הייתה לו מודעות.) לא הייתה לו מודעות כשמדובר בדברים כאלה. לו היו מביאים תירס מזוהם כזה לאימו או לילדו, הייתה לו מודעות. לא הייתה לו מודעות של מצפון שאמורה להיות למין האנושי, אז האם הוא ניחן באנושיות? איזה מין יצור הוא היה? (בלתי אנושי.) אתה מבין, באמונתו באל, הוא ביצע את חובתו, הוא סבל ושילם מחיר, הוא מסוגל היה לבצע עבודה פיזית, והוא גם נכח בכינוסים וקרא את דברי האל, אבל למה הוא היה כה עוין כלפיי? למה הוא סלד ממני כל כך? מעולם לא החלפתי איתו יותר מכמה מילים, אז באיזה אופן פגעתי בו? חלק מהאנשים שהיה לי קשר איתם הם טובים למדי, והם די ידידותיים כלפיי. לא כולם כמוהו. אבל לא פגעתי בו ולא עשיתי לו רע, אז למה הוא שנא אותי כל כך? התשובה לכך נמצאת בליבכם. הוא לא שנא רק אותי; הוא מתייחס כך לכולם. זה בדיוק סוג היצור שהוא. לו הוא היה עושה עסקים, הוא בוודאות היה מרמה ומוליך שולל ועושה כל מיני מעשים רעים. אין לו גבולות של מצפון ואין לו שום עקרונות באינטראקציות שלו עם אנשים; הדברים האפלים האלה מאכלים את ליבו. ברור מאוד שזו הייתה השיטה והעיקרון התמידיים שלו כשמדובר בהתנהלות עם אנשים; זה היה האמצעי והאופן שבו הוא טיפל בדברים. יש האומרים: "העובדה שהוא יכול היה לעשות זאת משמעה שהוא לא התייחס לאל כמו לאלוהים". האם אמירה זו נכונה? (לא.) למה היא לא נכונה? גם לו היית מתייחס אליי כאל אדם רגיל, לא היית צריך לעשות לי את זה. גם אם היית רק מציית למוסר, לא היית צריך לעשות את זה. אם חולדות התרוצצו על האוכל או חיה כלשהי כרסמה אותו ויש בו חיידקים, אי אפשר למכור אותו אפילו במרכול. מה אם מישהו יאכל אותו ויקרה לו משהו? בלי קשר לשאלה אם אחרים יודעים או לא, זה לא היה מתיישב עם המצפון שלך. מכיוון שאתה יודע, אסור לך לתת לאנשים לאכול אותו. זה נוגע לטבעו של אדם, וזה נוגע לעקרונות ההתנהלות של אדם. אין לך אפילו הסטנדרטים המוסריים הבסיסיים ביותר להתנהלות עצמית, ובכל זאת אתה חושב שאתה אנושי. אינך אנושי כלל וכלל. אפילו חיה יודעת שעליה להגן על מי שמאכיל אותה ומגדל אותה. קח כלב, לדוגמה – אם תמיד תאכיל אותו, הוא יהיה טוב אליך. אם זר יבוא לביתך וירצה לקחת משהו, הוא יעצור בעדו ויגן עליך בכל הזדמנות. אפילו כלב יכול להיות נאמן לבעליו ולהגן עליו, אז איך אותו אדם לא הצליח להגיע לרמה הזו? האין הוא גרוע מכלב? (כן.) אם תאמר שהוא שד, הוא עלול באמת לסרב לקבל זאת. אם כך הבה ננסח זאת באופן אובייקטיבי כעת: לאדם כזה אין אנושיות, מכיוון שהוא עשה דבר כה מופרך, דבר כה מושחת מוסרית, ולמרות זאת אין לו מודעות מצפונית, והוא גם לעולם אינו מתחרט על כך ואינו חש מצוקה בגלל זה. גם אם מישהו מתייחס כך לאדם רגיל, צריכה להיות לו מודעות מצפונית, הוא צריך לחוש מצוקה בפנים, והוא צריך לדעת שמה שהוא עושה אינו נכון ושעליו להפסיק. זה נכון עוד יותר כשמדובר בכך שהוא מתייחס אליי בצורה כזו, שזה עוד יותר בלתי מוצדק. מובן שלא נפגעתי מכך שהוא התייחס אליי בצורה כזו. ליבי אינו נפגע בקלות כה רבה. אלא שראיתי פשוט שהעיקרון שלפיו הוא מטפל בדברים הוא נתעב מדי. לא רק שזה לא מצפוני, זה גם היה שפל ומגעיל מדי. לאדם הזה לא הייתה שום אנושיות! הוא ביצע מעשה שגוי כל כך בצורה כה גלויה ובכזה צידוק עצמי, ואיש לא יכול היה לעצור בעדו. כשאני אומר שאין לו אנושיות איני עושה לו שום עוול, מכיוון שזה בדיוק סוג המעשה נטול האנושיות שמבצעים מי שאין להם אנושיות. זה הולם ביותר את מהותו ואת זהותו. אם אדם עושה דברים בצורה ראויה, וניחן באנושיות ובמצפון, אז האמירה שאין לו אנושיות היא בגדר עוול כלפיו. אבל אם הוא באמת מבצע מעשים נטולי אנושיות, האמירה שאין לו אנושיות עולה יפה בקנה אחד עם מהותו. אמירה זו אינה עושה לו עוול, נכון? (נכון.) יש אנשים ששומעים אותי אומר את המילים האלה ומחשבות מסוימות עוברות בראשם והם אומרים: "אתה תמיד מדבר על הדברים האלה והדבר גורם לנו להתבזות. מי לא עושה טעויות?" האם נכון לחשוב כך? (לא.) כולם עושים טעויות, אבל טבען של הטעויות שונה בתכלית. טעויות רבות כרוכות בבעיות באנושיות, וטעויות רבות כרוכות במהות טבעו של אדם. טעויות מסוימות הן בסך הכול גילויים של צביונו המושחת של אדם, ואין בהן כדי להצביע על בעיה במהות האדם.

הבה נדבר על דוגמה נוספת. יום אחד הלכתי לחווה, ובמקרה האנשים שם קטפו אגסים. מישהו הביא לי כמה. במבט חטוף ראיתי שהאגסים האלה די ירוקים ולא בשלים במיוחד, אבל ראיתי את האדם שקטף את האגסים מחזיק אגס צהוב בהיר ואוכל אותו, ואומר תוך כדי אכילה: "כל כך מתוק, האגס הזה טעים!" הוא שמר לעצמו את האגסים הבשלים, וכל אלה שקטף עבורי היו בעיקרם לא בשלים. אם נניח בצד את השאלה אם האגסים היו בשלים או לא, האדם שקטף את האגסים לא היה טיפש. הוא בילה יום אחר יום לצד עצי האגס האלה, והוא ידע אילו מהם בשלים ואילו לא. כשהגעתי לשם במקרה, הוא קטף מהעץ את האגסים הלא בשלים ונתן לי אותם. למעשה, אני לא אוהב לאכול פירות חיים או פירות בעלי טבע מקרר, ובמיוחד איני יכול לאכול פירות לא בשלים שכן זה מזיק לקיבה שלי. אבל הוא נתן לי אגסים לא בשלים, בעודו שולף אגס בשל ונוגס בו. המקרה הזה הותיר בי רושם עמוק. ידעתי שהוא מסוגל להבחין בהבדל בין אגסים לא בשלים לאגסים בשלים. הוא הניח שאחרים טיפשים ולא מסוגלים להבחין, וחשב: "זה מספיק יפה מצדי שאני נותן לך אגס לא בשל. אני אפילו נותן לך כמה. אתה לא יודע אם האגסים בשלים או לא, אין לך הידע הזה! אמנם אתה מטיף על האמת באופן ברור והגיוני, אבל אתה בהחלט עדיין סבור שאני טוב ושאני נוהג בך יפה אחרי שקטפתי עבורך כל כך הרבה אגסים לא בשלים." האדם שעשה זאת חשב שאחרים טיפשים, ובמיוחד שאני טיפש. האם הייתה לו מודעות כלשהי בליבו כשהוא עשה את הדבר הטיפשי הזה? (לא.) לא הייתה לו שום מודעות. הוא חשב שהוא משטה באחרים ושהוא פיקח מאוד. האם הוא היה פיקח? (לא.) לו היה באמת פיקח, איך הוא יכול היה לעשות דבר טיפשי לחלוטין שכזה ועדיין להיות חסר מודעות? זה הוכיח שהוא לא פיקח, ושהוא למעשה קטנוני. הוא קטף את האגסים הלא בשלים ונתן לי לאכול אותם, בעוד הוא עצמו החזיק אגס בשל ואכל אותו. האין המעשה הזה נראה מגוחך? הבלגתי על כך, אבל מה שהוא עשה הותיר בי רושם עמוק. האין חמורה מאוד מטבעה העובדה שהאדם הזה היה מסוגל לעשות לי את זה? מבחינת נקודת המבט שלו, מבחינת עקרון הטיפול בדברים ומבחינת הגישה שלו בעניין זה, איזו מין אנושיות הייתה לו? האם הוא ידע שמה שעשה הוא לא נכון, שהתייחסות לאנשים בצורה כזו היא לא נכונה? (הוא לא ידע זאת.) הוא חשב שהוא פיקח מאוד. "תראה כמה אני חכם, נתתי לך אגסים לא בשלים ואתה אפילו לא שמת לב! שמרתי את כל הבשלים לעצמי, ואתה לא תזכה לאכול ולו אגס אחד בשל! אם תבוא שוב, עדיין לא אקטוף בשבילך בשלים, פשוט אתן לך את הלא בשלים!" עניין קטיף האגסים לבדו חשף אותו. האין האדם הזה חסר תקנה? (כן, הוא חסר תקנה.) הוא חסר תקנה ולא יודע מה נכון ומה לא נכון. אימרו לי, איזו מין אנושיות זו? לדעתי, הוא בהמה ויש לו רק מראה של אדם, כשבמציאות הוא אינו ראוי להיקרא אדם. הדבר שעשה והטעות הזו שעשה היו נתעבים לחלוטין, לא טובים יותר ממה שחיה הייתה עושה. אנשים תמיד אומרים שבני אדם הם חיות עילאיות, אבל כפי שאני רואה זאת, אנשים רבים גרועים אפילו מחיות! רק על סמך מה שעשה, על סמך העקרונות ועל סמך הגישה של מעשיו, מעבר להיותו חסר אנושיות, הוא אפילו לא נאמן כמו כלב שמירה לבעליו. יש לנו כלב בבית. פעם הוא אכל אוזן חזיר, והתגריתי בו ואמרתי: "אתה ממש נהנה מזה, לא? למה שלא תיתן לי חתיכה?" הוא הניח את אוזן החזיר ודחף אותה לעברי, כאילו אמר: "בבקשה." בשר ועצמות הם הדברים הטעימים ביותר לכלב. גם אם הגור שלו היה רוצה את זה, הוא לא היה נותן לו את אוזן החזיר, אבל אני אמרתי שאני רוצה, והוא מיד הציע לי אותה. אתה מבין, כשיש לך כלב, אתה יכול ללמוד ממנו מה הופך כלבים לחביבים. אתה מטפל בו ומתייחס אליו יפה, ועבורו, אתה המשפחה שלו. אם תבקש ממנו את הדבר הטוב ביותר שיש לו, הוא ייתן לך אותו. הוא חש כלפיך חיבה. אנשים לא מסוגלים לכך – אז איך הם חיות עילאיות? שדים אומרים שבני אדם הם חיות עילאיות. זוהי מופרכות צרופה, אלה טיעונים מעוותים וכפירה. אם לאדם אין אנושיות, והוא חי בעולם השטני הזה, הוא יכול לבצע כל מעשה רע – הוא יכול להיות הרע ביותר, הבזוי ביותר, המכוער ביותר, והנאלח ביותר. אם אין לו מצפון והיגיון מתפקדים והוא לא יודע מה נכון ומה לא נכון, הוא עלול לבצע כל מעשה רע, ולהוציא מפיו מילים לא נכונות, טיעונים מעוותים ודברי כפירה. בני אדם מפחידים יותר מחיות. חיות למעשה אינן מפחידות; הן פשוטות מאוד, טהורות מאוד וישירות מאוד. הכלב הקטן שלי, כשהיה גור ואכל אוזן חזיר, כל כך שמח כשראה אותי שהוא התחיל לטלטל את ראשו ולכשכש בזנבו. הוא ידע לשמח אותי. אבל אם התגריתי בו וביקשתי את האוכל שלו, הוא לא היה נותן לי אותו, והוא היה ממהר להתחבא ויוצא רק אחרי שסיים לאכול. מאז גיל שנתיים או שלוש הוא מתנהג אחרת, הוא נבון עכשיו. כשאני מבקש ממנו משהו שהוא אוהב, הוא נותן לי אותו. הוא כן כשהוא נותן לי את זה, לא מציב לי דרישות ואין לו מניעים נסתרים כלפיי. וכשהוא לא נותן לי את זה, הוא גם כן, ללא זדון כלפיי. בין שהוא נותן לי את זה ובין שלא, הוא כן. אלה הן התכונות והאינסטינקטים המולדים שלו. לחיות אין צביונות מושחתים. אין להן שום דבר שהשטן עיבד, והגילויים שלהן כולם טבעיים וישירים ופשוטים מאוד. אתה לא צריך לנחש את הכוונות שלהן, וגם לא להישמר מפניהן. אם חיה נותנת לך משהו, היא נותנת לך אותו, ואם לא, אז לא. אם היא שמחה, היא שמחה, ואם לא, אז לא. הרגשות שלה לא ישלטו בה, ולא יהיו לה כוונות רעות כלפיך. אנשים הם שונים. אנשים הם מפחידים. כשהם עוטים עור אנושי אך אין להם מצפון או היגיון, הם לא יכולים להיות טובים יותר מחיות, אבל הם יכולים להיות רעים ביותר. עד כמה הם יכולים להיות רעים? כל כך רעים שתרגיש שלפניך שד חי, מה שיגרום לך להרגיש שזה בלתי נתפס, יזעזע את מצפונך, יכה ויפגע במעמקי ליבך. כשאני מרגיש את הדברים האלה, אני נאנח לעצמי וחושב: "האם זה דבר-מה שאדם צריך לעשות? איך אנשים יכולים להיות כל כך רעים? הוא מאמין באל, איך הוא עדיין מסוגל לעשות את הדברים האלה?" ברגע שאדם מאבד את המצפון וההיגיון שלו, הוא יכול להיות רע ביותר. לא רק רע כמו שהוא עכשיו, אלא גרוע עוד יותר, והוא יכול להמשיך ולהידרדר. העובדה שאנשים אינם יודעים מה נכון ומה לא נכון היא תחילת ההידרדרות של האנושות, תחילת שקיעתה של האנושות.

כשאדם לא יודע מה נכון ומה לא נכון, אין לו מצפון או היגיון, ולכן אין לו אנושיות, וייתכן שיש לו טבע שטני. לא משנה מה הוא יחשוף אחר כך או מה הוא יביא לידי ביטוי בחייו, בסיכומו של דבר הוא לא ייוושע, הוא לעולם לא ייגאל. אם לאדם אין מצפון ואין היגיון – ליתר דיוק, אין אנושיות – הרי שהוא חסר תקנה ואינו יכול להיגאל. אלה הם לאמיתו של דבר פני הדברים. אם הוא אפילו לא יודע מה נכון ומה לא נכון, איך הוא יכול לעשות משהו שתואם למצפון ולהיגיון? מגוחך לטעון כך. יש אנשים שנוטים לקנאה ולריב. כשמדובר בריב עם אנשים אחרים, אתה עשוי לחשוב שטבע הדבר אינו חמור במיוחד, אבל יש אנשים שרבים איתי. אם כך במי למעשה מאמינים ה"מאמינים באל" האלה? העובדה שהם יכולים לריב איתי הופכת את הבעיה הזו לחמורה. יש אנשים שלעולם לא שוכחים כשאני מצביע על בעיה כלשהי שלהם, ולאחר מכן מהרהרים איזו שיטה הם יכולים לנקוט כדי למצוא יתרון כלשהו ולהשיב רעה. לדוגמה, פעם אמרתי לאדם כזה: "אתה תמיד מבשל כל כך הרבה, למה שלא תכין בדיוק את הכמות הנדרשת?" הוא חשב על זה: "אתה אומר שאין לי הבנה טובה בכמות האוכל שיש להכין. האין זו רמיזה שאני לא חד מחשבה, שאני לא טוב? אם כך למה שלא תבשל אתה ארוחה!" אחרי שבישלתי וגם נשארה קצת שארית, הוא לא אמר דבר בקול רם, אבל בתוך תוכו הוא חשב: "גם אתה לא יכול לבשל בדיוק את הכמות הנדרשת, נכון? מצאתי הזדמנות להשיב לך רעה. אתה חשפת את הבעיה שלי, אז גם אני אחשוף אותך!" הוא תמיד ניסה למצוא דרכים להתנגח בי. יש האומרים: "האם זה נכון שאתה נוטר טינה לכל מי שמתנגח בך? אז זה בסדר לנטור טינה לאחרים, אבל לא לך?" האם הם צודקים באומרם זאת? (לא). בהזדמנות אחרת ביקשתי ממישהו לסדר את השולחן, והוא השיב: "לא אני זה שבלגן אותו!" אמרתי: "גם אם זה לא היית אתה, אתה עדיין יכול לסדר אותו." הוא אמר: "גם אם אסדר אותו, אני חייב להבהיר שזה לא אני שבלגנתי אותו." ביקשתי ממנו לסדר את הדברים בארון, והוא אמר: "לא אני קניתי את הדברים שם!" אמרתי: "אתה לא קנית אותם, אבל אתה יכול לסדר אותם, לא? מדוע כשאני אומר משהו לא מתייחסים? אתה ממש חייב לברר מי קנה את הדברים לפני שתוכל לסדר אותם?" האם הוא ידע שמה שהוא אומר נכון או לא? הוא הביע טיעונים מעוותים, הלא כן? (כן). אמרתי שהוא מביע טיעונים מעוותים, אבל הוא לא השתכנע בליבו, וחשב שהמעמד המיוחד שלי פירושו שאחרים צריכים להשלים עם כל מה שאני אומר, שאני כביכול מנצל את כוחי. האם חשיבתו הייתה נכונה? (לא). מאוחר יותר נוכחתי שהוא כלל לא מקבל את האמת, ושלא משנה מה אמרתי, הוא לא קיבל זאת בליבו, אז כבר הפסקתי להשחית מילים עליו – הוא יכול היה לעשות כרצונו, ואני הייתי נוהג בו בסלחנות ובסובלנות. למרות הזהות והמעמד האלה, יש יותר מדי אנשים שלא מקשיבים לי ומתנגדים לי. ראיתי אישית אחים ואחיות רבים שמזלזלים בי. יש אנשים רבים שמתריסים נגדי ונוטרים לי טינה, אנשים רבים שמקנאים בי ושונאים אותי בליבם, אנשים רבים שמביטים עליי מלמעלה ומזלזלים בי, אנשים רבים ששופטים אותי מאחורי גבי, ואנשים רבים שלועגים לי ומלגלגים עליי בגלוי. איך נהגתי בהם? בשלושים וכמה שנות עבודתי, לא השבתי רעה לאיש. לא שנאתי אף אחד, וגם לאחר שקיבלתי על עצמי את מעמדי לא ייסרתי איש על כך שזלזל בי כשזהותי טרם נחשפה בפומבי. אפילו פעם אחת לא עשיתי דבר כזה. יתר על כן, האנשים האלה עוללו לי כמה דברים גסים או פוגעניים ומעולם לא דרשתי מהם דין וחשבון. עם זאת, אני כן חייב לשתף על בעיות מסוג זה על ידי קישורן לאמת, כדי לעזור לכולם להשיג הבחנה – זה מועיל לכולם. אבל לאנשים רבים אין הבחנה בדברים שאנשים אלה עשו. הם לא מתייחסים לדברים כאלה ברצינות, כאילו הם לא ראויים לאזכור. האין זו בעיה? לכן יש צורך רב לשתף על עניינים כאלה כדי לעזור לכולם להשיג הבחנה. מכיוון שאתה אומר שאתה מאמין באל, אני מתייחס אליך כאל מאמין. אני מציב לך דרישות על סמך החובה שאתה מבצע, ולכן עליך לעשות זאת, הלא כן? האינך צריך להתמסר? (כן). זו הזהות שלי, ואני מציב לך דרישות מתוקף הזהות והמעמד האלה, לכן עליך להתייחס לדבריי בגישה של יציר בריאה. אתה מבצע את חובתך; אל לך להעיר הערות אחרות, אל לך להשמיע טיעונים מעוותים, ואל לך לסתור אותי. זוהי הרציונליות המינימלית והביטוי המינימלי של אנושיות שצריכים להיות לך כיציר בריאה. אך לאדם הזה לא רק שלא הייתה גישה כזו, הוא גם השתמש בטיעונים מעוותים. האם הוא ידע מה נכון ומה לא? הוא לא ידע. אנשים שלא יודעים מה נכון ומה לא הם חסרי אנושיות, הלא כן? (כן.) אפשר לומר בוודאות שאין להם אנושיות. אם אדם רגיל מבקש ממך לסדר את השולחן ולארגן את הארון, ואתה לא רוצה לעשות זאת או שאתה מרגיש שהאדם האחר הוא אדם רגיל ואין לו זכות לבקש ממך לעשות זאת, אתה יכול לבחור שלא לעשות זאת. אבל שני הדברים שאמרת: "לא אני זה שבלגן!" ו"לא אני קניתי את הדברים בארון!" – האם אלה דברים שאדם בעל מצפון והיגיון היה אומר? האין זה חוסר היגיון משווע? (כן.) אתה מתנהג בהתרסה כשאדם רגיל מדבר אליך כך, אבל עכשיו אני הוא שמדבר אליך, ואתה עדיין מעז להשתמש מולי בטיעונים מעוותים ולהגן על עצמך באמצעות היגיון כוזב. מה זה אומר על האופי שלך שאתה מסוגל להשתמש בטיעונים מעוותים כאלה? אמרת: "לא אני זה שבלגן", כלומר: "מי שבלגן צריך לסדר; בכל מקרה, אני לא אעשה זאת!" סירבת לבצע את המשימה שהיית צריך לבצע, ואפילו השתמשת בטיעונים מעוותים. האם זו הדרך שבה אדם בעל אנושיות רגילה צריך לטפל בדברים? אם המשימה הזו היא מה שעליך לעשות, האם לא היה עליך להימנע מלומר זאת? העובדה שאתה מסוגל לומר זאת, האין פירושה שאינך יודע מה נכון ומה לא? כדי לסרב ולא לעשות את הדבר הזה, אפילו נתת פורקן לכעסך האישי, ואמרת שאינך מי שבלגן וגם לא מי שקנה את הדברים, ולכן לא תסדר אותם. המצאת תירוצים והשתמשת בטיעונים מעוותים כדי להימנע מעשיית הדבר. האין ההיגיון שלך מעוות מדי? הנחת לטיעונים מעוותים כאלה לצאת מפיך, ועשית זאת בביטחון עצמי חצוף ואפילו בשחצנות. אדם כזה לא יודע מה נכון ומה לא נכון, הלא כן? אין לו אנושיות, נכון? (נכון.) לא אפיינתי אותך כך בגלל הזהות והמעמד האלה שלי ובגלל שהתנגחת בי. גם אם מישהו אחר היה מבקש ממך לעשות זאת והיית מסרב ומנסה להתווכח, כמשקיף מהצד עדיין הייתי מעריך אותך כך, כי מה שאמרת אינו תואם לאנושיות, הוא לא נכון, זה היגיון מעוות, אלה דברי כפירה ודברים מופרכים. לא חשבת שזה לא נכון, ואפילו ראית בזה היגיון בריא; די בכך כדי להראות מה יש בתוך האנושיות שלך. לא יכולת להתאפק באותו רגע ופלטת את זה. זהו גילוי טבעי, וגילוי טבעי מייצג את האנושיות והמהות של האדם. מדוע אני אומר שזה מייצג את מהות האדם? העובדה שאתה מחזיק במחשבות ובהשקפות כאלה אינה דבר זמני, והן לא התעוררו בעקבות משהו שאמרתי; אלא המחשבות וההשקפות האלה הן מה שחשבת במשך זמן רב, במשך ימים וחודשים; נוסף על כך, מכיוון שדברים מסוימים לא היו לרוחך, פיתחת תפיסות וליבך התמלא בחוסר שביעות רצון ובהתרסה. איבדת שליטה לרגע ותוכן ליבך נחשף. מה נחשף? שאין לך מצפון והיגיון, ושהאנושיות שלך רעה מדי, מפחידה מדי. אם היית מבקש מהאדם האמור לקבל את האמת, הוא לא היה מסוגל לעשות זאת, קל וחומר אם היית מבקש ממנו להכיר את צביונותיו המושחתים. מי שאין לו אנושיות רמתו היא כשל חיה. לא בגלל שהוא עשה לי משהו רע בטעות או אמר לי משהו מופרך אפיינתי אותו כך; אלא מפני שזה פשוט הטבע של מה שהוא עשה. אפיונו באופן זה אינו בלתי הוגן או בלתי צודק. גם אם הוא היה מפנה את המילים האלה למישהו אחר, עדיין הייתי מעריך אותו כך אם הייתי רואה זאת. זוהי אמירה אובייקטיבית והוגנת. הוא היה מסוגל לומר דברים אבסורדיים כאלה, להשמיע היגיון מופרך שכזה, והמעשה שלו היה בגדר גילוי טבעי. אימרו לי, האין זו חשיפה של מהות הטבע שלו? האין זו חשיפה של האנושיות האמיתית שלו? זה חשף אותו. מה זה חשף? זה חשף שאין לו אנושיות. אנשים משוללי אנושיות אינם יודעים מה נכון ומה לא נכון, והם יכולים לפלוט כל טיעון מעוות ודבר כפירה, ולומר את הדברים האלה בביטחון עצמי נועז שכזה. אחרי שהשמיעו את דברם, הם אף פעם לא יודעים שדבריהם אינם נכונים, והם אף פעם לא מודים במשגים שבדבריהם. הם אף פעם לא מהרהרים בעצמם ולא מקבלים גיזום, ובסופו של דבר מה הם אומרים? "לא אמרתי את זה בכוונה. בסך הכול פלטתי את זה ברגע של כעס." האם זה בכלל צריך היה להיות מכוון? כבר חשפת את זה באופן טבעי, וטיב האנושיות שלך כבר נחשף. העובדה שאתה מסוגל לומר זאת בלי לחשוב על כך מוכיחה שהמילים האלה שכנו בליבך זמן רב, ושכאשר אתה נתקל בסוג כזה של סביבה, הן נחשפות באופן טבעי. דבר זה מייצג לחלוטין את האופי שלך. אם היית חושב על כך לפני שאמרת זאת, זה לא בהכרח היה אמיתי, וזה אפילו היה יכול להיות העמדת פנים, בעוד דבר זה חושף את האופי שלך ביתר שאת. אנשים ללא אנושיות אינם יודעים מה נכון ומה לא נכון, והם אפילו הופכים בין טוב לרע ומביעים טיעונים מעוותים כאילו היו היגיון בריא. לא משנה איך תציגו את העובדות ותנסו לשכנע אותם בהיגיון, הם פשוט לא יודו שעשו רע. "איך אני יכול לטעות? אתם אלה שטועים! אתם מזלזלים בי, אתם רואים שאני חלש, שאין לי כישרון, ושאין לי השפעה או מעמד בחברה, ואתם מתעמרים בי!" הם פולטים צרור שלם של טיעונים מעוותים ושל דברי כפירה, אך לעולם אינם אומרים מהו טבע הדברים הרעים שעשו וטבעם של הטיעונים המעוותים שהשמיעו. לא משנה כמה דברים רעים הם עושים, הם לא מודים בהם. האם לאדם בעל אנושיות רגילה יהיה גילוי כזה? הס מלהזכיר אנשים שמצפונם והגיונם בריאים מאוד – כל מי שיש לו ולו שמץ של מצפון והיגיון בוודאות יבין שאנשים עושים טעויות רבות בחייהם. בפרט, יש אנשים שאומרים או עושים דברים שלא היו צריכים לומר או לעשות, ואז חשים חרטה ומצוקה כל חייהם ומרגישים אשם ונקיפות מצפון. ככל שהם מתקדמים בשנים ומגיעים לגיל של רגישות ושל בגרות רבה יותר, הם יודעים בהדרגה אילו מילים צריך לומר ואילו דברים צריך לעשות, ואילו מילים לא צריך לומר ואילו דברים לא צריך לעשות. מצפונם והגיונם יווסתו ללא הרף את התנהגותם ומחשבותיהם. במיוחד אדם שמסוגל לקבל את האמת, מצפונו והגיונו יתפתחו בכיוון חיובי לאחר שקיבל כמה אמיתות, והדברים הלא נכונים שאמר פעם, ההשקפות המופרכות שהביע פעם, והדברים הרעים שעשה פעם, ישובו ויעלו במוחו, מעט מעט. הוא יהרהר בהם ללא הרף, יחשוב עליהם וישקול אותם, ואז יחפש את דברי האל וישווה את עצמו אליהם, ובהדרגה תתחדד אצלו התחושה שהוא בסך הכול אדם רגיל ששגה רבות ואמר דברים רבים לא נכונים, אדם שיש לו מחשבות ונקודות מבט מופרכות רבות אשר עשה בעבר דברים רבים שהיו טיפשיים, נבערים ואוויליים, ודברים הנחשבים בעיני אנשים לנתעבים. גם בלי להסתכל על כך ברמה של דברי האל והאמת, רק מתוך התבוננות בהבנה שאדם צבר לאחר ניסיון של שנים רבות, אדם זה יכול גם תמיד לסכם את הבעיות הללו באנושיות שלו, כמו גם את הטעויות והעבירות הללו. זה נורמלי, ואלה הניסיון והרווחים שאדם בעל אנושיות שיודע מה נכון ומה לא נכון צריך שיהיו לו בסופו של דבר, לאחר שהגיע לגיל מסוים וקיבל כמה אמיתות. אבל מי שאינם יודעים מה נכון ומה לא נכון, גם אם יחיו עד גיל שישים או שבעים, יישארו אנשים מטופשים, בורים ועיקשים שכאלה, ולא ישתנו. אם אתה מצפה שאנשים כאלה ישתנו, באותה מידה אתה יכול לצפות שחזיר יעוף. זה פשוט לעולם לא יקרה. אנשים כאלה לעולם לא ישתנו, כי הם אפילו לא יודעים מה נכון ומה לא נכון. אם היית מבקש מאדם שאינו יודע מה נכון ומה לא נכון לקבל את האמת, זה היה מקשה עליו כי זה פשוט מעבר ליכולתו והוא לא יודע מהי האמת. בלתי אפשרי עבורו לקבל את האמת. זה יהיה כמו לבקש מאדם עיוור צבעים שיצייר תמונה. האם הוא יהיה מסוגל לצייר תמונה בצבעים רגילים? (לא.) אם היית מבקש מאדם ללא חוש מוזיקלי לשיר, הוא תמיד היה מזייף. לא משנה איך הוא שר, הוא לא יכול לשיר בלי לזייף, ובכל זאת הוא חושב שהשירה שלו מדויקת ושאחרים הם שמזייפים. אמת המידה שלו אינה נכונה, ולכן הוא לעולם לא יידע מה נכון ומה לא. האם אתם מבינים עכשיו? (כן.)

איזו עובדה עולה מהתוכן הזה ששותף? עולה ממנו כי לאנשים חסרי אנושיות אין מצפון והיגיון חסר להם התנאי הבסיסי הזה, ולכן אין להם אמת מידה בסיסית למדידת אנושיותם ולוויסותה. כתוצאה מכך הגילויים שלהם נראים מוזרים מאוד בעיני מי שניחן במצפון ובהיגיון. הם תמיד מביעים טיעונים מעוותים ודברי כפירה והשקפות חסרות בסיס. אתה לא מסוגל להבין מה בדיוק קורה. מצאתם את התשובה עכשיו, הלא כן? (כן.) אם סוג זה של אדם מגיע לנקודה שבה בלתי אפשרי להסתדר איתו, אל לך להתרועע איתו עוד. אם הוא עדיין לא הגיע לנקודה הזו ואתה יכול עדיין להסתדר איתו במידה סבירה, נסה להמעיט ככל האפשר בשיג ושיח עימו, כדי להימנע מתחושת מיאוס. כרגע יש עומס עבודה כבד בכל תחומי העבודה ומשימות רבות הדורשות אנרגיה. יש אנשים שמרגישים שהם עסוקים מדי ושאין להם זמן להתעסק בדברי הכפירה ובדברים המופרכים האלה. נקודת המבט הזו גם היא לא נכונה, שכן היא אינה תורמת לרכישת הבחנה. כשאתה שומע דבר כפירה או דבר מופרך ומרגיש שיש בכך משהו לא בסדר, עליך לרשום זאת בפניך. לאחר מכן חפש את האמת כדי שתוכל להבחין בכך בבירור ולדעת בדיוק מה לא בסדר בדבר המופרך הזה. אם תתאמן ותיישם בפועל בדרך זו, תרכוש הבחנה. אבל עם אדם מסוג זה, אין צורך לשתף על האמת כדי לתקן את נקודות המבט שלו, כי הוא פשוט לא מסוגל להבין זאת. כמוהו כאדם שרואה ביצה נופלת מעץ וטוען שביצים גדלות על עצים. למעשה, תרנגולת שהייתה על העץ הטילה ביצה. הוא לא ראה את התרנגולת, רק את הביצה הנופלת, ולכן הגיע למסקנה הזו. לא משנה מה תאמר לו, הוא לא יקלוט את זה, ויתעקש שביצים גדלות על עצים. האין זה טיפשי? (כן.) האם אתה יכול לגרום לאדם כזה להבין? (לא.) אם אינך יכול לגרום לו להבין, אל תאמר עוד דבר. אל תשקיע מאמץ לשווא. במהלך השנים האלה, ראיתי יותר מדי אנשים מגוחכים. רוב האנשים האלה נלהבים; הם מסוגלים לבצע חובה כלשהי, והם לא מאוד ערמומיים או רעים. אז אני אומר להם משהו כבדרך אגב, ומה התוצאה? אם אני אומר כמה מילים של אמת, זה נשגב מהבנתם. אם אני מדבר על עניינים חיצוניים, אין להם שום עניין להקשיב. אז אני לא רוצה לומר עוד לאנשים האלה שום דבר, כי הדיבור איתם מייגע מדי, ויש לי יותר מדי עבודה לעשות, יותר מדי נושאים ראויים לדון בהם. אני אפילו לא מצליח לעבור על כל הנושאים הראויים, אז איך תהיה לי סבלנות להתעסק עם האנשים האלה? כעת, משהאמת שותפה במידה שכזו, דברים רבים התבהרו, העובדות האמיתיות יצאו לאור, וטיפוסים שונים של אנשים אכן ימוינו לסוגיהם. לגבי סוג זה של אנשים מגוחכים, פשוט הניחו שימיינו אותם וזהו. אין לנו זמן להתווכח איתם בהיגיון או לתקן את נקודות המבט המופרכות שלהם, נכון? (נכון.) אם כך הבה נסיים כאן את השיתוף שלנו להיום. להתראות!

16 במרץ 2024

הערות שוליים:

א. בטקסט הסיני המקורי לשם "גֶ'נג" יש קונוטציות של הגינות מוסרית

ב. במונח "מקרר" נעשה שימוש בהקשר של הרפואה הסינית המסורתית. בהקשר זה, המונח "מקרר" אינו מתייחס לטמפרטורה נמוכה, אלא לתכונה של מזונות מסוימים שעל פי הסברה מפחיתה חום פנימי, מרסנת את אנרגיית היאנג, ומשפיעה על תפקודי הקיבה והטחול במקרה של צריכת יתר.