בדמיונם של בני האדם, אלוהים הוא אלוהים ובני האדם הם בני אדם. אלוהים אינו מדבר בשפת בני האדם ובני האדם אינם יכולים לדבר בשפתו של אלוהים. עבור אלוהים, הדרישות שהאדם מציב לו קלות ביותר, ואילו בני האדם אינם מסוגלים לעמוד בדרישות שאלוהים מציב לאנושות או אפילו להעלות אותן בדעתם. עם זאת, ההיפך הגמור הוא הנכון: אלוהים מבקש מבני האדם רק "עשירית אחוז". לא זו בלבד שהדבר מדהים את כולם, אלא הוא גם מבלבל אותם מאוד, כאילו שהם שהו בלב ים. רק הודות לנאורות ולחסד של אלוהים, בני האדם זוכים להכיר במקצת את רצונו של אלוהים. אולם באחד במארס, כל בני האדם נדהמו שוב וגירדו את פדחתם בתימהון. אלוהים דרש שאנשיו יהיו כשלג מבהיק ולא כעננים חולפים. אם כן, מה מציינת המילה "שלג"? ומה מציינות המילים "עננים חולפים"? בשלב הזה, אלוהים נמנע במכוון מחשיפת המשמעות העמוקה יותר של המילים האלה. דבר זה גורם לבני האדם בלבול ומגביר את אמונתם במהלך חיפוש הידע שלהם, משום שזו דרישה ספציפית מאנשיו של האל, ולא משהו אחר. לפיכך, כל בני האדם מוצאים עצמם מקדישים, שלא מדעת, זמן רב יותר בחשיבה על המילים הבלתי נתפסות האלה. כתוצאה מכך, רעיונות שונים צצים במוחם, פתיתי שלג שמרחפים באוויר מבזיקים לנגד עיניהם, והעננים החולפים ברקיע מיד עולים בדעתם. מדוע אלוהים מבקש שאנשיו יהיו כמו שלג ולא כמו עננים חולפים? מהי המשמעות האמיתית כאן? למה המילים האלה מתייחסות באופן ספציפי? לא זו בלבד ש"שלג" מייפה את הנוף, אלא הוא גם טוב לחקלאות. הוא טוב לחיסול חיידקים. אחרי שלג כבד, כל החיידקים מכוסים בשלג מבהיק והאזור כולו מיד שוקק חיים. בדומה לכך, לא זו בלבד שאנשיו של האל חייבים להכיר את אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, אלא עליהם גם להטיל על עצמם משמעת באשר לעובדת התגלמותו של אלוהים. בעשותם כן, הם יביאו לידי ביטוי אנושיות רגילה. זה האופן שבו השלג מייפה את הטבע. בסופו של דבר, בגרותם של אנשיו של האל תשים קץ לתנין הגדול האדום כאש, תייסד את מלכותו של אלוהים על פני האדמה, ותפיץ את שמו הקדוש של אלוהים ותהלל אותו, כך שהמלכות כולה על פני הארץ תתמלא בצדקתו של אלוהים, תקרן בזוהרו של אלוהים ותנצנץ בתהילתו. מחזות של שלווה ושביעות רצון, של שמחה וסיפוק, ושל יופי מתחדש עד אין קץ ייראו בכל מקום. המכות השונות הקיימות בהווה – מאפייני הטבע השטני המושחת, כגון רשע, נוכלות ומרמה, תשוקות מרושעות, וכן הלאה – ימוגרו כולן, וכך מתחדשים השמיים והארץ. זה הפירוש האמיתי של המילים "אחרי שלג כבד". בני האדם שהם עננים חולפים משתייכים לסוג האנשים שהולכים אחרי העדר, שאלוהים דיבר עליו. אם יהיה פיתוי כלשהו מהשטן או יהיו ניסיונות מאלוהים, הם מיד יחלפו ולא יתקיימו עוד. אף חומר לא ישרוד מהם , מכיוון שהוא נמוג זה מכבר. אם בני האדם יהיו עננים חולפים, לא זו בלבד שהם לא יהיו מסוגלים להביא לידי ביטוי את צלמו של אלוהים, אלא הם גם ימיטו חרפה על שמו של אלוהים. זאת מכיוון שבני אדם כאלה עלולים להיחטף בכל מקום ובכל זמן. הם המזון שהשטן אוכל, וכשהשטן ישבה אותם, הם יבגדו באלוהים וישרתו את השטן. מובן שדבר זה ממיט חרפה על שמו של אלוהים וזה הדבר שאלוהים מתרעם עליו יותר מכול. בני אדם כאלה הם אויביו של אלוהים. לפיכך, אין להם את המהות של בני אדם רגילים וגם אין להם ערך שימושי כלשהו. זו הסיבה לכך שאלוהים מציב דרישות כאלה לאנשיו. אולם, אחרי שבני האדם מבינים את המילים האלה במידה מסוימת, אין להם מושג מה הדבר הבא שעליהם לעשות, מכיוון שהנושא של דברי האל עבר לאלוהים עצמו, והדבר מציב אותם במצב קשה: "זאת משום שבאתי מארץ הקודש, שלא כמו הלוטוס, שיש לו רק שם ולא מהות, משום שהוא בא מהרפש ולא מארץ הקודש". מדוע אלוהים מתאר את לידתו של אלוהים עצמו, אחרי שהוא מדבר על הדרישות שהוא מציב לאנשיו? הייתכן שיש קשר בין השניים? בהחלט, יש קשר טבעי ביניהם. אחרת, אלוהים לא היה אומר זאת לבני האדם. בין העלים הירוקים, הלוטוס מתנודד ברוח העדינה אנה ואנה. מראהו נאה לעין והוא מוערך מאוד. בני האדם פשוט אינם יודעים ממנו שובע והם משתוקקים לשחות במים, לקטוף את תפרחת הלוטוס ולהתבונן בה מקרוב יותר. אולם אלוהים אומר שהלוטוס בא מהרפש ושיש לו רק שם ולא מהות. נדמה שאלוהים אינו מייחס חשיבות כלשהי ללוטוסים, ודבריו מבהירים שהוא מתעב אותם במידה מסוימת. לאורך העידנים, בני אדם רבים הרעיפו שבחים על צמח הלוטוס, משום שהוא מגיח מהרפש ללא רבב, עד כדי כך שנרמז שאין לו אח ורע ושהוא מדהים באופן בל יתואר. אולם בעיני אלוהים, הלוטוס חסר ערך – וזה בדיוק ההבדל בין אלוהים לבין בני האדם. לפיכך, ניתן לראות שההבדל בין אלוהים לבין בני האדם ניכר יותר מהמרחק בין פסגת הרקיע לבין יסודות האדמה. משום שהלוטוס בא מהרפש, גם כל החומרים המזינים שהוא זקוק להם באים משם. העניין הוא פשוט שהלוטוס מסוגל להתחפש, ולספק בכך מראה מרהיב לעין. מרבית בני האדם רואים רק את המראה החיצוני היפהפה של הלוטוס, אך איש מהם אינו רואה שהחיים החבויים בתוך הלוטוס מטונפים וטמאים. לפיכך, אלוהים אומר שיש לו רק שם ולא מהות – ודבר זה נכון ומדויק לגמרי. האין זה מצבם המדויק של אנשיו של האל כיום? הם נשמעים לאלוהים ומאמינים בו רק באופן שטחי. בפני אלוהים, הם מתרפסים בפני אלוהים ומתהלכים לפניו כדי לגרום לו להיות שבע רצון מהם. אולם, הם מלאים וגדושים בטבע שטני מושחת ובטנם מלאה בטומאה. לפיכך, אלוהים מציג לבני האדם שאלות, ושואל אם נאמנותם לאלוהים נגועה בטומאה או אם היא טהורה ומגיעה מכל הלב. כשבני האדם היו נותני שירות, רבים מהם היללו את אלוהים בקולם אך קיללו אותו בלבם. הם נשמעו לאלוהים בדבריהם, אך בלבם הם המרו את פיו. פיהם ביטא מילים שליליות ובלבם הם טיפחו התנגדות לאלוהים. היו אפילו כאלה שפעולותיהם היו מתואמות: פיהם פלט גידופים והם החוו בידיהם בהפקרות מוחלטת וביטאו באופן חיוני ומלא חיים את פניו האמיתיים של התנין הגדול האדום כאש. הם באמת ראויים להיקרא צאצאיו של התנין הגדול האדום כאש. אולם כיום, הם עומדים במקומם של נותני שירות נאמנים ומתנהגים כאילו היו אנשיו הנאמנים של האל – איזה חוסר בושה! אבל אין פלא – מוצאם מהרפש, ולכן הם אינם יכולים שלא לגלות את פרצופם האמיתי. משום שאלוהים קדוש וטהור ואמיתי וממשי, המוצא של בשרו הוא מרוח האל. זהו דבר מוחלט שאינו שנוי במחלוקת. לא רק היכולת לשאת עדות על אלוהים עצמו, אלא גם היכולת להקדיש את עצמך לחלוטין למילוי רצונו של אלוהים: זהו ייצוג של צד אחד של מהותו של אלוהים. העובדה שמוצאו של הבשר הוא מרוח האל בעלת צלם פירושה שהבשר שרוח האל לובשת שונה במהותו מבשרם של בני האדם, וההבדל הזה טמון בעיקר ברוחם. המילים "רוח האל בעלת צלם" מתייחסות לאופן שבו האלוהיות, כתוצאה מכך שהיא מכוסה באנושיות רגילה, מסוגלת לעבוד באופן רגיל מבפנים. דבר זה אינו על-טבעי כלל ועיקר והאנושות אינו מגבילה אותו. המילים "צלמה של רוח האל" מתייחסות לאלוהיות מוחלטת, והאנושות אינה מגבילה אותה. מכיוון שכך, ניתן להביא לידי ביטוי באופן מוחלט בהתגלמות כבשר ודם את טבעו היסודי ואת צלמו האמיתי של אלוהים, אשר אינם רק רגילים ויציבים, אלא מכילים גם מלכותיות וחרון אף. הבשר והדם של ההתגלמות הראשונה יכלו להציג רק את האל שבני האדם היו מסוגלים לתפוס. דהיינו, אלוהים בהתגלמותו הראשונה היה רק מסוגל לעשות אותות ומופתים ולומר נבואות. לפיכך, הוא לא הביא לידי ביטוי באופן מלא את מציאות האל ולכן הוא לא היה התגלמותה של רוח האל בצלם. הוא היה רק המופע הישיר של האלוהיות. יתר על כן, משום שהוא התעלה מעל האנושיות הרגילה, הוא לא נקרא האל המעשי המלא עצמו, אלא היה בו נופך של האל המעורפל שבשמיים. הוא היה האל של תפיסותיהם של בני האדם. זה ההבדל המהותי בין שתי ההתגלמויות כבשר ודם.

מהנקודה הגבוהה ביותר בתבל, אלוהים משגיח על כל תנועה של האנושות ועל כל מה שבני האדם אומרים ועושים. הוא אפילו מביט בכל המחשבות הפנימיות שלהם בבהירות גמורה ולעולם אינו מחמיץ אותן. באופן זה, דברי האל פוגעים היישר בלבם של בני האדם, נוגעים בכל מחשבה ומחשבה שלהם ודבריו פיקחים וללא שגיאות. "על אף שהאדם 'מכיר' את רוחי, הוא עדיין פוגע ברוחי. דבריי חושפים את פרצופם המכוער של כל בני האדם, כמו גם את המחשבות העמוקות ביותר של כל בני האדם, וגורמים לאורי להבהיר את יושבי העולם וליפול תחת מבטי הבוחן". מכאן אפשר לראות בבירור שעל אף שהדרישות שאלוהים מציב לאדם אינן גבוהות, בני האדם בכל זאת אינם מסוגלים לשאת את מבטה הבוחן של רוח האל. "אולם אף על פי שהאדם נופל, לבו אינו מעז להתרחק ממני. מבין הברואים, מי אינו מתחיל לאהוב אותי כתוצאה ממעשיי?" הדבר מעיד אף יותר על חוכמתו המלאה ועל כול יכולתו של אלוהים, ולכן הדבר מגלה את כל מה שאנשיו של האל חשבו כשהם מילאו את התפקיד של נותני שירות: לאחר "סחר" שנגמר בכישלון, "מאות האלפים" או "המיליונים" שבראשם הסתכמו בלא כלום. אולם, משום צוויו המנהליים של אלוהים ומשום מלכותיותו וחרון אפו, אפילו שהם הרכינו ראשם בצער, הם בכל זאת שירתו את אלוהים בדפוס חשיבה שלילי, וכל נוהגי העבר שלהם הפכו אך למילים נבובות ונשכחו כליל. תחת זאת, על מנת לשעשע את עצמם וכדי להעביר את הזמן או להתבטל, הם עשו כרצונם דברים ששימחו אותם ואת כל האחרים... זה מה שבאמת קרה בקרב בני האדם. לפיכך, אלוהים נפתח בפני האדם ואומר: "מי אינו עורג אליי כתוצאה מדבריי? מי אינו מפתח רגשות שייכות כתוצאה מאהבתי?" למען האמת, כל בני האדם מוכנים לקבל את דברי האל ואין אחד ביניהם שאינו אוהב לקרוא את דברי האל. הם פשוט אינם מסוגלים להנהיג את דברי האל, משום שאופיים מציב להם מכשולים. לאחר קריאת דברי האל, בני אדם רבים אינם מסוגלים להיפרד מהם, והאהבה לאלוהים מציפה את לבם. לפיכך, אלוהים מקלל שוב את השטן וחושף שוב את פרצופו המכוער של השטן. "תקופה זו שבה השטן משתולל ונוהג בעריצות מטורפת" היא גם בדיוק העידן שבו אלוהים מתחיל את עבודתו האדירה הרשמית על פני האדמה. לאחר מכן, הוא מתחיל בעבודה של השמדת העולם. במילים אחרות, ככל שהשטן משתולל יותר, כך קרב יומו של אלוהים. לכן, ככל שאלוהים מדבר יותר על מופקרותו של השטן, כך היום שבו אלוהים ישמיד את העולם מתקרב יותר. כזו היא הצהרתו של אלוהים בפני השטן.

מדוע אלוהים אומר שוב ושוב "...יתר על כן, מאחורי גבי, הם עוסקים באותם עיסוקים מלוכלכים 'ראויים לשבח'. האם אתה חושב שהבשר והדם שאני לובש אינם יודעים דבר על מעשיך, התנהגותך ודבריך?" הוא לא סתם אמר את המילים האלה פעם או פעמיים. מדוע? לאחר שאלוהים מנחם את בני האדם והם מודעים לצערו על האנושות, קל להם לשכוח את העבר בעודם נאבקים להתקדם הלאה. אולם אלוהים אינו מקל עם בני האדם כלל ועיקר: הוא ממשיך לשים לו למטרה את מחשבותיהם. לפיכך, הוא אומר לבני האדם שוב ושוב להכיר את עצמם, לחדול מההפקרות שלהם, להפסיק לעסוק באותם עיסוקים מלוכלכים ראויים לשבח, ולעולם לא להונות שוב את אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. על אף שאופיים של בני האדם לא משתנה, יש תועלת בתזכורות להם מעת לעת. לאחר מכן, אלוהים מדבר מנקודת המבט האנושית כדי לחשוף את התעלומות שבלבבות בני האדם: "שנים רבות סבלתי את הרוח והגשם, וכך גם חוויתי את המרירות של העולם האנושי, אולם במחשבה מעמיקה יותר, שום כמות של סבל אינה יכולה לגרום לאנושות העשויה בשר ודם להתייאש ממני. קל וחומר שאין כל מתיקות שיכולה לגרום לאנושות העשויה בשר ודם להפוך לקרירה ומדוכדכת או לזלזל בי. האם אהבתם אליי באמת מוגבלת להיעדר סבל או להיעדר מתיקות?" "כל הדברים תחת השמש ריקים" – באמת יש למילים האלה משמעות פנימית. כך אלוהים אומר שדבר אינו יכול לגרום לאדם לאבד תקווה או להיות קר ביחס לאלוהים. אם בני האדם אינם אוהבים את אלוהים, מוטב להם כבר למות. אם הם אינם אוהבים את אלוהים, אזי הסבל שלהם הוא לחינם והאושר שלהם ריק מתוכן והוא מתווסף על חטאיהם. משום שאף אדם אינו אוהב את אלוהים באמת, אלוהים אומר, "האם אהבתם אליי באמת מוגבלת להיעדר סבל או להיעדר מתיקות?" בעולמה של האנושות, איך ייתכן שמישהו יתקיים ללא סבל או מתיקות? פעם אחר פעם, אלוהים אומר, "שום אדם מעולם לא ראה את פניי באמת ומעולם לא שמע את קולי באמת, משום שבני האדם אינם מכירים אותי באמת". אלוהים אומר שבני האדם אינם מכירים אותו באמת, אך מדוע הוא דורש מבני האדם להכיר אותו? האין זו סתירה? יש מטרה מסוימת לכל אחת ממילותיו של אלוהים. משום שבני האדם נעשו קהי חושים, אלוהים משתמש בעיקרון של עשיית 100% מעבודתו באמצעות בני האדם, על מנת להשיג בסופו של דבר אחיזה של עשירית אחוז בלבו של כל אחד מהם. זו השיטה שבה אלוהים עובד, ועל אלוהים לפעול כך על מנת להשיג את מטרותיו. זו גם בדיוק החוכמה בדברי האל. האם תפסתם זאת?

אלוהים אומר: "כשאני מגלה את תעלומותיי באופן ישיר ומבהיר את תוכניתי כבשר ודם, אינכם שמים לב לכך. אתם מקשיבים לצלילים אבל אינכם מבינים את הפירוש. אני מלא עצב. על אף שאני מתגלם כבשר ודם, אינני יכול לעשות את עבודת הכהונה כבשר ודם". מצד אחד, המילים האלה גורמות לבני האדם לנקוט יוזמה כדי לשתף פעולה עם אלוהים, משום קהות החושים שלהם. מצד שני, אלוהים חושף את פניה האמיתיים של האלוהיות שלו בהתגלמותו כבשר ודם. משום ששיעור קומתם של בני האדם דל מדי, חשיפת האלוהיות במהלך התקופה שבה אלוהים מתגלם כבשר ודם תואמת את יכולתו של האדם להכיל זאת. במהלך שלב העבודה הזה, רוב בני האדם עדיין אינם מסוגלים לקבל זאת באופן מלא, דבר שמראה באופן ברור למדי עד כמה הם אינם פתוחים לקבל. לפיכך, במהלך עבודה זו, האלוהיות אינה מבצעת באופן מלא את תפקידה המקורי. היא רק מבצעת חלק קטן ממנו. הדבר מראה שבעבודה העתידית, האלוהיות תתגלה בהדרגה בהתאם למצב ההתאוששות של האנושות. יחד עם זאת, האלוהיות אינה גדלה בהדרגה, אלא היא מה שישנו במהותו של אלוהים בהתגלמותו, והיא שונה משיעור קומתם של בני האדם.

הייתה לאלוהים כוונה ומשמעות כשהוא ברא את בני האדם, ולכן אלוהים אמר, "אילו הייתי משמיד את האנושות כולה בחרון אפי, מה הייתה החשיבות לכך שבראתי את השמיים והארץ?" לאחר שהאדם הושחת, אלוהים תכנן לזכות בחלק מהם להנאתו. כוונתו לא הייתה שכל בני האדם יושמדו ולא שהם יחוסלו ברגע שיפרו ולו במקצת את הצווים המנהליים של אלוהים. זה איננו רצונו של אלוהים. כפי שאלוהים אמר, זה יהיה חסר טעם. בדיוק משום "חוסר הטעם" הזה, מובהרת חוכמתו של אלוהים. האם אין חשיבות רבה יותר לכך שאלוהים מדבר ועובד באמצעים רבים על מנת לייסר את כל בני האדם, לשפוט אותם ולהכות אותם, ובסופו של דבר לבחור רק את אלה שאוהבים אותו באמת? בדיוק באופן זה מעשיו של אלוהים מתגלים, ועל כן, בריאת האדם הופכת למשמעותית יותר. לפיכך, נאמר שרוב דבריו של אלוהים חולפים ועוברים על פניהם. זאת על מנת להשיג מטרה, וזו בדיוק המציאות של חלק מדבריו של אלוהים.