אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

הדבר מופיע בבשר

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

רוחב הדף

0 תוצאת(תוצאות) חיפוש

לא נמצאו תוצאות

`

פירושים לאמירה העשרים והשבע

היום, דברי האל הגיעו לשיאם, כלומר החלק השני של תקופת המשפט הגיע לפסגתו. אך זו לא הפסגה הגבוהה ביותר. בשלב הזה, הנימה של אלוהים שונה – היא לא לועגת ולא הומוריסטית, והיא לא מכה או מקללת. אלוהים רומם את נימת דבריו. כעת, אלוהים מתחיל "להעלות זיכרונות בנוסטלגיה" עם האדם. אלוהים גם ממשיך את העבודה של תקופת המשפט וגם פותח את הנתיב לחלק הבא בעבודה, כדי שכל החלקים בעבודתו ישתלבו זה בזה. מצד אחד, הוא מדבר על "עקשנותם של בני האדם והידרדרותם שוב ושוב לפשע", ומצד שני, הוא אומר "בשמחתי ובצערי, ובהיפרדות מהאדם ובהתאחדות מחדש עמו" – שתי האמירות האלה מעוררות תגובה בלבם של בני האדם ומרגשות אפילו את בני האדם האדישים ביותר. כוונתו של אלוהים באמירת הדברים האלה היא בעיקר לגרום לכל בני האדם ליפול בסוף בפני אלוהים ללא לחישה, ורק אז "מעשיי מתבררים וגורמים לכולם להכיר אותי, איש איש באמצעות כישלונו שלו". היכרותם של בני האדם של התקופה הזו עם אלוהים עודנה שטחית לגמרי, והיא לא ראויה להיקרא היכרות אמיתית. על אף שהם משתדלים בכל מאודם, הם לא מסוגלים להגשים את רצונו של אלוהים. היום, דברי האל הגיעו לשיאם, אך בני האדם עודם בשלבים המוקדמים, ולכן הם לא מסוגלים להיווכח באמירות של הכאן והעכשיו – מה שמוכיח שאלוהים והאדם שונים כמו מזרח ומערב. בהתבסס על כך, כשדברי האל יסתיימו, בני האדם יהיו מסוגלים לעמוד רק ברף הנמוך ביותר של אלוהים. אלה אמצעי עבודתו של אלוהים בבני האדם האלה שאותם השחית כליל התנין הגדול האדום כאש, ועל אלוהים לעבוד כך על מנת להשיג את התוצאה המיטבית. אנשי הכנסייה לא מקדישים הרבה תשומת לב לדברי האל, אך כוונתו של אלוהים היא שהם יוכלו להכיר את אלוהים מדבריו – יש הבדל, הלא כן? עם זאת, במצב הנוכחי, אלוהים כבר לא מתחשב בחולשתו של האדם, והוא ממשיך לדבר בלי קשר לשאלה אם בני האדם מסוגלים לקבל את דבריו. בהתאם לכוונתו, הזמן שבו דבריו יסתיימו יהיה הזמן שבו תושלם עבודתו על פני האדמה. אולם העבודה הזו שונה מהעבודה בעבר. כשאמירותיו של אלוהים יסתיימו, איש לא ידע זאת; כשעבודתו של אלוהים תסתיים, איש לא ידע זאת; וכשצורתו של אלוהים תשתנה, איש לא ידע זאת. זוהי חוכמתו של אלוהים. כדי להימנע מהאשמות מהשטן ומהפרעות כלשהן מכוחות עוינים, אלוהים עובד ללא ידיעתו של אף אחד, והפעם אין תגובה בקרב בני האדם על פני האדמה. על אף שדובר פעם על סימני שינוי הצורה של אלוהים, איש לא מסוגל לתפוס זאת, מפני שהאדם שכח מכך, ומשום שהוא לא מתייחס לכך. ומשום המתקפות מבפנים ומבחוץ – האסונות של העולם החיצוני והצריבה והטיהור של דברי האל – בני האדם כבר לא מוכנים לעמול למען אלוהים, משום שהם עסוקים מדי בעסקים שלהם עצמם. כשכל בני האדם יתכחשו לידע ולעיסוק של העבר, וכשכל בני האדם יראו את עצמם בבירור, הם ייפלו, וכבר לא יהיה להם מקום בלבם לזהותם שלהם. רק אז, בני האדם יכמהו באמת ובתמים לדברי האל; רק אז, באמת יהיה מקום לדברי האל בלבם; ורק אז, דבריו יהפכו למקור קיומם – וברגע הזה, יתגשם רצונו של אלוהים. אולם בני האדם של היום רחוקים מאוד מהמצב הזה. חלקם בקושי זזים מרחק של סנטימטר, ולכן אלוהים אומר שזו "הידרדרותם שוב ושוב לפשע".

כל דברי האל מכילים שאלות רבות. מדוע אלוהים ממשיך לשאול שאלות כאלה? "מדוע הם לא יכולים להכות על חטא ולהיוולד מחדש? מדוע בני האדם תמיד מוכנים לחיות בביצה ולא בְּמָקום נקי מבוץ?" בעבר, אלוהים עבד על ידי הצבעה ישירה או חשיפה ישירה. אולם לאחר שבני האדם סבלו כאב אדיר, אלוהים לא דיבר ישירות כך. מצד אחד, בני האדם רואים את החסכים של עצמם בשאלות האלה, ומצד שני, הם תופסים את נתיב הנוהג. משום שכל בני האדם אוהבים ליהנות מפירות עמלם של אחרים, אלוהים מדבר בהתאם לדרישותיהם ומספק להם נושאים להרהר בהם. זה היבט אחד של חשיבות שאלותיו של אלוהים. מן הסתם, זו לא החשיבות של חלק משאלותיו, לדוגמה: "האם ייתכן שהתנהגתי אליהם לא יפה? האם ייתכן שהולכתי אותם שולל? האם ייתכן שהובלתי אותם לגיהינום?" שאלות כאלה מצביעות על התפיסות במעמקי לבם של בני האדם. על אף שפיהם לא אומר זאת, יש ספק בלבם של רוב בני האדם, והם מאמינים שדברי האל מגלמים אותם כלא יוצלחים. מן הסתם, בני אדם כאלה לא מכירים את עצמם, אך בסופו של דבר, הם יודו שדברי האל הביסו אותם – זה בלתי נמנע. לאחר השאלות האלה, אלוהים גם אומר, "אני אנפץ את כל האומות, ועל אחת כמה וכמה אנפץ את המשפחות." כשבני האדם יקבלו את שמו של אלוהים, כל האומות יזדעזעו כתוצאה מכך, המנטליות של בני האדם תשתנה בהדרגה, ובמשפחות, הקשרים בין אבות ובנים, אימהות ובנות או בעלים ורעיות יחדלו מלהתקיים. יתרה מזאת, הקשרים בין בני אדם במשפחות יהפכו יותר ויותר מנוכרים. הם יצטרפו למשפחה הגדולה, והרגילות של חייהן של כל המשפחות כמעט תיקרע לגזרים. ומשום כך, מושג המשפחה בלבם של בני האדם יהפוך ליותר ויותר מעורפל.

מדוע חלק כה גדול מדברי האל כיום מוקדש ל"העלאת זיכרונות בנוסטלגיה" עם בני האדם? מן הסתם, גם זה נועד להשיג השפעה ממשית: להראות שלבו של אלוהים מלא בחרדה. אלוהים אומר, "עם זאת, כשאני עצוב, מי יכול לנחם אותי בלבו?" משום שבני האדם לא מסוגלים לדאוג לרצונו של אלוהים בכל מאודם; משום שהם תמיד מופקרים ולא יכולים לשלוט בעצמם – הם עושים כל מה שעולה על רוחם; משום שהם עלובים מדי; משום שהם תמיד סולחים לעצמם; משום שהם לא קשובים לרצונו של אלוהים; משום שהשטן השחית את בני האדם ממש עד היום; ומשום שהם לא מסוגלים להשתחרר, אלוהים אומר: "איך הם יוכלו להימלט מפיו של הזאב המשחר לטרף? איך הם יוכלו להיחלץ מאיומו ופיתויו?" בני האדם חיים כבשר ודם – בפיו של הזאב המשחר לטרף. משום כך, ומשום שאין לבני האדם שום מודעות עצמית ושהם תמיד מתפנקים ונכנעים להוללות, אלוהים לא יכול שלא להיות חרד. ככל שאלוהים מזכיר לבני האדם על כך יותר, כך הם מרגישים טוב יותר בלבם, וכך הם נעשים מוכנים לבוא במגע עם אלוהים. רק אז בני האדם ואלוהים יסתדרו זה עם זה ללא כל הפרדה או מרחק ביניהם. היום, האנושות כולה מחכה לבואו של יומו של אלוהים, ועל כן האנושות מעולם לא התקדמה. אולם אלוהים אומר: "כששמש הצדקה תופיע, המזרח יואר, ואז הוא יאיר את התבל כולה וכל אדם ואדם." במילים אחרות, כשאלוהים ישנה את צורתו, המזרח יהיה הראשון שיואר, ומדינת המזרח תהיה הראשונה שתוחלף, ולאחר מכן, שאר המדינות יתחדשו מדרום לצפון. זה הסדר, והכל יהיה בהתאם לדברי האל, וברגע שהשלב הזה ייגמר, כל בני האדם יראו. זה הסדר שבו אלוהים עובד. כשבני האדם יראו את היום הזה, הם יתמוגגו מאושר. אפשר להבין מכוונתו הבהולה של אלוהים שהיום הזה לא רחוק.

במילים של היום, החלקים השני והשלישי מעוררים דמעות יגון בקרב בני האדם שאוהבים את אלוהים. לבם מכוסה מיד בצל, ומהרגע הזה ואילך, כל בני האדם מלאים בצער נורא משום לבו של אלוהים – הם יירגעו רק לאחר שאלוהים יסיים את עבודתו על פני האדמה. זו המגמה הכללית. "כעס גואה בלבי ומלווה ברגש צער הולך וגובר. כשעיניי רואות את מעשיהם של בני האדם, ואני מגלה שכל מילה ופעולה שלהם מטונפות, אני מתמלא בזעם, ובלבי יש תחושה חזקה יותר של העוולות של העולם האנושי, מה שמחזק את צערי. אני משתוקק לשים קץ לבשרו ודמו של האדם תכף ומיד. אני לא יודע מדוע האדם לא מסוגל להתנקות כבשר ודם, ומדוע האדם לא מסוגל לאהוב את עצמו כבשר ודם. האם ייתכן ש'תפקידם' של הבשר והדם כה משמעותי?" בדברי האל היום, אלוהים חשף בגלוי וללא כל איפוק את כל החרדה שבלבו בנוגע לאדם. כשהמלאכים מהרקיע השלישי מנגנים ומכים בתוף למען אלוהים, הוא עדיין מרגיש קשר לבני האדם על פני האדמה, ומשום כך הוא אומר, "כשהמלאכים מנגנים ומכים בתוף כדי להלל אותי, הדבר מעורר בי אהדה בלתי נמנעת כלפי האדם. פתאום אני מרגיש צער עז בלבי וקשה לי להיפטר מהרגש הכאוב הזה." זו הסיבה לכך שאלוהים אומר את המילים: "אני רוצה לתקן את העוולות שיש בעולם האנושי. אבצע את עבודתי באופן אישי ברחבי העולם כולו ואאסור על השטן לפגוע שוב בבני עמי – אאסור על האויב לעשות שוב כאוות נפשו. אהפוך למלך על כל הארץ ואעביר את כס מלכותי לשם, ובכך אגרום לכל אויביי ליפול ארצה ולהתוודות על חטאיהם בפניי."עצבו של אלוהים מגביר את שנאתו כלפי שדים, ולכן הוא חושף את סופם מראש בפני ההמונים. זו עבודתו של אלוהים. אלוהים תמיד רצה להתאחד עם כל בני האדם ולחתום את העידן הישן. כל בני האדם ברחבי התבל מתחילים לנוע – כלומר כל בני האדם ביקום נוכחים בהכוונתו של אלוהים. כתוצאה מכך, מחשבותיהם עוברות להתמקד בהתקוממות נגד הקיסרים שלהם. במהירה, יתפרצו תוהו ובהו בקרב כל בני האדם בעולם וראשי המדינות יברחו לכל עבר, ובסופו של דבר, נתיניהם ידחפו אותם אל הגיליוטינה. זה הסוף של מלכי השדים. בסופו של דבר, אף אחד לא יוכל להימלט, וכולם צריכים לעבור זאת. היום, בני האדם ה"נבונים" התחילו לסגת ולחזור בהם. כשהם רואים שהמצב לא טוב, הם מנצלים את ההזדמנות הזו כדי לסגת ולהימלט ממצוקת האסון. אולם אני אומר זאת בבירור – העבודה שאלוהים עושה במהלך אחרית הימים היא בעיקר הטלת ייסורים על האדם, ולכן איך ייתכן שבני האדם האלה יהיו מסוגלים להימלט? היום הוא השלב הראשון. יום יבוא והתבל כולה תיכנס להמולה של מלחמה, לא יהיו עוד מנהיגים לבני האדם על פני האדמה, העולם כולו יהיה כמו ערימה של חול בלתי מגובש, אף אחד לא ימשול, ובני האדם ידאגו רק לחייהם שלהם ולא יתחשבו באף אחד אחר, מכיוון שידו של אלוהים תשלוט בכל – זו הסיבה לכך שאלוהים אומר, "כל בני האדם מחלקים את האומות לפי רצוני." "השופר של המלאך" שאלוהים מדבר עליו כעת הוא סימן. הוא משמיע את האזעקה למען האדם, וכשתישמע שוב תקיעה בשופר, יבוא היום האחרון של העולם. ברגע הזה, כלל הייסורים של אלוהים יכו בעולם כולו. זה יהיה שיפוט חסר רחמים וההתחלה הרשמית של ימי הייסורים. בקרב בני ישראל, יישמע לעתים קרובות קולו של אלוהים, והוא יוביל אותם לאורך סביבות שונות, וגם המלאכים יופיעו בפניהם. בני ישראל יושלמו תוך חודשים ספורים בלבד, משום שהם לא יצטרכו לעבור את שלב הניקוי מהארס של התנין הגדול האדום כאש – יהיה להם קל יותר לעלות על דרך הישר תחת סוגים שונים של הנחיה. מההתפתחויות בישראל אפשר לראות את מצב התבל כולה, וזה מוכיח עד כמה מהירים שלבי עבודתו של אלוהים. "הגיע הרגע! אני אתחיל להניע את עבודתי. אני אמלוך בקרב בני האדם!" בעבר, אלוהים מלך רק בשמיים. היום, הוא מולך בארץ. אלוהים השיב לעצמו את כל סמכותו, ולכן נחזה שלעולם לא יהיו שוב לאנושות כולה חיים אנושיים רגילים, מכיוון שאלוהים יסדר מחדש את השמיים והארץ, ואף אדם לא מורשה להתערב. לפיכך, אלוהים מרבה להזכיר לאדם ש"הגיע הרגע". אחרי שכל בני ישראל ישובו למדינה שלהם – ביום שבו מדינת ישראל תתאושש לגמרי – תושלם עבודתו של אלוהים. מבלי שאיש יבין זאת, בני האדם בכל רחבי התבל יתקוממו, ומדינות ברחבי התבל יפלו כמו כוכבי השמיים. בן רגע, הן יהפכו לערימה של חצץ. לאחר הטיפול בהם, אלוהים יבנה את המלכות האהובה עליו בלבו.

קודם:פירושים לאמירה העשרים ושש

הבא:פירושים לאמירה העשרים ושמונה

ייתכן שתאהב גם...