מובאה 19

רוב האנשים אינם מבינים את עבודת האל, ולכן אמונתם לוקה מדי בחסר. הכרת עבודת האל אינה קלה. יש לדעת תחילה שישנה תוכנית לכל עבודת האל ושהכול נעשה על פי התזמון של אלוהים. האדם לעולם לא יוכל לרדת לעומקה של עבודת האל ולעומק התזמון שבו היא מבוצעת. אלוהים עושה עבודה מסוימת בזמן מסוים והוא אינו מתעכב. איש אינו יכול להרוס את עבודתו. עבודה לפי תוכניתו ולפי כוונותיו היא העיקרון שלפיו הוא עושה את עבודתו, ואף אדם אינו יכול לשנות זאת. בזאת ניתן לראות את טבעו של אלוהים. עבודת האל אינה ממתינה לאיש, וכאשר מגיע הזמן לבצע עבודה מסוימת, חובה לבצעה. כולכם חוויתם את עבודת האל בשנים האחרונות. מי יכול להרוס את הדרך שבה הוא דואג לאנשים, למנוע ממנו לומר את דבריו כשעליו לומר אותם, ולמנוע ביצוע עבודה כאשר יש לעשותה? כאשר הם החלו להפיץ את הבשורה, רוב האנשים חילקו ספרים של דברי האל לאנשים הנמצאים בכנסיות ולאנשים דתיים. מה קרה כתוצאה מכך? מעטים מאוד מבין אנשים אלו חקרו את דברי האל; רובם היו משמיצנים, שיפוטיים ומלאי עוינות. היו ששרפו את הספרים, היו שהחרימו אותם, היו שהכו את אלו שהפיצו את הבשורה ואילצו אותם להודות באשמתם, ויש אף שקראו למשטרה לעצור אותם ולהעמידם לדין. באותו זמן, כל הזרמים התנגדו במלוא התוקף, אך לבסוף, בשורת המלכות עדיין הופצה ברחבי יבשת סין. מי יכול לשבש את ביצוע רצון האל? מי יכול לעצור את הפצת הבשורה על מלכות האל? צאנו של האל מקשיב לקול האל, ומי שאמור ליפול בנחלתו של אלוהים, ייפול בה במוקדם או במאוחר. זה משהו שאף אחד לא יוכל להרוס. זה כמו הפסוק בספר משלי האומר, "פַּלְגֵי-מַיִם לֶב-מֶלֶךְ, בְּיַד-יְהוָה; עַל-כָּל-אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ" (משלי כ''א 1). והדברים נכונים אפילו יותר לגבי אותם אנשים חסרי חשיבות, נכון? לאל יש תוכניות והסדרים משלו באשר לאיזו עבודה הוא יעשה ובאיזה עיתוי הוא יעשה אותה. יש אנשים שתמיד מביעים עמדה שיפוטית לפיה בלתי אפשרי שהאל יעשה מעשה זה או אחר, אבל רעיונות כאלו הם רק דמיונות של בני אדם. לא משנה כמה נזק גורמים אנשים וכמה בעיות מעורר השטן, הם לא ישיגו דבר ולא יוכלו לעצור את עבודת האל. עבודת רוח הקודש קובעת הכול, והאנשים אינם משיגים דבר ללא עבודת רוח הקודש. איזה היגיון צריך להיות לאנשים בנוגע לזה? כאשר אדם מבין שרוח הקודש אינה עובדת, עליו להתנתק מתפיסותיו ולהיזהר לא לעשות שום דבר באופן עיוור. הבחירה הנבונה היא לחפש את כוונת האל ולהמתין לתזמונו של האל. יש אנשים המסתמכים תמיד על תפיסותיהם האנושיות ועל דמיונם האנושי ונמנעים מראש מהאל, והתוצאה היא שרוח הקודש אינה עובדת ומאמציהם אינם נושאים כל פרי. עם זאת, אנשים חייבים לעשות את המוטל עליהם, והם חייבים למלא את חובתם. אינך יכול להמתין באופן פסיבי מתוך חשש שתשגה, ואין ספק שאינך יכול לומר, "אלוהים עדיין לא עשה זאת, ואלוהים עדיין לא אמר מה הוא רוצה שאעשה, לכן לא אעשה שום דבר כרגע". האם לא מדובר כאן בכישלון במילוי חובתך? עליך לחשוב על כך לעומק, כי לא מדובר בעניין פעוט, וטעות אחת בחשיבה עלולה להזיק לסיכוייך או להרוס אותך.

בתוכנית הניהול של האל, כל עבודה שהאל עושה נעשית בהתאם ללוח הזמנים, בזמן הנכון, באופן מדויק מאוד, ולחלוטין בניגוד לדמיונם של האנשים שאומרים, "זה לא יצליח, ההוא לא יצליח, זה לא יוביל אתכם לשום מקום!" האל הוא כל-יכול, ושום דבר אינו קשה עבור האל. מעידן החוק לעידן החסד ועד לעידן המלכות, כל צעד בעבודת האל נעשה בניגוד לתפיסותיהם של בני אדם, שחושבים שכל זה בלתי ישים. ועם זאת, בסופו של דבר הכול מסתדר, השטן מבויש לחלוטין ונכשל, והאנשים נדהמים. מה יכולים אנשים לעשות? הם אינם יכולים אפילו ליישם את האמת בפועל, אבל הם עדיין יכולים להיות שחצנים ולחשוב שהם יכולים לעשות הכול, לבבותיהם מלאים בתשוקות מוחצנות, והם אינם נושאים כל עדות אמת. יש אף אנשים שחושבים, "יומו של האל מגיע בקרוב, לא נצטרך לסבול יותר, יהיו לנו חיים טובים, והסוף נראה באופק". הרשו לי לומר לכם, אנשים כאלו פשוט מבטלים את זמנם לריק, ובסוף הם רק ייענשו ולא יזכו בדבר! האם אמונה באל שמטרתה לראות את יום האלוהים ולהימלט מהאסון הגדול יכולה לסייע לאדם לזכות באמת ובחיים? כל מי שמאמין באלוהים כדי להימלט מאסון ולראות את יום האלוהים ייכחד. עם זאת, המאמינים לשם החתירה אל האמת ולשם ישועה על ידי שינוי טבעם ישרדו. אלו הם המאמינים האמיתיים באל. בסופו של דבר, המאמינים המבולבלים האלו לא ישיגו דבר, רק יפעלו לשווא, ועונשם יהיה כבד יותר. לכל האנשים יש מחסור חמור בתובנה. אלו המאמינים באל אך אינם מטפלים במשימותיהם וחושבים תמיד על דברים מרושעים הינם אנשים עושי עוול, הם כופרים ויכולים רק לפגוע בעצמם. האין גם המאמינים וגם הכופרים נמצאים בידי האלוהים? מי יכול להימלט מידי האל? איש אינו יכול להימלט! הנמלטים חייבים בסופו של דבר לחזור לאל ולקבל את עונשם. זה מובן מאליו, למה אנשים אינם מסוגלים לראות זאת בבירור?

לאנשים מסוימים אין שמץ של ידיעה באשר לכל יכולתו של האל, אף שהם מאמינים באל הכול-יכול. השאלה הבאה ממשיכה לבלבל אותם: "מכיוון שהאל הוא כל-יכול, יש לו סמכות, והוא יכול לשלוט על כל הדברים כולם, מדוע הוא בכל זאת ברא את השטן, איפשר לו להשחית את בני האדם במשך 6,000 שנים והשליך את העולם למצב של תוהו ובוהו? למה האל אינו משמיד את השטן? האם בני האדם לא היו נהנים מחיים טובים אילו השטן היה מחוסל?" כך חושבים רוב האנשים. האם תוכלו להסביר נושא זה? הוא כרוך באמת בנוגע לחזונות. רבים דנו בשאלה זו אך כעת, כשיש לכם בסיס כלשהו, היא לא תגרום לכם לפקפק באל. עם זאת, יש לשכך את הבלבול סביב נושא זה. יש אנשים השואלים, "מדוע הרשה האל למלאך הראשי לבגוד בו? האם ייתכן שאלוהים לא ידע שהמלאך הראשי מסוגל לבגוד בו? האם אלוהים כשל לפקח עליו, האם הוא הרשה זאת, או שהייתה לאלוהים כוונה מסוימת?" הגיוני שאנשים יעלו את השאלה הזו, והם צריכים לדעת שהשאלה הזו קשורה בתוכנית הניהול של אלוהים. אלוהים ארגן את קיומו של המלאך הראשי, ובגידתו של המלאך הראשי הזה באל הייתה בהרשאתו ובתוקף ארגונו של האל – בגידה זו הייתה ללא ספק בתחום תוכנית הניהול של האל. אלוהים התיר למלאך הראשי להשחית את האנושות שהוא יצר, לאחר שהמלאך הראשי בגד בו. האנושות פותתה על ידי הנחש והושחתה על ידי השטן לא בגלל כשלון של האל לשלוט על השטן, אלא מפני שהאל התיר לשטן לעשות זאת. רק לאחר שהוא נתן את רשותו לכך החל אלוהים את תוכנית הניהול שלו ואת עבודתו לשם הושעת בני האדם. האם האדם יכול לרדת אל עומק התעלומה? לאחר שהשטן השחית את בני האדם, החל האל את עבודתו בניהול בני האדם. ראשית, הוא עשה את העבודה של עידן החוק בישראל. בחלוף אלפיים שנה, הוא ביצע את עבודת הצליבה בעידן החסד, וכל האנושות נגאלה. בזמן אחרית הימים, הוא יתגלם כבשר ודם כדי לכבוש ולהושיע קבוצה של אנשים באחרית הימים. אילו מין אנשים נולדו באחרית הימים? אלה שעברו אלפי שנים של שחיתות השטן, שהשחיתות פשתה בהם באופן כה עמוק עד שהם איבדו צלם אנוש. לאחר שחוו את השיפוט, הייסור והחשיפה של דברי האל, לאחר שנכבשו, הם מגיעים אל האמת מדברי האל ומשוכנעים בכנות על ידי האל; הם משיגים הבנה של האל, ויכולים לציית לאל באופן מוחלט ולהשביע את רצונו. לבסוף, קבוצת האנשים שתגובש באמצעות תוכנית הניהול של האל תורכב מאנשים כאלו. האם אתם חושבים שאנשים שהשטן לא השחית אותם ימלאו את רצון האל, או שאנשים שהשטן השחית אותם הם אלו שיינצלו לבסוף? האנשים שיושגו במהלך תוכנית הניהול כולה מהווים קבוצה אשר יכולה להבין את רצון האל, מגיעה לאמת מהאל, ושיש לה את סוג החיים וצלם האנוש שדורש האל. כאשר האל ברא בני אדם לראשונה, היו להם רק צלם אנוש וחיים אנושיים. עם זאת, הם לא החזיקו באמת שהאל דורש מבני האדם ולא יכלו להביא לידי ביטוי את הדמות שהאל תמיד קיווה שתהיה לבני האדם. קבוצת האנשים שתגובש לבסוף תורכב מאלו שיישארו עד הסוף, ואלו האנשים שהאל זוכה בהם, שהוא מרוצה מהם, ושמשביעים את רצונו. במשך כמה אלפי שנים של עבודת הניהול, האנשים האלו שהוא הושיע הרוויחו הכי הרבה; האמת שאנשים אלו זכו בה היא בדיוק ההשקיה והמזון שניתנו להם על ידי אלוהים באמצעות מלחמתו עם השטן. האנשים בקבוצה זו טובים מאלו שהאל ברא בתחילת העולם; אמנם הם היו מושחתים אך הדבר היה בלתי נמנע ונכלל בתחומי תוכנית הניהול של האל. דבר זה חושף באופן מלא עד כמה הוא חכם וכל-יכול, וכן את העובדה שכל דבר שאלוהים ארגן, תכנן והשיג הוא הטוב ביותר באופן מוחלט. אם לאחר מכן תישאלו שוב: "אם האל הוא כל-יכול, כיצד בכל זאת יכול המלאך הראשי לבגוד בו? אז אלוהים השליך אותו ארצה, שם הוא התיר לו להשחית את האנושות. מהי החשיבות של זה?" תוכלו לומר כך: "עניין זה הוא חלק מציוויו של האל והינו חשוב ביותר. האדם אינו יכול להבין זאת לחלוטין, אך מאותה רמה שהאדם יכול להבין ולהגיע אליה, ניתן לראות שמה שעשה האל משמעותי מאוד. אין זה אומר כמובן שהאל סבל ממעידה זמנית, או שהוא מאבד שליטה ואין לו כל דרך לנהל דברים, ואז הוא מאשים את תחבולות השטן באומרו, 'המלאך הראשי בכל מקרה היה מעורב בבגידה, אז כבר עדיף שאתקדם ואני פשוט אושיע את האנושות אחרי שהוא השחית את כולה'. אין ספק שזה לא המקרה". על אנשים לדעת לכל הפחות שנושא זה נמצא בתחומה של תוכנית הניהול של האל. איזו תוכנית? בשלב הראשון היה מלאך ראשי; בשלב השני המלאך הראשי בגד; בשלב השלישי, לאחר בגידתו של המלאך הראשי, הוא בא בקרב האנושות כדי להשחית את בני האדם, ואז החל האל את עבודת ניהול האנושות. כאשר אנשים מאמינים באלוהים עליהם להבין את החזון של תוכנית הניהול של האל. יש אנשים שלא יבינו לעולם את ההיבט הזה של האמת, ותמיד יחושו שקיימות סתירות רבות שלא ניתן ליישבן. ללא כל הבנה הם יחושו לא בטוחים, ואם הם אינם בטוחים, לא תהיה להם כל אנרגיה לנוע קדימה. ללא האמת קשה להשיג התקדמות כלשהי, כך שמי שאינו מחפש את האמת מתקשה מאוד כשהוא ניצב לפני בעיה. האם השיתוף הזה סייע לכם להבין? רק לאחר בגידתו של המלאך הראשי יצר אלוהים את תוכנית הניהול לשם הושעת האנושות. מתי החל המלאך הראשי בבגידתו? בהחלט היו דברים מסוימים שחשפו את בגידתו, היה תהליך שהוביל לבגידת המלאך הראשי, אין ספק שהדברים לא היו כל כך פשוטים כפי שהם נראים מקריאה בטקסט. הדבר דומה לבגידתו של יהודה בישו – היה שם תהליך. הוא לא פשוט בגד בישו זמן קצר לאחר שהיה חסידו. יהודה לא אהב את האמת, הוא חמד כסף, ותמיד עסק בגניבה. אלוהים העניק אותו לשטן, השטן נתן לו רעיונות, ואז הוא החל לבגוד בישוע. צעד אחר צעד, יהודה הפך לאדם מושחת ובנסיבות מסוימות, כשהגיעה העת, הוא בגד בישו. יש תבנית קבועה לשחיתותם של בני האדם, והיא אינה כה פשוטה כפי שאנשים נוטים לחשוב. כרגע הבנתם של אנשים את תוכנית הניהול של האל היא מוגבלת, אבל הם יוכלו להגיע להבנה מעמיקה יותר של משמעותה כאשר שיעור קומתם יגדל.

מובאה 20

כל בני האנוש המושחתים שטניים מטבעם. יש להם אופי שטני והם עלולים לבגוד באל בכל מקום ובכל זמן. אנשים שואלים, "האל ברא את בני האנוש והם כחומר בידיו. למה הוא לא מגן על בני האנוש במקום לאפשר להם לבגוד בו? הוא הרי כל יכול, לא?" זוהי אכן שאלה. מה הבעיה כאן? לאל יש צד כל יכול וגם צד מעשי. אנשים יכולים לבגוד באל מבלי שהשטן ישחית אותם. לבני אנוש אין שום רצון אישי באשר לאופן בו עליהם לעבוד את האל, להתכחש לשטן, לא להתרועע עם השטן ולציית לאל. האל ניחן באמת, בחיים ובדרך, ולא ניתן לחללו. בני האנוש לא ניחנים באף אחד מהדברים האלה. הם לא רואים מבעד לדברים האלה באופיו של השטן ואינם מבינים כלל את האמת, לכן הם עלולים לבגוד באל בכל מקום ובכל זמן. נוסף לכך, לאחר שאנשים הושחתו על ידי השטן, אופיו נמצא בתוכם, וקל להם יותר לבגוד באל. זאת הבעיה. אם אתם רואים רק את הצד המעשי של האל ולא את הצד הכול יכול שלו, יהיה לכם קל לבגוד באל ולראות במשיח אדם רגיל, ולא תבינו כיצד הוא יכול למסור אמיתות רבות כל כך על מנת להושיע את האנושות. אם תראו רק את הצד הכול יכול של האל ולא את הצד המעשי שלו, גם יהיה לכם קל להתנגד לאל. אם לא תראו אף אחד מהצדדים, יש סיכוי גדול אף יותר שתתנגדו לאל. לכן הכרת האל היא הדבר הקשה ביותר בעולם, לא? ככל שאנשים יכירו את האל, כך הם יבינו את כוונותיו וכן שיש משמעות לכל אחד ממעשיו. ברגע שאנשים מכירים את האל באמת, הם יכולים להגיע לתוצאות כאלה. אף שלאל יש צד מעשי, כמעט בלתי אפשרי להכיר את האל לחלוטין. האל הוא אדיר באופן בלתי נתפס, וחשיבת בני האנוש מוגבלת מדי. למה אומרים שהאדם הוא לנצח עולל אל מול האל? זוהי משמעות הדבר.

כשהאל מדבר או עושה מעשה, אנשים תמיד שוגים בהבנתם, "איך יכול האל לעשות את זה? הרי הוא כל יכול!" אנשים תמיד ניחנים בתפישות משלהם. באשר לסבל גשמי שהאל חווה, יש החושבים, "הרי האל הוא כל יכול. האם הוא צריך לחוות סבל גשמי? האם האל אינו יודע סבל גשמי מהו?" זהו הצד המעשי של עבודת האל. בעידן החסד, ישוע נצלב על מנת לגאול את האנושות, אך האדם אינו מבין את האל ותמיד ניחן בתפישות בנוגע לאל באומרו, "על מנת לגאול את האנושות, היה על האל רק לומר לשטן, 'אני כל יכול. אתה מעז לגזול ממני את האנושות? אתה מוכרח לתת לי אותה.' במילים מעטות אלה אפשר היה לפתור את הכול – האם לאל לא הייתה סמכות? בסך הכול היה עליו לומר שהאנושות נגאלה ושחטאי האדם נמחלו, ואז האדם היה נטול חטא. אי אפשר היה להחליט את הדברים האלה על סמך מילות האל? אם מילות האל בראו את השמים והארץ וכל הדברים כולם, אז איך ייתכן שהאל לא יכול לפתור את העניין הזה? למה היה צריך לצלוב את האל בכבודו ובעצמו?" כאן פועלים גם הצד הכול יכול של האל וגם הצד המעשי שלו. באשר לצד המעשי שלו, האל בהתגלמותו כבשר ודם סבל מאוד ב-33 השנים וחצי בהן חי על פני האדמה ובסופן נצלב. הוא חווה סבל איום ונורא. לאחר מכן הוא קם לתחייה מן המוות, וזה היה בעצם הצד הכול יכול שלו בפעולה. האל לא עשה סימן כלשהו, או דימם או הוריד גשם ואמר שמדובר בקורבן חטאת. הוא לא עשה שום דבר כזה, אלא הפך בכבודו ובעצמו לבשר ודם על מנת לגאול את האנושות ונתלה על הצלב כדי שבני האנוש ידעו על מעשיו. בעצם המעשה, בני האנוש הבינו שהאל אכן הציל אותם, וזו הייתה ההוכחה. בין אם ההתגלמות בשר ודם היא שמבצעת את הדבר, או הרוח באופן ישיר, כל זה הכרחי. פירוש הדבר הוא, שכאשר עושים דברים בצורה כזאת, מעניקים לעבודה ערך ומשמעות, ורק בצורה כזאת יכולה האנושות לקצור את הפירות. זאת משום שהאנושות כולה היא מושא הניהול של האל. כבר אמרנו קודם שזה במטרה לעורר מלחמה עם השטן ולהשפיל אותו. ובעצם, בסופו של דבר זה מועיל לבני האנוש, לא? מבחינתם זה משהו שראוי להנציח, משהו מלא ערך וחשיבות, כי האל שואף ליצור אנשים שמבינים אותו לאחר שעברו תלאות, אנשים שאותם הוא הביא לידי שלמות, אנשים שהתגברו על שחיתות השטן. לכן אין ספק שהעבודה מוכרחה להתבצע בצורה כזאת. האל מחליט באיזו שיטה ישתמש בכל שלב בעבודתו בהתבסס על הצרכים של האנושות. ברור שעבודת האל אינה מתבצעת בשיטות חסרות אבחנה. אבל לאנשים יש בחירה ותפישות משלהם. בנוגע לצליבתו של ישוע, אנשים חושבים, "איך צליבתו של האל קשורה אלינו?" הם חושבים שאין שום קשר, אבל היה צורך לצלוב את האל על מנת לגאול את האנושות. הצליבה הייתה אז הסבל הגדול ביותר. האם אי אפשר היה לצלוב את הרוח? אי אפשר היה לצלוב את הרוח, והיא לא יכלה להיות תצורה מוקדמת של האל, ובטח שלא לדמם ולמות. אפשר היה לצלוב רק את ההתגלמות כבשר ודם, זאת הייתה ההוכחה לקורבן החטאת. הבשר לבש צורה של גוף חוטא ולקח על עצמו את סבלה של האנושות. הרוח לא יכלה לסבול למען האנושות, או לכפר על חטאיה של האנושות. ישוע נצלב למען בני האנוש. זה הצד המעשי של האל. האל יכול היה לעשות זאת ועדיין לאהוב את בני האנוש בצורה כזאת, ולעומת זאת בני האנוש לא היו יכולים. זה הצד הכול יכול של האל.

כל מעשה של האל משלב את הצד הכול יכול שלו ואת הצד המעשי שלו. מהות האל היא כל יכולתו, וגם מעשיותו; אי אפשר להפריד בין שני ההיבטים האלה. כשהאל עושה מעשים באופן אמיתי ומוחשי, זה ההיבט המעשי שלו בפעולה, והעובדה שהוא יכול לפעול כך מראה גם את ההיבט הכול יכול שלו. אתם לא יכולים לומר, "האל פועל במציאות, ולכן הוא מעשי, יש בו אך ורק צד מעשי ואין בו שום היבט כל יכול"; אם תגידו דבר כזה, זה יהפוך לכלל. נכון שזה ההיבט המעשי, אבל יש גם היבט כל יכול. כל מעשה של האל מכיל את שני ההיבטים האלה – כל יכולתו ומעשיותו – והכול נעשה בהתבסס על המהות שלו; זה ביטוי של הטבע שלו וכן גילוי המהות שלו ומה שהוא. אנשים חושבים שבעידן החסד, האל היה רחום ואוהב; אבל עדיין היו לו חרון אף ושיפוט. כשהאל הטיל קללה על הפרושים ועל כל היהודים – אלה לא היו חרון אפו וצדקתו? אינכם יכולים לומר שהאל היה רק רחום ואוהב במהלך עידן החסד, שלא היו בו חרון אף, שיפוט או קללות – אמירות כאלה מראות שאנשים אינם מבינים את עבודת האל. עבודת האל בעידן החסד הייתה הבעה של טבעו. כל מעשי האל שבני האנוש יכלו לראות נועדו להוכיח שהוא עצמו הוא האל ושהוא כל יכול, שהוא עצמו היה מהות האל. האם עבודת השיפוט והייסור של האל במהלך השלב הנוכחי פירושה שהוא לא רחום או אוהב? לא. אם אתם מסכמים את מהות האל רק במשפט אחד או באמירה אחת, אתם יהירים וצדקניים מדי, טיפשים ובורים מדי, וזה מראה שאינכם מכירים את האל. אנשים אומרים, "אמרו לנו את האמת בנוגע להכרת האל, הסבירו את זה בבירור." מה יגיד מי שמכיר את האל? אנשים כאלה יגידו, "הסוגייה של הכרת האל היא כל כך מורכבת שאי אפשר להסביר אותה בבירור בכמה משפטים בודדים. לא משנה איך נתנסח, לא נצליח לגרום לכם להבין. די שתבינו את העיקרון הכללי. אדם אף פעם לא יכול להכיר את האל לחלוטין." אדם יהיר שאינו מכיר את האל יגיד, "אני יודע איזה סוג אל הוא, אני באמת מבין אותו." זאת ממש התרברבות, לא? כל מי שמדבר כך הוא יהיר בצורה קיצונית! יש דברים – עובדות שאנשים אולי לא ראו וחוו – שהם לא יכולים לדעת או לחוות על בשרם, לכן לדעתם הכרת האל היא מופשטת למדי. אנשים שאינם יודעים רק שומעים אמירה מסוימת ומבינים את ההיגיון מאחוריה, אבל אינם יודעים. הם אולי אינם מבינים, אבל זה לא אומר שזאת לא האמת. חסרי הניסיון אולי חושבים שזה מופשט, אך למעשה זה לא מופשט. אם לאנשים באמת יש ניסיון, הם יצליחו להתאים את דברי האל להקשר הנכון וליישם אותם בפועל. כך נראית הבנת האמת. האם תוכלו להבין את האמת אם רק תקשיבו למשפטים מדברי האל בלי שום הבנה אמיתית? עליכם ליישם את הדברים בפועל ולחוות אותם. לא קל להבין את האמת.

האל גאל את האנושות כולה בעידן החסד. זה הצד הכול יכול של האל, וכל יכולתו כוללת את כל עבודתו המעשית. משום שעשה את עבודתו וכבש את בני האנוש, כל בני האנוש משתוחחים בפני האל ויכולים לקבל אותו. אם אנשים ידברו בנפרד על כל יכולתו ועל מעשיותו של האל, הם לא יוכלו להבין אותם לחלוטין. על מנת להכיר את האל, עליכם לשלב את הכרת שני ההיבטים שלו, כל יכולתו ומעשיותו; רק אז תוכלו להשיג תוצאות. עצם כך שהאל יכול לעשות את עבודתו באופן מעשי, לטהר ולפתור את שחיתות האנושות על ידי הבעת האמת, ולהנהיג את בני האנוש באופן ישיר – הדברים האלה מראים את הצד המעשי שלו. האל מביע את טבעו ואת מה שהוא, והוא יכול לעשות כל עבודה שבני האנוש אינם יכולים; כאן בא לידי ביטוי הצד הכול יכול של האל. לאל יש סמכות להעניק קיום בעזרת מילותיו, להעניק תוקף לפקודותיו, לדאוג לכך שמה שהוא אומר ייעשה. כל יכולתו של האל נחשפת כשהוא מדבר. האל שולט בכל הדברים כולם, מתמרן את השטן לשרת אותו, יוצר מצבים במטרה לבחון ולזכך את בני האנוש, לטהר ולשנות את טבעם – כל אלה מגלמים את הצד הכול יכול של האל. האל במהותו הוא גם כל יכול וגם מעשי, ושני ההיבטים האלה משלימים זה את זה. כל מעשה של האל מביע את הטבע שלו ומגלה את מה שהוא. מה שהוא כולל את כל יכולתו, את צדקתו ואת מלכותיותו. מההתחלה ועד הסוף, עבודת האל היא גילוי המהות שלו, והבעה של מה שהוא. למהות שלו יש שני היבטים: האחד הוא כל יכולתו, והשני מעשיותו. שני ההיבטים האלה קיימים בכל שלב בעבודת האל שתבחנו, והם נמצאים בכל מעשה שלו. זאת דרך אחת להבין את האל.

מובאה 21

בין שאלוהים עושה את עבודתו דרך התגלמותו כבשר ודם ובין שהוא עושה זאת דרך רוח האל, הכול נעשה לפי תוכנית הניהול שלו. הדבר נעשה לא על פי שיטות גלויות או נסתרות או בהתאם לצרכים אנושיים, אלא הכול לפי תוכנית הניהול של האל. עבודת אחרית הימים לא יכולה להיעשות בכל אופן שבו אלוהים רוצה. השלב הזה נבנה על יסוד שני השלבים הקודמים של עבודתו של האל. העבודה שנעשתה בעידן החסד, שהוא השלב השני של עבודתו של האל, אִפשרה את גאולת האנושות, ואותה השלימה התגלמותו כבשר ודם. לא מן הנמנע שרוח האל תבצע את השלב הנוכחי בעבודתו של האל, לאלוהים יש היכולת לבצע את העבודה, אבל מוטב להשאיר אותה להתגלמות, אשר יכולה לגאול אנשים ביעילות רבה יותר. אחרי הכול, המילים שמביעה ההתגלמות מסוגלות לכבוש אנשים טוב יותר מהמילים הישירות של רוח הקודש, ולסייע לאדם להכיר את האל. כשרוח האל בפעולה, אלוהים לא תמיד מסוגל להיות עם בני האדם, ולרוח האל לא מתאפשר לחיות ולדבר עם אנשים פנים אל פנים כפי שההתגלמות עושה זאת עכשיו, ויש פעמים שבהן רוח האל לא יכולה לגלות את מה שנמצא בליבם של האנשים כמו שההתגלמות יכולה. בשלב זה עיקר עבודת ההתגלמות היא לכבוש אנשים, ואחרי שנכבשו, להביא אותם לידי שלמות כך שיכירו את האל ויוכלו לעבוד אותו. זו הפעילות של סוף העידן. אילו שלב זה לא היה מוקדש לכיבוש אנשים אלא רק להפצת הידיעה שאלוהים אכן ישנו, רוח האל הייתה יכולה להשלים אותו בעצמה. אתם עלולים לחשוב שאם רוח האל הייתה מקיימת את השלב הזה, אלוהים היה יכול להחליף את ההתגלמות כבשר ודם ולעשות את אותה עבודה שהיא עושה, וזאת מפני שאלוהים הוא כל־יכול, ואפשר להשיג את אותן התוצאות בין שההתגלמות היא שפועלת ובין שזו רוח האל. אבל זו תהיה טעות לחשוב כך. אלוהים פועל בהתאם לניהול שלו, ובהתאם לתוכניתו ולצעדים שלו לגאולת האדם. זה לא, כמו שאתם עשויים לדמיין, שרוח האל היא כול־יכולה, שההתגלמות היא כול־יכולה ושאלוהים עצמו הוא כול־יכול, ולכן אלוהים יכול לעשות כל דבר שירצה. אלוהים פועל לפי תוכנית הניהול שלו, ולכל שלב בעבודתו של האל יש שלבים מסוימים שכלולים בה. האופן שבו יש להשלים את השלב הזה והפרטים הכרוכים בו – כל אלה גם הם חלק מהתוכנית. השלב הראשון של עבודתו של האל הושלם בישראל, והשלב האחרון הזה מתקיים בארץ התנין האדום הגדול כאש, בסין. יש ששואלים, "למה אלוהים לא יכול לבצע את העבודה הזו בארץ אחרת?" על פי תוכנית הניהול של השלב הזה, זה חייב להיעשות בסין. האנשים בסין הם נחשלים, החיים שלהם מנוונים ואין להם זכויות אדם או חירויות. זו ארץ ששולטים בה השטן ושדים רעים. המטרה של ההופעה והעבודה בסין היא לגאול את האנשים שחיים בחלק הכי חשוך של העולם, אנשים שהשטן השחית אותם באופן העמוק ביותר. זאת הדרך היחידה להביס את השטן באמת ולהשיג תהילה של ממש. אם אלוהים היה מופיע ומבצע את עבודתו בארץ אחרת, הייתה לכך חשיבות פחותה. כל שלב בעבודתו של האל הוא הכרחי, ואלוהים מבצע כל שלב בדרך שבה עליו להיעשות. יש דברים שאפשר להשיג באמצעות עבודת ההתגלמות ויש דברים שאפשר להשיג באמצעות העבודה של רוח האל. אלוהים בוחר לעבוד דרך ההתגלמות בבשר ודם או דרך רוח האל, בהתאם לשיטה שתביא לתוצאות הכי טובות. זה לא, כמו שהצעתם, שכל דרך לעבוד תהיה סבירה, שאלוהים יוכל לבצע את העבודה בכך שילבש צורה אנושית אקראית, שרוח האל תוכל לעשות אותה בלי לפגוש אנשים פנים אל פנים, וששתי השיטות האלה ישיגו תוצאות מסוימות. אסור לכם להבין את זה לא נכון. אלוהים הוא כל־יכול, אבל גם יש לו צד מעשי, ואנשים לא יכולים לראות את הצד הזה. אנשים רואים את אלוהים בתור דבר מאוד על־טבעי והם לא יכולים להבין את מהותו של אלוהים, וכך הם מפתחים כל מיני רעיונות לא מציאותיים בנוגע אליו. מעט מאוד אנשים מבינים שדברי האל והעבודה שהוא עושה הם האמת, שאלה דברים מעשיים, שאלה דברים אמיתיים לחלוטין שבני האדם יכולים לגעת בהם ולראות אותם. אם אנשים באמת ניחנים באיכות וביכולת להבין, אז אחרי התנסות של כמה שנים בעבודתו של האל הם אמורים להבין שכל המילים שאלוהים מבטא הם הממשיות של האמת, שישנן אמיתות ועקרונות בכל חלקי העבודה ובדברים שאלוהים עושה, ושכל המעשים שלו הם בעלי חשיבות רבה. לכל דבר שאלוהים עושה יש משמעות, כל דבר שאלוהים עושה הוא הכרחי ויכול להשיג את התוצאות הטובות ביותר. לכל אלה יש מטרה ברורה, תוכנית ברורה וחשיבות ברורה. האם נדמה לך שהעבודה של אלוהים מתבצעת על סמך דברים שנאמרו ללא מחשבה תחילה? לאלוהים יש צד כל־יכול, אבל גם יש לו צד מעשי. הידע שלכם הוא חד־צדדי. אתם טועים בהבנה שלכם את הצד הכול־יכול של אלוהים, שלא לדבר על הבנתכם את הצד המעשי שלו, שאותו אתם מבינים עוד הרבה פחות.

בשלושת שלבי עבודת האל, השלב הראשון מתבצע בידי רוח האל, ואילו את שני השלבים האחרונים מבצעת התגלמותו כבשר ודם, וכל שלב בעבודת האל הוא הכרחי. קחו את הצליבה, לדוגמה: אם רוח האל הייתה נתלית על הצלב, לא הייתה לכך שום משמעות כי אנשים לא יכולים לראות את רוח האל או לגעת בה, ורוח האל לא יכולה לחוש שום תחושה או לסבול כאב. לכן לצליבה הזאת לא יכולה להיות שום משמעות. השלב שמתקיים באחרית הימים הוא השלב של כיבוש בני האדם, וזו עבודה שההתגלמות כבשר ודם יכולה לבצע – רוח האל לא יכולה להחליף את ההתגלמות כשמדובר בעבודה הזאת, והעבודה שמבצעת רוח האל לא יכולה להתבצע בידי ההתגלמות. כשאלוהים בוחר בהתגלות או ברוח האל לביצוע כל שלב בעבודת האל, מדובר בבחירה הכרחית לגמרי, וכל־כולה מוקדשת לקבלת התוצאות הטובות ביותר ולהשגת המטרות של תוכנית הניהול של אלוהים. לאלוהים יש צד כל־יכול וצד מעשי. הוא פועל באופן מעשי בכל שלב של עבודת האל. אנשים מדמיינים שאלוהים לא מדבר או חושב ושאלוהים עושה כל מה שהוא רוצה, אבל זה לא נכון. אלוהים ניחן בחוכמה, אלוהים ניחן בכל דבר שאלוהים הינו, וזו מהותו של האל. כשאלוהים מבצע את עבודתו, הוא צריך לחשוף ולהביא לידי ביטוי את הטבע שלו, את מהותו, את החוכמה שלו ואת כל מה שאלוהים ניחן בו ושאלוהים הינו, כדי שאנשים יוכלו להבין, ללמוד ולהשיג את הדברים האלה. אלוהים לא מבצע את עבודתו על סמך אוויר, ובוודאי שלא על סמך הדמיונות של אנשים. אלוהים פועל לפי צרכי העבודה ולפי התוצאות שיש להשיג. הוא מדבר באופן מעשי, הוא עובד וסובל מיום ליום, וכשאלוהים סובל, הוא חש כאב. זה לא שרוח האל נוכחת בזמן שההתגלמות עובדת ומדברת, ואז נעלמת כשההתגלמות חדלה מכך. אם זה היה נכון, אלוהים לא היה סובל, וזו לא הייתה התגלמות כבשר ודם. אנשים לא יכולים לראות את הצד המעשי של אלוהים, ולכן אנשים לא מכירים את אלוהים היטב, וההבנה שלהם שטחית בלבד. אנשים אומרים שאלוהים הוא מעשי ורגיל, או שאלוהים הוא כל־יכול ומסוגל לעשות כל דבר – את כל זההם למדו מאנשים אחרים, כי הם חסרי הכרה או חוויה של ממש. כשמדובר בהתגלמות האל כבשר ודם, למה שמים דגש כל כך גדול על המהות של ההתגלמות? למה הדגש הוא לא על רוח האל? העיקר הוא העבודה שמבצעת ההתגלמות, כי העבודה של רוח האל היא לסייע ולעזור, וכך מתקבלות התוצאות של עבודת ההתגלמות. בכל שלב ושלב אנשים יכולים להתוודע מעט לאלוהים, אבל אינם מסוגלים להשיג פריצת דרך בכל הנוגע לרצונם לדעת יותר על אלוהים; כשאלוהים אומר מעט, אנשים מבינים מעט, אבל עדיין לא מצליחים להבין אותו בבירור, ומתקשים לתפוס את החלק המהותי שבו. אם נדמה לכם שרוח האל יכולה לעשות כל דבר שההתגלמות כבשר ודם יכולה לעשות, ושרוח האל יכולה לבוא במקום ההתגלמות, לעולם לא תבינו מהי חשיבותה של ההתגלמות, מהי עבודתה ומהו מהותה.

מובאה 22

התוכן של הדבר מופיע בבשר הוא עשיר במיוחד, כולל היבטים שונים של האמת וכן מספר הצהרות נבואיות, אשר חוזות את מצב העידנים הבאים. למעשה, הנבואות כלליות מאוד במהותן ועיקר הספר עוסק בהיווכחות בחיים, חשיפת הטבע האנושי ודרכים שמאפשרות להכיר את האל ואת צביונו. באשר לעידנים העתידיים, מספרם של עידנים אלה והנסיבות שאליהן תיכנס האנושות, האם אין בספר זה תוכנית ספציפית, התייחסות ספציפית או אפילו תקופה ספציפית? המשמעות היא, שבני האדם אינם צריכים להטריד את עצמם בעידני העתיד, טרם הגיע הזמן הזה והוא עדיין רחוק מאוד. גם אם אדבר באוזניכם אודות הדברים האלה לא תבינו אותם ובנוסף, אנשים אינם צריכים להבין את הדברים האלה כבר כעת. לדברים אלה אין כמעט קשר לשינוי שחווים האנשים בצביון החיים. כל שעליכם להבין הם אותם דברים שחושפים את הטבע האנושי. זה מספיק. בעבר נובאו אי-אילו נבואות, כגון המלכות בת אלף השנים, הביאה המשותפת של האל ושל בני האדם אל המנוחה וגם דברים בנושא עידן הדבר. כל אותם דברי נבואה מתייחסים לתקופות שתגענה בקרוב; הנבואות שאינן מוזכרות עוסקות בדברים רחוקים מאוד. אינכם צריכים ללמוד את הדברים המרוחקים מאוד; מה שאינכם צריכים לדעת לא יסופר לכם; מה שאתם צריכים לדעת הוא כל האמת שבאה מהאל – למשל, צביונו של האל המובע כלפי בני האדם, תכונות האל ומהותו כפי שהללו מתגלות בדברי האל, החשיפה של טבע האדם מתוך השיפוט והייסור והכיוון שניתן לאנשים בחייהם על ידי האל, שכן עבודת הושעתם של בני האדם בידי האל כוללת בליבתה את הדברים הללו.

המטרה שלשמה האל אומר את הדברים האלה בעשותו את עבודת ניהול האנושות היא בעיקר כדי לכבוש ולהושיע אנשים ולשנות את צביונם. כרגע עידן הדבר הוא עידן מציאותי – זהו העידן שבו האמת כובשת ומושיעה את בני האדם. ייאמרו דברים נוספים בעתיד; דברים רבים טרם נאמרו. יש כאלה שחושבים, שהדברים העכשוויים האלה הם הבעת האל בשלמותה – זו פרשנות שגויה מאוד, שכן עבודת עידן הדבר רק החלה בסין, אך ייאמרו דברים נוספים לאחר שהאל יופיע בפומבי ויעבוד בעתיד. מה יהיה טיבו של עידן המלכות, לאיזה מין יעד תיכנס האנושות, מה יקרה לאחר ההיווכחות באותו היעד, איך ייראו החיים של האנושות באותה עת, לאיזו רמה יכול להגיע האינסטינקט האנושי, איזו הנהגה ואיזו אספקה תידרש וכדומה – התשובות לכל השאלות הללו כלולות בעבודת עידן הדבר. הכוללנות של האל אינה כפי שאתם מדמיינים ב'הדבר מופיע בבשר' בלבד. האם ייתכן שביטויי צביונו של האל ועבודתו הם פשוטים כפי שאתה מדמיין? הכוללנות של האל, נוכחותו בכול, כול-יכולתו והעילאיות שלו אינם דברים בעלמא – אם אתה אומר כי הספר הדבר מופיע בבשר מייצג את האל בכללותו וכי הדברים האלה מסיימים את כל הניהול האלוהי, אזי הראייה שלך את האל היא מצומצמת מדי; האינך קובע שוב גבולות לאל? עליך לדעת שהדברים הללו מהווים חלק קטן מאוד מהאל הכוללני. כל החוגים הדתיים תחמו את האל בגבולות כתבי הקודש. והאם אינכם קובעים לו גבולות גם היום? האינכם יודעים שהתוחם את האל בגבולות משפיל אותו? שבכך אתם מגנים את האל ומחללים אותו? נכון להיום, רוב האנשים חושבים, "כל הדברים שאמר האל באחרית הימים נמצאים בהדבר מופיע בבשר, אין דברים נוספים של האל; זה כל מה שאמר האל", נכון? זו טעות גדולה לחשוב כך! הדברים שמופיעים בהדבר מופיע בבשר הם רק דברי הפתיחה של עבודת האל באחרית הימים, מהווים חלק מן הדברים של עבודה זו והם עוסקים בעיקר באמיתות של החזיונות. בהמשך יופיעו גם דברים שנאמרו בנוגע לפרטיו הרבים של היישום בפועל. לכן, ההפצה של הדבר מופיע בבשר בקרב הציבור אין משמעותה שעבודת האל הגיעה לנקודת הסיום של שלב כלשהו, קל וחומר שעבודת השיפוט של האל באחרית הימים הגיעה לכדי סוף מוחלט. לאל יש עדיין דברים רבים להביע, וגם לאחר השמעת הדברים האלה אי אפשר יהיה לומר שעבודת הניהול של האל הסתיימה. כאשר עבודת היקום כולו תסתיים, אפשר יהיה לומר רק שתוכנית הניהול בת ששת אלפים השנים הגיעה לידי גמר; אבל האם באותה עת ימשיכו עדיין אנשים להתקיים ביקום הזה? כל עוד קיימים חיים, כל עוד האנושות קיימת, הניהול של האל צריך להמשיך. כאשר תושלם תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים, כל עוד יתקיימו האנושות, החיים והיקום הזה, האל ימשיך לנהל את הכול, אך דבר זה כבר לא ייקרא יותר "תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים". כעת מתייחסים לכך כאל הניהול האלוהי. אולי זה ייקרא בשם אחר בעתיד; יהיו אלה חיים אחרים עבור האנושות והאל; לא ניתן לומר, שהאל ימשיך להשתמש בדברים המקובלים כיום כדי להנהיג את בני האדם, שכן הדברים הללו מתאימים רק לפרק הזמן הנוכחי. לכן אף פעם אל תקבעו גבולות לעבודתו של האל. יש האומרים, "האל מוסר לבני האדם רק את הדברים הללו ולא שום דבר אחר; האל מסוגל לומר רק את הדברים האלה". גם בכך יש תחימה של האל בגבולות מסוימים. הדבר דומה ליישום הדברים שנאמרו בעידנו של ישוע כעת, בעידן המלכות – האם זה הולם? יש דברים שכוחם יפה ויש דברים שדרוש לבטלם, ולכן אינכם יכולים לומר שלא ניתן לבטל את דברי האל. האם אנשים נכונים בקלות לקבוע לדברים גבולות? בתחומים מסוימים, הם אכן תוחמים את האל בגבולות. אולי יום אחד תקרא את 'הדבר מופיע בבשר' בדיוק כמו שאנשים קוראים היום את כתבי הקודש – מבלי לעמוד בקצב צעדיו של האל. כעת זהו הזמן הנכון לקרוא את 'הדבר מופיע בבשר' – אין לדעת בתוך כמה שנים הקריאה בו תדמה להתבוננות בלוח שנה ישן, שכן אז כבר יהיה דבר מה חדש שיחליף את הישן. צורכיהם של בני האדם נוצרים ומתפתחים בהתאם לעבודתו של האל. באותה תקופה, טבע האדם, האינסטינקטים והתכונות הדרושות לו כבר ישתנו במידת-מה; לאחר שהעולם הזה ישתנה, צורכיהם של בני האדם יהיו שונים. יש השואלים: "האם האל ידבר בעתיד?" יש שיגיעו למסקנה לפיה: "האל לא יוכל לדבר, שכן לאחר שתושלם העבודה של עידן הדבר, לא ניתן יהיה עוד לומר שום דבר אחר, וכל הדברים האחרים שייאמרו יהיו דברי שקר". האין זו טעות גם כן? לאנושות קל לשגות ולתחום את האל במסגרות; אנשים מועדים להיצמד לעבר ולהתוות גבולות לאל. ברור שהם אינם מכירים אותו והם עדיין תוחמים כלאחר-יד את עבודתו. טבעם של אנשים הוא כה יהיר! אנשים תמיד שואפים לדבוק בתפיסות הישנות מן העבר ולנצור את מה ששייך לימים עברו בלבם. הם מתייחסים לדברים אלה כאל הונם, מעצם היותם יהירים ונפוחים, מתוך מחשבה שהם מבינים את הכול ויש להם את החוצפה לתחום את עבודתו של האל. בעשותם כן, האין הם חורצים משפט על האל? מלבד זאת, אנשים אינם מתייחסים כלל לעבודתו החדשה של האל; זה מראה שקשה להם לקבל דברים חדשים ובכל זאת הם תוחמים את האל במסגרות מתוך עיוורון. אנשים הם כה שחצנים, עד שאין בהם כל היגיון והם אינם מקשיבים לאיש. הם אפילו אינם מקבלים את דבריו של האל. כזה הוא הטבע האנושי: יהיר וצדקני לחלוטין וללא שמץ של התמסרות. כך בדיוק התנהגו הפרושים כשהוקיעו את ישוע. הם חשבו: "אפילו אם אתה צודק, עדיין לא אהפוך לחסידך – רק יהוה הוא האל האמיתי". גם כיום יש כאלה שאומרים: "הוא המשיח? אני לא אהפוך לחסידו אפילו אם הוא באמת המשיח!" האם קיימים אנשים כאלה? כן, יש הרבה אנשים דתיים שנוהגים כך. זה מראה שצביונם של בני האדם הוא מושחת עד מאוד, ושלאנשים אין כל תקווה להיוושע.

מבין הקדושים במהלך העידנים, משה ופטרוס היו היחידים שבאמת הכירו את האל והם זכו לאישורו של האל; אך האם הם יכלו להבין את האל לאשורו? מה שהם תפסו היה אף הוא מוגבל. הם עצמם לא העזו לומר שהם מכירים את האל. אלה שבאמת מכירים את האל אינם תוחמים אותו בגבולות, כיוון שהם מבינים שהוא מעבר לכל חישוב ומדידה. אלה שאינם מכירים את האל הם אלה שמועדים לקבוע גבולות לאל, לתכונות האל ומהותו. יש להם דמיונות רבים ביחס לאל והם מגבשים בקלות תפיסות לגבי כל מה שהאל עשה. אם כן, אלה שמאמינים שהם מכירים את האל הם אלה שמתנגדים לו ביותר ואלה ששרויים בסכנה הגדולה ביותר.

מובאה 23

אמרו לי, האם זו אמת שהאל אוהב את האדם וחומל עליו? (זה נכון.) אם כן, האם זו אמת שהאל אינו אוהב את האדם ואף מקלל ומעניש אותו? (גם זו אמת.) למעשה, שני המשפטים הללו אמיתיים ונכונים לחלוטין. אבל אין זה עניין פשוט לומר, "זו גם האמת שהאל אינו אוהב את האדם", ואין להגיד זאת כלאחר יד; רק אדם שרכש ידע על טבע האל יכול לומר זאת. כשאתה רואה שהאל עשה מעשה אוהב, אתה אומר, "האל אוהב את האדם באמת ובתמים. זו האמת; זהו מעשה ידיו של האל". אולם כשאתה רואה כי האל עשה מעשה שאינו מתיישב עם תפיסותיו של האדם – למשל, כאשר האל כועס על הפרושים הצבועים או על צוררי משיח ומקלל אותם – אתה חושב, "האל אינו אוהב את האדם; הוא שונא את האדם," ואז יש לך תפיסות על האל ואתה מכחיש אותו. אם כך, מי משני תרחישים אלה הוא האמת? יש אנשים שאינם מסוגלים להסביר זאת בבהירות. איזו משתי עובדות אלה טובה יותר בעיני בני האדם: שהאל אוהב את האדם, או שהוא אינו אוהב את האדם? ללא ספק, כל בני האדם אוהבים את העובדה שהאל אוהב את האדם והם אומרים שאהבתו לבני האדם היא האמת. אך אין הם אוהבים את העובדה שהאל אינו אוהב את האדם, אז הם אומרים שעובדה זו אינה האמת והם מכחישים את האמירה "זו גם אמת שהאל אינו אוהב את בני האדם". ובכן, על מה מבסס האדם את תשובתו לשאלה אם מה שהאל עושה הוא האמת או לא? הוא מבסס אותה על תפיסותיו ודמיונותיו. על האל לעשות דברים בדרך שבה האדם רוצה שיעשה אותם, ורק כשהאל עושה את הדברים בהתאם לתפיסותיו ולדמיונותיו של האדם, רק אז זו האמת. אם האדם אינו אוהב את מה שהאל עושה, אז זו לא האמת. האם אלה שמחליטים בדרך זו מהי האמת מחזיקים בידע על האמת? (לא.) כשאנשים מגדירים תמיד את האל בהתאם לתפיסות האדם, מהן ההשלכות? האם הדבר יוביל לציות לאל או להתנגדות לו? בהחלט לא לציות – רק להתנגדות. אם כן, האם אלה שתמיד מתייחסים לאל בהתאם לתפיסותיהם ולדמיונותיהם הם אנשים שמצייתים לאל? או שמא הם אנשים שמתנגדים לאל? (הם אנשים שמתנגדים לאל.) נקודה זו ניתנת לביסוס, וכך נכון לראות זאת. אנשים חושבים שאהבתו של האל לאדם חייבת להיות דומה לרועה שמלטף גדי, שהיא צריכה להעניק להם חום והנאה ולספק להם את צורכיהם הרגשיים והגופניים, ואז יוכלו להרגיש שזוהי אהבת האל, האין הם חושבים כך? (כך הם חושבים, אך במציאות, השיפוט והתוכחה, גיזום והייסור, מועילים יותר לחיי האדם). זוהי עדיין אהבת האל לאדם! אחרי כל מה שנאמר, נכון שאתם עדיין חושבים שאהבת האל לאדם היא האמת ואילו אי-אהבתו לאדם אינה האמת? (זו גם האמת שהאל אינו אוהב את האדם.) אז איך זה שהאל אינו אוהב את האדם? מה פירוש הדבר? כולנו יודעים שהאל אוהב את האדם: טבעו הצודק, השיפוט והייסור, התוכחה, הטלת המשמעת – כל אלה נכללים במסגרת של אהבת האל. אם כן, אם האל אינו אוהב את האדם, מדוע כך הדבר? (בשל טבעו הצודק). האם שיפוט וייסור הם חלק מאותו טבע צודק? (אכן כן.) אם שיפוט וייסור הם חלק מאותו טבע צודק, טבעו הצודק של האל כלפי האדם הינו אוהב או לא אוהב? (הוא אוהב.) הבנתם שאהבת האל לאדם היא טבעו הצודק, אבל האם אי-אהבתו לאדם שייכת גם היא לאותו טבע? (היא כן.) כיצד יכול האל שלא לאהוב את האדם ועדיין להיות בעל טבע צודק? אשאל אתכם שאלה נוספת: האם אתם חושבים שזה אפשרי עבור האל שלא לאהוב את האדם? האם יכול לקרות מקרה כזה? (כשהאדם מבצע כל מיני מעשים רעים ושובר את ליבו של האל, אזי האל אינו אוהב את האדם). הדבר שאתם מדברים עליו הוא מותנה ומבוסס על תנאים מוקדמים, בעוד שהדבר שאותו אני מבקש הוא ללא כל הנחות מוקדמות. אהבתו של האל לאדם היא לבטח האמת, וכולם מבינים זאת. אבל אנשים מטילים ספקבכך שאי-אהבתו של האל לאדם היא אמת. אם תצליח להבין ולקבל עניין זה, תצליח לקבל את רוב הדברים שעושה האל ולא תפתח תפיסות ככל שזה נוגע לאל, מהם כמה מהביטויים של אי-אהבתו לאדם? (עדיין איננו מודעים להיבט זה). לא חשתם זאת ולא חוויתם זאת. אילו מילים אנחנו מכירים עד כה שמסבירות את אי אהבתו של האל לאדם? שאט נפש, סלידה, תיעוב, גועל; וגם: נטישה, מיאוס ודחייה. אלה הן המילים. כל אדם מבין את המילים הללו, אז האם הן יכולות להיות מובנות כאי-אהבה? (כן.) הן מובְנות בהתגלמות אי האהבה של האל לאדם, אז האם אתם חושבים שהן האמת? (כן, הן האמת.) לדעתכם, אי-אהבתו של האל לאדם דורשת הנחה מוקדמת: האל עושה דברים שהם חסרי-אהבה כלפי האדם בתוך ההקשר של אהבתו לאדם – זו האמת. נניח שהנחה זו חסרה מרכיב של אהבה או בסיס לאהבה, ושהאל עושה לאדם דברים בלתי אוהבים, דברים המגלמים חוסר אהבה לאדם. לא תוכלו לוודא אם אי אהבתו של האל לאדם היא אכן האמת, וגם לא תצליחו להבין את הדברים הללו במלואם. כאן מונח לב העניין, ומכיוון שכך, עלינו לשתף בכך.

האם אתם חושבים שהאל, כאדון כל היצורים הנבראים, ברא את המין האנושי ומשעשה זאת הוא חייב לדאוג ל בני האדם, לקבוע מה הם יאכלו וישתו ולנהל את כל חייהם וגורלותיהם? (הוא לא חייב). כלומר, האם ביכולתו של האל לדאוג לך אם הוא רוצה בכך, או להטיל אותך אל לב ההמון או לסביבה כלשהי, כדי שתטבע או תשחה, אם אין הוא רוצה לדאוג לך? (כן, כך הדבר.) מאחר שהדבר אכן ביכולתו של האל, האין זו אמת שלאל לא אכפת מהאדם? (כן, זו האמת.) הדבר מתיישב עם האמת. כיצד אפשר לטעון שזו האמת? (האל הוא אדון כל הבריאה.) בכל הנוגע לזהותו ולמעמדו של האל, ובמונחי ההבדל בין האל לבין המין האנושי, האל ידאג לך אם הוא ירצה בכך, ואם לא ירצה בכך הוא לא ידאג לך. כלומר, אם האל מוצא לנכון לדאוג לך אז ראוי שיעשה זאת, ואם לא ירצה לדאוג לך, ההגיוני שלא יעשה זאת. במה הדבר תלוי? זה תלוי בשאלה אם האל רוצה או לא, וזו האמת. יש האומרים, "לא, מאחר שאתה יצרת אותי, אתה חייב לדאוג למה שאני אוכל ושותה – אתה חייב לדאוג לי עד סוף חיי". האם הדבר מתיישב עם האמת? הדבר אינו רציונלי ואינו מתיישב עם האמת. אם האל אמר, "לאחר שבראתי אותך, הרחקתי אותך ממני ולא אדאג לך עוד", זה כוחו של הבורא. מאחר שהאל יכול היה לברוא אותך, הוא יכול להרחיק אותך, למקום טוב או למקום רע. זהו כוחו של האל. מה הבסיס לכוחו של האל? הבסיס לכוחו של האל הוא זהותו ומעמדו של האל, כך שהוא יכול לדאוג לך או לא ובכל אחד מהמקרים, זו האמת. מדוע אני אומר שזאת האמת? הנה מה שעל אנשים להבין. ברגע שהבנת זאת, תדע מי אתה, מיהו האל שבו אתה מאמין, ומהם ההבדלים בינך לבין האל. בואו נחזור להיבט הנוגע לאי אהבתו של האל לאדם. האם על האל לאהוב את האדם? (לא.) מאחר שהוא לא חייב, האם זו האמת שהאל לא אוהב את האדם? (זו האמת.) הדברים ברורים יותר עכשיו, נכון? כעת, בואו נדבר על העניין הבא: מאחר שהמין האנושי הושחת על ידי השטן ויש לו טבע שטני ומושחת, אם האל לא מושיע את המין האנושי ומקרבו אליו, מהו בעצם טיב הקשר בין האדם לאל? (אין קשר.) אין זה נכון; למעשה יש קשר. אז איזה מין קשר זה? זהו קשר עוין. אתה עוין כלפי האל, ומהות טבעך עוינת למהותו של האל. האם, לאור זאת, הגיוני שהאל לא יאהב אותך? האם הגיוני שהאל יתעב אותך, יבוז לך וייגעל ממך? (הגיוני.) מדוע זה הגיוני? (כי אין בנו שום דבר שראוי לאהבת האל, וטבענו מושחת במידה קשה מדי). האל הוא אדון כל הבריאה, ואתה דבר נברא, אבל כדבר נברא, לא צייתת לאל או האזנת לדבריו; במקום זה צייתת לשטן והפכת למתנגד ולאויב של האל. האל אוהב אותך כי הוא ניחן במהות החמלה. הוא מרחם עליך והוא מושיע אותך. לאל יש מהות זו. האל חומל על המין האנושי שברא ודואג לו. אהבתו אליך אינה אלא מהותו הזורמת ומורעפת, והיא היבט אחד של האמת. מצד שני, המין האנושי אינו ראוי לאהבת האל. המין האנושי יהיר, מתעב דברים חיוביים, זדוני, מרושע, שונא את האל ומתנגד לו. לכן, בהינתן מהות האל – קדושתו, צדקתו, נאמנותו, ומעל לכול, סמכותו – כיצד יכול הוא לאהוב מין אנושי שכזה? האם האל יכול להסתדר עם מין אנושי כזה? האם הוא יכול לאהוב אותו? (הוא לא.) מאחר שאינו יכול, כאשר האל בא במגע עם אנשים ורוצה להציל אותם, איזו התנהגות הוא יפגין? ברגע שהוא בא במגע עם אנשים, הוא מפגין גועל, תיעוב ושאט נפש, והוא מתעב ודוחה את אלה שעושים מעשים רעים; אין זו אהבה. אז האם זאת האמת שהאל אינו אוהב את האדם? (כן, זו האמת.) האם נכון שהאל אינו אוהב את אלה שמתנגדים לו? ( נכון.) זה הוגן וסביר ונקבע על ידי טבעו הצודק של האל, אז גם כאן זוהי האמת שהאל אינו אוהב את האדם. מה קובע שזוהי האמת? זה נקבע על ידי מהות האל.

ובכן, בסופו של יום: האם האל אוהב את האדם? (כן.) למעשה, על פי המהות וההתגלמות של האדם, האדם אינו ראוי לאהבת האל, אבל האל עדיין יכול לאהוב את האדם עד מאוד. לדעתכם, האם האל הוא האמת? אם מהותו קדושה? (כן.) מצד שני, מאחר שהאדם כה מבחיל ושחיתותו כה עמוקה, האם יכול האל לאהוב את האדם מבלי לחוש ולו מעט שאט נפש? אם אין ולו מעט שאט נפש, גועל או תיעוב, אזי אין זה תואם את מהות האל. האל מתעב את המין האנושי הזה וחש כלפיו שאט נפש, גועל ומיאוס, אבל הוא עדיין יכול להושיע בני אדם וזוהי אהבתו האמיתית של האל – זו מהותו! אי-אהבתו של האל לאדם נובעת ממהותו של האל, וגם העובדה שהוא עדיין יכול לאהוב את האדם נובעת ממהותו של האל. כעת, כשהעניין הובהר, מהי האמת: שהאל אוהב את האדם? או שהוא אינו אוהב את האדם? (שניהם אמת.) כעת הובהר הדבר. ובכן, האם האדם יכול לעשות את זה? אין אדם שיכול לעשות את זה; אין אפילו אדם אחד שמסוגל – אנשים לא יכולים אפילו לעשות את זה לילדיהם שלהם. אם ילדך תמיד מכעיס אותך ושובר את לבך, בהתחלה תכעס ועם הזמן אף ילך ויגדל שאט הנפש בלבך. לאחר שהוא יעורר בך שאט נפש למשך תקופה מספיק ארוכה, אתה תוותר לחלוטין, ובסוף תנתק את קשריך איתו. מהי אהבה אנושית? היא באה מהחיבה ומקשרי הדם של הבשר, אז אין קשר בינה לבין האמת. זוהי האהבה שנובעת מתחושות חיבה ומהצרכים של גוף האדם. מה הוא הבסיס לאהבה זו? היא מבוססת על חיבה, קשרי דם ואינטרסים ואין בה שמץ אמת. מהי אם כן הסיבה לאי האהבה של האדם? לאחר שחש תיעוב, בוז וגועל כלפי מי ששבר את ליבו, הוא מפסיק לאהוב; הוא לא מסוגל יותר לאהוב. באיזו מידה אתם חושבים שהמין האנושי שבר את לבו של האל? (זה לא יתואר). כן, זה לא יתואר. ובכן, האם האל עדיין אוהב את האדם? אתה לא יודע אם האל אוהב את האדם, אבל אפילו עכשיו האל מושיע אותך, תמיד עובד, מדבר כדי להנהיג אותך ולספק לך את צורכי מחייתך. הוא לא יוותר עליך עד הרגע האחרון, עד שתושלם העבודה. האין זו אהבה? (כן, זו אהבה.) האם יש למין האנושי אהבה כמו זו? (לא.) כשצורכיהם הרגשיים של בני אדם נעלמים, כשקשריהם עם שארי בשרם נגדעים, כשאין ביניהם עוד קשרים המבוססים על אינטרסים משותפים, אין הם אוהבים עוד, אהבתם נעלמת ואז הם בוחרים לוותר – הם מפסיקים "להשקיע". הם ויתרו לחלוטין. מהו הביטוי המהותי של אהבה? הוא עשייה של מעשים פרקטיים והשגת תוצאות, ואם אותם מעשים שקשורים לאהבה אינם נעשים, אז אין שם אהבה. יש אנשים שאומרים שהאל בז לאדם, אבל זה לא לגמרי נכון. האל בז לך, אבל האם הוא דיבר אליך פחות? האם הוא סיפק לך פחות אמת? האם עבודתו בתוכך פחתה? (לא.) לכן, כשאתה אומר שהאל בז לך, אין לך מצפון; מילותיך אינן הוגנות. נכון שהאל בז לך, אבל הוא עדיין אוהב אותך והוא ביצע עבודה רבה בתוכך. זו עובדה שאלוהים מתעב אותך, אבל מדוע? לו צייתת לאל בכל מובן והיית כמו איוב, האם האל עדיין היה שונא אותך? הוא לא היה מתעב אותך עוד; הוא רק היה אוהב אותך. כיצד אהבת האל מראה את עצמה? היא לא דומה לאהבתו של האדם, שהיא כמו לעטוף אדם בצמר גפן. אלוהים לא אוהב בני אדם בדרך זו; הוא מאפשר לך לנהל חיים נורמליים של מין אנושי נברא; הוא מאפשר לך להפוך למודע לאופן שבו יש לחיות, לאופן שבו יש לשרוד, ולאופן שבו יש לסגוד לו; איך להיות ריבון בין כל הדברים ואיך לחיות חיים משמעותיים; ואיך לא לעשות דברים חסרי משמעות ולא לציית לשטן. משמעותה של אהבת האל מרחיקת לכת ובת קיימא, לא? היא מרחיקת לכת מדי, וההשפעות של מעשיו אלה של האל הן בעלות משמעות מונומנטלית וערך מרחיק לכת עבור המין האנושי כולו. זה דבר ששום יצור אנושי לא מסוגל לעשות; זה דבר שאין לאמוד את ערכו, שאדם לא יכול להמיר בכסף או בדברים חומריים כלשהם. אנשים כיום מבינים אמיתות מסוימות ויודעים כיצד לסגוד לאל, אבל האם הם ידעו זאת לפני 20 או 30 שנה? (לא.) הם לא ידעו איך נוצרו כתבי הקודש; הם לא ידעו מה הייתה תוכנית הניהול של האל; הם לא ידעו כיצד לסגוד לאל ולחיות באופן שיהפכם לראויים להיות יצורים נבראים: הם לא ידעו דבר מכל אלה. אז אם תקפצו 20 שנה קדימה, האם לא יהיה המין האנושי אז במצב טוב בהרבה ממצבכם כיום? (כן.) מה יגרום לזה לקרות? ישועת האל ואהבתו האינסופית לאדם. בזכות סבלנותו, סובלנותו וחמלתו כלפי האדם, זכה האדם לדברים רבים כל כך. בלי אהבתו העצומה של האל, האדם לא היה משיג דבר.

האם אתם חושבים שהאל אוהב את האדם? (כן.) האם האל בז לאדם? (כן.) באיזו דרך? בלבו, אלוהים למעשה נגעל מהאדם ומתעב את מהות טבעו. הוא נגעל מכל אדם, אז איך הוא עדיין מחולל את עבודתו בתוך האדם? כי יש בו אהבה וכי הוא רוצה להושיע את האנשים הללו. האם הוא לא מתעב בני אדם כשהוא מושיע אותם? כן, הוא מתעב אותם; תיעוב ואהבה מתקיימים בו זמנית. הוא מתעב, הוא סולד והוא בוחל – אך באותו זמן הוא עובד למען ישועת האדם. מי אתם חושבים שיכול לעשות את זה? אין אדם שיכול לעשות את זה. כשאנשים רואים מישהו שהם נגעלים ממנו ומתעבים אותו, הם לא רוצים יותר להביט באותו אדם, אפילו להחליף איתו מילה זה יותר מדי בשבילם, או, כמו שאומרים הכופרים, "אם אין בסיס משותף, אפילו מילה אחת היא בזבוז של אוויר". כמה מילים דיבר האל אל האדם? יותר מדי. האם אתה יכול לומר שאלוהים לא אוהב את האדם? או שהוא לא מתעב את האדם? (איננו יכולים לומר דבר כזה.) התיעוב הוא עובדה, וכך גם האהבה. נניח שאתה אומר, "אלוהים מתעב אותנו; בואו נשמור מרחק ממנו. בואו לא ניתן לו להושיע אותנו, כדי שלא נעצבן אותו כל הזמן". האם זה בסדר? (לא). אתה לא מתחשב בלבו של האל, וגם אינך מבין אותו ואינך מכיר אותו. במקום זה, כשאתה אומר זאת אתה מורד נגד האל ושובר את לבו. עליך להבין מדוע האל מתעב את האדם ואיך הוא אוהב את האדם. יש סיבות לאהבתו ולתיעובו, לכל אחד משני אלה יש רקע ועקרונות. אם אתה אומר, "מאחר שאלוהים מושיע אותו, הוא לבטח אוהב אותי; אין הוא יכול לתעב אותי", האם זו דרישה לא סבירה? (כן.) אפילו אם אלוהים מתעב אותך, אין הוא מתמהמה עם הושעתך והוא עדיין מעניק לך את ההזדמנות לחזור בתשובה. אין לכך כל השפעה על היותך ניזון ומושקה מדברי האל ועל מילוי חובותיך, ואתה ממשיך ליהנות מחסד האל, אז מדוע אתה עדיין מתווכח? תיעובו של האל כלפיך הוא בדיוק כפי שהוא אמור להיות; הוא נקבע מכורח מהותו של האל, והאל לא התמהמה עם מלאכת ישועתך. האם אנשים לא אמורים להיות בעלי איזשהו ידע על כך? (הם אמורים.) מה עליהם לדעת? עליהם לדעת את דבר טבעו הצודק וקדושתו של האל. כיצד על האדם להכיר אותם? כיצד קרוי הדבר, כאשר אלוהים מתעב את המין האנושי הזה כל כך אבל הוא עדיין מסוגל להושיע אותו? שפע רחמים. זה הדבר המצוי בתוך טבעו הצודק של האל. האל לבדו יכול לעשות זאת; השטן לא יעשה זאת. מצד אחד הוא אינו מתעב אותך, אך מצד שני הוא רומס אותך. לו תיעב אותך, אזי היה מענה אותך כל היום ואפילו מונע ממך חיי נצח ומותיר אותך לשקוע למעגל השמונה עשר של הגיהינום. האין זאת מה שעושה השטן? (כן.) אך האם האל נוהג כך בבני אדם? ממש לא. האל מעניק לבני אדם הזדמנות מספקת לחזור בתשובה. היות שכך, אל תחשוש מכך שהאל מתעב אותך; תיעובו אותך נקבע מכורח מהותו. אז אל תפנה גבך לאלוהים מפני שהוא מתעב אותך, אל תחשוב, "איני ראוי לישועת האל, אין הוא צריך להושיעני; אחסוך לו את הדאגות" ואז תנטוש את האל. זה רק יגרום לאל לתעב אותך אפילו יותר, כי נטשת אותו והשפלת אותו והרשית לשטן לצחוק עליך. האם אתם חושבים שכך הדבר? (לעתים, כשאני חווה דחייה או נסיגות או כשלונות, אני מרגיש ששברתי את לבו של האל ושהוא לא יושיע אותי יותר; לבי נמצא אז במצב של הימנעות מהאל.) שבירת לבו של האל אינה דבר זמני; שברת את לבו מזמן, ויותר מפעם אחת! אבל לוותר על עצמך באמת, פירושו לתת לאל לוותר עליך לחלוטין ולא להושיע אותך, ואז לבו של האל באמת יישבר. האל לא ידון בני אדם למיתה או יסיק מסקנות לגביהם על סמך התנהגותם הרגעית או המתמשכת; הוא לא יעשה זאת. אז איך תדע את טבעו של האל? איך יכולות תפיסותיו וטעויותיו של האדם לבוא על תיקונן? אין אתה יודע מה האל חושב על דברים רבים, ואיך להתיישר עם טבעו הצודק ועם מהותו הקדושה. אין אתה מבין, אבל יש דבר אחד שעליך לזכור: לא משנה מה האל עושה, על האדם לציית; האדם הוא יצור נברא, עשוי חומר, ועליו לציית לאל. זוהי חובתו, מחויבותו, אחריותו. זו הגישה שאותה אנשים צריכים לנקוט. ברגע שאנשים ינקטו גישה זו, איך עליהם להתנהל מול האל ומול הדברים שהוא עושה? אל תגנה לעולם, שמא תפגע בטבע האל. אם יש לך תפיסות, תקן אותן. אך אל תגנה את האל או את הדברים שהוא עושה. ברגע שאתה מגנה אותם, גורלך נחרץ: הדבר שקול לעמידה בצד המנוגד לאל, ללא כל סיכוי לזכות בישועה. אתה עשוי לומר, "אני לא עומד בצד המנוגד לאל כעת, אלא איני מבין את האל", או "יש לי ספק קל בלבי לגבי האל; אמונתי קטנה, ויש לי חולשות ומחשבות שליליות". כל אלה ניתנים לניהול; ניתן לתקנם על ידי חיפוש האמת – אך אל תגנה את האל. אם אתה אומר, "מה שהאל עשה הוא לא בסדר. זה לא תואם את האמת, ולכן יש לי סיבה להטיל ספק, להעלות סימני שאלה והאשמות. אפרסם את זה בכל מקום ואאחד אנשים סביב הפקפוק באל", זה יהיה בעייתי. גישתו של האל כלפיך תשתנה, ואם תגנה את האל, גורלך ייחרץ לחלוטין; יש לאלוהים דרכים רבות מדי שבהן הוא יכול לבוא איתך חשבון. לכן, אסור לאנשים להתנגד לאל במכוון. אין זו בעיה גדולה אם אתה עושה משהו שלא במתכוון שיש בו משום התנגדות מאחר שלא עשית זאת במכוון, והאל מעניק לך אפשרות לחזור בתשובה. אם אתה מגנה דבר מה במכוון גם כשידוע לך שהדבר נעשה על ידי האל, ואתה מסית את כולם למרוד כאיש אחד, אז זה בעייתי. ומה תהיה התוצאה? סופך יהיה כמו של מאתיים וחמישים הנשיאים שמרדו במשה. גם ביודעך שאלוהים הוא שמאחורי הדברים, עדיין אתה מעז להשמיע את קולך נגדו. אלוהים לא מתווכח איתך; הסמכות בידיו; הוא יכול לגרום לאדמה להיפתח ולבלוע אותך ובזה יסתיים הסיפור. הוא לעולם לא יפגוש אותך או יקשיב להסברים שלך. זה טבעו של האל. מה מבטא טבעו של האל בעת הזו? זעם! לפיכך, אסור לאנשים להרים קול כנגד האל או לעורר את זעמו; אם מי מהם יפגע באל, התוצאה תהיה גיהינום.

מובאה 24

אלוהים אוהב את האנושות – זאת האמת וכולם מכירים בכך – אם כן, כיצד אוהב האל את האדם? (האל מבטא אמת, מספק לאנשים אמת, חושף, שופט, מטיל משמעת, מנסה אותם בניסיונות ומזכך אותם, מאפשר להם להבין ולהשיג את האמת.) זה מה שכולכם חוויתם וראיתם. הביטוי של האל לאהבתו לאנושות משתנה מתקופה לתקופה – במקרים מסוימים, אהבתו של אלוהים מתאימה לרעיונות של אנשים והם יכולים להבין ולתפוס אותה מיד, אבל לפעמים אהבתו של האל מנוגדת לתפיסתם של אנשים והם אינם מוכנים לקבל אותה. אילו מן ההיבטים של אהבת האל מנוגדים לתפיסותיהם של אנשים? השיפוט שהאל מפעיל עליהם, הייסורים שבהן הוא מייסר אותם, הגינוי שהוא מגנה אותם, העונשים שהוא נותן, זעמו, הקללות שהוא מטיל וכדומה. אף אחד אינו מוכן להתמודד עם הדברים האלה או לקבל אותם, ולא לדמיין שאהבת האל עשויה להתבטא באופן כזה. אם כן, איך אנשים תחמו את גבולות אהבתו של האל במקור? במקור הם תחמו את גבולות אהבתו של האל לפעולותיו של ישוע אדוננו – ריפוי החולים, גירוש השדים, האכלת חמשת אלפים אנשים בחמש כיכרות לחם ושני דגים, הענקת חסד בשפע והחיפוש אחר אלה שאיבדו את דרכם – על פי התיחום שלהם, אלוהים מתייחס אל האנושות כאל טלה קטן, ומלטף אותה בעדינות רבה. עבורם זוהי מהותה של אהבת האל. לכן כאשר הם רואים את האל מדבר בחומרה ושופט, מייסר, מכניע או מטיל משמעת, הדבר מתנגש עם הגרסה המדומיינת שלהם של אלוהים וכך הם מפתחים רעיונות, מתמרדים ואפילו מכחישים את קיומו של האל. אם האל היה מקלל אתכם, אומר שאין בכם אנושיות, שאינכם אוהבים את האמת, שאינכם טובים יותר מחיות וכי לא יושיע אתכם, מה הייתם חושבים? הייתם חושבים שאהבתו של האל אינה אמיתית, שהאל אינו אל אוהב? האם הייתם מאבדים את אמונתכם באל? יש שיאמרו: "אלוהים שופט ומייסר אותי כדי להושיע אותי, אבל אם הוא מקלל אותי, לא אקבל אותו בתור אלוהיי. אם האל מקלל מישהו, האין זה סופו? האין זה בכוונה שהוא ייענש וירד שאולה? אם לא נשקפת כל תוצאה, מה הטעם להאמין באלוהים?" זה לא רעיון אבסורדי? אם האל יקלל אותך יום אחד, בעתיד, האם תמשיך ללכת בדרכו כפי שאתה עושה כעת? האם עדיין תמלא את חובתך? קשה לומר. יש אנשים שמסוגלים להמשיך ולמלא את חובתם; הם שמים דגש על חיפוש אחר האמת והם מוכנים. אחרים, לעומת זאת, אינם מחפשים אחר האמת ואינם מייחסים חשיבות להתקדמות החיים – הם מזניחים את הדברים הללו. הם חושבים רק על קבלת פרסים והטבות ועל הבאת תועלת בבית האל. כשיש להם זמן, הם תמיד מסכמים את העבודה שעשו לאחרונה, את המעשים הטובים שעשו למען הכנסייה, את המחיר הכבד ששילמו ואילו פרסים וכתרים הם אמורים לקבל. זה סוג הדברים שהם מסכמים בזמנם הפנוי. כשהאל מקלל אנשים מעין אלה, האם זה לא מזעזע או בלתי צפוי מבחינתם? האם יש סיכוי שהם יפסיקו מיד להאמין באל? האם זו אפשרות? (כן). הגישה היחידה שצריכה להיות ליציר נברא כלפי בוראו היא של ציות, ציות ללא תנאי. מקצת מהאנשים בימינו אולי אינם מסוגלים לקבל זאת. הסיבה לכך היא ששיעור קומתו של האדם נמוך מדי ואין לו מציאות אמת. אם כאשר האל עושה דברים שאינם תואמים את התפיסות שלך, יש סיכוי שתפרש את האל לא נכון – אפילו תמרה את פיו ותפנה לו עורף, הרי שאתה רחוק מלהיות מסוגל להישמע לאלוהים. אנשים מוזנים ומושקים בדברי האל, אך למעשה הם שואפים למטרה אחת. המטרה הזו היא היכולת להגיע, בסופו של דבר, לציות מוחלט ובלתי מותנה לאלוהים – וכאשר זה יקרה, אתה, היציר הנברא, תגיע לרף הנדרש. לפעמים אלוהים עושה בכוונת תחילה דברים המנוגדים לתפיסותיך, ודברים שמתנגשים עם רצונותיך או אפילו דברים שנראים כסותרים את האמת, בלתי מתחשבים כלפיך ולא מתאימים להעדפותיך. ייתכן שיהיה לך קשה לקבל את הדברים הללו, אולי לא תוכל לתפוס אותם, גם אם תנתח אותם בדרך כזו או אחרת, אתה עשוי להרגיש שהם לא נכונים ויכול להיות שלא תהיה מסוגל לקבל אותם, ייתכן שתרגישו שאלוהים נהג בצורה לא הגיונית בכך שהוא עשה זאת – אך למעשה האל עשה זאת בכוונה. אם כן, מהי מטרתו של האל במעשים הללו? מטרתו היא לנסות ולחשוף אותך, לבדוק אם אתה מסוגל לתור אחר האמת, אם אתה מציית לאל באמת. אל תחפש בסיס לכל מה שהאל עושה ומבקש ואל תשאל מדוע. אין טעם לנסות להתווכח עם האל. אתה פשוט צריך להכיר בכך שאלוהים הוא האמת ולהיות מסוגל להישמע לו לחלוטין. אתה פשוט צריך להכיר בכך שאלוהים הוא הבורא והאל שלך. עיקרון זה הוא מעל לכל הנמקה, מעל לכל תבונה ארצית, מעל לכל מוסריות, אתיקה, ידע, פילוסופיה או תרבות מסורתית אנושית – אפילו מעל לרגשות אנושיים, צדיקות אנושית ומה שמכונה אהבה אנושית. הוא מעל לכול. אפילו אם זה לא ברור לך, במוקדם או במאוחר יבוא יום ומשהו יקרה לך ותיפול. לכל הפחות, תמרוד באל ותלך בדרך רשעים; אם בסופו של דבר תוכל להביע חרטה, ולהכיר בקסמו של האל, וכן להכיר בחשיבות של עבודת האל בתוכך, תישאר לך תקווה להיגאל – אבל אם תיפול בגלל הדבר הזה ולא תהיה מסוגל להתאושש, לא תהיה לך תקווה. בין שהאל שופט, ובין שהוא מייסר או מקלל אנשים, הכול נעשה כדי להציל אותם והם אינם צריכים לפחד. ממה יש לפחד? עליך לפחד מכך שהאל יאמר, "אני מתעב ודוחה אותך." אם האל אומר כך, אתה בצרות: משמעות הדבר היא שהאל לא יושיע אותך, שאין לך תקווה להיוושע. וכך, דרך קבלת עבודת האל, על אנשים להבין את רצון האל. בכל דבר שתעשו, אל תהיו קטנוניים כשמדובר בדבר האל, ותאמרו, "שיפוט וייסורים הם בסדר, אבל גינוי, קללה, הרס – האם משמעותם אינה שהכול נגמר מבחינתי? מה הטעם בלהיות יציר האל? אז לא אהיה יציר האל, וכבר לא תהיה האלוהים שלי." אם אתה דוחה את האל ולא עומד איתן באמונתך, ייתכן שאלוהים ידחה אותך באמת. האם אתה יודע זאת? אין חשיבות לכמה זמן אנשים האמינו באל, למספר הדרכים שהלכו בהן ולכמות העבודה שעשו או כמות החובות שמילאו, כל דבר שהם עשו בזמן הזה היה הכנה לדבר אחד. מהו הדבר הזה? הם הכינו את עצמם לכך שבסופו של דבר יצייתו לאל באופן מוחלט, ציות ללא תנאי. למה הכוונה ב"ללא תנאי"? הכוונה היא שאתה לא מצדיק את עצמך, ולא מדבר על הסיבות האובייקטיביות האישיות שלך, הכוונה היא שאתה לא מתקטנן; אתה לא ראוי לכך, כיוון שאתה יציר האל. אם אתה מתקטנן עם האל, טעית בהבנת מקומך, וכשאתה מנסה להתווכח עם האל – שוב טעית בהבנת מקומך. אל תתווכח עם האל, אל תנסה לברר תמיד מה הסיבה, אל תתעקש להבין לפני שאתה נשמע לאל, ואל תתעקש לא להישמע לו כאשר אתה לא מבין. אם אתה פועל כך, טעית בהבנת מקומך, ובמקרה כזה הציות שלך לאל אינו מוחלט, זהו ציות יחסי ומותנה. האם אלה שמתנים את ציותם לאל הם אנשים שבאמת נשמעים לאל? האם אתה מתייחס לאלוהים כאלוהים? האם אתה סוגד לאל בתור האל היוצר? אם לא, אלוהים לא מכיר בך. מה עליך לחוות כדי להגיע למצב של ציות מוחלט ובלתי מותנה לאלוהים? וכיצד עליך לחוות זאת? בתור התחלה, על אנשים לקבל את השיפוט והייסורים מידי האל, עליהם לקבל את העובדה שהם נגזמים ומטופלים. נוסף לכך, עליהם לקבל את התפקיד שהאל מטיל עליהם, עליהם לתור אחר האמת בעודם ממלאים את חובתם, עליהם להבין את מגוון ההיבטים של האמת שקשורים להיווכחות בחיים, ולהגיע להבנה של רצון האל. לפעמים אנשים אינם מסוגלים להגיע לאיכות מעין זו ואין להם יכולת תפיסה הנחוצה להבנת האמת. הם יכולים להבין רק מעט מתוך שיתוף בעבודת האל או דרך הפקת לקחים מהמצבים השונים שהאל יוצר. אבל עליך להיות מודע לכך שעליך להיות בעל לב המציית לאל, אל לך לנסות להתווכח עם האל או להציב תנאים, כל דבר שהאל עושה הוא מה שחייב להיעשות, כי הוא הבורא ואתה יציר האל. עליך לסגל לעצמך גישה של ציות, ולא לשאול תמיד מה הסיבה או לדבר על תנאים. אם אין לך ולו גישת צייתנות בסיסית ביותר, ואתה אפילו עלול לפקפק ולא לבטוח באל, או לחשוב בליבך, "צריך לראות אם אלוהים באמת יושיע אותי, ואם אלוהים צודק באמת. כולם אומרים שהאל הוא אהבה – טוב, אז צריך לראות אם באמת יש אהבה במה שהאל עושה לי, אם זו באמת אהבה," אם אתם בוחנים ללא הרף אם המעשים של האל מתאימים לתפיסות ולהעדפות שלכם, או אפילו למה שאתה מאמין שהוא האמת, טעיתם בהבנת מקומכם, ואתם בצרות: סביר שתפגעו בטבעו של האל. אמיתות הקשורות בציות הן קריטיות, ואין אמת שיכולה להיות מוסברת באופן מוחלט או בהיר בכמה משפטים בלבד; כולן קשורות למצבים שונים ולשחיתות של אנשים. אין אפשרות להגיע להיווכחות מציאות האמת בתוך שנה או שנתיים, או בתוך שלוש או חמש שנים. יש צורך לחוות דברים רבים, לחוות הרבה שיפוט וייסורים מדברי האל, לחוות הרבה גיזום וטיפול. רק כאשר תגיעו בסופו של דבר ליכולת ליישם את האמת בפועל, החיפוש שלכם אחר האמת יהיה אפקטיבי, ורק אז תוכלו להגיע להבנה של מציאות האמת. רק אלה שהם בעלי הבנה של מציאות האמת הם מי שיחוו חוויית אמת.

מובאה 25

כמה שנים אחרי תחילת השלב הזה של העבודה היה איש שהאמין באלוהים אבל לא חתר אל האמת; כל רצונו היה להרוויח כסף, למצוא זוגיות ולחיות בעושר, ולכן הוא עזב את הכנסייה. אחרי כמה שנים של שיטוט באין מטרה, הוא חזר במפתיע. הוא חש חרטה גדולה, והזיל דמעות בשפע. זה מוכיח שליבו לא עזב את אלוהים לגמרי, וזה דבר טוב. עדיין היו לו סיכוי ותקווה להיוושע. אילו היה מפסיק להאמין והופך להיות כמו הכופרים, הוא היה גמור לחלוטין. אם הוא יכול להכות על חטא, עדיין יש תקווה עבורו. זה דבר נדיר ויקר ערך. אין זה משנה איך אלוהים פועל ואין זה משנה איך הוא מתייחס לאנשים – אפילו אם הוא שונא, מתעב או מקלל אותם – אם יבוא יום שבו הם יכולים לעשות מהפך, אזי תהיה לי נחמה גדולה, כי משמעות הדבר תהיה שעדיין נותר בליבם מעט מקום לאלוהים, שטרם איבדו לגמרי את ההיגיון האנושי שלהם או את אנושיותם, שהם עדיין רוצים להאמין באלוהים ושלכל הפחות יש להם כוונה מסוימת להכיר בו ולחזור אליו. באשר לאנשים שבאמת יש אלוהים בליבם – ואין זה משנה מתי עזבו את בית האלוהים – אם הם יחזרו ומשפחה זו עדיין יקרה לליבם, אני אהיה קשור אליהם ברגשנות מסוימת ותהיה לי נחמה מסוימת בכך. אולם, אם הם לעולם לא יחזרו, אחשוב שזה מצער. אם הם יוכלו לחזור ובאמת ובתמים לחזור בתשובה, ליבי יתמלא במיוחד בסיפוק ובנחמה. העובדה שהאיש הזה עדיין היה מסוגל לחזור היא סימן שהוא לא שכח את אלוהים; הוא חזר כי עדיין השתוקק לאלוהים בליבו. המפגש בינינו היה מאוד מרגש. כשהוא עזב, אין ספק שהוא היה שלילי למדי ובמצב רע. אבל אם הוא יכול לחזור עכשיו, זה מוכיח שיש לו אמונה באלוהים. עם זאת, לא ידוע אם הוא מסוגל להמשיך קדימה או לא, מכיוון שאנשים משתנים מהר כל כך. בעידן החסד היו לישוע רחמים וחסד עבור בני האדם. אם כבשה אחת מתוך מאה הלכה לאיבוד, הוא עזב את התשעים ותשע כדי לחפש את האחת. קו פעולה זה אינו מייצג פעולה מכנית כלשהי וגם לא כלל, אלא הוא מראה את כוונתו הדחופה של אלוהים להביא ישועה לבני האדם, כמו גם את אהבתו העזה אליהם. זו לא דרך לעשות דברים. זה טבע מסוג מסוים, מנטליות מסוימת. לכן יש אנשים שעוזבים את הכנסייה לחצי שנה או שנה, או שיש להם חולשות רבות ככל שיהיו, או שסובלים מתפיסות מוטעות ככל שיהיו, ובכל זאת היכולת שלהם להתעורר מאוחר יותר למציאות, לצבור ידע ולעשות מהפך ולחזור לדרך הישר מעוררת בי תחושה מיוחדת של נחמה וגורמת לי הנאת-מה. בעולם הזה של עליצות והדר ובעידן המרושע הזה, היכולת להכיר באלוהים ולחזור לדרך הישר היא דבר שמעניק לא מעט נחמה והתרגשות. קח, למשל, את גידול הילדים: בין אם הם בני משפחה נאמנים ובין אם לאו, איך היית מרגיש אם הם לא היו מכירים בך ועוזבים את הבית על מנת לא לשוב לעולם? עמוק בתוכך אתה תמשיך לדאוג להם ותמיד תתהה, "מתי הבן שלי ישוב? הייתי רוצה לראות אותו. אחרי הכול, הוא הבן שלי ולא בכדי גידלתי אותו ואהבתי אותו". תמיד חשבת כך, תמיד ייחלת שיגיע היום הזה. כולם מרגישים אותו הדבר בהקשר הזה, לא כל שכן אלוהים – האין תקוותו של אלוהים גדולה אף יותר שהאדם ימצא את דרכו חזרה אחרי שסטה מהדרך, שהבן האובד ישוב? שיעור קומתם של אנשים כיום הוא דל, אבל יבוא יום שבו הם יבינו את רצון האל – אלא אם כן אין להם נטייה לאמונה אמיתית, אלא אם כן הם חסרי אמונה. במקרה כזה הם לא מעניינו של אלוהים.

מובאה 26

יש סוגים שונים של אנשים, והם נבדלים בסוג הרוח שבקרבם. יש אנשים בעלי רוח אנושית, והם אלה שאלוהים הועיד ובחר. יש אנשים נטולי רוח אנושית; אלה הם שדים שהגיעו לכאן במרמה. אלה שאלוהים לא הועיד ולא בחר בהם לא יוכלו להיוושע אפילו אם יצליחו להתגנב אל בית האל, ובסופו של דבר הם ייחשפו וינודו. התשובה לשאלה האם אנשים יכולים לקבל את עבודת האל – ומשקיבלו אותה, באיזו דרך ילכו והאם יש בכוחם להשתנות – לחלוטין תלויה ברוח ובאופי שבקרבם. יש אנשים שלא יכולים אלא לסטות מדרך הישר; רוחם מאלצת אותם להיות כאלה, והם אינם מסוגלים להשתנות. יש אנשים שרוח הקודש לא עובדת בקרבם מפני שהם אינם הולכים בדרך הנכונה; אבל אם הם יהיו מסוגלים לערוך מפנה בחייהם, רוח הקודש עדיין תוכל לעבוד. אם לא יהיו מסוגלים לכך, יגיע סופם. כל סוג של מצב יכול להתקיים, אבל אלוהים הינו צודק בטיפולו בכל אדם. כיצד אנשים מכירים את טבעו הצודק של אלוהים וכיצד הם תופסים אותו? הצדיקים שבהם זוכים מהאל בברכות, ואילו הרשעים "זוכים" בקללותיו. זוהי צדקתו של האל. אלוהים גומל על הטוב ומעניש את הרע, ומתגמל כל אדם על פי מעשיו. כל זה נכון, אבל כרגע מתרחשים דברים מסוימים שאינם מתיישבים עם תפיסותיו של האדם, כלומר שיש אנשים שמאמינים באלוהים ועובדים אותו אך נהרגים או נתקלים בקללותיו, או אנשים שאלוהים מעולם לא בירך או הקדיש להם תשומת לב, ולא משנה עד כמה הם נאמנים לו, הוא ממשיך להתעלם מהם. יש אנשים רעים שאלוהים לא מברך ולא מעניש, אך הם עדיין עשירים ויש להם צאצאים רבים, והכול מסתדר להם; הם מצליחים בכול. האם זו צדקתו של אלוהים? יש שאומרים, "אנחנו עובדים את אלוהים ולמרות זאת לא זכינו בברכותיו, ואילו אנשים רעים שלא עובדים את אלוהים ואפילו מתקוממים נגדו חיים היטב ואף מצליחים יותר מאיתנו. אלוהים אינו צודק!" מה אתם למדים מכך? נתתי לכם שתי דוגמאות. איזו מהן קשורה בצדקתו של אלוהים? יש שיאמרו, "שתיהן התגלמויות של צדקתו של אלוהים!" מדוע הם אומרים זאת? למעשיו של האל יש עקרונות – אלא שבני האדם פשוט לא מסוגלים לראות אותם בבירור, ומכיוון שאינם יכולים לראות אותם בבירור, הם לא יכולים להגיד שאלוהים אינו צודק. בני אדם יכולים לראות רק את מה שעל פני השטח; הם אינם יכולים להציץ מתחת לפני השטח ולראות את הדברים כהווייתם. לכן מעשיו של אלוהים הם צודקים, גם אם הם אינם תואמים לתפיסות ולדמיונות של האדם. יש רבים שלא מפסיקים להתלונן שאלוהים אינו צודק. זאת מפני שהם אינם מבינים את המצב לאשורו. קל להם לטעות כל עוד הם תמיד מביטים בדברים דרך התפיסות והדמיונות שלהם. הידע של אנשים תלוי במחשבות ובהשקפות שלהם, ברעיונות שיש להם בנוגע ליחסי גומלין או בנקודות המבט שלהם על טוב ורע, נכון ולא נכון או היגיון. כשאלו נקודות המבט, קל לטעות בהבנת האל ולפתח תפיסות שונות, ואדם כזה יתנגד לאלוהים ויתלונן עליו. פעם היה איש עני שידע רק לעבוד את אלוהים, אבל אלוהים פשוט התעלם ממנו ולא בירך אותו. אולי אתם חושבים, "אפילו אם אלוהים לא בירך אותו בחיים האלה, אלוהים בוודאי יברך אותו בחיי הנצח ויגמול לו פי עשרת אלפים מונים. האין זה אומר שאלוהים צודק? אדם עשיר נהנה מברכות פי מאה מונים בחיים האלה, ובעולם הבא יחווה אסון. האין גם זו צדקתו של האל?" כיצד יש להבין את צדקתו של האל? קחו לדוגמה את ההבנה של עבודת האל: אילו אלוהים היה מסיים את עבודתו בעידן החסד ולא משלים את עבודת השיפוט באחרית הימים, ואילולא היה מושיע את האנושות כולה, אילו היה מוביל להשמדתה הכוללת, האם אפשר היה להחשיב אותו אל שתכונותיו הן אהבה וצדק? אילו האנשים שעובדים את האל היו מושלכים אל אגם האש והגופרית, בעוד שהאנשים שאינם עובדים אותו ואפילו לא יודעים על קיומו היו מקבלים רשות לשרוד, כיצד יש להבין זאת? כשמדברים בהקשר של דוקטרינה, אנשים תמיד נוטים לומר שאלוהים הוא צודק, אבל כשהם נתקלים במצב כזה, הם עלולים לטעות באבחנה ואפילו להאשים את אלוהים ולשפוט אותו כאל לא צודק.

את אהבת האל ואת צדקתו יש להבין באופן יסודי, ויש להסביר ולהפנים אותן על פי דברי האל והאמת. יתר על כן, בשביל להכיר את אהבת האל וצדקתו הכרה אמיתית יש לחוות חוויות אמיתיות ולהגיע לנאורות מידי האל. ההערכה כלפי אהבת האל וצדקתו לא אמורה להתבסס על תפיסות ודמיונות. על פי התפיסה האנושית, הטוב זוכה לגמול והרע לעונש, אנשים טובים זוכים לגמול ואילו אנשים רעים נענשים, וכל אלה שאינם עושים כל רע צריכים לזכות בטוב ובברכות. כך עשוי להתקבל הרושם שבכל המקרים שבהם אנשים אינם נוהגים ברשעות, יש לגמול להם בטוב; שרק כך פועלת צדקתו של האל. האין זו התפיסה הרווחת בקרב אנשים? אבל מה קורה אם הם אינם מקבלים גמול טוב? האם אז אפשר לומר שאלוהים אינו צודק? לדוגמה, בתקופתו של נח, אמר לו אלוהים: "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ" (בראשית ו' 13). אז ציווה אלוהים על נח לבנות את התיבה. אחרי שאלוהים הטיל על נח את התפקיד ואחרי שנח בנה את התיבה, ירד על הארץ מבול ארבעים יום וארבעים לילה, והעולם כולו טבע בשיטפון, ופרט לנח ושבעת בני משפחתו, אלוהים השמיד את כל בני האדם שחיו באותה תקופה. כיצד אפשר להבין זאת? האם אפשר לומר שאלוהים אינו אל אוהב? מבחינת האדם, למרות השחיתות של בני מינו, כל עוד אלוהים משמיד את האנושות פירוש הדבר הוא שאלוהים אינו אל אוהב – האם נכון להאמין בכך? האין זו אמונה מגוחכת? אלוהים לא אהב את אלה שהשמיד, אבל האם אפשר לומר באמת ובתמים שהוא לא אהב את אלה ששרדו וזכו להיגאל מידיו? פטרוס אהב את אלוהים כמיטב יכולתו, ואלוהים אהב את פטרוס – האם באמת אפשר לומר שאלוהים אינו אל אוהב? אלוהים אוהב את אלה שאוהבים אותו באמת, ומתעב ומקלל את אלה שמתנגדים לו ומסרבים להכות על חטא. הן האהבה והן השנאה הן תכונות של אלוהים, וזו האמת. אל לאנשים להגדיר את אלוהים או לשפוט אותו על פי התפיסות והדמיונות שלהם, שכן בתפיסות ובדמיונות של האדם, שמהווים עבורו את דרכו לראות את הדברים, אין אמת כלל. יש להכיר את אלוהים על פי הגישה שלו כלפי האדם, על סמך טבעו ומהותו. אסור בשום אופן לנסות להגדיר מהי מהותו של אלוהים על סמך מראית העין של הדברים שאלוהים עושה ומתייחס אליהם. השטן השחית את האנושות באופן כה עמוק, שבני האדם אינם מכירים את מהות האופי של האנושות המושחתת, ובוודאי לא את מהותה של האנושות המושחתת הניצבת בפני האל ולא כיצד טבעו הצודק של האל אמור להתייחס אליה. קחו לדוגמה את איוב, הוא היה איש צדיק ואלוהים בירך אותו. זו הייתה צדקתו של אלוהים. השטן התערב עם אלוהים: "וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים. הֲלֹא אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ. וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ" (איוב א' 9-11). ויהוה אמר: "הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ" (איוב א' 12). כך הלך השטן אל איוב ותקף ופיתה אותו, ואיוב עמד בניסיונות. כל שהיה לו נלקח ממנו – הוא איבד את ילדיו ואת רכושו, וכל גופו התכסה בשחין. ובכן, האם הניסיונות שעמד בהם איוב מכילים את טבעו הצודק של אלוהים? קשה לדעת בבירור, הלוא כן? אפילו אם אתה איש צדיק, לאלוהים יש הזכות להעמיד אותך בניסיונות ולאפשר לך להעיד עליו. טבעו של אלוהים הוא צודק; הוא מתייחס לכולם באופן שווה. אין זה אומר שאנשים צדיקים אינם צריכים לעמוד בניסיונות, אפילו אם הם יכולים לעמוד בהם, או שאחר כך יש להגן עליהם; לא בכך מדובר. לאלוהים יש הזכות להעמיד צדיקים בניסיונות. זו ההתגלות של טבעו הצודק של אלוהים. לבסוף, אחרי שאיוב חדל לעמוד בניסיונות ולשמש עד ליהוה, יהוה בירך אותו אף יותר מבעבר, והיטב מבעבר, ובירך אותו כפליים. יתר על כן, יהוה הופיע לפניו ודיבר אליו מתוך הרוח, ואיוב ראה את אלוהים כאילו עמדו פנים אל פנים. זו הייתה ברכה שהעניק לו אלוהים. זו הייתה צדקתו של אלוהים. מה היה קורה אילו אחרי שאיוב היה עומד בניסיונות, ויהוה היה רואה שאיוב העיד על אלוהים בנוכחות השטן ובייש את השטן, יהוה היה מפנה לו עורף ונוטש אותו, מתעלם ממנו, ואיוב לא היה זוכה בברכות לאחר מכן – האם צדקתו של האל הייתה נוכחת פה? בין שאיוב היה זוכה בברכות אחרי שעמד בניסיונות ובין שלא, או בין שיהוה היה מופיע בפניו ובין שלא, רצונו הטוב של אלוהים היה נוכח בכל תרחיש. הופעתו של אלוהים בפני איוב הייתה צדקתו של אלוהים, וכך גם אי־הופעתו. על סמך מה אתה – יצור נברא – בא לאלוהים בדרישות? לאנשים אין סמכות לבוא לאלוהים בדרישות. אין דבר יותר חסר היגיון מלבוא לאלוהים בדרישות. אלוהים יעשה את מה שעליו לעשות, וטבעו של אלוהים הוא צודק. צדק הוא אינו מילה מקבילה להוגנוּת. הוא אינו שוויוני, ולא מדובר כאן בהקצאה של המגיע לך בהתאם לכמות העבודה שהשלמת, של תשלום עבור העבודה שביצעת או של גמול בהתאם למאמץ שהשקעת. זו לא צדקתו של אלוהים, אלא בסך הכול יחס סביר והוגן. מעט מאוד אנשים מסוגלים להכיר את טבעו הצודק של אלוהים. נניח שאלוהים היה נפטר מאיוב אחרי שאיוב שימש לו כעד: האם זה נקרא צודק? למעשה כן, זה נקרא צודק. מדוע מכנים זאת צדקת האל? כיצד אנשים רואים את צדקתו? אם משהו תואם לתפיסות של בני האדם, קל להם לומר שאלוהים צודק; אבל אם הדבר אינו תואם את תפיסותיהם – אם מדובר במשהו שהם אינם מסוגלים להבין – הם יתקשו לומר שאלוהים צודק. אילו אלוהים היה משמיד את איוב בזמנו, אנשים לא היו אומרים שאלוהים צודק. אך השאלה היא, האם אלוהים צריך להצדיק את עצמו כשהוא משמיד את בני האדם, בין שהם הושחתו עמוקות ובין שלא? האם עליו להסביר לאנשים על סמך מה הוא עושה זאת? האם אלוהים חייב לומר לאנשים מהם החוקים שציווה? אין צורך שיעשה זאת. בעיני אלוהים אין כל ערך לאדם שהוא מושחת, שסביר שיתנגד לאלוהים; כל דרך שבה אלוהים ינהג בו תהיה הולמת, וכך גם כל הסדר שאלוהים יקבע. אם לא מצאת חן בעיני האל, ואם אלוהים אמר שאין לו כל תועלת בך אחרי שנשאת עדות ולפיכך הוא השמיד אותך, האם גם זו תהיה צדקתו של אלוהים? אכן כך. אולי לא תהיה מסוגל לראות את זה כרגע על פי העובדות, אבל עליך להבין זאת ברמת הדוקטרינה. מה תאמרו – האם השמדת השטן בידי אלוהים היא ביטוי של צדקת אלוהים? (כן.) מה היה קורה אילו אלוהים היה מרשה לשטן להמשיך להתקיים? לא תעזו לומר, נכון? המהות של אלוהים היא צדקתו. אפילו שלא קל להבין מה אלוהים עושה, כל מה שהוא עושה הוא צודק; אלא שאנשים פשוט לא מבינים. כשאלוהים מסר את פטרוס לידי השטן, כיצד הגיב פטרוס? "האנושות לא מסוגלת לתפוס את מעשיך, אבל כל מעשיך כוללים את רצונך הטוב; צדקתך נמצאת בכול. איך אוכל לא לשבח את חוכמת האל ומעשיו?" אתה בוודאי מבין כעת שהסיבה שבגללה אלוהים אינו משמיד את השטן בתקופת ישועת האל את האדם היא כדי שבני האדם יוכלו לראות בבירור כיצד השטן השחית אותם ומה המידה שבה הוא השחית אותם, וכיצד אלוהים מטהר ומושיע אותם. בסופו של דבר, אחרי שאנשים יבינו את האמת ויראו בבירור את פניו המחליאים של השטן, או יראו לנגד עיניהם את החטא המחליא של השטן, אלוהים ישמיד את השטן ויראה להם את צדקתו. התזמון שבו אלוהים ישמיד את השטן הוא כולו טבעו וחוכמתו של אלוהים. כל דבר שאלוהים עושה הוא צודק. אף שבני האדם אולי לא מסוגלים לתפוס את צדקתו של אלוהים, אל להם להפעיל שיפוט כל אימת שירצו. אם משהו שאלוהים עושה נראה חסר היגיון לבני אדם או אם הם אוחזים בתפיסות בנוגע למעשיו, ולכן אומרים שאלוהים אינו צודק, אזי הם אלה שמתנהגים בחוסר היגיון. אפשר לראות שפטרוס חשב שיש דברים שאינם מובנים, אבל הוא היה בטוח שחוכמתו של האל הייתה נוכחת ושרצונו הטוב של האל היה טמון בכל אחד מהדברים האלה. בני האדם אינם יכולים לתפוס הכול; יש כל כך הרבה דברים שהם אינם מסוגלים לתפוס. לכן הכרת הטבע של אלוהים אינה דבר קל. אף על פי שבעולם הדתי יש כל כך הרבה אנשים שמאמינים באלוהים, רק מעטים מסוגלים להכיר את טבעו. כשאנשים מסוימים ניסו להפיץ את הבשורה בקרב אנשים דתיים ולגרום להם לקרוא את דברי האל, לא רק שאותם אנשים לא חיפשו וחקרו, הם אפילו שרפו ספרים של דברי האל ונענשו על כך. אחרים האמינו לשמועות, ביזו את אלוהים ונענשו. אכן ישנן אינספור דוגמאות של מקרים כאלה. יש מאמינים חדשים שהם יהירים ושחצנים, ולכן אינם מקבלים את הדברים האלה כשהם שומעים עליהם, אלא מפתחים תפיסות. אלוהים רואה שאתה טיפש ובור והוא מתעלם ממך, אבל יבוא יום ואלוהים יגרום לך להבין. אם הלכת בדרכו של האל במשך שנים רבות ואתה עדיין מתנהג כך, אתה עדיין דבק בתפיסותיך על אף כל השנים שחלפו, ולא רק שאינך מחפש אחר האמת בשביל לפתור בעיות, אלא אתה אפילו מפיץ את תפיסותיך לכל עבר, לועג לבית האל ומתבדח על חשבונו – אתה ראוי לעונש. אולי במקרים מסוימים אלוהים יסלח לך כי בסך הכול נהגת בטיפשות ובבורות, אבל אם אתה יודע שזה פסול ועדיין מתנהג כך בכוונה, אם אתה לא מסוגל להקשיב למרות כל הייעוץ שקיבלת, עליך להיענש מידי אלוהים. אתה יודע שלאלוהים יש צד סובלני, אבל אל תשכח שגם יש לו צד שאין לפגוע בו, והוא טבעו הצודק של האל.

מובאה 27

"דברי לעז ולשון הרע כלפי האל הם חטא שלא ייסלח בעידן הזה או בעידן הבא, והחוטאים בו לא יזכו לעולם להתגלם מחדש". משמעות הדבר היא שטבע האל אינו סובל פגיעה מידי אדם. ברור מעל לכל ספק שדברי לעז ולשון הרע כנגד האל לא ייסלחו בעידן הזה או בעידן הבא. דברי לעז כנגד האל, בין שהם מכוונים ובין שאינם, פוגעים בטבע האל. השמעת דברי לעז כנגד האל, תהיה הסיבה אשר תהיה, תזכה לגינוי ודאי. עם זאת, יש המשמיעים דבר לעז בר גינוי במצבים שבהם אין הם מבינים זאת או במצבים שבהם הם נתונים להונאה, לשליטה או לדיכוי בידי אחרים. לאחר אמירת הדברים הם חשים אי נוחות, הם חשים שאצבע מאשימה מכוונת אליהם והם אחוזי חרטה גדולה. לאחר מכן, הם מכינים מספיק מעשים טובים ורוכשים ידע ומשתנים תוך כדי כך, ולכן אין האל זוכר עוד את עבירותיהם הקודמות. עליכם לדעת את דברי האל במדויק ולא ליישמם באופן שרירותי בהתאם לתפיסותיכם ולדמיונותיכם. עליכם להבין אל מי מכוונים דבריו ובאיזה הקשר הוא מדבר. אל לכם ליישם את דברי האל באופן שרירותי או להגדירם כלאחר יד. אנשים שלא יודעים כיצד להתנסות אינם מתבוננים בעצמם בכל הקשר שהוא, ואין הם שולטים בעצמם אל מול דברי האל, ואילו אלה שהתנסו באי אלו התנסויות ותובנות נוטים להיות רגישים יתר על המידה. הם שולטים בעצמם אל מול דברי האל באופן שרירותי כשהם קוראים את קללותיו או את תיעובו כלפי אנשים ואת הנידוי שהוא גוזר עליהם. אנשים אלה אינם מבינים את דברי האל ותמיד טועים בקריאתם אותו. אנשים מסוימים לא קראו את דבריו הנוכחיים של האל או חקרו את עבודתו הנוכחית ובוודאי שלא זכו לנאורות מאת רוח הקודש. הם דיברו על האל בדרך שיפוטית, ואז מישהו מסר להם את הבשורה והם אימצו אותה. לאחר מכן הם מתחרטים על מעשיהם ונכונים להכות על חטא, ובמקרה זה נצפה לראות מה יהיו התנהגויותיהם וביטוייהם בהמשך. אם התנהגותם לאחר שהחלו להאמין לקויה במיוחד, והם מוסיפים חטא על פשע בחושבם, "נו טוב, ממילא כבר השמעתי דברי לעז, לשון הרע ושיפוט כלפי האל, ואם האל דן אנשים כאלה לכף חובה אז אין טעם במאמציי", אזי גורלם נחרץ. הם ויתרו ונכנעו לייאוש וחפרו את קברם שלהם.

מרבית האנשים ביצעו עבירות והכתימו את עצמם בדרכים מסוימות. לדוגמה, יש אנשים שהתנגדו לאלוהים והשמיעו דברי לעז; יש אנשים שדחו את התפקיד שהאל הטיל עליהם ולא ביצעו את חובתם, ואלוהים דחה אותם; יש אנשים שבגדו באל כשעמדו מול פיתויים; יש שבגדו באלוהים על ידי חתימה על "שלושת המכתבים" בעת שהיו במעצר; יש שגנבו מנחות; יש שבזבזו מנחות; יש שהפריעו לעיתים קרובות לחיי הכנסייה וגרמו נזק לעמו הנבחר של אלוהים; יש שהקימו קליקות, נהגו עם זולתם בגסות וחוללו טלטלה בכנסייה; יש שהפיצו לעיתים קרובות תפיסות ומוות ופגעו באחים ובאחיות; ויש שעסקו ביחסי מין אסורים ובהתנהגות מופקרת והייתה להם השפעה נוראה. די אם נאמר כי אין מי שלא ביצע עבירות והוכתם. עם זאת, יש אנשים המסוגלים לקבל את האמת ולהכות על חטא, ויש שאינם מסוגלים ושיעדיפו למות לפני שיכו על חטא. לכן יש להתייחס לאנשים בהתאם למהות טבעם ולהתנהגותם העקבית. אלה שמסוגלים להכות על חטא הם אלה שבאמת מאמינים באלוהים; אבל לגבי אלה שאין בהם ולו שמץ של חרטה – מי שצריך להיות מפונה ומגורש, יפונה ויגורש. יש רשעים, יש בורים, יש טיפשים ויש בעלי טבע בהמי. כולם שונים זה מזה. יש רשעים שנכנסו בהם רוחות רעות, ויש המשרתים את השטן. יש שהם זדוניים במיוחד מטבעם, ויש שהם ערמומיים במיוחד. יש אנשים שהם תאבי בצע במיוחד, ויש הנהנים מחיי הפקרות מינית. התנהגותו של כל אדם היא שונה, על כן יש לבחון כל אחד בחינה מקיפה על פי טבעו והתנהגותו העקבית. בהתאם ליצריו של הגוף האנושי בן החלוף, כל אדם, יהיה אשר יהיה, ניחן ברצון חופשי. הוא יכול לחשוב על הדברים על סמך תפיסות אנושיות, ואינו יכול לחדור ישירות לעומק העולם הרוחני או לדעת את אמיתותו. לדוגמה, כשאתה מאמין באל האמיתי ורוצה לקבל את השלב הנוכחי של עבודתו החדשה, אך אף אחד לא הגיע כדי לתת לך את הבשורה ורק עבודתה של רוח הקודש מדריכה אותך ומעניקה לך נאורות, הידע שבידיך מוגבל מאוד. אין לך אפשרות לדעת את מהות העבודה שמבצע האל עכשיו ומה ישיג האל בעתיד. אנשים אינם יכולים להבין את האל לעומק; אין להם יכולת לכך, אין הם יכולים להבין ישירות את העולם הרוחני או להבין באופן יסודי את עבודתו של האל, ועוד פחות מכך יכולים הם לשרתו בכניעות כמו היו מלאכים. כל עוד אין האל כובש, מושיע ומתקן אנשים מלכתחילה באמצעות דבריו, או משקה אותם ומרעיף עליהם את האמיתות שהוא מבטא, אנשים אינם מסוגלים לקבל את העבודה החדשה, לזכות באמת ובחיים או להכיר את האל. אם אלוהים לא יעשה את העבודה הזאת, הם לא יזכו לקבל ולהכיל בקרבם את הדברים הללו; היצר שלהם הוא המכריע בדבר. לפיכך, יש אנשים שמתנגדים או מורדים וממיטים על עצמם את כעסו ואת שנאתו של האל, אך האל מתייחס לכל מקרה באופן שונה ומתמודד עם כל אחד מהם בנפרד בהתאם ליצר האדם. כל פעולה שעושה האל היא ראויה והולמת. הוא יודע מה לעשות ואיך לעשות זאת, והוא בוודאי לא יגרום לאנשים לעשות משהו שאינם יכולים לעשות מתוך היצר שלהם. האופן שבו האל מטפל בכל אדם קשור לנסיבות ולרקע של אותו אדם באותה עת, וכן למעשיו ולהתנהגותו של אותו אדם ולמהותם הטבעית. אלוהים לעולם לא יעולל עוול לאף אחד. זהו היבט אחד של צדקתו של האל. לדוגמה, הנחש פיתה את חוה לאכול את פרי עץ הדעת טוב ורע, אך האל לא הוכיח אותה בכך שאמר, "אמרתי לך לא לאכול את הפרי, אז מדוע עשית את זה בכל זאת? היה עלייך להפעיל שיקול דעת; היה עלייך לדעת שהנחש דיבר רק כדי לפתות אותך". האל לא גער בחוה באופן זה. מאחר שבני האדם הם יצירי כפיו של האל, הוא מכיר את יצריהם ויודע למה מסוגלים היצרים הללו, באיזו מידה יכולים בני האדם לשלוט בעצמם ועד כמה הם מסוגלים להרחיק לכת במעשיהם. אלוהים יודע כל זאת בבירור. אופן הטיפול של האל באדם אינו פשוט כפי שאנשים מדמיינים. כשהוא מתעב אדם מסוים או מואס בו, או כשמדובר בדברים שאומר אותו אדם בהקשר נתון, האל מבין היטב את מצביו של אדם זה. זאת מאחר שאלוהים בוחן את ליבו ואת מהותו של האדם. אנשים תמיד חושבים, "אלוהים ניחן רק באלוהותו. הוא צודק ולא יסבול דבר עבירה של האדם. הוא אינו שוקל את קשייו של האדם או שם עצמו בנעליו של האדם. הוא מעניש כל אדם המתנגד לו". הדברים כלל לא מתנהלים כך. אם יש מישהו שמבין באופן זה את צדקתו של האל, את עבודתו ואת אופן טיפולו באנשים, הרי שטעות חמורה בידו. האופן שבו קובע האל את תוצאות מעשיו של כל אחד אינו מבוסס על תפיסותיו ודמיונותיו של האדם, אלא על טבעו הצודק של האל. הוא יגמול לכל אחד על פי מעשיו. האל הוא צודק, ובמוקדם או במאוחר יוודא שכל בני האדם השתכנעו לחלוטין.