האופן בו אנשים מבצעים את חובתם בבית האל שונה לחלוטין מהאופן בו דברים נעשים בקרב הכופרים. מה ההבדל? האחים והאחיות קוראים יחד בדברי האל ומחוברים ברוחם. הם מסוגלים לחיות בהרמוניה זה עם זה ולהיות גלויים זה עם זה באשר למחשבותיהם. הם מסוגלים לשתף את האמת באופן פשוט וגלוי, ליהנות מדברי האל ולעזור זה לזה. אם מישהו מהם נתקל בקשיים, הם כולם יחד מחפשים אחר האמת כדי לפתור את הבעיה. הם מסוגלים להתאחד רוחנית זה עם זה ולהישמע לאמת ולאלוהים. אצל הכופרים זה שונה. יש להם סודות פרטיים, הם אינם מתקשרים בצורה גלויה, הם נשמרים זה מזה, ואפילו זוממים זה נגד זה ומנהלים יריבויות. בסופו של דבר, הם נפרדים זה מזה באווירה של מדון וכל אחד מהם הולך לדרכו. ההבדל הגדול ביותר בין השתייכות לכנסייה ובין השתייכות לעולם הכופרים הוא שאלו שמאמינים באמת באלוהים מסוגלים לקבל את האמת. לא משנה מי מהם נתקל בקשיים או בבעיות, הקהילה כולה משתפת בפתיחות ומציעה עזרה הדדית, ואם מישהו חושף בעצמו שחיתות, ניתן למתוח עליו ביקורת, לטפל בו ולגזום אותו, כך שיוכל להכות על חטא. זו המשמעות של אהבה הדדית. כל האנשים שווים זה לזה, והעקרונות המאפשרים להם לחיות בשלום זה עם זה מבוססים על דברי האל. אם שחיתותו של מישהו נחשפת, אם הוא משמיע דברים לא נכונים או טועה, הוא יכול לשתף בצורה גלויה. במצב שבו כולם מחפשים אחר האמת, עוזרים זה לזה, וזוכים בהבנת האמת, כולם גם זוכים בחירות ובחופש מלאים. בצורה כזו, אנשים מפסיקים להרגיש מנותקים זה מזה, אין צורך ביריבויות, ולא צריך להישמר זה מזה. הם מסוגלים לעודד ולאהוב זה את זה. זוהי התוצאה של דברי האל. בזכות החיים בכנסייה, כל המאמינים באל באמת ובתמים מגיעים להבנת האמת, מתנערים משחיתותם, משתפים פעולה בהרמוניה עם אחיהם ואחיותיהם, מבצעים את חובתם על הצד הטוב ביותר, חיים בהרמוניה זה עם זה וחיים בפני האל.

אם ברצונכם למלא את חובתכם כראוי ולספק את רצון האל, עליכם תחילה ללמוד לעבוד בהרמוניה עם אחרים. כשאתם משתפים פעולה עם אחיכם ואחיותיכם, עליכם לקחת בחשבון את הדבר הבא: "מהי הרמוניה? האם האופן בו אני מדבר מצוי בהרמוניה איתם? האם מחשבותיי בהרמוניה איתם? האם התנהגותי בהרמוניה איתם?" חישבו איך ניתן לשתף פעולה בהרמוניה. לפעמים, הרמוניה משמעה סובלנות ואורך רוח, אך גם לעמוד על שלך ולדבוק בעקרונות. המשמעות של הרמוניה אינה להתפשר על עקרונות רק כדי שהעניינים ילכו חלק יותר, או לנסות להיות "הטובים", או להישאר תמיד באמצע, והיא בהחלט אינה דורשת שתתחנפו לאחרים. מדובר בעקרונות. לאחר שהבנת עקרונות אלו, תמצא את עצמך, מבלי ששמת לב, מדבר ופועל בהתאם לרצון האל ומביא לידי ביטוי את מציאות האמת, ובצורה זו יקל עליך להגיע לאחדות. בבית האל, אם אנשים יחיו על פי הפילוסופיות הגשמיות שלהם, ואם הם יסתמכו על התפיסות האישיות שלהם, על הנטיות, התשוקות, המניעים האנוכיים, הכישרונות והפיקחות שלהם כדי להסתדר עם אחרים, הם יסטו מדרך החיים בפני האל ולא יצליחו להשיג אחדות. ומדוע? מפני שכשאנשים חיים על פי טבע שטני, הם אינם מסוגלים להשיג אחדות. מהי התוצאה הסופית של כל זה? אלוהים לא פועל בהם. ללא עבודת האל, אם אנשים מסתמכים רק על כישוריהם המעטים ועל פיקחותם, על מעט המומחיות שלהם, ועל פיסות הידע והמיומנות שהם צברו, הם יתקשו מאוד להיות לתועלת בבית האל ולנהוג בהתאם לרצון האל. ללא עבודת האל, לא תוכל לעולם להבין את רצון האל, את דרישותיו, או את עקרונות היישום בפועל. לא תכיר את הדרך או את העקרונות לביצוע חובותיך, ולא תדע לעולם איך לנהוג בהתאם לרצון האל או אילו מעשים מפרים את עקרונות האמת ומתנגדים לאלוהים. אם אף אחד מכל אלה אינו ברור לך, כל שתעשה יהיה לצפות מהצד ולציית לכללים בצורה עיוורת. אם תמלא את חובותיך בעודך שרוי בבלבול שכזה, כישלונך מובטח. לעולם לא תזכה באישורו של אלוהים, ותבטיח שאלוהים יתעב אותך וידחה אותך, ובכך תסולק.

כאשר שני אנשים משתפים פעולה בביצוע חובה, הם יתווכחו לפעמים על עניין עקרוני. יהיו להם נקודות השקפה שונות והם יגיעו לדעות שונות. מה ניתן לעשות במקרה כזה? האם זו בעיה שמתרחשת לעתים קרובות? זו תופעה רגילה. אופן החשיבה, האיכות, התובנות, הגילאים והחוויות של כולם הם שונים, ולא ייתכן שלשני אנשים יהיו בדיוק אותם מחשבות והשקפות, ולכן, שונוּת בדעות ובהשקפות של שני אנשים היא תופעה נפוצה מאוד. היא מהווה אירוע שגרתי ביותר. אין צורך לעשות מזה עניין. השאלה הקריטית, כאשר סוגיה כזו מתעוררת, היא כיצד יש לשתף פעולה ולהשיג אחדות בפני אלוהים ותמימות דעים. מהי המטרה בהשגת תמימות דעים? המטרה היא לחפש את ההיבט הרלוונטי של עקרונות האמת ולא לפעול על פי הכוונות שלך או של מישהו אחר, אלא לחפש את כוונותיו של אלוהים. זהו הנתיב לשיתוף פעולה הרמוני. רק כאשר תחפש את כוונותיו של אלוהים ואת העקרונות שהוא דורש, תוכל להשיג אחדות. אחרת, אם העניינים ישתנו כפי שרצית, האדם השני לא יהיה מרוצה, ואם העניינים ישתנו כפי שהוא רצה, אתה תהיה לא מרוצה ותחוש לא בנוח. לא תצליח לראות את המצב בבהירות, לא תצליח להרפות, וכל הזמן תחשוב, "האם זו הדרך הנכונה לפעול?" לא תוכל לראות מי צודק באמת, ובו זמנית, לא תהיה מסוגל לוותר על רעיונותיך שלך. במצב שכזה, עליך לחפש אחר האמת ולשאול מהם העקרונות ומהם הסטנדרטים שהאל דורש. לאחר שחיפשת מהם הסטנדרטים שהאל דורש, שתף עם האדם השני. אם גם הוא ישתף מעט לגבי הידע שלו והשקפותיו, ליבך יצטלל ויתבהר. תחשוב לעצמך, "אופן החשיבה שלי מעוות מעט, רדוד מעט – אופן החשיבה שלו עדיף הרבה יותר וקרוב יותר לסטנדרטים שהאל דורש, אז אניח בצד את אופן החשיבה שלי, אקבל על עצמי את אופן החשיבה שלו, ואישמע לו. נעשה זאת בדרך שלו." וכך, לאחר שלמדת משהו ממנו, האם בכך לא זכית בטוב? הוא נתן לך קצת, ואתה נהנית ממשהו מוכן. זהו חסד האל, וזכית בטוב. האם נדמה לך שאתה זוכה בטוב רק כשרוח הקודש מעניקה לך הארה? כשלמישהו יש דעה מסוימת, או זוכה בהארה, והוא חולק זאת עמך, או אם מישהו מיישם בפועל בהתאם לעקרונות, ואתה רואה שהתוצאה היא חיובית, האם לא זכית כך במשהו? זכית בטוב. שיתוף פעולה בקרב אחים ואחיות הוא תהליך של קיזוז חולשות של האחד עם החוזקות של האחר. אתה משתמש בחוזקות שלך כדי לפצות על חסרונותיהם של אחרים ואחרים משתמשים בחוזקות שלהם כדי לפצות על חסרונותיך. זו המשמעות של קיזוז חולשות של האחד עם חוזקות של אחרים ושל שיתוף פעולה הרמוני. רק כאשר משתפים פעולה בהרמוניה, אנשים יכולים להתברך בפני אלוהים וככל שאדם מרבה לחוות זאת, כך הוא ניחן במציאות רבה יותר, הנתיב שלו הופך לנהיר עוד יותר בעודו הולך בו, והוא נעשה עוד יותר נינוח. אם אינך משתף פעולה בהרמוניה, אם אתה תמיד מתנצח עם אחרים ולעולם לא מוכן לשמוע מה אחרים אומרים, והם עצמם לא מוכנים להקשיב לך, אם אתה מנסה לשמור על כבודם של אחרים אך הם אינם מתנהגים כך כלפיך וזה גורם לך אי נוחות רבה, אם אתה דוחק אותם לפינה בשל משהו שהם אמרו והם זוכרים זאת ובפעם הבאה כשמתעוררת בעיה הם עושים לך אותו הדבר – אז איזו בעיה זו? האם לא מדובר כאן בקוצר רוח וביריבות הדדית? האם אלו לא חיים על פי טבע מושחת? ביצוע חובותיכם באופן כזה בהחלט לא יאפשר לכם לזכות באישורו או בברכתו של האל. הוא רק יגרום לו לתעב אתכם.

עליכם לפעול בשיתוף פעולה הרמוני במהלך ביצוע חובותיכם. רק אז תשיגו תוצאות טובות ותעמדו בדרישות האל. מהו שיתוף פעולה הרמוני? אילו סוגי התנהגות לא נחשבים לשיתוף פעולה הרמוני? בוא נגיד שביצעת את חובתך, ואני ביצעתי את חובתי. כל אחד מאיתנו ביצע את חובותיו, אבל לא התגבשה בינינו שום הבנה שבשתיקה, שום תקשורת או שיתוף. לא הגענו לשום הבנה הדדית. פשוט ידענו בתוך תוכנו, "אני מבצע את חובתי ואתה מבצע את חובתך. בוא לא נפריע זה לזה." האם זהו שיתוף פעולה הרמוני? על פניו, אולי נראה שאין כל ויכוח או חילוקי דעות בין שני אנשים כאלה ונראה שהם לא מפריעים זה לזה או מגבילים זה את זה. עם זאת, בהיבט הרוחני, לא מתקיים ביניהם שיתוף פעולה הרמוני. לא שוררת ביניהם הבנה שבשתיקה או אכפתיות הדדית. הדבר היחיד שקורה הוא שכל אחד מהם עושה את שלו בנפרד ועובד לבד, ללא שום שיתוף פעולה. האם טוב לעשות כך דברים? אולי נראה שאיש מהם אינו משגיח, מגביל, מחלק הוראות או מציית באופן עיוור למישהו אחר, וזה אולי נראה סביר, אבל קיים בתוכם סוג של טבע מושחת. כל אחד מהם מתחרה להיות הגיבור, להיות נעלה יותר או לבצע את חובותיו טוב יותר מהשני ולכן הם לא מגלים אהבה או אכפתיות ואינם עוזרים לאחרים. האם מתבצע כאן שיתוף פעולה הרמוני? (לא.) ללא שיתוף פעולה, אתה מנהל מאבק בודד, ודברים רבים שתעשה לא יבוצעו באופן מספיק מושלם או יסודי. זהו לא המצב שאלוהים רוצה לראות בבני אדם. הוא אינו מרוצה מכך.

ישנם כאלו שאוהבים לעשות דברים לבד מבלי לדון בהם עם איש או לספר עליהם לאיש. הם פשוט עושים מה שהם רוצים, לא משנה מה האחרים יחשבו עליהם. הם חושבים, "אני המנהיג, ואתם נבחריו של האל, אז עליכם לציית לדבריי. עשו בדיוק כפי שאומר לכם – כך זה צריך להיות." הם לא מעדכנים אחרים בשעה שהם פועלים ופעולותיהם נטולות שקיפות. הם תמיד משקיעים בינם לבין עצמם ופועלים בחשאי. בדיוק כמו התנין הגדול האדום כאש, שאוחז בכוח השלטון בצורת מונופול של מפלגה יחידה, הם מחפשים תמיד להוליך שולל אחרים ולשלוט בהם, אחרים שבעיניהם הם חסרי חשיבות ותועלת. הם תמיד רוצים שתהיה להם המילה האחרונה בכל עניין, מבלי לדון או לשוחח על כך עם אחרים, והם אף פעם לא מבקשים לשמוע דעות של אחרים. מה דעתכם על הגישה הזו? האם היא מבטאת אנושיות רגילה? (לא.) האם אין זה טבעו של התנין הגדול האדום כאש? התנין הגדול האדום כאש הוא עריץ ואוהב לפעול באופן שרירותי. האם בעלי הטבע המושחת הזה אינם צאצאיו של התנין הגדול האדום כאש? כך אנשים צריכים להכיר את עצמם. האם אתם מסוגלים להתנהג כך? (כן.) כשאתם מתנהגים כך, האם אתם מודעים לכך? אם כן, עוד יש לכם תקווה, אבל אם לא, אתם בצרות צרורות, ובמקרה הזה, ניתן לומר שאתם אבודים, לא? מה ניתן לעשות במקרה שבו אינכם מודעים לכך שאתם מתנהגים בצורה כזאת? (אנו צריכים שהאחים והאחיות יצביעו על כך בפנינו, שיגזמו אותנו ושיטפלו בנו.) אם אתם אומרים תחילה לאחרים, "אני מישהו שבאופן טבעי אוהב להוביל אחרים, ואני אומר לכם זאת עכשיו מראש, אז אם ומתי שזה יקרה, אל תוטרדו מכך. עליכם להיות סבלניים איתי. אני יודע שזה לא משהו חיובי, אבל אני עובד על לשנות זאת בהדרגה, אז אני מקווה שתהיו סבלניים איתי. כשהדברים הללו יקרו, היו סבלניים איתי, שתפו עימי פעולה, ובואו נעבוד יחד כדי לשתף פעולה בהרמוניה." האם מקובל לנהוג כך? (לא, זה לא הגיוני.) מדוע אתם אומרים שזה לא הגיוני? כי מי שאומר כך לא מתכוון לחפש אחר האמת. הוא יודע היטב שאין זה בסדר לנהוג כך, אבל ממשיך לעשות זאת ובעשותו כך מגביל אחרים ודורש מהם תמיכה ושיתוף פעולה. אין בכוונתו ולו שמץ של רצון ליישם בפועל את האמת. הוא פועל נגד האמת בכוונה. זוהי הפרה ביודעין – ואין דבר שאלוהים מתעב יותר. היחידים שמסוגלים לעשות זאת הם אנשים רשעים וצוררי משיח, זהו בדיוק האופן בו צורר משיח מתנהג. כשמישהו פועל נגד האמת בכוונה ומתנגד לאלוהים, הוא נמצא בסכנה. זהו הנתיב בו הולכים צוררי משיח. אנשים אלו לא מיישמים בעצמם את האמת, אבל הם מגבילים אחרים ולוכדים אותם ומנסים לגרום להם ללכת אחריהם ולהתנגד גם לאמת ולאלוהים. האם בכך אין הם מציבים את עצמם בכוונה כאויביו של אלוהים? כשהם נוהגים כך, הם בעיקר מודיעים לקבוצה מראש ומבקשים מכולם לוותר להם, ואז מכריחים את כולם לתמוך בהם. בכך הם נוהגים בערמומיות רבה עוד יותר. מדובר בתצוגת כוח ותו לא, באולטימטום. מה שהם מתכוונים לומר זה, "תקשיבו לי, לא כדאי לכם להתעסק איתי. אנשים רגילים הם חסרי משמעות עבורי. אני רוצה להיות בראש. אני מציע לכם לא לדון איתי על דברים – אין כל מקום לדיון! כך זה אצלי: אם אתם רוצים שאעשה משהו, המילה האחרונה חייבת להיות שלי, ולא כדאי שמישהו ינסה לשתף איתי פעולה – הוא ימצא שזה גדול עליו, גם אם ירצה בכך מאוד!" האם בכך אתם מגלים פגיעות? לא. התנהגות כזו עוזרת לשטן. זו לא סתם בעיה של חשיפת טבע מושחת. אנשים כאלו רוצים לשלוט שלטון מוחלט, שהכול ייעשה על פי דברם, שכולם יעשו כדבריהם ויצייתו להם. האם לא מדובר בהתגלמות השטן המרושע עצמו? לא מדובר בהתפרצות חד-פעמית של טבע מושחת. מעשיו של צורר משיח מוכתבים על ידי טבעו השטני. הם מאמינים באלוהים ומגיעים לכנסייה בכוונה לשלוט. מטרתם היא להתנגד לאלוהים ולהעלות את אנשיו הנבחרים על דרך ההתנגדות לו. הם דומים לראשי כל הפלגים הדתיים באשר הם. הם כולם צוררי משיח במהותם, וכמו השטן, הם כולם רוצים לעמוד על אותה מדרגה יחד עם אלוהים. אם אחד מאנשיו הנבחרים של האל מבין שלפניו עומד צורר משיח, איך עליו לגשת אליו? האם עליו לעזור לו באהבה? עליו לחשוף אותו ולזהות אותו, ולאפשר לאחרים להבחין בחזותו השטנית, ולאחר מכן לנטוש אותו. זהו עיקרון שעל אנשיו הנבחרים של האל להבין ולהפנים היטב. אם אדם נתקל בצורר משיח שמציג במעשיו התפרצות של טבע מושחת, או שמבצע עבירה רגעית, אך אותו אדם עדיין מתהפנט על ידי "הידע העצמי" לכאורה של אותו צורר משיח ועל ידי פתיחותו וגילוי ליבו לכאורה, ועדיין משתף איתו על האמת, עליו להיות שוטה מוחלט ללא שום יכולת הבחנה. אמרו לי, אם צורר משיח שכזה מציג במעשיו התפרצות של טבע מושחת, האם הוא יהיה מסוגל להיפתח ולגלות את ליבו בפני אחרים? אנשים כאלו אף פעם לא מתבוננים בעצמם ולא מודעים לכך שהם עושים דבר מה לא בסדר, ואם הם נראים כאילו הם מגלים את ליבם, הרי שהם משקרים ומדובר בלא יותר מהצדקה עצמית. יש להבין מה באמת המשמעות של פתחון וגילוי לב. אם אותו אדם אומר, "יש לי מזג חם, אל תתגרו בי!" האם בכך הוא פותח את ליבו? (לא.) הוא מזהיר אותך שלא להתגרות בו, כי אם תתגרה בו אתה מחפש צרות. מה אם הוא היה אומר, "בבית שלי, המילה שלי היא זו שקובעת. אפילו ההורים שלי צריכים לעשות מה שאני אומר להם. זה המזג שלי, ופשוט תצטרכו לסלוח לי על כך – אני לא יכול לעשות דבר בנדון. ההורים שלי אומרים שעם כישרון גדול מגיע גם מזג מהיר חימה, ובגלל זה הם סולחים לי על כך." האם זה ייחשב כגילוי לב? (לא.) הם אומרים לך שאלו שניחנו בכישרון גדול הם גם חמי מזג, לכן צריך לסלוח להם. אם הם יגידו, "אני כזה מאז שהייתי ילד. המילה שלי קובעת. אני רודף אחר שלמות וזה מה שאני רוצה. עכשיו כשאני מאמין באלוהים, מצבי הרבה יותר טוב, ואני מצליח להיות סובלני כלפי רוב הדברים ולשמור על שליטה עצמית, אבל אני עדיין רודף אחר שלמות. אם משהו לא מושלם, זה לא תקין ואני לא יכול לקבל את זה." האם זה נחשב בעיניכם כגילוי לב? (לא.) מה זה, אם כך? אלו שבחים עצמיים ושחצנות שמטרתם לגרום לאחרים לשאת אליהם עיניים, להראות לאחרים עד כמה הם חזקים, כמו האופן שבו בריונים וגנגסטרים מתרברבים לגבי אלימות ועושים שרירים כשהם נפגשים זה עם זה, כאילו לומר, "נראה לך שתוכל להתעסק איתי? אם תתעסק איתי, נראה מה יהיה לאגרופים שלי לומר בעניין!" האם אין אלו פני השטן עצמו? אלו פני השטן עצמו. לא כל גילויי הלב זהים. כשצורר משיח מגלה את ליבו הוא מתכוון לאיים ולהפחיד. הוא תמיד מבקש להכניע. אלו הם פני השטן. לא מדובר כאן בפתיחות נורמלית ופשוטה. אם ברצוננו לבטא אנושיות רגילה, איך עלינו להיפתח ולגלות את ליבנו? עלינו לגלות פתיחות בכל הקשור לטבע המושחת שנובע מתוכנו, לאפשר לאחרים לבחון את המציאות שבליבנו, ואז, בהתבסס על דברי האל, להבחין ולזהות את מהות הבעיה שלנו, ולשנוא ולתעב את עצמנו מעומק ליבנו. כשמישהו נוקט בגילוי לב שכזה, אין עליו להצדיק את עצמו או לנסות להסביר; במקום זאת עליו פשוט ליישם בפועל את האמת ולהיות אדם ישר. לאנשים מסוימים יש טבע רע באופן ברור, אבל כשהם מדברים על עצמם הם אומרים שיש להם מזג רע. האם לא מדובר כאן בסוג של הצדקה? טבע רע הוא בדיוק כפי שהוא: טבע רע. כשמישהו עושה משהו בלתי סביר או משהו שפוגע בכולם, הבעיה היא בטבעו ובאנושיות שלו, אבל אנשים כאלה תמיד טוענים שהם איבדו שליטה במזג שלהם באופן זמני והתרגזו קצת. הם אף פעם לא מבינים את מהות הבעיה. האם ניתן לומר שמדובר כאן בניתוח עצמי ובגילוי לב? תחילה, כדי שאדם יוכל להבין בעיות, לנתח את התנהגותו ולפתוח את ליבו ברמה המהותית, עליו להיות בעל לב ישר ולנהוג בכנות ועליו להיות מסוגל לדבר על הבעיות בטבעו ולהבינן. שנית, אם הוא חש שהטבע שלו בוטה מדי, עליו לומר לכולם, "אם אחשוף שוב טבע מושחת שכזה, תרגישו חופשי להתריע על כך בפניי ולטפל בי ולגזום אותי. אם לא אסכים לקבל זאת, אל תוותרו עליי. הצד הזה בטבעי המושחת הוא חמור מאוד ואני צריך שישתפו איתי באמת פעמים רבות כדי שאיחשף. אני מקבל בשמחה את הטיפול והגיזום של כולם ואני מקווה שכולם ישגיחו עליי, יעזרו לי, וידאגו שלא אסטה מהדרך." מה תאמרו על גישה שכזו? זו הגישה של קבלת האמת. יש כאלו שחשים אי נוחות מסוימת כשהם נאלצים לומר דברים כאלה. הם חושבים לעצמם, "אם כולם באמת יבואו ויחשפו אותי, מה אעשה אז? האם אהיה מסוגל לקבל זאת?" האם אתם מפחדים מכך שאחרים יחשפו אתכם? (לא.) עליכם לגלות אומץ לנוכח אפשרות שכזאת. זו בושה לפחד מכך שיחשפו אתכם. אם באמת אהבת את האמת, האם היית מפחד שישפילו אותך בצורה כזו? האם היית מפחד מכך שכולם יטפלו בך? הפחד הזה מצביע על חולשה, על שליליות ועל שחיתות. כל אחד חושף בעצמו שחיתות, אבל יש הבדל בין אנשים באופן שבו הם עושים זאת. כל עוד אדם אינו מפר ביודעין או משבש ומפריע ביודעין, הוא חושף את שחיתותו בצורה רגילה, ולכן יתייחסו אליו בהתאם. אולם, אם מטרתו של אדם היא לשבש ולהפריע בכוונה, או להזיק בכוונה לעבודת הכנסייה, אלו האנשים שהכי מפחדים מכך שיחשפו אותם, מפני שמהות הבעיה שלהם חמורה מדי וברגע שהם ייחשפו, הם יתגלו במערומיהם ויסולקו. הפחד הזה מציק להם מאוד. לא משנה איך אלוהים פועל כיום, הוא פועל תמיד כדי לטהר את האדם משחיתותו וכדי להושיעו. אם אתה האדם מהסוג הנכון, ואתה שואף לבצע את חובתך היטב ולהשלים את שליחות האל, הרוב יבחינו בכך בבירור. הם יוכלו לראות זאת בך. בנוסף, חשיפת בני אדם, טיפולם וגיזומם לא גורמים להם בעיות. כל זה נעשה כדי לעזור להם לפתור את בעיותיהם כך שיוכלו לבצע את חובתם על הצד הטוב ביותר ולהגן על עבודת הכנסייה. זהו דבר לגיטימי. האדם מסכים שיטפלו בו ויגזמו אותו כדי שטבעו המושחת יטוהר. זוהי גם גישה מומלצת להשגת שינוי בטבע. ברגע שאדם ניחן בגישה הזו, עליו למצוא נתיב אמונה הולם וכשמגיע הזמן לעשות זאת, הסבל הוא כורח המציאות. כשהקרב מתחולל, עליו לזנוח את הבשר ולהשליך מעליו את כבלי היהירות, הגאווה והרגשות. לאחר שהצליח להתגבר על קשיי הבשר, המצב נעשה קל הרבה יותר. ניתן לומר שאותו האדם הוא כעת חופשי ומשוחרר. זהו תהליך יישום האמת באמונה. תמיד קיים סבל מסוים. אין זה אפשרי לא לסבול כלל, מפני שהבשר הוא מושחת, ואנשים מלאים ביוהרה ובגאווה, ותמיד מתחשבים באינטרסים האישיים שלהם בלבד. אלו המכשולים הגדולים ביותר שמפריעים לאנשים ליישם בפועל את האמת. לכן, אין זה אפשרי ליישם בפועל את האמת מבלי לחוות מעט סבל. כשאנשים טועמים את המתיקות שביישום האמת בפועל וחווים אושר ושלווה אמיתיים, הם נעשים מוכנים ליישם בפועל את האמת וקל להם יותר להתנזר, לזנוח את הבשר ולהתגבר על השטן. בדרך זו הם נעשים חופשיים ומשוחררים.

איזה סוג של אווירה יש לפתח בחיי הכנסייה? אווירה שבה, כשקורה משהו, מטפלים בעניין במקום באדם. מדי פעם, מחלוקות יובילו למריבות והעניינים יתחממו, אבל בלב לא תהיה תחושת ניתוק. הכול נעשה לטובת שינוי טבעם של אנשים וביצוע החובות על הצד הטוב ביותר. הכול נעשה למען יישום האמת בפועל ולשם סיפוק רצון האל. אין כל שנאה בין אנשים. זה מפני שכל האנשים נמצאים בתהליך שבו הם מנסים לזכות בישועה. כל אחד סובל מאותו טבע מושחת, ולפעמים, אולי, מילה מסוימת מכאיבה מדי או מרחיקה לכת יותר מדי, או שמישהו סובל מגישה שלילית. אין צורך לנטור טינה במקרים שכאלה. אם עדיין אינכם מסוגלים להבין או לראות דרך העניין הזה, נותר רק מוצא אחרון: התפללו בפני האל ושאלו את עצמכם, "אנו מאמינים באותו האל ונוהים כולנו אחרי אותו האל, אז לא משנה מהם חילוקי הדעות בינינו, לא משנה מה מפלג בינינו, אנו מאוחדים בפני האל. אנו מתפללים לאותו האל, אז מה כבר יכול לקרות שלא נוכל להתגבר עליו ולהשאירו מאחור?" אם תחשבו על כך היטב באופן שכזה, האם לא תצליחו לגבור על מגבלות אלה? בסופו של דבר, מהי המטרה האולטימטיבית כאן? המטרה היא לשתף פעולה בהרמוניה, לרצות לספק את רצון האל בכל הדברים, ולהשיג אחדות – אחדות של עיקרון, אחדות של מטרה, ואחדות של כוונה ומקור לפעולה. קל לומר, קשה לבצע. מדוע? (לאנשים יש טבע מושחת.) זה נכון. זה לא בגלל הבדלים במזג, באישיות או בגילאים של אנשים, או בגלל שאנשים מגיעים ממשפחות שונות, אלא בגלל שלאנשים יש טבע מושחת. זהו שורש הבעיה. אם תצליחו לראות ששורש הבעיה נמצא בטבעם המושחת של אנשים, תוכלו לטפל נכון בדברים, והבעיה תהיה קלה לפתרון. אם כך, האם עלינו להמשיך ולדון כאן בפרוטרוט בדרכים בהן ניתן לפתור טבע מושחת? לא. הקשבתם לכל כך הרבה דרשות שכולכם יודעים משהו על הנתיב בו יש ללכת ולכולכם יש ניסיון מסוים מהבחינה הזו. כל עוד אנשים יוכלו להתמיד בחיפוש אחר האמת בכל הדברים למטרת פתרון בעיות, יהרהרו בבעיות הקיימות בתוכם, ויתייחסו לאחרים בצורה הוגנת, הם יצליחו לשתף פעולה בהרמוניה עם אחרים. כל עוד אנשים יהיו מסוגלים לקבל את האמת, לא ינהגו בצורה יהירה או צדקנית ויוכלו להתייחס להצעותיהם של אחרים בצורה נכונה, הם יוכלו לשתף פעולה ואם בעיות כן יצוצו, יהיה קל יותר לשתף פעולה באמצעות החיפוש אחר האמת, כדי למצוא להן פתרון. כל עוד יוכל האדם לחפש אחר האמת ולהיפתח בפני אחרים במהלך השיתוף, אז חברו יראה זאת ויתרגש מכך ויהיה מסוגל לקבל את האמת. בצורה כזו, השגת שיתוף פעולה הרמוני אינה דבר מסובך כלל וכלל, וקל כך להשיג אחדות בין הראש ללב.

5 בספטמבר, 2017