מובאה 30

מהי חובה? התפקיד שאלוהים מטיל על האדם הוא החובה שעל האדם למלא. כל דבר שהוא מטיל עליך הוא החובה שעליך למלא. כדי למלא את חובתך עליך ללמוד לנהוג ביציבות ולא לחתור למה שנמצא מעבר להישג ידך. אל תחשוב כל הזמן שהדשא של השכן ירוק יותר ואל תתעקש לעשות דברים שלא מתאימים לך. יש אנשים שמתאים להם לארח, אבל הם מתעקשים להיות מנהיגים; לאנשים אחרים מתאים להיות שחקנים, אבל הם רוצים להיות בימאים. לא תמיד טוב לשאוף לעמדות בכירות יותר. צריך למצוא ולזהות במדויק מה התפקיד והעמדה שלך – כך נוהג אדם בעל היגיון, ואז עליו למלא את חובתו היטב ובגישה מבוססת ויציבה כדי לגמול לאלוהים על אהבתו ולהשביע את רצונו. אם מישהו מחזיק בגישה הזאת כשהוא ממלא את חובתו, ליבו יהיה יציב ושקט, הוא יהיה מסוגל לקבל את האמת בחובה שעליו למלא ובהדרגה גם למלא את חובתו בהלימה לדרישות האל. הוא יוכל להשיל מעליו את טבעו המושחת, לציית לכל ההסדרים של אלוהים ולמלא את חובתו בצורה הולמת. זו הדרך לזכות באישור מאלוהים. אם באמת תוכל להשקיע למען האל ולמלא את חובתך בהלך הרוח הנכון – הלך רוח של אהבה לאל והשבעת רצון האל – עבודת רוח הקודש תוביל ותנחה אותך, תהיה מוכן ליישם את האמת בפועל ולפעול בהתאם לעקרונות תוך כדי מילוי חובתך ותיהפך לאדם ירא אלוהים וסר מרע. כך תממש צלם אנוש במלואו. כשאנשים ממלאים את חובתם, חייהם צומחים בהדרגה. אלה שאינם ממלאים את חובתם אינם יכולים לזכות בָּאמת ובחיים גם אם יאמינו במשך הרבה שנים, כי אין להם ברכה מאלוהים. אלוהים מברך רק את אלה שמשקיעים למענו וממלאים את חובותיהם כמיטב יכולתם. בכל חובה שתמלא, בכל מעשה שתעשה, עליך לראות בו אחריות וחובה שלך, לקבל אותו ולעשות אותו היטב. איך תעשה אותו היטב? תעשה אותו בדיוק כפי שאלוהים דורש – בכל ליבך, בכל רוחך ובכל כוחך. עליך להרהר במילים האלה ולחשוב כיצד תוכל למלא את חובתך בכל ליבך. לדוגמה, אם תראה מישהו ממלא את חובתו ללא התחשבות בעקרונות, כלאחר יד ועל פי רצונו האישי, ותחשוב לעצמך, "לא אכפת לי, זו לא אחריותי," האם זה נחשב שמילאת את חובתך בכל ליבך? לא, זה נחשב לחוסר אחריות. אם אתה טיפוס אחראי, כשתיתקל במצב כזה תאמר, "זה לא מספיק. אולי זה לא בתחום שאני מפקח עליו, אבל אני יכול לדווח למנהיג על העניין הזה ולהניח לו לטפל בו בהתאם לעקרונות." אחרי שתעשה זאת, כולם יבינו שזה היה מעשה נכון, ליבך יהיה נינוח ואחריותך תמומש. כך תמלא את חובתך בכל ליבך. תהיה אשר תהיה החובה שאתה ממלא, אם תמיד תהיה בלתי קשוב, ותאמר "אם אעשה את העבודה הזאת בדרך פשוטה ושטחית, אוכל להסתדר אם פשוט אשלים אותה כלאחר יד. אחרי הכול, אף אחד לא יבדוק. עשיתי כמיטב יכולתי ביכולות ובכישורים המקצועיים המוגבלים שיש ברשותי. אפשר להסתפק בלצלוח את המשימה. חוץ מזה, אף אחד לא ישאל אותי על כך או יבקש ממני לנהוג ברצינות – זה לא עד כדי כך חשוב" – האם בכוונה ובהלך רוח כאלה תוכל למלא את חובתך בכל ליבך? לא, זו רשלנות ואדישות, וכך נחשף טבעך השטני, המושחת. האם תוכל למלא את חובתך בכל ליבך בעודך מסתמך על טבעך השטני? לא, זה יהיה בלתי אפשרי. אם כן, מה פירוש לעשות את חובתך בכל ליבך? אתה תאמר: "הבכירים אמנם לא שאלו על המשימה הזאת, והיא אמנם לא נראית חשובה מאוד בין כל העבודה שישנה בבית האל, אבל עדיין אעשה אותה היטב – זו חובתי. השאלה האם משימה היא חשובה היא דבר אחד; והשאלה האם אני יכול לעשות אותה היטב היא דבר אחר." מה חשוב? חשוב לדעת אם תוכל למלא את חובתך היטב ובכל ליבך, ואם תוכל לדבוק בעקרונות וליישמם בפועל בהתאם לאמת. זה מה שחשוב. אם אתה יכול ליישם את האמת בפועל ולעשות דברים בהתאם לעקרונות, אתה אכן ממלא את חובתך בכל ליבך. אם מילאת היטב חובה מסוג אחד אבל אתה עדיין לא מרוצה ומעוניין למלא חובה מסוג חשוב אף יותר, ואם אתה מסוגל למלא אותה היטב, תמלא את חובתך בכל ליבך במידה רבה אף יותר. ובכן, אם אתה מסוגל למלא את חובתך בכל ליבך, מה פירוש הדבר? פירוש הדבר, מצד אחד, הוא שאתה ממלא את חובתך בהתאם לעקרונות של דברי האל. ומצד אחר, שקיבלת את המבט הבוחן של אלוהים ושאלוהים נמצא בליבך; שאתה לא ממלא את חובתך רק לשם ראווה, לפי רצונך או בהתאם להעדפות שלך – במקום זאת אתה מתייחס לחובתך כתפקיד שאלוהים הטיל עליך ואתה ממלא אותה באותה אחריות ובלב שלם, לא על פי רצונך אלא אך ורק בהתאם לדרישות האל. אתה משקיע את כל ליבך בחובתך – זה פירוש מילוי חובתך בכל ליבך. יש אנשים שלא מבינים את האמיתות בנוגע למילוי חובות. כשהם נתקלים בקשיים הם מתלוננים, והם תמיד עושים עניין מהאינטרסים, מהרווחים ומההפסדים האישיים שלהם. הם חושבים, "אם אבצע היטב את העבודה שנתן לי המנהיג, היא תביא לו כבוד ותהילה, אבל מי יזכור אותי? איש לא יזכור שביצעתי את העבודה, והמנהיג יקבל עליה את כל הקרדיט. האם אני לא משרת אחרים כשאני ממלא את חובתי בדרך הזאת?" איזה מין טבע זה? זוהי מרדנות – האנשים האלה הם טיפוסים מגוחכים. הם לא מבינים נכון את התפקיד שהטיל עליהם אלוהים. הם תמיד רוצים להיות בעמדות סמכות, לקחת קרדיט, לקבל גמול ולגרום לעצמם להיראות טוב. למה הם תמיד עסוקים ביוקרה וברווח? זה מעיד על כך שהתשוקה שלהם ליוקרה ולרווח היא חזקה מדי, ושהם לא מבינים שמילוי חובה הוא עניין של השבעת רצון האל או שאלוהים בוחן את צפונות ליבו של כל אדם. לאנשים האלה חסרה אמונה אמיתית באלוהים, ולכן הם מעבירים ביקורת על סמך העובדות שהם יכולים לראות במו עיניהם, וזה מוביל אותם לנסח השקפות מוטעות. בשל כך הם נעשים שליליים ופסיביים בעבודתם ואינם מסוגלים למלא את חובותיהם בכל ליבם ובכל כוחם. מאחר שאין בהם אמונה אמיתית והם אינם יודעים שאלוהים בוחן את צפונות ליבם של אנשים, הם מתמקדים במילוי חובותיהם לעיני אחרים, בפרסום הסבל והקשיים שהם חווים ובחיפוש שבחים ואישורים מהמנהיגים ומהעובדים. הם חושבים שיש טעם למלא חובה רק אם הם ממלאים אותה באופן הזה, ושהם ראויים לשבח רק אם כולם רואים אותם ממלאים את חובתם. האין זה מתועב? הם מאמינים באלוהים, אבל לא רק שאין בהם אמונה, הם גם לא מקבלים או מבינים את האמת בשום אופן. איך אנשים כאלה יכולים למלא את חובתם היטב? יש בעיה בטבע שלהם, הלוא כן? אם תנסה לשתף איתם בנוגע לאמת והם עדיין לא יקבלו אותה, יש להם טבע מרושע. הם לא מסוגלים לתת את דעתם לתחומי האחריות הנכונים שלהם והם אינם נאמנים לחובותיהם. במוקדם או במאוחר, יש לנדות אותם. אלה שממלאים חובות מוכרחים להיות אנשים בעלי אנושיות תקינה, בעלי היגיון בריא, ולהיות מסוגלים לציית לכל ההסדרים והתִזמורים של אלוהים. אלוהים מעניק לאנשים שונים איכויות ומתנות שונות, ואנשים שונים מותאמים למילוי חובות שונות. אסור לך להיות בררן ולבחור בחובה על סמך העדפות שלך, לבחור למלא רק חובות נוחות וקלות שהולמות את רצונותיך האישיים. זה פסול. כך לא ממלאים חובה בכל הלב וכך לא ממלאים חובה כלל. הדבר הראשון שצריך לעשות כדי למלא חובה הוא להשקיע בה את כל ליבך. אחר כך, בלי קשר למעשיך, בין שהמשימה גדולה ובין שהיא קטנה, משימה מלוכלכת או משימה מעייפת, משימה שנעשית לעיני אנשים אחרים או באין רואים, משימה חשובה או לא חשובה, עליך לראות בכל המשימות האלה את חובתך ולדבוק בעקרונות של עשייתן בכל ליבך, בכל רוחך ובכל כוחך. אם אחרי שמילאת את חובתך אתה נותר בהרגשה שמצפונך עדיין לא נקי לגמרי בנוגע לחלק מהעבודה שעשית, ושאפילו שהשקעת בה את כל ליבך חלק מהעבודה לא נעשה היטב ומאמציך לא הניבו תוצאות טובות כל כך, מה עליך לעשות? יש אנשים שחושבים, "ובכן, השקעתי את כל ליבי בחובתי אבל התוצאות לא היו טובות כל כך. זו לא בעיה שלי. עכשיו זה בידיים של אלוהים." איזו מין השקפה זו? האם זו ההשקפה הנכונה? אנשים כאלה לא באמת משקיעים למען האל מפני שהם לא מוכנים לחפש אחר האמת בשביל לפתור בעיות; הם לא מוכנים להשביע את רצון האל ועדיין מחזיקים בראייה מרושלת ואדישה של חובתם. אנשים מסוג זה, כך נראה, הם חסרי לב. כשאנחנו מדברים על מילוי החובה בכל הלב, הכוונה לשימוש בכל הלב במלואו – אתה לא יכול למלא את חובתך שלא בלב שלם, עליך להקדיש את עצמך, למלא את חובתך בקשב רב ולהפגין את נאמנותך, לאמץ גישה אחראית כדי להבטיח שהמשימות יתבצעו היטב, להשיג את התוצאות שעליך להשיג. רק אז אפשר לכנות זאת מילוי חובה בכל הלב. אם תראה שהתוצאות של עבודתך לא טובות כל כך ותחשוב לעצמך, "עשיתי כמיטב יכולתי. ויתרתי על שינה, דילגתי על ארוחות ונשארתי ער עד מאוחר, לפעמים נשארתי מאחור בזמן שאחרים יצאו לנוח ולטייל. עמדתי בקשיים ולא התאוויתי להתנחם בבשר. פירוש הדבר הוא שמילאתי את חובתי בכל ליבי." האם זו השקפה נכונה? השקעת מזמנך ועבדת קשה. לכאורה נראה שעברת את כל השלבים האלה, אבל התוצאות שקיבלת לא טובות, ואתה לא לוקח על זה אחריות ולא אכפת לך. האם זה מילוי חובתך בכל ליבך? (לא.) זה לא מילוי חובתך בכל ליבך. כשאלוהים מחליט אם מישהו עושה דבר־מה בכל ליבו, מה הוא בודק? מצד אחד הוא בודק אם אתה ניגש לדבר הזה בגישה מצפונית ואחראית, ומצד אחר הוא בוחן מה אתה חושב כשאתה עושה אותו, אם אתה ממלא את החובה שעליך למלא בקשב רב ואם אתה ממלא אותה באופן עקבי בהתאם לעקרונות האמת ואם כאשר אתה נתקל בקשיים, אתה מחפש את האמת בשימת לב כדי לפתור בעיות כך שתוכל למלא את חובתך היטב. כשבני אדם עושים דברים, אלוהים מתבונן בהם ובוחן אותם. הוא כל הזמן מסתכל אל תוך ליבם. אפילו שאנשים לא יודעים זאת, לפעמים הם יכולים לחוש במבטו הבוחן. יש אנשים שתמיד ממלאים את חובותיהם ברשלנות ובאדישות, ובסופו של דבר אלוהים יוצר סביבה שבה הם נחשפים. בנקודה זו הם חשים שהוא נטש אותם, וכולם מבינים שהם אינם דומים למאמינים – שהם דומים לכופרים, לשדים ולשטן. סוגי האנשים האלה מנודים תוך כדי מילוי חובותיהם. יש אנשים שלעיתים קרובות חושבים על עצמם בעודם ממלאים חובות. לפעמים התוצאות שהם מקבלים לא טובות או שמתעוררת בעיה, והם יכולים להרגיש את זה בליבם וחושבים, "האם אני שוב נוהג ברישול ובשטחיות?" הם מרגישים נזופים. איך דבר כזה קורה? זה משהו שאלוהים גורם לו לקרות, זו הנאורות של רוח הקודש. אם כן, מדוע אלוהים מעניק לך נאורות? על סמך מה אלוהים מעניק לך נאורות? באיזה הקשר הוא נוזף בך? עליך לאמץ את הלך הרוח הנכון ולומר, "עליי למלא את חובתי בכל ליבי, ופירוש הדבר הוא למלא אותה בהתאם לאמת. האם באמת מילאתי את חובתי בכל ליבי?" אם אתה תמיד מהרהר בכך, אלוהים יעניק לך נאורות ויגרום לך להבין, "לא ביצעתי את המשימה הזאת בכל ליבי. חשבתי שביצעתי אותה לא רע, יכולתי לקבל עליה ציון 99 מתוך 100, אבל עכשיו אני מבין שזה לא באמת מה שקרה – למעשה הייתי מספיק בקושי." רק אז תגלה את מורת הרוח של אלוהים. זהו אלוהים שמעניק לך נאורות ומאפשר לך להבין איך באמת מילאת את חובתך ושאתה עוד רחוק מסיפוק הדרישות שלו. אם מישהו ממלא את חובתו באופן שאינו עומד ולו בסטנדרטים המינימליים, האם אלוהים בכל זאת יעניק לו נאורות? כנראה לא. למי אלוהים מעניק נאורות? ראשית, לאנשים שאוהבים את האמת; שנית, לאנשים בעלי גישה של ציות; שלישית, לאנשים שמשתוקקים אל האמת; ורביעית, לאנשים שבודקים ובוחנים את עצמם בכל המובנים. אלה סוגי האנשים שיכולים לזכות בנאורות של האל. ההתנסות האישית שלך במילוי חובתך בכל ליבך – ההיבט הזה של יישום האמת בפועל וההיבט הזה של המציאות – רק תלך ותצמח דרך הנוהג וההתנסות בדרך זו. בהדרגה יתברר לך אילו אנשים ממלאים את חובתם בכל ליבם ואילו לא, ויתבררו לך הגישות וההתנהגויות של אנשים שונים כלפי מילוי חובות. כשתכיר את עצמך תהיה מסוגל לראות אחרים בבירור, ותלך ותיעשה קפדן במילוי חובתך. גם הרגע הכי קטן של רשלנות או אדישות לא יחמוק מעיניך, ותהיה מסוגל לחפש אחר האמת כדי להביא לפתרונו. תוכל להתמודד עם דברים בהתאם לעקרונות בעת מילוי חובתך, תיישם את האמת בפועל עוד ועוד וליבך יהיה יציב ושקט. אם יום אחד תדע בליבך שלא מילאת חובה היטב, מה עליך לעשות? עליך להרהר בכך, לחפש מידע ולבקש עצה מאחרים, ואז, בלי שתשים לב, כבר תזכה בהבנה של העניין. האם זה יסייע לך למלא את חובתך? (כן.) זה יהיה מועיל. זה יהיה תקף לכל חובה שתמלא. כל עוד אנשים ממלאים את חובותיהם בכל ליבם, מחפשים אחר עקרונות האמת ומשקיעים מאמצים בהתמדה, הם ישיגו תוצאות בסופו של דבר.

מובאה 31

מאחר שטבעם של בני האדם מושחת, הם לעתים קרובות ממלאים את חובותיהם באופן שטחי ורשלני. זוהי אחת הבעיות המשמעותיות ביותר. אם בני אדם מעוניינים למלא את חובותיהם בצורה ראויה, עליהם תחילה לטפל בבעיית השטחיות והרשלנות. ככל שהגישה שלהם שטחית ורשלנית כאמור, הם לא יוכלו למלא את חובותיהם כראוי, מה שמעיד על החשיבות העליונה של פתרון בעיית השטחיות והרשלנות. כיצד עליהם לנהוג אם כך? תחילה, עליהם לטפל בהלך הרוח שלהם; עליהם לגשת למילוי חובותיהם כראוי, ולפעול ברצינות ובאחריות. אסור להם לנסות לנהוג בערמומיות או בשטחיות. האדם ממלא את חובתו עבור אלוהים, ולא עבור אדם כלשהו; אם בני האדם יהיו מוכנים להשלים עם כך שאלוהים יבחן את מעשיהם הם יזכו בהלך הרוח הנכון. יתרה מזאת, אחר שהאדם מבצע דבר כלשהו, עליו לבחון את מה שעשה, להרהר בכך, ואם הוא מרגיש אי נוחות, ולאחר ביצוע בחינה מקיפה מגלה כי ישנה בעיה כלשהי, עליו לבצע שינויים; לאחר ביצוע השינויים, תחזור אליו תחושת הנוחות. תחושת אי נוחות מעידה על כך שישנה בעיה, ועל החשים בה לבחון ביסודיות את מעשיהם, בעיקר בשלבי המפתח. זוהי הגישה האחראית למילוי חובות האדם. במקום שבו האדם יהיה רציני, יקבל אחריות וייתן את כל ליבו ומאודו, העבודה תיעשה כראוי. לפעמים תם שרויים בהלך רוח שגוי, ולא מסוגלים לאתר או לגלות טעות ברורה שעשיתם. ככל שאתם שרויים בהלך הרוח הנכון, ולרשותכם הנאורות וההכוונה של רוח הקודש, תצליחו לזהות את הבעיה. אם רוח הקודש העניקה לכם הכוונה ומודעות שאפשרו לכם לפתוח את ליבכם להבנה ולמצוא היכן טמונה הטעות, תוכלו אזי לתקן את השגיאה ולשאוף לעקרונות האמת. האם תצליחו להבחין בטעות בעודכם שרויים בהלך רוח שגוי, בעודכם מפוזרים ורשלנים? התשובה היא לא. מה ניתן ללמוד מכך? ניתן ללמוד כי בכדי למלא את חובותיהם כהלכה, חשוב מאוד כי בני האדם ישתפו פעולה; הלך הרוח שלהם חשוב מאוד, כמו גם המקום אליו הם מכוונים את מחשבותיהם ורעיונותיהם. אלוהים בוחן את בני-האדם ויודע מה הלך הרוח שבו הם שרויים, וכמה מאמץ הם משקיעים במילוי חובותיהם. הכרחי שבני האדם ישקיעו את כל ליבם ומאודם במה שהם עושים. שיתוף הפעולה שלהם הוא מרכיב הכרחי. בני האדם יפעלו בכל ליבם ומאודם רק אם ישאפו שלא לחוש חרטה לגבי החובות שהם מילאו והדברים שהם עשו, ושלא יהיה להם כל חוב לאלוהים. אם אינכם מצליחים להשקיע בקביעות את כל ליבכם ומאודכם במילוי חובתכם, ואם אתם רשלנים ושטחיים לאורך זמן, גורמים נזק אדיר לעבודה ונכשלים בהשגת הנדרש על ידי אלוהים, יש דבר אחד בלבד שיכול לקרות לכם: אתם תנודו. והאם תוכלו להתחרט? לא תוכלו. מעשים אלו יהפכו לאבל נצחי, לכתם שלא יימחה! התנהגות רשלנית ושטחית לאורך זמן מהווה כתם, זו עבירה חמורה – הלא כן? (כן.) עליכם לשאוף למלא את חובותיכם, וכל אשר עליכם לעשות, בכל ליבכם ומאודכם, הוא להימנע מלהיות רשלניים או שטחיים, או להביע חרטה כלשהי. אם תוכלו לעשות זאת, אלוהים ינציח עבורכם את החובות אשר מילאתם. אלוהים מנציח את המעשים הטובים. מה אם כן אלוהים לא מנציח? (את העבירות והמעשים הרעים.) אם כך הם יתוארו כעת, ייתכן כי תחלקו על כך שאלה מעשים רעים. עם זאת, אם בבוא היום תהיינה השלכות קשות למעשים אלה, ותהיה להם גם השפעה שלילית, תוכלו להרגיש שאלה לא עבירות התנהגותיות בלבד, אלא מעשים רעים. אתם תתחרטו כשתבינו זאת, ותחשבו לעצמכם: "היה עליי מעט להימנע! עם קצת יותר מחשבה ומאמץ מלכתחילה, ניתן היה למנוע תוצאה זו". דבר לא יצליח להסיר כתם נצחי זה מליבכם, ותהיה לכם בעיה אם תהיו בגללו בחוב קבוע. אם כך, עליכם כבר היום לשאוף להשקיע את כל לבבכם ומאודכם במילוי התפקיד שהוטל עליכם על ידי אלוהים ולמלא כל חובה במצפון נקי, ללא כל חרטה, ובאופן שיונצח על ידי אלוהים. בכל אשר תעשו, אל תהיו רשלניים ושטחיים. אם מתוך דחף ביצעתם טעות, וטעות זו היא עבירה חמורה, היא תהפוך לכתם נצחי. ברגע שיש לכם חרטות, לא תוכלו לפצות עליהן והן תהיינה לקבועות. יש להתבונן בקפידה בשני נתיבים אלה. באיזה מהם עליכם לבחור בכדי להלל את אלוהים? מילוי חובתכם בכל לבבכם ומאודכם, וביצוע וצבירה של מעשים טובים ללא כל חרטה. בכל אשר תעשו, אל תעשו רע שיפריע לאחרים במילוי חובותיהם, אל תעשו דבר הנוגד את האמת ואת אלוהים ואל תצברו חרטות לעולמים. מה קורה לאדם שביצע עבירות רבות מדי? הוא מביא עליו את כעסו של אלוהים ובנוכחותו! אם תמשיכו לחטוא, וחמתו של אלוהים כלפיכם תגדל אף יותר, אתם תיענשו בסופו של דבר.

על פני השטח, נראה שישנם בני אדם שלא חווים בעיות קשות כל זמן שהם ממלאים את חובותיהם. הם לא עושים רע בפומבי; הם אינם גורמים להפרעות או צועדים בנתיבם של צוררי המשיח. אין להם טעויות משמעותיות או בעיות עקרוניות שצצות במילוי חובותיהם, ואף על פי כן, מבלי שיבינו זאת, תוך שנים ספורות הם ייחשפו ככאלה שאינם משלימים עם האמת כלל וכלל, כאחרון חסרי האמונה. ומדוע כך הדבר? אחרים לא מסוגלים להבחין בבעיה, אך אלוהים בוחן כליות ולב, והוא כן מבחין בה. הם תמיד מילאו את חובותיהם בשטחיות וללא חרטה. הם באופן טבעי נחשפים ככל שחולף הזמן. מה זאת אומרת לא להביע חרטה? זאת אומרת שעל אף שמילאו חובותיהם לאורך כל הדרך, הגישה שלהם הייתה תמיד שגויה כלפיהם- גישה רשלנית ושטחית, גישה סתמית, והם אף פעם לא מוסריים ולא משקיעים את כל ליבם במילוי חובותיהם. הם עשויים להקדיש מעט מאמץ, אך ורק בשביל לצאת ידי חובה. הם לא משקיעים הכול במילוי חובותיהם, ולעבירות שלהם אין קץ בעיני אלוהים, הם מעולם לא חזרו בתשובה; הם תמיד היו שטחיים ורשלניים, ומעולם לא חל בהם שום שינוי – כלומר, הם אינם מוותרים על הרע שברשותם ואינם שבים אל אלוהים. גישתם אינה של חזרה בתשובה בעיני אלוהים, והוא גם לא מבחין בשינוי בגישה זו. הם נוהגים בגישה ובאופן זה בעקביות בעת מילוי חובותיהם והתפקיד המוטל עליהם ע"י האל. לאורך כל הדרך, לא חל שינוי אצלם בטבע עיקש וחסר פשרות זה, ומה גם שהם מעולם לא חשו כי הם חבים לאלוהים או שהרשלנות והשטחיות שלהם מהוות עבירה או עשיית רע. בליבם אין חבות, אשמה או ייסורי מצפון, וקל חומר שאין האשמה עצמית. ככל שחולף הזמן, אלוהים מוצא כי בני אדם אלה לא ניתנים לריפוי. לא משנה מה אלוהים יאמר להם, לכמה דרשות יאזינו או כמה מן האמת יפנימו, הם לא יתרגשו מכך וגישתם לא תשתנה. אלוהים צופה ואומר: "אדם זה הוא חסר תקווה שום דבר שאומר לא ייגע בליבו, ושום דבר שאומר לא ישנה אותו. אין דרך לשנות אותו. הוא לא מתאים למילוי חובותיו ולמתן שירות בביתי." למה אלוהים אומר זאת? מפני שאדם זה הוא נוהג בקביעות ברשלנות ושטחיות כאשר הוא ממלא את חובותיו ומבצע עבודה. לא משנה כיצד יגזמו ויטפלו בו, ובכמה אורח רוח וסבלנות ינהגו בו, לא תהיה לכך כל השפעה וזה לא יביא אותו לחזור בתשובה או להשתנות. זה לא יביא אותו למלא את חובותיו כהלכה וזה לא יביא אותו לנתיב רדיפת האמת. על כן, אדם זה בלתי ניתן לריפוי. כאשר אלוהים קובע שאדם מסוים הוא בלתי ניתן לריפוי, האם עדיין ייאחז בו? לא. אלוהים ישחרר אותו. יש כאלה שתמיד מתחננים, "הו אלוהים, הקל עליי, אל תגרום לי לסבול, אל תטיל עליי משמעת. שחרר אותי קצת! הרשה לי להיות מעט רשלני ושטחי! הרשה לי להתהולל לעתים! הרשה לי להיות אדון לעצמי!" הם לא רוצים שירסנו אותם. אלוהים אומר, "מאחר שאתם לא מעוניינים לצעוד בנתיב הנכון, אזי עליי לשחרר אתכם. אתן לכם יד חופשית. לכו ועשו ככל העולה על רוחכם. לא אושיע אתם, כי לא ניתן לרפא אתכם." האם אלה שלא ניתן לרפאם ניחנים בחוש מוסרי כלשהו? או תחושת חבות כלשהי? האם הם חווים תחושת אשמה כלשהי? האם הם מסוגלים לחוש את התוכחה, המשמעת, העונש והשיפוט של אלוהים? הם לא מסוגלים. הם לא מודעים לאף אחד מאלה; הם בקושי נוכחים בליבם, אם בכלל. כשאדם מגיע לשלב זה, כשאלוהים לא נוכח יותר בליבו, האם הוא יכול עדיין לזכות בישועה? קשה לומר. כשאמונתו של אדם הגיע לשפל כזה, הוא בסכנה. האם אתם יודעים כיצד עליכם לנהוג, מה עליכם לעשות ולאיזה נתיב עליכם לפנות בכדי להימנע מתוצאה זו ולהבטיח כי לא תגיעו למצב זה? הדבר החשוב ביותר הוא לבחור בנתיב הנכון, ואז להתרכז במילוי החובה שעליכם למלא באותו שלב. זהו הסטנדרט המינימלי והבסיסי ביותר. על בסיס זה עליכם לתור אחר האמת ולשאוף לסטנדרטים שלפיהם תוכלו למלא את חובותיכם כראוי. הסיבה לכך היא שמה שמשקף בצורה הבולטת ביותר את הקשר שלכם לאלוהים הוא האופן שבו אתם מטפלים בעניינים שאלוהים מפקיד בידיכם, החובה שהוא מטיל עליכם והגישה שלכם לכל זאת. נושא זה הוא הבולט והמעשי ביותר. אלוהים ממתין; הוא רוצה לראות את הגישה שלכם. בצומת דרכים חשוב זה, עליכם למהר ולהודיע לאלוהים מהי עמדתכם, לקבל על עצמכם את משימתו ולמלא את חובתכם כהלכה. מערכת היחסים שלכם עם אלוהים תהיה תקינה כאשר כבר הבנתם נקודה חשובה זו ומילאתם את המשימה שהוא הטיל עליכם. אם הגישה שלכם היא שטחית ואפאטית כאשר אלוהים מטיל עליכם משימה, או כאשר הוא אומר לכם למלא חובה מסוימת ואינכם מתייחסים אליה ברצינות – האם זה לא בדיוק ההפך מלהשקיע את כל ליבכם ומאודכם? האם תוכלו כך למלא את חובותיכם כהלכה? בוודאי שלא. הגישה שלכם בעת מילוי חובתכם היא בעלת חשיבות מכרעת, כמו גם השיטה והנתיב שתבחרו. לא משנה כמה שנים הם האמינו באלוהים, אלה שלא יצליחו למלא את חובותיהם כהלכה – ינודו.

מובאה 32

אנשים רבים ממלאים את חובותיהם בדרך מרושלת ושטחית, מבלי לקחת אותן ברצינות, כאילו שהם עובדים בשביל כופרים. הם עושים דברים בגסות, שטחיות, אדישות וחוסר תשומת לב, כאילו שהכול בדיחה מבחינתם. מדוע? הם כופרים שנותנים שירות; כופרים שממלאים חובות. אנשים אלה הם חסרי עקרונות במיוחד, הם מושחתים וחסרי מעצורים, ואין בינם לבין כופרים כל הבדל. כשהם עושים דברים למען עצמם, הם בהחלט לא שווי נפש ורשלנים, אם כך מדוע הם לא רציניים או חרוצים כלל כשהם ממלאים את חובותיהם? בכל דבר שהם עושים, בכל חובה שהם ממלאים, יש מידה של שובבות וקונדסות. אנשים אלה הם רשלנים ושווי נפש תמיד, ויש בהם מידה של רמייה. האם באנשים כאלה יש אנושיות? ללא ספק אין בהם אנושיות; וגם אין בהם ולו את המידה הפחותה ביותר של מצפון והיגיון. ממש כמו חמורי פרא או סוסי פרא, הם זקוקים לניהול ופיקוח ללא הפסקה. הם מרמים ומשתמשים בתחבולות בבית האל. האם המשמעות היא שיש בהם אמונה כנה באל? האם הם משקיעים למענו? אין ספק שהם לא עומדים בדרישות ואינם מתאימים לתת שירות. אילו אנשים כאלה היו מועסקים על ידי אחרים, הם היו מפוטרים בתוך ימים ספורים. בבית האל אפשר לומר במדויק כי הם נותני שירות ופועלים, וניתן רק להדיר אותם משם. אנשים רבים נוהגים לעתים קרובות בזלזול וברשלנות כשהם ממלאים את חובותיהם. גם כשעליהם לעבור טיפול וגיזום, הם עדיין מסרבים לקבל את האמת, מתווכחים בעקשנות על צדקתם ואף מתלוננים שבית האל אינו הוגן כלפיהם ושהוא חסר חמלה וסבלנות. האם אין בכך חוסר הגיון? במילים אובייקטיביות יותר, זהו אופי יהיר ואין בהם שמץ של מצפון והיגיון. מי שמאמינים באל באמת צריכים לכל הפחות להיות מסוגלים לקבל את האמת ולעשות דברים מבלי להפר את המצפון וההיגיון. מי שאינם יכולים לקבל או להתמסר לגיזום וטיפול הם יהירים מדי, מתחסדים מדי ופשוט חסרי היגיון. אין זו הגזמה לקרוא להם בהמות, משום שהם אדישים לחלוטין לכל מה שהם עושים. הם עושים הכול כראות עיניהם ומבלי להתחשב בתוצאות; אם מתעוררת בעיה, לא אכפת להם. אנשים כאלה אינם מתאימים לתת שירות. כיוון שהם מתייחסים כך לחובות שלהם, אחרים אינם מסוגלים לצפות בהם ואין להם אמון בהם. האם לאל יכול להיות אמון בהם? כיוון שהם לא עומדים אפילו ברף הנמוך ביותר, הם אינם מתאימים לתת שירות ואין ברירה אלא להדירם. כמה יהירות יכולה להיות באנשים מסוימים? הם סבורים תמיד שהם יכולים לעשות כל דבר; בלי קשר למה שהוסדר עבורם, הם אומרים, "זה קל; זו ממש לא בעיה. אני יכול לעשות את זה. אני לא צריך שאף אחד יחלוק עמי בנוגע לעקרונות האמת; אני לא זקוק להשגחה". כיוון שהם מפגינים תמיד יחס כזה, הן המנהיגים והן העובדים אינם יכולים לצפות בהם ואין להם אמון בדברים שהם עושים. האם אלה לא אנשים יהירים ומתחסדים? להיות יהיר ומתחסד יתר על המידה זו התנהגות מבישה, ואם אין כל שינוי, הם לעולם לא ימלאו את חובותיהם בצורה נאותה. מה צריך להיות יחסו של אדם כלפי מילוי חובותיו? לכל הפחות, נדרש יחס של אחריות. בלי קשר לקשיים ולבעיות שעמם מתמודד האדם, הוא צריך לחפש את עקרונות האמת, להבין את הסטנדרטים שנדרשים בבית האל ולדעת מה התוצאות שהוא אמור להשיג על ידי מילוי חובותיו. אם יצליח להבין את שלושת הדברים האלה, הוא יוכל בקלות למלא את חובותיו בצורה נאותה. בלי קשר לחובות שאדם ממלא, אם הוא מבין תחילה את העקרונות, מבין את הדרישות של בית האל ויודע מהן התוצאות שעליו להשיג, האם אין זה אומר שיש לפניו מסלול ברור למילוי חובותיו? לכן, יש חשיבות רבה ליחסו של אדם כלפי מילוי חובותיו. מי שאינם אוהבים את האמת ממלאים את חובותיהם בדרך רשלנית ומזלזלת – אין בהם את היחס הנכון, הם אינם מחפשים לעולם את עקרונות האמת והם אינם חושבים אודות הדרישות של בית האל ואודות התוצאות שעליהם להשיג. כיצד יוכלו למלא את חובותיהם כראוי? אם אתה אדם שמאמין באל בכנות, כשאתה נוהג באופן רשלני ומזלזל, עליך להתפלל לאל ולהרהר ולדעת את עצמך; עליך להתרחק מן הטבע המושחת שלך, לעבוד קשה על עקרונות האמת ולחתור לעמידה בסטנדרטים שדורש האל. על ידי כך שתמלא את חובתך באופן כזה, תעמוד בהדרגה בדרישות של בית האל. האמת היא, שאין זה קשה במיוחד למלא את חובתך כראוי. הכול נסוב על מצפון והיגיון, על היותך ישר וחרוץ. כופרים רבים עובדים ברצינות וכתוצאה מכך מצליחים. הם אינם יודעים דבר על עקרונות האמת, ואם כך, איך הם מצליחים כל כך? הסיבה היא, ש הם יכולים לעבוד ברצינות וביסודיות כי הם שקולים וחרוצים ולכן הם מצליחים בקלות. אף אחת מן החובות בבית האל איננה קשה במיוחד. כל עוד אתה משקיע בחובה את לבך באופן מלא ומנסה לעשות ככל יכולתך, תוכל להצליח. אם אינך ישר ואינך חרוץ במעשיך, אם אתה מנסה תמיד להימנע מקשיים, אם אתה תמיד רשלן ומזלזל ומסבך כל דבר, אם אינך ממלא את חובתך כהלכה, מסרבל את הדברים וכתוצאה מכך מסב נזק לבית האל, המשמעות היא שאתה עושה רע, וזו תהיה עברה מסוג שהאל מתעב. ברגעים משמעותיים של הפצת הבשורה, אם אינך משיג תוצאות טובות כשאתה ממלא את חובתך ואינך ממלא תפקיד חיובי, או אם אתה גורם לשיבושים והפרעות, האל יתעב אותך ואתה תגורש ותאבד את הסיכוי שלך לישועה. זה יהיה דבר שתצטער עליו לנצח! הסיכוי היחיד שלך להיוושע הוא אם האל ירומם אותך על מילוי חובתך. אם אתה חסר אחריות, מתייחס בזלזול, בשוויון נפש וברשלנות, זהו היחס שאתה מפגין כלפי האמת וכלפי האל. אם אין בך שמץ של כנות או צייתנות, כיצד תוכל לזכות בישועת האל? הזמן כעת חשוב כל כך; כל יום וכל שניה הם קריטיים. אם אינך מחפש את האמת, אם אינך מתמקד בהיווכחות בחיים ואם אתה רשלן ומזלזל ומרמה את האל בעת מילוי חובתך, זו התנהלות חסרת היגיון ומסוכנת באמת! מרגע שהאל יתעב אותך וידיר אותך, רוח הקודש כבר לא תעבוד בקרבך ומשם לא תהיה דרך חזרה. לפעמים, דבר שעושה אדם בתוך דקה אחת יכול להרוס את חייו. לפעמים, בגלל מילה אחת שפוגעת בטבעו של האל, האדם נחשף ומורחק – האין זה דבר שעלול לקרות בתוך דקות ספורות? זה דומה לכך שאנשים מסוימים, אף על פי שהם ממלאים את חובותיהם, נוהגים תמיד בחוסר אחריות, מתנהגים בפזיזות ופועלים ללא כל ריסון. בעיקרון הם כופרים וחסרי אמונה, ובלי קשר למה שהם עושים, הם תמיד הורסים הכול. לא רק שכתוצאה מכך הם מביאים אובדן לבית האל, הם גם מאבדים את הסיכוי שלהם לישועה. כך מתבטלת ההתאמה שלהם למילוי חובותיהם. המשמעות היא שהם נחשפו והודרו, וזהו עניין עצוב. כמה מהם רוצים להכות על חטא, אבל האם אתם סבורים שתהיה להם הזדמנות לכך? לאחר ההדרה שלהם, הם מאבדים את הסיכוי שלהם. ולאחר שהאל נוטש אותם, זה יהיה כמעט בלתי אפשרי עבורם לגאול את עצמם.

איזה סוג של אדם האל מושיע? אפשר לומר שלכולם יש מצפון והיגיון והם יכולים לקבל את האמת, כיוון שרק מי שיש בו מצפון והיגיון יכול לקבל את האמת ולנצור אותה, וכל עוד הוא מבין את האמת הוא יכול ליישם אותה בפועל. אנשים חסרי מצפון וחסרי היגיון הם גם חסרי אנושיות; אפשר לומר שאין להם מידות טובות. מהו אופי שאין בו מידות טובות? זהו אופי ללא אנושיות, שאינו ראוי להיקרא אנושי. כמו שאומרים, מידות טובות הן הדבר היחיד שאינו יכול להיות חסר באדם – אחרת הוא כבר לא אנושי, אלא בהמה בדמות אדם. ראו את אותם שדים ומלכי שדים, שכל מעשיהם מיועדים למרוד באל ולפגוע באנשיו הנבחרים. האם אין הם חסרי מידות טובות? אכן כן; הם באמת חסרים אותן. ללא ספק, אנשים שרבים ממעשיהם נטולי מידות טובות ייאלצו להתמודד עם עונש. מי שחסרות להם מידות טובות, חסרים אנושיות; כיצד יוכלו למלא את חובותיהם כיאות? אין הם ראויים למלא את חובותיהם משום שהם בהמות. מי שחסרים מידות טובות אינם ממלאים חובות כהלכה כלל. אנשים כאלה אינם ראויים להיקרא אנושיים. הם בהמות, בהמות בדמות אדם. רק מי שיש בו מצפון והיגיון יכול להתמודד עם עניינים אנושיים, לעמוד בהבטחותיו, להיות אמין ולהיקרא "אדם הגון". המונח "אדם הגון" אינו נמצא בשימוש בבית האל. במקום זאת, בית האל דורש מאנשים להיות ישרים, שכן זוהי האמת. רק אנשים ישרים הם אמינים, יש בהם מצפון והיגיון והם ראויים להיקרא אנושיים. אם אדם יכול לקבל את האמת תוך מילוי חובותיו ואף מסוגל לנהוג לפי עקרונות ולמלא את חובותיו כראוי, הרי אדם זה הוא באמת ישר ואמין. ומי שזוכים בישועת האל הם אנשים ישרים. יושר ואמינות אינם קשורים ליכולות שלך או למראה שלך, ועוד פחות מכך לאיכות, למיומנות או לכישרונות שלך. כל עוד אתה מקבל את האמת, נוהג באחריות ויש בך מצפון והיגיון ואתה מסוגל להתמסר לאל, זה מספיק. אין חשיבות ליכולותיו של אדם, שכן הדבר החשוב באמת הוא האם חסרות לך מידות טובות או לא. כאשר לאדם מסוים חסרות מידות טובות, אי אפשר עוד להתייחס אליו כאנושי, אלא כחיה. אלה שמודרים מבית האל מודרים ממנו משום שהם חסרי אנושיות ומידות טובות. לכן, אנשים שמאמינים באל חייבים להיות מסוגלים לקבל את האמת, להיות ישרים, לכל הפחות להיות בעלי מצפון והיגיון, להיות מסוגלים למלא את חובותיהם כראוי ולהיות מסוגלים למלא את התפקיד שהאל הטיל. רק אנשים אלה יכולים לזכות בישועת האל; הם אלה שמאמינים בכנות באל, ובאמת ובתמים משקיעים למעו. אלה האנשים שאותם האל מושיע.

האם אתם בוחנים את ההתנהגות ואת הכוונות שלכם לעתים קרובות כשאתם עושים דברים וממלאים את חובותיכם? (לעתים רחוקות). אם אתם בוחנים את עצמכם לעתים רחוקות, האם אתם יכולים להכיר בטבע המושחת שלכם? האם אתם מסוגלים להבין את מצבכם האמיתי? אם אתם באמת חושפים טבע מושחת, מה יהיו התוצאות? כל הדברים האלה צריכים להיות מאוד ברורים לכם. אם אדם אינו בוחן את עצמו, ובעקביות עושה דברים באופן רשלני ומזלזל, מבלי שיהיו לו כלל עקרונות, זה יגרום לכך שהוא יעשה מעשים רעים מאוד וייחשף ואף יעבור הדרה. האם זו לא תוצאה חמורה? הדרך לפתור את הבעיה היא על ידי כך שאדם יבחן את עצמו. אמרו לי, כיוון שהשחיתות האנושית עמוקה כל כך, האם זה בסדר שאדם יבחן את עצמו רק לעתים רחוקות? האם אדם יכול למלא חובות כראוי מבלי לחפש את האמת כדי לפתור את טבעו המושחת? אם טבע מושחת אינו נפתר, קל מאוד לעשות את הדברים בצורה שגויה, להפר את העקרונות ואף לעשות רע. אם אינכם בוחנים את עצמכם לעולם, הרי זו בעיה – אינכם שונים מן הכופרים. האם אנשים רבים אינם עוברים הדרה רק בגלל הסיבה הזו? בעת חיפוש האמת, איך צריך אדם לנהוג בפועל כדי לזכות בה? הדבר החשוב הוא, שהאדם יבחן את עצמו לעתים קרובות כשהוא ממלא את חובתו, יחשוב אם הפר את העקרונות ואם נחשפה בו שחיתות, ואם כוונותיו שגויות. כשאתם מהרהרים בעצמכם בהתאם לדברי האל ורואים כיצד הם חלים עליכם, יהיה לכם קל להכיר את עצמכם. אם תהרהרו בעצמכם בדרך זו, תפתרו בהדרגה את טבעכם המושחת ותפתרו בקלות את הרעיונות המרושעים ואת הכוונות והמניעים המזיקים. אם אתם מהרהרים רק לאחר שמשהו משתבש, או שאתם מהרהרים רק לאחר שעשיתם טעות, או שאתם מהרהרים לאחר שעשיתם מעשה רע, זה מאוחר מדי. התוצאות כבר התרחשו ומדובר בהפרה. אם אתם עושים מעשים רעים לעתים תכופות מדי ואתם מהרהרים בעצמכם רק לאחר שהדירו אתכם, זה מאוחר מדי ואתם יכולים רק לייבב ולחרוק שיניים. מי שבאמת מאמינים באל יכולים למלא את חובותיהם – זו ההתעלות והברכה של האל, וזו הזדמנות שעליכם להוקיר. לכן חשוב עוד יותר שתהרהרו בעצמכם לעתים קרובות בעת שאתם ממלאים את חובותיכם. אדם צריך לעשות חשבון נפש ולהרהר בכל הדברים לעתים קרובות. אדם נדרש לבחון את כוונותיו ואת מצבו, לתהות אם הוא חי לפני האל, אם הכוונות שמאחורי מעשיו אכן ראויות ואם המניעים למעשיו והמקור של מעשים אלה יוכלו לעמוד בבדיקתו הקפדנית של האל ואף נחשפו לבחינתו. לפעמים אנשים מרגישים כי אם הם מתמודדים עם קשיים בעת מילוי חובותיהם, חיפוש האמת הופך למעמסה. הם חושבים, "לא צריך יותר מזה. זה מספיק טוב". מחשבה זו משקפת את יחסו של אדם לעניינים השונים ואת דרך החשיבה שלו בהקשר עם חובותיו. דרך החשיבה הזו היא סוג של מצב. מהו המצב הזה? האם אין זו התייחסות לחובות ללא תחושת אחריות, סוג של יחס מזלזל ורשלני? (כן). לאור קיומה של בעיה חמורה כזו, חוסר ההקפדה על בחינה עצמית הוא מסוכן מאוד. יש כאלה שאדישים למצב הזה. הם סבורים, "זה נורמלי להיות מעט רשלני ומזלזל, זו דרכם של אנשים. מה הבעיה?" האם אלה לא אנשים מבולבלים? האם זה לא מסוכן מדי לאדם לראות דברים בדרך זו? ראו את אלה שעברו הדרה. האם הם לא ממלאים תמיד את חובותיהם באופן מזלזל ורשלני? זה מה שקורה כשאדם נוהג ברשלנות ובזלזול. אנשים שנוהגים כלאחר יד ברשלנות ובזלזול יהרסו את עצמם במוקדם או במאוחר, והם מסרבים לשנות את דרכיהם עד שהם ניצבים ממש על סיפו של המוות. מילוי חובות בדרך רשלנית ומזלזלת הוא בעיה חמורה ואם אינכם מסוגלים להרהר בעצמכם ולחפש את האמת כדי לפתור בעיות, זה אכן מסוכן מאוד – אתם עלולים להיות מודרים בכל רגע. אם בעיה חמורה כזו קיימת ואתם בכל זאת לא בוחנים את עצמכם ומחפשים את האמת כדי לפתור אותה, תזיקו לעצמכם ותהרסו את עצמכם, וכשיגיע היום ותגלו כי אתם מודרים, ותתחילו לבכות ולחרוק שיניים, זה יהיה מאוחר מדי.

מובאה 33

יש אנשים שאינם יודעים איך לחוות את עבודת האל ואינם יודעים כיצד לשלב את דבריו במילוי חובותיהם או בחיים האמיתיים. הם סומכים על כך, שאם ילכו לכינוסים רבים הם יזכו באמת ויצמחו בחיים. אבל זה טיעון לא מציאותי, שאינו מחזיק מים. אדם זוכה בחיים על ידי כך שהוא חווה את דברי האל וחווה שיפוט וייסור. מי שיודעים איך לחוות את עבודת האל יוכלו להבין את האמת וליישם אותה בפועל, לקבל את הגיזום והטיפול, להיווכח במציאות האמת, להשיג שינוי בטבעם ולהפוך למושלמים בידי האל בעת מילוי חובותיהם, בלי קשר לחובה שהם ממלאים. העצלנים ומי שחומדים נוחות אינם מוכנים למלא את חובותיהם, אינם חווים את עבודת האל בעת מילוי חובותיהם ודורשים כל העת שבית האל יספק להם כינוסים, דרשות ושיתופים לגבי האמת. כתוצאה מכך, גם אחרי עשר או עשרים שנה של אמונה וגם לאחר שהקשיבו לאינספור דרשות, הם עדיין לא מבינים את האמת ולא זוכים באמת. הם אינם יודעים איך לחוות את עבודת האל, אינם מבינים מהי אמונה באל ולא יודעים איך לחוות את דברי האל כדי להכיר את עצמם ולזכות באמת ובחיים. אלה אנשים שמשתוקקים לנוחות ומשתמטים ממילוי חובותיהם. לכן, בגלל האופן שבו הם ממלאים את חובותיהם, הם נחשפים ומודרים. עכשיו, כל אותם אנשים ששמחים למלא את חובותיהם ורואים חשיבות בחתירה אל האמת זוכים להיווכחות מסוימת בחיים כשהם מבצעים את החובות שלהם. כשהם נוהגים בשחיתות הם מהרהרים על מנת להכיר את עצמם וכאשר הם נתקלים בקשיים בעת מילוי חובותיהם הם מחפשים את האמת ומשתפים בנוגע לאמת כדי לפתור בעיות. מבלי משים ולאחר מספר שנים שהם ממלאים חובות, הם זוכים בגמול ברור, יכולים להתייחס לעדות חווייתית מסוימת, מחזיקים בידע מסוים בנוגע לעבודת האל ולטבעו וכך מאפשרים שינויים בנטיית החיים שלהם. כיום, כנסיות בכל מקום מטהרות את עצמן מאנשים רעים וממי שגורמים לשיבושים והפרעות. מי שנשארים הם לרוב אלה שמתמידים במילוי חובותיהם, שיש בהם רמה מסוימת של נאמנות ושרואים חשיבות בחיפוש האמת כדרך לפתור בעיות. זה סוג האנשים שמסוגלים לשמש כעדים. עליכם ללמוד כיצד להביא את דברי האל לחיים האמיתיים ולתוך החובות שאתם ממלאים, ליישם אותם בפועל ולהשתמש בהם, ואז, כשיתעוררו בעיות וקשיים, לחפש את האמת כדי לפתור אותם. בנוסף, עליכם ללמוד כיצד להתחשב ברצון האל כשאתם ממלאים את חובותיכם ולשקוד תמיד על יישום בפועל של האמת ועל התמודדות עם דברים לפי עקרונות. עליכם ללמוד כיצד לנהוג לפי האהבה לאל ובלב שאוהב את האל, להתחשב במעמסה המוטלת עליו ולהגיע לנקודה שבה תוכלו לרצות אותו. זהו האדם שבאמת אוהב את האל. אם תנהג בדרך זו, תוכל למלא את חובותיך בצורה נאותה גם אינך מבין את האמת במלואה, ולא רק שתוכל לפתור את הרשלנות וחוסר האכפתיות שלך, אלא שתלמד גם כיצד ליישם בפועל את האהבה לאל, להתמסר לו ולרצות אותו בעת מילוי חובותיך – זהו הלקח של ההיווכחות בחיים. אם תוכל ליישם בפועל את האמת ולנהוג תמיד לפי העקרונות, תיווכח במציאות האמת ותזכה בהיווכחות בחיים. גם אם אתה עסוק מאוד במילוי חובותיך, כשתזכה בפירות של ההיווכחות בחיים, בצמיחה בחיים, ותוכל לציית לתיזמורי האל ולהסדרים שלו, אתה תיהנה ממילוי החובות שלך. גם אם תהיה עסוק מאוד, לא תרגיש עייפות. תמיד יהיו בלבך שלווה ושמחה ותמיד תרגיש מועשר ורגוע במיוחד. בלי קשר לקשיים שצצים בדרכך, כשאתה מחפש את האמת, רוח הקודש מעניקה לך נאורות ומנחה אותך. אז תזכה בברכתו של האל. יתר על כן, גם אם אתה עסוק במילוי חובותיך וגם אם לא, חשוב לעסוק מעת לעת בתרגילים מתאימים ובפעילות גופנית סבירה. כך ניתן לקדם זרימת דם נאותה, לשמור על רמות אנרגיה גבוהות ולמנוע ביעילות מחלות תעסוקתיות מסוימות. דבר זה מועיל מאוד למילוי נאות של חובותיך. לכן, אם בעת מילוי חובותיך אתה מסוגל להפיק לקחים רבים, לזכות בהבנה של אמיתות רבות, להכיר את האל באמת ולסיום לירוא את האל ולסור מרע, תהיה מתואם לחלוטין עם רצונו של האל. אם אתה מסוגל לזכות באהבה לאל, לשמש כעד עבור האל ולהשיג אחדות עם האל בלבך וברצונך, הרי שאתה הולך בנתיב של הפיכה למושלם בידי האל. זהו אדם שזכה בברכת האל, וזהו דבר מבורך לאין שיעור! אם אתה משקיע ברצינות למען האל, אין ספק שתקבל ממנו שפע של ברכות. האם מי שלא משקיעים למען האל ולא ממלאים את חובותיהם יכולים לזכות באמת? האם הם יכולים לזכות בישועה? קשה לומר. אפשר לזכות בכל הברכות רק דרך מילוי חובות ודרך חוויה של עבודת האל. במהלך מילוי חובותיו, אדם יודע כיצד לחוות את עבודת האל וכיצד לחוות שיפוט וייסור ואף גיזום וטיפול. אלה הדברים שראויים ביותר לברכות. כל עוד אדם אוהב את האמת וחותר אליה, בסופו של דבר הוא יזכה באמת, ישנה את נטיית חייו, יזכה באישור האל ויבורך על ידו.

יש אנשים שלא מחפשים את האמת כשקורים להם דברים במהלך מילוי חובותיהם והם חיים תמיד לפי התפיסות והדמיונות שלהם, עושים דברים לפי העדפותיהם האישיות ונוהגים בעיוורון ועל פי רצונם. כתוצאה מכך, הם עושים דברים שגויים רבים ומעכבים את עבודת הכנסייה. גם כשהם ניצבים בפני גיזום וטיפול, הם עדיין לא מקבלים את האמת וממשיכים בהתנהגות העיקשת והפוחזת שלהם. בסופו של דבר הם מאבדים את עבודתה של רוח הקודש ואמונתם באל הופכת מבולבלת ואפופה באפלה. יש אנשים שאוהבים יוקרה ואינטרסים עצמיים ורודפים אחר מעמד. הם מעסיקים את עצמם בדברים האלה מבלי להתחשב ברצון האל או מבלי לקבל כל שיתוף בנוגע לאמת. בסופו של דבר הם נחשפים ומודרים ונופלים לתוך האפלה. מאמינים מסוימים מכירים בהתגלמות האל, אבל בתוך לבם הם ממשיכים להאמין רק באל שבשמיים וברוח האל. יש להם תמיד תפיסות בנוגע לאל המעשי ולבבותיהם מסויגים כלפיו, מתוך חשש שהוא יבין את האני האמיתי שלהם. הם נמנעים מן האל בכל עיקול של הדרך וכשהם רואים אותו, הם מביטים בו כאילו שהוא זר. לכן, גם לאחר מספר שנים של אמונה, הם לא זוכים בדבר ואין להם שמץ של אמונה באל. הם אינם שונים מחסרי אמונה. הדבר נגרם אך ורק משום שהם אינם חותרים אל האמת. יש אנשים שכל העת רוצים לראות את האל המעשי. הם משתוקקים לרצות את האל כדי שירומם את מעמדם, על מנת שיוכלו להיות בעלי השפעה בכנסיה. בגלל חוסר היושר שלהם, חוסר הכנות, הצפייה המתמדת בהבעת פני האל והספקולציות בנוגע למשמעותו הם זוכים לתיעוב ודחייה מצד האל. האל לא רוצה עוד לראות אנשים כאלה. מהי המטרה של אמונתם באל של אנשים אלה? מדוע הם עדיין בוחנים את האל, למרות דברי האמת הרבים שלו? אם הם מאמינים באל, מדוע הם אינם חותרים אל האמת? מדוע הם תמיד מונעים על ידי שאיפות ותשוקות ושואפים ליוקרה, אינטרס עצמי, מעמד, הטבות ויתרונות? האמונה שלהם באל נובעת ממניעים זדוניים ואנשים לא מצליחים להבין אותם. כל אלה הן התנהגויות של חסרי אמונה. למען הדיוק, כל מי שמאמין באל אבל אינו יכול לקבל את האמת הוא חסר אמונה. רק מי שחותרים אל האמת, שואפים למלא את חובותיהם כהלכה ומשתוקקים לרצות את האל הם אלה שמאמינים באל בכנות ויכולים לזכות באישורו.

לכל יום ולכל שנה בחייכם יש ערך. היכן טמון הערך הזה? כשאדם מתייצב לפני הבורא, ממלא את חובתו כנברא וזוכה באמת מידי הבורא, הוא הופך שימושי בעיני האל. נכון שהתרומה של מאמציך הצנועים לתוכנית הניהול של האל היא שהופכת כל יום בחייך לבעל ערך? (כן, זה נכון). זהו הערך של כל יום בחייך, והוא רב! אם הערך של כל יום בחייך רב כל כך, מה החשיבות של קצת סבל או חולי במהלך מילוי חובותיך? אנשים לא צריכים להתלונן. אנשים זכו בכל כך הרבה מעצם כך שהם נמצאים בנוכחות האל; הם נהנים מחסד נסתר ומברכות וגם מהגנה נסתרת, וכל אלה עולים על כל דמיון ועל כל מה שנראה לעין. אנשים קיבלו כל כך הרבה – מה החשיבות של כמה מחלות קלות? האם זה לא הלקח שאנשים אמורים ללמוד? אם אדם יכול להבין את האמת, לזכות בציות לאל ולרצות את האל דרך המחלה, האם אין זו עוד ברכה שמגיעה ממנו? מי מבין האנשים שחיים בעולם אינו חווה מחלות פיזיות? למי אכפת אם הם חולים? לאיש לא אכפת, איש אינו שואל ואיש אינו נותן להם כל ביטחון. האם לכם, שממלאים חובות בבית האל, יש ביטחונות? (כן). לכל מי שמשקיעים ברצינות למען האל יש ביטחון והם מקבלים את ברכותיו. איזה סוג של ביטחון אתם רואים ומזהים? (אני כבר לא מושפע ומורעל ממגמות מרושעות שיש בעולם; התרחקתי מן ההטרדות ומן הנזק של הכופרים ואני נהנה מהגנת האל ומברכתו בכל דבר. התנין הגדול האדום כאש כבר לא ילכוד אותי ולא ירדוף אותי. אני אחיה בבית האל, אהיה בקשר עם אחים ואחיות אחרים ולבי יהיה שליו, שמח ורגוע. כל יום אני אוכל ואשתה את דברי האל ואשתף את האמת, והלב שלי יהפוך טהור יותר ויותר. לאחר הבנת האמת, הלב שלי מאושר במיוחד, הרוח שלי זוכה בחופש ובחירות ואני כבר לא מרומה ולא נפגע מאנשים רעים ומוליכי שולל. יתר על כן, אחרי שהייתי עד להגנה ולברכות של האל, אני כבר לא חושש כשפוקדים אותי אסונות; לבי רגוע ושליו. דחקתי הצדה דאגות בנוגע לדברים כמו המענה שיהיה לצרכים הבסיסיים שלי בעתיד, ואם יהיה מי שידאג לי לעת זקנה. החיים במחיצת האל הם באמת ברכה ואושר!). הדברים שמהם אתם טועמים כעת מוגבלים, אבל אחרי האסון הגדול, תבינו ותראו דברים רבים בבירור. כל אלה הם ההגנה של האל וברכתו. היום, גם אם אתם חווים לעתים גיזום וטיפול, עוברים ניסיונות וזיכוך, חווים לעתים את שיפוט האל והייסור שלו ואף סובלים מדבריו, זהו הסבל של השגת הישועה ושל ההבאה לידי שלמות – הוא אינו דומה לסבל של הכופרים. הדבר החשוב ביותר הוא, שעל ידי מילוי חובותיך בבית האל, אתה הופך לנברא שימושי וחי חיים של ערך ושל משמעות – במקום לחיות למען הבשר ולמען השטן, אתה חי למען חתירה אל האמת ולמען ריצוי האל. במהלך מילוי חובותיך, אתה זוכה בהבנה של אמיתות רבות ושל רצון האל. זהו הדבר יקר הערך ביותר. לאחר שתבין את האמת, תיווכח במציאות האמת ותזכה באמת כדרך חייך, תחיה במחיצת האל ותחיה באור. אתה ממלא כעת את חובותיך מדי יום, ולכל יום בחייך יש תגמול וערך משלו. בנוסף, זכית באמת ואתה חי במחיצתו של האל. האם יש בכך ביטחון? (כן). מהו הביטחון הזה? (לא להילכד בידי השטן). מלבד הלכידה בידי השטן, מהו הדבר הקריטי אף יותר? האל ברא אותך כבן אנוש וכעת אתה מסוגל למלא את חובתך, להבין את רצונו, לזכות במציאות האמת, ללכת בדרכיו ולחיות בהתאם לרצונו. האל מקבל אותך וזהו הביטחון שלך והערובה לכך שלא תושמד על ידי האל. האם זה לא הערך הממשי של חייך? ללא הדברים האלה, האם תהיה כשיר להמשיך לחיות? (לא). כיצד האדם רוכש את הכישורים האלה? האם לא על ידי כך שהוא מסוגל למלא את חובותיו של נברא, לרצות את האל וללכת בדרכיו, וגם על ידי זכייה במציאות האמת והתייחסות לדברי האל כאל החיים עצמם? (כן). בזכות הדברים האלה אתה מסוגל לעבוד את האל, ובעיניו אתה נברא ראוי. איך ייתכן שהוא לא ישמח בך? מי הם אותם אנשים שהאל רוצה להשמיד? אילו מין נבראים הם? (חורשי רע). כל מי שעושה רע מתנגד לאל ומפגין עוינות כלפיו – אלו הם אויבי האל והם יהיו הראשונים שיושמדו. צוררי משיח שמתחרים עם האל על מעמד, חסרי אמונה; אנשים שמאסו באמת, שעוינים לאל, שאינם חותרים אל האמת ומתנגדים לאל עד הסוף, וגם כאלה שאינם יכולים למלא את חובתם כנבראים בשום צורה שהיא – אלה הם האנשים שהאל רוצה להשמיד. כמה מן האנשים שלא ממלאים את חובותיהם הם חסרי אמונה. אחרים אמנם ממלאים את חובותיהם, אבל הם נוהגים תמיד בזלזול וברשלנות, מסוגלים לעשות רע וגורמים לשיבושים, ואף מתנגדים לאל וקמים נגדו. האם אנשים כאלה יכולים להיחשב כנבראים ראויים בעיני האל? (לא). מה יקרה בסופו של דבר לנבראים שנתפסים כלא ראויים? (האל ידיר אותם וישמיד אותם). האם יש ערך בחייהם של נבראים שנתפסים כלא ראויים? (לא). ייתכן שהם חושבים, "יש בחיי ערך. אני רוצה לחיות. אני יכול לעשות דברים טובים בחיים שלי!" אבל בעיני האל הם לא יכולים אפילו למלא את חובתם הבסיסית כנבראים. אם הם אינם יכולים למלא את חובתם כראוי, האם יש ערך לחיים שלהם? האם יש ערך לקיום שלהם? אם אין כל ערך לקיום שלהם, האם האל עדיין רוצה בהם? (לא). מה יעשה האל? הוא ידיר אותם. המקרים הקלים יותר יונחו בצד ויועברו לידיהם של שדים טמאים ורוחות רעות, בעוד שמקרים חמורים ייענשו והמקרים החמורים ביותר יובילו לאבדון.

מובאה 34

יש שאינם מוכנים לסבול כלל כאשר הם ממלאים את חובתם, שמתלוננים בכל פעם שנקלעים לבעיה ומסרבים לשלם מחיר. איזו גישה זו? אדישה ורשלנית. מה יקרה אם תמלא את חובתך באדישות, רשלנות ובגישה מזלזלת? התוצאה תהיה עגומה. על אף שאתה מסוגל למלא את חובתך היטב – הביצוע יהיה לוקה בחסר ואלוהים יתאכזב מגישתך לחובתך. לו היית מתפלל לאלוהים, חותר לאמת ומתמסר לכך מכל הלב והנשמה, לו היית משתף פעולה כך, אלוהים היה מכין בעבורך הכול מראש, כל מה שהיית עושה היה מסתדר לך והיית משיג תוצאות טובות. אם תשתף פעולה כמיטב יכולתך, לא תצטרך להשקיע המון אנרגיה ואלוהים ידאג לך לכול. אם תנהג בעורמה ובעצלות, אם לא תמלא את חובתך כראוי ותבחר תמיד בדרך שאינה ישרה, אלוהים לא יסייע לך, אתה תפספס את ההזדמנות ואלוהים יגיד, "אתה חסר תועלת, אין לי שימוש בך. זוז הצידה. אתה אוהב לנהוג בעורמה וברשלנות, נכון? אתה אוהב להתעצל ולעשות לעצמך חיים קלים, נכון? אם כן, עשה לעצמך חיים קלים לנצח נצחים!" אלוהים יעניק את החסד וההזדמנות למישהו אחר. מה אתם אומרים: האם מדובר בהפסד או בניצחון? (הפסד). הפסד עצום!

אלוהים מביא לידי שלמות את מי שבאמת אוהב אותו ומשחר לאמת, בסביבות שונות. הוא מאפשר לאנשים לחוות את דברי האל בסביבות שונות ובניסיונות שונים, ובכך לזכות בהבנת האמת, ידע אמיתי אודותיו ובסופו של דבר לזכות באמת. אם אתה חווה כך את עבודת האל, טבע חייך ישתנה ותוכל לזכות באמת ובחיים. בכמה דברים זכיתם בשנות הניסיון שצברתם? (המון). אם כן, האם מעט סבל ומחיר זעום אינם משתלמים? מה קיבלת בתמורה? כמה מהאמת הבנתם? זהו אוצר שלא יסולא בפז! מה אנשים רוצים להשיג מהאמונה באלוהים? הם רוצים לזכות באמת ובחיים, לא? אתם חושבים שאפשר לזכות באמת בלי לחוות את הסביבות הללו? בשום פנים ואופן לא. אם, כשאתה נקלע לקשיים מיוחדים או כשאתה נתקל בסביבות מסוימות, גישתך היא תמיד להימנע או לברוח מהמצבים הללו, או לנסות נואשות לדחות אותם או להיפטר מהם – אם אינך מוכן להיות נתון לתזמורי האל, אתה מסרב להתמסר לתזמוריו ותוכניותיו ואינך רוצה להניח לאמת להשתלט עליך – אם אתה רוצה להיות מקבל ההחלטות הבלעדי על עצמך ולשלוט בכול מה שנוגע אליך מפאת טבעך השטני, הרי שההשלכות הן, שבמוקדם או במאוחר, לא מן הנמנע שאלוהים יזנח אותך או ימסור אותך לידי השטן. אם אנשים מבינים זאת, עליהם לשוב למוטב במהרה ולתקן את דרך חייהם כפי שדורש אלוהים. הדרך הזו היא הנכונה, וכשהדרך נכונה, הכיוון נכון. ייתכנו מהמורות בדרך וקשיים בתקופה זו, אותם אנשים עלולים למעוד לעיתים או להיות ממורמרים מעט ולשקוע במרה שחורה למספר ימים. כל עוד יתמידו במילוי חובתם ולא ישתהו, הבעיות הללו יהיו שוליות. אך עליהם לעשות חשבון נפש במהרה, לשחר לאמת ולפתור בעיות אלה, ובשום פנים ואופן אסור להם להתמהמה, להרים ידיים, או לוותר על חובותיהם. זהו עניין מהותי. אם אתה חושב לעצמך, "שקיעה במרה שחורה וחולשה הם דבר של מה בכך, עניין פנימי. אלוהים לא יודע מכך. ולאור הסבל שחוויתי והמחירים ששילמתי, הוא לבטח ינהג כלפיי בסלחנות", ואם החולשה והמרה השחורה יימשכו, ולא תשחר לאמת ותלמד לקח בסביבות שאלוהים תזמר בעבורך, תפספס את ההזדמנויות שלך שוב ושוב, וכתוצאה מכך, תפספס, תחבל ותחרב את כל ההזדמנויות שבאמצעותן התכוון אלוהים להביא אותך לידי שלמות. מה יהיו ההשלכות של כך? ליבך ילך ויאפיל, לא תחוש עוד באלוהים בתפילותיך, ומרוב שתשקע במרה שחורה, מחשבותיך יהיו שטופות רוע ובגידה. לאחר מכן תהיה לכוד בייסורים קיצוניים, תרגיש חסר אונים לחלוטין ועצוב עד עומקי נשמתך. תרגיש שאין לך מסלול או כיוון, ושאינך יכול לראות את האור ולמצוא תקווה. האם מעייף לחיות כך? (כן). מי שלא צועד במסלול המואר בניסיון לסגל את האמת יהיה נתון לעד לשליטתו של השטן ויחיה בחטא נצחי ובאפלה וללא תקווה. אתם מבינים את משמעות המילים הללו? (עליי לשחר לאמת ולמלא את חובתי מכל הלב והנשמה). כאשר חובה נקרית בדרכך ומופקדת בידיך, אל תחשוב כיצד להימנע מהקשיים. אם קשה לך להתמודד עם משהו, אל תזנח אותו ותתעלם ממנו. עליך להתמודד איתו בראש מורם. עליך לזכור תמיד שאלוהים לצד בני האדם, והם רק צריכים להתפלל ולבקש את סיועו אם הם חווים קשיים, ושכשאלוהים לצידך, שום דבר לא קשה. עליך להחזיק באמונה הזו. אם אתה מאמין שאלוהים הוא ריבון כל העולמים, מדוע אם כן אתה פוחד כשמשהו נקרה בדרכך ואין לך על מה להישען? זו הוכחה לכך שאתה לא נשען על אלוהים. אם אינך מחשיב אותו למשענת שלך ולאלוהיך, הרי שהוא אינו אלוהיך. במציאות, יהיו אשר יהיו המצבים שתיקלע אליהם, עליך לפנות לאלוהים לעיתים קרובות כדי להתפלל ולשחר לאמת. גם אם אתה מבין את האמת ומבין ולו רק עניין אחד בכל יום, הזמן הזה אינו מבוזבז! כמה זמן ביום אתם יכולים להקדיש לאלוהים כרגע? כמה פעמים אתם פונים לאלוהים ביום? האם השגתם תוצאות? אם אדם פונה לעיתים רחוקות לאלוהים, רוחו תיחלש ותהיה אפלה מאוד. כאשר הכול טוב, אנשים זונחים את אלוהים ומתעלמים ממנו, ופונים אליו רק כאשר מתעוררים קשיים. האם זו אמונה באלוהים? האם זו חוויית עבודת האל? כך נוהגים חסרי האמונה. אמונה כזו באלוהים לא מאפשרת להשיג את האמת והחיים.

כאשר אנשים לא מבינים את האמת ולא מיישמים אותה, לרוב הם מתנהלים לפי טבעו המושחת של השטן. הם מתקיימים בכל מיני מלכודות שטניות. הם חושבים על עתידם, גאוותם, מעמדם החברתי, ועניינים אחרים, ומשקיעים מחשבה בדברים האלה. אבל אם תנקוט בגישה הזו במילוי חובתך, בחיפוש ובחתירה לאמת, תוכל להשיג את האמת. לדוגמה, אתה מעסיק את עצמך בהשגת דברים קלי ערך, אתה חושב על כך היטב ובדקדקנות, מתכנן הכול לפרטי פרטים, משקיע בכך מחשבה ומרץ רבים. לו היית משקיע כך ממרצך במילוי חובתך ובחיפוש האמת כדי לפתור בעיות, היית מגלה שאלוהים מפגין כלפיך גישה אחרת. אנשים מתלוננים כל הזמן על אלוהים: "מדוע הוא טוב לאחרים אך לא אליי? מדוע הוא לעולם לא מאיר את עיניי? מדוע אני תמיד חלש? מדוע איני טוב כמוהם?" מדוע? אלוהים לא נוהג במשוא פנים. אם אינך פונה לאלוהים, ואתה תמיד רוצה לפתור דברים שנקרים בדרכך בעצמך, הוא לא יאיר את עיניך. הוא יחכה שתבוא להתפלל אליו ולהפציר לפניו, ואז יאיר את עיניך. אילו אנשים אלוהים מחבב? מה אלוהים מחכה שאנשים יבקשו ממנו? האם הוא רוצה שהם יבקשו ממנו כסף, נחמה, יוקרה, רווח ועונג, כמו עזי המצח הללו? אלוהים לא אוהב שאנשים מבקשים ממנו דברים כאלה. אלו שמנסים להשיג מאלוהים דברים כאלה הם עזי מצח, עלובי נפש, ואלוהים לא רוצה בהם. הוא רוצה אנשים שמסוגלים להתפכח מחטא, לחפש ולקבל את האמת ממנו – אלה האנשים שהוא מוכן לקבל. עליך להתפלל כך: "אלוהים, השטן השחית אותי עד עומקי נשמתי, ולרוב אני מתנהל לפי הנטיות המושחתות שלי. אני נכנע לכל מיני פיתויים כגון מוניטין ומעמד, ואיני יודע כיצד להתנהל מולם. איני מבין את עקרונות האמת. אני מתחנן לפניך שתאיר את עיניי ותדריך אותי", ו"אני מוכן למלא את חובתי, אך אני מרגיש לא ראוי מספיק – ראשית, שיעור הקומה שלי נמוך מדי. ושנית, איני מבין בתחום הזה. אני חושש שלא אתנהל כהלכה. אני מתחנן שתדריך אותי ותסייע לי." אלוהים מחכה שתבוא ותשחר לאמת. אם תפנה לאלוהים בלב נקי בבקשה לעזרה, הוא יאיר את עיניך, ואז יהיה לך מסלול ותדע כיצד למלא את חובתך. אם תמיד תשקיע מאמץ באמת, תתפלל לאלוהים בכנות, ותבקש מאלוהים הדרכה וחסד, כך תוכל אט-אט להפנים וליישם את האמת, חוויית חייך תהיה אנושית, תקינה ובהתאם למציאות האמת. אם אינך מתחשב ברצון האל, אינך משחר לאמת, ואתה מרבה לתכנן, להרהר, להשקיע מחשבה ומאמץ, ואף מקדיש את חייך למען טובתך האישית, ועושה מה שנדרש בעבור זאת, אולי ירחשו לך כבוד ותזכה לכל מיני הטבות ותחוש גאווה מסוג כזה או אחר – אך מה חשוב יותר, הדברים הללו או האמת? (האמת). אנשים מבינים את הדוקטרינה הזו, ובכל זאת אינם משחרים לאמת, ומייחסים חשיבות רבה יותר לטובתם האישית ולמעמדם. אם כן, האם הם באמת מבינים אותה או שמא מדובר בהבנה כוזבת? (הבנה כוזבת). הם למעשה טיפשים. הם אינם מבינים את העניין לאשורו. כאשר ישכילו להבין את העניין לאשורו, הם ישיגו מידת מה של שיעור קומה. הדבר מצריך מהם לשחר לאמת ולהשקיע מאמץ רב יותר בדבר האל. אל להם להיות פזורי דעת ורשלנים. אם אינך משחר לאמת ויום אחד אלוהים אומר, "אלוהים סיים לשאת את דברו, אין לו עוד מה לומר למין האנושי, אין לו מה לעשות למענם, והגיעה השעה לבחון את פועלו של האדם", נגזר עליך להיות מנודה. לא משנה עד כמה דגולים התומכים שלך, כמה סגולות וכישרונות יש לך, כמה אתה משכיל, כמה יוקרה יש לך, או עד כמה מעמדך בולט בעולם, דבר מכל אלה לא יועיל לך. אז, אתה תבין כמה יקרה וחשובה האמת. אתה תבין שאם לא סיגלת את האמת, אין לך כל קשר לאלוהים, ותדע כמה מעורר רחמים והרה אסון זה להאמין באלוהים בלי לסגל את האמת. בימינו, ישנם רבים שחשים בכך קלות בליבם, אך התחושה הזו לא מעוררת בהם נחישות לחתור לאמת. הם לא מרגישים כמה יקרה וחשובה האמת עמוק בליבם. לא די במעט מודעות, יש להפנים זאת היטב. לאחר שתעשה זאת, תדע באיזה היבט מהאמת להשתמש כדי לפתור את הבעיה הזו. רק האמת יכולה לפתור את הבעיות השונות שבני האדם מתמודדים איתן ואת מחשבותיהם השגויות, השקפותיהם צרות האופקים, טבעם המושחת וכן את הבעיות השונות שקשורות בשחיתות. אם תחתרו לאמת ותוסיפו להשתמש באמת כדי לפתור בעיות, תצליחו להיפטר מטבעכם המושחת ולהתמסר לאלוהים. אם אתם תלויים אך ורק בשיטות אנושיות ובאיפוק אנושי בפתרון הבעיות שנקרות בדרככן, לעולם לא תצליחו להתגבר על הקשיים הללו ועל טבעכם המושחת. יש ששואלים את עצמם, "אם אקרא את דבר האל לעיתים קרובות יותר, ואשקיע בו מספר שעות ביום, האם אצליח לשנות את טבעי?" תלוי כיצד אתה קורא את דבר האל והאם אתה מבין את האמת ומביא אותה לידי ביטוי מעשי. אם אתה מסתפק בקריאת דברו ואינך חותר לאמת, לא תסגל את האמת. ואם לא תסגל את האמת, טבע חייך לא ישתנה בשום אופן. בקיצור, יש לחתור לאמת בכל מחיר, ויש לחתור לאמת וליישם אותה על מנת לשנות את טבע החיים. לא די בקריאת דבר האל בלי ליישם את האמת. לנהוג כמו הפרושים, אשר התמחו בהטפת דבר האל לאחרים ובהסברה כיצד ליישם אותה, אך לא עשו זאת בעצמם, זו הדרך הלא נכונה. אלוהים דורש שבני האדם יקראו את דברו לעיתים קרובות יותר כדי שיבינו את האמת, יישמו את האמת ויתקיימו במציאות האמת. הבקשה של אלוהים מבני האדם להיכנס למציאות האמת, ללכת אחריו, ולצעוד במסלול החיים הנכון של חתירה לאמת, מתקשרת ישירות לדרישתו מבני האדם להשקיע את נשמתם ומרצם בעת מילוי חובותיהם. כאשר בני האדם הולכים אחרי אלוהים, עליהם לחוות את פועלו באמצעות מילוי חובותיהם על מנת לזכות בישועה ולהגיע לידי שלמות.

מובאה 35

עכשיו, האם דברים שקורים לך אשר אינם עולים בקנה אחד עם תפיסותיך יכולים להשפיע על ביצוע חובתך? לדוגמה, לפעמים יש עומס בעבודה ואנשים נדרשים לעמוד בקשיים מסוימים ולשלם מחיר מסוים כדי למלא את חובתם כראוי; לאחר מכן, יש כאלה שמפתחים תפיסות ומתעוררת בהם התנגדות, והם עלולים להפוך שליליים ולהתרשל בעבודתם. לעתים אין עומס רב בעבודה ולאנשים מסוימים נעשה קל יותר לבצע את חובותיהם, ויש ביניהם כאלה ששמחים וחושבים, "יהיה נפלא אם ביצוע החובה שלי יהיה תמיד קל כל כך". איזה מין אנשים הם אלה? אלה אנשים עצלנים, שחומדים את תענוגות הבשר. האם אנשים כאלה מבצעים את חובותיהם בנאמנות? (לא). אנשים כאלה טוענים שהם מוכנים להתמסר לאל, אבל ההתמסרות שלהם מלווה בתנאים – על מנת שיתמסרו, הדברים צריכים להתאים לתפיסות שלהם ולא לגרום להם להתמודד עם קשיים כלשהם. אם הם נתקלים במצוקה כלשהי ונדרשים לעמוד בקשיים, הם מרבים להתלונן ואף מורדים באל ומתנגדים לו. איזה מין אנשים הם אלה? אלה אנשים שאינם אוהבים את האמת. כאשר פעולות האל עולות בקנה אחד עם התפיסות ועם הרצונות שלהם והם אינם נדרשים להתמודד עם קשיים או לשלם מחיר, הם יכולים להתמסר. אבל אם עבודת האל אינה עולה בקנה אחד עם התפיסות או עם ההעדפות שלהם ומחייבת אותם להתמודד עם קשיים ולשלם מחיר, הם אינם מסוגלים להתמסר. גם אם הם אינם מתנגדים לה בגלוי, לבם מלא בהתנגדות ובכעס. הם סבורים שהם מתמודדים עם קושי גדול ומטפחים תלונות בלבם. איזו מין בעיה היא זו? זה מראה שהם אינם אוהבים את האמת. האם תפילה, נדרים או החלטות יכולים לפתור את הבעיה הזו? (לא). אם כך, כיצד צריך לפתור את הבעיה הזו? ראשית, עליך להבין את רצון האל ואת דרישותיו, וכן להבין מהי התמסרות אמיתית. עליך לדעת מהן מרדנות והתנגדות, להרהר בסוג הצביון המושחת שמונע ממך להתמסר לאל, ולהבין את הדברים האלה. אם אתה אדם שאוהב את האמת, תהיה מסוגל למרוד בבשר, במיוחד בהעדפותיך החומריות, ולאחר מכן ליישם בפועל את ההתמסרות לאל ולפעול בהתאם לדרישותיו. כך תצליח לפתור את שחיתותך ואת מרדנותך ולהשיג התמסרות לאל. אם אינך מבין את האמת, לא תוכל לתפוס את העניינים האלה, לא תוכל להבחין במצבים הפנימיים שלך ולא תוכל להבין מהם הדברים שמונעים ממך להתמסר לאל. כתוצאה מכך, לא תצליח למרוד בבשר וליישם בפועל את ההתמסרות לאל. אדם שאינו מסוגל אפילו למרוד בהעדפותיו החומריות יתקשה מאוד להשיג נאמנות במהלך ביצוע חובותיו. האם ניתן להחשיב אנשים כאלה כמי שמתמסרים לאל? האם אנשים ללא נאמנות יכולים למלא את חובותיהם בצורה נאותה? האם הם יכולים לעמוד בדרישות האל? בהחלט לא. אם אדם רוצה למלא את חובתו בצורה נאותה, עליו לכל הפחות להיות מסוגל ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל באמת ובתמים. אם אדם מסוים אינו יכול למרוד בהעדפותיו החומריות, אזי הוא אינו מסוגל ליישם בפועל את האמת. אם אתה פועל תמיד בהתאם לרצונך, הרי שאינך אדם שמתמסר לאל. גם אם אתה מתמסר לו מדי פעם, ההתמסרות שלך מותנית: אתה יכול להתמסר רק כאשר הדברים עולים בקנה אחד עם התפיסות שלך וכאשר אתה במצב רוח טוב. אם פעולות האל אינן תואמות לתפיסות שלך, אם החובה שהאל מסדר והסביבות שהוא מתזמר עבורך גורמות לך קושי גדול, מבוכה או תחושה עזה של חוסר שביעות רצון, האם תוכל עדיין להתמסר? יהיה לך קשה להתמסר; תמצא שלל סיבות למרוד באל ולהתנגד לו. גם כשתהרהר על כך במועד מאוחר יותר, לא יהיה לך קל למרוד בבשר, שכן מרידה בבשר אינה עניין פשוט. כיצד מורדים בבשר? באופן טבעי, יש לחפש את האמת. אדם צריך גם להכיר במהות המושחתת שלו ובכיעור המושחת שלו, ולהגיע לנקודה של שנאה עצמית וכן שנאה של ההעדפות החומריות ושל מהות הבשר. רק אז הוא יהיה מוכן למרוד בבשר. אם אדם אינו מבין את האמת, הוא לא יוכל לשנוא את הדברים החומריים וללא שנאה יהיה זה בלתי אפשרי למרוד בבשר. לכן, חובה להתפלל לאל ולסמוך עליו כדי לזכות בנתיב שאפשר ללכת בו. ללא האמת אין לאנשים כוח והם אינם יכולים ליישם את האמת בפועל גם אם הם רוצים בכך. אדם מוכרח להתפלל לאל ולסמוך עליו.

יש אנשים שאינם חותרים אל האמת; הם חומדים רק את תענוגות הבשר ואינם מוכנים לסבול קשיים למען הזכייה באמת. אפילו כשהם מתמודדים עם קושי מועט, הם מתלוננים ומאשימים את האל והם אינם מחפשים את האמת כדי לפתור את העניין. הם גם מתפללים לאל ואומרים, "הו אלוהים, הזהות שלך ומהותך אצילות כל כך. אינני ראוי לאהוב אותך, אבל אני מוכן להתמסר לך. בכל מצב שהוא, אני מוכן להתמסר לך. אנא הנחה אותי, האר אותי והענק לי נאורות. אם לא אוכל לאהוב אותך באמת ולהתמסר לך, בחן אותי והענש אותי. חשוף אותי לשיפוטך". לאחר שהם מתפללים כך הם מרגישים טוב למדי, אבל האין זה רק גיבוב של מילים ריקות מתוכן? האם תפילה תוך שימוש מתמיד במילים ריקות ודקלום חוזר ונשנה של מספר דברים ודוקטרינות יכולים לפתור בעיות? (לא). כאשר אדם מתפלל תוך שימוש במילים ריקות מתוכן, איזו מין בעיה היא זו? האם אין בכך מעט טבע מתעתע? האם יעיל להתפלל כך לפני האל? הפגנת עצלות וחוסר יכולת להתמודד עם סבל ובה בעת תשוקה לתענוגות הבשר, ידיעת האמת ובד בבד חוסר יכולת להתמסר לה, היכרות עם החובה שיש למלא אך התרשלות במילויה, ואמירת דברים אודות הרצון לאהוב את האל תוך ידיעה שאין הדבר נעשה מכל הלב ובמלוא הכוח – האם אין בכך רמייה של האל? תפילות במסגרת טקסים דתיים הן הדבר שהאל מתעב יותר מכל. האל מקבל תפילות רק כאשר הן כנות. אם אין לך דברים כנים לומר, פשוט אל תדבר; אל תתייצב בקביעות לפני האל כשאתה משמיע דברי כזב או נשבע שבועות בלי מחשבה רק כדי לרמות אותו. אל תרבה לדבר אודות אהבתך הרבה כלפיו ואודות רצונך העז להיות נאמן לו. אם אינך מסוגל להשיג את רצונותיך, אם חסרים בך נחישות ושיעור קומה, אינך יכול בשום פנים ואופן להתייצב לפני האל ולהתפלל אליו כך. זו הגחכה של האל. מה המשמעות של הגחכה? הגחכה משמעותה ללעוג למישהו, להשתעשע בו. כאשר אנשים מתייצבים לפני האל כדי להתפלל וצביונם הוא כזה, הרי שלכל הפחות מדובר בהונאה. במקרה הגרוע ביותר, אם אתה עושה זאת לעתים תכופות, הרי שהאופי שלך הוא נחות במיוחד. אילו האל היה מוקיע אותך, הוא היה מכנה זאת חילול הקודש! לאנשים יש לב שירא את האל, הם אינם יודעים כיצד לירוא את האל או כיצד לאהוב ולרצות אותו. אם האמת אינה ברורה להם, או אם צביונם מושחת, האל יתעלם מכך. אבל הם מתייצבים לפני האל בעודם חיים בתוך צביונם המושחת ומשתמשים בשיטות של כופרים כדי להונות אנשים אחרים בנוגע לאל, ואף כורעים ברך לפניו "במלוא הרצינות" תוך כדי תפילה, כשהם משתמשים במילים אלה כדי לנסות ולהונות את האל. כשהם מסיימים להתפלל, לא רק שהם לא מרגישים כל תוכחה עצמית, אלא שאין בהם גם כל מודעות לחומרת מעשיהם. במקרה כזה, האם האל עמם? האל אינו עמם. האם מישהו שאין בו כל נוכחות של האל יכול לזכות בנאורות ובהארה שלו? האם הם יכולים לזכות באור בהקשר עם האמת? (לא). אם כך, הם בצרות. האם התפללתם כך פעמים רבות? האם אינכם עושים זאת לעתים קרובות? (כן). כאשר אנשים נמצאים זמן רב מדי בעולם החילוני, עולה מהם צחנת החברה, האופי הנאלח שלהם הופך חמור מדי והם רוויים ברעלים ובפילוסופיות השטניים. מפיהם יוצאים אך ורק דברי כזב והונאה והתפילות שלהם מלאות במילים ריקות ובדברי דוקטרינות, ללא דברים שיוצאים מן הלב או התייחסות לקשייהם האמיתיים. הם תמיד פונים לאל רק למען העדפותיהם האישיות וכדי לבקש את ברכתו, ולבם מחפש את האמת רק לעתים רחוקות, והם אף אינם מתפללים מתוך לב המתמסר לאל. תפילות כאלה חושפות רק רמיה והונאה. צביונם של אנשים אלה מושחת עד מאוד, הם הפכו פשוט לשדים חיים. כאשר הם באים להתפלל לפני האל, הם אינם משמיעים דברים אנושיים ואינם מדברים מן הלב. במקום זאת, הם מביאים את הרמיה וההונאה של השטן לפני האל. האם הדבר אינו פוגע בצביונו של האל? האם האל יכול להקשיב לתפילות כאלה? האל מואס באנשים כאלה ובהחלט שאינו אוהב אותם. אפשר לומר שתפילות כאלה הן ניסיונות להונות את האל ולשטות בו. אנשים אלה אינם מחפשים את האמת כלל, ואינם מדברים מתוך לבם או בוטחים באל. התפילות שלהם אינן תואמות לרצון האל ולדרישותיו. ביסודו, דבר זה אינו גילוי רגעי של שחיתות אלא תוצאה של הטבע האנושי. אנשים אלה סבורים, "ובכן, אינני יכול לראות או להרגיש את האל ואינני יודע היכן האל נמצא. אני פשוט אגיד לאל כמה מילים אקראיות, מי יודע אם הוא מקשיב בכלל". הם מתפללים לאל מתוך הלך רוח של ספקנות ורצון לבחון אותו – איזו מין הרגשה תהיה להם לאחר תפילה כזו? האין זו ריקנות? האין זה מטריד להיות נטול רגשות? תפילה מושתתת על אמונה. מדובר בתפילה לאל בתוך הלב, דיבור אל האל מתוך הלב, פתיחת הלב בפניו וחיפוש האמת דרכו. כאשר אדם מתפלל כך, תתעורר בו תחושת שלווה ותחושה של נוכחות האל. זהו האל הבלתי נראה שמקשיב לדברים. בכל פעם שאדם מתפלל כך אל האל מתוך לבו, הוא מרגיש כאילו הוא חווה מפגש אישי עמו. אמונתו מתחזקת, הקשר שלו עם האל הופך אינטימי יותר והוא מתקרב יותר אל האל. הוא חש תחושת מימוש ומרגיש נחוש במיוחד בלבו. אלה הם הרגשות הכנים שמתעוררים לאחר תפילה. דקלום של תפילות דתיות הוא דרך לצאת ידי חובה וכרוך בחזרה על אותם פסוקים מעטים מדי יום, עד שכבר אין כל רצון לומר אותם. לאחר תפילות כאלה אנשים אינם מרגישים דבר ולא משיגים שום תוצאה. האם אנשים כאלה יכולים לזכות באמונה אמיתית? זה בלתי אפשרי.

אנשים מסוימים אינם מפגינים נאמנות בעת מילוי חובותיהם. הם תמיד שטחיים, או שהם מרגישים כי החובות שלהם מסובכות ומתישות מדי. הם אינם רוצים להתמסר, הם רוצים תמיד לחמוק מהן ולסרב להן והם תמיד רוצים למלא חובות קלות יותר, שאינן כרוכות בחשיפה לפגעי מזג האוויר או בסיכונים, ומאפשרות להם ליהנות מתענוגות הבשר. בתוך לבם הם יודעים שהם עצלים, חומדים את תענוגות הבשר ואינם יכולים לעמוד בקשיים. עם זאת, הם אף פעם לא מביעים את מחשבותיהם האמיתיות בפני אף אחד, מתוך חשש שיצחקו עליהם. בעל פה הם אומרים, "עליי למלא את חובתי היטב ולהיות נאמן לאל", וכאשר הם אינם מצליחים לעשות דברים כהלכה הם אומרים לכולם, "אין אנושיות ואין נאמנות בדרך שבה אני ממלא את חובתי". עם זאת, במציאות, הם אינם סבורים כך כלל. כאשר אדם נתון במצב כזה, כיצד יעלה בידו להתפלל באופן הגיוני? ישוע אדוננו הורה לעבוד את האל מתוך הלב ובכנות. כשאתה מתייצב לפני האל, לבך צריך להיות כן וללא כזב. אל תאמר דבר אחד לפני אנשים בעודך חושב אחרת בתוך לבך. אם אתה מעמיד פנים כשאתה מתייצב לפני האל ופולט כמה דברים יפים ונעימים לאוזן כאילו אתה מנסה לכתוב חיבור, האם אין בכך הונאה של האל? כתוצאה מכך, האל יראה שאינך אדם אשר עובד אותו מתוך לבו או בכנות. הוא יראה כי לבך אינו ישר וכי הוא זדוני ומרושע עד מאוד ושאתה מטפח מחשבות רעות, והוא ינטוש אותך. אם כך, כיצד אנשים צריכים להתפלל בנוגע לדברים שקורים להם לעתים תכופות ובנוגע לבעיות שבהן הם נתקלים בחיי היום-יום? עליהם ללמוד כיצד לדבר אל אלוהים מתוך הלב. אתה אומר, "הו אלוהים, החובה הזו מתישה כל כך עבורי. אני אדם שחומד את תענוגות הבשר, עצלן שאינו אוהב עבודה קשה. אינני יכול להיות נאמן לחובה שהפקדת בידיי ואני אפילו לא מסוגל למלא אותה בכל כוחי. אני תמיד רוצה להתחמק ממנה ולסרב לה ואני תמיד נוהג בשטחיות. אנא הטל עליי משמעת". האין אלה דברי אמת? (כן). האם אתה מעז לדבר כך? אתה פוחד ממה שעלול לקרות אם האל אכן יטיל עליך משמעת ביום מן הימים לאחר שתדבר כך, ואתה הופך להיות מלא מורא, עצבני תמיד ופרנואידי. כאשר אנשים ממלאים את חובותיהם, הם תמיד רוצים להימנע מקשיים. הם חומדים את תענוגות הבשר ורוצים להירתע כאשר הם מתמודדים עם קושי כלשהו, כאשר נדרש מאמץ מסוים או כאשר הם מרגישים עייפים מעט. הם נוהגים תמיד בבררנות וכאשר הם חווים מעט קושי, הם תוהים, "האם האל יודע? האם הוא יזכור? לאחר שסבלתי קושי גדול כל כך, האם אקבל גמול כלשהו בעתיד?" הם תמיד מחפשים תוצאות. כל הבעיות האלה צריכות להיפתר. בעבר, הטלתי על מישהו להעביר הודעה וכשהוא חזר כדי לדווח לי, הוא דיבר קודם כל אודות הישגיו הגדולים. הוא הסביר כיצד פתר את הבעיה, תיאר כמה היה מודאג מהעניין וכמה נדרש לדבר, ועד כמה קשה היה להתמודד עם אותו אדם ובכמה מילים יפות היה עליו להשתמש כדי להשלים את המשימה. הוא כל העת זקף את העניין לזכותו ודיבר על כך ללא הפסקה. מה משתמע מן הדברים? "עליך לשבח אותי, להבטיח לי ולומר לי איזה גמול אקבל בעתיד". הוא ביקש פרס בגלוי. אמרו לי, האם ביצוע המטלה הקטנה הזו ראוי לתשבחות? אם אדם מחפש תמיד דברי שבח על כך שהוא מבצע חלק מן החובה שלו, איזה מין צביון זה? האין זה טבעו של השטן? הוא ציפה לתשבחות ולפרסים על כך שביצע את המטלה הקטנה הזו – האין זה אומר שאילו היה מבצע משימות משמעותיות או מבצע עבודה רבה, ההתנהגות שלו הייתה אפילו גרועה מכך? אם לא יצליח לזכות באישורו של האל ובברכתו, האם ימרוד? האם יעלה לרקיע השלישי ויתווכח עם האל? אם כן, באיזה נתיב הוא פוסע במסגרת אמונתו באל? (הנתיב של צוררי משיח). הנתיב של צוררי משיח, בדיוק כמו פאולוס. פאולוס חיפש תמיד פרסים ומעמד מידי האל. אם האל לא העניק לו אותם, הוא הפך שלילי והיה מתרשל בעבודתו, מתנגד לאל ובוגד בו. אמרו לי, איזה סוג של אדם מבקש פרס לאחר שהוא מתמודד עם מעט קושי במהלך מילוי חובתו? (אדם רע). האנושיות של אדם כזה רעה ביותר. האם מצבים כאלה מתקיימים בקרבם של אנשים רגילים? לכל אדם יש מצבים כאלה. מהות הטבע זהה אצל כולם, אלא שיש אנשים מסוימים שבהם היא אינה מתגלה בעוצמה כזו. הם ניחנים ברציונליות ויודעים כי מעשים ומחשבות כאלה הם שגויים וכי הם אינם יכולים לבקש גמול מן האל. אבל מה אפשר לעשות לגבי מצב כזה? יש לחפש את האמת כדי לפתור אותו. איזה היבט של האמת יכול לפתור מצב כזה? חיוני שאדם ידע מי הוא, באיזו עמדה עליו להימצא, אל איזה נתיב עליו לחתור ואיזה סוג של אדם עליו להיות. אדם נדרש לדעת לפחות את הדברים האלה. אם הוא אינו יודע אפילו את הדברים האלה, הוא רחוק מהבנת האמת, מיישום בפועל של האמת ומחתירה אל הישועה.

בכל הנוגע למילוי חובות מיוחדות או חובות מאומצות ומעייפות יותר, מצד אחד אנשים נדרשים תמיד להרהר כיצד למלא חובות אלה, מהם הקשיים שעמם עליהם להתמודד וכיצד עליהם לדבוק בחובותיהם ולהתמסר. מצד שני, אנשים צריכים גם לבחון אילו טומאות קיימות בכוונותיהם וכיצד הן מונעות את מילוי חובותיהם. אנשים נולדים עם סלידה כלפי התמודדות עם קשיים – אין אדם אחד שמגלה התלהבות רבה או נהנה במיוחד כשהוא נדרש להתמודד עם קשיים רבים. אנשים כאלה אינם קיימים. אנשים חשים דאגה ומועקה ברגע שבשרם מתמודד עם קשיים, זה אופיו של כל בשר. אבל עם כמה קשיים אתם נדרשים להתמודד כעת, במהלך מילוי חובתכם? אתם נדרשים להתמודד אך ורק עם כך, שבשרכם חש עייפות מסוימת ואתם עמלים מעט. אם אינך מסוגל לעמוד אפילו בקושי מועט כל כך, האם ניתן להתייחס אליך כאל אדם נחוש? האם אפשר להתייחס אליך כאל אדם שמאמין באל בכנות? (לא). אין זה יאה. כאשר אתה ממלא את חובתך בבית האל, איש אינו משגיח עליך. הכול מסתמך על כך שתנקוט ביוזמה בעצמך. בבית האל יש סידורי עבודה ומערכות שונות ואנשים נדרשים להסתמך על אמונתם, על מצפונם ועל ההיגיון שלהם. רק האל בוחן אם אתה ממלא את חובתך היטב או לא. אם אנשים אינם מודעים לכך ואינם חשים כל אשמה, בלי קשר לצביון המושחת שהם חושפים בעת מילוי חובותיהם או בעת שהם פועלים מול האנשים, האירועים והדברים שסביבם, האם זהו דבר טוב או דבר רע? (זהו דבר רע). מדוע זה נחשב דבר רע? למצפונו של אדם ולהיגיון שלו יש רף מינימלי. אם המצפון שלך חסר מודעות כלשהי ואינך יכול להימנע מעשיית דברים רעים או שאינך מסוגל לרסן את התנהגותך, או אם אתה פועל בדרך שמפרה את הצווים המנהליים ואת העקרונות וחסרה כל אנושיות, אולם בלבך אין כל תחושת אשמה, האין הדבר מעיד על היעדר בסיס מוסרי? האם אין בכך חוסר מודעות למצפונך? (כן). האם כאשר אתם עושים משהו שגוי או מפרים את העקרונות, או כשאינכם נאמנים למילוי חובותיכם במשך זמן רב, אתם מודעים לכך בדרך כלל? (כן). אם כך, האם המצפון שלך יכול לרסן אותך ולגרום לך לנהוג לפי המצפון ולפי ההיגיון ובהתאם לעקרונות-האמת? אם אתה אדם שמבין את האמת, האם תוכל להתעלות מעל להתנהגות המבוססת על מצפונך לכדי התנהלות בהתאם לעקרונות-האמת? אם תצליח לעשות זאת, תוכל להיוושע. היכולת להתמודד עם קשיים במהלך מילוי חובות אינה משימה פשוטה כלל ועיקר. גם אין זה קל לבצע סוג מסוים של עבודה כראוי. אין ספק, שאנשים שמסוגלים לעשות דברים אלה ניחנים באמת של דברי האל. זה לא שהם נולדו ללא פחד מפני קשיים ועייפות. איפה יש בכלל אדם כזה? לאנשים אלה יש מוטיבציה מסוימת, וחלק כלשהו של האמת בדברי האל משמש להם בסיס. כאשר הם מקבלים עליהם חובות, ההשקפות ונקודות המבט שלהם משתנות – מילוי החובות הופך קל יותר עבורם וההתמודדות עם קשיים חומריים ועם עייפות מתחילה לאבד משמעות עבורם. מי שאינם מבינים את האמת ושהשקפותיהם בנוגע לדברים לא השתנו חיים לפי הרעיונות, התפיסות והרצונות האנוכיים של בני האדם ולפי העדפותיהם האישיות ולכן הם חסרי רצון למלא את חובותיהם ומסתייגים מכך. למשל, כשיש צורך לבצע עבודה מלוכלכת ומעייפת, יש כאלה שאומרים, "אציית לסידורים של בית האל. אמלא כל חובה שהכנסייה תסדר עבורי, גם אם היא מלוכלכת או מעייפת ובין אם היא משמעותית או חסרת ייחוד. אין לי דרישות ואני אקבל זאת כחובתי. זהו התפקיד שהאל הטיל עליי והפקיד בידיי ומעט לכלוך ועייפות אינם אלא הקשיים שבהם עליי לעמוד". כתוצאה מכך, כאשר הם עוסקים בעבודתם, הם כלל אינם מרגישים שהם מתמודדים עם קשיים. בעוד שאחרים עשויים לראות זאת כעבודה מלכלכת ומעייפת, עבורם מדובר במלאכה קלה משום שלבם רגוע ושליו. הם עושים זאת למען האל ולכן הם אינם מרגישים שמדובר בקושי. יש כאלה שסבורים שעבודה מלוכלכת, מעייפת או אפרורית היא עלבון למעמד ולאופי שלהם. הם מתייחסים אליה כעדות לכך שאחרים אינם מכבדים אותם, או שהם מציקים להם או מתנשאים מעליהם. כתוצאה מכך, אפילו כשהם מתמודדים עם אותן משימות ועם אותם עומסי עבודה, הם רואים בכך מאמץ. בלי קשר למה שהם עושים, תמיד יש בלבם תחושת מרירות והם סבורים שהדברים אינם כפי שהיו רוצים שיהיו או שאינם משביעי רצון. בתוך תוכם הם מלאים בשליליות ובהתנגדות. מדוע הם שליליים ומלאי התנגדות? ממה זה נובע? ברוב המקרים, הדבר נובע מכך שמילוי החובות אינו מזכה אותם במשכורת; הם מרגישים שהם עובדים בחינם. אילו היה גמול, ייתכן שהיו מקבלים את הדברים, אבל הם אינם יודעים אם יזכו בגמול או לא. לכן, אנשים מרגישים שמילוי החובות אינו משתלם, רואים בכך עבודה בחינם ולעתים קרובות הופכים שליליים ומלאי התנגדות כלפי מילוי החובות. האין אלו פני הדברים? אם לדבר בכנות, אנשים אלה אינם מוכנים למלא חובות. איש הרי אינו מכריח אותם לעשות זאת, מדוע הם ממשיכים להגיע כדי למלא את חובותיהם? הסיבה היא, שהם מכריחים את עצמם – בגלל רצונם לזכות בברכות ולהיכנס למלכות שמיים אין להם כל ברירה אלא למלא את חובותיהם. כך מתבטא חוסר הברירה שלהם. זהו הלך הרוח שגורם להם לנסות ולהגיע לעסקה עם האל. יש כאלה ששואלים איך אנשים מסוג זה יכולים לפתור את בעיית השליליות וההתנגדות ששוכנות בלבם. אפשר לפתור את הבעיה שלהם רק דרך שיתוף על האמת. אם הם אינם אוהבים את האמת הם לא יוכלו לקבל אותה, בלי קשר לאופן שבו משתפים איתם על האמת. במקרה כזה, הם חסרי אמונה והם נחשפים. כיוון שהם רוצים לעשות עסקאות ולא יעשו דבר אלא אם כן שכר בצדו, אם האל מבטיח להם גמול וכניסה למלכות שמיים ואף מתחייב בפניהם בכתב, אין ספק שהם ימלאו את חובותיהם בהתלהבות. במציאות, הבטחתו של האל פתוחה ומי שחותרים אל האמת יכולים לזכות בה. אבל מי שאינם חותרים אל האמת אינם יכולים לזכות בה. זה לא שהם אינם מודעים להבטחת האל; אלא שבתוך לבם פנימה היא לא מוחשית ולא ודאית. עבורם, הבטחת האל היא כמו המחאה ללא כיסוי – הם אינם יכולים לבטוח בה, אין להם אמונה בה ואי אפשר לעשות דבר בקשר לכך. הם מעוניינים בדברים מוחשיים ואילו הייתם משלמים להם משכורת, אין ספק שהיו מתעוררים לחיים. אבל אלה שהם חסרי מצפון והיגיון לא היו בהכרח מתעוררים לחיים; הם עד כדי כך עלובים. אילו היו מועסקים בעולם החילוני, הם לא היו עובדים בחריצות ואף היו נוהגים ברשלנות ובזלזול ואין ספק שהיו מפטרים אותם. זו פשוט בעיה בטבע שלהם. עבור מי שממלאים את חובותיהם בשטחיות באופן עקבי, הפתרון היחיד הוא להרחיק אותם ולנדותם. אין כל דרך אחרת עבור מי שלא מקבלים את האמת. התירוצים וההצטדקויות שלהם אינם הגיוניים ואין צורך לדון באיכות האנושיות שלהם.

כיום, רוב האנשים כבר החלו למלא חובות. האם אתם מבינים מהן חובות, כיצד הן מתעוררות ומי מטיל אותן? (החובות הן תפקידים שהוטלו על ידי האל והופקדו בידי אנשים). נכון. אם אתה מאמין באל ומגיע לביתו, אם אתה מסוגל לקבל את התפקיד שהטיל עליך האל, אזי אתה חבר בביתו. המשימות שבית האל מסדר עבורך, הדרך שבה האל אומר לך ללכת והתפקידים שמוטלים על ידי האל ומופקדים בידיך הם החובות שלך והם מה שהאל נתן לך. כשאתה אוכל ושותה את דברי האל, מבין את רצונו, מקשיב לסידורים של בית האל ומבין אותם, כאשר אתה יודע בלבך מהי החובה שעליך למלא ומהם תחומי האחריות שאתה מסוגל למלא וכאשר אתה מקבל את התפקיד שהטיל עליך האל ומתחיל למלא את חובתך, אתה הופך לחבר בבית האל וחלק מהתפשטות הבשורה. בשלב זה, אתה מחזיק בחובה שעליך למלא. כל מה שאתה מסוגל לעשות ולהשיג הם החובות והאחריות שלך. אפשר לומר שזהו התפקיד שהוטל על ידי האל, המשימה שלך והחובה המצפונית שלך. החובות מגיעות מן האל; מדובר באחריות ובתפקידים שהאל מטיל על האדם ומפקיד בידיו. אם כן, כיצד צריך האדם להבין אותן? "כיוון שזו החובה שלי והתפקיד שהטיל עליי האל והפקיד בידיי, זו ההתחייבות והאחריות שלי. אין זה אלא ראוי שאקבל זאת כחובתי המצפונית. אינני יכול לסרב לה או לדחות אותה; אינני יכול להיות בררן. מה שנפל בחלקי הוא ללא ספק מה שעליי לעשות. זה לא שאיני זכאי לבחירה – אלא שאינני צריך לבחור. זהו ההיגיון שצריך להיות מנת חלקו של יציר בריאה". זוהי גישה של התמסרות. יש כאלה שתמיד בוררים בפינצטה במהלך מילוי חובותיהם ורוצים תמיד לעשות את העבודה הקלה והמהנה, מבלי שיהיו מסוגלים להתמסר לסידורים של בית האל. דבר זה מראה ששיעור הקומה שלהם נמוך מדי ושאין בהם היגיון אנושי רגיל. אם מדובר באדם צעיר שזכה לפינוק וטיפוח בבית ולא חווה קשיים, אזי ניתן להבין מידה מסוימת של עקשנות. כל עוד הוא יכול לקבל את האמת, מצב זה ישתנה בהדרגה. אבל אם אדם בוגר בשנות השלושים או הארבעים לחייו מתנהג בדרך מחליאה זו, הרי שמדובר בבעיה של עצלות. העצלות היא מחלה מולדת וקשה מכול לטיפול. זו בעיה שמקורה בטבעו של אדם ואנשים שסובלים ממנה יוכלו להתמודד עם מעט קושי ועייפות אך ורק אם לא יותירו בפניהם כל ברירה בסביבות או במצבים מסוימים. הדבר דומה לדרך שבה קבצנים מסוימים מודעים היטב לכך שקבצנות מזמינה בוז ואפליה מצד אנשים אחרים, אבל בגלל העצלנות שלהם וחוסר נכונותם לעבוד, אין להם ברירה אחרת אלא להיות קבצנים. אחרת הם ייאלצו לסבול חרפת רעב. בקיצור, אם אדם אינו יכול למלא את חובתו באופן מצפוני ואחראי, במוקדם או במאוחר הוא ינודה. העבירה החמורה מכול היא להאמין באל אך לא להתמסר לו. אם אתה מסרב למלא את חובתך, או שאתה נרתע בעקביות מקשיים וחושש ממאמץ, אתה אדם ללא מצפון וללא היגיון. אינך מתאים למילוי חובות ואתה יכול לעזוב. ביום מן הימים, כאשר תבין שאי מילוי החובה שלך כמוהו כסירוב לתפקיד שהבורא הטיל עליך והפקיד בידיך, וכי אתה אדם שמורד באל, ללא כל מצפון והיגיון, כאשר תכיר בכך שמי שמאמינים באל צריכים למלא את חובותיהם כראוי וכי הדבר חיוני, אז תנהג כראוי ותמלא את חובתך. זוהי התמסרות. אם אדם הוא מרדן או שלילי בעת מילוי חובתו, דהיינו, אם הוא מפגין אי התמסרות מוחלט לאל, אדם כזה אינו משקיע באמת למענו. מילוי החובה כראוי מרצון הוא הביטוי המינימלי של התמסרות לאל. אם כך, כיצד מתעוררות חובות? (החובות מגיעות מן האל; זו האחריות שמטיל האל על האנשים). חובות הן האחריות שמטיל האל על בני האדם, אם כך, האם לכופרים יש חובות? (לא). מדוע אתם אומרים שאין להם חובות? (הם לא אנשים של בית האל). נכון, כופרים מתמקדים אך ורק בחיי הבשר והמעשים שלהם אינם ראויים להיקרא חובות. כופרים שייכים לעולם ולשטן. האל רק מסדר את ייעוד חייהם – מועד לידתם, המשפחה שלתוכה הם נולדים, העבודה שהם מבצעים כאשר הם מתבגרים ומועד מותם – הוא אינו בוחר אותם ואף אינו מושיע אותם. המאמינים באל הם שונים. בקנה מידה קטן, כל העבודות שהם מבצעים בבית האל הן חובות שעליהם למלא. בקנה מידה גדול יותר ובמסגרת תוכנית הניהול המלאה של האל, החובה שממלא כל אחד מיצירי הבריאה מתנהלת תוך שיתוף פעולה עם עבודת האל. במילים פשוטות, הם נותנים שירות בתוכנית הניהול של האל. בין אם אתה נותן שירות תוך הפגנת נאמנות או לא, אתה רחוק מלהיות אדם שנוהה אחר רצון האל. למעשה, אדם יכול להיחשב כאחד מאנשיו של האל וכיציר בריאה ראוי רק כאשר הוא מסוגל למלא את חובתו באמת, להשיג את התוצאה של נשיאת עדות למען האל ולזכות באישורו. אם אתה ממלא היטב כל חובה שהאל מפקיד בידיך ועומד ברף הנדרש, אזי אתה חבר בבית האל ומישהו שהאל מכיר בו כאדם בביתו.

מובאה 36

מילות השיר "כמה משמח להיות אדם ישר" כולן מעשיות למדי ובחרתי מתוכן מספר שורות לשיתוף. הבה נשתף על השורה הראשונה, "אני ממלא את חובתי בכל לבי ובכל מאודי ואין לי כל עניין בבשר". איזה מצב הוא זה? איזה מין אדם הוא זה שמסוגל למלא את חובתו בכל לבו ובכל מאודו? האם יש לו מצפון? האם הוא מימש את אחריותו כיציר הבריאה? האם הוא החזיר לאל טובה בדרך כלשהי? (כן). העובדה שהוא מסוגל למלא את חובתו בכל לבו ובכל מאודו משמעותה שהוא ממלא אותה ברצינות, באחריות, ללא שיבושים, ללא התחכמות והתחמקות מעבודה וגם מבלי להתנער מאחריות. הוא מפגין יחס ראוי והלך הרוח שלו ומצבו רגילים. יש בו היגיון ומצפון, הוא מתחשב באל והוא נאמן ומסור לחובתו. מה זה אומר ש"אין לו עניין בבשר"? גם כאן יש מספר מצבים. המשמעות העיקרית היא, שהוא אינו מוטרד מהעתיד הגשמי ואין לו תוכניות לגבי מה שצופן לו העתיד. כלומר, הוא לא תוהה מה יעשה בעתיד, כשיהיה זקן, מי ידאג לו או איך יחיה אז. הוא אינו חושב על הדברים האלה ובמקום זאת מציית לתיזמור ולהסדרים של האל בכל דבר. מילוי חובתו בצורה טובה הוא המשימה הראשונה במעלה עבורו – מילוי חובתו ומילוי התפקיד שהוטל על ידי האל הם הדברים החשובים ביותר. כאשר אנשים יכולים למלא את חובותיהם היטב כיצירי הבריאה, האם אין בהם מידה מסוימת של צלם אנוש? זו המשמעות של להיות בעל צלם אנוש. אנשים צריכים לכל הפחות למלא את חובתם היטב, להיות מסורים ולהשקיע בכך את כל לבם ומאודם. מהי המשמעות של "למלא חובה?" המשמעות היא שגם אם אנשים נתקלים בקשיים, הם אינם מרימים ידיים, אינם הופכים לעריקים ואינם מתחמקים מאחריות. הם עושים כל שביכולתם. זו המשמעות של מילוי החובה. נניח, למשל, שנקבע עבורך לעשות דבר מה ושאיש אינו נמצא במקום כדי לצפות בך, להשגיח עליך או לזרז אותך. כיצד ייראה מילוי החובה שלך? (קבלת ההשגחה של האל וחיים במחיצתו). קבלת ההשגחה של האל היא השלב הראשון; זה חלק אחד מהעניין. החלק האחר הוא למלא את חובתך בכל לבך ובכל מאודך. מה עליך לעשות כדי שתוכל למלא את החובה בכל לבך ובכל מאודך? עליך לקבל את האמת וליישם אותה בפועל; כלומר, עליך לקבל את דרישות האל, יהיו אשר יהיו, ולציית להן; עליך להתייחס לחובתך כפי שהיית מתייחס לענייניך האישיים, מבלי שמישהו אחר יצטרך לצפות בך, לפקח עליך, לוודא שאתה עושה זאת נכון, לזרז אותך, להשגיח על מעשיך ואפילו לגזום או לטפל בך. עליך לחשוב לעצמך, "מילוי החובה הזו הוא באחריותי. זה החלק שלי וכיוון שהוטל עלי לעשות זאת, ונאמרו לי העקרונות והבנתי אותם, אמשיך לעשות זאת בנחישות. אעשה כל שביכולתי כדי שזה יתבצע על הצד הטוב ביותר". עליך להתמיד במילוי החובה הזו ולא להתעכב בגלל אף אדם, עניין או דבר. זו המשמעות של מילוי החובה בכל לבך ובכל מאודך, וזהו הצלם שצריך להיות לאנשים. לכן, למה זקוקים אנשים כדי שיוכלו למלא את חובתם בכל לבם ובכל מאודם? תחילה עליהם להיות בעלי המצפון שצריך להימצא אצל כל יציר הבריאה. זהו הדבר המינימלי. מעבר לכך, עליהם גם להיות מסורים. עבור בן אנוש, המשמעות של קבלת התפקיד שהוטל על ידי האל היא להיות מסור. עליו להיות מסור לחלוטין לאל בלבד והוא חייב לפעול בלב שלם ולא להתחמק מאחריות; לא נכון לפעול לפי האינטרסים האישיים או לפי מצב הרוח – זו אינה מסירות. מה המשמעות של להיות מסור? המשמעות היא שאתה ממלא את חובותיך ואינך מושפע ממצב הרוח שלך, מן הסביבה או מאנשים, מעניינים ומדברים אחרים ואף אינך מוגבל על ידם. עליך לחשוב לעצמך, "קיבלתי את התפקיד הזה שהוטל עלי על ידי האל; הוא נתן לי אותו. זה הדבר שאני אמור לעשות ולכן אעשה זאת בדרך שהייתי מטפל בענייני האישיים, באופן שיפיק את התוצאות הטובות ביותר, תוך הדגשת החשיבות של השבעת רצון האל". כשאתה במצב כזה, לא רק שהמצפון שלך בשליטה, אלא שיש בך גם מסירות. אם אתם מסתפק אך ורק בביצוע המשימה ואינך שואף להיות יעיל או להשיג תוצאות, ואתה מרגיש שמספיק להשקיע מאמץ במשימה, אין זו אלא התנהלות סטנדרטית לפי מצפונם של אנשים ולא ניתן לראות בה מסירות. המסירות לאל היא דרישה גבוהה יותר ורף גבוה יותר מאשר התנהלות מצפונית רגילה. אין זה רק עניין של השקעת מאמץ במשימה; עליך גם לפעול בלב שלם. בתוך לבך עליך תמיד להתייחס לחובתך כעבודה שעליך לבצע, לשאת בעול למען עבודה זו, לספוג נזיפות אם אתה עושה את הטעות הקלה ביותר או שאתה פועל ברשלנות, ועליך להרגיש שלא תוכל להתנהל בדרך כזו כיוון שאתה חייב לאל כל כך הרבה. אנשים שיש בהם מצפון והיגיון ממלאים את חובתם כאילו היה מדובר בעבודה שלהם, בין אם מישהו צופה בהם ומשגיח עליהם ובין אם לא. הם תמיד דורשים מעצמם למלא את חובתם כראוי ולהשלים את התפקיד שהטיל עליהם האל, בלי קשר למידת שביעות הרצון של האל מהם ולאופן שבו הוא מתייחס אליהם. זוהי מסירות. האם זהו לא רף גבוה יותר מאשר המצפון הסטנדרטי? כאשר אנשים מתנהלים על פי צו המצפון הרגיל, הם מושפעים לעתים קרובות מדברים חיצוניים, או סבורים שמספיק להשקיע מאמץ בחובה עצמה; רמת הטוהר אינה כה גבוהה. אבל כאשר מדברים על מסירות ועל יכולתו של אדם למלא את חובתו, רמת הטוהר גבוהה יותר. העניין לא נסוב רק על השקעת מאמץ; הוא מחייב אותך להשקיע בחובתך את כל לבך, מאודך וגופך. כדי לבצע את חובתך היטב, לעתים עליך להתמודד עם קושי פיזי מסוים. עליך לשלם מחיר ולהקדיש את כל מחשבותיך למילוי החובה. הנסיבות שעמן אתה מתמודד, יהיו אשר יהיו, אינן משפיעות על חובתך ואינן מעכבות אותך במילוי החובה, ואתה מסוגל להשביע את רצון האל. לשם כך, עליך להיות מסוגל לשלם מחיר. עליך לנטוש את משפחת הבשר שלך, את ענייניך האישיים ואת האינטרסים שלך. היוהרה שלך, גאוותך, תחושותיך, ההנאות הגשמיות שלך ואפילו דברים כמו שנות הנעורים היפות ביותר שלך, נישואיך, עתידך וגורלך – עליך לוותר על כל אלה, להשאירם מאחור ולמלא את חובתך היטב מרצון. על ידי כך שתחיה בדרך זו, תזכה במסירות וגם בצלם אנוש. לא רק שלאנשים כאלה יש מצפון, הם גם משתמשים רף המצפון כבסיס ודורשים מעצמם את המסירות שדורש האל מהאדם ואז משתמשים במסירות זו כאמצעי להערכה עצמית. הם חותרים בחריצות לעבר היעד הזה. אנשים כאלה הם נדירים על פני האדמה. בתוך כל אלף או עשרת אלפים מאנשיו הנבחרים של האל, יש רק אדם אחד כזה. האם אנשים כאלה חיים חיי ערך? האם הם אנשים שהאל מוקיר? מובן שהם חיים חיי ערך ושהם אנשים שהאל מוקיר.

השורה הבאה של השיר אומרת, "אף על פי שהאיכות שלי נמוכה, יש לי לב ישר". הדברים האלה נשמעים ממשיים מאוד והם מתייחסים לדרישה שמפנה האל כלפי בני האדם. איזו דרישה? שגם אם איכותם של אנשים אינה גבוהה, אין זה סוף העולם, אבל הם צריכים להיות בעלי לב ישר ואם יש להם לב כזה, הם יוכלו לקבל את התפקיד שמטיל עליהם האל. בלי קשר למצב או לרקע שלך, עליך להיות אדם ישר, לדבר בכנות, לפעול בכנות, להיות מסוגל למלא את חובתך בלב שלם ובכל מאודך, להיות מסור למילוי חובתך, לא לחפש קיצורי דרך, לא להיות אדם חלקלק או ערמומי, לא לשקר ולרמות ולא לדבר סחור-סחור. עליך לפעול לפי האמת ולהיות אדם שחותר אל האמת. אנשים רבים סבורים שהאיכות שלהם ירודה ושהם לעולם לא יצליחו למלא את חובתם כראוי או בהתאם לרף הרצוי. הם נותנים את המיטב בכל מה שהם עושים, אבל לא מצליחים להבין את העקרונות ואינם משיגים תוצאות טובות במיוחד. בסופו של דבר, כל מה שהם יכולים לעשות זה להתלונן על כך שאיכותם נמוכה מדי והם הופכים להיות שליליים. האם אין כל דרך להתקדם אם איכותו של אדם ירודה? איכות ירודה אינה מחלה סופנית והאל מעולם לא אמר שאינו מושיע אנשים שאיכותם ירודה. כפי שהאל אמר בעבר, הוא חש צער על אלה שהם אנשים ישרים, אבל בורים. מה המשמעות של להיות בורים? במקרים רבים, בורות נובעת מאיכות ירודה. כאשר איכותם של אנשים ירודה, יש להם הבנה שטחית של האמת. ההבנה שלהם אינה ספציפית או מעשית מספיק ולעתים קרובות היא מוגבלת לפני השטח או להבנה מילולית – מוגבלת לדוקטרינות ולכללים. זו הסיבה שהם אינם מצליחים לרדת לעומקן של בעיות רבות ואף אינם מצליחים להבין את העקרונות בעת מילוי חובותיהם, או למלא את חובותיהם כהלכה. אם כך, האם האל אינו רוצה אנשים שאיכותם ירודה? (הוא רוצה). לאיזה נתיב ובאיזה כיוון מפנה האל את האנשים? (הנתיב של להיות אנשים ישרים). האם אתה יכול להיות אדם ישר רק על ידי כך שתגיד שאתה כזה? (לא, עליך להפגין את הגילויים של אדם ישר). מהם הגילויים של אדם ישר? ראשית, היעדר ספקות בנוגע לדברי האל. זהו אחד הגילויים של אדם ישר. מלבד זאת, הגילוי החשוב ביותר הוא חיפוש האמת ויישומה בפועל בכל דבר – זה דבר קריטי ביותר. אתה אומר שאתה ישר, אבל אתה תמיד מדחיק את דברי האל ועושה רק את מה שאתה רוצה. האם זהו גילוי של אדם ישר? אתה אומר, "אף על פי שהאיכות שלי ירודה, יש לי לב ישר". אך כאשר מוטלת עליך חובה, אתה חושש מכך שתסבול ותיאלץ לשאת באחריות אם לא תמלא אותה כהלכה, ולכן אתה מתרץ תירוצים כדי להתחמק מן החובה או מציע שאדם אחר ימלא אותה. האם זהו גילוי של אדם ישר? ברור שלא. אם כך, איך צריך להתנהג אדם ישר? עליו לציית להסדרי האל, להיות מסור לחובה שהוא אמור למלא ולשאוף להשביע את רצון האל. דבר זה בא לידי ביטוי במספר דרכים: ראשית, קבלת החובה שלך בלב מלא כנות, מבלי להתחשב באינטרסים הגשמיים שלך, מבלי להיות מסויג ומבלי לקדם את טובתך האישית. אלה הם גילויי היושרה. דבר נוסף הוא התמקדות במילוי החובה בלב שלם ובכל מאודך, עשיית דברים כהלכה והשקעת לבך ואהבתך במילוי המשימה, במטרה לרצות את האל. אלה הם הגילויים שנדרשים מאדם ישר בעת מילוי חובתו. אם אינך מבצע את מה שאתה יודע ומבין ואם אתה משקיע רק 50 או 60 אחוז מן המאמץ, אזי אינך משקיע בדבר את כל לבך ומרצך. במקום זאת, אתה נוהג בערמומיות ובעצלות. האם מי שממלאים כך את חובתם הם אנשים ישרים? בהחלט לא. האל אינו זקוק לאנשים חלקלקים וערמומיים כאלה; יש להדיר אותם. האל משתמש אך ורק באנשים ישרים לצורך מילוי החובות. אפילו נותני שירות מסורים חייבים להיות ישרים. אנשים שנוהגים באופן קבוע בזלזול, ברשלנות ובערמומיות ומחפשים תמיד דרכים להשתמט הם כולם רמאים וכולם שדים. אף אחד מהם אינו מאמין באל באמת וכולם יודרו. יש מי שחושבים, "להיות אדם ישר משמעו פשוט לומר את האמת ולא לספר שקרים. בעצם קל להיות אדם ישר". מה אתם חושבים על התחושה הזאת? האם התנהלות של אדם ישר מוגבלת כל כך בהיקפה? בהחלט לא. עליך לחשוף את לבך ולמסור אותו לאל; זהו היחס שנדרש מאדם ישר. זו הסיבה שלב ישר הוא יקר ערך כל כך. מה המשמעות של דבר זה? שלב ישר יכול לשלוט בהתנהגות שלך ולשנות את מצבך. הוא יכול להוביל אותך לעשיית הבחירות הנכונות ולציות לאל ולזכייה באישורו. לב כזה הוא באמת יקר ערך. אם ניחנת בלב ישר כזה, זהו המצב שבו עליך לחיות, כך עליך להתנהג וכך עליך לתת מעצמך. עליך להרהר לעומק במילות השיר האלה. לכל משפט יש משמעות מורכבת יותר מזו המילולית ואם תבין את המילים באמת לאחר שתהרהר בהן, תזכה.

הבה נבחן שורה נוספת של השיר: "רצה את האל בכל דבר דרך המסירות שלך". במילים אלה יש נתיב ליישום בפועל. יש אנשים שהופכים שליליים כשהם מתמודדים עם קשיים במהלך מילוי חובתם וזה גורם להם לחוסר רצון למלא את החובה שלהם. יש בעיה מסוימת באנשים האלה. האם הם משקיעים ברצינות למען האל? עליהם להרהר בסיבה שגורמת להם להפוך שליליים כשהם נתקלים בקשיים ובמה שמונע מהם לחפש את האמת כדי לפתור בעיות. אם הם יצליחו להרהר בעצמם ולחפש את האמת, הם יוכלו להבין את הבעיות שלהם. למעשה, הקושי החמור ביותר מבחינתם של אנשים הוא הבעיה של טבע מושחת. אם תצליח לחפש את האמת, יהיה קל לתקן את הטבע המושחת שלך. מיד עם תיקון הטבע המושחת שלך, תצליח להתמסר לחלוטין בכל דבר כדי לרצות את האל. "כל דבר" משמעו כי מה שזה לא יהיה, בין אם מדובר במשהו שנתן לך האל, משהו שארגן עבורך אחד הכמרים או העובדים, או דבר שנתקלת בו במקרה, הרי כל עוד מדובר במשהו שאתה אמור לעשות וכל עוד אתה מסוגל למלא את חובתך, תתמסר לדבר הזה לחלוטין, תמלא את החובות והאחריות המוטלות עליך ותהפוך את השבעת רצון האל לעיקרון. העיקרון הזה נשמע מעט נשגב ומעט מסובך מכדי שאנשים יוכלו לעמוד בו. במושגים מעשיים יותר, המשמעות שלו היא מילוי נאות של חובתך. לא קל לדבוק בחובה שלך ולמלא אותה כראוי. בין אם מדובר בכהונה של מנהיג או של עובד, או בחובה אחרת, עליך להבין מספר אמיתות. האם תוכל למלא את חובתך היטב מבלי להבין את האמת? האם תוכל לבצע אותה כהלכה מבלי לדבוק בעקרונות האמת? אם תבין את כל היבטי האמת ותוכל ליישם בפועל בהתאם לעקרונות האמת, תצליח גם למלא את חובתך היטב, לדבוק בחובתך, להיכנס למציאות האמת ולרצות את האל. זהו הנתיב ליישום בפועל. האם זה דבר שקל לעשות? אם החובה שעליך למלא היא משהו שאתה טוב בו ושאותו אתה אוהב, תרגיש כי זו האחריות והמחויבות שלך וכי עצם העשייה הוא משהו טבעי ומוצדק לחלוטין. אתה מרגיש שמחה, אושר ונינוחות. זהו משהו שאתה נכון לעשות ושלו אתה מתמסר באופן מלא ואתה מרגיש כי אתה מרצה את האל. אבל כאשר ביום מן הימים תצטרך להתמודד עם חובה שאינך אוהב, או שמעולם לא מילאת בעבר, האם תהיה מסוגל להתמסר לה באופן מלא? זה יהיה מבחן של הדרך שבה אתה מיישם בפועל את האמת. לדוגמה, אם החובה שלך היא מקהלת המזמורים, ואתה יודע לשיר וגם נהנה לעשות זאת, תהיה נכון למלא את החובה הזו. אם תוטל עליך חובה אחרת, שכוללת את הפצת הבשורה והיא מעט מורכבת, האם תהיה מסוגל לציית? אתה מהרהר על כך ואומר, "אני אוהב לשיר". מה זה אומר? זה אומר שאינך רוצה להפיץ את הבשורה. זו בבירור המשמעות. אתה פשוט ממשיך לומר, "אני אוהב לשיר". גם כאשר אחד המנהיגים או העובדים מנסה לדבר איתך בהיגיון, "מדוע שלא תתאמן בהפצת הבשורה ותזכה באמיתות נוספות? זה יועיל לצמיחה שלך בחיים", אתה ממשיך להתעקש ואומר, "אני אוהב לשיר ואני אוהב לרקוד". אינך רוצה להפיץ את הבשורה למרות כל מה שהם אומרים. מדוע אינך רוצה לעשות זאת? (בגלל חוסר עניין). אין לך עניין ולכן אינך רוצה ללכת – מה הבעיה במקרה זה? הבעיה היא, שאתה בוחר בחובות שלך בהתאם להעדפותיך ולטעם האישי שלך ואינך מציית. אין בך צייתנות וזו הבעיה. אם לא תחפש את האמת כדי לפתור את הבעיה הזו, לא תפגין צייתנות אמיתית. מה עליך לעשות במצב הזה כדי להפגין צייתנות אמיתית? מה תוכל לעשות כדי לרצות את האל? במצב כזה עליך להרהר ולשתף על היבט זה של האמת. אם אתה רוצה להתמסר בכל מאודך בכל מצב כדי לרצות את האל, לא תוכל לעשות זאת על ידי מילוי חובה אחת בלבד; עליך לקבל כל תפקיד שמטיל עליך האל. עליך לקבל זאת ולציית, בין אם התפקיד הוא לטעמך ותואם את תחומי העניין שלך, או שהוא משהו שאינו מסב לך הנאה, שמעולם לא עשית בעבר או שהוא מסובך. לא רק שעליך לקבל את התפקיד, אלא שעליך לשתף פעולה באופן יזום וללמוד עליו, תוך כדי חוויה והיווכחות. עליך להתמסר לו בכל מאודך גם כשאתה מתמודד עם קשיים, או שאתה מרגיש עייף, מושפל או מנודה. רק על ידי יישום בפועל בצורה כזו תוכל להתמסר בכל מאודך בכל דבר ולרצות את האל. עליך להתייחס לכך כחובה שעליך למלא ולא כאל עסק פרטי. כיצד צריך אדם להבין את החובות? כדבר מה שהבורא – האל – מטיל על מישהו לבצע; כך נוצרות חובותיהם של אנשים. התפקיד שהאל מטיל עליך הוא החובה שלך וזה טבעי לחלוטין ומוצדק שתמלא את חובתך בהתאם לדרישות האל. אם ברור לך שחובה זו היא הטלת תפקיד על ידי האל, וכי אהבת האל וברכתו הן שמורעפות עליך, תוכל לקבל את חובתך בלב שמלא באהבת האל ותוכל להתחשב ברצון האל במהלך מילוי החובה ואף תצליח להתגבר על כל הקשיים כדי לרצות את האל. מי שמשקיעים באמת למען האל לא יוכלו לסרב לעולם להטלת תפקיד על ידי האל; הם לעולם לא יוכלו לסרב לאף חובה. בלי קשר לחובה שמטיל עליך האל ובלי קשר לקשיים הכרוכים בה, אסור לך לסרב לה, עליך לקבל אותה. זהו הנתיב של היישום בפועל, שהוא יישום האמת והתמסרות מלאה בכל דבר, על מנת לרצות את האל. במה אנו מתמקדים כאן? המיקוד הוא במילים "בכל דבר". "כל דבר" אינו אומר בהכרח דברים שאתה אוהב או שבהם אתה טוב, לא כל שכן דברים שמוכרים לך. לפעמים מדובר בדברים שאינך טוב בהם, דברים שעליך ללמוד, דברים מסובכים או דברים שכרוכים בסבל. אבל בלי קשר למהות הדבר, כל עוד האל הטיל אותו עליך, אתה צריך לקבל אותו ולאחר שתקבל אותו, עליך למלא את חובתך היטב, להתמסר לה בכל מאודך ולרצות את האל. זהו הנתיב של היישום בפועל. עליך תמיד לחפש את האמת בלי קשר למה שקורה, וכאשר תדע בוודאות איזה סוג של יישום בפועל עולה בקנה אחד עם רצון האל, זו הדרך שבה עליך לנהוג. רק אם תנהג כך תיישם בפועל את האמת ורק בדרך זו תוכל להיכנס למציאות האמת.

יש בשיר שורה נוספת, שאומרת "אני פתוח והגון, ללא מרמה, חי באור". מי נותן את הנתיב הזה לבני האדם? (האל). אם אדם מסוים הוא פתוח והגון, הרי שהוא אדם ישר. הוא פתח את לבו ואת רוחו באופן מלא בפני האל ואין לו דבר להסתיר או דבר להסתתר ממנו. הוא מסר את לבו לאל והראה לו אותו, כשהמשמעות היא שהוא העניק את ה"אני" שלו במלואו לאלוהים. לכן, האם הוא עדיין יכול להיות מנוכר לאל? לא, זה בלתי אפשרי ולכן קל לו להתמסר לאל. אם האל אומר שהוא מרמה, הוא מודה בכך. אם האל אומר שהוא יהיר וצדקן, הוא מודה גם בכך ולא רק שהוא מודה בדברים האלה ולא מתווכח – הוא גם מסוגל להכות על חטא, לשאוף לעקרונות האמת, לתקן טעויות כשהוא מבין ששגה ולפתור את השגיאות שלו. מבלי שישים לב הוא יצליח לתקן רבות מדרכיו השגויות ויהפוך להיות פחות ופחות ערמומי, חלקלק, מרושל ואדיש. ככל שימשיך לחיות בדרך זו, כך הוא יהפוך להיות פתוח ומכובד יותר וכך יתקרב יותר ליעד של הפיכתו לאדם ישר. זו המשמעות של לחיות באור. כל התהילה הזו היא מנת חלקו של האל! כשאנשים חיים באור אלה הם מעשי האל – אין זה דבר שהם צריכים להתרברב בו. כשאנשים חיים באור, הם מבינים כל אמת, לבם ירא את האל, הם יודעים לחפש את האמת וליישם אותה בפועל בכל עניין ודבר שבו הם נתקלים והם חיים באופן מצפוני והגיוני. אף על פי שלא ניתן לקרוא לאנשים אלה צדיקים, בעיני האל יש להם צלם אנוש מסוים ולכל הפחות דבריהם ומעשיהם אינם מביעים מרדנות באל, הם יכולים לחפש את האמת כאשר הם נתקלים בקשיים ולבם מציית לאל. לכן הם בטוחים ומוגנים באופן יחסי ואין סיכוי שימרדו באל. אף על פי שאין להם הבנה מעמיקה במיוחד של האמת, הם מסוגלים לציית ולהתמסר, יש בהם לב שמציית לאל והם מסוגלים לסור מרע. כאשר מוטלת עליהם משימה או חובה, הם יכולים למלא אותה בכל מאודם ומעומק לבם וכמיטב יכולתם. אדם מסוג זה ראוי לאמון ולאל יש אמון בהם – אנשים כאלה חיים באור. האם מי שחיים באור מסוגלים לקבל את בחינתו הקפדנית של האל? האם הם עדיין יכולים להסתיר את לבם מן האל? האם יש להם עדיין סודות שהם אינם יכולים לחשוף בפני האל? האם יש להם עדיין תחבולות מפוקפקות שנסתרות מן העין? אין להם. הם פתחו את לבבותיהם לחלוטין בפני האל ולא נותר בהם דבר נסתר או סמוי מן העין. הם יכולים לחלוק הכול עם האל בכנות מלאה, לשתף עמו על כל דבר ולגלות לו הכול. אין דבר שלא יספרו לאל או שלא יראו לו. כאשר אנשים מסוגלים להגיע לרמה כזו, חייהם הופכים פשוטים, משוחררים וחופשיים.

מובאה 37

מהם עקרונות היסוד שעליהם מבוסס מילוי חובותיו של אדם? בעת מילוי חובותיו, על האדם לפעול בהתאם לסטנדרטים, לעקרונות ולדרישות של בית האל, לנהוג בהתאם לאמת ולמלא את חובותיו בכל לבבו ובכל מאודו על ידי שימוש בדברי האל, באמת, ובעקרונות ההגנה על העבודה של בית האל ועל האינטרסים של בית האל. כיצד האדם פועל לטובת עצמו בדרך כלל, אפוא? האדם עושה כרצונו ומציב את האינטרסים שלו בראש סדר העדיפויות של פעולותיו. האדם עושה כל דבר העולה בקנה אחד עם האינטרסים שלו עצמו וכל פעולותיו כולן מוקדשות לסיפוק תאוות הבשר האנוכיות שלו מבלי להביא בחשבון אפילו מעט את הצדק, את המצפון ואת ההיגיון; לדברים כאלה אין מקום בליבו. האדם מונחה רק על ידי טבע שטני ופועל לפי העדפותיו, בעודו חורש מזימות על ימין ועל שמאל וחי בהתאם להשקפות עולם שטניות. איזו מין דרך חיים זאת? זוהי דרך החיים של השטן. כשהאדם הולך בדרכו של אלוהים וממלא את חובותיו, עליו לפעול בהתאם לעקרונות האמת ומוכרחים להיות לו מצפון והיגיון – זהו המינימום ההכרחי. יש אנשים שאומרים: "היום אני מצוברח, לכן אני רוצה להתרשל בעניין זה או אחר". האם זוהי דרך מצפונית לעשות דברים? (לא, דרך זו אינה דרך מצפונית). כשאתם רוצים לנהוג ברשלנות, האם אתם מודעים לכך? ( כן). האם יש זמנים שבהם אינכם מודעים לכך? (כן, יש זמנים כאלה). האם אתם מסוגלים אפוא לבחון את עצמכם ולזהות זאת בדיעבד? (קצת). לאחר שזיהיתם שהתרשלתם, בפעם הבאה שיהיו לכם רעיונות דומים לפיהם עליכם להתרשל ולנהוג בחוסר אכפתיות, האם תהיו מסוגלים לזנוח את הרעיונות האלה ולפתור את הבעיה? (כשאני מודע לכך, אני מסוגל לזנוח את הרעיונות האלה קצת). בכל פעם שאתם זונחים את הרעיונות ואת המשאלות שלכם יתרחש קרב, ואם בתום הקרב מנצחים הרצונות האנוכיים שלכם, סימן שהתנגדתם לאלוהים בכוונה תחילה ואתם נתונים בסכנה. נגיד שאתם מאמינים באלוהים עשר שנים, ובשלוש השנים הראשונות אתם מתקדמים בחיים בחוסר סדר ואתם רציניים במקצת, אך שלוש שנים לאחר מכן אתם מבינים שכאשר מאמינים באלוהים חובה ליישם בפועל את האמת, להיכנס למציאות האמת ולמרוד בבשר. לאחר מכן אתם מתחילים בהדרגה להכיר בשחיתות ובזדון שלכם ולזהות את הטבע המרושע והיהיר שלכם, ואז אתם כבר מכירים את עצמכם היטב – אתם מכירים את מהותכם המושחתת. אתם מרגישים שהכרחי להכיר באמת ושחיוני לפתור את הטבע המושחת שלכם, ורק בשלב הזה אתם מרגישים שהחיים מחוץ למציאות האמת הם עלובים למדי. אמנם בכל פעם שנחשפת שחיתותו של אדם מתחולל בליבו קרב, אך בכל אחד מהקרבות האלה הוא אינו מסוגל להביס את רצונותיו האנוכיים והוא עדיין פועל בהתאם להעדפותיו האישיות. למעשה, האדם עצמו יודע היטב שטבע השטן עדיין מנהיג את לבו ולכן קשה לאדם ליישם בפועל את האמת. הדבר מוכיח שלאדם זה אין מציאות אמת וקשה מאוד לקבוע אם יוכל להיוושע בסופו של דבר. אם אתם באמת רוצים בכך, עליכם ליישם בפועל את האמיתות שאתם מבינים, ולא משנה איזה טבע מושחת מפריע לכם בזמן יישומן בפועל, עליכם תמיד להתפלל לאלוהים ולהסתמך עליו, לחפש את האמת כדי לפתור את הטבע המושחת שלכם, להעז להילחם נגדו ולמרוד בבשרכם. אם יש לכם אמונה מסוג זה, אז אתם יכולים ליישם בפועל את האמת. אמנם תיכשלו לעתים, אך לא תתייאשו ועדיין תוכלו להסתמך על תפילה לאלוהים ועל הפניית מבטכם אליו כדי לנצח את השטן. כשתילחמו כך במשך שנים אחדות יגדל מספר הפעמים שבהן תנצחו את בשרכם ותיישמו בפועל את האמת ויקטן בהדרגה מספר הפעמים שבהן תיכשלו, ואפילו אם תיכשלו מדי פעם לא תיעשו שליליים ותמשיכו להתפלל לאלוהים ולהפנות את מבטכם אליו עד שתוכלו ליישם בפועל את האמת. פירושו של דבר יהיה שעדיין יש תקווה בעבורכם, שהעננים התרחקו זה מזה ואפשר לראות דרכם את השמיים הכחולים. כל עוד יש פעמים שבהן אתם מצליחים ליישם בפועל את האמת, זוהי הוכחה לכך שיש לכם רצון ותקווה להיוושע. אנשים החותרים אל האמת נכנסים סופית למציאות האמת רק לאחר שחוו כישלונות רבים בעת יישומה בפועל. לא משנה כמה פעמים האדם נכשל או כמה האדם שלילי, כל עוד הוא מסתמך על אלוהים ומפנה אליו את מבטו, תמיד יהיו פעמים שבהן האדם יצליח. לא משנה כמה פעמים הוא ייכשל שוב ושוב, כל עוד האדם לא יוותר, תמיד תהיה לו תקווה עדיין. כשיגיע היום שבו האדם יגלה באמת שהוא יכול ליישם בפועל את האמת, לפעול לפי העקרונות, לא להתפשר עם השטן בעניינים מרכזיים – בייחוד לגבי מילוי חובותיו – ולא לוותר על מילוי חובותיו בעודו נושא עדות לא מתפשרת, במקרה כזה יש לו בהחלט תקווה להיוושע.

כל פעם שמיישמים בפועל את האמת עוברים קרב פנימי. האם מישהו מבניכם לא חווה קרבות בזמן שיישם בפועל את האמת? בהחלט לא. רק אם האדם כבר נכנס למציאות האמת וכמעט אינו חושף שום טבע מושחת, ייתכן שלא יהיו לו שום קרבות גדולים ביסודו של דבר. עם זאת, בנסיבות מיוחדות ובהקשרים מסוימים, לאדם זה עדיין יהיו קצת קרבות. במילים אחרות, ככל שהאדם מבין את האמת יותר כך יש לו פחות קרבות וככל שהאדם מבין את האמת פחות כך יש לו יותר קרבות. בייחוד אצל מאמינים חדשים, הקרבות שיתרחשו בלבבותיהם בכל פעם שהם מיישמים בפועל את האמת הם ודאי קשים במיוחד. מדוע הקרבות האלה קשים? מכיוון שלאנשים יש לא רק העדפות ובחירות גשמיות משלהם, יש להם גם קשיים מעשיים, בנוסף על הטבע המושחת שלהם שמעכב אותם. עבור כל אחד מההיבטים של האמת שאתה מבין, אתה מוכרח להילחם נגד ארבעה היבטים שמפריעים לך, ופירושו של דבר הוא שיהיה עליך לעבור מבעד לשלושת או ארבעת המחסומים המפריעים האלה לפני שתוכל ליישם בפועל את האמת. האם אתם חווים מלחמה מתמשכת נגד הטבע המושחת שלכם? כשאתם צריכים ליישם בפועל את האמת ולהגן על האינטרסים של בית האל, האם אתם מסוגלים להתגבר על שליטת הטבע המושחת שלכם ולהתייצב לצד האמת? לדוגמה, נניח שמצוותים אותך עם מישהו כדי לעבוד בטיהור הכנסייה, אבל הוא תמיד משתף עם האחים והאחיות שאלוהים מושיע אנשים במידה הגדולה ביותר האפשרית ושמחובתנו לנהוג באנשים באהבה ולתת להם הזדמנויות לכפר. אתה קולט שמשהו לא בסדר בשיתוף שלו, ועל אף שדבריו נראים נכונים, לאחר ניתוח מפורט מתגלה לך שיש לו כוונות ומטרות, שאין ברצונו להעליב איש ושאין ברצונו להוציא לפועל את העבודה שניתנה לו. כשהוא משתף כך, הוא מפריע לאנשים שאין להם שיעור קומה וכושר הבחנה, הם יפגינו אהבה בפזיזות וללא עקרונות, לא יצייתו לציווי להפעיל כושר הבחנה כלפי אחרים ולא יחשפו צוררי משיח, רשעים וחסרי אמונה ולא ידווחו עליהם. זהו מכשול לפני עבודת הטיהור של הכנסייה. אם אי אפשר לטהר את הכנסייה בזמן מפני צוררי משיח, רשעים וחסרי אמונה, הדבר ישפיע על הדרך הרגילה שבה נבחרי האל אוכלים ושותים את דברי האל ועל הדרך הרגילה שבה הם ממלאים את חובותיהם, והדבר ישבש את עבודה הכנסייה ויפריע לה ובו בזמן יזיק לאינטרסים של בית האל. כיצד עליך לנהוג בזמן כזה? כשאתה מבחין בבעיה, מחובתך להתייצב ולחשוף את האדם הזה; מחובתך לשים סוף למעשיו ולהגן על עבודת הכנסייה. ייתכן שתחשוב: "אנחנו שותפים לעבודה. אם אחשוף אותו ישירות והוא לא יקבל את זה, האם לא נריב? לא, אני לא יכול להוציא את הדברים החוצה, אני צריך לנהוג קצת יותר בטקט." לכן אתה נותן לו תזכורת פשוטה וכמה עצות. אחרי שהוא שומע את דבריך, הוא לא מקבל אותם וגם מקשקש כמה סיבות לכך שדבריך מופרכים. אם לא יקבל את דבריך, העבודה של בית האל תספוג אבדות. מה עליך לעשות? אתה מתפלל לאלוהים ואומר: "אלוהים, סדר ותזמר את זה, בבקשה. הטל עליו משמעת – לי אין מה לעשות." אתה חושב שאינך יכול לעצור אותו ולכן נותן לו להמשיך הלאה ללא מעצורים. האם זוהי התנהגות אחראית? האם אתה מיישם בפועל את האמת? אם אינך יכול לעצור אותו, למה אינך מדווח עליו למנהיגים ולעובדים? למה אינך מביא את העניין למפגש ומניח לכולם לשתף בנושא ולשוחח עליו? אם לא תעשה זאת, האם באמת לא תאשים את עצמך לאחר מכן? אם אתה אומר "אני לא יכול להתמודד עם זה, אז פשוט אתעלם מזה. המצפון שלי נקי," אז איזה מין לב יש לך? האם זה לב שאוהב באמת או לב שמזיק לאחרים? הלב שלך מרושע כל כך, כי כשמשהו קורה לך, אתה מפחד להעליב אנשים ואינך דבק בעקרונות. למעשה, אתה יודע היטב שאדם זה מתנהג כך מתוך מטרה משלו ושאסור לך להקשיב לו בנושא זה. עם זאת, אינך יכול לדבוק בעקרונות ולמנוע ממנו לרמות אחרים, והדבר פוגע בסוף באינטרסים של בית האל. האם תאשים את עצמך בכלל אחרי זה? (אאשים את עצמי). האם האשמה עצמית מאפשרת לך לפצות על ההפסדים? אי אפשר לפצות עליהם. לאחר מכן, אתה חושב שוב: "ממילא מילאתי את התפקידים שאני אחראי עליהם ואלוהים יודע זאת. אלוהים בוחן כליות ולב." אילו מין מילים אלה? אלה הן מילים מטעות, מילים שטניות שמרמות גם את האדם וגם את אלוהים. לא מילאת את התפקידים שאתה אחראי עליהם, ואתה עדיין מחפש סיבות ותירוצים להשתמט מהם. זוהי התנהגות מטעה ועיקשת. האם לאדם כזה יש יושר כלפי אלוהים? האם יש לו חוש צדק? (אין לו). זהו אדם שאינו מקבל את האמת אפילו במידה המזערית, אדם הדומה לשטן. כשמשהו קורה לך, אתה חי בהתאם להשקפות לגבי אופן הפעולה בעולם ואינך מיישם בפועל את האמת. אתה תמיד מפחד לפגוע באחרים אבל אתה לא מפחד לפגוע באלוהים, ואפילו תקריב את האינטרסים של בית האל כדי להגן על יחסיך הבין-אישיים. מהן תוצאות ההתנהגות הזאת? ההתנהגות הזאת מגנה היטב על יחסיך הבין-אישיים, אבל היא פוגעת באלוהים והוא יתעב אותך, ידחה אותך ויכעס עליך. כששוקלים זאת, איזו אפשרות טובה יותר? אם אינך יכול לקבוע, אז אתה מבולבל לחלוטין; זאת הוכחה שאינך מבין את האמת, אפילו במידה מזערית. אם תמשיך כך בלי להתעורר ולהבין זאת, הסכנה גדולה מאוד, ואם לא תוכל להגיע לאמת בסוף, אתה הוא זה שתספוג אבדה. אם אינך מחפש את האמת בעניין זה, ואתה נכשל, האם תוכל לחפש את האמת בעתיד? אם עדיין אינך יכול, הבעיה כבר לא תהיה שתספוג אבדה – בסופו של דבר ינדו אותך. אם יש לך מניעים ונקודת מבט של "אדם נחמד", אז לא תוכל, בכל עניין שהוא, ליישם בפועל את האמת ולפעול לפי עקרונות, ותמיד תיכשל ותיפול. אם אינך מתעורר ואינך מחפש את האמת אף פעם, אז אתה חסר אמונה ולעולם לא תזכה באמת ובחיים. מה עליך לעשות, אפוא? כשאתה מתמודד עם דברים כאלה, חובה עליך להתפלל לאלוהים ולקרוא לו, להתחנן לישועה ולבקש שייתן לך עוד אמונה וכוח ושיאפשר לך לפעול לפי העקרונות, לעשות את המוטל עליך, לטפל בדברים לפי העקרונות, לעמוד על שלך בתקיפות, להגן על האינטרסים של בית האל ולמנוע כל נזק לעבודה של בית האל. אם תוכל לזנוח את האינטרסים האישיים שלך, את גאוותך ואת עמדת ה"אדם הנחמד" שאימצת ואם תעשה את המוטל עליך ביושר ובלב שלם, אז תוכל לנצח את השטן ולזכות בהיבט זה של האמת. אם תחיה כל הזמן לפי השקפת העולם של השטן, תגן על יחסיך עם הזולת, לעולם לא תיישם בפועל את האמת ולא תעז לפעול לפי העקרונות, האם תוכל ליישם בפועל את האמת בעניינים אחרים? עדיין לא יהיו לך לא אמונה ולא כוח. אם אינך יכול אף פעם לחפש את האמת או לקבל אותה, האם אמונה כזאת באלוהים תאפשר לך לזכות באמת? (לא). ואם אינך יכול לזכות באמת, האם תוכל להיוושע? לא תוכל. אם תמיד תחיה לפי השקפת העולם של השטן חיים נטולי מציאות אמת לחלוטין, אז לעולם לא תוכל להיוושע. צריך להיות לך ברור שהזכייה באמת היא תנאי הכרחי לישועה. כיצד אפוא תוכל לזכות באמת? אם אתה יכול ליישם בפועל את האמת, אם אתה יכול לחיות לפי האמת והאמת נעשית לבסיס של חייך, אז תזכה באמת ויהיו לך חיים וכך תהיה אחד מאלה שיזכו לישועה.

מובאה 38

למה הכוונה שיש אנשים שחסר להם יותר מדי ידע מקצועי מכדי למלא את תפקידם, וקשה להם מאוד ללמוד דברים? זה בגלל שיעור קומתם הנמוך. האמת אינה נגישה לאנשים ששיעור קומתם נמוך, והם לא מצליחים ללמוד בקלות. לרובם יש חסרונות הרי אסון. לא רק שאין להם מצפון או היגיון, אלא גם שאין להם מקום לאל בלבם. עיניהם חסרות חיים ועמומות והם קהי חושים, ממש כמו חיות. הם רק יודעים לאכול, לשתות וליהנות, הם אינם לומדים ואין להם שום כישורים. הם לומדים דברים ברמה שטחית בלבד, וחושבים שהם הבינו הכל כשלמעשה הם רק גירדו את פני השטח. כשאחרים מנסים להסביר עוד, הם מסרבים להקשיב, מתוך אמונה שזה מיותר. הם לא מקשיבים לשום דבר או מקבלים שום דבר שאחרים אומרים, וכתוצאה מכך, הם לא יכולים להשיג כלום והם בעצם חסרי תועלת. שיעור קומה נמוך כשלעצמו הוא קטלני. אם לאדם יש בנוסף גם טבע רע, אם הוא חסר מוסריות, לא מקשיב לעצות, לא יכול לקבל דברים חיוביים, ולא מוכן ללמוד ולאמץ דברים חדשים, אדם כזה הוא חסר תועלת! מי שממלא את תפקידו חייב להיות בעל מצפון והיגיון, לדעת את מידותיו ואת חסרונותיו, ולהבין מה חסר לו ומה עליו לשפר. הוא חייב תמיד להרגיש חוסר גדול, ושאם הוא לא ילמד ויקבל דברים חדשים, הוא עלול להיות מנודה. אם יש לו בלב תחושה של משבר מתקרב, זה מה שנותן לו את המוטיבציה והנכונות ללמוד דברים. מצד אחד, על אדם להצטייד באמיתות ומצד שני, עליו לרכוש ידע מקצועי הקשור למילוי תפקידו. על ידי הליכה בדרך זו, הוא יכול להתקדם, וביצוע תפקידו יניב תוצאות טובות. רק על ידי ביצוע תפקידו היטב והבאה לידי ביטוי של צלם אנוש, חייו יכולים להיות בעלי ערך, ולכן ביצוע תפקידו הוא הדבר המשמעותי ביותר. יש אנשים שיש להם טבע רע, והם לא רק בורים אלא גם יהירים. הם תמיד חושבים שבקשת עצה בכל עניין והקשבה לאחרים יגרמו לאחרים לזלזל בהם, ויגרמו להם לאבד מערכם, ושהתנהגות כזאת היא חסרת כבוד. במציאות, ההפך הוא הנכון. המבוכה האמיתית היא להיות יהיר וצדקן, לא ללמוד כלום, לפגר מאחור ולהיות מיושן בכל דבר וחסר ידע, תובנה ורעיונות, וזה מה שגורם לאדם לאבד יושרה וכבוד. יש אנשים שלא יכולים לעשות שום דבר בצורה טובה, שיש להם הבנה בסיסית בכל מה שהם לומדים, שמסתפקים בהבנת דוקטרינות מעטות בלבד, ושחושבים שהם מוכשרים. אבל הם עדיין לא יכולים להשיג שום דבר, ואין להם תוצאות מוחשיות. אם אתה אומר להם שהם לא מבינים כלום ולא השיגו כלום, הם לא משתכנעים וממשיכים לטעון את עמדתם. אבל כשהם עושים דברים, הם עושים אותם בצורה גרועה, והם לא חושבים בהגיון. האם אדם כזה, שלא יכול לעשות שום דבר בצורה טובה, לא חסר תועלת? אנשים בעלי שיעור קומה נמוך במיוחד אינם מסוגלים להתמודד אפילו עם המשימות הפשוטות ביותר. הם חסרי תועלת וחייהם חסרי ערך. יש אנשים שאומרים "גדלתי בכפר, בלי השכלה ובלי ידע, ושיעור קומתי נמוך, בניגוד אליכם, שגדלתם בעיר והנכם משכילים ובעלי ידע, אז אתם יכולים להצליח בכל דבר." האם אמרה זו נכונה? (לא.) מה לא נכון בה? (היכולת של האדם להשיג דברים אינה תלויה בסביבה שלו. היא תלויה בעיקר במוכנות שלו לעשות מאמץ כדי ללמוד ולשפר את עצמו.) היחס של אלוהים לאנשים אינו תלוי במידת השכלתם, בסביבה בה הם נולדו, או במידת הכישרון שלהם. היחס שלו לאנשים מתבסס על הגישה שלהם לאמת. על איזו גישה מדובר? על האנושיות שלהם והטבע שלהם. אם אתה מאמין באלוהים אתה צריך להיות מסוגל להתמודד עם האמת בצורה נכונה. אם גישתך היא ענווה וקבלת האמת, אז אפילו אם שיעור קומתך נמוך מעט, אלוהים עדיין יעניק לך נאורות ויאפשר לך לזכות במשהו. אם שיעור קומתך גבוה אבל אתה יהיר וצדקן, חושב שכל מה שאתה אומר הוא נכון ושאחרים תמיד טועים, דוחה כל הצעה של אחרים, ואף מסרב לקבל את האמת בכל דרך של שיתוף, ותמיד מתנגד לה, האם אדם כמוך יכול לזכות באישורו של האל? האם רוח הקודש תעזור לאדם כמוך? לא. אלוהים יגיד שיש לך טבע רע ושאינך ראוי לקבל את הנאורות שלו, ואם לא תחזור בך, הוא אפילו יקח את מה שכבר בידך. זה מה שנקרא להיחשף. אנשים כאלה מנהלים חיים עלובים. הם ללא ספק כלום ושום דבר ולא כשירים לעשות דבר, אך עדיין חושבים שהם די טובים, ושהם יותר טובים מכולם בכל המובנים. הם אף פעם לא מדברים עם אחרים על הפגמים או המגרעות שלהם, וגם לא על החולשות והשליליות שלהם. הם תמיד מעמידים פנים שהם בעלי יכולת, ויוצרים רושם מוטעה שגורם לאחרים לחשוב שהם טובים בכל, נטולי חולשות, אינם זקוקים לעזרה, שאין להם צורך להקשיב לדעותיהם של אחרים או ללמוד מחוזקותיהם של אחרים כדי לפצות על החסרונות שלהם, ושהם תמיד יהיו טובים יותר מכולם. איך קוראים לטבע הזה? (יהירות.) יהירות. אנשים כאלה מנהלים חיים עלובים! האם הם באמת בעלי יכולת? האם הם יכולים להגיע להישגים? אנשים אלה פישלו הרבה בעבר, אך הם עדיין חושבים שהם יכולים לעשות הכל. זה לא נשמע לא הגיוני? אנשים כל כך חסרי הגיון הם אנשים טיפשים. אנשים כאלו לא לומדים דברים חדשים או מקבלים דברים חדשים. בתוך תוכם הם מיובשים, צרי אופקים ומרוששים, ובלי קשר לסיטואציה, הם לא מצליחים להבין עקרונות, וגם לא את רצון האל. הם רק יודעים להיצמד לחוקים, להגיד מילים ולהשמיע דוקטרינות, ולהשוויץ מול אחרים. המסקנה היא שאין להם הבנה של אף אמת, ואין להם שמץ של מציאות אמת, ובכל זאת הם נשארים כל כך יהירים. הם פשוט אנשים טיפשים ואטומים לחלוטין להגיון, וכל מה שאפשר לעשות זה לנדות אותם.

כאשר אתם משתפים פעולה עם אחרים על מנת למלא את תפקידכם, האם אתם מסוגלים להיות פתוחים לדעות שונות? האם אתם מסוגלים לתת לאחרים לדבר? (אני מסוגל. קצת. בעבר, רוב הזמן לא הקשבתי לעצותיהם של אחיי ואחיותיי והתעקשתי לעשות דברים בדרכי שלי. רק אחר כך, כשהעובדות הוכיחו שטעיתי, הבנתי שרוב העצות שלהם היו נכונות, שדווקא הפתרון שכולם דיברו עליו הוא שהתאים, ושהסתמכותי על דעותיי בלבד מנעה ממני לראות את הדברים בצורה ברורה ושאני לא מושלם. אחרי שחוויתי זאת, הבנתי עד כמה שיתוף פעולה הרמוני חשוב.) ומה ניתן ללמוד מזה? האם הפקתם תועלת מחוויה זו ואתם מבינים כעת את האמת? האם אתם חושבים שמישהו מושלם? לא משנה כמה אדם הוא חזק, מוכשר או לכמה הוא מסוגל, הוא עדיין לא מושלם. אנשים חייבים להכיר בעובדה הזו, ועם גישה זו לבחון את היתרונות, החוזקות והפגמים שלהם. זו הרציונליות שצריכה להיות לאנשים. עם רציונליות כזו, תוכל להתמודד כראוי עם החוזקות והחולשות של עצמך, כמו גם עם אלה של אחרים, וזה יאפשר לך לעבוד לצידם בהרמוניה. אם הבנת את ההיבט הזה של האמת ואתה יכול להיכנס להיבט הזה של מציאות האמת, תוכל להסתדר בהרמוניה עם אחיך ואחיותיך, תוך שימוש בחוזקותיהם על מנת לפצות על חולשותיך. בדרך זו, בכל תפקיד שתבצע או בכל דבר שתעשה, אתה תמיד תשתפר ותזכה בברכת האל. אם אתה תמיד חושב שאתה די טוב ושאחרים פחות טובים בהשוואה אליך, ואם אתה תמיד רוצה לומר את המילה האחרונה, זה יהיה בעייתי. זו בעיה של טבע. האם אין אנשים כאלו יהירים וצדקנים? תאר לך שמישהו נותן לך עצה טובה, אבל אתה חושב שאם תקבל אותה, אדם זה יתנשא עליך ויחשוב אותך לפחות טוב ממנו. אז אתה מחליט לא להקשיב לו. במקום זה, אתה מנסה להאפיל עליו במילים נשגבות שנשמעות גבוהות כדי לגרום לו להעריך אותך. אם אתה תמיד מתקשר עם אנשים בדרך זו, האם תוכל לשתף איתם פעולה בהרמוניה? לא רק שתיכשל ביצירת הרמוניה, אלא שיהיו לכך גם השלכות שליליות. עם הזמן, תיראה בעיני כולם תחמן וערמומי מדי, מישהו שהם לא מצליחים להבין. אתה לא מיישם בפועל את האמת, ואתה לא אדם ישר, לכן אחרים נרתעים ממך. אם כולם נרתעים ממך, האם אין זה אומר שאתה דחוי? אמור לי, איך אלוהים יתנהג אל אדם שכולם דוחים אותו? גם אלוהים יתעב אדם כזה. למה אלוהים מתעב אנשים כאלה? אף שכוונותיהם במילוי תפקידם הן אמתיות, אלוהים מתעב את הדרך שלהם. הטבע אותו הם חושפים, וכל מחשבה, רעיון וכוונה שלהם רעים בעיני אלוהים, ודבר שאלוהים מתעב וסולד ממנו. כשאנשים תמיד משתמשים בטקטיקות נתעבות בדבריהם ובמעשיהם בכוונה לגרום לאחרים להעריך אותם, התנהגות זו היא נתעבת בעיני אלוהים.

כאשר אנשים מבצעים את תפקידם או כל עבודה אחרת בפני אלוהים, לבם חייב להיות טהור: הוא חייב להיות כקערת מים טריים – צלולים, ללא טומאה. אז מהי הגישה הנכונה? בכל דבר שאתה עושה, אתה מסוגל לדון עם אחרים במה שעל לבך ובכל רעיון שיש לך. אם מישהו אומר שהדרך שלך לעשות משהו לא תעבוד, והוא מציע רעיון אחר, ואתה מרגיש שזה רעיון די טוב, אז אתה מוותר על דרכך ועושה את הדברים בדרך שלו. כשאתה פועל בדרך זו, כולם רואים שאתה מסוגל לקבל הצעות של אחרים, לבחור את הדרך הנכונה, לפעול על פי עקרונות, ובשקיפות ובבהירות. אין חושך בלבך, ואתה פועל ומדבר בכנות, תוך הסתמכות על גישה של תום לב. אתה מדבר גלויות. אם כן אז כן ואם לא אז לא. בלי תחבולות, בלי סודות, פשוט בן אדם שקוף מאוד. האין זה סוג של גישה? זוהי גישה כלפי בני אדם, אירועים ודברים, והיא מייצגת את טבעו של אדם. מצד שני, ייתכן שמישהו לעולם לא ייפתח ויתקשר את מחשבותיו עם אחרים. בכל מעשיו הוא אף פעם לא מתייעץ עם אחרים, אלא סוגר את לבו בפניהם ונדמה שהוא עומד על המשמר מול האחרים בכל צעד ושעל. הוא מכסה את עצמו בכיסוי הדוק ככל שהוא מסוגל. האין זה אדם ערמומי? למשל, יש לו רעיון שלדעתו הוא מחוכם, והוא חושב, "לעת עתה אשמור אותו לעצמי. אם אחלוק אותו, אתם עלולים להשתמש בו ולגנוב ממני את הקרדיט וזה לא מקובל עליי. לא אגלה אותו." או אם אינו מבין משהו עד הסוף, הוא חושב: "לא אדבר כרגע. אם אדבר ומישהו יאמר דבר מה יותר מרומם-נפש, האם לא איראה כשוטה? כולם יראו מי אני, יראו את חולשתי בכך. עדיף שלא אומר דבר." בלי קשר לשיקולים, בלי קשר למניע שמתחת לפני השטח, הם מפחדים שכולם יראו מי הם. הם תמיד ניגשים לחובתם שלהם ולבני אדם, לאירועים ולדברים מתוך נקודת מבט וגישה כאלו. איזה מין טבע זה? טבע מעוות, מרושע ומלא מרמה. על פניו נראה כאילו הם אמרו לאחרים כל מה שהם מאמינים שביכולתם לומר, אבל מתחת לפני השטח הם מסתירים דברים. מה הם מסתירים? הם אף פעם לא אומרים דברים שנוגעים למוניטין ולאינטרסים שלהם – הם חושבים שדברים כאלה הם פרטיים ולעולם לא משתפים אותם עם אף אחד, אפילו לא עם הוריהם. הם אף פעם לא אומרים דברים כאלו. זוהי צרה צרורה! אתה חושב שאם אתה לא מדבר על הדברים האלה, אז אלוהים לא ידע עליהם? אנשים אומרים שהאל הוא כל-יודע, אך האם הם בטוחים בלבם שאלוהים יודע? אנשים לא מבינים ש"אלוהים יודע הכל, את מה שאני חושב בלבי, אפילו אם לא חשפתי זאת, אלוהים בודק בסתר. אלוהים ללא ספק יודע. אני לא יכול להסתיר שום דבר מאלוהים, לכן עליי לומר את הדברים, לתקשר בפתיחות עם אחיי ואחיותיי. לא משנה אם המחשבות והרעיונות שלי טובים או רעים, עליי לבטא אותם בכנות. איני יכול להיות נוכל, רמאי, אנוכי או נתעב – עליי להיות אדם ישר." אם אנשים יצליחו לחשוב כך, זוהי הגישה הנכונה. במקום לחפש את האמת, לרוב האנשים יש אג׳נדות קטנוניות משלהם. האינטרסים שלהם, היוקרה שלהם ומה שאחרים חושבים עליהם, הם בעלי חשיבות גדולה עבורם. אלו הדברים היחידים שהם מוקירים. הם נאחזים בדברים האלה בכל כוחם ושומרים עליהם כמו על החיים עצמם. ולאופן שבו אלוהים תופס אותם או מתייחס אליהם יש חשיבות משנית. לעת עתה הם מתעלמים מזה. לעת עתה הדבר היחיד שמעניין אותם הוא האם הם שולטים בקבוצה, האם אחרים מעריצים אותם, והאם למילים שלהם יש משקל. הדאגה הראשונה שלהם היא למלא את התפקיד הזה. כאשר הם בקבוצה, כמעט כולם מחפשים את העמדה הזו והזדמנויות שכאלו. כאשר הם מוכשרים מאוד, כמובן שהם רוצים להיות בראש. אם הם בעלי יכולת בינונית, הם עדיין ירצו להיות בעמדה גבוהה יותר בקבוצה. ואם מעמדם בקבוצה נמוך, בהיותם בעלי שיעור קומה ממוצע ויכולות ממוצעות, גם אז, הם ירצו שאחרים יעריצו אותם, ולא ירצו שיתנשאו עליהם. אנשים אלה מותחים את הגבול ביוקרה ובכבוד שלהם. הם חייבים להחזיק בדברים אלה. הם יכולים להיות אנשים חסרי יושרה, שהאל לא יאשר או יקבל אותם, אבל בשום פנים ואופן הם אינם יכולים לאבד את הכבוד, המעמד וההערכה שאליהם הם חתרו בקרב האחרים – זהו טבעו של השטן. אך לאנשים אין מודעות לזה. הם מאמינים שהם חייבים להיאחז בפיסת היוקרה הזו עד הסוף. הם אינם מודעים לכך שרק כאשר יוותרו על הדברים הריקניים והשטחיים הללו וישימו אותם בצד, הם יהפכו לבני אדם אמיתיים. אם אדם שומר על הדברים הללו, שיש להשליכם, כמו על החיים שלו, אז החיים שלו אבודים. הם אינם יודעים מה מוטל על כף המאזניים. וכך, כשהם פועלים, הם תמיד מסתירים דבר מה, תמיד מנסים להגן על יוקרתם ועל מעמדם. הם מציבים את אלה בעדיפות הראשונה ומדברים רק למען המטרות שלהם, למען ההגנה המזויפת שלהם. כל מה שהם עושים נעשה למען עצמם. הם ממהרים לקראת כל מה שנוצץ ומודיעים לכולם שהם חלק ממנו. למעשה, אין לזה שום קשר אליהם, אבל הם אף פעם לא רוצים להישאר מאחור. הם תמיד פוחדים שאנשים אחרים יזלזלו בהם. הם תמיד פוחדים שאחרים יגידו שהם חסרי ערך, שהם לא מסוגלים לעשות דבר, שאין להם כישורים. האין כל זה מכוון על ידי הטבע השטני שלהם? כאשר תצליח להרפות מדברים כמו יוקרה ומעמד, תהיה הרבה יותר רגוע וחופשי. אתה תציב את כף רגלך בנתיב היושר. אבל בעבור רבים, אין זה דבר קל להשגה. למשל, כאשר המצלמה מופיעה, אנשים אצים-רצים קדימה. הם אוהבים לראות את הפנים שלהם בתמונה. ככל שיקבלו יותר סיקור, כך יהיה זה טוב יותר. הם חוששים שלא יקבלו מספיק סיקור וישלמו כל מחיר תמורת הסיכוי להשיג זאת. והאין כל זה מכוון על ידי הטבע השטני שלהם? זה הטבע השטני שלהם. אז תקבל סיקור – ומה אז? אנשים מעריכים אותך – אז מה? הם מעריצים אותך – אז מה? האם משהו מזה מוכיח שיש בידך את מציאות האמת? לכל זה אין שום ערך. כאשר אתה יכול להתגבר על הדברים האלה – כאשר אתה נעשה אדיש כלפיהם וחדל להרגיש שהם חשובים, כאשר היוקרה, הגאווה, המעמד והערצתם של אחרים כבר לא שולטים במחשבות ובהתנהגות שלך, ועוד פחות מכך באופן שבו אתה ממלא את חובתך – אזי מילוי חובתך ייעשה יעיל יותר ויותר, וטהור יותר ויותר.

מובאה 39

יש אנשים שאף פעם לא מתנהגים כראוי בעת מילוי תפקידם. במקום זאת, הם מחפשים ללא הרף דרכים חדשות לבדל את עצמם ומעלים רעיונות גרנדיוזיים. האם זה טוב? האם הם יכולים לשתף פעולה עם אחרים בהרמוניה? (לא, הם לא.) אם מישהו משמיע דעות גרנדיוזיות, באיזה טבע מדובר? (יהירות וצדקנות.) זוהי יהירות וצדקנות. מהו אופי מעשיהם? (הם מנסים לבסס את עצמאותם ואת הצלחתם האישית ולהקים כת משלהם.) הקמת כת משלהם, משמעה לגרום לאחרים לציית להם ולטפל בעניינים באופן שלא תואם את עקרונות האמת. כוונתם ומטרתם היא לבסס את עצמאותם ואת הצלחתם האישית, כך שבמעשיהם הם בעצם מפריעים לסדר הדברים. מה הכוונה, להפריע לסדר הדברים? הכוונה היא לגרימת הרס, פעולה בעלת אופי של שיבוש והפרעה. בדרך כלל, רוב הבעיות נפתרות על ידי שיתוף ודיונים קבוצתיים, כאשר רוב ההחלטות שמתקבלות נצמדות לעקרונות האמת והן נכונות ומדויקות. עם זאת, יש אנשים שמתנגדים בעקביות לקונצנזוס זה. לא רק שהם נמנעים מחיפוש האמת, הם גם מתעלמים מהאינטרסים של בית האל. הם מעלים תאוריות מוזרות כדי להתבלט ולגרום לאחרים להעריך אותם. הם רוצים לסתור את ההחלטות הנכונות שהתקבלו, ולהפריך את הבחירות שנעשו על ידי כולם. זו המשמעות של הפרעה לסדר, גרימת הרס ויצירת שיבוש והפרעה. זו המהות של העלאת רעיונות גרנדיוזיים. אז מה הבעיה בהתנהגות שכזו? ראשית, הם חושפים טבע מושחת וחוסר ציות מוחלט. בנוסף לכך, אנשים זדוניים אלה תמיד רוצים להתבלט ולגרום לאחרים להעריך אותם, וכתוצאה מכך הם משבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה. ללא האמת, הם אינם מסוגלים להבין את הדברים לעומקם, אך עדיין מתעקשים להתרברב על ידי העלאת רעיונות גרנדיוזיים, שרחוקים מחיפוש האמת. האם זו לא התנהגות שרירותית ופזיזה? אדם חייב ללמוד לשתף פעולה עם אחרים על מנת שיוכל למלא את חובותיו היטב. דיון בין שני אנשים תמיד מוליד נקודת מבט מדויקת יותר ומקיפה יותר מאשר נקודת מבטו של אדם אחד על הדברים. אם אדם מסרב להתאים עצמו ונוהג להעלות רעיונות גרנדיוזיים כדי לגרום לאחרים ללכת בעקבותיו, זה מסוכן, כי מדובר בהליכה אחרי אדם אחד. עליך לדון עם אחרים בכל מה שאתה עושה. עליך להקשיב קודם למה שלכל האחרים יש לומר. אם דעת הרוב נכונה ותואמת את האמת, עליך לקבל אותה ולהיכנע לה. לא משנה מה, אל תשמיע דעות גרנדיוזיות. זה אף פעם לא רעיון טוב, בשום קבוצה של אנשים. כאשר אתה מטיף לרעיון גרנדיוזי, הוא עשוי להתקבל אם הוא עולה בקנה אחד עם עקרונות האמת ומקבל את אישור הרוב. עם זאת, אם הוא סותר את עקרונות האמת ומזיק לעבודת הכנסייה, עליך לשאת באחריות לכך ולהתמודד עם ההשלכות של מעשיך. בנוסף לכך, העלאת רעיונות גרנדיוזיים זו בעיה הנובעת מטבעך. זה מוכיח שאין בידך את מציאות האמת, ושבמקום זאת אתה מבסס את חייך על הטבע המושחת שלך. כאשר אתה משמיע דעות גרנדיוזיות, אתה מנסה להוביל אחרים, להיות המנהיג ובנוסף לכך לבסס את הצלחתך האישית ולהגדיר את המרחב שלך. אתה רוצה שכל אנשיו הנבחרים של האל יקשיבו לך, ילכו בעקבותיך ויצייתו לך. זוהי הליכה בדרכו של צורר המשיח. האם אתה בטוח שאתה יכול להדריך את אנשיו הנבחרים של האל כך שייווכחו במציאויות האמת? האם אתה מסוגל להוביל אותם אל מלכותו של אלוהים? הרי אתה בעצמך לא יודע את האמת, ומסוגל לעשות מעשים שמתנגדים לאלוהים ובוגדים בו. אם אתה עדיין מתעקש להוביל את אנשיו הנבחרים של האל בדרך זו, האין זה אומר שהפכת לחוטא מושבע? פאולוס הפך לחוטא מושבע ועדיין סובל מעונשו של האל. אם אתה הולך בדרכו של צורר המשיח, אתה הולך בדרכו של פאולוס, וסופך לא יהיה שונה מסופו. לכן, למי שמאמין באלוהים והולך בדרכו אסור להעלות רעיונות גרנדיוזיים. במקום זאת, עליו לחפש את האמת, לקבל אותה ולציית לה ולאלוהים. רק כך אדם יכול להבטיח שהוא לא הולך בדרך משלו, ושהוא מסוגל ללכת בדרכו של האל מבלי לסטות ממנה. בית האל דורש מאנשים לשתף פעולה בהרמוניה בעת ביצוע תפקידם. יש לכך משמעות רבה, וזו גם הדרך הנכונה בה יש לנהוג. בכנסייה, יש תמיד סיכוי שהנאורות וההכוונה של רוח הקודש יוענקו לאלו שמבינים את האמת ומסוגלים לתפוס אותה. עליך להיאחז חזק בנאורות ובהארה של רוח הקודש, ללכת בעקבותיה ולשתף עימה פעולה באופן אינטימי. רק כך תלך בדרך הנכונה ביותר. זו הדרך בה רוח הקודש מובילה אותך. הקדש תשומת לב מיוחדת לאופן בו רוח הקודש נכנסת ומנחה את מי שבו היא עובדת. קודם כל עליך לשתף עם אחרים, להציע הצעות ולהביע את דעותיך – זוהי חובתך וזהו גם החופש שלך. אך בסופו של דבר, כאשר צריך לקבל החלטה, אם אתה מקבל את ההחלטה הסופית לבדך, ומאלץ את כולם לעשות כדבריך ולהסכים עם רצונך, אז בכך אתה מפר את העקרונות. עליך לקבל את הבחירה הנכונה על סמך דעת הרוב, ואז להגיע להחלטה. אם הצעות הרוב אינן עולות בקנה אחד עם עקרונות האמת, עליך לדבוק באמת. רק זה מה שתואם את עקרונות האמת. אם אתה תמיד משמיע דעות גרנדיוזיות ומנסה להסביר תאוריות מתוחכמות כדי להרשים אחרים, כאשר למעשה אתה מרגיש בלבך שאין זה הדבר הנכון, אז אל תדחוף את עצמך אל אור הזרקורים. האם זהו התפקיד שעליך לבצע? מהו תפקידך? (לעשות כל מה שאני יכול כדי לבצע את התפקיד המוטל עלי, ולדבר רק על דברים שאני מבין בהם. אם אין לי דעה משל עצמי, עלי ללמוד להקשיב להצעות של כל השאר, לברור מביניהן בחכמה, ולהגיע לנקודה בה אוכל לשתף פעולה בהרמוניה עם כולם.) אם כלום לא מובן לך ואין לך דעה, למד להקשיב, לציית ולחפש את האמת. זהו תפקידך, וזוהי הגישה הנכונה. אם אין לך דעות משל עצמך ואתה תמיד מפחד שתצטייר כטיפש, שתושפל ושלא תצליח לבדל את עצמך, אם אתה מפחד שאחרים יבוזו לך ושלא יאהבו אותך ולכן אתה תמיד מנסה להידחף אל אור הזרקורים ותמיד מנסה להעלות רעיונות גרנדיוזיים תוך הצגת טענות אבסורדיות שאינן תואמות את המציאות, ובו בזמן רוצה שאחרים יקבלו אותן – האם אתה ממלא את תפקידך? (לא.) מה אתה בעצם עושה? אתה יוצר הרס. כאשר אתם מבחינים באדם שכל הזמן נוהג באופן כזה, עליכם להגדיר לו גבולות. ואיך תגדירו את הגבולות? אין צורך להשתיק אותו לחלוטין או למנוע ממנו הזדמנויות לדבר. אתם יכולים לתת לו לשתף, ואין צורך להרחיק אותו, אך על כל מי שמסביבו להיות מודע לסיטואציה. זה העיקרון. למשל, אם מישהו מציג נקודת מבט שגויה שתואמת לגמרי את תפיסותיהם ודמיונותיהם של אנשים, ורובם תומכים ומסכימים עם האדם הזה, אך כמה אנשים בעלי כושר הבחנה מצליחים לראות שנקודת מבטו הולכת יד ביד עם רצונותיו, שאיפותיו ומשאלותיו האישיות, אז עליהם לחשוף אותו ולגרום לו להתבונן בתוך עצמו ולהכיר במעשיו. זו הגישה הנכונה. אם אף אחד אינו מבחין בכך או שאינו אומר את דעתו, וכולם מתנהגים בחנפנות, בסוף הם יהיו אלו שינשקו את כפות רגליו, ימליצו עליו ויתמכו בו, ובכך יתדלקו את שאיפותיו ורצונותיו. זה מה שיגרום לאדם כזה להתחיל באמת לצבור כוח בכנסייה. ושם זה כבר מתחיל להיות מסוכן, כאשר אנשים כאלו חוברים לאלו שתומכים בהם, הם הופכים למקור כוח משל עצמם, עושים מעשים רעים ומפריעים לעבודת הכנסייה. זו תחילת צעידתם בדרכו של צורר המשיח. ברגע שהם ישתלטו על הכנסייה, הם יהפכו לצורר משיח ויחלו להקים ממלכה עצמאית משלהם.

מובאה 40

כשדברים קורים, כולם צריכים להרבות בתפילה יחד ולדאוג שתהיה יראת אל בלבם. אסור לאנשים בשום אופן להסתמך על הרעיונות שלהם ולפעול בשרירותיות. כל עוד אנשים בדעה אחת ובלב אחד בתפילתם לאל ובבקשם את האמת, הם יוכלו להשיג את הנאורות ואת ההארה של עבודתה של רוח הקודש והם יוכלו לזכות בברכות האל. מה אמר ישוע אדוננו? ("אִם שְׁנַיִם מִכֶּם יַסְכִּימוּ עֲלֵי אֲדָמוֹת בְּכָל דָּבָר אֲשֶׁר יְבַקְשׁוּ, הָיֺה יִהְיֶה לָהֶם מֵאֵת אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם; כִּי בְּמָקוֹם אֲשֶׁר שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה נֶאֱסָפִים לִשְׁמִי שָׁם אֲנִי בְּתוֹכָם" (מתי י''ח 19-20).) מה זה אומר? שהאדם אינו יכול להיפרד מן האל, שעל האדם להסתמך על האל, שהאדם אינו יכול לפעול לבדו, שהליכה בדרכו האישית אינה מקובלת. מה הכוונה כשאנו אומרים שהאדם אינו יכול לפעול לבדו? הכוונה היא שבני-אדם צריכים לשתף פעולה בהרמוניה, לעשות דברים בלב אחד ובעצה אחת, ושתהיה להם מטרה משותפת. במילים פשוטות, "אי-אפשר לשבור מקלות שקשורים ב יחד". אם כך, כיצד תוכלו לה יות כמו מקלות שקשורים יחד? עליכם לשתף פעולה בהרמוניה, להגיע להסכמה, ואז רוח הקודש תפעל את פעולתה. אם כל אדם מסתיר את סודותיו, חושב על האינטרסים שלו בלבד, ואיש אינו אחראי על עבודת הכנסייה, אלא הכול רוצים לסלק את ידיהם ממנה ואיש אינו רוצה להוביל את ההסתערות, להשקיע מאמץ או לסבול ולשלם על כך מחיר, האם רוח הקודש תעשה את עבודתו? (לא.) מדוע לא? כשאנשים חיים במצב לא נכון ואינם מתפללים לאל או מחפשים את האמת, רוח הקודש תיטוש אותם, והאל לא יהיה נוכח. כיצד יכולים אלו שאינם מחפשים את האמת להכיל את עבודתה של רוח הקודש? אלוהים מתעב אותם, וכך פניו נסתרות מהם, ורוח הקודש נסתרת מהם. כשהאל אינו פועל עוד, אתה יכול לעשות כרצונך. ברגע שהוא השליך אותך הצידה, האם לא הקיץ עליך הקץ? לא תשיג דבר. מדוע הכופרים מתקשים כל-כך לעשות דברים? האם אין זאת שכל אחד מהם נוהג על פי עצתו שלו? הם נוהגים על פי עצתם, ואינם מסוגלים להשיג דבר – הכול קשה מאוד ודורש מאמץ רב, אפילו העניין הפשוט ביותר. אלו החיים תחת שלטונו של השטן. אם אתם נוהגים כמו הכופרים, במה אתם שונים מהם? אין כל הבדל. אם בעלי השררה בכנסייה הם אלה שאינם מחזיקים באמת, אם אלו המלאים בתכונות אופי שטניות הם המושלים, האם אין השטן מושל בה? אם פעולותיהם של אלו שמושלים בכנסייה מנוגדות כולן לאמת, עבודת רוח הקודש פוסקת והאל מעביר אותם לידי השטן. וברגע שהאנשים הללו בידי השטן, כל צורות הכיעור – למשל קנאות ומחלוקות – מתגלעות בין אנשים. מה מודגם באמצעות התופעות הללו? שעבודת רוח הקודש פסקה, שהיא אינה פועלת עוד, ושהאל חדל מעבודתו. ללא עבודתו של האל, איזו תועלת יש במילים סתם ובדוקטרינות שהאדם מבין? אין בהן כל תועלת. כשלאדם אין עוד את עבודת רוח הקודש, הוא יהיה ריק בפנים, הוא לא יוכל עוד לחוש דבר, הוא יהיה משול למת, ובשלב הזה הוא יהיה הלום. כל ההשראה, החוכמה, השכל, התובנה וההארה המצויים במין האנושי מקורם באל; כל אלו הם עבודתו של האל. כשאדם מחפש את האמת בעניין מסוים, ולפתע מגיע להבנה ועושה כברת דרך, מנין באה ההארה הזאת? הכול בא מן האל. בדיוק כפי שכשאנשים חולקים בעניין האמת, בתחילה אין להם כל הבנה, אך בדיוק כשהם חולקים, הם מוארים ויכולים לדבר על אודות הבנות מסוימות. זוהי ההארה וזוהי פעולתה של רוח הקודש. מתי עושה רוח הקודש את עיקר עבודתה? היא עושה אותה כאשר אנשיו הנבחרים של האל חולקים בנוגע לאמת, כאנשים מתפללים לאל, וכשאנשים מבצעים את חובותיהם בלבבות מאוחדים ובדעה מאוחדת. או-אז לבו של האל מלא סיפוק במידה הרבה ביותר. כך שבין אם רבים או מעטים בכם ממלאים את חובתכם ביחד, ללא קשר לנסיבות, ללא קשר למועד מילוי החובה, אל תשכחו את הדבר האחד הזה: להיות בעצה אחת. על ידי כך שתחיו במצב הזה, עבודתה של רוח הקודש תהיה בכם.

מובאה 41

בבית האל, כל אלו שעוסקים ברדיפה אחר האמת מאוחדים בפני אלוהים, הם אינם מפולגים. הם כולם עובדים למען מטרה משותפת: מילוי חובתם, ביצוע העבודה המוטלת עליהם, התנהגות על פי עקרונות האמת, פעולה על פי דרישת האל וסיפוק רצונו. אם מטרתך היא אחרת, ואתה פועל למען עצמך, למען סיפוק תשוקותיך האנוכיות, הרי שזהו ביטוי של טבע שטני מושחת. בבית האל, החובות מתבצעות על פי עקרונות האמת, בעוד מעשיהם של הכופרים נשלטים על ידי טבעם השטני. אלו שני נתיבים שונים מאוד. כופרים מתייעצים רק עם עצמם, כל אחד עם המטרות והתוכניות של עצמו, וכל אחד מהם חי רק למען האינטרסים שלו. לכן הם כולם נאבקים עבור טובתם האישית ואינם מוכנים לוותר על שמץ ממה שהם מרוויחים. הם מפולגים, לא מאוחדים, מאחר ואין להם מטרה משותפת. הכוונה והטבע מאחורי פעולותיהם הם זהים. הם כולם דואגים רק לעצמם. שום אמת אינה שולטת כאן; מה שכן שולט ואחראי כאן הוא טבע שטני מושחת. הם נשלטים על ידי טבעם השטני המושחת ולא יכולים לשלוט בעצמם, וכך נופלים עמוק יותר ויותר אל תוך חטא. בבית האל, אם העקרונות, השיטות, המוטיבציה ונקודת המוצא של מעשיכם אינם שונים מאלו של הכופרים, אם טבע שטני מושחת משתעשע ושולט בכם ומתמרן גם אתכם, ואם נקודת המוצא של מעשיכם היא האינטרסים האישיים, המוניטין, הגאווה והמעמד שלכם, אז אתם תמלאו את חובתכם באופן זהה לזה שהכופרים פועלים לפיו. אם אתם רודפים אחר האמת, עליכם לשנות את דרך הפעולה שלכם. עליכם לנטוש את האינטרסים שלכם ואת הכוונות והרצונות האישיים שלכם. ראשית כל עליכם לשתף יחד על מהי האמת כאשר משימה עומדת מולכם, ולהבין את רצון האל ואת דרישותיו לפני שאתם מחלקים את העבודה ביניכם, תוך שימת דגש על מי ייטיב לבצע איזו משימה. עליכם לקחת על עצמכם את מה שאתם מסוגלים לעשות ולדבוק בחובתכם. אל תילחמו על דברים ותחטפו אותם. עליכם ללמוד להתפשר ולהיות סובלניים. אם מישהו רק התחיל לבצע חובה או רק עכשיו למד את הכישורים הדרושים לתחום מסוים, אך אינו מסוגל לבצע את המשימות המוטלות עליו, אל לך להכריח אותו. עליך להטיל עליו משימות קלות יותר. זה יקל עליו להשיג תוצאות טובות בעת מילוי חובתו. זו המשמעות של להיות סובלני, סבלני ובעל עקרונות. זה חלק מאיך שאנושיות נורמלית אמורה להיראות. לזה אלוהים מצפה מאנשים, וכך אנשים צריכים להתנהג. אם אתה מיומן בתחום מסוים וכבר עובד בו זמן רב, יותר מרוב האחרים, אז עליך לקבל על עצמך את המשימות הקשות יותר. עליך לקבל זאת מאלוהים ולציית. אל תהיה בררן ותתלונן, "למה נטפלים אלי? נותנים לאחרים את המשימות הקלות ולי את הקשות. האם מנסים לעשות לי חיים קשים?" "מנסים לעשות לך חיים קשים?" למה אתה מתכוון? חלוקת העבודה מותאמת עבור כל אחד. מי שביכולתו לעשות יותר, עושה יותר. אם למדת הרבה וקיבלת הרבה מהאל, יוטל עליך עול כבר יותר – לא כדי להקשות עליך, אלא מכיוון שזה מה שמתאים לך. זוהי חובתך, אז אל תנסה לברור, להתנגד או להתחמק ממנה. למה אתה חושב שמשימה מסוימת קשה? האמת היא שאם תשקיע בה קצת, אתה תהיה מסוגל לבצע אותה. אם אתה חושב שהיא קשה, שמפלים אותך, שנטפלים אליך בכוונה – זה ביטוי של טבע מושחת. זהו סירוב למלא את חובתך, סירוב לקבל מאלוהים. זה אינו יישום בפועל של האמת. כאשר אתה בררן במילוי חובתך, בוחר רק במה שקל, עושה רק מה שגורם לך להיראות טוב, זהו ביטוי של טבע שטני מושחת. העובדה שאתה לא יכול לקבל עליך את חובתך או לציית מוכיחה שאתה עדיין מורד באלוהים, שאתה מתנגד ומסרב לו ומתעלם ממנו. זהו ביטוי של טבע מושחת. כאשר אתה מבין שזהו ביטוי של טבע מושחת, מה עליך לעשות? אם אתה מרגיש שהמשימות שניתנות לאחרים הן קלות יותר בעוד שאלו שניתנות לך לוקחות הרבה זמן ומצריכות השקעת מאמץ במחקר, וזה מאמלל אותך, האם זה בסדר מצידך להרגיש אומלל? בהחלט לא. אז מה עליך לעשות כאשר אתה מרגיש שנעשה לך עוול? אם אתה מתנגד ואומר, "בכל פעם שמקצים משימות, נותנים לי את הקשות, המלוכלכות, התובעניות, ולאחרים נותנים את הקלות, הפשוטות והנחשבות. הם חושבים שאפשר פשוט לסובב אותי על האצבע הקטנה? זו דרך לא הוגנת לחלק משימות!" – אם כך אתה חושב, זה לא טוב. בלי קשר לשאלה האם חלוקת המשימות מוטית באיזושהי דרך, או האם המשימות מחולקות באופן הגיוני או לא, מה אלוהים בודק כאן? אלוהים בודק כאן את ליבו של האדם. הוא בוחן האם אדם זה צייתן, האם הוא יכול לקחת על עצמו עול למען האל, והאם הוא אוהב את האל. על פי מדד דרישות האל, התירוצים שלך אינם תקפים, הביצועים שלך לא מספקים, וחסרה לך מציאות האמת. אינך צייתן כלל וכלל, ואתה מתלונן כאשר עליך לבצע כמה משימות תובעניות או מלוכלכות. מה הבעיה כאן? ראשית כל, הלך הרוח שלך שגוי. למה הכוונה? זה אומר שהגישה שלך לחובתך שגויה. אם אתה תמיד חושב על הגאווה והאינטרסים שלך, ולא מתחשב ברצון האל, ואינך צייתן, אז אינך מחזיק בגישה הנכונה כלפי חובתך. אם באמת היית משקיע עבור האל והאל היה בלבך, איך היית מתייחס אל משימות מלוכלכות, תובעניות וקשות? הלך הרוח שלך היה אחר: היית בוחר לעשות את מה שקשה ומחפש לשאת משאות כבדים על כתפיך. היית לוקח על עצמך את מה שאחרים לא מוכנים לעשות, והיית עושה זאת אך ורק למען אהבתו של האל וכדי לרצות אותו. היית עושה זאת בשמחה רבה, בלי אף תלונה. המשימות המלוכלכות, התובעניות והקשות חושפות את הפנים האמיתיות של האנשים. במה אתה שונה מאנשים שלוקחים על עצמם רק משימות קלות ונחשבות? אתה לא הרבה יותר טוב מהם. האין זה כך? כך עליך לראות את הדברים. אם כך, מה שחושף את הטבע האמיתי של האנשים יותר מכל הוא ביצוע חובתם. יש אנשים שכל הזמן אומרים דברים יפים, שטוענים שהם מוכנים לאהוב את האל ולציית לו, אך כאשר הם נתקלים בקושי במילוי חובתם, הם פולטים כל מיני תלונות ומילים שליליות. זה ברור שהם צבועים. כאשר אדם שאוהב את האמת נתקל בקושי במילוי חובתו, הוא יתפלל לאלוהים ויחפש את האמת, בעודו מתייחס ברצינות לחובתו, גם אם היא לא הותאמה כראוי. הוא לא יתלונן גם אם הוא מתמודד עם משימות כבדות, מלוכלכות וקשות, ויסמוך על ההתמסרות לאל שבלבו שתעזור לו לבצע את משימותיו היטב ולמלא את חובתו היטב. הוא מפיק מכך הנאה רבה, ואלוהים אוהב לראות את זה. אדם כזה מקבל את אישורו של האל. אם מישהו נעשה עוקצני ועצבני ברגע שהוא נתקל במשימות מלוכלכות, קשות או תובעניות, ולא נותן לאף אחד להעביר עליו ביקורת, אז הוא אינו אדם שמשקיע מעצמו בכנות למען האל. אדם כזה ייחשף וינודה. במקרים רגילים כאשר אתם נתקלים במצבים כאלה, האם אתם מסוגלים להבין את חומרת הבעיה? (חלק ממנה.) אם אתם מסוגלים להבין חלק ממנה, האם אתם יכולים להפוך את זה על עצמכם, על החוזקות שלכם, על האמונה שלכם ועל שיעור קומתכם? עליך לשנות את הגישה הזו. עליך קודם כל לחשוב "זו גישה שגויה. האין זו בררנות במילוי חובתי? זו אינה צייתנות. מילוי חובתי צריך להיות דבר משמח, דבר שנעשה מרצון ובשמחה. למה אני לא שמח, ולמה אני כועס? אני יודע היטב מהו תפקידי ושזה מה שעלי לעשות – למה אני לא יכול פשוט להתמסר? עלי לבוא בפני האל ולהתפלל, ולהבין את ביטוי הטבע המושחת עמוק בלבי." ואז בעודך עושה זאת, עליך להתפלל: "אלוהים, התרגלתי להיות עקשן – אני לא מקשיב לאף אחד. הגישה שלי שגויה ואני לא צייתן. אנא הטל עלי משמעת והפוך אותי לצייתן. אני לא רוצה להתעצבן. אני לא רוצה להמרות את פיך יותר. אנא תן לי השראה ועשה שאוכל למלא את תפקידי היטב. אני לא מוכן לחיות עבור השטן. אני מוכן לחיות עבור האמת וליישם אותה בפועל." כאשר תתפלל כך, הלך הרוח שלך ישתפר, וכאשר הלך הרוח שלך ישתפר, תוכל להתמסר. אתה תחשוב "זה לא נורא, באמת. אני רק עושה יותר כאשר אחרים עושים פחות, לא נהנה בזמן שהם כן נהנים, ולא מפטפט כאשר הם כן. אלוהים נתן לי עול נוסף, כבד. הוא מעריך אותי ומתעדף אותי, וזה מוכיח שאני מסוגל לעמוד בעול. אלוהים כל כך טוב אלי, ועלי להיות צייתן." וכך הגישה שלך תשתנה, בלי שתשים לב. הייתה לך גישה שגויה כאשר קיבלת עליך את חובתך לראשונה. לא היית מסוגל להתמסר, אך הצלחת להפוך זאת במהרה ולקבל במהרה את בחינתו ואת מרותו של האל. הצלחת לעמוד במהרה בפני האל עם גישה צייתנית, כזו שמקבלת ומיישמת בפועל את האמת, עד שהצלחת לקבל את תפקידך במלואו מהאל ולמלא אותו בלב שלם. יש כאן תהליך של מאבק. תהליך המאבק הוא תהליך השינוי שלך, והתהליך שאתה עובר עד לקבלת האמת. זה בלתי אפשרי לאנשים להתמסר ברצון ובשמחה לכל דבר שמגיע אליהם מבלי לחשוב פעמיים. אם אנשים יכלו לעשות זאת, פירוש הדבר שאין להם טבע מושחת, ואין להם צורך באלוהים שיבטא את האמת כדי להציל אותם. לאנשים עולים רעיונות, יש להם גישות שגויות, יש להם מצבי רוח רעים ושליליים. כל אלה הן בעיות אמיתיות שקיימות. אך כאשר המצבים השליליים האלה, הרגשות השליליים והטבע המושחת משתלטים ושולטים על ההתנהגות שלך, על המחשבות שלך ועל הגישה שלך, מה אתה עושה, איך אתה מתנהל ובאיזו דרך תבחר ללכת, תלויים בגישה שלך כלפי האמת. יתכן ויציפו אותך רגשות או שתכנס למצב רוח שלילי או מרדני, אך כאשר זה קורה בעת ביצוע חובתך, כל זה ישתנה בקלות משום שאתה מתייצב בפני אלוהים, מבין את האמת, מחפש את אלוהים, ובא עם גישה של צייתנות וקבלת האמת. כך תהיה חסר דאגות בעת מילוי חובתך, ותוכל לנצח את הטבע השטני המושחת שאוחז בך, ולשלוט בו. בסופו של דבר אתה תצליח במילוי חובתך, בהגשמת התפקיד שהטיל עליך אלוהים, ותבטיח את האמת ואת החיים. התהליך בו אנשים ממלאים את חובתם וזוכים באמת הוא גם תהליך של שינוי טבע. כל זה קורה בעת מילוי חובתם. בדיוק אז אנשים מקבלים את ההארה ואת הנאורות של רוח הקודש, מבינים את האמת ונכנסים למציאות. כאשר אנשים מתקשים במילוי חובתם, הם גם מתייצבים לעתים תכופות בפני אלוהים כדי להתפלל, לחפש תשובות ולנסות להבין את רצונו בכדי לפתור את הקשיים, ולהמשיך למלא את חובתם כרגיל. אלוהים תמיד מטיל על אנשים משמעת בעת מילוי חובתם, הם חיים תחת הכוונתה של רוח הקודש, לומדים בהדרגה לפעול על פי עקרונות האמת, ומתחילים למלא את חובתם באופן משביע רצון. זוהי האמת שמשתלטת ושולטת בלב שלכם.

יש אנשים שלא מחפשים את האמת, לא משנה באיזו בעיה הם נתקלים במהלך מילוי חובתם, והם תמיד פועלים לפי המחשבות, התפיסות, הדמיונות והרצונות שלהם עצמם. הם תמיד דואגים לספק את רצונותיהם האנוכיים, והטבע המושחת שלהם תמיד שולט במעשיהם. זה יכול להיראות כאילו הם ממלאים את חובתם, אך מאחר והם מעולם לא קיבלו את האמת, ואינם מסוגלים לפעול על פי עקרונות האמת, הם בסופו של דבר לא מצליחים לזכות באמת ובחיים, והופכים לנותני שירות הראויים לשמם. אז על מה אנשים אלה מסתמכים בעת מילוי חובתם? הם אינם מסתמכים על האמת וגם לא על אלוהים. מעט האמת שהם כן מבינים עדיין לא שולטת בליבם. הם מסתמכים על הכישרונות שלהם, על הידע שהם צברו ועל כוח הרצון והכוונות הטובות שלהם, כדי לבצע את חובתם. וכאשר זה המצב, האם הם יצליחו למלא את חובתם ברמה מספקת? כאשר אנשים מסתמכים על טבעיותם, תפיסותיהם, דמיונותיהם, מומחיותם ולימודיהם כדי למלא את חובתם, למרות שזה נראה כאילו הם ממלאים את חובתם ולא עושים שום דבר רע, הם אינם מיישמים בפועל את האמת, ולא עשו דבר שמשביע את רצונו של האל. יש עוד בעיה שאי אפשר להתעלם ממנה: אם במהלך ביצוע חובתך, התפיסות, הדמיונות והתשוקות האישיות שלך לעולם לא משתנות ולעולם לא מתחלפות באמת, ואם אתה לעולם לא פועל על פי עקרונות האמת, אז מה תהיה התוצאה הסופית? לעולם לא תהיה לך היווכחות בחיים, אתה תהפוך לנותן שירות, וכך תגשים את דבריו של ישוע אדוננו: "רַבִּים יֺאמְרוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַהוּא: 'אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי, הֲלֹא בְּשִׁמְךָ נִבֵּאנוּ וּבְשִׁמְךָ גֵּרַשְׁנוּ שֵׁדִים וּבְשִׁמְךָ עָשִׂינוּ נִפְלָאוֹת רַבּוֹת'. אָז אוֹדִיעַ לָהֶם: 'מֵעוֹלָם לֹא הִכַּרְתִּי אֶתְכֶם, סוּרוּ מִמֶּנִּי עוֹשֵׂי רֶשַׁע" (מתי ז' 22-23). למה אלוהים קורא לאנשים אלה, שמתאמצים ונותנים שירות, רשעים? יש דבר אחד בו אנחנו יכולים להיות בטוחים, שלא משנה אילו תפקידים או איזו עבודה אנשים אלה מבצעים, המוטיבציה, המניעים, הכוונות והמחשבות שלהם נובעים אך ורק מהרצונות האנוכיים שלהם, והם נועדו להגן על האפשרויות והאינטרסים האישיים שלהם בלבד, ולספק את גאוותם, יהירותם ומעמדם. הכול מתרכז סביב השיקולים והחישובים האלה, אין בלבם אמת, ולבם אינו ירא ואינו מתמסר לאל – זהו מקור הבעיה. מה הכי חשוב לקדם עכשיו? בכל דבר עליך לחפש את האמת, עליך למלא את חובתך כראוי בהתאם לרצונו ובקשתו של האל. אם תפעל כך, תקבל את שבחיו של האל. אם כך, מה בדיוק כרוך במילוי חובתך בהתאם לבקשתו של האל? בכל מעשיך עליך ללמוד להתפלל לאלוהים, עליך להרהר בכוונותיך ובמחשבותיך, ולשים לב אם כוונותיך ומחשבותיך עולות בקנה אחד עם האמת. אם לא, עליך לשים אותן בצד ואז לפעול על פי עקרונות האמת, ולקבל את בחינתו של האל. זה מה שיבטיח שתיישם בפועל את האמת. אם יש לך כוונות ומטרות משלך, ואתה מודע לכך שהן מפרות את האמת ומנוגדות לרצון האל, אך אתה עדיין מתפלל לאלוהים ומחפש להיעזר באמת כדי למצוא פתרון, זה מסוכן. כך יהיה לך קל לעשות מעשים רעים ודברים שמתנגדים לאלוהים. אם אתה פועל ברוע פעם או פעמיים ומביע חרטה, אז עדיין יש לך תקווה לישועה. אם אתה ממשיך לעשות מעשים רעים, אז אתה אדם שעוסק בעשיית רוע. אם בנקודה זו אתה עדיין לא מביע חרטה, אז אתה בצרות: אלוהים ישליך אותך הצידה או ינטוש אותך, מה שאומר שאתה בסיכון להיות מנודה. אנשים שעוסקים ברשע, ללא ספק ייענשו וינודו.