מובאה 42

המפתח להשגת שינוי בטבעכם הוא שעליכם להכיר את אופייכם, וזה חייב להתרחש בהתאם לגילויים מאלוהים. רק דרך דבר האל יכולים בני האדם לגלות את אופיים הדוחה, לזהות באופיים את הרעלים השונים של השטן, להבין שהם טיפשים ובורים ולזהות את הרכיבים החלשים והשליליים באופיים. לאחר שתדעו את הדברים האלה על בורים, ותהיו מסוגלים באמת לשנוא את עצמכם ולזנוח את הבשר, להוציא לפועל את דבר האל, לרדוף את האמת בעת מילוי חובותיכם, לשנות את הטבע שלכם ולהפוך לאנשים שאוהבים את האל באמת ובתמים, אתם תעלו על נתיבו של פטרוס. ללא חסדו של אלוהים וללא הנאורות וההכוונה שמעניקה רוח הקודש, קשה לצעוד בנתיב הזה, מפני שבני האדם אינם ניחנים באמת, ואינם מסוגלים לבגוד בעצמם. הבסיס להליכה בנתיב ההבאה לידי שלמות של פטרוס הוא בעיקר היכולת להיות נחוש ובעל אמונה ולהסתמך על אלוהים. בנוסף לכך, עליך להישמע לעבודתה של רוח הקודש, ובכל עניין ועניין, אל לך לפעול ללא דברי האל. אלו הם ההיבטים העיקריים שאותם אין להפר. הכרה עצמית באמצעות התנסות בלבד היא עניין מאתגר ביותר. ללא עבודתה של רוח הקודש אין בכך כל תועלת. כדי לצעוד בנתיבו של פטרוס, עליך להתמקד בידיעת עצמך ובהתמרת טבעך. נתיבו של פאולוס לא היה נתיב של בקשת חיים או התמקדות בהכרה עצמית. הוא התמקד בעיקר בביצוע העבודה, בהשפעתה ובמומנטום שלה. המניע שלו היה לזכות בברכת האל בתמורה לעבודתו ולסבלו ולקבל תמורה מאלוהים. המניע הזה היה שגוי. פאולוס לא התמקד בחיים וגם לא ייחס חשיבות כלשהי להשגת שינוי בטבע – הוא התמקד רק בתמורה. מאחר שמטרותיו היו שגויות, גם הנתיב שבו הלך היה כמובן שגוי. הגורם לכך היה אופיו היהיר והגאוותני. ברור שפאולוס לא ניחן באמת כלשהי במצפון או היגיון כלשהם. כאשר אלוהים מושיע ומשנה בני אדם, הוא בראש ובראשונה משנה את טבעם. מטרת דבריו היא להשיג בבני האדם את התוצאה של טבע שעבר התמרה ושל היכולת להכיר את אלוהים, להישמע לו ולעבוד אותו בדרך רגילה. זו המטרה של דברי האל ושל עבודתו. דרך החיפוש של פאולוס הייתה הפרה ישירה של רצון האל ועמדה בסתירה לו. היא הייתה בניגוד גמור לרצון האל. דרך החיפוש של פטרוס, לעומת זאת, הייתה בהתאמה מלאה לרצון האל: הוא התמקד בחיים ובשינויים בטבע, וזוהי בדיוק התוצאה שאלוהים מבקש להשיג בבני האדם באמצעות עבודתו. לפיכך, נתיבו של פטרוס מבורך וזוכה לתשבחות האל. כיוון שנתיבו של פאולוס מפר את רצון האל, האל שונא אותו ומקלל אותו. כדי לצעוד בנתיבו של פטרוס, עליך לדעת את רצון האל. אם באמת תוכל להבין באופן מלא את רצון האל באמצעות דבריו – כלומר, להבין מה אלוהים רוצה לעשות מהאדם, ובסופו של דבר, מהי התוצאה שברצונו להשיג – רק אז תוכל להבין במדויק באיזה נתיב עליך לצעוד. אם אינך מבין לגמרי את נתיבו של פטרוס, ורק חש רצון לצעוד בו, לא תהיה מסוגל לעלות עליו. במילים אחרות, ייתכן שאתה מכיר הרבה דוקטרינות, אבל בסופו של דבר לא תוכל להיווכח במציאות. וגם אם ייתכן שתוכל להיווכח בה באופן שטחי, לא תוכל להשיג שום תוצאה אמיתית.

רוב בני האדם בימינו מכירים את עצמם בצורה שטחית מאוד. הם כלל אינם מכירים בבהירות את מרכיבי אופיים. הם מכירים רק כמה ממצבי השחיתות אותם חשפו, את נטיותיהם הטבעיות, או כמה מהליקויים שלהם, ולכן הם סבורים שהם מכירים את עצמם. אם, בנוסף לכך, הם מצייתים לכללים מסוימים, מוודאים שאינם שוגים בתחומים מסוימים ומצליחים שלא לבצע עבירות מסוימות, אז הם מחשיבים את עצמם כניחנים במציאות במסגרת אמונתם באלוהים ומניחים שהם ייוושעו. אין זה אלא דמיון אנושי בלבד. אם אתה תואם לסטנדרטים אלה, האם תוכל באמת להימנע מביצוע עבירות כלשהן? האם השגת שינוי של ממש בטבעך? האם תחיה באמת כבן אנוש? האם באמת תוכל להשביע את רצון האל בדרך זו? אין כל ספק שהתשובה היא לא. אמונה באלוהים עובדת רק כאשר האדם מציב לעצמו סטנדרטים גבוהים וכאשר הוא זוכה באמת ועובר שינוי כלשהו בטבע חייו. לפני הכול נדרשת לשם כך מסירות להכרת העצמי. אם בני האדם יכירו את עצמם באופן שטחי מדי, הם לא יוכלו לפתור בעיות בשום אופן, וטבע החיים שלהם פשוט לא ישתנה. בני אדם צריכים להכיר את עצמם ברמה מעמיקה, ופירוש הדבר הוא להכיר את אופיים: אילו רכיבים כלולים באופי הזה, כיצד הם הופיעו ומה מקורם. יתר על כן, האם אתה מסוגל באמת לשנוא את הדברים האלה? האם חזית בנשמה המכוערת שלך ובאופייך הרשע? אם תהיה מסוגל באמת לראות את האמת לגבי עצמך, אתה תתעב את עצמך. כשתתעב את עצמך ואז תנהיג את דבר האל, תהיה מסוגל לזנוח את הבשר, ויהיה לך הכוח להוציא את האמת לפועל ללא מאמץ. מדוע בני אדם רבים דבקים בהעדפות הגשמיות שלהם? מפני שהם מחשיבים את עצמם לטובים למדי, הם גם חשים שמעשיהם נכונים ומוצדקים, שאין בהם פגמים, ושהם אפילו שהם צודקים לגמרי. לפיכך, הם פועלים בהנחה שהצדק לצדם. כשאדם מבין מהו אופיו האמיתי – עד כמה האופי שלו מכוער, בזוי ומעורר רחמים – הוא לא גאה בעצמו במיוחד, היהירות העזה שלו מתפוגגת, והוא לא שבע רצון מעצמו באותה מידה כפי שהיה קודם לכן. אדם כזה מרגיש, "עליי להיות ישר ועם רגליים על הקרקע בעודי מיישם בפועל כמה מדברי האל. אחרת, לא אעמוד ברף של בן אנוש, ואתבייש לחיות בנוכחותו של אלוהים." הוא באמת רואה את עצמו כזניח וכחסר כל משמעות. כעת קל עבורו יותר להוציא את האמת לפועל, והוא נראה דומה לאופן שבו שבו בן אנוש אמור להיראות. רק כשבני אדם מתעבים את עצמם באמת, הם מסוגלים לזנוח את הבשר. אם הם לא יתעבו את עצמם, הם לא יוכלו לעשות זאת. תיעוב עצמי אמיתית אינו דבר של מה בכך. עליו לכלול מספר דברים: ראשית, על האדם להכיר את אופיו שלו. שנית, עליו לראות את עצמו כנזקק ועלוב, לראות את עצמו כקטן עד מאוד וחסר כל חשיבות, ולראות בבירור את נשמתו העלובה והמלוכלכת. כשהאדם מבין לחלוטין מהו באמת, כשהוא משיג את התוצאה הזו, הוא זוכה באמת ובתמים בהכרה עצמית, וכעת אפשר לומר שהוא מכיר את עצמו לחלוטין. רק אז האדם יכול לשנוא את עצמו באמת, עד כדי כך שהוא יקלל את עצמו, ויכול להרגיש שהשטן השחית אותו עד היסוד כך שהוא אפילו איבד צלם אנוש. ואז, כשיום יבוא ואותו אדם יהיה בסכנת מוות, הוא יחשוב, "זה העונש הצודק מאלוהים. אלוהים בהחלט צודק. עליי למות באמת!" בשלב הזה האדם כבר לא יתלונן, ולבטח לא יאשים את אלוהים, אלא רק ירגיש שהוא נזקק ועלוב למדי, ומטונף ומושחת עד מאוד, ולכן אלוהים צריך לנדות ולהרוס אותו, ושנשמה כמו שלו לא ראויה לחיות על פני האדמה. לפיכך, האדם הזה לא יתלונן על אלוהים או יתנגד לו, וקל וחומר לא יבגוד בו. אם אדם לא מכיר את עצמו אך עדיין רואה בעצמו אדם טוב למדי, הרי שכאשר המוות יופיע על סף דלתו, הוא יחשוב, "הצלחתי כל כך באמונתי. עסקתי בחיפושים בכל מאודי! הענקתי מעצמי כל כך הרבה, סבלתי כל כך הרבה, אך בסופו של דבר, אלוהים מבקש ממני למות כעת. אני לא יודע איפה הצדק של אלוהים. מדוע הוא מבקש ממני למות? אם על אדם כמוני נגזר למות, אז מי יזכה בישועה? האם זה לא יהיה קיצה של האנושות?" ראשית, האדם הזה אוחז בתפיסות מסוימות לגבי אלוהים. שנית, הוא מתלונן ולא מפגין שום ציות שהוא. הדבר דומה להתנהגותו של פאולוס: כשהוא עמד למות, הוא לא הכיר את עצמו, וכשעונשו של אלוהים עמד בפתח, כבר היה מאוחר מדי.

מובאה 43

בכינוסים לעתים קרובות משתפים על האמת, מנתחים את הצביון המושחת של בני האדם, מדברים על היכרות עצמית ומשוחחים על התנהגויות ומצבים שונים של אנשים, ובכל זאת יש כעת אנשים רבים שעדיין אינם מכירים את הצביון המושחת של עצמם. יש אנשים שרק מכירים בכך שיש להם צביון מושחת; אבל כשהם חושפים את הצביון המושחת שלהם, הם לא יודעים שהם עושים זאת. יש אנשים בעלי יכולת הבנה וכשהם קוראים את דברי האל הם מכירים בכך שדברי האל הם האמת ושדבריו הם מעשיים. אולם כשקורים להם דברים, ההבנה שלהם נהיית שטחית. הם תמיד מאמינים שהם עדיין בסדר ושהם עדיין אנשים טובים; הם מאמינים שהצביון שלהם מושחת קצת ובכל זאת הם חושבים שהם שייכים לקבוצת האנשים הטובים. הם לא יודעים איזה אופי יש לצביון המושחת שלהם ולאילו תוצאות הוא יגרום. האם זאת הכרה עצמית אמיתית? אחרי שאנשים מאמינים באל במשך שנים אחדות באמצעות קריאה בדבריו, האזנה לדרשות ושיתוף, כמו גם דרך גיזום, רובם מבינים בסופו של דבר בבירור שהאנושיות שלהם אינה טובה ושבאמת יש להם צביון מושחת ושהם מסוגלים לעשות דברים שמהווים הפרה של האמת ומתנגדים לאל. עם זאת, אנשים רבים לא ממש מכירים בכך; הם מכירים באופן מילולי בלבד בעובדה שהם שדים, שהם שטנים ושהם ראויים לקללה. האם הבנה מסוג זה היא מעשית או לא? האם אלה דברים שיוצאים מהלב? האם אלה דברים שנאמרים מתוך שנאה עצמית אותנטית? למשל, היה פעם מנהיג או עובד שפוטר כי הוא לא עשה עבודה אמיתית וכדי להראות לכולם את "החרטה" שלו, הוא כתב מכתב הכאה על חטא: "אכזבתי את האל ויש לי חוב כלפיו. אני לא ראוי לישועה שלו או לטיפוח ולמאמצים הקפדניים שהשקיע בי. אני שד, אני שטן, האנושיות שלי רעה. אני ראוי לקללה, למוות ולגיהינום!" במכתב ההכאה על חטא הוא מגנה את עצמו ומתכחש לעצמו בכל משפט וכותב מילים שכופר לא יגיד לעולם. אמנם הוא מכיר בכך שהוא שד ושטן, אבל האם יש אמת במילה כלשהי מן הדברים שכתב? (לא. הוא לא מציין איזה שחיתויות הוא גילה, איזה מעשים רעים הוא עשה ואיזה הפסדים הוא גרם לעבודת הכנסייה). האיש לא כתב אפילו משפט אחד שמסביר את המצב בפועל או את מה שיש בלבו; כל מה שכתב הוא מילים ריקות. האם זוהי הבנה אמיתית? (לא). אם זו לא הבנה אמיתית, אז האם הוא באמת מכיר בעובדה שהוא מושחת? (לא). בואו נגדיר את זה בשבילו: האדם הזה לא מכיר בשחיתות של עצמו. הוא כתב מכתב הכאה על חטא ועל פניו נראה שהוא מכיר את עצמו ומכיר בשחיתות שלו. משלב זה ואילך, אתה צריך להתבונן בהתנהגות שלו בחיי היומיום ולבדוק אם ההתנהגות האמיתית שלו מאחורי הקלעים השתנתה; רק אז תוכל להסיק מסקנה מדויקת. אילו התנהגויות מעידות על כך שהאדם הזה מכיר את עצמו ומכיר בשחיתות שלו באופן אותנטי? (אחרי שלאדם יש הבנה אותנטית של עצמו מתרחשים שינויים אמיתיים.) זה נכון. האל בודק אם יש שינוי אמיתי באדם. אם מישהו כותב מכתב הכאה על חטא והמילים שלו נראות כנות ונראה שיש לו הבנה אותנטית, האם זה סימן שהוא באמת חזר בו מדרכיו הרעות? האם זה יכול להוכיח שהוא באמת חזר בו מדרכיו הרעות? לא, אנחנו מוכרחים לבדוק אם התרחש אצלו שינוי אותנטי – זהו ההיבט הקריטי ביותר. אבל לאחר פיטורין, אנשים מצטדקים ומתגוננים לעתים קרובות והדבר מעיד על כך שהם לא מכירים בשחיתות של עצמם ועל כך שאין להם הבנה אמיתית של עצמם. ההתנגדות, ההתגוננות וההצטדקות מאחורי הקלעים מוכיחות את הטענה הזאת. זאת ועוד, כשהבכירים מנתחים את פעולותיו של האדם ואומרים שהוא צורר משיח ומנהיג שקר ואדם שלא עושה עבודה אמיתית, איך הוא מגיב לחשיפתו בידי הבכירים? הוא נותן נימוקים, מתגונן ומצטדק, מנצל כל הזדמנות להסביר את העניינים האלה בכל מקום ולא מכיר בכך שהוא לא עושה עבודה אמיתית, שהאיכות שלו לקויה, שהוא לא מבין את האמת ושהוא מנהיג שקר. איזה צביון עומד מאחורי ההתגוננות וחוסר ההכרה האלו? זהו מין צביון עיקש ושחצן, צביון שסולד מהאמת. במכתב ההכאה על חטא, האיש כתב שהוא שד ושטן, שהוא לא ראוי לאל ושיש לו חוב לאל ושהאנושיות שלו לא טובה; אבל מיד אחרי שהכיר בכך, הוא חזר לסורו. מה קורה פה? (ההכרה שלו לא הייתה אמיתית). מהו הצד האמיתי שלו? מהו שיעור הקומה האמיתי שלו? (התגוננות והצטדקות). ההצטדקות וההתגוננות מאחורי הקלעים, ניצול כל הזדמנות להסביר שלא עשה שום דבר שאינו בסדר – זהו צדו האמיתי. האם זה לא מוכיח שהוא לא מכיר בכך שאינו יכול לעשות עבודה אמיתית ושאין לו את מציאות האמת? הוא לא מכיר בכך כלל. אם הוא אפילו אינו מכיר בכך, האם הוא באמת מכיר את עצמו? אם הוא לא מכיר את עצמו, האם האפיון שלו את עצמו כשד וכשטן אינו מוליך שולל את האנשים? אם כך, כל מה שהוא אומר על כך שהוא מכיר את עצמו הוא שקר; כל דבריו מטעים. הוא לא מכיר בכך שהוא לא יכול לעשות את העבודה ושהאנושיות שלו לא טובה, אם כך, מדוע הוא משתמש עדיין במילים אלה של גינוי עצמי? זה בלתי נתפס. אם הוא לא מכיר את עצמו, למה הוא עדיין מעמיד פנים שהוא כן מכיר את עצמו? הוא מעמיד פנים כדי לרמות אנשים. העובדות שלפנינו כבר הוכיחו שהוא צבוע. אז האם הוא מכיר בכך שיש לו צביון מושחת? (הוא לא מכיר בכך). הוא מסרב להכיר בכך ואפילו יוצא מגדרו כדי למצוא סיבות ותירוצים שונים ומשונים כדי להוכיח שהוא לא עשה שום דבר שאינו בסדר. הוא מאמין שכל מעשיו, לא משנה מה, הם בסדר ושהבכירים לא צריכים לגנות אותם או לנתח אותם. הפיטורין מקובלים עליו, אבל לא מקובל עליו שיתייחסו אליו באי-צדק בגלל הדברים האלה. בלי קשר לסיבת הפיטורין הוא מוכן לקבל אותם ולציית להם, הדבר היחיד שאינו יכול לקבל או לציית לו היא העובדה שפוטר בגלל הדברים המסוימים האלה שעשה. האם זה לא שורש ההצטדקות וההתגוננות שלו? אדם כזה שאומר שהוא שד ושטן, שהוא ראוי לקללה ולגיהינום, שצועק את הסיסמאות האלה שוב ושוב ובאותו הזמן ממשיך להתווכח ולהצטדק – האם אדם כזה באמת מכיר את עצמו? (לא). הוא צועק שוב ושוב שהוא שד ושטן, אבל בכל זאת לא מכיר אפילו באחד מהמעשים הרעים שעשה. האם הוא מכיר בכך שיש לו צביון מושחת? (לא). מדוע נאמר שהוא לא מכיר בכך? כל האנשים האלה מכירים בעובדה שהם שדים ושטנים, אם כך מדוע הם לא מכירים בכך שיש להם צביון מושחת? איזו מהתוצאות שלהלן חמורה יותר – הכרה של אדם בכך שיש לו צביון מושחת, או הכרה של אדם בכך שהוא שד ושטן? למעשה, הם מבינים בלבם שהכרה בכך שהם שדים ושטנים יכולה להטעות אחרים ולהשיג תוצאות טובות ושאנשים לא יעשו להם דבר. עם זאת, אם יכירו במעשיהם הרעים או בכך שאין בהם אנושיות, אנשים יתרחקו מהם וישנאו אותם. לכן הם בוחרים בסיסמה שמקומה הראוי הוא כרזת פרסומת כדי להוליך את כולם שולל ולתרץ תירוצים. מדוע הם צועקים סיסמאות וסלוגנים? מה המטרה? (המטרה היא שאנשים יראו עד כמה הם מכירים את עצמם). מצד אחד, הוא מנפנף ברוחניות שלו. מצד שני הוא חושב: "כולם אומרים שהם שדים ושטנים. אם אגיד שאני שד ושטן לא אצטרך לשאת בתוצאות ואוכל אפילו לזכות באישור מכולם. למה לא לעשות את זה?" האם זה לא הרעיון? האם סוג זה של היכרות עצמית הוא לא ערמומי לחלוטין? (כן, הוא מוליך שולל). המעשה הזה מוליך שולל ומרמה מטבעו ויש בו מהמאפיינים של הנוכל הדתי! מה אומרים נוכלים דתיים? "כולנו חוטאים, כולנו חטאנו!" הם לא אומרים באיזה מובן הם רעים ולא מפרטים את המעשים הרעים שעשו. הם גם אומרים: "כולנו חוטאים ואנחנו מוכרחים להכות על חטא. תראו כמה דם יקר שפך למעננו אדוננו ישוע!" איזו מטרה הם רוצים להשיג בעזרת המילים האלה? המטרה שלהם היא להיראות רוחניים. הם מתפארים וגורמים לאחרים להעריך אותם כדי להשיג את מטרתם, שהיא להטות את לבם ואת שכלם של אחרים לטובתם הם. האם האנשים שמתיימרים להכיר בכך שהם שדים ושטנים גם רוצים להשיג את המטרה הזאת? האין זאת גם המטרה שלהם? במבט ראשון, כאשר הם מכריזים על עצמם שהם שדים ושטנים, ילדי הגיהינום וראויים למוות, הם נראים כמי שההכאה על חטא שלהם היא אמיתית. כמה המילים שלהם רציניות! אבל גם אם הם מדברים ברצינות רבה, האם גם המעשים שלהם מאחורי הקלעים הם רציניים? כלל וכלל לא. הם נוקטים בגישה דו-פרצופית: מצד אחד הם מכירים בפומבי שהם שדים ושטנים, אבל מצד שני הם מתגוננים ומסבירים שלא עשו שום דבר שאינו בסדר. הם אומרים שהבכירים התייחסו אליהם בחוסר צדק ושהבכירים לא מודעים למצב כפי שהוא; הם אומרים שבזמן שעשו את המעשים האלה הם סבלו מעוגמת נפש ומקשיים גדולים וששילמו מחיר כבד ושלא צריך להתייחס אליהם כך. הם אומרים את הדברים האלה כדי לזכות באהדה נוספת, לגרום לעוד אנשים להאמין בטעות שהם מכירים בעצמם כשד וכשטן ושהם מכירים את עצמם באמת ושהבכירים התנהגו אליהם בחוסר הגינות ופיטרו אותם בגלל עניין פעוט. הם יוצרים רושם שהם מכירים את עצמם ושהם ראויים להנהיג. למעשה הם מתגוננים ומצטדקים בכל מאודם. האם האנשים האלה, שטובים בהתחפשות ובהצטדקות ובצעקת סיסמאות רוחניות יכולים באמת להכיר את עצמם? (לא). ההכרה העצמית שלהם לכאורה היא כלאחר יד, היא רמאות כלפי הזולת והעמדת פנים המיועדת לעשות רושם טוב. ההכאה על חטא וההודאה באשמה מצדם לפני האל אינן כנות והם לא מקבלים על עצמם את הגיזום מצד האל, שמתבטא בחשיפתם, בהטלת משמעת עליהם ואפילו בפיטורין. פשוט אין להם גישה כזאת.

כיום, רוב האנשים מתאפיינים בניסיון שטחי מדי ובהיכרות עצמית מוגבלת מדי. אנשים רבים מכירים רק בכשלים שלהם ובשגיאות בשיטות פעולתם; לעומת זאת, מעטים מכירים באיכותם הגרועה, בהבנתם המעוותת, בחוסר ההבנה הרוחנית ובחוסר האנושיות שלהם. מעטים עוד יותר מכירים בכך שדברי החשיפה של האל הם עובדות מוחלטות, שהם חושפים את האמת שבשחיתותם האישית, או שדברי האל מדויקים לחלוטין וחפים משגיאות. זוהי הוכחה לכך שאנשים עדיין אינם מכירים את עצמם באמת. אי ההכרה בכך שהם חיים בהתאם לצביון השטני ולאופי השטני שלהם משמעה שהם לא מכירים את עצמם באמת. בלי קשר לצביון המושחת שהם מגלים, הם אינם מכירים בו. הם מכסים את הצביון המושחת ועוטפים אותו וכך מונעים מאחרים לראות את שחיתותם. אנשים כאלה טובים מאוד בהתחפשות והם צבועים. כיום, רוב האנשים נוטים לעבר האמת והמצב שלהם השתפר במידה מסוימת, אבל הם עדיין לא מכירים את עצמם באמת. רבים מגיבים בעקביות לטעויות שעשו אך ורק על ידי כך שהם מכירים ששגו במקרה הספציפי. אם תשאל אותם "מה בדיוק עשית לא נכון במקרה זה? אילו עקרונות של האמת הפרת? איזה צביון מושחת גילית?" הם ישיבו, "זה לא קשור לצביון מושחת. זו הייתה רק מעידה רגעית; לא חשבתי על זה לעומק ופעלתי באימפולסיביות. זה לא היה בכוונה". הפעולות והשגיאות שעשו ללא כוונה הפכו למגינים ולתירוצים עבור הצביון המושחת שהם גילו. האם זוהי הכרה כנה בשחיתות שלהם? לא. אם לעתים קרובות אתה מתרץ תירוצים או מוצא סיבות לצביון המושחת שאתה חושף, אינך יכול להתמודד באמת עם הצביון המושחת שלך וגם אינך יכול להכיר בו או להבין אותו. למשל, אדם מסוים ממלא את חובותיו היטב תקופה מסוימת; המצב שלו יציב, כל מה שהוא עושה עובר חלק וללא בעיות; הוא משיג תוצאות חיוביות ומקבל תשבחות מאחרים. הוא מרגיש שתרם תרומה גדולה ושהאל אמור לגמול לו על כך. כתוצאה מכך, הוא מגלה צביון מושחת, יהיר וצדקני – הוא מאמין שהוא טוב יותר מאחרים, מסרב להקשיב לאחרים ואינו מסוגל לשתף פעולה בהרמוניה עם איש. עד מהרה הוא טועה במהלך מילוי חובותיו ואחיו ואחיותיו גוזמים וחושפים אותו – הם אומרים שהוא יהיר מדי. קשה לו לקבל את העובדה הזאת והוא חושב על כך כל הזמן: "אני יהיר? אינני חושב כך. לא התרברבתי בשום דבר, אז איך יכולתי להיעשות יהיר?" הוא תקוע במילה "יהיר" ולא יכול להתקדם מעבר לה. חוסר היכולת לקבל את המילה הזאת מראה שאין בו היגיון, שהוא חסר הכרה עצמית ושאינו מכיר בצביונו המושחת. אם כשמשהו קורה לך אתה מגלה צביון מושחת ומישהו מותח עליך ביקורת או גוזם אותך ואומר שמה שעשית מפר את עקרונות האמת ובכל זאת אתה מכיר רק בטעות שעשית בעניין הספציפי הזה, אינך מוכן להודות שהטעות היא תוצאה של צביון מושחת שגילית ואתה מוכן רק לתקן את הטעות מבלי לקבל כלל את העובדה שגילית צביון מושחת – אזי אינך מכיר את עצמך באמת. האם הכרה בטעויות כשלעצמה יכולה לייצג היכרות עצמית? המונח "היכרות עצמית" פירושו זיהוי שורש הבעיה שגרמה לטעויות שעשה האדם והיכרות של האדם עם צביונו המושחת. מה תהיה התוצאה אם אתה מכיר בכך שטעית ולאחר מכן אתה משנה את התנהגותך כך שנראה כאילו לא תחזור על אותה טעות, אבל מבלי להתנער מן הצביון המושחת שלך ומבלי לפתור את הבעיה לעומק? אתה עדיין עתיד לגלות צביון מושחת ולמרוד באלוהים ולהתנגד לו, אין מנוס מזה. אל תניח ששינויי התנהגות אחדים הם שווי ערך לשינוי בצביון שלך. היכרות עצמית היא עניין אינסופי; אם אדם אינו יודע מהו שורש הבעיה של צביונו המושחת או לא יכול לזהות מאין נובעים המרד שלו באל והתנגדותו לאל, הוא לא יוכל לשנות את הצביון שלו. כאן טמון הקושי בשינוי צביונו של אדם. למה אנשים רבים כל כך שמאמינים באל משנים את התנהגותם בלבד ולא את נטיית החיים שלהם? זהו שורש הבעיה. אם תכיר בכך שמה שאתה מגלה הוא צביון מושחת שגורם לך לפעול כטוב בעיניך, להחליט החלטות שרירותיות, להתנשא על אחרים ולא לשתף איתם פעולה בהרמוניה, ולאחר שתכיר בדברים אלה תמשיך ותכיר בכך שהם נגרמו בגלל צביון יהיר, איזה תועלת תצמח לך מכך? רק אז אתה תהרהר באמת בעניינים אלה ותכיר בכך שצביון מושחת הוא שורש הבעיה של התנגדות לאל והוא הוכחה חותכת לכך שהשטן השחית את האנושות. אתה תכיר בכך שאם אדם אינו מתנער מן הצביון המושחת הזה, אין הוא ראוי להיקרא אדם ולחיות בפני האל. אבל מה תהיה התוצאה אם תכיר רק בכך שטעית? אתה תתמקד רק בדרך שבה אתה עושה דברים ומתקן טעויות, באופן שבו יש לעשות דברים כך שייראו תקינים על פני השטח ובדרך שתאפשר להסתיר את התגלות הצביון היהיר שלך ותשקיע מאמצים בדברים האלה בלבד. אתה תיעשה ערמומי יותר ויותר והשיטות שתשתמש בהן כדי להוליך שולל ייעשו מתוחכמות יותר ויותר. אתה תחשוב: "טעיתי הפעם וכולם ראו את הטעות כי לא נזהרתי. בפעם הבאה לא אתנהג כך". כתוצאה מכך, על פני השטח נראה ששינית את הדרך שבה אתה עושה דברים ואנשים אחרים אינם יכולים לראות כל בעיה, בעוד שלמעשה הסתרת את הצביון המושחת שלך. למה הפכת? הפכת ערמומי יותר והפכת צבוע. אם אדם מתמקד באופן שבו הוא מדבר ופועל ומשקיע בכך מאמצים, כך שעל פניו איש אינו יכול להבחין בבעיות או למצוא בו פגם כלשהו וכל פעולותיו נראות ללא רבב, אלא שהוא אינו משנה את צביונו המושחת כהוא זה, האם האין הוא הופך לפרושי? צביעות עשויה להערים על אנשים, אבל האם היא יכולה להערים על האל? מהי המשמעות המדויקת של חתירה לאמת? היא מתייחסת בעיקר לחתירה לשינוי בצביונו של אדם. אם האדם לעולם אינו מכיר את הצביון המושחת שלו, אין כל אפשרות שהצביון שלו ישתנה. בד בבד עם ההכרה בכך שיש לו צביון מושחת, חובתו של אדם גם לקבל את האמת, לחשוב היכן בדיוק טעה ונכשל ואז לחפש את האמת כדי לפתור את בעיותיו. רק כך יוכל האדם להתנער בהדרגה מן הצביון המושחת שלו, ליישם בפועל את האמת בעת מילוי חובותיו ולפעול על פי עקרונות. כשיעשה זאת, הוא ייווכח במציאות האמת. רק מי שיכולים לחפש את האמת וליישם אותה בפועל חותרים אל האמת. הם אלה שיכולים להשקיע ברציפות ביישום בפועל של האמת ובפעולה על פי עקרונות ושיכולים לסכם את חוויותיהם ולהפיק לקחים. כאשר הם מיישמים בפועל את האמת ונוכחים במציאות, כשיש עקרונות בפעולותיהם והם עושים פחות טעויות, הם הופכים בהדרגה מתאימים לשימוש בידי האל. אם האדם אינו מישהו שחותר לאמת, בסופו של דבר הוא לא יגיע לכדי יישום בפועל של האמת ואין זה משנה כמה ירבה ללהג שהוא מכיר את עצמו או כיצד יאפיין את עצמו כשד ושטן. אם כן, מה ההבדל בין שני אלה? האחד מכיר בצביון המושחת של עצמו, מחפש את עקרונות האמת ומיישם בהתאם לאמת – זהו נתיב החתירה לאמת. האחר אינו מכיר בכך שיש לו צביון מושחת ואינו מקבל את עובדת היותו בעל צביון מושחת; במקום זאת הוא משקיע מאמצים בדרך שבה הוא עושה דברים. עם זאת, ההשקעה שלו משנה רק את התנהגותו כלפי חוץ ואין שום שינוי בנטיית החיים שלו וזה הופך את ההתנהגות שלו למטעה עוד יותר. האם מה שאנשים מסוגים אלה מיישמים עולה בקנה אחד עם עקרונות האמת? מה שהם מיישמים לא מתקרב לזה בכלל ואפילו לא מגרד את פני השטח. מה שאנשים כאלה עושים הוא להתחפש, להעמיד פנים ולרמות במטרה להוליך שולל את אנשיו הנבחרים של האל. הם לא מיישמים את האמת אבל רוצים בכל זאת שכולם ישבחו אותם, שיחשבו שמה שהם עושים הוא נכון ושיתמכו בהם כדי שיהיה להם מעמד בכנסייה. האין זה גילוי של התחפשות והולכת שולל? הם מתחפשים ומתכסים ומתמקדים בדרך שבה יוכלו לזכות באהדתם של אחרים. האם בדרך העשייה הזאת יש עקרונות אמת כלשהם? בכלל לא – דרך העשייה הזאת מבוססת כולה על הדמיונות של הנפש האנושית, על שיטות אנושיות, על השקפות אנושיות בנוגע להתנהלות בעולם והיא עדיין בגדר חיים על פי צביון שטני. נוהג צבוע זה משתייך לרוחניות מזויפת; הוא מוליך אנשים שולל ואין בו שמץ של מציאות אמת.

למה אנשים מסוימים, שנראה שגם הם ממלאים את חובותיהם כמו אנשים אחרים, צצים פתאום משום מקום ובסופו של דבר עושים מעשים רעים ומזעזעים? האם התרחשות של דבר כזה יכולה לקרות בתוך יום או יומיים? בהחלט לא. קרח בעומק מטר לא יכול לקפוא ולהיווצר תוך יום אחד. ההתנהגות שלהם טובה ופשוטה למראית עין, איש אינו יכול למצוא בהם פגם, אבל הדברים הרעים שהם עושים בסוף הם הרבה יותר קיצוניים והרבה יותר מזעזעים מהמעשים הרעים של כל אדם אחר. המעשים האלה נעשים בידי אנשים ש"מתנהגים יפה" לכאורה. אתם יודעים איזה מאפיינים משותפים יש לאנשים מסוג זה? (למראית עין, ההתנהגות שלהם טובה ובדרך כלל מנומסת). מה שהם מביאים לידי ביטוי בחיים ומהות הטבע שלהם, מאופיינים בשתי תכונות ברורות – אתם יכולים לתפוס את שתי הנקודות העיקריות האלה? (הם לא אוהבים את האמת ולא מכירים בצביונם המושחת. כשהם מדברים על כך שהם מכירים את עצמם הם מתחפשים ונוהגים בצביעות). צביעות היא אחד ההיבטים של הדבר, אז איך אתה יכול לגלות ולוודא שהאנשים האלה צבועים? איך אתה יכול לוודא שההתנהגויות הטובות שלהם הן רק העמדת פנים? (על פניו הם מדברים נחמד מאוד אבל בפעולות האמיתיות שלהם הם מגינים על האינטרסים של עצמם בלי להתחשב באינטרסים של בית האל). זהו הגילוי הספציפי של התנהגות צבועה. למרות נועם דיבורם, הצבועים האלה בעצם מוליכים אנשים שולל ומטעים אותם. זאת ועוד, הם חושפים את אנוכיותם ואת נבזותם כשהם מגינים על האינטרסים שלהם בלבד ואינם מתחשבים באינטרסים של בית האל – הם רוצים לחיות כמו זונה ובכל זאת מצפים שיקימו אנדרטה לצניעותם. כל זה מייצג את מהות טבעם נטולת האנושיות. הזכרתי הרגע שמהות הטבע שלהם מתאפיינת בשתי תכונות מובחנות. התכונה הראשונה היא, שלעתים קרובות אנשים מסוג זה צועקים סיסמאות ומדברים על דוקטרינות כאילו הם רוחניים מאוד, אבל למעשה הם אינם אוהבים את האמת כהוא זה ובלי אהבה לאמת הם לא יכולים ליישם אותה בפועל. על סמך הטענה הזאת, האם מה שציינתם קודם, שהם מתחשבים רק באינטרסים שלהם, אינו אחד הגילויים האלה? למה הם מתחשבים באינטרסים שלהם? האם הם אוהבים את האמת? (הם לא אוהבים את האמת; הם אוהבים רק אינטרסים). הם מגינים רק על האינטרסים שלהם ולא מתחשבים בכלל באינטרסים של בית האל או באחים ובאחיות. האם זאת לא התנהגות של חוסר אהבה מוחלט כלפי האמת? יש כאלה שאומרים, ש"אם הם לא אוהבים את האמת, למה הם תמיד משתפים על דברים שקשורים לאמת?" איך הייתם מסבירים את זה? (הם עושים את זה כדי להרשים אחרים, כדי להתחפש ולגרום לעצמם להיראות טובים מכפי שהם באמת.) זהו היבט אחד של התופעה, אבל מלבד זה, האם הם באמת משתפים על האמת? בכלל לא; הם משתפים סתם מילים ודוקטרינות. אם ברור שהם משתפים סתם מילים ודוקטרינות, אז איך אפשר לכנות את מה שהם משתפים "האמת?" רק שוטים יגידו שמילים ודוקטרינות שוות ערך לאמת. שדים מיומנים מאוד באמירת מילים ודוקטרינות כדי להטעות אנשים והם גם רוצים להעמיד פנים שהם אנשים שניחנים באמת על מנת להוליך שולל את הזולת ואת האל. אין זה משנה כמה נשגבות המילים והדוקטרינות שאנשים אומרים – הן אינן האמת; רק המילים שהאל אומר הן האמת. איך אפשר להזכיר את המילים והדוקטרינות שאנשים אומרים ואת האמת באותה נשימה? אלה שני דברים שונים. זהו ההיבט הראשון, שלאנשים אלה אין שום אהבה של האמת כלל וכלל. האם היבט זה הוא מהות הטבע שלהם? (כן.) למה אנחנו אומרים שזוהי מהות הטבע שלהם ולא סתם התגלות או התנהגות זמניות? כי כשאנחנו מתבוננים בכל ההתגלויות וההתנהגויות שלהם, אנחנו יכולים להסיק שהם לא אוהבים את האמת כלל וכלל בגלל המהות האנושית שלהם. לאור ההתנהגויות השונות שלהם אפשר לקבוע שהם אנשים שלא אוהבים את האמת. זהו המאפיין הראשון. עכשיו, מהו המאפיין השני? המאפיין השני הוא שאנשים אלה לא מכירים בצביון המושחת שלהם כלל ועיקר. מה זה אומר שהם לא מכירים בו כלל ועיקר? אם אומרים עליהם שהם לא מכירים בצביונם המושחת אז למה הם תמיד מדברים על היכרות עצמית? לא רק שהם מדברים על היכרות עצמית, אלא שהם גם עוזרים ללא בושה לאנשים אחרים להכיר את עצמם. הם אומרים לעתים קרובות שהם לא עושים מספיק, שיש להם חוב לאל, שהם שדים ושטנים וראויים לקללה. איך אפשר להסביר את זה? (כשהם מדברים על היכרות עצמית, אין בדבריהם תוכן או פרטים אמיתיים. למשל, אין שום תוכן מעשי לגבי אילו שחיתויות הם גילו, איזה כוונות שגויות יש להם, איזה צביון מושחת שולט במעשיהם, אילו התגשמויות ספציפיות יש להם, לאיזה מהות טבע הם שייכים וכן הלאה. הם בסך הכול אומרים על עצמם בצורה מעורפלת שהם שדים ושטנים, בלי לבטא הבנה ורגשות כנים.) (תוצאה אחת של היכרות עצמית אמיתית היא היכולת לשנוא את עצמך באמת. אנשים מסוג זה מכירים בשחיתות שלהם באופן מילולי אבל בלבם הם לא שונאים את עצמם בכלל והם גם מוצאים כל מיני סיבות להגן על עצמם ולהצטדק. לפעמים הם לא מסבירים את עצמם כלפי חוץ, אבל הם לא מקבלים את השחיתות שלהם ולא מכירים בה באופן פנימי. אין להם שום יכולת לקבל את האמת והם לא משתנים כלל וכלל.) הם לא מכירים בשחיתות של עצמם – איך אפשר להסביר את זה? (כשמשהו קורה להם והם נחשפים, הם מרגישים שאין הם מסוגלים לעשות דבר כזה ולכן הם לא מכירים בכך שיש להם צביון מושחת מסוג זה.) אנשים מסוג זה מדברים תמיד על היכרות עצמית, אבל מה הם מכירים בדיוק? האם הם מכירים את ההתנהגויות ואת הגילויים שלהם או את הצביון המושחת שלהם? או האם הם רק מכירים את מעשיהם הרעים? יש הבדל גדול בין כל אחד ואחד מסוגי ההיכרות האלה. סוגי היכרות מסוימים הם ידע אמיתי, וסוגים אחרים, לעומת זאת, הם ידע שטחי וחסר מהות. הידע של אנשים מסוימים הוא רדוד עוד יותר והם יודעים רק איזה דברים הם עשו לא בסדר או מכירים בדברים שעשו בניגוד למוסר או לחוק. אין הבדל בין זה לבין אנשים דתיים שמודים באשמתם לפני האדון; מעשה זה לא מוביל לחרטה כנה. יש גם אנשים מסוימים שרק מביעים כמה דוקטרינות כשהם מדברים על ההיכרות העצמית שלהם, או מחקים את מה שאנשים אחרים אומרים על היכרות עצמית. זוהי צורה משמעותית עוד יותר של התחפשות והולכת שולל. למה לאנשים אלה אין היכרות עצמית אמיתית? הסיבה הקריטית ביותר היא שהם לעולם לא מקבלים את האמת, לכן כל הפעולות וההתנהגויות שלהם מבוססות לגמרי על ההעדפות שלהם, על הפילוסופיה השטנית שלהם ועל האינטרסים, השאיפות והתשוקות שלהם. עמוק בליבם הם לא רואים את השאיפות ואת התשוקות שלהם כמשהו מושחת; כל דבר שהם צריכים אינו מושחת ולכן הם עושים כל מה שהם רוצים וכל מה שהם אוהבים. כששופטים את העניין מנקודת המוצא של הפעולות שלהם, האם הם מכירים בשחיתויות של עצמם? (הם לא מכירים בהן.) איך פועלים אנשים שמכירים בשחיתות של עצמם? האם הם פועלים על ידי כך שהם מחפשים את עקרונות האמת או רק על ידי כך שהם מתפללים, מהרהרים ועושים דברים לפי המחשבות שעולות בדעתם? באיזו דרך מדרכי הפעולה שתיארנו הם נוקטים? (הם מחפשים את עקרונות האמת.) אם כן, מהתבוננות בפעולות של אנשים מהסוגים שהזכרנו עולה שהם תמיד עושים מה שהם רוצים, יהיה אשר יהיה. הם מאמינים שדברי האל מיועדים לאנשים אחרים והם מעבירים לאחרים את הדוקטרינות שהם מבינים, כלומר הם גורמים לאחרים לפעול בהתאם לדברי האל, ורומזים ש"כולכם מגלים שחיתויות, אבל אני מחפש את האמת בכל דבר שאני עושה ובקושי מגלה שחיתות." האם אלה אנשים שמכירים את עצמם באמת? הם לא מעזים להכיר בשחיתות של עצמם; זוהי האמת שבדבר. הם מאמינים שלשלם מחיר, כמו גם לדבר עוד קצת, לסבול עוד קצת או אפילו לנטוש את עצמם ולהשקיע מעצמם כדי לספק את השאיפות והתשוקות שלהם – כל הדברים האלה עולים בקנה אחד עם האמת והם נכונים. אילו היית שואל אותם, "כיוון שלכל בני האדם יש שחיתויות, אתם לא מפחדים שתטעו כשאתם חושבים כך?" הם היו אומרים: "לא, זה בסדר; אני לא מפחד. הכוונות שלי נכונות." ראו כיצד הם מתייחסים לשאיפות שלהם, לתשוקות שלהם ולכוונות שלהם כאל משהו חיובי. האם אנשים מסוג זה מכירים בשחיתות של עצמם? (לא, הם לא מכירים בה.) מנקודת מבט אובייקטיבית, הם פשוט לא מכירים בשחיתות של עצמם. האם מישהו שאינו מכיר בשחיתות של עצמו יכול להגיע לכדי חרטה כנה? (לא, הוא לא יכול.) הוא לא יתחרט בכלל, הוא לעולם לא יתחרט. האם יש לו התמסרות אמיתית? (לא.) עוד פחות, אפילו. הוא לא יודע מהי האמת אפילו, אז איך הוא יכול להתמסר? כל מה שהוא מתמסר לו הן השאיפות והתשוקות שלו. כל חייו הוא מתייחס לכל דבר ועניין בהתאם לתשוקות שלו והוא מדבר, פועל ובוחר את נתיבו תוך התבססות אך ורק על רצונו האישי מבלי לחפש את האמת לעולם. אנשים מסוימים אומרים: "הם לעולם לא מחפשים את האמת, אז למה הם מאזינים לדרשות?" זה שאנשים מאזינים לדרשות לא בהכרח אומר שהם יכולים לחפש את האמת; האזנה לדרשות היא רק היבט אחד של האמונה באל. אילולא היו מאזינים לדרשות או באים לכינוסים, האם הם לא היו נחשפים? אם כן, הכרחי בשבילם לעבור את התהליך הזה, אבל זה שהם מאזינים לדרשות אין פירושו שהם אנשים שמקבלים את האמת או מכירים בשחיתות של עצמם; אי אפשר להסיק את המסקנה הזאת. ההכרה של האדם בשחיתותו אינה דבר קל, והיא קשה עבור אנשים שלא אוהבים את האמת.

זה עתה הזכרנו שלאנשים שלא מכירים את עצמם יש שני מאפיינים ברורים: האחד הוא שהם לא אוהבים את האמת מיסודם, והשני הוא שהם לעולם לא מכירים בכך שיש להם צביון מושחת. אם כן, עד כמה אתם רחוקים מהיכרות עצמית? (כרגע אנחנו עדיין לא מכירים את עצמנו ולא הגענו לשלב השנאה העצמית.) אתם רחוקים מאוד. היכרות עצמית פירושה בעיקר להכיר את הצביון המושחת של עצמך, את ההעדפות שלך ואת הדעות וההתנהגויות השגויות שלך. זהו ההיבט העיקרי וההיבטים האחרים הם משניים. אתה יכול לקבל את האמת באופן ממשי ולבוא לכדי חרטה כנה רק כשאתה מכיר בכך שיש לך צביון מושחת, שיש לך מהויות טבע והתגלויות של שחיתות מכל המינים שהאל חשף באנשים, וכשתוכל לכתוב רשימה המפרטת אותם ולהכיר בכך שהעובדות, ההתנהגויות וההתגלויות הספציפיות האלה כולן אינן עולות בקנה אחד עם האמת, כולן נגד האל ואת כולן האל מתעב. כיום, כשאנשים טוענים שהם מקבלים את האמת, הם רק מכירים בה במסגרת הדוקטרינה ומשנים את התנהגותם במידה מסוימת. אבל אחרי זה הם עדיין מביאים לידי ביטוי צביון שטני ומושחת, הם עדיין חיים בהתאם לפילוסופיה של השטן; הם לא משתנים כהוא זה. שינויים בהתנהגות אינם מייצגים שינויים בצביון. כדי להגיע למהפך בצביון, על האדם להכיר את מהות הטבע של עצמו ואת הצביון המושחת של עצמו – זהו הצעד הראשון. אדם שמכיר רק בכך שהפעולות שלו הן בעייתיות, שהוא לא אדם טוב או שהוא שד ושטן, הוא עדיין רחוק מהיכרות עם מהות הטבע של עצמו וממהפך בצביון של עצמו.

מובאה 44

על מנת שבני אדם יבינו את עצמם, עליהם להבין את האופי המושחת שלהם וכן להבין את מצבם לאשורו. ההיבט החשוב ביותר של הבנת המצב לאשורו הוא שהאדם יתפוס את מחשבותיו ורעיונותיו. בכל תקופה ותקופה, דבר עיקרי אחד משל במחשבותיהם וברעיונותיהם של בני האדם. אם תוכלו להבין את המחשבות ואת הרעיונות שלכם, תוכלו להבין את הדברים שעומדים מאחוריהם. בני אדם אינם יכולים לשלוט במחשבות וברעיונות שלהם. עם זאת, עליך לדעת מהיכן נובעים המחשבות והרעיונות האלה, מה המניעים להם, כיצד המחשבות והרעיונות הללו מופקים, מה שולט בהם ומה אופיים. לאחר שינוי בטבעו של אדם, המחשבות, הרעיונות, ההשקפות והמטרות אליהן הוא שואף, אשר נוצרו על ידי החלק שהשתנה, יהיו שונים מאוד מכפי שהיו קודם לכן – ביסודו של דבר, הם יתקרבו לאמת ויהיו בהתאם לאמת. הדברים שלא השתנו בתוך האנשים, זאת אומרת, המחשבות, הרעיונות וההשקפות הישנים שלהם, כולל הדברים שאנשים אוהבים ושאליהם הם חותרים, הם כולם דברים מלוכלכים, מטונפים ומכוערים לחלוטין. לאחר שאדם מבין את האמת, הוא מסוגל להבחין בדברים הללו ולראות אותם בבירור; לכן, האנשים מסוגלים לוותר על הדברים האלה ולמרוד בהם. אנשים כאלה בהחלט השתנו בדרך כלשהי. הם מסוגלים לקבל את האמת, ליישם את האמת ולהיכנס לכמה מציאויות אמת. האנשים שאינם מבינים את האמת אינם יכולים לראות את הדברים המושחתים או השליליים הללו באופן ברור ולא להבחין בהם; לכן, הם לא מסוגלים לוותר עליהם, קל וחומר למרוד בדברים האלה. מה גורם להבדל זה? מדוע הם כולם אנשים מאמינים אך חלקם יכולים להבחין בדברים שליליים וטמאים ולוותר עליהם, בעוד שאחרים אינם יכולים לראות את הדברים הללו באופן ברור ולא לשחרר את עצמם מהם? הדבר קשור ישירות לשאלה האם האדם אוהב את האמת וחותר אליה. כאשר אלה שחותרים אל האמת אוכלים ושותים את דברי האל במשך תקופה מסוימת, ומקשיבים לדרשות במשך תקופה מסוימת, הם יכולים להבין את האמת ולראות דברים מסוימים בבירור; הם התקדמו בחייהם. לעומת זאת, אף על פי שאלו שאינם אוהבים את האמת מגיעים לכינוסים, קוראים את דברי האל ומקשיבים לדרשות באותה מידה, הם אינם מסוגלים להבין את האמת, וגם אם הם מאמינים שנים רבות, אין להם היווכחות בחיים. האנשים האלה נכשלו כי הם לא חתרו אל האמת. לא משנה כמה שנים הם מאמינים באל, אלה שלא חותרים אל האמת אינם מסוגלים להבין את האמת. כשהם נתקלים במצב כלשהו הם לא יכולים לראות אותו באופן ברור, כמעט כאילו שהם אנשים דתיים. הם לא זכו בדבר במהלך שנות אמונתם. כמה אמת אתם מבינים עכשיו? אילו דברים אתם יכולים לראות בבירור? האם אתם יכולים להבחין בדברים ובאנשים שליליים? לא ברור לך מהי אמונה באל, וגם לא במי אתה באמת מאמין. אינך יכול להבחין בבירור ברעיונות ובכוונות שיש לך בחיי היום-יום, אינך מודע לחלוטין באיזה נתיב עליך ללכת כאדם המאמין באל ולא ברור לך כיצד עליך ליישם בפועל את האמת כשאתה עושה דברים או ממלא את חובתך. אלה אנשים שאין להם שום היווכחות בחיים. רק אם תבין את האמת לאשורה ותדע כיצד ליישם אותה בפועל תוכל להבחין בסוגים שונים של אנשים, לראות מצבים שונים בבירור ולעשות דברים בהתאם לאמת, וכן תהיה מסוגל לעמוד בדרישותיו של האל ולהתקרב יותר ויותר לרצון האל. רק על ידי חתירה בדרך הזו תשיג תוצאות.

מובאה 45

לעתים קרובות יש כמה מצבים שליליים בתוך האדם. חלקם יכולים להשפיע על אנשים או להגביל אותם. מצבים מסוימים עלולים אפילו לגרום לאדם לסטות מן הדרך האמיתית ולפנות בכיוון שגוי. הדברים שאליהם חותרים אנשים, שבהם הם ממקדים את תשומת לבם והנתיב שבו הם בוחרים ללכת – כל אלה קשורים במצבים הפנימיים שלהם. המצב הפנימי של האדם קשור באופן ישיר עוד יותר להיותו חלש או חזק. לדוגמה, כיום אנשים רבים שמים דגש על יום האלוהים. לכולם יש את הרצון הזה: הם כמהים לכך שיום האלוהים יגיע במהרה, כדי שיוכלו לחלץ את עצמם מן הסבל הזה, מן המחלות האלה, מן הרדיפות ומסוגים אחרים של כאב. אנשים סבורים כי כאשר יגיע יום האלוהים הם ישתחררו מן הכאב שממנו הם סובלים כעת, לעולם לא יחוו שוב קשיים וייהנו מברכות. אם מישהו חותר להבנת האל או חותר אל האמת מתוך מצב כזה, ההתקדמות של חייו תהיה מוגבלת מאוד. כאשר הוא ייאלץ להתמודד עם עיכוב כלשהו או חוויות לא נעימות, כל החולשות, השליליות והמרדנות שאצורות בתוכו יתפרצו. לכן, אם מצבו של אדם כלשהו חריג או שגוי, גם היעד שאליו הוא חותר יהיה שגוי וללא ספק טמא. אתה חותר להיווכחות מתוך מצבים שגויים ובכל זאת אתה סבור שאתה מתנהל כראוי בחתירתך, שאתה עושה דברים בהתאם לדרישות האל ושאתה מיישם בפועל בכפוף לאמת. אינך מאמין שפעלת בניגוד לכוונות האל, או שסטית מרצונו. ייתכן שאתה מרגיש כך, אבל כשאירוע או סביבה לא נעימים גורמים לך סבל, נוגעים בנקודות התורפה שלך, בדברים שאתה אוהב ושאליהם אתה חותר מעומק לבך, אתה הופך שלילי, התקוות והחלומות שלך מתנפצים ובאופן טבעי אתה הופך להיות חלש. לכן, מצבך באותו זמן הוא שקובע אם אתה חזק או חלש. נכון לעכשיו, יש רבים שמרגישים חזקים למדי, שיש בהם שיעור קומה מסוים ושאמונתם חזקה מכפי שהייתה בעבר. הם סבורים שהם עלו על המסלול הנכון של אמונה באל וכי הם אינם צריכים שאחרים ידחפו או ימשכו אותם לאורך הדרך הזו. אם כך, מדוע הם הופכים שליליים או חלשים כאשר הם מתמודדים עם סביבות מסוימות או נתקלים בקשיים? מדוע, אם כך, הם מתלוננים ובסופו של דבר מוותרים על אמונתם? הדבר מראה, שבתוך כל אדם יש מספר מצבים שליליים וחריגים. קשה מאוד להיפטר מכמה מהדברים הטמאים שנמצאים בקרבו של אדם. גם אם אתה אדם שחותר אל האמת, לא תוכל להיפטר מהם לחלוטין. דבר זה צריך להתבצע על בסיס הגילוי של דברי האל. לאחר שיהרהרו במצבים שלהם ויבינו אותם, אנשים יצטרכו להשוות אותם אל דברי האל ולפתור את אופיים המושחת. רק אז המצבים שלהם ישתנו בהדרגה. אין זה נכון שכאשר אנשים קוראים את דברי האל ומכירים במצבים שלהם, הם יכולים לשנות אותם באופן מידי. כל עוד אנשים קוראים בקביעות את דברי האל, רואים את המצבים שלהם בבירור, מתפללים לאל וחותרים אל האמת, אזי כאשר השחיתות תתפרץ מהם, או כאשר יהיו במצב חריג בעתיד, הם יוכלו להכיר בכך ואף יוכלו להתפלל לאל ולהשתמש באמת כדי לפתור את הבעיה, ואז מצבם השגוי יוכל להתהפך והם ישתנו בהדרגה. בדרך זו, הם יוכלו להיפטר מן הטומאות שבתוכם ומאותם דברים השוכנים בקרבם של אנשים ושמהם צריך להיפטר. בטרם ניתן יהיה להשיג תוצאות, נדרשת רמה מסוימת של ניסיון.

יש רבים, אשר מראשית אמונתם באל חותרים אל הברכות על סמך התפיסות והדמיונות שלהם וכתוצאה מכך הופכים שליליים וחלשים כאשר הם נתקלים בדברים שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסותיהם. הם מתחילים לפקפק באל ואף מתעוררות בהם תפיסות או תובנות שגויות לגביו. אם איש אינו משתף עמם על האמת, הם לא יוכלו לעמוד איתן ועלולים לבגוד באל בכל עת. אתן לכם דוגמה. נניח, שאמונתו של אדם מסוים באל הייתה מלווה תמיד בתפיסות ובדמיונות. אדם זה מאמין, כי כל עוד הוא מוותר על משפחתו וממלא את חובתו, האל יגן עליו ויברך אותו ואף ידאג לחיי משפחתו, וכי זה מה שהאל צריך לעשות. ואז, יום אחד, מתרחש דבר מה שהוא לא רצה שיקרה לו – הוא נדבק במחלה. החיים אצל המשפחה המארחת אינם נוחים כמו החיים בביתו שלו וייתכן שהם גם לא מטפלים בו כראוי. הוא אינו עומד בכך והופך שלילי ומיואש לאורך זמן. הוא גם אינו חותר אל האמת ואפילו אינו מכיר באמת. המשמעות היא, שבתוך תוכם של אנשים יש כמה מצבים ואם הם אינם מזהים, מכירים או חשים שהמצבים האלה שגויים, הרי שבנקודה מסוימת הם ייתקלו בנסיבות שיחשפו את מצבם הפנימי האמיתי ויגרמו להם למעוד ולהיכשל, גם אם יש בהם עדיין להט והם חותרים לא מעט. זו התוצאה של חוסר היכולת להרהר בעצמך ולהכיר את עצמך. כל מי שאינם מבינים את האמת מתנהלים כך; אין לדעת מתי הם ימעדו וייכשלו ומתי הם יפגינו שליליות או חולשה, או מתי הם עלולים לבגוד באל. ראו את הסכנה שעמה נדרשים להתמודד אלה שאינם מבינים את האמת! אבל הבנת האמת אינה עניין פשוט. נדרש זמן רב עד שניתן סוף-סוף לזכות בשביב של אור, בפיסה של ידע אמיתי ובהבנה של שמץ מן האמת. אם הכוונות שבתוכך טמאות בצורה חמורה ולא ניתן לפתור אותן, הן יכבו תמיד את האור הזעיר של ההבנה שלך ואף יימחו את מעט האמונה שיש בך וזה ללא ספק מסוכן מאוד. ברגע זה, הבעיה העיקרית היא שלכל האנשים יש בתוך לבם תפיסות ודמיונות בנוגע לאל, אבל לפני שאלה נחשפים הם לא מכירים בהם; הם נסתרים בפנים ואין לדעת מתי, או באילו נסיבות, הם יתפרצו ויגרמו לאנשים למעוד. אף על פי שלכל האנשים יש שאיפות טובות והם רוצים להיות מאמינים טובים ולזכות באמת, הכוונות שלהם טמאות מדי ויש בהם יותר מדי תפיסות ודמיונות שמונעות מהם במידה רבה לחתור אל האמת ולזכות בהיווכחות בחיים. הם רוצים לעשות את הדברים האלה אבל אינם יכולים. לדוגמה, כאשר אנשים עוברים גיזום וטיפול, קשה להם לציית; כאשר הם עומדים למבחן או עוברים זיכוך, הם רוצים להתווכח עם האל. בכל פעם שהם סובלים ממחלה או שפוקד אותם אסון כלשהו, הם מאשימים את האל בכך שלא הגן עליהם. כיצד יכולים אנשים כאלה לחוות את עבודת האל? אין בקרבם אפילו את הלב הבסיסי המציית לאל, ואם כך איך יצליחו לזכות באמת? יש מי שהופכים שליליים כאשר הדבר הקטן ביותר אינו מתנהל בדרך שלהם; הם מועדים בגלל שיפוט של אנשים אחרים ובוגדים באל כאשר הם נעצרים. נכון שאיש אינו יודע מה צופן העתיד ואם נכונו לנו אושר או חורבן. בכל אדם יש משהו פנימי, שאליו הוא רוצה לחתור ושאותו הוא רוצה להשיג; יש בהם דברים שהם אוהבים. החתירה אל הדברים האהובים עליהם יכולה לגרום להם לאסון, אבל הם אינם מרגישים בכך וממשיכים להאמין כי הדברים שאליהם הם חותרים ושאותם הם אוהבים הם נכונים ושאין שום פגם בדברים אלה. אבל אם מגיע יום שבו נוחת עליהם אסון, והדברים שאליהם הם חותרים ושאותם הם אוהבים נלקחים מהם, הם יהפכו להיות שליליים וחלשים ולא יצליחו להתרומם ולעמוד על רגליהם. הם לא ידעו מה קרה, יאשימו את האל בחוסר הגינות ולבם הבוגד באל ייחשף. אם אנשים אינם מכירים את עצמם, הם לא ידעו היכן נמצאת נקודת התורפה שלהם ולא יזהו את המצבים שבהם הם עלולים להיכשל או למעוד בקלות. זה מצער מאוד. זו הסיבה שאנחנו אומרים, כי אם אדם אינו מכיר את עצמו הוא עלול למעוד או להיכשל בכל עת ולקרב את קצו במו ידיו.

רבים אמרו: "אני מבין כל מרכיב של האמת, אני פשוט לא מצליח ליישם אותם בפועל". דבר זה חושף את הגורם היסודי לכך שאנשים אינם מיישמים בפועל את האמת. אילו אנשים מבינים את האמת אך אינם מצליחים ליישם אותה? ללא ספק, אך ורק אנשים שמאסו באמת ושונאים אותה אינם יכולים ליישם אותה בפועל, וזו בעיה באופי שלהם. מי שאוהבים את האמת – גם אם הם אינם מבינים אותה – יפעלו על פי מצפונם ולא יעשו רע. אם אופיו של אדם מואס באמת, הוא לעולם לא יצליח ליישם אותה בפועל. מי שמואסים באמת מאמינים באל רק כדי לזכות בברכות ולא במטרה לחתור אל האמת ולזכות בישועה. גם אם הם ממלאים את חובותיהם, אין זה כדי לזכות באמת אלא אך ורק כדי לזכות בברכות. לדוגמה, אנשים מסוימים שסובלים מרדיפות ואינם יכולים לחזור לבתיהם חושבים בלבם, "אני נרדף ואינני יכול לחזור הביתה בגלל אמונתי באל. ביום מן הימים האל יעניק לי בית טוב יותר; האל לא ייתן לי לסבול לשווא", או "בכל מקום שבו אהיה, האל ייתן לי מזון ולא יניח לי ללכת בדרך ללא מוצא. אם היה מניח לי ללכת בדרך ללא מוצא, הוא לא היה האל האמיתי. האל לא יעשה דבר כזה". האם דברים כאלה באמת קיימים בתוך האדם? יש גם כאלה שחושבים, "ויתרתי על המשפחה שלי כדי להשקיע למען האל, אז אסור לאל להסגיר אותי לידיהם של אלה שנמצאים בשלטון; התמסרתי לחתירה בלהט שכזה, עד שהאל צריך להגן עלי ולברך אותי. כיוון שאנו כמהים כל כך להגעתו של יום האלוהים, הוא צריך להגיע מוקדם ככל האפשר. האל צריך למלא את רצונותיו של האדם". יש רבים שחושבים כך – האם זו לא תשוקה מוגזמת של בני האדם? מאז ומתמיד היו לאנשים דרישות מופרזות מאלוהים, מתוך מחשבה: "ויתרנו על המשפחות שלנו כדי למלא את חובותינו, לכן האל צריך לברך אותנו. פעלנו בהתאם לדרישות האל ולכן הוא צריך לתגמל אותנו". רבים מטפחים דברים כאלה בלבם בעודם מאמינים באל. הם רואים כיצד אנשים אחרים מתרחקים ממשפחותיהם ומוותרים בקלות על הכול כדי להשקיע למען האל, והם חושבים, "הם עזבו את משפחותיהם לזמן ארוך כל כך, איך זה שהם לא מתגעגעים הביתה? כיצד הם מתגברים על כך? איך יכול להיות שאני לא מצליח להתגבר על כך? איך זה יכול להיות שאני לא מצליח לוותר על המשפחה שלי, על אשתי (או בעלי) ועל ילדיי? איך זה ייתכן שהאל עושה עמם חסד אבל לא איתי? מדוע רוח הקודש אינה עושה עמי חסד ואינה שוכנת בתוכי?" איזה מצב זה? אנשים כל כך חסרי היגיון; הם אינם מיישמים בפועל את האמת ואז הם מתלוננים על האל ואינם עושים את מה שהם צריכים לעשות. אנשים צריכים לבחור בנתיב של חתירה אל האמת, אבל הם מואסים באמת, משתוקקים לתענוגות הבשר ומחפשים תמיד לזכות בברכות וליהנות מן החסד, תוך כדי שהם ממשיכים להתלונן על כך שלאל יש דרישות מוגזמות מבני האדם. הם ממשיכים לבקש מן האל לנהוג כלפיהם בחסד, להרעיף עליהם חסדים ולאפשר להם ליהנות מתענוגות הבשר – האם אלה אנשים שמאמינים באל בכנות? הם חושבים, "ויתרתי על משפחתי כדי למלא את חובתי וסבלתי כל כך הרבה. האל צריך להרעיף עלי חסדים כדי שלא אתגעגע הביתה וכדי שאהיה נחוש בוויתור שלי. הוא צריך להעניק לי כוח ואז לא אהפוך להיות שלילי וחלש. אנשים אחרים הם חזקים כל כך, האל צריך להפוך גם אותי לחזק". הדברים האלה חסרים לחלוטין היגיון ואמונה. הם נאמרים משום שהדרישות המופרזות של האנשים לא נענו והדבר גרם להם לחוסר שביעות רצון כלפי האל. כל אלה הם דברים שמתפרצים מתוך לבנו והם מייצגים נאמנה את אופיים של אנשים. הדברים האלה מתקיימים בתוך אנשים ואם לא ייפטרו מהם, הם עלולים לגרום להם להתלונן על האל ולא להבין אותו כראוי בכל עת ובכל מקום. סביר להניח שהם ישמיעו דברים שהם בגדר חילול הקודש והם עלולים לנטוש את דרך האמת בכל רגע ובכל מקום. זה טבעי מאוד. האם אתם רואים את הדבר בבירור? אנשים צריכים להכיר את הדברים שנובעים מן האופי שלהם. זהו עניין רציני מאוד, שמחייב התייחסות זהירה, כיוון שהוא קשור לעצם יכולתם של אנשים לשאת עדות ולעצם יכולתם לזכות בישועה מתוך אמונתם באל. באשר לאלה שמבינים שמץ של האמת, אם הם יבינו כי דברים אלה זורמים מתוכם ואם, כאשר יגלו את הבעיה, הם ישכילו לבחון אותה ולעקור אותה מתוכם, הם יצליחו לפתור אותה. אם הם לא יבינו שדברים אלה נובעים מתוכם, אין להם כל דרך לפתור את הבעיה והם יצטרכו להמתין לגילוי האל או לחשיפת העובדות. אנשים שאינם אוהבים את האמת אינם מעריכים התבוננות פנימית. הם מאמינים תמיד שזהו עניין חסר חשיבות ועושים לעצמם הנחות כשהם חושבים, "כולם כאלה – אין שום בעיה בקצת תלונות. האל יסלח על כך והאל לא יזכור זאת". אנשים אינם יודעים כיצד להתבונן פנימה או כיצד לחפש את האמת על מנת לפתור בעיות ואינם מיישמים בפועל אף אחד מדברים אלה. המחשבות שלהם משובשות והם עצלנים במיוחד ואף מועדים לשקוע בפנטזיות ותלויים בכך. הם אומרים בערגה, "יום אחד האל יחולל בנו שינוי עמוק ואז כבר לא נהיה עצלים כל כך, נהפוך לקדושים לגמרי ונתייחס ביראת כבוד אל כוחו של האל". זה דבר דמיוני ובלתי מציאותי. אם אדם יכול להביע תפיסה כזו ודברים דמיוניים כאלה לאחר ששמע כל כך הרבה דרשות, אין לו כל ידע בנוגע לעבודת האל ועד כה הוא לא הצליח לראות בבירור כיצד האל מושיע אנשים. אנשים כאלה הם בורים במיוחד. מדוע בית האל משתף תמיד על היכרות עצמית ועל הכרת טבעו של האל? יש לכך חשיבות קריטית עבור כל אדם. אם אתה יכול לראות בבירור כיצד האל מושיע אנשים, עליך להתמקד בהכרת עצמך ועליך לעסוק בקביעות בהתבוננות פנימית – רק כך תוכל לזכות בהיווכחות אמיתית בחיים. כשתבין שאתה חושף שחיתות, האם תוכל לחפש את האמת? האם תוכל להתפלל לאל ולנטוש את הבשר? זהו תנאי מוקדם ליישום בפועל של האמת והוא מהווה שלב קריטי. אם במהלך כל מה שקורה לך ובכל מעשיך תוכל להיות מודע לאופן שבו יש ליישם בפועל בדרך שעולה בקנה אחד עם האמת, יהיה לך קל ליישם את האמת ותזכה בהיווכחות בחיים. אם לא תצליח להכיר את עצמך, איך יוכלו החיים שלך להתקדם? בלי קשר למידת השליליות והחולשה שלך, אם לא תתבונן פנימה ותלמד להכיר את עצמך או להתפלל לאל, זו תהיה הוכחה לכך שאינך אוהב את האמת ושאינך אדם שחותר אל האמת ושלא תוכל לעולם לזכות באמת.

בעבר, היו כאלה שחשבו: "אנחנו מייחלים לנפילתו המהירה של התנין הגדול האדום כאש ואנחנו מקווים שיום האלוהים יגיע במהרה. האם אלה לא דרישות לגיטימיות? האם כמיהה לכך שיום האלוהים יגיע במהרה אינה כמו הכמיהה לכך שתפארת האל תתממש מהר כל האפשר?" הם מוצאים בחשאי דרכים להביע את הדברים בצורה יפה, אבל בפועל, הם מייחלים לכך רק למען עצמם. אילו לא היו עושים זאת למען עצמם, למה הם היו מייחלים? אנשים מייחלים רק לשחרור מהיר מן הסביבה האומללה שבה הם נמצאים ומן העולם המיוסר הזה. כמה מהם במיוחד רואים את ההבטחות שניתנו בעבר לבנים הבכורים של האל והם משתוקקים לכך. בכל פעם שהם קוראים את הדברים האלה, נדמה שהם מרווים את צמאונם על ידי התבוננות בחזיון תעתועים. האדם לא זנח לחלוטין את הרצונות האנוכיים שקיימים בתוכו, ולכן החתירה אל האמת לא תהיה אף פעם בלב שלם, בלי קשר לדרך שבה אתה מבצע אותה. רבים מאלה שאינם חותרים אל האמת כמהים תמיד להגעתו של יום האלוהים, כדי שיוכלו להשתחרר מסבלם וליהנות מן הברכות של מלכות השמיים. כשהוא אינו מגיע הכאב בוער בהם וכמה מהם צועקים: "מתי יגיע יום האלוהים? עוד לא התחתנתי ואני לא יכול יותר להמשיך לחכות! עלי להקפיד על כיבוד אב ואם, אני לא יכול לעמוד בכך יותר! אני רוצה שייוולדו לי ילדים כדי שהם יוכלו לדאוג לי לעת זקנה! יום האלוהים צריך למהר ולהגיע! בואו נתפלל כולנו לכך ביחד!" איך ייתכן שאותם אנשים אשר חותרים אל האמת מצליחים לעבור את הדרך כולה מבלי להשמיע תלונה אחת? האם הם אינם מונחים על ידי דברי האל ואינם נתמכים על ידם? בתוכם של אנשים יש כל כך הרבה דברים טמאים, האם ייתכן שהם לא יקבלו את הזיכוך? איך יעלה בידם להשתנות ללא סבל? אנשים צריכים לעבור זיכוך במידה מסוימת ולהיות נכונים להתמסר לתיזמורי האל מבלי להשמיע תלונה נוספת – רק אז הם יוכלו להשתנות לחלוטין.

מובאה 46

באנושות מושחתת, מהות הטבע של האנשים זהה, למעט במקרים של שדים שהתגלמו כבשר ודם או מי שנכנסו בו רוחות רעות. אנשים מסוימים אוהבים תמיד לבחון אילו רוחות שוכנות בתוך סוגים שונים של אנשים, אבל הדבר אינו מציאותי; התמקדות בכך יכולה בקלות להוביל לסטיות מן הדרך. יש מי שמרגישים תמיד שמשהו אינו כשורה ברוח שלהם, כיוון שהם חוו אירועים על טבעיים, בעוד שאחרים סבורים כי יש בעיה ברוח שלהם כיוון שהם אינם מסוגלים להשתנות כלל. למעשה, בלי קשר לבעייתיות אפשרית של הרוח, האופי האנושי זהה – הוא מתנגד לאל ובוגד בו. גם מידת השחיתות של אנשים דומה למדי, וכן המאפיינים המשותפים לאופי שלהם. יש מי שחושדים תמיד, שיש בעיה כלשהי ברוח שלהם ותוהים, "איך יכולתי לעשות דבר כזה? לא הייתי מאמין שאני מסוגל לכך! האם יש בעיה ברוח שלי?" הם אפילו מפקפקים בכך שנבחרו על ידי האל וכתוצאה מכך הופכים שליליים יותר ויותר. יש מי שמבינים דברים בצורה טהורה, ולא משנה מה הם עשו, הם מתמקדים תמיד בחיפוש האמת ובהרהור אודות עצמם, בהתאם לדברי האל: "איך יכולתי לעשות דבר כזה? מהו הטבע שחשפתי? איזה אופי שולט בכך? כיצד אצליח לפעול בהתאם לאמת?" דרך הרהור שכזה אודות עצמך, קל להבין את האמת ולמצוא נתיב של יישום בפועל, וגם לזכות בידע עצמי. לכל אחד יש שיטות ונתיבים שונים של בחינה עצמית; אחדים מתמקדים בחיפוש האמת ובהכרת עצמם, בעוד שאחרים מתמקדים בדברים מעורפלים ולא מציאותיים, שמקשים על ההתקדמות וגורמים להם לבוסס בשליליות. עליכם להבין כעת כי בלי קשר למהות הרוח שלכם, איש אינו יכול לראות או לגעת בדברים שברוח, כך שהקדשת תשומת לב רבה מדי לכך רק יכולה להפריע. הדבר העיקרי שבו צריך להתמקד הוא מהות טבע האדם, שקשור ביכולת הבחנה, ואם תשכילו להבחין במהות טבעם של אנשים תוכלו גם להבחין באנשים עצמם. היכולת לראות בבירור מהם הדברים הקיימים במהות טבעו של אדם, איזה טבע מושחת עשוי להיחשף ומהם היבטי האמת שנדרשים כדי לפתור אותם – אלה הם הדברים שבהם חשוב ביותר להתמקד כשמאמינים באל. רק כאשר חווים את עבודת האל בדרך זו ניתן לזכות באמת ולטהר טבע מושחת. אבל איך יכיר האדם את עצמו? איך יכיר את אופיו שלו? אדם יכול לדעת מהי מהות טבעו בהתאם לטבע שנחשף דרך פעולותיו, כך שהמפתח להכרה עצמית של אדם היא המודעות לטבעו המושחת. רק כך יוכל אדם להבין את מהות טבעו, והיכולת לראות כל זאת בבירור היא הדרך להבנה עצמית. הכרה עצמית היא משימה עמוקה והמפתח ליכולתו של אדם להיוושע טמון במידה שבה הוא מכיר את עצמו. רק כאשר אדם מכיר את עצמו באמת הוא יוכל להכות על חטא באמת ובתמים, לקבל את האמת בקלות ולעלות על הנתיב שמוביל אל הישועה. מי שאינו מכיר את עצמו אינו יכול לקבל את האמת, קל וחומר להתחרט באמת ובתמים. לכן, הדבר החשוב ביותר הוא הבנת הטבע העצמי המושחת. בשום ואופן אין לחתור אל רוחניות כוזבת; התמקדות מתמדת במהות רוחו של אדם מגבירה את סכנת הסטייה מדרך הישר ומאפשרת להטעות אנשים או להסב להם נזק. אין זה אלא מעשי עבור אנשים להתמקד בהכרת עצמם, להבין את טבעם המושחת ולראות בבירור את מהות טבעו של האדם. כל אלה יסייעו לפתרון הבעיה של הטבע המושחת ויעזרו לאנשים לחתור אל האמת ולזכות בישועת האל.

מהות טבע האדם, לאחר השחתתו בידי השטן, זהה באופן עקרוני, למעט הבדלים קלים. הסיבה היא שלכל בני האדם יש אב קדמון אחד, כולם חיים באותו עולם וכולם חוו אותה השחתה. לכולנו דברים משותפים זהים. עם זאת, יש בני אדם שמסוגלים לעשות דבר אחד בסביבה אחת, ואילו אחרים מסוגלים לעשות דבר אחר בסביבה אחרת. יש כאלה שמתורבתים במידה מסוימת, שקיבלו חינוך, ויש כאלה שהם חסרי תרבות, ושלא קיבלו חינוך. יש בני אדם שיש להם השקפה אחת על הדברים, ויש אחרים שיש להם השקפה אחרת על הדברים. יש בני אדם שחיים בסביבה חברתית מסוג אחד, ויש כאלה שחיים בסביבה חברתית מסוג אחר, ויש להם מנהגים והרגלי חיים אחרים שהם ספגו מסביבתם. יחד עם זאת, מהות הדברים שנחשפים באופי האנושי זהה. על כן, אין צורך שתשאל תמיד איזה מין רוח יש לך, או שתחשוש תמיד כי מדובר ברוח רעה. זה דבר שהאדם לא יכול להשיג. רק האל יכול לדעת זאת, וגם אם האדם היה יודע, הידע לא היה מועיל לו כלל. אין שום תועלת ברצון תמידי לנתח את הרוח שלך או להרהר בה. זה דבר שעושים בני האדם הבורים ביותר והמבולבלים ביותר. אל תפקפק בעצמך כאשר אתה עושה דבר שגוי או מפר את הכללים באופן כלשהו, ואל תאמר: "האם רוחי משובשת באופן כלשהו? האם זו עבודתה של רוח רעה? איך יכולתי לעשות דבר מגוחך כל כך?" יהיה אשר יהיה, עליך לחפש באופייך את שורש הבעיה שלך, ועליך לחפש את האמיתות שבהן אנשים צריכים להיווכח. אם תבחן את רוחך, תעלה חרס בידך – אפילו אם תגלה איזה מין רוח יש בקרבך, עדיין לא תהיה מסוגל להכיר את האופי שלך, ולא תהיה מסוגל לפתור את הבעיות שלך. לפיכך, יש בני אדם שתמיד מדברים על הרוח שיש להם, כאילו שהם רוחניים במיוחד או מומחים במיוחד, כשלמעשה הם אפילו יותר חובבנים ומטופשים. יש בני אדם שמדברים באופן רוחני במיוחד, מתוך אמונה שהמילים שהם אומרים עמוקות מאוד, ושבני אדם רגילים לא יבינו אותם. הם אומרים, "אנחנו חייבים לבחון מהן הרוחות שלנו. אם אין לנו רוח אנושית, הרי שגם אם נאמין באלוהים, לא נוכל להיוושע. אל תגרמו לאל למאוס בנו." יש אנשים שכאשר הם שומעים זאת הם הופכים מורעלים ומרומים, מתוך תחושה עמוקה שמה שנאמר להם הגיוני, והם מתחילים לבחון איזו רוח יש בהם. מפני שהם מקדישים תשומת לב רבה כל כך לרוחם, הם הופכים לנוירוטיים. הם בודקים את רוחם בכל עת שהם עושים משהו, ובסופו של דבר, הם מגלים בעיה: "מדוע אני מתנגד לאמת בכל דבר שאני עושה? מדוע אין בי אפילו קמצוץ של אנושיות או היגיון? כנראה אני רוח רעה." למעשה, עם אופי רע וללא האמת, איך ייתכן שהאדם יעשה משהו שעולה בקנה אחד עם האמת? בלי קשר לנאותות של מעשיהם, הם בכל זאת לא מיישמים בפועל את האמת, והם בכל זאת עוינים את אלוהים. אופיו של האדם רע, והשטן השחית ועיבד אותו. אין להם שום צלם אנוש. הם לגמרי מורדים באל ומתנגדים לו. הם כל כך מרוחקים מהאל עד שהם לא יכולים לעשות שום דבר שעולה בקנה אחד עם רצונו. אין שום דבר באופיו הטבעי של האדם שתואם את האל. כל זה ברור מאליו.

יש אנשים רגישים יתר על המידה, שמייחסים חשיבות גדולה לשאלה האם ניחנו בהבנה רוחנית, או לאיזה סוג רוח הם משתייכים, תוך שהם מזניחים את הבנת האופי שלהם. הדבר דומה לליקוט זרעי שומשום, ואיבוד של אבטיח שהיה ברשותכם. האין זה טיפשי להיאחז באשליה ותוך כדי כך לזנוח את הדבר הממשי? במהלך כל שנות הלימוד האלה, האם הבנת לאשורם את דברי הרוח או את הנושאים הקשורים בנפש? האם הבנת את מהות הרוח שלך? אם לא תתעמק במהות הטבע שלך, שטבועה עמוק בנשמתך, ובמקום זאת תבחן תמיד את הרוח שלך, האם יהיו למחקר שלך תוצאות כלשהן? האין הדבר דומה לאדם עיוור שמדליק נר ומבזבז את השעווה? אתה דוחק הצדה את הקשיים האמיתיים שלך ואינך חושב כיצד ניתן לפתור אותם, ובמקום זאת אתה משתמש תמיד בשיטות מעוותות ומהרהר תמיד איזה סוג רוח יש בך, אבל האם יש בכך כדי לפתור בעיה כלשהי? אם אתה מאמין באל אבל אינך חותר אל האמת, אינך עוסק לעולם בעבודה ראויה ותמיד בוחן את הרוח שלך, אתה שוטה גדול מאוד. אנשים חכמים באמת מפגינים את היחס הזה: "בלי קשר למעשי האל או לדרך שבה הוא מתייחס אלי, בלי קשר למידת השחיתות שלי או לאנושיות שלי, אני נחוש בהחלטתי הבלתי מעורערת לחתור אל האמת ולשאוף להכרת האל". רק על ידי הכרת האל ניתן לפתור את הטבע המושחת ולמלא את החובה של היענות לרצון האל; זהו הכיוון של החיים האנושיים, זהו הדבר שאותו צריכים בני האדם לשאוף להשיג וזהו הנתיב היחיד אל הישועה. המציאות משמעותה חתירה אל האמת, הכרת האופי המושחת שלך, הבנת האמת כדי להשתחרר מן הטבע המושחת והיכולת למלא את חובתך לשביעות רצונו של האל. ביאה אל מציאות האמת ובחירה בחיים של אדם כן – זו המציאות. המציאות היא אהבת האל, התמסרות לאל ונשיאת עדות לאל. אלה הן התוצאות שהאל רוצה. אין טעם בחקר דברים שאי אפשר לגעת בהם ושאי אפשר לראות אותם. אין להם דבר וחצי דבר עם המציאות, ואף אין להם קשר להשפעות של עבודת האל. כיוון שאתה קיים כעת בגוף גשמי, עליך לחתור אל הבנת האמת, תוך שאתה ממלא את חובתך, מתנהל כאדם ישר ומשנה את טבעך. כל אלה הם דברים שרוב האנשים יכולים להשיג.

ברור שישנם אנשים שנתונים לעבודתן של רוחות רעות וייתכן שרוחות אלה אף השתלטו עליהם. האם אדם כזה יכול להיוושע על ידי אמונה באל? קשה לומר, והדבר תלוי ביכולתם לנהוג בהיגיון ולהגיע למצב נפשי תקין. הדבר החשוב ביותר הוא יכולתם או אי-יכולתם להבין את האמת וליישם אותה בפועל. אם הם לא יכולים לעמוד בקריטריון הזה, אין להם כל דרך להיוושע. כעת כולכם פועלים מתוך היגיון בריא, אתם מדברים בצורה רגילה ולא חוויתם תופעות על טבעיות או חריגות. לעתים אמנם אתם נתונים במצבים חריגים מעט וכמה מדרכי העשייה שלכם שגויות, אבל כל אלה הן התגלויות של אופי אנושי. למעשה, פני הדברים זהים גם עבור אנשים אחרים – אלא שהרקע והתזמון של ההתגלויות שלהם שונים. נראה כי כעת שיעור הקומה שלכם נמוך, ולאחר שאתם שומעים אחרים שמדברים אודות נושאים והצהרות הקשורים ברוח, אתם מחקים אותם והולכים בעקבותיהם, מעמידים פנים שאתם מבינים את ענייני הרוח ושאתם אנשים נהדרים במיוחד. רק האל יודע ושולט בעניינים של ממלכת הרוח ומזל גדול הוא אם אנשים מצליחים להבין אפילו שמץ מדברי האל, לכן איך זה ייתכן שמישהו יבין לעומק את הממלכה הרוחנית? האם אין זה קל לסטות מדרך הישר על ידי התעמקות תמידית בדברים כאלה? כיום זהו מצבם הפנימי של כל האנשים. גם אם אינך עוסק תמיד ברצינות בנושאים אלה, וגם אם לא תיחלש או תיפול בגללם, אתה עדיין יכול להיות מושפע באופן זמני מדברים מסוג זה שנאמרים על ידי אחרים. גם אם אינך מקדיש תשומת לב רבה לנושאים אלה, אתה עדיין מועד להתמקדות בדברי הרוח בעומק לבך ואם ביום מן הימים תשגה בדברים מסוימים, תיתקל במכשול ותמעד, או אז תפקפק בעצמך ותאמר, "האם גם הרוח שלי טועה?". בדרך כלל אינך מפקפק, וכשאתה רואה אחרים שמתבוססים בספקות, אתה סבור כי הם נוהגים בחוסר היגיון. אבל אם יגיע היום שבו אתה תטופל, או שמישהו אחר יאמר שאתה השטן, או שאתה רוח רעה, אתה תאמין לדבריהם וממש כמותם תתבוסס בספק ולא תוכל לחלץ את עצמך. למעשה, רוב האנשים מועדים לבעיה זו, מעצם כך שהם מייחסים חשיבות עצומה לענייני הרוח ומזניחים נושאים כמו הבנת אופיים או היווכחות בחיים. דבר זה מנתק אותם לחלוטין מן המציאות ומהווה סטיה חווייתית.

על כולכם להקפיד ולהכיר את האופי שלכם, ולדעת אילו היבטים של האופי שלכם יכולים לגרום לכם בקלות לעשות דברים שגויים או לרדת מדרך הישר, ועל סמך זאת, עליכם לסכם את החוויות והלקחים שלכם. במיוחד מבחינת שירות, חוויות החיים והכרתכם את האופי שלכם, רק על ידי העמקת הידע שלכם בהדרגה תהיו מסוגלים להבין את מצבכם ולצמוח בכיוון הנכון. אם תוכל להחזיק בהיבטים האלה של האמת ולהפוך אותם לחייך הפנימיים, תהיה יציב הרבה יותר, וכבר לא תאמר דברים חסרי אחריות ושרירותיים לגבי עניינים שאינך מבין. אתה תתמקד במציאותיות של דבריך ותשתף לגבי דברים אמיתיים. כשבני האדם יבינו טוב יותר את האופי שלהם עצמם, וכשהם יבינו טוב יותר את האמת, הם ידברו באופן הולם יותר, והם כבר לא ידברו באופן שרירותי. בני האדם שהאמת לא בידם הם תמיד רפי שכל, והם מעזים לומר כל דבר. יש אפילו בני אדם אשר בעת הפצת הבשורה, על מנת לזכות בעוד כמה אנשים, אינם מהססים ללכת בעקבות אנשים דתיים ולהשמיע דברים שהם בגדר חילול קודשו של האל. אין להם מושג מה הם עצמם, אין להם כל הבנה של אופיים שלהם, והם לא מפחדים מאלוהים. יש בני אדם שמאמינים שזו לא בעיה חמורה, אך האם זו באמת לא בעיה חמורה? כשיבוא יום והם יכירו בחומרת הבעיה, הם יתחילו לפחד. איזה מעשה נורא לעשות! הם לא מבינים את מהות העניין הזה, והם אפילו חושבים שהם עד כדי כך חכמים ושהם מבינים הכול. אולם הם לא מודעים לכך שהם פוגעים באלוהים, והם לא מודעים לאופן שבו הם יושמדו. אין שום טעם להבין את כל העניינים הנוגעים לגיהינום או לעולם הרוחני אם אינך מכיר את האופי שלך עצמך. מה שחשוב כעת הוא לפתור את הקשיים של הכרת העצמיות והכרת מהות הטבע שלנו. עליך להבין כל אחד מן המצבים שנחשפים על ידי האופי שלך – אם לא תוכל לעשות זאת, הרי שכל הבנה אחרת היא חסרת תועלת; הכול יהיה חסר תועלת, גם אם תתעמק בעצמך שוב ושוב כדי לבחון איזה רוח או נשמה יש בך. המפתח טמון בהבנת הדברים השונים שהם חלק מן הטבע שלך ואשר מתקיימים בפועל בתוכך. בלי קשר לרוח השוכנת בך, אתה כעת אדם החושב בצורה תקינה, כך שעליך לחתור אל ההבנה ואל קבלת האמת. אם אתה מסוגל להבין את האמת, עליך לפעול בהתאם לאמת – זו חובתו של אדם. הרהור בענייני הרוח הוא חסר תועלת עבורך ואין בו טעם או יתרון כלשהו. כיום מתגלים בכנסיות ברחבי העולם אנשים שהם קורבנות לעבודה של רוחות רעות. לאנשים כאלה יש עדיין תקווה, אם יצליחו להבין את האמת. אבל אם לא יצליחו להבין את האמת או לקבל אותה, אפשר רק לסלק אותם ותו לא. כאשר אדם מצליח להבין את האמת, הדבר מעיד שיש בו עדיין היגיון תקין, ואם יעלה בידו להבין אמיתות נוספות, השטן לא יוכל להונות אותו או לשלוט בו ויש עדיין תקווה כי ניתן יהיה להושיע אותו. אם הם אחוזי דיבוק ורוב הזמן ההיגיון שלהם אינו מתנהל בצורה תקינה, הם אבודים לגמרי ויש לסלק אותם כדי למנוע צרות. כל מי שיש בו היגיון תקין יחסית, בלי קשר לרוח השוכנת בו, כל עוד יש לו אפילו מעט הבנה רוחנית, והוא מסוגל להבין את האמת ולקבל אותה, יש תקווה כי ייוושע. גם אם לאדם אין את היכולת לקבל את האמת, הרי שאם הוא מאזין ברוב קשב לדרשות, מסוגל להבין את שיתוף האמת, מפגין חשיבה תקינה ואינו חסר היגיון, אזי יש תקווה כי יזכה בישועה. אבל אני חושש, כי יש אנשים שחסרים הבנה רוחנית או שאינם מבינים את דבריהם של בני האדם, ואשר אינם מצליחים להבין גם אם אחרים משתפים עמם את האמת; אנשים כאלה הם בעייתיים ואינם יכולים אפילו לעבוד כנותני שירות. יתר על כן, מי שמאמינים באל צריכים להתמקד אך ורק באמת ובחתירה אליה. אין הם צריכים להמשיך ולהתמקד בדיונים אודות הרוח, חקר הרוח או הבנתה. כל זה חסר היגיון ומגוחך. המפתח כעת טמון ביכולתו של אדם לקבל את האמת, להבין את האמת ולהיווכח במציאויות. זהו המפתח, אבל יש חשיבות עליונה ליכולתו של אדם להכיר את עצמו ולהרהר בעצמו, ולהיותו בעל יכולת להבין את אופיו שלו! חקר המהות של הרוח שבך הוא חסר משמעות וחסר ערך במיוחד. אם תמשיך לחקור תמיד דברים כמו מהות הרוח שלך, מה מתחולל בנפשך, איזו רוח שוכנת בך, אם היא רוח ברמה גבוהה או ירודה, מאיזו רוח התגלמת מחדש כבשר ודם, כמה פעמים הגעת לכאן בעבר ומה יהיה סופך, או מה טומן עבורך העתיד – ההתעסקות התמידית בכל אלה תפריע לדברים החשובים. גם אם תבחן אותם ביסודיות, כאשר יגיע היום שבו אחרים יבינו את האמת וייווכחו במציאויות, לך לא יהיה דבר. אתה הפרעת לדברים החשובים באמת והבאת זאת על עצמך. אתה בחרת בנתיב הלא נכון והאמנת באל לשווא. את מי תאשים אז? אין טעם להאשים אחרים; הכול נגרם על ידי הבורות שלך.

מובאה 47

האם אתם רואים כעת בבירור כיצד ללכת אחר האל ולפסוע בנתיב של חתירה אל האמת? מה המשמעות של אמונה באל והליכה אחריו? האם המשמעות היא לוותר על כמה דברים, להיות מסוגלים להשקיע למען האל ולעמוד במעט סבל, ללכת אחר האל לאורך כל הדרך וזה הכול? האם ניתן לזכות באמת כשהולכים כך אחרי האל? האם ניתן לזכות כך בישועה? האם הדברים האלה ברורים לכם בלבכם? יש כאלה שסבורים, שאחרי שאדם חווה שיפוט, ייסור, טיפול וגיזום, או לאחר שהתגלה פרצופו האמיתי, סופו כבר נגזר ואין לו כל תקווה להיוושע. רוב האנשים אינם רואים זאת בבירור, הם מתלבטים ונמצאים על פרשת דרכים, מבלי לדעת כיצד להתקדם בנתיב שלפניהם. האין זה אומר שעדיין חסר להם ידע אמיתי של עבודת האל? האם למי שיש ספקות בנוגע לעבודת האל ולישועת האדם על ידי האל יש בכלל אמונה אמיתית? בדרך כלל, אנשים שטרם עברו טיפול וגיזום ולא נתקלו במכשולים כלשהם מרגישים שעליהם לחתור אל האמת ולרצות את האל בעצם אמונתם. אבל כאשר הם סופגים מהלומה כלשהי או נתקלים בקשיים, אופיים הבוגדני נחשף, ומגעיל לראות זאת. לאחר מכן, גם הם עצמם מרגישים שזהו דבר מגעיל ובסופו של דבר הם שופטים את עצמם ואומרים, "הכול נגמר מבחינתי! אם אני מסוגל לעשות דברים כאלה, האין זה אומר שאני אבוד? האל לא יושיע אותי לעולם." רבים נמצאים במצב כזה. אפשר אפילו לומר, שכולם נמצאים במצב כזה. מדוע אנשים שופטים את עצמם בצורה כזו? הדבר מוכיח, שהם עדיין לא מבינים את כוונת האל להושיע את האנושות. אחרי שאתה עובר פעם אחת גיזום וטיפול, אתה עלול לשקוע בשליליות למשך זמן רב, ללא יכולת להיחלץ מהמצב הזה, עד כדי כך שאתה עלול אפילו לוותר על החובה שלך. אפילו תרחיש שולי עלול להרתיע אותך ולגרום לכך שלא תחתור עוד אל האמת ותישאר תקוע. נראה שאנשים נלהבים לחתור אל האמת רק כשהם מרגישים שהם נטולי פגמים וחסרונות, אבל כשהם מגלים שהם מושחתים מדי, אין בהם עוד את הכוח להמשיך לחתור אל האמת. רבים מביעים דברי תסכול ושליליות, כמו "אין ספק שעבורי זה נגמר האל לא יושיע אותי. אפילו אם האל יסלח לי, לא אוכל לסלוח לעצמי; לעולם לא אצליח להשתנות." אנשים אינם מבינים את רצון האל וזוהי הוכחה לכך שהם אינם מכירים עדיין את עבודתו. למעשה, אין זה אלא טבעי שלאורך החוויות שלהם אנשים יחשפו לעתים טבע מושחת, או ינהגו באופן טמא, חסר אחריות או רשלני וללא נאמנות. הסיבה היא, שטבעם של אנשים מושחת; זהו חוק בלתי נמנע. מדוע קוראים לבני האדם מושחתים, אם לא בגלל גילויים אלה? אילו בני האדם לא היו מושחתים, עבודת הישועה של האל הייתה חסרת משמעות. כיוון שאנשים אינם מבינים את האמת ואינם מבינים את עצמם באמת וכיוון שהם אינם יכולים לראות את מצבם בבירור, הבעיה היא שכדי לראות את האור, הם צריכים שהאל יביע את דברי החשיפה והמשפט שלו. אחרת הם יישארו רדומים וקהי חושים. אם האל לא היה עובד בדרך זו, אנשים לא היו משתנים לעולם. בלי קשר לקשיים שנקרים בדרככם בכל שלב, אני אשתף עמכם על האמת ואספק לכם בהירות והנחייה, וכל עוד תוכלו לעלות על הנתיב הנכון, זה יספיק. אחרת אנשים סוטים למצבי קיצון. הם הולכים תמיד בנתיבים שמובילים למבוי סתום, ללא אפשרות להתקדם, ובעודם פוסעים, הם שופטים את עצמם. כשאנשים רק מתחילים לחוות את עבודת האל, הם עדיין לא מבינים את עצמם. לאחר שהם נכשלים ונחשפים מספר פעמים, בסופו של דבר הם שופטים את עצמם. הם אומרים: "אני שד; אני שטן! הכול נגמר בעבורי. אין סיכוי שאיוושע אי פעם. אין דרך להושיע אותי." אנשים הם באמת שבריריים מדי וקשה מאוד להתמודד עמם, והם אף נוטים לקיצוניות כשהם מתקדמים. כאשר אנשים אינם מבינים כי השחיתות שלהם עמוקה, שהם שדים, הם הופכים יהירים וצדקנים; הם מאמינים שהם התמודדו עם אינספור קשיים ושהם אוהבים את האל וראויים להיכנס למלכות שמיים. אבל כשהם מבינים את עומק השחיתות שלהם, שהם לא מביאים לידי ביטוי צלם אנוש, אלא הם שדים ושטנים, הם מניחים לייאוש להשתלט עליהם ומרגישים שאין להם תקווה. הם חשים שהאל הוקיע אותם ואף חשף והדיר אותם. כאשר אנשים אינם מבינים את עצמם, הם יהירים וצדקנים, וכאשר הם מבינים את עצמם הם נותנים לייאוש להשתלט עליהם. אנשים הם עד כדי כך בעייתיים וקשים. אם הם יצליחו לקבל את האמת ואם ביום מן הימים הם יבינו את רצונו של האל, הם יאמרו: "השחיתות שלי הייתה עמוקה כל כך לאורך כל הדרך וסוף-סוף אני מכיר בה. למזלי, האל מושיע אותי, ועכשיו אני יכול לראות חיים מזהירים וללכת בנתיב הנכון של החיים. איני יודע כיצד אוכל להודות לאל." הדבר דומה ליקיצה מחלום וראיית האור. האם הם לא זכו לישועה גדולה? האם הם לא אמורים לשבח את האל? ישנם אנשים שאינם מבינים את עצמם אפילו כאשר המוות קרוב; הם עדיין יהירים ואינם יכולים לקבל את העובדות שנחשפו. הם חשים שהם טובים למדי: "אני אדם טוב; איך הייתי מסוגל לעשות את זה?" נדמה שהם הואשמו לשווא. יש אנשים שחווים את עבודת האל במשך שנים, אך בסופו של דבר הם עדיין אינם מבינים את טבעם. הם חושבים תמיד שהם אנשים טובים ושהם שגו ברגע של בלבול, ואפילו היום, כשהם מודרים, הם אינם מצייתים. אדם כזה הוא יהיר ובור מדי – הוא פשוט אינו מקבל את האמת. הוא לעולם לא יוכל להשתנות ולהפוך לבן אדם. מתוך כך תוכלו לגלות שאף על פי שטבע האדם הוא להתנגד לאל ולבגוד בו, קיימים הבדלים בטבעם של אנשים. לצורך זה יש להבין את טבע האדם יותר לעומק.

באופיים של אנשים יש מספר תכונות משותפות שאותן צריך להבין. כל האנשים מסוגלים לבגוד באל – זו תכונה משותפת – אבל לכל אדם יש נקודת תורפה מהותית משלו. יש אנשים שאוהבים כוח, אחרים אוהבים מעמד; יש כאלה שסוגדים לכסף ואחרים מעדיפים את תענוגות הבשר. אלה הם הבדלים באופיים של אנשים. יש כאלה שמסוגלים לעמוד איתן למרות הקשיים שבהם הם נתקלים לאחר שהם מתחילים להאמין באל, בעוד שאחרים הופכים שליליים, מתלוננים ואינם מצליחים לעמוד איתן אפילו כשהם מתמודדים עם מעט קושי. אם כן מדוע, למרות העובדה ששניהם מאמינים באל, ושניהם אוכלים ושותים את דברי האל, התגובות שלהם לקשיים שנקרים בדרכם שונות כל כך? הדבר ממחיש, שאף על פי שלכל בני האדם המושחתים עמוקות יש את אופיו של השטן, האיכות של אנושיותם משתנה. יש כאלה שמואסים באמת ושונאים אותה, בעוד שאחרים מסוגלים לאהוב ולקבל אותה. במקרה של אנשים מסוימים, גילוי האופי המושחת חמור יותר, ואילו אצל אחרים הוא חמור פחות. כמה מהם מעט נדיבים יותר, בעוד שאחרים רעים מאוד. אף על פי שיש הבדל בדברים, בהתנהגות ובגילויים שמאפיינים אותם, האופי המושחת זהה; כולם בני אנוש מושחתים, שנתונים לשליטת השטן. זו התכונה המשותפת לכולם. אופיו של אדם מגדיר מיהו. אף על פי שיש דברים משותפים באופיים של אנשים, יש להתייחס לכל אדם בצורה שונה בהתאם למהות שלו. לדוגמה, תאוות מרושעות הן תכונה שמשותפת לכל בני האדם. הדברים האלה קיימים אצל כל אחד ואי אפשר להתגבר עליהם בקלות. אבל לאנשים מסוימים יש נטיות חזקות במיוחד במובן הזה. בכל פעם שאנשים כאלה נתקלים בפיתויים הקשורים במין האחר, הם נכנעים להם. הפיתוי משתלט על לבם והם נכנעים לו; הם מוכנים לברוח עם האדם האחר בכל עת ולבגוד באל. לכן, אפשר לומר שאופיים של אנשים אלה הוא מרושע. כאשר אנשים מסוימים מתמודדים עם דבר שכזה, וגם אם הם מפגינים מעט חולשה או חושפים תשוקות רעות מסוימות, הם לא יעשו דבר שאינו מקובל. הם מסוגלים לנהוג באיפוק ולהימנע ממצבים כאלה; הם יכולים למרוד בבשר ולדחות את הפיתוי. לכן אי אפשר לומר שאופיים הוא מרושע. בני אדם חיים בתוך הבשר ולכן יש בהם תאוות רעות; אבל אנשים מסוימים הם שרירותיים ונמהרים ונענים לתשוקותיהם, ואף עושים דברים שמפריעים לעבודת הכנסייה ומשבשים אותה. עם זאת, אחרים אינם כאלה. הם מסוגלים לחתור אל האמת ולפעול בהתאם לה והם יכולים למרוד בבשר. אף על פי שבכל האנשים יש תאוות בשרים, הם מתנהגים בצורה שונה. זהו ההבדל במהות הטבע של האנשים. באנשים מסוימים יש חמדנות רבה לכסף. בכל פעם שהם רואים כסף או חפצים יפים, הם רוצים לקחת אותם לעצמם. יש בהם תשוקה עזה במיוחד להשיג את הדברים האלה. אנשים אלה הם חמדנים מעצם אופיים. הם חומדים את כל הרכוש החומרי שהם רואים ואף מעזים לגנוב את מנחות האל או להשתמש בהן שלא כיאות – הם אפילו מעזים להניח את ידם על סכומים שמסתכמים בעשרות או אלפי יואן. ככל שהכסף רב יותר, כך הם הופכים נועזים יותר. לבם אינו ירא את האל כלל. זהו אופי חמדני. יש כאלה שמצפונם אינו שקט לאחר שהם מבזבזים מעט מכספי הכנסייה, או כמה עשרות יואן. הם ממהרים לכרוע ברך לפני האל ולהתפלל בדמעות של חרטה ומתחננים לסליחתו של האל. אי אפשר לומר שאנשים כאלה הם רודפי בצע, כיוון שלכולם יש טבע מושחת ונקודות תורפה, והיכולת של אנשים אלה להכות על חטא מוכיחה באמת ובתמים כי המעשים שלהם היו פשוט גילוי של טבעם המושחת. יש כאלה שהם שיפוטיים כלפי אחרים. הם אומרים, "הפעם האדם הזה בזבז סכום קטן מכספי הכנסייה, אבל בפעם הבאה זה עלול להגיע לעשרות יואן. ללא ספק מדובר באדם שגונב מנחות ושיש לסלקו." לדברים האלה יש אופי שיפוטי מסוים. טבעם של אנשים מושחת ולכן מן הסתם הם יגלו את שחיתותם ויעשו הרבה מעשים רעים. זו תופעה רגילה, אבל אדם שמגלה את שחיתותו אינו דומה לאדם שאופיו מרושע. אנשים משני הסוגים האלה אמנם עשויים לעשות כמה דברים דומים, אבל הם שונים באופיים. לדוגמה, כאשר אדם פוסע בנתיב החתירה אל האמת ושואף להיות אדם ישר, בלתי נמנע שמעת לעת הוא יביע שקרים וינהג במרמה או בתחבולות. לעומת זאת, שקרים ומרמה הם חלק מאופיו של השטן והוא משקר כל הזמן לגבי כל דבר. אף על פי ששניהם עשויים להפגין התנהגות שקרית, יש הבדל עקרוני בין מהות השטן למהותו של אדם אשר חותר אל האמת. האם ראוי, אם כך, לתייג אנשים ששואפים להיות ישרים כשדים וכשטנים, רק בגלל גילוי שחיתות רגעי? העובדה שהם חטאו בשקר או בהונאה של אחרים אינה אומרת שהם שדים שמשקרים ומרמים תמיד. כיוון שמהות טבעם של אנשים אינה זהה, אי אפשר להתייחס אליהם כמקשה אחת. השוואה בין אדם שביצע עבירה רגעית לבין שד היא צורה של שיפוט והוקעה שרירותיים. זה הדבר שפוגע באנשים יותר מכול. אם אין לכם יכולת הבחנה ואינכם רואים דברים בבירור, אינכם יכולים לדבר מתוך עיוורון ולהחיל כללים ללא כל אבחנה, משום שתפגעו באחרים. אנשים חסרי הבנה רוחנית, שאוהבים לציית לכללים, הם אלה שמועדים במיוחד לשפוט ולגנות אחרים. אנשים שאינם מבינים את האמת מדברים ופועלים ללא עקרונות, ואנשים שמדברים כלאחר יד ושופטים ומגנים אחרים בצורה שרירותית אינם מיטיבים עם עצמם ולא עם אחרים.

אינכם יודעים בלבכם מהי המטרה שאליה חייב אדם להגיע מתוך אמונתו באל כדי להיות תואם לרצונו. אנשים מעטים מאוד יכולים להאמין באל תוך התאמה מלאה לדרישותיו. יש בתוככם יותר מדי בעיות וייתכן שטרם הבנתם אותן והן עדיין אינן ברורות לכם. דבר זה מראה שאתם עדיין לא מבינים את האמת, אינכם יכולים להרהר בעצמכם ועדיין לא גיליתם את המחשבות וההיבטים השונים באופייכם שטמונים בכם ואינכם יכולים לנתחם. ביום מן הימים, לאחר שתאזינו לדרשות רבות ותצברו ניסיון, תבינו את האמת. רק אז תוכלו להכיר את עצמכם באמת. אף על פי שאתם מאמינים באל באמת, טרם נפטרתם מטבעכם המושחת ועדיין יש באופי שלכם דברים שטחיים רבים ואתם אוהבים ללבוש בגדים יפים ונהנים מדברים נאים. כאשר אנשים מסוימים לובשים בגדים יפים או מקבלים טלפון נייד נחמד, טון קולם משתנה; כשנשים מסוימות נועלות נעלי עקב צורת הליכתן משתנה והן כבר לא יודעות מי הן. באשר לדברים שאצורים בלבם של אנשים ולאופי שגורם להם לגלות דברים מרושעים, מכוערים ושטחיים כאלה, אנשים צריכים להכיר במהות המושחתת שלהם ובאותם דברים שהם חלק מאופיים. אנשים יכולים להרגיש את המהות המושחתת הזו, אבל הם אינם יכולים לפתור אותה והם יכולים להסתמך רק על כוח הרצון שלהם שיגביל אותם וימנע מהם להיחשף כלפי חוץ. ככל שהחוויות שלהם מעמיקות, ככל שמעמיקה ההיכרות שלהם עם אופיים ועם כל היבטי האמת, וככל שהם מבינים בהדרגה את דרישות האל ונכנסים לתוכן, כך המהות המושחתת שלהם והיבטים של אופיים מתחילים להשתנות באיטיות. תחילה, ההיכרות העצמית שלהם שטחית מאוד. הם מסוגלים להכיר במהותם המושחתת, אבל אינם יכולים לחפש את האמת ולהכיר את מהות השחיתות שלהם. כאשר הם רוכשים מעט ידע, הם רוצים לרסן את עצמם ולמרוד בבשר דרך עבודה קשה ואף להשיג תוצאות, אבל הם מתאמצים לשווא והם עדיין לא מצליחים לרדת לשורש הבעיה. בהמשך, כשהם מבינים את האמת ומכירים לעומק את מהותם המושחתת, הם מתחילים לשנוא את עצמם. בשלב זה, הם אינם צריכים להתאמץ במיוחד כדי למרוד בבשר, הם יכולים ליישם את האמת בפועל באופן יזום ולנהוג בהתאם לעקרונות. לעתים אמנם הם לא מבינים את האמת לחלוטין, אבל לפחות הם יכולים לפעול לפי צו מצפונם ובאופן הגיוני. כולם נתקלים בקשיים כאשר הם מתחילים לחוות את דברי האל; כיוון שהם אינם מבינים את האמת ואינם יודעים כיצד להתייחס אל העקרונות כאל הבסיס שלהם, הם תמיד שואלים איך לעשות דבר כזה או אחר ויכולים פשוט לציית לכללים. בנוסף, אנשים תמיד מתערערים בגלל מצבים שליליים ולפעמים אין להם איך להתקדם. באשר למצבים שליליים, יש לפתור דרך שיתוף את אלה שניתנים לפתרון דרך שיתוף, ואפשר להתעלם מאלה שאינם ניתנים לפתרון דרך שיתוף. במקום זאת עליך להתמקד בהתנהגות ובביאה בצורה רגילה ולשתף יותר על האמת. ביום מן הימים, כשתבין את האמת בבירור ותרד לעומקם של דברים רבים, המצבים השליליים שלך ייעלמו באופן טבעי. האם המצבים השליליים הישנים שלכם לא נעלמו כבר? לכל הפחות, אתם חווים אותם הרבה פחות מכפי שחוויתם בעבר. פשוט התמקדו בעבודה קשה של חתירה אל האמת ותוכלו לפתור את כל הבעיות שלכם. כשתוכלו לפתור את הבעיות שלכם, המשמעות תהיה שהתקדמתם וצמחתם. אנשים ממשיכים לחוות עד ליום שבו חל שינוי מוחלט בנקודת מבטם על החיים וגם במשמעות ובבסיס של קיומם, והם עוברים שינוי יסודי והופכים לאדם אחר לחלוטין – האין זה דבר מדהים? זהו שינוי גדול, שינוי גורלי. רק כאשר אתה הופך אדיש לתהילה, לרווח, למעמד, לכסף, להנאה, לכוח ולכבוד בעולם ומסוגל לוותר עליהם בקלות, יהיה לך צלם אנוש. אלה שבסופו של דבר יושלמו על ידי האל הם קבוצה כזו; הם חיים למען האמת, למען האל ולמען כל מה שצודק. זהו צלם אנוש אמיתי.

יש אנשים שישאלו, "מה זה בדיוק בן אדם?" כיום אף אחד איננו בן אדם. אם הם אינם בני אדם, מהם? אפשר לומר שהם חיות, בהמות, שטנים או שדים; בכל מקרה, הם רק עוטים עור אנושי, אבל אי אפשר לקרוא להם בני אדם, כיוון שהם לא ניחנו באנושיות רגילה. הכינוי חיות מדויק מעט יותר, אבל אנשים דוברים שפות ויש להם שכל ומחשבות, והם יכולים לעסוק במדע ובייצור, כך שניתן להגדיר אותם כחיות מדרגה גבוהה יותר. אבל האנשים הושחתו עמוקות על ידי השטן, הם איבדו מזמן את המצפון ואת ההיגיון שלהם, והם אינם מצייתים לאל ואף אינם יראים ממנו כלל. לגמרי ראוי לקרוא להם שדים ושטנים. כיוון שהאופי שלהם הוא של השטן והם מגלים טבע שטני ומביעים דעות שטניות, ראוי יותר לקרוא להם שדים ושטנים. אנשים הושחתו בצורה עמוקה מדי ולא נותר בהם הרבה מצלם אנוש. הם כמו בהמות וחיות, הם שדים. כיום אנשים אינם דבר זה או אחר, הם אינם דומים לבני אנוש ולא לשדים, ואין להם צלם אנוש אמיתי. יש מאמינים ותיקים שלאחר שנות ניסיון רבות זוכים בשמץ של קרבה לאל ויכולים פחות או יותר להבין מעט את האל, לדאוג לדברים שלגביהם דואג האל ולחשוב על הדברים שעליהם חושב האל – המשמעות היא, שיש בהם שמץ מהופעתו של בן אנוש והם מגובשים למחצה. מאמינים חדשים טרם חוו ייסור ושיפוט ואף לא יותר מדי גיזום וטיפול. הם גם לא שמעו חלק גדול מן האמת, אלא רק קראו את דברי האל ולא עברו חוויה אמיתית. כתוצאה מכך, הם לא עומדים בדרישות. עומק החוויה של האדם קובע את היקף השינוי שלו. ככל שאתה חווה פחות את דברי האל, כך תבין פחות את האמת. אם אין לך שום חוויה, אתה אינך מושפע, אתה חי את השטן והנך שד, פשוט כך. האם אתה מאמין בכך? ביום מן הימים תבין את הדברים האלה. האם יש כיום אנשים טובים? אם לאנשים אין הופעה אנושית, כיצד נוכל לקרוא להם בני אדם? בלתי אפשרי עוד יותר לקרוא להם אנשים טובים. יש להם מעטפת אנושית, אבל אין להם מהות אנושית ואין זו הגזמה לקרוא להם בהמות בבגדים אנושיים. אם מישהו רוצה להפוך לאדם בעל צלם אנוש דרך חוויית עבודתו של האל, עליו לעבור דרך הגילוי, הייסור והשיפוט של דברי האל ורק אז הוא יוכל בסופו של דבר להשיג את השינוי. זהו הנתיב; אם האל לא היה עושה זאת, אנשים לא היו מצליחים להשתנות. האל צריך לפעול בדרך זו, לאט לאט. אנשים צריכים לחוות שיפוט וייסור ואף גיזום וטיפול מתמידים וכן יש לחשוף את הדרכים שבהן הם מגלים את טבעם המושחת. אנשים יכולים לעלות על הנתיב הנכון רק כאשר הם מסוגלים להרהר בעצמם ולהבין את האמת. רק לאחר תקופה של חוויה ולאחר הבנה של כמה אמיתות אנשים יכולים להיות בטוחים במידה מסוימת ביכולתם לעמוד איתן. אני רואה ששיעור הקומה שלכם עדיין נמוך, שאינכם מבינים מספיק את האמת ושאינכם יכולים למלא את חובותיכם בצורה נאותה. אף על פי שנראה שאתם עסוקים מאוד בחובותיכם, בפועל אתם על סף הסכנה. אינני רואה שזכיתם באף אחת ממציאויות האמת וקשה לומר אם אתם אנשים שחותרים אל האמת. זה מעמיד אתכם בסכנה גדולה. אמרתי דברים דומים כבר פעמים רבות, אבל אנשים רבים אינם מבינים את המשמעות. יש כאלה שאומרים: "אני מאמין באל בהתלהבות כה רבה כעת, אין חשש שאמעד או אסטה מהדרך. האל מתייחס אליי ברוב חסד, לא נשקפת לי כל סכנה". האל מתייחס לכל האנשים ברוב חסד ומגן עליהם, אבל אתה לא נוכחת במציאויות האמת ולכן, באופן טבעי, נשקפת לך סכנה. האם אתה יכול להיות בטוח שתצליח לעמוד איתן כשתתמודד עם ניסיונות? איש אינו מעז להבטיח דבר כזה. רבים מסוגלים רק לדבר אודות דברים ודוקטרינות מסוימים. אין זה אומר שהם מבינים את האמת, או קל וחומר, שיש להם שיעור קומה של ממש, ולמרות זאת הם חושבים שכמעט הגיעו ליעד. אם אדם מסוגל לומר דבר כזה, זה מראה שהוא אינו ראוי כלל. כל אדם שלא זכה במציאויות האמת חי על סף הסכנה. זה נכון לחלוטין.

מובאה 48

מבין כל המאמינים באל, איזה סוג של אדם הוא בעל הסיכוי הנמוך ביותר להיוושע, איזה סוג אופי הוא זה שסביר להניח שיוביל להרס? האם אתם רואים זאת בבירור? מהו האופי המשותף לכל בני האדם, בין אם הם מנהיגים או חסידים? המרכיב המשותף באופי האנושי הוא הבגידה באל; כל אדם מסוגל לבגוד באל. מהי בגידה באל? כיצד היא באה לידי ביטוי? האם רק אלה שמפסיקים להאמין באל בוגדים בו? אנשים חייבים להבין מהי מהות האדם ולהבין את השורש שלה. התקפי הזעם שלך, הליקויים, ההרגלים הקלוקלים וחוסר החינוך, כל אלה הם היבטים שטחיים. אם תיצמד תמיד לעניינים השוליים האלה, תוך יישום כללים וחוסר הבנה של הדברים המהותיים, מבלי לפתור את הדברים המובנים באופייך ואת הטבע המושחת שלך, בסופו של דבר תסטה מן הדרך ותתנגד לאל. אנשים יכולים לבגוד באל בכל עת ובכל מקום – זו בעיה חמורה. ייתכן שבמשך זמן מה תהיה בלבך אהבה כלפי האל ואתה תשקיע מעצמך בהתלהבות ותמלא את חובותיך במסירות. או אולי במהלך תקופה זו תנהג בהיגיון תקין עם מצפון, אבל אנשים הם חסרי יציבות והפכפכים, ומסוגלים להתנגד לאל ולבגוד בו בכל רגע ובכל מקום בגלל אירוע בודד. לדוגמה, אדם מסוים עשוי להיות בעל היגיון תקין לחלוטין, לזכות בעבודתה של רוח הקודש, בחוויה מעשית ובעול ולהפגין מסירות במילוי חובותיו. אבל אז, בדיוק כשאמונתו חזקה, בית האל מגרש צורר משיח שאותו הוא מעריץ, ומתחילות להתפתח בו תפיסות. הוא מיד הופך להיות שלילי, מאבד את ההתלהבות שגילה כלפי עבודתו, ממלא את חובתו ברשלנות ובזלזול, אינו רוצה עוד להתפלל ואז מתלונן, "מדוע עליי להתפלל? אם אדם טוב כל כך מגורש, מי יכול להיוושע? האל אינו צריך להתייחס לאנשים בצורה כזו!" מהי המהות של דבריו? אירוע בודד שאינו עולה בקנה אחת עם רצונותיו מספיק כדי לעורר אצלו ביקורת על האל. האם אין זה גילוי של בגידה באל? אנשים יכולים לסטות מן האמונה באל בכל עת ובכל מקום; הם עלולים להיתקל במצב מסוים שמעורר בהם תפיסות מסוימות וגורם להם לשפוט את האל ולגנות אותו – האם זה לא גילוי של בגידה באל? זהו עניין חמור. ייתכן שאתה סבור שאין בך כל תפיסות בנוגע לאל ושאתה אכן מציית לו, אבל כשאתה עושה משהו שגוי ולפתע מוצא את עצמך מתמודד עם גיזום וטיפול מחמירים, האם אתה מסוגל להמשיך לציית? האם תוכל לחפש את האמת כדי להגיע לפתרון? אם אינך מסוגל לציית או לחפש את האמת כדי לפתור את בעיית המרדנות שלך, יש עדיין סיכוי שתוכל לבגוד באל. ייתכן שלא אמרת במפורש "אני כבר לא מאמין באל", אבל ברגע זה לבך כבר בגד בו. עליך לזהות בבירור את מהות האופי האנושי. האם מהותו היא בגידה? רק מתי מעט מסוגלים לזהות בבירור את מהות טבע האדם. כמובן, יש כאלה שניחנים במעט מצפון ובאנושיות ראויה יחסית, בעוד שאחרים נטולי אנושיות בכלל, אבל בין אם אנושיותו של אדם היא טובה או רעה, או אם איכותו טובה או ירודה, המכנה המשותף הוא שכולם מסוגלים לבגוד באל. מהות האופי האנושי היא בגידה באל. נהגתם לחשוב ש"כיוון שבני האדם שהושחתו בידי השטן בוגדים באל מעצם מהותם, אין לי מה לעשות בקשר לכך, רק להשתנות בהדרגה". האם אתם עדיין חושבים בצורה כזו? אם כך, אמרו לי, האם יכול אדם לבגוד באל מבלי להיות מושחת? אנשים יכולים לבגוד באל גם מבלי להיות מושחתים. כאשר האל ברא את בני האדם, הוא העניק להם רצון חופשי. בני האדם שבריריים במיוחד; אין בהם את הרצון המובנה להתקרב לאל ולומר, "האל הוא הבורא שלנו, ואנחנו יצירי הבריאה". לא עולה אצלם כל מחשבה כזו. האמת חסרה בהם באופן טבעי ויתרה מכך, הם לא ניחנים באף היבט הקשור בעבודת האל. אלוהים העניק לבני האדם רצון חופשי ואת היכולת לחשוב, אבל האנשים אינם מקבלים את האמת, אינם מכירים א באל כלל וכלל ואינם מבינים כיצד יש לציית לו ולעבוד אותו. דברים אלה אינם קיימים אצל בני האדם, כך שגם מבלי להיות מושחת, אתה עדיין מסוגל לבגוד באל. מדוע לומר שאתה מסוגל לבגוד באל? כאשר השטן מגיע כדי לפתות אותך, אתה נוהה אחריו ובוגד באל. אלוהים הוא זה שברא אותך, אבל אתה אינך הולך אחריו ובמקום זאת אתה נוהה אחרי השטן – האם זה לא הופך אותך לבוגד? מעצם הגדרתו, בוגד הוא אדם שמפנה עורף. האם אתה מבין את מהות העניין במלואה? לכן, אנשים יכולים לבגוד באל בכל עת ובכל מקום. אנשים מפסיקים לבגוד באל כאשר הם חיים באופן מלא בממלכתו וחוסים באורו, כאשר כל מה שמשתייך לשטן הושמד וכאשר אין עוד דבר שעלול להדיח אותם או לפתות אותם לחטוא. כל עוד יש דבר מה שמשדל את האנשים לחטוא, הם עדיין יהיו מסוגלים לבגוד באל. לפיכך, בני האדם הם יצורים חסרי ערך. ייתכן שאתה סבור, כי משום שאתה מסוגל לפלוט כמה דברים ודוקטרינות, המשמעות היא שאתה מבין אמיתות מסוימות ואינך מסוגל לבגוד באל ולכן צריך להתייחס אליך כבעל ערך – גם אם לא כבעל ערך של זהב או כסף, אז לפחות ערך השווה לברונזה או ברזל, ובכל מקרה כבעל ערך רב יותר מחרס. אבל אתה מפריז בערכך. האם אתה יודע מהם בני האדם באמת? אנשים מסוגלים לבגוד באל בכל עת ובכל מקום, הם אינם שווים אפילו גרוש אחד; בדיוק כפי שאמר האל: בני האדם הם בהמות, יצורים נקלים וחסרי ערך. אבל בלבם פנימה, אנשים אינם חושבים כך. הם חושבים, "אינני סבור שאני יצור נקלה חסר ערך! מדוע אינני מצליח להבין את העניין הזה? איך זה יכול להיות שלא חוויתי זאת? האמונה שלי באל כנה; יש בי אמונה, לכן אינני מסוגל לבגוד באל. דברי האל כולם אמת, אבל אני פשוט לא מצליח להבין את המשפט, 'אנשים יכולים לבגוד באל בכל עת ובכל מקום'. כבר חזיתי באהבת האל; לעולם לא אהיה מסוגל לבגוד בו, לא משנה מתי". זה מה שאנשים חושבים בלבם, אבל דברי האל הם עובדות, הם אינם נאמרים יש מאין. כל דבר מוכח בפניכם כדי לשכנע אתכם באופן מוחלט; רק כך תוכלו להכיר בשחיתות שלכם ולפתור את בעיית הבגידה. במלכות לא תהיה בגידה; כאשר אנשים חיים תחת ריבונותו של אלוהים ולא בשליטת השטן, הם חופשיים באמת. אז לא יהיה צורך לחשוש מבגידה באל, כי חשש כזה יהיה בלתי נחוץ ומיותר. בעתיד ניתן יהיה לומר שכבר אין בכם שום דבר שעלול לבגוד באל, אבל לעת עתה, זהו לא המצב. כיוון שטבעם של האנשים מושחת, הם עלולים לבגוד באל בכל עת. זה לא שקיומן של נסיבות מסוימות גורם לבגידה, ושלולא נסיבות או אילוצים מסוימים לא היית בוגד באל. הרי גם ללא אילוצים כלשהם, אתה עדיין מסוגל לבגוד בו. זו בעיית מהותו המושחתת של האדם, הבעיה של אופי האדם. גם אם אינך חושב או עושה כעת דבר, המציאות של אופייך עדיין שרירה וקיימת ואיש אינו יכול לעקור אותה מן השורש, כיוון שאופי הבגידה באל מושרש בך, האל אינו בתוך לבך, ובעומק לבך אין מקום לאל והאמת אינה נוכחת בו. לכן, אתה מסוגל לבגוד באל בכל עת ובכל מקום. מלאכים הם שונים; אמנם הם אינם ניחנים בטבעו של האל או במהותו, אבל הם מסוגלים לציית לאל באופן מלא משום שהם נבראו על ידו במיוחד למען שירותו וכדי להפיץ את פקודותיו בכל מקום. הם שייכים לו לחלוטין. באשר לבני האדם, האל ייעד אותם לחיים על פני האדמה ולא העניק להם את היכולת לעבוד אותו. לפיכך, בני האדם מסוגלים לבגוד באל ולהתנגד לו. הדבר מוכיח שכל גורם עלול לנצל את בני האדם ולערער את יציבותם. אין אינם הריבון של עצמם. כאלה הם בני האדם, יצורים נטולי כבוד וערך!

האל חושף את אופיו הבוגדני של האדם כדי שאנשים יוכלו להבין באמת את העניין הזה ואת עצמם. מתוך היבט זה, אנשים יכולים להתחיל להשתנות ולנסות למצוא נתיבים של יישום בפועל, דרך הבנת האופנים שבהםם הם עלולים לבגוד באל ודרך הבנת הטבע המושחת שלהם, שעלול לגרום להם לבגוד באל. כאשר תגיע לנקודה שבה לא תמרוד עוד באל בשלל היבטים ולא תבגוד בו ברוב ההיבטים, ותגיע לסופו של מסע החיים שלך, לרגע שבו עבודת האל תושלם, כבר לא תצטרך עוד לחשוש שמא תבגוד באל בעתיד. מדוע אני אומר זאת? לפני שאנשים הושחתו על ידי השטן, הם היו מסוגלים לבגוד באל כאשר השטן פיתה אותם. אבל כאשר השטן יושמד, אנשים יפסיקו לבגוד באל, הלא כן? אך העת הזו טרם הגיעה. טבעו המושחת של השטן עדיין נמצא בתוכם והוא מסוגל לבגוד באל בכל עת ובכל מקום. לאחר שתחווה את החיים עד לנקודה מסוימת, לאחר שתיפטר מכל אותן דעות ותפיסות שגויות ומכל הדמיונות בנוגע להתנגדות לאל ולבגידה בו; אז תבין את האמת ולבך יהיה מלא בדברים חיוביים; תוכל לשלוט בעצמך ובמעשיך, וברוב הנסיבות כבר לא תבגוד באל. ואז, לאחר שיושמד השטן, תעבור שינוי מוחלט. שלב העבודה הנוכחי נסוב על תיקון הבגידה והמרדנות של האדם. האנושות בעתיד כבר לא תבגוד באל, משום שהשטן כבר יטופל. בעיית הונאת האנושות והשחתתה בידי השטן כבר לא תעמוד על הפרק. לאנושות לא יהיה קשר יותר לנושא הזה. כיום, אנשים נדרשים להבין את אופיו הבוגדני של האדם, שהוא נושא בעל חשיבות עליונה. זו הנקודה שבה עליכם להתחיל. מה נחשב לאופי הבוגד באלוהים? איך מתבטאת הבגידה? כיצד צריכים האנשים להתבונן בעצמם ולזכות בהבנה? כיצד עליהם ליישם בפועל ולהיווכח? יש להבין ולראות בבירור את כל הדברים האלה. כל עוד האופי הבוגדני קיים בקרבו של אדם, הוא מסוגל לבגוד באל בכל עת ובכל מקום. גם אם הוא אינו מתכחש לאל ובוגד בו בגלוי, הוא עדיין מסוגל לעשות דברים רבים שלא ייחשבו כבגידה בעיני אחרים, אך מעצם מהותם יהוו בגידה. המשמעות היא, שהאנשים אינם עצמאיים. השטן השתלט עליהם כבר בהתחלה. אם אתה מסוגל לבגוד באל גם מבלי להיות מושחת בידי השטן, עד כמה גדולה כעת הסכנה שתבגוד בו, כשאתה מלא בטבעו המושחת של השטן? האם אינך עלול יותר מאי פעם לבגוד באל בכל עת ובכל מקום? משימתך הנוכחית היא להיפטר מן הטבע המושחת על כל גילוייו ולהפחית את הדברים שגורמים לך לבגוד באל, כדי שיהיו לך סיכויים רבים יותר לזכות בכך שהאל יהפוך אותך למושלם ויאפשר לך להיות במחיצתו. ככל שתחווה יותר ויותר מעבודת האל בהיבטים שונים, כך תוכל לזכות באמיתות מסוימות ולהפוך למושלם במידה מסוימת. אם השטן והשדים שלו ימשיכו לנסות ולפתות אותך, או שרוחות רעות ינסו להונות אותך ולהפריע לך בדרכך, תוכל להיות לך יכולת הבחנה מסוימת שתאפשר לך לפעול בדרכים שאינן מהוות בהכרח בגידה באל. זהו דבר שהולך ונבנה עם הזמן. כאשר בני האדם נבראו לראשונה, הם לא ידעו איך לעבוד את אלוהים או לציית לו, ולא הבינו את המשמעות של בגידה בו. כאשר השטן הגיע כדי לפתות אותם, הם הלכו אחריו ובכך בגדו באלוהים ומשום שלא הצליחו להבחין בין טוב לרע ולא הייתה להם היכולת לעבוד את אלוהים ועוד פחות מכך היכולת להבין שאלוהים הוא בורא האנושות ושעליהם לעבוד אותו. כעת, האל מושיע אנשים על ידי כך שהוא מחדיר בהם אמיתות שיאפשרו להם להכיר אותו, כולל אמיתות לגבי מהותו, טבעו, כל-יכולתו, המעשיות שלו וכן הלאה, במטרה שכל אלה יהפכו להיות החיים שלהם, יעניקו להם עצמאות ויאפשרו להם לחיות לפי האמת. ככל שתעמיק לחוות את דברי האל ואת המשפט והייסור שבדבריו, כך תבין בצורה עמוקה יותר את הטבע המושחת שלך וכך תהפוך להיות נחוש לציית לאל ולאהוב ולרצות אותו. ככל שתיטיב להכיר את האל, כך תוכל להשיל מעצמך יותר ויותר מטבעך המושחת וכך יהיו בתוכך פחות דברים שמהווים בגידה באל ויותר דברים שתואמים לו, עד שתצליח להתגבר על השטן ולנצח אותו. האמת מעניקה לאנשים עצמאות והשטן כבר לא יכול להוליך אותם שולל או להגביל אותם והם מצליחים לנהל חיים אנושיים של ממש. יש כאלה ששואלים: "אם אופי האדם מושחת ואם האדם עלול לבגוד באל בכל עת ובכל מקום, איך יכול האל להמשיך ולומר שהוא הפך את האדם למושלם?" שלמות משמעה שדרך חוויית עבודת האל ניתן ללמוד להכיר את האל ואת אופי האדם ולהבין כיצד לעבוד את האל ולציית לו. האנשים יכולים להבחין בין עבודת האל לעבודת האדם, לזהות את ההבדל בין עבודתה של רוח הקודש לבין עבודתן של רוחות רעות וגם להבין כיצד השטן והשדים מתנגדים לאל, כיצד האנושות מתנגדת לאל, מהו יציר בריאה ומיהו הבורא. עבודת האל היא שמוסיפה את כל הדברים הללו לבני האדם לאחר שנבראו. לכן, בני האנוש המושלמים בצורתם הסופית הם איתנים ובעלי ערך רב יותר מאלו שלא הושחתו מלכתחילה, שכן האל הוסיף ויצק לתוכם דבר מה. לפיכך, בני האנוש המושלמים והמוגמרים נהנים מעצמאות גדולה יותר מכפי שהייתה לאדם ולחווה, וכן מהבנה טובה יותר של האמת הנוגעת לעבודת האל ולציות לו וגם לגבי האופן שבו עליהם עצמם להתנהל. אדם וחווה לא ידעו את כל הדברים הללו. כאשר הנחש פיתה אותם, הם אכלו את פרי עץ הדעת טוב ורע אבל גם לאחר שהתעוררה בהם הבושה, הם עדיין לא ידעו כיצד לעבוד את האל. בכל הזמן שחלף מאז, האנושות הפכה להיות מושחתת יותר ויותר. זהו עניין משמעותי ביותר ואיש אינו מבין אותו לחלוטין. בגלל האינסטינקטים של הבשר האנושי, אנשים מסוגלים לבגוד באל בכל עת ובכל מקום, אולם בסופו של דבר האל ישלים את האדם ויקדם אותו לעידן הבא. זהו דבר שקשה לאנשים להבין. זהו תהליך שניתן רק לחוות בהדרגה. אך לאחר הבנת האמת, הדברים יתבהרו באופן טבעי.

מדוע אנשים נדרשים להכיר את האל? הסיבה היא, שמבלי להכיר את האל, אנשים יתנגדו לו. אם מישהו אינו מבין את האמת, השטן והרוחות הרעות עלולים להוליך אותו שולל ולנצל אותו. הוא לא יוכל לחמוק מהשפעתו של השטן וכך לא יצליח לזכות בישועה. אבל כאשר האדם מבין את האמת, הוא ניחן בידע אמיתי בנוגע לאל ויכול לציית לו באמת, לשמש לו כעד וכך האל יזכה בו. השטן לא יוכל להוליך שולל אדם כזה או לנצל אותו, גם אם ירצה לעשות זאת. זו המשמעות של להיות משוחרר לחלוטין מהשפעתו של השטן ולזכות בישועה, וזו החשיבות בדרישת האל שאנשים יכירו אותו. אם תכיר את האל, הוא יוכל להושיע אותך. אך מבלי להכיר את האל, לא תוכל לזכות בישועה. אם מישהו אינו מבין את האל ואינו חותר אל האמת כלל, ובמקום זאת חי לפי טבעו השטני מבלי ליישם בפועל את האמת, גם אם הוא מבין חלק ממנה, ואף חוטא ביודעין, הרי שהוא באמת חסר תקנה. באיזה מצב אתם נמצאים כעת? כל עוד יש לכם כעת שביב של תקווה, באיזו דרך מחשבה עליכם לנקוט, ולא משנה אם האל זוכר את חטאי העבר שלכם או לא? "עליי לחתור לשינוי בטבע שלי, לחתור להיכרות עם האל, לעולם לא ללכת שוב שולל אחרי השטן ולעולם לא לעשות שוב דבר שיבייש את שם האל". כיום, האנשים מושחתים בצורה עמוקה ביותר ונטולי כל ערך. אילו היבטים עיקריים קובעים אם ניתן יהיה להצילם ואם יש להם תקווה כלשהי? המפתח טמון ביכולת שלך להבין את האמת, ביכולת שלך ליישם את האמת בפועל וביכולת שלך להשתנות אחרי שאתה מקשיב לדרשה. אלה הם ההיבטים העיקריים. אם אתה חש חרטה ותו לא וכאשר מגיע הזמן לעשות מעשה אתה פשוט עושה כרצונך, דבק באותן דרכים ישנות ובאותן תפיסות, שיטות וכללים ישנים ולא רק שאינך מנסה להכיר את עצמך, אלא אתה רק הולך ונעשה גרוע יותר ועדיין מתעקש ללכת בנתיב הקודם שהלכת בו, אז לא תהיה לך כל תקווה ואתה תימחק. היכרות מעמיקה יותר עם האל והיכרות מעמיקה יותר עם עצמך יאפשרו לך להימנע טוב יותר מעשיית רע ומחטאים. ככל שההיכרות שלך עם אופייך תהיה עמוקה יותר, כך תוכל להגן על עצמך טוב יותר ואז לאחר שתסכם את החוויות והלקחים שלמדת, לא תיכשל שוב. למעשה, בכל אדם יש פגמים; אלא שהאל אינו רואה באדם אחראי לכך. בכל אחד יש פגמים וזו רק שאלה של מידה. יש פגמים שעליהם אפשר לדבר, ואחרים שאי אפשר. יש כאלה שעושים דברים באופן גלוי, וכאלה שעושים דברים בסתר. בכל אחד יש חטאים ופגמים ובכולם מתגלה טבע מושחת כלשהו, כמו יוהרה או צדקנות עצמית; כל אחד סטה מדרך הישר במידה זו או אחרת במהלך עבודתו או נהג במרדנות מעת לעת. קל להבין את כל אלה. האנושות המושחתת אינה יכולה להימנע מהם. אבל לאחר שאנשים מבינים את האמת, עליהם להיות מסוגלים להימנע מכל אלו ולא לעשות עוד עבירות; עבירות העבר לא צריכות להטריד אותם יותר. החשוב הוא יכולתם של אנשים להכות על חטא ולהשתנות באמת. אלו שמתחרטים ומשתנים הם אלו שזוכים בישועה, ואלו שאינם מתחרטים ואינם משתנים כלל, נידונים להדרה. אם לאחר הבנת האמת אנשים עדיין עוברים במודע עבירות, אם הם מתעקשים שלא להכות על חטא ונותרים כפי שהיו, הרי שגם אם יעברו גיזום וטיפול או יקבלו אזהרות, לא יהיה להם סיכוי להיוושע.