האם יש לכם כעת דרך להכיר את עצמכם, לזכות בהיווכחות בחיים ולהיווכח בדרך הנכונה לאמונה באל? האם יש לכם כיוון או מטרה כלשהם? רצוי שיהיה לכם מושג כלשהו, מפני ששיתפנו די הרבה על סוגיות כגון איך להיות אדם ישר, איך להכיר את עצמך, איך לאכול ולשתות את דברי האל, איך יש לשתף על האמת כדי לפתור בעיות, איך יש לשתף פעולה בצורה הרמונית במילוי חובות, איך צריכים האחים והאחיות לנהוג כדי לבסס ביניהם קשרים בין-אישיים תקינים וכך הלאה. כעת, כשהיבטי האמת הנוגעים לאמונה באל ברורים לכם יותר, כשצברתם ידע מעשי יותר וכשאתם שונים מכפי שהייתם בעבר – תקופה בה הייתם שרויים בערפול בכל היבט עליו נשאלתם – אתם מרגישים הרבה יותר טוב, הלא כן? (אני חש כעת שהכול ברור לי יותר ויותר). בדיוק. "ברור יותר ויותר." במציאות, לא משנה איזה היבט של האמת אתה מיישם בפועל, באם מדובר בחיים כאדם ישר, או בעבודה עצמית שתסייע לך להישמע לאל, או איך לתקשר בצורה נוחה עם שאר האחים והאחיות, איך להביא לידי ביטוי צלם אנוש, וכיוצא בזה, לא משנה באיזה היבט של האמת אתה מחפש להיווכח, הבסיס לכל זאת חייב להיות הכרה עצמית. האם חיים כאדם ישר לא כוללים בתוכם הכרה עצמית? הרי לא תצליח ליישם בפועל בכנות עד שתלמד להכיר את ערמומיותך ואת חוסר היושר שלך. רק כשתבין שכשלת בניסיונך לציית לאל, תצליח לציית לו או לחפש מה נדרש ממך כדי לציית לו. אם אינך מכיר את עצמך, אז שאיפותיך להפוך לאדם ישר, לציית לאל או לזכות בישועה הן שאיפות ריקות מתוכן. זה מפני שאנשים ניחנים בטבע מושחת ולא קל להם ליישם בפועל היבטים של האמת, מפני שטבעם המושחת תמיד פוגם בניסיונם לעשות זאת. כשאתה מיישם בפועל היבט כלשהו של האמת, טבעך המושחת מרים את ראשו, מפריע למאמציך להיות ישר ולהישמע לאל, וגורם לך להתנהג בחוסר סבלנות כלפי אחיך ואחיותיך. אם אינך מהרהר בטבע המושחת הזה, אם אינך מנסה לחשוף אותו, לפרק אותו לגורמיו או להכיר בו, ובמקום זאת ממשיך ליישם בפועל את האמת תוך הסתמכות על דמיונותיך ותפיסותיך, אזי כל מה שתעשה יהיה לא יותר מאשר לציית לחוקים, מפני שאינך מבין את האמת ואינך יודע לאילו עקרונות אמת עליך לציית. לכן, אין זה משנה איזה היבט של האמת האדם מיישם בפועל, עליו קודם כול להתבונן בעצמו ולהכיר את עצמו. הכרה עצמית משמעה הכרה של כל מילה וכל מעשה שלך, הכרה של מחשבותיך ורעיונותיך, של כוונותיך, דמיונותיך ותפיסותיך. עליך גם להכיר את פילוסופיות החיים של השטן ואת כל רעליו השונים וגם להיות ניחן בידע תרבותי כללי. עליך לשחר לאמת ולהבחין בכל הדברים הללו בבירור. כך, תוכל להבין את האמת ולהכיר את עצמך באמת ובתמים. אדם יכול לעשות מעשים טובים רבים מאז שהחל להאמין באלוהים, אך ישנם דברים רבים שאין עדיין ביכולתו לראות בבירור, ודאי שלא להבין את האמת. ועדיין, בזכות מעשיו הטובים הרבים, הוא חש שהוא כבר מיישם את האמת בפועל, שהוא כבר נשמע לאל ושהוא כבר סיפק את רצון האל. כשחייך רגועים ונטולי אירועים, אתה מסוגל לעשות כל מה שאומרים לך, ואז אין לך שום השגות בנוגע לביצוע כל חובה שהיא ואינך מגלה כל התנגדות. כשנאמר לך להפיץ את הבשורה, אתה לא מתלונן ואתה מסוגל לעמוד בקושי הזה, וכשנאמר לך להתרוצץ מפה לשם ולעבוד, או לבצע משימה כלשהי, אתה עושה זאת. בשל כך, אתה חש שאתה אדם שנשמע לאל וחותר אל האמת. אך אם ישאלו אותך ברצינות, "האם אתה אדם ישר? האם אתה אדם שבאמת נשמע לאל? האם אתה אדם שטבעו השתנה?" – כלומר, אם נבחן כל אדם בקפידה כנגד האמת שבדברי האל – ניתן יהיה לומר שאף אחד לא יעמוד ברף המתבקש ושאף אחד לא יהיה מסוגל לפעול על פי עקרונות האמת. לכן, על כל האנושות המושחתת להתבונן בעצמה. על בני האדם להתבונן בטבע שעל פיו הם חיים ובפילוסופיות, בהיגיון, בכפירה ובשקרים של השטן מהם נובעים כל פעולותיהם ומעשיהם. עליהם להתבונן בשורש הסיבה לחשיפת טבעם המושחת, במהות שמניעה את רצונם, במה ועבור מי הם חיים. אם ניקח כל זאת ונעמיד זאת מול האמת לשם השוואה, נגלה שכל בני האדם אבודים. מה הסיבה לכך? הסיבה היא שהאנושות מושחתת עמוקות. אנשים אינם מבינים את האמת והם כולם מאפשרים לטבעם המושחת להוביל את חייהם. אין בהם ולו שמץ של הכרה עצמית, הם תמיד מאפשרים לדמיונותיהם ותפיסותיהם להוביל את אמונתם באלוהים, הם ממלאים את חובותיהם על פי העדפותיהם ושיטותיהם שלהם ומשרתים את אלוהים בהתאם לתאוריות דתיות. יתרה מכך, הם ממשיכים להאמין שהם שופעי אמונה, שמעשיהם ניחנים בהיגיון רב, ובסופו של דבר הם חשים שזכו בתגמול רב. מבלי להיות מודעים לכך, הם מתחילים לחשוב שהם כבר פועלים בהתאם לרצון האל ושהם סיפקו את רצונו בצורה מלאה ועמדו בכל דרישותיו. אם כך אתה מרגיש, או אם נדמה לך שקצרת הישגים במהלך שנים ספורות של אמונה באלוהים, אז על אחת כמה וכמה עליך לחזור ולעמוד בפני האל כדי לבחון את עצמך. עליך להביט על הנתיב שבו פסעת במהלך שנות האמונה שלך כדי לבדוק האם כל מעשיך שנעשו בפני האל נעשו כולם בהתאם לרצונו. עליך לבחון מה בהתנהגויותיך התנגד לאלוהים ומה נשמע לו, והאם מעשיך עמדו בדרישותיו של האל וסיפקו אותן. עליך להבהיר את כל הדברים הללו, כי רק אז תוכל להכיר את עצמך.

המפתח להתבוננות והכרה עצמית הוא זה: ככל שאתה יותר מרגיש שנחלת הצלחה בתחומים מסוימים, או שעשית את הדבר הנכון, וככל שאתה חושב שביכולתך לספק את רצון האל או שאתה מסוגל להתגאות בתחומים מסוימים, כך יותר כדאי לך להכיר את עצמך בתחומים האלה וכך יותר כדאי להעמיק לחקור אותם כדי לגלות אילו טומאות עדיין קיימות בך, כמו גם לגלות אילו גורמים בתוכך אינם מסוגלים לספק את רצון האל. בואו ניקח את פאולוס בתור דוגמה. פאולוס ניחן בידע רב. הוא סבל רבות במהלך הטפותיו וזכה להערצתם של רבים. כתוצאה מכך, לאחר שהשלים עבודה רבה, הוא הניח שכתר יישמר בצד עבורו. זה גרם לו לסטות יותר ויותר לדרך הלא נכונה, עד שלבסוף, אלוהים הענישו. אך אם הוא היה אז מתבונן בעצמו ומנתח את מעשיו, אופן מחשבתו היה משתנה. במילים אחרות, פאולוס לא התמקד בחיפוש אחר האמת שבדברי ישוע אדוננו. הוא האמין רק בדמיונותיו ובתפיסותיו שלו. הוא חשב שאם רק יעשה מעשים טובים ויפגין התנהגות טובה, אלוהים ישבח ויתגמל אותו. אך בסוף, דמיונותיו ותפיסותיו שלו עיוורו את ליבו והסוו את שחיתותו, שהיא האמת. אולם, האנשים לא הצליחו להבחין בכך, ולא היה להם כל ידע בעניינים אלו, אז לפני שאלוהים חשף זאת, הם תמיד החשיבו את פאולוס כרף שאליו יש לשאוף, כדוגמה שעל פיה יש לחיות, והחשיבו אותו כאליל נערץ שכמותו השתוקקו להיות. המקרה של פאולוס משמש תמרור אזהרה לאנשיו הנבחרים של האל. בעיקר כשאנו, הנוהים אחר האל, עלולים לסבול ולשלם את המחיר במהלך מילוי חובותינו ובשירותנו את האל, אנו חשים שאנו נאמנים לאל ואוהבים אותו, וברגעים כאלו עלינו להתבונן בעצמנו ולהבין את עצמנו עוד יותר בנוגע לנתיב שבו אנו פוסעים. זהו הרי דבר הכרחי ביותר. מפני שאם תחשוב שמה שבעיניך הוא טוב הוא גם הדבר הנכון, לא תטיל בכך ספק, לא תהרהר בכך ולא תנתח האם יש בכך חלק כלשהו שמתנגד לאלוהים. לדוגמה, ישנם אנשים שרואים עצמם כטובי לב עד מאוד. הם אף פעם לא שונאים אחרים או פוגעים באחרים, הם תמיד יושיטו יד לכל אח או אחות שמשפחתם זקוקה לעזרה, כי הם יודעים שאחרת לא יימצא פתרון לבעייתם. הם ניחנים בהרבה רצון טוב, ועושים ככל יכולתם כדי לעזור לכל מי שרק יוכלו. אך עם זאת, הם אף פעם לא מתמקדים ביישום האמת בפועל ואין בהם היווכחות בחיים. למה גורם כל הרצון הזה לעזור? הם משהים את חייהם שלהם, אך עדיין די מרוצים מעצמם וחשים סיפוק רב מכל מה שעשו. יתרה מכך, הם מתגאים בכך מאוד ומאמינים שאין בכל מה שעשו משהו שמנוגד לאמת, שמעשיהם יספקו לבטח את רצון האל ושאמונתם באל כנה היא. מבחינתם, טוב לבם הטבעי הוא דבר שיש לנצל וברגע שהם עושים זאת, הם מקבלים כמובן מאליו שזו האמת. אך במציאות, כל מעשיהם הם רק מעשיהם הטובים של בני אנוש. הם לא מיישמים בפועל את האמת כלל וכלל, כי כל מה שהם עושים נעשה בפני האדם ולא בפני האל. והם עוד פחות מכך מיישמים בפועל בהתאם לדרישות האל ובהתאם לאמת. לכן, כל מעשיהם הם לשווא. דבר ממה שהם עושים אינו בבחינת יישום בפועל של האמת או של דברי האל, שלא לדבר על הישמעות לרצונו. במקום זאת, הם עושים שימוש בטוב לב אנושי ובהתנהגות טובה כדי לעזור לאחרים. לסיכום, הם לא מחפשים את רצון האל בכל מעשיהם ולא נוהגים בהתאם לדרישותיו. אלוהים לא משבח התנהגות כזו של בני אדם. מבחינת אלוהים, זוהי התנהגות שיש לגנותה והיא אינה ראויה לכך שיזכור אותה.

הכרה עצמית היא חיונית לכל אדם ואדם, מפני שהיא משפיעה ישירות על הסוגייה החשובה שהיא, האם יכול האדם להשיל מעליו את טבעו המושחת ולזכות בישועה. אל תחשבו שמדובר בעניין של מה בכך. הכרה עצמית אין משמעה הבנה של מעשיך או מנהגיך, אלא הכרה של מהות בעיותיך. הכרה של השורש והמהות של מרדנותך, הכרה בסיבה שבגינה אינך מסוגל ליישם בפועל את האמת, והבנת הדברים שעולים ומפריעים לך כשאתה כן מיישם בפועל את האמת. אלו הם כמה מההיבטים החשובים ביותר בהכרה העצמית. לדוגמה, בשל ההתניה הקיימת בתרבות המסורתית הסינית, קיימת בקרב העם הסיני התפיסה המסורתית לפיה על כל אדם לכבד את הוריו. מי שאינו מכבד את הוריו הוא ילד כפוי טובה. רעיונות אלו הוחדרו אצל האנשים מאז ילדותם, ומלמדים אותם בכל בית, כמו גם בכל בית ספר ובחברה בכללותה. כשראשו של אדם מתמלא בדברים כאלו, הוא חושב לעצמו, "כיבוד הורים חשוב יותר מכל דבר אחר. אם לא אכבד את הוריי, לא אהיה אדם טוב. איחשב לילד כפוי טובה והחברה תוקיע אותי מתוכה. אהפוך לאדם נטול מצפון." האם מדובר בהשקפה נכונה? אנשים ראו את אלוהים מבטא אמיתות כה רבות. האם אלוהים דרש מהם אי פעם שיכבדו את הוריהם? האם זו אחת האמיתות שעל המאמינים באל להבין? התשובה היא לא. אלוהים שיתף על עקרונות מסוימים בלבד. איזה עיקרון בדברי האל עוסק באופן שבו על כל אדם להתייחס לרעהו? אהבו מה שאלוהים אוהב ושנאו מה שאלוהים שונא: זהו העיקרון שאותו יש לקיים. אלוהים אוהב את אלו המשחרים לאמת ומסוגלים למלא אחר רצונו. אלו גם האנשים שאותם עלינו לאהוב. אלו שאינם ממלאים אחר רצון האל, ששונאים את אלוהים ומורדים בו, אלו האנשים שאותם אלוהים מתעב, ולכן גם עלינו לתעב אותם. זה מה שמבקש האל מהאדם. אם הוריך לא מאמינים באל, אם הם יודעים היטב שהאמונה באל היא הנתיב הנכון שיכול להוביל אל הישועה, אך הם נותרים אטומים לכך, אז אין כל ספק שהם אנשים חולים ששונאים את האמת ושהם מתנגדים לאל ושונאים אותו – ואלוהים, באופן טבעי, סולד מהם ומתעב אותם. האם תוכל לתעב הורים שכאלה? הם מתנגדים לאל ומגדפים אותו, מה שאומר שהם לבטח שדים ושטנים. האם תהיה מסוגל לסלוד מהם ולקלל אותם? כל אלו הן שאלות אמיתיות. אם הוריך מונעים ממך להאמין באל, איך עליך להתייחס אליהם? כפי שהאל מבקש, עליך לאהוב מה שאלוהים אוהב ולשנוא מה שאלוהים שונא. במהלך עידן החסד, ישוע אדוננו אמר, "מִי הִיא אִמִּי וּמִי הֵם אֶחָי?" "כִּי כָּל הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם הוּא אָחִי וַאֲחוֹתִי וְאִמִּי." מילים אלו היו קיימות כבר בעידן החסד, וכיום, מילותיו של האל ברורות עוד יותר: "אהבו מה שאלוהים אוהב ושנאו מה שאלוהים שונא." המילים הללו ניגשות ישר לעניין, אך לעיתים קרובות אנשים מתקשים להבין את משמעותן האמיתית. אם אדם כלשהו מכחיש את האל ומתנגד לו, או אם יש מישהו שהאל מקללו, אך הוא גם הורה או קרוב משפחה שלך ולא אדם רשע עד כמה שאתה יכול לראות, והוא מתייחס אליך יפה, ייתכן שתמצא שאינך מסוגל לשנוא את אותו אדם, ואולי אפילו תשמור על קשר קרוב עימו ולא יחול כל שינוי במערכת היחסים שלכם. כשאתה מגלה שאלוהים מתעב אנשים כאלה, זה מטריד אותך, אך עדיין אינך מסוגל לעמוד לצדו של אלוהים ולדחות מעליך ללא רחמים את אותו אדם. הרגש תמיד שולט בך ולכן אינך מסוגל להרפות לחלוטין מאותו אדם. מה הסיבה לכך? זה קורה כי רגשותיך חזקים מדי והם עומדים בדרכך ליישום האמת בפועל. האדם הזה טוב אליך, אז אינך מסוגל להביא את עצמך לשנוא אותו. היית מצליח לשנוא אותו רק אם היה פוגע בך. האם שנאה שכזו הייתה תואמת לעקרונות האמת? בנוסף, אתה גם נשלט בידי תפיסות תרבותיות וחושב שבגלל שמדובר בהורה או בקרוב משפחה, אם תשנא אותו, החברה תדחה אותך מעליה ודעת הקהל תתעב אותך, אתה תיחשב לכפוי טובה, לאדם נטול מצפון וחסר צלם אנוש. אתה חושש שאלוהים יגנה אותך ויענישך. גם אם תרצה לשנוא את אותו אדם, מצפונך לא יאפשר לך. למה מצפונך פועל כך? זה בגלל אופן החשיבה שנזרע בתוכך מאז היותך ילד, שאותו קיבלת בירושה ממשפחתך. כך הוריך חינכו אותך, וכך התנתה אותך החברה המסורתית. אופן החשיבה הזה מעוגן עמוק בתוך ליבך וגורם לך להאמין באופן שגוי שכיבוד הורים הוא מנהג טבעי ומוצדק לחלוטין ושכל מה שקיבלת בירושה מאבותיך חייב להיות טוב. זה הדבר הראשון שלמדת והוא נותר דומיננטי בתוכך. הוא יצר בתוכך אבן נגף משמעותית ומהווה גורם מפריע לאמונתך ולקבלת האמת ובכך לא מאפשר לך ליישם בפועל את דברי האל, לאהוב את מה שאלוהים אוהב ולשנוא את מה שאלוהים שונא. אתה יודע בליבך שחייך הגיעו מאלוהים ולא מהוריך, ואתה גם יודע שלא רק שהוריך לא מאמינים באל, אלא אף מתנגדים לו, ושהאל שונא אותם ושעליך להישמע לאל ולעמוד לצדו, אבל אינך מסוגל להביא את עצמך לשנוא אותם, אפילו אם אתה רוצה בכך. אינך מסוגל לעשות את השינוי הזה, אינך מסוגל להקשיח את ליבך ואינך מסוגל ליישם בפועל את האמת. מה הגורם לכך? השטן משתמש בתרבויות מסורתיות, כמו גם בתפיסות מוסריות שונות, כדי להשתלט על מחשבותיך, על שכלך ועל ליבך, כדי שלא תהיה מסוגל לקבל עליך את דברי האל. דברי השטן הללו השתלטו עליך וכעת אינך מסוגל לקבל עליך את דברי האל. כשאתה רוצה ליישם בפועל את דברי האל, הדברים הללו גורמים לסערה בקרבך, הם גורמים לך להתנגד לאמת ולדרישות האל והופכים אותך חסר אונים לפטור את עצמך מעול התרבות המסורתית. לאחר מאבק שנמשך זמן מה, אתה מתפשר: אתה מעדיף להאמין שהתפיסות המוסריות המקובלות הן נכונות ותואמות לאמת, אז אתה דוחה או זונח את דברי האל. אינך מקבל עליך את דברי האל כאורים ותומים ולא אכפת לך אם תיוושע. אתה מרגיש שתמשיך לחיות בעולם ותוכל לשרוד אם תסמוך על האנשים הללו. אינך מסוגל להתמודד עם אצבעה המאשימה של החברה, אז אתה מעדיף לבחור לוותר על האמת ועל דברי האל, להיכנע לתפיסות המוסריות המסורתיות ולהשפעת השטן, לפגוע באל ולא ליישם בפועל את האמת. האדם הוא יצור מעורר רחמים, הלא כן? האין הוא זקוק לישועת אלוהים? ישנם כאלה שהאמינו באלוהים במשך שנים רבות, אך עדיין לא מבינים כראוי את סוגיית כיבוד ההורים. הם פשוט אינם מבינים את האמת. הם לא מצליחים לפרוץ את מחסום מערכות היחסים הגשמיות. חסרים להם האומץ והביטחון, שלא לדבר על הנחישות, אז הם אינם מסוגלים לאהוב את האל ולציית לו. ישנם כאלו שכן מסוגלים לראות מעבר לכך, וזה כלל לא קל עבורם לומר, "הוריי לא מאמינים באל, והם מונעים ממני להאמין בו. הם שדים." אף אחד מהכופרים לא מאמין שיש אלוהים, שהוא ברא את השמיים ואת הארץ ואת כל אשר בם, ושהאדם נברא בידי אלוהים. ישנם אף כאלו שאומרים, "החיים ניתנו לאדם בידי הוריו ולכן עליו לכבדם." מהו מקור המחשבה או ההשקפה הזו? האם מקורה בשטן? אלף שנים של תרבות מסורתית הן שחינכו והשלו את האדם באופן הזה וגרמו לו להתכחש לבריאתו ומשילותו של האל. לולא מאחז עיניו של השטן ושליטתו, האנושות הייתה בוחנת את עבודת האל וקוראת בדבריו והייתה יודעת שבני האדם נבראו על-ידו, שהוא זה שהפיח רוח חיים בבני האדם, שהוא זה שמעניק לבני האדם את כל מה שיש להם ושהוא זה שעליהם להודות לו. אם מישהו עושה עבורנו מעשה טוב, עלינו לקבל זאת מאלוהים, בעיקר אם אלו הורינו, שילדו אותנו וגידלו אותנו. האל הוא שמסדיר כל זאת. אלוהים שולט בכול. האדם הוא כלי שרת ותו לא. אם אדם מסוגל להניח בצד את הוריו, או אישה את בעלה וגבר את אשתו, אם הוא מסוגל להניח בצד את ילדיו, כדי להשקיע מעצמו למען האל, אז האדם הזה יהיה חזק יותר וצדיקותו תגדל לפני האל. אולם, אין זה קל עבור אנשים לפרוץ את כבלי החינוך הלאומי והתפיסות התרבותיות המסורתיות, מפני שהרעלים והפילוסופיות השטניים הללו היכו שורש מזמן בלבבות בני האדם ויצרו טבע מושחת שמונע מבני האדם לשמוע את דברי האל ולציית לו. בעומק ליבו המושחת של האדם קיים חוסר רצון בסיסי ליישם את האמת בפועל ולמלא את רצון האל. לכן, אנשים מורדים באל ומתנגדים לו. הם עלולים לבגוד בו ולזנוח אותו בכל רגע. האם יוכלו בכלל לקבל עליהם את האמת אם הטבע המושחת והרעלים והפילוסופיות של השטן קיימים בקרבם? האם ניתן להישמע כך לאלוהים? זה אכן קשה מאוד. לולא עבודת השיפוט של האל עצמו, האנושות המושחתת עמוקות לא הייתה יכולה לזכות בישועה או להיטהר מטבעה השטני. גם אם אנשים מאמינים באלוהים ומוכנים לנהות אחריו, הם לא מסוגלים להקשיב ולציית לו, שכן קבלת האמת כרוכה במאמץ רב. לכן, לפני החתירה לאמת צריכה להופיע החתירה להכרה העצמית ולשינוי הטבע המושחת. רק אז יהיה קל יותר לקבל את האמת. הכרה עצמית אינה עניין פשוט כלל וכלל. רק אלו שמקבלים עליהם את האמת יכולים להכיר את עצמם. לכן ההכרה העצמית היא עניין כה חיוני שאין להתעלם ממנו.

לאנשים יש טבע מושחת, לכן קשה להם מאוד לקבל את האמת וקשה להם עוד יותר להכיר את עצמם. אם ברצונם לזכות בישועה, עליהם ללמוד להכיר את טבעם המושחת ואת מהות אופיים. רק אז יוכלו לקבל עליהם את האמת וליישמה בפועל. רוב האנשים שמאמינים באל מסתפקים ביכולת להשמיע את המילים ואת הדוקטרינות מתוך מחשבה שהם מבינים את האמת. זו טעות גדולה, כי אלו שאינם מכירים את עצמם אינם מבינים את האמת. לכן, אנשים חייבים להתמקד בהכרה עצמית כדי שיוכלו להבין ולהנחיל לעצמם את האמת במסגרת אמונתם באל. לא משנה היכן או מתי אנו נמצאים, ולא משנה באיזו סביבה אנו נמצאים, אם נלמד להכיר את עצמנו, אם נחשוף ונפרק לגורמים את טבענו המושחת ונעמיד את ההכרה העצמית בעדיפות עליונה, הרי אין ספק שנצליח לזכות בדבר מה ונעמיק בהדרגה את הכרתנו העצמית. באותו הזמן בה בעת, ניישם בפועל את האמת וכן ניישם אהבה וציות לאל, ונבין יותר ויותר מהאמת. האמת תהפוך אז באופן טבעי להיות חיינו. אך אם אינך מנסה כלל להיכנס לעובי הקורה שבהכרה העצמית, יהיה זה לא ישר מצדך לומר שאתה מיישם בפועל את האמת, מפני שאתה מסונוור מכל מיני תופעות שטחיות. אתה מרגיש שהתנהגותך השתפרה, שאתה ניחן ביותר מצפון והיגיון מאשר בעבר, שאתה עדין יותר, מתחשב יותר, סובלני וסלחני יותר כלפי אחרים, ומשום כך אתה חושב שאתה כבר מביא לידי ביטוי אנושיות תקינה ושאתה אדם נהדר ומושלם. אבל בעיני האל, אינך עומד בדרישות וברף שהוא מציב, ואתה רחוק מאוד מלהיות אדם שמציית לו ועובד אותו. זה מראה שלא זכית באמת, שאין בך שמץ של מציאות ושאתה עדיין רחוק מעמידה ברף הנדרש מאדם שראוי לישועה. אנשים חייבים להבין באילו אמיתות עליהם להצטייד כדי לעמוד בדרישות האל. אנשים עדיין לא מסוגלים להבדיל בין התנהגות טובה כלפי חוץ לבין יישום האמת בפועל. כל מה שאנשים ניחנים בו כעת הוא שינוי קל בהתנהגותם כלפי חוץ. כיום, רוב האנשים מתאספים לעיתים קרובות כדי להקשיב לדרשות, והם מסוגלים לתקשר ולשוחח עם אחיהם ואחיותיהם בצורה רגילה. הם לא מתקוטטים, הם מסוגלים לגלות סבלנות וסובלנות זה כלפי זה, והם מצפוניים יותר במילוי חובתם מכפי שהיו בעבר. עם זאת, הבנתם את האמת רדודה מדי ומחשבותיהם והשקפותיהם בנוגע לעניינים רבים עדיין רחוקות מהאמת, או מנוגדות לה, וחלק מהשקפותיהם אפילו עוינות לאלוהים. די בכך כדי להמחיש שאנשים עוד לא זכו באמת. לכן עלינו לשחר לאמת בכל היבט במסגרת ההכרה העצמית ולשאוף להכיר את עצמנו באופן מעמיק יותר. האם השיתוף הזה לא גורם לכם להרגיש שחשוב לכם מאוד להכיר את עצמכם? זה עתה נתתי לכם את הדוגמה של כיבוד הורים. מדובר בסוגיה משמעותית שכל אדם צריך להתמודד אתה. אם אינכם מסוגלים להבין את האמת ולהצליח להשתחרר ממחשבות ומתפיסות מסורתיות, תתקשו להתנער מהכול ולהשקיע מעצמכם באמת למען אלוהים. רבים האמינו באלוהים במשך שנים אבל לא מילאו שום חובה. הם מנהלים מאבק בתוככי ליבם במשך פרק זמן בלתי ידוע ואין לדעת מתי הם יוכלו להבין את האמת באמת, להשתחרר מהכבלים והשלשלות של אהבותיהם הגשמיות ומחשבותיהם ותפיסותיהם המסורתיות, ולהגיע למצב של "לאהוב מה שאלוהים אוהב ולשנוא מה שאלוהים שונא." אין זה דבר קל להשגה. הצורך להבין היטב את מהות המשפחה ולהתנער ממגבלות הקשרים הגשמיים מהווה מכשול שחסידי האל מתקשים להתגבר עליו. ישנו תהליך שמאפשר להשתחרר מהכבלים ומהשלשלות של המשפחה ושל הקשרים הגשמיים וממגבלות החשיבה של התרבות המסורתית, והתהליך הזה דורש שאלוהים יתזמר סביבות שבהן נוכל להתאמן בהיווכחות באמת. בעיקר כשזה נוגע ליקירינו, חשוב לנו עוד יותר לראות בבהירות את פניהם האמיתיים ואת מהות אופיים. בו זמנית, עלינו גם להרהר, על בסיס האמת, בטבע המושחת שחשפנו ובכפירות ובשקרים השטניים שעדיין קיימים בליבנו. כל זה דורש מאלוהים לתזמר סביבות מסוימות שיחשפו אותנו, כדי שנדע אילו דברים שמתנגדים לאל ואינם תואמים לו עדיין שוכנים בליבנו, ואז לשחר לאמת כדי לפתור אותם. אנו צריכים שאלוהים יתזמר סביבות מתאימות שיחשפו את שחיתותנו ואת שיעור קומתנו. עם זאת, עלינו גם לעבוד באופן פעיל וחיובי יחד עם האל, ולהציב לעצמנו דרישות בהתאם לדברו, ורק כך יוכל הוא להביאנו לכלל שלמות. אך לפני שאלוהים יפעל, עלינו להכין את עצמנו מבחינה נפשית. תחילה, עלינו להכיר ברעלים השטניים שנמצאים בתוך האדם ולהבין שהמחשבות והתפיסות של התרבות המסורתית מוליכות שולל את בני האדם ומשחיתות אותם. עלינו להבין באיזו עוצמה כל הדברים השטניים הללו – שאותם אנו יורשים ושמגיעים אלינו מהחינוך ומהחברה – מתנגדים לאלוהים, ועד כמה הם פועלים בניגוד לאמת. רק כשתצליחו להבחין בדברים הללו דרך כל המסכות, ניתן יהיה לומר שאכן הבנתם את האמת.

כרגע התייחסתי לאופן בו עליך להתייחס להוריך. ניתן לומר שזוהי סוגייה חשובה בחיים, כמו גם סוגייה חשובה עימה כל אדם צריך להתמודד. אין להכחיש זאת. כעת, נשתף על נושא אחר, שהוא האופן בו עליך להתייחס לילדיך. בכל הנוגע ליחסך לילדיך ולהוריך, האופן בו אתה מתייחס אליהם אינו משנה. מה שמשנה היא נקודת המבט שלך. נקודת המבט והגישה שלך הן שקובעות את יחסך אליהם. זהו עניין שעלינו להבין בליבנו. מרגע שהביא ילדים לעולם, כל אדם מתחיל לתכנן את ההשכלה שירצה שילדיו יקבלו, לאיזו אוניברסיטה ירצה שילכו, ואיך יוכלו למצוא עבודה טובה לאחר הלימודים כך שיוכלו להשיג דריסת רגל ויגיעו למעמד מסוים בחברה. כל האנשים מאמינים שבחיים צריך תחילה לרכוש ידע ותואר מתקדם – בעיניהם, זו הדרך היחידה למצוא תעסוקה ולהבטיח פרנסה כך שלא יצטרכו לדאוג בעתיד לגבי צרכים בסיסיים כגון מזון, ביגוד ומחסה. לכן, כשמדובר באופן בו אנשים מתייחסים לילדיהם, כל הורה מקווה שילדו ירכוש השכלה גבוהה. הוא מקווה שילדו יוכל להתקדם בעולם ביום מן הימים, שימצא לעצמו מקום בחברה והכנסה גבוהה ויציבה, כמו גם יוקרה ומעמד. בעיני הורים כאלה, רק זה יביא כבוד לאבות אבותיהם. כולם אוחזים בהשקפה זו. "מי ייתן וילדיי יהפכו להיות השמנה והסלתה." האם מדובר בהשקפה נכונה? כולם רוצים שבנם או בתם ילמדו באוניברסיטה יוקרתית ושימשיכו לרכוש השכלה, כי הם מאמינים שאם ילדם ישיג תואר מספיק מתקדם הוא יוכל גם להתקדם בעולם. בני האדם סוגדים בליבם לידע ומאמינים ש"כל העיסוקים הם קטנים בהשוואה לספרים." יתרה מכך, הם חושבים שהתחרות בחברה המודרנית קשה במיוחד, ושאם למישהו אין תואר אקדמי, הוא יתקשה להבטיח לעצמו קיום בסיסי. זוהי מחשבה והשקפה שנפוצה בקרב כולם. ההנחה היא, שכאשר אדם משיג תואר מתקדם, פרנסתו וסיכוייו לעתיד מובטחים. לכן, כשהורים מעמידים דרישות בפני בניהם ובנותיהם, הם מציבים בעדיפות עליונה את ההרשמה למוסדות להשכלה גבוהה ולרכישת השכלה גבוהה. אך במציאות, כל ההשכלה הזו, כל הידע הזה וכל הרעיונות שאנשים מקבלים, פועלים נגד אלוהים והאמת, ואלוהים מתעב ומגנה אותם. זה מוכיח שהשקפות האדם הינן מוטעות ומגוחכות. על אנשים להבין שאם הם רוכשים השכלה מסוג זה, אז מלבד רכישת מעט ידע אינטלקטואלי מועיל, מוחם גם נשטף בידי הרעלים, המחשבות, התאוריות, הכפירות והשקרים השונים שמקורם בשטן, ועליהם גם להבין מה יהיו ההשלכות לכך. אף אחד מעולם לא חשב על כך בעבר ואף אחד לא מסוגל לראות את המצב כפי שהוא. כולם רק מאמינים שילדיהם יזכו לעתיד טוב יותר ויביאו כבוד לאבות אבותיהם אם רק ילכו ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה. כתוצאה מכך, כשילדך יחזור הביתה יום אחד ותדבר איתו על אמונה באל, הוא יירתע מכך, וכשתשתף איתו על האמת, הוא יאמר שאתה שוטה, ילעג לך ויבוז לדבריך. ואז תבין שבחרת בנתיב הלא נכון כששלחת את ילדך ללמוד במוסד להשכלה גבוהה. אולם, בשלב הזה החרטה תגיע מאוחר מדי. ברגע שאדם מקבל על עצמו את הפילוסופיות וההשקפות של השטן, והן מכות בו שורש ופורחות, ומתחילות לשאת פירות, דומה הדבר להתפשטות של תאים סרטניים. לא ניתן להסירם או לשנותם בן לילה. בשלב הזה, האדם מתקשה לקבל עליו את האמת ואין לו שום דרך להיוושע. זה כאילו השטן הרעילו למוות. לא שמעתי אף אחד אומר: "כשילדיי ילכו לבית הספר, חשוב שרק ילמדו קרוא וכתוב כך שיוכלו להבין את דברי האל. לאחר מכן, אנחה אותם כך שיאמינו באל בכל ליבם ושילמדו מקצוע שימושי כך שיוכלו למצוא עבודה טובה וליצור לעצמם חיים יציבים בעתיד. ואז, אוכל להיות רגוע. עדיף שיהיו בעלי איכות גבוהה, שיהיו בעלי אנושיות טובה, ושיוכלו לבצע חובות בבית האל. ואם לא יוכלו לבצע חובות, יספיק אם תהיה להם עבודה מחוץ לכנסייה כך שיוכלו לפרנס את משפחתם. יותר מכול, אני רוצה שיקבלו את אמיתותיו של האל בביתו ושהחברה לא תטמא את נפשם או תיטע בה התניות." לאנשים חסרה האמונה להביא את ילדיהם בפני האל. הם תמיד חוששים שסיכוייהם העתידיים של ילדיהם ייפגעו אם הם לא ירכשו השכלה גבוהה. במילים אחרות, בכל הנוגע לילדיו שלו, אף אדם אינו מוכן להביאם בפני האל כך שיקבלו עליהם את דבר האל ויתנהלו על פי האמת ודרישות האל. אנשים אינם מוכנים ואינם מעזים לעשות זאת. הם חוששים שאם יעשו כן, ילדיהם לא ימצאו דרך להתפרנס ולא יצליחו להשתלב בחברה. מה בעצם השקפה זו מאששת? היא מאששת שלאנשים, שהשטן נטע בהם שחיתות עמוקה, אין כל עניין באמת או באמונה באל. גם אם הם כן מאמינים באל, הם עושים זאת רק כדי לזכות בברכות. הם אינם חותרים אל האמת כי במעמקי ליבם אנשים סוגדים רק לדברים חומריים, לכסף ולהשפעת השטן. אין בך די אמונה כדי לומר: "אם האדם זונח את מנעמי העולם ונסמך רק על אלוהים, אלוהים יעניק לו דרך מוצא שבעזרתה יוכל לשרוד." אין בך את האמונה הזו. אתה ניחן בידע מוטעה לגבי הדבר שיש לסגוד לו והידע הזה היכה שורש בליבך. ההשקפה הזו שולטת בכל מילותיך ומעשיך ולכן אינך מסוגל לקבל עליך את עבודת האל ולהישמע לה, שלא לדבר על קבלת האמיתות שאלוהים מבטא. מדוע אני אומר זאת? מפני שהמחשבה הזו, ההשקפה הזו, עוינת את אלוהים. היא בוגדת בו, מתכחשת לו, ואינה תואמת לאמת. כשאדם מבין את האמת, הוא מסוגל לזהות את הבעיה הזו והוא מבין שקיימים בתוכו דברים רבים שמתנגדים לאלוהים, דברים שאלוהים בבסיסו מתעבם. אלו התוצאות של חוויית עבודת האל. ללא החשיפה שבדברי האל, ללא השיפוט והייסור שבהם, אנשים עלולים לראות עצמם כמי שהפכו לקדושים, כמלאי אהבה לאל שאמונתם בו חזקה, וזאת לאחר שנים ספורות שבהן האמינו באל ועשו כמה שינויים בהתנהגותם. כעת, משהם מבינים את האמת, לפתע מתחוור להם: "איך ייתכן שכל הדברים המושחתים הללו עדיין קיימים בקרב אנשים? איך לא זיהיתי אותם בעבר? אנשים הם פשוט בורים מדי!" ברגע הזה, הם למדים שחשיפת שחיתות האדם בידי האל היא חשובה והכרחית במידה עצומה, והם יודעים שאם אלוהים לא היה חושף את שחיתותם ושופט אותם בגינה, הם לעולם לא היו מצליחים לזהותה. בני האדם מיומנים מאוד בהתחפשות ובהעמדת פנים. הם מסוגלים להסוות את עצמם היטב או להציג את עצמם כשונים, אך הטבע המושחת שהם חושפים והמחשבות שנטועות עמוק בראשם מתנגדים לאל, ואת הדברים הללו אלוהים שונא ומתעב. אלה הדברים שאלוהים רוצה לחשוף, ואלה הדברים שעל האנשים להכיר. עם זאת, אנשים חושבים לעיתים קרובות, "בכל הנוגע למה שאמרנו, לא השמענו דברים שמתנגדים לאל, ואנו ניחנים בהיגיון. בכל הנוגע להתנהגות, לא עשינו דבר שאינו תקין וכבר הגענו לשלב שבו אנחנו מבצעים את חובתנו באופן ראוי. אין לנו בעיות מהותיות, אז מה עוד עלינו להכיר בעצמנו? האם אנו צריכים בכלל להכיר את עצמנו?" האם השקפה זו עולה בקנה אחד עם האמת? אם כן, מדוע אנשים ממשיכים להתוודות על חטאיהם בפני האל? מדוע הם חושפים את טבעם המושחת לעיתים קרובות ואפילו מבצעים עבירות? לכן, ככל שאתה יותר מחשיב עצמך כטוב בהיבט אחד, כך יותר כדאי לך לשחר לאמת, להתבונן, וללמוד להכיר את עצמך בהיבט זה. רק בדרך זו תוכל להכיר באמת את טבעך המושחת, להיטהר, ולאפשר לאלוהים להביאך לכלל שלמות. זו התוצאה של חוויית עבודת האל.

אנשים רבים מאמינים שמנהג כיבוד ההורים מספק את האל וזוכה ממנו לברכות. הם חושבים שכיבוד הורים הוא דבר שאלוהים אוהב לבטח, כי הם מאמינים שמדובר במנהג טבעי ומוצדק לחלוטין ושהוא מוכיח שאדם ניחן במצפון ושהוא לא שוכח מאיפה הגיע. לפי תפיסות מסורתיות, אנשים כאלה נחשבים לאנשים טובים ולילדים נאמנים. כולם רואים בהם ילדים נאמנים ואוהבים אותם, וזה כולל את הוריהם. לכן, אתה מניח באופן טבעי שגם אלוהים ודאי אוהב אותם, ואוהב להאמין ש:"אלוהים ודאי אוהב את אלו שמכבדים את הוריהם. אין בכך ספק!" לכן, אתה מוותר על מילוי חובתך ושב הביתה כדי להפגין בכך כיבוד הורים. בעודך עושה זאת, המוטיבציה שלך להמשיך לעשות זאת גדלה, ואתה נעשה משוכנע יותר ויותר שזה ראוי ונכון ושבעשותך כך אתה מיישם בפועל את האמת. אתה מתחיל להאמין באופן תת-מודע שכבר השבעת את רצונו של האל ושצברת את כל ההון הדרוש כדי לזכות באישור האל, בשמחתו ובהכרתו. כשאלוהים אומר שאתה מתריס נגדו ובוגד בו, או כשהוא אומר שלא השתנית כלל וכלל, אתה מתנגד לו ושופט אותו. אתה מכחיש את דבריו בכך שאתה טוען שהוא טועה. איזו מין בעיה זו? כשאלוהים אומר שאתה טוב וכשהוא מרוצה ממך, אתה מקבל זאת. אבל כשאלוהים חושף שאתה ממרה את פיו ומתריס נגדו, אתה מכחיש ודוחה זאת מכול וכול, ואפילו מתנגד לאל ושופט אותו. איזה מין טבע הוא זה? הרי ברור שאנשים הם יהירים, מתנשאים וצדקניים. בדרך כלל, נראה כאילו אנשים מסוגלים להכיר בכך שדברי האל הם האמת, וכל האנשים מחשיבים עצמם כמצייתים לאל, אבל כשאלוהים שופט אותם וחושף את טבעם המושחת, איש מהם לא שם לב לדברי האל ואיש מהם לא בוחן את מעשיו כנגד דברי האל בכל פעם שהוא עושה משהו. במקום זאת, הם רק מדברים מעט ולא יותר, או שהם מדקלמים מספר פסוקים מדברי האל במהלך כינוסים, משתפים עליהם מעט, ובזה הם יוצאים ידי חובה. אך במציאות, כשאתה עושה דבר מה, אינך מיישם בפועל את דברי האל כלל וכלל. אז מה הטעם בכך שאתה קורא בדברי האל ומשתף עליהם? אינך מיישם בפועל את דברי האל כשמשהו קורה לך, ואינך חי על פי דבר האל, אז למה אתה קורא בדברי האל? האין מדובר כאן בעניין פורמלי ותו לא? האם אתה מסוגל להבין כך את האמת? האם אתה מסוגל לזכות בה? אמונה שכזו באל היא חסרת משמעות. אנשים רבים פשוט קוראים מעט בדברי האל, לומדים להבין את משמעותם המילולית, וחושבים שבכך שהשמיעו מספר מילים ודוקטרינות, הם הבינו את האמת ושכעת הם ניחנים במציאות האמת. יש שיאמרו, "אני משתף על דברי האל, אז איך מדובר רק במילים ודוקטרינות?" אינך מכיר את מהות דברי האל, ואינך מיישם אותם בפועל, ואין לך שום ידע חווייתי שלהם, אז אתה אומר את המילים והדוקטרינות כשאתה משתף עליהן. דברי האל הם, כמובן, האמת, אבל אינך מבין אותם באמת או מיישמם בפועל, אז כל מה שאתה מבין זה דוקטרינות. האם אתם מסוגלים להבין זאת? האם כשאתם שומעים דברים אלו, הם נוגעים אצלכם בנקודה רגישה? האם תאמר, "אם לא אכבד את הוריי, האם לא מדובר בעבירה נוראית? האם דרישות האל מהאנשים אינן מתחשבות ברגשותיהם?" אמור לי, האם הרף שאלוהים מבקש מהאדם לעמוד בו הוא גבוה מדי? האמת היא שלא. הרף הזה מבוסס על המצפון ועל ההיגיון של האדם והוא רף שהאדם יכול לעמוד בו. בשל השפעת רגשות האדם ומפני שהתרבות המסורתית כבר השתרשה באופן מובהק בלב האדם, האדם חש שדרישות האל הן גבוהות מדי ושהוא אינו מסוגל לעמוד בהן. זה נגרם בשל חוסר הבנה של האמת. אם אתה אכן מבין את האמת ורואה את עניין זה כפי שהוא באמת, תוכל לגשת לבעיה הזו ולטפל בה בדרך הנכונה. התרבות המסורתית השפיעה על בני האדם במשך אלפי שנים. פילוסופיות השטן וחוקי ההתנהגות שלו כבר התנחלו בלב האדם. אתה חי על פי הרעיונות הללו, אז מה בדיוק הבאת לידי ביטוי? האם הבאת לידי ביטוי אנושיות תקינה? האם הבאת לידי ביטוי חיים אמיתיים? כדאי לך מאוד לנתח ולהבין את העניין הזה. עליך להרהר בדברים שהתרבות המסורתית ופילוסופיות והשקפות השטן העניקו לך, ולחשוב האם הדברים הללו הם אכן האמת, ומה האופן שבו הם תורמים לחייך. ואז עליך לשתף על הדברים האלה ולנתח אותם על פי דברי האל. אם תעשה זאת, הדבר יקל עליך לגלות את האמת. ברגע שתבין את האמת ותבין מהן כוונות האל, תראה שדרישות האל מבני האדם הן כולן דברים שנמצאים בהישג ידם של המצפון וההיגיון האנושיים. ואז באופן טבעי תחדל מלהתלונן שאלוהים דורש יותר מדי מהאדם. במקום זאת, תגיד, "אנו מבינים את העקרונות. יש לנו נתיב ליישום בפועל, ואנו מבינים כיצד לטפל בעניינים כאלה." בדרך הזו, בהדרגה, תיווכח במציאות של דברי האל. זהו תהליך הבנת האמת.

בכל הקשור להיווכחות במציאות האמת, הכרה עצמית היא דבר חשוב ביותר. הכרה עצמית משמעה להכיר את הדברים הקיימים במחשבותינו ובהשקפותינו שמיסודם אינם תואמים לאמת, ששייכים לטבע מושחת ושעוינים את אלוהים. קל לזכות בהבנה של טבעו המושחת של האדם, שכולל דברים כגון יהירות, צדקנות, שקרים ונוכלות. תוכל להכירם מעט בכך שפשוט תשתף על האמת מספר פעמים או באמצעות שיתופים תכופים, או אם אחיך ואחיותיך יפנו את תשומת לבך למצבך. יתרה מכך, יהירות ונוכלות נוכחות בכל אדם, ההבדל הוא רק בעצימותן, לכן קל יחסית להכירן. אך קשה להבחין באם מחשבותיו והשקפותיו של אדם תואמות לאמת. הבחנה זו אינה קלה כמו הכרה עצמית של טבעך המושחת. כשהתנהגותו של אדם, או מעשיו כלפי חוץ, משתנים מעט, אותו אדם מרגיש שהוא השתנה, אז בפועל מדובר רק בשינוי התנהגותי שאין משמעו שהשקפתו לגבי החיים השתנתה באמת. במעמקי ליבם של בני האדם קיימים עדיין רעיונות ודמיונות, מחשבות שונות, השקפות ורעלים מהתרבות המסורתית, ודברים רבים שעוינים את אלוהים. דברים אלו חבויים בתוכם ועדיין לא נחשפו. כל אלו הם מקור הטבע המושחת, והם נובעים ממהות טבעו של האדם. לכן, כשאלוהים עושה דבר מה שלא עולה בקנה אחד עם דעותיך, אתה תתנגד לו. אתה לא תבין מדוע האל נוהג כך, ואף שאתה יודע שיש אמת בכל מעשיו של האל ואתה רוצה להישמע לו, תגלה שאינך מסוגל לעשות זאת. מדוע אינך מסוגל להישמע לו? מה הסיבה להתנגדותך? זה מפני שברעיונותיו והשקפותיו של האדם קיימים דברים רבים שעוינים את אלוהים, את העקרונות על פיהם אלוהים נוהג, ואת מהותו. אלו דברים שאנשים מתקשים להכיר בהם. מאחר ששיתפתי איתכם במילים אלה, אתם אמורים להצליח לזכות במעט תובנה והבנה. בואו נאמר שיש לכם רעיונות מסוימים לגבי אלוהים, ואז קורה דבר מה ואתם חושבים, "לא ייתכן שאלוהים עשה זאת, כי אם זה היה אלוהים, הוא לא היה עושה זאת כך, או מדבר כך. כל מעשי האל נובעים מאהבה, וקל לאנשים לקבלם", אבל אז, נגיד שתחשבו, "זה אופן חשיבה שגוי. אלוהים אמר בעבר שאת האמת יש לחפש בכל מקום שבו אנשים אינם מבינים. עליי להתבונן בעצמי, מפני שהרעיונות והדמיונות שבליבי הם אלו שמוליכים אותי שולל וגורמים לי להגביל את עבודת האל דרך הגדרות. אסור לי להבין אותו לא נכון" – זו הדרך הנכונה להתבונן בעצמך. בכל פעם שאתה רואה שעבודת האל או דברי האל אינם עולים בקנה אחד עם רעיונותיך, זה הרגע שבו עליך להתבונן בעצמך, למהר ולחפש אחר האמת בדברי האל, להשוות את עצמך אליהם ואז לפעול על פיהם. האין זו דרך הפעולה הנכונה?

כרגע שיתפנו על האופן שבו על האדם להתייחס להוריו. רבים מכם חשים שאתם חייבים המון להוריכם, מפני שהם סבלו רבות למענכם במהלך חייהם והפגינו כלפיכם המון אהבה ואכפתיות. אם הם יפלו למשכב יום אחד, אתה תחוש נקיפות מצפון ורגשות אשמה. לפתע תחשוב שעליך להישאר לצד הוריך כדי למלא את חובת כיבוד ההורים, כדי לנחמם ולהבטיח שיהיו מאושרים בזקנתם. אתה חושב שזו אחריותך ומחויבותך בתור ילדם. אם אלוהים יבקש ממך משהו או יעביר אותך התנסות בלתי צפויה בשעה שתמלא את חובתך זו, כוונתו תהיה שלא תעשה זאת, אלא שעיקרון חייך יהיה האמונה באל, מילוי חובתך כראוי והחתירה אל האמת. איך היית מרגיש אם אלוהים היה מבקש ממך ישירות להפסיק להיות נאמן להוריך או להפסיק להתייחס אליהם כך? היית שוקל זאת בהתבסס על הרעיונות המסורתיים ומתלונן על אלוהים בליבך, בחושבך שהוא עשה זאת מבלי להתחשב ברגשותיך ושזה מנוגד לחובתך לכיבוד הורים. אתה חושב שאתה מכבד את הוריך, נוהג באנושיות ובמצפוניות, אבל שאלוהים אינו מאפשר לך לפעול על פי צו מצפונך ולא מאפשר לך לכבד את הוריך. אז אתה תתנגד לאלוהים ותמרוד בו, ולא תקבל עליך את האמת. אני אומר זאת כדי לגרום לאנשים להבין שהשורש והמהות של טבעו המרדני של האדם מגיעים בעיקר ממחשבותיהם והשקפותיהם של בני האדם, שבתורן נובעות מהחינוך שקיבלו מהוריהם ומהחברה, כמו גם מהתרבות המסורתית. לאחר שדברים אלו ניטעים עמוק ובהדרגה בליבות בני האדם, באמצעות הרגלים במשפחה, והשפעת החברה והחינוך האקדמי, מתחילים האנשים לחיות על פיהם. הם מתחילים להאמין באופן תת-מודע שהתרבות המסורתית הזו צודקת, שאין לערער עליה ושאין לבקרה, ושרק אם נתנהג לפי דרישות החברה המסורתית נוכל להיות בני אדם אמיתיים. אם האנשים לא יעשו זאת, הם יחושו נטולי מצפון, מנוגדים לאנושיות וחסרים אותה, והם לא יצליחו לקבל זאת. האם לא נכון יהיה לומר שמחשבות והשקפות אלו של האנושות רחוקות מהאמת? הדברים בהשקפות ובמחשבות של האדם, והיעדים אליהם האדם חותר, מכוונים כולם לעבר העולם, לעבר השטן. דרישתו של האל מהאדם שיחתור אל האמת מכוונת לעבר האל, לעבר האור. אלו שני כיוונים שונים, שני יעדים שונים. אם תפעל לפי המטרות והדרישות של האל מהאדם, האנושיות שלך תהפוך רגילה יותר, יהיה לך יותר צלם אנוש, ואתה תתקרב לאל. אם תפעל לפי המחשבות וההשקפות של התרבות המסורתית, תאבד יותר ויותר ממצפונך ומההיגיון שלך, תהפוך להיות יותר ויותר מזויף ומלאכותי, תנהה עוד יותר אחר ענייני העולם העכשוויים ותהפוך להיות לחלק מכוחות הרשע. ואז תחיה כולך באפלה, נתון לכוחו של השטן. בעשותך כך אתה תחלל לחלוטין את האמת ותבגוד באל.

אנשים שחיים בחברה האמיתית הזאת הושחתו עמוקות בידי השטן. לא משנה אם מדובר בבני אדם משכילים או לא, חלק ניכר מהתרבות המסורתית נטוע במחשבותיהם והשקפותיהם. נשים במיוחד נדרשות לטפל בבעליהן ולגדל את ילדיהן, להיות רעיות טובות ואימהות אוהבות, להקדיש את כל חייהן לבעליהן ולילדיהן ולחיות עבורם, לוודא שהמשפחה מקבלת שלוש ארוחות ביום, כמו גם לכבס, לנקות ולעסוק במטלות בית אחרות. זהו הרף המקובל עבור מי שנחשבת רעיה טובה ואם אוהבת. כל אישה חושבת גם שכך צריכים הדברים להיעשות, ושאם היא לא נוהגת כך, זה אומר שהיא לא אישה טובה ושהיא הפרה את צו המצפון ואת הרף המוסרי. הפרת הרף המוסרי הזה מכבידה מאוד על מצפונן של נשים מסוימות. הן חשות שהן הכזיבו את בעליהן ואת ילדיהן, ושהן אינן נשים טובות. אבל אחרי שהתחלת להאמין באלוהים, קראת רבים מדבריו, הבנת מעט אמיתות ופתרת עניינים מסוימים, את תחשבי, "אני ברואה ועליי למלא את חובותיי ככזו ולהשקיע מעצמי למען האל." בשלב הזה, האם קיימת סתירה בין להיות רעיה טובה ואם אוהבת ובין למלא את חובת הברוא? אם ברצונך להיות רעיה טובה ואם אוהבת, לא תוכלי למלא את חובתך במשרה מלאה, אבל אם ברצונך למלא את חובתך במשרה מלאה, לא תוכלי להיות רעיה טובה ואם אוהבת. מה תעשי עכשיו? אם תבחרי למלא היטב את חובתך, להיות אחראית לעבודת הכנסייה ומסורה לאל, יהיה עלייך לוותר על היותך אישה טובה ואם אוהבת. מה תחשבי כעת? מה יציק לך במחשבותייך? האם תרגישי שהכזבת את ילדייך ואת בעלך? מהיכן מגיעות תחושות אלה של אשמה ואי נוחות? כשאינך ממלאת את חובתו של ברוא, האם את מרגישה שהכזבת את האל? אין בך שמץ של תחושת אשמה מפני שבראשך ובליבך אין שמץ מהאמת. אם כך, מה את מבינה? את מבינה את התרבות המסורתית שמכתיבה לך איך להיות רעיה טובה ואם אוהבת. מכאן יצוץ במוחך הרעיון של "אם אני לא רעיה טובה ואם אוהבת, אז אני לא אישה טובה והגונה." הרעיון הזה יכבול אותך ויגביל אותך ומאותו הרגע והלאה תישארי כבולה בידי רעיונות כאלה, גם אחרי שתאמיני באלוהים ותמלאי את חובתך. כשנוצרת סתירה בין מילוי החובה לבין היותך רעיה טובה ואם אוהבת, בעוד שאולי תבחרי באי-רצון למלא את חובתך, כשאת ניחנת אולי בנאמנות מעטה לאל, עדיין תמשיכי להרגיש תחושות של אשמה ואי נוחות בליבך. לכן, כשיהיה לך מעט זמן פנוי במהלך מילוי חובותייך, את תחפשי הזדמנויות לטפל בילדייך ובבעלך ותרצי לפצותם עוד יותר, ותחשבי שזה בסדר גם אם תצטרכי להמשיך לסבול, כל עוד יהיה לך שקט נפשי. האם כל זה לא נובע מהשפעת הרעיונות והתאוריות של התרבות המסורתית בנוגע להיות האישה רעיה טובה ואם אוהבת? את רוקדת כעת על שתי החתונות. את רוצה למלא את חובתך היטב אבל גם להיות רעיה טובה ואם אוהבת. אך בפני האל, יש לנו אחריות וחובה אחת בלבד, משימה אחת: למלא כהלכה את חובתו של הברוא. האם מילאת את חובתך זו היטב? למה סטית שוב מהמסלול? האם אין בליבך שמץ של אשמה או חרטה? בגלל שהאמת עדיין לא הניחה יסודות בליבך, והיא עדיין אינה שולטת בו, את ממשיכה לסטות מהמסלול במהלך מילוי חובתך. כעת את אמנם מסוגלת למלא את חובתך, אך את עדיין לא עומדת ברף שמציבות האמת ודרישות האל. האם את רואה זאת בבהירות כעת? למה אלוהים מתכוון באומרו ש"אלוהים הוא מקור חיי האדם"? זה כדי שכולנו נבין את הדבר הבא: חיינו ונשמותינו מגיעים מאלוהים ונוצרו על ידו – לא על ידי הורינו, ובטח ובטח שלא בידי העולם הטבעי, אלא ניתנו לנו בידי האל. רק בשרנו נולד מהורינו, כפי שילדינו נולדים מתוכנו, אבל גורלם נמצא כולו בידי האל. האמונה שלנו באל היא הזדמנות שהוענקה לנו על ידו. הוא ציווה על כך וזהו חסדו. לכן אין שום צורך לגלות אחריות או למלא חובה למען מישהו אחר. עליכם למלא את חובתכם לאל כברואים. זה מה שעל אנשים לעשות יותר מכל דבר אחר, וזה הדבר העיקרי שיש לעשותו כעיסוק הראשי בחייו של אדם. אם אתם מרגישים שאינכם ממלאים את חובתכם היטב, הרי שאינכם עומדים ברף הנדרש מברואי האל. בעיניהם של אחרים, את אולי רעיה טובה, אם אוהבת ועקרת בית מעולה, ואתה אולי בן נאמן להוריו או חבר מכובד בקהילה, אבל בפני האל אתם נחשבים כמורדים שלא מילאו את חובתם כלל וכלל, ככאלו שקיבלו עליהם אך לא השלימו את התפקיד שהטיל עליהם האל. ככאלו שוויתרו במחצית הדרך. האם מישהו כזה יכול לזכות באישורו של האל? אנשים כאלו הם חסרי ערך. לא משנה עד כמה את רעיה או אם מושלמת, לא משנה עד כמה הרף המוסרי שלכם גבוה, או כמה שבחים מרעיפים עליכם אחרים, אין זה אומר שאתם מיישמים את האמת בפועל, ובטח ובטח שלא מצייתים לאל. אם האמת נמאסה עליך ואתה מסרב לקבלה, זה רק מוכיח שאין לך מצפון או היגיון, שאתה לא ניחן באנושיות תקינה ושאלוהים לא נמצא בליבך כלל וכלל. האם אדם כזה אינו רחוק מדי מדרישות האל? אלו שאינם חותרים אל האמת הם בדיוק כאלה, תמיד חיים לפי הרעיונות והתאוריות שבתרבות המסורתית, תמיד נוהים אחר המגמות החברתיות, אך לא מקבלים עליהם את האמת ואינם מסוגלים לציית לאל. אז לא יהיה נכון לומר שאלו אנשים דלים ומעוררי רחמים? האין הם שוטים ובורים? האם להיות רעיה טובה ואם אוהבת, להיות אישה שכולם מחבבים אותה, זה משהו ששווה להתגאות ולהתרברב בו?

כל הדברים שאנשים שומרים בליבם מנוגדים למעשה לאמת ועוינים את אלוהים. זה כולל דברים שאנו מחשיבים כחיוביים וטובים, ודברים שנחשבים בדרך כלל כצודקים ונכונים. אנו אפילו מחשיבים דברים כאלה בתור האמת, כצורך אנושי וכדברים שאנשים צריכים להיווכח בהם. אולם, עבור האל, אלו דברים נאלחים. עד כמה רחוקות ההשקפות שהאדם מאמין בהן מהאמת שהאל משמיע, או עד כמה רחוקים ממנה הדברים שהאדם מחשיב כחיוביים? רחוקים מאוד – מרחק שאותו אי אפשר אפילו לאמוד. אם כך, אנו חייבים להכיר את עצמנו ואת כל מה שלמדנו, מההשכלה האקדמית ועד לרצונות ולהעדפות שלנו, מהמחשבות וההשקפות שלנו ועד לנתיבים בהם בחרנו ללכת, כל אלו ראויים לניתוח ובחינה מדוקדקים. את חלקם ירשנו ממשפחתנו. חלקם הגיעו מבית הספר. חלקם נובעים מההשפעה וההתניה של הסביבה החברתית שלנו. את חלקם למדנו מספרים, והמקור של חלקם ברעיונות ובדמיונות שלנו. אלה הדברים המפחידים ביותר, מפני שהם שולטים במוחנו וקובעים את המניעים שלנו, את הכוונות שלנו ואת המטרות של פעולותינו. הם גם כובלים את דברינו ומעשינו ושולטים בהם. אם לא נחפור, נוציא את הדברים הללו מהמעמקים ונדחה אותם, לעולם לא נוכל לקבל את דברי האל במלואם ולעולם לא נקבל עלינו את דרישותיו ללא סייג וניישם אותן בפועל. כל עוד יש בתוכך השקפות ורעיונות משלך, ודברים שאתה מאמין בנכונותם, לעולם לא תקבל עליך את דברי האל ללא סייג או תיישם אותם בפועל בצורתם המקורית. אתה תעבד את דברי האל בליבך ותיישם אותם בפועל רק אחרי שעברו התאמה לרעיונותיך. כך תתנהג, וכך "תעזור" לאחרים, בכך שתוביל אותם לעשות דברים לפי שיטותיך. אתה תיראה כאילו אתה מיישם בפועל את דברי האל, אך הדבר היחיד שתיישם בפועל יהיה הדילול האנושי של הדברים. אתה לא תדע זאת. אתה תחשוב שאתה מיישם את האמת בפועל, ושכבר נוכחת במציאות האמת וכבר זכית באמת. האם זו לא התנהגות יהירה וצדקנית? האם מצב שכזה אינו מעורר חשש? אם אנשים לא יישמו את האמת בפועל בקפידה יתרה, סטיות יתרחשו. אם אדם נסמך רק על דמיונותיו כדי ליישם את דברי האל בפועל, אז לא רק שהוא אינו מיישם את האמת בפועל, הוא גם לא מסוגל להישמע לאל. אם ברצונך להיווכח במציאות האמת, עליך להרהר בדמיונות וברעיונות שקיימים בתוכך, כמו גם בהשקפותיך שאינן תואמות לאמת. בניתוח הדברים הללו, מילה או שתיים לא יספיקו כדי להסבירם או להבהירם ביסודיות. באופן טבעי, החיים מכילים הרבה דברים כאלה. כמו למשל למעלה ממאה רעלי השטן שצברתם בעבר – ייתכן שהבנתם את המילים ואת הביטויים, אבל איך מדדתם את עצמכם בהשוואה אליהם? האם הרהרתם בהם? האם אין לכם חלק ברעלים הללו? האם הם אינם משקפים גם את אופן מחשבתכם? בבואכם לעשות דברים שונים, האם אינכם פועלים על בסיס הרעלים הללו? עליכם לחפור עמוק בחוויה האישית שלכם ולאמוד אותה כנגד המילים הללו. אם רק תקראו בדברי האל ותחשפו את רעלי השטן, אם רק תעיפו בהם מבט חטוף, או רק תחשבו עליהם בפשטות ותודו שאלו אכן רעלים ושהם אכן משחיתים אנשים ופוגעים בהם, ואז תניחו את דברי האל בצד, לא תהיה לכם כל דרך לפתור את טבעכם המושחת. אנשים רבים קוראים בדברי האל ולא מצליחים לקשרם למציאות. הם פשוט קוראים את המילים ומעיפים מבט חטוף בטקסט, וכל עוד הם מבינים את משמעותו המילולית, הם מאמינים שהבינו את דברי האל, או אפילו שהבינו את האמת. אך עם זאת, הם אף פעם לא מהרהרים בטבעם המושחת, וכשהם יודעים ששחיתותם נחשפה, הם לא משחרים לאמת כדי לפתור זאת. די להם בהודאה שכל המצבים שנחשפים בידי דברי האל הם אמיתיים ונכונים ושמדובר בהתפרצות של טבע מושחת, אך שם זה נעצר. האם אדם שקורא כך בדברי האל יכול באמת להכיר את עצמו? האם הוא יכול להשיל מעליו את טבעו המושחת? בהחלט לא. אבל כך עושים רוב המאמינים באלוהים, וכתוצאה מכך, הם לא חווים שום שינוי בטבעם גם אחרי עשור או שניים של אמונה באל. הגורם העיקרי לכך הוא העובדה שהם לא משקיעים מאמץ בלמידת דברי האל ושהם אינם מסוגלים לקבל עליהם את האמת ולהישמע לה בליבם. הם רק מצייתים לחוקים ונמנעים מביצוע עוולות גדולות, ובכך נדמה להם שהם מיישמים את האמת בפועל. האם אין בכך סטייה מהאמת? האם יישום האמת בפועל הוא דבר פשוט כל כך? אנשים הם בריות חיות ולכולם יש מחשבות. בעיקר, לכל האנשים יש סוגים שונים של טבע מושחת שנטועים עמוק בליבם, והם אוחזים במחשבות ובהשקפות שונות שעלו מתוך האופי השטני השולט בהם. כל המחשבות וההשקפות הללו הן בבחינת התפרצות של טבע שטני. אם אנשים אינם מסוגלים לנתח ולהכיר את הדברים הללו לפי האמת שבדברי האל, אין להם כל דרך להכיר את מהותם המושחתת ואז אי אפשר לטהר את טבעם המושחת. מדוע אלו שאינם מקבלים עליהם את האמת הם כה יהירים, צדקנים ועיקשים? זה מפני שהם כולם אוחזים במחשבות ובהשקפות שונות לגבי דברים שונים, ולכולם יש רעיונות ותאוריות שונים שמנחים אותם ולכן הם חשים שהם צודקים, לכן הם מתנשאים מעל אחרים ולכן הם יהירים, צדקנים ועיקשים. לא משנה עד כמה אחרים משתפים עימם על האמת, הם לא מוכנים לקבל זאת – הם ממשיכים לחיות לפי המחשבות וההשקפות שבתוכם, כי אלו כבר הפכו להיות חייהם. עובדה היא שבכל מה שתעשה, יש בך מחשבה או השקפה שמכתיבה את האופן שבו תעשה זאת. אם אינך מודע לכך, עליך להתבונן בעצמך לעיתים קרובות, ואז תדע אילו מחשבות והשקפות בתוכך שולטות במעשיך ובפעולותיך. כמובן שאם תבחן את מחשבותיך והשקפותיך כעת, תרגיש שאין בהן דבר שעוין את אלוהים, שאתה ישר ונאמן, שאתה ממלא את חובתך מרצון, ושאתה מסוגל לזנוח דברים ולהשקיע מעצמך למען האל. אתה תרגיש שמצבך מצוין מכל הבחינות הללו. אבל כשאלוהים יתחיל להחמיר איתך, כשהוא יבקש ממך לעשות דבר מה שלא עולה בקנה אחד עם רעיונותיך, דבר מה שאינך מוכן לעשות, איך תתייחס לכך? זה הרגע שבו מחשבותיך, השקפותיך וטבעך המושחת ייחשפו, ממש כמו המים שזורמים מסכר פתוח – לא תוכל לשלוט בכך, ולא משנה עד כמה תרצה בכך. זה ימנע ממך ליישם את האמת בפועל ולהישמע לאל. אתה תאמר, "למה איני מסוגל לשלוט בעצמי? אני לא רוצה להתנגד לאל, אז למה אני עושה זאת? אני לא רוצה למתוח ביקורת על האל, ואני לא רוצה שיהיו לי רעיונות לגבי מעשיו – אז למה אני שופט אותו? למה אני עדיין אוחז ברעיונות הללו?" באותו הרגע, עליך להתבונן בעצמך ולהכיר את עצמך ולבחון מה יש בתוכך שמתנגד לאל, או מה יש בתוכך שעוין אותו ומתנגד לעבודה שהוא מבצע בימים אלה. אם תוכל לבחון את הדברים הללו ולפתור אותם לפי האמת שבדברי האל, תשיג בכך התקדמות בחיים ותהפוך להיות אדם שמבין את האמת.

סין נשלטת בידי מפלגה אתאיסטית, והעם הסיני מחונך לאתאיזם ולתאוריית האבולוציה, עם אימרות נפוצות כגון, "כל הדברים מקורם בטבע" ו"מוצא האדם מהקוף". לאחר שהאמנת באל וקראת בדבריו, אתה יודע שהשמיים והארץ וכל הדברים כולם נוצרו בידי אלוהים, כולל בני האדם, ושכולם מסוגלים לחוש בליבם שדברי האל נכונים הם. כל הטבע כולו נברא בידי האל, ושום דבר לא היה מתקיים אם אלוהים לא היה בורא אותו. הרעיון שמוצא האדם מהקוף הוא בעיקרו בלתי אפשרי, משום שבמהלך כל ההיסטוריה האנושית, איש מעולם לא ראה קוף הופך לאדם. אין לכך שמץ של ראיה, ולכן אלו כולם שקרים ונוכלויות של השטן. אלו שמבינים את האמת, דוחים את שקריו של השטן ואת כפירותיו ורמאויותיו ומאמינים בכתבי הקודש ובדברי האל ללא צל של ספק. אך אלו שלא אוהבים את האמת פשוט לא מסוגלים לקבל על עצמם באופן מלא את העובדה שדברי האל הם האמת. יהיו שיתהו, "אלוהים ברא את האדם, אבל איך? למה לא ראיתי זאת? אני לא מאמין במה שאני לא רואה." אמונתם באל מבוססת על מה שהם מסוגלים לראות במו עיניהם. זו אינה אמונה. אלוהים ברא את האדם, והוביל את האדם צעד אחר צעד, עד היום, והוא שולט תמיד בגורלו. זוהי עובדה. באחרית הימים, אלוהים גילה את כל התעלומות הללו באומרו שנשמת האדם מתגלגלת מחדש, ושחיי האדם ושנשמת האדם ניתנו בידי האל ונבעו מתוכו. זוהי האמת. אך בכל פעם שאתה נתקל בהיבט זה של האמת, בגלל שאינך מאמין שדברי האל הללו הם האמת, אתה משווה אותם למחשבותיך והשקפותיך: "בגלל שמוצא האדם אינו מהקוף, אלא מאלוהים, אז איך נבע האדם מאלוהים? איך אלוהים העניק לאדם חיים?" אם אינך מבין את האל, תחשוב שזה בלתי אפשרי שלאל יש הכוח, התבונה או הסמכות לברוא את האדם בנשיפה אחת או במילה אחת. אינך מאמין שזו עובדה, או שזו האמת. כשיש לך ספקות, אתה מתנגד לדברי האל האלה ואומר שאינך מאמין בהם, אך למעשה, ליבך נמצא במצב ובגישה של התנגדות. אתה לא מוכן להקשיב כשהאל אומר את הדברים הללו, אתה חש עוינות בליבך ואינך מסוגל לומר "אמן" על דברי האל. במציאות, בהביטנו על העובדות, אנו לא צריכים לחקור איך או מתי ברא אלוהים את האדם, מי ראה זאת, או אם מישהו יכול להעיד על כך. אין צורך שאנשים ילמדו זאת. כשאנשים מבינים את האמת באמת ובתמים ומכירים את מעשי האל, הם יוכלו לשאת על כך עדות בעצמם. באיזו סוגיית מפתח עליהם להתמקד עכשיו? בהכרת עבודת האל. מההתחלה ועד הסוף, האל ביצע את עבודת ניהול האדם והושעתו מקרב האנושות עצמה. מההתחלה ועד הסוף, יש רק אל אחד שפועל, מדבר, מלמד ומנחה את האנושות. האל הזה קיים. אלוהים השמיע דברים כה רבים עד היום, כבר חזינו בו פנים אל פנים, שמענו אותו מדבר, חווינו את עבודתו, אכלנו ושתינו את דבריו וקיבלנו עלינו את דברו כך שהוא הפך להיות חיינו. דברי האל הללו מנחים אותנו ומשנים אותנו ללא הרף. האל הזה אכן קיים. לכן, עלינו להאמין, כפי שהאל אמר, לעובדה שאלוהים ברא את האנושות, ולעובדה שאלוהים ברא את אדם וחווה, ועשה זאת בראשית. מאחר שאתה מאמין שהאל הזה קיים ובאת כעת לפניו, האם עליך עדיין למצוא אישור לכך שהעבודה שיהוה ביצע היא עבודת האל הזה? אם איש לא יכול לאשר זאת ואיש לא היה עד לכך, האם לא תאמין בכך? או מה באשר לעבודה מעידן החסד? האם אינך מאמין שישוע היה התגלמות האל משום שמעולם לא ראית אותו? אם מעולם לא ראית באופן אישי את האל הנוכחי מדבר, עובד או מתגלם בבשר, האם לא תאמין בכך? אם לא ראית את הדברים הללו או אם אין עדים שיאשרו אותם, האם לא תאמין באף אחד מהם? זה בגלל ההשקפה המגוחכת והמוטעית שבה אנשים אוחזים. זו טעות שמשותפת לאנשים רבים. הם חייבים לראות באופן אישי הכול, ואם לא, הם לא מאמינים לכך. זוהי טעות. אם אדם באמת מכיר את האל, אם הוא מסוגל להאמין לדברו ולאשר את דברו אפילו מבלי לראות את העובדות, רק אז הוא מהווה אדם שמבין את האמת וניחן באמונת אמת. כעת משראינו את דברי האל ושמענו את קולו, די בכך כדי להפיח בנו אמונת אמת ולגרום לנו ללכת אחריו ולהאמין בכל מילה ובכל עבודה שנובעת מהאל. אין לנו צורך להמשיך לנתח או לחקור את הדברים. האם זה לא סוג ההיגיון שעל האנשים להיות ניחנים בו? כשאלוהים ברא את האנושות, לא היה אף אחד שיהיה עד לכך. אבל כעת, האל התגלם כבשר ודם כדי להביע אמיתות ולהושיע את האנושות, כדי לבצע את עבודתו בצורה מעשית וכדי ללכת בקרב הכנסיות ולעבוד מקרב האנושות. האם רבים פספסו זאת? לא כל אחד מסוגל לראות זאת, אבל אתה מאמין בכך. מדוע אתה מאמין בכך? האם אתה מאמין רק כי אתה חש שדברי האל הם האמת ושזוהי דרך האמת ועבודת האל? האם אתה עדיין יכול לומר, "בשלב זה של עבודת האל, שמעתי אותו מדבר, וגם ראיתי את דברי האל. זה נכון שהמילים הללו הגיעו מהאל. אך בכל הקשור לצליבה של ישוע אדוננו, לא נגעתי בסימני הצליבה שלו, אז אני לא מאמין שהוא נצלב. לא חזיתי בעבודת יהוה אלוהים במהלך עידן החוק, ולא שמעתי את החוקים כשהוא הכריז עליהם. רק משה שמע אותם ואז כתב את חמישה חומשי תורה, אבל אני לא יודע איך הוא כתב אותם"? האם הלך רוחם של אלו שמדברים כך הוא תקין בכלל? הם חסרי אמונה, אנשים שלא מאמינים באמת באל. זה בדיוק כמו כשבני ישראל אמרו, "וַיֹּאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר" (במדבר י"ב 2). כוונתם הייתה, "לא נקשיב למשה, עלינו לשמוע זאת ישירות מפי יהוה אלוהים". בדיוק כפי שאנשים אמרו במהלך עידן החסד שמפני שהם לא ראו זאת במו עיניהם, הם לא מאמינים שישוע נצלב או שהוא קם לתחייה. היה תלמיד בשם תומא שהתעקש לגעת בסימני הצליבה של ישוע. ומה אמר לו ישוע אדוננו? ("מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתָ אוֹתִי הֶאֱמַנְתָּ. אַשְׁרֵי אֵלֶּה שֶׁאֵינָם רוֹאִים וְעִם זֺאת מַאֲמִינִים" (יוחנן כ' 29).) "אַשְׁרֵי אֵלֶּה שֶׁאֵינָם רוֹאִים וְעִם זֺאת מַאֲמִינִים." מה זה אומר באמת? האם הם באמת לא ראו דבר? למעשה, כל הדברים שישוע אמר וכל העבודה שעשה כבר הוכיחו שהוא האל, אז אנשים היו צריכים להאמין בכך. ישוע לא היה צריך לבצע עוד אותות ועוד ניסים או להשמיע עוד דברים, ואנשים לא היו צריכים לחוש בסימני הצליבה כדי להאמין. אמונת אמת אינה מושתתת רק על מראה עיניים, אלא, בעזרת אישוש רוחני, אמונה שורדת עד הסוף ואין בה אף ספקות. תומא היה אדם חסר אמונה שהסתמך רק על מראה עיניים. אל תהיו כמו תומא.

ישנם בכנסייה אנשים כמו תומא. הם מפקפקים ללא הרף בהתגלמותו של האל ומחכים לכך שהאל יעזוב את האדמה וישוב לרקיע השלישי כדי שיוכלו לראות סוף סוף את האל האמיתי שבו יש להאמין. הם לא מאמינים בו בזכות המילים שהשמיע במהלך התגלמותו. עד שאדם מסוג זה יאמין סוף סוף, זה כבר יהיה מאוחר מדי, ואז האל יגנה אותו. ימִפְּנֵי שֶׁרָאִיתָ אוֹתִי הֶאֱמַנְתָּ. אַשְׁרֵי אֵלֶּה שֶׁאֵינָם רוֹאִים וְעִם זֺאת מַאֲמִינִים". המילים הללו משמען שישוע אדוננו כבר גינה אותו ושהוא חסר אמונה. אם אתה מאמין באמת ובתמים בישוע אדוננו ובכל דברו, אתה תזכה לברכות. אם הלכת אחר אדוננו במשך זמן רב אבל אינך מאמין ביכולתו לקום לתחייה, או בכך שהוא האל הכול-יכול, אינך ניחן באמונת אמת ולא תוכל לזכות בברכות. ברכות יהיו נחלתך רק דרך האמונה, ואם אינך מאמין, לא תזכה בהן. האם אתה מסוגל להאמין בדברים רק אם אלוהים מופיע מולך, מאפשר לך לראותו ומשכנע אותך באופן אישי? בתור אדם, מאין הסמכות לבקש מאלוהים להופיע לפניך באופן אישי? מאין הסמכות לבקש ממנו לדבר באופן אישי לאדם מושחת שכמוך? יתרה מכך, איזו סמכות יש לך לדרוש ממנו להסביר לך הכול בבהירות לפני שתהיה מוכן להאמין? אם ניחנת בהיגיון ובשכל ישר, אתה תאמין מיד אחרי שקראת את הדברים הללו שביטא האל. אם אתה מאמין באמת ובתמים, אין זה משנה מה האל עושה או מה הוא אומר. במקום זאת, לאחר שהבנת שהדברים הללו הם האמת, תהיה משוכנע במאה אחוז שהם נאמרו בידי האל ושהוא עשה את הדברים הללו, ותהיה מוכן ללכת אחריו עד הסוף. אינך צריך לפקפק בכך. אנשים מלאי ספקות הם רמאים. הם פשוט לא מסוגלים להאמין באל. הם תמיד מנסים להבין את התעלומות הללו והם יאמינו רק לאחר שיבינו אותן במלואן. התנאי המוקדם שלהם לאמונה באל הוא לקבל תשובות ברורות לשאלות הללו: איך אלוהים התגלם כבשר ודם? מתי הוא הגיע? כמה זמן הוא יישאר לפני שיהיה עליו לעזוב? לאן הוא ילך לאחר שיעזוב? מה יהיה תהליך עזיבתו? איך פועל האל בהתגלמותו כבשר ודם ואיך הוא יעזוב?... הם רוצים להבין חלק מהתעלומות. הם כאן כדי לחקור אותן, לא כדי לשחר לאמת. הם חושבים שיוכלו להאמין באל רק אם יצליחו להבין את התעלומות הללו. זה כאילו אמונתם חסומה. ההשקפה הזו שאנשים אלו אוחזים בה היא בעייתית. ברגע שמתעורר בהם הרצון לחקור תעלומות, הם לא טורחים לשים לב לאמת ולהקשיב לדברי האל. האם אנשים כאלו מסוגלים להכיר את עצמם? הכרה עצמית לא באה להם בקלות. אין הכוונה לגנות טיפוס מסוים של אדם. אם מישהו לא מקבל עליו את האמת ולא מאמין בדברי האל, אז הוא לא ניחן באמונת אמת. הוא יתמקד בהתקטננות לגבי דברים מסוימים, תעלומות, או עניינים של מה בכך או בעיות שאנשים לא שמו לב אליהן. אבל יכול גם להיות שיום אחד אלוהים יעניק להם נאורות, או שאחיהם ואחיותיהם יעזרו להם בזכות שיתופים חוזרים ונשנים על האמת, ואז הם ישנו את דעתם. ביום שזה יקרה, הם ירגישו שהשקפותיהם הקודמות היו מגוחכות מדי, שהם עצמם היו יהירים מדי והחשיבו את עצמם יותר מדי, ואז הם יחושו בושה. בעלי אמונת האמת ישימו מבטחם בכל מה שהאל אומר, ללא שום ספקות, וכשיצברו ניסיון ויראו שכל דברי האל מתגשמים ומתבצעים בפועל, אמונתם תתחזק עוד יותר. זהו אדם שמבין את ענייני הרוח, שמאמין באמת ומוכן לקבלה, ושניחן באמונת אמת.

אביב, 2008