מהי אמונה באל? זוהי השאלה המעשית ביותר, וכן האמת הבסיסית ביותר שמאמין מוכרח להבין. האם אמונה באל היא סוג של אדיקות, או שמא היא כיוון ומטרה בחייו של אדם? בלבך, מהי מטרת העל של אמונה? מדוע אתה רוצה שתהיה לך אמונה באל? כלומר, במה אתה מאמין? מהם הבסיס והיסוד של אמונתך באל? מהו המניע שלך? במילים אחרות, כאשר אתה מאמין באל, מהן כוונתך ומטרתך? לשם מה נועדה אמונתך, בסופו של יום? אלה הן השאלות המעשיות ביותר. אפשר לומר שבני אדם מאמינים באל ומקבלים אותו לשם זכיה בברכות. בני אדם מאמינים באל כדי שיהיה להם משהו למקד בו את תקוותיהם, להשתוקק אליו ולחתור אליו בממלכת המחשבה והרוח. זוהי הכוונה המקורית מאחורי אמונתם של בני אדם באל. עם זאת, אחרי שבני אדם מתחילים להאמין באל, אחרי שהם באים במגע עם דברי האל, עם האמת, עם עבודת האל ועם שלל האנשים, האירועים והדברים תחת ריבונות האל, דעותיהם בנושא האמונה משתנות באופן לא מודע. ברגע שהם מבינים את האמת במידה מסוימת, הם מבינים שאמונה באל מאפשרת להם לזכות באמת, שאמונה היא הדבר המשמעותי ביותר, שהיא אכן יכולה לשנות בני אדם בהיבטים רבים ובסופו של דבר אף לפתור את בעיית השחיתות האנושית. כדי שתהיה לך אמונה באל, עליך להבין תחילה את השאלות הבאות: מדוע בני אדם מאמינים באל? מהי מטרת האמונה באל? מהו המניע לאמונה באל? מהם הרצון והשאיפה הראשוניים לאמונה באל? כמה מחשבה הקדשתם לשאלות אלה? האם יש בידיכם את התשובות הנכונות? (בהתחלה, האמנתי באל מתוך רצון לזכות בברכות. לאחר שחוויתי שיפוט וייסור מדברי האל, ראיתי שרק חתרתי לברכות, שכלל לא היו לי מצפון או היגיון, ושהייתי אנוכי מדי. חשתי שהשטן השחית אותי עמוקות, ולכן השתוקקתי להיות אדם בעל מצפון והיגיון, אדם שמסוגל לעמוד במקומו הראוי של יציר בריאה ולנהות אחר האל. נכון לעת זו, אני אוחז רק בידע המועט הזה). כשבני אדם מתחילים להאמין באל, הם תמיד רוצים לזכות בחסד, בברכות ובהטבות, וכן לרַצות שלל רצונות ומאוויים של הרוח ושל הבשר. מאז תחילת אמונתם, כאשר חתרו לדברים שכאלה, הם סבלו רבות, וכעת ברור להם שחשיבות האמונה היא הרבה יותר מהדברים האלה. חשיבות האמונה עמוקה ומעשית מדי, והם מקבלים הטבות רבות מכפי שאפשר לסכם במילים בודדות. אדם מוכרח לפתור תחילה את בעיות חטאו של האדם וצביונו המושחת, וכן להשיג התמסרות לאל ולהכירו בכדי שתהיה לו אמונה באל. רק כך יעלה בידו להשליך מעליו את צביונו המושחת ולחמוק מהשפעת השטן על מנת לפנות לאל באמת ובתמים. מטרת האמונה באל וההליכה אחריו היא לזכות באמת ובחיים מידי האל, ובסופו של דבר להפוך לאדם התואם לכוונות האל ומסוגל להתמסר לאל ולסגוד לו. זוהי החשיבות האמיתית של אמונה. כשאנו בוחנים את האופן שבו בני אדם מבינים אמונה, ניכר שחל שינוי גדול בדעותיהם, בכוונותיהם ובמניעיהם בכל הנוגע לאמונתם. מאין נובע השינוי הזה? (זוהי תוצאה של ביטוי האמת על ידי האל וכן כל העבודה שהוא ביצע על בני האדם). נכון. השינוי הזה אינו תוצאה של הזמן החולף ותו לא, איש אף לא כפה אותו עליך, הוא לא נגרם כתוצאה מהשפעה או מזיהום של לימודי דת כלשהם, וטוב לבך ודאי שלא הביא את השמים לשנותך לכדי אדם טוב ואנושי יותר. כל אלה הם תפיסות ודמיונות אנושיים. למעשה, ההטבה המעשית ביותר שזוכים בה היא שבהנחיית דברי האל, בכך שדברי האל משקים את בני האדם ורועים אותם, הם לומדים להבין את האמת ואת כוונותיו של האל, הם יכולים לראות בבירור את האפלה ואת הרוע שבקרבם, ורעיונותיהם ודעותיהם משתנים ללא הכר. מאין נובעים שינויים אלה? הם תוצאת החוויה ההדרגתית, שלב אחר שלב, של עבודת האל ושל דברי האל. ואם כך, מה נכלל בשינויים אלה? הסוגייה החשובה מכול באמונה – סוגיית הישועה. זוהי החשיבות העליונה של אמונת האדם. למעשה, בני האדם דורשים מעט מאוד מן האמונה. מטרתם היא בסך הכול לזכות בחסד ולחפש שלווה. לאחר מכן, זה משתנה לרצון עז להיות אנשים טובים ולא אנשים רעים, ולבסוף, הם רק רוצים לקבל ייעוד טוב. עם זאת, כאן טמונה השאלה הגדולה ביותר: איזו השפעה האל בעצם שואף להשיג בעבודת השיפוט והטיהור שלו, וכן בהושעתו את האדם? זהו הדבר שבני אדם צריכים להבין. בעבודת האל להושיע את האדם, במה הוא משתמש לשם השגת ישועה זו? הוא משתמש בהבנתם את האמת ואת דבריו, ואז בחוויית השיפוט והייסור, הניסיונות והזיכוכים שלהם, ומשחרר אותם מחטא ומהשפעת השטן. בסופו של יום, מהי החשיבות העליונה של אמונת בני האדם? במילים פשוטות, מטרתה היא הישועה. ומהי חשיבות הישועה? אני רוצה שתחשבו על כך היטב ותאמרו לי מה זה באמת אומר להיוושע. (זה אומר שביכולתנו להשתחרר מהשפעתו האפלה של השטן, לפנות לאל לחלוטין, ובסופו של דבר, לשרוד). (לבני אדם שחיים תחת השפעתו של השטן מגיע למות, אך בני אדם שנושעו בכך שחוו את עבודת האל, לא ימותו). כולכם מבינים זאת ויכולים להסביר זאת ברמת הדוקטרינה, אך פשוט אינכם יודעים מהי ישועה באמת. האם ישועה היא השלכה של צביונכם המושחת? האם ישועה משמעה לא לשקר, להיות אדם ישר ולהפסיק למרוד באל? מה זה בעצם אומר, להיוושע? במילים פשוטות, ישועה משמעה שתוכל להמשיך לחיות, שהשיבו אותך לחיים. פעם חיית בחטא ונגזר עליך למות – נחשבת כמת בעיני האל. מהו הבסיס לאמירה כזאת? תחת השפעתו של מי חיים בני האדם בטרם הם משיגים ישועה? (תחת השפעתו של השטן). ועל מנת לחיות תחת השפעתו של השטן, על מה מסתמכים בני האדם? הם מסתמכים על טבעם השטני ועל צביונותיהם המושחתים בכדי לחיות. אם כך, האם כל ישותם – בשרם ושאר ההיבטים כגון רוחם ומחשבותיהם – חיה או מתה? מנקודת מבטו של האל, הם מתים, הם גוויות מהלכות. על פני השטח, נראה כי אתה נושם וחושב, אבל כל מחשבותיך הן תמיד רעות, מתריסות כנגד האל ומתמרדות נגדו, כל מחשבותיך כוללות דברים שהאל מתעב, שונא ומוקיע. בעיני האל, לא רק שדברים אלה שייכים לחלוטין לבשר, הם אף שייכים לחלוטין לשטן ולשדים. אזי, בעיני האל, האם האנושות המושחתת היא בכלל אנושית? לא, הם בהמות, שדים ושטנים; הם שטנים בחיים! כל בני האדם חיים על פי טבעו וצביונו של השטן, ועל פי השקפת האל, הם שטנים בחיים העוטים בשר אנושי, שדים בעור אנושי. האל מסווג בני אדם כאלה כגוויות מהלכות, כמתים. כעת האל עוסק בעבודת הישועה, ופירוש הדבר הוא שהוא ייקח את הגוויות המהלכות שחיות על פי צביונו המושחת של השטן ועל פי תמציתו המושחתת – המתים – ויהפוך אותם לאנשים חיים. זוהי חשיבות הישועה. אדם מאמין באל על מנת להיוושע – מה זאת אומרת להיוושע? כשאדם זוכה בישועת האל, הוא מת שהופך לחי. בעבר הוא השתייך לשטן ונגזר עליו למות, אך כעת הוא בא לחיים כאדם המשתייך לאל. אם בני אדם יכולים להתמסר לאל, להכיר אותו, ולהשתחוות לפניו בסגידה, להאמין בו ולנהות אחריו, אם אין עוד בלבם התנגדות או מרדנות כלפי האל, והם חדלים להתנגד לו או לתקוף אותו ויכולים להתמסר לו כליל, אזי בעיני האל הם אנשים חיים באמת ובתמים. האם אדם שרק מכיר באל בעל פה הוא אדם חי? (לא). אם כך, איזה מין אדם הוא אדם חי? מהן המציאויות של אנשים חיים? מה מוכרח להיות לאנשים אמיתיים? אמרו לי מהן דעותיכם. (אנשים חיים הם אנשים שיכולים לקבל את האמת. כשחל שינוי בדעותיהם האידיאולוגיות של אנשים, ובדעותיהם הכלליות, והן עולות בקנה אחד עם דבר האל, הם אנשים חיים). (אנשים חיים הם אלה שמבינים את האמת ויכולים ליישמה בפועל). (אדם שירא את האל וסר מרע כמו איוב הוא אדם חי). (אנשים שמכירים את האל, יכולים לחיות על פי דברי האל ויכולים להביא לידי ביטוי את מציאות-האמת – אלה הם אנשים חיים). כולכם דיברתם על סוג אחד של ביטוי. אדם מוכרח לכל הפחות להיות מסוגל להאזין לדברי האל, להשמיע דברי מצפון והיגיון, עליו לחשוב ולנתח, להיות מסוגל להבין את האמת וליישמה בפועל, וכן להתמסר לאל ולסגוד לו, בכדי שייוושע ויהפוך לאדם חי בסופו של דבר. זוהי מהותו של אדם חי אמיתי. על מה מרבים לחשוב אנשים חיים ומה הם מרבים לעשות? הם יכולים לעשות מעט ממה שמצופה מאנשים רגילים לעשות. בעיקר, הם מבצעים את חובותיהם כראוי, והם יראים את האל וסרים מרע בדברים שהם חושבים עליהם וחושפים, מה שהם אומרים ועושים דרך קבע. זהו הטבע של מה שהם מרבים לחשוב עליו ולעשות. בניסוח מדויק יותר, בדרך כלל מעשיהם ודבריהם תואמים לאמת, לפחות. האל אינו מוקיע זאת או דוחה זאת בתיעוב, אלא מכיר בכך ומאשר זאת. זה מה שעושים אנשים חיים, וזה מה שמצופה מהם לעשות. האם תוכל להשיג את אישור האל ואת ישועתו אם רק תכיר בו בדבריך ותאמין בו בלבך? (לא). מדוע לא? יש כאלה שאומרים, "אני מאמין שיש אלוהים". "אני מאמין בריבונות האל על כל הדברים כולם ועל גורל האנושות". "אני מאמין שכל דבר בי נתון בידי האל, שהאל הוביל אותי רוב חיי, ושבאותו האופן האל יכול להוביל אותי אל הנתיב העתידי שלי", ו"אני מאמין שהאל יכול לשנות את הייעוד שלי". האם עצם כך שהם אוחזים ב"אמונה" כזו משמעו שהם נושעו? (לא). אם כך, איזו מין אמונה משמעה שבני האדם נושעו באמת? (אמונה שמאפשרת להם לירוא את האל ולסור מרע כמו איוב). איך עולה בידי בני אדם לאחוז באמונה שלמה? הכרה מילולית ואמונה בלבם: האם לב שירא את האל וסר מרע יכול לנבוע מאמונה שטחית שכזו? האם אמונה באופן זה משמעה שבני אדם אוחזים בידע של האל? האם ביכולתה לאפשר לבני אדם להשיג התמסרות לאל? האם ביכולתה להשיג ישועה? מה עוד חסר כאן? יש להרהר בשאלות אלה ולהבינן.

האם יש הבדל בין אמונה שטחית, אדיקות, ואמונה שלמה? (כן). בהחלט יש הבדלים, ועליך להבין מהם בדיוק. אם אינך יכול להבחין בין הדברים האלה, אתה עלול להרגיש שאמונתך באל שלמה, כשלמעשה אתה אוחז באמונה שטחית מעורפלת או באדיקות. כיצד אדיקות מעורפלת יכולה להוות תחליף לאמונתך השלמה באל? למעשה, במקום להחזיק באמון מלא, החלפת אותו באדיקותך ובאמונתך השטחית. אם אמונתך באל אינה אלא אמונה שטחית או אדיקות ותו לא, לעולם לא תוכל לבוא לפני האל באמת ובתמים, והאל לא מאשר אמונה כשלך. מהם ההבדלים בין אמונה שטחית, אדיקות ואמונה שלמה? קשה להסביר בבהירות מהן אמונה שטחית ואדיקות, לכן הבה נדבר תחילה על אמונה שלמה. מהי אמונה שלמה באל? (להאמין שריבונות האל חולשת על כל האירועים ועל כל הדברים כולם). האם זוהי אמונה שלמה או שמא אמונה שטחית? (אמונה שטחית). (הכרת האל היא היסוד לאמונה שלמה. רק כשבני אדם מכירים את האל, הם יכולים לאחוז באמונה שלמה). ההבנה הזאת נכונה באופן שולי בלבד. איך בני אדם מגיעים לאחוז באמונה שלמה? כיצד מתבטאת אמונה שלמה? אם בני אדם אוחזים באמונה שלמה, האם הם יבינו לא נכון את האל ויתלוננו עליו? האם הם יתנגדו לאל באופן כלשהו? (לא). אם בני אדם אוחזים באמונה שלמה, האם הם יתמרדו נגד האל? האם בני אדם יכולים לרצות את האל כשהם מנסים לעשות מעשים טובים ולהיות אנשים טובים בהתבסס על תפיסותיהם ועל דמיונותיהם? (לא). הבה נניח בצד את שלושת המושגים של אמונה שטחית, אדיקות ואמונה שלמה, ונשתף תחילה על סוגייה אחרת. מהו הדבר הידוע שעשה פטרוס בטרם נושע והובא לידי שלמות? (הוא התכחש לאדון שלוש פעמים). מה עוד עשה פטרוס בטרם התכחש לאדון שלוש פעמים? כשישוע אדוננו אמר שהוא ייצלב, מה אמר פטרוס? ("חָלִילָה לְךָ, אֲדוֹנִי. אַל יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה לְךָ" (מתי ט"ז 22).) האם אמונה שלמה גרמה לפטרוס לומר זאת? (לא). אם כך, מה היה הדבר? היו אלה כוונותיו הטובות של האדם, וזה היה שיבוש של עבודת האל. היכן קיבל פטרוס כוונות טובות שכאלה? (מהרצון האנושי). מדוע הוא הפגין רצון אנושי שכזה? הוא לא הבין את כוונת האל, הוא לא הבין את טיב כהונת ישוע אדוננו, ולא הייתה לו הבנה אמיתית של ישוע אדוננו. הוא פשוט נהה אחר האדון מתוך הערצה. בלבו הוא סגד לאדון, לכן הוא רצה לאהוב את האדון ולהגן עליו. הוא חשב, "אסור שיקרה לך דבר כזה לעולם. אינך יכול לסבול כאב שכזה! אם יש צורך בסבל, אסבול אני. אני אסבול במקומך". הוא לא ידע מהי כוונת האל, והיה בו שמץ מן הכוונות הטובות הנובעות מרצון אנושי, והוא רצה למנוע מהדבר להתרחש. אם כך, מה גרם לו לנהוג כך? במובן אחד, הדבר נבע מחרון אף, מהרצון האנושי, ומכשל בהבנה. במובן אחר, הוא לא הבין את עבודת האל. האם הוא פעל מתוך אמון אמיתי? (לא). אם כן, מדוע כוונותיו היו טובות כל כך? האם כוונות טובות כאלה עולות בקנה אחד עם האמת? האם הן כרוכות במעשים טובים? אף ששאיפתו הייתה לעשות מעשה טוב, והוא פעל מתוך כוונות טובות וכנות, מה היה טבע מעשיו? האם היו אלה התנהגויות ומעשים הנובעים מאמונה שלמה? (לא). כעת ברור כי התשובה היא כלל וכלל לא. אם כך, האם זו אמונה שטחית? (כן). הבה נשתמש בכך כדי לדון בשאלה מהי אמונה שטחית. אמונה שטחית היא סוג של כמיהה טובה ורצון עז טוב התואמים באופן הקרוב ביותר לתפיסות ולדמיונות אנושיים. האנושות נוטה להחשיבה כדבר טוב, צודק וחיובי. סוג של מחשבה טובה, מעין רעיון טוב, יישום בפועל טוב ומניע טוב בהתאמה מוחלטת לתפיסות ולרגשות אנושיים. זהו הדבר שבני אנוש כמהים לו. זוהי אמונה שטחית. אמונה שטחית היא לא אמונה שלמה. כל כולה נובעת מרצון אנושי והיא אינה תואמת לאמות המידה אותן דורש האל, ועל כן אמונה שטחית איננה אמון אמיתי. פטרוס אכן היה אדם טוב. הוא ניחן באנושיות טובה, ואופן חתירתו היה פשוט, כן, להוט ורציני. לא היו שום ספקות בלבו באשר לזהותו של ישוע אדוננו. לכן, הוא יכול היה לומר את המילים הבאות מעומק לבו, "חָלִילָה לְךָ, אֲדוֹנִי. אַל יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה לְךָ". עצם כך שהוא יכול היה לומר דבר שכזה מעיד על אנושיותו ועל אישיותו. אף שמדובר בסוג של מאווה, של כוונה טובה, ואף שהתנהגות, יישום בפועל ומצג שכאלה נובעים מסוג של אמונה שטחית, ניתן לראות כי פטרוס ניחן באנושיות אדיבה. אמונותיו אמנם היו חיוביות ונכונות, אך לרוע המזל, משום ששיעור קומתו היה נמוך מדי, שלא היה לו ידע רב לגבי האל, שהוא לא הכיר את תוכנית הניהול של האל, וכן את העבודה אותה התכוון האל לבצע, ולא הבין את כוונת האל, הוא עשה מעשה מטופש שהתבסס לחלוטין על הרצון האנושי ושיבש את עבודת האל. היה זה מעשה אנושי שהתבסס על אמונה שטחית, שאין היא אמונה שלמה כמובן. האם האל יזכור את מעשיו של אדם האוחז באמונות כאלה, שמביאות להתנהגויות טובות ומעוררות בו מספר כוונות טובות? האל לא זוכר את הדברים האלה, ולכן המעשים הם לשווא! במקום זאת, האל אמר את הדבר הבא, "סוּר מִלְּפָנַי, שָׂטָן" (מתי ט"ז 23). חשבו על כך. מדוע ישוע אדוננו אמר מילים שלתחושת בני האדם הן חסרות התחשבות? מדוע ישוע אדוננו לא גילה הבנה כאשר ראה את כוונותיו הטובות של פטרוס? מה הייתה גישתו של האל כלפי סוגייה זו? האם כוונתו הטובה של פטרוס הייתה לרוחו של האל? (לא). האל בחן את לבו של פטרוס וראה שאין לו כוונות רעות, ולכן לא היה לו צורך לחשוף את תמצית הסוגייה הזו. האם זה בסדר? (לא). מדוע? מה חושב האל כאשר כוונותיהם, אמונותיהם ומחשבותיהם של בני אדם הן טובות, אך לא עולות בקנה אחד עם כוונות האל? האל אומר שדברים כאלה מקורם בשטן ומהווים התנגדות כלפי האל. בזה מאמין האל. האם חשיבה כזו תואמת לדרכי חשיבה אנושיות? (כן). מה יעשה אדם מן השורה בתגובה לפטרוס, אם יפעל מתוך חיבה אנושית? הוא יאפשר לפטרוס לשמור על כבודו, יאפשר לו מרחב תמרון, ויחשוב בלבו, "כוונותיו של פטרוס טובות והוא רוצה להגן עליך. יהיה זה חוסר התחשבות לנזוף בפטרוס בצורה כזו". אך מעשי האל אינם תואמים לתפיסות אנושיות. אך מהו טבע המילים אותן מבטא האל? במובן אחד, הן חשיפה, במובן אחר הן הוקעה, ובמובן שלישי, הן שיפוט. כיצד הרגיש פטרוס כששמע את המילים האלה? הוא עבר ייסור, כאילו פילחה סכין את לבו. הוא הרגיש נורא ולא הבין, וחשב לעצמו, "אלוהים, אני אוהב אותך באמת ובתמים! אני מאמין בך מאוד, אוהב אותך מכל הלב, ורוצה בכל מאודי להגן עליך, אך מדוע אתה מתייחס אליי בצורה כזאת? אתה אומר שאני השטן ומורה לי לסור מלפניך. האם אני השטן? אני הרי הולך אחריך באמת ובתמים, אז איך אתה רואה בי שטן? יתרה מזאת, אתה מפגין חוסר התחשבות כשאתה אומר לי לסור מלפניך. זה כה פוגע, כה כואב!" מאופן טיפולו של האל בדברים כאלה והתמודדותו איתם, האם אתם רואים איזו גישה הוא מפגין כלפי אמונה אנושית? (של הוקעה, שיפוט וחשיפה). נכון מאוד. לא רק שהאל לא אוהב דברים כאלה, הוא אף מתעב אותם, והדבר החמור מכל, מוקיע אותם. האם ראיתם את צביונו של האל מתוך מה שהוא חשף? (צביונו של האל צודק). זה בהחלט כך. ומה עוד? אף שסובלנות, רחמים, סבלנות ואדיבות אוהבת מיטיבים מאוד עם בני אדם, אף שהם החלקים בתכונות האל ובמהותו שקל יותר לבני אדם לקבל, ואף שאלה הדברים שהאל תמיד חושף ומרעיף על בני אדם, מבחינת האל, ברגע שבני אדם מעליבים את צביונו ומפרים את עקרונותיו, כיצד הוא מתמודד איתם? האל מוקיע אותם! האל לא משמיע הצהרות דו-משמעיות באוזני בני אדם ואומר, "אנשים פעלו מתוך כוונות טובות וללא מניעים נסתרים, ולכן אחוס עליהם הפעם". להבדיל מבני האדם, האל לא מאפשר פשרה או טומאה על ידי רצון אנושי. אחד הוא אחד, שניים הם שניים. נכון הוא נכון, לא נכון הוא לא נכון. מבחינת האל, אין דו-משמעויות. על ידי ניתוח דברי פטרוס לישוע אדוננו, "חָלִילָה לְךָ, אֲדוֹנִי. אַל יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה לְךָ", בני אדם יכולים להבין מהי אמונה שטחית. האם בני אדם האוחזים באמונות שטחיות יכולים לרצות את האל? האם אמונות שטחיות יכולות להצמיח אמונה שלמה? האם הן יכולות להחליף אמונה שלמה של בני אדם באל? (לא). לא, זה נכון לחלוטין.

בסופו של יום, מהן אמונות? הן מעין דמיון ותפיסה, מאוויים טובים, מטרות טובות, ואידיאלים נעלים שבני אדם מבססים. לאחר שמתבססים הדברים האלה, בני האדם ממהרים בכיוון זה, חותרים אליהם ומשיגים אותם תוך הסתמכות על כוונות טובות אנושיות, על מאמץ אנושי, על רצון אנושי לסבול, או על עוד מעשים טובים אנושיים. מה חסר כאן? מדוע אנשים האוחזים באמונות לא יכולים לרצות את האל? (בהתבסס על אמונותיהם, אנשים מפריעים לעבודת האל ומשבשים אותה). זהו היבט ברור אחד. נוסף לכך, כשאנשים עושים דברים בהתבסס על אמונותיהם, האם יש איזו אמת במעשיהם? (לא). הבה ננתח את מעשיו של פטרוס. פטרוס אמר, "חָלִילָה לְךָ, אֲדוֹנִי. אַל יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה לְך". האם יש אמת בדברים אלה? (לא). למה כוונתו באומרו, "אַל יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה לְךָ"? מדוע אל יהיה הדבר הזה לאל? האם ייתכן שריבונות האל לא חולשת על כל זה? האם האל לא אומר את המילה האחרונה בכל זה? אם האל מאפשר למשהו לקרות, הוא יקרה. אם האל לא מאפשר למשהו לקרות, האם אפשר יהיה להימנע ממנו? האם דבריו של פטרוס, "אַל יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה לְךָ", יכולים לשנות את כל זה? מי קבע את ההתרחשות, את ההתקדמות ואת הקץ של כל העניין הזה? (האל קבע זאת). אם כן, מהם הדברים אותם אומר פטרוס? אלה הם דברים אוויליים שנאמרו מתוך בורות, דברים שנאמרו בשם השטן. זוהי השלכתן של אמונות אנושיות. האם זוהי בעיה רצינית? (היא אכן רצינית). כמה רצינית היא? (משמעה התנגדות לאל והתנהגות כשלוחה של השטן). נכון. משמעה התנהגות כשלוחה של השטן, כלומר התנגדות לאל וזריעת הרס בעבודת האל בשם השטן. אם ישוע אדוננו היה עושה כדבריו של פטרוס בעניין זה, עבודתו של גאולת האנושות הייתה נהרסת, הלא כן? מהו טבע הדברים אותם אמר פטרוס? (הם משבשים את עבודת האל). לכן האל השמיע את דברי הכעס האלה ללא רחם – "סוּר מִלְּפָנַי, שָׂטָן!" דברים אלה הם הוקעה וכן שיפוט. צביון האל טמון בהם! כשאנשים אוחזים באמונות כאלה, המעורבבות עם כוונות טובות, עם מאוויים אנושיים, עם משאלות אנושיות יפות, ועם כל הדברים שבעיני בני האדם הם חיוביים, צודקים וטובים, האם האל מאשר זאת? (לא). בעיני בני האדם, כל הדברים האלה הם טובים, אם כך מדוע האל לא מעניק את אישורו? במובן אחד, זה משום שלבני אדם אין ידע אמיתי של האל. זוהי הסיבה הכללית. נוסף לכך, מנקודת מבט מעשית, בני אדם לא מתמסרים באמת ובתמים לדברים אותם אומר האל ולמעשים שהוא מבצע, והם אף לא מבינים את הדברים האלה לאשורם. בהתבסס על חשיבה אנושית, הם תמיד רוצים שהאל לא יעשה דבר זה או אחר. הם תמיד חושבים, "לא ממש טוב שהאל ינהג כך. לא היינו מצפים להתנהגות שכזו, היא לא מפגינה התחשבות רבה כלפי בני האדם". כשאנשים נתקלים בדברים שכאלה, לעתים תכופות הם מפתחים תפיסות, מלאים דמיונות מעשה ידי אדם, ובמעשיהם, הם נוקטים בשלל דרכים אנושיות. אין כאן התמסרות, ידע אמיתי, יראת-אל אמיתית, רק שיבוש והרס של עבודת האל. אין כאן שום מרכיב של אמונה שלמה. לכן, פטרוס נשפט לאחר שאמר את הדברים האלה. האם השיפוט הזה זיכה אותו במשהו? (הוא היה מסוגל להבין מעט יותר על עצמו ועל צביונו של האל). האם שיפוט שכזה הוא דבר טוב או רע? לכל הפחות, הייתה זו חבטה הגונה בראשו, שגרמה לו לעצור ולהרהר, "אדוני, האם אני השטן? אני באמת מאמין בך, אני אוהב אותך ונוהה אחריך בנאמנות! איך ייתכן שאני השטן?" כשהרהר בכך שוב, הוא חשב, "ישוע אדוננו נזף בי במילים כה ברורות ופשוטות. הוא הורה לי לסור מלפניו ונזף בי משל הייתי השטן. פירוש הדבר הוא שבעניין זה, פעלתי בשם השטן! איזה מין אדם יכול לפעול בשם השטן? אדם שאינו תואם לאל. בכל זמן ובכל מקום, אדם כזה עלול להתנגד לאל ולבגוד בו, להרוס את עבודת האל, להפריע לעבודת האל ולהחריבה, ובכך להפוך לאויבו של האל. זה נורא ואיום! אם כך, אמהר לסגת אל מאחורי האל ואסכור את פי". האין זו עדות לכך שאט-אט פטרוס התעשת, זכה בהבנה וקלט את חומרת הבעיה? הוא הבין שהאדם הוא תמיד אדם ושהאל הוא תמיד האל, ושקיים מרחק בין האדם לבין האל. כשאדם פועל בהתבסס על כוונות טובות, האל רואה זאת כשיבוש והפרעה. כשמתקדמים בהדרגה בדרך זו, האם שיפוט האל את האדם מסתבר כדבר טוב? (כן). אם כך, אם אדם חושף מעט אווילות, האם זה דבר רע? כשבוחנים זאת כך, אין זה דבר רע, כי אם דבר טוב. מדוע אנו אומרים כי הוא מסתבר כדבר טוב? (הוא מיטיב עם בני האדם). נכון, בני אדם זוכים בהטבות. כיצד צומחות ההטבות האלה? כשתהיה כפוף לשיפוט האל ותתמסר לו, תבחן את עצמך ותקבל את כל מה שמגיע מן האל – את כל הביטויים של האל, הגילויים של האל, ואת כל דרישות האל ממך – והם יהפכו למציאות שלך ולחייך, אזי מבלי שאפילו תדע זאת, שחיתותך תיטהר. אם כך, האם שיפוט הוא דבר רע או דבר טוב? (דבר טוב). האם אתם מוכנים לקבל שיפוט? (אנחנו מוכנים). אם כך, לו הייתם נשפטים בכל יום, האם זה היה בסדר? כך לא היה מתאפשר לך לאכול, לישון או לנוח כרגיל. כשהיה קורה משהו, האל היה מורה לך להתרחק. הוא היה שופט אותך כשהיה מתפנה. האם זה יהיה בסדר? האם היית מסוגל לעמוד בזה? בני אדם לא היו מסוגלים לעמוד בזה, והאל לא היה עושה דבר כזה. האל רוצה מאוד שתצמח ותתבגר במהרה. לכן ישנם שלבים רבים בשיפוט האל. לעתים הוא יתמלא כעס, ואז יציע לך נחמה. לעתים הוא יכה בך, ואז יציע לך רחמים. האל אמנם מתמלא כעס לעתים תכופות, אך כעסו רצוף רגעים המאפשרים לאדם להסדיר נשימה. רק שיפוט והוקעה מידי האל בצורה ישירה שכזו יאפשרו לבני אדם לצמוח בחייהם. שווה לסבול מעט על מנת לזכות באמת.

אנשים שאוחזים באמונות שטחיות ותו לא בוודאי שאינם מסוגלים לרצות את כוונות האל, ואמונות שטחיות רחוקות מלהיות תחליף ראוי לאמונה שלמה באל. אנשים שאמונתם באל מבוססת על אמונה שטחית לעולם לא יוכלו לבוא לפני האל באמת ובתמים, ודאי שלא להתמסר לו באמת ובתמים ולאחוז בלב ירא-אל. מדוע? אמונותיהם השטחיות של בני האדם לא קשורות כלל לאמת, והן רחוקות מלמלא את דרישותיו של האל. כשאנשים אוחזים באמונות שטחיות, אין זה אומר שהם מבינים את האמת. כאשר אמונתם של בני האדם באל מבוססת על אמונה שטחית, הם לעולם לא יבינו את עבודת האל, והם יכולים רק לשבש אותה ולהפריע לה. אמונה המבוססת על אמונה שטחית אין משמעה שבני אדם יתחשבו בכוונות האל, לא כל שכן יתמסרו לו. אם כך, מה קרה לפטרוס לאחר מכן? בטרם נצלב ישוע אדוננו, הוא אמר לפטרוס את הדברים האלה: "אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ כִּי בַּלַּיְלָה הַזֶּה, בְּטֶרֶם יִקְרָא הַתַּרְנְגוֹל, שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים תִּתְכַּחֵשׁ לִי" (מתי כ"ו 34). מה השיב פטרוס? ("גַּם אִם עָלַי לָמוּת אִתְּךָ לֹא אֶתְכַּחֵשׁ לְךָ" (מתי כ"ו 35).) פטרוס נמלא עצב, והוא הכחיש שיעשה מה שאמר האדון, אך בסופו של דבר, העובדות איששו את דברי ישוע אדוננו. האם אמונו של פטרוס ברגע ההוא היה גדול משלכם, או פחות ממנו? (גדול יותר, הוא קיצץ את אוזנו של עבד הכהן הגדול על מנת להגן על האדון). הוא עשה זאת עקב רגזנות. הכרתו את ישוע אדוננו ועצם כך שהכיר בזהותו מייצגים את דרגת אמונתו של פטרוס בישוע אדוננו. הדבר אפשר לו להילחם נואשות למען ישוע אדוננו באומרו, "מי שייגע באדוני, אסכן את חיי על מנת להילחם!" אמונתו הגיעה לרמה זו, אבל האם רגזנותו של האדם הוא הדבר שהאל רוצה בו? בהחלט לא. אמונתו של פטרוס הגיעה לרמה שבה הוא מוכן להקריב את חייו למען האדון, אבל אם כך, מדוע פטרוס עדיין התכחש לאדון שלוש פעמים? האם זה משום שעל פי נבואת ישוע אדוננו, נגזר עליו לעשות כן? (לא). אם כך, מה הייתה הסיבה לכך? מדוע הוא נהג בפחדנות כזאת? הוא סיכן את חייו ונלחם באחרים למען ישוע אדוננו, וקיצץ את אוזנו של מישהו. מתוך אהבה לישוע אדוננו, הוא היה מסוגל להשמיע את הדברים האלה מעומק לבו ולפעול לפיהם, עדות לכנותו החריגה. אם כן, כשהגיע הרגע, מדוע הוא לא העז להכיר באדון? (משום שהוא ידע מה יהיו ההשלכות. לו החיילים הרומאים היו תופסים אותו אז, הוא היה מוצא להורג. הוא פחד להיתפס באותה המידה שפחד למות). הסיבה העיקרית הייתה רצונו העז להציל את חייו. נכון שפטרוס אחז באמונות שטחיות, אבל האם היו לו מרכיבים של אמונה שלמה? פטרוס כבר הבין אז שישוע אדוננו הוא המשיח, בן אלוהים חיים, והאל עצמו. אמונתו הייתה עד כדי כך שלמה; אם כך, מדוע הוא עדיין נהג בפחדנות כה רבה? (שיעור קומתו לקה בחסר). הוא הוקיר את חייו וחשש ממוות, מסבל, ומעינוי גופני. תהיה הסיבה אשר תהיה, בסופו של דבר, הוא עדיין התכחש לאל שלוש פעמים. בדיוק כפי שאמר ישוע אדוננו, "בַּלַּיְלָה הַזֶּה, בְּטֶרֶם יִקְרָא הַתַּרְנְגוֹל, שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים תִּתְכַּחֵשׁ לִי". הדברים האלה אכן התגשמו בפטרוס. מדוע יכול היה ישוע אדוננו לומר דברים כאלה ולהגיע למסקנות שכאלה באשר לפטרוס? (האל בוחן את תוככי לבם של בני האדם). מה בחן האל בלבו של פטרוס? (את שיעור קומתו של פטרוס ואת אמונתו באל). ישוע אדוננו ראה את שיעור קומתו של פטרוס ואת מידת אמונו. לאור שיעור קומתו הנמוך, האם מפתיע שהוא התכחש לאל שלוש פעמים? עקב שיעור קומתו, התנהגותו לאור הנסיבות הייתה בלתי נמנעת. מדוע היה לו בזמנו רק שמץ של אמון? (בעת ההיא, פטרוס נהה אחר ישוע אדוננו במשך שלוש שנים לערך, ועל כן חווה מעט מדי מעבודת האל). לאחר שלוש שנים שבהן נהה אחר ישוע אדוננו, אמונו לא יכול היה להיות גדול יותר. זה היה שיעור קומתו בעת ההיא. הצמיחה בשיעור קומתו הושגה באמצעות העמקת החוויה המתמשכת.

האם זה בסדר לנהות אחר האל ללא אמון אמיתי? מה זה בעצם אומר, שלבני אדם יש אמונה שלמה באל? על מנת להסביר זאת במונחים הפשוטים ביותר: זוהי מידת אמונך בכל דברי האל ועבודתו וכן המידה שבה אתה יכול להאמין באמת ובתמים. באופן ספציפי, מדובר במידה שבה, בלבך, אתה יכול להאמין ולהכיר בהגשמה הסופית ובאמצעי ההגשמה של הדברים אותם משמיע האל, בדברים אותם קבע האל, בריבונות האל, בתזמורים ובסידורים של האל, באופן שבו האל מסדר את היעדים העתידיים של בני האדם ובדברים דומים נוספים וכן במידת האמון האמיתי שאתה מפגין כלפי דברים אלה. בעת ההיא, פטרוס אפילו לא העז להכיר בשמו של ישוע אדוננו, או להכיר בקשר שלו עם ישוע אדוננו. היה לו רק שמץ של אמון, ושמץ האמון הזה רמז על שיעור קומתו הלכה למעשה. מה היה שיעור קומתו הלכה למעשה? (הוא רק הכיר בכך שישוע אדוננו היה המשיח, אך לא ידע הרבה על האל). שיעור קומתו היה כה נמוך שהוא לא יכול היה להתקדם מעבר לכך. אם כך, באשר לכם, מהי מידת אמונתכם באל כרגע? האם אמונתכם חזקה יותר מזו של פטרוס? האם היא חלשה יותר? האם היא זהה לשלו? (מבחינת ההכרה במשיח, היא זהה. אנחנו מבינים מעט יותר מן האמת מאשר פטרוס, אך טרם נכנסנו אל רבות מהאמיתות האלה). אם אמונתם של בני האדם עוצרת בהכרה הפשוטה שהוא האל, בהכרה שביכולתו של האל לתזמר ולסדר הכול, ושיש לו ריבונות על כל הדברים כולם, על גורלך ועל חייך – אם אתה רק מכיר בכך, אך אתה אוחז במעט ממרכיבי האמונה, ואף פחות מכך, אם בכלל, ממרכיבי ההתמסרות, ואף לא אחד ממרכיבי ההמתנה לאל והחיפוש אחריו – איזו מין אמונה זאת? אתה תמיד אומר שאתה מאמין באל, שאתה מאמין שהאל הוא ריבון כל הדברים כולם ומתזמר את הכול, שהאל מעניק לבני אדם את חייהם, ושתעשה כל מה שהאל יורה לך, ואף תקריב את חייך למענו. אבל אז אתה נתקל במצב כמו זה שחווה פטרוס, שבו אנשים שואלים, "האם זה האל שלך?" אתה תהרהר בדבר ותחשוב, "בכל מקום ישנם כופרים; אם אכיר בו, האם לא איעצר? האל אמר שברגעים מכריעים נוכל להשתמש בחוכמה ולהימנע מלהכיר בו, ועל כן אשתמש בחוכמה, והאל לא יזקוף זאת לרעתי". אם אתה מוקיר את חייך ואתה פחדן, לא תעז להכיר באל, ואולי אף תתכחש לו. ברגע שכזה, היכן האמון המאפשר לך להאמין שהאל הוא ריבון על כל הדברים כולם? (הוא לא קיים). האם האמון שחשבת שיש לך ברגעי שגרה הוא אמיתי או כוזב? (כוזב). כשקורה משהו שמפר במיוחד את תפיסותיך ואת טעמיך, וכוונת האל בעניין טרם נחשפה במלואה, האל דורש את התמסרותך בעניין. הוא סידר את הסביבה הזאת כדי שתוכל ללמוד לקח. אם כך, מה אתה עושה? לדוגמה, נניח שאמונתך חזקה במיוחד ואתה מפגין אדיקות וכנות, אך האל מארגן סביבה שלא תואמת לתפיסותיך ומתייחס אליך כאל כופר. משום שתרגיש שנעשה לך עוול, עיניך יתמלאו דמעות ואתה תתלונן אל האל ותאמר בלבך, "אלוהים, אני מאמין בך, אני חי למענך, ועם זאת סידרת לי סביבה שכזאת, בה אני מצוי בקרב כופרים ובא במגע עם רוחות טמאות. האם הדבר לא יזהם אותי? אני נבדל כאדם קדוש, אדם המשתייך לאל. לא היית צריך לסדר זאת. אתה יודע כמה אני מתגעגע אליך, כמה אני אוהב אותך? אינני יכול להיפרד ממך. אינך יכול להתייחס אליי בצורה כזאת, אין זה הוגן כלפיי!" מה לגבי זה? כאשר קורים לך דברים שלא תואמים לתפיסותיך, היכן התמסרותך? (היא לא קיימת). במה אתה מחליף התמסרות? (בתלונות, באי הבנות ובהתנגדות). האם זהו אמון אמיתי? במה כרוכה אמונה שלמה? כיצד היא באה לידי ביטוי? (בחיפוש כוונות האל ובהתמסרות לאל). מקרה בודד חושף האם יש לאדם אמון אמיתי.

הבה נשתף על עניין אחד שסותר יותר מכל תפיסות אנושיות. משה חי במדבר במשך ארבעים שנה. ארבעים שנה הן מרבית חייו של אדם. אם מישהו חי עד גיל שמונים, ארבעים שנים הן מחצית מחייו. איזו מין סביבת מחיה היא המדבר? לא זו בלבד שהמדבר הוא סביבת מחיה דלה במיוחד בה נאלץ משה להתמודד עם קשיים רבים, בעיה חשובה מזו היא שבארבעים השנים האלה לא היה לו קשר עם בני ישראל, וגם האל לא התגלה לפניו. האל סידר את הסביבה הזו למשה על מנת לזכך אותו. האם הדבר תואם לתפיסות אנושיות? אם לבני אדם אין אמונה שלמה, איך הדבר יבוא לידי ביטוי בדרך כלל? בשנתיים הראשונות עדיין יהיה כוח בלבם והם יחשבו, "האל בוחן אותי, אבל אינני פוחד. יש לי את האל! כל עוד האל לא מניח לי למות, אוכל לחיות עד שתיוותר בי ולו רק נשימה אחת. אני חי על פי האל. יש לי אמון. אני מוכרח לרצות את האל!" יש בהם מעט נחישות משום שהצאן שלהם עדיין מארח להם חברה. אך כשחולפות מספר שנים, מספר הכבשים פוחת ורוחות עזות מנשבות לאורך כל היום. בדממת הלילה, הם חשים בדידות. אין להם עם מי לחלוק את אשר על לבם. כשהם נושאים את מבטם השמימה, הם רואים רק ירח וכוכבים. בלילות מעוננים או גשומים, כאשר אפילו הירח נסתר מעיניהם, הם חשים בודדים אף יותר. מבלי משים, אמונם מתרופף בהדרגה. כשאמונם מתרופף, מתגלה לב מלא תלונות ואי הבנות. מיד לאחר מכן, מצבם הפנימי הופך מדוכא יותר ויותר, והחיים מאבדים משמעות בהדרגה. הם חשים באופן מתמיד שהאל לא מבחין בהם ושהוא נטש אותם. הם מפקפקים בקיומו של האל, ואמונם מתכווץ עוד ועוד. אם אין לך אמונה שלמה, לא תעמוד במבחן הזמן או במבחן הסביבה. אם לא תוכל לעמוד במבחן שהאל מציב לך, האל לא ידבר אליך או יתגלה לפניך. האל רוצה לראות האם אתה מאמין בקיומו, האם אתה מכיר בקיומו, והאם ישנה אמונה שלמה בלבך. כך האל בוחן את תוככי לבם של בני האדם. האם בני האדם החיים בין שמים לארץ מצויים בידי האל? הם כולם מצויים בידי האל. זהו בדיוק המצב. אתה מצוי בידי האל, ואין זה משנה אם אתה במדבר או על הירח. אלה הם פני הדברים. אם האל לא התגלה לפניך, כיצד תוכל לראות את קיומו ואת ריבונותו של האל? כיצד תוכל לאפשר לאמת לפיה "האל קיים וריבון על כל הדברים כולם" להכות שורש בלבך ולא לדעוך לעולם? כיצד תוכל להפוך את האמירה הזאת לחייך, לכוח המניע בחייך, וכן לאמון ולכוח שמאפשרים לך להמשיך לחיות? (להתפלל). זה מעשי. זהו נתיב היישום בפועל. כשאתה מצוי בתקופה הקשה ביותר שלך, כשאתה הכי פחות מסוגל לחוש באל, כשכאבך ובדידותך קשים מנשוא, כשאתה חש מרוחק מן האל, מהו הדבר האחד שעליך לעשות יותר מכל דבר אחר? לקרוא לאל. הקריאה לאל מעניקה לך כוח. הקריאה לאל מאפשרת לך לחוש בקיומו. הקריאה לאל מאפשרת לך לחוש בריבונות האל. כשתקרא לאל, תתפלל לאל, ותפקיד את חייך בידיו של האל, תחוש שהאל נמצא לצדך ושהוא לא נטש אותך. כשתחוש שהאל לא נטש אותך, כשתחוש באמת ובתמים שהוא לצדך, האם אמונך יצמח? אם יש לך אמון אמיתי, האם הוא יישחק וידעך עם חלוף הזמן? בהחלט לא. האם נפתרה כעת בעיית האמון? האם אנשים יכולים לאחוז באמון אמיתי על ידי נשיאת כתבי הקודש ושינון קפדני של פסוקים מילה במילה, ותו לא? על מנת לפתור את הבעיה הזאת, עדיין עליך להתפלל לאל ולהסתמך על האל. כיצד שרד משה ארבעים שנים במדבר? כתבי הקודש לא היו אז, והיו מעט אנשים במחיצתו. היו איתו רק כבשים. אין ספק כי האל הוביל את משה. אף שלא מתועד בתנ"ך כיצד האל הוביל אותו, האם האל התגלה לפניו, האם האל דיבר אליו, או האם האל הניח למשה להבין מדוע הוא אילץ אותו לחיות במדבר ארבעים שנה, זוהי עובדה שאין עליה עוררין כי משה אכן שרד ארבעים שנה במדבר. איש לא יכול להכחיש עובדה זו. כיצד הוא יכול היה לשרוד לבדו ארבעים שנים במדבר ללא איש במחיצתו לחלוק עמו את אשר על לבו? תהיה זו משימה בלתי אפשרית לכל אחד, ללא אמונה שלמה. יהיה זה נס! בכל אופן שבו אנשים מהרהרים בסוגיה זו, הם חשים שזה לא יכול היה לקרות לעולם. זה עומד בסתירה רבה מדי לתפיסות ולדמיונות אנושיים! אך אין זו אגדה, או סיפור דמיוני, זוהי עובדה אמיתית שלא ניתן לשנותה או להכחישה. מה למדים בני האדם מעצם עובדה זו? כל עוד נותרה בך אפילו נשימה אחת אחרונה, האל לא ינטוש אותך אם אמונתך בו שלמה. זוהי עובדה אחת בקיומו של האל. אם יש לך אמון אמיתי שכזה והבנה כה אמיתית של האל, אזי אמונך גדול מספיק. אין זה משנה באיזו סביבה תמצא את עצמך, ואין זה משנה כמה זמן אתה בסביבה זו, אמונך לא יגווע.

משה היה במדבר במשך ארבעים שנים. האל מעולם לא התגלה לפניו, והוא אף לא צייד אותו באמת. בידי משה לא היו ספרים המכילים את דברי האל, אף אחד מאנשיו הנבחרים של האל לא היה לצדו, ולא היה עמו איש לחלוק עמו את אשר על לבו. כשחי לבדו במדבר, הוא יכול היה רק לחיות על פי ההסתמכות על התפילה לאל. בסופו של דבר, כך השיג משה את האמון האמיתי שלו. אם כן, מדוע האל עשה זאת? האל היה אמור להטיל על משה תפקיד, לעשות בו שימוש חשוב, והאל היה צריך לבצע בו עבודה, לכן הוא מיתן אותו. מה מיתן האל במשה? (את אמונו). האל רצה להביא את אמונו לידי שלמות, לא למתן את אמונו. כוונותיו הטובות של האדם הן הדבר אותו ממתן האל, מה שמכונה החלטיות האדם, יכולותיו וכישוריו, וכן רגזנותו. מדוע עזב משה אז את מצרים? (משום שבגלל רגזנותו, הוא הרג מצרי). האם האל יכול היה לעשות בו שימוש בעת ההיא? (לא). מה היה קורה לו האל היה עושה בו שימוש בעת ההיא? הוא שנא את המצרים ותמיד נטה לפעול מתוך דחף. לו היה הורג עוד מישהו, האם הדבר לא היה יוצר בעיות? לו האל היה מבקש ממנו להוביל את בני ישראל ביציאת מצרים, ומשה היה נוהג מתוך דחף נוכח סירובו של פרעה, האם זה לא היה גורם צרות? האל היה אומר, "האם אתה יכול לייצג את האל אם אתה נוהג כך?" לכן, משום שהיה רגזן, האל לא יכול היה לעשות בו שימוש. רגזנות היא בגדר טאבו רציני בקרב בני אדם. אם אתה רגזן, אם אתה תמיד רוצה לפעול בטבעיות ומתוך דחף, ואם אתה תמיד רוצה להשתמש בשיטות אנושיות על מנת לפתור בעיות; אם אין לך אמונה שלמה באל ואינך מסתמך על האל ומאמין בריבונותו מתוך אמונה שלמה שכזו, האל לא יוכל לעשות בך שימוש. לו האל היה מנסה לעשות בך שימוש, לא זו בלבד שלא היית משיג דבר, אלא גם היית הורס את הכול. לכן, לאחר שמשה הרג את המצרי, הוא נמלט למדבר. האל השתמש בסביבת המדבר על מנת למתן את רצונו, את רגזנותו, את כוונותיו הטובות, את קנאותו ואת דחפיו, וכן את גבורתו שגרמה לו להגן על האינטרסים של עמו וללחום נגד אי הצדק. כל הדברים האלה שייכים לרצון אנושי, לרגזנות ולטבעיות. מדוע האל לא סידר שכמה מבני ישראל יתלוו אליו? לו היה איתו עוד אדם אחד, הוא היה עלול להסתמך על האדם הזה ולא על האל. לכדי איזה אדם זוכך משה בסופו של דבר בסביבה שכזו? הוא יכול היה להתמסר לאל והיה לו אמון אמיתי. זוהי עדות לכך שרגזנותו גוועה. כשהוא הגיח מן המדבר, האם עדיין היו לו הרגזנות והגבורה שלו? (לא). כיצד זה בא לידי ביטוי? (משה אמר שהוא כבר לא איש דברים). הוא כבר לא איש דברים; אם כך, האם עדיין היו לו כוונותיו ודחפיו? (לא). כשבוחנים זאת כך, כשהאל רוצה להביא אדם לידי שלמות, להביא לידי שלמות את אמונו של אדם באל, ואין זה משנה אם הוא עושה שימוש באדם זה או לא, האל יביא לידי שלמות את האופן שבו מבין אדם זה את האמת ואת כוונות האל ויאפשר לו להתמסר לאל באמת ובתמים וללא כל זיוף, ללא הדברים המכונים גבורה, דחף, שאיפה ומאוויים נעלים אנושיים, ללא רגזנות וללא כוונות טובות ולהיטויות אנושיות – ללא האמונות השטחיות לכאורה האלה. כולם מעריצים את הדברים האלה שמקורם ברצון האנושי, וחותרים אליהם, לבבותיהם של בני האדם רואים בהם דברים חיוביים, טובים וצודקים באופן יחסי. אלה הדברים שכולם מוכנים לחיות על פיהם. אלה הן אמונותיהם השטחיות של בני האדם. כשאין לאנשים את הדברים האלה, הם יכולים להתמסר לאל באמת ובתמים, והם לא יפעלו וידברו על סמך דמיונות אנושיים וטוב לב אנושי. כשבני אדם יבואו שוב לפני האל, יהיו להם יותר מרכיבים של אמונה שלמה באל. מהם מרכיבי האמונה השלמה? האם הם עדיין ייעצו לאל ויאמרו, "אלוהים, מעשיך אינם תואמים לתפיסות אנושיות, ואנשים מתקשים לקבל את פועלך. באמת מוטב שתעשה זאת כך", וגם, "אלוהים, מה שאתה אומר נשמע לא נכון. הנימה אינה מדויקת, הגישה שגויה, והמילים בהן אתה משתמש אינן נכונות"? הדברים האלה יגוועו בתוכם והם יחדלו מלייעץ לאל. הם יהיו מסוגלים להתמסר לאל באמת ובתמים, והם יאחזו בהיגיון וביראת-אל. לאחר התמתנות של ארבעים שנים במדבר, משה באמת חש בקיומו של האל. בסביבה שבה הישרדות פשוטה היא בלתי אפשרית בעבור אדם, הוא הסתמך על האל על מנת לשרוד מיום ליום, ולקוות משנה לשנה, וחי עד הסוף. הוא באמת ראה את האל. לא הייתה זו יד המקרה ולא הייתה זו אגדה. לא מדובר בדבר ארעי או פתאומי. הכול היה אמיתי. הוא ראה את קיומו האמיתי של האל, וראה שריבונות האל על כל הדברים כולם היא אמיתית. ברגע שעבודת האל בבני האדם תגיע להישגים כאלה, יתחולל שינוי בלבם. תפיסותיהם ודמיונותיהם ייעלמו, והם יחושו שהם עצמם הם שום כלום, ושאינם יכולים לעשות דבר ללא האל. כתוצאה מכך, הם לא יהיו מוכנים לעשות דברים בדרכם. באותה העת, האם בני אדם יגידו דברים כמו, "אֲדוֹנִי: אַל יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה לְך"? (לא). נוכל לומר שבאותה העת, בני אדם לא ידברו על סמך תפיסות אנושיות על מנת להקשות על אל, והם אף לא יפעלו מתוך רצון אנושי או כפי שהם מוצאים לנכון. באותה העת, מהו הבסיס על פיו חיים בני האדם? מה הם מביאים לידי ביטוי? באופן סובייקטיבי, הם יכולים להתמסר לריבונותו ולסידוריו של האל. באופן אובייקטיבי, הם יכולים לאפשר לטבע לעשות את שלו, להמתין ולחפש את כוונות האל, ולהתמסר לאל בכל מה שהוא מבקש מהם לעשות מבלי לעשות בחירות פרטניות.

כשהאל שלח את משה להוציא את בני ישראל ממצרים, מה הייתה תגובתו של משה לגודל התפקיד שהטיל עליו האל? (הוא אמר שאיננו איש דברים, אלא כבד פה וכבד לשון). היה לו ספק קל אחד, שהוא איננו איש דברים, אלא כבד פה וכבד לשון. אבל האם הוא התנגד לתפקיד שהטיל עליו האל? כיצד הוא התייחס אליו? הוא קד ארצה והשתחווה. מה פירוש הדבר, לקוד ארצה ולהשתחוות? פירוש הדבר הוא להתמסר ולקבל. הוא השתחווה כל כולו לפני האל, ללא קשר להעדפותיו האישיות, ולא הזכיר שום קושי שהוא עלול להיתקל בו. הוא היה מוכן לעשות מיד כל דבר שהאל היה מצווה עליו לעשות. מדוע הוא היה מסוגל לקבל את התפקיד שהטיל עליו האל גם כשהוא חש שאין ביכולתו לעשות דבר? משום שהיה בקרבו אמון אמיתי. הוא חווה מעט את ריבונות האל על כל הדברים כולם ועל כל הסוגיות, ובארבעים שנות חייו במדבר, הוא למד להבין שריבונות האל היא כל-יכולה. לכן הוא היה נכון לקבל את התפקיד שהטיל עליו האל, ויצא למלא את התפקיד שהטיל עליו האל ללא מילה נוספת. מה זאת אומרת, יצא? פירוש הדבר הוא שהוא אחז באמון אמיתי באל, בהסתמכות אמיתית עליו ובהתמסרות אמיתית לו. הוא לא נהג בפחדנות, והוא לא קיבל בחירה בעצמו או ניסה לסרב. במקום זאת, הוא האמין לחלוטין, וכשהוא מלא אמון, הוא יצא למלא את התפקיד שהטיל עליו האל. הוא האמין בזה: "אם האל הטיל את התפקיד הזה, אזי הכול ייעשה כדברי האל. האל אמר לי להוציא את בני ישראל ממצרים, ולכן אלך. משום שזה התפקיד שהטיל האל, הוא ייגש לעבודה, ויעניק לי כוח. אני רק צריך לשתף פעולה". זוהי התובנה בה אחז משה. אנשים נטולי הבנה רוחנית חושבים שהם יכולים לעשות בעצמם את מה שהאל מפקיד בידיהם. האם לבני אדם יש יכולות כאלה? בהחלט לא. לאנשים פחדנים לא יהיה אפילו האומץ לפגוש את פרעה מלך מצרים. הם יאמרו בלבם, "פרעה מלך מצרים הוא מלך שדים. הוא מפקד על צבא ומילה אחת שלו עלולה להרוג אותי. כיצד אוכל להוציא מכאן רבים כל כך מבני ישראל? האם פרעה מלך מצרים יקשיב לי?" הדברים האלה משמעם סירוב, התנגדות ומרד. הם ממחישים אי אמונה באל, ואין זה אמון אמיתי. באותה העת, הנסיבות לא היטיבו עם בני ישראל או עם משה. בעיניים אנושיות, הוצאת בני ישראל ממצרים הייתה פשוט משימה בלתי אפשרית, משום שמצרים גבלה עם ים סוף, וחצייתו היוותה אתגר של ממש. האם משה באמת לא יכול היה לדעת כמה קשה יהיה למלא את התפקיד שהטיל עליו האל? בלבו, הוא ידע, אך הוא רק אמר שהוא כבד פה וכבד לשון, ושאיש לא יאזין לדבריו. בלבו, הוא לא התנגד לתפקיד שהטיל עליו האל. כשהאל אמר למשה להוציא את בני ישראל ממצרים, הוא קד ארצה והשתחווה, וקיבל זאת. מדוע הוא לא הזכיר את הקשיים? האם משום שלאחר ארבעים שנים במדבר, הוא לא הכיר את הסכנות שבעולם בני האדם, את הסלמת המצב במצרים, או את מצוקתם הנוכחית של בני ישראל? האם הוא לא יכול היה לראות בבירור את כל הדברים האלה? האם זה מה שקרה? בהחלט לא. משה היה נבון וחכם. הוא הכיר את כל הדברים האלה, שכן חווה אותם על בשרו בעולם בני האדם, ולא היה שוכח אותם לעולם. הוא הכיר את הדברים האלה היטב. אם כך, האם הוא ידע כמה קשה התפקיד אותו הטיל עליו האל? (כן). אם הוא ידע, כיצד היה מסוגל לקבל תפקיד זה? הוא שם את מבטחו באל. לאור ניסיונו רב השנים, הוא האמין בכל-יכולתו של האל, ולכן קיבל את התפקיד הזה אותו הטיל עליו האל בלב מלא אמון וללא שמץ של ספק. מה היה ניסיונו? אמרו לי. (מניסיונו, בכל פעם שהוא קרא לאל, ובכל פעם שהוא התקרב לאל, האל הוביל והדריך אותו. משה ראה שהאל מעולם לא חזר בו מדבריו, והיה לו אמון אמיתי באל). זהו היבט אחד. עוד משהו? (במהלך ארבעים שנותיו במדבר, משה אכן ראה את ריבונות האל באמצעות קריאה ותפילה אל האל. הוא היה מסוגל לשרוד ולהתגבר על כך, והייתה לו אמונה שלמה בריבונות האל). עוד משהו? (האל כבר ביצע עבודה רבה על משה. משה כבר ידע כיצד ברא האל את השמים, את הארץ ואת כל הדברים כולם, כיצד השתמש האל במבול כדי להחריב את העולם בתקופת נח, הוא ידע על אברהם ודברים נוספים כאלה. הוא כתב את הדברים האלה בתורה, עדות לכך שהוא זכה בתובנה של מעשי האל האלה, ושהוא ידע שהאל הוא כל יכול ויודע כל. לכן הוא האמין בהצלחת המשימה, כל עוד האל מוביל אותו. הוא רצה לצפות במעשי האל, לראות מה יעשה האל דרכו, וכיצד האל יעזור לו וידריך אותו. בכך התבטא אמונו). כך זה היה. אמרו לי, בארבעים שנותיו במדבר, האם משה היה מסוגל לחוות שדבר לא קשה לאל ושהאדם נתון בידיו? בהחלט – הייתה זו החוויה האמיתית ביותר שלו. בארבעים שנותיו במדבר דברים כה רבים סיכנו את חייו, והוא לא ידע אם יוכל לשרוד אותם. מדי יום ביומו, הוא נאבק על חייו והתפלל לאל על מנת שיגן עליו. זו הייתה משאלתו היחידה. בארבעים השנים האלה, חווייתו העמוקה ביותר הייתה ריבונות והאל והגנתו. אם כך, מאוחר יותר, כשהוא קיבל את התפקיד שהטיל עליו האל, הדבר הראשון שהרגיש היה ודאי, "שום דבר לא קשה לאל. אם האל אומר שאפשר לעשות משהו, זה ודאי אפשרי. משום שהאל הטיל עליי תפקיד שכזה, הוא לבטח ידאג לכך – הוא זה שיעשה זאת, ולא שום אדם". אנשים מוכרחים לתכנן ולהיערך מראש בטרם יפעלו. עליהם לטפל תחילה בפרטים המקדימים. האם האל חייב בדברים האלה בטרם יפעל? אין לו צורך בכך. כל יציר בריאה הוא בידי האל, ואין זה משנה כמה השפעה יש לו, כמה רבות יכולותיו ועוצמתו, ועד כמה הוא אחוז בולמוס. למשה היו אמון, ידע, וחוויה של הדבר, ולכן לא היה בלבו שמץ של ספק או חשש. על כן, אמונו באל היה שלם וטהור במיוחד. אפשר לומר שהוא היה מלא אמון.

זה עתה הסברתי מהי אמונה שלמה. אמרו לי, בסופו של יום, האם האל רוצה באמונתם השטחית של בני האדם, או באמונתם השלמה? (הוא רוצה באמונתם השלמה של בני האדם). האל רוצה באמונתם השלמה של בני האדם. מהי אמונה שלמה? במונחים הפשוטים והישירים ביותר, מדובר באמון אמיתי של בני אדם באל. כיצד נראה אמון אמיתי בפועל? כיצד הוא קשור לשלל הפעולות בחייהם האמיתיים של בני האדם? (בני אדם מאמינים שהאל הוא ריבון על כל הדברים כולם וקובע אותם. הם מאמינים בריבונות האל על כל מה שנקרה בדרכם וכן ששום דבר לא קשה לאל). (בני אדם מאמינים שכל דבר שאומר האל יתקיים). המשיכו להרהר בכך. באילו עוד דרכים יתבטא אמון אמיתי? (אמונו של משה שונה מזה של מאמינים מן השורה. כשהוא כתב את "בראשית", הוא האמין שהאל ברא את השמים ואת הארץ ואת כל הדברים כולם בדבריו, שהשמים והארץ וכל הדברים כולם נוצרו מדברי האל, שכל דבר שאומר האל הוא נכון, שכל מה שקובע האל יתקיים, ושדברי האל יתקיימו ויתגשמו. במובן זה, היה לו אמון אמיתי באל. הוא לא סתם האמין בקיומו האמיתי של האל. הוא האמין שהאל ברא את השמים, את הארץ ואת כל הדברים כולם. בלבו הוא בהחלט האמין כי דברי האל הם שביצעו את הכול, והוא האמין בכל-יכולתו של האל. אלמלא היה לו אמון כזה באל, הוא לעולם לא יכול היה לכתוב את "בראשית". הדברים האלה גם שאבו השראה מרוח הקודש, או נחשפו על ידה, והוא יכול היה לראות בבירור). אמרו לי, האם קיומו האמיתי של האל הוא עובדה משום שבני אדם מאמינים בו? (לא). איזו מין עובדה היא קיומו האמיתי של האל? (האל קיים בין אם בני אדם מאמינים בכך ובין אם לאו, והאל הוא נצחי וקיים בכל). לכל הפחות, אמון באל מוכרח להתבסס על היסוד הבא: האל לא קיים משום שאתה מכיר בו באופן מילולי, והוא אף לא יחדל להתקיים אם לא תכיר בו. במקום זאת, האל קיים בין אם אתה מאמין בו ומכיר בו, ובין אם לאו. האל הוא הבורא וריבון על כל הדברים כולם, לנצח. מדוע בני אדם צריכים להגיע להבנה הזו? מה היא יכולה לשנות בהם? יש אנשים שאומרים, "אם אנחנו מאמינים בך, אזי אתה האל, אבל אם איננו מאמינים בך, אזי אינך האל". מה הדברים האלה? אלה דברים מרדניים ומופרכים. האל אומר, "אם אינך מאמין בי, אני עדיין האל ועדיין ריבון על ייעודך. אינך יכול לשנות זאת". זוהי עובדה שאיש לא יכול להכחיש. אין זה משנה עד כמה אתאיסט יתכחש לאל או יתנגד לו, גורלו עדיין נתון תחת ריבונות האל, ואין הוא יכול לחמוק מעונשו של האל. אם אתה מקבל את תזמוריו ואת סידוריו של האל ומתמסר להם במלואם, ויכול לקבל את כל האמיתות שמביע האל, דברי האל יכולים לשנות את אורח חייך, את מטרות חייך, את כיוון חתירתך, את הנתיב שבו בחרת ואת משמעות חייך. אנשים מסוימים אומרים שהם מאמינים בקיומו של האל ושהאל הוא ריבון על כל הדברים כולם ועל כל מה שקיים, אך הם אינם מסוגלים להתמסר לתזמוריו ולסידוריו ואינם יכולים לראות שהאל מייעד סידורים שונים לכל אחד. אנשים אלה רוצים תמיד לחתור אל שאיפותיהם ואל מאווייהם האישיים ולעשות דברים גדולים, אבל הם נתקלים בעיכובים חוזרים ונשנים, ובסופו של דבר הם מובסים ונותרים שבורים ומדממים. רק אז הם נכנעים. לו היו מאמינים בריבונות האל באמת ובתמים, האם הם היו מתנהגים כך? היה זה בלתי אפשרי בעבורם. כיצד עליהם להתקדם? תחילה עליהם להבין את כוונת האל. בעבודת האל להושעת האנושות, הוא עוזר לבני אדם להשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים ולהשתחרר מהשפעתו של השטן, ללכת בנתיב החיים הנכון, ולחיות על פי דברי האל. בני אדם שמבינים באמת את כוונת האל ימלאו את דרישות האל בחתירתם אל האמת ובמסעם להבנת האל, וישיגו התמסרות לריבונות האל ולסידוריו. רק כך הם יוכלו להיות תואמים לכוונת האל. אנשים רבים מאמינים באל, אך לא מסוגלים להתמסר לו. הם תמיד רוצים לחתור אל רצונותיהם האישיים, אך הם כולם נכשלים בסופו של דבר. רק אז הם אומרים את אשר על לבם, "זהו גורל, ואיש לא יכול לשנות את מה שקבע האל!" אז, כשהם אומרים שוב, "אני מאמין בקיומו של האל ומאמין שהכול מצוי בידי האל", האם דברים אלה שונים ממה שאמרו בעבר? הם מעשיים הרבה יותר מהדוקטרינות שהשמיעו קודם. קודם לכן, הם רק הכירו והאמינו בעל פה בריבונות האל על כל הדברים כולם, אך כשקרו להם דברים, הם לא יכלו להתמסר לאל וליישם בפועל את האמת על פי דברי האל. הם חשבו בלבם שיוכלו לממש את האידיאלים שלהם בכוחות עצמם. כך, דברי האל שבהם האמינו בלבם והדוקטרינות אותן השמיעו בעל פה לא יכלו להפוך לעקרונות המנחים של מעשיהם. כלומר, הם לא האמינו שדברי האל הם כל האמת ויכולים להשיג כל דבר שהוא. הם חשבו שהם הבינו את האמת, אך הם לא יכלו להתמסר לריבונות האל ולסידוריו, ולכן מה שהם הבינו היו רק דוקטרינות ומילים, ולא מציאות-האמת. בעל פה, הם אמרו שהם מאמינים בריבונות האל, אך בפועל, הם לא יכלו להתמסר לאל. הם תמיד הלכו בנתיב משלהם, תמיד רצו לחתור אחר מאווייהם האישיים, והפרו את דרישות האל. האם זו התמסרות אמיתית? האם יש כאן אמונה אמיתית ואמון אמיתי? (לא). אין ולו שמץ מהם, וזה מעורר רחמים עד מאוד! מהם הגילויים של אמון אמיתי באל? אנשים האוחזים באמון מלא מאמינים לפחות שדברי האל הם האמת, ושהם יתקיימו ויתגשמו, והם מאמינים שהנתיב הנכון בחיים הוא יישום בפועל על פי דרישות האל. בחייהם, הם מתפללים לאל ומסתמכים עליו, מכניסים את דברי האל לחייהם האמיתיים, מיישמים בפועל על פי דברי האל בכל היבט שהוא, שואפים להיות אנשים כנים, ומביאים לידי ביטוי את המציאות של דברי האל. הם לא רק מאמינים בקיום האל ובריבונותו, אלא גם שואפים להתמסר לתזמוריו ולסידוריו של האל בחייהם האמיתיים. כאשר הם מפגינים מרדנות, הם יכולים להרהר בעצמם, לקבל את האמת ואת המשמעת שמטיל עליהם האל, ולהשיג התמסרות לאל. אם תיישם בפועל בצורה כזאת, האמת שאתה מאמין ומכיר בה תהפוך למציאות-חייך. האמת הזאת תוכל להדריך את מחשבותיך, את חייך ואת הכיוון שבו תלך כל חייך. בעת זו תוכל להפגין אמון אמיתי באל. אחיזה באמונה אמיתית באל ובהתמסרות אמיתית יוצרת אמון. אמון זה הוא אמונה שלמה באל. מאין נובעת אמונה שלמה זו? אפשר להשיגה באמצעות יישום בפועל וחוויה של דברי האל, וכתוצאה מאלה, הבנת האמת. ככל שבני אדם יבינו את האמת, יתעצמו אמונם באל, הכרתם את האל, והתמסרותם האמיתית לאל. כך מגיעים בני אדם לכדי אמונה שלמה.

בתהליך שמאפשר לאנשים להגיע לכדי אמונה שלמה באל, מה עושה האל? (הוא מעניק נאורות, מדריך, מתזמר סביבות, ואז לוקח את האמת ומחדיר אותה אל בני האדם). הנזיפה אותה ספג פטרוס מישוע אדוננו הייתה חשיפתו, שיפוטו, והוקעתו על ידי האל. האם אנשים מוכרחים לחוות דברים כאלה בטרם הם זוכים באמון אמיתי באל? (כן). מדוע עליהם לחוות דברים כאלה? האם ללא הדברים האלה היה זה בלתי אפשרי? האם ניתן לפסוח על שיפוט, חשיפה, הוכחה, הטלת משמעת, נזיפה ואפילו קללה? (לא). נניח שבמקום לנזוף בו, ישוע אדוננו היה דן עם פטרוס בסוגיה באופן ידידותי, ואומר לו, "פטרוס, אני יודע שכאשר אתה מדבר כך, כוונתך טובה, אך בעתיד, אל תדבר כך. אל תחבל בתוכניתי מתוך כוונות טובות אנושיות. אל תדבר בשם השטן ותפעל כשלוחה של השטן. בעתיד, היה זהיר יותר ואל תדבר שטויות. לפני שאתה מדבר, חשוב היטב האם דבריך נכונים והאם הם מעציבים או מכעיסים את האל". האם היה מצליח לדבר כך? (לא). מדוע לא? השטן השחית את בני האדם בצורה עמוקה מדי, ושורשי צביונם המושחת עמוקים מדי. הם חיים על פי צביונם המושחת. צביונם המושחת הוא מקור כל מחשבותיהם, מעשיהם, דמיונותיהם, תפיסותיהם, כל המטרות והכיוונים בחייהם, וכל מה שהם אומרים ועושים. אם האל לא נוזף בהם, האם זה בסדר? האם הם יבינו את חומרת הבעיה? האם אפשר למחות את הסיבה הראשית לחטאם? (לא). אם אי אפשר למחות את הסיבה הראשית לחטאם, האם אנשים יכולים להתמסר לאל? (לא). כעת ברור לכם האם, כאשר האל מוקיע ומקלל אנשים, זה דבר טוב או דבר רע? (זה דבר טוב). האם כאשר האל חושף בני אדם זה דבר טוב? (כן). מה הוא חושף בבני אדם? (הוא חושף את חולשתם, את שיעור קומתם, ואת אמונם באל). הוא חושף בני אדם לחלוטין. הדוקטרינות בהן אתה אוחז, הביטוי השגור שאתה מרבה לחזור עליו, אמונותיך, קנאותך כלפי חוץ וכוונותיך הטובות הם לא לרוחו של האל. אלה לא הדברים שהוא רוצה. אין זה משנה מהי מידת קנאותך או כמה רחוק אתה מגיע, האם זוהי עדות לכך שאתה אוחז באמת? האם זוהי עדות לכך שאתה אוחז באמונה שלמה באל? (לא). אלה לא הדברים שהאל מאשר אותם. טוב לב ודמיונות אנושיים הם חסרי תועלת. על מנת לזכות באישור האל ולאחוז באמונה שלמה באל, עליך לחוות את שלל השיטות שבהן משתמש האל: חשיפה, שיפוט, הוקעה, קללה – לעתים אף יש צורך בהטלת משמעת ובענישה. האם יש לירוא מפני הדברים האלה? אין לירוא מפני הדברים האלה. כוונת האל, שיקולו המתחשב של האל ואהבת האל טמונים בחובם. זהו קושי שכדאי מאוד לשאתו! האל עושה את המעשים האלה ומשתמש בשיטות האלה על מנת לבצע עבודה בבני האדם. הדבר מעיד על כך שהאל מצפה למשהו מהאנשים האלה ורוצה לזכות במשהו מהם. האל לא עושה את המעשים האלה באקראי, ללא היגיון, או בהתבסס על דמיונות. הם משקפים לחלוטין את כוונת האל. מהי כוונת האל? הוא רוצה לקרב בני אדם אל אמונה שלמה באל ולגרום להם לקבל את האמת, להשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים ולהשיג ישועה.

אמרו לי, אחרי שפטרוס התכחש לאדון שלוש פעמים, האם הוא הרהר באמונתו? (כן). בני אדם האוחזים באנושיות רגילה, אלה שחותרים אל האמת, יהרהרו בעצמם כשהם נכשלים או כשמשהו מעכב אותם. אין כל ספק כי פטרוס הרהר בעצמו כך. אנשים שלא אוהבים את האמת לעולם לא יהרהרו בעצמם. לו היו נתקלים במצב כמו של פטרוס, הם היו אומרים, "אמנם התכחשתי לאדון שלוש פעמים, אך מדובר בנסיבות חריגות. מי לא היה חש דאגה, פחד וחולשה בנסיבות שכאלה? זה לא רציני. אהבתי כלפי האדון היא עדיין אדירה, הקנאות בוערת בלבי כאש, רוחי חזקה, ולעולם לא אעזוב או אנטוש את האדון! התכחשותי לאדון שלוש פעמים היא בסך הכול פגם פעוט, וסביר להניח שהאל לא יזכור זאת. מידת האמון שלי באל היא הרי רבה למדי". איזה מין הרהור הוא זה? האם זוהי גישה של קבלת האמת? האם כך משיגים אמון אמיתי? (לא). מה אם פטרוס היה חושב, "ישוע אדוננו, אתה אמנם מכיר אנשים היטב, אך כיצד יכולת לנחש שאעשה דבר כזה? לא היה עליך לנבא את התכחשותי לך. במקום זאת, היה עליך לנבא שאכיר בך שלוש פעמים. זה יכול היה להיות נהדר, והייתי נוהה אחריך בראש מורם. בנוסף, הדבר היה מעיד על אמוני הגדול בך, ונבואתך אף הייתה מתבררת כמדויקת. שנינו יכולנו להיות מרוצים מכך. אני מאמין בך באמת ובתמים. עליך להביאני לידי שלמות ולהעניק לי את כבודי! אל לך לנזוף בי. אל לך להתייחס אליי כך. אני פטרוס המכובד. לא היה עליי לומר דברים שמתכחשים לאל. זה כה מביך ומביש! למה שתגיד דבר כזה עליי? למה לא על מישהו אחר? עשית מעשה לא הוגן! אני אמנם מודה שהתכחשתי לך, אבל האם היית מוכרח לחשוף את מבוכתי לעיני כל? לאן אמשיך מכאן? האם עדיין אוכל לקבל ייעוד טוב בעתיד? האין זה אומר שוויתרת עליי? בלבי, אני מרגיש שאין זה הוגן". האם נכון או לא נכון להתנצח עם האל בצורה כזאת? (לא נכון). איזה מין מצב הוא זה? כאן מפגין פטרוס אי ציות ושוטח תלונות. פטרוס מתלונן שעבודת האל לא מתיישרת עם תפיסותיו ועם טעמיו. היא פוגעת בכבודו ובמעמדו, כך שהוא לא יכול לעמוד בראש מורם. הוא מקבל כאן בחירות אנושיות, שוטח תלונות אנושיות ומפגין אי ציות, התנגדות ומרדנות. כל הדברים האלה הם צביונות מושחתים. מובן שלא נכון לחשוב כך, לנהוג כך, לאחוז בגישה כזו ולהיות מצוי במצב כזה. אם בני אדם חושבים ומתנהגים כך והאל לא נוזף בהם, האם הם יוכלו לפתח אמונה שלמה לאחר שייחשפו? האם הם יכולים לאחוז באמון אמיתי באל? (לא). איזו תוצאה צפויה לאנשים שמתלוננים על מה שהאל חושף בהם ועל יחסו של האל כלפיהם, ואשר מורדים בכך, מתנגדים לכך ודוחים זאת? מה מביא הדבר לחייהם של אנשים כאלה? בראש ובראשונה, הוא מביא אובדן. למה הכוונה, "אובדן"? על פי השקפת האל, ההתמודדות איתך כרוכה בטרחה רבה מדי. אין זה משנה מה קורה לך, תמיד יש לך בחירות וכן טעמים, רצון, דעות, דמיונות, תפיסות ומסקנות משלך. אם כן, מדוע אתה עדיין מאמין באל? האל בעבורך הוא בסך הכול מושא אדיקותך ותמיכתך הרוחנית. אינך זקוק לאל, לדברי האל, לאמת של האל או לאספקת החיים של האל, ובהחלט אין לך צורך שהאל יבצע בך עבודת שיפוט שתגרום לך כאב רב. האל אומר בתגובה, "זה קל, אני לא מוכרח לעשות לך את זה. אבל דבר אחד: עליך לעזוב אותי. זכותך לעשות את הבחירות שלך, וגם לי יש זכות לעשות בחירות. אתה יכול לבחור שלא לקבל את האופן שבו אני מושיע אותך, בדיוק כפי שאני יכול לבחור שלא להושיע אותך". האם פירוש הדבר הוא שאין שום קשר בינך לבין האל? האם זוהי חירותו של האל? (כן). האם זכותו של האל לעשות זאת? (כן). האם זכותם של בני האדם לבחור לא לקבל את ישועת האל? (כן). לבני האדם יש גם את הזכות הזאת. אתה יכול לוותר על הישועה אותה ייעד לך האל או לדחות אותה, אך בסופו של דבר, אתה הוא זה שנושא באובדן. לא זו בלבד שהאל לא יביאך לידי שלמות, הוא גם ידחה אותך בתיעוב וייפטר ממך. בסופו של דבר יהיה עונשך כפול. זהו הסוף שלך. זוהי הצרה שממתינה לך! לכן, אנשים שרוצים להיוושע מוכרחים לבחור להתמסר לעבודת האל. רק כך בני אדם יכולים לפתח אמון אמיתי באל ולהשיג אמונה שלמה בו. אמונה שכזו נובעת בהדרגה מתהליך ההתמסרות לריבונות האל ולסידוריו.

צביונם המושחת של בני אדם חבוי בכוונות שמאחורי דיבורם ומעשיהם, בהשקפתם על דברים, בכל מחשבה ורעיון שלהם, וכן בדעותיהם, בהבנתם, בתפיסותיהם, בהשקפתם, במאווייהם ובדרישותיהם באשר לאמת, לאל ולעבודת האל. הוא נחשף בדבריהם ובמעשיהם של אנשים ללא ידיעתם. אם כך, כיצד מתייחס האל לדברים האלה בתוככי בני האדם? הוא מארגן סביבות שונות על מנת לחשוף אותך. הוא לא רק יחשוף אותך, אלא גם ישפוט אותך. כשאתה חושף את צביונך המושחת, כשיש לך מחשבות ורעיונות המתריסים כלפי האל, כשיש לך מצבים והשקפות מנוגדים לאל, כשיש לך מצבים בהם אתה מבין את האל שלא כהלכה, או מתנגד לו וחולק עליו, האל ינזוף בך, ישפוט אותך וייסר אותך, ולעתים הוא אף יטיל עליך משמעת ויעניש אותך. לשם מה הוא מטיל עליך משמעת ונוזף בך? (על מנת שנכה על חטא ונשתנה). כן, המטרה היא שתכה על חטא. הטלת המשמעת והנזיפה מאפשרות לך לשנות מסלול. הן נועדו לגרום לך להבין שמחשבותיך הן תפיסות האדם, ושהן שגויות; המניעים שלך נולדו מן השטן, מקורם ברצון אנושי, הם אינם עולים בקנה אחד עם האמת, הם מנוגדים לאל, הם לא יכולים לרצות את כוונות האל, האל מתעב ושונא אותם, הם מציתים את זעמו ואף מעוררים את קללתו. משהבנת זאת, עליך לשנות את מניעיך ואת גישתך. וכיצד משנים אותם? ראשית, עליך להתמסר לאופן שבו האל מתייחס אליך, ולהתמסר לסביבות, לאנשים, לאירועים ולדברים שהוא מייעד לך. אל תחפש פרצות, אל תיתן תירוצים אובייקטיביים, ואל תתנער מאחריות. שנית, חפש את האמת שעל בני אדם ליישם בפועל ולהיכנס אליה כאשר האל פועל כפי שהוא פועל. האל מבקש שתבין את הדברים האלה. הוא רוצה שתזהה את צביונותיך המושחתים ואת תמציתך השטנית, שתהיה מסוגל להתמסר לסביבות שהוא מסדר בעבורך, ושתהיה מסוגל בסופו של דבר ליישם בפועל בהתאמה לכוונותיו ולדרישותיו ממך. אז תעבור את המבחן. ברגע שתפסיק להתנגד לאל ולחלוק עליו, תחדל להתווכח עם האל ותהיה מסוגל להתמסר. כשהאל אומר, "סוּר מִלְּפָנַי, שָׂטָן", תשיב, "אם האל אומר שאני שטן, אזי אני שטן. אף שאינני מבין במה טעיתי, או מדוע האל אומר שאני שטן, הוא הורה לי לסור מלפניו, ולכן לא אהסס. עליי לחפש את רצונות האל". כשהאל אומר שטבע מעשיך הוא שטני, אתה אומר, "אני מזהה כל מה שאומר האל, אני מקבל את הכול". איזו מין גישה היא זאת? זוהי התמסרות. כשאתה מסוגל בעל כורחך לקבל את זה שהאל אומר שאתה שד ושטן, אך לא יכול לקבל זאת – ואינך מסוגל להתמסר – כשהאל אומר שאתה חיה רעה, האם זו התמסרות? התמסרות משמעה היענות וקבלה מוחלטות, לא ויכוחים או הצבת תנאים. משמעה לא לנתח סיבה ותוצאה, ללא קשר לסיבות אובייקטיביות, ורק להטריח את עצמך בקבלה. בני אדם שמשיגים התמסרות שכזאת קרובים לאמונה שלמה באל. ככל שהאל ירבה לפעול וככל שאתה תרבה לחוות דברים, ריבונות האל על כל הדברים כולם תיראה לך אמיתית יותר, אמונך באל יתעצם, ואתה תרבה להרגיש ש"כל מה שעושה האל הוא טוב, שום דבר מזה איננו רע. אל לי להיות בררן, אלא עליי להתמסר. אחריותי, מחויבותי, חובתי – הן להתמסר. זה מה שעליי לעשות כיציר בריאה. אם אינני יכול אפילו להתמסר לאל, אז מה אני? אני חיה רעה, אני שד!" האין זה מעיד שכעת יש לך אמונה שלמה? כאשר תגיע לנקודה הזאת, תהיה ללא רבב, ולכן לאל יהיה קל לעשות בך שימוש, ואף יהיה לך קל להתמסר לתזמורי האל. כאשר יהיה לך את אישור האל, תוכל לזכות בברכותיו. לכן, ההתמסרות טומנת בחובה לקחים רבים.

פטרוס ניחן בהתמסרות אמיתית לאל. כשהאל אמר, "סוּר מִלְּפָנַי, שָׂטָן", הוא שתק והרהר בעצמו. בני אדם בימינו-אנו לא יכולים לעשות זאת. אם האל יאמר, "סוּר מִלְּפָנַי, שָׂטָן", הם יאמרו, "למי אתה קורא שטן? זה לא בסדר לומר שאני השטן. אמור שנבחרתי על ידי האל – זה יהיה לא רע. זאת אוכל לקבל ולכך אוכל להתמסר. אם אתה אומר שאני השטן, אינני יכול להתמסר". אם אינך יכול להתמסר, האם אתה אוחז באמון אמיתי באל? האם אתה אוחז בהתמסרות אמיתית? (לא). מהו הקשר בין התמסרות לבין אמון אמיתי? רק כשתהיה לך אמונה שלמה, תוכל לאחוז בהתמסרות אמיתית. רק כשתוכל להתמסר לאל באמת ובתמים, אמון אמיתי יוכל לצמוח בתוכך בהדרגה. אתה זוכה באמון אמיתי בתהליך ההתמסרות לאל באמת ובתמים, אבל אם אין לך אמון מלא, האם תוכל להתמסר לאל באמת ובתמים? (לא). יש קשר בין הדברים, ואין זה עניין של תקנות או של היגיון. אמת היא לא פילוסופיה, היא איננה הגיונית. אמיתות קשורות זו בזו ואי אפשר להפריד ביניהן כלל וכלל. אם אתה אומר, "על מנת להתמסר לאל, מוכרח להיות לך אמון באל, ואם יש לך אמון באל, עליך להתמסר לאל", אזי אלה הם תקנה, משפט, תאוריה, דעה הנשמעת חשובה! ענייני חיים אינם תקנות. באופן מילולי אתה ממשיך להכיר בכך שהאל הכול יכול הוא מושיעך היחידי והאל האמיתי היחיד, אך האם יש לך אמון אמיתי באל? על מה אתה מסתמך לשם עמידה איתנה בעתות מצוקה? רבים מקבלים את האל הכול יכול משום שהוא הביע אמיתות רבות. הם מקבלים אותו על מנת להיכנס למלכות שמים. אך כשהם ניצבים אל מול מעצר ותלאות, רבים נרתעים, מסתתרים בבתיהם ואינם מעזים לבצע את חובותיהם. בזמן שכזה, הדברים אותם השמעת – "אני מאמין בריבונות האל, אני מאמין בשליטת האל על יעוד האדם, ושייעודי מצוי בידי האל" – נעלמו מזמן מבלי להותיר זכר. מבחינתך היה זה בסך הכול ביטוי שגור. משום שאינך מעז ליישם בפועל ולחוות את הדברים האלה, ואינך חי על פי הדברים האלה, האם יש לך אמון אמיתי באל? תמצית האחיזה באמונה באל היא לא רק אמונה בשמו של האל, אלא אמונה בעובדה שהאל הוא ריבון על כל הדברים כולם. עליך להפוך עובדה זו לחייך, להפוך אותה לעדות הממשית של חייך. עליך לחיות על פי הדברים האלה. פירוש הדבר הוא לאפשר לדברים האלה להדריך את התנהגותך וכן להדריך את הכיוון ואת המטרות של מעשיך כשאתה נתקל בקשיים. מדוע עליך לחיות על פי הדברים האלה? לדוגמה, נניח שבאפשרותך לנסוע לארץ זרה כדי להאמין באל ולבצע את חובתך, ואתה חושב שזה טוב למדי. שלטון התנין הגדול האדום כאש לא קיים במדינות זרות, ואין רדיפה של אמונות; האמונה באל לא מסכנת את חייך, ולכן אינך צריך להסתכן. לעומת זאת, למאמינים באל ביבשת הסינית נשקפת סכנת מאסר בכל רגע נתון; הם חיים בגוב האריות, וזה מסוכן מאוד! יום אחד, האל אומר, "במשך מספר שנים, האמנת באל במדינות זרות, וזכית בניסיון חיים מסוים. בסין היבשתית יש מקום, שהאחים והאחיות בו אינם בוגרים מבחינת חיים. עליך לחזור ולרעות אותם". מה תעשה אל מול אחריות שכזו? (אתמסר לה ואקבל אותה). ייתכן ותקבל אותה כלפי חוץ, אך בלבך תחוש אי נוחות. בלילה במיטתך, תבכה ותתפלל לאל, "אלוהים, אתה מכיר את חולשתי. שיעור קומתי נמוך מדי. גם אם אשוב אל היבשת, לא אהיה מסוגל לרעות את אנשיו הנבחרים של האל! האם אינך יכול לבחור מישהו אחר שייסע? התפקיד הזה הוטל עליי, ואני רוצה לנסוע, אבל אני פוחד שאם אסע, לא אבצעו היטב, שלא אהיה מסוגל לבצע את חובתי לשביעות רצונך, ושלא אצליח לעמוד בכוונותיך! אינני יכול להישאר בחו"ל עוד שנתיים?" איזו בחירה אתה מבצע? אינך מסרב לנסוע באופן חד משמעי, אבל גם אינך מסכים לנסוע באופן חד משמעי. זוהי התחמקות מרומזת. האם זוהי התמסרות לאל? זוהי מרדנות ברורה ביותר באל. אי רצונך לשוב משמעו שאתה אוחז ברגשות של התנגדות. האם האל יודע זאת? (הוא יודע). האל יגיד, "אל תיסע. אינני מקשה עליך, אני רק מעניק לך ניסיון". כך, הוא חשף אותך. האם אתה אוהב את האל? האם אתה מתמסר לאל? האם יש לך אמון אמיתי? (לא). האם זוהי חולשה? (לא). זוהי מרדנות, זוהי התנגדות לאל. הניסיון הזה חשף שאין לך אמון אמיתי באל, שאין לך התמסרות אמיתית, ושאינך מאמין שהאל הוא ריבון על כל הדברים כולם. אתה אומר, "כל עוד אני פוחד, החלטתי שלא לנסוע היא מוצדקת. כל עוד נשקפת סכנה לחיי, אני יכול לסרב. אינני חייב לקבל את התפקיד שהטיל עליי האל, ואני יכול לבחור נתיב משלי. אני יכול להיות מלא תלונות ותרעומות". איזה מין אמון הוא זה? אין כאן שום אמון אמיתי. אין זה משנה עד כמה נעלות הן אמרות הכנף שאתה מדקלם, האם תהיה להן איזו השפעה כעת? כלל וכלל לא. האם תהיה איזו השפעה לנדריך? אם אחרים ישתפו על האמת ויפעלו על מנת לשכנע אותך, האם זה יעזור? (לא). גם אם תיסע בעל כורחך ליבשת לאחר שיפעלו על מנת לשכנע אותך, האם תהיה זו התמסרות אמיתית? לא כך האל רוצה שתתמסר. אם תיסע בניגוד לרצונך, תיסע לשווא. האל לא יעבוד בתוכך, וזה לא יזכה אותך בדבר. האל לא מאלץ בני אדם לעשות דברים. עליך להפגין נכונות. אם אינך רוצה לנסוע, אלא לבחור בדרך שלישית, ותמיד מחפש להימלט, לדחות ולחמוק, אזי אינך צריך לנסוע. כששיעור קומתך יהיה גבוה דיו ויהיה בידך האמון המתאים, תבקש לנסוע מיוזמתך, ותאמר, "אסע, גם אם אף אחד אחר לא ייסע. הפעם באמת אינני פוחד, ואסכן את חיי! האל הרי העניק את החיים, הלא כן? מה מפחיד כל כך בשטן? הוא ככלי משחק בידי האל, ואינני ירא מפניו! אם לא איעצר, יהיה זה הודות לחסד האל ולרחמיו. אם מכורח הנסיבות כן איעצר, יהיה זה משום שהאל אפשר זאת. גם אם אמות בכלא, עדיין עליי לשאת עדות למען האל! מוכרחה להיות לי הנחישות הזאת – אמסור את חיי למען האל! אקח את מה שהבנתי, חוויתי ולמדתי להכיר בחיי ואשתף על כך עם האחים והאחיות נטולי ההבנה והידע. כך, יוכלו להיות להם אותם האמון והנחישות כמוני, והם יוכלו לבוא לפני האל ולשאת עדות למענו. עליי להתחשב בכוונות האל ולשאת בעול הכבד הזה. אף שנשיאת העול הזו דורשת ממני להסתכן ואף להקריב את חיי, אינני פוחד. אני כבר לא חושב על עצמי; יש לי את האל, חיי מצויים בידיו, ואני מתמסר מרצוני לתזמוריו ולסידוריו". לאחר שובך, יהיה עליך לסבול בסביבה הזאת. ייתכן ותזקין במהירות, שערך יאפיר ופניך יתמלאו קמטים. ייתכן ותחלה, או שיאסרו וירדפו אותך, או שאפילו תישקף סכנה לחייך. כיצד עליך להתמודד עם הבעיות האלה? הדבר שוב כרוך באמון אמיתי. יש אנשים ששבים בפרץ של נחישות, אך מה הם עושים כשהם נתקלים בקשיים כאלה עם שובם? עליך להסתכן ולהאמין בריבונות האל. גם אם תזדקן מעט כלפי חוץ או תחלה, אלה הן זוטות. אם תחטא נגד האל ותסרב לתפקיד אותו הטיל עליך, תחמיץ את ההזדמנות שלך והאל לא יביאך לידי שלמות בחיים האלה. בחייך, אם תחטא נגד האל ותדחה את התפקיד אותו הטיל עליך, יהיה זה כתם לעולם ועד! אם תחמיץ את ההזדמנות הזאת, לא תוכל לקנות אותה בחזרה תמורת מספר שנים משנות נעוריך. מה הטעם בגוף בריא וחזק? מה הטעם בפנים יפים ובגזרה נאה? גם אם תחיה עד גיל שמונים וראשך יהיה עדיין צלול, האם לא יהיה זה מעורר רחמים אם לא תוכל להבין ולו משפט אחד מדברי האל? זה יהיה מעורר רחמים עד מאוד! אם כך, מהו הדבר החשוב ויקר הערך ביותר שבני אדם מוכרחים להשיג כשהם באים לפני האל? זוהי אמונה שלמה באל. אין זה משנה מה קורה לך, אם תחילה תתמסר, גם אם באותו הזמן אתה אוחז בתפיסות מוטעות קטנות באשר לאל, או שאינך מבין לגמרי מדוע האל פועל כך, לא תהיה שלילי וחלש. כפי שאמר פטרוס, "גם אם האל היה משחק בבני האדם כאילו היו צעצועים, איזו תלונה הם היו משמיעים?" אם אין לך אפילו שמץ האמון הזה, האם עדיין תוכל להיות מסור כפטרוס? לעתים תכופות מאוד, מה שעושה לך האל הוא הולם והגיוני, ועולה בקנה אחד עם שיעור קומתך, עם דמיונותיך ועם תפיסותיך. האל עובד בהתאם לשיעור קומתך. אם עדיין אינך יכול לקבל זאת, האם תוכל להיות מסור כפטרוס? יהיה זה עוד יותר בלתי אפשרי. לכן, עליך לחתור אל עבר הכיוון והמטרה האלה. רק אז תוכל להשיג אמונה שלמה באל.

אם לבני אדם אין אמונה שלמה, האם הם יכולים להתמסר לאל? קשה לומר. רק כשיהיה להם אמון אמיתי באל, הם יוכלו להתמסר לו באמת ובתמים. זה בדיוק העניין. אם לא תתמסר לאל באמת ובתמים, לא יהיו לך הזדמנויות נוספות לקבל מהאל את נאורותו, את הדרכתו או את ההבאה לידי שלמות על ידו. דחית את כל ההזדמנויות האלה לכך שהאל יביאך לידי שלמות. אינך רוצה בהן. אתה מסרב להן, נמנע מהן, וחומק מהן שוב ושוב. אתה תמיד בוחר סביבות נטולות סבל הכוללות את תענוגות הבשר. זוהי בעיה! אינך יכול לחוות את עבודת האל. אינך יכול לחוות את הדרכת האל, את הנהגת האל, ואת הגנת האל. אינך יכול לראות את מעשיו של האל. כתוצאה מכך, לא תזכה באמת ולא תזכה באמון אמיתי – לא תזכה במאום! אם אינך יכול לזכות באמת ואינך יכול לזכות בדבר האל על מנת להפוך אותו לחייך, האם תוכל ליפול בנחלתו של האל? בהחלט לא. מה הדבר העיקרי שבכוונתך לזכות בו על ידי כך שהאל יעניק לך נאורות, הדרכה והבאה לידי שלמות? אתה זוכה באמת ובדבר האל. כלומר, דבר האל הופך למציאות שלך, למקור חייך, וכן לעיקרון, לבסיס ולאבן הבוחן של מעשיך. כשזה המצב, מה אתה מביא לידי ביטוי? עדיין צביון מושחת? (לא). האם האל יאמר לך, "סוּר מִלְּפָנַי, שָׂטָן"? (לא). מה יאמר האל? מה הייתה ההגדרה שהעניק האל לאיוב? (הוא ירא את האל וסר מרע, הוא אדם מושלם). הולם לצטט את הדברים האלה כאן. אם אתם רוצים לזכות בתואר הזה ובהגדרה שהעניק האל לאיוב, האם יהיה קל לעשות זאת? (לא). זה לא קל. עליך לרצות את לבו של האל בכל הדברים כולם, לחפש את כוונותיו של האל בכל מקום, לפעול על פי כוונות האל, ולהתמסר לתזמורים ולסידורים של האל. אם רק תאמר שאתה מתמסר לתזמורים ולסידורים של האל, אבל אז תנסה להבין מדוע נסיבות, אנשים, אירועים ודברים מסוימים נקרים בדרכך, תציף תלונות ואי הבנות, ותפרש שלא כהלכה את כוונות האל, יהיה זה מצער מאוד מבחינת האל! אם לא תרצה באל, האל לא ירצה בך. לא יהיה ביניכם שום קשר. אם הדברים יתפתחו כך, האם לא יהיה זה בעייתי? משום שאינך יציר בריאה, האל איננו ריבון עליך ואף אין הוא האל שלך. כיצד האל יגדיר אותך בסוף? "סוּרוּ מִמֶּנִּי עוֹשֵׂי רֶשַׁע" (מתי ז' 23). האם אתם רוצים שייאמרו עליכם דברים כאלה? (לא). מה פירוש הדבר, אם הם נאמרים עליכם? (פירוש הדבר הוא שהאל מוקיע, מסלק ומעניש אותנו). אין זה טוב כלל וכלל! ברגע שהאל מוקיע ומסלק אותך, אין הדבר דומה להוקעה בידי מנהיג או בעל סמכות – זהו האל! האל מעניק לך חיים ומקיים את חייך. כעת, משהאל לא רוצה בך, האם אתה עדיין יכול לחיות? (לא). מה פירוש הדבר? זהו סימן לקץ הסופי בעבורך, ואין זה דבר טוב. אין זה סימן טוב כלל וכלל. אם אני אומר שאדם ירא את האל וסר מרע ושהוא אדם מושלם, זה סימן טוב, ואדם שכזה יזכה לבטח בברכת האל. כיצד עליכם לפרש את הדברים שבעזרתם העריך האל את איוב? אם אתה חושב על מה שאיוב אכל, על מה שהוא לבש, על האופן שבו התהלך, ועל המזג שהיה לו, ומנסה לחקות את הדברים הללו, אזי אינך פועל נכון. עליך למהר להרהר ולחפש, ולחשוב, "כיצד עשה זאת איוב? מה הוא הביא לידי ביטוי על מנת לקבל את אישור האל? האל אמר שאיוב ירא את האל וסר מרע, שהוא היה אדם מושלם. אין זה דבר של מה בכך. האל בכבודו ובעצמו אמר זאת. עליי לקחת דוגמה מאיוב, לחפש את הדרך לירוא את האל ולסור מרע, ואף לשאוף להיות אדם שירא את האל וסר מרע. כך אמצא חן בעיני האל והוא יכנה גם אותי כך. אני רוצה להיות אדם מושלם בעיני האל". אופן חשיבה שכזה עולה בקנה אחד עם כוונות האל.

30 בדצמבר, 2016