דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

מאז שהאנושות הושחתה בידי השטן, טבעה, שהוא גם מהותה, השתנה. אם כך, מהי המהות האנושית? הדברים שעליהם אני מדבר כעת הם המהות והטבע של כל בני האדם ואינם מכוונים לאדם מסוים. מאז השחתת האנושות על ידי השטן, טבעם של אנשים החל להתדרדר והם איבדו בהדרגה את ההיגיון שבו ניחנים אנשים רגילים. כעת הם כבר אינם פועלים כבני אנוש רגילים במעמד של אדם, אלא מלאים בשאיפות חסרות רסן; הם עברו את מעמדו של אדם – ועם זאת משתוקקים עדיין לעלות למעמד גבוה יותר. מה המשמעות של "גבוה יותר"? הם רוצים להתעלות על האל ועל השמיים ולהתעלות מעל לכל דבר אחר. מהי הסיבה העמוקה לכך שאנשים מגלים צביון שכזה? בסופו של יום, טבעו של אדם הוא יהיר מדי. רוב האנשים מבינים את המשמעות של המילה "יהירות". זהו מונח שיש בצדו גנאי. אם אדם מסוים מפגין יהירות, אחרים סבורים שהוא אינו אדם טוב. בכל עת שמישהו מתנהג ביהירות מופרזת, אחרים מניחים תמיד שמדובר באדם רע. איש אינו רוצה שהמונח הזה יוצמד אליו. אולם, למעשה, כולם יהירים, והמהות הזאת נמצאת אצל כל בני האדם המושחתים. יש כאלו שאומרים, "אינני יהיר כלל וכלל. מעולם לא רציתי להיות 'מלאך שרת' ומעולם לא רציתי להתעלות מעל אלוהים או מעל כל השאר. תמיד התנהגתי בצורה נאותה ובצייתנות". לא בהכרח. מילים אלה אינן נכונות. ברגע שאנשים נעשים יהירים בטבעם ובמהותם, הם מסוגלים לעיתים קרובות למרוד באלוהים ולהתנגד לו, לא לשים לב לדברי האל, לייצר תפיסות לגביו, לעשות דברים בוגדניים כלפיו ודברים שמרוממים את עצמם ושנושאים עדות עליהם-עצמם. אתה אומר שאינך יהיר, אולם לו ניתנה לך כנסייה והורשית לעמוד בראשה, לולא גזמתי אותך, ולולא איש ממשפחת האל לא היה מעביר עליך ביקורת או מסייע לך, אז לאחר שהיית עומד בראשה במשך זמן מה, היית מכניע את אנשיה וגורם להם לציית לך, עד למצב שהיו מכבדים ומעריצים אותך. ולמה שתעשה זאת? זה ייקבע על פי הטבע שלך. זו פשוט תהיה התגלות טבעית. אין לך שום צורך ללמוד זאת מאחרים וגם אין להם שום צורך ללמד אותך. אינך צריך שאחרים ילמדו אותך או יכריחו אותך לעשות זאת. מצב כזה קורה באופן טבעי. כל מעשיך נועדו לגרום לאנשים לרומם אותך, לשבח אותך, לציית לך ולהקשיב לך בכל דבר ועניין. מתן אפשרות לך להנהיג גורם באופן טבעי למצב כזה ולא ניתן לשנות זאת. וכיצד מצב זה קורה? הוא נקבע בשל אופיו היהיר של האדם. ביטוייה של היהירות הוא המרד באלוהים וההתנגדות לו. כאשר אנשים הם יהירים, שחצניים וצדקניים, הם נוטים להקים מלכויות עצמאיות משל עצמם ועושים דברים בכל דרך שנראית להם. הם גם מניחים את ידיהם על אחרים ומאמצים אותם לחיקם. כאשר אנשים מסוגלים לעשות דברים יהירים שכאלה, הדבר מוכיח שהמהות של טבעם היהיר היא זו של השטן. זו של המלאך הראשי. כאשר היהירות והשחצנות שלהם מגיעות לרמה מסוימת, כבר אין בלבם מקום לאל והאל נדחק הצדה. ואז הם רוצים להפוך לאל, לגרום לאנשים לציית להם, והם הופכים לארכי-מלאך. אם יש בך טבע שטני יהיר שכזה, לא יהיה לאל מקום בלבך. אפילו אם אתה מאמין באל, האל כבר לא יכיר בך, יראה בך אדם רע וידיר אותך.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, טבע יהיר נמצא בשורש ההתנגדות של האדם לאלוהים

לטבע מושחת סוגים רבים של ביטויים שנכללים בטבעו של השטן, אך הברור מביניהם וזה שהכי מתבלט הוא טבע יהיר. יהירות היא שורש טבעו המושחת של אדם. ככל שבני אדם יהירים יותר, הם פועלים בחוסר היגיון גדול יותר, וככל שחוסר ההיגיון בפועלם גדול יותר, כך גדל הסיכוי שהם יתנגדו לאל. כמה רצינית הבעיה הזאת? לא זאת בלבד שאנשים בעלי טבע יהיר חושבים שהם מעל כל האחרים, גרוע מזה, הם אפילו מתנשאים על האל ואין יראת אלוהים בלבם. גם כשנדמה כי אנשים מאמינים באלוהים ודבקים בו, הם כלל אינם מתייחסים אליו כאל אלוהים. הם תמיד חשים שהאמת מצויה בחזקתם ויש להם דעה טובה ביותר על עצמם. אלה המהות והשורש של הטבע היהיר, ומקורם בשטן. לכן, יש לפתור את בעיית היהירות. ההרגשה שאתה טוב יותר מאחרים היא עניין שולי. העניין המכריע הוא שטבעו היהיר של האדם מונע ממנו להישמע לאלוהים, לשלטונו ולהסדריו. אדם כזה חש תמיד רצון להתחרות באלוהים על כוח ולשלוט באחרים. אדם כזה אינו ירא את אלוהים ולו במעט, ועל אחת כמה וכמה אינו אוהב את אלוהים או נשמע לו. אנשים יהירים ומתנשאים, בייחוד אלה שיהירים עד כדי כך שהם מאבדים את השכל הישר שלהם, אינם יכולים להישמע לאלוהים במסגרת אמונתם בו, או להתעלות ולשאת עדות בעצמם. אנשים כאלה הם המתנגדים התקיפים ביותר לאלוהים ואין בלבם שמץ של יראת אלוהים.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

אם יש לך טבע יהיר ומתנשא, אין זה משנה אם ייאמר לך לא להתנגד לאלוהים. לא תוכל להתאפק. זה יהיה מעבר לשליטתך. לא תעשה זאת בכוונה תחילה, אלא בגלל שתהיה בשליטת אופייך היהיר והגאוותן. יהירותך וגאוותנותך יגרמו לך להתנשא על אלוהים, לחשוב כי הוא חסר חשיבות, לרומם את עצמך, להעמיד את עצמך כל הזמן לתצוגה; הם יגרמו לך לבוז לאחרים, הם לא ישאירו איש בלבך מלבד את עצמך. הם יגזלו את מקומו של אלוהים בלבך ובסופו של דבר יגרמו לך לשבת במקומו של אלוהים ולדרוש מאנשים להתמסר לך ואף יגרמו לך להעריץ את המחשבות, הרעיונות והתפיסות של עצמך כאילו היו האמת. כל כך הרבה רוע נעשה על ידי בני אדם הנשלטים על ידי אופיים היהיר והגאוותן!

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק אם האדם יעסוק בחיפוש האמת, הוא יוכל להשיג שינויים בטבעו

עבודת השיפוט והייסור באחרית הימים מכוונת בעיקר כנגד טבעם היהיר של אנשים. יהירות מכסה דברים רבים, סוגים רבים של צביון מושחת; השיפוט והייסור מכוונים הישר אל המילה הזו, "יהירות", כדי להרחיק לחלוטין את הצביון היהיר של בני האדם. בסיום, אנשים לא ימרדו באל ולא יתנגדו לו, הם לא ינסו להקים מלכויות עצמאיות משלהם, לא ירוממו את עצמם או ישמשו כעדים לעצמם, וגם לא ינהגו בצורה שפלה ולא יבואו אל האל בדרישות מוגזמות – המשמעות היא, כי הם התנערו מן הצביון היהיר שלהם. ליהירות יש גילויים רבים. לדוגמה, נניח שאדם מסוים שמאמין באל דורש את חסדו – על בסיס מה אתה יכול לדרוש זאת? אתה אדם שהושחת על ידי השטן, יציר בריאה; העובדה שאתה חי ונושם היא בעצמה החסד הגדול ביותר של האל. אתה יכול ליהנות מכל מה שברא האל על פני האדמה. האל נתן לך מספיק, ואם כך, מדוע אתה דורש ממנו עוד? הסיבה היא שאנשים אינם מרוצים אף פעם ממה שיש להם. הם סבורים תמיד שהם טובים מאחרים ושמגיע להם יותר, ולכן הם דורשים זאת מן האל. הדבר מייצג את הצביון היהיר שלהם. אף שפיותיהם אולי לא יאמרו זאת, כשאנשים מתחילים להאמין באלוהים, בלבם הם אולי חושבים, "אני רוצה להגיע לגן עדן, לא לגיהינום. אני רוצה שלא רק אני אתברך אלא כל המשפחה שלי. אני רוצה לאכול אוכל טוב, ללבוש בגדים יפים, ליהנות מדברים יפים. אני רוצה משפחה טובה, בעל טוב (או רעיה טובה) וילדים טובים. בסופו של דבר, אני רוצה למשול כמו מלך". הכול נוגע לדרישות ולבקשות שלהם. הצביון הזה שלהם, הדברים שהם חושבים בלבם, הרצונות הראוותניים האלה – כולם מסמלים את טבעו היהיר של האדם. מה גורם לי להגיד את זה? הכול מסתכם במעמדם של אנשים. האדם הוא יציר נברא שנוצר מעפר. אלוהים יצר את האדם מאדמה והפיח בו רוח חיים. כזה הוא מעמדו השפל של האדם, ובכל זאת אנשים באים לפני אלוהים ורוצים דברים כאלה ואחרים. מעמדו של האדם בזוי כל כך שאל לו לפתוח את פיו ולדרוש משהו מאלוהים. אז מה אנשים צריכים לעשות? עליהם לעבוד קשה בלי קשר לביקורת, לעשות מאמץ מיוחד ולהתמסר בשמחה. לא מדובר באימוץ הענווה בשמחה – אל תאמצו את הענווה בשמחה. זה המעמד שאיתו נולדים אנשים. הם צריכים להיות כנועים וענווים מטבעם כי מעמדם שפל ולכן אל להם לדרוש דברים מאלוהים או לטפח רצונות ראוותניים ביחס לאלוהים. דברים כאלה אינם צריכים להימצא בהם. הנה דוגמה פשוטה. משפחה עשירה אחת שכרה משרת. מעמדו של המשרת בבית העשיר היה שפל במיוחד, ובכל זאת הוא אמר לאדון הבית: "אני רוצה לחבוש את כובעו של הבן שלך, אני רוצה לאכול את האורז שלך, אני רוצה ללבוש את בגדיך ואני רוצה לישון במיטתך. אני רוצה את הדברים שבהם אתה משתמש, בין אם הם מזהב או מכסף! אני תורם כל כך הרבה בעבודתי ואני חי בביתך, לכן אני רוצה אותם!" כיצד צריך האדון לנהוג בו? האדון צריך לומר: "אתה צריך לדעת מה אתה ומהו תפקידך: אתה משרת. אני נותן לבני את מה שהוא רוצה, כיוון שזהו המעמד שלו. מהו המעמד שלך, מהי זהותך? אינך ראוי לבקש את הדברים האלה. אתה צריך לעשות את המוטל עליך, לבצע את ההתחייבויות שלך בהתאם למעמדך ולזהותך". האם לאדם כזה יש היגיון כלשהו? יש רבים שמאמינים באל ואין בהם היגיון רב. מראשית האמונה שלהם באל היו להם מניעים נסתרים, והם ממשיכים לנהוג כך גם כעת ודורשים ללא הפסקה מן האל: "אני צריך שעבודתה של רוח הקודש תלך בעקבותיי בעודי מפיץ את הבשורה! אתה גם צריך לסלוח לי ולסבול אותי כשאני עושה דברים רעים! אם אני עובד קשה, עליך לגמול לי!" בקצרה, אנשים תמיד רוצים דברים מן האל, הם תמיד חמדנים. יש כאלה שעבדו מעט והצליחו למדי בהנהגת כנסייה, הם סבורים שהם טובים מאחרים, ולעתים קרובות משמיעים דברים כמו: "מדוע האל שם אותי בעמדה חשובה? מדוע הוא מזכיר את שמי תמיד? מדוע הוא ממשיך לדבר אלי? האל חושב עלי טובות משום שיש לי איכות ומשום שאני מעל לאנשים רגילים. אתם אפילו מקנאים שהאל מתייחס אלי טוב יותר. מה יש לכם לקנא? האם אינכם רואים כמה אני עובד קשה וכמה אני מקריב? אינכם צריכים לקנא בדברים הטובים שמעניק לי האל, משום שאני ראוי להם. אני עובד במשך שנים רבות וחוויתי סבל רב. מגיע לי קרדיט ואני ראוי". יש אחרים שאומרים: "האל התיר לי להשתתף בפגישות של עמיתים ולהקשיב לשיתופים שלו. אני ראוי לכך – האם אתם ראויים? ראשית, האיכות שלי גבוהה ואני חותר אל האמת יותר מכם. בנוסף, אני משקיע מעצמי יותר מכם ואני יכול לעשות את עבודת הכנסייה – האם אתם יכולים לעשות זאת?" זוהי יהירות. התוצאות של ביצוע חובותיהם ועבודתם של אנשים הן שונות. אחדים משיגים תוצאות טובות, בעוד שתוצאותיהם של אחרים גרועות. יש אנשים שנולדים עם איכות טובה ומסוגלים גם לחפש את האמת, כך שהתוצאות של חובותיהם משתפרות במהירות. הסיבה היא איכותם הטובה, שנקבעת מראש על ידי האל. אבל כיצד לפתור את הבעיה של תוצאות גרועות שיש לביצוע חובתו של אדם? עליכם תמיד לחפש את האמת ולעבוד קשה ואז גם אתם תוכלו בהדרגה להשיג תוצאות טובות. כל עוד אתם שואפים לאמת ומשיגים עד קצה גבול היכולת שלכם, האל יאשר. אבל בלי קשר להיות התוצאות של עבודתכם טובות או לא, אסור לכם להחזיק ברעיונות שגויים. אל תחשבו, "אני ראוי להיות שווה לאלוהים", "מגיע לי ליהנות ממה שהאל נתן לי", "אני ראוי לכך שהאל ישבח אותי", "אני ראוי להנהיג אחרים", או "אני ראוי להטיף מוסר לאחרים". אל תאמר שאתה ראוי. אנשים אינם צריכים לטפח מחשבות כאלה. אם יש בך מחשבות כאלה, הן מוכיחות שאינך במקומך המתאים ושאין בך אפילו את ההיגיון הבסיסי שצריך להיות מנת חלקו של אדם. אם כך, איך תוכל להתנער מן הצביון היהיר שלך? לא תוכל.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, טבע יהיר נמצא בשורש ההתנגדות של האדם לאלוהים

יש אנשים שמעריצים במיוחד את פאולוס. הם אוהבים לצאת, לשאת נאומים ולעבוד, הם אוהבים להשתתף בכינוסים ולהטיף, והם אוהבים כשאנשים מקשיבים להם, סוגדים להם וסובבים סביבם. הם אוהבים לתפוס מקום בליבם של אחרים, והם מודים על כך כאשר אחרים מעריכים את התדמית שהם מציגים. הבה ננתח את טבעם על פי ההתנהגויות הללו. מהו טבעם? אם הם באמת מתנהגים כך, אז די בכך כדי להראות שהם גאוותנים ויהירים. הם אינם סוגדים לאלוהים כלל; הם מחפשים מעמד גבוה יותר ומבקשים להיות בעלי סמכות על אחרים, לשלוט בהם ולתפוס מקום בליבם. זהו צלמו הקלאסי של השטן. היבטי טבעם הבולטים הם גאוותנות ויהירות, הם לא סוגדים לאל והם מנסים לגרום לאחרים לסגוד להם. התנהגויות כאלה יכולות לתת לכם מבט ברור מאוד לגבי טבעם.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד להכיר את טבע האדם

יש אנשים שאומרים שאין להם צביון מושחת ושהם אינם יהירים. איזה מין אנשים הם אלה? אלה אנשים ללא היגיון והם גם הטיפשים והיהירים מכולם. למעשה, הם יהירים ומרדניים יותר מאשר כל אדם אחר; ככל שאדם מרבה לומר שאין בו צביון מושחת, כך הוא יהיר וצדקני יותר. מדוע אחרים מסוגלים להכיר את עצמם ולקבל את שיפוט האל, ואתה לא? האם אתה יוצא מן הכלל? האם אתה קדוש? האם אתה חי בוואקום? אינך מכיר בכך שהאנושות הושחתה עמוקות על ידי השטן, שלכל אדם יש צביון מושחת. המשמעות היא שאינך מבין את האמת כלל ואתה האדם המרדן, הבור והיהיר מכולם. לשיטתך, יש הרבה אנשים טובים בעולם ורק מעט מאוד אנשים רעים – אם כך, מדוע העולם מלא באופל, מלא בזוהמה ובשחיתות, מלא בעימותים? מדוע בעולמם של בני האדם כל האנשים לוקחים וגונבים זה מזה? אפילו אלה שמאמינים באל אינם יוצאי דופן. אנשים תמיד מתעמתים ונאבקים זה בזה. ומהיכן נובעים העימותים? הם תוצר של הטבע המושחת שלהם, כמובן, עצם ההתגלות של צביונם המושחת. אנשים שטבעם מושחת מגלים יהירות ומרדנות; אלה שחיים בצביון שטני הם מחרחרי ריב ולוחמניים. האנשים מחרחרי הריב והלוחמניים הם היהירים מכול, הם אינם מצייתים לאף אחד. מה הסיבה לכך שאנשים מתוודים לעתים קרובות על חטאיהם, אבל אינם מתחרטים? מה הסיבה שהם מאמינים באל אבל אינם יכולים ליישם בפועל את האמת? מה הסיבה שהם מאמינים באל במשך שנים רבות, אבל אינם יכולים ליישר קו עמו? הכול נובע מטבעם היהיר של אנשים. מאז ומתמיד, האנושות מרדה באל והתנגדה לו, מיאנה לקבל את האמת ואף שנאה ודחתה את האמת. אין זה משום שדרישותיו של האל מן האדם מחמירות מדי, אלא משום שאנשים מתנגדים לאל בלהט ובחוסר מעצורים, עד כדי כך שהם מוכנים להפוך את האל לאויבם ולצלוב אותו. האם אנושות מושחתת שכזו אינה אכזרית, יהירה וחסרת היגיון מדי? האל מביע אמיתות רבות כל כך, יש בו רחמים והוא מושיע אנשים ואף מוחל על חטאיהם – אבל האנושות אינה מקבלת את האמת כלל, היא תמיד מוקיעה את האל ומתנגדת לו, ואינה מאפשרת לעצמה להיות תואמת לאל. מהי רמת הקשר של בני האדם עם האל? האדם הפך לאויבו של האל, לאנטיתזה שלו. האל מביע אמת כדי לחשוף, לשפוט ולהושיע אנשים; האנשים אינם מקבלים זאת ואינם מתייחסים אליו. הם אינם עושים את מה שהאל דורש מהם; במקום זאת הם עושים את הדברים שהוא שונא ומתעב. האל מביע את האמת, אבל אנשים דוחקים אותה הצדה. האל שופט את הצביון המושחת של אנשים ומייסר אותו, ולא רק שהם לא מקבלים את האמת, אלא שהם מתווכחים איתו ומתקוממים נגדו. עד כמה יהירים הם אנשים? בני האדם המושחתים מתכחשים לאל ומתנגדים לו בעזות מצח. גם אם הם מאמינים באל, הם תמיד חותרים לעושר רב, תגמולים והיווכחות במלכות השמיים; הם גם רוצים להיות שליטים ובעלי סמכות. זו היהירות בהתגלמותה, הצביון המושחת של האדם בעצם הווייתו.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, טבע יהיר נמצא בשורש ההתנגדות של האדם לאלוהים

יש אנשים שאומרים, "בבית האל אני לא מתמסר לאיש אלא רק לאל, כי רק לאל יש את האמת; לאנשים אין את האמת, יש להם צביונות מושחתים, אי אפשר לסמוך על אף מילה שהם אומרים, לכן אני מתמסר לאל בלבד." האם הם צודקים כשהם אומרים את זה? (לא). למה לא? איזה מין צביון זה? (צביון גאוותן ויהיר). (הצביונות של השטן ושל הארכי-מלאך). זהו צביון גאוותן. אל תגידו תמיד שזהו הצביון של השטן ושל הארכי-מלאך: צורת הדיבור הזאת היא רחבה מדי ומעורפלת... יש אנשים בעלי מיומנויות, כישרונות ויכולת לעשות היטב כל מיני דברים קטנים והם פעלו רבות למען הכנסייה. אנשים אלה חושבים ש"האמונה שלכם באל כרוכה בקריאה בדברי האל, בהעתקתם, בכתיבתם ובשינונם כל היום, כפי שעושה אדם רוחני. מה הטעם? האם אתם יכולים לעשות משהו ממשי? איך אתם יכולים לקרוא לעצמכם רוחניים כשאינכם עושים דבר? אין לכם חיים. לי יש חיים, כל מה שאני עושה הוא ממשי". איזה צביון זה? לאנשים אלה יש מיומנויות מיוחדות כלשהן, כישרונות כלשהם, הם יכולים לעשות קצת טוב והם סבורים שהדברים האלה הם חיים. משום כך הם אינם מצייתים לאיש, אינם חוששים להרצות לכל אדם והם מתנשאים על הזולת – האין זאת גאוותנות? (כן). זוהי גאוותנות. באילו נסיבות אנשים חושפים גאוותנות בדרך כלל? (כשיש להם כישרונות כלשהם או מיומנויות מיוחדות, כשהם יכולים לעשות דברים מעשיים, כשיש להם הון). זהו סוג אחד של סיטואציה. אז אנשים שאינם כישרוניים או שאין להם מיומנויות מיוחדות אינם גאוותנים? (גם הם גאוותנים). האנשים שדיברנו עליהם כרגע אומרים לעתים קרובות, "אני לא מתמסר לאיש אלא רק לאל," וכשאנשים שומעים את זה הם חושבים לעצמם, "כמה האיש הזה מתמסר לאמת, הוא לא מתמסר לאיש אלא רק לאמת, דבריו נכונים!" למעשה, בתוך המילים הנכונות לכאורה האלו יש סוג של צביון גאוותן: "אני לא מתמסר לאיש אלא רק לאל," פירושו הוא שהם לא מתמסרים לאף אחד. אני שואל אתכם, האם מי שאומרים מילים כאלה יכולים להתמסר לאל באמת? הם לעולם לא יוכלו להתמסר לאל. מי שסביר שיגידו מילים כגון אלה הם ללא ספק האנשים הגאוותנים מכול. מבחוץ, מה שהם אומרים נראה נכון – אבל בעצם זאת הדרך הערמומית ביותר שבה צביון גאוותן בא לידי ביטוי. הם משתמשים במילים האלה "אלא רק לאל" כדי לנסות להוכיח שהם הגיוניים, אבל לאמיתו של דבר זה כמו לטמון זהב באדמה ואז לתקוע שלט שכתוב עליו "כאן לא טמון זהב". האם זה לא טיפשי? מה אתם אומרים, איזה מין אדם הוא האדם הגאוותן ביותר? איזה דברים אנשים יכולים לומר שעושים אותם לגאוותנים מכול? אולי שמעתם קצת דברים גאוותנים בעבר. מהו הדבר הגאוותן ביותר מביניהם? אתם יודעים? האם מישהו מעז לומר "אני לא מתמסר לאף אחד – אפילו לא לשמיים או לארץ, אפילו לא לדברי האל"? רק השד המכונה "התנין הגדול האדום כאש" מעז לומר זאת. שום אדם שמאמין באל לא היה אומר זאת. עם זאת, אם אנשים שמאמינים באל אומרים "אני לא מתמסר לאיש אלא רק לאל," אז הם לא שונים בהרבה מהתנין הגדול האדום כאש, הם מתחרים בו על עמדת ההובלה, הם הגאוותנים מכול. מה אתם אומרים – כל האנשים גאוותנים, אבל האם יש הבדל כלשהו בגאוותנות שלהם? איפה קובעים את ההבחנה? לכל האנשים המושחתים יש צביונות גאוותנים אבל יש הבדלים בגאוותנות שלהם. יש רמה של גאוותנות שבה האדם מאבד כל היגיון. ההבחנה תלויה בתשובה לשאלה האם יש היגיון בדברים שהאדם אומר. יש אנשים שהם גאוותנים אבל עדיין יש להם מעט היגיון. אם ישכילו לקבל את האמת אז עדיין יש להם תקווה להיוושע. יש אנשים גאוותנים עד כדי כך שאין בהם כל היגיון – אין גבול לגאוותנות שלהם – ואנשים כאלה לא יוכלו לקבל את האמת לעולם. אם אנשים הם גאוותנים עד כדי כך שאין בהם כל היגיון, הם מאבדים כל תחושת בושה והם גאוותנים בצורה טיפשית. כל אלו הן חשיפות של צביון גאוותן ודרכים שבהן הוא בא לידי ביטוי.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה של ששת סוגי הצביונות המושחתים היא ידיעה עצמית אמיתית

יש אנשים, שמפרים לעתים קרובות את העקרונות כאשר הם פועלים. הם אינם מקבלים גיזום, הם יודעים בתוך לבם שהדברים שאחרים אומרים עולים בקנה אחד עם האמת, אבל הם אינם מקבלים אותם. אנשים כאלה הם יהירים וצדקניים כל כך! מדוע לומר שהם יהירים? אם הם אינם מקבלים גיזום הם אינם צייתנים, והאם אי ציות אינו בגדר יהירות? הם חושבים שהם פועלים כהלכה, אינם סבורים שהם עושים טעויות והמשמעות היא שהם אינם מכירים את עצמם וזוהי יהירות. לכן, יש מספר דברים שעליך לנתח ברצינות ושבהם עליך להתעמק בהדרגה. אם, כאשר אתם מבצעים את עבודת הכנסייה, אתה זוכה בהערכתם של אחרים והם נותנים לך עצות ונפתחים לפניך תוך כדי שיתוף, הדבר מוכיח שעשית את עבודתך היטב. אם אנשים מוגבלים על ידך תמיד, הם יגיעו לכדי הבחנה לגביך והם ירחיקו את עצמם ממך. הדבר יוכיח שאינך מחזיק במציאות האמת, כך שכל הדברים שאתה אומר הם ללא ספק רק מילים ודוקטרינות שמיועדות להגביל אחרים. מנהיגים מסוימים בכנסייה מוחלפים, מדוע מחליפים אותם? הסיבה היא שהם משמיעים רק מילים ודוקטרינות ותמיד מתרברבים ונושאים עדות על עצמם. הם אומרים שלהתנגד להם משמעו להתנגד לאל, וכי כל מי שמדווח לעליון אודות אירועים כלשהם מפריע לעבודת הכנסייה. איזו מין בעיה היא זו? אנשים אלה כבר הפכו יהירים כל כך, עד שאין בהם יותר היגיון. האם זה לא חושף אותם כצוררי משיח? האם הדבר לא יתפתח לכדי כך, שהם יתחילו להקים מלכויות עצמאיות משל עצמם? אנשים מסוימים שזה עתה החלו להאמין יסגדו להם וישמשו להם כעדים והם ייהנו מכך מאוד ויהיו מרוצים ביותר. גורלו של אדם יהיר כל כך כבר נגזר. מי שמסוגל לומר "להתנגד לי משמעו להתנגד לאל" כבר הפך לפאולוס מודרני; אין כל הבדל בין הדברים האלה לדבריו של פאולוס: "הֵן, לְגַבֵּי דִּידִי, לִחְיוֹת פֵּרוּשׁוֹ הַמָּשִׁיחַ". האם אנשים שמדברים כך אינם בסכנה גדולה? גם אם הם אינם מקימים מלכויות עצמאיות, הם עדיין צוררי משיח אמיתיים. אילו אדם כזה היה עומד בראש כנסייה, הכנסייה הזו הייתה הופכת במהרה למלכות של צוררי משיח. יש כאלה, אשר לאחר שהם הופכים למנהיגי הכנסייה, מתמקדים במיוחד בהשמעת דרשות נשגבות ובהתרברבות, ומדברים דברי מסתורין במכוון, כדי שאנשים יעריצו אותם. התוצאה היא, שהם מתרחקים יותר ויותר ממציאות האמת. דבר זה גורם לכך שרוב האנשים סוגדים לתאוריות רוחניות. אנשים מקשיבים למי שמשמיעים דברים נשגבים; הם אינם מתייחסים למי שמדברים אודות ההיווכחות בחיים. האין זאת הרחקת אנשים מדרך הישר? אם מישהו משתף על מציאות האמת, איש אינו מקשיב וזו בעיה. איש מלבד אדם זה אינו יכול להוביל את הכנסייה, משום שכולם סוגדים לתאוריות רוחניות. מי שאינם יכולים לדבר אודות תאוריות רוחניות אינם מצליחים לעמוד איתן. האם כנסייה שכזו תוכל עדיין לזכות בעבודתה של רוח הקודש? האם האנשים יוכלו להיכנס למציאות האמת? מדוע השיתוף על האמת והדיבור אודות חוויות אמיתיות נדחים, עד כדי כך שהם אינם מוכנים להקשיב לי כשאני משתף על האמת? הדבר מוכיח שמנהיגים אלה כבר הוליכו שולל את האנשים והם שולטים בהם. אנשים אלה מקשיבים להם ומתמסרים להם במקום להתמסר לאל. ברור שאנשים אלה הם מן הסוג שמתמסר למנהיגים ולא לאל. כיוון שמי שמאמינים באל בכנות וחותרים אל האמת אינם מן הסוג שסוגד לאנשים או הולך אחריהם, יש בלבם מקום לאל ויש להם לב שמלא ביראת האל, איך ייתכן שבני אדם יגבילו אותם? איך ייתכן שהם יתמסרו בצייתנות למנהיג שקר, אשר אינו אוחז במציאות אמת? הדבר שממנו ירא ביותר מנהיג שקר הוא אדם שאוחז במציאות אמת, אדם שירא את האל וסר מרע. אם מישהו אינו אוחז באמת ועדיין רוצה שאחרים יצייתו לו, האין הוא השד או השטן היהיר ביותר שיכול להיות? אם יש לך מונופול בכנסייה או שאתה שולט באנשיו הנבחרים של האל, הרי שפגעת בצביונו של האל והרסת את עצמך, וייתכן שלא תהיה לך אפילו הזדמנות להתחרט. כל אחד מכם צריך להיזהר; זהו עניין מסוכן מאוד, משהו שכל אחד עלול לעשות בקלות רבה. יש כאלה שעשויים לומר: "אני פשוט לא אעשה זאת, לא אשמש כעד על עצמי!" הסיבה היא, שאתה עובד במשך זמן קצר בלבד. בהמשך, תעז לעשות זאת. בהדרגה תעז יותר ויותר – ככל שתעשה זאת יותר, כך תעז יותר. אם האנשים שאתה מנהיג יתרברבו לגביך ויקשיבו לך, תרגיש באופן טבעי שאתה בעמדה מרוממת ושאתה מדהים: "תראו אותי, אני טוב למדי. אני יכול להוביל את כל האנשים האלה והם כולם מקשיבים לי; את האנשים שלא מקשיבים לי, אני מכניע. זה מוכיח שיש בי יכולת לעבוד ושאני שווה לעבודתי". ככל שהזמן יחלוף, המרכיבים היהירים של טבעך יתחילו להיחשף ואתה תהפוך יהיר כל כך עד שתאבד את ההיגיון ותהיה בסכנה. האם אתה רואה זאת בבירור? אתה בבעיה מיד כשאתה חושף את הצביון היהיר והמרדני שלך. אינך מקשיב אפילו כשאני מדבר, בית האל מחליף אותך ועדיין אתה מעז לומר: "שרוח הקודש תחשוף זאת". העובדה שאתה אומר זאת מוכיחה שאינך מקבל את האמת. המרדנות שלך גדולה מדי – היא חשפה את מהות הטבע שלך. אינך מכיר את האל כלל. לכן אני אומר לכם כל זאת היום, כדי שתעקבו אחר עצמכם מקרוב. אל תרוממו ואל תישאו עדות על עצמכם. אנשים מועדים לנסות ולהקים מלכויות עצמאיות משלהם, משום שכולם אוהבים מעמד, עושר ותהילה, יוהרה, להיות משרתים בעמדה בכירה ולהפגין כוח: "ראו באיזו חומרה אמרתי את הדברים האלה. מיד כשהתחלתי לאיים הם נבהלו והפכו כנועים". אל תפגין סוג כזה של כוח; אין בו תועלת והוא לא מוכיח דבר. הוא רק מוכיח שאתה יהיר במיוחד ושיש לך צביון לקוי; הוא אינו מוכיח שיש בך יכולת, לא כל שכן שאתה אוחז במציאות האמת. לאחר שהקשבתם לדרשות במשך מספר שנים, האם כולכם מכירים את עצמכם? האינכם מרגישים, שאתם במצב מסוכן? אלמלא האל היה מדבר ועובד כדי להושיע את האדם, האם לא הייתם מקימים מלכויות עצמאיות? האינכם רוצים להיות בעלי מונופול בכנסיות שלהן אתם אחראים ולגרום לאנשים האלה להיות תחת השפעתכם, כדי שאף אחד מהם לא יוכל לחמוק משליטתכם והם יהיו חייבים להקשיב לכם? אם אתה שולט באנשים מיד בעשותך כן, אתה שד, אתה השטן. מסוכן מאוד לחשוב מחשבות כאלה; כבר עלית על הנתיב של צורר משיח. אם לא תהרהר בעצמך ולא תוכל להתוודות על חטאיך באוזני האל ולכפר עליהם, אזי ללא ספק תידחק הצדה והאל לא יתייחס אליך. עליך לדעת כיצד להתחרט, כיצד להשתנות כדי להיות תואם לרצון האל, על מנת להבטיח שלא תפגע בצביון האל. אל תחכה עד שבית האל יקבע שאתה צורר משיח ויגרש אותך – אז כבר יהיה מאוחר מדי.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, טבע יהיר נמצא בשורש ההתנגדות של האדם לאלוהים

בל יחשוב אף אדם על עצמו כעל מושלם, מיוחד, נעלה או שונה מאחרים. כל זה קורה בשל צביונו הגאוותני ובורותו של האדם. לחשוב על עצמך תמיד כעל יוצא דופן – זה נגרם על ידי צביון גאוותני. לא להיות מסוגל אף פעם לקבל את חסרונותיך ולא להיות מסוגל אף פעם להתמודד עם משגיך וכישלונותיך – זה נגרם על ידי צביון גאוותני. לעולם לא להתיר לאחרים להיות מעליך או טובים יותר ממך – זה נגרם על ידי צביון גאוותני. לעולם לא להתיר לכישוריהם של אחרים להתעלות על אלה שלך – זה נגרם על ידי צביון גאוותני. לעולם לא להתיר לאחרים להחזיק במחשבות, הצעות או השקפות טובות יותר מאלו שלך, וכאשר אתה מגלה שאחרים טובים ממך, להיעשות שלילי, למאן לדבר, לחוש מצוקה ועצב ולהיעשות מדוכדך – כל זה נגרם על ידי צביון גאוותני. צביון גאוותני יכול לגרום לך לגונן על המוניטין שלך, לא להיות מסוגל לקבל תיקונים מאחרים, לא להיות מסוגל להתמודד עם חסרונותיך ולא להיות מסוגל לקבל את כישלונותיך ומשגיך. יתר על כן, כאשר מישהו מתגלה כטוב יותר ממך, הדבר עשוי לעורר שנאה וקנאה בלבך ואתה עשוי לחוש מוגבל, כך שלא תרצה לבצע את חובתך, וכשאתה כן מבצע אותה, לבצעה באופן שטחי. צביון גאוותני עשוי לגרום להתנהגויות ולנוהגים אלה להתעורר בקרבך. אם אתם מסוגלים, לאט לאט, להתעמק יותר בכל הפרטים הללו, להשיג פריצות דרך ולהשיג הבנה שלהם; ואם אתם מסוגלים אז בהדרגה למרוד במחשבות אלה, למרוד בתפיסות, ההשקפות ואפילו ההתנהגויות השגויות הללו, ואינכם מוגבלים על ידן; ואם בביצוע חובתכם תוכלו למצוא את המעמד המתאים לכם, ולפעול על פי עקרונות, ולבצע את החובה אותם אתם יכולים וצריכים לבצע – אז, עם הזמן, תוכלו לבצע את חובותיכם טוב יותר. זה מהווה כניסה למציאות-האמת. אם אתה יכול להיכנס למציאות-האמת, יראו אצלך צלם אנוש, ואנשים יגידו: "האדם הזה מתנהל לפי מעמדו, והוא מבצע את חובתו עם הרגליים על הקרקע. הוא אינו מסתמך על טבעיות, על פזיזות או על צביונו המושחת והשטני לביצוע חובתו. הוא פועל באיפוק, יש לו לב ירא-אל, יש לו אהבה לאמת, והתנהגותו וביטוייו מגלים שהוא מרד בבשרו ובהעדפותיו". כמה זה נפלא להתנהל בצורה כזו! במקרים שבהם אחרים מעלים את חסרונותיך, אתה לא רק יכול לקבל אותם, אלא אתה אופטימי, ומתמודד עם חסרונותיך ופגמיך בנחת. המצב הנפשי שלך די רגיל, ללא קיצוניות, ללא פזיזות. האם לא כך נראה צלם אנוש? רק לאנשים כאלה יש היגיון.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, העקרונות שצריכים להנחות את התנהגותו של האדם

לאחר שבני-אדם נכבשים על ידי האל, צריך לכל הפחות להיות להם ההיגיון שלא לדבר בגאוותנות. מוטב להם לאמץ מעמד נמוך, "כמו גללים על האדמה" ולומר כמה דברי אמת. במיוחד כשהם נושאים עדות על האל; אם אתה יכול לומר מהלב דבר בעל משקל, ללא דיבור ריק או מופרז ובלי שקרים בדיוניים, הרי שהצביון שלך ישתנה באמת; זהו השינוי שצריך לקרות לאחר שנכבשת על ידי האל. אם לא יכול להיות לך היגיון אפילו בכמות הזאת, הרי שבאמת אין בך זכר לאנושיות. בעתיד, כשאנשיו הנבחרים של האל מכל האומות והאזורים ישובו בפני האל, וייכבשו על ידי דבריו, אם במהלך אספה גדולה בשבח האל, שוב תתחיל להתנהג בגאוותנות, להתהדר ולהתפאר כל העת, ישליכו אותך וינדו אותך בהחלט. אנשים צריכים תמיד להתנהג כראוי, להכיר את זהותם ומעמדם ולא לשוב ולהידרדר לדרכיהם הישנות. דמותו של השטן מתבטאת באורח הקלאסי ביותר בגאוותנות וביהירות האנושית. אם לא תשנה את ההיבט הזה שלך, לעולם לא יהיה לך צלם אנוש ותמיד יהיה לך את מראה השטן. לפתור גאוותנות ויהירות הוא הדבר הקשה ביותר. אם יש לך רק מעט ידע על אודות הגאוותנות והיהירות שלך לא תוכל להגיע לתמורה שלמה; עדיין תצטרך לעבור זיכוכים רבים. ללא שיפוט, ייסור וגיזום, עדיין תהיה בסכנה בטווח הארוך. בעתיד, כשאנשיו הנבחרים של האל מכל העולם יקבלו את עבודתו ויאמרו: "זכינו לנאורות לפני זמן רב לפיה האל זכה בקבוצה של מתגברים בסין", כשתשמעו את זה, אתם תחשבו: "אין לנו במה להתרברב, הכול ניתן בחסד האל. איננו ראויים להיקרא מתגברים." אך עם הזמן, תתחילו לראות שאתם יכולים לומר משהו, ושאם יש לכם מעט מציאות, תהרהרו: "אפילו הזרים זכו בנאורות של רוח הקודש, והם אומרים שהאל יצר קבוצה של מתגברים בסין, אם כך אנחנו צריכים להיחשב מתגברים." כעת תאפשרו בדממה את ההכרה הזאת בליבכם ופשוט תביעו הכרה פומבית בעתיד. בני אנוש אינם מסוגלים לשאת שישבחו אותם או ישפטו אותם על פי מעמד. אם תמיד משבחים אותך, תמיד תהיה בסכנה. מי שצביונם לא השתנה, לא יכולים לעמוד איתן בסוף.

הבעיה הקשה ביותר שהאנושות המושחתת צריכה לתקן היא החזרה על טעויות העבר. כדי למנוע זאת, אנשים חייבים קודם כול להיות מודעים לכך שטרם השיגו את האמת, שלא חל שינוי בטבע חייהם ושלמרות שהם מאמינים באלוהים, הם עדיין חיים תחת השפעתו של השטן והם לא נושעו. הם עלולים לבגוד באלוהים ולסור מאלוהים בכל עת. אם יש בלבם תחושת משבר כזו – אם, כפי שנוהגים אנשים לומר לעתים קרובות, הם מוכנים לסכנה בעתות שלום – אזי הם יוכלו לשלוט בעצמם במידת מה וכאשר יקרה להם משהו, הם יתפללו לאלוהים ויסתמכו עליו ויוכלו להימנע מחזרה על טעויות העבר. עליכם לראות בבירור שצביונכם לא השתנה, שטבע הבגידה באלוהים עדיין נטוע עמוק בתוככם ולא סולק, כי אתם עדיין בסכנה של בגידה באלוהים וכי אתם מתמודדים עם האפשרות המתמדת של אובדן ושל השמדה. זה אמיתי, לכן אתם חייבים להיות זהירים. ישנן שלוש נקודות חשובות ביותר שיש לזכור: ראשית, עדיין אינכם מכירים את אלוהים, שנית, לא חלו שינויים כלשהם בצביון שלכם ושלישית, טרם הבאתם לידי ביטוי את צלם האדם האמיתי. שלושת הדברים האלה עולים בקנה אחד עם העובדות, הם אמיתיים ועליכם להבין אותם היטב. עליכם להיות מודעים לעצמכם. אם ברצונכם לתקן את הבעיה הזו, עליכם לבחור במוטו משלכם: למשל, "אני גללים על האדמה", או "אני השטן", או "לעיתים קרובות אני חוזר לדרכיי הישנות", או "אני תמיד בסכנה." כל אחד מאלה מתאים לשמש כמוטו האישי שלכם והוא יעזור לכם אם תזכירו אותו לעצמכם בכל עת. המשיכו לשנן אותו לעצמכם, חשבו עליו וייתכן מאוד שתוכלו לעשות פחות טעויות או שתפסיקו לטעות. עם זאת, הדבר החשוב ביותר הוא להשקיע יותר זמן בקריאת דברי אלוהים, להבין את האמת, להכיר את הטבע שלכם ולהשליך מעליכם את צביונכם המושחת. רק אז תהיו בטוחים. דבר נוסף הוא לעולם לא לאמץ עמדה של "עד של האל", ולעולם לא לקרוא לעצמך עד של האל. אתם יכולים רק לדבר על ניסיון אישי. מותר לכם לדבר על הדרך שבה האל הושיע אתכם, לשתף על איך נכבשתם על ידי האל, ולדבר על החסד שהוא העניק לכם. לעולם אל תשכחו שאתם האנשים המושחתים ביותר; אתם גללים וזבל. היכולת שלכם לקבל כעת את עבודת האל של אחרית הימים היא לחלוטין הודות לכך שהוא רומם אתכם. רק כיוון שאתם המושחתים והמטונפים ביותר נושעתם על ידי האל בהתגלמותו, והוא העניק לכם חסד כה עצום. לכן אין לכם שום דבר שראוי להתרברב עליו, ואתם יכולים רק לשבח את האל ולהודות לו. ישועתכם כולה נובעת מחסד האל.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק אם האדם יעסוק בחיפוש האמת, הוא יוכל להשיג שינויים בטבעו

ועתה כשהדברים הגיעו לידי כך, כמה אתם באמת יודעים על דבריי ומעשיי? אל תחשבו שאתם עילויים מלידה, נמוכים רק מעט מהשמיים אבל גבוהים בהרבה מפני האדמה. אתם רחוקים מלהיות פקחים יותר מאחרים ואפשר אפילו לומר שאתם יותר מטופשים מכל אדם בעל תבונה על פני האדמה, כיוון שאתם כל-כך מעריכים את עצמכם, ולעולם לא לוקים ברגש נחיתות, כאילו שאתם תופסים כל פרט זעיר במעשיי. למעשה, אתם בני אדם חסרי תבונה באופן בסיסי, כיוון שאין לכם מושג מה אני מתכוון לעשות, ועל אחת כמה וכמה אינכם מודעים למעשיי כיום. לכן אני אומר שאינכם שווים אפילו לאיכר זקן העובד את אדמתו, איכר שאין לו מושג קל שבקלים לגבי חיי האדם, ועם זאת הוא שם את כל יהבו על ברכות השמיים כאשר הוא עובד את אדמתו. אינכם מקדישים אפילו שנייה לחשוב על חייכם, אינכם יודעים דבר על מוניטין ועל אחת כמה וכמה אין לכם שמץ של ידיעה עצמית. אתם כל-כך "מעל כל זה"! ... אומר לכם את האמת, כיום אין זה משנה אם לבכם הוא לב חסר יראה או לא. אינני מוטרד או מודאג מכך. אבל אני חייב לומר לכם: "בעלי כישרון" שכמותכם, שאינם מוכנים ללמוד ונותרים בורים, אתם תוכרעו בסופו של דבר על-ידי פיקחותכם הקטנונית ומלאת ההערצה העצמית – אתם תהיו אלו שיסבלו ויעברו ייסורים. איני טיפש עד כדי כך שאלווה אתכם בעת שתסבלו בגיהינום, כי איני שייך לסוגכם. אל תשכחו שאתם יצורים נבראים אשר אני מקלל, ועם זאת מלמד ומושיע. אין לכם דבר שאיני מוכן לוותר עליו. בזמן שאני עובד, איני מוגבל על ידי בני אדם, אירועים או דברים כלשהם. יחסי לאנושות ודעתי עליה נותרו תמיד כשהיו: איני נוטה לחבב אתכם במיוחד, כי אתם רק נספחים לעבודת הניהול שלי, ודבר לא מייחד אתכם מכל ישות אחרת. זו עצתי לכם: בכל עת, זכרו כי אינכם אלא יצירי האל! אתם רשאים לחיות איתי, אבל עליכם לדעת מי אתם; אל תעריכו את עצמכם יותר מדי. גם אם איני נוזף בכם, או מטפל בכם, ופונה אליכם בחיוך, אין זו הוכחה לכך שאתם מאותו סוג כמוני. עליכם לדעת שאתם מאלה שעוסקים בחיפוש אחר האמת, ואינכם האמת עצמה! לעולם אל תפסיקו להשתנות בהתאם לדבריי. אין לכם מנוס מכך. אני מייעץ לכם לנסות ללמוד משהו בזמן המופלא הזה, כאשר ההזדמנות הנדירה הזו מופיעה בפניכם. אל תשטו בי. איני צריך שתחניפו לי בניסיון להוליך אותי שולל. כאשר אתם מחפשים אותי, אין זה למעני אלא למענכם!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אלו שאינם לומדים ונותרים בורים: האינם בהמות?

האנושות מושחתת עמוקות כל כך על ידי השטן, עד שלכולם יש טבע שטני וצביון גאוותני; אפילו טיפשים ושוטים הם גאוותנים, חושבים שהם טובים יותר מאנשים אחרים ומסרבים לציית להם. ניתן לראות בבירור שהאנושות מושחתת באופן כה עמוק, ושקשה מאוד לאנשים להתמסר לאל. בגלל גאוותנותם וצדקנותם, אנשים הפכו לחסרי הגיון לחלוטין; הם לא מצייתים לאף אחד – גם אם מה שאנשים אחרים אומרים הוא נכון ותואם לאמת, הם לא יצייתו להם. בגלל גאוותנותם, אנשים מעזים לשפוט את האל, מוקיעים את האל ומתנגדים לו. אם כך, כיצד אפשר לפתור צביון גאוותני? האם ניתן לפתור אותו על ידי הסתמכות על ריסון אנושי? האם ניתן לפתור אותו רק על ידי זיהוי שלו והכרה בקיומו? בהחלט לא. יש רק דרך אחת לפתור צביון גאוותני, והיא לקבל את שיפוטו וייסורו של האל. רק אלה אשר יכולים לקבל את האמת יכולים להשליך מעליהם בהדרגה את צביונם הגאוותני; אלה שאינם מקבלים את האמת לא יוכלו לעולם לפתור את צביונם הגאוותני. אני רואה אנשים רבים אשר מראים כישרון כלשהו בתפקידם, והם נותנים לזה לעלות להם לראש. כשהם מראים שיש להם כמה יכולות, הם חושבים שהם מאוד מרשימים ואז הם חיים מהיכולות האלה ולא דוחפים את עצמם הלאה. הם לא מקשיבים לאחרים, ואין זה משנה מה הם אומרים. הם חושבים שהדברים הקטנים האלה שיש להם הם האמת, ושהם נַעֲלִים. איזה מן צביון זה? זהו צביון גאוותני. הם יותר מדי חסרי הגיון. האם אדם יכול למלא את חובתו היטב כאשר יש לו צביון גאוותני? האם הוא יכול להתמסר לאל ולנהות אחרי האל עד הסוף? זה אפילו יותר קשה. כדי לתקן צביון גאוותני, הוא חייב ללמוד כיצד לחוות את עבודת האל, את שיפוטו וייסורו, תוך כדי שהוא מבצע את חובתו. רק בדרך זו הוא יוכל להכיר את עצמו באמת. רק אם תראו בבירור את התמצית המושחתת שלכם, אם תראו בבירור את שורש הגאוותנות שלכם, ואז תבחינו בו ותנתחו אותו, תוכלו להכיר באמת את מהות טבעכם. עליכם להוציא לאור את כל הדברים המושחתים שבתוככם, להשוותם לאמת ולהכיר אותם על סמך האמת, ואז תדעו מה אתם: לא רק שאתם מלאים בצביון מושחת, ולא רק שחסרים לכם היגיון והתמסרות, אלא שתראו שחסרים לכם יותר מדי דברים, שאין לכם את מציאות-האמת, ותראו כמה אתם מעוררי רחמים. ואז לא תהיו מסוגלים לנהוג בגאוותנות. אם לא תנתחו ותכירו את עצמכם כך, אזי כשתבצעו את חובתכם לא תדעו מהו מקומכם ביקום. תחשבו שאתם גדולים מכל הבחינות, שהכל אצל אחרים הוא רע ושרק אתם הטובים ביותר. ואז תתרברבו בפני כולם כל הזמן, כדי שאחרים יעריצו אתכם ויעבדו אתכם. זה חסר מודעות עצמית לחלוטין. יש אנשים שתמיד מתרברבים. כאשר אחרים סולדים מכך, הם מבקרים אותם כגאוותנים. אך הם לא מקבלים זאת; הם עדיין חושבים שהם מוכשרים ומיומנים. איזה צביון זה? הם גאוותנים וצדקנים מדי. האם אנשים גאוותנים וצדקנים כאלה יכולים להיות צמאים לאמת? האם הם יכולים לחתור אל האמת? אם הם לעולם לא יכולים להכיר את עצמם, ואינם משליכים מעצמם את צביונם המושחת, האם הם יכולים למלא היטב את חובתם? בהחלט לא.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, הכרת צביונך היא היסוד לשינויו

כשאתה שומע כיצד דברי האל חושפים גילויים של צביון גאוותן שאדם מסוים מביע, עליך לחשוב לעצמך: "האם אני מראה גילויים של גאוותנות? אני בן אנוש מושחת, ולכן אני מוכרח להראות כמה מגילויים אלה; עלי להרהר במקרים שבהם אני עושה זאת. אנשים אומרים שאני גאוותן, שאני תמיד מתנשא, שאני מגביל אנשים כשאני מדבר. האם זהו באמת הצביון שלי?" דרך הרהור תגלה בסופו של דבר כי החשיפה של דברי האל מדויקת לחלוטין – שאתה אדם גאוותן. וכיוון שהחשיפה של דברי האל מדויקת לחלוטין, כיוון שהיא תואמת בצורה מושלמת למצבך ללא כל פער ונראית מדויקת עוד יותר לאחר הרהור נוסף, עליך לקבל את השיפוט והייסור של דבריו, ולהבחין ולהכיר לפיהם בתמצית צביונך המושחת. אז תוכל להרגיש חרטה אמיתית. באמונתך באל תוכל להכיר את עצמך אך ורק על ידי אכילה ושתיה של דבריו בדרך זו. כדי לפתור את הצביונות המושחתים שלך, עליך לקבל את השיפוט והחשיפה של דברי האל. אם לא תוכל לעשות זאת, לא תהיה לך דרך להשליך מעליך את צביונותיך המושחתים. אם אתה אדם חכם שרואה כי החשיפה של דברי האל מדויקת בדרך כלל, או אם אתה יכול להודות שמחצית ממנה נכונה, עליך לקבל אותה מיד ולהתמסר לאל. עליך גם להתפלל אליו ולהרהר בעצמך. רק אז תבין שכל דברי החשיפה של האל מדויקים, שהם כולם עובדות ולא פחות מכך. אנשים יכולים להרהר בעצמם בכנות רק על ידי התמסרות לאל בלב ירא-אל. רק אז הם מסוגלים לראות את מגוון הצביונות המושחתים שקיימים בקרבם, וכי הם באמת גאוותנים וצדקנים שאין בהם אפילו שמץ של היגיון. אם אדם הוא אוהב אמת, הוא יוכל להשתטח בפני האל, להודות בפניו כי הושחת עמוקות ולהיות נכון לקבל את שיפוטו ואת הייסור שלו. כך יעלה בידו לפתח לב מלא חרטה, להתחיל להתכחש לעצמו ולשנוא את עצמו, ולהצטער על כך שלא חתר אל האמת מוקדם יותר, מתוך מחשבה: "מדוע לא יכולתי לקבל את השיפוט והייסור של דברי האל כשהתחלתי לקרוא אותם? היחס שהפגנתי כלפי דבריו היה יחס של גאוותנות, נכון? איך יכולתי להיות גאוותן כל כך?" לאחר הרהור עצמי לעתים קרובות ובמשך זמן מה, הוא יכיר בכך שהוא אכן גאוותן, שאינו מסוגל לגמרי להודות בכך שדברי האל הם אמת ועובדות, ושבאמת ובתמים אין בו שמץ של היגיון. אבל קשה עד מאוד להכיר את עצמך. בכל פעם שאדם מהרהר, הוא יכול להשיג רק מעט יותר ידע, קצת יותר לעומק, אודות עצמו. השגת ידע ברור אודות צביון מושחת אינה משהו שניתן להשיג בתוך פרק זמן קצר; על האדם לקרוא יותר בדברי האל, להתפלל יותר ולהרהר יותר בעצמו. רק כך יעלה בידו להכיר את עצמו בהדרגה. כל מי שמכירים את עצמם באמת נכשלו ומעדו כמה פעמים בעבר, ולאחר מכן הם קראו בדברי האל, התפללו אליו והרהרו בעצמם, וכך הצליחו לראות בבירור את האמת של שחיתותם ולהרגיש כי הם אכן מושחתים עמוקות ונטולים לחלוטין כל מציאות-אמת. אם תחווה כך את עבודת האל, תתפלל אליו ותחפש את האמת כאשר קורים לך דברים, תלמד בהדרגה להכיר את עצמך. ואז, ביום מן הימים, יתבהר סוף-סוף לבך: "ייתכן שיש לי איכות מעט טובה יותר משל אחרים, אבל היא ניתנה לי על ידי האל. אני תמיד מתרברב, מנסה להאפיל על אחרים כשאני מדבר ומנסה לגרום לאחרים לעשות דברים בדרך שלי. אני באמת חסר היגיון – אלה הן גאוותנות וצדקנות! דרך הרהור למדתי אודות הצביון הגאוותן שלי. אלה הם הנאורות של האל וחסדו, ואני מודה לו על כך!" האם ההיכרות עם הצביון המושחת שלך היא דבר טוב או רע? (דבר טוב). מאותו רגע עליך לחפש כיצד לדבר ולפעול בהיגיון ובצייתנות, כיצד להיות במעמד שווה לאחרים, כיצד להתייחס לאחרים בצורה הוגנת מבלי להגביל אותם, כיצד להתייחס בצורה נכונה לאיכות שלך, לכישרונותיך, לחוזקות שלך וכן הלאה. בדרך זו הצביון הגאוותן שלך ייפתר, ממש כמו הר שפטיש מכה בו ומפוררו לאבק, מהלומה אחר מהלומה. לאחר מכן, כשתקיים אינטראקציה עם אחרים או תעבוד עמם לצורך ביצוע חובה, תוכל להתייחס לדעותיהם בצורה נכונה ולהקשיב להם בתשומת לב רבה במיוחד. וכאשר תשמע אותם מביעים דעה נכונה, אתה תגלה: "נראה שהאיכות שלי היא לא הטובה ביותר. עובדה היא, שלכל אחד חוזקות משלו; הם לא נחותים ממני כלל. בעבר חשבתי תמיד שיש לי איכות טובה יותר מאשר לאחרים. זו הייתה הערצה עצמית ובורות צרת אופקים. התפיסה שלי הייתה מוגבלת מאוד, כמו של צפרדע בקרקעית באר. החשיבה הזו הייתה באמת חסרת היגיון – היא הייתה חסרת בושה! הצביון הגאוותן שלי גרם לי להיות עיוור וחירש. דבריהם של אנשים אחרים לא הגיעו אלי וחשבתי שאני טוב מהם, שאני צודק, כאשר למעשה אינני טוב יותר מאף אחד מהם!" מנקודה זו ואילך יהיו לך תובנות אמיתיות וידע בנוגע לחסרונות שלך ולשיעור קומתך הנמוך. ולאחר מכן, כשתשתף עם אחרים, תקשיב בקפידה לדעותיהם ותבין ש"יש כל כך הרבה אנשים שיותר טובים ממני. האיכות ויכולת ההבנה שלי בינוניות, במקרה הטוב". עם ההבנה הזו, האם לא תשיג שמץ של מודעות עצמית? על ידי כך שתחווה זאת, ותהרהר לעתים קרובות בעצמך בהתאם לדברי האל, תוכל לזכות בהיכרות עצמית אמיתית, שתמשיך להעמיק עוד ועוד. תוכל להבחין באמת של שחיתותך, בדלותך ובעליבותך, בכיעור מעורר הרחמים שלך, ובאותה עת תחוש סלידה מעצמך ותשנא את צביונך המושחת. אז יהיה לך קל למרוד בעצמך. כך תחווה את עבודת האל. עליך להרהר בביטויי השחיתות שלך בהתאם לדברי האל. במיוחד, לאחר חשיפה של צביון מושחת בכל מצב שהוא, עליך להרהר לעתים מזומנות ולהכיר את עצמך. אז יהיה לך קל לראות בבירור את התמצית המושחתת שלך ותוכל לשנוא את השחיתות שלך, את בשרך ואת השטן מעומק הלב. ומתוך לב זה תוכל לאהוב את האמת ולשאוף אליה. כך הצביון המושחת שלך ילך ויפחת, ובהדרגה תשליך אותו מעליך. תזכה בהיגיון רב יותר ויותר, ויהיה לך קל יותר להתמסר לאל. בעיני אחרים תיראה יציב ומעוגן יותר, ודבריך יישמעו אובייקטיביים יותר. תהיה מסוגל להקשיב לאחרים ותיתן להם זמן לדבר. כשהצדק יהיה עם אנשים אחרים יהיה לך קל לקבל את דבריהם, והאינטראקציות שלך עם אנשים לא יהיו מעיקות כל כך. תוכל לשתף פעולה בהרמוניה עם כל אדם. אם זו הדרך שבה תבצע את חובתך, האם לא יהיו בך אז היגיון ואנושיות? זו הדרך לפתור סוג כזה של צביון מושחת.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (1)

אם אין לך נתיב לפתרון צביון גאוותן, עליך להתפלל לאל כך: "יש לי צביון מושחת. אני חושב שאני מוצלח יותר מאחרים, טוב מאחרים, חכם יותר מאחרים, ואני רוצה לגרום לאחרים לנהוג לפי דבריי. זה כל כך חסר היגיון. מדוע אינני יכול להשתחרר מכך, אף על פי שאני יודע כי מדובר בגאוותנות? אני מתחנן שתטיל עלי משמעת ותוכיח אותי. אני מוכן להיפטר מן הגאוותנות שלי ומכוונותיי האישיות כדי לחפש במקום זאת את כוונותיך. אני מוכן להקשיב לדבריך ולקבל אותם כחיי וכעקרונות שעל פיהם אני פועל. אני מוכן להביא לידי ביטוי את דבריך. אני מתחנן שתנחה אותי, אני מתחנן שתסייע לי ותוביל אותי". האם בדברים האלה יש יחס של התמסרות? האם יש רצון להתמסר? (כן). יש כאלה שיאמרו: "תפילה חד פעמית איננה עובדת. כשמשהו קורה לי, אני עדיין חי לפי הצביון המושחת שלי ואני עדיין רוצה לשלוט בעניינים". במקרה כזה, המשך להתפלל: "אלוהים, אני כל כך גאוותן, כל כך מרדן! אני מתחנן לפניך להטיל עלי משמעת, לעצור את עשיית הרע שלי בעודה באיבה ולרסן את הצביון הגאוותן שלי. אני מתחנן לפניך להנחות ולהוביל אותי, כדי שאוכל להביא לידי ביטוי את דבריך ולפעול וליישם בפועל לפי דבריך ודרישותיך". התייצב יותר לפני האל בתפילה ובתחינה והנח לו לעבוד. ככל שדבריך יהיו כנים יותר, וככל שלבך יהיה כן יותר, כך גדול יותר יהיה רצונך למרוד בבשרך ובעצמך. כאשר רצון זה יגבר על רצונך לפעול לפי רצונותיך האישיים, לבך ישתנה בהדרגה – ואז תהיה תקווה שתוכל ליישם בפועל את האמת ולפעול בהתאם לעקרונות האמת. כשתתפלל, האל לא יאמר לך דבר וגם לא ייתן לך שום סימן ולא יבטיח לך דבר, אבל הוא יבחן את לבך ואת הכוונה שמאחורי דבריך; הוא יראה אם הדברים שאתה אומר כנים ואמיתיים, ואם אתה מתחנן ומתפלל אליו בלב ישר. כאשר האל יראה כי לבך ישר, הוא יוביל וינחה אותך כפי שביקשת וכפי שהתפללת שיעשה, וכמובן, הוא גם יוכיח אותך ויטיל עליך משמעת. כאשר האל יממש את הדבר שאליו התחננת, לבך יזכה בנאורות וישתנה במידה מסוימת.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (2)

בחיי היום-יום שלך, כשאתה מדבר, מתנהל ומטפל בעניינים, מבצע את חובתך, משתף עם אחרים וכן הלאה, בלי קשר לעניין המסוים, או למקום שבו אתה נמצא, או לנסיבות, עליך להתמקד בכל עת בבחינת סוג הצביון הגאוותן שאתה מביע. עליך לחפור לתוך כל הגילויים, המחשבות והרעיונות שנובעים מן הצביון הגאוותן שלך, אשר להם אתה מודע ושבהם אתה מבחין, וגם לתוך הכוונות והמטרות שלך – במיוחד הרצון המתמיד להטיף לאחרים מתוך התנשאות; אי ציות לאחרים; ראיית עצמך כטוב מאחרים; אי קבלה של דברי אחרים, גם אם הם צודקים; אילוץ אחרים לקבל את דבריך ולהתמסר להם, גם כאשר אתה טועה; הפגנת נטייה מתמדת להוביל אחרים; אי ציות והצטדקות כאשר מנהיגים ועובדים גוזמים אותך, תוך הוקעתם ככוזבים; הוקעה מתמדת של אחרים תוך שאתה מרומם את עצמך; אמונה מתמדת שאתה טוב מכל אחד אחר; רצון קבוע להיות אדם ידוע ובולט; אהבת ההתרברבות, מתוך רצון שאחרים יעריצו אותך ויסגדו לך. דרך היישום בפועל של הרהור על הבעות השחיתות האלה וניתוחן, תוכל להבין עד כמה מכוער הצביון הגאוותן שלך, ותוכל למאוס ולתעב את עצמך ולשנוא את הצביון הגאוותן שלך עוד יותר. כך תהיה מוכן להרהר אם אכן נתת ביטוי לצביונות גאוותנים בכל העניינים או לא. חלק אחד של העניין הזה הוא להרהר בצביונות הגאוותנים והצדקנים שמובעים דרך הדיבור שלך – אילו דברים מתרברבים, גאוותנים וחסרי היגיון אתה אומר. החלק האחר הוא הרהור על הדברים האבסורדיים וחסרי ההיגיון שאתה עושה כשאתה פועל בהתאם לתפיסותיך, דמיונותיך, השאיפות שלך ותשוקותיך. רק סוג כזה של הרהור עצמי יכול להניב ידע עצמי. לאחר שתשיג ידע אמיתי אודות עצמך, עליך לחפש את הנתיבים והעקרונות של היישום בפועל לקראת הפיכה לאדם ישר מתוך דברי האל, ולאחר מכן ליישם בפועל, לבצע את חובתך, ולגשת לאחרים ולקיים עמם אינטראקציה בהתאם לנתיבים ולעקרונות שמפורטים בדברי האל. לאחר שתיישם כך בפועל במשך זמן מה, אולי חודש או חודשיים, תרגיש בהירות בלבך בקשר לכך ותזכה בדבר מה ובטעימה של הצלחה. תרגיש כי יש לך נתיב לקראת הפיכה לאדם ישר והגיוני ותרגיש כי הרבה יותר יציב. אף על פי שטרם תהיה מסוגל לדבר על ידע עמוק במיוחד של האמת, תזכה לידע תפיסתי מסוים שלה, כמו גם בנתיב של יישום בפועל. אף על פי שלא תוכל להביע זאת בבירור במילים, תהיה לך הבחנה מסוימת לגבי הנזק שצביון גאוותן גורם לאנשים ולגבי האופן שבו הוא מעוות את האנושיות שלהם. לדוגמה, אנשים גאוותנים ויהירים אומרים לעתים קרובות דברים רברבניים ופראיים ומשתמשים במילים שטניות כדי להטעות אחרים; הם מדברים גבוהה-גבוהה, צועקים סיסמאות ופולטים דברי תוכחה מתנשאים. האם אלה אינם גילויים של צביון גאוותן? האם אין זה חסר היגיון לתת ביטוי לצביונות גאוותנים שכאלה? אם אתה מסוגל באמת ובתמים להבין כי אם אתה מביע צביונות גאוותנים שכאלה פירושו של דבר שאיבדת את ההיגיון האנושי הרגיל שלך, וכי חיים בצביון גאוותן משמעותם להביא לידי ביטוי שטניות ולא אנושיות, אזי אתה תכיר באמת ובתמים בכך שצביון מושחת הוא צביון שטני, ותוכל לשנוא את השטן ואת הצביונות השטניים מעומק לבך. בתוך שישה חודשים או שנה מן החוויה הזו, תהיה מסוגל לידע עצמי אמיתי, ואם תביע שוב צביון גאוותן, תהיה מודע לכך מיד ותוכל למרוד בו ולהתכחש לו. תתחיל להשתנות ותהיה מסוגל להשליך מעליך בהדרגה את הצביון הגאוותן שלך ולהסתדר עם אחרים בצורה רגילה. תוכל לדבר בכנות מתוך הלב; כבר לא תספר שקרים ולא תאמר דברים גאוותניים. האם לא יהיו בך אז מעט היגיון, וצלם כלשהו של אדם ישר? האם לא תזכה בהיווכחות כזו? בשלב הזה תתחיל לזכות בדבר מה. כשתיישם בפועל התנהלות כזו של אדם ישר, תוכל לחפש את האמת ולהרהר בעצמך, בלי קשר לסוג הצביון הגאוותן שאתה מביע, ולאחר שתחווה התנהלות כזו של אדם ישר במשך זמן מה, תגיע באופן בלתי מודע ובהדרגה לכדי הבנה של האמיתות ושל הדברים הרלוונטיים של האל בנוגע להתנהלות כאדם ישר. וכאשר תשתמש באמיתות האלה כדי לנתח את צביונך הגאוותן, במעמקי לבך יהיו נאורות והארה בנוגע לדברי האל, ובלבך תתחיל לחוש בבהירות רבה יותר. תראה בבירור את השחיתות שצביון גאוותן גורם לאנשים ואת הכיעור שהוא גורם להם להביא לידי ביטוי, ותוכל להבחין בכל אחד מן המצבים המושחתים שבהם אנשים מוצאים את עצמם כשהם מביעים צביון מושחת. באמצעות ניתוח נוסף תראה את כיעורו של השטן בבהירות רבה יותר, ותשנא את השטן עוד יותר. כך יהיה לך קל להשליך מעליך את צביונך הגאוותן.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (2)

אם בני האדם יכירו את עצמם באופן שטחי מדי, הם לא יוכלו לפתור בעיות בשום אופן, וטבע החיים שלהם פשוט לא ישתנה. בני אדם צריכים להכיר את עצמם ברמה מעמיקה, ופירוש הדבר הוא להכיר את אופיים: אילו רכיבים כלולים באופי הזה, כיצד הם הופיעו ומה מקורם. יתר על כן, האם אתה מסוגל באמת לשנוא את הדברים האלה? האם חזית בנשמה המכוערת שלך ובאופייך הרשע? אם תהיה מסוגל באמת לראות את האמת לגבי עצמך, אתה תתעב את עצמך. כשתתעב את עצמך ואז תנהיג את דבר האל, תהיה מסוגל לזנוח את הבשר, ויהיה לך הכוח להוציא את האמת לפועל ללא מאמץ. מדוע בני אדם רבים דבקים בהעדפות הגשמיות שלהם? מפני שהם מחשיבים את עצמם לטובים למדי, הם גם חשים שמעשיהם נכונים ומוצדקים, שאין בהם פגמים, ושהם אפילו שהם צודקים לגמרי. לפיכך, הם פועלים בהנחה שהצדק לצדם. כשאדם מבין מהו אופיו האמיתי – עד כמה האופי שלו מכוער, בזוי ומעורר רחמים – הוא לא גאה בעצמו במיוחד, היהירות העזה שלו מתפוגגת, והוא לא שבע רצון מעצמו באותה מידה כפי שהיה קודם לכן. אדם כזה מרגיש, "עליי להיות ישר ועם רגליים על הקרקע בעודי מיישם בפועל כמה מדברי האל. אחרת, לא אעמוד ברף של בן אנוש, ואתבייש לחיות בנוכחותו של אלוהים." הוא באמת רואה את עצמו כזניח וכחסר כל משמעות. כעת קל עבורו יותר להוציא את האמת לפועל, והוא נראה דומה לאופן שבו שבו בן אנוש אמור להיראות. רק כשבני אדם מתעבים את עצמם באמת, הם מסוגלים לזנוח את הבשר. אם הם לא יתעבו את עצמם, הם לא יוכלו לעשות זאת. תיעוב עצמי אמיתית אינו דבר של מה בכך. עליו לכלול מספר דברים: ראשית, על האדם להכיר את אופיו שלו. שנית, עליו לראות את עצמו כנזקק ועלוב, לראות את עצמו כקטן עד מאוד וחסר כל חשיבות, ולראות בבירור את נשמתו העלובה והמלוכלכת. כשהאדם מבין לחלוטין מהו באמת, כשהוא משיג את התוצאה הזו, הוא זוכה באמת ובתמים בהכרה עצמית, וכעת אפשר לומר שהוא מכיר את עצמו לחלוטין. רק אז האדם יכול לשנוא את עצמו באמת, עד כדי כך שהוא יקלל את עצמו, ויכול להרגיש שהשטן השחית אותו עד היסוד כך שהוא אפילו איבד צלם אנוש. ואז, כשיום יבוא ואותו אדם יהיה בסכנת מוות, הוא יחשוב, "זה העונש הצודק מאלוהים. אלוהים בהחלט צודק. עליי למות באמת!" בשלב הזה האדם כבר לא יתלונן, ולבטח לא יאשים את אלוהים, אלא רק ירגיש שהוא נזקק ועלוב למדי, ומטונף ומושחת עד מאוד, ולכן אלוהים צריך לנדות ולהרוס אותו, ושנשמה כמו שלו לא ראויה לחיות על פני האדמה. לפיכך, האדם הזה לא יתלונן על אלוהים או יתנגד לו, וקל וחומר לא יבגוד בו. אם אדם לא מכיר את עצמו אך עדיין רואה בעצמו אדם טוב למדי, הרי שכאשר המוות יופיע על סף דלתו, הוא יחשוב, "הצלחתי כל כך באמונתי. עסקתי בחיפושים בכל מאודי! הענקתי מעצמי כל כך הרבה, סבלתי כל כך הרבה, אך בסופו של דבר, אלוהים מבקש ממני למות כעת. אני לא יודע איפה הצדק של אלוהים. מדוע הוא מבקש ממני למות? אם על אדם כמוני נגזר למות, אז מי יזכה בישועה? האם זה לא יהיה קיצה של האנושות?" ראשית, האדם הזה אוחז בתפיסות מסוימות לגבי אלוהים. שנית, הוא מתלונן ולא מפגין שום ציות שהוא. הדבר דומה להתנהגותו של פאולוס: כשהוא עמד למות, הוא לא הכיר את עצמו, וכשעונשו של אלוהים עמד בפתח, כבר היה מאוחר מדי.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

עדויות חווייתיות קשורות

להתעורר מהיהירות שלי

למה אני כל כך יהיר ומתנשא?

מזמורים קשורים

ראיתי את יפעת האל