דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

בני אדם מושחתים טובים בלהסוות את עצמם. לא משנה מה הם עושים או איזו שחיתות הם חושפים, הם תמיד צריכים להסוות את עצמם. אם משהו משתבש או שהם עושים משהו פסול, הם רוצים להטיל את האשמה על אחרים. הם רוצים שהקרדיט על דברים טובים יגיע אליהם, והאשמה על דברים רעים תיפול על אחרים. האם אין הרבה הסתוות כזו בחיים האמיתיים? יש יותר מדי. עשיית טעויות או הסתוות: מה מאלה קשור לצביון? הסתוות היא עניין של צביון, היא כרוכה בצביון גאוותני, רשעות וערמומיות; האל מתעב זאת במיוחד. למעשה, כשאתה מסתווה, כולם מבינים מה קורה, אך אתה חושב שאחרים לא רואים זאת, ואתה מנסה בכל כוחך להתווכח ולהצדיק את עצמך במאמץ לשמור על כבודך ולגרום לכולם לחשוב שלא עשית שום דבר רע. זה לא טיפשי? מה אחרים חושבים על זה? איך הם מרגישים? בחילה ותיעוב. אם, לאחר שטעית, אתה יכול להתייחס לזה כראוי, ויכול לאפשר לכל השאר לדבר על זה, להתיר להם לתת פרשנות והבחנה, ואתה יכול לדבר על הנושא ולנתח אותו, מה תהיה דעתם של כולם עליך? הם יגידו שאתה אדם ישר, כי הלב שלך פתוח לאל. באמצעות הפעולות וההתנהגות שלך הם יוכלו לראות את ליבך. אך אם תנסה להסוות את עצמך ולהונות את כולם, אנשים יזלזלו בך ויגידו שאתה אדם טיפש ולא חכם. אם לא תנסה להעמיד פנים או להצדיק את עצמך, אם תוכל להודות בטעויות שלך, כולם יגידו שאתה ישר וחכם. ומה עושה אותך חכם? כולם עושים טעויות. לכל אחד יש מגרעות ופגמים. ולמעשה, לכולם יש את אותו צביון מושחת. אל תחשוב שאתה אצילי, מושלם ואדיב יותר מאחרים; זה יהיה לגמרי לא הגיוני מצדך. ברגע שצביונותיהם המושחתים של אנשים, והמהות והפנים האמיתיות של השחיתות שלהם, יהיו ברורים לך, לא תנסה לטייח את הטעויות שלך, וגם לא תחשיב טעויות של אנשים אחרים נגדם – תוכל להתמודד עם שתיהן בצורה נכונה. רק אז תהפוך לבעל תובנה ולא תעשה דברים מטופשים, מה שיעשה אותך חכם. אלה שאינם חכמים הם אנשים טיפשים, והם תמיד מתעכבים על הטעויות הקטנות שלהם בזמן שהם מתגנבים מאחורי הקלעים. זה דוחה להיות עד לכך. למעשה, מה שאתה עושה ברור מיד לאנשים אחרים, ובכל זאת אתה עדיין עושה הצגה באופן בוטה. לאחרים זה נראה כמו ליצנות. האם זה לא טיפשי? זה אכן כך. לאנשים טיפשים אין שום חוכמה. לא משנה כמה דרשות הם שומעים, הם עדיין לא מבינים את האמת או רואים שום דבר כפי שהוא באמת. הם אף פעם לא יורדים מהעץ הגבוה שלהם, חושבים שהם שונים מכולם ומכובדים יותר; זוהי יהירות וצדקנות, זוהי טיפשות. לטיפשים אין הבנה רוחנית, נכון? העניינים שבהם אתה טיפש ולא חכם הם העניינים שאין לך בהם הבנה רוחנית, ואינך יכול בקלות להבין את האמת. זו מציאות העניינים.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, העקרונות שצריכים להנחות את התנהגותו של האדם

איזה סוג של צביון זה כשאנשים תמיד מעמידים פנים, תמיד מייפים את האמת לגבי עצמם, תמיד מתנשאים על אחרים כדי שיעריכו אותם, ולא יכולים לראות את הפגמים או החסרונות שלהם, כשהם תמיד מנסים להציג את הצד הטוב ביותר שלהם בפני אנשים? זו גאוותנות, זיוף, צביעות, זהו צביונו של השטן, זה דבר מרושע. קח לדוגמה את חברי המשטר השטני: לא משנה כמה הם נלחמים, מסתכסכים או הורגים בחושך, אף אחד לא רשאי לדווח עליהם או לחשוף אותם. הם מפחדים שאנשים יראו את פני השד שלהם, והם עושים כל שביכולתם כדי להסתיר אותם. בפומבי, הם עושים את המקסימום כדי לייפות את האמת לגבי עצמם, ואומרים כמה הם אוהבים את העם, כמה הם נהדרים, מופלאים וחפים מטעויות. זהו טבעו של השטן. המאפיינים הבולטים ביותר של טבעו של השטן הם תחבולה והונאה. ומה מטרת התחבולה וההונאה הללו? להונות אנשים, למנוע מהם לראות את מהותו ואת אופיו האמיתיים, וכך להשיג את מטרת הארכת שלטונו. לאנשים רגילים אולי אין כוח ומעמד שכאלה, אך גם הם רוצים לגרום לאחרים לחשוב עליהם טובות, ושאנשים יעריכו אותם, וירוממו אותם למעמד גבוה בליבם. זהו צביון מושחת, ואם אנשים לא מבינים את האמת, הם לא יכולים לזהות זאת. צביונות מושחתים הם הקשים מכולם לזיהוי: קל לזהות את הפגמים והחסרונות שלך, אך לא קל לזהות את הצביון המושחת שלך. אנשים שלא מכירים את עצמם אף פעם לא מדברים על המצבים המושחתים שלהם – הם תמיד חושבים שהם בסדר. ובלי לשים לב, הם מתחילים להשוויץ: "במשך כל שנות האמונה שלי עברתי כל כך הרבה רדיפות וסבלתי כל כך הרבה קשיים. אתם יודעים איך התגברתי על הכול?" האם זהו צביון גאוותני? מהי המוטיבציה שלהם להציג את עצמם לראווה? (כדי לגרום לאנשים להעריך אותם.) מה המניע שלהם לגרום לאנשים להעריך אותם? (כדי לזכות במעמד בעיני אנשים כאלה.) כשאתה זוכה במעמד בעיני מישהו אחר, אז כשהוא נמצא בחברתך הוא מכבד אותך, ומנומס במיוחד כשהוא מדבר איתך. הוא תמיד מעריך אותך, תמיד נותן לך להיות ראשון בכל דבר, מפנה לך מקום, ומחמיא ומציית לך. הוא מחפש אותך ונותן לך לקבל החלטות בכל דבר. ואתה מקבל תחושה של הנאה מזה – אתה מרגיש שאתה חזק וטוב יותר מכל אחד אחר. כולם אוהבים את ההרגשה הזו. זו התחושה שנוצרת כשיש לך מעמד בלב של מישהו; אנשים רוצים להתענג על זה. זו הסיבה שאנשים מתחרים על מעמד, וכולם רוצים לזכות במעמד בליבם של אחרים, להיות מוערכים על ידי אחרים ושיסגדו להם. אם הם לא היו יכולים להפיק מכך הנאה שכזו, הם לא היו חותרים אל מעמד. לדוגמה, אם אין לך מעמד בעיני מישהו, הוא יתקשר איתך בגובה העיניים, יתייחס אליך כשווה. הוא יסתור אותך כשצריך, לא יהיה אדיב או יתייחס אליך בכבוד, ואולי אפילו יעזוב לפני שתסיים לדבר. האם תרגיש דחוי? אתה לא אוהב שאנשים מתייחסים אליך כך; אתה אוהב שמחמיאים לך, מעריצים אותך וסוגדים לך בכל רגע. אתה אוהב את זה כשאתה המרכז של הכול, הכול סובב סביבך, וכולם מקשיבים לך, מעריצים אותך ומתמסרים להכוונתך. האם זהו לא רצון למלוך כמלך, להיות בעל כוח? המילים והמעשים שלך מונעים על ידי החתירה אל מעמד ורכישתו, ואתה מתמודד, נאחז, ומתחרה עם אחרים על כך. המטרה שלך היא לתפוס תפקיד, ולגרום לאנשיו הנבחרים של האל להקשיב לך, לתמוך בך ולעבוד אותך. לאחר שתפסת את התפקיד הזה צברת כוח והצלחת ליהנות מיתרונות של מעמד, הערצה מאחרים וכל שאר היתרונות הנלווים לתפקיד הזה. אנשים תמיד מסווים את עצמם, מתהדרים בפני אחרים, עוטים מסיכות, מעמידים פנים ומפארים את עצמם כדי לגרום לאחרים לחשוב שהם מושלמים. המטרה שלהם בכך היא להשיג מעמד, כדי שיוכלו ליהנות מהיתרונות שלו. אם אתה לא מאמין בזה, חשוב היטב: למה אתה תמיד רוצה לגרום לאנשים להעריך אותך? אתה רוצה לגרום להם לסגוד לך ולהעריץ אותך, כדי שבסופו של דבר תוכל לתפוס את השלטון וליהנות מהיתרונות של מעמד. המעמד אותו אתה כל כך מחפש יביא לך יתרונות רבים, והיתרונות הללו הם בדיוק מה שאחרים מקנאים וחושקים בהם. כשאנשים מקבלים טעימה מהיתרונות הרבים שמקנה המעמד, זה משכר אותם, והם מתמכרים לחיי היוקרה האלה. אנשים חושבים שאלו בלבד הם חיים לא מבוזבזים. האנושות המושחתת נהנית להתענג על הדברים האלה. לכן, ברגע שאדם מגיע למעמד מסוים ומתחיל ליהנות מהיתרונות השונים שהוא מביא איתו, הוא יתמלא בתאווה בלתי נפסקת לתענוגות החטאים הללו, עד כדי כך שלא יניח להם לעולם. בעיקרו של דבר, החתירה אחר תהילה ומעמד מונעת מהרצון להתענג על יתרונות הנלווים למעמד מסוים, למלוך כמלך, לשלוט באנשיו הנבחרים של האל, להיות ריבון על כל דבר ולהקים ממלכה עצמאית שבה האדם יכול להתענג על היתרונות של מעמדו ולהתמכר להנאות חטא. השטן משתמש בשיטות מכל הסוגים כדי להונות אנשים, לרמות אותם ולשחק בהם כמו טיפשים, ונותן להם רושם מוטעה. הוא אפילו משתמש בהפחדות ובאיומים כדי לגרום לאנשים להעריץ אותו ולפחד ממנו, במטרה סופית לגרום להם להתמסר אליו ולסגוד לו. זה מה שמשמח את השטן; זו גם המטרה שלו בהתחרות עם האל על אהדת אנשים. אז כשאתם נלחמים על מעמד ומוניטין בקרב אנשים אחרים, על מה אתם נלחמים? האם זה באמת לשם מוניטין? לא. אתה למעשה נלחם על היתרונות שהמוניטין מביא לך. אם אתה תמיד רוצה ליהנות מהיתרונות הללו, תצטרך להילחם עבורם. אבל אם אתה לא מעריך את היתרונות האלה ואומר: "זה לא משנה איך אנשים מתייחסים אליי. אני רק אדם רגיל. אני לא ראוי ליחס טוב כזה, ואני גם לא רוצה לסגוד לאדם. האל הוא היחיד שאותו אני באמת צריך לעבוד ושממנו אני צריך לפחד. רק הוא האל והאדון שלי. לא משנה כמה טוב אדם יהיה, כמה נהדרות יכולותיו, כמה עצום כישרונו, או כמה מפוארת או מושלמת דמותו, הוא לא מושא הערצתי כי הוא לא האמת. הוא לא הבורא; הוא אינו המושיע, ואינו יכול לתזמר או למלוך בריבונות על גורלו של האדם. הוא לא מושא הפולחן שלי. אף אדם אינו ראוי לפולחן שלי", האם זה לא תואם את האמת? לעומת זאת, אם אינך סוגד לאחרים, איך אתה צריך להתייחס אליהם אם הם מתחילים לסגוד לך? אתה חייב למצוא דרך למנוע מהם לעשות זאת, ולעזור להם להשתחרר ממנטליות שכזו. אתה חייב למצוא דרך להראות להם את הפנים האמיתיות שלך, ולתת להם לראות את הכיעור ואת הטבע האמיתי שלך. המפתח הוא לגרום לאנשים להבין שלא משנה כמה האיכות שלך טובה, כמה אתה משכיל, כמה ידע יש לך או כמה אתה אינטליגנטי, אתה עדיין רק אדם רגיל. אתה לא מושא להערצה או לסגידה עבור אף אחד. בראש ובראשונה עליך לעמוד איתן בעמדתך, ולא לסגת לאחר שעשית טעויות או הבכת את עצמך. אם לאחר שביצעת טעויות או הבכת את עצמך, לא רק שאינך מכיר בכך, אלא אתה גם משתמש בהונאה כדי להסתיר או לטייח זאת, אז אתה מחמיר את הטעות שלך וגורם לעצמך להיראות מכוער עוד יותר. השאיפה שלך הופכת גלויה עוד יותר.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, העקרונות שצריכים להנחות את התנהגותו של האדם

אנשים הם בעצמם יצירי בריאה. האם יצירי בריאה מסוגלים להיות כול-יכולים? האם הם יכולים להשיג שלמות ולהיות נטולי פגמים? האם הם יכולים להשיג מיומנות בכל דבר, להבין כל דבר, לראות כל דבר לאשורו ולהיות מסוגלים לכול? לא. אבל בקרבם של בני האדם יש צביונות מושחתים וגם חולשה קטלנית: מיד כאשר הם רוכשים מיומנות או מקצוע, אנשים מרגישים שהם בעלי יכולת, שיש להם מעמד וערך ושהם מקצוענים. לא משנה כמה חסרי ייחודיות הם, כולם רוצים להציג את עצמם כאנשים מפורסמים או יוצאי דופן, להפוך את עצמם לסלבריטאים בזעיר אנפין ולגרום לאנשים להאמין שהם מושלמים ונטולי פגמים, ללא שום ליקוי. הם רוצים להפוך למפורסמים, רבי עוצמה או לדמות נערצה כלשהי בעיניהם של אחרים, והם שואפים להפוך לבעלי כוחות, שמסוגלים לכול ושאין דבר שהוא מעבר ליכולותיהם. הם מרגישים, כי אם יבקשו עזרה מאחרים הם ייראו כחסרי יכולת, חלשים ונחותים, ושאחרים יבוזו להם. לכן הם תמיד רוצים להעמיד פנים. יש אנשים שאם מבקשים מהם לעשות דבר מה, הם אומרים שהם יודעים כיצד לעשות זאת, אם כי בפועל אין להם מושג. לאחר מכן הם בודקים את העניין בחשאי ומנסים ללמוד כיצד לעשות זאת, אבל לאחר שהם לומדים במשך מספר ימים הם עדיין אינם מבינים מה צריך לעשות. כששואלים אותם איך הם מתקדמים, הם אומרים, "בקרוב, בקרוב!" אבל בלבם הם חושבים, "אני עדיין לא שם, אין לי מושג, אני לא יודע מה לעשות! אסור לי להוציא את המרצע מן השק, עלי להמשיך להעמיד פנים, אני לא יכול לאפשר לאנשים לראות את החסרונות ואת הבורות שלי, אני לא יכול לאפשר להם להתנשא מעלי!" איזו בעיה זו? זה גיהינום של ממש, של ניסיון לשמור על הכבוד בכל מחיר. איזה מין צביון הוא זה? לגאוותנות של אנשים כאלה אין גבולות, הם איבדו כל היגיון. הם אינם רוצים להיות כמו כולם, הם אינם רוצים להיות אנשים מן השורה, אנשים רגילים, אלא אנשי-על, אנשים יוצאי דופן או מצליחנים. זו בעיה ענקית! בכל מה שנוגע לחולשות, חסרונות, בורות, טיפשות או חוסר הבנה, שהם מנת חלקה של האנושיות הרגילה, הם מסווים את כל אלה ואינם מאפשרים לאחרים לראות זאת, ולאחר מכן ממשיכים להעמיד פנים. יש אנשים שמתייחסים בעיוורון לכל דבר ועם זאת טוענים שהם מבינים בתוך לבם. כשאתה מבקש מהם להסביר זאת, הם אינם יכולים. לאחר שמישהו אחר מסביר את העניין, או-אז הם טוענים שהם עמדו לומר בדיוק את אותו הדבר אולם לא הצליחו להביע זאת בזמן. הם עושים ככל שביכולתם כדי להסוות את עצמם ולהיראות טוב. מה אתם אומרים, האם אנשים כאלה אינם חיים כשראשם בעננים? האם הם לא חולמים? הם אינם יודעים מיהם, וגם אינם יודעים כיצד להביא לידי ביטוי את האנושיות הרגילה. הם מעולם לא נהגו כבני אנוש מעשיים. אם אתה מעביר את ימיך כשראשך בעננים, צולח יום אחר יום, אינך עושה דבר כשרגליך נטועות בקרקע ותמיד חי על פי דמיונך, זו בעיה. הנתיב שבחרת בחיים אינו נכון. אם אתה עושה זאת, אזי לא משנה כיצד אתה מאמין באל, לא תבין את האמת ולא תוכל להשיג את האמת. אם לדבר בכנות, אינך יכול להשיג את האמת, משום שנקודת המוצא שלך שגויה. עליך ללמוד כיצד להלך על הקרקע, וכיצד לפסוע ביציבות, צעד אחר צעד. אם אתה יכול ללכת, אז לך; אל תנסה ללמוד כיצד לרוץ. אם אתה יכול להתקדם צעד אחד בכל פעם, אל תנסה לעשות שני צעדים. עליך להתנהל כשרגליך נטועות היטב בקרקע. אל תנסה להיות על-אנושי, נישא או מרומם.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חמשת התנאים שצריכים להתקיים כדי שניתן יהיה לעלות על המסלול הנכון של אמונה באל

כיצד מתוארים פרושים? הם אנשים צבועים, מזויפים לחלוטין, שמעמידים פנים בכל מה שהם עושים. באיזה אופן? הם מעמידים פנים שהם טובים, מיטיבים וחיוביים. האם הם אכן כאלו? בשום פנים ואופן לא. היות שהם צבועים, כל מה שמתבטא ונחשף בהם שקרי; הכול העמדת פנים – אלו לא פניהם האמיתיות. היכן מסתתרות פניהם האמיתיות? הן מסתתרות עמוק בליבם, ולעולם לא אמורות להיראות על ידי אחרים. הכול כלפי חוץ הוא הצגה, הכול מזויף, אך הם יכולים להערים רק על אנשים; הם לא יכולים להערים על האל. אם אנשים לא חותרים אל האמת, אם הם לא מיישמים בפועל וחווים את דברים האל, הרי שהם אינם יכולים באמת להבין את האמת. וכך, לא משנה עד כמה המילים שלהם נשמעות יפות, המילים האלו אינן מציאות-האמת, אלא מילים ודוקטרינות. יש אנשים שמתמקדים רק בחזרה כמו תוכים על מילים ודוקטרינות, הם מחקים את כל מי שמטיף את הדרשות הנעלות ביותר, והתוצאה היא שבתוך שנים מעטות בלבד הדקלום שלהם של מילים ודוקטרינות הולך ונעשה מתקדם, הם זוכים להערכה ולהערצה מצדם של אנשים רבים, ולאחר מכן הם מתחילים להסוות את עצמם ומקפידים מאוד על מה שהם אומרים ועושים, ומראים את עצמם כאנשים אדוקים ורוחניים במיוחד. הם משתמשים בתאוריות רוחניות כביכול במטרה להסוות את עצמם. זה הדבר היחיד שהם מדברים עליו בכל מקום שהם הולכים אליו, דברים מטעים שמתאימים לתפיסות של אנשים, אך שאין בהם שום מציאות-אמת. ובאמצעות הטפה של הדברים האלו – דברים התואמים את התפיסות והטעמים של אנשים – הם מטעים אנשים רבים. בעיני אחרים, אנשים כאלו נראים אדוקים וענווים, אבל זה למעשה שקרי; הם נראים סובלניים, מאופקים ואוהבים, אך זאת למעשה העמדת-פנים; הם אומרים שהם אוהבים את האל, אך זאת למעשה הצגה. אחרים חושבים שאנשים כאלו הם קדושים, אבל זה למעשה מזויף. היכן אפשר למעשה למצוא אדם שהוא באמת קדוש? הקדוּשה האנושית כולה שקרית. היא כולה הצגה, העמדת-פנים. כלפי חוץ הם נראים נאמנים לאל, אך למעשה הם בסך-הכול מציגים הצגה לעיני אחרים. כשאיש אינו מסתכל, הם אינם נאמנים ולו במידה הקטנה ביותר, וכל מה שהם עושים הוא שטחי. על פני השטח הם משקיעים מעצמם למען האל והם ויתרו על משפחותיהם ועל הקריירות שלהם. אבל מה הם עושים בסתר? הם מנהלים את היוזמה הפרטית שלהם ומפעילים מנגנון משלהם בתוך הכנסייה, כך שהם מפיקים רווח מהכנסייה וגונבים קורבנות בחשאי תחת מסווה של עבודה עבור האל... האנשים האלו הם הפרושים הצבועים המודרניים. מנין באים הפרושים? האם הם עולים מבין הכופרים? לא, כולם עולים מבין המאמינים. מדוע האנשים האלו הופכים לפרושים? האם מישהו הפך אותם לכאלו? ברור שאין זה כך. מה הסיבה? הסיבה היא שזו מהות הטבע שלהם, וזה הנתיב שהם בחרו ללכת בו. הם משתמשים בדברי האל רק ככלי כדי להטיף ולהפיק רווחים מהכנסייה. הם מציידים את שכלם ואת פיהם בדברי האל, הם מטיפים תאוריות רוחניות שקריות, והם מציגים את עצמם כקדושים, ואז משתמשים בכך כהון כדי להשיג את המטרה של הפקת רווחים מן הכנסייה. הם בסך-הכול מטיפים דוקטרינות, ועם זאת מעולם לא יישמו בפועל את האמת. איזה מין אנשים הם אלו שממשיכים להטיף מילים ודוקטרינות על אף שהם מעולם לא הלכו בדרכו של האל? אלו הם פרושים צבועים. ההתנהגות וההתנהלות הטובות כביכול שלהם, הדלות, והמעט שהם ויתרו עליו והשקיעו מעצמם, מושגים במלואם על ידי איפוק והצגה של הרצון שלהם עצמם. המעשים הללו שקריים לחלוטין, והם כולם העמדת-פנים. בליבם של האנשים הללו אין ולו שמץ של יראת האל, וגם אין להם שום אמונה אמיתית באל. יתרה מכך, הם חסרי אמונה. אם אנשים אינם חותרים אל האמת, הם ילכו בנתיב מהסוג הזה, והם יהפכו לפרושים. האם אין זה מחריד? המקום הדתי שבו הפרושים מתכנסים הופך לכיכר שוק. בעיני האל, זאת דת; זאת אינה כנסיית האל וגם לא המקום שבו סוגדים לו. וכך, אם אנשים אינם חותרים אל האמת, לא משנה בכמה מילים ודוקטרינות שטחיות הם מצטיידים הנוגעות לדבריו של האל, לא תהיה בכך תועלת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, שישה סימנים להתקדמות בחיים

צוררי משיח מיומנים במיוחד בהעמדת פניםכשהם בנוכחות אנשים אחרים. בדיוק כמו הפרושים, כלפי חוץ הם לכאורה סובלניים מאוד לאנשים וסבלניים, צנועים ונוחי מזג – הם נראים כה רחומים עם כולם ומכילים. כשהם מטפלים בבעיות הם כל הזמן מראים עד כמה הם סובלניים להדהים, ממעמדם הרם, כלפי אנשים, ולכאורה הם רחבי לב ורחבי אופקים בכל היבט, לא נטפלים לאחרים בקטנות, ומראים לאנשים כמה הם נפלאים וטובי לב. למעשה, האם צוררי משיח באמת ניחנים במהויות האלה? הם פועלים לטובת הזולת, סובלניים עם אנשים ויכולים לעזור לאנשים בכל מצב, אבל מהו המניע הנסתר העומד מאחורי הדברים האלה? האם הם היו עדיין עושים את הדברים האלה אלמלא היו מנסים לכבוש אנשים ולקנות את אהדתם? האם זה באמת האופן שבו צוררי משיח מתנהגים בדל"ת אמותיהם? האם הם באמת כפי שהם נראים כשהם בנוכחות אנשים אחרים – צנועים וסבלניים, מכילים ועוזרים לאחרים באהבה? האם הם ניחנים במהות כזאת ובצביון כזה? האם זה אופיים? כלל וכלל לא. כל מה שהם עושים הוא העמדת פנים, ונעשה כדי להוליך אנשים שולל ולרכוש את אהדת האנשים במטרה להותיר רושם טוב על עוד יותר אנשים אפילו, וכדי שאנשים יחשבו עליהם דבר ראשון כשיש להם בעיה ויבקשו את עזרתם. לשם כך צוררי משיח מתכננים ביודעין להתרברב בנוכחות אחרים ולומר ולעשות דברים טובים. מי יודע כמה פעמים הם מסננים או מעבדים בראשם את מילותיהם קודם שהם מדברים. הם במכוון יזממו ויוגיעו את מוחם, ישקלו את ניסוחיהם, את הבעותיהם, את גובה קולם, את הטון ואפילו את המבט שהם ייתנו באנשים ואת גון הקול שבו הם ידברו. הם ישקלו מיהו בן שיחם, אם הוא זקן או צעיר, אם מעמדו גבוה או נמוך משלהם, אם הוא מעריך אותם, אם הוא נוטר להם טינה בסתר, אם אישיותו תואמת לשלהם, איזו חובה אותו אדם מבצע ומהו מעמדו בכנסייה ובלב אחיו ואחיותיו. הם יתבוננו בקפידה ויהגו בשימת לב בדברים האלה, ולאחר שהם יהרהרו בהם הם יהגו דרכים לגשת לכל מיני סוגים של אנשים. לא משנה באילו דרכים צוררי משיח מתייחסים לסוגים שונים של אנשים, מטרתם אינה אלא לגרום לאנשים להעריכם, לא לראות בהם שווים אלא לשאת אליהם עיניים; לגרום לעוד יותר אנשים להעריצם ולשאת אליהם עיניים כשהם מדברים, לתמוך בהם ולנהות אחריהם כשהם עושים דברים, ולמחול להם ולהגן עליהם כשהם טועים; לגרום לעוד יותר אנשים לצדד בהם, להתלונן מרות בשמם ולנקוט עמדה בוויכוח עם האל ולהתנגד לו כשחושפים ודוחים אותם. כשהם מאבדים את מעמדם, אנשים רבים כל כך מתגייסים לעזרתם, מביעים את תמיכתם בהם ויוצאים להגנתם, דבר שמוכיח שהמעמד והכוח שצוררי המשיח זממו במכוון לטפח בכנסייה היכו שורש עמוק בלב האנשים, וש"המאמץ הדקדקני" שלהם לא היה לשווא.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק י')

לא משנה מה ההקשר ומהי החובה שצורר משיח ממלא, הוא ינסה ליצור את הרושם שהוא לא חלש, שהוא תמיד חזק, מלא אמונה, ושהוא לעולם אינו שלילי, כדי שאנשים לא יראו לעולם את שיעור קומתו האמיתי או את הגישה האמיתית שלו כלפי האל. האם בעומק לבו הוא באמת מאמין שאין דבר שהוא לא יכול לעשות? האם הוא באמת מאמין שאין לו חולשות, שאין בו שליליות או גילויים של שחיתות? בשום פנים ואופן לא. הוא מצטיין בהצגות, מיומן בהסתרת דברים. הוא אוהב להראות לאנשים את הצד החזק והמרהיב שלו. הוא לא רוצה שהם יראו את הצד החלש והאמיתי שלו. המטרה שלו מובנת מאליה ופשוטה: לשמור על יהירותו וגאוותו, להגן על המקום שיש לו בלבם של אנשים. הוא חושב שאם יהיה גלוי לב בפני אחרים ביחס לשליליות ולחולשה שלו, אם יחשוף את הצד המרדני והמושחת שבו, הדבר יפגע קשות במעמדו ובמוניטין שלו – ויביא יותר נזק מתועלת. אז הוא מעדיף למות מאשר להודות שלעתים הוא חלש, מרדני ושלילי. ואם יבוא יום שבו כולם יראו את הצד החלש והמורד שבו, יראו שהוא מושחת ושלא השתנה כלל, הוא עדיין ימשיך לעשות הצגות. הוא חושב שאם יודה שיש לו טבע מושחת, שהוא אדם רגיל, חסר חשיבות, הוא יאבד את מקומו בלבם של האנשים, יאבד את סגידתם והערצתם כלפיו, ובכך ינחל כישלון חרוץ. וכך, יהיה מה שיהיה, הוא לא ייפתח בפני אנשים. יהיה מה שיהיה, הוא לא ימסור את הכוח והמעמד שלו לידי מישהו אחר. במקום זאת, הוא מנסה ככל יכולתו להתחרות והוא לעולם לא יוותר. בכל פעם שאנשים כאלה נתקלים בסוגיה, הם נוטלים יוזמה, עוברים למרכז הבמה ומציגים את עצמם לראווה. ברגע שמתגלעת בעיה ויש לה השלכות, הם מסתלקים במהירות ומתחבאים או מנסים להטיל את האחריות על מישהו אחר. אם הם נתקלים בסוגיה שהם מבינים, הם מיד מפגינים את יכולתם ומנצלים את ההזדמנות שאחרים יתוודעו אליהם, כדי שאנשים ייווכחו שיש להם כישורים ומיומנויות ייחודיות ויוכלו להעריך אותם ולסגוד להם. כשקורה דבר-מה בעל חשיבות ומישהו שואל אותם כיצד הם מבינים את המאורע, הם ממאנים לחשוף את דעותיהם, ובמקום זאת מניחים לאחרים לדבר קודם. לאיפוקם יש סיבה: או שיש להם דעה אבל הם חוששים שמא דעתם שגויה, ושאם יביעו אותה אחרים יסתרו אותה ויביישו אותם, ולכן אינם אומרים אותה; או שאין להם דעה, ומכיוון שהם לא מסוגלים להבין את העניין לאשורו הם לא מעזים לדבר באופן שרירותי מחשש שאנשים ילעגו למשגה שלהם – וכך השתיקה היא האפשרות היחידה מבחינתם. לסיכום, הם לא נכונים להביע את דעותיהם כי הם חוששים לחשוף את עצמם כפי שהם באמת, להניח לאנשים להיווכח שהם דלים ומעוררי רחמים, ושתהיה לכך השפעה על תדמיתם. ולכן, אחרי שכולם סיימו לשתף את הדעות, המחשבות והידע שלהם, הם נתפסים לטענות מסוימות נשגבות שקל יותר להגן עליהן, ומציגים אותן כאילו היו הדעות ופרי ההבנה שלהם עצמם. הם מתמצתים אותן ומשתפים אותן עם כולם, ובכך זוכים למעמד גבוה בלב האחרים. צוררי משיח הם ערמומיים ביותר: כשמגיע הזמן להביע נקודת מבט, הם אף פעם לא נפתחים ומראים לאנשים את המצב האמיתי שלהם. או מאפשרים לאנשים לדעת מה הם באמת חושבים, מהי איכותם, מהי האנושיות שלהם, מהן יכולות ההבנה שלהם והאם יש להם ידע אמיתי אודות האמת. וכך, בעודם מתרברבים ומעמידים פנים שהם רוחניים ומושלמים, הם עושים כמיטב יכולתם כדי להסתיר את פרצופם האמיתי ואת שיעור קומתם האמיתי. הם לעולם לא חושפים את חולשותיהם בפני האחים והאחיות ולעולם אינם מנסים להכיר בחסרונותיהם ובנקודות התורפה שלהם. במקום זאת, הם עושים כמיטב יכולתם להסתירם. אנשים שואלים אותם: "אתה מאמין באל כל כך הרבה שנים, האם היו לך ספקות אי פעם כלשהם ביחס לאל?" הם עונים: "לא". הם נשאלים: "האם התחרטת אי פעם שנטשת הכול למען האל?" הם משיבים: "לא." "כשהיית חולה, האם היית עצוב והתגעגעת הביתה?" הם משיבים: "מעולם לא." אם כך, עיניך הרואות, צוררי משיח מציירים את עצמם כחזקים, כנחושים וכמי שמסוגלים לנטוש ולסבול, כמי שפשוט חפים מפגמים ונטולי מגרעות או בעיות כלשהן. אם מישהו מצביע על השחיתות ועל החסרונות שלהם, מתייחס אליהם כשווים, כאל אח או אחות רגילים, ונפתח ומשתף איתם, איך הם מתייחסים לעניין? הם עושים כמיטב יכולתם להצדיק את עצמם ולהוכיח שהם צודקים, ובסופו של דבר לגרום לאנשים להבין שאין להם שום בעיות ושהם אנשים רוחניים מושלמים. האין כל זה התחזות? כל מי שחושבים את עצמם לחפים מפגמים וקדושים, כולם מתחזים.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק י')

כאשר לצוררי משיח יש מיומנות כלשהי, הם חושבים שהם מופלאים, מציגים את עצמם כמסתוריים, והם מתרברבים ומעידים על עצמם, וגורמים לאחרים להעריך אותם ולסגוד להם. כשלאנשים מסוג זה יש מעט כוח או כישרון, הדבר גורם להם לחשוב שהם טובים יותר מאחרים, ולשאוף להנהיג אותם. כשאנשים אחרים באים אליהם כדי לקבל תשובות, צוררי משיח עונים להם בהתנשאות, ואם אותם אנשים עדיין לא מבינים, הם פשוט מייחסים זאת לכך שאיכותם של אנשים אלה ירודה, אף על פי שלמעשה, צוררי המשיח עצמם הם אלה שלא סיפקו הסבר ברור. לדוגמה, כשצורר משיח יראה שמישהו לא מסוגל לתקן מכונה תקולה, הוא יאמר: "איך אתה לא יודע עדיין לעשות זאת? האם לא הסברתי לך כבר כיצד לעשות זאת? הסברתי את זה בצורה כל כך ברורה, אבל אתה עדיין לא מבין. איכותך באמת ירודה. כל פעם אני מלמד אותך איך לעשות זאת, ואתה לא מצליח ללמוד". אך כשאותו אדם מבקש ממנו לתקן את המכונה, הוא יסתכל עליה במשך זמן רב מאוד וגם הוא לא יידע כיצד לתקן אותה, ואפילו יסתיר מאותו אדם את העובדה שהוא לא יודע כיצד לתקן אותה. לאחר שצורר המשיח ישלח את האדם הזה לדרכו, הוא יערוך מחקר בסתר וינסה להבין כיצד לתקן את המכונה, אך הוא עדיין לא יהיה מסוגל לתקן אותה. בסופו של דבר הוא יפרק את המכונה, יגרום לאי-סדר מוחלט ולא יהיה מסוגל להרכיב אותה מחדש. ואז, מפחד שאחרים יראו זאת, הוא יסתיר את חלקי המכונה. האם זה מביש לא לדעת איך לעשות דברים מסוימים? האם יש מישהו שיכול לעשות הכול? אין שום בושה בכך שלא יודעים לעשות דברים מסוימים. אל תשכח שאתה רק אדם מן השורה. אף אחד לא מעריך אותך או סוגד לך. אדם מן השורה הוא בדיוק זה: אדם מן השורה. אם אינך יודע כיצד לעשות דבר מה, פשוט אמור שאינך יודע כיצד לעשות זאת. למה שתנסה להסוות את עצמך? אם תמיד תסווה את עצמך, אנשים ירגישו כלפיך שאט נפש. במוקדם או במאוחר תסגיר את עצמך, ובאותה עת תאבד את כבודך ואת היושרה שלך. זהו צביונו של צורר משיח – הוא תמיד מחשיב את עצמו כמקצוען, כעל אדם שיכול לעשות הכול, שהוא מסוגל ומוכשר בכל הדברים. האם זה לא יסבך אותו בצרות? מה הוא היה עושה אם הייתה לו גישה כנה? הוא היה אומר: "אני לא בקיא במיומנות הטכנית הזו; יש לי רק מעט ניסיון. יישמתי את כל מה שאני יודע, אבל אני לא מבין את הבעיות החדשות האלה שבהן אנחנו נתקלים. לכן, אם ברצוננו לבצע היטב את חובתנו, עלינו ללמוד מעט ידע מקצועי. שליטה בידע מקצועי תאפשר לנו לבצע את חובתנו ביעילות. האל הפקיד בידינו את החובה הזו, ולכן יש לנו אחריות לבצע אותה היטב. עלינו ללמוד את הידע המקצועי הזה מתוך גישה של לקיחת אחריות על החובה שלנו". זהו יישום האמת בפועל. אדם בעל צביון של צורר משיח לא יעשה זאת. אם לאדם יש מעט היגיון, הוא יאמר: "הידע שלי מוגבל. אין צורך שתעריך אותי, ואין סיבה שאני אתנשא – האם כך לא יהיה קל יותר? הסוואת עצמנו תמיד היא התנהגות עלובה. אם יש דבר מה שאנחנו לא יודעים, נוכל ללמוד אותו יחד ואז לשתף פעולה בהרמוניה כדי למלא את חובתנו היטב. אנחנו חייבים לנקוט גישה אחראית". כשאנשים ישמעו זאת, הם יחשבו: "האדם הזה טוב מאיתנו; כאשר בעיה פוקדת אותו, הוא לא מאלץ את עצמו לעשות דברים באופן עיוור מעבר ליכולותיו, הוא לא מטיל אותם על אחרים ולא מתחמק מאחריות. במקום זאת, הוא לוקח זאת על עצמו ומתמודד עם העניין בגישה רצינית ואחראית. זהו אדם טוב, שמתייחס לעבודתו ולחובתו ברצינות ובאחריות. הוא אמין. בית האל צדק כשהפקיד בידיו את המשימה החשובה הזו. האל באמת בוחן את עומק לבם של אנשים!" על ידי ביצוע חובתו בדרך זו, הוא ישפר את כישוריו ויזכה לאישור של כולם. כיצד מושג האישור הזה? ראשית, הוא מתייחס לחובתו בגישה רצינית ואחראית; שנית, הוא מסוגל להיות אדם כן, ויש לו גישה מעשית ושקדנית; שלישית, לא ניתן לשלול את האפשרות שיש לו את ההכוונה והנאורות של רוח הקודש. אדם כזה זוכה לברכת האל; זה מה שאדם בעל מצפון והיגיון יכול להשיג. אף על פי שהוא בעל צביונות מושחתים, ליקויים וחסרונות, והוא לא יודע כיצד לעשות דברים רבים, הוא עדיין הולך בנתיב הנכון של יישום בפועל. הוא לא מסווה את עצמו ולא מרמה; יש לו גישה רצינית ואחראית כלפי חובתו, וגישה של כמיהה ויראת שמיים כלפי האמת. צוררי משיח לעולם לא יהיו מסוגלים לעשות את הדברים האלה, מפני שדרך החשיבה שלהם תמיד תהיה שונה מזו של אלה שאוהבים את האמת וחותרים אליה. מדוע הם חושבים באופן שונה? מפני שטבעו של השטן שוכן בתוכם; הם חיים על פי צביונו של השטן ותמיד חותרים אל מוניטין ואל מעמד, ורוצים בהתמדה להשיג את היעד של תפיסת השלטון. הם תמיד מחפשים להשתמש באמצעים שונים כדי לעסוק במזימות ובתחבולות, ומטעים אנשים בכל דרך אפשרית על מנת שיסגדו להם וינהו אחריהם. לפיכך, הם מוצאים כל מיני דרכים להסוות את עצמם, להשתמש בתחבולות, לשקר ולרמות כדי להטעות אנשים, לגרום לאחרים להאמין שהם צודקים בכל דבר, שהם מוכשרים בכל דבר ושהם יכולים לעשות הכול; שהם פיקחים יותר מאחרים, שהם חכמים יותר מאחרים, שהם מבינים יותר מאחרים; שהם טובים יותר מאחרים בכל דבר, ושהם נעלים על אחרים בכל מובן – אפילו שהם המובחרים שבמובחרים בכל קבוצה. יש להם צורך כזה; זהו צביונם של צוררי משיח. לפיכך, הם לומדים להעמיד פנים ולהציג חזות שקרית, ומייצרים כל אחד מהנוהגים ומהביטויים השונים האלה.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק ג')

כל בני האדם המושחתים סובלים מבעיה נפוצה: כשאין להם מעמד, הם לא נוהגים בהתנשאות כשהם מתקשרים או משוחחים עם אחרים, והם אף לא מאמצים סגנון או נימה מסוימים באופן דיבורם; הם פשוט רגילים ונורמליים, ואין להם צורך ליצור לעצמם תדמית. הם לא חשים שום לחץ פסיכולוגי, ויכולים לשתף בפתיחות ומהלב. הם נגישים וקל לתקשר עמם; לתחושת אחרים, הם אנשים טובים מאוד. ברגע שהם נעשים בעלי מעמד, הם הופכים מורמים מעם, הם מתעלמים מאנשים מן השורה, איש לא יכול לגשת אליהם; הם חשים שהם משתייכים לאצולה מסוימת, ושהם שונים בתכלית מאנשים מן השורה. הם מזלזלים באנשים מן השורה, מדברים בהתנשאות, ומפסיקים לשתף בפתיחות עם אחרים. מדוע הם כבר לא משתפים בפתיחות? הם חשים שכעת הם בעלי מעמד, ושהם מנהיגים. הם חושבים שלמנהיגים מוכרחה להיות תדמית מסוימת, שעליהם להיות נעלים מעט יותר מאנשים מן השורה, ששיעור קומתם גבוה יותר וכן שהם מסוגלים יותר לקחת על עצמם אחריות; הם מאמינים שבהשוואה לאנשים מן השורה, מנהיגים מוכרחים להיות סבלנים יותר, עליהם להיות נכונים לסבול ולהשקיע יותר, וכן להיות מסוגלים לעמוד בכל פיתוי מידי השטן. גם אם הוריהם או קרובי משפחה אחרים שלהם מתים, הם חשים שעליהם לשלוט בעצמם במידה מספקת כדי שלא יבכו, או שלכל הפחות עליהם לבכות בסתר, מבלי שיראו אותם אחרים, כדי שאיש לא יהיה עד למגרעותיהם, לפגמיהם או לחולשותיהם. הם אפילו חשים שאל למנהיגים לאפשר לאיש לדעת אם הם הפכו שליליים; במקום זאת, עליהם להסתיר את כל הדברים האלה. הם מאמינים שכך מוכרח לנהוג אדם בעל מעמד. בעודם מפגינים מידה כזו של הדחקה, האם מעמדם לא הפך לאל שלהם, לאדון שלהם? ואם כך, האם הם עדיין אוחזים באנושיות רגילה? כשיש להם רעיונות כאלה – כשהם מגדירים את עצמם בצורה כזו ומתנהגים בצורה כזו – האם הם לא הפכו מאוהבים במעמד? בכל פעם שמישהו חזק יותר וטוב יותר מהם, הדבר נוגע בנקודת התורפה שלהם. האם הם יכולים להכניע את הבשר? האם הם יכולים להתייחס כראוי לאדם האחר? בהחלט לא. על מנת להשתחרר משליטת המעמד בך, מה עליך לעשות תחילה? תחילה עליך לטהר אותו מהכוונות ומהמחשבות שלך ומלבך. כיצד ניתן להשיג זאת? בעבר, כשהיית חסר מעמד, התעלמת ממי שלא מצא חן בעיניך. עכשיו, כשיש לך מעמד, אם אתה רואה מישהו דוחה או שיש לו בעיות, אתה מרגיש אחריות לעזור לו, וכך אתה מבלה יותר זמן בשיתוף איתו ומנסה לפתור כמה מהבעיות המעשיות שיש לו. ומהי התחושה בלבך כשאתה עושה דברים כאלה? זו הרגשה של שמחה ושלווה. עליך גם לבטוח באנשים ולהיפתח אליהם לעתים תכופות יותר כאשר אתה מוצא את עצמך בקושי או חווה כישלון, שתף את הבעיות והחולשות שלך, את האופן שבו מרדת באלוהים וכיצד יצאת מזה והצלחת לרצות את כוונות האל. ומהי ההשפעה של אמון בהם בדרך זו? היא, ללא ספק, חיובית. איש לא יזלזל בך – והם בהחלט עשויים לקנא ביכולתך לחוות את החוויות האלה. יש כאלה שתמיד חושבים שאנשים בעלי מעמד צריכים לנהוג יותר כמו בעלי התפקידים הרשמיים ולדבר בצורה מסוימת כדי לזכות ביחס רציני ומכבד. האם דרך החשיבה הזאת נכונה? אם אתה מסוגל להבין שדרך חשיבה זו אינה נכונה, אזי עליך להתפלל לאל ולהתמרד כנגד דברי הבשר. אל תנהג בהתנשאות, ואל תלך בנתיב הצביעות. ברגע שעולה בך מחשבה כזו, עליך לחפש את האמת על מנת להתמודד איתה. אם לא תחפש את האמת, המחשבה הזאת, ההשקפה הזאת, תלבש צורה ותשתרש בלבך. כתוצאה מכך, היא תשלוט בך, ואתה תסווה את עצמך ותעצב את תדמיתך במידה כזו שאיש לא יצליח לראות אותך מבעדה או להבין את מחשבותיך. אתה תדבר עם אחרים כאילו דרך מסכה שמסתירה את לבך האמיתי מפניהם. עליך ללמוד לאפשר לאחרים לראות את לבך, וכן ללמוד לפתוח את לבך לפני אחרים ולהתקרב אליהם. עליך להתמרד כנגד מאוויי הבשר ולהתנהל על פי דרישות האל. כך, לבך ידע שלווה ואושר. לא משנה מה קורה לך, תחילה הרהר בבעיות הקיימות באידיאולוגיה שלך. אם אתה עדיין רוצה לבנות לעצמך תדמית ולהסוות את עצמך, עליך להתפלל לאל מיד: "אלי! אני שוב רוצה להתחפש. שוב אני חורש מזימות מטעות. אני שד של ממש! אתה ודאי מתעב אותי עד מאוד! כעת אני נגעל לחלוטין מעצמי. אני מפציר בך לנזוף בי, להטיל עליי משמעת ולהעניש אותי". עליך להתפלל, לחשוף בגלוי את גישתך, ולסמוך על האל שיחשוף אותה, ינתח אותה, ויגביל אותה. אם תנתח ותגביל אותה באופן זה, לא יצמחו בעיות מפעולותיך משום שצביונך המושחת סוכל ולא חושף את עצמו. בזמן זה, אילו רגשות מצויים בלבך? לכל הפחות, תחוש שחרור מסוים. לבך ידע אושר ושלווה. כאבך יפחת, ולא תסבול מזיכוך. במקרה הגרוע ביותר, ברגעים מסוימים תחוש לרגע אבוד במקצת ותחשוב לעצמך, "אני מנהיג, אדם בעל ותק ומעמד, איך ייתכן שאני בדיוק כאחד האדם? כיצד אוכל לשוחח עם אנשים מן השורה באופן כן, אמיתי ופתוח? תהיה זו ירידה ברמה מבחינתי!" כפי שאתה רואה, זה מטריד במקצת. אי אפשר להשיל בבת אחת את צביונו המושחת של האדם במלואו, ואף אי אפשר לפתור אותו תוך פרק זמן קצר. חשבת שיהיה כה פשוט לפתור את צביונך המושחת, שזה כפי שאנשים מדמיינים לעצמם – שברגע שישתפו בבהירות על האמת ויזהו את צביונם המושחת, הם מיד יהיו מסוגלים להשליכו מעליהם. אין זה דבר פשוט כל כך. התהליך שבו אדם מיישם בפועל את האמת הוא תהליך המאבק בצביונו המושחת. אי אפשר לפתור לחלוטין את רצונו, את דמיונו, ואת מאווייו המוגזמים של האדם על ידי מרידה בהם והתגברות עליהם אחת ולתמיד באמצעות תפילה. רק לאחר כמה וכמה מאבקים חוזרים, אפשר לבסוף לנטוש אותם. תהליך זה יישא פרי באמת ובתמים רק כאשר אדם יוכל ליישם בפועל את האמת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לפתור את פיתויי המעמד ואת כבליו

עליך לחפש את האמת כדי לפתור כל בעיה שמתעוררת, לא משנה מהי, ובשום אופן לא להסוות את עצמך או להעמיד פנים לפני אחרים. החסרונות שלך, המגרעות שלך, הפגמים שלך, הטבע המושחת שלך – היה גלוי לב לחלוטין לגביהם ושתף עליהם. אל תשאיר אותם בתוך-תוכך. הלמידה כיצד להיפתח היא הצעד הראשון לקראת ההיווכחות בחיים וזו המשוכה הראשונה שהכי קשה להתגבר עליה. ברגע שתתגבר עליה, ההיווכחות באמת תהיה קלה. מה מסמל הצעד הזה? פירושו שאתה פותח את לבך ומראה את כל מה שיש בך, טוב או רע, חיובי או שלילי, ושאתה חושף את עצמך בפני האחרים ולעיני אלוהים ואינך מסתיר דבר מאלוהים, אינך מחפה על דבר, אינך מסווה דבר, אין בך הונאה ותחבולות ובנוסף, אתה פתוח וישר עם הזולת. בדרך זו, אתה חי באור, ולא רק אלוהים יבחן אותך, אלא אנשים אחרים יוכלו לראות שאתה פועל מתוך עיקרון ובמידה של שקיפות. אינך צריך להשתמש בשיטות כלשהן על מנת להגן על שמך הטוב, על תדמיתך ועל מעמדך, ואינך צריך לטייח או להסוות את הטעויות שלך. אלה מאמצים מיותרים ואין לך צורך בהם. אם תצליח להניח לדברים האלה, תהיה רגוע מאוד, תחיה נטול כאב, שום דבר לא יכבול אותך ותחיה באור באופן מוחלט. הצעד הראשון להיווכחות בחיים הוא ללמוד כיצד לשתף בפתיחות. לאחר מכן עליך ללמוד לנתח את מחשבותיך ואת פעולותיך ולהבין אילו מהן שגויות ולא לרוחו של האל, ועליך לפעול מיד על מנת להפוך ולתקן אותן. מהי המטרה בלתקן אותן? המטרה היא לקבל ולאמץ את האמת, תוך היפטרות מהדברים שבתוכך השייכים לשטן והחלפתם באמת. בעבר עשית הכול בהתאם לטבעך הערמומי, שהוא מלא מרמה ושקרים. חשת שלא תוכל לעשות דבר בלי לשקר. עכשיו משאתה מבין את האמת ובז לדרך פעולתו של השטן, כבר אינך פועל כך. אתה פועל מתוך מנטליות של כנות, טוהר וציות. אם אינך מסתיר דבר, אם אינך מעמיד פנים או מסווה דברים, אם אתה חושף את עצמך בפני האחים והאחיות, אל תסתיר את הרעיונות והמחשבות הפנימיים ביותר שלך אלא, במקום זאת, אפשר לאחרים לראות את הגישה הכנה שלך ואז האמת תכה בך שורש בהדרגה, היא תפרח ותישא פרי, לאט לאט היא תניב תוצאות. אם לבך הולך ונעשה ישר יותר ומכוון יותר ויותר כלפי אלוהים ואם אתה יודע להגן על האינטרסים של בית האלוהים כאשר אתה ממלא את חובתך ומצפונך מוטרד כאשר אינך מצליח להגן האינטרסים האלה, הרי שזו הוכחה לכך שהאמת השפיעה עליך והפכה להיות חייך.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

יש אנשים שהכנסייה מקדמת ומטפחת, והם מקבלים הזדמנות טובה להתאמן. זהו דבר טוב. ניתן לומר שהאל רומם אותם והעניק להם חסד. אם כן, כיצד עליהם לבצע את חובתם? העיקרון הראשון שעליהם לדבוק בו הוא להבין את האמת – כאשר הם לא מבינים את האמת, עליהם לחפש אותה, ואם הם עדיין לא מבינים לאחר שחיפשו בעצמם, הם יכולים למצוא מישהו שמבין את האמת כדי לשתף ולחפש איתו, מה שיביא לכך שפתרון הבעיה יהיה מהיר יותר ובזמן הנכון. אם תתמקד בהקדשת זמן רב רק בקריאת דברי האל בעצמך, ובהרהור בדברים אלה כדי להשיג הבנה של האמת ולפתור את הבעיה, זוהי דרך איטית מדי; מים רחוקים לא ירוו צימאון עכשווי. כשמדובר באמת, אם ברצונך להתקדם במהירות, עליך ללמוד כיצד לשתף פעולה בהרמוניה עם אחרים, לשאול יותר שאלות ולחפש יותר. רק אז חייך יצמחו במהירות, ותוכל לפתור בעיות באופן מיידי, מבלי שדבר יתעכב בשני ההיבטים. מכיוון שזה עתה קודמתָ ואתה עדיין בתקופת ניסיון, ואינך מבין באמת את האמת או ניחן במציאות-האמת – מכיוון שעדיין חסר לך שיעור קומה זה – אל תחשוב שקידומך מעיד על כך שאתה ניחן במציאות-האמת; אין זה המצב. נבחרת לקידום ולטיפוח אך ורק משום שיש לך חוש אחריות כלפי העבודה ואתה ניחן באיכות של מנהיג. עליך להחזיק בהיגיון זה. לאחר שקודמתָ והפכת למנהיג או עובד, אם תתחיל להפגין את מעמדך, ותאמין שאתה אדם החותר אל האמת ושאתה ניחן במציאות-האמת – ואם, ללא קשר לבעיות שיש לאחים ולאחיות, תעמיד פנים שאתה מבין ושאתה רוחני – הרי שזוהי דרך מטופשת להתנהל, וזוהי אותה דרך כמו של הפרושים הצבועים. עליך לדבר ולפעול ביושר. כשאינך מבין, אתה יכול לשאול אחרים או לחפש שיתוף מהעליון – אין שום דבר מביש בכל זה. גם אם לא תשאל, העליון עדיין יידע את שיעור קומתך האמיתי, ושמציאות-האמת נעדרת ממך. חיפוש ושיתוף הם מה שעליך לעשות; זהו ההיגיון שאמור להימצא באנושיות רגילה, והעיקרון שמנהיגים ועובדים צריכים לדבוק בו. אין זה דבר שיש להתבייש בו. אם אתה חושב שמרגע שתהיה מנהיג יהיה זה מביש לא להבין את העקרונות, או לשאול כל הזמן אנשים אחרים או את העליון שאלות, ותחשוש שאחרים יזלזלו בך, וכתוצאה מכך תעמיד פנים כאילו אתה מבין הכול, יודע הכול, כאילו שיש לך יכולת עבודה, שאתה יכול לבצע כל עבודת כנסייה, ושאינך זקוק לאיש שיזכיר לך או ישתף איתך, או למישהו שידאג לך או יתמוך בך, הרי שזה מסוכן, ואתה גאוותן וצדקן מדי, חסר היגיון מדי. אינך יודע אפילו את מידתך שלך – האין זה הופך אותך לאדם מבולבל? אנשים כאלה אינם עומדים למעשה בקריטריונים לקידום ולטיפוח על ידי בית האל, ובמוקדם או במאוחר הם יודחו ויסולקו. וכך, כל מנהיג או עובד שזה עתה קודם צריך להבין בבירור שאין לו את מציאות-האמת, עליו להיות בעל מודעות עצמית זו. כעת אתה מנהיג או עובד לא משום שמונית על ידי האל, אלא משום שקודמת לכך על ידי מנהיגים ועובדים אחרים, או שנבחרת על ידי אנשיו הנבחרים של האל; אין זה אומר שיש לך את מציאות-האמת ושיעור קומה אמיתי. כשתבין זאת, יהיה לך מעט היגיון, שהוא ההיגיון שמנהיגים ועובדים חייבים להיות ניחנים בו... אתה נמצא בתקופת ההכשרה והטיפוח, ויש לך צביון מושחת, ואינך מבין את האמת כלל. אמור לי, האם האל יודע על הדברים האלה? (כן.) אם כן, האם לא תיראה מטופש אם תעמיד פנים? האם אתם רוצים להיות אנשים מטופשים? (לא, איננו רוצים.) אם אינכם רוצים להיות אנשים מטופשים, איזה מין אנשים עליכם להיות? היו אנשים בעלי היגיון, אנשים היכולים לחפש בענווה את האמת ולקבל אותה. אל תעמידו פנים, אל תהיו פרושים צבועים. מה שאתה יודע הוא רק ידע מקצועי כלשהו, אין אלה עקרונות-האמת. עליך למצוא דרך למנף כראוי את חוזקותיך המקצועיות ולהשתמש בידע ובלמידה שרכשת על בסיס הבנת עקרונות-האמת. האין זה עיקרון? האין זה נתיב של יישום בפועל? מרגע שתלמד לעשות זאת, יהיה לך נתיב ללכת בו ותוכל להיכנס למציאות-האמת. מה שלא תעשה, אל תהיה עקשן, ואל תעמיד פנים. עקשנות והעמדת פנים אינה דרך רציונלית לעשות דברים. במקום זאת, זוהי הדרך המטופשת ביותר לעשות דברים. אנשים החיים על פי צביונותיהם המושחתים הם האנשים המטופשים ביותר. רק אלה המחפשים את האמת ומטפלים בעניינים על פי עקרונות-האמת הם האנשים החכמים ביותר.

– הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (5)

לעמוד במקום הראוי ליציר בריאה ולהיות אדם רגיל: האם זה קל? (זה לא קל). איפה הקושי? זהו הקושי: אנשים תמיד מרגישים שמעל ראשם יש הילות ותארים רבים. הם גם נותנים לעצמם את הזהות ואת המעמד של דמויות דגולות וסופרמנים ועוסקים בכל מיני העמדות פנים, מנהגים שקריים והצגות כלפי חוץ. אם לא תרפה מהדברים האלה והם תמיד ישלטו בדבריך ובמעשיך ויגבילו אותם, אזי תתקשה להיכנס למציאות של דבר האל. תתקשה להפסיק לדאוג בציפייה לפתרונות לדברים שאינך מבין, להעלות דברים כאלה בפני אלוהים לעתים תכופות יותר ולמסור לו את לבך הישר. לא תוכל לעשות זאת. דווקא כיוון שהמעמד שלך, התארים שלך, זהותך וכיוצא בזה הם שקריים ואינם אמת, כיוון שהם יוצאים נגד דברי האל וסותרים אותם, הדברים האלה כובלים אותך כך שלא תוכל לבוא לפני האל. מה הדברים האלה מביאים לך? הם משפרים את ביצועיך בהתחפשות, בהעמדת פני מבין, חכם, דמות דגולה, ידוען, בעל יכולות, חכם ואפילו יודע-כול, מסוגל לכול וכול-יכול. כל זה כדי שאנשים אחרים יבואו לסגוד לך ולהעריץ אותך. הם באים אליך עם כל הבעיות שלהם, מסתמכים עליך ונושאים את פניהם אליך. במצב כזה, אתה כאילו שם את עצמך על האש כדי להיצלות. אמור לי, נעים להיצלות על האש? (לא). אינך מבין אבל אינך מעז לומר שאינך מבין. אינך מבין דברים לאשורם אבל אינך מעז לומר זאת. ברור שטעית, אך אינך מעז להודות בכך. לבך מתייסר אבל אינך מעז לומר: "הפעם זה באמת באשמתי, יש לי חוב לאל ולאחיי ולאחיותיי. גרמתי להפסד כה גדול לבית האל אבל אין לי אומץ לעמוד לפני כולם ולהודות בכך". למה אינך מעז לדבר? אתה מאמין: "אני צריך להצדיק את המוניטין ואת ההילה שאחיי ואחיותיי נתנו לי, איני יכול לבגוד בהערכה ובאמון שהם רוחשים לי, קל וחומר שאיני יכול להכזיב את הציפיות הלהוטות שיש להם ממני כבר שנים רבות כל כך. לכן אני מוכרח להמשיך להעמיד פנים". למה דומה תחפושת כזאת? הצלחת להפוך את עצמך לדמות דגולה ולסופרמן. האחים והאחיות רוצים לבוא אליך כדי לשאול, להתייעץ ואפילו להתחנן לעצה לגבי הבעיות שלפניהם. נראה שהם אפילו לא יכולים לחיות בלעדיך. אבל האם לבך אינו מתייסר? ברור שיש אנשים שאינם חשים בייסורים אלה. משיח שקר אינו חש בייסורים אלה. במקום להתייסר הוא מתענג על זה וחושב שמעמדו הוא מעל לכל דבר אחר. לעומת זאת, אדם ממוצע, רגיל, מתייסר כשהוא נצלה על האש. הוא מרגיש שהוא שום דבר, בדיוק כמו אדם רגיל. הוא לא מאמין שהוא חזק יותר מהזולת. לא רק שהוא חושב שאינו יכול לבצע שום עבודה מעשית, אלא שהוא גם חושב שהוא יעכב את עבודת הכנסייה ואת אנשיו הנבחרים של האל כך שיהיה עליו לקבל על עצמו את האשמה ולהתפטר. הו אדם בעל היגיון. האם קל לפתור את הבעיה הזאת? לאנשים בעלי היגיון קל לפתור את הבעיה הזאת, אך היא קשה לפתרון עבור אנשים חסרי היגיון. אם ברגע שתשיג מעמד תיהנה ללא בושה מההטבות הנלוות לו והתוצאה תהיה שתיחשף ותסולק כי נכשלת בעשיית עבודה מעשית, אזי הבאת זאת על עצמך ואתה ראוי למה שאתה מקבל! לא מגיע לך אפילו קמצוץ של רחמים או חמלה. מדוע אני אומר זאת? מכיוון שאתה מתעקש לעמוד במקום גבוה. אתה שם את עצמך על האש כדי להיצלות. הפצע שלך נגרם מפגיעה עצמית. אם אינך רוצה לשבת על האש ולהיצלות, עליך לוותר על כל ההילות והתארים האלה ולספר לאחיך ולאחיותיך על המחשבות והמצבים האמיתיים שבלבך. כך, אחיך ואחיותיך יוכלו להתייחס אליך כראוי ולא תיאלץ להתחפש. עכשיו, לאחר שנפתחת ושפכת אור על מצבך האמיתי, האם לבך אינו מרגיש נינוח ורגוע יותר? למה לסחוב עול כבד כל כך על גבך? אם תספר לאחים ולאחיות על מצבך האמיתי, האם הם באמת יתנשאו עליך? האם הם באמת יינטשו אותך? בהחלט לא. להפך, האחים והאחיות יתנו לך אישור ויעריצו אותך על זה שאתה מעז לומר את אשר על לבך. הם יגידו שאתה אדם ישר. הדבר לא יעכב את עבודתך בכנסייה וגם לא יזיק לה אפילו במעט. אם האחים והאחיות יראו באמת שיש לך קשיים, הם יעזרו לך ויעבדו איתך מרצונם. מה אתם אומרים? האם זה לא צריך להיות כך? (כן). להתחפש תמיד כדי שאחרים יישאו פניהם אליך, זהו המעשה הטיפשי ביותר. הגישה הטובה ביותר היא להיות אדם רגיל בעל לב רגיל, להיות בעל יכולת להיפתח לאנשיו הנבחרים של האל בצורה טהורה ופשוטה ולשוחח מלב אל לב לעתים קרובות. לעולם אל תקבל את זה שאנשים נושאים אליך את פניהם, מעריצים אותך, מפריזים בתשבחות או מתחנפים אליך. את כל הדברים האלה יש לדחות. לדוגמה, יש אנשים שאולי יגידו: "אתה לא מרצה באוניברסיטה? מכיוון שיש לך ידע רב כל כך, מוכרחה להיות לך הבנה גדולה של האמת". אמור להם: "איזה מין מרצה באוניברסיטה אני? שום כמות של ידע אינה יכולה לתפוס את מקומה של האמת. הידע הזה גרם לי סבל רב. הוא חסר ערך לחלוטין. אל תחשבו שאני ברמה גבוהה, אני אדם רגיל". ברור שיש אנשים שמתקשים להרפות ממעמדם. הם לא רוצים להיות אנשים רגילים שכמותם אפשר למצוא בכל מקום ולא רוצים לעמוד במקומם הראוי, מקומו של יציר בריאה. הם לא רוצים לסבול כל כך אבל אינם יכולים להימנע מזאת. הם תמיד רואים את עצמם כאנשים נעלים ואינם יכולים לרדת לעם. זה בעייתי. הם אוהבים את זה שאנשים מסתובבים סביבם ומביטים בהם בהערצה. הם אוהבים את זה שאנשים באים אליהם עם כל בעיותיהם, מסתמכים עליהם, מקשיבים להם ונושאים את פניהם אליהם. הם אוהבים את זה שאנשים מאמינים שהם אנשים נעלים, מומחים בכל הדברים, יודעים הכול כך שאין דבר שאינם מבינים והם אפילו חושבים שזה יהיה כל כך טוב ונפלא אילו אנשים היו מסתכלים עליהם כעל מתגברים. המצב הזה הוא מעבר לכל תקנה. יש אנשים שמקבלים את המחמאות ואת הכתרים שאחרים קושרים להם ומשחקים את תפקיד הסופרמן והדמות הדגולה במשך זמן מה. אבל הם חשים אי נוחות וסובלים ייסורים. אבל מה עליהם לעשות? מי שרוצה להתחנף אליך בעצם שם אותך על האש בשביל להיצלות, ואתה צריך להתרחק ממנו. לחלופין, מצא את ההזדמנות לחשוף לפניו את האמת בעניין השחיתות שלך, דבר איתו על מצבך האמיתי וחשוף את פגמיך ואת כישלונותיך. כך הוא לא יסגוד לך או יישא אליך את פניו. האם זה קל? למעשה זה קל. ם אינך יכול לעשות זאת באמת, זוהי הוכחה שאתה גאוותן ויהיר יתר על המידה. אתה באמת מחשיב את עצמך כסופרמן, כדמות דגולה, ואתה בכלל לא שונא ומתעב את הצביון הזה בלבך. היות שהמצב הוא כזה אתה רק יכול לחכות למעידה שתבייש אותך בעיני אחרים. אם אתה אדם שבאמת יש לו היגיון, אתה תתעב את הצביון המושחת שתמיד רוצה לשחק את הסופרמן ואת הדמות הדגולה ותיגעל ממנו. אתה מוכרח לחוש כך, לכל הפחות. רק אז תוכל לשנוא את עצמך ולמרוד בבשר. איך עליך ליישם בפועל את הנושא של להיות אדם רגיל ונורמלי? ראשית עליך להתכחש ולהרפות מהדברים שאתה מחזיק בהם ושאתה חושב שהם כה טובים ויקרים, כמו גם מהמילים השטחיות והיפות שבהן אנשים אחרים משתמשים כדי להעריץ ולשבח אותך. אם ברור לך בלבך איזה מין אדם אתה, מהי תמציתך, מהם פגמיך ואיזו שחיתות אתה חושף, עליך לשתף על כך בפתיחות עם אנשים אחרים כך שיוכלו לראות מהו מצבך האמיתי ומהן מחשבותיך ודעותיך כך שהם ידעו מה אתה יודע על דברים כאלה. לא חשוב מה תעשה, אל תעמיד פנים או תתחזה, אל תסתיר מהזולת את שחיתותך ואת פגמיך על מנת שאיש לא ידע עליהם. התנהגות שקרית מסוג זה היא מכשול בלבך והיא גם צביון מושחת שיכול למנוע מאנשים להתחרט ולהשתנות. אתה מוכרח להתפלל לאל ולקחת את דברי השקר – כגון השבחים שאחרים חולקים לך, התהילה שהם מרעיפים עליך והכתרים שהם קושרים לך – כדי להרהר בהם ולנתח אותם. אתה מוכרח לראות את הנזק שדברים אלה עושים לך. בכך שתעשה זאת אתה תדע את עצמך ואת מידותיך וכבר לא תראה את עצמך כסופרמן או כדמות דגולה. ברגע שתהיה לך מודעות עצמית כזאת יהיה לך קל לקבל ולהכניס ללבך את האמת ואת דברי האל ובקשותיו מבני האדם ולקבל את ישועתך בידי הבורא, ויהיה לך קל להיות איש רגיל, ישר, אמין ויציב, ולבסס יחסים רגילים בינך, יציר הבריאה, לבין האל, הבורא. זהו הדבר שהאל מבקש מאנשים ושאנשים יכולים בהחלט להשיגו. האל מתיר רק לאנשים רגילים ונורמליים לבוא לפניו. הוא אינו מקבל את סגידתם של ידוענים, דמויות דגולות וסופרמנים מזויפים ושקריים. כשתרפה מכל ההילות הכוזבות הללו, כשתודה שאתה איש רגיל ונורמלי וכשתבוא לאל כדי לחפש את האמת ולהתפלל אליו, הלב שתמסור לו יהיה כן הרבה יותר ואתה תרגיש נינוח הרבה יותר. בזמן כזה אתה תרגיש שאתה זקוק לתמיכת האל ולעזרתו, ותוכל לבוא לפני האל לעתים קרובות יותר כדי לחפש אצלו ולהתפלל אליו. אמרו לי מה קל יותר להיות: דמות דגולה, סופרמן, או איש רגיל? (איש רגיל). בתיאוריה, קל להיות איש רגיל, אך קשה להיות דמות דגולה או סופרמן, הוויה שתמיד גורמת לייסורים. עם זאת, כשאנשים בוחרים בעצמם ומיישמים זאת בפועל, הם אינם יכולים להימנע מלרצות להיות סופרמנים או דמויות דגולות. הם אינם יכולים להימנע מכך. הדבר נקבע על ידי מהות הטבע שלהם. זוהי הסיבה לכך שישועת האל דרושה לאדם. כשמישהו ישאל אתכם בעתיד: "איך האדם יכול להפסיק לנסות להיות סופרמן ודמות דגולה?" האם תוכלו לענות לשאלה הזאת? כל שעליכם לעשות הוא ליישם בפועל את השיטה שתיארתי. תהיו אנשים רגילים, אל תתחפשו, התפללו לאל ולמדו להיפתח בפשטות ולדבר עם אחרים מהלב. יישום בפועל כזה יישא פרי באופן טבעי. אתה תלמד בהדרגה להיות איש רגיל, כבר לא תתעייף מהחיים וכבר לא תסבול מייסורים וממכאובים. כל האנשים הם אנשים רגילים. אין הבדל ביניהם מלבד בכישרונותיהם האישיים ובאיכותם. בלי ישועת האל והגנתו כולם היו עושים מעשים רעים וסובלים מהעונש. אם תוכל להודות שאתה אדם רגיל ולהסתלק מהדמיונות ומהאשליות הריקות שנמצאים בכל אדם ולשאוף להיות אדם ישר ולעשות מעשים ישרים, אם תוכל להתמסר לאל באופן מצפוני אז לא תהיה לך שום בעיה ואתה תממש צלם אנוש בחייך. זה פשוט עד כדי כך, אז למה אין נתיב? מה שאמרתי עכשיו הוא פשוט מאוד. למעשה, כך הם בדיוק פני הדברים. מי שאוהב את האמת יכול לקבל אותה לחלוטין וגם יאמר: "האל בעצם אינו דורש יותר מדי מהאדם. אפשר לעמוד בדרישותיו בעזרת מצפון והיגיון אנושיים. לא קשה לאדם לבצע את חובתו היטב. אם אדם פועל מהלב ויש לו הרצון והתשוקה ליישם זאת בפועל, אז קל להשיג את זה". אבל יש אנשים שאינם יכולים להשיג את זה. מי שתמיד יש להם שאיפות ורצונות ושתמיד רוצים להיות סופרמנים ודמויות דגולות אף שהם רוצים להיות אנשים רגילים – לאנשים אלה הדבר אינו קל. הם מרגישים תמיד שהם נעלים על אנשים אחרים וטובים מהם ולכן לבם ונפשם נתונים לחלוטין לרצון להיות סופרמן או דמות דגולה. לא רק שאינם מוכנים להיות אנשים רגילים ולהישאר במעמדם כיצירי בריאה, אלא הם גם נשבעים שלעולם לא יוותרו על חתירתם להיות סופרמנים ודמויות דגולות. המצב הזה הוא מעבר לתקנה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, הערכת דברי האל כאילו הם אוצר יקר היא היסוד לאמונה באל