דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

בהתבסס על המילה "מרושע", מהם הדברים שייתכן שאדם יעשה כאשר הוא חושף את הצביון הזה? קודם כול, הוא ירצה לתמרן אנשים. מה זה אומר לתמרן? זה אומר שהוא ירצה להתערב, לבחוש בעניינים ולעשות הסדרים בכל מה שקורה בכנסייה. הוא יקבע עבורך כלל, ואתה תצטרך לדבוק בו. אם לא תעשה זאת הוא יכעס. הוא ירצה לתמרן אותך: אם הוא יגיד לך ללכת מזרחה, תצטרך ללכת מזרחה, ואם הוא יגיד לך ללכת מערבה, תצטרך ללכת מערבה. יש לו את הרצון הזה, ואז הוא פועל בצורה כזו – זה נקרא מניפולציה. האנשים האלה רוצים לתפוס פיקוד על יעודו של אדם, לתפוס פיקוד ולשלוט בחייו, בנפשו, בהתנהגותו ובהעדפותיו של האדם כך שנפשו, רעיונותיו, העדפותיו ורצונותיו יתאימו למה שהם אומרים ולמה שהם רוצים, ולא למה שהאל אומר – זה נקרא מניפולציה. הם תמיד רוצים לגרום לכך שאנשים יעשו דבר זה או אחר לפי רצונם שלהם. הם לא פועלים על פי העקרונות אלא על סמך הכוונות וההעדפות של עצמם. לא אכפת להם איך אתה מרגיש, הם פוקדים עליך בכוח, ועליך לעשות כל מה שהם אומרים לך; אם לא תפעל על פי רצונם, הם יטפלו בך ויגרמו לך להרגיש שבאמת אין לך ברירה ושלא ניתן לעשות דבר בעניין. אתה יודע בלבך שמטעים אותך ושולטים עליך, אך אתה עדיין לא יודע כיצד להבחין בזה ואתה בוודאי לא מעז להתנגד. האם מעשיהם אינם התנהגותו של השטן? (כן.) זוהי התנהגותו של השטן. כך השטן משטה באנשים ושולט בהם, ולכן צביון שטני בא לידי ביטוי באנשים שמנסים תמיד לשלוט באחרים ולתמרן אותם. בין אם הם יכולים להשיג מטרה זו של שליטה באחרים ותמרון שלהםובין אם לא, לכל האנשים יש סוג זה של צביון. מהו הצביון הזה? (רשעות.) זוהי רשעות. מדוע זה נקרא רשעות? מהם הגילויים הברורים של צביון זה? האם יש בו תחושה של כפייה? (כן.) יש בו תחושה של כפייה, כלומר, אין זה משנה אם אתה מקשיב או לא, אין זה משנה איך אתה מרגיש, אם אתה נהנה מזה או מבין את זה, הם דורשים ממך בכוח להקשיב להם ולעשות מה שהם אומרים, בלי שום דיון, בלי לאפשר לך לדבר ובלי לתת לך שום חופש – האם אין לכך את רובד המשמעות הזה? (כן.) זה נקרא "אכזריות," שהיא היבט אחד של רשעות.^[א] ההיבט האחר של רשעות הוא "רוע",^[ב] למה מתייחס המונח "רוע"? הוא מתייחס לאנשים המשתמשים בשיטות של אינדוקטרינציה כפויה ושל דיכוי כדי לשלוט בך וכדי לגרום לך לציית למניפולציות שלהם, ובכך לגרום לעצמם סיפוק. זה נקרא "רוע". השטן, במעשיו, רוצה למנוע ממך בחירה חופשית, למנוע ממך ללמוד להרהר, להבחין, ולהבין את האמת כדי שחייך יוכלו להבשיל. השטן לא מאפשר לך לעשות את הדברים האלה והוא רוצה לשלוט בך. השטן לא מאפשר לך לחפש את האמת ולהבין את כוונותיו של האל, והוא לא מביא אותך בפני האל. במקום זאת, הוא מביא אותך בפני עצמו וגורם לך להקשיב לו, כאילו הוא האמת וכל מה שהוא אומר נכון, וכאילו שהוא לב כל הדברים ולכן עליך להקשיב לו ולא לנסות לנתח אם דבריו נכונים או לא. הצביון של תמרון בכפייה ובאלימות ושליטה בהתנהגותם ובנפשם של אנשים נקרא רשעות.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, הכרת צביונך היא היסוד לשינויו

הערות שוליים:

א. הטקסט המקורי אינו מכיל את הביטוי "שהיא היבט אחד של רשעות."

ב. הטקסט המקורי אינו מכיל את הביטוי "ההיבט האחר של רשעות הוא 'רוע.'"

באילו דרכים נוספות מתגלה צביון מרושע? איך הוא קשור לסלידה מהאמת? למעשה, כשסלידה מהאמת מתגלה באופן חמור ויש לה מאפיינים של התנגדות ושיפוט, יש כאן חשיפה של צביון מרושע. הסלידה מהאמת כוללת מספר מצבים, החל בחוסר עניין באמת, וכלה בסלידה מהאמת שמחמירה והופכת לשיפוט ולגינוי כלפי האל. כשהסלידה מהאמת מגיעה לדרגה מסוימת, אנשים נוטים להתכחש לאל, לשנוא את האל ולהתנגד לו. המצבים המרובים האלה הם צביון מרושע, הלא כן? (כן). משום כך, לסולדים מהאמת יש מצב חמור עוד יותר ובתוכו יש סוג של צביון: הצביון המרושע. לדוגמה, יש אנשים שמכירים בכך שהכול נקבע בידי האל, אבל כשהאל לוקח מהם והם סובלים מפגיעה באינטרסים שלהם, הם לא מתלוננים או מתנגדים כלפי חוץ, אבל בתוכם אין שום קבלה או התמסרות. הגישה שלהם היא גישה של לשבת באופן סביל ולהמתין להשמדה – וברור שזהו מצב של סלידה מהאמת. יש עוד מצב, חמור עוד יותר: הם לא יושבים באופן סביל ומחכים להשמדה, אך במקום זה הם מתנגדים לסידורים שקבע האל ולתזמורים שלו, והם מתנגדים לזה שהאל לוקח מהם דברים. איך הם מתנגדים? (על ידי שיבוש והפרעה לעבודת הכנסייה או על ידי חבלה בדברים תוך ניסיון להקים מלכות משלהם). זוהי צורה אחת. אחרי שמנהיגים מסוימים בכנסייה מוחלפים, הם תמיד משבשים דברים ומפריעים לכנסייה כשהם חיים חיי כנסייה, הם מתנגדים לכל דבר שהמנהיג החדש אומר וממרים את פיו בכל נושא ומנסים לחתור תחתיו מאחורי גבו. איזה צביון זה? זהו צביון מרושע. מה שהם חושבים באמת הוא: "אם לא אוכל להיות מנהיג, אז שום אדם לא יוכל לשמש במשרה הזאת ואני אבריח את כל מי שימונה לתפקיד זה. אם אאלץ אותך לעזוב אהיה המנהיג, כמו קודם!" זה לא רק לסלוד מהאמת, זה להיות מרושע! כשאדם מתחרה באחרים למען מעמד וטריטוריה, למען האינטרסים אישיים שלו ולמען המוניטין שלו, כשנקמתו היא חסרת מעצורים, כשאדם עושה ככל יכולתו ומשתמש בכל כישוריו כדי לעשות כל מעשה אפשרי למען השגת מטרותיו, למען שיקום המוניטין שלו, גאוותו ומעמדו או כדי לספק את תאוות הנקם שלו – כל אלה הם גילויי רשעות. התנהגויות מסוימות השייכות לצביון מרושע כרוכות באמירת הרבה דברים מטרידים ומשבשים וחלקן כרוכות בעשיית הרבה מעשים רעים על מנת להשיג את מטרותיו של האדם. כל מה שאנשים כאלה עושים – בין בדיבור ובין במעשה – אינו עולה בקנה אחד עם האמת, מפר את האמת וכולו מהווה גילוי של צביון מרושע. יש אנשים שאינם יכולים להבחין בדברים אלה. אם הדיבור או ההתנהגות השגויים אינם בוטים, הם לא יכולים לראות אותם כפי שהם. אבל לגבי אנשים שמבינים את האמת, כל מה שאנשים רעים אומרים ועושים הוא רע, ולעולם לא יכול להיות משהו צודק או שעולה בקנה אחד עם האמת; הדברים האלה, שאנשים אלה אומרים ועושים – אפשר לומר עליהם שהם רעים במאה אחוז והם בהחלט הגילויים של צביון מרושע. מהם המניעים של אנשים רעים בטרם הם חושפים את הצביון המרושע? איזה סוגים של מטרות הם מנסים להשיג? איך הם יכולים לעשות דברים כאלה? האם אתם יכולים להבחין בכך? אתן לכם דוגמה. משהו קורה בבית של אדם כלשהו. התנין הגדול האדום כאש הציב מעקב על ביתו של האדם והוא אינו יכול לחזור אליו והדבר מכאיב לו מאוד. אחים ואחיות כלשהם מכניסים אותו לביתם וכשהאדם הזה רואה כמה הכול נחמד בבית המארח, הוא חושב לעצמו "איך זה ששום דבר לא קרה לבית שלך? איך זה שהדבר קרה לבית שלי? זה לא הוגן. זה לא מקובל עליי, אני מוכרח לחשוב על דרך לגרום לדבר כלשהו לקרות לבית שלך כך שלא תוכל ללכת הביתה. אתן לך טעימה מהקשיים שסבלתי". אין זה משנה אם הם עושים דבר מה או לא, או אם הדבר הופך למציאות או לא, או אם הם משיגים או לא משיגים את מטרותיהם – עדיין יש להם כוונה מהסוג הזה. זהו סוג של צביון, הלא כן? (כן). אם הם אינם יכולים לחיות חיים טובים, הם לא יאפשרו גם לאנשים אחרים לחיות חיים טובים. איזה צביון זה? (זדוניות). צביון מרושע – האדם הזה מגעיל! הוא, כמו שאומרים, רקוב עד היסוד. הביטוי מתאר בדיוק כמה הוא רשע. מהו טבעו של צביון כזה? נסו לנתח: מהם המניעים, הכוונות והמטרות שלו כשהצביון הזה נחשף אצלו? מהי נקודת המוצא של חשיפת הצביון הזה אצלו? איזו מטרה הוא מנסה להשיג? משהו קרה בבית שלו, וכשהיה בבית של המארח, המארח היטיב לספק את צרכיו – לכן מדוע שינסה לקלקל את זה? האם הוא יהיה מרוצה רק אחרי שיקלקל למארח שלו את המצב כך שמשהו יקרה בביתו וגם הוא לא יוכל לחזור אליו? הוא אמור להגן על המקום למען טובתו האישית ולמנוע שיקרה לו משהו ולא להזיק למארח, כיוון שפגיעה במארח זהה לפגיעה בו עצמו. אם כן, מהי בדיוק המטרה שלו כשהוא רוצה לעשות את זה? (כשהמצב שלו רע הוא רוצה שגם לאחרים יהיה רע). הדבר הזה נקרא רשעות. מה שהוא חושב זה: "התנין הגדול האדום כאש הרס את הבית שלי ועכשיו אין בית. אבל לך יש עדיין בית חמים ונחמד שאתה יכול לחזור אליו. זה לא הוגן. אני לא סובל לראות שאתה יכול לחזור הביתה. אלמד אותך לקח. אגרום לכך שלא תוכל לחזור הביתה ותהיה בדיוק כמוני. כך ארגיש שהדברים הוגנים". האם העשייה הזאת אינה זדונית ומתאפיינת בכוונות להרע? לאיזה טבע היא שייכת? (זדוניות). כל מה שאנשים רעים אומרים ועושים נעשה על מנת להשיג מטרה. איזה סוגים של דברים הם עושים בדרך כלל? מהם הדברים השכיחים ביותר שאנשים בעלי צביון מרושע עושים? (הם משבשים את עבודת הכנסייה, מפריעים לה והורסים אותה). (כשהם נמצאים עם אנשים פנים אל פנים הם מנסים להשיג טובות הנאה באמצעות חנופה, אבל מאחורי גבם הם מנסים לחתור תחתיהם). (הם תוקפים אנשים, הם נקמנים ומשתלחים באנשים בזדוניות). (הם מפיצים שמועות והשמצות). (הם מכפישים אנשים אחרים, שופטים ומגנים אותם). הטבע של הפעולות האלה הוא להפריע לעבודת הכנסייה ולהרוס אותה, וכולן גילויים של התנגדות לאל ותקיפתו, כולן גילויים של צביון מרושע. אין ספק מי שמסוגלים לעשות את הדברים האלה הם אנשים רעים, ואת כל מי שיש להם גילויים מסוימים של צביון מרושע ניתן להגדיר כאנשים רעים. מהי התמצית של אדם רע? התמצית היא תמצית של שד, של השטן. אין זו הגזמה כלל.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה של ששת סוגי הצביונות המושחתים היא ידיעה עצמית אמיתית

האם אנשים רעים אוהבים דברים חיוביים? אנשים רעים אוהבים דברים מרושעים, אכזריים וארסיים; הם אוהבים את כל מה שקשור בדברים שליליים. כשמדברים איתם על דברים חיוביים או על האופן שבו דבר-מה מועיל לאנשים ובא מהאל, הם לא מרוצים ולא מעוניינים לשמוע על כך – אין להם תקווה להיוושע. גם אם משתפים איתם היטב על האמת או מדברים איתם באופן מעשי ביותר – הם פשוט לא מעוניינים, ועלולים אפילו לבטא עוינות ואנטגוניזם. אבל כשהם שומעים מישהו מדבר על תענוגות גשמיים עיניהם מאירות והם מתמלאים במרץ. זהו צביון אכזר ומרושע ולבם אינו טוב. אין להם שום אפשרות לאהוב דברים חיוביים אפוא. איך הם מתייחסים בלבם לדברים חיוביים? הם בזים להם ומתנשאים עליהם, הם לועגים לדברים אלה. כשמדובר בלהיות אדם ישר, הם חושבים "אם אתה ישר, זה רק מציב אותך בעמדת נחיתות. אני מוותר על זה! אם אתה ישר, אתה שוטה. תראה אותך, איך אתה סובל קשיים ועובד קשה כדי לבצע את חובתך בלי לחשוב אף פעם על עתידך או בריאותך. למי יהיה אכפת אם תתמוטט מתשישות? אני לא יכול להתיש את עצמי". אדם אחר עלול לומר: "הבה נשאיר לעצמנו מוצא. אי אפשר שנשבור את גבנו כמו טיפשים. אנחנו מוכרחים להכין לעצמנו תוכנית גיבוי ואז רק להתאמץ עוד קצת". הרשעים האלו ישמחו לשמוע את זה; הדבר הזה הוא בדיוק בשבילם. אבל כשמדובר בהתמסרות מוחלטת לאל והשקעה בביצוע חובתו של אדם בנאמנות, הם מרגישים דחייה ותיעוב ולא יפנימו זאת. האם אדם כזה אינו אכזר? לכל האנשים שהם כאלה יש צביון אכזר. כל עוד תשתף על האמת ותדבר איתם על עקרונות היישום בפועל הם ירגישו שזה דוחה אותם ויסרבו להקשיב. הם יחשבו שהדבר פוגע בגאוותם ובכבודם ושהם לא יכולים להפיק מכך תועלת. בלבם, הם יגידו: "הדיבורים המתמשכים האלה על האמת ועל עקרונות היישום בפועל. הדיבורים התמידיים האלו על להיות אדם ישר – האם היושר יכול להאכיל אותך? האם דיבור ביושר יכול להכניס לך כסף? הרמאות היא הדרך שלי להרוויח!" איזה היגיון זה? זהו היגיון של שודד. האם זה לא צביון אכזר? האם אדם זה הוא נדיב-לב? (לא.) אדם מסוג זה אינו יכול להשיג את האמת. המעט שאדם מסוג זה כן עושה, המעט שהוא משקיע והמעט שהוא מוותר עליו – הכול מכוון למטרה שהוא חישב זמן רב מראש. לשיטתו, עסקה טובה היא להציע משהו רק אם מקבלים יותר בתמורה. איזה צביון זה? זהו צביון מרושע ואכזר.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה עצמית יכולה לסייע בחתירה אל האמת

בכנסייה יש אנשים שנגזמים כי הם לא מבצעים את חובתם כהלכה. הדברים שנאמרים כשגוזמים מישהו כרוכים לעתים קרובות בגערות ואפילו בנזיפות. הדבר בוודאי גורם לסערת רגשות אצל האדם והוא רוצה לחפש תירוצים ולענות בחזרה. הוא אומר דברים כמו: "אף על פי שגזמת אותי בכך שאמרת דברים נכונים, חלק מהדברים שאמרת היו ממש מעליבים, השפלת אותי ופגעת ברגשותיי. זה שנים רבות שאני מאמין באל ועבדתי קשה אף על פי שמעולם לא תרמתי שום תרומה – איך אפשר להתנהג איתי ככה? איך זה שאתה לא גוזם שום אדם אחר? אני לא יכול לקבל את זה ואני לא סובל את זה!" זהו סוג של צביון מושחת, הלא כן? (כן). הצביון המושחת הזה מתגשם רק דרך תלונות, אי-ציות ואנטגוניזם, אבל הוא עדיין לא הגיע לשיאו, הוא עוד לא הגיע לזנית שלו, אף שהוא כבר מראה סימנים וכבר התחיל להגיע לשלב שבו הוא עומד להתפרץ. מהי הגישה שלו זמן קצר לאחר מכן? הוא לא מסור, הוא מרגיש מעוצבן ומתריס ומתחיל להתנהג מתוך טינה. הוא מתחיל להתפלפל: "המנהיגים והעובדים לא תמיד צודקים כשהם גוזמים אנשים. אולי אתם יכולים לקבל את זה, אבל אני לא. הסיבה לכך שאתם מקבלים את זה היא שאתם טיפשים ורכרוכיים. אני לא מקבל את זה! בואו נלבן את העניין ונבדוק מי צודק או טועה". ואז אנשים משתפים איתו ואומרים: "ללא קשר לשאלה מי צודק או טועה, הדבר הראשון שאתה מוכרח לעשות הוא לציית. האם ייתכן שביצעת את חובתך בלי שום פגם, אפילו הקטן ביותר? אתה עושה הכול נכון? אפילו אם עשית הכול נכון, הגיזום יעזור לך! שיתפנו אתך על העקרונות האלה כל כך הרבה פעמים אבל אף פעם לא הקשבת ובחרת פשוט לעשות בעיוורון את מה שאתה רוצה וגרמת להפרעה בעבודת הכנסייה ולהפסדים גדולים, אז איך אתה לא יכול להתמודד עם גיזום? אולי הניסוח הוא מחמיר ואולי קשה לשמוע אותו, אבל זה רגיל, הלא כן? אז על מה אתה מתווכח? האם צריך להניח לך לעשות דברים רעים בלי לאפשר לאנשים אחרים לגזום אותך?" אבל האם האדם יוכל לקבל גיזום אחרי ששמע זאת? לא. הוא פשוט ימשיך להמציא תירוצים ולהתנגד. איזה צביון הוא חשף? שטניות; זהו צביון מרושע. למה הוא התכוון בפועל? "אני לא סובל שאנשים מעצבנים אותי. אסור לאיש לנסות לפגוע בי אפילו במידה הקטנה ביותר. אם אראה לך שלא קל להתעסק איתי, אתה לא תעז לגזום אותי בעתיד. האם לא אנצח אז?" מה דעתכם על זה? הצביון נחשף, נכון? זהו צביון מרושע. אנשים בעלי צביון מרושע לא רק סולדים מהאמת – הם שונאים את האמת! כשגוזמים אותם הם מנסים לברוח או מתעלמים מהגיזום – בליבם הם עוינים במידה שלא תיאמן. אין זה פשוט מקרה שבו הם ממציאים תירוצים. זאת לא הגישה שלהם בכלל. הם מתנגדים ואינם מצייתים, הם אפילו עונים ומתווכחים כמו איזה מפלצת. הם חושבים בליבם: "אני מבין שאתה מנסה להשפיל אותי ולהביך אותי בכוונה, ואף על פי שאני לא מעז לסתור אותך פנים אל פנים אמצא דרך לנקום בך! אתה חושב שאתה יכול פשוט לגזום אותי ולהתנהג איתי בשתלטנות? אעביר את כולם לצד שלי, אסמן אותך ואז אגמול לך מידה כנגד מידה!" זה מה שהוא חושב בליבו; הצביון המרושע שלו חשף את עצמו סוף-סוף. כדי להשיג את מטרותיו ולפרוק את הטינה שלו, הוא יעשה כמיטב יכולתו להמציא תירוצים שיאפשרו לו להצטדק ולהעביר את כולם לצד שלו. רק אז הוא יירגע ויהיה מרוצה. זה זדוני, הלא כן? זהו צביון מרושע. בטרם גוזמים אותם, אנשים אלה הם כמו טלאים קטנים. כשהם נגזמים או כשהעצמי האמיתי שלהם נחשף, הם מיד הופכים משה לזאב והזאביות שלהם יוצאת החוצה. זהו צביון מרושע, הלא כן? (כן). אם כך, למה הוא רוב הזמן בלתי נראה? (לא התגרו בהם). נכון, לא התגרו בהם ולא סיכנו את האינטרסים שלהם. זה כמו שזאב לא יאכל אותך כשאינו רעב – האם אפשר לומר אז שהוא לא זאב? אילו כדי לקרוא לו זאב היית מחכה עד שהוא היה מנסה לטרוף אותך, זה היה מאוחר מדי, הלא כן? אפילו כשהזאב לא היה מנסה לטרוף אותך, היית עומד על המשמר כל הזמן. זה שהזאב לא טורף אותך אין פירושו שהזאב לא רוצה לטרוף אותך, אלא שעוד לא הגיע הזמן – וכשהזמן מגיע, הטבע הזאבי שלו תוקף. הגיזום חושף כל סוג וסוג של בן אדם. יש אנשים שחושבים לעצמם: "למה אני היחיד שגוזמים אותו?" למה תמיד נטפלים אליי? האם הם רואים בי מטרה קלה? אני לא מסוג האנשים שאפשר להתעסק איתם!" איזה צביון זה? איך ייתכן שהאדם הזה הוא היחיד שנגזם? אין אלה פני הדברים לאמיתו של דבר. מי מכם לא נגזם? כולכם נגזמתם. מנהיגים ועובדים הם לפעמים סוררים ופזיזים בעבודתם או לא מבצעים את העבודה לפי סידור העבודה – ורובם נגזמים. מטרת הגיזום היא להגן על עבודת הכנסייה ולמנוע מאנשים לפעול בצורה סוררת. המטרה אינה לסמן אדם מסוים כמטרה. ברור שדבריהם הם עיוות של העובדות וגם זה גילוי של צביון מרושע.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה של ששת סוגי הצביונות המושחתים היא ידיעה עצמית אמיתית

מהביטוי "נוטים לנקמנות" ברי שאין באנשים האלה שום דבר טוב; בשפת העם, הם תפוחים רקובים. אם לשפוט על סמך הביטויים והגילויים העקביים של אנושיותם, כמו גם על סמך עקרונות הפעולה שלהם, ליבם אינו טוב. כמאמר הביטוי הרווח, הם "עשבים שוטים." אנחנו אומרים שהם לא מהסוג הטוב; ליתר דיוק, האנשים האלה אינם טובי לב אלא רשעים, זדוניים ואכזריים. ברגע שאדם אומר או עושה דבר-מה שנוגע לאינטרסים של האנשים האלה, לתדמיתם או למעמדם, או שמעליב אותם, ראשית כול הם מפתחים כלפיו איבה בליבם. שנית, על סמך איבתם זו, הם פועלים; הם פועלים במטרה ומתוך כוונה לפרוק את שנאתם ואת כעסם, התנהגות הידועה בתור חיפוש נקמה. תמיד יש כמה כאלה בקרב אנשים. בין אם זה מה שאנשים מתארים כקטנוניות, שתלטנות או רגישות יתר, ובלי קשר למונחים שמשמשים לתאר או לתמצת את אנושיותם, הביטוי המשותף לאינטראקציות שלהם עם אחרים הוא שכל מי שבטעות או בכוונה פוגע בהם או מעליב אותם חייב לשאת בהשלכות הנגזרות מכך ולהתמודד עימן. זה כמו שאנשים מסוימים אומרים: "תעליב אותם – תכניס את עצמך לצרה צרורה. תעורר את חמתם או תפגע בהם – לא תצא מזה בזול." האם קיימים אנשים כאלה? (כן.) בהחלט כן. לא משנה מה קורה, לא חשוב אם משתלם לכעוס או להיות קטנוני, מי שנוטים לנקמנות מכניסים זאת לסדר היום שלהם ורואים בכך עניין בעל חשיבות עליונה. יהיה אשר יהיה מי שפוגע בהם, זה לא מקובל עליהם והם דורשים שישולם להם מחיר הולם – זה העיקרון שלהם להתייחסות לאנשים ולכל מי שהם רואים בו אויב. לדוגמה, בחיי הכנסייה, אנשים מסוימים משתפים על מצבם או על חוויותיהם כרגיל ודנים במצבים ובשחיתות שלהם. בעשותם כן הם כוללים בשיתוף שלא במתכוון מצבים ושחיתות של אחרים. הדובר עשוי שלא להתכוון לכך, אבל המאזין לוקח זאת ללב. אותו אדם לא מסוגל להבין זאת או לגשת לכך באופן הנכון אחרי שהקשיב, והוא נוטה לפתח הלך רוח נקמני. אם הוא לא מרפה מהעניין הזה ומתעקש לתקוף ולחפש נקמה, הדבר יסב צרות לעבודת הכנסייה, ולכן חייבים לטפל בעניין הזה ללא דיחוי. כל עוד יש בכנסייה אנשים רעים, זה בלתי נמנע שייגרמו הפרעות, ולכן אין להקל ראש במקרים של אנשים רעים שמפריעים לכנסייה. בין אם בכוונה ובין אם לא, כל עוד אתה מעורר את חמתם או פוגע בהם, הם לא ירפו מכך בקלות. הם חושבים לעצמם: "אתה מדבר על השחיתות האישית שלך, בשביל מה אתה מזכיר אותי? אתה מדבר על הכרה עצמית, בשביל מה אתה חושף אותי? חשיפת השחיתות שלי פוגעת בכבודי ובתדמיתי, מעמידה אותי במצב לא נעים מול האחים והאחיות, פוגעת ביוקרתי ומזיקה לשמי הטוב. בסדר גמור, אני אנקום בך; אתה לא יודע מה מחכה לך! שלא תחשוב שאפשר בקלות להפחיד אותי, שלא תחשוב שאתה יכול להציק לי רק בגלל שהמשפחה שלי ענייה ושמעמדי החברתי לא גבוה. שלא תחשוב שאני איזה טרף קל; אני לא מישהו שכדאי להתעסק איתו!" אין זה משנה איך הם מוציאים לפועל את נקמתם; הבה נבחן רק את האנשים האלה בפני עצמם: כשהם נתקלים בעניינים הפעוטים האלה – עניינים שרווחים בחיי כנסייה – לא זו בלבד שהם לא מתייחסים לעניינים האלה או מבינים אותם בצורה נכונה, הם גם מפתחים שנאה וממתינים לשעת כושר לנקמה, ואפילו אינם בוחלים באמצעים כדי לממש את נקמתם. מה זה אומר על האנושיות שלהם? (היא זדונית.) האם הם אנשים טובי לב? (לא.) ... אחרים יראו את אותו עניין כדבר רווח ויטפלו בו ויתייחסו אליו בהתאם. אנשים טובים שמקבלים את האמת כמובן יפתרו זאת באופן יזום וחיובי. אנשים רגילים, אף שאינם פותרים זאת באופן חיובי, לא מטפחים שנאה, קל וחומר לא מבקשים נקמה. אבל אצל אותם אנשים לא-טובים, עניין כה נפוץ ורגיל לגמרי עשוי לחולל סערה פנימית שתגרום לכך שלא יוכלו להירגע. הדברים שהם מפיקים אינם חיוביים ואינם רגילים אלא מרושעים; הם מחפשים נקמה. מה סיבת הנקמה שלהם? הם מאמינים שאנשים משמיצים אותם במתכוון על ידי הערות זדוניות וחושפים מצבים אמיתיים שלהם, וכן את הפן המכוער שלהם ואת שחיתותם. הם סבורים שמה שאנשים אומרים הוא במתכוון, ועל כן רואים בהם את אויביהם. לאחר מכן הם חשים שאך צודק שהם ישתמשו בנקמה כדי ליישב את העניין, ונוקטים מגוון אמצעים כדי להשיג את נקמתם. האין זה צביון מרושע? (כן.) בחיי כנסייה, כשהאחים והאחיות מדברים על המצבים שלהם, רוב המאזינים מסוגלים להזדהות ולקבל זאת מהאל. רק מי שסולדים מהאמת וניחנים בצביון מרושע מפתחים איבה ואפילו הלך רוח נקמני כשהם שומעים זאת, וחושפים במלואה את מהות הטבע שלהם. מרגע שנוצר הלך הרוח הנקמני, מתחילה שורה של התנהגויות ופעולות נקמניות. מה קורה ליחסים בין אנשים כשמתחוללים מעשי נקם? הם אינם ראויים עוד. ומי הקורבן האמיתי של הדבר? (האדם שהם מבקשים לנקום בו.) נכון. הקורבנות האמיתיים הם מי שמשתפים את העדות החווייתית שלהם. אותם אנשים שנוטים לנקמנות ישפטו, יתקפו ואפילו יפלילו או ישמיצו את מי שלדעתם חושפים או מטפחים איבה כלפיהם, תוך שימוש במילים או במעשים במגוון סיטואציות. מי שנוטים לנקמנות לא רק מטפחים זמנית שנאה בליבם וזהו; הם מחפשים שעת כושר ואפילו יוצרים כל מיני הזדמנויות כדי לנקום במי שהם מושאי הנקמה שלהם, במי שהם חשים כלפיהם איבה ובמי שהם תופסים כעוינים כלפיהם. לדוגמה, בתקופה של בחירת מנהיגים, אם האדם שהם רוחשים לו איבה עומד בעקרונות לשימוש באנשים בתוך בית האל ובדרישות להיבחרות למנהיג, האיבה שלהם תגרום להם לשפוט את אותו אדם, להוקיע אותו ולתקוף אותו. הם עשויים אפילו לבצע פעולות מאחורי הקלעים או לעשות דברים שמזיקים לאותו אדם כדי לממש את נקמתם. בקצרה, האמצעים להוצאת נקמתם לפועל הם מגוונים. לדוגמה, הם עשויים למצוא דברים שישמשו כנגד אדם, להשמיץ אותו, לבדות שמועות על אותו אדם באמצעות הפרזה ורכילות שאין לה יסוד, או לסכסך בין אותו אדם לאחרים. הם עשויים אפילו להאשים את אותו אדם בהאשמות שווא לפני המנהיגים ולטעון שאותו אדם אינו נאמן ושהוא מתנגד בעת ביצוע חובותיו באמצעות שליליות. כל אלה הם למעשה בדיות מכוונות שיוצרות יש מאין. הביטו כיצד מאותם חשדות ואי הבנות של אותו אדם נובעות כל כך הרבה התנהגויות ופעולות לא ראויות; כל הגישות האלה נובעות מטבעם הנקמני. למעשה, כשאותו אדם שיתף את העדויות החווייתיות שלו, הוא כלל לא התכוון לאנשים האלה; לא היה שום זדון מכוון כלפיהם. רק משום שהם סולדים מן האמת ויש להם צביון מרושע שנוטה לנקמנות, הם לא מאפשרים לאחרים לחשוף אותם וגם לא מאפשרים שיחות על הכרה עצמית, דיון על צביונות מושחתים, או דיבורים על טבעו השטנית של אדם. כשנושאים כאלה נדונים, הם נמלאים זעם ומניחים שמתכוונים אליהם ושחושפים אותם, ולפיכך הם יוצרים ומפתחים הלך רוח נקמני. הביטויים של אנשים מסוג זה שמממשים את נקמתם כלל אינם מוגבלים למצב אחד בלבד. למה אני אומר זאת? משום שלאנשים כאלה יש טבע מרושע; אסור שאיש יעורר את חמתם או יתגרה בהם. הם באופן אינהרנטי ניחנים בתוקפנות כלפי כל אדם וכל דבר, בדומה לעקרב או לנָדָל. מכאן נובע שבין אם מישהו מעורר את חמתם או פוגע בהם בדבריו במתכוון או שלא במתכוון, כל עוד הם חשים שגאוותם או יוקרתם נפגעו, הם יהגו דרכים להציל את גאוותם ויוקרתם, דבר שיוביל לשורה של מעשי נקם.

– הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (25)

לאנשים שהם רשעים ושאינם אוהבים את האמת יש תמיד מחשבות פעילות. אם כיום הם רואים שביב של תקווה לקבלת ברכות, הם ישקיעו בו את כל מה שיש להם ויעשו מעשים טובים על מנת שכולם יראו אותם, מתוך תקווה להעבירם לצד שלהם. אולם לאחר שעובר זמן מה והאל אינו מברך אותם הם מתמלאים חרטה ומתלוננים, וזוהי המסקנה שהם מגיעים אליה: "האל ריבון על הכול; הוא אינו מפגין שום משוא פנים – אני לא בטוח שהמילים האלה הן אמת". הם אינם מסוגלים לראות מעבר לאינטרסים המידיים שלהם; אם משהו לא יביא להם תועלת, הם לא ינקפו אצבע. האין זה מרושע? הם מנסים לעשות עסקאות עם כל מי שמקיים איתם אינטראקציה ולא משנה מי זה, הם אפילו מעזים לנסות לעשות עסקאות עם האל. הם חושבים: "אני צריך להפיק רווח כלשהו, עכשיו. אני מוכרח להרוויח תכף ומיד!" איזו עוצמה – האם תהיה זאת הגזמה להגיד שיש להם צביון מרושע? (לא.) איך אפשר להוכיח את רשעותם אפוא? כשיתמודדו עם ניסיון או אסון קטן הם לא יוכלו לעמוד בו ולא יבצעו את חובתם. הם ירגישו שהם ספגו הפסד: "השקעתי הרבה כל כך והאל עוד לא בירך אותי. האם בכלל יש אל? האם זאת הדרך הנכונה או לא?" בלבם מתעורר הספק. הם רוצים לראות רווח וזה מוכיח שהם לא מקריבים מרצונם וברצינות; כך הם נחשפים. מה אשתו של איוב אמרה לו כשהוא חווה את ניסיונותיו? ("עֹדְךָ֖ מַחֲזִ֣יק בְּתֻמָּתֶ֑ךָ בָּרֵ֥ךְ אֱלֹהִ֖ים וָמֻֽת" (איוב ב' 9).) היא הייתה חסרת אמונה שהכחישה את האל ונטשה אותו כשהאסון הכה. כשהאל נתן ברכות, היא אמרה: "האל יהוה, אתה המושיע הגדול! נתת לי רכוש כה רב ובירכת אותי. אלך אחריך. אתה האל שלי!" וכשהאל לקח ממנה את רכושה, היא אמרה, "אתה לא האל שלי". היא אפילו אמרה לאיוב: "אל תאמין. אין אל! אילו היה אל, איך הוא יכול היה לאפשר לשודדים לשדוד את רכושנו? למה הוא לא הגן עלינו?" איזה צביון זה? זהו צביון אכזר. ברגע שהאינטרסים שלהם נפגעים והם לא מצליחים להגיע ליעדיהם ולספק את תשוקותיהם, הם נכנסים להתקף זעם, מורדים ונהפכים ליהודה איש קריות, בוגדים באל ונוטשים אותו. האם יש אנשים רבים שהם כאלה? ייתכן שאנשים כאלה, שדי ניכר בהם שהם רעים וחסרי אמונה, עדיין קיימים בכנסייה במידה מסוימת. אולם לאנשים מסוימים יש רק מצב מסוג זה; כלומר, יש להם הצביון הזה, אבל הם לא בהכרח משתייכים לסוג האנשים הזה. עם זאת, אם יש לך צביון מסוג זה, האם יש צורך לשנותו? (כן.) אם יש לך צביון מסוג זה, פירוש הדבר שגם הטבע שלך אכזר. עם צביון אכזר מסוג זה אתה מסוגל להתנגד לאל, לבגוד בו ולנהוג בעוינות כלפיו בכל רגע נתון. כל יום שבו אינך משנה את הצביונות המושחתים הללו הוא יום שבו אינך תואם לאל. כשאינך תואם לאל, אינך יכול להתייצב לפניו ולחוות את עבודתו ואין לך שום דרך לזכות בישועה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה עצמית יכולה לסייע בחתירה אל האמת

אחד המאפיינים העיקריים בטבע של צוררי משיח הוא אכזריות. למה הכוונה ב"אכזריות"? הכוונה היא שיש להם גישה נאלחת במיוחד ביחס לאמת – לא רק שהם לא מתמסרים לה, ולא רק שהם מסרבים לקבל אותה, הם אף מוקיעים את מי שגוזמים אותם. זהו הצביון האכזרי של צוררי משיח. צוררי משיח חושבים שכל מי שמקבל את הגיזום חשוף להתעמרות, ושאנשים שתמיד גוזמים אחרים הם מי שרוצים תמיד להתגרות באנשים ולהתעמר בהם. משום כך, צורר משיח יתנגד לכל מי שגוזם אותו ויקשה עליו. מבחינת צורר משיח, כל מי שמציין ליקויים או שחיתות שלו, או משתף איתו על האמת ועל כוונות האל, או גורם לו להכיר את עצמו, אינו אלא אדם מרגיז שעושה לו חיים קשים. הוא שונא את אותו אדם מעומק ליבו, ינקום בו ויקשה עליו. זהו עוד ביטוי, שנשתף עליו, לאופן שבו צוררי משיח מתייחסים לכך שגוזמים אותם. הם שונאים את כל מי שגוזם וחושף אותם. זהו ביטוי מובהק ביותר של צוררי משיח. איזה מין אנשים ניחנים בצביון אכזרי שכזה? אנשים רעים. העובדה היא שצוררי משיח הם אנשים רעים. לפיכך, רק אנשים רעים וצוררי משיח ניחנים בצביון אכזרי שכזה. כאשר אדם אכזרי מתמודד עם כל סוג של תוכחה, האשמה, הטפת מוסר או עזרה שכוונותיהן טובות, הגישה שלו היא לא של הכרת תודה או של קבלה ענווה, אלא הוא מתמלא זעם מרוב בושה ומרגיש עוינות ושנאה קיצוניות ואף תחושת נקם. ישנם כאלה שגוזמים וחושפים צורר משיח באומרם: "לאחרונה התנהגת בפראות, לא פעלת בהתאם לעיקרון והתרברבת כל הזמן בעת ביצוע חובתך. עבדת למען מעמד ושיבשת לחלוטין את החובה שלך. האם נהגת באל בהגינות? למה לא חיפשת את האמת כשביצעת את חובתך? למה לא פעלת בהתאם לעיקרון? למה לא קיבלת זאת כשהאחים והאחיות שיתפו איתך על האמת? למה התעלמת מהם? למה המשכת לעשות כרצונך?" כל השאלות האלה, הדברים האלה שחושפים את גילויי השחיתות שלהם – מרגיזים אותם: "למה? אין שום 'למה' – אני פועל כפי שאני רואה לנכון! מה נותן לך את הזכות לגזום אותי? מי שׂמך? אני נבזי, מה תעשה בנוגע לזה? בגילי אף אחד לא מעז לדבר אליי כך. רק אני יכול לדבר כך לאחרים; אף אחד אחר לא יכול לדבר אליי כך. מי מעז להטיף לי? עוד לא נולד האיש שיכול להטיף לי! אתה באמת חושב שאתה יכול להטיף לי?" שנאה גואה בתוך תוכו והוא מחפש שעת כושר לנקמה. בראשו הוא מחשב: "האם לאדם הזה שגוזם אותי יש כוח בכנסייה? אם אני אתנקם בו, האם מישהו יתערב למענו? אם אגרום לו לסבול, האם הכנסייה תטפל בי? יש לי פתרון. אני לא אתנקם בו אישית; אני אעשה משהו בחשאיות מוחלטת. אני אעשה משהו למשפחתו שיסב לו סבל ומבוכה, וכך אשתחרר מהטינה הזאת. אני חייב לנקום את נקמתי. אני לא יכול לזנוח עכשיו את העניין הזה. לא התחלתי להאמין באל כדי שיחלקו לי פקודות, ולא באתי לפה בשביל לתת לאנשים להתעמר בי כרצונם; באתי בשביל לזכות בברכות ובשביל להיכנס למלכות השמים! אנשים זקוקים לגאווה שלהם בדיוק כפי שעץ זקוק לקליפתו. אנשים חייבים עמוד שדרה בשביל להילחם על כבודם. איך אתה מעז לחשוף אותי? זו התעמרות! עכשיו שאתה לא מתייחס אליי כאל איש חשוב, אני אעשה לך את המוות ואגרום לך לשאת בתוצאות. בוא נילחם ונראה מי פראי יותר!" די בכמה דברי חשיפה פשוטים כדי להצית את זעמם של צוררי משיח ולעורר בהם שנאה עזה שכזאת, ולגרום להם להשקיע מאמצים כה רבים בנקמה. הצביון האכזרי שלהם נחשף במלואו לעין כול. מובן שכאשר הם נוקמים באדם אחר מחמת שנאה, זה לא בגלל שהם שונאים את אותו אדם או נוטרים לו טינה ממושכת, אלא משום שאותו אדם חשף את טעויותיהם. זה מראה שעצם המעשה של חשיפת צורר משיח עשוי לעורר את שנאתו ואת נקמתו, בלי קשר לזהותו של מי שעושה זאת וליחסיו עם צורר המשיח. בין אם אותו אדם מבין את האמת ובין אם הוא מנהיג או עובד או חבר מהשורה מקרב אנשיו הנבחרים של האל, כל עוד הוא חושף את צורר המשיח וגוזם אותו, צורר המשיח יתייחס אליו כאל אויב ולא משנה מיהו. הוא אפילו יאמר בגלוי: "אני אנקוט יד קשה נגד מי שיגזום אותי. לעולם לא ארפה ממי שגוזם אותי, חושף את השלדים שיש לי בארון, מביא לגירושי מבית האל או גוזל ממני את חלקי בברכות. כך אני בעולם החילוני: אף אחד לא מעז להתעסק איתי. עוד לא נולד האדם שיעז להציק לי!" זה סוג הדברים האכזריים שצוררי משיח פולטים כשהם מתמודדים עם גיזום. כשהם פולטים את הדברים האכזריים האלה, זה לא בשביל להפחיד אחרים וגם לא כדי לפרוק זעם על מנת להגן על עצמם. הם באמת מסוגלים לעשות רע והם לא יבחלו באף אמצעי שעומד לרשותם. זהו הצביון האכזרי של צוררי משיח.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ח')

צוררי משיח מפקיעים הכול מבית האל ומרכוש הכנסייה, מתייחסים לכך כאל רכושם הפרטי שאותו הם מנהלים, ולא מרשים לאיש להתערב בכך. כשהם מבצעים את עבודת הכנסייה, הם חושבים אך ורק על האינטרסים האישיים שלהם, מעמדם שלהם וגאוותם. הם לא מאפשרים לאיש לפגוע באינטרסים שלהם, וקל וחומר שהם שלא מאפשרים לאף אחד שהוא בעל איכות, או לכל מי שמסוגל לשאת עדות חווייתית, לאיים על שמם הטוב ועל מעמדם. וכך, הם מנסים לדכא ולהדיר כמתחרים את אלה שמסוגלים לשאת עדות חווייתית ושיכולים לשתף על האמת ולדאוג לאנשיו הנבחרים של האל, והם מנסים נואשות לבודד לחלוטין את האנשים האלה, להכתים את שמם ולהשפילם. רק אז צוררי המשיח ירגישו שלווים. אם האנשים האלה אף פעם לא שליליים, ומסוגלים להמשיך לבצע את חובתם, לשאת את עדותם ולתמוך באחרים, צוררי המשיח יפנו למוצא האחרון שלהם, שהוא למצוא בהם פגמים ולגנות אותם, או להפליל אותם ולהמציא סיבות כדי לייסר ולהעניש אותם, עד להרחקתם מהכנסייה. רק אז צוררי המשיח יירגעו לחלוטין. אלה הדברים הבוגדניים והזדוניים ביותר בצוררי משיח. האנשים שחותרים אל האמת ושניחנים בעדות חווייתית אמיתית הם הדבר שגורם לצוררי משיח לפחד ולחרדה הגדולים ביותר, מפני שאנשים בעלי עדות כזו, הם אלה שאנשיו הנבחרים של האל מאשרים ותומכים בהם יותר מכול, בניגוד לאלה המלהגים דברי הבל על דברים ודוקטרינות. לצוררי משיח אין עדות חווייתית אמיתית, והם גם לא מסוגלים ליישם את האמת בפועל. במקרה הטוב, הם מסוגלים לעשות כמה מעשים טובים כדי למצוא חן בעיני אנשים. אך לא משנה כמה מעשים טובים הם עושים או כמה דברים מסברי אוזן הם אומרים, עדיין אי אפשר להשוות את כל אלה ליתרונות ולתועלות שעדות חווייתית טובה יכולה להביא לאנשים. אין דבר שיכול לשמש תחליף להשפעות של התמיכה וההשקיה המסופקות לאנשיו הנבחרים של האל על ידי אלה שמסוגלים לשאת את עדותם החווייתית. וכך, כאשר צוררי משיח שומעים מישהו שמדבר אודות עדותו החווייתית, מבטם נעשה חד כפגיון. זעם מתלקח בלבם, שנאה מתפרצת, והם להוטים להשתיק את הדובר ולמנוע ממנו לומר מילה נוספת. אם הוא ימשיך לדבר, המוניטין של צוררי המשיח ייהרס לחלוטין ופניהם המכוערות ייחשפו לגמרי לעיני כול, ולכן צוררי המשיח ימצאו תירוץ להפריע לאדם שנושא עדות וידכאו אותו. צוררי משיח מרשים רק לעצמם להטעות אנשים באמצעות מילים ודוקטרינות; הם לא מאפשרים לאנשיו הנבחרים של האל לפאר את האל על ידי נשיאת עדותם החווייתית, והדבר מצביע על סוג האנשים שצוררי המשיח שונאים ופוחדים מהם יותר מכול. כשמישהו מצטיין בעבודתו, או כאשר מישהו מסוגל לשאת עדות חווייתית אמיתית, ואנשיו הנבחרים של האל מקבלים מכך תועלת, חיזוק ותמיכה, והדבר זוכה לשבחים רבים מכולם, בלבם של צוררי המשיח מתעוררות קנאה ושנאה, והם מנסים להדיר ולדכא את האדם הזה. הם בשום פנים ואופן לא מאפשרים לאנשים כאלה לבצע עבודה כלשהי, כדי שלא יהוו איום על מעמדם. כשאנשים שניחנים במציאות-האמת נמצאים בנוכחותם של צוררי משיח, הם מדגישים ומבליטים את דלותם, עליבותם, כיעורם ורשעותם של אלה, ולכן, כאשר צוררי משיח בוחרים שותף או עמית לעבודה, הם לעולם לא בוחרים באנשים שאוחזים במציאות-האמת, במי שיכולים לשאת עדות חווייתית, או באנשים כנים או כאלה שמסוגלים ליישם את האמת בפועל. אלה האנשים שבהם צוררי משיח מקנאים ושאותם הם שונאים יותר מכול, והם כעצם בגרונם של צוררי המשיח. לא משנה עד כמה הדברים שעושים אותם אנשים שמיישמים את האמת בפועל טובים או מועילים לעבודת בית האל, צוררי המשיח ינסו ככל יכולתם לטשטש את המעשים האלה. הם אפילו יסלפו את העובדות כדי לתבוע את הקרדיט על דברים טובים, תוך שהם מעבירים את האשמה על דברים רעים אל אחרים, כאמצעי לרומם את עצמם ולזלזל באנשים אחרים. צוררי משיח חשים קנאה עזה ושנאה כלפי אלה שחותרים אל האמת ומסוגלים לשאת את עדותם החווייתית. הם חוששים שהאנשים האלה יאיימו על מעמדם, ולכן הם עושים כל שביכולתם כדי לתקוף ולהדיר אותם. הם אוסרים על האחים והאחיות ליצור עמם קשר או להתקרב אליהם, או לתמוך באנשים האלה שמסוגלים לשאת את עדותם החווייתית ולשבח אותם. זה מה שחושף יותר מכול את טבעם השטני של צוררי משיח, טבע שסולד מהאמת ושונא את האל. וכך, הדבר גם מוכיח שצוררי משיח הם זרם נגדי רע בכנסייה, שהם אלה שאשמים בהפרעה לעבודת הכנסייה ובפגיעה ברצונו של האל.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק א')

ברגע שמחליפים צוררי משיח או מסלקים אותם, הם מסירים את הכפפות ומתלוננים בלי הגבלה והפן השטני שלהם נחשף. איזה צד שטני נחשף? בעבר הם בהחלט לא ביצעו את חובותיהם בשביל לחתור אל האמת ולהשיג ישועה אלא כדי לזכות בברכות, ועכשיו הם מספרים את האמת על כך וחושפים את המצב האמיתי. הם אומרים: "אם לא הייתי מנסה להיכנס למלכות השמים או לזכות מאוחר יותר בברכות ובתהילה רבה, האם הייתי מתערה ביניכם, אנשים נחותים מזבל? האם אתם ראויים לנוכחותי? אינכם מכשירים או מקדמים אותי ואתם רוצים לסלק אותי. יום אחד אראה לך שיהיה מחיר לכך שסילקת אותי ואת ההשלכות שתסבול בגלל זה!" צוררי משיח מפיצים את הרעיונות האלה והדברים השטניים האלה נפלטים מפיהם. ברגע שהם מסירים את הכפפות, הטבע הזדוני והצביון האכזרי שלהם נחשפים והם מתחילים להפיץ תפיסות. הם גם מתחילים לפתות מאמינים חדשים שניחנים בשיעור קומה נמוך יחסית ושחסרה להם הבחנה, שאינם חותרים אל האמת, ושלעתים קרובות הינם שליליים וחלשים, והם מפתים גם את מי שבאופן מתמיד מבצעים את חובתם כלאחר יד ואינם מאמינים באל באמת. כפי שהם בעצמם אמרו: "אם תסלק אותי, אני איאלץ להפיל יחד איתי כמה אנשים נוספים!" האין טבעם השטני נחשף לעין כול? האם אנשים רגילים היו עושים זאת? באופן כללי, אנשים שניחנים בצביונות מושחתים רק חשים עצובים ופגועים כשמפטרים אותם ומאמינים שאין להם תקווה, אבל המצפון שלהם גורם להם לחשוב: "זו אשמתנו, לא מילאנו את חובותינו. בעתיד אני אשתדל יותר, ואשר לאופן שהאל מתייחס אליי ולהחלטות שהוא מקבל לגביי, זה עניינו של האל. לאנשים אין שום זכות לבוא בדרישות אל האל. האין פעולותיו של האל מבוססות על ביטוייהם של אנשים? אם אדם הולך בנתיב הלא נכון, יש להטיל עליו משמעת ולהוכיח אותו, זה מובן מאליו. כרגע הדבר העצוב הוא שהאיכות שלי נמוכה ואיני יכול לרצות את כוונות האל, שאיני מבין את עקרונות-האמת ושאני פועל באופן שרירותי וזדוני בהתבסס על הצביונות המושחתים שלי. מגיע לי שיסלקו אותי, אבל אני מקווה שבעתיד תהיה לי הזדמנות לפצות על כך!" אנשים שיש להם מעט מצפון ילכו בנתיב כזה. הם בוחרים לשקול את העניין באופן הזה, ובסופו של דבר הם גם בוחרים לפתור את הבעיה באופן זה. מובן שאין פה אלמנטים רבים של יישום בפועל של האמת, אבל בגלל שלאנשים האלה יש מצפון, הם לא ירחיקו לכת עד כדי התנגדות לאל, ניאוץ של האל או התנגדות לאל. אבל צוררי משיח שונים מהם. בגלל שהטבע שלהם אכזרי, הם באופן אינהרנטי עוינים לאל. כאשר סיכוייהם העתידיים וגורלם מאוימים או נלקחים מהם, כשהם לא יכולים לראות שום סיכוי לחיים, מה שהם בוחרים לעשות הוא להפיץ תפיסות, למתוח ביקורת על עבודת האל ולגרום לחסרי אמונה שעושים עימם יד אחת להפריע יחד איתם לעבודה של בית האל. הם אפילו מסרבים לקחת אחריות על אף אחד מן המעשים הרעים והעבירות שביצעו בעבר, כמו גם על הפסדים כלשהם שהם הסבו לעבודה או לרכוש של בית האל. כשבית האל מטפל בהם ומסלק אותם, הם אומרים משפט אחד שצוררי משיח אומרים לעתים קרובות מאוד. מהו? (אם המקום הזה לא רוצה בי, יש לי מקום שם בחוץ.) האין זה עוד משפט שטני? זה דבר שאדם שניחן באנושיות תקינה, בתחושת בושה ובמצפון לא יכול היה לומר. אנו מכנים זאת דברים שטניים. אלה הם ביטויים שונים של הצביונות האכזריים שצוררי משיח חושפים כשגוזמים אותם וכשהם מרגישים שהמעמד והמוניטין שלהם בסכנה, כשהם חשים שהמעמד והיוקרה שלהם מאוימים, ובייחוד כשהם חשים שעומדים להישלל מהם סיכוייהם העתידיים וגורלם; במקביל לאלה נחשפת המהות שלהם כחסרי אמונה.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ח')

אין זה משנה כמה האל ינסה אותם, נאמנותו של מי שהאל בליבו לא תשתנה. אולם עבור מי שהאל לא בלבו, ברגע שעבודת האל לא מביאה תועלת לבשרו ולדמו, הוא משנה את גישתו כלפי האל ואפילו נפרד ממנו. אלה בני האדם שלא יעמדו איתן בסוף, שרק רוצים את ברכותיו של האל אך אינם מעוניינים כלל להשקיע את חייהם עבור האל ולהקדיש את עצמם לו. בני אדם שפלים כאלה יגורשו לכשתושלם עבודתו של האל והם אינם ראויים כלל לאהדה. אלה שאין להם אנושיות אינם מסוגלים לאהוב את האל באמת ובתמים. כשהסביבה בטוחה ושמורה, או כשיש רווחים שניתן להשיג, הם נשמעים לאל לחלוטין, אך ברגע שרצונם נתקל בקושי או בסופו של דבר נדחה, הם פותחים מיד במרד. אפילו בתוך לילה אחד בלבד הם יכולים להפוך מחייכנים ו"טובי לב" לרוצחים מכוערים ופראיים שמתייחסים למי שאתמול היטיב איתם כאל אויבם המושבע, ללא סיבה נראית לעין. אם לא יגורשו השדים האלה שמוכנים לרצוח ללא היסוס, האם הם לא יהפכו לסכנה סמויה? עבודת הישועה של האדם לא תושג עם תום עבודת הכיבוש. אף שעבודת הכיבוש הושלמה, עבודת טיהור האדם לא תמה. העבודה הזו תסתיים רק כשהאדם יטוהר לגמרי, כשהאל ישלים את מי שמתמסר לו לגמרי וכשיורחקו המתחזים שהאל לא שוכן בלבם. מי שלא מְרַצה את האל בשלב האחרון של עבודתו יסולק לגמרי ומי שיסולק הוא של השדים. היות שבני האדם האלה לא מסוגלים לְרַצות את האל, הם מורדים באל ואפילו שהם חסידי האל כיום, הדבר לא מוכיח שכך הם יישארו בסופו של דבר.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודת האל ונוהגו של האדם

באילו עניינים בחיי היום-יום שלכם יש בכם לב ירא-אל? ובאילו עניינים לא? האם אתה מסוגל לשנוא מישהו כשהוא מעליב אותך או פוגע באינטרסים שלך? וכאשר אתה שונא מישהו, האם אתה מסוגל להעניש אותו ולנקום? (כן). אם כך, אתה מפחיד למדי! אם אין בך לב ירא-אל ואתה מסוגל לעשות דברים רעים, אזי הצביון המרושע הזה שלך בהחלט חמור מדי! אהבה ושנאה הן דברים שאנושיות רגילה צריכה להכיל, אבל עליך להבדיל באופן ברור בין מה שאתה אוהב לבין מה שאתה שונא. בלבך עליך לאהוב את האל, לאהוב את האמת, לאהוב דברים חיוביים ולאהוב את אחיך ואחיותיך, בעוד שעליך לשנוא את השטן ואת השדים, לשנוא דברים שליליים, לשנוא צוררי משיח ולשנוא אנשים רעים. אם אתה מסוגל לדכא את אחיך ואחיותיך ולנקום בהם בגלל שנאה, זה עניין מפחיד מאוד, וזהו צביונו של אדם רע. לאנשים מסוימים פשוט יש מחשבות ורעיונות מלאי שנאה – רעיונות רעים, אבל הם לעולם לא יעשו דבר רע. אלה אינם אנשים רעים, משום שכאשר קורה דבר מה, הם מסוגלים לחפש את האמת והם מקפידים על העקרונות בהתנהלותם ובהתמודדותם עם דברים. כאשר הם מקיימים אינטראקציה עם אחרים, הם אינם מבקשים מהם יותר ממה שראוי; אם הם מסתדרים עם אותו אדם, הם ימשיכו לבוא עמו במגע; אם הם אינם מסתדרים, הם לא יהיו עמו בקשר. אין לכך כמעט כל השפעה על ביצוע חובותיהם או על ההיווכחות בחיים שלהם. האל נמצא בלבם ויש להם לב ירא-אל. הם אינם מוכנים לפגוע באל והם מפחדים לעשות זאת. גם אם אנשים אלה מטפחים מחשבות ורעיונות שגויים מסוימים, הם מסוגלים למרוד בהם ולנטוש אותם. הם נוהגים בריסון בכל מעשיהם, והם אינם אומרים ולו דבר אחד שאינו ראוי או שפוגע באל. אדם שמדבר ופועל בדרך זו הוא אדם בעל עקרונות, שמיישם בפועל את האמת. ייתכן שהאישיות שלך אינה תואמת לזו של אדם אחר, וייתכן שאינך מחבב את האדם הזה, אבל כשאתה עובד יחד איתו אתה שומר על אובייקטיביות, לא נותן ביטוי לתסכול שלך במהלך ביצוע חובתך, וגם לא מוציא את התסכול שלך על האינטרסים של משפחת האל. אתה מסוגל להתמודד עם העניינים בהתאם לעקרונות. איזה מין ביטוי הוא זה? זהו ביטוי של לב ירא-אל בסיסי. אם יש בך מעט יותר מכך, הרי שאם אתה רואה שלאדם אחר יש ליקויים או נקודות תורפה כלשהן, וגם אם האדם האחר פגע בך או שהוא מוטה נגדך, אתה בכל זאת מסוגל להתייחס אליו בצורה נאותה ולעזור לו באהבה. המשמעות היא שיש בך אהבה, שאתה אדם שניחן באנושיות, שאתה אדם נדיב שמסוגל ליישם בפועל את האמת, שאתה אדם ישר שמחזיק במציאויות-אמת ושאתה בעל לב ירא-אל. אם שיעור הקומה שלך עדיין נמוך אולם יש בך רצון, ואתה מוכן לשאוף אל האמת, ולשאוף לעשות דברים בהתאם לעיקרון, ואתה מסוגל להתמודד עם דברים ולנהוג באחרים על בסיס עקרונות, אזי גם כל אלה מעידים על מידה מסוימת של לב ירא-אל; זה עניין בסיסי ביותר. אם אינך מסוגל להשיג אפילו את הדבר הזה ואינך יכול לרסן את עצמך, אתה בסכנה גדולה ואתה מפחיד למדי. אילו היית בעמדת כוח, היית מסוגל להעניש אנשים ולהקשות עליהם; או-אז היית עלול להפוך לצורר משיח בכל רגע.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חמשת התנאים שצריכים להתקיים כדי שניתן יהיה לעלות על המסלול הנכון של אמונה באל

מהו הגילוי הברור ביותר של אדם בעל צביון מרושע? כשהוא נתקל באדם תמים שקל להיטפל אליו ואז הוא מתחיל להיטפל אליו ולשחק איתו כמו בצעצוע. זוהי תופעה נפוצה. כשאדם טוב לב יחסית רואה אדם תמים ופחדן, הוא חש חמלה כלפיו ואפילו אם אינו יכול לעזור לו הוא לא יתנהג בבריונות כלפיו. כשאתה רואה שאחד האחים או האחיות שלכם הוא תמים, איך אתה מתייחס אליו? אתה מתנהג כלפיו בבריונות או בקנטרנות? (סביר להניח שאתנשא עליו). התנשאות על אנשים היא דרך שבה אתה רואה אנשים ומגבש דעה עליהם, היא סוג של צורת חשיבה, אבל הדרך שבה אתה פועל כלפיהם ומדבר איתם קשורה בצביון שלך. אמרו לי, באיזה אופן אתם פועלים כלפי אנשים ביישנים ופחדנים? (אני אומר להם כל הזמן מה לעשות ונטפל אליהם). (כשאני רואה אותם טועים בביצוע חובתם אני מפלה ומדיר אותם). הדברים שאתה מזכיר הם גילויים של צביון מרושע והם קשורים לצביונות של אנשים. קיימים עוד הרבה דברים כאלה, לכן אין צורך לפרט בנוגע להם. האם נתקלת פעם באדם כזה, מישהו שרצה שהאדם שהעליב אותו ימות ואפילו התפלל לאל וביקש ממנו לדון אותו לגיהינום ולמחות אותו מעל פני האדמה? אף שלאיש אין כוח כזה, האדם חשב בליבו כמה טוב היה אילו היה לו כוח כזה או התפלל לאל וביקש ממנו לעשות את זה. האם יש מחשבות כאלה בליבכם? (כשאנחנו מפיצים את הבשורה ונתקלים באנשים רעים שתוקפים אותנו ומדווחים עלינו למשטרה, אני מרגיש מלא שנאה כלפיהם וחושב מחשבות כמו "יום יבוא והאל יעניש אתכם"). זהו מקרה אובייקטיבי למדי. תקפו אותך, עברת סבל וכאב, רמסו לחלוטין את היושרה האישית שלך ואת הכבוד העצמי שלך – בנסיבות כאלה לרוב האנשים יהיה קשה להתגבר על זה. (אנשים מפיצים באינטרנט שמועות על הכנסייה שלנו, הם טוענים טענות רבות וכשאני קורא אותן אני מתרגז ממש ויש לי הרבה שנאה בלב). האם זוהי רשעות או רגזנות או אנושיות רגילה? (זוהי אנושיות רגילה. לא לשנוא שדים ואויבים של האל זה לא אנושיות רגילה). נכון. זוהי החשיפה, ההתגלות והתגובה של אנושיות רגילה. אם אנשים לא שונאים דברים שליליים או אוהבים דברים חיוביים, אם אין להם שום סטנדרטים של מצפון, אז הם לא בני אדם. בנסיבות כאלו, איזו פעולה האדם יכול לנקוט כדי לפתח צביון מרושע? אם השנאה והתיעוב האלו מותמרות לסוג של התנהגות, אם אתה מאבד כל היגיון ופעולותיך חוצות קו אדום מסוים שמעבר לו אינך אנושי, אם סביר שתהרוג אותם אפילו ותעבור על החוק – אזי זוהי רשעות, זוהי פעולה אופיינית לאנשים חמומי מוח. כשאנשים מבינים את האמת והם מסוגלים להבחין באנשים רעים והם שונאים רשעות, זוהי אנושיות רגילה. אבל אם אנשים מטפלים בדברים בדרך של חמומי מוח, הם פועלי ללא עקרונות. האם זה שונה באופן כלשהו מעשיית מעשים רעים? (כן). יש שוני. אם אדם כלשהו הוא שלילי ביותר, מרושע ביותר, רע ביותר ובלתי מוסרי ביותר ואתה מרגיש כלפיו אנטיפתיה גדולה עד כדי כך שאתה מבקש מהאל לקלל את האדם הזה, אז זה בסדר. אבל אם התפללת פעמיים-שלוש והאל לא פעל, האם זה בסדר לקחת את העניינים לידיים שלך? (לא). אתה יכול להתפלל לאל ולבטא את השקפותיך ואת דעותיך ואז לחפש את עקרונות האמת; במקרה כזה תוכל לטפל בדברים כהלכה. אבל אסור לך לדרוש מהאל לגבות בשבילך מחיר או לנסות לאלץ את האל לעשות זאת, ועוד פחות מכך מותר לך להניח לרגזנות שלך לגרום לך לעשות דברים טיפשיים. עליך לנקוט גישה רציונלית כלפי העניין. עליך להיות סבלני, להמתין לזמן האל ולהשקיע זמן רב יותר בתפילה לאל. ראה כיצד האל פועל בחכמה כלפי השטן והשדים וכך תוכל להיות סבלני. להיות רציונלי פירושו להפקיד את כל הדבר הזה בידי האל ולתת לאל לפעול. זה מה שיציר בריאה צריך לעשות. אל תפעל מתוך רגזנות. פעולה מתוך רגזנות אינה קבילה בעיני האל, האל מגנה אותה. בזמנים כגון אלה, הצביון שנחשף אצל בני אדם אינו חולשה אנושית או רוגז חולף, אלא צביון מרושע. ברגע שנקבע שזהו צביון מרושע אתה בצרות ולא סביר שתיוושע. זאת מכיוון שכאשר לאנשים יש צביון מרושע הם נוטים לפעול בניגוד למצפון ולהיגיון ולעבור על החוק ולהפר את הצווים המנהליים של האל. איך אפשר אפוא להימנע מזה? ישנם לכל הפחות שלושה קווים אדומים שאסור לחצות: הראשון הוא לא לעשות דברים בניגוד למצפון ולהיגיון, השני הוא לא לעבור על החוק והשלישי הוא לא להפר את הצווים המנהליים של האל. זאת ועוד, אסור לעשות שום דבר קיצוני או שום דבר שיפריע לעבודת הכנסייה. אם תקפיד על העקרונות האלה אז, לכל הפחות, ביטחונך יובטח ולא תסולק. אם אתה מתנגד ברשעות לכך שגוזמים אותך כי עשית מעשים רעים מכל הסוגים, זה מסוכן אפילו יותר. סביר שתפגע ישירות בצביון האל ותפונה מהכנסייה או תגורש ממנה. העונש על פגיעה בצביון האל הוא חמור הרבה יותר מאשר העונש על עבירה על החוק – זהו גורל גרוע ממוות. עבירה על החוק גוררת עונש מאסר לכל היותר; אתה תעבור כמה שנים קשות ואז תצא וזהו זה. אבל אם תפגע בצביון האל, אתה תסבול מעונש נצחי. לכן, אם לאנשים בעלי צביון מרושע אין שום רציונליות, הם נתונים בסכנה חמורה, סביר שיעשו מעשים רעים וודאי הוא שיקבלו עונש ויסבלו כגמולם. אם לאנשים יש קצת רציונליות, אם הם יכולים לחפש את האמת ולהתמסר לה ואם הם יכולים להימנע מעשיית יותר מדי מעשים רעים, אז בהחלט יש להם תקווה להיוושע. חיוני שלאדם יהיו רציונליות והיגיון. סביר שאדם בעל היגיון יקבל את האמת ויתייחס לגיזום כראוי. אדם חסר היגיון נתון בסכנה בעת הגיזום. נגיד למשל שמישהו כועס מאוד אחרי שמנהיג גזם אותו. הוא מרגיש רצון להפיץ שמועות ולתקוף את המנהיג, אבל הוא לא מעז לעשות זאת מחשש שיגרום לצרות. אך צביון כזה כבר קיים בליבו וקשה לומר אם הוא יפעל או לא יפעל לפיו. כל עוד צביון מסוג זה קיים בליבו של אדם, כל עוד המחשבות הללו קיימות, אז האדם כבר נתון בסכנה אף שאולי אינו פועל לפיהם. כשהנסיבות מאפשרות זאת – כשלאדם תהיה הזדמנות – סביר ביותר שהוא יפעל. כל עוד קיים הצביון המרושע שלו, אם לא פותרים אותו, אז האדם הזה יעשה מעשה רע במוקדם או במאוחר. אם כן, איזה מצבים אחרים יש שבהם האדם חושף צביון מרושע? אמרו לי. (ביצעתי את חובתי בשטחיות ולא השגתי שום תוצאות ואז הוחלפתי על ידי המנהיג בהתאם לעקרונות והרגשתי התנגדות במידת מה. ואז כשראיתי שהוא חשף צביון מושחת, חשבתי לכתוב מכתב כדי לדווח עליו). האם הרעיון הזה צץ לו משום מקום? בהחלט לא. הרעיון הזה הוא תוצר של הטבע שלך. הדברים שבטבעם של בני אדם נחשפים במוקדם או במאוחר, אין לדעת באיזה רגע או באיזה הקשר הם ייחשפו ויבואו לידי ביטוי בפעולה כלשהי. לפעמים אנשים אינם עושים דבר, אבל זה מפני שהמצב אינו מאפשר זאת. עם זאת, אם הם אנשים שחותרים אל האמת הם יוכלו לחפש את האמת כדי לפתור את זה. אם הם לא אנשים שחותרים אל האמת הם יעשו כרצונם ויעשו מעשה רע מיד כשהמצב יאפשר זאת. לכן, אם הצביון המושחת לא ייפתר, סביר ביותר שאנשים יכניסו את עצמם לצרות ובמקרה כזה ייאלצו לאכול את הדייסה שבישלו. יש אנשים שלא חותרים אל האמת ותמיד מבצעים את חובותיהם בשטחיות. לא מקובל עליהם להיגזם, הם לעולם לא מתחרטים ובסופו של דבר מחרימים אותם על מנת שיהרהרו על אודות עצמם. יש אנשים שמפונים מהכנסייה כי הם מפריעים כל הזמן לחיי הכנסייה והם הפכו לתפוחים רקובים; ויש אנשים שמגורשים כי הם עושים מעשים רעים מכל הסוגים. לכן אין זה משנה איזה מין אנשים הם, אם מישהו חושף צביון מושחת לעתים קרובות ואינו מחפש את האמת כדי לפתור את זה, סביר שהוא יעשה מעשים רעים. הצביון המושחת של בני האדם אינו מורכב מגאוותנות בלבד אלא גם מרוע לב ורשעות. גאוותנות ורשעות הם פשוט גורמים שכיחים.

אם כן, איך צריך לפתור את הבעיה של חשיפת צביון מרושע? אנשים מזהים מהו הצביון המושחת שלהם. הצביון של אנשים מסוימים הוא מרושע, זדוני וגאוותני במיוחד והם חסרי מצפון לחלוטין. זהו הטבע של אנשים רעים ואנשים אלה הם האנשים המסוכנים מכול. כשאנשים אלה מחזיקים בהשפעה, השדים והשטנים מחזיקים בהשפעה. בבית האל, כל האנשים הרעים נחשפים ומסולקים מפני שעשו מעשים רעים מכל הסוגים. כשאתה מנסה לשתף על האמת עם אנשים רעים או מנסה לגזום אותם, יש סיכוי גדול שהם יתקפו אותך או ישפטו אותך או אפילו ינקמו בך – כל אלה הם תוצאות של העובדה שהצביונות שלהם זדוניים כל כך. למעשה, הדבר הזה נפוץ מאוד. לדוגמה, יכולים להיות שני אנשים שמסתדרים היטב זה עם זה, שמתחשבים מאוד זה בזה ומבינים זה את זה – אבל בסופו של דבר יש ביניהם מחלוקת לגבי דבר אחד שקשור לאינטרסים שלהם והם מנתקים קשר זה עם זה. אנשים מסוימים אפילו נהיים אויבים ומנסים לנקום זה בזה. כולם מרושעים ביותר. כשמדובר באנשים שמבצעים את חובתם, האם שמתם לב איזה דברים נגלים ונחשפים אצלם כשהם נופלים טרף לצביון מרושע? הדברים האלה קיימים בוודאות, ומחובתכם לעקור אותם מהשורש. הדבר הזה יעזור לכם להבחין בדברים האלה ולזהות אותם. אם אינכם יודעים כיצד להבחין בהם ולעקור אותם מהשורש, לעולם לא תוכלו להבחין באנשים רעים. יש אנשים שלאחר שצוררי משיח הטעו אותם והם עברו להשפעתם, חייהם נפגעו ורק אז התברר להם מהו צורר משיח ומהו צביון מרושע. ההבנה שלכם את האמת היא שטחית מדי. ההבנה שלכם את האמת נגמרת ברמת המילה הדבורה או הכתובה, או שאתם מבינים רק מילים ודוקטרינות, והדברים האלה כלל ללא עולים בקנה אחד עם המציאות. אחרי שהאזנתם לדרשות רבות נראה שיש הבנה ונאורות בליבכם; אבל כשאתם מתמודדים עם המציאות אתם בכל זאת לא יכולים להבחין בדברים כפי שהם באמת. כולכם יודעים, באופן תאורטי, מהם הגילויים של צורר משיח, אבל כשעיניכם נחות על צורר משיח אמיתי אינכם יכולים להבחין בכך שהוא צורר משיח. הסיבה לכך היא שיש לכם ניסיון מועט מדי. לאחר שיהיה לכם יותר ניסיון, לאחר שתיפגעו מספיק מידי צוררי משיח, תהיה לכם יכולת טובה וממשית להבחין בפרצופם האמיתי. כיום, אף שרוב האנשים מאזינים לדרשות בקפידה בזמן הכינוסים ורוצים לשאוף אל האמת, לאחר ששמעו את הדרשה הם מבינים רק את משמעותה המילולית, הם אינם מתקדמים לרמה התיאורטית, ואין להם יכולת לחוות את הצד המעשי של האמת. משום כך, כניסתם אל מציאות האמת היא שטחית מאוד ופירוש הדבר הוא שאינם יכולים להבחין באנשים רעים ובצוררי משיח. לצוררי משיח יש תמצית של אנשים רעים, אבל מלבד צוררי משיח ואנשים רעים, האם לאנשים אחרים אין צביונות מרושעים? במציאות, אין אנשים טובים. כשהכול בסדר הם שופעים חיוכים, אבל כשהם מתמודדים עם משהו שפוגע באינטרסים שלהם הם נעשים מכוערים. זהו צביון מרושע. הצביון המרושע הזה יכול להיחשף בכל עת; זה עניין בלתי-רצוני. אז מה בדיוק קורה כאן? האם זה עניין של דיבוק רוחות רעות? האם זה עניין של גלגול נשמות של שדים? אם זה עניין של אחד משני הדברים האלה, אז לאדם יש תמצית של אדם רע ודבר אינו יכול לעזור לו. אם התמצית שלהם אינה של אדם רע ופשוט יש להם את הצביון המושחת הזה אז מצבם אינו סופני, ואם יוכלו לקבל את האמת עדיין יש להם תקווה להיוושע. אם כן, כיצד אפשר לפתור צביון מרושע ומושחת זה? ראשית, כשאתה נתקל בעניינים אתה מוכרח להתפלל לעתים קרובות ולחשוב איזה מניעים ותשוקות יש לך. אתה מוכרח לקבל את הבחינה של האל ולשמור על שליטה בהתנהגותך. זאת ועוד, אסור לך לחשוף אף מילה או התנהגות רעות. אם אדם מגלה שיש בליבו זדון וכוונות שגויות והוא רוצה לעשות מעשים רעים, חובתו לחפש את האמת כדי לפתור זאת, חובתו למצוא את דברי האל הרלוונטיים כדי להבין את העניין ולפתור אותו, חובתו להתפלל לאל, לבקש את הגנתו, להישבע לאל ולקלל את עצמו כשאינו מקבל את האמת ועושה את הרע. שיתוף עם האל בדרך הזאת מעניק הגנה ומונע מאדם לעשות את הרע. אם משהו קורה לאדם ועולות אצלו כוונות רעות אך הוא מתעלם מכך ופשוט נותן לדברים להתנהל מעצמם או חושב שמובן מאליו שזאת הדרך שעליו לפעול, אזי הוא אדם רע ואינו אדם שממש מאמין באל ואוהב את האמת. אדם כזה עדיין רוצה להאמין באל ולנהות אחריו, לקבל ברכה ולהיכנס למלכות השמיים – האם זה אפשרי? הוא חולם.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה של ששת סוגי הצביונות המושחתים היא ידיעה עצמית אמיתית