דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

הדבר שהכי קשה לזהות הוא רשעות, כיוון שהיא כבר נעשתה לטבע האדם ואנשים מתחיל להלל אותה, ואפילו רשעות גדולה עוד יותר אינה רשעות בעיניהם. לכן צביון מרושע הוא קשה לזיהוי אפילו יותר מצביון עיקש. יש אנשים שאומרים: "איך זה שלא קל לזהות זאת? לכל האנשים יש תשוקות מרושעות. האין זאת רשעות?" האמירה הזו שטחית. מהי רשעות אמיתית? אילו מצבים הם מרושעים כשהם באים לידי ביטוי? כשאנשים משתמשים באמירות שנשמעות נשגבות כדי להסתיר את הכוונות המרושעות והמבישות שבעמקי לבם, גורמים לזולת להאמין שהאמירות הללו הן טובות, גלויות ולגיטימיות מאוד, ובסופו של דבר מממשים את מניעיהם הנסתרים – האם זה צביון מרושע? מדוע זה נקרא "להיות מרושע" ולא "להיות ערמומי"? במונחים של צביון ומהות, הערמומיות אינה גרועה כמו רשעות. להיות מרושע זה יותר חמור מלהיות ערמומי, זוהי התנהגות בוגדנית ונאלחת יותר מערמומיות, ולאדם הממוצע קשה לראותה כהוויתה. לדוגמה, באיזה סוג של מילים הנחש השתמש כדי לפתות את חווה? מילים מטעות שנשמעות נכונות ונדמה שהן נאמרות לטובתך האישית. אינך מודע לכך שבמילים האלה יש משהו לא כשורה או שמאחוריהן עומדת כוונת זדון, ובה בעת אינך מסוגל להרפות מההצעות של השטן. זהו פיתוי. כאשר מפתים אותך ואתה מקשיב למילים מסוג זה, אינך יכול אלא להתפתות, וסביר שתיפול למלכודת ותגשים בכך את מטרתו של השטן. הדבר הזה נקרא רשעות. הנחש השתמש בשיטה זו כדי לפתות את חווה. האם זהו סוג של צביון? (אכן.) מאין בא סוג צביון זה? הוא בא מהנחש, מהשטן. סוג צביון מרושע זה קיים בטבע האדם. הרשעות הזאת שונה מהתשוקות המרושעות של אנשים, הלא כן? איך נוצרות תשוקות מרושעות? הדבר קשור בבשר. רשעות אמיתית היא סוג של צביון חבוי במעמקים, שאנשים חסרי ניסיון או הבנה של האמת אינם יכולים להבחין בו כלל. זוהי הסיבה שבגללה הצביון הזה הוא הקשה ביותר לזיהוי מבין כל צביונות האדם. אצל איזה סוג של אדם הצביון המרושע קיים בדרגה החמורה ביותר? אצל אנשים שאוהבים לנצל את הזולת. הם מצטיינים כל כך בתמרון אנשים, עד שלאחר מעשה, האנשים שהם תמרנו אינם יודעים אפילו מה קרה. לאדם מסוג זה יש צביון מרושע. אנשים מרושעים מתבססים על ערמומיות ומשתמשים באמצעים אחרים כדי לכסות על ערמומיותם, להסתיר את חטאיהם ולהסתיר את כוונותיהם, מטרותיהם ותשוקותיהם האנוכיות הסודיות. זוהי רשעות. זאת ועוד, הם משתמשים באמצעים מגוונים כדי לפתות, לשדל ולהדיח, וגורמים לך לעשות את רצונם ולספק את תשוקותיהם האנוכיות על מנת להשיג את מטרותיהם. כל זה הוא מרושע. זהו צביון שטני אותנטי. האם הפגנת התנהגות כלשהי מהתנהגויות אלו? איזה היבט מההיבטים של הצביון המרושע הפגנת יותר: פיתוי, שידול או שימוש בשקרים כדי לכסות על שקרים אחרים? (אני מרגיש שעשיתי קצת מכל דבר.) אתה מרגיש שעשית קצת מכל דבר. כלומר, ברמה האמוציונלית, אתה מרגיש שגם הפגנת וגם לא הפגנת את ההתנהגויות הללו. אתה לא יכול להביא שום ראיה. בחיי היום יום שלך, אפוא, האם אתה קולט כשאתה חושף צביון מרושע כשאתה מתמודד עם משהו? למעשה, הדברים הללו קיימים בצביון של כל אדם. לדוגמה, יש משהו שאתה לא מבין, אבל אתה לא רוצה שאחרים יידעו שאתה לא מבין, אז אתה משתמש באמצעים מגוונים כדי להטעות אותם כך שיחשבו שאתה מבין. זוהי מרמה. מרמה מסוג זה היא ביטוי של רשעות. ישנם גם פיתוי ושידול, שניהם ביטויים של רשעות. אתם מפתים אנשים אחרים לעתים קרובות? אם אתם מנסים באופן לגיטימי להבין מישהו, רוצים לשתף עמו, והדבר דרוש למען עבודתכם והמעשה הוא אינטראקציה הולמת, אזי הוא לא נחשב לפיתוי. אבל אם יש לכם כוונה ומטרה אישיות ואינכם רוצים באמת להבין את הצביון של אדם זה, את הידע שלו ואת הדברים שהוא חותר אליהם, אלא רוצים לחלץ ממנו את המחשבות הפנימיות ביותר שלו ואת רגשותיו האמיתיים, אזי מעשה זה נקרא רשעות, פיתוי ושידול. אם אתה עושה את זה, יש לך צביון מרושע; האין זה משהו מוסתר? האם קל לשנות צביון שכזה? אם תוכל להבחין אילו ביטויים יש לכל אחד ואחד מההיבטים של צביונך, לאילו מצבים הם גורמים בדרך כלל, ותוכל לעשות את ההתאמה בינם לבין עצמך ולהרגיש עד כמה נורא ומסוכן הוא סוג הצביון הזה, אזי תרגיש שמוטל עליך העול להשתנות מבחינה זו, ותוכל להרגיש צמא לדברי האל ולקבל את האמת. זהו השלב שבו תוכל להשתנות ולזכות בישועה. אבל אם לאחר שעשית את ההתאמה בינם לבין עצמך אתה עדיין לא צמא לאמת, אין לך תחושת חוב או תחושת אשמה – קל וחומר שאין בך שום חרטה – ואינך אוהב את האמת, אזי יהיה לך קשה להשתנות. ההבנה לא תועיל, כי כל מה שאתה מבין הוא רק דוקטרינה. לא חשוב באיזה היבט של האמת מדובר – אם הבנתך עוצרת ברמת הדוקטרינה ואינה מתחברת עם היישום בפועל והכניסה שלך, הדוקטרינה שאתה מבין לא תועיל כלל. אם לא תבין את האמת, אזי לא תזהה את הצביון המושחת שלך ולא תתחרט לפני האל ותתוודה, וגם לא תרגיש בחוב לאל ותשנא את עצמך, אזי סיכוייך לזכות בישועה יהיו אפס. אם תכיר בחומרת בעיותיך אך לא יהיה לך אכפת ולא תשנא את עצמך, ועדיין תרגיש קהה חושים וסביל מבפנים ללא קבלה של שיפוט האל וייסורו, ללא תפילה לאל והסתמכות עליו שיפתור את צביונך המושחת, אזי אתה בסכנה גדולה ולא תזכה בישועה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה עצמית יכולה לסייע בחתירה אל האמת

רשעות משתייכת לרמה עמוקה יותר מאשר ערמומיות. היא יותר בוגדנית, יותר חשאית, יותר מטעה וקשה יותר להבין אותה, וכמו כן, רשעות טומנת בחובה שידול, שכנוע, פיתוי, השגת אמון, שיחוד, והשפעה בעורמה. התנהגויות ופעולות אלה הן הרבה מעבר לערמומיות. הן מרושעות ללא ספק. האדם לא אמר, "אם לא תגיד לי, אני אכה אותך, אבעט בך, או אשחט אותך!" הוא לא אימץ שיטות כאלה, וכלפי חוץ הוא לא נראה זדוני. עם זאת, זה אף אימתני יותר מאשר זדון. זוהי רשעות. מדוע אני אומר שזו רשעות? רוב האנשים יכולים בדרך כלל להבחין בערמומיות, אך השיטה שלו שטנית יותר. על פני השטח הוא משתמש בשפה מנומסת התואמת לחיבה אנושית. אך במציאות, עמוק בפנים קיימים דברים נסתרים יותר. הפעולות והשיטות שלו סמויות יותר, בוגדניות יותר מאשר הערמומיות שאנשים רואים ונתקלים בה בדרך כלל. הטקטיקות שלו מתוחכמות יותר, יותר דו-פרצופיות ויותר מטעות. זוהי רשעות.

האם אתם יכולים לזהות, בחיי היום יום, את הגילוי של הצביון המרושע ושל ההתנהגות המרושעת אצל אנשים אחרים, ולהבחין בהם? למרות שאנשים ערמומיים יכולים להיות די מנומסים, רוב האנשים מסוגלים להבחין בטיבם האמיתי לאחר שהם מתרועעים איתם במשך זמן מה. אולם, לא קל לזהות את אלה שהם בעלי צביון מרושע. אם אינכם יכולים לראות את המהות או את ההשלכות, אין כל דרך להבחין בטיבם האמיתי. אנשים רשעים הם אפילו יותר בוגדניים מאשר הערמומיים. אין לך כל דרך להבחין בטיבם האמיתי רק מתוך משפט אחד או שניים. כאשר מדובר באנשים בעלי צביון מרושע, אולי לא תצליח, במהלך תקופה מסוימת או תוך פרק זמן קצר, להבחין בטיבם או להבין מדוע הם עושים דבר מסוים, מדוע הם מדברים או מתנהגים באופן כלשהו. יום אחד, לאחר שהם ייחשפו לחלוטין ויתגלו במלוא מערומיהם, כולם יגלו סוף סוף את טיבם. מדובר ביותר מסתם ערמומיות – זו רשעות. לכן, הבחנה בצביון מרושע דורשת פרק זמן מסוים, ולעתים ההשלכות חייבות להיחשף לפני שניתן יהיה להבחין בכך – זה לא דבר שניתן להבחין בו במהירות. למשל, הדרקון הגדול האדום כאש הוליך אנשים שולל במשך עשרות שנים, ורק כעת למספר קטן של אנשים יש יכולת הבחנה כלשהי. הדרקון הגדול האדום כאש אומר לעתים דברים שנשמעים טוב ועולים בקנה אחד באופן הטוב ביותר עם תפיסות אנושיות, כשהוא חורט על דגלו את שירות העם כדי להוליך אנשים שולל, כמו גם צדק כדי לגרש בדלנים, בעודו טובח באינספור אנשים טובים. אך רק מעטים יכולים להבחין בכך, כי מה שהוא אומר ועושה נראה נכון לאנשים. כל בני האדם חושבים שכל מה שהוא עושה הוא צודק וראוי, חוקי והגיוני, ועולה בקנה אחד עם הומניות. כתוצאה מכך, הוא הוליך אנשים שולל במשך עשרות שנים. כאשר הוא ייחשף ויתמוטט בסופו של דבר, אנשים יראו שפניו האמיתיות הן פני השטן, ושמהות טבעו מרושעת. הדרקון הגדול האדום כאש מוליך אנשים שולל שנים רבות כל כך, והרעל של הדרקון הגדול האדום כאש קיים אצל כולם – הם הפכו לצאצאיו. האם מישהו מביניכם מסוגל לעשות את סוג הדברים שהדרקון הגדול האדום כאש עשה? יש אנשים אשר מדברים כמו הדרקון הגדול האדום כאש, משתמשים במילים מרצות אך אינם מבצעים כל עבודה אמיתית. כל מילותיהם נעימות, אך הם אינם מבצעים כל עבודה אמיתית. כמו כן, הם ערמומיים ומרושעים במיוחד. אם מישהו מעליב אנשים כאלה, הם לא ירפו. במוקדם או במאוחר, הם ימצאו את ההזדמנות המתאימה להשיג את מטרתם, נקמה, מבלי שיפיקו מכך כל יתרון גלוי. הם עשויים אפילו לטפל בעניין מבלי לחשוף את עצמם ומבלי להראות את פניהם. האין זה מרושע? אנשים מרושעים פועלים בעזרת עקרונות, שיטות, כוונות, מניעים ומטרות חשאיים ונסתרים במיוחד. אנשים מרושעים רוקמים מזימות כדי לפגוע באחרים, לעתים הם משתמשים באנשים אחרים כדי שאלה יהרגו בשמם, לעתים הם מייסרים אחרים כשהם מפתים אותם לבצע חטאים, לעתים הם משתמשים בחוקים או פונים לכל מיני אמצעים בזויים על מנת לייסר אחרים. כל אלה הם ביטויים של רשעות, ואף לא אחד מהם מהווה שיטה צודקת או ישרה. האם מישהו מביניכם מפגין התנהגות או גילויים כאלה? האם אתם יכולים להבחין בהם? האם אתם מודעים לכך שהם מהווים צביון מרושע? ערמומיות בדרך כלל יכולה להיראות כלפי חוץ: מישהו הולך סחור סחור או משתמש בשפה מליצית, ואף אחד לא יכול לקרוא את המחשבות שלו. זוהי ערמומיות. מהו המאפיין העיקרי של רשעות? כאשר המילים שלהם נשמעות מרצות במיוחד, והכול נראה נכון על פני השטח. לא נראה שיש בעיה כלשהי, והכול נראה טוב למדי מכל זווית. כאשר הם מבצעים מעשה, לא רואים שהם משתמשים באמצעי מסוים כלשהו, וכלפי חוץ אין כל סימן לנקודות תורפה או פגמים, ועם זאת, הם משיגים את מטרתם. הם מבצעים דברים בחשאיות קיצונית. כך צוררי משיח מוליכים אנשים שולל. קשה מכול להבחין באנשים ובעניינים כאלה. יש אנשים שאומרים בדרך כלל את הדברים הנכונים, נותנים תירוצים שנשמעים טוב, ומשתמשים בדוקטרינות, אמירות או פעולות מסוימות המתיישבות עם תחושות אנושיות, כדי להונות אנשים. הם מעמידים פנים שהם מבצעים דבר אחד בעודם מבצעים דבר אחר כדי להשיג את מטרתם הכמוסה. זוהי רשעות, אך רוב האנשים מחשיבים התנהגות כזו כהתנהגות ערמומית. ההבנה ויכולת הניתוח של אנשים לגבי רשעות מוגבלות יחסית. למעשה, רשעות קשה יותר להבחנה מאשר ערמומיות מכיוון שהיא חשאית יותר, והשיטות והפעולות של רשעות מתוחכמות יותר. אם למישהו יש צביון ערמומי בקרבו, בדרך כלל אחרים יוכלו לגלות את הערמומיות שלו תוך יומיים או שלושה של התרועעות עימו, או שהם יוכלו לקלוט את גילוי הצביון הערמומי בפעולות ובמילים של אותו אדם. אולם, במקרה של אדם מרושע: זה אינו דבר שניתן להבחין בו תוך ימים ספורים, מכיוון שללא התרחשות של מאורעות משמעותיים או נסיבות מיוחדות בפרק זמן קצר, לא קל להבחין בדבר כלשהו רק מתוך האזנה לאדם כשהוא מדבר. הם תמיד אומרים ועושים את הדברים הנכונים, ומציגים דוקטרינות נכונות אחת אחרי השנייה. לאחר מספר ימים של התרועעות עימו, אולי תחשוב שהאדם הזה טוב למדי, מסוגל לנטוש דברים ולהשקיע מעצמו, בעל הבנה רוחנית, בעל לב אוהב-אל, וכן ניחן במצפון ובהיגיון באופן בו הוא פועל. אך לאחר שהוא מטפל במספר דברים, אתה רואה שהדיבור והפעולות שלו מעורבבים עם יותר מדי דברים, יותר מדי כוונות שטניות. אתה מבין שהאדם הזה אינו אדם כן אלא ערמומי – דבר מרושע. כדי להתרועע עם אנשים, הם משתמשים לעתים קרובות במילים הנכונות ובביטויים מְרצים שעולים בקנה אחד עם האמת ומביעים חיבה אנושית. מצד אחד, הם מבססים את עצמם, ומצד שני, הם מוליכים אחרים שולל, זוכים ביוקרה ובמעמד בקרב בני האדם. אנשים אלה מטעים בצורה יוצאת דופן, ולאחר שהם משיגים השפעה ומעמד, הם יכולים להוליך שולל ולפגוע באנשים רבים. אנשים בעלי צביון מרושע הם מסוכנים ביותר. האם יש אנשים כאלה מסביבכם? האם אתם בעצמכם כאלה? (כן.) אם כן, עד כמה זה חמור? אם אתם מדברים ופועלים ללא כל עקרונות-אמת, מסתמכים לחלוטין על טבע מרושע בפעולותיכם, מבקשים תמיד להוליך אחרים שולל ולחיות מאחורי מסיכה, כך שאנשים אחרים לא יוכלו לראות את טיבכם האמיתי או לזהות אתכם, ויתייחסו לאנושיות ולמעמד שלכם בהערכה ובהערצה – זוהי רשעות. האם אתם מפגינים התנהגות מרושעת כזו רק מדי פעם, או האם אתם מתנהגים כך רוב הזמן? האם זה פשוט מי שאתם וזה אתגר עבורכם לצאת לחופשי? אם אתם משתמשים בשיטות כאלה רק מדי פעם, ניתן עדיין לשנות את זה. אולם, אם זה פשוט מי שאתם, ואתם מתנהגים בעקביות עם טקט וערמומיות, ומסתמכים באופן קבוע על מזימות, אזי אתם השטנים הערמומיים ביותר. אני אגיד לכם את האמת: אנשים כאלה לעולם לא ישתנו.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט חמישי: הם מטעים בני אדם, מפתים אותם, מאיימים עליהם ושולטים בהם

אימרו לי, האם לשם יישום האמת בפועל וטיפול בעניינים על פי עקרונות-האמת נדרשים תירוצים והצטדקויות שונים? (לא.) כל עוד לאדם יש לב כן, הוא יכול ליישם את האמת בפועל. האם אנשים שלא מיישמים את האמת בפועל מתרצים תירוצים שונים? לדוגמה, כאשר הם עושים דבר מה לא נכון, פועלים בניגוד לעקרונות, ומישהו מעיר להם, האם הם מוכנים להקשיב? הם לא מקשיבים. האם חוסר ההקשבה שלהם הוא הדבר היחיד? באיזה מובן הם מרושעים? (הם מוצאים תירוץ כדי לשכנע אותך, לגרום לך לחשוב שהם צודקים.) הם ימצאו פרשנות שתואמת את המושגים והדמיונות שלך, ואז הם ישתמשו במערכת של תיאוריות רוחניות שאתה יכול להכיר ולקבל ואשר תואמות לאמת, כדי לשכנע אותך, לגרום לך להצטרף אליהם ולהאמין בכנות שהם צודקים, הכול כדי להשיג את מטרתם להטעות אנשים ולשלוט בהם. האין זו רשעות? (כן.) זו אכן רשעות. ברור שהם עשו משהו לא נכון, פעלו בניגוד לעקרונות ולאמת במעשיהם, ולא יישמו את האמת בפועל, אך הם ממציאים מערכת של הצדקות תיאורטיות. זה באמת מרושע. זה כמו זאב שטורף כבשה; במקור, היה זה מטבעו של הזאב לטרוף כבשים, והאל ברא חיה כזו כדי שתאכל כבשים – כבשים הן מזונו של הזאב. אך אחרי שהזאב טורף כבשה, הוא עדיין מוצא תירוצים שונים. האם יש לך מחשבות על כך? אתה חושב: "טרפת את הכבשה שלי ועכשיו אתה רוצה שאני אחשוב שהיית חייב לטרוף אותה, שזה היה הגיוני וראוי שתטרוף אותה, ואני אפילו צריך להודות לך". האם אינך כועס? (כן, אני כועס.) כאשר אתה כועס, אילו מחשבות אתה חושב? אתה חושב: "הבחור הזה מרושע מדי! אם אתה רוצה לטרוף את הכבשה, קדימה, זה בדיוק מה שאתה; לטרוף את הכבשה שלי זה דבר אחד, אבל אתה אפילו מביא גיבוב של סיבות ותירוצים, ומבקש ממני להיות אסיר תודה לך בתמורה. האין זה בלבול בין נכון ולא נכון?" זו רשעות. כשזאב רוצה לטרוף כבשה, אילו תירוצים הוא ממציא? הזאב אומר: "כבשה קטנה, היום אני חייב לטרוף אותך כי אני צריך להתנקם בך על שהעלבת אותי בשנה שעברה." הכבשה, שחשה שנעשה לה עוול, אומרת: "אפילו לא נולדתי בשנה שעברה". כאשר הזאב מבין שמעד בלשונו וטעה בחישוב גילה של הכבשה, הוא אומר: "ובכן, לא נתייחס לזה, אבל אני עדיין צריך לטרוף אותך כי בפעם האחרונה ששתיתי מים מהנהר הזה, העכרת את המים ולכן אני צריך להשיב לך כגמולך." הכבשה אומרת: "אני נמצאת במורד הזרם של הנהר, ואתה במעלה הזרם. איך יכולתי ללכלך את המים במעלה הזרם? אם אתה רוצה לטרוף אותי, פשוט טרוף אותי. אל תחפש תירוצים מתירוצים שונים". זהו טבעו של הזאב. האין זו רשעות? (אכן, כן.) האם רשעותו של הזאב זהה לרשעותו של הדרקון הגדול האדום כאש? (כן.) תיאור זה מתאים ביותר לדרקון הגדול האדום כאש. הדרקון הגדול האדום כאש רוצה לעצור אנשים שמאמינים באל. הוא רוצה להאשים את האנשים האלה בפשעים. לכן, קודם כל הוא יוצר הסוואות מסוימות, הוא בודה שמועות מסוימות, ואז מפרסם אותן בעולם כדי לגרום לכל העולם להתקומם נגדך ולגנות אותך. הוא מייחס אישומים רבים למאמינים באל, כגון "הפרעה לסדר הציבורי", "הדלפת סודות מדינה" ו"חתירה תחת שלטון המדינה". הוא גם מפיץ שמועות שביצעת עבירות פליליות שונות ומייחס אותן אליך. האם זה יהיה בסדר אם תסרב להודות בהם? האם זה תלוי בהודאה שלך? לא. ברגע שהוא נחוש לעצור אותך, הוא מחפש תירוצים שונים בדיוק כמו זאב שמתכוון לטרוף כבשה. הדרקון הגדול האדום כאש יוצר הסוואות מסוימות, וטוען שעשינו משהו רע, כשלמעשה היו אלה אנשים אחרים שעשו זאת. הוא מטיל עלינו את האשמה ומפליל את הכנסייה. האם אתה יכול לטעון כנגד זה? (לא.) מדוע אינך יכול לטעון כנגד זה? האם אתה יכול לנהל איתו ויכוח ברור? האם אתה חושב שאם תטען נגדו ותסביר את המצב, הוא לא יעצור אותך? יש לך דעה טובה מדי לגביו. לפני שתסיים את דבריך, הוא יתפוס אותך בשיער, יטיח את ראשך בקיר ואז ישאל אותך: "האם אתה יודע מי אני? אני שד!" לאחר מכן יהיו מכות קשות, וימים ולילות של חקירות ועינויים לסירוגין, ואז תתחיל להתנהג כמו שצריך. בשלב זה אתה תבין: "אין כאן מקום להיגיון; זו מלכודת!" הדרקון הגדול האדום כאש לא מתווכח איתך – האם אתה חושב שהוא יוצר את ההסוואות האלה מבלי להתכוון, במקרה? יש מאחורי מעשיו קונספירציה והוא מתכנן את המהלך הבא. זוהי רק הקדמה למעשיו. יש כאלה שעדיין חושבים: "הם לא מבינים עניינים הקשורים לאמונה באל; אם אסביר להם, הכול יהיה בסדר". האם תוכל להסביר זאת בצורה ברורה? הוא הפליל אותך במשהו שלא עשית – האם עדיין תוכל להסביר דברים באופן ברור? כשהוא הפליל אותך, האם הוא לא ידע שלא אתה עשית זאת? האם הוא לא יודע מי עשה זאת? הוא יודע זאת טוב מאוד! אם כך, מדוע הוא מטיל עליך את האשמה? אתה הוא זה שהוא לוכד. האם לדעתך, כאשר הוא תולה בך את האשמה, הוא לא יודע שמתייחסים אליך שלא? הוא רוצה להתייחס אליך שלא בצדק ולעצור ולרדוף אותך. זו רשעות.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק ג')

צביונות מרושעים מתגלים בדרך נוספת. יש אנשים שרואים שבכינוסים בבית האל תמיד קוראים בדברי האל, משתפים על האמת, משוחחים על ידיעה עצמית, על ביצוע חובות כהלכה, על כיצד לפעול בהתאם לעקרונות, על כיצד לירוא מהאל ולסור מרע, על כיצד להבין את האמת וליישם אותה בפועל ועל היבטים אחרים של האמת. לאחר שכבר האזינו שנים רבות גוברת אצלם תחושת מיאוס ככל שהם מרבים להאזין, והם מתחילים להתלונן ולומר: "האם מטרת האמונה באל היא לזכות בברכות? למה אנחנו תמיד מדברים על האמת ומשתפים על דבר האל? זה לא נגמר לעולם? נמאס לי מזה!" אבל הם לא רוצים לחזור לעולם החילוני. הם חושבים לעצמם: "אמונה באל היא חדגונית כל כך, היא משעממת – איך אפשר להפוך אותה למעניינת קצת יותר? אני מוכרח למצוא משהו מעניין", לכן הם מסתובבים ושואלים: "כמה אנשים יש בכנסייה שמאמינים באל? כמה מנהיגים ועובדים יש? כמה הוחלפו? כמה מהם הם סטודנטים צעירים באוניברסיטה וסטודנטים לתואר שני? מישהו יודע מה מספרם?" הם מתייחסים לדברים ולנתונים האלה בתור האמת. איזה צביון זה? זוהי רשעות, שמכנים אותה לעתים קרובות "נאלחות". הם שמעו אמיתות רבות כל כך, אבל אף לא אחת מהן השרתה אצלם קשב או מיקוד מספיקים. ברגע שלמישהו יש פיסת רכילות או פיסת חדשות פנימיות, הם זוקפים אוזניים מיד, הם חוששים להחמיץ אותה. זוהי נאלחות, הלא כן? (כן). מה מאפיין אנשים נאלחים? האמת אינה מעניינת אותם כהוא זה. הם מתעניינים רק בדברים חיצוניים, הם מחפשים בחמדנות וללא לאות רכילות ודברים שאין להם שום קשר לאמת או להיווכחותם בחיים. הם חושבים שהבנת כל הדברים האלה, כל המידע הזה, והחזקתם בראשם פירושו הוא שיש להם מציאות-אמת, שהם באמת ובתמים חברים בבית האל, שהם בוודאי יקבלו אישור מהאל ויוכלו להיכנס למלכות האל. האם אתם חושבים שזה נכון באמת? (לא). אתם יכולים לראות מבעד לזה, אבל רבים מהמאמינים החדשים באל אינם יכולים. הם מקובעים על המידע הזה, הם חושבים שידיעת הדברים האלה הופכת אותם לחברים בבית האל – אבל למעשה האל מתעב אנשים כאלה יותר מכול, הם האנשים הגאוותניים, השטחיים והבורים יותר מכולם. האל התגלם כבשר ודם באחרית הימים על מנת לעשות את עבודת השיפוט והטיהור של בני האדם, והשפעתה היא לתת לבני האדם את האמת כחיים. אבל אם אנשים לא מתמקדים באכילה ובשתייה של דבר האל ותמיד מנסים לגלות רכילות ועוד פרטים על ענייניה הפנימיים של הכנסייה, האם הם חותרים אל האמת? האם הם אנשים שעושים עבודה כהלכה? לגביי, אנשים אלה הם מרושעים. הם חסרי אמונה. לאנשים כאלה אפשר לקרוא אנשים נאלחים. הדבר היחיד שהם מתמקדים בו תמיד הוא שמועות. הדבר מספק את סקרנותם, אבל האל מתעב אותם. אלה אינם אנשים שבאמת מאמינים באל ועוד פחות מכך הם אנשים שחותרים אל האמת. הם פשוט מאוד משרתי השטן שבאים להפריע לעבודת הכנסייה. יתירה מזאת, אנשים שתמיד בודקים את האל וחוקרים אותו הם המשרתים החביבים על התנין הגדול האדום כאש. האל שונא אותם ונגעל מהאנשים האלה יותר מכול. אם אתה מאמין באל, למה אתה לא סומך עליו? כשאתה בודק את האל וחוקר אותו, האם אתה מחפש את האמת? האם לחיפוש האמת יש קשר כלשהו למשפחה שלתוכה המשיח נולד או לסביבה שבה גדל? אנשים שתמיד שמים את האל מתחת למיקרוסקופ – האם הם לא מגעילים? אם יש לך כל הזמן תפיסות על דברים הנוגעים לאנושיות של המשיח, עליך להשקיע זמן רב יותר בחתירה אל ידע של דברי האל; רק כשתבין את האמת תוכל לפתור את בעיית התפיסות שלך. האם בדיקת הרקע המשפחתי של המשיח או נסיבות לידתו מאפשרת לך לדעת את האל? האם היא תאפשר לך לגלות את התמצית האלוהית של המשיח? בהחלט לא. אנשים שבאמת מאמינים באל מקדישים את עצמם לדברי האל ולאמת, ורק הדבר הזה תורם לידיעת התמצית האלוהית של המשיח. אבל למה מי שבוחנים את האל כל הזמן עוסקים בעיסוקים נאלחים? אנשים חסרי ערך אלה, שאין להם הבנה רוחנית, צריכים למהר ולצאת מבית האל! בכינוסים ובדרשות הובעו אמיתות רבות כל כך ושותפו דברים רבים כל כך – למה אתה מוכרח לבחון את האל בכל זאת? מה המשמעות של הבחינה המתמדת שלך את האל? המשמעות היא שאתה רשע מרושע! זאת ועוד, יש אפילו אנשים שחושבים שלמידת כל המידע הטריוויאלי הזה נותנת להם הון והם מסתובבים ומתרברבים בו. ומה קורה בסוף? הם נתעבים ומגעילים בעיני האל. האם הם אנושיים אפילו? האם הם לא שדים חיים? איך הם אנשים שמאמינים באל? הם מקדישים את כל מחשבותיהם לדרך הרשעות והנכלוליות. זה כאילו שהם חושבים שככל שהם יודעים יותר שמועות, כך הם יותר שייכים לבית האל ומבינים את האמת. אנשים כאלה הם מגוחכים לחלוטין. אין מישהו מגעיל יותר מהם בבית האל.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה של ששת סוגי הצביונות המושחתים היא ידיעה עצמית אמיתית

מהו הצביון המרושע ביותר שחושפים אנשים לפני האל? העמדת האל בניסיון. יש אנשים שחוששים שלא יהיה להם יעד טוב, ושקצם אינו מובטח משום שהם סטו מדרכם, עשו מעשים רעים, וביצעו עברות רבות לאחר שהחלו להאמין באל. הם חוששים שהם ילכו לגיהינום, ויראים תמיד לגבי הקץ והייעוד שלהם. הם כל הזמן חרדים, ותמיד תוהים: "האם קצי וייעודי העתידיים יהיו טובים או רעים? האם ארד לגיהינום או אעלה לשמים? האם אני אחד מאנשיו של האל או נותן שירות? האם אלך לאבדון או איוושע? עליי למצוא אילו מדברי האל עוסקים בכך". הם מבינים שכל דברי האל הם האמת, ושכולם חושפים את צביונותיהם המושחתים של אנשים, והם לא מוצאים את התשובות שהם מחפשים, אז הם תמיד מהרהרים היכן עוד לחפש. בהמשך, כשהם מוצאים הזדמנות לקידום ולהצבה בתפקיד חשוב, הם רוצים לבדוק את עמדתם של העליון, וחושבים: "מה חושבים עליי העליון? אם דעתם חיובית, הדבר מעיד על כך שהאל אינו זוכר את מעשיי הרעים מן העבר ואת העברות שביצעתי. הדבר מעיד על כך שהאל עדיין יושיע אותי, שעדיין יש לי תקווה". או-אז, בהמשך לרעיונותיהם, הם אומרים ישירות: "במקום שאנו נמצאים בו, רוב האחים והאחיות אינם מיומנים כל כך במקצועותיהם, והם מאמינים באל זמן קצר בלבד. אני מאמין באל יותר זמן מכולם. מעדתי ונכשלתי, היו לי מספר חוויות ולמדתי מספר לקחים. אם תוענק לי הזדמנות, אני נכון לשאת עול כבד ולהתחשב בכוונות האל". הם משתמשים בדברים אלה כמבחן כדי לבדוק האם לעליון יש כוונה כלשהי לקדמם, או האם העליון נטשו אותם. בפועל, הם לא באמת רוצים לקחת על עצמם את האחריות או את העול האלה; כשהם אומרים את הדברים האלה, מטרתם היא אך ורק לבחון את השטח, ולבדוק האם עדיין יש להם תקווה להיוושע. זוהי העמדה בניסיון. מהו הצביון מאחורי גישה זו של העמדה בניסיון? זהו צביון מרושע. אין זה משנה לכמה זמן נחשפת הגישה הזו, כיצד הם עושים זאת, או עד כמה הדבר מיושם, כך או כך, הצביון שהם חושפים הוא בהחלט מרושע, משום שבמהלך המעשה יש להם מחשבות, ספקות וחששות רבים.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב חמישי: סיכום של אופי צוררי המשיח ומהות הצביון שלהם (חלק ב')

מי שנתקף זעם ומשתולל כאשר אלוהים מוזכר, האם הוא ראה את אלוהים? האם הוא מכיר את אלוהים? הוא אינו מכיר את אלוהים, אינו מאמין בו, ואלוהים לא דיבר אליו. אלוהים מעולם לא הפריע לו, אם כך מדוע שהוא יכעס? האם נוכל לומר שאדם זה רע? מגמות חומריות, אכילה, שתייה, חיפוש הנאות ורדיפה אחר ידוענים – דבר מאלה אינו מפריע לאדם כזה. אך עצם האזכור של המילה "אלוהים" או של האמת של דברי האל מרתיח אותו. האין זו דוגמה לאופי רע? די בכך כדי להוכיח את אופיו הרע של אדם זה. עכשיו בנוגע אליכם – האם יש פעמים שבהן האמת מוזכרת או כאשר מוזכרים הניסיונות שבהם העמיד אלוהים את האנושות או כאשר מובאים דברי השיפוט של אלוהים כנגד האדם, ואינכם רוצים לשמוע על כך? ייתכן שתחשבו בלבכם: "האין זה נכון שכולם אומרים שאלוהים הוא האמת? מקצת מהדברים האלה אינם אמת, אלה הם בבירור רק דברי התוכחה של אלוהים כלפי האדם!" יש אנשים שייתכן שאף יסלדו מכך בלבם ויחשבו: "מדברים על כך בכל יום, על הניסיונות שלו, על השיפוט שלו, מתי זה יסתיים? מתי נגיע ליעד הטוב?" לא ידוע מאין מגיע הכעס הבלתי הגיוני הזה. איזה מין אופי זה? (אופי מרושע.) הוא מקבל הנחיה והכוונה מאופיו המרושע של השטן.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, אלוהים עצמו, הייחודי ה'

לכל האנשים הרעים יש צביונות מרושעים. יש רשעות שמתבטאת בצביונות אכזריים, כמו למשל התעמרות תדירה באנשים תמימים, התייחסות אליהם באופן ששם אותם ללעג או באופן עוקצני, הפיכתם הקבועה למושא לבדיחות, וניצול שלהם. אנשים רעים מרעיפים כבוד על אדם רע אחר שהם רואים ומתרפסים לפניו, אבל כשהם רואים אדם חלש הם רומסים אותו ונוהגים בו באגרסיביות. אלה הם אנשים אכזריים ומרושעים ביותר. כל מי שמתעמר בנוצרים או מדכא אותם הוא שד בתחפושת אדם; הוא חיה נטולת נשמה והתגלמות של שד. אם בין המון האנשים הרעים יש מי שאינם מתעמרים באנשים תמים ואינם מתאכזרים לנוצרים, שרק פורקים את זעמם על מי שמזיקים לאינטרסים האישיים שלהם, אזי בקרב הכופרים האנשים האלה נחשבים לאנשים טובים. ואולם מה מבדיל את הרשעות של צוררי משיח? הרשעות של צוררי משיח מתבטאת בראש ובראשונה במשיכה הייחודית שלהם לתחרות. הם מעזים להתחרות בשמיים, הם מתחרים בארץ ומתחרים באנשים אחרים. לא זו בלבד שהם אינם מאפשרים לאחרים להתעמר בהם, הם גם מתעמרים באחרים ומענישים אותם. מדי יום הם מהרהרים כיצד להעניש אנשים. אם הם מקנאים במישהו או שונאים אותו, הם לעולם לא ירפו. אלה הם האופנים שבהם צוררי משיח מגלים רשעות. במה עוד מתבטאת הרשעות הזאת? אפשר לזהות אותה בדרך העקלקלה שבה הם עושים דברים, אשר אנשים שיש להם קצת שכל, קצת ידע וקצת ניסיון חברתי מתקשים לזהות. הם עושים דברים בדרך עקלקלה במיוחד, והדבר מגיע עד כדי רשעות; זו אינה ערמומיות רגילה. הם יכולים לשחק מלוכלך ולהפעיל תכסיסים, והם עושים זאת ברמה גבוהה יותר מרוב האנשים. רוב האנשים אינם מסוגלים להתחרות בהם ואינם מסוגלים להתמודד עימם. אלה הם צוררי משיח. למה אני אומר שאנשים מן השורה אינם מסוגלים להתמודד איתם? בגלל שהרשעות שלהם היא כל כך קיצונית, שהם ניחנים בכוח עצום להטעות אנשים. הם מסוגלים להגות כל מיני דרכים לגרום לאנשים לסגוד להם ולנהות אחריהם. הם מסוגלים גם לנצל כל מיני סוגים של אנשים כדי להפריע לעבודת הכנסייה ולהזיק לה. בנסיבות כאלה, בית האל חוזר ומשתף על כל סוג של ביטוי, של צביון ושל מהות של צוררי משיח, כדי שאנשים יוכלו להבחין בהם. הדבר הכרחי. ישנם אנשים שאינם מבינים ואומרים: "למה משתפים כל הזמן על אופן ההבחנה בצוררי משיח?" משום שצוררי משיח מוכשרים ביותר בהטעיית אנשים. הם מסוגלים להוליך שולל אנשים רבים, כמו מגיפה קטלנית, אשר דרך התפשטותה עשויה בהתפרצות אחת לפגוע ברבים ולהביא למותם; היא מידבקת ומפושטת ביותר, וכושר ההדבקה שלה ושיעורי התמותה ממנה גבוהים מאוד. האין אלה השלכות חמורות? אם לא אשתף על כך אתכם, האם תוכלו להשתחרר מן ההטעיות ומן ההגבלות של צוררי משיח? האם תהיו באמת מסוגלים לפנות לאל ולהתמסר לו? זה קשה מאוד. כאשר אנשים מן השורה מגלים צביון גאוותני, זה לכל היותר גורם לאחרים להיווכח בכיעור של הגאוותנות שלהם. לפעמים הם מתפארים, לפעמים הם מתרברבים, ולפעמים הם אוהבים לנופף במעמד שלהם ולהטיף לאחרים. אבל זהו גם המקרה של צוררי משיח? על פניו, ייתכן שהם לא נראים כמי שמנופפים במעמד שלהם או נוטים לו חיבה, ייתכן שהם אף פעם לא נראים כמי שמעוניינים במעמד, ואולם בתוך תוכם הם חושקים בו עזות. כמו כמה מהקיסרים או מהאצילים פורעי החוק של הכופרים: כאשר הם נלחמים על אדמותיהם, הם סובלים את הקשיים יחד עם בני לווייתם ונדמים ענווים וחסרי שאיפות. ואולם, האם זיהיתם את הרצונות הכמוסים בעומק ליבם? למה הם מסוגלים לעמוד בקשיים כאלה? הרצונות שלהם הם שמחַזקים אותם. בתוך תוכם הם אוצרים שאפתנות אדירה, והם מוכנים לסבול כל סבל ולעמוד בכל הכפשה, השמצה, לעז או עלבון כדי שיום אחד אולי הם יזכו בכתר. האין זה עקלקל? האם הם יכולים להניח למישהו שיידע על השאפתנות הזאת? (לא.) הם מסתירים ומצפינים אותה. מה שנגלה על פני השטח זה אדם שמסוגל לסבול מה שאחרים לא מסוגלים, שמסוגל לשאת תלאות קשות מנשוא, שנראה חזק, חסר שאיפות ויומרות וטוב לסובבים אותו. ואולם ביום שהוא עולה על כס המלכות ומשיג כוח אמיתי, כדי לבצר את ריבונותו ולמנוע את תפיסת השלטון, הוא הורג את כל מי שסבל ונלחם לצדו. רק כשהאמת נחשפת אנשים מבינים עד כמה הוא ערמומי. כאשר אתה מביט לאחור ורואה שכל מה שהם עשו היה מכוח שאפתנות, אתה מגלה שהצביון שלהם היה צביון של רשעות. איזו טקטיקה זו הייתה? זו הייתה עקלקלות. זהו הצביון של אופן הפעולה של צוררי משיח. צוררי משיח ומלכי השדים שאוחזים בכוח רשמי דומים זה לזה; הם בשום אופן לא יסבלו ויתענו לשווא בכנסייה, אם הם לא יקבלו כוח ומעמד. במילים אחרות, האנשים האלה בשום אופן אינם מרוצים מהיותם מאמינים מן השורה ומהתפשרות על מעמד של מאמינים רגילים בבית האל, או מביצוע חובה כלשהי בשקט ובאנונימיות; הם בהחלט לא יהיו נכונים לעשות זאת. אם מחליפים אדם כלשהו בעל מעמד בגלל שהלך בנתיב של צורר משיח, והוא אומר בליבו: "עכשיו שאני בלי מעמד אני פשוט אפעל בכנות כאדם מן השורה ואבצע כל חובה שאני יכול; גם בלי מעמד אני עדיין יכול להאמין באל לא פחות," – האם הוא צורר משיח? לא, האיש הזה הלך פעם אחת בנתיב של צורר משיח, פנה פעם אחת לכיוון הלא נכון בגלל טיפשות רגעית, אבל הוא אינו צורר משיח. מה צורר משיח אמיתי יעשה? אם הוא מאבד את המעמד שלו, הוא לא יאמין עוד. לא זו בלבד, הוא גם יחשוב על מגוון דרכים להטעות אחרים ויגרום לאחרים לסגוד לו ולנהות אחריו כדי להגשים את השאיפה והרצון שלו לכוח. זה ההבדל בין מי שהולכים בנתיב של צוררי משיח לבין צוררי משיח אמיתיים. אנחנו מנתחים ובוחנים את מהויות הצביון האלה ואת הביטויים של צוררי משיח כי טבע הסוגיה הזאת רציני מאוד. רוב האנשים אינם מסוגלים להבחין בצוררי משיח. שלא לדבר על כך שאחים ואחיות רגילים, ואפילו כמה מנהיגים ועובדים שחושבים שהם מבינים מעט אמת, לא רכשו שליטה מלאה בהבחנה בצוררי משיח. קשה לומר כמה שליטה הם רכשו, דבר שמצביע על כך ששיעור הקומה שלהם נמוך מדי. רק מי שמסוגלים להבחין בצוררי משיח באופן מדויק הם אנשים בעלי שיעור קומה אמיתי.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שישי: הם מתנהגים בדרכים ערמומיות, הם שרירותיים ודיקטטוריים, הם לעולם לא משתפים עם אחרים והם מאלצים אחרים לציית להם

הביטוי הנפוץ ביותר של המהות המרושעת של צוררי המשיח הוא שהם טובים במיוחד בהעמדות פנים ובצביעות. על אף צביונם הזדוני, הבוגדני, האכזרי והגאוותן במיוחד, כלפי חוץ הם מציגים את עצמם כבלתי מזיקים וצנועים במיוחד. האין זו העמדת פנים? אותם אנשים מהרהרים בלבם מדי יום ביומו וחושבים: "אילו בגדים עליי ללבוש כדי שאיראה נוצרי יותר, הגון יותר, רוחני יותר, כאדם הנושא בנטל, ויותר כמו מנהיג? כיצד עליי לאכול כדי לגרום לאנשים לחוש שאני מספיק מעודן, אלגנטי, מכובד, ואצילי? איזו צורת הליכה עליי לסגל כדי ליצור רושם מנהיגותי וכריזמטי, כדי להיראות כאדם יוצא דופן ולא כאדם מן השורה? בשיחותיי עם אחרים, אילו נימה, אוצר מילים, מראה, והבעות פנים יגרמו לאנשים לחוש שמעמדי גבוה, כאליטה חברתית או אינטלקטואל רם מעלה? כיצד לבושי, הסגנון שלי, אופן דיבורי והתנהגותי יכולים לגרום לאנשים להעריך אותי, להותיר עליהם רושם בל יימחה, ולהבטיח שאישאר בלבם לנצח? מה עליי לומר על מנת לכבוש את לבם של אנשים ולרככם, ולהותיר רושם לטווח ארוך? עליי לעשות יותר על מנת לעזור לאחרים ולדבר בשבחם, לדבר לעתים תכופות על דברי האל ולהשתמש במינוחים רוחניים מול אנשים, לקרוא לאחרים יותר מדברי האל, להתפלל יותר למענם, לדבר בקול מהוסה כדי שאנשים יזקפו אוזניים ויקשיבו לי, ולגרום להם להרגיש שאני עדין, אכפתי, אוהב, אציל נפש, וסלחן". האין זו העמדת פנים? אלה הן המחשבות אשר מעסיקות את לבם של צוררי המשיח. הדבר היחיד אשר ממלא את מחשבותיהם הוא המגמות של הכופרים, מה שמעיד באופן חד משמעי על כך שמחשבותיהם והשקפותיהם שייכות לעולם ולשטן. יש כאלה שעשויות להתלבש בסתר כפרוצה או אפילו כמופקרת; בגדיהן נשמעים באופן ספציפי למגמות רעות והם אופנתיים במיוחד. אולם כשהן מגיעות לכנסייה, בקרב האחים והאחיות התלבושת שהן לובשות והההתנהגות שלהן שונות לחלוטין. האין הן מיומנות במיוחד בהעמדת פנים? (כן.) הדברים שצוררי המשיח מהרהרים בהם בלבם, מעשיהם, ביטוייהם השונים, והצביונות אשר הם חושפים, ממחישים כולם שמהות צביונם היא מרושעת. צוררי משיח אינם מהרהרים בָאמת, בדברים חיוביים, בנתיב הנכון, או בדרישותיו של האל. מחשבותיהם, וכן הגישות, השיטות, והמטרות שהם בוחרים הן כולן מרושעות – כולן סוטות מהנתיב הנכון ואינן עולות בקנה אחד עם האמת. הן אפילו סותרות את האמת, ובאופן כללי, ניתן לסכמן כרעות; פשוט טבע הרוע הזה הוא מרושע – לכן מתייחסים אליו באופן קולקטיבי כרשעות. הם לא מהרהרים כיצד עליהם להיות אנשים ישרים, טהורים וגלויים, או כנים ונאמנים; במקום זאת, הם חושבים על שיטות מרושעות. חשבו למשל על אדם המסוגל לדבר על עצמו בפתיחות באופן טהור, מעשה חיובי שהוא יישום האמת בפועל. האם צוררי המשיח עושים זאת? (לא.) מה הם עושים? הם מעמידים פנים ללא הרף, וברגע שהם עושים מעשה רע ומתחילים להסגיר את עצמם, הם מסתירים זאת בקדחתנות, מצטדקים ומגנים על עצמם, ומסווים את העובדות – ולבסוף הם מספקים את סיבותיהם. האם אחד הנוהגים האלה משתווה ליישום האמת בפועל? (לא.) האם אחד מהם עולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת? עוד פחות מכך.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב חמישי: סיכום של אופי צוררי המשיח ומהות הצביון שלהם (חלק ב')

מהו הביטוי העיקרי לרשעותו של צורר משיח? הוא יודע בבירור מה נכון ומה תואם את האמת, אך כשהוא עושה דבר מה, הוא תמיד יבחר רק במה שמפר עקרונות ומנוגד לאמת, ובמה שמרצה את האינטרסים שלו-עצמו ואת עמדתו – זהו הביטוי העיקרי של צביונו המרושע של צורר משיח. לא משנה כמה מילים ודוקטרינות הוא מבין, כמה נעימה נשמעת השפה שבה הוא משתמש בדרשות, או עד כמה הוא נראה לאנשים אחרים כבעל הבנה רוחנית, כשהוא עושה דברים, הוא בוחר בעיקרון אחד ובשיטה אחת בלבד, דהיינו, לצאת נגד האמת, להגן על האינטרסים שלו-עצמו ולהתנגד לאמת עד הסוף, במאה אחוז – אלה העיקרון והשיטה שעל-פיהם הוא בוחר לפעול. מלבד זאת, כיצד בדיוק הוא מדמיין בלבו את האל ואת האמת? גישתו לאמת היא רצונו להיות מסוגל לדבר ולהטיף עליה ותו לא, מבלי שיהיה לו את הרצון ליישם אותה בפועל. הוא רק מדבר על כך מתוך רצון שאנשיו הנבחרים של האל יעריכו אותו מאוד, ובכוונה להשתמש בכך לאחר מכן כדי לתפוס את תפקיד מנהיג הכנסייה וכדי להשיג את מטרתו לשלוט על אנשיו הנבחרים של האל. הוא משתמש בהטפה של דוקטרינה כדי להשיג את מטרותיו – האין הוא מפגין בכך בוז כלפי האמת, האין הוא משחק בה ורומס אותה? האם הוא לא פוגע בצביונו של האל כשהוא מתייחס לאמת בדרך זו? הוא פשוט משתמש באמת. בלבו, האמת היא סיסמה, כמה מילים נשגבות, מילים נשגבות שבהן הוא יכול להשתמש כדי להטעות אנשים ולזכות בהם, מילים שיכולות להרוות את צימאונם של אנשים לדברים נפלאים. הוא חושב שאין אף אחד בעולם הזה שיכול ליישם את האמת בפועל או להביא את האמת לידי ביטוי, הוא חושב שדבר זה פשוט לא עובד, שהוא בלתי אפשרי, ושרק מה שכולם מכירים בו ושהוא מעשי, הוא האמת. אף על פי שהוא מדבר על האמת, בלבו הוא לא מכיר בכך שזו האמת. כיצד אנו בוחנים את העניין הזה? (הוא לא מיישם את האמת בפועל.) הוא לעולם לא מיישם את האמת בפועל; זהו היבט אחד. איזה היבט חשוב נוסף יש? כשהוא נתקל בדברים בחיים האמיתיים, הדוקטרינה שהוא מבין לעולם לא ישימה. הוא נראה כאילו באמת יש לו הבנה רוחנית, הוא מטיף דוקטרינה אחר דוקטרינה, אך כשהוא נתקל בבעיות, שיטותיו מעוותות. אף על פי שהוא לא מסוגל ליישם את האמת בפועל, הדברים שהוא עושה חייבים לפחות לעלות בקנה אחד עם תפיסות ודמיונות אנושיים, להיות תואמים לאמות מידה ולטעמים אנושיים, וחייבים לפחות להתקבל כמתאימים על ידי אחרים. בדרך זו, תפקידו יהיה יציב. בחיים האמיתיים, לעומת זאת, הדברים שהוא עושה מעוותים במידה שלא תיאמן, ודי במבט אחד כדי לראות שהוא לא מבין את האמת. מדוע הוא לא מבין את האמת? בלבו, הוא סולד מהאמת, הוא לא מכיר באמת, הוא נהנה לעשות דברים על פי פילוסופיות שטניות, הוא תמיד רוצה לטפל בעניינים בדרכים אנושיות, ואם הוא יכול לשכנע אחרים ולזכות ביוקרה בשל טיפולו בעניינים האלה, זה מספיק לו. כשצורר משיח הולך למקום התכנסות כלשהו ושומע מישהו מטיף תיאוריה ריקה מתוכן, הוא כל כך מתרגש, אך אם מישהו שם מטיף על מציאות-האמת ויורד לפרטים כמו מצבים שונים של אנשים, הוא תמיד מרגיש שהדובר מעביר עליו ביקורת ודוקר אותו בלבו, ולכן הוא מרגיש שאט נפש ולא רוצה לשמוע זאת. אם הוא מתבקש לשתף על מצבו בזמן האחרון, ונשאל אם הוא התקדם ואם נתקל בקשיים כלשהם בביצוע חובתו, אין לו מה לומר. אם תמשיך לשתף על היבט זה של האמת, הוא יירדם; הוא לא אוהב לשמוע על כך. יש גם אנשים מסוימים שקשובים במיוחד כשאתה מנהל איתם שיחה קלה, אך ברגע שהם שומעים מישהו משתף על האמת, הם הולכים להתחבא בפינה וחוטפים תנומה – אין להם שום אהבה לאמת. עד כמה אין להם אהבה לאמת? בהיבט המתון, האמת לא מעניינת אותם ומספיק להם להיות עובדים; בהיבט החמור, הם סולדים מהאמת, הם מרגישים דחייה מיוחדת כלפי האמת, והם לא יכולים לקבל אותה. אם אדם מסוג זה הוא מנהיג, הרי שהוא צורר משיח; אם הוא חסיד מן השורה, הוא עדיין הולך בנתיב של צוררי משיח והוא ממשיך דרכם של צוררי משיח. כלפי חוץ הוא נראה נבון ומוכשר, בעל פוטנציאל טוב כלשהו, אך מהות טבעו היא של צורר משיח – ככה זה.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק א')

אנשים כמו צוררי משיח חשים עוינות ותיעוב כלפי כל הדברים החיוביים וכלפי האמת. לא נדרשת סיבה לעוינות ולתיעוב שלהם כלפי האמת וכלפי הדברים החיוביים, והם גם לא מתרחשים כתוצאה מהסתה של מישהו, ובהחלט לא כתוצאה מכך שרוח רעה שולטת בהם. במקום זאת, מטבעם הם פשוט לא אוהבים את הדברים האלה. הם חשים עוינות כלפי הדברים האלה ומתעבים אותם; בחייהם ובתוך עצמותיהם הם חשים דחייה כאשר הם נתקלים בדברים חיוביים. אם תישא עדות למען האל או אם תשתף איתם על האמת, הם יפתחו כלפיך שנאה, ואולי אפילו יחשבו לתקוף אותך. בשיתוף האחרון שלנו כיסינו את ההיבט הזה של צוררי משיח החשים עוינות ותיעוב כלפי דברים חיוביים, ולכן הפעם לא נדון בו שוב. בשיתוף היום, נחקור היבט נוסף. מהו אותו היבט נוסף? צוררי משיח חשים עוינות כלפי דברים חיוביים ומתעבים אותם, ואם כך, מה הם אוהבים? היום, ננתח ונבחן את טבעם המרושע של צוררי משיח מכיוון זה ומנקודת מבט זו. האם יש הכרח בכך? (כן.) הדבר הכרחי. האם תוכלו להבין זאת בעצמכם? (לא.) סלידתם של צוררי משיח מדברים חיוביים ומהאמת היא טבעם המרושע. לכן, על בסיס זה, שיקלו היטב מה צוררי משיח אוהבים, ואיזה סוג של דברים הם אוהבים לעשות, וכן חישבו גם על שיטתם ועל האמצעים שלהם לעשות דברים, ועל סוג האנשים שהם אוהבים – האין אלה נקודת מבט וצד טובים יותר, שמהם ניתן להבין את טבעם המרושע? הדבר מספק מבט ספציפי ואובייקטיבי יותר. ראשית, צוררי משיח סולדים מדברים חיוביים, והדבר מרמז על כך שהם עוינים כלפיהם ושהם אוהבים דברים שליליים. אילו דוגמאות יש לדברים שליליים? שקרים ותחבולות – האין אלה דברים שליליים? כן, שקרים ותחבולות הם דברים שליליים. אם כך, מהי המקבילה החיובית לשקרים ולתחבולות? (כנות.) נכון, כנות. האם השטן אוהב כנות? (לא.) הוא אוהב תחבולות. מהו הדבר הראשון שהאל דורש מבני אדם? האל אומר: "אם אתה רוצה להאמין בי ולנהות אחריי, איזה מין אדם עליך להיות בראש ובראשונה?" (אדם כן.) אם כך, מהו הדבר הראשון שהשטן מלמד אנשים לעשות? לשקר. מהי הָרְאָיָה הראשונה לטבעם המרושע של צוררי משיח? (תחבולנות.) כן, צוררי משיח אוהבים תחבולנות, הם אוהבים שקרים, והם מתעבים ושונאים כנות. למרות שכנות היא דבר חיובי, הם לא אוהבים אותה, ובמקום זאת הם חשים דחייה ושנאה כלפיה. לעומת זאת, הם אוהבים תחבולות ושקרים. אם מישהו מדבר בכנות לעתים קרובות בפני צוררי משיח, ואומר משהו כמו: "אתה אוהב לנהל עבודה מעמדה של מעמד, ולפעמים אתה עצלן", כיצד צוררי משיח ירגישו לגבי הדבר? (הם לא יקבלו זאת.) לא לקבל, זו אחת הגישות שיש להם, אך האם זה הכול? מהו יחסם כלפי האדם הזה שמדבר בכנות? הם מרגישים דחייה ולא אוהבים אותו. יש צוררי משיח שאומרים לאחים ולאחיות: "אני מנהיג אתכם כבר זמן מה. אימרו לי בבקשה כולכם מה דעתכם עליי". כולם חושבים: "מכיוון שאתה כל כך כן, ניתן לך משוב". יש כאלה שאומרים: "אתה די רציני וחרוץ בכל דבר שאתה עושה, וסבלת סבל רב. קשה לנו לראות זאת, ואנחנו מרגישים מצוקה בעבורך. הלוואי שבבית האל היו מנהיגים נוספים כמוך! אם אנחנו מוכרחים להצביע על חיסרון, זו העובדה שאתה רציני מדי וחרוץ מדי. אם תעבוד יתר על המידה ותישחק, ולא תוכל להמשיך לעבוד, האם לא הכול יירד לטמיון? מי ינהיג אותנו?". כאשר צוררי משיח שומעים זאת, הם מרוצים. הם יודעים שזה שקר, שהאנשים האלה מתרפסים בפניהם, אך הם מוכנים להקשיב להם. למעשה, האנשים שאומרים זאת משטים בצוררי המשיח האלה, אך צוררי המשיח האלה מעדיפים לשחק את השוטים מאשר לחשוף את טבען האמיתי של המילים האלה. צוררי משיח אוהבים אנשים שמתרפסים כך בפניהם. אנשים אלה לא מצביעים על הפגמים, הצביונות המושחתים או על החסרונות של צוררי המשיח. במקום זאת, הם משבחים ומרוממים אותם בסתר. למרות שברור שדבריהם הם שקרים וחנופה, צוררי המשיח מקבלים את הדברים האלה בשמחה, ומוצאים בהם נחמה ושמחה. עבור צוררי משיח, מילים אלה טובות יותר מאשר התענגות על המעדנים המשובחים ביותר. אחרי שהם שומעים את המילים האלה, הם מרגישים זחוחים. מה הדבר ממחיש? הוא מראה שבצוררי משיח יש צביון מסוים שאוהב שקרים. נניח שמישהו אומר להם: "אתה גאוותן מדי, ואתה מתייחס לאנשים בצורה לא הוגנת. אתה טוב כלפי מי שתומך בך, אבל אם מישהו שומר ממך מרחק או לא מתרפס בפניך, אתה מזלזל בו ומתעלם ממנו". האין אלה דברים כנים? (כן.) כיצד מרגישים צוררי משיח כאשר הם שומעים זאת? הם לא מרוצים. הם לא רוצים לשמוע זאת והם לא יכולים לקבל זאת. הם מנסים למצוא תירוצים וסיבות כדי להסביר דברים וליישר את ההדורים. באשר לאלה שתמיד מתחנפים באופן אישי לצוררי משיח, שתמיד אומרים מילים נעימות כדי להלל אותם בסתר, ואפילו מרמים אותם בדבריהם באופן ברור, צוררי משיח לעולם לא חוקרים את האנשים האלה. במקום זאת, צוררי משיח משתמשים בהם כדמויות חשובות. הם אפילו מציבים שקרנים נצחיים בעמדות חשובות, מטילים עליהם לבצע חובות משמעותיות ומכובדות מסוימות, תוך שעבור אלה שמדברים תמיד בכנות, ולעתים קרובות מדווחים על בעיות, הם מסדרים שיבצעו את חובתם בעמדות פחות בולטות, ומונעים מהם גישה להנהגה העליונה, או שהם מונעים מרוב האנשים להכיר אותם או להיות בקרבתם. אין זה משנה עד כמה מוכשרים האנשים האלה או אילו חובות הם יכולים לבצע בבית האל – צוררי משיח מתעלמים מכל זאת. אכפת להם רק לגבי מי שיכולים להיות מעורבים בתחבולות ולגבי מי שמועילים להם; אלה הם האנשים שהם מציבים בעמדות חשובות, מבלי להתחשב כהוא זה באינטרסים של בית האל.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק ב')

עקב הצביון המרושע מיסודו של צוררי המשיח, הם אף פעם לא מדברים או פועלים במישרין. הם לא מתמודדים עם דברים בגישה הגונה ובכנות, או מדברים באמצעות מילים הגונות ופועלים בגישה לבבית. שום דבר מדבריהם או ממעשיהם אינו ענייני, אלא הם תמיד עקיפים וחמקנים, והם אף פעם לא מביעים ישירות את מחשבותיהם או את מניעיהם. זאת מפני שהם מאמינים שאם יביעו אותם, אנשים יבינו אותם במלואם ויראו את פרצופם האמיתי, שאיפותיהם ורצונותיהם ייחשפו במערומיהם, אחרים כבר לא יחשבו שהם מרוממים או אציליים, או שהם יחדלו להעריץ אותם או לסגוד להם; לכן, הם תמיד מנסים להסוות ולהסתיר את מניעיהם ואת רצונותיהם הלא-מכובדים. אם כך, כיצד הם מדברים ופועלים? הם משתמשים בשיטות שונות. צוררי המשיח מאמצים גישה דומה לאמרה הרווחת בקרב חסרי האמונה, "לטבול את האצבע במים". כשהם רוצים לעשות דבר מה ויש להם השקפה או גישה כלשהן, הם אף פעם לא מביעים אותן ישירות; במקום זאת הם משתמשים בשיטות מסוימות כמו למשל רמיזות או בירורים, או "חליבת" פרטים מאנשים בעורמה על מנת לאסוף את המידע שנחוץ להם. עקב צביונם המרושע של צוררי המשיח, הם אף פעם לא מחפשים את האמת, ואינם רוצים להבין אותה. דאגתם היחידה היא התהילה, הרווח, והמעמד שלהם. הם עוסקים בפעילויות שיכולות לזכות אותם בתהילה, ברווח, ובמעמד, ונמנעים מאלה שלא יעניקו להם את הדברים האלה. הם לוקחים על עצמם בשקיקה פעילויות הקשורות במוניטין, במעמד, בהתבלטות, ובתהילה, בעודם נמנעים מדברים שמגינים על עבודת הכנסייה או עלולים לפגוע באחרים. על כן, צוררי המשיח אינם מפגינים גישה של חיפוש כלפי שום דבר; במקום זאת, הם משתמשים בשיטה של בחינה על מנת לבדוק דברים, ואז מחליטים האם להמשיך – צוררי המשיח הם עד כדי כך ערמומיים ומרושעים. לדוגמה, כשהם רוצים לדעת איזה מין אדם הם בעיני האל, הם לא מבצעים הערכה של עצמם באמצעות דברי האל בכך שהם לומדים להכיר את עצמם. במקום זאת, הם מבררים אצל אחרים ומקשיבים לדיבורים מרומזים, בוחנים את הנימה ואת הגישה של מנהיגים ושל העליון, ובודקים בדברי האל כיצד הוא קובע את קצם של אנשים כמותם. הם משתמשים בנתיבים ובשיטות הללו על מנת לבדוק לאן הם שייכים בתוך בית האל ולגלות מה יהיה קצם העתידי. האין זה כרוך במידת מה בטבע של בחינה? לאחר שאנשים מסוימים נגזמים, למשל, במקום לבחון את הסיבה לכך שנגזמו, לבחון את הצביונות המושחתים ואת הטעויות אשר נחשפו במסגרת מעשיהם, ואילו היבטים של האמת עליהם לחפש על מנת להכיר את עצמם ולתקן את פגמי העבר שלהם, הם מותירים אצל אחרים רושם מוטעה, ומשתמשים באמצעים עקיפים על מנת לגלות מהי גישתם האמיתית של העליון כלפיהם. לדוגמה, לאחר שהם נגזמים, הם ממהרים להזכיר בעיה זניחה כלשהי שתאפשר להם לחפש את העליון, על מנת לבחון איזו נימה מסגלים העליון, האם הם סבלנים, האם יהיה מענה רציני לשאלות אותן הם מחפשים, האם הם יאמצו כלפיהם גישה עדינה יותר, האם הם יפקידו בידיהם משימות, האם הם עדיין יעריכו אותם, ומה העליון באמת חושבים על טעויות העבר שלהם. כל הגישות האלה הן סוג של בחינה. בקצרה, האם אנשים יודעים בלבם כשהם ניצבים אל מול מצבים שכאלה ומביאים לידי ביטוי את הביטויים הללו? (כן.) אם כן, כשאתם יודעים ורוצים לעשות את אותם הדברים, איך אתם מתמודדים עם העניין? ראשית, ברמה הפשוטה ביותר, האם אתה יכול למרוד בעצמך? יש אנשים שמאתגר אותם למרוד בעצמם בבוא העת; הם הופכים בדבר: "שכח מזה, הפעם זה קשור בברכות ובקץ שלי. אינני יכול למרוד בעצמי. בפעם הבאה". כשמגיעה הפעם הבאה, והם שוב נתקלים בבעיה הקשורה בברכות ובקץ שלהם, הם עדיין לא מסוגלים למרוד בעצמם. לאנשים כאלה יש חוש מצפון, ואף שאינם אוחזים במהות צביון של צוררי משיח, זה עדיין קשה ומסוכן למדי עבורם. לעומת זאת, צוררי המשיח מרבים לחשוב על דברים כאלה ולחיות במצב שכזה, אך הם אף פעם לא מורדים בעצמם, משום שאין להם חוש מצפון. גם אם מישהו חושף וגוזם אותם, ומציין את מצבם, הם מתעקשים ובשום פנים ואופן לא מורדים בעצמם, והם גם לא שונאים את עצמם בגלל אותו המצב, או מרפים ממנו ופותרים אותו. לאחר שמדיחים צוררי משיח מסוימים, הם חושבים: "עושה רושם שהדחה היא דבר רגיל, אך התחושה היא מבזה למדי. אמנם לא מדובר בסוגיה משמעותית, אך איני יכול להרפות מדבר מכריע אחד. אם הדיחו אותי, האם פירוש הדבר שבית האל כבר לא יטפח אותי? אם כך, איזה מין אדם אהיה בעיני האל? האם עדיין תהיה לי תקווה? האם עדיין תהיה לי תועלת כלשהי בבית האל?" הם מהרהרים בדבר והוגים תוכנית: "יש ברשותי עשרת אלפים יואן, וזוהי העת להשתמש בהם. אציע את הסכום הזה כמנחה, ואבדוק אם הדבר ישנה מעט את גישתם של העליון כלפיי, ואם הם יוכלו להפגין כלפיי מעט יחס מועדף. אם בית האל יקבל את הכסף, פירוש הדבר הוא שעדיין יש לי תקווה. אם הוא ידחה את הכסף, הדבר מעיד על כך שאין לי תקווה, ואהגה תוכניות אחרות". איזו מין גישה היא זו? זוהי בחינה. בקצרה, בחינה היא ביטוי ברור יחסית של מהות הצביון המרושעת. אנשים משתמשים באמצעים שונים על מנת להשיג את המידע שהם רוצים בו, להגיע לוודאות, ואז להשיג שלוות נפש... תהא אשר תהא השיטה שאנשים משתמשים בה על מנת להתייחס לאל, אם הדבר גורם להם לייסורי מצפון, ואז הם זוכים בידע באשר למעשים ולצביונות האלה ויכולים לחולל בהם מהפך מידי, אזי הבעיה אינה חמורה עד כדי כך – זהו צביון מושחת רגיל. אולם אם מישהו מסוגל לנהוג כך באופן עקבי ועיקש, גם אם הוא יודע שמדובר במעשה שגוי שהאל מתעב אותו, אך הוא דבק בדבר, ואף פעם לא מתמרד נגדו או מוותר עליו, זוהי מהותו של צורר משיח. מהות צביונו של צורר משיח שונה מזו של אנשים מן השורה בכך שהוא אף פעם לא מהרהר בעצמו או מחפש את האמת, אלא משתמש באופן עקבי ועיקש בשיטות שונות על מנת לבחון את האל, את גישתו כלפי אנשים, את מסקנתו לגבי אדם מסוים, ואת מחשבותיו ורעיונותיו לגבי העבר, ההווה, והעתיד של מאן דהוא. הוא אף פעם לא מחפש את כוונותיו של האל, את האמת, ובייחוד לא כיצד להתמסר לאמת על מנת להשיג שינוי בצביונו. המטרה מאחורי כל מעשיו היא לחטט במחשבותיו וברעיונותיו של האל – זהו צורר משיח. מובן שצביון זה של צוררי המשיח הוא מרושע. כשהם עושים מעשים כאלה ומפגינים ביטויים כאלה, אין בהם ולו שמץ של אשמה או חרטה. גם אם הם קושרים את עצמם לדברים האלה, הם לא מביעים רצון להכות על חטא או כוונה לחדול, אלא דבקים בדרכם. מיחסם כלפי האל, מגישתם ומאופן פעולתם, ניכר כי הם רואים באל אויב. במחשבותיהם ובהשקפותיהם אין שום רעיון או גישה של הכרת האל, אהבת האל, התמסרות לאל, או יראת האל; הם פשוט רוצים להשיג את המידע הנחוץ להם מן האל ולהשתמש בשיטות ובאמצעים שלהם כדי לאשש את גישתו המדויקת של האל ביחס אליהם ואת האופן שבו הוא מגדיר אותם. הדבר החמור מכך הוא, שלמרות שהם מתאימים את גישותיהם לדברי הגילוי של האל, גם אם יש בהם שמץ של מודעות לכך שהאל מתעב התנהגות זו, ושאדם אינו אמור לנהוג כך, הם לעולם לא מוותרים על כך.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב שישי: סיכום של אופי צוררי המשיח ומהות הצביון שלהם (חלק ג')

צוררי משיח מאמינים באל אך ורק במטרה להשיג רווח וברכות. אפילו אם הם סובלים סבל מסוים או משלמים מחירים מסוימים, הכול נועד כדי לעשות עסקה עם האל. כוונתם ורצונם לקבל ברכות וגמולים הם עצומים, והם נאחזים בכך בחוזקה. הם לא מקבלים אף אחת מהאמיתות הרבות שהאל מבטא, ובלבם הם תמיד חושבים שאמונה באל נועדה רק כדי לזכות בברכות ולהבטיח יעד טוב, שזהו העיקרון הגבוה ביותר וששום דבר לא יכול להתעלות עליו. הם חושבים שאנשים לא צריכים להאמין באל, אלא כדי לזכות בברכות, ושאם האמונה באל לא הייתה למען ברכות, לא היו לה משמעות או ערך, שהיא הייתה מאבדת את משמעותה ואת ערכה. האם רעיונות אלה הוחדרו לצוררי משיח על ידי מישהו אחר? האם הם נובעים מחינוך או מהשפעה של מישהו אחר? לא, הם נקבעים על ידי מהות הטבע הטמונה בצוררי משיח, וזה משהו שאף אחד לא יכול לשנות. למרות שהאל בהתגלמותו אומר כיום דברים כה רבים, צוררי משיח לא מקבלים אף אחד מהם, אלא במקום זאת, מתנגדים להם ומגנים אותם. מטבעם הם סולדים מן האמת ושונאים אותה, וטבע זה לא יכול להשתנות לעולם. אם הם לא יכולים להשתנות, על מה מעיד הדבר? הדבר מעיד על כך שטבעם מרושע. אין זה עניין של חתירה אל האמת או אי-חתירה אל האמת; זהו צביון מרושע, זוהי זעקה חצופה נגד האל והתנגדות לאל. זוהי מהות טבעם של צוררי משיח; זהו פרצופם האמיתי. מכיוון שצוררי משיח מסוגלים לזעוק בחוצפה נגד האל ולהתנגד לו, מהו צביונם? זהו צביון מרושע. מדוע אני אומר שהוא מרושע? צוררי משיח מעזים להתנגד לאל ולזעוק נגדו למען קבלת ברכות, ולמען תהילה, רווח ומעמד. מדוע הם מעזים לעשות זאת? עמוק בלבם יש כוח, צביון מרושע ששולט בהם, ולכן הם מסוגלים לפעול בלי נקיפות מצפון, להתווכח עם האל ולזעוק נגדו. עוד לפני שהאל אומר שהוא לא ייתן להם כתר, עוד לפני שהאל שולל מהם את יעדם, צביונם המרושע מתפרץ מתוך לבם והם אומרים, "אם לא תיתן לי כתר ויעד, אני אלך לרקיע השלישי ואתווכח איתך!" אלמלא צביונם המרושע, היכן הם היו מוצאים אנרגיה כזו? האם רוב האנשים יכולים לגייס אנרגיה כזו? מדוע צוררי משיח לא מאמינים שדברי האל הם האמת? מדוע הם נאחזים בעקשנות ברצונם לקבל ברכות? האין זו שוב רשעותם? (אכן, כן.) אותן ברכות שהאל מבטיח להעניק לאנשים הפכו לשאיפה ולרצון של צוררי משיח. הם נחושים לזכות בהן, אך הם לא רוצים ללכת בדרכו של האל, והם לא אוהבים את האמת. במקום זאת, הם חותרים אל ברכות, גמול וכתרים. עוד לפני שהאל אומר שהוא לא יעניק להם את הדברים האלה, הם רוצים להתעמת עם האל. מה ההיגיון שלהם? "אם לא אצליח להשיג ברכות וגמולים, אתווכח אתך, אתנגד לך, ואומר שאתה לא האל!" האין הם מאיימים על האל בכך שהם אומרים דברים כאלה? האם הם לא מנסים למוטט אותו? הם אפילו מעזים להתכחש לריבונותו של האל על הכול. כל עוד מעשיו של האל לא עולים בקנה אחד עם רצונם, הם מעזים להכחיש שהאל הוא הבורא, שהוא האל האמיתי היחיד. האין זה צביונו של השטן? האין זו רשעותו של השטן? האם יש הבדל בין האופן שבו צוררי משיח מתנהגים לבין גישתו של השטן כלפי האל? ניתן לגמרי להשוות בין שתי גישות אלה. צוררי משיח מסרבים להכיר בריבונותו של האל על הכול, והם רוצים להשיג בכוח ברכות, גמולים וכתרים מידיו של האל. איזה מין צביון זה? על סמך מה הם רוצים לפעול ולתפוס דברים בצורה כזאת? איך הם יכולים לגייס אנרגיה כזו? כעת ניתן לסכם את הסיבה לכך: זוהי רשעותם של צוררי משיח. צוררי משיח לא אוהבים את האמת, אך הם עדיין רוצים לזכות בברכות ובכתרים ולקחת את הגמולים האלה בכוח מידיו של האל. האין זו התגרות במוות? האם הם מבינים שהם מתגרים במוות? (הם לא מבינים זאת.) ייתכן גם שיש להם תחושה קלושה שהשגת גמולים אינה אפשרית, ולכן הם אומרים תחילה אמירה כמו: "אם לא אוכל לקבל ברכות, אלך לרקיע השלישי ואתווכח עם האל!" הם כבר צופים שיהיה זה בלתי אפשרי עבורם לזכות בברכות. אחרי הכול, השטן מרים את קולו נגד האל כשהוא תלוי באוויר במשך שנים רבות, ומה האל נותן לו? הצהרתו היחידה של האל בנוגע לכך היא: "לאחר שהעבודה תסתיים, אשליך אותך לבור ללא תחתית. מקומך בבור ללא תחתית!" זוהי ה"הבטחה" היחידה של האל לשטן. האין זה מעוות שהוא עדיין משתוקק לגמולים? זו רשעות. המהות הטבועה בצוררי משיח היא התנגדות כלפי האל, וצוררי משיח עצמם אפילו לא יודעים מדוע זה המצב. ליבם מתמקד אך ורק בהשגת ברכות וכתרים. בכל פעם שדבר מה קשור לאמת או לאל, מתעוררים בתוכם התנגדות וכעס. זוהי רשעות. סביר להניח שאנשים רגילים לא יכולים להבין את תחושותיהם הפנימיות של צוררי משיח; הדבר קשה דיו לצוררי משיח. לצוררי המשיח יש שאיפות כה עצומות, הם אוצרים בתוכם אנרגיה מרושעת עצומה כל כך, ורצון כה גדול לקבל ברכות. ניתן לתאר אותם כמי שהתשוקה בוערת בהם. אך בית האל משתף ללא הרף על האמת – בוודאי כואב וקשה להם מאוד לשמוע אותה. הם גורמים לעצמם עוולות ומעמידים פנים כל כך הרבה כדי לסבול זאת. האין זה סוג של אנרגיה מרושעת? אם אנשים מן השורה לא היו אוהבים את האמת, חיי הכנסייה לא היו מעניינים אותם והם היו מרגישים אפילו תחושה של דחייה כלפיהם. הם היו מרגישים יותר סבל מאשר הנאה מקריאת דברי האל ומשיתוף על האמת. אם כך, כיצד יכולים צוררי משיח לשאת זאת? הסיבה לכך היא שרצונם לקבל ברכות כה עצום שהוא מאלץ אותם לגרום עוולות לעצמם ולסבול זאת בעל כורחם. יתר על כן, הם מתגנבים לבית האל כדי לשמש כמשרתיו של השטן, ומקדישים את עצמם לגרימת הפרעות ושיבושים לעבודת הכנסייה. הם מאמינים שזו שליחותם, ועד שישלימו את שליחותם של התנגדות לאל, הם מרגישים לא בנוח ושהם אכזבו את השטן. הדבר נקבע על ידי טבעם של צוררי משיח.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק ב')

זה שצוררי משיח אינם מקבלים את האמת ודאִי מעל לכל ספק; אילו הם היו מסוגלים לקבל את האמת, הם לא היו צוררי משיח. אם כך למה צוררי משיח עדיין מבצעים את חובותיהם? מהי בדיוק כוונתם בביצוע חובותיהם? כוונתם היא "לקבל פי מאה בעולם הזה וחיי נצח בעולם הבא." בביצוע חובותיהם הם פועלים באופן מלא על פי האימרה הזאת. האין זו עיסקה? זו לגמרי עיסקה. אם לשפוט על פי טבע העיסקה הזאת, האין זה צביון מרושע? (כן.) אם כך, באיזה אופן הם מרושעים? מי יכול לומר לי? (אף על פי שצוררי משיח שומעים כל כך הרבה אמיתות שהאל מביע, הם אף פעם לא חותרים אליהן. הם נצמדים בחוזקה למעמד שלהם ולא מרפים, ורק מבצעים את חובתם לתועלתם האישית וכדי להפעיל כוח על אחרים.) התשובה הזאת היא די נכונה, הבנתם את זה פחות או יותר, אבל היא לא מדויקת מספיק. אם ידוע להם היטב שלא נכון לבצע עיסקאות עם האל ובכל זאת הם מתמידים בכך עד הסוף ומסרבים להתחרט, אזי הבעיה הזאת חמורה. בימינו רוב האנשים מבצעים את חובותיהם מתוך כוונה לזכות בברכות. כולם רוצים להשתמש בביצוע חובותיהם כדי לקבל תגמול וכתר, והם לא מבינים את החשיבות של ביצוע חובתו של אדם. יש לשתף באופן ברור על הבעיה הזאת. אם כן, הבה נדבר קודם על איך בדיוק באה לעולם חובתם של אנשים. האל עובד כדי לנהל את המין האנושי ולהושיעו. מובן שלאל יש דרישות מאנשים, והדרישות הללו הן חובתם. ברור שחובה של אנשים נובעת מעבודת האל ומדרישותיו כלפי המין האנושי. חובה היא הדבר הראוי ביותר שאדם יכול לעשות, הדבר היפה והצודק ביותר באנושות, בלי קשר לחובה שאדם מבצע. כיצירי בריאה אנשים חייבים לבצע את חובתם, ורק אז הם יכולים לקבל את אישור הבורא. יצירי בריאה חיים בכפוף לריבונות הבורא ומקבלים את כל מה שהאל מספק וכל דבר שבא מהאל, ולכן הם צריכים למלא את אחריותם ואת המחויבויות שלהם. דבר זה, שהאל ציווה עליו, הוא טבעי ומוצדק ביותר. מכך ניתן לראות שעבור אנשים ביצוע החובה של יציר בריאה הוא צודק, יפה ונאצל יותר מכל דבר אחר שנעשה בחיים על פני האדמה; אין דבר בקרב המין האנושי שהוא יותר משמעותי וראוי, ושום דבר לא נוסך משמעות וערך רבים יותר לחיים של אדם נברא מאשר ביצוע החובה של יציר בריאה. על פני האדמה, מי שמתמסרת לבורא היא רק קבוצת האנשים שמבצעת את החובה של יציר בריאה באמת ובכנות. הקבוצה הזאת אינה נוהה אחרי אופנות חולפות של העולם; היא מתמסרת למנהיגות האל ולהנחייתו, נשמעת רק לדברי הבורא, מקבלת את האמיתות שהביע הבורא וחיה על פי דברי הבורא. זוהי העדות האמיתית והמהדהדת יותר מכול, והיא העדות הטובה ביותר לאמונה באל. עבור יציר בריאה, היכולת למלא את החובה של יציר בריאה, היכולת לרצות את הבורא, היא הדבר היפה ביותר בקרב המין האנושי ודבר שצריך להפיצו כאגדה על מנת שכל האנשים יהללו אותו. כל מה שהבורא מטיל על יצירי בריאה צריך להתקבל על ידם ללא תנאים; עבור המין האנושי, מדובר באושר ובזכות גדולה כאחד, ועבור כל מי שממלאים את החובה של יציר בריאה אין דבר יפה או ראוי יותר להנצחה – זהו דבר חיובי. באשר לאופן שבו הבורא מתייחס למי שמסוגלים למלא את החובה של יציר בריאה ולמה שהוא מבטיח להם, זה עניינו של הבורא; זה לא עניינה של האנושות הברואה. אם לומר זאת באופן קצת יותר פשוט וברור, הדבר נתון בידי האל, ולאנשים אין שום זכות להתערב. אתה תקבל כל מה שהאל ייתן לך, ואם הוא לא ייתן לך דבר, אזי אין שום דבר שאתה יכול לומר בנדון. כשיציר בריאה מקבל את התפקיד שהטיל עליו האל ומשתף פעולה עם הבורא כדי לבצע את חובתו ולעשות מה שהוא יכול, זה לא עיסקה או סחר חליפין; אנשים לא צריכים לנסות לסחור בביטויים של גישות או במעשים והתנהגויות כדי לזכות בהבטחות או בברכות כלשהן מהאל. כשהבורא מפקיד את העבודה הזאת בידיכם, נכון וראוי שכיצירי בריאה תקבלו את החובה והתפקיד האלה. האם יש בכך אלמנט כלשהו של עיסקה? (לא.) מצד הבורא, הוא נכון להפקיד בידי כל אחד ואחד מכם את החובות שאנשים צריכים לבצע; ומצד האנושות הברואה, אנשים צריכים לקבל את החובה הזאת בשמחה ולהתייחס אליה כאל מפעל חייהם, כערך שהם צריכים לממש בחיים האלה. אין כאן שום עיסקה, זה לא החלפה של שווה בשווה, קל וחומר שאין זה כרוך בשום תגמול או בהצהרות אחרות שאנשים מדמיינים. זה בשום אופן לא סחר חליפין; אין מדובר בתמורה של דבר אחר למחיר שאנשים משלמים או לעבודה הקשה שהם משקיעים בעת ביצוע חובתם. האל מעולם לא אמר זאת, ואל לאנשים להבין זאת באופן הזה. הבורא מטיל תפקיד על האנושות, ולאחר שיציר בריאה מקבל מהבורא את התפקיד שהאל נותן, הוא נוטל על עצמו לבצע את חובתו. בעניין זה, בתהליך הזה, אין שום עיסקה; זה דבר פשוט וראוי למדי. הדבר דומה להורים שהולידו את ילדם ומגדלים אותו בלי תנאים או תלונות. אשר לשאלה אם הילד גדֵל והופך לילד שמכבד את הוריו – להוריו לא היו שום דרישות כאלה מרגע שהוא נולד. אין אף הורה שנולד לו ילד ואומר: "אני מגדל אותו רק כדי שהוא ישרת ויכבד אותי בעתיד. אם הוא לא יכבד אותי, אני אחנוק אותו למוות ברגע זה." אין אף הורה כזה. לכן, אם לשפוט על פי הדרך שאנשים מגדלים את ילדיהם, זו מחויבות, זו אחריות, נכון? (כן.) הורים ימשיכו לגדל את ילדם, בין אם הוא נאמן ובין אם לא, ויהיו הקשיים אשר יהיו הם יגדלו אותו עד שהוא ייעשה לאדם בוגר, והם ייחלו לטוב ביותר עבורו. אין שום תנאי או עיסקה באחריות ובמחויבות הזאת של הורים כלפי ילדם. מי שיש להם ניסיון רלוונטי יכולים להבין זאת. לרוב ההורים אין שום סטנדרטים מחייבים לנאמנות של ילדם. אם ילדם נאמן, הם יהיו קצת יותר עליזים מאשר אם הוא לא היה כזה, והם יהיו קצת יותר מאושרים בזקנתם. אם ילדם אינו נאמן, הם פשוט יניחו לכך. כך חושבים רוב ההורים שהם רחבי אופקים יחסית. בסופו של דבר, בין אם אלה הורים שמגדלים את ילדיהם או ילדים שתומכים בהוריהם, העניין הוא אחריות ומחויבות והוא חלק מהתפקיד המצופה מאדם. מובן שכל אלה הם עניינים זניחים בהשוואה לביצוע חובה על ידי יצירי בריאה, אבל מבין ענייני העולם האנושי, הם נמנים עם היפים והצודקים ביותר. אין צורך לומר שהדבר חל ביתר שאת על ביצוע חובה על ידי יציר בריאה. כיציר בריאה, כשאדם בא לפני הבורא, עליו למלא את חובתו. זה הדבר הנכון לעשותו ועליו למלא אחריות זו. על סמך התנאי שיצירי הבריאה מבצעים את חובותיהם, הבורא עשה עבודה גדולה עוד יותר בקרב האנושות. הוא ביצע שלב נוסף של העבודה על האנשים. ובאיזו עבודה מדובר? הוא מספק לאנושות את האמת ומאפשר לה לזכות באמת מן האל בעודה מבצעת את חובותיה, ובכך להשליך מעליה את צביונותיה המושחתים ולהיטהר, להגיע לכדי ריצוי כוונותיו של האל, לעלות על הנתיב הנכון בחיים ובסופו של דבר להיות מסוגלת לירוא את האל ולסור מרע, להשיג ישועה מוחלטת ולחדול להיות משועבדת לעינויים מצד השטן. זו ההשפעה העיקרית שמיועדת להשיג בסופו של דבר הדרך שבה גורם האל לאנושות לבצע חובות. לכן, במהלך ביצוע חובתך, האל לא רק גורם לך לראות בבירור דבר אחד ולהבין מעט מן האמת, והוא גם לא מניח לך ליהנות מן החסד ומן הברכות שאתה מקבל על ידי ביצוע חובתך כיציר בריאה ותו לא. למעשה, הוא מאפשר לך להיטהר ולהיוושע, ובסופו של דבר לבוא ולחיות נוכח זיו פניו של הבורא. "זיו פניו" זה של הבורא כרוך במידה רבה של משמעות ותוכן מורחבים – לא ניכנס לזה היום. כמובן, מובטח שהאל יעניק הבטחות וברכות לאנשים כאלה ויצהיר הצהרות שונות לגביהם – זה עניין נוסף. במונחים של כאן ועכשיו, מה מקבל כל מי שבא לפני אלוהים ומבצע את חובתו כיציר נברא? את האמת והחיים, הדברים יקרי הערך והיפים ביותר בקרב האנושות. שום יציר נברא מקרב האנושות אינו יכול לקבל ברכות כאלה מיד הבורא בקלות. אנשים מהסוג של צוררי משיח מעוותים דבר יפה כל כך ועצום כל כך והופכים אותו לעסקה שבה הם מבקשים מידי האל כתרים ותגמולים. עסקה כזו הופכת דבר יפהפה וצודק לדבר מכוער ומרושע ביותר. האין זה מה שצוררי משיח עושים? על סמך זה, האין צוררי המשיח מרושעים? הם אכן מרושעים למדי!

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ז')

פתרון בעיית הצביון המושחת מוכרח להתחיל בידיעה עצמית. הדבר דורש קשב, התמקדות בבדיקת הכוונות והמצבים של האדם טיפין-טיפין, בחינה תמידית של כוונות והרגלי דיבור. ואז, יום אחד, תתרחש הבנה פתאומית: "אני תמיד אומר דברים נחמדים כדי להתחפש, בתקווה לזכות במעמד בלבם של אחרים. זהו צביון מרושע. אין הוא ההתגלות של אנושיות רגילה ואין הוא עולה בקנה אחד עם האמת. כוונה זו ודרך מרושעת זאת לדבר הן שגויות ומוכרחים לשנות אותן ולהיפטר מהן". לאחר ההבנה הזאת אתה תחוש בחומרתו הכבדה של צביונך המרושע בבהירות גדלה והולכת. חשבת שרשעות פירושה קיומה של תשוקה מרושעת ופעוטה בין גבר לאישה, והרגשת שעל אף שהפגנת רשעות מבחינה זאת, אינך אדם בעל צביון מרושע. זהו סימן שחסרה לך הבנה מהו צביון מרושע; לכאורה ידעת מהי המשמעות השטחית של המילה "מרושע" אך לא יכולת לזהות באמת צביון מרושע או להבחין בו; ולמעשה, עדיין אינך מבין מה המשמעות של המילה "מרושע". כשתבין שחשפת צביון מסוג זה, תתחיל להרהר על עצמך, לזהותו ולהעמיק לחפור עד מקורותיו, ותראה שאכן יש לך צביון כזה. מה עליך לעשות בשלב הבא אפוא? אתה מוכרח לבדוק באופן תמידי את כוונותיך במסגרת אופני הדיבור הדומים שלך. באמצעות חפירה תמידית זאת, אתה תזהה באותנטיות ובדייקנות גדלות והולכות שאכן יש לך צביון ומהות מסוג זה. רק ביום שבו תודה באמת ובתמים שאכן יש לך צביון מרושע תתחיל לפתח שנאה ותיעוב כלפיו. האדם עובר מחשיבה שהוא אדם טוב, הגון בהתנהגותו, בעל חוש צדק, בעל יושרה מוסרית, אדם תמים, אל ההכרה בכך שיש לו מהות טבע כגון גאוותנות, עיקשות, ערמומיות, רשעות וסלידה מהאמת. בשלב הזה האדם כבר יעריך את עצמו בדייקנות וכבר יידע מהו באמת. הודאה מן השפה ולחוץ או זיהוי שטחי שיש לך ביטויים ומצבים כאלה לא יפיקו שנאה אותנטית. רק באמצעות הזיהוי שהמהות של צביונות מושחתים אלה היא הסגנון הדוחה של השטן יוכל האדם לשנוא את עצמו באמת. איזה סוג של אנושיות דרוש כדי שהאדם יגיע לידיעה עצמית עד כדי שישנא את עצמו? האדם מוכרח לאהוב דברים חיוביים, לאהוב את האמת, לאהוב הגינות וצדיקות, להחזיק במצפון ובמודעות, להיות נדיב לב ולהיות מסוגל לקבל את האמת וליישם אותה בפועל – כל האנשים שהם כאלה יכולים להגיע לידיעה עצמית אמיתית ולשנוא את עצמם באמת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה עצמית יכולה לסייע בחתירה אל האמת

עדויות חווייתיות קשורות

לראות סוף סוף את הערמומיות שלי

עליך להפוך לאדם ישר כדי להיוושע