דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

עליך לראות צוררי משיח בבירור ולזהות אותם נכונה. עליך לדעת כיצד להבחין בביטויים השונים של צוררי משיח, ויחד עם זאת עליך לדעת בבירור שישנם דברים רבים שמשותפים למהות הטבע שלך ולצוררי משיח. זה מפני שכולכם משתייכים למין האנושי שהושחת בידי השטן, וההבדל היחידי הוא שצוררי משיח נמצאים תחת שליטתו המלאה של השטן, הם הפכו לשותפיו לפשע של השטן והם מדברים מטעמו. גם אתה שייך לאנושות המושחתת, אך אתה מסוגל לקבל את האמת ויש לך תקווה להשיג ישועה. אך מבחינת המהות אתה חולק דברים רבים עם צוררי משיח ודרכיך וסדרי היום שלך זהים לשלהם. העניין הוא רק שמשעה ששמעת את האמת והאזנת לדרשות, אתה מסוגל לשנות מסלול והיכולת שלך לשנות מסלול קובעת שיש לך תקווה לזכות בישועה – זהו ההבדל בינך לבין צוררי משיח. לפיכך, כשאני חושף צוררי משיח עליך גם לערוך השוואה ולזהות אילו דברים יש לך במשותף עם צוררי משיח ואילו ביטויים, צביונות והיבטי מהות אתה חולק איתם. כשתעשה כך, האם לא תהיה מסוגל אז להכיר את עצמך טוב יותר? אם אתה חש תמיד אנטגוניזם ומאמין שאינך צורר משיח, ואתה חש שנאה עזה לצוררי משיח ואינך מוכן לערוך את ההשוואה הזאת או להרהר אודות עצמך ולהבין באיזה נתיב אתה צועד, מה תהיה ההשלכה? עם צביון שטני, מאד סביר שתהפוך לצורר משיח. זה מפני שאף צורר משיח אינו חותר במתכוון להפוך לצורר משיח ואז נעשה כזה; זה קורה מפני שהוא אינו חותר אל האמת, ומטבעם של דברים בסופו של דבר הוא צועד בנתיבו של צורר משיח. האם לא נכון שבעולם הדת, כל אלה שאינם אוהבים את האמת הם צוררי משיח? כל אדם ואדם שאינו מהרהר על מהות טבעו ואינו מבין אותה, ושמאמין באלוהים על פי תפיסותיו ודמיונותיו, הוא צורר משיח. משעה שהתחלת לפסוע בנתיבו של צורר משיח, משעה שזכית במעמד, ובשילוב העובדה שיש לך אי אילו כשרונות וידע נרכש וכולם מעריצים אותך, אזי ככל שנמשך הזמן שאתה מקדיש לעבודה, אתה קונה לעצמך חזקה בלבבות האנשים. ככל שהיקף העבודה שבאחריותך מתרחב, אתה מתחיל להנהיג יותר ויותר אנשים, אתה זוכה בהשפעה שהולכת וגדלה, ואז אתה הופך לפאולוס במלוא מובן המילה. האם כל זה תלוי בך? לא היתה לך כל תכנית ללכת בדרך הזו, אך כיצד קרה שבבלי-דעת התחלת לפסוע בדרכו של צורר משיח? אחת הסיבות החשובות לזה היא שאם אינך חותר אל האמת, זה ודאי לחלוטין שאתה תחתור למעמד ולמוניטין, אתה תעסוק בעסקיך שלך ובסופו של דבר, מבלי שתהיה מודע לכך, אתה תלך בדרכו של צורר משיח. אם אנשים שהולכים בדרכם של צוררי משיח אינם משנים מסלול בזמן, אזי כשהם זוכים למעמד ייתכן מאד שהם יהפכו לצוררי משיח – התוצאה הזו היא בלתי נמנעת. אם הם אינם יכולים לראות עניין זה בבירור, הם בסכנה מכיוון שלכולם יש צביון מושחת וכולם אוהבים מוניטין ומעמד; אם הם אינם אוהבים את האמת, הם מועדים מאוד ליפול עקב מוניטין ומעמד. ללא שיפוט וייסור של האל, כולם היו הולכים בדרכו של צורר המשיח ונופלים עקב מוניטין ומעמד, וזה דבר שאיש אינו יכול להכחישו. תאמר: "אצלי ישנם גילויים כאלה רק מדי פעם, מדובר רק בתופעות רגעיות. למרות שיש לי את אותה מהות כמו של צוררי משיח, אני עדיין נבדל מצוררי משיח מכיוון שאין לי כאלה שאיפות גדולות כמו שיש להם. מלבד זאת, כשאני ממלא את חובתי אני כל הזמן מהרהר בעצמי, חש חרטה וחותר אל האמת, ואני פועל בהתאם לעקרונות-האמת. אם אשפוט על פי התנהגותי, איני צורר משיח ואיני מעוניין להיות כזה, ומכאן שלא ייתכן בשום אופן שאהפוך לצורר משיח". ייתכן שאינך צורר משיח נכון לעכשיו, אך האם תוכל להבטיח כי לא תלך בדרכו של צורר משיח ותהפוך לצורר משיח? האם תוכל לערוב לכך? לא, לא תוכל. אם כן, כיצד אתה יכול לתת ערובה כזאת? האופן האחד והיחיד לעשות כן הוא לחתור אל האמת. אם כן, כיצד עליך לחתור אל האמת? האם יש לך דרך לעשות זאת? תחילה עליך להודות בעובדה שאתה חולק עם צוררי משיח את אותה מהות צביון. למרות שאינך צורר משיח ברגע זה, מבחינתך מהו הדבר הקטלני והמסוכן ביותר? זה שיש לך את אותה מהות טבע כמו לצוררי המשיח. האם זה דבר טוב עבורך? (לא.) זה בהחלט אינו דבר טוב. זה קטלני עבורך. לפיכך, כשאתה מאזין לדרשות האלה שחושפות את הגילויים השונים של צוררי משיח, אל תחשוב שדברים אלו אינם קשורים אליך כלל; זו הגישה הלא נכונה. אם כן, איזו גישה נדרשת ממך כדי שתקבל את העובדות והגילויים הללו? השווה את עצמך אליהם, הכר בכך שיש לך את מהות הטבע של צורר משיח ואז בחן את עצמך כדי לגלות אילו מבין הביטויים והגילויים שלך זהים לאלו של צוררי משיח. ראשית הכר בעובדה הזאת – אל תנסה להסוות או לעטוף את עצמך כליל. הנתיב שאתה צועד בו הוא הנתיב של צורר משיח, ולכן זה תואם את העובדות לומר שאתה צורר משיח; העניין הוא פשוט שבית האל טרם הגדיר אותך ככזה והוא מעניק לך הזדמנות לחזור בתשובה, זה הכול. האם אתה מבין? ראשית קבל עובדה זו והכר בה, ואז מה שעליך לעשות הוא להתייצב בפני האל ולבקש ממנו להטיל עליך משמעת ולשים לך רסן. אל תפרוש מאורה של נוכחות האל ואל תיטוש את הגנתו – כך מצפונך והגיונך ירסנו אותך כשאתה עושה דברים, וגם יהיו לך את דברי האל שיאירו אותך, ינחו אותך וירסנו אותך. מלבד זאת, תהיה בך גם את עבודתה של רוח הקודש כדי להנחותך, לסדר את האנשים, המאורעות והדברים שמסביבך כך שישמשו כאזהרות עבורך ולהטיל עליך משמעת. כיצד האל מזהיר אותך? האל פועל בדרכים רבות. לפעמים האל יגרום לך להרגשה ברורה בלבך, ויאפשר לך להבין בברור שעליך להיות מרוסן, שאינך יכול לפעול בעיקשות, שאם תפעל באופן פסול אתה תבייש את האל ותציג עצמך כטיפש, ולכן אתה מרסן את עצמך. האין זה אלוהים שמגונן עליך? זהו אחד האופנים. לפעמים אלוהים יטיף לך מוסר בקרבך ויציג בפניך דברים ברורים כדי לומר לך שזה מביש לנהוג בצורה כזו, שהאל מתעב זאת, שזה ארור, כלומר – האל משתמש בדברים ברורים כדי להטיף לך מוסר, על מנת שתערוך השוואה עם עצמך. מהי מטרתו של אלוהים כשהוא מטיף לך כך מוסר? הוא עושה זאת כדי לגרום למצפונך להרגיש דבר-מה, וכשאתה מרגיש דבר-מה אתה תביא בחשבון את ההשפעה, ההשלכות ואת תחושת הבושה שאתה חש, ואתה תנקוט ריסון מסוים במעשיך ובמנהגיך. לאחר שתחווה התנסויות רבות כגון זו, אתה תגלה שלמרות שאותם צביונות מושחתים מושרשים בקרבם של האנשים, כשאנשים רוכשים את היכולת לקבל את האמת ולראות בבירור את האמת של צביונותיהם המושחתים, הם יכולים למרוד במתכוון בבשרם; כשאנשים רוכשים את היכולת ליישם בפועל את האמת, צביונם השטני מטוהר ועובר שינוי. צביונו השטני של האדם אינו חסין מכל פגע ואינו כזה שאין לשנותו – כשאתה רוכש את היכולת לקבל את האמת וליישמה בפועל, צביונך השטני יתפרק ויוחלף באופן טבעי. לאחר שתטעם עד כמה זה מתוק ליישם את האמת בפועל, אתה תחשוב "הייתי כל כך חסר בושה קודם לכן. לא משנה עד כמה דבריי היו מחוצפים או כיצד רוממתי את עצמי כדי לגרום לאחרים לסגוד לי, לא חשתי כל בושה ולא היתה לי כל מודעות לאחר מכן. כעת אני מרגיש שההתנהגות הזו הייתה פסולה, התבזיתי ואני מרגיש שעיניים רבות נעוצות בי". את זאת עשה האל. הוא נותן לך תחושה ואתה תרגיש כאילו שאתה מוכיח את עצמך, ואז לא תעשה מעשים רעים ולא תיצמד לנתיב משלך. מבלי דעת, עם הזמן הדרכים שבהן אתה מרומם את עצמך ומעיד על עצמך ילכו ויפחתו, אתה תפעיל יותר ויותר ריסון עצמי ותחוש יותר ויותר שכשאתה פועל כך ליבך נינוח ומצפונך שליו; אלו הם החיים באור, ושוב אין כל צורך להיות מתוח ועצבני או להשתמש בשקרים ובדברי חלקות כדי להסוות את עצמך. בעבר שיקרת והתמדת בשקרים מדי יום כדי לגונן על המוניטין שלך. בכל פעם שאמרת דבר-שקר, היית צריך להמשיך לקיים את השקר הזה, מפחד שהשקר ייחשף. התוצאה היתה שסיפרת יותר ויותר שקרים ולאחר מכן נאלצת להשקיע מאמצים רבים ולאמץ את מוחך כדי להמשיך לקיים את שקריך; חיית חיים שדומים לא לחיי אדם ולא לחייו של שד, וכל כך מתישים! כעת אתה חותר להיות אדם ישר ואתה יכול לפתוח את סגור לבך ולומר דברי אמת. אין לך כל צורך לספר שקרים ולהמשיך לקיים את שקריך מדי יום, אינך כבול עוד בשקרים, אתה סובל הרבה פחות, אתה חיי חיים יותר ויותר נינוחים, חופשיים ומשוחררים, בעמקי לבבך אתה נהנה מתחושות של שלווה ושמחה – אתה טועם את מתיקות החיים האלה. ובעודך טועם את מתיקות החיים האלה עולמך הפנימי כבר אינו ערמומי, מרושע או כוזב. להפך, אתה נכון עכשיו להתייצב בפני האל, אתה מתפלל לאלוהים ומחפש את האמת כשיש לך בעיה, אתה מסוגל לדון בכך עם אחרים כשיש לך בעיה ואינך פועל עוד באופן חד-צדדי או שרירותי. אתה חש יותר ויותר שהאופן שבו נהגת לעשות דברים הוא בזוי, ואינך רוצה לעשות כך דברים בהמשך הדרך. להפך, אתה פועל בכל אופן שתואם את האמת, את ההגיון ואת כוונותיו של האל; האופן שבו אתה פועל השתנה. כשאתה מסוגל להשיג דברים אלו, האם זה לא אומר שעזבת את נתיבו של צורר משיח? וכשעזבת את נתיבו של צורר משיח, האם זה לא אומר שהתחלת לצעוד בנתיב להשגת הישועה? כשהתחלת לצעוד בדרך להשגת הישועה ואתה מתייצב לעתים קרובות בפני האל, גישתך, כוונתך, הפרספקטיבה שלך, מטרות חייך והכיוון שלך בחיים שוב אינם ניצבים נגד האל, אתה מתחיל לאהוב דברים חיוביים ואתה מתחיל לאהוב הגינות, צדק ואמת. כשזה קורה, מעמקי לבך ומחשבותיך החלו לעבור שינוי יסודי. כשהתחלת לצעוד בדרך להשגת הישועה, האם אתה יכול עדיין להפוך לצורר משיח? האם אתה עדיין יכול להתנגד לאל במכוון? לא, אינך יכול וכעת יצאת מכלל סכנה. רק כשהם נכנסים למצב הזה, אנשים יהיו במסלול הנכון, של אמונה באל, ורק כשהם מחפשים את האמת ומקבלים אותה כך הם יוכלו להשליך מעליהם את הצרות, את השליטה ואת ההפרעה שנגרמת על ידי טבעם, שהוא טבעו של שטן וצורר משיח.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט רביעי: הם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם

איך אפשר לפתור את הבעיה של הליכתם בנתיב של צוררי משיח? (בהיבט אחד, הם חייבים להבין את העניין הזה ולבוא לפני האל להתפלל כשהם מגלים מחשבות של שאיפה למעמד. מעבר לזה, הם חייבים לחשוף את עצמם בפני האחים והאחיות ואז למרוד באופן מודע במחשבות המוטעות האלה. הם חייבים גם לבקש מהאל לשפוט, לייסר ולגזום אותם ולהטיל עליהם משמעת. ואז הם יוכלו לפנות לנתיב הנכון.) זו תשובה טובה. אבל לא קל להשיג זאת, וזה אפילו קשה יותר למי שיותר מדי אוהבים מוניטין ומעמד. ויתור על מוניטין ומעמד אינו קל – זה תלוי בכך שאנשים יחתרו אל האמת. רק בהבנה של האמת אדם יכול להגיע להכרה של עצמו, לראות בבירור את הריקנות שבחיפוש אחר תהילה, רווח ומעמד, ולעמוד בבירור על האמת של שחיתות המין האנושי. רק כשאדם באמת מגיע להכיר את עצמו, הוא מסוגל לנטוש את המעמד והמוניטין. לא קל להשליך מעליך צביון מושחת. אם הבחנת בכך שאינך ניחן באמת, שאתה עתיר פגמים ומגלה יותר מדי שחיתות, ואף על פי כן אינך משקיע שום מאמץ בחתירה אל האמת ואתה מעמיד פנים ועוסק בצביעות, כשאתה גורם לאנשים להאמין שאתה מסוגל לעשות כל דבר, אזי דבר זה יעמיד אותך בסכנה – ובמוקדם או במאוחר יבוא היום שתיתקע בקיר ותיפול. עליך להודות שאינך ניחן באמת ולהיות אמיץ מספיק להתמודד עם המציאות. יש לך חולשות, אתה מגלה שחיתות ואתה מלא בכל מיני ליקויים. דבר זה הוא רגיל משום שאתה אדם רגיל, אתה לא אדם-על או כל יכול ואתה חייב להכיר בכך. כאשר אנשים אחרים צוחקים על חשבונך או לועגים לך, אל תגיב מיד בסלידה מפני שמה שהם אומרים אינו נעים, ואל תתנגד לכך בגלל שאתה מאמין שאתה מוכשר ומושלם – לא זו צריכה להיות הגישה שלך כלפי דברים כאלה. מה צריכה להיות הגישה שלך? אתה צריך לומר לעצמך: "יש לי פגמים, הכול בי מושחת ופגום ואני פשוט אדם מן השורה. למרות הלעג והשנינה שלהם, האם יש בדברים אמת כלשהי? אם חלק ממה שהם אומרים הוא אמת, אז אני חייב לקבל את זה מהאל." אם זו הגישה שלך, זו הוכחה שאתה מסוגל להתמודד נכונה עם מעמד, עם מוניטין ועם מה שאנשים אחרים אומרים עליך. לא קל לוותר על מוניטין ומעמד. עבור מי שניחנים בכישרון מסוים, שיש להם איכות מסוימת או שרכשו ניסיון כלשהו בעבודה, ויתור על הדברים האלה קשה עוד יותר. אף שלפעמים הם עשויים לטעון שהם ויתרו עליהם, הם אינם מסוגלים לכך בליבם. ברגע שהמצב מאפשר זאת ויש להם שעת כושר, הם ימשיכו לשאוף לתהילה, לרווח ולמעמד כמקודם, משום שכל בני האדם המושחתים אוהבים את הדברים האלה, אלא שאצל מי שאינם ניחנים בכישורים או בכישרונות, הרצון לרדוף אחרי מעמד חלש קצת יותר. למי שניחנים בידע, בכישרון, במראה נאה ובהון מיוחד, יש רצון עז במיוחד במוניטין ומעמד, עד כדי כך שהם מלאים בשאיפה וברצון האלה. זהו הדבר שקשה להם יותר מכול לוותר עליו. כשאין להם שום מעמד, הרצון שלהם עדיין בחיתוליו. ברגע שהם רוכשים מעמד, כאשר בית האל מפקיד בידם משימה חשובה כלשהי, ובמיוחד אם הם עבדו במשך שנים רבות ויש להם הרבה הון וניסיון, הרצון איננו עוד בחיתוליו, אלא כבר היכה שורש, לבלב ועומד לשאת פרי. אם אדם ניחן ברצון ובשאיפה תמידיים לעשות דברים גדולים, להיעשות מפורסם, להפוך לאישיות דגולה כלשהי, אזי ברגע שהוא עושה מעשה רע במיוחד ויש לכך השלכות ממשיות, זה לחלוטין יהיה הסוף שלו ויסלקו אותו. ולכן, קודם שהדבר מוביל לאסון גדול, הוא חייב למהר ולהפוך את המצב על פיו כל עוד יש זמן. בכל פעם שאתה עושה דבר מה, ולא משנה באיזה הקשר, אתה חייב לחפש את האמת, ליישם בפועל הוויה של אדם כן וצייתן לאל, ולוותר על המרדף אחרי מעמד ומוניטין. כאשר מעסיקים אותך המחשבה והרצון התמידיים להתחרות על מעמד, חובה עליך לעמוד על ההשלכות השליליות שמצב מעין זה יוביל אליהן אם לא ייפתר. ולכן אל תבזבז זמן בחיפוש אחר האמת, התגבר על הרצון שלך להתחרות על מעמד בעודו בחיתוליו והחלף אותו ביישום בפועל של האמת. כאשר אתה מיישם בפועל את האמת, הרצון והשאיפה שלך להתחרות על מעמד ייחלשו ולא תפריע לעבודת הכנסייה. באופן זה האל יזכור את מעשיך ויאשר אותם. אם כן מה אני מנסה להדגיש? את הדבר הזה: אתה חייב להיפטר מהרצונות ומהשאיפות שלך לפני שהם מלבלבים, נושאים פרי ומובילים לאסון גדול. אם לא תטפל בהם בעודם בשלב ההתחלתי, תחמיץ הזדמנות גדולה; וברגע שהם יובילו לאסון גדול, יהיה מאוחר מדי לפתור אותם. אם חסר לך אפילו הרצון למרוד בבשר, יהיה לך קשה מאוד לעלות על נתיב החתירה אל האמת; אם תיתקל במכשולים ובכישלון במרדף שלך אחר תהילה, רווח ומעמד ולא תתעשת, אזי דבר זה מסוכן: קיימת האפשרות שיסלקו אותך. כאשר מי שאוהבים את האמת נתקלים בכישלון אחד או שניים או במכשול כלשהו מבחינת המוניטין והמעמד שלהם, הם רואים בבירור שמוניטין ומעמד הם חסרי כל ערך. הם מסוגלים לזנוח לחלוטין את המעמד והמוניטין, ולגמור אומר בליבם שאפילו אם לעולם לא יהיה להם מעמד, הם עדיין ימשיכו לחתור אל האמת לבצע כראוי את החובה שלהם, ולשתף את העדות החווייתית שלהם, ובכך ישיגו את התוצאה של נשיאת עדות לאל. גם כשהם מאמינים מן השורה, הם עדיין מסוגלים לנהות עד הסוף ממש, וכל שהם רוצים זה לקבל את אישור האל. רק אנשים אלה אוהבים את האמת בכנות וניחנים בנחישות. בית האל נפטר מהרבה צוררי משיח ואנשים רעים, וכמה מאלה שחותרים אל האמת, אחרי שנוכחו בכישלונם של צוררי משיח, מהרהרים בנתיב שהאנשים האלה הלכו בו ומהרהרים גם על עצמם ומודעים לעצמם. מכך הם זוכים בהבנה של כוונת האל, וגומרים אומר בליבם להיות מאמינים מן השורה ולהתמקד בחתירה אל האמת ובביצוע חובתם כיאות. גם אם האל אומר שהם נותני שירות או אנשים חסרי חשיבות ושפלי רוח, זה בסדר מצידם. הם פשוט ינסו להיות אנשים שפלי רוח ומאמינים קטנים וחסרי חשיבות בעיני האל, ובסופו של דבר הוא יכנה אותם יצירי בריאה מקובלים. אנשים כאלה הם האנשים הטובים והם אלה שהאל מאשר.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ג')

האם אתם פוחדים ללכת בנתיב של צוררי משיח? (כן.) האם פחד בפני עצמו מועיל? לא – פחד לבדו אינו יכול לפתור את הבעיה. נורמלי לפחד מהליכה בנתיב של צוררי משיח. זה מראה שהאדם אוהב את האמת, שהוא אדם שמוכן לשאוף אל האמת ולחתור אליה. אם יש בלבכם פחד, עליכם לחפש את האמת ולמצוא את הנתיב ליישום בפועל. עליכם להתחיל בלמידה כיצד לשתף פעולה עם אחרים בהרמוניה. אם תהיה לכם בעיה, פתרו אותה בשיתוף ובדיון כדי שכולם יוכלו להבין את העקרונות, וכן את ההנמקה והתוכנית הספציפיות לגבי ההחלטה. האם לא תימנע כך מקבלת החלטות לבד? בנוסף, אם יש לך לב ירא-אל, תהיה מסוגל לקבל באופן טבעי את בחינת האל, אך עליך ללמוד לקבל גם את הפיקוח של אנשיו הנבחרים של האל, והדבר ידרוש ממך סובלנות וקבלה. אם תראה מישהו מפקח עליך, בודק את עבודתך או בודק אותך ללא ידיעתך, וזה יגרום לך להתלהם, להתייחס לאדם זה כאל אויב ולתעב אותו, ואפילו לתקוף אותו, להתייחס אליו כאל בוגד ולהשתוקק שהוא ייעלם, אזי זוהי צרה. האם זה לא נאלח ביותר? מה ההבדל בין זה לבין מלך שד? האם זו התייחסות הוגנת לאנשים? אם תלך בנתיב הנכון ותפעל בדרך הנכונה, למה שתחשוש מכך שאנשים יבדקו אותך? אם אתה מפחד, זה מראה שמשהו אורב בליבך. אם אתה יודע בליבך שיש לך בעיה, עליך לקבל את השיפוט והייסור של האל. זה סביר. אם אתה יודע שיש לך בעיה אך אינך מאפשר לאף אחד לפקח עליך, לבדוק את עבודתך או לחקור את הבעיה שלך, אזי אתה מתנהג בצורה לא סבירה ביותר, אתה מורד באל ומתנגד לו, ובמקרה זה, הבעיה שלך אף חמורה עוד יותר. אם אנשיו הנבחרים של האל יבחינו שאתה אדם רע או חסר אמונה, אזי ההשלכות יהיו מדאיגות עוד יותר. לפיכך, אלה אשר יכולים לקבל את הפיקוח, הבחינה והביקורת של אחרים, הם האנשים ההגיוניים מכולם, יש להם סובלנות ואנושיות רגילה. כאשר תגלה שעשית משהו לא נכון או שתהיה לך התגלות של צביון מושחת, אם תהיה מסוגל להיפתח בפני אנשים ולחלוק איתם, זה יעזור לסובבים אותך לפקוח עליך עין. בהחלט יש צורך לקבל פיקוח, אך הדבר העיקרי הוא להתפלל לאל ולסמוך עליו, תוך שאתה מעמיד את עצמך לבחינה מתמדת. במיוחד כאשר הלכת בדרך הלא-נכונה או עשית משהו לא בסדר, או כאשר אתה עומד לפעול או להחליט על משהו בעצמך, ומישהו בקרבת מקום מזכיר זאת ומתריע בפניך, עליך לקבל זאת ולמהר להרהר בעצמך, להודות בטעות שלך ולתקן אותה. הדבר יכול למנוע ממך מלעלות על הנתיב של צוררי משיח. אם יהיה מישהו שיעזור לך ויתריע בפניך בדרך זו, האם לא תהיה מוגן מבלי לדעת זאת? אתה תהיה מוגן – זוהי ההגנה שלך. לכן, אל תשמור על עצמך תמיד מפני אחיך ואחיותיך, או מפני אנשים סביבך. אל תסווה את עצמך ואל תסתיר את עצמך, בלי לאפשר לאחרים להבין אותך או לראות מי אתה. אם לבך ישמור תמיד על עצמו מפני אחרים, זה ישפיע על החיפוש שלך את האמת ותחמיץ בקלות את עבודת רוח הקודש, וכן הזדמנויות רבות להפוך למושלם. אם תמיד תשמור על עצמך מפני אחרים, יהיו לך סודות בלבך ולא תוכל לשתף פעולה עם אנשים. אתה תעשה בקלות את הדברים הלא-נכונים ותלך בנתיב הלא-נכון, ואתה תהיה מוכה בתדהמה כאשר תעשה טעויות. מה תחשוב אז? "לו רק הייתי יודע, הייתי משתף פעולה עם אחיי ואחיותיי כבר מההתחלה כדי לבצע את חובתי, ובטוח שאז לא היו לי בעיות. אבל מפני שתמיד פחדתי שאחרים יראו אותי כפי שאני באמת, שמרתי על עצמי מפני אחרים. אבל בסופו של דבר, אף אחד אחר לא טעה – אני זה שעשה את הטעות הראשונה. איזה דבר מביך וטפשי!" אם תוכל להתמקד בחיפוש האמת ולהיפתח בשיתוף עם האחים והאחיות שלך כאשר יש לך קשיים, האחים והאחיות שלך יוכלו לעזור לך ויאפשרו לך להבין את הנתיב הנכון ליישום בפועל ואת עקרונות היישום בפועל. זה יכול להגן עליך מפני הליכה בנתיב הלא-נכון בעת ביצוע חובתך, כך שלא תיכשל או תיפול, או תידחה בתיעוב ותסולק על ידי האל. במקום זאת, תקבל הגנה, תבצע את חובתך כראוי ותשיג את אישורו של האל. כמה עצומות התועלות שאנשים מפיקים משיתוף פעולה הרמוני!

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מילוי תקין של חובתכם מחייב שיתוף פעולה הרמוני

משום שכעת מציאות דברי האל איננה חייכם, מה יעלה בגורלכם ברגע שיהיו לכם מעמד ותארים רשמיים? האם תלכו בנתיב צוררי משיח? (לא בטוח). זוהי עת מסוכנת ביותר. האם אתם רואים זאת בבירור? אמרו לי, האם מסוכן להיות מנהיג ועובד? (כן). האם אתם עדיין מוכנים לבצע חובה זו אף שאתם מודעים לסכנה? (כן). מוכנותכם לבצע את חובתכם היא רצון אנושי, וזהו דבר חיובי. אך האם די בדבר החיובי הזה על מנת שתוכלו ליישם בפועל את האמת? האם תהיו מסוגלים להתמרד נגד מאוויי הבשר? אם תסתמכו על כוונות טובות אנושיות ועל רצון אנושי, על מאוויים ועל אידיאלים אנושיים, האם תצליחו לממש את רצונכם? (לא). אם כך, עליך לתהות מה עליך לעשות על מנת להפוך את המשאלות שלך, את האידיאלים שלך ואת רצונך למציאות שלך ולשיעור קומתך האמיתי. למעשה, זאת לא בעיה גדולה כל כך. הבעיה האמיתית היא שלאור מצבו ושיעור קומתו הנוכחיים של האדם, וכן לאור האיכויות של אנושיותו, הוא לא מתקרב למילוי התנאים לאישור האל. לדמותכם האנושית יש רק שמץ של מצפון ושל היגיון, ואין לה רצון לחתור אל האמת. אולי אינכם רוצים לנהוג באדישות או לנסות להערים על האל בעת ביצוע חובתכם, אבל כך תעשו. לאור מצבכם ושיעור קומתכם האמיתיים נכון לרגע זה, אתם כבר במקום מסוכן. האם עדיין תטענו כי להחזיק במעמד זה מסוכן, אך חיים נטולי מעמד משמעם שתהיו בטוחים? למעשה, מסוכן גם להיות ללא מעמד. כל עוד חייכם מתנהלים תחת צביון מושחת, נשקפת לכם סכנה. האם נכון לומר שרק למנהיגים נשקפת סכנה, ומי שאינו מנהיג בטוח? (לא). אם אינך אדם שחותר אל האמת ואינך אוחז בשמץ של מציאות-אמת, נשקפת לך סכנה, בין אם אתה מנהיג ובין אם לאו. אם כך, כיצד עליך לחתור אל האמת על מנת לחמוק מסכנה זו? האם שקלתם את השאלה הזאת? אם בוערת בך תשוקה מעטה בלבד ואתה פשוט מציית למספר תקנות, האם זה יצליח? האם באמת תוכל לחמוק כך מן הסכנה? אולי זה יצליח בטווח הקצר, אך קשה לומר מה יקרה בטווח הארוך. אם כך, מה צריך לעשות? יש אנשים שאומרים שהדרך הטובה ביותר היא חתירה אל האמת. זה נכון מאוד, אך באיזה אופן על אדם לחתור על מנת להיכנס אל מציאות-האמת? כיצד יכולים חייו של אדם לצמוח? אין אלה סוגיות פשוטות. תחילה עליכם להבין את האמת, ואז עליכם ליישמה בפועל. מחצית מהבעיות האלה כבר נפתרות כאשר אדם מבין את האמת. אדם זה יהיה מסוגל להרהר במצבו ולראות זאת בבירור. הוא יחוש בסכנה שהוא חי בקרבה. הוא יהיה מסוגל ליישם את האמת בפועל באופן פעיל. יישום בפועל באופן זה מוביל אדם באופן טבעי להתמסרות לאל. האם לאדם שמתמסר לאל לא נשקפת סכנה? אתם באמת זקוקים לתשובה? אנשים שמתמסרים לאל באמת ובתמים כבר לא ימרדו באל או יתנגדו לו, ולא כל שכן יבגדו בו. ישועתם מובטחת. אדם שכזה יצא לחלוטין מכלל סכנה, הלא כן? לכן, הדרך הטובה ביותר לפתרון בעיות היא הפגנת רצינות שתשפיע על האמת, וכן השקעת מאמצים באמת. ברגע שאנשים יבינו את האמת באמת ובתמים, כל הבעיות ייפתרו.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לפתור את פיתויי המעמד ואת כבליו

כאשר מנהיגים ועובדים עוסקים בעבודה, לעתים רוח הקודש מאירה אותם והופכת אותם לנאורים, הם יכולים לדבר על אי אילו חוויות אמת ומטבע הדברים, אנשים יישאו אליהם עיניים ויסגדו להם; טבעי הוא שאנשים ילכו בעקבותיהם וייצמדו אליהם כמו צל – ובזמנים כאלה, מה אמורה להיות גישתם כלפי אותם דברים? לכל אחד יש העדפות משלו, כולם יהירים; אם אנשים שומעים מישהו שמדבר עליהם בחיוב ובאופן מחניף, הם ייהנו מכך מאד. זו הרגשה רגילה וזו לא בעיה גדולה. אך אם הם מקדמים אדם שמסוגל להעתיר עליהם שבחים ולהחניף להם, והם מעניקים לאדם כזה תפקיד חשוב – זה מסוכן. זה מפני שאנשים שאוהבים להחניף לאנשים ולהעתיר עליהם שבחים הם ערמומיים ותחבלנים במידה יוצאת מגדר הרגיל, והם אינם כנים ולא דוברי אמת. ברגע שבו אנשים כאלה זוכים במעמד, הם אינם מועילים כלל להיווכחותם בחיים של אנשיו הנבחרים של האל או לעבודת הכנסייה. אנשים כאלה הם תככנים ויש להם יכולת אדירה להכניס אי-סדר בדברים. אנשים שהם ישרים יחסית אינם מעתירים שבחים על אחרים. אפילו אם בלבם הם חושבים עליך טובות, הם לא יאמרו זאת בקול רם ואם הם מגלים שיש בך מגרעות או שעשית דבר-מה פסול, הם יציינו זאת בפניך. אך ישנם כאלה שאינם מחבבים אנשים שמדברים ישירות, וכשמישהו מציין את מגרעותיהם או מטיף להם מוסר, הם ידכאו את אותו אדם וינדו אותו, ואפילו יתמקדו במגרעותיו וחסרונותיו של אותו אדם כדי לשפוט ולגנות אותו ללא הרף. כשהם נוהגים כך, האין הם מדכאים אנשים טובים ופוגעים בהם? אלוהים מתעב ביותר עשיית מעשים כאלה ואת רדיפתם של אנשים כה טובים. רדיפתם של אנשים טובים היא דבר מתועב! ואם אדם רודף הרבה אנשים טובים, מדובר בשד. מנהיגים ועובדים אמורים להתייחס לכולם בהגינות ובאהבה, ועליהם לטפל בעניינים על פי עיקרון. בפרט כשיש אנשים שמחניפים לך, מתרפסים בפניך ומכרכרים סביבך – עליך להתייחס אליהם בצורה נאותה, לסייע להם ביד אוהבת ולהביאם לכדי מילוי מטלותיהם הראויות במקום שיחניפו לאנשים כדרכם של הכופרים; הצג את עמדתך ואת נקודת ראותך בבירור, גרום להם לחוש מושפלים ומבוישים כדי שלא יחזרו על כך לעולם. אם ביכולתך להיצמד לעקרונות ולנהוג באנשים בהגינות, האם אותם ליצנים בזויים וטיפוסים שטניים לא יחושו בושה? הדבר יגרום לשטן לחוש בושה וישביע את רצון האל. אלו שאוהבים להחניף לאחרים מאמינים שכל המנהיגים והעובדים אוהבים את אלו שמחניפים להם, וכל אימת שאדם אומר להם דבר-מה מחניף או מתרפס, יהירותם ותאוותם למעמד באות על סיפוקן. כל זה אינו מוצא חן בעיני אנשים שאוהבים את האמת, והם בהחלט מתעבים את כל זה; הדבר דוחה אותם. רק מנהיגי-שקר נהנים מחנופה. יתכן שבית האל לא יריע להם ויהלל אותם, אך אם אנשיו הנבחרים של האל מריעים להם ומהללים אותם, הם חשים שביעות רצון רבה ונהנים מכך הנאה יתרה, ובסופו של דבר הם שואבים מכך איזו נחמה. צוררי משיח נהנים מחנופה אף יותר, והדבר שהם נהנים ממנו ביותר הוא כאשר אנשים כאלה מתקרבים אליהם ומכרכרים סביבם. האין זה מטריד? כאלה הם צוררי משיח; הם אוהבים שיש סביבם אנשים שמשבחים אותם ומריעים להם, סוגדים להם ונוהים בעקבותיהם, ולעומתם דבר מכל זה אינו נושא חן בעיני החותרים אל האמת והישרים-יחסית. עליך להתקרב לאנשים שמסוגלים לדבר עימך בכנות; כשיש סביבך אנשים כאלה, הדבר מועיל לך ביותר. בפרט כאשר אתה מוקף באנשים טובים כאלו, שיש להם אומץ להטיף לך מוסר ולחשוף אותך כשהם מגלים אצלך בעיה, וכך מסוגלים למנוע ממך לסטות מן הדרך. לא אכפת להם מהו מעמדך, וברגע שהם מגלים שעשית דבר-מה שמנוגד לעקרונות-האמת, הם יטיפו לך מוסר ויחשפו אותך במקרה הצורך. רק אנשים כאלה הם ישרים, אנשים שניחנים בחוש צדק, ולא משנה כיצד הם חושפים אותך ומטיפים לך מוסר – כל זה מסייע לך, כי העניין הוא לפקח עליך ולדחוף אותך קדימה. עליך להתקרב לאנשים כאלה; כשאנשים כאלה ניצבים לצדך ועוזרים לך, ביטחונך גדל מאוד, באופן יחסי – כך הוא כשנהנים מהגנת האל. כשאנשים שמבינים את האמת ומחזיקים בעקרונות ניצבים לצדך ומפקחים עליך מדי יום, הדבר מועיל מאד לביצוע חובתך ולעבודתך הטובה. עליך להימנע לחלוטין ממינוי אותם אנשים ערמומיים ותחבלנים שמתרפסים בפניך ומחניפים לך כעוזריך; כשאנשים כאלה נצמדים אליך, הדבר דומה לזבובים מצחינים שעומדים עליך – אתה תיחשף לכל כך הרבה חיידקים ונגיפים! אנשים כאלה מועדים להפריע לך ולהשפיע על עבודתך, הם עלולים לגרום לך להתפתות ולסטות מן הדרך, והם עשויים להמיט עליך אסון ופורענות. עליך לשמור מהם מרחק רב ככל האפשר, ואם אתה מסוגל להבחין שמהותם היא כשל חסרי אמונה ולגרום לכך שיורחקו מהכנסייה, זה טוב עוד יותר. כשאדם ישר שחותר אל האמת רואה שיש לך בעיה, הוא יאמר לך את האמת מבלי להתחשב במעמדך, ללא קשר לאופן שבו תתייחס אליו, ואפילו אם תפטר אותו. הוא לעולם לא ינסה לטייח זאת או לשקר. זה כל כך מועיל להקיף את עצמך ביותר אנשים כאלה! כשאתה עושה דבר שנוגד את העקרונות הם יחשפו אותך, יחוו דעה על בעיותיך ויצביעו על בעיותיך ומגרעותיך בגילוי לב ובכנות; הם לא ינסו לסייע לך להציל את כבודך ואפילו לא יעניקו לך הזדמנות להימנע ממבוכה בנוכחות אנשים רבים. כיצד עליך להתייחס לאנשים כאלה? האם עליך להענישם או להתקרב אליהם? (להתקרב אליהם.) זה נכון. עליך לפתוח את לבך ולשתף איתם, כשאתה אומר – "הבעיה הזאת שיש לי, שציינת בפני, הייתה נכונה. באותו זמן הייתי מלא יהירות ומחשבות על מעמד. הרגשתי שאני כבר מנהיג כל כך הרבה שנים, אך לא רק שלא ניסית לעזור לי לשמור על כבודי – אתה אפילו הצבעת על בעיותיי בנוכחות כל כך הרבה אנשים, ולכן לא הייתי מסוגל לקבל זאת. אך עכשיו אני רואה שמה שעשיתי אכן נגד את העקרונות ואת האמת, ושלא הייתי צריך לעשות זאת. מה משמעות מעמדי כמנהיג? האין זו פשוט חובתי? כולנו מבצעים את חובתנו וכולנו במעמד שווה. ההבדל היחידי הוא שאני נושא במעט יותר אחריות, זה הכול. אם תגלה איזושהי בעיה בעתיד, אמור את מה שעליך לומר ולא אמורות להיות כל טינות אישיות בינינו. אם אנו נבדלים בהבנתנו את האמת, נוכל לשתף ביחד. בבית האל ובנוכחותם של האל והאמת נהיה מאוחדים, לא מנוכרים". זוהי גישה של יישום האמת בפועל ואהבתה. מה עליך לעשות אם ברצונך להתרחק מאד מדרכו של צורר משיח? עליך ליטול את היוזמה ולהתקרב לאנשים שאוהבים את האמת, לאנשים ישרים; להתקרב לאנשים שמסוגלים להצביע על בעיותיך, שמסוגלים לומר דברי אמת ולהטיף לך מוסר כשהם מגלים את בעיותיך, ובמיוחד לאנשים שמסוגלים לגזום אותך כשהם מגלים את בעיותיך – אלה האנשים שיועילו לך ביותר, ועליך להוקירם. אם תרחיק אנשים טובים כאלה ותיפטר מהם, אתה תאבד את הגנת האל והאסונות ימצאו את דרכם אליך בהדרגה. כשאתה מתקרב לאנשים טובים ולאנשים שמבינים את האמת, אתה תזכה בשלווה ושמחה ותוכל להרחיק מעליך אסונות; כשאתה מתקרב לאנשים מתועבים, חסרי בושה ולאנשים שמחניפים לך, אתה תהיה בסכנה. לא רק שקל יהיה להטעותך ולהערים עליך, אסונות יוכלו להתרגש עליך בכל עת. עליך לדעת איזה סוג של אדם יכול להועיל לך ביותר – אלו הם האנשים שמסוגלים להזהירך כשאתה עושה דבר פסול, או כשאתה מרומם את עצמך ומעיד על עצמך ומטעה אחרים – זה יכול להועיל לך ביותר. הנתיב הנכון הוא ההתקרבות לאנשים כאלה.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט רביעי: הם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם

על מנת להתחבב על אנשים ולהבטיח שייבחרו שוב כמנהיגים, יש מנהיגי כנסייה שמיישמים עקרונות דמוקרטיים בכל מעשיהם בתואנה שהם אינם נוהגים כדיקטטורים. הם עושים בכך שימוש כדי להתחבב על אנשים, אך למעשה, הם עושים זאת על מנת לבסס את מעמדם. האין זו התנהגות של צורר משיח? (כן). רק צורר משיח מתנהג כך. גם אתם עושים דברים כאלה? (לפעמים). והאם אתם מהרהרים בכוונות שמאחורי המעשים שלכם? הדבר הגיוני אם האדם רק החל בעבודתו כמנהיג ואינו מבין עקרונות. אבל אם הוא מתפקד כמנהיג או כעובד כבר זמן מה ועדיין מתעקש לעשות זאת, אזי מעשיו נטולי עקרונות. זוהי הנהגה שקרית ואין הוא אדם שחותר אל האמת. אם לאדם כוונות ומטרות אישיות והוא ממשיך לנהוג כך, אזי הוא צורר משיח. איך אתם מתייחסים אל הסוגייה הזאת? כיצד אתם נוהגים כשאתם ניצבים אל מול סוגייה כזאת? אם יש לכם כוונות ומטרות אישיות, מה עליכם לעשות על מנת לפתור אותן? (שמתי לב שיש בתוכי כוונות מסוימות. לפעמים אני חושש שהאחים והאחיות יגידו שמעשיי אינם פתוחים ושקופים, שאני מקבל החלטות על דעת עצמי מבלי לומר להם. כשעולות בי מחשבות כאלה, אני דן בעניין עם אחיי ועם אחיותיי ופותר אותו. אינני מקבל החלטות על דעת עצמי). מקובל להתייעץ עם אחרים. זה בסדר גמור לוודא שכולם מעודכנים; זוהי קבלה של פיקוח על עבודתך על ידי האחים והאחיות, והדבר עוזר לך למלא את חובתך. עם זאת, במהלך הדיונים שלכם, עליכם גם לדבוק בעקרונות האמת. אם תסטו מעקרונות האמת, הדיון עלול לעבור לנושא אחר או להפוך לבזבוז זמן ולא תגיעו למסקנות הנכונות. לכן, המנהיגים והעובדים נדרשים להוביל את הדיון מתחילתו על ידי קריאת הפסוקים המתאימים בדברי האל. כך כולם יכולים לשתף בהתאם לדבריו. שיתוף כזה יקבע נתיב ויניב תוצאות טובות. אינך יכול סתם לעמוד מנגד ולהניח לכולם לשתף כראות עיניהם. אם לאיש אין דעה נחרצת ואם איש אינו מחפש את האמת, אין כל טעם באופן השיתוף הזה, ממושך ככל שיהיה. לעולם אי אפשר יהיה להשיג דרכו את התוצאה הנכונה...

...כי החובות שאותן אתה ממלא והעבודה שאותה אתה מבצע הן תפקיד שהאל הטיל עליך וכי עליך לבצע את עבודתך בהתאם לדרישות האל. בעשותך כך, יהיו לך מטרה וכיוון ותהיה מסוגל לחפש את האמת ולחפש נתיב בתוך דברי האל. לאחר מכן עליך להוביל את כולם לשיתוף על פסוקים מתאימים בדברי האל ולאפשר להם לשתף על האמת בהתאם לדבריו, לזכות באור רב יותר בתוך דברי האל, להבין את רצון האל ואת האמת ואז ליישם בפועל על פי עקרונות האמת. כך תפסעו בנתיב הנכון. בעיקרון, עבודת הכנסייה היא הובלת אנשיו הנבחרים של האל בתהליך ההבנה של כל האמיתות שמביע האל ובהיווכחות בהן. זוהי העבודה הבסיסית ביותר של הכנסייה. לכן לא משנה איזו בעיה פותרים, קריאת תכנים מתאימים מדברי האל או שיתוף על האמת מוכרחות להיות חלק בלתי נפרד מכל כינוס. בסופו של דבר, אם תוכל לשתף על האמת ועל עקרונות היישום בפועל עד שיהיו ברורים, כולם יוכלו להבין את האמת ולדעת כיצד ליישמה בפועל. לא משנה איזה היבט של האמת אתם אוכלים ושותים במהלך כינוס, עליכם לשתף כך ולחפש את האמת בהתבסס על הבעיות שאיתן אתם מתמודדים. מי שמבין את האמת מוכרח להוביל את השיתוף ומי שהפך לנאור יכול להמשיכו לאחר מכן. כך, ככל שהם ירבו לשתף, רוח הקודש תרבה את עבודתה עליהם, וככל שהם ישתפו על האמת, כך הם ישיגו בהירות רבה יותר. כשכולם יבינו את האמת, הם ישיגו שחרור וחופש מוחלטים ויהיה להם נתיב ללכת בו. זאת התוצאה הטובה ביותר שיכולה לצמוח מכינוס. כשכולם מתקשרים בנוגע למציאות האמת עד שהיא נעשית ברורה באמצעות שיתוף כזה, האם הם לא מבינים את האמת לאחר מכן? (כן). אחרי שאנשים מבינים את האמת, הם ידעו באופן טבעי כיצד לחוות אותה וליישמה בפועל. כשהם יכולים ליישם בפועל את האמת בצורה מדויקת, האין זה אומר שהם זכו באמת? (כן). אם אדם זכה באמת, האין זה אומר שהוא נפל בנחלתו של האל? אם מישהו נפל בנחלתו של האל, האין זה אומר שהוא זכה בישועת האל? (כן.) אם תצליח להשיג תוצאה כזאת במסגרת עבודתך כמנהיג או כעובד, סימן שביצעת את עבודתך כראוי, מילאת את חובתך כמצופה ממך והאל ישבח אותך. כשכל אנשיו הנבחרים של האל יבינו את האמת, האם הם עדיין יסגדו לך, יעריצו אותך וילכו בעקבותיך? (לא). אנשים ישבחו ויכבדו אותך ויהיו מוכנים לתקשר איתך ולהאזין לשיתופיך רק כדי להפיק מכך תועלת. אלה שמבינים את האמת יכולים באמת להיות האור והמלח. זהו פירוש הדבר, למלא את חובתו של אדם כיציר בריאה ולהיות יציר בריאה ראוי. אנשים שהבינו את האמת והשיגו קשר קרוב יותר עם האל, יכולים להשיג תאימות עם האל, לחדול למרוד בו, לא להבין אותו או להתנגד לו, ולא משנה עם אילו בעיות הם מתמודדים, הם יצליחו לרומם את האל ולשאת לו עדות. אם במסגרת תפקידך כמנהיג או כעובד אתה מיישם בפועל על בסיס עקרונות כאלה, הרי שבתוך זמן קצר תביא אנשים אל מול האל. האנשים אותם תוביל יהיו מסוגלים גם ליישם בפועל את האמת, להיווכח במציאות וכן לרומם את האל ולשאת לו עדות. כך, האנשים אותם תוביל יוכלו גם לזכות בשבחי האל וליפול בנחלתו. לכן, כאשר מנהיג הולך בנתיב החתירה אל האמת, הדבר תואם לחלוטין את רצון האל. כל עוד מעשיהם של אנשים עולים בקנה אחד עם עקרונות האמת, תוצאות מעשיהם רק ילכו וישתפרו, ללא שום תופעת לוואי שלילית והאל יברך אותם ויגן עליהם בכל עניין. גם אם יסטו מדרכם לעתים, האל יעניק להם נאורות ויוביל אותם והם ימצאו תיקון בתוך דברי האל. כשאנשים בוחרים בנתיב הנכון, האל מברך אותם ומגן עליהם.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

האדם המושחת אוהב לחתור למעמד וליהנות מהטבותיו. זה נכון לגבי כל אדם, בין אם אתה בעל מעמד כרגע או לא: קשה במיוחד לנטוש מעמד ולהיפטר מפיתוייו. הדבר דורש שיתוף פעולה רב מצד בני האדם. במה כרוך שיתוף פעולה שכזה? בעיקר בחיפוש האמת, בקבלת האמת, בהבנת כוונות האל, ובחדירה ברורה אל תמציתן של בעיות. עם הדברים האלה, בידי האדם תהיה האמונה הדרושה להכניע את פיתוי המעמד. נוסף לכך, עליך לחשוב על דרכים יעילות להיפטר מן הפיתוי ולרצות את כוונות האל. מוכרחים להיות לך נתיבי יישום בפועל. הדבר ישאיר אותך על הנתיב הנכון. ללא נתיבי יישום בפועל, תרבה להיכנע לפיתויים. אף שתרצה לבחור בנתיב הנכון, בסופו של דבר מאמציך לא יניבו פירות רבים, לא משנה עד כמה תתאמץ. אם כך, אילו פיתויים נקרים בדרככם לעתים תכופות? (כשאני נוחל הצלחה מסוימת בביצוע חובתי וזוכה לשבחים מאחיי ומאחיותיי, אני מרוצה מעצמי ונהנה מאוד מתחושה זו. לפעמים אינני מבין זאת; לעתים אני כן מבין שהמצב הזה אינו תקין, אך עדיין איני יכול למרוד בו). זהו פיתוי. מי עוד ידבר? (משום שאני מנהיג, אחינו ואחיותינו מעניקים לי לפעמים יחס מועדף). גם זה פיתוי. אם אינך מודע לפיתויים שנקרים בדרכך, אינך מטפל בהם כראוי ועושה בחירות לא נכונות, הפיתויים האלה ימיטו עליך עוגמת נפש ואומללות. לדוגמה, נניח שבמסגרת היחס המועדף שמעניקים לך אחים ואחיות נכללות הטבות חומריות כגון להאכיל אותך, להלביש אותך, להעניק לך קורת גג ולספק את צרכיך היום-יומיים. אם אתה נהנה מדברים טובים יותר מכפי שהם מעניקים לך, אתה תזלזל בהם ותדחה בתיעוב את מתנותיהם. לעומת זאת, לו היית פוגש איש עשיר והוא היה מעניק לך חליפה מפוארת באומרו שאיננו לובש אותה, האם היית מצליח לעמוד איתן אל מול פיתוי שכזה? אולי היית מהרהר במצב ואומר לעצמך, "הוא עשיר, ולבגדים האלה אין שום משמעות מבחינתו. הוא ממילא לא לובש אותם. אם הוא לא ייתן אותם לי, הוא פשוט יאחסן אותם איפה שהוא. לכן אקח אותם". מה דעתכם על ההחלטה הזאת? (אדם זה כבר נהנה מהטבות המעמד). מדוע זוהי הנאה מהטבות המעמד? (משום שהוא קיבל פריט הדור). האם עצם קבלת הפריטים ההדורים שמוצעים לך משמעו הנאה מהטבות המעמד? אם מציעים לך דבר מה רגיל, אבל הוא בדיוק מה שאתה צריך ולכן אתה מקבל אותו, האם גם זה נחשב הנאה מהטבות המעמד? (כן. בכל פעם שמישהו מקבל משהו מאחרים במטרה לרצות את מאווייו האנוכיים, זה נחשב). עושה רושם שהדבר אינו ברור לכם. האם חשבת על כך אי פעם: אלמלא היית מנהיג ובעל מעמד, האם הוא עדיין היה מציע את המתנה הזאת? (לא). בהחלט לא. הוא מציע לך את המתנה הזאת משום שאתה מנהיג. טבע הדבר השתנה. אין זו צדקה רגילה, וזוהי הבעיה. לו היית שואל אותו, "אלמלא הייתי מנהיג, אלא אח או אחות מן השורה, האם היית מציע לי מתנה כזאת? לו אח או אחות אחרים היו זקוקים לפריט הזה, האם היית נותן להם אותו?" הוא היה משיב, "לא הייתי יכול. אינני יכול לחלק דברים סתם כך לכל אחד. אני נותן אותו לך משום שאתה המנהיג שלי. אלמלא היה לך המעמד המיוחד הזה, למה לי להעניק לך מתנה כזאת?" כעת ראה כיצד כשלת בהבנת המצב. כשהוא אמר שאיננו משתמש בבגדים המפוארים, האמנת לו, אבל הוא רימה אותך. מטרתו היא שתקבל את מתנתו כדי שבעתיד תהיה טוב כלפיו ותעניק לו יחס מיוחד. זוהי הכוונה העומדת מאחורי מתנתו. העובדה היא שבלבך אתה יודע שהוא לעולם לא היה מעניק לך מתנה אלמלא היית בעל מעמד, אך עדיין קיבלת אותה. בלשונך אתה אומר, "תודה לאל, קיבלתי מתנה זו מן האל, זהו טוב לבו של האל כלפיי". לא זו בלבד שאתה נהנה מהטבות המעמד, אתה נהנה גם מהדברים הניתנים לאנשיו הנבחרים של האל כאילו אתה זכאי להם. האין זו עזות מצח? אם אדם משולל מצפון או בושה, אזי זוהי הבעיה. האם זה רק עניין של התנהגות? האם פשוט לא נכון לקבל דברים מאחרים, ונכון לסרב להם? מה עליכם לעשות כשאתם מצויים במצב כזה? עליך לשאול את מעניק המתנות אם מעשיו עולים בקנה אחד עם העקרונות. אמור לו, "הבה נחפש הנחיה מתוך דברי האל או מתוך הצווים המנהלתיים של הכנסייה ונבדוק אם מעשיך עולים בקנה אחד עם עקרונות. אם לא, אינני יכול לקבל מתנה זו". אם המשאבים הללו מודיעים למעניק שפעולותיו מפרות את העקרונות אך הוא עדיין רוצה להעניק לך את המתנה, מה עליך לעשות? עליך לפעול על פי עקרונות. אנשים מן השורה אינם יכולים להתגבר על זה. הם משתוקקים לקבל עוד מידי אחרים, וכמהים ליהנות מיחס מועדף יותר. אם אתה אדם מהסוג הנכון, כשאתה נתקל במצב כזה עליך להתפלל לאל מיד ולומר, "אלי, אין ספק כי הדבר שניצב לפניי היום הוא סמל לרצונך הטוב. זהו שיעור שארגנת בעבורי. אני מוכן לחפש את האמת ולפעול על פי העקרונות". בעלי מעמד עומדים לפני פיתויים גדולים עד מאוד, וכאשר מגיע פיתוי שכזה, אכן קשה להכניע אותו. אתה זקוק להגנת האל ולסיועו; עליך להתפלל לאל, ועליך גם לחפש את האמת ולהרהר בעצמך לעתים תכופות. כך תחוש שלו ועם רגליים על הקרקע. אך אם תשתהה עם התפילה עד לאחר קבלת מתנות שכאלה, האם עדיין תחוש שלו ועם רגליים על הקרקע באותה המידה? (כבר לא). מה יחשוב עליך האל אז? האם הוא יהיה מרוצה ממעשיך, או שמא יתעב אותם? הוא יתעב את מעשיך. האם הבעיה היא פשוט עצם הקבלה של הדבר על ידך? (לא). אם כן, מהי הבעיה? הבעיה טמונה בדעות ובגישה שאתה מאמץ אל מול מצב שכזה. האם אתה מחליט בעצמך, או שמא אתה מחפש את האמת? האם יש לך רף מצפון כלשהו? האם לבך ירא-אל בכלל? האם אתה מתפלל לאל בכל פעם שאתה נתקל במצב זה? האם שאיפתך היא לרצות את מאווייך שלך תחילה, או שמא אתה מתפלל תחילה ומחפש את כוונות האל? בעניין זה אתה נחשף. כיצד עליך להתמודד עם מצב שכזה? אתה מוכרח לאחוז בעקרונות היישום בפועל. תחילה, כלפי חוץ. עליך לסרב לשיקולים המיוחדים והחומריים האלה, לפיתויים האלה. גם כשמציעים לך דבר מה שאתה חושק בו במיוחד או בדיוק את הדבר שאתה זקוק לו, עליך לסרב גם לו. למה הכוונה, דברים חומריים? הדבר כולל אוכל, הלבשה, מחסה, ופריטים לשימוש יום-יומי. יש לסרב לשיקולים מיוחדים וחומריים אלה. מדוע עליך לסרב להם? האם העיקר איננו אופן הפעולה שלך? לא; העיקר הוא הפגנת גישה של שיתוף פעולה. אם ברצונך ליישם בפועל את האמת, לרצות את האל, ולסור מפיתוי, תחילה עליך להפגין גישה של שיתוף פעולה. עם גישה שכזו תהיה מסוגל לסור מפיתוי, ומצפונך יהיה שלו. אם יציעו לך דבר מה שאתה רוצה בו, ותקבל אותו, לבך יחוש במידת מה בייסורי המצפון שלך. אך עקב תירוציך וצידוקיך העצמיים, אתה תאמר שמוכרחים להעניק לך את הדבר הזה, שזוהי זכותך. ואז, ייסורי מצפונך יהיו ברורים וניכרים פחות. לעתים דעותיך ומחשבותיך מטות את מצפונך, כך שייסוריו ברורים פחות. אם כך, האם מצפונך הוא רף אמין? לא. זהו פעמון אזהרה שמזהיר בני אדם. מהו טיב האזהרה שלו? שאין בטחון בהסתמכות אך ורק על רגשות המצפון; יש גם לחפש את עקרונות-האמת. זהו הדבר האמין. ללא האמת שתרסן אותם, בני אדם עדיין עלולים להיכנע לפיתוי, והם מספקים שלל סיבות ותירוצים המאפשרים להם לרצות את תאוותם להטבות המעמד. לכן, כמנהיג, עליך להישמע בלבך לעיקרון זה: תמיד אסרב ליחס מועדף, תמיד אסור ממנו, ואדחה אותו מכל וכל. על מנת לסור מרע, דחייה מוחלטת היא תנאי מקדים. אם אתה אוחז בתנאי המקדים על מנת לסור מרע, אתה כבר נמצא תחת הגנת האל במידת-מה. אם אתה אוחז בעקרונות כאלה של יישום בפועל ואינך מרפה מהם, אתה כבר מיישם בפועל את האמת ומרצה את האל. אתה כבר הולך בנתיב הנכון. כאשר אתה הולך בנתיב הנכון וכבר מרצה את האל, האם עדיין נדרש לך מבחן מצפונך? התנהלות על פי עקרונות ויישום האמת בפועל מתעלים על רף המצפון. אם אדם נחוש לשתף פעולה ומסוגל לפעול על פי עקרונות, הוא כבר מרצה את האל. זהו הרף שדורש האל מבני האדם.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לפתור את פיתויי המעמד ואת כבליו

יש אנשים שאינם מבינים את עבודת האל, ואין הם יודעים כיצד או את מי האל מושיע. הם רואים שלכל בני האדם צביון של צוררי משיח ושהם עלולים ללכת בנתיב צוררי משיח, ועל כן הם סבורים שלאנשים כאלה לבטח אין כל תקווה להיוושע. בסופו של דבר הם כולם יישפטו כצוררי משיח. הם אינם יכולים להיוושע וסופם שיאבדו. האם מחשבות ודעות כאלה הן נכונות? (לא). אם כך, כיצד יש לפתור בעיה זו? תחילה עליכם להבין את עבודת האל. האל מושיע את בני האדם המושחתים. בני אדם מושחתים יכולים ללכת בנתיב צוררי משיח ולהתנגד לאל. לכן דרושה להם ישועת האל. אם כך, כיצד גורמים לאדם ללכת אחר האל באמת ובתמים, ולא ללכת בנתיב צוררי משיח? עליו להבין את האמת, להרהר בעצמו ולהכיר את עצמו, להכיר את צביונו המושחת ואת טבעו השטני. לאחר מכן עליו לחפש את האמת ולפתור את צביונו המושחת. רק כך תוכל להבטיח שלא תלך בנתיב צוררי משיח, להימנע מלהפוך לצורר משיח בעצמך, וכן מלהיות אדם שהאל דוחה בתיעוב. האל לא פועל בדרכים על-טבעיות. במקום זאת, הוא בוחן את תוככי לבם של אנשים. אם אתה תמיד נהנה מהטבות המעמד, האל רק ינזוף בך. הוא יעורר בך מודעות לפגם הזה כדי שתהרהר בעצמך ותדע שאין הוא עולה בקנה אחד עם האמת ואינו מרצה את האל. אם תוכל להגיע להבנה הזאת, להרהר בעצמך ולהכיר את עצמך, לא תתקשה לפתור את הבעיה. אבל אם תחיה במצב שכזה זמן ממושך, תמיד תיהנה מהטבות המעמד, לא תתפלל לאל או תהרהר בעצמך, ולא תחפש את האמת, אזי האל לא יעשה דבר. הוא ינטוש אותך, כך שלא תחוש בו לצדך. האל יביא אותך להבנה שאם תמשיך בצורה כזאת, לבטח תהפוך למשהו שהוא מתעב. האל יגרום לך להבין שהנתיב הזה שגוי, שאורח חייך הוא שגוי. על ידי הענקת מודעות כזו לבני האדם, מטרתו של האל היא לגרום להם לדעת אילו ממעשיהם הם נכונים ואילו מהם שגויים, ולאפשר להם לעשות את הבחירה הנכונה. עם זאת, בחירתו של אדם ללכת בנתיב הנכון תלויה באמונתו ובשיתוף הפעולה שלו. כשהאל עושה את הדברים האלה, הוא מנחה אותך אל הבנה של האמת, אך מעבר לכך, הוא מעניק לך את כוח הבחירה, והכול תלוי בשאלה האם אתה הולך בנתיב הנכון. האל אף פעם לא כופה עליך. הוא אף פעם לא שולט בך ביד רמה או מצווה עליך לעשות משהו, ואינו גורם לך לעשות דבר כזה או אחר. האל אינו נוהג כך. הוא מעניק לך בחירה חופשית. בזמנים כאלה, מה על אדם לעשות? כשאתה מבין שמעשיך שגויים, האם תוכל בבת אחת ליישם בפועל באופן העולה בקנה אחד עם השיטות הנכונות? זה יהיה קשה מאוד. הדבר כרוך במאבק, משום שהדברים אותם אוהב האדם הם הפילוסופיה וההיגיון של השטן, והם מנוגדים לאמת. לפעמים אתה יודע מה יהיה נכון או מה יהיה לא נכון, ובלבך מתחולל מאבק. במהלך מאבק שכזה, עליך להרבות בתפילה, להניח לאל להנחות אותך ולנזוף בך כדי שתהיה מודע לדברים שאסור לך לעשות. ואז, להתמרד נגד פיתויים כאלה, להתרחק ולהימנע מהם באופן פעיל. לשם כך נדרש שיתוף הפעולה שלך. במהלך המאבק, עדיין תטעה, וקל לבחור בנתיב הלא נכון. בלבך אולי תבחר בכיוון הנכון, אך אין זה מבטיח שתעלה על הנתיב הנכון. כך הם פני הדברים, הלא כן? ברשלנות של רגע, תעלה על הנתיב הלא נכון. למה הכוונה "רשלנות של רגע" במקרה זה? הכוונה היא שפיתוי מסוים הוא גדול מדי. מבחינתך ייתכן ומדובר בשיקולים הקשורים בכבוד, במצב הרוח שלך, בהקשר מיוחד כלשהו או בסביבה מיוחדת. למעשה, הגורם הרציני ביותר הוא צביונך המושחת החולש עליך ושולט בך. זהו הדבר שמקשה עליך ללכת בנתיב הנכון. אולי יש לך שמץ של אמונה, אך נסיבות עדיין מטלטלות אותך וגורמות לך להתנודד אותך אנה ואנה. רק לאחר שיגזמו אותך, לאחר שיענישו אותך ויטילו עליך משמעת, ולאחר שמכשולים ימלאו את נתיבך עד שלא תצליח להתקדם, תבין שהמרדף אחר תהילה, רווח ומעמד איננו הדרך הנכונה, אלא דבר שהאל מתעב ומקלל, שדרך החיים הנאותה היחידה היא הליכה בנתיב אותו דורש האל, ושאם לא תביע רצון ללכת בנתיב זה, אתה תסולק לחלוטין. אנשים פורצים בבכי רק כשהם רואים את ארון הקבורה! עם זאת, במהלך המאבק הזה, לאדם שיש בו אמונה גדולה, נחישות חזקה לשתף פעולה, ורצון לחתור אל האמת, יהיה קל יותר להכניע את הפיתויים האלה. אם נקודת התורפה המכרעת שלך היא חיבה מיוחדת לכבוד ולאהבת מעמד, וכן תאווה לתהילה, לרווח ולתענוגות הבשר, ופגיעתך בתחומים אלה חמורה במיוחד, תתקשה לסיים בעמדת ניצחון. מהו פירוש הדבר, שתתקשה לסיים בעמדת ניצחון? פירוש הדבר הוא שתתקשה לבחור בנתיב החתירה אל האמת, ובמקום זאת אתה עלול לבחור בנתיב הלא נכון, ולגרום לאל לתעב אותך ולנטוש אותך. אך אם אתה תמיד זהיר ושקול, ומסוגל לבוא לפני האל לעתים תכופות על מנת שינזוף בך ויטיל עליך משמעת, אם אינך נהנה מהטבות המעמד ואף אינך כמה לתהילה, לרווח ולתענוגות הבשר, ואם כשעולות בך מחשבות כאלה, אתה מסתמך על האמת כדי להתמרד נגדן בכל מאודך לפני שהן הופכות למעשים, מתפלל לאל ומחפש את האמת, ובסופו של דבר מסוגל ללכת בנתיב יישום האמת בפועל והכניסה למציאות זו, ללא קשר לשום דבר אחר, אזי כשתעמוד אל מול פיתוי גדול, האם לא סביר שתבחר בכיוון הנכון? (כן). הדבר תלוי בהון המצטבר הרגיל שלך. אמרו לי: אם אדם ניצב אל מול פיתוי גדול, האם ביכולתו לרצות את כוונת האל באופן מלא על ידי הסתמכות על שיעור קומתו כפי שהוא, על כוח הרצון שלו או על ההון המצטבר הרגיל שלו? (לא). האם הוא יוכל לרצותו באופן חלקי? (כן). האדם אולי מסוגל לרצות את כוונת האל באופן חלקי, אך כשקשיים גדולים נקרים בדרכו, נדרשת התערבות האל. אם ברצונך ליישם בפועל את האמת, הסתמכות אך ורק על הבנה אנושית של האמת וכן על כוח רצון אנושי לא יעניקו לך הגנה מוחלטת, ואף לא תוכל לרצות את כוונת האל ולסור מרע באופן מוחלט. המפתח הוא שלאדם מוכרחה להיות הנחישות לשתף פעולה, ובכל השאר עליו להסתמך על עבודות האל. נניח שתאמר, "השקעתי מאמץ רב לשם כך ועשיתי ככל יכולתי. לא משנה אילו פיתויים או נסיבות יקרו בדרכי בעתיד, שיעור קומתי לא יכול לגדול יותר מזה, ואינני יכול לעשות יותר מזה". מה יעשה האל כשיראה אותך מתנהג כך? האל יגן עליך מפני הפיתויים האלה. כשהאל מגן עליך מפני הפיתויים האלה, תצליח ליישם בפועל את האמת, אמונתך תתחזק בהדרגה, ושיעור קומתך יגדל בהדרגה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לפתור את פיתויי המעמד ואת כבליו