מאת ז'אנג קאן, מחוז ליאונינג

במשפחתי, כולם תמיד הסתדרו מצוין. בעלי הוא גבר מאוד מתחשב ואמפתי, ובני מיושב בדעתו ותמיד מכבד את המבוגרים ממנו. בנוסף, היינו די אמידים. על פניו, הייתי אמורה להיות מאושרת מאוד, אבל לא כך התגלגלה המציאות. לא משנה כמה טוב בעלי ובני התייחסו אליי, ולא משנה כמה טוב הרווחנו, דבר מזה לא הסב לי אושר. אף פעם לא הייתי מסוגלת לישון בלילות, כיוון שפיתחתי דלקת מפרקים וגם סבלתי מנדודי שינה חמורים, שהובילו להפחתה בזרימת הדם למוח ולחולשה כללית בגפיים שלי. ייסורי החולי, לצד הלחץ המתמיד בניהול עסק, גרמו לי לחיות בסבל בלתי ניתן לתיאור. ניסיתי להתגבר עליו בדרכים רבות ומגוונות, אבל נראה שדבר לא עבד.

במרץ 1999, חבר הפיץ בפניי את הבשורה על האל הכול יכול שבאחרית הימים. מדי יום קראתי את דברי האל, השתתפתי בקביעות במפגשים ושיתפתי עם אחים ואחיות, וכך למדתי על כמה אמיתות, למדתי על תעלומות רבות שעד כה לא היו ידועות לי, והאמנתי בכל ליבי שהאל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר. התרגשתי מאוד מכל זה, ומדי יום טרפתי כמורעבת את דבר האל. לקחתי חלק גם בחיי הכנסייה, והתכנסתי, התפללתי, שרתי מזמורים ורקדתי בשבח האל יחד עם אחיי ואחיותיי. חשתי שלווה ואושר בליבי, מה גם שנחישותי והשקפתי על החיים השתפרו עם כל יום שעבר. בהדרגה, גם התחלתי להחלים מהסיבוכים השונים שלי. לעיתים קרובות הודיתי לאלוהים ושיבחתי אותו על כל ההתפתחויות החיוביות שבחיי. רציתי להפיץ את בשורת האל הכול יכול לאנשים רבים אף יותר, כדי שכולם יוכלו לזכות בישועתו של אלוהים. זמן קצר לאחר מכן, הכנסייה מינתה אותי לעמוד בראש עבודת הפצת הבשורה. הייתי להוטה להקדיש את כל כולי לעבודה, אבל אז קרה משהו שלא צפיתי...

בערב ה-15 בדצמבר, 2012, בתום פגישה שערכתי עם ארבע אחיות ובדיוק כשהתכוונתי לעזוב, שמענו רעש פיצוח חזק. הדלת הקדמית נפתחה בבעיטה. שבעה או שמונה שוטרים בלבוש אזרחי התפרצו לחדר, וצעקו לעברנו: "שאף אחת לא תזוז, תרימו ידיים!" בלי להציג שום מסמכים, הם עשו עלינו חיפוש בכוח, לקחו את תעודת הזהות שלי וקבלה על עסקה בסך 70,000 יואן מכספי הכנסייה. ברגע שהם ראו את הקבלה, הם התרגשו מאוד, ומשם דחפו וגררו אותנו לרכב משטרתי ולקחנו אותנו לתחנה. בתחנת המשטרה הם לקחו את הפלאפונים שלנו, את נגני ה-MP5 שלנו ועוד 200 יואן במזומן מהתיקים שלנו. הם חשדו שאחת מהאחיות ואני מנהיגות הכנסייה, ולכן באותו הלילה הם העבירו אותנו ל"יחידה לחקירות פליליות" של "הלשכה העירונית לביטחון הציבור".

כשהגענו, השוטרים הפרידו בינינו וחקרו אותנו לחוד. הם אזקו אותי לשרפרף מתכת, שוטר אחד תשאל אותי בגסות: "מה הסיפור עם 70,000 היואן? מי שלח את הכסף? איפה הכסף עכשיו? מי מנהיג הכנסייה שלך?" בליבי, התפללתי ללא הפסקה לאלוהים: "אלוהים היקר! השוטר הזה מנסה לאלץ אותי להלשין על מנהיגי הכנסייה ולמסור את כספיה. בשום פנים ואופן אסור לי להפוך ליהודה איש קריות ולבגוד בך. הו, אלוהים! אני מוכנה למסור את גורלי לידיך. אני מתחננת שתתן לי אמונה, אומץ וחוכמה. לא משנה כיצד המשטרה תנסה לסחוט ממני מידע, אני מוכנה לשאת עליך עדות." לאחר מכן הכרזתי בפניהם בנחישות: "אני לא יודעת!" הדבר הרתיח את השוטר. הוא אסף נעל בית מהרצפה והחל להכות אותי באכזריות על הראש, תוך שהוא גוער בי בכעס: "רק תנסי לשתוק. רק תנסי להאמין באל הכול יכול! בואי נראה כמה זמן תמשיכי להאמין!" הפנים שלי רתחו מכאב החבטות והתנפחו במהרה, וראשי הלם מכאבים. ארבעה או חמישה שוטרים היכו אותי לפי התור, וניסו לאלץ אותי לגלות היכן שמורים כספי הכנסייה. חלקם בעטו ברגליי, מקצתם תפסו בשיערי, משכו אותו וניערו אותו קדימה ואחורה, ואחרים היכו בפי. התחלתי לדמם מהפה, אבל הם רק מחו את הדם מפי והמשיכו להכות אותי. הם גם היכו אותי מפעם לפעם עם שוקר חשמלי, ותוך כדי כך צעקו: "את הולכת לדבר או מה? תתוודי!" כשהם הבינו שאני עדיין מסרבת לדבר, הם חשמלו אותי במפשעה ובחזה. הכאב היה מייסר. ליבי הלם בעוצמה, התקשיתי לנשום והתכרבלתי לכדור, רועדת. הרגשתי כאילו המוות מתקדם לעברי, צעד אחר צעד. למרות שהידקתי את שפתיי ולא הוצאתי מילה, בליבי חשתי חולשה עזה והנחתי שלא אהיה מסוגלת להחזיק מעמד עוד הרבה זמן. בעיצומו של הסבל, לא הפסקתי להתפלל לאלוהים: "הו, אלוהים! למרות שגמרתי אומר לרצות אותך, בשרי חלש וחסר אונים. אני מתפללת שתמלא אותי בעוצמה, כך שאוכל לשאת עליך עדות." באותו הרגע, פתאום נזכרתי באופן שבו ישוע אדוננו, לפני שנצלב, הוכה קשות בידי החיילים הרומאים – הוא הוכה ונחבט עד שהפך לעיסה מדממת, כל גופו מכוסה בפצעים..., ובכל זאת הוא לא הוציא מלה. אלוהים הוא קדוש ונטול אשמה, אך הוא סבל השפלה וייסורים חמורים והיה מוכן להיצלב כדי לגאול את האנושות. חשבתי לעצמי: "אם אלוהים יכול למסור את גופו כדי להושיע את האנושות, עליי לעבור סבל גם כן כדי להשיב לאל על אהבתו." אהבת האל עודדה אותי, ביטחוני חזר אליי ונדרתי נדר לאלוהים: "אלוהים היקר, עליי לעבור כל סבל שאתה עובר. עליי ללגום מכוס הסבל שממנה אתה לוגם. אני אקריב את חיי כדי לשאת עליך עדות!"

העינוי נמשך לאורך רוב הלילה, ובסיומו הייתי חבולה עד שלא נותרה אפילו טיפת כוח בגופי. הייתי כל כך עייפה עד שבקושי יכולתי להשאיר את עיניי פקוחות, וברגע שניסיתי לעצום אותן השוטרים התיזו עליי מים. רעדתי מקור. כשחבורת הבהמות הזו ראתה את מצבי, הם נהמו באכזריות: "את עדיין לא מוכנה לפתוח את הפה שלך? במקום הזה, אנחנו יכולים לענות אותך למוות ואיש לא יידע!" התעלמתי מהם. אחד השוטרים המרושעים לקח קליפה של זרעי חמניות ותחב אותה מתחת לציפורן שלי. זה כאב באופן בלתי נסבל, והאצבע שלי לא יכלה להפסיד לרעוד. לאחר מכן הם המשיכו להתיז מים על פניי, ושפכו אותם גם על צווארי. המים הקפואים הותירו אותי רועדת מקור. הייתי מיוסרת לגמרי. באותו לילה, התפללתי ללא הפסקה לאלוהים, בחשש שאם אעזוב אותו לא אהיה מסוגלת להמשיך לחיות. אלוהים תמיד עמד לצידי, ודבריו סיפקו לי עידוד מתמיד: "כשבני האדם מוכנים להקריב את חייהם, כל הדברים הופכים לזוטות..." (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה, פרק 36). "האמונה היא כמו גשר העשוי מקורה בודדת – מי שדבק בחיים באופן עלוב יתקשה לחצות אותו, אך מי שמוכן להקריב את עצמו יוכל לעבור ללא חשש" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 6). דברי האל העניקו לי כוח בלתי נדלה. חשבתי לעצמי, "זה נכון. אלוהים שולט בכל הדברים והכול בידיו. אפילו אם השוטרים המרושעים האלה יענו את בשרי עד מוות, רוחי נתונה בידי האל. כשאלוהים עמד לצידי, הפסקתי לפחד מהשטן, והייתי נחושה שלא להפוך לבוגדת או לחיות חיים חסרי משמעות של סיפוק גופני בלבד. לכן התפללתי ונדרתי נדר לאלוהים: "אלוהים היקר! למרות שהשדים האלה מענים את בשרי, אני עדיין מוכנה לרצות אותך ולמסור את עצמי לידיך לחלוטין. גם אם זה אומר שאמות, עדיין אעיד עליך ולעולם לא אכרע ברך בפני השטן!" בהנחיית דברי האל, הרגשתי שאני נמלאת ביטחון ואמונה. למרות שהשוטרים עינו וייסרו את בשרי ודחפו אותי אל קצה יכולת הסיבולת שלי, דברי האל עודדו אותי ועד מהרה כאב לי פחות.

בבוקר למוחרת, השוטרים המרושעים המשיכו לתחקר אותי ולאיים עליי, באומרם: "אם לא תדברי היום, נשלח אותך ליחידה המשטרתית המיוחדת – שם יש להם 18 כלי עינוי שונים שמחכים לך." כששמעתי שהם הולכים לשלוח אותי ליחידה המשטרתית המיוחדת, לא יכולתי שלא לפחד. חשבתי לעצמי: "המשטרה המיוחדת ההיא ודאי הרבה יותר קשוחה מהאנשים האלה. איך אשרוד 18 סוגי עינויים שונים?" ברגע שהתחלתי להיכנס לפאניקה, חשבתי על קטע מדברי האל: "מהו מתגבר? החיילים הטובים של המשיח חייבים להיות נועזים, ועליהם להסתמך עליי כדי להיות חזקים מבחינה רוחנית. הם חייבים להילחם כדי להפוך ללוחמים, ועליהם להיאבק בשטן עד המוות" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 12). דברי האל הרגיעו מיד את ליבי הסוער והמבוהל. הם עזרו לי להבין שהיה זה קרב רוחני, ושהגיע הרגע שבו אלוהים מצפה שאשא עליו עדות. כשאלוהים תומך בי, אין לי ממה לחשוש. לא משנה באילו טקטיקות מופרעות המשטרה המרושעת תשתמש, עליי להסתמך על אלוהים כדי לשמש חיילת טובה למשיח ולהילחם בשטן עד מוות – בלי להיכנע לעולם.

באותו אחר צוהריים, הגיעו לתחקר אותי שני שוטרים שאחראים על עניינים דתיים מ"הלשכה העירונית לביטחון הציבור. "מיהו מנהיג הכנסייה שלך?" הם שאלו. "אני לא יודעת," עניתי. כשהם קלטו שאני מסרבת לדבר, הם עברו לסירוגין מטקטיקות רכות למחמירות. אחד מהם היכה בי באגרוף ממש חזק בכתף, בזמן שהשני החל למלמל תאוריות מגוחכות על הכחשת קיומו של אלוהים, כדי לנסות לגרום לי לדבר: "כל הדברים בעולם נובעים מתהליכים טבעיים. את צריכה להיות מעשית יותר: אמונה באלוהים לא תעזור לך לפתור אף אחת מהבעיות בחייך. את יכולה לעשות זאת רק אם תסתמכי על עצמך ועל עבודה קשה. אנחנו יכולים לעזור לך ולבן שלך למצוא עבודה..." אני בינתיים המשכתי לשוחח עם אלוהים בליבי, ומיד חשבתי על קטע מדבריו: "אתם חייבים להיות ערים ולהמתין בכל רגע, ואתם חייבים להתפלל בפניי. אתם חייבים לזהות את המזימות והקשרים הערמומיים של השטן, להכיר את הרוח להכיר את בני האדם ולהיות מסוגלים להבחין בבני אדם, עניינים ודברים מכל הסוגים..." (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 17). דברי האל העניקו לי נאורות בין רגע, ואפשרו לי להבין את תוכניתו הערמומית של השטן. חשבתי לעצמי: "השוטר המרושע הזה מנסה לרמות אותי עם התאוריות המגוחכות שלו ולשחד אותי עם טובות חסרות חשיבות – אסור לי ליפול לתכסיסי השטן, ויתרה מכך, אסור לי לבגוד באלוהים ולהפוך ליהודה איש קריות." הנאורות שהעניק לי אלוהים אפשרה לי להבין את כוונותיהם הזדוניות של השוטרים המרושעים, כך שלא משנה אילו טקטיקות הם הפעילו עליי – רכות או מחמירות – פשוט התעלמתי מהם. באותו לילה, שמעתי שמישהו אחר בא לתחקר אותי, ואת השוטרים טוענים שיש לי עבר פלילי. לא ידעתי למה לצפות או מה עומד לקרות, לכן כל שיכולתי לעשות הוא לקרוא לאלוהים בליבי ולבקש את הכוונתו. ידעתי שלא משנה איזה סוג של רדיפה או קשיים אני עתידה לעבור, אסור לי לבגוד באלוהים. זמן קצר לאחר מכן, כשהלכתי לשירותים, ליבי החל לפעום בחוזקה. חשתי סחרחורת והתעלפתי על הרצפה. כשהשוטרים שמעו שמשהו אינו כשורה, הם נכנסו מיד פנימה והתקהלו סביבי. שמעתי מישהו אומר בזדוניות: "קח אותה למשרפה, תשרוף אותה ותסיים עם זה!" אבל כיוון שהם חששו שאני אמות ושהם יישאו באחריות למותי, הם בסופו של דבר קראו לשירותי החירום, ואמבולנס הגיע כדי לקחת אותי להיבדק בבית החולים. התברר שעברתי התקף לב ונותרתי עם איסכמיה בשריר הלב. כיוון שהיה צריך לעצור את החקירה, נלקחתי לבית המעצר. כשראיתי את המבט המתוסכל על פניהם של השוטרים המרושעים, שמחתי מאוד – אלוהים פתח בפניי דרך מילוט, כך שבינתיים לא אצטרך לעבור תחקורים נוספים. ההיחלצות מסכנה זו אפשרה לי להיות עדה למעשיו של אלוהים. הודיתי לאלוהים ושיבחתי אותו מעמקי ליבי.

במהלך עשרת הימים וקצת, לאחר מכן, ביודעי שממשלת המפלגה הקומוניסטית של סין לא תוותר עד שתחלץ ממני מידע על מיקום כספי הכנסייה. התפללתי לאלוהים מידי יום, וביקשתי ממנו לשמור על פי ועל ליבי, כדי שיהיה מה שיהיה, אעמוד איתנה לצד האל ובשום פנים ואופן לא אבגוד בו או אזנח את דרך האמת. יום אחד אחרי התפילה, אלוהים העניק לי נאורות ואפשר לי להיזכר במזמור של דבריו: "בלי קשר לדרישותיו של אלוהים מכם, עליכם רק להשקיע את כל כולכם. בתקווה, תהיו מסוגלים להוכיח את נאמנותכם לאלוהים בפניו בסופו של דבר, וכל עוד תוכלו לראות את חיוכו המסופק של אלוהים על כס מלכותו, אפילו אם זה יקרה בעת מותכם, אתם תהיו מסוגלים לצחוק ולשמוח כשעיניכם יעצמו. עליכם למלא את חובתכם האחרונה למען אלוהים במהלך זמנכם על פני האדמה. בעבר, פטרוס נצלב במהופך למען אלוהים. עם זאת, עליכם לְרַצות את אלוהים בסופו של דבר ולהשקיע את כל כוחכם למען אלוהים" ("יצור שנברא צריך להיות נתון לחסדי האל" ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). שרתי את המזמור והרהרתי בו שוב ושוב בליבי, ובעזרת דברי האל, למדתי להבין את דרישותיו ואת ציפיותיו ממני. חשבתי על האופן שבו מתוך כל היצורים בעולם שחיים בשליטתו של אלוהים, ומתוך כל האנשים על פני האדמה שהולכים בדרכו של אלוהים – רק קומץ מובחר מסוגל לעמוד איתן בפני השטן ולשאת עדות על אלוהים. העובדה שהייתי בת מזל מספיק כדי להתמודד עם המצב הזה נבעה מאלוהים שרומם אותי בדרך מיוחדת והעניק לי מחסדו. דברי האל הבאים עודדו אותי באופן מעמיק במיוחד: "בעבר, פטרוס נצלב במהופך למען אלוהים. עם זאת, עליכם לְרַצות את אלוהים בסופו של דבר ולהשקיע את כל כוחכם למען אלוהים" .הייתי חייבת להתפלל לאלוהים: "הו, האל הכול יכול! בעבר, פטרוס היה מסוגל להיצלב הפוך עבורך, ולהעיד על אהבתו כלפיך בפני השטן. וכעת, המעצר שלי בידי המפלגה טומנת בחובה את כוונותיך הטובות. למרות ששיעור קומתי נמוך מדי ושלעולם לא אוכל להשתוות לפטרוס, כבוד הוא לי לזכות בהזדמנות לשאת עליך עדות. אני מוכנה למסור לך את חיי, ואני אמות ללא היסוס בשביל לשאת עליך עדות, כך שאוכל להסב לך קצת נחת."

בבוקר ה-30 בדצמבר, "הלשכה העירונית לביטחון הציבור" שלחה כמה שוטרים לתחקר אותי. מיד כשהם נכנסו לחדר החקירות, שוטר מרושע אחד הכריח אותי לפשוט את המכנסיים והז'קט שלי המרופדים בכותנה, ואמר לי: "אחותך הקטנה ובנך נמצאים אצלנו עכשיו במעצר. אנחנו יודעים שכל המשפחה שלך מאמינה. הלכנו למקום העבודה של בעלך וגילינו שהתחלת להאמין באל הכול יכול ב-2008..." דבריו ניצלו את החולשה הגדולה ביותר שלי ומוטטו אותי נפשית. מעולם לא חשבתי שייקחו גם את בני ואת אחותי למעצר. פתאום נתקפתי סערת רגשות והתחלתי לדאוג לשלומם, ובלי לשים לב ליבי נסחף הרחק מאלוהים. לא הפסקתי לתהות: "האם היכו אותם? האם הבן שלי יכול לסבול יחס כזה? ..." בדיוק אז, נזכרתי בפסקה מדברי האל: "אלוהים הוא זה שקובע כמה על כל אדם לסבול וכמה עליו לצעוד בנתיבו, ושאף אחד לא יכול לעזור לאף אחד אחר באמת" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הדרך... (6)). דברי האל מיד חילצו אותי מסערת הרגשות, ואפשרו לי להבין שאלוהים קובע מראש את נתיב האמונה של כל אדם. כל אדם צריך לשאת עדות על אלוהים בפני השטן – האם לא תהיה זו ברכה גדולה עבורם לשאת עדות על אלוהים בפני השטן? לאחר שחשבתי על כך, התאוששתי והפסקתי לדאוג לגביהם. הרגשתי שאני מוכנה למסור אותם לאלוהים ולאפשר לו למשול ולקיים את הסדריו. באותו הרגע, שוטר אחר אמר את שמותיהן של כמה אחיות אחרות, ושאל אם אני מזהה אותם. כשעניתי שאיני מזהה אף אחד מהשמות, הוא זינק מכיסאו, , וגרר אותי בזעם אל שרפרף מתכת שליד החלון. הוא אזק אותי אליו, ובתנופה מהירה פתח את החלון, כך שהאוויר הקפוא מבחוץ הכה בי. לאחר מכן הוא שפך עליי מים קרים, תוך שהוא מקלל אותי במילים נתעבות, ואז היכה בפניי בנעלי בית עשרות פעמים ברציפות. הוא הכה אותי עד כדי כך שהתחלתי לראות כוכבים, אוזניי צלצלו ודם ניגר מהפה שלי.

באותו הלילה, כמה שוטרים העבירו אותי לחדר הקר ביותר. החלונות היו מכוסים לגמרי בקרח. הם הפשיטו אותי בכוח וגרמו לי לשבת, עירומה לגמרי, על שרפרף מתכת לצד החלון. הם אזקו את ידיי, שהיו מאחורי גבי, אל משענת השרפרף כך שלא אוכל לזוז סנטימטר. אחד מהשוטרים הרשעים אמר לי בקול זדוני ומקפיא: "אנחנו לא משנים את טקטיקות החקירה שלנו לפי מגדר." הוא פתח את החלון בזמן שאמר זאת, ורוח מצמררת נשבה לעברי. הרגשתי כאילו אלפי סכינים מגלפות את גופי. רועדת מקור, אמרתי כששיניי נוקשות: "אני לא יכולה להיות חשופה לקור כזה, יש לי דלקת מפרקים שגרונית שלאחר לידה." הוא ענה בפראות: "הא, זה כבר יסדר את דלקת המפרקים שלך כמו שצריך! ועל הדרך עוד תקבלי סכרת וסיבוכים בכליות! לא משנה כמה רופאים יטפלו בך, לעולם לא תחלימי!" אז הוא שלח מישהו להביא דלי מלא במי קרח, והכריח אותי לטבול בו את רגליי. הוא הורה לי, "אל תתני אפילו לטיפה אחת להישפך מהדלי." הוא שפך עוד מים קרים על הגב שלי, ונפנף עליו עם פיסת קרטון. הטמפרטורה הייתה 20- מעלות צלזיוס, המים המצמררים הקפיאו אותי עד העצם, לכן באופן אינסטינקטיבי משכתי את רגליי החוצה מהדלי, אבל שוטר אחד מיד הכריח אותי להחזיר אותן ואסר עליי להזיז אותן שוב. היה לי כל כך קר שכל גופי התכווץ, ולא יכולתי להפסיק לרעוד. הרגשתי כאילו דמי נקרש בעורקיי. השוטרים נהנו לראות אותי במצב הזה, ופרצו בצחוק מתועב כשהם לועגים לי ואומרים: "את 'רוקדת' בדיוק לפי הקצב!" תיעבתי עד אין קץ את חבורת השדים והבהמות חסרות האנושיות האלה. פתאום נזכרתי בסרטון שהציג את שדי הגהינום שעינו אנשים להנאתם ושנהנו מסבלם של אחרים. הם היו נטולי רגשות ואנושיות, והכירו רק עינויים וייסורים. השוטרים המרושעים האלה לא היו שונים מאותם שדי גהינום – למעשה, הם היו אפילו גרועים יותר. במשך היום והלילה הבאים, הם סטרו על פניי פעמים אין ספור בניסיון לאלץ אותי למסור מידע על כספי הכנסייה. כשהפנים שלי התנפחו מהמכות, הם הצמידו אליהן קרח כדי להוריד את הנפיחות, ואז המשיכו להכות אותי. אלמלא זכיתי בהגנת האל, הייתי מתה כבר מזמן. כשאותם שוטרים מרושעים הבינו שאני עדיין מסרבת לדבר, הם החלו להמם את ירכיי ואת משפעתי עם השוקר החשמלי. בכל פעם שהם היממו אותי, כל גופי התעוות והצטנף בכאב. כיוון שהם אזקו אותי אל שרפרף המתכת, לא יכולתי להתחמק מהשוקר, לכן הייתי צריכה לסבול את כל המכות, הרמיסות וההשפלה שהם הטיחו בי. אין מילים לתאר את הייסורים הנוראיים שעברתי, ובכל זאת, כל העת השוטרים צחקו בקולי קולות. ואם זה לא היה מספיק מחריד, שוטר צעיר אחד השתמש בזוג מקלות אכילה כדי לצבוט את הפטמה שלי ואז סובב אותה חזק ככל שיכול. זה כאב כל כך עד שצרחתי עד לב השמיים. הם גם הניחו בקבוק מים קפואים בין רגליי, צמוד למפשעתי, ודחסו בכוח מים ובהם תמיסת ווסאבי לתוך אפי. כל חלל האף שלי בער והחום הצורב חבט ממש במוח שלי. לא העזתי לשאוף אוויר. שוטר מרושע אחר לקח שאיפה ארוכה מהסיגריה שלו, ונשף את העשן ישירות לאפי, והדבר סחט ממני מתקפת שיעול מחרידה. לפני שהספקתי לנשום, שוטר אחר הפך שרפרף עץ והניח עליו את רגליי, כך שכפות רגליי היו חשופות. לאחר מכן הוא לקח מוט פלדה והיכה את שתי כפות רגליי עשרות פעמים. זה כאב כל כך עד שחשבתי שרגליי יתפרקו. צרחתי מכאבים ללא הפסקה. זמן קצר לאחר מכן, כפות רגליי התנפחו והאדימו. השוטרים הרשעים עינו אותי ללא רחמים. ליבי הלם בכבדות, וחשבתי שאני על סף מוות. לאחר מכן הם נתנו לי סוג של תרופה סינית מסורתית ללב, שאמורה להשפיע במהרה. ברגע שהתחלתי להתאושש, הם הכו אותי שוב ואיימו עליי: "אם לא תדברי, נקפיא ונכה אותך למוות! הרי אף אחד לא יידע! אם לא תתוודי היום, נוכל להמשיך לבלות יחד עוד כמה ימים ונראה מי יישאר אחרון. נכניס לכאן את בעלך ובנך, כדי שיראו איך את נראית עכשיו. ואם עדיין לא תדברי, נוודא ששניהם יפוטרו מהעבודה שלהם!" הם אפילו הטיחו בי מלים סרקסטיות, ואמרו: "את מאמינה באלוהים, לא כן? למה אלוהים שלך לא בא להציל אותך? נראה שאלוהים שלך לא כזה גדול, אחרי הכול!" תיעבתי בכל ליבי ונשמתי את כנופיית הבהמות העוינת, המרושעת והפראית הזו. התקשיתי מאוד לעמוד בעינויים האכזריים שלהם, ועוד יותר מכך לשאת את ההכפשות שלהם את אלוהים. לכן קראתי נואשות לאלוהים והפצרתי בו לשמור עליי, לנסוך בי אמונה, כוחות ונחישות כדי שאוכל לעמוד איתנה. בדיוק אז, דברי האל צצו בראשי: "במהלך אחרית הימים, אתם חייבים לשאת עדות על אלוהים. בלי קשר לגודל הסבל שלכם, עליכם להמשיך ממש עד הסוף, ואפילו בנשמת אפכם האחרונה, עליכם להיות נאמנים לאלוהים ובחסדו של אלוהים. רק זה נחשב אהבה אמיתית לאלוהים, ורק זה נחשב לעדות חזקה ומהדהדת" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, רק על ידי חוויית ניסיונות כאובים תוכלו להכיר את חביבותו של אלוהים). חשבתי לעצמי: "אכן כן! רצון האל הוא שאשא עליו עדות בפני השטן, ולכן עליי לסבול את כל הכאב וההשפלה האלה, כדי לרצות את אלוהים. גם אם נותרה בי נשימה אחרונה, עליי להישאר נאמנה לאלוהים. זהו החומר שממנו עשויה עדות חזקה ומהדהדת, וזה מה שיבייש את השטן." בעזרת ההכוונה שבדברי האל, התחדשו תחושות הביטחון והאמונה שבליבי. הייתי מוכנה לפרוץ מבעד לכוחות החושך. גם אם משמעות הדבר הייתה מוות, היה עליי לרצות את אלוהים בפעם הזו. באותו רגע, נזכרתי במזמור כנסייתי: " אתן לאלוהים את אהבתי ונאמנותי ואשלים את שליחותי כדי לפאר את האל. אני נחושה לעמוד איתן כשאעיד למען אלוהים, ולעולם לא להיכנע לשטן. ראשי אולי יישבר ודמי אולי יזרום, אך אסור לאנשי האל לאבד את התושיה. כשתוכחות האל בליבי, אני נחושה להשפיל את השטן. אלוהים קבע מראש את הכאב והתלאות, אני אסבול השפלות כדי להיות נאמנה לו. לעולם לא אגרום לאלוהים להזיל שוב דמעות, או לדאוג" ("הלוואי שאזכה ליום תפארת האל" ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). "זה נכון!" חשבתי לעצמי. "אסור לי לספק את בשרי. כל עוד יש לי הזדמנות להשפיל את השטן ולנחם את ליבו של אלוהים, אני מוכנה למסור את חיי לידי האל." ברגע שקיבלתי החלטה נחושה, לא משנה כמה השדים האלה עינו אותי או כמה הם ניסו לרמות אותי עם תכסיסיהם הערמומיים, הסתמכתי על אלוהים בליבי באופן מלא. דברי האל העניקו לי נאורות והדריכו אותי מבפנים, נתנו לי אמונה וכוח, ואפשרו לי לגבור על חולשת הבשר. השוטרים המרושעים המשיכו לענות אותי בעזרת קור: הם שפשפו קוביות קרח לאורך גופי והשאירו אותי קפואה כל כך, רועדת, עד שהרגשתי כאילו נכלאתי במערת קרח. שיניי נקשו בקול ועורי נעשה כחלחל-סגלגל. בשעה שתיים בבוקר בערך, לאחר שהם עינו אותי עד שייחלתי למות, לא יכולתי שלא להרגיש שוב חלשה. לא ידעתי כמה זמן עוד אשא את הסבל הזה, ונשאר לי רק לפנות לאלוהים בליבי ולבקש ממנו שוב ושוב: "אלוהים היקר, בשרי חלש מדי ואיני מסוגלת לשאת את זה יותר. בבקשה, הצל אותי!" הודות לאלוהים שענה לתפילתי, בדיוק כשכבר לא הייתי מסוגלת לשאת זאת יותר, השוטרים המרושעים החליטו להפסיק את החקירה כיוון שהיא לא הניבה תוצאות.

זמן מה אחרי השעה 2 בצוהריים ב-31 בדצמבר, המשטרה המרושעת גררה אותי חזרה לתאי. הייתי חבולה ומוכה מכף רגל ועד ראש. ידיי היו נפוחות כמו בלונים, כחולות וסגולות לגמרי. פניי התנפחו בשליש יותר מגודלן הרגיל, נעשו כחול-ירוקות, היו קשות למגע ורדומות לגמרי. היו לי כמה כוויות בגופי כתוצאה מהשוקר. באותו זמן היו בתא יותר מעשרים אסירות, וכשהן ראו איך השדים האלה עינו אותי, כולן פרצו בבכי. כמה מהן אפילו לא העזו להביט בי, וחברה צעירה אחת במפלגה הקומוניסטית אמרה: "כשאצא מכאן, אני אבטל את חברותי במפלגה." עורכת דין אחת שאלה אותי: "באיזו תחנה עובדים האנשים שהיכו אותך ככה? מה שמותיהם? אמרי לי, אני אפרסם הכול באתרים בינלאומיים ואחשוף אותם. אומרים שסין היא מקום הומני, אבל איפה ההומניות בזה? זו פראות מוחלטת!" מצוקתי עוררה את זעמן של רבות מהאסירות, והן קראו בכעס: "מעולם לא דמיינו שהמפלגה הקומוניסטית יכולה להיות כה אכזרית – אנחנו לא מאמינות שהיא ביצעה מעשים בוגדניים כאלה. אמונה באלוהים היא דבר טוב, היא מונעת מאנשים לבצע פשעים. האם הם לא אומרים שבסין יש חופש דת? זהו בהחלט לא חופש דת! בסין, אם יש לך כסף וכוח, יש לך הכול. הפושעים האמיתיים עדיין מסתובבים חופשי, ואיש לא מעז לעצור אותם. נידונים למוות משתחררים ברגע שהם משלמים לפקידים ממשלתיים. אין צדק או שוויון במדינה הזו! ..." באותו הרגע, לא יכולתי שלא להיזכר בדברי האל הבאים: "עכשיו הוא הזמן: האדם אזר את כוחותיו זה מכבר, הוא הקדיש את כל מאמציו ושילם כל מחיר לשם כך – כדי לקרוע את פרצופו הדוחה של השד הזה ולאפשר לבני האדם שהתעוורו ואשר עברו כל סבל ומצוקה, להתעלות על כאבם ולהפנות עורף לשטן המרושע הזה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודה והיווכחות (8)). "האם אתם באמת שונאים את התנין הגדול האדום כאש? האם אתם שונאים אותו באמת ובתמים? מדוע שאלתי אתכם כל כך הרבה פעמים? מדוע אני שוב ושוב שואל אתכם את השאלה הזאת? מה צלמו של לתנין הגדול האדום כאש בלבכם? האם הוא באמת נעקר מלבכם? האם אתם באמת לא רואים בו אב? כל בני האדם צריכים להבין למה אני מתכוון בשאלות האלה. הן לא נועדו לעורר את כעסם של בני האדם, להצית מרד בקרב בני האדם או לאפשר לאדם למצוא דרך מוצא בכוחות עצמו, אלא לאפשר לכל בני האדם להשתחרר מהשעבוד לתנין הגדול האדום כאש" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 28). דברי האל ניחמו אותי מאוד. מעולם לא דמיינתי שאחשוף את המהות האכזרית, המרושעת והדמונית של ממשלת המפלגה הקומוניסטית של סין באמצעות העינויים האכזריים שעברתי, שהדבר יוכל לגרום לחסרי האמונה לראות את ממשלת המפלגה הקומוניסטית של סין כפי שהיא באמת, ולהתקומם יחדיו, לתעב ולזנוח את השטן. זו באמת הייתה העבודה של כול יכולתו וחוכמתו של אלוהים. בעבר, החשבתי את המפלגה הקומוניסטית של סין כשמש אדומה וגדולה, כמושיעת העם, אבל לאחר שנפלתי קורבן לרדיפה ולייסורים הבלתי הומניים האלה, השקפתי כלפיה השתנתה לגמרי. ראיתי את המפלגה כפי שהיא – את חוסר האכפתיות שלה כלפי חיי אדם, את האופן שבו היא מתעללת באכזריות בנבחרי האל, כיצד היא פועלת כנגד השמיים, ושהיא רוח רעה שמבצעת פשעים מפלצתיים. היא התגלמות השטן והשד המתמרד באלוהים. אלוהים הוא אדון הבריאה ובני אדם הם ברואיו. טבעי ונכון להאמין בו, אולם ממשלת המפלגה הקומוניסטית של סין ממציאה האשמות שווא כדי לעצור ולענות בפראות את חסידי האל, בתקווה נואשת לחסל את האחרון שבהם. בכך, המפלגה חשפה את אופייה השטני המתמרד באלוהים ומתנגד לו. בהשוואה לממשלה הקומוניסטית של סין, מהותו האדיבה והאוהבת של אלוהים התבהרה בפניי אף יותר. אלוהים התגלם כבשר ודם פעמיים, ובשתי הפעמים הוא סבל רדיפות ותלאות קשות וכן רדיפה בידי השטן. עם זאת, לאורך כל הדרך אלוהים סבל את כל ההתקפות והסבל, וביצע את עבודתו להושעת האנושות. אהבת האל את האנושות דגולה באמת! באותו הרגע, בזתי בכל ליבי ונפשי לאותה כנופיית שדים, והרגשתי חרטה כנה על כך שבעבר לא עסקתי ברצינות באמת ולא מילאתי את חובתי להשיב לאל על אהבתו. חשבתי לעצמי שאם יום אחד איחלץ מהמקום הזה בחיים, אקדיש את עצמי אף יותר למילוי חובותיי ואמסור את ליבי לאלוהים.

בהמשך, השוטרים המרושעים תחקרו אותי ארבע פעמים נוספות. הם לא הצליחו להוציא ממני דבר, לכן הם המציאו האשמת שווא – "הפרעה לסדר הציבורי" – ושחררו אותי לשנה אחת בערבות של 5,000 יואן, עם זימון למשפט. לבסוף, שוחררתי ב-22 בינואר 2013, לאחר שמשפחתי שילמה עבורי את דמי הערבות. אחרי ששבתי הביתה, בכל פעם שראיתי קרח על החלונות, ליבי החל להלום בחוזקה. כושר הראייה שלי נפגע משמעותית, דלקת המפרקים שלי החמירה גם כן, ואכן פיתחתי סיבוכים בכליות. היה לי קר ללא הפסקה, נטיתי להתקפי חרדה, שתי ידיי היו רדומות, עור פניי התקלף, ולעיתים קרובות סבלתי מכאבים בלתי נסבלים בירכיים הפנימיות, עד כדי כך שהתעוררתי משנתי. כל אלה היו עדות לעינויים שסבלתי בידי השדים.

לאחר שעברתי את הרדיפה האכזרית וחסרת האנושיות בידי ממשלת המפלגה הקומוניסטית של סין, ולמרות שסבלתי משלל עינויי הגוף, כל זה קירב אותי לאלוהים. זכיתי בהבנה מעשית יותר לגבי חוכמתו של אלוהים, כול יכולתו, אהבתו וישועתו, והייתי נחושה אף יותר ללכת בדרכו של האל הכול יכול. החלטתי ללכת בדרכו של אלוהים למשך כל חיי, ולשאוף להפוך לאדם האוהב את אלוהים. מתוך הרדיפה האכזרית בידי ממשלת המפלגה הקומוניסטית של סין, חוויתי באופן אישי את אהבתו של אלוהים, את דאגתו ואת הגנתו. לו דברי האל לא היו מנחים אותי בכל שלב בדרך ומעניקים לי כוח ואמונה, מעולם לא הייתי מסוגלת לשאת את כל הייסורים והעינויים הפראיים שעברתי. מתוך החוויה שלי באותו מקרה יוצא הדופן, נוכחתי לראות שממשלת המפלגה הקומוניסטית של סין אינה אלא השטן המתמרד באלוהים ומתנגד לו. בניסיונה להפוך את סין למדינה אתאיסטית ולהשתלט על העולם, המפלגה אינה בוחלת בשום אמצעי, ועושה כל שביכולתה כדי לסלק את אלוהים מהעולם. היא רודפת ועוצרת בטירוף את כל מי שהולך בדרכו של אלוהים, במטרה לחסל את כל חסידי האל, ללכוד אותם ברשתה, ובכך, לבטל לחלוטין את עבודתו של אלוהים. ממשלת המפלגה הקומוניסטית של סין באמת מרושעת להפליא! היא אינה יותר מבהמה שטנית שבולעת אנשים בשלמותם – היא כוח אפל שטני, מעוות, מרדני, חסר צדק וחורש רעות. בסין, ממשלת המפלגה הקומוניסטית מאפשרת לאנשים רעים, שמדכאים אנשים טובים ומתעללים בהם, להתהלך חופשיים. היא אפילו מאפשרת להם להחזיק בעמדות כוח משפטיות ופוליטיות.. המפלגה מתיידדת ומתרועעת עם מאפיונרים ונוכלים שעוסקים בזנות, בהימורים ובהברחת סמים; היא אפילו עוזרת להגן על האינטרסים שלהם. רק אל חסידי האל, שצועדים בנתיב הנכון בחיים, המפלגה הקומוניסטית של סין מתייחסת כאל אוייביה. היא מדכאת ועוצרת אותם בפראות, רודפת אותם באכזריות, עד כדי כך שמשפחות של מאמינים מתפרקות, אנשים קרובים מתרחקים לכל עבר, והם אינם מסוגלים לשוב לביתם. רבים מהם אינם מסוגלים להשתקע במקום אחד ונאלצים לנהל חיי שוטטות הרחק מהבית. אחרים סובלים מעינויים אכזריים, ואף מוכים עד כדי שיתוק או מוות בשל אמונתם באלוהים. ...ברור לגמרי שממשלת המפלגה הקומוניסטית של סין היא פראית וחסרת אנושיות, טובחת באנשים, היא שד ושטן בסופו של דבר, היא לא תחמוק מהעונש שמגיע לה – אלוהים יעניש אותה על החטאים המפלצתיים שהיא ביצעה. שכן כפי שאמר פעם האל הכול יכול: "אלוהים יקרע את קן השדים לגזרים ללא ספק, ואתם תעמדו לצדו של אלוהים – אתם שייכים לאלוהים ולא שייכים לאימפריית העבדים הזו. אלוהים מתעב את החברה החשוכה הזו זה מכבר עד לשד עצמותיו. הוא חורק בשיניו ברצון נואש לדרוס ברגלו את הנחש הישן הזה, המרושע והנתעב, כדי שהוא לעולם לא יקום שוב, ולעולם לא יתעלל שוב באדם. הוא לא יסלח לו על מעשיו בעבר, הוא לא יסבול את האופן שבו הוא הונה את האדם, והוא יתחשבן איתו על כל אחד מחטאיו לאורך העידנים. אלוהים לא יהיה רחמן כלל ועיקר כלפי ראש כנופיית הרוע^[1] הזה. הוא ישמיד אותו כליל" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודה והיווכחות (8)). צדקתו של אלוהים ראויה לשבח ולהלל והוא יגרש וישמיד את מלכות השטן. מלכות האל תוקם כאן, על פני האדמה, ותהילת האל בהחלט תתפשט ברחבי היקום כולו!

הערות שוליים:

[1]. המילים "ראש כנופיית הרוע" מתייחסות לשטן הזקן. הביטוי הזה מביע שנאה עזה.