מאת זאו גוואנגמינג, סין

בתחילת שנות השמוניםשל המאה ה-20, הייתי בשנות השלושים לחיי ועבדתי בחברת בנייה. לתחושתי הייתי צעיר ובכושר, התייחסתי לאנשים בנאמנות ובכבוד, ועשיתי את עבודתי תוך גילוי אחריות אישית. כישורי הבנייה שלי היו מעולים, והייתי בטוח שאני הולך להתקדם בחברה ושברגע שהקריירה שלי באמת תמריא, אחייה כמו נסיך. זו הייתה השאיפה שלי, וכך נשארתי באותה החברה ועבדתי קשה במשך שנים רבות. אך למרות אופיי שלא היה בו דופי וכישוריי המקצועיים, נראה כי בחברה מעולם לא הכירו במאמציי, ומעולם לא הבנתי מדוע. רמת השכר הגבוהה ביותר בחברה הייתה דרגה 6, אך השכר שלי מעולם לא עלה על דרגה 3. ראיתי כיצד כמה עמיתים שלי, אשר לא היו להם את הכישורים או הוותק בחברה בדומה לי, קיבלו העלאות בשכר, אך לי זה פשוט לא קרה. תמהתי ונטרתי טינה על כך שהם קיבלו העלאות בשכר וקידום ואני לא. לבסוף, אחד העמיתים מהעבודה שאיתו הסתדרתי טוב למדי נתן לי עצה: "בחברה הזו, הדבר החשוב ביותר הוא להתחנף למנהל ולכל הפחות לברך אותו בברכת שנה סינית טובה, ולעשות זאת גם בחגים אחרים." כאשר שמעתי זאת, הבנתי סוף סוף את הסיבה האמתית לכך שהחברה לא התייחסה אלי, וחוסר הצדק בדבר גרם לי לכעס רב. אך למרות ששנאתי את החנפנים הללו בחברה, והיה לי אפילו פחות זמן לאלה שעבדו מעט אך עדיין קיבלו העלאות וקידומים באמצעות השיטות המפוקפקות האלו, היה עלי לשפר את מעמדי בחברה וכך היה עליי להסתגל לכללים לא כתובים אלו. וכך, בפרוש השנה הסינית החדשה איחלתי למנהל שלי "לאחל את ברכותיי הלבביות לשנה החדשה" ומיד קודמתי לתפקיד ראש צוות.

כראש צוות, הפכתי לזהיר ואחראי אף יותר בעבודתי. נהגתי לגשת לאתרי בנייה כדי לפקח בקפדנות ולכוון את העבודה כדי לוודא שתתבצע על פי התקנים ולהשגת יעדי הפרויקט. כמו כן, לקחתי בחשבון את נושא בטיחות העובדים בכל עת, ובזכות גישתי לעבודה והדרכתי המקצועית זכיתי לשבחים כוללים מאת עובדי הצוות שלי. אך דבר מכל אלו לא שינה הרבה כאשר התעוררה שאלה האם לפטר ראשי צוות או להשאירם בתפקיד – הדבר שהיה הכי חשוב היה ערך המתנות שכל ראש צוות נתן למנהל. כדי לשמור על משרתי בחברה, לא הייתה לי ברירה אלא לזרום עם חוקי ההישרדות הללו, דבר שגרם לי לחוות לעומק את האכזריות וחוסר האונים הגלומים באמירה "החזק שורד".

בשנים שלאחר מכן, הרפורמות הכלכליות לצד הקלה בהגבלות שביצע הממשל הובילו להתפתחויות רחבות-היקף ולפרויקטים של בנייה אשר בוצעו בכל רחבי סין. כך החלה החברה בה עבדתי להקצות פרויקטים לאנשים פרטיים , ופירוש הדבר היה שעל ראשי הצוותים להתחרות על חוזים. זה רק העצים את נושא המתנות וההזמנות לארוחות, כאשר כל ראש צוות מנסה להתעלות על חבריו. בכל פעם שאנו, ראשי הצוותים, שמענו על יחידת עבודה שקיבלה פרויקט למכרז, היינו ממהרים לשחד את האנשים הנכונים באותה היחידה במתנות. כדי לקלוע לטעמם של אותם ראשי יחידות, היינו שוברים את הראש בניסיון לחשוב על המתנות והדרכים הטובות ביותר להעניק להם : יש אשר מילאו זהב בבטן של דג או עוף; יש שנתנו מזומנים; יש שנתנו תכשיטי זהב או טבעות יהלום. גם אני נלכדתי בתרבות השוחד הזו, ובזבזתי שעות רבות בחשיבה על המתנות שיחניפו לאנשים האלו. לבסוף, לאחר מאמצים רבים, זכיתי בחוזה, אך ברגע שהתחלתי לעבוד הגיעו פקידים מלשכת הבנייה, מהמכון לעיצוב הבנייה ומלשכות הפיקוח לטכניקה ואיכות – כמו גם מנהלים מקומיים – כולם הגיעו כדי "לפקח ולנהל את העבודה". הם אמרו שהייתה בעיה מסוג כזה וכזה באתר הבנייה, שדבר כזה או אחר אינו עומד בתקן, ולאחר בוקר שלם של בדיקות עדיין לא יכולנו להתחיל בעבודה. מיד הזמנתי אותם לארוחת צהריים רוויית אלכוהול במסעדה יוקרתית, ארוחה שעלתה לי אלפי יואן. בסוף הארוחה, עדיין היה עלי לתת שוחד לכל אחד מהם, בשיעור של 2,000 עד 10,000 יואן. זו הייתה הדרך היחידה לקבל את הסכמתם ואישורם לכך שהעבודה תתחיל. אבל אפילו לאחר שהעבודה החלה, אותן סוכנויות פיקוח עדיין שלחו מפקחים באופן קבוע כדי לבדוק את הפרויקט. הן כינו בדיקות אלה "בדיקות שגרתיות", אך למעשה היה זה תירוץ נוסף כדי לסחוט מאתנו עוד כספים. בכל פעם שהם כיבדו אותנו בנוכחותם באתר הבנייה, הייתי ממהר להתעסק בארגון ארוחות ושתייה כדי לבדרם, ואותם מנהלי סוכנויות פיקוח אפילו מצאו סיבות טובות כדי שאלך עמם למרכזי קניות, שם הם היו קונים בגדי מעצבים ומצפים ממני לשלם את החשבון. לפעמים הם אפילו היו נועזים דיים כדי לומר שהם במצוקה כספית ולבקש ממני ישירות כסף לבזבוזים. על מנת לשמור על הפרויקט במסלול, כל שיכולתי לעשות היה לחרוק שיניים, לבלוע את כעסי, להיות נחמד אליהם, ופשוט לספוג את המכה. גרוע מכך היה שלאורך זמן היה עלי ללוות את אותם מנהלי סוכנויות לבילוי בעיר. בשל שתייה מופרזת לאורך תקופה ארוכה ושינה לא סדירה, סבלתי לבסוף מבעיות מעיים ולחץ דם גבוה והרגשתי מותש לחלוטין. כך, כאשר הפרויקט סוף סוף הסתיים וקיבלתי תשלום בעבורו, גיליתי כי כמעט לא הרווחתי דבר. באמת שיכולתי לבכות.לנוכח אורח החיים הקשה הזה, חשבתי לעצמי: "מדוע כל כך קשה לי להרוויח כסף על סמך הכישורים שלי ו העבודה הקשה שאני עושה? איך ייתכן ש כל ראש מחלקה במערכת הממשלתית כל כך מושחת?" הרגשתי חוסר אונים מוחלט, אך לא הייתה לי ברירה אלא לתלות את כל תקוותיי להכנסה כלכלית באותם פקידים. בתחילה הערכתי כי בניית יחסים אישיים טובים עמם תוביל גם לכינון היסודות להתפתחות הקריירה שלי, ומעולם לא עלה בדעתי כי כל שעשיתי היה לצלול עמוק יותר ויותר אל תהום זוהמה וחטא תוך דשדוש במצב נטול תקווה.

בשנת 1992, לאחר תהליך מורכב וקשה, זכיתי בחוזה לפרויקט בנייה בעיר, והערכתי כי הפרויקט ייצר רווח מסוים עבורי. בדיוק כאשר התחלתי להשקיע בהתלהבות את כל כולי בהכנות לתחילת העבודה, המנהל שלי אמר כי תחילה עלי לבנות וילה פרטית לכל אחד מארבעת פקידי העירייה. הוא אמר כי זאת הזדמנות טובה להתפתחות הקריירה שלי, וכי טובה זו לפקידי העיריה תבטיח כי לעולם לא יהא עלי לדאוג בנוגע לכסף בעתיד וכי בקרוב איהנה מהחיים הטובים. בלב פועם בתקווה, לקחתי הלוואה מהבנק ולוויתי כספים מחברים וקרובי משפחה, ואספתי מספיק כסף בכל האמצעים שהיו לי כדי לבנות את אותן ארבע וילות. אך כאשר עבודת הבנייה התקרבה אל סיומה, כמה פקידים בכירים מהנציבות לפיקוח על הציות הופיעו, והיה עלי לבזבז עוד כסף כדי להחליק דברים ולגונן על ארבעת פקידי העיריה. אך לבסוף, כל מאמציי לא הצליחו להרחיק את זרועו הארוכה של החוק מהם: מאחר שארבעת הפקידים נחשדו בקבלת שוחד ובמעורבות בשחיתות, רשויות הפיקוח החליטו לטפל בהם. כל התכניות הקפדניות שלי ירדו לטמיון, וארבע הווילות הלא גמורות הוחרמו על ידי הרשויות. נותרתי עם חובות בסדר גודל של כמה מאות אלפי יואן שלא הייתה לי שום דרך לכסות, ומרירות בל תתואר מילאה את בטני כאבן כבדה.

במצב זה של חוסר אונים, יכולתי רק לתלות את תקוותי בפרויקט בנייה נוסף. על מנת לשלם את חובותיי, התחלתי לעשות משהו שמעולם לא עשיתי בעבר בקריירה שלי, הדבר האחרון שהייתי מוכן לעשות – לעגל פינות ולהשתמש בחומרים ברמה ירודה. במקום להשתמש בפלדה על פי התקן הלאומי התחלתי להשתמש בחומרים מדרגה שנייה, ובמקום להשתמש בצרורות של 6 מוטות מתכת בבטון התחלתי להשתמש בצרורות של 4, ובכך הפחתתי את עלויות הפלדה שלי בשליש. בנוסף, ערבבתי בטון פחות איכותי כדי להפחית עוד יותר את העלויות הכוללות שלי. בכנות, בכל פעם שעשיתי זאת הלב שלי שקע, מאחר שהייתי מבועת מהמחשבה שאיכות המבנה הגמור תיפגע באופן חמור. כאשר שמעתי דיווחים על מבנים שנבנו באופן מפוקפק בכל רחבי סין והתרסקו והובילו למוות, פציעה ופשיטת רגל של כל כך הרבה אזרחים מן השורה, הייתי חרד במיוחד וסובל מסיוטים לעיתים קרובות. זה הגיע עד לנקודה שבה קול רעם היה כמו הכרזת יום הדין עבורי, אולי על ידי מכת ברק או משהו. הפחד ארב לי מידי יום ביומו. מצב זה גרם לי לבסוף לחולי וסבלתי לעיתים תכופות מסחרחורות, כאבי ראש ונדודי שינה, שכולם נבעו מלחץ דם גבוה. הייתי שבר כלי, הן פיסית והן רוחנית, והחיים הפכו לגיהינום עלי-אדמות עבורי. כך אבדתי בטרנדים עולמיים ושקעתי יותר ויותר עמוק אל תהומות החטא. להפתעתי, כאשר הפרויקט היה גמור למחצה, היחידה אשר עבורה בניתי את הפרויקט סירבה לשלם לי בהתאם למוסכם בחוזה. ההלוואה שקיבלתי מהבנק לא הספיקה כדי לכסות את משכורות העובדים, כך שלא הייתה לי ברירה אלא לקחת הלוואה בריבית גבוהה ממלווה בריבית קצוצה. לאחר מכשולים רבים נוספים, גיליתי לבסוף כי היחידה שמולה ערכתי את החוזה שקועה בחובות מזה זמן רב ואין באפשרותה לממן את פרויקט הבנייה בשום דרך. עוד אחד מהפרויקטים שלי נכשל, ושברתי את הראש בניסיון למצוא דרךלהפיק מכך משהו מועיל. הייתי מותש לחלוטין וחייתי במצב של ייאוש. אז שמעתי על ראש צוות בחברה אחרת, אשר זכה בפרויקט בנייה, לקח הלוואה עצומה ולא היה יכול להחזיר אותה, וכך לבסוף תלה את עצמו. חשתי כי גם אני ניצב אל מול שערי הגיהינום וכי אני שוקע אל תוך ייאוש. לאחר מכן, החלו להתדפק על דלתי הנושים כדי לדרוש את כספם בחזרה: חלקם נשכבו על מיטתי וסירבו לעזוב, בעוד אחרים הקימו מהומה ואיימו עליי. הייתי מנומס ועניו ככל שיכולתי וחשתי השפלה מוחלטת. אפילו חבריי הקרובים ובני משפחתי חשבו שלא יכולתי להחזיר להם את כספם והחלולהפנות לי עורף. במהלך אותם ימים התחלתי באמת להבין עד כמה הפכפכות יכולות להיות מערכות יחסים. נזכרתי בכל אותן שנים של מקח וממכר שלא רק השאירו אותי מרושש אלא גם תשוש פיסית ומנטלית וגם עם חובות של מאות אלפי יואן. הבטתי מעלה אל השמיים, פלטתי אנחה ארוכה ואמרתי, "בשם שמיים, זה פשוט יותר מדי קשה. אני באמת לא רוצה לחיות יותר!"

בדיוק כשניצבתי על סיפו של הגיהינום, בשורת המלכות של האל הכול יכול הגיעה לאוזניי. ראיתי את דברי האל הכול יכול:" כיום, מכיוון שהובלתי אתכם עד כה, ערכתי הסדרים מתאימים ויש לי כוונות משלי. אילו הייתי מגלה לכם אותם היום, האם באמת הייתם מסוגלים להכיר אותם? אני מכיר היטב את המחשבות שבדעתו של האדם ולמשאלות לבו: מי מעולם לא חיפש לעצמו דרך מוצא? מי מעולם לא חשב על סיכוייו העתידיים? אולם על אף שהאדם ניחן באינטלקט עשיר ורבגוני, מי היה מסוגל לחזות שאחרי כל העידנים, יהיה ההווה כפי שהוא? האם זה באמת פרי מאמציך הסובייקטיביים? האם זה גמול על שקדנותך הבלתי נלאית? האם זו התמונה היפהפייה שדימית בנפשך? לולא הכוונתי את האנושות כולה, מי היה מסוגל להתנתק מההסדרים שלי ולמצוא מוצא אחר? האם המחשבות והרצונות של האדם הם אלה שהביאו אותו עד הלום? בני אדם רבים מעבירים חיים שלמים מבלי להגשים את רצונותיהם. האם הסיבה לכך היא באמת חשיבה לקויה? חייהם של בני אדם רבים מלאים באושר ובסיפוק בלתי צפויים. האם הסיבה לכך היא באמת ציפיות נמוכות מדי? מי מהאנושות כולה לא זוכה לדאגתו של האל הכול יכול? חייו של מי לא יועדו מראש על ידי האל הכול יכול? חייו ומותו של מי נובעים מבחירתו שלו? האם האדם שולט בגורלו שלו?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 11) .כשקראתי את הדברים האלה, השתכנעתי לחלוטין. חשתי באמת ובתמים שאין לנו שליטה על גורלנו. הרהרתי על השנים האחרונות, על האופן שבו תכננתי וערכתי חישובים לגבי עתידי, ואיך שום דבר לא עלה בידי. עשיתי כל שביכולתי כדי להרוויח כסף רב ולחיות חיים מורמים מעם, אבל לא רק שלא הרווחתי כסף, אף בזבזתי המון כסף. מעולם לא חשבתי שאדם כמוני, שהיה בעבר בעל שם, יוכל להידרדר לעוני מעורר רחמים שכזה. למה עבדתי כל כך קשה למען עתידי ועדיין נכשלתי שוב ושוב? הסיבה לכך היא שגורל האדם לא נמצא בידיו, אלא בידי אלוהים. אלוהים שולט בכול וקובע הכול מראש. אלוהים מעניק הצלחות ואסונות. חשתי מעומק לבי שאלו דברי אלוהים, והייתי מוכרח לקרוא לאל הכול יכול: "הו אלוהים! בעבר לא הכרתי אותך. ניסיתי לסמוך על עצמי ועל כוחו של האדם, אך מצאתי את עצמי במצב נואש. היום הבנתי סוף סוף שהגורל, החיים והמוות של כל אדם נתונים בידיך. אם לא הייתי נקלע למצב הזה, לא הייתי מתייצב בפניך. הו אלוהים! אני מודה לך שהושעת אותי מסיפו של המוות ושהענקת לי את האומץ להתמודד מחדש עם החיים. מעתה והלאה, אציית להסדריך באשר לנתיב החיים שבו עליי ללכת".

בעקבות זאת, התחלתי לחיות את חיי הכנסייה. הסביבה בכנסיית האל הכול יכול הייתה שונה לחלוטין מזו של העולם החיצוני: האחים והאחיות ניהלו ביניהם מערכת יחסים פשוטה וישירה מאוד, והתייחסו זה לזה בצורה כנה ללא כל סימן להעמדות פנים, סכסוכים או קנוניות. כולם קראו מדברי אלוהים ושרו מזמורי הלל לאלוהים יחדיו. באסיפות, האחים והאחיות התייחסו זה לזה בפתיחות ובכנות, שיתפו לגבי חוויותיהם, פגמיהם וקשייהם, כמו גם לגבי ידיעתם והכרתם את דברי אלוהים. חשתי שכל אסיפה שבה השתתפתי הייתה רעננה, חדשה, ושופעת חיוניות. גם לא הבחנתי בכל התנכרות או חשד בין האחים והאחיות. כולם הבינו זה את זה והכירו זה את זה היטב. חשתי שם הקלה וחופש חסרי תקדים, והרגשתי נינוח ומאושר יותר מאי פעם. בו זמנית, אלוהים הנחה אותי להבין למה סבלתי כל כך בעשרות השנים האחרונות. קראתי את הדברים האלו של האל הכול יכול: "יש סוד אדיר בלבכם שאתם לעולם לא מודעים לקיומו משום שאתם חיים בעולם ללא אור. השטן שבה את לבכם ואת רוחכם, החשכה מכסה את עיניכם, ואתם לא יכולים לראות את השמש ברקיע או את הכוכב המנצנץ בלילה. אוזניכם סתומות בדברי הונאה ואתם לא שומעים את קולו הרועם של יהוה או את צלילם של המים הגועשים מכס המלכות. איבדתם את כל מה שהיה אמור להיות שלכם ואת כל מה שהאל הכול יכול העניק לכם. נכנסתם לים אינסופי של מכאוב, ללא כוח להימלט וללא סיכוי להינצל – אתם רק תיאבקו ותנועו אנה ואנה... מרגע זה, נגזר עליכם לסבול את הייסורים שממיט השטן, להיות מרוחקים מאוד מברכותיו של האל הכול יכול, מחוץ להישג ידה של תמיכתו של האל הכול יכול, ואתם תצעדו בדרך ללא מוצא. מיליון צעקות בקושי משפיעות על לבכם ועל רוחכם. אתם ישנים עמוק בידי השטן, שפיתה אתכם אל המישור חסר גבולות שאין בו כיוונים ואין בו תמרורים. מעתה ואילך, אתם נעדרים את התום והטוהר המקוריים שלכם ואתם מתחילים לדחות את טיפולו של האל הכול יכול. בתוך לבכם, השטן מכוון אתכם בכל עניין והופך לחייכם. אתם כבר לא מפחדים ממנו, כבר לא מתרחקים ממנו וכבר לא מפקפקים בו. במקום זאת, אתם מתייחסים אליו כאל אלוהים בלבכם. אתם מתחילים להוקיר אותו, לעבוד אותו ולדבוק בו כאילו הייתם צלליתו, ואתם מתחילים להתמסר זה לזה בחיים ובמוות. אין לכם מושג מה מקורכם, מדוע אתם קיימים ומדוע אתם מתים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אנחתו של האל הכול יכול). "השטן משחית בני אדם באמצעות החינוך ובאמצעות השפעתם של אנשים דגולים ומפורסמים ושל ממשלות לאומיות. השטויות שלהם הפכו לחייהם ולטבעם של בני אדם. 'כל אחד עבור עצמו והשטן ייקח את האחרון' היא מימרה שטנית ידועה שהוחדרה בכולם והפכה לחייהם של בני האדם. קיימות גם אמירות נוספות שמתארות פילוסופיות חיים אשר דומות למימרה הזאת. השטן מחנך את בני האדם באמצעות התרבות המסורתית המעודנת של כל אומה ואומה וגורם לאנושות לשקוע ולהיבלע בתהום חסרת גבולות של הרס, ובסופו של דבר אלוהים משמיד בני אדם כי הם משרתים את השטן ומתנגדים לאלוהים" ("כיצד יש להכיר את טבע האדם" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). אם כך, הסיבה שבגינה התשתי ואמללתי את עצמי בהתרוצצויות בעולם הזה בעשרות השנים האחרונות הייתה כי חייתי על פי כלליו של השטן לחיים, למשל, "גורלו של כל אדם נתון בידיו שלו," "כסף מסובב את העולם," "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון," "אי אפשר להשיג דבר ללא חנופה," וכך הלאה. מאחר שיישמתי את פילוסופיות השטן הללו, לא היה לי מושג על קיומו של אלוהים, ולא ידעתי שאלוהים הוא שקובע ומסדיר את גורלם של בני האדם. נסחפתי עם אפלת העולם, ללא כיוון או עקרונות התנהגות. לא יכולתי לראות כלל שהעולם האפל הזה נשלט בידי השטן, ושחברת בני האדם מלאה בפיתוייו, מלכודותיו ושקריו של השטן. כדי להרוויח כסף בעולם האפל והמרושע הזה, למדתי איך להתחנף ולהתרפס בפני בעלי השררה, ואפילו השתמשתי בחשאי בחומרים מאיכות ירודה בפרויקטים שלי . מצפוני נעלם אט-אט ונותרתי ללא שמץ של יושרה או כבוד עצמי. ככל ששקעתי יותר לתוך החטא כך הרגשתי פחות כבן אדם. בסופו של דבר, לא הרווחתי כסף ונותרתי עם ערמת חובות, והייתי כה נואש עד שכמעט איבדתי את עצמי לדעת. חשבתי על אותו ראש צוות שהתאבד בגלל חובות עצומים. האם הוא לא היה בבחינת קורבן לשטן? ומי יודע עוד כמה טרגדיות דומות מתרחשות מדי יום ומדי שנה? באותו שלב הבנתי שאנשים נקלעים למצב כזה בגלל הנזק שנגרם מרעליו של השטן, ובגלל המגמות הגשמיות המוכוונות על ידי שלטונו של השטן. כשחשבתי על כל זה, הציף את לבי גל של הכרת תודה לאלוהים והייתי אסיר תודה על רחמיו וישועתו. אלוהים הושיע אותי מהעולם האפל והחזיר אותי לבית האלוהים, שבו זכיתי בהשגחתו ובהגנתו.

לאחר זמן מה, נאלצתי שוב להתעמת עם נושיי וחשתי מצוקה גדולה. כשחשבתי על כל החובות שעדיין עליי לשלם, רציתי להתחייב לפרויקטים נוספים של בנייה. עם זאת, ידעתי שיכולותיי אינן משתוות לשאיפותיי. בעיית לחץ הדם הגבוה שלי התעוררה שוב, ולא ידעתי מה עליי לעשות. באחת האסיפות, אחד האחים הקריא לי קטע מדברי אלוהים: "אמונה אמיתית באלוהים פירושה חוויה של דבריו ועבודתו של אלוהים על פי האמונה שאלוהים הוא ריבון הכול. כך תוכלו להשתחרר מטבעכם המושחת, תמלאו את רצונו של אלוהים ותכירו את אלוהים. רק לאחר מסע כזה ניתן יהיה לומר שאתם מאמינים באלוהים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הקדמה). האח שיתף אז, ואמר, "מאחר שאנו מאמינים באלוהים, צריכה להיות לנו אמונה אמיתית בו. עלינו להאמין ממעמקי לבנו בסמכותו ובכוחו למשול בכל הדברים, ועלינו לתת בידיו את כל מהלכי חיינו. חשוב מכך, עלינו ללמוד להסתמך על אלוהים, להעריצו, לחוות את עבודתו, לבקש את מנהיגותו, ולהפסיק להתרוצץ ולחשוב שנוכל לעשות הכול לבדנו. תשלום חובות הוא דבר שכל אדם הגיוני ומצפוני עושה, אז עלינו להיות אמיצים ולהתמודד עם חובותינו. עלינו להאמין שהכול נמצא בידי אלוהים ושאין הר שלא נוכל לטפס עליו. באשר לחובותיך, עליך להתפלל עוד לאלוהים ולבקש את רצונו".

בעזרתו של אחי, מצאתי כעת דרך ליישם זאת. מצאתי בקרבת מקום עבודה באתר בנייה, שלא הפריעה לאסיפות היומיות או למילוי חובותיי, והתחלתי להרוויח כסף לכיסוי החובות שלי. כבר לא סמכתי רק על עצמי כדי להתקדם. כשנושיי באו אליי וביקשו כסף, נהגתי בהם בכנות ונתתי להם את מה שהיה לי. הצלחתי גם להחזיר חלק מהחובות באמצעות מכירת היבולים שקצרתי באדמותיי החקלאיות. הבטחתי מעומק לבי לכל נושיי שאחזיר את כל חובותיי, ולאחר מכן הם חדלו להקשות עליי את החיים. כשהבנק שלח אנשים שילחצו עליי להחזיר את ההלוואה, התפללתי לאלוהים ושמתי הכול בידיו. "אם עליי לשבת בכלא כי לא החזרתי את ההלוואה הגדולה", חשבתי, "אציית לכל הסדריו ותזמוריו של אלוהים". כשנכנעתי לאלוהים וחוויתי את עבודתו, ראיתי עד כמה מעשיו יכולים להיות מופלאים, וראיתי איך הוא פותח עבורי דרך מוצא. הממשלה הכריזה שכל ההלוואות שנלקחו מהבנקים לפני 1993 אינן מצריכות החזר, מפני שהן לא נכללו במערכות המחשבים של הבנקים, והמשמעות של המידע החסר הייתה שחלק מההלוואות לא יוחזרו לעולם. תודה לאל! כל ההלוואות שלי נלקחו לפני 1993, ולכן חובי בסך כמה מאות אלפי יואן, בוטל. הודיתי לאלוהים בהתרגשות והיללתי אותו. חשבתי: "הייתי ודאי מת מתשישות לפני שהייתי מצליח להרוויח את כל הסכום הזה". הדבר איפשר לי לחוות באופן אישי את העובדה שגורלו של כל אדם אכן נמצא בידי אלוהים, כמתואר בדברי אלוהים אלו: "גורלו של אדם נתון בידי אלוהים. אתם לא מסוגלים לשלוט בעצמכם: על אף שהאדם תמיד מתרוצץ ומתעסק בדברים למען עצמו, האדם עדיין לא מסוגל לשלוט בעצמו. אילו ידעתם מהם סיכוייכם העתידיים, ואילו הייתם מסוגלים לשלוט בגורלכם, האם עדיין הייתם ברואים? לסיכומו של עניין, ללא קשר לטיבה של עבודתו של אלוהים, כל עבודתו נעשית למען האדם. כך למשל השמיים והארץ וכל צבאם, שאלוהים ברא כדי לשרת את האדם: הירח, השמש והכוכבים שהוא יצר למען האדם, בעלי החיים והצמחים, האביב, הקיץ, הסתיו והחורף, וכן הלאה – כל אלה נוצרו למען קיומו של האדם. על כן, גם אם אלוהים מייסר את האדם ושופט אותו, הכל נועד לישועת האדם. אפילו שהוא עוקר מהאדם את תקוותיו האנושיות, הדבר נועד לטהר אותו, וטיהור האדם הוא למען קיומו. יעדו של האדם נתון בידי הבורא, ולכן כיצד יכול האדם לשלוט בעצמו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, שיקום חייו הרגילים של האדם והובלתו אל יעד נפלא).

במהלך התנסויות אלה שלי, התחזקתי עוד יותר באמונתי לגבי עבודתו של האל הכול יכול. בשנים שלאחר מכן, המשכתי ללכת לאסיפות ולמלא את חובותיי, ובה ובשעה לעבוד עבור צוותי בנייה מקומיים כדי להרוויח כסף ולשלם את יתרת חובותיי. בכל פעם כשפגשתי מישהו בעל אופי טוב שהיה מועמד מתאים לשמוע את הבשורה, השמעתי אותה באוזניו, וכך הבאתי בפני אלוהים מקצת מהאנשים שאיתם היו לי מערכות יחסים טובות. על אף שעדיין הייתי עסוק בכל יום, החיים היו שונים כי הפסקתי לחיות לפי הפילוסופיות והכללים של השטן, וכבר לא נהיתי אחר דרכי העולם המרושעות ולא חיפשתי רק להתעשר ולחיות כמורם מעם. במקום זאת, חייתי חיים של ציות לשלטונו של אלוהים ובהתאם לדרישותיו, נהגתי לפי האמת, הייתי כן והומני, יראתי את אלוהים ודחיתי מעליי את הרע. אופן התנהגות זה הפך אותי לאדם פתוח וישיר, והתחלתי לחוש נינוח ומלא באור פנימי. בהדרגה, זכיתי שוב במצפון ובשכל ישר, והחוליים הרבים שמהם סבלתי החלו להיעלם. השנה מלאו לי 75, אבל אני בריא, שכלי עדיין חד, ושילמתי את כל חובותיי. אנשים שמכירים אותי היטב אומרים שהם מעריצים אותי ושאני בר מזל. אבל אין לי כל ספק שכל זה הוא בזכות טוב לבו של האל הכול יכול וישועתו. האל הכול יכול הוא שהושיע אותי מסיפו של המוות, שהעניק לי בחזרה את חיי ברגע מצוקתי, ושהראה לי את הכיוון הנכון בחיים. במהלך כל ההתנסויות האלה, חשתי באמת ובתמים שללא הנהגתו של אלוהים, השטן יפגע בנו בני האדם ויטרוף אותנו. רק האל הכול יכול מסוגל להושיע את האדם. רק הדברים שהאל הכול יכול מבטא יכולים לשחרר את האדם מכבלי החטא ולהראות לו כיצד לחיות בצלם אנוש אמיתי. רק אם האנושות תקבל את האמיתות שהאל הכול יכול ביטא, ורק אם היא תיכנע לאלוהים ותעבוד אותו, היא תוכל לחוות אושר אמיתי, לזכות בעתיד טוב ולהגיע ליעד הסופי!