הייתי בת 15 כשאמי ואני ברחנו מהבית. אני זוכרת שעזבנו בשעה מאוחרת, לילה אחד ב-2002. אימא שלי לחשה לי פתאום שהמשטרה הייתה בדרכה לעצור אותה, שלא נוכל להישאר בבית ושעלינו לעזוב מיד. אספנו בחיפזון כמה חפצים ואז עזבנו את הבית במהירות. אמי ואני מעולם לא חזרנו הביתה מאז. לכן אימא שלי לא לקחה אותי איתה. היא ארגנה שאשאר עם קרובי משפחה בזמן שהיא התחבאה בעיר אחרת. אמי נהגה לעזור לקרובים האלה המון כשהיא הייתה עדיין בעסקים. עכשיו אנחנו היינו בצרה, אבל הם חששו ממה שעלול לקרות ולא רצו להיות מעורבים. הם לא רצו שאשאר איתם ואפילו העליבו את אימא שלי ואמרו שהאמונה שלה באלוהים השאירה אותה ללא בית ושהיא אפילו לא מסוגלת להשגיח על הבת שלה. הם רצו שאימא שלי תיקח אותי משם. כעסתי עליהם מאוד משום שהם לא הבינו את אמי. כל זה קרה בגלל המשטרה, מן הסתם, זאת לא הייתה אשמתה של אימא שלי. רציתי מאוד להסתלק משם מיד. לא רציתי להישאר שם אפילו עוד רגע. קיוויתי שאימא שלי תוכל לחזור לקחת אותי בקרוב. בפעם הראשונה שאמי עזבה, היה לי קשה מאוד. הרגשתי שאין לי במי להיעזר, וסבלתי המון. אני מגיעה ממשפחה יחידנית, הייתי רק בת שלוש כשהוריי התגרשו. אימא ואני היינו יחד כל הזמן, אי אפשר היה להפריד בינינו. בכל פעם שנזכרתי איך אימא שלי לא יכולה לטפל בי יותר, הייתי פורצת בבכי. בכל פעם שהרגשתי עצב וחוסר אונים, התפללתי לאלוהים. נהגתי לומר לו: "אלי היקר! אימא שלי כבר לא יכולה לטפל בי. אנא ממך, עזור לי ותן לי כוח." אחרי התפילה, נתקלתי בקטע מדברי האל שבו נאמר: "אל תפחדו. אל הצבאות הכול יכול יהיה איתכם ללא ספק. הוא תומך בכם והוא המגן שלכם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 26). "התקדמו באומץ. אני הצוק האיתן שלכם – הסתמכו עליי!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 10). דברי האל הבהירו לי את העניין. אימא שלי כבר לא הייתה לצדי, אבל אלוהים עמד מאחוריי ויכולתי להסתמך עליו. לא יכולתי לאפשר לקושי הזה לשלוט בי וכבר לא יכולתי להסתמך על אמי. היה עליי ללמוד להיות חזקה – לא משנה עד כמה המצב קשה או מאתגר, היה עליי להסתמך על אלוהים ולהחזיק מעמד. לאחר מכן הלכתי להתגורר עם משפחתה של האחות ג'אנג. כולם היו מאמינים במשפחה שלה בת שלוש הנפשות. לא היה בינינו קשר דם, אבל הם בכל זאת התייחסו אליי יפה מאוד. בתה של האחות ג'אנג קראה לי את דברי האל לעתים תכופות ושיתפה איתי על האמת. אולי אימא שלי לא הייתה לצדי, אבל לא חשתי בדידות. אהבתי מאוד להיות עם אחיי ואחיותיי.

זה קרה ב-2003. אימא שלי הפיצה את הבשורה בעיר אחרת. יום אחד היא שלחה לי מכתב ואמרה שהיא רוצה שניפגש, וביקשה שאחכה לה במקום וזמן מסוימים. שמחתי והתרגשתי מאוד כשקיבלתי את המכתב שלה עד שכמעט לא הצלחתי להירדם באותו לילה. ביום הפגישה, הגעתי בזמן אל מקום המפגש, אבל חיכיתי לה שעה שלמה ועדיין לא היה לה זכר. ניסיתי לקרוא לה באיתורית כמה פעמים, אבל היא לא ענתה. בסופו של דבר חיכיתי לה מהצהריים עד שמונה בערב, אבל היא מעולם לא הגיעה. הייתי מאוכזבת מאוד והייתה לי תחושה שמשהו לא בסדר. למחרת הודיע לי המנהיג שיום קודם לכן, שמונה אחים ואחיות נעצרו בעת הפצת הבשורה, ושאימא שלי הייתה אחת מהם. הוא הורה לי להשמיד מיד את האיתורית שבה השתמשתי ליצור קשר עם אמי. דאגתי מאוד כששמעתי את החדשות. התפללתי לאלוהים שוב ושוב, וביקשתי ממנו להגן עליה ולעזור לה לשאת עדות. באותו הזמן, בכל פעם שחשבתי על אימא שלי, לא יכולתי שלא לבכות. לעתים תכופות חששתי שמכים או מענים אותה. היא ודאי סבלה המון בכלא. מתי ישחררו אותה? הדאגה שלי הייתה כה גדולה שיום אחד התעלפתי לפתע. כשסוף סוף חזרתי להכרה, צלעתי באיטיות בחזרה לחדרי כשהקיר משמש לי תמיכה, ואז שכבתי במיטתי ובכיתי, חשבתי כמה אני בודדה וחסרת אונים. אלוהים היה זה שהדריך אותי ברגע האומללות הגדול ביותר שלי. נזכרתי במזמור: "ליבך דואב מאהבה כשאני מזוקקת. כשאני עצובה אתה כאן, מה שחסר לי אתה נותן. ..." ("אהבת אלוהים המיסה את ליבי" ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). ראיתי בבירור שזוהי הדרכתו של אלוהים. מיד הבנתי שאני לא לבד – אלוהים איתי. אימא שלי לא יכלה להיות איתי בגלל רדיפתו של התנין הגדול האדום כאש. היא לא יכלה לטפל בי או לנחם אותי, אבל אלוהים לא עזב אותי. בשעתי האפלה ביותר, אלוהים היה שם וניחם אותי. הרגשתי שהוא כה קרוב, והבנתי שהוא היחיד שאני יכולה להסתמך עליו. חשבתי לעצמי, "אם אלוהים יכול להדריך אותי בצורה כזאת, אני בטוחה שהוא יכול לעזור לאימא שלי להתמודד עם הקשיים שלה." כשהבנתי את זה, התעודדתי מעט והרגשתי פחות מודאגת ממצבה של אמי. לאחר מכן, זכיתי לראות את אימא שלי. היא הייתה בכלא במשך ארבעה חודשים והשתחררה רק לאחר שהפעילה קשרים שיבטיחו את שחרורה. כשנפגשנו, היא הייתה מלאת דאגה כלפיי ונתנה לי הרבה עצות. שיתפנו ועודדנו זו את זו וכרתנו ברית שלא משנה מה יקרה לנו, תמיד נלך בעקבות אלוהים ונמלא את חובותינו.

אני זוכרת שזה קרה בספטמבר ואימא שלי עדיין הפיצה את הבשורה בעיר אחרת. שמעתי שאחות שמילאה חובה חשובה נעצרה ושרבים מהאנשים שהיו איתה בקשר היו בסכנה ונאלצו לעבור למקום אחר. חשבתי לעצמי, מי יכולה להיות האחות הזאת? אז אמר לי המנהיג שלי שעליי להשמיד את כרטיס הסים ששימש אותי לתקשר עם אימא שלי. הבנתי מיד שאמי הייתה זו שנעצרה. ידעתי שהפעם היא נעצרה משום שהדפיסה ספרים של דברי האל ושעלולים להכות ולענות אותה באכזריות. כמה ימים לאחר מכן הייתי מודאגת מאוד והתקשיתי לישון בלילות. זמן קצר לאחר מכן גיליתי שיותר מעשרים אחים ואחיות כבר נעצרו ושכולם עונו. כששמעתי את זה, הדאגה שלי גברה. האם גם אימא שלי ספגה עינויים? היא בחיים, או שהיא מתה? אמי הייתה בסכנה גדולה, אבל יכולתי רק לדאוג ולהילחץ – לא יכולתי לעשות דבר למענה. הרגשתי נורא. לא יכולתי שלא לחשוב שאילו רק אימא שלי לא הייתה לוקחת על עצמה חובה כה מסוכנת, אולי לא היו עוצרים ומענים אותה. קשה ומסוכן כל כך להאמין באלוהים בסין. הייתי חלשה מאוד בזמן ההוא. דעתי הייתה מוסחת, הייתי אבודה, ולא התחשק לי לעשות דבר. לא הייתה לי אנרגיה ולא הייתה לי שום מוטיבציה במילוי חובתי. כל מה שעשיתי בכל יום היה להתפלל לאלוהים ולבקש ממנו להגן על אימא שלי.

יום אחד, ראיתי קטע בדברי האל שאמר כך: "כאשר איוב איבד את המקנה שלו, שמילא את ההרים, ואיבד רכוש עצום, וכשגופו כוסה בשחין, היה זה משום אמונתו. כאשר הוא שמע את קולי, קול יהוה, וראה את תהילתי, תהילת יהוה, היה זה משום אמונתו. יכולתו של פטרוס ללכת בעקבות ישוע המשיח נבעה מאמונתו. יכולתו להיצלב למעני ולשאת עדות מהוללת גם היא נבעה מאמונתו. ...בני האדם קיבלו דברים רבים כל כך משום אמונתם, ואין זו תמיד ברכה. ייתכן שהם לא יזכו באושר מהסוג שדוד חש, או במים מיהוה כמו שמשה זכה. לדוגמה, יהוה בירך את איוב משום אמונתו, אולם הוא גם סבל מפורענות. בין אם תזכו בברכה או תסבלו מפורענות, שניהם אירועים מבורכים. ללא האמונה, לא היית מסוגל לקבל את עבודת הכיבוש הזו, ועל אחת כמה וכמה לא היית יכול לראות את מעשיו של יהוה מתגשמים לנגד עיניך כיום. לא היית מסוגל לראות זאת, ויותר מכך, לא היית מסוגל לקבל זאת" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (1)). חשבתי: "נכון, בין אם אנחנו מבורכים או סובלים אסון, הכול נמצא בידי אלוהים: הקשיים והניסיונות שאנחנו עוברים באמונתנו הם דרכו של אלוהים לרומם ולבחון אותנו." בדיוק כמו איוב – השטן התערב עם אלוהים שהוא יכול לפתות את איוב בכך שיקפח את חיי ילדיו ועדריו ויכה את גופו במחלת השחין, כדי שהוא יתכחש לאלוהים וינטוש אותו. גם אלוהים ניצל את התקרית כדי לבחון את איוב ולהביא לידי שלמות את אמונתו. לא רק שאיוב לא האשים את אלוהים, הוא גם הילל את אלוהים ואמר: "גַּם אֶת־הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת־הָרָע לֹא נְקַבֵּל" (איוב ב' 10). "יְהוָה נָתַן וַיהוָה לָקָח יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ" (איוב א' 21). איוב נשא עדות לפני אלוהים והרוויח את שבחיו, והוא אפילו שמע את קולו של אלוהים במערבולת. כתוצאה מכך, הפכה אמונתו באלוהים אמיתית עוד יותר, וברכה כזאת מאלוהים היא גדולה אפילו יותר. חשבתי שעל פני השטח, אולי זה נראה הרסני שהתנין הגדול האדום כאש פגע באימא שלי, אבל בעצם אלוהים השתמש בתקרית כדי לבחון אותנו ולהביא לידי שלמות את אמונתנו. זאת הייתה התעלות אלוהים. לפתע הבנתי שהשטן צפה בי ושאלוהים חיכה שאנקוט עמדה. הם חיכו לראות אם אאבד את אמונתי באלוהים, אתכחש לו ואבגוד בו כי אמי נעצרה. כשהבנתי את זה, הייתי מוכנה לעמוד לצדו של אלוהים, לא להאשים אותו או לבגוד בו, ולמלא את חובתי כדי לרצות אותו. ברגע שהבנתי את כוונתו של אלוהים, הפסקתי לדאוג כל כך לאימא שלי והייתי מוכנה לציית להיסדרים של אלוהים.

נגזרו עליה שנתיים של טיפולי המרה דרך עבודת פרך. הייתי המומה כשגיליתי. שנתיים הן זמן רב מאוד. תנאי המחיה והאוכל בכלא איומים, ומוכרחים לעבוד בכל יום. איך אימא שלי תשרוד את התנאים הנוראיים ואת היחס האכזרי? היא הייתה בת מעל חמישים – האם גופה יצליח לעמוד בעינויים נוספים כאלה? יום אחד, ראיתי קטע בדברי האל שאמר כך: "מהרגע שבו אתה מגיח בבכי לעולם הזה, אתה מתחיל למלא את חובתך. אתה ממלא את תפקידך ומתחיל את מסע חייך למען התוכנית והייעוד של אלוהים. לא משנה מה הרקע שלכם והמסע הצפוי לכם, איש אינו יכול להימלט מהארגונים ומההסדרים שהותוו לו משמיים, ואיש אינו שולט בגורלו, מפני שאלוהים המושל בכל הוא היחיד המסוגל לבצע עבודה כזו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אלוהים הוא מקור חיי האדם). דברי האל עזרו לי להבין שלכל אדם יש תפקיד ומטרה בחיים, ושמהלך החיים נקבע זמן רב מראש על ידי אלוהים. לאימא שלי היה תפקיד למלא ומשימה להשלים. שנתיים בכלא הן תקופה ארוכה, אבל זה היה משהו שהיא מוכרחה לעבור. איך גופה יתמודד וכמה סבל היא תחווה, כל אלה תלויים באלוהים. אלוהים אפשר לתנין הגדול האדום כאש לפגוע באימא שלי, לעצור אותה ולשלוח אותה לכלא על מנת לבחון אותה. אלוהים העניק לה הזדמנות לשאת עדות לפניו. היה עליי לחוש גאווה. גם אני הייתי אמורה ללמוד לקח מהמצב הזה. היה עליי ללמוד איך לא להתלונן ולהאשים את אלוהים אל מול צרה שכזאת אלא לציית לו ולמלא את חובתי. אחרי שהבנתי את כוונותיו של אלוהים, התפללתי לפניו, אמרתי לו שאמי הייתה בידיו וביקשתי שיגן עליה בכלא כדי שהיא תוכל לשאת עדות.

שנה וחצי לאחר מכן, שמעתי שאמי השתחררה מהכלא מוקדם, ויצרתי איתה קשר. כדי למנוע מצב שהמשטרה תעקוב אחרינו ותנטר את צעדינו, החלטנו להיפגש בסאונה. באותו יום הגעתי שעה מוקדם יותר. לבי הלם בציפייה: התרגשתי מאוד לראות את אימא שלי. לא הורדתי את מבטי מהכניסה, ואז מבעד לחלון ראיתי אישה חלושה בגיל העמידה. כשהיא נכנסה, היא אמרה לחבר צוות שבתה מחכה לה בפנים. כששמעתי אותה מדברת חשבתי, "זה לא הקול של אימא שלי?" לקח לי רגע לקלוט. אלמלא היא הייתה מדברת, לא הייתי מזהה אותה בכלל. לאימא שלי היו פעם יציבה זקופה והידור מעודן, אבל היא רזתה מאוד ונראתה שפופה יותר. היא בכלל לא נראתה כמו פעם. רצתי לעברה וצעקתי, "אימא!" אמי הסתובבה אליי ופניה היו כה כחושים עד שלא זיהיתי אותה. היא נראתה חולה מאוד והייתה כחושה ותשושה. היה מבט חלול בעיניה, כמו אדם שסבל מעודף גירויים. כמעט התמוטטתי כשראיתי אותה במצב כזה. לא יכולתי לתאר לעצמי מה היא ודאי עברה בכלא – לא הייתי מסוגלת לחשוב על זה. עיניי התחילו להתמלא דמעות. אימא שלי ישבה לידי, אחזה בידי בחוזקה ושאלה אותי מה עבר עליי כל השנים האלה. היא אמרה שבזמן שהייתה בכלא, היא דאגה לי מאוד והתפללה למעני לעתים תכופות. היא פחדה שלא אהיה מסוגלת להתמודד עם הטראומה ואפנה עורף לאלוהים. כשהיא שמעה שאני עדיין מאמינה באלוהים וממלאת את חובתי, היא שמחה מאוד. לבי נשבר כשראיתי כמה אמי רזתה כשישבנו במלתחות. כשהיא הסתובבה, ראיתי צלקת על עצם הבריח השמאלית שלה. הצלקת הייתה שחורה והעצם הייתה שקועה במרכז, כאילו היא נשברה. פשוט לא הייתי מסוגלת לראות אותה ככה. החנקתי את הדמעות ושאלתי אותה: "איך קיבלת את הצלקת הזאת? המשטרה הכתה אותך? זה עדיין כואב?" אימא שלי חששה שאדאג, לכן היא אמרה שהכול בסדר ושהפציעה כבר החלימה. רק שנים לאחר מכן גיליתי שאמי עונתה באכזריות אחרי שנעצרה, וקצין שעבר הכשרה מיוחדת לכך חבט בכתפה שלושים פעמים, שבר וסדק עצמות רבות, פרק את הכתף שלה והזיז חוליות רבות ממקומן. למרבה המזל, הודות להגנתו של אלוהים, אמי החלימה לגמרי באורח נס וכל עצמותיה השבורות התאחו לחלוטין. אפילו הרופאים בכלא הופתעו מההחלמה המהירה שלה.

זמן קצר לאחר מכן נאלצנו להיפרד כי אימא שלי שוחררה לא מזמן וסביר להניח שהמשטרה עדיין עקבה אחריה. למען בטחוני האישי, נאלצנו להיפרד לעוד זמן מה. הפעם היה לי קשה מאוד. רציתי להישאר לצדה ולעזור לטפל בה. אבל בגלל רדיפתו של התנין הגדול האדום כאש, לא יכולתי אפילו למלא את תפקידי כבת. הרגשתי איום ונורא. בדרך הביתה, זיכרונות של גופה השברירי של אמי והצלקת על עצם הבריח שלה ניקרו במוחי שוב ושוב. לא יכולתי להפסיק לחשוב על זה. כל זיכרון כזה גרם לי סבל מחדש. פשוט לא יכולתי לתאר לעצמי איך הקצינים האלה עינו אותה והתאכזרו אליה. רתחתי מזעם. התנין הגדול האדום כאש הוא כה אכזר ומרושע! נזכרתי בקטע מדברי האל: "אין פלא, לפיכך, שאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם נשאר חבוי לגמרי: בחברה חשוכה כמו זו, שבה שדים הם חסרי רחמים ולא אנושיים, איך ייתכן שמלך השדים, שהורג בני אדם בלי להניד עפעף, יסבול את קיומו של אלוהים, שהוא חביב, אדיב וגם קדוש? כיצד ייתכן שהוא יריע וימחא כפיים לבואו של אלוהים? המשרתים האלה! הם גומלים לנדיבות בשנאה, הם בזים לאלוהים זה מכבר, הם עולבים באלוהים, הם פראיים עד מאוד, אין להם שמץ כבוד לאלוהים, הם בוזזים ושודדים, הם איבדו כל מצפון, הם יוצאים נגד כל מצפון, והם מפתים אנשים תמימים להיות חסרי דעת. אבותיהם של הקדמונים? מנהיגים אהובים? הם כולם מתנגדים לאלוהים! ההתערבות שלהם הותירה את כל הדברים מתחת לשמיים במצב של חשיכה ותוהו ובוהו! חופש דת? הזכויות והאינטרסים הלגיטימיים של האזרחים? אלה כולם תכסיסים לחיפוי על חטא!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודה והיווכחות (8)). ראיתי בבירור את המהות האכזרית והמפלצתית של התנין הגדול האדום כאש המתנגד לאלוהים. הקצינים האלה תקפו באכזריות אישה בגיל העמידה רק משום שהיא האמינה באלוהים, ולא היה להם אכפת אם היא תחיה או תמות. זה הכעיס אותי מאוד. אלוהים יצר את האנושות, לכן ברור שעלינו להאמין בו ולסגוד לו, אבל התנין הגדול האדום כאש לא בוחל באמצעים כשהוא מענה אנשים ומתאכזר אליהם כדי שיתכחשו לאלוהים ויבגדו בו. הם כה נתעבים, רשעים ואכזריים! פעם חשבתי שבכירים בממשל וקציני משטרה הם אנשים טובים. רק אחרי שנרדפתי על ידי התנין הגדול האדום כאש הבנתי שהטענות שלהם לפיהן לאזרחים יש זכויות על פי חוק וחופש דתי הן בסך הכול הונאה ושקרים. הם ממהרים לעצור, לרדוף, לענות ולהכות מאמינים ומשתוקקים לחסל את כולם. הם בסך הכול חבורה של שדים המתנגדים לאלוהים. אני שונאת את כולם מעומק לבי. אני רוצה להקדיש את לבי לאלוהים, ללכת בעקבותיו ולמלא את חובתי.

ב-2013, אימא שלי נעצרה שוב. בהתחלה הייתי מודאגת מעט. חשבתי, "האם שוב יענו את אימא? האם יגזרו עליה זמן בכלא? האם גופה יוכל לעמוד בעוד תקופת מאסר?" בדיוק כשחשבתי כך, מיד הבנתי שאלוהים נתן רשות למעצר של אמי. עליי לציית לאלוהים ולחפש את כוונתו. חשבתי על דברי האל שאומרים כך: "האם אי-פעם קיבלתם את הברכות שהוענקו לכם? האם אי-פעם דרשתם את הדברים שהובטחו לכם? תחת ההכוונה של אורי, תיחלצו לבטח מאחיזת החנק של כוחות החושך. לבטח לא תאבדו את האור המכוון אתכם בחשכה. לבטח תהיו אדוני הבריאה כולה. לבטח תתגברו על השטן. עם תבוסתה של מלכות התנין הגדול האדום, לבטח תהיו בקרב ההמונים שיישאו עדות על הניצחון שלי. לבטח תהיו נחושים ואיתנים בארץ סינים. באמצעות הייסורים שתסבלו, אתם תנחלו את ברכתי, ולבטח תאירו את כל קצווי התבל בתהילתי" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 19). דברי האל עזרו לי להבין שאלוהים הרשה שאמי תיעצר הפעם. אלוהים מנצל את רדיפת התנין הגדול האדום כאש כדי להביא את אמונתנו לידי שלמות, להעניק לנו אמת. ולהרשות לנו לשאת עדות לפניו. שמעתי גם את השיתוף של אחיי ואחיותיי שעסק במאמינים שנעצרו כמה פעמים, ובסופו של דבר כשנשלחו לכלא על ידי המפלגה הקומוניסטית של סין, הם כבר לא היו מוגבלים על ידי ההשפעה האפלה של השטן. לא משנה כמה פעמים הם נעצרו, הם עדיין האמינו באלוהים, מילאו את חובתם כשהשתחררו, והרגישו חופשיים ומשוחררים. זאת הייתה ישועת אלוהים. ברגע שהבנתי את כוונתו של אלוהים, הרגשתי הרבה יותר שלווה. התפללתי לאלוהים למען אימא שלי, ביקשתי ממנו שיעזור לה לא לפחד מהשפעת התנין הגדול האדום כאש, ולשאת לו עדות מהדהדת. לא ידעתי כמה זמן אמי ואני ניפרד הפעם, אבל הרגשתי שלווה בלבי. זמן קצר לאחר מכן השקעתי את כל כולי במילוי חובתי.

לאחר מכן, אמי אמרה לי שכשקציני המשטרה חיפשו את התיק הפלילי שלה לבדוק עברות מהעבר, לא היה מתועד שם דבר, באורח פלא. אימא שלי אמרה שבשני המעצרים הקודמים שלה, היא הרגישה באופן אישי איך אלוהים מדריך אותה דרך הקשיים ועושה נסים. היא גם פיתחה הבנה טובה יותר לגבי ריבונותו של אלוהים ואמונתה בו התחזקה. כשהקצינים שאלו אותה איך מפיצים את הבשורה, אמי נשאה עדות לאלוהים בפתיחות. דרך חווייתה של אימא שלי, ראיתי כמה חכם הוא אלוהים. הוא ניצל את רדיפתו של התנין הגדול האדום כאש כדי להעניק לנו אומץ, חוכמה ואמונה, כדי לשפר את ההבחנה שלנו כדי שנראה את המהות הדמונית של התנין הגדול האדום כאש, נתעב אותו וננטוש אותו לחלוטין. התנין הגדול האדום כאש הוא בסך הכול כלי בידי אלוהים. הוא משתמש בכל שיטה אפשרית כדי להפריע לעבודת האל ולהסיט אותה ממסלולה, אבל מעשיו רק תורמים להביא לידי שלמות את נבחרי אלוהים. הוא נמר של נייר! לאחר שהייתי עדה לכוחו ולחוכמתו של אלוהים, אני מרגישה אפילו יותר בטוחה ללכת בעקבותיו ולחוות את עבודתו. זה גרם לי לחשוב על דברי האל, שאומרים כך: "כשאני מתחיל את עבודתי באופן רשמי, כל בני האדם נעים כפי שאני נע, כך שבני אדם ברחבי תבל מעסיקים את עצמם בהתאמה אליי, ישנה 'הילולה' ברחבי תבל ואני מדרבן את האדם לנוע קדימה. אי לכך, אני מצליף בתנין הגדול האדום כאש עצמו למצב של טירוף ובלבול והוא משרת את עבודתי, ועל אף שהוא אינו רוצה בכך, הוא לא מסוגל לפעול לפי רצונותיו שלו ואין לו ברירה אלא להיכנע לשליטתי. בכל תוכניותיי, התנין הגדול האדום כאש הוא הניגוד שלי, האויב שלי וכן המשרת שלי. לכן מעולם לא הקלתי ב'דרישות' שלי ממנו. לפיכך, השלב האחרון של עבודת התגלמותי כבשר ודם יושלם בבית שלו. כך התנין הגדול האדום כאש יהיה מסוגל יותר לשרת אותי כראוי וכך אכבוש אותו ואשלים את תוכניתי" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 29).

הרדיפה של התנין הגדול האדום כאש אולי גרמה לי לסבול יותר מילדים אחרים, אבל למרות הקשיים ורגעי החולשה, התחזקתי. החוויות האלה היו יקרות ערך עבורי. הן העניקו לי הוכחה מוחצת לכך שרק אלוהים תמיד נמצא שם כדי לעזור ולהציע לי תמיכה אמיתית. כל עוד לא נאבד את האמונה באלוהים, הוא ידריך אותנו דרך קשיים ונוכל להיות עדים לעבודתו. אני מוכנה להסתמך על אלוהים כדי לעקוב אחריו במסירות, למלא את חובתי ולגמול לו על אהבתו!