מאת סו ג'י, סין

יום אחד, בשנת 1999, בתום כינוס, ניגש אליי הכומר ואמר: "סו ג'י, הנה מכתב בשבילך." ברגע שראיתי את המכתב, ידעתי שהוא נשלח מכנסייה שהקמתי בשאנדונג. לקחתי את המכתב, ובדרכי הביתה תהיתי: "המכתב הזה עבה כל כך. הייתכן שהם מתמודדים עם קשיים מסוימים?"

כשהגעתי הביתה, לא יכולתי לחכות ומייד קראתי את המכתב: "האחות סו, שלום עלייך! אני כותב לך כדי לחלוק איתך חדשות מדהימות: ישוע אדוננו המשיח, שלשובו אנו מייחלים יומם ולילה, חזר. הוא כבר שב והתגלם כבשר ודם, ובעזרת דבריו הוא מבצע שלב בעבודתו לשיפוט ולזיכוך אנשי סין. הוא חתם את עידן החסד ופתח את עידן המלכות. ... אני מקווה שתקבלי על עצמך את עבודתו החדשה של אלוהים ושתלכי בדרכו. לא משנה מה תעשי, אל תחמיצי את ההזדמנות להיוושע בידי האל באחרית הימים." לאחר שקראתי את המכתב עד אותה נקודה, הייתי בהלם: הם בעצם לא נתקלו בשום קשיים, אלא האמינו בברק ממזרח! השתוקקתי לדעת מי כתב את המכתב, לכן עברתי במהירות לעמוד האחרון. התברר שהאח מנג הוא שכתב את המכתב, ובסוף צורפו חתימותיהם של כל שאר האחים והאחיות לכנסייה. כשסיימתי לקרוא את המכתב כולו, הייתי מבולבלת. במשך זמן מה בהיתי בו בתמיהה. לאחר מכן התאוששתי וחשבתי לעצמי: "הברק ממזרח מעיד על כך שהאדון חזר, ואנשיו גנבו הרבה כבשים טובות וכבשים מנהיגות ממספר זרמי דת. מעולם לא חשבתי שגם האח מנג מכנסיית שאנדונג יאמין בברק ממזרח. כל האחים והאחיות שבכנסייה הזו נחטפו בידי הברק ממזרח – מה אפשר לעשות?" כשעלתה בי מחשבה זו, חשתי דחיפות הולכת וגדלה, אבל נסיעה לשאנדונג הייתה ארוכה מדי והייתי מחויבת לעבודה שלי בכנסייה הנוכחית. לא יכולתי פשוט לקום וללכת. חסרת אונים, יכולתי רק לבכות ולהתפלל לאדון: "אדון! האחים והאחיות לא האמינו בך מזה זמן רב, ועדיין אין להם בסיס אמונה יציב. בבקשה השגח עליהם..."

לאחר מכן, עברתי על ספרי הקודש והתחלתי לכתוב לאחים ולאחיות את המכתב הראשון בחזרה. כתבתי, "אחים ואחיות, בשם ישוע המשיח וברחשי כבוד, אני ממליצה לכם להיזהר. פאולוס אמר: 'מִתְפַּלֵּא אֲנִי שֶׁכָּל כָּךְ מַהֵר אַתֶּם סָרִים מִמִּי שֶׁקָּרָא אֶתְכֶם בְּחֶסֶד הַמָּשִׁיחַ וְעוֹבְרִים אֶל בְּשׂוֹרָה אַחֶרֶת. וְאֵין אַחֶרֶת, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה אֲנָשִׁים הַמְבַלְבְּלִים אֶתְכֶם וַחֲפֵצִים לְעַוֵּת אֶת בְּשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ. אַךְ אִם מִישֶׁהוּ, אֲפִלּוּ אֲנַחְנוּ אוֹ מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם, יְבַשֵּׂר לָכֶם בְּשׂוֹרָה שׁוֹנָה מִזּוֹ שֶׁבִּשַּׂרְנוּ לָכֶם, חֵרֶם יִהְיֶה! אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר מַה שֶּׁאָמַרְנוּ קֺדֶם לָכֵן: אִם מִישֶׁהוּ יַשְׁמִיעַ לָכֶם בְּשׂוֹרָה שׁוֹנָה מִזּוֹ שֶׁקִּבַּלְתֶּם, חֵרֶם יִהְיֶה!' (גלטים א' 6-9). אחים ואחיות, לא היה פשוט בשבילי להביא אתכם בפני האדון; איך יכולתם לבגוד בו כל כך מהר? שיעור קומתכם נמוך מדי – אסור לכם לזלזל בו ולפנות לדרכים אחרות! עליכם להקשיב לי, כיוון שמה שחלקתי איתכם הוא הדרך האמיתית. רק ישוע אדוננו המשיח הוא מושיענו. עליכם לדבוק בכך לנצח..." רק לאחר שסיימתי לכתוב את המכתב ועברתי על שמונת העמודים שבו, הרגשתי רווחה. חשבתי לעצמי: כתבתי כל מה שעליי לכתוב, התבססתי על כל כתבי הקודש הרלוונטיים, וכתבתי את כל דברי העצה והעידוד שיכולתי לכתוב. אני מאמינה שאחרי שהם יקראו אותם, הם בטח יגיבו ויכירו בטעותם.

שבועיים לאחר מכן קיבלתי תגובה: "האחות סו, איננו יכולים לדבר על כל מה שראינו ושמענו, כיוון שהאל הכול יכול, שבו אנו מאמינים, הוא ישוע אדוננו ששב. אנו דבקים בדרך האמת ומתקדמים הלאה; כלל לא בגדנו באדון, אלא אנו הולכים בדרכו. ציינת את הדברים הבאים שאמר פאולוס: 'מִתְפַּלֵּא אֲנִי שֶׁכָּל כָּךְ מַהֵר אַתֶּם סָרִים מִמִּי שֶׁקָּרָא אֶתְכֶם בְּחֶסֶד הַמָּשִׁיחַ וְעוֹבְרִים אֶל בְּשׂוֹרָה אַחֶרֶת. וְאֵין אַחֶרֶת, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה אֲנָשִׁים הַמְבַלְבְּלִים אֶתְכֶם וַחֲפֵצִים לְעַוֵּת אֶת בְּשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ' (גלטים א' 6-7). יש רקע לדבריו של פאולוס. תוכלי לקרוא בספרי הקודש כדי להבין שה"בשורה נוספת", שעליה דיבר פאולוס, מתייחסת לפרושים, שביקשו מאנשים לשמור על חוק יהוה. היא לא התייחסה לאנשי אחרית הימים, שמפיצים את בשורת המלכות ונושאים עדות על כך שהאדון שב כבשר ודם ושהוא עושה את עבודת השיפוט שלו החל מבית האל. כשפאולוס כתב את המכתב הזה לכנסיות הגלטיות, איש לא הטיף על בשורת מלכות האל. לכן ה"בשורה נוספת" שפאולוס הזכיר אינה נוגעת לאדון ששב ושעושה את עבודת השיפוט שלו באחרית הימים, החל מבית האל. שלב זה בעבודת השיפוט, שכדי לבצעו חזר אדוננו, מגשים את הנבואה הבאה מספר ההתגלות: 'רָאִיתִי מַלְאָךְ אַחֵר מְעוֹפֵף בְּאֶמְצַע הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לוֹ בְּשׂוֹרַת עוֹלָם לְבַשֵּׂר לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וּלְכָל אֻמָּה וְשֵׁבֶט וְלָשׁוֹן וְעַם, וְהוּא קוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל: "יִרְאוּ אֶת אֱלֹהִים וּתְנוּ לוֹ כָּבוֹד, כִּי בָּאָה עֵת מִשְׁפָּטוֹ."' (ההתגלות י"ד 6-7). כאן, "הבשורה הנצחית" מתייחסת לבשורת המלכות. עם זאת, רוח הקודש כבר גילתה מזמן את עיקרי הישועה הסופית לתלמידיו של ישוע אדוננו. כפי שאמר פטרוס: 'שֶׁהֲרֵי עֵת לְהַתְחִיל הַמִּשְׁפָּט מִבֵּית אֱלֹהִים' (פטרוס א' ד' 17). 'לָכֶם הַשְּׁמוּרִים בִּגְבוּרַת אֱלֹהִים, בִּזְכוּת אֱמוּנָה, אֱלֵי יְשׁוּעָה הָעֲתִידָה לְהִגָּלוֹת בְּעֵת קֵץ' (פטרוס א' א' 5). האחות סו, האם חזרתו של האדון אינה מה שאנו, המאמינים, משתוקקים לו? כעת האדון בהחלט חזר, ועלינולהיות מחפשים צנועים. בשום פנים אסור לנו להיות כמו הפרושים, באופן שבו הם התייחסו לישוע אדוננו, התגלמותו הראשונה של אלוהים. הם הסתמכו בעיוורון על הידע שלהם בספרי הקודש, על דעותיהם ועל דמיונותיהם, כדי להגביל את עבודתו החדשה של אלוהים, לגנות את האדון ולהתנגד לו, כיוון שישוע אדוננו לא ציית לחוק. לכן הם צלבו את האדון. הפרושים רק האמינו ביהוה אלוהים, אבל לא קיבלו את התגלמותו של יהוה אלוהים – את עבודתו של ישוע אדוננו – ובסופו של דבר האדון גינה וקילל אותם. האם לא כדאי שנהרהר בלקח עקוב הדם הזה? איש אינו יכול להכחיש שהאדון ישוע הוא מושיענו. אבל אם אנו מקבלים את ישוע אדוננו ולא את חזרת האדון, האין אנחנו בדיוק כמו הפרושים? האם לא נהיה אז לאנשים שמאמינים באלוהים ובכל זאת מתנגדים לו? בנוסף, האחות סו, איננו יכולים לעשות כבקשתך רק בגלל שהטפת לנו על בשורת האדון. מה שאנו מאמינים בו הוא אלוהים. פטרוס ושאר השליחים אמרו פעם,'לֵאלֹהִים צָרִיךְ לְהִשָּׁמַע יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לִבְנֵי אָדָם' (מעשי השליחים ה' 29). ובכל הנוגע לבוא האדון, פשוט איננו מוכנים להקשיב לבני אדם אחרים. אנו כבר בטוחים שדבר האל הכול יכול הוא קולו של אלוהים. אנו מקווים שתבחני את זה לעומק."

המכתב הרגיז אותי מאוד, וכלל לא שכנע אותי. הסתערתי על ספר העיון שלי, העוסק בכתבי הקודש, ועברתי למבוא בספר על הגלטיים. קראתי אותו בזהירות, והופתעתי מאוד: זה באמת היה נכון! ה"בשורה נוספת" שפאולוס הזכיר אכן מתייחסת לפרושים, שגרמו לאנשים לדבוק בחוק יהוה. אין ספק, המילים לא התייחסו לעבודת השיפוט של האדון, שמתחילה עם שובו בבית האל. לאורך כל אותן שנים, איך ייתכן שלא שמתי לב שזהו ההקשר של הפסוק? אין פלא שהם לא השתכנעו מדבריי. אבל אז עלתה בי מחשבה נוספת: גם אם מה שאמרתי היה שגוי, זו עדיין אינה הוכחה לכך שהאדון חזר, כפי שהם מטיפים. קראתי את המכתב שוב מהתחלה ועד סוף, וככל שקראתי בו כך התעצבנתי יותר. חשבתי לעצמי, "לא תיארתי לעצמי שאם איעדר לזמן כה קצר, הם יעזו להתחצף אליי בטון כזה ואף יעזו... יעזו לקרוא לי פרושית. אני מתעבת את הפרושים יותר מכולם. כיצד אוכל להתנגד לאדון כפי שעשו הפרושים? עבדתי קשה במשך שנים רבות כל כך, עמלתי יום ולילה בשביל המאמינים. איך ייתכן שהם לא יודעים זאת?" ככל שחשבתי על כך, כך נהייתי יותר נסערת. חשבתי, "לא, איך ייתכן שאפסיד בוויכוח מול קומץ מאמינים חסר ניסיון? קראתי את ספרי הקודש כל כך הרבה פעמים – אין סיכוי שלא אנצח בדיון הזה."

לפיכך, שוב שלפתי את העט וכתבתי להם מכתב נוסף: "אחים ואחיות, שלום עליכם! המכתב שלכם הטריד אותי מאוד. אני לא מבקשת מכם לעשות כרצוני – באמת לא הבנתם את כוונתי. אני חוששת שתסטו מדרכו של ישוע אדוננו, כיוון שהוא אמר: "הִנֵּהוּ שָׁם", אַל תַּאֲמִינוּ, כִּי יָקוּמוּ מְשִׁיחֵי שֶׁקֶר וּנְבִיאֵי שֶׁקֶר וְיִתְּנוּ אוֹתוֹת גְּדוֹלִים וּמוֹפְתִים כְּדֵי לְהַתְעוֹת, אִם אֶפְשָׁר, גַּם אֶת הַבְּחִירִים' (מתי כ"ד 23-24). כמו כן, פאולוס אמר: 'אֲשֶׁר לְבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וַאֲסִיפָתֵנוּ אֵלָיו, אָנוּ מְבַקְּשִׁים מִכֶּם, אַחַי: אַל תְּמַהֲרוּ לְאַבֵּד אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתֵיכֶם וְאַל תִּבָּהֲלוּ, לֹא בִּגְלַל אֵיזוֹ הִתְבַּטְּאוּת שֶׁל רוּחַ, לֹא בִּגְלַל אֵיזֶה דִּבּוּר, וְלֹא בִּגְלַל אֵיזוֹ אִגֶּרֶת אֲשֶׁר כִּבְיָכוֹל נִשְׁלְחָה מֵאִתָּנוּ – כְּאִלּוּ הִגִּיעַ יוֹם יהוה. אַל יַטְעֶה אֶתְכֶם אִישׁ בְּאֵיזֶה אֺפֶן שֶׁהוּא' (תסלוניקים ב' ב' 1-3). אחים ואחיות יקרים, בשם ישוע אדוננו אני ממליצה שלא תאמינו לאיש שמטיף על חזרתו של האדון, כיוון שימים מסוכנים יבואו עלינו באחרית הימים. עלינו להיות זהירים מאוד ולשאת בקרבנו את דברי האל, אחרת נעלה על נתיב שגוי ונצער את האדון!"

שבועיים לאחר מכן, קיבלתי מהם מכתב נוסף, בזו הלשון: "האחות סו, אין טעות בכתבי הקודש שהצגת בפנינו, אך עלינו להבין בבירור את כוונתו האמיתית של ישוע אדוננו מתוך מילים אלה, ולא לפרש את רצון האל שלא כהלכה. ישוע אדוננו אמר לנו בבירור שכשישוב האדון באחרית הימים, יופיעו משיחי שקר. הוא גם אמר שמשיחי השקר ייחסו לעצמם את שם האדון, יתחזו לו ויעשו ניסים כדי להוליך אנשים שולל. במילים אלה, האדון אומר לנו להפעיל כושר הבחנה. הוא אינו אומר שכל מי שמטיף על חזרת האדון שוגה. אם, כפי שאת טוענת, כל מי שמטיף על חזרת האדון שוגה, ועלינו להישמר מפניו ולדחות אותו, האין זה אומר שקרוב לוודאי נדחה את ישוע אדוננו שחזר בהתגלמותו כבשר ודם? אנו אומרים זאת כיוון שהאדון הצהיר שהוא ישוב בשנית. ברור שהשקפה זו אינה עולה בקנה אחד עם רצון האל. בכל הנוגע לאופן שבו צריך להבחין בין משיח אמת לבין משיחי שקר, העתקנו בשבילך קטע מדברי האל הכול יכול. אנו מקווים שתקראי אותם היטב. האל הכול יכול אמר: 'אם יקום בהווה אדם שיכול לעשות אותות ומופתים, לגרש שדים, לרפא חולים ולעשות נסים רבים, ואם אדם זה יטען שהוא ישוע השב לעולם, אזי אדם זה יהיה זיוף וחיקוי של ישוע ומעשה ידיהן של רוחות רעות. זכרו זאת! אלוהים לא חוזר על אותה העבודה פעמיים. שלב עבודתו של ישוע כבר הושלם, ואלוהים לעולם לא יוציא לפועל שוב את שלב העבודה הזה' (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הכרת עבודתו של אלוהים כיום). לא ייתכן שעבודת האל תמיד תישאר ללא שינוי. עבודתו של אלוהים תמיד מתחדשת, לעולם אינה מתיישנת ואינה חוזרת על עצמה. כפי שעבודת האל בעידן החוק ובעידן החסד כללה שני שלבי עבודה שונים, באחרית הימים, אלוהים כבר ביצע שלב אחד בעבודתו לשיפוט ולזיכוך אנשים באמצעות דבריו, ובהתאם לצורכי האנושות. זהו שלב יסודי לטיהור אנשים ולהושעתם. הוא חדש, נשגב ומעשי יותר מאשר העבודה הקודמת. מתוך כל שלב בעבודת האל, אנו יכולים לראות את האמיתות שהוא מבטא וכן את החוכמה, הסמכות והעוצמה שבעבודתו. עם זאת, משיחי שקר נשלטים בידי רוחות רעות ואינם מחזיקים במהות האל. אין להם דבר מן האמת, ולכן הם אינם מסוגלים לבטא אמיתות, אינם מסוגלים לבטא את כול-יכולתו של אלוהים, את חוכמתו ואת טבעו של אלוהים. ברור שמשיחי שקר כלל אינם יכולים לעשות את עבודת האל. משיחי שקר יכולים רק לחקות את העבודה שישוע אדוננו כבר עשה, לרפא חולים, לגרש שדים ולעשות כמה ניסים – כדי להתחזות למשיח ובכך לרמות אנשים. אחות, אנו צריכים להבין את דברי האל באופן טהור; אסור לנו לפרש שלא כהלכה את רצון האדון, ובטח שלא "לשפוך את התינוק עם מי האמבט" ולהימנע אפילו מלחקור את עבודת שובו של אלוהים רק משום שמשיחי שקר מופיעים באחרית הימים..."

למרות שכל הדברים ששיתפו האחים והאחיות במכתב היו מבוססים היטב, כלל לא הייתי מוכנה לבחון אותם או להרהר בהם. רציתי רק לדעת אם הם קיבלו את כתבי הקודש שהצגתי בפניהם ושבו אל האדון. הרהרתי בשני הוויכוחים שניהלנו בהתכתבויות שלנו, והבנתי שכלל לא שכנעתי אותם. יותר מזה: אפשרתי להם להתווכח איתי עד כדי כך שהם ביזו אותי לגמרי. מיהרתי לשאת תפילה לאדון, ולאחר מכן אספתי את ספרי הקודש ושאר ספרי התפילה שלי, והנחתי אותם על מיטתי. דפדפתי בהם ממושכות, מנסה למצוא בסיס להפרכת הטענות של האחים והאחיות. החדר היה שקט לחלוטין מלבד צלילי הרשרוש מהדפים שהפכתי. בלי ששמתי לב הגיע הלילה, ועדיין לא מצאתי דבר. הייתי עייפה כל כך, שנאנחתי עמוקות וחשבתי: "ממש לא פשוט לנסח תגובה הולמת למכתב הזה." כל שיכולתי לעשות הוא לאחוז בעט שלי ולכתוב: "אחים ואחיות, המכתב שלכם גרם לי להרגיש שאתם כבר לא השיות הקטנים והחביבים שפעם הייתם. אינכם אפילו מסוגלים להקשיב לי, ואתם מתעקשים לסטות מדרכו של האדון. אתם כל כך מתנגדים לי. אני מאמינה שהתנהגותכם מצערת את האדון, וציערתם גם אותי. מי ייתן וישוע אדוננו ייגע בלבבותיכם ומכתב זה יאפשר לכם לשוב אל האדון. אמן!"

לאחר מספר שבועות, קיבלתי מהם תגובה נוספת, אבל למרבה האכזבה הם לא נענו בחיוב לדברי האהבה והעידוד שכתבתי. יותר מזה, הם אמרו בחומרה ובנחרצות: "האחות סו, נכון שאת המרת אותנו, אבל האחד שלו אנו צריכים להודות הוא האדון. אלוהים הוא זה שכינס אותנו, אותן כבשים אבודות ותועות, לכדי הצאן שאנו היום. את היית רק משרתת שדואגת לעדר, אבל ישוע אדוננו לבדו הוא הרועה האמיתי שלנו. כפי שאמר ישוע אדוננו: 'אֲנִי הָרוֹעֶה הַטּוֹב. אֲנִי מַכִּיר אֶת שֶׁלִּי וְשֶׁלִּי מַכִּירִים אוֹתִי' (יוחנן י' 14). האדון מפקיד כבשים בידי כל אדם שעובד עבורו. אחריותו של האדם היא פשוט לדאוג לכבשים, וכשהאדון חוזר, על האדם להשיב לאל את צאנו. האחות סו, כולנו מכירים את משל 'בעל הכרם', שאותו הזכיר ישוע אדוננו בספרי הקודש. כדי להחזיק בכוח בשטחי הכרם, החוכרים היכו בשליחים שהגיעו לאסוף את הפירות, וכשבעל הכרם שלח את בנו, הם הרגו את הבן שהחזיק בשטח. כשישוב בעל הכרם, כיצד הוא ינהג בחוכרים רשעים אלה? אסור לנו להידמות להם. כעת האדון חזר, ועלינו למסור לו בחזרה את כבשי האדון. זוהי הגישה שאמורה להיות לנו."

המכתב הזה ממש הדהים אותי. חשבתי לעצמי: "איך הם מסוגלים לפתח הבנה כה מעמיקה בהרף עין? רק שנתיים עברו מאז שהגעתי לשאנדונג והקמתי את הכנסייה ההיא. כשעזבתי, הם עדיין היו כמו 'תינוקות' באמונתם. מעולם לא תיארתי לעצמי שרק מספר חודשים לאחר שקיבלו על עצמם את הברק ממזרח, הם יהיו מסוגלים למצוא קטעים כה מושלמים מספרי הקודש וכך לנצח בוויכוח מולי. לא נותר לי אף טיעון נגד." באותו רגע חשתי אכזבה מרה והרגשתי שהאחים והאחיות היו נחושים בהחלטתם לדבוק בברק ממזרח, בלי שום כוונה לפנות לאחור. ידעתי שלא אצליח לשכנע אותם לחזור בהם. הרגשתי חלשה לחלוטין, ובאי-רצון שלחתי להם מכתב רביעי, שבו כתבתי: "עשו כרצונכם. כפי שנכתב בספרי הקודש, מאז ימי קדם מה שנובע מאלוהים ישגשג ומה שנובע מהאדם יובס. אל תכתבו לי שוב. אני מקווה שתהיו מסוגלים לדבוק באמונתכם ובאהבתכם לישוע אדוננו."

לאחר שדחיתי את עבודת האל באחרית הימים, אותה חלקו איתי האחים והאחיות מכנסיית שאנדונג, רוחי החשיכה ונחלשה, ומצבי הכללי התדרדר. למרות שלעיתים קרובות צמתי, התפללתי ותהיתי אם חטאתי בפני האדון, לא הצלחתי עוד לקלוט את רצון האל – פשוט לא יכולתי לחוש בנוכחותו. כל זה קרה בזמן שהכמרים ובכירי הכנסייה הטיחו בי האשמות שווא בשביל לשים את ידיהם על הכסף מהמנחות, ובסופו של דבר הצליחו לסלק אותי מהכנסייה. הייתי אומללה מאוד ולא ידעתי לאן לפנות. לעיתים קרובות הלכתי אל גדות הנהר, ושרתי את המזמור: "אדון, אתה חברי הקרוב ביותר" בבכי. השתוקקתי לשובו הקרב של האדון, כדי שהוא יוכל להושיע אותי ממכאוביי.

יום אחד שישה חודשים מאוחר יותר, בזמן שאכלתי ארוחת צוהריים, שמעתי את חמותי קוראת לי מחוץ לדלת הכניסה. פתחתי את הדלת וראיתי אישה צעירה ורזה, עם תווי פנים עדינים, ניצבת מאחורי חמותי. חמותי אמרה, "אחות צעירה זו באה לבקר אותך. הייתה לה הכתובת אבל היא לא הצליחה למצוא אותך, אז היא הלכה לכנסייה. היא ביקשה לראות אותך בדחיפות, אז מיהרתי להביא אותה הנה." בחנתי את האחות הזו בזהירות, וחשבתי לעצמי: "איך זה ייתכן שאני לא מכירה אותה?" משראתה אותי היא ניגשה אליי, אחזה בידי ואמרה בהתרגשות: "אז את האחות סו. מצאתי אותך, אחרי הכול!" מבולבלת ממעשיה, הבטתי בה בהפתעה ושאלתי: "מי את? אני לא חושבת שאי פעם נפגשנו, נכון?" היא השיבה, נלהבת: "אחות, שם משפחתי הוא וואנג. אני כאן מטעם האח מנג והאחות ג'או משאנדונג. האח מנג ואחרים כתבו מכתב לכנסיית האל הכול יכול המקומית, וביקשו מאיתנו לחשוב על דרך למצוא אותך בכל מחיר. הם הפקידו בידינו את המשימה לשתף איתך את בשורת מלכותו של אלוהים, כיוון שהם היו עסוקים מדי ולא היה להם זמן לבוא הנה באופן אישי. אין לי מושג כמה אנשים קראו את המכתב הזה, אבל הוא עבר כמה סבבים עד שהגיע אלינו. ביקרתי בכנסייה כל כך הרבה פעמים ושאלתי עלייך. לא היה פשוט למצוא אותך." משאמרה את הדברים האלה, האחות הצעירה השתנקה ומסרה לי את המכתב. פתחתי אותו וקראתי: "האחות סו היא מאמינה אמיתית. בבקשה, עליכם למצוא אותה ולשתף איתה את בשורת מלכותו של אלוהים..." המילים חיממו את ליבי ולא יכולתי לעצור את הדמעות. חמותי התרגשה ואמרה: "זה באמת בזכות האדון! זוהי באמת אהבת האדון!" הבטתי באחות הצעירה, החביבה והכנה הזו, וחשבתי על המילים המרגשות והלבביות שבמכתב. יכולתי להרגיש את הדחיפות שחשו האחים והאחיות, שרצו לשתף איתי את בשורת חזרתו של האדון. האינטואיציה שבנפשי אמרה לי שהאהבה הזו באה מאלוהים. רק אלוהים מוקיר כל נפש ונפש בדרך זו, ודואג עמוקות לכל אדם שבאמת מאמין בו. לכן, החלטתי שהפעם אחקור ואלמד את עבודתו של אלוהים באחרית הימים. לא יכולתי עוד להתנגד. אמרתי לה בהתלהבות: "אחות, היכנסי ושבי." היא הנהנה בשמחה, עיניה עדיין נוצצות מדמעות.

אכלנו משהו קטן, ולאחר מכן הזמנתי גם את עמיתתי לעבודה, האחות ג'אנג. בעלי שמע שאנחנו מתכוונות לערוך שיתוף וביקש גם כן יום חופש מהעבודה. האחות הצעירה שאלה בלבביות: "אחות, במכתבו של האח מנג נאמר שהם כתבו לך כמה מכתבים לגבי עבודתו של אלוהים באחרית הימים, אבל את לא היית מוכנה לקבל אותם. אני תוהה מה דעתך על זה. אחות, אם את מתמודדת עם קשיים מסוימים, בבקשה שתפי אותם. נוכל לערוך שיתוף ולבחון את הנושא יחד." אמרתי: "כיוון שביקשת, אפָּתח בפנייך ואחלוק איתך. פחדתי מאוד שאפול למלכודת משיחי השקר שמופיעים באחרית הימים, לכן התעקשתי ש'כל מי שמטיף על שובו של האדון, שוגה'. כך שמעולם לא בחנתי את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים. בהמשך, הרהרתי במה שכתבו האח מנג והאחרים,והבנתי שדבריהם היו הגיוניים. מי שדוחה בעיוורון כל בשורה הנוגעת לשובו של האדון, בגלל משיחי השקר שמופיעים באחרית הימים, משול למי ש"שופך את התינוק עם מי האמבט". עם זאת, אם אנו רוצים לקבל בברכה את שובו של האדון, אנו חייבים לדעת כיצד להבחין בין משיח האמת לבין משיחי השקר. כיוון שאתם כאן, הבה נערוך שיתוף בנושא." האחות ג'אנג, בעלי וחמותי הנהנו כולם בהסכמה.

לאחר מכן, האחות הקריאה לנו קטע דברי האל, שבהם אמר האל הכול יכול: "לא כל כך קשה ללמוד דבר כזה, אבל הדבר מצריך את כולנו לדעת את האמת הזאת: מי שהוא התגלמות האל יחונן גם במהותו של אלוהים, ומי שהוא התגלמות האל יחונן גם בביטויו של אלוהים. מכיוון שאלוהים הופך לבשר, הוא יביא את העבודה שעליו לעשות, ומכיוון שאלוהים הופך לבשר, הוא יבטא את מה שהוא ויהיה מסוגל להביא לאדם את האמת, להעניק לאדם חיים ולהראות לאדם את הדרך. בשר ודם שלא ניחנים במהותו של אלוהים הם ודאי לא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. אין ספק בכך. כדי להבין אם זו התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, על האדם להכריע זאת על פי הטבע שהיא מבטאת והדברים שהיא אומרת. כלומר, יש לשפוט אם מדובר בהתגלמותו של אלוהים כבשר ודם ואם זו הדרך הנכונה רק על פי המהות. אם כן, המפתח להכרעה^[א] אם מדובר בהתגלמותו של אלוהים הוא שימת לב למהות (עבודתו, דבריו, טבעו ועוד הרבה) ולא למראה החיצוני. אם האדם רואה רק את המראה החיצוני ומתעלם מהמהות, הדבר מעיד על הבורות והתמימות של האדם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הקדמה). לאחר שהקריאה את דברי האל, האחות הצעירה אמרה במהלך השיתוף: "מתוך דברי האל הכול יכול, אנו יכולים לראות שההבחנה בין משיח האמת לבין משיחי שקר מתבססת על היכולת לבחון את מהותם. ניתן להבחין במהותם מתוך עבודתם, דבריהם וטבעם. ישוע אדוננו אמר פעם: 'אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים' (יוחנן י"ד 6). ברור לנו, כיוון שהוא היה אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, שהוא היה יכול לבטא את האמת ולעשות את עבודתו של אלוהים. הוא גם היה יכול לבטא את טבעו האישי של אלוהים ואת מה שיש לו ושהינו. אם כך, בעידן החסד ישוע אדוננו ביטא אמיתות רבות, הביע טבע שמהותו רחמים ואהבה, והשלים את עבודתו למען גאולת האנושות כולה. מתוך דברי ישוע אדוננו ועבודתו, וכן מתוך הטבע שהוא הפגין, אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שישוע אדוננו הוא האמת, הדרך והחיים, ושהוא היה אלוהים בהתגלמותו בכבודו ובעצמו. כעת האל הכול יכול בא והביע את כל האמיתות, כדי לטהר ולהושיע את האנושות. הוא ביצע את עבודת אחרית הימים, לשיפוט ולזיכוך אנשים. דברי האל הכול יכול מגלים את האמת על האנושות שהושחתה בידי השטן, וכן את האמת על אופיו ומהותו של האדם. הם מגלים לנו היבטים מהאמת, כמו מהי משמעותה של השגת הישועה, איזה שינוי בטבע האדם מוביל להשגת הישועה, מהו יעדה של האנושות וכן מה יהיה קיצם של כל מיני אנשים. דבריו גם חושפים את פשר התעלומה שבתוכנית הניהול של אלוהים – התוכנית בת ששת אלפי השנים – ואת התעלומה שבהתגלמויות האל. הם גם מבטאים את טבעו הפנימי של אלוהים, את מהותו ואת מה ששייך לו ושהינו. אם נקרא בשקידה את דברי האל, נהיה מסוגלים לראות שדברי האל הכול יכול הם קולה של רוח האמת, שהם דרך השיפוט באחרית הימים. עבודת האל הכול יכול באחרית הימים הגשימה נבואות מכתבי הקודש, כמו 'לְהַתְחִיל הַמִּשְׁפָּט מִבֵּית אֱלֹהִים' (פטרוס א' ד' 17). בנוסף, 'אֲשֶׁר הוּא רוּחַ הָאֱמֶת, כְּשֶׁיָּבוֹא יַדְרִיךְ אֶתְכֶם אֶל כָּל הָאֱמֶת' (יוחנן ט"ז 13). בנוסף, 'מִי שֶׁדּוֹחֶה אוֹתִי וְאֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת דְּבָרַי, יֵשׁ הַשּׁוֹפֵט אוֹתוֹ. הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי הוּא יִשְׁפֺּט אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן' (יוחנן י"ב 48). האמיתות שהביע האל הכול יכול, עבודת השיפוט, הזיכוך וטיהור האנשים שביצע, וכן הטבע מלא הצדק שהוא הפגין – כולם מאשרים במלואם שהאל הכול יכול הוא התגלמות המשיח באחרית הימים. מנגד, משיחי שקר אינם מגלמים את מהות האל. רובם נשלטים בידי רוחות רעות או שהם שדים יהירים ביותר, רוחות מרושעות לחלוטין, ללא כל היגיון. הם אינם מסוגלים לבטא אמיתות כדי לצייד אנשים, וכן אינם מסוגלים לבצע את עבודת השיפוט כדי לטהר אנשים. הם יכולים רק להונות את אותם אנשים טיפשים, בורים ומבולבלים, שרוצים למלא את בטנם בלחם ולהישמר מפני רעב, ולהראות להם ניסים ואותות פשוטים. על כן, קל מאוד מבחינתנו להבחין בין משיח האמת לבין משיחי השקר, לפי עיקרון יחיד זה: המשיח הוא האמת, הדרך והחיים. הנחה זו עולה בקנה אחד עם רצון האל."

בזמן שהקשבתי לשיתופה של האחות, הרהרתי שוב ושוב: "האמנתי באדון לאורך כל השנים, אבל מעולם לא שמעתי שיתוף כמו זה. כעת, דברי האל הכול יכול עוסקים בצורה כה יסודית בהבחנה שבין משיח האמת לבין משיחי השקר. נראה שדברי האל הכול יכול עשויים באמת להיות קולה של רוח הקודש. הו, אדון! תמיד השתוקקתי לחזרתך, אבל לאורך השנים האחרונות רק התמקדתי בהתגוננות מפני משיחי שקר, וכך בקושי הקדשתי תשומת לב לחיפוש. מעולם לא שקלתי את האפשרות שתחזור כדי לבצע את עבודת השיפוט באחרית הימים, כפי שמעידה כנסיית האל הכול יכול, ובמקום זאת התנגדתי וגיניתי אפשרות זו בעיוורון. אדון, האם באמת הרחקתי אותך ממני?" מחשבה זו גרמה לליבי להלום בחוזקה. נתקפתי פאניקה ולא הייתי עוד מסוגלת לשבת בשקט. לכן קמתי והלכתי למטבח, מעמידה פנים שאני לוקחת כוס מים, וניסיתי קצת להרגיע את עצמי. בזמן שמזגתי את המים, חשבתי לעצמי: "האחות הזו צעירה מאוד, אבל השיתוף שלה על האמת הוא כה מעשי. גם האחים והאחיות מכנסיית שאנדונג התקדמו מהר לאחר שקיבלו על עצמם את עבודת האל הכול יכול. הם הבינו את ספרי הקודש והכירו את עבודת האל באופן מעמיק יותר משלי. דרך זו מאפשרת לאנשים להבין את האמת ולרכוש ידע על עבודת האל. האין זו עבודת האל?" משהרהרתי בכל זה, חשתי בעת ובעונה אחת נרגשת ואכולת חרטה. חשבתי על הפעמים שבהן כתבתי לאחים ולאחיות משאנדונג, על האופן שבו נופפתי בעט שלי וגערתי בהם בנימה יהירה. בגישתי כלפי חזרתו של אלוהים, לא רק שלא חיפשתי את האמת ולא קיבלתי את השיתוף של האחים והאחיות, גם התעקשתי להתנגד לאמת ולדחות אותה. ראיתי בעצמי אדונית האמת, ורציתי שכל האחים והאחיות יקשיבו לי. מה גם שחשבתי שעשיתי ככל שאפשר כדי להגן על דרך האמת. מעולם לא העליתי על דעתי שלמעשה התנגדתי לאלוהים. אם כך, האין זה הופך אותי לפרושית מודרנית? בו ברגע, הרגשתי כאילו שקעתי מכף רגל ועד ראש במי קרח; חשתי רפה וחלושה בכל הגוף. ידיי רעדו ללא שליטה, והמשכתי לראות לנגד עיניי, שוב ושוב, את הרגעים שבהם התנגדתי לאלוהים. כבר לא יכולתי לשמור את זה בפנים – הדמעות פרצו מעיניי. תיעבתי את עצמי על שהייתי כה יהירה ועיוורת. אחרי זמן מה מחיתי את הדמעות וחזרתי אל החדר עם מגש של כוסות מים. האחות הביטה בי ושאלה בדאגה: "אחות, האם את מקבלת את השיתוף הזה?" נאנחתי ואמרתי, מלאה בתוכחה עצמית: "אחרי שהקשבתי לדברי האל הכול יכול ולשיתוף שחלקת זה עתה, אני מרגישה שהאל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר. ציפיתי מדי יום לשובו של האדון, אבל מעולם לא דמיינתי שהאדון חזר עכשיו, וכך מילאתי את תפקיד הפרושי. באמת עשיתי עוול נורא! התנגדתי לאלוהים." פרצתי בבכי כה גדול, עד שלא יכולתי לדבר.

מאוחר יותר, לאחר שהקדשנו זמן מה לקריאת דברי האל הכול יכול, האחות ג'אנג, חמותי, בעלי ואני השתכנענו לחלוטין שהאל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר. הייתי כה מאושרת ונרגשת, עד ששלחתי לאחים ולאחיות מכנסיית שאנדונג מכתב חמישי: "אחים ואחיות יקרים! תודה לאל, בזכות ששיתפתם איתי מספר פעמים את בשורת מלכותו של אלוהים, כעת קיבלתי את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים והפכתי לחברה בכנסיית האל הכול יכול. למרות שקיבלתי את הבשורה מאוחר מכם, איני רוצה לפגר מאחור. אקדיש את ליבי ואת נשמתי כדי להשלים פערים..." באותו רגע, הרגשתי כאילו ליבי עף חזרה לשאנדונג יחד עם המכתב, כדי להתכנס שם עם האחים והאחיות. תודה לאל על אהבתו!

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי נכתב "באשר לשאלה."