אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

הדבר מופיע בבשר

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

רוחב הדף

0 תוצאת(תוצאות) חיפוש

לא נמצאו תוצאות

`

הנתיב... (6)

הגענו עד הלום בזכות עבודתו של אלוהים. על כן, כולנו הניצולים של תוכנית הניהול של אלוהים, והעובדה שאלוהים הצליח לשמר אותנו עד היום נובעת מכך שאלוהים רומם אותנו גבוה. על פי תוכניתו של אלוהים, יש להחריב את ארצו של התנין הגדול האדום כאש, אך אני חושב שאולי הוא יצר תוכנית אחרת, או שהוא רוצה לבצע חלק נוסף של עבודתו. על כן, עד היום, לא הצלחתי להסביר זאת בבירור – נדמה שזו חידה בלתי פתורה. אולם בסך הכל, אלוהים הועיד מראש את הקבוצה הזו שלנו, ואני ממשיך להאמין שיש לאלוהים עוד עבודה בנו. מי ייתן וכולנו נפציר בשמיים כך: "מי ייתן ורצונך יוגשם, ומי ייתן ושוב תופיע בפנינו ולא תסתיר את עצמך, כדי שנוכל לראות את כבודך ואת ארשת פניך ביתר בירור." אני תמיד מרגיש שהנתיב שאלוהים מכוון אותנו עליו לא נע בקו ישר למעלה, אלא שהוא דרך מפותלת ומלאה במהמורות, ואלוהים אומר שככל שהנתיב הוא יותר דרך חתחתים, כך הוא יכול לחשוף יותר את הלב האוהב שלנו, אך אף אחד מאיתנו לא יכול לפלס נתיב כזה. בחוויותיי, צעדתי לאורך נתיבים שהיו דרך לא דרך ודרך חתחתים, וסבלתי כאב אדיר. היו זמנים שבהם הייתי כה מוכה צער עד שרציתי לפרוץ בבכי, אך צעדתי בנתיב הזה עד היום. אני חושב שזה הנתיב שאלוהים סולל, ולכן אני סובל את הייסורים של כל הכאב וממשיך לצעוד. זאת משום שזה מה שאלוהים הועיד מראש, ולכן מי יכול להימלט מכך? אני לא מבקש לקבל שום ברכה. כל מה שאני מבקש הוא להיות מסוגל לצעוד בנתיב שעליי לצעוד בו לפי רצונו של אלוהים. אני לא שואף לחקות אחרים, או לצעוד בנתיב שהם צועדים בו – אני רק שואף להגשים את המחויבות שלי לצעוד עד הסוף בנתיב שהועד לי מראש. אני לא מבקש את עזרת הזולת. למען האמת, אני גם לא יכול לעזור לאף אחד. נדמה שאני רגיש עד מאוד מהבחינה הזו. אני לא יודע מה אחרים חושבים. הסיבה לכך היא שתמיד האמנתי שאלוהים הוא זה שקובע כמה על כל אדם לסבול וכמה עליו לצעוד בנתיבו, ושאף אחד לא יכול לעזור לאף אחד אחר באמת. ייתכן שחלק מאחינו ואחיותינו הנלהבים יאמרו שחסרה לי אהבה. אולם זה פשוט מה שאני חושב. בני האדם צועדים בנתיבם בהסתמך על הכוונתו של אלוהים, ואני חושב שרוב אחיי ואחיותיי יבינו את לבי. אני מקווה גם שאלוהים יספק לנו הרבה יותר נאורות בהיבט הזה, כדי שהאהבה שלנו תוכל להפוך לטהורה יותר וכדי שחברותנו תוכל להפוך ליקרה יותר. מי ייתן ולא נתבלבל בעניין הזה, אלא שהדבר רק יתבהר לנו, כדי שהקשרים הבין-אישיים שלנו יוכלו להתבסס על סמך מנהיגותו של אלוהים.

אלוהים עבד בסין היבשתית במשך מספר שנים, והוא שילם מחיר כבד בכל בני האדם כדי להביא אותנו סוף-סוף עד הלום. אני חושב שעל מנת להוביל את כולם אל הנתיב הנכון, העבודה הזו חייבת להתחיל כשכולם נמצאים במצבם החלש ביותר – רק כך ניתן להתגבר על המהמורה הראשונה ולהמשיך לנוע קדימה. האין זה טוב יותר? האומה הסינית שהושחתה מזה אלפי שנים המשיכה עד היום. כל מיני נגיפים ממשיכים להתרחב ולהתפשט לכל עבר כמו מגיפה. די במבט בקשרים בין בני האדם כדי לראות כמה נגיפים יש בבני האדם. קשה לאלוהים עד מאוד לפתח את עבודתו באזור כה מהודק ומזוהם בנגיפים. האישיות של בני האדם, ההרגלים שלהם, האופן שבו הם עושים דברים, כל דבר שהם מבטאים בחייהם והקשרים הבין-אישיים שלהם כולם שבורים לאיך ערוך, ואלוהים מגנה אפילו את הידע התרבות שלהם. שלא לדבר על החוויות השונות שהם למדו ממשפחותיהם ומהחברה – אלוהים שפט את כל הדברים האלה. הסיבה לכך היא שבני האדם שחיים בארץ הזו אכלו יותר מדי נגיפים. נדמה שזה המצב הרגיל בעיני בני האדם, והם לא מקדישים לכך מחשבה. לפיכך, ככל שבני האדם במקום מסוים מושחתים יותר, כך הקשרים הבין-אישיים שלהם יותר לא נאותים. יש מחלוקת בקשרים אנושיים – הם זוממים זה נגד זה ושוחטים זה את זה כאילו המקום זה הוא עיר שדים שבה אדם לאדם זאב. קשה עד מאוד לבצע את עבודתו של אלוהים במקום כה מבעית שכזה שבו רוחות רפאים משתוללות. כשאני מטפל בבני אדם, אני תמיד מפציר באלוהים ללא-הרף. הסיבה לכך היא שאני תמיד מפחד לטפל בבני האדם, ואני פוחד פחד עז שאפגע ב"כבודם" של אחרים עם הטבע שלי. בלבי, אני תמיד מפחד שהרוחות הטמאות האלה ינהגו בפזיזות, ולכן אני תמיד מפציר באלוהים להגן עליי. אפשר לראות כל מיני סוגים של קשרים לא נאותים בין בני האדם האלה בקרבנו. אני רואה את כל הדברים האלה ויש שנאה בלבי. זאת משום שבני האדם תמיד עושים את העסקים של בני האנוש זה עם זה ואף פעם לא מביאים את אלוהים בחשבון. אני שונא את מעשיהם של בני האדם האלה עד לשד עצמותיי. מה שאפשר לראות בסין היבשתית אינו אלא טבע שטני מושחת, ולכן, בעבודתו של אלוהים בבני האדם האלה, כמעט בלתי אפשרי למצוא בהם איזשהו חלק רצוי. הם כולם החלקים שרוח הקודש פועלת בהם, והעניין הוא שרוח הקודש מרגשת יותר את בני האדם ועובדת בהם. כמעט בלתי אפשרי לנצל את בני האדם האלה, כלומר לא ניתן לעשות את העבודה של ההתרגשות מרוח הקודש בשיתוף הפעולה של בני האדם. רוח הקודש פשוט עובדת קשה כדי לרגש את בני האדם, אך אף על פי כן, בני האדם פשוט קהי חושים וחסרי רגש, ואין להם מושג מה אלוהים עושה. על כן, ניתן להשוות את עבודתו של אלוהים בסין היבשתית לעבודתו בבריאת העולם. הוא גורם לכל בני האדם להיוולד מחדש ומשנה הכל לגביהם, מפני שאין שום חלק רצוי בבני האדם האלה. זה כל כך שובר לב. אני מרבה להתפלל תפילות של צער על בני האדם האלה: "אלוהים, מי ייתן ועוצמתך האדירה תתגלה בבני האדם האלה, כדי שרוחך תוכל לרגש אותם עד מאוד, וכדי שהסובלים קהי החושים ורפי השכל האלה יתעוררו, יפסיקו לישון ויראו את יום כבודך." מי ייתן ונתפלל בפני אלוהים ונאמר: הו אלוהים! מי ייתן ותרחם עלינו שוב ותדאג לנו, כדי שלבנו יוכל לפנות אליך במלואו, וכדי שנהיה מסוגלים להימלט מהארץ המטונפת הזו, לעמוד זקוף ולהשלים את מה שהטלת עלינו לעשות. אני מקווה שאלוהים ירגש אותנו שוב כדי שנוכל לזכות בנאורות שלו, ושהוא יוכל לרחם עלינו, כדי שלבנו יהיה מסוגל לפנות אליו בהדרגה, וכדי שנוכל ליפול בחלקו. זה הרצון שכולנו שותפים לו.

אלוהים קבע לחלוטין את הנתיב שאנחנו צועדים בו. בסך הכל, אני חושב שאני בהחלט מסוגל לצעוד בנתיב הזה עד הסוף, והסיבה לכך היא שאלוהים תמיד מאיר לי פנים, ונדמה שידו של אלוהים תמיד מכוונת אותי. על כן, דבר לא מדלל זאת בלבי – דעתי תמיד טרודה בעבודתו של אלוהים. אני מנסה ככל יכולתי להשלים במסירות את כל הדברים שאלוהים הטיל עליי לעשות, ואני בשום אופן לא מתערב במשימות שהוא לא הפקיד בידיי, ולא מתערב בעבודה שאף אחד אחר עושה. זאת משום שאני מאמין שעל כל אדם לצעוד בנתיב שלו עצמו מבלי להתערב בנתיבם של אחרים. כך אני תופס זאת. ייתכן שהסיבה לכך היא האישיות שלי עצמי, אך אני מקווה שאחיי ואחיותיי מבינים זאת וסולחים לי, מפני שאני לעולם לא מעז לפעול נגד צוויו של אבי. אני לא מעז להפר את רצון שמיים. האם ייתכן ששכחתם ש"אסור להפר את רצון שמיים"? אולי יש כאלה שחושבים שאני יותר מדי אנוכי, אך אני חושב שבאתי במיוחד כדי לעשות חלק מהעבודה של ניהולו של אלוהים. לא באתי למען קשרים בין-אישיים. אני פשוט לא יכול ללמוד כיצד לקיים קשרים טובים עם אחרים. אך יש לי הכוונה מאלוהים על מה שהוא הטיל עליי, ויש לי הביטחון וההתמדה לעשות את העבודה הזו היטב. ייתכן שאני אנוכי מדי. אני רוצה שכולם יוכלו לנקוט יוזמה ולחוש באהבתו חסרת האנוכיות של אלוהים ולשתף איתו פעולה. אל תחכו לבואה של מלכותיותו השנייה של אלוהים – זה לא טוב לאף אחד. אני תמיד חושב שעליי לעשות את כל מה שניתן כדי לעשות את מה שעליי לעשות על מנת לְרַצות את אלוהים. אלוהים הטיל משימה שונה על כל אדם, ועלינו לחשוב כיצד עלינו להשלים אותה. עליכם להיות מודעים מהו הנתיב שאתם צועדים בו בפועל – חיוני שזה יהיה לכם ברור. מכיוון שכולכם מוכנים לְרַצות את אלוהים, מדוע אתם לא נותנים לו ראשית את כל כולכם? בפעם הראשונה שבה התפללתי לאלוהים, נתתי לו את כל לבי. בני האדם סביבי – הוריי, אחיותיי, אחיי או עמיתיי – הנחישות שלי דחקה את כולם לפינה נידחת בדעתי כאילו שהם לא היו קיימים כלל מבחינתי. הסיבה לכך הייתה שדעתי תמיד התמקדה באלוהים, בדבריו או בחוכמתו – הדברים האלה תמיד היו בקדמת הבמה בלבי והם הפכו לדבר היקר ביותר בלבי. על כן, בעיניהם של בני אדם המלאים בתורות חיים, אני יצור חסר רגש ובעל דם קר. התנהלותי, האופן שבו אני עושה דברים, כל מהלך שלי – כל הדברים האלה מנקבים את לבם. הם שולחים בי מבטים משונים, כאילו הפכתי לחידה שלא ניתן לפתור. בני האדם בוחנים אותי בלבם בסתר – הם לא יודעים מה אני עומד לעשות. איך ייתכן שאפסיק להתקדם משום כל מהלך של בני האדם האלה? אולי הם מקנאים, אולי הם נגעלים, או לועגים – אני עדיין מתפלל בלהיטות בפני אלוהים כאילו רק אני והוא היינו באותו עולם, ולא היה אף אחד אחר. כוחות חיצוניים תמיד מדכאים אותי קשות, אך ההרגשה שאלוהים מרגש אותי גם גואה בי. בדילמה הזו, אני משתחווה בפני אלוהים. "הו אלוהים! אני לעולם לא מוכן שלא לעבוד למען רצונך. בעיניך, אני מכובד ושווה זהב טהור, אך אני לא מסוגל להימלט מכוחות החושך. אני מוכן לסבול למענך במשך חיים שלמים, ואני מוכן להפוך את עבודתך למפעל חיי. אני מתחנן בפניך להעניק לי מקום מנוחה ראוי כדי שאוכל להקדיש לך את עצמי. הו אלוהים! אני מוכן להעלות את עצמי כקורבן מנחה למענך. אתה מכיר היטב את חולשתו של האדם, ולכן מדוע אתה מסתיר את עצמך מפניי?" בדיוק באותו רגע, אני מרגיש כמו פרח כחלית הרים המשחרר את ניחוחו ברוח העדינה, אך איש לא ידע זאת. השמיים בכו ולבי המשיך לבכות כאילו היה לי אפילו יותר כאב בלב. כל הכוחות והמצור על האנושות היו כמו ברק באמצע יום בהיר. מי יכול להבין את לבי? על כן, באתי בפני אלוהים שוב ואמרתי: "הו אלוהים! האם אין כל דרך לבצע את עבודתך בארץ הטינופת הזו? מדוע אחרים רגועים בסביבה תומכת ונקייה מרדיפה, אך לא יכולים להתחשב בלבך? אפילו לו הייתי פורש כנפיים, מדוע אני לא מסוגל לעוף מכאן? האם אתה לא מאשר?" העברתי כמה ימים בבכי על כך, אך תמיד האמנתי שאלוהים ינחם את לבי הדואב. מההתחלה עד הסוף, איש לא יכול היה להבין את מצב רוחי החרד. ייתכן שזו הייתה תפיסה ישירה מאלוהים – אני תמיד בוער למען עבודתו, ובקושי אין לי זמן לנשום. עד היום, אני עדיין מתפלל: "הו אלוהים! אם זה רצונך, מי ייתן ותגרום לי לבצע עבודה אפילו אדירה יותר שלך, כדי שהיא תוכל להתפשט אל כל רחבי התבל, להיפתח בפני כל אומה וכל פלג בעולם, כדי שלבי יוכל לזכות במעט שלווה, כדי שאוכל לחיות במנוחה במשך שארית חיי, וכדי שאוכל לעבוד למענך ללא הפרעות ואהיה מסוגל לשכך את לבי כדי לשרת אותך במשך כל ימי חיי." זה רצון לבי. אולי אחיי ואחיותיי יאמרו שאני יהיר, ושאני שחצן. אני מכיר בכך משום שזו עובדה – מה שיש לאדם צעיר הוא יהירות לשמה. לכן, אני אומר את האמת מבלי לסתור את העובדות. יכול להיות שאתם רואים בי את כל מאפייני האישיות של אדם צעיר, אך אתם יכולים גם לראות את הנקודות שמבדילות ביני לבין צעירים אחרים – אלה הם השקט והרוגע שלי. אני לא הופך את זה לנושא. אני מאמין שאלוהים מכיר אותי יותר טוב ממה שאני מכיר את עצמי. אלה מילים מלבי, ואני מקווה שאחיי ואחיותיי לא ייעלבו. מי ייתן ונדבר מתוך המילים שבלבנו, נביט בכל אחת ממטרות העיסוק שלנו, נשווה את לבנו המלא אהבה לאלוהים, נאזין למילים שאנחנו לוחשים לאלוהים, נשיר את השירים היפהפיים ביותר בלבנו, ונבטא את רגשות הגאווה שלנו, כדי שחיינו יהפכו ליותר יפים. שכחו את העבר והביטו קדימה בעתיד שלנו. אלוהים יפלס לנו נתיב!

קודם:הנתיב... (5)

הבא:הנתיב... (7)

ייתכן שתאהב גם...